פורום נשואים טריים (עמוד 557)

היה דפוק

כבר כמעט שנתיים

עובד מצויין

מרווח ונוח...

לא היינו צריכים אף פעם שירות לקוחות אז אני לא יודעת מה לגבי זה.. באופן כללי ממש מרוצים

לא יאמן ממש!

אנחנו ביחד 8 חודשים ונשואים חודשיים גם ;)

הם פתוחים רק לגברים בימי חמישי פעם בשבועיים.

ז"א מה נקרא יישוב שמקדם אתכם לירושלים?

כי רוב היישובים הקרובים לעיר יחסית גדולים...

לפחות ככה זה באוטובוס,ומחפשים משהו קצת יותר קרוב.

משהו כמו חצי שעה נסיעה..

בגלל שכשנוסעים להורים שלי זה יוצא מרחק גדול יחסית.

[נראה לי הכי קטן ומשפחתי מהיישובים הקרובים]

קרוב לפסגות.. (בשביל הכיוון במפה)

מישהו פה משם אולי?

אני אשמח לדעת יותר על המקום,על האנשים,על מחירים וכו'..

אני לא מבינה במחירים אבל יש מלא גדלים של בתים כך שלדעתי המחירים שונים.

הבנתי מההודעה שלך שאתם נוסעים באוטובוסים אז מבחינה זו- יש אוטובוס כל רבע שעה- שעה(הכי הרבה) תלוי בשעה, והמחיר שלו זה בדיחה(3.3 והמשך בירושלים..) אבל לוקח לו בשעות עמוסות שעה, שזה משהו שכבר יש לכם.. ברכב הרבה הרבה פחות.

הישוב לא קטן, אבל יש בו שכונות שיותר משפחתיות בניהם. יש משפחות מכל הגדלים..(ז"א זוגות צעירים, עם ילדים ובלי משפחות של 4-5 ילדים וגם 10..) מגוון ממש.

יש המון אנשים מדהימים בישוב! האופי מאוד משתנה למרות הוועדת קליטה..ספרדים, אשכנזים, תימנים, צרפתים, אמריקאים ועוד.. לעדות שצינתי יש קהילה- בת כנסת וכו'. אבל יש עוד כמה.. אני לא עוקבת כבר..

אני לא יודעת מה בדיוק אתם מחפשים אבל יש בישוב: שיעורים קבועים לנשים ולגברים, יש תנועת נוער לילדים(עזרא), כל מיני שיעורים לילדים, בית ספר יסודי (בנות עד ח' בנים עד ו'), יש אולפנה, וישיבת הסדר, יש סופר, ספריה, חדר כושר, והמון סוגי חוגים.

יש בדף מידע של הישוב כל מיני מספרי טלפון על בתים להשכרה..

אם את רוצה לדעת עוד משהו אז בשמחה!!

ב"הצלחה רבה!

מוסיפה משו שכבר כתבתי פה בעבר:

פה

כחה של נתינה...

ושל הערכה..

איזה כיף!! כל הכבוד לך!!

ככה צריך לפנק את הבעל

לשמוח ממה שעשיתי..

מרגישה אדם נבול וקמול

ויש לי כ"כ הרבה על מה להודות!!!!!!

אני רוצה ללכת לטיפול שעוזר להיות בן אדם תיקשורתי יותר ומעיז יותר

למי אפשר ללכת?

יש המון סוגים של טיפולים (אנרגיות ועוד כל מיני . איך אדע מה באמת עוזר???)

פשוט לצערי, אין לי מושג איך לעזור..

יש יועצים בבית ספר של "תורת החיים" ביד בנימין שידעו לתת לך כלים לעבודה משמעותית על עצמך

ויוכלו בע"ה לתמוך ולעזור לך להעביר את עצמך תהליך פנימי. יש גם יועצות. 

חייבת להאמין בעצמך, וביכולתך.

בשום אופן לא לחשוב כאילו עכשיו "כבר מאוחר", אם היית יכולה "מההתחלה".. זה ממש שטויות. את יכולה כעת ללמוד משהו, לעסוק במה שמתאים. לתת לעצמך הזדמנויות להוציא לפעל את כחותייך. בניגוד למחשבותייך - את בשלב די "ראשוני" של החיים. אם תלכי טוב - עוד כמה שנים תגידי לעצמך: כמה מצחיק שחשבתי אז שכבר "מאוחר מידי"..

ואכן, תלכי לטיפול. אבל לענ"ד - קודם כל למישהו/י שאפשר לדבר איתו/ה ולהציג בפניו/ה את המצב שאצלך. בצורה מדוייקת. כדי שתשמעי "רציונאל" איך את אמורה להסתכל על עצמך (עין טובה ומאמינה!) ובמה את אמורה לעסוק (ללמוד, לא להתייאש בשום אופן); ואיך את אמורה באופן נכון לשלב את בעלך בענין, בצורה שגם הוא "ילך" איתך במהלך שבאמת בונה את כחותייך, יסכים לכך וירצה בכך (אשה צריכה שיתוף פעלוה של הבעל), בלי שמץ "חשש" שמא אשה "מוצלחת" מאד, תהיה פחות "אשתו"..

אחרי שיהיה לך ברור, שאת צריכה להאמין בכחותייך ובטוב הגדול שבך, ושאת צריכה ללמוד משהו שמתאים לך (גם בלי חשבון "כלכלי" של על-הרגע), ושצריך להגיע לדרך שגם בעלך לוקח זאת כ"פרוייקט שיקום" של אשתו - אז תבדקי: אם תראי שעדיין יש לך קושי עם זה "מבפנים" יש מקום לש"שיטות" שעוזרות לעורר כחות ולבסס אמון.

אבל גם יתכן, שבמצב כזה כבר תמצאי את הכחות בתוכך.

מכל מקום - אכן חשוב שתהיה לך עזרה, ללא דחיה, של מטפל/ת ששומע/ת אותך "אובייקטיבית" ועוזר/ת "לטפס" בזריזות מהמצב שאין לו כל הצדקה אמיתית.

בהצלחה רבה.

אבל מה הלחץ? למה עכשיוו?

צריך לברר על מישהי טובה ולא מהמוזרים כו' וכו'

 אני שואלת מתי?

נראה כבר

יש הרבה  עומס ודברים דחופים (העבודה שלו

-. ואני לא מתלוננת על זה- מאוד מתרחבת  ודורשת ממנו  השקעה מעל ומעבר . למרות שהוא לומד עם הזמן לאזן עם הבית. אבל לדעתי זה מעט מידי מאוחר מידי.  אני את החיים המבוזבזים שלי מיציתי הלוואי ובעז"ה)

ובוודאי נכון שצריך לברר על מישהי טובה. אין ספק. ובאיזה סדר לענ"ד - כתבתי לעיל.

"הרבה עומס" - זה "הוראת קבע"...

אם יש "התנערי" - אז גם יש "מעפר קומי"..

ואין טעם שתמשיכי לשאת את התחושה של "המבוזבזים". את צריכה להפוך זאת לטובה, ע"י המרץ שזה יתן לך למצות את כחותייך.

מוח אחד לא הוכח מדעית, אז לשיקולך

ובכל מקרה, אני מכירה מקרים מדהימים שמוכיחים לי יותר מהמדע

אבל תודה.

בארה"ב, בה מתבצעים מחקרים רבים נערכו צילומי מוח תוך כדי שימוש בשיטה המוכיחים

את השפעתה והפעולה שלה..

למרות שזה לא דחוף לי- התוצאות מדברות בעד עצמן(:

מה שאת מתארת זו תופעה מוכרת מאד ונורמאלית.

אפילו בריאה! טוב שההתלבטויות יהיו עכשיו ולא אחרי החתונה ...

יש מצבים שבהם ממליצים לעשות "הפסקה":

לא לדבר ולא להתראות מס ימים  וכך ההחלטה מגיעה ממקום יותר פנימי ואמיתי.

שיהיה בהצלחה!

קשה לדעת בוודאות ממה הבלבול נובע, את זה את צריכה לענות לעצמך האם יש משהו ממשי בפחד שלך?

אם לא, וזה פחד ובלבול כללי,

אז תדעי שזה ממש טבעי לשלב שבו את נמצאת.

פתאום יש מן תחושה של קפיצת מדרגה- שאם אני ממשיכה עכשיו אז זאת הצהרת כוונות אמיתית מבחינתי.

תנסי לחשוב איך את בקבלת החלטות באופן ככלי- האם קרה לך בעבר אחרי שקיבלת החלטה משמעותית שפתאום הרגשת פרפורי בטן כאלו? האם בד"כ את בן אדם החלטי? האם טוב לך עם ההחלטות שאת מקבלת?

מצד שני לא נראה לי כדאי להתעלם מנק' שמפריעות לך אלא ללבן את זה עם עצמך עד הסוף אבל גם לא לנפח אותם.

אגב, זה שדיברתם רבות על חתונה לא אומרת שהפנמת את זה מבחינה שכלית/ רגשית ויכול להיות שעכשיו "נופל האסימון" וטוב שזה קורה עכשיו. אז גם מהבחינה הזאת לא חושבת שיש סיבה לדאגה.

בהצלחה והחלטות טובות!

השאלה מראה על רצון טוב ואמיתי - וזה כבר חשוב.

חייבים, לדעתי, למצוא זמן ל"ביחד" שלכם.

קודם כל, פעם אחת - בשביל "שיחת פתיחה".. לשבת ביחד, בנחת, להגיד לו שאת מרגישה שנוצר קצת ריחוק ואת חושבת שזה בגלל עומס העבודה שלא משאיר לכם זמן של שניכם. להגיד לו שחשובה לך הקירבה שלו, וגם שהוא ירגיש טוב, ושאולי כדאי שתמצאו זמן קבוע שאתם מפנים הכל הצידה, ויושבים ביחד, משוחחים, מתענינים אחד בשני, משתתפים, מזדהים, מעמיקים את ההיכרות שלכם.

תקשיבי היטב לתגובתו; אולי יש לו רעיונות נוספים הן לסיבה למצב, הן לדרכי פיתרון. תקשיבי, תכבדי. בנחת ובאהבה.

ואח"כ - אפשר שתקבעו שפעם בשבוע, כהתחלה, שניכם נחים אחרי העבודה, ואח"כ - בייביסיטר בבית, ואתם לוקחים זמן לעצמכם לפי מה שמתאים לכם: סתם לשבת ביחד, לטייל, בית קפה וכד'. העיקר שהזמן הזה יהיה פנוי לדיבור, הזדהות, החמאות, התענינות הדדית, החלפת חוויות, העמקת היכרות.

ויש להניח שאם יתחיל כך ובעז"ה יצליח, פתאום תמצאו אחד את השני בזמנים נוספים, למרות העייפות. כי תרצו.

מנסיון שלי...אנחנו היינו כמעט כל תחילת הנישואים פחות או יותר ביחד בבית...ב"ה כך יצא...

לפני שנה וחצי בעלי התחיל לעבוד משרה מלאה+לימודים,וגם אני פתחתי עסק...

בקיצור..לא ראואים אחד את השני ב-כ-ל-ל...

כל זמן פנוי הולך על עבודות או על להיות עם הבנות...

בחופשת סמסטר שעברה שלו החלטנו שכל יום שישי בבוקר כשהגדולה בגן והקטנה ישנה זה זמן רק שלנו ויהי מה, ופעם בחודש וחצי גם אם עמוס משאירים את הבנות ויוצאים,גם אם זה לקנות גלידה בתחנת דלק של הישוב ולשבת שעה מחוץ לבית..

אותי זה הציל נפשית וגם לבעלי זה נותן אוויר לנשימה ולשנינו משהו לצפות לו...

הכי חשוב זה פשוט לדבר על זה בעדינות ונועם,הדחקה יוצרת ריחוק נוסף...

אולי אני פסימית אבל זה נראה לא אפשרי לפנות זמן ..

פשוט לא שמים לב וכבר עובר לו עוד שבוע ועוד שבוע.

אני מקווה שאצליח ליישם חלק מהדברים שאמרתם ואולי באמת להתחיל מקצת.

תודה לשניכם על ההתיחסות.

פשוט כן תשימו לב...

שווה בייבי סיטר.

וגם שבת זה זמן.

אנחנו למשל החלטנו שאם עד יום שישי לא יצא לנו זמן לבד מחוץ לבית- אז ביום שישי מתארגנים איכשהוא ויוצאים.

אין מה לעשות. משלמים בייביסיטר או מטפלת ויוצאים. אם אין התפתחות והעמקה של הקשר אז מה שווה ההתעסקות הבלתי נגמרת עם הילדים?

הקשר זה הדבר הכי חשוב.

ההתעסקות הבלתי נגמרת עם הילדים חשובה, מצד עצמה - בלי תלות בקשר,

וגם הקשר חשוב - בלי תלות בהתעסקות הבלתי נגמרת..

תביני-

להיות נשואים זה מקצוע

זה דבר שעובדים בו ועובדים עליו- ממש כמו (ואפילו יותר מ) העבודה השכירה\עצמאית שלנו

זה אומר שחייבים להקדיש לזה כוחות ומשאבים

אתה עמוסים מידי בעבודה ובחיים בשביל שיהיה לכם בספונטאני זמן לזוגיות?

אוקי- תשריינו זמן בצורה מתוכננת לזוגיות!

תפתחו יומנים (מצידי תתכתבו במייל כדי לקפוע פגישה "עיסקית")

תמצאו שעתיים פנויות

תשכרו בייביסיטר שתטפל בילדות בכל מה שצריך

תודיעו בעבודות שלכם שביום זה וזה אתם בפגישה חשובה ולא לצלצל אליכם

תזמיני מקומות במסעדה או מקום שיאפשר לכם מקום נינוח לדבר, ויכאב לך הלב על הכסף שתפסידי אם תבטלי את ההזמנה-מראש..... (לא ללכת להצגה או סרט! אתם תשבו שעתיים ותבהו באנשים אחרים מדברים- לא בעצמכם!)

ובסוף אותה פגישה- תפתחו יומנים ותקבעו פגישה בשבוע הבא

אין איחורים אין חיסורים אין ביטולים אין הברזות

פשוט פשוט ככה

עוד כלל-

לא עובר יום בלי ישיבת עבודה של 5 דקות להתעדכן כל אחד בחיים של השני

דברים פשוטים- מה היה לי היום

(רק 5 דק'? אוקי... בהמשך תגדילו)

ביחד עם כרטיס זיכרון מלא בתמונות של הנכדים

ספל עם תמונות של הנכדים או כזה שכתוב עליו "סבתא הכי בעולם" או משהו כזה (לא בטוח שאפשר להשיג צבעים כאלה, אני אחרי חיפושים של מעל לשנה לקנות ספל כזה לאימא שלי, קניתי ספלים חלקים, וצבעים והכנתי בעצמי)

כמה תקציב מוקדש למתנה?

המתנה רק מכם או מכל הילדים והנכדים שלה ביחד?

