פורום נשואים טריים (עמוד 365)

הומור משותף רצונות משופים
זורמים וכו

אבל כשבני הזוג מתחילים לדבר ולהתנהג בדיוק אותו דבר.

אצלי למשל אישתי ממש מדברת כמוני ואני כמוה. זה לא היה ככה לפני שהתחתנו.

האינטונציה שלנו נהייתה דומה להפליא חחח.

לדעתי כשממש אפשר לראות את זה אז זה אומר שהסוגיות מוצלחת.

כשנח לך עם הבן זוג. כשהכל זורם ביחד. אין ויכוח על כל דבר. יש יותר דברים שמסכימים עליהם מדברים שלא.
ובנוסף שכשאתם ביחד אתם מרגישים שאתם יכולים להיות אתם, בלי המתח הזה שצריך להציג את עצמך בצורה מושלמת.

אבל בעמק רפאים יש את וופל פקטורי שאנחנו אוהבים לשבת שם. חונים מול התחנה הראשונה והולכים קצת.. איזור ממש יפה ונינוח

וופל פקטורי ואפשר לחנות באזור רחוב ודג' ודג' או משו כזה חח הכניסה ממש מול הסמטה, כשרות טובה.
בתלפיות יש את קצפת בדרך חברון אפשר לחנות מאחור החנות. יש בהמשך הרחוב גם מרכז יש רולדין ועוד פיצה.. לא זוכרת בדיוק שווה לבדוק לא יודעת לגבי כשרות.
היינו בתמרה מול קניון מלחה ואפשר לחנות בקניון, כשרות טובה.

והמחירים מעולים. לגבי כשרות אני לא זוכרת אבל אפשר לבדוק באתר שלו.

בס"ד

 

יש את פיקולינו בנחלת שבעה ולוצ'נה בממילא- שתיהן מעולות עם אוכל מצויין ואוירה מקסימה ומהדרין

https://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/f80

תקרא/תלמד משהו טוב.

 

תהפוך את זה למשהו נעים מבפנים...

 

כמה שמבחוץ "סוער" - כך אתה יכול להרגיש את הנעים בפנים.

 

 

[ומאחרי העננים, יש שמיים כחולים..]

איך זה?

סוג של דוב

איזה יופי הכל פורח...כל רטוב הכל חי!!
צאי החוצה תרטבי קצת .
אומרים שגשם זה מצמיח אולי תגבהי בכמה סנטימטרים

עושה טוב על הנשמה!!

 

או להתעלם ממה שקורה בחוץ להשאיר אורות דולקים בבית ולא להסתכל על השעון.ואז פתאום תהיה השעה 12 בלילה.

התופעה של "פתאום 12 בלילה" מוכרת לעייפה...

זה מגדיל את תחושת העייפות 😆

אגב,עכשיו קרה לי ש"פתאום 6 בערב" ועדיין לא התחלתי ארוחת ערב ומקלחות לילדים...

כל המנורות אצלי (כמה צפוי) הן LED, מה שאומר שאפשר פשוט להשאיר מנורות מרכזיות דולקות בלי צריכת חשמל משמעותית מדי.

 

 

וגם אז - אור לבן ואור צהוב.

למה להרוס לעצמך את השעון הביולוגי?
לך לישון ב8-9 ותקום ב5..
הלוואי שיכולתי לעשות את זה...

 

(כרגע אני רק בקטע של הלקום ב5.. יקיצה טבעית )

סדרה = The punisher
לנשנש = ציפס דוריטוס פופקורן / שוקולדים במבה נוגט

חחחח
בהצלחה

אתה עושה פעילות גופנית כלשהי?
באופן כללי זה משפר את העירנות ומצב הרוח.

לא קשורה דווקא להורמונים אלא לסגנון של בנאדם.....

פשוט תמצאו דרכים להוציא אותה מהזוגיות שלכם...

אם זה היה דיכאון אחרי לידה אז היה משהו אחר...

זו תכונה שצריכה תיקון.

 

לא חייב להיות  בגלל "הורמונאליות", יכול להיות אופי/מידות שמצריכים עבודה עצמית.

 

והעובדה היא, שלא כל "הנשים" הן כך.

 

[ולגבי "הורמונאליות" באמת, על אף שיש מקום להבין קושי ולהתחשב - יש גם מקום להפעיל כל מאמץ לתודעה עצמית שתגרום לשלטה עצמית ככל האפשר כלפי הסביבה]

חוצמזה מראה אותך מתמודד עם זה.

עדידפ

 

מכאן.

זה לא קל להתרגל לבשל מעט (במיוחד מרקיםםם, אני שמה ירק אחד או שתיים מכל סוג ונהיה מרק ענק לפעמים)

להוריד כל פעם מעט מהכמות ולרשום כמה שמת
אם נזרק- להוריד בפעם הבאה עוד קצת מהכמות

לדוגמא - כוס אורז
אם נזרק חצי סיר
לרדת לחצי כוס

לא להכין חבילת פסטה אלא חצי חבילה
אם עדיין נזרק- להקטין עוד את הכמות

ירקות מוקפצים - לחתוך 2 מכל סוג
אם נזרק- לרדת ל1

עוף ובשר- עוף- זה קל, לשים מראש כרע לאדם
אם נזרק, להוריד את הפולקע(רגל) או לעבור ל2 פולקע במקום משולש

בשר- לקנות טרי ולחלק למנות קטנות של ¼- ½ ק"ג

שניצל- לקנות טרי, לשים ציפוי ולהקפיא עם נייר אפייה בניהם (קל להפריד אח"כ וניתן לשימוש חוזר)
כל פעם להוציא 2 שניצלים לאדם או יותר, תלוי מה יש בארוחה ומי אוכל כמה

לא להכין אוכל חדש לפני שמסיימים את הישן
יש המון מתכוני רענון לאוכל מאתמול אם אוהבים רק טרי.

ירקות עלים- לנקות, לקצוץ ולהקפיא אם זה מיועד לבישול

נתחיל להקפיא..תודה על הטיפ

רק לשטוף לפני כן .. ולא לשכוח לכתוב על זה מה זה עם טוש או משהו... כוסברה או פטרוזיליה...כי אחכ לא מבדילים..

לעשות קניה שבועית לבית, ולשים  לב מה נשאר ולהוריד את זה בקניה הבאה (מבח

ן המקרר)

זה לא מידי מסובך 

טיפים נוספים:

-תנסה לשים לב איזה אוכל אתה יכול להכין בכמות יותר גדולה ככה שזה יאכל במשך השבוע, ואיזה אוכל אף אחד לא יגע בו למחרת... זה גם תלוי בהרגלים של האוכלים... (ויש כאלה שלא יגעו בשום דבר שלא הכינו היום...)

-יש דברים שאפשר להקפיא בקלות והאוכל נשמר טרי וטוב.

 

 

בעעע. תפוח אדמה טוב לאכול רק כשהוא טרי (בכל מצב שהוא) ויכול לשהות במקרר בגג כמה ימים - אבל לא בהקפאה כי זה הורס לחלוטין את הטעם. 

וחמין ללא תפוא, וקציצות עם ירקות מגורדים בפנים. וקטניות בכללי ויוצא אחלה.

קנה משקל ביתי למטבח (עניין לא יקר ושימושי לעוד הרבה דברים) ותעשה שבוע ניסיון - לפני כל ארוחה, שים את האוכל שאתה רוצה לאכול בארוחה על צלחת, כל מרכיב בנפרד (סתם דוגמא - רוצה לאכול אורז? שים אותו על צלחת. את העוף על צלחת אחרת, את המרק בצלחת אחרת...) ותשקול כמה זה שוקל (כמובן בהפחתת משקל הצלחת, זה לא בעיה במשקלים האלו, שמים את הצלחת ואז מאפסים את המשקל והוא לא מחשיב את משקלה). תראה אם אתה באמת גומר את האוכל מאותה צלחת בסוף הארוחה - והכל תרשום. ככה שבוע שלם, למהדרין אפילו שבועיים - ואז אתם יודעים מכל סוג של אוכל כמה אתם בערך אוכלים ממנו בארוחה במשקל. (יש דברים כמו אורז שאתה צריך נניח להכין כוס אורז ולבדוק כמה היא שוקלת אחרי ההכנה כדי לדעת לבצע את ההמרה נכון). 

