לפני שעיכלתי...

לא פשוט העסק...

תודה חמודה! 

ועדיין- בע''ה עוד אחזור...

בס"ד

אני מאחלת לך שתצמחי מהתקופה הזאת תתעצמי ותגדלי ויהיה לך בע"ה רק טוב 

לא נשואה

נשואה טרייה

או ותיקה?

איך את מרגישה בשבת שאסור לך לעשות כל מיני מלאכות?

אמנם זה קשה אבל מתרגלים לזה או שי כאלו שב"ה לא

בדוק ומנוסה.

כשחיים את החיים מגלים תובנות חדשות.

קירוב הוא לפעמים ריחוק וריחוק הוא לפעמים קירוב

הייתי לוקחת את זה בטראומה ובכי אינסופיים..

הייתי מחליטה שאני כופרת ולא אכפת לי, ובאותה שניה נוזפת בעצמי..

תסכול מר במשך שבועיים.

זה לא עניין של הרגל בהמשך -

פשוט לומדים לקבל את זה לאט לאט בשוויון נפש.

אני יכולה לומר לך (אחרי שנה של נישואים כולה) שזה עדיין סיוט, אבל פחות..

כרגע - איך אומרים?

לבכות ולחכות שהגל יעבור.. ולהתפלל על זה.

התובנות והנחת מגיעות לאט לאט.

פתאום יהיה לך בנוסף לכל הקושי - גם קצת כיף להתגעגע מרחוק.

תרגישי קצת את המיוחדות שבזה, את החידוש, את החזרה לתקופת האירוסין.

(שוב, זה קרה לי רק עכשיו, אחרי שנה.)

[לא להאמין שאני זו שאומרת את זה, אם תעשי חיפוש ותראי תגובות ישנות שלי בנושא

כתבתי מתוך כאב עצוםםםם!! היה לי ממש קשה להתמודד.]

תקופת האיסור יכולה להיות תקופה מבאסת לשני בני הזוג ומורידה באיכות ובעומק הקשר כי יש תפיסה מוטעת היום שרוב רובו שלח הקשר בין בני הזוג בא לידי ביטוי דווקא בזמנים שמותרים,

אבל לענ"ד צריך להעמיק קצת ולחשוב על זמן האיסור כעל מקום לבניה וחידוש הקשר,

מפני מה אמרה תורה נידה לשבעה? כדי שתהיה חביבה על בעלה כיום כניסתה לחופה.

בא נקח את זמן ההכנות לחתונה את התקופה בה בני הזוג כבר מוכנים ורוצים ומייחלים לקשר הזה, וככל שמתקרב זמן החתונה כך הולך ומתהדק הקשר ונבנה עד כדי קח שחז"ל המליצו לנו להשתדל לא להתראות בימים שממש לפני כי אז הקשר כל כך חזק שיש חשש שהאשה תפרוס נידה מהתרגשות ועוד יותר יש חשש שמא ייפלו חס ושלום באיסור נגיעה של חיבה, ואז עומדים מתחת לחופה מתוחים ומרוגשים ומצפים ומייחלים לרגע שיוכלו להתייחד בהיתר להביא את הקשר הנפשי הגדול הזה לידי ביטוי גופני, ואז הלילה כלולות בבית איזה שמחה איזו התרגשות...

כך חז"ל חשבו על זה ואמרו הרי לא סתם יש לנו חוקים ואנחנו חייבים לצערנו לקיים אותם אלא מאחורי כל ציווי אלוקי יש טעם ויש סיבה טובה, התורה היא תורת חיים והמטרה היא לשמוח ולהנות ייחד כזוג ולבנות קשר אמיתי וקדוש, ולכן אמרה תורה נידה לשבעה כדי שיהיה את הזמן שמתגעגעים ומייחלים לרגע של הליל טבילה והחיבוק והקרבה שאחרי הריחוק של שבוע וחצי שבועיים,

עכשיו יש שתי אופציות איך להעביר את זמן האיסור, א' הגישה הפחות רצויה והלא נכונה לטעמי זה שכל התקופה הזו ישנו ריחוק פיזי ונפשי וכל הזמן רק חושבים יאללה שתסתיים התקופה הזו אין לי כח לזה וכו'... ב' וזו הגישה הנכונה והרצויה זה בזמן האיסור לשים מטרה לחזק ולעבוד בכל הכח על הקשר הנפשי שיחות, הרבה שיחות, מתנות קטנות כאלה אם זה שוקולד או פרחים או כל דבר אחר כל זוג והדברים שמשמחים אותו, ואז ככל שמתקרב ליל הטבילה הקשר נהיה יותר ויותר חזק והרצון לאיחוד וייחוד מתעצם והשמחה בקשר הפיזי הוא הרבה יותר גדול.

עד כאן חפירה מחשבתית כמדריך חתנים.

ובפן האישי שלי:

אני גבר וכשאנחנו מגלים שאנחנו אסורים אני מאוד משתדל להראות פרצוף שמח ורגיל כאילו דבר לא קרה ויעבור מהר העיקר לא להכנס לבאסה, ולפעמים זה ממש לא קל, לדוגמא: שכרנו דירת נופש בצפת לחמישי שישי שבת, זה היה אחרי לידה שיש תקופה ארוכה שמותרים וזה בא אחרי תקופה ארוכה שאסורים, ואז ביום רביעי בערב אני הייתי בעבודה אשתי מתקשרת אליי מבואסת רצח, לא הבנתי מה קרה ואז היא אומרת לי אתה לא תאמין לי...  "קבלתי".

