לנימלטים עונה 2 פרק 18
בגוגל דרייב או בשרת אחר שנפתח באתרוג
תודה
לנימלטים עונה 2 פרק 18
בגוגל דרייב או בשרת אחר שנפתח באתרוג
תודה
חרותיקעונה 2 פרק 18
בגוגל דרייב או משבו שנפתח באתרוג?
תודה
אניוהואבפרשה כתוב שה' משנה את מה ששרה אמרה, ובמקום להגיד "ואדוני זקן" ה' שואל את אברהם "למה זה צחקה שרה...ואני זקנתי"
רש"י על המקום אומר את המשפט הידוע "שנה הכתוב מפני השלום".
אבל בתכל'ס, למה בכלל ה' צריך לרכל ולהגיד לאברהם?!
אל תרכל ואל תצטרך לשנות!!!
בליל שבת שמעתי הסבר נפלא מאבי מנדסלון (טל מנשה).
בפרשה הקודמת ה' מספר לאברהם שיזכה לזרע, אברהם צחוק ושמח.
אם אברהם היה רץ ומבשר את הבשורות הטובות לשרה - כשהאורחים שהגיעו לאהל היו אומרים לה "כעת חיה ולשרה בן", היא לא היתה מופתעת ומאליו לא היתה צוחקת בהפתעה.
ה' כביכול בא בטרוניה לאברהם, למה לא סיפרת לשרה???
"למה זה צחקה שרה???".
יש פה יסוד מדהים, כמה חשוב לשמח זה את זה, להצחיק בשמחה זה את זה ולבשר בשורות טובות האחד לשני.
----
מכאן יש לי שאלה אחרת שאשמח לשמוע את דעתכם,
מה מונע מאיתנו לבשר בשורות טובות זה לזה?
ומה יעזור לנו לבשר יותר ולשמח יותר זה את זה?
בס"ד
כבר כמה שנים שאני מרגיש תקוע בגלל העניין הזה (במיוחד בנושא של הקמת משפחה).
ואני מחפש מטפל (דווקא גבר) תורני מאוד , שמומחה בנושאים האלה של OCD, חרדתיות , קושי בקבלת החלטות וכו' ..
והכוונה שלי למשהו שאתם באמת יודעים שהוא באמת מעולה ומומחה ושיש לו קבלות.
(לא חובה אבל במיוחד זה יהיה מעולה אם יש משהו שעבר גם קושי כזה ונפגש עם מטפל שבאמת עזר לו ומניסיון אישי הוא ממליץ עליו מכל הלב)
באיזור המרכז , גבעת שמואל.
תודה
נקרא "הזדמנות שניה" או משהו.
אני לא מוצאת אותו ברשימה
יש לנו מחר (שישי בבוקר)
שעה בברוטו לעצמנו (בלי ילדים)
לא גרים בעיר.
מה ממליצים לעשות?
(יש תקציב)




את תהי הכי מאושרת מכולן..
אל תסתכלי לצדדים.. זה סתם יצר הרע שמנסה להרוס.. אם התחתנתם זוהי ההשגחה שכיוונה לכך ויהיה לך הכי טוב שיכול להיות..
אדם שבנה את עצמו במו ידיו הוא אדם חזק, שיודע להתמודד עם מה שהחיים מזמנים לו ולמשפחתו.. שבחר בדרכו ולא נמצא בה מכוח המשיכה בלבד..
המון בהצלחה עם ההריון!!
בעלי ואני שונים בכל דבר אפשרי,
עדה, מנטליות, השקפה תורנית, השקפת חיים.
אבל מה- זה פשוט עבד לנו, הרגשנו שטוב לנו ושאנחנו רוצים לבנות את עצמינו והבית שלנו יחד.
אני גם ברוך ה' בהריון ראשון ונכנסתי מיד אחרי החתונה, ולבעלי היה מאוווד קשה לקבל את זה, ואז פתאום התחילו החששות שלנו ואני במיוחד עם סרטים, איזה שבוע הייתי כל יום ולפעמים הידרתי וזה היה כמה פעמים ביום, שאלתי אותו אבל למה התחתנת איתי?? אין לנו אותה השקפה חוץ משאנחנו רוצים עבוד את ה' יחד, וההתנהלות שלי בבית היא אחרת לגמרי מכל מה שציפית שאשה אמורה להתנהג, ואיך שאני מתלבשת לעומת איך שהוא, וכל יום מחדש הוא הזכיר לי ואני לו למה החלטנו כן להתחתן ולמה ההבדלים הם לא משמעותיים מספיק שיהיה שווה להצטער.
