פורום נשואים טריים (עמוד 340)

את יודעת למצוא את האפליקציה בנייד?

לא כל אבא עצבני מגיע למרכז קשר

הסיפור שלך מחייב התייעצות מקצועית. 

ספרי לרופאת המשפחה היא תפנה אותך לאדם המתאים בקופה שיעזור לך בהערכת מצב מה עדיף.

היו מקרים של סוג של אלימות כלפי הילדים עצמם

והיתה גם מתקפת עצבים על הילדים שאנשים מהמשפחה שלי היו עדים לה
(לא שאני יודעת אם הם יסכימו להעיד כי הם לא קולטים את חומרת הדברים)

ומה בדיוק בקופה יעזרו לי? מה הקשר אליהם?

היה עד להם. 

תודה

אני מניחה שכל מיני גופים יבקשו זאת.

במקרה ולא הייתי ברורה קודם

את תצטרכי להקליט ואולי גם להסריט בלי להתפס אירוע כזה.
אל תכנסי להלם.
בקשי ממישהו שלא קשור לחיים שלכם (בעבודה למשל) שיראה לך איך מפעילים בנייד. (אם זזהלא מקליט טוב, תוכלי למצוא מכשיר הקלטה שמיועד לסטודנטים, בחנויות כמו קרביץ). תתרגלי כשהוא איננו. תדאגי שיהיה בהישג יד. ואז כשהוא נכנס לקריזה במקום להכנס להלם -תקליטי.
תדאגי להחביא אם יגלה עלול להשתולל לגמרי. לכן הנייד שלך עדיף.

במקביל תנסי לשכנע אותו ללכת לטיפול **יחד**.
(שיוכל להאשים אותך חופשי- זה מסגיר אותו אם לא מסוגל לראות את עצמו כאחראי).

אחד מהשנים יעזור-
או שתכנסו למסלול טיפולי ויעזרו לו להתמודד עם הצפות הזעם שלו,

או שהצטברות עדויות תאפשר לך להגיש תלונה במשטרה, לבקש צו הרחקה ולפנות לרווחה בו זמנית. זה תעשי רק אם העדויות מצביעות שהוא **מסוכן**. מכות בלי שליטה.

"סתם" צרחות עליך ועליהם, זה מאד לא נעים, אבל אני לא בטוחה שזה יגרום לרווחה להחליט על הסדרי ראיה רק במרכזי קשר. בכזה מקרה תתיעצי - באחד הטלפונים שבראש הפורום- איך להגיב.

(סליחה מכל יפי הנפש על ההדרכה הברורה)

שתוכל ללוות אותך ולהעריך את המסוכנות שלו לילדים, זה צעד קצת קיצוני כי יכול להיות שיקבל צו הרחקה, השאלה אם את רוצה לפתוח איתו במלחמה? אם תלכי לרבנות יתכן טהם ישלחו אותכם לגישור, יש חוק חדש שהרבנות שולחים לגישור לפני שמתגרשים, אלא אם כן המצב ממש גרוע.. אני חושבת שכדאי לך לפני שאת עושה צעד משמעותי לדבר עם בעלך ולשקף לו את תחושותייך, ואת הרצון שלך להיפרד, שהוא יבין באיזה מקום את נמצאת, ואז זה יראה אחרת, ותתפלאי שיראה שהדברים כ"כ חמורים מבחינתך אני מאמינה שיסכים לעשות מאמץ כלשהוא מצידו. בהצלחה!!

לשקף את המצב ממה אני חוששת

יש לו רק תרוצים ומה פתאום אני לא כזה

אמרתי לו שאני לא מוכנה לסבות התנהגות כזאת אפילו פעם אחת יותר!

זה לא משהו שנסלח מבחינתי

ובינתיים מאז היתה עוד התפרצות שבסופה הוא יצא מהבית בלי לומר כלום

הוא ניסה לחזור כאילו כלום לא קרה אבל אני לא נותנת לזה

לא פותחת שיחה מחכה שהוא יפתח בזה בכוונה

(הוא לא יקשיב לי אם זה לא יבוא ממנו)

אז בינתיים אני לא מדברת איתו כמעט רק טכני ממש

שזה לעיתים רחוקות. אלא שבדמיון שלך, זה מעלה לך חששות מי יודע לאן זה עלול להגיע.

 

הוא טוען שהוא עובד על זה, ואת חוששת שמא בסוף זה יגיע למה שהיה אצל אבא שלו.

 

נראה לי, לכאורה, קצת "מהיר", ל"אני קיבלתי החלטה אני רוצה להתגרש".. וכבר לוודא מראש ש"זה יהיה רק דרך מרכזי קשר"..

 

 

מסתבר שראוי קודם, לקחת שיחה רגועה ביניכם, להעלות בפניו את החששות - ולהסביר שאת חוששת שלא תוכלו להמשיך הלאה ביחד בלי שהוא לוקח את עצמו לטיפול בתופעה הזו, שלגמרי יתכן שאינו אשם בה. ובסופו של דבר, זה יהיה טוב גם עבורו.

 

אולי אם יבין שמצד אחד עומדת האופציה הזו, ומצד שני טיפול רציני - יבין שאין ברירה וכדאי להיכנס לזה.

 

[כמובן, הכל על סמך מה שכתבת. לא מכירים את המקרה מקרוב..]

 

[ומה זה "סוג אלימות כלפי הילדים". הרי היו בפורום השכן בעבר לא פעם נשים שהביעו תסכולן מכך  שהתפרצו על ילדיהם הקטנים. האם גם זה "סוג אלימות", והיה ראוי לתבוע להתגרש מהן ושיפגשו רק במרכזי קשר?  למיטב זכרוני, שם דווקא ניסו להסביר להן כמה זה נורמלי וכמה לא להתייאש..]

הוא מכחיש את מה שקורה

טוען שזה לא נכון

שזה לא אותו דבר

ועוד כל מיני התחמקויות

אלימות כלפי הילדים זה יותר מהתפרצויות

אני לא סתם חוששת כל השנים הדחקתי את המצב

אני לא רוצה לחכות למצב של עוד כמה ילדים ואלימות ממש

ומה ביניתיים הילדים חווים?

הוא לא מוכן לטפל אז מה?

ללכת על ביצים כל החיים?

לפחד כל פעם?

זה לא החיים שאני רוצה לחיות

לא בעצמי ולא לילדים שלי

מה שחשבתי הי שאם כעת יבין שזה או-או, שמא יתפוס את עצמו בכל זאת לטיפול רציני.

 

כי אדם (ביחוד איש), נוטה להדחיק בעיות כאלה ולנסות להתמודד בכחות עצמו. לא תמיד רואה מה קורה בינתיים.

 

כמובן את זו שצריכה ללכת

מדובר על מרכז לטיפול באלימות במשפחה של הרווחה

יכולים מאד מאד לעזור לך

אחד הדברים הראשונים שיושבים איתך ועושים הערכת מסוכנות

 

תקבלי עזרה ליווי הכוונה כתובת

למה לא ?

 

אבל אם יש באופן פרטי לעשות את ההערכת מסוכונת הזו אני אשמח לדעת עם מי ואיך

 

יש סרטונים מקסימים באינטרנט שבמקרה נחשפתי אליהם על הנושא של אלימות במשפחה.  מישהי בשם עטרת סנפיר (אני לא מכירה אישית ) שמסבירה בסרטונים קצרים פונה לאישה ומסבירה ככ יפה בעדינות... לדעתי את יכולה ממש להיתרם מהם..יכולה להעצים אותך ולתת לך הכוונה והדרכה...