עכשיו היה מאוד קשה עצרתי שניה (מזל שהיא לא ראתה את הפרצוף שלי) חשבתי ואז ה' הטוב עזר לי ואמרתי לאשתי: נוו ואז?! נכון זה קצת באסה אבל לא נורא נשמה אפשר להנות גם כשאסורים ניסע נטייל אולי דווקא יהיה יותר כיף ככה יהיה לנו יותר זמן לשיחות ולא נהיה שקועים בדברים אחרים...

זה לא קל אבל חייבים להפנים שכך צריך לנהוג.

יש לי תחושה לא טובה שאני חפרן אז אני עוצר כאן כדי לא להתיש אתכם לגמרי...

למדריך,

אני לא יודעת איך אצלך, אבל בכל אופן אצלי בעלי מאוד לא מוחצן כמוני וזה לקח לי זמן להתרגל ולא להפגע אבל זה היה  לי ממש קשה שכל פעם אני היתי כאובה ועצובה ונלחצת מהאיך יהיה וכו' והוא, לא נורא ומה את נלחצת וכו' ובכלל לא דבר על זה ובמיוחד אחרי אחת הלידות שזמן ההמתנה התארך מעבר לרגיל ואני היתי מבואסת נורא וגם היה לי מאוד קשה טכנית והוא זה היה נראה כלא נוגע אלי בכלל- זה באיזה שהוא מקום פוגע.

עד היום לפעמים עולה לי מחשבה - מה רק לי זה מפריע?

לתשומת לב.

כשלי זה מאוד כואב וקשה.

אין לי בעיה שלא יציע עצות ולא יאמר אמירות חכמות ומאמינות. יותר חשוב לי שפשוט ארגיש שהוא שותף ומזדהה ומבין לליבי.

יש נשים אולי שמחפשות בעל שתמיד יהיה חזק ותמיד מאמין ותמיד לא נשבר ולא מתרגש מכל דבר וזה נותן להן בטחון ויציבות. אני תמיד רציתי שבעלי יהיה מאלו שכן בוכים וכן מרגישים ומתרגשים..זה מאוד אישי וכל אחד וכל אחת שינסה לחוש מה נכון יותר בזוגיות שלהם...

למדריך- תשובתך היתה לא חפרנית. ממש תודה על ההשקעה.

יש הרבה צדק בדבריך.

אני אישית לא מזדהה עם זה שזה דוקא זמן שנועד להתקרבות נפשית ולשיחות - אני לא מרגישה שאנו פחות מדברים כשאנו מותרים. ואיני מרגישה שהגעגוע  יוצר ביננו יותר קרבה והתחדשות אלא יותר מחליש את הכוחות חיים. אולי אח"כ יש שמחה והתחדשות אבל בזמן הגעגוע- אני כלל לא מרגישה שהוא מצמיח. ואני לא יכולה להרגיש ששבועיים בכל חודש אני חיה רק בממתינה.

וברור שיש הרבה מעבר להמתנה וממשיכים לאהוב ולחיות ולדבר וליצור יחד. אבל עוד לא חוויתי מה התקופה הזאת מצמיחה. הגיוני שאין לי מספיק נסיון ופרספקטיבה של שנים כדי לבחון זאת ולכן שאלתי פה על מנת ללמוד קצת מנסיונכם..

אשמח לעוד תשובות..אם אפשר קצת פחות תמציתיות. ואם אפשר פחות תאוריות למיניהן, אותן קראתי ושמעתי. אלא יותר נסיון מהתמודדות שלכם. אפשר גם באישי (בנות)

האמת,

לא יודעת, באמת שאלה קשה...

אני אף פעם לא יודעת מראש מתי זה יקרה (לא מסודר), ולכן, זה קצת מגביר את הקושי, כי אי אפשר להתכונן...

לפעמים יש לי כאבי בטן חזקים ואז אני חושבת שאולי זה מגיע, ורומזת לבעלי שאני לא יודעת, אבל יש ל תחושה שאני עומדת לקבל... וזה חשוב לי להכין אותו, כי אני חושבת שהוא גם מתבאס...

אני לוקחת את זה מאוד קשה כשזה מגיע "פתאום".

בעלי תמיד אומר לי שהוא מצטער, ואני ממש מרגישה שהוא לגמרי איתי.

הרבה פעמים אני בוכה אח"כ כי כן, זה מבאס... (בעיקר אם זה בא אחרי חודשיים שהיינו מותרים או יותר, וזה קורה אצלי...או נניח בתקופה שחשבתי שאולי אני בהריון כי כל פעם לא הגיע, ואז בסוף פתאום כן הגיע... אז זה היה מבאס...)

אח"כ אני תמיד מנסה לחשוב מתי יש סיכוי שאני יוכל להיטהר, ומה יש בזמן שנהיה אסורים ואולי יתקע אותנו... (לדוגמא, אם זה יוצא כשקבענו משהו ביחד או שיש איזה שבת משפחתית ויהיה סיפור לטבול וכו')מתחילה לעשות חישובים ומבקשת מבעלי שיקנה לי לימונים...

