פורום נשואים טריים (עמוד 552)

ערב יום העצמאות זה לא יום שני?

מיכל בודנהיימר. בגישה טבעית, מאוד מסורה ויסודית!! נראה לי שבדרך כלל היא מגיעה לבית של הזוג. מומלץ בחום!

אם זה בעיה של פרסומת וכו' תמחקו. אם את צריכה טל' ולא משיגה אשמח לתת לך באישי

בס"ד

 

זאת תקופה לחוצה מאוד!

וכן הלחץ מביא לעצבים לפעמים ..

 

זה מאוד הגיוני וטבעי.

תכיל תרגיע ותתמוך.

 

לי זה מה שעזר.

 

והכדורים הגיוני מאוד הם מלאים הורמנים והורמנים עושים אישה עצבנית תתכונן

וברצינות - 

כמו שנכתב, אירוסין זו תקופה מאוד מלחיצה ומתוחה, מהרבה בחינות (מתח רגשי "בין לבין", קשיים עם ההורים וביניהם, עומס של מטלות טכניות, פחדים וחששות מכל מיני סוגים, וכמובן הכדורים)

אל תשפוט את ארוסתך היקרה. אני בהריון ולבעלי יש תאוריה שלמה על סוגי הכדורים שאני לוקחת... ובאופן כללי אנחנו כנשים יצורים משתנים, רגישים, מלאי הורמונים (ח"ו לא באה להלחיץ אבל זה ממש נורמלי!!!) 

חשוב שתתן לה הרגשה שזה בסדר גמור, ותנסה לתמוך בה - מקרוב מרחוק - ולשדר לה אמפתיה. אני אישית נפגעתי כמה פעמים מבעלי בתקופת הארוסין, והיה לי קשה אפילו להגיד לו את זה. במיוחד דוסים חוששים להתקרב רגשית בתקופה הזאת, ולדעתי זה הכי נכון בעולם, אבל צריך למצוא דרך להביע בעדינות הערכה והבנה.

הרבה מזל טוב וחיים של שמחה ואהבה!

כמלחיצה מאוד (חודש וחצי בין האירוסין לחתונה), מיעוט שנה (עם הזליחה זה היה 4 שעות של שינה כל הלילה), אבל מאוד יפה

ביום של החתונה עוד ישבתי לקפל ברכונים, אחרי שהלכתי לקחת אותם מבית הדפוס, כי הם פישלו עם זה.

 

אבל עד כמה שידוע לי אני די חריגה בעניין הזה, שאר החברות שלי היסטריות.

אבל ברור שהתרגשתי, ואולי קצת הייתי בלחץ.

אבל גם אני חריגה לדעתי.

נשים זה עם שלא תמיד תצליח להבין אותן...

לכן המלצה שלי החל מעכשיו תסגל לך דרך שהיא גם דרך בעבודת ה' פשוט להיות שם בשבילה גם אם לא תמיד תבין מה עובר עליה תן לה את החום האהבה והאוזן הקשבת שלך בלי לצפות לכלום.

בהצלחה ידידי היקר ה' ייתן לכם כוחות לעבור את זה בשמחה רבה וברוגע והעיקר באמונה שהכל מאיתו יתברך...

 

תקופת האירוסין יכולה להיות מלווה במתחים שונים. 

יחד עם זאת הכדורים הניתנים לכלה להסדרת מחזור מכילים פרוגסטרון (בין אם מדובר בגלולות ובין אם מדובר בפרימולוט נור)  והדבר יכל לגרום להשפעה על מצב הרוח כולל דיכאון ועצבנות. תוכל לעיין גם במאמר ב http://www.aom.co.il/articles/glulot/

אם כלתך מרגישה שהדבר בעקבות הגלולות, ואם ההתבטאות חריפה, שווה להתייעץ עם רופא. 

מזל טוב ובהצלחה. 

 

 

לדעתי תלוי באופי של הבן זוג, גם אני ביום של החתונה קראתי ספר על יום החתונה, אכלתי פיצה (זה היה בר"ח), והיתי שיא הרגועה והמאושרת למרות החששות והמתחים.

אבל היום כמישהי שנשואה לאחר כמה שנים, אין ספק שהכדורים מוסיפים הורמוניים, ומצבי רוח משתנים.

 

בהצלחה, ולדבר על הכל ולהכיל ולהבין אחד את השני, זאת תקופה קשה ונראית כנצח, בסוף זה נגמר.

לכבד אותה ולקנות לה הרבה שוקולד!!!!!

להבין את ההתרגשות, מן הסתם גם אתה בלחץ ומתח כלשהו....

גם אחרי החתונה יהיו לה מצבי רוח משתנים, כמו לכל הנשים.

אני הייתי מופתעת מעצמי איזה רגישה נהייתי אחרי החתונה, כי אף פעם לא הזלתי דמעות ופתאום התחילו לזלוג...

בעזהי"ת.

 

ממליצה מאוד.

אם יש שאלות- בכיף

 

המון מזל טוב! איזה כיף זה!

אם אני לא טועה.
שם זה לפי משקל.. הכי אמין.

חנות מהממת!!!

אבל דקה ופשוטה.

בדר"כ הולך לפי משקל ותלוי בסגנון שאת אוהבת.

אנחנו קנינו אצל מלצר בירושלים נראה לי עלה בערך 500 ש"ח. מרוצה מאד. אמין וידידותי. מגיעה עד היום לנקות מידי פעם...

והטבעת אירוסין-  זהב עם עיטורים בכסף לבן 900.

בירושלים ב180 וחצומיזה,הלכנו לעצב טבעת נוספת ביצהר,אבל זה לא משנה שאני יגיד ת'מחירים כי זה תלוי איזה משקל הטבעת,ואיזה חומר,ואיזה סוג עיצוב וכו'..

בירושלים, רח' יפו, ממש מול שוק מחנה יהודה.

הוא צורף מוכשר ביותר ואדם מקסים ונחמד. היצירות שלו מדהימות ומושקעות. קנינו אצלו את שתי הטבעות (אירוסין ונישואין).

הטבעת אירוסין (זהב לבן עם יהלומים) עלתה במקור 6,000 אבל אנחנו שילמנו 3,000 אחרי שינוי פיצפוני, והטבעת נישואין (גם זהב לבן) עלתה 1,000.

לגבי טבעת לגברים אני לא יודעת. בעלי לא עונד...

380 אאל"ט (כנראה אני לא שווה הרבה ) הטבעת הכי דקה שהייתה שם בערך...

ולבעלי קנינו ב15 ש"ח, טבעת מגולדפילד בכוך שמול הכניסה לתמול שלשום- בנחלת שבעה.

מחירים טובים וטבעות יפות. אנחנו קנינו ב700. (אנחנו... הוא קנה ב700)

מומלץ ביותר!

יש את "ערן תכשיטים" שיש לו סניף בקרני שומרון וסניף ברח' אחוזה ברעננה, הוא אדם מקסים וחם, עושה את הכי טוב שאפשר,  בצורה ממש מקצועית, מפנק את הזוג הצעיר בדיסק ספר והרבה ברכות 

 

וגם אני ממליצה על הצורפים מיצהר- דוד ומעיין עייש, עשיתי אצלם את טבעת האירוסין, וגם הם חמים נחמדים ומקצועיים

ואני ממש מרוצה.זה בירושלים במרז העיר.

