שרשור חדש
עבודה עבריתעזריה מן האדומים
במסגרת מטלה לבגרות באזרחות עלי לעשות סקר.
אשמח אם תקדישו מספר דקות באמצע הנקיונות לענות עליו.
הוראות:
1. להוריד את הקובץ המצורף למחשב שלכם. (בסעיפים הבאים תבינו למה)
2. לעבור על השאלות להבנה כללית.
3. לענות בכנות- התשובה שאתם רוצה- תשאירו, כל שאר התשובות- פשוט למחוק.
4. לשמור את הקובץ אחרי שעניתם על הסקר.
5. לשלוח חזרה את הקובץ המעודכן אלי. (עזריה מן האדומים. בשיחה אישית)
(אם מישהו לידכם גם רוצה לענות- לשכפל את הקובץ לפני מילוי ולשלוח חזרה את כל השאלונים)
ממש תודה רבה!!!
דרך לא מוצלחת להפיץהרועהאחרונה

וזה גם קשה יותר אח"כ לאסוף

 

תנסה ככה

http://clickenter.co.il/TextPage.aspx?ID=392

אשמח לרעיונות לאטרקציות בירושלים/בנימיןאחרי החגים

דברים קלילים כמו הגן הבוטני

ושלא עולים הרבה..

 

תודה רבה!

 
יש לכם רעיונות?אחרי החגים
פיקניק!בלי מקוריות

הבעייה זה מה להביא לפיקניק...

אבל יש מלא גנים יפים באיזור ירושלים וגם בבנימין (למרות שהם עמוסים באנשים). ענתות? גן החיות? גן הורדים (אם לא מיציתם בתקופת הדייטים)? בעמק רפאים יש טיילת ממש נחמדה מאחורה- ואפשר גם להתפנק אח"כ באיזה מסעדה או גלידה או משהו.

 

ברובע היהודי יש הרבהתמר_דר

מכון המקדש, מנהרות הכותל, הרובע ההרודיני, הבית השרף, עיר דוד וכו'.

רק כדאי לברר קודם שעות פתיחה ושעות סיור והאם צריך להזמין מקום מראש.

את מוזיאון הבית השרוף תשמרו לשלושת השבועותשוקולד לבן

והרובע ההרודיאני לא הכי מעניין (לטעמי, אולי אתם כן תהנו)

כל השאר נחמד בהחלט.

כנ"ל גם המעיינות בסביבה (הסטף, עין לבן, הליפתא) אם זה יום בלי המון אנשים (בחול המועד פחות מומלץ)

בכלל יש הרבה גנים יפים בירושלים (ואם זה מזכיר את תקופת הדייטים אדרבה קורץ)

הואדי מתחת לגבעת מרדכי מן הסתם ירוק עכשיו ויפה (עמק הצבאים)

בבנימין אני אישית לא מכירה, למרות שיש בטוח (שמעתי בעבר אבל אני לא זוכרת)

תל שילה, יש שם אטרקציות לילדים.בת 30אחרונה

גבעת היקבים ליד טלמון- נראה לי שגם שם יהיה אטרקציות.

שאלה לבנות: מותר לי לשמור מכתבים מהאקסית שלי?!גמד קטן

שלום

אני נשוי טרי יחסית

לפני שהתחתנו יצאתי עם בחורה במשך תקופה ארוכה מאוד

היה לנו קשר טוב ועמוק אבל בסוף נפרדתי ממנה

במסגרת הנקיונות לפסח אשתי מצאה שקית ובה מכתבים, צ'ופרים וכו' שחברה שלי כתבה לי בזמנו והייתה זרוקה איפשהו בבית (בלי ידיעתי)

מה עושים איתם?

לא כ"כ בה לי לזרוק אותם יש שם הרבה דברים שעדין נוגעים לליבי.

מה דעתכן?

לגיטימי?

נראה לכם שיפריע לאשתי אם אשמור אותם?

 

בגידה זה הקצה של אותה הסקאלהיזהר

שהדוסים עוצרים בשלב הרבה הרבה יותר נמוך בה.

היצר הוא אותו יצר, אבל גם אם נתעלם ממציאות של עבודת המידות, חנוך מבית וכו' - הנורמות החברתיות כשלעצמן, הן נקודה בסיסית מאוד, שאחוזי הנפילות והבגידות הן פונקציה ישירה שלה.

מה עושים כשלא באברמנית
מנקים בכל זאתמופים

אי יודע שזה לא כיף, אבל מה לעשות?

פסח עוד מעט, וחייבים לנקות

 

אני רק ממליץ להתמקד בחמץ ולא בליכלוך, וזה מוריד שלושת רבעי מהעבודה

חחחח רק אותי זה הצחיק ?!? דניאל55
אחרי חצי לילה לבן בגלל נקיונות זה פחות משעשע..הרועה
אבל יש בזה משהו
חבל שזה מצחיק אותך!מופיםאחרונה

אני ממש ממליץ, אפשר לנקות ליכלוך גם בזמן אחר, לא חייבים לנקות הכל עכשיו!

|עושה את עצמו לא מבין|

התמודדות קשה...זאת שיודעת
לא בטוחה שאני פונה למקום הנכון, מנסה בכל אופן.
משתדלת לעשות באופן צנוע, אבקש שהמשיבים יתחשבו וישאירו את השרשור בגבולות הצניעות!
אני בהריון ראשוו חודש תשיעי. אני לאחרונה פשוט נכנסת לחרדות ודכאון מהמחשבה על החודשיים שיהיה לי אסור לגעת בבעלי. אנחנו קשורים רגשית מאד וזה מתבטא במגע/חיבוק וכו'
אני לא מסוגלת לחשוב על זה שלא אוכל להתנחם אצלו או להיפך וכו'.
לפני ההריון בתקופת הנידה היה לנו ממש ממש קשה, אשקר אם אומר ששמרנו תמיד והכל :'-(
אני לא יודעת מה לעשות. אני ממד רוצה להתחזק נפשית ורגשית בנושא. רוחנית אני מבינה ויודעת ומעריכה את חשיבות המצווה, גם ניסינו ללמוד ביחד את הלכות הטהרה. פנינו למורה חתנים שלו (שקצת היה בהלם מעצמת הקושי שלנו....) ולא כל כך עזר...

יש למישהו עיצות בנושא?
אני לא יודע איך לנחם אותךהיפה והחנון

אנחנו בדיוק באותה הבעיה..

 

ב"ה  נכנסנו להריון חודשיים אחרי החתונה אבל השלוש פעמים שהינו אסורים היו קשים הכי שבעולם.. (וכנ"ל)

 

אצלנו הקושי בשמירת נגיעה התחיל כבר במהלך הדייטים.

 

בקיצור צרת רבים - חצי נחמה

אני מבינה את הרגש שלך..יעל מהדרום
לק"י

מציעה לכם לפנות שוב למדריך חתנים/ למדריכת כלות, ולבקש שיפנו אתכם לעזרה מתאימה.

הרי בחלק נכבד מהחיים תהיו גם אסורים, וכדאי לכם לטפל בזה בהקדם.

בהצלחה
עזרה ראשונהאבא שמואל

א. כעת שעדיין אתם מותרים, למה לחשוב על הקושי בהתמודדות שטרם נבראה, נגיע לגשר - נעבור אותו. התעסקות בקושי מעצימה אותו.

ב. פעמים רבות הדמיון של הקושי קשה יותר מאשר המציאות, הקושי שחווית בעבר שונה מההתמודדות שתהיה לאחר הלידה (בקלות) גם משום שתוכלי להתנחם ביוצא חלצייך וגם משום שבאמת זו התמודדות אחרת.

ג. וודאי נכון מה שאתם עושים, לחזור על הלימוד של הנושא.

ד. אתם בחברה טובה..

עצה טכנית לחלוטיןהרועה
יש דרכים לקצר את זמן האיסור למינימום, תפנו לרב בן שלמה.
....בהצלחהאות והדר

ללמוד מוסר, לטפח את יראת שמים בין היתר את יראה התחתונה והפחד מהעונש

להתבונן ספציפית באיסור נידה, שכ"כ חמורה שכל הפרה בהלכותיה משפיע קשות בקשר בין איש לאשתו וכן בנפש הנולד בזה ובבא.    

באופן כללי, להתחזק בתורה ומצוות ובקיום ההלכות קודם כל באופן של קבלת עול, להתבונן: איך אפשר למרוד במלך שדאג לכם, זיווג ביניכם ונתן לכם הריון, כדי שתעברו על מצוותיו?.

להתבונן בזה, שזה בסה"כ חודשיים ואח"כ תהיו מותרים לאורך זמן בטהרה ובמצפון נקי. ולפום צערא אגרא ובוודאי הקב"ה רואה כמה קשה לכם ובכל זאת אתם מתגברים ולא חוטאים ועל ידי זה יושפע שפע רב בכם ובכל הדורות אחריכם...     

עונהזאת שיודעת
ממש לא עוזר לי לדעת שכולם מתקשים בזה. אנחנו לא רק מתקשים אלא ממש לא עומדים
חושבת על זה כבר עכשיו כי כפי שציינתי אני בתשיעי ויכולה ללדת כל רגע כך כזה לא כזה רחוק וגם בגלל שאני רוצה להכין את עצמי...
קיצור הזמן האסור- ברור שזה מה שנשתדל לעשות בע"ה אבל זה עדיין כמה שבועות! ב- 12 ימים לא עמדנו אז כמה שבועות??
אוף אני מרגישה זעם כלפי המצווה הזאתי :'-(
את חייבת לעשות הכל כדי למצואזהר הרקיע
מה כן קורה לכם בזמן שאסורים.
אתם חייבים להרגיש את עצמכם שם יוצרים,וחיים,ומתקדמים.
ולא רק סוחבים.

אנחנו הינו מפנקים את עצמינו מלא ..יוצאים לעשות דברים שמשמחים אותנו ומזכירים לנו שמה שיש ביננו בפנים לא נלקח ממנו,
משחקים ביחד!
מפנקים באוכל טעים.

ומנסים כמה שיותר להרגיש ולהדגיש את מה שיש ביננו.והוא לא תלוי בדבר.

אני מכירה את תחושת הכעס..צריך להקשיב לה לרגע אבל לא להתקע שם. לא לנסות למצוא תשובות.
להאמין שה' יתן לכם כח. להאמין בזוגיות שלכם שיש לה את הכח.
ולמצוא דרכים אחרות להביע .ויש.

ולשכוח את הנפילות.
מעכשיו אין יותר אופציה כזאת.
זה רק יקשה עליכם יותר כי זו מן הוכחה לזה שכאילו אינכם יכולים באמת..וזה לא נכון!

תלמדו על זה מבחינה מהותית.
תכתבו.
תחפשו ותבקשו למצוא את הדרך שלכם.


ואני מבינה את הפחד!
גם אני בתשיעי וקצת חוששת מזה.אבל רוצה להאמין שה' יתן את הכח. ושיש הבדל בין ריחוק שבא מנידה לבין מלידה..
כתבת יפה ואמיתי!לשם שבו ואחלמה
כתבת יפה!מאמע צאדיקה

והשם נותן כוח. חותמת על זה

 

לדעתי מה שיעזור לשמור זה לא רק לימוד הלכות-

זה לימוד מהותי יותר של העומק שמאחורי ההלכות, של טעמי מצוות

 

ספרים או מקורות לחפש-

פרשת ויקרא- פרשיית טומאת יולדת- כל המפרשים שם ראשונים וארחונים

ספרים על קדושת הבית- כמו מקדש החיים של הרב דב ברקוביץ...

 

אנשים! עוד המלצות יהיה מועיל! תודה!

גם אהבתי את מה שכתבת.זאת שיודעתאחרונה

את צודקת ואני חייבת להזכיר את זה לעצמי כל הזמן....

 

יש למישהו המלצות על ספרים בנושא/מאמרים/ מקור לשאיבת כח??

 

אשמח מאד

יד על הדופק...אשה אהובה

לדעתי צריך להיות נורא מודעים לעצמכם.. לדעת מה מקשה עליכם יותר ולהמנע ממנו..

אומנם אני לא נשואה הרבה זמן, אבל...

גם מיד אחרי החתונה זה מאוד קשה כשנאסרים אבל מנסיון הגדרות שחז"ל נתנו לנו, עוזרים מאוד להשמר.

חוץ מזה, אם אתם שמים לב למשהו שמקשה- אפשר גם ממנו להתרחק..

קשה מאוד להפסיק באמצע.. צריך ללמוד לשים את הגדרות בזמן ולא להכניס את עצמנו לנסיון....

בהחלט לא קל, במיוחד כשהבנ"א שאת צריכה להתרחק ממנו (רק פיזית כמובן) הוא הבנ"א הכי קרוב אליך בעולם!!!!

אבל זוהי גם הזדמנות. לפתח ולהעצים יותר את הצד הנפשי, וכך המפגש הבא יכול להיות עוד קרוב יותר...!

כדאי לנצל את הזמן לדבר יותר אחד עם השני, ללמוד ביחד....

בהצלחה רבה!

ומזל טוב!!!

פרח

מבינה אותך לגמרירויזא

גם לנו קשה נורא, אז אנחנו יוצאים המון, כי כשיושבים בבית וכל אחד מסתכל לתוך העיניים של השני, ורק מתחרפנים ככה, ומגדילים את הקושי, אז פשוט לצאת, לפארק, לים, מסעדה טובה, כל מקום שמקל עליכם.

