פורום נשואים טריים (עמוד 558)

"יתפתח" באופן מיסטי ובטלנות...

אם זה יפותח ע"י הצדדים בהתמדה ובנעימות ובהתענינות ובנתינה - אז כך זה יהיה.

ובהבנה שהיחס האישי הוא העיקר, והצדדים האחרים משרתים אותו. כך הם גם לא "ידעכו" אלא יעוּדנוּ. ומי שיחשוב מראש שהצדדים הללו הם עצם היחס ולא ביטויו ולמגמת חיזוקו, ויישאר בחיצוניות בלבד - עלול להיות אחראי לתוצאות לענ"ד..

בחירה טובה, בנעימות ובשמחה - ותוצאות בעז"ה בהתאם.

כשלא צעירים ויפים, אפשר בהחלט להיות רעננים, ויש בני 90 שרעננים יותר מבני 20 ולהפך.

כשלא צעירים ויפים יש לבני הזוג מספיק משותף (ילדים למי שהתברך, דרך וחוויות משותפות) שמזין את הכמיהה והיחד יותר מאשר צעירים ויפים.

אם תדע לא להתייחס למה שתיצור עם אשתך לעתיד כמובן מאליו, כקורה מעצמו, ולא תתן לכל הטוב שתעברו יחד לעבור לידך בשיוויון נפש, תצטרך להתמודד עם גירויים חיצוניים מצד אחד, ועם תחושת דעיכה בתוך הבית.

גם אז יש אתגרים, וזוגיות איכותית ידועת להכיל רגעי שיא, בצד ניהול חיי שגרה משותפים, ולעיתים רגעי חולשה בזוגיות, מהם בונים את ההמשך האיכותי יותר אם יש הערכה הדדית ורצון.

התאהבות ראשונית מייצרת חומרים כימיים במוח שמזינים תחושה של התרוממות נפש ומשיכה, שחולפת בממוצע אחרי חצי שנה לפי מחקרים. אם יהיה לכם מספיק ביחד, מספיק התחשבות והערכה הדדית - תסתדרו בלי הכימיקלים, ומעת לעת גם תעוררו אותם.

יתכן שאתה חושש מפני שנחשפת במעגל כזה או אחר שלך לקשר בין בני זוג, שאת החלק הגלוי בו כלפיך אינך מוצא כמיטיב.

אז צא מן התבה, תחפש ותמצא לך אשה שתמצא חן בעיניך ושתוכל לצעוד איתה כברת דרך משותפת. תקפיד על מצוות "ואהבת לרעך כמוך" כלפי אשתך בכל עת, הרבה עבודת המידות של בני הזוג, ותהיה בע"ה מאושר ומסופק גם מהזוגיות שתזכה לה וגם מהמשפחה שבע"ה תקים.

אנחנו עדיין צעירים, ב"ה האהבה על כל היבטיה גודלת עם השנים..נכון שבת 30 כבר לא נראית כמו בת 18 אבל היופי בעיני הבעל רק הולך וגדל ומעמיק. כמו שכתבת.

וכמו שכתב דן- זו עבודה, זה לא קורה רק כי הזמן עובר. למה אתה מתכוון העניין המיני דועך? לגיל 100? גם בגיל 60 זה עדיין מעניין את האנושות. וגם אח"כ.

בעז"ה כשתכיר את זוגתך תרצה פשוט לחיות איתה עכשיו ומתוך כך לא תתעסק בשאלה- מה יקרה אח"כ. בעז"ה שיהיה בניין טוב ויציב .

מה אתה דואג?

תתמקד בהווה ותהנה מהרגע!

(לא אומרת שלא צריך לחשוב רחוק, אבל זה נוגע בעיקר למידות ויראת שמיים של הבחורה!)

האם טוב לך איתה? היא נאה בעינייך (גם באופי וגם ביופי )? האם אתם בעלי ערכים ואידיאלים דומים? האם המטרות שלכם משותפות (בתחום הבית ועקרונותיו הכלליים)?

אז יאללה... תתחתן. בלי לחשוב רחוק...

בעז"ה הקשר ביניכם רק יתעצם עם השנים (אם תבינו שזוגיות היא גם עבודה על המידות ולא רק סרטי הוליווד) ותהיו נאים יותר ויותר האחד בעיני השני...

ב"הצלחה רבה!!!

1. אם זורעים בתבונה (ולפעמים גם בדמעה) יש מה לקצור.

2. האהבה משתנה- היא כבר לא תלויה בדבר. קוראים אחד את השני, נותנים ממקום טהור, האהבה אמיתית ופשוטה וזה מצחיק לראות איך הטלפטיה חוגגת.

3. לא כאן המקום להתייחס..

4. אנחנו אולי כבר לא כ"כ צעירים אבל בהחלט החלטנו להישאר יפים ורעננים. זה עניין של תזונה נכונה לגוף כמו לנפש.

5. יש על מה לסמוך- יגעת ומצאת- תאמין.

( ההודעה השניה)

אב בא לבנו ביום שלפני החתונה:

"בני, באתי לברך אותך ביום המאושר ביותר בחייך."

"אבל אבא, אני מתחתן רק מחר!"

"אני חוזר: ביום המאושר ביותר בחייך..."

יש לי המוני בדיחות על חמיות, אבל מה לעשות שחמותי כזאת מקסימה?

(ובכלל, אם מישהו רוצה להתלונן על חמותו שיזכור שיש יותר גרוע- לבעלי יש שתיים....)

למה כל הכלות הולכות ביום חתונתן להתפלל בכותל?

כדי שיתרגלו לדבר אל הקיר

רב אחד הגיע לחתונה על מנת לחתן את זוג צעיר ונרגש.

לפני החופה, לחש החתן באוזנו של הרב, "תגיד לי כבוד הרבה, כמה אני צריך לשלם לך?"

"אתה צריך להחליט לבד", לחש הרב חזרה, "אני מקבל תשלום לפי היופי של הכלה."

"הבנתי אותך", אמר החתן. הוא הכניס את ידו לכיס והוציא בעדינות שטר של עשרים ש"ח ונתן אותו לרב.

האמצע החופה, כשהגיעו לחלק שבו החתן מרים את כיסוי הפנים של הכלה, הרב הכניס ידו לכיס הוציא מטבעות שהסתכמו ב-19.50 ש"ח, הביא לחתן ואמר, "קח את העודף…"

ובדיחה מהרב לסרי:

בחתונה יהודית, קהל המוזמנים הופתע לראות את החתן חולץ נעליים לפני שהוא עולה לחופה.

ניגש אליו הרב עורך הקידושין בשקט ושואל אותו "מה אתה עושה? מאיפה המנהג הזה להוריד נעליים ככה?"

ענה לו החתן בלחש "אמא תמיד אמרה שלפני שנכנסים לבוץ צריך להוריד נעליים"

ש. למה בהלוויה יש 2 מקלות ובחתונה 4?

ת. כי בהלוויה קוברים בנאדם אחד בחתונה 2...

(כמובן שזה בחתונה של גויים...)

הקולות של חסידות אמשינוב הגיעו....

האחרון הוא מרגיש שאשתו מתייחסת אליו כמו לכלב. שואל אותו הפסיכיאטר: ממתי אתה מרגיש שזה ככה? עונה לו האיש: מאז שאני גור...

כאשר כולו שרוט וחבול בפניו. שואל אותו החבר: הכל בסדר איתך? עונה לו האיש: כן. פשוט עכשיו חזרתי מהלוויה של חמותי. שואל אותו החבר: אבל למה כולך שרוט בפנים? עונה לו האיש: מה יכולתי לעשות? היא התנגדה...

וואי, גמרת עליי

גברת פולין עולה לאוטובוס המלא,

מעיפה מבט יסודי לימין ולשמאל

נאנחת בקולניות ואומרת:

נו טוב. אז אני אעמוד.

(אני מקווה שבכתב זה מצחיק כמו בע"פ.... )

צפתי בן שמונים מגיע לסוכנות לביטוח ומבקש לעשות ביטוח חיים.

שואל אותו הסוכן - בן כמה אתה? והוא עונה - בן שמונים.

אומר הסוכן - צר לי, בגיל כזה איננו עושים ביטוח חיים!

עונה לו הצפתי - איך זה יכול להיות?! בשבוע שעבר אבא שלי היה פה ובהחלט עשיתם לו ביטוח חיים!!

מחייך הסוכן ואומר - אבא שלך?! ?  וואלה??  נו, טוב, נעשה גם לך. תבוא בשלישי הבא ונכין לך את כל המסמכים.

אומר הצפתי - אה, לא ביום שלישי איני יכול. ביום שלישי סבא שלי וסבתא שלי מתחתנים!

נדהם הסוכן ושואל - סבא וסבתא שלך? בגיל כזה מתחתנים?!

משיב לו הצפתי - הם באמת לא כל כך רוצים, אבל ההורים - לוחצים!

מי יבין אותי יותר ממנה?

[אפילו אם היא נשוא הבעיה ]

ואולי גם עם חברה מאוד טובה(נשואה גם) שאפשר לסמוך עליה בחסיון מידע

ואז קוראת אותו שלא בפניו

אם עדיין כועסת

 אני קוראת אותו שוב

עוד פעם ועוד פעם עד שאני כבר לא כועסת

ואז כותבת מכתב חדש ומגישה לו

כי אם נתחיל לפרוק ולהתייעץ עם כל העולם הם ישנאו או יתעצבנו גם על בן הזוג שלנו וזה לא כדאי ולא נכון.

אח"כ אם יש צורך

לאשת סודי המהממת

בס"ד

פותחים הכול .

לא מרגישה צורך להתעייץ עם אפחד אחר תודה לאל.

גם שזה משו בנינו הכי חשוב לדבר!

פתיחות בין בני זוג זה הבסיס.

בעזהי"ת.

בינתיים מדברים על הכל כולל הכל הכל, וזה הכיוון גם להמשך בע"ה.

וב"ה עוד לא הצטרכנו, אבל אם ח"ו יקרה משהו שלא הצליח לפתור לבד- אז עם הרב שלנו.

(הפעם היחידה שבאנו אליו לצרכי "שלום בית" היתה אחרי ה7 ברכות, כשבאנו אליו כדי לקבל את כל הטיפים שאף אחד לא נותן לפני החתונה...)

אתם עונים כאילו אצל כולם הכל טוב.

ראיתם אתמול או שלשום את אחוזי הגירושין?!

ברור שהכי טוב זה להתייעץ עם הבעל/ האישה.

רק שאלו פה מה עושים כשזה לא ניתן?

ומה לעשות, יש מציאות כזו לצערינו.

אז לענייננו,

ברור שהכי טוב זה עם בן / בת הזוג.

אבל יש מקרים שצריך מישהו מבחוץ, ולטעמי קודם כל הכי חשוב זה לא עם מישהו מהמשפחה.

כי אז המשפחה (שאוהבת אותך) ינטרו טינה. ויהיה קשה להחזיר את הגלגל אחורה, גם אם אצלך הכל יהיה בסדר.

לי יש חברה טובה שהיא עוסקת בייעוץ והיא תמיד עוזרת לי לצאת מעצמי ונותנת לי עצות טובות.

חשוב לא להתייעץ עם חברות שלא מבינות ולא נותנות עצות מועילות.

ולעיתים, צריך מישהו מקצועי, יש את עמותת י.נ.ר שעוסקת בזה. ויש גם אחרים. ואם צריך יעוץ, לא לפחד, זה מאוד חשוב.

בהצלחה

אכן, השאלה היתה מה עושים כשקשה ממש ולא כשבני הזוג כל כך מושלמים כמו אצל רוב המגיבים..

מעבר לבין הזוג....

כי לפעמים למרות שהשיח עוזר ולרוב מעלה פתרונות והבנה אחד של השני לא תמיד זה מרגיע את הרגש הראשוני אין מה לשות לפעמים פגועים מאוד/כועסים מאוד וצריך מבט,מבחוץ....

אני למשל מתיעץ באינטרנט ולא איתה, זה בסדר?

אחרת "תתפאדחי" בכל פעם שתראי אותה שסיפרת לה על הקושי ...

מסכימה עם לומדת - עדיף איש מקצוע...

אני לא חושבת שבעלי האיש שתמיד מסוגל לתת לי עיצות- לגבי עצמו

הוא צריך גם לטעות- גם לספוג את הטעויות שלי- וגם לייעץ לי איך להתגבר עליהם? מה הוא נביא? מלאך? קוסם?

לרב ארוש יש ספר הדרכת נישואין לגברים וספר נפרד לנשים- עם הוראה שכל אחד לא יקרא את הספר של השני...

הרעיון הוא- יש דברים שאישה חכמה צריכה לדעת לעשות בבית- בלי שבעלה יהיה מודע לזה... (ולהפך)

קמ"ל -לא תמיד נכון להתייעץ עם הבנזוג!