 

לי הטבעת אירוסין מערן בקרנ''ש,ואני מאד מרוצה גם מהטבעת וגם מהיחס,הוא באמת דואג שתבחרי משהו טוב,שתהיי שלמה עם,שיהיה לך נח וכו'... ואת הטבעת השלישית שקנינו(קנינו טבעת מרובעת לקידושין,ואי''כ קנינו טבעת נוספת) קנינו אותה אצל עייש,והם גם ממש מצויינים,את יכולה לעצב שם לפי טעם אישי והיה ממש מצויין

מבחינה הלכתית יותר חמור לפגוע בפני אנשים מלחבק בפני אנשים.

מאוד!

לא משנה אם הם דוסים או לא.

ואם הם גם היו מתחבקים בחוץ, זה היה הופך את ההשפלות הפומביות לבסדר?

להעליב זה לא בסדר בשום מצב!

לא בפני רבים ולא בבית!

[חוץ מה"סטטיסטיקה".. אניא לא בטוח שזה קורה ותר לגברים מאשר נשים. רק שלעיתים כאשר אשה "פורקת", נוטים להתייחס "בהבנה" לחולשתה..]

שניהם גרועים ביותר.

אבל הרבה יותר קל לשלוט בעצמך שלא להראות חיבה ברבים מאשר שלא לפגוע ברבים.

לכן יתכן שאדם יקפיד על זה ולא יקפיד על זה.

ואני מאחל לך שכל אחד מכם ידע להרגיש לעומק מה השני מרגיש

ותחיו ביחד בהמון אהבה וכבוד הדדי.

זה מזכיר לי את הדיון על הויכוחים לפני הילדים..

יש שטענו שאנחנו "בני אדם", ועל כן, אין ברירה: מתווכחים ליד הילדים.

כמובן שאיני מסכימה עם הדברים הנ"ל ולכן גם לא מסכימה עם האמירה שקל יותר שלא להראות חיבה, לעומת עניין הפגיעה בצד השני.

 

הכל עניין של עבודת המידות

לא סבל.

 

יש גם "מחלות" - אז בגלל זה את מפחדת להיות את?  לרוב - בריאים. כשיש מחלה ח"ו, מתפללים ומטפלים.

 

מי שכותב כאן בעניינים כאלו - זה מי שצריך עזרה. זה לא "מצב מייצג". וגם מי שצריך - הרי כותב לאנשים שהוא מניח שהם מבינים את המצב, ויוכלו לעזור  ובתקוה לחזור ולייצב את העניינים ולעלות על מסלול טוב. לא בכוונה להישאר כך לנצח.

 

ויש מקום גדל לבחירה: הן בבן הזוג שבוחרים להתחתן עימו; שיהיה מתאים, בעל מידות טובות וכו'.

 

והן במה שעושים בהמשך. 

 

תתפללי לה', תבחרי בטוב גם עכשיו וגם אח"כ - ובעז"ה יהיה מצוין.

ישנם גם מקרים של בני זוג ברמה דתית שונה, אינטלקטואלית (לפעמים האישה חכמה יותר)

ותמיד, אבל תמיד יש הבדלי אופי, חינוך וסגנון.

ועם מידות טובות (חיי נישואין הם לא באנו לנוח, כן? וגם שירות ולימודים וניהול קשרים משפחתיים וחברתיים הם לא "באנו לנוח". תמיד יש על מה לעבוד ואת מה לשמר) עם מידות טובות אפשר להגיע להכל. לאושר ולחוויתיות הכי גדולים שקיימים!!

את יודעת מה זה לבשל ולסדר את החדר לבנאדם היחיד בעולם שהוגה בך כל היום? מה זה לפנק אותו, מה זה לצאת ליום של כיף רק אני והוא? את יודעת מה זה להרות ילד? להיות שותפה למעשה בראשית? 

החיים מדהימים, אבל לא יבואו לספר לך על ילד שחזר הביתה בשלום אלא על זה שח"ו נפגע. כי תמיד מדברים על השונה והחריג.

אז מכאן קחי לך את ההוכחה שרוב רובם של האנשים חי בטוב ובאושר.

ותתפללי!!

 

מחזיקה לך אצבעות!!

כשהכל טוב בד"כ לא פותחים שרשור להגיד איזה חמודה אשתי אבל כשיש בעיות אז מתייעצים פה בפורום ולכן יש כאן אחוז גבוה יחסית של שרשורים המעידים על חיי נישואין לא תקינים.

 

רוב הזוגות חיים באושר (גם אם לפעמים יש בעיות כאלו ואחרות) ובוודאי שחיי הנישואין עדיפים על להיות לבד.

 

ללא ספק חיי נישואין זה עבודה משותפת של בני הזוג אבל זה שווה כל רגע.

בהצלחה

 

"כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו. כל משפחה אומללה היא אומללה בדרכה שלה."

 

רוב הזוגות כאן בפורום חיים באושר ובסיפוק עם הצד השני שלהם.

זו הנורמה, השגרה, ולכן לא שומעים עליה באופן יחסי לכמות הצרות המתוארות בהרחבה. רק כשזוג כואב ומתוסכל ומשווע לעזרה הוא פונה לציבור וממילא נוצר הרושם כאילו אצל כולנו או רובנו המצב דומה. ולא היא.

את יכולה לנסות לברוח מהם,
אבל רק מי שמעז לחיות, זוכה לאושר.
אז נכון שלפעמים צריך לעבור דרך קשה
אבל זה רק בגלל שה' רוצה להביא משהוא טוב במיוחד. לכן בנישואים יש לפעמים סבל גדול, כי הם טומנים אושר גדול. לכן קשה לגדל ילדים, כי הם מביאים איתם את העונג הכי גדול שיש.

מעבר לזה, כפי שכתבו בחכמה לפני,מה שרואים כאן לא מייצג.

אבל גם טוב גדול יותר.

 

הכל מתעצם.

האושר הוא פי 2 והקוש הוא פי2

 

ותזכרי שמה שאת קוראת פה- זה רק המקרים החריגים שמצריכים עזרה. זה לא היומיום של רוב הזוגות.

קולה-

לא ממש מסכימה איתך..

 

בנישואין תקינים-

יש בדר''כ הרבה יותר טוב מרע..

אחרת זה מצב לא בריא בכלל..

 

כמובן שיש קושי לפעמים אבל הטוב בנישואין הוא כפליים..

מבחינת זמן- אני מאמינה שיש יותר זמן "טוב"

אבל גם ברווקות (ובכלל בחיים) לרוב האנשים יש יותר זמן "טוב" או "שיגרתי".

 

אבל מבחינת הדברים שהיא מדברת עליהם- הסיבות לפתיחת לא מעט שירשורים. אז כן- לרוב הזוגות הנשואים יש גם רגעים קשים. וזה קושי שהוא גדול יותר מהקושי של הרווקות. אבל יש גם זמנים שיש ה=בהם טוב שלא יכול להיות ברווקות.

 

ונישואין זה גם אחרי 5 או 10 או 50 שנה וכמה ילדים...

בנישואין יש קושי גדול יותר, כי מתמודדים עם דברים "גדולים" יותר.

זה מתחיל בדברים היומיומיים כמו לבשל לשבת ולנהל בית, ללמוד לחיות עם אדם השונה ממך באופי ובעוד הרבה דברים ולתת לו את המקום הראוי לו, וממשיך בקשיים נוספים שמשתנים בין זוג לזוג- כמו קשיי פרנסה, ציפייה לילד, קשיי גידול ילדים וכו'.

