פורום נשואים טריים (עמוד 559)

למרות שאצלנו היה..

תכלס, לא באמת התעמקנו בזה יותר מדי.

זאת אומרת, היה לנו חדר יחוד שהיה די פתוח..זאת אומרת, אמא שלו נכנסת מחבקת אותנו,

הצלם לא מפסיק להופיע, הדלת מדי פעם הייתה פתוחה..

עשינו את זה די בשביל שיהיה זמן לאנשים לאכול את המנה הראשונה..

אבל מה אם נגיד הם לא היו נכנסים כל פעם?

לא.

ממש לא הייתי יוצאת עם כיסוי ראש. 

בעזהי"ת.

מספיק רק שתדעו שהם עלולים להיכנס..

[ובאמת מעניין הקטע הזה שאין חדר ייחוד לספרדים. צריכה ללמוד את זה]

בס"ד

מה קורה סביבנו --רק שתינו.

את כלה בחתונה שלך, כולם יודעים שאת הכלה ושהרגע התחתנת.

אצלנו הרב אמר במפורש שלא צריך לצאת עם כיסוי ראש, בדיוק מהסיבה הזאת. 

לשיטתו, אם את רוצה להחמיר מספיק שתישארי עם ההינומה (אחורה כמובן, לא על הפנים) ושהיא תהיה עשירה בבד...

בעיקרון הספרדים לא עושים חדר ייחוד,

מי שעושה - זה לא כי מחוייבים אלא כי זה מנהג יפה- זהו רגע משמעותי ומיוחד מאוד והזוג רוצה לחלוק אותו יחד- לבד..

אך צריך להקפיד שזה לא יהיה ייחוד אמיתי, כלומר שבכל רגע עלול להפריע לכם מישהו (צריך לבקש מהצלם או כל אדם אחר שיכנס באיזשהו שלב).

אם זה ייחוד אמיתי אז חובה לצאת עם כיסוי ראש בעקרון.

לסיכום, אתם לא חייבים אך אם אתם רוצים יש להקפיד על הכללים...

יש כאלה שרק מצטלמים בזמן הזה ואוכלים קצת כדי לתת לאורחים זמן למנה ראשונה.

אחרי הרבה התלבטויות (מצידי...) והתייעצויות (שלו עם רבנים...)

החלטנו לעשות חדר ייחוד אמיתי, אפילו העברנו מטבע לבעל האולם, כאילו בקטע שזה קניין (לא זוכרת את הפרטים ההלכתיים)

יצאתי עם כיסוי ראש ואני פשוט מודה לה' על ההחלטה הזאת. היה לי כיף, מרגש, זה גם היה מהמם ולא זז לי (אשמח לתת טיפים...)

וכמובן - איך אפשר בלי חדר ייחוד? מה, ניפגש שנינו רק כשנגיע הביתה?

התלבטנו המון כי לא רציתי לצאת עם כיסוי ומצד שני ממש היה לי חשוב שנפגש קצת בחתונה...

ואני שמחה על זה מאד מאד!!

דיברנו וקצת אכלנו ובאמצע נכנסו כמה אנשים...

וזה היה מצוווין!! כי בכל זאת..זה החתונה שלנו ואנחנו כמעט לא נפגשנו בחתונה (רק בחדר ייחוד..) 

זה היה חתונה בהפרדה מלאה ברוך ה'!

וברוך ה' לא יצאתי עם כיסוי ראש!! (בזכות זה שזה לא היה באמת ייחוד...)

אני לא יכולה לתאר תצמי יוצאת עם..ואני ממש מודה על זה!!

אז אני מציעה לא לוותר על חדר ייחוד..אפילו אם הייתי חייבת לצאת עם כיסוי ראש שקשה לי לתאר תצמי..

אז אפילו ללכת לטיול קטן מסביב לאולם ולדבר קצת וכ''ו..

בהצלחה!!

הוא שאצל ספרדים ייחוד לא נחשב כמו אצל אשכנזים.
כלומר, אם אני לא טועה-אצל אשכנזים להסתגר בחדר זה ייחוד שמצריך מטפחת, ואצל הספרדים ייחוד הוא ממש להתייחד, שזה קורה אחרי החתונה...ולכן גם אם ספרדים עושים חדר ייחוד הנשים לא צריכות לשים מטפחת.

שחייבים לצאת עם ממש "כיסוי ראש".

יש כאלה שמסתפקים בהינומא שממילא על ראש הכלה.

בדרך כלל ההינומה לא על ראש הכלה בריקודים..
 

אם יש חדר יחוד ההינומה צריכה כן להשאר על הראש!!

אנחנו עשינו חדר ייחוד.. אבל לא אמיתי.. סתם ישבנו ואכלנו משו קטן.. ודיברנו ונפגשנו נורמלי אחרי שלא ראיתי אותו שבוע וחצי!!

זה ממש ממש קצר משהו כמו רבע שעה. והדלת היתה קצת פתוחה..

ואח"כ הלכנו להצטלם יחד..

אני חושבת שזה חשוב הקצת זמן הזה יחד-לבד בחתונה.. (חוצמיזה שבזמן הזה האורחים יושבים ואוכלים מנה ראשונה..)

ולגבי ההינומה אני חושבת שאם ממש עושים חדר ייחוד עם כל ההלכות של הייחוד (מה שפעם היה מקדש כשהיה מביא אותה לביתו וחדר בתוך האולם שאינו סגור ונעול אינו ביתו.) ורק אם זה עומד בכל התנאים של הייחוד אז צריך כיסוי ראש. (או הינומה שתישאר על השיער..)

אם הספרדים לא עושים חדר ייחוד, מותר להם להתנשק כשהם נפגשים בחתונה? (בחדר הסגור אבל לא נעול לדוג'...)

כי אם לא, אז זה ממש הפסד!

לא נעים בכלל וכל רגע מישהו אחר נכנס בטעות.

העיקר שאני לא יצא עם כיסויי ראש.

ככה מצד אחד- היתה להם טיפת פרטיות לשוחח

ומצד שני- לא מחייב כיסוי ראש.

ואז הם חזרו ואכלו בחדר פתוח בצד, והצטלמו וכו'..

כל מילה! אני מזדהה איתך לחלוטין..  (פתחתי ניק חדש כדי לא להחשף..)

לרגע חשבתי שזאת אני ;)

אין לי יותר מידיי מה לחזק...אני בערך באותו המצב...

רק לאמר שאני מבינה אותך מאד ולדעת שעם רצון של שני הצדדים אפשר גם אחרת..

לפעמים כבר לא רוצים אחרת או קשה אחרת אבל זה אפשרי..

ה' לא סתם הפגיש בנינו, שתי נשמות לא קשורות ולא מסתדרות וכל אחד עם המשקעים שלו..וזה לא סתם זה ברור..

רק שכל אחד זה סיבה אחרת, וכנראה שזה ממש התיקון שלנו..

להתחזק מהרגעים הטובים שכן יש לנו ביחד..להעצים אותם!

וזה הזמן למצוא מישהו שיכול לעזור לכם, ששניכם מסכימים עליו זה שווה את המאמצים ואת הכסף!

בהצלחה ממש!

מה שקיבלנו מהסבא והסבתא של בעלי-

אם רבים, במיוחד בערב, לא ללכת לישון לפני שמשלימים!

זה קשה, אבל אני לאט לאט מפנימה כמה הדבר הקטן הזה כל כך משמעותי. (ולפעמים אני מבינה רק בבוקר כמה זה עזר שבעלי לא נתן לי ללכת לישון עד שסיימנו לדבר על זה, לא משנה כמה עייפים וכמה שעות שינה נשארו לנו).

אז איך הם יוכלו ללכת לישון אחרי שמשלימים?!

אני אהיה קצת מעצבנת בשאלה שלי,

ואני לא מתכוונת להפיל עלייך את האשמה בכל הסיפור אם ישתמע שכך..

כשהוא חוזר מהעבודה - איך את פותחת לו את הדלת?

איך את מרגישה בעצמך בסוף יום?

יכול להיות שאת פותחת לו בחיוך רחב,

נותנת לו את הרבע שעה שלו בשקט בלי שאף אחד [גם לא הילדים אם יש] מטריד אותו

ומשתדלת להיות רעננה כשהוא מגיע..

אם כן - אין לי כ"כ רעיון לשינוי המצב..

אבל אם לא-

נראה לי ששווה השתדלות.

בעל ששמח לחזור לבית שלו

יודע שיש לו שם מי שמחכה לו בחיוך וארוחה חמה

מי שיודעת לתת לו את השקט שהוא צריך כדי לנוח ואז להתפנות אליה נפשית

יודע שיש מישהי רעננה ונעימה שתעשה לו כיף להכנס - 

מגיע הביתה עם יותר כוחות ורצון לדבר ולהיות איתה..

אולי זה נשמע וונדר וומן.. אני לא יודעת אם יש לך ילדים או אין לך.

אבל אם את מסוגלת לישון או להתקלח לפני שהוא מגיע, או לעשות משהו שנותן לך כוח ורעננות -

זה נראה לי שווה.

וכמובן לא להתחיל לספר לו כל מה שעבר עלייך היום ברגע שהוא נכנס...

לתת לו רבע שעה - חצי שעה על המחשב/עיתון/ספר/כוס תה..

זמן משלו.

[ואולי מי יודע, הרבה מאוד זמן הוא לא נתן לעצמו להכנס למערה שלו כדי לא לפגוע בך

ועכשיו הוא מרגיש מרוחק יותר מתמיד וצריך את הזמן הלבד הזה?]

אין לי כל כך עצות..

אבל לפי דעתי משהו שמאוד חשוב לדעת זה - שזה מאוד נורמלי שזוגות רבים, במיוחד בהתחלה.

לפי דעתי הרבה מהבעיות של זוגות טריים זה שהם חושבים שהם היחידים בעולם שרבים ככה, אז אם זה ככה אז כנראה אנחנו לא זוג טוב, ואם אנחנו לא זוג טוב אז אולי אנחנו צריכים להתגרש?

וכמו ששמעתי מכמה אנשים - אין זוג שלא עובר לו מתישהו בראש - אולי נתגרש?

זה נשמע ממך שהמצב הוא באמת טוב, אבל כמו כל זוג יש זמנים שיותר רבים, זמנים שיותר לחוצים וכד'..

אני גם מסכימה עם אלירז, אנחנו לא יכולים לשנות את השני, אבל אנחנו כן יכולים לשנות את עצמנו!

תראי מה את יכולה לעשות כדי להפריח את הזוגיות שלכם.

המון בהתחלה!!

מאד טוב שאת "לא רוצה להבין" איך יכול להיות שמתגרשים - את צודקת.

אני מציע שאולי תנסו למצוא זמן ששניכם פנויים, ותבקשי אותו בנחת שאת רוצה לשוחח איתו.

תאמרי לו את היחס החם שלך אליו, שאת רוצה בו, ושכואב לך גם על המריבות וגם על זה שאין לכם מספיק זמן ביחד.