אני מתייעצת תלוי לפי נסיבות הקושי-

לפעמים עם אמא (אם זה דבר שדורש ניסיון חיים והכרת הטמפרמנט שלי, לא דבר אישי מידי ולא דבר שישאיר טינה אצלה בלב על בעלי ח"ו אלא יכוון אותי לראות יותר את הטוב שבו )

לפעמים עם חברה (וצריך לבחור טוב איזה חברה- לא משהיא שבעצמה "חמה על" בעלה ותתן עיצה לא מאוזנת, לא מישהיא שלא תדון לכף זכות, לא מישהיא שלא שכחת לנצח.... )

לפעמים עם רבנית שלי (במיוחד אם מעורב נושא הלכתי או סמי-הלכתי)

לפעמים עם גורם מקצועי (בשביל זה הם קיימים- למה לסבול לבד כשאפשר לתקן ולשמוח ?) (לאנשים יש חשש מלשאול מישהוא מקצועי- כאילו זה סטיגמה, אבל באמת זה כמו שהולכים לרופא כשיש סימני חולי... אז אם הולכים ומקבלים מרשם לאנטיביוטיקה- זה סטיגמה שחולים? לא- זה תיקון ומרפא, היה- ונגמר) (וגם גורם מקצועי צריך לפעמים לבחון- האם הוא טוב לך באמת ?)

מאוד, ואז אחרי שהתסכולים יצאו ואני ברגיעה- עם בעלי.

השדכנים חייבים לקחת אחריות על השידוך.

אני חושבת שחברה זה בעייתי.

תחשבי שאחרי שתסתדרו בעז"ה, מה החברה תחשוב על בעלך? למה את צריכה להוציא עליו שם רע בשביל החברה?

אפשר לבגיד שזה לא לשון הרע כי זה לתועלת, אבל תחשבי מה החברה תחשוב אח"כ.

מניסיון, יש לי חברה שהתייעצה איתי לגבי בחור שנפגשה איתו, לפי מה שהיא אמרה לי היה לי ברור שהוא בחור בעייתי, ולא מתאים לה. אח"כ כשהתארסה איתו, פשוט לא הבנתי למה היא עשתה את זה... (כמובן שזה שונה מבעיות בזוגיות שאחרי החתונה, אבל תבינו מה זה ראש של חברה).

איש מקצוע הכי טוב! ולהפסיק להתבייש.

בס"ד

זה תלוי בכמה דברים. וודאי שזה תלוי בטיב הקשר בינך לבין החברה. אבל מעבר לזה, זה תלוי ברמת ההיכרות של החברה עם הבעל (לווא דווקא בפועל, אלא אפילו מסיפורים שלך) והיכולת של החברה להבין מורכבות.

להבין מורכבות = (בהקשר הזה) להבין שלכל בן אדם יש עליות ומורדות, שייתכן מאד שלמרות שהבעל שלי הוא מדהים ומופלא בעייני, ולעולם לא הייתי מוותרת עליו, ייתכן והוא עשה טעות, ולעיתים קרובות יותר, הייתה בינינו אי הבנה שהתפתחה לריב מעצבן. ושנינו יודעים שזה יעבור וירגע ובע"ה נחזור להיות קרובים ואולי אפילו המריבה תמנף את הזוגיות שלנו. אבל עכשיו קשה.

ומה יותר קשה מלריב עם בן זוג? מלריב עם האדם הכי קרוב אליך עלי אדמות?

וכמו שאמרה למעלה  'לומדת' ("כולכם מעצבנים") ואמרו אחרים בעקבותיה - בני זוג רבים. נקודה.

אל תשחקו אותה כאילו הכל ורוד ואף פעם לא היו לכם אי הבנות כי זה פשוט שטויות, ויותר מזה, אם זה נכון  ייתכן שיש לכם בעיה. כי אחד הדברים שהכי מחזקים את הקשר זה ההתמודדויות כשקשה והיכולת להעביר על המידות כשרבים.

לענייננו, לענ"ד לגיטימי לחלוטין לא לרצות לעבור לבד את הזמן הקשה הזה של המריבה / אי ההבנה / המשבר עם בן הזוג  אלא, למצוא אדם קרוב לעבד איתו את הרגשות להתעודד, לנסות להבין מה היה כאן ולהתעלות מזה. 

וכן ישנן חברות שבהחלט יכולות להבין שהבעל הוא אדם טוב ומדהים והקשר שלנו הוא מצויין בד"כ ואף על פי כן, כרגע עובר עלינו משבר או אפילו משברון.

ותתפלאו אבל אפשר לעשות את זה גם עם חברות רווקות -מניסיון. (כמובן שלא בכל נושא...) פשוט צריך לחשוב האם החברה הזו באמת מבינה  שבעלי הוא טוב? ושהקשר בינינו הוא טוב (ולא שתנתק ותהיה בטוחה שאנחנו בדרך לרבנות...) 

לפעמים שייך לשתף גם גיסה (עדיף שלא את אחותו...)

שנזכה לשתף רק בדברים טובים!

הרב דב זינגר שבעלי למד אצלו בישיבה שואל אותי תמיד כשאנחנו נפגשים איך הוא והאם הוא מתנהג אלי יפה ואם לא אז שאני יכולה לפנות אליו והוא יטפל בו...

הרב פונה אלייך מיוזמתו ושואל האם בעלך מתנהג כלפייך כראוי? ושבמידה ולא הוא "יטפל בו"??

בהומור כמובן... ואף פעם לא התקשרתי אליו תוך כדי מריבה אבל  יש משהו יפה לדעתי שככה הרב אומר.

משחרר מתחים בעיניי

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%98%D7%A8%D7%95%D7%9C_(%D7%90%D7%99%D7%A0%D7%98%D7%A8%D7%A0%D7%98)

סטיה.. מה הקשר?... [אני מתכוין, במובן המקובל ל"סטיה". אם כי בוודאי על הצד האמת, זו גם סטיה מהמוסר, וגם מהבריאות הטבעית הנורמלית]

זה יצר הרע, שאם לא "תופסים אותו" - אז ה"התרגלות" מקשה על היציאה ממנו, קצת סוג של התמכרות, ל"ע.

תדברי איתו. תגידי לו שאת מעריכה את האמון שסיפר לך, אבל שיבין שזה לא אפשרי; את אשתו - את לא יכולה עם זה שהוא מסתכל על הדברים האלה.

ותעודדי אותו ששמעת שאחרי שקצת מתרחקים מזה, יכולים גם להרגיש את הגועל, מעבר לכך שמבינים זאת קודם.

ותשאלי אם הוא מסכים שתחסמו - והקוד יהיה אצלך כדי לעזור לשמור.

תני אמון בו, ברצונו הטוב, בזה שהוא ניסה להשתפר.

האהבה שלך והחום שלך והאמונה בו - ללא שמץ השלמה עם זה - הם מפתח גדול בענין. הוא צריך לחוש שאשתו זה הרבה יותר טוב מכל הזבל הזה...  יחס מבפנים שמתבטא בנעימות וטוב.

ותציעי לו, שאולי הוא רוצה להיעזר באלו שמציעים כאן בערוץ להיעזר ב"היגמלות" מזה. תהליך מוגדר  בזמן - ועולים בעז"ה. חיזקו ואימצו.

באהבה תנצחו...

וברור שזה אסור וחטא, אבל זה טבעי וקורה. והוא רוצה לצאת מזה ומתאמץ.

וזה כן נורמאלי! שוב, לא שזה מותר, ממש לא! אבל להגיד שזה בכלל לא נורמאלי זה פשוט לא נכון!

בלי שרשום לך בכ.אישי אני מנחש שאת בת, נכון?

ולומר שזה נורמלי מחליש את יכולת ההתנגדות של אנשים שיש להם משיכה לגועל הזה, ומכשיר את עצמם בעיני עצמם לחיות עם עצמם ככה.

ואין להכשיר את השרץ אפילו כהו-זה.

אלא שזה יכול, לצערנו, לקרות מתוך חולשה שאח"כ "מושכת את עצמה". הנורמליות היהודית והאנושית - זה שאדם מגביר את בחירתו, תופס את עצמו, וגם חש את הכיעור שבזבל הזה.

וזה לא "טבעי" שאדם יפנה אל אתרים כאלה. ח"ו. אלא שזה כישלון שיש כאלה של"ע נפלו בו - ומתוכם יש כאלה שיותר קשה להם לצאת. ואז הם צריכים לתפוס טוב, או להיעזר, ולמשוך את עצמם מהביצה המבאישה, עד שישוב אליהם הטבע הבריא והנורמלי.

וחשוב מאד שנשים מביעות את קולן הטבעי בענין הזה (עם נכונות לסבלנות ועזרה כלפי מי שנכשל), כי הן מבטאות בכך את הנורמליות האנושית.

שהוא "חי" כך ויש לו משיכה לתחום ל"ע..

אז אולי זה תלוי איך קוראים את הדברים..

[למיטב הבנתי - הגבת על דברי "שירק"; והיא לא אמרה את זה על הבעיה הספציפית שהועלתה בהתחלה, אלא על כך שככלל אנשים שיקראו סגנון של "נורמלי", והם מהסוג שתיארה, זה עלול להכשיר זאת בעיני עצמם]

לא שאני מצדיקה את הדברים והמעשים חמורים- ללא ספק

אלא שהתכוונתי לשאול : מדוע לא נורמלי ליפול?

חמור זה בוודאי!

אסור זה בוודאי!

וכו'..

מדוע אדם שנופל צריך להחשב כלא נורמלי

והאם גם לאדם שנפל במידת הכעס כמה פעמים היא תגדירו כאדם חולה?

או שנפל בכל דבר אחר הנוגע למצוות שבינו לבין הקב"ה

כלומר- היה חשוב לי לומר שצריך לעשות את האבחנה הזו: ישנם מכורים, ויש שנופלים.

לא הוגן ליצור את אותה מידת התייחסות לשניהם..

שבע"ה לא ניפול לעניינים אלו

ונזכה להקים בתים מלאי קדושה וטהרה..

כנגד האמירה שזה "נורמלי" היתה הכתיבה שלא. יש הבדל בין לכתוב "לא נורמלי", לבין: לא"נורמלי"..  כלומר - שלילת הגדרת דבר כזה כ"נורמה", "נורמלי", רגיל.

הרי כתבתי (מעתיק: ) אלא שזה יכול, לצערנו, לקרות מתוך חולשה שאח"כ "מושכת את עצמה". הנורמליות היהודית והאנושית - זה שאדם מגביר את בחירתו, תופס את עצמו, וגם חש את הכיעור שבזבל הזה.

כלומר: יש הבדל בין יכול חלילה לקרות למישהו והוא תופס את עצמו ויוצא מזה (אע"פ שזה גם לא צריך לקרות, כמובן. צריך לא להיכנס לאתרים כאלו לכתחילה), לבין להגדיר זאת כ"נורמלי"; שבזה בוודאי צודקת "שירק" שמלבד שזה לא נכון, זה גם עלול להחליש כביכול את המאבק אצל אנשים מסויימים, ולתת בעיני עצמם לגיטימציה להתנהגותם.

ב"ה היצר הזה הוא יצר אמיתי בריא ונכון.

אם לא היה לו היצר- אז היינו אומרים שהוא חולה. (או אם היה לו היצר לכוון אחר..)

אבל התורה אמרה לנו לשבור את היצר ולנתב אותו רק לדברים מסויימים. לשלוט עליו.

להיות לא נורמאלים.

למי שקשה לקרוא כל כך הרבה אני אפתח במסקנה של הדברים:

שדה הקרב הוא לא כשגולשים באינטרנט, אלא הרבה לפני, בחסימות וההתרחקות שעושים כדי לא להגיע למצב של מלחמה מול המלאך שה' ברא שקוראים לו "היצר הרע". 

תביני, המשיכה הזאת היא לא משהו רגשי, אלא דחף גופני נטו,

אפילו יותר גופני מרעב, נראה לי שנשים לא יכולות להבין את זה.

הנפילה של בעלך היא לא שהוא נכנס לאתרים האלו, 

זה רק תוצאה של הנפילה. הנפילה עצמה היא עצם זה שהוא גולש באינטרנט

לא חסום. תחשבי, לגלוש יום יום במרחק לחיצת כפתור ממשהו שמספק דחפים מאוד חזקים,

איך אפשר שלא ליפול בזה?

איפה בדורות עבר החטא היה כל כך זמין?

חכמים אומרים, בכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו להורגו, ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו

היצר הרע הוא מלאך שה' ברא ונתן לו כוחות יותר חזקים מהאדם עצמו, המלאך מבעיר באדם 

את התאווה החזקה, ורק אם ה' עוזר אפשר להתגבר על זה, עכשיו, למה שהוא יעזור אם הוא 

מסתובב כל כך קרוב לסכנה?

