פורום נשואים טריים (עמוד 527)

כן יש במצפה יריחו

נהננו מאוד!!

מקום מקסים, ונוף מטריף.

ממליצה בחום.

בפייסבוק- נראה יפה!

רק בפורומים סגורים אפשר.

דברים שהשכן שלך יודע, כי יתכן שגם השכנה שלך גולשת כאן,

ואז אם תספר לה ותכתוב כאן את אותו המידע אז ברור שהיא תזהה שזה אתה.

שיהיה בהצלחה רבה!

האם מחובר כרגע אז מי שאתה מוסיף לרשימת אנשי הקשר בשיחה אישית  אז אם ירוק מחובר ואם אדום אז לא

מרגש אותי כל פעם מחדש לשמוע אותו

הרבי שמע את אשתו אומרת "האיש שלי" והוא נורא התלהב מזה

כמו שהוא האיש של אשתו- ככה הוא של הקב"ה 

ואז? לא הבנתי את ההמשך... 

אז עד כמה הוא של הקב"ה מכל המצוות האחרות!!!

שהאשה מעוררת את האיש לעבודת ה' אז אמנם היא שלי רק בזכות מצוה אחת אבל בגלל המצוה הזו אפשר להדבר באלוקות בתכלית השלימות כי יש מי שמעורר לכך.

 

ולעתיד לבוא תהיה אשת חיל עטרת בעלה כלומר יתגלה שכל העבודה של הגבר זה בזכות השפעת אשתו

 

ולא כמו שנראה היום שהגבר נמצא בדרגה מעל האשה 

אני של הקב"ה בגלל שהוא ברא אותי 

לאומת

אני של הקב"ה בגלל שאני עשיתי מצווה שמקשרת אותי אליו 

 

בתוספת נדבך- 

אני של הקב"ה בגלל שהאיש שלי עשה מצווה שמקשרת אותי לאיש שלי- שדרכו אני (והוא, ואנחנו) מקושרת לקב"ה

(כמו שיש "אלוקי אבי אברהם" אז יש "אלוקי בעלי פלוני (משה ספציפית...)  ?) 

 

הבנתי נכון? 

(יש לי ים של שאלות על זה, שאני לא מצליחה לנסח אפילו....) 

היא אמרה משפט פשוט: "שלי אומר"..

 

אדמור הזקן - כדרכו לראות בכל דבר את גילוי ה', אמר, כביכול:

 

מכח מה היא מכנה אותו "שלי" - מכח מצוה אחת שקישרה ביניהם, היא מצות קידושי אשה. כך נהיה בעלה, "שלי".

 

ואז התפעל מעומק השייכות לה'. אם ע"י מצוה אחת הוא כבר "שלה" - אז כמה עמוק הקישור לה', שזה ע"י כל המצוות (המצוות הן מוציאות לפעל את הקישור של אדם מישראל לה')

 

 

ואז אמר משהן נוסף על עצם הלימוד, שהמשהו הזה עצמו מלמד על מדרגה נוספת, כללית:

 

הרי ממה התעורר להתפעלות הזו מהקישור לה'?  ממה שאשתו אמרה "שלי" (דהיינו: בעלי), ומזה התעורר אצלו עוצם הקישור לה'.

 

ועל זה אמר, שמה שמוציא את האדם ממצבו באותו זמן ומעורר אותו אל הגודל, זה "בנות ציון" שהיא ספירת המלכות, השכינה, שנקראת "בת". היינו ההופעה האלוקית היותר קרובה אלינו, המתגלה אלינו, והיא מפנה את מבטנו אל הגודל העליון שמעל מה שנוכח "על-ידנו".

 

ומה שהיום נראה כמעורר את הופעת המידות הגדולות יותר, משקף אותן ומעורר אליהן - לעתיד לבוא יתגלה כעטרתן, שהרי היא הגורמת את הופעתן - נמצאות גנוזות בתוכה בנסתר, שעתיד להופיע כשורשן. 

 

ואכן הוא התעורר לכך מהאירוע הממשי - כלומר, יש פה לכאורה שלשה רבדים:

 

אחד -הלימוד עצמו (מקישור ע"י מצוה אחת - לקישור לה' ע"י כל המצוות).

 

שניים - הלימוד מזה שלמד מהערת האשה אל המשמעות של מה שה"מלכות" מעוררת אל הגודל העליון יותר, ושעל כן יתברר לעתיד-לבוא שהיא שורש הגודל הזה.

 

והשלישי - עצם מה שאכן הקישור של הנישואין אל האשה הממשית יכול לעורר אל תפיסה של קישור אל גודל עליון אלוקי, מתוך ה"יציאה מעצמו" ופניה אל "מה שמעבר".

 

זו עניות הבנתי בענין.

 

 

 

 

 

אני לא "מבינה" בספירות

(כלומר יש לי מושג בסיסי מה זה, אבל זה לא מזין את עבודת השם שלי בצורה ישירה ויומיומית...) 

 

אני כן מבינה באמירות פשוטות- 

אישה! תתבוני! כמה עבודת השם שלך- באה לך מכוח בעלך! 

כמה זה נהדר 

אני לא "הסתבכתי".. פשוט ניסיתי להסביר באופן מובן מה הוא התכווין.. לא כל דבר עמוק הוא "סיבוך"...

 

ובהחלט יכול להיות שהאמירה שאמרת כעת יכולה להיות נהדרת,

 

אבל מה נעשה שזה לא מה שנאמר הפעם על-ידי מי שמצוטט במעשה הזה..

 

ומה שאת שאלת - היה על המעשה הזה דווקא...

אדמו"ר הזקן היה מקושר ודבוק בה' ע"י עבודתו ,חלק מעבודת ה' השלימה היא החיים הזוגיים כי בזה משתקפת עבודת ה' הרוחנית.

 

אדמו"ר הזקן אמר שהוא שלה בגלל מצוה אחת אבל של ה' בשאר מצוות.

 

 

ומה שהוא התלהב שהדביקות וההתעוררות לה' היתה בגלל אשתו.

 

כיום הסדר של המידות היא חכמה בינה וכו' עד למלכות.

 

בעצם חכמה היא הדרגה הכי נעלית והמלכות היא הספירה הכי תחתונה.

 

אבל מצד שני העולמות מסודרים בכזו צורה שכל "חכמה" של העולם "נבראת" מספירת המלכות של העולם הקודם כך שבמלכות יש את המעלה של יצירת החכמה ובנקודה הזו היא יותר נעלית מהחכמה.

 

על פי מה שאנחנו רואים היום החכמה היא יותר נעלית והמלכות יותר נמוכה אבל לעתיד לבוא תתגלה מעלת המלכות בגלוי.

 

האיש והאשה הם גם משולים לספירות שהאשה היא ספירת המלכות, למרות שנרארה שרוב ההשפעות הם מהגבר לאשה באופן יותר עמוק ההפשעה היא גם מהאשה לגבר ולעת"ל זה יתגלה ש"אשת חיל עטרת בעלה"

 

ובמקרה הזה אדמו"ר הזקן התעורר באלוקות בגלל מילה של אשתו זה נהיה גילוי קטן של השלימות של לעתיד לבוא

 

 

 

להשתרע על הרצפה.

זה מה שיש לומר על אדמו"ר הזקן?....

 

[אגב, "אדמור הזקן" - כינו לרש"ז מלאדי שהיה הראשון לאדמורי חבד  - ולכן נקרא כך, גם על התקופה שהיה צעיר.

וזה לא בריא לדבר על מעשים של גדולי גדולי עולם כך..]

הוא היה מתלמידיו המובחרים של המגיד ממעזריטש והצעיר שבהם.
והתמנה למנהיג לאחר פטירתו, כונה הזקן כי היה הצעיר בחבורה...

לא כל דבר בחיים צריך לקחת בכזו חומרה מייגעת

היית אומרת את זה ("שחרר") אם מישהו היה מבזה אותך? אבל לא בחומרה מייגעת... שחררי.....

"את ה' אלוקיך תירא", דרש רבי עקיבא "את" לרבות תלמידי חכמים שצריך לירא אותם. 

שהיא לא "שיחררה" - ומיד הגיבה.. גם על הערה "קלה" שאינה ביזוי..

אבל לא "משחררים" כשמדובר על קדוש עליון כמו אדמור הזקן...

 

לא שם המקום ל"בדיחה" כזו על "זקנים".

 

הרי מכל דבר אפשר לעשות "ליצנות" ולהגיד "שחרר" - זו בדיוק הבעיה של ליצנות (נניח מישהו היה אומר בבדיחה על הילדים שנפצעו כעת שלא בריא לילדים לשכב עם מכונת לב-ריאה, היית אומרת "שחרר" על ביקורת?.. מניח שלא. אז זה סתם ענין של מה נראה "לא נושא לבדיחה" בצורה של ממש-לא-שייך.  לדעתי, גם הנושא הנ"ל כלול. לדבר כך על אדמור הזקן?..)

 

אז אולי פשוט "תשחררי" את את הרצון להתבדח הפעם, ותחזרי מהטעות...

 

 

 

 

 

תבוא כל יום

בס"ה זה סיפור  לא מוצלח ולא מתאים בכלל לפורום נישואין טריים ובכלל. נדמה לי שממציאים סיפורים בלי הפסק בשביל שיחשבו כל הזמן על חבד . אז רק טבעי שחלק מהסיפורים יוצאים לא מוצלח.

 

קודם כל, זה לא "מישהו בחבד המציא"...

 

זה מובא מהרבי הריי"צ, שנפטר לפני 64 שנה.. וממקורות אמינים לפניו.

 

ב. בפורום "נישואין טריים" מותר להביא מה שרוצים שיש לו איזשהו קשר לענין..

 

ג. זה לא סיפור "משונה" אלא עמוק מאד. אבל מי שחושב שכל סיפור אמור להיות בשביל לעזור באיזה נושא עכשווי, ואינו מבין כלל את הנושא המדובר ומי אמר - זה באמת יכול להיראות לו לא-מובן..

 

ד. מי טען שהסיפור הזה הוא "בשביל נישואין מוצלחים ולעזור לעבור בעיות"?....  והאלטרנטיבה היא רק "שיחשבו על חבד כל היום"?....

הסיפור הזה הוא מעשה שהיה שבו ביטא האדמו"ר הזקן עניינים גדולים. צריך ללמוד כמה "הקדמות" כדי להבינם. זה לא נכתב, אכן, לאיזה "פורום". ומישהו ראה להביאו פה, יפה מאד מצידו. עובדה שזה שימח כמה אנשים, שהם לאו-דווקא "חבדניקים".

