פורום נשואים טריים (עמוד 525)

אשמח לעצות , אבל לא ללכת לייעוץ, כי את זה אנחנו כבר עושים

אחרת לטיפול פרטני,

יש את דפנה עבדי מירושלים, ששמעתי שהיא עושה פלאים, ממש קוסמת בהרבה מקרים כאלה,

חפש בגוגל,

חוצמזה אתה ממש צודק, ואתה באמת עובר נסיון קשה קשה,

ותשאל אותה דוגרי: מה את רוצה ממני?למה את מצפה שאני אעשה עבורך שיהיה לך טוב?

ותתפלל על זה- התבודדות, תהילים, 40 יום פרק שירה, כל הסגולות, אתה דתי לא?

אז השם הוא הכתובת הכי טובה, (אמרה זאת - אני, שאין לה זמן להתפלל....)

ושיהיה בהצלחה רבה,

אולי רוצה לשמוע כמה היא מסכנה, גם יכול להיות, אני שמעתי שדפנה עבדי עוזרת ממש במקרים כאלה לאנשים להפתח ולהבין שהם מכורים למסכנות ושהיא משרתת אותם.

וכן- לדעתי תסביר לה כמה אתה סובל,

אבל למה שלא תשאל את המטפל הזוגי שלכם מה עליך לעשות?

הוא מוסמך אגב? לא כל מטפל זוגי הוא פסיכולוג, ויש להזהר מזה,לא כולם יודעים את עבודתם

והלוואי שבטיפול פרטני יצליחו לעזור לה.

 

וגם הסבל שלך הוא אכן סבל קשה.

 

ה' ירחם.

 

צריך להכיר אותך ואותה, לדעת את הנקודות שמפריעות לה ושחוסמות אותה

למה היא נלחצת כ"כ?

מתי היא כן מדברת?

 

היא חייבת להשתנות בשביל שהמצב יהיה נסבל?

אי אפשר שהיא תישאר מרוכזת בעצמה, אבל תפסיק להכאיב לך בדברים המהותיים ביותר, כך שזה לא יהיה "טוב" אבל יהיה נסבל?

 

ולגבי לישון מחוץ לבית-

כששוקלים גירושין, צריך לחשוב על כל המחירים

יש מחיר רגשי

יש מחיר כלכלי

יש מחיר של הילדים

יש מחיר חברתי

 

צריך לשבת ולחשוב טוב טוב על כל מרכיב בנפרד כמה הוא שוקל, מה האפשרויות כדי למזער את הנזק

"לנסות" איך זה להיות לבד, זה לא הנושא, הרבה יותר חשוב לתכנן בראש איך אתה מסתדר

 

ולגבי זה שאם תלך אולי היא תבין - אין לי מושג, יש בנות שיבינו מזה, ויש בנות שיפגעו מזה ויחסמו עוד יותר. 

אתה מכיר אותה, אתה יכול לדעת

אין לך שום זוגיות.

כל אחד חי לעצמו.

האם יש לך כח לחלץ את עצמך מהמקום הזה?

אם כן גירושין הם בהחלט אופציה הגיונית.

ללא קשר אליך או ליחסך אליה ועל כן כל דבר שתעשה לא ישנה זאת..

להערכתי היא צריכה ללכת לטיפול פסיכואנליטי רציני ע"י מטפל (גבר) מנוסה ובעל שנות ניסיון רבות. אין פתרונות קסם במקרים כאלה רק טיפול ארוך ומשמעותי. טיפול זוגי גם לא שייך מאחר ואין פה ממש זוגיות. להערכתי עליך לשכנע אותה ללכת לטיפול או אפילו להתנות את המשך נישואיכם בכך שהיא נמצאת בטיפול מדיי שבוע עד אשר המצב ישתפר.

 

מעבר למערכת הזוגית אישתך מתפקדת? כאמא היא מתפקדת? עובדת? לומדת? נפגשת עם חברות?יוצאת לשופינג? אולי היא בכלל שרויה בדיכאון?! חסרים פרטים...

 

מה היה כשהתחתנתם? הרי הפגיעה מהילדות היתה לפני החתונה מן הסתם... זה לא השפיע בתחילת הנישואין? האם בהתחלה הקשר הפיזי והרגשי היה טוב?

 

אם תוסיף עוד קצת פרטים יהיה יותר קל לנסות ולסייע לך

 

המון הצלחה

זה ברור הרי שיהיה לך יום בשבוע שיהפך ליום כיף שהוא מחוץ לבית.אני לא יודעת בדיוק לאן תלך ומה תעשה. מה שברור שאתה לא תסבול ביום הזה!!

זה פתרון שנשמע הכי כיף וקל לברוח יום אחד מחוץ לבית ולהנות בלי עול של משפחה ילדים ואישה.

 

אולי תיתן לה את הפתרון הזה?????

יש מצב ענק שאם היא יום בשבוע תצא לה לישון במלון/ אצל ההורים שלה+ ארוחה טובה +סרט, אולי תצא עם חברות בנוסף גם טיול לקניון  וקנית בגדים+ ספא/ברכה.   בקיצור יום בשבוע היא תתפנק+ לינה מחוץ לבית, יש מצב ענק שהרבה מהבעיות יפתרו לכם. וגם יש מצב ענק שהיא תגיד איזה כיף אני רצה להתגרש בלי העול של הבית, הבעל, הילדים.

מאיפה בא לגברים תמיד הרעיון הזה של לברוח במקום להתמודד??

האישה הזאת אומללה זה נשמע, אתה גם סובל , אבל יש מצב שהיא גם עברה דכאון לידה וכו'??

לברוח זה אכזריות לדעתי. לשבת לידה, להיות איתה, אפילו בלי לדבר אם אין לה כח, רק שהיא תרגיש שמיהוא שם בשבילה ולא הפוך.

ענו לך אולי כדאי להתרכז בישום ההמלצות....

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t613319#6846472.

 

גם לי זה הזכיר מאוד. יכול להיות שאין קשר בין הכותבים. ובכל זאת- יש דמיון מסוים. וגם הניק החדש כאן (i1) מיעט לכתוב עד כה, מה שמגביר את החשד.

(במחילה מ-i1 אם אני טועה).

אבל לא נראה לי שהם אותו סגנון

אני לא אוהב לחשוד באנשים שהם טרולים בלי להיות בטוח

אני עלול לפגוע בטעות...

מקסימום אני לא מגיב

ומצד שני, לי נשאר החשש לגבי אמינות הכותב (בגלל שהוא לא מישהו מוכר כאן).

נעים להכיר טרול יקר.

ואמר שבגלל שעזרתי לו, הוא רוצה עוד מידע,

ברור שלא התקשרתי,

כן עניתי בטעות בתכתובת,

אבל מאז נעלם,

אני גם זוכרת את השרשור הקודם

והוא בטוח סוטה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

 

לפנק אותה? לטפח אותה? לפצות אותה על כל הסבל שעברה בילדותה? לאהוב אותה ולבטא זאת? גם אם זה מלאכותי כרגע? איפה אתה בכל הסיפור הזה? אל תהיה צודק- היה חכם. אולי אם היא תבין שאתה אוהב אותה ויש לה בית יציב וחם- היא תיפתח אליך ותחלים לאט לאט...ואז גם אולי היא תוכל להשיב אהבה...

אם זה אחד כזה ..

 

ואם לא, אז סליחה!

אבל ממליץ מאד על סאוטר 690

תנור טוב מאד

וכולם מרוצים מאוד

להוריד את 2 שכבות העלים החיצוניים ולזרוק.

להפריד מעט את שאר העלים.

להשרות בקערה עם מים וחומץ.

לשטוף

להפריד מעט - לא עוזר. צריך להפריד לגמרי, ולנקות עלה עלה.

חומץ - לא מועיל כלל. החרקים מתים אולי, אבל נשארים על הירק. צריך מים וסבון. הסבון גורם לחרקים להחליק מהעלה.

 

חוץ מזה, כמו שאמרת, רק שהשטיפה צריכה להיות בזרם חזק, כל עלה משני צדדיו, בכל קפל ופינה.

אופציה אחרת היא לבדוק כל עלה משני צדדיו כנגד מקור אור. אבל צריך לדעת איך הטריפסים נראים (כשהם צעירים הם חצי שקופים)

ואז ממילא מפרידים את כל העלים ובודקים.

מורידים 4 עלים ראשונים 

מקפיאים את הכרוב יומיים

ואז בודקים אותם עלה עלה בקלות מול האור כי הם נהיים שקופים

כמובן שזה מתאים רק לכברו המיועד לבישול

סט מצעים 

זוג שמיכות

כמה סירים טובים (קטנים! זוג לא צריכים 10 ליטר....) או מחבתות 

סט סכום 

סט צלחות- שאתם תבחרו את הצלחת והיא תשלם על זה (או בכלל כרטיס מתנה לחנות כלי בית זה אחלה!) 

פיירקסים

תבניות אפיה או כלי עבודה לאפיה ולבישול שונים 

ספרי בישול שהיא ממליצה עליהם

ספרי קודש שצריך להיות בכל בבית ועדיין אין לכם 

שעון 

ארגז כלי עבודה

ארגז כלי תפירה בסיסיים

ארגז מוצרי ניירת וציוד משרדי 

שטיח 

ערסל 

מיחם או פלאטה- בד"כ לא מקבלים, היום זה לא באופנה... 

מפות

 

מחבת לפנקייק/ בלינצס,

סיר בישול איטי,

מחבת מולטי שף

 

(ואני דווקא כן בעד סירים גדולים ישר מהתחלה. אין לי ולא היו לי סירים קטנים אף פעם!!)

