פורום נשואים טריים (עמוד 552)

אשמח לעזור, בפורום.
סליחה.

למצוא או ליצור זמן רגוע לדבר עם בעלך ולנסות לגרום לו להבין את חשיבות הענין עבורך

לנסות בזמן הזה גם להבין את בעלך, למה זה כ"כ חשוב לו, ולמה בעצם הוא לא מוכן לעשות שאלת רב?

 

(ואולי גם הפעם את לא תרגישי טוב אחרי הלידה ולא תוכלו לנסוע? הגיוני מאוד זה לא נהיה קל יותר מלידה ללידה...)

אל תשכחי שאת חייבת בכבודו לפני כבוד אביך..
עם כל הקושי, לא סתם התורה ציוותה אותנו בכך.

היתי מנסה לבקש, אבל אם זה מאוד חשוב לו, אחכה לברית הבאה..

וחוצמיזה- לכי תדעי איך תרגישי

אבל אפשר לדבר בנחת:

 

תסבירי לו שאת חוששת שזה ייתפס כפגיעה בכבוד אביך, אחרי שאביו כבר היה סנדק. תגידי לו שבהיות שהטעם שהוא רוצה רב זה מן הסתם בתור סגולה לילד, אז אולי כדאי לשאול רב - שמא יותר סגולה זה אם יהיה הכיבוד הורים הזה, בפרט בנתון שהצד השני כבר היה.

 

אם יתעקש מאד, ואת יכולה - אז לענ"ד זו תהיה גבורת נפש לוותר. ועדיף בפרט במצב הנוכחי שטרם לידה, שצריכה לבוא מתוך שמחה ושלום.

ןבמקרה כזה, תסכימו שהבן הבא בעז"ה - יהיה אביך סנדק... (וכמובן תסבירו לאביך שהוא רצה כך עוד לפני הלידה הקודמת ומה שקרה אז. ושאתם מתכננים עליו להבא..)

ענ"ד.

 

 

נ.ב. לגופו של ענין - אני חושב דווקא שאת צודקת. אבל לאבות צעירים לפעמים מאד קשה להבין את זה.

בעלך מתעקש, כנראה מתוך חשיבה תורנית, שהסדנק יהיה רב,

אבל לא מוכן לשאול את הרב מה התורה עצמה חושבת על זה?

 

אז מדוע הנושא כ"כ חשוב לו? זה לא תרתי דסתרי?

יולדת נחשבת לפחות חולה שאין בו סכנה

(לא זוכרת אם יותר מכך... בשעת לילה כזו ספרים רחוקים לי)

מבחינה רפואית ליולדת יש חובה לנוח כמה שיותר- זה אומר לשכב במיטה, ולא להיטלטל בדרכים

מבחינה רפואית והלכתית התינוק לפני ואחרי הברית נחשב חולה שיש בו סכנה- בכלל לא טוב לטלטל אותו בדרכים

אז למה האבא חושב לעצמו שכדי לקיים את ההלכה- הוא יכול להעמיד שני בני משפחה שלו במצד אנטי-הלכתי בהחלט?

(כלומר לצאת לטייל לעיר של רב אחר שיהיה סנדק...)

 

 

 

 

 

אצלינו במשפחה נהוג שמכיוון שהאישה היא שעשתה את כל העמל הגדול בתינוק- היא זו שקובעת את כל הדברים- מה, מי, איפה, מה לא, וכשהיא אומרת שיש דבר שהוא אפילו חחש ספק מעל לכוחות שלה- אז מידי מוותרים על זה

 

שאת "מחזקת" אותה כרגע בהם..

 

האם עצם ההכנסה להתלבטויות כאלה, אינה מחלישה יותר?

 

הרי לא האיש שאל - אלא האשה..

 

 

שיהיה במזל טוב ולידה קלה בעז"ה!

 

גם בעלי רצה שהרב שלו יהיה הסנדק והוא באצילותו אמר שאם יש אבא או סבא שמצפים לכך זה עדיף ויש לכך מעלה גדולה של כיבוד הורים

 

על כן, לעניות דעתי, פשוט תבקשי מבעלך לדבר על כך עם הרב הפוסק שלכם / רב הקהילה ( כמובן לא הרב שברצונו לכבד בסנדקאות!)

 

שיגיד לו "אני מעוניים שאתה תהיה הסנדק אך אישתי מעדיפה את אביה" ואני בטוחה שהרב ישיב לו אותה תשובה שאנו קיבלנו

 

בהצלחה

שדוחה את התור המקודש בין אבי האב לאבי האם.

כל השאר - ענין של שכל, טאקט, יכולת התגברות וחוכמת המידות.

למה להסתפק באחד? הילד יקבל גם סנדק רב וגם סבא סנדק.

למען השלום בית עושים הכל. בשביל עניין פעוט שכזה לא כדאי לפתוח חזית מלחמה שעלולה, חלילה, לערער את הזוגיות. זו בסך הכל ברית ואת יכולה להתגמש על כך. מזל טוב.

העצות יהיו לפעם הבאה!!

 

מזל טוב והרבה נחת, מקווה שהכל התקיים בשמחה ובהשלמה!

מה עושים...

 

א. חוזרים בשובה. זה יום כיפור בשבילך. כמה שיותר תפילה, תהילים, מחשבות טובות ורצונות טובים לעתיד - מה שאתה עושה ביום כיפור (לא אמרתי לצום. יש נוהגים אבל זה תלוי עדה, אדם ונסיבות)

 

ב. מתמקדים בעיקר: אתה נולד מחדש היום, עם אישתך, כאדם שלם. היום אתה שמח באישתך והיא בך. לא לתת לדברים שוליים להעיב על השמחה הזאת: תמיד צצים ברגע האחרון כל מיני בלת"מים, חילוקי דעות עם ההורים, תקלות טכניות, הרב מאחר, הצלם מעצבן, או להבדיל נכנסים ספקות מהיצר הרע..

גם (ובעיקר) אם בתקופה האחרונה היית עסוק בדברים כאלה, ואפילו אם ביום החתונה תיאלץ להתמודד איתם, חשוב שלא לתת לזה להשפיע היום על מצב הרוח והנפש. זה חשוב במיוחד למי שהיה מעורב מאד בהכנות (ופחות למי ש"האציל סמכויות" ונתן להורים ו\או לכלה לארגן לו הכל...)

 

ג. יש חתנים שהולכים לטבול במקוה, הולכים לקבל ברכה מהרב שלהם, או נוסעים להתפלל בכותל או במקום קדוש אחר - כמובן רק אם זה ריאלי מבחינה טכנית (לא במחיר של לאחר לחתונה, להכנס ללחץ, ו\או לנסוע במהירות מופרזת!!!!)

 

ד. נהוג שחתן ביום חופתו צריך שמירה - אל תהיה לבד. מקוה שכבר ארגנת לך חבר טוב או שניים שיהיו איתך ואם לא אז עם המשפחה.

 

ה. ו...תנסה לישון הלילה. אתה צריך הרבה כוחות למחר!! חשוב מאד שלא תגיע מותש.

נראה לי שבמקומך הייתי עכשיו מכבה את המחשב\אינטרנט.

 

שוב מזל טוב שתזכו להקים בית נאמן בישראל. תהנה מכל רגע!

מסכימה עם זאת שמעלי ומוסיפה שתעשה דברים שמרגיעים אותך כמו מוזיקה, לימוד, הרגעות בטבע קרוב וכו'...

אבל כמובן הכל עם עוד חבר, ככה נהוג, שלחתן אסור להיות לבד ביום החתונה.

להתפלל בכוונה ולברך את כל מי שאתה מכיר.

 

לתת צדקה לזכותך.

לומר כמה שיותר תהילים.

להרהר בתשובה

 

 

מומלץ ללמוד את פרקים ט"ז-י"ז בשער החוכמה בספר ראשית חוכמה.

על עם ישראל. שנזכה לקבל פני משיח בקרוב.
על אשתך, הילדים שיהיו לכם.
אפשר ללכת לקבל ברכה מצדיק, הרב עובדיה יוסף, הרב נבנצל-בירושלים.
לטבול במקווה.

כל מה שיעשה לך טוב!
שיהיה בנין עדי עד בע״ה. בהצלחה!

החדשה!!

הלוואי על כולם להיות צדיקים כמוך..!
אפשר גם ללכת לקבל ברכה מהרב עובדיה.. (-;

בהחלט מתוק

מאוד מחזק

בס"ד

 

עושה חשק לעשות תשובה (:

שנזכה לעשות תשובה מאהבה.