 

מכאן ואילך, עושים תחשיב שבועי מראש, מה רוצים לאכול בכל יום, או אפילו פר ארוחה - ובודקים ברשימה שהכנו (אפשר אפילו להדפיס ולתלות על המקרר9 מהן הכמויות הנכונות להכנה שלא ידרשו זריקה לאחר מכן.

 

כמובן כמו שאמרו, יש דברים שניתן להכין מראש ולהקפיא לאורך זמן (נניח קציצות מבקר ועוף, שזה סיפור להכין כל פעם מחדש - אפשר להכין פעם אחת כמות גדולה, ואז להקפיא בשקיות קטנות/קופשסאות קטנות, מנות שאתה יודע שהן אכילות בתור מנה - וככה כל פעם תוציא מנה ותפשיר וכו'...). 

 

ב"הצלחה! זה באמת אחד האתגרים של זוג צעיר או באופן כללי שלא דם שמבשל לעצמו את האוכל, כמו רווק בדירה וכו'. במדינת ישראל, סטטיסטית, בין רבע לשליש מהאוכל נזרק! זה בזבוז משאבים וכסף עצום! (זה כולל גם בננות למשל שקונים ושוכחים לאכול לפני שנרקבות. או כל ירק אחר...) 

כולה רצה לשבת לאכול..מה לשקול עכשיו את כל האוכל בנפרד?

 

אשר ללחסוך ככה מאות עד אלפי שקלים בשנה ואני לא צוחק. נכון זה מצריך בהתחלה קצת מאמץ ושבוע או שבועיים של דקדקנות, אבל אחרי זה הכל נהיה קל יותר ויותר...

ולא כל יום..
אצלנו- כוס אורז מספיקה לארוחה
ונגיד תוספת, תלוי מה זה אז בהתאם
למשל- עוף, אז עושים 3.
תפוחי אדמה - מספיק נראלי איזה 5,6
ולפעמים אני מכינה ליומיים אז מכפילה

יפה לך שאתה מכין אוכל

וכמה האנשים האלה רגילים לאכול..

אם זה רק לזוג- 

באורז- בד"כ כוס חד"פ, אפשר קצת פחות (נגיד 3/4 כוס)

פתיתים- שליש חבילה מספיק..

מנות עיקריות- תכינו מנה וקצת לכל אחד.. אני לשבת מכינה בעוף- כשיש אורחים, לפחות 2-3 חתיכות יותר (שאם מישהו ירצה עוד..) ואם זה נשאר אז זה ליום ראשון.

קציצות- זה בד"כ בא או בקילו או חצי קילו בשר טחון, אז תכין חצי קילו, וזה יספיק ליומיים. אם לא רוצים לאכול יום אחרי יום אותו דבר אפשר להכין את הקציצות ככדורים ולהקפיא (לפני שמבשלים) ולהכין לארוחה בערך 5-6 קציצות לאחד (בינוניות, לא גדולות).

 

זה לגמרי תלוי מה יש בארוחה...כמה שבעים מהדברים האחרים וכמה מהמנה עיקרית.

 

 

קבלי חיבוק קודם כל. מנסה לעזור. איך נראית השגרה שלכם? את עובדת? מזה מדלג? הוא עובד בכמה עבודות?

נשמע מורכב ממש...והבאת רק חלק מהדברים אז רואים שזה ממש מורכב....
מה עם ייעוץ זוגי אולי זה יכול לעזור לכם..... נשמע שאתם זוג שפשוט נפל למירוץ ושדרה וזאת כנראה הבעיה העיקרית...


חיבוק ובהצלחה הלוואי שיסתדר לכם מהר ובדרך הטובה ביותר!🌺

צאו לטיול בחו"ל.

באמת. קחו לכם שבוע רצוף של חו"ל לא רחוק מידי. לונדון, פריז, פראג. משהו.

זה כיף גדול וממלא מצברים ותוכלו לעשות שיחות ללא הפרעות רקע. תשנו אווירה. תקחו אפילו הלוואה לא גדולה בשביל זה.

בעיני זה שווה.

נשמע שעברתם 3 שנים מאד אינטנסיביות שבהם היו שינויים רבים;
נישואים על כל מה שזה כולל כשצריך להתרגל לחיים חדשים והרגלים ותקשורת וכו
ובתוך כל זה 2 הריונות, 2 לידות, 2 ילדים
כל דבר כזה הוא משהו שיכול בפני עצמו לטלטל זוגיות
ואת מתארת שהחיים גם ככה מאד אינטנסיביים.

וגם את מתארת מצב שאת לא שלמה איתו- שאת כאילו נאלצת להשאר בבית..
אני ממש ממליצה ללכת לטיפול זוגי.
לעשות סטופ במרוץ הזה ולהשתכל סביבכם.
מאין באתם? לאן אתם הולכים?


מה המשאבים שדורשת זוגיות טובה והאם יש לכם אותם?ואם חסרים חלק (פניות, תקשורת, יציבות) איך אפשר להשיג אותם?
למה את זקוקה כדי להרגיש שמצאת את מקומך בחיים?
האם יש לך מקצוע?
מה עם עבודה במשרה חלקית?
אמא שמחה ומסופקת יותר דחופה לילדים מאמא מתוסכלת שרובצת איתם בבית.
(כמובן יש כאלה שזה נפלא עבורן. מתייחסת לדברייך שלך כנראה פחות...)

מה חשוב לכם להעניק לילדים שלכם?
ומה זה דורש מכם?
(מבחינה כלכלית, מבחינת פניות ועוד).

האם זכרתם בכל השנים את הזוגיות שלכם בכל המירוץ?
לפני שיש לכם ילדים אתם *זוג*.
וחשוב לתחזק ולזכור את זה בפרט באינטנסיביות של גידול 2 ילדים פצפונים.
להקדיש ערב בשבוע לזוגיות,
לשבת יום יום על כוס קפה
לצאת לחופשה מדי פעם
להביא בייביסיטר ולצאת בערבים.

לאוורר רגשות, לטוות חלומות, לשתף בחויות..


תתייחסי למה שכתבת פה גם כשהגל יעבור ואולי זה יכהה עד הפעם הבאה.
תעצרי את הגלגל ותחשבו מסלול מחדש

תודה על התגובות...

 

לסודית - אני חושבת שהשגרה שלנו די נורמטיבית, הוא עובד בכמה עבודות, כן, מבחירתו בלבד(רוצה לעשות דברים שהוא אוהב ולא להיות בעבודה אחת מספקת), לומד, ואני עבדתי עד לא מזמן.
שהוא בבית הוא מחויב רק למקלחות עם הילדים פחות או יותר, אחרי הכל הוא צריך להיות איתם מתישהו.

מהרגע שהם ישנים הוא יושב לעבוד/ללמוד.

אין לנו כ"כ תקשורת ואם כותבים במהלך היום זה על קניות/ילדים.

 

די שרוט - האמת שכבר טסנו, ניסיתי את זה, לגמרי שובר שגרה, כיף, ממלא... אבל כלום לא עוזר ושום דבר לא משתנה שאתה חוזר לאותו מקום שעזבת.

פאז - אני מרגישה בדיוק מה שאת מתארת, פשרות מבחינתי, ורק מבחינתי.

עד לא מזמן עבדתי והרגשתי רצון עז להיות עם הילדים ולהיות פנויה נפשית, ועכשיו שאני לא, משהו לא שם, משהו חסר. מבחינת ילדים אני לא דואגת כי אני אמא במלוא מובן המילה, גם אם יהיו לי ים דברים לעשות אני אהיה נטו איתם עד שילכו לישון, באמת שאני מתמקדת בהם בבית.