כתוב בגמרא שמי שעובר ליד המקום שהנשים מכבסות בו את הבגדים (שכדי שהבגדים לא ירטבו

הם מרימות מעט את השמלה ואז רואים לך קצת מהרגלים) ויש לו דרך אחרת ללכת בה, 

הוא רשע אפילו אם הוא לא הסתכל בהם, למה הוא רשע? להיפך! הוא הצליח להתגבר ולשמור את העינים!

כן, אבל למה הוא הכניס את עצמו לנסיון? הרי יש לו דרך אחרת ללכת בה.

ממש אותו דבר (הלכתית!) עם האינטרנט, אם אפשר עם אינטרנט שמור, איך אפשר להתגרות ביצר הרע

ולגלוש באינטרנט לא שמור?

תחשבי שגבר נכנס ליחידות עם אשה לא צנועה כל יום באופן קבוע, מה הסיכוי שלא יקרה שם כלום?

אז זה ככה, ואפילו יותר גרוע בלגלוש באינטרנט שלא שמור. 

אני למדתי בישיבה 10 שנים, יש לי זקן וכו' וכו', וברור לי שאני לא יגלוש במקום בלי אינטרנט שמור. 

ויש לי מחשב עם WIFI שאני אפילו לא יפתח אותו (בלי לגלוש) במקום עם רשת לא שמורה.

גם בפלאפון יש לי סיסמא שחוסמת לי את הגישה לאינטרנט ורק אשתי יודעת אותה (אגב, מומלץ לכולם, זו אפליקציה שהורדתי)

וכמובן שיש הרבה דברים כשרים שאני נחסם וזה לא נוח, אבל ברור לי כשמש שלא נכנסים לאזור הסכנה.

לכן אני טוען שאדם שנכנס באופן קבוע לאינטרנט לא שמור והוא לא נכשל בפרונוגרפיה, או שיש לו תמימות מיוחדת ויוצאת דופן,

או שיש לו בעיה נפשית. אין פה עניין של "לסמוך על בעלך", הוא בן אדם עם יצרים נורמלים, החכמה היא לעזור לו לשמור על עצמו עכשיו בצורה יעילה שלא יבוא להתמודדות. 

והמסקנה כפי שכתבתי, שבדברים מהסוג הזה שדה הקרב נמצא הרחק מהמקום בו כל השאלה 

זה האם ללחוץ על הכפתורים או לא, אלא במקום בו היצר הרע עדיין חלש. ועדיין כמובן צריך את עזרת ה',

אבל אם אתה עושה את המאמצים שלך במאקסימום שאתה יכול ונזהר כמה שאפשר, 

ברור שה' עוזר ושומר שלו להכשל. 

ושדה המאבק אמור להיות גם אצל מי שבאינטרנט לא שמור, כמו גם ברחוב הלא-שמור. לא להיכנס לאתרים כאלו לכתחילה.  ולהתייחס לכך כגועל נפש גמור.

אלא שכמובן, החכם עיניו בראשו - ולא נותן אופציה כזאת לעצמו.

גם לא חייבים להחזיק סלולארי עם "גלישה". אפשר להסתדר יפה מאד גם בלי זה.

וצריך לדעת שהדיבורים בענין זה "מייצרים" מציאות. וגם יכולים להחליש או לחזק.

ולכן - גם לא אמשיך לנהל דיון בענין, בדיוק כדי לא לגרום "במה" לשכנועים ש"ככה זה", חלילה.

להיאבק עם הרע - בכל מישור ומקום. לכתחילה - כמובן לא לתת לו גישה.

זה טבע האדם- שיש לו יצר של חיים מאד גדול. וכן, זה יצר של חיים וזה יצר טוב מאד, וזה יצר קדוש.

הכי טבעי ונורמאלי שיש אותו.

אבל מה, התורה באה ואומרת- ככל שדבר יותר קדוש וגבוה- ככה צריך יותר לצמצם אותו (כמו כהן גדול ביו"כ בקודש הקודשים) וככה צריך יותר להזהר בו. זה עניין של "זה כנגד זה"- ככל שדבר גדול יותר בקושה, ככה הוא נמוך יותר בטומאה.

אז נכון שאדם צריך לשים לו גדרות, להזהר לא ליפול, ולעשות תשובה אם נפל.

אבל לזכור שזה בא ממקום קדוש- שאנחנו מורידים אותו לטומאה.

לא ממקום טמא.

אם זה "טבעי" ו"נורמלי" לחפש אתרי תועבה באינטרנט.

לא "טבעי", ולא "נורמלי", ובוודאי לא קדוש... אלא גועל-נפש וגם טמא.

וה"קדוש" זה רק כשכחות האדם מנוצלים במקום הנכון ובאופן הנכון ולשם-שמיים. הכחות עצמם יכולים להיות "פרוה", לעיתים יכולים גם להיות טומאה. להגיע למצב שהכחות עצמם קדושים בעצמיותם - זו מדרגה מאד גבוהה (מידת הקודשה במסילת ישרים). דרך הממצועת היא - קידוש הכחות, שזו מגמתם הפנימית עפ"י בריאתם.

זה שבעלה אינו "סוטה" בדווקא באופיו - כבר כתבתי בתגובתי הראשונה.

מה שהתגלגל אח"כ (ואכן לא קראתי את תגובתה של "הקולה" והכל, אלא מה שהגבת), היה בעקבות מה שנאמר על התופעה הנ"ל, של "חיפוש" באינטרנט, כאילו זה "נורמלי" וטבעי. וזה אינו נכון חלילה. זה שיש לאדם גם יצרים בתוך אישיותו (במקומם הנכון - "גם" שכל ועוד כמה דברים), זה "טבעי". זה שהוא מחפש דרכים מגונות לגרות את יצריו - זה לא "נורמלי וטבעי", אלא היסחפות שצריך לתקנה. אדם צריך לשאוף להרגיש באופן טבעי שזה מגונה לא לראות בנשים אישיות, אלא "אובייקט" שמחפשים אותו באינטרנט בצורות מבחילות. וגם ה"יצר" צריך עיבוד וצריך להיות חלק ממכלול האישיות של האדם. ואז הוא גם יכול לחוש מהר את המגונה שבהופעתו בצורה לא נכונה. וכשמתעסקים יותר מידי בנושאים הללו (לפעמים מתוך יראת-שמיים), זה גם יכול לגרום שבמקום שאצל האדם יעבוד מנגנון טבעי של ברִירה ותחושת המקום של כל דבר, וממילא גם סלידה מכיעור, גם אם יש לו משיכה יצרית כלשהי, זה הופך להיות מה ש"צף" ראשון. זה צריך זהירות.

וגם אצל נשים, כשיש מכלול ותחושת המכלול, וחינוך עצמי לעדינות נפש, התחושה הטבעית של הצניעות אמורה להיות עמוקה יותר. 

וצריך לשאוף לתחושה טבעית של ה"מגונה".

ומקור היצר באופן הפשוט (מעבר לענין הפנימי, שכל מה שה' ברא יש בו ענין נעלה), אינו "קדוש" או "טמא". כך מבואר בספר התניא, שכחות אלו של האדם, באים ממקום שיש בו תערובת טוב ורע. תלוי מה עושים עם זה. כשאדם מתקדש - ולא מרגיל עצמו להלך רוח ש"טבעי" שייטמא בגירויים נמוכים - ומרגיל עצמו בראיית הטוב והיפה ועידון כחותיו, אז בוודאי  שגם כחותיו השונים "הולכים אחר הראש" בעידונם, ומופיעים קדושה וטהרה. זו עבודה חשובה. וכבר אמרנו בנושא אחר - העולם אינו או "קדוש" או לא שווה כלום.. יש אסור, יש מצוה, יש מותר; ויש תהליך של ברִירה והעלאת המותר לקדושה ומצוה.

[והאמת - שאני מניח שביסוד הדברים, כל מי שכתב התכווין בכיוון הזה, ובוודאי ידידנו החביב "שוקו". רק שראיתי לנכון להדגיש את הצורך להיזהר, בין הבנה של "משיכות" שיש ביצר האדם, יותר או פחות, לבין הפיכה של כל הקצנה מגעילה של ביטויים ל"טבעית". זה מקלקל במקום לתקן. כשמצפים מהאדם לקחת פרופורציות, ולהבדיל בין צדדי לעיקר, בין כעור לנאה - אז הוא מגלה בתוכו כחות יפים להיות כך]

יש יצר, רצון וצורך- שהוא טבעי ומקורו בקדושה.

ויש מעשים- שהם כתוצאה של חוסר מחסום ליצר, ותוצאה של חוסר בעבודת המידות ולימוד תורה- והם לא נכונים ולא טהורים ולא טובים. 

היצר הוא טוב. המעשה שאנחנו מדברים עליו- לא. לחלוטין לא.

כל אדם צריך לעשות ככל שביכולתו כדי לנתב את היצרים שלו (שמקור כולם בקדושה! כל התאוות- הכל מקורן האמיתי ביצר החיים, יצר הטוב) לקדושה ולמעשים נכונים. וכמובן לשים גדרות כשצריך ולדעת לעבוד על עצמו כדי שהמוח ישלוט על הלב ועל היצר.

אבל בחז"ל יש הרבה סיפורים כאלה גם על גדולי ישראל וגם דוד המלך נפל בזה וכל החיים שלנו מלאים עליות וירידות.

רק אסור לתת לזה להיות כנתון טו ב אלה כבעיתי. וזה מאוד טבעי אצל גברים במיוחד אצל כאלה שהם יותר מלאים חיות והתלהבות ככה הגמרא אמרה.

ואין שום הבדל בין אדם שכועס לבין אדם שרואה משהו אסור שניהם עברו על איסור חמור.

וגם על תשכחי שאם את מכניסה אותו למקומות אם נשים לא צנועות אין בזה שום הבדל לבין האינטרנט וזה גם אחד הדברים שגורמים אח"כ לרצון להישתכל באינטרנט בדברים כאלה.

זה טבעי. אבל אנחנו אמורים לגבור על הטבע...

אבל עם אביגיל לא היתה אומרת לו מה שאמרה לו ,הוא לא היה ניצל.

ואני לא אמרתי שזה מותר אבל זה טבעי.

כמו שאישה כועסת זה לאומר שזה מותר, אבל ככה ה' ברא אותן.

וכעס נחשב כעבודה זרה

ואין הבדל בין ע"ז וגילוי עריות.

אפילו במובן מסויים כעס הוא הרבה יותר חמור כי אדם מאבד את הנשמה שלו ע"י הכעס וקשה מאוד להחזיר את הנשמה (עפ"י הזוהר הק')

כל הכועס כל מיני גהינום שולטים בו וכו'.

 וקשה לאדם שלא מונח שם להבין כמו שגברים לא מבנים נשים.

בין כועס למסתכל על משהו אסור.

לכעוס - זו מידה רעה.

הסתכלות - זה איסור הלכתי.

כמובן - שניהם לא טובים, אבל יש הבדל מדרגות.

באופן הלכתי - הלכה יותר חמור.

אע"פ שמידות זה ענין מאד מהותי וכו' (וגם הנושא הנ"ל שייך גם למידות נוסף על ההלכה).

אבל הלכה זו הלכה. היום, לעיתים, בגלל שב"ה לומדים הרבה "רוחניות", מבלבלים לפעמים בין המושגים. איסור זה איסור. כמובן, לא ננעלו דלתי תשובה, חלילה.

האם כך הדברים נשמעים אחרת?

גניבה, או ראיית דבר אסור זו תאווה..

ותאווה אפשר לכופף ולעבוד עליה.

לעומת זאת, אדם שכועס, כל מיני גיהנום שולטים בו

וכאילו עובד ע"ז..

אין הוא יכול לשלוט בעצמו.

אם יגיע "שוטר רוחני" וינסה להשליט סדר במישהו שרואה מראה אסור

לעומת מי שכועס

הוא יצליח להשתלט על הראשון

בעוד שעל השני- לא בטוח..

כך שקשה להכריע כל כך בקלות שדווקא המראה האסור, הוא היותר חמור..

לעניין המשקל שהקב"ה מיחס לדברים: לא אני אוכל להכריע בחומרתו של זה על חברו

זה מה שקורה כשפוסקים הלכה מ"סברות".. עם כל הרצון הטוב...

צריך להיזהר מהדבר הזה שנעשה נפוץ - אולי דווקא מיסוד חיובי של הרגשת שייכות לדברים.

הלכה לא פוסקים עפ"י "טעמא דקרא". לא לפי האימרה של "הכועס, כל מיני" וכו' שהבאת ודומותיה.

צריך להבחין בין דברים שבאים לחנך כנגד מידות רעות וכד', לבין איסורים.

אע"פ שבוודאי מידות רעות יכולות להביא חלילה גם לאיסורים.

"גניבה" זו לא "תאוה" - זו עבירה, אע"פ שהיא יכולה לבוא כתוצאה מחמדת משהו שאינו שלו (שגם הוא איסור, לא תחמוד).