אני ממליצה על שני דברים לקרוא-

1 בקריאת שמע שעל המיטה- לנוסח עדות מזרח- אומרים וידוי כל יום

כל ערב- מסיימים את החשבון של היום, עושים תשובה על מה שצריך לתקן

כל בוקר- מתחילים חדשים, פותחים דף טהור

 

2 בספר "לוחמי התמורות" של הרב ארז דורון

לא זוכרת את שם הפרק- שבו הגיבור לומד לעשות עיגול הגנה סביב עצמו

הסיפור ממחיש את הרעיון שתשובה עושים כל פעם מחדש- כאילו זו הפעם הראשונה

אשמח לתגובות!!!

יש את אלו שמיד מתחברים-

ויש את אלו שגם כמה שנים לא שברו את הקרח....

 

התערבות בפעילויות חברתיות/ מפגשים קהילתיים וכד' יכולים מאוד להועיל.

מאחלת לך להיות מהסוג הראשון.

לפצח גרעינים ביום שבת. האמת? לא יודעת למה.

בטוח צריך ליזום חברות.

 

 

אם עברתם ליישוב יותר קשה להקלט בחברה וזה באמת תלוי באופי... ום כמו שכתבו מעלי צריך ליזום.להזמין, ללכת לפעילויות  וכו' אנחנו עשינו זאת וגילינו אנשים מדהימים...

אנחנו עדיין מנסים פה ושם מהבית כנסת אבל אנחנו לא נמצאים שם כל שבת

ולידנו אין זוגות דתיים וזוגות בכלל.

אולי כי זה עיר ואחרת מיישוב

מיני מרכזי בקומה העליונה לכל החדרים,

מזגן עילי בקומה התחתונה,

מאווררי תקרה (שלא מספיקים) לקומה האמצעית.

 

למזלנו- צריכים אותו רק בשעות הצהריים החמות.

בערב ובלילה כבר מתקרר ונעים יותר.

 

בימים לא נוראים- מסתפקים במאוורר לחדר השינה.

 

 

כמה זה עולה לנו? את לא רוצה לדעת....

(גם אנחנו לא, האמת...)

אז 2 מאווררים. 1 לסלון ו1 לחדר שינה

כמה זה עולה? לא זוכרת משנה שעברה...

מאוורר מצוי צורך בסביבות ה-50 וואט, +- (משהו בין נורת פלורוסנט חסכונית לנורת להט רגילה), בעוד מזגן מצוי צורך בסביבות ה2000 וואט. כלומר, מאוורר עשוי לצרוך בערך 2.5% מהצריכה של המזגן. לפי זה, אם נניח היית מוציא על המזגן 200 ש"ח בחודש, על מאוורר היית מוציא 5 ש"ח (שזו עלות ההפעלה של מאוורר לחודש, בממוצע של 5 שעות וארבעים וחמש דקות ביום, כשעלות החשמל היא 0.58 ש"ח לקוט"ש).

 

האמת היא שההשוואה בין מזגן למאוור שפועלים מספר שעות שווה ליום היא לא מדוייקת בכלל, בגלל שהמזגן לא מפעיל את המדחס באופן רציף, אלא לפי הטרמוסטט, ולכן חלק מהזמן הוא פועל כמו מאוורר רגיל, אבל זה מספיק כדי להמחיש את סדר הגודל של המחירים.

 

מסקנות:

א. לא להתרגש מזה שהמזגן פועל ברציפות כל היום, אלא אם כן המדחס (החלק החיצוני) עובד הרבה, שזה קורה כשהבידוד של הבית גרוע (כמו בקרוואן או בבית ישן מבלוקים רגילים).

ב. כשזה המצב - עדיף להשתמש במאוורר. זה יחסוך הרבה מאוד כסף...

ג. גם כשהבידוד של הבית טוב, ככל שהטמפרטורה שמכוונים אליה את המזגן נמוכה יותר, מבזבזים יותר חשמל. אפשר בהחלט להסתפק ב-25 מעלות. זה יחסוך הרבה כסף.

ד. אם זה לא ברור מעליו: לדאוג שכל החלונות והדלתות יהיו סגורים!.

אבל הם יקרים יותר...

אבל זה לא חכמה.. אנחנו 900 מ"ר מעל פני הים

בעזהי"ת.

 

אולי התכוונת 900 מטרים. וגם זה לא, אתם 880

אנחנו 906. כבוד!!!

בעזהי"ת.

 

וכשנעבור למקום חם כפתחו של ג'הנם- יהיה מזגן

כי המקום ממנו באת הוא המקום החם כפתחו של ג'הנם 

האמת היא שגם אצלנו מזג האויר נעים יחסית אבל לי תמיד חם. אין לנו מזגן אז אני נאלץ לסבול בשקט (ובמקביל חשבון החשמל נשאר נמוך )

 

בד"כ לא כ-ז-ה חם פה, אז חוץ מחודשיים בשנה משתדלים להסתפק במאוורר.

אצל הוריי - יש מזגן בכל חדר.

 

וחוץ מזה יש שני מזגני חלון שלי ושל אח שלי, שמניחים באוטו ולוקחים לדודים סרבני מזגן או כל מיני תופעות מהסוג הזה.

 

הנה דוגמא אחת:

 

 

 

אחלה בריזה שבעולם!
חוץ משעות הצהריים החמות, שבהם עוזרים עם מאוורר, אחד רגיל.
ובלילה מעבירים אותו לחדר שינה
ומבסוטים, ישתבח שמו!!!

מאוורר כשצריךומזגן בערך שעה בשבוע לכבוד שבת קודש.

יש לנו בבית מזגן בכל חדר + מרכזי בסלון..

בחודשי יולי אוגוסט המזגן עובד רצוף כמעט כל החודש..

 

אי לכך ובהתאם לזאת את לא באמת רוצה לדעת איזה חשבונות חשמל ההורים מקבלים..

 

החשבון הוא על כל החשמל בבית אז אני לא יודעת איזה חלק מהחשבון שייך למזגן.

בקושי משתמשים כי גרים בצפת ובגובה מול נוף עוצר נשימה אז בעיקרון יש לנו איורור טבעי רק בחמסינים מדליקים ...

זה לא פייר אנחנו גרים באחד המקומות היותר דביקים וחמים בארץ אחרי תל אביב אז מותר לנו.. חחחח

גיגית מים עם קרח 

מגבת 

מאוורר

השיטה לפני 60 שנה בקום המדינה אך עדין יעילה תולים את המגבת בחדר שהקצה התחתון טבול בגיגית עם המי קרח

המגבת סופחת את הקור מהמי קרח והמאוורר מפזר את הקור 

והרבה..

וכמובן שמזגן ומאווררים.

ועכשיו בחודשי ההריון האחרונים- אני מאמינה שחשבון החשמל יתפח עם הבטן...

 

במיוחד כשנמצאים הרבה בבית, ובהריון או עם ילדים.

כידוע, כשהחום עולה, גם הסבלנות יורדת והעצבנות עולה.

אז שלום בית והתנהלות רגועה עם ילדים שווים את חשבון החשמל...

וכל דיכפין יתי ויתקרר.

קונה קופסה פעם בשבועיים, לכל היותר,

והילדים צורכים בימים חמים כמעט ללא הגבלה.

 

לא יקר מדי, יעיל למדי.

ששווה לשתיית 10 איגלו.

או במילים אחרות,

כוס מיץ שותים וגמרנו

10 איגלו מוצצים ומוצצים וכל הזמן הזה יש נוכחות רצופה של סוכר בפה.

כמו קרטיבים כאלו- עם מקל פלסטיק, שאת מחליטה מה נכנס בהם

אפשר להקפיא סתם קרח- ואז כל יום מכניסים למחר

 

זה השקעה ראשונית קטנה- אבל זה שווה בריאותית ונראה לי גם כספית

אוורר בכל חדר ובימים החמים עוברים לגור בברכה לכמה שעות ביום. (קצת חם אבהל חשבון החשמל לא נורא וגם עושים ספורט- ברכה אמרנו).כשגרנו בקראוון (לפני כך וכך שנים) בשעות אחר הצהריים שטפנו את גג  הקראוון  עם זרנוק מים וזה קירר בצורה סבירה את הקראון עד היום הבא.

ויש לנו מאוורר תותח- שצריך תיקון

אבל נכון לעכשיו- כשכל החלונות פתוחים, אז יש אחלה רוח נעימה

(נו טוב, וגם אנחנו גרים במקום שנעים בו בקיץ..)

דהיינו גוש דן הלח והחם, אך ב"ה אנו גרים במקום יבש, ואמנם חם ביום אך נעים בלילה, וגם בצל ביום נעים, אז המזגן אצלנו עובד בעיקר בחורף, כי יותר קפוא ממקומות אחרים. ובקיץ לפעמים מזגן, בחדרי שינה המאוורר מספיק. ברוך ה'!

סוגרים את התריסים בכיוון השמש, יש מאוורר ומים קרים במקרר ובלילה יש בריזה נפלאה.

למה הכי מאוחר שאפשר לטבול זה 9?

בשעון קיץ בד"כ פתוח עד יותר מאוחר ויש מקומות שאפשר לתאם עם הבלנית עוד הרבה יותר מאוחר.