 

והאמת היא, שמי שילמד את המעשה הזה בענוה, יוכל גם ללמוד ממנו דברים יפים מאד ל"נישואין מוצלחים".. אבל כנ"ל - זה לא נכתב במקורו דווקא למטרה זו...

או על כל מיני יהודים טובים אחרים .

על כל דבר משונה אפשר להגיד  עמוק. זה לא הופך אותו לעמוק.

 ובלי לפגוע , אבל  נחמד לשמוע נניח פעם בשנה שנתיים משהו  על האדמור מויז'ניץ , וככה פעם על האדמור מסלונים , והגאון מוילנא , והרב קוק , והרב  מימון והבן איש חי , וישראל נאגרא וככה גם מישהו מחב"ד. אבל מה אני רואה בבית כנסת שלי  בראשון  שלא שייך לשום משהו מיוחד? כל שבועיים מודעה על הילולה למישהו חבד, או ליום הנישואין של מישהו מחבד או ליום ההולדת , ולפני שבוע אפילו לרבנית חנה או חיה מונשקה .  זה ממש לא טיבעי . בכל מקום שמים משהו שלהם בצבע נורא צהוב.

 אז אתה אומר שכל זה עניינים גדולים ועצומים וצריך ללמוד המון . אבל לאחרים יש זכות להגיד שזה לא ככה. שיש קצת סיפורים מוצלחים  אצל כל חסידות ויש  גם לא מוצלחים , ולא צריך לעשות עסק. אצל כולם גם לא חסידים יש חוכמה בינה ודעת וגם לפעמים לא בדיוק.

 

 בואו נפסיק כאן ונשאיר לכל אחד לחשוב מה שהוא רוצה בלי לשטוף לו את השכל .

 ונעבור לדברים  יותר לענין.

"כל זה" (גם לא אמרתי הפוך.. פשוט לא התייחסתי בכלל לכל מה שכתבת).

 

מה שחבד שמים "בכל מקום" - זה ענין אחד. זכותם. כנראה שאותך זה מרגיז - אבל לא על זה היה הדיון.

 

איפה קראת שאמרתי ש"כל זה עניינים גדולים ועצומים"?....

 

אמרתי שהסיפור שכתבת עליו שמישהו "המציא" אותו, ושהוא בכלל לא נועד להדרכת-נישואין, יש בו רעיונות גדולים, והוא אכן לא נכתב להדרכת-נישואין דווקא...

 

ומי שמכיר את הטרמינולוגיה של האדמור הזקן, אכן יודע שזה כך. מה אפשר לעשות - גם על מונחים בפיזיקה אי אפשר לכתוב בלי שמכירים אותם...

 

אשר על כן, גם אין לכך כל קשר ל"סיפורים מוצלחים או לא" - מאותה סיבה הנ"ל, שפשוט זה לא היה הנושא..

 

וכמובן כל אחד יכול "לחשוב מה שהוא רוצה" - אבל כשהוא מדבר על מושגים שאינו מכיר, מותר גם ל"מי שרוצה" להגיב על דבריו.

 

ואם את רוצה "לעצור כאן" ולעבור לדברים יותר לענין, ושיותר מבינים בהם - זה באמת רעיון מצוין...

על האדמור מויז'ניץ או מסלונים , והגאון מוילנא , והרב קוק , והרב  מימון והבן איש חי , וישראל נאגרא וככה גם מישהו מחב"ד. 

אה, ואתה גם יכול לבחור את הצבע.

ייתכן שלעולם הטיפול יש מה להציע.

ומשנה את היחס לעוצמת המצוות וכוחן לחבר לקב"ה

וכן, כריות לא מכבסים במכונה

סוג של כתמים

 

אפשר אולי לנקות מלמעלה כמו שמנקים ריפוד.

כרית סינטטית אפשר לכבס בכביסה עדינה או ביד אבל זה אף פעם לא חוזר להיות כמו בהתחלה

אני מניחה שאפשר גם בניקוי יבש

איפה קונים מגן לכרית???

אולי סידור בכריכת עור? אפשר להתייעץ עם אמא שלה מה היא היתה רוצה (בעלי עשה את זה)

אתה רוצה משהו מתאים לארוסין דווקא, או רוחני, או שלא משנה באיזה תחום?

תנסה לחשוב אם היא אמרה לך מה התחביבים שלה. אפשר לקנות משהו בכיוון.

 

 

 

או שיש בעיה של קידושין?!

 

אני אישית כן קבלתי מבעלי תכשיטים לפני החתונה

 

אבל כל אחד נוהג אחרת..

..

בושם, שרשרת/ עגילים, מתנה שהיא בדיחה פנימית של שתיכם, ספל/ כרית עם תמונה שלכם, ספר מעניין עם הקדשה שתלמדו ביחד, סט מחזורים, ערכת שבת- פמוטים (לא חייב שיהיו יקרים), אשת חייל/ ברכת הנרות מעוצב ומטפחת לבנה..
וכמובן- הכי חשוב זה מכתב..
מזל טוב!

דיסק, תכשיטים (עם פתק החלפה!!) ספל מודפס עם תמונה.
מה התקציב??

מזל טוב!!

בושם, חגורה, תיק, ספר שמענין אותו, שעון, ארנק,  

לבעלים שאוהבים לתקן דברים בבית- ארגז כלי עבודה, מברגה, מסור חשמלי, כל מיני דברים שקשורים לזה!

(אם הוא מתאמן- (מכות או כושר)  שק אגרוף -יקר אבל שווה...    תיק לציוד אימונים, מגבת עם כיתוב)

אולי גם דיסק או ספר שמעניין אותו..
מכשירי כתיבה דברים לפלאפון או למחשב אם הוא בקטע, עציצים, דברחם לבית. תמונה לחדר שינה וכו..
ואם זה הסגנון שלו אז אפשר ספל מודפס או כל דבר אחר מודפס עם תמונה של שניכם..
אפשר לעשות ארוחה מפנקת, לדאוג שחברים יחגגו לו. להזמין את המשפחה בהפתעה..
וזה מה שיש לי בנתיים..

שווה לקחת!
שמחה לעזור לאחרים...

לאט לאט אני רוצה להעביר מידות גדולות יותר.. וכן הלאה משחקים.. אבל זה רק כשהקטן שלי יסיים להשתמש בצרכיו.
הוא כולה בן 4 חוד' ..
תושבי חולון בת ים ראשל"צ מעוניינים ליצור עימי קשר במסר האישי בלבד!!
לא בשיחה אישית כי אני מהנייד ולא רואה את ההודעה.. וחבל.
מחכה לכם

לדאוג שהילדים ילכו לישון מוקדם, או אפילו לשלוח אותם לשבת לסבא וסבתא,

אפשר גם לשים על מגש קטן בחדר נרות יפים, ולקנות בירה ולשים לימון חתוך בכוסות,

להתלבש יפה,

וכולי.

קצת יצירתיות והכל מסתדר,

 

כמובן שלטים גדולים בבית של מזל טוב וכדומה

לקנות כל מיני ריחניים ולפזר, להדליק נרות...
לאכול בחדר שינה, לגלגל את המגבות על המיטה...
אני חושבת שהביאו פה פען רעיונות איך עטשים את זה... צריך לחפש בפורום...

חיפשתי בפורום לא מצאתי

אל תעשי שנתיים...
שה לא מעשי לעשות שירות לאומי כשנשואים... גם אני התחתנתי בסוף שירות.

ולא הרגשת פיספוס? אני מפחדת שעד שהתקבלתי למדרשת הטיולים שרציתי- לוותר על זה. תמיד חיכיתי מאוד לשנתיים שירות שלי.. ואני מפחדת שאח"כ אצטער על זה.. מצד שני אני באמת מרגישה מוכנה ורצה להקים בית...

אי אפשר לעשות שירות נשואה?

 

 

לעניות דעתי - חתונה זה שירות לאומי נעלה יותר מכל שירות לאומי שאת יכולה לעשות במסגרות השירות הלאומי המקובל היום.

 

הייתי מעיז ואומר - אפילו להתחתן לפני השירות הזה עצמו, אם את חושבת שאת כבר מוכנה לחתונה וגם הוא - כי למשוך קשר יותר מידי זמן (ושנתיים זה יותר מדי. אני יודע. באמת. לא טוב) - זה לא בריא מכל כיוון שהוא - גם "לטובה", וגם "לרעה"...

 

אבל אם עדיין קריטי לך בכל זאת לעשות שירות, אז לעניות דעתי באמת הפתרון שהצעת להתארס באמצע השנה ולהתחתן בסופה - זה בסדר, אבל נראה לי אסון לדחות את זה בעוד שנה... זה מצב ממש ממש ממש לא בריא! במיוחד אם שניכים כבר סגורם על עצמכם ויודעים שזה זה ממש כמו שאת מתארת.

 

תתחתני איתו. זה השירות הכי גדול לעם ישראל שאת יכולה לעשות. יותר מהדרכת טיולים...

 

ואת יכולה לחשוב ולבדוק האם יתאים לך לעשות שירות תוך כדי שאת נשואה (מאוד קשה, ובהדרכה בכלל...אם כבר, אולי משהו כמו מדריכה באולפנה - שזה תפקיד שהגיוני אפילו כשנשואים...) - ובמיוחד אם יתאים לך שנתיים (צאי מתוך נקודת הנחה אפילו כלכלית שאין ש-ו-ם הטבה לבת שירות נשואה, היא לא מקבלת קצבה גבוהה יותר, לא מקבל תשמ"ש כמו שמקבלים חיילים... והמשכורת עלובה עלובה עלובה...).

 

התייעצי עם רבותייך, הורייך, עם הבחור - וראי טוב עם האיש אשר בחרת ב"הצלחה!

לפעמים צריך לוותר על אידיאלים, גם אם זה קשה, כי זה לא מה שנכון כרגע לעשות.
נכון שהנורמה שכולן עושות שירות, השאלה היא אם זה נכון גם לגביך
תשבי עם עצמך ותחשבי טוב מה הכי נכון לעשות, מה ה׳ רוצה שתבחרי כעת, תתיעצי עם הוריך ורבותיך, ותגיעי להחלטה
בהצלחה

לק"י

ואם מישהי עובדת כמדריכת טיולים?!
גם אז זה לא יסתדר עם הנישואים?!..

לא מבינה מה ההבדל בין שירות לעבודה: יש מקומות שירות פחות תובעניים מעבודה.
ההבדל שאני רואה הוא בעיקר מהצד הכלכלי- בת שרות לא מרוויחה יותר מידי

ואחרי שהתחתנו וזה עבד יפה מאוד.. לא בכל המקרים זה מהווה סתירה..
לפעמים, זה אכן לא עובד ביחד.. ובמקרים כאלה אני חושבת שאם את רוצה להתחתן איתו זה עדיף על שנתיים שירות. זה שזו האידיאולוגיה שלך זה טוב ויפה, אך זה לא אומר שהיא מבוטלת ברגע שאת מחליטה להתחתן ולהפסיק שירות..


