מחר, יום שלישי, כ"ד טבת, החל מ21:00, נארח בפורום "מורים לחיים" את:
אברהם אברון,
מורה ומחנך. Ma בארגון וניהול מוסדות חינוך. מומחה לזכויות מורים.
אברהם ישמח לענות לשאלות בנושאים הבאים:
תיאום מס, ביטוח לאומי, אופק חדש, עוז לתמורה, עולם ישן, גמולים ודרגות, ותק, פנסיה וקרן השתלמות, חופשת לידה ושמירת הריון, מילואים, ארגוני המורים ועוד.
פרטים נוספים והפניית שאלות לאברהם כבר מעכשיו, בקישור זה:
אותו ולא משמח
הפתרון זה -
או לחכות שתהיה יכולת
או לקנות בהחלטה משותפת ולא בהפתעה
או למצוא דרכים לשמח אותו בלי להוציא כסף שאין לכם
תורני , אבל עם מגוון דעות רוחניות .(שלא כולם באותו "קו" רוחני)
לא כ"כ חשוב המיקום,
חשוב שיהיה מוסדות חינוך טובים לילדים- תלמוד תורה או תתמ"ד, ושיהיו חיי חברה נעימים ולא חונקים
מכירים יישוב כזה? נשמח לשמוע..
אחיה (בגוש שילה) ונחליאל
כוכב השחר
נריה
חרשה (בנימין), עשהאל (הר חברון), שומריה (לכיש)
מאד התרשמתי מהם
ישוב יפה ומפותח אם הרבה תורה ויראת שמים
אבל זה באמת לא מתאים לכולם...
טוב ומטיבאם מישהו נכנס להתקף חרדה ומתחיל לצווח המון תגובות בנוסח "אתה יצר הרע, אתה יצר הרע" אז בהחלט צריך לשקול להוציא אותו לחופשה.
ואם למישהו מהמנהלים נמאס מדיון בלתי נגמר, אז תמיד אפשר לנעול... אבל כנראה שאנשים נהנים, אם הם ממשיכים לכתוב ולכתוב (אני בכל אופן נהנה מאוד).
כי כשיש הרבה חומר, קשה לאדם מהצד לקרוא מה כתוב. ואני רוצה שיקראו ויבינו ויחכימו.
אבל כשמישהו שואל שאלה, או מנסה להפריך את מה שכתבתי, אני צריך להשיב.
לפקוח עיוורים זה גם חסד, שמגיע עם הנאה גדולה.
גם אלה שמתווכחים איתי היום, יודו לי בעתיד שפקחתי את עיניהם. הם מתווכחים כי קשה להם להשתחרר מכל הסטיגמות שמקובעות אצלם בראש. אחר כך הם יישבו עם עצמם בשקט, ויבחנו היטב את הדברים. לכל הפחות, זה ישנה אצלם את נקודת המבט שהם טובים וכל האחרים חוטאים.
כתב הגאון רבי משה אלחרר, רבה של שלומי:
"ולכן עם פרסום דברים אלו, אין ספק שאותם גאוני ישראל בדורנו שאומרים בשמם שמדברים בזלזול ובתקיפות גדולה נגד לובשות הפאות, יתקיים בהם "הדר הוא לכל חסידיו", ויחזרו לדבר ולכתוב בלשון של כבוד, ומודים דרבנן היינו שבחייהו, ובמיוחד שעדיין חיים עמנו ויחיו לאורך ימים טובים גאונים שגם גדולים בתורה וגם מודים על האמת, ועוד בחייהם אומרים בשמם דברים של זלזול שקשה להעלות על הדעת שאמרום, ואולי סוף סוף תיפסק בתחום הזה אופנת "מודעות הרחוב", והפרסומים המופיעים מעת לעת בעלונים הנקראים "עלונים דתיים", שרמת דתיותם נקבעת לפי רמת הזלזול והשנאה וההשמצה למי שהולכת בפאה נכרית, או מי שלא פוסק כמו אותם לבלרים שאין דעת חכמים נוחה מהם. וזו דרכה של תורה, לנהוג בכבוד אמיתי כלפי מי שאיננו פוסק כמותי, והרוצה להחמיר, יחמיר בביתו ובחומותיו: "אתהלך בתום לבבי בקרב ביתי".
מה שאמרת.הנורמלית האחרונה1. פניות למנהלים מוטב שיעשו באופן אישי, אדמין אפילו יצר כפתור מיוחד עבור העניין בשם "כתוב למנהלים", אז אנא, להבא כיתבו לנו בפרטי ואל תפתחו שרשור עם תיוגים*.
