פורום נשואים טריים (עמוד 557)

יש שאלה עד כמה לא סומכים עליהם.

בעיקרון- כמו שאשה נאמנה על בעלה בעניני טהרה, כך היא צריכה להיות נאמנה בעניני כשרות.

זה לא עניני להכנס למטבח של אף אחד. 

 

בתור אחת שהיתה מתארחת הרבה- צריך ללמוד איפה יש בעיות אמיתיות מעיקר הדין, ואיפה יש בעיות של חומרא וקולא.

אם כל החשש שאין שם חומרות כמו שאתם מקפידים אבל זה בית שמכיר הלכות ומה שעושה- יש לו על מי לסמוך- אז מותר לכם ללכת.

אם יש חשש שיש שם בעיות מהותיות יותר- לדוג' חרקים בירקות עלים (ולכי תדעי איזה פטרוזיליה יש במרק, ומה היא שמה בעוף) או בשר לא חלק וכו'- אז הייתי מוצאת תירוץ שלא יעליב.

מזמינה אותם לאכול אצלינו (בתירוץ שיש ילדים שטוב להם יותר להיות בבית ולא לבלגן אצל החברים... או תירוץ דומה)

ובהזדמנות אחרת הולכת אליהם לדבר שיש בו פחות בעיות כשרות (כוס קפה ועוגה שאחרי הארוחה- למשל.)- ככה הם לא ירגישו שיש התחמקות ואי נעימות

אם זה ילך- זה מעולה

אע"פ שנראה לי שהם רוצים לארח...

"לא כדאי לכם אנחנו סתם מסובכים עם כשרויות שונות ומשונות"

וככה אני מציגה את עצמי כבעייתית ו-זה לא הם זה אנחנו... 

ואם יום אחד הם ישימו לב שאתם באים רק לקפה ולא לארוחה- תגידי-

כן! איזה קטע! צירוף מקרים מוזר... אבל את יודעת שזה לא אישי חלילה- נכון? ...

כלומר לא לטייח את זה- כי היא ראתה נכון, אבל לא לתת באמת סיבה, ולא לתת תחושה לא נעימה של התחמקות

 

 

יש לי בעיה עם ההצעה של "ודודי לי"- בגלל שזה לא פותח להם אפשרות להבין שיש בעיה אצלם, שלהם יש מה לתקן בכשרות שלהם

אולי זה מביא רעיון-

בשולחן שבת אצלכם- לדבר בד"ת גם על הלכות- הלכות שבת או כשרות למשל

(בכיוון של אבא מספר לאמא ולילדים דבר חשוב ויפה. ככה דברים נשמעים )

 

 

אולי גם רק בחלק אתם לא סומכים

ואז אפשר לאכול חלק וחלק לא

 מניסיון, אומרים באופן הכי פשוט ואמיתי שאתם מקפידים בכשרות של האוכל מאד ולכן אתם לא יכולים לאכול שם. ממש ממש אין מה להתבייש בזה או חשש להעליב אותם. פשוט תהיו אמיתיים

אלו דברים בסיסיים!

וגם התארחנו אצל אחרים

כך שלא יפה דווקא לומר להם כך

 

לא מספיק כשר.

 

לא אמרתי שזה לא כשר, אמרתי שבשביל מי ששומר על מהדרין אז הכשרות הרגילה לא מספיקה.

 

 

אם אתץ יודעת שהמשפחה הנ"ל מכבדים את זה שתגידי להם שאתם שומרים על כשרות, לדעתי אין צורך להמציא תירוצים ולשקר. אני אמרתי לדודה שלי, שהזמינה אותנו לארוחה משפחתית, שאנחנו נשמח לבוא ולהיות בחברתם אבל שלא תחשיב אותנו כסועדים. והיא הבינה את זה מאד. היא אפילו ארגנה לנו כלים ח"פ וחטיפים סגורים.

 

נראה לי מעליב יותר שכל הזמן הם יציעו לכם לבקר, וכל הזמן תסרבו מאשר פעם אחת להגיד בצורה מכבדת שבגלל שאתם שומרים כשרות אז אתם לא יכולים לאכול אצלם, למרות שאתם אוהבים אותם נורא.

עלים לא של גוש קטיף זה לא מאה אחוז תולעים, בשר לא חלק זה לא טריפה זה חומרה דרבנן, עוף של הרבנות זה חומרה ולא הלכה איזה עוד בעיות יכולות להיות באוכל???

חברה תתעוררו בל תשחית ובין אדם לחבירו זה דאורייתא....

ברור שאם יש סיכוי כלשהו שהם יפגעו בגלל זה אתם צריכים לאכול אצלם ולשמח אותם ואולי בזכות הקשר איתכם יתחילו להקפיד יותר (יש לי חבר שבזכותי הפסיק לאכול חלב נכרי למרות שגם אני סובר בעיקרון שאבקת חלב נכרי מותרת)

בקיצור חברה תשתדלו להבחין מה דאורייתא ומה דרבנן זה יפתור לכם הרבה קונפליקטים בחיים כי ברור שכאשר יש מפגש סותר בין חז"ל לתורה גם חז"ל היו מורים במקרה כזה כדאורייתא...

אין עניין לאכול במקום בעייתי, רק כדי לקרב.

ברור שלא צריך לעשות זאת בבוטות, אלא לומר זאת בצורה חכמה.

ולכן שאלתי את שאלתי..

 

צילמתי את התמונות כשעבדתי בהשגחה, וכמו שאתה רואה מדובר בירק מהדרין, אז תתאר לך מה קורה בירק רגיל...

 

עלים לא של גוש קטיף מכילים חרקים בוודאות, חלקם כמעט ואינו ניתן להסרה.

בשר לא חלק עבור רבים מבני ספרד הינו שווה ערך לטריפה,

ועוף של הרבנות זה בסיסי, לא חומרה ולא בטיח.

 

[משגיח כשרות בדימוס]

 

כשרות המזון היא אבן יסוד ביהדות, וודאי מכריעה במקרה של אי נעימות.

לא התירו דרבנן בשביל לא לפגוע במישהו.

 

מעניין אם על כל דבר שחשוב לך היית מוותר בקלות בשביל אולי לא לפגוע במישהו.

מעניין אם היית מסכים לקבל 50 במבחן שאתה יודע בו  הכול - בשביל לא לפגוע במישהו, אולי

מענין אם היית מסכים לעבוד בעבודה פחות מכניסה בשביל לא לפגוע במישהו אולי

מעניין אם היית מסכים ללכת קילומטרים ברגל בשביל לא לפגוע במישהו אולי.

 

למה לא, הרי אולי לפגוע במישהו זה דאורייתא!

ואגב איפה מופיע ה'דאוריתא' בקשר לבין אדם לחברו בעניין הספציפי הזה?

סתם סקרנות.

חרקים- דאורייתא. 5 לאוים.

בשר לא חלק- לספרדים זה נחשב טריפה ממש, מעיקר הדין.

עוף של הרבנות- כנ"ל.

 

יש דברים שהם באמת שונים- 

לדוג' בד"ץ מול רבנות, חלב נוכרי, שרויה בפסח, היתר מכירה בשמיטה, משפחה שיש לה תנור אחד לבשרי וחלבי, כל מני דברים שיש רבנים שאומרים שמותר ויש רבנים שאוסרים- מותר לסמוך על הרב המיקל כדי לא לפגוע באחרים.

מה גם שכאן לעולם חסדו שאלה איך לא לפגוע. כלומר- זה לא חייב לבוא אחד על חשבון השני.

 

לספרדים. ובד"ץ מול רבנות, זה ממש לא הקפדות והיתרים וחומרות- לעיתים זו הלכה של ממש!!

לתשומת לב..בעלי פשוט היה משגיח בשניהם...