 

דברים דקורטיביים לבית:

מראה יפה לכניסה, סט תמונות שאת אוהבת, גופי תאורה מיוחדים, דברים שלא היית מפרגנת לעצמך לקנות סתם.

 

לשולחן השבת:

גביע לקידוש, מפית לחלות, מלחיה יפה, כלי למים אחרונים, מגש חלות מעוצב, סט להבדלה וכו'.

נגיד סירים גדולים. תוך כמה שנים זה מאד רלוונטי, ואז אף אחד כבר לא יקנה לכם...

כנל פלטה גדולה, מיחם לשבת גדול, (מקסימום יכול לשמש גם למילוי בקבוק חם - מפנק וכיף.

גם מכונת כביסה - לקנות של 7 קילו לחתונה. תוך כמה שנים מרגישים בהבדל, זה חוסך המון, וההבדל במחיר הראשוני הוא לא מידי גדול. זה גם לא מבזבז חשמל כשלא ממלאים מכונה, כי במכונות החדשות יש שקילה אוטומטית.

כשמתחתנים לא תמיד חושבים רחוק, אבל זה מגיע מהר מאד...

 

עוד רעיון למתנה - שמיכה זוגית. שמיכות רגילות מן הסתם תקנו בכל מקרה, שמיכה זוגית זה פינוק שלא בטוח תשקיעו בו, ושווה.

 

עוד רעיון - מכונת תפירה. גם למי שלא כ"כ תופרת, לתיקונים קטנים...

יש דברים שאין מה לעשות עם הקטן כשהוא קטן מידי... ויש דברים שלא 

 

מכונת כביסה- מסכימה שכדאי לקנות גדול יותר, כי בעז"ה זה המכונה שלכם ל10 שנים הקרובות 

 

אישית אני מצטערת שלא קניתי מג'ימיקס בגודל אחד יותר גדול- כי עכשיו זה גודל טוב אבל בעתיד זה יהיה קצת קטן מידי... 

 

אבל יש דברים שלא! 

מי יקנה לי סירים גדולים? 

אני! אקנה לעצמי! את מה שאני צריכה, מתי שאני צריכה

והבית שלי לא יהפוך למחסן כלים עד אז 

כשקונים מתנה לזוג- נותנים להם את מה שהם צריכים כדי לבנות את הבית ולהתחיל את החיים... 

כמו שאני לא קונה להם מתנה ציוד שצריך לשלוח ילד לצבא- כי זה לא מתאים לזוג שרק מתחתן! ככה גם לא אקנה להם סירים שלא מתאימים שלשב שהם בחיים 

 

יש לסירים קטנים שימוש כל החיים, גם בשלב של סירים גדולים 

ומי שמשתמש בסיר גדול סתם - בא אח"כ לבכות בפורום למה החשבון מים\ חשמל\ גז מנופח... 

 

 

(סליחה שכתבתי ככה. אני עצבנית על הנושא הזה. ויש כמה סירים שישבו לי כמה שנים כמו קוץ.... ) 

ועוד דבר - זוג צעיר גר בתחילת הדרך בדירות קטנות ולא תמיד יש מקום לאחסן כלים גדולים.

אנחנו היום ב''ה בדירה גדולה ועדיין אני מתאפקת מלקנות כלים יפים ושמישים כי המטבח על הפנים ואין בו מקום.

למה את צריכה לכעוס??

בתור זוג צעיר תמיד יכלנו לארח מהרגע להרגע את מי שבא, שולחן שבת תמיד היה מלא- וככה היה לנו טוב.
עם הסירים הגדולים שתפסו מקום .
עם העלויות של זה.
שמחה ומודה על זה לאלוקים ובעזרת ה' מקווה שגם לילדים שלי יהיה טוב לנהל ככה את ביתם.

מחילה, לא ממש הבנתי את המתקפה.

מסגרת מתכת תואמת (הכלי יושב על הרגליים ממתכת). בצבע לבן. גודל- בינוני וקצת גדול יותר. 

סגור באריזה המקורית (לא טבול) 

(באיזור בנימין. אפשר ליצור קשר בשיחה אישית. אם לא יפנו מפה- זה יעבור הלאה באמצעים אחרים) 

 

תודה לחברים של ההורים שנתנו את המתנה הזו לפני כ5 שנים 

התייאשתי סופית משהכלים האילו יהיו לי שימושיים אי פעם - אני צריכה יותר את המקום במדפי ארונות המטבח שלי 

 

 

למה אני כועסת? 

כי אני כואבת

כן- כואב לי שהבית שלי מלא בחפצים אין בהם חפץ, אבל חבל לזרוק כי אולי יום אחד יהיה צריך... וכל כך יקר לקנות חדש.... 

כואב לי שהבית שלי מלא בחפצים שמייצגים חלומות וציפיות- והשנים עוברות והחלום לא מגיע... עוד תזכורת קטנה להמון דברים שכדאי יותר להתרכז בהווה המבורך במקום העתיד שמישהוא אחר תיכנן לך... 

 

 

 

סליחה, אמפי, בכלל לא קישרתי..... לא חשבתי שתיפגעי... 

ציינתי את זה כתופעה כללית ולא לאף אדם. 

 

 

לק"י

ורוב הסירים הגדולים שקיבלנו שמורים בארון בינתיים.
אין לנו סיבה בדר"כ להשתמש בסירי ענק..

חדו"א אלגברה(ע) אינפי מל"מ מת"ם ..... 

 

תקופה לא קלה בכלל ללמוד הנדסה ולהיות נשוי

 

אך איך שאומרים הרבה עשו לפני הרבה יעשו אחרי והרבה עושים איתכם

 

יהיה בסדר רק שתהיה פרנסה בשפע לאחר מכן אינשללא

בעלי הוא מהנדס תקופת הלימודים הייתה לא קלה אבל אני יכולה להגיד לך שהיום אנחנו קוטפים את הפירות...השכר גבוה התנאים טובים ובימינו זה מאד מאד חשוב ...בהצלחה!

וגם בזמן הלימודים שלו לא תהיה בעיה כי אני כבר סיימתי תואר ועובדת.
תודה על התשובה.
ואיך זה מבחינת עבודה? הוא טוחן שעות? הילדים רואים את אבא וזה?..

אבל יש לנו יום קבוע פעם בשבוע שהוא מגיע מוקדם (4 וחצי) בשאר הימים זה נע בין 18 וחצי-20 והוא גם מתחיל מוקדם ב7 בבוקר הוא כבר בעבודה ...אבל זה עניין של שעות נוספות שאנחנו בוחרים שהוא יעשה....

מהנדסי חשמל/ אלקטרוניקה עובדים בהיי טק...

לא בא לי שלילדים שלי יהיה אבא של שבת..
זה ניתן לגמישות או שזה ככה?

בשכר נמוך יותר...אי אפשר לצפות לשכר גבוה ולא לתת תפוקה בעיקר לא בהתחלה...ובדרך כלל מהנדסים זוכים לחוזה אישי עם המעסיק ושם צריך לשבת על השעות והשכר ...

חחח

אגב, יש בנות שלומדות את זה? עובדות בזה? 

מכירה מלא בנות שלמדו ועובדות בזה ...

בערך סביב 12000-15000 והטובים שתופסים משרות טובות אפילו יותר

זה כאילו משכורות היי טק כאלה..

טווחי המיחירים המומלצים באיזור שנקרא ''מרכז הקריה'' (יש שם רק דירות, אין בתים), לדירת 3 חדרים 70-80 מ''ר- נע בין 1,600-1,900 ש''ח. 4 חדרים 85-100 מ''ר- 1,800-2,200 ש''ח.
באיזורים שנקראים נופי ממרא ורמת ממרא/חרסינה- יש גם דירות וגם בתים, המחירים נעים בין 2,000-3,000 ש''ח.
תחבורה ציבורית: קו 160, מחיר נסיעה רגילה- 9.50 ש''ח, כרטיסיית המשך (נסיעה לירושלים+ נסיעה אחת בתוך העיר וכן להיפך לכיוון קרית ארבע)- 10.50 ש''ח (הנסיעת המשך תקפה לשעתיים מרגע ההנפקה).
מקרית ארבע לירושלים- מתחיל מ-5:15 ועד 22:28 בממוצע של כל 20 דקות, זמן הנסיעה הוא בין שעה לשעה ועשרים, מהמרכזית זה 10 דקות למרכז העיר ברכבת הקלה (זמן הנסיעה עד למרכזית תלוי בעיקר בתנועה על הכבישים ואם הוא נכנס לכרמי צור, ניתן לבדוק פרטים מדוייקים באגד לגבי זמנים ותחתנות).
מירושלים לקרית ארבע- מתחיל מ-6:20 ועד 00:00, בממוצע של כל 20 דקות, זמן הנסיעה הוא בין שעה לשעה ועשרים. (תלוי בעיקר בתנועה על הכבישים ואם הוא נכנס לכרמי צור, ניתן לבדוק פרטים מדוייקים באגד לגבי זמנים ותחתנות).

אם יש שאלות אז ניתן לפנות אלי בפרטי או להשאיר כאן תגובה.

איך מחירים במרכז קניות?

מה סוג האוכלוסייה?

 

המחירים בסופרים ממוצאים (לא זולים במיוחד), אבל הם עושים משלוחים חינם. ניתן גם לנסוע לרמי לוי בצומת גוש עציון במרחק של 20-15 דקות נסיעה באוטובוס (קו 160).

קרית ארבע היא אומנם מבחינת כמות האוכלוסייה כבר בגודל של עיר קטנה (בקנה מידה ישראלי), אבל האופי הוא אופי יישובי ואין תחושה של עיר (אין גם ועדת קבלה). האוכלוסייה בגדול מעורבת דתיים וחילונים (בערך 90 אחוז דתיים ו-10 אחוז חילונים), האופי הרווח במקום הוא דתי לאומי. יש את כל הגילאים בקריה והמון אווירה צעירה.