ואז יום אחד הוא שאל אותי אם אני מוכנה שהוא יתייעץ עם הרב שלו על איך לבסס את הנישואין שלנו ככה שאני לא כל יום אשאל מחדש למה הוא בחר בי ואני בו, והסכמתי, ובערב כשהוא חזר הוא אמר לי שזה הכי נורמלי בשנה הראשונה לתהות על זה מליון וחצי פעם ובמיוחד אם האשה בהריון שאז הכל משתולל ותאים מסוימים בשכל פשוט משתבשים, והעצה היא לכתוב מכתבים ולומר כל יום בלי ששואלים איך אני שמח/ה שאנחנו התחתנו כי אז אני יכול XY ואני מקבל ממך כ"כ המון ולכתוב שם דברים קטנים שמשמחים,
ואם יוצא שיש וויכוח בעקבות השוני פשוט לדבר על זה ענייני ולתאם שוב פעם ציפיות.
ולפני החתונה המדריכת כלות חפרה לי על זה שאשרי יושבי ביתך ומה טובו אוהלך- שהייחודיות של עמ"י זה שבזכות שהבתים שלהם לא פונים זה לחלון של רעהו, אז יש אשרי יושבי ביתך, אנחנו מאושרים וזוכרים את היחודיות של תושבי הבית שלנו,
ואת הדשא הירוק של השכנים? תשאירי להם לטפל בו, ותשמחי שיש לך נוף יפה...
תעבדי על הנקודה הזאת, תרגישי שלמה עם עצמך ועם הבחירות שלך ודרך החיים שבחרת
תחשבי על זה, את עושה השלכה של ההרגשות הפנימיות שלך כלפי בן הזוג שלך ולדעתי גם להורמונים מההיריון יש פה תפקיד
כדאי שתעשי על זה תשובה-מאהבה.. לפני שתצטערי על כך....
את לא אומרת - בצדק - מילה רעה על האיש. אלא מה? ה"רמה" זה בגלל המשפחה.
אם הוא למד, נהיה חסידי (עוד לפי שהתחתנתם), אז אין לו שום בעיה ב"רמה" שלו. לא כתוב להתחתן עם בן של ת"ח.. הרבי מאוסטורבצא, בא מבית "פשוט". ר' צבי הירש "משרת" מרימנוב, בית "פשוט"...
אמנם אפשר להבין את התחושה הראשונית - אבל אל תלכי לפי "בעיני החברות". אינך יכולה לדעת מה ה"רמה" האמיתית של בעליהן, חוץ מכרטיס הביקור הרשמי. תפסיקי מיידית עם כל השוואה - ואל תתני לבעלך תחושה שהוא צריך כביכול "להוכיח את עצמו.
ההיפך, תשדרי אליו הערכה גדולה ואהבה גדולה - זה יחזור אלייך.
לגבי "פעמין שאת מתגעגעת לרווקות".. זה כבר לא שייך לנושא הזה. קורה לרווקות צעירות. בפרט שאת בהריון, אז האחריות וכו'.. לא לפחד מזה. יש כל מיני דברים שאנחנו יכולים "להתגעגע לחוסר אחריות".. אבל בסופו של דבר, השמחה האמיתית היא בהתקדמות הטובה. אם לא היית נשואה - היית מצטערת הרבה יותר מאשר "לפעמים הרווקוּת"..
מה ש"עובר לך בראש" שאם הוא היה ממשפחה יותר טובה היה לך יותר קל.. זה באמת רק בראש שלך. תשני כיוון. ה"קל", זה לא לפי המשפחה, אלא לפי האדם. בהיות שכדברייך הוא מיוחד ועם "לב זהב" - אשרייך שזכית. הרי "קל" עם איש טוב..
שלב זהב זה הכי חשוב. כל השאר שטויות. תאמיני לי, זכית.
אל תסתכלי לצדדים. הדשא של השכנים תמיד ירוק יותר.