 

יש שיטה שהמדריכה אמרה לי, אני אישית לא יישמתי אותה אבל אולי לך זה יעזור, כל פעם שנכשלים לשים סכום משמעותי בצד, 20\50\100 כל אחד לפי מה שאצלו, ואז יש לך גם שיקול כספי, וזה שיקול יותר חזק לצערי לפעמים משיקול דתי...

 

המונמון הצלחה.

 

ואל תשכחי, ששלושה נמצאים בבית, את בעלך והקב''ה, ואם לא שומרים טהרת המשפחה, הקב''ה לא נשאר.

זה קשה, אבל מאמינה שתעמדי בזה בעז''ה.

מריבהשמלה חדשה

יש סיכום בינינו על חלוקת תקציב, שיש לה סכום (מאד גדול) שהיא מחליטה מה לעשות בו, כדי למנוע חיכוכים בנושאי כספים. ויש סכום שאני מחליט עליו

היא ביקשה ממני לקנות לה שמלה לחג, מהסכום שאני מחליט עליו, כי היא לא רואה איך היא תעמוד בזה. (בדרך כלל היא קנתה מתנה לחג מהסכום שהיא מחליטה עליו)

הרגשות שלה – מבחינתה אני לא עוזר בבית מספיק, לא משקיע בה מספיק, אני בעצם אמור לפצות אותה על זה, אז לפחות תחזיר לי במינימום שאתה חייב לי

הרגשות שלי – מבחינתי נחמד לי לתת לך, אני דוקא חשבתי לעשות את זה, אבל אני לא רוצה שתיקחי ממני, אני רוצה להעניק לך, ולא שזה ינתן מתוך תחושה של "אם לא תיתן לי אני אכעס"

יש סתירה בינינו? האמת שלא כל כך...

אבל מה שקרה זה שאמרתי לה שנראה, ואני לא רוצה להתחייב. והיא כעסה שאני לא מתחייב על דבר מינימאלי כזה. וזה נשאר כך

היום בבוקר היא אמרה שהיא רוצה ללכת איתי לקנות שמלה במקום מסוים, אמרתי לה שאם כבר אני רוצה ללכת למקום אחר, כי זה יהיה בשבילי טיול, ואם היא רוצה ללכת לשם אני מוכן להסיע אותה (אין לה רישיון) אז היא אמרה שלא טוב לה כי זה רחוק מדי, ולא נספיק לחזור עד שהילדים יגיעו מהקייטנות והיא לא רוצה

אז היא ניסתה להשיג בייביסיטר, ושידרה עצבים.

וכששאלתי אותה למה היא כועסת, היא אמרה שאני מכריח אותה ללכת אפילו שהיא לא רוצה. אז אמרתי שאני לא מכריח, אני רק אומר שאני רוצה ללכת איתה לטיול, ואם היא לא רוצה – אז לא, אני לא אסיע אותה, וזהו, רק שחבל.

אז היא החליטה שהיא לא הולכת עכשיו, ונראה אחר כך, אבל אתה תשלם לי? אז חזרתי ואמרתי שאני לא מתחייב.

ואז היא כעסה נורא שוב על זה שאני לא מוכן להתחייב על משהו מינמאלי שכזה. והלכה במוניות למקום שהיא רצתה, והיא אומרת שהיא תקנה את זה מהכסף שהיא מחליטה עליו

יש לי הסטוריה אתה של נסיונות סחיטה, שהיא מנסה להשיג את מה שהיא רוצה בכוח, ולא מאפשרת לי מרחב, יצא לי המיץ! למה שאני אפרגן לה שמלה? על מה? כי היא מעצבנת? זה יעזור משהו בכלל? זה יעשה שלום בינינו, או שסתם היא תרגיש שהיא צריכה לעשות שרירים ואז היא מקבלת מה שהיא רוצה?

כל ההתנהלות שלנו בבית היא שהיא מתעצבנת, ואני מנסה לחפש שלום. אבל זה כמו השלום עם הפלסטינים, אי אפשר לעשות שלום עם מישהו שלא רוצה, ורק מחפש דרכים איך להכריח אותך.

היא לא כזאת רשעית, היא לא באה ממקום של להשתלט עלי, אלא ממקום של מצוקה, ששהורים שלה חינכו אותה שאם היא לא תדאג לעצמה, אף אחד לא ידאג לה, והיא חייבת לעשות מניפולציות כדי להשיג מה שהיא רוצה, כי אם היא לא תעשה את זה לא יהיה לה שום דבר

אבל זה לא עוזר לי להבין את זה. בסופו של דבר היא מכריחה אותי. נמאס לי מזה!

מצטער שאני מערב אתכם במריבות טפשיות

 

לא קראתי את כל התגובות אבל יש לי כמה תובנותבאה לעזור

1.יש לי הרגשה לגבי הטיול שהיא פשוט תכננה משהו אחד בראש ואתה באת עם רעיון אחר וזה די הרס לה את התוכניות.

גם אני הייתי מתאכזבת. היא העריכה את הזמן של לקנות בגדים ולכן בחרה חנות מסויימת או איזור מסויים ולא טיול. היא רצתה לעשות קניות בנחת ולא במתח של"האם אני אספיק גם וגם". עד שיש לה הזדמנות ללכת לקנות בגדים ללא ילדים אז זה די ברור שהיא התאכזבה. ועוד צריך למצוא בייביסיטר.. די מבאס.

 

לגבי החשבונות הנפרדים,סיפור קצר. בתחילת הנישואים של הורי ( כן כן לפני הרבה שנים) אמא שלי לא הבינה איך הולך העניין עם הכרטיס אשראי וגיהצה כל הזמן עד למינוס מאוד גדול, וגם אחרי שהיא הבינה זה היה לה מאוד קשה לשלוט על ההוצאות שלה, אז הם עשו חשבונות נפרדים והמשכורת שלה נכנסה לשם ושלו לאחר. כמובן שתמיד היה בניהם דיבור ושיתוף אבל ככה כל אחד יכל לדעת כמה הוא מכניס וכמה אפשר להוציא. היא הפסיקה עם הכרטיס ועברה למזומן/ צ'קים.מ וכמובן עבדה ב 3 עבודות!!! כדי להחזיר את החוב. מאז יש להם את התקציב של המשכורת שלה. ואם במקרה חסר אז אבא משלים בשמחה את מה שחסר, אבל היא למדה לקח שאי אפשר לבזבז יותר ממה שיש.

יכול להיות שגם כאן זהו המקרה אז לא להאשים את הבעל שהוא לא נותן לה בקביעות מהכסף שיש אצלו בבנק( כדי להמנע ממנוסים בשתי החשבונות). 

אם האישה הייתה רואה שמלה ב 1500 ש"ח לחג גם הייתם קופצים על הבעל למה אתה לא מביא לה כסף לקנות?

יכול להיות שהם מרווחים יחד 5000 ש"ח ואין הרבה כסף לשמלה שעולה 400 ש"ח, אז ברור שהוא לא מוכן להתחייב . צריך לראות כמה עולה השמלה או להעריך לפני כן כמה הם מוכנים להוציא על השמלה.

 

אולי היית צריך להסביר בנחת שההוצאות החודש היו כך וכך ולכן יש לנו כך תקציב לשמלה לחג- כמובן שאתה צריך לקחת בחשבון שמחירי הבגדים נעים בין 100-250 ש"ח...

 

יכול להיות שכאן היא התעצבנה מהשילוב של חוסר היכולת שלה לקנות לעצמה בגדים לחג לזה שהכנסת את הטיול פתאום..

שלום לכם, אני דידי.d.i.d

למי שלא ראה דברים שכתבתי בעבר, אומר בקצרה שאני סובלת מהפרעת זהות דיסוציאטיבית. או בשפה הלא מקצועית, אשיות מפוצלת.

לאחרונה, אחרי שהבנתי איך זה משפיע על החיים הפרטיים שלי, נחשפתי לאנשים נוספים עם ההפרעה וההתמודדות שלהם.
ראיתי כתבות, סרטים, ספרים, פורומים..

אלא שיש הבדל מהותי ביני לבין מי שראיתי ושמעתי וקראתי.. אני יהודיה דתיה.

 

אני כותבת את כל זה דווקה  כאן, בפורום הזה. כי לדעתי יש קשר הדוק בין עובדת היותי יהודיה דתיה וסובלת מD.I.D ובין הרצון שלי להקים משפחה. אני אפילו פוחדת שאולי זה לא אפשרי.

 

אני פונה אליכם לבקשת עזרה;

האם מישהו מכם מכיר אשה דתיה שסובלת מבעיה כזאת ונשואה? האם מישהו מכיר רב שבודאות מתעסק בנושאים האלה מתוך הכרה במצב והבנה מעמיקה מכל ההיבטים?

אם כן, זה יעזור לי מאוד.

תודה לכם.

 

מעט אורהלוי מא

אינני מבין מאומה בהפרעה זו ולכן אני מפנה לשרשור בקשר למציאת בן/בת זוג לאדם מורכב אישיותית

 

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t621638#6878107

 

 

 

בלי להכירמופים

מדברי חז"ל נראה שאין דבר כזה!

 

אפילו משוגעת גמורה תיקנו חז"ל שיכולה להתחתן, ואדרבה לא נתנו לבעלה אפשרות לגרש אותה כדי שישמור עליה.

 

קל וחומר אשה במצב שלך, שיכולה לנהל בית כמו כל אחד מאיתנו, ורק יש לך הפרעה שעושה בעיות.

 

ממש ברור לי שאת יכולה להתחתן, עם בעל מתאים, שידע להכיל את המורכבות של המצב שלך

 

וההפרעה שלך נדירה מאד, כך שבאמת קשה למצוא כאלה יהודים דתיים

אבל אני מאמין שבסוף תמצאי מישהו כזה

אם תוכלי לפרטמתעלה אליו

האם את מטופלת

תיפקוד ביום יום

האם יש לך תמיכה

כי טיפול ותמיכה אלה שני דברים הכרחים לדעתי

יש לה טיפול ויש לה תמיכהמופים

היא סיפרה כאן בעבר

תיכנסי לכרטיס שלה בהודעות קודמות

באמת נכנסתימתעלה אליו

ולדעתי זה שאלה למומחים ולא  לפורום

למה לא?d.i.d
לא ביקשתי שתפסקו לי האם עליי להתחתן או לא או מה כדאי לי לעשות במצבי.
כתבתי כדי שתוכלו לעזור לי אולי למצוא. מישהי במצב דומה לשלי שהצליחה להקים משפחה. העצות שאקבל ממישהי כזאתי יכולות להועיל לי מאוד.
נכון.ד.

בצד האמון שאת אכן יכולה.

אז תפני לאירגונים שעוסקים בזהמתעלה אליו

הם יוכלו לתת הכוונה יותר ממוקדת ומועילה

אני בעצמי סובלת מהפרעה נוירולוגית אבל אל תסתמכי עלי

תפני לרב פירר.ותן טל

הוא כבר ידע עם איזה פסיכולוגים ופסיכיאטרים מהשורה הראשונה הוא צריך לדבר, וגם ידע ממוקד מה הוא צריך לשאול אותם, ואחרי שיקבל מספר חוות דעת, ועם הידע הרפואי וההלכתי הרב שלו, הגיוני שידע לייעץ לך ולהסביר לך לדעתו מה מכאן והלאה.

 

אני מוסיף טלפון של אגודת עזרה למרפא משם ניתן לקבל מידע בנוגע להתייעצות עם הרב פירר (העומד בראש האגודה), מועתק מאתר האגודה:

 

פרטים אודות הייעוץ הניתן ע"י הרב פירר, ניתן לקבל במרכז האגודה בטלפון 03-5777000 בין השעות 08:00 - 16:00

 

 

ב"הצלחה!

לא מכיר רק מוקיר אתהורות משמעותית

היכולת המדהימה שלך להסביר את עצמך,

לחשוף כל-כך עדין ומדוייק את הקשיים  שלך

ולהגדיר את הצרכים שלך והעזרה הספציפית שאת זקוקה לה ממשתמשי הפורום.

.

 

המון המון הצלחה.....

 

 

תודה רבה לך.d.i.d
עוד משהו...הא לא להתנפלהלוי מא

הייתי ממליץ לשנות את שם הניק  למשהו שלא קשור בהפרעה

זה לא העיקר בחייך ואין סיבה שתזדהי כך.

 

אני לא מכיר אך בטוח שיש צדדים יפים יותר מאשר הפרעת זהות דיסוציאטיבית

 

מקווה שהתגובה הזו תעבור בשלום אצלך ואצל החברים פה

יש לה ניק אחרמופים

זה ניק שהיא פתחה במיוחד בשביל הנושא הזה

רוצה להמליץ לך על משהו-רק בריאות

ממליצה לך לנסות להגיע אל הרב יצחק גינצבורג מכפר חב"ד.

אני לא חבדניקית בכלל אבל לומדת בביה"ס לתורת הנפש שבנשיאות הרב גינצבורג.

הרב הוא צדיק וחכם ברמות לא נתפסות. הוא מבין גדול בנפש האדם ובנה תורה שלימה של 

הנפש היהודית על טהרת הקודש והקבלה.