תקציב- בערך 200 ש"ח.

אנחנו 5 אחים ואחיות נשואים עם ילדים...

נראה לי הכי יתאים תמונות של כולם בוריאציה כלשהי.

ולראות מה הכי מתאים.

אפשר להכין ספר מעוצב עם תמונות וברכות מכל משפחה, לוח שנה, שעון עם תמונות ועוד כל מיני דברים נחמדים.

יש מלא אתרים...

להכין לוח שנה "לנצח" עם תמונות בכל חודש של מי שנולד, בלי ימים, רק תאריכים, ובכל תאריך שיש יומולדת/יום נישואים לכתוב. עשינו את זה לסבא וסבתא שלי, בדף הקדמי הכנו פסיפס של כוווווולם ויצא מדהים, כמה שנים אחרי והם עדיין משוויצים בזה וכמובן משתמשים ומעדכנים לידות וחתונות...

איך להכין? או באמת דרך אתר, או דרך סטודיו/פוטו, ואם רוצים לחסוך - אפשר לעצב לבד, להעביר לPDF ואז להדפיס (בסטודיו, בלי עיצוב, ייצא יחסית זול)

ואם עושים- להדפיס עותקים לכל האחים

אפשר גם לעשות תמונת ענק של עץ משפחתי

ואני דווקא מרוצה

נכון, לפעמים בעלי רק קופץ לרגע קטן לאיזה משהו, ובסוף מתעכב שם שעות כדי לתקן להם משהו, או סתם לדבר עם האחים שלו,  וכו'

אבל, קודם כל, איזה זכות, לגור ליד ההורים, ולהיות יכולים לעזור להם כשצריך.

וגם, איזה כיף

אפשר לא להצטרך לבשל שבת, אבל גם לא צריך לנסוע

כשנוח, אפשר לבוא רק לסעודה אחת אצל ההורים

ביביסיטר בחינם, ובשפע

נסענו ללדת? אין בעיה הילדים אצל סבא וסבתא, וזה רק תחילת העזרה מסביב ללידה

חזרנו הביתה מנסיעה מתישה, ואין כוח לבשל? עוברים אצל ההורים, וגם אוכלים שם

וכו' וכו' כו'

וללכת בערב להורים לקבל ברכה זה ממש רעיון מצוין (לפחותץ בחורף) אולי אני אציע לבעלי

מניסיון, לפעמים היחסים של הבעל עם ההורים שלו יכולים לבוא על חשבון הזוגיות, נכון שיש לעניין יתרונות רבים, אך העניין חייב להיות מאוזן, ר.א, לעניות דעתי כדאי לשוחח איתו, ולהציב גבולות שמתאימים לשניכם, ואני מדגישה את לשניכם, בסופו של דבר, המרירות שתצטבר אצלך כלפיי העניין תופנה גם לבעלך וגם למשפחה שלו - חבל לחכות לפיצוץ - שוב אני מדברת מניסיון, יכול להיות שיש נשים שהעניין לא מפריע להן - ואז אין בעיה, אבל אם זה מפריע לך(ולדעתי בצדק - מה זת אומרת אחרי התפילה ללכת להורים?? עליו להביא את מלאכי השרת איתו לבית שלכם, ולא לשל ההורים שלו) תגידי. וזה נכון עבור כל עניין.

בהצלחה חמודה.

אנחנו זוג צעיר והקשר שלנו עדיין נבנה ולכן זה מאוד שונה.

וגם כשיש ילדים זה פחות נורא כי הילדים נמצאים איתך בבית ואת לא לבד ומחכה כבר שבעלך יגיע להיות איתך.

כך אני חושבת.

להראות שיכולים להיות צדדים מאוד חיוביים בלגור ליד ההורים.

אה, ואנחנו גרים ליד ההורים מאז החתונה, אם כי נראה לי שבתקופה שאחרי החתונה אני הייתי אצל ההורים שלו אפילו יותר ממנו... (כי הייתי לבד בבית, והיה לי משעמם, יש לי כאלה גיסות מקסימות...)

ואני רוצה להצטרף לאלו שאמרו כבר, ניסית לדבר על זה איתו? אולי הוא לא מודע לכך שזה מפריע לך? ניסית להבין אותו, למה הוא נוהג כך?

וסוף כל סוף, גם מעבר דירה צריכה להיות החלטה של שניכם ביחד

תחליטו ביניכם גבולות והגדרות, כיוון שזה נושא שעשוי להיות רגיש.

בגדול מגורים ליד ההורים יכולים לזמן בעיות למיניהן, שכדאי בהחלט לחשוב איך למנוע מראש.

ב. למה שלא תצטרפי אליו בליל שבת?

כך לא תהיי בודדה,

תחזקי גם את את הקשר עם המשפחה, ותוכלי לדאוג לזירוז כשצריך..

א. דיברנו על זה וזה עדיין טעון שיפור.

ב.הרבה פעמים אני נשארת בבית והוא הולך להתפלל בבית הכנסת.

לא תמיד יוצא לי לבוא לבית הכנסת כך שזה לא בדיוק פיתרון עבורי.

או שתצאי לקראת סיום התפילה לכיוונו?

אז אין אפשרות לעבור דרכי..לצאת לכיוונו לא בטוח יעזור כי ההורים גרים בכיוון אחר

אז הבית של ההורים שלו זה בדרך הבייתה (כמה דקות הליכה משלנו) וש-נ-א-ת-י את זה. אמרתי לו שאני מאד מתגעגעת אליו והייתי רוצה שהוא ישתדל להגיע הביתה כמה שיותר מהר. אומנם, הייתי צריכה להגיד את זה עוד כמה פעמים אבל בסוף הוא הפסיק ובא הביתה ישר.

(במאמר מוסגר, בערך בתקופה הזו, שזה בערך חודשיים של נישואים, אמא שלו אמרה לי בטלפון שאני מרחיקה אותה מהבן שלה. עד היום לא סלחתי לה על זה, למרות שלכאורה על פני השטח הכל בסדר.) 

היום אנו גרים במרכז העיר, וההורים של שנינו בצפון העיר שזה מרחק רבע שעה נסיעה. ההורים של שנינו מאד עוזרים להחזיר את הילדים לגן, כי אני לומדת עד מאוחר.  אז אנחנו רואים אותם הבד"כ רק רבע שעה כשאנחנו לוקחים מהם את הילדים וזהו. 

אני חושבת שאסור לגור קרוב מדי להורים, במיוחד של הבעל, במיוחד אם יש לו אמא שתלטנית (אני לא מאשימה אותה במקרה שלי כי בעלי נולד לה אחרי 7 שנות עקרות). אם זה מפריע לך מאד, תשקלי ברצינות לעבור... כי מניסיון, זה גורם לאישה להמון המון מרירות וכעס ובסופו של דבר זה יוצא על הבעל בצורה לא נעימה.

חמותך צודקת-

את אכן הרחקת ואת מרחיקה את הבן שלה- בעלך- מאמא שלו

וכל הכבוד לך על זה!

זה הסדר הנורמאלי והטבעי של העולם

(והיחס שלה לנושא קשור לאופי שלה- לא לזה שהיא חיכתה לו שנים. )

באופן כללי לא משנה כמה רחוק או קרוב ההורים גרים-

בני זוג צריכים להיות מתואמים ביניהם בדיבורו במעשה על מה מקובל עליהם ואיך נכון שיהיה הקשר

גם כאן וגם בהודעת אחרות את מצליחה בחן ובטוב טעם למצוא את הפתרון בתוך הבעיה

ולהאיר אותו לעינינו

תודה!

ממש בריא לזוג לבנות את עצמו לבד בשנים הראשונות, במיוחד בשנה הראשונה..

אני לא יודעת כמה זמן אתם נשואים אבל זה נשמע שלא מאוד הרבה, וגם נשמע שאין ילדים כרגע- (שזה משמעותי..)

כשמתחתנים ברור שכל אחד עדיין מחובר יותר למשפחתו מאשר לבן הזוג שלו- כי שם מכירים אותו, הוא לא צריך להסביר את עצמו וכו'.. ודווקא בגלל זה כ"כ חשוב שהזוגיות תהיה שלכם! שהמקום שאתם חוזרים אליו בסוף היום יהיה מקום נעים וטוב ושמח- ורק שניכם תהיו בו!

הקרבה להורים הרבה פעמים יוצרת מצב שבו בן הזוג שההורים שלו הם הקרובים- נמצא פחות בבית ויותר עם משפחתו, וכך זה משפיע על הזוגיות-- כשנמצאים פחות יחד- יש פחות זמן איכות, זמן שיחה, זמן של יחד.. פחות זמן לבניה זוגיות ותקשורת זוגית.

(אני לא מדברת על מצבים בהם הקרבה חיונית ונכונה והתקשורת פתטחה לגמרי, כי זה לא המצב כאן..)

חשוב מאוד שבעלך ידע מה את חשה כלפי זה ושתדברו בינכם על הדברים. התקשורת ביניכם היא מה שיבנה לכם בע"ה את הזוגיות כל החיים- וצריך תמיד לשתף בתחושות ובמה שעובר אחד על השני.

(ד.א. לא תמיד המעבר הוא הפתרון הטוב ביותר, חשוב לדבר ויחד להבין מה מפריע ואיך מטפלים בזה..)

בהצלחה גדולה!!

שלא שווה לריב עם הבעל..

ילד שנולד לאחר 7 שנות עקרות..כנראה מאוד קשור להוריו וכנראה שהוא חש חובה לתת להם יותר יחס..

אולי הוא גם בן יחיד והם נותרים לבד.

לכן..בניגוד לאחרות..

להמלצתי..

תנסי לתת לו תמיכה והבנה אמיתית.תנסי לשדר לו (ולשכנע את עצמך באמת)

שזאת מבינה וחושבת שקשר עם הורים חשוב..

ואחרי שהוא ירגיש שזה חשוב לך..הוא יקבל ויעשה מתוך הסכמה ורצון את מה שתחליטו.כי זה יגיע מתוכו..

נכון, זה כואב שאת מרגישה שאת פחות רצויה וחשובה.אבל..

אולי הוא נקרע כעת בין 2 חזיתות??פשוט להגיד "ועזב את אביו.." וממש לא פשוט לבצע.

תחשבי מה את היית מרגישה לו היית במקום של אמא שלו..(שלא יקרה)

בהצלחה ענקית!העבודה על עצמך קשה, אבל שווה.

היא מלמדת אותנו להסתכל דרך המשקפיים של השני..

אז, השד נראה פחות מפחיד

(כל מה שנכתב כאן, הוא מתוך נסיוני האישי..ואת יכולה לחפש בשירשורים אחורה שתביני עד כמה השינוי הוא משמעותי כשאת מגיעה ממקום של קבלה והכלה)

אף אחד מההורים..

אנחנו עשינו את זה בהידור (לא בכוונה...)

וזה עשה לנו רק טוב!!

לפני כמה חודשים עברנו ליד אחד ההורים וזה שונה כלכך...

לדעתי שונה ברמה של יכול להרוס זוגיות או לבנות אותה ברמה מדהימה.

אם תרצי לדבר אפשר באישי

בס"ד

אנחנו גרים ליד ההורים שלי.

וזה עושה לי ולו רק טוב.

זה כ"כ עוזר לי וטוב לי..

לא הייתי מחליפה את זה לעולם וגם בעלי אומר

לפני החתונה כשחשבנו איפה לגור- אני שמתי וטו על האיזור של ההורים שלו ושלי.

למרות ששני האיזורים היו מאד טובים לנו מהרבה בחינות.

אני חושבת שאחד הדברים הכי חשובים לזוגיות- זה על כן יעזוב איש את אביו ואמו.

לפחות בשנים הראשונות.

קודם כל האשה והילדים.

קודם כל הבית שאתם בונים.

אח"כ כל העולם כולו, כולל ההורים שלך.

אין תשובה אחידה.

יש מצב שההורים מבינים - ומעורבים ועוזרים אבל לא מתערבים , והבעל/אישה  קובעים את המרכז בביתם והכל טוב.

יש הורים שדורשים יותר תשומת לב ומתערבים בחיי הזוג , הבעל /האישה נותנים לזה מקום ואז הכל ממש לא טוב.

לנו אישית היה ממש לא כ"כ טוב [בגלל נסיבות מצערות של מחלה קשה ל"ע] והרחקנו נדוד . היום אחרי 20 שנה + חמי גר בסמיכות אלינו וזה בסדר גמור .

אני לא יודע מה הילדים שלנו יבחרו אני מקווה שנדע להיות בצד הטוב. [לא תמיד מודעים למתחים קטנים בין בני הזוג]

באמת חיפשתי את הרשימה המלאה. למישהו יש המלצה מתוך ניסיון על אחד הדגמים? 500 ליטר ומעלה בבקשה.

עשה לנו בעיה רק פעם אחת והוא אצלנו כמה כמה שנים.

גם שהייתה בעיה סידרו מטעם האחריות במהרה (האחריות דרך ברימאג)

איך שעושים מבצע כזה, שגורם נזק אקולגי אדיר, ולהציג את זה כאילו זה ידידותי לסביבה.

שימו לב,  הם מגדירים מקרר ישן שכדאי להחליפו ולכן משתתף במבצע כמקרר מעל 7 שנים.

מקרר מעל 7 שנים זה מקרר שאפילו לא בהכרח נגמרה לו האחריות (למקררים של שרפ יש אחריות 7 שנים, ולאמקור 10)

אז אם כך מעודדים את אזרחי מדינת ישראל להחליף את המקרר הרבה לפני שבאמת יש צורך בכך, ועד אי אפשר אפילו למסור את המקרר לשימוש של מישהו אחר שצריך אותו.

ונוסף לכך אין ברשימה אפילו מקרר אחד בדירוג A...

אז אבא שלי אומר שזה לא באמת משנה, כי מי שיש לו מקרר טוב, לא יחליף אותו בכל מקרה

ומי שבדיוק צריך להחליף מקרר אז זכה

לכל מכשיר חשמל יש דירוג משלו אבל בסכ"ה דירוג כאשר A זה המכשיר החסכוני ביותר.

לנו יש מקרר אמקור בדירוג אנרגיה ממש נמוך (כלומר בזבזני) ובזמנו כשקנינו אותו חישבנו שההבדל בינו לבין מקרר בדירוג אנרגיה B היה ענין של שקלים בודדים לחודש.

כמו להרבה אחרים.

המכשיר עושה את העבודה נחמד. אמנם רק שנה אחריות, אבל למעשה למעט פעם אחת שהוא קפא והיה צריך הפשרה שאפשר לעשות גם לבד אם יודעים איך ומה (עכשיו נדע ) - לא נתקלנו איתו בבעיות.

והישנים הם ממתכת, טובים ואייכותיים..

לשיקול דעתכם

היום זה רק שנה...

וגם שלהם מתפרקים מהר מאוד (אולי מאוד מאוד...)

