פורום נשואים טריים (עמוד 473)

בצוק איתן, הייתי חודשיים אחרי לידה ובעלי גוייס,

לא היה קל

אבל עודדנו אחד את השניה שזה הדבר הנכון

ושזו העת לתרום לקיומו ולחיזוקו של עמישראל, למרות העיתוי הלא קל מבחינה אישית

כל אחד יתרום את תרומתו בתחומים המתאימים לו

האידיאל כמו הדר לב...

בפועל לבעלי היה ממש קשה עם הראש במילואים שלו.
התייחסו.אליו כמו טירון,
ברמה שהיה לו שבועיים רצופים משבת הגדול עד פסח
וכשבאתי לישוב בו שירת לו שחררו אותו אפילו ללילה!!!
רק לארוחת שבת...

ב"ה פירקו את הגדוד שלו והציעו לו להצטרף לפלוגה אחרת

ובגלל שהיה לו כל כך רע
ויתרנו על הנסיון הנוסף...

דוקא כדי שכן יעשה מילואים.


לומר מה אני מרגישה בכנות?
אני בולעת את הרוק...מצידי היה שלא יעבור. כשהיה במילואים זה סיוט עבורי.א י מפחדת לישון לבד. קשה לי נורא ימים שלמים להיות לבד עם התינוקת שקמה הרבה בלילה ואני בהריון...וגם סתם- פשוט לא מוצאת את עצמי בעולם בלעדיו (ב''ה)...

אבל
לו לא אמרתי מילה.
ודוגרי זה דרש ממני מלא כוחות נפש.
הוא יודע שזה קשה לי אבל מצד שני שידרתי לו שאני איתו ומה שטוב לו-אני בעד.
הרגשתי שזה מאוד חשוב לו להרגיש שמשרת שרות משמעותי במילואים. שחשוב לו לתרום ולהוציא מעצמו. ושזה משהו שמרגיש שיכל לקרות רק בצבא ולא באיזה מעשה חסד רגיל...

הרגשתי שאם אני אישתו אסור לי למנוע ממנו לממש את עצמו.
וגם....בלב הרגשתי שגם אני אץגדל מזה שאתן מעצמי למען עמ''י.


אז בקיצור- אם זה היה תלוי רק בתחושה שלי- אז לא היתי רוצה...
אבל מאחר וזה רצונו והלב מרגיש שעמ''י זקוק לזה- אז אני מתגברת..או לפחות מנסה...

חיפשתי את זה ובסוף מצאתי

כשהוא היה שכיר ספגתי
כעצמאים זה הרבה יותר מסובך
בפועל, גם אחרי 6 ילדים אין פטור אוטומטי
העבירו אותו למקום קל"ב.

מה נסיבות הפטור זו שאלה אחרת
במקרה שלנו עד השלב של ה6 ילדים בעלי עשה המון חודשי מילואים
בהריון, שבוע וחצי אחרי לידה,
בחודש שמיני.

 

עוד דרך לתרום לעמ"י. מצד שני אני כרגע עם ילדה אחת אז קל לי לדבר

אשתי מצליחה בגבורה עילאית להשלים עם העובדה שבינתיים אני ממשיך לתרום לעמ"י.

זה ממש לא קל לה במיוחד שבצוק איתן הייתי בחזית

בעלי כל פעם שיש לו מילואים מאושר עד הגג,

יש לו זמן לעזוב את העבודה ולפגוש את החברים וכן גם לתרום לעמ"י

בצוק איתן הייתי שבוע וחצי אחרי לידה והוא היה כל כך מאושר שגייסו אותם שאפילו לא התווכחתי ולא ניסינו לקבל פטור.

זה קשה, יש זמנים קשים,

אבל לילדים יש גאווה שאבא שלהם נמצא בצבא.

בעלי בשנתיים האחרונות עושה הרבה מילואים. כולל חודש שלם בצוק איתן ( שבועיים בתוך עזה) ושבועיים בעמוד ענן..

הוא כ"כ מאושר ללכת ולתרום וב"ה מעריכים אותו מאד בצבא ובכלל לא מתייחסים אליו כטירון..

בחודש האחרון הוא היה במילואים בערך שלושה שבועות אך גם יכל לא להגיע והוא כ"כ שמח לנסוע שלא אמרתי דבר. כיף לשוחח עם בעל שמח!

כל פעם שהוא שואל אותי האם לנסוע אני אומרת לו שיעשה מה שטוב לו ( ותמיד בסוף הוא נוסע... )

בס''ד

אבל אני אשת קבע לקצין קרבי ובחרתי בחיים האלה מרצון ושמחה..
כך שפחות רלוונטי.

בהצלחה!

האמת שקראתי את התגובות פעם ועוד פעם ואני פשוט לא יודעת מה לחשוב.

מצד אחד שמחתי על הכנות. לדעת שלרוב זה לא כזה פשוט להגיד כן. (במיוחד לאלו שחוו אי אלו קשיים עם המילואים...)

ומצד שני לא קל להחליט שזהו. 

לכל אחד יש סיבות ומצבים שממש לא מתאים לו מילואים (ובטח צו 8) ומצד שני אם כולם יוציאו פטור אז מה יהיה על הצבא?

נכון שאנחנו לא במצב של מלחמת העצמאות או ששת הימים ומצד שני יש עדיין צורך בצבא חזק ומיומן שמערך המילואים הוא חלק חשוב בו...

אגב, בעלי משרת בחזית, זה גם מוסיף לתסבוכת אבל לא האישיו בהתלבטות.

אפשר לשתף אתכם במחשבות שלנו?

 

למה לא? מסיבות אידיאולגיות.

 

למה להוציא פטור? מצד בעלי שתי סיבות:

1. הוא מרגיש שלא מספיק מכבדים את הדתיים ואת צורכיהם גם באימונים רגילים וגם בצו 8 עם כל חילולי השבת שנובעים מזלזול של המפקדים ולא מצורך אמיתי של הצבא. או שלא מספיק דואגים לכשרות וכו'.

2. יש לו נכות מהשירות הצבאי ועם הזמן והגיל המצב קצת מחמיר. (אם הוא יבקש פטור זה יהיה על רקע זה)

 

מהצד שלי:

1. קשה לי עם הנוקשות שבשחרורים והעיקרון שאנחנו תלויים בחסדי המפקד. (למשל השבוע במילואים רגילים הייתי עם 40 חום ולא הסכימו לשחרר אותו ללילה, בסוף הוא הבריז חצי באישור. ובקיץ בזמן צו 8 עברתי חוויה טראומתית קשה (שלא קשורה למלחמה) בעקבותיה היא לי כמה חודשים של סיוטים מדי לילה ולא הייתי מסוגלת להיות בבית. בנוסף לכל האזעקות הייתי במצב נפשי ממש ממש קשה. אז בסבב שחרורים הראשון בעלי יצא אבל זה לקח כמה ימים.

 

2. העולם כמנהגו נוהג- קשה לי עם זה מאוד תפיסתית שיש כאלו שמגייסים אותם מכח חובה (לא מתנדבים להתגייס...) סופגים כל כך הרבה מכל הבחינות (כלכלית, נפשית, כל סדר היום משתנה)

ורוב האנשים ממשיכים בשלהם. יש כאלה שמתנדבים לעזור אבל אף אחד לא חייב לי כלום.

ואני אסביר- במלחמה בקיץ הייתי 3 חודשים אחרי לידה עם ילד בן שנתיים וחצי שובב מאוד מאוד שביטלו לו את המעון מסיבות בטיחותיות והיה לי בלתי אפשרי להתמודד עם שניהם יחד (עוד לא למדתי איך מטפלים בשני ילדים במקביל ופתאום בבת אחת לעשות את זה 24 שעות...)

ניסיתי לגייס עזרה מכל מקור שרק אפשר. מהמוקד של הבית היהודי שלחו לי 2 מתנדבות שבפועל לא הסתדר לאף אחת לבוא. מבחינתי רציתי לשלם לא ציפיתי שזה יהיה על חשבונם רק שיבואו. הבייביסיטר הקבועה רצתה לנצל את ימי החופש לטיול בצפון. אחות של בעלי עבדה בקייטנה ולמרות שהתקשרתי והתחננתי שתבוא אמרה שהיא לא יכולה... 

פה ושם הצלחתי לגייס עזרה אבל זה היה קצת מדי ומאוחר מדי. 

התחושה הזאת שבעלי גוייס בלי ששאלו אותנו, בלי שהייתה את היכולת לסרב- אבל כדי לקבל קצת עזרה אני צריכה להתחנן בפני מכרים ובפני אנשים זרים- זאת תחושה שלא עוזבת אותי כי א"א לדעת מה יהיה בהמשך...

בהקשר הזה גם מחרפן אותי למשל שגיסתי רצתה מאוד לעזור אבל היו לה שני מבחנים של האוניברסיטה ואם היו נותנים לה לגשת למועד מיוחד יחד עם המילואימניקים ותושבי הדרום היה נחסך סבל משמעותי של ילדים רכים בשנים... (והילדים שלי סבלו...) למדינה זה לא היה עולה כסף ולא היערכות מיוחדת כי גם ככה היו מועדים מיוחדים...

ויש עוד דרכים לגייס תמיכה מהציבור שלא יסתמך רק על טוב ליבם של בנות 15 שאם פתאום בא להן לצאת עם חברות אז הן מבטלות אותך... אפשר לתת מלגות עידוד לסטודנטים או בנות שירות ועוד.

 

אנחנו למשל יכולנו לספוג הפסד כלכלי משמעותי אבל לא כולם יכולים.

 

וגם זה עניין של תזמון. לגייס בצו 8 אפשר תוך חצי יום בערך אבל להקים מערך תמיכה בעורף לוקח שבועיים... וההתחלה היא הכי קריטית כי צריך למצוא פתרונות מעכשיו לעכשיו.

נכון נשמע ממני שמישהו חייב לי משהו? אז זאת בדיוק הנקודה שלי- כן אני חושבת שמישהו חייב לי משהו. מערך המתנדבים צריך להיות ממוסד ומחייב  הרבה יותר אם רוצים שנהיה איתנים בעורף. אני גם מוכנה להקריב, לא מצפה ל100% פיצוי. רק לתמיכה קצת יותר מהיכולת לשרוד (כי ללכת על הגבול זה לא טוב, אז רק טיפה יותר מזה)

 

ואגב- מה ההגדרה של הישרדות? אם עברנו את המלחמה שכולנו בחיים זה מספיק? אם למשל נאלצתי להשאיר ילד באמבטיה ללא הגחה כחצי שעה כדי לטפל בתינוקת זה נקרא הישרדות? (באמבטיה הוא היה קצת רגוע- מחוץ לאמבטיה הוא התחרפן כ"כ שהיה מזיק לעצמו יותר). 

ואם שני הילדים קשורים בעגלות כי אני צריכה לנקות שברי זכוכית שלא יפצעו ושניהם צורחים בהיסטריה חצי שעה? ואם הם צורחים שעתיים עד שאני מתפנה לטפל בהם? (אני עוברת מאחד לשני...) אם ילד/ תינוק זקוק שארים אותו על הידיים ואני לא עושה זאת כדי לא ליפול איתו? אם אני רואה שחור בעיניים אבל מצליחה לשמור על הכרה אך בקושי רב?!

ומי אמר שבפעם הבאה לא אאבד את ההכרה?!?