 

ומה שאת אומרת - גם אני אומרת לו...

הוא לא מפנים, לא מפנים מה זה אומר, למען האמת, כבר לא יודעת אם הוא מפנים מה היא זוגיות.

קל לומר שצריך, לא קל לעשות כמו שאמרתי. הוא תמיד אומר שצריך "מעכשיו" לצאת ולהתאוורר ולהשקיע, בפועל כלום לא קורה.

לגמרי מרגישה שצריך לעשות בדק בית, גם לגבינו, גם מה קורה איתי.

אני מרגישה אבודה אבודה ואבודה...

לגבי לימודים - אני מאוד רוצה, אני תמיד מרגישה חוסר מוטיבציה מכיוונו - הוא לומד הרי, זה כסף, זמן, השקעה... ואני לא יודעת אם אני גם אלמד הוא יחלוק בנטל.

לדוגמא שחזרתי לעבוד אחרי החופשת לידה( שהייתה יותר סיוט מתמשך ולא חופשה...) היה לי קשה מאוד.
בקושי תפקדתי, אכלתי, עשיתי...והבית נראה כמו מהפכה במשך חודשיים, ואני גם סבלתי מזה, כי בדרך כלל הבית שלי "מוזיאון", ואמרתי לו הלוואי ואצליח להגיע למשהו, אבל כרגע אני מתמקדת בי, ואין לי כוחות...הייתי דואגת לעצמי. ואחר כך כבר התרגלתי לשגרה וחזרתי לעצמי..אבל העובדה שהבית היה הפוך וזה נורא הפריע לו, ורמז לי שזה בגללי, שבפועל זה "בגללי" כי לא דאגתי לסדר ולניקיון כמו תמיד, קצת מעל ומעבר לצפות ממני להיות אמא, להניק, לעבוד ולתפקד בבית. בדיוק כמו שהוא לא מתנהג ככה ולא חולק בשום דבר.

זה סיפור מיני רבים, אין לי כ"כ עם מי לדבר

 

היום די פרקתי עול איתו בפלאפון, לא נאמר אפילו משפט שלם ממנו, ואני די מצפה שהוא יקח את עצמו בידיים וידבר איתי, אבל זה לא קורה, והכל כרגיל....אני מרגישה שפיזית אני חייבת לנער אותו! שיקלוט, שיבין איפה אני והמחשבות שלי.

זה באמת נשמע קשה.
דבר ראשון אל תוותרי על עצמך.
הרבה פעמים כשיש צד אחד שמושך לכיוון שלו אז הצד השני מוותר על עצמו לאט לאט.
ככל שלא תוותרי על מקומך, בנועם אך בעקביות, עם הזמן הוא יצטרך ללמוד מהמציאות שאי אפשר לזרוק עלייך הכל.

ואם הוא ירמוז שהבית לא מסודר תגידי לו בוודאי, היה צריך גם להניק גם לטפל וגם לכבס וגם וגם
ובגלל שרק אני עושה הכל וכוחותי מוגבלים באמת
לא מסודר פה.
אתה מוזמן לקחת את חלקך במאמץ המשפחתי ויהיה מסודר יותר.

תעשי מה שבכוחותייך לעשות לפי סדר עדיפויות
ותגידי לו שאל השאר את לא יכולה להגיע.
וחוץ מהמעשים כמובן חשוב גם לדבר;
אם אתם במצב שאת מסוגלת לשבת איתו לשיחה לפרוט את צרכי הבית והמשפחה ולדבר על החלוקה ביניכם-
תעשי את זה.
אם גם זה גדול עליכם במצב הנוכחי (ואולי גם אם לא)
נשמע שכדאי לכם ללכת לטיפול זוגי.
מישהו שיתווך את המציאות לבעלך ואולי גם לך את הצד שלו,
שיעזור לכם ללמוד תקשורת בריאה ואיך לתת אחד לשני את המקום.
אם יותר קל לך, אולי יעזור לך כשלב ראשון לכתוב מכתב.

נקודה חשובה בשיח זוגי;
לא להאשים או לתקוף.
לדבר על *עצמך* ועל הרגשות *שלך*;
אני מרגישה בודדה
אני מרגישה שאני נאלצת לותר על עצמי למען המשפחה בגלל שהאחריות על הבית היא שלי בלבד
אני מאוכזבת מאד מכך שאני מרגישה שאני מטפלת לבד בילדים
אני כאובה מזה שהבית והזןגיות שלנו נראים ככה

וכו וכו
בהצלחה מותק.
יהיה טוב!
תסתכלי על זה כמו על ניתוח שצריך לעשות ובע"ה ממנו דברים יוכלו להתחיל להתרפא

 

פרפקציוניסטית. וגם חרדתית ברמה כלשהי.

 

זה נשמע שאת מפחדת לחיות 'סתם'. בלי לרוץ, בלי בית מושלם, בלי בעל מושלם.

הציפיות שלך הן שבעלך יתרום את חלקו לתמונה המושלמת שאת רוצה, שאת מדמיינת לעצמך.

יש לך מלא אנרגיות אבל את עסוקה בלפזר אותן ולא להתמקד במה שחשוב.

ומה שחשוב זה- איך את נותנת לבעלך הרגשה טובה!

 

תפרגני לו. פרגני לו בלי סוף.

לא לנער. לא לפרוק עול. לא להתעצבן.

 

פשוט תירגעי אל תוך עצמך. תפסיקי לרדוף אחרי אידאלים ותשקיעי בלכתוב לו הודעה על משהו טוב שיש בו. תשקיעי את האנרגיות בלקנות לו הפתעה.

תשקיעי את האנרגיות בלהגיד לו משהו אחד טוב על המשפחה שלו.

תהני ממנו.

 

את נשמעת לי אישה סופר אינליגנטית. אחת שיש לה הרבה כשרונות ועוד יכולה להיות אמא משקיענית ולטפל בצורכי הבית.

זה מדהים וממש לא מובן מאליו.

 

אבל..

את את משדרת לו לחץ. הכרח. ואת בלבך כבר מצפה לאכזבה.

הוא כל כולו אכזבה אחת גדולה.

ואת הבטחה שעוד לא מומשה לגמרי.

 

כל עוד הוא יקבל את השדר ממך שהוא אכזבה,

הוא יתנהג כאכזבה!

את מצפה שהוא יאכזבה אותך, ולכן הוא מאכזב אותך. כל פעם מחדש.

 

אם תמשיכי להכריח, לצפות ולהיות בכוננות אכזבה,

את רק תמשיכי להשתגע מעצבים.

 

הפתרון, לדעתי, הוא להתחיל להיות איטית. להתחיל להיות סבלנית יותר. לא רק כלפי הילדים. להתחיל לקבל, ולקבל בענווה. לשמוע אותו. להתעניין בו. גם לך יש חלק בשיחות הטכניות שאתם מנהלים בוואצאפ.  תתחילי מלתקן ולעדן את התגובות שלך. הוא יבוא אחרייך..

 

מה דעתך?

 

 

בכל הסיטואציה הזו אני גם עובדת על עצמי, המון. 

יש לי את האופי שלי והיתרונות והחסרונות יחד איתו

בכל ההפוגות והתקופות שאני נותנת לדברים לזרום מעצמם אני משתדלת להיות סבלנית ולהסתכל על הטוב, ולקבל הכל, אבל העובדה היא שזה לא מצליח לי...באיזשהוא שלב אני לא יכולה עם האי שקט הזה שיש בתוכי שחסר, שצריך למלא פה הרבה דברים.
רוב הזמן אני לא מבקרת...
(אולי בתוכי, אני לא זורקת הכל עליו, או מוציאה את כולה)

 

אני חושבת שתיארת אותי נכון, אני די פרפקטציוניסטית(ודי סובלת מזה) קשה לי, זה כנראה גם משתלט על הזוגיות.

אני מאוד שחור - לבן, שאני באיזור האפור לא טוב לי. ואני צריכה שהכל יהיה כמו שאני רוצה(וזאת עבודה בפני עצמה...יומיומית).