2. כיוון שמדובר בפורום בו משתתפים בעיקר אנשים בוגרים, הנטיה שלנו היא לא להתערב ניהולית אלא לסמוך עליכם שכולנו נדע להתנסח בצורה מכבדת ולדון לגופם של דברים באופן נעים וחברי. וכמובן לנער מי שלא הולך בתלם. הוכח ויותר מפעם אחת שב"ה המצב כאן טוב ואנחנו המנהלים לא צריכים למלא תפקיד של שוטר או גננת.
3. לדעתי השרשור הענק, שאכן נעשה מיותר עם כל הודעה נוספת וכל דעה שחזרה על עצמה בווריאציות שונות, הוא דוגמא ומופת לשיח פורה ומכבד שהחל להדרדר רק כאשר משתמשים בודדים החלו להגיב באינטנסיביות.
4. אם המצב ימשיך להיות לא נעים אאלץ ובכאב רב לנעול את השרשור ואולי לחסום את אותם חבר'ה. לא רוצה להגיע לזה.
4. * ולכן הוא ינעל.
שלום לכולם!
מישהו מכיר אולי שדכנים לציבור הרוסי שומרי המצוות? יש בכלל כאלה? גם לרוסים שגדלו בארץ וגם לאלו שעלו .
כמו שיש חנויות בוטיק שמתמחות במוצרים ספציפיים (יינות/לחמים/סבונים). אם יש דובר רוסית שרוצה להתחתן עם דוברת רוסית בעלת מנטליות זהה, הוא יעדיף לפנות לשדכן שעובד עם הציבור הזה באופן ממוקד ולא למישהו שאומר: "תן לי להיזכר... נראה לי שהייתה לי מישהי מטג'יקיסטן, זה ליד רוסיה, נכון?"
מדובר בעמותה להפצת היהדות בקרב דוברי השפה הרוסית בארץ, ויש להם מערך של שדכנים. כתבו לדוא"ל znakomstva@toldot.ru
כמו כן, תפנו ל"חב"ד בעלייה"
הרי אם הבעיה בפאה שהיא לא צנועה כי נראית כשיער ומושכת וכו' והרבנים כתבו כללים איך הפאה צריכה להיות למה להלחם על זה שזה לא כיסוי ראש?? מה שצריך להילחם זה שהפאה תהיה צנועה.
גם מטפחת יכולה להיות סופר לא צנועה- מושכת, צבעים עזים, קשירות מעניינות מאוד שרק מושכות את הבן אדם להסתכל, מ-ל-א שער שרואים. (מניסיון אישי של אחת שהחליטה להשתדל לכסות את כל השיער כדי שכשזה יימשך האחורה לא יראו יותר מ2 אצבעות ועדיין זה נמשך אחורה)
מקווה שהצלחתי להסביר את השאלה שלי.
היי לכולם..
אני פוגשת בחור תקופה, וברוך ה' מתקדמים..
אני גדלתי בבית שבו לא החמיאו כ"כ, הרבה ביקורת על כל דבר.. הזוגיות לא הייתה טובה כ"כ..
לעומת זאת הבחור, ראה דברים נכונים בחייו, במשפחתו.
תמיד אמרתי לעצמי שאני לא אהיה ביקורתית כלפי בעלי, אבל אני כזו כלפי עצמי.. אני מאוד מבקרת את עצמי גם בלי לשים לב,
מאוד קפדנית.. ומסתבר שזה לא שונה גם כלפיו, כך אני מבינה עכשיו כשאני בקשר איתו..
בהתחלה הרגשתי שאני קצת יותר תורנית ממנו, לאט לאט זה מתגמד ברוך ה'.. בגלל שהייתי בספקות בהתחלה- זה כנראה היה מאוד מורגש מצידו, הוא הרגיש\אני נתתי לו להרגיש שהוא לא מספיק טוב בשבילי.. למרות שלא הערתי או ביקרתי כנראה שזה פשוט מה ששידרתי..לצערי הרב.
אתמול הוא אמר לי את זה, 'בשבילך אני תמיד אהיה פושע, אני יודע את זה כבר'..
וזה ממש כאב לי..
כי עד שאני באמת מתחילה להבין שהוא טוב לי איך שהוא ובאמת גם מבחינה תורנית- אני מבינה שעשיתי טעויות שאני צריכה לתקן..כבר עכשיו!
איך אני גורמת לו להרגיש שאני בטוחה בו? איך אני מתקנת את הטעות הזו?
רוצה להחמיא לו, רוצה לתת לו את הביטחון שאני מרגישה שהוא מחפש ממני..
אני רוצה שהוא ירגיש טוב לידי, טוב מבפנים..
אוף, תעזרו לי.