(אני הייתי בדילמה כזו ממש עד לפני חודש- אם להמשיך לשנה שניה או לא, אך ממניעים אחרים ולצערי עם כל הרצון הטוב והאידיאולוגיה הזו שכל כך חשובה נאלצתי נכון לרגע זה לוותר וללכת ללמוד.. )
בהצלחה!!

עריכה: עכשיו קלטתי שנדחפתי.. סליחה.

חברה טובה שלי, שעשתה רק שנת שירות אחת. בזמנו. ממש התפלאתי שהיא לא המשיכה לשנה שניה כי מתאים לה לתרום ולתת עוד ועוד,

ועם זאת, אני זוכרת מאוד חזק שהיא אמרה לי שהיא מתכוונת לתרום למדינה בדרכים אחרות.

(היא גם התחתנה מתישהו אחרי שנת השירות הראשונה. אני כבר לא זוכרת |מבוגרת מאוד |).

 

זה נחקק בי כל-כך חזק כי זה הראה לי שיש עוד דרכים לתרום חוץ מהדרך המוצהרת והברורה.

ברור שבנות שירות לאומי תורמות למדינה.

עם זאת, גם מי שגר בגרעין תורני תורם. גם מי שעושה מעשים קטנים, בעלי משמעות, לאנשים בסביבתו (מאור פנים פה, תרומה לחולה שם, אוכל ליולדת וכו')- גם הוא תורם ועוזר.

 

לדעתי, אל תתחייבי נפשית לשנת שירות שניה. תתחילי שנה ראשונה, תראי איך את מרגישה מבחינת הקשר והשירות והשילוב שלהם (בחיי נישואין זה כמובן אינטנסיבי בהרבה), ותגיעו ביחד למסקנה מה מתאים לכם.

 

הרבה הצלחה! 

באמצע שנה שניה שירות! זה אפשרי, אם הוא מוכן לגור ליד איפה שאת משרתת

זו לא האפשרות היחידה. את יכולה לעשות את הקורס, (אמנם קצת יקר אבל משתלם) ופשוט לעבוד בזה. מנסיון- זו עבודה מצוינת לסטודנטים- כי ביחס להשקעה ולזמן מקבלים שכר יפה (מינימום 400 ש"ח ליום). גם בתור אמא צעירה יש בזה יתרונות- אמנם א"א להדריך רחוק מהבית- טיולים שנתיים וכד' אבל בהחלט אפשר להדריך קרוב לבית, טיולים מ8 עד 2 והשכר, כאמור, שווה את זה.

 

אם בכל זאת את מאוד מאוד מאוד רוצה לעשות שנתיים שירות- אז אולי תבדקו אופציה של מגורים במקום השירות. אני מכירה מישהי שהתחתנה בסוף השנה הראשונה ונשארה לגור עם בעלה באותו מקום וכך סיימה שנה שניה.

הכרתי את בעלי שנתיים (מהשביעית) הוא גדול ממני ב4 שנים והיה ברור לשנינו שמתחתנים אחרי שמינית.

אנחנו שמרנו נגיעה לפני החתונה וכדי להקל על שנינו שמרנו על הקשר ב"אש נמוכה"- דיברנו פעם בשבוע ונפגשנו פעם בחודש.

כשפניתי לשירות הלאומי, הבהרתי להם שאני הולכת להתחתן במהלך השנה.

כיוון שכך המון אופציות נפסלו מייד- כי המקומות לא היו מעוניינים באישה נשואה ובצדק.

לקח לי זמן לעכל את זה שלא אעשה שירות לאומי, וזה תהליך לא קל שעברתי, כי כמו שאת מתארת גם אני הייתי שרופה והיה לי ברור שאני אהיה מדריכה וקומונרית וכו', אך ככל שעבר הזמן השלמתי עם זה והיה לי הרבה יותר קל להתרכז בפן המעשי של המצב, למרות שבאותו זמן הייתי "באבל" על ה"פיספוס" כביכול של ההזדמנות לעשות שירות והחוויות שכרוכות בזה.

בדיעבד אני יכולה לומר בוודאות שזה היה הדבר הנכון לעשות, משיכה של הקשר מעבר למה שכבר נמשך היא פשוט בזבוז.

היום אני מסתכלת לאחור ואומרת לעצמי- באסה', היינו יכולים להיות נשואים כבר X שנים!

אנחנו ב"ה נהנים מכל רגע ושמחים אחד בשני מאוד!

בסופו של דבר התחלתי ישר לימודים וזה באמת היה הדבר החכם ביותר לעשות.

הרבה יגידו לך שהשירות הלאומי הכי חשוב הוא הנישואין, אבל את כרגע לא באמת במקום שאת מסוגלת להבין את זה, אז אני ממליצה לך פשוט להאמין בזה ולהינשא בלי שירות.

תלוי כמה מתאמצים.

יש לי חבר שהתחתן בסוף י"ב (גם אשתו היתה בסוף י"ב) והיא עשתה שנתיים שירות.

בעקבות זה הוא ויתר על השירות הקרבי (עבר לתפקיד עם יציאות יומיות אחרי הטירונות), אבל שניהם הבינו ששנתיים שירות זה משהו חשוב, אז הוא העדיף  לוותר.

 

ברגע שתעשי "סוויץ'" בראש לגבי זה שאת רוצה לעשות שנתיים, ולא שואלת אם זה אפשרי אלא איך, אתם תראו שזה אפשרי.

 

שבי, דברי איתו, תשקלו יחד (אני מתאר לעצמי שהוא יודע...) ותראו לאן זה הולך.

רק קחי בחשבון שאם הוא יעשה מסלול הסדר רגיל (בלי יציאה לפיקוד, או גיוס מוקדם \ מאוחר) את תסיימי שירות כשהוא ישתחרר מסדיר. זה נראה לי כמו סידור מאוד נוח... שניכם גם ככה לא תהיו בבית בשעות היום (ולא נראה שיהיה רב שלא יתיר לכם 'לתכנן משפחה' בעקבות זה).

 

בהצלחה.

למה שרות של שנתיים הוא האידיאל מבחינתך?

אם תסבירי יהיה לאנשים יותר קל לענות לעניין.

ששנת שירות אחת מספיקה, (ואל תתקפו בבקשה...)

 

בחורה שמתחתנת מהר מאוד נהיית אמא בעזרת ה', ואז יש לה אחריות מאוד חשובה עליה,

 

לטפל בילדים, לעשות כביסות, לגהץ לבעלה חולצות, לקפל, לבשל, לנקות, לסדר את הבית, לצאת לעבודה!,

 

להיות רגועה, להיות שמחה, להיות נחמדה עם כולם.

 

ועוד הרבה אחריות (איך כותבים ברבים?!) ש"נופלות" עליה.

 

ולכן אני חושבת שככל שבחורה תתחיל ללמוד תואר ראשון כמה שיותר מוקדם כן יוקל עליה בחיי הנישואין.

 

יש לי מלא חברות שהתחילו איתי את התואר ולא סיימו, כי נכנסו להריון למשל, ואז היה להן מאוד קשה לסיים את התואר.

 

היום חשוב ללמוד מקצוע!

 

היום כולם יוצאים לעבוד.. (אלא אם כן, הבעל מרוויח מספיק ואז האשה יכולה להיות בבית)

 

יכול להיות שאני מדברת איתך על דברים שבכלל לא מטרידים אותך בנקודת הזמן שאת נמצאת, אבל עם כל הכבוד,

 

כדאי לקחת את זה בחשבון.

 

ואל תשכחי, שלהקים בית נאמן בישראל, זה גם שירות לאומי, וככל שתעזרי לעצמך שיהיה לך יותר קל לבנות את התא המשפחתי שלך, וככל שהבית שלך יהיה יציב, עם זוגיות טובה, כך הבית הזה יהיה מסוגל תרום לעמ"י.

 

תמיד יש את השאלה הזו: עד כמה אני תורם כלפי חוץ, וכמה אני משקיע בעצמי/ בתא המשפחתי שלי?!

כמו להתחתן.

השאלה היא אם את רוצה להיות נשואה בשרות... יש כאלה שעושות את זה.

 

שלום לך ושלום לפורום הזה, לא נשואה ולא נשואה טרייה אבל כן אחרי שנתיים של הדרכת טיולים
(אז אתייחס אל ההדרכה בלבד)

 

|זהירות, חפירה לפניך|

נראה לי שתתחילי, ב-לאן התקבלת?
לא מבקשת שתכתבי פה אבל כן יכולה לומר לך שיש מדרשות\ ביס"שים\ מרכזי הדרכה שחתונה שם לא באה בחשבון
(למשל- המקום שאני הייתי בו.) אשמח לעזור בזה.
צד שני, יש מי שיכול לעשות את זה. אני מכירה שתיים שהתחתנו בהדרכה.
זה תלוי מקום, תלוי בת, ותלוי בעל.

 

דבר שני- אני באמת לא חושבת שקל לוותר על שירות לאומי (וזו רק אני).
מה גם, שאם התקבלת להדרכה אני לא מוצאת למה לוותר על זה.
אם עברת אז את יודעת ומכירה את השלבים, המיונים וכאב הראש, את יכולה להיות גאה בך, לכי על זה.
למה? כי בסוף השנה הראשונה\ השנייה את תתחתני וכסף מאין? הדרכה זה כסף נוח.
יכולה לומר לך שאצלנו רוב המדריכים הם נשואים טריים\ סטודנטים. עבודה נוחה (כשאתה כבר רגיל בה) ולא מחייבת.
מה גם כשהתקבלת למקום ועשית בו ש"ל, הכניסה אליו היא חלקה, מקבלים אותך, יודעים מי את, לא יעבירו אותך עוד קורסים וכבר באוג'- ספט' שאחרי השנה השנייה תוכלי להדריך בתשלום.
אני באמת לא רואה סיבה לוותר על תו תקן שניתן לך בחינם.

