פורום נשואים טריים (עמוד 364)

אין ספק שזה קשה אבל לא צריך לעשות מזה יותר מזה.. כמה ימים קשים שאף אחת לא מתה בגללם.. 

אז מתגברים כמה ימים וממשיכים הלאה.

חוץ מזה שפותחת השרשור לא התלוננה על עומס רק על מחסור בבעל..

עובדים בתקופה הקרובה בעיקר עם השכל,

זוכרים את כל התפילות שהתפללת עליה,

ומתפללים לזיווג הגון במהרה.

בהצלחה!!!!

סביר להניח שעדיין תהיו בקשר מעולה רק לא הדוק כמו תמיד. כי בכל זאת היא תהיה נשואה ועסוקה קצת יותר.

אני יכולה להגיד מהמקום שלי שיש לי אח מדהים (צעיר ממני בשנה וחצי ורווק מקסים) שהוא האח הכי קרוב אלי ואנחנו מדברים שיחות נפש ואני אוהבת אותו מאד מאד!, ואחרי החתונה אני בהחלט מוצאת את הזמן לשוחח איתו כמעט כמו פעם. אם זה בשבתות, בסתם ביקור אצל ההורים ולפעמים הוא אפילו קופץ אלינו הביתה.

נכון, זה פחות אינטנסיבי, אבל זה עוד קיים.

ובע"ה תמצא גם אתה את החצי שלך ויוקל לך..

אז מאחלת לו אחים מקסימים כמו האח שלי. (שברור שיהיו מקסימים כי הם הילדים שלי )

זה מאד תלוי אופי.

אני לא מכירה הרבה משפחות שיש קשר כזה בין אחים. קראנץ שוקולד בהחלט קיבל מתנה אדירה מאלוקים.

זה גם לא קשור למשהו שההורים עשו (לדעתי) כי אין לנו עוד צמד של אחים שיש קשר כזה (אבל חלקם עוד קטנים אז מי יודע... אולי בהמשך כשיגדלו).

בקיצור, הרבה תפילות..

לא יודעת מה להגיד... זה בהחלט סוג של פרידה, כי עכשיו סוג הקשר באמת ישתנה...

אבל בדכ גם אם בהתחלה יש איזה ריחוק מסויים  אחרי כמה חודשים הקשר חוזר להיות קרוב יותר...

בינתיים מה שיכול לעזור זה פשוט להתעסק בדברים אחרים, למצוא חברים חדשים ולהתפלל לכוח מקב"ה

בינתיים ממש קשה

הכל קורה הרבה פחות מבעבר וזה מבאסץץ ברור חי גם שזה בגלל הלחץ של החתונה אבל עדיין..

ותודה על האיחול, בעז"ה לכל מי שצריך..

בהיות שאתה אח טוב - תאמר לעצמך שהעיקר שהיא מתחתנת ושמחה. העליה למצב הזה של האיכפתיות הזו ממנה, תעזור גם לך להזדהות איתה וקצת להתגבר.

וגם - תגיד לעצמף שבצד זה אתה מרוויח "אח", בעלה.

ותראה שאחרי החתונה, תוך זמן מה, נוצר גוון חדש של קשר, שיש בו משהו נחמד מאד. גם "להגיע לבית שלה", שזה אמנם פחות תדיר, אבל משמח ויוצר קשר של "אירוח" אותך.

גם, אתה ה"מוּכר", שבתוך התהליך של בנין הבית החדש, טוב להרגיש אותו קרוב.

ובעז"ה, כשיהיו אחיינים - אז בכלל פיצוי גדול..

הצלחה רבה.

או שעדיף סוג אחר?

יכול להיות שיסכים לעזור לכם להשקיע בארון שישאר אחר כך בדירה לדיירים הבאים שלו.

לנו יש שני ארונות כאלה. אחד עתיק, טעון שיפוץ ואחר יותר חדש, אבל לפי מידה. לאחר שנים הם מתחילים להתפרק אבל הם עדיין בסדר.

נשמע דווקא מפנק בחורף הזה.

יש אנשים שקשה לקנות להם. הם חייבים לבחור בעצמם. יש אנשים שאין מה לקנות להם. יש אנשים שלא משופעים בממון כדי לקנות משהו יותר יקר. יש אנשים שאין להם זמן לקנות.

סליחה שביאסתי, אבל אני לא קונה יותר מזה... ואפילו פחות. העיקר המחשבה והברכה והחיוך כשנותנים.

וזה אחרי ארנק עור שלא היה מתאים, נעלי בית שלא היו באותה מידה , ועוד. 

