פורום נשואים טריים (עמוד 314)

אחיה (בגוש שילה) ונחליאל

כוכב השחר

נריה

חרשה (בנימין), עשהאל (הר חברון), שומריה (לכיש)

מאד התרשמתי מהם

ישוב יפה ומפותח אם הרבה תורה ויראת שמים

אבל זה באמת לא מתאים לכולם...

כמו שיש חנויות בוטיק שמתמחות במוצרים ספציפיים (יינות/לחמים/סבונים). אם יש דובר רוסית שרוצה להתחתן עם דוברת רוסית בעלת מנטליות זהה, הוא יעדיף לפנות לשדכן שעובד עם הציבור הזה באופן ממוקד ולא למישהו שאומר: "תן לי להיזכר... נראה לי שהייתה לי מישהי מטג'יקיסטן, זה ליד רוסיה, נכון?"

מדובר בעמותה להפצת היהדות בקרב דוברי השפה הרוסית בארץ, ויש להם מערך של שדכנים. כתבו לדוא"ל znakomstva@toldot.ru

כמו כן, תפנו ל"חב"ד בעלייה"

Хабад беалия חבד בעליה

כשלגבר נכנס משהו בראש והוא כבר שכח ממנו. לאישה זה לעולם ינקר.ולכן צריך הדרכה.כי לבד זה יהיה קשה מאד ורק רגשי אשמה. "זוג מוצלח זה זוג מודרך"

מצטרפת למה שהקודמים אמרו...

אנחנו שנינו היינו סטודנטים בתחילת הנישואין,

אבל מהתחלה החשבון היה משותף, והתקמצנו בהוצאות כי פשוט כמעט לא היו הכנסות....

היום כששננו עובדים ומרוויחים מי יותר מי פחות אנחנו כמעט לא מתייעצים על הוצאות...

באופן טבעי הוא עושה יותר את החשבונות והקניות השוטפות. אני יותר את הביגוד והנעלה,

וכן יש חריגות שאני עושה קניות שוטפות.

אצלנו יש לפעמים חילוקי דעות סביב הנושא כמה לקנות איפה ואיך אבל אנחנו ממש מודעים אליו ומשתדלים לא לעשות ממנו אישיו.

אבל זה לא נראה לי העניין...

נשמע לי בין דברייך שזה יושב על משהו שכבר ראית,

אולי בבית אצל ההורים שלך, או אצל דודים או חברות,

או משהו שפיתחת עם השנים בתור ילדה שמבקשת מההורים כסף ומרגישה לא בנוח כי לא עמלת עליו ו"זה לא שלך".

יכול להיות שהוא בכלל לא רואה את הדברים כך. 

בעיני נישואין  היא שותפות כמו שכבר כתבו לך וזה חלק מהקשר, זה לא הוא נותן או מוותר ואת בתמורה שוטפת כלים...

גם במשך השנים עם לידות הריונות ילדים והנקות גם מטלות הבית בד"כ מתחלקות.

זה לא שאם אצל זוג מסויים זה כך אז אצלכם זה גם יהיה כך. זה ממש משתנה באופי ועם השנים ואיך שאתם אוהבים ורוצים לעשות את הדברים...

חפרתי....

לסיכום אני מציעה שתנסי להבין מאיפה החשש הזה מגיע.

ולשנות את הראש- לשותפות, אתם ביחד בכל הסיפור בע"ה עד 120.

ואולי כן לפתוח את הנושא הכלכלי כנושא כלכלי

(איך נסתדר אחרי החתונה? איפה נגור?  איזה הוצאות והכנסות יהיו ?

וכן הלאה אבל בשלב באמת יותר קרוב להחלטה על חתונה...)

ולא "לא נעים לי שאתה תפרנס ואני אחיה על חשבונך"- שלא תתכניסי לו רעיונות כאלה לראש....

שיהיה בשמחות והצלחה רבה!!

גם תתקלחי בפחות מים כי הוא זה שמשלם את החשבון מים??

או תאכלי פחות בארוחה כי הוא שילם את המצרכים והגז??