כשלגבר נכנס משהו בראש והוא כבר שכח ממנו. לאישה זה לעולם ינקר.ולכן צריך הדרכה.כי לבד זה יהיה קשה מאד ורק רגשי אשמה. "זוג מוצלח זה זוג מודרך"
היי לכולם..
אני בקשר עם בחור כבר חודשיים כמעט,
בחור טוב וכו'.. נראה שזה מתקדם לכיוון טוב בע"ה..
יש לי חשש אחד שרציתי לראות עד כמה יש לי ממה לחשוש בכלל..
אני מרוויחה בערך 2000 ש"ח לחודש, אני סטודנטית שעובדת במשרת סטודנט, זה מינימום לשעה ומגבילים אותי גם בשעות..
לעומת זאת הבחור מרוויח סכומים שגבוהים משלי פי כמה..
אני לא כ"כ יודעת איך אני אעמוד בסיטואציה כשהוא יגלה את זה, אני קצת מתביישת..
ומה שבאמת מפחיד, זה איך מתמודדים כשאני למשל אצטרך כסף וארצה משהו.. איך זה אמור להיות? אני אמורה לבקש ממנו?
אני מאמינה שרובכם יגיבו לי שזה יבוא באופן טבעי והכל יסתדר אבל באמת מעניין אותי לדעת איך זה היה אצלכם כל הנושא הזה בהיבט הכלכלי...
תודה לכולם..
מצטרפת למה שהקודמים אמרו...
אנחנו שנינו היינו סטודנטים בתחילת הנישואין,
אבל מהתחלה החשבון היה משותף, והתקמצנו בהוצאות כי פשוט כמעט לא היו הכנסות....
היום כששננו עובדים ומרוויחים מי יותר מי פחות אנחנו כמעט לא מתייעצים על הוצאות...
באופן טבעי הוא עושה יותר את החשבונות והקניות השוטפות. אני יותר את הביגוד והנעלה,
וכן יש חריגות שאני עושה קניות שוטפות.
אצלנו יש לפעמים חילוקי דעות סביב הנושא כמה לקנות איפה ואיך אבל אנחנו ממש מודעים אליו ומשתדלים לא לעשות ממנו אישיו.
אבל זה לא נראה לי העניין...
נשמע לי בין דברייך שזה יושב על משהו שכבר ראית,
אולי בבית אצל ההורים שלך, או אצל דודים או חברות,
או משהו שפיתחת עם השנים בתור ילדה שמבקשת מההורים כסף ומרגישה לא בנוח כי לא עמלת עליו ו"זה לא שלך".
יכול להיות שהוא בכלל לא רואה את הדברים כך.
בעיני נישואין היא שותפות כמו שכבר כתבו לך וזה חלק מהקשר, זה לא הוא נותן או מוותר ואת בתמורה שוטפת כלים...
גם במשך השנים עם לידות הריונות ילדים והנקות גם מטלות הבית בד"כ מתחלקות.
זה לא שאם אצל זוג מסויים זה כך אז אצלכם זה גם יהיה כך. זה ממש משתנה באופי ועם השנים ואיך שאתם אוהבים ורוצים לעשות את הדברים...
חפרתי....
לסיכום אני מציעה שתנסי להבין מאיפה החשש הזה מגיע.
ולשנות את הראש- לשותפות, אתם ביחד בכל הסיפור בע"ה עד 120.
ואולי כן לפתוח את הנושא הכלכלי כנושא כלכלי
(איך נסתדר אחרי החתונה? איפה נגור? איזה הוצאות והכנסות יהיו ?
וכן הלאה אבל בשלב באמת יותר קרוב להחלטה על חתונה...)
ולא "לא נעים לי שאתה תפרנס ואני אחיה על חשבונך"- שלא תתכניסי לו רעיונות כאלה לראש....
שיהיה בשמחות והצלחה רבה!!
גם תתקלחי בפחות מים כי הוא זה שמשלם את החשבון מים??
או תאכלי פחות בארוחה כי הוא שילם את המצרכים והגז??
אפילו שיש לי חשבון נפרד (אנחנו לא באמת נפרדים פשוט החשבונות נפרדים. אבל מבחינה כלכלית אנחנו שותפים מלאים) בעלי דואג כל הזמן שיהיה כסף בבית שאם אני ארצה לקנות משהו יהיה לי בקלות. ואם אני צריכה סכום נוסף אני מיידעת אותו.
כרגע ככה מתאים לנו, אני לא כ"כ יוצאת מהבית חוץ מלבדיקות והוא מגיע איתי לבדיקות ככה שזה פחות נצרך שיהיה לי כסף, אבל זה נותן הרגשה טובה שאני לא אתקע פתאום ואני חושבת שגם לבעלי זה נותן הרגשה טובה שהוא לא סתם מפקיר את אשתו בבית כשהוא צריך להיות בעבודה כ"כ הרבה שעות ואני מניחה שבהמשך זה ישתנה יחד עם הנתונים.