תסכימו על זה שבבנין בית חשוב ה"ביחד". חשוב שתהיה תנועה של התקרבות אחד אל השני, גם תוך כדי דיונים, זה חלק מהבנין המשותף: איך מכניסים את השכינה, המכנה המשותף הגדול, בתוך פרטי הדקויות השונות. זה גם בונה את המידות הטובות.

ותנסו למצוא ביחד פתרונות.

קודם כל - לנושא של ה"ביחד". זמן בשבוע שאתם יכולים לשבת ביניכם, או לצאת, ויכולים להתמיד בו. ומחליטים מראש שבזמן הזה אין ויכוח על כלום. רק מתענינים אחד בשני, משתפים וכו'.

אח"כ תנסו לברר אחד עם השני, למה יוצא לכם כ"כ הרבה לריב. מה ה"מבנה" של זה - ותנסו למצוא פתרונות. למשל, שאם רואים שי ויכוח על איזה נושא - עוצרים, וכל אחד לוקח חמש דקות לנסות להבין מה השני רוצה, ואם הוא יכול ללכת לקראתו במשהו, כמו שהיה רוצה שיעשו לו (את יכולה להתחיל את זה ממך. תנסי כשיש "מריבה" לומר לעצמך - מה יותר שווה, הנושא של הויכוח או היחס הטוב והחברות ביניכם? ולומר לו: אתה יודע מה, בסדר. כדבריך. היחס הטוב בינינו יותר חשוב מהפרט הזה. יתכן שאחרי כמה פעמים, הוא כבר יהיה זה שירצה לוותר..)

זה יכול אולי להתחיל איזושהי "שליטה" על הענין.

ונכון גם לבדוק מתי יש, כמו שאמרת, "10 דקות ביום" בשביל לשוחח, ללמוד וכו'. בטוח שיש. אולי אם תתחילו ממה שלעיל, אולי גם יהיה יותר חשק לכך ואז פתאום יימצא הזמן, זה גם פונקציה של רצון.

להוציא מהשקעים מכשירים שלא בשימוש...

אפשר לייבש את הכביסה ליד תנור/מזגן, וככה מרויחים פעמיים, גם הבית מתחמם וגם חוסכים בהפעלת מייבש..

ראשית ממליצה לך להחליף את כל הנורות בבית לנורות חסכוניות, להוציא מכשירים שלא בשימוש מהחשמל, יש גם מכשירים שמתוכנתים מראש לחיסכון בחשמל, אנחנו למשל עשינו עכשיו מתקן של מי עדן שמאפשר חיסכון בחשמל כלומר מתכנתים אותו שבמידה ולא נעשה שימוש הוא נכבה אוטומטית, אפשר להתקין שעון לדוד מים שידלק אוטומטית לזמן מסוים שמגדירים מראש ויכבה אוטומטית כך שאין סיכוי לשכוח לכבות אותו והוא גם לא דולק סתם וכשאת קונה מוצר חשמלי חדש תקני כזה שחוסך באנרגיה, בצורה כזו את גם מקטינה את חשבון החשמל וגם שומרת על הסביבה!

הן לא מחזיקות 1000 שעות כמו שטוענים שהן אלא הרבה פחות.

יש נורות LED שחוסכות כ-50% ביחס למנורה "חסכונית" רגילה ושנראות נחמדות ואמורות לעבוד פחות או יותר לנצח. קניתי שלוש כאלה ואני מחכה לראות מה יהיה איתן.

ייתרון בולט: הן לא מתחממות כמעט בכלל.

לכבות אורות כשיוצאים מהחדר, לא להדליק חימום סתם, אפשר גם לוותר וללבוש סוודר.

לבדוק מה צריך מבחינת בוילר, ולהדליק לזמן הזה ולא סתם ליותר זמן.

אם יש מזגן - לשים לב להמלצות של חברת החשמל לגבי הטמפרטורות. ושוב, אישית הייתי מעדיפה ללבוש יותר בגדים חמים.

אם יש תינוק, ורק הוא צריך להתקלח, אפשר לחמם מים בקומקום, זה נראה לי יותר חסכוני מבוילר - חימום דוד שלם.

כמובן אם יש דוד שמש - לשים לב מתי צריך להדליק ומתי זה מיותר.

מכונת כביסה, לשים לב לטמפרטורה. אני רגילה לכבס ב30 מעלות. הכביסה יוצאת נקיה. לא צריך לעשות הרתחה סתם.

אמא שלי שנים עשתה הרתחה על 60 מעלות ולא יותר.

גם תדירות הכיבוס יכולה להיות משמעותית. ועד כמה ממלאים כל מכונה (משמעותי גם למים)

זה מה שעולה לי בינתיים

בהצלחה!

הצרכנים הגדולים בבית, בד"כ הם המכונת כביסה, דוד(למקלחת), ותנורי חימום.

פשוט להגדיל ראש איך לחסוך באנרגיה! למשל כשמתקלחים, להשתדל לעשות חופף.. תנור- כשחם אפשר לכבות.. קר? להדליק אחרי כמה שעות שוב. מכונת כביסה- משפחה צעירה, לדעתי, לא צריכה יותר ממכונה אחת בשבוע. (אגב... אם אני לא טועה, מכונסת כביסה צורכת לפחות 3000W )

ולדעתי התאורה היא לא הדבר הקריטי.

שנאי שמחובר לחשמל- תמיד ממשיך לצרוך חשמל- גם אם הוא לא מחובר בצד השני

לכן חשוב לנתק מטעני פלאפון, וכל מכשיר אחר שזולל חשמל

לרגל חזרתך המהירה, לתגובות כאן - 

מנצלים את ההזדמנות לברכת מזל טוב מעומק הלב.

הרבה נחת!

אותו דולק..ושיש שעון את מכוונת לכמה זמן שאת מחליטה והוא קופץ כשהזמן תם..ממליצה!!

וזה מעולה.

טבוע בקיר שהוא מקפיץ ואפשר להדליק את הדוד רק אם מסובבים אותו לזמן הרצוי שיפעל..

ורק שמסובבים הנורה נדלקת (זתומרת שהוא עובד.ץ)

קיצור זה באמת מעולה!!

תודה לכולם. נורות חסכוניות ומכשירי חשמל חסכוניים הם מה שלקחתי מהדיון הזה.

לחסוך במכונות כביסה ובהדלקת הדוד, את זה אנחנו מקפידים לעשות ממילא. אבל באמת חשוב תמיד לשמור על מודעות בעניין. למען הכיס ולמען הסביבה.

הכי טוב שתצחצח שיניים פעמיים ביום ותשאל את חווה דעתה על כך (האם לך יש ריח רע או שלא)מקסימום היא תתחיל לפתח שיחה על כך

תבדוק אם במקרה לא אכלה ..

שרעבים או שפשוט לא אוכלים זה קורה..

ואז כדאי להכין לה משו לאכול...

קנדידה במעיים, דלקת בפה, תזונה לא נכונה או סתם הזנחה. חשוב מאוד מאוד לבדוק!!!

את כותבת מה הוא לא.

מה הוא כן?

האם הוא כן מאמין בדרכו שלו?

האם קיום הלכות חשוב לו?

האם בית של תורה חשוב לו?

לא צריך שעבודת ה' תהיה זהה.

צריך שתהיה מטרה משותפת, הסכמה על עקרונות משותפים, וכיוון משותף.

תראי, ברמת העיקרון ישנם גם זוגות של דתיים וחילוניים, אפשר לגשר על פערים כל עוד יש לכם מטרה משותפת אחרת.

וכל עוד יש לשניכם פתיחות, הקשבה, דיאלוג נכון ובריא ואתם יודעים איך לריב ואיך לפתור דילמות ביחד.

זו לא הפעם הראשונה שאני נתקלת בסוג התלבטות כזה...אני לא מבינה גדולה אבל שמעתי כבר מכמה זוגות(משפחה וכו'...)

שאחד הסיבות לכך שהם התחתנו היה שהאשה היתה "מעל" האיש ברוחניות ..כלומר הבחור במקרה הזה ראה את זה לפני חתונה ורצה להגיע למצב שהוא יהיה כמוה..

כדיברתי איתם אחרי חתונה הם אמרו לי בפשטות-אני לקחתי אותה כדי שתחזק אותי.

כמובן שזה תלוי מאוד באישה,שאיפותיה בדרך שהיא מובילה,ולאן היא חותרת,וגם כיצד היא עושה זאת,

אבל זה כמובן ממקום מאוד מודע.

היייתי מציעה שתדברי איתו על זה לראות האם הוא מודע לזה ומה השאיפה שלו קדימה.

האם הוא רוצה 'להתחזק' או שטוב לו ככה.זה משנה הרבה את פני הדברים.

בהצלחה!!

אחרת הייתי נשארת מזה מצומצמת!!

[למרות שהייתי בטוחה בהתחלה במליון אחוז שעולמי הרוחני גדול משלו ושואף רחוק יותר משלו]

גם במידה שזה נכון - 

שהאישה "מעל" האיש במקום הרוחני - 

זה מקסים ומצויין!

אישה דוחפת את הבעל לעבודת ה' ונותנת לו כוח וחיות בזה!

אל תתנגדי לשום דבר שנמצא בו.

אחד הדברים היותר מאיימים על גבר (ובכלל על אנשים) הוא שמנסים לשפץ אותם/לשנות אותם.

עם גבר מתחתנים כמות שהוא.

כשרוצים שילך לישיבה/לתפילה/ יתחזק במשהו/ילמד איתך מספר מסויים

(אולי יאיר לו משהו שאת רוצה שישמע הרבה זמן)-

מבקשים:

1.באופן ישיר! (בלי רמזים, עיקופים ובלי הסברים למה את מבקשת)

2. בצורה כזו שידע שהוא יכול לענות לחיוב או לשלילה ואת תקבלי זאת בהבנה ובשלימות (לא תיפגעי או משו)

זה ממש תלוי אופי של האישה...

אם היא אישה חזקה באופי ובדרכה אז את צודקת, היא יכולה להיות מעליו ולנסות "לקדם אותו" מבחינה רוחנית..

אבל-

אם היא אישה פחות חזקה שיותר מושפעת מאשר משפיעה (אני כזאת וניראלי שרוב הנשים כאלה יש מצב גם שאני טועה אבל ממה שאני רואה..) אז חבל להסתמך על זה שהאישה תעשה ממנו בעל אוחני משפיע..

אני מאד דוסית ויש לי שאיפות  ובעלי הרבה יותר ממני ובזכותו אני מתקדמת..

אני לעולם לא הייתי מסוגלת למרות כל רצונותי להכניס כל הזמן רוחניות והתחזקות ותמיד לעבוד על זה..! קשה בעולם שלנו לא למעוד לפעמים.

אז צריך ממש לחשוב על זה ולראות זה תלוי בהרבה נסיבות שהיא צריכה לבדוק עם עצמה.

