פורום נשואים טריים (עמוד 324)

שכרגע הוא צריך בעיקר תמיכה נפשית
מצידך להשתדל להבליג כמה שיותר.
ואולי כדאי גם לעשות משהו שישמח אותו ע״מ להוציא אותו מהאווירה השלילית
ולראות איך זה מתקדם

אבא שלו נפטר לפני תקופה... בערך שמונה חודשים זה לא קרה אתמול...
עשיתי המון דברים טהוא מאף אחד מהם לא היה שמח... אני מרגישה שמצבו מתדרדר

מאוד קשה לקחת גבר לטיפול.
יפה שהוא בא ליעוץ זוגי. כניראה שהוא מבין שיש פה בעיה.
לפעמים כשמטפלים בדיכאון לא צריך בכלל טיפול זוגי. תבדקו את השורש

ולא מתרכזת בילדה יותר מידי אז תני לזמן והטיפול לעשות את שלו.

בהצלחה

בטח לא אחרי 8 חודשים.
תיהי את חזקה בשבילו
תני לו להתאבל על אבא שלו
תחזקי אותו ותראי לו שהתא המשפחתי הקטן שלו שומר עליו

לא הייתי ממהר להגדיר את המצב כ"דכאון", לדכאון יש הגדרות קליניות וזה לא נכון להדביק טייטל בלי אבחון.

את מספרת שבעלך נמצא בשנת אבל על אביו, זה הגיוני מאוד ולגיטימי שהוא במשבר כואב.
כשהורה נפטר יש חסר עצום לבן, זה לא משנה באיזה גיל ההורה נפטר, באילו נסיבות ומה היה טיב הקשר.
יש לכך סיבות פסיכולוגיות עמוקות וגם סיבות רוחניות.

בנוסף לכך, שלב האבל משפיע לא רק על האדם עצמו אלא גם על הסובב ובעיקר גם על בן הזוג.
הדבר הכי קשה וכואב לנו הוא לראות את אהובינו סובלים, בעיקר את מי שאנחנו הכי אוהבים - את בן זוגנו.
יש נטייה, לא תמיד נכונה, למחוק את הכאב, לבטל אותו, לנסות להשכיח את הצער. לנסות לעודד בכוח - לעתים כי קשה לנו לשאת את הכאב של האחר.

חז"ל במסכת ברכות אומרים:
"אמר ר' זירא אגרא דפרקא רהטא
אמר אביי אגרא דכלה דוחקא
אמר רבא אגרא דשמעתא סברא
אמר רב פפא אגרא דבי טמיא שתיקותא
אמר מר זוטרא אגרא דתעניתא צדקתא
אמר רב ששת דאגרא דהספדא דלויי
אמר רב אשי אגרא דבי הלולי מילי:"

(בתרגום חופשי עם קצת הסבר:
אמר ר' זירא: השכר של הלימוד - הריצה לבית המדרש.
אמר אביי: השכר של ההתכנסות בבית המדרש כשיש דרשה - הוא עצם הדוחק.
אמר רבא: שכר השמועה - הסברה והלימוד.
אמר רב פפא: השכר של בית העצמות, בית האבלים - השתיקה.
אמר מר זוטרא: שכר התענית - נתינת הצדקה.
אמר רב ששת: השכר של ההספדים - הרמת הקול והגרימה לבכי.
אמר רב אשי: מילי השכר של בית שמחת חתן וכלה - מילים טובות ומחמאות:

לא נכנס למשמעות של כל דבר, אבל חז"ל באים ללמד אותנו מה נקודת העיקר בכל סיטואציה, איך נכון לנהוג ועל מה באמת מקבלים שכר.
אני מבקש להתעכב על נקודה קטנה ועיקרית לעניינו -
"אמר רב פפא אגרא דבי טמיא שתיקותא"
רב פפא מלמד אותנו שעיקר השכר בבית האבלים נמצא בשתיקה.
וכמו שצריך לדעת איך לדבר, גם צריך לדעת איך לשתוק...

לא מדובר כאן על שתיקה של מריבה, של התכנסות עצמית ובריחה משותפות. ההפך.

בעת האבל הכאב הוא כל כך גדול - שאין שום מילים שיכולות להכיל את הכאב, מה שנשאר זה לשתוק, ביחד.
להעביר לאחר את ההבנה וההרגשה שאני אוהב אותך, אני מבין אותך, אני מרגיש את הכאב שלך, אני פשוט איתך.

אני לא דוחק בך לדבר, לא דוחק בך לצאת מהכאב.
אני נושא איתך בעול הצער, ומאפשר לך לעבד את האובדן.

זה לא פשוט, אבל עם כל הקושי הפירות שהשנה הזו יצמיחו בך ובכם יהיו נהדרים, עם כל הכאב שבהם.

אם צריך משהו והכוונה מוזמנת לפנית בפרטי.

מן השמיים תנוחמו
ובבניין ציון ננוחם.

היה רגוע?

להתחפף משם וכמה שיותר מהר.
ואם כבר חזרתם לביתכם,להגביל את בוא חמותך אליכם הביתה.
תהיה אסרטיבי בעניין,אחרת המצב יכול להיגרר לתהומות שאינך יכול לשער את גודלם.

אל תהיה שם. יש הורים שלא מבינים שהם הורסים לילדים שלהם את החיים.
אם תוכל להשאיר את אישתך עוד קצת אצלהם לבד.בסדר.
אם לא אז היא צריכה לחזור איתך לבית.
לא כדאי לריב עם אישה אחרי לידה ועוד על המשפחה שלה שזה פוגע בה גם ככה.
אם יש לכם איזה רב שמקובל עליה לכו אליו ושיכון אותכם. זה ימנע הרבה מריבות אם יש מישהו שמקבלים ממנו.

אבל השאלה שלי איך ממשיכים כך חזרנו לבית לא מזמן ויוצא לי לראות את אמא שלה תמיד ולא יכול להסתכל עליה איך ממשיך עם זה

תבקש ממנה בצורה מכובדת לשבת ולדבר איתה על מה שקרה. כי הרוב זה מאי הבנות.
אפילו אם אתה הצודק שוה להוריד את הראש בשביל השלום. ומאז לתפוס מרחק של שלום שלום ולא יותר.

יש הורים שלא מספיק חכמים ולא חושבים מספיק על הבת או הבן שלהם. מענין אותם רק הכבוד או מי צודק. אז אל תנסה לחנך אותה כי זה לא יעזור.
בשביל להפסיק את המתח כדאי שאתה תוריד את הראש. גם כי אתה צריך לכבד את ההורים של אישתך. וגם תרויח שקט.

אני יודעת כמה קשה מה שאני מציע לך אבל אני לא רואה פיתרון אחר.
חמותי אישה קשה ועברתי איתה הרבה. ותמיד תמיד היא הצודקת והיא אף פעם לא פוגעת ומפריעה לאף אחד. רק בה פוגעים... וכמה פעמים בשביל בעלי באתי ובקשתי סליחה על דברים שלא אמרתי או עשיתי למה? כי רק נדמה לה.
כשתתנהג ככה אישתך תתחיל ליראות איך אמא שלה מתנהגת וכמה היא לא בסדר. וגם תעריך אותך. תגיד לה אני עושה את הכל רק בשבילך. אפילו שאני חושב שהיא לא בסדר.