 

אבל-

הקשיים האלו הם שמעצימים את החיים! הם המבגרים אותנו (= אנחנו הופכים לאנשים גדולים יותר)

כמו שלימודי תואר קשים יותר מלימוד לבגרויות- אז לא נלמד לתואר??

 

נישואין זה לא כמו באגדות "הם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה". זה הרבה עבודה, וזה משתלם!!!

 

יש זמנים שזה אושר רצוף כי.... פשוט טוב להיות נשואים. ויש זמנים שהקושי מעצים את האושר כאשר מצליחים להתגבר.

(אחח.. איזה תענוג זה להדליק נרות ביום שישי בתחושה שלא התעצבנו ולו לרגע אחד על השני...)

 

דבריי מכוונים לקשיים "נורמלים" שיש לכל זוג נשוי, כמובן שיש גם מקרי קיצון שעליהם את קוראת פה או נחשפת אליהם באמצעי התקשורת שלא מפסיקים לפמפם לנו לדוג' זקן שרצח את אשתו וכו'.

 

כמו שאמרו לפני- זה לא מייצג ואת וודאי יודעת זאת- אך כדי להתמודד עם הפחד מדברים כאלו כדאי לעשות כמה דברים:

א. לשמוע שיעורי תורה על מה זה זוגיות ואיך היא צריכה להראות.

ב. לקרוא ספרים בנושא (כנ"ל)

ג. כשאת יוצאת עם מישהו שנראה לך לדעתי כדאי להתייעץ עם אנשים שעברו את התקופה הזאת. יש נטייה אם לשתף- אז את החברות שגם בדייטים אך עדיף מישהו שיתן לך זווית נוספת על הבחור- חברה שנשואה מספר שנים, אחות גדולה, אמא, רבנית וכו'. ולא רגע לפני שסוגרים וורט אלא כשזה מתחיל להיות רציני כדי שלא תהיי מסונוורת ולא תהיי פתוחה לשמוע את עצתן.

ד. יש את ההצגה המפורסמת של נעה אריאל (נראה לי שזה שמה) על בעלים מכים ואיך לזהות סימני אלימות עוד לפני הנישואין. סביר להניח שיש עוד מידע בסגנון הזה. חשוב מאוד להכיר אותו. ועם זאת לזכור שאלו מקרים חריגים, שמעתי, הבנתי, אבל לא כל מדוייט הוא בעל אלים בפוטנציאל.

 

בהצלחה!!

ובכלל בממוצע גס- באלי לפחות פעמיים ביום
לפתוח עשר שרשורים
לרשום מליון שלטים
ולצעוק במערכת הכריזה
עד כמה בעלי מושלם, וכמה טוב לי שהתחתנתי.

העניין הוא שזה לא שייך לספר לכולם
בכל פעם שטוב לנו
מה גם שזה עלול להכאיב לאנשים שחסרים בתחום הזה.

כמו שבבריאות ופרנסה, לא תראי אנשים משוויצים
עד כמה הם בריאים או עשירים (רוב האנשים)
כך גם בזוגיות.
ההבדל היחיד הוא שזוגיות ניתנת לתיקון
יותר מבריאות ופרנסה.

יש עניין גדול מאוד, לבוא כבר מראש מוכנים לעבודה
וגם להכיר בהבדלים ובדרכי הגישה אל בני המין השני.
ללמוד יחד, לתקשר, לדבר לדבר לדבר.
לדעת להיות מודע לרגשות שעולים בנו ולהסביר אותם לצד השני-
ללא טרוניה!
לדעת להודות ולפרגן ולא לקחת שום פרט כמובן מאליו.

וכמובן, התפילות!!
תפילות שלפני במציאת הבן זוג
ותפילות של אחרי, בעבודת הזוגיות
רואים אותן ממש בעין ובחוש
מתקיימות כולן כולן ברגע הנכון שבו הקב"ה מחליט.

ובאמת באמת, שלא יעבדו עלייך-
חיי הנישואין הם אולי לא פשוטים בכלל
אבל הם אושר עצום, עבודה מספקת והמון אור בחיים.

תודה לכולכם!

יישבתם את דעתי.

ואני רוצה לאחל לכולכם שתמשיכו להישאר "בריאים" עד 120!

אל תשכחי שבדרך כלל אנשים כותבים על בעיות שיש להם ולא על המצב הטוב..

פה לפעמים נוצר מצב של אוסף בעיות..

אבל זה לא משקף את חייו של זוג באופן מלא..

בטענה שהעולם מלא בסבל, אז למה להוסיף לעולם ילדים שיסבלו או שגרמו לסבל?

כמובן שזה מגוחך, כן?

העולם אולי מלא בסבל אבל הוא גם מלא בטוב. ויותר חשוב מזה, כל נשמה שיורדת לכאן יש לה תפקיד ותיקון שעליה לעבור.

אז גם בנישואין- זה מגוחך לא להיכנס לזה רק כדי לא לסבול. הרי חיי נישואין הם מלאים טוב וסיפוק ושמחה והעצמה אישית.

ומעבר לזה, כן, לכל אחד מבני הזוג יש תפקיד ביחס לבן או בת זוגו. כל אחד/ת עוזר/ת לשני/ה במילוי תפקידו.

נוכחתי לאחרונה על מצב של קושי בזוגיות שנובע מהסתכלות על אחרים ומתוך כך לקנאה ולחוסר שמחה בזוגיות...

הכל תלוי בך- עד כמה את שמחה בחלקך ושלמה עם עצמך וחיה בבריאות,

ותאמיני לי- כשחיים כמו שצריך + משקיעים בשני,

הנישואין זה החיים הכי מאושרים, הכי שלמים והכי מדהימים שיש!!!!!

אם מגיעים לבסיס משותף גם הגיוני וגם רגשי(נתוני פתיחה). צריך להסתכל קדימה בתקווה. סיכונים יש בכל דבר. ההבדל בין הנישואים לדברים אחרים. שעתיד הקשר תלוי בבני הזוג. איך שהם ינהלו אותו כך הוא יהיה. בלי אמונה ובלי אופטימיות (קשורים זה בזה) אין כלום. וזה לא אומר שתמיד יהיה קל. בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן. (משלי) 

ממליץ לעבור על הספר. הנישואין משימה של הרבנית סימה בצרי. וגם הספר של הרב של כפר עציון נדמה לי הרב אלישיב קנוהל. לא זוכר את שם הספר אבל הוא טוב מאוד. וגם לרבנית נעמי וולפסון יש ספרים טובים בנושא. רמת הפחד תרד.

הרבה מאוד מלמדים החיים ויש בהם הרבה יופי חשוב רק ליזכור ש במים רדודים אין גלים

הסקרנות היא מים עמוקים אפשר לשמוע גם דברים לא נעימים ואפילו מפחידים אבל בסופו של דבר ההשתלמות והלימוד מנסיונם של אחרים חוסכים לנו הרבה בדרך בהצלחה!!!! 

השאלה שלך זועקת! את בעצם שואלת אם מי שהולך בדרך ישרה ונכונה- נדפק..

 

אז לא. כי יש דברים שהם מעבר לראייה המצומצמת שלנו.. ויש לנו אלוקים, ותורה קדושה שלימד אותנו אורח חיים, יהודי.

וברור לנו שהאורח חיים הזה הכי טוב לנו..

 

אז למה הספק? רק כי חברות שלך נראות יותר "מנוסות"? הסירי חשש מלבך!!