ה' נתן לך מתנה. בחור עם לב טוב. תשקיעי בזוגיות. תני לעצמך לאהוב אותו.
בסופו של דבר כולם מתמודדים עם קשיים בזוגיות, גם המיוחסים וגם הפשוטים, גם האליטה וגם דלת העם, ואם יש לך בן זוג עם לב טוב ולך יש רצון טוב, אז בעזרת ה' תהיו מאושרים.
תשמחי בחלקך כי יש לך אוצר שהרבה נשים היו רוצות שיהיה להן.
ולסיום... לידה קלה. תינוק מתוק בדרך ![]()
בת הריםאחרונה
איך בחרתם איפה לגור?זוהרת בטורקיזמה אתם מחפשים, סגנון, קהילה, אנשים..
וככה לאט לאט תסננו הרבה ישובים, עד שישאר הישוב שהכי יתאים לכם..
ואולי תחשבו קודם, מה הכי חשוב לכם: חברה, רמה דתית, תעסוקה, מרחק מהמשפחה, ישוב קטן או גדול וכד'.
ןאז תעשו "סינון" לפי הנתונים.
נכון שמרחוק זה נשמע רק חרדים אבל זה ממש ממש לא!
וגם החרדים סביבנו מאד מחוברים לקהילה הדתית לאומית.
זה מקום מושלם לגדל בו ילדים!!
מוסדות חינוך מעולים, קרוב להכל יש את כל השרותים שצריך והכי חשוב חברה טובה.
ואני אסביר 
יש לנו נטייה לרוב להתייעץ ולבקש עזרה,
לשמוע מאחרים את חוות דעתם, את הגישות השונות וכו'.
זה חשוב, וזה נכון, אבל...
אין כמו שיח מעמיק שיעזור לשניכם להבין באמת מה אתם רוצים.
מה חשוב לכם כשאתם בוחרים מקום מגורים.
אחרי שתלבנו את העניין מבחינתכם, יהיה לכם יותר קל.
ככה לא תתבלבלו עם דעות אחרים, יהיה לכם יותר נוח לשקול את הדברים לכאן ולכאן ועוד.
אם קשה לכם להגיע לתובנות מעמיקות, אני מצרף לפה באהבה שלושה כרטיסים מכרטישיח שאולי יעזרו לכם ולתת פתח לשיח מעמיק בעניין: "בחירת מקום מגורים", "קהילה" וה"הבית שלנו". (בקריאה בנייד זה קצת מתעוות, מומלץ לקרוא במצב אופקי )
אני מזמין אותך ואת בעלך לקבוע דייט בכיף, לבחור את אחד הכרטיסים לפי סדר העדיפות שלכם במה להתמקד ופשוט לפתח שיח כנה ומעמיק בעניין.



בהצלחה!
------
נתנאל וייס
יחד עם רחלי, אשתי האהובה.
זוהרת בטורקיז
אנונימית לרגע22ממה שאני יודעת מתמטיקאים מרוויחים די טוב
לא יודעת רק מה הם עושים ואיפה עובדים
די שרוטאחרת היינו מסתדרים לבד..
צריך רק לנסות לבדוק כמה שאפשר אם ישנו בסיס משותף לבניית בית..
למרות שזה ממש קשה עם כל התאווה..
ונכון, אחרי שהתאווה מסופקת, מתגלים קשיים ואתגרים.. ומתמודדים אתם.. ועובדים עליהם.. ומתקדמים.. ומבינים שהכל משמיים שכיוונו אותנו להתחתן עם בני הזוג שלנו..
בהצלחה!!
"א"ר חנן בר רבא: הכל יודעין כלה למה נכנסה לחופה אלא כל המנבל פיו אפי' חותמין עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה הופכין עליו לרע" (שבת לג.)
ברור ולגיטימי שלולא היצר לאף אחד לא היה את הרצון לשאת בעול, להתחתן ולהכנס למחויבות. דווקא היצר הוא הוא הדוחף, המונע להתמסר זה לזה.
גם בחיים המשותפים זה ככה, ביום יום.
ההשתוקקות זה לזה נוצרת מההתמסרות, מהנתינה, מהאהבה היומיומית. המטרה שאתה קורא לה "תאווה" יוצרת חיזור ו"פיוס" בלשון הקודש.
