פורום נשואים טריים (עמוד 563)

ככה שאם את אישה תפני לשירהשירים או לשירשור

ואם אתה גבר תאכל ת'לב

פשוט זה ברור שאישה יותר בקטע של לשפוך את ליבה...

את אמורה להבין שלא רק שפחות גברים נוהגים לפתוח את ליבם

אלא שמיעוט שבמיעוט מהם יעשו זאת על גבי פורום

נעשו נסיונות בעבר,

אם תהיה הענות ננסה שוב.

אין לאף אחד מניעה עקרונית לפתוח פורום שכזה.

אצל גברים..

מסיבות צניעותיות...

ואני חושבת שקל להבין מדוע

תוכלי בבקשה להאיר את עיניי?

שאלות אינטימיות עלולות לעורר את היצר בגלל תיאורים שונים.

על הצד הזה לא חשבתי.

הרי מדובר על דיבור ענייני ונצרך.

אני חושב שאישה לא יכולה להתיימר לדעת איך גבר מרגיש בכל סיטואציה.

אולי נבטל את כל יועצי אישות הגברים, כי לא יודע מה זה עושה להם?

בהלכה יש המון נושאים שהצניעות יפה להם, שגברים עוסקים בהם. וזו מצווה, לימוד תורה, אז איך?

כשיש לך שאלה הלכתית בנושאי צניעות, הכתובת בד"כ היא גבר. איך?

ישנם המון דוגמאות על דרך זו שמראות שהבנתן של נשים את העולם הגברי אינה נכונה, והנושא שלנו הוא דוגמא יותר טובה.

אם ישנם חריגים שדברים כאלו מפריעים להם - דבר המוזר בעיני, זה לא מעיד על הכלל. 

ובכלל, אולי גבר שצריך עיצה בעניין, יפנה לאישה בלבד, כי זה בעיה לשאול גבר? או שלא ישאל כלל ויסבול בשקט? אני מאמין שאף אחד לא התכווין לזה.

ולעניין פורום סגור, אני חושב שזה יהיה לתועלת, ואפילו לאחד ב...

יש הבדל בין שיחה שנעשית "אחד על אחד"

בעניניים כאלה, שהיא בסדר ונכונה, כשהיא נצרכת,

לבין שאלה שאדם זורק לחלל האוויר והיא נעשית חשופה לעין כל

ושאלה הלכתית- אין מקומה בפורום!

ולגבי שאלה הלכתית, כנראה קראת את דברי בריפרוף, כי לקחת את הדברים לכיוון שלא דיברנו עליו.

ובכלל, מה הדאגה הזו לעולם הבא של הגברים? השאירי אותו לגברים. (אגב, בזוגיות שהאישה משדרת חשדנות בולטת בנושא, זה הרסני, אמנם זה לא הנושא כאן, אך יש לי תחושה שזה יתן חומר למחשבה למישהי כאן.)

ומעבר לכך, לא אחזור על מה שכבר אמרתי. ואינני רואה מקום להתווכח על רגשות גבריים עם אישה. זה מגוחך, וסליחה על הבוטות.

התעקשות לשם התעקשות ולא התייחסות אמיתית ופנימית  לדברים

לטעמי, אין פה עניין של רגשות אלא עובדות הנוגעות לשוני האלוקי שהקב"ה הטביע בגבר לעומת האישה

זו דעתי..

בהצלחה

אז אולי תרים את הכפפה.. 

יש כמה בחורים שישמחו להצטרף אליך

וכדאי יהיה גם לפרסם בפומבי שנפתח פורום סגור לגברים נשואים..

יכול להיות שחוסר הידיעה על קיומו הוא מה שהפיל אותו בנסיונות קודמים.

גם לא הבנתי איך בדיוק מגיעים לזה?

לאשתי...

התקבלת לפורום!

הכי טוב - להתייעץ, לשאול, כל דבר עם אשתך.

אני מצטערת אם זה יישמע דברי ביקורת, אבל מה שעלה לי מקריאת ההודעה שלך היא אמרה די ידועה:

מה שמפריע לך אצל אחרים, זה בד"כ מה שמפריע לך בעצמך.

שניכם נשמעים שחשוב לכם הסדר בבית ובצורת העבודה, פשוט אצל כל אחד זה מתבטא בדברים אחרים.

הבעיה שלשניכם מאוד חשוב שזה יהיה איך שאתם רוצים, ואתם לא נותנים מנוחה זה לזה.

פיתרון?

לדעתי- תיאום ציפיות, הסברים הדדיים מה חשוב לכל אחד מכם ובאיזה אופן (למשל, באיזו צורה את מסדרת את הדפים שלך). נשמע ששניכם מאוד אוהבים זה את זו, ואני מאמינה שתוכלו לדבר ולעזור אחד לשניה להבין.

וביחד...אור איתן!

לדעתי, זו תגובה מתעלמת, וקצת מקוממת(פותחת השירשור באה לשתף ולפרוק, כך שגם אם יש מה לבקר אותה, זה צריך להיות לאחר שיקול דעת ברור, והכלת כאבה)

התגובה מתעלמת מ"הדרת האישה" (סתם יצא לי ככה) מהמטבח והבית בכלל.

אני חושב שמתואר כאן מצב שהאישה חשה ש"גנבו לה את סיפוקה" המובנה כמעט אצל כל אישה - בית.

מבחינתי , זו נקודת מוצא, ועכשיו צריך לראות מדוע הוא עושה זאת, אלא שהוא לא כאן כדי להסביר את עצמו.

מה שבטוח, היא לא חשה שהוא עוזר. ובצדק. להרגשתה, הוא פשוט לוקח ממנה את שלה.

פיתרון?

רק שיחה שלך איתו, והבהרת צרכייך ומציאת דרך למלא גם את צרכיו.

מישום מה יש לי הרושם שלגבר ייקל יותר להיות על תקן של עוזר בענייני הבית, לא על תקן מנהל, גם אם נדמה לו אחרת. וגם אם אני טועה, צריך למצוא מה שיתן לו את סיפוקו בעניין, אך לא על חשבון סיפוקה של אשתו. אצלה זה יותר טבע מובנה, ולכן היא קודמת.

המטבח והכביסות הם קודם כל של האשה,והוא יכול לבקש את רושתה והסכתמה להתעסק בזה, כל זמן שלא סוכם שום דבר זה תחום שלה.

ואגב זה מעוגן הלכתית, שאשה שיש לה אפשרות לשכור עוזרת לסידור הבית היא צריכה לדאוג לו לאוכל ווכ'

מי שלא מבין בדרך הקלה שיבין בדרך הקשה

כמה מכתבים כתבתי לו וכמה דיברתי איתו וכמה ניסיתי להראות לו - והוא לא קולט ועוד רוצה להביא את אמא שלו שתראה לי איך לסדר.

אני מתביישת לפתוח בפניה את מגרות המטבח שנראות כמו ה"צפרדע" בחוץ...

אני מקדישה את כל שעותיי לסידור אחריו במקום להשקיע בדברים אחרים ובעצמי קצת...

אני טובעת!

עצבנית כמו שמעולם לא הייתי!

איך אני מסדרת?-ישר, נקי, נגיש!!! שמיש!!!

הוא - מהפך בתוך המגרה, מה שהיה למטה -עולה למעלה!

מה שלמעלה - למטה.

ישר - מתקמט.  מוכתם.

פתאום אני מוצאת קנקן שתיה שוכב במגרה של שקיות  ונירות אפיה. כמה חיפשתי אותו. לא חלמתי שהוא שם.

מטליות ושאר דברים - האריזות קרועות, הכל מפוזר.

ואיזו טינופת בארונות של מצרכי מזון...

כמאורסת, ביקרתי בדירה שלו. הייתי שם לבד ועבדתי קשה לנקות מלכלוך חום ודביק את הממתגים, ברזים, מקלדת, טלפון, ארונות מטבח. היה ארון מצרכים שסרבתי לקחת כנדוניה ממנו - מטונף, עקום. אח"כ הוא מצא דרכו לקרובים אחרים ולא ניתן היה להכיר אותו...כחדש - מבהיק, נקי, מתוקן, עם דלת יפה...- ככה בטח הייתי מוכנה להשתמש בו....

ומושיקו- מי ילמד בדרך הקשה- הוא או אני?

צריך להבהיר בצורה ברורה אבל בצורה יפה, אפשר זמן רגוע ושקט של שניכם בשביל להביר ענינים אלו או אחרים.

בכל אופן להסביר את זה בעצבים חבל, כי גבר מקבל אחרת ממה שחושבים צעקות של האשה 

אשה היא עקרת הבית ולכן הבית צריך להיות מנוהל על ידה.

זה נשמע מאוד רע (בפרט העניין עם אמא שלו, זה מעבר לקו האדום)

ודוקא בגלל זה, דווקא מישום שאת כ"כ צודקת...

מהתיאור הנ"ל נשמע כעס גדול על התנהגותו, וביקורת קשה עליו, 

יתכן, אולי השיחה ביניכם אינה נכונה? אולי צריך ללמוד, כמו כולנו, מה הדרך לליבו של גבר ולליבה של אישה?

לפעמים אנו פונים בשפה שאינה נכונה, וחוטפים "דווקא", כי תחשבי, הרי הוא נמצא בעמדת נחיתות בעניין, שלא נוחה לו, ודאי בתור גבר, זו ביקורת קשה.

אולי הוא עושה "דווקא"?
לפעמים,  כמה שנהיה צודקים, אם לא נפנה בשפה נכונה, עם כל הכאב שבכך, אפשר לחטוף - דווקא.

מה שברור הוא, לדעתי, את חייבת לנהוג באסרטיביות, ולעמוד על שלך המוצדק. יחד עם שפה נכונה, אולי זה יעבוד. ואם לא, אני באמת לא יודע מה עושים.

ואת החמות, אנא תשאירו רק לבדיחות...

ואגב, שפה נכונה לגבר, בשתי מילים, היא,

ישירות(כן! רמזים מרגיזים אותנו, ממש הפוך מאישה. - ולא לערבב ישורות עם בוטות),

כיבוד (שזה אומר, לא לדבר מלמעלה למטה, ולא "לתקן" את הבעל),

וכל זה צריך להיעשות מיתוך אהבה, והבהרה כמה הוא חשוב לך. (יש פה שירשור עם דברים בעניין שכתבה "אלירז". עייני שם) 

מעבר לכך, תמיד מומלץ לקרוא על כך (גברים ממאדים ונשים מנוגה, מצויין)

(כמה שזה "נורא"..)

יש אנשים כאלו. זה לא בדיוק מה שהעלתה הראשונה.

לזכור שה"סדר" זה לא העיקר. העיקר - האדם עצמו. היחס הנעים ביניכם. אפשר לבקש שיחזיר למקום וכו' - בקשות קונקרטיות, אבל לא  להיות בעמדת "מתלוננת" בגלל שהוא כך. תנסי להתמקד בטוב שבו, וזהו.

מה שכן - את יכולה "להסכים" איתו בחיוך (אם מציע שאמא שלו תלמדך לסדר..): בוא נעשה עסק: אני מקבלת אותך עם כל הבלאגן (אבל תשתדל כמה שאפשר פחות..), וזה לא מה שחשוב בעיני. חשוב בעיני שאתה זה אתה ושאתה.. (תִימני כל מיני מעלות טובות) - ואתה מקבל את הצורה שאני מסדרת.

יתכן שאם ידע שאינו "מאוים" ע"י הערותייך על התכונה הזאת שלו - גם יחדל להציע לך ללמוד לסדר.

תתרכזו בעיקר - אתם כאישיות. היחס ביניכם. נעימות המידות (שכוללת התגברות על עניינים "חצוניים", גם אם לעיתים זה קשה, ואפשר גם קצת "הסכמות" בענין זה). בנין הבית הפנימי.

הראל- חבל לי שאתה מרגיש שלא חשבתי על התגובה לפני שכתבתי ושלחתי אותה. אני לא חולקת על דבריך, ולא מרגישה שדבריך חולקים על דברי. ההסתכלות שלי היא על היבט אחר של הבעיה (אולי בגלל שאני הבלגניסטית ובעלי המסודר?), אך אתה יכול לראות שהפתרון הוא אותו פתרון- לדבר, לדבר, לדבר. נכון, לצערנו דיבורים לבד לא תמיד עוזרים, אך זו נקודת ההתחלה.

ולפותחת השרשור: מצטערת אם נפגעת מדבריי. לא התכוונתי כביקורת עלייך, אלא כנקודת מבט אחרת שאולי תביא לך קצת מרגוע, ואולי זווית חדשה לדיבורים שכמובן שאני בטוחה שכבר ניסית לדבר איתו.

ברוך השם, לא נפגעתי כלל.

להיפך. דברייך נכונים ואמיתיים. שאלתי אם אינך במקרה בעלי מתחזה...- כי כמובן הוא מדבר כמותך...

הראל פשוט קרא אותי נכון. או לפחות דיבר בכיוון.

הצלחתם לבלבל אותי.

המסר שלכם:  ד  ב  ר  ו.

העצבים הבוערים הם אחרי תקופה ארוכה מאד של כבישה עצמית והסתגלות להיפוך התפקידים. זה נח...

עיקר הכאב לא רק על "לקיחת סיפוק" ולא רק בגלל שזה "מובנה" אלא כי התחושה הכללית: זה לא הבית שלי. ולאט לאט, עם התנהגויות שליליות  שלי כתגובה - ז ו   ל א   א נ י ! !

אז עם מי למען ה' הוא התחתן?! ולמה בכלל התחתנו?!

פירגון לחמות:

היא לא מבקרת ומתערבת ואני מעריכה את הסדר המופתי שלה. היא גם עזרה לנו לסדר בעבר.