איך הקשר שלכם עם ההורים של בעלך?

אולי תתקשרו אליהם ותדברו בכנות ותגידו שמסיבה אישית שממש חשובה לכם אתם ממש לא יכולים לבא בערב לארוחה.
ותבקשו אם הם יוכלו להתקשר ולומר שמסיבה כלשהי הם לא יכולים הערב וישמחו לדחות למחר או לכל זמן אחר שנח..

זה אולי קצת מופרע, אבל נראה לי שזה יכל לפתור את התסבוכת בלי נפגעים..

אם זה לא אפשרי, היתי מנסה לפנות אולי לאבא ולדבר לליבו..

או להתארגן מוקדם ולקפוץ למקוה לחצי שעה בתרוץ כלשהו..
ובדר'כ פתוח במקוה עד 10..בדקת?

ויש עוד אפשרות- לבקש להקדים את השעה
או שתמצאו סיבה ותצאו יחד יותר מוקדם - בלי להודיע מראש. אמא שלך לא תעשה בעיות מול האורחים..

גם אם אצלכם ניתן לטבול עד 9, אני מניח שבערים וישובים אחרים שעל הדרך אפשר לטבול גם מאוחר יותר.

ואז, אם את כל הכנות תגמרי בבית, תוכלי לקפוץ לשם בדרך להורים (כמובן בתאום עם הבלנית שם).

 

בהצלחה!

אבל אם יש מצב שבמקום לומר לה שאת צריכה לטבול- תגידי לה שתכננתם זמן זוגי שקט ביחד, וחבל לך להפסיד אותו

ניסוח מעודן יותר- שיגיד את מה שצריך לומר בלי לעלות על מוקשים

אחרי שכבר התוכחו על הענין ואמרה מפורשות שלא יכולה לבא-
זה שקוף מדי שכל סיבה שתמציא זו התחמקות..

אין ברירה.

 

צריך פרופורציות.

 

הדברים הללו באמת קטנים מאד מול יחס טוב.

 

וכמו שכתוב: "פעמים שאתה מתעלם"..

 

לא צריך או "אידיאולוגיות גבוהות" או שום-דבר..

 

תשתמשי בינתיים במידה הזו שיש לך, של הקושי המופרז לקבל אובדן ובזבוז של דברים;

 

ותגידי לעצמך: האובדן הכי גדול, זה של היחס הנינוח בינינו. אז מוטב להתעלם מה"פקק" הקטן", כדי לשמור על המכלול כולו.

כסף שאין!

קטן קטן קטן , אך מצטבר . גם בלב.

"תעבדי על עצמך" - ביקשתי עיצה מחדשת ולא נדושה. 

אני עובדת עובדת עובדת. אל תדאג.

גם ראית את תגובתי בלקראת נישואין וזוגיות והגבת לי שם.

עצה מחודשת ולא נדושה" -

 

אכן, תגובה "נאה" לניסיון-עזרה...

זה טוב גם ילדים. 

אצלינו יש לי תיקיה ומגרה.

אני שומרת שם כל מה שאני לא רוצה שיאבד - צ'קים, חשבונות, כאלה פיצעפקעס כמו שאמרת - חלקים קטנים ודברים לתיקון.

אם לא - אז או ילדים או הבעל שלי - יכולים להעביר ממקום למקום או לזרוק לפח. ואז לא מוצאים.

אז לקחת אחריות ולדעת - זה התחום שלי.

בעלי אחראי על תחום אחר. גם יחלדים. ג םכשבאותו חדר. 

קשה באמת כשנוגע ברכוש כבד ובעל עלות גבוהה.

אפשר לומר כמה חשוב המכשיר ולעורר תשומת לב לפרטים? - להמחיש עם משהו שחשוב לו מאד  כדי שיקבל פרופורציות - כמו מכונת גילוח או רכיב במחשב או פלפון, משקפיים? - למרות שמי שמפוזר כזה - לא שם לב גם לעצמו...

אולי לעשות שבוע מחילה - בשבוע הזה את מוותרת. מקבלת כל מה שקורה איך שקורה. אש בוערת בפנים ואת מחייכת. יודעת שזה צפוי, אבל לא תכעסי. אחרי ההתנסות - לשוחח על החוויה שלך  ויכול להיות שכבר לא צריך כי זה משפיע לטובה. מנסיון.

כתבתי בתגובה אחרת על ספר על מחנכת שקראתי בלילה - אלישבע שכטר ז"ל מרכסים- היא היתה קופצת את הפה לפני תגובה, רק לא להגיב אוטומטית ואז היתה מגיבה לפי מה שגם השתנה בשטח ובשכל טוב.

לסיכום:

1. לקיחת אחריות אישית ולא לאפשר קילקול וביזבוז. למנוע מגע עם מה שאפשר.
2. האצלת סמכות על האיש ובני הבית בתחום שהוא טוב. (האצלה=חלוקה. לא מלמעלה למטה.)
3. כן לדבר. אי אפשר לא. אתם יחד. (המחשות לא מעשיות. רק בדיבור)
4. התאמנות באיפוק ומחילה באופן זמני לשם התרגיול. (לספור עד 10...)

 

כל דבר שהוא מתנה שלך את נוגעת. מתנה שלו הוא נוגע. אז את תעשי לו מיץ והמכונה שלך תישאר שלמה. 

או שהוא ישתה מיץ מבקבוק זה לא חובה לשתות דווקא מיץ ממכונה.

אגב ניסית להבין איך קורה לו שהוא שובר כל דבר? חוץ מחוסר תשומת לב, יכול להיות שיש לו בעיה של מוטוריקה עדינה?

מי צריך יבשן חסות????? תשימי במייבש כלים אחרי השטיפה והניקוי שלהם, בנתיים תחתכי מלפפון ועגבניה וכשתסיימי כבר כל המים ירדו מהחסה.

לא התכוונת ברצינות שהיא תיגע בדברים שלה והוא בשלו נכון? 

 

את מתוקה לגמרי!

צריך לתלות בבית שלה שלטים: שברת שילמת.

תכלס - זו השאלה.

כל עוד לא תצליחי לקבל אותו ולהעביר את זה, את והוא תהיו בתסכול.

הצ'ופצ'יק של הקומקום שווה לך חיים בכעס ותסכול? נראה לי שהחיים יקרים יותר מכל מכשיר.

 

אל תלכי בגישה שזה כדי "להיות שלמה עם עצמך שעשית הכל"...

 

אלא באמון שאולי זה באמת יתקן.

 

יש שם מלא מלא 

אנחנו באופן אישי היינו בייעוץ אצל מיכאל בוקצין.

והוא מאוד מאוד עזר!!

מומלץ בחום0542273970

אם זה סגנון שמתאים לך.

יודעים להפנות מצוין לאנשים המתאימים

שמעתי עליו המון מילים חמות. והייתי גם בהרצאות שלו בבניין שלם- הוא באמת מעולה. 

 

http://www.meirtv.co.il/site/rabbis.asp?rabbi=3988

בתאל. ש יקרה

ממליצה בחום רב על הרב מאיר בזק

התרגשתי מהרצון הכן שלך לנסות לשנות למרות שבטח כבר ניסית הרבה..

אני חושבת שהרב הזה ( שהוא גם יועץ מוסמך) יוכל לעזור לך,

מניסיון, יש לו גישה ייחודית שמחוללת פלאים ביחסים הזוגיים, יתרון נוסף שמדובר בד"F בטיפולים קצרי טווח

מספרים שלו 04-9972038 ו0546629029 ( גר במעלות אמנם אך שווה להשקיע ולנסוע חוצמזה הוא נמצא המון בירושלים ואפשר להיפגש איתו גם שם

 

בהצלחה אחותי!

בהצלחה!

בשורות טובות!

ממתקים, עוגות, וביקור הפתעה מתישהו באמצע..

אם אפשרי

מתי יוציאו נשים למילואים? מתי?

גם נשים צריכות חופש!!

לי יש פטור ממילואים...

אלא אם הם באוניברסיטה. 

כשאתה כבר עובד, וגם ככה לא מפסיד כסף, ורק הולך להנות עם חברים? קייטנה.. 

 

ועקיבא- אתה באמת משוה בין תקופה של כאבים, חוסר שינה, חוסר התמצאות במרחב ויכולת לעשות רק מה שקשור לתינוק

לסיורים, אימונים, אבטשים ושמירות?

תמיד אמרתי שהלוחמים האמיתיים במילואים זה הנשים שצריכות להישאר ובבית לבד ולדאוג.

 

 

עלית עליי

הלוואי ;)

*בחודש

חומרי ניקוי מוצרי היגיינה או רק אוכל?

לא יודעת מה נחשב "סביר", זה משתנה מזוג לזוג, אתם אוכלים ארוחה חמה כל יום בבית? בשרי?