לא ידוע לי שיש בזה כללים שאם לא עומדים בהם אז המצב "לא תקין"

יש זוגות אוהבים מאוד שאצלם זה "תקין", ולא בזה נמדדת אהבה

אני הודעתי לבעלי שאני קונה לו רק אם הוא אומר מה הוא רוצה

מתנה (אי אי מתנה) ליום הולדת לא מעידה על ריחוק, אם בסך הכל אתם זוג אוהב שנשואים כ"כ הרבה זמן.... לדעתי תנסה לחשוב עוד.

https://www.inn.co.il/My/Calendar/

שם לי תזכורת לשבוע לפני.

אם לא קניתי את זה עד היום זה כנראה לא שווה לי את ההשקעה.

אם אני צריך משהו - יש

אם לא - כנראה שלא צריך.

בעיה

וכל מה שנשאר לאשתי זה לשאול.

בגדול כל הקונספט של לקנות מתנה יקרה למישהו בכסף שלו זר ומוזר מבחינתי.

ליהודי יש כתובה, צילום קבר ושאר מסמכים שמראים שאבותיו יהודים כשרים

גם יהודים חוטאים שלא "כשרים" וצאצאיהם יכולים להתחתן ברבנות ולעלות לארץ בלי בעיות.

יהודי שהתחתן כהלכה והתגרש אצל הרפורמים וכדו' הוא לא יהודי כשר.

הוא יכול לעלות לארץ ולהתחתן רק עם מי שמותר לו על פי הלכה.

לצערנו לא חסר מקרים

הוא פשוט נקרא יהודי נשוי

והתחתנו בארץ ללא שום רישום דתי (דת וקומוניזם לא הולכים ביחד)

אפשר לעלות לארץ ולהתחתן ברבנות גם עם רישום לא דתי

אם כן, אתה אמור לדעת לנהל דיון ענייני.

מה הקשר בין שאלת פותח השרשור לתגובה הזאת שלך?

רק בשביל להזכיר לך שה"גויים" וה"אנטישמים" שאתה מדבר עליהם כוללים גם את יולי אדלשטיין, נתן שרנסקי, זאב אלקין, יוסף מנדלביץ' ועוד...

והם סובלים מהשכנות של האנטישמי שהם ברחו ממנו מרוסיה/אוקראינה וכדו'

ככתבה וכלשונה

יהודים ברחו מהשכן האנטישמי כדי לגלות שהסוכנות היהודית העלו אותו כ'יהודי' והוא שוב שכן...

לא שעלו בגלל שזה ארץ אבותיהם.

המציאות קשה ומקוממת

אבל זו המציאות והיא לא תשתנה אם יתכחשו אליה

(המציאות הזו קיימת במגזרים רבים אבל בהיקפים קטנים יחסית ל2 עליות גדולות שהעולים עתמם מתקוממים על העלאת חלקים מסוימים וד"ל ואכ"מ)

כי הקהילות שם יותר מסודרות ב100 + שנה האחרונות, ומי שהתחתן עם כתובה או בלי (רפורמי/קוסרבטיבי/אזרחי) זה מתועד איכשהו והוא יכול להביא את המסמכים (או לאידך ניתן לבדוק זיופים)

בחבר העמים היו יהודים  שהתחתנו וחיו כיהודים ועלו לארץ - ואחרי שנים  התגלה שאין להם כתובה.

לאידך בגלל המלחמה והאי תיעוד שהיה שם גם גוים ניסו ומנסים לזייף מסמכים ווצריך  מומחיות  מאוד גדולה לגלות את זה

לצערנו יש כאלו שמנסים לסחוט מהם כסף בשביל זה.

גם אצל מי שלא בודק כתובה שמגיעים לחתונה של הילדים הרבנות בודקת,.

לצערנו רוב העליה אחרי 91/2 היא של גויים, ידוע ומפורסם

יש מחלקות במועצות דתיות, שזהו בדיוק תפקידם: לבדוק רבנים שערכו גיור, השתיכות דתית וכו'.

לא מאשרים סתם

לבעלי היה יומולדת בשבוע כזה.

אז הכנתי לו קופסא שכתוב עליה:

את הקופסא הזו פותחים רק בתאריך ____ בפקודה!

בפנים היה פתק- לא יכולתי לבוא אלייך ליום ההולדת, אז הבאתי את יום ההולדת אלייך...

היו בלונים, מכתב, עוגת הבית, חטיפים וכדו'.

במקרה שלך באמת הייתי מצרפת משהוא שמתאים לשטח.

כשהוא היה בצבא קניתי לו פנס שחרוט עליו "איתך לאורך כל הדרך"...