 

דבר שלישי- בבקשה ממך אל תבני על להתחתן באמצע שנה. אם את חושבת ככה אז פשוט אל תשרתי. זה נחמד אבל זה רק כדי לסמן לעצמך וי שעשית משהו. זה לא יועיל לאף אחד ובטח שלא לך. חבל על הלחץ והמאמץ.
אם החלטת עדיין ללכת להדריך ולבנות על זה שתתחתני בין השנה הראשונה לשנייה- גם אל תלכי.
בהדרכה מתחייבים לשנתיים לא לשווא.
(א. לכסות את ההוצאות על הקורס.
ב. אין מה להשוות הדרכה של בת בשנה א' לשנה ב', גם מבחינת מה שאתה נותן וגם לקבל)

 

עוד משהו, אני מכירה יותר ממאה מדריכות טיולים.
מבין המשתחררות במחזור שלי יש כמות מכובדת של מאורסות ונשואות. (האמת גם שתיים הריוניות ואמא אחת).
אני יודעת על חצי מהן שהדריכו במקביל לחבר. קשה אבל אפשרי.
יש מי שהריחוק עשה להם רק טוב אבל כן, יש מי שזה ריסק אותה ולקחו הפסקה. ושוב, כל מקרה לגופו.

(במקביל החצי השני שאמר- לא מתאים לי להכניס את זה בהדרכה, זה לחץ לא הגיוני וחבל. והתנזרו במשך שנתיים. שזה אחלה)

 

דבר אחרון- ופה אני כבר מסתייגת, אם בוער לך להתחתן, יותר מלעשות שירות- תעשי את זה. 
יש פה מספיק חבר'ה שאמרו למה כן. לע"ד חשוב לדעת טוב שאת סגורה על זה, את יודעת איפה בעלך ישרת, מתי הוא יתגייס ולאן? יש לך רעיונות להמשך, לשירות אחר, לשנה אחת, למשהו קליל שתוכלי להתחתן באמצע השנה ועדיין לעשות את השירות?
תעשי את זה.
אם זה מה שאת רוצה פשוט תעשי את זה בלי לשקלל מה את מפסידה.
אבל תהיי סגורה באמת, לא בערך.

 

עד כה.

הצלחה גדולה בבחירה!

זה יפה שאת מציגה את הצד שלך בתור אחת עם נסיון בהדרכת טיולים, אבל אני רוצה להציג גם את הצד השני, בתור נשואה, אמא, שעמדה בעבר מוח התלבטות דומה

זה לא נכון להסתכל רק על הכאן ועכשיו- שנתיים הקרובות, צריך להסתכל באופן מושכל קדימה

במידה ופותחת השרשור רוצה ללמוד מקצוע, קשה לבנות על הדרכת טיולים בתור פרנסה, אלא אם כן היא מתכננת תואר מאוד קל, ואז זה אפשרי.
ובכלל, האור הנעים- אתם צריכים לחשוב כיצד אתם הולכים להתנהל כלכלית בשנים הראשונות? האם אתם מתכננים מניעה? (לדעתי במקרה כזה השרות הטוב יותר לעמ״י הוא ללדת ילדים ולא לעשות שרות)
התלבטות קשה..
שיהיה בהצלחה!

והיא צריכה לראות איפה היא על הציר ולבחור. אני אישית לא מבינה את הלחץ. את רק שמיניסטית...

שהתחתנה בסוף שנה ראשונה של הדרכת טיולים והמשיכה לשנה שניה.

הכל אפשרי, השאלה אם זה מתאים לך-לכם, ואיך כל המסביב שלכם מתנהל [מקום עבודה/לימודים שלו ושלך ועוד...]

 

הצלחות!

קודם כל, תודה לכל העונים!

הוא מתגייס בעוד שנה וחצי בערך. (חצי שנה לאחר החתונה המיועדת)

מי שרצה לדעת התקבלתי להדרכת טיולים במדרשת טיולים.

השאלה שלי היא פשוטה:

האם לסגור שם ולהתחייב לשנתיים ולהתחתן בסוף שנה ראשונה ואח"כ אולי להמשיך נשואה? אפשר לעשות את זה?

(לא בטוח שייתנו לך להמשיך אחרי הצהרה כזאת. אבל נסי מה אכפת לך)

1. האם אתם באמת מוכנים עכשיו לחתונה או שזה רק בגלל שאתם חברים כבר שנתיים וכו'? מבחינה מעשית- את יכולה לראות את עצמך עוד שנה מטפלת בבית, בעל, מתחזקת זוגיות ואולי גם בהריון\עם ילד וכמובן גם עוזרת לפרנסה? והוא? רואה את עצמו דואג לכל עניני הבית? דואג לקיים את כתובתו ולפרנס? לגדל ילד? 

 

2. עבודה בעתיד? האם יש לכם כבר תוכניות למה אתם רוצים, כמה זמן לימודים והכשרה וכמה משכורת בסוף?

האם אתם יודעים מאיפה תביאו יותר מ3000 (לפחות, עדיף 4000-5000) בחודש, כל חודש? 

ואם אתם בונים על ההורים- האם הם יודעים על כך? והאם אתם מוכנים גם למציאות של בעל המאה הוא בעל הדעה (ואת מוזמנת להסתכל כאן- http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t610008#6766241 )

אני לא אומרת שצריך לדעת בדיוק, אבל בכללי- תוכנית כללית של תחום וסגנון.

 תזכרו שאחרי החתונה צריך לדאוג כל חודש להמון הוצאות, אחרי הלידה יש עוד המון הוצאות, וצריך לחסוך. 

 

3. למה את רוצה לעשות שירות? מה יש בשירות שלא יהיה לך בלעשות קורס+לעבוד בזה? (אן את רוצה באמת לעבוד בזה במשך החיים, יכול להיות מאד ריווחי אם את מצליחה בו) 

 

 

 

אל תעני לי, תענו לעצמכם על השאלות האלו.

תהיו בטוחים שאתם באמת מסוגלים.

אתם צעירים מאד מאד גיל 18 זה מוקדם מאד להתחתן , אין אושר גדול יותר מבניית משפחה באמת שאין אבל צריך להגיע לזה מוכנים נפשית ונדמה שאת עוד לא מוכנה לוותר על חלק חשוב מההתבגרות ומהבניה האישית שלך וטוב שכך , לדעתי את צריכה להגשים את עצמך וללכת להדרכת הטיולים אחר כך בעזרת השם תתחתנו ותבנו בית בישראל

ולא עשיתי שירות כלל, למרות שמאד רציתי. הבנתי שהדרך הכי טובה שלי לתרום לעמ"|י זה להקים בית יהודי.

התחלתי מיד את התואר, ועכשיו ב"ה אני בשנה האחרונה, עם שני קטנטנים ועוד אחד בדרך, ב"ה , ולכן אני ממש שמחה שהחלטתי לא לשרת במסגרת השירות.

אני רק מדמיינת לעצמי אם הייתי דוחה את הלימודים.. בטח הייתי מתחילה אותם כבר עם תינוק ומסיימת עם 3.... 

 

אני באמת לא חושבת שקשר אמור להימרח על פני שנים. זה לא טוב ובריא.

ואם לומר את האמת, נישואים בגיל הזה , זה לא תמיד קל. צריך מבנה אישיות מיוחד כדי להצליח.... כדאי לבדוק עם עצמך אם זה מתאים לכם.

את צריכה להחליט מה את רוצה. אם השרות כל כך חשוב לך, אז אל תעשי שרות עם חתונה ביחד. זה לא עובד ולא צודק. לא רציני כלפי השרות וגם לא כלפי חתונה.  אם את מעוניינת להתחתן בשנה הבאה, אל תעשי שרות בכלל. תתארסי מחר,ותתחתני בקיץ. שרות אחרי חתונה יותר קרוב לבדיחה.

אם את רוצה  להתחתן - אז צריך לעיתים "לעבור פאזה"..

 

מה זה "מבחינה אידיאולוגית ברור שאעשה שנתיים"..

 

צריך להבין, ששירות לאומי - עם כל החשיבות - אינו עומד בפרופורציה של הקמת בית.

 

אז אם עדיין אינך בשלה להקמת בית - אין בעיה...

 

אבל אם את חושבת שכן, צריך לראות אם את יכולה להיות שלמה עם זה שאת עושה מה שמתאים להקמת בית.

 

 

לגבי הש"ל: מדריכת טיולים, זה יכול להיות פרנסה טובה לאחרי הש"ל. עושים ידי פעם כמה ימים ומרוויחים סכום נאה. זה עוזר גם ללימודים אח"כ.

 

אבל בזמן הש"ל עצמו - זה גם לא "פרנסה" (ולכן צריך לראות אם זה אפשרי אצלכם. נניח - אבא מיליונר..); וגם מחייב לא פעם טיולים של יותר מיום אחד, שזה לא הכי רצוי בשנת נישואין ראשונה.

 

אז אם הנתון של הפרנסה אינו בעייתי - את יכולה לשאול "דוגרי" את הביס"ש. וגם את הבחור, אם הוא מוכן שאשתו תדריך טיולים של ביס"ש בש"ל, שזה אומר שהיא לא יכולה להחליט שהיא מדריכה רק בנות אולפנה,אלא מי שהם קובעים. לא כל אחד יאהב את זה.

וגם להתייעץ עם תלמיד חכם מובהק ומבין.

 

אבל ראש-לכל, לראות אם את שלמה עם כל החלטה שתהיה. להתחתן עם תחושה ש"פספסתי בגלל זה ש"ל בביס"ש", הרי שמעבר לכך שזה עדיין ילדותי, לדעתי, זה גם לא טוב. אם מתחתנים - אז בשלמות עם זה לגמרי.

 

ובוודאי שאין "לסחוב" או לדחות חתונה מעבר למה שכבר דיברתם.

 

בהצלחה.

 

 

 

 

 

אמרו פה כבר הרבה דברים חכמים מעלי.. אבל בא לי גם להוסיף קצת .

קודם כל נראה לי שממש חשוב לחשוב על זה ביחד. סה"כ אתם רואים את העתיד שלכם במשותף, והחלטה שלך עכשיו תשפיע על הבית של שניכם בעתיד.

אני חושבת שלהתחתן צעירים יכול לגרור הרבה קשיים טכניים, אבל זה דבר ממש נפלא. במיוחד אם יש לכם קשר טוב כבר הרבה זמן, מתישהו רוצים להתקדם לשלב הבא (ולא רק כי קשה לשמור נגיעה..).

אני קצת לא מסכימה עם מה שהרבה אמרו פה.. שתחשבי טכנית איך תסתדרו. ברור שלא צריך להיות ראש באדמה, אבל א"א לתכנן לפרטי פרטים. את לא יודעת מה יקרה. אל תתחילי "לבנות" מעכשיו את הפרנסה שלכם, את הגיוס שלו וכו'. כשתתקרבו יותר להחלטה להתחתן זה יהיה יותר רלוונטי.