אבל וודאי שאין תחושת עליונות בגלל שהוא מביא יותר כסף. אנחנו הרי לא זוג חברים שמתחשבנים על כמה כל אחד הביא והוציא אלא זוג נשוי שכל אחד אחראי לדאוג שלשני יהיה הכי טוב ונעים.
תפתחי איתו הכל ותוודאי שהוא מודע לכל הנתונים.
תגידי לו מה את חושבת שנכון שיקרה (למשל, האם את מצפה לחשבון משותף ואף להצטרפותך כשותפה מלאה חצי-חצי בכל הנכסים הקודמים להקמת השיתוף הכספי, או במידה ואין לך ציפייה כזו אז מה שכן), ותאפשרי לו להשמיע את דעתו ומה שבעיניו נכון.
תשפטי ותחליטי בהתאם. אם דרוש, עירכו מעין משא ומתן. אין שום סיבה שהעניין יפגע בקשר עצמו, וצריך יהיה להבהיר שמדובר על נושא הכרחי, אף שאין הוא העיקר.
לגבי ההתנסות האישית, על אף שאין בכוונתי לחשוף סיפורים פרטיים ממש, מכל מקום העניין היה הכרחי ואף מייגע. זה אפילו היה מעיק ולא נעים. אבל זה פתר כל כך הרבה עניינים שאין לתאר כמה זה היה מועיל.
בתחילת הנישואין עדיין לא הייתי מסודרת בעבודה והרגשתי לא נעים להוציא כסף (אבל יתכן שזה בגלל שכמעט לא היה לנו)
היום ב״ה אני מרוויחה הרבה יותר מבעלי (אברך ;) ) ולא נראה לי שהוא מרגיש כמו שאני הרגשתי.
כמו שהרוב כאן כתבו-בין בני זוג זה מאד טבעי שהכנסות והוצאות הן משותפות בלי קשר לכמה כל אחד הכניס, אבל ייתכן שבהתחלה זה קצת לא נעים (למרות שדי ברור לי שרק את תחשבי כך ולא בן זוגך בעז״ה)
אני ובעלי רוצים לקנות תנור, לן אשמח להמלצה על תנור מובנה סופר איכותי וטוב, חשוב שהיה דו תאי
7 נפשות, תלוי חורף או קיץ - בקיץ מכונה פעם ביומיים בערך (4 מכונות).
בחורף קצת יותר, אבל נראה לי גג 6 מכונות לשבוע, לרוב 5.
(הקטנטנים מחליפים בגדים כל יום, אבל גם הבגדים שלהם קטנים. הגדולים יותר - פעם ביומיים. ואני לא מכניסה לחשבון כביסות של הקאות/פספוסים - זה קורה פעם ב.. אבל לא על בסיס יומיומי)
לבעלי יש את החשבון שלו ולי יש את החשבון שלי עוד מלפני החתונה.
לבעלי מאוד חשוב שנפתח חשבון משותף כי זה ככה הולך כשנשואים.
אני בהריון שדי קשה לי ואני גם ככה מבזבזת מלא אנרגיות על הבדיקות וסתם ככה ביום יום ולא רואה צורך דחוף בחשבון משותף אם בשביל זה צריך ללכת לבנק שזה במרחק של כשעה וחצי נסיעה מאיפה שאנחנו גרים.
בעלי השלים עם זה ואמר שנעשה את זה אחרי הלידה ומלא חברות ואנשים ששומעים שאין לנו חשבון משותף ישר אומרים לי שזה לא בסדר וצריך בשביל הזוגיות שלנו חשבון משותף.
זה באמת כזה חשוב? לא יכול לחכות למתי שיהיה לי יותר כח ואפשרות לזוז??
ואנחנו מבינים מעולה שהוצאות כספיות צריכות להיות בהתייעצות וכו'.
ואני שמחה שזה לא באמת נצרך לזוגיות כי ממש לא מסוגלת לחשוב עכשיו על ללכת לבנק...
זה לא משנה מה אחרים חושבים אם זה חשוב לזוגיות או לא
יש פה משהו שמאד חשוב לבעלך וזה לבד סיבה מספיק טובה בשביל שתתני לזה מקום גבוה בסדרי העדיפויות שלך.
אבל בעלי השלים עם זה שזה יצטרך לבוא רק אחרי הלידה.
אם זה באמת נצרך לזוגיות הייתי שוקלת שוב האם שווה לנו לנסוע לשם מה שאומר גם להישאר ללון בעיר כי אני לא יכולה לעשות 2 נסיעות באותו יום.