בכל מקרה, מניסיון, ראינו שכדאי לעשות סקר שוק לפני שרצים לסופר, זה יכול לחסוך המון, תבדקו מחירים בכל מיני מקומות, לפעמים שווה ללכת קצת יותר רחוק ולשלם הרבה פחות.

אני גיליתי עכשיו מקום חדש ליד הבית ופשוט הצטערתי שגיליתי אותו רק עכשיו, הייתי יכולה לחסוך כ"כ הרבה.. הכול לטובה..

אנחנו למשל, מאוד משתדלים לאכול בריא אז הרבה דברים (כמו קמח ולחם וסוכר מלא) עולים יותר.  אז מצמצמים בשאר הדברים. או מנסים לחסוך בדרכים יצירתיות למשל: אנחנו אוכלים הרבה יוגורט אז ראינו שאם קונים קונטיינר גדול ולא גביעים זה חוסך מאוד.

לקנות חלב בשקית ולא בקרטון גם חוסך, ירקות סוג ב' כשצריכים אותם לבישול ולא טריים, קטניות במשקל ולא בשקיות, וכו'

ברכה והצלחה!

 

וודאי שאנחנו קונים חלב בשקית, לחם לא פרוס, משווים מחירים גם בסופר עצמו, לא באים רעבים , מגרדים גבנ"צ בבית (במקום לקנות מגורדת) וכו'.

 

לגבי סופרים: אין כ"כ הרבה אפשרויות אצלנו (היינו צריכים לבחור או מכולות או סופר יקר מאוד או סופר עם מחירים רגילים... ואנחנו באמת הולכים לסופר הזול יותר, שנמצא במרחק 15 דק' בערך ממנו..)

 

בדקתי עכשיו שוב: בממוצע אנחנו מוציאים כל חודש 1,200 ש"ח.

למה?????

אתם אוכלים כל יום ארוחה חמה? אוכלים בשרי?

סליחה אם זה נשמע לא יפה אבל זה באמת נראה מוגזם, דורש בדיקה.

עוד טיפים ששכחתי- תבלינים בשקיות וולא במיכלי פלסטיק ועלי תה במקום תיונים (בריא בהרבה) גם חוסך, עוף ובשר קפואים במקום טריים (יש הבדל בטעם אבל לא שמיים וארץ). אוכל מוכן גם מייקר את הקניות יש המון דברים שאפשר להכין בבית וזה גם הרבה יותר בריא.

שמעתי גם שלהכין לחם בבית חוסך מאוד. מכינים חלות לשבת (ואז את מרוויחה הפרשת חלה!) ומכינים עוד לחמניות לכל השבוע. לא ניסיתי עדיין

(ד"א, מי אמר שצריך גבנ"צ?? יש קוטג' וחמאה וזה הרבה יותר בריא, זול ולא משמין)

פירות אני משתדלת לקנות כל פעם 2-3 סוגים ולא את כולם, אותו דבר לגבי ירקות- עגבניות ומלפפונים ואז מוסיפה מה שהכי זול (גזר/קולורבי/גמבה)

אם אתם יכולים להרשות לעצמכם להוציא כ"כ הרבה  מה טוב, ואם לא (כמו רוב הזוגות הצעירים), אולי כדאי לחשוב איפה אפשר פחות להתפנק בלי להרגיש מסכנים ועניים.

כ"כ סליחה אם אני מתערבת אבל ביקשת עצה, את מוזמנת להתעלם

 

מפריעה לך הגבנ"צ??

אנחנו לא קונים גבינה לבנה וקוטג', אז זה מותר לנו? זה מתקזז?

ממש לא אהבתי את השפיטה!

סה"כ ביקשתי עיצה (אחרת הייתי הולכת לבית משפט שידונו אותי).

אנחנו קונים סוג אחד של פירות (בד"כ), 3 סוגים של ירקות...

לא נראה לי שאנחנו אוכלים כמו מלכים. גם אנחנו כמו רוב הזוגות הצעירים!!!

ואני לא באה להתלונן או לרחם על עצמי.

ב"ה אנחנו אוכלים ואוהבים את הצמצום (לא מפריע לנו בכלל!! ואפילו בחרנו בו מלכתחילה, למרות שב"ה יש כסף גם ליותר..)

רק התעניינתי איך אנחנו בהשוואה אליכם (כי אולי באמת האוכל התייקר בשנים האחרונות ואין סיכוי להגיע לפחות מ-700 ש"ח למשל? אין לי מושג.. זה מה שבאתי לברר).

מי שרוצה - שתעזור באמת!

אה.. עוד משהו: אנחנו לא צריכים עיצות שכל אחד מכיר (לקנות בשקיות וכו'... אנחנו מכירים את החוקים האלה).

 

לגבי ארוחה חמה: מה הכוונה? לפירה ושניצל?

אם כן - אז אנחנו אוכלים כל יום ארוחה חמה...

 

תודה למנסות לעזור באמת!

 

אנחנו ב"ה עם ילד שמחסל טיטולים ומטרנה ויוצא לנו בחודש משהו בין 800 ל1100 -תלוי כמה שבתות עשינו בבית. אז אין לי מושג מה הרשימת קניות שלכם, אבל וודאי יש שם 200-300 ש"ח שלא הולכים על טיטולים ומטרנה 

 

רוצה טיפ של פעמונים שמאוד עוזר לנו להסתדר עם הכסף שיש?

לקבוע סכום מראש לכל חודש שלא ישתנה. לקחת לו טיפה ספייר. נגיד את חושבת שזה הרבה מידי 1200 בחודש בשבילכם? אז מראש תקציבו 1000. או אפילו פחות, תנסו חודש אחד ותראו עד כמה זה היה נורא,

ואז ככה- בתחילת החודש או כשנכנסת משכורת מוציאים את הסכום הקבוע במלואו ושמים במעטפה.

כשהולכים לקניות הולכים עם המעטפה בלבד ולא אשראי\מזומן אחר.

ומשלמים עם זה. (גם את העודף לשם והכל!)

ככה יש לך מעקב- נגיד את רואה שבאמצע החודש גמרת יותר מחצי מהכסף זה אומר דרשני- אולי היה דברים שאפשר באמת לוותר עליהם? ולשבועיים הנותרים של החודש כביכול טיפה תורידו את הדברים הפחות ההכרחיים וכך תחסכו כסף רב!!!

אם יצא שנשאר כסף במעטפה- בחודש הבא מוציאים רק את ההשלמה- וכבר חסכת בעו"ש עצמו!! 

 

זה עובד עם כל דבר -דלק וכו'.. אגב כדאי לשמור קבלות ואז בסוף החודש אם לא נשאר כסף במעטפה לעבור עליהם ולראות מה באמת לא היה כ"כ נחוץ ולא לקנות בחודש הבא. (ועוד כלל- מה ששוכב במקרר ומתקלקל- לא קונים! גם בפעם הבאה זה יקרה! רק חבל שלי תמיד מחדש יש דברים שמתקלקלים ואני לא לומדת לקח.. )

 

בהצלחה!

 

 

ניסיתי לעזור באמת, והשקעתי לכתוב לך תגובה ארוכה, חבל שאת רואה את זה ככה

ועוד שהוספתי התנצלות (פעמיים..),

זה שאת מכירה את הטיפים לא אומר שהם נדושים או טפשיים, אני למדתי כל מיני דברים על בשרי ורציתי באמת ובתמים לשתף

ביקשת עצה וניסיתי לסקור את כל הקניות שלנו כדי לנסות לעזור (לא הצלחתי לחשוב על סכום מדויק כי אנחנו קונים בקניות קטנות ולא מחשבים וגם מקבלים הרבה מההורים)

לא אמרתי שאתם מפונקים או אוכלים כמו מלכים. לגבי המסכנות- התכוונתי שאת הצמצומים צריך לעשות בצורה עדינה ולא באופן שייצור אצלכם תחושה רעה של חוסר

זה קצת מעליב, אני חייבת לציין, אם זה לא מתאים לך- אפשר להגיב בצורה יותר עדינה

באמת רציתי לעזור

זה נחשב לדעתי מאוד חסכני, אבל גם אני חיה ככה כי כמו כולם אני יודעת שיש עתיד גדול ועדיף לחסוך להמשך.

אבל אם זה כולל תכשירי ניקיון, טואלט, וכ'וכ'וכ' זה לא נראה לי כזה גבוה. עדיף לא לעבור את ה,1000.

אנחנו עם 3 ילדים מוציאים בערך 2000 (כולל טיטולים ל-1),.

באמת אנחנו מוציאים 1000 כל חודש (טעיתי לגבי המס' הקודם... הוא היה המקסימום).

אבל זה נראה לי קצת יותר מדיי לזוג...

ננסה ליישם בל"נ את השיטה של פעמונים. מקווה שיעזור...

אנחנו כזוג הוצאנו בערך 700 ש"ח לחודש והיינו חסכנים ביותר....

