פורום נשואים טריים (עמוד 526)

בד"כ עושים קריאת מגילה לנשים/ציבור כללי במסיבת פורים

תלוי איפה אתם גרים..אם באיזור המרכז אז אפשרי מאוד לכם!אני בטוח שתיהיה אווירה מטורפת בעז"ה רק שאני לא יודע אם הקריאה תיהיה ספרדי/שכנזי אם זה משנה לכם..(מקווה שלא!)

ישיבה (קריאה ארוכה ומיוחדת)? קריאה זריזה? קריאה לנשים? מקום עם התייחסות לילדים? מקום עם דוסים או פחות?
זה מאוד משנה..

ואנחנו עם הילדים, וכיון שזה ציבור מצומצם אפשר להתחשב כשילד בוכה

אני חושב שזה הכי טוב

שעושה קריאה חווייתית משהו..

אני חושבת שלפעמים מותר לבכות, ואולי זה שהיא ראתה אותך בוכה, יגרום לה להבין שהיא עשתה משהו חמור ולעשות לעצמה את החשבונות שלה...

 

להסביר לה שאם משהו מפריע לה היא יכולה לומר לך ישירות

ואין צורך לערב אחרים, אתן כבר ילדות גדולות ולא נזקקות

לתיווך של גננת.

 

לומר לה את אשר על לבך עד הסוף במילים פשוטות ובשפת הלב אבל לפני-כן לנסות להבין את המקום שלה 

ולמה היא פעלה בצורה כזו ולשמוט מראש את הקרקע סביב הטיעונים שלה.

 

מיומנויות תקשורת בין-אישיות ניתנות לרכישה ולשיפור ונחשבות כגורם מס' 1 להצלחה בזוגיות, בעבודה, במשפחה ובחברה,

פעמים רבות אנו צודקים אבל לא מסוגלים להראות זאת לסביבתנו, כדאי ללמוד את הנושא ולשפר אותן.

 

 

 

מה שאמרו לך הצוות, זה בדיוק הענין.

 

אז בכית.. את הרי לא עושה את זה שם כל יום כל היום..

 

לפעמים זה רק מראה שלא איבדת רגישות טבעית ותגובה נורמלית, לא "מכונה", אשרייך..

 

כשמשהו מציק - פונים לקב"ה בלי "להלשין" על המציק.. רק מבקשים שלא יאפשר לו להציק..

 

כמו כן, אפשר לפנות אח"כ בישוב הדעת למי שאחראי - אם זה רלוונטי. לפעמים הכי טוב להתעלם. יש טיפוסים כאלה, לצערנו. בד"כ אם לא מתרשמים מהם, משתדלים לא להיתקל איתם, ועושים טוב את העבודה, הם "נעלמים" באיזשהו שלב..

 

למה את שואלת "איך מתנהלים" - נראה שמישהי אחרת צריכה לשאול את זה.

 

את תשתדלי לעשות את מה שאת אמורה במקום עבודתך, בנחת ובנאמנות לענין. אם למישהו יש טענות - הוא אמור להסביר אותם בצורה אנושית ובנינוחות. אם לא - זו אינה אחריותך. חבל לקחת על עצמך דברים שתלויים בתיקון המידות של אחרים.

 

לעשות . ומה את בוכה . תני חיוך ותגידי שמעתי , וזה לא נכון .

בנינו,

אבל בגלל שזה תחום של טיפול, והיא פסיכולוגית, אז היא רוצה המון כבוד,

והיא לא נתנה לי להבין מה היא רוצה, כך למשל היה ברור שהיא נעלבה קשות ממני,כי אולי דברתי אליה בצורה חברית מדי או נניח אפילו לא מכבדת,

ואז נסתה לדבר איתי, אבל לא אמרה לי שום דבר דוגרי, אלא : "מה את עושה כשלא מעריכים אותך?" וכו'... כי רצתה שאני אגיד את המסקנה לבד,

ואז כשישבנו עם הצוות, המנהלת שאלה: מה מפריע לך? אני שומעת שיש אי שביעות רצון מצד שתיכן.

אז אמרתי: "אני לא יודעת מה מפריע לה, לא אמרה לי"

כולם פתחו עיניים, "אתמול דברנו, וכשהסתיימה השיחה עדיין לא הבנתי מה היא רוצה ממני, וגם בקשתי שהשיחה לא תהיה היום כדי שאוכל לחשוב על הדברים ולדעת מה מציק לי, ולכן בקשתי שהשיחה תהיה בשבוע הבא"

וגם כמובן בסוד לכם- התכוונתי ללכת לפסיכולוגית האישית שלי, לדבר איתה על זה, שהיא תעזור לי לעשות סדר בדברים, ואז לבוא אליהם עם נפש מאורגנת שיודעת מה אני רוצה מעצמי.

 

לגבי הבנה חברתית, יש לי מידות טובות ב"ה ואני עובדת על עצמי כל הזמן,

אלא שהם טענו כך: כשספרתי למנהלת איך שמעתי את המנחה שלי מדברת עם המנחה שלה בחדר שלו, עם דלת סגורה ומשמיעה בצרחות על את כל מה שספרתי לה יום קודם, שזה היה סיפור חיי בקצרה, ואני שומעת , לא זו בלבד שלא ידעתי שהמנהל ההוא הוא המנחה שלה, אלא אף היתה כאן בגידה באמון.

המנהלת הסכימה.

אלא ששאלה למה לא באתי לומר לה, אז אמרתי שחשבתי שבתור התחלה זו תהיה פריצת גבולות לומר למישהו שתפסתי אותו מדבר עליי, ואז אמרה לי פה את טועה, לסחוב דבר כזה נוראי בבטן שנה שלמה לא היה נכון מצידך.

ואני פניתי למנחה שלי ואמרתי לה שציפיתי ממנה שתעלה זאת, הרי רמזתי לכך בכל כך הרבה רמזים והיא שאלה שאלות מוזרות כי הרגישה שאני יודעת, אבל לא שאלה דוגרי...........

אוף,

אז אני שואלת שאלה אחרת- למה אנשים רודפי כבוד?

כל השיחה היא אמרה שאני חושבת שאני ברמה שלה, ואני לא מבינה שהיא אשת מקצוע !

 

לצערך היא לא מקיימת...אבל חשוב לזכור כיבוד הורים, וגם אמהות אסרטיביות לא אוהבות בדרך כלל נשים אסרטיביות (לא יודעת למה יש לי הרגשה שמדובר כאן במקרה כזה) ולכן שאת נמצאת איתה תשחקי לפי הכללים שלה אבל עדיין תעמדי על שלך...

בצורה מסויימת ולבעלך לא.

או כשהיא מדברת בצורה הזו לבעלה לעשות לה פרצוף

או להתעלם מהפרצופים שלה

מבחינתך הוא בעלך מעל הכל,

ומבחינתה- הוא הבן שלה מעל הכל...

חמותך לא אמורה להגיב ככה! או שתתעלמי ממנה או שתקשיבי לה ובבית תעשי מה בא לך, אבל אם היא טיפוס שטלתן עדיף להראות לה את הכיוון אחרת זה לא יגמר.

ממש אסור להיכנס לקשר בין בעל לאישתו ולהעיר למשהו על התנהגותו כלפי בן הזוג (אני מדברת על מקרים נורמליים, כמו שנשמע כאן). גם אם חמותך היתה מתיחסת נפלא לבעלה - מה שאת אומרת לבעלך הוא ביניכם ועניינכם בלבד. אין לה זכות להעיר או לעשות פרצוף.

הבן שלה מספיק בוגר (עובדה שהוא כבר נשוי) כדי שיתמודד איתך בעצמו....

איך שאת רוצה, אבל לידה תשחקי את המשחק.

גם לי זה קורה, וזה פשוט ככה,

הם תמיד יהיו בצד שלו,

לא משנה מה.

ואת צריכה לפחות בשנים הראשונות לשחק את המשחק,

אין מה לעשות,

 

זה מתיש אבל שווה.

 

הפוך בטוח הוא לא יכבד אותך..

יכול להיות שהכל כאן בסדר מצידה . למה כתבו קשוט עצמך תחילה ואחר קשוט אחרים ?

 בגלל שבדרך כלל אנשים לא ככה . רואים מה לא בסדר אצל אחרים ולא את עצמם.

 אז יכול להיות שלפי מה שהיא מבינה את לא מדברת בסדר לבעלך, והיא רוצה לעזור. תחשבי על זה בלי לערב כל מיני מחשבות על החותנת שלך . ואיך שהיא מדברת לבעלה בכלל לא קשור.

 ויכול להיות שהיא נאחסית לבעלה בגלל שהיא רוצה לשלוט בו שירקוד לפי החליל שלה.

 והיא נאחסית אליך בגלל שהיא רוצה לשלוט בבן שלה בלי שאת תפריעי לה.

אז אם את מסוגלת תחליטי מה המצב כשאת לא מעוצבנת עליה.

 

נמצאת הרבה על הפורום אז יש נגישות
(פשוט אני יותר בפורומים סגורים...)

כיצד היתה מגיבה ומה היתה עונה לו היית מראה לה את מה שכתבת?

תוכלי לתאר לנו?

כוונתה טובה - ואינה יודעת ליישמה בדיוק. וגם נמצאת כנראה קצת ב"התרגשות" ובהתמודדות בין לסדר לבת את העניינים לבין לסדר לפי הבת..  רואה דברים מנקודת מבטה ולפעמים קשה לה לראות דרך מבטך.

 

אולי תעשו "הבדלת תחומים", את וארוסך. תחליטו ביניכם מה שאתם רוצים, מתוך זכירת העיקר שהוא הקמת הבית בטוב ובנועם ביניכם. כל השאר - אמצעים.

 

מה שלא תלוי באמא ובהחלטתה, אכן תעשו בפני עצמכם ותשתפו מה עשיתם. אם תהיינה תלונות, תעני קצר ובנעימות, שהנה את משתפת ואחרי הכל, את מתחתנת אז משתדלת לעשות באופן שתשמחי.  תבקשו את עזרתה/עצתה במה שאתם חושבים שזה ישמח אותה או שיכולה לעזור - ואם אינה פנויה להקשיב לכך או לעשות את זה, תמשיכו הלאה. אם תשאל אח"כ - תגידו שראיתם שאין לה זמן לזה, אז לא רציתם להטריח.

 

הקיצור: לא לתת לזה להיות "דו-סטרי", אלא מבחינתך - כמה שאפשר לשתף ולשמח; אבל היכן שזה נתקל באי רצון או ב"התנגשות" לא להיות שותפה לכך. לעבור על זה בענוה, בהבנה שהיא אמא, ולהמשיך הלאה.

 

ותשתדלי גם לדבר איתה "סתם", בנעימות, בלי קשר להכנות. לטובת האווירה, הקשר, וההרגשה שבכל זאת אינה "מאבדת" את ביתה - רק מרוויחה גם חתן..

אני רוצה להציע לך נקודת מבט נוספת-

יכול להיות שהיא מרגישה כאילו היא מתחילה להיות מיותרת בחיים שלך וזה מפחיד אותה.

אולי היא מרגישה שהיא מאבדת אותך.

זה נכון במובנים מסויימים- את באמת עוזבת את המקום שלך כבת שתלויה בה ועומדת לבנות חיים עצמאיים.

 

אולי תנסי לחזק אצלה את ההרגשה שהיא חשובה לך,

בתוך כל הלחץ של ההכנות לצאת איתה לבית קפה ולתת לה מכתב תודה על כל מה שנתנה לך,

עם קצת הרגעה לעתיד- שתדע שתמיד חשוב לה שהיא תהיה שם בשבילך,

ושבעצם בזכות כל מה שהיא עשתה עבורך עד היום את יכולה לבנות חיים חדשים ובע"ה להמשיך את השרשרת עם נכדות ונכדים..