הוא מקבל גם נשים למיטב ידיעתי.

הוא יכול אולי אפילו לטפל בך, לא יודעת. בוודאי לתת לך ברכה ולהורות לך כיצד לפעול בעז"ה.

אני חושבת שצריך לפנות לאיתיאל גלעדי כדי לדעת איך אפשר להתקבל אצלו.

אני יכולה לתת לך את המייל של איתיאל כדי לברר אצלו.

ההפרעה הזו אינה שונה מהפרעות רבות אחרותגוש היורו

מקורה ככל הנראה בדיכאון. זו דרך להסיח את הדעת מהדיכאון. אני מניח שאת מאד יצירתית, ולכן זו ההפרעה שיש לך.

עצתי לך היא לנסות לטפל בדיכאון. נסי ללכת למטפלים ולהבין מה מפריע לך בחיים, ואיך תוכלי לעשות את החיים שלך יותר מאושרים. קחי את העצות שקיבלת כאן בכיוון הזה.

 

אם תמצאי את הדרך להיות שמחה ומרוצה מעצמך ומחייך, ותאמיני ביכולתך להוביל את חייך למקום הנכון, אני חושב שההפרעה תיעלם.

תיאוריה מעניינת. האם אתה פסיכיאטר?d.i.d
אתה צודק דאני יצירתית ויש שיגידו שלכן המח שלי בחר בהפרעה הזו דווקה.
בסך הכל טוב לי בחיים כרגע, ואני יכולה להבטיח לך בכל היקר לי שדיכאון ממש לא מהווה את סיבת התפרצות ההפרעה.
זה הרבה יותר מורכב ועמוק ויותר מדי פרטי מכדי שאחשוף ואפרט. אבל ההערה שלך נרראית כנובעות מבורות גמורה בנושא, כולל מה שציינת כי זה כמו הפרעות נוספות.

כל הפרעה נובעת ממקום אחר בנפש, בדיוק כמו שלא תוכל להגיד שסרטן וסכרת מגיעים שניהם מקלקול קיבה, כך דעתך מנותקת מהמציאות.

צר לי שאני מדברת בכזו בוטות אבל מאוד חשוב לי להבהיר את האמת. זו חלק מהסיבה שבחרתי להיחשף, למנוע מעיוותים כאלה.

ייתכן וטעותך נובעת מהעובדה שדיכאון הוא מאוד נפוץ, ממש כמו צינון במובנים מסויימים. יש דיכאון קל ויש יותר ויותר חמורים. אבל רק מפני שיש הרבה דיכאון, לא הופך הכל לדיכאון.
התאוריה שלו לא באה סתם!טאבולה ראסה
אמנם עד היום לא התערבתי בשירשורייך מסיבותי שלי.
אין לי מושג האם את מבינה במחלות נפש נוספות מלבד מה שאת סובלת,
אני יכולה לאמר שאני דווקא קצת מבינה (במחלות אחרות...)
ולכן- הטעות שלו (או שלא טעות. לא בדקתי אתזה) היא לא סתם כי הדיכאון הוא דבר נפוץ. אלא כי אחוז נכבד מאד ממחלות הנפש הן תוצאות של דיכאון.
אולי,כמו צמח בר
אבל לייחס בעיה כמו שלה ישר לדיכאון...
כאילו זה כאב ראש קטן שיחלוף אם רק תישן טוב ותשתה הרבה- היא לא נכונה.

היא חזרה והדגישה שמטרת דבריה היא להציג את האמת.
אישיות מפוצלת איננה בעיה קלה שניתנת לפתירה כ"כ בקלות. ואנשים המנסים להמעיט מהקושי והכאב יכולים, שלא במתכוון, לגרום לשואלת להרגיש "בכיינית" שלא מטפלת בעצמה טוב, ובעצם הכל בגללה. וזה לא כך.
טאבולה ראסה, לא מדויק. המחלות אינן בהכרח תוצאותגם אני d.i.d

של דיכאון, לעיתים הן מתקיימות ביחד (תחלואה נלווית) ולעיתים הן תוצר של הדיכאון, ולעיתים תסמיני דיכאון מתפתחים לאחר ובעקבות ההפרעה שנוצרה (תקחי בולימיה ואנורקסיה , לא ידוע מה הביצה ומה התרנגולת. ובהפרעות אחרות.)

אולי א-ת תהיי הזוג הזה..כמו צמח בר
שהבאה שתשאל את השאלה הזו-יפנו אותה אליך..
הצלחה יקירתי
אני הכרתי מישהי שהיה לה פיצול אישיותהיפה והחנון

אבל אני לא יכול לתת פרטים..

תשאלי את דן

בשיחה אישית ד.

הוא גם מכיר אותה.

אגב אני מקווה שזו לא את מי שאני הכרתי.. קורץ

כבר כמה פנו אליי בשאלותd.i.d

האם אני הזאת והזאת שהם שמעו עליה ושאני חושפת את עצמי יותר מדי ויכולים להבין מי אני מהסיפורים..

אבהיר:

יש יותר מאחת כמוני בעולם, בארץ ישראל, בפורום!

(כן, אני מכירה עוד כאלה מהערוץ..)

לכן אל תנסו לנחש מי אני, זה חסר טעם וכבר חזרתי והבהרתי בחתימה שלי שאני ממש לא מעוניינת בחשיפה של פרטים אישיים.

 

אני מעוניינת בהתרת דעות קדומות ומחשבות לא נכונות עליי ועל שכמותי, אך אל תמהרו להחליט מי אני והאם אני מוכרת לכם.

סביר מאוד מאוד להניח שלא.

 

 

 

 

והערה חשובה נוספת:d.i.d

אין לי פיצול אשיות. יש לי D.I.D

מה ההבדל? (שואל ברצינות מחוסר ידיעה)היפה והחנון

כתבת שיש לך

"או בשפה הלא מקצועית, אשיות מפוצלת."

מה ההבדל בין אישיות מפוצלת לפיצול אישיות?

 

אגב סתם שתדעו שזה תופעה נורא מגניבה. יכולה להיות זהות של בת בבן. דיברתי עם אחד-אחת כזו בטלפון..

גבראריק מהדרום

זה לא מגניב.

תעיין בויקיפדיה.

ברשותכם,הצטרפתי לדיון.הערות למגיביםגם אני d.i.d

א. בניגוד לדעה הרווחת, d.i.d נפוץ מאוד.המספרים אינם זכורים לי כרגע,אבל הרבה מהאוכלוסייה הם למעשה במצבי ניתוק שונים שאינם מודעים למצבם,מפני שהסימפטומים ברמה אחרת מאשר אצל בעלי דמויות שונות שמתחלפות ונעלמות.

השכיחות מופיעה כאן (d.i.d יקרה אל תכנסי, זהירות טריגר!)

 

http://tdil.org/index.php?option=com_content&view=article&id=42:2009-08-07-17-30-36&catid=11:faq&Itemid=26

 

ב. אני מבינה שהנושא מסקרן,מוזר ומעניין עבורכם. נסו לזכור שמאחורי הכינוי עומדים פנים, ואדם,בעל מטענים וחיים שלמים.

ה׳הפרעה׳ הזו כפי שאתם מכנים אותה,נוצרת בתנאי דחק ולחץ נפשי ונסיונות הישרדות.מאחורי כל אחד ואחת מאיתנו-מבעלי ה׳הפרעה׳-קיים סבל רב וחיים מורכבים. אנחנו לא גן חיות, ולא, לא מגניב להיות כך.

ג. D.i.d האמיצה והמדהימה בחשיפה שלך, אני מכירה נשואות. בזמן הנכון אדבר איתך.

בין 0.1% ל 1% זה לא "נפוץ מאד"מופים

את יכולה לומר שזה נפוץ רק אם את מכלילה את כל סוגי הדיסוציאטביות

 

ואיך שהספקתי להכיר את דידי, נראה לי שהיא מספיק חזקה לקרוא שם

יש שם נתונים יבשים, לא איזה סיפור מצמרר

(או שאולי רימון חסם לי חצי מהעמוד?)

 

ולגבי ה"מגניב", זה הזכיר לי שכשקראתי על מאניה חשבתי שזה שיא הקטע, וממש מגניב לראות מישהו עם מאניה, עד שראיתי מישהו כזה במציאות, ואז ראיתי כמה זה לא מגניב...

אבל אני ראיתי במציאות פיצול אישיות וזה נורא מגניב.היפה והחנון

אם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק..

כן, כנראה היית אומר כך גם על מאניהמופים

 

 

אבל אם תחשוב קצת על האדם שעומד מולך ולא רק על ההצגה הכי טובה בעיר שהגעת אליה, זה ממש עצוב ולא מגניב

למען האמת אני מסכימה בעניין הזה.d.i.d
גם אני חושבת שזו תופעה מרתקת. ומאוד משעשע לחשוב איך זה לדבר אל הדמויות השונות שקיימות באדם אחד.

אבל אז, כשאני נזכרת שמדובר בי, וכשאני זוכרת למה חליתי ככה.. השעשוע הרגעי חולף והעצב, הבדידות והכאב תופסים את מקומם הקבוע.

כל הפרעה נפשית שהיא יכולה להיות יופי של הופעה חיה ולקבל המון רייטינג וקהל..
אבל זה מעוות ואנחנו צריכים להבין שלא כל מה שמשעשע אותנו הוא בהכרח חיובי.
מצד שני כתבת כאן בהקשר אחר שאתה נהנה מסרטים עם רצח ואלימות.. עבורי סרטים כאלה מהווים טריגר רציני ומזיקים לי.


עם חברות קרובות אני בהחלט משתמשת בהומור פעמים רבות. מדמיינת איתן מה הייתי עושה במקומן, מה הדמויות דלי רוצות וסתם משחזרת איתן דברים שקרו לי כאילו זה סיפור מעניין שקרה למישהו אחר.

כמו בכל קודי, ההומור יכול להיות כלי. אבל אני לא קרקס, אני לא הולכת לעלות לתוכנית ריאלטי שתצפה בכל התחלפויות שלי (יש כאלה..).
אני אדם.
אני מכלילה. ומחילה מכבודך, מי שמך לקבוע מהגם אני d.i.d

טריגר עבורה ומה לא..

 

ולא, לא מגניב. מאחורי כל ׳הפרעה׳ עומד אדם! מאחורי כל ׳הפרעה׳ מסתתר לו הכאב. נסו לחשוב על מצב גופני לא תקין, שעבורכם הוא לא להיט, קחו אותו, ותעבירו לנשמה. מגניב?לא?יופי.

מצטער. כוונתי היתה הפוכההיפה והחנון

התכוונתי לאמר שאתם לא נושכים ולא מפחידים כמו שזה נשמע

מדובר בכ700,000.במדינת ישראל בלבד..d.i.d
אחוז אחד נשמע מעט. אבל גם מאה זה מספר קטן יחסית לכמה שהוא מייצג בתור אחוז.
70,000 כמובן, אבל זה עדיין המון...איזו נחמה

אני לא מגיבה כי אני באמת לא מכירה את זה בכלל, אבל הנתון הזה שזה הרבה יותר נפוץ ממה ששיערתי אי פעם בדעתי, הדהים אותי...

 

(אם כי ראוי לציין שכתוב בין 0.1-ל1...)

 

 

בכל מקרה המון המון בהצלחה לך!!! הלוואי שתבשרי לנו בשורות טובות במהרה!

אני מאוד מאוד גאה בך!d.i.d
תודה לך על שאת מוסיפה מהידע שלך ועוזרת לי להוכיח שאני לא לבד. ולו להוכיח אך ורק לעצמי.

את גיבורה בעיניי, ואני ממש אשמח שתכירי לי נשואות! או אפילו תבקשי מהן טיפים עבורי.
אני ממליצה לך לנסות טיפול בשיטת הפסיכוזה כהגנההרל

נראה לי שיוכל להתאים במצבך בעיקר מאחר ואת מדברת על טראומה שבבסיס ההפרעה. יש את דר' ציפי פרי שנוקטת בגישה הזו, תחפשי בגוגל ייתכן מאוד ותוכל לעזור לך או להפנות אותך לאיש מקצוע מתאים.

 

להערכתי יהיה קשה ללא טיפול אינטנסיבי מתמשך להקים בית ובפרט להיות מטופלת בילדים.

 

ייתכן מאוד ועם טיפול טוב בגישה זו תוכלי להגיע למצב בו את בנויה להקים בית

 

המון הצלחה

מי אמר שהיא לא עםד.

"טיפול אינטנסיבי מתמשך" כבר מזמן?...

 

בחורה כמוה - בוודאי דאגה לכך הרבה לפני שכתבה פה. ואשר על כן, היא עם יכולת לכך..

 

אלא שהיא שאלה דבר שגם עם "טיפול מתמשך" יש מקום להתענין בו - והוא, ניסיון של בעלות נסיון דתיות.

 

 

 

אולי הנסי לשאול במוסד דתי שעוסק בהפרעות. אני חושבת44444אחרונה

שפעם שמעתי על מכון שילה. לא ניסיתי..... אולי הם מכירים.

זה ניק חדש כי לא נעים לי...רק תפילה אשא

אני ב"ה נשואה חצי שנה לאדם מקסים. באמת. ירא שמים, עם מידות טובות, לב טוב, ענווה, ונחת ענקית. בעבודה פנימית תמידית.