רק צריך לדעת את ההבדל העמוק שבין עם הארץ לבין תלמיד חכם בהקשר הזה.
כתוב ש"כל המשיא ביתו לעם הארץ כאילו כופתה בפני הארי. מה ארי דורס וטורף, אף עם הארץ דורס ובועל."
עם הארץ בהקשר הזה מסתכל על עצמו, הוא מרוכז בתאוותו ומצפה מאשתו לממש את תאוותיו. מאליו, כל מה שמתחשק לו הוא מצפה שאשתו "תזרום", הוא לא מתחשב ברצונותיה, ומאליו כל מציאות של יחד היא מציאות של אינוס ברמה זו או אחרת.
גם אם שניהם נהנים מהאקט הזוגי, כל אחד מרוכז מעצמו ולא נוצר כל קשר רגשי ומחבר בין שניהם.
תלמיד חכם יודע שתהליך הריצוי לוקח זמן. הוא יודע משקיע באשתו 48 שעות לפני הלילה הנחשק. הוא מפייס, הוא אוהב, הוא מגלה את אהבתו. מאליו, אט אט הוא יוצא מהתרכזותו בעצמו ומפתח התקשרות רגשית עם אשתו.
לא סתם אמר הסטייפלר הקדוש שבנקודה הזו יש הרבה תלמידי חכמים שהם עמי ארצות, ויש הרבה עמי ארצות שהם ממש תלמידי חכמים....
אני אוסיף עוד נקודה מהותית וחשובה.
צריך לזכור תמיד שהקשר הגופני הוא אמצעי מדהים, ואולי ה-אמצעי להרגשת החיבור שבין איש לאשתו, אבל צריך מאוד מאוד מאוד להזהר מלהפוך את העצמאי למטרה. זה גובל בעבודה זרה. עבודה שהיא זרה לקשר העמוק והאמיתי שבין הנשמות.
------
נתנאל וייס
יחד עם רחלי, אשתי האהובה.
מומחים להעצמת הקשר הרגשי
ומפתחי ערכת כרטישיח לחיזוק, שדרוג ורענון השיח הזוגי.
מוזמנים ליצור קשר במסר-אישי, במייל, בטלפון /או בוואטספ למספר 054-5403886
זה על אותו הרעיון
או שהגיל לוחץ עליהם בנושא ילודה
התאווה היא צורך טבעי, בסיסי, הישרדותי, מובן. ולמי שאין לו אישה ברור שירצה עוד יותר.
לא מכירה אותך אבל אתה נשמע לי נורמלי לחלוטין.
כולם אמרו שזה נורמאלי וזה באמת נורמאלי
העניין הוא באמת שהתאווה מכבה את השכל הישר ומונעת ביצוע שיקולים הגיוניים.
אבל יכול להיות שלמרות הכל זו הבחורה הנכונה.
אז השאלה הנשאלת במקרה כזה, היא מה הסיבות שהיא רוצה להתחתן איתך.
הרי היצרים האלו קיימים במידה משמעותית יותר אצל גברים בגיל צעיר.
אז מבחינתה זה לא "זה"
אז מה כן?
אתה מבין?
בפורום נשואים טריים באתר כיפה התארחה הערב אהובה שוחט, יועצת זוגית, מדריכה לחיי אישות ומדריכת כלות.
בין השאר, התייחסה לנושא מאוד כאוב ודי נפוץ:
שאלה:
כמה סביר למשוך כאבים ביחסים אחרי החתונה לפני פניה לבירור רפואי.
כמה שבועות? חודשים?
יש המלצות חוזרות ונשנות על ד״ר אחינועם לב שגיא - אך התורים אליה בהמתנה של חודשים ...
תגובה:
אני קוראת את ההודעה שלך ומרגישה איך אנחנו נמצאים בפתחה של הגאולה. עד לא מזמן לא הייתה את ההבנה שיחסי מין לא אמורים לכאוב ואם הם כואבים זה משהו אמיתי ולא פנטזיה של האישה, כמו שהיו לא מעט רופאים שטענו שזה רק משהו פסיכולוגי ללא שום סיבה פיזית (ועדיין יש כאלו אבל נשים יודעות שזה לא נכון וזו בשורה של ממש).