אלו שכביכול לא שמרו על עצמן בתיכון עכשיו ציק צק מתארסות..
ואלה שהייתה להן אופציה לכאן ולכאן והן החליטו לחכות עם זה..הן הרווקות..
אני רק בת 19)עוד מעא(
רבל זה כבר מתסכל

מסר כי לא בא לי להיסחף על זה פה בפורום של הנשואים...

אלו שלא שמרו על עצמן בתיכון מתחתנות צ'יק צ'ק?
זה בכלל לא מבטיח!
גם החבר שהיה לפעמים עוזב, ונשאר בור גדול
שמאוד לא יועיל להן בבנית זוגיות אמיתית.

זכיתי לראות דווקא את הבנות הכי צדיקות בשכבה
מתחתנות במהירות ובקלות
עם בחורים נהדרים וצדיקים.

את בת 19 ומעוניינת להתחתן-
קודם כל ישר כוח ענקי ששמרת על עצמך עד עכשיו.
זה לא פשוט כלל במיוחד בגילאים של ט'-יב'
שאז כל ההורמונים וכוחות הנפש מושכים לקבל יחס מגברים.

בהמשך, כל שעלייך לעשות הוא ליידע אנשים קרובים אלייך, וחברות
שאת מעוניינת להתחיל להיפגש למטרת חתונה.
להתפלל הרבה (אני מקווה שכבר התחלת לפני כמה שנים להתפלל על חתן)
וכמובן להיות יצירתית..

ההצעות בוא תבואנה
ואת תוכלי לומר לבעלך בעז"ה
שהוא הגבר היחיד שאיתו יצרת קשר של קירבה וחיבה.
שהוא הגבר היחיד שאהבת ותאהבי לעולם!
זו המתנה היפה ביותר בעולם לבן הזוג, לעצמך ולזוגיות המשותפת שלכם.

את הודעת הפתיחה.

 

אבל שלא תהיינה ספקות.

 

לא רק שאם לא מתחתנים עם מי שהיו איתו, כביכול, "בקשר" - אז זה הרסני; שזה ברור לגמרי. חתונה עם מישהו אחר בקשר חזק לפני כן, זו בעיה גדולה מאד.

 

אלא אפילו אי תחושת ה"חידוש" המספיק, בנישואין עם אותו אדם - זה הפסד גדול מהאמת.

 

כי אין כל קשר בין "קשר" ללא נישואין לקשר מתוך נישואין.

 

וכל מה שמטשטש את זה, זה הפסד לאיכות ולאמת של הנישואין. וצריך הרבה רחמי שמיים.

 

כמה שאדם שומר עצמו יותר לאמת בלבד - וחש ש"לא שייך" קשר קרוב עם המין השני שלא לצורך נישואין - כך יותר האמת שבנישואין מאירה עליו.

 

 

שיסדרו לי משהו..

זה פשוט סתם מתסכל ומעצבן קצת..

אני מכירה הרבה מאוד אנשים ששמרו על עצמם בתיכון ולא היה להם חבר, ובכל זאת... למרבה הפלא... התחתנו!

אני חושבת שאומנם יש כאלה שמכירים בסניף ומתחתנים בסוף, אולי יש הרבה כאלה, אבל יש גם הרבה - המון- כאלה שלא.

את כתבת שאת לא תלכי ותבקשי...

גם אני חשבתי ככה...

אני חושבת שאם את באמת רוצה להתחתן מוטלת עלייך ההשתדלות. לא אמרתי לך ללכת לשדכנים (שאני אגב לא מתנגדת לזה בכלל), אני חושבת שצריך להתגבר (ולהתבגר) על הבושה לבקש טובה מחברה טובה - שתחשוב עלייך...

את יכולה גם לעשות את זה דרך מישהו (אבא, אמא, חברה, אח) שיגידו לאנשים שמכירים אותך ויכולים גם להכיר בנים - שיחשבו עלייך, שידעו שאת רוצה...

[אני לא חושבת שאלה שרק סומכים על החברים שלהם ובטוחים שיהיו להם מיליון הצעות - צודקים. נכון, יש כאלה שזה הולך אבל יש כאלה שפשוט אין להם מספיק הצעות וחבל.

אם רוצים להתחתן - מתגברים על הפדיחות!!

את לא צריכה לעבור כמו מקבצת נדבות
אלא כשאת פוגשת מכרים והשיחה מגיעה לנושא
בפשטות אמרי "ברוך ה' אני גם מעוניינת להפגש עכשיו, אשמח שתחשבו עליי"
זה לא צריך להיות נואש או מתמסכן.

אני מבינה שמשהו קשה לך, אבל אני לא מצליחה להבין מהו?
זה שצריך לחפש ולעבוד קשה לטובת העניין?
אשמח שתסבירי לי.

יש לי חברות שמדי פעם מזכירות לי את קיומן, וטוב שכך! כי ב"ה יש לי לא מעט של דברים על הראש.

ואני מעריכה אותן מאד על זה.

 

אז תחפשי חברות שיש להן בעל בסגנון שלך/שלמד בישיבה בסגנון שלך- מה שאומר שרוב הסיכויים שיש לו חברים בסגנון שלך, תני להן רשימת מכולת והכוונה כללית למה את מחפשת ותציקי להן מדי פעם.

"אולי יש לבעלך חברים שמתאימים לי?"

 

ןהכי טוב- תלכי אליהן לארוחת ערב/סתם ביקור, ככה הבעל יכיר אותך ויידע לכוון טוב יותר..

 

אומרות אחרי 10 שנים, חבל שלא הספקתי לפני החתונה ללמוד/ להתנדב/ לטייל וכו'. אז טוב להתחתן כשרוצים,

אבל לא צריך להכנס ללחץ בגיל 19 בגלל כמה חברות שהתחתנו. תהפכי את התקופה הזאת לתקופה של בניית עצמך לקראת הזוגיות והמשפחה, נצלי אותה היטב כטוב בענייך. התקופה הזאת לא תחזור.

זה אחד הדברים שמפסיד מי שמתחתן מוקדם. (אני חלילה לא יוצאת נגד נישואין בגיל 19 למי שמתאים לה, אבל לכל מטבע יש 2 צדדים.)

והתפללי לה' שהזיווג יגיע בדיוק בזמן שהוא צריך להגיע. כי הרי רק הקב"ה יודע מתי זה באמת טוב לנו.

 

מחויבות היא תוצר של אחרי החתונה בלבד וזה המבחן האמיתי של קשר כל חברות ואפילו ארוכה מאוד לא מחייבת כלום ולרוב היא מיותרת (ביחס לחיי הזוגיות) סליחה על היהירות

 

אם את מעוניינת תשלחי מסר

אני אשמח לציציות לילדים ב10 ש"ח

צמר עם פסים שחורים.
ובכל פינה 2 חורים לפתילים.

בסד

מסמסונג עם מקפיא תחתון (המלצה חמה של טכנאי מקררים)

ופשט מדהים ויש לו גם מצב שבת

אומנם מדגם אחר

והוא זול. אני לא יודע את המספר, אבל יש לישיבה אתר, תנסי להתקשר למספר שמופיע שם ותבקשי את איתן אלפרט והוא יפנה אותך

אחי מתחתן שם בקיץ,

סגר איתם על 120 למנה 

80 למשמחים..

 

מזל טוב!

יש ברחובות אולם שהרבה מישיבת תורת החיים מתחתנים בו. קוראים לו "הרימונים". האוכל שם טעים וזול. 

