הבנתי שאלעד הוא זה שאחראי על זה. ניסיתי לפנות אליו באישי והוא לא הגיב. אז אלעד אם אתה רואה את זה נשמח אם תוכל לחזור אלינו ע"מ שנוכל להצטרף.
תודה רבה
אין לי ניסיון אישית עם הסוג הזה אבל ראיתי שם
ובכללי אם הוא מחליק כדאי לשים סיכות, אני לא בונה על הסרט החלקה שלהם
בטיפול זוגי תמיד יהיה מישהו שמטופל אצל בן/ת המין הנגדי.
אם נוח לך בסיטואציה זו מטפלת, זה בסדר גמור.
יש להם קליניקה חמודה. ישנתי שם כשהתארחתי אצל משפחתי.
טיפול פסיכולוגי של אחת מול אחד, של אישה בגבר
הוא יותר בעייתי כי אתם זה מול זו לבד
בטיפול זוגי אשתך נמצאת לידך, ולכן העניין שונה לחלוטין.
כמו שלמשל ייחוד מותר כשהאישה נמצאת עם בעלה.
שיהיה בהצלחה רבה!
תכלס, מה עושים בוורט?
איך היה אצלכם? מי הגיע ומי לא?
לפני/אחרי/באמצע..?
ההורים ואחים שלו באו אל ההורים שלי.
ישבנו כל האחים וההורים בסלון על עוגיות ושתיה חמה/קרה (אמאשלי נלחצה כשסיפרתי לה.. *בצהריים אמרתי לה, בערב ההורים שלו באו* התקשרה לדודה שלי שהגדולות שלה בנות 9 לשאול מה עושים ומה אוכלים ורצה לקנות עוגיות במאפיה 
).. הכרנו את המשפחות, דיברנו קצת...
ואז ההורים פרשו למטבח לדבר על החלוקה של הארגון *פחות כסף, יותר 'אנחנו אירוסין, אתם שבת חתן, חתונה ביחד ונמשיך הלאה נראה הכל...' הורים זורמים * אני והארוס הטרי התחלנו לשלוח הודעות (וכמובן הפלאפונים של שנינו נתקעו ושלחנו אולי לחמישה חברים ), והאחים המשיכו לדבר ולאכול..
ואז החברים שלי והמשפחה שלי באו (המשפחה שלי השתגעה. סבתא שלי באה מהצפון לבנימין רק בשביל להגיד מזל טוב 
).. וזהו 
היה ערב חביב
או שזרמתם?
כאילו מי קבע שהילדים הולכים רגע לחדר אחר?
מי קבע שמדברים על כסף או לא?
ההורים עשו וורט בלעדינו (אבל קבענו אולם עוד לפני כן, בלי חתימה סופית עד שלא יהיה וורט... היה די סיפור מהסרטים)
שנינו למדנו במרכז הארץ, וההורים של שנינו גרים בצפון הרחוק, אבל רבע שעה נסיעה אחד מהשני.
אז הם נפגשו בלעדינו, והתקשרו אלינו כשהם כבר סכמו הכל וקראו לכמה שכנים להרים "לחיים"...
ואני הייתי באותו זמן במעונות, בעלי בישיבה. דיברתי איתו, אמרתי לו מזל טוב, והלכתי לדירה להודיע לחברות שהתארסתי... ושלחתי הודעות לחברות היותר רחוקות.
היה ממש מצחיק...
אחרי שבוע וחצי, עשינו מסיבת אירוסין צנועה בבית שלי, ולשם הוזמנו החברים שלנו וקצת חברים של ההורים, וכמובן כל האחים הרווקים והנשואים. זה היה זמן נחמד להכרות בין המשפחות.
איזו בגרות ואחריות נדירים!
שה' יוביל דרככם בטוב!
עוגת גבינה.זה כאילו עושים עסקים ע"ח הילדים. כמה פעמים יצאתם לפני? למה ההורים יושבים ומחליטים מה כל אחד יעשה? מעניין...
בגלל שזה משפחות יחסית צעירות אז באו גם כל האחים, וגם האחיינים (זה לא המון..)
ישבנו קצת לפטפט ולהכיר, הבנים הלכו למנחה -ערבית (או רק מנחה, לא זוכרת)
ואז ארוחת ערב נחמדה שההורים טרחו והכינו במשך היום
דבר תורה נראה לי שהיה... לא זוכרת כבר.. היינו בעננים.
אח"כ הגיעו הדודים שגרים לידנו.. וחברה שלי..
ואמרו מזל טוב וכו'..
ושלחנו הודעות לקראת הסוף.
אנחנו עשינו מפגש משפחות עם ארוחה חגיגית, דבר תורה וכו'
את השיחות ההורים עשו טלפונית,
בפועל מה שקרה זה שאת המימון לחתונה עשינו ברובו הגדול לבד
עשינו אירוסין, ומפגש משפחות (יענו..וורט) יחד.
הגיעו חברים קרובים שלנו, משפחה מצומצמת(הורים, אחים-אחיינים).
בזמן שההורים ישבו לשוחח על ענייני החתונה, אנחנו היינו בסלון עם החברים והאחים הגברים רקדו ושרו, והבנות דברנו וקשקנו.
וזהו אחר כך כולנו התכנסנו בסלון עם ההורים, בעלי אמר דבר תורה וזהו...
ממש נחמד!
אהה.. כמובן בסוף הערב אחרי הדבר תורה בעלי שלח לי הודעה "בשבח והודיה..." על אירוסינו והפצנו את האירוסים.
בהצלחה, ומזל טוב!
מעוניין להשתתף ועומד בהגדרות הפורום?
אנא שילחו לי הודעה במסר אישי.
אמנם נושא קצת אינטמי ומביך ואולי גם עלה פה מספר פעמים, אך גם מאוד חשוב, ומרגיש ממש אובד עצות ומתוסכל.
אז ככה...
נשואים טריים, קצת פחות משנה, זוגיות יפה אהבה בשמיים,
אך בעיה אחת קטנה לנו (ועוד כמה רבות אחרות אך היא ממש מציקה לי),
לאישתי מאוד מאוד קשה עם יחסי אישות וכל מה שכרוך בכך.