אבל זה היה לפני 6 שנים ומחירי האוכל הרקיעו שחקים!!!

חוץ מזה, בעלי אכל בישיבה ארוחת צהרים ואני אכלתי רק פחמימה (אלא אם כן נשארו שאריות משבת)

היום אני חושבת שזה לא נכון וחשוב להשקיע באוכל בריא ומזין גם לך וגם לבעלך.

וסתם שאלה שעלתה לי- 

אם יש באפשרותכם לשלם זאת ואת מרגישה שאתם חוסכים, למה את כ"כ מוטרדת?

אנחנו גרים בדירה של המשפחה שלי (בעיר גדולה).

רק אני עובדת (כרגע).

המשכורת שלי לא עוברת את ה-3,500 לחודש.

אוכל + ארנונה + חשמל + מים + וועד בית וכו' - גומר לנו את המשכורת.

אנחנו מאוד רוצים לעבור דירה, אבל אין סיכוי שנוכל לשלם דמי שכירות (עכשיו אנחנו ממש על הגבול, אז מה יהיה אז?)

מתסכל שלפעמים ההוצאות גדולות מההכנסות (ושוב - בלי שנתפנק בכלל).

לבעלי יש שנה נוספת לתואר (בינתיים הוא מחפש עבודה, אבל מוגבל בגלל הלימודים שלו...)

 

 פעם בחודש,

פעם בחודשיים וכו'

 

אנחנו זוג + ילד מוציאים 2000 לחודש וחצי/ חודש ו3 שבועות...

ואני באמת לא מצליח להבין כיצד..

 

ב"ה. איך אמרו כאן פעם? ה' מחלק אוכל

לא ידעתי לא שמעתי!

(במיוחד לך אלעד כי אתה אוכל מן מהשמיים כנראה...)
 

לשמור את כל הקבלות של הפירוט שמקבלים בקניה אוכל- בסופר, בקיוסק, במכולת, בירקן...

בסוף החודש יש ערימה של ניירות- אבל שי תמונה ברורה מה קנינו איפה איך, מה היה שווה ומה היה שווה יותר לקנות, מה היה הכרחי ואיך אפשר לסדר אחרת

 

אצלינו בבית חל מבחן הפח

קונים ב"ה איזה אוכל שצריך, והאמת גם קצת פינוק מעבר

ועוקבים איזה אוכל מגיע לפח בלי שאכלנו אותו- ואז יודעים מה לא לקנות, איך לסדר טוב יותר את הבישולים...

 

למיטב מעקבי אצלינו הסה"כ בחודש לקניות בסופר (לא כולל מטרנה וטיטולים)- בסביבות מסכום שציינת, אוחא.

 

אם הסופרים הקרובים יקרים- הרבה פעמים שווה פעם בחודש לעשות קניה גדולה של דברים יבשים וסגורים- ואז להביא אותם במשלוח של הסופר\ במונית\ באוטו של אבא\ ...

מוציאים 3000 ש"ח בחוד' זה הרבה אני יודעת הכלכלן שלנו אמר שכדי להוריד מזה אנחנו צריכים לרשום כל פעם במשך  חודש כמה הוצאנו ואיפה ( באיזה סופר ) ולפי זה לעשות השוואת מחירים ולראות איפה הכי זול לקנות...

הרבה למדתי פה משירשור זה.

נושא שלא נעים תמיד לשאול חברים כי אישי ונראה חיטוט. גם לא כול חברים דוגמה אישית.

עכשיו בדיוק על הפרק ונדבר על מה שכתבתם פה. נורא נחמד.

תודה רבה.

בשירשור דומה:

 

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t507358#5770654

 

בעזהי"ת.

 

נסי לחפש בגוגל...

קבלת פנים לחתן וכלה - הגברים רקדו בשורה שהולכת אחורה כמו בחתונה.

ברכת המזון בניגון של שבע ברכות והמון שירי חתונה באוכל.

עיצבנו לוח מקושט עם תמונות חתונה שלהם ועם כל עם הילדים כשהיו קטנים ובסוף עם הנכדים. ושמנו להם בחדר עם "50" מעוצב יפה ופרחים-אפשר גם לקנות נרות בצורת 50 או לשים נרוניות - להדלקה של שבת או כקישוט -בצורה של 50 מ- 50 נרות.

הבית הארחה שלנו היה במקום שיש תפילה בסגנון שהם אוהבים.

שירים שאוהבים במיוחד.

הנכדים הכינו הופעות מהחיים של סבא וסבתא.

עוגה עם תמונה (שאוכלים).

חידון לנכדים ולנינים - על החיים של סבא וסבתא. סיפורים מיוחדים.

כל האורחים שם לא פיספסו את המשפחה העליזה שעושה שמייח...

ראיתי אצל בני דודים, שהכלה הגיעה מאופרת עם פרחים ביד והינומה על הראש...

אבל זה כבר מרחחיק לכת ותלוי בסבתא...

ושכל הנכדים יכתבו ברכות בסרט או יאמרו את הברכות.

לא בביקורת כלפיה

אלא יותר בסגנון של 'אמא יקרה, לקראת החתונה שלי אני צריכה יותר מרחב וגמישות לבחור את מה שמתאים לי' או משו בסגנון..

אמא שלי יודעת כבר משהייתי בת 14 שאיתי לא באים לקניות. זה מאמלל את שתינו.

אפשר להסביר אותו דבר לאמא שלך, ולחסוך הרבה עוגמת נפש.

בקניות שקשורות לבית העתידי אפשר ללכת עם הבן זוג והגיד שאתם רוצים להחליט לבד. (את עלולה לגלות שגם לבן זוגך יש טעם שונה משלך...)

גם אם אמא משלמת, היא יכולה להגיד מראש כמה היא מקציבה לזה ותלכי לבד או מישהו אחר.

אבל כדאי לשמור על יחסים טובים ולא לעשות לאמא הרגשה שהיא כבר מיותרת, לכן כן לקחת אותה לקניות שזה לא קשור לטעם,

ויש לה כמובן את הניסיון שלה שיכול לעזור לך, כמו בבחירת מוצרי חשמל.

אם היא לא מסוגלת להבין שהילדה הקטנה שלה עצמאית ובעלת זכות בחירה והחלטה,

אז זו הזדמנות מעולה להבהיר לה את העניין, כמובן בעדינות ובכבוד רב.

 

אחרת היחס האימהי המכביד והמשתלט עלול לגלוש גם לאחר החתונה, וד"ל.

 

בהצלחה ומזל טוב!

שילוב של בת בכורה, ולכן, אם אני מבינה נכון- חתונה ראשונה + אמא "ראשונית" בתחום

אלו גורמים שבהחלט יכולים להשפיע. המלצתי היא: כמה שפחות ללכת איתה לקניות.. אלא להעזר בחברה, מכרה, דודה וכו'.

 

יש משהו בדבריו של אלעד, אך לא הייתי מסיקה את המסקנה הזו בשלב הזה.

היא כנראה נורא שמחה בשמחתך, ורוצה להיות אף היא חלק אז מוטב שתעשי את שאת יכולה, מבלי להעיר לה מידי..

במידה והדברים גולשים גם להחלטות אישיות ומכריעות- כאן הגיעה העת לעמוד על שלך

ואכן- זה לימוד גם להמשך החיים..

 

הצלחה רבה!

 

קראתי הבוקר בעיתון מוצ"ש טור של דינה אברמסון שמדברת על הזוית של ההורים שמחכים לחתונה של הילד. על האהבה והתקוה. 

קל לתת עצות על התנקות מההורים ופיתוח עצמאוות. כדאי לזכור-כמו שהיא אומרת שם-שיש להם רגשות  גם.

זה זמן לחוץ אש! 

האמא בהחלט יכולה להיפגע והכלה לפגוע. כדאי לערב צד שלישי שימתן פרובוקציות...

ואפשר לראות בעין טובה מה ללמוד מאישיות של אמא ומה מנסיון שלה.

הרבה מהטעם שלך ומה שיש לך -בא מחינוך ומה שעליו גדלת. לא למרוד  עכשיו.ביחד. מה שאפשר. לבד מה שלא אפשר. זה אמנם בעז"ה רק ערב אחד בחיים ודוקא לכן - כדאי לראות איך משתתפים כולם בהגיון וטוב טעם.

היה פה איזה שירשור על סנדקאות ובריתות?

די דומה.

מה שלא קריטי וויתרת לאמא -הרווחת בסל שלך...

טוב בסוף זה עובר...בנכדים כבר שוכחים הכל.

לא קל...לא קל...

 

 

[אם כי לא ברור שכל מה שהאמא אומרת בא מה"תקוות". זה נראה כאן יותר מה"הרגל"..]

 

מה שאני הבנתי - זה שלא מדובר רק על החתונה, אלא גם על קניות לבית שלה העתידי.