 

אולי אם היא תראה שאין באמת ממה לפחד למרות מעבר השלב- יהיה לה ולך קל יותר.

 

בהצלחה!!

 

(וכל זה בתנאי שיש קשר סה"כ בריא ביניכן)

 

 

הפרת אמון בין בני זוג זה אחד הדברים הכי קשים שיכולים להיות וכדי לבנות אמון חזרה לוקח שנים אם בכלל... לבחור אין מה לעשות אבל אישתו חייבת לחזור בה מההתנהגות ולהתנצל כי אחרת היא הורסת לשניהם את הזוגיות. הוא לא יכול לתת תחושה שהכל בסדר כי זה ימשיך להציק לו כל החיים והם בחיים לא יעברו ככה תהליך של תיקון

על הבחורה אין לי השפעה!

זה להושיב את הבחורה לשיחה "סלונית" ולשים את הכל על השולחן

אבל לעשות את זה בצורה שתביע את הרגשות שלו, ולא שתפגע בה

 

אין לי מושג מה סוג התקשורת ביניהם, וברור שזה יכול מאד להזיק במקרים מסוימים, אבל באופן עקרוני, אני מאמין בשיח ישיר

 

ובאופן עקרוני לא נראה לי שבחורה צריכה לספר כזה דבר, ואם היא היתה שואלת רב (אולי היא באמת שאלה...) הוא היה אומר לה לא לומר כלום

כך שהיא לא "לא בסדר".

אני במקומה הייתי אומר בצורה ברורה ש

"לא היתה לי ברירה ואני ממש מצטערת אבל זה הדבר היחידי שיכלתי לעשות. אני לא שקרנית באופן כללי, ורק במקרה כזה של חסרונות של אנשים אחרים שאין לי שליטה עליהם, לא היה נראה לי חכם לגלות."

 

אני חושב שאם הוא ישתכנע שהיא בעצם בסדר, ויפנה אליה בצורה מבינה על זה שהיא נתקעה ולא היה לה ברירה, הם יוכלו לנטרל את ה"אשמה" בסיפור ולדבר כל אחד על הרגשות שלו.

 

 

בתור אחת שסובלת מבעיות יותר חמורות משל הבחורה.......אני בחרתי לספר ישר בטלפון ואכן ספגתי סירובים בשרשרת עד שהגיע האמיץ שהיה מוכן להתחתן איתי,נכון אומרים שאפשר לספר בפגישה השלישית אבל העדפתי להיות כנה עם עצמי ועם הבחור מצידו השני של הקו,לא משנה מה רמתה של הבעיה הבריאותית ובאיזה דייט מספרים,לא מסתירים כזה דבר ככ קריטי כי בעצם היא שללה מבעלה את זכות הבחירה שלו ולכן הכעס שלו מאוד מובן ואת האמת בשביל זה צריך יעוץ מיקצועי,עזרה של רב,זה מורכב מידי לפורום

 

אם היא סובלת ברור שאסור לה להסתיר

אבל אם זה רק אחים שלה, זה כבר בעיה הרבה יותר צדדית.

 

כמו שכל אחת קמצנית לא חייבת לספר את זה, כי ברור שיש לכולם חסרונות, ואני לא חייבת לפרט את כל החסרונות שלי

כך אם אין מחלה לבחורה עצמה נראה לי שלא מחוייבים לומר, זאת ההתרשמות שלי מהפוסקים

 

יכול להיות כמובן שאני טועה, אבל את זה צריך לשאול רב. עכשיו לאחר מעשה, חשוב שיבין שאפשר להבין את מה שהיא עשתה

ואם יש לך כוח וסבלנות להשכיל אותנו.......

בודאי שאני לא מצפה מכולם להתנהל כמוני,זו היתה בחירה שלי לחלוטין והייתי שלמה איתה לגמרי אבל אני יודעת שעל הרוב מדריכים להגיד בדייט שלישי ולא להסתיר בכלל,מבחינתי הסתרה כזו יש בה טעם גדול לפגם אצל המסתיר ולא משנה אם הבעיה אצלו או אצל מישפחתו מפני שהוא שולל את כל האינפורמציה מהצד השני

לא הבנתי האם גם היא סובלת ממחלה? או רק האחים שלה?

אם הוא לא שאל אותה על זה בפגישות אז  מה הוא רוצה ממנה?

הוא בעצם כועס על מי שברר אצלו, ויתכן גם שחשבה לתומה שהוא יודע מהנתונים שנתנו לו, או שלא ידעה שזה משהו חשוב כל כך שצריך לומר.

אכן מכוער ועצוב,

וצריך רב שיתערב שם,

אבל השאלה אם כדאי לך בכלל להתערב, הם בקשו ממך?

 

על פני השגת המטרה בכל מחיר כשברור שאין שום דבר טוב בזה,תאמיני לי שמאוד התאכזבתי מכל סירוב אפילו לפגוש אותי אבל התחזקתי שבעיני השם היושר חשוב יותר ואכן הגיע הזיווג המתאים.....אם היה מעורב שדכן היה צריך לומר לו כי מה יצא עכשו לבחורה?אולי התחתנה אבל באיזה מחיר?

חשבתי שאת מדברת על משו חיצוני לגמרי, כמו נכות פיזית לא עלינו.

אבל הלוואי שכולם היו כמוך,

את יודעת שיש הרבה שמרמים, ולכן זה מאוד יפה מצידך, כי את עשית טוב בעיקר לעצמך.

 

להסביר לבחור מדוע היא בחרה/ נאלצה לבחור בדרך של הסתרה (לא שאני מסכים איתה

או לא מסכים כל מקרה לגופו) מה היה קורה אם היא לא היתה מסתירה, 

לנסות להכניס אותו למקום שלה, שירגיש מה היא חשה וממה היא חששה.

שלו די מובנת.

 

אבל בהיות שלא מדובר, כדבריך, בבעיה מהותית מידי - לדעתי שירחם על אשתו. יש להניח שזה רק בנושא הזה, והם פחדו שאנשים יקחו את זה קשה מידי.

 

שלא יתייחס אליהם - ובוודאי לא אליה - כרמאים. היא בוודאי מרגישה מאד אומללה ונבוכה מהענין.

 

ואולי זה באמת דבר שאינם מייחסים לו "חשיבות" מיוחדת.

 

תגיד לו, שיסתכל עליה "חוץ מזה".. היא טובה בעיניו. חבל לתת לכך לקלקל. לכל אחד יש נסיונות. אם הוא יעמוד בניסיון הזה, הקב"ה בוודאי יעזור לו במה שהוא צריך "לפנים משורת הדין".

אם היה מדובר במשהו שאינו מוכן בגללו להיות נשוי לאשה "כזאת", משהו אחר. אבל כאן זה כנראה לא כך.

 

אז לענ"ד, הכי טוב שיחליט מבפנים שהוא באמת (אם הוא אכן באמת..) מוכן למחול לה על זה ולמשפחתה.

 

 

[נ.ב. כעת קראתי שוב - וראיתי שלא מובן אם באמת "הוסתר" ממנו. מותר למשפחה להסביר תופעות אצל אחים, שלא לפי הסיבה האמיתית. אחיה של המשודכת אינם הופכים אוטומאטית ל"חשופי מידע" בפני הבחור, אלא אם כן זה בעל משמעות (משהו שהוא ממש בעייתי וגנטי, למשל). אשר על כן, אם לא שאל אותה מפורש, ואם זה לא משהו משמעותי שיש לה-עצמה, ולא משהו משמעותי שהוא גם עם סיכון גנטי רציני - אין סיבה באמת "לספר". ויתכן שגם לא ראו בזה משהו משמעותי.  ואם זה כך - אז שישנה כיוון בהסתכלות. זו לא "הפרת אמון". אלא שיכול לומר לה, בערך כפי שכתבתי מקודם, אך בשינוי: שסובייקטיבית הרגיש בכך מעין "הסתרה" מכוונת, וזה לא טוב בגלל ההשלכה על האמון; ושהוא מוכן לעבור על זה - אבל העיקר שתסכים שאין יותר כל "הסתרות"..  ושיחזור לגמרי לאהוב ולהאמין לה]

 

ואז שיגיד לאשתו, מכל הלב, עשיתם דבר לא בסדר. לא כי זה כ"כ "חמור" מצד עצמו, אלא כי זה יכול לפגוע באמון.

כעת, אני לא רוצה לפגוע בך ולבייש אותך. אני אוהב אותך. אני מוכן למחול על זה ולעבור כאילו לא היה. אבל תנאי אחד - שאין יותר דברים כאלו. הבטחה שלך. אם יש עוד משהו ש"הוסתר" בכוונה, אז את אומרת וגם להבא, את מבטיחה לי שיש בינינו אמון מלא. שום "הסתרה" - וזה יהיה בעז"ה גם תיקון למה שקרה.

 

ואם היא תסכים/תבקש סליחה/תסביר וכד' - שיקבל אותה באהבה. שישקול לגופו של ענין ויאמר לעצמו: הרי זה לא דבר "כבד משקל" - אז באמת יצא טוב, מהשמיים, שלא סיפרו וזכיתי באשתי.  רק להבא אני צריך לדאוג שלא תהיה "נורמה" של אי אמון.

וזה - באופן הנ"ל.

 

וכדאי שממש יראה אם הוא מתנקה מזה לגמרי. מאד לא רצוי דבר כזה על פתח הנישואין.

 

 

 

 

 

בדיקות שיכולות להגיד האם תהיה בעיה לילדים בעתיד

בדברים כאלו אין נימוס. לדעתי אפילו לא אומרים שלום. פשוט מתעלמים. או הנהון בראש.

לא משהוא שיבין מכך שהוא יכול להעצר לשיחה.

זה בסדר. אפשר להודות שמגעגעים למישהוא שיצאת איתו.

לכן בדיוק אסווווווווררררררררר לדבר עם בחורים מהעבר....

יש מצבים מסובכים קצת בחיים
שצריכים לדעת לתמרן איתם.

זה לא שכל שני וחמישי אנשים
נתקלים בלשעברים שלהם.

להיזהר.

 

שלום-שלום, ולהמשיך הלאה.

 

בדיוק כדי שלא "יגלוש" ולא יתארך..

 

ואם היתה איזו "שאלת נימוס" - אז לשים לב לעצור מיד אחרי התשובה לה.

 

 

זה לא יקרה שוב אין מצב!

אבל קשההההההה ליייייי לבדדדדדד!!!

למה לבד איפה הבעל? 

אי אפשר שהבעל יהיה בצבא, וגם הסביבה תהיה מנוכרת.

אני מאוד מקווה שיש לך מסביבך חברות ומרקם חברתי מחבק ועוטף

אחרת הבדידות עלולה להפיל אותנו לתהומות עצובים - גם רק מבחינת הרגש!

צרי סביבך מארג אנושי שתמיד תוכלי למצוא בו מפלט!

שתמיד יהיה בו מי שתרגישי שמתעניין בשלומך!

 

הרבה נשיקות!! ובהצלחה!

זה חשוב לעין ערוך..

לאישה אסור להיות לבד לבד..

 

אני פה

 

בהצלחה מותק!

וכל הכבוד על התובנה.

 

תתחזקי. אולי תמונות מהחתונה, תמונות משפחתיות. טלפונים.

 

שיחות עם חברות. העשרה עצמית בינתיים/שיעורים מוקלטים וכד'.

 

זכות המצוה של השירות בצבא, ושל הקמת בית נאמן בישראל - וזכות הבעל שעוסק בעזרת ישראל מיד צר - תגן עלייך..

 

בהצלחה רבה, בנחת ובמתינות.

 

 

אני פשוט מעריצה את הנשים שבעליהן בצבא והן המון לבד. 

שה' יחזק אותך ותרגישי את חיבוקו השומר והאוהב...

ושבזכות ההקרבה הזאת ימלא ה' כל משאלותיכם לטובה!!!