היא כל הזמן אומרת שהיא לא באמת נהינת מזה, ושהיא חושבת על זה היא ממש נגעלת, איך שאפשר בכלל להיות ככה בסיטואציה כזאת...
ההרגשה היא, שגם שזה קורה זה קורה כי חייב.
נכון, כתוב שזה דבר קדוש, שזו אפילו מצווה, אבל בין ההרגשה הפנימית לבין האידיאל שאמור להיות יש פער גדול מאוד כנראה, איך מגשרים עליו? איך מתחילים לדבר על זה? והכי חשוב איך משאירים את זה באמת בקדושה ולא לתת לייצר מקום רב מידי? (או שזה אולי בסדר וזה המקום שלו?)
נראה לי שהבנתם, ואין עוד המקום כאן לפרט,
אך באמת רוצה לשאול אתכם
נשים שכאן - באמת נשים מרגישות ככה? או שזה משהו לא בסדר אצלנו? ואם כן מה עושים ואיך מטפלים בזה? מה עזר לכן להתגבר על תחושות כאלה?
גברים- במקרה ונתקלתם גם אתם בכך, מה עשיתם? הצלחתם לפתור את הבעיה? איך?
אם מישהו יודע על ספר בנושא? סדרת שיעורים? משהו? אשמח.
פוחד שזה פוגע בנישואים שלנו, בפתיחות, באהבה, בקשר שלנו...
מתוסכל במקצת...
** מצטער מראש אם ההודעה לא מתאימה.
**אפשר לכתוב לי גם בהודעה פרטית מי שמתבייש לכתוב על כך בפומבי.
תודה רבה
ולילה טוב
וזה לגיטימי שזה כך.. זה מראה על צניעות.
זה יכול להגיע מכמה סיבות..
אשמח אם תפנה אלי באישי כדי שאוכל לפרט
הרבנית נעמי וולפסון-ודבק באשתו
כדאי שאשתך תפנה לאשה תורנית בתחום
וכן, זה בסדר, וצריך לתת ליצר את המקום שלו!
כל זמן שזה בתנאים המתאימים לפי ההלכה זה קשר מופלא וטוב!
וזה אמור להיות נעים , קדושה זה לא התנזרות
ממה שאתה מתאר (עד כמה שאפשר לחוש דרך מסכים), נראה שיש בעיה של חוסר בהבנה או הבנה לא מספקת של מעלת חיי אישות ומרכזיותם בחיים הזוגיים.
אצל נשים רבות העניין נתפס כלא צנוע/מגעיל וכו'. יש לזה כמה סיבות:
1. המקום שבו רובנו נפגשנו איתו לפני הנישואים היה ממקומות לא חיוביים במיוחד וגם נשים חשופות לדברים האלה.
2. לבחורה צדיקה שכל חייה שמרה על עצמה שלא יתקרבו אליה קשה פתאום להתקרב לבחור וזה דבר שיכול לקחת הרבה זמן עד שזה עובר.
3. לצערנו בנות רבות נפגעו או הוטרדו או חשבו שהוטרדו במהלך חייהן (מדברים על 1 משלוש או מארבע), הדבר הזה גורם להם רתיעה מאוד חזקה מחיי אישות בגלל שזה דומה למה שהן עברו.
עם כל זה ישנן בטח עוד כל מיני בעיות שלא הזכרתי, ויכול מאוד להיות שקשה לה בגללן.
העצה שלי בתור אחד שעבר את מה שאתה מתאר, לדבר על זה בפתיחות עם אשתך, ואם נראה לכם אז כדאי ללכת לפגישה או יותר אצל יועצים בקדושה שמטפלים בבעיות כאלה בדיוק (אפשר למצוא את הרשימה במכון פוע"ה). בהרבה מקרים מספיק פגישה או שתיים ע"מ לפתור את הבעיה ולהמשיך הלאה בחיים טובים ומשותפים.
עצה נוספת היא שדווקא בזמן הזה תגביר אליה את גילויי החיבה שלך להוכיח לה שהאהבה שלך היא לא תלויה בדבר (להביא פרחים הביתה, לשלוח הודעת אהבה באמצע סתם יום, להשאיר לה פתק במטבח, לשבת איתה בכל יום לחצי שעה של שיחה נעימה בלי להזכיר את הנושא וכמובן להשתיק את הפלאפון וכו')
במקרה שלנו הרגשתי שהמשבר הקשה הזה שעד היום אנחנו קצת נמצאים בו בנה ובונה אותנו בקשר חזק וטוב, ואני מברך אותך וממליץ לך שתמיד תהיו ביחד בקשיים ובנסיונות ושתעברו אותם ביחד בשלום ואהבה ושמחה.
לגבי מה ששאלת יש עוד ספר נוסף: "בניין הבית" של הרב שוחטוביץ' ויש סדרת שיעורים בדיוק על זה של הרב ורבנית שפירא מרמת גן.
אשריך
מצד אחד צריך לא ללחוץ את אשתך ומצד שני זה כן מאוד חשוב לטפל. זאת הליכה על חבל דק שצריך לעבור אותה ביחד ונראה לי שקצת קשה לענות איך בדיוק לעשות את זה כאשר אנחנו מדברים בעזרת מסכים.
בקרש למה שאמרו חיי אישות הם דבר שצריך להיות נעים ומהנה לשתיכם ואם זה לא היה עד היום יכול לחהיות שזה עוד סיבה למה אשתך לא אוהבת את זה. בקיצור צריכים ללכת לטיפול שיעזור לכם לחיות טוב ביחד
ועדיין זה לא לגמרי.. אנחנו נשואים ב"ה 3 שנים.
פתחתי ניק חדש במיוחד כדי לענות לך.
גם לי היו את התחושות שאתה מתאר וגם בעלי הרגיש ככה. דיברנו על זה המון, אמרתי לו שזה לדעתי נובע מהסלידה שיש לי לחיצוניות שיש בחוץ- נחשפתי בעבר לכל מיני סרטים שממש הגעילו אותי וגרמו לי להרתע מזה.
מה שעוזר לי זה לקרוא על זה הרבה (בעיקר לפני ) וגם לדבר עם בעלי וב"ה זה הרבה יותר טוב עכשיו.
