פורום נשואים טריים (עמוד 315)

צביעת כלי קרמיקה. נמצא במודיעין. צריך לבוא אח"כ לאסוף את הכלי.

אפשר לצאת משם בעלות נמוכה - תלוי בכלי שבוחרים. החל מ20 שקלים. (אבל לא לתפוס אותי במילה.)

צריך להזמין מקום מראש.

הם היו הלהקה... 

מתגעגע אליך!

עקיבא תורג'מן אולי?

אבל לגור רחוק זה גם מבגר ופותח חיים יותר עצמאיים של הזוג.

אבל מעולה לבניית הזוגיות.

מתרגלים אח"כ. (לאט לאט כמובן) ולדעתי תשמחי על כך.

ולהוסיף על דבריה של כלה נאה, את צריכה להבהיר לאמך באופן שאינו משתמע לשתי פנים

שלא תתערב בזוגיות שלך לטוב ולרע.

ואם היא לא תבין (ומסתבר שהיא לא תבין) לפחות את תביני ותציבי לעצמך גבולות שלא עוברים אותם.

ובעמידה העקרונית שלך תחזקי את עצמך שאת בדרך הנכונה 

שימי לב לא לתת לאמך להרוס לך את הזוגיות ולאף אחד אחר...

חשוב דווקא שכן תשתפי את בן זוגך במה שעובר עליך....

ואם את מרגישה שזה מזיק לזוגיות שלך כדאי להתרחק ממנה.

אם אמא שלה ככה מן הסתם גם ככה מערכת היחסים של בעלה עם אמא שלה לא משהו ולספר לו על השיחה הזאת רק ייצור עוד יותר קרע ולא יועיל לכלום

על הפותחת בלי לבדוק בכלל אם יש קשר או אין קשר בין הדברים

לפי תיאורי הפותחת היא לא סובלת מבעלה ויש להם זוגיות ההדית בריאה ואמא שלה מתנהגת בצורה שאסור לה להתנהג, נכון - כבת היא לא אמורה לחנך את אמא שלה, אבל להציב את הגבולות שלה ולשמור עליהם היא כן מחויבת. 

היא אפילו לא מחויבת בכיבוד אם כשזה סותר את כבוד בעלה.

זה באמת סיפור טראגי.

לצערנו, יש גם דברים כאלה.

וזה אכן מסביר למה "קפצת", מבחינתך.. (אם כיף אני מעריך שהבחור ההוא, לא היה פותח שרשור כזה, גם אם אימו היתה מעירה לו. וגם אם - אז לא היו בו תיאורים כמו כאן. והיה "מסביר" על מה הטענות, ולא היה קשה כ"כ לזהות את הבעיה..).

אבל - לפי התיאור שכאן, זה לא כך. כאן אמא שמסבירה לבת שלה, שהיא צריכה "להשתלט"... שיש לה, לפי דברי ביתה, גישה שהאשה צריכה לשלוט, לבטל דעות אחרות..

אין שמץ סימן, שמדובר באשה שמרגישה משהו לא בסדר מצד בעלה. 

ואין גם שמץ סימן, שהיא החליטה מראש, בתור גישה, "מה אמא שלי מבינה" - אלא ההיפך: אוהבת את אמא שלה, אבל מתוך "הבעת הדעה" הקבועה שלה, על כך שלא תיתן להשתלט עליה, ושהיא תשלוט וכו' וכו' - היא מסיקה שאמא שלה לא מבינה בקשר נורמלי בין איש לאשתו. זה לא דווקא קשור לכך שהיא "גרושה" - זה יכול לבוא גם מאמא שתלטנית נשואה (אולי, למשל, ממישהי כמו שאת מתארת בסיפור שלך, כשהיא תהיה אמא...).