נשמע שממש מושך אותך להיות מדריכת טיולים, שאת אוהבת את זה. חשוב לך לעשות את זה דווקא במסגרת השירות? כי אם עצם הטיולים חשובים לך, אפשר גם בלי קשר פשוט לעשות קורס בעתיד.. נכון, זה יעלה כסף- אבל יחסוך לך את ההתחייבות לשנתיים...

למה חשוב לך לעשות שנתיים שירות? איך תרגישי טוב בשירות? באיזה תפקיד תוכלי להשקיע את עצמך וגם להשקיע כוחות נפשיים בקשר? כדאי לחשוב על זה. אולי להתחתן באמצע השירות זה קצת לא פייר לאנשים שתעבדי איתם, בהנחה שתרצי להמשיך את השירות. אולי נכון לכם לדחות את החתונה לעוד שנה? אולי נכון לכם להתחתן כבר בסוף השנה הזו? אם את לא מוכנה נפשית עכשיו, איך תדעי שתהי מוכנה באמצע שנה הבאה? ואם את מוכנה נפשית, אז למה לדחות?

אני מכירה זוג שהיה נשוי שנה כשהאשה היתה מדריכת טיולים.. אבל זה היה דרך הצבא (שאגב, נראה לי הרבה יותר טוב כלכלית..). אבל זה קשה. כשבונים בית צריך המון כוחות נפשיים, ולהיות במסגרת של שירות זה לא כמו בעבודה רגילה, זה להיות במצב נתינה כל הזמן. (וגם תנאים טכניים- בד"כ מדריכים טיולים לכמה ימים.. נכון לך שבשנה הראשונה לא תשני עם בעלך הרבה לילות?).

בכל מקרה את מכירה את הקשר שלכם, את הנפש שלך. אנחנו פה בפורום יכולים לדבר מלא על מה שאנחנו חושבים, אבל אנחנו לא באמת מכירים אותך, ולא אנחנו נחיה עם ההשכלות של ההחלטה שלנו.. . 

לפעמים יש לנו תבנית מקובעת של מה אנחנו רוצים להספיק בחיים. אבל ה' מגלגל אלינו הזדמנויות נפלאות, וזה קצת טפשי לזרוק אותן. אפשר לחשוב איך נשלב, אפשר לחשוב אולי לוותר- אבל לא לאבד את ההסתכלות על היופי שבהזדמנות הזו. ב"ה זכית להכיר את מי שנראה לך שיהיה בעלך בגיל צעיר, גדלתם יחד, ואתם רוצים בע"ה להתקדם יחד. צריך להקשיב ללב, איך את מרגישה עם הקשר, איך את מרגישה עם עצמך. הקשר שלכם אולי יגרום לך לוותר על כל מיני דברים שרצית אבל הוא הנפלא והחשוב באמת. 

ממש בהצלחה! 

אל תוותרי על שירות!

יש לי חברה שעשתה את זה [עוד במסגרת הצבא] והיא התחתנה בין השנה הראשונה לשניה, בעלה היה בישיבה וזה דווקא הסתדר להם טוב גם היו לה יציאות טובות ממש וגם לו היה את הזמן ללמוד טוב.. תלוי גם באופי שלכם, אני אישית לא הייתי מוותרת על שירות כי זאת תקופה כיפית ובונה שלא חוזרת, וכן אפשר לשלב [תלוי איפה בידיוק תשרתי כמובן גם]

.. תבררי את כל האופציות, עם קצת רצון הכל אפשרי.. והשאר סיעתא דשמיא

בהצלחה, בחירה נכונה בעז"ה!

זה כמו עבודה בדיוק או כמו להתחתן עם חייל חתונה לא דוחים בשום פנים ואופן!! =)

 

בלי פאניקה

ניסיון אישי! 

אבל רק אחרי שמתחתנים- יודעים איך לעשות חתונה... 

ובעז"ה שננצל את הידע רק כדי להעביר הלאה ולא לשימוש חוזר אישי ח"ו.... 

 

 

(מה גם שההורים אירגנו הכל)

 

ועוד לא התחלתי לחתן.

 

צר לי.

 

 

ישנן רשימות באינטרנט, מההתחלה ועד ליום החתונה באולם.  כמו:

 

http://www.binyanshalem.org.il/7/3/%D7%A8%D7%A9%D7%99%D7%9E%D7%AA_%D7%94%D7%9B%D7%A0%D7%95%D7%AA_%D7%9C%D7%97%D7%AA%D7%95%D7%A0%D7%94

 

 

http://www.mitchatnim.co.il/article/2107

 

להנות זה העיקר. לא להלחץ. תמיד יש פשלות   אז לקחת בקלות.

 

אמור לארגן לעצמו חתונה

היום כמעט לא התחתנים בגיל 18-19

במיוחד כשלהורים יש עדיין ילדים קטנים או שהם מבוגרים מאוד

חבל שלא נהוג ככה- זה היה מוריד ציפיות ועלויות של חתונות

אני אישית חושבת שזוג צעיר אמור לממן לפחות חלק מעלויות בעצמו 

בחתונה שלי האחוזים של האנשים שלא הכרתי מהצד שלי היו מספיק מכובדים בשביל שתהיה הצדקה שלא אני אארגן אותה.

לק"י

בסופו של דבר יש גם להם צד באירוע (וזהכולל גם רצונות מסויימים).

אני ובעלי היינו מתחתנים על איזה דשא עם כיבוד בסגנון פיקניק קליל. לנו זה הספיק בהחלט.

אבל מה לעשות שאירוע החתונה הוא גם בשביל ההורים, בשבילם שכרנו גן אירועים, בשביל אמא שלי הלכתי למאפרת ולספרית,יותר מחצי מהמוזמנים היו חברים שלהם או קרובי משפחה שאין לנו קשר איתם.

אז מכיוון שהם רצו את כל הדברים האלו ולא הסכימו לוותר (למרות שאנחנו אלה שהתחתנו), הם נאלצו גם לארגן את הרוב וגם לממן את זה. והאמת הם עשו את זה בכיף.

ולפותחת השרשור-

נראה לי שדף ראשון במחברת צריך להיות תיאום ציפיות.

פגישת תיאום ציפיות עם החתן והכלה ולאחריה פגישה עם המחותנים.

 

כמו אצל החתן-כלה, הבעיות והמשימות מאד תלויות בדור ובמה שמקובל בסביבה...

אם יש להם חברים\אחים שכבר חיתנו ילד הם ידעו לייעץ לך יותר טוב מכולם.

 

אפשר אפילו לאסוף ולעשות מזה פינות פזורות במחברת: "טיפ מבעלי ניסיון"

לעשות סבב בין חברים\שכנים\אחים (ואפילו - אם יש- הורים) של ההורים ולבקש מהם לתת עצה מעשית ולהוסיף איחול.

 

"זה היום של הילד שלכם, לא רק שלכם.

חבל להרוס לו אותו בהתעקשויות על דברים חסרי משמעות"

 

לגבי טיפים- אני לא יודעת, אצלנו שני הצדדים אמרו שאנחנו מספיק גדולים כדי לארגן הכל לבד, הם רק נתנו את האישור הסופי. 

הספיק להם לקחת את כל האחיות (ויש בלעה"ר הרבה) לקנות שמלות+תסרוקת ואיפור, זה פרוייקט בפני עצמו 

 

 

ואנחנו פשוט קבענו לעצמנו סדרי עדיפויות והלכנו לחפש מה יתאים לכל הדברים שחשובים לנו.

במזל-טוב! בן / בת מתחתנים.

ברגישות ובעדינות חשוב גם לנו להתכונן בזמן, כדי שהכל יהיה בנחת.

אנחנו ב"ה  חיתנו 6 ילדים לאי"ט, ואני שמחה לפתוח את מחברת ה"קול ששון וקול שמחה" - לעדכן ולהוסיף.

המחברת גם לרשות הבת או הבן וממוינת לפי נושאים: אולמות, צלמים, ביגוד וכו'

מי ישתמש במידע יותר, אנו או החתן / הכלה - גמיש לפי צרכיהם, רצונותיהם, הגיל והתחושות.

בכל מצב רצוי תמיד לעקוב מהצד. בסופו של דבר שמחתם היא גם שמחתנו!

                                                                               רק בשמחות!  אמא של...

לק"י

ולראות מי ומה עושים..

הכי חשוב - לסגור את הקצוות החשובים כמו - תאריך ,אולם, צלם, תזמורת אפילו עוד לפני האירוסין.

כמובן הכל לפי רצונם של החתן כלה ויכולת המשפחות.

 

כשהנושאים האלו סגורים אפשר להמשיך הלאה אל מקום מגורים ותכולת בית.

ובמקביל להתרגש, להתלבש ולגבש רשימת אורחים.

לק"י

1. אם יש עניין שקשור לחתונה וחשוב לכם (שיהיה דוקא כך או אחרת)- תעדכנו את הילדים מלכתחילה..אל תסמכו על זה שהם יידעו לבד.

2. תנו לזוג להחליט כמה שיותר לבד, אם זה מה שטוב להם.
בסופו של דבר- זאת החתונה שלהם.

בעזהי"ת

 

שבשביל הזוג ייתכן שזה תקופה לא פשוטה.

לא להטריד בשאלות 'אבל למה אתם לא יוצאים מספיק' [כי אין זמן ואנחנו לא מספיקים לנשום גמככה, תודה]

לא להתווכח על דברים שחשובים להם- הם ילדים גדולים

להסיר מהעומס במה שאפשר [עזרה בבית וכו']

לק"י

 

1. כשאתם באים להפגש עם ההורים של הצד השני, בואו עם ראש פתוח!

יכול מאוד להיות שהמושגים שלכם שונים, שמה שנראה להם ברור- לכם בכלל לא וכו'.

 

2. אל תכריחו את הילדים לעשות מה שהם לא אוהבים.

לדוגמא: הכלה לא רוצה להתאפר- אל תנג'סו לה..

 

3. אם לכם כבר יש ניסיון בחתונות ילדים, והצד השני חדש בעניין- תעזרו לו להבין מה קורה ומה עושים וכו'.

 

 

צאדיקה- זה רעיון מעולה!

לק"י

אם יש לכם דברים שאתם רוצים להגיד לצד השני, אל תעבירו את זה דרך הילדים שלכם..
זה סתם יוצר "טלפון שבור".

05469001448 מיכל

זו מיטה נפתחת או יחיד?

אני לא אשכנזי ועשיתי אותו בשביל הספורט.

אולי תעשו אותו גם?

כנראה היה להם שכל...

אנחנו לא נפגשים אבל השבוע הזה מתחיל רק ביום שני...

 

בינתיים באמת שאני עושה הכל כדי להכיל ולהבליג אבל גם אני נמצא עם כל הלחצים וזה מתחיל להיות ממש מוגזם...

