פורום נשואים טריים (עמוד 555)

למיטב ידיעתי....

ומי אני שאעמוד מנגד ולא אעזור לכלה?

ב"ה היא מצאה הינומה יפיפיה בגמ"ח קטן, נחמד ונעים בישוב מעון, ושמו- אחותי כלה.

(לא קשורה לגמ"ח, מפרסמת לטובת אחרים שאולי יזדקקו)

כמובן שכל אישה הייתה עונה תשובה שונה לגמרי לשאלה..

נראה לי שבעלך לא הצליח להבין את מה שאת רוצה לומר לו

כי לא הסברת טוב, או כי לא הרגשת פתוחה כדי להסביר באמת, או כי הוא לא את- כדי להבין את כל מה שלא אמרת אבל ציפית שינחש...

כשאני קוראת את ההודעה שלך אני רואה שיש לך כמה צרכים שאת כולם עירבבת במושג "חופשה"

את צריכה מידי פעם לילה רצוף של שינה

את צריכה חופש להתאוורר מהעומס של הלימודים  ומירוץ החיים

את צריכה זמן שקט רומנטי עם בעלך

לפי זה^ את בעצם צריכה 4 חופשות שונות

שלא כולן חייבות לחפוף

אפשר לעשות "צימר בבית" (תגגלי כדי למצוא רעיונות איך..)

אפשר לצאת עם הילד לחופשה

אפשר ללכת לישון אצל סבתא ולבקש ממנה שלילה אחד היא (ורק היא)תתעורר לילד

אפשר לשלוח אותך ליום טיול עם חברה

למה בעלך לא מסכים להשאיר את הילד עם הסבתא?

בגלל שהוא חושב שטוב לילד עם ההורים?

בגלל שהוא חושב שלא באמת יהיה לך טוב להיות רחוקה מהילד לילה שלם?

בגלל שקשה לו פרידה ארוכה מהילד?

בגלל שהוא לא סומך על אמא שלך?

בגלל שיש לו תפיסה מסויימת של מה נכון בכל גיל?

בגלל סיבה אחרת -שאני לא מצליחה לנחש- אבל מאוד חשוב שאת תדעי ותביני מה היא-- ?

שהרי ברור שבעלך רוצה בטובתכם. ויש לו מחשבה חכמה מאחורי הסירוב שלו - רק שאת עדיין לא הצלחת לחלץ ממנו אמירה שתביני...

הסברת מדהים מנק' מבט שונות.

אם עוד לא פנית לתחום..

לכי ללמוד ייעוץ

גם לי מאד קשה להשאיר את הילדים ליומיים גם בידיים הכי בטוחות...

נשואים 6 שנים ועוד לא יצאנו לנופש לבד...

אני מרגישה בנח להשאיר רק בערך מגיל שנתיים...

התחברתי ואהבתי מאד את התשובה של צדיקה.

תודה- עזרת מאד גם לי...

בס"ד

אני לא בעד להשאיר ילד אצל סבא וסבתא! שיהיו הכי אוהבים ומקסימים בעולם אבל ילד ובמיוחד תינוק צריך חיבוק של אמא לפני שהוא הולך לישון וכשהוא מתעורר בבוקר. לא אוהבת שבגלל שההורים רוציפ לנפוש הילד צריך לא לראות אותם כ"כ הרבה זמן. זה לא הוגן כלפי הילד.

ברגע שהופכים להיות הורים מוותרים על כל מיני דברים

בשמחה!

עדיף שפעם בשנה/שנתיים ילד יישן לילה או שניים אצל סבא וסבתא, מאשר שהוא יישן אח"כ לילה אצל אבא ולילה אצל אמא. 

נכון שזה נשמע הגזמה, אבל עם כל הכבוד לילדים זוג צריך גם זמן לעצמו וחופש בלי הילדים! לא צריך לזרוק תינוק בן חודשיים אצל סבתא כדי לטוס לחו"ל לשבוע, אבל מותר להשאיר ילדים בני שנה-שנתיים ויותר אצל סבא וסבתא ליום-יומיים כדי לחזור עם כוחות מחודשים. 

נכון שאפשר לעשות ערב רומנטי בבית, עם סל כביסה וכיור מלאים, עם מטלות שמחכות שיעשו אותן, נורא רומנטי...

עם המשוואה שלך זוג שלא יוצא לחופשות לבד=זוג שיתגרש

אפשר בהחלט לבנות זוגיות טובה גם בלי לצאת לנופש "לבד בלי הילדים"

חוץ מזה בגדול אני מסכימה עם התשובה של צאדיקה - לכל אישה יש את התשובה שלה לשאלה

להשאיר תינוק לבד בגיל כזה אצל סבא-סבתא, יש בלי שום ספק מחיר, זה הילד שלך, ואת צריכה להחליט האם הרווח מכך שווה את המחיר.

באופן אישי, לא, לא הייתי משאירה תינוק בגיל כזה אם אני לא מוכרחה. כאב לי מאוד לעשות דבר כזה כשהייתי מוכרחה (ולילד גדול יותר, בגלל שהייתי מאושפזת) ולא הייתי עושה דבר כזה מבחירה. מצד שני, אצלנו אנחנו בהחלט מרגישים בנופש, גם עם הילדים.

ואני רק רוצה להאיר נקודה נוספת

מה דעתם של סבא וסבתא על הענין? האם זה נוח להם? אולי זה מכביד עליהם? כשמחליטים לצאת לחופש, צריך לוודא שזה לא על חשבון סבא וסבתא ש"מפילים" עליהם את הילדים.

וזאת דעתי בעניין. 

בשורה התחתונה אחרי שהילדים עוזבים את הבית אתם נשארים אחד עם השנייה, ואי אפשר שילדים יבואו ע"ח הזוגיות. 

ובעניין הסבא והסבתא, אני מסכימה עם כל מילה.

אני מאד מסכימה עם דברי צדיקה, להבהיר את מטרת החופשה ולדבר על זה פתוח עם בעלך ע"מ להבין את אי הסכמתו.

בנודע לגיל-

בחרת זמן לא ממש מתאים לפעם ראשונה להשאיר את הילד בלעדיך.