פשוט מתוק.

 

אבל- יש לי פחד שמלווה אותי 24 שעות ביממה שלא הייתי אמורה להתחתן איתו. שזה לא האמת של הנשמה שלי להיות איתו.

וקשה לי כל כך...

הספקות עוד מלפני שהתארסנו- דרך תקופת האירוסים-- והמשיכו מייד אחרי החתונה.

למישהו יש עצות?

אני כבר מיואשת.

כל היום מתפללת על זה...

אולי הקב"ה רוצה שנתגרש?

 אולי זה סתם שקר שהתחתנו?

 

אולי קשור לכפייתיות מאוד חשוב לטפל מוקדםאומץ ותקווה

ocd ניתן לברר אצל כל פסיכולוג פשוט וכן פסיכיאטרים.

בהצלחה

רוצהד.

להבין: את מרגישה שאת לא אוהבת אותו?...

 

אם זה לא כך (גם אם כן יש מה לומר, אבל ביחוד אם לא) - אז כל החשבונות של ה"נשמה" מטופשים לחלוטין.

 

ממתי מחליטים נישואין לפי ה"נשמה". זה סתם אובססיה. ובלשון "מוסרית": יצר הרע חיפש מקום.. אמר: מה אפשר לעשות לאלה - איש צדיק, מנסה להרגיז אותו, לא הולך - עניו מידי, מנסה יצה"ר לגרום לו לעשות משהו לא טוב - צדיק מידי..  סתם להראות פנים חמוצות - מה פתאום, מתוק מידי. 

טוב, מנסה אצל האשה - לעשות שתהיה רעה - טובה מידי..

 

מה יעשה?..

 

מצא עצה: יעשה את האשה אובר-צדקת/מקובלת אלוקית... שתחשוב על "נשמות"....

 

 

אז אם את רוצה לעשות את רצונו של היצר הרע/השטן - אז באמת חשוב מאד שתחשבי 24 שעות אולי "לשם שמיים" בכלל צריך להתגרש..  אולי הכל סתם "שקר"...

 

אבל אם את רוצה לעשות את רצון ה' שציוה לא לשמוע ליצר הרע - אז תעיפי את כל המחשבות האלה להיכן שלא ייזכרו ולא יפקדו..

 

ה' רוצה לגמרי שתהיו נשואים. זה שהתחתנתם - זו האמת הכי גדולה..  הכי מתוקה.

 

תסיחי את הדעת לגמרי מהמחשבות הללו - תהיי נינוחה.

 

קודם כל, תחליטי שחודש את לא חושבת על זה בכלל, על היצר הרע הזה. רק שמחה עם בעלך, מתענגת על כך שזכית בו, ו"מפצה" אותו על השטויות שחשבת.

 

אח"כ - אולי יעבור בכלל. אם לא - אפשר לפנות לייעוץ פסיכולוגי, כדי לעזור להתגבר על "צורת החשיבה" הזאת. יתכן שזה לא קשור לענין הספיציפי, אלא סוג של "טורדנות" שתפסה טרמפ על שטות כזו..

 

 

 

 

שלחתי לך מסרשוקולד לבן
זה מחשבה של היצראמא של שבת
הרב קוואס אומר שאם השם לא היה רוצה לא היית מתחתנת. קודם לצאת המספקות מאז קל יותר ללמוד לאהוב
תעשי לעצמך תרגיל הפוךאבא ל...

תשאלי את עצמך האם היית רואה את עצמך נשואה לאדם אחר?

לאדם עם מכלול תכונות (יראת שמים, מידות, לב טוב, נחת וכו') אחר?

 

או במילים קצת יותר כוללניות: מה את מרגישה כלפי האדם לו את נשואה?

אהבה?

קרבה?

שותפות?

 

זה נשמע שאת יודעת בדיוק מה התכונות הטובות של אישך, ומעריכה אותו בשל כך...

עכשיו רק תכניסי לעצמך לראש שהשאלה "אבל מה אם יכול להיות יותר טוב?" היא לא אמתית.

היא אף פעם לא אמתית ולרוב מסתיימת באסון!

 

ספקות תמיד יש, בטח שבהתחלה...

ואת צריכה תמיד לשאוף להעצים את הזוגיות וע"י כך להעלים את הספקות.

להודות לבורא עולם על כל הדברים הטובים שמרכיבים את האיש שהוא זימן לך.

להשקיע באישך ובעצמך.

 

ועוד תראי,

בעוד כמה שבועות עד חודשים את תצחקי על השאלה הזו ועל איך בכלל יכול להיות שהיו לך ספקות.

 

בהצלחה.

חד משמעית לאמינימאוס2

אם התחתנת איתו אז זהו הזווג שלך. חד משמעי. מד' אישה לאיש 

ואלוקים ממש לא רוצה שאנשים יתגרשו בטח לא מאנשים טובים ומתוקים

מזבח מוזיל דמעות על כל בית שנחרב 

קודם כל תודה לכולם...רק תפילה אשא

כמה דברים:

1. אני אוהבת אותו מאד. ב"ה. מאד מאד מאד.

2. כמו לכל בן אדם, גם לו יש חסרונות כלשהם. אני די מכירה אותם, וזה ממש לא שורש העניין... הכרתי את רובם גפ לפני החתונה, ובחרתי בהם..

3. הספקות האלו מגיעים בגלל שמאז שהתארסנו (כבר כמעט שנה)- אני מרגישה מבולבלת. מרגישה רחוקה מה'. מרגישה שאני לא מתקדמת בעבודת ה' אפילו מילימטר. ומפחדת שזה בגלל זה בעצם. כאילו עשיתי משהו שלא נכון לנפש שלי (לא בקטע של קבלה וזה...) ולכן הכל נהיה תקוע... על זה מבוסס כל הפחד שלי.

 

וביומיים האחורנים זה החמיר נורא. אפילו חלמתי בלילה שאני מתחתנת עם מישו אחר.. והתעוררתי מבוהלת כי אני לא רוצה להפסיד את החיים איתו.

 

כל היום מתפללת לה' שיעזור לי להשתחרר מזה...

הייאנונימית23

אני חושבת שכל בן אדם שמתחתן , אז זה הזיווג שלו ואין מה להרהר אחרי זה-זה מה שנקבע מלמעלה.

אולי הפחד שלך נובע ממשהו אחר ועל הנישואים דווקא את מנפילה את הפחד הזה וזה לא טוב.

תנסי לחשוב אולי היה מאורע בחיים שלך שהפחיד אותך וכו'...ותנסי להתייעץ אולי אם מומחה ותשחררי את כל מה שעובר עליך בראש.

ותביני שזה האחד היחיד שלך, אפילו אם את לא שלמה בעבודת ה' שלך,

תשמחי במה שיש לך ואל תתני ליצר-הרע לבלבל אותך, כי הוא מומחה בזה.

וזה לא רצון ה'.

 

 

מקווה שעזרתי .

מענין מאיפה נובע הפחד הזהמופים

אז קודם כל חשוב להבהיר

 

אין שום סיכוי שבעולם שעשית משהו ש"לא נכון לנפש שלך"

זה שטויות!!!!!!!

(ולא עשיתי מספיק סימני קריאה)

 

ומענין למה את מפחדת,מה הקשר בין מה שהתחתנת עם מישהו שאת אוהבת מאד מאד מאד מאד לבין ריחוק מה'?

ה' לא רוצה שתאהבי את בעלך?

אם את עושה את רצון ה' זה אמור לעשות קירבת ה', לא להיפך

מופים.. זה בדיוק העניין...רק תפילה אשא

אם זה שהתחתנתי איתו היה רצון ה'- אז למה אני מרגישה כ"כ רחוקה??

הרי אם עושים רת רצונו מרגישים קרובים, לא??

זה בדיוק מה שקשה לי...

יש עוד דברים בעולםמופים

למה זה קשור לחתונה דוקא?

אולי עברת מקום מגורים, אול עברת מקום עבודה\לימודים

אולי אין לך זמן לחשוב ואולי ואולי ואולי

אני לא חי איתך, ואין לי איך לדעת מה הגורם לזה, אבל להפיל את זה דוקא על מה שהתחתנת אתו זה ממש לא נכון

אן בזה שום הגיון!

רק תפילה אשא,יש מצב שכל הקירבה הפיזית קשה לך?אין כמו אמא

פשוט  יש לי חברה טובה, שכל החיים היתה מאוד רוחנית /צדיקה. פתאום אחרי החתונה זה נפל עליה כל הענין הפיזי, זה לא הסתדר לה עם הצידקות של עצמה  ועוד יותר איך בעלה הצדיק בכלל רוצה דברים כאלו. והיא צריכה לספק צרכים גשמיים והנאה לבעלה?

זה יכול להוביל למחשבות מה אני עושה איתו.

זה יכול לקרות אחרי החתונה וזה לא קשור בהכרח אליומינימאוס2

כתור בחורה את חיה באורות , תפילות פילוסופיות  וכו'

ופתאום את מתחתנת וכבר לא צריך להתפלל על זווג הגון

וצריך לכבס לסדר ולבשל ולהתעסק בכל מיני ענינים גשמיים הרבה שעות ביום

וכבר לא מתפלספים שעות על יעד בחיים ואיזה חתן ארצה 

כן , בהחלט לוקח זמן למצוא את הרוחניות במערכת הזאת.

יש מושג של תקופות יותר "רחוקות" לא צריך להבהל מהן אלא להתמודד איתן 

לא זוכרת מה המונח ה"מקצועי" של זה  (בנישים ובינישיות אנא עזרה)

אבל זה עובר!!!

 

^^^ מסכימה מאד. זה קורה להרבה מאד בנות נשואותשוקולד לבן

ההרגשה הזו של ירידה רוחנית מאז החתונה (לפעמים זה מגיע עם לידת הילד הראשון),

וזה נובע בעיקר מהסיבות שכתבה מינימאוס (וגם עוד כמה)

אבל בטח ובטח שזה לא קשור למחשבות האלה. הפוך, זה חלק מהדרך של היצר הרע לחזק אצלך את המחשבות האלה

 

אבל כדי שזה לא יפריע אני ממליצה לך לפנות לך זמן להתבודדות, וללכת לשיעורי תורה (אחד בשבוע\ שבועיים) אולי אפילו על זוגיות. זה יכול למלא אותך מבפנים וכך כשתהיי מלאה בדברים חיוביים לא יהיה ליצר הרע (המחשבות השליליות) מקום להכנס.

תגידי לי..ד.

מי שיש לה נניח חמישה ילדים קטנים בבית, והיא כל הזמן עסוקה בלגמול להם חסד ע"י החלפת טיטולים, האכלה, כביסה וכו' - שאף אחד אחר לא יכול לעשות להם - היא מרגישה בהכרח "קרובה" לה'?... או שאין לה זמן לחשוב על זה לפעמים?

 

אבל היא הכי קרובה לה'. לא כל "רצון ה' " מיד מרגישים - זה עדיין העולם-הזה. עם הזמן, עובדים על הדברים, מתבוננים ומתרגלים, ואז גם יכולים "להרגיש". קרבת ה' - זה לא סוכריה שאיך שמכניסים לפה מרגישים אותה, והיא נגמרת בערך באותו קצב..

 

יש לך מלא נתונים חדשים בעשיית רצון ה' הזו שלך. תני לעצמך להתרגל. אם לא "תלחיצי" - זה יבוא מעצמו..  

 

כל מילה זהבמינימאוס2

ומעודד מאוד לדעת שעם הזמן לומדים איפה ד' נמצא גם כשאת מבשלת מכבסת וכו' 

לא יודע איך לעזור לךאבא שמואל

אין באמת צורך לחזור על דבריו של ד. שוודאי מכוונים לאמת.

עושה רושם שאת זקוקה לשמוע זאת שוב.

 

אז כך

1. ברור, בפרט לאחר שנשאת, שעשית את הדבר הנכון עם האדם הנכון.

2. צריך לחשוב איך לסלק את המחשבות המחלישות. אולי להיות עסוקים באופן כזה שלא מתיר מספיק זמן למחשבות..

לא קשור.ד.
עבר עריכה על ידי ד. בתאריך ח' בניסן תשע"ד 14:37

הנישואין שלך זו עבודת ה' הכי גדולה. בנות מדמיינות לפעמים ש"עבודת ה' " זו ההרגשה שלהן. זה לפעמים "עבודת עצמן"..  עבודת ה' זה קודם כל לעשות את רצונו. ולהתחתן עם מישהו כשר, ולהרגיש אהבת אמת אליו כמוך, זו עבודת ה' גדולה.

 

לא עשית שום דבר לא נכון לנפש שלך. ההיפך. זה טבעי שכאשר נכנס "נתון" נוסף לחיים, אז לוקח זמן עד שהוא משתלב ב"פאזל".

לפני כן, את מול ה' וזהו. פתאום - אוהבת מאד מאד מאד, כלשונך, מישהו "אחר".... איפה ה'..  צריך להתבונן בנחת, וללמוד, איך עבודת ה' היא גם ע"י היחס הטוב עם הבעל, השיא של ה"בין אדם לחבירו" שכאן. כמו למשל, אדם שהיה מתפלל כל הזמן, ופתאום צריך  לעסוק שעות רבות בגמילות חסד. הוא לא מוצא את ה'...  אבל אם ישים לב שכך הוא נדבק בה' - בזה שאוחז במידותיו "מה הוא רחום אף אתה רחום", תחזור שלוותו למקומה. שָם כבוד ה' נגלה עליו..