בקיצור - כל מוצרי החשמל היום באיכות כזאת גרועה ש7 שנים זה הרבה מאוד....

אנו מצטערים לשמוע את תגובתך ובתור נותני האחריות למוצרים של BEOK נשמח לשמוע את פרטי המקרה.

נודה לך אם תוכלי לשלוח לנו את פרטי המקרה + פרטי התקשרות למייל brimag1service@gmail.com

על מנת שנוכל לבדוק את הנושא ולהפיק לקחים.

תודה ויום נעים,

ברימאג שירות

אבל לא ממש מסבסדים,

לתשומת לב 2 דוגמאות

http://www.zap.co.il/model.aspx?modelid=791525  במבצע זה 1900 מוגבל ל1000 יחידות

http://www.zap.co.il/model.aspx?modelid=799671

ויהודיה,  מקררים עם דרוג A הם ברמת מחירים הרבה יותר גבוהה לדוגמא:

http://www.zap.co.il/models.aspx?sog=e-fridge&db631802=631803

אבל כל הרעיון של המבצע הזה זה לגרום לאנשים לעבור למקררים חסכוניים יותר, לא? ולא נראה לי שמקרר דירוג B חסכוני באופן משמעותי יותר ממקרר מלפני 7-10 שנים

ושמי לב שבקישורים שהבאת, כל החנויות במחיר הזול אכן משתתפות במבצע גריטה

איך זה עובד והאם הסבסוד הוא מהמחיר שכתוב ברשימה או זה מחיר סופי?

תודה!

ולפי מה שראיתי, זה אכן מחיר זול משמעותית מקניה בלי המבצע.

אבל שימי לב לתנאים שצריך כדי לקבל את הסיבסוד

לכל דגם יש מחיר קבוע לאחר ההנחה (ואם לפני ההנחה המחיר היה שונה, אז הם נאלצים ליישר קו...)

כך שזה לא משנה איפה את קונה - הכל אותו מחיר לאחר ההנחה.

לדעתי זה כן משמעותי - גם אם הסבסוד הוא אכן 30% וגם אם זה יוצא פחות.

מקרר של LG 600 ומשהו ליטר

ב5 אלף במקום ב7\8

ויש המון אופציות...מי שצריך זה זמן מעולה

חוצמזה שגם חוסכים הובלה של החדש והובלה של הישן...

ואיך אני יודעת כמה שנים המקרר שלי? קיבלנו אותו מיד שנייה, אמא שלי אומרת שהוא לפחות 15 שנה כי רואים שהוא מהמקררים הישנים של פעם..אבל איך אני אמורה לדעת? וגם איך אפשר לדעת כמה הוא מכיל?

באחת החתונות של חברים שלנו היה איזשהו רגע מכונן שבו נפל לשנינו האסימון שאנחנו רוצים להתחתן. זה היה בתקופה שדיברנו על כך המון וכבר החלטנו שאנו רוצים להתחתן אחד עם השנייה, אבל אותו רגע אדיר של חסד עליון גרם לנו לגמור אומר בליבינו שהגיע הזמן להתמסד. אז יצאנו בכיף לגן האירועים עם כוס קפה וסגרנו תאריך...

בכלל כזה אני, שונא טקסיות. ככה שהתאים לי שאישתי לא ציפתה לאיזה מטס של שלושה מטוסים החורט את שמה בשמי הרקיע... והסתפקה בזה שנחליט ביחד.

בינינו, אין יותר כיף מזה. כי אתה מבין שההחלטה להתחתן היא הדדית ולא יוזמה חד צדדית המשאירה אותך פעור פה לנוכח השאלה: התינשא/י לי?".

לבעלי יש חבר "אהבת נפש" כזאת, מישהו ממש חמוד וגבר.

אז - 

בעלי הלך עם החבר לקנות את הטבעת. [וכן..לא אמורים לקחת את האמא???] ו"החליטו" [נחמד היה לדעת שהם עשו החלטה ביחד..] להציע לי נישואין ביום חמישי [עוד שבועיים]..

לפי סיפורו של בעלי..כשהוא נכנס לבית שלו..הוא פחד שהמשפחה תגלה לפניי אז הוא החביא את זה בתוך הארון בגדים שלו.

ו..בגלל שהוא לא יכל להתאפק יותר ולחכות עד יום חמישי הקבוע..הוא החליט להקדים את זה לחמישי הקרוב..

הוא לקח אותי לטיול בצפון לטיול לילי כזה..

תיכננו לעשות את ההר הזה..נו.. שכחתי איך קוראים לו..הר ממש גבוה ליד מגדל..[הר תבור?] ובסוף החלטנו שזה מסוכן..[מסתבר שיש שם בתחתית ההר כפר דרוזי..]

אז פשוט כל הלילה הלכנו לנו, דיברנו..צחקנו..הכנו לנו שתיה ואוכל..היה מטורף!

ואז..לקראת הזריחה הלכנו לגשר אריק..

והיה כזה מהמם! נהר..שפע של מים..עצים..וואוו!!  

תוך כדי כשאנחנו מדברים ביננו בצחוקים וזה, הוא התחיל להיות רציני..והוא הסביר לי שהוא חשב הרבה עם עצמו, והתייעץ עם הרב שלו לגבי משהו..והייתי בטוחה שהוא מדבר על הצבא!! [הוא התקבל למשהו ממש מטורף בצבא..] ו..הקשבתי לו..

והוא הסביר שהוא החליט החלטה..ו..

בקיצור, הוא אומר לי תסתובבי!! אמרתי לו "לא רוצה!! מה זה!"  [חייבת לדעת הכל!! לא אוהבת הפתעות!!]

והוא אמר שוב, תסתובבי. [מזה פחדתי!! חח..היה נהר ליד..מקום שומם..כבר חשבתי..]

פתאום הוא הוציא את הטבעת. ופשוט אמר לי "אז..מה את אומרת?"

ואני...ה' ישמור!! 

איזה פחד!!

המילים הראשונות היו: [לא כמו בסרטים]

"רגע, יישוב הדעת!! בוא נשב".

ו..אחרי דיבורים מרגשים ו..זהו.

זה מי שאני רוצה לחלוק איתו את כל חיי.

בלעדיו - אין מציאות אחרת.

ואז..כשחזרנו באוטובוס למרכז..הוא התפלל בצד שחרית..

ו..ואוו. פשוט..הוקסמתי. 

הייתי מאושרת.

ועכשיו, אם חשבתי שאז הייתי מאושרת..

היום אני יותר..

מאוהבת

ולי--

הוא הציע על הגג של בית החושן- שרואים משם את רחבת הר הבית וכו'..

גם היה קצת מצחיק כי היינו בנסיעה והוא כל הזמן היה לחוץ שהשמש שוקעת לו..

ואני כזה..  מנסה לא לחשוב שהוא עומד להציע לי נישואין (סופסוף.. כמה חיכיתי!)

אז לא כ"כ חשדתי..

והיינו שם הוא ניגן לי שירים ואז תוך כדי התחיל "וארסתיך לי.." והתכופף עם הגיטרה על הבררכיים תוך כדי נגינה..

ואמר- יווו פתאום אני לא זוכרת בדיוק! (כולה עברו שנתיים!!) אבל לא- האם תתחתני איתי- אלא משהו קצת יותר יהודי ומשמח!!

וואוווווווווווווווו איזו התרגשותתתתתתת!!!!!

באמת כיף להיזכר בזה!! וגם אנחנו מאוהבים ומאושרים ב"ה הרבה יותר מאז!

איזה טוב ה'!!

שון אמורי, הוא קוסם חובב, ובעל ערוץ יוטיוב אליו הוא מעלה סרטונים של קסמי םאותם הוא מבצע. מי שעומדת מאחורי המצלמה בזמן ששון מבצע את הקסמים האלה, היא חברתו מזה חמש שנים, אנדראה. שון, החליט להפתיע את אנדראה, ובמהלך צילומי קסם חדש שפיתח, הפתיע, והציע לה נישואין

כיוון שמטרת השרשור מבחינתי היא לא רק נוסטלגית, אלא די פרקטית אשמח לשמוע רעיונות להצעות נישואין באופן כללי, כלומר אין צורך להצתמצם לצורה שבה הציעו לכם (הצעה ששמעתם עליה או שחשבת עליה טובה באותה מידה).

תודה!!!

לא הייתה ממש הצעה,זה היה אחרי שיצאנו שבועיים וחצי,מאד אינטנסיבי,אבל מאד ברור.

פשוט התחלנו לדבר איפה ריאלי שנגור וחינוך והכל ואז בעלי שאל אותי-מתחתנים,הא..?

ואני כזה-כן,ברור...

וזהו..

מאז כל פעם שהיה קצת מתסכל בהכנות לפני החתונה הוא היה אומר לי את זה או כשהיינו רחוקים הוא היה שולח לי את זה בהודעה...

ב"ה נשואים 6 וחצי שנים באושר..

כשהיא היתה בחוץ...

הדבקתי לה פתקים על הקיר : "אני אוהב אותך כי..."

חוץ מזה, על כל פתק היתה מילה עם מספר לידה, שכשמסדרים את המילים עפ"י המספרים זה הוביל למחבוא של פתק נוסף, שבו היה כתוב שאני מחכה לה למטה...

הלכנו לבית קפה שבו היינו בדייט הראשון, אח"כ לפארק ציבורי חמוד ושם שאלתי אותה אם היא רוצה להתחתן איתי...

עוד מעט עוברות 3 שנים מאז אותו יום.

נשואים שנתיים וחצי.

הצעתי לה בSMS 

סיפור ארוך איך הגעתי לזה, בין השאר בגלל שהייתי בן 19...

אני (הבת) הצעתי לו בSMS....

שבוע אח"כ נסענו ליום טיול לצפון לחגוג...

ולעצם השאלה: זה עניין מאד אישי, אני למשל שונאת דברים כאלה וממש לא רציתי הצעות מיוחדות...

גם עכשיו- אני לא מרשה לו לעשות לי שום הפתעה!!! הכל מתכננים ביחד!

הלכתי עם חברות לטייל ערב אחד במרינה הרצליה, יש שם כל מיני דוכנים ואז ירדים עוד קצת ומגיעים לחוף..
הגענו לקצה של החוף ואני רואה מלא אורות על הרצפה מרחוק ולא הבנתי מה זה
עד שראיתי גם מלא בלונים אדומים ועוד דברים לא ברורים... הבנתי.. אבל לא שזה בשבילי 

אמרתי "יוו יש פה הצעת נישואין איזה חמודים וואי!.." וכאלה...

התקרבנו לשם החברות.. ראיתי אלבד לבן פרוס כמו שטיח עם גוזניקים בצדדים שמחזיקים את זה ושלט ענק התינשאי לי עם פרחים..ולא הבנתי, למה אנחנו מפריעים להם? בואו נלך....
קיצור כולם הסתכלו עליי עד שנפל לי האסימון חחח
והוא העיף כמה זיקוקים כאלה כמו ששמים על עוגה [אבל הגדולים השווים יותר חח]

והתנגן איזה שיר שאנחנו אוהבים

והחברות הלכו לצד והתיישבנו ודיברנו והוא הוציא טבעת שהוא הלווה מחברה שלי (סתם בשביל הקטע)

והיה מקסיםםםם

(וכמובן כמובן כמובן שידענו כבר שאנחנו הולכים להתחתן וידענו גם שנתארס בשבוע-שבועיים הקרובים כך שלא הייתה בעיה)

יש שיגידו שזה ממש יותר מידי קיצ'י וכדו' אבל אני ממש ממש נהנתי (:

ו.. לא באמת עבר הרבה זמן, התחתנו 4 חודשים אח"כ ואנחנו נשואים חודש וחצי ב"ה באושר ואהבה  ב"ה!!

ומרוב שוק שהגעתי עד לשם הוא כבר אמר שנתחתן

סתם

הוא תכנן להציע בסוף השבוע אבל כבר הגעתי..

וזה מגניב כי זה היה בט"ו באב

לא זוכרת את המילים המדויקות כי הוא לא העז לומר 'חתונה' או 'נישואים'.. אבל איכשהוא הבנתי שלזה הוא מתכוון..

וחודשיים אח"כ הוא הכין הצעה יותר מושקעת עם שלט וליקר שוקולד וטבעת ופרחים.....

אם מתיחסים אל זה כדבר נחמד וכייפי,מיילא.

אבל בזמן האחרון נראה שזה כאילו תורה מסיני...

לפעמים זה מסיט את הדעת מהדברים החשובים באמת

אני לא מצליח לרדת לסוף דעתך...

נראה לי טבעי להציע נישואין בצורה שתשמח את הבחורה. סה"כ זה קורה פעם בחיים, והיא בטח דמיינה את האירוע כמה פעמים במהך חייה, חבל לבאס אותה דווקא ביום המשמח הזה. כמו כל דבר אפשר להוציא את זה מפרופורציה, אבל גם אז, לא ברור לי למה אתה משווה את זה לדרכי האמורי.

לפעמים זה הרושם שנוצר

(זה מצטרף לתופעת המתנות בכל מיני זמנים- כשלא באמת צריך...)

איך בעלי "הציע לי נושיאין" ?

הוא פשוט הסתכל עלי- וראה שאני מבינה את מה שהוא מבין

ואח"כ גם דיברנו על זה כדי לוודא במילים שאכן הבנו...

וגמרנו

בלי טררם ובלי טקסים

וזה נהדר

התקשרתי דברנו דקה וזהו.

חוק בל יעבור

בעלי חשב לעשות איזה הפלגה או משהו, אבל בסוף החליט שזה צריך להיות בארץ ישראל... ובשבת קודש עדיף...

היינו שבת ראשונה אצל ההורים שלי ביחד, ישבנו על הספה בבית של סבתא שלי, שם הוא ישן. ואני לא אשכח את המילים:

"אני מסכים להתחתן איתך". כאילו, מישהו שאל אותך? מישהו שאל אותי??

אבל הוא היה כל כך נרגש שבכלל לא שם לב שאלה המילים שיצאו לו מהפה...

ואני לא תיקנתי אותו...

אבל עד היום אני יורדת עליו על זה מדי פעם..

נשואים 9 שנים עוד מעט, לא להאמין!

ולסבתא שלי אנחנו מזכירים עד היום שעל הספה שלה החלטנו להתחתן (זאת אומרת לבעלי היה ברור שאני רוצה, מה שהיה נכון, הוא רק הסכים...)

אני לא חושבת שזה רעיון טוב שכך תציע נישואין אבל זו נוסטלגיה...

אחרי  הדרכה שכזאת על חנה, שילה, עלי, המשכן, התשפפקים, המשמעות, וכו'...

והוא שאל כמה שאלות, האמת - הייתי כ"כ עייפה מהשבוע המטורף שהיה לנו, שכבר לא ידעתי לענות על כלום.

כשהוא שאל אם זה מתאים (טוב, לא נפרט הכל..) בקושי הבנתי על מה הוא מדבר..