אפילו שיש לי חשבון נפרד (אנחנו לא באמת נפרדים פשוט החשבונות נפרדים. אבל מבחינה כלכלית אנחנו שותפים מלאים) בעלי דואג כל הזמן שיהיה כסף בבית שאם אני ארצה לקנות משהו יהיה לי בקלות. ואם אני צריכה סכום נוסף אני מיידעת אותו.
כרגע ככה מתאים לנו, אני לא כ"כ יוצאת מהבית חוץ מלבדיקות והוא מגיע איתי לבדיקות ככה שזה פחות נצרך שיהיה לי כסף, אבל זה נותן הרגשה טובה שאני לא אתקע פתאום ואני חושבת שגם לבעלי זה נותן הרגשה טובה שהוא לא סתם מפקיר את אשתו בבית כשהוא צריך להיות בעבודה כ"כ הרבה שעות ואני מניחה שבהמשך זה ישתנה יחד עם הנתונים. 
אבל וודאי שאין תחושת עליונות בגלל שהוא מביא יותר כסף. אנחנו הרי לא זוג חברים שמתחשבנים על כמה כל אחד הביא והוציא אלא זוג נשוי שכל אחד אחראי לדאוג שלשני יהיה הכי טוב ונעים.

תפתחי איתו הכל ותוודאי שהוא מודע לכל הנתונים.
תגידי לו מה את חושבת שנכון שיקרה (למשל, האם את מצפה לחשבון משותף ואף להצטרפותך כשותפה מלאה חצי-חצי בכל הנכסים הקודמים להקמת השיתוף הכספי, או במידה ואין לך ציפייה כזו אז מה שכן), ותאפשרי לו להשמיע את דעתו ומה שבעיניו נכון.
תשפטי ותחליטי בהתאם. אם דרוש, עירכו מעין משא ומתן. אין שום סיבה שהעניין יפגע בקשר עצמו, וצריך יהיה להבהיר שמדובר על נושא הכרחי, אף שאין הוא העיקר.
לגבי ההתנסות האישית, על אף שאין בכוונתי לחשוף סיפורים פרטיים ממש, מכל מקום העניין היה הכרחי ואף מייגע. זה אפילו היה מעיק ולא נעים. אבל זה פתר כל כך הרבה עניינים שאין לתאר כמה זה היה מועיל.

בתחילת הנישואין עדיין לא הייתי מסודרת בעבודה והרגשתי לא נעים להוציא כסף (אבל יתכן שזה בגלל שכמעט לא היה לנו)

היום ב״ה אני מרוויחה הרבה יותר מבעלי (אברך ;) ) ולא נראה לי שהוא מרגיש כמו שאני הרגשתי.

כמו שהרוב כאן כתבו-בין בני זוג זה מאד טבעי שהכנסות והוצאות הן משותפות בלי קשר לכמה כל אחד הכניס, אבל ייתכן שבהתחלה זה קצת לא נעים (למרות שדי ברור לי שרק את תחשבי כך ולא בן זוגך בעז״ה)

ואנחנו מבינים מעולה שהוצאות כספיות צריכות להיות בהתייעצות וכו'.
ואני שמחה שזה לא באמת נצרך לזוגיות כי ממש לא מסוגלת לחשוב עכשיו על ללכת לבנק...

זה לא משנה מה אחרים חושבים אם זה חשוב לזוגיות או לא

יש פה משהו שמאד חשוב לבעלך וזה לבד סיבה מספיק טובה בשביל שתתני לזה מקום גבוה בסדרי העדיפויות שלך.

אבל בעלי השלים עם זה שזה יצטרך לבוא רק אחרי הלידה.
אם זה באמת נצרך לזוגיות הייתי שוקלת שוב האם שווה לנו לנסוע לשם מה שאומר גם להישאר ללון בעיר כי אני לא יכולה לעשות 2 נסיעות באותו יום.
זה לא שאני לא שמה דברים שחשובים לבעלי במקום גבוה בסדר עדיפות פשוט גם לזה יש גבולות.

צודקת בהחלט

וזה כן חשוב לזוגיות לדעתי אבל לא ברמה של המחיר שזה דורש ממך כרגע ואם הגעתם להבנה והסכמה אז הכל מצוין!

אם הוא בחובה אז אחרי הפטירה לא יחייבו אותם

אז מה יהיה?
הזמן הזה נשמר איפה שהו לזכותינו???

 

עד הפעם הבאה בע"ה!!

כיסוי האוזניים יכול להצמיד את האוזניים לראש, ובכך לחסוך ניתוח "הצמדת אוזניים".

זה תלוי בסוג של הכיסוי ראש,

ובמה שנוח ויפה לכל אחת.