 

לגבי השקעה בו, תמיכה ופרגון, אני שיא המפרגנת!! כל כולי בשבילו ואיתו.
גם שאני חוזרת עם שקית מקניות ושואל אותי, אני מפתיעה אותו שקניתי בשבילו משהו, אם זה ספר, סוודר, משהו שהוא צריך.

גם בזמנים הכי קשים הייתי יושבת וכותבת לו בקושי גדול מכתב אוהב ומכיל.

לגבי לימודים - אני מאוד מאוד דחפתי אותו, אני מפרגנת לו שישב שעות בספריה או בחדר שאני בבית לבד.

ואין לי בעיה עם זה, זה הזמן וזאת התקופה, נעבור את זה. 

אבל...איפה התמיכה שלו? ביום יום שלי? אני לא לומדת, אבל איפה המקום שלי? רצונות, שאיפות...

 

אין לנו שיח(!) שזה הדבר הכי הכי חשוב לי, ולולא הייתה לנו תקשורת טובה לפני החתונה לא הייתי חושבת בכלל על זוגיות ארוכה ומבוססת. 

 

הכל השתנה, לא בהדרגתיות אפילו, אלא בצורה חדה וכואבת.

 

 

שאי השקט הזה שאת מדברת עליו, לא התחיל בנישואים. מתארת לעצמי שזה היה מוכר לך גם מלפני..

 

את כנראה צריכה ללמוד לנשום לתוך ה"אזור האפור", לתוך השגרה הלא-מוצלחת. להיאחז בדברים הקטנים ולזכור שהמרדף לשלמות, גם אם הוא נראה מבטיח ונוצץ, שווה פחות מערב רגוע וסתמי בבית.

 

יכול להיות שאת רוצה להיות רעיה פרפקציוניסטית ולכן את כותבת לו מכתבי אהבה כשאת בעצם עצבנית?

יכול להיות שאני טועה, אבל זאת אפשרות.

 

פרגני לו לא 'בגדול', אלא בקטן. בספציפי. תוסיפי גם גוון אישי, זה עוזר תמיד:

"תודה שעשית את הקניות, זה שחרר ממני את המטלה הזאת"

"תודה שקילחת ביעילות את הילדים"

"תודה שניקית לי את השולחן ועשית את זה בלי טיפת שליליות. אני כ"כ מעריכה את זה.."

 

תראי לו שאת מאושרת להיות אשתו.

כך זה ידרבן אותו לעשות אותך עוד ועוד מאושרת.

זה יגרום לו להאמין בעצמו.

 

ולגבי השיחות וכו'- חכי עם זה קצת. זה יבוא. לא להפיל עליו משאות כבדים ולהתמרמר שהוא לא עומד בזה.

 

בקיצור- לא להפיל עליו את הלחצים שלך. תתפרקי במקום אחר..

 

אומרת את זה מתוך התמודדות בעצמי.. בהצלחה לנו.

 

יש לך שני תינוקות ובית מוזיאון ואת משקיעה וגם עבדת... זה מאוד מאוד מאוד קשה. ואתם בעצם זוג צעיר. 

אני חושבת שעוד שנה כשילדים יהיו יותר גדולים תחליטי מה טוב לך, להיות יותר בבית או יותר בחוץ או חצי משרה ולכי על זה. מה שטוב לך. 

דבר שני . למה בעל לא מבין? כי הוא עדיין נשוי טרי והוא גבר. הוא לא ניסה אף פעם לטפל בשני קטנים ובבית, הוא בטח חושב שזה תפקיד נשי וטבעי שאת תעשי. הוא לא מבין רמת הקושי. וצריך להסביר לו או לתת להתנסות בעצמו, רק כך הוא יבין ויעריך. בקשר לתקשורת והשקעה בזוגיות, צריך למצוא נושא שמעניין את שניכם. הרבה פעמים באמת לא מעניין אותו או שהוא לא יכול לשמוע תוך כדי. הרבה גברים חושבים שהם משקיעים בעבודה ובבית הם צריכים זמן לנוח, לאכול, הם לא מבינים שאישה מחכה לעזרה. זה בא עם השנים לעט לעט . אז אין טעם לצפות יותר מדי. מצד שני אם אישה לוקחת הכל על עצמה בעל הרבה פעמים לא שם לב שהיא קורסת, גברים פחות שמים לב, צריך להגיד להם. בלי כעס אבל ברור. שאת עייפה, שאת צריכה לצאת פעמיים בשבוע . הוא לא יזהה את הצורך שלך בעצמו ובטח לא ימלא אותו. צריך לבוא אליו בתכלס.

את כתבת שזרקת מילה גירושין. אבל את לא תחזרי למקום שהיית שם לפני חתונה, ממש לא. כי את אימא לשניים עם כל המכלול. ורב הגברים הם אותו דבר או עם חסרונות אחרים. 

בקשר לתקשורת שלו עם ילדים. אם אין לו אחים קטנים בהרבה או אחיינים קרובים הוא פשוט לא יודע מה לעשות אתם. האמת שלשחק עם תינוק הרבה פעמים משעמם.  אולי אם בעלך יישאר עם ילדים פה ושם בלעדייך זה יבנה את הקשר. 

ומצדיעה לך. שני תינוקות בבית וגם בית מוזיאון. אני בחיים לא הצלחתי ככה ואני לא עובדת

אדישות מבו זוג זה דבר מתסכל ביותר.. יכול להיות שהוא צריך משהו חיצוני שיגיד לו את הדברים ושינער אותו. אני ממש ממליצה לך ללכת לייעוץ זוגי. לפעמים זה פשוט הצלה . מניסיון. שווה להשקיע כל שקל להציל את הבית שלכם.

היו גם כאן וגם בלנ"ו כמה שירשורים על אברכות. אותו דבר לגבי חייל וגם מי שיש לו תואר לא תמיד מוצא עבודה.

הדאגה של ההורים מובנת, אבל צריך לבחון כל עניין לגופו - סעיף המגורים למשל: הצפיה לגור בעיר יקרה או שגרעין תורני בפרפריה/ קרואן בגבעה הם אופציה? האם יש הכנסה מהצד (אברך יכול לתת שיעורים פרטיים)? מה התכניות לטווח ארוך? האם ההורים שלו עוזרים? כמה מלגה? וכד'

לא ידעתי עד כמה זה קשה מבחינה כלכלית. במיוחד לאישה.

כמו ש'קוראי שמו' כתב- זה תלוי בכ"כ הרבה גורמים.

אנחנו גרים בפריפריה בבניין פשוט ודירה קטנה אז שכ"ד לגמרי בסדר (2000).

בנוסף, המלגה של בעלי מהישיבה מספיקה לנו כי בישיבה משלבים שעה של לימוד עם ילדים בבקרים אז זה סוג של הכנסה נוספת.

בנוסף, הוא עובד בערבים מדי פעם בשיעורים פרטיים וכד'.

גילוי נאות, אני לא עובדת ויש לנו תינוק קטן.

והכי חשוב- זה קשה, אבל כ"כ משתלם. לדעתי לפחות. אני נהנית נורא מהאיש שהוא הופך להיות. מדהים ממש.

מחזיק אותי גם לדעת שזו תקופה. הרבה זוגות מתחילים בצמצום. צריך להיות חכמים בהתנהלות כלכלית.

 

אני לא מרגישה חנוקה אבל זה כבר תלוי בך וברמת חיים שאת רגילה אליה..

 

שוב, השאלות של קוראי שמו נכונות מאד.!!! צריך בהחלט להסתכל על כל דבר בנפרד.