בדר"כ אחרי יום פלוס עוברת לי התחושה המבאסת, כי אני נזכרת שכיף לנו גם כשאנחנו אסורים זה לא קל, אבל אנחנו ממשיכים לדבר כרגיל, ונזכרים שגם ככה טוב לנו ביחד...

ובסוף - זה תמיד הכי הכי כיף!!

כשצריך לעשות עבודת לילה או משהו שעלול להסתבך ו/או נגמר מאוחר בלילה, משתדלים שזה יהיה בימים האלה.

נשואים 3 שנים ועדיין  יש לי כאב בלב כל חודש מחדש כשאני מגלה את האורח.

בעלי לעומתי לא נראה בכלל מתרגש. זה קצת  פגע בי (שהוא אדיש לעינייין) ודיברנו על זה. הוא אמר לי שהוא מתנהג ככה כדי התקפוה תעבור לו יותר בקלות

במיוחד לאחר לידת הבת שלנו שמהווה אובייקט ראוי למדיי לחיבוקים ונישוקים

בס"ד

להעצמת הזוגיות שלא מתבטא רק במגע.

מגיעים לשיחות עמוקות לתוך הלילה..

עושים כל מיני סידורים שיותר קל לעשות אותם כשאסורים.

תחשבי טוב - יהיה טוב, את ודאי לא רעה.

קחי איתו שיחה בזמן רגוע יותר.

תגידי לו בדיוק מה שכתבת כאן, כולל שאת מרגישה שהרוב ואולי הכל זה בגללך..

ותבקשי אולי יש לו עצה בשבילך איך להתגבר על זה..

יתכן שזה ישפר מאד.

[יתכן גם ששבת ממושכת ביחד, גורמת לנסות "ליצור התייחסות" ע"י זה. אולי כדאי לקבוע איזה לימוד משותף לשבת בצהריים. אולי טיול רצק לאחה"צ]

עצם זה שהוא יודע שאת יודעת ולא טוב לך עם זה יכול לעשות שינוי גדול מאוד.

במצב כזה הוא פחות יקח ללב וגם התגובה שלו תהיה יותר נעימה.

לך זה יאפשר לבחון את עצמך יותר לעומק.

ואינך יכולה לומר זאת ואז זה יוצא בנתיבים אחרים?

שמסתדרים יותר מ"רחוק", דהיינו כאלה שטובים בלהתגעגע ולאהוב אהבה נקיה

וברגע שהם שוהים זמן ממושך אחד ליד השני כל הבלאגנים צפים.

יתכן וגם לכם זה קורה, אחרי סופ"ש שלם יחד

את מרגישה שהפרטיות שלך נפגעת, אינך רגילה להיות איתו בצמידות וחיכוך כ"כ הרבה זמן.

יש מצב?

כל מה שכתבתם-ייתכן שנכון.

כרגע ב"ה המצב טוב.

נראה לי שאני צריכה לעבוד על עצמי מאאאאד.

אבל מרגישה ש"אין אסיר מתיר עצמו מבית האסורים"...

חייבת עזרה ולא יודעת למי לפנות..

כדאי לברר על עזרה. אולי ב"בניין שלם"?

אולי תנסו למלא את השבת בתוכן שיקרב אתכם אחד לשני.

משחקים ששניכם תהנו בהם.

טיול.

אולי ביום שישי כל אחד יכתוב שיר או ברכה לשני ותפתחו אותה בשבת בבוקר ותקריאו.

וכן באופן כללי, האם יש לכם זמן שאתם עושים משהו ששניכם נהנים ממנו?

כגון בית קפה/חוף ים/פיקניק/משחק וכדו'.

אלירז פתחה פה שירשור על משחקים פשוטים שאפשר לשחק ביחד.

אני קניתי דוקים וקלפים לשחק עם אשתי.

זה בקשר לשניכם. וזה יכול לעזור מאוד.

בקשר אלייך, תשאלי את עצמך בכנות, האם את מרגישה בטחון בכך שהוא באמת אוהב אותך?

כי לפעמים אשה מתנהגת "בצורה רעה" כי היא לא מרגישה אהובה,

והיא משדרת בהתנהגות הזאת "אני רוצה שתאהב אותי, שתקבל ותכיל אותי,

אפילו שאני מתנהגת בצורה כזאת".

ואם את מגלה שאת לא בטוחה באהבתו,

זה לא אומר שהוא לא אוהב אותך,

וזה בהחלט יכולה להיות פרשנות שלך,

אבל את יכולה לדבר איתו על זה,

להסביר לו למה את מרגישה ככה,

ומה גורם לך להרגיש אהובה.

בהצלחה.

זה קורה לי כשאני גוררת כעס עליו לאורך זמן, ואני מבליגה ומדחיקה.

חשבתי שגם אני יותר אוהבת כשאנחנו רחוקים, אבל ככל שאני מתבוננת בכך יותר ברור לי שזה בגלל כעס שהודחק.

תבדקי על מה את כועסת, אפילו תרשמי לך,

ואז תרשמי לו מכתב.

מכתב טוב בהרבה משיחה, כיוון שבשיחה אתה מייד מנסה להצטדק ומתמקח על עמדותיך.