 

תתבונני, תלמדי, איך יש כאן עבודת ה' ממש. בעצם היחס הטוב שביניכם. תתכווני בכך לשם שמים. את יכולה לעשות כל בוקר "לשם יחוד... לאהוב את בעלי ולבנות איתו בית כשר וטוב וטהור ושמח בישראל"...

 

ועם הזמן - גם הצדדים הקודמים שהיו לך בעבודת ה' יחזרו.

 

אל תתעסקי עם זה "כל היום" - זה פועל ההיפך. את צריכה להירגע לגמרי מהנושא. להסיח את הדעת. אחרת זה מגביר את החרדה. החשש משחרר חומר בגוף, והוא "מותח" עוד יותר.

 

תבני לך רציונאל, כמו שכתבנו מקודם, תחליטי שאת הולכת לפיו - ותסיחי לגמרי את הדעת מהענין, במובן של ה"דאגה".  אם "תוקף" אותך - תעשי "נשימות", בנחת, קודם להירגע. אח"כ לחזור אל ההנהגה הנכונה.

 

אם יעזור - מה טוב. אם לא יספיק - פני לפסיכולוג כדי להיעזר בטכניקה נכונה להשתחרר מפחד-השווא.

 

חיזקי ואימצי. זה ממש שטויות. את יכולה לעלות מזה לגמרי.

 

[וכמובן, לא סותר לקבוע קצת זמנים ללימוד עצמי בעניינים רוחניים. ולימוד עם הבעל..]

תודה על הדברים היפים...רק תפילה אשא

הלב שלי בבלאגן אחד גדול.

כבר מרגישה שאין לי כוח לכלום.

לא מצליחה להשתכנע משום אמירה...

תקשיבי יכול להיות שאת צריכה עזרה מקצועיתאיזו נחמהאחרונה

זה נשמע סוג של מחשבות טורדניות כפיתיות. יש טיפול תרופתי שיכול לעזור לך להפסיק להיות במעגל הזה.

 

אני חושבת שזה מספיק חשוב בשביל לטפל תרופתית.

 

כמו שאמרו לך תנסי להפסיק את זה לבד חודש חודשיים, ואם זה לא הולך נניח עד חג השבועות, תלכי לטיפול. זאת לא בושה וזה עשוי להציל לך את החיים!

 

בהצלחה רבה!

משהו יודע איפה אפשר לקנות כיסוילמצות זול בירושלים?yaeli30
את מרויחה הרבה יותר ממנומינימאוס2

האם זה משפיע על ההרגשה שלך, ההרגשה שלו , ההחלטות הכלכליות וכו' 

מי שעונה בבקשה גם לכתוב אם ההבדל ברוחים מגיע מבעל אברך\ סטודנט \ מקצוע לא מכניס 

לאור העובדה שבעלי חייל בסדירבלי מקוריות

קשה לא להרוויח יותר ממנו ;)

 

מצד שני- אנחנו עדיין יחסית זוג צעיר אז בעיני זה לא משפיע ומתייעצים ומנסים ללמוד ביחד איך כדאי להתנהל כלכלית.

ממאל הר המוריה
בעלי עובד, אני בנתיים לא.
אבל, אני מנהלת את החשבונות שלנו..
איך זה משפיע?
כלום. שנינו חסכנים..
אולי כשאני יתחיל לעבוד זה יהיה אחרת..
..בטוב
עבר עריכה על ידי בטוב בתאריך ז' בניסן תשע"ד 13:00


ברור שלא מצב בריא ולא לכתחילההיפה והחנון

אבל לפעמים יש דברים יותר חשובים כמו ישיבה או צבא, אבל צריך להיות ברור לשניהם שזה מצב זמני ושהחובה מוטלת על הבעל ואם האשה משומה לא תוכל לעבוד באחריותו לפרנס

 

הלוואי שהייתי יכולה להרוויח יותר מבעליggg

ולשחרר אותו קצת מהעול הזה.

הלוואי שהייתי מרוויחה יותר והיה לו יותר זמן ללמוד תורה ולפתח את עצמו.

מאז שהתחתנו הוא עובד כל כך קשה כדי לפרנס אותנו, אין לו זמן לנשום.

מכירה כמה נשים שמרוויחות יותר מבעליהן למרות ששניהם עובדים. לא רואה בזה בעיה. (אגב לנשים מורידים פחות מס הכנסה.)

פרנסה זה מן השמיים והקב"ה מחליט איך לתת לנו אותה.

למה לא בריא?הקולה טובה

גבר נורמאלי שם את האגו שלו בצד ומתיחס לדברים בעניניות.

אני מרויחה כרגע יותר מבעלי, רוב הסיכויים שבהמשך הוא ירויח יותר, אבל ממש לא בטוח.

כל אחד הלך למקצוע שעניין אותו ונראה לו מתאים.

 

בסופו של דבר השאלה כמה אנחנו מרויחים ביחד, כמה יש לנו כזוג וכמשפחה. זה לא תחרות. סיימנו את שלב הגן "אבא שלי יותר חזק ויש לו רובה" אני לא מתחרה עם בעלי בשום תחום. אנחנו ביחד. אנחנו זוג. החצי שיכול כרגע לעשות משהו- ולא משנה מה זה, עושה. החצי השני- עושה דברים אחרים כשהוא יכול.

 

הכי בריא- כשזוג זורק את האגו שלו לאלפי עזאזלים ולומד להיות זוג ולא אחד מול השני.

 

 

לא מרגישה שזה מזיז לי מי מרויח כמה כל עוד אנחנו מצליחים להרויח מספיק ויש לנו מה שאנחנו צריכים. זאת השאלה המהותית.

 

 

נניח וגבר מסוים היה מרויח ס ש"ח בחודש ואשתו X-1 (לפי האידאל שלכם). יום אחד מציעים לאשה קידום, והעלאה לX+1. אז מה, היא צריכה לסרב כי זה לא אידאלי שהיא תרויח יותר?? או לחכות עד שבעלה ירויח X+2 ורק אז להסכים? טמטום מוחלט. כל אחד עושה כמה שהוא יכול וגם ככה הכל משותף.

 

^^^^יעל מהדרוםאחרונה
יעל מרוויחה בערך פי שלוש ממניאריק מהדרום

אני סטוודנט במשרהחלקית

שניינו לא מרוויחים אותו דבר... אבל.אורית**

שניינו סטודנטים כך שאולי לא רלוונטי לסקר,

אבל נראה לי שזה כמו בתחומים רבים נוספים בחיים, שהיינו רוצים, או מתאים יותר וכו', שהבעל יהיה יותר בזה, והאשה בזה...

ואצלינו זה לא ככה.

ויכול ח"ו להוריד מערכו של בעלי בעיני, או להיפך.

ונראה לי שצריך הסתכלות הרבה פחות מצמצמת, הרי ברור לכולנו שלא על פי זה נמדד בעלי, צריך יותר עין טובה על מה שכן יש בו, ופחות להתמקד במה שאני טובה ממנו.

 

(כמובן שאני לא מדברת על השלכות כלכליות שיש, אם יש, למציאות כזאת. דיברתי רק על ההרגשה שבלב בעקבות מציאות כזאת ודומות לזו.)

אני חושבת שזה תלוי בהערכה של האישה לעיסוק הבעלאלירז

ובכלל לגבריות שלו, בהתאמה לכסף שהוא מביא.

ככה גם יפריע לשניהם באותה מידה.

 

אם למשל - אישה מעריצה את העובדה שבעלה יושב ולומד כרגע

היא יודעת שהכסף שהיא מביאה הוא אמצעי שולי לדבר האמיתי..

ולכן היחס אליו הוא בהתאם, ויש לצפות שהוא ירגיש מספיק מוערך בלי להביא את הסכום הגדול הביתה.

 

לעומת זאת, אם הכסף תופס את מרכז החשיבה והכוח בבית - 

סביר להניח שהבעל יחוש מזולזל במידה והוא מביא משכורת קטנה יותר

והאישה תרגיש כלפיו זלזול..

ובהתאם לכך יצוצו בעיות זוגיות..

ב"ה זכיתי לאישה מדהימההמעיין שבעמק
זכיתי בפעם הראשונה כשהיא התעקשה שלא אחליף תפקיד בצבא למשהו נוח יותר למרות הקושי, זכיתי בפעם שניה כשהיא החליטה לעבוד קשה במקום שהיא לא אוהבת כדי להכניס קצת כסף וכדי להיות זכאים לתוספת מהצבא, זכיתי בגדול בפעם השלישית כשהצעתי שאני אשאר בקבע, גם בשביל השליחות העצומה וגם בשביל השכר והתנאים הטובים אבל היא התעקשה שבסוף השנה אני אחזור לישיבה ואמרה "אני מעדיפה שנחיה בעוני ושתלמד תורה". בזמן הזה אגב, היא תלמד לתואר ככה שכשאני אתחיל לחשוב על עבודה היא כבר תהיה עם תואר, אז כן- היא מרוויחה ותרוויח יותר כסף ממני אבל בזמן הזה אנחנו חיים חיי שליחות וחיי תורה כשאת עיקר העשיה הציבורית והתורנית אני עושה בפועל. כל הכסף שהיא מרוויחה הוא של שנינו ואין התנשאות כמו שכל התורה שאני לומד שייכת לה..
אני לא רבי עקיבא אבל זכיתי לצדקת כמו רחל, היעלה על הדעת שרחל שמכרה את צמתה תתנשא על רבי עקיבא?
בעלי לומד תורה ועם כל הקיצוצים הוא לא מביא הרבהנחש משקפיים

הביתה. לעומתי, שיש לי מקצוע נחשב , מצליח ויוקרתי ואני מחזיקה את הבית

אין לי שום בעיה עם זה. זה הזכות שלי לפרנס את הבית ולתת לו ולילדים ללמוד תורה

ככה חונכתי וככה יש לי הרבה חברות שנוהגות כך.

יש לנו חשבון משותף, אנחנו  מחליטים ביחד על ההוצאות, עושים חישובים ביחד

באמת שבנתיים לא נתקלתי בשום בעיה. הכסף הוא של שתינו חד משמעית

 

כל מה שכתוב פה על גבריות , ו"מי שמביא יותר כסף צריך להיות הבעל" לא תקף אצלנו

מה זה משנה מי מביא יותר? אנחנו יחידה אחת שמתפרנסת וצריכה לספק אוכל, בגדים, חינוך וכו' לילדים

 

עכשיו זה יוצא שאני מביאה יותר אבל יכול להיות שבעתיד אני יביא פחות ובעלי יצא לעבוד, אז בעלי יעריך אותי פחות???

זה דבר דינמי ומשתנה. ואצלי לפחות כסף שמשהו שמביא זה בכלל לא מדד להערכה

 

מדד  להערכה זה מידות, אישיות, התנהגות וכו'

 

מקווה שהובנתי

בגדים של הבעל..שבלונית

היי אני די חדשה בעסק ויש לי שאלה- מה אני יכולה לעשות אם אני לא כ"כ אוהבת את איך שבעלי מתלבש?

(הוא בצבא ורוב הזמן עם מדים) אבל כשהוא חוזר הבייתה הוא לובש בגדים שלא מתאימים בצבעים (וגם גדולים עליו)

 

אז ככה...הלוי
לדבר איתו על זה ולהסביר לו, אבל בדרך נעימה, אני חושב שרוב הסיכויים שהוא יהיה פתוח להצעות ולשינוי ברגע שהוא יבין שזה מפריע לך. אם הוא לא מוכן לשנות את הלבוש שלו, אז פשוט תקבלי אותו איך שהוא עכשיו.
בדיוק קראתי על זה בשבת בספרהתנערי מעפר

"גברים ממאדים ונשים מנגה".

 

כתוב שם:

א. אישה יכולה לומר לגבר שאין היא אוהבת את צורת לבושו בלי לתת הרצאה על איך עליו להתלבש.

אלא לומר לו, בשעה שהוא מתלבש:"אני לא אוהבת את החולצה שאתה לובש, אולי תלבש חולצה אחרת הלילה?"

אם זה מרגיז אותו - אז להתנצל.

 

ב. אם הוא רגיש עד כדי כך - וגברים מסויימים אכן הינם כאלה מן הראוי, שתנסה לדחות את הנושא למועד אחר.

היא תוכל לומר לו:"אתה זוכר את החולצה הכחולה שלבשת עם המכנסיים הירוקים? לא אהבתי את הצירוף הזה. אולי תנסה ללבוש אותה עם המכנסיים האפורים?"

 

ג. היא יכולה לומר לו ישירות:"אני רוצה לקחת אותך לקניות באחד הימים. הייתי מאד רוצה לבחור בשבילך חליפה."

אם ישיב בשלילה, היא יכולה להיות בטוחה שהוא לא רוצה עוד אימא.

אם ישיב בחיוב, לא צריך להרבות במתן עיצות.

 

ד. היא יכולה לומר:"יש משהו שהייתי רוצה לדבר איתך עליו, אבל אני לא יודעת איך להגיד לך את זה.