אגב גם שנינו מאד שונים בעבודת ה', אני יותר מתחברת חסידות הוא יותר הלכה, דינים וכ''ו..וזה דווקא טוב, אנחנו משלימים אחד תשני..ובזה אני מסכימה איתך לחלוטין..

אישה בשום פנים ואופן לא "מעליו" וגם לא "מקדמת" אותו..

כמו בכל זוג - יש דברים שהיינו רוצים לראות בבן זוג שלנו יותר! (ז"א דברים שכבר יש בו שהיינו רוצים שיתגברו)

לחלוטין לא התכוונתי שהאישה תהיה המשפיעה הרוחנית שלו-

זה לדעתי גם לא נכון לזוגיות.

מה כן?

כן לתמוך בו, לתת לו את הכוח, לפרגן על הדברים שאוהבים בו, ואם רוצים משהו שהוא לא יודע עליו - לבקש בפשטות.

למשל הוא מאוד שכלי, והיא חסידות ורגש (כפי שכתבת)

היא מרגישה שחסר לה הצד הזה שלו.

היא יכולה לבקש באיזה ערב רגוע ללמוד איתו פסקה מהתניא, מליקוטי מוהרן או נתיבות שלום

אם זה מגלה לה בו צדדים מעניינים מה טוב, ואם לא - היתה להם שעת איכות משותפת וקדושה..

יכול להיות שהוא יתחבר וזה יפרה אותו יכול להיות שלא.. וכמובן גם הפוך, אולי בא לה ללמוד איתו הלכה

ואז לגלות את הפנים העדינות שלו בתחום הזה דווקא.

בכל אופן - לא צריך להיות אישה דומיננטית בבית בשביל זה..

ואסור לחוש עליונות כלפי הבעל בכל תחום, זה פגם במידות בעיני..

אז ממש לא התכוונתי לזה.. אם כך יצא

ותודה לך- הוד ותפארת שעזרת לי להסביר.

לכל אחד זה מופיע אחרת.

אני מאד ירדתי אחרי החתונה בזכות החיבור לבעלי והעצות הטובות של לא להוביל, להתבטל, לקבל, לא לשנות.

איבדתי את כנפי הרוח ודעכתי.

החגים לא כמו שחלמתי עליהם ולא השבתות.

שיחות לא הניבו כלום.

בגלל טרחות הבית והילדים - אין לי זמן לרוחניות מבחוץ.

מה כן?

זוכים לבנות הכל מלמטה, מחדש, מבררים כמו עולים חדשים.

אי"ה נהיה יותר מבוררים, אמיתיים, רוחניים של אמת - מתוך עשיית חסד והצמחת אהבה איש לרעהו. מתוך בניין עולמם של הזאטוטים ומה שהם יביאו מהגנים ובתי הספר והחברים...

לאט לאט.

בסבלנות.

באמונה...

את יכולה פשוט לכתוב מה מטריד אותך.

שהוא יבש ולא רגשי ומשעמם.

אחרי החתונה הוא השפיע אהבה בכל זמן ודרך.

הוא התגלה כמתוק ומצחיק ברמות על.

הוא פתוח ממש ועושה שטויות שלא חלמתי...

ומביא לי דיבורים שלא ידעתי שיש לו גישה כזו לתורה ולנפש האדם...

פשוט רומנטיקן ואומן חסר תקנה!..

"אולי הוא/היא לא הכי מתאימים", וכד'

לפני החתונה הוא היה מצחיק ברמות על ופתוח ומקסים..

ואחרי-

רומנתיקן?? ממש לא!!

מצחיק? גם לא.

יבש כמו הנגב!!!

ותמיד הוא אומר לי-

אני יודע שאת רוצה שאהיה משוחרר כמו בפגישות שלנו..פשוט קשה לי!!

ואחרי החתונה הוא גילה כמה אני ממש ממש זורמת.. כי לפני החתונה זה פשוט לא היה שייך והיום כשיש פחות בעיית צניעות אז מותר

חשב שאני תמימה כזאת..

ואז עכשיו תמיד הוא בהלם..ממני..חח

הוא חוזר בתשובה 

בעלי בצדיק מבקש ממני לבדוק מדי פעם היסטוריה, לעשות חסימות וקודים וכו.

אין אפוטרופוס לעריות.

אני לא יודעת למה הוא מכור (וזאת ההגדרה..) למחשב.

אבל בין אם זה בגלל דברים כאלה (שכדאי לבדוק בעדינות) ובין אם מסיבות אחרות,

הוא צריך טיפול.

אברך תפילות תורה (אפילו נחשב בין השפיצים בכולל) והכל אבל די מכור לאינטרנט

מהנסיון האישי זה יכול לנבוע מממס' גורמים שונים אחד או כמה:

א. לא מתאים לו להיות אברך > שיעמום > חיפוש עניין > מציאת עניין באינטרנט שהוא חלון לעולם ומלואו

ב. בעיות אישיות איתך / עם מישהו אחר קרוב / מצוקה > חיפוש פינה נעימה > מציאתה באינטרנט

ג. סקרנות ורצון לבליעת מידע רב > מציאת כר פורה לכך באינטרנט

אצלי אישית זה די טופל וגם התמלאתי בעיסוקים חשובים אז יש לי פחות זמן

מקווה שעזרתי קצת

עם כל מה שדיברתי איתו הוא לא מרגיש שזה בעיה

אם הבעיה היא זוגית, אז אישתו היא הבן אדם האחרון שהוא ירצה לקבל ממנו 'מוסר'

כי בעיניו היא הגורם שהכניס אותו לבוץ

לא נראה לי שבינו לבין עצמו הוא חושב שאין בעיה אז אולי השיח הזוגי לא בריא..

אם אתם נשואים כמה שנים, את יכולה לתת לעצמך כמה תשובות בעניין וגם אם זה לא קשור לזוגיות ת מן הסתם מכירה אותו ויכולה לשער איך הוא בעיני עצמו ואיך הוא מוצא את עצמו בחיים

בפלאפון אין לו אינטרנט

טוב לא נציק...

בס"ד 

בדיחה מהרב הרוש (את משפחה שלו?)

מעשה באישה אחת שניקתה את הבית לפסח ומצאה איזה קומקום עתיק של סבתא שלה. ניקתה אותו ולפתע יצא משם שי"ן דל"ת איום ונורא (יענו ג'יני) "גברת מזל טוב! יש לך משאלה! כל מה שתרצי, אבל רק אחת אח"כ אני מתחפף" חשבה האישה ואמרה לו "אני רוצה שבעלי הכי יאהב אותי, תמיד יתעניין בי, ויחשוב שאני הכי בעולם" מה עשה השד?

-הפך אותה לאייפון!!

חחחחחחחחחח 

חוץ מזה... בהצלחה, אנחנו איתך, ישועות בקרוב  

זו התמכרות.

אני מניח שזה הגיע בהדרגה.

אם הלכתם ביחד ליעוץ - אני גם מניח שאת לא צריכה לייחס את זה "אלייך".

לדעתי, את צריכה לבקש אותו יום אחד לצאת ביחד לאיזה מקום, שאתם יכולים לשבת בו בשקט (ואין שם מחשב ש"מפתה" לרוץ אליו). תגידי לו שאת גם רוצה שפעם תצאו קצת ביחד, וגם לדבר איתו על דברים שחשובים לך.

אם מצליחים, אז קודם כל - תתעניני, איך הוא מרגיש בכולל, אם הוא מרגיש שזה מתאים לו וטוב לו (נתון חשוב. אמנם לא בהכרח זה קשור, אבל לעיתים יתכן כמו שמישהו כתב כאן, ששמחה במה שהוא עושה והרגשת שלמות עם זה - יכולה לעזור קצת).

אח"כ תשוחחי איתו בענין. בנחת, לא ב"מתקפה". תגידי לו ששמעת שבאמריקה ארגון בריאות הכיר באינטרנט בפרופורציה מסויימת כ"התמכרות". תגידי לו שישים לב - כמה היה יכול להיות נחמד אם במקום כ"כ הרבה שעות במחשב, היה לכם יותר זמן ביחד, היה מרוויח גם קצת "סדר ערב", ישן יותר טוב.

תציעי שיקבע שעות-שימוש מוגדרות, סבירות, שהוא מעונין; כשאתם יושבים בישוב הדעת, לא כשהוא בתוך זה - ומעבר לכך אתם מחליטים שזהו. שהוא ישלוט על הזמן וישתמש במחשב, ולא המחשב ישלוט עליו.

ותחליטו, או שאת מוכנה לעזור לו, בכך שאת מזכירה לו כשעבר הזמן (וזה סיכוי קלוש שיעזור..), או שתתקינו "תזמונטו", שמנתק את האינטרנט לפי קביעת זמן מראש, ושתסכימו ביניכם שהסיסמה של התזמונטו תהיה אצלך, כיד לעזור להתגבר על ה"התמכרות" הזאת, בהסכמתו. לא כדי "לשלוט" עליו.

ותראי לאן זה הולך. נקוה שיעזור. אם לא - אפשר לפנות לייעוץ ספציפי עם מי שמתמחה בגמילה מדבר כזה. זה נראה יותר שייך מיועצת-נישואין.  כמו שיש להניח היה עושה אם היה מכור לעישון והעישון היה מפריע לבית.

אחרי שיגמל מזה - יש להניח שממילא כבר יהיה יותר קל לבנות ביניכם בזמן שיהיה.

שילך ליעוץ,תסבירי לו שזה קשה לך ושזה התמכרות וכו' וכו'

יש את האתר הזה שיכול מאוד לעזור

http://www.gye.org.il/

בילוי ממושך מול מחשב נחשב התמכרות לכל דבר ועניין,

לדעתי התחיל כסוג של בריחה (ממך? ממטלות הבית?) ונמשך ונמרח ללא רצונו.

שלושת האופציות של האנונימי השלישי, זה שהיה "בול באותו סטטוס" יכולות לשפוך אור על מצבו.

אני מציע לבדוק אותן היטב היטב, כדי להבין מהיכן נובעת הבעיה

ורק לאחר מכן לנסות בדרכי נועם (ואולי גם בעזרת צד ג') לפתור אותה. 

אני גם לא מבין מה טעם בחסימה וסיסמה של "רימון" אם לדברייך הוא פותח אותה באופן קבוע.

במקומך לא הייתי סומך עליו שהוא נכנס אך ורק לאתרים כשרים. ביחוד לאור העובדה שהוא מודע לחסימה אבל עוברדרכה כל פעם מחדש..

לא חושד ומאשים, אבל בהחלט חושש, כמו בעניין שמיעת לשון הרע.

ללסמוך עליו

'בן תורה' יש לו חיסרון מאוד גדול אחרי שתקופה ארוכה הוא היה כל היום בישיבה ופתאום מגלה את נפלאות הטכנולגיה הוא נופל הרבה יותר עמוק מאשר מי שלא כ"כ בן תורה.