כל מה שחמותך עשתה לא בסדר.. לדעתי ממה שאפשר להתעלם צריך להתעלם.. לא לענות לה.. להבליג.. לזכור שהמטרה עכשיו זה שאשתך תתחזק, תתאושש ותעמוד חזרה על הרגליים..

מן הסתם, חמותך הייתה בעייתית עוד לפני כן.. פשוט כנראה לא הייתם ביחד זמן ממושך, אז לא חוויתם פיצוץ...

תנסה לראות אם אשתך מסכימה לחזור הביתה כבר.. תנסה לשכנע במילים חיוביות בלבד מבלי להזכיר את אמא שלה.. כמו: אני רוצה להיות יותר שותף.. אוכל לעזור לך יותר בבית.. יהיה לנו יותר טוב בבית.. וכדומה.. לא בגלל שאמא שלה לא נוחה כי היא כלל לא מרגישה את זה וזה סתם יגרום לקצר..

אל תתרגש, הרבה זוגות אחרי לידה עוברים קשיים עקב מעבר זמני לבית ההורים.. אתם תחזרו הביתה ותשקמו את המצב חזרה..

בהצלחה!!

קרה משהו מיוחד?
תנסה להבין מה הבעיה ולהשכין בניכם שלום.
אישתך אחרי לידהוהיא צריכה אותה ותך איתה.

היא פשוט אישה קשה מאוד ושעולה לה העצבים לא רואה בענים וחושסת שרק היא קיימת וצודקת וטובה ואוהבת לדבר עלי או על המשפחה שלי ואוהבת רק לצעוק וזה הפריע לי והפריעה לה שמפריע למ דברים בא

ואל תאטמי את השיער כשהוא רטוב.

לא לכסות שיער רטוב!

הבובו עושה לי כאב ראש אחרי 5 שעות.
בבית שימי ברט או בנדנה קלילה.. במיוחד שהשיער רטוב. את חונקת אותו מתחת לבובו וזה מה שקורה.

לא דוחים טבילה בגלל ויכוח, כמה קשה שלא יהיה.
זה עלול רק להעצים אותו ובגדול.
עצה שלי? לטבול וליזום התקרבות ואהבה, גם כשצודקים - מותר להיות המפייס...

מהנסיון שלי, התווכחנו פעם ממש וזה היה ליל טבילה אבל אמרתי שבכל זאת אני הולכת. בכיתי שם חבל"ז. ובבית ישר ניגשתי אליו חיבקתי ואמרתי שאני מצטערת שהתווכחנו ככה והתוצאות היו כ"כ כ"כ משמחות, ב"ה. לעולם, אבל לעולם אל תדחי טבילה!


והרי לא ישר קופצים למיטה.

את חוזרת הביתה, מתחבקים, נשיקה, מדברים.
דוקא זה יכול לתרום הרבה יותר, אחרי טבילה הכל נראה טוב יותר.....

במיוחד שאתם זוג טרי...
תאמרי לו שקשה לך , שאת סולחת בשכל ומבינה שזה תהליך אבל עדיין יש לך כווץ' בלב וממש בא לך לטבול מתוך לב שלם ונקי.( אל תגידי בקטע שלילי- אתה פגעת, אתה עשית... וכו' אלא לי קשה וכו')

תבקשי בלי להתבייש הרבה מילים חמות , אוהבות, מעריכות... זה מאוד עוזר ןמכפה על הפצעים...

כמובן שאם את לא רוצה ומרגישה לא נוח, אז רצוי שתדברו ותפתרו ביניכם..
בע"ה בהצלחה

קחי בחשבון שהפגיעה הית הבזמן שאסורים שזה מעצים את זה ..לפעמים אחרי טבילה הפגיעה מתגמדת מאוד..

תטבלי תנסי להגיד לעצמך היה עבר ונשכח דף חדש או תחשבי עם עצמך אילו מחשבות מעודדות אותך...

 

התיאור שאת מביאה הוא טבעי לחלוטין,
התקופה בה יש ריחוק גופני מיועדת להעצמת הקירבה הריגשית.
דווקא כשאין את "השוחד" של הגוף, כשאי אפשר להתפייס באמצעות ליטוף אוהב או חיבוק מנחם אנחנו נדרשים לעבודה יותר קשה להתאמץ ולהתחבר במגע עיניים, במחמאות, בדיבורים של אהבה, בהעמקת הקשר.

ההכנה לליל הטבילה מתחילה עם רגע ראיית טיפת הדם הראשונה, "כשושנה בין החוחים" - "כדי שתהיה חביבה על בעלה כיום כניסתה לחופה".

ההתאמצות של החיזור, הפיוס, הקשר הרגשי והרוחני שבין בני הזוג מוציא את הגבר מעצמו ומחבר אותו לאשתו - ומעצים את תחושת הקרבה של האשה אל בעלה, ומאליו ליל הטבילה הופך לאירוע נשגב ומעצים.
בעולם הקודש לא מדברים על "משחק מקדים" שמטרו לעורר את התאווה הרגעית ואת התשוקה להרגשת ולסיפוק הגופים. בקודש מדובר על "פיוס", על הכנה ארוכה ונכונה. וזהו ההבדל בין "תלמיד חכם" ל"עם הארץ" שעם הארץ כארי דורס ובועל ללא הכנס נכונה וראויה, ואילו תלמיד חכם מפייס תחילה. (וכבר התבטא הסטייפלר שיש עמי ארצות שהם תלמידי חכמים לעניין זה ולהיפך....)

צריך להבין שמלאכת הפיוס לא מוטלת רק על הבעל! גם לאשה יש תהליך חשוב מאוד בהכנה הזו. בתקופה היקרה הזו, על אף ההורמונים והרגישות, עבודת המידות הנדרשת מהאשה (כמו מן הבעל) היא גם כן לצאת לקראת בעלה, לראות כל נסיון התפייסות ועל נסיון לפיוס כמסירות נפש, להעצים בעיניה באמת כל השתדלות מצידו ולחפש היכן הוא מראה לה את אהבתו.
למעשה כך בני הזוג יוצרים גלגל חוזר, של מחמאות הדדיות, פרגון וקרבה.

לגבי תחושת הפגיעה, האם ירדתם לעומקה של הפגיעה?
בסופו של דבר, אם היתה רק בקשת "סליחה..." ונסיון התחנפות, ברור הוא שלא תצליחי להתפייס.......... שלבי התשוב הם ארבעה, הראשון שבהם הוא הכרת החטא.
מבלי שהוא ידע או יבין מה היתה הפגיעה ומדוע זה נגע בך כל כך עמוק שאת סוחבת איתך את הפגיעה, הוא לא באמת יוכל להתפייס....
מה שכן, התפקיד הזה לא מוטל רק עליו. גם עלייך מוטל התפקיד, לא בעת הפגיעה, אלא בערב או בזמן שנוח לשניכם, פשוט לגשת ולהסביר לו באמת מה היה שם, למה זה כל כך זעזע אותך, טלטל ופגע.
בלי להאשים! בלי לפגוע בחזרה! זה לא מסע נקם..
אלא מתוך מקום ללמוד להבא איפה יש מוקש ואיך מפעילים אותו. ברור שבשיחה שכזו הוא גם יציג את הצד שלו, וצריכה להיות בגרות נפשית לשמוע את הדברים וגם אותם להכיל.
רק אחרי בירור משותף, נוצר הבנה משותפת - וגם חיבור נוסף.