הנה 

 

 

לגבי הרווחה אני מכבדת החלטתך

אבל תדעי שהרבה נשים נעזרו שם בתחום הזה

אני מניחה שאת חוששת בגלל הסטיגמה...

אני לא יודעת מה קורה בכל מקום ומקום מבחינת רווחה..

אבל יש לך ככ הרבה מה לקבל !!! לדעתי תנסי אולי קודם תתקשרי באנונימיות ותבקשי פרטים בכללי תשאלי במה ניתן לעזור...תרגישי אם זה מדבר אלייך.. תפעילי חוש ביקורת לגבי המסרים שאת מקבלת..

 

וכמו תמיד- לחפש מידע באינטרנט בנושא אלימות במשפחה... או ללכת לייעוץ פרטי..

 

הרבה בהצלחה !!

 

רק תשתפי אחות , רופאה- מישהי מרפואת משפחה או נשים

וזה כמעט אף פעם לא לכל החיים, אלא רק לתקופה עד שהעובדות הסוציאליות משתכנעות שהוא בסדר.

ותיעוד מדויק של כל מה שרשמת. פסיכיאטרים עושים הערכות מסוכנות רק ספק אם אפשר בלי לפגוש את האדם עצמו. אבל כיוון יוכל לתת.

לוקחת איתי את כל העצות

אחשוב על הצעדים הבאים שלי טוב

מאחלת לכולם חיים מאושרים

בכל המקרים. תתייעצי עם אנשי מקצוע בטלפונים שלמעלה

את מוכרחה מישהו יותר מקצועי מהאנשים שכאן.
לפעמים הכי בטוח זה להשאר במקום. מהתיאור שלך אי אפשר לדעת. תתעדי ותתיעצי עם מישהו מקצועי לא עם ניק בפורום שיכול להיות שרלטן. רב הוא לא איש מקצוע לעניין כזה, אבל אולי יצליח להשפיע עליו להעזר בטיפול.

את המספר שלהם יש בגוגל
עוסקים במקרי אלימות במשפחה.
בשורות טובות!!

ותהיו יצירתיים... 8)

יש בזה בעיה??

אז יש טכניקות ודרכים להאריך את זה.
לא בקי מספיק במקרה ולכן כדאי לפנות למישהו מקצועי שיכול לעזור לשפר/לשדרג את ההווה

לתפקוד ובעלך עומד בקצב, מה הבעיה?

לא יודעת זה תופעה יחסית חדשה....

 

והיה נראה לי אולי משונה 

אולי לא טוב

 

 

 

 

 

בכל אופן זה קצת קיצוני בלי קשר למה שהבעל יכול או לא. כמו שאמרת שזה קשה לך ביום יום להתנהל ככה.
לא ניראה לי נורמלי לירצות כל יום כל היום.
כמו בכל דבר שצריך איזון.

זה מסתדר לי עם זה שהפסקתי מניעה ועם זה שהיה לי חוסר איזון חצי שנה לפני ההריון וההפלה...

וזו תופעה ידועה
וזה בהחלט דבר טוב אם זה לא יוצר תיסכול או הנאות חליפיות

מציעה לך לפתוח שרשור בפורום הריון ולידה, יש שם יותר אוכלוסיה נשית.

https://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/f58

כנראה שזה מפריע לך..

השאלה היא למה?
אם זה משפיע על היום יום שלך זה בהחלט בעייתי.
אבל הדרך היא למלא את החוסר..
וכנראה שאי אפשר למלא אותו בכמה שניות וצריך להשקיע קצת יותר..

אחרי 15 שנה הגיע הזמן להשקיע באינטימיות שלכם..

הרב מנחם בורשטין אומר שמבחינה רפואית, יותר מארבע פעמים בשבוע, באופן קבוע (לא מדבר על אם באופן חד פעמי מרגישים צורך) - פוגע ביצור הזרע, מה שמקטין את היכולת להכנס להריון.
לכן, אם רוצים הריון, ההמלצה פעם ביומים.

פרטיות מלאה, זה בתוך בית פרטי שהקומה התחתונה שלו היא הבריכה אף אחד לא רואה כלום הבעלים בא לוקח כסף מסביר קצת והולך וזהו.
וגם נקי בטירוף ממש שווה 300 שח לשעתיים

שבמקרה הוא גם בעלי. הוא לקח אותי לשם ביומולדת. מקום ממש רומנטי , נקי , שקט ..

עזרתם

זה ה-טיפ שאני יכולה לתת לך...
אתן לך דוגמאות וארחיב בפרטי אם תרצי.

את הרב שמחה כהן אומר, שטוב לגור מרחק שלא צריך לנסוע בשבילו, אבל אי אפשר ללכת בנעלי בית....

 

זה כמובן משתנה מציבור לציבור, ותלוי גם באנשים - אבל בצד היחס הטוב עם הורים, חשוב גם לבנות את רשות היחיד. 

 

עם הזמן, ההורים מתרגלים שהילדים בונים את ביתם בפני עצמם, ויחד עם זה יש גם את היחס של השיתוף והעזרה, בכיבוד המקום של כל אחד.

יש יתרון בלגור ליד ההורים. אבל לא קרוב מדי.
שלא יהיה אפשר ''לקפוץ'' אלא יהיה ברור שחייבים לבדוק מראש אם מתאים.

זו דעתי לגבי השנים הראשונות
עד שבונים עצמאות ותא משפחתי נפרד
ועד שלומדים את היחסים המשפחתיים אצלכם, כלה-חמות, חותנת -חתן.
אחרי שאתם לא תלויים בהם, ומכירים את הדינמיקה ביניכם לבינם ומבינים מה המשמעות של לגור לידם, אז תלכו לגור לידם.
אין כמו סבא וסבתא קרובים... (וממש לא רק בגלל בייביסיטרים ועזרה.)

הייתי הולכת על מרחק נסיעה...

מרחק הליכה, ובשבילנו זה נפלא.

אצלכם מדובר בחמות לידך - זה קצת שונה. היחסים בין כלה לחמות לפעמים שונים מהיחסים בין חתן לחמות. הם לא חייבים להיות פחות טובים, כמובן, אבל את ציינת שכבר הבחנת בנטייה להתערבות יתר... בקיצור, אישי מאוד ותלוי באופי המשפחות.

נניח 20 דקות הליכה
משהו שאפשר ללכת בשבת אם רוצים אבל צריך בשביל זה השקעה כלשהיא וזה לא קורה "על הדרך"..

בס"ד

אז לא בטוחה שזה משיג את המטרה)

(ולא בכל שכונה יש אוטובוס מנקודה לנקודה...)
וגם כמה הם ניידים ונוסעים וקופצים ופנויים...

אבל מתערבת המון- קחי מרחק מהם.

יש כ''כ הרבה פיצוצים על התערבות שבאה ממקום טוב.... חבל להכנס לזה מלכתחילה.

קחו לכם מרחק סביר, תבנו לעצמכם את הקן שלכם בפרטיות. התערבות זה מתכון מצוין לחיכוכים ביניכן ואח''כ בינך לבין בעלך..

מזל טוב ובהצלחה!

בס"ד

אנחנו גרים בתל אביב וההורים שלו ברעננה ועדיין קשה לי הקשר שלו עם הוריו וזה בהחלט גורם לפיצוצים מדי פעם למרות שהם משפחה מקסימה. הזמינות שלהם לא טובה לי אישית ומתוך כך גם לזוגיות שלנו. מין הרגשה כזאת שכל פעם שצריכים הם הכתובת ומצד אחד זה עוזר לי, מצד שני זה קשה לי, זאת לא המשפחה שלי ומערכת היחסים שם שונה.
בקיצור, תנסי להתרחק ותתכונני לזה שזה עדיין יכול להיות קשה. אני ממליצה לך גם לדבר עם בעלך לעתיד ולהחליט על גבולות גזרה- מה נשאר ביניכם ומה יכול לצאת להורים ובאיזה פורום (שניכם, רק הוא וכו), זה יחסוך לכם המון אחר כך.