ולכן הפתרון הכי טוב והא קצת קיצוני - להוציא את המחשב מהבית לגמרי.

ואם צריך אותו בשביל עבודות תעבדו קשה בלהסתובב אצל אחרים בשביל השלום בית.

אחר תקופה שהכל יזרום על מי מנוחות ועדיין תהיו ממש צריכים תכניסו בשלבים עם ייעוץ ותנאי ברזל.

אבל גם לא לחשוד בו ולהאשים אותו.

כמו שטענתי קודם, לדעתי הנוסחה לגבי הלכות לשון הרע תופסת גם כאן: להאמין - לא, לחשוש - כן.

יש פתחי מקומות מוסיימים שבהלכה כתוב שאסור לעבור מולם מפני החשד.

בימיינו אין הרבה הבדל בין פתחי בתי הבשת לאינטרנט.

הדבר נוגע כמובן למי שמבלה באינטרנט ולא מי שעובד בו.

לא חסרות היום דרכים לפרוץ או לעקוף חסימות

השאלה היא אם הבחור להוט לעשות זאת

אם טוב בבית יהיה לו פחות קשה לשמור על עצמו

מנסיון מר...

לא חושבת שיש לאן לברוח מהבחינה הזו.
קחי יוזמה לידיים-

זכרי שאת יכולה להוביל המון דברים 

"חכמת נשים בנתה ביתה.."

בוקר וצהריים- תוכלי להכין למשל, ארוחת צהריים וערב וכך תשבו ותבלו את זמנכם במשותף

ערב- ליזום ערבים זוגיים, טיולים קצרים, שיחות וכו'.

כלומר : מצאי לך דרך למלא את החללים הללו שהוא מנצלם לטובת המחשב

ולייעל אותם לכיוון נכון.

לטעמי, זה לא יפתור את בעיית המחשב לחלוטין

אך יצמצם את הזמן שהוא מבלה למולו בהרבה.

ראשית מה שהרב דן כתב זה חשוב מאוד, האם ניסית את זה?

שנית, חשוב שתדעי שאין לי ספק שגם לבעלך לא טוב במצב הזה

הרי גם הוא רוצה זוגיות וקשר עם אשתו (ועם הילדים?),

אבל כנראה שהוא התייאש מזה. או בגלל שהוא לא מאמין בכוח שלו,

או כי הוא לא רוצה, כי רע לו מחוץ למחשב, האם יש בכוחך לגרום

לכך שהמציאות שלו מחוץ למחשב תהיה מספיק נעימה ומפתה יותר מהמחשב? 

יש אנשים מומחים לזה שיכולים לעזור לו, אם תצליחי להגיע איתו לשיחה משמעותית,

כשאתם פתוחים ובמצב טוב, אולי תציעי לו להתייעץ עם אדם כזה. 

נקודה חשובה מאוד, לא תמיד יש בכוחנו להביא לשינוי אצל השני,

אבל ה' יתברך רואה בצרה שלך והתפילה שלך יכולה בהחלט לעזור.

כשאת מדברת איתו, תזהרי לא להשמע מאשימה, אל תדברי עליו אלא עלייך

על הכאב שלך, על כמה שאת אוהבת אותו ורוצה בחברתו,

במיוחד תרבי להסביר לו כמה שאת זקוקה לו. זה נקודה ש"שנוגעת" בגבר.

הקושי הכי גדול לקום ולעשות שינוי ממצב כזה נובע מהכאב הגדול של האדם לראות את עצמו נשלט ע"י המחשב.

עדיף לו לשקוע ולא לחשוב על זה ולא לעשות שינוי.

לכן אם את רואה שהוא כבר מודה שהוא בבעיה, ומראה על רצון לשינוי 

תני בו הרבה הרבה אמון. תגידי לו שאת מאמינה בו ובכוחות שלו

אל תבחני אותו פשוט תהיי שם בשבילו. 

בהצלחה!

ב"ה אני יוזמת ומצליחה ליצור זמן איכות של שנינו.

אני מנסה להגיע לשיחה עמוקה שתוביל להבנה שצריך שינוי ומשהו כאן לא מתנהל כשורה.

תתפללו עלי שאצליח.

שוב תודה.

מה הוא מחפש במחשב? אם חדשות או דברי תורה או פורומים או סרטונים, כשרים כמובן.או סתם שיטוט מקישור לקישור?

תשאלי אם הוא רואה בזה תועלת. תתענייני בכנות מה התועלת. תשבי לידו מידי פעם כדי להראות שאם אותו זה מעניין אז גם אותך. וגם אולי ככה תוכלי להבין מה החויה שלו.

אם הוא לא רואה את הנזק אז שישתף אותך בתועלת 

מעכשיו יש רק דיבורים על תועלת ולא על נזק . זה בשביל האמון המחודש שאת לא המורה שלו אלא אשתו 

 אני משתתף  איתך בהנחה שהוא רואה רק דברים כשרים ! !

בחור ישיבה מוחזק בכשרות בפרט אם הוא בעלך !

ובכלל מה יתן לך לחשוש ? רק לחץ ומתח ושברון לב. לא שום דבר חיובי (נכון שלא כולם מסכימים אבל ככה יותר נוח)

החסימה של הרימון נראה לי שגם הכי נמוכה לא מאפשרת דברים אסורים (אמנם לא גלאט)

אפשר להעלות את החסימה כדי שלא יאפשר יוטיוב, לא בגלל התכנים אלא בגלל  ההימשכות לעוד קצת ועוד קצת עד שנגמר הזמן אפשר לשבת שעות בלי להתקדם בכלום בחיים וכנראה שזה מה שמפריע לך

ובצדק ! ! !

 העניין הוא לא שתקחי על עצמך לתקן אותו ותסבירי לו שחייב פה שינוי מהותי כי כל הדיבורים האלו יפלו על אוזניים ערלות

כנראה שחסרה לו המודעות למחיר שהוא משלם על כל שעות המסך האלו . אבל אמירה לא תעזור אלא רק תעבה את החומה שמתחילה לחצוץ ביניכם ועכשיו את בחוכמתך תפילי אותה לגמרי

אני בטוח שבשבת הוא יותר בנחת כי אין לאן למהר אז תפרגני לו על האוירה הכיפית בשבת או בסתם ערב שכן הצלחת ליצור אוירה רגועה אפילו רק לזמן מוגדר.ואפילו מחוץ לבית 

אזהרה ! ! כשמפרגנים אסור לעקוץ  זה צריך להיות נטו פירגון ולא כלי להשיג מה שאת רוצה!

אמת ! זה מוזר להגיד משפט מלא בטוב בלי הפאנץ' בסוף, אבל אחרי כמה שבתות וחצאי שעות איכותיות שיצטרפו מחדש לבניה של רוגע ועומק בביתכם והמון פירגונים רק על הטוב שהוא מעניק לך ועל הנחת שהוא משרה  (בלי להזכיר שהיום היה כיף לא כמו אתמול שהיית לחוץ לחזור למחשב) את תראי או אחר בעיניים שלו

חזקי אותו לאט ובסבלנות , אל תנסי לנתק אותו מהמחשב אלא תיצרי בצורה טיבעית חיים מעבר לו, בהדרגה.!

תאמיני בו !  תזרעי בו כוחות !  תחזקי את החיובי ! תוסיפי אור ! החושך ממילא יברח 

אגב, גם מי שלמד שנים בישיבה יכול פתאום להישאב לתוך מחשב. ובאותה מידה גם להתנתק ממנו. אז בעלך נורמלי לחלוטיןן.

בהמשך אפשר לדבר על חינוך ילדים ומה נרשה להם באינטרנט ומה לא ומה אנחנו שונים או לא שונים מהם.

הן מבחינת הגבלת תכנים והן מבחינת הגבלת זמנים. 

השאיפה היא להוביל אותו לרצות מעצמו לנתק או להוציא או להגביל את הכלי המורכב הזה בבית  כי לא תמיד התועלת מצדיקה את המחיר

סוד ההצלחה הוא סבלנות והתמדה שלך ולא לעקוץ ולהגיד לו שזו בעיה כי זה מחזיר כמה רמות אחורה

סליחה על ההשוואה ובאמת שאין בזה שום זילזול אבל ממש מקביל לחינוך של נער מתבגר שאסור לבוא מולו באופן חזיתי אל מצד אחד להבין את העולם שלו ולדבר עליו רק בחיוב ולא בשלילה ומצד שני לזכור שהמטרה היא להוביל אותו לעצמאות בדרך שאנחנו בוחרים לו

ו

כל הכבוד לך על הזיהוי המוקדם של התופעה זה ממש טוב שהוא שומר על הסדר יום שלו למרות שההפסקות לא מנוצלות

אם תראי שהתופעה ממשיכה או מחריפה אל תהססי לפנות לרב שלו שיעורר על כך בישיבה ברמה הכללית או האישית  לפי שיקול הדעת.

חכמת נשים !

בהצלחה רבה 

זמן איכות של שניכם זה מצוין.

את נראית כאשה עם כוחות נפש, ועם הרבה רצון לבנות את ביתך.

ה' יעזור לך להצליח בכך,

ואנו נתפלל,

אבל,

להערכתי, שיחה בינכם לא תעשה את כל העבודה.

בעלך, כפי הנראה כבר אחרי השלב הזה,

הוא כבר בשלב של חוסר שליטה,

כלאמר, הוא יכול אלף פעם להבטיח לך ולעצמו שהיום הוא לא ישב על המחשב, או שעוד חמש דקות הוא קם וכו' -

אבל ההרגל חזק ממנו!

השיחה בינכם אמורה להביא, לא להבנה כמה המחשב לא טוב לו, לזוגיות, למשפחה,

יתכן שהוא יודע לאמר זאת לא פחות טוב ממך!

השיחה אמורה לכוון אותו להעזר מקצועית בגמילה מהתמכרות.

כן! מחשב זה לא רק מנהג רע. זה לא הנושא של מי חשוב לו יותר את או המחשב, זה כבר לא נתון להחלטתו!

למחשב יש מאפיינים של גורם ממכר.

ככל שתקדימו להעזר - כן ייטב לשניכם.

המון הצלחה!

נ.ב. אני ממליצה לכם ולכולם לשקול חסימה של נתיב. היא די "מעצבנת" וחוסמת המון, אבל בו זמנית מגנה מנפילות לאזורים לא ראויים, אפילו להצצה של רגע בהם.

זה קורה, מובן וניתן לטיפול - סוג של התמכרות שניתנת לטיפול.

יודעת מה עובר עלייך, אני באותו מצב כמו שאת מתארת.

אם את חושבת שהוא מסתכל במקומות לא צנועים, אז כנראה שיש לו את הבעיה כמו שיש להרבה גברים

ביניהם לבעלי, שזה נקרא מכורים ויש לזה פיתרון...