אני ממש שמחה שאת עוזרת לי.

 

וגם שמחה לעצותייך.

 

אבל אם את רואה משהו שאני רוצה בכל-זאת אחרת, אז בואי נתחיל "לתרגל" שאני הולכת לבנות בית משלי... ותאפשרי לי"..

 

היא תתרגל, בהדרגה ובחיבה ובהבנה שלך בעצמך ומתוך כך שלה - שזה לגיטימי לגמרי שאת בונה את ביתך בעז"ה לפי טעמך.

 

[ולא "להיבהל" יותר מידי מפרצופים.. זה יעבור]

כן אני אוהבת ככה- זה לא יהיה בבית שלך אז לא נורא שזה מכוער בעינייך...

הארוס ואני חשבנו שככה וככה והחלטנו שככה....

תודה על המחשבה שלך- אבל החלטתי אחרת...

 

תגייסי הומור- כדי להסביר את הנק' שהטעם של הצעירות היום זה לא הטעם של האמהות...

שבבית שלך יהיה מכוער בעיניה אבל לא נורא- זה יהיה רחוק מהעיניים שלה רוב הזמן...

 

אם זה משו פשוט- שאת צריכה יותר- לא פירטת מה זה- אבל לפעמים אמהות מבינות באיכויות של מוצרים- שכדאי באמת לקנות לא את הכי פשוט

 

ולתת במיוחד הזדמנויות שבהן את מביעה את הצורך שלך בעיצה שלך, את ההכרת הטוב שלך ביחס שלה

וכמובן בכל מקרה- את ההכרת הטוב שלך שהיא מתרוצצת איתך (ושהיא משלמת- כנראה- גם זה צריך המון הכרת הטוב)

 

 

ובאמת אל תלכי איתה לקנות של דברים רגישים- בגדים ומטפחות לכי עם חברה, מוצרי חשמל ורהיטים וסטים של צלחות וסירים לכי עם הארוס

 

המלצה: אם את קונה סט מהמם של כוסות שתיה- אל תקני 6- תקני 12 או 18 יחידות- זה נשבר... וכדאי שיהיו מספיק כדי למלא סט

קשה לתת עצה מרחוק כשלא מכירים.

יש נשים שהבית שלהן טיפ טופ  ויש מוזנח. בין לבין יש הרבה מצבים.

תארו לכם אמא מתוקתקת איזה צער ובושה יש לה בבית מוזנח. או אמא פשוטה שהבת שלה מגונדרת יותר. 

היא רוצה להשפיע גם על הבית ולא רק על החתונה. ברור. הורים לא נותנים גט לילד ביום חתונתו. אמהות שיודעות לשחרר 0נפלא. אמהות שלא - רע. ואמהות שנותנות עצה - זו ברכה. לא חייבים לקבל, אבל ב"ה. כמה בוכים כשכבר אין אמא?

יש שיר של חווה אלברשטיין שחסר לה לספר להורים על ההצלחה שלה ועל הביקורות עליה וחסר לה שאמא לא שמחה איתה ולא מגוננת עליה. גם לירדנה ארזי יש שיר כזה נראה לי.

זו ברכה.

ואנחנו לא יודעים איזו ילדה את כלה חסודה שלנו.

ברור לנו שהתלות מציקה וכובלת. אבל לידה זה תהליך עד שחותכים את חבל הטבור... יש היום המלצות להניח את התינוק על הלב, בלי לחתוך את החבל, עד שהדופק שבו נמוג בעצמו. ואז לחתוך.

לבוא מאהבה.

זה שאני אומרת.

אפשר גם (תלוי כמובן אם מתאפשר לכם) לקחת את חמישי חופש ולטייל קצת ואז להמשיך לשבת במקום כיפי

בכל מיני ספרי מתכונים (ויש לנו הרבה כאלה..)

ואז, פעם בשבוע נניח, אנחנו מגוונים עם משהוא שונה לחלוטין

מרקים למיניהם, ירקות קלויים (אנטיפסטי כזה), מאפים במילויים שונים (בשרי או חלבי, מה שבא לכם), פשטידות, סלטים (אממ סלט עוף למשל, אם הוא ממש גדול ומושקע אז הוא יכול אפילו להשביע גבר, או שמקסימום מוסיפים פחמימה), תפוחי אדמה בכל מיני צורות (בתנור, פירה וכו). תבשילי קטניות. לגבי התוספות, את יכולה להכין ממולאים, או פשוט עוף אבל לשנות כל פעם תיבול...

אולי לגוון בסוגים?

לדוגמא: במקום פסטה להכין ספגטי?

צורות אחרות? רוטב אחר?

(לפסטה אפשר: רוטב עגבניות/רוטב שמנת ופטריות/רוטב פסטו).

קציצות - פעם קציצות בשר, פעם קציצות עוף, פעם עם רוטב, פעם בלי...

 

עוד רעיונות: תפו"א - בכל מיני סוגים - מטוגנים, בתנור, בסיר עם מים, עם תבלינים שונים, פירה...

אורז

קוסקוס (עם רוטב אחר כל פעם...)

מרקים - אפשר מרקים פחמימתיים,מרק עדשים, מרק שעועית (עם אורז הולך מעולה!!), מרק ירקות מרוסק, מרק עם אטריות, מרק אפונה, מרק פטריות (עם/בלי שמנת), מרק בצל עם גבינה צהובה, מרק מינסטרונה...

פתיתים עם תירס ונקנקיות - (מבשלים הכל ביחד בסיר אחד. הנקניקיות חתוכות, עם רוטב). טעים.

חזה עוף - כמו שניצל, רק עם תבלינים בלי ציפוי של פירור ילחם/ סתם חזה עוף עם בצל ותבלינים במחבת

נודלס עם ירקות מוקפצים (עם חזה עוף?)

נקניקיות. אני יודעת שזה מאכל של ילדים, לחלק מהדעות, אבל אני עושה עם בצל ותבלינים במחמת, ולדעתי זה ממש נחמד...

אנו נדרשים לרעיונות מגוונים כדי למצוא תחליף לעוף ולבשר (ולדגים).

אנחנו אוכלים הרבה קטניות: שעועית ירוקה (אפשר ברוטב), עדשים (אפשר להכין מג'דרה עם אורז), תבשילים עם כמה סוגי קטניות, מרקים עם מלא ירקות, פשטידות ירקות או עם קמח/פסטה... אנחנו אוכלים גם תחליף בשר שנקרא טופו, אבל אם הגיוון הוא מה שחושב לכם, זה לא יעזור.

בהצלחה ובתיאבון.

מתכונים מעולים קלים להכנה.... כל פעם שאני מכינה משו משם מלקקים אצלי בבית את האצבעות ואני מצטערת שלא הכנתימנה כפולה....

מומלץ בחום!!!!

בהצלחה!!!!

ואז מקבלים כל מיני רעיונות לאוכל..

אם לא טוב לו מה שאת מכינה, שיכין לעצמו. לאכול כל פעם דבר חדש, זה הרגל לא ממש מוצלח. ילדים שיתרגלו לזה. זו תהיה צרה אמיתית.

לגוון...
זכותם

בכל מקום נורמלי. צבא, מקומות עבודה, מוסדות חינוך ישנו תפריט. שחוזר על עצמו פחות או יותר. כל יום משהו חדש זה לא הגיוני. גם במסעדות יוקרה ישנו תפריט קבוע פחות או יותר. אנשים חוזרים ואוכלים אם זה מוצא חן בעיניהם. אם היא רוצה לגוון שתקנה כמה ספרי בישול, ותבלה במטבח שעות. זה לא הגיוני. וכשיהיו ילדים זו תהיה בעיה גם במשפחה, וגם לבני הזוג שיתחתנו איתם. לכל דבר צריך גבול, וגם לדרישה הזו.

לא כל יום הם באמת יאכלו משהו חדש לחלוטין
אלא מחפשים קצת גיוונים
וכל הכבוד להם שהם מתחדשים גם בתחום הזה
זה משפיע רק שמחה וטוב על הבית.

אנחנו כבר לא בדור שאוכל קליפות תפו"א ואוגר שימורים בכמויות לזמן מצור
אלא בדור שסוף סוף, יהודים לומדים להיות מלכים
והרי אנחנו עתידים לתת דין וחשבון על על מה שלא נהנינו ממנו בעוה"ז.
הם בחרו לגוון ולהעלות ניצוצות דרך האוכל.
מה זה כ"כ חורה לך??

ובתור "מגוונת" בעצמי, זה לא אומר לעמוד כל היום במטבח.
אלא פשוט לבשל משהו קצת שונה פעמיים בשבוע
צורך של הרבה מאוד נשים. (וגם גברים)
והיא אפילו לא כתבה את זה כדבר שהוא טורח עבורה
אלא כדבר ששניהם חפצים בו.
ההטפה שלך היתה ממש לחינם.