אנחנו בדרך לאברכות אחרי תהליך ארוך ואם יש רגעים שאני קצת חוששת, דאגת למחוק לי אותם! מדהים איך שאת לוקחת את זה

שיהיה בהצלחה ורק טוב ♥

תודה ששיתפת!
שהקב"ה יפתח לכם את ידו הרחבה וימלא כל צורכיכם אמן.
לא הבנתי למה התכוונת שאמרת שזו רק תקופה וזוגות אחרים גם מתחילים בצמצום, הרי משכורת של אברך נשארת אותו הדבר לא? איך עם הזמן זה משתפר? אני שואלת ממקום של באמת לדעת ולא חלילה לבאס

עם הזמן, מן הסתם יעסוק גם יותר לפרנסתם.

 

אם יגדל ת"ח וזה כיוונו - ילַמד או כד'.

הוא רוצה לעסוק במקצוע שהתורה במרכזו.

כרגע הוא לומד תואר בחינוך מיוחד (זה תואר במסלול מיוחד לאברכים, לימודים בימי שישי בלבד) בהמלצת ראש הישיבה שיהיה לו על כל מקרה. אבל השאיפה היא להיות ר"מ או רב (הוא משלב לימודי רבנות בחלק מהזמן בישיבה).

בכל מקרה, זה יצא יותר ממלגה של אברך.

מה גם שאנחנו רוצים משפחה ברוכה בע"ה וממשכורת אחת כמעט בלתי אפשרי, אז כמו שדן אמר, הוא יתגבר אותי ויסייע יותר בפרנסה..

לשים את התורה כערך מרכזי גם במקצוע מלכתחילה זה באמת הכי חכם ונכון. אצלנו המצב הפוך, אנחנו מנסים בכל פעם להכניס את התורה לחיים שלנו, תחום אחר בכל פעם.
דרך אגב, מה זה ר"מ?

 

ר"מ זה רב (לא חייב להיות עם תעודת רבנות) שמלמד בישיבה תיכונית/ ישיבת הסדר/ מכינה. בעלי פחות רוצה ישיבה תיכונית. נראה לאן החיים יובילו אותנו..

 וכן, רק עכשיו אני מבינה איזו חשיבות יש לכך. אחרי המון שיחות והמון קשיים שעברנו במעט זמן שאנו נשואים. אני לומדת להעריך. אני מוקפת בקהילה שיש בה עוד נשות אברכים כמוני אז בזמני משבר אני מוצאת למי לפנות וממי לשאוב עידוד להמשך..

אבל בהתחלה לא באמת רציתי את זה, גם לא לתקופה, ורבתי איתו המון. היום ב"ה אנחנו במקום טוב יותר. הרבה בזכות זה. והרבה בזכותו. ב"ה שנתן לי ♥

לא פשוט, כי זה באמת דורש אהבה לכל עולם התורה וגם אומץ.
אבל נשמע שאתם לגמרי שם, אפילו שזה לא התחיל ככה והצלחתם להתגבר על המכשול.
הלוואי ונזכה כל ישראל❤

ומקבלים כסף מהצבא וקצת חלטורות מהצד וחיים מזה...

אפשר להתפרנס גם כשעדיין אין מקצוע מסודר.

יכול להיות שהוא יהיה גם סטודנט? הכל ייתכן בגילאים האלו.

 

בסופו של דבר מה שחשוב זה שיהיה לו אופי חזק שחשוב לו לפרנס אותך ולהתאמץ בשביל זה.

יש לא מעט עבודות מזדמנות, אם יש כישרון מסויים - אפשר לפתח אותו בינתיים בשוטף וזה משדרג את העניין.

 

מבינה מאוד את ההורים שלך,

אך מצד שני אפשר גם להסביר להם שבימינו לצערנו,

גם מי שיש לו עבודה מסודרת והכנסה קבועה,

אם הניסיון שלו הוא פרנסה - אז לא בטוח שיישאר בעבודתו לעולמי עולמים.

יש פיטורין, יש חוסר סיפוק בעבודה, המון סיבות להישאר בלי עבודה.

 

21 זה גיל יפה להתחתן,

לדעתי בלבד - אין סיבה לחכות בשביל מישהו מבוסס. 

 

כמו שההורים שלנו עבדו קשה כדי להתפרנס,

הם יכולים לסמוך עלינו שהם חינכו אותנו מספיק טוב להתמודד עם זה בעצמנו.

 

אישית אני בייניש שיעור ג עם שלשה עבודות במקביל (2 קבועות. אחת לפרקים) הכל תלוי בחריצות ובנחישות וכמובן בסיעתא. חושב שההורים שלך צודקים. בחור עובד זה בחור רציני עם רגליים בקרקע. אם הוא בצהל אז הוא מסודר..

ההחלטה על אורח חייך העתידי, היא שלך.

 

את צריכה קודם להחליט על גוון הבית אותו את רוצה. לפי זה לחשוב על ההמשך.

 

את סטודנטית ומשלבת עבודה - אז יתכן שהבחור, בדיוק כמוך, יהיה בחור ישיבה עם הנכסה צדדית ומילגה, או סטודנט שמשלב עבודה.. תלוי במה את מעוניינת.

 

קודם - השאיפות המהותיות. אח"כ - חשבון מעשי איך מסתדרים. בעל בוחרים לא רק לכמה שנים הראשונות.

 

 

אבל ב''ה היום בתור אברך הצלחנו לקנטתנדירה אשתי לטמדת ואנו מממנים את הלימודים והיא לא עובדת. ועם הרבה הוצאות יחסית

אם הבנאדם חרוץ ויכול לעבוד ימי שישי, אחרי הכולל וכן. ולא משתגעים על רמת חיים גבוהה אלא מסתפקים במועט. גרים ביוש או םריפריה אפשר להסתדר. נשמע שאת לא מממנת לימודים. כבר טוב, יש לך הכנסה של אלף לחודש. עם קצת מאמץ את יכולה להגדיל ל1500-2000. אז לא חייב רכב, ויש מלגות באוניברסיטאות ומכללות. ואם עשית שיר''ל שנתיין אז בכלל אפשר להשיג מלגות
הנקודות הם
א חריצות ומוסר עבודה
ב הסתפקות במועט (למשל לא קונים רכב. מסחטת הוצאות)
ג הבנת חשיבות התורה. להבין שזה ככ גדול שזה שווה. הרי אתלומדת מקצוע לא עולה על דעתך להגחד שבגלל זה את לא יכולה לעבוד הרבה. אז זהו, שתואה זה הרבה יותר חשוב. אמנם אם אין קמח אין תןרה אבל מה המטרה ומה האמצעי?
בקיצור אפשרי

עם המים שנאגרו.

לחילופין אפשר לקפוץ בשלוליות

כן!! עם כובע על הראש ללכת לים (לא לחוף!) לטיילת ולהסתכל על החיבור המדהים של הים והשמיים!!

אחכ אפשר ללכת למקום סגור וחם ולאכול אחרי שהים פתח את התאבון...

ולספר סיפורים מהילדות

מתחת לפוך
אתם תהנו ואני אקנא

אבל אומרים שלשים בקמיצה של רגל שמאל זו סגולה לחיי זוגיות מרתקים.

כל יום לומדים משהו חדש

*אני מכירה הרבה אנשים בחדר כושר שגם מתחילים איתי ואני ממש נהנית מזה , ולא מספרת להם שאני נשואה , וכשהם מגלים את זה הם מן הסתם נרתעים ואני מתבאסת ממש* כאן אבד לי החשק לתת עצה. בהצלחה לבעלך המסכן

תנסי עכשיו לשפר את זה... לחשוב על ״יכולתי , הייתי יכולה חבל שלא עשיתי...״ סתם ייאש אותך....

זה שגברים אחרים מתחילים איתך זה אולי נחמד לך והכל אבל מאיפה את יודעת מה האופי שלהם? הם מתחילים איתך בגלל מראה ולא אופי... בעלך אוהב אותך בגלל האופי שלך.... אין כזה דבר אהבה ממבט ראשון וכמו שהיא באה ככה היא הולכת
אהבה בונים..משקיעים בה.... תנסי ליצור ריגושים עם בעלך בעצמך... תנסי שהוא יחזר אחריך כמו שאת רוצה או אפילו דברי איתו על זה.... תמצאו רעיונות איך לרענן את הקשר...