הופכת אתכם לפחות עצמאיים...
אם כל פעם שנתקעים, יש הורים, קשה לבנות יכולת התמודדות עצמאית.
ואחר כך רואים שזוגות כאלה גם מתקשים מאוד מאוד לעבור דירה ולגור במקום שבאמת מתאים להם... כי לגור רחוק ולבד כשכבר יש כמה ילדים, זה מאתגר את מי שהתרגל לגיבוי (מאתגר את כולם, אבל הכי טוב להתנסות בזה כשאתם זוג צעיר עם זמן, פניות וכוח)

מגיבה לפותחת השרשור בהמשך אלייך, ענבל.

אנחנו ליד ההורים, מתנהלים בעצמאות מלאה- כלכלית וטכנית,

ולומדים לשים גבולות ולהעזר שצריך.

מי אמר שצריך לחפש התמודדויות ולברוח רחוק רק כדי לחוש עצמאות?

אם יש קשר טוב והורים מדהימים, להישאר קרוב קרוב, זו מתנה..

אני ממליצה לעשות שיחה עם ההורים ולתאם ציפיות. לפני שתרגישו שזה לא נעים, תדברו איתם מראש, תתארו את החששות, ותקבעו יחד איתם מה הכללים- לשאול לפני שמבקרים, לא כל שבת חייבים להתראות, ועוד דברים שחשובים לכם...
אם מצליחים לשמור על גבולות, אז יש הרבה יתרונות במגורים בקרבת מקום.

אנחנו גרים ליד ההורים שלי, נכון, זה שונה! לא יודעת אם הייתי מסכימה לגור ליד ההורים של בעלי, הם חמודים והכל, אבל לא חושבת שבהתחלה היה לי טוב לגור לידם.. היום, אחרי שנה, אולי כן..

אנחנו החלטנו לגור ליד ההורים שלי כי זה התאים לנו מכל מיני סיבות, אז אנחנו לא מולם אבל באזור, ככה טוב לנו. כשחשבנו איפה לגור, ועלתה האופציה הזאת, אז יש עלתה המחשבה גם שצריך להתפתח לבד וכו' ולגור ליד ההורים יכול ליצור תלות בהם ובאמת שהם 'יכנסו' יותר מידי לחיים. דיברנו על זה בינינו, למה אנחנו חושבים שהמקום הזה מתאים לנו בשלב הזה, ואז גם עם ההורים שלי, מה החשש שלנו ומה אנחנו שואפים. בנוסף היה דיבור כללי של מקום מגורים והתערבות של ההורים בכל נושא ההכנות לחתונה וכו' עם ההורים של בעלי ושלי ביחד, וככה לכולם היה ברור מה ה'כללים'

מאז שעברנו דירה אפילו אם אנחנו מגיעים פעם בחודשיים (ובהתחלה מגיעים יותר, במיוחד שהוא בכור)
אז תמיד לקראת סוף השבת יש פיצוצים.
כשגרנו קרוב היינו מגיעים כמעט כל שבת אבל לשלוש שעות וזהו, אז היה כיף ורגוע.

השאלה גם אם חמותך לעתיד היא אחת שאוהבת לארח- שאז זה סבבה כי היא אחת שלא אוהבת לצאת מהבית שלה, או שהיא טיפוס שאוהב להתארח ואז זאת בעיה כי היא תשמח לשרוץ אצלכם.

גיסי גר עם אישתו בחצר של ההורים שלו והיחסים מעולים. החמות לא מתערבת והכלה ידעה לשים גבול כשהיה לה יותר מידי.

מכירה גם כאלה שגרים במרחק הליכה וזה סיוט לשני בצדדים..

אנחנו גרים קרוב להורים שלו (מרחק של 15 דק הליכה מינוס)
וב"ה זה ממש טוב לנו. הם עוזרים לנו הרבה!
אבל חמותי ואני ממש אוהבות אחת את השניה. לפעמים אני הולכת אליהם בלעדיו..
מה שכן היא הייתה אצלנו רק פעם אחת. (כי היא קפצה להביא לנו משהו..) אז יש לנו את הספייס שלנו.

אקח לתשומת לבי את כל הדברים שנאמרו כאן. בסופו של דבר אין לנו כל כך ברירה וכנראה ניאלץ לעשות את זה , לפחות בכמה שנים הקרובות. 

בע"ה נעשה ונצליח.

לא חייב המון זמן נסיעה, מספיק חצי שעה-רבע שעה נסיעה, אבל שיהיו לכם פרטיות ושקט.

אני גם בכורה ובעלי הכי קטן.
אצל ההורים של בעלי ראו מההתחלה שהיחס אלינו כזוג נפרד. ההורים שלו היו במקום בחיים של סבא וסבתא.

אצלי, זה היה מורכב יותר- גיס ראשון.
גם האחים שלי למעט זה שאחרי עוד היו בגיל חטיבה- תיכון.
ההורים שלי היו במקום של הורים- מחנכים.
אז ב"ה דוטקא בדברים הגדולים הם לא התערבו לנו.
הבעיה דוטקא בקנצ'ים ה"קטנים" שמתאספים לדבר גדול. לקח לנו ולהם זמן וב"ה כשעוד אח שלי התחתן והביא נכד הגענו לאיזון. גם אחים שלי כבר עברו את גיל 18.....

האידיאלי בעיני זה מריק נסיעה קצר מההורים.
ככה אין מעגלי היכרות מתחברים ויכולים לעזור ולהעזר אבל אפשר להתפתח בנפרד מההורים.

בילד בכור ההורים לא תמיד יודעים עדיין להכיל את הנפרדות ולתת את הספייס ואת העצמאות
לפעמים מידי מתערבים. לא נותנים פרטיות.
אם רוצים להימנע מזה. עדיף לשמור על מרחק כלשהו

לגטר במרחק הליכה קצרה זה ממש לא לחיות אחד בתוך השני. אבל יש טיפוסים שמתערבים אז תנסי לשער מהכרותך אותה. את יכולה לנסות גם לדבר איתה על זה.

מדהים לנו.

הם ואנחנו יודעים לשים גבולות,

הם עוזרים כשצריך,

אנחנו עוזרים כשצריך (עוד יש לי אחים קטנים)

 

אבל, לא הייתי גרה ליד ההורים שלו.

יש לנו קשר מדהים, לחמותי ולי, ועדיין.

כי הם כל כך שמחים בנו,

שהם יקפצו פעם ביומיים עם ארוחת ערב.

ולא מתאים לי..

אז זה ממש אישי,

ואם היא מתערבת כל הזמן מכוונות טובות,

אז שימי לב...

ואם אתם חייבים לגור שם, אז מההתחלה כללים מזה ברורים.

אפילו לעשות איתם פגישה ולהבהיר עמדות. 

(לא באים בלי להודיע. להודיע X שעות מראש וכו'..)

 

בהצלחה!

ומזל טוב!!

לי למשל מאוד מפריע שמתערבים לי בחיים. לכן התעקשנו לגור במרחק משני ההורים.

אם הוא בן בכור והאמא קצת מתערבת, אני חוששתשזה מאוד יפריע לזוגיות ביניכם. 

אם אתם אוהבים עצמאות ויודעים תסתדרו גם כשתהיו רחוקים מההורים- אני חושבת שמאוד כדאי ללכת על זה. כי התערבות של חמות בחיים יכול להיות דבר ממש מפריע ומעצבן.