אלא חומרא שנוספה עם השנים.

בשר חלק לספרדים- זה מעיקר הדין. 

בד"ץ מול רבנות ברוב חומרי הגלם זה ענינים של חומרות מול קולות.

כל מה שהרבנות מתירה- היא מתירה על סמך פסקים של רבנים.

לדעתי היא זקוקה לחום שלך,

יותר מכל מקלחת, האכלה או החלפת טיטול..

אצלי זה היה מצחיק, בהתחלה.. סביב הגיל הזה.

כשהייתי מניחה לידי- היה רגוע וטוב

וכשהייתי מניחה לרגע בעריסה- הוזכר לי היטב שכנראה טעיתי בבחירה 

בהצלחה 

שבימים הראשונים יש להם בילבול בין היום ללילה.

הלילה הופך ליום

והיום ללילה 

 

אז ייתכן שהיא פשוט מגלה "עירנות" בדיוק כשמגיע הלילה.

לגבי המשך הלילה: אם השיטה הזו יעילה לכם, לדעתי תתמידו בה ותצליחו!

 

[אולי אוזניים? או כד'?]

 

ב. לנסות להחזיק עם רגליים מקופלות לכיוון הבטן. עוזר נגד כאבי בטן שיש בגיל הזה.

זה שחרר גזים אבל לא שיפר את הבכי

תנסו לשבת איתה כשהיא מונחת עם בטן על הברכיים, ולדפוק על הגב (לא חזק מידי..). זה יכול להרגיע ולהרדים. כמובן, לשבת "בטוח", שלא תיפול.

 

יש מוצץ?...

בני הקטן, היום ילד מתוק להפליא בן 8 (אני לא בדיוק "נשואים טריים"), היה צורח ללא הרף כשהיה קטן, מכאבי בטן וגזים.

שיא הצרחות היה מתשע עשר בערב ועד בערך אחד בלילה. בשאר שעות היממה, כשלא ישן או אכל, היה תמיד במנשא, אחרת היה בוכה. בשעות הלילה שכתבתי, גם המנשא לא עזר, רק ההנקה הרגיעה אותו, אבל תמיד פחדתי שמרוב אוכל תכאב לו הבטן יותר. 

מצד שני, זה הרגיע אותו.

יש תינוקות שקשה להם יותר להסתגל לעולם, יש תינוקות שהקרביים שלהם מציקים להם יותר מאשר לאחרים.

נשמע שהתינוקת שלכם סובלת מגזים. בד"כ כל התכשירים לא ממש יעילים.

נסי לשים אותה במנשא, אולי מוצץ או הנקה, והעיקר- ס-ב-ל-נ-ו-ת!! היא לא תבכה לנצח.

תשתדלו לא להכנס ללחץ, יעבור!! יום אחד תזכרו בזה בחיוך.

 

בהצלחה!

יכול להיות שהיא רגישה למשהו שאת אוכלת. למה סתם לסבול?

לא הבנתי למה כל החברות שלי מתלהבות מהספר הזה- עד שגם אני קראתי אותו....

 

לא כתבת פה נתונים מתי הילדה שלך ישנה

אני הייתי מנסה- להשכיב אותה לישון קצת לפני שהלילה יורד- שהיא תהיה כבר ישנה כשהזמן של שלב הבכי מגיע

 

חשוב שאתם תישארו שפויים- אתם המשענת היציבה של הילדה שלכם מול עולם מבלבל וחדש

בכי זה דבר שגומר- תעשו תורנויות -אחד עם התינוקת אחד בורח להליכה להתאוורר ולהחליף כוח- ואז מחליפים

במשך היום- קחו בייביסיטר לשעתיים ותקדישו זמן לעצמכם, ותקחי את בייביסיטר לעוד שעתיים כדי שאת אמא תוכלי לישון!! ולהחלים מהלידה

 

 

כל זאת ועוד- בפורום הריון ולידה, או בפורום הורות

עד שהיה צרוד מבכי

ולבסוף פשוט גיליתי את ניפלאות התה שומר, אני הייתי עושה מגרגירים ממש, ונותנת כמה לגימות לפני האוכל (רק כמה שלא ימלא את הבטן סתם) וזה עבד פלאות - 90% המצרחות נגמרו! אז היו צרחות אבל לפחות פחות. זה היה כבר הקלה לי - אבל בעיקר בעיקר לו המסכן.

וממתי מותר?

כי זה לא תה שמוכרים בשקיות של ויסוצקי למיטב ידיעתי.

הרעיון הוא שאת תשתי את זה בכמויות וזה יעבור בחלב

בכ״א הוא נרגע

ילדה ראשונה?

אם כן אז הכי כדאי שתראי את הילדה למישהי עם ילד בגיל שנה+

אנחנו קבלנו כמה עצות טובות שכמה שהם פשוטות, לא היינו חושבים עליהם לבד.

כאן בפורום אנחנו יכולים רק לנסות לנחש. אבל אם תשאלי מישהי פייס טו פייס היא תוכל אולי להגיד לך מייד: "שומעים שזה בכי של...." היא תסובב את הילדה באוויר 3 פעמים תוך כדי שהיא עומדת על רגל אחת והכל יסתדר... 

 

כמובן שכמו שדן אמר צריך לקחת לרופא אם ממשיך בצורה קיצונית.

מהנתונים היבשים זה נשמע לי גזים.

זה הגיל, זה השעה, זה היסטריה...

 

קודם כל כמובן לקחת לרופא לבדוק שאין שום דבר אחר.

אחר כך תנסו:

1. להרגיע אותה במנשא ואז להעביר לעריסה/לידכם במיטה

2. להרדים אותה כשהיא שוכבת על החזה שלכם-ואח"כ להוריד

3. להשכיב במשך היום על הבטן כשאתם בסביבה-זה עוזר לכאבי הבאטן

4. כמובן-גרפווטר-עוזר פלאים

5. לגדולה שלי הכנתי תה מגרגירי שומר והבאתי לה לשתות. חלטתי גרגירי שומר, סיננתי את המים והבאתי לה. זה עזר מאוד!

6. בטיפת חלב יגידו לכם בדיוק באיזה אופן לעשות עיסויים בבטן-זה משחרר את הגזים

7. לזכור שזו תקופה וזה עובר! ואחר כך באים כאבי שיניים

 

בהצלחה!

 

בס"ד

 

ואח"כ באים כאבי שיניים 

היא יונקת?

אם כן נסי לשנות את התזונה שלך.

יש תינוקות שמגיבים כך כשהאמא שותה קפה, אפילו נס.

יש כאלו שלא אוהבים את פרות ההדר שהאמא אוכלת.

ועוד טעמים שונים.

נסי בכל פעם להוריד מרכיב אחר בתזונה זה יכול לעזור.

ולמה דוקא בשעות האלו?

אין הסבר, לפחות לא שידוע לי, אבל יש תינוקות שאלו שעות הבכי שלהם (חוץ משאר היום, בכי מתון יותר...)

וכמו שאמרו - צריך לבדוק אוזנים.

ואל יאוש!

בסוף זה עובר.

אם יש לך אפשרות להעזר בסבתא, חברה וכו' - תרשי לעצמך לתת אותה לשעתיים (בין הנקה להנקה) וללכת לישון.

אמא עייפה ולחוצה, מעבירה משהו מזה לילדה בהנקה והיא מגיבה בהתאם.

 

המון הצלחה, מרגישה אותכם, מזדהה - וגם שמחה בשבילכם, כי למרות הקושי, יש גם את הקסם שבלהחזיק ילדה משלכם, שעוד תגדל ותחייך.

טוב לדעת שבסוף כולם חוזרים

עוד אין לי נסיון, אז אני משאירה לאחרים לענות.

בכל אופן - כמובן שמזל טוב והרבה הצלחה!