זה לא שאני לא שמה דברים שחשובים לבעלי במקום גבוה בסדר עדיפות פשוט גם לזה יש גבולות.
יפית8צודקת בהחלט
וזה כן חשוב לזוגיות לדעתי אבל לא ברמה של המחיר שזה דורש ממך כרגע ואם הגעתם להבנה והסכמה אז הכל מצוין!
יראת גאולהאם הוא בחובה אז אחרי הפטירה לא יחייבו אותם
אז מה יהיה?
הזמן הזה נשמר איפה שהו לזכותינו???
עד הפעם הבאה בע"ה!!
מגיבה חדפ
כיסוי האוזניים יכול להצמיד את האוזניים לראש, ובכך לחסוך ניתוח "הצמדת אוזניים".
זה תלוי בסוג של הכיסוי ראש,
ובמה שנוח ויפה לכל אחת.
האשכנזיות מוציאות אוזן שמאל ואילו הספרדיות אוזן ימין.
מאוד חשוב לא להתבלבל ולשמור על מנהג אבות!
לא מדויק מה שאמרת כי זה תלוי במזג האוירטוב ומטיבנוחות אישית.
אלה שלא מראות שיער יאמרו גם שזה מכסה יותר טוב כשהאוזן חצי מכוסה.
אין שיערה שלא נקראת שיער בוזמעיקר הדין הוא מותר, וכפי שכתבו הראשונים על "שיער שחוץ לצמתה" (חוץ לכיסוי) אבל מנהג ישראל לכסותו. במקום שאין המנהג כך, חוזרים לעיקר הדין.
בוזכלומר את הפאות וכל מה שצמוד לפנים
בעלי אומר שמותר לא יודעת בשם מי
קטעים נבחרים משו"ת מהר"ם אלשקר (סי' ל"ה):
"שאלת ממני הידיד אם יש לחוש לאלו הנשים שנהגו לגלות שערן מחוץ לצמתן להתנאות בו... כתב הרשב"א ז"ל בחדושיו בברכות זה לשונו, והא דאמר רבי יצחק טפח באשה ערוה ואוקימנא באשתו לק"ש, פירש הראב"ד ז"ל דאפשר במקום צנוע שבה, ועלה קאתי רב חסדא למימר דשוק מקום צנוע וערוה הוא אפי' לגבי בעלה, אף על פי שאינו מקום צנוע באיש. אבל פניה ידיה ורגליה וקול דיבורה שאינו זמר, ושערה חוץ לצמתה שאינו מתכסה, אין חוששין להם מפני שהוא רגיל בהם ולא טריד. ובאשה אחרת אסור להסתכל אפילו באצבע קטנה ובשערה ע"כ. וכן נמי כתב בעל ארחות חיים אבל פניה ידיה ורגליה ושערה מחוץ לצמתה שאינו מתכסה אין חוששין להם, מפני שהוא רגיל בהן. וכן שמעתי שכתב בעל המכתם.
ואין זה צריך לפנים, דלדברי כולם אין בו צד איסור כלל, אדרבה, שהתירוהו בפירוש, ואפילו לק"ש, והעידו שנהגו לגלותו, ובודאי כי כן היו נוהגות בנות ישראל בימי חכמי המשנה והתלמוד ז"ל, ואפשר דאפילו בעודן על אדמתן, בזמן שבית המקדש קיים, כדאיתא בהדיא בפרק חזקת הבתים, דאמרינן התם עושה אשה כל תכשיטיה ומשיירת דבר מועט. מאי היא, רב אמר בת צדעא, שנאמר אם אשכחך ירושלם וגו', ופירש בעל הערוך ז"ל, דכתיב בתשובות כשהאשה קולעת שערה משיירת ממנו דבר מועט בין אזניה לפדחתה כנגד צדעתה, ומביאה סיד טרוף כשהוא חבוט, וטחה אותו שיער, ואינה קולעת אותו אלא מטילה כנגד פניה זה עושה בת עניים. אבל עשירה שורקתו בבשמים ובשמן טוב כדי שיתחברו שערות זו בזו ולא תהיה כאבלות ויתייפו ע"כ. וזה המנהג בעצמו הוא מנהג הנשים היום, שהאשה קולעת כל שערה ומשיירת שיער הצדעים יורד על פניה והוא הנקרא בלשון חכמים בת צידעא כמו שנתבאר".
"דבר שדרכו להיות מגולה דלבו גס ביה מותר, ואפי' לק"ש, כדפרישית, וכן כתבו המפרשים ז"ל, וכן כתב ראבי"ה ז"ל, כל אלו שהזכרנו לערוה דוקא בדבר שאין רגילות להגלות, אבל בתולה הרגילה בגילוי השער לא חיישינן דליכא הרהור, וכן הסכים בעל המרדכי והרא"ש ז"ל והכל כפי המנהגות והמקומות...