לפני שנה וחצי היה שם 160+

שזו תקופה עם מחירים גבוהים ב157 כי לא רצינו לחכות עד אחרי העומר. אפשר להשיג בפחות בתקופה לא לחוצה.

לדעת איך להתמקח...

מכירה מקום זול ונחמד..

לפני שנה היה בסביבות 100₪ למנה

בנתניה יש כמה אולמות, אחד מהם נקרא "שוהם"- מקום יפה ואיכותי עם אוכל נהדר ומחירים יחסית סבירים.

מקום נפלא

 

את האולם,אבל אינלי מושג מה המחירים יכולהיות שזה כן כדאי אם המחירים כמו שמתאים לכם

בעזהי"ת.

 

התחתנתי שם לפני 3 חודשים, עלה בסביבות 120-130 למנה.

נראה לי בדיוק מה שאתה מחפש.

 

מזל טוב

כשביררנו איתם בשנה שעברה זה היה בערך 130 למנה...(לנו זה היה קצת יקר אבל זה הסכום שאתם מחפשים. אם תרצו בירושלים מצאנו יותר זולים.)

מזל טוב!

אנחנו התחתנו שם לפני כמה חודשים, לנו עלה 120, והוא יכול עוד לרדת-תלוי בכמות מוזמנים

מז"ט

רק לשכור את האולם ולקחת קייטרינג עצמאית

אנחנו עשינו את זה (לפני 4-5 שנים) ועלה לנו אאל"ט האולם 15000

היינו מרוצים++

אין שום דרך להגיע לאזור הזה בתחבורה ציבורית, וגרוע מכך - לצאת ממנו.

 

 

כלומר תצטרכו לשכור הסעה בשביל האורחים ולהשתתף בחלק מהעלות שלה (עוד כמה אלפי שקלים)

אצלנו הייתה תחנה של הרכבת הקלה מעבר לכביש ושלל אוטובוסים

 

(וגם מנה ב-75 ש"ח מקייטרינג חיצוני...)

אולם נחמד וזול.  כדאי לבדוק...

האולם בהחלט נחמד וזול (כאילו זה גם די תלוי תק' וגם תלוי עד כמה מתמקחים... נגיד עד תאריך כלשהו בערך בפורים היה להם מבצע של 110 למנה,ומאותו תאריך עד פסח זה 130אאל''ט...),אבל לא נהננו מכמה דברים שאני לא יודעת בגלל לשו''הר אם מתאים להגיד כאן בחופשיות,בסופו של דבר האולם התאים למה שרצינו והיה מצויין,אם אתם חושבים על האולם,אני מוכנה להסביר באישי. מה הפריע לנו.. ויש לנו גם חברה שהתחתנה בכפ''ס באולמי פיטאיה,אבל אינלי שמץ של מושג במחירים... נ''ב-התקרה לא מפריעה אא'כ אתם מביאים איזה משהו/מישהו שצריך תקרה גבוהה(נגיד אצלנו היתה מישהיבתוך בובה ענקית כזאת של ליצן,והיא נגיד בחלק מהמקומות היתה מוגבלת לא לרקוד בהם,כדי לא להיתקע במנורה,אבל אם אין משו כזה,אז זה ממש לא משמעותי הגובה של התקרה..)

אתם עושים חתונה עם ישיבה נפרדת או מעורבת?

אם הישיבה נפרדת, האולמות בבני ברק, גם היפים יותר, מנה עולה עד 100 ש"ח, ומדובר בהחלט במנות יפות, ואפשר לוהסיף ולשדרג.

וגם זולים ב50% כמעט!!

ממליצה מאוד על "גני שלמה".

גן אירועים בדרום. במושב ברור חיל.

 

(אפילו יחשבו ששילמתם יותר על המנות.)

[מצטערת פשוט אולמות במרכז ובירושלים - מבחילים ברמת הנקיון ובאוכל!]

התחתנו שם  בטבת ושילמנו 115 למנה.

אנחנו שילמנו לא יותר מ85.

והיו מנות עשירות ויפות.

 

אין סיבה לזוג לשלם יותר מ100 ש"ח על מנה.

תתעקשו על זה.

פשוט כל כמה זמן מתחלפת שם ההנהלה,כמו שקורה כמעט בכל אולם.. אז כל הזמן זה משתנה בין הינומה לרנסאנס...כמה שידוע לי,זה יותר מוכר כ'רנסאנס' או 'הינומה מרכז אירועים רנסאנס' לא זוכרת...

חתונות קטנות זה הכי כיף

הוא ממש נחמד. לגבי הקיטרינג שם צריך לבדוק כי יש רמות שונות של איכות וצורות הגשה.

ההגעה לשם נוחה מאוד- יש המון אוטובוסים מבני ברק וירושלים.

האולם נקרא "נוף עילית" ואני יודעת שגם זוגות דתיים שלא רוצים או יכולים להוציא המון על החתונה מתחתנים שם.

לגבי רנסאנס, גם אנחנו התחתנו שם והתקרה בסדר גמור, אא"כ זורקים אותכם ממש גבוה.

באזור ה-120-130.

זה היה המחיר כשהתחתנו שם באלול השנה.

 

מזל טוב!

 

 

ובצרעה אפשר דרך מישהו בשם תמיר טרבלסי לארגן אחלה מחירים

שירשור ו שירה שירים...

גם צריך דרך לדעת שאת באמת נשואה...
את זה עושים מולם באישי..

נוכחות בפורומים הפתוחים לפני שיכניסו אותך לפורום הסגור.

וכבר כתבו לך למעלה שהמנהלות הן שירשור ו שירה שירים.

אחד לא, אחד כן.

לא כל "מחשבה" שעולה למישהו - צריך לספר עליה. וחז"ל הביאו כדוגמה לדבר שמבזה את הבעל בעיני אשתו, שמתחיל לפרוט כל מריבה עם איזה חבר... ו"נפילות" - תלוי על מה מדובר. לא לכל דבר יש השלכה לגבי האשה.

 

לפעמים, יש דברים שיש בהם ענין של תמיכה הדדית. צריך שיקול לגופו.

 

וקשר "מעולה ווודאי" אינו מתיר לסכנו. תלוי בתועלת שבענין, כנ"ל - צורך תמיכה וכד', וגם זה לא תמיד מצדיק לצער את הזולת.

 

לפני נישואין - זה ענין אחר. גם אז - לא כל "מחשבה" זה ענין של השני. יש "חריגות התנהגות" שאולי מעידות על משהו, מה גם אם עלולת להיות עם השלכה לנישואין ולהתגלות ממילא - ואז לעיתים יש מקום לדווח מראש, בגלל ההגינות.

האיש והאשה הם שני אנשים שונים ועולמות שונים

הזיווג שלהם צריך להיעשות בחכמה.

חשוב לשמור על כנות ופתיחות

אבל אין עניין לספר לה הכל, היא לא באמת רוצה לדעת, היא לא באמת יכולה להבין, וזה רק יזיק.

אבל לא ממקום שהיא תבין או לא תבין.

אלא ממקום של שלימות אישית.

במידה וגבר נפל ועשה על כך תשובה. בין אם במחשבה ובין אם במעשה - 

הוא כבר לא אותו אדם, והחטא לא אמור להיות עליו נטל.

אם הוא מרגיש שהתרחשה כאן בגידה כלשהיא על אף התשובה שעשה, או מרגיש רע שלא לומר

כאילו הוא "מסתיר"

אזי - כדאי שיספר, כדי שיוכל להשתחרר מהנטל הזה ולמצוא את עצמו לגמרי בתשובה.