אבל איך אומר לה שאני לא חיה לבד?!

צריך ל  ש   מ   ו   ר   על הסדר. צריך לשים דברים במקומם וולהחזיר למקום לאחר שימוש ולהרים עכשיו מה שנופל, אחרת מהלכים על מהמורות...(הוא מחפש מברגים. קניתי לו תיבת כלי עבודה. הם לא בתוכה? - אבל איפה היא בעצמה? - היא עברה ונדדה בין מדפים וארונות....)

לעניות דעתי - יש לכם דווקא סיכוי טוב, אבל אתם צריכים קודם כל להכיר את מקום-הטעות שלכם, אח"כ ממה באות התחושות הלא-נעימות (עלבונות וכו'), אח"כ - לקבוע סדר מעשי קבוע.  אחרי זה - כבר היחס הטוב יוכל לפרוח, לענ"ד.

את מתלוננת על "תפיסת מקומך" במטבח ובסידור הבית. על כך שהסידור הזה אינו סידור ויש בלאגן גדול, ועל כך שכתוצאה מדחיקתך הדי-מעליבה, מגיעות תביעות ש"תהיי" היכן שהורחקת, כשצריך. הוא התלונן על "איכות האוכל" כביכול ועל שיטת הסידור, עשה מה שעשה - וכעת מרגיש לא נוח עם היחס שנוצר. ואת מרגישה עוד יותר לא נוח - היחס הזה זה בכלל לא "אני". נכון.

א. הטעות הראשונית של שניכם, לענ"ד (הבלתי-מכירה אתכם אישית. תראו אם זה "מתאים" לכם..): "היפוך פרופורציות", מתוך כוונות טובות. אתם באים מבתים מסודרים - יש תביעה לסֵדר בבית (אולי גם "תחרות יוקרה סמויה" - מי מסדר יותר טוב, שהרי לפי זה אתם אולי מרגישים קצת "נבחנים"); הבעל יודע לבשל ואוהב אוכל "ברמה" - יש תביעה לאוכל כזה גם ע"ח הערות וכו' וכו'.

קחו פרופורציות: שאלת בהמשך "עם מי הוא התחתן", "למה התחתנו".. אתם התחתנתם אחד עם השני. לא פועל ניקיון/טבח עם פועלת ניקיון/טבחית.  ואתם התחתנתם כדי להשרות שכינה ביניכם ע"י היחס הנעים אחד אל השני, ההתענינות, ההתחשבות, המידות הטובות שיתגלו מתוך הקשר ביניכם וכו'. שם נמצא שמו של הקב"ה. לא במטבח ולא בארונות.

נכון, שלמי שמסודר - בלאגן יכול להיות נורא ואיום. ומי שאוהב דווקא אוכל מסוים, יכול להיות שמפריע לו אחרת. 

אבל צריך להיות מובן לגמרי לשניכם, שיש סדר עדיפויות. הכי חשוב זה היחס הנעים ביניכם, גם אם הכל יהיה הפוך, ותאכלו סנדביץ'...

ברור שמי שחשובים לו הדברים הנ"ל - הם יכולים להוסיף לאוירה הטובה. אבל אם הם "במקומה" - קם הגולם על יוצרו.

נראה מתוך הדברים - שהמצב קצת העצים כמה עניינים: אם מראש היה הסדר חשוב לך - הרי שכעת התווסף לכך הצורך (המובן - גם מעבר למצב העובדתי) להראות שאכן בלי שאת מסדרת, זה בלאגן אמיתי. את לא "מיותרת" במובן הזה. הוא לא יודע למלא את מקומך באמת.. את נעלַבת מ"דחיקתך", ואפשר להבין.

ואולי גם אצלו: צריך להראות שהוא מסדר יותר טוב, בשיטה נכונה יותר..  הרי זה כביכול "מדד". הכל מהתפיסה הלא-נכונה של עיקר וטפל ובמה "נמדדים".

אני חושב שאת צריכה קודם כל לשבת עם עצמך (בלי להתעלם מכל תחושותייך הצודקות - זה יעזור לכך), להתבונן ולהחליט ממש בהסכמה פנימית חזקה שהכי חשוב זה היחס ביניכם. יותר מהסדר, יותר מהאוכל.  עם זה, לגיטימי רצונך להרגיש את "מקומך" בבית - ושהמקום הזה יזכה לכבוד ולהערכה.

אחרי הישיבה הזאת עם עצמך - תבקשי את בעלך (שסה"כ הוא אדם טוב כפי שאמרת) שתשבו ביחד, בנחת ותשוחחו. תגידי לו שיש לך דברים חשובים שאת רוצה לדבר איתו ואת גם רוצה את עזרתו. תשימי לב שלא יישמע "מאיים". הכל בכוונה להוסיף טוב.

תדברי איתו על זה שהכי חשוב הרי בנין היחס ביניכם - ושאת שמה לב שהדקדקנות של שניכם בענייני הסדרים ואיך וכו', מקלקלת את היחס. מה שווה הסדר מול היחס הטוב.  תגיעו למסקנה משותפת שאכן טוב שיהיה מסודר, אבל הכי חשוב היחס הנעים.

אח"כ תסבירי לו את הרגשתך ביחס לאוכל. תגידי לו שאת מאד מתפעלת מכשרון הבישול שלו, אבל הוא צריך להבין שאשה שבעלה "לוקח" לה טוטאלית את המטבח, או מעיר הערות לא נעימות על איכות האוכל שהיא מבשלת - זה פוגע בלי להתכוין באחד הדברים הכי בסיסיים של אשה, וגם "מוריד לה את הביטחון" במידת-מה. ברור שזה גם יכול להביא אח"כ לשיח לא נעים, ככל מי שמרגיש כך (הרב שלום ארוש אומר לבעלים שלא ייכנסו בכלל למטבח - כדי לא להוריד לאשה את הביטחון העצמי. אז לא חייבים כך - אבל אפשר לראות שזו בעיה מוכרת..). תבקשי שיבין את הרגשתך מההערות על "איכות האוכל". בווודאי גם הוא מבין שה"בין אדם לחבירו" ביחס לאשה, יותר חשוב מהטעם המדויק. את יכולה להוסיף שאין בעיה עם "בקשות מיוחדות" לגבי מה להכין. אבל שיסתכל בעין טובה על מה שכבר הוכן, שיעריך את ההשקעה, שיתן מילה טובה.

כמו כן, ביחס לסידור הבית: הרבה נשים נוהגות בשיטה שלך. זורקות הכל על הריצפה ומתחילות לסדר. ויש גברים שקצת "נבהלים" מהשלב הזה של הבלאגן.. זה לא בא משום תכונה של בלאגניסטיות אצלך...  תגידי לו: מה איכפת לך? כשאני מסדרת, אל תהיה על-יד, תבוא בסוף ותראה שהכל בסדר... כך גם נרוויח שנישאר חברים טובים, וגם לא תרגיש לא נעים בשלב שהכל על הריצפה. אל תתקפי את הכלאגן שהוא עושה. זה רק יגרום ל"התגוננות" אצל אנשים כמותכם. תעריכי את רצונו לסדר/לנקות בעצמו, כל הכבוד. הרבה גברים משאירים הכל לאשה.. אבל תגידי לו: מה איכפת לך? אתה עושה ממילא כ"כ הרבה - כל הכבוד - תשאיר לי להרגיש "בלבוסטע" קצת. בטוח שגם אתה תשמח בסוף איך שייראה..  הכל ללא שמץ של האשמה שתגרור נוגדנים.

ותגיעו אולי לסיכומים מעשיים: הוא מבשל לשבת - את בשאר השבוע. את שמחה במה שהוא מכין. הוא שמח במה שאת. הכל מתוך היסוד הראשי: הבין-אדם -לחבירו קודם לאוכל.

ומתוך אותו יסוד - גם כשמכין את האוכל לשבת, לזכור שאת - אשתו - יותר חשובה. אז את לא מתכוונת "להפריע", אבל בבקשה - דבר אלי בצורה נעימה. הרי אני יותר חשובה מהאוכל...

גם בקשר לסידור הבית: תקבעו ברור "תחומי גיזרה". תגידי לו שבשביל נעימות היחס ביניכם, שלא יהיה רוגז על "שטויות", נקבע מה כל אחד עושה. ולא מעירים אחד לשני. "תתנדבי" לסדר את כל מה שאת רוצה. ושם - זה בשיטה שלך. והוא יקח מה שהוא רוצה - נניח שטיפה לקראת שבת וכד', ואת תקבלי את האופן בו הוא עושה את זה. יותר חשוב מעוד ס"מ ניקיון.

את יכולה גם לבקש אותו, שישתדל מאד להחזיר למקום כל דבר שמוציא - כדי שהבית יישאר מסודר.

אבל זהו - לא יותר מזה.

יש לי חשש שחלק מהענין נובע מיחסך לנושא הזה:

אם הבעל מרגיש את הביקורת המוֹחצנִית שלך ביחס לבלאגניסטיות שלו (אם כי לא ברור לי אם הביקורת הזו בעצמה לא באה בגלל הביקורת שלו עלייך.. לא יודע מה קדם למה...), הרי שכהתגוננות הוא עלול לחוש צורך להראות במה הוא "יותר ממך".

את צריכה בענין הזה להחליט בהחלטה פנימית חזקה, שאת מקבל אותו כמו שהוא. את יכולה לבקש, בנעימות, אם אפשר להחזיר למקום וכו'. לא יותר מזה.  לזכור שהבנין היחס ביניכם חשוב יותר מכל "סדר". יש אנשים שאינם מסודרים, זה לא אסון. הרי הוא עושה הרבה דברים אחרים. אולי יותר מידי לטעמך. אז תסתכלי בעין טובה ותקבלי שבנושא הזה הוא כך. קחי את הבלאגן בחיוך. 

לענ"ד, אם שניכם תבינו את הפרופורציות. מה עיקר ומה טפל; תפסיקו לבקר - אפילו בלב - האחד את השני על נקודות "אי הצטיינות" הבלתי חשובות בעליל הללו (גם אם מפריעות); תתנו כל אחד לשני את ה"מקום" המיוחד לו בהסכמה מראש - 

יהיה לכם פנאי זה לזה, תתמעטנה מאד נקודות החיכוך; ושוב תוכלו באמת להרגיש את המשמעות האמיתית של היותכם נשואים.

בהצלחה רבה.

חנוכה שמח!

אני קוראת וקצת לא מצליחה להבין - 

יש לו רב? מדובר בבחור ירא שמיים?

כמה זמן המצב ככה? מתחילת הנישואין? כמה זמן אתם נשואים?

האם הוא יודע שאת פגועה מהמצב עד עמקי נשמתך?

הרבה פעמים אנחנו מניחות שהשקט שלנו ברור לצד השני כעלבון עמוק - 

והם מבחינתם - אם לא אמרנו כלום כנראה שגם הכל כרגיל.

לקבוע ערב! דחוף!

אני יודעת שזה קשה במיוחד כשכועסים!

להגיד את מילות הקסם לגבר

"אני זקוקה לך, אני זקוקה לשוחח איתך בצורה מכילה ואוהבת..

אתה מוכן לפנות עבורי חצי שעה הערב לטובת העניין?"

הוא יכול להסכים ויכול שלא, תאפשרי לו את זה, ואל תיפגעי אם ישיב לשלילה.

במידה והשיב לשלילה "מתי כן נראה לך שתהיה מוכן?"

באותו הטון, בלי עצבים!

לקבוע את השיחה הזאת וכמה שיותר מהר, אל תתני לדברים להמשיך להתפתח בכיוון המכאיב הזה..

זה הפסד של שניכם! גם אם את חשה שהכאב הוא רק אצלך!

כשמשוחחים - 

כתבת בהתחלה שבעלך איש טוב, רך עדין וחמוד

תגידי לו את זה לפני שאת מתחילה בדברים הקשים,

ספרי לו על מה את מעריכה אותו ומה משמח אותך שהוא עושה למענך.

זה ייצור מקום רך יותר אצלו לקבל את הכעס שלך ומן הסתם גם התגובה תהיה רכה יותר בהתאם.

בשום פנים ואופן לא לומר "אתה עושה ככה וככה ואתה אדם כזה וכזה"

אלא לומר "אני מאוד נפגעת כש.. זה גורם לי להרגיש כלפיך ככה וככה..."

לא יודעת מה יתפתח בשיחה, יכול להיות שזה ילך למקום מאוד טוב ויכול להיות שיהיו כעסים גם שלו שיצוצו..

בכל מקרה - בסוף השיחה תודי לו על כך שהסכים להיות איתך ולדבר, למרות שכואב לך - 

ושחשוב לך להמשיך את ההידברות הזאת, כי את מרגישה שלא הגעתם לפתרון..

אחד הדברים היותר קשים היא לנהל שיחה עם מי שהשפה שלנו ושלו היא שפה אחרת לחלוטין.

לפעמים ברגעים הקשים זה מרגיש כמו פער ענקי..

יבואו ימים טובים יותר - תהיי בטוחה! רק חייבים לעבוד פה על דיבור ותקשורת..

נשיקות וחיבוקים

והרבה הצלחה במשבר הזה-

את אישה עם הרבה אור ושרדת עד כאן -

את מדהימה ומכילה!

עם כאלו כוחות - בטוח תעברי את זה!

יה"ר שילך בקלות ובשמחה!!

האם אתה חושב שהכל דפוק אצלי?

האם אני עושה הכל עקום בעיניך?

אולי תופתעי מהתשובה, ואני מתכוונת באופן חיובי.

לא רק בשירשור זה.

אז זהו.

חלק מהמקסימות שלו זה שהוא זה שקורא לי לדבר ולקבוע חלוקת תפקידים ולברר סדרים וכיו"ב.