ותקבלי כפל כפליים של שמחה ואושר נחת ובריאות.

אענה לשאלה איך מקבלים החלטה נבונה , גם אם היא בתחום הדגים ( ואיני רואה כאן בפורום משהו שקשור לדגים ) וגם אם היא בכל תחום אחר.

ראשית לפני שקראת את מה שאכתוב אתה מצד אחד רואה לפניך כמה החלטות אפשריות שאתה צריך להחליט מה לבחור .

 הרבה פעמים עליך לבחור בין שתי אפשרויות : ללכת להסדר או ללכת לביץ ספר לחינוך גופני.  לבחור בין קשר לאיש א' או ב' ( או ג' או ד' .. ) .

 במקרה כזה יש הרבה גורמים להחלטה פעם אתם מתרכזים רק בגורם אחד ומחליטים שכדאי אפשרו אחת ואחר כך חושבים על  משהו חשוב אחר ולפי זה חושבים על משהו אחר , ואחר כך על דבר שלישי וכו' . וזה רק מבלבל ומציק.

 להחלטה נבונה . תרשמו את ההחלטות  האפשריות בעיניכם.

 שלב א: רישמו את כל הפרטים החשובים בעיניכם . ( בלי לרמות את עצמכם , אם מדובר בבחירת בן זוג  למשל תרשמו גם מה שמחנכים אמרו לכם  שבכלל לא יפה לחשוב עליו  כגון הכנסה כספית או דברים שלא יפה אפילו לכתוב כגון  התאמת מנהגי המשפחה  ).  תכתבו כל ערך רק בצורה חיובית . אם  בעיניכם טוב להיות עשיר תכתבו "עשיר"  ואם בעיניכם טוב להיות עני תכתבו עני , אם של אתם רוצים מישהו  ימני , תכתבו ימני . וכו' )

 

 שלב ב': לכל  דבר ברשימה א' תתנו איזה ערך.  למה שחשוב יותר ערך גבוה ולמה שפחות נמוך  ( בכלל לא חשוב מה תחום הערכים האלה . מינימום 0 אך מקסימום יכול להיות 25 או 15 או מה שלא יהיה) תשוו כל שני ערכים ותשנו לפי הצורך את הערכים עד שהערכים ייראו לכם  מתאימים) .

 

 שלב ג:  תקחו כל אפשרות החלטה בנפרד . 

 1. תנו לאפשרות  ציון בכל גורם  נניח מ 0 עד 10. 

2.  תכפילו כל ציון בערך של הגורם המתאים

3. סכמו את כל המכפלות.

 

שלב ד: תשוו את התוצאות ותבחרו את האפשרות שהציון הכללי שלה גבוה ביותר !  

 

כך הדברים החשובים משפיעים יותר  והס"ה  נותן השואה נכונה. 

 

תוכלי לפרט?

תלוי במה מדובר..

 

לפעמים עוזר לכתוב יתרונות וחסרונות

ולראות מה יש יותר.

 

אבל שוב תלוי באיזה החלטה מדובר,

יש החלטות שגם אם החסרונות הם מועטים הם יכולים לבלוט ולהכריע

ויש שלהפך..

אישית, אני כותבת באגרות קודש ונוהגת לפי התשובה.

אני חושבת שלא משנה מה, כדאי להתייעץ עם 2 אנשים שאת סומכת עליהם בעניין, ולא יותר. כי הרבה דעות זה הרבה בלבולים.

והכי חשוב- לא משנה מהי ההחלטה, להאמין שמה שבחרת זה משמיים וזה הכי טוב בשבילך ושאין מה לתחרט.

 

בהצלחה!

הווה אומר- לעשות עבודת הכנה של כל השיקולים ומשקלם בהחלטה, ואז ללכת לה' במקום רגוע ונינוח, ולקחת את כל הזמן שבעולם לספר לה' מה בדיוק ההתלבטות ומה השיקולים. לפעמים מתוך הדיבור עצמו מתבהרות התשובות, לפעמים במצבים כאלה שומעים יותר מה הלב רוצה, ולפעמים יש תובנות חדשות.

 

כאן מישהי צריכה להחליט משהו שחשוב לה לכל החיים . ומי שיכול לעזור באיך להחליט  צריך לעזור. אבל אין שום מקום כאן  לדברים  תעמולה בעד  "משיח עכשיו" ואגרות של חב"ד. זה ממש לא אחראי. עושה רום שחב"ד מעסיקים  בכל מקום וגם כאן כאלה שימשכו אותנו  לעזוב מסורת המשפחה של כל אחד  וללכת אליהם.

 אני בטוח שבחב"ד לא מרשים לצעירים להסתכל על הפורום הזה ומי שכותבים כאן זה רק כאלה שתעמולה זה  המטרה שלהם שום דבר אחר לא מעניין אותם..

משיח עכשיו לא ביקשה ממנה לעבור לחב"ד עם מכבש או בלי מכבש היא רק היציעה לה אם היא מתחבטת במשהו אישי שחשוב לה מאד שתתיעץ באגרות קודש!!

 

את יודעת כמה אלפים שלא חבדניקים ובכלל לא קשורים לחב"ד פותחים ומתיעצים באגרות קודש? יש לך מושג? אז אני אומרת לך אישית שהרבה מהמגזרים פונים!! גור, בעלזא , ברסלב, חבקוק, לא שומרים תורה ומצוות לעת עתה, צאנז,ספרדים,ועוד!!

 

וכל אלה שהזכרתי לא חולמים לעבור לחב"ד ולהיות מאנ"ש חבדניקים ובכל זאת פונים לכל בעיה קטנה או גדולה באגרות קודש!!

 

זה לא סותר להיות X ולכתוב באגרות קודש על התלבטות או משאלה שרוצים ולהשאר X  !!!!

 

הצלחה רבה לפותחת השרשור בהתלבטות ומקווה שתגיעי להחלטה הנבונה בהקדם!!

כתבתי שזה מה שאני עושה (היא שאלה בפירוש "איך אתם מתמודדים עם זה")

 

מה שכן הצעתי לה- להתייעץ עם 2 אנשים- לפי דעתי זו עצה מעולה בגלל שאנחנו לא תמיד מצליחים לראות את כל התמונה או להתנתק מאינטרסים שוליים ולכן כדאי לערב מישהו מבחוץ.

אחרי החגים כתב : 

לפעמים עוזר לכתוב יתרונות וחסרונות  ,  ולראות מה יש יותר. 

  הוא קצת בכיוון ,  עושה את  שלב א , שאצל גדעון  , אבל לא את שלב ב'  .  ואחר כך רק סוםפר מה יותר בשביל אפשרות  ראשונה ומה יותר בשביל שניה  ולא מתחשב בכמה יותר  .  בס"ה זה  צורה פשוטה לגמרי בתור התחלה  למה  שהעונה הראשון כתב. אז למה הוא לא מקבל את השיטה של העונה הראשון אולי לא הבין ?

 

משיח עכשיו : 

 העיצה ללכת למישהו אחר שיגיד מה לחשוב מתאימה רק למי שאין לו  שכל . והולך רק לאחרים .  ואיך האחרים האלה מחליטים בשבילך ? הם גם הולכים לשאול עצה אצל האחרים ?  הענין הזה לפתוח אוסף של מכתבים של מישו זה נראה בס"ה כאיזה מין כישוף.  

 

להתבודד על זה:

 גם כן מתחילה כמו גדעון . אבל  לא ירור למה לא ממשיכה לשלב השלישי  שמודד היטב את השלבים הראשונים . ובמקום של שלישי  מייעצת להיות נביאים , אבל לא כל אחד נביא.

כי אם לא, באמת לא הבנתי בשביל מה לכתוב את דעתך על כל הודעה.

 

ולומר למישהי שטרחה לכתוב עצה, שהעצה שלה מתאימה רק למי שאין לו שכל- זו צורת דיבור מאוד לא נעימה ולא מכבדת.

יש מקום לדברים שנאמרים מתוך כבוד לזולת. הזילזול בדעת אחרים מאוד לא נעים.

 

תחשוב על הדברים.

מי שנותן  הדרכה איך להגיע להחלטה.  אומר למקבל העצה:

 יש לך שכל  ואתה יכול להשתמש בו בצורה שתביא להחלטה טובה.

 מי שאומר למי שזקוק לעצה . אל תחשוב לבד אלא תלך לאנשים אחרים אומר בפרוש למרבל העצה: אין לך שכל, אין לך חכמה אין לך בינה אין לך דעת !  אתה סתם כלום .  ואחרים עם שכל צריכים לחשוב במקומך.

 ואם הוא עוד מוסיף איזה כישוף  כמו לפתוח במקרה איזה דף באוסף מכתבים של מישבהו ועל פי זה  לכוון את החיים אז הוא עובר בפרוש על מצות ואהבת לרעך כמוך. כי על ידי כישוף כזה תצא סתם החלטה . זה כמו לתלוש שערות מגב של חתול ולספור אם מספר השערות זוגי אני אעשה ככה ואם משפר השערות אי זוגי  אני אעשה ככה .
 ( שלא תבינו אותי לא נכון , אני אומר שלקבוע לפי מה שרואים בדף של אוסף מכתבים שפותחים במקרה זה בדיוק כמו לקבוע לפי שערות שתולשים מגב של חתול ) 

 זה יביא גם ללכת לפי החלטות  טיפשיות לגמרי .

 אבל למי שנתן את העצה לעשות כישוף במקום לחשוב אולי לא איכפת מה יקרה  לאנשים שיקשיבו לכישוף  שלו , חשוב לו רק למלא  את התפקיד שהטילו עליו להרחיק  אנשים מכל הסוגים ממסורת הבית שלהם ולמשוך אותם למועדון שלו, או כמו שאומרים בחבד לחבד אותו .

 

.

 

עדיין לא ענית לשאלה- האם מישהו מינה אותך לשפוט הודעות? אם לא, למה ועבור מה אתה עושה זאת בפומבי? להלבין פנים? להעלות את קרנך? לבטא את דעתך על חשבון ביזיון מישהו אחר?

 

סכלות וגאווה, בעיניי, להניח שכל האמת נמצאת אצלך. לכן, אמירה כמו זו שכתבת לגבי התייעצות עם אדם אחר ("מי שאומר למי שזקוק לעצה... אומר בפירוש למקבל העצה: אין לך שכל") אינה נכונה בעיניי. מי שמך להחליט אם נכון או לא נכון להתייעץ עם מישהו אחר? הרי אותו אדם זקוק לעצה- אם התשובה הייתה אצלו, לא היה לו צורך להיוועץ באחרים. האם זה עושה אותו לאדם בלי שכל, בלי חוכמה, בלי בינה, בלי דעת?

לדעתך- כן, כנראה.

לדעתי- לא. זה עושה אותו לאדם חכם כי הוא מוכן לבחון את הדברים דרך זוויות ראיה שונות. הוא מכיר בזה שאולי לא כל האמת נמצאת אצלו. הוא בעל ענווה.

ובכל מקרה, ראוי לומר שזו דעתך, ולא האמת הגורפת שאין בלתה.

 

ולגבי הכישוף- על סמך מה אתה אומר שכתיבה באגרות הקודש וכו' זה כישוף? יש לכישוף הגדרות? הדברים שלך מסתמכים גם על דעת רב/רבנים, או שאתה בדעת יחיד?

אגב, כשהיה צריך לזהות את הנרצחים בשיירת הל"ה, ר' אריה לוין זיהה אותם על-פי שיטת הגר"א (אני לא מבינה בזה כמעט כלום. שמעתי שהוא פתח את התנ"ך עבור כל אחד מהנרצחים- 35 פעמים- ובכל פעם היה בעמוד שנפתח משהו שרמז לזהותו של אותו נרצח).

גם זה כישוף לדעתך?

מה זאת השאלה הזאת "מישהו מינה אותך לשפוט" ?