הלכתי בעבר למישהי שמתעסקת בזה לא ממש הרגשתי שזה עזר לי.
רק מה שחשוב שתדע לגבי מה שאמרת שזה פוגע בקשר- אני לא בטוחה שזה מה שהיא מרגישה. אני תמיד הרגשתי שיש לי ב"ה קשר מעולה עם בעלי, מה שעשה לי את הקשר זה בעיקר שיחות הנפש עם בעלי ומגע בקטנה, מעבר לזה לא הרגשתי שאני צריכה. יכול להיות שיש עם זה בעיה אבל אני ממש לא הרגשתי ככה והרגשתי הכי מקסים עם בעלי והכי פתוחה אליו (אין משהו שאני לא משתפת אותו ישר)רק שלו הנושא הזה מאד הפריע ולכן מאד השתדלתי.
בקיצור, המסקנה שלי תטפלו בזה אבל תדע שזה ממש לא חייב להעיד על הקשר שלכם פשוט כי מבחינתי היא מרגישה שהוא מושלם גם בלי זה.
בעיקרון זה מצב שיכול להיווצר אבל לא טבעי ולא רגיל במיוחד.
יש את מרכז יה"ל של רבנים ואנשים דתיים שמומלץ לפנות שם לייעוץ.
יש להם אתר אינטרנט כדאי להסתכל שם ולשמוע הרצאות ולקרוא מאמרים.
אם אשתך מוכנה ללכת לייעוץ יש למכון פועה מדריכות לחיי אישות בקדושה. איפה אתם גרים? אפשר להמליץ לכם על אחת קורבה.
אם אשתך מוכנה לשמוע קצת יותר יש את אפרת צור- מדריכה לחיי אישות שיש לה סדרת הרצאות באינטרנט לגביי התקושה הנשית. כדאי לראות ולשמוע. ובכלל להסתכל באתר שלה (היא דתייה והכל נקי ומותאם בדיוק לזוגות כמוכם).
לא להזניח!!!!
הנקודה המשמעותית בעיני שהיא לא נהנית.
לכן המטרה לעזור לה להכיר את הגוף שלה וללמוד איך להינות ולעזור לך לענג אותה. ואז זה כבר תענוג של שניים שזה קדוש מאד וגם לומדים את הקצב אחד של השני אז אין פה רק עניי של יצר אלא זוגיות קדושה.
המון הצלחה
בעז"ה שתמשיכו ותתפתחו בכל התחומים.
ואל תדאג- זה ישתפר וישתפר ויהיה טוב מאד!
בתכלס אמור להיות זרימה וכיף מהענין
אני אישית מכירה אחת שממש היה לה קשה עם זה והיא עשתה הכל טכני וזה..והם הלכו לטיפול והכל הסתדר
העיקר הרבה סבלנות וחייב טיפול!!!הענין ממש לא אמור להיות ככה
סורי שאני ישירה
תחפשו בגוגל, או שמישהו יביא כאן קישור כי אני לא יודעת איך.
יש לה סרטוני הדרכה לנשים, ויש סדרה לנשים נשואות.
דתי, צנוע, עדין, רגיש, ומעניין.
תציע לאשתך לראות את הפרק של לפני חתונה, -הדרכת כלות.
ואפשר להירשם ולקבל את הסרטונים למייל...
היא תותחית!!
חוצמזה בהצלחה.
אולי בהדרכת כלות?
אני חושבת שבעיקר בגלל הזולות של הנושא בצורה התקשרותית, וכל ההתייחסות של העולם לנושא,
ובאמת למרות שאנחנו לא חיים לגמרי את התרבות המערבית אנחנו כן מושפעים ממנה.
היתה לי הרגשה שזה מעשה בהמי.
לי עזר מאד לדבר שוב עם מדריכת כלות, (אפילו מדריכת כלות אחרת ממי שלימדה אותי לפני החתונה)-
נפגשתי איתה רק פעמיים-
ואני חושבת שעצם הנכונות לפתוח את הנושא ולקבל עזרה מבחינתי היה צעד משמעותי,
וגם באמת מה שלמדתי עם המדריכת כלות עזר לי.
היא גם הפנתה אותי לספר שמאד עזר לי בנושא-
כל הספר מההתחלה עד הסוף מדבר על הקדושה שבנושא ומחזק מאד.
אני חושבת שספר כן יכול לעזור, כי אפשר לקרוא בו לאט לאט ושוב ושוב, וזה יוצר תהליך נפשי.
לפעמים גם פתיחת הנושא מול אנשים אחרים- זה מביך. וכשזה ספר,
ומבינים שרב כתב אותו כי זה לא נושא שמתביישים לו- זה נושא חשוב ממש, שהרבה אנשים נתקלים בו בקשיים ומתביישים לדבר על זה!
הספר הוא- בנין הבית, של הרב שוחטוביץ', מוכרים אותו רק לנשואים ואפשר להשיג אותו בחנויות אור החיים.
כל הכבוד על הרצון לשנות, כי כשאני פניתי לעזרה בנושא אמרו לי שזה חשוב מאד לתקן את המבט על זה.
כמו שאמרו פה- זה חלק בלתי נפרד מהזוגיות, מהבית, מהאהבה...
בהצלחה רבה!!
ואחרי הלידה, כשראיתי את הפלא המתוק הזה ידעתי יותר שאני רוצה לגדל עוד אוצרות כאלה, זאת זכות ענקית!!
אבל אז אני מגיעה לחשוב ת'כלס, ולא מאמינה בעצמי.
מרגישה שזה גדול עליי.
אז נכון שהוא רק בן חמישה חודשים, אבל מרגישה שאני חיה בלי כוח, נגמר מרגע לרגע. ב"ה גם עולה חזרה, אבל מתיש כל כך.
חודשים של התשה, של למצוא את האיזון בין הילדונת שבי לבין האמא והאישה.
אני לא מרגישה מספיק בוגרת בשביל אחריות על שני אוצרות כאלה.
אבל אני לא חושבת שמתישהו אני ארגיש ככה.
ברור לי שלא עכשיו, לפחות שיהיה בן שנה, אבל עדיין זה מתסכל.
אני רק מנסה לדמיין את עצמי עם שניים וישר נגמר לי הכוח. והרצון קורע אותי...