הוא ״ בנאדם מקסים שיתן לי הכל גם אם זה בא על חשבונו״ ===> נראלך שקל למצוא דבר כזה?
זה קצת לא הוגן שהוא ככה כלפיך ואת לא ( לא מאשימה אותך) אבל תנסי לתת לו להעניק לו ״נתינה מולידה אהבה״ אולי בגלל שהןא זה שתמיד נותן לך הוא אוהב אותך יותר....

אל תוותרי על הבעל שלך... אל תצטערי על שלא התחתנת מאוחר יותר ... מי יודע אם היית מוצאת מישהו כמוהו בגיל יותר מאוחר....
את ה״באלי להנות , באלי לנסות עוד באלי להרגיש מחוזרת״- את יכולה את כל זה גם לעשות עם בעלך....

תמצאי את הדרך לבנות את האהבה שלך אליו... עצם זה שגברים מתחילים איתך כי את נראית טוב מראה על השטחיות שלהם .. הוא אוהב אותך באמת עם כל המכלול שבך...

אני לא הייתי כל-כך מהר מוותרת על בעל כזה....

אז נגיד לא היית מתחתנת
אז נגיד והיית נהנית ומנסה ומרגישה מחוזרת את יודעת מה היה קורה? היית מרגישה ריקנות , חוסר שמחה וחרטה... כי בסוף לא היה נשאר מזה כלום....ריקנות ותו לא....

בעלך בעל מדהים אל תוותרי עליו בשביל דברים ארעיים שחולפים פשוט תנסי לתקן מאיפה ש*את* נמצאת....

אז נכוןן שזה כיף לך שמתחילים איתך אבל הם מתחילים עם עוד כמוך... לעומת זאת שבעלך אומר לך ״אני אוהב אותך״ זה רק לך! לא לאף אחת אחרת ! את היחידה שלו והוא צריך להיות היחיד שלך...


אולי יעזור אם תתיעצי עם דמות מקצועית...ותספרי הכל... יתנו לך עצות איך לרענן את הקשר ולצאת מהמצב ומההרגשה הזאת

מאחלת לך בהצלחה ושלא תפגעי במי שבאמת אוהבת אותך....

במקום להאשים אותי כמו שחלק אנשים עושים לי פשוט פתחת לי את העיניים באמת! באת מהמקום שאת מבינה אותי ועזרת לי לראות את הטוב בבעלי! את מהממת באמת שריגשת אותי ❤❤

שימחת אותי
המון בהצלחה!🌹

אני אולי באמת הגיעה קצת שונה מהרוב פה. אני חושבת שיש עניין למצות את חיי הרווקות החופש עד לזמן שמתחייבים לחיי נישואין כי זה לא פשוט ודורש בגרות ובשלות נפשית שלא תמיד לכל אחד יש בגיל הזה .. במיוחד היום שגיל ההתבגרות כידוע נמשך עד שלב מאוחר מבעבר.. תחשבי עם עצמך טוב טוב מדוע נכנסת לחיי נשואים עם הבחור שלך.. אני מניחה שהיו סיבות מאוד טובות לכך אם התחייבת אליו כך בגיל צעיר וכנראה שהוא בכל זאת בנאדם שרצית לבנות איתו זוגיות וחיי משפחה , אמנם אני התחתנתי בגיל לא צעיר בכלל ולא יודעת מה זה להתחייב בגיל כזה צעיר שלא עוברים מספיק דברים בדר'כ ..אבל לפעמים מה שנראה שיש בחוץ זה אשליה , פיקציה ותו לא.. תתייעצי עם אשת מקצוע טובה ואל תפחדי להעלות את מה שאת מרגישה כדי שתהיי שלמה עם הצעדים שלך הלאה..

כותבת בקיצור אבל חשוב לי..

מבינה מאד את התחושה הצורבת הזו שאולי עשיתי טעות. מניחה שאם נעשה סקר נגלה שאחוזים גבוהים מאד מאד מהנשואים פגשו אותה. כל אחד והסיבות שהוא מרגיש ואיך שהוא מסביר לעצמו למה "נפל בפח". אבל זה משהו מובנה בתהליך הנישואין וההפנמה שלהם ולא קשור לנסיבות אלו ואחרות.

(כל מה שכתבת כסיבה למה זה טעות לא "מפחיד" אותי. חלק מזה מוכר לי אישית. ומאחלת לך חיי נישואין מאושרים לפחות כמו שלי.. ב"ה)

המפתח ממש ממש בידיים שלך. את יכולה לחשוב "החוצה", על מה שלא נכון בנישואין האלה ותשכנעי את עצמך ותיצרי מציאות כזו.

ואת יכולה לחשוב "פנימה", איך מהמקום שאת נמצאת בו מתקדמים ומחזקים את הנישואין שלך. ואת תגלי ברכה גדולה. הרבה מעבר למה שאת חושבת.

הלוואי שתזכרי את הדברים האלה ובעוד כמה שנים תגידי לעצמך: מזל שהקשבתי לה, כמה היא צדקה.. איך הייתי עלולה להרוס לעצמי את החיים וכמה אושר שבחרתי נכון!!!!

שתזכי, בע"ה!!

 

להיות עם עוד גברים ????
זה אבסורד את מבינה?
הוא כלכך טוב אלייך ואת לא מרוצה מזה ..
אז את צריכה ללמוד לאהוב
יעקב לא אהב את לאה בהתחלה אבל הוא למד לאהוב אותה..
מה את חושבת ? שגבר אחר יתייחס אלייך יותר טוב ?
את מתארת גבר רציני שאין הרבה כמוהו...
אז את מוכנה לשבור לו את הלב בשביל ריגושים?
זה שהוא הראשון שלך זה הכי יפה וטוב בעולם!
את צריכ ה לדבר עם מישהי שתלמד אותך באמת איך לאהוב את בעלך - רבנית או מדריכת זוגיות, כי יכול להיות שתפקיד את החבילה ותשברי אותו, אבל עוד שנה שנתיים או אפילו יומיים אחרי שתפרקי הכל "ותהני מזה שגברים מתחילים איתך" תביני שגבר כמו שתיארת לא קל למצוא (וגם לא קל להיות אחד כזה ככה שהוא באמת נותן לך הכל). ה' חיבר בינכם זו העבודה שלך עכשיו- למצוא איך לאהוב אותו..לבקש ממנו ריגושים חדשים ותביני אותו..עכשיו העבודה בערב זה מן הסתם זמני..בעזרת השם זה יעבור ותתגבר ותמשיכו.
שוב ממליץ ייעוץ מקצועי

חוץ מהייעוץ המקצועי
מבינה שנעים לך שגברים מתחילים איתך.
אבל לדעצי זה מגעיל מצידך לא לספר להם שאת נשואה.
מי תומך בך ללכת לחדר כושר?
מי דואג לך שיהיה לך טוב?
את בזכותו
ככה נשמע

אם את מחפשת ריגושים בקשר- תיזמי אותם. הם לא באים מעצמם

תארגני ערב שווה בבית עם ארוחה שווה ונרות
תצאו לסרט
לים
לאטרקציות ששניכם אוהבים
תשקיעו בזה כסף
כי הזטגיות זה הדבר היקר באמת.

תשקיעי בו- תכתבי לו פתקים
תחשבי איך לפנק אותו

בעלך דואג לך ואוהב אותך- אולי המציאות בחוץ נראית ורודה יותר אבל את רואה רק את הצד החיובי של הדברים ..
לגבי הרגש לבעלך - רגש מגיע גם עם נתינה אם תדאגי לבעלך ותתני לו דברים אפילו פשוטים ביותר עם הזמן הרגש יתעצם גם כן בעז"ה

שנתנה לנו דרך חיים ששומרת עלינו.
לא נראה לי שייך שאשה דתייה תלך לחדר כושר מעורב, זה לא מוביל לטוב בשום מצב.
לא חסר חדרי כושר נפרדים..
ממש ממליצה לחשוב על זה ברצינות.
מעבר לזה- השקעה ונתינה מולידות קרבה ואהבה.
תשקיעי בזוגיות שלכם ותגרמי לו גם להשקיע

אין שום היתר הלכתי לאישה וגם לגבר ללכת לחדר כושר מעורב כמו גם לבריכה ולים מעורבים!