האשכנזיות מוציאות אוזן שמאל ואילו הספרדיות אוזן ימין.

מאוד חשוב לא להתבלבל ולשמור על מנהג אבות!

נוחות אישית. 
אלה שלא מראות שיער יאמרו גם שזה מכסה יותר טוב כשהאוזן חצי מכוסה.

מעיקר הדין הוא מותר, וכפי שכתבו הראשונים על "שיער שחוץ לצמתה" (חוץ לכיסוי) אבל מנהג ישראל לכסותו. במקום שאין המנהג כך, חוזרים לעיקר הדין. 

כלומר את הפאות וכל מה שצמוד לפנים

בעלי אומר שמותר לא יודעת בשם מי

קטעים נבחרים משו"ת מהר"ם אלשקר (סי' ל"ה):

"שאלת ממני הידיד אם יש לחוש לאלו הנשים שנהגו לגלות שערן מחוץ לצמתן להתנאות בו... כתב הרשב"א ז"ל בחדושיו בברכות זה לשונו, והא דאמר רבי יצחק טפח באשה ערוה ואוקימנא באשתו לק"ש, פירש הראב"ד ז"ל דאפשר במקום צנוע שבה, ועלה קאתי רב חסדא למימר דשוק מקום צנוע וערוה הוא אפי' לגבי בעלה, אף על פי שאינו מקום צנוע באיש. אבל פניה ידיה ורגליה וקול דיבורה שאינו זמר, ושערה חוץ לצמתה שאינו מתכסה, אין חוששין להם מפני שהוא רגיל בהם ולא טריד. ובאשה אחרת אסור להסתכל אפילו באצבע קטנה ובשערה ע"כ. וכן נמי כתב בעל ארחות חיים אבל פניה ידיה ורגליה ושערה מחוץ לצמתה שאינו מתכסה אין חוששין להם, מפני שהוא רגיל בהן. וכן שמעתי שכתב בעל המכתם.

ואין זה צריך לפנים, דלדברי כולם אין בו צד איסור כלל, אדרבה, שהתירוהו בפירוש, ואפילו לק"ש, והעידו שנהגו לגלותו, ובודאי כי כן היו נוהגות בנות ישראל בימי חכמי המשנה והתלמוד ז"ל, ואפשר דאפילו בעודן על אדמתן, בזמן שבית המקדש קיים, כדאיתא בהדיא בפרק חזקת הבתים, דאמרינן התם עושה אשה כל תכשיטיה ומשיירת דבר מועט. מאי היא, רב אמר בת צדעא, שנאמר אם אשכחך ירושלם וגו', ופירש בעל הערוך ז"ל, דכתיב בתשובות כשהאשה קולעת שערה משיירת ממנו דבר מועט בין אזניה לפדחתה כנגד צדעתה, ומביאה סיד טרוף כשהוא חבוט, וטחה אותו שיער, ואינה קולעת אותו אלא מטילה כנגד פניה זה עושה בת עניים. אבל עשירה שורקתו בבשמים ובשמן טוב כדי שיתחברו שערות זו בזו ולא תהיה כאבלות ויתייפו ע"כ. וזה המנהג בעצמו הוא מנהג הנשים היום, שהאשה קולעת כל שערה ומשיירת שיער הצדעים יורד על פניה והוא הנקרא בלשון חכמים בת צידעא כמו שנתבאר".

"דבר שדרכו להיות מגולה דלבו גס ביה מותר, ואפי' לק"ש, כדפרישית, וכן כתבו המפרשים ז"ל, וכן כתב ראבי"ה ז"ל, כל אלו שהזכרנו לערוה דוקא בדבר שאין רגילות להגלות, אבל בתולה הרגילה בגילוי השער לא חיישינן דליכא הרהור, וכן הסכים בעל המרדכי והרא"ש ז"ל והכל כפי המנהגות והמקומות...