אנחנוממש כל יום מתמרחים...

כי תכלס אין כמעט שום שיחה מקדמת.

וכן, נקטתי בשיטת האני מרגישה ולא אתה אשם...

וכן אנחנו משוחחים באהבה על היתרונות ונשיאת החן וכו'.

אבל באמת יש פה שפה  מאד שונה ותפישה שונה.

והעניין לא עובר.

רק הצער ועגמת הנפש מצטברים- שנינו לא ממש פדנטיים ע"ח יחסים.

 חבל לי על ביזבוז הזמן שבלסדר ללא צורך  והכפלת העבודה שכבר נעשתה. וזה לא הבית שחלמתי עליו. אני רוצה להרגיש בבית!אין לי בעיה עם פשטות. יש לי קושי עם כיעור. מחנק. עם אבדן או השחתה של דברים.

ברור שזה סימפטומטי והבעיה שהוצגה כאן היא לא הבסיס האמיתי. רשימת הסימפטומים ארוכה ומורכבת יותר.

מצד שני אנחנו צוחקים ורוקדים והוא באמת מיטיב בדברים שלא כל איש היה עושה ודברים שגם אני לא עושה.

אבל אני לא מצליחה לדבר איתו והוא איתי. ודוקא משקיעים בזה שעות!! (-"אל תרבה שיחה"...)

כשהמצב היה פחות חריף ניסינו יעוץ. אבל לא זזנו...

אני פעם ראשונה בחיים מיואשת ושבורה וחסרת אונים...

וזה עוד שדה להתמודדות....(קראתי את הפרופיל שלך וממש התרגשתי...-כן, הזוגיות עם ה'...הכל מוביל לנפילה גדולה שלא הכרתי מעולם...)

והכי נורא?-

שב"ה הכי טוב לי בחיים ומלא אוצרות - הלואי על כולם!

ואני? -

בהצחלה וחיבוק!

יש שיקבלו את זה בחיוך..

ויש שיעדיפו לקבל את השטר בלי שטיקים...

מזל טוב

לו היה שטר של  99 הייתי משתמשת, אבל במטבעות זה לא יפה...

אז  שמתי 100 וכתבתי להם שישימו שרציתי לשים 99 וכו' 

(פשוט לא היה לי 99 שח בכסף קטן)

והם בכלל יכעסו ששמתי משהו...

הגיוני שהוא פשוט יקבל את זה בנחת ויגיד לך שהוא מסוגל להתמודד עם אח שלך..

(מעבר לזה שאם בחרת בו לבעלך, וכדאי שתהיו גלויים על כל מה שטוב וגם על כל מה שכואב וקשה)

ב. את מרגישה שאח שלך "יברך" אתכם גם בנוכחותו?

ג. ההורים מיודעים על הבעיה?

בעז"ה - יהיה מצויין, הכל יעבור חלק בלי שום הערות מביכות..

זה תמיד נורא מלחיץ בהתחלה, ואח"כ שוכחים..

אני יכולה לומר לך שדחינו את הוורט עוד ועוד ועוד רק בגלל שפחדתי מה יהיה לאבא שלי לומר..

הרגשתי שהוא בכלל לא רוצה שאתחתן.

בסופו של דבר כשניגשתי הכל הסתדר והפחדים התגמדו למה שהיה במציאות.

אבל החודש שלפני היה סיוטי.. אז אני מבינה את הקושי-

בעז"ה עוד שבוע-שבועיים כשתהיי מאחורי זה, לא תביני למה חששת כל כך..

להגיד לבחור "דוגרי" בעדינות: יש לי שני אחים יותר גדולים. האחד - מקבל בשמחה. השני - מאד מקנא. רחמנות..

ואני מעדיפה שתגיע בפעם הראשונה לא כשהוא נמצא. חבל עליו. וגם לא מעוניינת שמא ייסחף לתקוע הערות לא במקום. אני רוצה שאתה תרגיש מאה אחוז טוב. עם הזמן - מן הסתם גם אחי יתרגל.

כך זה יובן כבא מתוך רצון להיטיב עם הבחור וגם "התחשבות" כלשהי במצב אחיך.

בס"ד

שנית, אני חושבת בכדי שתצליחי לסלול את דרכך לליבו של האח שאינו מצליח לשמוח בשמחתך,עלייך לקנות מתנה צנועה עבורו,

בתוספת מכתב עם כמה מילות עידוד.כגון:"אוהבת אותך ,ומתפללת עלייך תמיד"..כך הוא יבין  ויראה שאת חושבת עליו,ואכפת לך ממנו ,ואיינך מרוכזת רק בעצמך..יתכן והוא מרגיש בודד כיוון שהחברים התחתנו , והוא זקוק למילה טובה והתעניינות!

והוא משדר  לך אותות מצוקה, בכך שהוא "מברך" אותך..הוא בוודאי לא עושה זאת מרע לב.."אין יהודי רע, יש יהודי שרע לו"!

בהצלחה רבה..

ההרגשה שהאח הקטן שלך שמתחתן לפניך היא הרגשה מאוד מאוד קשה..

אחי הקטן התחתן לפני.. אני ב"ה זכיתי להתחתן קצת פחות משנה אחריו.. אבל בתקופה שלפני החתונה היה לי מאוד קשה..

לא רק שצריך להתמודד עם ההרגשה בפנים צריך גם להתמודד עם המבטים של כולם והמשפטים חסרי הרחמים..

"מה איתך? עוד אין כלום?"

"מסכנה.. אחיה הקטן מתחתן לפניה.."

אל תרחמו! תנסו להבין ומתוך זה להכיל!

זה היה לאור התיאור שלה שהוא "מברך" אותם (את מן הסתם לא עשית כך..), אז זה נכתב כדי שבמקום לכעוס, הבחור יבין את מצבו. לא במובן שאת כנראה הבנת.

ואגב, יש הבדל בין בת שאחיה הקטן מתחתן לפניה - לבן. די מצוי שבנות מחתנות צעירות יותר. 

ובוודאי שההרגשה שאת דיברת עליה מובנת לגמרי, ואף אחד לא היה מעלה בדעתו לומר (גם לבן) משפטים מהסוג שאמרו לך..

תסבירי לו כמה קשה לך.. תבקשי רשות להתחתן לפניו!

אולי בגלל שזה יותר מדי כואב, מה שהעלתם פה..

אז זהו, אני מכאן, מהפורום. עוד לפני כמה אנשים פה. ויש לי שני אחים שהתחתנו לפני, הקרובים אלי בגיל מלמטה, ועכשו השלישי- שקטן ממני בה-ר-בה (בגיל, ממש לא באישיות). אני אוהבת את האחים שלי מאד וחפצה בטובתם, ה' יודע עד כמה.

ועם כל זה- כשהאח הקטן מתחתן לפניך זה קשה, מאד.. אולי אחד הדברים הכי משפילים בארץ.. אילולא הקב"ה, היה קשה להוציא את האף החוצה אחרי כל חתונה כזו. זה לא קנאה, זה הרבה מעבר.. ומחשבות קטנוניות נכנסות לראש- בייחוד כשאחות מתחתנת, ועכשו- כשהאח הקטן שלי מתחתן- איפה אשים את עצמי?? ושלא תבינו לא נכון- הייתי ועדיין שותפה ישירה להכנות לחתונות, בכל מה שיכולתי ויכולה.. 

ותוך כדי תנועה- הכאב הזה הוציא ממני הרבה תגובות קיפודיות וקשות. מודה.

אז לך הכותבת- שמחה בשמחתך, כבר כתבו פה לכתוב לו מכתב- אז אוסיף שזה צריך להיות ממקום ישר לחלוטין אצלך- לא ממסכן אותו ולא מוריד מהכבוד שהוא צריך לכבדך על אף הכל, אלא משתף, בשמחה, עד כמה שהוא יכול להבינך. וחוץ מזה- שתפי אותו בהכנות. זה עושה נפלאות והוא ירגיש חלק, ממש. כל אחד אוהב לדעת שסומכים עליו וגם לו יש מקום.  

וד.- בד"כ, תגובותיך מחכימות מאד, הפעם משום מה התגובה היתה חסרת רגישות. הדבר האחרון שחסר לבנאדם שיכנו אותו במילה "מסכן". כל אחד, ובייחוד מצב רגיש כזה. זה כמו שלא "זורקים" בנ"א אחרי פגישות או בגלל שהוא כך וכך. לכתוב מסכן על בנ"א זו התנשאות וזלזול. אין לי מושג מה הרקע שלך, רק מקווה שלא עמדת במקומו, כי במקום כזה- האדמה רועדת.

ובאמת- שיהיה הרבה, מזל טוב, ברכה והצלחה, שהדרך תהיה טובה ובלב שמח, ועוד עצה- כמה שאת חוששת להביא את הבחור הביתה מפני התגובות- ככה הקב"ה ישלח לך אמונה ושמחה והבנה שזו המשפחה שלך, ולא משנה מה יקרה תשמחי בהם, ותסמכי עליו. הוא נתן אותם, הוא נתן לך את היכולת והכלים להתמודד עם זה, ובע"ה- האיש שלך יראה את הדברים הטובים הרבה יותר בנחת ממה שאת חוששת..

בהצלחה

אבל אני רוצה להסתייג ממשהו.

כי האמת היא שהחתונה עצמה (של האחים), לפחות אצלי,

היתה החלק הפחות כואב.

זה תקופה קצרה, ועמוסה בהכנות, ואין הרבה זמן לחשוב על עצמך...

בכל זאת, זה שמחה גדולה מאיפה שלא מסתכלים על זה.

וגם תמיד אפשר להתנחם בתקוה, שבעוד חודש חודשיים

אני כבר אהיה שם גם כן.

יותר כואב, שכל האחים שכבר התחתנו, (ויש לי ארבעה כאלה ב"ה,

כולם יותר קטנים ממני....) באים לשבת עם בן/בת הזוג, ומי שכבר יש לו -

עם הילדים....

זה הרבה הרבה יותר משפיל.

לאין ערוך.

ואם אחרי חתונה של אח קשה להוציא את האף מהבית,

לבוא לסתם שבת הביתה אחרי החתונה,

דורש הרבה כוחות נפש.

אז לא בטוח שהאח הזה יתרגל כ"כ מהר...

(אין להבין מכך שאני לא שמח באחים/אחיינים שלי כמובן....)

אני מתנצל על הנצלו"ש.

רק שלא רוצה למשוך את השרשור לשם. (מניעת נצלו"ש כהלכתו)

נכון. אי אפשר לברוח מהכאב (וניסיתי, אי אפשר..) רק להתחזק באמונה ממש בפועל, ולהרפות. "כאב הוא הזדמנות להרפא", כהארת אביתר בנאי. לי זה אומר שדווקא הרגעים הכי קשים, אלו הקטנים שעולים במשך היום, וגם בפועל כשרואים את האחים מתגדלים ומגדלים את ילדיהם- הם מעירים את הכאב, ומזכירים שאני לא שם עדיין, מעוררים את הרצון לשם- ובאותו רגע להתפלל ולהגיד לה' שגם אני רוצה, ולהזכיר לעצמי שה' לא שכח אותי, ובע"ה יתן לי את הכוחות לכך..  זה בקצרה.

שהזכרת את דברי בתגובתך.

לא הבנת. עייני מה שכתבתי ל"פרפר לבן"

כמובן לא עלה בדעתי שמישהו יגיד לו "מסכן"... [ואגב, גם לא כתבתי את המילה הזאת בעקיפין לגביו. כתבתי ש"רחמנות" עליו שהגיע למצב כזה שהוא "מברך" אותם כלשונה. בדיוק מה שאת כותבת במילים אחרות: "במקום כזה האדמה רועדת" - זה אומר שצריך להתחשב מאד. "רחמנות" אינה מילה גסה. תלוי איך קראים אותה, ותלוי באיזו כוונה כותבים אותה. ובמובן לא שייך לכך שמץ של "התנשאות וזלזול".. לא עולה על הדעת. ומכל מקום - באמת אם הייתי חושב שמישהו יבין את דברי כמותכן, לא הייתי כותב את המילה הזאת]

"הרקע שלי" כמובן לא שייך. גם לפני התחתנו אח ואחות צעירים יותר - ולא העליתי בדעתי בכלל "לקנא". וזה לא מונע אותי כהו-זה להרגיש עד עומק הלב את הכאב של מי שכן "מקנא"..

לי זה השתמע ממש מהמקום הזה של רחמנות כי הוא מסכן. אם זה לא כך. אשרינו, ומחילה..

רק למדתי מזה להזהר במילותי ובפרשנותי.

להיזהר עוד יותר מאיך שיכולים להשתמע מילי....

בעזהי"ת

קודם כל תודה רבה רבה עלונים! אתם ממש משמחים ומחממים את הלב. שה' יברך אותכם

אז ב"ה בתחילת השבוע הבחורציק היה אצלי בבית... ואח שלי לא היה (הצלחנו למצוא דרך שהוא לא יהיה)

והיה להערכתי ממש טוב.

בסוף הפגישה הוא שאל "אז מתי את באה אלי?"... 

בתקווה לבשר בשורות טובות בקרוב. 

נ.ב פשוט רואים שרובכם כבר אנשים נשואים... התגובות פה הרבה יותר ממוקדות (ויסלחו לי בלנ"ו... זה ממש לא מתוך

הוצאת שם רע להם... אלא מתוך הערכה אליכם  )

נו,

וז או-טו-טו....

ואם האח יראה - בעז"ה - שיש לו גיס מכבד, מעריך ואוהב, הוא עוד יהיה החבר הכי טוב שלכם..

וזה יעזור גם לו למצוא.

כשאני מוציאה אני משאירה על השיש שיפשיר.