וכך גם הסתכלות באתרים כאלו וכד'.

ואין לכך קשר ל"על מה יצליח שוטר רוחני להשתלט יותר מהר" (שזה, אגב, גם כלל לא ברור כמו שכתבת. תלוי בעוצמת כל אחד מהדברים בזמן המדובר).

ובוודאי שאפשר גם לעבוד על מידות רעות - בין כעס בין אחרות שהזכרת. כמובן, כמה שיותר חזק או יותר מתרגלים, חלילה - צריך עבודה חזקה יותר.

ו"המשקל שהקב"ה מייחס לדברים" - זה עפ"י השו"ע. שם נמצא רצון ה'. 

אם כי בוודאי שבמבנה הרוחני של האדם, צריך עבודה גדולה על המידות - שהן שרשי הדברים, ולכן אנו מוצאים לעיתים סגנונות, שקלקול במידות חמור מקלקול מעשי. זו הסברה חינוכית עמוקה.

חוץ מלהעמיד את הדברים שכתבתי על דיוקם

(כגון לכנות תאווה בלשון עבירה וכו'..)

לא הבנתי את הסברך.

אשמח לשמוע

א. לא פסקתי הלכה, אלא השמעתי את דעתי

ולטעמי אף אחד מאתנו לא יכול לפסוק הלכה בכגון זה..

ב. עבירה יסודה בתאווה, הלא כן?

ג. לגבי השוטר הרוחני: ניסיתי לומר שכשאדם נתון בכעס קשה להשתלט עליו

לא סתם נאמר שכל מיני גיהנום שולטים בו

וכאילו עובד ע"ז.

הוא נשלט מבחוץ. ולעצור אותו ברגע כעס קשה מאוד

תאווה מהסוג של ליפול למראה אסור- ניתן לעצור מיידית, ברגע שזו מתרחשת

ד. שמעתי את שכתבתי מפי תלמיד חכם גדול אולי הניסוח שלי טיפה עקום,

אך כך אמר..

א. יש להבדיל בין "הלכה" ל"מידות".  הלכה זה איסור. מעשה שאסור עפ"י התורה אם עושים אותו, באותו רגע עוברים עבירה. לא כן מידות. אי אפשר להגיד שאדם שכעס על משהו, עבר עבירה. זו מידה מקולקלת שצריך לעבוד עליה.

כמובן, גם מעשה-עבירה, יכול לבוא לפעמים מתוך מידה מקולקלת (כעס, תאוה וכד').  על כן מוצאים לפעמים סגנונות בספרים מסויימים שמגדילים את הבעיה של מידות, גם בתור "שורש" לכל מיני עבירות. ובוודאי שנוסף על כך גם הקלקול במבנה הנפשי של אדם כשמידותיו חלילה מקולקלות. אבל עדיין, ה"חותָם", הוא במעשה העבירה חלילה.

זה חשוב להסביר, גם כי היום בגלל ההתפתחות המבורכת של העבודה הרוחנית ו"תפוצתה", מבלבלים לפעמים בין המושגים. ואז - כשאדם רואה שעבודת המידות מטבהע לוקחת זמן - זא הוא יכול לטעות ולומר: טוב, מידות חמור ועבירות חמור. גם לכעוס זה לא בסדר.. וע"י כך - "להקל" במניעת עבירות באון מעשי, גם אם האו עדיין לא כ"כ מתוקן במידותיו.

ברמבם ובשולחן ערוך, יש הלכות גניבה. לא הלכות כעס. אע"פ שיש ברמבם גם הלכות דעות, וביאור על מידותיהם של בני אדם, ועל הכעס הוא כותב שראוי שתרחק ממנו עד הקצה (שלא כרב המידות שה"אמצע" הוא טוב), ומפליג בנזק שזה גורם לאדם עצמו (שמי שהוא כעסן קיצוני "חייו אינם חיים"). כידוע, על גניבה לא כותבים "ראוי לא לגנוב"..

הקיצור, זה וזה חשוב - ולכ אחד ייחודיות משלו, ובכ"ז יש להבדיל בין לעשות איסור, לבין מידות שצריך בהדרגה לעבוד עליהן ולרסנן בינתיים.

וזה לא ענין אם "לטעמך אף אחד מאיתנו לא  יכל לפסוק הלכה בכגון זה". התורה יכולה - ופוסקת: מה עבירה ומה מידה.

ב. לגבי שעבירה יסודה במידה - כבר הזכרתי לעיל. לפעמים עבירה באה ממידה ולפעמים לא. אע"פ שתיאורטית ניתן לומר שהכל ממידות: אם היה מאד יר"ש ולא עצלן וכו' וכו' - לא היה חוטא כלל..  ובאמת חשוב מאד לעבוד על היסודות הפנימיים. ומכל מקום, גם אדם עם פיזור-הדעת למשל, עדיין לא עשה עבירה; אבל כשלא יברך בגלל זה - עבר..  ה"חותָם" של החומרה הוא במעישה ההלכתי. בלי לשלול את החשיבות הגדולה של העבודה המידותית גם מצד עצמה לעצם הבריאות הנפשית.

ג. לגבי האפשרות לעצור כעסן או בעל תאוה, ר"ל - זה פשוט תלוי ברמת הענין. תראי במס"י, שהוא מבחין במדרגות בכעסנים.

ד. ולגבי ת"ח ששמעת מפיו - אי אפשר לדעת בדיוק..  זה מה שציינתי לעיל - לפעמים שומעים שיעור בהסברה רוחנית, ולא מבינים את החילוק בינו לבין שיעור בהלכה. לא פעם רוצים להדגיש את ערך עבודת-המידות, אז מחדדים את הנושא. צריך להבחין בסוג השיעור.

ואני מבינה את החילוק בין מידות לאיסורים ועבירות.

אך עדיין- לא הבנתי איך זה קשור לדבריי..

מחילה.. 

אני פשוט לא מבינה מנין המסקנה הכל כך ברורה שמי שחטא במראה אסור

עשה משהו יותר חמור,

מאשר אדם כעסן, שאינו שולט על עצמו, אלא מיני גיהנום שולטים בו

ועליו נאמר שחייו אינם חיים..

התורה פוסקת מה הלכה ומה מידה- נכון,

אך מנין לנו לדעת מתי העבירה חמורה מן המידה הרעה המשתלטת על האדם?

לטעמי אלו ענינים שרק הקב"ה יכריע בהם,

ולנו נותר רק לשער..

כנראה שלא אצליח להבין עד הסוף..

למה בשם אחר?

כי מצד אחד זה דוחה לדבר על הנושא, מצד שני משיטוט קצר באינטרנט ובאתר שמור עיניך, מתברר שמדובר בתופעה מפלצתית ממש! אז הרגשתי חובה לכתוב כמה מילים שאולי יעזרו, לפותחת השירשור ולאחרים. אבל עם שם אחר, כאילו לא אני התלכלתי בכתיבה...

בתקופת הבחירות שמעתי ראיון עם ראש מפלגת עתיד אחר(שמדבר על מלחמה בנושא), הוא הציג נתון מדהים: מחקר בארה"ב טוען ש30% מהבנים ו10% מהבנות בגילאי 14-19 בארה"ב מכורים לפורנו !!!

עכשיו, תחשבו כמה לא מכורים, אבל נפלו פה ושם??? שמעתי עיתונאי שאמר שבקנדה רצו לערוך מחקר על ההשפעות של צפייה בגועל הזה, אך נתקלו בבעיה, כי לא מצאו מספיק אנשים שמעולם לא נחשפו לדבר הזה, כדי שיהוו קבוצת ביקורת. מפחיד!

לא נשכח שהם לא משתמשים בחסימות כמו שאצלינו הדתיים, לשמחתינו. אבל זה מראה עם איזה מפלצת יש לנו עסק.

כשקוראים את סיפורי הנופלים הרבים מתברר שזה קורה להם מכמה סיבות, ואלו העיקריות:

1.התחיל מסתם סקרנות, ואפילו אם בתחילה חשים גועל, זה תופס, כי מה לעשות, למרות הגועל מתעוררת  תאווה. המובילה לביקור נוסף, עם פחות גועל, עד שנעשה לו כהיתר.

 2.משבר אישי, ובעיקר זוגי, המוביל לחיפוש בריחה וחוויה חזקה, ומה לעשות שאפשרות שקיימת בלחיצת כפתור, היא הכי זמינה וקלה? עצוב ומסוכן.

העניין הוא לאן זה יכול להוביל! ממליץ לכל מי שחושש שיכול ליפול, להיכנס לאתר "עתיד אחר" ולראות לאן זה מוביל. אני חושב שזה יכניס קצת שכל לעניין.

"רק בוכה", -שזה מאוד מובן מדוע, חשוב שתדעי, ואני הולך לומר דברים שיקשה עלייך לקבלם. אך אני בטוח שאם תפעילי את יכולתך "חכמת נשים בנתה ביתה" יתקבלו הדברים ואלו הם:

אנחנו, בני האדם שונים זה מזה. יש אדם שנמשך יותר לזה, ויש פחות, ויש שנגעל. יש גברים, יש נשים. יש מבוגרים, יש צעירים. יש מחפשי חוויות תמידיים, ויש אדישים, רגועים. יש מחפשי פורקן לצערם ויש ששוקעים בעצב. כל אחד ואופיו.

ברגע שתהיי מודעת לשוני, ושכך ברא הקב"ה את בני האדם, תוכלי להבין שאין מדובר בסטיה ח"ו. אם זה המדובר, מבטיח לך שהיית מרגישה מזמן ולא מתעוררת רק מדבר שקורה להמון אנשים. אבל עדיין מדובר במצב שאין לקבלו. מצב הפוגע בך כאשתו, ואף בו כאדם. אבל,

הוא יכול להיות אדם מקסים שפשוט צריך  עזרה גם ממך כדי לחפש את הסיבות לנפילתו ודרכי התמודדות, (יתכן גם שזוגית נכונה יותר, בכל התחומים, תעלים את התופעה) רק אחרי שתראי לו הבנה אמיתית וקבלה ( - פשוט לעבוד לפי "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו" וכמו שפירשו שצריך לקחת בחשבון את כל החוויות שעיצבו את חייו ובמילים אחרות, להיכנס לראש שלו השונה כ"כ משלך, עד כמה שניתן.), כי הרי זה מה שהוא מצפה, ומאמין שאת מסוגלת. הוא ודאי מאוד מעריך את יכולתך,אחרת לא היה מתוודה בפנייך, אז הוא ישמח לקבל את עזרתך, ויחד בע"ה תצאו מהסבך, מחוזקים ואוהבים יותר. אין ספק בליבי שאם כך יהיה, אהבתו אלייך תתעצם במאוד, והוא יהיה אסיר תודה כל חייו. 

זו הזדמנות עצומה שקיימת בידיכם. חבל לאבד אותה.

פשוט, האפשרות האחרת קשה ועצובה יותר...

אגב, אני לא מחובר לאינטרנט מהבית. העפתי אותו כבר, למרות שהיה עליו "אתרוג", מומלץ. זה אוכל המון זמן, ממש כמו עכשיו... 

פשוט לא ראיתי ששלחת איזשהי תגובה...

אלעד - תתקן..

ברוך דיין האמת

חשבתי תמיד שעקיבא יעל זה זוג שכותב ביחד

ה' ישלח לו ולילדיו נחמה ורפואה לצערם מן השמים

הצטערתי מאד לקרוא.

משמים תנוחמו, ולא תוסיפו לדאבה עוד.

אין לי שום צורך שבעולם להסתיר, ואת כל הרצון לשתף. ב"ה.

גם דברים שהתביישתי בהם- אני מקבלת תמיכה, ואולי אפילו הזדהות, אז למה לא לספר?

(חוזרת ומוסיפה- ב"ה שזיכה אותי!)

בס"ד

אני משתדלת  [אני לא זוכרת הכוול ] לספר לו הכול הכול הכול ממה שהיה לפני הנישואין .

אחרי הנישואין אני מספרת לו לגמרי הכול ולא מסתירה אפילו טיפונת .

הדברים ש"מתביישים" של האחת - אינן של השניה.

יש הבדל גדול בין "פאדיחה" עם המורה באולפנה, לבין דברים חמורים שיש להם השלכה לבין-איש-לאשתו (ואני מציע שלא יתחילו כעת פה "להתחרות" בסיפור עבירות ברבים..)

דברים מסוג זה, שלא סופרו לפני החתונה, ופתאום מדברים עליהם, עלולים לעורר תחושה קשה מאד לפעמים של פגיעה באמון, למה לא אמרה מראש וכד'.

לכן, צריך לשקול היטב.

ואכן, יש דברים שכדאי לא להזכיר ולא לפתוח, אם זה לא נעשה לפני הנישואין. כמו שיש דברים שאחרי הנישואין כן אפשר לדבר עליהם.