פשוט הייתי עייייפפפפההההה!!!!!

טוב, אבל אצלנו הוא האדם עם הרעיונות.. אני הייבשנית

בעלי ואני היינו חברים, אז היה ברור לשנינו שאנחנו מתחתנים, אבל אני הבהרתי לו טוב טוב שאם הוא לא מציע נישואין כמו שצריך - אני לא מתחתנת, ובגלל שאני רוצה להתחתן איתו אז שלא יעשה קונצים.

יום לפני ההצעה (היינו אמורים לנסוע לצפון כדי לעלות לקבר של סבא שלו שנהרג בתאונת דרכים. הוא אמר שזה ממש חשוב לו לעשות את זה לפני החתונה) הייתי חולה נורא, והוא ממש התבאס כשאמרתי לו שהנסיעה כנראה מבוטלת, אלא אם אני ארגיש קצת יותר טוב למחרת.

אז למחרת באמת הרגשתי טוב יותר, ולפני הנסיעה העמסתי באוטו כל דבר שיכול לעזור לחולה במצוקה - תרמוס עם תה, אקמול, נעלי בית, שמיכת פוך וכו'. יצאנו לדרך, והוא אמר שהוא חשב לעצור בחוף דור-בונים כדי לראות את השקיעה. ובאמת ראינו את השקיעה. מתוך פקק נוראי בכביש.

הוא אמר שלא אכפת לו כלום, הוא רוצה ים (זה היה מאוד מוזר בעיני, במיוחד כי היה חורף), ושניכנס לחוף הקשתות בקיסריה.

הגענו, פרשנו מחצלת, הבאנו את השמיכה, ועוד תיק שהוא לקח איתו.

ואז - על שפת המים הוא אמר שהוא כתב לי שיר לכבוד מס' החודשים שהיינו יחד, הקריא לי אותו, ואת המשפט האחרון הוא אמר בכריעה על הברך, עם הטבעת ביד, וביקש ממני להתחתן איתו.

אחר כך, כשחזרנו לשבת, הוא הוציא שני גביעי זכוכית ובקבוק יין, אז הזכרתי לו שאני לא שותה, והוא אמר: "כן, אני יודע, לכן הבאתי לך מיץ פטל" 

(כמובן שכל העניין של העליה לקבר של סבא שלו היה רק לשם ההסוואה, אבל אני, נאיבית שכמותי, אחרי כל ההצעה היפייפיה הזאת עוד שאלתי אותו איך נספיק לעלות לקבר של סבא שלו ולחזור אם כבר כל כך מאוחר... ).

אין עליו בעולם!

תשקיעו, תמצאו זמן לצאת החוצה לטייל במקום ירוק

אפילו סתם לטייל בחוץ ביחד.

כשנמצאים ביחד בחוץ אז יש את החוויה הכיפית של הביחד מצד אחד

מצד שני לא עולה על הפרק הקרבה הפיזית. 

בבית תנסו אולי משחקי קופסא, ככה זה ימקד אתכם במשהו אחר מלבד אחד בשני

אבל עדיין זה להיות ביחד. 

כמובן שזה יעבור, בהמשך זה הרבה יותר קל. 

תודה על תגובה העניינית נחשוב לצאת יחד למקומות פתוחים..אם כי כרגע סוער בחוצ..

אני גם התחתנתי לא מזמן וממש מבינה אותך!

משהו קטן שאולי יעזור,

כשאת ישנה או זקוקה מאד לחיבוק...

חבקי דובי או כרית! 

נשמע תינוקי..אבל תנסי...

ומצטרפת ליהונתן בר, תעשו דברים כייפים יחד

תתפלאי לגלות שהימים האלה יכולים להיות חווייתיים מאד, מעצימים וזכורים לטוב! לשניכם!

אם תרצי עוד, בשמחה באישי!

קודם כל תדעי שזה דבר שמתרגלים להתמודד איתו

לא לנצח יהיה קשה כל כך

תחזקו אחת את השני

שאתם מקיימים מצוה

תגידי לו דיבורים של חיזוק- יש לנו כוח! אנחנו עושים מסירות נפש בשביל מצוה חשובה! הקב,ה מחשיב את המאמץ והקושי של אנשים בקיום מצוות!

תנסי למקד מה בדיוק מחרפן אותך

(יכול להיות כמה אפשרויות)

וקחי בחשבון- לבעלך לא רק קשה עם עצמו- קשה לו גם כשקשה לך (כי הוא אוהב אותך... ) -אז עבודה שלך עם עצמך תביא טוב לשניכם

ראשית ,מודה לך על התגובה ..

מה שקשה לי איתו זה, שהוא לידי וישן לצידי ואני לא יכולה לגעת בו..היו סיטואציות שפשוט רציתי לחבק אותו ..אבל אסור!!אני יודעת שכל העניין הוא בס"ה לטובת שנינו אבל זה קצת עצוב לי ולו שככה זה המצב כרגע..
אני יחסית (וזה מפתיע אותי) ,פחות להוטה  לגעת אבל הוא ...נכנס לבית ועצוב לו ..הוא פשוט עצוב!!ואני לא יכולה לראות אותו ככה ..אני חסרת אונים.

יותר איכותי זה קצת מקיל על ההרגשה

בטח שיש לך מה לעשות!

לשמח את בעלך- אשריך שאתה מקיים מצוה! השם רואה ומחשיב את ההתגברות וההשקעה שלך! אתה יכול למצוא דרכים אחרות להביע לי אהבה- בצורה שמבטאת אתאהבת ה שלך!

תעודדי אותו לשוחח עם רב\ חבר\ על זה

לא תמיד הקירבה ותחושת הטוב שבאה אח"כ עולה על קודמותיה..

זה נכון אולי בצד הרוחני, אבל כאנשים שבסופו של דבר חיים בין הבלי העולם הזה -

זה לא תמיד מורגש, ולכן אני לא חושבת שצורת החשיבה שהעליתם מקלה על הקושי..

מאחרים, בד"כ גם היה קשה יותר לפני החתונה כרגע לא מצאתי לזה פיתרון חוץ מלהתפלל ולקוות ולסמן איקסים על הימים... 

זה מאד קשה, בייחוד בהתחלה עד שמתרגלים...

הימים האלו מאפשרים למצוא דרכים אחרות לקירבה ול"ביחד" - 

לוקח קצת זמן למצוא את זה ולהגיע לזה, אבל כשמוצאים, זה כל כך מיוחד ואמיתי!

זה קשר כן ואמיתי שיש בינכם - שלא תלוי רק בקירבה גופנית.

בעיני זה מעלה את הקשר בכמה וכמה דרגות!

זה יכול להיות יציאה לאן שהוא (ודוקא בימים סוערים מאד כיף לשבת על צלחת מרק באיזו מסעדה ולראות את הגשם בחוץ...),

יכולה להיות שיחה, לימוד, סרט, ארוחת ערב יחד ועוד....

בהצלחה!

בצורה מאוד משמעותית, ואני חושבת שההכנה הזאת היא פשוט חובה לפני חתונה!

נכון, אמנם הריחוק קשה בימי הנידה, אבל זוהי הזדמנות לחוות את הקשר גם ממקום אחר.

ממקום של מילים טובות, חיוכים, יציאות יחד, השקעה בהפתעות קטנות ומשמחות (ארוחת ערב שווה, פתקים בשקית האוכל שהיא לוקחת איתה ללימודים וכו') . אנחנו למדנו להשקיע מאוד בימים האלה, כדי להפוך אותם למשמעותיים.

נכון שאת הדברים הרומנטיים באמת כדאי לשמור לאחרי הטבילה, אבל אפשר לעשות עוד המון דברים נחמדים יחד גם בלי לגעת.

דבר נוסף - הרבה פעמים בזמן הנידה צפים כל מיני דיונים ושאלות, שבימים שבהם אתם מותרים לא דיברתם עליהם. לפעמים הימים האלה רגישים מאוד, עד כדי כך שכל הוויכוחים (ולפעמים הריבים) מצטברים במיוחד אליהם. זה בגלל שסף הרגישות (וההורמונים) עולה, אבל גם בגלל שכשנוגעים - אפשר לדחוק את כל זה הצידה ולא להסתכל על זה יותר מידי ופשוט להתחבק, אבל כשכל מה שיש לך הן המילים - פתאום מתעורר הצורך לדבר על הדברים.

בקיצור - אני חושבת שבגלל שעברנו הדרכה כל כך טובה לגבי זה, בעלי ואני לא מרגישים רע בימי הנידה, ויותר מזה - מצליחים להנות מהם ולהגיע אל יום הטבילה לא עם הלשון בחוץ ועם תחושה ש"סופסוף אפשר לנשום!", אלא בתחושה שלמה, שמחה, ובידיעה שעלינו בעוד מדרגה בזוגיות, דווקא מתוך הקושי הזה.

בהצלחה!

אשריכם שאתם במעלה רוחנית כזו גבוהה ומגיעים לשיאים דווקא בימים אלה..לי מאד קשה

אנחנו לא שונים מאף אחד אחר.

זה לא שלא קשה לנו, פשוט למדנו לתעל את הקושי למקום שמחזק את הזוגיות.

זה עניין של מודעות והשקעה. כל אחד יכול. נסי ותראי.

זה לא אומר שלא יהיו קשיים, אבל כמו כל דבר בחיים - זה פשוט עניין של תרגול.

שיהיה לי רצון כלשהוא להשקיע בהם..

אני מרוקנת מרצונות ושאיפות, ורק מסמנת איקסים ומנסה להעסיק את עצמי, בכל דבר אחר - חוץ מהקשר הזוגי..

י

בהתחלה באמת היה כמו  המצב המתואר

שבועיים של ריחוק, שבועיים של קירוב,

אבל אז נולדו לנו ב"ה שני תינוקות בעלי  התחיל גם ללמוד תואר בנוסף לעבודה

וכך שמתי לב  ששבועיים אין לנו דקה (!) במשך כל השבוע לדבר.

זה הפריע לי... התגעגעתי... האם חייב רק מגע בשביל להרגיש חשובה או אהובה?!

ואז הוחלט שזמן עונה (שאצלנו זה ימים מסויימים בשבוע)

הופכת בימי נידה  לשעת איכות רק שלנו (ממש כמו פגישה לרופא)

זה יכול להיות :

* ארווחת  ערב מושקעת

 * הליכה משותפת בחוץ

 * יציאה לבד למקום מיוחד

 * שיחה מושתפת על כוס קפה

 * ראיית סרט טוב ביחד.

אהיה כנה שלא מצליחים תמיד להתמיד

אבל לפחות יש מודעות, ואם מפספסים לפחות יודעים להגיד אחד לשני:

"אתמול נשפכתי, אבל זוכר/ת אותך ואת/ה חשוב בעיני, אולי היום נצליח"

ההבדל הוא שמים וארץ בין לפני  הרעיון לאחרי!!!

א. אני לא מיואשת מהעניין

ואני לא מרגישה כל צורך להצדיק את התחושות שלי בימים האלו..

את האור אנחנו כעובדי ה' מחפשים תמיד..

עניתי ל"ע.מ" שתיארה מציאות חלומית בעיני הרבה אנשים שנשואים גם 50 שנה..

יש לתת לגיטימיות לאלו שמרגישים אחרת, לכן הערתי את שלי..

ההטפה שלך לא נעמה לי, ואני לא כותבת בפורום כדי לקבל חינוך.

יש לי הורים ומבוגרים סביבי שעושים זאת טוב ממך.

כאן מבקשים עצה חברית, ולא מאמר מתנשא על מה אני "צריכה לעשות"...

אשרייך שקיבלת הדרכת כלות מדהימה, גם שלי היתה נהדרת

זה לא סותר, שהרבה דברים בעבודת ה' - נשמעים א' ומרגישים ת'.

אנשים כאן כותבים את כאבם וקשייהם- במיוחד בנושא של ימי נידה

וכל פעם מחדש, מקבלים את התשובה המאוד מופשטת ולא ממוקדת בכלל!!, שאת הבאת. 

או את הרעיון לקבוע זמן משותף כשאסורים.

(שהוא דווקא רעיון מעשי מקסים, רק כשמדובר בזוג צעיר, ללא ילדים, שנמצא בצהריים ובערב יחד בבית, לומד ביחד, אוכל ביחד, יוצא ביחד - הקושי הוא אחר! והקשר ממילא גם בימים המותרים לא מסתכם רק במגע, כך שהימים האסורים מורגשים כמיותרים. חוץ מלא לגעת - אין בהם אור מיוחד, כי ללמוד ולצאת ולהיפגש בדיבור עושים ממילא, הם לא נחשבים כהשקעה מיוחדת... וכן, אני יודעת שאלו צרות של עשירים..)

בעיני - זה לא מספיק!

ואני גם קוראת המון ספרים בנושא, ועוד ממשיכה לחפש

יש כאן תעלומה, שאף אחד לא יודע לענות לי עליה!!

מה הופך את ימי הנידה למיוחדים בפני עצמם?!

[ז"א - התשובה שהם משדרגים את הימים המותרים - לא מתקבלת, כי הם משרתים פה זמן אחר ולא את עצמם]

מה הופך את ימי הנידה למיוחדים?

הקירבה הלא גופנית!

היכולת להראות אהבה, כשגם במילות חיבה צריך קצת לקמץ בימים אלו.

הידיעה שהולכים לישון במיטות נפרדות, ומשוחחים בשקט, ולא מתקדמים מהמקום הזה לשום מקום - הופכת את המקום הזה של "רק לדבר" למקום עמוק, למקום שאפשר להכיר יותר את הפנים, איש של רעהו ואיש של עצמו.

כשמותרים, הלימוד ביחד, הדיבור וכו' - הרבה פעמים מוביל לקרבה גופנית, ואז כל הפעילויות האלו הם כאילו פרוזדור, ואין להן ערך בפני עצמן.

בעקבות בעיה רפואית מסוימת, קיבלתי כדורים  שמנעו את המחזור, והיינו מותרים שלושה חודשים ברצף!

זה לא כמו  כשהייתי בהריון, כי בהריון יש גם את הציפיה מצד אחד, ואת הקשיים הבחילות, העייפות וכו' מצד שני.

היה לי מוזר לגלות, שאני מתגעגעת, ממש כך לימים האסורים.

לא האמנתי שהימים האלו, שכל כך לא נעימים, וכל כך חיכיתי תמיד שיסתיימו - הופכים להיות מושא לגעגוע.

שיתפתי את בעלי, והתברר שגם הוא מרגיש כך!

אחרי כחודש וחצי של מעין חגיגה של תמיד מותר! הרגשנו שחסר לנו העומק והקשר האחר - שכשאסורים..

חוץ מהמיטות הנפרדות..

ישנו דיבור לשם דיבור, שלא עובר למגע פיזי.

והיינו גם כן מותרים בשלב כלשהוא שלושה חודשים ברצף.. (אולי זו היתה אותה בעיה רפואית..)