ועכשיו לשאלתך, יחסי מין לא אמורים לכאוב.
יכול להיות בפעמים הראשונות הרגשה של אי נוחות, אחרי הכל אנחנו מרחיבות רקמה ומרגילות אותה למשהו שלא הייתה רגילה בו (בעיקר מי שלא השתמשה בטמפונים לפני כן ואז השינוי הוא ממש מאפס למאה), יכול להיות קצת הרגשה של צריבה בהתחלה או שפשוף, במיוחד אם אין מספיק נוזלי סיכה, אבל לא אמור להיות כאב.
ד"ר אחינועם לב שגיא היא פורצת דרך בתחום הזה וב"ה היא הכשירה רופאות נוספות ככה שיש היום רופאות נוספות שמתמחות בתחום. ואפשר להזמין גם אליהן תור.
לפני שאני מצרפת את הרשימה אני רוצה להוסיף ברשותך עוד משהו.
לפעמים אנחנו מכריחות את עצמנו לקיים יחסים, להכאיב לעצמנו, "לתת" לבן הזוג. אל תכריחי את עצמך, הנזק שזה יעשה גדול על התועלת.
אני לא אומרת שתפסיקו להיות אינטימיים אחד עם השני.
להפך.
תרחיבו את המנעד האינטימי שלכם, אינטימיות היא לא רק החדירה, היא גם ליטופים, ונשיקות, ומקלחות, ומבטים, ועוד הרבה דברים שמגבירים את האינטימיות והקשר גם בלי החדירה.
ולהלן רשימת הרופאות:
ד"ר אחינועם לב-שגיא עובדת בכללית ברמת אשכול ופרטי בפתח תקוה
ד"ר חנה ספיר- כללית ברמת אשכול, במודיעין, בית שמש, בהדסה הר הצופים, מאוחדת במודיעין עלית
ד"ר אושרית ברט- כללית בית שמש, בית חולים קפלן
ד"ר עופרי פלד- בית חולים וולפסון, מאוחדת באר יעקב, ראשל"צ ומשגב לדך
ד"ר אורנה רייכמן, שע"צ. פרטי שר"פ שע"צ ד"ר בינה כהן סחר- בילינסון ומכבי במודיעין (יש לה מרפאה כללית ומרפאה לבעיות וולווגינליות- לקבוע רק למרפאה היעודית), פרטי במודיעין
ד"ר אורית פעמוני-קרן- באר שבע- סורוקה וכללית
ד"ר יעל הראל- שיבא, כללית הוד השרון
קישור לכל שרשור השאלות והתשובות עם היועצת:
שרשור שאלות ליועצת הזוגית אהובה שוחט | פורום נשואים טריים
למרות שעצם זה שאת באה זה כבר פרגון
והיום לא הולך תחרה בתסרוקת הולך כתר אוכלה נאה
עלמא22שברים לא פשוטים | ישראל היום
לא יודע מה אני חושב על זה, אשמח לשמוע את דעתכם.
תוכן הכתבה למי שלא רוצה/יכול לפתוח את הקישור:
אני שונאת לשבת מאחורה, אבל אספו אותי אחרונה וזה מה שנשאר. נסענו לצפון, לנחם אבלים. מאזדה אפורה ובתוכה חמש נשים בקיפול אמצע של ציר הזמן שלהן. לא בדיוק חברות ולא בדיוק זרות, כשהדבק המחבר בינינו הוא האישה השישית שאליה נסענו.
רוק ישראלי ברדיו. עצירה לפיפי וקפה ועוד עצירה לפיפי. שתי דתיות, שתי חילוניות, אחת מסורתית. לא נעים להגיד, כי היינו בדרך לשבעה, אבל הנסיעה היתה קורעת מצחוק.
שש שעות משותפות במכונית קטנה הפכו אותנו לחבורה. שנתיים אחרי, קבוצת הווטסאפ שהוקמה לרגל תיאום הטרמפ ונושאת את השם הנהדר "אי הבנות", חיה ורוחשת. כשאנחנו יושבות לבירה, זה בכלל בלי האישה השישית, שאליה נסענו אז. והימים חולפים ושינויים גודשים את חיינו כמו שרק קפל האמצע מסוגל לחולל, ועכשיו הרביעית מתגרשת.