זה לא המון?

בדרך כלל הנסיעה לטקחת בין שעה לשעה ועשרה, אם אתה צריך להגיע למרכז העיר אז אתה יכול לרדת בגילה בצומת המנהרות, שעד לשם זה 45-50 דקות ואז לעלות על קוים 71 או 72 למרכז העיר, שהם לוקחים בערך 20 דקות.

מצד אחד, אולי לחלק זה המון זמן מירושלים, אבל מצד שני, קרית ארבע זולה, ביחס לשאר הארץ, ויש תחבורה ציבורית בתדירות יחסית גבוהה (כל 20 דקות), במיוחד ביחס להתנחלויות.

מהצד השני גם קרוב מאוד!!!

אבל רחוק כשיש פקקים...

היתרון זה אם אתם צריכים את מרכז העיר ובלי אוטו

אז לפסגת זאב זה לא נורא בכלל ויש רכבת משם...

אנחנו מצאנו מציאה ממש 1800 שני חדרים 40 מ"ר חמוד..

אבל בד"כ יותר יקר כאן ופחות קראוונים יותר יח"ד...

בהצלחה..

טיפה יותר רחוק (לא באופן משמעותי), תחבורה ציבורית בתדירות אפילו יותר גבוהה מאשר לאדם.

לא יודעת לגבי מחירים, אבל יש שם קרוואנים שמן הסתם לא יקרים.

20דקות מירושלים דירה של 65מטר רבוע 1800-2000 מלא טרמפים כמעט ללא פקקים בבוקר חוץ מרמזור שמעכב.. המון טרמפים אפשר טרמפ קבוע למרכז העיר אוטובוס כל שעה וחלק כל שעתיים יש קראוניים בהצלחה

מצפה לת'מ ירושליים זה 20 דק באוטבוס ואין פקקים?
דרך איפה הוא נוסע??

אלא אם אתה באוטו וגם זה לדעתי קצת יותר..

זה בדיוק 35דקות על השעון!! !!

אתה אומר דברים לא נכונים

האוטובוס במקרים מאד נדירים מגיע תוך 35 דקות. לרוב זה לוקח 50 דקות, אם לא יותר.

 

הטרמפים לא הכי מדהימים. יש הרבה מהיישוב לירושלים בשעות הבוקר, ומירושלים ליישוב בשעות הערב. מעבר לזה, אתה יכול להיתקע בטרמפיאדה שעה וחצי - שעתיים בכיף (היום נתקעתי שם מ11:30 עד 13:10)

יש אוטובוס ישיר מס 216 אתה יכול לראות את המסלול שלו בעצמך ולראות שאני לא אומרת סתם דבר שני יכלת לקחת אוטובוס זה בחירה שלך שחיכית לטרמפ בשעה לא הגיונית של היום

המידע והניסיון שיש לי זה מקו 125

אחרת היית יודעת שמשעה 11:00 אין אוטובוס עד 13:00..

לכן אין ברירה אלא לנסות את המזל בטרמפים..

והוא חיכה עד 1וחצי זה אומר שיכל לעלות בשעה 1 וחוץ מזה אמרתי שהאוטובוס הוא אחת לשעתיים חוץ מבערב אז יודעים גם איך לארגן את היום וגם אם בכל זאת עומדים בטרמפיאדה יש את קו 961 שהוא מגיע עד לצומת היישוב. .

עברנו לשם בתחילת שנה יחד עם חבר של בעלי, שנינו זוגות צעירים ליחידות דיור דומות. השכירות לא גבוהה בכלל א-ב-ל, ישנה דרישה בישוב לשלם סכום שעומד על 3000 ש"ח שנכנס תחת קטגוריית "דמי פיתוח". הסכום הזה נגבה בצורה לא חוקית משני סיבות. א. הוא לא משמש כדמי פיתוח באמת אלה כ"דמי רצינות" (לא רוצים בישוב אנשים שלא באו להשתקע בו ז"א לא רוצים זוגות צעירים שמחפשים פתרון דיור ואת זה שמעתי בפירוש ממזכיר הישוב בעצמו!) ב. ע"פ חוקי מדינת ישראל אדם ששוכר יחידה מחוייב רק כלפי בעל הבית שלו והתשלום היחיד שהעירייה או המקום יכול לדרוש זה ארנונה (שבד"כ משולמת שם ע"י בעלי הבית כי היחידות לא מופרדות בטאבו כדי לא לשלם עליהם מס). אין שום זכות ויכולת חוקית לדרוש את התשלום ולכן מזכירות המקום מחתימה את הזוגות הצעירים והתמימים על מסמך הצטרפות לאגודה שיתופית (בעורמה, ללא הסבר מפורט של מה ההשלכות וגם ללא הבהרה שזו אינה חובתם!!) הצטרפות לאגודה מחייבת את חברי האגודה בהחלטות האגודה ומתוקף כך בתשלום הנ"ל. בעלי לא היה מוכן לחתום על המסמך מה שהעמיד את הישוב במצב שאין לו אפשרות חוקית לגבות מאיתנו את הסכום. חבר של בעלי עזב את הישוב כי לא היה מוכן לשלם את הסכום וכי לא ידע את מה שאנחנו ידענו. למזלי, גם במשפחה של בעלי וגם בשלי יש עורכי דין שעוסקים במקרקעין שלאחר בירור קצר איתם הבנו שאין לישוב ולשום ישוב אחר זכות חוקית לדרוש "דמי כניסה" "דמי פיתוח" וכו' על נכס שלא בבעלות השוכר. אנחנו עוזבים את הישוב בסוף שנה כי אנחנו לא מעוניינים לגור במקום שבו נוהגת מידת סדום. מה שרציתי להגיד בעיקר זה שאל תהיו תמימים!!! אל תסכימו לשלם כסף כי "כולם משלמים" או כי ביקשו או כי ככה כתוב! יש חוק במדינה שלנו! אל תתנו שינצלו אתכם. בהצלחה לכולם!!

מה המחירים בנוקדים?
7 דק לאן בי'ם?
תודה...

קארוון לא צריך אישור ,תבדוק עם עו"ד מקרקעין ,רק תמצא שטח שהוא לא בבעלות פרטית .וכמובן צריך לשלם על התקנה של תשתית חשמל מים ,גז אתה מביא בלון ,ואינטרנט יש netstick

יישוב סמוך שאוכל לקנות קראוון ולהציב?
זה יצא הכי זול אם אני מתכוון להישאר שם כ4 שנים

לא כלכך יודעת מחירים, תבדוק בלוחות יד שניה.

תחבורה: יש תח"צ מעולה, קווים בתדירות גבוהה מאוד והרבה תחנות כך שבטוח תהיה תחנה קרובה אליכם. מחיר כמו נסיעה פנימית בירושלים, כך שחופשי סטודנט מכסה גם את הנסיעה למעלה אדומים, ויש מעבר וכדומה.

זמן נסיעה - כ20 דקות לגבעת התחמושת.

אם תרצה עוד פרטים אפשר בפרטי

בדקנו שם מחירים פעם כי רצינו לעבור.. לדירת 2 חדרי שינה לוקחים 3000++

בשתי המקומות אתם עלולים להיפגש?

אבל מקום אחד קצת יותר רחוק.

מספיק רחוק למה לא? הוא לא יכול להכתיב לכם את החיים.. מה יהיה שלב הבא? באיזה גנים לרשום את הילדים ובאיזה מקום עבודה לעבוד?! !!

תתעלמו מהקרוב משפחה ותעשו מה שאתם רוצים.

אותו לכף זכות, (כך שמעתי ממישהי שעשתה וזה עזר לה מול מנחה לדוקטורט שעשתה לה צרות צרורות) ואז זה עשוי להעלם,

אבל גם לשאול רב.

אתם צריכים להציב לו את הגבול, בלי פחד, ובלי להראות לו שאתם מפחדים,

ואם הוא ממשיך, ומאיים אז להזמין משטרה, למה מי הוא? חצוף מחוצף!

לנקות את עצמך מרעל מיותר ...לגור איפה שטוב לכם!

הבעיה היא שזה נרגע עד הפיצוץ הבא...

אם זו לא אופציה, אז באיזור הרחוק יותר מבין שניהם.

ולא בשביל להיכנע לו, אלא כי אם אדם רוצה למרר את החיים הוא יכול. בקלות (קל להרוס, הקושי הוא לתקן אח"כ)

במיוחד אם הוא אדם אלים.

ואם רוצים לחיות בנחת ובהרגשה טובה, עדיף למנוע צרות.

(זה קצת כמו שאומרים- בכביש אל תהיה, צודק תהיה חכם. גם כאן עדיף להיות חכמים ולאו דווקא צודקים, כדי לא להתחרט על זה אח"כ.)

 

בכל מקרה, בהצלחה בהחלטה! מה שלא תעשו..

(כתבתי את זה כי רציתי להציג צד שונה)

הייתי מנסה כמה שיותר להתרחק מאותו אדם. נשמע מדברייך שאין עם מי לדבר ואין עם מי לעשות שיחת ליבון.

אם כן, כדאי לפחות לשמור על המרחק והפרטיות שלכם. להימנע מלהיפגש איתו ולהימנע מלדבר איתו כשנפגשים.

 

בתור אחת שיש לה קרובי משפחה שאנחנו לא בקשר איתם בגלל פיצוצים חוזרים ונשנים, אני מבטיחה לך שזה לא הפריע לי

להיפך, זה רק גרם לי להעריך יותר את ההורים שלי- כמה מאמצים הם עשו בשביל כן לשמור על קשר עם אותם קרובים, כמה הם באו לקראתם בשביל כן להיות בקשר עם בני משפחה, ואיך בסוף הם שמו את הגבול והחליטו שעד כאן, ולא עוד.