אשר על כן, כאשר יש מולנו סיפור כזה, ואין כל סימן לדמיון לסיפור (המצער מאד), שאת הבאת - ולעומת זה, ברור שסבירות גבוהה שתיאור כזה אכן יבוא ממסקנות מרות ומוטעות של האמא מנסיונה המצער; וגם המספרת, שהיא בת טובה ואוהבת, אומרת שאכן זה כך, ואינה חשה שמץ בעיה אצלם, ואומרת שזה ריטואל מאז שהתחתנה -

אז אנחנו צריכים ללכת עם ה"ראש" שלה. לא לחשוד שמא יש כאן נתונים נוראיים לא מוכרים.

לכל היותר - את יכולה כתגובה ראשונית, להביא את הסיפור של כעת, ולשאול אותה - בזהירות - האם בטוח שאצלכם זה לא כך? האם בטוח שלא מראש חשבת שאימך "אינה מבינה", אלא מתוך צורת דיבורה הקבועה בלבד, ללא שמץ "חלות" לענין?

ואם היא תענה שאכן כך - צריך ללכת עם מה שאמרה.

לפעמים, מרוב זהירות בגלל סיפורים חריגים ששמענו - אנחנו  עלולם לפספס משמעות פשוטה.

מה זה "למה לך"?... עובדה שהיא מרגישה כך.

היא נוהגת באהבה וכבוד. ברור שאם היתה מגיבה איכשהו, אמא שלה היתה אומרת עוד יותר.

אבל היא מרגישה צער מובן לגמרי. בשביל זה באה לבקש עזרה, או לפרוק.

את "חושבת" שנקודת המוצא שלה לא כ"כ מכבדת. מאיפה השיפוט הרע הזה..

אין לי ספק - בהנחה שאת לא אדם רע - שהשיפוט הזה עצמו בא מאיזו מציאות שנתקלת בה, לגבייך או לגבי אחרים.

ואם זה באמת כך (לא יודע) - אז את בעצם עושה, את מה שאת "מאשימה" אותה - ובעצם את מה שגם אמא שלה עושה: לוקחת נקודה כאובה אישית, ומטילה אותה על הזולת, שלא עשה שום דבר לא בסדר....

מה הקשר..

דומני דווקא ש"המלך זקן וכסיל" - הוא זה שאומר לך לכתוב תגובה כזו.

איפה היא ניסתה להראות לה שהיא "יותתר חכמה ממנה"?..  איפה היא "הוציאה ממנה תגובות"?

את הוצאת ממה שכתבה, מה שאין בו אפילו שמץ רמז לכך בדבריה.

בת, שלפי התיאור, מצליחה לעמוד בנסיון, לא לומר לאימה כלום על "נאום" כזה שיכול להרוס לה ח"ו את הבית, לשתוק - ואת כבר חושדת, "השאלה אם את נמנעת מלפגוע בכבודה, או שכל שיחה על הדרך אומרת"... מאיפה ולמה להעלות חשד כזה?

ואיפה היא כתבה שהיא "שנתיים מספרת לה דברים"?.. ובכלל, באופן נורמלי לא אמורה לספר לה משהו מהחיים שלה? מה היתה אומרת האמא על דבר כזה? 

אז לגמרי כן כל הכבוד לה. יש לה אמא שמנסה - לפי הנתונים שיש לנו - להרוס את ביתה, כ"תובנה" מעוקמת ממה שהיא עצמה כנראה עברה - וזו בת למופת, מאד אוהבת אותה, ושותקת. צדיקה.

השאלה, אם כבר, היא, מאיפה באה תגובה כזו של קטרוג וההיפך מעין טובה..

"הנחת היסוד" שלך נכונה - אבל מוטעית..

מה הכוונה?

בתיאוריה, יש להניח שאכן אינה רוצה שביתה "תתגרש" (אם כי, לפעמים השיגעון יכול להגיע עד כדי כך, שאשה מסכנה, מרה, כבר חושבת שכל נישואין זה בעצם איזה "שיעבוד", ולא בטוח שיותר טוב כך...  אבל נצא מנקודת הנחה שכאן זה לא כך).