כיון שבערך בגיל זה  (בין 7-10 חודשים) בממוצע כמובן, מתפתחת חרדת נטישה אצל התינוק והא בד"כ יותר פוחד כשעוזבים אותו, יותר שם לב איפה ההורים .(לדוג' בגיל 5 חודשים בד"כ זה לא כך וגם לא בגיל שנה ו-4 )

אז כמובן מי שאין לו ברירה אפשר להשאיר ילד גם בגיל זה אבל אם זה משהו מתוכנן אולי כדאי לדחות בכמה חודשים.

את גם יכולה לראות איך התגובות שלו כשאת נפרדת ממנו אצל המטפלת וכ' זה גם מדד עבורו.

ובנוגע למה שאני עושה עם הילדים שלי-

אז הילד שלי בן 4 ואף פעם עוד לא ישן בלעדי או בלעדי בעלי ללילה שלם...

אפשר לכייף גם ביום,

ולילה רומנטי אפשר גם בבית, או בצימר עם הילדים. אבל זו הגישה שלנו ואני מאד מבינה שאנשים צריכים חופש לבד.

בהצלחה!!!!!!!!

צדיקה, באמת הצגת את הדברים מנקודות ראיה שונות וזה הוסיף לי חומר למחשבה.. (תשקלי ללמוד יעוץ.. ;))

תודה לכם גם על התגובות בעד וגם על התגובות נגד..

דוד, מכיוון שכתבת שעשיתם את זה עם ילד בן 9 חודשים.. הרגשת באמת את הקושי שהיה לו? (חרדת נטישה וזה..?)

שיקלי ללמוד ייעוץ

בס"ד

אז קנינו להם מתנה ליום נישואים חופשה זוגית.. כי ידענו שהם רוצים.. וזה פשוט לא יוצא!!

לא מסכימה עם זה שזוג שלא עושה דבר כזה סופו להתגרש ח"ו!! הם כל החיים תיכננו ואף פעם לא יצא מעומס החיים.. אז  

פירגנו להם ליום נישואים!! זהו לדעתי!!

צדיקה אחותך ענתה פה טוב ממני....

אמא שלי לא עובדת, ואוהבת אהבה עצומה את הנכדה הבכורה שלה (הבת שלי...).

בגלל אילוצים של מבחנים וצורך בשמירה עליה בימים שאני לומדת...

(לא סומכת על בייביסיטריות, רק על אמא שלי, אולי על חמותי אם אין ברירה... עד גיל שנה וחצי ומעון לא בא בחשבון אצלי, אני בעד אחד-על אחד בגיל כזה..)

הבת שלי ישנה הרבה פעמים יחסית ומגיל שלושה חודשים בערך, אצל ההורים שלי.

יצאנו פעמיים מאז שנולדה (בת שנה וחצי), לשני לילות בלעדיה "חופש" לשנינו...

ופעם אחת איתה, גם אז וגם אז היה ממש כיף. (פעמיים ישנו אצל סבתא-רבה בצפון...ופעם אחת בצימר "עממי" אחנו לא רוטשילד למי שתוהה).

אני חושבת שאם אמא שלך לא עובדת, הילד יכול לקחת בקבוק בלילה ולא צריך אותך פיזית ליניקה, ושאת סומכת על אמא שלך שתטפל בו היטב, רגשית ופיזית כמוך ממש, שהילד מכיר אותה , רגיל אליה ואוהב אותה, ושאמא שלך גם תשמח בעניין ולא תרגיש שזה נטל...

תלכו בראש שקט.

את חייבת למלא מצברים ולצאת לרגע מהשגרה

עדיף שהילד יהיה יומיים אצל סבתא אוהבת ויקבל את אמא כמו חדשה ורעננה יותר,

מאשר שיהיה עם אמא חסרת אנרגיות שמרגישה שהיא עומדת להתפוצץ.

אל תקחי ברצינות את סיפורי חרדת הנטישה... מיומיים לא מפתחים חרדת נטישה.

הלוואי ויסתדר לכם לסוע, להינות, ולצאת לרגע מהשגרה כדי לחזור עם כוחות מחודשים...

         בהצלחה!

חרדת נטישה זה לא משהו שהתינוק יפתח אם הם ילכו, אלא זה שלב שבד"כ כל תינוק עובר. יש כל מני שלבי התפתחות רגשיים בחיים- נניח כמו השלב שאתה מגלה שההורים שלך לא מושלמים- בגיל ההתבגרות. אז יש משמעות לשלב ההתפתחותי שהתינוק נמצא לגבי היציאה לחופש.

יש שלבים יותר קריטיים לדברים מסויימים.

לדוג'  נניח הורים ישאלו האם כדאי לצאת לשנה שליחות בחו"ל, ויש להם ילד בן שנתייים. אז מבחינה התפתחותית יכול להיות בעיה דווקא עכשיו לשמוע רק שפה זרה והוא לא יחשף לעברית (בהנחה שהם רוצים שיידע עברית.)כי זה חלון התפתחותי לרכישת שפה. ועדיף יותר מאוחר אחרי שרכש כבר עברית.

אז ככה גם אצל תינוקות קטנים יש כל מיני שלבים, יש שלבים שאין להם בעיה לעבור למבוגר אחר (כמובן עדיין יעדיפו את אמא) ויש שלבים שהם דבוקים לאמא כמו דבק וצורחים אם היא זזה מטר מהם ויש שלבים מאוחרים שהם רוצים את אמא אבל יכולים להבין שהיא הלכה לחופש. זה הכל. וכמובן השלבים האלה שונים מאד אצל כל ילד. לכן הכי חשוב זה התגובה שלו לפרידה מההורים בד"כ והקשר שלו עם הדמות שתהיה איתו בלילה שהם יהיו בנופש.

ואם בריא לך לתאת לחופשה בלעדיו אז תשאירי אצל הסבתא.

מניסיון, אני ובעלי והבן הבכור שלנו, שהיה בן עשרה חודשים, יצאנו לשבת נופש ואין ספק שזה לא אותו דבר לצאת עם ולצאת בלי. צריך לדאוג לילד שיאכל, שיישן בזמן, שלא יברחח/יאבד, וזה ממש לא כמו לצאתצ לבד עם הבעל כשאפשר לעשות מה שרוצים מתי שרוצים.  אני מתכוונת לחופשה הבאה להשאיר אותו אצל ההורים שלי וזהו. אוהבים אותו שם ומפנקים אותו והוא יהנה.

שיהיה במזל טוב!

מכירה באזור השומרון מדריכים וגם באזור השפלה-דרום

אם זה עוזר לך תשלח לי מסר והכוון אותך יותר..

