הי, אז אני מופתעת כמה זמן לוקח לי לבחור תנור אבל אני פשוט מסתבכת. אני רוצה דווקא דו-תאי ומסתבר שתנורים דו-תאיים הם פחות טובים וקשה לי למצוא מוצר מחברה טובה (לדוגמא bosch- לא מייצרים בכלל דו תאיים)
בקו ובלרס לא בא בחשבון- לא איכותי.
לסאוטר יש המון סיפורים על התנפצויות של הזכוכיות ואני לא רוצה לקחת סיכונים.
מישהו מכיר את התנור של מץ? כדאי להשקיע עוד אלף וללכת על דלונגי? המלצות אחרות?
תודה מראש!
בסוף הלכנו על המץ, מקווה שהוא יהיה טוב, רוצה כבר להתחיל לאפות 
לא יצאנו שנינו כבר שנה וחצי בערך, אז אנחנו מתרגשים, ומוכנים להשקיע, צריכים את זה כמו אוויר לנשימה!
יש בייביסיטר משתים בצהרים ועד אחת עשרה בלילה.
התכנית בגדול כוללת שלוש נקודות: פיקניק בים בצהרים + משהו (עדיף סדנה זוגית) + בית קפה בערב
צריכים עזרה למצוא מקום ספציפי לכל אחת מהנקודות הנ"ל.
המשתתפים: בעלי, אני, ותינוקת מתוקה מדבש
נקודת יציאה: לוד
פירוט על הנקודות:
א. חוף ים:
ים יפה, שאינו לרחצה, כדי שיהיה צנוע.
רוצים להיות צמודים לחוף (כלומר לא רק לצפות עליו).
וגם חשוב - שהגישה לחוף תהיה קרובה לרכב, כדי שנוכל בקלות לבדוק שצנוע, או לברוח במידה ויהיה שיש צורך.
עדיף חוף שיש בו גם סלעים כי בעלי לא אוהב לשבת על החול (גם אם שמים שמיכה).
הבנתי שיש חופים יפים באזור הרצליה, אבל אני חוששת מפקקים כשנצא משם כשיחשיך, וגם לא מסתדר עם הרעיון היחיד שיש לי לנקודה הבאה.
יש המלצה לחוף מתאים שיחסית קרוב לגדרה?
ב. סדנה זוגית או משהו כזה:
כרגע הדבר הכי קרוב שמצאתי לזה זה דווקא טיפול אלטרנטיבי, שנמצא בגדרה
על ידי זוג דתי ששניהם בעלי הכשרה במקצוע. ואפשר לעשות במקביל.
יש המלצה על משהו אחר? שאולי בסביבת הרצליה?
ג. בית קפה
פה אנחנו די פתוחים כרגע לאפשרויות... אם אנחנו הולכים על כיוון של גדרה, אז אפשר בכל הדרך שבין גדרה ללוד. לדוגמא גם רחובות הולך.
ולסיום - רעיונות של משהו נחמד שאפשר לעשות בים או בבית הקפה - גם יתקבלו בברכה.
ממש תודה למי שקרא עד פה, ותודה נוספת למי שיענה!
(פתחתי ניק במיוחד כדי לכתוב פה, כי הניק הרגיל שלי הוא עם שמי האמיתי, ולא מתאים לי לכתוב את זה בו)
זה כיף לעשות ביחד
אוהבת אותופירטתי בהודעה הראשונה.
תודה מראש!!!
ים- יש באיזור שפיים (אם תרצי אשאל את בעלי ביתר פירוט כשהוא יחזור הבייתה) תצפית מדהימה על הים. משקיף על הים ללא מתרחצים ולכן צנוע. זה אומנם לא על שפת הים אבל יפה מאוד ואפשר להכנס לאווירה רומנטית גם שם.
בית קפה- יש בית קפה בחדרה (נראה לי קוראים לו גולדה מאיר? או משהו בסגנון. גם את זה אשאל את בעלי) שמשקיף על הים וממש ממש נחמד שם! מאוד רומנטי ולא כזה יקר!
סדנה זוגית- אין לי רעיון. לא הייתי ב'אסקיים רום' אבל שמעתי עליהם דברים מצויינים ויש המון מלוד עד גדרה. ספציפית בתל אביב יש המון.
תהנו! מזל טוב!
יש קפה קפה לכל אורך המסלול, מלוד עד גדרה...
הסניף של יבנה הכי טעים, אבל אני לא בטוחה אם הוא פתוח.
בלוד יש 2,
ברחובות בקניון
ברמלה בקניון.
בבילו סנטר,
בראשל"צ יש כנראה חמישה...
בגדרה יש סניף בשרי....
חוצמזה יש קפה גרג,
בבילו בראשון, ברמלה...
קיצור לא חסר.
ולשניהם אפשר להוציא קופונים לארוחות בוקר, שאוכלים בערב...