בס"ד

 

זה מה שעודד אותי...

 

בכ"א, תנסו את הלוחשת. אצל הגדולה שלי זה עבד מצויין, אצל הקטן קצת פחות.

 

זו תקופה לא פשוטה, הרבה חיבוקים וכוח!

תינוק יונק שבוכה באופן הסטרי, ובדקנו שאין בעיה רפואית, סובל מרגישות לדבר אחד או יותר שאמא אוכלת.

ובכל זאת, מצויין שהאמא מניקה, כי הבעיה יכלה להיות הרבה יותר חמורה לו התינוק היה ניזון מתמ"ל.

 

יש דרכים שונות למצוא למה התינוק רגיש.

הדרך היא רק "רפואה משלימה" כי הרפואה הקונבנציונלית אינה בודקת ילדים הקטנים מגיל שנה.

אפשר לבדוק בביקום, במטוטלת, במבדק שריר.  נקבל תוצאה האומרת למה התינוק רגיש.

שיטות כמו קרניו-סקרל או אייפק יכולות גם לאתר את גורמי הרגישות וגם לחזק את התינוק כך שאמא תוכל לאכול אותם והתינוק ימשיך לחייך.

 

במקרה קיצוני - אחת מחברותי נאלצה לאכול רק 5 מאכלים שונים, כולל תבלינים, כדי להביא לשקט לשרור בביתה.

לו היתה החברה מאכילה את התינוק בתמ"ל, סביר שהסיפור היה נגמר בטיפול נמרץ ילודים.

 

לזכור -

הנקה, גם אם לאמא אסור לאכול מאכל זה או אחר, תמיד עדיפה על תמ"ל, הן לאמא והן לתינוק.

 

ובכל מקרה כדאי לעשות תורנות ערות בלילות- שלא תתמוטטו שניכם 

אחת לשניה... 

 

ברצינות!

 

אני לא מכניסה למכונה גרביים בודדות אלא רק זוג שמחובר בעיגול ככזה!

זה נשמע רעיון טוב.

ופיצ'יפקעס.

 

אם רוצים להשתכלל- יש כל מיני צבעים. אפשר לקבוע צבע קבוע לכל אחד מבני הבית ואז כל מי שמקפל כביסה יודע לפי הצבע למי שייכות הגרביים.

וככה בד"כ תמיד אני מוצאת זוג, גם לסל הכביסה הם נכנסות מקופלות ביחד, לפני הכיבוס אני מפרידה אותם אבל אז די ברור לי שבכביסה שיוצאת יש זוג.

 

ורק שם היינו שמים גרביים. וזה עזר.

לא יודע למה הפסקנו עם זה.

ובכלל, אני חייב לציין שיש מימד על טבעי לתופעה הזאת, בכל זאת,

כל כך הרבה זוגות ולאף אחת אין בת זוג.

בינתיים הפיתרון שלי בשביל הגרביים הקטנטנות ביותר- לשים את כולם ביחד בשקית רשת -ולשים את זה במכונה

למרות שכבר נאבדו כמה גרביים צורה פלאית ביותר...

 

לגרביים לבנות באמת אין לי פיתרון

 

(המנהג נעלם עם השנים כנראה כשהיינו גדולים מידי, וכנראה היה לא רק בערב פסח.. הזכרון שלי הוא די מעומעם)

 

נותנים לילדים ערימה של עשרות גרביים שאין להם בני זוג,

בסיום העניין כל אחד מקבל מסטיקים/עדשים (אני לא זוכר בדיוק מה) ע"פ כמות הזוגות המתאימים שהוא חיבר.

 

נראה לי שמה שנשאר נפטרו ממנו

עדיף העיגול הקטן הבודד כי הוא תופס את הגרביים יותר טוב.

אני לא מכניסה למכונה גרביים שלא בתוך זה!  ואז אין בעיות שכאלה....

http://ppvshops.co.il/ProductPage.aspx?ProductID=268

http://blinds.org.il/Productdetails.aspx?PID=2054&PcatID=953

שאלה- נאשתך ממליצה מניסיון על הגגאדג'טים-לגרביים האלו?

זה יפה או גם עובד?

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t394154

עם בגד שמפריש צבע

 

וכל הבעיות יפתרו בין-רגע

מאז שקראתי את הספר בגיל 12 נעלמה לי התהייה הזו

לפעמים אני מנסה לתפוס אותם (בלילה כשאני קמה לילדים) סוחבים גרב או שניים אל מתחת לרצפה...... 

בנתיים זה לא קרה והם עובדים פה במרץ

יש לי משהו כמו 60 מעוכבי שידוך דחוסים בשקית ניילון לבנה ומצפים לישועה

חשבתי שרק לנו נעלמים חפצים ככה

לי יש 2-3 סוגים של גרביים ובככמויות מכל סוג.

 

כך זה פותר את רוב הבעיות

ולתלות עם אותו אטב כך שיש גרב בכל צד.

אפשר לתלות צמוד אחת לשניה.

להכניס אותן אחת לתוך השניה כבר בהורדת הכביסה.

למה להסתבך? 

כל זוג שלא תבחר, תמיד יימצא זוג נוסף בדיוק כזה. 

כשאני תולה כביסה, אני משתדלת לתלות את הגרבים בזוגות, וכך כאשר חסרה לי בת זוג אני מיד עורכת חיפוש (במכונה, בארגז כביסה ובחדרי הבית. זה בדרך כלל מועיל)

גם אם הן לא בדיוק אותו הדבר.

בסופו של יום, כששמים אותן, ונועלים את הנעל

לא מבחינים בשינוי

וגם חבל להיות בררנים כל כך 

אילולא הבררנות- הרווחת גרב!

לא כדאי? 

 

ואחת אפורה!

נעשה מפגש

וכל אחד יביא את השקית גרביים- בודדות שלו

ואז נראה מה מכל השקיות אפשר לחבר לזוג חדש

ויהיו זוגות!!

בכל מקום ומצב- מזווגת זיווגים.....

 

כשיש בבית 9 נפשות גורבות גרביים,

ולמרבה הצער לא את כולם ניתן להגריב (זה הפועל המתאים שרוצים להלביש גרביים למישהו??) באותה מידה ובאותו צבע-

הרי שכמות הפרודים הופכת לבעיה לאומית,

ושקי הבודדים ממלאים את ביתי,

עד ליום בו אצא לפנסיה ויהיה לי זמן למיין ולחפש....

 

(או לחילופין מגיע ערב פסח- ואני מחליטה להתיאש ולקיים בהם מצוות "היאורה תשליכוהו"....)

גם אותן השליכו?

מודה ועוזב..

גם אני טעיתי לחשוב גרב אחת..

משליכה את כולם/ן בשווה....

 

 

אם את רוצה אני פה באישי.

ואת חזקה!

 

ד' איתך

הרגשה לגמרי לא נעימה..

 

ב. רגישות מראה על נפש "חיה". לא אטומה. בהמשך - כשהשמיים "מתבהרים" - דווקא מזה מקבלים את היכולת לבניה וצמיחה, מחדש, ברעננות ובפתיחות.

 

ג. מבינים אותך.

 

ד. ביטחון בה'.

 

 

חיזקי ואימצי.

כשעוברים תקופה מזעזעת מותר להזדעזע

מותר להרגיש כמו בועת סבון,

וככל שהתקופה יותר מזעזעת, ההתפרקות היא יותר קשה,

זה טוב להיות רגישה, זה אומר שאת חיה,

אם לא היה לך כואב ומזעזע אז זה היה מתחיל להדאיג

והחיים שבך, שמציפים אותך כל הזמן ברגשות עד שאת מתפרקת,

הם אלו שיבנו אותך מחדש כשהפצע ירפא. והוא ירפא. 