אבל, "תובנותיה" האומללות, מביאות אותה לכך שהיא תאמר לה דברים, שבהם היא בעצם כביכול "מתקנת לעצמה".. "תילחמי.. תעשי רק מה שאת רוצה"..  אלו דברים שמנסים לפרק בית בפעל.

יש עוד תופעות דומות - פחות קיצוניות בישירותן, אבל עם תוצאה דומה. למשל, הורים שלא מצליחים/מעוניינים, "לשחרר" את ילדיהם, ואז מתערבים אינטנסיבית בנעשה בתוך הבית, בין איש לאשתו, מסכסכים וכד'. ואח"כ מרגישים סיפוק שהנה ביתם בעצם "חזרה אליהם" וצריכה אותם.... תשאלי אותם מראש - מה, אתם רוצים שהבת שלכם תתגרש? מה יענו? "חס ושלום"....

לצערנו, יש דברים כאלה.

לפי התיאור (שזה הנתון היחידי שיש לנו), אכן כאן מדובר על אמא כזו, שצערה העביר אותה על דעתה בנושא זה, שהיא חושבת שכך "תציל" את ביתה, ממי שכלל אינו שייך לדמיונותיה, ובִיתה רוצה בו ובשיתוף איתו ובקבלת דעתו.

וזו באמת הסכנה, כשאת כותבת את "הסיפור שאת מכירה"...  הנה, אולי קיבלת המחשה טובה למה שהאמא עושה....

גם היא, כנראה, מדברת את "הסיפור שהיא מכירה"... אבל כשהסיפורים כלל לא דומים, אז זה פוגע ומזיק.

אינני אומר שבסיפור שאת מכירה, לא היתה מישהי שהתנהגה באופן שלילי, בעצם כאילו "התגרתה" וסחטה מאִימה תגובות לא ראויות.

אבל כאשר מדובר על סיפור אחר, שלא עולה ממנו שמץ סיבה לחשוב שזה כמו הסיפור שלך - צריך מאד להיזהר.

הרי באמת יכול להיות ממש כמו שכתבתי, וממש כמו שעולה מבירה. ואז מה? מישהי שמאד מתאפקת ומתגברת, וסובלת מדיבורים כאלה של אימה, באה לקבל חיזוק - ונתקלת בתגובה ל"סיפור אחר"... מעין מה שאמא שלה כנראה עושה.

אז הכונה טובה - אבל מאד צריך להיזהר בהיקש.

חשוב לציין שבשולחן ערוך כתוב שלאשה נשואה אין חיוב כיבוד הורים ובאחד המפרשים כתוב שזה עד כמה שהבעל מתנגד ואז כבודו קודם אבל אם אין התנגדות לבעל לכבוד של הורי אשתו אז חייבת בכיבוד הורים כמו הגבר

ציינתי הלכה נטו ללא פרשנות והתייחסות לנושא 

בגדול- שאפו על ההתמודדות!

ה' רואה את זה ושמח שאת עסוקה בלהיות טובה יותר

אל תשכחי שיש אנשים שעסוקים בלהיות רעים...

לפחות את בצד הנכון, קשה? תתפללי וזה בסדר לתת לה' לנהל אותך פשוט תישעני עליו

תאמיני לי שה' מסוגל להושיע אותך וזה באמת קטן עליו לשתול מחשבות באנשים אחרים ולהביא אותם להבנות חדשות רק תראי לו שאת בלעדיו ובלעדי העזרה שלו לא מסוגלת להמשיך ואז הוא כבר יושיע אותך על פי החוש האבהי המדוייק שלו.

היא לא שאלה מה להגיד לאמא שלה, היא שתקה כל השיחה ועל זה כל הכבוד לה.

והאמא מסכסכת ביניהם ועוד איך. זה שהבת מצליחה להתגבר ולא להיות מושפעת מזה - זה לא אומר שזה לא מערער אותה.