ואחרי זה מוסיפה קצת מים ומחממת..

לא מרגישים שזה מהמקפיא, אין לזה טעם לוואי...

יש בתוכו פטריות ובצל

כשאני מוציאה מהמקפיא- להפשיר על השיש או להכניס ישר לתנור כדי שיפשיר ויתחמם?

תודה!

פשוט תני לזה להפשיר לכמה שעות על השיש

אחכ תחממי בכיף..

כדאי להקפיא במנות, לא כל הכמות יחד, אלא לפי הכמות שאח"כ נרצה להפשיר.

זה לא גורע מהטעם..

זה לא חייב לגרוע..

למרות שאצלנו היה..

תכלס, לא באמת התעמקנו בזה יותר מדי.

זאת אומרת, היה לנו חדר יחוד שהיה די פתוח..זאת אומרת, אמא שלו נכנסת מחבקת אותנו,

הצלם לא מפסיק להופיע, הדלת מדי פעם הייתה פתוחה..

עשינו את זה די בשביל שיהיה זמן לאנשים לאכול את המנה הראשונה..

אבל מה אם נגיד הם לא היו נכנסים כל פעם?

לא.

ממש לא הייתי יוצאת עם כיסוי ראש. 

בעזהי"ת.

מספיק רק שתדעו שהם עלולים להיכנס..

[ובאמת מעניין הקטע הזה שאין חדר ייחוד לספרדים. צריכה ללמוד את זה]

בס"ד

מה קורה סביבנו --רק שתינו.

את כלה בחתונה שלך, כולם יודעים שאת הכלה ושהרגע התחתנת.

אצלנו הרב אמר במפורש שלא צריך לצאת עם כיסוי ראש, בדיוק מהסיבה הזאת. 

לשיטתו, אם את רוצה להחמיר מספיק שתישארי עם ההינומה (אחורה כמובן, לא על הפנים) ושהיא תהיה עשירה בבד...

בעיקרון הספרדים לא עושים חדר ייחוד,

מי שעושה - זה לא כי מחוייבים אלא כי זה מנהג יפה- זהו רגע משמעותי ומיוחד מאוד והזוג רוצה לחלוק אותו יחד- לבד..

אך צריך להקפיד שזה לא יהיה ייחוד אמיתי, כלומר שבכל רגע עלול להפריע לכם מישהו (צריך לבקש מהצלם או כל אדם אחר שיכנס באיזשהו שלב).

אם זה ייחוד אמיתי אז חובה לצאת עם כיסוי ראש בעקרון.

לסיכום, אתם לא חייבים אך אם אתם רוצים יש להקפיד על הכללים...

יש כאלה שרק מצטלמים בזמן הזה ואוכלים קצת כדי לתת לאורחים זמן למנה ראשונה.

אחרי הרבה התלבטויות (מצידי...) והתייעצויות (שלו עם רבנים...)

החלטנו לעשות חדר ייחוד אמיתי, אפילו העברנו מטבע לבעל האולם, כאילו בקטע שזה קניין (לא זוכרת את הפרטים ההלכתיים)

יצאתי עם כיסוי ראש ואני פשוט מודה לה' על ההחלטה הזאת. היה לי כיף, מרגש, זה גם היה מהמם ולא זז לי (אשמח לתת טיפים...)

וכמובן - איך אפשר בלי חדר ייחוד? מה, ניפגש שנינו רק כשנגיע הביתה?

התלבטנו המון כי לא רציתי לצאת עם כיסוי ומצד שני ממש היה לי חשוב שנפגש קצת בחתונה...

ואני שמחה על זה מאד מאד!!

דיברנו וקצת אכלנו ובאמצע נכנסו כמה אנשים...

וזה היה מצוווין!! כי בכל זאת..זה החתונה שלנו ואנחנו כמעט לא נפגשנו בחתונה (רק בחדר ייחוד..) 

זה היה חתונה בהפרדה מלאה ברוך ה'!

וברוך ה' לא יצאתי עם כיסוי ראש!! (בזכות זה שזה לא היה באמת ייחוד...)

אני לא יכולה לתאר תצמי יוצאת עם..ואני ממש מודה על זה!!

אז אני מציעה לא לוותר על חדר ייחוד..אפילו אם הייתי חייבת לצאת עם כיסוי ראש שקשה לי לתאר תצמי..

אז אפילו ללכת לטיול קטן מסביב לאולם ולדבר קצת וכ''ו..

בהצלחה!!

הוא שאצל ספרדים ייחוד לא נחשב כמו אצל אשכנזים.
כלומר, אם אני לא טועה-אצל אשכנזים להסתגר בחדר זה ייחוד שמצריך מטפחת, ואצל הספרדים ייחוד הוא ממש להתייחד, שזה קורה אחרי החתונה...ולכן גם אם ספרדים עושים חדר ייחוד הנשים לא צריכות לשים מטפחת.

שחייבים לצאת עם ממש "כיסוי ראש".

יש כאלה שמסתפקים בהינומא שממילא על ראש הכלה.

בדרך כלל ההינומה לא על ראש הכלה בריקודים..
 

אם יש חדר יחוד ההינומה צריכה כן להשאר על הראש!!

אנחנו עשינו חדר ייחוד.. אבל לא אמיתי.. סתם ישבנו ואכלנו משו קטן.. ודיברנו ונפגשנו נורמלי אחרי שלא ראיתי אותו שבוע וחצי!!

זה ממש ממש קצר משהו כמו רבע שעה. והדלת היתה קצת פתוחה..

ואח"כ הלכנו להצטלם יחד..

אני חושבת שזה חשוב הקצת זמן הזה יחד-לבד בחתונה.. (חוצמיזה שבזמן הזה האורחים יושבים ואוכלים מנה ראשונה..)

ולגבי ההינומה אני חושבת שאם ממש עושים חדר ייחוד עם כל ההלכות של הייחוד (מה שפעם היה מקדש כשהיה מביא אותה לביתו וחדר בתוך האולם שאינו סגור ונעול אינו ביתו.) ורק אם זה עומד בכל התנאים של הייחוד אז צריך כיסוי ראש. (או הינומה שתישאר על השיער..)

אם הספרדים לא עושים חדר ייחוד, מותר להם להתנשק כשהם נפגשים בחתונה? (בחדר הסגור אבל לא נעול לדוג'...)

כי אם לא, אז זה ממש הפסד!

לא נעים בכלל וכל רגע מישהו אחר נכנס בטעות.

העיקר שאני לא יצא עם כיסויי ראש.

ככה מצד אחד- היתה להם טיפת פרטיות לשוחח

ומצד שני- לא מחייב כיסוי ראש.

ואז הם חזרו ואכלו בחדר פתוח בצד, והצטלמו וכו'..

כל מילה! אני מזדהה איתך לחלוטין..  (פתחתי ניק חדש כדי לא להחשף..)

לרגע חשבתי שזאת אני ;)

אין לי יותר מידיי מה לחזק...אני בערך באותו המצב...

רק לאמר שאני מבינה אותך מאד ולדעת שעם רצון של שני הצדדים אפשר גם אחרת..

לפעמים כבר לא רוצים אחרת או קשה אחרת אבל זה אפשרי..

ה' לא סתם הפגיש בנינו, שתי נשמות לא קשורות ולא מסתדרות וכל אחד עם המשקעים שלו..וזה לא סתם זה ברור..

רק שכל אחד זה סיבה אחרת, וכנראה שזה ממש התיקון שלנו..

להתחזק מהרגעים הטובים שכן יש לנו ביחד..להעצים אותם!

וזה הזמן למצוא מישהו שיכול לעזור לכם, ששניכם מסכימים עליו זה שווה את המאמצים ואת הכסף!

בהצלחה ממש!

מה שקיבלנו מהסבא והסבתא של בעלי-

אם רבים, במיוחד בערב, לא ללכת לישון לפני שמשלימים!

זה קשה, אבל אני לאט לאט מפנימה כמה הדבר הקטן הזה כל כך משמעותי. (ולפעמים אני מבינה רק בבוקר כמה זה עזר שבעלי לא נתן לי ללכת לישון עד שסיימנו לדבר על זה, לא משנה כמה עייפים וכמה שעות שינה נשארו לנו).

אז איך הם יוכלו ללכת לישון אחרי שמשלימים?!

אני אהיה קצת מעצבנת בשאלה שלי,

ואני לא מתכוונת להפיל עלייך את האשמה בכל הסיפור אם ישתמע שכך..

כשהוא חוזר מהעבודה - איך את פותחת לו את הדלת?

איך את מרגישה בעצמך בסוף יום?

יכול להיות שאת פותחת לו בחיוך רחב,

נותנת לו את הרבע שעה שלו בשקט בלי שאף אחד [גם לא הילדים אם יש] מטריד אותו

ומשתדלת להיות רעננה כשהוא מגיע..

אם כן - אין לי כ"כ רעיון לשינוי המצב..

אבל אם לא-

נראה לי ששווה השתדלות.

בעל ששמח לחזור לבית שלו

יודע שיש לו שם מי שמחכה לו בחיוך וארוחה חמה

מי שיודעת לתת לו את השקט שהוא צריך כדי לנוח ואז להתפנות אליה נפשית

יודע שיש מישהי רעננה ונעימה שתעשה לו כיף להכנס - 

מגיע הביתה עם יותר כוחות ורצון לדבר ולהיות איתה..

אולי זה נשמע וונדר וומן.. אני לא יודעת אם יש לך ילדים או אין לך.

אבל אם את מסוגלת לישון או להתקלח לפני שהוא מגיע, או לעשות משהו שנותן לך כוח ורעננות -

זה נראה לי שווה.

וכמובן לא להתחיל לספר לו כל מה שעבר עלייך היום ברגע שהוא נכנס...

לתת לו רבע שעה - חצי שעה על המחשב/עיתון/ספר/כוס תה..

זמן משלו.

[ואולי מי יודע, הרבה מאוד זמן הוא לא נתן לעצמו להכנס למערה שלו כדי לא לפגוע בך

ועכשיו הוא מרגיש מרוחק יותר מתמיד וצריך את הזמן הלבד הזה?]

אין לי כל כך עצות..

אבל לפי דעתי משהו שמאוד חשוב לדעת זה - שזה מאוד נורמלי שזוגות רבים, במיוחד בהתחלה.

לפי דעתי הרבה מהבעיות של זוגות טריים זה שהם חושבים שהם היחידים בעולם שרבים ככה, אז אם זה ככה אז כנראה אנחנו לא זוג טוב, ואם אנחנו לא זוג טוב אז אולי אנחנו צריכים להתגרש?

וכמו ששמעתי מכמה אנשים - אין זוג שלא עובר לו מתישהו בראש - אולי נתגרש?

זה נשמע ממך שהמצב הוא באמת טוב, אבל כמו כל זוג יש זמנים שיותר רבים, זמנים שיותר לחוצים וכד'..

אני גם מסכימה עם אלירז, אנחנו לא יכולים לשנות את השני, אבל אנחנו כן יכולים לשנות את עצמנו!

תראי מה את יכולה לעשות כדי להפריח את הזוגיות שלכם.

המון בהתחלה!!

מאד טוב שאת "לא רוצה להבין" איך יכול להיות שמתגרשים - את צודקת.

אני מציע שאולי תנסו למצוא זמן ששניכם פנויים, ותבקשי אותו בנחת שאת רוצה לשוחח איתו.

תאמרי לו את היחס החם שלך אליו, שאת רוצה בו, ושכואב לך גם על המריבות וגם על זה שאין לכם מספיק זמן ביחד.

תסכימו על זה שבבנין בית חשוב ה"ביחד". חשוב שתהיה תנועה של התקרבות אחד אל השני, גם תוך כדי דיונים, זה חלק מהבנין המשותף: איך מכניסים את השכינה, המכנה המשותף הגדול, בתוך פרטי הדקויות השונות. זה גם בונה את המידות הטובות.

ותנסו למצוא ביחד פתרונות.

קודם כל - לנושא של ה"ביחד". זמן בשבוע שאתם יכולים לשבת ביניכם, או לצאת, ויכולים להתמיד בו. ומחליטים מראש שבזמן הזה אין ויכוח על כלום. רק מתענינים אחד בשני, משתפים וכו'.

אח"כ תנסו לברר אחד עם השני, למה יוצא לכם כ"כ הרבה לריב. מה ה"מבנה" של זה - ותנסו למצוא פתרונות. למשל, שאם רואים שי ויכוח על איזה נושא - עוצרים, וכל אחד לוקח חמש דקות לנסות להבין מה השני רוצה, ואם הוא יכול ללכת לקראתו במשהו, כמו שהיה רוצה שיעשו לו (את יכולה להתחיל את זה ממך. תנסי כשיש "מריבה" לומר לעצמך - מה יותר שווה, הנושא של הויכוח או היחס הטוב והחברות ביניכם? ולומר לו: אתה יודע מה, בסדר. כדבריך. היחס הטוב בינינו יותר חשוב מהפרט הזה. יתכן שאחרי כמה פעמים, הוא כבר יהיה זה שירצה לוותר..)

זה יכול אולי להתחיל איזושהי "שליטה" על הענין.

ונכון גם לבדוק מתי יש, כמו שאמרת, "10 דקות ביום" בשביל לשוחח, ללמוד וכו'. בטוח שיש. אולי אם תתחילו ממה שלעיל, אולי גם יהיה יותר חשק לכך ואז פתאום יימצא הזמן, זה גם פונקציה של רצון.

להוציא מהשקעים מכשירים שלא בשימוש...

אפשר לייבש את הכביסה ליד תנור/מזגן, וככה מרויחים פעמיים, גם הבית מתחמם וגם חוסכים בהפעלת מייבש..