 

אולי אני חלשת אופי? לא יודעת. אני חייבת לברר את זה לפני המלחמה הבאה כדי לא להיכנס שוב למערבולת שהייתי בה. אם אני לא מסוגלת להתמודד עם זה במציאות כפי שהיא היום אז עדיף שנוציא את הפטור וזהו.

 

אגב, בסוף המלחמה החלטנו להוציא את הפטור אבל אז ביקשתי מבעלי שלא יעשה את זה בפזיזות. לא רציתי שכל החיים תלווה אותנו התחושה שנשברנו אלא לשקול זאת בכובד ראש עם ראייה לעתיד ולא לעבר. לצפות את הסיכונים וההתמודדות הצפויה ומנגד את הכוחות שיש לנו והעזרה שאנחנו יכולים לגייס ולראות האם מגיעים לאיזון או לא ולפי זה לקבל החלטה מושכלת.

 

אני בטוחה שיש כאלו שהתמודדו עם מציאות יותר מורכבת ממה שאני התמודדתי איתה וכנראה אתמודד. אבל הידיעה הזאת לא תעזור לי ברגע האמת. (מניסיון)

 

סליחה עם כתבתי מבולבל, ובטח חלקכם זיהיתם את הניק המקורי שלי אבל לבנתיים אני מעדיפה את זה ככה.

אשמח לתגובות...

אני ממש מקווה שהאמת תטפלי בקשיים שלך, כי הם לא כל כך רגילים.. זה בשביל האיכות חיים.
ובמקומך הייתי מוותרת על המילואים. בית יהודי שלם זה חשוב יותר

בס"ד

אבל רוצה לחדד כמה נקודות.
אף אחד כאן לא חייב לאף אחד. יש דבר כזה שנקרא מחוייבות. המחוייבות שלנו כעם הוא לשמור על המדינה שלנו. בין אם זה בסדיר ובין אם זה במילואים.
הזכות להיות חלק מהמערך הצבאי בסדיר ואחרי זה במילואים מצריך גם ימים כאלה- צו 8, הקמת חמ"לים ושאר ירקות.
ותסכימי איתי ( בדיעבד את לא חייבת). אבל שלא כל פעם שיש צו 8 יתחילו להרים טלפונים ומיילים ולתזמן אם זה מתאים לכולם.
בשעה מלחמה אין זמן לשאולת. זה ניכנס או לא ניכנס וההחלטה היא מיידית.

נשמע שעברת תקופה פחות פשוטה ושאת צריכה את הזמן לעצמך. לעצמכם. ולא ניכנסת יותר מידי.
אני לא חושבת שאם אתם עכשיו לוקחים פטור זה אומר שנישברתם, ויתרתם וכו'. זה לא נכון. לפעמים בחיים יד לנו מצבים שאנחנו פשוט צריכים את הזמן הזה.
תעשי טובה ללב שלך ותוציאי את הפטור הזה.
מקווה שלא יצאתי חלילה קשה מידי.
מחבקת אותך מרחוק!
את אדירה, אשת מילואים זה לא דבר פשוט בכלל.

החזרת אותי לתקופה המטורפת הזו...

לדעתי זה בסדר אם תוציאו פטור ואת לא צריכה להרגיש ייסורי מצפון.
אתם יכולים לתרום לעם ישראל בדרכים אחרות.

אני לדוגמא רגילה לטפל בילדים לבד כך שזה לא היה חלק מהקושי שלי וגם ביישוב שאני גרה ממש התגייסו לעזור.

אם יש לכם את האפשרות לקבל פטור אני מגבה אותך לגמרי!!!

שיהיה בהצלחה!!:-*

ואני גם לא מתכוונת לעשות את זה..

אני רק רוצה להאיר לך נקודה אחת. את מוזמנת להתעלם אם זה לא נעים לך לקרוא את זה..

אני חושבת שהנקודת מוצא שלך לא נכונה.. לבעלך כמובן יש את סיבותיו שלו לבטל מילואים. אבל אני חושבת שאת מסתכלת על המילואים שלו בצורה לא נכונה.
את מתייחסת למילואים של בעלך כאילו הוא עושה טובה למדינה שהוא הולך .. וזה נראה שזו גם הגישה של בעלך..
כתבת :מישהו חייב לי משהו..,יש חילול שבת שנובע מזילזול של המפקדים..
בעלך הולך למילואים כדי שאם חס ושלום יקרה משהו הוא יוכל להגן עליך ועל הילדים שלו. אם זה במילואים שהם אימון בכדי להיות מוכן לכזה תרחיש ואם זה במילואים שהם תרחיש כזה בפועל.
תאמיני לי שלמדינה אין שום אינטרס להוציא את בעלך "סתם" למילואים כי מתחשק להם..
כל יום מילואים עולה לצבא מלא כסף! ואם הם חושבים שצריך מילואים- הם עושים את זה כי זה חשוב ושווה להם להוציא על זה את הכסף הזה .

אז נכון שזה קשה לנשים בעורף ונכון שכדאי מאוד שתהיה לך עזרה אבל בוודאי שזה לא חובה מצד אף אחד לעשות את זה.. לא מצד הביביסיטר שרצתה לעשות טיול ולא מצד אחות של בעלך או כל גורם אחר.. בסופו של דבר אלו הילדים שלך. ורק שלך. ואת אחראית עליהם. לא כי זה מעמסה עליך אלא כי את אוהבת אותם ורוצה בטובתם.
ונכון גם הם מקריבים כשאבא במילואים. אבל זה לטובתם. ולא כי "לקחו את אבא מבלי לשאול אותנו".

(גילוי נאות- נשואה שנה וקצת. ועברתי בערך 5 מילואי של בעלי כששנים מתוכם הייתי בהריון/עם שני קטנטנים והיו ארוכים מאוד)

עכשיו, אני לא אומרת את כל זה כי אני חושבת שאת לא בסדר או משהו כזה, הימי מילואים של בעלי היו לי ממש קשים והיו לי המון רגעים שנשברתי,אלא ששינוי גישה כזה יכול לעזור לך
להתמודד עם זה יותר בקלות (ועם כל מצב מורכב בחיים)

בהצלחה רבה בכל החלטה שלכם!

לענ''ד - התחתנתם, יש לכם אחד את השני ולכן אתם פחות מתרגשים מל''ג בעומר עם חברים כפי שהיה בילדות. ידוע שילד קטן מתלהב בהתחלה מצעצועים ואח''כ כשגדל מתלהב מאופניים וכשמתבגר מאופנוע וכן הלאה.. גם העניין שגורם להתלהבות וגם העוצמה משתנה. כשרואים מבוגר שמח ומתלהב לפעמים אומרים לו, 'מה אתה מתלהב כמו ילד?' כי ילדים באמת מתלהבים ושמחים בעוצמה רבה יותר. בזוגיות, אני לא יודעת כמה זמן אתם נשואים אבל כשהייתם זוג ממש טרי סביר להניח ששמחתם יותר מעכשיו כי זה היה חדש. אח''כ נכנסתם לשגרה ובשגרה לא יכולה להיות התרגשות תמידית. לכן חז"ל בחכמתם אמרו "תהיה נדה לשבעה כדי שתהא חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה" כלומר המטרה של ההתרחקות אחד מהשני בימי הנידה היא הצתה מחדש של ההתלהבות הראשונית. לגבי עבודת ה' כדאי שיהיה לכם רב שאתם מחוברים אליו שיכול להדריך אותכם. באופן כללי אגיד שכל מצוות התורה עם פרטיהן והמנהגים הרבים נועדו כדי לחבר אותנו לעבודת ה' בשמחה. 'ושמחת בחגך' זה ציווי, סימן שאפשר לצוות עלינו לשמוח גם כשלא מרגישים שמחה באופן טבעי. אנחנו צריכים לעבוד על השמחה הזאת, במחשבה ובמעשה.. בהצלחה וכל טוב

בוודאי שגם עם אהבה עצומה יכולים להיות ויכוחים קשים. תלוי באופי של האנשים. לא בעוצמת האהבה.
אני ובעלי אוהבים מאוד. ב'ה. זכינו.
וכשאנחנו מתווכחים..... הקראוון מאיים להתפרק זה עובר. וזה כן בזכות האהבה. ומשלימים ומתפייסים ומתחבקים אחרי הויכוח. אבל בהחלט יש ויכוחים והם ממש לא 'נעימים' לפעמים... האהבה היא מה שעוזר לחבילה לא להתפרק בויכוחים כאלה...היא לא מה שמונע את הויכוחים..

זה פשוט תסמיני השנה ראשונה..

אתמול לג בעומר התלהבתי כמו ילדה קטנה. אני מתחילה עם זה וכל המשפחה נגררת. נגיד מדורה מעניינת את בעלי קדחת אבל אני הלהבתי את כולם ויצאנו למדורה ושרנו הצטלמנו קפצנו ורקדננו. בשנים האחרונות לקחתי את התפקיד הזה עלי ואין מה לאמר כל המשפחה בסוף נסחפת וזה כיף. תיקח את התפקיד הזה עליך. שמחה והתלהבות זה דבר חשוב. זה מה שמשאיר אנשים צעירים

מחילה על הנימה.
קודם כל בא נגדיר ויכוח. אם הוא נעשה בצורה רגועה ושמחה אז זה לא ויכוח. זו שיחה נעימה שבה מלבנים דברים.

ויכוח מעצם היותו ויכוח הוא קצת פחות נעים ומלבב...

 

עכשיו- מה הקשר בין אהבה לויכוח?

מה, בגלל שאני אוהבת אותו אני לא יכולה לכעוס עליו? להיפגע ממנו? לפעמים, בטעות, לפגוע בו?

 

אני לא יודעת מה קורה בבתים אחרים וגם לא מענין אותי כ"כ. אבל נראה לי שאם כל הזמן רק רגועים ושמחים ומדברים יפה והכל סבבה אז משהו קצת מוזר פה.

ויכוח לא מקטין את האהבה, הוא פשוט מעלה לפני השטח שבדרים שכואבים, דברים שמפריעים, שמעצבנים, שפוגעים. אין מצב שיש זוג שאין לו דברים כאלה.

ומטבע הדברים- כשיש פגיעה, או כאב או עצבים- אז לרוב האנשים קצת קשה לדבר בשמחה בנחת וברוגע.

מי שעושה כך נראה לי שאו שהוא מלאך או שהוא לא מספיק כנה ואמיתי.

 

והאמת היא שאם מתווכחים או רבים- ככל שהויכוח יותר רציני ושני הצדדים עושים עבודה אמיתית בעקבותיו, ככה הקשר מתחזק ומעמיק- וזה בהחלט נותן התחדשות.

אם נעלבתי או לא מצא חן בעיני תגובה מסויימת של בעלי אז יש עוד גרכים להביע ולששתף מלבד ויכוח.
כשיש אמון מלא בהן זוג שבודאי רוצה רק לטובתי אז הנקודת מוצא היא שונה- זה לא אני כנגדו כרגע כי ברור שאנו ביחד ורוצים רק טוב אחד לשני. אז גם אם הוא הגיב לא כמו שציפיתי או עשה משהו שלא אהבתי- בודאי לא בכוונה ובוודאי מחוסר תשומת לב או מעייפות וכו...ואז הצורת פניה שלי אליו תהיה בהתאם- בנחת, בלי להאשים או לתקוף או לבקר רק לשתף בכנות מהלב מה הרגשתי.
מנסיוני זה לעולם לא גורר ויכוח כי הלב מרגיש שמאמינים בו. ויכוח נוצר כתוצאה מזה שאת פורקת תחושה ללא עיבוד פנימי וממילא מה שהצד השני שומע זה ביקורת וכעס כלפיו- ואז מגיב בהתאם....