לגבי השאלה, מה זה אומר על הזוגיות - לענ"ד לפעמים זה ממש "הפוך על הפוך". מה פירוש? אשה שמרגישה קרוב לבעלה, יש לה "חשק" טבעי לספר לו הכל. כעת, אם מדובר במשהו שיגרום לו הרגשה נוראה - האם זה בשבילו או בשבילה? כמובן - בשביל עצמה. למען הרגשתה. נו, אז זה נקרא "זוגיות" או "אנוכיות"?..  נכון שהפתיחות ואי הסתרת דבר, היא יסוד מאד חשוב ("ולא יכסון דא מן דא" כתוב בכתובה), אבל יסוד הקשר הבין-אישי הוא הנכונות והרצון לתת לזולת. לא רק לתת ל"הרגשה" שלי. ואם הנתינה הכי גדולה לו - היא לא לספר על משהו שהיה פעם שמא יצער אותו (אחרי שמשום-מה זה לא נאמר לו לפני שהתחתנו), אז מסתבר שזה גופא אומר הכי הרבה על "הקשר הזוגי" כפי שאת מכנה את זה, של האשה לבעלה. שהיא כ"כ קשורה אליו, עד שהיא מוכנה לוותר על מה ש"נוח" לה בהרגשת הביחד, לצורך ה"ביחד" של הנתינה. היא לא ,"מסתירה", היא פתוחה אל בעלה ודואגת לו.

כמובן, יש גוונים בין האנשים. וגם בין הנשים. אבל נשים צריכות להיות מודעות לכך, שהשוני בין גברים לנשים בעניינים אלה - יכול להיות תהומי. מה שאצל אשה - אם בעלה היה מספר לה היה נחשב ל"שחנ"ש" ופתיחות ואמון, אצל איש יכול להיחשב לפעמים קרוב לבגידה. אז לשקול בישוב הדעת. אולי לעיתים להתייעץ עם רב שקול ומאד מנוסה.

ענ"ד.

[אגב, דוגמה בנושא קצת שונה מצאנו בהלכה - שאסור לספר לה"ר, גם בין איש לאשתו. רואים שדיבורים האסורים, זה גם שם. יתכן - אינני בא לפסוק - שהוא הדין לדיבורים המצערים]

כמה פעמים רציתי לעשות לו הפתעות וגיליתי לו לפני הזמן......

אם יש משהו שעדיף שהוא לא ידע זה ממש בעייתי בעיני, וכנ"ל הפוך ב"ה. 

מדברים ומספרים על הכל.

יש דברים שלא צריך להגיד

שזה דברים שירחיקו בנינו או שאחד מבני הזוג לא יבין את הכוונה

או שאין כלים לשני לקבל

אני נזכרת שפעם חברה סיפרה לי שמישהו נגע בה ובאוטובוס והיא לא סיפרה לבעלה כי היא פחדה מזה שזה ישגע אותו.

ברור שזה לא בריא וזה זיעזע אותי איך אפשר לעבור דבר כזה ולא לשתף את הבעל אבל כנראה שזה מה שהיה נכון להם, ויפה שהצליחה לעשות את החושבים הזה (למרות ששוב ברור שזה לא נורמאלי) אבל היא התחשבה בבעלה שמבחינתו זה יהיה לו הכי קשה בעולם לשמוע שמישהו נגע באישתו..

ואני בטוחה שלא הייתי רוצה לשמוע אם ח''ו בעלי היה נופל בשמירת עיניים או משהו כזה, כי אני סומכת עליו שהוא נאמן לי אוהב אותי והוא לא רוצה לראות אף אחת אחרת (בקטע הזה, לא סתם ריאה) 

לי לא יצא להסתיר מבעלי משהו (אולי בגלל שאני חייבת לשתף כל דבר אופי שכזה..)

עוד לא התנסתי אבל יש מצב שיהיו דברים שארגיש שזה לא יעשה לו ולקשר לשננו טוב אם אספר.. 

בהחלט זה לא צריך להיות דבר שבשגרה שמסתירים דברים אחד מהשני, כי מה כבר יש להסתיר?

אבל לפעמים עדיף לשתוק..

הכל למען שמו באהבה

שהוא, אם זה משהו שמשפיל אותי ויכול להראות אותי בצורה שלילית מאוד בעיני הבעל- אולי כדאי לוותר, בשביל הזוגיות.

נכון שכשמספרים ויש קרבה וקבלה של הענין, אז נראה שהכל בסדר, אבל לפעמים אח"כ, כשהבעל חושב על זה שוב זה יכול לגרום לו לזלזל או משהו כזה. ולכן צריך לחשוב טוב לפני שמספרים גם מהבחינה הזו.    

אני לא נשואה (עדיין, בעז"ה). אבל אני אומרת כמה נק' מהשכל הבריא על סמך קשר בריא בין אנשים:
יש דברים שאולי לא יעשה/יוסיף טוב לספר, אז אפשר לחסוך אותם.
אבל כל דבר שמסתירים, מהדבר הכי קטן עד ההכי גדול, יוצר מן קיר, חומה, ריחוק מסויים. שיכול להצטבר ולגדול.
בעקרון ההבדל המהותי בין לא לספר ללהסתיר, לפי הבחנתי, זאת הטרחה. ככל שטורחים יותר להסתיר כך גם יוצרים יותר מרחק מהבנאדם וגם הוא מצידו, במודע או שלא, קולט את המרחק.
נק' נוספת: אומרים שבשביל שלום בית מותר לשקר, אני לא יודעת מה המקור בהלכה אז לא נכנסת לזה, אבל יכול להיות מצב ששקר יחשף בעתיד ואז הסבירות שהמתח יהיה גדול בכמה מידות יותר מעצם עובדת ההסתרה או מהדרך בה הדבר נגלה.

לענ"ד, בכל קשר וקשר של בעל ואשה ק"ו צריך להזהר מאד מכל עניין של חוסר כנות.
כדאי לקחת את כל הנק' בחשבון לפניי החלטה אם להסתיר משהו, ואם ההסתרה היא עניין משמעותי אז לא להתעצל או להתבייש ולפנות לרב.

השאלה הזאת לא באה בעקבות משהו אישי אלא כתהייה שעלתה לי, ובאמת עניין אותי לשמוע דעות של אנשים אחרים, אז תודה רבה!

חוץ מדברים שהוא לא צריך לדעת... (כמו סודות של חברות וכו')

והיה לי הרבה מה להסתיר.. ולא עשיתי את זה.. ב"ה...

איזו תועלת תצמח מכך אם כן תספר?

ממה נפשך, אם חזרת בתשובה בלב נשבר, וקבלת על עצמך שלא לחזור על כך יותר (וזה ניכר מההודעה שלך) אז אתה כבר לא שם, גופנית ונפשית, ואין שום עניין לפתוח את זה שוב, ודאי לא מולה.

ואם אתה עדיין מדשדש בחטאי העבר, אין אין שום טעם לספר לאשתך כאשר היא תבין שאת העלול לחזור על כך גם בעתיד.

אז לך לרב.  בהצלחה.

בע"ה ממש בקרוב תראו יחד איך דווקא מתוך המשבר והפחת האמון המחודש צומחים בכם כוחות רעננים שמעולם לא שיערתם.

אמן!

אני הייתי רוצה לדעת.

השאלה היא האם זה באמת היה טוב לך (ולזוגיות) לדעת

כבר אמרו חכמינו ז"ל "מותר לשנות מפני השלום"

ואין שלום חשוב יותר משלום-בית.

(ואני מקווה ומתפללת שלעולם לעולם לעולם לא נגיע למצב כזה!!!)

היה לי טוב לדעת, להחליט לבד מה אני צריכה ורוצה לעשות עם זה ואיך ביחד אנחנו מתגברים על זה.

הנפילה הזו משפיעה על שניהם, לא רק עליו.

לכן שניהם צריכים להתמודד איתה.

מה שמתאים לו.

במקרה הספציפי הזה. ושגם לא לספר בעתיד.

מתוך חרטה גמורה ועזיבה גמורה וקבלה גמורה על העתיד; באופן שאתה יכול להעיד על עצמך שאפילו היה מצב גרוע פי אלף - לעולם לא היית עושה דבר כזה.

ואז - לענ"ד - זו עצמה "האמת" וההתחשבות בה.

ותוסיף הרבה באהבה ומסירות ונתינה לה - גם כפיצוי על הדבר הזה שאינה יודעת ממנו.

ענ"ד.

לפעמים מותר לשנות מפני השלום.

אתה יכול להיות איתה מאוד נאמן ואמיתי, אבל בנקדה הספציפית הזאת אתה חייב להגן עליה מפני האמת שתפגע בה קשות. 

ויותר מזה, אם תגלה לה, זה גם חוסר אמת, כי היא תפוס את זה אחרת לגמרי, 

היא תרגיש שאתה עכשיו לא איתה, שאתה עכשיו לא אוהב אותה ומסוגל ללכת למישהיא אחרת

וכמובן שזה לא נכון. 

תמשיך להשקיע בקשר שלכם ותמחק את זה מהעבר, כמו שבשמים מחקו לך כשחזרת בתשובה. ז

ונניח שאת היית במצב נפשי כזה, שאם הוא היה מגלה לך את היית נכנסת לדיכאון וגם מתגרשת באופן מיידי? האם בכל מקרה היית רוצה לדעת את האמת? האם תמיד בכל מצב זה נכון וכדאי לדעת את כל האמת?

• הנפילה הזו משפיעלה על שניהם מהסיבה הפשוטה-שהם אחד.
• אני לא אומרת לגלות בצורה חסרת אחריות-כן הייתי מתייעצת לפני כן עם איש מקצוע כיצד לעשות את זה רך יותר, איך לרכך את הקרקע ככה שהיא תבין ותקבל שזו הייתה נפילה ושזה היה רק עיסוי ולא  מעבר לזה וכו'...
• כן, גם אם אחליט להתגרש-ההחלטה צריכה להיות שלי ולא שלו. אם זה היה הפוך-גם היית אומר לא להגיד? אי אפשר להסתיר דברים כאלה, הם זוג!! הם אחד!! איך הוא יכול לחיות איתה עד 120 מבלי לומר לה את זה?!?!

האם בכל מצב נכון וכדאי לדעת את האמת? טוב, זו הכללה.... אם הוא היה מוציא סכום כסף על משהו שאני לא בהכרח תומכת בו לא היה אכפת לי שיסתיר ממני. אבל משהו שהוא כ"כ אישי וכ"כ אינטימי וכ"כ שייך רק לשניהם-איך אפשר?!?! בטח להגיד!

לשקר אין רגליים! מתישהו ואיכשהו היא תדע... ואז מה? תחושת הנבגדות היא יותר ההסתרה מאשר המעשה עצמו.

אם הוא חזר בתשובה באמת, אחד משלבי התשובה זה וידוי!! וידוי לא לעצמו, וידוי למי שנפגע מזה... והיא נפגעה! גם אם כרגע היא אינה יודעת...

אז כן, אם היום הם במקום טוב יותר ומשמח יותר-היא תצטרך ללמוד לקבל את זה ואפילו שווה ללכת ליועץ יחד כדי לדעת איך להתמודד עם זה אבל להסתיר?

איזו זוגיות זו?

איזה קשר זה?

לא נתפס בעיניי.

את נשמעת צעירה וחמודה.

הדברים שכתבת הם נכונים. אבל יש אנשים שהזוגיות שלהם היא מאד מורכבת וכדי לא לפתוח את הפצעים הפתוחים כשאין עוד מספיק בשר שמכסה מעל, עדיף לפעמים לא לספר. כי אז מדשדשים במוגלה שהפצעים מעלים ואין מספיק רגש חיובי כדי שיוכלו להתמודד.

אגב, גם בנושא כ"כ אינטימי אני בטוחה שגם אצלך את לא יודעת הכל. לדוג' זה לא בריא שבעל יספר לאשתו מה חשב כשראה בטעות איזו פרסומת לא צנועה או איזו פקידה יפיפיה קיבלה את פניו בבנק. את לא רוצה לדעת,. ודאי שגם אדם שמרגיש משיכה רגעית שלא קשורה לאשתו הוא אוהב בכל ליבו את אשתו ומסור אליה מאד. אז בשביל מה לספר? בשביל הכאב לב?

נכון שזה לא כמו הדוגמא שהאדם כאן הביא אבל רק רציתי להדגים שהידיעה של כל דבר בתחום האינטימי לא בהכרח מועילה.

לא עדיף "לטפל" בזה עכשיו כשהם עוד בתהליך השיקום מאשר שהיא תגלה את זה מתישהו בחייהם המשותפים ואז היא תרגיש שמה שהם בנו עכשיו נבנה על שקר?