וכידוע, אין כמו החיבוק האוהב שמגיעה אחרי מריבה קשה.
כי משניים אנחנו חוזרים להיות אחד, מאחור באחור - חוזרים להיות פנים בפנים, והחיבוק רק מבטא את ריקוד הנשמות שבאותה העת.

אני אמנם גבר, אבל מבין את ההרגשה שלך והמצב שאת נתונה בו. קטונתי מלשפוט. יש לך אחריות כבדה על הכתפיים שנקראת טהרת המשפחה. זה לא פשוט כי זה דורש ממך הרבה טירחה והתעסקות אישית. ברור שצריך רצון טוב וחשק אמיתי בשביל להתעסק עם המצווה הזו.

אבל תביני שהעניין הזה הוא חלק מהבסיס לכל הקשר שלך עם בעלך. הוא חלק מהנאמנות ההדדית שצריכה להיות בינכם וזה מעבר לעניין ההלכתי.
ככה שויתור על טבילה בגלל כעס, פוגע ביסוד רגיש של חיי הנישואין. הוא יוצר ריחוק גדול עם הרגשה הדדית שכל העסק מתנדנד. וזה חבל מאד ובעיקר אם זאת לא הכוונה שלך.

את כן יכולה להפריד בין המחויבות שלך לטהרת המשפחה לבין הרצון להתמסר פיסית לבעלך. זה כבר משהו שתלוי בחשק שלך והרצון הטוב שלך ובעלך צריך להבין את זה.

היא מדברת על המקום הכואב הרגשי,
"איך אפשר לטבול כשאני ככה פגועה?.."
או יותר נכון " תצילו אותי, אני רוצה להתפייס ולא מצליחה, אני לא רוצה להגיע ככה לליל הטבילה...."

@איך עושים תתקני אותי?

המצוקה שלה ברורה וזה ניסיון קשה. עדיף שתטבול פגועה ולא תרצה קירבה מאשר שלא תטבול בכלל.

מספיק המחסום הרגשי שישנו. לא צריך להוסיף עליו מחסום הלכתי.

ומה הסדר יום שלו, פחות או יותר.

העובדה שהוא פתאום מאוד עסוק, נחתה עליך בהפתעה?

באיזו תדירות אתם נפגשים? התדירות פחתה בגלל שהוא מאוד עסוק?

רק פעם בשבוע 

הוא סטודנט?
מה הוא עושה בחיים?

כמה חודשים 

הוא במסגרת של ישיבה?
אם כך, זה מסביר את הרצון להמעיט בתקופה זו בפגישות ואפילו בשיחות טלפוניות.

שאפשר ללמוד כל היום ובטח שנמצאים בבית 

זוגיות בציבור הדתי, ובוודאי התורני, בד״כ מובילה למיסוד הקשר, אירוסין וחתונה.

התחושה שלך שכעת הוא בהתרחקות ממך - מאוד מובנת והגיונית.

ממליצה לך ליזום שיחה כנה איתו - על עתיד הקשר שלכם.
לא טלפונית. אלא פגישה במקום שאפשר לדבר בפרטיות ובלי הפרעות.

רוצה פסק זמן? רוצה לחשוב? מאוד רומה להמשיך אך רומה כמה חודשים ללמוד?

את גם צריכה להיות שלמה עם עצמך איך את רואה את העתיד שלכם.

נשמח שתחזרי לעדכן

אני גם שוברת את הראש כל שנה איך להפתיע את בעלי...

בלית ברירה אני קונה לו חולצות יפות ... הוא תמיד שמח על הרחבת ארון הבגדים... אני יודעת לקלוע לטעם שלו, ואף פעם לא קרה שהיה צריך להחליף.

להתעקש לקנות מתנה, למי שלא רוצה - זה להתעקש לא לשמח אותו.

תשקיעי בו בדרכים אחרות: ארוחת ערב מושקעת, תשומת לב משמעותית וכד'.
בהצלחה

אפשר לשדרג עם ארוחת ערב שהוא אוהב במיוחד וקינוח, אולי ערב סרט/ מצגת שתכיני לו,
להקדיש שיר, לכתוב מכתב, להכין עוגה,
לבקש מהמשפחות לשלוח לו מלא ברכות לוואטצאפ, לסדר את הבית יפה, לצאת לטיול במקום שהוא אוהב...

אפשר להראות אכפתיות
לפנק אותו באוכל שהוא אוהב
לעשות לו שבוע מלכים
וכו

חסר איך לשמח גבר?

שהוא פטור כמה שאפשר מטרדות הבית וכו

אני ניסיתי לחשוב מה בעלי אוהב וככה לשמח אותו..אם הוא אוהב לבנות דברים אפשר לבנות משהו ביחד
אם הוא אוהב אופניים אפשר לצאת לרכיבה
אם הוא אוהב בשרי אפשר להזמין חברים או משפחה למנגל...

עוגה מיוחדת ולקשט את החדר עם בלוני הליום.
אפשר שיהיה בכיתוב מזל טוב או עד 120 או מספר הגיל
ולהדביק על הקיר בחדר שינה.
לכתוב בדפים קטנים את כל התכונות שאת אוהבת בו(ותרן.טוב לב.אחראי...)ולפזר אותם על כל הקיר מתחת לבלונים.
סריג יפה או כל בגד שחסר לו.

אשתי ניסת למלא לי את הבית בפתקים עם כל מיני תודות ואני לא הבנתי מה הקטע. יצא די מבאס.

היא יכולה לא לכתוב לך יותר כלום.

הכל מתחיל ומסתיים בתיאום ציפיות

לא מוצאת את זה עכשיו אבל היו שם עשרות דוגמאות ל"מתנות" בלי כסף- כמו למשל לאסוף מכתבים וברכות מכל מיני אנשים, לכתוב/להדפיס על דפים תואמים, ואז לגלגל ולעצב את זה בצורת עוגת יומולדת, (כמו שיש 'עוגות' חיתולים לתינוק
לקחת כל מיני ברכות/ תכונות טובות בו ולהכין מסלול צעדים בבית כשעל כל צעד כתוב משהו, או להכין שוברים לדברים מפנקים שאת תעשי כמו ארוחת ערב מיוחדת וכו'...
בגדול לקחת מלל משמח כמו מילים טובות, מכתבים מאנשים אהובים, ולעבד אותו בצורה יפה,
זאת המתנה הכי שווה בעולם.

הרבה מאוד פעמים אנחנו "נופלים" בכך שאנחנו נותנים לאחר מה שהיינו רוצים לקבל לעצמנו.
זו למשל היה אחד הנקודות ה"משבריות" אצלנו...
אני באתי מבית שכל מתנה זו *מתנה*, מאליו כשקונים מתנה משקיעים בה טבין ותקילין, מתנה בעבורי היא הזדמנות להתפנק במשהו שלא מזדמן בכל יום.
אשתי גדלה בבית שמתנה בו היא ביטוי לתשומת לב, להראות לאחר שהוא חשוב לי.

מאליו, ברור שהיה ביננו המון קונפליקטים, פגיעויות ומריבות...
כשהייתה הזדמנות הלכתי לחנויות תכשיטים או מוצרי חשמל, וכשהייתי בחנות הייתי שואל את רחלי מה היא מעדיפה את x או את y. מבחינתי הרי מתנה זו הזדמנות להתחדשות שלא מגיעה בכל יום, אז אם אפשר להתחדש - אז תבחר במה אתה רוצה להתחדש....
מבחינת רחלי בכל פעם כזו היא התבאסה, גם הייתי מבזבז את התקציב המשפחתי וגם "הכרחתי" אותה לבחור על מה להוציא את הכסף. אם אני כבר הולכת לבחור משהו, אז אני אבחר, אל תגביל אותי בכלום... אם אתה רוצה להראות לי שאתה אוהב אותי - תפתיע, תחשוב מה יעשה *לי* טוב, בעיקר - תראה לי שחשבת עלי..