ברגע שנאסרנו אח"כ זה היה קושי עצום, עבור שנינו..

ימי האיסור הם בעיקר ימים שמאפשרים לו לסגת ל"מערה" שלו, ולקבל קצת שקט מהביחד..

בשבילי הם תחושה של בדידות איומה.

והדבר היחיד שאני מצליחה למצוא בהם לחיוב, הם שאני עושה דברים שלא הייתי עושה אם לא הייתי לבד..

נגעת בשורש הבעיה!

"ימים שמאפשרים לו לסגת למערה".

את רואה אותו כאילו בורח לך.

אבל תחשבי במונחים של אנחנו ולא אני,

אולי בעלך כן זקוק להרפיה הזו, גם אם הוא מאד רוצה שכבר תגיעו לימים שביחד.

זה לא סותר! לרצות את הביחד, ולרצות את הלבד. כי לכל דבר יש את ההיבטים שלו.

וכדאי לך לבדוק עם עצמך,

למה את מרגישה בדידות,

הוא הרי נמצא!

האם את רואה את הקשר ביניכם כמשמעותי רק כשהוא סביב הקירבה הפיזית, וכשהיא חסרה - נראה שהכל שוקע?

זה בדיוק הזמן לבנות קירבה אמיתית, מסוג אחר.

ועוד משפט,

ואני ממש מתנצלת מראש אם הוא קצת ירגיז,

הפורום הזה נקרא נשואים טריים, אבל תמיד אנחנו מרגישים עדיין טריים, ומתחילים.

אז כך, אני כבר לא ממש טריה,

אבל אני חושבת שמה שאת מרגישיה מאד מאפיין את השנה הראשונה של הנישואים.

פתאום, ממקום של צניעות, של העדר מוחלט של קרבה - מגיעים לקשר קרוב.

זה כמו לגלות עולם חדש.

זה עולם קסום, אבל זה יוצר בפנים גם איזה שהוא בלבול.

ולכן כל כך קשה עם המעברים בין המותר לאסור.

אבל בהמשך, נבנים רבדים עמוקים יותר של קשר.

אין את הניצוצות של ההתחלה, את ההתרגשות הראשונית, את חווית הבראשית.

אבל יש משהו עמוק יותר.

אז אני מתנצלת אם נשמעתי בטון אולי קצת מתנשא, משהו בסגנון של "כשתגדלי תביני"

אבל כשאנחנו מתנסים, גדלים, אולי לא מבינים יותר, אבל מבינים אחרת.

בהצלחה, והמון אושר בחיי הזוגיות.

א. ממש לא הרגזת, כתבת יפה בעיני.. ובכלל לא ממקום מתנשא..

ב. הלווואי שבאמת זה רק עניין של שנה ראשונה.

ג. כשהגבר במערה, הוא לא בדיוק נמצא..

   אבל אני מסכימה שהלבד שלי נובע גם ממקום אחר..וזה כבר לא לכאן..

תודה רבה

לך, (ולבעלי כשזה יהיה רלונטי.)

אין לי זמן לפרט אבל התקופה הזאת אמורה להיות כמו תקופת אירוסין. ודאי שיש קושי בתקופה הזאת. גם בתקופת האירוסין יש לא מעט קשיים. ועדיין תקופת האירוסין זו תקופה מיוחדת בקשר. 

אבל למשל כשהינו מאורסים אף אחד לא התחפר במעורתו.

ולראיה, המטרה/התוצאה של הימים האלה היא "שתהא חביבה עליו ביום טהרתה כביום כניסתה לחופה"

אנו אמורים להיות כמו זוג שרק נישא, עם כל המיוחדות, כל חודש מחדש.

אלה באמת נשמעות תחושות של שנת נישואין ראשונה.

אז אולי אני כבר לא בשנת הנישואין הראשונה, אלא נשואה כבר שנה וחצי, אבל אני זוכרת את אותן תחושות בדיוק.

אלירז יקירה - חשוב לי ממש להדגיש שגם אנחנו חווינו את הקושי שאת מתארת. גם אנחנו התגעגענו נורא ורק חיכינו שהימים האלה רק יעברו, וגם כיום, כשממש מתקרב יום הטבילה - לפעמים אנחנו ממש על קוצים.

חשוב לי מאוד שלא תחשבי שהמציאות שתיארתי באה לנו בקלות. נתנו לנו כלים לפני החתונה להתמודד עם זה, וב"ה הם עזרו, אבל ברור שהיו קשיים בדרך ושהיינו צריכים הרבה עבודה עד שהצלחנו לממש את הכלים האלה במציאות.

אז באמת, אני מקווה שאת לא מרגישה שאני אומרת את זה בהתנשאות או ב"אתם צריכים לעבוד על עצמכם", אלא בהשתתפות כנה.

שיהיה הרבה אושר!

אלירז,

מה דשת כותבת מאד אפיין את ההרגשה שלי בשנה הראשונה של הנישואים.

שאז באמת יש מלא זמן לדיבורים ומצד שני הקשר הגופני כ"כ משמעותי והימים האלה פשוט מחרפנים את הדעת. לי היה מאד קשה אז (בעלי תמיד ניסה לשמח אבל אני פשוט הייתי כמהה לחיבוק...)

אם זה מעודד עם הזמן זה נהיה יותר קל, וגם מאחר שיש פחות זמן איכותל אז יותר מרגישים את איכות הימים האלה.

וכנ"ל גם אחרי לידות . אחרי הלידה הראשונה חשבתי שאני מתחרפנת מזמן האיסור ועם הזמן אפילו מצאתי בזה יופי שיש לי את הבועה שלי עם התינוק. בקיצור- בעז"ה יהיה יותר קל בעתיד.

זה לא שאם רואים את המציאות ככה זה לא קשה בכלל, אבל זה ברור שזה מקל, וגם מעלה ומוסיף לקשר!

יקרה, תני לעצמך זריקת עידוד!!

המצב שבו את נמצאת נשמע קשה- גם תחילת הריון וגם בעל שבקושי נמצא.

מותר לך, זוכרת?

מותר שהבית יהיה מבולגן. לילדים חשוב שתהיה אמא נינוחה ולאו דווקא בית מסודר

מותר לך שלא יהיה לך כוח. את בתחילת הריון, החיים בתוכך צומחים במהירות מדהימה ולוקחים לך הרבה אנרגיה.

מותר שהבעל יגיע לבית מבולגן. יותר חשוב שאשתו תהיה שמחה ותחכה לו עם חיוך ומרק טוב מאשר שהסדר ישלוט. (גברים בכלל שמים לב לזה כשהם מגיעים עייפים מהעבודה?....)

נראה לי שאת צריכה לתת לעצמך להרפות לגמרי. את במצב לא רגיל ואת זקוקה למנוחה, כך ה' ברא אותך, שתנוחי הרבה בשלב זה. קחי בייביסיטר אחה"צ מדי פעם אם את משתגעת קצת, אולי קחי עוזרת לנקיונות פעם בשבוע לקראת שבת, שתעשה קצת במקומך.

תני לעצמך קרדיט על מליון התפקידים שאת מבצעת נון- סטופ, ותראי את עצמך בעין טובה.

וגם- קחי נשימה עמוקה ותדעי שזה יעבור, ועד שזה יעבור- תשתדלי להיות שמחה במה שיש, ובטוח יש הרבה...

מה שבעלך שיחי' עושה, זה מאד חשוב. העומס הזה הוא גם זמני.

זה שהילדים והבית "עלייך" במצב כזה - זה די טבעי. די דומה למה שהיה מודגש יותר "פעם": האיש עובד בחוץ והאשה בבית.

נראה שהבעיה העיקרית כרגע, היא הזמן של שניכם זה עם זה. והאיכות של זה כענין בעל ערך מרכזי.

יתכן שאם זה היה במצב יותר טוב - היית מרגישה גם יותר כח לארגן ולסדר (גם זה צריך בגבולות הסביר. אם כעת יש הרבה עומס - אז לא נורא אם לזמן מה לא הכל בדיוק "מתוקתק". לא צריך להילחץ. הרי צריך סדרי עדיפויות. אי אפשר לתבוע הכל בבת-אחת).

כדאי שתעייני מה באמת הכי מפריע לך: זה שהבית לא "מתוקתק", או זה שבקושי יש לך זמן עם בעלך.

אם הדבר השני - תתפסו זמן, אולי במוצש"ק, ותשוחחו על זה. תדגישי קודם אתההערכה והשמחה בעיסוקים שלו. תגידי לו שאת צריכה קצת יותר את הזמן ביניכם, את בנין הקשר, ותבקשי אם יש לו רעיונות.

אולי בגלל זה יגיע יותר. אולי בכל זאת תמצאו זמן רק לשניכם. בשבתות בוודאי אפשר. גם זמן לילדים צריך.

אם מדברים - קל יותר. שותפים. מוצאים יותר בקלות פתרונות. וגם עצם התחושה שזה של שניכם - יכולה לעזור.

הצלחה רבה.

כמו שכבר הבהרתי-אני מאד שמחה במקום שלנו,מקום של התקדמות ועשיה...

אנחנו דווקא ממש משתדלים להקפיד שכן יהיה לנו זמן ביחד, 

יום שישי בבוקר כשהקטנה ישנה זה תמיד זמן שלנו לארוחת בוקר+סרט[בבית כמובן...]

וכשמתאפשר אנחנו יוצאים לבד..יש לנו מודעות גבוהה לזה ב"ה..

אני גם משתדלת לקחת פעם בשבוע נערה שתעזור לי לסדר ולארגן,זה באמת מוריד קצת מהעומס..

בעז"ה יבואו ימים נינוחים יותר....

[חופשת סימסטר!!!!]

להיכנס לחיים שלכם ובלי להכירכם,

אבל כעיקרון - אם יש מעט זמן, אז לשוחח אחד עם השני, להכיר יותר, להתענין - תורם יותר מלראות "סרט" ביחד.

שוב - לא אומר עליכם ספציפית. לא מכיר.

ביום שישי/מוצ"ש לעשות משהו ש"מנקה את הראש",חוויתי יותר יחד,

ובשבת זה הזמן לעומק...לדיבור,לביחד,ללימוד...

חלוקה נכונה ומאוזנת בין הדברים...

אצלנו זה הדרך הכי טובה לנו..

לפעמים יש את הפחד שאולי זה לא יצליח.. אבל תמיד כדאי לנסות בלי להתבייש. 

וצריך להיות סבלניים ופתוחים גם אם לא קלענו בול.. הלוואי שנצליח לעזור!!

וארחיב-

לפני שהתחתנתי חברה ממש טובה שלי (כמו אחותי) פחדה שזה מה שיקרה. והיא התרחקה עוד מלפני החתונה. זה כאב לי מאוד.

והחלטתי שאני לא אתן לזה לקרות! נסעתי אליה ודיברנו על זה.

אמרתי לה שזה תלוי בנו, נכון שאני עכשיו נשואה ויהיה לי פחות זמן כי בכל זאת זה לא נעים לבעל/לאישה לשבת בבית כשבן/בת הזוג מנהלים שיחה ארוכה עם חבר ולא משנה כמה החבר הוא קרוב.

אבל כן- יש שעות שמדברים ואם שוכחים אז גם החבר יכול להתקשר ולא לצפות כל הזמן מהנשוי להתקשר.

ותנסה אתה ליצור קשר עם החבר שלך.

בבקשה אל תשפטו אותנו קשה..

יש איזה תחושה שהחבר "הסתדר" ושכח..

אבל גם להקים בית זה לא פשוט בכלל, והרבה מאוד מהכוחות שלו מנותבים למקום הזה..

אגב - את החברים של בעלי אנחנו דווקא משדכים בלי סוף..

את החברות שלי פחות, ולא תמיד זה נובע מחוסר דאגה.

הרבה יותר קל לי לשדך לאנשים שאני לא מכירה, אני לוקחת את התדמית בגדול עם נגיעות אישיות ומחברת..

כשאני מכירה אותן לעומק, אני בוררת בשבילן, לא מוכנה לתת להן פחות מהטופ...

כך שיוצא שהצעה מגיעה פעם בחצי שנה במקרה הטוב..

לא רק שצריך לזכור שלהקים בית זה משהו שמטבע הדברים דורש 

אלא גם אנחנו- כנשואים, עוברים שינויים לא פשוטים.. בכל מיני רבדים ועניינים.

ולפעמים השינויים הללו הם נורא מהירים וחדים. מקוטביות אחת, לחברתה..

בכ"א איננו שוכחים מהר

ולפעמים תשומת הלב שמגיעה אחרי זמן רב יותר

ולא זו המיידית,

היא היא האמיתית יותר. כי משמעותה שהשקענו יותר זמן מחשבתי, ורגשי במדובר..

בהצלחה לכולם!!

גם בתור רווקה נהגתי לשדך חברות.. ולא היה לי בעל להתאים להן חברים..

אבל מסכימה עם הסיפא שלך..

רק ה' יודע כמה אנחנו משתדלים וכמה אנרגיות זה דורש מאיתנו מעבר לדברים שחייבים..

ואתה צודק בהחלט

*עכשיו שמתי לב שגם פרפר לבן הבינה ככה...

את עניין השידוכים

זה מוכיח שלא נוטשים..

 בלעי היקר ברוך ה' לא רווק ובטח שלא חסר משפחה אבל בכל זאת יאמר לזכותו תמיד ניסה לשמור על קשר עם חברים.

מה שקשה לי לקבל הוא איך חבר טוב שהתחתן אחריו וקיבל כל כך הרבה עזרה ופירגון למרות היות בעלי נשוי ועמוס בלימודים יכול ככה לנתק קשר אחרי החתונה.

ולא מדובר על חודש אחרי החתונה או חודשיים שזה מובן אלה כבא כמה חודשים...

בס"ד

אני התחתנתי והקפדתי לשמור על קשר עם המעגל החברות הטובות שלי.

כמעט כמעט כמו מיקודם.

היתה לי חברה רווקה שמאוד היה חשוב לה הקשר איתי אחרי שהתחתנתי.

ואני לא רציתי לצער אותה כי ידעתי שהיא רוצה להתחתן והשתדלתי לשמור על קשר מאוד.

היא התחתנה.

ונעלמה.

ומאוד חבל לי

אני שמרתי איתה על קשר אחרי החתונה שלי בשביל להראות לה שהיא עדיין חשובה לי והיא שיגעה אותי התקשרה המון וכו' ועכשיו שהיא נשואה ושתינו נשואות והרבה יותר יכול להיות מעניין וכך להעלם.

מסקנה.

אחרי החתונה עוברים שינויים רציניים לפעמים רוצים לשמור על קשר ופשוט אי אפשר.

אל תשפוט אדם עד שתגיע למקומו.

לא קל בכלל... שולחת המון חיבוקים!!