על השאלות אין לי מושג..

בהצלחה!!!

אבל מה ששווה את המחיר, זה שאם בעלך חושב שהוא צריך ללכת וכתב שהוא בא - מה גם שההוא שאל אם הוא בא - אז זה שווה את הכסף.. וזה שווה גם את ה"עושה רצון בעלה" בענין לא-גדול כזה. חבל "לנפח"...

והמקום ימלא חסרונכם... ויהיה לכם הרבה כסף לדברים טובים ביחד.

ואם לא יהיה מצב לשניכם לשבת בנוח, סעו לשלום.

כך יהיה לך זמן איכות עם היקר לך בנסיעה הלוך וחזור..

מסכים לגמרי עם אבא שמואל...

אני עסוק מאוד וכמעט אין לי זמן לבית ויש לי שלושה קטנטנים בבית...

גם לחתונות של החברים הכי טובים שלי אני נוסע לרבע שעה 20 דקות אומר מזל טוב ואם אפשר אפילו מארגן מהצלם תמונה עם החתן שיראה אחרי זה שהייתי וזז...

בכל מקרה אם בכל זאת החליט בעלך שהוא נוסע ליותר זמן ובכל זאת לבד הייתי ממליץ שיסע למרות הקושי כל אחד צריך זמן התאוררות שלו ואם זה מתבטא בחתונה אז למה לא שיסע יהנה יחזור ואם תעשי זאת בשמחה זה גם יוסיף לקשר ולא יוריד ממנו בכהו זה...

כל הסיבות שכתבת מוצדקות לגמרי לדעתי

החלטתי לא להתווכח איתו על זה... 

אבל גם לא לסוע... 

אם זה חשוב לו... שיסע...  

כל הכבוד ראויה להערכה...

תראי שאם זה יבא לך בשמחה ולא בפנים זועפות הוא ישמח בך המון...

ואם ח"ו תזעיפי לו פנים ותראי לו שדעתך לא הייתה נוחה עם זה הוא יתבאס על זה שהוא נסע ואף אחד לא הרוויח מזה רק הפסדתם שניכם...

בהצלחה לך...

או אות של פסוק שמאפיין אותם..

מצגת עם תמונות

רבעיות

שטויות של שבת כלה..

מקומות הקדושים

הרכבל בחיפה.

שייט בכנרת

גולן

אתר החרמון

של הגשר שעל שפת הנחל. כביש ק"ש - החרמון, מצד ימין.

רכבל צוק מנרה (השקעה רצינית.. 90 ש"ח לאדם).

אם אתם מתענינים - בדרך לצפון יש "גן הנדיב" ליד זכרון יעקב, פרחים מהרבה סוגים. מקום יפה.

באיזור טבריה/צפת...

יש להם מתמחים שעושים עבודה טובה מאוד בהתנדבות,

שמעתי שגם בבר אילן נפתחה קבוצה דומה, אך אינני מכיר אותה

טלפון 1700500065

בשומרון שמתעסק בזה ועד כמה שידוע לי הוא לא לוקח כסף ואני יכול לברר.

יש בישיבת תורת החיים בית הספר לייעוץ תורני ויש שם כמה חברה ממש מוכשרים בתחום, הייתי ממליץ על רועי אביחי או אלעזר שחק או לפנות פשוט למנהל בית הספר לייעוץ שם והוא יפנה אתכם,

אם מעוניינים אני יכול להשיג את המס' של מנהל ביה"ס שם...

או למייל haim@zug.org.il

מחפשים לקנות דירה,לא לגור בה כרגע אבל משהו שכן יהיה רלוונטי לנו בעתיד...

ובאיזור עם ביקוש...

תודה

אם אתם מחפשים בזול יחסית אז באזור ביהכ"נ הכיפה במשעולים ניתן למצוא מציאות. רובם זקוקים לשיפוץ.

עוד הצעות להשקעה נכונה....?

רעיונות למקומות נוספים שיהיה שווה לקנות בהם דירה עכשיו..?

ו' זה ריכוז יותר חרדי, ברמות תוכלי למצוא הרבה דתיים לאומיים..

לצאת ביחד למסעדה.

או להכין ארוחת צהריים או ארוחת ערב - מושקע

לקנות לו גם מתנה יפה מצורף לזה גם ברכה יפה

גם אני ידעתי שהוא לא רוצה חברים ועניינים (גם לא משפחה...)

אז נסענו - עם הילדים, בהפתעה - לשבת במקום כיפי.

אשמח לספר באישי - ממש לא יצא יקר! את רוב האוכל הכנתי והבאתי

היה כיף.

עוד רעיונות - משחקים שווים, על החיים שלו או עליכם כזוג (נגיד כל מיני חידות על תחנות בחיים שלו), 30 מכתבים מחברים (אם הוא בעניין), סרט/מצגת עם תמונות שלו מכל החיים, טיול שווה בהפתעה אם אתם אוהבים לטייל. אם המשפחה שלו רוצה להשקיע - אולי להתייעץ איתם מה לעשות באזור שלהם, לנסוע לשם בהפתעה, אפילו לסתם פיקניק במקום יפה עם משחקים או שיר שכתבתם עליו.... עוד רעיונות? כי יש לי...

לצאת לשבת לצימר. - מנסיון

בעלי הפתיע אותי בזה - והיה שווה כל שקל

אם יכולים - מצוין.

אם לא - אולי תכיני שלט גדול מול הדלת, שתדביקי לפני שמגיע.

תכיני ארוחה חגיגית. מתנה באמצע השולחן. הופעה חגיגית. העיקר שיראה שלאשתו מאד חשוב להראות לו את האיכפתיות שלה לכך שירגיש שהוא מיוחד. 

ואגב, מה עם ליסוע - חוץ מזה - אל המשפחה בתואנה כלשהי, וגם הם יכינו משהו?

איזה כיף!

שיהיה בהצלחה!!

הורים בוודאי, אפשר גם אחים ואחיות, זה מקל על האווירה בד"כ. אם זה ילדים קטנים אז מתעסקים איתם/ הם עושים שטויות ושוברים את הקרח ואם הם גדולים אז זה סתם נעים יותר (לדעתי האישית).

אם יש אחים נשואים לא נראה לי שייך להטריח אותם לבוא. רק במפגש השני או להגיע אליהם. (גיסי הביא את גיסתי אלינו לפני שהיא באה להורים וזה היה מצויין וההורים שמחו גם - אבל יש הורים שזה יעליב אותם).