במכתב אתה פשוט יושב וקורא עד הסוף, ויורד לסף עמדתו של מי שכתב את המכתב.

לפעמים יש אפילו זמן להרהר בדברים, 

והפתרון קל ופשוט הרבה יותר.

בד"כ הסיבות המרכזיות לכעס המודחק הזה הן:

1.   תחושה שהוא מעליב אותי

2.   לא נותן לי מספיק יחס

אנחנו בנויות אחרת מהם, ועלינו ללמד את בן הזוג מהם הצרכים שלנו, וללמוד לתת לו מה שהוא צריך.

בהצלחה,

ואשמח להיות לך שוב לעזר

ואז יש צורך בלבד. אך מאחר והמודעות לא מבררת את זה נוצרת דחיה. בשבילי בכל אופן זה כך. וזה יכול לקרוא דווקא כישיש בעל אוהב ומסור המסירות מחייבת לא סתם אומרים אסיר תודה. אז פשוט לקחת זמן לעצמי ללא יסורי מצפון עוזר ליי להיות אחר כך יותר נחמדה.

בגלל הכיוון אליו הלך השרשור.

לפעמים בשבת יש הרבה עבודה ופשוט מאוד עייפים בסוף שבת.

המצב שאת מתאר לי מוכר לי מאוד, גם אנחנו חווים כבר 4 שנים משהו דומה.

אוהבים מאד, אבל מתכסחים כמעט כל סופשבוע.

יש יועץ זוגי מצוין - הרב משה ברלינר (ממכון נתיבות) - אנו ממליצים עליו בחום! הוא המושיע שלנו.

המספר שלו: 0507298467

בהצלחה ענקית!

אל ייאוש - כסחים גדולים מעידים כנראה גם על פוטנציאל ועוצמות גדולות.

לקשר של שיחות, מכתבים

קשר נפשי טהור ונקי יותר. לחזור לתקופת האירוסין

סוג של נִדה

לפעמים רצוף ולפעמים לילה כן, לילה לא. (שלוש פעמים בשבוע)

זה גורם להעצים את הקשר, זה מחייב דיבור מעבר, גורם לגעגוע ולא דבר מובן מאליו שבלילה ניפגש יחד.

זה טוב לזוגיות.

במחזוריות של שבועיים\שלושה יש עבודה ביום שישי עד שבת בבוקר ומשבת בבוקר עד יום ראשון בבוקר...(לא בשבוע אחרי שבוע)

מה דעתכם לזה? חצי שבת לא בבית?

כמו שהסברתי לילדים שלי, אני אסביר גם לך,

מי יעזור להם? אם אני לא אלך לעבודה בשבת? 

(תחשוב עליך בתור חולה לא עלינו, או בתור יולדת ובעלה בע"ה, היית רוצה לראות כל השבת רק צוות גוי או לא שומר תורה ומצוות? זה יוסיף לך בריאות וחיים או רק יבאס לך את השבת?)

גם בליל הסדר, גם ביום כיפור, יש מי שצריך להיות בצבא כדי שאנחנו נוכל לחיות במדינה ויש מי שצריך להיות ברפואה כדי שאנחנו נהיה בריאים יותר ושמחים יותר, ואפילו לפי ההלכה עדיף שלא יהיו אלה גויים וכאלה שלא שומרים שבת...

אם אתה שואל מבחינת "מי צודק"

אז לא נענה לך כאן. אין לנו הרשות.

אם אתה שואל כיצד להפוך את הסיטואציה המורכבת

לחוויה מקדמת וממנפת, או לפחות איך להעביר אותה בצורה זוגית סבירה,

אז כבר ענו לך.

בשבת אין טלפון שאפשר לדבר\לכתוב מכתב

ההגיון שלי אומר ששבת\חצי שבת מחוץ לבית זה מחיר כבד...מאבדים זמן איכות....

כנראה לא הבנת.

אני, כמו כולם, התיחסתי למציאות של בדיעבד.

דהיינו אם אתה כבר מחוייב ומוכרח לא להיות בבית במשך השבת- איך ניתן למזער נזקים.

לא עסקנו בשאלה האם בכלל כדאי לא להיות שבת בבית.

יש אימהות שבוקר טוב עם חיוך יבוא להן דווקא כשהן הקדישו חצי שעת שינה יקרה- על שינה, לא כל התארגנויות.

הרב אמר רצון.

אז לא הבנת את החידוד שלי

מה שמתאים לאישה אחת- יוציא המדעת אישה אחרת

לא סתם כנראה היא כתבה את זה לעצמה - ואני בטוחה שיש עוד נשים שגילו את זה לעצמן

לפרסם?

בתנאי שמפרסמים גם את הסוג השני- עם אותה הילת הערצה של "תראו ככה עושה אשת חיל"

שזו בכלל היתה פעירות מצידי להכנס לכאן.

אין דבר אני אשב לי כאן לבד. בחושך.

<צ>

עדיין לא התחלתי נקיונות אפילו

האמת שהשבוע התחלתי את הניקיונות והפעם דווקא קצת יותר קל לי... בעלי קנה לי מנקה חלונות רובוטי ממש מגניב, של אקווקס אם אני לא טועה. וזה קצת חוסך לי את העבודה

אלא לנשוי ישן, על משקל יין ישן המשתבח עם הזמן.