לגבי א- דווקא בגלל שאתם כבר נשואים ולא סתם חברים/מדוייטים- את יכולה להגיד לו/לייעץ לו:
אולי תתגלח יותר/תגדל קצת זיפים?
אולי נלך לקנות לך חולצות חדשות?

אולי תחליף כיפה? אתה תתרגל...

אולי תנסה עדשות מגע?

עם קצת חיוך וארוחה טובה הוא אולי יזרום איתך... 

ב- תדברי איתו.. תעלי את הנושא הזה, את לא יכולה להמשיך לחיות ככה בלי הקשבה ותמיכה.

"אויש לכי תעשי משו עם עצמך, את סתם מבואסת כי משעמם לך" זו לא תשובה. זו בריחה.

את יכולה לשאול אותו למה הוא מנסה לברוח ממך כשאת רוצה ממנו עזרה נפשית...

למה אתה לא מקשיב לי יותר? למה אתה לא רגיש? את אישה.. נשים רגישות יותר מגברים.

תראי לו ותגידי לו כמה את צריכה אותו, שאת אוהבת אותו, גבר רוצה לראות שהאישה צריכה אותו..

בבקשה, תזכיר לי למה התחתנו, תזכיר לי למה אני אוהבת אותך! תגיד לי למה אתה אוהב אותי!

חבל שהזוגיות שלנו תתפרק פשוט ככה! מה קרה? למה אתה לא כמו שהיית פעם? למה אתה מרוחק?

אולי משהו בך מפריע לו והוא מתרחק... אולי משהו בחיים שלו מפריע לו.. תבררי טוב טוב ותשאלי.

שה' ישלח לך ברכה והצלחה, אושר ושלמות פנימית, ושלום בית! בע"ה שדברים ישתפרו מהר! 

הוא עכשיו בצבא אז אני רואה אותו כל יום על ירוק

לא מהמם

לא מכוער

צבא

בדר"כ לובש כמו שאני אוהבת

ג'ינס (צריכה להשמיד לו כמה ג'ינסים שאני לא אוהבת) וחולצת טריקו

כיפה גם כמו שאני אוהבת

גודל נורמלי 11-12 ס"מ לא יותר- אוהבת את זה

עדשות לא צריך

מתגלח כל יום -צבא

בקיצור אוהבת את המראה שלו מבחינת לבוש והכל

יש דברים שאי אפשר לשנות

לכי תשנה את הגובה שלו

את הפנים שיהיו יותר יפות

את צבע השיער שלפעמים מציק לי (הוא בלונדיני ואני יותר אוהבת על בנים שחור/חום / שטני צבעים רגילים)

בקיצור הלוואי וזה היה פשוט כמו שאת אומרת, פשוט הוקוס פוקוס להחליף חולצה/ ג'ינס כיפה אחרת

איזה פיתרון מושלם

חבל שלי לא

בקשר לב.

אני אומרת לו

אבל הוא אומר מה את רוצה שאני אגיד?

הוא פשוט לא בת!!!!

למשל כרגע קשה לי עם זה שאין לי חברות (באמת אין לי, זה הודעה לפעם אחרת) וכל פעם שאני מנסה לדבר איתו הוא עונה לי שמה אני רוצה, שאני צריכה לזרום, להשתדל

אבל הוא לא מבין שקשה לי עם חברה בגלל

^קשה לי אישית עם עצמי

^חברה זה דבר שמלחיץ אותי

*מרגישה קטנה ליד הרבה בנות

וכו'

והוא לא מבין את כל זה

זה רק דוגמא

לוידעת

כאילו מרגישה שאני לא יכולה לשחנ"ש איתו באמת ולהרגיש הקלה אחרי שיחה איתו

ואני לא חושבת כמוך

שהתשובה שלו היא בריחה.

היא לא

זה פשוט התשובה שלו, זה מה שהוא חושב

אבל לעזאזל

אני צריכה יותר

אוווף

שני הדברים האלה מוציאים אותי מדעתי

מממ... באמת אין הרבה מה לעשות לגבי זה אם הוא בצבא..

אבל זה קשור ל-ב'.

בגלל שאת פחות מרוצה ממנו-

את חושבת שהוא פחות יפה..

את חושבת שהאישיות שלו פחות יפה-

אז את חושבת שגם החיצוניות שלו פחות יפה...

זה הרבה פעמים בא ביחד.

כשאת מעריכה בנאדם ואוהבת- המראה שלו בעינייך נהיה יפה יותר!

בהמשך ל-ב': "מה את רוצה שאני אגיד?"

-שתעודד אותי? שתחבק אותי? שתייעץ לי? שתעזור לי? שתשמח אותי כשאני עצובה?

זה כ"כ בסיסי כשמעלים דברים שכואבים, בעיקר דברים שכואבים בקשר!

לפי הדברים שלך זה נשמע שאין לו רצון בכלל לעבוד על זה... אבל אני לא מכירה ואני לא רוצה להגיד סתם,

וחסרים כל מיני פרטים כמו, כמה זמן אתם נשואים? יש ילדים? אתם עובדים/לומדים?

אם שום דבר לא משתפר ואת מנסה להוציא ממנו ולא הולך-

הייתי מציעה לפנות לייעוץ ממישהו שיותר מקצועי ממני, ביחד או לבד, להציל את הקשר.

לא שווה להתגרש בגלל משהו שאפשר לתקן!

נסי רגע לעצום עיניים. 

נסי, זה יקח פחות מדקה, מבטיחה.

עצמת? 

יופי! 

עכשיו, אני רוצה שתדמייני משהו אחד שהיה לך איתו, עם בעלך שפשוט היית מאושרת.

זה יכול להיות כל דבר. פשוט הכל. 

אל תרפי עד שתחשבי על משהו. 

זה צריך להיות משהו שפשוט אמרת "וואו, טוב לי איתו" "וואו, הוא בעלי." 

אם חשבת, אני בטוחה שאז..ההרגשה הייתה מדהימה. וגם, עכשיו כיף להיזכר בה. 

את התחתנת איתו, דווקא בו בחרת ולא בשום גבר אחר בעולם. 

את זוכרת למה? האם באמת היופי שלו הפריע לך בכל דקה מאז שהכרתם? 

בכל אופן, אני חושבת שצריך כאן להתייחס אלייך. ולא אליו.

זה לא שאת הבעיה, זה את רוצה לשפר ולעצב את המציאות מחדש. 

משהו מפריע לך.

אז, תעשי את זה. 

בואי לא נישב בחיבוק ידים ונקטר על כל העולם ביחד. [בכל אופן, אין לנו המון זמן לחיות כאן..כאילו יש..אבל..עדיין ]

שאלות שאת צריכה לענות לעצמך:

- למה קשה לך עם חברות? האם הקנאה? האם חוסר ביטחון? 

- למה את מרגישה קטנה לידם? למה את חושבת שהוא לא מבין אותך?

אלו שאלות שמ-א-ו-ד קשורות על הנושאים שהעלת כאן.

ואגיד לך בפשטות למה. 

לעניות דעתי, אלו השלכות שבאות בעקבות חוסר שלמות ומושלמות עם עצמך, או חוסר אופטימיות לגבי החיים, אז הרצון הזה מתבטא ברצון שלפחות מי שלידך יהיה טוב, יהיה מושלם. שתגידי לעצמך, הצלחתי לתפוס משהו טוב, משהו שיגרום לך להתגאות. 

נשמה, 

לדעתי פתחת לפנייך כאן דרך למסע פרטי קצר או ארוך עם עצמך.

תשאלי אותך שאלות, תעני לעצמך תשובות.

אני בטוחה שכך תוכלי להבין יותר את עצמך,

וכך תוכלי גם לפתור את אותן בעיות או דברים שהציקו לך..

בכל אופן, תמשיכי להביע את רגשותייך.

זה חשוב. 

אני חושבת שעלית פה על נקודה אמיתית

נכונה

וכואבת

כן

זה נכון

לצערי אני לא שלמה עם עצמי

רק אל תכתבי לי "אז תהיי" או משהו חרטא בסגנון כי סופך יהיה רע ומרסתאם כי פשוט זה ממש מורכב וזה כבר שנים ככה אצלי בלב

שאני לא מרגישה שלמה עם מה שאני, מה שאני

והיופי שלי הפריע לי בעיקר בחוץ

מול אנשים אחרים

למשל שיש מיפגשי שכונה וכל הבעלים מגיעים....

שלי...

אני בהתחלה שיצאתי עם המדוייט שלי - הכל היה סבבה ויפה, ולא חשבתי על המראה והיה בסדר בעיניי..

עכשיו כשאנו בשלבים רציניים , גם יותר משנה ביחד ובשלבים מתקדמים..אנחנו הכי פתוחים שיש- ברמה של כנות , הכי אוהבים שיש ואני אוהבת את המראה החיצוני שלו מאוד! ממש ברמה שיביאו לי פה איזה שחקן או משהו , פשוט לא יהיה אכפת לי..כי אני חושבת רק עליו...ואוהבת רק את היופי שלו..

ומה שקשור אלייך- אני חושבת שאם תחשבי באמת רק על בעלך ואפילו אם את רואה לכאורה "יופי " של בעלים אחרים . אפילו תנסי להוריד את העיניים , להסתכל פחות .. כי מבחינתך בעלך הוא המושלם ואני מסכימה עם התפיסה הזאת לחלוטין...וככה של כל אחת .. בקיצור, הקסם זה לחשוב רק עליו לדעתי כמה שיותר...לראות את הטוב בבן אדם שאיתו התחתנת ,  ולראות את היופי המיוחד שבו!

מאמינה בך שתצליחי!

1. לתת לו לקרוא את הספר "גברים ממאדים ונשים מנוגה" כדי שיבין, למשל, שאישה שמתלוננת על משהו או מישהו לא זקוקה לעצות, אלא לחיזוק/חיבוק.

2. לראות, מה אפשר לשפר בהופעתו החיצונית. אולי אפילו לפנות לסטייליסט.

יביע אמפתיה לבעיה שלך ולרגשותייך ואח"כ תפתרו את זה יחד..

חוצמיזה שיכול להיות שאצלכם בנושא הזה התהפכו התפקידים - ואת מעדיפה לפתור ואולי בעלך מעדיף אמפתיה ולא יודע לומר זאת?

זה גם תלוי על איזו בעיה מדברים..

אנחנו מדברים על מצב שבו האישה נסערת..

את לא חייבת גם לקחת כל עצה..

רק קחי נשימה עמוקה.

במקום שהוא יחדל מהן-

אני מציע לכל אשה לקבל מה שנכון וטוב לה ולבעלה.

למען הגילוי הנאות- אני רווקה, אבל הרגשתי צורך להתייחס, מקווה שזה בסדר, ואם נכתבו דברים לא מתאימים- סליחה מראש.

 כמו שכתבו למעלה, בעייני יש קשר די ישיר בין א' ל- ב' ולכל שאר הדברים שתיארת.

 את לא מקבלת את עצמך, את רגילה כנראה לשפוט את עצמך בחומרה, להעצים את החסרונות על פני היתרונות.

כשהתפיסה שלך לגבי עצמך שלילית אז את גם נלחצת מחברות, ומרגישה לידן קטנה.

 וזה בא כנראה גם בא לידי ביטוי מול בן הזוג, את מחפשת ממנו אישור לזה שאת בסדר, וכשמחפשים כל הזמן את האישור ומאויימים מכך שאולי גם הוא לא מקבל אותך, אז מפרשים כל דבר קטן כהוכחה לכך ("הוא לא רצה היום לדבר איתי"= הוא לא אוהב אותי/לא מקבל... וכדומה). ומסקנה הזו גורמת למציאות להראות לך שאכן אין לך אישור ממנו.

 זה מנגנון מעגלי כזה שמתחיל במחשבה שלך, ממשיך בחיפוש הוכחות, בפרשנות את המציאות כך שתוכיח את המחשבה, ואז באמת המוציאות מוכיחה את המחשבה, וחוזר חלילה.

את גם מודדת אותו חיצונית ביחס לבעלים של החברות,  את כאילו מסתכלת על כל העולם מנקודת המבט של איך הסביבה רואה אותך, לא מהעיניים שלך. כך את מסתכלת על עצמך, וכך את מסתכלת עליו.

ולכן גם התיקון מתחיל במחשבות שלך. כשתצילחי להציב סימן שאלה על אותן אמונות שליליות שיש לך לגבי עצמך ולגבי איך שהסביבה שופטת אותך, כל המעגל הזה ישתנה בעקבותיו, גם בעלך יראה פתאום אחרת -חיצונית ופנימית.

אני מנסה להגיד את הדברים ביתר זהירות, מקווה מאוד שהם יתקבלו בהבנה, אין לי חלילה כוונה להעביר ביקורת, רק אולי לפתוח את העניים, מתוך היכרות עם עצמי ועם תהליכים שאני עוברת-

קשה להתחבר ולהכיל אדם שלא מקבל את עצמו, ז"א, לכל אחד יש חלקים כאלה באישיות וזה טבעי, אבל כשזה הופך להיות דומיננטי יותר, לאורך זמן קשה להכיל את זה, את מטילה עליו קצת את התקיד של עצמך- במקום לעשות עבודה עם עצמך (ואולי לבד זה באמת בעיה וצריך להיעזר באיש מקצוע) את נותת לו את התפקיד לקבל אותך תמיד בכל מצב.  אם את לא מצליחה איך את מצפה שהוא יצליח?

המחשבות השליליות שלך לגבי עצמך באיזשהו מקום חודרות גם אליו, אולי זה מעוור בו מחשבות דומות כלפי עצמו, אולי הוא מרגיש שהצרכים הרגשיים שאת מצפה שימלא אצלך  יותר מידי בשבילו אז הוא מעדיף לא לשמוע בכלל, אולי את עצמך לא פנויה מספיק לקבל אותו ולספק לו את הצרכים שהוא מצפה להם.

בעייני הפיתרון להכל מתחיל באותו מקום- אצלך בראש.

זו עבודה ועבודה לא פשוטה, אבל זה כנראה התפקיד שלך כרגע, ולא יעזור לך שתחליפי בן זוג, כי גם שם זה יצוף אולי באופן אחר אבל זה יהיה שם.

אני הייתי ממליצה לך לפנות להתייעצות/טיפול אצל איש מקצוע, להתחיל לחזק את עצמך, ואני מאמינה שמשם גם הדברים האחרות יתחילו להסתדר, זה לא תהליך קל, אבל אם הביאו אותך למקום הזה עם הקשיים האלה כנראה שאת מסוגלת להתמודד איתו ולהתקדם לאט לאט.

בהצלחה!

הבעיה העיקרית שלך בנושא הזה, זה שאת "מסתכלת על אחרים ומדמיינת שהיית מתחתנת עם מישהו יותר חתיך".. 

מוטב, לדעתי, לא "לכבס" את זה: זה דבר נורא ואיום.

ואני חותם לך, שאם היית מתחתנת עם מישהו כזה - תוך זמן קצר מישהו מכם היה די-מואס בשני.