מגישים- או ארוחת ערב רגילה כזאת שהוא מצטרף למשפחה או תה ועוגה בערך. תנסו שיהיה קצר ופתח של משהו כמו אחרי חצי שעה שאפשר ושייך לסיים את המפגש אם הוא תקוע ולא זורם. בכ"מ בפעם השניה יהיה יותר נעים כי כבר מכירים טיפונת וזה פחות רשמי...

ומדברים על הא ועל דא, ההורים יכולים לשאול כל מיני שאלות עליו/ עתידכם או מה שבא לכם ואפשר סתם לדבר ולהתדיין על פוליטיקה/ מזג אוויר ועוד נושאים רגילים כאלו שכולם פחות או יותר בעיניינים.

זוהי רק דעתי!!

בהצלחה!!

מעדיף שבמפגש הזה יהיו נוכחים רק המשפחה הקרובה שלה. הוי אומר: אבא אמא והאחים. מסכים עם מי שאמר שאחיינים ישברו את הקרח. כמו כן, הייתי מעדיף איזה כוס קפה עם עוגה טובה יותר מאשר ארוחת ערב שהופכת את המפגש לרשמי, כבד ולעיתים מביך(אני לא הייתי אוכל בפגישה הראשונה עם הורי המיועדת שלי...).

אז הצעה שלי לכל אלה שמארחות את המיועד בפעם הראשונה: תתייעצו קודם כל איתו. הצלחת המפגש תלויה בסופו של דבר בפתיחות שלו ובעיקר בנוחות שהוא ירגיש בסביבה "הזרה", החדשה ובעיקר הבוחנת הזאת.

מוצדקת להתחיל לצאת [למשל קשר שהתחיל לפני הצבא]

אנחנו התחלנו לצאת חודש אחרי שבעלי התגייס, התחתנו 9 חודשים אחר כך,

ועכשיו- שנתיים אחרי החתונה- הוא עוד לא השתחרר...

מה את צריכה לדעת על עצמך?

אם מתאים לך לישון לבד [ולבכות עד צאת הנשמה כמעט, כי אין מי שירגיע]

אם מתאים לך לעשות הכל בבית [כולל הכל, כי בעלך יגיע מותש ביום שישי ולא יהיה לו זמן וראש לארגן דברים]

אם מתאים לך לשאת את ההריון שיגיע בע"ה לבד עם כל הקשיים [כי בעלך לא בבית..]

אם מתאים לך לפעמים לא לדבר עם בעלך שבוע רצוף כי הוא בשטח, לא משנה כמה דחוף את צריכה אותו

אם מתאים לך ליידע את כל המפקדים שלו שאת צריכה לטבול כדי שהוא יקבל שחרור. ולא בטוח שהוא אכן יקבל אותו

אם מתאים לך לגדל תינוק/ות לבד [כי אחרי לידה החייל מקבל שבוע חופש וזהו!]

מה עוד?

כדאי לשאול מתי הבחור משתחרר במידה ומציעים לך. כי חצי שנה עד השחרור זה זמן סביר שגם אם תתחתנו תוך חודשיים יעבור מהר. יותר מזה.. שהבחור - במחילה מכבודו- יחכה....

ו..אני בהריון.

הכל מ-ע-ו-ל-ה. ממש!!

תראי, בעלי ואני התחתנו. הוא התגייס בערך חצי שנה אחרי שהתחתנו לקרבי.

עכשיו - 

כל כך היה ט-ו-ב שהיינו ביחד לפני שהוא התגייס. זה ממש היה חשוב [!!] ושנינו רצינו שהוא יתגייס וילך לצבא כמו כולם, 3 שנים שלמות ובעז"ה אפילו להמשיך..

[לא טוב לדעתי להתחתן באמצע צבא!! רואה על חברה אחת. היא ממש בוכה. ו..אני מבינה אותה תכלס. היא התחתנה ואין לה בעל..]

אז, קודם כל - עדיף שיהיה לפני צבא מאשר באמצע צבא או בתחילה!

וחוץ מזה, 

זה ממש תלוי באופי שלך. 

אני אהיה איתך כנה -

להיות בלי על זה קשה. מאוד. 

יש כאלו שמסתכלות עליי כאילו...אני אפילו לא יודעת איך להסביר את זה.

אני מאוהבת בבעלי. בעלי מאוהב בי. אנחנו לא יכולים אחד בלי השני.

אבל - 

אני בחורה עצמאית. דווקא ההיעלמות הזאת של שבוע-שבועיים עושה לי טוב ללימודים, לחיים שלנו, לזוגיות.

[למרות שבטח שאני מעדיפה שהוא יהיה כאן לידי כמו כולם!! גם אני "נשואה!!"

אבל בסדר, זה לא כ-ז-ה נורא..ממש כיף לי וטוב לי!! 

לא מבינה אפילו כמה אני מאושרת!!

ותדעי לך, אנשים מהצד מסתכלים עלינו והם פשוט בהלם עד כמה שופעת משנינו אהבה לא נורמלית!

אנחנו אוהבים את הצבא. אנחנו בעד הצבא.

וממש טוב לי. וממש טוב לי שטוב לו.

לא אגיד לך שלא בכיתי פעם אחת, כי פעם אחת כן בכיתי. שאמרו לי שהוא משתחרר ואז הוא לא השתחרר בסוף..

כן לפעמים יש קושי קטן.

אבל יאאאלללה, עוברים את זה

החיים יפים

בס"ד

קשה אך אפשרי...

נשואים לצבא 3 שנים+ 2 מתוקים

וזה קשה...

אבל אפשרי בהחלט

תלוי גם מה התפקיד, יציאות וכו'

התחתנו כשהוא היה כבר באמצע השירות. ואני יודעת על עצמי שטוב שהוא היה כבר בצבא כי אם הוא היה בבית היה לי הרבה יותר קשה להתרגל לזה שהוא מתגייס.

נכון- בהתחלה זה קשה. אבל מתרגלים אח"כ ואפילו טוב לפעמים.

גם אני פסלתי בהתחלה בחורים שהיו בצבא וגם אמרתי שלעולם לא אתחתן עם מישהו כזה..