לא יודעת איך אצל אחרים, אבל אני בחיים לא הייתי רוצה לחוות שוב את השנה הראשונה.

בתור כבר לא לגמרי טריה (5 פלוס), אני לא מרגישה טריה וגם לא רוצה להרגיש. מה שכן, אני מרגישה קשורה הרבה יותר,

קשורה עמוק יותר, מבינה יותר, מקשיבה יותר, לומדת יותר ומאוחדת יותר. וכן, מדי פעם חוזרים לתחושת הכיף של ההתחלה,

אבל שמחים שלא נתקענו שם...

ולמה את שמחה שלא "נתקעתם" בשלב של הכיף ההתחלתי?

כי ההתחלה שלנו, עם כל הזוהר היתה מאוד מאוד קשה. מכל מיני סיבות. לא שלא היינו זוג צעיר עם מבט מצועף ומאוהב בעיניים, אבל עברנו דרך המון קשיים. לדעתי יותר ממה שרוב הזוגות עוברים, ולא אפרט יותר מזה...

ב"ה היום אנחנו במקום טוב לאין ערוך, מלא באהבה עמוקה וקשר מדהים, התקדמות אישית וזוגית.

אז פלא שלא בא לי לחזור לשם?...

זה תלוי בכם אם תהיו זוג טרי או לא!!!

ראיתי פעם זוג שהיה נשוי 4 חודשים וכבר היו שחוקים...

לא חסרות דוגמאות ב"ה לכיוון ההפוך (זוגות שחיים יחד כבר עשרות שנים ואהבתם זה לזו היא כמו האהבה בתקופת האירוסין)

רכב יכול להראות משומש ומקרטע אחרי שנה

ויכול להשמר "כחדש" גם אחרי 20 שנה, מלא חן נעורים ורעננות טריה.

תלוי אך ורק בכם

בהצלחה!

הוא דורש השקעה:

להכין רביעיות.

רצוי כמובן שיהיו מיוחדות לכם ("אוכל" - אוכל שאוהב, ששונא וכו', "מוטו" - שלו, שלך, של הסבתא וכד')

תהנו והרבה מזל טוב

בס"ד

אני יהיה כנה?

אין לי מטלה שאני אוהבת במיוחד או שונאת.

עושה כי צריך 

הכי פחות אוהב לעשות ספונג'ה (לא כי זה שנוא עליי, חלילה, אלא משום שזה משעמם)

הכי אוהבת לתלות כביסה, הכי שונאת.. טוב יש הרבה: לגהץ, להחליף מצעים, לנקות אבק.......

מניסיון...

תני לה ליהנות מהמצב הנוכחי. 4-5 ילדים לא מגיעים ביום אחד.

ואני אומר את זה כמי שנאלץ להסתדר לבד עם 3 ילדים....

כל שאר הדברים אני עושה רק בלית ברירה או משלם לעוזרת.

למזלי הילדים מתחילים לגדול ולעזור בעצמם בעבודות הבית השונות.

לקפל כביסה או לאפות.

אני הכי אוהב לשבת רגל על רגל בספה.

והכי שונא לקום לילדים כשאני בדיוק מתחיל להרדם.

אם אתה כבר ישן לגמרי אז אין בעיה להעיר אותך, נכון?

אכלת אותה... 

שאת שונאת, להעיר אותי ללידים.

ובכלל לא אוהבת לנקות אבל אוהבת שהבית נקי 

אוהבת מאוד לבשל ולאפות וממש לא אכפת לי להבריק את המטבח ולהתעסק עם הכביסות חוץ מלהכניס לארונות...

ולא אוהבת את המבצע לחפש את הבית מתחת לבלגאן

שהסאונד שאני הכי אוהבת הוא הרעש של מכונת-כביסה פועלת. אני מכורה לכביסות, וזה בא לי מהבית. הריח, התחושה של הניקיון, הרעננות. אח...

גם לשטוף כלים זאת תרפיה מרגיעה בשבילי (טוב, נו. אני פולניה...). וגם לאפות.

והכי אני לא אוהבת זה... טוב... הפולניות באמת שולטת. אין ממש משהו שאני פשוט לא סובלת לעשות...

הכי אוהב: לטאטא ולנקות חפצים/תמונות עם מגבון לח

הכי שונא: לשטוף כלים

לשטוף ריצפה וכלים(עדיפות למוזיקה ברקע)

קניות (אם יש טרמפ ישיר)

הכי שונא לעשות תיקונים בבית ואת כל שאר הדברים שאני לא יודע וצריך לעשות

הטעים והטרי. 

אני אוהבת לתלות כביסה

ולבשל אוכל טעים!

שונאת לשטוף רצפה וכלים

אוהבת להתעסק עם הכביסה, הוא לא

הוא אוהב לעשות דברים קטנים ומשונים כמו תיקונים ולנקות פינות נידחות (מתגים?!)

שנינו די אוהבים לבשל

אוהבת לשטוף ולנקות באקונומיקה

שונאת לשטוף כלים ולגהץ.

וגם לא להוציא אותה ולהעביר למייבש.

כל השאר- תכלית שנאה שנאתים.