אשמח להיות בקשר פה, ולנסות לעזור לך.

בהצלחה

התמכרות למחשב/אינטרנט.

אני חייב לומר שגם אני, כשזה ניתן לי, מסוגל "לצלול" למחשב שעות בלי שאוכל אפילו להגיד אח"כ מה עשיתי שם. לא חלילה דברים לא צנועים, אלא התגלגלות באתרי תוכן, אפילו אם בעיקר תורני, וגם חדשות, וויקיפדיה -- הדברים כשלעצמם לא פסולים. אבל השקיעה ואי מתן חשבון כן.

אינני מכור חו"ח אבל בעיקר כי אין לנו מחשב שמחובר לאינטרנט בבית. גם לא רימון. יש מחשב לא מחובר לצרכי לימודים, לכתיבת עבודות וכו'. אם אשתי צריכה אינטרנט זה באולפנא ואני בעבר במקום העבודה או מקום ציבורי אחר שמדרך הטבע לא יכול לבזבז הרבה שעות. (כעת אני כותב ממקום העבודה הקודם שאני מגיע אליו אולי פעם בשבוע). בעיקר לא בערב שיש להקדיש כמובן למשפחה.

אם תוציאו את האינטרנט יהיה קשה מאוד כמו כל טיפול גמילה ואולי תישברו ותחזרו, אינני יודע מה. אבל אם לא יהיה זה הפיתרון הכי פשוט.

איפה אתם גרים?

אני מנסה לדמיין אם בעלי ואני היינו גרים במרכז תל אביב, או במקום שיש המון חילוניות,

למה שלא יהיה לנו אווירת שבת בבית?

שירי שבת, בית מצוחצך, אוכל טעים, לקרוא ביחד פרשת שבוע, לשיר שירי ארץ ישראל..ועוד המון! 

ממש לא נותן לך לחשוב שאין אווירת שבת.

אם בנתיים האווירה בחוץ היא לא מי יודע מה, תגרמו שהבית יכפר על בחוץ (:

שהוא כמו מרכז ת"א, על כביש ראשי. סוגרים חלונות, מדליקים מזגן, לובשים חגיגי, מפה לבנה, הבית נקי, האוכל טעים שרים שירי שבת ויש אוירה של שבת!

זה לא הסביבה, זה הכל בפנים גם בלי לצאת בכלל מהבית, והתפילות בבית כנסת פה בכלל לא לרוחנו

ומשפיעים על השכנים קצת ידישקייט, הם לא מפסיקים להגיד כמ הטוב שבאנו לגור כאן

*לתכנן כבר מאמצע השבוע (ויש אומרים כבר ממוצאי השבת..) את ההכנות לשבת!!

*גיהוץ, כביסה וכדו- אלו דברים שכדאי לעשות לפני (ימים א-ד)

*להתחיל לבשל כבר מיום חמישי

*אפשר להקדים וכשיש לך זמן- לברור אורז, לנפות קמח, לשטוף חסה ושאר ירוקים וכדו...

*מה שלי עוזר- רשימות!

אני רושמת מה שיש לי לעשות ומתקדמת בקצב יחסית מהיר (בלי מריחות והפסקות בין לבין) ומסמנת וי ליד כל משימה שבוצעה.. שווה לי לעבוד קצת בלחץ למשך שעתיים שלוש, ואז להכניס שבת בנחת

*דבר נוסף- אני הייתי מבשלת המון מנות ועם הזמן הבנתי שאין צורך בככ הרבה אוכל. 

*אמא שלי ממש הקפידה להדליק נרות בזמן. אין אצלה הדלקה ב18 דק. אני חושבת שזה ממש עוזר אם את בודקת מראש מתי זמן ההדלקה וקובעת לך דד ליין 10 דק לפני שבת.

*וכמובן, סיעתא דישמיא. לבקש על זה.

בהצלחה רבה.!

ככתוב: ששת ימים תעשה מלאכתך. פעם בקמץ ופעם בצירה (תבדקו בחומש. אין לי זמן לפתוח כעת)- אתה עושה ומה שעשוי עשוי מאליו. לא ממך.

מה שמספיקים - זה מה שצריך.

אם לא היתה נכנסת שבת - היה אפשר לעבוד עליה עוד יממה שלימה...

והההבדל בין קבלת שבת בחורף ובקיץ גם משפי על משך ורמת הלחץ.

נו? אז...

תודה.

לאפות עוגות ולהקפיא

לכתוב, לפרטי פרטים מה את מתכננת וצריכה לעשות לקראת שבת

כולל מה לבשל, ופשוט לדבוק ברשימה

מבלי לזלוג לכאן או לכאן..

בדוק ומנוסה

כביסות מתחילה ממוצאי שבת או ראשון ומסיימת רביעי.

קניית ירקות לבישולים ביום רביעי.

חמישי  בישולים ומסיימת עד הצהריים, בזמן שמתבשל אני שוטפת את הבית. אחרי הצהריים הבת עושה קניה לשבת - שזה חלות,

שתיה, מיץ ענבים, ממתקים וכו' ... 

שישי נשאר לי לעשות רק קוגל, ופתיתים. וקצת לסדר את הבית.

הבית לא חייב להיות עם הריח של ישר אחרי השטיפה.

האוכל לא חייב לעבור ישר מהכיריים/התנור לפלטה.

החולצות לא חייבות להיות עדיין חמות מהגיהוץ.

וכו'..

לנסות לפזר כמה שיותר לכל ימי השבוע! (יש בזה גם משהו מיוחד להתארגן כל השבוע לשבת..)

אפשר אפילו להכין כבר ביום ראשון ולהקפיא את רוב הדברים.

סלטים מבושלים נשארים טובים גם אם מכינים כמה ימים קודם.

ברור שלכל אחד יש את ה"שיגעון שלו" למה שהוא חייב לעשות ביום שישי (נגיד אני חייבת להכין תפו"א דווקא ביום שישי, לא אוהבת את המרקם שלהם אחרי שהם במקרר..) אבל צריך לדאוג שהשיגעונות לא ישגעו אותנו..

והעיקר - להחליט על שעה שאחריה אתם לא עושים כלום! רק מקבלים את השבת בנחת!

אם באמת עומדים בשעה הזאת אז פשוט לומדים לוותר על דברים שבאמת לא כל כך חשובים כמו שחשבנו (כמו להכין עוד סלט למרות שיש כבר 4 סלטים..) ולהיכנס לשבת בנחת..

זה כמעט בלתי אפשרי.....

את הבישולים אני עושה ביום חמישי בלילה ומשתדל לנקות ככל האפשר. השבוע למשל הילדים החמודים שלי הבריקו את הבית עד שחזרתי מהעבודה וככה לא נשאר כמעט כלום לארגן.

בס"ד

רביעי אנחנו עושים קניות ויושבים על התפריט.

חמישי אני מתחילה לבשל + לאפות 

אם אנחנו לא גמורים אז גם שטיפה ואם לא אז בשישי..

עורכים שולחן .

ואז יום שישי זה היום כייף שלנו! יוצאים לטיול להסתובב או סתם קמים מאוחר

מפתיע שלפעמים 3 סירים יספיקו בכיף לכל השבת. (אצלנו בשבתות חורף ואחרי לידה מסתפקים בשמחה במרק, דג, אורז וחמין.)

גם לא כל הנקיונות חיבים להיות דווקא עד שבת. גם ערימת כביסה לא מקופלת שורדת את השבת.

נו, העיקר לא להיכנע ליצר הרע הזה של סוף יום שישי ולא להגיע למצב של מריבות וצעקות.

שווה אפילו להתקלח אחרי הדלקת נרות בשביל לא לריב.

אם המים שבדוד לא חמים מדי, ז"א ברמה שאפשר לסבול אותם, אפילו שהחום זה חום שהיד סולדת בו, אפשר להתקלח איתם, כי אין פה חשש בישול..

במים חמים.

אולי יש בזה דעות שונות, עכ"פ זה מה שידוע לי מפוסקים.

וזה כולל מים שחיממו אותם לפני שבת ולא קשור לדוד שמש או דוד חשמל וכדו'

הם יבשלו את המים הקרים שנכנסים לדוד..

ועיין פה -http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=644

יש דיון האם מותר להשתמש במים חמים מהדוד

משום חשש בישול, ועל זה הוא מדבר שם

אבל חוץ מזה יש איסור על עצם ההקלחות במים חמים

מותר לרחוץ יד או רגל במים חמים אבל אסור את רוב הגוף

בלי שום קשר לבישול

להתקלח ביום שישי בבוקר!

אני מכינה את הבית לשטיפה ביום ה בערב. ביום שישי קמה מוקדם (יש ענין כזה בהכנות לשבת) ושוטפת את כל הבית.

אחרי שהילדים יוצאים אני מתקלחת ומוכנה לשבת. בחורף זה חוסך כ"כ הרבה לחץ של מקלחות ברגע האחרון! ואני

רגועה כי אני כבר מוכנה.

גם את הילדים אני מקלחת לשבת ביום ה בערב ואז לפני שבת שוטפים ידיים ופנים, מתלבשים ומוכנים. ואת זה אפשר

לעשות אחרי הדלקת נרות אם לא מספיקים... בחורף הם במילא לא מזיעים ולא כתוב באף מקום שהשיער צריך להיות

רטוב בכניסת שבת...

אולי זה לא הכי מומלץ. אבל נראה לי שזה עדיף מלהכניס שבת בזמן בליווי מריבה ומתח.

טקס "בואי כלה בואי כלה" מתקיים אצלנו מול השמש השוקעת בהשתתפות כולם...

אנחנו מאחרים לכל דבר! צריך לעבוד על זה.. לעשות חלק מהדברים לפני.. ולא להשאיר הכל לרגע האחרון.

צריך להבין שיום שישי הוא לא יום למשימות מעבר להכנות לשבת 

לא עושים חלונות לא יוצאים לטיולים לא עושים פסח בבית ולא את כל המשימות שדחינו כל השבוע

פשוט מתכוננים לשבת

כבר אמרו שאם את עובדת בשישי אז אפשר להתכונן עוד מיום ה' וכו... 

אבל כלל ברזל : יום שישי הוא לא שטח ההפקר של כל השבוע כי אחרת באמת השבת תגיע באיחור ובלחץ

ברצוני לשתף בחשבון ששמעתי ואהבתי:

אם אפשר להכניס שבת ב4 אז אפשר להכניס ביותר נחת "אם רק היתה עוד רבע שעה" 

ובכן קבלו על עצמכם ש4 ורבע זה הגבול ומכאן ואילך זה מעבר לגבול כלומר אנחנו תמיד מוכנים לשבת ב4 ורבע.

אפילו אם שבת נכנסת ב4:30 ואפילו אם שבת תכנס ב7:30 !!!!! 

בזמן הנותר אפשר לעשות הכנה רוחנית לשבת או אפילו "סתם" משחקים רגועים עם הילדים כך שהשבת תכנס ברוגע.