מעתיקה מההודעה הפותחת:

"והיא נואמת לי על זה שאני אעשה מה שאני רוצה, מתי שאני רוצה וכמה שאני רוצה
בלי לתת לו ''להשתלט'' עלי, לדבריה
ושאני אשתלט עליו ולא חלילה להיפך"

וגם זה:

"מבחינתה האישה אמורה לשלוט על הבית ביד רמה
להחליט הכל
ולבטל את הדעות שמגיעות מהצד השני"

זה לא מתיחת ביקורת, זה נסיון להרוס לבת שלה את חיי הנישואין. ובת שהיא טיפוס פחות חזק יכולה באמת להתערער מדברים כאלה עד כדי הרס הבית שלה.

וכאן מדובר בבת מיוחדת - ששותקת לאורך כל השיחה, לא מתחצפת לאמא שלה ואפילו לא משתפת את בעלה.

אבל זה לא דברים פשוטים וההשלכות יכולות להיות לא פשוטות ולדעתי גם צריך כאן הכוונה של רב איך להתנהל עם האמא גם מבחינה הלכתית וגם מבחינה אנושית.

היא רוצה כנראה - בלי להתכוון לכך כלל - להרוס לך את החיים ח"ו, ע"י שהיא תפרוק עליך את "תובנותיה"... כאילו כך היא מרפאה את עצמה..

ה"השקפה" שלה בנושא הזה, כפי שאת מתארת אותה, היא עקומה לגמרי. מאה שמונים מעלות ממה שצריך להיות.

כל הכבוד לך שאת מאד אוהבת אותה; כל הכבוד לך שהצלחת לשתוק. נסיון..  כל הכבוד שלא שיתפת את בעלך - מן הסתם כדי לא לעורר לו עוינות כלפיה.

מה שאני מציע לך, זה שכאשר את שומעת דברים כאלה, תרחמי עליה בליבך שהיא מדברת כך. תרחמי עליה שהחיים הביאו אותה למצב כזה - וכך גם תדעי ברור, שכל מה שהיא אומרת בכיוון כזה, ההיפך ממש הוא  הנכון. תשמעי מבחוץ, משום כבודה, ואל תתני לאף מילה להיכנס פנימה.  מן הסתם יש דברים טובים אחרים שאת יכולה לראות בה, מלבד זה, בזמים אחרים.

תתכווני לקיים מצוות כיבוד אם ב"מסירות נפש", שאת לא מגיבה על דברים כאלה - ותבקשי מה', שזכות ההתנהגות האצילית הזו שלך, תעמוד לזכות הבית שלכם, לזכות זה שאתם תנהגו ההיפך: תתחשבו, תתייעצו, תרגישי שמחה וטוב לעשות רצון בעלך. "אין לך אשה כשרה שבנשים אלא זו שעושה רצון בעלה". ותשמחי על ההדדיות.

כל הכבוד. ה' יעזור לך להבחין בין הדברים, ממש בהרגשה. בין האהבה אליה וכבודה, לבין התרשמות כלשהי אפילו מאמירות כאלה.

הצלחה רבה.

שאפילו רק ההקשבה אליה בלי להגיב מערערת אותך או קשה לך מדי, לא ברור לי בכלל שאת מחויבת לזה מבחינה הלכתית. אם זה פוגע בך ומזיק לך נפשית יתכן מאד שדעת התורה היא דוקא לא להמשיך לשמוע ולשתוק אלא לדלל את הקשר או להציב איזשהוא גבול.

אני ממליצה לך להתייעץ עם רב, לפרט לו את טיב מערכת היחסים ולבקש הכוונה.