כמובן שאתם יכולים להבין מה קרה בכל פעם שהיא הביאה לי מתנה... תחשבו מה זה לקבל מחזיק מפתחות, כוס קפה ומראה לחדר למישהו שרגיל שמתנות זה משהו מאוד יקר שלא קונים בכל יום....... ;)

כנ"ל זה גם לגבי ימי הולדת - מה כל אחד מאיתנו מעדיף? מה מסמל בכלל יום הולדת? מה קורה כשחוגגים לי, ומה קורה כשלא?...

רק על ידי שיח משותף וכנה הצלחנו להבין באמת מה כל אחד מצפה מהדבר הספציפי, ומאליו היה הרבה יותר קל להתכוונן זה כלפי זה. היום אני יודע מה רחלי אוהבת, וזה הדדי ;)

אז בד"כ ספר תורני מאוד משמח.

לכל אדם כזה יש רשימה של ספרים ספציפיים בראש שהוא מאוד היה רוצה.

מוזמנת לשאול אותו איזה ספר בדיוק(!) הוא רוצה (לא כדאי לנחש לבד...).

תגידו שזה פחות בטעם שלכם
תנו להם זמן סביר, נניח חודש

אם יש קונים. ואם הם אומרים שלא, אז להגיד שאם אפשר להוציא את זה כי זה מפריע...

לא צריך להתנצל ולחשבן כמה למטר...
אתם יכולים פשוט לומר שהספריה כרגע מפריעה לכם, ואם אפשר לפנות אותה בבקשה בהקדם.

לבקש הנחה בגלל הספריה בעיני זה מוזר מאוד .

 

לגבי הספריה זה תלוי מה היה בהסכם אם נאמר לכם שהספריה תצא כפי שאמרת אז ברור לחלוטין שאתם יכולים לבא ולהגיד שהשכרתם את הדירה על דעת זה שלא תיהיה את הספריה ושזה מאוד מפריע לכם וודאי שהם צריכים לפנות,

שוב הכל בתנאי שדברתם על זה לפני שהשכרתם את הדירה.

 

אם שכרתםמדירה מרוהטת אז הספריה היא חלק מהריהוט.
בכל מקרה לבקש הנחה נשמע לי מצחיק

אולי תהיו מתווכים

זה לא שהוא יעשה לכם טובה שהוא נותן לכם הנחה.

אתם עושים לו טובה שהספריה בינתיים בביתכם. עקרונית, בעל דירה אמור להשאיר דירה ריקה. זה שהיא לא ריקה זה מצד מידת הרחמים שלכם. אמנם בטוב לבכם אינכם אומרים לו לזרוק את הספריה ברגע זה מהבית, אך לחלוטין יש צדק לבקש הנחה בשכירות. 220 שקל בחודש זה לא בא ברגל ואין סיבה שתשלמו את זה. אם יש לו היגיון בריא - אין סיבה שלא יבין זאת.

בהצלחה!

עד שמתרגלים לחיים העמוסים.
עד עכשיו הייתם בירח דבש ועכשיו צריך להתמודד.

כשסדר היום שלך משתנה אתה מנסה לסדר את סדרי העדיפויות שלך וזה לא כל-כך פשוט.

בלי להכיר יותר מדיי אני בטוח שזה מפריע לו אבל כנראה כרגע יחסי אישות נמצאים אצלו בסדר עדיפויות משני לעומת העבודה החדשה והוא כנראה לא חש את הקושי שלך מהעניין. (אני מניח שהעומס משפיע גם על היכולות שלו לקרוא ולהבין אותך)

אני חושב שאין מניעה מלפתוח שיחה בעניין.
תמצאי זמן שקט. (עדיין אין לכם ילדים זה לא צריך להיות קשה) תכיני קפה תתגברי על האגו ותפתחי את הנושא.

בהצלחה.

דעי שרבים מאלו שהיום מעלים בעיות וקשיים, לא התחילו ברגל שמאל

 

לפעמים גם להם היה גן עדן בתחילה.

אבל אז האדם יוצא להרוויח לחם בזיעת אפו ומתחיל הריחוק.

צריך למצוא איזון בין גן העדן הראשוני שבו הייתם פנויים לבין היום יום המגויס.

זה צריך לבוא בשיח, עם פתיחות וחיבה, להסביר את הצורך בקירבה.

אין ספק שזה קיים גם אצלו והוא מתגעגע, רק לא מצליח להספיק הכל.

 

תדברו על זה ובהדרגה תשיגו את סדר היום המתאים לכם

שאת צריכה את המגע שלו, את החיבוק, את הקירבה
אם הוא עייף תקדימי גם את את שעת ההתקפלות. או שתלכי איתו למיטה, תהיו ביחד ואז תגידי לו לילה טוב ותחזרי לעיסוקים שלך רגועה ומחויכת

שכל יום להיות ביחד זה מוגזם מאוד.
זכור לי גם שקראתי שזה בעייתי (הרב בורשטיין).
אפשר לישון יחד באהבה גם בלי אישות, וככה זה גם מקרב וגם לא צריכים הרבה כח ועירנות.
ויש אפשרות, יש שלא אוהבים את זה, אבל זה פותר המון בעיות, להחליט על 2 או 3 ימים קבועים. ואז אין כל פעם את האי נעימות של ציפיה-אכזבה או להיות יחד בלי חשק וכו'. למשל קבוע בשלישי ושישי. ואז את לא צריכה להתחנן ולהתבייש...זה טוב בתקופות עמוסות של עייפות ועומס.
לפתוח את זה אפשר במכתב אם מאוד קשה לך. אבל פשוט לשבת ולדבר בספה

כלומר, לפחות פעם ביום ואולי יותר בדרך קבע - מתאים אולי לזוג ממש צעיר. בהמשך המציאות לא מאפשרת ולכאו' זו גם לא ההדרכה הרגילה. גם לא בטוח שזה בריא לאורך זמן.

לכן כדאי שקודם כל תבררי עם עצמך, אולי בעזרת רבנית/מדריכת כלות - מה צפיה סבירה ומה פחות. אחרי זה, כמובן בדיבור נעים וכמה שפחות ביקורתי, תבדקי מול בעלך מה שייך.
(אגב, גם ההלכה מתחשבת בעבודה של האדם כשיקול הן כמה כח נשאר לו והן כמה סביר שהוא יהיה פנוי בבית).

אגב, באמת משמח שאתם אוהבים וטוב לכם!!! בהצלחה

אני מסכימה אתכם לגמרי וגם לי ברור שזה לא ימשיך ככה.

וכן אני חושבת שכשעמוסים כל יום זה לא ריאלי.

אני פשוט רוצה לדבר איתו על זה ולחשוב מה כן מתאים.

אולי צריך ימים קבועים? 

אבל אני לא יודעת איך ליזום כזו שיחה.

מה פשוט אני אגיד לו: בהתחשב במצב שנוצר בא נחשוב מה עושים??

למה זה נשמע לי לא לענין??