ואלא מעתה לפי דרכם שיער גבות עיניה נמי היה להם לאסור, דשיער קרייה רחמנא נמי, דכתיב יגלח את כל שערו את ראשו ואת זקנו ואת גבות עיניו וגו', וכל שכן פניה ידיה ורגליה דהוה להו נמי למיסרן, ומאי שנא אותו שיער, ואי משום דדרכן להיות מגולין, האי נמי דרכו להיות מגולה. ואי לא איירו אלא באשת איש ובמסתכל ומתכוין ליהנות, אטו באשת איש וברשיעי עסקינן? ובבירור אמרו זכרונם לברכה, דאפילו באצבע קטנה אסור להסתכל, ואפילו בבגדי צבעונין שלה נמי אסור, וכל שכן בשערה, דת"ר ונשמרת מכל דבר רע שלא יסתכל אדם באשה נאה ואפילו פנויה, באשת איש ואפילו מכוערת, ולא בבגדי צבע של אשה וכו', ואמר רב יהודה אמר שמואל ואפי' שטוחין ומונחין על גבי הכותל. אלא שדברים אלו בטלין הם, דלית בהו מששא כלל.
וכמה לא חלי ולא מרגיש האי גברא דקאמר לה להאי מילתא, דכיון שנהגו לגלותו מימי עולם ומשנים קדמוניות ברוב תפוצות הגולה שתחת יד ישמעאל ואין בידו למחות, איך עלה בלבו לאוסרו? ואף אם היה אסור, דאפילו באיסורא דאורייתא אמרינן הנח להם לישראל מוטב שיהו שוגגין ואל יהו מזידין, כדאסיקנא בביצה פרק המביא... והשתא אם בדאוריתא ובדרבנן אמרינן הנח להם, כל שכן בדבר המותר שנהגו בו היתר, שכל המוכיחן בזה לא בדעת ידבר, ונמצא מכשילן ח"ו, ועתיד ליתן את הדין... ובכמה וכמה דברים הקילו רבותינו ז"ל כדי שלא תתגנה האשה על בעלה. ואין צורך באורך".
[כאילו, הם היו בתוך המטפחת לגמרי]זה נראה פשוט שאת לקחת את התפקיד האחראי בבית, והוא בתת-מודע השלים עם זה ונהייה הפאסיבי בבית.
כך שיוצא שאת נמצאת בהיררכיה "מעליו".
זה גם משפיע לא לטובה ביחס שלך כלפיו וגם ביחס שלו לעצמו.
נסו פעם לפתוח בכנות את הנושא ולראות כיצד אתם מאזנים את ההיררכיה בבית, כך שתהיו שווים.
כשבתת-מודע הוא יבין שיש לו אחריות (בלי העזרה שלך), הוא כבר מעצמו ייקח את האחריות, ייזום יותר ויחפף פחות.
אני רק אומר מראש, שיהיו לזה מחירים מבחינתך.
כי חלק מההתנהלות בבית לא תהיה רק לפי השקפתך אלא גם לפי השקפתו.
אבל לדעתי המחיר הוא נמוך לעומת התועלת שתצמח לכם מזה.
שהעניין כרגע, לא מה הוא אומר או מתחייב.
אלא מה שמקובע אצלו בתת-מודע.
אם אתם לא מצליחים לעשות את זה לבד, אז לא צריך להתבייש לפנות לגורם מייעץ.
אם לא טוב לך ככה, אז סתם חבל להמשיך עם זה, בלי לפחות לנסות לתקן.
אבל גם הגיוני שהפאסיביות מושרשת עמוק אצלו עוד מקטנות,
ואז לא בטוח שתצליחו לתקן את ההיררכיה.
ואז מה שכדאי לעשות, זה לראות כיצד למזער את הבעיה ולחיות עם מה שיש..
מומלץ בחום ללמוד לקיחת אחריות וניהול נכון של בית הן לגבר והן לאשה
אי חב להם את חיי...!
יותר מדי זה הכל
תתחילי מזה שתחום אחד קטן את יותר לא מתעסקת בו ונותנת לו אחריות מלאה בזה עם יכולת לספוג את כל הטעויות האפשרויות ותסבירי לו שאת זקוקה לנשאיה בעול ולכן בעניין הקטן והמסויים הזה האחריות נטו שלו
תוך חודשיים תבואי לעדכן מה חדש...
מבטיח לך שינוי
היי, צר לי שנגרם לך חוסר נעימות מהמצב.