ורק שיהיה ברור, אני מאושרת ומודה לה' כל יום ששלח לי את הילד המדהים הזה!!
מישהי נתקלה בהרגשה הזו פעם? יש לי בלאגן בראש ובלב.. איך עושים בזה סדר?
לי לקח אחרי כל לידה איזה חצי שנה להתארגן על עצמי מחדש.
ילד לוקח מאיתנו הרבה כוחות גם פיזיים וגם נפשיים. כל אחד והקצב שלו עם ההתמודדות עם הדברים.
ב"ה בדרך כלל, ילדים לא באים בשישיות. יש לך זמן לגדל את הילד ולגדול איתו ולהבין איך להסתדר ואיפה למצוא את עצמך בסיפור. המצב גם נראה אחרת כשילד קצת גודל ולא צמוד לאמא 24 שעות.
אחרי שתסתדרי עם עצמך תוכלי לאסוף כוחות ורצון לעוד ילד ואח"כ אולי לעוד אחד... כל דבר בעיתו.
מומלץ מאוד למצוא זמן לעצמך לפחות פעם בשבוע להיות בלעדיו ולעשות משהו שאת אוהבת. משהו שיחזיר לך את עצמך ויתן לך כוחות חדשים להמשיך לגדל אותו בשמחה.
אבל אם את תהיי מחוקה מרוב אוצרות לא עשית בזה טוב, לא לך ולא לאוצרות שלך.
אז תהיי חכמה. תני לעצמך להתאושש. וכשתרגישי שאת יכולה אז תנסי.
אני בחים לא חשבתי על עוד הריון אחרי חמישה חודשים. (הקטנה שלי בת חמישה חודישם. אין בכלל סדר יום עדיין, יש עייפות, יש ב"ה עוד ילדות לדאוג להן, יש בעל, יש את עצמי..- מה עוד הריון עכשיו? )
לא סתם אמרו חז"ל שאחרי לידה לוקח שנתיים להתאושש. הם ידעו על מה הם מדברים. ועדיף שתלדי כל שנתיים או שנתיים וחצי בנחת ובטוב מאשר שתלדי 4-5 כל שנה ואז יגמר לך האוויר ותהיי גמורה לגמרי.
זו דעתי, בכל אופן.
כמובן שהקב"ה מנהל פה את העניינים, אבל ככל שזה נוגע לשיקולים שלנו- בעיני הכוח שלך הוא שיקול משמעותי מאוד, את עיקר הבית.
הכוח
לנשום ולהתאושש אני אחרי 3 חודשים מהלידה ועכשיו פתחתי את העיניים אחרי שינה ארוכה לא ברור לאן עף הזמן.
באמת שאם לא מרגישים טוב לא לרוץ הלאה. ולהתעמל הרבה!עכשיו חזרתי מהתעמלות(חיזוק רצפת אגן)וזה משחרר מאוד אדם חדש יצאתי בהצלחה רבה!
ילדים זה שמחה!
לילה טוב...
כוחות שמימייםפגשתי אמא ל7 ילדים ושאלתי:
"איך את מסתדרת עם 7?! אני עם אחת וקורסת."
והיא, אשה חכמה ביותר, ענתה לי:
"בגלל זה ה' מביא אותם אחד אחד, ולא 7 ביחד"
מתרגלים, מתאוששים, מצליחים לחזור לעצמך ואז... מתחילים לחשוב על הבא.
בהצלחה.
מאיך שאני חוויתי את זה, הילד הראשון זה פלא- אושר גדול, אהבה ברמות שלא היכרת ולא חשבת שאת מסוגלת להרגיש,
אבל אצלי זה גם היה משבר
את מאבדת את העצמאות (ולפעמים גם קצת את השפיות ), שעות שינה, היכולת לשתות כוס קפה בשקט או לאכול ארוחה אחת בלי שיפריעו לך.. מלא דברים שפתאום מתערערים.
לדעתי זה הכי טבעי בעולם וממש בסדר להרגיש את מה שאת מתארת, ומנסיוני "הרב" עם בסה"כ 2 ילדים עד כה אני יכולה להגיד לך שהדברים נהיים הרבה הרבה יותר קלים לקראת גיל חצי שנה, ואז לקראת גיל שנה, ומשם ככל שהם גדלים,
וששני ילדים- מהחוויה שלי- זה הרבה יותר קל מילד אחד- הם מעסיקים אחד את השני, משחקים אחד עם השני, את כבר לא צריכה להיות שם על תקן מפעיל כל הזמן..
תני לעצמך עוד קצת זמן, הכל יהיה בסדר.
ומזל טוב!
נכון, זה לא פשוט
גם אני רוצה בעז"ה הרבה ילדים וכל הזמן מתפללת לקב"ה שיתן לי כוחות
אז אני רוצה לתת לך קצת כוחות וקצת עידוד.
1. כמו שכתבתי- תתפללי, דברי עם ה', הוא מקור הכוח.
2.תינוק אחד זה לא פשוט ולי היה יותר קשה סביב גיל שנה ולכן ממליצה בחום אל אף הקושי לא לחכות יותר מדי במרווח בין שני הילדים הראשונים, זה מאד משמעותי, נכון שבהתחלה זה מעט קשה אך איך שהקטן מתחיל להגיב (מקסימום 5-6 ח') את תרגישי בהקלה, הם יעסיקו את עצמם, יהיה להם חברה ואת תהי יותר משוחררת.
אני זוכרת שבהריון של בני השני אמרתי לגסתי שהייתה עם 3 קטנים, "איך את מצילחה להכין כ"כ הרבה? אני עם אחת ולא מצליחה כלום, מה יהיה אח"כ" היא ענתה לי שאח"כ יותר קל כי הם משחקים ביחד-וזה ממש נכון.
3. הריון לוקח 9 חודשים, זה לא שאת בהריון ואחרי יום-יומיים יש תינוק, הילדים גדלים וזה כבר לא אותו קושי.
4. פעם שמעתי מאחת הרבניות אצלנו שיש לכל אדם מנת קושי יומית/חודשית וכו' שצריכה להיות לו, הקושי יכול להגיע בבת אחת משהו גדול או להתחלק לקשיים קטנים, אני מרגישה שזה ככה גם עם תינוקות, הקושי מתחלק לפי מספר הילדים..