זה כן לימד אותי הרבה.

 

המקרה שלכם שונה כי קרובי המשפחה שלנו לא חיפשו דרכים ללכלך עלינו ולהזיק לנו (הם גם גרים בחו"ל אז גם בעבר לא התראינו הרבה).

 

בהצלחה רבה.

עליכם לפנות למשטרה ולהתלונן.

אסור להקל ראש בדברים כאלה שאחריתם יכולה להיות רעה מאד

גם לי היה משהו דומה עם קרוב משפחה, 

ומה שלמדתי מזה, שכשיש אפשרות וכוחות להתמודד - זה מעולה.

וכשאין - מכל סיבה שהיא, צריך שיתוף פעולה ואין, אין כוחות לזה וכו' - הכי טוב זה להתרחק.

זה לא בריחה מהתמודדות, זה הדבר הכי נכון כדי לשמור על השלווה והחיים הטובים שלך.

ואפילו שווה להקריב בשביל זה חסרונות מסוימים וקשיים שיהיו במקום הרחוק יותר. זה נראה "לא פייר", למה שאתם תשנו את החיים שלכם בגללו, אבל זה לא ככה. זה לא בגללו. זאת מציאות חיים שה' נתן לכם בחכמתו, אנחנו לא יודעים למה, ואתם במציאות הזו צריכים לעשות הכל כדי שיהיה לכם טוב, חיים שלווים ומאושרים.

לא סתם כתוב שצריך להתרחק ממחלוקת ומשכן רע... עדיף פת חרבה ושלווה בה... מקום עם יותר חסרונות, ובלי הקשר שלא טוב לכם.

 

והנסיון שלי מראה, שכשהתחלתי להתרחק, לאט לאט יש לי יותר ויותר כח להתמודד, ולהתקרב מעט, לא בצורה שתרע לי ותפרק אותי...

המרחק רק עשה לי טוב, ולקשר עם אותו קרוב.

לא נראה לי שאם היינו נשארים קרוב המצב היה משתפר...

 

בהצלחה רבה!

מה מלהיב אותו?

כלי עבודה?

נגינה?

דברים שקשורים לטיולים או טבע?

תנסי לחשוב ממה בורקות לו העיניים...

אחרי שיהיה לך תחום יהיה קל יותר. 

ולראות כיצד מגיב, משום שזה אומר שהוא חייב להיות גבר שמסוגל לעשות מכונה מדי פעם, או להוציא ילדים מהגן, ואפילו להבין אותך כשאין אוכל חם כל יום, או כל יומיים אפילו.

עוד ענין: חייבים להבין שכשלומדים, אז לא עושים הכל בד בבד. צריך לוותר על משהו. כמו למשל על סדר ונקיון בבית שלא יראה כמו בית מרקחת,

ולדעתי לא הכי כדאי, כי זה ממש מבלגן את החיים,אני חושבת שאם את לומדת, אז תסיימי, אם את רוצה להתחתן אז תתחתני אבל כל הבלאגן הזה יחד, זה ממש קשה, אנחנו כבר לא מסוגלים יותר,

וגם אני ראיתי את החברות שלמדו איתי, איזה קשה היה להן ואז מה שקורה שאת יוצאת קרחת מכל הכיוונים, גם הלמודים שלך לא נראים כמו שצריך, וגם הבית לא וגם הילדים פחות עם אמא

קיצר,

כמובן אם למדתי אז אני בעד, אבל מציעה לשתף את הבחור ולחכות לתגובה ממנו, כי כמה שאני אמרתי בפגישות, בעלי טען שלא אמרתי לו,ותכלס במבט לאחור אני חושבת שאכן לא דברנו על הקושי ממש.

התכוונתי שיצאתי בעבר עם מישהו..
אבל כרגע אין לי אף אחד..

אז כדאי 'לצאת' או שכדאי קודם לגמור לימודים??

יותר קל להשקיע בלימודים בלי חבר?? (פעם בשבוע דייט, טלפונים בערב, להשקיע בקשר..)

אז עדיף לדחות את זה לאחרי הלימודים??

כי גם בלימודים צריך להשקיע..

וכדאי לא לעכב בגלל זה (כמובן, את גם צריכה להיות שלמה עם זה. להבין את החשיבות - ולהיות נכונה להשקיע מה שצריך גם בבניית בית).

 

[ואגב, הביטוי "חבר" אינו טוב לדעתי ולא שייך. התקופה הזהו אינה עומדת "בפני עצמה" כאיזה "מוסד". היא מוכוונת למשהו. אמצעי. נפגשים, מבררים, עד שמגיעים לשלמות עם החלטה אם מתאים להתחתן]

 

 

אבל לא מצאתי מילה מתאימה יותר..

וכמה כוחות נפש וגוף יש לך.

אשמח לייעץ באישי.

מסיבה זו. ואכן התחתנתי בסוף הלימודים.

וודאי שקשה לשלב, וודאי שיש חסרונות בזה, 

אבל חתונה היא דבר כל כך חשוב, כל כך גבוה, שאם בלי קשר ללימודים את מרגישה בשלה לזה - לא הייתי דוחה.

ברור שצריך לשים את הדברים על השולחן, ולדבר עם מי שנפגשים איתו על זה, אבל לא לדחות לגמרי.

,זה שנים חשובות כל כך, חבל לדחות את החתונה.

ונכון, קשה, אז מה?

 

(התחתנתי בלימודים, ועכשיו אני צריכה ללדת בלימודים, ויש לי כבר ילדים בבית... הנסיון קשה אבל מספק ואפשרי לגמרי.)

מחפשת מסגרת עכשיו!!!!

לא תמיד קל, אבל אפשרי.

בטח שלא כדאי לדחות בגלל זה פגישות והצעות.

 

אלא אם את הולכת ללמוד רפואה, אבל אז- תחכי 15 שנה עד סוף הלימודים- סטאז'- התמחות כדי להתפנות למשפחה?

 

אני עזבתי לימודים תובעניים בשביל המשפחה (וגם בשל חוסר התאמה..).

נראה לי שכדאי להציב סולם עדיפויות.

 

גם בהמשך החיים תצטרכי להתמודד עם עומס של בית ועבודה (הרי בשביל זה את הולכת ללמוד, לא? לא נראה שאת מתכננת להישאר בבית אחרי החתונה..).

 

אם יש קושי, לעיתים אפשר לפרוש את הלימודים על יותר שנים, לבחור מקום לימודים שיותר מאפשר חיי משפחה (קרוב למקום מגורייך, יש מעון במכללה וכד', אין לימודים סביב השעון..) 

 

החיים מאתגרים, צריך להתמודד עם סתירות ודברים מקבילים שלעיתים מתנגשים.

בהצלחה..

סיימו בהצתיינות!
יש מכללות שיש גן ילדים .

תלוי בת כמה את, עד כמה את לחוצה להתחתן,

אם אפשרי מבחינתך הייתי ממליצה לך להתחתן רק אחרי שתסיימי שנה א'.

אני התחתנתי באמצע שנה ג' ומאז החתונה נגמר לי כל החשק להשקיע בלימודים. והייתי מהחרשניות שיושבות בשורה הראשונה...

בדיוק בגלל שעושים סדר עדיפויות ומשפחה קודמת, השקעתי פחות בלימודים, למזלי נולדו לנו ילדים רק אחרי שסיימתי ללמוד,

זה ממש קשה ביחד. תחשבי טוב לפני שאת מכניסה עצמך לתוך זה.

אולי אל תדחי הצעות שידוך אבל גם אל תיזמי ותחפשי .

בכל מקרה, בהצלחה.

את לא יכולה לדעת מה יהיה איתך ולכן לפעמים חהיה קשה ךהגיש דברים בזמן.
אבל-
אל תדחי לימודים.
תתחילי עכשיו כדי שכמה שפחות זמן תהיי בלימןדים ונשואה.

אז אין שום בעיה, להפך.

זה כיף ללמוד כשיש בן זוג תומך ואוהב.

האם את רוצה להתחתן?
מרגישה שזה מה שנכון לך, חשוב לך, השלב הבא בהתפתחות שלך?
אם את שם, זה הזמן לחשוב באמת גם על רצונותייך ללמוד ולחשוב איך משלבים אותם עם חיי משפחה.


אני רק מציינת שזה אינדיבידואלי-
יש נשים שלמדו התחתנו וילדו כמה ילדים,
ויש נשים שמאז שהקימו משפחה לא הצליחו ללמוד
ולהסתדר עם כל המחויבויות.
מתוכן חלקן שמחות בהעדפה שלהם את הבית,
וחלקן מתוסכלות על זה שהן 'אבדו' את ההזדמנות
לפתח את עצמן ולאפשר לעצמן מקום נוסף להתפתחות וגם לפרנסה.

לאיזה סוג את שייכת?
רק את תוכלי לענות לעצמך.


החלטות נכונות בע"ה!