מעלה רעיון שאנחנו עשינו ביום נישואים, אולי זה לא יתאים לכם כי אתם עם תינוקת אבל עם מנשא אפשר להסתדר..
הגענו לתל אביב בבוקר (חנינו בחניון שפירים ולקחנו הסעה לעזריאלי) משם שכרנו אופניים (יש פינות השכרה בכל מקום בעיר) ועשינו טיול אופניים בכל העיר, משם ועד הנמל, זה הכל ירידה ככה שלא צריך לדווש יותר מידי ויש בכל כביש מסלול לרוכבי אופניים. אולי זה נשמע קשה למי שלא רגיל לסוע באופניים, יכולה להעיד על עצמי ששנים לא נסעתי, והכושר שלי גרוע, אבל בגלל שהכל ירידה זה לא קשה בכלל וזו ממש הייתה חוויה זוגית. לאחר מכן בנמל יש מסעדות טובות (וכשרות למהדרין) חלבי יש קפה קפה ובשרי יש לחם בשר (מסעדה מעולה) לפני שנכנסנו לאכול החזרנו את האופניים בתחנת אופניים הקרובה, וחזרנו לעזריאלי עם אוטובוס. אם רוצים להוסיף תוכן אז יש במרכז העיר מוזיאונים שונים כמו הפלמ"ח או האצ"ל (גם שם אפשר להחזיר את האופניים ולהשכיר שוב כשיוצאים) יום כיף מהסוג הזה לא מתאים לכולם אבל למי שכן ההנאה מובטחת!
צלם מדהיםם !
צילם בבריתה של אחיינית שלי היה מדהים!
ממש כישרון מלידה !
מומלץ בחום !
מרדכי שמתאים לדוסים כמובןמודדת כובעים טוב גפ מסעדות טובות במרכז יבואותודה על הכל!יש שם חלבי ובשרי מהדרין
תודה על הכל!לוקחים שמיכה גדולה, פיתות עם מה שאתם אוהבים,
שתיה קלה, משחק זוגי כלשהו
והולכים לחוף.
את הקטן אפשר לסדר טוב בעגלה, או להניח על השמיכה לידכם
ולסדר הגנה עם שמיכה נוספת על הגלגלים לידו....
תוסיפו ככל העולה על רוחכם...:
כלי נגינה, פירות, ממתקים, מתנות, בלונים, פרחים, יין, שוקולד.
אפשר גם סתם לקנות מגש פיצה בדרך.
עצם הישיבה על החול עם רוח וים ברקע עושה כל אפצ'י רומנטי 
מזל טוב! 
(חחח גם אני בדיוק מחפשת רעיונות)
הבעיה עם החוף זה הצניעות.
או שאתם מכירים אזורים מיוחדים שאין בהם בעיה ואז אשמח מאודדד לשמוע
אנחנו פשוט נוסעים לאורך הטיילת עד שמוצאים מקום פנוי.
או יש את החוף הנפרד בראשל"צ, בכניסה אליו בדרך כלל, בלילה, ריק.
חוצמזה, ברוב החופים שהייתי יש קטעים שלמים שבערב-חושך כמעט אף אחד לא מגיע ואין בעיה להיות שם.
שפת הים - זה יחסית קרוב לרכב או רחוק?
הלכתי לאיטי לעבר ההר.
לפתע מולי ראיתי את ....
ההר הירוק כול ימות השנה.
מיד רצתי לפורום לכתוב לך !
מסירות נפש.
אתה יכול לנסות שם.
בשורות טובות!
מחפשים לקנות כבר תקופה...כל פעם יורדים ממייבש כלשהוא בגלל תלונות...
המלצות/ביקורות?
בעיקר על מייבשים של אלקטרולוז וזנוסי.
תודה
סביבות 2400 ש"ח
אבל הבנו שהדגם הספציפי לא משהו.
ושל בלומברג 7 ק"ג ב2000 ש"ח, גם לא מומלץ...
וגם ככה הדירה במבנה שלה קרה, עוד פתח בבית זה לא אפשרות...
דבר נוסף-
החברה תנסה למכור לכם מוצרים נוספים
הטכנאי עלול לאמר לכם שהמוצר שלו ייחודי וכו', ולא מה שקונים בשליש מחיר ב"אייס"
לידיעתכם..
(קנינו עכשיו מ. כביסה, החזרתי מגן מתח רק אחרי שהתייעצתי עם טכנאי שאני מכיר- ומפרנס מדי פעם- שנים רבות)
בד"כ המוצרים שם לא מאה אחוז תקינים, למה שמישהו ימסור מייבש שעובד מצוין ?
"הבית בפלמח"
אנשים נפלאים מסתובבים להם בצפת
בעל הבית מצחיק ומשעשע חוויה משיממה ותורנית
עם עץ זית שמזכיר את הגאולה !
בהצלחה צ'וצה
קלינאית תקשורת מאיזור פ"ת.