אבל תפני לרב שלא רק בקי בהלכה אלא גם מבין לנפש האדם ומייעץ לאנשים בענינים כאלה שהם גם רגשיים/נפשיים וגם הלכתיים

אני לא פוסקת הלכה לאף אחד אבל מכירה מקרוב מקרים שרב גדול מאד פסק לאנשים שבמקרים מסוימים הם צריכים או לנתק קשר או להציב גבולות. למשל - כשהאמא מתחילה ללכלך על בן הזוג לאמר לה משהו כמו - "אמא, אסור לי לשמוע שמדברים כך על בעלי ולכן נסיים את השיחה עכשיו" ולסיים את השיחה מיידית.

למרבה הצער גם זה קיים ולהלכה יש מה לאמר בכל נושא שהוא יהיה מורכב ככל שיהיה.

המון הצלחה והערכה!!

התנהגות חריגה שאינה בנורמה..

יש לי הרגשה שכשתנסי לסיים את זה הוא ממש לא ייתן לך..

בהצלחה.

בטוחה שרוצה להמשיך איתו?

מה זה משנה עכשיו איך זה יהיה בנישואים, תסתכלי על איך שהוא עכשיו..

זאת התנהגות לא נורמלית ולא מקובלת 

כמה רעיונות:

1. מלחמה אנושית- מחלקים את המשתתפים ל2 קבוצות. בוחרים כל פעם 2 אחד מכל קבוצה ושואלים אותם שאלה לדוג' כמה חדרים בבית? אחד עונה 5 והשני עונה 3 . בעל המס' הנמוך עובר לקבוצה של בעל המס' הגבוה.

כך עוברים לזוג הבא עם שאלה חדשה .

כשיש תשובה זהה עושים 'מלחמה' מוסיפים את הזוג הבא שיענו על השאלה ושוב לפי התשובה הגבוהה עוברים לקבוצה.

צריך בשביל המשחק מאגר שאלות שיכולות להתייחס לבעל השמחה ומקום שאפשר לקום ולהחליף מקומות וכד'.

אנחנו עשינו בשבע ברכות של אחיינית עם משפחה במגוון גילאים גם ילדים וגם מבוגרים שיתפו פעולה והיה מוצלח מאוד.

2. כמו המשחק בול פגיעה - מכינים 5 קטגוריות לדוג' מושגים משפחתיים, שירים , חברים, שמות משפחתיים, מאכלים וכד'

מכל קטגוריה בוחרים 5 דברים כותבים על כרטיסים ומניחים הפוך על הרצפה. שוב מחלקים ל2 קבוצות . כל קבוצה בתורה בוחרת קטגוריה ובוחרת לדוג' מאכלים 'פיצה' ואומרת איפה זה ממוקם לדוג במס' 4. אם זה נכון הופכים את הכרטיס ומסמנים שזה של קבוצה X אם לא נכון יש 2 אפשריות א. שמושג זה בכלל לא קיים ואז אומרים שאין. ב. יש את המושג אך הוא במקום הלא נכון. ואז יש אפשרות לקבוצה הבאה לשאול על אותו דבר במיקום אחר או לשאול שאלה חדשה. 

הקבוצה המנצחת זו הקבוצה שמצליחה להפוך יותר כרטיסים.

עשינו במסיבת חנוכה משפחתית שוב בקבוצה מעורבת מבחינת הגילאים היה מקסים.

אפשר כמובן להתאים לבעל השמחה דברים שאוהב, שירים שאוהב , מאכלים וכד' תלוי כמה מכירים אותו.

3. בינגו - תמיד טוב תמיד מוצלח

זה לא עניינם. מותר לך לחפש היכן שאת רוצה.

[לפעמים, זה יכול להיות טוב באופן פרקטי. כדי שלא ימשכו את הזמן סתם, או כדי שיציעו תנאים טובים]

"אל תהי צדיק הרבה"

אני לא חושב שיש מעסיק שלא מניח שאדם שמחפש עבודה, מתראיין בכמה מקומות. 

מנקודת המבט של המעסיק, נראה לי שזה חיובי שיש לך עוד הצעה - זה אומר שהוא לא היחיד שהרשמת וכנראה שהוא בחר טוב. זה חיזוק להחלטה שלו להציע לך את העבודה. אם לא היו לך עוד הצעות, זה היה אמור להדליק אצלו נורה אדומה. 