זה רק עניין של סדר עדיפויות והחלטה אחת  

אנחנו הצלחנו לעמוד בזה תקופה  והיה ממש נפלא , בגלל גורמים חיצונייים לא הצלחנו תקופה ועכשיו שואפים לחזור לזה עם השעון שמתקצר ויתארך אח"כ 

כמובן שזה רק אם אתם יודעים לנצל זמן של נחת...

כל מה שלא מאבד את טעמו לעשות כמה שאפשר קודם.

(לא יאומן שאני אומרת את זה.. הנה גם מרוקאית למדה משהו מאשכנזים)

עד רביעי כביסות, וברביעי גם שטיפה כוללת ורצינית, חמישי מבשלת ואופה (רק עוגות, לא שמרים והתעסקויות עם בצקים)

ושישי בבוקר שוטפת מטבח.

להגיד את האמת?

עוד לא הצלחתי להכניס שבת בנחת.

אבל הברכה הזו מגיעה בסוף.

וגם בדרך לומדים לקבל בענווה את התוכניות של הקב"ה, 

להבין שאני לא בשליטה מלאה על הזמן ועל תוצאות הביצוע.

והכי הכי חשוב -

לדעת שאת מושלמת גם אם אין 20 סוגי סלטים, אלא רק 5 מתוכם שניים קנויים.

שאת אהובה ורצויה גם אין מנה שניה, שלישית וקינוח.

בתור רגע-אחרוניקית כרונית ומזעזעת ביותר שצריכה שיפור דחוף ובהול בענייני שבת  -  יש סיכוי שאצליח לאמץ..?!  הלוואי.......

לעשות סדר עדיפויות בדברים שרוצים להספיק ביום שישי

וללמוד לוותר על מה שלא באמת חייבים- עדיף שהרצפה לא תהיה שטופה פיקס אבל שהבית יהיה בנחת (למשל)

כל השבוע בבחינת שבת יום ראשון בשבת הכביסה של השבת צריכה להיות מכובסת מגוהצת וחזרה בארון שני שלישי בשבת כבר מתארגנים על קניות וכן הלאה ככל שאחוז המשרה גבוה יותר ועומס לימודים גדול יותר והמשפחה בה ברוכה יותר אנחנו לומדים להיות     ממוקדים יסודים ויעילים ותתפלאו מגיעים לשבת יותר מוקדם ויתר בנחת

זה לא אמור להיות בניכם??

גם בעלי בצבא עכשיו..אני לא ראיתי אותו שבועיים..

וכל כך מבינה את ההרגשה שלך!!

תכיני לו הפתעה נחמדה

אני כ"כ תומכת בו שזה כיף לדעת שהוא משרת בצבא..ובכלל, הולך לו ממש טוב!

אז, פשוט טוב!!

ואתמול הוא חזר..צ'יפרו אותו

שמחה איתך

במשך השבוע אני כאן- מוזמנת לפרוק תסכולים יחד

שמחה גדולה!!הכי כיף בעולם...

מחכה למחר שיחזור כבר...

וככה לחיות..זה רק לנשים חזקות אשירכןן!!! אני לא הייתי שורדת את זה בחיים..

כיף לראות הודעות כאלו.

רק שאני גיליתי שאני בהריון.. ולו לא היה טלפון!!!

קראתי את הספר די מזמן והסיבה שקראתי אותו כי חשדתי שבעלי סובל מזה.. בעלי היה בשנים הראשונות מ-ז-ע-ז-ע מבחינת ביקורת. ב"ה לא הייתה אלימות פיזית אבל מילולית הייתה הרבה מאד. על כל דבר הוא העיר.. לבוש, דיבור, דרכי עשייה שלי בבית. הוא הלעיג עלי בפרצופים ובמעשים משונים.

דוגמא קטנה: התארחנו אצל קרובי משפחה מהצד שלי והוא נסע לבדו לעיר אחרת לארוע משפחתי של הצד שלו. התלבטנו אם שיחזור למקום שבו התארחנו ואז ביחד נחזור לביתנו. אז כל הזמן שהיה בארוע הוא אמר בטלפון  שישאר לישון אצל קרובי משפחתו שבאיזור הארוע ופתאוום הופיע אצל איפה שהתארחנו ואמר שהחליט לחזור אז שאארגן את הדברים ואחרי שארגנתי את כל הדברים אמר:"עבדתי עליך אני רוצה להשאר כאן... רציתי שתעבדי סתם!!!" ואחרי חצי שעה התרצה שכן נחזור לביתנו.. נכון נשמע מזעזע?

והיו גם דברים מוזרים בענייני עונה וגם קירבה וסתם מילים טובות שהיו ממש כמעט לגמרי מחוץ לתחום מאיזה אידיאל שהמציא. ואני לא רוצה לפרט ולהזכר. בקיצור נשמע ישר לגרושין..

אבל היה לי הרבה אמון בו שהאופי הזה הוא לא אמיתי שמתחת לזה מסתתרת איזו נפש שבורה/עצובה. והאמת שגם הוא הרגיש את עצמו רע שאיך יוצא ממנו כזאת אכזריות והוא גם פחד וידע שעם כאלה נתונים יהיה קשה לו למצוא אישה טובה ממני עם כוווווול הביקורת שמצא ואמר לי. הוא ואני הבנו שאין ברירה עברנו בין הרבה יועצים בין כל אחד באישי  (כי גם לי יש כמה בעיות) ובין ביחד (ואנחנו עדיין בתהליך). כל יועץ תרם את חלקו. ב"ה המצב השתפר מדהים. אנחנו נשואים כמונה שנים עם ארבעה ילדים. יש עוד הרבה מה לשפר אבל הקשר ביננו חזק מאד, ההשפלות כמעט נעלמו והביקורת עדיין רבה אך הרבה פחות מאז ונוספו הרבה מילים טובות ומגע אוהב. למה אני משתפת? בשבילך ובשביל עוד זוגות שאולי חושבים שהמצב אבוד.אני רוצה לומר שאין יאוש!

ולעניינך, ממה שזכור לי מהספר וגם ממה שהדריכו אותי אם הבעל מוכן באמת ללכת ליעוץ (ולא כי הכרחת אותו) ויש לו רצון להשתפר אז צריך לתת אמון. ומשהו נוסף, את לא חייבת לסכים, אני זוכרת משרשורים אחרים שפתחת שקצת לא זורם לך עם המטפל ואת אומרת שבעלך לא כ"כ מתקדם אז אולי כדאי לעבור מטפל? ואם יש קושי כספי אולי תנסו לפנות לרווחה כי יש להם כל מיני מטפלים טובים בסבסוד. אם יש לאיזור שלכם עובד סוציאלי טוב וקשוב לדעתי שווה לנסות.אל תתבישו כי זה נשמר בדיסקרטיות ועדיף להציל את הבית שלכם.

התיאורים שלך מדוייקים!!!

הבעיה עםהמטפל- שהוא כן התחבר  אליו זה, שהוא לא קלט שכלום לא זז והרים ידיים. וגם אניממנו, והוא לא מטפל אלא יועץ...

אשמח לדבר איתך ("בפרטי"? איך עושים אתזה?)

היתה לי מקודם בצד איזה התראה(זה היה את?) אבל זה נעלם אני לא מצליחה...

תואמת למצבי... חוץ מהאמון והאהבה שמתו מזמן... 

יש לה דיפלומה בלגרום לגרושי זוגות.

אחרי שכבר כתבו אני מרשה לעצמי לומר בעדינות שמרים אדהאן מאד קיצונית ולא תמיד היא צודקת. לקחת את דבריה בעאבון מוגבל.

היא מלמדת בייעוץ תורני של תורת החיים..

(אני לא בטוחה פשוט שרציתי להרשם ביררתי על זה וכך אמרו לי..בסוף אני לא לומדת ששם..)

אני מכירה 2 זוגות שהיא המליצה להם על גירושין- והם החליטו לנסות בכל זאת,

ורק אכלו את הלב עוד כמה שנים עד שהתגרשו בסוף,

והכי הכי כואב על הילדים שלהם, שנולד'ו במהלך השנים הללו ורק המשיכו לסבול.

אז נכון שהיא קיצונית, אבל אם היא ממליצה על גירושין- בד"כ היא צודקת

ומסכסכת בין זוגות.

ולא כדאי לקבל יעוץ מאדם שלא הצליח בנושאים אלה בחייו האישיים וד"ל

לא כל האנונימים למעלה הם אותו אדם.

אנשים, נראה לי שהדיון הזה נסחף הרחק הרחק מחוף מבטחים. אתם מוזמנים לשחות חזרה.

לא קראתי את ספריה והקשר היחיד שיש לי אליה הוא הרצאה שלה שהייתי בה לפני שנים, אבל מפה ועד לחוות דעה על חייה האישיים ואיך זה משפיע על המקצועיות שלה והעזרה שלה לאנשים...הלו! להירגע!!

כי אני עדיין משקיעה הרבה אנרגיות בתהליך שלנו וועוד לא בשלה להיחשף. אני מנסה לעזור מכאן כמה שאני יכולה. ניסיתי לכתוב עוד משהו והמחשב או אתר כל הזמן קופצים לי וזה נמחק אז בהזדמנות אחרת.

אחכה בסבלנות...

אולי יהיו חדשות, שלחו אותי לפסיכולוג... נראה מה הוא יחדש...

בלי להתייחס לעצם הענין - הבאמת כואב - אישיות של אדם איננה נכנסת בשלש אותיות באנגלית ("הגדרה מדוייקת"...). לענ"ד, זה ממחלות הזמן, שכּלי שאמור להיות עזרה בהסברת מאפיינים שכיחים של בעיה כלשהי, "סינדרום", הפך כביכול ל"מגדיר האישיות". אישיות של אדם זה דבר רחב, ויש גם בחירה חופשית, כולל לשנות ו/או לעדן התנהגויות שמבחינים שהן חוזרות ונשנות. שוב - בלי להתייחס קונקרטית למי שאינני מכיר.

ולא" מאבחנים" באופן מוחלט עפ"י ספר ו/או אינטרנט. 

למען האמת, די מקרוב.

האבחנה הזאת עלתה ע"י אשת מקצוע, אמנם באופן לא ודאי, בקשר אלי.

אני (עדיין, כך אני מקווה), רווק, כך שלא אוכל לומר מניסיון לגבי חיי נשואין.

רק חלק קטן מהתיאור האישי של האנונימי נראה לי מתאים לאישיותי, ומאחר שכתבת שההתנהגויות תואמות, לא בטוח שהמקרה שלי דומה לשל בעלך.

אבל נראה לי שרצון לשינוי (מצדו), והרבה הקשבה ואימון מצידך יכולים לעזור הרבה.