ואלא מעתה לפי דרכם שיער גבות עיניה נמי היה להם לאסור, דשיער קרייה רחמנא נמי, דכתיב יגלח את כל שערו את ראשו ואת זקנו ואת גבות עיניו וגו', וכל שכן פניה ידיה ורגליה דהוה להו נמי למיסרן, ומאי שנא אותו שיער, ואי משום דדרכן להיות מגולין, האי נמי דרכו להיות מגולה. ואי לא איירו אלא באשת איש ובמסתכל ומתכוין ליהנות, אטו באשת איש וברשיעי עסקינן? ובבירור אמרו זכרונם לברכה, דאפילו באצבע קטנה אסור להסתכל, ואפילו בבגדי צבעונין שלה נמי אסור, וכל שכן בשערה, דת"ר ונשמרת מכל דבר רע שלא יסתכל אדם באשה נאה ואפילו פנויה, באשת איש ואפילו מכוערת, ולא בבגדי צבע של אשה וכו', ואמר רב יהודה אמר שמואל ואפי' שטוחין ומונחין על גבי הכותל. אלא שדברים אלו בטלין הם, דלית בהו מששא כלל.

וכמה לא חלי ולא מרגיש האי גברא דקאמר לה להאי מילתא, דכיון שנהגו לגלותו מימי עולם ומשנים קדמוניות ברוב תפוצות הגולה שתחת יד ישמעאל ואין בידו למחות, איך עלה בלבו לאוסרו? ואף אם היה אסור, דאפילו באיסורא דאורייתא אמרינן הנח להם לישראל מוטב שיהו שוגגין ואל יהו מזידין, כדאסיקנא בביצה פרק המביא... והשתא אם בדאוריתא ובדרבנן אמרינן הנח להם, כל שכן בדבר המותר שנהגו בו היתר, שכל המוכיחן בזה לא בדעת ידבר, ונמצא מכשילן ח"ו, ועתיד ליתן את הדין... ובכמה וכמה דברים הקילו רבותינו ז"ל כדי שלא תתגנה האשה על בעלה. ואין צורך באורך". 

זה נראה פשוט שאת לקחת את התפקיד האחראי בבית, והוא בתת-מודע השלים עם זה ונהייה הפאסיבי בבית.

כך שיוצא שאת נמצאת בהיררכיה "מעליו".

זה גם משפיע לא לטובה ביחס שלך כלפיו וגם ביחס שלו לעצמו.

נסו פעם לפתוח בכנות את הנושא ולראות כיצד אתם מאזנים את ההיררכיה בבית, כך שתהיו שווים.

כשבתת-מודע הוא יבין שיש לו אחריות (בלי העזרה שלך), הוא כבר מעצמו ייקח את האחריות, ייזום יותר ויחפף פחות.

אני רק אומר מראש, שיהיו לזה מחירים מבחינתך.

כי חלק מההתנהלות בבית לא תהיה רק לפי השקפתך אלא גם לפי השקפתו.

אבל לדעתי המחיר הוא נמוך לעומת התועלת שתצמח לכם מזה.

שהעניין כרגע, לא מה הוא אומר או מתחייב.

אלא מה שמקובע אצלו בתת-מודע.

אם אתם לא מצליחים לעשות את זה לבד, אז לא צריך להתבייש לפנות לגורם מייעץ.

אם לא טוב לך ככה, אז סתם חבל להמשיך עם זה, בלי לפחות לנסות לתקן.

אבל גם הגיוני שהפאסיביות מושרשת עמוק אצלו עוד מקטנות,

ואז לא בטוח שתצליחו לתקן את ההיררכיה.

ואז מה שכדאי לעשות, זה לראות כיצד למזער את הבעיה ולחיות עם מה שיש..

מומלץ בחום ללמוד לקיחת אחריות וניהול נכון של בית הן לגבר והן לאשה

אי חב להם את חיי...!

יותר מדי זה הכל

תתחילי מזה שתחום אחד קטן את יותר לא מתעסקת בו ונותנת לו אחריות מלאה בזה עם יכולת לספוג את כל הטעויות האפשרויות ותסבירי לו שאת זקוקה לנשאיה בעול ולכן בעניין הקטן והמסויים הזה האחריות נטו שלו

תוך חודשיים תבואי לעדכן מה חדש...