ראשית ממליצה לך להחליף את כל הנורות בבית לנורות חסכוניות, להוציא מכשירים שלא בשימוש מהחשמל, יש גם מכשירים שמתוכנתים מראש לחיסכון בחשמל, אנחנו למשל עשינו עכשיו מתקן של מי עדן שמאפשר חיסכון בחשמל כלומר מתכנתים אותו שבמידה ולא נעשה שימוש הוא נכבה אוטומטית, אפשר להתקין שעון לדוד מים שידלק אוטומטית לזמן מסוים שמגדירים מראש ויכבה אוטומטית כך שאין סיכוי לשכוח לכבות אותו והוא גם לא דולק סתם וכשאת קונה מוצר חשמלי חדש תקני כזה שחוסך באנרגיה, בצורה כזו את גם מקטינה את חשבון החשמל וגם שומרת על הסביבה!

הן לא מחזיקות 1000 שעות כמו שטוענים שהן אלא הרבה פחות.

יש נורות LED שחוסכות כ-50% ביחס למנורה "חסכונית" רגילה ושנראות נחמדות ואמורות לעבוד פחות או יותר לנצח. קניתי שלוש כאלה ואני מחכה לראות מה יהיה איתן.

ייתרון בולט: הן לא מתחממות כמעט בכלל.

לכבות אורות כשיוצאים מהחדר, לא להדליק חימום סתם, אפשר גם לוותר וללבוש סוודר.

לבדוק מה צריך מבחינת בוילר, ולהדליק לזמן הזה ולא סתם ליותר זמן.

אם יש מזגן - לשים לב להמלצות של חברת החשמל לגבי הטמפרטורות. ושוב, אישית הייתי מעדיפה ללבוש יותר בגדים חמים.

אם יש תינוק, ורק הוא צריך להתקלח, אפשר לחמם מים בקומקום, זה נראה לי יותר חסכוני מבוילר - חימום דוד שלם.

כמובן אם יש דוד שמש - לשים לב מתי צריך להדליק ומתי זה מיותר.

מכונת כביסה, לשים לב לטמפרטורה. אני רגילה לכבס ב30 מעלות. הכביסה יוצאת נקיה. לא צריך לעשות הרתחה סתם.

אמא שלי שנים עשתה הרתחה על 60 מעלות ולא יותר.

גם תדירות הכיבוס יכולה להיות משמעותית. ועד כמה ממלאים כל מכונה (משמעותי גם למים)

זה מה שעולה לי בינתיים

בהצלחה!

הצרכנים הגדולים בבית, בד"כ הם המכונת כביסה, דוד(למקלחת), ותנורי חימום.

פשוט להגדיל ראש איך לחסוך באנרגיה! למשל כשמתקלחים, להשתדל לעשות חופף.. תנור- כשחם אפשר לכבות.. קר? להדליק אחרי כמה שעות שוב. מכונת כביסה- משפחה צעירה, לדעתי, לא צריכה יותר ממכונה אחת בשבוע. (אגב... אם אני לא טועה, מכונסת כביסה צורכת לפחות 3000W )

ולדעתי התאורה היא לא הדבר הקריטי.

שנאי שמחובר לחשמל- תמיד ממשיך לצרוך חשמל- גם אם הוא לא מחובר בצד השני

לכן חשוב לנתק מטעני פלאפון, וכל מכשיר אחר שזולל חשמל

לרגל חזרתך המהירה, לתגובות כאן - 

מנצלים את ההזדמנות לברכת מזל טוב מעומק הלב.

הרבה נחת!

אותו דולק..ושיש שעון את מכוונת לכמה זמן שאת מחליטה והוא קופץ כשהזמן תם..ממליצה!!

וזה מעולה.

טבוע בקיר שהוא מקפיץ ואפשר להדליק את הדוד רק אם מסובבים אותו לזמן הרצוי שיפעל..

ורק שמסובבים הנורה נדלקת (זתומרת שהוא עובד.ץ)

קיצור זה באמת מעולה!!

תודה לכולם. נורות חסכוניות ומכשירי חשמל חסכוניים הם מה שלקחתי מהדיון הזה.

לחסוך במכונות כביסה ובהדלקת הדוד, את זה אנחנו מקפידים לעשות ממילא. אבל באמת חשוב תמיד לשמור על מודעות בעניין. למען הכיס ולמען הסביבה.

הכי טוב שתצחצח שיניים פעמיים ביום ותשאל את חווה דעתה על כך (האם לך יש ריח רע או שלא)מקסימום היא תתחיל לפתח שיחה על כך

תבדוק אם במקרה לא אכלה ..

שרעבים או שפשוט לא אוכלים זה קורה..

ואז כדאי להכין לה משו לאכול...

קנדידה במעיים, דלקת בפה, תזונה לא נכונה או סתם הזנחה. חשוב מאוד מאוד לבדוק!!!

את כותבת מה הוא לא.

מה הוא כן?

האם הוא כן מאמין בדרכו שלו?

האם קיום הלכות חשוב לו?

האם בית של תורה חשוב לו?

לא צריך שעבודת ה' תהיה זהה.

צריך שתהיה מטרה משותפת, הסכמה על עקרונות משותפים, וכיוון משותף.

תראי, ברמת העיקרון ישנם גם זוגות של דתיים וחילוניים, אפשר לגשר על פערים כל עוד יש לכם מטרה משותפת אחרת.

וכל עוד יש לשניכם פתיחות, הקשבה, דיאלוג נכון ובריא ואתם יודעים איך לריב ואיך לפתור דילמות ביחד.

זו לא הפעם הראשונה שאני נתקלת בסוג התלבטות כזה...אני לא מבינה גדולה אבל שמעתי כבר מכמה זוגות(משפחה וכו'...)

שאחד הסיבות לכך שהם התחתנו היה שהאשה היתה "מעל" האיש ברוחניות ..כלומר הבחור במקרה הזה ראה את זה לפני חתונה ורצה להגיע למצב שהוא יהיה כמוה..

כדיברתי איתם אחרי חתונה הם אמרו לי בפשטות-אני לקחתי אותה כדי שתחזק אותי.

כמובן שזה תלוי מאוד באישה,שאיפותיה בדרך שהיא מובילה,ולאן היא חותרת,וגם כיצד היא עושה זאת,

אבל זה כמובן ממקום מאוד מודע.

היייתי מציעה שתדברי איתו על זה לראות האם הוא מודע לזה ומה השאיפה שלו קדימה.

האם הוא רוצה 'להתחזק' או שטוב לו ככה.זה משנה הרבה את פני הדברים.

בהצלחה!!

אחרת הייתי נשארת מזה מצומצמת!!

[למרות שהייתי בטוחה בהתחלה במליון אחוז שעולמי הרוחני גדול משלו ושואף רחוק יותר משלו]

גם במידה שזה נכון - 

שהאישה "מעל" האיש במקום הרוחני - 

זה מקסים ומצויין!

אישה דוחפת את הבעל לעבודת ה' ונותנת לו כוח וחיות בזה!

אל תתנגדי לשום דבר שנמצא בו.

אחד הדברים היותר מאיימים על גבר (ובכלל על אנשים) הוא שמנסים לשפץ אותם/לשנות אותם.

עם גבר מתחתנים כמות שהוא.

כשרוצים שילך לישיבה/לתפילה/ יתחזק במשהו/ילמד איתך מספר מסויים

(אולי יאיר לו משהו שאת רוצה שישמע הרבה זמן)-

מבקשים:

1.באופן ישיר! (בלי רמזים, עיקופים ובלי הסברים למה את מבקשת)

2. בצורה כזו שידע שהוא יכול לענות לחיוב או לשלילה ואת תקבלי זאת בהבנה ובשלימות (לא תיפגעי או משו)

זה ממש תלוי אופי של האישה...

אם היא אישה חזקה באופי ובדרכה אז את צודקת, היא יכולה להיות מעליו ולנסות "לקדם אותו" מבחינה רוחנית..

אבל-

אם היא אישה פחות חזקה שיותר מושפעת מאשר משפיעה (אני כזאת וניראלי שרוב הנשים כאלה יש מצב גם שאני טועה אבל ממה שאני רואה..) אז חבל להסתמך על זה שהאישה תעשה ממנו בעל אוחני משפיע..

אני מאד דוסית ויש לי שאיפות  ובעלי הרבה יותר ממני ובזכותו אני מתקדמת..

אני לעולם לא הייתי מסוגלת למרות כל רצונותי להכניס כל הזמן רוחניות והתחזקות ותמיד לעבוד על זה..! קשה בעולם שלנו לא למעוד לפעמים.

אז צריך ממש לחשוב על זה ולראות זה תלוי בהרבה נסיבות שהיא צריכה לבדוק עם עצמה.

אגב גם שנינו מאד שונים בעבודת ה', אני יותר מתחברת חסידות הוא יותר הלכה, דינים וכ''ו..וזה דווקא טוב, אנחנו משלימים אחד תשני..ובזה אני מסכימה איתך לחלוטין..

אישה בשום פנים ואופן לא "מעליו" וגם לא "מקדמת" אותו..

כמו בכל זוג - יש דברים שהיינו רוצים לראות בבן זוג שלנו יותר! (ז"א דברים שכבר יש בו שהיינו רוצים שיתגברו)

לחלוטין לא התכוונתי שהאישה תהיה המשפיעה הרוחנית שלו-

זה לדעתי גם לא נכון לזוגיות.

מה כן?

כן לתמוך בו, לתת לו את הכוח, לפרגן על הדברים שאוהבים בו, ואם רוצים משהו שהוא לא יודע עליו - לבקש בפשטות.

למשל הוא מאוד שכלי, והיא חסידות ורגש (כפי שכתבת)

היא מרגישה שחסר לה הצד הזה שלו.

היא יכולה לבקש באיזה ערב רגוע ללמוד איתו פסקה מהתניא, מליקוטי מוהרן או נתיבות שלום

אם זה מגלה לה בו צדדים מעניינים מה טוב, ואם לא - היתה להם שעת איכות משותפת וקדושה..

יכול להיות שהוא יתחבר וזה יפרה אותו יכול להיות שלא.. וכמובן גם הפוך, אולי בא לה ללמוד איתו הלכה

ואז לגלות את הפנים העדינות שלו בתחום הזה דווקא.

בכל אופן - לא צריך להיות אישה דומיננטית בבית בשביל זה..

ואסור לחוש עליונות כלפי הבעל בכל תחום, זה פגם במידות בעיני..

אז ממש לא התכוונתי לזה.. אם כך יצא

ותודה לך- הוד ותפארת שעזרת לי להסביר.

לכל אחד זה מופיע אחרת.

אני מאד ירדתי אחרי החתונה בזכות החיבור לבעלי והעצות הטובות של לא להוביל, להתבטל, לקבל, לא לשנות.

איבדתי את כנפי הרוח ודעכתי.

החגים לא כמו שחלמתי עליהם ולא השבתות.

שיחות לא הניבו כלום.

בגלל טרחות הבית והילדים - אין לי זמן לרוחניות מבחוץ.

מה כן?

זוכים לבנות הכל מלמטה, מחדש, מבררים כמו עולים חדשים.

אי"ה נהיה יותר מבוררים, אמיתיים, רוחניים של אמת - מתוך עשיית חסד והצמחת אהבה איש לרעהו. מתוך בניין עולמם של הזאטוטים ומה שהם יביאו מהגנים ובתי הספר והחברים...

לאט לאט.

בסבלנות.

באמונה...

את יכולה פשוט לכתוב מה מטריד אותך.

שהוא יבש ולא רגשי ומשעמם.

אחרי החתונה הוא השפיע אהבה בכל זמן ודרך.

הוא התגלה כמתוק ומצחיק ברמות על.

הוא פתוח ממש ועושה שטויות שלא חלמתי...

ומביא לי דיבורים שלא ידעתי שיש לו גישה כזו לתורה ולנפש האדם...

פשוט רומנטיקן ואומן חסר תקנה!..

"אולי הוא/היא לא הכי מתאימים", וכד'

לפני החתונה הוא היה מצחיק ברמות על ופתוח ומקסים..

ואחרי-

רומנתיקן?? ממש לא!!

מצחיק? גם לא.

יבש כמו הנגב!!!

ותמיד הוא אומר לי-

אני יודע שאת רוצה שאהיה משוחרר כמו בפגישות שלנו..פשוט קשה לי!!

ואחרי החתונה הוא גילה כמה אני ממש ממש זורמת.. כי לפני החתונה זה פשוט לא היה שייך והיום כשיש פחות בעיית צניעות אז מותר

חשב שאני תמימה כזאת..

ואז עכשיו תמיד הוא בהלם..ממני..חח

הוא חוזר בתשובה 

בעלי בצדיק מבקש ממני לבדוק מדי פעם היסטוריה, לעשות חסימות וקודים וכו.

אין אפוטרופוס לעריות.

אני לא יודעת למה הוא מכור (וזאת ההגדרה..) למחשב.

אבל בין אם זה בגלל דברים כאלה (שכדאי לבדוק בעדינות) ובין אם מסיבות אחרות,

הוא צריך טיפול.

אברך תפילות תורה (אפילו נחשב בין השפיצים בכולל) והכל אבל די מכור לאינטרנט

מהנסיון האישי זה יכול לנבוע מממס' גורמים שונים אחד או כמה:

א. לא מתאים לו להיות אברך > שיעמום > חיפוש עניין > מציאת עניין באינטרנט שהוא חלון לעולם ומלואו

ב. בעיות אישיות איתך / עם מישהו אחר קרוב / מצוקה > חיפוש פינה נעימה > מציאתה באינטרנט

ג. סקרנות ורצון לבליעת מידע רב > מציאת כר פורה לכך באינטרנט

אצלי אישית זה די טופל וגם התמלאתי בעיסוקים חשובים אז יש לי פחות זמן

מקווה שעזרתי קצת

עם כל מה שדיברתי איתו הוא לא מרגיש שזה בעיה

אם הבעיה היא זוגית, אז אישתו היא הבן אדם האחרון שהוא ירצה לקבל ממנו 'מוסר'

כי בעיניו היא הגורם שהכניס אותו לבוץ

לא נראה לי שבינו לבין עצמו הוא חושב שאין בעיה אז אולי השיח הזוגי לא בריא..