מקצועית עם נסיון.
אשמח לשמוע פרטים.
תודה רבה מראש על העזרה!
בקוונה כתבתי גיל כי יש כאלה מיוחדים למבוגרים זקנים...
תקשיב. נשפכתי מצחוקה-מיוחדכוחות שמימיים
לפי מה שזכור לי, הדיסקים יעילים למטרה הזו.
תןך שבוע-שבועיים הם מתרגלים למקום החדש 
וברצינות - אם הן יושבות על הקצה של הגג אז יש פס דוקרנים שמוכרים בטמבוריות (כמו ה'כלה עורב' שהיה על גג בית המקדש) אם על החבל אז רק פירורי לחם.. 
ואז השכן דקר את בעלי ..
אנחנו גרים בעיירת פיתוח חיים קשים.
מזדהה.
שלום
חברה שלי התארסה ב"ה לפני שבועיים. היא שמחה ממש והכול אבל היא לא מפסיקה להגיד שהיא ממש בלחץ מהחתונה. היא מפחדת להתעלף, להקיא או לא יודעת מה.. היא פשוט ממש ממש מפחדת.. איך אפשר להרגיע אותה?
מה שהכי הרגיע אותי זה לאכול קרפציו עם ככה כוס תפוזים טוב.
תנסי גם.
אם כבר שאלת:
התעוררתי מאוחר (בכל זאת ,חופש)
התפנקתי קצת במיטה, קמתי בכלזאת,
התלבטתי מה ללבוש, התפללתי, הכנתי לעצמי משהו לאכול,
תכננתי להפעיל מכונת כביסה, (כבר אין לך מה ללבוש)
רק בדקתי אם נכנס מייל,
ואם יש חדש בפורום, והגבתי לשרשור כלשהו,
והלכתי למלא את המכונה.
החלטתי לפנק אותך בארוחת צהריים.
עמדתי מול המקרר וחשבתי מה להכין,
אולי קציצות? אוי המחבת בכיור, רגע, נשטוף כלים (זה גם ישמח אותך).
אבל לפני כן -אולי מישהו הגיב בפורום?
וכבר נבדוק מה חדש במייל ונראה סרטון שמישהו שלח (אוי חמוד, אולי נראה לך אותו בהזדמנות).
מה, לא הפעלתי את המכונה? הנה, עכשיו כן.
אכלתי קורנפלקס עם חלב.
טוב אולי נכין מרק.
איפה הסיר הגדול? גם הוא בכיור...
בינתיים נבשל אטריות.
יה, איך הסלון נראה!
-הזזתי את השולחן. הלכתי להביא מטאטא.
כיביתי את האש. שכחתי מה רציתי.
אולי נכתוב לך איזה פתק חמוד.
אוקי, נחפש רעיון במחשב...
......................................
חזרת מהעבודה
ויש כלים בכיור וכביסה במכונה
והבית עדיין הפוך,
ולארוחת צהריים יש אטריות.
אז מה עשית כל הבוקר בבית??
-מממ... חשבתי עליך!?
binbinכוחות שמימייםועכשיו הבנתי למה משו פה שמח שחזרת לפורום...
פרנסה בסוף זה הכל ה' יתברך.
נכון שחשוב להצליח בבחינות ולהשקיע בלימוד אבל צריך גם לעשות פסקי זמן. נגיד להחליט שמשעה מסויימת לא לומדים.
לא צריך להשתגע.
הכל יהיה בסדר
להקדיש לפחות חצי שעה ביום רק לזוגיות ולפחות פעם בשבוע (לא כולל שבת ) לערב זוגי.
זה נותן תחושה שזוגיות זה מעל לכל.
הרווח לזוגיות נשאר ובלימודים- לפעמים יש מבחן לא הוגן...
אז עם מה נשארתם בסוף????
המבחנים מעל הכל *בתקופה הזו*.
לדעתי האהבה לבן הזוג מתבטאת בדיוק בלעזור לו לסיים את התקופה הזו בציונים טובים ובהצלחה בלי מועדי ב'. לא יעזור לבזבז זמן. אם יש אפשרות, אז מעולה.. אבל אם התואר קשה אז לשמור על הזמן ולעודד ללמוד.
זה זמני, 3-4 שבועות ומנצלים את השבתות לזוגיות. במשך השבוע משתדלים ארוחת ערב ושיחה קלילה על איך עבר היום (לנו אין זמן ליותר מזה..)
פשוט ניתן לשבת אחד ליד השני ולאכול בערב ביחד, ולזכור שזה זמני.
אצל משפחת יונגרייס
גמ"ח בשם כלה בכפר (תגללי בגוגל )נראה לי שתמצאי
עירית וייס ויעלי מיטל מנהלות אותו
מכירים את המפות ניילון (לא חד פעמי) שמניחים על השולחן?
אז אחרי כמה חודשי שימוש היא נראית די מלוכלכת.. וקשה להבין מאיזה צד הלכלוך בגלל השקיפות..