מקווה שלא אשקע יותר מידיי, שאצליח להתרומם מיזה.

 

 

סומכים עלייך

קודם כל  - להכין בכמויות ולהקפיא   חוסך זמן ומאמץ!

 

את יכולה להכין את כל מגוון הפחמימות- פתיתים, אורז, קוסקוס (משקית...), פירה, פסטות...

 

ובשר- הכי קל לדעתי זה עוף בסיר ( עם בצל, שום, שמן ותבלינים לפי הטעם- פשוט לשים על

אש קטנה ותוך שעה וחצי יש אחלה עוף..), שניצלים...

 

כשיש לך קצת יותר זמן - תכיני המון קציצות ותקפיאי...

 

בעלך יכול לקחת אוכל בקופסא ולחמם בעבודה או להוציא מהמקרר/מקפיא כשהוא מגיע מהעבודה...

או שתנסי להכין ארוחה, הוא יבוא ויאכל כשזה טרי ואז תקפיאי...

 

מקווה שיעזור ומזל טוב!

אורז, אטריות, שניצלים וכד'

 

לאט לאט תחזרי למוטב

תודה!

יש חובה לעשות סעודה, לא חייב שזה יהיה עם עוד אנשים מחוץ למשפחה. או שלא הבנתי אותך?

ובמיוחד לארח

מה? דוקא סעודה גדולה? יש ענין???  --

 

לנו אישית יותרנעים רק אנחנו . [וגם יור צנוע ]

אם יותר משמח אותכם להיות לבד אז זה בוודאי עדיף מאשר לארח.

 

אני אישית מאוד אוהב לארח

 

מעל לכל, צריך לזכור שכשמשתכרים, באים לקלות ראש מאוד גדולה, ואם יש זוג נוסף - עלולים להיפלט דברים ללא כוונה, או להסתכל בצורה לא נכונה.

אנחנו מידי שנה אוכלים עם כמה זוגות חברים, אך יושבים גברים לחוד ונשים לחוד (וגם יוצאים בזה ידי חובת ״ונהפןך-הוא״, פעם בשנה כמו חרדים קיצוניים...).

והיו מקרים באזורים חרדיים..

צריכים להיות קיצוניים כדי לשבת בנפרד??

גם דתיים וגם חרדים שישובים בנפקד נחשבים כקיצוניים..

זכורה לי היטב מסיבת ליל פורים בישיבה ידועה,

שאשה אחת, אשת אברך מכובד מאוד, ברחה בדמעות כי בעלה התחיל לספר דברים שבינו לבינה בקולי קולות..

 

לא נעים

החכמתני

 

יש חוגים שלשבת בנפרד כאשר יש בנים ובנות צעירים זרים ושיכורים - זה קיצוניות..

כשהייתי יחסית קטנה היו לנו שכנים זוג צעיר שאירח את הבחורים מהישיבה של הגבר ולקחו ממנו כסאות לסעודה...
כשהם גמרו שם בחור או שנים שיכורים באו להחזיר את הכסאות ואנחנו היינו בעיצומה של הסעודה...הסעודה כללה בני משפחה בלבד ככה שלא היה שום פסול בכך שישבנו ללא הפרדה...
הבחור נכנס רואה אותנו יושבים ומתחיל לזעוק שאנחנו חוטאים ואנחנו יושבים מעורב ושנחזור בתשובה מיד וכל מיני הטפות שכאלה...(בסוף הוא נעמד מאחורי אחותי הקטנה שהיא עם ת"ד והכריז שהיא הכי צדיקה פה ושאולי בזכותה תהיה לנו מחילה)

עם הינומא

השבת אישתי עשתה את זה. בגלל חוסר במוצרים של המתכון אז היא המציאה.

 

לקחנו את זה להורים שלי ונהנו מי זה מאוד.

יצא מעולה. , מוזמנים לטעום

לפעמים אני ממציאה- וזה מעולה וטעים

ולפעמים- ממש לא..

(אבל אז בד"כ בפעם שאחרי זה יוצא טעים)

 

ואני לא עובדת כמעט אפעם לפי המתכון במדוייק.. 

גם אצלי זה ככה..
זה עניין של מזל וסיעתא דישמיא

שכל הבעלים צרכים ללמוד מיונתן בר איך לפרגן לנשותיהם על האוכל! ולא ענית אם אשתך נכנסת לראות את כל הפירגון... שתהנה. אשריכם!

היא לא נכנסת לראות, אבל אני מספר לה...

וככה נמסור לה ד"שים

 

הספרה האחרונה באה אחרי הנק' העשרונית. ז"א אם רשום לך 382943 אז הכוונה שצרכו 38294.3 קוט"ש (יחידות של אנרגיה). תרשמו בתחילת חודש כמה רשום שם, ובסוף חודש תראי מה ההפרש, זה בעצם האנרגיה שצרכתם מחברת החשמל. כל קוט"ש עולה 0.5947 ש"ח (לפי מה שרשמת שם). ולכן אם תכפילי את הקוט"ש החודשי (שזה בעצם ההפרש בין הקריאה בתחילת החודש לקריאה בסוף החודש) תקבלי את הסכום שאת צריכה לשלם לחברת החשמל.

לדוגמא, אם בתחילת החודש רשום 12345 (שזה בעצם 1234.5 קוט"ש), ובסוף החודש רשום 13456(שזה בעצם 1345.6 קוט"ש) יוצא שהחודש צרכתם 111.1 קוט"ש (1345.6-1234.5). נכפיל את זה ב0.5947 בשביל לקבל את הסכום שצריך לשלם לחברת החשמל ונקבל 66.07117 ש"ח.

 

חשבון חשמל הוא דו-חודשי (כל חודשיים).

מקווה שהייתי מובן

מסקנות בשרשור המקורי

אפשר להתקשר אליהם ולברר אם יש מישהו במרכז

זה נקרא יועץ/יועצת בקדושה

יפנו אליו...

http://www.2all.co.il/Web/Sites/arav/PAGE85.asp

(ובקישור שהבאת ישנן נשים לא צנועות,לתושמת ליבך)

לא מוסמך מטעמם לערוך קידושין...

כל היתרונות

 

אין אף אחד מושלם ומן הסתם גם הבעל רואה חסרונות באשתו למרות שהוא אוהב אותה הכי בעולם..

 

ולדעתי זה כל היופי  בזוגיות  

 

אבל צריך להיות מציאותיים ולדעת להבדיל בין שאיפה לבין תהליך.

המצב המושלם הוא שיש כל כך הרבה אהבה בין בני הזוג שהם פשוט לא רואים את המגרעות אחד של השני

וכל אחד נראה לשני מושלם, כמו שזה כל כך מצוי שהילד נראה להורים שלו מושלם, לא משנה כמה בעיות

הוא עושה בבית ספר. זה הכוח של האהבה. ויש בזה משהו אמיתי.

כי באמת המגרעות שלנו הם רק משימות שה' נתן לנו כדי לתקן, זה לא באמת אנחנו.

ואני לא מדבר על יופי, כי אשה שבעלה לא יפה בעיניה זה לא מגרעה של הבעל, אלא תחושה סובייקטיבית של האשה

אבל גם את זה אהבה גדולה יכולה "להעלים". גם חוסר בחכמה זה לא מגרעה, לכל אחד יש את הכשרונות שהוא צריך בשביל לקיים את תפקידו בעולם.

אבל כל זה ברמת השאיפה. ומציאות כזאת תיתכן. בכולנו יש כח לאהוב, ולהיות נאהב בכמות אינסופית.

וזאת עבודה, ויש בזה אינסוף מדרגות, כמו שהאהבה היא אינסופית.