 

אני לא רוצה שניפרד לפני החתונה עם טעם כזה..

 

 

לא להיפרד לפני החתונה בהרגשה כזו...

 

תנסה (שאתה הרגוע מביניכם כרגע) לגרום לאווירה טובה ברגעים האחרונים לפני שתפגשו בכיסא כלה..

 

תנסה לדבר איתה, גם אם מדובר בהשפעה של הורמונים, אפשר להרגיע אותה ע"י דיבורים ושיחות..

 

גם אם בנ"א למשל, לחוץ או עצבני לפעמים הוא פשוט זקוק למישהו שיבין אותו וידבר על ליבו בצורה הנכונה...

מחמירים ל 10 ימים (אחותי וגיסי) ויש שאפילו שבועיים! !!!!(אני)
ממליץ בחום!!!!!!
(מוסיף המון למתח החיובי!!)

המנהג האשכנזי הוא בגלל שיש תופעה שדוקא הציפיה לחתונה  מצד הכלה גורמת לה  הופעה מידית של  מחזור. ( קוראים לזה דם חימוד) .  זאת אומרת שזה חד-צדדי , החתן יכול להיפגש עם הכלה אבל הכלה לא יכולה להיפגש עם החתן .משונה.   כן מדברים בטלפון.  יש נוהגים לא להיפגש שבוע ויש  ממוצאי שבת עד החתונה.  

אבל בכל מקרה זה דבר נהד

כל כך מחכים לחתונה בשביל להיפגש כברררררר

אתה יכול לשלוח מסר

לבקש ממנה להוציא את כל מה שיושב על ליבה

להרגיע, לעשות משהו שישמח אותה

וכמובן להיפרד בשמחה ובציפיה!

אישי. זה עובר אח"כ... והיא מן הסתם מאוד מתוסכלת מזה...

ותנסה להכין לה הפתעות שישמחו אותה, וסתם לדבר איתה ולהיות שם בשבילה.

שיעבור בקלות ובשמחה

אני כבר שבוע מנסה כמה שיותר להתנהג כמו שאמרתם..

 

לא לקחת אישי ופשוט להתנהג כרגיל ויותר מזה

 

שבוע שעבר עשיתי לה הפתעה.. היה ממש כיף באותן שעתיים, ראו עליה שהיא ממש נהנתה, אבל עד ההפתעה ומיד אחרי ההפתעה היא היתה עצבנית ממש..

זה די מתסכל, נותן הרגשה שאני די מיותר פה בכל הסיפור, כבר היו פעמים שהיא היתה מתוסכלת או עצבנית והצלחתי לעודד אותה, אבל פה פשוט כלום. ממש מתסכל, במיוחד שזה שניה לפני החתונה..

 

אני ממש מקוה שזה רק ההשפעה של הכדורים כי ממש מלחיץ אותי שככה היא תהיה בהמשך בזמני מחזו\ הריונות בע"ה..

 

.כל פעם שאני מנסה לדבר או לתמוך היא כאילו דוחה אותי אחורה..

 

מישהו מכיר מישהי שזה קרה לה?

הייתי מזעזעת. ברמות קשות. יש לי מזל שיש לי איש כזה מקסים, באמת.

וזה לא אמור להמשיך. בלי הכדורים הדברים יסתדרו בעז"ה. מה שכן, אם אתם בעניין של מניעה- גלולות זה לא בהכרח רעיון טוב [ואם כן, כדאי להיות ערניים לתופעות הלוואי שלהן, חבל לסבול סתם].

תחשוב על זה שהיא לא ממש שולטת בהתנהגות שלה. הורמונים יכולים להשפיע באופן מאוד קיצוני על אנשים מסויימים. זה שאין הרבה מודעות לתופעות האלה זה שילוב של אינטרסים של חברות תרופות וכו'.

בהצלחה, והרבה שמחה ורוגע!

קצת הרגעתם אותי.. נראה לי..

 

מקווה שיעבור מהר ובשלום..

 

תודה רבה!

כי נראה לי מן הסתם גם היא מרגישה מאד לא נח שככה היא כלפיך, ויכול מאד להרגיע אותה דיבורים בכיוון של

"אל תדאגי, אני יודע שזה לא את, אני יודע שאת לא רוצה להיות לא נחמדה, ובטח מאד קשה לך ככה.

אני לא נפגע, 

אני איתך בקושי, 

תודה על כל מה שאת עוברת עכשיו שכל כך קשה לך, זה בשביל שניינו...

הלוואי הייתי יכול לקחת ממך קצת...

 

כי חוץ מהעצבים שמציפים אותה, יש לה עוד עצבים על העצבים מן הסתם... והורדה שלהם יכולה להוריד את מפלס המתח...

 

בהצלחה רבה רבה!!

ואני לא מתכוון לסתם דיבורים.. אני באמת מתכוון לזה, אבל היא ישר נדלקת..

על כל הבלאגן הזה... שיעזור לשניכם להגיע בשמחה לחתונה..

זה יקרה עוד הרבה... מה שחשוב זה לא להתרגש מזה.

לחברה שלי זה גם קרה לפני החתונה..היא כמעט ביטלה אירוסין בגלל זה.

אבל ב"ה..

כמו שאומרים-עד החתונה זה יעבור.

אגב, קח בחשבון שלא תמיד מיד אחרי החתונה מספיקים עם הכדורים...

וזה גם לא עובר מיד כשמפסיקים.

 

ממש כל הכבוד לך שאתה מודע לעניין ולא לוקח את זה אישית.

רק תזכור שהיא באמת זקוקה לך, ואחרי החתונה היא עוד יותר תהיה זקוקה לך.

אבל בנחת, זה קורה להרבה נשים...

 

מתכון לחיי נישואים מאושרים

שיכול להיות שעם הזמן, היא תדע להגיד שהיא הרבה יותר לחוצה ועצבנית מהרגיל בגלל כדורים/הורמונים וכו', אבל לוקח זמן עד שלומדים להכיר את הגוף ואת התחושות.

 

שיהיה במזל טוב!

אני לא בא להוסיף הרבה.

 

רק אולי לעודד.

 

היא מודעת לזה שהיא 'לא מתנהגת יפה', וזה לא כיף לה. זה עובר. קצת סבלנות וכוח סיבולת וזה נגמר.

(כשזה יעבור היא תעריץ אותך ותוכל לבקש מה שתרצה )

 

יש לי הרבה מה להרחיב...

 

אם אתה מרגיש או שומע ממנה שהיא מודעת לבעיה, ולכך שאתה סובל על לא עוול בכפך, אם יצא שהיא התנצלה מכל הלב אחרי איזו התפרצות - תיאחז בזה, זאת ארוסתך האמיתית, ולא פקעת העצבים שפגשת בשבוע שעבר..

 

אם לא - יש מקרים (מניסיון אישי...) שהבחורה מודעת, אבל מתביישת. זה עניין מאד מביך לפעמים, להודות שאיבדת שליטה על עצמך, ובעיקר בהקשר כזה אישי. קשה לדבר על זה, במיוחד בתקופת אירוסין כשהביטחון בקשר עוד לא בשיאו.

 

ועוד, להדגיש מה שכתבו: לא חייבים לסבול עד כדי כך מתופעות הורמונליות. יש גלולות שונות ואפשר להתאים לה משהו שטוב יותר לגוף שלה, ויש גם פתרונות אחרים. אפשר ללכת לרופא שיפתור בעיות מסוג זה  (כמובן זה אמור לטווח הארוך, אם יהיו בעיות בגלל גלולות או מחזור או הריון. כרגע שבוע לפני החתונה נשמע לי שזה לא רלבנטי להתחיל ניסיונות כאלה, ויש לכם יותר מידי על הראש מכדי לחשוב על זה אפילו.)

 

חזק ואמץ, מזל טוב, הרבה שלום ורוגע!

לא בטוח שבהריון\אחרי לידה\... היא תגיב ככה

יש גם לקחת בחשבון שזהו זמן שמתלכתחילה הלחץ בו קשה ובתוספת הורמונים זה נהיה כמעט בלתי אפשרי

 

שנית, מאז שאני לוקחת את הכדורים נהייתי חסרת סבלנות בצורה מטורפת אני מלא מגביה את הקול שלי וכועסת. ארוסי תמיד מרגיע אותי וב״ה יש גם הרבה פעמים שאני לא ככה אבל בגדול אני דיי מתוסכלת מהקטע של ההתנהגות שלי. אז אני מבינה אותה וגם מבינה אותך. הדבר היחיד שיכול לעזור לפי דעתי זה פשוט לדבר על זה פנים מול פנים ולנסות להבין אותה, יכול להיות שהיא בעצמה מתוסכלת מזה. דבר איתה על זה ובמדויק לא סתם לנסות להרגיע (שזה גם טוב אך גם לדבר דוגרי!)
ב״הצלחה רבה והרבה סיעתא דישמיא בעז״ה.

תודה רבה לכולם על התמיכה, הצלחתם להרגיע אותי קצת.

 

הצלחנו להיפרד מתוך אוירה טובה עד החתונה.. (ביום שני!!!!)

 

 

 

 

זה בשכונת אגמים אשקלון קהילה בונה בית עמותת בניה לבניית דירות לקהילה דתית/חרדית

קבוצת סיון חלוצי קבוצות הרכישה בירושלים

בהכוונתם של הרב אופיר כהן גרעין תורני אורות אשקלון והרב ניסים כלפון מנהל מוסדות ואיש ציבור

 

דירות 4 חדרים החל מ 700א' הון עצמי 210 א' והיתרה במשכנתא עם החזרים של 2000 ש"ח

הם פירסמו טלפונים

לגבי המלצות הערות מי שמע עליהם איך האזור מה לברר וכו' 

תודה 

קח/י בחשבון ששכונת אגמים היא אומנם מאוד יפה וחדשה אבל רחוקה מאוד מהמרכז של אשקלון..
לזוג צעיר בלי רכב יהיה קשה מאוד להתנייד שם..

חוץ מזה , באמת שאין לי חסרונות לומר..

 

הבנתי שהאזור לא נחשב במילה עדינה ממישהו שגר באשקלון ועובד עם בעלי

זה כדי שתרגישו טוב כשאתן מטפלות בנו

 

שלא תרגישו לגמרי מיותרות..

אני בריא ב"ה, אבל כמו עז

בשביל זה הצד החכם באתר התחתן עם נשים.

בעזהי"ת

 

 

של גבר חולה: וציור של גבר במיטה עם מדחום בפה וערימת טישו ליד

אישה חולה: אישה יושבת במשרד בעבודה עם כוס תה..