 

אני לא זוכרת מי אמר ואיפה שמעתי (לצערי)

אבל זה היה אדם גדול ותלמיד חכם -

שכשאדם עושה תשובה על משהו - התשובה שלימה אמיתית ומקובלת

כשהוא מסוגל או לשכוח את החטא או לזכור אותו כמעשה של מישהו אחר, כמשהו מנותק ממנו.

כך לדעתי...

אם האישה או האיש יודעים שאם יספרו זה יגרום לפרוד אז למה לספר? זה סתם יצור קרע בניהם

ואם זה משהו שלא יפגע או יחבר אז למה לא לספר? הפוך, עדיף לספר!

ברור שלספר הכלל!! זה פשוט חוצפה שמסתירים דברים על המדוייט או הארוס...(כמו שקרה לי לצערי..)

לפעמים יש בחורות תמימות שרואות באופן כללי את החיובי (שזה מצושהו טוב אבל במקרה הזה הבחירה היא לא אובייקטיבית!)

וצריך לומר להם הכל כי זכותה לדעת ולבחור באמת אם להתחתן איתו או לא

 

לפני הנישואין.

והדוגמא הכי טובה לזה - בעלי ואני!

אני כמובן לא מדברת על דברים כמו מחלות, בעיות גנטיות, תורשיות וכדו' שאז לדעתי זה ממש שקר להסתיר. אני מדברת על דברים כמו מחשבות וכד'.

אז מה קרה לנו?

אני אחת כזאת שכשיש משהו שבוער לה אני ממש יכולה להתלהט (לא ידעתי איך לכתוב) על זה, וממש להסביר את עצמי ולדבר בנחישות (ולפעמים אולי אפילו קצת בתוקפנות). אז בדייטים, כל פעם שדיברנו על נשוא שבער לי אני הייתי מתלהטת ומדברת בעוצמה וכו'... ובעלי (שאז רק יצאתי איתו), שהוא בחור ממש עדין, היה בטוח שאני צועקת עליו. הוא ממש חשב שאני כועסת עליו שאני עונה לו בכזאת צורה.

הוא לא עשה עם זה שום דבר ואני לא ידעתי שככה הוא חשב...

וא אחרי שהתחתנו פתאום הוא אמר לי איזה משהו כמו: "לפעמים אני מרגיש שאת ממש כועסת עלי", ואנחנו היינו נשואים בערך רק שבוע, וניסתי לחשוב מתי יכול להיות שכבר הספקתי לכעוס עליו??

ואז הוא סיפר לי וכל הזמן אמר שכל הדייטים הוא התלבט אם להגיד לי את זה או לא. והוא לא אמר. ומה עניתי לו? "טוב שלא אמרת, אם היית אומר הייתי חושבת שאתה ממש ממש עדין ואין מצב שאנחנו יכולים להתחתן!!" וזה באמת ברור לי שאם הוא היה אומר לי משהו כזה, לא היינו נשואים היום. וב"ה אנחנו נשואים באושר ואושר.

אז תחשבו על זה...

לשרשור של "ותן טל" בפורום לנ"ו על זה שבפגישות מעמידים פנים ובעצם מסתירים/ לא חושפים תכונות לא טובות.

בתנאי שלא נכנסים למערכת של שקרים. לכל אדם כמעט אמורה להיות "קופסה שחורה" ששמורה רק לו.

זאת אומרת, יש מצב שיש בני זוג שיכולים לדבר על דברים כאלה

והשיחה תהיה מועילה ונעימה, אבל לפי מה שאתה מתאר זה נשמע

שאין לכם תקשורת כל כך טובה. לכן, לפני שאתה מדבר איתה על זה

אתה חייב לבנות איתה קשר יותר עמוק של אהבה והכלה.

 

עכשיו,

אתה כתבת "אם היא רוצה לרזות, אני חייב להתעמת איתה לגבי ההרגלים שלה"

האם כשהתעמתו איתך לגבי ההרגלים שלך, זה חיזק אותך או החליש אותך?!

גם אם אותך זה חיזק, את רוב האנשים זה מחליש. ואם תחליש אותה, היא בוודאי לא תצליח לרזות.

התפקיד שלך זה לקבל ולאהוב אותה כמו שהיא,

התפקיד שלה... זה התפקיד שלה, ואתה לא אחראי עליו ולא צריך להתערב בו.

אם תעשה את התפקיד שלך על הצד הטוב ביותר והאמיתי ביותר,

זה יתן לה כוחות לעשות את התפקיד שלה.

להציע לה שתצאו ביחד לעשות הליכה. אתה יכול להגיד שזה "בשבילך", כי אתה רוצה טיפה להוריד, או לחילופין שזאת הזדמנות טובה לדבר (ומניסיון, זה באמת זמן מעולה!!), יעזור לפחות בעניין של השריפת קלוריות.

ואולי, בעצם כן יש לי רעיון גם לגבי התזונה, אולי להגיד לה משהו כמו, את בטוחה שאת רוצה עוד? או - את בטוחה שאת רוצה שנקנה שוקולד? לא סתם, אני אוהב, אבל אולי עדיף שלא נקנה דברים כאלה... וכו'.

ותתן לה אופציה להגיד כן, אני רוצה!! אבל כמובן שאם היא רוצה לרזות, אולי זה יעשה לה איזה משהו, אולי היא תגיד, וואלה, אולי עדיף שלא יהיה... או עדיף שלא יהיה אבל נורא מתחשק לי, אז בסוף כן יהיה, אבל אולי זה קצת ייכנס לה למודעות.

אני חושבת שלרזות זה משהו שצריך לבוא ממנה. לא ממך... אתה כמובן יכול לעזור.

היא אמרה לך שהיא רוצה לרזות?

 

זה נשמע שזה הרצון שלך שהיא תרזה.

 

אל תתעמת איתה באמתלא שהיא רוצה לרזות בשעה שלך יותר חשוב שהיא תרזה.

 

ואתה בעצם מתעמת איתה בשביל הרצונות שלך במסווה שזה לטובתה.

 

לדעתי תנסה להיות פה שכל קר

 

רשימה של מה אני רוצה כאן..    וצד שני מה היא (לא מה אני חושב שהיא ,ולא לקבוע לה מה היא רוצה)

ואז תנתב את הרגשות ע"פי זה  מה אתה רוצה ומה היא..

 

ובהתאם תעבוד

 

ואם כבר טובתה טובתה זה לא רק שתרזה אלא שבעלה יראה את היופי שבה תמיד

 

 

האמת פחות מפריע לי שהיא שמנה, כמו ההתנהגות שלה סביב האוכל. היא ממש לא בקטע של ממתקים ואפילו שותה רק מים, אבל היא לא מוכנה לוותר על ארוחות עשירות בפחמימות- 3 פעמים ביום כאילו שהיא עומדת לצום כמה ימים. זה ממש עקרון ברזל אצלה לפני הכל, אפילו אם היא פוגעת בי בגלל זה בלי לשים לב.

 

בדינמיקה הזוגית שלנו, 'הליכה' זה כבר פאסה. אנחנו לא צריכים לטייל כדי לדבר ואם אשתי לא מוכנה לדבר, לא יעזור לאן נלך ומה נעשה. לשרוף קלוריות זה נחמד, אבל זה לא משמעותי לירידה במשקל כמו תזונה. חוץ מיזה שגם אני וגם היא מתעמלים על מכשיר ביתי פחות או יותר.