5. כתבת שאת מנסה לדמיין את עצמך עם שניים- האם בדמיון הם באותו גיל או בגילאים שונים? האם הסתכלת פעם על תינוקות בגיל שנה וחצי וראית את ההתפתחות שלהם? הם כבר ישנים לילה, אוכלים אוכל מסודר, מעסיקים את עצמם חלקית, מבינים, מתחילים לדבר- כל זה מאד מקל על ההתמודדות.
יש עוד הרבה דברים,
והכי חשוב זה באמת להביא את הילדים מתוך שמחה ורצון ואם אין את זה עדיף לחכות ולעבוד על עצמנו, להתחזק עד שנרצה..
בהצלחה רבה וגידול נעים
הרבה נחת
ככל שהוא יגדל יהיה לך יותר קל..
לא דומה ילד בן 6 חודשים (שאז מתחיל כל הכיף איתם כי הם ממש נהיים ילדים קטנים) לילד בן שנה.. לילד בן שנה וחצי.
וכמובן שמהריון להריון את צוברת יותר נסיון ומכירה את הכוחות שלך יותר..
בהצלחה!!!
פעם גם לי היה חלום למשפחה ענקית- היום אני רק חושבת על השלב הבא.
ובעז"ה הקב"ה ייתןת עוד כוחות להרבה שלבים.
בדיוק לפני כמה ימים, דיברנו משהו על אם יהיו לנו בנות, וחשבתי לעצמי- כמה ילדים יהיו לי? 5? 8? 10?
ולא היה לי מושג!
מעבר ל3 (יש לי ב"ה 2 ועכשיו אני מתחילה לחשוב על האפשרות של 3..) הכל נראה לי כ"כ ענק..
ויופם יבוא- הדברים ירגעו, תתחילי לנשות ולהנות מכל העסק, ויבוא לך רצון לעוד אחד. ותתחילי להבין איך זה יכול להסתדר כי התינוק שלך כבר יגדל ויתחיל להיות סדר יום ועצמאות.
ותחזרי לישון בלילה
ואז בעז"ה צזכי לעוד אחד- ושוב ההתחלה קשה, ויקח קצת זמן, ותתרגלי.
תנשמי, קחי את הזמן. תחיי ותהני ממה שיש לך עכשיו. זה עוד יבוא.
אני מכירה אישה , שבאופן עקרוני הכריזה , שהיא לא רוצה ילדים , והיום יש לה שבעה (התחתנה צעירה). היא אמא נהדרת למרות שלא תכננה אף אחד מהם .
מצד שני במקרה שלי -רציתי תמיד משפחה גדולה ובסוף זה לא קרה.
צריך לדעת איפה הרצון מונח , לעשות מה שיכולים ,ולדעת שמי שמחליט בסוף זה הבוס למעלה .
אי אפשר לתכנן שום דבר, רק לקוות ולהתפלל..
אני זוכרת שכשהיו לנו 2 ילדים, האחיין הקטן והחמוד שלי (היה אז בן 6-7 בערך) חישב את חישוביו והודיע לי ולבעלי- "אתם צריכים שיהיו לכם 8 ילדים" (אולי לא אמר בדיוק כך, אבל זאת המסקנה הסופית)
הודעתי לו מיד שאת זה יגיד לאשתו. ואני לא מתחייבת ל8 ילדים. בזמנו זה היה נראה לי המון!
גם עכשיו זה נראה לי המון. אבל בינתיים אנחנו כבר עם חמישה, ובעז"ה בעוד חודש+- נהיה כר עם שישה, אז אנחנו מתקרבים למטרה שלו
מה שאני מרגישה זה באמת- לא לחשוב יותר מידי על העתיד הלא נודע והמפחיד, אין לנו מושג מה ה' ישלח לנו..
רק להתפלל ולעשות את ההשתדלות שלנו לחיים טובים ומאושרים, מלאי בריאות נפשית ופיזית..
לידה קלה , ידיים מלאות ובריאות לכל החמודים חזקי ואמצי!
באמת קשה
בשביל זה הסוד הוא שבתכליס מתכננים ילדים אחד אחד!
שיכולים
אז הולכים על הילד הבא...
הרי לא כולם תינוקות
ולא יולדים תינוק
שיש כמה אז הגדולים עוזרים וכו
פיקדון מה'!
לא יעזור כמה תתכנני, הכל בידי בורא עולם
ה' בכל מקרה לא נותן לך עוד ילד כשאת לא מסוגלת, והוא מכיר את כוחותייך היטב (אולי יותר ממך...)
בכל מקרה, אם אחרי כמה ילדים את מותשת +נסיבות החיים הנספות- אפשר לפנות לרב ולשאול בעצתו.
יש רב חכם שאומר שלפעמים דווקא כדי לגדל משפחה ברוכת ילדים צריך לפעמים למנוע לתקופה.
אבל- כל זה בעצת רב איך וכמה זמן.
עכשיו- תניחי להתלבטות.. תני לעצמך זמן להתחזק ולהתרגל,
ובהמשך תוכלי להחליט בבריאות גופנית ונפשית
ליעקב אבינו היו 12 ילדים מארבע נשים. את לא צריכה להתחרות בארבע. תהיי עצמך לפי כוחך. את עדיין בתחילת הדרך. אין קיצור הליכים, באחד מי יודע כתוב תשעה ירחי לידה. לא תשע שנים אבל גם לא תשעה ימים. לאט ובנחת.
כשנולדה לי הבת הבכורה, חשבתי לעצמי - איך אוכל לאהוב ולטפל בעוד ילד? הרי כולי מלאה בה. ואז חמותי ז"ל אמרה לי משהו כל כך נכון, עם כל ילד שנולד, את מקבלת לב נוסף. את לא צריכה לחלק את הלב שלך בין הילדים, את מקבלת לב נוסף עבורו. אני מרגישה שזה בדיוק כך. עם כל ילד שילדתי הרגשתי שקיבלתי איתו את כל מה שאני צריכה כדי לגדל אותו. תתארי לעצמך איזה עושר פנימי זה שיש לך 10 לבבות!