למישהו יש טיפ איך מנקים?
תודה.
חודש טוב ובשורות טובו בע"ה!!
על 40 מעלות~א.ל
למכונת כביסה או כל בגד
ב. מייבשים את זה, בחבל התלייה
מרב.אחרונהלילה טוב לכולם! יש לי בן בכור בן שנתיים וכמעט שמנה חודשים. הוא ילד מתוק, אנחנו מתים עליו ממש הוא האושר שלנו.
הבעיה שיש לו קטעים שהוא יכול להוציא אותי מהדעת לפעמים.
בדרך כלל זה קורה כשאנחנו נמצאים בחוץ. ילדתי לפני חודשיים והרבה פעמים במהלך ההריון הייתי מוציאה אותו מהמעון.
אסור היה לי להרים דברים כבדים ואיכשהו קיבל את זה שלא יכולה להרים אותו והלך ברגל(מתפנק הרבה שנרים אותו אע"פ שהולך מצויין).
היו לו קטעים שבאמצע הדרך ללא כל סיבה מוקדמת מתיישב על הרצפה- שום הבטחה, הסבר או איום לא היה עוזר. הוא בשלו.
מדי פעם בפעם היה עושה שביתות כאלה כשאני חסרת אונים מולו -לא יודעת מה עוד אפשר לעשות כדי לגרום לו לקום מהרצפה ומתה כבר לעוף הביתה בהריון מתקדם אחרי יום עבודה.
באוטובוסים הוא גם עושה לנו קטעים מפדחים עד כדי כך שאני בלחץ ופחד שמא הוא שוב יחליט להתמרד.
היום זה היה שיא מבחינתי.
הוצאתי אותו מהמעון כשהקטנה תלויה עליי במנשא.
עלינו לאוטובוס מפוצץ ולא היה מקום לשבת והיה לי דווקא בסדר לעמוד כשהוא לידי =שנינו תופסים בעמוד ונשענים על מקום מסוים.
ואז התחילו כל ה"נשמות הטובות" באוטובוס לדבר. הציעו לי לשבת. מישהי קמה ופינתה לי והילד התעקש להישאר לעמוד.
אני הודיתי להם א בל אמרתי שהוא רוצה לעמוד. ואזז מישהי אמרה משהו כמו" מה זה?! מה הוא צריך להחליט?!:
המשכנו לעמוד אבל כולם ריחמו עלינו (אפילו שמבחינתי אין על מה ויותר נוח לי לעמוד כשהוא בשקט) ולבסוף ישבתי והזמנתי אותו לבוא. הוא סירב וישב באמצע המעבר. כל מיני אנשים התחילו לקרוא לו ולהגיד לי מה לעשות וכו'.
אני הייתי מוגבלת כי התינוקת על הבטן שלי ולא יכולה להתכופף לאסוף אותו.
ככה זה נמשך כשהוא גם התחיל לבכות, הנהג צעק שהילד מפריע לאנשים לעבור, כל האוטובוס מסתכל עלינו, הילד
לא מקשיב ולא רוצה לשבת ומולי יושבות שתי נשים שלא מפסיקות לבקר ולתת עצות.
אחת מהן אפילו אמרה (מולי!!!) הילדים של היום זה משהו!!
אני ישבתי בשקט, דיברתי איתו וניסיתי למשוך אותו פיזית (אם הייתי בלי הילדה הייתי מרימה אותו אליי) או לקרוא לו שישב לידי ונתקלתי בסירוב ובבכי.
רציתי פשוט לצעוק לכל ה"יודעי דבר" שיסתמו את הפה שלהם ויפסיקו להתערב איפה שלא ביקשו מהם.
אבל ידעתי שברגע שאעשה זאת זרם של דמעות יפרוץ מעיניי ולא רציתי להשפיל את עצמי מול אוטובוס מלא.
כל הזמן הזה המבוגרת שמולי מדברת איתו ומאיימת שהנהג יוציא אותו החוצה אם ימשיך לבכות(זה הדבר היחיד שהרגיע אותו קצת.. לפחות לה הוא הקשיב)
בסוף נמאס לי וחיפשתי איפה לרדת. לא יכולתי לסבול יותר את המבטים הביקורת האשמה והעצבים
ירדנו שלוש תחנות לפני הבית שלי והלכנו ברגל.
אמרתי לו שאני מאוד מאוד כועסת עליו ושהוא לא התנהג יפה. כשאמא אומרת לשבת לא צריך להתגלגל על הרצפה ולבכות אלא לעשות מה שמבקשת.
הוא ייבב פה ושם אבל לא עשה שביתות כמו שהוא רגיל לעשות לנו.