 

אני מצידי מאד אוהב אותה ומשתדל לקבל אותה בלי טענות, אבל אני קצת מוטרד מזה שאולי היא מגזימה ולא כ"כ אכפת לה. כשאני הייתי השמן, אז זה הפריע לה. חלק מהמוטיבציה שלי להרזות הייתה בשבילה ובשביל לשפר את הזוגיות שלנו.

 

בקיצור, יש לנו קצר בתקשורת בגלל משקעים בזוגיות.

י ש כאלה אנשים. אולי רובנו בעצם...

אני ממש לא מבינה בזה, וגם לא מתימרת לומר דברים כמו "היא בורחת מעצמה" ושאר ניתוחים בגרוש.

אבל ברור לי שכל נושא האכילה קשור ישירות לנפש. יש כאלה שבורחים לאוכל יש כאלה שממירים סיפוק רוחני בסיפוק מאוכל

ויש עוד הרבה.

אפילו על הבנות שלי אני מרגישה הבדל ביחס לאוכל. אחת מאוד ענינית, אוכלת כשרעבה ואוהבת בריא (בת 4 כולה) והשניה

לא מסוגלת שאוכלים משהו לידה בלי לתת לה, ורצוי שזה יהיה מתוק או פחמימה או פחמימה מתוקה. הכי טוב..

 

אז נראה לי שאתה צריך להסתכל על זה אחרת. קשה לי לומר בדיוק איך. אבל כמו שרואים חסרון אחר בבן הזוג ולומדים לדון אותו לכף זכות, ולאהוב אותו עם החסרון,ואפילו לרחם, מתוך אהבה, לא מתוך עליונות.

אולי גם, וזה הכי קשה אבל הכי עמוק, לקחת את הנקודה הזאת ואיתה, דווקא איתה להקפיץ את הזוגיות. כי כשמשתפים אחד את השני בכאבים העמוקים וברגשות הפנימיים זה הכי עמוק שאפשר. וזה מעורר אהבה גדולה.

וואו. בהצלחה עם כל הענין הזה.

נגעת בהמון נק' רגישות באדם-

היחס לאוכל

והיחס לדימוי גוף ומשקל

תקשורת זוגית -בעבר ובהווה

 

חלק מהתפקיד שלנו כזוג- זה לשמור אחד על השניה

לדעתי זה שאתה רואה שהיא הולכת לכיוון שלא בריא לה- אתה צריך לכוון אותה אחרת, אבל לעשות את זה נכון

 

קודם כל- להדגיש לאשתך שאין קשר בין זה לבין כמה היא יפה או מושכת בעינייך

(זה חשוב תמיד! אבל כשעוסקים במראה חיצוני ושיפורו- עוד יותר...)

ואז להסביר לה שאתה דואג לבריאות שלה, שראית שיש לה הרגלי אכילה לא נכונים ואתה רוצה לעזור לה

מה לעשות?

שיחה פתוחה ביניכם- מה זה אוכל? למה היא לחוצה על להיות שבעה? מה הדימוי גוף שלה? אולי היא מיואשת מלהיות רזה? היא אוכלת כפיצוי ריגשי? משהוא אחר?

התעמלות מידי פעם בבית זה נחמד- אבל זה לא מספיק בשביל להעשות ירידת משקל משמעותית. תציע לה להירדם לחוג התעמלות \מכון כושר -קביעות והדרכה, ומגוון של סוגי התעמלות, ייתנו לה הרבה יותר

בפועל מה אוכלים- מומלץ ללכת לדיאטאנית מוסמכת (יש בכל קופ"ח)כדי לבנות תפריט, ולסדר כמויות של אוכל שצריך.

ייתכן שאתם מתקרבים לגיל המעבר- שכל מיני דברים בגוף פועלים\ מרגישים אחרת -גם לזה לשים לב

לגבי בגדים שמתאימים לה עכשיו- אין לי עיצה... לזה פיתרון נשגב מבינתי...

 

ולעודד להחמיא ולפרגן

 

היא מניקה/הרה??

זה גם יכול להשפיע על צריכת המזון שלה.

יש לה תפקיד תובעני בעבודה והיא חייבת להיות שבעה כדי להיות מרוכזת. בבית יש לה את הדאגות שלנו. חוגים, התנדבויות- זו הוצאה קצת כבדה עלינו וגם אין לנו יותר מידי זמן פנוי בתור הורים.

 

אני מנסה לתת לה דוגמה בהתנהגות שלי וגם מחמיא לה כמה שיותר, רק שזה לא תמיד מרשים אותה.

כשמישהו מחמיא לי  ובעצם משתמש במחמאה כדי לגרום לי לעשות משהו - אני לא מתרשמת, ויותר מזה, זה כ"כ מעליב אותי שאני דווקא אעשה הפוך. וגם "לתת לה דוגמא בהתנהגות שלי" זה די פטרוני ומתנשא, אל תצפה שזה יגרום לה לעשות משהו.

 

אני מאוד מתחברת להמלצות שכתבו מעלי- להתעסק בעבודה שלך עם עצמך ולעזוב אותה. אם מפריע לך שהיא לוקחת לך אוכל מהצלחת- תאמר לה. "זה מפריע לי שאת לוקחת לי אוכל מהצלחת. רוצה להזמין לעצמך עוד מנה?" תמקד מה מפריע לך. אם זה האוכל שהיא לוקחת מהצלחת שלך- טפל בזה. אם זה מה שההורים שלך חושבים עליה- זה אחריות שלהם על מה הם מסתכלים ואיך הם מסתכלים עליה. אתה לא יכול לשנות את ההתנהגות שלה או את ההסתכלות שלהם אז עזוב את זה. ואם זה איך שהיא מתנהגת- אפשר לומר לה את זה (אפילו שבטח כבר אמרת לה את זה...) וזהו. לא לנהל אותה ואת ההתנהגות שלה. זה יפה שאתה מוכן להתאמץ בשביל למצוא חן בעיניה, אבל היא לא חייבת לעשות את זה.

 

כשאתה תשחרר היא תוכל להפסיק להתגונן ותתחיל לחשוב בעצמה היא היא רוצה מעצמה, מה חשוב לה, מה היא מוכנה לעשות בשביל זה...- בקיצור- ברגע שאתה תפסיק לקחת ממנה את האחריות שלה על עצמה, האחריות תחזור אליה והיא תעשה מה שבאמת טוב לה. 

(נראה לי שהיום היא פועלת מתוך "הבטן" היא מגיבה לך, ולא חושבת מה באמת נכון...)

 

בהצלחה!

שבת שלום

זמן לעצמה לבד- ולא כעבדת או כאמא או כרעיה- יש לה???

אפילו חצי שעה ביום?

אם לא- לא פלא שהיא מתחרפנת ואוכלת אכילה רגשית, אין לה באמת מקום לצבור כוחות -אז היא מנסה לקבל כוח מהאוכל....

 

מי מבשל בבית? רק היא או גם אתה?

כמה פעמים בשבוע אתם אוכלים בשרי? (יש מצב שתעברו לתפריט ששבעים יותר מחלבון?) כמה ירקות אתם רגילים לאכול?