אם אתם נשואים כמה שנים, את יכולה לתת לעצמך כמה תשובות בעניין וגם אם זה לא קשור לזוגיות ת מן הסתם מכירה אותו ויכולה לשער איך הוא בעיני עצמו ואיך הוא מוצא את עצמו בחיים

בפלאפון אין לו אינטרנט

טוב לא נציק...

בס"ד 

בדיחה מהרב הרוש (את משפחה שלו?)

מעשה באישה אחת שניקתה את הבית לפסח ומצאה איזה קומקום עתיק של סבתא שלה. ניקתה אותו ולפתע יצא משם שי"ן דל"ת איום ונורא (יענו ג'יני) "גברת מזל טוב! יש לך משאלה! כל מה שתרצי, אבל רק אחת אח"כ אני מתחפף" חשבה האישה ואמרה לו "אני רוצה שבעלי הכי יאהב אותי, תמיד יתעניין בי, ויחשוב שאני הכי בעולם" מה עשה השד?

-הפך אותה לאייפון!!

חחחחחחחחחח 

חוץ מזה... בהצלחה, אנחנו איתך, ישועות בקרוב  

זו התמכרות.

אני מניח שזה הגיע בהדרגה.

אם הלכתם ביחד ליעוץ - אני גם מניח שאת לא צריכה לייחס את זה "אלייך".

לדעתי, את צריכה לבקש אותו יום אחד לצאת ביחד לאיזה מקום, שאתם יכולים לשבת בו בשקט (ואין שם מחשב ש"מפתה" לרוץ אליו). תגידי לו שאת גם רוצה שפעם תצאו קצת ביחד, וגם לדבר איתו על דברים שחשובים לך.

אם מצליחים, אז קודם כל - תתעניני, איך הוא מרגיש בכולל, אם הוא מרגיש שזה מתאים לו וטוב לו (נתון חשוב. אמנם לא בהכרח זה קשור, אבל לעיתים יתכן כמו שמישהו כתב כאן, ששמחה במה שהוא עושה והרגשת שלמות עם זה - יכולה לעזור קצת).

אח"כ תשוחחי איתו בענין. בנחת, לא ב"מתקפה". תגידי לו ששמעת שבאמריקה ארגון בריאות הכיר באינטרנט בפרופורציה מסויימת כ"התמכרות". תגידי לו שישים לב - כמה היה יכול להיות נחמד אם במקום כ"כ הרבה שעות במחשב, היה לכם יותר זמן ביחד, היה מרוויח גם קצת "סדר ערב", ישן יותר טוב.

תציעי שיקבע שעות-שימוש מוגדרות, סבירות, שהוא מעונין; כשאתם יושבים בישוב הדעת, לא כשהוא בתוך זה - ומעבר לכך אתם מחליטים שזהו. שהוא ישלוט על הזמן וישתמש במחשב, ולא המחשב ישלוט עליו.

ותחליטו, או שאת מוכנה לעזור לו, בכך שאת מזכירה לו כשעבר הזמן (וזה סיכוי קלוש שיעזור..), או שתתקינו "תזמונטו", שמנתק את האינטרנט לפי קביעת זמן מראש, ושתסכימו ביניכם שהסיסמה של התזמונטו תהיה אצלך, כיד לעזור להתגבר על ה"התמכרות" הזאת, בהסכמתו. לא כדי "לשלוט" עליו.

ותראי לאן זה הולך. נקוה שיעזור. אם לא - אפשר לפנות לייעוץ ספציפי עם מי שמתמחה בגמילה מדבר כזה. זה נראה יותר שייך מיועצת-נישואין.  כמו שיש להניח היה עושה אם היה מכור לעישון והעישון היה מפריע לבית.

אחרי שיגמל מזה - יש להניח שממילא כבר יהיה יותר קל לבנות ביניכם בזמן שיהיה.

שילך ליעוץ,תסבירי לו שזה קשה לך ושזה התמכרות וכו' וכו'

יש את האתר הזה שיכול מאוד לעזור

http://www.gye.org.il/

בילוי ממושך מול מחשב נחשב התמכרות לכל דבר ועניין,

לדעתי התחיל כסוג של בריחה (ממך? ממטלות הבית?) ונמשך ונמרח ללא רצונו.

שלושת האופציות של האנונימי השלישי, זה שהיה "בול באותו סטטוס" יכולות לשפוך אור על מצבו.

אני מציע לבדוק אותן היטב היטב, כדי להבין מהיכן נובעת הבעיה

ורק לאחר מכן לנסות בדרכי נועם (ואולי גם בעזרת צד ג') לפתור אותה. 

אני גם לא מבין מה טעם בחסימה וסיסמה של "רימון" אם לדברייך הוא פותח אותה באופן קבוע.

במקומך לא הייתי סומך עליו שהוא נכנס אך ורק לאתרים כשרים. ביחוד לאור העובדה שהוא מודע לחסימה אבל עוברדרכה כל פעם מחדש..

לא חושד ומאשים, אבל בהחלט חושש, כמו בעניין שמיעת לשון הרע.

ללסמוך עליו

'בן תורה' יש לו חיסרון מאוד גדול אחרי שתקופה ארוכה הוא היה כל היום בישיבה ופתאום מגלה את נפלאות הטכנולגיה הוא נופל הרבה יותר עמוק מאשר מי שלא כ"כ בן תורה.

ולכן הפתרון הכי טוב והא קצת קיצוני - להוציא את המחשב מהבית לגמרי.

ואם צריך אותו בשביל עבודות תעבדו קשה בלהסתובב אצל אחרים בשביל השלום בית.

אחר תקופה שהכל יזרום על מי מנוחות ועדיין תהיו ממש צריכים תכניסו בשלבים עם ייעוץ ותנאי ברזל.

אבל גם לא לחשוד בו ולהאשים אותו.

כמו שטענתי קודם, לדעתי הנוסחה לגבי הלכות לשון הרע תופסת גם כאן: להאמין - לא, לחשוש - כן.

יש פתחי מקומות מוסיימים שבהלכה כתוב שאסור לעבור מולם מפני החשד.

בימיינו אין הרבה הבדל בין פתחי בתי הבשת לאינטרנט.

הדבר נוגע כמובן למי שמבלה באינטרנט ולא מי שעובד בו.

לא חסרות היום דרכים לפרוץ או לעקוף חסימות

השאלה היא אם הבחור להוט לעשות זאת

אם טוב בבית יהיה לו פחות קשה לשמור על עצמו

מנסיון מר...

לא חושבת שיש לאן לברוח מהבחינה הזו.
קחי יוזמה לידיים-

זכרי שאת יכולה להוביל המון דברים 

"חכמת נשים בנתה ביתה.."

בוקר וצהריים- תוכלי להכין למשל, ארוחת צהריים וערב וכך תשבו ותבלו את זמנכם במשותף

ערב- ליזום ערבים זוגיים, טיולים קצרים, שיחות וכו'.

כלומר : מצאי לך דרך למלא את החללים הללו שהוא מנצלם לטובת המחשב

ולייעל אותם לכיוון נכון.

לטעמי, זה לא יפתור את בעיית המחשב לחלוטין

אך יצמצם את הזמן שהוא מבלה למולו בהרבה.

ראשית מה שהרב דן כתב זה חשוב מאוד, האם ניסית את זה?

שנית, חשוב שתדעי שאין לי ספק שגם לבעלך לא טוב במצב הזה

הרי גם הוא רוצה זוגיות וקשר עם אשתו (ועם הילדים?),

אבל כנראה שהוא התייאש מזה. או בגלל שהוא לא מאמין בכוח שלו,

או כי הוא לא רוצה, כי רע לו מחוץ למחשב, האם יש בכוחך לגרום

לכך שהמציאות שלו מחוץ למחשב תהיה מספיק נעימה ומפתה יותר מהמחשב? 

יש אנשים מומחים לזה שיכולים לעזור לו, אם תצליחי להגיע איתו לשיחה משמעותית,

כשאתם פתוחים ובמצב טוב, אולי תציעי לו להתייעץ עם אדם כזה. 

נקודה חשובה מאוד, לא תמיד יש בכוחנו להביא לשינוי אצל השני,

אבל ה' יתברך רואה בצרה שלך והתפילה שלך יכולה בהחלט לעזור.

כשאת מדברת איתו, תזהרי לא להשמע מאשימה, אל תדברי עליו אלא עלייך

על הכאב שלך, על כמה שאת אוהבת אותו ורוצה בחברתו,

במיוחד תרבי להסביר לו כמה שאת זקוקה לו. זה נקודה ש"שנוגעת" בגבר.

הקושי הכי גדול לקום ולעשות שינוי ממצב כזה נובע מהכאב הגדול של האדם לראות את עצמו נשלט ע"י המחשב.

עדיף לו לשקוע ולא לחשוב על זה ולא לעשות שינוי.

לכן אם את רואה שהוא כבר מודה שהוא בבעיה, ומראה על רצון לשינוי 

תני בו הרבה הרבה אמון. תגידי לו שאת מאמינה בו ובכוחות שלו

אל תבחני אותו פשוט תהיי שם בשבילו. 

בהצלחה!

ב"ה אני יוזמת ומצליחה ליצור זמן איכות של שנינו.

אני מנסה להגיע לשיחה עמוקה שתוביל להבנה שצריך שינוי ומשהו כאן לא מתנהל כשורה.

תתפללו עלי שאצליח.

שוב תודה.

מה הוא מחפש במחשב? אם חדשות או דברי תורה או פורומים או סרטונים, כשרים כמובן.או סתם שיטוט מקישור לקישור?

תשאלי אם הוא רואה בזה תועלת. תתענייני בכנות מה התועלת. תשבי לידו מידי פעם כדי להראות שאם אותו זה מעניין אז גם אותך. וגם אולי ככה תוכלי להבין מה החויה שלו.

אם הוא לא רואה את הנזק אז שישתף אותך בתועלת 

מעכשיו יש רק דיבורים על תועלת ולא על נזק . זה בשביל האמון המחודש שאת לא המורה שלו אלא אשתו 

 אני משתתף  איתך בהנחה שהוא רואה רק דברים כשרים ! !

בחור ישיבה מוחזק בכשרות בפרט אם הוא בעלך !

ובכלל מה יתן לך לחשוש ? רק לחץ ומתח ושברון לב. לא שום דבר חיובי (נכון שלא כולם מסכימים אבל ככה יותר נוח)

החסימה של הרימון נראה לי שגם הכי נמוכה לא מאפשרת דברים אסורים (אמנם לא גלאט)

אפשר להעלות את החסימה כדי שלא יאפשר יוטיוב, לא בגלל התכנים אלא בגלל  ההימשכות לעוד קצת ועוד קצת עד שנגמר הזמן אפשר לשבת שעות בלי להתקדם בכלום בחיים וכנראה שזה מה שמפריע לך

ובצדק ! ! !

 העניין הוא לא שתקחי על עצמך לתקן אותו ותסבירי לו שחייב פה שינוי מהותי כי כל הדיבורים האלו יפלו על אוזניים ערלות

כנראה שחסרה לו המודעות למחיר שהוא משלם על כל שעות המסך האלו . אבל אמירה לא תעזור אלא רק תעבה את החומה שמתחילה לחצוץ ביניכם ועכשיו את בחוכמתך תפילי אותה לגמרי

אני בטוח שבשבת הוא יותר בנחת כי אין לאן למהר אז תפרגני לו על האוירה הכיפית בשבת או בסתם ערב שכן הצלחת ליצור אוירה רגועה אפילו רק לזמן מוגדר.ואפילו מחוץ לבית 

אזהרה ! ! כשמפרגנים אסור לעקוץ  זה צריך להיות נטו פירגון ולא כלי להשיג מה שאת רוצה!

אמת ! זה מוזר להגיד משפט מלא בטוב בלי הפאנץ' בסוף, אבל אחרי כמה שבתות וחצאי שעות איכותיות שיצטרפו מחדש לבניה של רוגע ועומק בביתכם והמון פירגונים רק על הטוב שהוא מעניק לך ועל הנחת שהוא משרה  (בלי להזכיר שהיום היה כיף לא כמו אתמול שהיית לחוץ לחזור למחשב) את תראי או אחר בעיניים שלו

חזקי אותו לאט ובסבלנות , אל תנסי לנתק אותו מהמחשב אלא תיצרי בצורה טיבעית חיים מעבר לו, בהדרגה.!

תאמיני בו !  תזרעי בו כוחות !  תחזקי את החיובי ! תוסיפי אור ! החושך ממילא יברח 

אגב, גם מי שלמד שנים בישיבה יכול פתאום להישאב לתוך מחשב. ובאותה מידה גם להתנתק ממנו. אז בעלך נורמלי לחלוטיןן.

בהמשך אפשר לדבר על חינוך ילדים ומה נרשה להם באינטרנט ומה לא ומה אנחנו שונים או לא שונים מהם.

הן מבחינת הגבלת תכנים והן מבחינת הגבלת זמנים. 