היה לו מאוווד שימושי כי הוא לומד במיטה לפני השינה....

אפשרות נוספת: להכין לו שוברים שמתאימים לו- 

שובר לשעה לימוד תורה "על חשבוני"

שובר למשחק טניס עם אח שלו

שובר לסרט זוגי

דברים שמתאימים לו כמו שאת מכירה אותו שישמחו אותו.

בעזרת ה' אשתמש ברעיון הזה .

בעלי היקר היה ביום הנישואין (וגם ביום ההולדת שלי ) במילואים ....

אז אמצתי את הרעיון של הקופסא ....( + הפנס).

אין סיבה להוציא את העיניים למי שבדיוק קשה לו.

אבל יש לכל אדם חברים רבים מסביבו שלפעמים חלק מהם נמצאים במקום פחות טוב, כחלק מהדינמיות

של הזוגיות, ודברים כאלו עלולים לפגוע בהם, לא מתוך כוונה רעה, אלא כי הם משווים.

אז נכון שהם לא עושים טוב בהשוואה, אבל גם לא צריך "לדחוף" להם את זה.

נכון "שאין הברכה שורה ,אלא בדבר הסמוי מהעין".

אבל יש דברים שאפשר לעשות , אולי לא גדול וקולני , ולא להשוייץ אם זה.

להביא לבעל זר פרחים או שוקולדים , או סתם משהו מפנק לצבא /מילואים, למה לא?

לא חושבת שזה צריך להפריע למשהו....

פשוט לא מרגישים את הצורך להציג לראווה לכולם כמה טוב לנו, כי באמת טוב לנו.

אצלי אישית בזמנים הפחות טובים שלנו זה היה הזמנים שהייתי מעלה תמונות וכד' כדי להראות כמה הכל וורוד. ועכשיו שאנחנו בתקופה מאד יפה אני לא מרגישה צורך להחצין את זה.

אגב, אני חושבת שנתינת ידיים ברחוב זה נוגד את ההלכה. את לא תראי רב נותן יד לאשתו. אבל יכול להיות שאני טועה.

מה גם שאם רואים את הזוג קבוע אז יקלטו מתי הם אסורים כי פתאום הבעל לא נותן יד לאשתו.

בכל אופן- אנחנו לא נוגעים אחד בשניה בציבור. אולי רק אם מצטלמים באיזה אירוע אבל לא יותר מזה.

שיש הבדל בין היחס לאדם ליחס למעשה?

נראה לי שלכן הפותחת בחרה לפתוח את זה כשרשור נפרד.

לא כאמירה לניק כזה או אחר את\ה גרועים.

מול האדם- יש לדבר בצורה שתפתח את לבו ותעזור לו לתקן ולבוא למקום מתוקן.

אבל מול המעשה- יש לדבר בחריפות הראויה.

המעשה הזה הוא מהנוראים ביותר שיכול בן זוג לעשות. ומי שנמצא במקום הזה יודע זאת.

למי שנפל בזה צריך לתת יד לקום ולצאת משם. ולפעמים גם טפיחת מציאות קטנה להחזיר אותו להבנה של השפל בו הוא נמצא.

אבל כחברה אסור לנו לפתח אדישות למעשים כאלו, כאילו "מעשים שבכל יום" ו"נורמלי" שזה המצב.

ההפך, יש להיאבק בכך שלא יווצר הרושם.

לדוג'- יש לפעמים זוגות שנופלים, בין אם לפני החתונה ובין אם בזמן שאסורים- אז אומרים לעצמם שזה

בסדר וקורה להרבה, כאילו העובדה הזו(בין אם נכונה ואם לא) משנה משהו מחומרת המעשים.

וזה לא בריא.

וכנגד זה הפותחת דיברה.

מול האנשים הכילה ומול המעשים באה ואמרה שהם חמורים... 

זה דבר רע ואין לו מקום?

מנסה להבין.

וזה שאדם יקח אמירה כללית בתור "תירוץ" לעצמו, זה משתנה מאדם לאדם.

לדעתי- הודעה כזו חשובה לציבור הרחב שלא שם ועוזרת לקבוע את הריחוק מהדבר,

שלא ישחק עם השמיעה של "מקרים". 

כמו שיש אדישות של רופאים\פאראמדיקים\חובשים בעקבות מפגש עם המון מקרים,

גם למי שנמצא בפורום יש "שחיקה" מסויימת בנושאים של טבעיות הקשר בין איש לאישה(בפורום הזה).

ולכן גם אנחנו זקוקים להגדרה מדי פעם שיש דברים שהם מחוץ לגבול של ח"ו נתרגל לזה.