בס"ד
אנחנו עושים את ההשתדלות שלנו ואנחנו לא יטדעים איך ולאן ה' יוביל אותנו בחיים..
אני התחתנתי בתחילת הלימודים ברוך ה' וילדתי במהלכם ושמחה על כל הטוב שזכיתי לו ברוך ה'!!
אז נכון שאולי הציונים פחות טובים ונכון שיש מנים יותר קשים, אבל לדעתי סדר העדיפויות הוא הכרחי!!
אני רוצה להאמין שלכל אחד ואחת הקמת משפחה חשובה יותר ממקצוע ולכן זה דבר שלדעתי בשום זמן אסור לוותר עליו!! ובגלל שאנחנו לא יודעים מתי ועם מי זה יקרה- אנחהו צריכים להמשיך לחיות את חיינו בהשתדלות המקסימלית שלנו ולהתפלל שה' יכוון אותנו בצורה הטובה ביותר.
ואני ממש מרגישה מלא פעמים שה' איתי יד ביד ועוזר לי ממש בכל הדברים שאני צריכה!!
ואגב, התואר שלי לא נחשב לתואר קל.. ממש לא.. אבל בעזרת ה' כבר אפשר לדמיין את הסוף
אם יש לך עוד שאלות- מוזמנת (נראה לי שאת בת..) לאישי בשמחה!!

אבל קשה מאוד. אשתי שתהיה בריאה לומדת קשה מאוד, וגם יש לנו ילדה ב"ה.. לצערי אני לא יכול לעזור לה כל היום, אז הרבה היא צריכה לעשות לבד.
זה קשה מאוד- אבל עדיין אפשרי.
חשוב לציין שרוב מקומות (אונ', מכללות) לא באים תמיד לקראת.. עדיין זה תלוי מה המקצוע, כמה זמן וכ'ו.
בהצלחה!

עזרתם לי מאוד!!

כולם עוברים את העייפות הגדולה הזו אחרי החתונה. זרום עם זה. התחתנת רק לפני שניה וחצי

עוד זמן... תן לעצמך ליצנוח, לישון, להתפנק בבית... 

הנחלה, אז תנוח...)

כתבתי לך בזמנו לאכול הרבה וטוב, לישון הרבה, 

כי אחרי החתונה יש המון עייפות 

זה נגרם מכמה סיבות

כי עם השנים תהיה עייף הרבה יותר ממירוץ החיים והמשפחה, ב"ה,

ותיזכר בגעגוע בעייפות הזו,

שעוד איפשרה לך לנוח כשאתה עייף.... 

(ועכשיו זה אומר סוף הריון ויש עוד ילד בבית)

 

אני בנאדם עייף כרוני, עוד לפני שהתחתנתי,

ועם השנים זה התקבע לנוכחות קבועה בחיי....

אני אישית הייתי אומרת שלא יתנו יותר מההורים שלי,

אם כל כך מפריע לצד השני שהם נותנים יותר מהצד שלך והם לא עושים את זה משמחה ופירגון, וכל הזמן מתסכלים מה הצד השני נותן.

אז באמת הייתי מעדיפה יותר קושי, ויותר להצטמצם ולא להכנס למדידות כל היום.

הם נתנו עוד 200 שח ואתם רק 100..... הם שמרו שעתיים.... ההורים שלך רק שעה.

אולי הם נותנים יותר טכנית וההורים שלך יותר תמיכה רגשית??

 

אם בן/בת הזוג לוחץ זה לא בסדר מאחר וכל צד אמור לתת כמיטב יכולתו ואפשרויותיו.

אם ההורים שנותנים יותר באים בטענות זה לחלוטין לא לגיטימי. הנתינה שלהם אמורה לבוא מרצון ואהבה. לא רוצים לתת - לא צריך!

לפעמים יש אילוצים, למשל אם לצד אחד יש יותר ילדים נשואים או יותר נכדים אז בהכרח הם מחלקים את תשומת הלב ואז כולם מקבלים פחות מאשר מהצד שאין לו הרבה ילדים או נכדים.

מה הכוונה? שההורים של השני נותנים יותר ורוצים שגם ההורים שלך?

 

או שהבעל "דורש"?..

 

בין כך ובין כך - צריך להבהיר ברור ובנעימות: מי שנותן - תודה רבה. אף אחד לא חייב לנו כלום.

 

והאהבה והכבוד שלנו אינן תלויות בכך. אם כי ברור שאנחנו מלאי הוקרת טובה על כל נתינה, וגם זו סיבה לאהבה ולכבוד.

 

 

לא להיתפס בשום אופן ליצר הרע הזה של "השוואות". קל וחומר ש"הצד שלכם" נותן כשמתאפשר - כל הכבוד לו. להיות מלאי הכרת הטוב ואהבה ללא כל תלות ב"תמורה". דייכם שגידלו אתכם...

 

[אם הכוונה שההורים דורשים - כדאי שאת ובעלך תחליט "פה אחד" שמבינתכם אין מקום לדרישות והשוואת. "יטענו" משהו - תגידו בנחת, ממש תודה לכם על כל העזרה, אבל אנחנו לא מבקשים ב"כח" מאף אחד. אוהבים את כולם. יתרגלו לזה..

לבוא בתדירות גבוה לשבתות
רב החגים אצלם..

לא קשור בכלל..

 

מה זה, "קונים" אתכם בכסף?....

 

תראי מה הוספתי בסוף התגובה הקודמת.

 

העיקר שאתם תחליטו ביניכם - באופן מוסרי לגמרי - שאין כל קשר בין ה"נתינה" הגשמית ועזרה וכו' - לבין זה שאתם מגיעים אליהם יותר מהורייך.

 

אתם מלאי תודה להם על כל טוב - אבל לא קשור. ההורים שלך הם הורים לא פחות. אתם אוהבים את שניהם.

 

כמה שתאמרו את זה בנעימות ובבהירות מההתחלה - ככה הדברים יהיו ידועים שהם כך.

 

וכך ראוי להיות.

 

לא מדובר שמצד אחד יש "רשעים" ומצד שני צדיקים שמצילים מידם... מדובר בהבדלי "יכולת" - נו, אז מה?..

 

[כלומר: ההבנה שלי היתה שהדרישות הן יותר אצלם מאשר אצל הורייך..  אם סתם רוצים שתבואו הרבה - אז מצד אחד יש מקום להשתדל לשמחם, אבל עם זה עצמאות. לפי מה שאפשרי מבחינתכם]

 

 

 

 

 

 

 

הם ודאי לא רכשו אתכם.

 

כדאי להבהיר את זה באופן חד משמעי, שיצאו מהתפיסה המעוותת הזו

וכמה שיותר מהר יותר טוב.

ראוי שכל צד יטפל בעניינים הקשורים בהוריו שלו קשה להאמין שהורים יגידו דברים כמו "אנחנו קנינו לכם מכונית ולכן תבואו אלינו יותר".

אתם צריכים לכבד את שניהם זה אמנם טבעי שתבלו יותר איפה שיותר נעים לכם אבל תשתדלו שזה לא יבלוט יתר על המידה.

אם נוצרת התניה ש"אנחנו נותנים סכומי כסף ועוזרים כלכלית ולכן יש לנו מילה וזכות להתערב" - אז תודה רבה, אבל לא תודה.

 

החיים שקטים יותר כי השלום בבית חשובים יותר מעזרה כלכלית. תמיד אפשר להסתדר איכשהו.

 

אנחנו העדפנו לקחת הלוואות (גדולות) מהבנק ולא מההורים...

 

 

לכל עזרה כלכלית יש מחיר. לפני שלוקחים צריכים לחשוב אם אפשר לעמוד במחיר (זה יכול להיות ביקורת על התנהלות כלכלית, ציפייה ליותר עזרה מצדכם).

שעוסק בשורש, גם של הגורמים לחיכוכים שע"פ רוב יש להם אותו השורש. .

חג פורים שמח,

 

מלא אהבה ואור לכל עם ישראל

באופן אישי- ההורים ממש לא שמחים לראות שהוצאנו עליהם כסף מיותר-

אבל בשני הצדדים יש סעודות פורים רבות משתתפים (למרבה הכיף- לא באותו יום)- כך שמשהו לסעודה ובקבוק יין טוב-

הכי שימושיים ומשמחים!!

 

זה יכול להיות: מנה עיקרית (שתצטרף למה שהם מכינים ויעשה מבחר גדול יותר), פשטידות, קינוחים שווים, תוספות וכד'.

לחם ביתי וממרחים שונים - משלוח מנות בריאותי אפשר להוסיף זיתים וכדומה...

* ארוחת בוקר-קורנפלקס מכינים סלטים, בקבוק שוקו,עוגיות ועוד....

*חד פעמי- הבאנו צלחות צבעוניות וסכום וראנר וקערות לסלטים ועוד לסעודת פורים והוספנו למבצע שתי מנות

*צבע אחד כל המשלוח בצבע אחד ודברים שימושיים לבית

*מטאטא מסיליקון וחומרי ניקוי וגם שתי מנות

 

בהצלחה וחג שמח

ריבות, גרנולה, עוגיות, חמוצים, חומוס ביתי, סלט חצילים, מטבוחה, ליקר ביתי, לחמניות, וכו'

אחים וגם ככה אני לא מבינה את העקשנות של בעלי להביא להם משלוח מנות. זה עלול להעליב את אמא שלי אבל אין לי כח להתווכח על זה..

אם זה לא דורש ממך הרבה.

ולהוסיף בקבוק יין ועוד מאכל קטן מעשה ידייך.

איזה כלי יפה מעוצב עם משהו ממעשה ידיך! ההורים אוהבים הכל...

אם יש לכם ילדים - להכניס למשלוח תמונה על מגנט של הנכדים. אפשר לעשות ב'צמצם' למשל. זה ממש משמח סבא וסבתא

עם תמונות של הנכדים...

(אפשר לתקוע עם קיסמים בעוגה או כל רעיון יצירתי אחר)

ב"ה זו הייתה החלטה משותפת ועקרונית.. ההורים לא צריכים לפרנס את הילדים...
עדיין אין לנו ילדים, כך שתמונות הם לא רלוונטיות אבל זה רעיון יפה..
אהבתי את הרעיון של מתואמת לשים בקבוק יין לסעודת פורים עם מאפה נחמד...
תודה רבה על כל העצות היפות!!!
שנזכה רק לשמח את הורינו..
פורים שמח!!!