ברור שיש סיטואציות שיותר קשה לעשות עיבוד פנימי ולהציף את האמון שקיים
בסדר לא להצליח תמיד
אבל בטח זה לא מוזר ולא מעיד על חוסר כנות.
זה ליצור הרגל פנימי לא להגיב מהבטן מול כעס...וזה יכל להצליח יחד עם עבודה תמידית שלהתחדשות האהבה והאמון ההדדי.

האם יש זוג כזה מושלם, שאת כל הכעס או התסכול או הכאב מצליח תמיד לפרוק אחרי עיבוד פנימי?

 

לפעמים הפריקה לפני העיבוד יש בה משהו מאוד כנה ואמיתי, יותר מאשר אחרי העיבוד.

ולפעמים לא.

מה שניסיתי בגדול להגיד הוא שגם אצל זוג מאוד מאוד אוהב- האהבה לא תלויה בויכוחים או לא.

עבודת מידות לפי התורה לא מעודדת רק פורקן רגשות גם אם הוא כנה ואמיתי...
כי לפי האמת היותר עמוקה עדיף לדחות את הפורקן ולהגיב בכנות ואמיתיות מתוקנת- בנועם ובכבוד הדדי.


קל?
לא עמרתי.
תמיד מצליח ?
לא אמרתי.

רק ציינתי שזה אפשרי ומציאותי. ותלוי ביחסים בין בני הזוג.
ויש זוגות כאלו.


ואני מסכימה איתך שבודאי בודאי שזה שמתווכחים אומר שלא אוהבים חלילה. וודאי שהאהבה לא תלויה בויכוחחם. היא ברובד עמוק הרבה יותר.

וזה מוליד אהבה אמיתית..
זה בדיוק העניין עם הזמן והעבודה על הזוגיות לומדים לפרוק כאבים בצורה נכונה וגם כשיש התפרצויות יודעים לעצור אותם מוקדם ולהתנצל על ההתפרצות.
וכמו שאמרת זה מחזק ומעמיק את הקשר ומתוך כך פורחת אהבה אמיתית.
דווקא אהבה שמלווה בויכוחים והתפרצויות או שהיא אהבה בוסרית או שהיא אהבה מהסרטים...
ואנחנו ממש לא מלאכים. אנחנו בני אדם שבאנו לעבוד ולחזק את הזוגיות ומשתפרים כל הזמן.
למה זה נשמע לך כזה מופרך?

אבל כדאי לדעת שלא אצל כולם זה עובד ככה, גם אם רצוי שזה יעבוד ככה.

וגם אם יש זוג שלא הגיע למצב כזה שבו הפורקן הוא נכון ויש התפרצויות של כאב או של כעס- זה לא סוף העולם, וזה לא אומר שאין אהבה. לא שהתפרצויות זה טוב אבל כמו שאמרת- לא כולנו מלאכים. יש כאלה שמסיבות שונות קל להם יותר לעבד בפנים ולפרוק נכון ויש כאלה שהרבה הרבה יותר קשה להם. וגם לאלה יכולים להיות חיי נישואין שמחים וטובים, גם אם קצת יותר סוערים...

לא שאני אומרת שזה אידיאלי, אבל יש יותר מדגם אחד של זוגיות נורמלית.

וחוצמזה שזה גם מאוד ענין של מנטליות.

(בין המשפחה שלי למשפחה של בעלי יש הבדל עצום בצורת ההתנהלות בזמן ויכוח- ואני לא בטוחה שיש צורה אחת שהיא הכי טובה. )

 

ודבר אחרון- אם נציב את שתי האפשרויות הקיצוניות- של איפוק שמוביל לחוסר כנות (ויש חיה כזאת...) או של התפרצות שיש בה כנות, גם אם לא נעימה- אני לא בטוחה שלטווח רחוק האיפוק הוא זה שיוביל לקשר טוב וקרוב יותר. וכמובן- שזה קיצוני, ורוב האנשים נמצאים בטווח שבין שתי הקצוות האלה, ולא בקצוות עצמם.

להשקיע בלמצוא את השמחה...

 

אשריכם שאתם מודעים לצורך, מעולה זה הזמן להשקיע....

 

רכיבה על סוסים, טיול ג'יפים קייקים סנפלינג , חוף הים, כרמל,..

 

חוויות כיפיות של חיבור ושמחה שהן חד פעמיות מרעננות את השיגרה,

 

תצאו לבלות ולהנות ...

 

להזמין אורחים לנסוע ביחד לשבתות במקומות מעניינים 

 

לימוד משותף של משהו תורני שמעניין את שניכם,

 

לקבל על עצמכם איזושהיא התנדבות משותפת , אם יש דודה/סבתא זקנה שכמהה לביקורים להחליט לבקר אותה ביחד ולשמח אותה,

כשמשמחים אחרים זה מדבק...

 

 

 

 

קפוץ!

תודה לכל מי שענה לי בפרטי!

ותוצאות מוכחות.

 

אני אישית לא נמשכת לטיפולים אלטרנטיבים, אבל אומרים שיש תוצאות מפליאות בשטח.

 

אישה מקסימה!

ותודה לכל מי שענה!

אני יודעת שכבר ענו לך, אבל אם כבר שאלת:

זאת שיטה מוכחת שעושה פלאים. באופן אישי אני אומרת לך!
אותי זה הציל.
עכשיו אני לומדת את זה בעצמי, אז אני אנסה להסביר-
התת מודע שלנו אוגר בתוכו המון דברים, לרובם אנחנו בכלל לא שמים לב. ויש כל כך הרבה דברים שהמודע שלנו לא מודע אליהם בכלל.
בגלל זה משתמשים בגוף, בשרירים, כדי לענות על שאלות שהמודע שלנו לא יודע. הגוף שלנו יודע הכי טוב מה טוב לו. זה כלי מדהים.

יש בירושלים בגבעת שאול מטפלת במוח אחד, דבורה האיתן.
אני לא אובייקטיבית כי היא סבתא שלי, אבל סיפורי הצלחה יש בלי סוף. אישה מקסימה ומטפלת נהדרת.
אני לא יודעת כמה בדיוק היא לוקחת, אבל יחסית לטיפול הזה היא לוקחת כלום. ברמה שמס הכנסה עושה לה בעיות כי הוא לא מאמין שרק זה הסכום שהיא מרוויחה עם עבודה כזאת.
בקיצור ממש ממליצה.
026520906

המון הצלחה!

אולי תוכלי להעלות מחקרים מדעיים על השיטה הזו?

או לחילופין, מאמר של הסבר הגיוני ולא מיסטי.

 

אני מחפשת לקרוא עליה יותר.

 

 

he.wikipedia.org/wiki/אפקט_פלצבו

או שאולי אין מחקרים על זה?

אבל אם זה פלצבו כל כך מוצלח אז אולי זה שווה את הכסף

אין לי מחקרים "מדעיים" להביא לך, סתם כי לי באופן אישי אין.

ואין לי מאמרים, כי אני גרועה בחיפוש באינטרנט.

אבל אם היית לידי הייתי מראה לך הוכחות מדעיות בעיניים. יותר אמין מכל המדענים שיגידו לך שיש כדוריות דם אדומות.

 

יש את הבדיקה הבסיסית, שהבן אדם מחזיק את הידיים באויר והמטפל לוחץ.

כשהתשובה חיובית- הידיים חזקות.

כשהתשובה שלילית- הידיים נופלות.

(אל תנסו לבדוק לבד, זה על קצה המזלג, צריך אימון וכוונה)

 

אז הנה הוכחה שהייתי מראה לך אם היית פה, בינתיים רק תדמייני-

קובעים מראש שכשהאדם נכנס כולם חושבים עליו מחשבות שליליות, כמה הוא דפוק, מכוער, וכו'.

ושבפעם השניה חושבים עליו מחשבות חיוביות, כמה שהוא אדם נפלא וצדיק.

כמובן שהאדם לא יודע מזה.

והתוצאה ברורה-

בפעם הראשונה הוא לא מצליח להחזיק את הידיים, ובפעם השנייה הידיים שלו יציבות וחזקות.

 

[אם כבר כתבתי את כל זה, אז עוד דבר מדהים וחשוב לחיים- אם מנחים את האדם לחשוב על עצמו דברים חיוביים, כמה שהוא איש טוב, ולחשוב על כל הדברים שהוא טוב בהם, גם אם כולם מתאמצים ממש לחשוב עליו מחשבות שליליות, הוא נשאר חזק. מסר חזק לחיים!!]

 

וזה לא כישוף, ולא מעשה קסמים, זה פשוט מאוד- כשהאדם מלא באנרגיות שליליות- השריר שלו חלש. ולהיפך.

 

בעזרת הכלי הזה למשל, לומדים המון דברים על האדם. וככה אפשר לטפל בדברים שסתם ככה אנחנו לא יודעים עליהם.

אפשר לגלות אלרגיות לדברים, אדם שקשה לנו איתו, אירוע שהשאיר לנו טראומה, סיבות לקשיים...

וכשמגיעים למסקנות האלה, בוחרים את הדרך הטובה ביותר לטפל בבעיה.

בלי עיקופים מסביב.

 

אולי לדודתך יש מאמרים או מחקרים אקדמיים על ההשפעה של מוח אחד?

אשמח מאוד לקרוא.

 

 

לפי הנ"ל היה צריך להשתמש בשיטה הזו לפיענוח פשעים ובכלל במקום מכונת אמת.

מח אחד היא שיטה שמשמעותה לאחד ולאמן את שני חלקי המח לעבוד בצורה אחידה.

יש חלק שאחראי על הרגש וחלק שאחראי על השכל.
לעיתים בגלל כל מיני דברים שעברנו החלק של הרגש משתלט ולא מאוזן ולכן פועל בצורה חזקה יותר. מה שגורם לנו לכל מיני תופעות במצב הרוח ואפילו בבריאות הגופנית.

השיטה של מח אחד היא על ידי אימון ועבודה על השרירים שמפעילים ומאצנים את שני חלקי המח.
לדג' שמיניות מאוזנות.
הטיפול לכל אחד ברמה בו הוא צריך פועל כדי להביא לאיזון בין שני החלקים.
מכאן שם הטיפול "מח אחד".

השיטה היא מדעית ביסודה.
יש בה גם פן צדדי וקטן שהוא פן שתקראו לו "מיסטי" הוא פועל על האנרגיה של השרירים ואת האנרגיה הזאת מביאים בעזרת תירגול על השרירים ובעזרת אבנים ותמציות טבעיות מיוחדות.

הייתי בטיפול כזה לאחר שטיפול פסיכולוגי לא התאים.
היה מדהים.

אגב טופלתי אצל דבורה האיתן ואני ממליצה ממש ממש!

בהצלחה.

מחפשת מישהי מקצועית ומנוסה שמטפלת בשיטת מוח אחד באזור המרכז..

מכירים?

תודה!

אם יש אפשרות ליסוע הייתי נוסעת אליה.