אם אני חולה, אני אסבול מכאבי תופת אבל אלך לעבודה אחרי עוד שעה שעתיים.

 

אחרת -- מה אני אעשה בבית? אשב מול מחשב? כבר עדיף להיות במשרד.

בתור אחד שהמשרד שלו במרחק יריקה מהבית,

ואף בחר את הבית רק משום שהוא צמוד למשרד -

הייתי שותק 

הייתי עובד מהבית, אבל עובד.

 

ימים שלמים לבד בבית יותר גרועים מלהיות חולה...

בעבודה אני מגמגם ורואים שאני חצי מת, אבל כל דבר שהספקתי הוא רווח נקי.

גם לא הפסדתי יום עבודה וגם לא אני לא נגמר מלהשתעמם במיטה חולה.

אני מסכים כשאני חולה אני מת כשאשתי חולה היא רבע מתה!

 

ההבדל ביננו שמה לעשות אתן צריכות להרות ללדת ולהניק שלוש פעולות שמפרקות את הגוף

אז ה' יתברך תכנן את סף הרגש הגופני שלכן גבוה מאוד ולכן יש לכן כח סבל אדיר

 

הגבר לעומת זאת נכה רגשית (חסרי טקט לא רגישים סביבתית ... כל השבחים הללו) אך גופו מאותת על סכנות מוקדם יותר

ועוצמתי מאוד ככה זה כשצריך לצוד החוש הגופני צריך להיות חזק וחד

 

זהו ההסבר שלי להבדל התחושתי בגוף בין המין החזק להחזק יותר

מקרר שארפ. די זול (4500 ש"ח לפני כחמש שנים) עובד יפה מאוד.

 

החיסרון המרכזי שלו זה המנגנון שבת שקצת מסורבל.

 

יש דגם ספציפי?

הוא סבבה והכל, אבל אני חולמת על גדול יותר!

אבל דגם 2256  

555 ליטר

ממש ממש מרוצה!

טיפלה יקר, אבל שווה כל שקל

.לא יודעת דגם.

 

...נשואה רק כשנה אבל מרוצה

בטוח שארפ, לגבי הנפח אני לא בטוחה...

 

 

בכל אופן, אנחנו מרוצים 

ואני דווקא מחבבת את המנגנון שבת

אין על המקררים האלו

מקררים טובים. היחידים בארץ שנותנים אחריות ל10 שנים. (היחידים שגם מהארץ. לשים לב כשקונים, שקונים כזה שאכן תוצרת הארץ)

העיצוב פנים שלהם מרווח ונוח מאוד. לא יודעת למה בדיוק, אבל כשקנינו מקרר האמקור פשוט היה גדול יותר ממקררים אחרים בעלי נפח מוצהר זהה. למעשה היה היחיד בנפח 550 ליטר שהיה לו מקום לתבנית גדולה במקפיא.

מהיחידים שמגיעים עם התקן שבת בילט-אין בתוך המקרר. (לשים לב אם אתם צריכים מהדרין או לא, לפי מה שהרב שלכם פוסק. אם לא צריך מהדרין, לקנות רגיל)

להמון חברות שלי יש מקרר של אמקור, וכולם מרוצות.

 

שימי לב שאמקור ותדיראן זה אותו יצרן  ואותו מקרר בדיוק (בארץ)

זה מה שהסבירו לנו כשקנינו.

יכולים להיות הבדלים במחיר בלי סיבה (שוב, כך שמעתי, שווה לברר)

 

והוא היה על הפנים.
אשמח לשמוע על דגם מומלץ וטווח מחירים.

אבל זה מקרר של 550 ליטר, עלה 5000 ש"ח לפני 6 שנים

זה תדיראן אפולו super-flow

שכמו שכתבתי הוא זהה לאמקור - אולי דגם משהו פרימיום?

זה היה מזמן אז אני ממש לא זוכרת

המקררים הגדולים יחסית, יש דגם סטנדרטי

ובדיוק כמו שיהודיה כתבה - יכול להיות ששלך היה תוצרת טורקיה.

כלומר - פשוט 2 יצרנים שונים.

רובם מרוצים.

הכל עכשיו סיני

החלפים שלו זולים

וברוב החנויות היום קשה להשיג אותם

 

 

כמה וכמה טכנאים אמרו לי לא להתקרב לאמקור של היום!!

עם התקן שבת כבר מובנה,

מקרר ענק 600 ליטר עם חלוקה מעולה

יפיפה וגם מסקר שעשיתי חברה מעולה.

לגבי אמקור, יש להם מקררים טובים אבל לא יפים כ"כ וחלוקה שלי הייתה נראית לא נוחה.

אני ממש מרוצה ממנו,

אפשר גם בקלות להוציא את החלקים ולנקות אותם,

והשוס, החלק הזה בפריזר שהולכים לשם כל הפירורים

ובשאר המקררים אי אפשר להוציא אותו וזה סיוט לנקות אותו בפסח נשלף ממש בקלות.

אה, וגם להם יש אחריות 10 שנים.

החיסרון שהוא יקר לנו הוא עלה במבצע 5,200

והבנתי שגם עכשיו יש מבצעים לשנה החדשה שלהם ימ"ש.

 

בהצלחה ממש!

הוא במדף התחתון וחיצוני.. בהצלחה במציאה

אבל דבר חשוב-
במקררים החדשים שמוציאים היום, יש כל כך הרבה חיישנים, ומערכת ממוחשבת מורכבת, ולכן אם אין מנגנון שבת אסור לפתוח אותם. פעם הספיק לכבות את המורה והיום זה לא כך
לכן חשוב דבר ראשון לבדוק האם יש מנגנון שבת.

כולם אמרו לי לא לגעת באמקור-תדיראן

אמרו לי לקחת או שארפ
אבל המליצו לי יותר על הLG

 

המנגנון שבת הרבה יותר טוב בLG

רק לחיצת כפתור מחוץ למקרר

והחלקים שלו היום הם זבל

 

מה שנקנה לפני 3/4/5/6 שנים זה בסדר מהשנה שנתיים אולי אפילו 3 זה כבר לא ישראלי והחלקים והעמידות שלו על הפנים

היום הוא סיני

היום מאז שהמקררים הם דיגיטאליים יש להם חישנים שמגבירים\מנמיכים עוצמה של קרור לפי פתיחה

וגם כשלכאורה המנוע לא עובד החישנים עדין פועלים

לי יש מקרר מצוין שאין לו פיקוד שבת ואני משמ לא ממליצה לבית דתי לקנות אותו

ניצב כבר מאמש בביתנו ומקרר את כל מה שדורש קירור...

 

תודה לכולכם על ההמלצות,

את האחוזים תבקשו בחברה.... 

תשמחי על מזלך הטוב! זה לא ברור ומובן מאליו בשלב הזה של הנישואין

לגבי דברים שמפריעים אין דבר כזה אדם שלא מפריע בו כלום. אנחנו לא מלאכים, אנחנו אנשים

עד שמגיעים לשלב של להכיל את הבנזוג ולאהוב בלב שלם את

כל החסרונות שלו זה עבודה של שנים על גבי שנים

 

 

ולגבי זה שכביכול לא חשבת מספיק ולא שמת לב לכל מה שצריך:

נראה לי יעזור לך לזכור שמד' אשה לאיש,

וזה שאז המשכת בקשר למרות הדברים הנ"ל הוא כי הייתם אמורים להתחתן. זהו בדיוק.

 

מקווה שעזרתי 

 

אני חושבת , שאצל כל אחד, בתקופת ההכירות/ האירוסין יש נקודות שמפריעות,

 

בוודאי שאף אחד לא מושלם

 

וגם אני חושבת שאותם דברים שהיו התלבטויות לגביהם לפני כן, אלה הנקודות שמפריעות עכשיו.

 

דווקא בתקופת ההכרות, היה ברור לי שאני אסלח לכל הדברים שהפריעו ואחרי החתונה,

 

פתאום את רואה שזה דווקא דברים שנורא מפריעים לך..

 

בכל אופן, מבחינתי מדובר בדברים שטותיים לגמרי. שצריך לסלוח עליהם.

 

אל תשכחי שגם את לא מושלמת (עם כל הכאב שבדבר)

 

וצריך ללמוד לסלוח לבעלך על דברים שמפריעים לך

 

ואם על פני השטח, לפי דברייך יש קשר טוב וכו'...

 

באמת כמו שאמרה מינימאוס, תודי לקב"ה, ותפתחי את הקשר הקיים.

 

תטפחי את הזוגיות שלכם..

 

יש גישה שאומרת שכל זוג בעולם יכול להסתדר זה תלוי בו.

 

אם יש בסיס משותף להבנה, הסכמה, ורצון לבנייה, זה יכול להיות טוב!

 

בהצלחה...

 

(נ.ב. זה בסדר שיש לך מחשבות כאלה.. אני מאמינה שלכל אחד יש מחשבות כאלה מידי פעם

 

העיקר שזה עובר ולא משהו קבוע...

 

- להיות ביחד ולדבר על דברים מעניינים משותפים

- לעזור אחד לשני ]להציע שתייה, אוכל, עזרה בעבודה ] וכן הלאה

אני יכולה להבין את ההרגשה שאם הייתם נפגשים עם אנשים נוספים יכלתם יותר לברר מה מתאים לכם ומה פחות...

 

מנסיני בפועל, ככל שנפגשים יותר, מבולבלים יותר, זה יוצר משקעים נפשיים כאלו ואחרים...

אין שום פסול בלהתחתן עם הראשון שפגשת... להפך, בעיניי זו מעלה.

אחרי שאתם כבר נשואים צריך פשוט להפסיק לחשוב בכיוון. לדעת שהוא היחיד בעולם מבחינתך...

זה שקיימים קשיים, זה הכי ברור וטבעי שיש. וזה שידעת על חלק מהם בתקופת הארוסים או הפגישות לא מעלה ולא מורידה.

עיקר העבודה עכשיו צריכה להיות בתוך הבית. נקודת המוצא צריכה להיות "זה בעלי היחיד והמתאים לי, ואני שמחה בו" מתוך כך ניגשים לכל הקשיים והפערים בין בני זוג.

 

בהצלחה רבה!

על הספר "בגן האמונה" של הרב ארוש.

הרב מסביר איך האמונה היהודית מחייבת להפנים שכל דבר -כל פרט מושגח בהשגחה פרטית מדוקדקת. 

על אחת כמה וכמה בעניין הזיווג- כל התיקון של האדם תלוי בזה, ועל כן יש על זה השגחה ישירה:"מה' אישה לאיש".