לא יודעת אולי אני תמימה מדיי... אבל פעם אחת שבעלי הסתיר ממני משהו שנבע גם מזה שהוא חשב שכך הוא מגן עליי, אמרתי לו חד וחלק: אל תחליט בשבילי עם מה אני יוכלה להתמודד ועם מה לא. אני גדולה מספיק כדי להחליט. כשמסתירים ממני דברים אני מרגישה ששומטים את הקרקע עליה  אני עומדת, ואילו כשאומרים לי את האמת- זה קשה, זה לא פשוט, זה לוקח זמן לקבל ולהתמודד וזו עבודה של שנינו-ועדיין- זה יוצר מצב ששנינו בתוך הקשר הזה כי רצינו וכי בחרנו למרות מה שקרה ולא כי אתה החלטת שאני לא צריכה לדעת מזה...

*למען כבודו של בעלי אומר שהמקרים שונים בתכלית. הוא פשוט חשב שאם לא יספר לי על זה הוא מגן עליי.

לגבי הדוגמא שהבאת, אם זה היה קורה לבעלי, הייתי ממעדיפה שישתף אותי בזה על מנת שנדע יחד איך מתמודדים עם זה ואיך אפשר להימנע, ומה אני כאשתו יכולה לעשות כדי לעזור לו, ולא שפשוט יתמודד עם זה לבד.

א. הם אחד? באיזה מובן? אני חושב שהם שניים, איש ואשה, זכו, שכינה בניהם. אמנם אי שם בעולמות העליונים יש הם שני צדדים של אותה הנשמה, אבל כאן בעולם הזה הם שני אנשים שונים עם הסתכלות שונה על המציאות ומחשבות שונות וחוויות שונות. הם שניים, וזה מה שיפה.

ב. אני מסכים, שאם הוא מעריך יחד עם איש מיקצוע, שאם הוא יגלה לה את זה בצורה רכה אז היא תוכל להכיל את זה ולקבל את זה, אז כדאי לגלות את זה, כי להסתיר משהו מהאשה זה באמת לא דבר טוב, שעדיף להמנע ממנו. מהמקרה שהוא תיאר זה נשמע שזה יהרוס אותו ואת הקשר שלהם.

ג. אם אשתי עשתה משהו שמאוד היה פוגע בי לדעת שהיא עשתה את זה, אבל היא כבר ממש לא "שם" וזה נמחק מהעבר שלה, הייתי מעדיף שלא לדעת את זה, בשביל מה?! הידע הזה יפגע בי ולא יועיל בכלום. את כותבת שההחלטה צריכה להיות שלך, אבל זה לא נכון לקחת שליטה על כל פינה בחיים שלך.

זה נכון שלהסתיר משהו ממנה זה לא דבר אידיאלי, אבל בשביל מה לפגוע בה?! מה התועלת שיהיה לה או לו מזה?

ד. את כותבת שהיא תדע את זה. אם אכן יש יסוד סביר להניח שהיא תדע את זה, עדיף כבר לגלות לה, אבל למה שהיא תדע את זה? "לשקר אין רגלים", זה נכון, אבל זה לא אומר שהוא בהכרח יתגלה. זה רק אומר שאם מבססים משהו על שקר, זה לא יחזיק מעמד, פה זה בדיוק הפוך, הוא לא מבסס כלום על השקר, להיפך, הוא מתחרט עליו ובונה את הזוגיות שלו על כנות ואמת.

ה. וידוי זה מול ה', היא לא נפגעה מזה כי היא לא יודעת מזה. אני לא מבין איך אפשר להרגיש פגועה ממשהו שלא יודעים עליו?! זה משהו מיסטי כזה?

בתגובה שלך ל"בטוב" את אומרת שאת רוצה לבחור, ואת רוצה להתמודד ביחד איתו. אבל את צריכה להבין שאת לא יכולה באמת לדעת את האמת. גם אם הוא יספר לך. החוויה של גבר היא שונה מהחוויה של אשה, והם לא יכולים להבין אחד את השני עד הסוף. במיוחד במיוחד בכל מה שקשור למשיכה מינית. ולכן זה אמיתי ונכון יותר שהגבר לא ישתף את האשה בכל מה שעובר עליו, כי היא תפרש את זה אחרת ממה שזה, היא לא יכולה להבין אותו ולכן אם הוא יספר לה הוא רק יטעה אותה.

ו. זה נכון שקשר שמסתירים בו משהו, זה קשר עם בעיה, אבל קשר שמרגישים נבגדים גם זה בעיה, את צריכה לחשוב מה יקרה אם הוא יספר ומה יקרה אם הוא לא יספר, לחשוב איזה מהשניים עדיף.

ואני זורק שאלה, בעצם, למה לא לתת לו לבחור בשבילך לפעמים?  מה רע בזה? את לא סומכת עליו?

כרגע הזוגיות במצב שברירי וזה עלול למוטט אותה.

יש לי הרגשה שאתה אבל לא תוכל לקחת איתך את הסוד לקבר וזה מציק לך כ"כ.

אז אולי בעוד כמה שנים, כשתרגיש שאם היא הייתה אומרת לך דבר כזה מצידה, הייתם עומדים בזה אז לשחרר.

כי זה נורא קשה לך להחזיק את זה. לה זה לא יועיל מצד הידיעה עצמה , אבל נראה שאתה מרגיש שאתה מרמה אותה כל עוד שלא סיפרת.

לדעתי, אם תספר עוד כמה שנים, תוכל להשתחרר כי לדעתי אם הזוגיות תהיה במצב טוב היא תיקח את זה בפרופורציות הנכונות. (ודאי שזה בעייתי אבל במקחר של שנים זה אולי יהיה יותר מובן, כל עוד העיסוי היה רק עיסוי).

אבל כרגע ממש ממש ממש לא שייך.

הכי חשוב זה שתחזיקו את עצמכם כרגע בשמחה ובאהבה.

אז כל ההתנהלות צריכה להיות שונה. כשיש בגידה השאלה היא אחרת לגמרי וממש לא נראה לי מתאים לפתוח פה דיון על זה.

התכוונתי שהיא תיקח בפרופורציה אם זה היה רק עיסוי. אם זה היה משהו אחר אז לא שייך פה  פרופורציות, ולא מתאים להמשיך לדבר על זה.

שאפשר לעבור לסדר היום, ולו תחת המטריה של תשובה, אחרי דבר כזה

אפשר להגיד טוב זה רגש ולכן לא לגלות ולהמשיך להתנהל

אבל יש ברגשותינו משהו אמיתי ושורשי.

אני מסכימה עם 'בטוב' שברגע שהוגדרה בגידה אז נשבר הכל

אולי גם אחרי שנשבר הכל אפשר להתחיל מחדש

אבל בפירוש זה לא אמור להשאר בידיים של הבעל שכבר הוכיח את חוסר אחריותו

אלא בידי ת"ח גדול ומנוסה אולי ברמת גדול דור

זה לא משחק. זה בית בישראל. זה ילדים וזה הדורות הבאים.

ויש לי על זה תשובה ארוכה ומפורטת.

מי שזה ממש חשוב לה\לו מוזמנים לדון באישי,

אני לא כותב כאן כי זה נושא רגיש שבדיון ציבורי עלול לעורר רגשות חזקים שימנעו בירור אמיתי.

זה נושא מאוד רגיש הדורש התעמקות בקשר העכשווי והאם יצאתם ממה שהיה באותה תקופה לגמרי בלי שאריות ומשקעים בכל אופן לענ"ד לא לספר אין שום טעם כרגע זה לא ייתן לאשה כלום חוץ מכעס ואם ישנם משקעים מאותה תקופה זה יכול לעורר הכל ולהציף את העבר ויכול לגרום לבעיות יותר קשות ממה שהיו אז,

וכמו שאמר יהונתן בר זה נושא לאישי ולא לפומבי יש לי כמה סיפורים דומים במאגר שלי עם קצת ניסיון זה נושא יחסית מוכר לצערנו.

יום טוב והרבה הצלחה

יש היררכיה מאוד ברורה ,בה השלום עומד מעל האמת :"מותר לשנות מפני השלום". וקל וחומר שבמצב כמו שלך ,בו אתה לא נדרש אפילו לשנות, אלא רק לא לדבר על זה.

תלך לפי השכל ,לא לפי הרגש:

איזו תועלת יכולה לצאת מזה אם תספר (מלבד השקטת המצפון)? -רק נזק עלול לצאת מזה, ולא רק לך, כי אם גם לה.

תעשה שיקול שכלי נטו.

שלום לכולם, ותודה על התגובות המעניינות

ברצוני להבהיר מספר נקודות חשובות:

א. זה היה רק עיסוי, אומנם עיסוי נעשה ללא בגדים, אבל שוב רק עיסוי

ב. כן, אני מאוד מואד מאוד מצטער על זה, אני מלא בחרטה וברור כמו השמש שלא אעשה זאת בעתיד

ג. ברור לי שאם אספר לה הקשר שלנו ייפגע מאוד מאוד, האם שווה להרוס אותו בשביל דבר כזה גם פלי ההלכה? אני ממש ממש לא בטוח.

ד. איני חושב שזה חלק מהתשובה, תשובה בדבר כזה היא ביני לבין בוראי, ואת זה אני משתדל לעשות כל הזמן

עצתי לך היא- לא לספר לה.

וידוי על החטא זה חלק מתהליך התשובה והוא לא מספר את זה בשמו הפרטי כך שמבינים מי זה הוא מספר בשם בדוי כי הוא רוצה באמת להגיע לשלמות התיקון ולכן אני לא חושב שזה נורא אדרבה ראוי להערצה שבן אדם רוצה להגיע למקסימום תיקון על טעות שהוא עשה והוא פה כדי להתייעץ ולשמוע את חוות דעתנו לא לשמוע כמה הוא לא בסדר או היה לא בסדר את זה הוא יודע כבר הלוואי וכולם היו מחפשים תיקון לכל העוולות שהם עשו...

והסוד הזה יעיב עליך כל הזמן. תשאל רב כי זו שאלה גדולה

אחות, יצא לי לעבור פה ולראות....

אז:

א. מחילה!!

ב. חברים- אנא תענו לה באישי- ע"מ שלא יהרס הרעיון.

שבוע מצויין ורק בשורות טובות...

תעשו ריקוד משפחתי, ותעשו לה אותו בצד של הבנות וכך גם את תוכלי לבוא.

מכירה משפחה שתמיד עושה ככה, ממש בסוף החתונה.

זה ממש כיף ומגניב בעיני.

אפשרות נוספת- האחים שלך ירקדו ואת תעשי משהו אחר-

תתופפי? לא יודעת מה..

ואז גם החתן וכולם יוכלו לראות.

מחכה כבר לשמוח איתך!!!  

:-*

בס"ד

אתה צריך הון התחלתי וערבים והכול בסדר.

בד"כ מקבלים 70% משכנתה.

בעזהי"ת.

אבל התנאים משתנים לפי כל מיני פרמטרים- בין השאר כמה שירות צבאי\לאומי אתה ואשתך עשיתם, וכמה ילדים יש לכם וכו'.

יש כל מיני מחשבוני משכנתא ברשת, תחפש ותשחק עם הנתונים ותראה איך כל אחד משפיע...

פעם הנתונים כמו שרות צבאי, ילדים, ותק בנישואין  וכו' היו מאד משמעותיים, כי היו משכנתאות ממשלתיות שהוגדרו כמשכנתאות מועדפות לזכאים.

כיום אפשר לשבת מול היועץ בבנק, להראות את יכולת ההחזר, ההון העצמי וכו' - והוא תופר לך משכנתא מתאימה.

ואם יש גם קצת כושר מיקוח (כן ממש כמו בשוק!) אפשר להשיג תנאים טובים יותר.

הבנק ואתם סוגרים ביניכם תנאים לאחר משא ומתן

שניכם בעלי אינטרס וכל הנתונים הללו בטלים ומבוטלים אם הבנק מעוניין בכם

יש הלוואת זכאות של משרד השיכון שאותה אפשר לקבל רק פעם אחת, וגודל הסכום תלוי במספר הנק' שלכם - מס' ילידם, מס' אחים, שנות ניושאין, שירות צבאי-לאומי ועוד ועוד.

אתה כסף שעוד חסר משלימים עם משכנתא רגילה מהבנק

הבנק דורש גם שיהיה הון עצמי - סכום משלך כדי לקבל משכנתא, לפעמים 30% וזה משתנה במקום שבו קונים בית

זה לא הכי שווה. לפעמים היא פחות כדאית מהלוואה רגילה

ההנחה הראשונית היא שמה שבין איש לאשתו, זה ביניהם ולא נושא ל"שיתוף" כל העולם..

משתפים אחד את השני.

ללמוד - תמיד טוב, בשכל ובסינון ובהבנת השוני בין מציאות למציאות.

אחרי זה - השאר בשכל ישר.

הכי חשוב זה לשתף את הבעל. פתיחות זה הבסיס. להיות חברים טובים.

פורומים זה מעניין ונחמד, ואפשר גם קצת ללמוד- אבל בעיני יש מקורות טובים יותר.