מצד שני, אם אתם חושבים שתצטרכו הרבה עזרה ושיהיה לכם טוב לידם, אז אולי כן כדאי לגור לידם.

תלוי באופי החמות ובאופי הזוג.

מזל טוב!

מה אני יכולה לעשות כדי לשפר לו את מצב הרוח?
היינו בסרט הזה לפני 6 שני. ב"ה 5 שנים נרגע
ושוב חזר. בבקשה תתייחסו לשאלה ולא עצות בקשר לעבודה שזה לא בידיים שלי...
תודה

למה את מתכוונת בהצקה ואיך זה בא לידי ביטוי וגם במה בעלך עובד

בלי לפרט במה הוא עובד - הוא אמור לצאת להשתלמויות לעיתים קרובות. אז בזמן האחרון ניסה לשים לזה רגל (פעם אחת הצליחה), כשרצה לקחת שבוע חופש איתנו אז פתאום בדיוק אז הבוס חייב לטוס לחו"ל (למרות שלא מזמן חזר) -ואז התחיל סתם לצעוק ולתת מטלות מטופשות. מכיוון שיש משהו לא כשר בכל הטיסות שלו (הממונים עליו לא יודעים)- הוא נתן חופש בשבוע אחר -כדי שבעלי לא יתלונן, ואז צצה תלונה מוזרה שבעלי די בטוח שהוא בישל אותה..
נגד הטיפוס מתנהל משפט, בגלל התעמרות בעובדת, במקום העבודה הקודם שלו.
אבל לא זאת השאלה.
השאלה אם הוא מצוברח האם להעלות את הנושא? או רק אווירה טובה והזמן יעשה את שלו? לא רוצה לצער בלהזכיר ולא רוצה להתעלם

אם כן -כשבא גל מורידים את הראש...

מה את יכולה לעשות? נראה לי אווירה טובה בכללי.

כמה שפחות לדבר ולהעלות את הנושא..

ותמיד טוב לתת לו תחושה שאת מבינה אותו ומזדהה איתו בכל מה שעובר עליו, ומעריכה אותו בעבודה שלו.

"להזכיר" זו לא הבעיה.. הוא מן הסתם זוכר היטב.

 

השאלה אם טוב לו לדבר על כך - וזה קשה לדעת.

 

לכן, לדעתי הכי טוב שתגידי לו שאת ממש מצטערת שהאדם הזה עושה לו צרות בעבודה, ושאת איתו, ואת לא רוצה להעלות את זה כי אולי סתם יצער אותו. אבל שידע, שאם ירצה לשתף אותך, את לגמרי תקשיבי ותשתתפי איתו.

 

אם יגיד שאין צורך, תגידי לו שאת סומכת עליו.

 

ובכללי, אכן נכון שאוירה טובה בבית. ירגיש גם את התמיכה העקיפה.

כך אנהג.
בשורות טובות לכולם

ואם אין ברירה אז לשים לב שזה לא משפיע מצב הרוח והתפקוד הימיומי של הבעל.
לאנשים כמוהו אין מנגנון שנקרא רגש ולכן הם לא מפסיקים להתעלל כי הם לא בריאים בנפשם .היום זה בעלך מחר זה יהיה מישהו אחר . אם הוא צ'ארמר אז יקח זמן עד שיעלו עליו אם בכלל. לדעתי הוא לא יפסיק לנסות לשבור ולגמד אותו ולכן כדאי שתעצימי אותו.
מאוד קשה להתמודד עם השפלות מתמשכות בפרט במקום העבודה. אם את מרגישה שזה פוגע בבריאות הנפש שלו אז כדאי לשקול לעזוב את מקום העבודה.

ולבעלי תנאים מעולים, הוא לא רוצה לעזוב.
הוא התלונן לפני 6 שנים אצל הממונים, והציעו לו מיד לעזוב לסניף אחר אבל הוא החליט שהנסיעה יותר גרועה מהמנהל..
תודה לך בכל אופן. אשים לב.

לכן הוא מרשה לעצמו להתנהג ככה.
ולכן, אם מחליטים להתלונן- אז לפחות 2 דרגות מעל.

סגולה נפלאה של רב חיים מוולוז'ין להסיר מעליו כל הדינים:
שיכניס היטב במחשבתו, שאין עוד מלבדו.

אין מציאות מבלעדיו יתברך. ישתבח שמו!

ואשמח לקבל טיפים איך מתמודדים

כדאי לחפש חומר באינטרנט ולקרוא

עוזר להבין שישנה תופעה כזו ונותן הקלה

יש גם טיפים

תופעה מאד מוכרת שמדברים עליה הרבה בשנים האחרונות

גם חצי שבוע זה פסק זמן מרענן. העיקר ששמיכם מסתדרים עם התאריכים.

המנהל שלו חזר ב"ה להיות נחמד

יש חדרים עם בריכה פרטית וסגורה עם גדר..כך שלא רואים את מי שנמצא בבריכה

המלון המושלם

המקוואות סגורים בתשעה באב (וביום כיפור) - אלו הימים היחידים בשנה שאסור לטבול בהם.

תלכי בראשון בערב.
אבל כדאי לברר במקווה באיזו שעה פותחים, כנראה שזה יהיה יותר מאוחר מהשעה הרגילה.

רק אם תעשי הפסק בשבת הקרובה.
מוצש הקרוב לא צום. רק שבוע אחכ.
ואכן בשבוע הבא במוצש יהיה סגור המקווה.

מוצאי שבת הקרוב אינו צום ואין שום בעיה איתו.

אם את מתכוונת שנראה שתעשי הפסק לפני צאת שבת הקרובה וממילא הטבילה אמורה לצאת בליל תשעה באב - אכן לא טובלים אלא דוחים ביום.

ואפשר לטבול כרגיל.

עד הצום, יש לך שבוע אח"כ..

ליל יום הכיפורים וליל צום תשעה באב.
(או כשהאשה אבלה בתוך שבעה)

יום החתונה הוא יום מועד לפורענות ולכן כמה טיפים:

להוריד ממידת הגאווה, אז מה עם את הכלה, זה לא אומר שהכל סובב סביבך

להבליג על דברים שלא נעשים לטעמך, כן גם אם מישהי באה עם שמלה לבנה

זה יום לחוץ להורים לא פחות ממך, כבדי אותם יותר מכל יום!!

תשמחי בכל מי שבא לכבד אותך, הוא לא חייב לך כלום. ומותר לו להיות עם פרצוף עצוב/ לא בא לו לרקוד/ צריך לצאת ישר אחרי החופה

יש הרבה אנשים מסביבך שמתאמצים שיש לך טוב, להגיד תודה מעומק הלב עם חיוך גדול

ולזכור, החתונה כמה שתהיה חשובה.היא רק יריית הפתיחה לחיים

לדעתי הדברים האלה חשובים לא פחות אם לא יותר מכל מיני תפילות צומות וכו

למשפחה דלת אמצעים.

אם זה אברכים, לקנות להם סל מזון.

או משהו אחר שתראי לנכון.

מזל טוב ובניין עדי עד!

להתבודד ערב קודם, משהו, איך שאת רוצה, אחרי הטבילה הראשונה זה ממש מיוחד.
להקדיש זמן לתפילה של הבוקר בנחת.
אם יש חולים בסביבה שלך, 2 דקות ביקור כל כך ישמחו אותם, כמובן עם תפילה מכבדת לרפואתם.
לשמוח, לא לתת לטכני להטריד אותך.
כמובן, בחופה (ובכללי בחתונה)- להקשיב. לברכות, לדרשות, לאיחולים, למחשבות, לתפילות, לשירים הכסא כלה...
להכיר בכך שאנשים השתדלו בשביל לבוא ולשמוח איתך, לא לראות כמובן מאליו/ נורמה מחייבת וכו'. כלום. ולהגיד תודה
וכן, להתפלל שתהיי נוכחת ברגע בצורה הכי מדוייקת ויפהפיה שאפשר, כי זה יום של חסד והארת פנים, תקריני את זה סביבך.