(החלק הכי עצוב פה בעיני
שנעשתה השוואה בין אוכל של בית
לאוכל ב"צבא, מקומות עבודה, מוסדות חינוך"
לאנשים אין זכרונות טובים מהאוכל במקומות האלו.. (

שעושה את ההבדל הגדול

 

שיכין בעצמו!

 

כך עושה בעלי כבר 25 שנה...

 

 

 

התגובה שלך ממש לא לעניין!!!

אחד מתוך מליון הבדלים.

חומרים
שלש פלפלים גדולים
שלש עגבניות
שלש קישואים קטנים
כוס אורז
כפית מלח
רבע כפית פלפל שחור
חצי כפית כמון
שלש כפות שמן זית
חצי כפית כורכום
כפית פפריקה
בצל קצוץ מטוגן
אופן ההכנה
חותכים את כיפת העגבניות לא לגמרי כדי שיהיה אפשר לסגור אח"כ ומוציאים את פנים העגבנייה לקערה
אותו הדבר עושים בקישואים וזורקים את התוך שלהם כנ"ל בפלפלים
בקערה ששמנו את העגבניות חותכים או מרסקים בפומפיה את תוך העגבניות ומערבבים עם שאר החומרים
ממלאים את הירקות עד שלושת רבעי מהירק מכינים סיר רחב מניחים את הירקות הממולאים ושמים כוס וחצי מים עם קצת מלח ותבלינים רצויים ומבשלים על אש קטנה עד בינונית ארבעים דקות

                            מקור ועוד מתכונים                       

משביע מאוד!

חבילת קוסקוס להכנה
שתי עגבניות חתוכות דק
צרור כוסברה קצוצה
שתי שיני שום חתוכות
גבעול בצל ירוק קצוץ דק
פלפל חתוך לקוביות
רוטב סויה
שמן זית
מלח
פלפל שחור
אופן ההכנה
מכינים את הקוסקוס ע"פ ההוראות
לבינתיים  חותכים את כל מה שצריך
כשמסתיימת ההכנה  של הקוסקוס מוסיפים את כל החומרים ומערבבים היטב

                                   מקור ועוד מתכונים

לחמניות עם מטבלים..

(ולא כתבת אורז בתוספות המשעממות..  )

 

אפשר גם קוסקוס

ולעשות את החזה עוף על שיפודים - בגריל.

פירה.

מוסקה -  (מאפה/ טיגון בשר עם חצילים)

לזניה

 

 

יש לי רעיונות לרוב - את מוזמנת.

 

הרעב עבר לבנתיים אבל תודה על כל הרעיונות ועל ההגנה המשפטית. ממש אהבתי את התגובה שלך כי היא כ"כ אמיתית ונכונה.

אני הולכת לבשל...

ביי.

ואת תמיד מוזמנת לבקר אצלי באישי אם נתקעת בלי רעיון..

לא הפורום המתאים?

תודה!

בתור אשה, אם לילדים שהתחתנו ומדריכת כלות - בנות רבות מן החברה שלנו מרגישות כמוך. אך מתוך הכנה נכונה במהלך הדרכת הכלות, ושינוי כללי בתפיסה ובתובנות לפני ומיד לאחר הנישואין - הרווח כולו שלך. הקשר החשוב ביותר והקדוש ביותר, אכן קדוש - כי הוא אינו מתחיל בגיל צעיר בתור שעשוע, אלא נשמר בלבדית לעת בו כורתים ברית עם האחד והיחיד. 

 

בעז"ה תתארסו בשעה טובה, תתחילי את ההדרכה,  הנושא יעלה ולאט לאט בתהליך, ייבנה בך הרצון לקיים יחסי אישות. ולאחר החתונה לאט לאט תבנו את הצד הזה של הקשר יחדיו.

מזל טוב ותזכו לבנות בית נאמן בישראל. 

זה נכון שיש בעייתיות מסויימת בדרך שכל הנושא נלמד בגיל העשרה. החשש מפני "שימוש" במתנה הנפלאה הזו, בגיל ובצורה הלא נכונה, יוצר מצב שההתייחסות לכך היא שלילית ואז כשמגיע הזמן הנכון - לאחר חתונה, קשה מאוד לפתע להוריד את כל המחסומים.. אבל אם מסתכלים על זה כמו על דברים אחרים - למשל אכילה של אוכל לא כשר והפוך מזה - סעודת מצווה, אז קל יותר להבין שהדבר קדוש כאשר נעשה בצורה הנכונה.

זה טבעי לחשוש ובוודאי בחברה כמו שלנו. אבל כמו דברים רבים בחיי הנישואין, נותנים לדברים לזרום ומגלים עולמות מופלאים... כמובן שחשוב מאוד - הכרחי!! לקבל הכוונה נכונה ממדריכת כלות. אם את מרגישה שההדרכה לא מספקת - אל תוותרי!! תתייעצי עם דמות שאת מרגישה בנוח לפנות אליה - מורה, חברה וכו'. והעיקר: המון המון מזל טוב!!

תדאגי לבחור במדריכת כלות טובה,

כזו שעוסקת גם בעניינים צנועים, כמובן בכבוד ובעדינות.

 

היא תוכל להרגיע אותך מאוד מאוד

 

בהצלחה ומזל טוב!

יש מי שעובר לו מייד ויש מי שסוחב עוד ועוד.

תפילה , שיחה ישירה עם בעלך. התייעצות אם יש צורך.

נא לזכור שזה תהליך ולא מקל קסמים.

יש גם רגשות לבעל שלך.

שזה שבחברה הדתית יש צניעות ולא מדברים על זה בצורה גלויה,

זה מה שהופך את העניין למפחיד אצל חלק מהבנות ואולי גם כמה מהבנים.

אני מניחה שבכל חברה יש כאלו שמפחדים אבל לא יעיזו להגיד את זה.

ההמלצות שנתנו לך לפני בוודאי מועילות, וגם לדבר על זה עם בן הזוג (לפני או אחרי החתונה זה תלוי במידת הקשר.)

להתקדם לאט לאט אחרי החתונה, בלי לחץ ועם הרבה הבנה בינכם הפחד יעבור מן הסתם. ואם לא תמיד אפשר להעזר באנשי מקצוע.

לדעתי כדאי לדבר על הנושא עם אישיות בוגרת ומנוסה שמכירה אותך או עם מדריכת הכלות שלך (חשוב לבחור מישהי שתרגישי חופשי לשאול שאלות ולשתף)

ולא עם חברה נשואה! זה יכול רק להזיק, מניסיון כואב..

עם כל הכבוד לפורום, לא נראה ששייך (וגם לא יעיל) להעלות כאן את הנושא, את צריכה מישהו שמכיר אותך באופן אישי

שיהיה לך מזל טוב ובהצלחה,

הפחד שלך מובן ביותר, העיקר- לא לפחד מהפחד, להבין שזה טבעי, להאמין, להתפלל, ולחשוב חיובי

 

עם ה"דתיים".

 

הבעיה האמיתית, היא אצל אחת כמו זו שדיברה איתך שכ"כ איבדה (או - יתכן - מציגה כאילו איבדה. כבר ראינו דברים כאלה אצל "חילוניים" גם-כן..) את החוש האנושי הבסיסי, העדין והטהור והמכובד, עד שאינה חשה את הגועל, ההתבהמות וה"לא-שייך", שבדברים כאלו לא בנישואין.

 

מוטב היה אם לא היית משוחחת עם "בעלת ניסיון" מפוקפק שכזה, אלא עם מי שחוותה מה זה להתחתן בטהרה, ותופסת וחשה את ערך הקישור העמוק של נישואין, של הקמת בית, שרק מתוכו כל צדדי החיים תופסים את מקומם - כמגלים אותו - ובערך אחר לגמרי. את זה, כבר הפסידה "בעלת הניסיון" האומללה, שאינה מכירה בבעייתה ומייחסת "בעיה" לאחרים.

 

ה"פחד" ביסודו אינו רע. הוא מראה על תפיסה נכונה של השונוּת, של רשות היחיד שלך, של הצניעות. 

כדי להעלות את המושגים הללו שיתכללו בתוך המציאות החדשה של הנישואין ויעצימו אותה, צריך אכן לתפוס את השינוי המהותי שבבנין בית (דבר שקיים באמת ב"חוש הטבעי" דווקא של ה"דתיים" ושל סתם נורמליות, שחשים חזק שאכן "איש ואשתו" זה אחרת. משפחה. זה אמת וגם המשך של מורשת מאד ארוכה ומושרשת). לתפוס איך דווקא מתוך השונות נבנה קשר של אישיות אל אישיות בבנין אחד, בקדושה, מה שנותן לכל הדברים משמעות עמוקה שמבטאת את קשר-הבנין הזה.