נכתבו המוני ספרים על זוגיות וכו'.

שיהיה לכם המון בהצלחה ורק טוב.

ולצאת להתאוורר

אני פשוט לא מרגישה שלצד השני זה חסר......

בד"כ זה יותר צורך נשי, ז"א הנשים יותר מרגישות את זה. קרה לי שאשתי רצתה שנצא, ואחרי שיצאנו שמתי לב שגם אני הייתי צריך את זה.

אני ממליצה (עפ"י דברים ששמעתי מאישה מבוגרת, יועצת זוגית ואם ברוכת ילדים), כל יום (בלי לוותר) להקדיש לך ולבעלך לפחות 10דקות. זה לא הרבה זמן, אבל כשזה פעם ביום זה עושה את זה.

כל יום תשתו קפה 10 דקות ביחד ותדברו. 10 דקות זה זמן שאפשר למצוא, לא צריך בייביסיטר וכו'.

ולשאלה - האם זה צורך נשי? לדעתי זה לא רק צורך נשי, אך נשים מרגישות את זה יותר. נשים יותר שמות לב שלא הספקנו לדבר וכו'.

וכל האלמנטים של פיקניק רומנטי..

הוא יכול להביא גם נרות או אבוקות כדי לשים כשכבר יהיה חושך..

מזל טוב!

תגידי, את היית שם כשהציעו לי או משהו?

תיארת את מה שהיה לי- אחד לאחד!!

רק ששכחת המווון המוון פרחים... 

נמאס לי מהתפיסה הזו שהצעה צריכה להיות אירוע מפוצץ

שכל אחד צריך להמציא תא עצמו ולהיות הכי מקורי בעולם כדי שזה יהיה מאורע בלתי נשכח

הרעיון הכי טוב:

תשתמשו בפה, תשאלו ותבררו ותדברו ביניכם

החום והשמחה בלב יהיו כ,כ גדולים שלא משנה מידי מה יהיה התפאורה מסביב

ואם בכל זאת אתם אנשים חסרי חוש יצירתי או חוש רומנטי-

תגגלו

חיפוש פשוט של המילים "רעיון להצעת נישואין" הצעת נישואין רומנטית" או כל צירוף מילים דומה- ייתן אינספור תוצאות

העיקר, ההצעה עצמה, לא מספיק חשובה ומרגשת שצריך עוד אטרקציות.

זה לא צריך להשמע כמו התלבטות סתמית לאן יהיה הטיול הבא, אבל גם לא כדאי לגמד את ההצעה בשביל הוואו שמסביב.

בעזהי"ת.

אז מה אם זה פעם של משהו בחיים?

גם אותי בהחלה זה הדליק כל מיני הצעות מעניינות, אבל תכלס כשזה הגיע לרגע האמת- שמחתי מאוד שהוא לא הציע, אלא נתן לי את התחושה שמבחינתו הוא הולך על זה, והרגשתי הכי בנוח להחליט בנחת מה שאני רוצה, בלי "להתפדח" מכל ההשקעה וכו'. [ויש לי חברה כזאת, שאמרה כן להצעה, ואחרי יומיים תפסה את עצמה..]

זה נחמד מאוד שמשקיעים בזוגיות, זה כיף ונצרך, אבל זה לא חייב להיות משהו גרנדיוזי ומטורף, זה יכול להיות גם סתם באיזו שיחה באווירה קצת אינטימית, ותאמיני לי שזה נותן תחושה הרבה יותר כנה ואמיתית.

אבל באמת שכל אחד יעשה מה שהוא חושב שטוב בשבילו....

אני סולדת מהצעות גרנדיוזיות, זה קיצ'י ומיותר בעיני.

ועדין, אני לא רואה בהצעת נישואים משהו מיותר- אלא יפה ונצרך, ולא משהו ראוי ללעג (כמו זה שמנשב מהתגובות כאן)- אלא משהו מכבד שמראה על השקעה ורצון לייפות את הרגע היחיד והמיוחד הזה.

ואני מכבדת את מי שלא רואה בזה ענין וסיכום ענייני מספק אותו. לבריאות ובשמחות.

וכמו שאמרת, רחקלה, גם ככה כל אחד עושה מה שבראש שלו, אז למה לכל הרוחות להתבטא בזלזול ובקוצר רוח כלפי שאלות של אנשים?

לא רצה להתייעץ איתכן אם להציע מהלב או בצור מושקעת,

ולכן הדיון הזה לא במקומו.

אפשר לפתוח דיון כזה בנפרד בשעות הפנאי, אבל מה הוא עשה מסכן???

אני בעד ים, לכתב שיר, להוציא שמפניה על שטיח אדום ולכרוע ברך.

קיצ'י- אבל הורס

אבל אם זה מה שהם רוצים אז לכו על זה..

בהצלחה ומאחלת להם בניין עדי עד! 

גם לי היה נורא קשה להתרגל לזה, ואפילו שקלתי לנסות לדחוק בו שיקח הורמונים שיעצרו את הנשירה. (יש כדורים הורמנלים שעוצרים אותה עד גיל 40 בערך... נראה לי צריך לזה מרשם) אבל בסוף החלטתי שרק בשביל הנוחות שלי, אני לא אדרוש ממנו לעשות משהו שאולי מזיק לבריאות.

לאט לאט התרגלתי, ולפעמים גם קורה שאני מתגעגעת ליפי הבלורית (התואר ב"ה נשאר עדיין...)

צרת רבים חצי נחמה, תדעי שזה משהו שמאד נפוץ אצלנו היהודים... מחיר המיוחדות...

יש לו מחסור בויטמין D3

הויטמין בא מהשמש כשהעור חשוף

אבל אפשר לקחתו גם בכדורים או בשמן \ טיפות

עצתי הוא לקחת כל יום למשך 4 שבועות כמות 25000 יחב''ל (IU)

ותראו פלאים!!!

נ.ב. הויטמין נספג בגוף בעיקר בתוספת שומן. עדיפות -אם אפשר- לאומגה 3

בגלל שמפחידים אותנו להיזהר מהשמש כביכול אין לנו מספיק ויטמין D. 

חברות התרופות מצאו פלח שוק קל להשגה ובמקביל העלו את רמת הויטמין שאמורה להיות לנו, כך שכולנו נהיה במחסור ונאלץ לקחת ויטמין D3. 

סתם נקודה למחשבה...

של אחד מבני משפחתי שהרגיש חולשה משך זמן רב, ועייפות, וגם היתה לו נשירת שיער,

ובבדיקת דם היה לו 18 בויטמין די,

והתחיל לקחת כמויות של הויטמין למשך תקופה של 4 חודשים, והרים את רמת הויטמין שלו בדם, וקיבל כוחות חדשים,

והפסיק ''לקרוח'' שזה סימפטום של חוסר של הויטמין.

יש מחקרים כמה חשוב שיהיה רמות גבוהות של הויטמין בדם, אפשר למצוא בקלות.  רק שהרמה בדם לא תעלה אא''כ יקחו כמויות!!!

דרך אגב, ויטמין D כמדומני שהוא הויטמין ''הכי זול'' בשוק, ככה שלא צודקת תלונתך ש''החברות משקרות'' דוקא בויטמין הזה,

מה גם שזה הוכח שיש קשר ישיר לכל מיני מחלות, לעודף שומן, ולרעלת הריון, לאיזון סכרת, לבעיות לב, לבעיות עור (במדינות שיש מחסור בשמש כגון קנדה יש המון חולים במחלות עור!!) ו עוד הרבה דברים שהויטמין, או חסרונו, משפיע עליהם.     [מומלץ מאוד לנשים בהריון]

ועל חז''ל א''א לחלוק, שגילו לנו אשר  ''שמש צדקה ומרפא בכנפיה''...............

[מי שלא יודע: את הויטמין מייצרים ע''י שלוקחים צמר מכבשים ושמים אותם נגד השמש הקופחת, והשמש מפרישה מהם סוג שמן שזה הוא הויטמין הבריא והמחולל פלאות הזה, ממש מה שקורה לבן אדם עצמו כשעורו חשוף לקרני השמש...]

אגב, מחקר של מוהל\רופא מארה''ב קבע, שבקיץ כמות הילדים הצהובים פחותה בעשרות אחוזים, מאשר בחורף, וזה בגלל הויטמין די שנספג ע''י השמש יותר בקיץ מבחורף...

באמת מבשרי אחזה אשר 2 ילדיי הראשונים נולדו צהובים כיון שעוד לא היתה לי המודעות בנושא בחודשי ההריון, אבל הילד השלישי שבתקופת ההריון שבע כמויות מהויטמין לא היה צהוב [חוץ ממה שהלידה היתה קלה וקצרה פי אלף...]

ולכן, בקשתי אליך, מר ''כמו בן ראמים'' הנכבד, אם לא נסית, או אינך מאמין, זו זכותך, אבל חבל להרוס עיצה טובה שיכולה לעזור לאנשים... תודה..

שבחשיפה לשמש אפשר לא להצטרך לויטמין בכלל

אבל מי שעובד, ולא ''הולך לים'' 3 פעמים בשבוע תחת שמש קופחת

בדרך כלל גם לא מטייל ב12 בצהריים בשמש

וגם ובעיקר, אנחנו הדתיים\ות שהולכים \ותבלבוש צנוע, גם כשנמצאים בשמש איזה 5 דקות כמה כבר הגוף קולט מזה??

אבל בפירוש אני מודה שמי שחושף את פניו וזרועותיו לגמרי כל יום לפחות 25 דקות בשמש לא צריך לקנות ת' ויטמין

ואדרבה רוב האנשים בארץ ובעולם יש להם מחסור ניכר בויטמין. כמו שזה ניכר בבדיקות דם שגרתיות. אז למה לא לעזור לגוף ולתת לו את מה שחסר לו, כאשר הוא צועק וצווח --על ידי נשירת שיער למשל-- את מה שחסר לו??????

ואני חוזרת ואומרת אין כאן שום שקר של ''תעשיית הויטמין'', מחקרים רבים גילו קשר להרבה מחלות, עליית סוכר וכולסטרול בלתי סבירה, ועוד הרבה סמטומים כמו נשירת שיער ועייפות וחולשה שנגרמים מחיסרון של הויטמין בדם.  ותבדוק שויטמין זה עולה הכי זול מכל הויטמינים האחרים כמו שכבר נכתב לעיל

ויטמין די הוא ''הורמון ''  למעשה שהגוף זקוק לו   [הוא נקרא ''ויטמין'' בטעות], וכדי מאוד לעשות הכל שלא יחסר מזה...

ולסיום אישי, כיון שהתנגדותך ללקיחת הויטמין לצורך טיפול בנשירת שער, כ''כ חזקה, עד שהנך מוכנ\ה אפילו לבטל במחי יד עיצה טובה של אדם שהצליח לבטל את נשירתו ולחדש שערותיו כמקדם, ע''י זה,

אז יש לי את המקום לחשוד בך, ''כמו בן ראמים'', שאת מטפלת בבעיות נשירת שער ומפחדת לאיבוד לקוחות, כמדומני שטיפול כזה עולה פי אלף מאשר פשוט לתת לגוף קצת קרני שמש בריאות בדמות ויטמין די....[החשד אינו אמיתי הוא רק להראות כמה אבסורדי זה לבוא לאדם שנעזר כבר ולומר לו שוב ושוב ''שקר של חברות הויטמין'' כאילו אני בעל חברה כזאת... לתשומת לבך].

''שמש צדקה ומרפא בכנפיה''.

ואני לא מטפלת בבעיות נשירת שיער. יש לי עיסוקים מעניינים יותר.  

שחבר שלו הכין  מצמחים הוא מרפא בצמחים או איך שקוראים לזה . זה עולה המון כסף .מסריח בטירוף ( כמו חינה ) בתקופ שבעלי השתמש בה הייתי זורקת את הציפיות של הכריות ... אבל שווה חזר לו כל השיער והיום הוא עם הרבה שיער

אולי בגלל שאצל ההורים אוכלים יותר...

אני אישית יודע על עצמי שאצלנו בבית אין סלטים כמעט ולכן לא אוכלים הרבה לחם ואז כשאנחנו אצל הורי ואצלם יש המון סלטים אז אני אוכל הרבה יותר לחם...

תבחן זאת אולי זה הגורם...

שבת שלום לכולם.

שהם מכינים אוכל מטובל מידי, ממה שאתה רגיל לאכול בדכ.

 או עם יותר שמן.

תבדוק גם, שהם מקפידים לשמור את האוכל היטב בקרור כמו שמומלץ.

שום רב באוכל גורם לגזים

גזים יוצרים כאב בטן

תה שומר יכול לעזור...

תמונה יפה או משהו לתלות על הקיר.

תשאלי אותם מה חסר להם...

תמונת נוף יפה

בקבוק יין וכוסות

כיסוי יפה לפלטה לשבת

אין כמו להתקשר ולהגיד רצינו לקנות לכם מתנה וחשבנו בכיוון של X Y או Z.