כמובן שכל אחת צריכה להכיר את עצמה, מתי יש לה כוחות ורצון לילד נוסף. לדעתי, אסור ללדת ילד לא רצוי. כל ילד חייב להרגיש שהוא נאהב ורצוי כמו בן יחיד.
אל תגידי לעצמך "לא חושבת שמתישהו ארגיש ככה"..
את עוד צעירה, הרי דברים מתפתחים, גם יכולות, גם אמון עצמי, גם נסיון.
את עושה טעות גדולה שאת "מנסה לדמיין לעצמך"... אל תבהילי את עצמך. אדם שמטפס בהר למשל, אם ינסה לדמיין לעצמו עד למעלה - עלול פתאום להרגיש ללא כח..
אבל אם ידע שאם הוא הולך בעקביות, מגיע. אז ילך צעד אחרי צעד, ייהנה מהאתגר, מהחוויה, מהתעצמות הכחות. כשיגיע, יראה שהוא עם יותר אמון עצמי, עם יותר כח ויכולת.
באמת תודי לה'. זה דבר ראשון. גם אמיתי - וגם עוזר להפנים כמה זה נחמד וגדול.
וגם - אכן תנסי לסדר לעצמך בפנים, בהתבוננות נינוחה, לא בפעם אחת, איפה המקום של הילדה שבך, ואיפה האשה והאמא. תנסי להגיע לשורש האחד של כל אלו - הכל זה הטוב הפנימי שה' נתן בך, והוא מתבטא בצדדים השונים.
יש צד של ענוה והתבטלות כלפי ה', כגמול עלי אימו (אפשר לקחת לימוד מהילד - כך אנחנו מול הקב"ה), ודווקא מתוך זה - מקבלים כחות ונתינה, למשפחה, לילדים.
וגם בפעל, להקדיש זמן לעצמך, זמן לביניכם, זמן לילד. לא להתבלבל ולא להיבהל...
ואל תחשבי שאת היחידה ש"נתקלה בזה".. מצוי לגמרי. וגם - בוואריאציות שונות - אצל תפקידים נוספים שפתאום האדם מוצא את עצמו בהם בתפקיד ה"גדול", כשהתרגל שזה בכלל שייך להוריו, או ל"גדולים" אחרים... זה חלק משמח מהחיים, בהתחלה אולי קצת "מבהיל", אח"כ רואים שעל בסיס מה מקודם, בונים קומות נוספות בלי לאבד את הטוב שלפניהם. אדרבה, קומה מעצימה קומה, לשני הכיוונים.
תבטחי בה', תאמיני בכחות שבך, תתקדמי צעד אחר צעד בלי "הַבהלוֹת" - ותראי שאת יכולה לגמרי, אחראית לא פחות משאר בני אדם (אדרבה, תופסת ברצינות..), וגם לא מאבדת את כל הטוב והחביבות ממה שרכשת מקודם.
הצלחה רבה, בנחת, בשמחה, ומלא ילדים... בעז"ה, מתוך מוכנות, כחות חיים ויצירה.
תמיד רציתי המון ילדים ותמיד הייתי עושה בייביסטרים מאז שהייתי קטנה והייתי בטוחה שלא תהיה לי בעיה לגדל ילדים בקלות....
אבל אחרי הלידה ממש חטפתי שוק!!! היה לי נורא קשה לאבד את החופש שלי, לאבד את הספונטניות, שמישהו יהיה תלוי בי ושאני אהיה תלויה בו (יותר נכון בה) כל הזמן....היה לי נורא נורא נורא קשה
הבית שלי היה נראה זוועה. לא שטפתי את הרצפה עד שהתינוקת היתה בת 8 חודשים!!!!!! (למזלי בעלי שטף כל שישי בצהריים)
בקושי הצלחתי להשתלט על הכלים בכיור...ולא ידעתי איך אני אצליח לגדל אפילו עוד ילד אחד
אבל לשמחתי נכנסתי להריון כשהתינוקת שלי היתה בת 5 חודשים וכשהיא היתה בת שנה וחודשיים נולד לי בן
ואני חייבת להגיד לך שזה לא ייאמן אבל עם הילדים באים הכוחות!
אני הרבה הרבה יותר חזקה ויותר שלווה מכשהייתי כשהיתה לי רק ילדה אחת
נהיו לי כוחות חדשים
פתאום אני הרבה יותר מצליחה לדאוג לסדר של הבית, לאוכל, לילדים...
נכון שיש הרבה יותר קשיים ולפעמים יש רגעים שבא לי לעזוב הכל ולברוח! אבל סה"כ הם האושר שלי ועכשיו אני מרגישה יותר מתמיד שאני מוכנה ורוצה ויכולה לגדל עוד כמה כאלה
הילד הראשון זה שוק מוחלט
לצרף עוד ילד זה גם מסובך ומערער הכל.....
אבל ברגע שמתרגלים הכל הופך להיות טבעי כמו שזה אמור להיות....
תודהכוחות שמימייםאיך בוחרים מקום מגורים? אנחנו גרים כבר כמה שנים קרוב לישיבה בה למדתי, אבל עכשיו אני כבר לא לומד שם, המשפחה גדלה והמחירים טיפסו. אנחנו רוצים לעבור דירה, אבל איך מחפשים מקום חדש? אנחנו לא מכירים שום מקום אחר. רק לפי המחיר? איך אפשר להכיר מקום רק מלשמוע עליו? מאיפה בכלל אני אמור לשמוע על מקום חדש?
קודם כל- לעשות רשימה של השיקולים שלכם: קרבה להורים, קרבה למקומות עבודה, עלויות שכירות או קנייה, חינוך ילדים, עיר או ישוב וכו' וכו'.
ואח"כ- פשוט לחפש, לפי השיקולים העיקריים. אם קרבה להורים זה העיקרי- אז לחפש עד מרחק מסוים מההורים. אם מחירים זה העיקרי- אז לחפש מקומות זולים (ישובים, דרום וצפון) וכו'.
מצאתם כמה מקומות? לכו תתרשמו- תראו מה יש מבחינת גנים ובתי ספר- מתאים לכם או לא? יש אפשרויות עבודה או לא? קהילה או לא?
וככה ה' יכוון אותכם למקום שלכם.