ברור שלא!
אבל בוא נגיד שיש המון סוגי אנשים ויש הרבה הלכות ודברים שהם אסורים שגם אנשים שמגדירים את עצמם כדתיים לא מקפידים עליהם (מאיך שהבחורנ כתבה הבנתי שהיא לא ממש דוסית כנראה)
ולכן ייעצתי לה שדווקא על זה כן כדאי להקפיד

את מתארת מציאות קשה וכאובה. שומעים את הכאב שלך על המקום שבו את נמצאת.

אל תשלי את עצמך שיש "מציאות" שמכתיבה את המצב שלך.

את תשלי את עצמך שהבעיה היא ב"חוסר ריגושים", שבגללם את מרגישה ככה.

או שזה בגלל ש"התחתנת מדי מוקדם" או ש"הוא הראשון".

זו אשליה שנועדה להסיר ממך אחריות.

וזה הדבר המרכזי שלא ראיתי שאת עושה - לוקחת אחריות.

 

האחריות לזוגיות שלכם היא 100% בידיים שלך. 100% בידיים שלו גם, אבל זה לא רלוונטי כרגע.

יש לך אחריות מלאה למה שקורה בזוגיות. הבעיה היא לא בחוסר הריגושים- הבעיה היא שאת לא דואגת

לכך שיהיו ריגושים. או שאת כן דואגת לרגש את עצמך, אבל אני אגיע לזה.

את תקועה במצב שבו את חייבת לקחת אחריות- לקחת אחריות ולבנות את הבית שבנית, או לקחת אחריות

ולפרק אותו. המצב שבו את בוחרת למעשה להיות לא נשואה לבעלך מבחינה רגשית אבל נשואה לו טכנית הוא

נוראי- לך, לבעלך ולזוגיות שלכם.

את יכולה לבחור- וצריכה לבחור איך את ממשיכה מכאן. ויפה שעה אחת קודם.

 

ועכשיו לבעיה המרכזית שלך- את לא "אוהבת" את בעלך.

הבעיה שלך היא שאת מזלזלת בו. לאורך כל הפוסט כתבת מילה טובה אחת עליו, וגם זה בהקשר שלך.

את מזלזלת בו, את מזלזלת בהשקעה שלו, את מרגישה שזה מובן מאליו שהוא יתן לך הכל.

וזה נורא. זה נורא שאישה מזלזלת בבעלה, וזה בטח לא גורם לאהבה שלך אליו לצמוח.

לא מתחתנים כי "לא מספיק חזקים לנתק את הקשר". משהו בך לא רצה להתנתק, משהו בך בחר בו,

ואת לא רצית להפסיד אותו. זה הסיפור של איך התחתנת איתו. לא "חתונת רחמים".

 

איך את יכולה להגיד על בעלך "אני הדבר היחיד שטוב בחיים שלו"- איזה זלזול עמוק את מביעה כאן.

אין לו אישיות, תכונות, מידות טובות, פרנסה שהוא מפרנס אותך? לפחות המוכנות לוותר בשבילך,

היא עוד דבר טוב שיש לו בחיים.

רק לו קשה המצב הכלכלי? מה איתך? את מסודרת? המצב הכלכלי שלך טוב?

אתם ביחד בסירה אחת. או שתפרקי את החבילה, או שתכנסי פנימה. אין אמצע.

 

ועכשיו, במחילה, אני אהיה חריף.

את לא דבר טוב לו כרגע. את, כאדם נמצאת בשפל המדרגה של המוסריות כרגע.

כמי שהולכת לחדר כושר את יודעת, שכדי להגיע לתוצאה צריך להתאמץ ולהזיע בשבילה.

כמה זעה השקעת בלבנות זוגיות? הלכת לייעוץ זוגי? נלחמת על זה?

איך את מעיזה ללכת מאחורי הגב של בעלך ולבגוד בו רגשית ולהרגיש שלמה עם זה ועוד להאשים אותו?

את מצאת לעצמך ריגושים אחרים במקום להתרגש עם בעלך, את מפנטזת על קשר עם גברים אחרים.

תשמרי את הריגושים שלך לבית פנימה, אם את מעוניינת בבית הזה. אם לא, תפרקי ולכי לגלות את העולם

המכוער והאכזרי שאת חושבת שבא לך לפגוש.

את צריכה להיות מזועזעת מעצמך- ולקבל החלטה.

אם את רוצה לשמור על הבית- אין לך מה לחפש בחדר כושר מעורב.

אם את רוצה לשמור על הבית- את חייבת ללכת לייעוץ זוגי עכשיו, הייתי מתחיל בטיפול עצמי ואח"כ במידת הצורך להגיע לטיפול זוגי.

 

למען הסר ספק-

אין שום בעיה ללמד ולהנות בתוך חיי הזוגיות.

כל מחשבה כזו היא מחשבה חסרת שחר.

 

מסכימה עם כל מילה שלך.

אכן בידינו לבחור

ולפותחת- תפחיתי צפייה בסרטים וסדרות שהקשר בינם לבין המציאות נשאר בגדר פנטזיה. זה שוטף את השכל

אבל נראלי זה קורה להרבה.. גם אם בסתר ליבם.. שמתחילים לחשוב אולי הייתי פזיזה.. מיהרתי.. לחצו עלי וכו'.. הכל יכול להיות.. אבל את צריכה לחשוב על ההווה והעתיד.. מבינה אותך על העניין של המחוזרת.. למרות שאין לי כמעט מפגש עם גברים, לפעמים אני רואה בחורות רווקות חילוניות, והן נראות לי חופשיות כל כך.. יכולות לצאת עם מי שבא להן ולעשות מה שבא להן.. אבל כשאני חושבת על זה יותר.. האהבה לגבר ללא חתונה היא מאד לא מבטיחה.. זה יכול להיגמר יחסית בקלות.. ולכן אני מתארת לעצמי שיש יותר לחץ כזה..( מעבר לזה שזה אסור עפי התורה ואנחנו מאמינים שהתורה טובה לנו).. צריך לעבוד עם המציאות הקיימת.. נגיד ותעזבי אותו, ומישו יתחיל איתך ותיהיו חברים.. כמה זמן האהבה הזאת תחזיק? מי אמר שכשתגלי מי הוא באמת לא תתחרטי? יש לך ביד בן זוג-בעל שנשמע שאוהב אותך וטוב אליך.. אם אין לך דחיה אליו, אז באמת שאפשר לשפר אהבה. לי עוזר לחשוב על בעלי על הדברים הטובים שבו, על הקסם שלו, על הגבריות שלו, על התום שלו ומתיקות שלו.. (מקוה שאת מצליחה לחבר את זה לבעלך)..
נראלי שאם תפרקי את אחכ תתחרטי.. גם תפסידי מה שיש לך ביד.. וגם יהיה לך תווית "גרושה". ככה זה לצערינו..
אם הוא אדם טוב חבל לוותר בגלל זה..
התאהבות היא וורודה אבל זמנית.. ולא ככ אמיתית.. עובדה שאחרי החתונה מכירים הרבה יותר טוב
.. החיים הם אמיתיים והתאהבות זה יותר קשור לעולם הדמיון.. שזה מקסים.. אבל לא 100% אמת..
שיהיה לך בהצלחה מאמי.. זה תחושה קשה אבל יש עם מה לעבוד😍😍

רציתי להעלות נקודות יותר מעשיות בשבילך שאולי יעזרו לך יותר..

העלו פה הרבה את כל הנושא של החשיבה עד כמה את נמצאת במקום טוב והמקום שעליו את כלכך חושבת הוא ממש דימיוני.. אני מאמינה שחוץ מהדברים האלו שבאמת כלכך חשובים ונכונים חייבים לעשות גם צעדים בחיים שירחיקו אותנו מכל המחשבות האלו..