אל תמהרי להסכים.
אני לא חושב שכל יום זה לא טוב או לא אידאלי כמו שאמרו פה. אם זה מתאים לכם זה מעולה.
השאלה אם זה מתאים לכם במצב הנוכחי? כנראה שלא.

למה זה נראה לך לא לעניין? כי פתאום יש נושא שקצת קשה לדבר עליו וזה מפוצץ את הבועה של הנישואין המושלמים בפעם הראשונה ולא פשוט לפוצץ בועה.

אין לך ברירה אלא להתגבר ולדבר.
"שומע. אני מרגישה שאנחנו לא מספיק זמן ביחד ואתה לא פנוי נפשית להיות איתי. אתה חושב שנוכל למצוא זמנים שיאפשרו את זה? אני מבינה שאתה עמוס ועוד מתרגל לעבודה החדשה אבל לי זה חסר".

דרכו של איש לחזר אחרי אשתו וכאן זה רק כאילו מתהפך

 

אז ראשית ברור שיחסי האישות זה לא העניין המרכזי, אלא הסחת תשומת הלב מן הבית אל החוץ

 

אם תפתחי שיחה כאשר המטרה המרכזית היא איך אנחנו מגבירים את הביחד ואת הקשר, יהיה לך קל בהרבה לפנות.

 

הוא לא יזלזל בך או יוזיל את ערכך

 

תפני לדבר!!!

קודם כל כל הכבוד שאת משקיעה בחיפש הדרך המתאימה. בכך את נמנעת משתי טעויות הפוכות בזוגיות. טעות אחת היא 'לשמור בבטן' , כי לא נעים וכו' ואז יום אחד זה מתפוצץ. טעות שניה להפך: להגיד כל מה שמפריע כאן ועכשיו בלי תשומת לב, האם השני מסוגל לשמוע.

עכשוי לעקרן של דברים, אולי כמו שהציעו לך - בכתב, זה מאפשר גם לתת לו כמה דקות ספייס, אפשר גם בשיחה בע"פ, מה שנראה לך יותר מתאים. : בין בכתב ובין בע"פ, כמה נקודות חשובות, שמעתי ממדריך חתנים וותיק:

א. למצוא את הזמן המתאים ככל האפשר, לא ליפול עליו ברגע שחוזר מהעבודה, לא כשהוא רעב או לפתוח כשהוא כבר מוכרח לישון. יתכן שזה יצריך לחכות כמה ימים, ליום חופשי/שישי בבוקר /שבת בצהריים וכד'.
ב. לפתוח (כמו בתפילה...) בשבח כמה את אוהבת אותו וכמה מעריכה את המאמצים שהוא עושה להביא פרנסה ועוד (כמובן דברים אמיתיים).
ג. אח"כ לתאר את הקושי שלך ולהדגיש שאת מבינה אותו (שוב, באמת) ומבינה שהמציאות לא מאפשרת הכל. אבל עדיין את צריכה יותר תשומת לב, מעשים שמוכיחים שאת רצויה אצלו וכו'.
ד. ובסוף (כן, כמו בתפילה) להודות על ההקשבה ובכלל.

תוכ"ד ההודעה, נשמע לי שאפשר גם בשיחה בע"פ (אותם עקרונות), אבל מאוד יתכן שיהיה יותר מוצלח במכתב. כמובן תצרפי שוקולד שווה או עוגיות מעשה ידייך להתפאר.

בהצלחה רבה וממש משמח לשמוע אישה צעירה שכ"כ משקיעה. הרבה פעמים השקעה משמעותית בהתחלה, חוסכת הרבה בהמשך!

ההתיחסות בכלל ועל ה'הוראות המפורטות' בפרט

אנסה לדבר איתו,

בעיקר אני צריכה למצוא אומץ מספיק לזה..

אבל תודה לכולכם שאתם מעודדים אותי שזה חשוב!

השילוב של האומץ לפתוח את מה שקשה והתבונה לעשות את זה בעיתוי ובדרך הנכונים - יעזרו לכם בעז"ה עד מאה ועשרים.

הערה נוספת שחשבתי עליה פתאום ולא ראיתי מוזכרת, גם בתגובות האחרות. נראה מההודעה הפותחת, שאת מודעת לזה שהוא מתאמץ בשבילכם וזה מתיש אותו. יכול להיות שדברי מיותרים, אבל חשוב (בלי קשר לנקודה שהעלית) שהוא רגיש שאת מודעת למאמץ, מתעניינת (לא בצורה חופרת כמובן) מזדהה עם העיפות. ממילא זה כבר לא תהיה העיפות שלו שמקשה עלייך - אלא חלק מהיחד של שנייכם. מעבר לזה שזה נכון - סביר שגם יהיה לו יותר קל להיות שותף שלך בכלל.
בהצלחה

אחרי החתונה גיליתם את העונג והכייף בחיי אישות, דברים שלא חלמתם שיכולים להיות כל כך מהנים.

נכנסתם לסוג של שגרת חיים.

צריך לשבור את השגרה. לחזור ולעשות ולהתנסות בדברים חדשים, תנוחות חדשות, הנאות חדשות.

לדעתי זה מאוד ידליק ויעורר אותו.

(אם תרצי, אוכל להרחיב).

ולכן אני חושב שאולי תכתבי לו מכתב כמו שכתבת כאן!?
אם הזמן גם תלמדי לדבר על זה כי חשוב לדבר על זה.

ניסיתי...

כנראה שזה נושא מידי רגיש בשביל לכתוב עליו.

אני אפילו לא מספיק יודעת מה לומר..

זה מבטא את החסרון והתסכול.

אולי להסביר לו את הקושי שלך לפתוח את זה (ולכן את כותבת על זה) וכן לכתוב באופן ישיר את ההרגשות שלך ולהתייעץ אתו איך אפשר לשפר את זה.

השאלה שאת מעלה היא מאוד משמעותית אבל במחילה, לדעתי כאן לא המקום.
זאת שאלה מאוד אינטימית על חיי הזוגיות שלכם ולא נראה לי הגיוני להעלות אותה בכזאת חשיפה, בפורום מעורב שפתוח לכל מי שבא לו. (למרות שכמובן אף אחד לא יודע מי אתם.)
מציעה לך לחפש פורום יותר סגור להתייעץ על שאלות כאלו. משמעותיות ואינטמיות כלכך. אולי מדריכת הכלות שלך, סקסולוגית, או אפילו פורום נשים סגור..
בהצלחה רבה

צריך שמישהי מהפורום תכיר אותך במציאות ו"תמליץ" עלייך למנהלות.


ואפשר לכתוב גם בהריון ולידה, יש שם רוב נשי

זריז. לעיתים יש תקופות של לחץ. לא באופן קבוע.
שגם משהו זריז וממוקד יכול לענות לשניכם על צורך
אל תפרשי את זה כחוסר אכפתיות/ניצול/משהו זול..
אלא כדרך נוספת לחיבור.
בדיוק כמו שאם הוא היה בצבא והיה מתקשר לדקה להגיד שהוא אוהב אותך והכל בסדר.היית אומרת לו:פעם הבאה את תתקשר אן זו לא שיחה יותר מרבע שעה?
מקווה שלא
בכל אופן גם תזמונים קצרים יכולים להיות טובים..במינון ובמידה. .בהצלחה

זו מציאות וא"א להלחם בה..

תראו איך להתנהל בנתונים העכשוויים

ב? עוד פרק זמן X- אמור להשתנות המצב?