לא הייתי רוצה לפגוע, אבל מאד רוצה לומר לך את זה.

אתה מוכן להקשיב ואחר כך להציע דרך טובה יותר להביע זאת?

פתיח זה מכין אותו לקראת ההלם,ואחרי ששומע במה מדוברהוא שמח שלא מדובר במשהו נורא יותר.

 

העתקתי בערך, כדי שיהיה ברור יותר מצילום..

 

 

אין מה לדבר ולהסביר לפי דעתי, כי זו~א.ל

צורת הלבוש שהוא מתחבר אליה.. אי אפשר לשנות מציאת חן בעניינים כאלה. 

ייתכן שזה חוסר מודעות, אבל גם זה לא תמיד ניתן לשנות כי לא תמיד הצד השני מבין עניינים שקשורים באסתטיקה והתאמת צבעים חיוך

מה שכן- את יכולה לנסות לשאול האם הוא מוכן שתקני לו את בגדים,

וכך תוכלי למצוא משהו שנמצא במרחב תמרון כזה שגם יתאים למה שהוא אוהב, וגם לא יהיה רחוק מטעמך..

 

הצלחה חיוך

לשאולד.

אם איכפת לו ש"תתאימי" לו או שתקני בגדים גם לפי טעמך, שתשמחי בזה, ושתסכמי מראש איתו פחות או יותר צבע וכו' שטוב לדעתו גם כן.

 

יסכים - יסכים. לא יסכים - קבלי אותו כמו שהוא..

ֶֶֶֶֶֶֶ^^^^^אמא!!

תשאלי בעדינות.

אני לשמחתי גיליתי שכל מה שלא אהבתי, נבע כי סתם לא ידע לתאים בגדים/ אמא קנתה לו והלך למרות שלא אהב/ זה מה שיש וחבל על הכסף וכו'....

הלכנו ביחד וקנינו דברים ששנינו אוהבים

ועד היום הוא מבקש שאכין לו בגדים למחר כמו הילדים כי אין לו מושג איך להתאים והוא מבין שזה חשוב לי....

מתוך הזדהות...זהר הרקיע

גם לי יש תחושה דומה...גם בעלי לפעמים לא שם לב כ"כ להתאמת צבעים ( לא משהו בוטה..סתם גוונים שפחות משתלבים..לא משהו בולט...אבל לי זה מציק) ואני לא אוהבת הרבה מהחולצות שלו.

 

( רק שבאמת אין לו הרבה בגדים..ואין פה באזור שום חנות שאפשר לקנות חולצות בסגנון... אז אין לי הרבה אפשרות...)

 

אני לא  היתי אומרת לו ככה ישירות כי הוא בטוח יפגע מזה.

כשפעם הוא העיר לי בשיא העדינות על איזה בגד שהיה צמוד אני כן נפגעתי. בשכל זה נשמע לגיטימי אבל בלב.. ובעלי הוא מאוד רגיש כמוני.

 

 

במקום זה אני כל הזמן אומרת לו שממש מגיע לו בגדים חדשים כי בקושי יש לו ושאני ממש רוצה לפנק אותו בחולצות חדשות

 

 ואם היה לי איפה לקנות פה אז היתי פשוט קונה..ומראה לו שאני מתלהבת מהסגנון...

 

 

אני  יודעת שזה תלוי בתקשורת..וברגישות של הבעל..ויש כאלה שזה בסדר גם שיגידו דוגרי וזהו..

 

תחשבי מה נכון לכם.

 

 

לפעמים מחוסר מודעות..היפה והחנון

תכיני לו מראש בגדים ותבקשי כשחוזר שילבש אותם.

גם לי כשאישתי מעירה באמצע היום אין כח להחליף, אבל אם מראש תכין לי אזרום איתה..

אצלי זה גם היה ככה אבל,אור חיי

 

בעלי לבש בגדים שהביא מביתו כשהיה רווק זה לא היו בגדים שהוא בחר/רצה/נקשר...

זה מה שאמא שלו הלבישה אותו וזה מה שהוא לבש...

 

אחרי כמה חודשי נישואין (היום כבר 3 ורבע שנים יחד..) שאלתי אותו אם יהיה לו בעיה עם שינוי הבגדים קצת,והוא אמר בכייף רק תדאגי שיהיה לי נח...

 

תכלס..

כל הבגדים שהוא הביא לי מהבית בפח בשמחה רבה..

קנינו מה שאני אוהבת ומה שנח לו והכל תקין...

מה הבעייה?שורש וגרביים

תקחי אותו לשופינג ותקני לו בדיוק מה שאת רוצה

הבעייה בשופינג*כוכבית*
שעד היום (כמעט שנה) יש 2מכנסים ו3 חולצות שבחנות הוא אהב והיה לו נוח. ועד היום לא לבש אפילו פעם אחת! :-/
לצערי אצלי זה לא עבד..
(הוא כנראה רק רצה לשמח אותי...)
-נכון לעכשיו ויתרתי...

ולפותחת השירשור. שיהיה בהצלחה!
מצטערת שאין לי עצה טובה לתת לך.
שאלה לאלה שכתבו- "קבלי אותו כמו שהוא"מניקה+++

לא מזמן היה שרשור ארוך למדי, בסוגיית אישה שלא מספיק מטפחת את עצמה-

לא מתאפרת, בגדים אפרוריים וכדו'.

האם גם אז עניתם- קבל אותה כמו שהיא?

אם לא, מה ההבדל?

התשובה היתה אז שהיא תשתנה . את יודעת למה?אין כמו אמא

כי לגברים יש כביכול את האיום, " שאם אישה לא מטפחת את עצמה אז  הוא ילך לחפש בחוץ מישהיא אחרת " כי הרי אישה חיבת להיות מושכת בעיני בעלה, חיבת להתלבש כמו שהוא רוצה.

אבל לו מותר, כי כנראה האיום הזה של האישה, שהיא תמצא גבר אחר, אם בעלה לא מושך כבר זה משהוא שמאיים על הבעל..... משום מה גברים חושבים שיאהבו אותם כמו שהם, וזה ממש לא ככה.

א.ד.

אז לא עניתי (דומני..).

 

ב. גם אשה אי אפשר "בכח" - אפשר לבקש.

 

ג. יש הבדל. הן מצד היחס של אשה לזה (עפ"י רוב זה לא "העקה" בשבילה אם יבקש ממנה שתלך בצורה מסויימת. נשים רבות רגילות מנעוריהן לשים לב איך זה "ייראה", וזה חשוב להן), ושלכן היא תקבל זאת לרוב כמחמאה. איכפת לו - ותשמח בזה. ולא תראה בכך נסיון "להנדס" אותה", כמו חלק מסוים מהגברים, שלא אוהבים ש"ילבישו" אותם. והן מצד המשמעות של מראיה, לעיתים, לאיש. הרי אנחנו רואים שחז"ל דאגו "שלא תתגנה בעיני בעלה". למה לא ההיפך?.. [זו נקודה אולי "לזכות" הנשים..]. לעומת זאת, רואים שחכמים דאגו שהאיש לא "יתבזה" ע"י דברים אחרים (למשל, מובא בספרים שלא ייכנס איתה לכל סכסוך שהיה לו עם מישהו.. לעומת מה שנדרש לסבלנות לשמוע מה שעברה אשתו, בגבולות שמיה"ל).

 

וככלל, הכל בדרכי נועם ובהתחשבות הדדית, בהשתדלות להבנה וללא העקות מיותרות. אפשר לעורר רצון טוב מתוך קרבה, ובהתחשבות.

מסכימה חלקית:מניקה+++

1. לא נראה לי שאישה נפגעת פחות, להפך.

2. מסכימה שזו נק' לזכות הנשים: לדעתי, לנשים פחות מפריע המראה החיצוני! יותר נשים יקבלו בעל מוזנח מלהפך.

שמתי לב לזה שלבחורים יותר חשוב שהבחורה אותה מציעים להם תיראה טוב. נשים מצליחות להסתכל על הפנימיות יותר ובד"כ מוכנות להתפשר על מראה. 

 

 

זה לא זכות ולא חובה זה פשוט עובדותמינימאוס2

מגברים לא מצפים להיות מי יודע מה ...

 

לא נכוןפרח-בר
אני בהחלט מצפה שבעלי יהיה מודע למראה שלו ויטפח אותו ...בדיוק כמו שאני עושה
לגבי 1..ד.

ה"היפגעות" או לא - תלויה כמובן בצורת אמירה. ככל ענין כמעט. ולא דיברתי על "היפגעות", גם אצל האיש, אלא על משהו אחר. דומני, שאם איש מבקש מאשתו באופן חיובי שתלך עם משהו מסויים, שלא ממש נגד טעמה, זה מתקבל אצלה יותר בטבעיות.

לגבי ג,פאזאחרונה
ממה ומי שאני מכירה -לא נכון בעליל.

נשים מתלבשות לרוב בהתאם לנטיית נפשם, וכל התלבשות. בפני עצה קשורה לרגשות הנלוים למעמד
(טוב, קצת סחפתי אבל זה נכון בעקרון )

בעוד דברים מייחסים הרבה פחות חשיבות לדעתם על הבגד ובעיקר לזה שבור משדר מה שנכון להם
(מכובד/זרוק וכו )


הרבה הרבה יותר קשה לאשה לשנות לבוש.
צאי איתו לקניות,כוכבי בוקר

ותקני לו שני זוגות מכנסיים ושתי חולצות שאת אוהבת. אולי מתנה לחג או משהו.

תחמיאי לו עליהם באופן משמעותי, וכשתוכלי תוסיפי עוד חולצה שתיים שמתאימות.

 

ובעדינות רבה, רק עם מה שאת ממש לא אוהבת- תבקשי שלא ילבש. אני לא כ"כ אוהבת את החולצה הזאת, יש מצב שבשבילי לא תלבש אותה?

 

 

וכל הזמן להחמיא על מה שכן את אוהבת.

^^^^ תקני איתו ותבחרי את.נסיכים

לאט לאט תחליפי לו את המלתחהggg

נסי לקנות לו בכל הזדמנות בגד אחד שאת אוהבת, ואז כשיוצאים או משהו כזה תשאלי אם הוא מוכן בשבילך ללבוש את זה.

ואז תראי אם הוא אוהב או לא אוהב את זה, פעם הבאה תנסי לקנות משהו שימצא חן בעיני שניכם.

ככה זה היה אצלינו. האמת שבהתחלה לא ממש שמתי לב מה הוא לובש. אח"כ התחיל יותר להפריע לי והתחלתי לקנות

לו בגדים לפעמים. הוא די שמח שאני חושבת עליו וקונה לו.

היום אחרי הרבה שנות נישואין הוא לא רוצה ללכת לקנות בגדים לבד. הטעם שלנו עדיין שונה, אבל מנסים למצוא משהו שמקובל על שנינו. בכל זאת חשוב לו להראות טוב בעיני.

מה שאני עשיתימאושרת22
אמרתי לבעלי כמו שחשוב לך איך אני נראית ומתלבשת כך גם לי חשוב ולאט לאט זה השתנה ועדיין בשלבי שינוי
קודם כל זו "בעיה" נפוצה אצל גברים.44444
עבר עריכה על ידי 44444 בתאריך ו' בניסן תשע"ד 21:58

לפעמים אם אפילו לא חושבים שיש קשר בין בגדים להתאמת צבעים .

גם לי זה הפריע.

מה שעשיתי נתתי לו כמה כללי אצבע להתאמת צבעים:

1. תמיד צבע אחד של הבגד יהיה כהה והשני בהיר.

2. לקרם/ שחור/ לבן/ כחול כהה לרב הכל מתאים (בהתחשב בכלל 1).

3. לירוק/ בורדו/ חום מתאים רק XXX (הראתי לו את ההתאמות).

 

בנוסף אני שמה לו מראש בארון את הבגדים לפי הסדר, לפי ההתאמות שאני רוצה.

 

בעלי לא התנגד, זה ממש לא הפריע לו. לרב זו התגובה של כל הגברים לפי דעתי.

 

בקשר לחולצות בנ"ע/ צבא וכד'.... אל תזרקי לו וכד'... אלא תעבירי לפיג' מות.

לבעלי יש אישור ללכת איתם בטיולים ואז הוא בוחר את החולצה

תלכי איתנו לקנות בגדים ביחד.רסיסי לילה..
או שתקני לו לבד.. מה שאת אוהבת ושפחות או יותר מתאים לסגנון שלו.
לפרגן לו כשהוא עם המדיםהורות משמעותית

לומר לו כמה הוא נראה טוב,

כמה יפה לו,

כמה זה חשוב שאדם ייראה טוב,

מוסיף לדימוי העצמי, הסביבה מעריכה יותר וכו'.

 

תקפידי על הלבוש שלך ועל האסטטיות בבית,

סביבה בנראות טובה גורמת לאנשים לרצות להיראות טוב,

אמנם תהליך אבל זה יקרה.

 

אפשר גם לבדוק בחנויות מה מוצא חן בעינייך ולבקש ממנו לבדוק

אם מוצא חן בעיניו (זו עיצה שעבדה בפועל בעבר).