אני הכי שונאת לשטוף רצפה

והכי אוהבת לבשל  ולקפל כביסה ולסדר את הבית ואת הארון

ובעלי - דוקא מסתדר טוב עם לשטוף ולבשל ולכבס...

ולא אוהב לסדר או לקפל כביסה

הקיצר- ב"ה ממש הפכים משלימים...

מסודר ונקי

מזל שבעלי אוהב לטאטא ( ובעצם הוא יכול לעשות הכל אבל מבחירה אני

מעדיפה לעשות במקומו ושהוא ילמד   )

כמו להגיד : "מחפשת שידוך לאחותי באזור ירושלים". מדריכת כלות צריכה ממש להיות מתאימה לסגנון. שתתייעץ עם חברות שלה שבאותו ראש...   יש כ"כ הרבה תתי סגנונות. יאללה, בהצלחה ומזל טוב!

יש להם גם מדריכות לבנות דתיות. הכלה ממלאת שאלון קצר ובו היא מפרטת מה הסגנון שהיא מעונינת בו

(עיון ברקע ההלכתי, חסידות, וכד'), והם "משדכים" לה מישהי מהאזור שמתאימה לה.

אצלי זה היה מאוד מוצלח.

גם הם משתדלים להתאים מדריכה מבחינת סגנון וכו. לי היה ניסיון טוב מאוד. רק שמשלמים שם - אאל"ט 700 שח. לדעתי זה לא הרבה (מקבלים גם שנה ראשונה חינם בבניין שלם בקיץ!) חלק תשלום למדריכה, חלק תרומה למכון.

רונית כהן 026527504 באמת תותחית הדריכה המון, במיוחד תורניות יחד משלבת חסידות. 

אם ידברו אלי בסינית אני לא אבין, ואם ידברו בשפה שאני מבין - אבין. נשמע מדברייך שכאשר את מדברת בשפה פשוטה הוא מבין. אולי את משתמשת בהרבה מילים שאינן עברית? 

לגופו של עניין - אין בעיה שאישה תהיה אישה "יותר" מבעלה, ודאי שלא בתחום הקשור ישירות  ל"בינה יתרה". רק חשוב שיחד עם ה"יותר" תהיה ענווה.

בהצלחה. שה' יכוון אותך בהחלטות טובות.

מרגישה קצת יותר חכמה ממנו

אולי זה נובע מנסיון חיים

הרי הוא היה כל הזמן בישיבה ולא יצא לחיים שבחוץ.
ולעומתו אני עשיתי שירות לאומי ולומדת לימודים גבוהים.

פשוט אני מרגישה שבפגישות ובשיחות אני קצת מורידה את הרמה הלשונית שלי(וזה לא שביום יום היא יותר מדי גבוהה).

השאלה היא עד כמה לדעתכם בתור נשואים שכבר יודעים איך מתנהלים החיים כזוג-עד כמה זה מפריע?

כדי לדעת עד כמה משמעותי ואמיתי מה שמפריע לנו - לחשוב אם זה יפריע לנו גם עוד 20 שנה.

לדוגמא: אם למישהי מאוד מפריע שהבחור עכשו עוד לא עובד, וכרגע הוא בהסדר/בלימודים/בדרך ללימודים, אז סביר להניח שעוד 20 שנה זה לא יפריע לה כי עד אז הוא מן הסתם יעבוד במשהו. (כנראה תצטרך לחכות פחות מ-20 שנה..)

אבל אם למישהי מאוד מפריע שהבחור עצבני, עוד 20 שנה זה עדיין משהו שיכול מאוד להפריע..

הרבה בהצלחה, ושהקב"ה יהיה תמיד בעזרך

שאתם מכירים ויודעים איך העסק עובד.

אני יודעת שכרגע כשאני מכירה אותו סך זמן די קצר בסך הכל זה קצת מפריע-השאלה היא מנסיונכם, עד כמה דבר כזה יכול להפריע לאורך זמן או שמתי שהוא הפער כבר לא מורגש או לא מפריע.

לדעתי מאוד חשוב ששני בני הזוג ירגישו שהם מדברים באותה רמת שיח, גם אם בשפה מעט שונה.

אני לא הייתי מתפשרת על דבר כזה

אבל אני מרגישה שחלק חשוב ביחסים הוא לא אחידות ב"ראש" אלא שני אנשים שמסוגלים לפתח ביניהם שפה,

גם ברמה התקשורתית שדורשת עומק מסויים וגם ברמה האינטלקטואלית.

אם מדובר באישה או גבר שאין להם התעניינות בתחומים שברוח, מילא,

אבל אני חשה שאם בן זוגי לא היה מבין אותי מבחינה אינטלקטואלית הייתי במקום מאוד עצוב ובודד, בעיקר כי השיח הזה מאוד חשוב לי אישית.

יכול להיות שהוא לא מבין אותי כשאני מדברת בענייני בנות וכאלה, אבל מאחר וזה דבר פחות חשוב לי, אני לא מוצאת שזה מפריע.

אז אני הייתי בודקת כלפי עצמך באופן אמיתי נגיד ביחס לחברות: האם טוב לך להתחבר לכאלה שיש לך איתן גם רמת שיח דומה? מה נושאי השיחה שתרצי לדבר עם בעלך או בן זוגך?