ג. אכן. זוג טרי, אולי אין לכם אפשרות לשוחח ברמה על העניין. סבלנות. 

 

בהצלחה

צריך רגישות, צריך תבונה איך לדבר. כדאי לחכות לעיתוי מתאים - יום חופשי, אחרי כמה ימים רגועים, אפילו אם צריך לחכות שבועיים לימים המותרים שבהם יותר מתאים לדבר על נושא כזה.

אבל יותר מזה לא כדאי - מה ששומרים בבטן, בסוף מתפוצץ. והפיצוץ הוא תמיד לא מבוקר. לא פעם פיצוץ מגיע עם מורכבות אחרת ואז עולה ש: "לא רק שכך וכך קשה לי, גם כבר כמה חודשים /שנים אני מתוסכל/ת מ....".

יש אמנם ויכוחים עד כמה צריכים להיות פתוחים בנושאים אלו בחברה, אבל בין בעל לאשתו זה מאוד חשוב שיהיה שיח בנושא.
מובן שבתחילת הנשואים זה פחות נעים אבל חשוב לפתח את השיח הזה ביניכם, גם בשביל פתרון למצב הזה וגם לעוד התמודדויות (בעז"ה בסיבות משמחות) שיבואו בהמשך.
2. בנוסף אם מתאים אפשר ללמוד על הנושא ביחד או לחוד. (מומלץ ספר שמחת הבית וברכתו של הרב מלמד, יש אותו גם באפליקציה של פניני הלכה).

זה לא קשור אליך ואין לך מה להיפגע ברמה האישית.

תדברי איתו ותגידי לו שהקשר השתנה מאז שסדר היום שלו מאוד עמוס וכו

ותראו מה אפשר לעשות לגבי זה, אבל גם תביני אותו 

 

 

דבר ראשון חייב לציין שהיה לי כיף לקרוא את השאלה שלך.
הבסיס שלכם כל כך טוב! אתם אוהבים זה את זה, טוב לכם ביחד ואת מודעת לזה. זה חשוב וזה מקור הכח והחוזק של הזוגיות שלכם.
נכון, הנושא האינטימי סובל קצת עכשיו מחריקות ומקשיים, אבל עצם הבסיס הטוב שלכם, והחשק שהיה (ועוד יחזור בעז"ה בתדירות זו או אחרת) זה עוגן קריטי לזוגיות.

ככלל, ההנושא האינטימי מאוד מאוד מורכב - על אף שהוא צריך להיות הכי הכי פשוט. חונכנו שאסור לדבר עליו, שהוא חייב להשמר בהצנע, וש"כל המנבל את פיו, אפילו גזר דין לטובה של 70 שנה לטובה הופך עליו לרעה". וזה נכון - כשמדובר בשיח *שמחוץ לבית* צריך להשמר מאוד מערוות הדיבור.
עם זאת, בתוך הבית חשוב מאוד לדעת לשוחח על הדברים בצורה נעימה ופתוחה, בשיתוף וכנות. לעתים זה דורש מאמץ, לפעמים זה לא כל כך נעים, אבל זו אבן היסוד של הבית היהודי.

צריך לחדד משהו שקצת התעוות בדנים האחרונות. האישות היא לא עיקר הבית. השראת השכינה, החיבור הרגשי ומהותי שבין בני הזוג זה עיקר העיקרים, היותם אחד. אך האישות מהווה אבן בוחן ואמצעי מאוד חשוב להשלמת הזוגיות שבין בני הזוג.

אני אכתוב משהו שאולי ישמע כפרסומת, אבל זה הדברים נכתבים מכאב ומאהבה.
כשכתבנו את ערכת ההרחבה לכרטישיח בתחום האינטימי (כרטישיח אינטימיות – כרטישיח – האתר הרשמי) חשבנו עלייך ועל זוגות רבים אחרים. זוגות שרוצים לפתוח את הלב, ולא יודעים איך. זוגות שרוצים לשתף זה את זה בכאב, בצפיה, בתחושות, בכמיהות - ולא יודעים מהיכן להתחיל.

על אף שאני נוגע בדבר, אני מאוד ממליץ על כרטישיח אינטימיות לזוגות שמשהו שם חורק, גם אם אין "סבל", אם משהו לא מסתדר כמו שצריך - צריך לדבר על זה. אין שום מילה מיותרת כשמדובר על שיתוף ובכנות.
ברור שחייבים להגיע ממקום פתוח, מקום משתף ולא מאשים. לא לטעון ש"אתה חוזר עייף ובגללך אנחנו לא ממשים את האהבה" אלא "אני רואה את המאמץ לפרנסת הבית ואני ממש מעריכה את זה! חסר לי באופן אישי המגע, החיבוק, המעבר לכך.. אני אשמח לחשוב על דרך שנצליח לשלב גם וגם "

ברשותכם אוסיף עוד נקודה קטנה שחשוב לי להגיד,
בגלל הרגישות של הנושא ובגלל שלרוב הוא נותן לנו תחושה של "או הכל או כלום", ושאם חיי האישות שלנו חורקים כנראה שמשהו בי או בו לא בסדר, אנחנו ממליצים לא לפתוח מיד בכרטיסי ההרחבה.

כדאי לפתוח בכרטישיח הרגיל (יש דוגמאות באתר הבית, ניתן להתנסות בכיף), ללמוד את צורת השיח, את הפתיחות, ההקשבה, הכנות וההכלה. ורק לאחר שלמדתם להבין שכל אחד ממכם הוא אוצר שלם ומדהים של רצונות, תחושות, מחשבות, רגשות, היסטוריה של אירועים, רקע אישי ועוד - ניתן להתקדם לשלב שנוגע יותר במעמקי הנפש והגוף פנימה.

בכל אופן שיהיה בהצלחה ענקית!!!
ואם את רוצה את מוזמנת להתייעץ בפרטי עם אשתי בעניין, חושב שהיא תוכל להיות לעזר. הפרטים בכרטיס האישי.

ממה שנשנמע אתם זוג בריא ב"ה, ואתם בכיוון הנכון.
רק צריך ללמוד לעלות על התלם ולגשר על הפערים השונים שצצים מידי פעם

כינר, לביא, ניר עציון
כינורות בטבריה

לגבי בישולי גויים - צריך לשאול את המשגיח.

לא בטוחה שישיגו חדר ב-700.

ניר עציון.
נוף מהמהם לים..
לגבי המחיר אני לא יודעת..

ניר עציון, לביא וכינר אין בהם בישול עכום
אבל הם יקרים יחסית
יש בטבריה מלונות יותר זולים קצת שהם מהדרין

מאמינה שאפשר להגיע ל700 כולל ארוחת ערב ., שווה לברר, מלון מקסים!

רואים רצועת חוף ממרחק קילומטרים...

מהחדר שאני הייתי ראו ממש את הים

מלון ניר עציון לא נמצא על שפת הים... כמו בתי המלון בתל אביב..

 

יש מרחק של כמה קילומטרים מהים

אבל היא ביקשה מלון ליד חוף..לא על חוף.
וזה ליד.
גם נוף מהמהם עם ים מהחלון (לא מבינה איך אפשר להשוות לבני ברק) וזה מאוד תלוי בחדר שמקבלים. וגם שפת ים במרחק 10 דקות נסיעה.

כי ניר עציון הרבה יותר גבוה מהים לעומת בני ברק.. ויש מצב שגיאוגרפית זה גם יותר קרוב..