דבר ראשון זה שיעורי זוגיות(אני ממש ממליצה על הרב יגאל כהן והרב קוואס) שנותנים לנו ראיה נכונה ואמיתית לזוגיות תקינה, אוהבת, תומכת ושנשארת לאורך שנים!!! אני מקפידה לפחות פעם בשבוע לשים לעצמי שיעור תוך כדי נסיעה/סידור הבית..

וכמו שאני מאמינה, זוגיות טובה מגיעה רק דרך התורה שהקב"ה נתן לנו ואם הוא ציווה על צניעות והפרדה זה באמת בשבילנו!!! אנחנו הכי נרוויח מזה!!
בזה שאני מתרחקת כמה שיותר ממקומות כמו חדר כושר מעורב וסביבה מעורבת אני מקרבת יותר את עצמי לבעלי!
נכון שזה הכי קשה בעולם! ופתאום כולם יסתכלו עליי בצורה שונה שנהייתי דוסית אבל זה באמת הכי שווה שבעולם!! מניסיון

ועוד דבר שאני מאמינה בו מאוד זה נושא טהרת המשפחה.. נכון שכולם שומרים עלזה אבל לפעמים קצת מזלזלים בהלכות קטנות ומפסידים מזה המווון!!
כמו שברור לך שכשאת מכינה עוגה מעולה את תלכי בדיוק לפי המתכון ולא תשני את הכמויות לפי איך שמתחשק ככה אני מאמינה שזה בהלכות טהרת המשפחה! גם הלכות שנראות לנו לא הכי משמעותיות הן הכי חשובות בעולם ומאווד משמעותיות לקב"ה!!

הלוואי שעזרתי קצת.. ובעז"ה עם המווון אמונה עוד כמה חודשים תהיי בהלם מעצמך שכתבת אתזה ותהיי הכי מאושרת ושמחה בבעל שקיבלת!
(שהקב"ה בחר לך במיוחד!!)
בהצלחה❤

יש הבדל בין שני הדברים מצד אחד אמרת שאת לא אוהבת את בעלך וגם את נהנת שבחורים פונים אליך ...אני מבינה זה מצב לא פשוט , הרגשה שיש לך הכל אבל משהו חסר לך כי את לא באמת מאושרת ..את בחורה צעירה ואת לא צריכה להישאר אם מישהו בכוח לפעמיים גם אהבה נגמרת ואין טעם לחיות בתחושה של החמצה ופספוס ורק מי שעבר את זה יכול להבין אותך תנסי לתת לזה עוד הזדמנות וכן לנסות ליצור קרבה חבל באמת לפספס תנסי ללכת ליועצת זוגית בהצלחה רבה

אהובה יקרה קודם כל בראש ובראשונה שולחת לך חיבוק ענק. זו אחת ההתמודדות הכי קשות שיכולות להיות מבחינה זוגית ורוחנית, את בהריון ועוד עם קטנצ'יק בבית וברור לי שמפלס הרגשות רק הולך וגועש. עצתי לך היא:
קודם כל כן לומר לו לחזור הביתה ומהר, אני אוהבת אותך ואוהבת את החיים שלנו יחד ולא משנה מה הבעיה אנחנו נצליח להתגבר ביחד. כאן זה הבית שלך ובית לא עוזבים. זה דבר ראשון ולסכם בינכם שלצאת לסיבוב לנשום וחהרגע זה בסדר אבל אחר כך תמיד לחזור הביתה, זה לא חוכמה לפרק חבילה החוכמה האמיתית היא להצליח ולהתגבר על המכשולים.

דבר שני, כרגע את בהריון, ילד שני זה לא פיקניק. אני מציעה לסכם איתו בוא ניקח שנה מהיום שאנחנו מתקדמים ב12 נקודות אחת בכל חודש(כדי שחלילה לא ירגיש שעומדים במקום) אבל תקחי דברים שאין לגביהם מחלוקת.
נגיד, בכל שבת נלמד פרק מספר מוסר. תלוי במקום שאתם נמצאים מבחינה רוחנית אבל אני מאמינה שתצליחי למצוא נושאים שהם לא שנויים במחלוקת ורק בהם להתקדם בתקופה הזו עד שהכל יתייצב, ככה תמנעי חיכוכים.

דבר שלישי, נשמע שהוא בקצב מאוד מהיר ואת לא מצליחה להתאים את הקצב אליו. מה המסגרת של לימודי התורה שלו ומה שלך? אנחנו גם חוזרים בתשובה וכשהרגשתי שהוא בקצב אחר ממני פשוט ביקשתי ממנו שיכוון אותי לאיזו רבנית שמתאימה לכיוון שלנו והתחלתי לשמוע שיעורים בזמן הפנוי שלי וככה היה לנו שיח מעניין ולא שאני נאלצת להשתרך אחריו.

אל תתיאשי זה יעבור, חוכמת נשים בנתה ביתה. תנסי למרות המצב הלא פשוט לשמור על קור רוח, חיוך ואווירה נעימה. את מתארת בו הרבה דברים טובים תנסי להעצים אותם ולבקש ממנו להבין שכרגע זה לא הזמן למעברי דירה ושינויים קיצוניים.
לידה קלה קלה קלה ומוצלחת אמן

לכותבת, לא להתייאש ולא להקצין. זו תמונה ממש אופיינית למצבכם. הזמן גם יעשה את שלו. וטוב שלבעל יש רב - לפחות יש איזו הנחיה.

תנסו לשבת ביחד על דברים בעייתיים, לא בעימות. להעלות את הצד ה"תורני", וגם את הצד של הצורך להסתדר עם כל מיני דברים (משפחה וכו'), ולהגיע ביחד להבנות.

 

למשל, הוא לא רוצה שהילד יראה טלויזיה. צודק. את צריכה את העזרה, גם צודקת. תגיעו להסכמה ביחד על כך ששני הצדדים הללו נכונים - ואז קל יותר לטכס עצה איך לעמוד בהם. למשל, לבקש מהאמא שלא תראה לו טלויזיה. די פשוט. הרי גם היא רוצה לראות את הנכד.

 

הוא לא רוצה לבוא למסיבה מעורבת - הרי לא מנע אותך. לדעתך הוא יכול להקל, הוא לא רוצה, אל תכפי עליו. את תבואי, והוא לא. לא קרה שום אסון.

 

הכי חשוב, להשתדל לבנות בטוב ביניכם. כך גם יותר קל לפתור בעיות.

 

בהצלחה.

שווה ליצור איתם קשר

למרות הכעס והכאב, את כותבת עליו שהוא גבר שאת אוהבת, ואת בוחנת את עצמך ולא עושה לעצמך הנחות. זו מעלה מאוד גדולה, שאת רואה בריב גם את הזווית שלו ולא מתנתקת רגשית. 

 

אל תשפטי את עצמך לחומרה. באמת יש קושי ביניכם, ותיארת מציאות לא פשוטה כלל.

 

העצה שלי: תחזירי אותו מהר. לא לתת ל- "פיצוץ" לצאת מכלל שליטה. תחזירי אותו ברוך ואהבה, ללא סייג וללא תנאים. אל תדברו בשלב זה על מה שהיה. פשוט תחבקי אותו ותאמרי לו שאת אוהבת.

 

אחרי "שיעבור זעם", אתם חייבים ללכת לטיפול זוגי. אתם נופלים על "קטנות". נשמע שאתם זוג מצוין, שרק זקוק להדרכה בהקשר למתיחות ולשינויים הדתיים ביניכם. זו תופעה מצויה וניתן לפתרה בקלות, אם רק יש נכונות לעבודה זוגית (ונשמע שלך לפחות זה ממש לא חסר, להיפך).

 

מקווה שהייתי לעזר..

מנסים לגשר על מה שעבר בתקווה לעתיד טוב יותר, תודה על העצות והחיזוקים כולי תפילה שאצליח לשנות את דרכי