 

בנתיים, צריך לדעת לא לשים דגש על החסרונות, ולמצוא בשני את הטוב, ולמצוא בגבר את הגבריות שלו ולמצוא באשה את הנשיות שלה, וככה האהבה גדלה.

בשביל אחת הגבר המושלם צריך להיות מצחיק, בשביל השניה הוא צריך להיות מלומד ורציני, בשביל השלישית טוב לה כמה שיותר פשוט ולא מתוסבך, הרביעית חייבת שיהיה מורכב!

באותה מידה גם יופי חיצוני.

המטרה בנישואין היא להגיע לרמת האהבה הגבוהה ביותר, שהיא בעצם אהבה שלא תלויה בכלום. ובעצם מכילה את כל מה שקיים בבן הזוג.

זו תמיד עבודה, וזה לוקח שנים!
אם מישהי אומרת שבעלה לא "חתיך" , היא מתכוונת על פי אמות המידה של העולם? או שהוא לא יפה בעיניה היא?

אם הוא לא עומד בקריטריונים העולמיים הבנויים על תאוות, אין בזה שום בעיה. הרבה מאוד אנשים יפים בעיני ולא נחשבים דוגמנים/יות.
אם הוא לא יפה בעיניה - זה כבר עניין אחר.

לדעתי יש בזה איזושהיא בעיה, כיוון שלקיים זוגיות אומר גם להכיר את עולמו הפנימי של בן הזוג, וזה לבטח משפיע על ההסתכלות החיצונית, בד"כ לטובה!!
אישה אמורה להתעורר ליד בעלה, לשמוח לראות אותו, את החיוך שלו, ולהימשך להיות בקרבתו. אם הוא לא יפה בעיניה אחרי זמן ממושך יחד, זה יכול להוות בעיה ביחסים.

לא הייתי מתערבת לאותה אישה בחייה הזוגיים לעומק, אבל הייתי ממליצה לה לנסות לראות את הצדדים החיוביים באישיותו של בעלה, וגם בחיצוניותו. בד"כ הם משפיעים אחד על השני.

ואולי הם גם סתם בתקופה לא משו, וכרגע קשה לה לראות בו חן. עוד יום יומיים זה יכול להסתדר..

אגב, בעלה של כל אישה מושלם בשבילה והיא מושלמת בשבילו- וביחד הם שלימות.
אבל רק בעלי באמת מושלם!!

אף פעם לא כתבתי כאן משהו.. אני רק קוראת  מידי פעם. אבל הפעם העלת נושא שאני חושבת עליו הרבה..

אני נשואה 3 שנים (מאושרות ב"ה..).

יצאתי עם איזה 15 בחורים ש90 אחוז מהם לא מצאו חן בעיני חיצונית.

כשנפגשתי עם בעלי הוא היה נראה לי "בסדר", והחלטתי להתחתן איתו כי מבחינת אישיות הוא היה מה שחיפשתי (או לפחות כמעט).

עד היום אני ממש לא חושבת שהוא בחור חתיך או משו כזה, והוא ממש לא נראה כמו הבעל שתמיד דימיינתי לעצמי. לפעמים אני תוהה לעצמי אם כל הנשים ממש אוהבות איך שהבעל שלהם נראה...

לא התחתנתי כי הייתי "מאוהבת", אבל אני גם לא טיפוס כזה.. פשוט היה לי טוב איתו והייתה לי תחושה פנימית שהוא יהיה הבעל הכי טוב בשבילי (וצדקתי  ב"ה)..

יש לי רגעים קטנים כאלה מידי פעם שאני אומרת לעצמי- אולי הייתי יכולה להתחתן עם משהו קצת יותר חתיך?! ואז אני מנתקת את עצמי מכל הדימיונות שיש לי ואומרת לעצמי שוב ושוב שהכי חשוב בעולם זה שיש לי בעל מפרגן, מפנק, דואג ורגיש לכל דבר שאני צריכה.. באמת אין דברים כאלו..

אז זאת נק' שלפעמים צובטת לי בלב.. אבל ב"ה אני נשואה ומאושרת וכן, גם מאוהבת!

 

ברור שאני לא מושלם וגם אשתי לא מושלמת.

אז מדוע התחתנו?

בגלל שיש לנו מכנים משותפים

לא בגלל מושלמות זאת או אחרת........

ואין עלינו עכשיו לחנך את הבן זוג

אלא לתת לו הרבה שנוכל להשלים לו את החסר

וברור שלעולם לא נשלים לו את החסר....

אחנו צריכים להביט על המעלות ולחיות עם החסרונות....

להיות מציאותיים ולהכיר בחסרונות של הבעל/האישה, אבל כלפי חוץ - הוא/היא מושלמים.

 

יכול להיות שאחשוב בליבי שבעלי הוא לא מלך היופי (אגב - הוא כן! ), אבל אם ישאלו אותי אם הוא האדם הכי יפה בעולם - אגיד שכן.

 

שימו לב - אני לא מדברת פה על שאלות שמטרתן להשיג מידע רלוונטי לעניין מסוים, לדוג': אם שואלים אישה אם בעלה מסודר (כי רוצים להציע לו עבודה כלשהי שחייבים להיות בה הכי מתוקתקים ומאורגנים שאפשר), והוא לא כזה - כדאי שתספר שזה הצד החלש שלו (או משהו בסגנון... לא חובה באותם המילים ותדגיש כמובן את הדברים הטובים שבו!!!).

 

סתם ככה - ברור שחובה לפרגן (אלא אם כן זה ממש מופרך, לדוג': אישה שמשוויצה לפני חברותיה שבעלה שרירי, בעוד שהוא בקושי 50 ק"ג ושרוך... שלא יישמע שאני חלילה מזלזלת בכאלה! ).

 

א. החברות לא אמורות לדעת מה החסרונות של בעלי (שיתעסקו עם הבעלים שלהן )

ב. בשביל מה להתרגל לרכילות וללשון הרע? בואו נתרגל לדבר רק טוב!

ג. אם נתעסק בחסרונות - זה מה שיימלא את ראשנו וישפיע על יחסנו לבן זוגנו => "סור מרע"

ד. דיבור בשבחיו של הבן-זוג (גם אם הוא לא הכי מדויק שיש) - מגביר הערצה שלנו אליו והתמקדות בטוב שבו => "עשה טוב"

 

ברור שאני לעצמי - מודעת לחסרונות של בעלי, אבל האהבה שלי אליו והתמקדות שלי בטוב שבו - מתגברים (ובגדול) על השלילי...

שהוא צריך להיות ה-גבר המושלם בשבילי.

 

לא כל אחד נשוי מציעים לו לדגמן בקסטרו- זה אומר שהוא לא מושלם?

לא.

לי הספיק שהוא יהיה עם עיניים כחולות, ונאה בעייני, והוא עומד בזה.

 

 

לא כל אחד מקבל 800 בפסיכו- אז מי שתתחתן עם מישהו שקיבל פחות זה לא מושלם?

לא.

לי הספיק שיהיה לו מעל 750 וב"ה יש לו.  ויש כאלה שזה בכלל לא משנה להם.

 

וכו'.

 

בקיצר-

הוא צריך להיות הכי מושלם בשביל האישה.

 

בעלי רגיש במידה הכי מושלמת בשבילי. יש שיגידו שהוא קיטשי ויש שיגידו שהוא לא, אבל בשבילי זה המינון הכי נכון.

כנ"ל לגבי שאר התכונות..

 

אז כן, בעלי מושלם (בשבילי, וזה מה שחשוב).

 

כך שאם ישאלו אותה האם בעלך חכם והיא תענה לא,

הלא הזה יהיה ממקום מציאותי אומנם,

אך שמח באשר הוא נמצא.

 

אני חושבת שגם אם אדם יודע שיש בבן זוגו דברע=ים לא הכי מושלמים. מכיר בהם.