  ומי מינה את אלה שלדעתך יכולים למנות  אותי ? 0

ומי מינה אותך אור היום להגיד לי אם מותר לי לחשוב או לא ומה מותר לי לכתוב ומה לא ?

 אני ראיתי תשובה נהדרת של גדעון  . שאחרי שחשבתי עליה ראיתי שגם מביאה בחשבון את כל הגורמים, גם  מתיחסת יותר לגורמים חשובים  ופחות לפחות חשובים וגם לכל גורם מסתכלת כמה הוא  ולא רק כן/לא .

 אז אם אחרי זה באים כל מיני וכותבים כל מיני סתאאאאאם  זה בפרוש רק יכול לגרום נזק למי שצריך להחליט .

 במקום להחליט בדרך עם שכל , בוא יחליט לפי בלבולים ובל החלקה לא טובה וזה יהיה לרעתו . אז  בתורה כתוב ואהבת לרעך כמוך. וזה אומר שצריך לכתוב על מה שיכול להזיק שזה לא בסדר.

 אז אם אתה רוצה לדעת מי מינה אותי  אז קיבלת תשובה.

 

 להשוות את  ספר המכתבים של חסידים מחבד  זאת אומרת הספר שהם מחזיקים אצלם לתנ"ך  עלך זה צריך לשאול , כלומר לא לשאול אלא להגיד הכי ברור שזה נורא להשוות !

 

וכישוף זה כל פעולה שבאה  לגרום למשהו בלי שום הסבר הגיוני רק כאילו מפעילים איזה  כוח עליון שאנחנו המצאנו.

 

לספר את הסיפור הזה על רבי אריה לוין זה לעשות ממנו צחוק.

 יש כל מיני משניות ודינים לגבי איך לקבוע שגופה שמצאנו היא של מישהו .  ואם הכישוף הזה  היה משהו אמיתי היו  כותבים שמזהים גופה לפי  כישוף הספרים , ומשחררים ככה עגונות. אבל זה לא כתוב ! זה לא כתוב בגלל שלהסתכל בספר של חב"ד זה דומה למה שכתוב בהושע פרק ד  (יב) עַמִּי֙ בְּעֵצ֣וֹ יִשְׁאָ֔ל וּמַקְל֖וֹ יַגִּ֣יד ל֑וֹ .

יש הבדל גדול בין לחשוב, לבין להתבטא בפומבי נגד מישהו אחר. במיוחד לאור זה שלא נשאלה חוות דעתך, או חוות דעתם של אנשים אחרים על מה שנכתב.

בכלל, גם כשאתה נמצא בחברה (לא וירטואלית), את מביע את דעתך ככה בחופשיות ושולל/פוסל דעות של אנשים אחרים?

 

אין שום בעיה להביע הערכה חיובית לדעה שאתה מעריך. זה דבר חיובי כשלעצמו.

אבל לבוא ולהביע ביקורת על דעות אחרות, בפומביות, זה לא שייך לדעתי.

 

לדעתי, "ואהבת לרעך כמוך" אומר דווקא לא לכתוב בצורה פומבית את דעתך השלילית. אתה יכול בהחלט להודיע במסר אישי ל'משיח עכשיו' או ל'שריתת' מה דעתך, באופן מנומק ומכובד. אבל לפסול ככה, בריש גלי, כי לדעתך האישית זה לא נכון?

זה מעשה לא ראוי.

 

קיבלתי את דבריך על ההשוואה. בסדר. ובכל זאת- התייעצת עם רבנים שאתה פוסל את השיטה הזו, או שאתה מספיק גדול בעצמך כדי לדעת שאין לשיטה הזו שום תוקף? לפי מה החלטת, מלבד דעתך?

ועל אחת ההצעות ,אמרתי שהיא נפלאה ועל אחת ( לספור כמה גורמים טובים וכמה גורמים רעים ) אמרתי שזה נותן הרבה פעמים פיתרון סביר.  משיח עכשיו זה בטוח מישהו מחב"ד שהתפקיד שלו זה ללכוד אנשים , ולנתק אותם ממנהגיהם ומסורת אבותיהם ולהביא אותם שלל לחב"ד. אחרת חב"דניק לא היה נכנס לפורום כזה. אז אין מה לכתוב אליו ולנסות לשכנע אותו.

 משהו שרץ ברשת לפורים : איפה חב"ד במגילה ?

 בפסוק "ודיבן שונות מכל עם , ואת דתי    ה מ ל ך    אינם עושים !  " 

 אני ממהר . אולי אחשוב על מה ששאלת ואסביר  פעם אחרת יותר לגבי הכישופים .

א. הביקורת שלך נאמרה לא רק על "משיח עכשיו", אלא גם על "אחרי החגים" הקשית, ש"הוא קצת בכיוון, עושה את השלב הראשון שאצל גדעון... אז למה הוא לא מקבל את השיטה של העונה הראשון, אולי לא הבין"?...

 

וכל זה היה תחת הכותרת "שכל השאר (התגובות) לא תורם"..

 

זו אי הבנה איך עובד פורום. זה לא שאם מישהו כותב משהו אחרי השני, אז הוא קיבל או לא קיבל מה שלפניו. כל אחד כותב את דעתו, גישתו; לפעמים גם בלי לקרוא מה שלפניו. מה גם שלפעמים יש דברים שבתחושה נראים לא בדיוק מתאימים למה שרוצים לומר. לטעמי, למשל, תשובתו הנחמדה של גדעון קצת "טכנית" מידי לנושאים מהותיים מסויימים, ולא תמיד אנשים יצאו עם אופן כזה בתחושה של שלמות עם החלטה.

 

ובוודאי לא שייך ומתאים לכתוב "לא תורם"..

 

ב. "משיח עכשיו" היא אשה כשרה ובסדר.. כותבת פה לא ב"שליחות" של אף אחד ולא בכל מיני "מגמות" מוסתרות.. מוזר ששניים באותו שירשור בטוחים ש"חבד" שולח איזה שליחים נסתרים לכתוב בפורום כדי "לצוד" מישהו - כי אחרת מה הם עושים פה, או איך הם "קיבלו רשות" מ"חבד"..

 

זו אי הבנה שוב, גם בחבד כנראה וגם בפורום. בחבד יש כל מיני אנשים, שלא שואלים בדיוק על כל דבר איזו "הנהלה" מסתורית.. אם הם חושבים שמעשיהם אינם סותרים את התורה וגם לא את הוראותיו הספציפיות של רבם זצ"ל, אז עושים מה שנראה להם אישית..

 

וזו גם קצת אי הכרה של הפורומים כאן, כנראה.  הגב' הנ"ל נמצאת כאן עוד מלפני שהתחתנה למיטב זכרוני; ולא רק היא - אלא גם אנשים מחוגים חרדיים אחרים כותבים פה.  דומני שאם אדם חושב שבמקום אינו מתאים להם, עליו להקשות גם על עצמו. וכי "לנו" מותר מה ש"להם" אסור?..  ב"ה, בד"כ יש כאן דיונים על דברים שחשובים להרבה אנשים טובים, וגם בצורה ראויה.

 

וממילא, לא היה גם מקום לביקורת על "אור היום" שסה"כ הלינה על סגנון שיש בו דיבור לא נעים אל הזולת.

 

[לכל הנ"ל אין קשר כמובן לנושא של פתיחת ספר "איגרות קודש". אפשר פשוט לכתוב שזו לא נראית לך שיטה שעל פיה מכריעים דברים גורליים (למרות שלמען היושר יש לציין שהיא לא "המליצה" כך רק סיפרה מה היא עושה). אגב, למיטב ידיעתי יש גם חבדניקים שסבורים כך..]

קיוויתי שתכתוב (מתוך הרגשה שתנסח את הדברים יותר טוב ממני. גם לא ידעתי אם יש לדבריי גיבוי).

 

שוב תודה.

האמת, קצת מוזר לי שפוסלים עצה להתייעץ. 

הרי גם אדם חכם ככל שיהיה, ועם המון שכל, יוכל לקבל כיווני חשיבה נוספים והבהרת התמונה כאשר יקשיב לאנשים נוספים הרואים צדדים נוספים בעניין. וזה עוזר להגיע להחלטה, גם אם בסוף אתה המחליט ולא אחרים יחליטו בשבילך. ולעיתים אדם חכם מאוד אבל בגלל שהוא נושא הבעיה אז הוא יותר מדי מתוסבך ברגשות של עצמו והוא צריך מישהו יותר אובייקטיבי שיבחן את הדברים. ואולי על זה נאמר: אין חבוש מוציא עצמו מבית האסורים.

וחבל שאתה לא מכבד גישות שונות משלך.

ויישר כח לגידעון שגם אני הרגשתי שכתב דברים נכוחים ושבכלל דבריכם - בחלקם - דבריו.

בלי ידיעת הנושא. וגם אחרי שיודעים אותו..

 

ככלל, גם סייעתא דשמיא, גם השתדלות שלך, גם התייעצות כששייך.

 

סייעתא דשמיא - להתפלל לה' שיאיר את עינייך.

 

השתדלות שלך, לחשוב על הענין בנחת. לפעמים הכי טוב "לשחרר". נניח שידוך. לצאת זמן-מה מתוך שחרור המחשבה על "להתחתן או לא"; לעיתים כשנותנים אפשרות לחוש את המציאות בלי הלחץ של "להחליט" - הדברים מתבהרים יותר.

 

אולי גם לנסות לחוש איך ארגיש עם זה ואיך בלי זה.

 

 

התייעצות - עם ת"ח מבין ענין. או מישהו/י שמכיר/ה אותך היטב ורוצה בטובתך.

 

 

ואחרי הכל - ההחלטה שלך.

 

בהצלחה רבה.

ורק לפי מה שאני עשיתי - בדיקה שכלית, בדיקה ריגשית , התייעצות עם קרובים בנושאי ההתלבטות, ועם רב בתור דמות שאני סומכת עליה. ורק אוסיף שכשדיברתי עם הרב בטלפון, פתאום מצאתי אם עצמי אומרת - בצורה ממש לא מתוכננת - שנראה לי שכבר החלטתי (שאני רוצה להתחתן עם המיועד) אבל אני רק פוחדת שזה וזה יפריע לי, ואז הוא שינה את גישתו בהתאם והסביר לי איך ניתן לגשר על הפערים וכדומה.

עכשיו אני מבינה כמה טוב להתייעץ, אפילו כדי לסדר לעצמך יותר מדויק בראש באיזה מצב בדיוק אתה נמצא...

ברוך ה' אכן השידוך הנ"ל יצא אל הפועל, ויעידו המתוקים הישנים במיטותיהם כרגע...

 

שה' יאיר עינייך. וכמובן שתפילה אף פעם אינה חוזרת ריקם.

בהצלחה!!!

בעניינים כאלה אי אפשר לתת עצה על רגל אחת.

וגם שותף - מקבל עדכונים על דברים מענינים, התיעצויות על דיונים הלכתיים וכו'

ובגלל זה לא מתכתבת אישי עם בנים וגם לא מגיבה למסרים (או לפחות כמעט לא)

למעט מקרים חריגים ממש שזה בידיעתו ואחרי התיעצות איך לעשות את זה

 

וברור - שכל ההתכתבות כאן בפורום מעורב זה רק בגלל שאני לא מכירה אף אחד

אם הייתי מכירה אי מי מהבנים לא יכלתי להמשיך

 

כל הדיונים עניינים. 

בעיה הלכתית? תשאל את הרב שלך.

זה לא כמו לדבר ברחוב. 

בדר"כ זה גם לא מעניין אותי אם הכותב הוא זכר או נקבה. 

נראה לי אם לא באמת מכירים זה לא בעיה.
ולא כולם כאן תורנים.

אבל על פי רוב זה לא קורה

מזמן לא הייתי פה.

ובעלי יודע הכול!