מזל טוב הכנות בנחת ובשמחה!

להתפלל את כל התפילות בבית / בדרך. בחתונה - להיות בחתונה. אנשים מגיעים ורוצים להגיד מזל טוב ומסכימה עם כל מה שנאמר פה שצריך לכבד אותם ואת הטרחה, וכן, גם לברך אותם..

הכי נכון בעיני להתפלל קודם ובחתונה עצמה - פשוט להיות.. ככה אני עשיתי ולא מתחרטת על זה. נכון שזה כאילו את לא מספיקה להתפלל ולשיר וכו אבל בעיני זה שווה יותר מהכל!

 

ומשהו לא קשור להכנה רוחנית - חברות זה מעגל מאוד מאוד חשוב בחיים! אבל המשפחה יותר. וגם בנות דודות שלך, וגם האחיות והאחייניות שלו. תשימי לב שהן גם זוכות ליחס מהכלה. לחברות יש חתונות של חברות גם אח"כ. לאחייניות יש דוד/דודה שמתחתנים היום!!!!!

 

ומזל טוב!! הרבה אושר ושמחה ונחת נחת

אם את רוצה שיהיה שמח תהיי שמחה
אם את רוצה שיהיו ריקודים תרקדי בעצמך בכל הכוח
לפי מידת ההתלהבות שלך ככה של כל הקהל

פסוק "בידך אפקיד רוחי"

 

זו הליכה אל הלא נודע

להתחזק באמונה, שמה שיהיה- הולכים על זה

בניית בית זה דבר כבד ודורש מאמץ

 

מזל טוב

צריך ביטחון בקב"ה..
ללכת לפי ההיגיון ולהתייעץ עם אנשים

ובעיני, מי שלא בטוחה, שלא תתחתן. 

שבוע טוב( -:

פסיכולוגי שנים ובזכות זה יודעת מה נכון לי, ללא טיפול לא היו לי התובנות הדרושות.

"ומי שחושב שהיה לו הוזה"..

 

וכי יש מישהו שיודע איזו "אמת מוחלטת" בענין הזה, ומכיר את כל בני האדם ומה שהרגישו, שיכול לומר כך?

 

יתכן בהחלט שיש אנשים שמרגישים בטחון רגשי מוחלט. היא לא דיברה על ראיית-עתידות.

 

מה שכן, נראה ברור שצריך רמה טובה של ביטחון רגשי בענין. לא רק "סברות";

 

וברור שמעל הכל תפילה וביטחון בקב"ה, במקביל לכך שהאדם עושה את שלו.

בס"ד

 

חח בינתיים זה טוב ונכון, ימים יגידו

אבל זו אני ואם לא הייתי מרגישה ככה באופן אישי לאהייתי מסוגלת להתחתן. לא אצל כולן זה ככה ומכירה כמה שהתחתנו מהשכל בעיקר ויש להן זוגיות נפלאה

היה לי איזה ספק קטן בדרך אבל הוא נפתר.
ממרחק של יותר מעשר שנים אני כמובן יודעת שההכרות שלנו היתה רק על קצה הקרחון. אבל ככה זה.

לא חשבתי יותר מדאי
זה היה מרצון מוחלט אבל הייתי ילדה טיפשה כנראה

רגשי מבחינת אני מרגישה שזה האדם הנכון להתחתן איתו-95%

ללא פתיחות ומגע כמו בנישואין שכמובן העצימו ל300%

כאילו מבחינת הוא ואני.

אבל אני ממש חושבת שאין חוקים בדבר הזה ושיש אנשים שלעולם לא יגיעו ל100% ולא חייב לחכות לזה בשביל להתחתן.

לא הייתה תחושה של 100 אחוז.. ממש לא... הרגשתי חיבור טוב, שיחה נינוחה, ידעתי שהוא איש טוב, שהמשפחה טובה.

כמה זה טוב ונכון- חושבת שהרגשתי בצורה כמעט שלמה. הרגשות וההכרה הרגשית והעמוקה היא אחרי החתונה!!

וזה מקורה לאורך כל החורף, בין אם יורד גשם ובין אם לאו.

נראה לי שככה יהיה ברוב המקומות בחורף. חפשו אולם יפה.

לדבר/להיפגש עם מי שמטפל בו (או טיפל)
כדי לשמוע על המצב הספציפי ואיך זה עלול להתבטא ומה זה אומר וכו'

מן הסתם יש דברים שתוכלי ללמוד מזוגות אחרים, ועדיין יש דברים שחשוב שתדעי על הבחור *שלך* ועל המצב האישי שלו.

טעות בנמען... ולא מצליח למחוק..

בגדול מה שאומרים הוא שהאוסידי הוא ספציפי לאדם, לחוויות שלו ולנתונים שלו- שכמעט אי אפשר להסיק מיקרה אחד לשני.
השאלה היא מה העוצמה של ההפרעה, וכן האם אפשר להגיע לרגרסיה כמעט מלאה או מלאה (שזה הכי טוב כמובן).
האם זה משהו שהוא סוחב את זה אתו כל היום? סביב איזה נושא מופיעות המחשבות?
יש את ד"ר גדעון פיין שמתעסק נטו עם ההפרעה הזאת והוא ממש מקצועי. שווה לך לדבר אתו.

תודה על התיוג.

השאלה החשובה- איך הוא מתפקד באופן כללי?

ואשריך שאת שואלת ובודקת

...ונותנת צ'אנס.

זה נושא די מוכר.

 

ואין עליו תשובה אחידה.

 

בגלל שאו.סי.די יכול להיות ברמות שונות

 

וגם - תלוי איך מטופל.

 

מי שמטפל היטב, הן תרופתי והן קוגנטיבי - והטיפול עוזר לו - יכול לנהל את חייו היטב.

 

לפעמים, בצד הקושי, יש לכך גם נספחים טובים, של יותר רגישות אל הסביבה וכד'.

 

 

 

 

 

 

 

אם היא לא יודעת איך שתיקח לתופרת

זה ספוג כזה שעושים איתו בדכ תסרוקות. נותן נפח מסביב לקוקס בלבד

נותן נפח מקדימה ואין את הבליטה העגולה מאחורה

איפה קונים את זה? וכמה עולה?

יש את של "הודולה", "כשושנה" ואולי עוד כמה...
עולה באיזור ה100-120.
שימושי ביותר ויוצא ממש יפה

תחפש באינטרנט עלה 100 שח

יש כל.מיני גדלים.
לי יש את הבינוני וכשאני משטחת את הקוקס עם סיכות לא רואים בליטה של קוקו..