הקשבה ואמון עשויים לעזור לבן אדם להפתח, לצאת ממעטה הציניות שעוטף אותו ולהחליף אותו בתקשורת עניינית, לתת לו ביטחון בהבעת רגשות, ואולי אפילו רגשות אהבה. (וכנראה שבמקרה של APD - הפרעת אישיות נמנעת, נדרש לצורך כך הרבה מאוד הקשבה ואמון).

אגב, גם ביחס ליועץ, יכול להיות שלא ממש נוצר קשר של אימון בינו לבין היועץ, וזה תוקע את הטיפול. אולי יועיל להחליף יועץ.

ואני מסכים מאוד עם הדברים של דן (ד.), אבל בכל זאת, צרפתי שני קישורי רקע בנושא.

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A4%D7%A8%D7%A2%D7%AA_%D7%90%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%A0%D7%9E%D7%A0%D7%A2%D7%AA

http://he.shvoong.com/social-sciences/psychology/1692655-%D7%94%D7%A4%D7%A8%D7%A2%D7%AA-%D7%90%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%A0%D7%9E%D7%A0%D7%A2%D7%AA/

ושתזכה להרבה הקשבה ואמון - 

הנה, אני כבר שולח לך את ההתחלה.. מתוך הצורה שכתבת - ברור לגמרי שאתה ראוי לאמון הזה.

וקודם כל - תן אותו לעצמך..

בהצלחה רבה, אדם מישראל..

 אני אשמח לשאול אותך כמה דברים באישי,

יש לי חברה עם בעיה דומה,

אולי יש לך מה לתרום מנסיונך,

אשמח אם תמסר"ש לי (אני לא יכולה בגלל שאתה מאנונימי).

 בהצלחה!

בחתונה שלי, ככה אני לא חושבת שאני מצופה לזה מראש.

אני כן משתדלת להביא משהו, בגבול היכולת שלי.

ובאה מכל הלב לשמח את הכלה.

חתונות שאני יודעת שמצפים שאביא מתנה פיצוץ - אני בד"כ לא מגיעה.

וגם הסכום הוא עד 150 גג. 

כ"ב מרחשון תשע"ג
לתת מתנה שלא מכסה עלויות

הרב יצחק בן יוסף

בס’’ד
שלום לכולם ולכבוד הרב!

א) כשאדם מוזמן לאירוע ואינו נותן מתנה כלשהי לבעל השמחה, האם עובר על גזל? אם כן, מדאורייתא או מדרבנן?
ב) ומה במקרה שמתנתו אינה מכסה את עלויות הסעודה שאכל המוזמן בלי בת זוגו, ועל אחת כמה וכמה אם לוקחים בחשבון גם את מה שהיא אכלה?
ג) במקרה שאדם בא כמלווה למי שהוזמן לאירוע ולא נתן בתור שכזה מתנה או צ’ק לבעל השמחה, האם יש בכך משום גזל?

(אני שואל כספרדי למקרה שהדין שונה בין ספרד לאשכנז). אשמח אם התשובות תכלולנה הפניות לשולחן ערוך ו/או לספרי פסיקה אחרים.
תודה רבה בכל מקרה!! כל טוב!! שבת שלום!!

תשובה:
כאשר אדם הגיע לשמחה הוא מחוייב לתת מתנה, מאחר וזוהי קביעה חברתית שהיתה בזמן התלמוד והשו"ע והיא קיימת גם בימינו. מעיקר הדין מתנת חתונה נחשבת להלוואה, כעזרה וסיוע בחתונה וכאשר הוא יישא אישה או ישיא את בניו יחזירו לו כפי שנתן.

המקור לכך הוא בגמרא במסכת בבא בתרא (קמד, ב), שמתנת שושבינים היא הלוואה. ועוד מובא שם, שאפשר לתבוע את המתנה בבית דין כאשר אורח נמנע מלתת מתנה או שלא נתן בהתאם למה שקיבל.

וכן נפסק בשולחן ערוך (אבה"עז ס): "כשנושא אדם אישה, דרך שרעיו ומיודעיו שולחין לו מעות כדי שיתחזק על ההוצאה שמוציא במשתה ואלו המעות נקראים שושבינות. ושושבינות זו אינה מתנה גמורה שלא שלח לו זה אלא שאם ישא יחזור וישלח לו ... ויש בזה חילוקים, ולפי שבזמן הזה לא נהגו לתבוע תביעה זו ראיתי שלא להאריך בזה". (והנושאי כלים על השו"ע לא הוסיפו על דבריו).

לכן, מי שמוזמן לשמחה מחוייב לתת מתנה. אך אם המוזמנים הם בחורי ישיבה או שהמוזמן חסר יכולת כלכלית ובכל אופן הוזמן, הזמנתם על דעת שמחלו על מתנתם.

וכן אם נעשה אירוע יוקרתי, לא יתכן להשית את הדמים על המוזמנים, ובעל השמחה מחל לבני המעמד הבינוני, אך ראוי לתת מעט יותר. בדיני ממונות הנורמה המקובלת בחברה היא הקובעת, ולפי המקובל בקבוצות אוכלוסיה או במשפחה זוהי הנורמה המחייבת.

(יש הרושמים סכום המתנות שקיבלו בשמחות וכאשר הולכים לאירוע אצל קרוביהם או ידידיהם, נותנים בהתאם לפי מה שקיבלו).
 

שאם מישהו בא לחתונה שלי, אני חייב להחזיר לו

כסף כאשר אשיא את ילדי, אפילו אם אני לא בא לחתונה

שלו, שהרי כשהוא נתן לי כסף זה היה הלוואה שאני אמור להחזיר.

כמובן שצריך לשאול אותו אם לזה הוא התכוון...

הרב כתב שמי שחסר יכולת כלכלית אז מוחלים לו, השאלה היא

(שאלה שצריך לשאול את הרב) האם מספיק מחילה כללית

למי שחסר יכולת, או שרק מי שידוע

שהוא חסר יכולת אז אפשר לסמוך על זה שמוחלים לו.

אם יש לך קרוב או חבר שירצה שתכנסי לאוברדראפט או שתתני מעבר ליכולת שלך-

רק כי יש מחוייבות-

אז אני הייתי ממליצה להתרחק מכאלו חברים....

אם הם יראו בעין רעה את המתנה שנתת- כאילו זה מעט מידי

אז שוב- תתרחקי מהם

חברים טובים יעריכו את ההשקעה שלך- לא משנה כמה  היאעולה

בהזדמנות של מתנות

קיבלתי מחברה שהיא אברכית -מתנה מחנות יוקרתית

עמדתי לבכות בדמעות ממש

שתשמור לה את הכסף!! מה אני צריכה את זה??

עד בעלי הזדרז להסביר לי שהםאמרו- שזה מתווי קניה שקיבלו- ורצו לנצל אותם למשהוא יפה בשבילנו

למשל חבר שלנו קנה לנו מאוורר לחתונה. זה נשמע מגוחך אבל זה אחד הדברים היעילים... 

אנחנו נתנו לחברים מיחם וספלים, זה לא הרבה כסף וזה משהו שזוג בטוח צריך...

עדיף להוציא פחות (וזה הרבה פחות) כסף על משהו שהזוג ירצה ושהמתנה תועיל להם, מאשר לתת צ'ק שבסופו של דבר ייכנס לעו"ש וישלם את החשבון חשמל, או מתנה מחנות יוקרתית אבל לא יעילה בכלל...

בחתנות ל חברים 20 ש"ח שמים במעטפה שעוברת בין החברים.

אם הנסיעה היית היקרה מידי אז אנחנו מוותירם על זה, כי מה שהכי חשוב לחברה שלי שמתחתנ זה שארקוד איתה ושאשמח איתה ולא המתנה

אירועים של משפחה נותנים יותר - תלוי בקירבה, ושוב, תלוי בנסיעה...

אם יש מבצעים שווים על ספרים או מתנות אז קונה, ככה שמתנה של 30 נראית שווה ל-100

בד"כ להביא מתנה יותר זול מלהביא כסף

בשבוע הספר קניתי הרבה ספרי מתנה 3 ב-100 לכל האירועים הקרובים במהלך השנה

והמרכז. יש שם קראוונים פנויים במחיר סביר  טלפון מזכירות היישוב 089230274

יש מושג למישהו?

יישוב קטן (150 משפחות), קהילתי. צמוד לגוש עציון (5 דק' נסיעה ברכב/אוטובוס לצומת הגוש)

הקרוואנים עולים 650-750 ש"ח, לא כולל מיסי יישוב.

תחפשו בגוגל, יש אתר של היישוב, וכתוב שם איך ליצור קשר עם הוועדת קליטה.

די חדשים- 750

אחלה ישוב ואחלה שכונה.

.האברך הזה באמת אישיות, ת"ח עם מסירות נפש לא נורמלית לתורה.. שבאמת שואף לגדלות,וגם את הילדים שלו מחנך ככה ב"ה..

זה לא לעמוד מאחורי מה שאתה כותב

וגם סתם תיקשורת לקויה.

כמובן שלפעמים יש לזה מקום,

אבל באופן כללי זה לא נעים.

בכל אופן לא קריטי לי

מצד שני - לא מקבלים שכר על לימוד תורה וקיום מצוות בעולם הבא?

אני מבינה שזה מלמד על ערכן של המצוות באיזשהו מקום.

אבל אולי זה דווקא מפחית מערכן?

לא מתאימים, כי הם לא מובנים מספיק אצל הילדים

מעוותת.

מנסיון..

כדי לעודד ילדים, הרבה פעמים משתמשים בממתק...

למה זה רע ומעוות?

בכל שלב, יש עוד מדרגה שצריך לעלות איתם..

אז בהתחלה אלו ממתקים המעודדים למידה, שינון והדבקות במצוות,

ובהמשך- הסברים. כי עם ההבנה מגיעים ההסברים..

אפילו על הרב מרדכי אליהו זצ"ל ישנו סיפור שרצה למכור חומוס,

כדי להגיע עם כסף לביתו

ופגש אותו חכם שהתנה עמו שאם ילמד משניות יקבל סכום כסף,

או שאותו חכם יקנה את סיר החומוס שהציע למכירה..

והרב זצ"ל טען שעד גיל מבוגר, זכר את המשניות

והשינון הזה שנעשה בזכות ההתנייה הזו, שימש אותו בזמנים מסוימים

הוא קיבל את הכסף על כך שלמד תורה - ובתמורה לחומוס..

זה כסף שהגיע עבור הסחורה,

החכם בסיפור המקורי הציע לו ללמוד תורה כי ראה שהוא חריף

והרב מרדכי אליהו לא יכל לעשות זאת מכיון שהיה צריך להביא כסף הביתה

לכן הוא התנה איתו שישבו ללמוד, ואז ישלם לו את מחיר כל הסחורה.

זה סיפור שונה לגמרי.

(ואם אני לא טועה מדובר בתורמוסים..)

אבל העקרון הוא זהה

שהוא קנה את המצווה הזו של שינון משניות,

בזכות אותו כסף שהוא קיבל.