אני לא רואה סיבה לכך שהמעסיק הפוטנציאלי יראה בכך דבר שלילי. 

אגב, כנראה שגם המעסיק ריאיין עוד אנשים. 

בתחום שלי, מקובל להחזיר תשובה אחרי כמה ימים, אבל אני לא יודע איך זה בתחומים אחרים.  (גם מקובל להגיד להצעה מסוימת שיש לך הצעה טובה יותר ולשאול אם הוא מוכן להשוות את התנאים...). 

באופן אישי, לפני שהתחלתי לעבוד בעבודה הנוכחית שלי, אמרתי למעסיק שיש לי עוד הצעות ושאני צריך לחשוב על זה. 

לקח לי כמעט שבוע להחזיר תשובה. 

תדבר איתה על המטען שיושב לך על הלב.

אם אתה מרגיש שהיא ממשיכה להתחמק,

אז תבהיר לה שאתם זוג ולא שני פרטים,

לכן אתם צריכים לחשוב כזוג ולהתחשב ברצונות ובחוויות אחד של השניה.

תביא לה אולי את הסיפור על הרב אריה לוין, שכשלאשתו כאבה הרגל אז הוא אמר לרופא: "הרגל של אשתי כואבת לנו".

זה מביע את זה שגם אם רק לאחד מכם יש כאב/צרה וכד', זה של שניכם ולא רק שלו.

החתונה נגמרת אחרי כמה שעות, הלהקה הולכת ואתם או ההורים שלכם נשארים עם ה'חור בכיס'.

החתן והכלה + החברים והמשפחה הרבה הרבה יותר משפיעים על שמחת החתונה מאשר הלהקה.

ובנוסף, שהווליום יהיה נורמלי.

מלא פעמים אני יוצא מחתונות עם כאב ראש/אוזניים.

מי תהיה הכלה..

העיקר זה הריקודים והשירים, באמת השאר ממש ממש לא חשוב!

עד כאן בציניות.

הראש שלך נראה לי לא נמצא במקום הנכון, נדבר שנה אחרי החתונה שלך, ואז נראה אם תחשוב אותו הדבר.

מדובר על ערב אחד שמח שהולך לו..

חוץ מזה, שמבחינה הלכתית האוכל הרבה יותר חשוב.

עיקר מצוות שמחת חתן וכלה, זה ה-7 ברכות שהם על האוכל.

הריקודים, זה גם שמחה, אבל פחות נחשב הלכתית.

בנריה בכלל הגזימו עם המחירים. זה הישוב הכי יקר בגוש.

נכון שזה יותר זול ממקומות אחרים, אבל ביחס לאוכלוסיה זה די יקר.

חינוך- לבנים יש ממ"ד בטלמון, ת"ת בנריה.

לבנות- יש ממ"ד בדולב, בי"ס שאמור להיות ממ"ח בנחליאל ויש ששולחים ל"בית יעקב" בחשמונאים, או לכפר חב"ד. 

גנים- יש הרבה בנריה, ב"ה. גם מעון יש וגם מטפלות וכד'.

נוחות- רבע שעה ממודיעין עילית, חצי שעה מצומת שילת ומודיעין. לא חסר איפה לקנות הכל.

ממודיעין עילית קוי אוטובוס לירושלים, בני ברק, אלעד ועוד הרבה מקומות, בעיקר בימי שישי.

רכבת ממודיעין

שרותי בריאות- ממש סבירים

בגוש עצמו יש הרבה איפה לטייל, יש בית קפה נחמד.

נורא ממליץ. מקום נהדר.

אני מרחמת עליהם שלא מצאו עדין את הדרך לתקשר.

זה לא כיף לצעוק זה גורם לחולי גוף לחולי נפש לנזקים לילדים. לכן הם מסכנים שהם מגיעים לשם

כי ברחוב אתה צריך להחליט הרגע.