 

עבודה על המידת האכילה היא קשה- אנחנו מתעסקים פה עם האינסטינקט להישרדות, עם הרמון רגשות על אוכל, וגם עם צורך אמיתי לאכול- שהוא נכון ומוצדק- וקשה לתת לו מינונים

 

את המחמאות שתתן לה-

תן בלי קשר לאוכל, בלי קשר לכלום, בלי התניה

רק בגלל שהיא- היא- היא נהדרת אז תגיד לה את זה

מלבד זה- תן לה ח"ח על הנושא של אוכל ותזונה ("ראיתי שעשית היום במכשיר כושר חצי שעה, אני מעריך אותך על זה... במיוחד שהיה יום לחוץ היום...")

 

אני חוזרת ומפנה לקופת חולים- יש להם היום המון מה להציע נגד "מגיפת הדור"= השמנת יתר

דיאטאנית שבונה תפריט ועוזרת במעקב (זה חשוב! לאפיין מה כל אדם צריך באמת, ולוודא שזה נעשה היטב)

יש קופות שנותנים סיבסוד חלקי לשיעורי התעמלות- כדאי לברר

חוגים של שומרי משקל וכולי (אולי זה פחות יתאים לה...)

 

ותדבר איתה על זה -שיחה פתוחה

בלי היסטוריית עבר שלכם... רק מבט לעתיד- אני דואג לך, אני רואה שלא טוב את עושה לעצמך, את רוצה שאני אעזור לך עם זה?

היא מתעמלת כמו שכתבתי למעלה וגם נפגשת עם חברות, רואה טלוויזיה (סדרות שלא מעניינות אותי).  שנינו קרניבורים שאוהבים נתחים יפים של בשר או עוף בארוחות שלנו. אני בזמן האחרון אפילו מעדיף יותר בשר על חשבון פחממות.

 

התשובות פה באמת נתנו לי רענון למחשבה ואני ב"ה יותר מפוייס עם עצמי ואיתה בקטע הזה ובכלל.

אבל חשוב לעשות!

לא רק לרענן מחשבות....

תמיד טוב לרענן מגבות מטבח...

או מה היא לא הייתה קונה לעצמה בכסף..

 

למשל חמותי מאוד אוהבת עציצים ותפירה..

היא לא תשקיע בזה כסף-

אז שלחנו אותה לחנות בדים ותפירה, ולמשתלה עם שני תלושים

כל אחד בשווי 300 ש"ח. (גם הגיס השתתף)

ראיתי באיזה חנות. בטוח יש גם בסטימצקי או בצומת ספרים, מין קופסה כזאת עם כרטיסיות של מתכונים לפסח. לדעתי ממש נחמד.

אפשר גם תמונה יפה לבית.

יש להם כלים טובים, למשל: קערת פלסטיק שקופה, שנראית כמו זכוכית לכל דבר, מעוצבת ויפיפיה, עם מכסה פלסטיק. שומרים את הסלט במקרר עד לסעודה, ורגע לפני מוציאים מהמקרר, מורידים את המכסה ומגישים לשולחן. קניתי כזה לחמותי לפני כמה שנים. אחת המתנות הכי מוצלחות. בשימוש כל שבת כמעט. אבל בשביל זה צריך להגיע למישהי שמוכרת את זה מהבית. אין להם חנויות ואין את זה בחנויות.

 

גם מוצרי טיפוח זה טוב. למשל קרם ידיים מעולה וריחני, אחרי כל הניקיונות לחג זה נחוץ.

ואני אוהבת לקבל במתנה ספרים.

אמרתי כבר שיש לה הכל

אני שוברת את הראש מאז הלידה מה לקנות לחמותי..

ובליל הסדר אנחנו אצלם אז אני חייבת לקנות משו אבל כמו שאמרת..

יש לה הכול!

מפות\עציצים\כלי מטבח וכו'- הכל יש לה והכי יפה ומעוצב..

פרחים זה באמת רעיון אבל זהו?!

בא לי משו ממש יפה ומרשים..

אשמח לרעיונות..

ילד שואל את אביו:
"אבא, איפה אמא?"
עונה האב: "אמא במסיבת טפרוור."
הילד חושב רגע ושואל שוב:
"אבל אבא, מה זה מסיבת טפרוור?"
האב מחליט שההסבר הפשוט הוא הטוב ביותר:
"מסיבת טפרוור זה חבורה של גברות שיושבות ומוכרות קערות זו לזו."
הבן חושב רגע ומיד אומר:
"בחייך, אבא, תגיד מה זה באמת!"

פרחים,

אלבום עם תמונות הנכדים,

 

וכל דבר שתמיד מתחדש.

הבעיה היא שהגיס הכי גדול בכיתה ד׳
ושיש רק נכד אחד והיא הכינה לו אלבום לפני כמה שבועות

פרחים זה רעיון

כלי בית זה תמיד מתנה מוצלחת, גם למי שיש לה הכל

כלי הגשה יפה

מפה חדשה

סכין טובה

קנקן, אגרטל וכו'.

יש מי שמקפיד בפסח לא לשים פרחים על השולחן. לתשומת ליבכם 

מחויות משפחתיות

וכמובן פתק יפה.

מי שיש לה הכל תתרגש בעיקר מזה שחשבת עליה

הגעתי למסקנה שמי שיש לו הכל - הכי ישמח לדברים סנטימנטליים...

אז לפסח עשינו הגדה של פסח עם תמונות של הנכדים, ובעצם כמעט לכל אירוע - תמונות של הנכדים בכל הווריאציות האפשריות!

 

מה עוד? הדברים הבנאליים בשדרוג קל:

זר פרחים גדול ויפה בתוך אגרטל. 

בקבוק יין משובח בתוך מעמד לבקבוקי-יין יפה.

עוגיות לפסח מעשה ידייך בתוך קערת חרסינה יפה.

 

 

 

אני כבר אינני נשואה טריה, אבל הבן שלי - כן.

מה היה משמח אותי לקבל?

לא מתנה שעולה הרבה כסף! אנחנו יודעים שקשה להם עדין ועוזרים ככל שניתן.

אבל תשומת לב מחממת תמיד ונותנת הרגשה טובה.

אם יש כבר נכד - מחזיק מפתחות קטן עם תמונה של הנכד, או סתם תמונה יפה של הנכד בהגדלה, ובכלל משהו שישקף את הקשר הורים ילדים ולא רשמיות.

והכי חשוב - אני אוהבת את הברכה שמצרפים.

אין צורך להשקיע בברכה מחורזת אלא משהו חם מהלב.

תודה על דברים מסוימים (אפילו על ארוחת צהרים ששלחתי), לספר במילים זורמות עד כמה שמחים להגיע (אבל רק דברים נכונים! זיוף לא משכנע ולא קונה!).

 

צריך לזכור, זה יחסי הורים ילדים לא עובד מעביד, או חברים.

רוצים את הלב ולא את הרושם.

טוב לקרוא על שלל נושאים גם מזווית החמות

ושלי השאירו..

אבל רעיון של תמונת נכדים - זה באמת תמיד משמח סבתא.

הרעיון מאנשים שבאו אלי להצטלם למטרה הזאת לפני החג

אבל ממש לא חייבים תמונה של צלם

 אפשר לצאת עם הילדים לשדה פורח, שיש עכשיו בכל חור (עדיף בשעות שיש תאורת שמש רכה ולא חזקה, באיזור הבוקר או שקיעה)

ופשוט לצלם......

יש אפשרויות של הגדלה על קאפה מאוד זולות

כך שאם מצלמים לבד ומפתחים על קאפה  אפשר להגיע למתנה מאוד משמחת ומרשימה בסביבות ה 50 ש"ח בלבד

התקבל בשמחה גם מצד אמא וגם מצד החמות.