והכסף סייע לו בשינון, וזה שירת אותו עד גיל מבוגר..

הרמב"ם אומר שצריך לעשות כך, כמדומני עד גיל די מבוגר

אבל זה קצת שונה. כי כאן אותו יהודי יקר מציג את זה כתשלום

על המעשה הטוב, זאת אומרת שזה מה שהמעשה הטוב שווה,

זה שונה מאשר פרס שאומר, אתה אמנם עושה בשביל הפרס

אבל המעשה שלך שווה הרבה יותר מזה.

אך כוונתי הייתה שאני מסכימה עם העקרון

שלפעמים אפשר לעודד ילדים על ידי ממתקים.

בוודאי שכדרך והנהגה בחינוך זה לא מתאים.

וגם לא בריא

אך מידי פעם, כעידוד, זה טוב..

אפשר וצריך לדעתי לתת לילדים פרסים על מנת לעודד אותם. אך אני לא חושבת שכל מה שהילד רוצה הוא יכול לקבל ע"י שינון וכדו' מצד אחד, ומצד שני הורים יכולים להעניק לילדיהם מתנות ללא תלות במעשיהם לפעמים.

היה לי קשה לקבל את המשוואה תלמד= תקבל

ולעומת זאת, כמה פעמים מוזכר בתורה שהשכר על המצוות הוא גשמי "ונתתי מטר ארצכם בעיתו" וכדו'...

(נכון שיש הסברים ש"והארכת ימים" זה על עולם הבא, אבל ברור שזה לא מפורש כמו השכר הגשמי).

זאת גם אחת ההוכחות שבהן הכוזרי דוחה את האיסלאם והנצרות, שכל ההבטחה שלהם היא על העולם הבא ולא על העולם הזה. בצורה כזאת אף אחד לא יכול להוכיח את השקר שלהם.

זה לא אומר שאין שכר בעולם הבא, וגם לא אומר שעכשיו צריך ללכת לחפש את השכר שקיבלנו על כל מצווה, אבל בודאי שיש שכר בעולם הזה ואין כל רע בלהיות מודעים לכך. "אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא".

שמתן שכרן של מצוות אינו בעולם הזה

יש לזה הרבה מקורות, ומישהו שבקיא במקורות

יוכל להביא לך כמה בקלות. בעולם הזה יש מציאות 

של צדיק ורע לו, בעולם הבא אין כזה דבר, שם 

מי שצדיק טוב לו ומי שרשע רע לו. 

ברור שגם בעולם הזה יש רווח למי שמקיים מצוות

אבל לרוב לא רואים אותו (מי יודע מכמה מחלות

הוא ניצל, בכמה האריכו את חייו, למה יש לו את 

הדברים הטובים שיש לו, וכו'). ממילא, זה לא יוצר

הכנה אמיתית. 

ההבטחות של היהדות על שכר בעולם הזה מדברות

על התנהגות טובה ברמה הלאומית, לא הפרטית. 

ונכון שאין רע בלהיות מודעים שיש שכר בעולם הזה

הבעיה כמו שאמרתי שזה מחנך  שזה מה שהמעשה הטוב שווה,

וזה כבר לא אמיתי.

הממתקים /פרסים חשובים לילד בשביל שיהיה לו משהו מוחשי וזה מדרבן אותו לקיים מצוות. אבל מאד חשוב שעם הפרס יבוא הסבר. לדוגמא:עכשיו אתה יותר טוב כי קיימת מצווה. ה' מאד שמח על המעשה הטוב שעשית. אחרת הפרס הופך להיות סוג של מסחר. בגיל שנתיים שווה לברך יפה בשביל עדש שוקולד אבל בגיל חמש הילד כבר יבקש מסטיק הובהבובה  ובגיל 8  איזה צעצוע נחשק... הרב, נתן דוגמא על ילד שהפסיק ללכת לחבורת תהילים  בשבת כי גילה שבן דוד שלו בעיר הגדולה מקבל על תהילים בשבת שתי תמונות של רבנים "יקרים" וממתק שווה ואילו אצלהם מקבלים תמונה אחת של רבי "פושט" או ממתק לא כ"ככ שווה...(מושגים של ילד חרדי..). לכן חשוב לתת לילד משמעות מעבר לפרס. לאט לאט המסר יחלחל.

אם המוכר במכולת לא נתן את המוצר בעבור המשניות אז ההורים בבעיה כי אחרי הסיפור המתוק  הילד נשאר עם תסכול והבנה שבעולם "האמיתי"המשניות "לא קונות" 

בגדול לגבי פרסים לטווח הרחוק המחיר לא שווה כי הילד חווה את השינון או ברכת המזון או כל דבר אחר כעול ! ומחכה מתי כבר יגמר ואזכה למרשמלו הניצחי..

החוכמה זה המינון ואופן הנתינה וכמובן בעיקר העצמת המשימה כערך מוחשי (כמה הרווחת שעכשיו אתה יודע משנה. ממש לבנות את זה איתו בעולם הדמיון לפי המושגים שלו\שלה)

גילוי נאות גם בביתנו הקט נעזרים המון !!! בפרסי עידוד ומחפשים תמיד את המינון הנכון 

מלבד המתיקות של הילד בסיפור - 

אכן גם אני שמתי לב מיד ל"סדר ההפוך"..

יש הבדל בין להגיד לילד: תלמד, תעשה, ותקבל פרס. הפרס הוא עידוד ללימוד. הילד "מבין" שהלימוד חשוב; לבין, בקביעות, אם רוצים משהו, "לשלם" בלימוד, מצוה וכד' (אע"פ שיש להניח שאם האבא הוא כזה צדיק, הילד יקלוט בסופו של דבר את ה"ניגון" שמאחורי הדברים..). אם כי לפעמים, יש דברים כאלה. ילד רוצה משהו מאד גדול - ואומרים לו: בוא נעשה הסכם - אתה תלמד כך וכך ותקבל.. (לא שחייבים כך - אבל כדי להדגיש את ההבדל).

כעיקרון, בוודאי יש מקום ל"פרסים" בלימוד וכד'. כמו שאומר הרמבם, שבתחילה אומרים לילד שיתנו לו ממתק, אח"כ כסף, אח"כ כבוד, עד שגדל ולומד לשמה.

אכן, הגר"א אומר - אל תשמע לאלו שאומרים שילד אי אפשר ללמד לשמה.

ונראה שהדברים משלימים זה את זה. אומרים לילד שילמד תורה כי התורה מאד חשובה וכו' וכו', וגם - לפעמים (לא צריך "להתמכר" לזה. ולפעמים עצם ה"כל הכבוד" שקול יותר) - מציעים פרס, כדי לעודד. 

אפשר - ולדעתי ראוי - לומר לילד: הפרס הגדול, הוא זה שתהיה לך תורה בראש, שאתה תדע את התורה, תוסיף זכויות לעצמך ולעם ישראל וכו'. ואם תלמד - תקבל ...  ולעיתים אפשר לפרט: זה בשביל לעודד את הלימוד.

אני לא חושבת שיש כל כך מה לומר.

אלא פשוט להיות שם,

ולהדגיש זאת- כך שיובן גם לצד השני שאכן זה המצב.....

אבל בעל זה לא הכל.

ב"ה יש לה בית וילדים, ובע"ה יש לה גם כח להתמודד עם המצב החדש.

רחמים לא עוזרים

ומי שמנחם זה המקום ולא אנחנו.

אם באמת את מסוגלת תגידי לה שאת שם בשבילה מתי ואיך שהיא צריכה.

תשתדלי לא לכפות את עצמך מצד אחד, ומצד שני להיות זמינה.

שתזכי לבשר ולהתבשר בבשורות טובות

ושנזכה לגאולה השלימה בקרוב

אישה שנמצאת במקום הזה תוכל לצלוח את הקושי הענק ולהמשיך קדימה.

יש נוסח קבוע לניחומים כי באמת רק הוא יכול לרפא פצע כזה, אבל היא צריכה אותך למעשים יותר מלדיבורים.

כמה דברים:

1. "להיות שם" אבל לא להתעלק. לפעמים צריך את השקט, את האפשרות לבכות לבד ולהיות עם הילדים ועם הכאב המשפחתי.

2 עזרה טכנית היא המון במצב כזה!! סידורים, קניות, הסעות לילדים, תיקונים בבית..

3. להוציא אותה לאוורור, קניות ביחד, ארוחת בוקר עם חברה טובה וכד''

4. להזמין את הילדים לבית רגיל ושמח ולשוחח איתם בכי, בעיקר להקשיב- ולא לנהל חקירות על רגשות וכל אלו.

5. להפלל עליה ולבקש מהבורא שיתן לה כח והרבה. כי זה ממש לא שפוט- בטח לא השנה שנתיים הראשונות.

אבל קצת כן עם התוכן למעשה.

צריך להיות שם בשבילה, והרבה.

ושהיא תדע ותרגיש את זה.

צריך גם לקבל אותה עם השינויים שהיא עשויה לעבור עם האבל.

כל אחד לוקח את זה אחרת, ומאוד חשוב לא לשפוט.

אבל,

מאוד מאוד חשוב לא לעטוף אותה ברמה כזו שתשלול ממנה את האחריות והכוח לשלוט בחיים שלה.

כל מה שאנחנו יכולים זה להיות שם בשבילה ולא במקומה, כדי שהיא תוכל בהדרגה לחזור לעצמה, ולא תיהפך לחלשה ותלותית.

בשורות טובות.

אין מילים. תכלס אין מה לומר.

לחבק, ולתת תחושה של- אני כאן, וכמובן להיות באמת.

לעזור טכנית עם הילדים ועבודות היוםיום, עד כמה שאת יכולה להציע.

שלא נדע, ה' ישמור.

כל יום יותר גרוע מאתמול פתאום היא מתחילה לעכל שמה שעד היום היה בשתיים עובר העול לאחת..

הילדים שואלים שאלות..

איזה צער.. מתי יבוא גואל...

מעבר לנחמה הרגשית יש צורך להתגייס ולתמוך בה פיזית

איך היא מבצעת את הפעולות שהוא היה עושה? או איך תמשיך עם המטלות היומיומיות לבדה?
קניות , סיוע עם הילדים, פיזור ואיסוף, בישול, נקיון

עליכם לחלק כל תחום בין קבוצת חברות קרובה על מנת לאפשר לה להיות עם ילדיה בתקופה הקריטית הזו ולא לקרוס מהמטלות הפיזיות.

ניתן לגייס גם את בני הנוער לסייע למשפחה.

בהצלחה

וגם להקשיב. הרבה (אם את כבר בקטע של להיות שם בשבילה).

באמת, כך אני חושב. למרות שאני אוהבת את בן זוגי שאנו עומדים להתגרש, אם הוא היה מת זה היה יותר קל.

תאמת שחמותי היקרה קנתה לי. לי יש צעיף. אבל אני כמעט בטוחה שיש לה גם סינרים. היום כולם עושות סינרים..