הם יהיו הרבה יותר שבוזים.
להתחתן זה הרבה יותר התמודדויות!!!
ומי שחושב שיתחתן וזהו יהיה מקור האושר שלו. טעות בידיו !!
זה תוספת לאושר אבל זה לא המקור ומי שהטיפוס שלו בכין ומתלונן ושבוז החיים יפלו עליו. להתחתן זה מלא מלא התמודדיות הרבה הרבה פי מליון מנסיון רווקות

שרוי בלא שמחה.. וכו'
נישואים זה לא כזה עונש

והנשואים לא הפכו אותי יותר לשמחה.
מה שכן השמחה מתבטאת בכך שאני הרבה שרה וצוחקת עם הילדים .
קשה לי להאמין שאדם בלי שמחה הפך לשמח והוא שר ורוקד עם הילדים. יש אולי מעטים שהיו סגורים ןהם נפתחים אז הם יהיו שמחים עם הילדים. אבל זה בגלל שהין סגורים ולא בטאו שמחה.
ואגיד פה עם הרבה אומץ. יש לי רגעים ממש קשים מבחינה נפשית שלא היו לי בתור רווקה כמו אחרי לידה או הריון שלפעמים מגיעים למצב נפשי שבתור רווקה לא ידעת שקיים כזה דבר

ולפותח-

בד''כ אדם ישאר עם אותו אופי לפני ואחרי החתונה.. אבל כן יצא לי לראות כאלה שהיו שנים רווקים ממורמרים ואחרי שהם התחתנו נראה היה שקיבלו שמחה וקלילות.

לדעתי יפסיקו להיות שבוזים.

כמובן כל עוד הכוונה לאדם שנמצא בצער, לא שמפסיק את מהלך חייו ופעילותו לחלוטין.

לא פגשתי מעולם שבוז/ה שהפך לאדם מואר ושמח אחרי החתונה. וגם לא להפך. נראה לי שלהיות שמח בחלקך זו יכולת שלכל אחד יש אותה ברמה בסיסית שמאפיינת אותו. אפשר לעלות ולרדת ובטח שאירועים חיצוניים משפיעים אבל בסהכ רוב האנשים לדעתי נשארים סביב הבסיס שלהם.
חתונה ונישואים זה מהות החיים ומטרה ראויה לשאוף אליה אבל זה גם החיים עצמם - ויש בהם את כל המרכיבים של החיים, הטובים והפחות טובים. אני חושבת אגב שמי שמגיע עם התובנה הזו להישואים מתחיל מנקודה הרבה יותר נכונה. מי שמצפה שחתונה תסדר לו את המצברוח הרע של הבוקר המציאות תטפח על פניו.

יש כאלה, שזה באמת ממש מקשה עליהם וגורם למצב רוח לא טוב - וכשימצאו, זה יהיה אחרת. ואם יבנו ביחד היטב, אז זה יפַתח את השמחה שלהם.

 

כמובן שיכולים להיות גם טיפוסים שהם "בעלי טענות", וכעת זה בנושא הספציפי.

 

מכל מקום, מה שכדאי לומר בצד החיובי, הוא שגם אדם שמחפש וקשה לו שעוד לא מצא - ישתדל להרבות בשמחה במה שהוא עוסק, למלא את עצמו מבפנים, ואז הנישואין יהיו תוספת שמחה חשובה.

מה שכן בטח הרבה יותר קשה למצוא ככה כשאתה משדר סביבך עצב, את האחד/ת...

פשוט לדעת עובדתית מה המצב בשטח... השאלה שלי התחילה ממקרה שבו אחת שיצאה עם חבר שלי תיארה את עצמה כילדה ממורמרת ועצובה, וכשהיא התחילה לצאת איתו היא נהייתה יותר שמחה.. תהיתי כמה זה ימשך ככה, האם זה סתם רגש חולף או שבאמת יש כאן שינוי מהותי אצלה

ברור שהיא תהיה שמחה ורגועה יותר כשהבעיה תיפטר.

לק"י

אבל אני לא חושבת שהייתי קונה מתנה כזאת
(מחילה על החוצפה שלי...).

לק"י

אבל מהתגובות פה אני מבינה שאני ה"מוזרה" כנראה.

אבל לקנות לחבר מתנה לאירוסין זה משהו שלא חשבתי עליו מעולם.

לק"י

זה ספר חשוב.

יש מצב שכבר יש לו

בד"כ לומדים ומתכוננים כבר לפני.
אנחנו גם קיבלנו לאירוסין וזה היה מבורך

אין לי ככ תובנות..

אני גם מאד מבינה את החשק שלך לעשות את הטלפון לחמותך. בתקווה שהמסר יעבור. 

כי את מרגישה שהוא לא מעביר את המסר הזה.

ואת רוצה ככ להעביר אותו. גבולות וכבוד. כמה פשוט ובסיסי.

 

וכן להתעלם מנוכחותך ולדבר אליו זה נורא... חשבת לקום באותו רגע, לפחות כצעד מחאה לפחות מול עצמך? בלי לצאת מהבית ולהרוס תמפגש..אבל כן להראות שאת חשה במוזרות של המצב..ושאת לא יושבת כמו אבן דוממת כשמשפילים אותך. כן להתעלם זה משפיל.

 

וואי וואי וזה הכי כואב שהוא לא מגן עלייך. לדעתי הציפייה שלך ככ במקומה.

 

אני מבינה שהוא גדל במציאות הזו הרבה שנים, בעמדה הפנימית שלו מול המשפחה. וחוסר יכולת /רצון לבקר אותם. וחוסר גבולות. מעניין האם חשת את הדינמיקה המשפחתית הזאת לפני שהתחתנתם ? שואלת ממקום לא קנטרני יחלילה, אלא ממקום שמנסה להבין אולי יש בך חלק שיכול כן להתמזג עם זה טוב אם התמזגת עם זה בהתחלה ? ורק בדרך אולי משהו השתבש...

 

מנסה לחשוב- מה תהיה לדעתך תוצאות של שיחה כנ"ל עם החמות? מבחינתך תירגעי ששחררת, אבל איך את צופה את תגובתה ?

 

וגם עוד רעיון חשוב-------- האם יש איזשהי דמות בתוך כל המשפחה שלו שקצת את מרגישה שהיא אוהדת אותך? אולי בת דוד שמגיעה פעם ב? אולי דודה ? משהו?

המטרה היא שתשתפי, ותקבלי אהדה ותמיכה ואולי היא מיוזמתה תרצה בטבעיות להשפיע עליהם להשתנות..

חיזקי ואימצי

 

גילוי נאות אני רווקה

 

 

לשאלתך, לא ראיתי את זה לפני החתונה...הוא באמת היה נטו איתי ובקושי יצא לי להיפגש עם המשפחה שלו.

אני מאוד חוששת ששיחה איתה תוביל לאווירה יותר גרועה.. אני מאוד טעונה עליה ולא משנה שאני כן פורקת ומספרת בטיפול שאנחנו הולכים.. אני טעונה ברמה אחת מעל.. אני חוששת שהיא תגיד "כן כן כן" ובפועל מאוחרי גבי תלך לבעלי ותגיד שהיא נפגעה וכול זה ואז שוב הוא יהיה נגדי ואני לא ארוויח מזה דבר...

 

לכן תדאגי לעצמך ולבריאות הנפש שלך .
היום אחרי עשרים שנה בעלי מבין אותי וכועס עליהם.
אבל זה אחרי הרבה הרבה מריבות ואחר כך הדרכה שהוא קיבל.
וחבל לך תקצרי את הדרך ותראי להם שיש לך כבוד עצמי ואם הם רוצים אותך אז שילמדו להתנהג.