(הגעתי מאיזור השומרון וצפונה יותר..)

זה אסור מצד כישוף וקוסם.

האיסור על הפעולה לא תלוי באם היא עובדת או לא.

פוסק חייב קודם להכיר את המציאות ורק אז לפסוק.

מדובר באנרגיה ובתרגילים על המוח.

 

יכול להיות שהוא התכוון למשהו אחר.

 

מוח אחד עובד נטו על שרירים שבגוף. זה לא קסם.

בתחום הטיפולי הזה ישנו מימד סודי שלא מפורסם לציבור

ונעזר באמצעים שונים שלא כאן המקום לפורטם

 

לא בכדי אין התנגדות להידרותרפיה, פיזיותרפיה וטיפולים גופניים-שרירניים אחרים

אם לומר בפשטות, הנחת היסוד במוח אחד היא שהמטופל יודע בתת מודע שלו את שיטת מוח אחד.

 

המטפל יכול לשאול אותו שאלה מספרי הלימוד של מוח אחד והשריר ידע להגיד האם טיפול מס' 13 הוא זה המתאים לו.

 

 

 

שהמטפל והמטופל יוצרים מעגל אנרגטי, אז ברגע שהמטפל מתכוון לטיפול מסויים, מספיק שהוא אומר "טיפול מס' 12" ומתכוון לזה, התשובה מהמטופל תצא אמינה.

 

המטופל לא יודע את שיטת מוח אחד. מאיפה ידע? העניין זה שהידע של המטפל מתחבר לטיפול.

יש דברים שלא כותבים עליהם באינטרנט ולא מפרסמים בציבור, כדי למנוע שימוש שלילי בשיטה.

 

למשל- יש את העניין של לקבל תשובות מהגוף בעזרת בדיקת שריר.

אם זה יהיה משהו נפוץ, אנשים ישאלו על מחלות, על היריון, בן/בת.. וכל מיני דברים שלא טוב שאדם יקבל עליהם תשובה כל כך בקלות.

ועוד דוגמאות שלא עולות לי עכשיו..

 

מי שרוצה ללמוד את שיטת מוח אחד- מוזמן. שום סודות.

@פאז

 

 

אבל תודה לך מודדת

 

אשמח לשמוע באישי מה שלומך בשעות הפנאי שלך..

זה לא משנה אם זה בעל או אישה.

אף על פי שיותר מקובל שגבר יעשה את הדרך, ז"א זה מה שראיתי סביבי, אבא שלי נסע כל יום שעה וחצי, כי הילדים מסודרים במוסדות, אמא בעבודה, הוא קיבל תפקיד אחרי כמה שנות נשואים אז לגרור את כל המשפחה, לעומת נסיעה של שעה וחצי זה היה די ברור שהוא יסע ולא כל המשפחה תעבור.

יש גברים שעובדים בחו"ל ונוסעים כל שבוע....כדי לא להעביר דירה את המשפחה

אני רוצה מאוד לעבור לשם

כי זאת הדרך היחידה שבה אני יכולה למצוא

לעצמי חברה נחמדה וזמינה

וכן, זה דבר שהוא צורך די גדול בשבילי, לא קריטי שאם לא אני אהיה

בדיכאון כל חיי אבל בואי נאמר שמאז שירדנו מהרעיון הזה אני בערך חצי מהיום בוכה ועצבנית על הילדים..

וזה כבר שאלה אחרת, 

עד כמה זה קריטי בשבילך ומה את תקריבי כדי להתקרב למקום העבודה.

כי שעה וחצי נסיעה זה המוןןן

כרגע בעלי נוסע כמעט שעה כל צד ומחפשים לעבור כדי שיהיה לנו יותר קל חבל לנו על כל כך הרבה זמן שהוא מפסיד ביום.
הוא נוהג אז הזמן לא מנוצל ואם יהיה באוטובוסים הזמן יגדל בהרבה.

אבל יש לזה מחירים שגם הוא משלם:
הוא שותף מלא בתחזוקת הבית,
מכיל המון ימי התפרקות שלי ומחבק ומחזק
הוא יודע שבמהלך השבוע אני לא עושה כלום בבית ואפילו ארוחת ערב הוא מארגן לרוב

ושנינו יודעים שברגע שיהיו ילדים נעשה חושבים מחדש על ההתנהלות שלנו.

את מוכנה לשלם מחירים כאלו? של העדר עזרה בבית, של לפגוש את בעלך ב8 בערב לכל המוקדם? של קושי נפשי שלו לפעמים שיפול על כתפייך?

לבעלי זה שווה (למרות שאני לפעמים נשברת ולא בטוחה שזה שווה כי זה קשה מאוד. מאוד! ) אבל תבדקי אם את מוכנה לזה.

נשמע לי מוזר שיש מקום אחד ( שאת עוד לא גרה בו, בעלי גר ביישוב כבר 12 שנה קודם ) שאת מרגישה שיכול להתאים לך.

זה מעצבן מאוד, מעייף מאד.

שעה וחצי הלוך + שעה וחצי חזור  + יום עבודה של תשע שעות זה בערך 12 שעות כל יום, ותוסיפי לזה פקקים ותקלות וימים שהרכב במוסך ונוסעים בתח"צ (שזה לוקח פי 3 זמן).

 

ותלוי בבעל -  נהיגה זה דבר שמעייף.  מה הסיכון שהוא ירדם על ההגה?

מאוד תלוי במיקום, באפשרויות ובפקקים.
לי לוקח בערך אותו זמן.

אנחנו יכולים להגיד לך איך זה יכול להשפיע על החיים שלכם (תצטרכי לתחזק את הבית פחות או יותר לבד, פחות שעות שבעלך יהיה בבית, שזה שיקול גם שלך וגם שלו ועוד..)

אבל בסופו של דבר אתם צריכים לחשוב אם זה מתאים לכם.

כל אחד וכל זוג מה שמתאים לו.

יש זוגות שיעברו למקום מיגורים רק בגלל שזה קרוב למקום העבודה ויש זוגות שמוכנים לסוע רחוק העיקר שטוב להם איפה שהם גרים.

כל אחד ומה שמתאים לו.

 

בהצלחה!

 

אני מוכנה לשלם את המחיר (גם ככה הוא לא ממש עושה משהו בבית)

בשבילי זה ברור שזה משתלם

בשבילו זה באמת לא לעניין, זה באמת רעיון הזוי, נראה שנוותר עליו

אופציה אחרת זה יישובים, ולשם אין מצב שאנחנו עוברים

לא ידוע לי על עוד ערים עם קהילה תורנית עם חברה זמינה שנפגשים סתם ככה ביומיום בחוץ

כנראה שאני יאלץ להתחיל לנסות להשלים עם זה 

תודה לכולם

ואם יש למישהו בכל זאת איז רעיון בשבילנו נשמח מאוד

מכירה קצת גרעינים וגם אנחנו בררנו על אזור המרכז עכשיו אז אני בעניינים..

רק שהגרעין יהיה ממש תורני

ושלא יהיה יקר מאוד

 

אם כן בואי לאישי

יש מצב שישן פעם-פעמיים בשבוע במקום קרוב יותר לעבודה?

רעיון, אבל אין כ"כ מצב

לא נראה לי שזה לעניין בכלל.

אם שווה שבעלך יחזור כל יום מותש ועייף אחרי יום עבודה ויסע כל כך הרבה ולחזור יחזור  מותש.....

 

תחשבי על הכל

יש חסרונות ויש יתרונות

אבל אם זה לא ממש הכרח 

אני חושב שזה ממש לא כדאי

במיוחד אם זה לאורך זמן

 

נסיעות זה דבר מתיש

ובבוקר

שעה וחצי הופכות לשעתיים פלוס בקלות (תשמעי דיווחי תנועה בבוקר)

 

משמע שאם הוא מתחיל את העבודה ב9 בבוקר

הוא צריך לצאת מהבית לפחות ברבע ל7 (כדי להגיע בטוח בזמן)

כך שאם הוא מתפלל במניין (ואני מניח שאת רוצה בזה) הוא יצטרך לקום בסביבות 5 וחצי בבוקר

 

 

בנאדם רגיל עובד 8 שעות בד"כ

 זה אומר שהוא מסיים את יום העבודה שלו ב5 בערב 

ועוד שעתיים נסיעה (כי גם אז זה זמן של פקקים)

הוא מגיע הביתה ב7 בערב

 

קופץ לשיעור (את רוצה שיקבע עיתים, לא?)

+ ערבית

 

הוא חוזר ב8 הביתה.

 

הוא חייב ללכת לישון ב11 וחצי לכל המאוחר (כדי שיהיה לו לפחות 6 שעות שינה)

 

אלו לא חיים פשוטים!

 

אני לא הייתי ממליץ

לפחות לא באופן קבוע (אולי זמני כן)

 

 

 

וגרה רחוק מהחברות והמשפחה
בשביל העבודה והקהילה שלי בעלי.
בהתחלה היה קשה. היום אני שמחה מאוד יש לי בעל שמח ומאושר שהולך ופורח..
ואיך נאמר בסוף מתרגלים להכל ולומדים לראות את המעלות
כך זה מערכת נישואין היא מורכבת מפשרות וויתורים וכל פעם מישהו אחר צריך לצעוד לקראת השני.
מה דעתו של בעלך? הוא מוכן מבחינתו? כמה זה הקרבה עבורו?
תחשבי על זה שבמעבר הזה תשרפי אצלו הרבה אסימונים ושווה לשקול את הכדאיות במבט למרחוק.
העיקר הוא הסגנון של בעלך. כמה הוא יתמסכן עם זה. כמה ירגיש מנוצל. האם הוא אוהב לנהוג. האם יהיו החזרי נסיעות וכו'

בהצלחה

יש איזה מקום אחר שחשבנו עליו, כנראה נעבור לשם...

למרות שהוא הרבה פחות קורץ

תודה לכולם, עודדתם

אנחנו לא שופטים

אנחנו אנשים פשוטים.

לדעתי כדאי לשנות את דרך הצגת השאלה 

כמו שהשאלה מנוסחת, הציפיה מאיתנו היא לשפוט

מה נורמאלי ומה לא.

לכל זוג יש הגיון ודרך התנהלות עצמאית

כתיבת  שאלה בדרך זו פירושה

שמישהו אחר יחליט בשבילכם-

אדם או פורום שיחליט האם זה בתחום או מחוצה לו.

כל זוג הוא עולם עם כללים משלו,וייחודיות משלו.

אם זוג מתבונן החוצה ובודק מה נהוג ומקובל אצל אחרים

הזוג מאבד משהו מעצמיותו וייחודו....

עדיף לשאול את שאלתכם אחרת:

אילו שיקולים יש לקחת בחשבון בהחלטה כזו?

או: שתפו אותנו בניסיונכם שלכם...(והשיתוף יעלה לנו קווי מחשבה)

אבל את קביעת הנורמות כדאי שתשאירו לעצמכם.....

הרבה הצלחה

ואם תחליטו על נסיעה....שתהיה נסיעה טובה

 

מיישוב ליד ירושלים, אבל זה לא קושי מבחינתי, היות ואין לי ילדים כרגע...

 

אך אני מכירה עוד 3 נשים בסביבות ירושלים שנוסעות שעה וחצי!

מרמות - בית שמש

מרמות- הר חומה

מגבעת זאב - תלפיות

 

וכולן בעלות 3-5 ילדים...