אבל חי איתם בשמחה ואוהב את מי שיש לו את המינוס הזה..

זה לא כ"כ גרוע.

אני טועה?

(מקווה שהבנתי נכון אותך)

וברגע שאוהבים מישהו שיש בו משהו שכביכול "חסר" בתחום מסוים- זה כבר לא נראה כחסרון!

 

ישנם כישורים שהקב"ה הטביע בכל אחד ואחד

כך שייתכן שלא כולם מוטבעים בצד השני,

ואם ישאלוני האם הם כולם מוטבעים בבעלי- אגיד שלא. כי כך המצב

אבל זה לא אומר שמבחינתי זה חסרון, כי אני שלמה עם המציאות הזו ושמחה בה.

 

 

 

 

 

אבל הוא הכי מושלם בשבילי

הבן/בת זוג משקפים לנו את עצמנו, אם יש חיסרון בו כנראה שלי יש גם חיסרון שאני צריך לתקן ולכן ה' שולח לי איתותים על ידי האדם הקרוב אלי ביותר.

ומבחינה חיצונית לפעמים לוקח זמן להתרגל לבן אדם אבל אם יש אהבה על זה אומר הכתוב "על כל פשעים תכסה אהבה" ואומרים המפרשים "מה מים מכסים ערוותו של ים כך אהבה מכסה על הפשעים"

כלומר יש כאן כח מאוד חזק של התעלות מעל לקשיים,

ואם הקושי לא עובר אז אולי צריך להשקיע באהבה...

במפעל כל חפץ מושלם נארז ונשלח כך גם בחיים כל אדם מושלם נארז(בתכריכים) ונשלח לעולם שכולו טוב אז אל נצפה שהבן/בת זוג שלנו יהיו מושלמים...

בעזהי"ת.

 

אני יודעת ומכירה בחסרונות שלו, בתחומים שהוא פחות טוב בהם. אני לא מתעלמת מזה.

ועדיין, הוא הכי שפיץ בשבילי. הכי מכיל אותי, הכי עושה לי טוב בנשמה. זה אפילו דברים שאני לא יודעת להגדיר אותם במילים, אבל כ"כ נמצאים במרחב בינינו.

באמת זו גישה מאוד מאוד יפה...

לדעתי זו הגישה בה אמורים לבא...

לא להתעלם ולהעריך שאם זה בעלך כנראה שהוא הכי טוב בשבילך...

שהחסרונות של בעלך הם הכי מושלמים לך-

שלא היית מצליחה להתמודד עם חסרונות אחרים

שהחסרונות האלו הכי בונים אותך בהתמודדות איתו\מולו עליהם

 

 

כן!

בעלי מושלם!

מושלם בהכרת העובדה- ובזה שהוא מלמד אותי את זה כל הזמן-

שאנשים הם בני אדם, ומותר להם להיות לא מושלמים...

 

יש לבעלי גם אי אלו ייתרונות... שלא יובן אחרת

הוא הכי מושלם בלאהוב אותי

הכי מושלם בלבנות ביחד את הבית שלנו

הכי מושלם בלהיות אבא של הילד שלנו

הכי מושלם בלהיות הוא בעצמו -ולממש את הכישרונות והרצונות שלו בחיים

 

בשבע ברכות מברכים את הזוג "שמח תשמח רעים האהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם".

 

בברכה זו מברכים את הזוג שיחיו כמו בגן עדן: כמו שבגן עדן היה איש אחד בלבד ואישה אחת בלבד, ולא היה למי להשוות, כך גם מברכים את הזוג- שבשבילו לא תהיה קיימת שום אישה מלבד אישתו, ושבשבילה לא יהיה קיים שום גבר מבלבד בעלה.

 

לדעתי צריך לשאוף לראות רק בעלך, ולראות אותו מושלם בהכל (כי פשוט אין אף אחד אחר בעולם, הרי אתם בגן עדן!)

אני באמת שואלת.

ואם יושבת שם מישהי שיש לה קושי עם בעלה? (לא דווקא לגבי המושלמות.)

 

צריך להיזהר מאוד מ"שיחות גינה". בעיקר בנושאים זוגיים. בשיחות האלה כל אחת מרגישה שהיא יכולה "לרכל" על בעלה- "מלכלך את הבית בבוץ", "לא קם הבוקר לתפילה ולא עזר לי עם הילדים" וכדו'. זה גם מוציא שם רע לבעלים (אפילו שזה נאמר בצחוק) וגם עלול לגרום להשוואות.

[נישואי נפלאים ומאושרים ב"ה, אבל אף פעם אי אפשר לדעת מה קורה אצל השותפות לשיחה]

 

סליחה שנפלתי עלייך, אבל באמת צריך להיות זהירים בשיחות גינה האלה. כמו בכל דבר שמוציאים מהפה.

 

ללא קשר- פעם חברה אמרה לי- ששיחות גינה הן- שיחות בגובה הדשא...........

 

 

אבל אני לא אוהבת מושלמים! קשה לחיות איתם.

בעלי לא מושלם (למרות שהמגרעות שלו כ"כ קטנות, כמעט אפסיות אל מול המעלות)

אבל אני לא שוכחת לשניה אחת כמה שאני לא מושלמת,

ובעצם- אני לא מושלמת והוא לא מושלם-אבל יחד אנו משלימים זה את זה..

 

|אני לא חושבת שקיימים אנשים מושלמים.. כי את המושלמים הקב"ה שומר לידו...|

 

ולגבי עניין המראה (זוגית נכון?), תמיד התחושות האלה יכולות לרדוף אותך,

וכל אישה, גם אם היא התחתנה עם הבחור הכי חתיך בעולם,

בזמנים מסויימים (בדרך כלל כשכועסים) הוא יכול להראות  לה 'לא כ"כ חתיך' (בלשון עדינה..)

אני באמת חושבת שכאשר חושבים על אדם דברים טובים, רואים בו את הטוב והיופי -החתיכות..(הפינימי משפיע על החיצוני..)

אבל זו באמת העבודה שלנו בעולם הזה.. ויצר הרע והספקות (עמלק..) לא יעזבו אותנו לרגע..

בעזרת ד' נעמוד באתגר..

בייחוד כשיש לנו כאלה בעלים מושלמים

אפילו מי שאין לו מה לכתוב, ורק יוכל להבטיח לה, מנסיונו\מנסיונה, שאין שום אמת בשקרים שהוא סיפר לה על חיי הנישואין ועל הימים האלה בפרט - יעזור. 

אני לא נשוי, אז היא לא תמיד מאמינה שאני מדבר מידיעה. 

זה לא נכון השטויות האלו.

ימי הנידה נועדו לקרב ולחבב את בני הזוג זה על זה.

ואם יש מקרים של התעללות חלילה זה לא קשור לימי נידה אלא להפרעה נפשית של הבעל. וכדי לטפל בזה כמה שיותר מהר [משטרה??]

מי המציא לה את הזבל הזה??? [סליחה על הבוטות.. אבל זה מה שזה]

הבל-הבלים.

 

אדם מצוי, שמכבד את אשתו - מכבדה בכל זמן [ומי ש"מכבד" בגלל זמנים מיוחדים - אינו מכבד אלא סתם אגואיסט, ואז זה ניכר בכל זמן ולא קשור דווקא לימים האלו.. צריך להתחתן עם לא-אגואיסט...]

 

וכמובן שאם מתחתנים עם אדם מתאים - שני הצדדים שמחים.. וכשיש קשיים - צריך לעבוד עליהם ביחד, כמו כל פרוייקט משותף..