למרות שהסיפור קצת שונה לא גרים ליד אמא שלו (אלמנה) וגם לא הכרתי לפני כן את המשפחה שלו ואנחנו גם בגילאים שונים. אבל יכולה להזדהות עם התחושות שלך מרגישה לא נוח אצלם. ממש שום חיבור וממש קשה לי, מזל שגרים רחוק .כתבתי גם פה בעבר על הנושא.. מורכב. מה שכן, תעמידי לו גבולות מאוד ברורים ביחס שלהן אליך אם זה מצב שפוגע בך צריך להיות לך ברור ממנו שאת הכי חשובה עבורו עכשיו. רק לשם הדוגמה הרבה פעמים אמא שלו אמרה לי דברים חסרי טקט כאלה ונפגעתי בתור כלה צעירה ( אמנם לא ממש בגיל.. חח) אבל הוא הלך ואמר לה כמה זמן אחרי והיא באה וביקשה סליחה ושלא התכוונה..למרות שלא ממש רציתי שיגיד לה אבל אולי זה היה טוב ככה העמדנו לה גבול היא לא ממש מבינה שהיא אומרת שטויות. את אמורה להרגיש נוח וטוב במקום שלך . אמא ואבא צריך לכבד אבל את עכשיו האישה שבחר לחיות את חייו אתם בונים ביחד בית וזה צריך להיות הדבר הכי חשוב בעיניו ואת צריכה להיות מס' 1 עבורו! אם תרצי תדברי איתי בפרטי. זה לא פשוט ענין המשפחה . אם הייתי גרה ליד אמא שלו זה היה ניסיון קשה קשה אני יודעת .

והוא מכיר אותם טוב ממך
או שממש תתאמצי לרצות אותם כמו שהוא עושה-
או שתביני שהוא חלש מכדי להתעמת איתם, ותניחי לו.
אם כבר לריב- אז לא איתו.

לדעתי אם תראי כמה שאת נפגעת זה לא יגרום להם לבקש סליחה אבל אולי אני טועה

עברתי את השלב הזה בחיים.

אני רק רוצה שהם יניחו לנו..פשוט יש עוד דרכים לעשות דברים מבלי לבנות עלינו..מבלי להטריד אותנו.. שיתחשבו בנו אנחנו זוג צעיר שמנסים לבנות את עצמנו ובכול פעם שאנחנו מרימים את הראש מישהו דואג להכניס אותו..

אני לא חושבת שהוא חלש בכלל, הוא יודע טוב מאוד לעמוד על שלו, פשוט נוח לו המצב הזה..להישאר האהוב על כולם גם במחיר של להפקיר אותי.

אחרת מולם? פחות לבוא אליהם, פחות לדבר בטלפון (לפחות את), את ההחלטות שלכם לקבל באופן עצמאי אחרי הקשבה ל"עצותיהם"? חיזוק הבניין הפנימי...

גם אני בעד שלום בית אבל לא במחיר של דיכוי של אחד מבני הזוג. נסחי מסמך בו את כותבת את ציפיותייך מבעלך, והקריאי לו ממנו בטיפול. תני לו לדסקס איתך על כך ואחרי שהכל ברור הציבי אולטימטום: "אני מצפה ש.... בתאריך..... ואם לא, לצערי אצטרך למצוא מישהו שכן רואה אותי ואת צרכיי. אני אוהבת אותך, אבל אני אוהבת גם את עצמי. "

הם פשוט אנשים לא חכמים.
אני לא יודעת אם יעזור לדבר אם האמא. אבל כן היתי מנסה. כי לישמור בלב זה לא טוב זה יתפוצץ בסוף.
אני פשוט ניתקתי קשר לא מגיעה אליהם ביכלל חוץ משמחות. ולא רק אני גם עוד שתי כלות ניתקו.
אין ברירה אמא שלו קנאית ולא מסוגלת לקבל אותנו.היא מסיתה גם את האחיות שלו.
תמיד יהיה לה תלונות. למה אמרתי או למה עשיתי או למה לא עשיתי.
הם גרמו להרבה מריבות. בעלי היה אומר כיבוד הורים והם לא ישתנו.
הלכנו לרב שנתן לו על הראש והסביר לו מזה "עזב את אביו ואמו...
אולי אם הוא ילך אליהם לבד הם יבינו. וגם לו לא יהיה כל כך נחמד בהמשך .
גיסי הקטן עם שלוש ילדים כשהוא רוצה ללכת לשבת אז אישתו הולכת לאמא שלה. לי זה לא ניראה תקין שהוא צריך ללכת לבד. אבל לאשתו לא אכפת.
זה לא פשוט.
אני לא מבינה איך הורים שאוהבים את הבן שלהם מסוגלים לעשות לו כל כך רע בבית.
תנסי לא להלחם איתו כי הוא יצדיק אותם עוד יותר. זה המשפחה שלו. זה קשה !
הוא צריך הדרכה .אם יש לו רב או המדריך חתנים תנסי לפנות אליהם.
בהצלחה שיהיה לך !

לדעתי מה שכתבה כלה נאה נכון - לפחות עד שיהיה שיפור כדאי פשוט לא להגיע לשם - הנזק של להגיע לשם ואח"כ לריב יותר גדול.

תגידי לבעלך שזה גורם לך לסבל, ואם הוא רוצה שילך לבד.
ותתכווני לזה, כמובן.

דבר ראשון - אל תצפי שהם ישתנו. תצאי מנקודת הנחה שאנשים לא משתנים וכמו שאת כבר מכירה אותם נראה שאין לך מה לצפות מהם להתחשבות או הבנה.

נשמע שבעלך לא הפנים את "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו" כמו שאמרה כלה נאה או שהוא כן מבין את זה אבל קשה לו מאד ליישם כי כמו שאת בעצמך אומרת - הוא מפחד להציב להם גבולות ולאבד את המקום המיוחד שלו אצלם

ולכן גם אם זה מאד מובן שאת מצפה שבעלך יציב להם את הגבולות אולי כדאי שתשלימי עם המציאות שהוא לא מסוגל לזה

 

ומה שנשאר לך זה - להציב את הגבולות בעצמך. גם כלפיהם וגם כלפי בעלך. 

כלפיהם - כשהם מתנהגים אליך בצורה לא יפה להגיד להם להפסיק. תתכנני מראש משפטים שנראה לך שיכולים לעבוד. למשל - אם אתם יושבים ביחד והם מדברים עליך לידו, מדברים "מעליך" - לומר משהו כמו - אני מבקשת לא לדבר מעלי, אני לא אוויר. או משהו בסגנון. מה דעתך, זה יכול ללכת?

 

וגבולות כלפי בעלך - להבהיר בצורה פשוטה שאת לא מוכנה ללכת לשם יותר, אם הוא רוצה שילך לבד. ותמצאי דרכים להעסיק את עצמך לבד. ולא להגרר למריבה עם בעלך.

כרגע בעלך בעצם לא משלם מחיר על צורת ההתנהלות שלו, המריבות שלכם הם לא באמת מחיר כי במריבה כל אחד רק מצדיק את עצמו עוד יותר ולא יכול להתקרב לנקודת המבט של השני.

אם לא תגררי למריבה אלא תשארי עקבית, החלטית ורגועה ותאמרי לו - אני לא הולכת למקום שבו פוגעים בי.

ואם הוא ינסה לשכנע/להתווכח/להאשים אותך/להצדיק אותם - את לא נגררת אלא חוזרת על אותו מסר - אני לא הולכת למקום שבו פוגעים בי. 

וגם אם הוא יגיד - אז אני אלך לבד. תאמרי - זו בחירה שלך. אני לא הולכת, אני שומרת על עצמי לא להפגע.

 

אולי ככה במשך הזמן אחרי כמה פעמים כאלה שתהיי עקבית עם זה ורצינית הוא יתחיל להבין שמשהו בכללי המשחק התחיל להשתנות. 

 

יש לו רב שהוא מעריך? דמות תורנית שאת יכולה להתייעץ איתה והוא יקבל ממנו?

 

 

אני חושבת שכדאי לך לשבת ולכתוב לה מכתב מאוד אמיתי וברור ולהבהיר לה בו שאם המצב הזה לא משתנה את לא מגיעה אליהם יותר בכלל..כשזה מכתב הרבה יותר קל לשלוט על מה שאת אומרת..בהצלחה!