כבר קרו לנו מלא מקרים באנו לקנות וילון פתאום הסתבר ששנינו לא מסכימים על הדגם והתחלנו לריב.

או שהיינו בקניות ולא הסכמנו על משהוא

כך שממש לא מחייב שאם בחוץ יש צעקות אז בבית זה פי כמה

בעיה שהוא חושב שהטעם שלו הכי טוב והוא רוצה להחליט על כל חפץ שנקנה לבית.

ואני חושבת שהטעם שלי הכי טוב ולכן רוצה להחליט על כל חפץ.

למעשה היום, אחרי מספר שנות נשואים, בעלי זה שהחליט שלמען שלום בית הוא זז כמה צעדים אחורה ונותן לי להחליט.

או שאנחנו ממש עושים תאום ציפיות לפי שמגיעים לחנות. שאנחנו לא נצא עם קניה היום אלא רק בודקים נחזור הביתה ונחשוב. ואם במקרה בחנות אנחנו בלי ויכוח מגיעים להסכמה אז קונים.

אבל כבר קרה מלא מלא פעמים שחזרנו בלי, כדי לחסוך מריבה בחנות. הגענו לבית חשבנו ואז חזרנו לקנות.

אבל לא כולם חושבים ככה

לדעתי אין משהוא שמישהוא צריך להחליט. צריך להגיע להסכמה

אם יש משהו שחשוב לשני בני הזוג ויש בינהם חוסר הסכמה לגבי זה צריך למצוא את הדרך להגיע להסכמה

מותר שלפעמים ההסכמה תהיה שאחד מהצדדים מוותר אבל ראוי להגיע לזה ביחד מתוך שיחה והבנה

ועדיף שלא להגיע לדפוס כזה שיש צד אחד שתמיד תמיד תמיד רק הוא מוותר, זה לא כל כך בריא

יש זוגות שגם לאישה אכפת וגם לבעל אכפת

ואשה שיש לה בעל שאכפת לו גם ממראה הבית לא יכולה להחליט שבזה האישה צריכה להחליט

אם הוא לא סובל מטבח לבן ואני מתה על זה אני לא אעשה משהו שהוא לא סובל כי "האישה מחליטה"

זה לא אני והוא זה אנחנו ושנינו רוצים ששנינו נהיה מרוצים, אז בדר"כ במשהו כזה כמו צבע של מטבח נחפש משהו ששנינו בסופו של דבר אוהבים או לפחות יכולים להסכים עליו.

אני גם פנים וגם חוץ וגם בעלי גם פנים וגם חוץ.

כשההינו צריכים לקחת משכנתא חילקנו 6 בנקים. 3 בעלי הלך לברר תנאים ו3 אני. כי לא היה שייך שרק אחד ישא בנטל.

וכן לגבי עוד דברים. שתינו חוץ ופנים חושבים יחד מה לעשות ואיך לפתור .

ויש דברים שבאמת למען הבית אני אסכים לוותר.

נגיד בעלי השתלט לחלוטין על המטבח. היכן יעמוד התנור. הכיור. הגז. הכוונה שעיצבנו מטבח חדש והוא החליט איך יהיה נח לו.

שתינו מבשלים. אבל הוא אוהב את זה, אני עושה את זה כי אני חיבת. לכן במקרה זה בגלל אהבתו למטבח נתתי לו להחליט איך יהיה. לא מבחינת צבעים כי זה החלטנו יחד.

אלא מבחינת נוחות של מיקום דברים

אם רוצים להמשיך לחיות יחד צריכים למצוא פתרונות

 להמשיך לחיות יחד ויש מריבות זה לא חיים, זה הורס את כל חלקה של בריאות נפשית וגופנית להורים ולילדים

אי-אפשר לדעת מה יקרה אח"כ.

כשיהיה כסף, אז תתרווחו.