אם את חשה שבעיקר חשוב לך אופי, התנהגות מוסרית, יחס וכו' ואין לך צורך ברמת שיח דומה בתחומים כאלה, אז אין שום בעיה!

פשוט מעצם זה ששאלת אז משתמע שאולי לא...

המון בהצלחה וכל הכבוד על העבודה והתהייה במקום בו רבים מבטלים בהינף יד

ובעיקר קבלה שלך אותו כמי שהוא.

אני לא מפרטת מפאת כבוד בעלי.

ב"ה שהשדכנית שהכירה בינינו הייתה מספיק חכמה כדי להעמיד אותי במקומי.

מה שאת מתארת- פער אינטלקטואלי, שפה קצת שונה, בתים עם רקע השכלתי שונה. אז זה אנחנו...

יכולה לומר לך כמה דברים:

א. זה לא הדבר הכי חשוב. חיבור הלב, הכבוד ההדדי, והמידות שמתבטאות בחיי היומיום הם הדברים החשובים. לדעתי הרבה זוגות נופלים על העניין הזה וחבל. קצת ענווה עוזרת...

ב. משהו שלקח לי בערך שנתיים להבין- אני לא יותר חכמה ממנו, אלא שהחכמה שלנו מאוד שונה. אצלנו זה מתבטא בכך שאני עם תפיסת מידע מאוד מהירה, ומוח "מבריק" יותר, וגם תחומי ענין רחבים, ואילו הוא- בעל חכמה שאפשר לכנות אותה קצת יותר איטית ויסודית. הוא קולט סיטואציות ואנשים פי 30 יותר ממני, מנתח אותם במהירות הבזק, בזמן שאני בתמימותי הטפשית לא קולטת כלום...

בקיצור- שנינו חכמים, בצורה מאוד שונה שמשלימה.

ג. מודה שמול המשפחה שלו קצת יותר קשה לי, כי עולם המושגים בהרבה נושאים הוא מאוד מאוד אחר משלי. אבל זה די שולי, כי בסופו של דבר התחתנתי איתו ולא איתם.והוא עם השנים כן למד להבין את הראש והשפה שלי.

ד. באיזשהוא שלב גם התחלנו לצחוק על זה...אם הוא נתקל במילה לועזית לא מוכרת (הרוב..) הוא פשוט שואל אותי.

ה. דעי לך שאם הוא בקי וחזק בלימוד התורה יש לזה ערך עצום. וזה מעיד על יכולת תפיסה והבנה טובה, ועוד בדברים שבקדושה.

ובכלל- יותר חשוב בבית שיהיה אבא עם תורה מאשר אבא עם השכלה כללית, לדעתי. במיוחד אם האמא היא משכילה כהוגן...

בהצלחה וה' יתן לך עצה טובה

בעל צריך להעריך. ובאמת! כלומר, והיה והחלטת שאת הולכת על זה..

תשקיעי את כל הזמן עד החתונה בלמצוא כמה הוא יותר ממך. כי הזלזול..

שמגיע גם אם לא התכוונת.

כי אמרתץ משו והוא לא הבין את העקיצה והסתכלת קצת משועשעת.

כי ההורים שלך אמרו לו משו והוא לא ממש הבין.

אני יכולה להגיד לך מנסיון שזה קשה!!!

ואפילו מאוד!

גבר שאמור להיות "החזק". בעצם קצת הרגשתי כלפיו זלזול.

אז אני לא אומרת שזה לא אפשרי!!!

זה דורש הרבה מאוד כח נפש לשתיקות. הרבה עבודה עצמית להעריך.

ואני בהחלט מסכימה עם ההגדרה של בת 30 על החוכמות השונות.

אבל....ואני אומרת לך את האבל הזה בשבילו..

אם החלטת על זה. תמחקי מהלקסיקון שלך את המילה "חוכמה" בצורה המבריקה והאינטלגנטית שאת מכירה.

תרחיבי את המושג גם ל"חוכמות" שונות ופשוטות יותר.

כלומר, זה לא שאת חכמה והוא לא כ"כ ואת הסכמת להתפשר ומבחינתך הוא מתחתיך..

אלא שיש בו את החוכמה השונה הזאת.

אני מאחלת לך הרבה הרבה בהצלחה.

ואני יכולה לומר לך מנסיון שלי..

שלחוכמה שלהם, הפשוטה, הלא ממש מבריקה..

יש עליונות על שלנו. בהרבה תחומים.

גם אני הרגשתי כך בדייטים שלנו, בדיוק כמוש את מתארת..

אך הבקיאות שלו בתחומים אחרים (בתורה וכו'..)

והידיעה שזה באמת רק עניין מהבית (שאצלו הם ממש לא משכילים ואין אצלם כמעט שום ספרים למשל)

חיזקה אותי ועכשיו זה בכלל לא מפריע..

רק צוחקים על זה לפעמים שהוא לא מבין כל מיני מילים ארוכות שלמדתי לפסיכומטרי או בתואר...

בהצלחה!

מוזמנת להתייעץ עוד בשמחה!!!