מבטיח לך שינוי

היי, צר לי שנגרם לך חוסר נעימות מהמצב.
זה לגמרי נשמע כמו הפרעות קשב וריכוז. אני אכתוב בהנחה שזה המצב: בדרך כלל ריטלין יכול לעזור מאוד. מלא אנשים עם הפרעות קשב וריכוז שלוקחים ריטלין ותרופות דומות, מרגישים פתאום שנעלמו האתגרים שאת מציגה שהוא חווה.
אפשר לקבל מרשם לריטלין מרופא המשפחה בלי צורך באבחון. אם אין תחושת שיפור זה לא אומר שאין הפרעות קשב וריכוז אלא שהמינון לא התאים או שתרופה אחרת תתאים יותר. אפשר לדבר עם איש מקצוע כדי להבין את האתגרים וכדי להכיר אסטרטגיות להתמודדות עם זה, עם וגם בלי הריטלין. איש מקצוע כמו נוירולוג ואולי רופאים אחרים, יכולים גם לתת מידע וגם לסייע במציאת המינון הנכון.
יש גם מידע באינטרנט אבל הוא לא תמיד עדכני ולא תמיד נכון ומלא.
אני לא טוען שאין סיכוי שזה משהו אחר אבל זה נשמע בדיוק כמו הפרעות קשב וריכוז
בהצלחה

שימחת אותי, תודה רבה!

הריטלין הוא לא תרופת-קסם.

יש אנשים שזה משפיע עליהם לטובה ויש שלהיפך.

לריטלין יש גם תופעות לוואי שצריך לשקול אותן.

הוא גורם לשינוי בקצב-הלב ולחץ-הדם, כך שכדאי שרופא (עדיף נוירולוג ובמידת הצורך גם קרדיולוג) טוב יבחן כבר לפני הפעם הראשונה.

בנוסף, הריטלין גורם גם להפרעות בשינה, וזה מחיר שלא לכל אחד הוא משתלם (בעיקר למי שגם ככה שנתו קלה).

יש נויורולוגים שמתמחים בקשב וריכוז,

והם גם לרוב ידעו לשאול את השאלות הנכונות ולעשות את הבדיקות הנכונות, ולאבחן האם אכן זה הפתרון המתאים לו.

ובאופן כללי, לענ"ד עדיף לנסות למצות כמה שיותר פתרונות טבעיים, לפני שהולכים לפתרונות כימיים.

יש הרבה, הרבה יותר אנשים שהריטלין עוזר להם מאנשים שהוא לא עוזר להם.
לא צריך להיבדק בקשר ללב וללחץ הדם אם אין בעיות לב או יתר לחץ דם.
מי שיתקשו לישון הם אלה שלא לוקחים את מה שמתאים בזמן שמתאים. צריך לקחת בשעה לא מאוחרת מדי ואת מה שמתאים באופן אישי.
אם תחפש בגוגל

Methylphenidate Can Have Sleep Benefits in Adults with ADHD

תראה מחקר שאומר שהריטלין יכול לשפר את השינה במבוגרים. לגבי ילדים אני לא יודע אם הוא משפר או לא.

היא ראתה ב1800 כולל תוספות שיער.

וב1200 בלי תוספות (התוספות עלו עוד איזה 200 שקל).

כך שזה סדר הגודל.

1200 זה די הכי נמוך (ברוריה שמולה - ברוריה איפור ותסרוקות כלה וערב | מכון קוסמטיקה)

אחרי שהתייאשתי מלמצוא משהו שאני אוהבת בפחות 

אשתי לקחה 1600 עם 4 מלוות

כי בניגוד לכל כך הרבה דברים אחרים, זה משהו שעושים באותו יום ואין זמן להתחרט אם לא אהבת.

כמעט תמיד לא אהבתי איך שיצאו לי השיער והאיפור באירועים והחלטתי שבחתונה שלי זה תחום שבו אני לא מסתכלת על הכסף. אז כן, איזור ה2400 אם זכור לי נכון, אבל הייתי סופר מרוצה.

וגם את אמא שלי והאחיות שלי וזה היה ממש לא אותה רמת השקעה.
לקח לה לאפר אותי הרבה יותר זמן וגם איפור יותר עמיד.
והיא היתה מישהי תותחית ואלופה.

ואצלי היא השתמשה באיפור אחר יותר עמיד שהחזיק לי מעמד יפה יומיים.

וגם האיפור לקח יותר זמן.
 

דווקא בדיוק לא מזמן קרה לי אותו הדבר וחשבתי לעצמי אולי זה הזמן לדבר על דברים שנעלמים בהמולת החגיגות

מוכרח לציין שהיה נפלא.

פינקתי אותה כיאה לכלה ביום נישואין תשיעי

ובמקביל דיברנו על כל הקשיים שמלווים את הזוגיות בלי לחפף ובאווירה מצויונת

בהצלחה

לכאורה המזרנים עדיין יכולים לזוז.