השאיפה היא להוביל אותו לרצות מעצמו לנתק או להוציא או להגביל את הכלי המורכב הזה בבית  כי לא תמיד התועלת מצדיקה את המחיר

סוד ההצלחה הוא סבלנות והתמדה שלך ולא לעקוץ ולהגיד לו שזו בעיה כי זה מחזיר כמה רמות אחורה

סליחה על ההשוואה ובאמת שאין בזה שום זילזול אבל ממש מקביל לחינוך של נער מתבגר שאסור לבוא מולו באופן חזיתי אל מצד אחד להבין את העולם שלו ולדבר עליו רק בחיוב ולא בשלילה ומצד שני לזכור שהמטרה היא להוביל אותו לעצמאות בדרך שאנחנו בוחרים לו

ו

כל הכבוד לך על הזיהוי המוקדם של התופעה זה ממש טוב שהוא שומר על הסדר יום שלו למרות שההפסקות לא מנוצלות

אם תראי שהתופעה ממשיכה או מחריפה אל תהססי לפנות לרב שלו שיעורר על כך בישיבה ברמה הכללית או האישית  לפי שיקול הדעת.

חכמת נשים !

בהצלחה רבה 

זמן איכות של שניכם זה מצוין.

את נראית כאשה עם כוחות נפש, ועם הרבה רצון לבנות את ביתך.

ה' יעזור לך להצליח בכך,

ואנו נתפלל,

אבל,

להערכתי, שיחה בינכם לא תעשה את כל העבודה.

בעלך, כפי הנראה כבר אחרי השלב הזה,

הוא כבר בשלב של חוסר שליטה,

כלאמר, הוא יכול אלף פעם להבטיח לך ולעצמו שהיום הוא לא ישב על המחשב, או שעוד חמש דקות הוא קם וכו' -

אבל ההרגל חזק ממנו!

השיחה בינכם אמורה להביא, לא להבנה כמה המחשב לא טוב לו, לזוגיות, למשפחה,

יתכן שהוא יודע לאמר זאת לא פחות טוב ממך!

השיחה אמורה לכוון אותו להעזר מקצועית בגמילה מהתמכרות.

כן! מחשב זה לא רק מנהג רע. זה לא הנושא של מי חשוב לו יותר את או המחשב, זה כבר לא נתון להחלטתו!

למחשב יש מאפיינים של גורם ממכר.

ככל שתקדימו להעזר - כן ייטב לשניכם.

המון הצלחה!

נ.ב. אני ממליצה לכם ולכולם לשקול חסימה של נתיב. היא די "מעצבנת" וחוסמת המון, אבל בו זמנית מגנה מנפילות לאזורים לא ראויים, אפילו להצצה של רגע בהם.

זה קורה, מובן וניתן לטיפול - סוג של התמכרות שניתנת לטיפול.

יודעת מה עובר עלייך, אני באותו מצב כמו שאת מתארת.

אם את חושבת שהוא מסתכל במקומות לא צנועים, אז כנראה שיש לו את הבעיה כמו שיש להרבה גברים

ביניהם לבעלי, שזה נקרא מכורים ויש לזה פיתרון...

אשמח להיות בקשר פה, ולנסות לעזור לך.

בהצלחה

התמכרות למחשב/אינטרנט.

אני חייב לומר שגם אני, כשזה ניתן לי, מסוגל "לצלול" למחשב שעות בלי שאוכל אפילו להגיד אח"כ מה עשיתי שם. לא חלילה דברים לא צנועים, אלא התגלגלות באתרי תוכן, אפילו אם בעיקר תורני, וגם חדשות, וויקיפדיה -- הדברים כשלעצמם לא פסולים. אבל השקיעה ואי מתן חשבון כן.

אינני מכור חו"ח אבל בעיקר כי אין לנו מחשב שמחובר לאינטרנט בבית. גם לא רימון. יש מחשב לא מחובר לצרכי לימודים, לכתיבת עבודות וכו'. אם אשתי צריכה אינטרנט זה באולפנא ואני בעבר במקום העבודה או מקום ציבורי אחר שמדרך הטבע לא יכול לבזבז הרבה שעות. (כעת אני כותב ממקום העבודה הקודם שאני מגיע אליו אולי פעם בשבוע). בעיקר לא בערב שיש להקדיש כמובן למשפחה.

אם תוציאו את האינטרנט יהיה קשה מאוד כמו כל טיפול גמילה ואולי תישברו ותחזרו, אינני יודע מה. אבל אם לא יהיה זה הפיתרון הכי פשוט.

איפה אתם גרים?

אני מנסה לדמיין אם בעלי ואני היינו גרים במרכז תל אביב, או במקום שיש המון חילוניות,

למה שלא יהיה לנו אווירת שבת בבית?

שירי שבת, בית מצוחצך, אוכל טעים, לקרוא ביחד פרשת שבוע, לשיר שירי ארץ ישראל..ועוד המון! 

ממש לא נותן לך לחשוב שאין אווירת שבת.

אם בנתיים האווירה בחוץ היא לא מי יודע מה, תגרמו שהבית יכפר על בחוץ (:

שהוא כמו מרכז ת"א, על כביש ראשי. סוגרים חלונות, מדליקים מזגן, לובשים חגיגי, מפה לבנה, הבית נקי, האוכל טעים שרים שירי שבת ויש אוירה של שבת!

זה לא הסביבה, זה הכל בפנים גם בלי לצאת בכלל מהבית, והתפילות בבית כנסת פה בכלל לא לרוחנו

ומשפיעים על השכנים קצת ידישקייט, הם לא מפסיקים להגיד כמ הטוב שבאנו לגור כאן

*לתכנן כבר מאמצע השבוע (ויש אומרים כבר ממוצאי השבת..) את ההכנות לשבת!!

*גיהוץ, כביסה וכדו- אלו דברים שכדאי לעשות לפני (ימים א-ד)

*להתחיל לבשל כבר מיום חמישי

*אפשר להקדים וכשיש לך זמן- לברור אורז, לנפות קמח, לשטוף חסה ושאר ירוקים וכדו...

*מה שלי עוזר- רשימות!

אני רושמת מה שיש לי לעשות ומתקדמת בקצב יחסית מהיר (בלי מריחות והפסקות בין לבין) ומסמנת וי ליד כל משימה שבוצעה.. שווה לי לעבוד קצת בלחץ למשך שעתיים שלוש, ואז להכניס שבת בנחת

*דבר נוסף- אני הייתי מבשלת המון מנות ועם הזמן הבנתי שאין צורך בככ הרבה אוכל. 

*אמא שלי ממש הקפידה להדליק נרות בזמן. אין אצלה הדלקה ב18 דק. אני חושבת שזה ממש עוזר אם את בודקת מראש מתי זמן ההדלקה וקובעת לך דד ליין 10 דק לפני שבת.

*וכמובן, סיעתא דישמיא. לבקש על זה.

בהצלחה רבה.!

ככתוב: ששת ימים תעשה מלאכתך. פעם בקמץ ופעם בצירה (תבדקו בחומש. אין לי זמן לפתוח כעת)- אתה עושה ומה שעשוי עשוי מאליו. לא ממך.

מה שמספיקים - זה מה שצריך.

אם לא היתה נכנסת שבת - היה אפשר לעבוד עליה עוד יממה שלימה...

והההבדל בין קבלת שבת בחורף ובקיץ גם משפי על משך ורמת הלחץ.

נו? אז...

תודה.

לאפות עוגות ולהקפיא

לכתוב, לפרטי פרטים מה את מתכננת וצריכה לעשות לקראת שבת

כולל מה לבשל, ופשוט לדבוק ברשימה

מבלי לזלוג לכאן או לכאן..

בדוק ומנוסה

כביסות מתחילה ממוצאי שבת או ראשון ומסיימת רביעי.

קניית ירקות לבישולים ביום רביעי.

חמישי  בישולים ומסיימת עד הצהריים, בזמן שמתבשל אני שוטפת את הבית. אחרי הצהריים הבת עושה קניה לשבת - שזה חלות,

שתיה, מיץ ענבים, ממתקים וכו' ... 

שישי נשאר לי לעשות רק קוגל, ופתיתים. וקצת לסדר את הבית.

הבית לא חייב להיות עם הריח של ישר אחרי השטיפה.

האוכל לא חייב לעבור ישר מהכיריים/התנור לפלטה.

החולצות לא חייבות להיות עדיין חמות מהגיהוץ.

וכו'..

לנסות לפזר כמה שיותר לכל ימי השבוע! (יש בזה גם משהו מיוחד להתארגן כל השבוע לשבת..)

אפשר אפילו להכין כבר ביום ראשון ולהקפיא את רוב הדברים.

סלטים מבושלים נשארים טובים גם אם מכינים כמה ימים קודם.

ברור שלכל אחד יש את ה"שיגעון שלו" למה שהוא חייב לעשות ביום שישי (נגיד אני חייבת להכין תפו"א דווקא ביום שישי, לא אוהבת את המרקם שלהם אחרי שהם במקרר..) אבל צריך לדאוג שהשיגעונות לא ישגעו אותנו..

והעיקר - להחליט על שעה שאחריה אתם לא עושים כלום! רק מקבלים את השבת בנחת!

אם באמת עומדים בשעה הזאת אז פשוט לומדים לוותר על דברים שבאמת לא כל כך חשובים כמו שחשבנו (כמו להכין עוד סלט למרות שיש כבר 4 סלטים..) ולהיכנס לשבת בנחת..

זה כמעט בלתי אפשרי.....

את הבישולים אני עושה ביום חמישי בלילה ומשתדל לנקות ככל האפשר. השבוע למשל הילדים החמודים שלי הבריקו את הבית עד שחזרתי מהעבודה וככה לא נשאר כמעט כלום לארגן.

בס"ד

רביעי אנחנו עושים קניות ויושבים על התפריט.

חמישי אני מתחילה לבשל + לאפות 

אם אנחנו לא גמורים אז גם שטיפה ואם לא אז בשישי..

עורכים שולחן .

ואז יום שישי זה היום כייף שלנו! יוצאים לטיול להסתובב או סתם קמים מאוחר

מפתיע שלפעמים 3 סירים יספיקו בכיף לכל השבת. (אצלנו בשבתות חורף ואחרי לידה מסתפקים בשמחה במרק, דג, אורז וחמין.)

גם לא כל הנקיונות חיבים להיות דווקא עד שבת. גם ערימת כביסה לא מקופלת שורדת את השבת.

נו, העיקר לא להיכנע ליצר הרע הזה של סוף יום שישי ולא להגיע למצב של מריבות וצעקות.

שווה אפילו להתקלח אחרי הדלקת נרות בשביל לא לריב.

אם המים שבדוד לא חמים מדי, ז"א ברמה שאפשר לסבול אותם, אפילו שהחום זה חום שהיד סולדת בו, אפשר להתקלח איתם, כי אין פה חשש בישול..

במים חמים.

אולי יש בזה דעות שונות, עכ"פ זה מה שידוע לי מפוסקים.

וזה כולל מים שחיממו אותם לפני שבת ולא קשור לדוד שמש או דוד חשמל וכדו'

הם יבשלו את המים הקרים שנכנסים לדוד..

ועיין פה -http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=644

יש דיון האם מותר להשתמש במים חמים מהדוד

משום חשש בישול, ועל זה הוא מדבר שם

אבל חוץ מזה יש איסור על עצם ההקלחות במים חמים

מותר לרחוץ יד או רגל במים חמים אבל אסור את רוב הגוף

בלי שום קשר לבישול

להתקלח ביום שישי בבוקר!

אני מכינה את הבית לשטיפה ביום ה בערב. ביום שישי קמה מוקדם (יש ענין כזה בהכנות לשבת) ושוטפת את כל הבית.

אחרי שהילדים יוצאים אני מתקלחת ומוכנה לשבת. בחורף זה חוסך כ"כ הרבה לחץ של מקלחות ברגע האחרון! ואני

רגועה כי אני כבר מוכנה.

גם את הילדים אני מקלחת לשבת ביום ה בערב ואז לפני שבת שוטפים ידיים ופנים, מתלבשים ומוכנים. ואת זה אפשר

לעשות אחרי הדלקת נרות אם לא מספיקים... בחורף הם במילא לא מזיעים ולא כתוב באף מקום שהשיער צריך להיות

רטוב בכניסת שבת...

אולי זה לא הכי מומלץ. אבל נראה לי שזה עדיף מלהכניס שבת בזמן בליווי מריבה ומתח.

טקס "בואי כלה בואי כלה" מתקיים אצלנו מול השמש השוקעת בהשתתפות כולם...

אנחנו מאחרים לכל דבר! צריך לעבוד על זה.. לעשות חלק מהדברים לפני.. ולא להשאיר הכל לרגע האחרון.

צריך להבין שיום שישי הוא לא יום למשימות מעבר להכנות לשבת 

לא עושים חלונות לא יוצאים לטיולים לא עושים פסח בבית ולא את כל המשימות שדחינו כל השבוע

פשוט מתכוננים לשבת

כבר אמרו שאם את עובדת בשישי אז אפשר להתכונן עוד מיום ה' וכו... 

אבל כלל ברזל : יום שישי הוא לא שטח ההפקר של כל השבוע כי אחרת באמת השבת תגיע באיחור ובלחץ

ברצוני לשתף בחשבון ששמעתי ואהבתי:

אם אפשר להכניס שבת ב4 אז אפשר להכניס ביותר נחת "אם רק היתה עוד רבע שעה" 

ובכן קבלו על עצמכם ש4 ורבע זה הגבול ומכאן ואילך זה מעבר לגבול כלומר אנחנו תמיד מוכנים לשבת ב4 ורבע.

אפילו אם שבת נכנסת ב4:30 ואפילו אם שבת תכנס ב7:30 !!!!! 

בזמן הנותר אפשר לעשות הכנה רוחנית לשבת או אפילו "סתם" משחקים רגועים עם הילדים כך שהשבת תכנס ברוגע.