מה שמצאנו היה מלון גולדן טאוור באשקלון. לא ממש צמוד לים אבל לא מאד רחוק. לא מפואר. כשרות טובה והמחיר היה ממש סביר במיוחד אם מזמינים ברגע האחרון.
בהצלחה!

ושל ערכים. הם מביאים משגיחים מטעמם בשרים חלק הכל למהדרין

"אחוזה במרום" בצפת. ב"ה. חייבת להמליץ! מקום מושלם..
לגבי כשרות זה ברשימת מומלצים של כושרות(משם הגענו לזה..) סוויטה מהממת ונקייה ממש! עם נוף יפה.
והכי כיף שיש להם בריכה ענקית מחוממת וז'קוזי והם מחלקים שעות בין האורחים בפרטיות.
קיצר.. ב"ה.

אפשר סדר גודל של מחיר?

עלה 590. זוג פלוס תינוקת. אבל בקיץ זה עולה יותר כמובן

עזרת לי!

ראיתי מחירים שונים בכל מיני אתרים

אנחנו פשוט התקשרנו והזמנו

בתקופה הזאת נראה לי המחירים הכי זולים (נראה לי בדצמבר יותר)

תבדוק באתרים (בוקינג, הדקה 90 וכד') אפשר לראות שם

גם למהדרין

-אזור מרכז העיר

כי ברור שזה משתנה מאחת לאחת ומהקשר שלכם.
בגדול-לא הייתי ממליצה להחמיא על מראה בדייטים ראשונים. זה מרגיש לא אישי, כאילו כל אחת שאתה יוצא איתה מקבלת את המחמאות האלה.
את עיקר הדגש בחיזור הייתי אומרת לשים בקשר שבין הפגישות. לא לדחות שיחה שאחרי דייט ביותר מיום המחרת וכן קצת לשלוח הודעות פה ושם (גם פה משתנה הרצון של כל אחת לגבי המינון. אז במידה).
זה בגדול מה שעולה לי. בהצלחה!

של כל זוג, ברקע התרבותי, הדתי, התורני של כל אחד מהם, ביכולת ההבעה הרגשית והמילולית, בשפת גוף שמשדרים, בהרבה משתנים קטנים.

אפשר לעזור ואפשר לא לעזור
לא ביקשתי להיכנס לניאונסים אלא קווים כללים, משהו שיעזור לנו כרווקים ובגלל זה פניתי לחברה נשואים שכבר היו בחוויה.

חשוב, לא יודעת מתי תכניס את זה- שיחה/ פגישה ראשונה- תיאום ציפיות על ההתנהלות התקשורתית ההתחלתית ביניכם.
אפשר פשוט להגיד שבגלל שאתה יודע שבנות שונות מצפות לדברים שונים, תשמח לשמוע ממנה לאיזה אוםי של תקשורת היא מצפה בין הפגישות. אתה יכול ליזום את האופציות- תעדיפי שאתקשר עד מחר? שאוודא קודם שאת פנויה? תעדיפי תשובה בוואצאפ ואם חיובי אז שיחה? רק ענייני או גם זורם קצת מעבר? וכו' וכו'...
לדעתי התיאום הזה גם פותר מראש הרבה קצרים בתקשורת ואכזבות, גם מראה שחשוב לך להתייחס אליה נכון, וגם הוא פשוט פתח לתיאום ביניכם, כפשוטו.


בפגישות עצמן צריך לשים לב שאתה מתעניין בשלומה, שומע את דעתה וכו'.
ב"הצלחה!

כי זה סוג של שאלה שכל תשובה היא נכונה ולא נכונה פשוט כי אנחנו בני אדם שונים.

חיזור לא הגיע לעולם עם כללים, וחיזור לא לומדים באוניברסיטה, מהסיבה הפשוטה- חיזור הוא ביטוי של רגש, כשאתה מעוניין במישהי אתה מחזר אחריה בצורה שתראה לה שאתה מעוניין בה ובצורה שמכבדת אותך ואותה.
אופן החיזור עוצמתו וכמותו תלוי באישיותך ובאישיותה, במקומכם בקשר וכמובן תלוי בכמה אתה רוצה אותה.

אפשר כן לתת כיוון, להגיד מה קורה ברוב הפעמים, אבל כדאי מאד שתלמד להכיר את עצמך ולחוש את מי שעומד מולך ככה תבנה את מה שמתאים לך.

אכן נשים באופן כללי הם עם לא כל כך פשוט להבנה. יש להם כל מיני רגישויות וחסמים .ובכלל חלשות יותר בתחום המיני.

כלומר סביב הביוץ - הזמן שבו אישה יכולה להרות, יש לה יותר חשק. בד"כ זה אכן סביב הטבילה.

בהמשך באופן טבעי החשק יורד, אמנם לא בטוח שהפער צריך להיות כ"כ חריף.

צת יותר מהרגיל.
בדרך כלל כמה ימים ליפני הוסת יש כל מיני תופעות.
אבל רגישות מה הכונה?
שתתיעץ עם רופאת נשים. שתעשה בדיקות הורמונים. הטטסטרון במיוחד שאחראי על הנושא של החשק.

בדיוק מה שקורה אצלי... זה מתסכל בטירוף.. בעלי מאוד יזדהה עם מה שכתבת..
וכמו שזה אוכל ומתסכל אותך, ככה גם את האישה..
אני מותשת מלאסוף את עצמי ולנסות להיות ביחד גם כשאין חשק.. כל פעם מתוסכלת למה הגוף שלי רגיש ולוקח לי ככ הרבה זמן להכנס לזה ולמה זה לא יכול לבוא בפשטות ובטבעיות.. והלוואי והיה פתרון לזה..

מדריך החתנים שלי אמר שככל שמתקרבים יותר לקבלת המחזור, החשק אצלה קטן. עניין פיזיולוגי. זה טבעי לחלוטין.

יש לפעמים חוסר חשק מגלולות

החשק הולך ומתגבר בשבעה נקיים לקראת הביוץ, נשאר בשיאו סביב הביוץ, והולך ודועך לקראת הווסת הבאה.
ביומיים שלושה לפני הווסת, אכן. מגע הגופני הופך לעיתים להיות לא נעים, המגע מעצבן במקום לגרות.

זה במחזוריות ההורמונלית הטבעית, ללא אמצעי מניעה הורמונליים.
עם גלולות - ההורמונים המלאכותיים שנכנסים לגוף יכולים לווסת את החשק. אפשר לדעתי גם להחליף גלולות כדי לחפש מינונים שונים שיעשו טוב יותר. (זה ההבדל בין גלולות. שוני במינונים של ההורמונים).


אגב- במקור הדין, ספירת שבעה נקיים הייתה מיועדת רק לזבה גדולה ולא לכל נידה, אולם עקב חומרא דרבי זירא ספירת שבעה נקיים הפכה לדין מחייב.
כך שמדרך הטבע, התורה התחשבה מאוד בטבע הנשי ובתקופת החשק.
השבעה נקיים חותכים ימים יקרים של חשק זוגי.

יש בזה משהו טוב שזה הזמן לגעגוע. שיש חשק ומחכים.
בזמן הוסת לא כזה מענין

נשים אינן חלשות יותר בתחום המיני!!!! זו ממש הכללה. וממש לא נכון!!!!

נשים אינן באותו חשק ותשוקה מינית כל הזמן כמו גברים.
יש עליות וירידות.