אתה סך הכל רואה שם אנונימי מול עיניך, אתה לא רואה אשה, מכאן הכל תלוי במחשבה שלך

צריך לשים כל דבר במקום.

לדבר עם בן אחר- זה לא נחשב בגידה.

 

אולי יש כאלו שזה יפריע להם, אבל מכאן ועד לטעון שזה בגידה, מתח מיני, מאחורי בן הזוג?

 

ראבק!

 

וכן, בעלי יודע שאני גולשת כאן, ושאני ל"ע אוי ואבוי מתכתבת עם בנים, ולפעמים גם רואה חלק מהשיחות אם זה קשור.

שמים גבולות- לא נכנסים למקומות אישיים וכו'

אני מדברת פה עם בנים בדיוק כמו שאני מדברת עם שכן שלי או עם הבעל של החברה.

 

 

 

לפעמים אני מרגישה שמרוב ששמים גדרות שמי שנשוי לא יסתכל או ידבר או יחשוב על המין השני- כל דבר קטן הופך להר.

וכשאני רואה אשה שבוכה כי בעלה מדבר עם אשה אחרת- לא משהו מהותי או חשוב, אלא סתם שיחת חולין, אבל זה מה שגורם לה לחשדות, ולקנאה ולכעס על הבעל- אז אני חושבת שמשהו פה מתפספס.

זו נבואה שמגשימה את עצמה- כי מרוב שמפחדים שהדיבור הזה יפגע בשלום בית, הפחד עצמו פוגע בשלום בית בלי קשר למה שקרה באמת.

 

אין לי בעיה כשאני רואה את בעלי מדבר עם חברה שלי או עם שכנה.

אין לי בעיה אם הוא יתכתב עם בנות

אין לי בעיה שהוא לומד במוסד מעורב.

אני מכירה אותו וסומכת עליו שיש לו גבולות.

(ומה שבטוח- לא אני אקבע לו מה לעשות או לא לעשות)

ודברים כאלה לא מכניסים אותי לסרטים.

 

וכנ"ל הפוך כמובן

דברים ברורים, נכונים וחשובים.

וכל המוסיף גורע

תהיה רציני שניה. המתח המיני הוא בדימיון שלך, די לחפש החמרות ולמתוח את הגדר אחורה, זה רק גורם לדימיון לפעול מעבר למה שנורמלי ולמתח מיותר!

אני מודה שאין לי מושג אפילו מה המין של רוב הניקים כאן, ובחלק מן המקרים זה אפילו לא משנה לי לצורך הדיון.

צריך לדעת להפריד טוב טוב בין העולם הוירטואלי לעולם האמיתי. אין מה להשוות דיבור באמצע הרחוב לדיונים שמתנהלים כאן (לא שאני חושבת שלדבר ברחוב זה רע, אבל עדיין, זה לא אותו דבר)

 

צדיק נסתר. בגידה זהו מושג חריף מאוד!! איך אתה משווה דיבור על גבי הפורום בנושאים כלליים ומתן ייעוץ לבגידה???

בעלי כמוני גולש כאן ההבדל ביני לבינו שלי יש ניק.

אנחנו מעדכנים אחד את השני  על דברים בפורום.

לא מתכתבת עם בנים באישי...

עם מה שכתב צדיק נסתר

 

לדעתי כן יש מתח מיני  חשאי כמו כל חברה מעורבת

 

גם אם התחספסו מלהרגיש

בעלי יודע מה שאני כותבת,ולהפך

 

וגם מאוד משתדלים לא לכתוב פה.. אלא אם כן מרגישים שזה צורך השעה

אז כנראה שין לך שמץ של מושג מה הולך כאן...אם היית מכיר/קורא..היית רואה שלא ממיני ולא מקצתי..

 

וגם זה שמחזק אותו הצטרף היום...

ואין לי קשר לפותח השרשור הנ"ל

א. לא האשמתי כאן אף אחד או אחת בבגידה. כוונת שאלתי הייתה, אם הצד השני שלכם יודע/ת על התכתבותכם פה? כי אם לא, זה יכול להיראות כבגידה מאחורי הגב.

ב. לגבי הבעיה ההלכתית והמתח המיני, במחילה, נשמעים שחלק מהמגיבים קצת מיתממים. אמנם כל אחד מתחבא מאחורי ניק אנוני א-מיני, ואני עצמי דנדש פה וחסר ניסיון, אך אם תתבוננו למשל בדיון שהיה כאן השבוע בעניין זה שרוצה להסתכל בסרטים לא צנועים בעוד זה מפריע לאשתו (ואני לא מדבר עליו), היו תגובות בשרשור, שלא נראה לי (הקטן שלא מבין כלום) שדעת ההלכה נוחה מההתבטאויות שם, למשל, על הדברים שאשה צריכה לספק לבעלה כדי שלא יסטה אחר נשים אחרות. וגם אם אין בזה בעיה הלכתית לחלוטין, תסכימו איתי שזה לא מתאים להיאמר בדיון פתוח בין נשים וגברים שומרי מצוות.
כך גם היה בשרשור על שיטת 12 הצעדים, הייתה לפחות התבטאות אחת שלא בדיוק מתאימה (בלשון המעטה), שתיאמר בדיון בין נשים דתיות לגברים דתיים.

ג. ועוד דבר, כל מי שאמרה כאן בשרשור שהיא לא רואה בעיה בלדבר עם שכנים /חברים של בעלה ברחוב, אני מאוד אשמח לשמוע מה הבסיס להיתר ההלכתי לדבר שכזה? ואיך זה לא סותר את דרישת השולחן-ערוך (אה"ע, כא א) מאותם גברים שאתן מדברות עמהם - "צריך אדם להתרחק מהנשים מאוד מאוד.. ואסור לשחוק עמה, להקל ראשו כנגדה, או להביט ביופיה.. וכו'"?
ועוד (שם ו), "אין שואלים בשלום אשה כלל.."?

סליחה שהגבתי בבת אחת לכולם, מה שנשמע כתוקפני במיוחד, אבל שוב, אני באמת רוצה להבין איך זה מסתדר לנו כדתיים (ואני לא חרדי..) שעושים הכל על פי ההלכה?

ראשית יש רבנים שבעד חברה צנועה מעורבת לכתחילא!! דבר שני אחרי שהתחתנת אתה מתנתק מכל החברים שלך רק בגלל שגם הם כבר נשואים ואסור לך לדבר עם נשים שלהם? לדעתי זה שטות!! אנשים הופכים את ההלכה לשחור לבן אך לא ניראלי במיוחד בעולם שלנו שבהרבה מקומות יש לך גישה למין השני( בחנות שאתה בה לשלם, בנק ןכו) לבוא ולאסור דיבור, כל אחד צריך לסמוך על הצד השני שהדבר לא יגיע למקומות אסורים אבל מלדבר ולהגיע עד מצב של בגידה זה הזוי לחשוב ככה...

פחח בדיחה

זה כל כך סותר

 

מממ או כמו שאומרים.. לא כל אחד שמתיימר להיקרא רב הוא רב.

 

וזה שהיום פוגשים נשים בכל מקום ולכן אתה אומר כך וכך..

 

וואלה אז היום יש כל כך הרבה נרקומנים.. אז תתיר לבן שלך לשתות רק פעם בשבוע

 

מי שאמור להתוות דרכך זה לא האופנה,או ירידת הדור.

 

אלא התורה, ההלכה.. והיא שחור לבן.. אסור מותר..גם אם ברוך ה' היא מתפרשת על פני כל רובדי החיים

היא לא מתירה חטאים.

 

הרבה מחללים שבת, אז אולי רק תקצוץ שערה?   יהיה מצחיק שנגיד שיש רבנים שמתירים חילול שבת ברשות השבת.

 

או שאולי זה לא יצחיק אותך?

 

נפלנו על הראש?

בס"ד

 

כן אז בו נתנתק מכל העולם ונחיה בבידוד??

נדרש לראות כל דבר בהגיון, ולא שחור לבן, מותר אסור.

אנחנו גם צריכים לראות מה קורה סביבנו!

למה שאני לא יזמין את חבר שלי שבת? 

רק כי אסור לי לראות את אשתו? בו ניהיה ריאליים קצת!!!

הנושא הזה שווה שירשור נפרד

אתה יכול להזמין אותו שבת, אבל זה עדיין לא מתיר לך "להרבות שיחה עם האשה" שלו.

אם תרצה, אצל הרפורמים יש הלכה מאוד צבעונית ומגוונת שלא מתבדלת מכלל הציבור. נשמע לך לגיטימי?

לקרוא ולתת דעתו על מה שכתבתי.

סיטואציות שונות שעולות פה ומעסיקות אותי - מגוונות לנו את השיחות היומיומיות.

 

לא יוצא לי לדבר עם גבר זר סתם כך ברחוב, גם לא עם השכן, אם אשתו לא נמצאת שם.

אבל כשמארחים או מתארחים למשל אצל זוג אחר, אני לא בולעת את הלשון, אם כולם לוקחים חלק בדיון ובעלה של חברתי אמר משהו אחר.

 

לי נראה שכולם - על כל הדיונים, משתדלים לענות בענייניות, ולא מגיעים למצב של תקשורת לא ראויה.

 

אגב - בין תקשורת לא ראויה לבין בגידה יש פער משמעותי!

אני שאלתי אם יש מי שנמצא/ת כאן ללא ידיעת בן או בת הזוג, ואם כן - האם זה נחשב בגידה?

תפסיקו להסיט את הדיון ותענו תשובות! מאיפה ההיתר ההלכתי ל"הרבות שיחה עם האשה", לא בפורום, אלא ברחוב או כשמתארחים??

אפילו שהאישה או הבעל לא יודעים.

יש כאלו שהם במצב נואש, אין להם עם מי להתיעץ ,פה הם לא נחשפים והם מקבלים עצות.

למה זה בגידה? אולי להפך זה עוזר להם יותר להבין את הבעל/האישה.

 

אם לבני הזוג זה לא מפריע עם מי מדברים ומתי אז אין כאן שום בגידה או צל צלה של בגידה.

אם מוסכם על בני הזוג שלא לקיים שום קשר עם בני המין השני אז יש כאן הפרת אמון.

ברור שגם להפרת אמון יש דרגות ואין דין פרוטה כדין מאה.

זו באמת שאלה, כי בחלק מהציבור הדתי לאומי זה בסדר גמור (עיין ערך ״בני עקיבא״), ואצל חלק זה איסור כמו שציינת מהשו״ע (עיין ערך ״אריאל״).

ואם רווקים אין בעיה ,כמובן שזה נעשה ברוח טובה ובצניעות

ודיברתי עם כמה וכמה זוגות, וגם עם יועצים.

יש כאלה שיש להם התלהבות רגשית מיוחדת והתאהבות עד לב השמים,

ויש כאלה שיש להם רצון חזק להיות יחד, געגוע אחד לשני (והם רואים את עצמם חיים יחד)

העיקר הוא שיהיה רגש, אבל כמות הרגש משתנה מזוג אחד לשני (ובין בנים לבנות)

 

ואם הגעת לשלב כזה, כדאי לנסות לעבוד על הרגש- להיפגש במקומות מיוחדים- טיולים, אצל אנשים אחרים, פיקניק.

הרבה פעמים זה מוסיף.

בעיני צריכה להיות, אהבה ראשונית, כלומר, להרגיש שמאוד אכפת לי מהבנ"א העומד מולי,

משיכה פיזית, וחוסר סבלנות שתגיע כבר החתונה!