כנראה שאת הקב"ה לא מעניינות ההצהרות שלנו.. והוא מסדר לנו את מה שהכי טוב עבורנו גם אם אנחנו לא חושבים שנעמוד בזה וגם אם אנחנו הקטנים לא חושבים שזה מתאים לנו..

וכן-  הקב"ה לא נותן לאדם משהו בלי לדעת שהוא יכול לעמוד בזה.

בעזהי"ת.

לא ברור מה בדיוק את רוצה בפוסט הזה..

מוזמנת להגיד לו פנים אל פנים את מה שאת מרגישה וחווה ממנו, ולא לנו, זה באמת לא התחום שאנחנו אמורים להיות מעורבים ומודעים לו.

ב"הצלחה

יש זוגות שטוב להם...

אולי זאת הייתה הכוונה שלה?

חוסר רגישות?

תקראי שוב זיויק.

אשריכם!

וזה באמת קצת לא מובן מה זה אמור להגיד אבל משמח לשמוע!!

שכך ימשיך!!

שתחילת המשפט שלה עצמה זה בציניות... "לא היא לא ידעה שהיא יכולה להגיד לו"...

ולא שהפותחת כתבה בציניות...

ומן הסתם אינה צריכה ש"יזמינוה" להגיד פנים אם פנים..

היא לא הזדהתה, לא כתבה משהו שאינו ראוי; ואם מישהי כותבת באמיתיות (בהנחה שזה כך) ורואה בתום-ליבה לנכון לכתוב לו זאת כאן, כחלק מתום-הלב - ושגם אחרים יתבשמו קצת מהאוירה הזאת - זכותה. גם אם אחרות לא היתה כותבות את זה בפורום.

ומי שכותבת כך בכנות ואמיתיות, אשרי חלקה.

בעזהי"ת.

אבל התוכן בעינו עומד.

אתה לא חושב שזה מצב לא תקין לכתוב את הדברים האלה כאן? למה היא צריכה לפרוק את האושר האדיר שלה עם בעלה- פה בפורום?

אם היא כ"כ מאושרת (וב"ה שכך!), אז הכי יש לה את המקום הזה מול בעלה..

משהו כאן לא מובן לי. אולי אני הטיפשה, אבל באמת שלא הבנתי...

את נשואה טריה

לי לפעמים מתחשק לעלות על איזה גג ולצעוק משם כמה בעלי מדהים ושאין כמוני מאושרת בזכותו. אז מה? 

מותר ובריא לחלוק עם העולם גם רגשות חיוביים וזה בכלל לא אומר שהיא לא אמרה לבעלה או משהו כזה.

אני יודעת שאת יודעת שיש מצב שהלב מתפקע משמחה ואהבה, זה בריא ותקין מאוד. בעיניי.

בעזהי"ת.

במיוחד בתור נשואה טריה ומאושרת. אבל זה לא קשור. לכל דבר יש מקום ראוי לבטא אותו.

זה לא ענין של "טיפשה", זה יותר ענין של נסיון (לא שכאשר יש ניסיון כותבים דווקא ב"רשות הרבים" אמירות כשלה, חושבני שהרוב אולי לאו דווקא. אלא שמבינים שיש סגנונות ומצבים והבעות שונות, ו"מרגישים" ממה זה יכול לבוא; ולא רואים בכך "איום" על תפיסה שמאד ברורה למישהו/י אישית היכן לדעתהו/ה להביע דברים כאלה, למשל)

ולא שאני מתיימרת להיות דוברתה של רחלקה

אך לטעמי, לא הבנתם את כוונתה.

היא לא התכוונה להביע כעס כלפי מה שהכותבת כתבה,

אלא הוסיפה שהיופי האמיתי בין איש לאישתו- מובע פנימה. בביתם, ביניהם..

נכון שישנה אופנה כזו לספר ולשאול הכל על פני האינטרנט,

אך לכתחילה זה לא אמור להיות כך.

וצדקה מי שהעירה על "נשואה טריה"..

עם כל השמחה במצב החדש - יש דברים שמותר לחכות איתם קצת.. וזה לא קשור לתחושת "נשואה טריה ומאושרת". בכל תחום, כשאדם רק "נכנס לעסק", הוא לא ממהר להעיר לאחרים. אולי הוא עדיין לא מכיר את כל צדדי הענין?.. אז גם כאן - לא היה לכך מקום. אני לא חושב שבחורה שרק התחתנה צריכה כבר לתת "ציונים" או איך שנקרא לזה, על הבעת רגש של מישהי בפורום אל בעלה - כל זמן שזה נכתב בתחומי הצניעות הסבירים (לא הייתי כותב - אם לא האמירה שוב: "לכל דבר יש מקום לבטא אותו").

עם הזמן, לומדים להכיר שיש כל-מיני אופיים, ומצבים, וכל מיני צורות התבטאות, לפעמים של אותו ענין. וגם אולי מתי כדאי להגיב אחרי כתיבת דבר מהלב, ומתי לא.

וכשמישהי לא פתחה שירשור של שאלה בנושא של האם כדאי לשלוח "הפתעות" לבעל דרך הפורום - שאז כמובן כ"א יכול להביע את דעתו - אלא פעלה כבר בתום-לב לבטא דבר נחמד, ושגם אחרים יתעורר ממנו אל מול תחושה שקיבלה מכמה שירשורים שקצת גרמו לה צער - אז אין צורך להשיג על עצם זה שכתבה. זה לא עוזר בכלום.

ולא פחות ממה שרואים לנכון להעיר על כך שדבר כזה וכזה אולי יותר טוב להגיד לבעל לא "דרך הפורום", יש להעיר על כך שכשמישהי כותבת, אומרים לה - אל תגידי לו כאן, תגידי שם... גם זה קצת כניסה ל"רשות היחיד", גם אם מכוונה טובה.

כנראה עניין של נקודת הסתכלות

בעזהי"ת.

צרם לי העניין. ומכיוון שזה פורום פתוח (תרתי משמע), מותר גם לי לכתוב את דעתי.

וזה לא קשור לצעירוּת או לא. זה קשור לתפיסת עולם.

אבל מכיוון שזה, כדברייך, פורום פתוח - מותר (ואת יכולה להביא זאת בחשבון) גם להשיג על דעתך..

וגם מותר להביע דעה שזה קשור ל"צעירות" (שאיננה דבר רע לכלעצמו, כמובן..). והראיה, שגם מי שתפיסת עולמו העקרונית אומרת אותו דבר כמוך, ולא היה כותב דווקא כך בְפורום - כותב הפוך ממך לגבי התגובה הראויה אחרי פרסום כזה...