 

אני מצדיעה להן.

שלושה ימים בשבוע

שעה וחצי בדרך בינעירונית כל יום מעלה קיצונית את הסיכון לתאונות דרכים..

 

אותי אישית זה מלחיץ.

 

כמה שאת סומכת עליו שהוא זהיר וכו, לא הכל תלוי בו.

אתמול 2 ערבים כמעט העיפו אותי לעולם האמת...

זה הון עתק של דלק!!!

 

סתם עוד נקודה למחשבה...

זה לא מצב אידיאלי מאוד מעייף אבל אני אישית ישן בנסיעות ככה שמעבירים את הזמן ואישתי סטודנטית ולכן עד שאני מגיע הבייתה היא בדיוק מסיימת את כל המטלות שלה.

אבל זה לא אידיאלי ולא פשוט.

 

לשמח את החתן והכלה-
לדאוג(אפשר בשילוב עזרה מההורים שלהם) שיהיה במקרר שלהם אוכל לימים שאחרי החתונה, ופינוקים כיפיים(עוגות , שוקולדים, גומים ןכד)
בקשר לליווי-
#יש רשימה של דברים שכלה צריכה ביום החתונה- סיכות ביטחון, סיכות סבתא. לתיקון תסרוקת , מגבונים וכו. תדאגי שאצלך יהיו את הדברים האלה ושבמקרה הצורך-את מביאה אותם ושיהיו נגישים..
#לדאוג שהכלה תאכל ובעיקר תשתה לאורך היום!! הרבה פעמים כלוץת מגיעות מיובשות לחתונה ולא מרגישות טוב כל הריקודים..שיהיו איתך קשים לשתייה שלא תפחד לשתות בגלל שיהרס האיפור..
#ובעיקר- לעשות תיאום ציפיות עם הכלה , בלי להתבייש לשאול,איך תרצי שאהיה, מה חשוב לך,בא לך מוזיקה באותו יום?בא לךשנשיר שירים ונעשה קולולו כלרגע או שאתרוצה את השקט שלך? וכן הלאה.
בהצלחה! מזלט
#

זה מאד משמח להגיע לבית עם שלטים ססגוניים, בלונים ואפילו מפיצי ריח למינהם ( בצורת עציץ קטן, סבונים או סתם בקבוק עם מקלות..)
אפשר גם קערה עם שוקולדים ומיץ במקרר..

לגבי ארוחת בוקר- הייתי מכינה מראש ושמה להם במקרר עם פתק נחמד מחוץ למקרר שידעו שיש דברים בתוך המקרר..

ולסיום.. לדעתי הכי חשוב להיות קשובים מה טוב ונעים לכלה.. כל כלה יש לה צורך אחר.. אם יש זמן פנוי תציעי לה לנוח ושלא תרגיש לא נעים מה את תעשי..

המון מזל טוב ורק בשמחות בעז"ה!

לנו נורא התעקשו לקשט, ולמעשה ממש לא היינו בעניין וזה גרם שהיינו צריכים לפנות שנינו את הדירה לצורך הקישוט וקצת העיק למעשה

בס"ד

 

ישר כח! איזו חברה מסורה!

באמת אוכל זה דבר ממש משמח- ארוחת בוקר וכו' זה רעיון מעולה. אולי באמת עדיף שזה יהיה במקרר, שהם יוכלטו לאכול מתי שרוצים (הימים של השבע ברכות לא בדיוק מאורגנים מבחינת לו"ז).

לא יותר מדי קישוטים (לדעתי).

לי אחותי דאגה לשים מראה קטנה על הדלת כניסה מבפנים- על תזכורת לשים כיסוי ראש

 

בליווי- להיות קשובה למה שהיא רוצה. לדאוג שהיא לא תצטרך לדאוג לכלום. אולי שהפלאפון שלה יהיה אצלך (אם צריך אותו בכלל). 

קישוטים לאוטו אם מתחשק לך. 

אולי לקשט את החדר שלה. 

 

ולדעתי הכי חשוב- לא להיסחף מדי. כל האמור לעיל הוא רק רעיונות. הכלה גם צריכה שהמלווה לא תתעלף. תדאגי שגם את תשתי תאכלי ותנוחי ביום החתונה.

מזל טוב!

הכי טוב זה לתכנן איתה בערב לפני מה אתם בדיוק עומדים לעשות למחרת,

ולתת לה המלצות לדברים מרגיעים עפ"י מה שאת מכירה אותה.

 

אני ממליץ להביא אותה לאולם לא יותר מוקדם מחצי שעה לפני הקבלת פנים,

בד"כ הצלם לוחץ מאד להגיע כמה שעות לפני החתונה, אבל בד"כ זה גורם לחתן/כלה להכנס למתח ולהשתגע.

 

לגבי רעיון שיכול לשמח אותם,

אצלנו היו מצלמים תמונה בחופה, ואז הולכים לאיזה פוטו קרוב לאולם ומפתחים תמונה+מסגרת+מגנט,

ואז כשהזוג נכנס הבייתה, כבר יש לו תמונה ממוסגרת מהחתונה על השולחן ומגנט על המקרר.

הגודל של התמונה והמגנט הוא לפי התקציב (כמה עשרות שקלים).

 

אפשר להיות יותר מקוריים ולהדפיס על כרית או שעון וכד', אבל זה מצריך תקציב יותר גבוה.

אבל כשחוזרים מהחתונה נורא רעבים בד"כ.
אם יש אפשרות להגיע לדירה ביום של החתונה, אז אפשר להשאיר להם סלט מושקע טרי וכד'..

ביום עצמו חברה שלי צילמה אוןתי בכל מיני שלבים מבלי ששמתי לב, הייתי מעופפת לגמרי.

אחר כך היא הכינה לי אלבום מדהים- קטן אבל מרגש.

20150513130042.xls

 

בגדים לבנים עדינים (בגדי שבת, חולצות בסיס, מפות לבנות וכו')- 30 מעלות

הרתחה- מגבות, גופיות, גרביים..- 60 מעלות

צבעוני בהיר, מצעים בהירים- 40 מעלות

כהה- 40 מעלות

אותו כנ"ל

אני מחלקת בעיקר לפי צבעים
*כל מה שלבן ביחד, אין הפרדה בין ילדים/מבוגרים וסוגי הבגד
* צבעוני בהיר
*צבעוני כהה
* בהיר עדין- הבגדים שלי שלא כ"כ מלוכלכים ובגדים עדינים. כביסה יותר קצרה וב30 מעלות ( זו כביסה שאני עןשה פעם בשבועיים)
* כהה עדין- כנ"ל

אני ב"ה מאד מרוצה מהתוצאות. הבגדים שומרים על צבעם המקורי...
ולפני המייבש אני גם ממיינת ובגדים שעלולים לההרס אני תולה ( כל הכביסות העדינות לדוגמא.. )

כנ"ל. אין כ'כ כהה עדין אבל בגדול ככה גם אני.

ותולה כביסה הפוך, משתדלת בצל. זה משנה הרבה. השמש לא לוקחת אליה את כל הצבעים היפים

ואני תולה רק בבית...

והחצאיות בד שלי בהירות

בבית?
אני יכולה לתלות בצל בחוץ ותוך שעה יבש |גרה במקום חם ויבש. היתרון היחיד שלו|

מכונה של שחורים, כחולים, אפורים+בז', ורודים+אדומים+כתומים, לבנים, מגבות, סדינים, ירוקים.

פשוט עושה מכונות מרוכזות אחת לשבוע מכל צבע (אם מתמלא מספיק, נגיד אדומים אני עושה אחת לשבועיים) שחורים וכחולים לעיתים יותר קרובות.

 

ואנחנו זוג בלי ילדים. שיהיו ילדים בהתחלה נעשה מכונה שלהם בנפרד ואז נראה מה יהיה הלאה.

כביסה לבנה - צבע לבן מכל סוג שהוא; גופיות, חולצות בסיס, מפות וחולצות לבנות - בדרך כלל 40 מעלות. לעיתים פחות או יותר, תלוי במצב ובכמות הכביסה.

כביסה כהה - כל הבגדים הכהים בדרך כלל. 40 מעלות.

כביסה צבעונית בהירה - כל הבגדי יום יום הצבעוניים, כולל מגבות מטבח ומצעים. אותו כנל בכביסה צבעונית כהה רק שתלוי בגוונים (כהה או בהיר) 40 מעלות.

הרתחה - גרביים, לבנים, מגבות פנים ומקלחת ושטיחי רגליים. 60 מעלות

בגדי תינוקות - כל מה ששייך להם בלי הפרדת צבעים ב30 מעלות. אם יש משהו שהוא מלוכלך בצורה חריגה - מנקה לפני כן ביד.

כביסה עדינה - בגדי שבת ובגדים עדינים (כשהם לא מלוכלכים כמעט. אולי רק ריח לא נעים כל כך) לרוב בכביסה קרה או מקסימום 30 מעלות.


ב"ה הכביסה יוצאת כלבבי

מידיי פעם יש זיוף של ריח המרכך שאני לא מרוצה ממנו לגמרי..אבל לומדת לפעם הבאה!

בס"ד

 

בגדים לבנים - 50 מעלות (הבגדים של הילדים יוצאים יותר נקיים.)

בגדים צבעוני כהה - 50 מעלות

בגדים צבעוני בהיר - 50 מעלות

מגבות לבד - 70 מעלות

מצעים לבד- 40 מעלות

 

אני לא מפרידה בין ילדים למבוגרים (רק כשזה תינוק ממש קטן אני מכבסת לו בנפרד..)

 

משתמשת באבקה של אריאל בלבד (אחרי הרבה נסיונות של אבקות, היא היחידה שמנקה בגדים מלוכלכים של הבנים שלי)

ובמרכך של בדין הסגול - נשאר ממש לאורך זמן בכביסה

בדר"כ כתוב על הבגדים/מגבות לא יותר מ40 מעלות.

נשמע שכולכם מכבסים ביותר מכך?

יש עניין כזה?

ברוב הבגדים ככה כתוב. הם פשוט לא רוצים לקחת אחריות במידה והבגד נהרס אם כיבסת במעלות גבוהות..

מתחשבת בשימוש שלו, במידת העדינות שלו.

בכל מקרה לא לוקחת סיכונים והולכת לחומרה.. לדעתי אין סיבה לכבס ביותר מ-40° לרב הכביסה. (ואני לא מדברת על מגבות או בגדי ילדים בגילאים שהם נורא מלכלכים). לכביסה הממוצעת זה בסדר. לדברים ממש עדינים אולי עדיף 30° אבל לדעתי יותר קריטי להפריד ולתלות רטוב בלי סחיטה.

אפילו לא לבנים.
מנסיון, הם יוצאים אכולים לגמרי....

בד"כ המשפחות ברובע משכירות את הדירה לשבת בסביבות 2000-4500 ש"ח לשבת,

תלוי בגודל הדירה, במיקום, ובנקיון והסדר.

 

אני במקומך הייתי מוריד את הדרישות רק למחיר סביר, עם השאר אני חושב שאפשר להסתדר.

היא משכירה את הבית לשבתות.
אפשר להתקשר אליה במספר 0528958413.

ומה זה זוגיות.