את מעידה על עצמך שאת "מסובכת רגשית, המון משברים כמעט בכל תחום". תשמחי שהתחתנת עם אדם שהיה מוכן עקרונית להכיל את זה ולתמוך.

בוודאי שאם ה"מראה שלו" (טוב - אבל לא חתיך...) נחשב אצלך לבעיה, אינך יכולה לצפות ולדרוש ל"הקשבה האמיתית לה את זקוקה", ממנו.

וכי את חושבת שהוא אדם חסר רגשות? הוא לא מרגיש משהו?

יש להניח שאם היית עושה תרגילים יומיים להתבונן בטוב שבו, כמה שהוא טוב ונחמד, אז ממילא "כמים הפנים לפנים" היה חש בזה וגם יותר נוטה להאזין לך, לפחות אם היית מבקשת את זה ממנו (אולי אינו לגמרי מודע עד כמה הצורך הזה).

אבל כל זמן שאת תופסת את זה כ"שתי בעיות" -איך אפשר לתבוע ממנו?..  הרי הוא לא נברא "לשרתך" בלבד. יחס גורר יחס.

לכן, אולי מה שאת יכולה לעשות - זה באמת קודם כל "לתפוס את עצמך", להוציא לך מהראש את האשליה הזו שעם מישהו "יפה יותר" היית מרגישה טוב יותר. להסתכל ממש יום-יומית על כל נקודה של טוב שבו. לא "להיזרק" כמישהי שרק צריכה לקבל מהאחר ולא לתת.

וגם - כנראה - ללכת לייעוץ אישי שלך, כדי לעזור להתגבר על דברים שאת מרגישה "מסובכת" בהם באופן אישי, מעבר לתחום הזה.

הערכה אמיתי של הבעל תגרום לו להיות יפה בעינייך.

היופי הוא לא דבר תלוש מהקשרו. עם כללים.

אני חושבת שהפוך.   חוסר "ההקשבה" נובע מאיכפתיות ורצון לעזור. ואני אסביר.

כשהייתם חברים לא היתה לו דרך מעשית לעזור לך אז פיטפטתם ודיברתם ודיברתם ודיברתם. ודיברתם..

עכשיו כשהוא בעלך הוא רוצה שלא תהיה לך בעיה שיהיה לך טוב אז הוא רוצה שתעשי משהו.

ואת יכולה להגיד לו שאת רק רוצה לדבר ולדבר על העיניין ולא לעשות עם זה משהו עכשיו. להתבשל קצת בבעיה לפני שפותרים אותה.

א. שיהיה לך בהצלחה

ב. תתבגרי ותתחילי לקחת אחריות על עצמך

ג. זה שאת לא מרוצה מעצמך אל תפילי זאת על בן זוגך

ד. אני מבינה שאת מינימום מיס תבל אם הוא לא מספיק  יפה בשבילך

ה. בדרך כלל למי שיש תסכול מול בן הזוג רוב התסכול זה מדברים

שצברת במהלך השנים, חוסר מענה מול הורייך וכו',

ו. תהיי אמיתית עם עצמך ותגלי שזה לא הוא זאת את

ז. תהיי אמיתית עם בעלך ואל תצאי איתו למפגשים שבהם את מפנטזת על אחרים

תהיי את רצינית ובעיה שכואבת למשהיא עד כדי כך שהיא מספרת אותה פה ושופכת את ליבה תני קצת אמפטיה. זה ממש לא היה נעים לקרוא את תשובתך, פשוט הנימה המזלזלת היתה קשה מידי. אפשר להגיד דברים גם בנועם.

תגידי לי איפה למדת חוסר רגישות שכזאת???? מה ששנוא עליך- היית רוצה לשפוך את ליבך ולקבל רשימה כזאת?

זה לא לעניין בכלל!! אם את לא יודעת להתייחס במינימום רגישות אז עדיף שלא תגיבי לנושאים רגישיים שכאלו!

מה נסגר איתך??

איזה חוסר רגישות לבעיה של בנאדם!!

יש לך בעיה עם השאלה??

עדיף לשתוק במקרה כזה...

ה' ישמור.. איזה אטימות לב ורוע נטו.

ממליצה מאוד מאוד. תסתכלי באתר "לב הדברים".

בעלי עשה אותה והוא גם מורכב מאוד מבחינה רגשית ונפשית. ובאופן הכי פשוט אני יכולה להגיד שהחיים שלנו מתחלקים ל"לפני שקוף" ו"אחרי שקוף".

זה נותן כלים והדרכה להתמודדות אמונית אמיתית ועמוקה עם כל הקשיים שבנפש, ואנשים עוברים שם תהליכים שלא יאמנו.

כאמור- ממליצה מאוד. ברגע שאת תתחילי תהליך זה ישפיע על הזוגיות שלכם בצורה מיידית.

בעזהי"ת.

חנות נהדרת. יש בה הכל!

וגם לא כ"כ יקרה.. ואם את כלה יש לך 10% הנחה לשנה

לשניכם. כי סיפרת רק על החוויה הכואבת שלך, ולפי זה, גם בעלך מרגיש רע, ברור, וזה בטח גם כואב לך.

אני לא בטוח שתשובות לשאלות שהעלית באמת ירפאו את השבר.

אני מאמין שאם היה לך אהבה לבעלך ברמה שצריכה להיות, היית מקבלת תשובות לשאלות שהעלית, ע"י החוויה האישית ומעצמך.

תחושתי (וזו תחושה בלבד, גם מפני שמדובר בכלה טרייה) שהכל מתחיל ונגמר בשאלה האחרונה שלך :

לפעמים אני מרגישה שאני מלאה,כך

שאני לא זקוקה למישהו, טוב לי עם עצמי.

מה הערך של חיי נישואין?

(אגב, חשבי עם עצמך, מדוע התחתנת? למה ציפית? זה יעזור לך להבהיר את ריגשותייך, ויכווין לתשובות)

מקורות מחז"ל יש המון, ואפילו פסוקים בפרשת בראשית ועוד, אך לדעתי, זה לא העניין כלל, זה לא משהו שצריך להבין בשכל, זה קודם כל רגש. אם יש אותו, הכל מובן, והפוך. תן לעיוור הסבר כמה חשוב רמזור, הוא לעולם לא יחווה אותו בחוש, ויעבור כביש כעיוור למרות חשיבותו. לכן בדווקא אינני מביא חז"ל.

זה נשמע כמו בעיה שורשית. כמה שיתנו לך כאן חיזוק והסברים, זה אקמול, לא טיפול שורש.

אגב, אני מאמין (ויודע ?) שאת לא היחידה שעוברת את זה, זה קיים אצל זוגות צעירים, וזה ממש פתיר.

אני חושב שככל שתגיעי לייעוץ מוקדם יותר, כך ייטב.

הברירה האחרת היא שהחיים יעשו את שלהם בדרך הקשה, ואולי ישתנו דברים בהמשך, זה כמו להרגיש חולה ולא ללכת לרופא . יש סיכוי שיעבור, ואולי בעוד הרבה זמן, אך יש גם סיכוי שלא.

איזרי כוח, היי חזקה, ואל תחששי ללכת לייעוץ,

החיים האמיתיים והנכונים, יפים במידה שאינך מתארת לעצמך.זה שווה.

לפעמים פחד מסויים (מאוד מצוי וסביר) גורם לטישטוש הרגש בזוגיות, כי הפחד והרתיעה כ"כ גדולים, עד שחשים ש"כל זה איננו שווה לי".

אני חושב שזה משתקף בדברייך, ולכן יתכן ששם הכל מתחיל, ואם זה יפתר, הכל יהיה פשוט ומובן. לכן לדעתי עדיף יועצת אישה.

ב"ה

אני חושב שהשאלה הראשונה היא לא למה להתחתן,

כי במיוחד אצל נשים הסיבה משתנה מאחת לאחת,

לכן יותר חשוב כמו שכבר אמר אנונימי, לענות על השאלה,

למה התחתנת?

אם יש לך בית חמוד ובעל טוב, אז מה בעצם הבעיה?

בין השורות אפשר להרגיש מצוקה וקושי, אבל האם זה נכון? האם יש לך מצוקה?

אם כן מה היא? מה הקושי?

בס"ד

אני פשוט לפעמים מרגישה שטוב לי עם עצמי,

אני עובדת חצי משרה, מתחזקת את הבית,

מנקה, מכינה אוכל,

למה צריך את הבעל?

למה צריך לחיות בזוגיות?עוד לא הגעתי לחיבור הנפשי, וקשה לי גם עם החיבור הגופני..

בס"ד

ולפעמים אני באמת חושבת שחתונה נובעת מלחץ חברתי,

כי כך צריך לעשות.

לפני החתונה הרגשתי אתת החיבור הנפשי,

וגם לפעמים אני מרגישה אותו,

אבל לפעמים אני פשוט לא מבינה למה צריך לחיות עם מישהו,

למ ה"לא טוב היות האדם לבדו"?

הרי יש חברים, משפ'' למה צריך בעל?

כתבת אמנם שיש לך קושי באישות

אבל לא כתבת שזו הבעיה שאת רוצה לדבר עליה.

אז שוב, מה מבחינתך הבעיה העיקרית? מה קשה לך שהביא אותך לפנות אלינו לייעוץ?

לך ממה להיבהל. השאלות שאת מעלה הן שאלות לגיטימיות וחשובות ורק מוכיחות שאת לא חיה כמו רובוט מתוכנת מבלי לדעת מה ולמה. אבל, את צריכה לשאול את עצמך האם גם בקשר לדברים אחרים את מעלה את אותן השאלות. נגיד, שאלת את עצמך פעם מדוע אנו בכלל מביאים ילדים? מדוע אנו טורחים בעולם הזה בכלל? ועוד מגוון רחב של שאלות שהתהליך לבירור התשובה כבר עושה חצי עבודה בניתוח המציאות. לכן, אני חושב שאת ובעלך צריכים לנסות ללבן את הסוגייה הזאת ביחד. לשבת על כוס קפה ולשאול את עצמכם למה? אם את שואלת אותי רק הישיבה ביחד והפתיחות תעשינה את מירב העבודה. ומי יודע, אולי בכלל עצם הישיבה "ולימוד" הנושא יזכירו לך למה החלטת להתחתן עם איש טוב כבעלך ולגור איתו בבית חמוד...

בהצלחה...

הרבה פעמים עוברות לי בראש השאלות ששאלת...

למה?

גם אני הרגשתי ככה..

אבל אז הגיעה הילדה..

והבנתי..

הבית החמוד שלך..המקום שהוא רק שלך!!

הבן אדם שהוא רק בעלך!

המשפחה..שהיא רק של שתיכם יחד...

התחתנו כדי להתמודד, כדי להשתנות,

כדי לחוות את הרגעים של הביחד..

כדי לתת את כל כולך לקשר שהוא הקדוש החשוב ביותר בתורה!

ד"א האם אתם מקפידים כראוי על ההלכה בשעת טומאה??!!

פשוט (לא זוכרת מי אמר) שכשיש קירוב בזמן ריחוק..יש ריחוק בזמן קירוב..

מאחלת לך שתצליחי להרגיש את הקירוב האמיתי..

ואז..יפתרו לך כל השאלות

'פשוט (לא זוכרת מי אמר) שכשיש קירוב בזמן ריחוק..יש ריחוק בזמן קירוב..'

לא מדובר פה במשהו הזוי..

כבני אדם אנחנו שוכחים מהר כמה היה לנו קשה בלי מה שיש לנו כרגע.

אני לא יודעת מתוך איזו גישה התחתנת

אבל אני בטוחה שהיה בך איזשהוא דחף וחוסר, שבעלך מילא אותו בזמנו.

כרגע - 

את מרגישה מלאה, כיון שאת לא זוכרת את החסר, וכביכול - יש לך הכל.

ברגע - שחס ושלום לא יהיה לך בעל פתאום, הבדידות הנוראית הזו שלפני תחזור לקנן בך..

בנוסף - אמרת בפירוש שיש לך קושי עם הצד הפיזי והצורך בהתחברות דווקא כך.

לדעתי זה שורש הבעיה!

אנשי מקצוע אומרים הרבה - שיחסי אישות משפיעים ב-80% על טיב היחסים הבינאישיים בין בני זוג.

כלפי התחום הזה, שאת מתקשה לקבל - צריך לבוא בפתיחות!

אני מאוד ממליצה, ללכת למדריכת כלות טובה, גם אם זה כרוך בלשלם הרבה כסף, ואפילו שאת כבר נשואה!

מישהי שתראה לך את הצד הנכון של הדברים, ותעזור לך להתמלא מהעולם הזה!

שתגרום לך להבין "למה ה' רצה שילדים יוולדו בצורה הזו?"

זה עולם רחב ומדהים!

והצורה הזו שבה הקב"ה בחר עבורנו -היא לא משהו טכני,

אלא עולם קסום של עונג והתמסרות לבעל ולקב"ה!

זה מה שאני הצלחתי להבין..

בכל אופן - יהי רצון שה' יראה לך את הדרך הנכונה לשוב ולהרגיש את הצורך בבעלך, בנישואין ובחיי אישות..

ויכוון אתכם בכל שלב בחיים - לבניין עדי עד מלא שמחה ועבודת ה'!

בס"ד 

אורות התורה פרק ו' פיסקה י':

כְּשֵׁם שֶׁהָאָדָם הַבָּרִיא הוּא חָפֵץ חַיִּים, וְאֵינוֹ מֵחַפֵּשׂ עַל זֶה טְעָמִים וְהוֹכָחוֹת, א בָל הַחוֹלֶה בְּמַח לַת הַנֶּפֶשׁ, שֶׁהוּא קָרוֹב לְאַבֵּד אֶת עַצְמוֹ לָדַעַת, הוּא מוּטָל בִּסְפֵקוֹת עַל תַּכְלִית הַחַיִּים, כֵּן בַּעַל נֶפֶשׁ בְּרִיאָה הוּא אוֹהֵב אֶת הַתּוֹרָה וּמֶחְקָרֶיהָ מִלֵּב וָנֶפֶשׁ וְדָבָר אֶחָד מִן הַתּוֹרָה, א פִלּוּ מִדִּקְדּוּקֵי סוֹפְרִים, יָקָר לוֹ מִכָּל הוֹן , וְרַק כְּשֶׁנֶּחֱלֶה הַיְסוֹד הַנַּפְשִׁי יַגִּיעַ לוֹמַר שְׁמוּעָה זוֹ נָאָה וְזוֹ אֵינָהּ נָאָה .

עקרונית די בזה ובכל זאת לתוספת ביאור

הראתי את הפיסקה הזאת לאשתי וישר היא אמרה לי "מה?! זה לא קשור היא לא חולת נפש!!" 