ומתמטית- נניח שיש אפילו 10% (אחד מעשרה קוראים, זה מספר גבוה מדי ולא אמיתי) במצב הזה,

עדיין 90% מהקוראים לא נמצאים באותו מקום ולכן יתרחקו מזה עכשיו יותר.
מתוך ה10% נניח שאפילו 75% אחוז יקחו את זה למקום לא טוב- 90% מהקוראים יתרחקו ועוד

2.5% יעבדו יותר.

לדעתי זה משתלם, וכל זה בהנחה שבכלל יש 10% כאלו, מה שלא נכון

אדם נורמלי לא מקבל את זה. פה ושם אולי שומע משהו.

וכשקוראים פה תגובות בסגנון זה מאנשים שכאן, וכביכול מ"נסיונם", זה בהחלט מקלקל. כביכול רושם של "לא אסון" וכו'..

לכן, כמו שכתב מתן, חשוב מאד "התעוררות" והתנערות כזו. חד משמעית.

ב. העיקר  -מי שלא נמצא שם. וזה הרוב כאן, הגלויים והסמויים, בעז"ה.

הכתיבה כאן, היא לכתחילה.

היא לציבור שקורא.

והרושם שעלל להיווצר הוא, כאילו זה ח"ו נורמה" כאילו זה ח"ו לא כזה נורא אם זה "רק בראש".. כאילו זה "חייב לקרות", כאילו אין בחירה.. חס ושלום! כל מיני דברים שהם ממש ההיפך מהאמת. 

ישהבדל עצום בין זה, לבין להבין שלפעמים נקלעים בכל מיני דברים לנסיון שלא היו רוצים בו, ואיך עוזרים במצב כזה.

היא עשתה "תיקון גדול", למה שהסבירה שכנראה "היתה בו" כלשונה באופן זה או אחר. במקום "להסביר שזה לא נורא כאילו... אמרה, לא. מעומק הלב.

אלא בגלל דברים שנכתבו, שהיה משמע מהם כאילו זה עצמו לא ה"ענין", וכאילו זה דבר לא בחירי ולא "חמוּר" לכשלעצמו - ובגלל שזה עלה יותר מפעם אחת, טרחה להחזיר דברים לפשוטם.

יש להניח שאם הודעות בעניינים חריגים כאלה - היו נכתבות, אם בכלל, בסגנון של "קרה לי משהו נורא ואיום ואני מבקשת עזרה איך להיחלץ", אז היא לא היתה מרגישה צורך לכתוב מה שכתבה.

ולכן זו לא "הוצאת קיטור" בעלמא. זה הרציונאלי. יש הבדל גדול בין "להכיל" מישהו, אדם, שעולה מנסיון שנקלע אליו ל"ע, לבין טשטוש של משמעות עצם הענין ו"הכלתו" כאילו לא נורא.. זו לדעתי כוונתה.

אכן, לא מי ש"פתח".

אבל היתה תגובה באמצע, שאע"פ שהסבירה אח"כ היטב איך זה התגלגל, נכתבו גם דברים שנראה כאילו זה "חייב לקרות" (ח"ו. אח"כ היה סיוג). וכמו כן, ש"לא נעשה כלום", אלא בראש בלבד, וגם עצם הכתיבה כך, בפשטות, כאילו זה דבר שלא מזעזע לכתוב (אע"פ שבוודאי הכונה היתה טובה, לומר שקרה ואפשר לעלות מזה). ועוד אמירות.

על כן, היה יכול להיווצר רושם, שזה בעצם לכשלעצמו, אינו דבר שאסור שיקרה, וששייך בכלל לומר לגביו "אסור שיקרה" וכו'. אז טוב מאד שהיא כתבה כאן. בטוח שאחרי דברים שנכתבו, אמירה כמו שלה, יכולה להעמיד דברים על מקומם, ולעצור אנשים בזמן, לפני שייכנסו ל"תחום אפור" ח"ו, באיזה תירוץ שזה כביכול "לא בשליטה" ולא במעשה. ח"ו.

לא צריך לכתוב, "לא מפריע לי".. כמו שניסחת. מספיק שסתם כותבים, לי קרה כך וכך.. ולא במגמה להיעזר. זו כבר בעיה.

אם מישהו מבקש עזרה - בוודאי משהו אחר. וגם אז, לא פעם צריך להעמיד את הדברים על פרופורצייתם האמיתית. לפעמים אפילו בשביל מי שמעלה, שמא נשחקו אצלו קצת דברים במהלך הענין. אבל ביחוד, בשביל מי שקוראים מסביב. להזכיר היטב את ההבחנה בין עזרה נקודתית למישהו, לבין עצם הענין.