 

[ואדם נורמלי - לא מרביץ לאף בן אדם... קל וחומר לא לאשתו. ואם הוא לא-נורמלי בנושא מסוים, צריך טיפול.  לכתחילה, פשוט להתחתן עם מישהו שהוא איש טוב.. לא הייתי כמובן כותב בכלל דברים פשוטים כאלה פה. אבל בגלל בקשת ה"מתווך" היקר.. לפעמים - מישהו שהכניסו לו "ג'וק" בראש - צריך לשמוע גם דברים פשוטים]

 

נקוה שהדברים יעזרו לבחורה. אם, חלילה, לא - אז אולי כדאי עזרה של מישהו שמתמחה בלעזור לאנשים להוציא "דמיונות" כוזבים שנ"נתקעו" להם לצערם. 

 

הצלחה ושמחה.

 

 

נ.ב. סתם הודעה כזאת - עלולה  להיראות כ"טרול" מצוי. על כן, אני רואה עצמי מחוייב להגיד שאני יודע מי הכותב, בחור טוב עם כוונה טובה וטהורה. ה' ישלם שכרו.

נראה לי יעיל יותר להפנות אותה למישהו מבוגר נורמלי שהיא סומכת עליו, כי זה נראה מטורלל לגמרי.

 

בעל שמרביץ הוא חולה נפש או פושע שצריך ללכת לבית סוהר, ואני לא מאמינה שיש אחד מהבעלים המכים בעולם שבודק לפני שהוא מרביץ באיזה מצב האישה שלו נמצאת, כי להרביץ זה אומר שהוא בקריזה או שיכור, ושהוא מראש לא נורמלי, וזה מה שנקרא משפחה הרוסה.

מי שגדל במשפחה הרוסה או מכיר יותר מדי מקרוב אנשים הרסנים, צריך לחיות כמה זמן במשפחה נורמלית ולראות בני זוג אוהבים ונורמלים ואז לא יהיו לו כבר שאלות מוזרות.

הפתרון שנראה לי הכי יעיל זה להכיר מקרוב זוג צעיר נורמלי או משפחה סטנדרטית, ולחיות איתם קצת כדי לנשום אווירה נורמלית ולראות בעצמה שהאדם שאמר לה את זה דיבר שטויות כי הוא לא נורמלי, ושאנשים אחרים הם כן נורמלים.

 

עצה שלי - נראה לי שהכי יעיל שהיא תשב לדבר על זה עם זוג נשוי נורמלי, שיישבו איתה ביחד והיא תוכל להתרשם בעצמה כמה שהם חושבים שזה מטורלל, ולהתרשם אישית כמה שזה לא מתלבש עליהם ועל היחס שלהם אחד לשני משום כיוון.

 

זוג נורמלי אוהבים אחד את השני ורוצים לשמח ולדאוג זה לזה ולעשות רק טוב. את יכולה להגיד לה שבעז"ה הבעל שלה כל פעם שהיא תהיה עצובה הוא יהיה עצוב מזה הרבה יותר ממנה, ואם מישהו יעשה לה רע הוא יהפוך את העולם כדי להגן עליה,  ולעולם הוא לא יעשה בכוונה דבר כדי לגרום לה צער.

אז להרביץ?!

 

אלו לא רק שקרים, אלא אכזריות לשמהּ.

מאיפה הוא המציא את השטויות הללו? כל עניין הנדה נועד כדי "לחבב אשה על בעלה"

וודאי לא לבזותה ולהשפילה, קל וחומר להכותה ח"ו!

 

אני מציע להפנות אותה בזריזות לאשה חכמה, כזאת שזוגות עוברים דרכה, או מדריכת כלות וכד'

זו קשר מיוחד בין איש לאשה שמצבים ה"קשים" שלו זה בד"כ ויכוחים או "ברוגז"

אבל בוודאי לא הכאה או התעללות, ובמצבים הרגילים שלו זה אהבה נעימה,

וגם יש הרבה מצבים של אהבה מיוחדת ועמוקה,

ה' יתברך משרה את שכינתו על קשר כזה (הרב ארוש אומר שבמקום ללכת לכותל אפשר

ללכת להתפלל בבית שיש בו שלום בית, שהרי גם בו יש השראת שכינה...)

 

לכן מי שזוכה להקים בית זוכה בע"ה לחיות חיים מתוקים ונפלאים.

כמו שאמרתי, לפעמיים יש קשיים, אבל זה לא מתקרב בכלל למכות וכדו'

 

וכמובן שהעניין של ה"נידה" זה מצווה קדושה מהתורה שמרבה את הטהרה והשלום והאהבה בבית

ומי שמזלזל או מכה את אשתו בזמן הזה או בכל זמן אחר הוא לא נורמלי.

 

בהצלחה לבחורה היקרה ששמעה וראתה תמונה מעוותת כל כך, יהי רצון שתזכי להקים בית מלא במתיקות ושמחה

עם איש שיאהב אותך כגופו ויכבד אותך יותר מגופו, כפי שציוו חכמים!

 

 

אומרים שהדתיים שומרי התורה והמסורת והחרדים עושים שטיפת מוח.

אם הסיפור שאתה מספר הוא לא שטיפת מוח אז מה זה כן?

בעקרון הפיתרון הוא אדם פיקח שינחית אותה אל תוך האמת.

אבל אני יוסיף משהו

לא ארד לפרטים אבל אכזריות בחיי זוגיות לא נימצא אצל שומרי הנידה 

אצלנו מי שאכזרי יש לו שם של משוגע וחסר דעת.

מי שהכניס לה את זה אני משער שרצה להשניא לה את שומרי הגחלת היהודים הנאמנים לדתם.

אצלנו כתוב על כבוד האשה. זה ציווי אלוהים בדיוק כמו לשמור שבת ויו"ט.

דורשי רשומות אמרו:

כשאשתך אינה נידה תן לה רגש פיזי חיבוק נשיקה וכל הנלווה.....

כשאישתך נידה תן לה רגש מהלב תדבר איתה על הרגש תדבר איתה על אהבתך איליה תן לה שתרגיש שהיא ואין בילתה אצלך.......

לדבר איתה, וגם לשמש דוגמא חיה לבית שבו בני הזוג באופן נורמלי שמחים אחד בשני, גם אם יש חיכוכים כלשהם, שכמובן מעולם לא מגיעים לאלימות! לא פיזית ולא מילולית!!

ו"נקודה למחשבה" - היא הבונוס...

 

אולי כדי לנצל אותה או להשיג ממנה משהו.

 

נקווה שהיא תצא מזה ותיוכח שאהבה בבית היהודי היא יסוד היסודות בכל מצב.

ימי הריחוק מטרתם רק לקרב. וכל מי שנשוי יודע איך ימי ההרחקה בתקופת הנידה רק מחדשים את הקשר בצורה מדהימה.

 

אין שום סבלנות כלפי מי שמתנהג כך. אפילו לא לשניה.

 

להפך, היהדות הביאה לעולם את הכבוד העצום לאישה.

שטר הכתובה מחייב את הבעל גם בכבוד האישה ("ואוקיר")

 

מזעזע איך אנשים מרשים לעצמם להמציא המצאות על גבי מושגים חשובים ונעלים כמו משפחה ודיני טהרה

בעצם באים להגן על האשה. לא בריא לשמש בימים אלו ומחקרים מגלים שאחד מהגורמים לסרטן צוואר הרחם זה כאשר לא שומרים את ההרחקה בימי הנידה. 

בנוסף, גם המצב הנפשי -רגשי של האישה בימים אלו לא מתאים לקשר גופני עם הבעל. מבחינה הורמונלית אלו ימים של התכנסות .

האיסור להיות עם הבעל פיזית בימים אלו מאפשר לבעל ולאישה לפתח ביניהם את הקשר הרגשי והרוחני- הרבה שיחות נפש.בימים אלו הם כמו אחים אחד של השני- לא נוגעים, רק מדברים ומתקשרים רוחנית .