יש לו גם קטע שבאמצע המדרגות הוא פשוט לא מוכן לעלות. ושוב אותו סיפור ובכי ושכנועים ולפעמים אפילו נשברים ומרימים אותו בעצבים(בעיקר בעלי כי אני הייתי בהריון ועכשיו עם הקטנה או עגלה אז לא רלוונטי)
הפעם הוא התחיל קצת עם הקונצים אבל הייתי ממש החלטית והוא עלה בשקט.
אני ממש רתחתי מעצבים. כעסתי על ההתנהגות שלו. אני אוהבת אותו הכי בעולם אבל תוהה לעצמי מה אפשר לעשות עם כל ההתמרדויות האלו? אני מפחדת הרבה פעמים גם שירוץ לכביש כי לפעמים רץ הלאה ולא מקשיב
ואגב סיפרתי את זה לחברה שלי (רווקה אם זה משנה) ואמרתי לה שהוא עיצבן אותי וניסיתי לשפוך את הלב אבל היא אמרה
שלא אומרים על ילד שהוא מעצבן, ושזה ישאיר לו צלקת לחיים וכהנה וכהנה.
אני ממש נפגעתי כי מה בסך הכל אמרתי? ניסיתי לפרוק וקיבלתי שטיפה.
מה אתם חושבים שהדרך הנכונה להתמודד עם המרדנות הזו? האם גם אתם התנסיתם בכך?
ומה אתם חושבים על מה שהחברה אמרה? אשמח לתשובותיכם!
התנהגת מעולה...
תקראי שוב מה שכתבת - ותצחקי מהפיליטון..... התגובות של כל ה"מייעצים" לא שוות ליותר מזה. חבל על הצער..
והנה גם ראית, שכאשר "באו מים עד נפש" ובאופן חריג התנהגת קצת יותר בהחלטיות - הוא גם הבין שזהו...
פעם הבאה שאת שופכת את הלב על דבר כזה- אל תעשי את זה עם רווקה שאינה מבינה במה מדובר (ויכולה להיות גם נשואה כזו..), אלא עם אמא מנוסה וטבעית, שתספר לך מתי קרה גם לה...
לא ישאיר לו שום צלקת. רק בריאות. רואה שאמא שלו בן אדם, ונשארת בן אדם גם כשהגיבה קצת יותר תקיף, כמו בן אדם במצב כזה...
בכללי, כמובן להרבות ביחס חם ונעים ללא קשר לאירועים כאלה.
אבל בעניינים כאלה, חושבני שצריך מינון נכון של "תמהיל" עמידה על שלך, עם שלוה. אפשר בסוף להציע איזה "תחליף" בתור ג'סטה של המבוגר לילד, או איזו "הצעת פשרה".. לפעמים להסביר. לפי המצב והתחושה. הוא יראה שאינך נבהלת, עומדת על שלך כשצריך - ונשארת האמא הטובה.
אני גם חשבתי כך ואמרתי לחברה שברגע שתהיה ממש במציאות הזו אולי תוכל להבין..
בדרך כלל אני מדברת על דברים כאלה עם אחותי הנשואה אבל הפעם יצא שדיברנו ושפכתי את הלב..
בדרך כלל כשזה אני מולו אז יותר קל להתנהל מולו או לערוך מו"מ אבל כשכל העולם מתערב זה לא מצליח..
שוב תודה. אם יש לך הצעות מעשיות לאיך להתמודד עם ההתנהגויות החוזרות ונשנות האלו אני מאוד אשמח לשמוע.
כי זה קורה די הרבה- סתם לדוגמא בהקשר של המדרגות רוב הפעמים הוא עולה בבכי אחרי שכנועים רבים
או שבעלי מרים אותו..
*אגב מה פירוש המילה פיליטון?
סוג של מאמר הומוריסטי, משעשע.
במדרגות, זו הפגנה מצויה.
אפשר לפעמים לנסות לחבק אותו קרוב, ולהגיד: אתה עייף?.. בוא נעלה מהר ביחד, נראה מי יגיע ראשון; או, בא נעלה הביתה וניתן סוכריה.. או משהו דומה (כלומר, הוא לא באמת עייף בדווקא, הוא בעצמו לא מבין בדיוק מה הענין. אבל זה נותן לו "הסבר" שהוא עשוי לקנות..).
לפעמים, אם מסרב בכל זאת, אז בשלוה: טוב, אז אני עולה -כשתרצה תבוא.. בד"כ התוצאה שהוא רץ אחרייך.. כמובן, לשים לב..
שיטה שההורים שלי עשו לי כשהייתי קטנה אולי זה יעזור לך.
סבתא שלי הייתה גרה בקומה 7 (!) בבניין ובשבת לא הייתה מעלית שבת,אז היינו צריכים לעלות ברגל.
כמובן שבתור ילדה קטנה זה היה מעייף.
אז ההורים שלי החליטו לעשות לי מנוחה כל קומה, ואז הייתי מתיישבת, סופרת עד 10 וממשיכה לעלות.
זה היה מן משחק כזה, וגם נתן לי מוטיבציה להגיע לקומה הבאה.