סתםגב'
ופימו זה ממש כיף לעשות יחד.
.כוחות שמימייםאחרונה שלום לכולן.
אני ובעלי לא שומרים נגיעה (בשבעת הימים הנקיים), אלא שומרים נידה.
הוא פחות חזק ממני בעיניין הנידה.
השבוע הייתה לו יומולדת ונסחפנו.. קיימנו יחסים.
מה אני צריכה לעשות לגבי המקווה?
תיכננתי לטבול ביום שישי.
האם מותר לי לטבול?
האם אני צריכה לחכות לחודש הבא?
אני לא רוצה לשאול רב או רבנית כי אני מתביישת.
תודה לכן.
ואז מפסידים רק יום אחד-
צריך הוראה בשביל זה
בעצם, על כל הנ"ל לא יזיק לשאול רב, וכמו שנאמר, אפשר ע"י מישהו/ עילום שם/ לאמר שזה בשם מישהו..
בשורות טובות
צר לי לומר משהו קשה,אך במקום לתת לבעלך מתנה אמיתית ואוהבת ליומולדת עברתם יחדיו על איסור כרת.
אין לי מושג מאיפה אנשים כאן פוסקים הלכות, טהרת המשפ' עם כל הקושי העצום(ולי אישית עצום...) כל ההמשכיות בעמ"י תלויה בטהרה הזו,ולכן פגימה כזו אני לא יודעת מה אפשר לעשות,אבל זה ממש לא שאלה הלכתית לאינטרנט.
הייתי ממליצה לך לעזוב את כל החשבונות ולהרים הכי מהר שאת יכולה טלפון לרב אמיתי ולשאול אותו בכלל אם ואיך ניתן לעשות תשובה על עבירה של עונש כרת.הבא על הנידה חייב כרת.
בדיוק בגלל זה יש את הלכות נידה!!!!בדיוק כדי לא לעבור על כרת אז שומרים נגיעה,אם שומרים נגיעה לא מגיעים לדבר חמור כ"כ.
מאוד התלבטתי אם להגיב בכלל,מעולם איני מגיבה כאן,אבל אולי בזכות זה תתעוררו ותבינו שטהרת ישראל זה קריטי וחמור,לא משהו של מנהגים וכו'.ילד שח"ו נולד ממעשה כזה לא אמור לצאת מוצלח במיוחד בלשון עדינה....
אם את רוצה אפשר לדבר איתי באישי למרות שאין לי מושג איך עושים כאן את זה...
מאחלת לכם שתזכו במהרה לתשובה שלמה ושלעולם לא תפלו בדבר כזה חלילה ויהא ביתכם מלא אהבה ושכינה אמיתית!
אין בכוונתי לפגוע, אך ממש צורמת לי התגובה שלך.
היא לא שאלה מה מותר או אסור ולא שאלה מה העונש למי שעובר על איסור נידה.
וגם לא ביקשה שיעור בחינוך.
שאלה שאלה הלכתית, לא נראה לך אל תעני.
את לא יודעת איך היא הרגישה יום אחרי מה שקרה, מה שבטוח שיעור על איסור נידה לא יוסיף לה.
יקרה,שמחתי לתגובתך,
אני אישית ממש לא אדם שמעיז לדבר בהפחדות וודאי לי שאם לא הייתי אנונימית לא הייתי מעיזה.
אך מצד שני בעניין הזה של טהרת המשפ' צריך להבין שזה לא משחק,זה לא עוד הלכה או מנהג דרבנן וכו',
זה איסור כרת שגם אותי הוא מפחיד....ולא הייתי מאחלת אותו לאף אחד!!!
ואולי דווקא אם היא תרגיש צער וחרטה על זה ולא תרצה לשוב על כך לעולם זה הרבה יותר משמעותי מאשר לא לומר ביקורת ויש מצב שזה יקרה שוב,אדם שעבר פעם אחת עברה נעשית לו כהיתר,כי בפעם הבאה הוא לא יחוש כ"כ רע עם עצמו,הוא יתרגל.
סתם מחשבה שעשתה לי רע,לו יצוייר שיום אחד הילד שלי יתחתן חלילה עם בחורה שיצאה מאי הקפדה של הוריה
על מצוות הטהרה,לי אישית לא הייתי מאחלת את זה...אני ממש לא פוסלת חוזרים בתשובה שעשו תהליך ואין צדיקים גמורים שיכולים לעמוד במחיצתם,אבל במקרה הזה אני חושבת שעדיין זה סוג של בחירה מודעת,אם לא שומרים נגיעה בוודאי שאפשר להגיע לזה,ושאף אחד לא יגיד לי שהוא חזק!
וחוצמיזה אנשים לא יודעים שהאיסור של נידה הוא כרת וכדאי לדעת את זה,זה לא כמו לא להקפיד על כיסוי ראש או על אורך החצאית,זה עניין טהרת הנשמות והחיים של עמ"י!!!!!
ואני מאלו שמאוד קשה להם עם הלכות הרחקות.
יה"ר שהשי"ת יתן כוחות וירבה טהרה אהבה ושמחה בעמו האהוב.
לכאורה סופרים 7 מחדש
מוטרדת ממש ומבוהלת.. עצובה
אם מישהי (אישה בלבד ונשואה) תוכל לפנות אלי באישי לשיחה ושאלות אישיות..
תודה
גם להסתכל באתר של אפרת צור, יש לה כמה סרטונים מאד טובים לכלות.
מדברת בעדינות, צניעות ופתיחות..
מזל טוב
אם במקרה מצאת משהו מחשיד,
והוא מכחיש
מה מביא אותך לא להאמין לו?
היו מקרים כאלה בעבר?
עם הכותרת ועם התוכן!
א. אולי זה נכון שנכשל, ואולי זה גם נכון שמקומך להתערב. ואם כן יש לדון מה תעשי ע"מ להועיל.
ב. כיון שנפלט לך הביטוי שנמצא בשורה האחרונה, לא ברור האם מקומך לחפש אצל אחרים. או שמא אצל עצמך.
ג. נראה על פניו שאפשרי שמדובר בפרסומת שקפצה. אמנם, באם כל ההיסטוריה היא אתר אחד בלבד, זה קצת לא לעניין.