מה בכלל השאלה

לענ"ד (מנסיון אישי) מאד תלוי במי אתה. . כל אחד צצריך כמות רגש אחרת בשביל להתחתתן. וודאי שצריכה להיות נעימות ביחד ובטח שלא דחיה אבל צפיה לחתונה למשל בעיני אינה סימן. בעצם החתןונה יש ככ הרבה דברים מפחידים/ מרגשים/ מותחים ומאד קשה לבודד את הסיבה. לדעתי אם אתה מתלבט ויש לך ספקוץ כדאי להתיעץ עם מומחה ( עדיף מאד מכיר אותך)

מה ההבדל בין התלהבות רגשית לבין רצון חזק להיות יחד?

זה נשמע די אותו הדבר..

ואני די מסכימה עם אלמונית.

ישנם זוגות שמספיק להם רגש קל, ומשם זה מתפתח

ויש כאלה שיש להם הרבה יותר...

ובשני המקרים הם חיים בשמחה יחד.

 

העיקר- להרגיש משהו, שיהווה פלטפורה להמשך. כך שההגדרה לא משנה כל כך

ממנו מתגעגע מצפה לפגישות וכל הדברים הטובים, ושנינו מרגישים כך אלא שההתלהבות הרגשית היא פנימית ורגועה ומתונה, ולא התלהבות מתפרצת וחיוכים מטורפים, האם זה מהווה בעיה או שזה פשוט עניין של אופי וגיל?

אתה נוטה בד"כ להתלהבות? או שגם כשאתה שמח אתה לא ממש מתלהב? (בחתונה של חבר או ראש חודש אדר למשל)

כי אם אין לך נטיה להתלהבות, למה שתהיה לך עכשיו?

ולגבי גיל- ככל שיותר צעירים יש נטיה להתלהב יותר. (לא באופן גורף, אבל ככה זה הרבה פעמים)

 

כל עוד יש התלהבות כלשהי- גם אם מתונה, שמחה בקשר, געגוע, רצון לחיות יחד (ומחשבה שקשה לך לדמיין את עצמך עוזב את הבחורה), מי יותר ומי פחות, זה בסדר.

 

וכמו שכתבתי- יש ממש מקום לפתח את הרגש בפעילויות שונות, מיוחדות יותר ומגוונות ממה שאתם עושים עכשיו.

טיילתם יחד? הלכתם לאכול אצל חברים? הלכתם יחד למקומות מעניינים שאתם אוהבים (בלי קשר)?

כי אם לא, זה הזמן לעשות את זה. לפעמים זה מקפיץ את הרגש.

 

אם אתה רוצה דוגמא, גם אני ובעלי לא הגענו להתלהבות מטורפת. העיקר שהיינו שמחים יחד ולא רצינו להיפרד. (וכן ראינו את עצמינו חיים יחד). ההתלהבות באה אחרי החתונה, וגם לא כמו זוגות אחרים, כי אין לנו את זה באופי..

מה שאתה מתאר זו אהבה.

ההתבטאות החיצונית משתנה בין אחד לשני. וגם לפי תקופות.
זה נכון גם לפני חתונה וגם אחריה.

אי אפשר להיות רק באש..
יש כ'כ הרבה עומק ברגש פנימי ורגוע.
זה נותן הרבה נחת ואמון בקשר.

הכל טוב. ובדר'כ זה באמת קשור לאופי.

ממש אל תחשוש. אחרי חתונה הרגש העדין הזה נהיה כ'כ עמוק..והיופי זה לחוש את זה בתוך המציאות,בתוך החיים בעצמם..

חשוב לדעת שיש כל מני סוגים של רגעים מהם אתה מגיע להחלטה.

אני חושבת שמקום כמו שאתה מתאר זה נשמע טוב ויציב ובטוח. יחד עם זאת רק שתדע שיש באמת אנשים שמרגישים פרפרים וכ' ממש כמו בסרטים (יכולה להעיד על עצמי שלפני שהחלטתי ובתקופת האירוסים הייתי מסובבת לגמרי ומעופפת- וזה ממש ממש לא מאפיי אותי, אני אדם ממש שכלי). למה זה חשוב שתדע? כדי ששהחלטה תהיה שלמה, ושלא יגידו לך, אין פרפרים לפני ,ואז תפגוש איזה חבר מאורס שכולו מעופף ויתחיל לך כירסום פנימי בהחלטתך. לסיכום- בודאי שאפשר להחליט ממקום שמח, יציב ורגוע, ויש גם אחרים עם התלהבות מטורפת ופרפרים וזו לא קלישאה..., והכי חשוב, להיות שלם אחרי ההחלטה...החלטתם- זהו, אין אופציות אחרות ובהצלחה!

זה אומר שאתם לא בסחרור של "אורות" ושל "התאהבות"  אלא יש כאן משהו יותר עמוק 

סיפור על הרבי מיליובאוויטש שהגיעה אליו נערה בגיל השידוכים שהיא מחפשת הרבה זמן את הבחור המתאים לה. והרבי שואל אותה: מדוע עוד לא התחתנת? והיא ענתה שהיא מחכה לפגוש את הבחור שהיא תרגיש איתו את ההתלהבות הזאת... והפרפרים בבטן ואז היא תדע שהוא שלה.
והרבי הסביר לה, שאהבה הוא רגש שהולך וגדל, הולך ומתעצם משנה לשנה... מובן שצריך את ההרגשה בפגישת הבחור שיש נקודה משותפת ויש מטרה זהה בבניית הבית וצריך שיהיה גם רגש אהבה כלפיו.. אך לא לחכות לאהבה כמו מהסיפורים... כי אהבה אמיתית ועמוקה בין בני זוג זהו דבר שהולך ונבנה עם השנים ורק ככה הוא גם נשאר לאורך ימים ושנים טובות ומאושרות יחד
בהצלחה!

אחרי שהכרתי אותו התחתנתי!!!

ואין מאושרת ממני ב''ה!

 

התמודדות יומיומית ושווה כל הון שבעולם!

 

צריך קליק ושיזרום, אבל ברכה מהרב או משהו כזה זה מה שבעיקר נתן לי את ההחלטה.

אבל שזה יבוא מהמקום הנכון.

צריך לראות אם זה מתאים ואתם באותו הכיוון לחיים משותפים .. ואפילו מאותו הרקע

שווה לשבת עם איש מקצוע אבל כזה שלא ירוויח מהחלטה שלכם, בית זה לא תמיד ההשקעה הנכונה.

כך הכסף לא הולך לפח

בשביל משכנתא אתם צריכים שיהיה לכם סכום ראשוני משמעותיוכן לראות האם אתם אכן יכולים לעמוד בסכום המשכנתא החודשי. אם כן, בוודאי שעדיף משכנתא, כך אומנם לא קל אבל לפחות בסוף יוצאים עם דירה שלכם והכסף לא הולך לפח.

אפשרות נוספת להקל (כמובן גם כאן רק אם יש סכום ראשוני) הוא להשכיר את הדירה שקניתם (בהנחה שאתם אכן מוצאים שוכרים) ולגור בעצמכם בדירה קטנה וזולה יותר והרווח יעזור לכם לכסות את המשכנתא החודשית.

אם אין לכם סכום התחלתי לדירה- הדיון לא יעזור....

הרי בכל מקרה תשלמי על דיור- ולא תעברי בשלב מסויים לגור ברחוב/ מאהל.

צריכים לבנות משכנתא שתפורה על יכולת התשלום שלכם- ולא להחליט שצריכים לסיים אותה תוך כך וכך שנים- ולהיחנק מסכומים בלתי סבירים לכיס.

 

חוץ מעלויות שכירות- קחי בחשבון מעברי דירה שגם הם עולים סכום לא מבוטל, בלאי של הריהוט ועוד.

אם יש אפשרות כלכלית -

כדאי ללכת על זה.

ואתם מרוויחים משכורות שיאפשרו לכם לעמוד בהוצעות שוטפות/חודשיות וגם במשכנתא, אז עדיף לקנות.
אם אין לכם את כל הדברים המינימלים האלו, אז עדיף לכם (ואין לכם באמת במצב כזה ברירה) שכירות.

תשלום חודשי יכול לגדול בהרבה עם השנים. לקראת סוף תקופה 

הרי למרות שיש קריבית
אחרי 25-30 שנה יש דירה
ויש ביטחון.ולא שכירות שצריל להיות תלוי כל פעם מתי החוזה ניגמר( לרוב שנה)

יכול להיות שבשכירות אתה תגור בדירה יותר גדולה ומרווחת לעומת דירה קטנה בבית ישן במידה ואין הרבה הון עצמי

יש הרבה סוגי משכנתאות וכמו שכתבתי תשלום יכול לגדול משמעותית עם השנים במקרה של צמודה לממד

ובמקרה של לא צמוד למדד יש ריביות גבוהות וקנס יציאה גבוהה. ועוד משהו אם לוקחים משכנתא ומחליטים לעבור דירה אז זה מאוד קשה ומסורבל

מצד שני לגור בשכירות עם ילדים קצת קשה כי בדירה שלך אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה ולהתאים אותה מבחינה בטיחותית ומבחינות אחרות לצרכים שלך. ולא תמיד מצליחים למצוא שכירות בתנאים מתאימים או באזור שרוצים

ולא לשכח שמחירי שכירות היום גם בשמיים

ובקשר להשקעות למקום אחר אז רב האנשים לא מבינים בזה וגם רב מאלה שזה מקצוע שלהם גם לא מבינים בזה

לדוגמא סיפור של מדוף באמריקה שהצליח לעבוד על הרבה משקיעים רציניים. זה קצת הגרלה

   

כשמגיעים הילדים, ב"ה, אז יש הרבה הרבה הוצאות וכמעט אי אפשר לחסוך למשכנתא..

כשיש לך הכנסה מובטחת ל40 שנה ואם לא אז עבדת לחינם!
וחוץ מיזה את חייבת 50 אחוז לפחות אז תקני דירה פשוטה בכסף הזה,ותחסכי ותעברי לדירה גדולה אח"כ

התרצי להזדקן לצידי?? ?

טוב, סתם, למה צריך להביא משהו??

תביא את עצמך 

תביא פרח

תביא מפיק 

כל אחד ואיך שהוא מרגיש העיקר שתהיה חתונה..

להביא מקל סבא מלא סוכריות ולשאול את זה.. ככה זה גם לא מחייב לענות כן

 

כדאי לברר  אם הבחורה בעניין ואם הצעת נישואין לא תלחיץ אותה..

(אני לדוגמא ממש לא רציתי.. ומזל שבעלי לא הציע לי, אחרת לא הייתי מסוגלת להגיד כן.. ויש עוד בנות כאלה

אבל נראה לי שאני מאמצת את הרעיון של המקל סבא, אולי אני אגיד לבעלי עכשיו להשלים חסכים )

 

אם היא כן בעניין וכבר החלטתם וזו סתם הצעה בשביל שיהיה מעניין לספר אחר כך,  זה משהו אחר..

ואז אפשר להכין פאזל עם תמונה של שניכם ומהצד השני כתוב "התנשאי לי" או משהו בסגנון

או פרח ולכרוע על ברך אחת.. 

תכשיט עם פתק החלפה,

משהו שהיא אמרה שהיא אוהבת (ספר\ דיסק וכו'.. )

או להכתוב באבנים על חוף הים ולהיפגש שם (רק במקום יחסית נסתר- לא כשכל העולם רואה)

 

לא חייבים משהו יקר, העיקר שתרגיש שהשקעת (ואם משהו יקר- לא לשים במקום שיכול להאבד, ברגעים כאלה לא מספיק שמים לב מה קורה, ועלולים לאבד את הדבר היקר וחבל)

בהחלטה, ואז זה גורם להם להגיד כן בלי להיות שלמות עם עצמן.

לכן חשוב מאד להחליט יחד לפני שמציעים נישואין. (ולנסות לגשש אם זה מוצא חן בעיני הבחורה)

כמוני למשל...

לי אישית זה לא מתאים..[למרות שמאוד הייתי בטוחה בקשר וידעתי שגם הוא כבר בעניינים ]

את הטבעת והפתק תוכל להחביא בפנים

שמור אותה לחתונה.