ואני ממש מבינה אותך בקטע של האוטובוס, בתור אחת שנוסעת הרבה באוטובוסים. וגם הקטנה שלי, אמנם רק בת שנה ו3 אבל כבר יודעת לעמוד על שלה לפעמים 
העיקר זה להיות שלמה עם עצמך, ולנסות לזכור שכשאת דורשת ממנו משהו זה לטובתו, גם אם הוא לא מבין את זה ובוכה.
לנסות לסלק את ייסורי המצפון, ולזכור שאת אמא טובה!!
בהצלחה רבה רבה!
כוחות שמימייםכמו צמח בראחרונהפסיכולוגיה הפוכה מה שנקרא
תודה. אני אעתיק גם לשם פשוט אני רגילה לפורום הזה..
איפה אפשר לקנות טרמפיסט? ומה המחירים בערך?
אנחנו מאד לא אהבנו. לא יציב מספיק ולא נוח להליכה שאיננה קצרצרה, בטח שלא לאוטובוס.
כשהיו לנו שני צפופים (הפרש שנה וחודש) הכי התחברנו לעגלת תאומים.
היום יש כאלו צרות שנכנסות בכל דלת ולא תופסות הרבה מקום, ולכל אחד יש הפינה שלו.
שווה לבדוק ביד 2 בד"כ יש אחלה מציאות..
מי משתמש בהם? זה לבעיה כלשהי? מותר לפעוטות?
רק חשוב ללכת למטפלת מומלצת, ושוב אין בזה סודות את מוזמנת לפתוח באינטרנט ממליצה על האתר של פארמה גורי יש שפע של מידע..אצלי הם יודעים בסופו של דבר אימא לא תשאיר אותם לבד ובגיל יותר גדול היה לי ילד שלא שם לב שהלכתי וילד שעשה אותו דבר - הסתובב והלך לו בלי להסתכל עלי
ברור שפה ושם הוא יכול לבכות אבל ב"ה הוא לא מאלה שעושים קטעים בסופר. זה בעיקר בסיטואציות שציינתי.
אבל בגלל שהוא ילד קטן ולא הכי מודע לסכנות אני מתה מפחד. אם אנחנו ברחוב אז יש תמיד כבישים ליד והוא יכול לרוץ לשם ואם סתם דוגמא בקניון הוא יכול לרוץ למדרגות הנעות...וכו'..
כשנאני יכולה(במדרגות לדוגמא) אני עולה אבל גם זה לא בלב שלם. אני לא יעה הביתה ואשאיר אותו בקומה ראשונה אלא אחכה בקומה שניה
וגם זה לא בלב שלם...
ומה עושים באוטובוס מלא במצב כמו שהיה?
עד שהוא יסכים לעלות, בעיה שלפעמים זה מפריע לשכנים שנחים תמיד
ואם הוא כבר מבין אז אפשר להגיד שילד שלא הולך עם אימא אז משחק שלו הולך ממנו לארון - כלומר להעניש גם שהוא יפסיד מהתנהגות שלו
יש הרבה ילדים שעדיין רב הזמן בעגלה בגיל הזה
ן על מה שאמרו אבל זה קשה כי עדיין שומעים וזה מחלחל.. בייחוד כשזה היה בסיטואציה הזו שהרגשתי שנמצאת בעמדת
חולשה.
תודה רבה. היום באמת לקחתי אותו ובאתי הרבה יותר מוכנה.
קודם כל לקחתי את הקטנה בעגלה כדי שאהיה פנויה לקבל אותו בחיבוק והגוף שלי יהיה יותר חופשי
ופנוי אליו.
לקחתי בתיק חטיף שיעסיק אותו וירגיע רעב קליל.. הלכתי איתו בקצב שלו, הסתכלנו בנחת על דברים מעניינים ברחוב.
דיברתי איתו והסברתי לו מה אנחנו עושים ולאן הולכים.
ברוך ה' היה הרבה ייותר טוב. הוא הלך ושיתף פעולה ולא עשה הפגנות. היו דברים פה ושם בקטנה אבל
מאמינה שההיערכות מראש ממש עזרה.
תודה שוב לכולם ושה' ייתן לנו הרבה כוחות לגדל את ילדינו בשמחה ואהבה.
"באהבה ננצח"...
הכי טוב כך, כשהוא מרגיש שאת "איתו" ממילא, מוצא את מקומו בהליכה הזו.
לומר להם שזה רק מפריע. באופן תקיף.
אני הייתי מסתובבת ואומרת "תודה" תקיף. או "את מפריעה לי". פשוט שיבינו. גם אם אני ברחוב ויש ילד בוכה ואמא עם תינוק קטן, אני שואלת אותה אם אני יכולה להועיל. באופן כללי במריבות אני מאמינה שאנשים אחרים מפריעים.
(אתמול צעקתי על אחותי כי היא ממש ניסתה לעזור, אבל ממש הפריעה.)