ד. באם תרצי להתקדם בסעיף א, תצטרכי לחשוב עם עצמך מה בדיוק הנק' המפריעה, ו- לדעת שאצל בנים יש כח חזק שנקרא "יצר הרע". תוכלי להתייעץ עם מדריכת כלות/ רבנית שאת מכירה, כדי להבין זאת בצורה אמתית ותורנית. וזאת כדי לקבל גבולות גזרה, ולא לדמיין שהסתכלות אסורה מעידה על בגידה, ושאר דמיונות שעלולות להיות אצל נשים צעירות/ "דוסיות".
בהצלחה
הלוואי שהוא לא מסתכל במקומות כאלה אבל עדיין נראה שהוא כן מסתכל אז קודם כל צריך לדעת שזאת נפילה אצל הרבה מאוד מהבנים (98% או 90% תלוי מי בדק) וזה הנסיון של הדור. כמו כל דבר בזוגיות טובה את צריכה לנסות לשוחח איתו בצורה עדינה ולנסות לחשוב ביחד מה עושים הלאה, להתפלל עליו שה' יתן לו כח לשמור את עצמו, לפנות ליועצים מתאימים כמו הרב יהושע שפירא וכמובן לשים סינון טוב על הפלאפון והמחשב זה אולי לא יפתור את כל הבעיה אבל יפחית מההתמודדות שלו. יש חוברת שמסתובבת אולי אפשר למצוא אותה באינטרנט בשם העצוב כ"כ "גיליתי שבעלי נופל". בחוברת הזאת יש בטח עוד עצות טובות שיכולות לעזור לכם לשמור עליכם מאוחדים. אני בטוח שקשה לך מאוד לדעת שהוא מסתכל על אחרות, אבל תדעי שבעלך באמת אוהב אותך ובאמת לא רוצה להכנס למקומות כאלה והתמיכה והאמון שלך בכוחות שלו יכולים להציל אותו.
אני מברך אותך שבאמת לא היה שם שום דבר וזה לא קשור אליו, ושתמשיכו לחיות ביחד באהבה וקדושה.
תקחי בחשבון שאת לא הגננת שלו בלשון המעטה והוא לא ישאל אותך מתי לגלוש כמה ואיך?
ולחטט לא בריא לקשר.
תנסי להחליט שאת זאת את והוא זה הוא וכל אחד יעשה מאמץ מצידו לחיזוק הקשר לדעתי אסור לך להתערב לו בנושאים האלה
gye.org.il
אין משהו יעיל באמת..
לדעתי צריך לדעת אייך לעשות 'רוט' למכשירים סיניים ואז להתקין רק אפליקציות שימושיות ללא דפדפן.
http://www.safemobile.co.il/. לא מכירה אישית,
מישהו מכיר ויכול לחוות דעת?
ג'נדס- איך הנט ספרק מבחינה טכנית?
ניסינו רימון על הנייד של אחת הבנות ולא היה מוצלח, חייב סיסמת כניסה וכל מיני דברים טכניים בעייתיים.
רק שרוצים לפתוח עמוד שחסום לפי ההגדרות... אני די מרוצה.
גם יש הרבה עמודים שנפתחים אבל פרסומות לא צנועות שבו נחסמות... מזה אני מרוצה, אבל יש מה להשתפר...
כאילו תמונה של בטן של הריון יכולה להופיע אבל לא תמונות חושפניות ממש. וגם, תלוי באתר...
נגיד מאקו הוא אתר בעייתי ברמותתתת
ככה שאין הבדל ברמה הטכנית. מה שיש ב"רימון סלולר" זה מה שיש בנטספארק, ולהיפך...
שמציע את פתרונות הסינון המתקדמים ביותר. חלקם חינמיים.
אני אישית נעזרתי בהם, וכעת פעמים רבות המחשב שלי יותר מסונן מאשר רימון בהגנה גבוהה.
מצ"ב הקישור:
גרים בצפון. (גליל עליון)
יומולדת לבעלי ביום שישי/מוצ"ש.
מחפשת רעיונות לבילוי בבית/בחוץ (אמור להיות קר אז צריך להיות מקום סגור).
משהו מקורי וכיפי.
בעלי שונא מסעדות ובתי קפה אז זה לא רלוונטי.
משהו יותר אישי ואינטימי, שאפשר לעשות במקום סגור או מוגן יחסית באזור הצפון (גליל עליון)
תודה!
שיכנעתי - לא עזר
נלחמתי- לא עזר (טוב, זה ברור 
)
ברירה אחרונה שנותרה - לסבול ולשתוק.
עצות? דעות?
שואלת בפורום הזה בשביל לשמוע גם את הצד השני.
כוחות שמימייםהצבע כרטיס
בנאדם מהבית כנסת שלנו היה צריך להחליף את כ-ל השיניים. הוא בירר כמה עולה בכללית אמרו לו 60 אלף אבל אם תעשה פלטינום עוד חצי שנה (בערך. לא ממש סגור) תוכל לעשות ב-30 אלף. הכל טוב ויפה חיכה חצי שנה הלך לקופת חולים קיבל הצעה של 80000 עם "הנחה" של פלטינום
באופן כללי, זה כיסוי להרבה דברים שמעבר.
יש סל הריון יותר גדול, טיפולי שיניים יותר זולים, מימון לניתוחים בארץ, סל סרטן, טיפולי פלסטיקה ועוד..
לגבי המחיר- אכן יקר, השאלה אם יש לכם צורך באחד מהדברים הללו כי אז זה כן שווה. כלומר, החיסכון שווה את התשלום.
בסופו של דבר על ביטוחים למינהם אדם משלם הרבה בשביל שכשיצטרך ח"ו
או שלא ישלם כלום או ממש ממש מינימום
ובסופו של דבר יש שם דברים שבאמת שווים
שבסוף מתבררים שהם נצרכים
שאלתי גם בפורום הורות, אבל תכלס אולי פה יותר שייך..
מישהי מכירה את האבקת כביסה הזו?
אפשר להשתמש בה לכביסה צבעונית?
ממה שכתוב לא ממש הצלחתי להבין...
כתוב שזה מכיל מלבין אופטי אבל מצוייר גם כביסה צבעונית...😕