מה יותר שימושי לכם? יש העדפות של צבעים או סגנון???

גם כלים או אגרטל יפה זה אחלה בד"כ.

וגם מגבות כיפיות, או שטיח.

למיטב ידיעתי....

ומי אני שאעמוד מנגד ולא אעזור לכלה?

ב"ה היא מצאה הינומה יפיפיה בגמ"ח קטן, נחמד ונעים בישוב מעון, ושמו- אחותי כלה.

(לא קשורה לגמ"ח, מפרסמת לטובת אחרים שאולי יזדקקו)

כמובן שכל אישה הייתה עונה תשובה שונה לגמרי לשאלה..

נראה לי שבעלך לא הצליח להבין את מה שאת רוצה לומר לו

כי לא הסברת טוב, או כי לא הרגשת פתוחה כדי להסביר באמת, או כי הוא לא את- כדי להבין את כל מה שלא אמרת אבל ציפית שינחש...

כשאני קוראת את ההודעה שלך אני רואה שיש לך כמה צרכים שאת כולם עירבבת במושג "חופשה"

את צריכה מידי פעם לילה רצוף של שינה

את צריכה חופש להתאוורר מהעומס של הלימודים  ומירוץ החיים

את צריכה זמן שקט רומנטי עם בעלך

לפי זה^ את בעצם צריכה 4 חופשות שונות

שלא כולן חייבות לחפוף

אפשר לעשות "צימר בבית" (תגגלי כדי למצוא רעיונות איך..)

אפשר לצאת עם הילד לחופשה

אפשר ללכת לישון אצל סבתא ולבקש ממנה שלילה אחד היא (ורק היא)תתעורר לילד

אפשר לשלוח אותך ליום טיול עם חברה

למה בעלך לא מסכים להשאיר את הילד עם הסבתא?

בגלל שהוא חושב שטוב לילד עם ההורים?

בגלל שהוא חושב שלא באמת יהיה לך טוב להיות רחוקה מהילד לילה שלם?

בגלל שקשה לו פרידה ארוכה מהילד?

בגלל שהוא לא סומך על אמא שלך?

בגלל שיש לו תפיסה מסויימת של מה נכון בכל גיל?

בגלל סיבה אחרת -שאני לא מצליחה לנחש- אבל מאוד חשוב שאת תדעי ותביני מה היא-- ?

שהרי ברור שבעלך רוצה בטובתכם. ויש לו מחשבה חכמה מאחורי הסירוב שלו - רק שאת עדיין לא הצלחת לחלץ ממנו אמירה שתביני...

הסברת מדהים מנק' מבט שונות.

אם עוד לא פנית לתחום..

לכי ללמוד ייעוץ

גם לי מאד קשה להשאיר את הילדים ליומיים גם בידיים הכי בטוחות...

נשואים 6 שנים ועוד לא יצאנו לנופש לבד...

אני מרגישה בנח להשאיר רק בערך מגיל שנתיים...

התחברתי ואהבתי מאד את התשובה של צדיקה.

תודה- עזרת מאד גם לי...

בס"ד

אני לא בעד להשאיר ילד אצל סבא וסבתא! שיהיו הכי אוהבים ומקסימים בעולם אבל ילד ובמיוחד תינוק צריך חיבוק של אמא לפני שהוא הולך לישון וכשהוא מתעורר בבוקר. לא אוהבת שבגלל שההורים רוציפ לנפוש הילד צריך לא לראות אותם כ"כ הרבה זמן. זה לא הוגן כלפי הילד.

ברגע שהופכים להיות הורים מוותרים על כל מיני דברים

בשמחה!

עדיף שפעם בשנה/שנתיים ילד יישן לילה או שניים אצל סבא וסבתא, מאשר שהוא יישן אח"כ לילה אצל אבא ולילה אצל אמא. 

נכון שזה נשמע הגזמה, אבל עם כל הכבוד לילדים זוג צריך גם זמן לעצמו וחופש בלי הילדים! לא צריך לזרוק תינוק בן חודשיים אצל סבתא כדי לטוס לחו"ל לשבוע, אבל מותר להשאיר ילדים בני שנה-שנתיים ויותר אצל סבא וסבתא ליום-יומיים כדי לחזור עם כוחות מחודשים. 

נכון שאפשר לעשות ערב רומנטי בבית, עם סל כביסה וכיור מלאים, עם מטלות שמחכות שיעשו אותן, נורא רומנטי...

עם המשוואה שלך זוג שלא יוצא לחופשות לבד=זוג שיתגרש

אפשר בהחלט לבנות זוגיות טובה גם בלי לצאת לנופש "לבד בלי הילדים"

חוץ מזה בגדול אני מסכימה עם התשובה של צאדיקה - לכל אישה יש את התשובה שלה לשאלה

להשאיר תינוק לבד בגיל כזה אצל סבא-סבתא, יש בלי שום ספק מחיר, זה הילד שלך, ואת צריכה להחליט האם הרווח מכך שווה את המחיר.

באופן אישי, לא, לא הייתי משאירה תינוק בגיל כזה אם אני לא מוכרחה. כאב לי מאוד לעשות דבר כזה כשהייתי מוכרחה (ולילד גדול יותר, בגלל שהייתי מאושפזת) ולא הייתי עושה דבר כזה מבחירה. מצד שני, אצלנו אנחנו בהחלט מרגישים בנופש, גם עם הילדים.

ואני רק רוצה להאיר נקודה נוספת

מה דעתם של סבא וסבתא על הענין? האם זה נוח להם? אולי זה מכביד עליהם? כשמחליטים לצאת לחופש, צריך לוודא שזה לא על חשבון סבא וסבתא ש"מפילים" עליהם את הילדים.

וזאת דעתי בעניין. 

בשורה התחתונה אחרי שהילדים עוזבים את הבית אתם נשארים אחד עם השנייה, ואי אפשר שילדים יבואו ע"ח הזוגיות. 

ובעניין הסבא והסבתא, אני מסכימה עם כל מילה.

אני מאד מסכימה עם דברי צדיקה, להבהיר את מטרת החופשה ולדבר על זה פתוח עם בעלך ע"מ להבין את אי הסכמתו.

בנודע לגיל-

בחרת זמן לא ממש מתאים לפעם ראשונה להשאיר את הילד בלעדיך.

כיון שבערך בגיל זה  (בין 7-10 חודשים) בממוצע כמובן, מתפתחת חרדת נטישה אצל התינוק והא בד"כ יותר פוחד כשעוזבים אותו, יותר שם לב איפה ההורים .(לדוג' בגיל 5 חודשים בד"כ זה לא כך וגם לא בגיל שנה ו-4 )

אז כמובן מי שאין לו ברירה אפשר להשאיר ילד גם בגיל זה אבל אם זה משהו מתוכנן אולי כדאי לדחות בכמה חודשים.

את גם יכולה לראות איך התגובות שלו כשאת נפרדת ממנו אצל המטפלת וכ' זה גם מדד עבורו.

ובנוגע למה שאני עושה עם הילדים שלי-

אז הילד שלי בן 4 ואף פעם עוד לא ישן בלעדי או בלעדי בעלי ללילה שלם...

אפשר לכייף גם ביום,

ולילה רומנטי אפשר גם בבית, או בצימר עם הילדים. אבל זו הגישה שלנו ואני מאד מבינה שאנשים צריכים חופש לבד.

בהצלחה!!!!!!!!

צדיקה, באמת הצגת את הדברים מנקודות ראיה שונות וזה הוסיף לי חומר למחשבה.. (תשקלי ללמוד יעוץ.. ;))

תודה לכם גם על התגובות בעד וגם על התגובות נגד..

דוד, מכיוון שכתבת שעשיתם את זה עם ילד בן 9 חודשים.. הרגשת באמת את הקושי שהיה לו? (חרדת נטישה וזה..?)

שיקלי ללמוד ייעוץ

בס"ד

אז קנינו להם מתנה ליום נישואים חופשה זוגית.. כי ידענו שהם רוצים.. וזה פשוט לא יוצא!!

לא מסכימה עם זה שזוג שלא עושה דבר כזה סופו להתגרש ח"ו!! הם כל החיים תיכננו ואף פעם לא יצא מעומס החיים.. אז  

פירגנו להם ליום נישואים!! זהו לדעתי!!

צדיקה אחותך ענתה פה טוב ממני....

אמא שלי לא עובדת, ואוהבת אהבה עצומה את הנכדה הבכורה שלה (הבת שלי...).

בגלל אילוצים של מבחנים וצורך בשמירה עליה בימים שאני לומדת...

(לא סומכת על בייביסיטריות, רק על אמא שלי, אולי על חמותי אם אין ברירה... עד גיל שנה וחצי ומעון לא בא בחשבון אצלי, אני בעד אחד-על אחד בגיל כזה..)

הבת שלי ישנה הרבה פעמים יחסית ומגיל שלושה חודשים בערך, אצל ההורים שלי.

יצאנו פעמיים מאז שנולדה (בת שנה וחצי), לשני לילות בלעדיה "חופש" לשנינו...

ופעם אחת איתה, גם אז וגם אז היה ממש כיף. (פעמיים ישנו אצל סבתא-רבה בצפון...ופעם אחת בצימר "עממי" אחנו לא רוטשילד למי שתוהה).

אני חושבת שאם אמא שלך לא עובדת, הילד יכול לקחת בקבוק בלילה ולא צריך אותך פיזית ליניקה, ושאת סומכת על אמא שלך שתטפל בו היטב, רגשית ופיזית כמוך ממש, שהילד מכיר אותה , רגיל אליה ואוהב אותה, ושאמא שלך גם תשמח בעניין ולא תרגיש שזה נטל...

תלכו בראש שקט.

את חייבת למלא מצברים ולצאת לרגע מהשגרה

עדיף שהילד יהיה יומיים אצל סבתא אוהבת ויקבל את אמא כמו חדשה ורעננה יותר,

מאשר שיהיה עם אמא חסרת אנרגיות שמרגישה שהיא עומדת להתפוצץ.

אל תקחי ברצינות את סיפורי חרדת הנטישה... מיומיים לא מפתחים חרדת נטישה.

הלוואי ויסתדר לכם לסוע, להינות, ולצאת לרגע מהשגרה כדי לחזור עם כוחות מחודשים...

         בהצלחה!

חרדת נטישה זה לא משהו שהתינוק יפתח אם הם ילכו, אלא זה שלב שבד"כ כל תינוק עובר. יש כל מני שלבי התפתחות רגשיים בחיים- נניח כמו השלב שאתה מגלה שההורים שלך לא מושלמים- בגיל ההתבגרות. אז יש משמעות לשלב ההתפתחותי שהתינוק נמצא לגבי היציאה לחופש.

יש שלבים יותר קריטיים לדברים מסויימים.

לדוג'  נניח הורים ישאלו האם כדאי לצאת לשנה שליחות בחו"ל, ויש להם ילד בן שנתייים. אז מבחינה התפתחותית יכול להיות בעיה דווקא עכשיו לשמוע רק שפה זרה והוא לא יחשף לעברית (בהנחה שהם רוצים שיידע עברית.)כי זה חלון התפתחותי לרכישת שפה. ועדיף יותר מאוחר אחרי שרכש כבר עברית.

אז ככה גם אצל תינוקות קטנים יש כל מיני שלבים, יש שלבים שאין להם בעיה לעבור למבוגר אחר (כמובן עדיין יעדיפו את אמא) ויש שלבים שהם דבוקים לאמא כמו דבק וצורחים אם היא זזה מטר מהם ויש שלבים מאוחרים שהם רוצים את אמא אבל יכולים להבין שהיא הלכה לחופש. זה הכל. וכמובן השלבים האלה שונים מאד אצל כל ילד. לכן הכי חשוב זה התגובה שלו לפרידה מההורים בד"כ והקשר שלו עם הדמות שתהיה איתו בלילה שהם יהיו בנופש.

ואם בריא לך לתאת לחופשה בלעדיו אז תשאירי אצל הסבתא.

מניסיון, אני ובעלי והבן הבכור שלנו, שהיה בן עשרה חודשים, יצאנו לשבת נופש ואין ספק שזה לא אותו דבר לצאת עם ולצאת בלי. צריך לדאוג לילד שיאכל, שיישן בזמן, שלא יברחח/יאבד, וזה ממש לא כמו לצאתצ לבד עם הבעל כשאפשר לעשות מה שרוצים מתי שרוצים.  אני מתכוונת לחופשה הבאה להשאיר אותו אצל ההורים שלי וזהו. אוהבים אותו שם ומפנקים אותו והוא יהנה.

שיהיה במזל טוב!

מכירה באזור השומרון מדריכים וגם באזור השפלה-דרום

אם זה עוזר לך תשלח לי מסר והכוון אותך יותר..

על השאלות אין לי מושג..

בהצלחה!!!