חחח... בעיה ידועה אצל לא מעט גבריםמימיק

שפשוט אין להם מודעות בהתאמת צבעים

לדעתי הכי יעזור להחמיא לו כשהוא כן במקרה קולע לשילוב מוצלח

ולבדוק בעדינות אם זה לא יעליב אותו שתעזרי לו להתאים

ולגבי בגדים גדולים... יש אנשים שפשוט נוח להם שהבגדים קצת מסתירים אותם...

אני חושבת שזה סוג של אופי.

שאלה: מה עדיף?התלבטות ערכית:רעננה

שאלה תיאורטית: נניח יש לי תקציב של 8 אלף שקל להשקיע בבית

זה אומר  שנוכל להחליף את הבלטות ה"רגילות" שרובינו גדלנו עליהם... לבלטות "יפות" מיוחדות גדולות.. ומן הסתם הסכום יספיק לעוד כמה דברים...

 

מה השאלה? אם אחד האחים שלנו לא מצליח לגמור את החודש.... האם לא כדאי לוותר על בלטות יפות לטובת קצת רווחה עבור בשר מבשרינו??

נכון שיש טווח ארוך-קצר

וזה עושה הרחבת הדעת

וזה עזרה יחסית קטנה בשבילו ועדיין.....

טוב יצא לי עוד סוג של סקר....

אשמח לתובנות

תבדקי כמה עולה באמת להחליף את הבלטותטאבולה ראסה
פעם שאלתי ואמרו לי שרק העבודה זה 4,000 !!

אם הייתי במצבך אולי הייתי עושה "חצי חצי" אולי לא בלטות אבל דברים אחרים שיכולים לשדרג מראה...
יקירתי, למיטב ידיעתי זה עולה הרבה יותר+mp8

וזו שאלה שרק את יכולה לענות עליה.

 

אני יכולה לשפוט בשבילך אם עדיף להחליף בלטות או לעזור לקרוב משפחה?

רק את ובן זוגך יכולים להחליט.

 

בהצלחה רבה!

לדעתיפרקר

ברור שרק אתם מחליטים, א-בל,

יש הבדל האם זה מצב נקודתי או מתמשך.

 

אם יש תקופה קשה, הייתי נוטה לעזור לאח.

אם זה ככה תמיד- הייתי יותר מתלבטת. כי תמיד ההתלבטות הזו תהיה קיימת.

 

מסכימה עם מה שנאמר מעלי, שווה לדבר ולבדוק מחירים. אולי תופתעו לטובה? נסו לקנות מחנויות מפעל או באיזורים נידחים, או מה שנשאר "מהקולקציה הקודמת". (לא באמת יודעת אם קיים דבר כזה בבלטות...)

לגבי מחיר הריצוףמימיק

בלי להכנס לסוגיה

כי כמובן שלעזור לאח במצוקה, בפרט לפני חג, זה דבר נפלא וחשוב, אבל זו החלטה שלכם לגמרי

(ואני לא יודעת אם עושים "חשבונות" לאח, האם הוא מתנהל נכון או לא, בערב חג מי שאין לו - נקרע, ובלי קשר אם יש לכם דרכים לעזור להם להתרומם זה ראוי ומהודר עוד יותר)

 

אבל מחיר של ריצוף -

תלוי מאוד כמה מטר הבית ואיזה ריצוף קונים

יש עודפים במחירים מאוד משתלמים, חפשו חנויות OUTLET

שכנה שלי עכשיו עשתה הדבקה של ריצוף על גבי הריצוף הקיים, רק בסלון-מטבח-מסדרון-אמבטיה

ושידרג מאוד את מראה הבית

אפשר גם לשלב -

פרקט בחדרים (מאוד נעים ונראה מהמם)

 

אולי אם לא יצא לכם להוציא את כל הסכום - תוכלו לעזור לאח במשהו ועדיין לשפץ

 

 

אולי תציעו להלוות לוחדשחדשאחרונה

זו גם מעלה יותר גדולה של צדקה, כי העני לא מתבייש.

תחשבו איתו על הסדרי התשלום, אם הוא מעדיף לפרוע בתשלום אחד בעוד כמה חדשים, או בתשלומים - מעט כל חודש.

 

כך גם תוכלו לשדרג את הבית בעוד כמה חדשים.

שווה לחכות קצת אם זה יכול לעזור לאחים.

לדעתי..

קשה בצבאהמעיין שבעמק

בס"ד

התחתנו לפני שלושה חודשים, האהבה בינינו עצומה אבל כאן הבעיה- אני חייל סדיר בגדוד חי"ר וממש קשה לנו הריחוק.

ב"ה קיבלתי תפקיד שמאפשר לי לסגור פעם בארבע שבתות אבל כל השבוע אנחנו לא מתראים.

בנוסף הגיע לי מפקד חדש שאיך לומר בעדינות- לא ממש מבין או מנסה להבין.

אני משתחרר עוד שלושה חודשים, אני מאוד אוהב את הגדוד שלי ואת השירות הצבאי בכלל ואנחנו רואים בו שליחות במיוחד כזוג נשוי ואנחנו לא רוצים שהחודשים האחרונים של השירות יהיו מסמורטטים ויתנהלו בתחושה שהשירות הוא נטל.

יש למישהו טיפים איך להתגבר על הריחוק? קשה לנו שכל יום ראשון מתמלא בדמעות ואנחנו רוצים שאני אצא מהבית בחיוך ושהשבוע יהיה רגוע ונינוח ולא רק נספור את הדקות עד שאני חוזר.

אולי,ד.

תחליטו שאתם לוקחים את השלושה חודשים האלה כאתגר של יכולת לבנות קשר "פנימי", שייכות פנימית ומסירות אחד לשני גם בלי להתראות הרבה, ובהיעזרות בס.מ.סים מחזקים ולא "מתבכיינים"...

 

תחליטו שתקחו מזה בסיס לכל הנישואים בהמשך, שגם כשנמצאים באותו בית - העיקר זה הקשר הפנימי שאינו תלוי בדבר, שבניתם, והוא זה שיוצא לפעל ביום-יום.

 

אם יהיה איזה צד של הסתכלות של תרומה-לקשר, אולי זה יעזור לעבור יותר בטוב.

 

כמו כן, אפשר להחליט שאתם לוקחים מזה הטמעה חזקה של הענין, שכל הבנין הפרטי על כל החוזק והנועם שבו, הוא כחלק מבנין האומה, עוד משפחה טובה שאיכפת לה מעם ישראל. ואז גם כשבעז"ה תהיו מטופלים במשפחה גדולה, תמיד תכוונו גם לבנין האומה, זה גודל אחר ואיכות אחרת גם לחים הפרטיים.

 

כמובן, לא מזמינים דבר כזה לכתחילה, אבל כיוון שזה לשם-שמיים, שירות בצבא, אז אפשר לקחת מכך בסיס בונה חזק להמשך. כשיש מטרה והדבר נתפס כמשהו שאפשר לקחת ממנו כחות להמון שנים אח"כ - זה יכול אולי לעזור. מה שב"ראש" - יכול מאד לעזור להתמודדות עם מצבים.

 

הצלחה רבה.

מנסה...פרקר

אם זה לא לטווח ארוך, אז כדי להשקיע יותר בפתרונות לטווח קצר!

 

דברים משמחים!

 

בכל הזדמנות תשלח לך מכתב (לפחות פעם - פעמיים בשבוע) ותהיה לה הפתעה לקבל ממך ד"ש באמצע השבוע. כמובן שאני מתכוונת למכתב אמיתי, מנייר ולא מ @, כן?

 

תחביא הפתעה קטנה בית לפני שאתה נוסע, נניח, בין המטפחות שלה או משהו כזה.

 

בכל שבוע תחשבו על משימה שבועית שכל אחד צריך לחשוב, ואז תשוו, או חידה, או משהו בהמשכים שאתם מנהלים למרות המרחק. שיהיה פינג פונג מצחיק של קשר בינכם. רעיון למשחק בהמשכים כזה.

 

בכל יום ראשון לפני שאתה נוסע, תעשו ארוחת בוקר משותפת חגיגית. גם אם צריך לקום נורא  מוקדם. אם אני מבינה נכון, נותרו רק עוד שלושה ימי ראשון כאלו, לא?

 

תתצלם ותדפיס תמונה שלך בגדול (דף A4) ותתלה אותו על הדלת שלכם. לידו תתלה דף חלק. לך תעשה ההיפך - תקנה פנקס קטן (שיכנס לכיס) ותדביק בתוכו תמונה קטנה של אישתך. עכשיו יש 2 אפשרויות או שכל פעם שיש לכם משהו לומר זו לזה ואי אפשר אתם כותבים על הדף/פנקס ובסוף כל יום/חצי שבוע/שבוע מקריאים /מראים זה לזה.

או שכל ערב כל אחד יושב לכתוב לשני כמה שורות ומביא/שולח/מקריא בסוף שבוע/חודש.

 

מקווה שמשהו מכל זה הולך.... הרעיון הוא כזה - נשמע שלשניכם יש את המוטיבציה, אז תהיו יצירתיים! זוהי הזדמנות לבנות קשר מתמודד! שיהיה בהצלחה!

 

רק שלושה חודשים - פוש אחרון !אהבהאחרונה

מעודד לחשוב שעוד קצת וזה נגמר  

 

עוזרת לחברה (למרות שזה קצת לא מציאותי ערב פסח...)אושר תמידי

חברה שלי ובעלה הזמינו צימר ל5 ימים השבוע, והוא קיבל ריתוק מהצבא. 

הם מנסים לכסות לפחות יומיים - שלישי ורביעי (ממחר) המחיר הוא 800 ש"ח

הצימר נמצא במושב אמנון ליד הכנרת.

וזה כולל ארוחות בוקר, ג'קוזי ובריכה פרטית.

אם מישהו מעוניין (ועל הדרך יעשה מצוה...) שיפנה אלי.

 

מצרפת תמונות:

 

20140407162929.jpg

 

20140407162941.jpg

 

20140407163156.jpg

 

אחלה דרך לפרסם צימר אלעד

בהצלחה

אושר תמידי

אתה לא באמת חושד בי. נכון?

 

 

ברור שלאאלעד

אם היית חדשה, השרשור הזה כבר לא היה

תפני אליי באישי דחוףרגעים
מקפיצה! עדיין רלוונטי ליום רביעי...אושר תמידיאחרונה
משברניק חדש

ההורים לחצו

הרגש סינור

רצינו חתונה

התחתנו

נולדו ילדים

היא לא רעה

נותנת ספייס

לא מלחיצנית

אישה פשוטה

יותר מידי פשוטה

לא בלבוסטע

בלשון המעטה

גם החן לא כפי שהיה

פשוט רחוק

ממה שרציתי

אין רגש

אין זוגיות

בעיות כלכליות

פרטנרים לגידול ילדים

עוד יום עובר

ועוד יום

שנה

ועוד שנה

ואני לא שלם

אפילו ניחוח האביב לא מרגש

 

 

ואני עם סימני שאלה רבים מה רצוי לעשות?

 

כתבתי פה בעבר ולא נענתי אקווה שתוכשר השעה עכשיו ואענה

רצוי להשקיע ומתוך ההשקעה בע"ה תצמח הישועהמה אני ומה חיי

חובה זמן רומנטי ביחד, חובה לפנק ולתמוך, חובה למצוא את הטוב והיפה שבה, עם כל הכבוד לא הכריחו אותך להתחתן, היה כן משהו שמצא חן בעיניך.להגביר הערכה כלפיה בליבך.

 

תתפלא אך גם אצל מי שהתחתנו בניצוצות לפעמים השגרה שוחקת. אך מתוך כל מצב אפשר לצמוח ולהתחדש, כמו האביב.

 

הרבה תפילות ומאמצים רבים יקדמו אותך לאושר בע"ה.

מה אומר יועץ הנישואין שלכם?אלעד
חבל כל כךפרח-בר
תחושת פספוס היא לדעתי אחת הקשות שיש....לדעתי אין תשובה ברורה וישועה לא תגיעה מהפורום מן הסתם.... התשובות אצלך שאתה נמצא בצומת כזו בחייך אתה יכול לפנות פנימה לתוך הבית ולתוך המשפחה ולנסות לתקן מה שאפשר או לפנות החוצה על כל המשתמע מכך ( וזה לא קל כמו שזה נשמע - מורכב מאד ולעיתים מאכזב) - מה שבטוח שדרוש שינוי כי לחיות כך שכלום לא מרגש ושאין ציפיה לכלום אלו לא חיים....בהצלחה ! וביקורת קטנה לסוף - צרם לי לקרוא בהודעה אחרת שלך על שלא יהיה לך חבל לראות את בנך הבכור פחות כי הוא דומה לאשתך....אתה חייב לעבוד על זה אתה עושה עוול נוראי לילד זה ממש יכול להיות צלקת בשבילו לכל החיים זה בשר מבשרך !
לנסותד.

תקופה עם עין טובה לגמרי.

 

לראות את הטוב ב"פשוטה". להעריך. לנסות לשמוע מה אומרת. אם יהיה בה אמון שיש בך אמון - אולי תגלה דברים חדשים.

 

קודם כל זה.

אישה מורכבת יותר.. בהכרח טוב?אלירז

ככל שאישה מורכבת יותר.. גם הבעיות שלה מורכבות יותר.

 

צר לי וכואב לי אבל הפתיחה כל כך מעוותת..