כך רגש הצניעות, ורשות היחיד והשונוּת, שבצדק שמו גבולות לפני נישואין - מתחברים אל המדרגה החדשה והפנימית יותר של נישואין. כדי לבנות ביחד אמיתי, טוב שיש קודם את המיוחדות של כל אחד בלי טשטוש. זה מעצים את ההתחברות של הנישואין.

 

ובאמת בשביל זה, כמו שהציעו לך, כדאי לקחת הדרכת כלות טובה - ממישהי שיש לה גם ידע נכון, גם תפיסת חיים יהודית-ערכית וגם שמחת חיים טבעית. ובעז"ה הכל יבוא על מקומו בשלום. ואת עוד תזכי בעז"ה לראות איך דווקא ה"פחד" הראשוני הביא אותך למעלות של שמחה, שאלו שמעולם לא חשו - לצערנו - "מה יש לפחד".. - לא זכו לו. ה' ירחם.

להפך, דווקא היהדות מתייחסת ליחסי אישות כמשהו טהור מאד. לא מזמן קראתי מאמר לפי חסידות חב"ד, שבעצם בכל מעשה של יחסי האישות, הזוג מכניס את הקב"ה בינהם. רואים את זה במיוחד שמתוך כך הרי יש אפשרות לתינוק, שהוא יצירת חיים חדשים. כאשר הכל נעשה מתוך טהרת המשפחה, השכינה נמצאת בין בני הזוג, וזה דבר שדווקא דתיים יותר מבינים.

 

מניחה שבלימודי הכנה לחתונה, ילמדו אותך זאת. בהצלחה

צריך לראות למה זה כ"כ מפחיד אותך. כמובן שזה דבר חדש ולפני כל דבר חדש אנחנו מפחדים.

קודם כל דברי כמובן עם מדריכת הכלות שלך.

שאלת עלינו- אני אישית ממש לא פחדתי וגם חיכיתי לזה מאד. וכן שמרתי נגיעה לגמרילפני החתונה, פשוט רציתי להיות קרובה אליו כמה שיותר...אני חושבת שיש עוד הרבה בנות דתיות שגם לפני החתונה לא מפחדות ודווקא מצפות. וגם אצל חילוניות יש שחוששות מזה- בדיוק כמוך.

היתרון שלך- שאת מאד סומכת על בן זוגך לעתיד, שיש לכם מחויבות ואחריות, ואתם מגיעים לרגע הזה בשיא החיבור והשמחה שלכם אחד בשני, ובעיני זה יתרון משמעותי של הבנות הדתיות.

את צריכה לשוחח עם משהי דתייה, מבוגרת מספיק, עדיף משהי עם הכשרה מתאימה- כמו מדריכת כלות.

תפרסי בפנייה בדיוק מה החששות שלך (את זה אל תעשי כאן בפורום...)ואז תראי,

יכול להיות שיש לך מחשבות לא נכונות ושיחה כזו  תבהיר לך בדיוק מה זה יחסי אישות ומאד תעזור ותרגיע. ואולי יש משהו אישית אצלך שיותר קשה לך מאחרות ,ואז כמובן יש הרבה מה לעשות עם זה ויש מה לעבוד.

באופן כללי- כנראה שהתפיסה שלך לגבי מקומה של האישה בקיום יחסים לא ממש נכונה , אישה יכולה מאד להנות מיחסים , ואלו גם הדרכות חז"ל לכך שהאיש יעזור לה להגיע להנאה כמה שיותר גדולה.

 מה שכדאי, ואני אנסה לעשות את זה כמה שיותר נקי פה בפורום- זה הזמן שלך גם להכיר את הגוף שלך ולהתחיל להתחבר למקומות שפחות הכרת ויש גם מה לעשות מבחינה טכנית.

מומלץ (אחרי האירוסין) ללכת לרופאת נשים שמכינה כלות (מעבר לנתינת כדורים כדי שהמחזור לא ייפול בחתונה) אני אישית הייתי אצל חנה קטן והיא גם נתנה לי הדרכות מעשיות איך להתכונן בזמן עד החתונה וגם אפשר לשאול אותה שאלות. וגם ההסברים שלה לגבי מה שבד"כ מפחיד בנות מאד מרגיעים.

אבל ברור שמספרים הכל. כמובן, בטקט וברגישות אם צריך,אבל ווודאי שכן!
הבית זה המקום שאת מביאה את עצמך לגמרי.
הדבר דומה למישהו שחי על מזוודות, ולכן כל פעם הוא פורק רק את השכבות העליונות- ואז מחזיר, אורז ונוסע. וכשהוא מגיע לבית שלו הוא פורק את המזוודה, עד הדברים הכי קטנים, הכי שוליים לכאורה וכמובן גם את אלה שהוא לא הראה לאףאחד בחיים.  (הדימוי ע"פ הספר "אהבה" של ניר מנוסי ע"פ תורת הרב גינזבורג. מומלץ לכולם!)

חשוב לזוגיות לשתף בדברים רוחניים

בוודאי שזה יפה לשתף בעניינים רוחניים.

 

זה שיתוף עמוק, יותר מהקניות בחנות.

 

אבל צריך שכל ותחושה טבעית.

 

אם עלול להזיק - אז לא צריך לשתף. כמו שצריך להיזהר מ"היתגנות" בעניינים גשמיים, גם בעניינים רוחניים, יש הבדל בין שיתוף בקושי שמתקבל בברכה, לבין מה שעלול לא להיות כך. ספציפי לאנשים.

 

כמו כן, צריך לראות אם מרגישים טבעי וטוב עם השיתוף בכל "חווית עומק" כמו שהזכרת.

 

כמובן - זה יעד טוב. אבל לא כל דבר עובדים "לפי הספר". אם אדם מרגיש שאכן יכול לשתף בלי שזה יפגע בפנימיות התחושה, ואולי אדרבה יעצים אותה, זה מצוין. אם מרגיש שעדיין זה לא כך, אז בונים בהדרגה. תלוי גם מי בן הזוג, איך מתקשר לנושא המדובר.

וזה מיוחד וכיף אמיתי.

צריך שיקול דעת גם בזה 

אם זו הרגשה של דבר שקורה מידי פעם אז גם אם בה"ז לא כ"כ מתקשר לעניין, כדאי שיכיר דרכי כי זה חלק ממני.

 

יש דברים שהם ביני לבוראי וטוב שכך כי עצם הדיבור פשוט מוריד מהערך של החוויה הפנימית גם אם זה לבה"ז .

 

יש דברים שלטובתה אני לא פורק אצלה כי לדעתי היא תיקח את זה למחוזות שלא אליהם כיוונתי 

 

שאלה כללית ותשובה שמשאירה הרבה מקום לדמיון אז צריך שיקול דעת.

 

נ.ב. עכשיו אני רואה בשאלה איזכור של קשיים באמונה שזו שאלה יותר ברורה

אז תלוי אם ברמת השיח המשותף וברמת השאלה והקושי 

אם יכולה לעזור או אפילו להיות יציבה ולהקשיב בלי להפגע בעצמה אז ודאי שהיא הראשונה לשמוע

ואם יכולה להתקע ברמת השאלה אז אין לי עניין להכניס אותה להרהורי כפירה

אני לא משתפת את בעלי בקול מה שקורה לי ומה שאני מרגישה.

לא בגלל שאני לא מאמינה בו, ואני לא מתביישת ממנו. סתם אני בוחרת לא לשתף.

אני לא רואה סיבה לשתף ב-ה-כ-ל.

מה שעלול לגרום צער לבן הזוג - אשמור לעצמי. כנ"ל לגבי מה שעלול סתם לגרום לו לחוסר נעימות.

למשל: אני תמיד תמיד סוגרת את דלת חדר השירותים כשאני משתמשת בהם, וגם לא שלוחת לו סמס בכל פעם שאני נכנסת אליהם להשתמש נראה לי שיתוף מיותר לחלוטין, גם אם בשבילי הוא מאוד חשוב לפעמים.

אבל לא רק בנוגע לכך - גם במחשבות שחולפות בראשי ועלולות סתם לגרום לו צער, לא אשתף אותו.

כמובן שאם אני צריכה עזרה, והוא מסוגל להגיש לי אותה - אשתף!

או כשהוא לא מסוגל "לעזור" במובן של "לתקן", אבל כן יכול לתת כתף ונחמה - אשתף!

הדברים הכי עמוקים שבנו, יחד, יוצרים את העומק של הקשר.

אתם שניים, משתפים מה שרוצים, ומה שלא, לא.

אשתי יודעת שיש דברים ביני לבין הרב שלי לדוגמא, שאני לא משתף

והיא מכבדת את זה (ואני מעריך אותה על זה)

זה מחבר לשתף בדברים עמוקים ואישיים אבל כמו בכל דבר בחיים צריך להשתמש בחכמת הלב

אבל זוג שלא נוהג כך לא צריך להריש רע עם עצמו.

כל אחד ואופיו והאינטרקציה שלו עם בת זוגתו