אפשר להציע עזרה\ להתעצבן בשקט אבל לא לתת הצעות
א. כדאי להחמיא לו בפעמים שהוא כן מתנהג יפה. אפילו שלנו זה נראה מובן מאליו. להגיד לו איזה יופי שהיום הלכת יפה! כמו גדול.... אמא ממש שמחה.... וכו'.... כדאי קצת להאריך, כדי שזה יחלחל לליבו.
ב. אפשר בסתם אחר הצהריים אחד, לשחק משחק של "כאילו". הוא האמא ואת הילד, והולכים למכולת (לדוגמא) ולשחק באמת, שקונים בכאילו וכו'. ואז כשחוזרים, לעשות לו קצת ממה שעושה, ואחרי שמבין, להגיד משו כמו: בעצם, אני גדול, אני יכול ללכת כמו אמא! .... וככה הוא יבין...
אני חושבת שההתנהגות שלו מתאימה לגמרי לגיל והיא חלק מההתפתחות שלו!ברור שזה לא קל אבל לזכור שזה עובר.מה שהרגשת רע היה בעיקר בגלל האנשים ה"נחמדים" באוטובוס.אחרת היית יכולה להתעלם. אני חושבת שכדאי להתעלם איפה שאפשר להעביר בשקט.כמובן אם זה לא משהו חריג..לגבי המדרגות אני אומרת לבן שלי שאני מחכה לו בבית והוא יכול לעלות בקצב שלו. לאט לאט הוא עלה. בהצלחה וגידול קל.
http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=4030&cat_id=4034
"להתמודד עם גיל ה לא" מכון מאיר ד"ר אבולעפיה
"הפעם הוא התחיל קצת עם הקונצים אבל הייתי ממש החלטית והוא עלה בשקט."
ברגע שאנחנו בקור רוח ושליטה ולא מתרגשים הכל רץ.
קל להגיד..קשה בקרב.
ארץטרופיתיפהיש לי אחד בן 4 חודשים ואחת בת שנתיים וחודש
עד לפני שבוע היא עשתה לי בית ספר, מה שעבר עלייך זה תענוג לעומת מה שעברתי.
אבל זה ממש נחלש.
אני השגתי עגלת תאומים וככה היא מרגישה יותר שיוויון
וגם התחלתי להשכיב אותה לישון יותר מוקדם וככה יש לנו שעה בבוקר לפני המעון שיש לי סבלנות ומרץ להרבה דברים.
אבל התינוק שלך רק בן חודשיים וזה לא משהו שאת יכולה כנראה לעשות כרגע,
אז פשוט תחכי. יום אחד הם יתחתנו ויעזבו אותך בשקט
אגב, אני גם לא בעד להגיד עליהם שהם מעצבנים, אפילו שזה כמה פעמים היה לי על קצה הלשון
וכן, יש אנשים שמרשים לעצמם להגיד מה שהם רוצים, במיוחד כשמדובר בילדים...
את אמא שלו והוא הבן שלך ושכולם יגידו מה שהם רוצים.
ואת בן אדם. אם את טועה- וכולנו טועים- אז זה בסדר, הילד שלך ילמד שאת לא מושלמת וזה בסדר אם גם הוא יהיה לא מושלם.
באופן אישי-אם קורה לי שאמרתי משהו לילדים וזה לא היה במקום , כעסתי יותר מדי - אני מתנצלת ומבקשת סליחה מהילדים. זה נראה לי הוגן. (כמובן שאם חינכתי, לא הרשתי משהו מסיבות שלי והכל היה מתוך מחשבה- אני לא מתנצלת...)
לגבי חברה רווקה- לא יודעת עד כמה נכון לשתף אותה אם כבר הבנת את הלך הרוח שלה. יש רווקות עם אמפטיה והכלה, ויש כאלה שלא- תלוי בבנאדם.
לגבי המרדנות- הגעת לגיל ההתבגרות המוקדם.. בהצלחה! זה עובר באיזשהו שלב. תציבי גבולות באופן עקבי ותבחרי על מה את מתעקשת ועל מה לא. אי אפשר להיכנס לעימות על כל דבר, זה יעייף אותך ואותו.
בהצלחה!!!
היי, ממש אשמח לשמוע את דעתכם..
אני לומדת ב'מכללה ירושלים', הרבה מהבנות בגילי (אם לא לומר רובן) נשואות/נשואות + ילד
בחיים שלי לא דיברתי עם בנים, ואני מרגישה שאני לא כ"כ יודעת מה אני רוצה מעצמי
בא לי לנסות אבל מפחדת. ואמא אומרת לי ללכת על זה, לקפוץ למים
רציתי לדעת - אם בא לשתף, באיזה גיל יצאתם?באיזה גיל התחתנתם?
בדיעבד, מרגיש שזה היה בדיוק בזמן המתאים?מוקדם מידי?יכולתם כבר לפני?