(והיא מעין מנטרה שחוזרת כאן אצל כל מי שמספר על אי-זוגיות)

ההורים לחצו

הרגש סינור

רצינו חתונה

התחתנו

 

 

לא ההורים שלחצו ולא הרגש שסינוור!

הקב"ה זיווג לך את אשתך!

המחשבה שהיתה לך איזו אחיזה ויכולת השפעה על המציאות היא מגוחכת..

זו חצי הנשמה שלך, זהו חומר הגלם שאיתו יש לעבוד..

עכשיו  - איך אתה, המוכשר!! (ולא בציניות בכלל!)

עושה מזה את הדבר הכי יפה בעולם???

אם זה מתמשך...שרית יורב

בכותרת כתבת: "משבר", מצד שני אתה מתאר שנים שאתה "סוחב" כך.

אם זה ירידה והחיים הם עליות וירידות - זה נורמלי וטבעי, למרות שמצב טוב: גם בירידות אתה אמור להיות בטוח שזו הבחירה שלך (ולא של ההורים, הרגש וכו',, ויפה כתבת לך אלירז-שזה מה שהקב"ה עשה כדי שבאמת תתחתנו) ושזו בחירה טובה, אלא שעכשיו, באופן זמני, קשה יותר. 

 

אם זה מצב מתמשך, לאורך שנים, והירידות כל-כך כואבות, אולי כדאי שתלכו לייעוץ (זה מאוד מקובל היום, יש אפילו זוגות שחיים באושר שמגיעים לייעוץ לצורך "העשרת הזוגיות"!!). כי חבל שתסבלו שם.

אגב, אני נותנת שירותי ייעוץ כאלו במחירי רצפה, מעין גמ"ח שכזה.

אז אם תרצו לפנות , אתם מוזמנים.

בהצלחה רבה

ומקווה שהשמחה והשלום ישובו לשרור בבתיכם.

רק אור וטוב!

 

שרית יורב

מנחת נישואין ומשפחה (תעודה מאיגוד י.נ.ר)

050-7698948

ירושלים

קדימה לעבודה !קשלש

אל תצפה שהכל יגיע מעצמו 

דרושה תחזוקה ועבודה 

אתה יודע מה זה מזכיר לי?!רויזא

אדם הולך לחנות וקונה עציץ, המוכר לא הפסיק לשבח את העציץ ואת הפרח שיצמח ממנו.

בהתחלה הכל טוב ונוצץ, הפרחים מתחילים לצמוח והוא בדיוק כמו ההוראות משקה את העציץ ומקדיש לו זמן, ואז לאט לאט הוא משקה פחות את העציץ, ועוד פחות, וככה העציץ נובל.

ואז הוא חוזר למוכר- למה רימית אותי?

אמרת שיכול לגדול כאן עץ!!!!!

 

ככה אנחנו!

מתחתנים ושומעים המון תשבחות על הבן זוג שלנו, ובהתחלה אנחנו משקים- משקיעים המון אחד בשני ולאט לאט בלי לשים לב אנחנו נשחקים, ופחות מחמאות, ופחות זמן איכות, והזוגיות נובלת ולא מבינים למה!!!!

ואז באים בטענות- זה בגלל ההורים, בגלל שלא היה לי טעם ביופי, בגלל שלא ידעתי מה זה לאהוב כו וכו וכו...

 

כולנו, לא רק אתה, צריכים להשקות ולהשקיע בבן זוג שלנו, וע''י הנתינה תתרבה האהבה בעז''ה.

רויזא משל מקסים!!!!!!!! ממליצה לכולם לקרואמינימאוס2
תודה! אני מזכירה אותו לעצמי המון.רויזא
אהבתי! לא הכרתי לפני כן.פרקראחרונה
"האם אנו מתאימים"? זאת שאלה ששואלים לפני החתונה.אשה אהובה

אחרי החתונה שואלים "איך אנחנו מתקדמים?"

זאת אשתך. אתם מתאימים. עכשיו הזמן לגלות איך להתפתח. ולעולם לא מאוחר. ולא בושה גם ללכת לייעוץ אם צריך..

כדאי לכם! יכול להיות לכם כל כך טוב!!

 בהצלחה!פרח

מודה לכל התשובות כנראה שאנו צריכים יעוץניק חדש

לפני הכל 

 

שאלה נוספת 

 

אני ממש עייף מלנסות למצוא פתרונות ואין לי כח לקבוע יעוץ זוגי איך גורמים לה לקבוע יעוץ?

עם גישה כזאת יעוץ מיותרהרועה
אם אתה בא להשקיע תקבע אם לא אין לך מה לחפש אצל יועץ
מה קניתם לאישה/לבעל לכבוד החג??חדשחדש

אני הייתי שמח ללכת לקנות לה בגד,

 

אבל אני מפחד שהיא לא תאהב וזה לא יהיה במידה שלה אז ביקשתי שתלך בעצמה...

אה וואלה בשעה טובהמינימאוס2
לקנות מצות שמורות ?שונרא

זאת שאלה שעולה כל שנה.

אז זה ככה צריך מצה שמורה רק לליל הסדר שאז זה מצוה לאכול מצה. אבל בשאר הימים זה לא מצוה לאכול מצה אבל אסור רק לאכול חמץ. ולכן בכלל לא חשוב לקנות דוקא שמורה. , אבל , אבל.

 מב שכתבתי זה הדין שנפסק להלכה . אבל יש דעות שמצה זה כמו סוכה.

 רק בלילה הראשון צריכים ממש לאכול מצה , וצריכים ממש לשבת בסוכה. בכל יום אחר לא . אבל אם יושבים בסוכה זה מצוה.ומברכיים על זה "לישב בסוכה". ואותו דבר מצה. לא חייבים אבל אם אוכלים מצה , וזאת אומרת רק אם אוכלים שמורה, אז זו מצוה. ( ומותר כמובן גם לאכול לא שמורה מו שמותר לאכול בננות). ככה כותב הרמבם וזו גם הדעה של הגאון מוילנא.

הוא היה אוהב את מצות אכילת מצה בפסח ולכן לקראת סוף פסח  בזמן האחרון שעוד אפשר לקיים את המצוה היה עורך סעודת  מצות לקיום אחרון של המצוה!

 בילפו עליו כאילו הוא , לקח חלק מהפסח ועשה מזה זמן לכבוד משיח , וכאילו עשה חס וחלילה "סעודת משיח " .  צריך להתרחק מהדבר הזה "סעודת משיח" שזה משהו זר.

 אבל בס"ה לא מחויבים לאכול דוקא שמורה בכל הפסח , אבל מי שעושה את זה בשביל שלפי  הגר"א זה מצוה הוא בטח מהדר שבמהדרים. 

תיקון קל:ד.

לגבי שביעי של פסח:

 

זה שני דברים. הגר"א אכן עשה סעודה שלישית בשביעי של פסח, בגלל "להרוויח" עוד קצת מצוות איכלת מצה, לשיטתו.

 

הנוהגים "סעודת משיח", אינם תולים את זה בו - אלא בבעש"ט. וזה מנהג בחב"ד, כשהרבי הרש"ב הוסיף על זה עוד. אז להגיד "משהו זר" על דבר כזה, זו "בעיה"...  אפשר לומר שזה לא מאותו טעם של הגר"א.

 

גם ה"מימונה" שעושים אחינו יוצאי מרוקו למחרת הפסח קשורה לאמונת הגאולה העתידה, וגם היא לא "משהו זר" על אף שלא נהגנו. כל עוד לא הופכים את זה לכאילו-הלכה מחייבת, כדאי להיזהר בביטויים. לא חסרות לנו, לצערנו מחלוקות ובעיות בכבוד הדדי. סה"כ, מי שנוהגים כך - המשך למה שמיוחס לבעש"ט, כוונתם לטובה והם אנשים כשרים..

אין ענין להגיב לטרוליםמושיקואחרונה

מי שרוצה לדעת יודע לבד.

מי שרוצה לקנטר  - לא יעזור שום הסבר

היי חברהאנונימית23

שלום,

רציתי לשאול מי יכול לעזור לי בעניין שלום בית וייעוץ?

אני 3 שנים נשואה , ולפני שבוע קרה שבעלי התפוצץ כמו סיר לחץ שצובר הרבה...

עד שהגיע למצב שדיבר אליי בצורה מאוד בוטה כלפי אחים שלי , וההורים..

דבר שלא היה קודם..הוא רוצה פשוט להתגרש ממני, כבר כמה פעמים שהוא מאיים אליי.

ממש נהייה מצב מפחיד .

אני ממש במצוקה נפשית.

גם כי אין לי עם מי לדבר

המשפחה שלי לא רוצה לשמוע עליי יותר.

ובאופן כללי אין לי חברות או אנשים שאני יכולה לשתף אותם...

 

מחפשת מישו מוסמך/ סתם מישהי/ סתם מישו להיתייעץ?היפה והחנון
לא משנה לי מה .אנונימית23

העיקר שיעזרו לי.

 

אולי כדאי לפנות למישהו מוסמך.. פורום הוא במהאלירז

לקבלת עצות בבעיות שהן מינוריות..

וגם אז צריך להיזהר ולקחת את העצות בעירבון מוגבל.

בסה"כ אנשים בפורום, מדברים מנסיונם הפרטי, גם אם אנחנו נשמעים מאוד חכמים, אנחנו מקבלים תמונה חלקית ביותר כשמספרים בכתב..

אם מדובר כאן במשהו עמוק, כדאי שאדם חכם ומלומד בתחום ישמע ממך את הפרטים

ויתן לך יעוץ מוסמך.

דבר ראשון, חיבוק ענק!שובביתאחרונה

דבר שני, אולי שווה לנסות את המשפחה שלך בכל זאת?

 

אני לא מכיר את מצבך, אך ככלל, אחים והורים (כמעט...) תמיד יהיו שם בשבילך.

 

 

אולי זה שווה ניסיון...

 

בהצלחה :*  

עדיף שתסבירי יותר ברורמופים

מה הפריע לו אצל האחים שלך וההורים שלך?

מה את קשורה לענין?

מה הוא מאיים?

ממה את מפחדת?

למה המשפחה שלך לא רוצה לשמוע ממך?

ראתי בהודעות שלך שיש לך לפחות ילד אחד. יש לך עוד?

איזה חומרים מבטלי חמץ?טאבולה ראסה
חוץ מאקונומיקה ושות'
(אני אלרגית אליהם ב"ה ומשאירה את זה לסוף למטבח בלבד כדי לא לסבול יותר מידי, את כל האקונומיקה בבת אחת...)

תכלס השתמשתי בסנו קליר של החלונות בחדרים (למיטות לארונות ולחלונות...)
אבל הגיע תור השולחן, הקירות במטבח.. המקרר.
מה עושים?
כל מה שמבטל מאכילת כלב=כל חומר רעילמושיקו

כולל אג'קס ודומיו
 

הבנתי שנוזל כלים זה גם.. אבל תבדקי אתזה.אושר תמידי
מותר לבטל איסור לכתחילה?!הלוי מא


מה איסור בדיוק?מושיקו

והכלל הזה מדבר במקרים אחרים..

אמת וכן ראיתי אצל הרב אליהו שמורה לבטל כךהלוי מא

במקומות שקשה לנקות יישר כח

כל מה שלא ראוי למאכל כלב, ולא למאכל אדםאבא ל...אחרונה

הסבר:

אף כלב לא יאכל משחת שיניים או ילעס מסטיק, אבל למרות זאת זה עדיין נחשב מאכל אדם.

כל השאר עונים על ההגדרה...

סבון כלים, אקונומיקה, מסיר שומנים, אבקת כביסה וכו'.

שבוע טוב! מגיע לי מזל"טהיפה והחנון
אמרו לי שהערב יש גמר של "היפה וה חנון"...
ואגב למי שהסתפק כוונתי היתה שאני בן שגם יפה וגם חנון.. (למרות שאני חנון בדיוק כמו שאני יפה..)
אתה בעיקר משעומםפרח-בראחרונה
איזה חומרי ניקוי שאינם רעילים ישנם לניקוי תנור?~א.ל


מצטרפת ומוסיפהאמא!!

איך בכלל אתם מנקים את התנור???

רק אצלי, למרות כל החומרים החריפים, לא יורדות שאריות השומן והאפר?

 

סנץ מוריץ מצוין, משפריצים ומחכים כמה דקות~א.ל

ואחרי זה- מעבירים ניגוב...

אבל כאמור חוץ מזה- שהוא חומר רעיל ביותר! ומסוכן

לא עלה במוחי רעיון למשהו אחר..

יש בשופרסלכמוני כמוך

ובחנויות טבע חומרי ניקוי אורגניים, לא יודע אם זה רעיל או לא, אבל נראה לי ששווה בדיקה...

איזה?~א.ל
תנור פירולטי- ניגוב אחרי הפעלה מספיקמאמע צאדיקה
לא הבנתי. תנור מה?ג'נדס
תנור פרוליטיאמא!!אחרונה

זה תנור שמנקה את עצמו-

יש לו תוכנית שמגיעה לטמפרטורה גבוהה מאד (אאל"ט 500 מעלות).

מפעילים כשרוצים לנקות ואחר כך רק נשאר ניגוב קל עם סמרטוט לח והתנור כאילו הגיע עכשיו מהחנות....

החסרון: ממה שאני יודעת אין דו- תאי וכמובן- המחיר...