כשאתה מצהיר "אני חולה על אשתי"?

הרי לפי הסיפור היא נמאסה עליך

שה"עצות" פה מתחילות מההבנה שלך את ה"דעות" שאמורות להיות.

 

אדם ש"אוהב" והבעיה שלו היא שאינו מרגיש "ריגוש", כי הוא "ממצה דברים במהירות" - צריך ללכת לרב ו/או לפסיכולוג/יועץ, כדי שיעזרו לו לעשות סדר בתוכו. ולהפנים מה ערכה ועניינה של אהבת-אמת ואיך חיים בנישואין לאורך זמן. זה מתחיל מתפיסת עולם וגם עבודה מידותית ונפשית, כדי לחיות לפיה.

 

ובאופן הזה, גם לא יעזור משהו אחר - כי גם הוא "יתמצה", הקיצור, הריסת החיים. מוטב לתפוס את עצמו בזמן.

 

 

[כל הנ"ל - כמובן בהנחה שההודעה אמיתית, ולא סתם שמישהו החליט לזרוק פה משהו "מומצא" כפי שלעצרנו קרה כאן לפעמים] 

אין פתרונות קסם ...הרי הבעיה טמונה בך לא בסביבה שלך אז הפתרון נמצא גם כן בך...

בנ"א צריך סיפוק בחיים מלימודים/תחביבים וכו' ולא לתלות את כל החיים בבן זוג.

ממילא, בן זוג זה רק תוספת, אז לא תולים בו סיפוק לשיעמום.

תפיג את השיעמום עם עצמך , תחפש חידושים בתחביבים , בלימודים, תכיר חברים חדשים,.

אתה מעלה פה עניין שורשי שמצריך עבודה מתמשכת, ולא תשובות שינתנו מעכשיו לעכשיו על רגל אחת.

בעיקרון, כבר התחייבת לאישתך, לילדים וכ'. אתה אומר על עצמך שאתה "ממצה מהר". אז מה אתה מתכנן? יש לך כמה אופציות, אחת- (ואכניס את דעתי ואומר שהיא גרועה...) למצוא משהי אחרת ואז כנראה עוד כמה שנים תמצה שוב ואז מה? עוד הפעם להחליף? לא משתלם (וגם לא כלכלי...).

אופציה נוספת זה לחיות בהחמצה כמו שאתה עכשיו ולהמשיך לפזול לצדדים ולקבל משם ריגושים חטופים (מים גנובים ימתקו) זה לא מוסרי ואסור לפי התורה.

אופציה נוספת (ודעתי- המועדפת, והכי אמיתית ומולידה שמחה ואהבה אמיתית) להתחדש עם אשתך, וכל פעם למצוא איתה את הריגוש החדש, וככה לא תמצה אף פעם...

איך עושים את זה? תחשוב מה מרגש אותך? אם זה בילויים, אז תשקיעו בזה כסף וזמן אם בתחום יחסי האישות יש סדנאות של מרכז יה"ל לזוגות דתיים (תחפש בגוגל) והם מצייעם כל מני רעיונות, כמובן במסגרת ההלכה.

וכל מה שבא לך לעשות עם אישה- פשוט תתחיל להגשים עם אישתך, גם אם היא לא מובילה את זה אז תעשה אתה. לדוג' בא לך ללכת איתה לברכה, אז תזמין מקום (יש ברכות ששוכרים לזוג) ותלכו ביחד, בא לך לקבל מתנות, אז תיקח אותה לקניון ותגיד שעכשיו כל אחד קונה מתנה לשני...בא לך מסיבת ריקודים, תסדר את הסלון יפה, תשים מוזיקה טובה ותזמין אותה לריקוד...אל תוציא אותה מהסיפור, זה חבל....יש לכם אהבה...

יש כאלה שסדר יום מתוכנן וכתוב עוזר להם, יש כאלה שלרשום כל דבר שהם עשו עוזר להם ונותן מוטיבציה לעשות עוד קצת להגדיל את הרשימה, יש כאלה שהבטחות של פרסים עוזרות להם ועוד המון סוגים..

אני מעדיף את השיטה הישירה, את רוצה לקום ולעשות? פשוט תקומי ותעשי בלי שום טריקים ותעלולים.

את עצמך.

וחוץ מזה, אני מבינה,אבל ברגע שיהיה לך סדר יום,את תראי איזה כיף זה,

וגם הילדים, תחשבי עליהם כי זה בטוח מקרין עליהם גם כן.

נ.ב.אין לנו עדיין ילדים..

לפעמים הגלגל מתחיל כך,

לדעתי עוד רעיון בלי קשר למה שכתבתי עכשיו:

תקראי על חשיבות השינה,

את יודעת, פעם שמעתי מרב מקובל שאמר שעדיף לישון מעשר בערב עד שתים בלילה מאשר לישון מאוחר ואפילו לישון שתים עשרה שעות רצוף.

הוא אמר גם שהשינה בקבלה היא סוד גדול , ושהחשיבות שלה לא מספיק מובנת לבני האדם וחבל כי רעות רבות באות בשל כך.

כל המחקרים מראים לפי מיטב ידיעתי ששינה טובה ומספקת בשעות הנכונות , גורמת לריכוז טוב יותר, לעור יפה , לחיוניות, למרץ, יצירתיות, אפילו קראתי שאנשים שישנים טוב ומספיק הם בעלי יוזמות ורעיונות טובים יותר,

אם תקראי זה יעזור לך להבין את גודל החשיבות,

וכן חשוב עכשיו כי אחר כך יבואו הילדים ואז יהיה לך קשה להתחיל עם זה.

אבל לא רק.

 

לדוגמא אתמול ממש ניסיתי להספיק דברים ולגמור מוקדם

 

ובסוף יצא שרק שעה וחצי אחרי שתכננתי הלכתי לישון.

 

ואח"כ גם לקח זמן עד שנרדמתי(אבל יחסית לא הרבה)

בגלל שהתרגלתי לישון מאוחר,קשה לי פתאום לעצור את הכל ולישון מוקדם.

ואז מימלא אני קמה מאוחר.

תתחילי להרגיל את הגוף לישון מוקדם. בהתחלה לא ילך, ואולי גם אחרי כמה נסיונות טובים לא ילך

ובסוף- זה יצליח. כי הרי זה הרגל שהוטבע בגוף, והרגל אפשר לשבור.. 

אין סיבה שלא ילך. עם הרבה רצון והתמדה..

למה לקום מוקדם? כמה מתגעגעים לקום מאוחר שיש ילדים...

וחשבתי על זה שעכשו אני יכולה להנות מזה.

 

מצד שני באיזה שהוא שלב אני רוצה שהיום שלי יהיה מנוצל

 

ואספיק דברים בבית.

 

כשאני קמה מאוחר אני לא מספיקה כמעט דברים

 

ואחרי העבודה כבר עייפה ולא תמיד יש לי כח לבית..

להכנס למיטה מוקדם, ועם הזמן זה יבוא לך,

אבל תנסי גם לטפל בקושי שלך לישון,

כמה דברים שעוזרים להרדם:

ספורט במהלך היום,

לא לפני השינה! כי זה מעורר וגורם לקושי בהרדמות !!

אומגה שלוש ממקור צמחי, אמנם יקר, אבל שמעתי מכמה וגם ניסיתי וזה ממש עוזר,

מקלחת חמה וכדומה

והרפיות לפני השינה, לא משנה אם את לא בלחץ, אני התרגלתי להרדם כך בימים שקשה לי לישון,

אני לא חושב שהוא הנושא

ברור שהלכתית הקב"ה מעדיף שתלכו להורים שלו, אלא אם כן יש שם פריצות\הוללות וזה יגרום לו לעשות עבירות

אבל לפי ההרגשה שקיבלתי מהסיפור לא נראה לי שהנושא הוא הקב"ה

פשוט לא נוח לו שם.

לא כיף לו, מזכיר לו דברים מעצבנים, הוא שונא את האווירה. ולא בא לו להרוס לעצמו את הפורים

הוא מדבר בדיוק כמוך - גם את לא רוצה להישאר בבית כי יהיה אווירה עצובה שתהיו לבד בישוב דפוק, ואצל ההורים שלו יש אקשן, וכיך להיות אצלם

 

כך שיש לנו כאן ניגוד אינטרסים רגיל בין שני בני זוג, שצריך ללבן ביחד ולראות מי מוותר כאן

 

אל תכניסו את אלוקים למריבות שלכם, הוא לא צד בענין.

 

(אולי אני מדבר שטויות מוחלטות, אבל זאת ההרגשה שקיבלתי)

דבר ראשון, הקדמה ששכחתי לכתוב, בהדרכת כלות שלי הדבר שהמדריכה חזרה עליו הכי הרבה זה "תלכי אחרי בעליך בכל החלטה, תכבדי אותו, תתמכי בו ורק ככה תזכי לזוגיות מאושרת" וככה אני נוהגת בכל ההחלטות שלו אני תמיד שמחה איתו ומקבלת את דעתו (הוא באמת בנאדם חכם ומוכשר ככה שזה לא כזה קשה..). גם לגבי הפורים הזה אמרתי לו- מה שיעשה לך הכי טוב אני איתך. זה לא הנקודה, אנחנו לא רבים על דברים כאלה. זה פשוט הרגיש לי שאולי הגיע הזמן להעיר את תשומת ליבו לזה שהוא מגזים ושאולי יש פה פגיעה בכבוד ההורים

אז בואי ננסה להפריד

 

את אומרת בסעיף אחד שבשבילך אישית זה קשה ועצוב, ובסעיף שתים שאת מפחדת שזה לא בסדר

 

קיבלת הדרכת כלות מצוינת, ואת מכבדת את בעלך. 