ומה נעשה? לדעת אם אכן בתגובתי מעורבת גם "צעירות" או רק דעתי - את זה כנראה אוכל לדעת ביתר וודאות רק אחרי כמה שנים...

ובהיות שהתגובה לדעתי היתה פוגעת שלא-בצדק, בתוכנה ובצורתה, ונשנתה - לא היתה לי ברירה אלא לומר מה לדעתי מעורב בכך, נוסף עך גישה שהיא טובה לכשלעצמה.

קחי את זה ברוח טובה. אבל הוא צודק...

מתוקים אתם.

יה"ר שכל אחד ואחת בפורום הזה ירגיש שהוא חייב לרקוד על הגג ולצרוח כמה הוא אוהב את בן/ת הזוג

בעל כותב בפורום שהוא מתחרט על "עיסוי" שלקח מאישה אחרת,

אישה כותבת שהיא רוצה להתגרש מבעלה,

ולך צורם שאישה כותבת שהלוואי וימשיך ויתווסף טוב בזוגות בישראל.

תקראי שוב את ההודעה שלה, לא היה בו שום גילוי אישי או אינטימי. זו הודעה מהסוג התרבותי, סוג של שירה או חיבור, לאו דווקא לבעלה באופן ספציפי, שמלמד על תחושת הכרת הטוב שאדם חייב כלפי בן זוגו. מכאן ועד גילוי חיבה ברבים...... וממתי מטרת הפורום היא הצפת בעיות בזוגיות? למיטב ידיעתי שמו הוא נשואים טריים ולא בעיות של נשואים טריים. לכתוב על איך אישה מרגישה כשהיא טובלת במקווה זה לגיטימי, אבל תודה לבעל זה לא? הגזמתם

להגיד....

ברור שהיא יכלה לכתוב לו מכתב ולהגיד לו את זה בבית.

ובכוונה היא כתבה את זה פה באנונימיות ובשם חדש.

 כדי שעוד נשים ועוד בעלים יקראו את זה.

שנלמד להודות על הטוב. לקב"ה ולבעל/ לאישה.

בעצם המכתב מיועד לכולם פה ולא רק לבעלה.

ברוור שיכולתי להגיד לבעלי בבית את אהבתי בבית, אבל יש כאן מחשבה כפולה- גם להחמיא לבעלי בצורה לא רגילה

וגם- להעלות את מורל האנשים ולהגיד, ב"ה זכינו להתחתן ולכולנו יש קשיים. צריך לדעת איך להתמודד איתם.

לכן, תפסיקו ל"קפוץ" אחרי כל תגובה שמישו כותב ולהגיב בצורה כזו ביקורתית ושלילית.

שבוע טוב וחודש מעולה!!!!

לענ"ד זה ממש יפה מה שהיא כתבה זה פותח את הלב לראות את הטוב שבשני/ה ולהודות לו על זה ואני לא חושב שזה לא היה ראוי להכתב כאן, ראיתי פעם כתוב איפשהו לא זוכר היכן "עיקר האהבה אינה תלויה במטבע כסף אלא במטבע לשון" וזו הנקודה החשיבות של ההחמאה לשני על הטוב שבו הסתכלות בנקודות הטוב שבו מחזקות את הקשר ולו רק בשביל לגרום לעוד כמה לראות ולחשוב על זה היה שווה השירשור הזה.

אני ממש הזדהתי איתך..

גם אנחנו יושבים וצופים בפורום מן הצד..

מעלים נקודות שונות, דנים בהם ולומדים המון על עצמנו...

וכשקראתי את מה שכתבת ממש הזדהתי..

תודה.

אנחנו מקבלים תשמ"ש, 3 שנים לאחר שאתה מ תחיל את ההסדר, מתחייל, מעיפים אותך, אבל יש אפשרות לוותר על זכאותך לתשמ"ש חודשיים לפני סוף ה-3 שנים, ולהשאר עוד שנה בהסדר ולקבל שכר דירה.

יתרון:אם אתה גם ככה מתכנן לשבת בישיבה ולא לעבוד, וגם אתה זכאי לתשמש נשוי משהו כמו 2500 ו400 שכר דירה-משתלם, חיסרון: אם אתה מעדיף לעבוד אז כמחוייל אסור לך, או אם אתה מקבל תשמש מלא-בסביבות 4וחצי, לא בטוח שווה לוותר על החודשיים האחרונים...

בהצלחה!

והוא ימשול בך

לפי הפירוש של הנצי"ב , צריך לבדוק היכל מופיע ה"למשול " פעם ראשונה  במקרא

הפעם הראשונה שמופיע השורש מ.ש.ל הוא במערכת יחסים בין השמש ללבנה ( היום ה 4 לבריאה ), אין כאן מקום של שליטה אלא של השפעה ותלות , הלבנה תלויה בחמה כדי לקבל את אורה , ללא אור החמה הלבנה בהסתר, אך לא מצאתי בשום מקום שהחמה משתמשת בעניין הזה כדי לשלוט ... - זאת כבר המצאה אנושית....

לכן גם כאן, יש כאן עניין של השפעה ותלות

אי אפשר גם לנתק מהחלק הראשון של הפסוק " אל אישך תשוקתך והוא ימשול בך"

האשה מטבעה משתוקקת לקשר עם בעלה, היא תלויה בנתינה שלו , האור שלה מגיע ממנו, ולכן היא מחפשת את הקשר והדרך להגיע אליו, הבעל מאיר ומעניק מצד טבעו והאישה היא זאת שמשתוקקת לקבל זאת

אני חושבת שבעיקרו , החלק של הקללה מצוי בתלות של "אישך"

וזאת קללה וברכה ענקית לצידה

ואני אסביר

הרצון של האישה לקשר גופני הינו תלוי קשר רגשי, עבור האישה המהות של יחסי אישות הוא ברושם הנפשי שנוצר בתוכה , ולכן הרצון שלה לאישות מוגדר כתשוקה ולא כתאוה 

אצל הגבר הרצון לקשר גופני מגיע ממקום של תאוה גופנית יותר ( לא שאין להם צורך בקשר נפשי - רק שהקשר אינו מותנה בזה ) , ולכן יש ביכולתו להגיע לסיפוק מלא גם ללא קשר נפשי