וזה היה לי הכי חמוד..
גם אם אתה לא קולע לטעם שלה- תציע לה עם טבעת ואז תחליפו. ככה לדעתי המשוחדת

כביכול מקדש ע"י זה..

לכן חשוב להדגיש שזאת מתנה גמורה.

ולהבהיר לה שממש אין לך בעיה שתחליף..
לדעתי זה נחמד להביא מתנה כלשהי.. ותכשיט זה אחלה מתנה..

בדרך כלל נהוג להביא טבעת, אבל כל תכשיט יהיה טוב, הכי טוב שתנסה לברר מה התכשיט שהיא הייתה מעדיפה לקבל ולענוד, טבעת? שרשרת? צמיד? מכסף? מזהב? עם או בלי אבן/אבנים, יקרות או לא יקרות?
אפשר לשאול אותה באופן ישיר או שאם זו הפתעה אז דרך חברות או משפחה, או לנסות לברר ממנה בצורה שהיא לא תבין (ואם אתה מפתיע אותה עם טבעת אז כדאי שתברר מה מידת האצבע שלה אצל צורף, תיקח ממנה טבעת וקח אותה לצורף שיוכל להגיד לך את המידה המדוייקת).
ותעשה לשניכם טובה חכמה להווה ולעתיד, אל תעשה לעצמך חור בכיס בשביל זה.

מזוזה קשורה בסרט יחד עם ורד, ותגיד לה, "תבני איתי בית כשר בישראל?"

בתוך כל הבלאגן לכרוע ברך עם טבעת ולשאול התנשאי לי

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

סתם סתם לא מומלץ

ממש רגע לפני שהחלטנו באמת עשינו תאונה

ב"ה שלום לכולם

הבחור כבר נשוי עם פז"ם!

מול הר הבית,

או לחילופין על הר הצופים

ופשוט לשאול אותה

אפשר תכשיט, או ספר עם הקדשה

סתם להסתכל ואז לתת לה למדוד משו שהיא אומרת שיפה בעיניה ולהציע ולקנות במקום כך לחסוך החלפה..

לכרוע ברך, להוציא מסור ולבקש את ידה

"לבקש את ידה" זו  דרך להציע נישואין.

 

אז אפשר פשוט לבקש את ידה באופן הכי מוחשי, שהבחורה תיראה שהבחור באמת רציני

כשבעלי 'הציע לי נישואין' אמרתי לו שאני לא יודעת... מזל שזו לא היתה הפקה אלא סתם שאלה: 'נראה לי שזה מתאים. מה את אומרת?'  רק כשהתיעצתי עם חברה (בהסכמתו של בעלי שאז היה בעלי לעתיד) היא אמרה "יו, הוא הציע לך נישואין!?" שמתי לב שזו היתה הצעת נישואין...

אז אולי באיזו פגישה תציע לה בדרך של שאלה רגילה (אפשר במקום שקט ויפה), ואם היא תהיה בעניין תחגגו את זה אחר כך: פיקניק, טיול, מתנה וכו'.

זה גם יכול לחסוך ממך עגמת נפש, וגם מתאים לכאלו שנרתעות מ'הצעת נישואין', כי זה יותר איזה בילוי משותף ומסגרת של בניית הקשר, ופחות הטררם של ההפקות וההתמקדות בה ועד כמה אוהבים/מעריכים/ רוצים אותה...

שיהיה בהצלחה!

יש גם זוגות צעירים לא אמריקאים באפרת.

ויש ממש קרוב את אלון שבות- עם המון זוגות צעירים 

, נוה דניאל- שגם שם יש עכשיו איזור שרובו זוגות צעירים, ואם בא לכם דוסים-דוסים אז בת עין.

ויש גם את כרמי צור אבל התח"צ לשם פחות משהו..

צפונה- יש את בנימין מצד אחד (אדם, פסגות, עופרה, בית אל) ויש את בית חורון על 443, ואחריו את מודיעין. 

תח"צ סבבה, מחסום שיכולים להיות בו פקקים מעצבנים..

יש גם את הגרעין בנווה יעקב- שזה סוג של בתוך ירושלים אבל המחירים שם נמוכים יותר.

מזרח- מעלה אדומים, מצפה יריחו (תח"צ לא יודעת אם יש..) 

מערב- מבשרת, טלזטון (חרדי ברובו אם לא בכולו) הר אדר, וכל האיזור שם..

דרום- גוש עציון, אפרת, קרית ארבע.

 

 

כמה שאלות יותר מכוונות:

1. איזה סוג קהילה אתם מחפשים

2. איזו סוג דוסים, והאם אתם מחפשים מקום עם רק דוסים או מעורב

3. כמה קרוב לי-ם, איזה מרחק נסיעה ולאיזה איזור\שכונות בי-ם?

4. כמה חשוב לכם שכ"ד נמוך על חשבון המרחק? (ככל שיותר מתרחקים מי-ם המחירים זולים יותר)

5. מקום קטן או גדול?

6. יש עוד איזורים בארץ שאתם רוצים להיות קרובים?

משפחות נשמה . צעירות, רעננות, דוסיות...

דוסי ביותר!! אבל אחלה מקום..

המקום אינו דוסי..

 

כלומר היום כבר יש שם דתיים לייט חמודים מאוד...אבל זה אזור לא דתי בעיקרון...אז למי שמחפש יישוב דוסי זה לא הכיוון...מה שכן זה היישוב הראשון של גוש עציון והוא הכי קרוב לי-ם..7 דק' ממלחה...

טווחי המיחירים המומלצים באיזור שנקרא ''מרכז הקריה'' (יש שם רק דירות, אין בתים), לדירת 3 חדרים 70-80 מ''ר- נע בין 1,600-1,900 ש''ח. 4 חדרים 85-100 מ''ר- 1,800-2,200 ש''ח.
באיזורים שנקראים נופי ממרא ורמת ממרא/חרסינה- יש גם דירות וגם בתים, המחירים נעים בין 2,000-3,000 ש''ח.
תחבורה ציבורית: קו 160, מחיר נסיעה רגילה- 9.50 ש''ח, כרטיסיית המשך (נסיעה לירושלים+ נסיעה אחת בתוך העיר וכן להיפך לכיוון קרית ארבע)- 10.50 ש''ח (הנסיעת המשך תקפה לשעתיים מרגע ההנפקה).
מקרית ארבע לירושלים- מתחיל מ-5:15 ועד 22:28 בממוצע של כל 20 דקות, זמן הנסיעה הוא בין שעה לשעה ועשרים, מהמרכזית זה 10 דקות למרכז העיר ברכבת הקלה (זמן הנסיעה עד למרכזית תלוי בעיקר בתנועה על הכבישים ואם הוא נכנס לכרמי צור, ניתן לבדוק פרטים מדוייקים באגד לגבי זמנים ותחתנות).
מירושלים לקרית ארבע- מתחיל מ-6:20 ועד 00:00, בממוצע של כל 20 דקות, זמן הנסיעה הוא בין שעה לשעה ועשרים. (תלוי בעיקר בתנועה על הכבישים ואם הוא נכנס לכרמי צור, ניתן לבדוק פרטים מדוייקים באגד לגבי זמנים ותחתנות).

אם יש שאלות אז ניתן לפנות אלי בפרטי או להשאיר כאן תגובה.

אין לנו מספיק פרטים, בכ"א אל לך לזלזל מיידית בדעתם.

לפעמים את רואה את זה מהנקודה שלך כשהרגש מעורב יותר מהשכל..

 

אם תגידי מה הם ביררו עליו אולי נוכל לעזור.

לשבת עם ההורים לשיחה רצינית ובוגרת, לשמוע את טענותיהם ולדון עליהם ביחד.

היו לא מעט מקרים שהורים הצילו ככה את ילדיהם מנישואים קשים או להיפך ילדים שלא הקשיבו והצטערו על זה...

וכמובן- יכול להיות שסתם יש להם סטיגמה ואז תנסי לשכנע אותם בדעתך...

שלא דיברתם על זה.
וזה הדבר הכי בסיסי וחשוב לעשות במצב כזה..

קחי אותם בנחת לשיחה רגועה.לא לויכוח.
תספרי להם שהקשר הזה טוב וחשוב לך. שאת יודעת שיש להם התנגדות ושחשוב לך להבין מה מפריע להם.

אם הם יגידו שהסיבה היא זה שהוא מרוקאי..
אז אל תתעצבני, תשאלי אותם למה לדעתם זו סיבה לפסול..
דברו על זה. תסבירי להם את הצד שלך בנחת.
ותהי באמת קשובה להם.

האם הם פגשו אותו?
אם לא, אולי זה יעזור אם יכירו אותו מקרוב ולא רק משמועות?

אם תרצי שאדבר איתם שלחי לי מסר אישי

אז את בהחלט צריכה לדבר איתם כי זו סיבה לא מספקת פוגענית וגזענית ....אין מנוס מלשבת ולהבהיר את הדברים ואת העמדות של שניכם ודבר ראשון שאת צריכה לברר לעומק זה למה הם לא רוצים ואל תסתפקי ב״דברים רעים״ תעמדי על שלך לדעת את הסיבות!

את האף מיד אני ישר ראיתי עליהם אני קוראת אותם!

הם לא מוכנים בכלל לדבר על הנושא! הבחור שלי אמר שהוא מצדו מתחתן איתי מחר אפילו בלי ההורים אפילו אם זה מה שארצה אבל אני לא מאמינה בכלל שאנחנו במצב הזה איזה סרט!!!

מוכנה לדבר איתם גם כן.
את לא רכושם
זה החיים שלך, והאחריות שלך, את תשלמי את המחיר של ההחלטות שלך, לא הם.
אם את מספיק בוגרת בשביל להתחתן אז את גם מספיק בוגרת בשביל לבחור עם מי להתחתן ולעמוד על זה.
עכשיו, תיראי, ברור שצריך לשאוף להגיע לתיקשורת, להידברות, לדו שיח.
צריך לכבד את ההורים ולהקשיב להם.
אבל מתוך נקודת מוצא שאת זאת שמקבלת את ההחלטה, שאת הבעלים על החיים שלך וההחלטות שלך!
אם את מצליחה להגיע איתם לתיקשורת להידברות מחובתך לעשות את זה, אם לא,
מחובתך לעשות ממנה שנכון וטוב לך.

רק קחי בחשבון שיש להם כח למרר לך את החיים ואפילו לפעמים לפרק קשרים, אז זה תלוי כמובן בהרבה דברים שאת באופן עצמאי ובוגר צריכה לשקול.
וכמובן להתפלל לה׳ שהביא אותך למצב הזה.
וגם להתייעץ.

ש"לא מוכנים לדבר איתך על הנושא"..

 

זה דבר שנוגע אלייך.

 

את יכולה לומר להם, אני מכבדת אתכם ואת שיקול דעתכם - אבל אני צריכה להיות למה עם מה שאני עושה. אז תסבירו לי מה סיבת ההתנגדות. הכל.

 

קחי בחשבון שהבדלי עדות , הם לפעמים קריטיים בחיים.

אני מכירה הרבה זוגות שהם חצי- חצי, עם הבדלי מנטליות.

לפעמים זה הולך מצוין,

אבל אני מכירה זוגות שמאוד קשה להם לגשר על הבדלי המנטליות,

תבדקי היטב האם יש ביניכם קוים בסיסיים משותפים שיחזיקו מעמד למרות הבדלי המנטליות.

בנוסף לכל מה שאחרים הציעו פה.

הזוג הוא זה שיתמודד עם זה, אם בכלל, בטח שלא להטיל וטו.

אני אשכנזייה ונשואה למישו מעדה אחרת וההבדלי מנטליות גם מתבטאים עם המשפחה שלו.