בנסיעה ההיא היינו במכונית ארבע נשים נשואות ועוד אחת שחיה עם אישה. שנתיים עברו. היום אנחנו ארבע גרושות, ומבין כולנו רק הלסבית נשארה בזוגיות היפה שלה.
האם זו מגיפה? בתים מתפרקים פה כמו דומינו. לנשואים אסור לצקצק על שיעור הגירושים המאמיר, כי הם ייתפסו כמתחסדים על חשבון האחר, ומה הם בכלל יודעים, אלה שבאור. לגרושים אסור להגיד שהחורבן מחורבן, כי הם חייבים להצדיק את הבחירה שלהם, אז החיים תותים. אף אחד לא מדבר על מה שמצפה ביום שאחרי.
התקשר אלי אריאל אחד. אשתו גלגלה אותו מתוך הבית. הוא לא רוצה לפרק. קרא את הכאב שכתבתי פה בערב שמחת תורה, על הבנים שאין מי שיישב איתם בתפילה בבית הכנסת, וביקש: תרימי טלפון למירי, תספרי לה מה זה גירושים. מירי סירבה לדבר איתי. אז אני כותבת לה.
• • •
אומרים על גרושות שהן גיבורות. אבל גם נשים שנשארות בחבילה יכולות להיות כאלה. לא פופולרי, אבל מישהו צריך להגיד: נשים שנמצאות בזוגיות בינונית, בלתי מספקת, ומחזיקות משפחה שלמה - הן לביאות שצריך לקוד להן. גברים שנמצאים בזוגיות בלתי מרגשת, לא מעצימה, ומתאמצים לשמור על הקיים - הם רבי־אלופים שצריך להצדיע להם. זוגות שנשארים יחד כפשרה, כן, רק למען הילדים - הם מודל של הורים מצוינים.
מה אנחנו עושים לילדים בשבירת הבית, לרווחה הנפשית שלהם, למושג הבית שלהם, להסתגלות הזוגית שלהם בעתיד. מותר לי להעלות את זה; אני גרושה לרווחתי. האם אני מצטערת על גירושיי? לא עניינכם. מותר לי להצביע על רקב, גם אם במקרה שלי הוא היה מחויב המציאות, או שלא בחרתי בו. מותר לי לכתוב את הקושי, כדי למנוע אותו מאחרים, גם אם הייתי חוזרת עליו בעצמי. והייתי חוזרת עליו, גם אם במועד אחר. לא היתה לי ברירה.
חוקרים מניחים על השולחן עבודות מחרידות על ילדים להורים גרושים: דימוי עצמי נמוך של הילד הנמצא בתוך קונפליקט תמידי, דיכאון, אגרסיות, חוסר אמון בעולם, ירידה ביכולות הלימודיות, רגשות אשם, פחד, זעם, דפוסי התקשרות לא בטוחים בהמשך החיים, התפקוד ההורי שלהם עצמם לקוי. מחקר קשה לקריאה (זמין ברשת) של פרופ' רחל לוי־שיף מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בר־אילן מסתיים במילים: "הגירושים מהווים גורם סיכון להתפתחות ולהסתגלות ילדים בטווח מיידי ולאורך מעגל החיים".
מה אנחנו לא עושים בשביל הילדים שלנו. את החיים ניתן עבורם. את כל האהבה שלנו, את הזמן שלנו, את הרכוש, כל אגורה שיש לנו. הם לפנינו בתור. והחדר שלהם בלב עומד לפני הצורך שלנו בריסטארט. לפעמים הצורך שלנו אקוטי, הוא בחירה בין חיים למוות; אבל לעיתים לא נדירות אפשר לדחות אותו בעשר שנים, עד שיגדלו. להשהות את הצרכים הרגשיים, הרוחניים והפיזיים שלנו כדי לשים בראש את הצרכים הרגשיים, הרוחניים והפיזיים שלהם.
• • •
הילדים שלי ישנים בכל לילה על כרית אחרת. יום פה, יום פה, אין רצף, ואני לא יודעת איך עבר עליהם המבחן ואם הפצע בברך החלים. חצי שבוע אני לבד איתם, מבוגר יחיד עם ארבעה צרכני אהבה, נקרעת, לא מצליחה לתת להם את המנות שהם צריכים, וחצי שבוע אני לבד בלעדיהם, מבוגר יחיד שהבית שלו שקט פתאום, ומפחיד, ואין אמא לידם שתשמע על המריבה בגן או תסתכל לתוך העיניים לדעת את בתה.