זה שהם אוהבים אחד את השני אומר שהם יודעים מהי זוגיות?
כל החיים אנחנו בונים ומעמיקים את הזוגיות.
אינה דומה זוגיות של 5 שנים לזוגיות של שנה
ואינה דומה זוגיות של 20 שנה לזוגיות של 5 שנים
ואינה דומה זוגיות של 50 שנה לזוגיות של 20.
כל החיים אנחנו לומדים. החכם לומד מהטעיות של עצמו הפיקח לומד מטעויותיהם של אחרים.

יודע מה זו זוגיות,בעצם בהרבה מובנים

אתם אנשים חמודים.

הוא ביקש כל כך הרבה פעמים,

אולי היה כדאי שתוורתי לו ותתני את הטלפון.

במקרה כזה הייתי אומרת לו: אני נותנת לך את הטלפון ואתה אחראי שאני קמה בבוקר בזמן.

 

 

וכדאי לך להפסיק להעיר אותו בבוקר, ובטח שלא להתחנן.

גם אני הייתי פעם כך, והפסקתי, וזה עבד יופי. 

הוא צריך להיות אחראי על עצמו, ועל הקימה שלו בבוקר.

יש קונצים שבני זוג עושים לפעמים אחד לשניה (מלכתחילה אני נגד קונצים בכלל) ויש קונצים, שזה כבר מוגזם ו"מתאים" שילדים קטנים יעשו אותם.
אני בדרך כלל בעד קצת שטויות פה ושם בין בני זוג, זה בריא לזוגיות, מחיה מדי פעם את הילד שבפנים. אבל יש מקום וזמן לדברים האלה, והוא לא בלילה כשעייפים ויש אחריות למחרת.
גם אם ממש רוצים צומי, ראוי לחשוב רגע, להתגבר ולדחות את הרצון הזה למועד קצת יותר מאוחר (למחרת). גם יש דרכים (נכונות) לבקש צומי.

אולי לבעלך יש איזשהו חסך ילדות/תשומת לב שהוא מנסה לפצות עליו, כדאי לבדוק את העניין ואם כן, אז לטפל בו, בין ביניכם או באמצעות עזרה מקצועית.

ואין לא שום חסכים,ההיפך...בגלל שאין לו חסכים הוא יודע מצוין להביע רגש ולהעניק אהבה

נשמה, אתם נשואים ואתם צריכים לפתור בעיות יחד.
דווקא זה שיש לו קצת שגעונות ילדותיים יכול להיות לתועלת כי אשה בהריון ראשון יכולה להיות סופר תינוקת גם אם לפני כן היא היתה בוגרת מאוד.
זה גם נחמד מדי פעם רוצה צומי זה מעיד על אהבה ורצון לקרבה. במיוחד כשאסורים לא תמיד מציליחים להתמודד עם זה נכון ואז מגיעוצ כל מיני תוצאות מרימות גבה.
עם זאת כדאי שיהיו לכם כללים ברורים של גבולות מה לא עושים.
דווקא הקטע עם המוזיקה מובן. הוא לא רצה את הפלאפון הוא רצה צומי. כל עוד הוא השיג צומי בעזרת בקשת הטלפון ואיום הבושם הוא המשיך את הקו הזה. כשהוא ראה שאת מתעלמת מהאיום הוא היה חייב לבצע אותו כדי להמשיך למשוך עוד צומי וגם אולי כדי לא לצאת "מפסידן". אח"כ הוא בעצמו הבין שהגזים ועזר להתמודד עם תוצאות הקונדסות שלו- שזו נקודה חיובית להמשך. מנגד הוא המשיך לחפש צומי בדרך אחרת. בדוגמת מוזיקה ועשה הכל כדי להבטיח שלא תוכלי להישאר אדישה.
תשומת לב הוא לא עניין ילדותי כולנו זקוקים לצומי ובכמויות...
השאלה איך נכון להשיג אותו...
מהצד שלך יכלת לתת לו תשומת לב חיובית להגיד לו יאללה חיימשלי בוא נשתה משהו ביחד ונדבר קצת. זה היה מבזבז אותם דקות שכל הסיפור הזה לקח והיה מונע היעלבויות של לישון בסלון.
סה"כ כל ההתמודדות הזאת תכין אתכם לחיי הורות ולחיי זוגיות בוגרים שתתגעגעו לשטויות האלה.
(אפרופו הורות-לא כדאי לאיים במשהו שאתה לא מתכוון להוציא לפועל-ראי מה קרה...)

כרגיל... נו, טוב - אמאשוני!

אחד הדברים היותר נחמדים ב"מריבה" הזו, שהכל דרך הפניה ההדיית "חייםשלי"...  מתוק לגמרי.

 

ומי אמר שלא מתחתנים לפעמים גם קצת ילדים.. מתבגרים ביחד (ר' אברום שפירא זצ"ל שמע פעם על זוג צעיר מאד שנולד להם ילד. אמר: שלושה ילדים בבית...)

 

למדתי לראות בעצם שאנחנו הזוג הכי חמוד ביקום חחחחחח

באמת תודה על הפירגון

אבל אמן שרק יגיע הילד   אנחנו מחכים לו מלאאאאאאאאא זמןןןןןןןןןן (3 הפלות  חוזרות)

ממש לא נעים.

 

תזכו בעז"ה בקרוב.

 

תזכרו לכתוב פה לקראת הברית.. (אם תהיה בת - גם בסדר...)

הוא מפנטז על ילד יהיה דומה לאבא שלו. ובשם של אביו.חח(בעלי תכלס דומה לאבא שלו)

אני פתאום כזה חושבת יאוו אז אנחנו זוג חמוד....חחחחח תודה רבה

באמת חזק המסקנה בשורה האחרונה!!!!

אל תיתקעי על זה, כרגע זה נשמע נורמלי אם זה חוזר על עצמו יותר מידיי אפשר לברר מהיכן זה אפשר טיפול אחד של מח אחד יכול לעזור.....
אתם נשמעים כמו בהתחלה שהוא מאוהב וקשה לו להרדם כשאת כבר טסה לישון.....לפי מה שסיפרת הוא התנצל כך שרואים שהוא אדם טוב ורגיש.
תהנו אחד מהשניה זה נורמלי וסביר החיים הם אוסף של חוויות ועשיה לא תמיד הכול מושלם וזה מה שטוב.

לי, אם כבר, הפריע הריסוס עליה בזמן שהם אסורים

אבל גם הנקודה הזאת אינה מענייני

מחילה על התמימות
שיהיה בשעה טובה ובשמחה!

ז"א ממה הוא נהיה?

לגבי המסטיק אז ככה שמים נייר אפיה על הקרש מצמידים אליו את המסטיק ומגהצים את החצאית מאחורי המסטיק כך שהוא יתפס על הנייר מקווה שהסברתי מובן....

הכתם הוא כנראה מרוטב כתום של דג. והבנתי את ההסבר לגבי הנייר אפיה והגיהוץ

 

לעולם חסדו- המסטיק קצת נמרח, אז לא נראה לי שהקפאת החצאית תציל אותה... . ותתחדשי על החתימה!

אם תנסי אשמח לשמוע חו"ד..

ותודה רבה

גם אציטון

זה של הציפורניים

 

ובעצם, כל ממס אורגני.

 

אבל חשוב לבדוק עמידות של הצבע במקום נסתר

כי הדפסים זה אוכל בלי מלח

 

 

דרך אגב, גם עם דאודוראנט זה אמור לפעול כי זה מקפיא את המסטיק

כתם מרוטב של דג כמו עוד כתמים שמנוניים ניתן להוריד עם סבון כלים ממולץ לשים מהר ככול האפשר ולהשהות קצת בשמש ולמכונה כרגיל בד"כ זה עובד

אצלי זה עבד על כתם של שמן בבגד שכובס והתייבש. והכתם לא יצא אז שמתי עליו משחת כלים בשמש לכמה זמן ואז למכונה - לא נשאר זכר

לא חושבת שאת יכולה לקבל תשובה או עצה בנושא , באופן כללי הגשמת חלומות של אחד מבני הזוג היא דבר נהדר כל עוד שניכם רואים בזה דבר נהדר, אם הדבר יסב לך סבל וחוסר שקט והגשמת החלום שלו תהפוך לסיוט בשבילך - כדאי לעשות חישוב מחדש של כל הנושא.

אני מניחה שלכל אדם יש חלומות.
והעניין הוא מה יותר חשוב.

הקמתם בית ביחד.. האם חשוב לכם יותר להגשים את החלום או לחיות ברווחה כלכלית? האם חשוב לכם לתפקד ביחד כזוג או להגשים את החלום?
ומה לגבי הילדים שעכשיו/שיהיו..?

זה ריאלי לחיות בשני האופנים. השאלה למה נותנים יותר מקום כרגע.. (חשוב לציין שלפעמים אפשר לדחות את החלום למאוחר יותר.. וככה מרויחים את שני העולמות.. לא חייבים להיות מקטבעים על החלום. כאן ועכשיו. תמיד אפשר לעשות שינויים..)

מדובר בהגשמה של קריירה שהיא חלום ילדות שלו.
(לא מרחיבה את הפרטים עקב פומביות הפורום)
העניין הוא שזה גם רק לנסות להתחיל להגשים את זה, ממש לא בטוח שהוא יצליח.
אני רוצה להיות שם בשבילו ולתמוך בו שיגשים את השאיפות שלו, מצד שני אני יודעת שאם אתמוך בו אני דיי הורסת לי את הסיכוי לחיים נוחים.
לא נראה לי שאני בנויה לחיים מהיד לפה- בלי משכורת חודשית סדירה, עם הוצאות גדולות בלי שאף אחד מבטיח לך שיום אחד הן יכוסו.

ואם הוא יעבוד כמו. חמור הרבה שנים-החלום הזה כבר כנראה לא יהיה רלוונטי להגשמה.
מפחדת שהוא ירגיש שהנישואים הרסו לו את האפשרות להגשמה עצמית. שאני הייתי המחסום. שהוא יפתח תסכולים עלי.

אם הייתם יכולים לומר:
ניתן לזה שנתיים ונראה לאן מתקדם, מילא.
אבל נראה שזה משהו ללא סוף.
אז אין מה לעשות, שידחה את החלום, אולי זמנית.
השאלה רק איך מגיעים להחלטה הזאת כך שהוא יהיה שלם איתה.

ואת לא צריכה להרגיש שזה בגללך כי הרי עם כל אחת שהוא היה מתחתן הוא היה צריך לעבוד. ואפילו אם היה מתחתן עם הבת של רוטשילד, היה רצוי שיהיה בבית זמן סביר ויהיה חלק מהמשפחה.

נשמע לי שהחלום הזה הוא להעלות את המשפחה על המזבח, כמובן בהנחה שהתאור שלך נכון.

תנסי להרגיש אותו באמת.

יש לו חלום, אולי הוא אפילו מרגיש שזה הייעוד שלו, תני מקום אמיתי לזה.

 

אחרי שבאמת תרגישי ותביני אותו תנסו ביחד מהמקום המשותף הזה לחשוב מה עושים.

תעלו ביחד את הקשיים, החסרונות, היתרונות וכו'..

תחשבו ביחד מה כל אחד "מקריב" בשביל זה ואיך או האם אתם מוכנים לעשות את זה.

 

אני מאמינה שהעיקר זה לתת מקום לחלום של הבעל, זה לא אומר שאתם חייבים להגשים אותו, העיקר שתהיי איתו בחלום שלו.