ההורים שלה הציבו לה אולטימטום או הוא או ההורים שלך תחליטי

 

היא בחרה בהורים שלה והיא ואחי נשואים באושר היא לאשכנזי ואחי לספרדיה (מרוקאית)

 

אם ההורים שלך יציבו כנ"ל אז זו בעיה כל עוד לא והוא שלך ואת שלו המצב יתוקן בסיעתא דשמיא

 

אפרופו אני נשוי לאשכנזיה ב"ה

 

יש להסביר להורים בנועם שברוך ה פקד אותנו אחרי אלפיים שנה לשוב ולהיות אחד תרתי משמע

גם אשתו של הרה"ג הרב שמואל אליהו שליט"א אשכנזיה ספרי להם את זה! 

 

ב"ה צלחה רבה 

 

נ.ב

 

לפי ההלכה כל עוד השידוך לא רשע גמור או משהו קיצוני אסור לשמוע להורים! זיווג זה זיווג!

לפעמים להורים שלנו יש תחושות בטן בשבילנו..

ולא סתם.

תבדקי הכי לעומק שאפשר

תעמתי אותו עם השאלות הקשות שיש לך על עברו או בכלל - 

ותעשי החלטה מושכלת יחד עם אדם חיצוני שהוא ניטרלי (לא הורים ולא אחות, ולא חברה, אלא יותר רב או מדריכה)

 

אם אחרי בדיקה כל הנתונים הסתדרו לך בראש ואת מרגישה בטחון

(+ חוות דעת חיובית של האדם הניטרלי על הבחור)

שיהיה במזל טוב - גם אם זה לא מוצא חן בעיניהם.

תקשיבי ואל תלכי כמו עיוורת .אהבה זה לא הכל בחיים. את הולכת להיות איתו כל החיים וחשוב שיהיו לו מידות טובות

כדאי מאוד שתדברי איתם בצורה בוגרת ותבררי אם באמת זה כל מה שמפריע להם או שהם בררו עוד דברים, תסבירי להם שזה חשוב לך לשמוע כל מה שהם בררו ואם יש בעיה את צריכה לדעת אותה (לי אישית נראה מוזר שאת לא יודעת בדיוק מה בררו אלא רק משערת, תסבירי שחשוב לך מאוד לדעת מה בדיוק בררו ועל סמך זה תחליטי). זה עצוב שיש אנשים שפוסלים רק בגלל עדות, אבל השאלה אם זה הסיבה היחידה. וגם תכיני את עצמך לזה שנישואים עם שוני מנטלי בכלל לא תמיד פשוטים, למרות שאהבה אמיתית יכולה לגשר על פערים שאי אפשר לגשר עליהם גם אם ההתאמה המנטלית מושלמת אבל אין אהבה.

בקיצור: תבררי אם זה הדבר שהם בררו שמפריע להם, ואם יש עוד דברים תחשבי עליהם ברצינות, ואם לא אז תחשבי בינך לבין עצמך מה התחושה הפנימית שלך אומרת לך...והרבה פעמים יש לנו תחושה פנימית בריאה בתוכינו ואנחנו יודעים בתוכינו מה טוב.

 

עוד נקודה: האם הבחור לוחץ עלייך להתחתן? תחשבי אם זה מה שמניע אותך או שאת באמת בעצמך מאוד רוצה.

לקטנטונת שלא חייבים להקשיב להורים  - זה תלוי במה, אנחנו 'הצלנו' את אחותי, היא לא הייתה מוכנה להקשיב לאחים ולהורים ולכל מי שסביבה, שנאה אותנו כעסה עלינו, אבל בסוף כשזה נגמר היא אמרה שאנחנו צודקים...

אז כדאי לשמוע את דעת ההורים! אם זה רק כי הוא כי מעדה אחרת  אז ברור שזה לא סיבה, אבל לבדוק שזה באמת רק זה

אצלנו יש נישואים מעדות מעורבות לחלוטין וכולם אוהבים את כולם! אשרינו

אלא לא להיכנע. ויש הבדל גדול.
זו חייבת להיות החלטה שלה בסופו של דבר

וכדאי גם לשמוע מה יש להם לומר.

יעיל מאוד בעיניי, אבל קחי בחשבון שיש דברים שכולם מביאים(מפה לחלות, סכין לחלות, קרש לחלות) אז אולי דברים אחרים...מפות, כלי הגשה, כלי מטבח יפים... אם את רוצה להשקיע יותר -מגבות/סינר למטבח עם שמות החתן והכלה רקומים.

תמונה, מזוזה, נטלה מיוחדת...

אשרייך - ועוד יותר אשרי אמא שלך..

 

לא פעם שומעים על בעיות הפוכות: שההורים מתלוננים על חוסר קשר עם הילדים, או הילדים "מתלוננים" על תדירות תקשורת מצד הורים ( היה פה משהו דומה..).  תקשורת כזו - ב"ה..

 

ב. אני חושב שכדאי לדבר, בעדינות. להגיד משהו בסיגנון: אמא, אי מאד אוהבת לדבר איתך ואת הקשר שלנו. לפעמים אני מרגישה כאילו אין לה כ"כ זמן ואת אומרת "תגידי מהר".. אז זה קצת מרתיע אותי - ואני לא רוצה להגיע למצב של הרגשה לא נוחה להתקשר. אז אולי נסכם שאם הזמן לא נוח, תגידי לי אם את בדיוק עסוקה - ונדבר בזמן פנוי יותר..

ושאלה נוספת-

 

האם זה בריא קשר כזה

או שכדאי לדבר פחות?

אולי עדיף שתהיה פחות תלותיות?

 

זה לא לפי "כללים" בדיוק.

 

יש בזה משהו מאד חמוד - ויש בנות כאלה. כל אחת כעניינה.

 

אבל את צודקת, לענ"ד, שצריך לפתח מצב שזה לא "תלותיות" מוגזמת. לפתח גם עצמאות, בהדרגה. בפרט שיש לך בעל שאמור להיות לכם עולם שלם שהוא ביניכם.

 

אז קשר טוב ומתייעץ ומשמח ומכבד - אבל לא "תלותיות" מופרזת. 

 

וגם הזמן שעובר מהנישואין, עושה את שלו באופן טבעי.

 

 

אבל בוודאי עצם זה שיש ביניכן "קשר מאד טוב" - זה דבר יפה. מתנה. 

 

[אגב, יכול להיות שהאמא החכמה החליטה שהבת אכן מידי "תלותית" בה ולכן היא קצת מקצרת, כדי לעודד עוד טיפה עצמאות, ללא סתירה לקשר החם?...]

 

 

 

 

 

אין יום שאני לא מדברת עם אמא שלי. אין כמו אמא בעולם ....עכשיו שאני גם אמא אני מבינה את מהות הקשר המופלא הזה ..

קודם כל באמת אשרייך שאת בקשר טוב עם אמא שלך. לדעתי רוב האימהות שמחות שילדים שעזבו את הבית מתקשרים מיוזמתם, והן לא צריכות להתקשר בעצמן ולהרגיש נודניקיות.

יכול להיות שאמא שלך באמת היתה בתקופה עמוסה ובאופן ספציפי היה לה פחות זמן לדבר איתך. לא נראה לי שאת צריכה להשליך מכאן על ההמשך, כמובן כפי שאמרו לפני לא לפתח תלותיות ולבנות את המסגרת המשפחתית הפרטית שלך.

לעניין העצה המעשית,

אני מתייעצת הרבה עם האחיות הגדולות שלי בענייני בית/ילדים,

אני מכירה פחות או יותר את סדר היום שלהן ובדרך כלל אני מסתכלת על השעון לפני שאני מרימה טלפון כדי למנוע אי נעימות:

אני יודעת שחלק מהן יכולות לדבר במהלך שעות העבודה וחלק לא יכולות, למי שיש ילדים קטנים אני משתדלת לא להתקשר בשעות הקשות של מקלחות/ארוחת ערב, ואם יש לי התלבטות אם להתקשר אני פשוט מסמסת ושואלת אם נוח לדבר עכשיו או באיזו שעה הן יהיו פנויות לדבר.

אני הבכורה..

ולכן אמא שלי היחידה בערך שאפשר להתייעץ איתה על עניינים כאלה..

התכוונתי שתסמסי לאמא שלך לפני שאת מתקשרת...

וזה לא נוגע רק לשיחותייך בטלפון עם אימך.

 

פשוט לפני כל שיחה, אם ברור לך שאת מעוניינת בשיחה קצת יותר מפורטת וארוכה- לשאול את מי שנמצא בצד השני של הקו:

יש לך זמן עכשיו?

אתה פנוי לשמוע?

יש לך ראש לשיחה של ממש?

 

תתפלאי כמה זה מועיל, הכל מבורר מראש ובן/ בת שיחך לא צריך לדחוק בך לסיים- מראש  מחליטים על איזה סוג שיחה מדובר ואין משקעים ואי הבנות.

 

 

ויכול מאוד להיות שזה תקופה קצת עמוסה עכשיו (במיוחד אם יש אחים צעירים בבית והיא לא סבתא בפנסיה). זה קורה לפעמים. (בדיוק אתמול רציתי להתקשר לאמא שלי ולפרוק קצת, אבל אני יודעת שזו תקופה ממש עמוסה אז מתוך התחשבות לא  התקשרתי. צריך לזכור שיש לה חיים מלבד להיות אמא שלך ) 

היא לא מחפשת.

 

היא קצת רגישה לזה - רגילה להיות "ילדה של אמא"...

 

ב"ה. אשריה..

הדגים דווקא מאוד טריים!

2. יש הגבלה על מס' השירשורים הנפתח ביום (תעיין בחוקי הפורום). מי שעובר את המספר, צריך לשלוח עוגה לכל אחד מהמנהלים.

3. כדי שגם זקני הפורום (נשואים ותיקים ועבשים) יצליחו לעקוב אחרי מה שכותבים כאן מדי יום.

4. אחרי החתונה מתעייפים מכתיבה באינטרנט, ההקשה על המקשים נעשית בדי-עמל, ולכן מס' השירשורים פוחת... גם על המעט שיש, צריך להודות.

5. אין בעיות, השבח לא-ל! כולם חיים באידילה מבורכת ואין צרות וייאוש בעולם-הנשואים-הטריים כלל!

 

סתם!

 

אני מניחה שלפחות אחת מהסיבות היא שלנשים יותר נוח לשתף נשים בפורום הסגור המעולה והמהולל. יותר נעים לכתוב כשהפורום סגור, ושכשרק נשים קוראות את הנאמר (אני לא יודעת אם יש גם פורום גברים סגור. בטח סגרו אותו, אם הוא התקיים אי-פעם).

בנוסף, אין כאן אופציה של אנונימי, מה שגם כן גורם לאנשים להתייעץ פחות (יש שפותחים כינוי חדש. ויש שבוחרים פשוט לא לכתוב).

הפורום הסגור לנשים.
בד"כ נפתח שם לפחות שני עמודים ביום,ויש ימים שוקקים של 3-4 עמודים.כך שלכאן לי למשל כמעט ולא יוצא להכנס.

קראתי בערך שלושה טורים שלו. ברוב השבתות, אני לא קוראת עלוני שבת בכלל, וגם כשאני קוראת, וכשיש "עולם קטן", לא תמיד אני קוראת את הטור הנ"ל.

גם לפני שהייתי בפורום נשואות כשממש רציתי להתייעץ פה, לא עשיתי את זה בגלל שלא היה אנונימי. ולא רציתי לפתוח ניק חדש.

 

 

 

 

ויש כאלה שמרגישים פה כדג במים-
ויש את המפרפרים כדג ברשת,
יש אחד או שניים שמרגישים דג כבוש,
יש דגם מע(י) ושנים

אבל כולם בסתר ליבם עוד מצפים שיפול בחכתם הדג של יוסף מוקיר שבת,
כמה גדול- ובקרביו היהלום....

אז לא כל היום יושבים ומעלים הגיגים בפורומים השונים..