אני מפחדת להיות אמא שהיא דודה, ושהוא יהיה אבא שהוא דוד, ושהבית שלהם יהיה הילקוט. ראש השנה בלי הילדים, תקיעת שופר בלי הבת שלי לידי, והם טובלים תפוח בדבש בלעדיי, ואז ליל סדר לבד עם הילדים, מצות וחרוסת בלי אביהם.
כלכלית זו מכה בשאסי. הפירוק מרע את המצב בשני הבתים. רמת החיים צונחת. נשים שהן חזקות מקצועית ישלמו מחיר כבד על הכוח שלהן: מי שהעזה להשתכר היטב לפני הגירושים, היום עם הפסיקות החדשות של משמורת משותפת - היא מפרנסת יחידה בלי מזונות (אין דבר כזה "משותפת". יש אחריות אחת, שתיפול על מנהל אחד. סטטיסטית, ברוב המשפחות, זו תהיה האמא. הורה אחד שיבדוק אם חסר דבק בקלמר, ויקנה את המדים לחוג ג'ודו, ויזכור לרשום למחנה קיץ של התנועה, ולשלוח כסף למתנה למורה, ויכין משלוחי מנות. זה לא מתחלק בין שניים. ואין פיצוי על העול הזה, האנרגיה, ומאות הסעיפים הקטנטנים שההורה המנהל מוציא מכיסו).
מה מחכה לך שם בחוץ, מירי? ג'ונגל, ייאוש ובדידות גדולה. תזזית של מסיבות ושבתות פו"פ, וגיל 16 פתאומי שמכסה על צווחת הלב. על השבר. ילדים ששולחן השבת שלהם מנופץ, והחופשה המשפחתית, והשמחות. לדורות. כלות וחתנים שיקפצו לפה ולפה, נכדים שיטיילו בין כמה בתים כדי להגיד חג שמח לסבא וסבתא, נינים שינדדו, אם בכלל יטרחו, אל החללים המרוחקים.
אתרי ההיכרויות רוחשים גרושים וגרושות שצמאים לבית. פרק ב' מסובך עד אין קץ. לזוגיות שנייה יש כוח מדהים של שיקום וריפוי, הגדרה עצמית מחודשת, ולעיתים היא חוויה ראשונה של אהבה ושיח זוגי אמיתי. אבל גרושות עם מצפון יגידו לך, מירי, שעדיף לך לחיות עם הבעיה שלך מאשר לייבא אלייך בעיה של מישהי אחרת.
לא בטוח שתמצאי מישהו לנישואים שניים, כן בטוח שיהיה מסובך. הילדים שלך פה, הילדים שלו שם, הגיאוגרפיה שלכם תלויה בגרושה שלו ובגרוש שלך, הלב כבר שרוט ונעול, וגם אם יצליח לכם - איש זר יבנה לילדים שלך סוכה ויניח תפילין עם הבן שלך, ובצד השני, אישה זרה, בת הזוג של הגרוש שלך, תעשה לבת שלך צמות בבוקר. גם אם תהיה לך אהבה, אף פעם לא תהיה לך משפחה אחת. לא תחגגי את חתונת הזהב עם מישהו. ואם במקרה תספיקי יובל נישואים בפרק ב', זה כנראה לא יהיה עם אבי ילדייך. האדם היחיד שהוא עץ המשפחה שלך, שהפך אותך לאמא, שיש לכם בני־נינים משותפים, יגור תחת קורת גג נפרדת.
בקצה של המשבר הזה, מירי ואריאל, אם תשרדו את הסופה, תחכה לכם חברות טובה ומחוזקת. הנה כלל האצבע. אם את רוצה להתגרש כי יהיה לך טוב יותר בזוגיות חדשה - תישארי בבית. בחוץ אנטרקטיקה. אם את רוצה להתגרש כי גם בדידות עד סוף ימי חייך תהיה עדיפה על פני חיים איתו - תתגרשי. וזהירות על הילדים.