אצל האישה , יש מצב שהיא תגיע לסיפוק גופני עם איש שהוא לא בעלה אבל היא תיוותר בריקנות כי אין בזה את מילוי תשוקתה - שהוא קשר בעולם הנפשי 

ועל כן הגדרתי זאת כברכה שהיא גם קללה

העובדה שהאישה משתוקקת לבעלה - שומרת על נאמנות חזקה יותר, וכשיש בינה לבין בעלה קשר עמוק , טוב ומספק - היא במילוי תשוקותיה

אבל יש בה גם קללה, אישה שבעלה אינו מספק אותה - לא יעזור לה כמה היא תסתובב עם אחרים - לעולם תשוקתה לא תבוא לידי סיפוק ומילוי

ונראה לי שהכי עצוב זה שיש כל כך הרבה נשים שסובלות מבדידות נוראית , ובטעות חושבות שלהיכנס עם בחור למיטה יפתור את הבדידות ונותרות כל פעם ריקות ובודדות יותר ....

לד. התורה אינה משועבדת לשום תכתיב כלשהו אחר אבל עדיין ישנם דברים שהאנושות קוראת אותם בצורה מסויימת ועל פי זה מחליטה דברים על התורה על כן חשבתי אולי ראוי לברר כמה נקודות ואולי זה ישפוך אור למס' אנשים על דברים שלא מספיק נהירים להם.

להכל מאיתו ית' אכן תשובה נאה זה באמת הנקודה אותה צריך לבחון (זה גם קשור לימים אלו), מהי ממשלה מהו שלטון, מה הפשט שאומרים חתן דומה למלך? זה העניין פה האם מלך זה דיקטטור שקובע עובדות לנתינים שלו או מלך זה האחראי במדינה שלו לרווחת נתיניו האם מלך זה טוב לנתינים או לא טוב?

מלך אמיתי זה מלך הדואג לטוב של נתיניו לצרכים שלהם ולרגשות שלהם, כשתורתנו הקדושה אומרת והוא ימשול בך כוונתה תנהיג את ביתך בצורה כזו שיהיה טוב לנתינים שלך ולכן חתן דומה למלך כי בעצם חתונתו זה גם הכתרתו למלך על ביתו לדאגה שלו לאשתו וילדיו.

אצל נשים קשר גופני הינו אך ורק היכי תימצי לקשר נפשי נשים נהנות משיחה באותה מידה בה הם נהנות מקשר גופני.

ומאידך אמנם הגבר הוא המושל בבית הוא זה שצריך לדאוג לאשתו וילדיו לטוב שלהם ולהנאה שלהם אבל זה ממש לא אומר שגבר צריך לקחת עליו את כל העול של הבית למשל אם האשה עם ראש מחושב מאוד והיא רוצה לנהל את הצד הכלכלי אז חלק מגרימת הטוב הוא לתת לה לטפל בזה.

יש עוד הרבה מה להאריך אז אעצור פה אשמע תגובות ואם אראה לנכון אוסיף לפי ראות עיני.

צריך להתבונן בהקשר. מדובר שם על קללות.

וכשם שהאנושות לא נמנעת מלקחת אפידורל, ולא מתעקשת על "בעצב תלדי בנים", כך אין צורך להתמיד ולקיים את הקללה הנוספת, שבפשט הכתוב משמעותה משילות ותלותיות.

ומאוד מעניין לראות כיצד לקראת בוא תיקון העולם, זה שנועד להתקן בעקבות אותו חטא של אדם וחוה, הקללות מתמתנות ונעשות קלות יותר. כך הלידה, ועול הפרנסה, וכך גם "עולו" של הבעל ורמת המשילות והכפיה שהוא נוהג באשתו.

הערה:

כל האמור לעיל לא סותר את העובדה שעדיין נכון לגבר להחשב כ"ראש המשפחה" מצד ההובלה וההנחיה של הבית, ורואים בעיניינו עד כמה זה טוב ובריא למשפחה, ומה מתרחש במשפחות בהן הכל כבר מעורבב ואין אבחנה ברורה בין תפקידיה ותחומי אחריותה וגם סמכויותיה של האשה לאלו של הבעל. אבל זה לחלוטין לא נכלל בהגדרות השווניזם.

כל טוב!

בגאולה יתגלה מעלת האשה על הגבר

אשה לא באה לעולם לסבול מרות של גבר כמו שיש פה שרשור בפורום של אשה שבעלה נהג אליה באכזריות אני לא שופט את אותו מקרה כי שמענו רק את הצד שלה אבל בכל מקרה לא בשביל זה אשה באה לעולם לסבול מהגבר ומהלידה, הנקודה היא ככה: הקללה היא ואל אשך תשוקתך הקללה היא שהאשה אינה יכולה ללא הבעל וכאשר הבעל יוצא לדרך או נאלץ להעדר לכמה ימים מהבית לאשה קשה מאוד אמנם גם לבעל יש געגועים לאשתו אבל לא כמו שלאשה יש, והוא ימשול בך זה בעצם הדרך איך לרכך את הקללה אם בעלה נוהג כראוי באשתו ומושל בה כמו שבאמת צריך להיות שיהא אדם רך כקנה שאמנם לא נאמר בהקשר זה אבל בהחלט נכון לכאן כמו שכתוב במשלי טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר, וּמֹשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלֹּכֵד עִיר " עדיך מושל ברוחו מאשר לוכד עיר וזה מלך אמיתי, הדאגה לצורכים של הנתינים זה לא הקללה זה ההתמודדות שאנו אמורים לעזור לאשה להתמודד עם הקללה כמו שבעל מאוד רוצה לעזור לאשתו ודואג שלא יכאב לה בלידה כך בחיים...

בהצלחה ושבת שלום

מי אמר שמרות זה סבל?

ילד "סובל" ממרות הוריו?  אדם "סובל" ממרות השם?

אף אחד לא אמר שגבר הוא דיקטטור שדורס את אשתו.

"אברהם הוליד את יצחק..." וכו'.

רק בתנ"ך גברים מולידים גברים. 

(מקווה שאיש לא ייקח את דברי ברצינות ח"ו).

שאפשר להתקשר לבכות ולשתף?

בינתים היא יצאה החכמה כאן בהתנהגותה.

בס"ד לק"י.

לעולם לא אוכל לדעת מה הגורם כי איני מכירה את שניכם.