יש מגוון של אנשים עם צרכים מיניים משתנים, גם גברים וגם נשים

זו תופעה טבעית.

 

אם תיקח את זה כך - לא תרגיש פגוע או "כבוי", תתמקד יותר ביחס אל אישיותה, שזה העיקר; וזה יעזור לך גם לקראת הפעם הבאה.

נמצא בברקן.
סלון כלות חברתי, יש שם הכל מהכל, כמו כל סלון כלות, רק שהכל במחירי עלות.
מקום מהמם! ממליצה ממש

היינו מרוצים מאד. מקצוענים ממש.
(אם התיקון ממש ממש רציני, יתכן שהמחיר יעלה)

חפשי בגוגל אנאבל

(וכדאי שתגדיר טווח מה זה זול... זול הוא עניין יחסי)

את מתכוונת למכירה?

אולי בחברות מסוימות שרגילות להשריכ5הרבה יותר בשמלת כלה זה נחשב זול, אבל יש היום הרבה הרבה יותר זולות (כמה מאות שקלים מגמ"ח).

ראיתי מלא גמ"חים שהשמלות שמה מתחילות ב 800-1000 ש"ח והיקרות מגיעות ל- 3000 ש"ח.
4-5 אלף זה נשמע לי ממש ממש יקר.

עולה היום 5000 ומעלה.

3000 ש"ח. והיא היתה הכי יקרה שראיתי.

והמחירים מאד משתנים
אני השכרתי כולל תיקונים תפירות ויחס מהמם ב2200.

ממליצה אם אפשרי מבחינתך

לא מכירה גמ"חים במרכז, אבל מה שכתבתי למעלה, על סלון כלות "כשושנה" זה ב1500 ש"ח, ויש שם גם קרן לכלות שלא יכולות לשלם...

השאלה מה המצב שלהם ואם שמלות עדכניות.

לפותחת יש לי סלון כלות אבל אני לא במרכז. מתחיל ב 3.000

נראה לי תפירה (אם משאירים שם) 3000

ויש מלא מבחר וסגנונות

אני קניתי!! את.השמלה שלי ב3 אם אינני טועה. אפילו בפחות ואז עשיתי עוד קצת.תיקונים

המקום הראשון והאחרון שחיפשתי בו. לדעתי שווה לנסות! המיקום פחות קריטי בעיניי, לקחתי אותה ועשיתי תיקונים אצל מישהי אחרת, שהיא היתה יותר מהאיזור שלי.
אם את רוצה אני יכולה לתת לך מספר של בעלת הגמ"ח.

הקשורות לאותו עניין.
די בקצרה-
1. כן,יש גברים שיכולים לשכוח את יום המקווה.
ביום יום השוטף של החיים,הראש עסוק במיליון ואחד דברים.(עבודה,בית,אישה,ילדים,קניות,חשבונות,סידורים
וכו'..וכו'..)
זה לא אומר שזה לא חשוב לו.זה רק אומר שיש גם דברים אחרים על הראש.

2. כן,ישנם גברים עם צורך מיני מועט ופחות משיכה.
אולי(לא בטוחה ולא מכירה את בעלך,אבל אולי..) הוא אחד מאלה.

3. כן,יש כאלה שמופנמים וסגורים ולא בקטע של לדעת לתת(ולקבל) מחמאות.

4. אם הוא תמיד היה כזה או שזה משו חדש,זה רק את יודעת.

5. לא בטוח שזה מצריך טיפול/תיקון.
אולי הוא פשוט טיפוס כזה ותצטרכי לקבל אותו ככה.
שוב,את יודעת אם הוא היה כזה מתמיד...

יש גברים ששוכחים את יום המקוה
ויש גברים אם חשק מיני ירוד
ויש גברים סגורים או בישנים או שלא יודעים להחמיא

אבל למה רק עכשיו זה מפריע לך?
ואם זה מפריע לך צריך לבדוק איך לטפל בעינין.
קודם כל וא צריך לדעת מה חסר לך.
אחר כך תלכו ליעוץ.
יש אנשים מטיבעם יותר קרים. אבל יש לפעמים בעיה שהיא הורמונלית ואפשר לטפל.

לי זה לא ניראה נורמלי שלא מחמיא בכלל על מראה חיצוני. (אף פעם??)
לא תקין שאין שום קירבה בכלל. רק פעם בשבוע בקיום יחסים וזהו?
אף פעם לא מאוחר אם זה מפריע לך לכו לטיפול.

@*אשתו של בעלי*
@כלה נאה

רק אוסיף ואשאל:
1. האם את מרגישה שמבחינתו את החברה הכי טובה שלו? האם הקושי מתבטא רק בפער בנושא האישות, אבל הוא משתף אותך לגבי מה עובר עליו?

2. האם יש לו נדבך בחיים שמטריד אותך? נניח תחביב או התנהגות לא מוסברת?

הגיוני שאין לו המון חשק. יש כאלה.
הגיוני שיש תקופות לחוצות שפחות רוצים.
הגיוני שאת רוצה יותר מבעבר אז פתאום זה יותר בולט לך.

אבל עם זה שהכל הגיוני ומורמלי אין סיבה שלא תהיי מסופקת.
מה עושים? מתחילים מלדבר על זה בתקווה לשיפור.
לא עוזר?
הולכים לטיפול.

בהצלחה.

זו התשוקה האופיינית לו מאז ומתמיד?

אשאל בזהירות - האם ייתכן שבעבר היה יותר מוחצן ובעל תשוקה ורצון ליחסים, אך למד לכבוש את ביטויי התשוקה בגלל דברים שאת לא רצית?

עומס החיים הרגיל יכול להסביר אולי שהיחסים בתדירות של פעם בשבוע - אבל לא מסבירים לדעתי את חוסר ההתלהבות מליל הטבילה.

כשאת יוזמת ומבקשת להינות ביחד בתדירות גדולה יותר, מה קורה אז?

(זה היה מזמן... הריון וכו'...)

אז מה זה משנה מה ה"תֶקן".... (ואין תקן).

 

מה שכֵּן - שאין לך מה "להתאכזב ולהיפגע" אם אינו זוכר; כי את חושבת שאולי זה מראה שאינו אוהב אותך כ"כ ורוצה בקרבתך - וזה לגמרי לא חייב להיות כך. זו פרשנות לפי מה שאתה מרגישה בתור אשה ביחס לעצמך. אצלו, לא בהכרח כך. ולפי מה שאת כתבת על היחס ביניכם בכלל ועל החיים שלכם - כנראה שאכן זה לא כך..

 

ב"ה שיש לך בעל שאוהב אותך ושיש לכם חיים טובים מכל הבחינות...

 

 

[ולפי מה שכתבת אח"כ על הרגשתו החיובית בליל הטבילה, הכל בסדר.... טבעי שלא "ידבר על זה" לפני כן. זה יכול להקשות עליו]

תודה שקראת

היה כיף לקרוא

שמחה שקראת

כן, ברור אפשר לכל מי שאת רוצה
(לא אני כתבתי את זה😅)

האמת שאין לי מושג, שמעתי אותו כמה פעמים והיום ראיתי אותו כתוב.
אבל זה ממש רעיון מקוריי

ובבקשה

20181106213311.docx

20181106213314.docx

20181106213328.pdf

אלה שלושה קישורים עם המון עצות... בהצלחה

(זה התחבר לי.... אשלח רגע שוב)