טוב, ברור שיש כאן הפרש בין המשל לנמשל. אני, ונ"ל שעוד כמה אנשים בעולם, לא מוצא לפעמים בעצמי חשק לתורה לכל חלקיה ואעפ"כ אינני נחשב  "חוֹלֶה בְּמַח לַת הַנֶּפֶשׁ" אלא, הרב  קוק מלמד אותנו דרך המשל הזה עיקרון נפשי חשוב- שלפעמים כל מיני דברים שאמורים להיות פשוטים נראים לנו פתאום מסופקים ולא ברורים ואיננו מבינים פתאום מה הקשר שלנו אליהם ואיפה האהבה שלנו אליהם- וכל זה נובע מאיזשהו חוסר בריאות נפשי או רוחני (יש משל דומה שמובא בראשונים נ"ל שהרמב"ם מביאו בתחילת שמונה פרקים - שמי שחולה - טעים לו לאכול כל מיני דברים מרים וחמוצים והוא מואס במאכלים הטובים לא יודע בדיוק איך זה מסתדר עם המציאות בימינו, מן הסתם הרמב"ם ראה קצת חולים בחייו, אבל המשל ברור) אני עצמי חושב שאני די מכיר את זה מנסיוני בכל מיני תחומים ונ"ל שלמדתי עם השנים קודם להתייחס למחשבות האלה בעצמם בביטול (המילה ביטול לא עושה לי טוב כי יש בה משמעות של זלזול. כוונתי שכשאני יודע מאיפה הם באות אני מבין שאין צורך להילחץ מהם ושהם לא מגיעות ממקום אמיתי בנפש אלא ממשהו שחסר בה ולחסר הזה כן צריך להתייחס ברצינות) ויותר מזה למדתי להתייחס למחשבות האלה בתור אוצר של טוב כי רק מתוך חסר שכזה אני יכול לברר דברים באמת ושיקלטו בנפש באופן עמוק (עיין צדקת הצדיק לר' צדוק הכהן מלובלין בהרבה מקומות וביניהם באות קלג "אבל העיקר הוא ד"ת שנכנס ללב ואיזה נכנס ללב כאשר הוא צמא ומשתוקק מאוד")  

בקיצור, ברור שבסוף להתחתן זה הדבר הנכון בחיים גם לך באןפן אישי (תחשבי על עצמך רווקה ערירית בת חמישים...) וגם באופן כלל עולמי. רק השאלה למה זה לא מתיישב לך על הנפש? הו, הנה דחיפה מה'! תחיה חיים עמוקים! מלאים! לא רדודים ושטחיים! לא להתחתן כי ככה כולם ומלחץ חברתי. תהיה עצמי, מקורי, לא נגרר ונסחב אחרי החיים!

לעצם השאלה : למה להתחתן? לא התייחסתי כי היא ארוכה מידי לכאן. רק אני מחזק לא לפחד מהשאלות לשמוח בהם לראות  כמה דווקא הם כלים להכיל את הטוב (עיין גם צדקת הצדיק פסקה רכ"ה בעיקר בהתחלה) "דרוש אותם ויימצאו לך" 

נ.ב מישהו יכול להסביר לי בעניין הקו הזה שיש מימין להודעות איך עושים שהוא יהיה בקו של ההודעה הראשונה?

זאת אומרת - אתה לוחץ על כפתור תגובה בהודעה שפותחת את השרשור..

לא בתגובות של אחרים..

האמת ? לא מסרת מספיק פרטים בשביל לעזור לך. קצת קשה להאמין שלא ידעת לתוך מה את נכנסת כשעמדת להתחתן אך אם זה באמת מה שקרה לך.... זה הזמן להתעשת. ומהר. את כבר וגדולה ולידך יש עוד מישהו ממין זכר. יחד אתם יכולים לעשות דברים נפלאים.... או להרוס לעצמכם את החיים. הכל תלוי רק בכם. ולזה צריך תקשורת. לדבר. ובעיקר להקשיב. הרבה.

הזכרת שיש לך בית חמוד. ושאת מלאה. לא שמעתי שאת עובדת לפרנסתך. אשריך. שיש מישהו שמפרנס אותך. וכך יש לך זמן ל.... בעצם למה ? מה השאיפות שלך ? מה המטרות שלך ? איך את רואה עצמך בעוד... שנה ?

הרבה שאלות. קודם לעצמך. התבוננות פנימה. מי את ? ואז לבן זוגך.... ואז הלאה.

בהצלחה...

ואני חייבת להגיד, שאנחנו נשואים גם קצת זמן. (כמעט חצי שנה..) ובהדרכת כלות הכינו אותי מראש, שזה טבעי ביותר ? להרגיש ככה אחרי חתונה. זאת אומרת, שלפעמים (לא אצל כולם..) עולות כל מיני שאלות אחרי החתונה. כמו: האם עשיתי צעד נכון? האם התחתנתי בזמן הנכון וכ"ו..

א-ב-ל-!!!

צריך לדעת איך להתייחס אל השאלות האלה ומה לענות להם..

 ולגבי מה הטעם של חיי הנישואים- היופי בנישואים זה שאת התחתנת עם הבנאדם שאת בחרת! וביחד אתם בונים משו משותף של שניכם!!

מאחלת המון בהצלחה! ואם את רוצה עוד פנינים ממדריכת הכלות שלי- אשמח בכיף לתת!

אנחנו נשואים חמש שנים.

ככל שעובר הזמן אני מגלה לאט לאט כמה שאני חסרה. זה אולי נשמע מבאס אבל אותי זה מאוד משמח. פעם התפיסה שלי את עצמי הייתה שאני מעולה. אין לי בעיות, אין משקעים מהילדות, תמיד הצלחתי בכל מה שעשיתי. 

וב"ה שחיי הנישואין מגלים לי שאני חסרה. ועוד יותר ב"ה שהחיים מגלים לי שמי שיכול להשלים אותי הכי טוב זה בעלי. זה יוצר יותר ויותר צורך בקשר עמוק כנה ואמיתי וגם אינטנסיבי. וזה גם יוצר געגוע לקשר הזה ולבעלי, כמובן.

נשמע לי שיש לך משהו חסר- חסר לך הגעגוע. וגעגוע זה דבר מאוד חשוב בקשר. ע"ע הלכות טהרת המשפחה שיוצרות געגוע.

את יכולה לדמיין את עצמך בבית לבד במשך שבוע כשהוא במילואים, למשל? זה ישמח אותך או יבאס אותך?

אני מבינה באיזשהוא מקום את תחושת המלאות, אבל לדעתי את צריכה לעשות הפרדה בין החוויה למציאות. כלומר: תחושת המלאות וחוסר הצורך בבן זוג זו חוויה שלך, אבל זו לאו דווקא המציאות האמיתית שלך.שהרי תסכימי שאין אדם שלם ומושלם, ובכל אחד יש משהו חסר. וגם מצד האמונה- אם התחתנתם אז כך רצה ה' וזה המקום שלך עכשיו לעבודה.

אגב, לגבי הקשר הפיזי, הוא תמיד משקף את הקשר הנפשי. וכמו הקשר הנפשי שהולך ומעמיק כך הקשר הזה גם.

בהצלחה, ואל יאוש. מותר גם להתפלל על זה. "ה', תראה לי שאני חסרה"...
 

ישנה סידרת שיעורים של הרבנית אורלית כהן מטעם ארון לב לאחים, בדיוק למצבך....

היא מדברת על הכל ישר והפוך, מסבירה בנועם איזו זכות זאת להיות אשת איש רוחנית וגשמית

ברכה והצלחה, (ישנם המון שיעורים שיכולים לעזור: הרב קוואס, הרבנית ימימה מזרחי וכו')

אני  אישה  בת 73 מהמגזר  דתי לאומי.

ראשית:   אני מקווה שאת אוהבת את אישך ולפחות רואה בו   מעלות.

 בהיותי  צעירה עם מספר מועט של ילדים, (היום אני אם ל-6 סבתא  ל-39 וסבתא  רבה   ל-18) שמעתי אישה אומר שחבל שנזכרה מאוחר להביא  ילדים. מסקנה עבורי: לכל  גיל יש את התרגיל  המתאים .שלא יבוא יום, בעזרת ה', תהיי  מבוגרת , וחס ושלום לא בנית את הקן שלך.

כדאי  לך ללכת לקבוצת תמיכה. בתי בת ה-43 הולכת ומקבלת גיבויים וחיזוקים בקבוצה כזאת. אף על  פי שלדעתי היא "אחלה", הן  בחינוך  ילדים והן ביחסים עם  האיש   שלה וכן עמנו - ההורים שלה. בכל זאת צריך לשמוע בקבוצה, את הבעיות הצפות.

אם תרשמי את מספר  הטל שלך אומר לך  היכן בירושלים בתי מקבלת עוד עוצמות. 

שבת שלום והיי ברוכה

עכשו אני  נזכרת בעוד אלמנט: האם היית יכולה להעלות על דעתך, שלאחר לידה, יקחו את הילוד מהוריו, הוא  לכאורה לא זקוק לזולת.....אנחנו תוצר של הורינו, והם תוצר של סבא וסבתא שלנו וכך אנו ממשיכים את השרשרת. ואיך עושים זאת ללא   משפחה? האם את יכולה לתאר את מי  מהמשפחה שלך שיהיה ,חס וחלילה, ערירי............

"אני  אוהבת אותו בגלל מעלותיו ומסייעת לו בחסרונותיו" זה כלל על פיו משפחתי חיה ונוהגת.

היום, בגילי ותודה לאל כלכלית ובריאותית אני "מסודרת" האהבה מקבלת עומקים שלא ייאמנו....!!!!!!!!!! אם היו   מתארים לי   בצעירותי שכך    יהיה.....אי  אפשר להאמין. והאמיני לי:עברנו חיים קשים מבחינה כלכלית, אבל הבטחון שהכל הוא נסיון, הצלחנו לתגבר את אהבתנו.

חזקי ואמצי, עמדי מול הראי ושאלי את עצמך מה יתרונותיך, ואח"כ שאלי    עצמך מה יתרונות אישך.

היי ברוכה

את באמת בת 73??

וואו!!!! בלע"ר!!! כל הכבוד על הפתיחות והיוזמה להכנס לפורומים ולהשכיל צעירים מניסיונך!!!

זה כ"כ נצרך, בפרט בדורנו שהיחסים בין הדורות לא כמו שהיו פעם.. ויש ריחוק מסוים, וחבל.

רציתי גם לומר לך, שיש פורום רק לנשואות בלבד. זה פורום סגור.  רק למי שיש הרשאה ממנהלות הפורום, יש גישה אליו. כל השאר לא יכולים להכנס (והוא לא מופיע להם ברשימת הפורומים, בניגוד למי שיש הרשאה).

אנחנו יות רמנשמח אם תצטרפי אלינו!!! זה יועליל לרבות מאיתנו!! באמת!

(הייתי פעם מנהלת בפורום הזה, ועדיין יש לי יחס אמהי אליו...)

אם את רוצה להצטרף, את צריכה לפנות לניק : 'שירשור' או לניק 'שירה שירים' בבקשה שיכניסו אותך.

אנחנו באמת נשמח!!!

האמיני לי, אני  בת 73 ובאמת לא מאמינה בעצמי....אשמח לקבל ממך הנחיות כיצד להכנס  לפורום מתאים.

אחד הבנים שלי   אמר לפני המון שנים שהוא לא ראה אנשים הולכים   עם צידנית ברחוב ומן  הסתם החיים אינם   פיקניק.

מחכה להמלצותיך.....

בעיקרון - אם הנושא ממש מטריד אותך - כלומר - השאלות צפות תמיד באותו זמן או תמיד באותו מצב (למשל תמיד בערב או תמיד כשהוא הולך) או שהשאלות צפות בהבזקים מספר פעמים ביום במשך למעלה משבוע - כדאי מאוד ללכת ליעוץ מקצועי. (פסיכולוגית, יועצת נישואין, עו"ס שעוסקת בתחום המשפחה)

לא קראתי את התגובות האחרות אז אולי זה חוזר על עצמו.

מקורות ומדרשים לא יעזרו כרגע. את צריכה להתחבר ברגש ולא בשכל.

תעבדו על חיי האישות שלכם, זה יביא לך אור עונג ושמחה. למה את לא מתחברת? אולי צריך איזשהו טיפול? אולי מספיק קצת זמן ורומנטיקה.

רק שתדעי שזה יכול להביא אותך לשיא השיאים בכל המובנים, אז אל תוותרי ובעז:ה גם תהני ונראה לי שהשאלות יפתרו מאליהן...

חוץ מהתחום הזה חפשי כיף עם בעלך, אם זה שיחות עמוקות, או הנאות משותפות.

תני לעצמך לחיות ביחד ולהבין קודם מה טוב בזה דרך החושים והרגש.

ואחרי שאת קצת מרגישה תלמדי בכיף אבל זה לא הבסיס לדעתי.

במיוחד אצל בנות-שם הנורמה הרבה יותר מחייבת.

אנלי תשובה, כרווק. התשובה היא שאנשים עושים את זה בגלל פחד ותאוות.
למה ה' רוצה את זה? תסתכלי בעולם קטן האחרון ובספר 'שכינה בינהם' של הרב בלייכר. 

שלום. רציתי להמליץ לך ולקוראים על הספר "ודבק באשתו" של הרבנית נעמי וולפסון. מדרשי חז"ל שאת מבקשת נמצאים שם בהמוניהם עם הסברים מאוד משכנעים מדוע להתחתן. אני דווקא לא מסכימה עם הטוענים שתשובה שכלית לא תעזור- אני ובעלי נהגנו ללמוד ביחד את הספר ולדעתי הבנת התכלית של העניין בהחלט עוזרת לחיבור הנפשי.

האדם לא יוכל להגיע אל עצמו האמיתי ,הכמוס והעמוק ללא מערכת זוגית...

הדרך לגילוי העצמי לפעמים מלווה בקשיים ואף במרירות, אך כאשר סה"כ הכיוון ברור ,טוב לו לאדם במסע הזה פנימה והוא עובד בדרף כל הזמן תהליכים של אחדות ופירוד עם בן הזוג וחוזר

למעונינים יש לי הרצאה בעניין של התהליך הספירלי של איחוד-פירוד, פנו באישי

חיים

כנראה, שאכן אני ואישי זוג "לא נורמאלי". גם בימים קשים  מאד כלכלית (וגם ישיבה בבית סוהר לתקופה של 8 חודשים לפני 23 שנה) ראיתי זאת כהוראה מלמעלה. וכך שוחחתי עם צאצאי בזמן אמת.  ואכן למרות הקושיים, כל  כך    אהבנו....... !!!!!!!!!!!!!

 נראה לי שהוא התכוון לתהליך נפשי, לא למגורים בבתים נפרדים למשל.

גם המחזור של טהרה וטומאה יוצר פירוד ואיחוד במובן מסוים.

וגם יש תקופה שבה מרגישים קצת רחוקים ותקופות שבהן מרגישים יותר קרובים. מותר, לא?