אני מאמינה שברגע שבאמת תביני ותרגישי אותו אתם תמצאו את הדרך שהכי טובה לשניכם.

לחסוך כמה שאפשר, ואחרי כמה שנים ושנות חיסכון סבירות, חלומות כאלה נהיים אפשריים....

אין לה חיים וגם קודם לא היו לה, היא הצליחה לממש את חלומה ולהיות אחלה עצלנית שבעולם, כפיים.
קקה של חיים.

שאר הזמן אני בעיקר לומד ממנה ושכמותה את מה שהם טובים בו ומסנן את מה שלא מתאים לי.

השאלה מה הגבולות- עם/בלי רכב? עם/בלי מזון? בגדים חדשים/יד שנייה? על מה את מוכנה להתפשר?? אין טעם להגשים חלום ולהיות אומללה, קדושה מעונה.

אז זה כבר חלום משותף...

 

אם לא - וואו. צריך לחשוב על זה. תלוי מה החלום. 

 

אם זה חלום שמשפיע כך על המשפחה - חייבת להיות הסכמה מלאה ותמיכה, שתהיו באותו ראש ולא ראש בראש...

 

 

זה לא משהו שמחזיר את ההשקעה בעתיד?

אם לא-מביך, הרבה כאב לב כנראה ושוטטות חסרתאונים בחיפוש אחרי מה לעשות עם עצמך.
זה חלום שלו, אני פחות מתחברת לזה.
הבעיה שאני. לא ממש אובייקטיבית- לא בא לי שהוא יעשה את זה. ואני מרגישה רע עם זה , כי הוא נורא רוצה את זה :-/

חיי הנישואין ביחד חשובים מאד;

 

היכולת "להגשים חלום", אם הוא חיובי, גם חשובה.

 

לפעמים לא נכון מה שנראה ש"לא יהיה לו זמן", כי זה לא יותר באמת מעבודה אחרת והשמחה שלו בעיסוקו תשרה רוח טובה והכרת טובה;

 

לפעמים ההיפך: שמח ב"הגשמתו האישית" אז פחות רואה את החשיבות במשפחה.

 

 

לכן, למרות ההבנה של ההתלבטות שלך - שהיא מראה טוב עלייך - אי אפשר להציע באופן אחראי לפי הנתונים המעטים. כך נראה לי.

 

מה שכן, כיוון שהנושא עולה, כדאי שתדברי איתו על זה. תשיחי את רצונך להיות איתו בענין - וגם את דאגתך. לגיטימי לגמרי.

תגידי לו: מצד אחד - אני ממש רוצה שתעשה מה שטוב לך, תהיה שמח עם זה, אני אעזור לך. מצד שני - חיי הנישואין, משפחה, זה לא "מהצד". צריך זמן לשוחח בנחת זה עם זו, לטפח את הקשר. כשיהיו ילדים בעז"ה, צריך שהם גם ירגישו אבא - איך לדעתךָ זה יכול להסתדר?  

תשאלי בכנות. יתכן שזה עצמו יגרום לכך שיטה את חלומו לאפיקים שיכולים ללכת עם החיים.

 

הצלחה רבה.

ויכול להיות שהוא יהיה מאוד מוצלח בזה..
וגם אם יעבוד בעבודה מאוד רווחית שלא קשורה לחלום שלו, במציאות שלנו יכול להיות שהוא יעבוד עד שעות מאוחרות מאוד!!
וגם אז לא יהיה לו זמן למשפחה..

האם כל הקשיים האלו הם הכרחיים ואין דרך לחיות עם החלום שלו אחרת?

נשמע מוזר..

 

בס"ד

 

אם זה למשל משהו שקשור לאומנות,
משחק, קולנוע, תיאטרון, מוסיקה, ציור, 

דברים שנחשבים לא רווחיים, אבל כשמצליחים- אז מצליחים בגדול,
זה תלוי אם בנוסף לחלום יש לו את הכישרון, ואת הכישורים הנפשיים להשקיע.

(וכמובן את התמיכה לה הוא זקוק..)

ואם את לא רואה שיש לו את הכישורים, גם לבחון למה.

אם למשל הוא חולם להיות זמר והוא זייפן ברמות- אז כבר בניסיונותיו הראשונים,
אנשי מקצוע יסבירו לו את זה- וזה יקרה ללא הרבה טורח וכסף.

 אבל אם את מרגישה שהחלום עלול לגזול לך אותו,
ואולי קצת מפחדת שהוא יותר חשוב לבעל מאשר הבית, (ביתו זו אשתו...)

אז יכול להיות שאת לא אובייקטיבית.

 

רבנו בחיי כותב שהקב"ה נותן לאנשים "תשוקה" למקצועות מסוימים, כי שם השליחות שלהם.

לא הייתי מזלזלת ומבטלת דבר כזה. ואם זו שליחותו ותפקידו- אז זה יהיה הצנור הכי טוב לפרנסה שלכם.

מעשית-

הייתי מציעה לבחון אפשרויות. העולם הוא לא שחור לבן- או להתמסר עד הסוף,
או לעולם לא. ניתן אולי לנסות לשלב עבודה עם פריסה לטווח רחוק את השלבים במימוש החלום.

וגילוי נאות- אני עוסקת באומנות. עדיין לא התעשרתי, אבל זה בתהליך...

והתחום שלי הוא כתיבה, אז נוסף לעיקר העניין, אני משתמשת בכתיבה לעוד דברים רווחיים.

 

לסיכום כשרון ורצון עמוק לעסוק בתחום מסוים, אינם סתם קפריזה.
המון פעמים יש לזה קשר הדוק לשליחותו של האדם פה בעולם,
 ולעניות דעתי המשוחדת, כדאי לתת את הצ'אנס, ואם זה באמת לא זה,
הוא כבר יבין את זה.

רק צריך כמובן לדעת שכאדם נשוי יש אחריות לפרנס, ולחשוב איך לשלב את הדברים,
כך שכן יהיה רווחי. ו... מכל כשרון אפשר לעשות כסף.

בהצלחה!!! 

רואים שזה התחום שלך ;)
תודה!
העלאת נקודות נכונות למחשבה

בדיוק חברה סיפרה שבעלה מתלבט אם לחתום על עוד כמה שנים קבע. ושקשה לה המחשבה על עוד כמה שנים לבד.
בסוף היא אמרה שהיא תגיד לו לחתום.
למה?
כי זה החלום שלו!
וואלה מעריצה אותה אני לא הייתי מסכימה אפילו עם מילואים אני לא מסתדרת, מצד שני בגלל זה לא העמידו אותי בניסיון הזה.

לא עם אותם שיקולים כמו שלך, ואולי באופן פחות קיצוני, אבל בהחלט מכירה.

 

מוזמנת לשוחח באישי, אם את רוצה (מטעמי אאוטינג אני לא יכולה להרחיב, ואין כאן אנונימי).

עוד כשהיינו חברים.
אנחנו מכירים פחות משנה, תכף חוגגים חצי שנה.
והיה לו גם חלום כזה.. חלום מלא בסיכונים כלכליים.
אמרתי לו "תשמע, זה רוב הסיכויים לא יכניס כסף. לא משנה כמה אתה מוכשר, כמה אתה טוב-- לוקח שנים להצליח בתחום הזה ולהרוויח בו טוב, אם בכלל. זה סיכון שרווק יכול לקחת על עצמו. או אדם מבוסס כלכלית שאם הוא לא יצליח יש לו לאן לחזור. אבל זה לא סיכון שאדם שמתחיל לבנות משפחה בלי שקל על הנשמה יכול לקחת על עצמו..."
הוא הבין את זה מיד.
הוא קלט שאני צודקת. שזה יגרום לי לעבוד כמו חמורה גם מחוץ לבית וגם בבית (הוא יהיה בבית כל היום, אם הוא יגשים את החלום- בסטודיו בבית... אבל הוא יהיה עסוק בזה מידי כדי להיות בבית. ובכלל, אני והבית זה אהבה. הוא קצת פחות.. אני בשביל לנשום צריכה לנקות ולסדר ולבשל והוא בשביל לנשום צריך להיות ב'סטודיו')
ושזה סיכון ענק כי אני לומדת הוראה- שזה גם לא בדיוק חלום חיי אבל האופציה הכי טובה בשביל להתפרנס כמו שצריך בלי סיכונים כ"כ,
ושהוא יוכל לעשות את החלום הזה כעבודה צדדית, אם מישהו יצטרך את זה בתשלום סמלי, והוא יוכל להתנדב בזה.
אבל בעיקר הוא הבין-- שהוא לא יכול לבנות על זה כדי לקיים את הכתובה וכדי לחיות טוב.
ובע'ה הוא ילמד משהו אחר שהוא אוהב- לא חלום חייו אבל משהו אחר שהוא טוב בו ונהנה ממנו, וגם מכניס כסף בלי סיכונים מיותרים של "אם זה ילך..."

אולי תחפשו ביחד משהו בלי הסיכונים האלו, משהו שהוא אוהב ושאתם יודעים בוודאות מה המשכורת החודשית +-. ביחד. אני לא אמרתי לו כלום על מה 'כן'. אחרי שהוא הבין את הקטע שאלתי אותו (אגב, מאז שאנחנו חברים דיברנו עלזה. זה המשיך באירוסין וקצת לפני החתונה הוא אמר שיש סיכוי שהוא לא יגשים את החלום ויעשה משהו אחר ומאז אנחנו מחפשים ביחד מה כן...)-- שאלתי אותו מה הוא עוד אוהב לעשות. אוקיי, אז יש לו חלום אחד עענק. בטוח יש עוד כמה קטנים, דברים שהוא נהנה מהם, דברים קטנים שהוא טוב בהם.
ומצאנו.
ובע'ה בזה הוא ילמד ויעסוק.
תשבי איתו, תחשבו ביחד מה הסיכונים ולמה הם לא משתלמים/כן משתלמים לכם כזוג וכמשפחה, ותחשבו ביחד על פתרון אחר אם הסיכונים אכן לא משתלמים.

הוא אמר לי שהוא מבין שזה לא רווחי ולא שייך לפתח את התחום הזה כשהוא צריך לפרנס בית וכו. ובאמת התחיל ללמוד תואר בתחום אחר שהוא אוהב.
אבל.. בעקבות שיחה עם חבר שכן עוסק בתחום, (ובאמת לא מצליח ) פתאום התחילו לו מחשבות שוב לחזור לכיוון הישן .

אחכ בארבע שנים הבאות קרוואן
ואז בית משלנו ב"ה.
אבל מה מהות השאלה?
דירה שכורה כי זה היה ליד הלימודים.
קרוואן כי עברנו ליישוב שחשבנו אולי להשתקע שם.
וזה גם מה שקרה בסוף.....

לק"י

זה סבבה.
אם היה לנו תקציב לקנות בית- זה משהו אחר.

כדי להשכיר ולהרוויח מזה עד להגעה לבית משלנו, ומצד שני, לא הבנו כלום מהחיים שלנו, בטח שלא בתחום הנדל"ן, אז אין טעם להצטער, לענ"ד אחרי החתונה עדיין לא סגורים איפה רוצים לגור-ללא קשר לישיבה או ללימודים. רק כשיש עבודה מסודרת ואוהבים את המקום- כדאי לקנות בו בית, לנו כהתחלה זה היה מצויין, גם כלכלית- זה היה זול, בעלי היה אברך. אח"כ יותר התבססנו כלכלית והחלטנו איה מקומנו והמשפחה גדלה ב"ה, ורק אז- קנינו בית.