להבנתי, מתח הוא תוצאה של קונפליקט בין הרצוי למצוי, אתה מתוח כי אתה חש שאינך נמצא במקום או במצב שאתה היית רוצה להיות, אז כדאי לחשוב מה מונע ממך להגיע למצב הרצוי?, או לחילופין האם באמת אתה מצוי במצב לא רצוי., כדאי לך לנסות לחשוב על זה לבד או עם אדם חכם שאתה מסוגל לחשוף בפניו הכל.
(אני לא מומחה, אבל אני חושב שאני מבין משהו...).

אבל לדעתי אימון אישי יכול מאוד לעזור לך. {מנסיון }.

באימון מבררים מאיפה מגיע הלחץ, מה יכול לגרום לך לקבל אחריות ולהניע אותך, מגיעים לשורש הדברים ומשם מתקדמים לאן שאתה רוצה מול המטרות.

אחרי שהמפה ברורה לך, אולי גם יתברר שדמיון מודרך גם יעזור אבל מתוך הבנה מאוד ברורה של מה אתה רוצה, ומה הנקודה עליה אתה עובד.

בהצלחה!

הבנתי שהיא יכולה לעזור גם במקרים מהסוג הזה.

בהצלחה

בעזהי"ת.

1. בוחרים קטגורייה מסויימת (שם של עיר, שם של מדינה, חיות, וכו'), ואז אחד מתחיל עם מילה, והשני צריך להמשיך- לומר מילה מאותה קטגורייה שמתחילה באות שהמילה הקודמת נגמרה.

נגיד- עיר: אילת, ואז השני ממשיך- תל אביב, וחוזרים לראשון- וכו'..

2. חידות ה"למה? כי!" זה שנון כזה..

לדוגמא: למה כרית עגולה? כיכר. או למה קורבן יושב? כיסא (כי-שה) וכו'..

תהנו!

אפשר לקנות ממש בזול, או לקחת גולות/אפונה יבשה/חומוס יבש וכו' ולשחק על דף מצויר או על המשבצות של הריצפה.
והכי שווה - לשחק עם דשדשים (עדשי שוקולד) או שוקולדים קטנים או צימוקים או משהו כזה, ובסוף אוכלים אותם.

מלא בחיידקים

כבר אסור להשתמש בזה גם ביצירות בגני ילדים

שיחקתי ככה מזמן... 

לא בדיוק זוכרת איך, אך ההגיון אומר שמסרטטים ריבועים- כמו רשת וממקמים את הצוללות..

בהצלוחה!

או משחק המלכים. לא חייבים דוקא לוח מוכן, אפשר להשתמש בכל מיני דברים שיש בבית.

ענבים:

מציירים עיגולים ריקים בצורת ענבים:

שורה ראשונה 10 עיגולים, שורה שניה 9 עיגולים וכו' עד 1.

כל אחד בתורו צריך לסמן עיגול ב X  (איזה עיגול שהוא רוצה!)

אם אותו אחד בתורו השלים לשורה, זא' שבאותה שורה כל העיגולים מסומנים (ישר/ אלכסון/ לאורך/ לרוחב) הוא מותח קו על כל השורה ומסמן בצד ניקוד לפי מס' העיגולים שבאותה שורה.

נגיד סימנתי X על העיגול האחרון בשורה הראשונה (יש בכל ה10 Xים), אני כותבת לי בניקוד 10 נק'. וכך הלאה 

המטרה לצבור כמה שיותר נקודות.

לקראת הסוף כשכל העיגולים מסומנים, צריך למצוא שורות שאינן מסומנות ולסמן כל אחד בתורו.

בול פגיעה:

כל אחד כותב לעצמו מס' בעל 4 ספרות, 1-9 בלי לחזור על אחד פעמיים.

כל אחד בתורו מנחש רצף של 4 ספרות,

ואז השני נותן ניקוד על הניחוש: סיפרה נכונה שנמצאת במקום- בול. סיפרה נכונה אבל לא במקום- פגיעה.

דוגמא: בחרתי 1234, הוא ניחש 1498, הניקוד יהיה בול, פגיעה. 

מי שמנחש בפחות שלבים מנצח...

ועוד משחק נחמד  "כן לא שחור לבן" אסור לומר את המילים הנ"ל....

תהנו

בבקשה ממש בשמחה- תהנו

לא באישי

הם צורכים פחות חשמל אבל יקרים משמעותית - כך שזה תלוי בעיקר בשימוש שלכם.

שאר הדברים כבר תלויים בגודל החדר.

אינוורטר

או ביידיש (בשביל הניקוד  ) אינווערטער....

(ויש פה אפילו עדים לנושא) היינו מתואמים לחלוטין!

עוד כמה משחקים-

מוציאים אחד, יש מילת פסיכומטרי הזויה, יש 3 אנשים שרק אחד מהם נותן פירוש נכון וה2 האחרים ממציאים..

ואז זה שיצא מקשיב לשלושתם וצריך לברך את החתן והכלה ולשלב בברכה את המילה לפי הפירוש שהוא הכי חושב שנכון..

או שסתם מחלקים לכל אחד מילה הזויה והוא צריך לשלב אותה בברכה 

ברכות בפנטומימה- זה אם יש חברה שכולם מכירים כבר, יכול להיות שופך מצחוק...

טאבו של דברים שקשורים לשניהם..

וגם רביעיות על דברים של שניהם.