הקשר הלא תקין הוא מהצד של האישה
חמתי עובדת בבית ספר עד שעה מאוחרת ואחר כך יוצאת לסידורים עד 10-11 בלילה
בגלל המצב הזה אשתי תמיד מטפלת בכל העניינים שלהם והיא עדיין לא עשתה את הסוויצ' בין רווקה לנשואה (אני בעד עזרה וכיבוד הורים אבל כאן זה ניהול של כל העניינים בבית - הזמנת אוכל ותיאום דברים ותשלום וכו') הבעייה שניסיתי להעלות את העניין הזה פעם אחת וזה התפתח לוויכוח לא מוצלח בכלל

לא נראה שיש שם קשר תקין בין ההורים.. נראה לי שהוא התייאש מהמצב והשלים עם המציאות

אני במקומך לא הייתי שותקת יש גבול עד כמה אנשים יכולים להתנהג בחוסר כבוד ברגע שעושים לך קטעים כאלה תגידי מה שאת מרגישה באותו רגע כמובן בלי עצבים בצורה יפה וגם בעלך היה שותף בזה בין אם הוא רוצה ובין אם הוא לא רוצה אולי חמתך לא מודעת למה שהיא עושה ובגלל שאת שותקת זה נמשך ונמשך
בהצלחה רבה

בעדינות ובזהירות, תלמדי אותו שאת צריכה להיות במקום הראשון בחיים שלו, לפני משפחה/עבודה/חברים/ ואפילו ילדים.
את קודמת להכל!
ממליץ מאוד העל הספרים של הרב ארוש 'בגן השלום' ו'חוכמת נשים'.
אפשר גם ללכת אליו ליעוץ ובעצם הוא יגיד לכם את העיקרון של מקום ראשון ושבעלך חייב לעבוד על הנקודה הזאת.
בהצלחה ובשורות טובות!

לבעלך יש רב?
לכו אליו שניכם, ובקשו דעת תורה.

הרב של בעלי פסק לנו כי ביתנו קודם, ויש לנתק קשר לתקופה מסוימת. הועיל מאוד.

מה המטפל שלכם אומר על זה??
נשמע קצת שהבעיה שלו בנושא היא שהוא מרצה דבר ראשון.



אם אפשר בשלב ראשון אתם צריכים לתפוס מרחק מהמשפחה שלו. ואם לו זה קשה, אולי תגידי לו שזה פוגע בך וקשה לך ולכן את רואה 3 אפשרויות;
או שיגן על כבודך, או שאת תפתחי את הנושא איתם, או שיסע לשם לבד בימות חול וכאלה כך שלא תצטרכי להגיע לשם
או שיש לו משהו אחר להציע..
אבל כן- לשים קו שזה משהו שאת לא מוכנה לעבור.

גם התחושה להיות בעדיפות שניה בטח לא נעימה
כתוב בספר בראשית;
על כן יעזוב איש את אביו ואמו ודבק באשתו

ומצער שבעלך לא מכיר (תרתי משמע) בהנחיה הזו...
אם יש דרך להפגיש אותו עם הנושא אז כדאי...

קודם כל לא הייתי מסכימה להגיע למקום שלא מכבדים אותי, הייתי מבהירה את זה לבעל ומבקשת ממנו לא להגיע עד שהמשפחה תתאפס על עצמה ותבין שאם הם לא ישנו את המצב הם בערך לא יראו את הבן המרצה שלהם (לא לנתק קשר אבל הוא לא יכול להגיע עם אשתו כי הם לא מכבדים אותה)...
נראה שהכבוד שלך כלפיהם (בכך שאת שותקת או מנסה להיות נחמדה) לא עוזר ואפילו מזיק אם הם ממשיכים בהתנהגות הגועלית.

חפש בגוגל "האישה שהפסיקה לקנות"
ו"הסולידית"

אם התנהלות עם אשראי גורמת לכם לבזבז יותר - בטלו את האשראי ועברו למזומן /דיירקט(כרטיס שמוריד מיד במעמד הקנייה את הכסף מחשבון הבנק)

רישום באקסל של הכנסות והוצאות

ש3000 באשראי זה לא כזה נורא
אני למשל לא יורד מ3000 בחודש באשראי
אבל זה כולל אוכל חשמל מים ארנונה דלק וכו'

אתם מוציאים גם כסף מזומן?
אם כן. תרשמו אותו

כסף מזומן אומנם מרגישים שיוצא
אבל אם לא רושמים לא מבינים איך הכל נעלם

באשראי אפשר לשבת ולראות מה נחת ומה לא

אבל מים, חשמל, גז, דלק אנחנו לא משלמים
ובכז הסכים גבוה

מים חשמל גז דלק אז 3000 לזוג עם תינוקת זה הרבה

שבו עם הפירוט ותראו מה אולי היה מיותר

ממליצה שתשבו על זה ביחד ותשימו לב לא להאשים אחד את השני על כל מני הוצאות 

תחליטו להתייחס לזה כאל תהליך, מסע זוגי 

ותראו מה היה מחוייב המציאות, מה היה חשוב ואפשר בלעדיו ומה היה מיותר.
להשתמש במזומן / בכרטיס דיירקט- מאוד עוזר לשליטה בהוצאות.

תעשו מעקב על ההוצאות, תרשמו הכל, ובסוף החודש תראו מה היה אפשר לוותר ומה קריטי, וככה תדעו כמה חייב להוציא כל חודש, ותקציבו מראש סכום שאותו פשוט לא תעברו..

אני ואישתי פתחנו קבוצת ווצאפ שם מעדכנים על כל הוצאה שיש ואני מכניס את זה לאפליקציה הזאת, אפשר להכניס לפי תוויות וכו וסוף חודש או מתי שרוצים להוציא פירוט לאקסל או באפליקציה כמה יצא על כל תחום וככה אפשר לדעת איפה לחסוך. אפשר להכין תגיות משלך וזה ממש נוח

חודש אחד לרשום את כל ההוצאות,בסוף החודש לעבור על הרשימה לראות מה מיותר.
לקנות רק מה שצריך,ללכת עם רשימה.לקנות אוכל מה שנאכל לא מעבר.בגדים נעליים,המבצעים.
לחפש את החנויות הזולות.להשוות מחירים.
לבדוק אם הבנק נותן לנו שרותים הולמים,למשל חשבון סטודנט.לא משנה כמה לדעתם בסוף החודש,להכניס את הכסף לחיסכון.שקל ועוד שקל בהשקעה מצטבר לסכום יפה.
אם אתם לא מצליחים למרות הכל להתנהל נכון,חפשו אתרים.או איש מקצוע שתשלמו לו סכום חד פעמי.
ממולץ לקרוא את הספר אבא עשיר אבא עני.
אמנם ספר מאוד ישן,אבל מצויין.

מה כולל בשלושת אלפים

3000 באשראי חד פעמי זה באסה, אבל מה שבאסה אפילו יותר זה שזה מטריד אתכם כל כך. אתם צריכים להתנהל ולחסוך כך שהוצאה חד פעמית קטנה לא תזעזע את חייכם. ההמלצה היא 3 חודשי עבודה בחיסכון אבל אני הייתי מכוונת לכמה שיותר. שניכם עובדים? בריאים? אולי יש אפשרות לעסק מהבית? לקחת עוד ילד/ה לשמור עליהם על הקטנה?
בנוגע להוצאה, לא יודעת אם מדובר בבזבוז או בהוצאה הכרחית, בדקו זאת עם עצמכם. דברים לילדה אפשר להשיג ממשפחה או חברים או יד 2 במצב מצויין ועשירית מחיר. טיפולים רפואיים אפשר אולי לכסות בביטוח. שווה לבדוק אל כל זה. בהצלחה.