זה לגמרי נשמע כמו הפרעות קשב וריכוז. אני אכתוב בהנחה שזה המצב: בדרך כלל ריטלין יכול לעזור מאוד. מלא אנשים עם הפרעות קשב וריכוז שלוקחים ריטלין ותרופות דומות, מרגישים פתאום שנעלמו האתגרים שאת מציגה שהוא חווה.
אפשר לקבל מרשם לריטלין מרופא המשפחה בלי צורך באבחון. אם אין תחושת שיפור זה לא אומר שאין הפרעות קשב וריכוז אלא שהמינון לא התאים או שתרופה אחרת תתאים יותר. אפשר לדבר עם איש מקצוע כדי להבין את האתגרים וכדי להכיר אסטרטגיות להתמודדות עם זה, עם וגם בלי הריטלין. איש מקצוע כמו נוירולוג ואולי רופאים אחרים, יכולים גם לתת מידע וגם לסייע במציאת המינון הנכון.
יש גם מידע באינטרנט אבל הוא לא תמיד עדכני ולא תמיד נכון ומלא.
אני לא טוען שאין סיכוי שזה משהו אחר אבל זה נשמע בדיוק כמו הפרעות קשב וריכוז
בהצלחה
שימחת אותי, תודה רבה!
הריטלין הוא לא תרופת-קסם.
יש אנשים שזה משפיע עליהם לטובה ויש שלהיפך.
לריטלין יש גם תופעות לוואי שצריך לשקול אותן.
הוא גורם לשינוי בקצב-הלב ולחץ-הדם, כך שכדאי שרופא (עדיף נוירולוג ובמידת הצורך גם קרדיולוג) טוב יבחן כבר לפני הפעם הראשונה.
בנוסף, הריטלין גורם גם להפרעות בשינה, וזה מחיר שלא לכל אחד הוא משתלם (בעיקר למי שגם ככה שנתו קלה).
יש נויורולוגים שמתמחים בקשב וריכוז,
והם גם לרוב ידעו לשאול את השאלות הנכונות ולעשות את הבדיקות הנכונות, ולאבחן האם אכן זה הפתרון המתאים לו.
ובאופן כללי, לענ"ד עדיף לנסות למצות כמה שיותר פתרונות טבעיים, לפני שהולכים לפתרונות כימיים.
יש הרבה, הרבה יותר אנשים שהריטלין עוזר להם מאנשים שהוא לא עוזר להם.
לא צריך להיבדק בקשר ללב וללחץ הדם אם אין בעיות לב או יתר לחץ דם.
מי שיתקשו לישון הם אלה שלא לוקחים את מה שמתאים בזמן שמתאים. צריך לקחת בשעה לא מאוחרת מדי ואת מה שמתאים באופן אישי.
אם תחפש בגוגל
תראה מחקר שאומר שהריטלין יכול לשפר את השינה במבוגרים. לגבי ילדים אני לא יודע אם הוא משפר או לא.
היא ראתה ב1800 כולל תוספות שיער.
וב1200 בלי תוספות (התוספות עלו עוד איזה 200 שקל).
כך שזה סדר הגודל.
1200 זה די הכי נמוך (ברוריה שמולה - ברוריה איפור ותסרוקות כלה וערב | מכון קוסמטיקה)
עזרתם!הכל טוב!אחרי שהתייאשתי מלמצוא משהו שאני אוהבת בפחות
אשתי לקחה 1600 עם 4 מלוות
כי בניגוד לכל כך הרבה דברים אחרים, זה משהו שעושים באותו יום ואין זמן להתחרט אם לא אהבת.
כמעט תמיד לא אהבתי איך שיצאו לי השיער והאיפור באירועים והחלטתי שבחתונה שלי זה תחום שבו אני לא מסתכלת על הכסף. אז כן, איזור ה2400 אם זכור לי נכון, אבל הייתי סופר מרוצה.
NTCוגם את אמא שלי והאחיות שלי וזה היה ממש לא אותה רמת השקעה.
לקח לה לאפר אותי הרבה יותר זמן וגם איפור יותר עמיד.
והיא היתה מישהי תותחית ואלופה.
ואצלי היא השתמשה באיפור אחר יותר עמיד שהחזיק לי מעמד יפה יומיים.
וגם האיפור לקח יותר זמן.
החיים תותים=)דווקא בדיוק לא מזמן קרה לי אותו הדבר וחשבתי לעצמי אולי זה הזמן לדבר על דברים שנעלמים בהמולת החגיגות
מוכרח לציין שהיה נפלא.