אבל פה לא הבנתי את התועלת

השאלה אם זה לא פוגע בנוחות. כשאני משקיע בסדין איכותי וטוב, אני לא מסוגל להניח "מגן מזרון" תחתיו, כי זה מאוד פוגם לי בנוחות. השאלה איך מרגישה הריפודית הזאת, מניסיונכם.

המוכרת המליצה עליו במיוחד. בפועל זה מאוד הפריע וזרקתי אותו. אני מעדיף להחליף מזרון אם מתלכלך, ולא לפגוע באיכות השינה שלי. המזרון שלי (קינג קויל יערות הכרמל) מגיע עם שכבה עליונה מלטפת ומעליו אני מניח סדין מכותנה סרוקה איכותית, כל דבר אחר שחוצץ ביניהם הוא מאוד מפריע.

רציתי לבדוק את הריפודית הזאת אבל המחיר (600 ש"ח למזרון של 200*180) הזוי לפי כל קנה מידה. וכשאני מסתכל על הריפודית הזאת, אז אני נזכר שבעצם יש לנו שמיכת קיץ סאטן שנראית בדיוק אותו דבר ועלתה רבע מחיר (רק שצריך לתפור לה גומיות כדי להדק למזרון).

למשל באתר להלן

ריפודית למזרן זוגי - טקסטיל לבית | קינג שופ

500 שח זה לגמרי מוגזם

מישהי הציעה לקנות ריצרץ עבה וחזק ולחבר אותו למזרנים..

שיודע שאם יעיר בצורה נעימה - יכיר לו על זה טובה.

אחרת, כנראה הבושה מההערה, גדולה ממה שבלי זה. כך נראה לי.

זמן?!

וזאת מבלי להיכנס כיצד היא כיסתה את הראש.

הוא אמר לא לנהוג כמו אשתו? 

הרי בפועל הוא פסק הלכה שפאה מותרת, אז איך אמר לא לנהוג כמו אשתו?

עוד העיד הגאון רבי יצחק עבאדי שליט"א, בשו"ת אור יצחק אבן העזר סימן ג:

"וזכורני מיד לאחר נשואי שאלתי את הגאון הגדול הנ"ל [בעל אגרות משה] אם צריך ללבוש כובע על הפאה נכרית, ואמר לי שאין צריך. ועוד הוסיף לומר לי כי פאה נכרית יותר טוב ממטפחת, כי פאה נכרית מכסה את כל השערות, ועוד שבזה תמיד נשאר מכוסה כל זמן שהיא על ראשה, מה שאין כן במטפחת". והגאון רבי יצחק עבאדי שליט"א הוסיף על זה: "ופוק חזי שדבריו צודקים"...

יש מחלוקת בכך, גם בין "פוסקי הדור" והדורות הקודמים - הן מצד עצם ההלכה, הן מצד ההידור, הן מצד על מה מדובר גם אצל אלה שהולכים כך, וגם יש משמעות להרגשות המתלוות לענין, אצל כל מנהג - אז שום דבר לא "וודאי מותר". "נהרא נהרא ופשטיה", כל אחד ינהג עפ"י רבותיו, וגם בלי לאבד שכל והרגשות ישרים.

ראשית, הגאון רבי משה פיינשטיין כתב תשובה הלכתית בנדון, בשו"ת "אגרות משה" (אה"ע חלק ב' סי' י"ב):

"הנה בענין פאה נכרית שנשאלתי מרעיתך הרבנית הכבודה תחי'... אף דאיכא מאן דחושש לאסור פאה נכרית משום מראית עין... מ"מ רוב רבותינו וגם מאלו שסומכין עיקרי ההוראה עליהם מתירים, והם הרמ"א שם ובסימן ש"ג בדרכי משה, והמג"א והפמ"ג, וכן משמע גם מהגר"א שסובר כן, שלא אסרו בזה משום מראית העין. וכמעט שמוכרח מהגמ' פרק במה אשה, שאם איירי דיוצאה בפאה נכרית דוקא במכוסה, לא היה שייך לומר דעל שערות זקנה לילדה ניחוש למחכו עלה. והטעם פשוט, שכיון שלא מצינו בגמ' שאסרו, אין למילף ממקומות אחרים שאסרו משום מראית עין... ולכן לדינא אין כת"ר יכול למחות ביד אשתו הרבנית החשובה מללבוש פאה נכרית, שאף אם כת"ר רוצה להחמיר, אינו יכול להטיל חומרותיו עליה שזהו רק דין שלה, וכיון שהיא עושה כדין שהוא כרוב הפוסקים ושגם נראה כמותם, אינו יכול להחמיר עליה".