לך יש צורך חזק שהבית יהיה "כמו שצריך", נעים ומרווח וגם יפה,מן הסתם.

לבעלך יש צורך חזק לשמור על הכסף היטב ולא להיכנס לחובות.

מי צודק?

שניכם. כי אין צודק.

הפתרון הוא למצוא דרך שבה הצרכים של שניכם יתמלאו.

במקרה הזה זה לא כ"כ קשה..

באתר אגורה ובאתר יד2 מתפרסמים כל יום מלא ארונות מכל מיני סוגים.

ככה יהיה לך ארון ולו יהיה כסף ושניכם תהיו מבסוטים.

שנינו היינו סטודנטים לתארים קשים אבל כאלה שמשתלמים בסוף. 

אשתי החזיקה בגישה שלך - אין לנו מה לחסוך כמה שקלים פה וכמה שקלים שם ועדיף לחיות ובעז"ה, כשנסיים את הלימודים, זה לא באמת יהיה משמעותי לטווח הארוך. 

אני החזקתי בגישה של בעלך - חיים לפי מה שיש לנו עכשיו. אם בעתיד יהיה לנו יותר, נוציא יותר. 

בדיעבד, היום אני חושב שאשתי צדקה. 

מנענו מעצמינו דברים שאז רצינו וחיינו בלי למרות שבראיה כוללת, גם אם לא היינו חוסכים את הכסף הזה, לא היינו מרגישים את זה היום. כלומר, במחשבה אחורה, חיינו ברמת חיים נמוכה יחסית כשבמבט כולל, לא היתה לזה הצדקה.  

מצד שני, אף אחד לא הבטיח לנו שנמצא עבודה אחרי שנסיים ללמוד (היתה סבירות גבוהה, אבל לא הבטחה) ויש את אלמנט הפחד של "מה יקרה אם?". 

אז אולי במותרות כדאיי לא להגזים, אבל בדברים כמו ארון בגדים - כלומר, ממש איכות חיים - לא הייתי חוסך. 

בקיצור, היום, אני מסכים איתך. כשהייתי במצב הזה, חשבתי כמו בעלך...  

זה היה קצת מעצבן (אותה) ומאתגר (לי). כל שקל שנחסך בראשית נישואינו שווה היום בערך שניים ואנחנו ממשיכים לקבל ריבית.

הלכת יחף? שתיתם מים ואכלתם לחם?

אוכל וזה לא קימצנו (אבל גם לא בזבזנו). סנדלים שלי בנות שלוש ועדיין שלמות...

מניסיון

אפשר לחושב ביצירתיות איך להשיג בזול יותר דברים שצריכים - וכך לא להגיע לאחד הקצוות.

ושם אמרו לסווג כל צורך -

הכרחי או מותרות

(הגיוני שלא תסכימו על כל הדברים... כמו שאמרו שבעלך לא מרגיש את הצורך היומיומי בארון ואת המצוקה שהבלאגן בבית גורם לך. מזדהה מאוד כי כל פעם שאני מעלה את הנושא של ארון לחדר של המתוק שלנו בעלי אומר שזה יקטין את החדר ולא באמת צריך ויש שידה וזה מספיק...)

ולפי זה מתנהלים.

צריך לקנות מותרות.

אפילו חייבים.

כי אם לא קונים מותרות מרגישים חנוקים ולא שמחים.

אבל בידיעה שאלו מותרות,

ובהתאמה למצב הכלכלי.

הציעו פה מספיק פתרונות איך להתאים קניה של ארון לתקציב.

אולי כדי להדגיש לו את הצורך והחשיבות שלך בזה תנסי לחשוב באיזה דבר אחר את יכולה לקצץ, גם אם זה יהיה קשה לך, גם אם זה הרגל שחשוב לך, תגידי לו עכשיו תקופה שאני החלטתי לחסוך ב---- כדי שיהיה לנו ארון.

ולהמתין בסבלנות עד שירחיב..