אני אישית יותר חושב בכיוון של פתיחות, לומר לבעל בדיוק מה שאת חושבת ומרגישה, יחד עם נתינת כבוד. לא?

אם יש לך חשש שיש כאן בעיה תורנית, פשוט תעלי את החשש לפניו, ותשדרי לו - אני רק מעלה טענה, בכל מקרה אני אקבל מה שתחליט.

ולדעתי חשוב גם לומר לבעלך שזה מבאס אותך, כי אני מניח שזה אחד מהשיקולים שחשובים לו... והוא לא יכול לנחש.

 

 

אבא של בעלי דווקא בשנים האחרונות מתחזק ורוצה לשמוע דברי תורה וזה חשוב לו, והאווירה שם היא לא של הוללות (אשכנזים...) ולא יושבים ומרכלים או משו כזה, פשוט זה לא אווירה של ישיבה! כמו ברוב הבתים...

גם אני הייתי קצת כזה, יותר דוס מההורים ומשתדל להתרחק מהם

זה הרבה פעמים עניין של בגרות, לדעת להכיל את השונה ממך

זה אפילו קשור להתפתחות מוחית שמתרחשת באמצע או סוף שנות העשרים

עם השנים יש סיכוי טוב שהוא ילמד לכבד את ההורים שלו

ולא להרגיש מאויים מהם או ריחוק. 

אז לפעמים צריך קצת סבלנות. שיעור ה זה צעיר....

וברור שלא תגידי לו כלום, כי זה רק יפגע בו. הוא ילמד לבד או שלא ילמד בכלל. 

אבל את כן יכולה להראות לו שאת אוהבת את המשפחה שלו, זה אולי יכול לעזור. 

 

בקשר לפורים, יכול להיות שיהיה לך קשה, 

אבל אם תדברי על זה עם בעלך, תסבירי לו שאת מקריבה בשבילו בשמחה\

ואז אולי תוכלו לבנות לו"ז פורים זוגי, שיתן לך בו מקום

 

ויניח לצד השני....

ופעם באמת היה פחות קרוב אליהם (בעוונותי דיברתי איתו על זה.. ממש מיותר). כשנולד לנו הבכור הוא התקרב אליהם. הוא אמר שפתאום הוא הבין מה הוא בשבילם ומה הם עשו בשבילו. ונראה לי גם הקטע של להיות הורים הוסיף קשר. בכל אופן בעניין הקשר שלו עם ההורים שלו - קחי את הזמן... בדרך כלל זה בא...

ואת יכולה מצידך להתקשר אליהם לפני חגים או אפילו ביומי שישי מדי פעם לאחל שבת שלום/חג שמח. מן נימוס וכבוד שכלה חולקת לחמותה. בדרך כלל זה ממש משמח.

תזכירי לו את זה וכמה שזה חשוב!

אצלנו המצב הפוך, אני זאת שבבעלי מתעצבן על כך שאני לא מספיק מכבדת אותם זאת אומרת שלא מגיעה מספיק וכולי.

ואני ממש מרגישה שמתעלה אליו צודקת, תמיד אני אומרת לו מה הקשר שלך לזה?למה גם אני נכנסת לך לתוך היחסים עם ההורים שלך?

תראי זה , ממש קשה לחזור כל פעם למשפחה שכל העולם שלה שונה משלך,

אני מזדהה עם בעלך לגמרי.

יש כל כך הרבה התמודדויות, כל כך הרבה אי הבנות, אצלנו גם יש הרבה דיבורים על חרדים ורבנים וכל מיני דברים שנמאס לי לשמוע,

במשפחה המורכבת יותר יש נשים שממש מתאמצות למשוך גברים שאופן מעצבן, בנוסף לזה שהן יפות,

אז תאמיני לי! גם לי כואב שאני לא יכולה ללכת לשם יותר ממה שהייתי רוצה, אבל נמאס לי שלא מבינים את העולם שלי, שכל דבר הוא בעיה, התפלספות,

אין לי מי שמבין אותי שם,

אז חלאס,

למה התחתנתי? אני תמיד אומרת לבעלי שאני חלמתי לעשות הכל בבית שלנו,

לכי תדעי איזו סעודת פורים מדהימה הוא יארגן לך?

לדעתי, אם תסבירי לו שזה לא קשור להורים שלו, אלא לזה שלך, קשה ביישוב, אז הוא יעשה מאמץ כדי לשמח אותך!

דברי על עצמך בלבד, לא עליו!

כל הכבוד לך שאת מעריכה ומסתדרת עם הורים של בעלך

זה לא כל כך פשוט. שתמשיכי ככה

ואני רוצה לומר כמה דברים.

א. לא יודעת מי היתה מדריכת הכלות שלך, אבל העיצה שהיא נתנה לך היא נכונה חלקית מאוד מאוד. אם אישה (או בעל, לא משנה) כל הזמן מוותר, ומקבל את דעת הצד השני בלי שיש שיחה, דיון, הקשבה וחשיבה משותפת- אז זה מתכון בטוח לתסכולים וכעס פנימי. את לא צריכה להנהן על כל החלטה שלו. לא שאת צריכה להתנגד לכל דבר, אבל צריך שההסכמה שלך תבוא ממקום אמיתי, ואם היא לא באה ממקום כזה- אז היא לא אמיתית, ומה עשית בזה? שום כלום. את רק משחקת אותה כאילו את מסכימה וההצגה נמשכת... סליחה שאני מתארת ככה. גם אני הייתי בסרט הזה. לכן אני מרשה לעצמי לדבר ככה.

 

ב. אם את מרגישה שאת כן רוצה להיות אצל ההורים שלו, אז הדבר הכי נכון זה קודם כל לדבר על זה איתו. לשבת רגוע ולהעלות דברים. גם יכול להיות שלא הכל יעלה בפעם אחת. אנחנו לא רובוטים. לי עלו דברים רק אחרי 5-6 שנים של נישואין. אבל ברגע שהקושי עולה, אפשר לחשוב ביחד על פתרון, ולו חלקי.

גם אני לא כ"כ אוהבת את האווירה אצל המשפחה שלו- בדיוק כמו שתיארת. אני מנסה להתנתק קצת מהרכילויות והדיבורי- חול, ולפעמים מצליחה ולפעמים לא. 

אבל, וזה אבל גדול גדול- יש מצוות כיבוד הורים!!!! וכל מי שחשב שזו מצווה שהיא ברורה מאליה, שצריך לכבד את ההורים- אז עכשיו יבין למה זה כתוב בתורה בכל זאת....כי עם כמה שאנחנו צדיקים ודוסים- אנחנו שוכחים את המצווה הזאת כשקשה לנו לעשות אותה. אני שוב כותבת בחריפות כי היינו בסרט הזה לפני פסח מתישהוא.

חשבנו לא לנסוע למשפחה שלו וכ"כ רצינו לעשות סדר משלנו, כמו שאנחנו רוצים, וב"ה שהאיר את שכלנו ברגע האחרון והבנו שזו טעות מטופשת לא לנסוע. אז באנו מוכנים- דברי תורה, משחקים לילדים ומבוגרים, חידות בציורים וקטעי הקראה.... באמת. והיה סדר מקסים.

 

אז לשכנע את בעלך ולנסוע בכח- זה וודאי לא אפשרי, אבל לדבר, להבין, לפתור- זה בכיוון. זה אתגר בשבילכם, כזוג , איך להסתדר ולהבין אחד את השני וגם איך להתמודד עם בעיה שתלווה אתכם עד 120 בע"ה.

 

והפתרון יכול להות יצירתי מאוד- לבוא לשבת ולליל פורים ואז ביום עצמו להיות בבית, להזמין את המשפחה אליכם, ואז זה כבר שונה, אולי לבוא בשושן פורים ולבלות יום ביחד- קיצור- יש הרבה רעיונות. אבל העיקר זה שאתם תהיו ביחד מול זה, תוך הבנה וקבלה של הקושי.

 

עו דדבר- יכול להיות שיש זמנים שבהם באמת לא שייך לכם להיות עם המשפחה. אני למשל לא הייתי מעלה על דעתי להיות אצל ההורים שלי בפורים- זה פשוט לא זה....אבל בזמנים אחרים- בטח ובטח. 

 

זהו, בהצלחה.

תחפשי בגוגל  על כיבוד חותן חותנת  ותיראי שזו מצוה  כמעט כמו לכבד את ההורים של עצמו.  כתוב על משה שיצא לקראת חותנו . וחוץ מזה הוא חייב לכבד אותך כי את אשתו , ולכבד אותך זה כולל לנסוע להורים שלך לא ממש פחות מלהורים שלו .

 

 ומזה שאת בכלל שואלת רואים שזה מעצבן אותך , זאת אומרת שהוא מעצבן אותך אז איפה כאן הצדיקות ?

 רציתי להגיד משהו על הכלל של מדריכת הכלות , אבל בת 30 כבר כתבה את זה.

לא פוסקים הלכות עפ"י גוגל - וגם לא מנהיגים סוגיות עדינות בחיים עפ"י זה. וגם טעית - כי היא כתבה שהוא דווקא רוצה לנסוע להורים שלה... הבעיה שלו היא עם ההורים שלו.

 

היא כתבה בעדינות, ברגישות לכל הצדדים. מה שייך לכתוב לה "מעצבן אותך". היא בכלל לא שם. "מעצבן אותך.. איפה הצדיקות".. כך מנסים לחרחר ריב בין איש לאשתו - מזל שהיא הרבה-הרבה למעלה מזה.