מי צריך להסתכל על מנהג אשתו וללמוד מכך, כאשר הוא בעצמו כתב להתיר?

שנית, הגאון רבי גבריאל צינר (מח"ס נטעי גבריאל, פוסק הלכה ידוע) כתב: "ולמעשה רוב נשותיהם של גדולי ישראל במאה שנים האחרונות הלכו בפאה נכרית..." 

אין שום הבדל בין ספרדים לאשכנזים בענין זה.

המנהג לחבוש פאה החל בקהילה הספרדית באיטליה, והמתיר הראשון, לפני כ-500 שנה, היה פוסק ספרדי שמשפחתו היתה מספרד, וגלתה בגירוש ספרד לארץ איטליה, והוא הפוסק הנודע, בעל ה"שלטי גיבורים", רבי יהושע בועז.

ומרן הגאון רבי שלום משאש זצ"ל, רבה של ירושלים, כתב:

"רבני ודייני הספרדים ואבות בתי הדין בארץ ובחו"ל, כולם נשיהם יוצאות בפאה נכרית, ורק מעט מזעיר מהאברכים הספרדים של היום, או מחמת עניים או מחמת תמימותם, קיימו "ויאמר לאוסרים ה' עמכם" ונמנעו מזה, ומובטחני שעוד זמן גם הם יפקחו עיניהם ודעתם ויחזרו ללבוש פאה נכרית.

ובפרט שיש איתנו הרבה פוסקים מגדולי הספרדים גם כן שהתירו, הלא הם משפטי עוזיאל וישכיל עבדי וכף החיים שכתב שכן הסכמת האחרונים להתיר כדברי הרמ"א. ובספר שדי חמד אסיפת דינים אות ד' כתב שיש לסמוך על ש"ג ורמ"א ולבוש כי הם עמודי הוראה ועיני כל העדה עליהם וכו' ע"כ, הבאתי כל דבריהם בספרי תבואות שמש שם. והיום ראיתי שגם הגאון בן ציון אבא שאול שליט"א בספרו אור לציון (חלק או"ח סי' י"א) מתיר לכל הנשים לצאת בפאה נכרית לרה"ר. והליץ בעד ש"ג ורמ"א. ודבריו ברורים שם להתיר, ולא כמו שפירשו בהם איזה תלמידים שלא הבינו דבריו, ע"ש באורך.

ולכן נראה לי עיקר לדינא כמש"כ בספרי תבואות שמש שם, שהסומך על דעת המקילין כחו גדול ויש לו הרבה גדולים ספרדים ואשכנזים לסמוך עליהם. ומצוה רבה לפרסם ההיתר" (שו"ת שמש ומגן חלק ב' אבן העזר סימן ט"ז).

וכן כתב הגאון רבי בנימין זילבר זצ"ל:

"מה שאיזה רב אמר לכבודו בזה הלשון, שלפי מנהג התימנים חובה שאשתו תלבש מטפחת... והסביר, שמש"כ המשנה ברורה בשו"ע סי' ע"ה "נהגו להקל" זה לאשכנזים, וכן "כף החיים" שאומר שדעת כל האחרונים כדעת הרמ"א זה רק מהספרדים שמקילין, אבל התימנים היה להם מנהג ללכת בתימן במטפחת. והיה קשה לכבודו על פסק זה וכו', כיון שלא היתה להם אפשרות של קניה, מה שייך בזה מנהג. כבודו צודק מאוד, וגם אני טוען כך... ועוד, שהרי ראש המתירים היה ספרדי, ולא הזכיר שיש בזה איזה מנהג... ומה שיש אומרים שיש לעשות היכר בין אשת איש לבתולה שלא יבוא להיכשל באשת איש, כבר מחו ליה המוחים בהרבה ספרים (ומובא ביביע אומר) שאין גוזרים גזירות מעצמנו, וגם אצלנו גם הפנויות בכלל עריות, וגם בארצות המזרח היה המנהג שגם הבתולות מכסות ראשן... וכף החיים ידע שבזמנו הספרדיות לא הלכו בפאה, ובכל זאת כתב שהסכמת האחרונים להתיר כרמ"א, ומשמע אפי' ברה"ר, אלא ודאי שלא שייך בזה מנהגא" (ראה שו"ת "אז נדברו" חלק י"א סי' נ', חלק י' סי' כ"ח, חלק י"ב סי' מ"א, חלק י"ג סי' נ"ה - נ"ו, וחלק י"ד סי' מ"ח).

והגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א כתב:

"בעוונותינו הרבים אלו הצעירות שמסירות הפאה נכרית לובשות מטפחת שאינה מכסה כל שערות הראש ממש, והבאנו שבזה האיסור לכ"ע חמור טפי אלף פעמים מאיסור פאה נכרית, וכן בלאו הכי לרוב הפוסקים שצריך מטפחת דוקא, כוונתם שצריך שני כיסויים מטפחת עם רדיד, שלא יתראה כלל משערות ראשן וכמבואר ברמב"ם ושו"ע, וזהו המנהג העתיק גם אצל הספרדים, וא"כ מצינו שבמטפחת לבד אין כאן תיקון רק פירצה ח"ו, והעיקר ביארנו שאין לחלק בענין זה בין אשכנזים לספרדים, שכולן נהגו פעם בלי פאה נכרית... ועל כן המחמיר יחמיר לעצמו אבל לא יקרא תגר על כל בית ישראל, ובפרט שחומרא בזה עלולה נמי לפעמים להביא ח"ו הרבה קלקולים, עד שמגיעים לאיסור תורה ממש, שהמחמיר צריך להיזהר ביותר לכסות כל השערות ממש במטפחת, שבלאו הכי יצא שכרו בהפסדו... לספרדים ותימנים יש צד לומר שמותר יותר ממה שהותר לאשכנזים... ויש בזה צורך היום להתיר הדבר לספרדים ותימנים, שאם נעמוד לאסור להו פאה נכרית, יכשלו רובן ככולן של הצעירות במטפחת למחצה לשליש ולרביע רחמנא ליצלן, דהוה גם לדידהו איסור חמור טפי" (ספר דת והלכה סימן א').

וכן כתב הרב יצחק רצאבי, בספר "מעיל קטן" למהרי"ץ זצ"ל, בהערות לספר הנקראים "שולי המעיל" (סי' ו' הערה רכ"ח), במענה לשאלה מה דין נשות עולי תימן בפאה נכרית, אחר שנהגו בתימן בשנים ושלושה כיסויים. וזה לשונו שם: 

"אם חז"ל אמרו שאין אשה מתקנאת אלא בירך חברתה, בזמננו הן מתקנאות גם בפאת ראשה של חברתן, ואי אפשר לקבוע איסור גמור ומוחלט בדבר, כי חכמי הדור חלוקים בדעותיהם אלו מתירים ואלו אוסרים, ורוב הנשים לא תשמענה לאוסרים אלא אם כן יחליטו כן כולם או רובם ככולם... והרבה פעמים יגרום ענין זה הפרת שלום הבית, כי קשה מאוד להיות שונה מחברותיה ושכנותיה. ואין לדון בזה מצד מנהגי הקהילות, כי בלאו הכי נשתנו כל מנהגי המלבושים וכיוצא בהם. ואין זה מחלוקת בין אשכנזים לספרדים, כי גם מהאשכנזים יש אוסרים, וגם מהספרדים יש מתירים". 

וכן כתב הגה"צ מוהרא"ש זצ"ל בחוברת "אשה צנועה":

"והנה הנשים הצדקניות עושות תגלחת לגמרי, עד שבכלל אין להן שערות, ויש מביניהן שהולכות רק עם מטפחת. אבל ישנן נשים המתביישות לילך במטפחת על התגלחת, ולהן התירו פאה נכרית. וזה שייך גם לנשים מעדות המזרח, כמובא בשו"ת "שמש ומגן" (חלק ב' אה"ע סי' ט"ו), שהתירו גדולי הספרדים ללכת בפאה. ועדיף לילך בפאה, שלא יראו את השערות, מאשר לחבוש מטפחת שמחליקה על השיער, ולבסוף מתגלות השערות, חס ושלום, וזה כל כך חמור, שגורם עיכוב הגאולה".

אגב ישנם כשלושים פוסקים ספרדיים שהתירו פאה, ביניהם "בבא חאקי" אחיו של בבא סאלי ורבה של רמלה.