פינקתי אותה כיאה לכלה ביום נישואין תשיעי
ובמקביל דיברנו על כל הקשיים שמלווים את הזוגיות בלי לחפף ובאווירה מצויונת
בהצלחה
שלום לכולם,
התלבטתי הרבה לפני שכתבתי פה. אנחנו גרים במושב בצפון
מחילה אם יש לפעמים שפה בוטה אבל אני אובד עצות.
אני ואישתי יצאנו שנה עד שהתחתנו. כיום ב"ה נשואים שנתיים.
אישתי מאוד אחת שואהבת מגע, אוהבת שנוגעים בה, מחבקים, מסאז' וכו'... היא מאוד אוהב לפעמיםגם את הדביקיות.
לפני החתונה היה לה מאוד פחד מחדירה, ורצתה שניקח את הזמן וננסה לאט לאט. לא קיימנו חדירה בפועל עד כמה חודשים לאחר החתונה, וגם באותו לילה כאב לה מאוד. לאחר מכן עדיין חדירה כאבה לה (לפעמים יותר, לפעמים פחות, וגם פעם אחת בכלל לא כאב). מיותר לציין שהיא לא נהנית מחדירה בכלל. נשיקות במקומות אינטמיים גם כמעט לא "עושים לה" את זה. במקרה הטוב מקיימים יחסים פעמיים בחודש וגם זה אחרי יוזמה שלי.
קשה לה הרבה פעמים עם הגוף שלה (היא רזה , אבל עדיין הביטחון העצמי שלהם בנוגע לחלקים מסוימים בגוך הוא מאוד נמוך).
היא לא רוצה ללכת לטיפול, קשה לה עם כל הנושא הזה.זה גרר אותנו להרבה ריבים, בכי ומה לא בגלל הנושא הזה .הלכתי לטיפול לבד אבל היה קשה מאוד להתקדם לבד אז הפסקתי.
ב"ה היא בהריון בחודש שלישי, מהרגע שהיא נכנסה להריון לא קיימנו יחסי אישות אפילו פעם אחת (מאמין שזה עוד נורמלי).
קשה לי עם זה מאוד, והיא יודעת - אמרה לי לחפש מישהי יותר טובה ממנה (משהו שאין שום מצב שאעשה, כי היא הכי טובה בשבילי בכל מובן אפשרי), קשה לי עם זה שגם המטפל שלי אמר לי שזה מצב מאוד נדיר ואז יוצא שאני מקנא אשכרה בכל גבר נשוי שאני ברחוב עצם הידיעה שהוא נהנה מיחסי אישות עם אשתו ואני לא. ראיתי פה שאלות בפורום שזוגות מקיימים אפילו יחסים אפילו 3 פעמים בשבוע , משהו שבחיים אני לא מדמיין שיקרה אצלי. קשה לי מאוד,לא יודע מה לעשות... אשמח לעצה או לעזרה.
נ.ב - האם באמת זה מקרה נדיר? מרגיש לי שבגלל חוסר מודעות ליחסית אישות של הבנות הדתיות אולי לפעמים זה יותר תקיעה בפועל ביחסי האישות בנישואים. אבל מסתדבר שזה רק אצלי.
כל פעם אני מצמיד את המזרונים ותך שניה נוצר שוב רווח מעצבן.
לכאורה המזרנים עדיין יכולים לזוז.
אבל פה לא הבנתי את התועלת
השאלה אם זה לא פוגע בנוחות. כשאני משקיע בסדין איכותי וטוב, אני לא מסוגל להניח "מגן מזרון" תחתיו, כי זה מאוד פוגם לי בנוחות. השאלה איך מרגישה הריפודית הזאת, מניסיונכם.
המוכרת המליצה עליו במיוחד. בפועל זה מאוד הפריע וזרקתי אותו. אני מעדיף להחליף מזרון אם מתלכלך, ולא לפגוע באיכות השינה שלי. המזרון שלי (קינג קויל יערות הכרמל) מגיע עם שכבה עליונה מלטפת ומעליו אני מניח סדין מכותנה סרוקה איכותית, כל דבר אחר שחוצץ ביניהם הוא מאוד מפריע.
רציתי לבדוק את הריפודית הזאת אבל המחיר (600 ש"ח למזרון של 200*180) הזוי לפי כל קנה מידה. וכשאני מסתכל על הריפודית הזאת, אז אני נזכר שבעצם יש לנו שמיכת קיץ סאטן שנראית בדיוק אותו דבר ועלתה רבע מחיר (רק שצריך לתפור לה גומיות כדי להדק למזרון).
מישהי הציעה לקנות ריצרץ עבה וחזק ולחבר אותו למזרנים..
שיודע שאם יעיר בצורה נעימה - יכיר לו על זה טובה.
אחרת, כנראה הבושה מההערה, גדולה ממה שבלי זה. כך נראה לי.
זמן?!