השאלה שלי יותר זה על הבדלים בין קראוון לדירה שכורה,מבחינת מחיר,נוחות,בטיחות,מיקום.. הכל..

והיה ממש סבבה.
הקרוואן היה חדש ונעים.
גרנו בו עם 2 ילדים, וגם עם 3 היינו מסתדרים.
כמובן שזה קטן אבל לא הרגשנו צפיפות וגם אירחנו הרבה.
מבחינת המחיר זה חיסכון גדול בדר"כ לעומת דירה שכורה.

בהצלחה

מחיר - תלוי ביישוב. 

יש ישובים בהם קראוון יעלה 1500 ויש ישובים שקראוון יעלה 500.

יש ישובים שדירה שכורה תעלה 700 ויש ישובים שדירה שכורה תעלה 2500.

 

נוחות - כל אחד מגדיר נוחות בצורה אחרת. מה זה נח בשבילך?

 

מיקום - תלוי ביישוב.

 

נראה לי שאת צריכה למקד יותר את השאלה.

בדר"כ זוגות לא בוחרים בקראוון בגלל שהם רוצים אלא הגלל שיקולים של תקציב, שזה אזור של צעירים, שאין אפשרות אחרת וכו'..

אישית, אני חושבת שיש משהו דווקא ממש נחמד בקראוון וממש היה לי כיף לגור שם אבל ברור שכל אחד היה מעדיף בית.

 

לפעמים דווקא יוצא יותר זול בדירה שכורה.

למשל: בקראוון בדר"כ אין דוד שמש, הבידוד פחות טוב וכו' כך יוצא שמוציאים הרבה כסף על חשמל.

בד"כ קראוון יותר זול מדירה,

אבל אם את הולכת לגור במקום זול בדירה, יצא לך יותר זול מקראוון במקום יקר..

קודם תבררו איפה אתם רוצים לגור, ואז תבררו מחירים

 

כנ"ל גם לגבי נוחות ובטיחות, הכל תלוי במקום, בסוג הדירה, האם הקראוון חדש או ישן ובהרבה תחומים נוספים

(סקר לא יעזור במקרה כזה)

דירה שכורה, כל שנה עוברים בית.
ובית משלנו לא נראה באופק...
ישועת ה' כהרף עין.
רק להאמין ולהודות.

שנתיים ראשונות גרתי לבד (בעלי קרבי)
ועדיין שילמנו מדי חודש 2000 ש"ח על חדר וחצי.

שלנו ספציפית מבאס רצח כי המועצה החליטה לא לשפץ אותו פיקס ככה שאנחנו עם רצפה מעפנה ותקרה דולפת..

אבל בגדול- קראוון זה אחלה. בעיקר אם גרים במקום לא מאוד חם/קר (למרות שקל לחמם אותו... לקרר זה קצת יותר בעיה)

זה זול (אנחנו משלמים שכירות 800), זה בד"כ איזור של זוגות צעירים אז זה נוח, זה גדול-- שני חדרים+סלון-מטבח-פינת אוכל.

בטיחות? כל עוד לא משאירים אש ללא השגחה (נרות של שבת פשוט שמים במקום רחוק מהקיר ומכל דבר דליק אחר) זה לא פחות בטיחותי מבית רגיל. הבעיה מתחילה אם משו עולה באש ונתפס בקיר/רצפה..

לנו מאוד נוח. נשואים חצי שנה בלי ילדים עדיין, אבל שכנים שלנו בקראוון מורחב (=עוד חדר וסלון יותר גדול) עם כמה וכמה ילדים.... 

תוהה מה נכון לעשות היום אם יש בכלל דבר כזה....

ב"ה הוא חדש.

נהנים בו ומסתדרים בו מעולה, זול בהרבה מדירה רגילה. 

תלוי מה האפשרויות העתידיות....

אנחנו גרנו בדירה שכורה יפהיפיה וקטנה 70 מטר

אם ישנה אפשרות לקניית דירה ולקיחת משכנתא הייתי מתחילה בהקדם האפשרי לא לפני החתונה יש מספיק דברים להתעסק איתם....

אם אין אפשרות ממליצה על קראוון חמוד ובזול ומאבזרת אותו מושלם ורומנטי זה חשוב לאהוב את הבית שגרים בו!!!

 

אנחנו קנינו את הבית שלנו לפני החתונה. ובלילה הראשון נכנסנו לביתנו שלנו..
העיקרון היה כזה מחירי הדירות רק הולכים ומזנקים. היה לשנינו חסכונות. שלו גדול בהרבה משלי.
חבל לשרוף כסף על שכירות. חשבנו נקנה נרוויח את השכירות ומקסימום אם נעבור נמכור את הבית העלייה של הדירות באזור אמורה להיות שווה..
אז לבנתיים גרים פה. כשנרצה לעבור. נסתדר
משלמים משכנתא במקום שכירות שזה אגב יצא לנו יותר זול חודשית השכנים שלנו משלמים 300-200 שקל יותר מהמשכנתא שלנו לערך.
השקענו כסף נוסף ובנינו יחידת דיור קטנה עם כניסה נפרדת כי אנחנו לא זקוקים לבית כזה גדול ומשכירים אותה..
לקחנו בחשבון. מראש שנקבל סכום גדול בחתונה..
ובאמת קיבלנו בזה כיסינו הלוואה קטנה שלקחנו לחודשיים מחבר כי רצינו שהההון העצמי יהיה כמה שיותר גדול.

לא כולם יכולים. לא כולם מסוגלים
אגב, ההורים לא עזרו
סבי מצד אמי נתן 25 אלף שקל.. שזה יפה מאוד לקניית בית זה לא מספיק כידוע..
אנחנו המשפחה היחידה שלו והוא די נותן למי שהוא חושב שצריך.
אז למי שיש את האופציה אני חושבת שמומלץ.
מי שלא. שכירות זולה בבית קטן או קראוון תלוי במקום. במטרה לחסוך לדירה.
בזה אני כן מאמינה. שכל אחד מסןגל לקנות בית זה תלוי רצון ותלוי זמן.
אחותי קנתה בית אחרי 6 שנים..
חברה אחרי 4..
כל אחד והקצב שלו אבל המטרה צריכה לעמוד מול העיניים כל הזמן.

אולי מנגל?

תקני בשרים ותכיני במרינדות בלי שהוא ידע,

תקני בירה או משקה שהוא אוהב,

ותוכלו להכין במקום מנגל. 

אם הוא מעשן, את יכולה לקנות סיגר טוב.

 

 

אח"כ זה יורד בקלות ממש! והיו לי סירים שרופים מאוד!!!

לגבי המסיר שומנים. אם אחרי הניקוי איתו תשטפו את המחבת טוב בסבון אני לא מבין למה שתהיה בעיה

ותרתיחי על הגז כמה דקות

הכנסי לשקית זבל לחצי שעה בערך אח"כ תוציאי תקרצפי עם ברזלית ויוצא כמו חדש (טיפ שלמדתי ממשכנתי הטבחית המהוללת שאוהבת לשרוף סירים תוך כדי בישול ואח"כ אוהבת למרק אותם להנאתהסתאאם באמת הסירים שלה יוצאים נוצצים)

תסתכלי מה כתוב עליו למה משמש...

אני לא יודעת מה המכונה שלכם, אבל כשלי יש "הצפות מים" בתא של המרכך, אני לוקחת איזה מברג דק או משהו דומה ומנקה את החור מסתימות וזה מסתדר (קרה לי פעמיים)

מקום יפהפה עם קהילה חמה רק שעה מבאר שבע..

יש כל שעה לערך אוטובוס לבאר שבע.

בירוחם ודימונה יש יותר תחבורה וגם קהילה דתית.

ויש את מרחבעם, לא יודעת מה קורה שם מבחינת האוטובוסים

 

ויש את ערי הדרום הקרוב (ב"ש, שדרות, אשקלון, קרית מלאכי..) שכמעט בכל אחת מהן תמצא קהילה דתית וגרעין תורני.

 

גרתי שם כשהייתי רווקה. כך שחסר לי מידע שבטח את מחפשת בהקשר לחיי קהילה. אבל מה שבטוח שכל כך אהבתי לגור שם. אנשים חמים וטובי לב. גרעין תורני פעיל. עיר קטנה שבה מכירים אחד את השני, תחושת ביתיות נעימה. דלתות פתוחות, יחסי שכנות...יש שם מוסדות חינוך טובים: בתי ספר טובים כמו הרשב"י ועוד, אולפנת צביה מצויינת, ישיבת הסדר..מיקום מעולה, ממש מרכז הארץ. יש תחבורה תדירה לגוש דן, לירושלים וכן לבאר שבע ולאשקלון. יש רכבת. יש קניון. וקניון נסתר...המלצתי החמה. אם תרצי לדבר עם משפחה צעירה משם אתן לך מספר בפרטי, רק תפני.

היום בהרבה מקומות יש קהילה דתית, יישוב או עיר? קהילה מרוכזת ומגובשת או מפוזרת במקום מעורב? תנסי למקד אז נדע לעזור יותר...

וגם לגבי הקהילה אין העדפות.
כן חשובה התחבורה שתהיה, ובזמינות
תודה לעונים עד כה

תחבורה ציבורית בטרמפים בעיקר

 

(אם התעופפו פה הרבה טילים בקיץ- נחשב? )

גרים בישוב ממש חמוד,

יש פה קהילה מאוד פעילה,

תחבורה ציבורית מהכניסה לישוב לעיר הסמוכה (10 ד') לאזור המרכז/ירושלים/באר שבע.

(שם הישוב- בפרטי, אם מעניין אותך..)

הבאתי את הספר, את כל האביזרים והמחזתי ביחד עם הילדים. בסוף הם כמובן קיבלו סיר של תירס.

אבל זה היה בגן לגילאי 3-4 .

אפשר לבחור ספר או שיר אחר שמתאים לגיל קצת יותר גדול.

או כל מיני סיפורים בסגנון הזה. תוכלי להעתיק דמויות על בריסטול ולהצמיד סקוץ' מאחור או להמחיז כאשר ילדי הגן הם הדמויות.

השאלה איזה סגנון ישוב מתאים לך,
ואיזה מרחק מהמרכז..
מעבר למחיר

אזור הצפון מדבר אליכם?
כרגע המחירים לבית 5 חדרים ( 140 מטר) הוא מליון וצפונה...

[יש בו כל מיני גוונים של אנשים]

ברמת ממרא יתכן גם בתי קרקע. צריך לבדוק.

http://yhb.co.il/tzurim/table.html

 

מעלה חבר, כרמל, בית חגי, מעון

אשמח לקצת פרטים על היישובים.

בנוסף לטלפון הקודם יש פה מס נוסף של האחראית של בתי אמנה. שווה לדבר איתה. יש לה רקע גם על עוד ישובים בהר חברון0523003463

5 חד' ב850K או 6 חד' ב880K

 

עונה על הדרישות?

מה אחוז הדתיים בה?

 

עושה רושם שיש רוב חרדי?

 

תודה

אבל יש קהילה דתל"ית 

החל מכאלו שנוסעים לשם מדי יום ועד לכאלה שנוסעים לשם פעם בשבוע שבועיים...