טיפים, סגולות הגיגים וכו'
יתקבלו בברכה
וסליחה שפלשתי 
התחתנתי מוקדם. מאוד. אבל יצאנו כמה שנים לפני, ולנו זה הזמן שהתאים.. אין דבר כזה זמן מתאים. יש זמן מתאים למישהו ספציפי. את צריכה להבין מה הזמן המתאים שלך. נראה שיש לך לחץ חברתי (חברות+אמא). תעצרי את כל הרעשים מבחוץ ותראי מה א-ת רוצה.
זו תקופה מהממת, עם הזדמנות חד פעמית שבה אדם מגיע במטרה להכיר את העולם שלך, ושאת תכירי את שלו...
הזדמנות להכיר את עצמך במצבים מעניינים, לראות איך את מתפתחת, משתפשפת, לומדת מתקדמת...
להכיר כל מיני סוגים של בני אדם, בעלי אישיות שונה.. כל אחד במקום שקשה לו, בתחומי עניין שלו, בנקודת מבט שלו על החיים...
יש לך הזדמנות להמציא את עצמך מחדש בכל דייט חדש, עם כל בחור חדש... להכיר את עצמך באופן פנימי יותר...להבין מי את ומה קורה לך...
קיצור זו תקופה מאוד יפה ומעניינת...
ממני, רווקה.
מניחה שהנשואים היו אומרים לך להנות מהתקופה הזאת כי היא לא חוזרת... עכשיו את רווקה יפה וצעירה, שכולם רוצים להכיר...
לפתח ציפיות של להתחתן עם הראשון שאת יוצאת איתו. זה יכול להיות מאוד מאכזב. לרובם זה לא קורה.
אם יקרה כך מה טוב אם לא, לא נורא. תתפללי שיהיה בקלות.
כל אחת מרגישה מתי היא בשלה להתחתן. לפעמים מתחתנים גם בלי בשלות נפשית ואז זה בא מקורח המציאות.
נשמע לי בין השורות שיש לך קצת חששות וחוסר בטחון עצמי מלהפגש עם המין השני. אבל אולי אני טועה.
בכל מקרה אם זה המצב כדאי לעבוד על זה עם עצמך להאמין בעצמך וכו' ולזכור שגם לבן אדם שמולך יש הרבה חששות ואפשר להתגבר ביחד.
המבוכה שיש בין המינים היא בריאה וטהורה. זה רק אומר ששמרת על עצמך כל השנים. ישר כח.
מקווה שתמצאי את מי שמתאים לך מתי שיתאים לך.
אבל קרני שומרון ישוב חביב מאוד לזוגות צעירים.
המרחק מהאונ' הוא חצי שעה.
יש מלא מלא טרמפים כל יום קבוצות פעילות מאוד.
מחיר שכירות לא בשמיים (אפשר למצוא מ-1500 ש"ח)
וגם יש פה הרבה דברים שעוזרים מאוד שאין בכל ישוב - בנק, סופר גדול,מבחר חנויות.
המרחק לעיר הקרובה- כפ"ס הוא 20 דק'.
גם קרוב וגם זול וגם קהילה נחמדה
ואם תתחברו תזכו לגור בדירה איכותית במחיר שלא תמצאו בשום מקום אחר..
גם עלי טוב. לא יודעת מחירים. אבל טרמפים יש.
אריאל יש כל 20 דקות אוטובוס. ויש שם קהילה דתית.
שלום לכולם,
אנו מחפשים יישובים למגורים סביב ירושלים עם תחבורה ציבורית נוחה לירושלים. (אנחנו בלי רכב)
תחבורה נוחה=מס' אוטובוסים סביר ביום, ולא אחד כל שלוש שעות.
מי שמכיר יישובים כאלו נשמח לשמוע.
תודה רבה.
יש אוטובוס פעם בשעה-וחצי שעתיים בערך, ועכשיו המחירים ממש ירדו.
יכולים להיות הרבה דברים שלא נראים ראויים והחוזה דוקא יגבה אותם
או דברים שמתאימים ונכונים ובחוזה בכלל אין התייחסות או חיוב לכך...
אם את שואלת לדעתנו- אני הייתי אומרת שזו מחויבות שלכם. מן הסתם לפני שנכנסתם לדירה הגינה היתה חלק מהשקלול..
וכמו שמשתמשים בה, כך צריך לדאוג לה. כך לענ"ד
ראשית, גם אם העצות עזרו חלקית זה מבורך.
מערכת יחסים אינה הכול או כלום.
בנוסף הערה חשובה: ההערות של ההורים עלולות לקלקל את הקשר עם בעלך לעתיד.
כמו בלשון הרע שאם שמעת אל תאמין צריך לעשות זאת גם כאן.
כדאי שתלמדי את ההלכות של לשה"ר יש שם כמה דרכים
איך לא להאמין למה ששומעים.