ההרחקות גם עוזרות לכל שהבעל לא יתרגל מדיי לאשתו באופן שהיא מובנת מאליו ,אלא גורמות לו להעריך אותה ולהעריך את הקרבה אליה בימים שהם מותרים. היא אהובה עליו כמו כלה שנכנסת לחופה.

 

מכים את נשותיהם בימי הנידה??? מה זה השטויות האלו. אולי זה ככה אצל הערבים. מה הקשר אלינו?

אני מקווה שמבינים למה הכוונה. מי שקרא עד הסוף.

הלכות נידה הן מצווה דתית. מכאן חשיבותן וקדושתן, לא מכך שהן מפחיתות את הסיכון לחלות בסרטן.

לעיתים קשה מאוד לשמרן. לי קשה שאמות בלי לדעת טעמו של שרימפס. קשה כזה זה טוב, והפוטנציאל להתקרבות רוחנית בגלל שאנו שומרי אמוני ישראל -- עוד יותר טוב.

תמיד תמיד בקשר נכון הבעל צריך להיות רגיש לאשתו במיוחד בתקופה זו.

ואת יודעת מה, הדסדס? אפילו אצל יהודים!

וכולם הודו ואמרו,

שאע"פ שהם מביאים טעמים, בוודאי אי אפשר לדעת עד הסוף את עומק כוונתו של הבורא.

היא לא התכוונה שהיא יודעת מה טעמו של הבורא אלא רק רצתה להביא יתרונות טובים למצווה הזאת.

היא יודעת שלפעמים זה מאוד קשה, ולא תמיד מובן, אבל רק רצתה להראות גם בהגיון אנושי

מה שאנחנו כן יודעים.

 

אגב, האם שמת לב שענית לה בצורה מזלזלת?

 

זה לא הצד החזק שלו.
כמובן, הוא יודע הכל על הצד הנכון ביותר ואין בלתו.

יהודיות לא חלו בסרטן הרחם. משערים שזה בגלל שעד אז רובן המוחלט של בנות ישראל שמרו על טהרת המ

שפחה

הגמרא שואלת ועונה למה התורה ציוותה שיהיה הרחקות מעבר לימי המחזור למה צריך להקשות?

ועונה כדי שתהיה חביבה עליו כיום כניסתה לחופה...

יש פה השקפה של התורה השקפה מאוד ברורה וחד משמעית, אנחנו נעשה הכל על מנת שהאשה תתחבב על בעלה וכן להפך שיהיה געגוע רצון להתאחדות מחדש,

אז ח"ו לא יעלה על הדעת שזמן זה ינוצל למכות או ריבים ההפך הוא הנכון זמן זה אמור להיות זמן איכות בו הזוג משפר את הזוגיות הנפשית שלהם על ידי שיחות מתנות להראות את הגעגוע והרצון להיות ייחד (כמובן בצניעות הנדרשת שלא להכשל...)

יש בעלים מכים ויש נשים מוכות יש בעלים מוכים ויש נשים מכות אין חלק אין משהו מוגדר אבל רובא דרובא של האנשים הם נורמלים וגם אם מתפתח וויכוח רציני זה לא מגיע למכות ולא משנה כמה רציני הוא יהיה...

מעבר לזה לגבר שלא יודע מה זה לדמם כל חודש ארבעה ימים פחות או יותר יהיה לו מאוד קשה לא לרחם על האשה שעוברת את זה כל חודש...

והעיקר והעיקר לא לפחד כלל...

כי הכל מאיתו יתברך

אף אחד לא באמת רוצה להרע לנו הכל בגלל עוונותינו והאנשים הם רק שליחים...

אני לא יודע מה היא עברה אבל נשמע לי שהיא צריכה לעבוד על הנקודה של להבין שה' הוא זה שמנהיג את העולם בחסד עצום בכל רגע ובלי פשרות...

בשורות טובות

ראיתי נראה לי פה איפשהו שקוראים לזה מחזור כי השם פרה משוגעת היה תפוס כבר למחלה אחרת...

תנו חיוך החיים יפים...

אין לי מה לומר יותר ממה שכבר נאמר...

מצער לשמוע שכך אנשים חושבים על המצווה המופלאה הזאת...אני בטוחה שזה מחוסר הבנה או ראיית מודל מוטעה...

 

יש אנשים שהם אלימים אבל זה הפך התורה והפך רצון ה'! מי  ששומר/ ת על מצוות האלה זה בא מתוך רצון לקיים את רצון ה' וזה מעצים את הקשר, ומישהו כזה (כמובן אם הוא נורמאלי..) לא יגע באישתו לרעה, הפוך המצווה הזאת היא מכבדת את האישה יותר מכל דבר אחר..

 

בעזהי"ת.

 

[אני כותבת לאותה בחורה]

תחשבי שכל יום היית אוכלת גלידה. כל יום כל יום. ביאזשהו שלב זה כבר נמאס!!

בשנת שירות הראשונה שלי זה קרה- כל יום הייתי יוצאת לפיצה, בסוף השנה כבר לא יכולתי לראות את זה יותר!!! ואני מכורה בערך

קיצור, אז ככה זה אותו דבר גם בזוגיות. הכי כיף להיות ביחד, קרוב. לתת חיבוק מחזק, או אפילו סתם ברמה הפרקטית- לא צריך לשים לב ולשמור את כל ההרחקות.

ועדיין, אם כל הזמן נהיה מותרים- זה כבר יהיה בנאלי ורגיל בשבילנו... ככה זה יוצר ריגוש וחידוש בזוגיות. שווה לשמור על הימים האסורים, רק בשביל ההרגשה העילאית שבימים המותרים!!

 

בקשר לאלימות- זה נראלי מאוד הזוי! שום גבר נורמלי (בעולם, לא משנה גוי\יהודי\דתי\חילוני) לא ירים יד על אשתו\בת זוגתו. זה לא דרך תקשורת נורמלית!!! אם מישהו מכה את אשתו- שיילך לטיפול ומהר. זה לא קשור בכלל לימים האסורים...

אם יש שאלות וכו'- אפשר באישי

זה משהו שגדלים איתו עם השנים, בעיקר מה שרואים אצל אבא ואמא.

היא צריכה להכיר כמה זוגות נורמלים מקרוב.

אם היה לקרוא רומנים דתיים/חרדיים גם היה טוב.. לפעמים מרוב צניעות לא יודעים איך באמת נראים חיי נישואין יהודיים.

רעים. מכים. אני משערת שהבחורה המדוברת מכירה אנשים כאלו מקרוב.

 

אבל יש גם אנשים טובים. יותר נכון- הרוב המוחלט של הבעלים הם אחרים.

לכן באמת חשוב מאוד לדעת עם מי הולכים לעמוד מתחת לחופה. ואם היא תעשה את הבחירה הנכונה- חיי הנישואים יוכלו להיות לה אושר גדול.

 

(ובאמת לא הבנתי מה הקשר לנידה?)

השרשור הזה עזר ויעזור. 

 

תודה.

אני שמחה בשמחתך,

אבל נשמע שהבחורה מאותתת לך חשש נפש עמוק.

אני הייתי מבררת בעדינות האם סבלה מאלימות או הטרדה כלשהי,

לא ברור לי איך מישהי במצב שהיא ממש לא רגועה ולא מאמינה שהיא לא תעמוד במצב של קורבן לאלימות

ה"אמונה" של בכך שגברים נוהגים להכות לא יכולה להתבטל על ידי עצות מפורום.

לעניות דעתי מדובר ב:

1. חשש שיתכן ומבוסס על נסיון חיים לא פשוט אפילו חד פעמי

2. אי אמון בך כבן זוג

ברוך השם שזה עולה כעת וניתן לעבוד על הדברים לפני החתונה

מזל טוב!