 

וגם מה זה "שלא ישחק אותה צדיק"...  אדם צדיק, שבאמת איכפת לו מעניינם חשובים, ויש לו קושי בהתנגשות של הווי החגים עם השהיה אצל הוריו. יש להניח שבכללי הוא מכבד אותם. זו באמת בעיה - מצויה בדורותינו - וצריכה רגשיות ויצירתיות לפתרונה.

 

אע"פ שבאמת עם הזמן, כשנבנים יותר, מבינים שה"רוחניות" שבשהיה המשפחתית עם ההורים - יש בה הרבה מאד.

בטח שלא פוסקים לפי גוגל . אבל גוגל מפנה אותי לכל מיני מקורות גם יהודיים לגמרי . אז מה שחשבתי על ההורים שלך שצריך לכבד נכון גם להורים שלו .

 ואותי זה מעצבן לקרוא שמישהו בגלל צדיקות עושה להפך ממה שהתורה מלמדת אותנו לעשות.  אז נכון הייתי צריכה לחכות ולא לכתוב מעוצבנת . שיהיה פורים שמח לכולנו.

ממה שהתורה מלמדת. זה מצב מורכב.

 

וגם כשגוגל מפנה למקורות, זה לא מספיק; כי זו בדיוק האמנות של פסיקת ההלכה - ושלכן לומדים לכך הרבה - לדעת את השקלול של הערכים השונים. אפילו בתוך מה שהבאת יש מה להעיר מבחינה הלכתית - אבל זה באמת לא המקום (גם לרופא הולכים למרות הנתונים שבגוגל, שאכן יכולים להרחיב את ההשכלה).

 

[וכמובן ש"משַנה", כי יש הבדל לגבי אשה אם בעלה מטיל "ווטו" על הליכה להוריה כנגד רצונה..]

 

ויפה שהסקת שלא צריך לכתוב כשמעוצבנים - זה נכון לכולנו; ובפרט כשכותבים לאשה טובה ועדינה בשנת נישואיה הראשונה..

 

פורים שמח לכולם.

כתוב " עשה לך רב  וקנה לך חבר ... והסתלק מן הספק"  זה אומר שאם יש לנו ספק צריך ללמוד על זה עד שיודעים . ואיך לומדים ? בטח שלומדים אם שואלים ישו שיודעיםשהוא גדול בעניינים של התורה , אבל  כפי שמפרשים גם מחבר אפילו כזה שבדרך כלל יודע פחות , וגם בספרים . 

 אז קודם כל זה אומר שאם יודעים משהו לא צריך לשאול. למשל  יודעים שאחרי שעברו נניח שש שעות מבשר מותר לאכול גבינה, אז לא צריך לשאול כל פעם מחדש.  אם מסתכלים בגוגל ורואים משהו שכתבו  כאלה שיודעים כמו הרב דב ליאור  או הרב נבנצאל , לא כאלה שרק עושים רוח  אז  אני לא רואה שום סיבה שלא לראות לקבל.

 ובכלל כאן כל אחד תורם מה שיודע ומה מרגיש.

 

המקרה שהבעל מטיל "וטו" לא קשור. הבעל בעצמו צריך לכבד את החותנים שלו . ואם הוא נאחס וכופה את האשה ,אז מתקבל על הדעת שעדין יש לה וגם לו את המצוה לכבד אותם , אבל היא נמצאת במצב של מישהו שאנסו אותו לא לקיים מצוה ולכן היא לא תקיים את מצות כיבוד ההורים אפילו שנחובה לא נעלמה.

פורים שמח לכולם.

כאשר יש שאלה "פשוטה" (כמה שעות אחרי בשר) ורואים תשובה ברורה מרב מוסמך או מספר ידוע - זה מספיק.

 

אבל כאשר יש שאלה שיש בה כמה מרכיבים וצריך להכריע ביניהם - אז אי אפשר להגיד "ראיתי בגוגל". זה ממש כמו להכריע אם לעשות ניתוח עפ"י אתר רפואה. ולא שייך להתווכח על זה - כי צריך בשביל זה לפחות "להכיר את התחום". ומי שמכיר בצורה כזו, תמיד יחשוב שכך פוסקים, כי אינו יודע שגם איך פוסקים לומדים מתוך שימוש תלמידי חכמים.

 

אכן, כל אחד יכול לתרום כאן מה שיודע ומרגיש. ולכן גם מי שיודע ומרגיש שעצה מסויימת ואווירתה - בפרט כשבאה כאילו בהסתמך על ה"הלכה" - יכולה לקלקל יחס נחמד רגיל בין איש לאשתו, אז הוא רואה חובה לעצמו להגיב עליה את דעתו והרגשתו.. זה בדיוק מה שעשיתי..

 

[ומה שכתבת בסוף נכון, אבל לא קשור לטענה. הסברתי שכאן זה לא "מקרה חמור" כמו הדוגמה הזו)

 

הגישה שלך יפה מאד.

 

את מכבדת את בעלך ורצונו - ואת מביעה כבוד ואהבה למשפחתו. זה דבר גדול.

 

 

אותו אפשר להבין לגמרי. מי שבא מבית כזה - וספג בישיבה את תחושת קדושת החגים והתוכן שלהם, באמת יכול להרגיש "מתענה" כשאין לו אוירה שמרגיש קשורה לזה אז. דומני שמי שלא חווה/חוותה את הנושא הזה - אינו יכול להביע דעה בענין (לא קראתי את התגובות האחרות). זה לא חוכמה שמי שדברים אלו לא "בנפשו", יאמר שזה לא כ"כ חשוב וכו'..  זה לא כך. בשבילו זו ממש המהות. זו החִיות שלו. כשמתבגרים יותר, עם השנים, כבר מרגישים עם "מאגר" גדול מההווי התורני, ואז קל יותר להתחשב מידי פעם גם בנתונים אחרים. הוא עוד בשלב של בניה עצמית.

 

אחרי שמבינים אותו לגמרי - יש מקום לראות את הצד הנוסף.  הצד הנוסף הוא ההורים, מה שהם השקיעו בו, יכבודם, הרגשתם, והנתינה גם להם ע"י שתהיו שם - בנסוף לבריאות שבשמירת קשר טוב איתםף שאחרי הכל זה גם תורם לכם, גם אם ברגע זה הוא עדיין לא כ"כ רואה את זה.

 

ולכן, אני מציע שתשוחחי איתו. תגידי לו שאת מבינה אותו לגמרי, את מבינה שהוא צריך את הצד ה"רוחני" של החגים, ממש בפעל. ותאמרי לו: אבל תראה, סה"כ ההורים שלך מאד טובים ואוהבים. הם רוצים שנהיה איתם, רוב החגים זה לא כך. ולבד לא יהיה לנו כ"כ שמח. בוא נלך לשם ואתה תהיה בתוך ה"עולם הפנימי" של שמחת הפורים שלך, ותחליט שאתה משפיע קצת מהאוירה לשם. הרי אנחנו בהתחלה; עם השנים זה יכול לגרום שגם אצלם, מתוך ההזדהות איתנו, תהיה יותר "אוירה", ישמחו בה. נתכוין לשם מצוה, לתת. אתה "תנשום עמוק" - ונלך אליהם.

 

בנוסף, אני מציע שתתכננו שאחרי/לפני שאתם שם - תגיעו גם למשפחה שלך, אולי לרבנים שלו וכד'.

שיהיה לו גם פורים כמו שהוא רוצה (פורים, אצל מי שבאמת חווה את זה כראוי - זה לגמרי לא "שולי"..) אתם יכולים לתכנן עם 2 המשפחות זמני סעודת פורים, ולהיות קצת "ניידים", זה דבר די מצוי. לא צריך לדווח להם שאתם נוסעים עוד. תחלקו את הזמן. הצלחה רבה.

 

וזו לא בעיה מצחיקה... ואשריו שזכה  להתחתן עם "בת תלמיד חכם"...

 

 

 

 

 

 

כמו שאמרת את שונאת את מקום מגוריך ולכן כל פיתרון אחר ניראה לך אידיאלי,אולי עדיף שתתרכזי בלמצוא חברות ופעילויות במקום שאת גרה בו.

אבל תצייני בפניו שבשלב מסויים זה חייב להשתנות.

אגב, למה אתם גרים בישוב שאת שונאת? והאם את לא מכירה את האנשים בישוב כי את לא אוהבת את המקום או את האופי שלו? או, יכול להיות שאת לא מכירה אנשים בישוב כי לא ניסית להכיר אותם?

שאלה כללית לשלל הקוראים...
למה כ''כ הרבה זוגות טריים (או יחסית טריים) מתקשים כ''כ להיות לבד, רק הם, בשבתות וחגים? למה אתם תמיד צריכים לנסוע לאנשהו? כ''כ קשה לכם לבלות 24+ שעות רצופות לבד, רק שניכם, בלי אף אדם אחר? קשה לכם לשמוח יחד בלי שיהיו אנשים אחרים איתכם? אתם לא מרגישים מספיק קרובים כדי לקרוא זה לזו משפחה?
סתם כמה נקודות למחשבה...

אני לא מדבר על מצב שבו מתגעגעים או מוזמנים למשפחה או חברים.
אלו שיש להם את ''הבעיה'', יודעים על מה אני מדבר.

כך גם יהיה להם קשר עם בנם ולא ירגישו שהוא מתרחק וגם הזמן שחשוב לו האוירה יהיה לו את האוירה שהוא רוצה.

 

ובלי קשר זה נחמד לעשות חגים בבית גם בתחילת הנישואין ולא לחשוב שלבד זה דיכאון אלא ליצור שגרת חג שלכם.