נראה לך שזאת את שהחלטת- התלבטת וכו', אך זה הכל משמים- החלטת כך, כי השם כיוון אותך למחשבות /ההחלטות האלו. גם אם היתה פזיזות -היא כוונה משמים כדי שתתחתנו.

המציאות מגלה יותר מכל את רצון השם- התחתנתם כי כך השם כיוון.

כל המחשבות המבלבלות האלו סתם יצר הרע.

ממליצה בחום -קראי את הספר- זה משנה את כל נקודת המבט על החיים- מרגיע ומחזק. 

ומה' אשה לאיש.

 

"תעיפי" את כל המחשבות הצידה.. יצר הרע מתקנא בכם...

 

כעת ההוצאה לפעל של המתנה מה' - בידכם.

 

אם במקום מחשבות כאלה, תעסקי בעין טובה, כמה הוא טוב, בהתענינות הדדית, בנתינה וכו' - 

 

אתם תצרו קשר נפלא, מוסיף והולך.

 

זה לא "הגרלה".. בידכם. יש בסיס טוב.

 

והראשוניות רק תהיה מעלה. 

 

אשרייך שאת נשואה בלי "פלונים" בראש להשוואה. תשמחי בזה.

לכל זוג יש את השאלות האלו, אצלך זה מתלבש על זה שאתם הראשונים אבל זה לא בגלל זה, זה פשוט חלק מתהליך ההשלמה שכל אחד עובר.

מתחברת מאד לנאמר על אמונה.

אל תדאגי, אני כותבת אלייך אחרי כ-12 שנות נישואין מאושרות למרות שהשאלות האלו מוכרות לי היטב!

והרב אבינר אומר שאת אוהבת את בעלך כי הוא בעלך ולא הפוך. . התחתנתם בהשגחה פרטית אז עכשיו הזמן להשקיע בקשר (שאגב, נשמע טוב ושמח)עוד ועוד  ולא לתת ליצר הרע שמחפש מקומות עם קדושה, להציק ולהרוס.

זכור לי משפט שאמרה לי המדריכת כלות שלי. המשפט הזה נחקק בזכרוני והוא כמו סיסמה.. מוטו..
אין דרך חזרה!

כל עוד אין שום דבר קיצוני בקשר (אלימות כלשהי) צריך להכניס למח טוב טוב שאין דרך חזרה! איתו התחתנתי, כנראה שזה מה שה' רוצה וזה מה שהכי טוב בשבילי. נכון יש לפעמים קשיים ואפילו גדולים ומשמעותיים. אבל אני מוכנה לעבוד ולעמול קשה כי אני יודעת שלעולם לא אמצא אחד טוב יותר! קשה? מתמודדים.  אחוז הגירושים הגבוהה בדור שלנו נובע מחוסר מוכנות להתמודד עם קשיים. ותזכרי- עכשיו קשה- כדי שבעוד 20 תקצרו יחד פירות. אם לא תעבדו עכשיו ותשמרו את המריבות בבטן בסופו של דבר תתגרשו כשהילדים יגדלו..

ולכן גם ההדרכה היא שכשרבים לא מאיימים אף פעם, ממש אף פעם , בגירושין. זה מחוץ לתחום.

להוציא כמובן מקרים של סבל ואלימות

כתבו מאד יפה אבל זה לא אני וזה מהניק שלי...

שאין בו שאלות ותהיות.

 

דווקא נראה שאתם בדרך הנכונה,

המשיכו להעצים ולהתעצם.

שבעלך לא ידע מזה. רק שישמע איך כיף לך איתו וכו' 

 

חיזק אותי מאוד =)

 וכמובן שלא מדברת על זה עם בעלי... 

משתדלת רק לחשוב ולעשות טוב..

שוב, תודה לכולם! 

הן נובעות מהדמיון, שנוח לנו מאוד לברוח אליו.

למה? כי ככה אני לא מחויבת לעבודה...

אם זה לא זה- למה להתאמץ? למה להשקיע בקשר?

 

יוצא שזה סוג של עצה מוצלחת של היצר הרע והעצלנות, ש"פוטר" אותנו ממאמץ ומהתגברות.

ושתדעי, שזה לא משנה כמה יצאת, ועם כמה בחורים יצאת, תמיד השאלה הזו יכולה לעלות- אולי הייתי צריכה לצאת עם בחור אחר? אולי האקס המיתולוגי היה עדיף? 

וככה המחשבות האלה מסבכות אותנו והורסות כל חלקה טובה שקיימת בנינו.

אז קודם- לדעת שהמחשבות האלה מגיעות משם.

ועוד משהו שאותי אישית חיזק תמיד כשהמחשבות האלה עלו: מברכים בחופה "יוצר האדם". זה בעצם שבזמן החופה הקב"ה יוצר את האפשרות שהזוג הזה יהיה אחד, גם אם הם לא היו אמורים מראש להתחתן. כלומר שאם את איתו- זה אפשרי שיהיו לכם חיים נפלאים ביחד.

אז מגובה למעלה עשר שנות נישואין- אפשר להתחתן עם הרבה סוגים שונים של אנשים, איכות החיים שלך בנישואין לא תלויה ב"מי" הבחור כמו שהיא תלויה במה אתם עושים ביחד, כמה עבדתם והתאמצתם לבנות את הזוגיות שלכם.

בהצלחה!

שמעתי (לא קראתי) על ספר שמנתח זוגיות, שמחלק את התקופה בזוגיות עם הבעיות שיכולות להופיע

 

בקיצור זה נורמלי יש ספקות.

 

ועכשיו את נשואה, ואם לא היית מתחתנת איתו אין לך מושג מה היה יכול להיות. אולי עדין היית רווקה או שהיית מתחתנת אם מישהו אחר ושוב היו לך מחשבות אם זה זה או לא

פשוט תשמחי במה שיש לך ושלא היית צריכה לעבור את הסבל של החיפוש

את כותבת שעל פני השטח סה"כ טוב, יש קשר טוב שיתוף וכו

ואם כך אז מה הבעיה?

אולי יכל להיות אחרת?

השאלה הזו תמיד יכולה להשאל במיוחד אצל אנשים ששואלים שאלות כאלו בצמתים ובנושאים שונים

ואם את מכירה את עצמך ככזו אז מה הבעיה...?

 

דברים שהפריעו ולא התיחסתי, גם זה דבר שקורה פעמים רבות אצל זוגות רבים, זה נורמלי

 

אם היו בעיות וקשיים מיוחדים היה על מה לדבר ללכת ליעוץ וכדומה

כרגע זה לא נשמע כך בכלל

 

ובכלל הכל מתחיל בראש במחשבות שלנו, ולכן מציע לך  לשחרר את עצמך מהשאלה הטורדנית הזו שלא לוקחת אותך לשום מקום

ואם בכל אופן היא ממשיכה ללוות אותך תשאלי את עצמך מה את "מרוויחה" ממנה מה לכאורה היא "נותנת לך" ותראי מה קורה במקום הזה.

 

ובכלל זוגיות זה מקום לעבודה ועדיף להבין את זה בתחילת הדרך,אנחנו בוחרים בני זוג שבאים להצמיח אותנו אם רק ניתן לתובנה הזו מקום.

בהצלחה

בני וורצמן 

אני נשואה ממש טריה ב"ה

ואני דווקא מהצד המתלבט, בעלי הוא זה שהיה צריך להקציב לי זמן להחלטה.

ואכן עולות לפעמים השאלות האלה אבל מה שלמדתי בהדרכת כלות תמיד עולה לי ועוזר לי מאד:

כתוב איפה שהוא אני לא זוכרת מה המקור-

ברגע שנכנסו לחופה נודע לה שזהו זיווגה

ברגע שהייתה חופה- זה הזיווג שהכריזו עליו משמים!

אין לך שום דרך לדעת לפני כן מי החצי השני שלך-אבל ברגע שאת מתחתנת איתו זה ברור כבר שזה הוא.

לכן למרות שעולות מדי פעם השאלות האלה, פשוט תגידי ליצר הרע שזהו, נודע שזהו זיווגה...ואין שאלות.

רק עבודה.

בהצלחה!

קודם כל- לא מנסים להעלים את המחשבות כי זה כמו בומרנג...תנסי לא לחשוב על דוב לבן עכשיו...

דבר שני- לא לפחד מהם- גם אם יש אותם זה לא אומר שיש בעיה בקשר- שהרי כמו שאמרת הוא טוב וכ'.

ותמיד להשקיע בזוגיות ולהרבות חשיבה חיובית זה עוזר.

 

בהצלחה

היא יועצת, וסיפרה לי שזוגות גם אחרי שלושים שנה באים אליה ועדיין יש להם ספקות.

 

היא אמרה לי- החלטתם? אתם מתחתנים?

אז זהו. נגמר ה'אם?'.

מעכשיו יש רק 'איך?'.

 

חייבים להפסיק להתעסק בשאלה האם הוא האדם הנכון לי, ולעבור לשאול- איך להביא את הזוגיות שלנו למצב טוב.

 

 

לי זה היה מאוד חזק.

לנו היו פחות מ45 יום לארגן חתונה- והסתדרנו,

מקווה בשבילך שיהיה טוב

הם לא מקפידים בד"כ על ה45 יום, זה בעיקר כסת"ח למקרים מסובכים.

לגבי תעודת רווקות: אני ממש לא זוכרת, תבררי ברבנות.

ואגב, מעניין, החוק החדש של בנט נכנס לפעולה?..

למיטב ידיעתי אין בעיה עם העדים.

 

בפרט שהם רואים את הבחור ורואים שהוא "בסדר".. 

לא זוכרת מתי בדיוק נרשמנו..

מאמינה שיסתדר..
מזל טוב!

לק"י

ב"ה פתחנו תיק ועדיין חסרים לנו כמה אישורים (ואפשר להביא אותם עד שבוע לפני החתונה).

אאל"ט עדים לא יכולים להיות מהמשפחה, וגם לא קרובי משפחה ביניהם.
בהצלחה!!

א. אפשר להעלות נושא ולצייר ביחד (אפילו להשקיע, צבעי שמן קנבס וזה..)

ב. להכין משחק מסלול עם משימות כפיות כמו לבשל משו להכין משו, לתכנן טיול לאנשהו ועוד ועוד..

ג. אפשר אפילו פשוט לתת דפים להכין רשימה ענקית (כמובן להקציב מקום כי אין לזה סוף ..) של מה אני רוצה לומר תודה לבעלי\לאשתי.. (זה מעולה וזה עושה טוב!! מנסיון..)

בהצלחה ויומולדת שמח

עזרת לי מאד...

"וזה יבוא"- אל מי את מדברת??

(למה השאירו את התגובה שלך?)