אך, 

התנהגות כזו מבחינה אוביקטיבית לא צריכה לקרות אצל שום זוג שפוי ונורמלי.

האם את בחורה ששותקת הרבה?

האם את מקבלת את המציאות כפי שהיא?

בגדול מה שנותן לי להגיד לך:

תזהרי. ותפעלי בחוכמה.

בס"ד

ה' יעזור לכם .

מחבקת אותך !

קודם כל - חיזקי ואמצי. אנחנו איתך..

על דברים לא נורמליים, אינך צריכה למצוא "הסבר"..

כרגע תדאגי שיהיה טוב לך.

תשתי משהו, תגידי פרק תהילים, תתחזקי..

אח"כ תחשבי מה היעד שהיית רוצה. זה בידייך. האם משהו לא נורמלי אצלו, ויש סיכוי שיחזור לשפיות וניתן יהיה לקבוע כללים להבא?

תיאורטית, אתם גם יכולה להזמין משטרה..

זה תלוי מי הוא, מה הרקע?

כיוון שאיננו יודעים - קשה לייעץ. מי שיש לו שיגעון שיכול להתפרץ, אירוע כזה יכול אח"כ להיות בסיס לסדרים מחייבים.

מי שחטף שיגעון חד פעמי כתוצאה מ"התמוטטות" או כד', יחס אחר, ככל מחלה  פתאומית קשה לדעת.

האם יש רקע קודם, מתח קודם?

מכל מקום, תתחזקי. אין דבר כזה - ויהי מה. וה' יעזור לך.

הוא מתנהג כך/באלימות תמיד/מדי פעם או שזה יציאה יוצאת דופן??

כי אם זה דפוז קבוע- מדובר באיש אלים והטיפול אחד.

אם זו התפרצות נדירה ופתאומית- הכיוון הוא יותר פסיכיאטרי

בכ"מ חזקי ואמצי, אולי תספרי לאמא בטלפון?? צריך שמישהו ידע מזה.

תחושת ה"יכולת". שלא תרגיש "נשלטת" ללא יכולת תגובה.

אבל ברור שצריך להבין  רקע.

אני לא מהיועצים והמבינים כאן..

אבל בכל זאת היה לי קשה לקרוא את זה 

זה נשמע שמאד קשה לך ושאת מתמודדת מדהים!

אני בכל זאת מציעה לך לפנות ליועץ או משהו כזה שיעזור לך ולשניכם!

בהצלחה!

זה אולי רק יזיק 

היא אוביקטיבית לצד אחד .......

חייבים יועץ שידבר איתו מיד באופן אישי ויבדוק מה מפריע לו.

ברור לי שיש לו עוד משהו שמעיק עליו הוא לא העיף אותה סתם..........

הוא רק לא מדבר הוא מעיף על שטויות שהיא דרך גסה בעיני!

יש אנשים שלא נוהגים להביע את מה שאת מרגישים! או חושבים!!!!!!!

מה שגורם שהאדם מתמלא ומתמלא עד שמתפוצץ!

ואל תחשבו שאני דן אותו לכף זכות!!!

לא ולא!!!!!!! זה מעשה אשר לא יעשה אסור לעשות כאלה דברים!

אבל במידה וזה אדם נורמלי צריך לבדוק אם יש לו משהו שמעיק עליו שפיחד לומר עד כה ואז זה יתפוצץ!!!!!

תדברי עם מישהו שמכיר את שניכם

יתכן שמפריע לו משהו אחר שאת לא יודעת ! וזה התפרץ על המחשב ...זה יתכן שזה רק תירוץ תבדקי.

אין אדם שמתעצבן סתם בדרך כלל.........

גם אני בהלם מהתיאור שלך של הדברים.

מצטרפת למה שכבר כתבו לך...

תמצאי כוחות ותתחילי להתנהל נכון מולו, תבררי עם עצמך אם זו התנהגות קבועה, או מעידה חד"פית.

|חיבוק| המון כוחות!

תעדכני אותנו מה שלומך.

ממש אירוע כואב ומטלטל! אני מקוה שתמצאי מישהו שיוכל לתת לך תמיכה אמיתית בנוסף לוירטואלית, כדי לעמוד לצידך בזמן כואב כ"כ...

ן

ןמצטרפת לתוהים בקשר למצבו הנפשי של בעלך... אישית זה נשמע לי ממש אירוע על רקע נפשי, התמוטטות זמנית, או משהו יותר עמוק וכרוני... את מכירה את בעלך, את יכולה לומר כמה זה אופייני לו. אני מבינה שזה משהו חדש, אבל בד"כ הוא אדם מתפרץ? האם  הוא עבר יום קשה במיוחד (לא שזה מצדיק.. אלא רק מעמיד את התמונה כולה) ? האם יש לו חרדות למינהן? וגם.. האם יש במשפחה שלו רקע של בעיות נפשיות? אני לא רוצה חלילה להלחיץ סתם, אבל אם התשובה לשאלה האחרונה חיובית, אני חשובת שחובה להתייעץ עם איש מקצוע! (פסיכולוג קליני/פסיכיאטר, ולא יועץ!)

ןתחזיקי מעמד יקרה!!! עברת חויה לא פשוטה! תפנקי ותאהבי את עצמך... עם הרבה חמלה, ותמצאי מישהו לדבר איתו!

ןתרגישי טוב!

כשיהיה לך מחשב זמין- תכנסי ותעדכני אותנו מה שלומך

(לא משנה אם עבר זמן ואם ההודעה שלך ירדה לעמוד הבא בפורום... )

תמצאי לך עוגני תמיכה -אנשים (אמיתיים לא וירטואליים) שיכולים באמת לעזור לך

שכנה טובה

או חברה טובה

או רבנית

אני לא חושבת שיש לי מה להוסיף לעצות החכמות שכבר כתבו לפני, אבל אני חייבת לומר לך - את מדהימה!

אני לא יודעת אם אני הייתי מצליחה להגיב כלפיו בכזאת אכפתיות במצב הזה. אני לא יודעת אם היו לי הכוחות עוד לסדר לו את המחשב כדי שלא יאבד חומר של העבודה אחרי חוויה קשה כל כך. קראתי, וחוץ מהתחושה הנוראית לנוכח המציאות שאת מתארת, התרגשתי ממש לקרוא על התגובה הכל כך מתחשבת ובוגרת שלך!

הלוואי שכולנו נתברך בכאלה כוחות טובים וגדולים!