זה רק עניין של סדר עדיפויות והחלטה אחת  

אנחנו הצלחנו לעמוד בזה תקופה  והיה ממש נפלא , בגלל גורמים חיצונייים לא הצלחנו תקופה ועכשיו שואפים לחזור לזה עם השעון שמתקצר ויתארך אח"כ 

כמובן שזה רק אם אתם יודעים לנצל זמן של נחת...

כל מה שלא מאבד את טעמו לעשות כמה שאפשר קודם.

(לא יאומן שאני אומרת את זה.. הנה גם מרוקאית למדה משהו מאשכנזים)

עד רביעי כביסות, וברביעי גם שטיפה כוללת ורצינית, חמישי מבשלת ואופה (רק עוגות, לא שמרים והתעסקויות עם בצקים)

ושישי בבוקר שוטפת מטבח.

להגיד את האמת?

עוד לא הצלחתי להכניס שבת בנחת.

אבל הברכה הזו מגיעה בסוף.

וגם בדרך לומדים לקבל בענווה את התוכניות של הקב"ה, 

להבין שאני לא בשליטה מלאה על הזמן ועל תוצאות הביצוע.

והכי הכי חשוב -

לדעת שאת מושלמת גם אם אין 20 סוגי סלטים, אלא רק 5 מתוכם שניים קנויים.

שאת אהובה ורצויה גם אין מנה שניה, שלישית וקינוח.

בתור רגע-אחרוניקית כרונית ומזעזעת ביותר שצריכה שיפור דחוף ובהול בענייני שבת  -  יש סיכוי שאצליח לאמץ..?!  הלוואי.......

לעשות סדר עדיפויות בדברים שרוצים להספיק ביום שישי

וללמוד לוותר על מה שלא באמת חייבים- עדיף שהרצפה לא תהיה שטופה פיקס אבל שהבית יהיה בנחת (למשל)

כל השבוע בבחינת שבת יום ראשון בשבת הכביסה של השבת צריכה להיות מכובסת מגוהצת וחזרה בארון שני שלישי בשבת כבר מתארגנים על קניות וכן הלאה ככל שאחוז המשרה גבוה יותר ועומס לימודים גדול יותר והמשפחה בה ברוכה יותר אנחנו לומדים להיות     ממוקדים יסודים ויעילים ותתפלאו מגיעים לשבת יותר מוקדם ויתר בנחת

זה לא אמור להיות בניכם??

גם בעלי בצבא עכשיו..אני לא ראיתי אותו שבועיים..

וכל כך מבינה את ההרגשה שלך!!

תכיני לו הפתעה נחמדה

אני כ"כ תומכת בו שזה כיף לדעת שהוא משרת בצבא..ובכלל, הולך לו ממש טוב!

אז, פשוט טוב!!

ואתמול הוא חזר..צ'יפרו אותו

שמחה איתך

במשך השבוע אני כאן- מוזמנת לפרוק תסכולים יחד

שמחה גדולה!!הכי כיף בעולם...

מחכה למחר שיחזור כבר...

וככה לחיות..זה רק לנשים חזקות אשירכןן!!! אני לא הייתי שורדת את זה בחיים..

כיף לראות הודעות כאלו.

רק שאני גיליתי שאני בהריון.. ולו לא היה טלפון!!!

קראתי את הספר די מזמן והסיבה שקראתי אותו כי חשדתי שבעלי סובל מזה.. בעלי היה בשנים הראשונות מ-ז-ע-ז-ע מבחינת ביקורת. ב"ה לא הייתה אלימות פיזית אבל מילולית הייתה הרבה מאד. על כל דבר הוא העיר.. לבוש, דיבור, דרכי עשייה שלי בבית. הוא הלעיג עלי בפרצופים ובמעשים משונים.

דוגמא קטנה: התארחנו אצל קרובי משפחה מהצד שלי והוא נסע לבדו לעיר אחרת לארוע משפחתי של הצד שלו. התלבטנו אם שיחזור למקום שבו התארחנו ואז ביחד נחזור לביתנו. אז כל הזמן שהיה בארוע הוא אמר בטלפון  שישאר לישון אצל קרובי משפחתו שבאיזור הארוע ופתאוום הופיע אצל איפה שהתארחנו ואמר שהחליט לחזור אז שאארגן את הדברים ואחרי שארגנתי את כל הדברים אמר:"עבדתי עליך אני רוצה להשאר כאן... רציתי שתעבדי סתם!!!" ואחרי חצי שעה התרצה שכן נחזור לביתנו.. נכון נשמע מזעזע?

והיו גם דברים מוזרים בענייני עונה וגם קירבה וסתם מילים טובות שהיו ממש כמעט לגמרי מחוץ לתחום מאיזה אידיאל שהמציא. ואני לא רוצה לפרט ולהזכר. בקיצור נשמע ישר לגרושין..

אבל היה לי הרבה אמון בו שהאופי הזה הוא לא אמיתי שמתחת לזה מסתתרת איזו נפש שבורה/עצובה. והאמת שגם הוא הרגיש את עצמו רע שאיך יוצא ממנו כזאת אכזריות והוא גם פחד וידע שעם כאלה נתונים יהיה קשה לו למצוא אישה טובה ממני עם כוווווול הביקורת שמצא ואמר לי. הוא ואני הבנו שאין ברירה עברנו בין הרבה יועצים בין כל אחד באישי  (כי גם לי יש כמה בעיות) ובין ביחד (ואנחנו עדיין בתהליך). כל יועץ תרם את חלקו. ב"ה המצב השתפר מדהים. אנחנו נשואים כמונה שנים עם ארבעה ילדים. יש עוד הרבה מה לשפר אבל הקשר ביננו חזק מאד, ההשפלות כמעט נעלמו והביקורת עדיין רבה אך הרבה פחות מאז ונוספו הרבה מילים טובות ומגע אוהב. למה אני משתפת? בשבילך ובשביל עוד זוגות שאולי חושבים שהמצב אבוד.אני רוצה לומר שאין יאוש!

ולעניינך, ממה שזכור לי מהספר וגם ממה שהדריכו אותי אם הבעל מוכן באמת ללכת ליעוץ (ולא כי הכרחת אותו) ויש לו רצון להשתפר אז צריך לתת אמון. ומשהו נוסף, את לא חייבת לסכים, אני זוכרת משרשורים אחרים שפתחת שקצת לא זורם לך עם המטפל ואת אומרת שבעלך לא כ"כ מתקדם אז אולי כדאי לעבור מטפל? ואם יש קושי כספי אולי תנסו לפנות לרווחה כי יש להם כל מיני מטפלים טובים בסבסוד. אם יש לאיזור שלכם עובד סוציאלי טוב וקשוב לדעתי שווה לנסות.אל תתבישו כי זה נשמר בדיסקרטיות ועדיף להציל את הבית שלכם.

התיאורים שלך מדוייקים!!!

הבעיה עםהמטפל- שהוא כן התחבר  אליו זה, שהוא לא קלט שכלום לא זז והרים ידיים. וגם אניממנו, והוא לא מטפל אלא יועץ...

אשמח לדבר איתך ("בפרטי"? איך עושים אתזה?)

היתה לי מקודם בצד איזה התראה(זה היה את?) אבל זה נעלם אני לא מצליחה...

תואמת למצבי... חוץ מהאמון והאהבה שמתו מזמן... 

יש לה דיפלומה בלגרום לגרושי זוגות.

אחרי שכבר כתבו אני מרשה לעצמי לומר בעדינות שמרים אדהאן מאד קיצונית ולא תמיד היא צודקת. לקחת את דבריה בעאבון מוגבל.

היא מלמדת בייעוץ תורני של תורת החיים..

(אני לא בטוחה פשוט שרציתי להרשם ביררתי על זה וכך אמרו לי..בסוף אני לא לומדת ששם..)

אני מכירה 2 זוגות שהיא המליצה להם על גירושין- והם החליטו לנסות בכל זאת,

ורק אכלו את הלב עוד כמה שנים עד שהתגרשו בסוף,

והכי הכי כואב על הילדים שלהם, שנולד'ו במהלך השנים הללו ורק המשיכו לסבול.

אז נכון שהיא קיצונית, אבל אם היא ממליצה על גירושין- בד"כ היא צודקת

ומסכסכת בין זוגות.

ולא כדאי לקבל יעוץ מאדם שלא הצליח בנושאים אלה בחייו האישיים וד"ל

לא כל האנונימים למעלה הם אותו אדם.

אנשים, נראה לי שהדיון הזה נסחף הרחק הרחק מחוף מבטחים. אתם מוזמנים לשחות חזרה.

לא קראתי את ספריה והקשר היחיד שיש לי אליה הוא הרצאה שלה שהייתי בה לפני שנים, אבל מפה ועד לחוות דעה על חייה האישיים ואיך זה משפיע על המקצועיות שלה והעזרה שלה לאנשים...הלו! להירגע!!

כי אני עדיין משקיעה הרבה אנרגיות בתהליך שלנו וועוד לא בשלה להיחשף. אני מנסה לעזור מכאן כמה שאני יכולה. ניסיתי לכתוב עוד משהו והמחשב או אתר כל הזמן קופצים לי וזה נמחק אז בהזדמנות אחרת.

אחכה בסבלנות...

אולי יהיו חדשות, שלחו אותי לפסיכולוג... נראה מה הוא יחדש...

בלי להתייחס לעצם הענין - הבאמת כואב - אישיות של אדם איננה נכנסת בשלש אותיות באנגלית ("הגדרה מדוייקת"...). לענ"ד, זה ממחלות הזמן, שכּלי שאמור להיות עזרה בהסברת מאפיינים שכיחים של בעיה כלשהי, "סינדרום", הפך כביכול ל"מגדיר האישיות". אישיות של אדם זה דבר רחב, ויש גם בחירה חופשית, כולל לשנות ו/או לעדן התנהגויות שמבחינים שהן חוזרות ונשנות. שוב - בלי להתייחס קונקרטית למי שאינני מכיר.

ולא" מאבחנים" באופן מוחלט עפ"י ספר ו/או אינטרנט. 

למען האמת, די מקרוב.

האבחנה הזאת עלתה ע"י אשת מקצוע, אמנם באופן לא ודאי, בקשר אלי.

אני (עדיין, כך אני מקווה), רווק, כך שלא אוכל לומר מניסיון לגבי חיי נשואין.

רק חלק קטן מהתיאור האישי של האנונימי נראה לי מתאים לאישיותי, ומאחר שכתבת שההתנהגויות תואמות, לא בטוח שהמקרה שלי דומה לשל בעלך.

אבל נראה לי שרצון לשינוי (מצדו), והרבה הקשבה ואימון מצידך יכולים לעזור הרבה.

הקשבה ואמון עשויים לעזור לבן אדם להפתח, לצאת ממעטה הציניות שעוטף אותו ולהחליף אותו בתקשורת עניינית, לתת לו ביטחון בהבעת רגשות, ואולי אפילו רגשות אהבה. (וכנראה שבמקרה של APD - הפרעת אישיות נמנעת, נדרש לצורך כך הרבה מאוד הקשבה ואמון).

אגב, גם ביחס ליועץ, יכול להיות שלא ממש נוצר קשר של אימון בינו לבין היועץ, וזה תוקע את הטיפול. אולי יועיל להחליף יועץ.

ואני מסכים מאוד עם הדברים של דן (ד.), אבל בכל זאת, צרפתי שני קישורי רקע בנושא.

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A4%D7%A8%D7%A2%D7%AA_%D7%90%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%A0%D7%9E%D7%A0%D7%A2%D7%AA

http://he.shvoong.com/social-sciences/psychology/1692655-%D7%94%D7%A4%D7%A8%D7%A2%D7%AA-%D7%90%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%A0%D7%9E%D7%A0%D7%A2%D7%AA/

ושתזכה להרבה הקשבה ואמון - 

הנה, אני כבר שולח לך את ההתחלה.. מתוך הצורה שכתבת - ברור לגמרי שאתה ראוי לאמון הזה.

וקודם כל - תן אותו לעצמך..

בהצלחה רבה, אדם מישראל..

 אני אשמח לשאול אותך כמה דברים באישי,

יש לי חברה עם בעיה דומה,

אולי יש לך מה לתרום מנסיונך,

אשמח אם תמסר"ש לי (אני לא יכולה בגלל שאתה מאנונימי).

 בהצלחה!

בחתונה שלי, ככה אני לא חושבת שאני מצופה לזה מראש.

אני כן משתדלת להביא משהו, בגבול היכולת שלי.

ובאה מכל הלב לשמח את הכלה.

חתונות שאני יודעת שמצפים שאביא מתנה פיצוץ - אני בד"כ לא מגיעה.

וגם הסכום הוא עד 150 גג. 

כ"ב מרחשון תשע"ג
לתת מתנה שלא מכסה עלויות

הרב יצחק בן יוסף

בס’’ד
שלום לכולם ולכבוד הרב!

א) כשאדם מוזמן לאירוע ואינו נותן מתנה כלשהי לבעל השמחה, האם עובר על גזל? אם כן, מדאורייתא או מדרבנן?
ב) ומה במקרה שמתנתו אינה מכסה את עלויות הסעודה שאכל המוזמן בלי בת זוגו, ועל אחת כמה וכמה אם לוקחים בחשבון גם את מה שהיא אכלה?
ג) במקרה שאדם בא כמלווה למי שהוזמן לאירוע ולא נתן בתור שכזה מתנה או צ’ק לבעל השמחה, האם יש בכך משום גזל?

(אני שואל כספרדי למקרה שהדין שונה בין ספרד לאשכנז). אשמח אם התשובות תכלולנה הפניות לשולחן ערוך ו/או לספרי פסיקה אחרים.
תודה רבה בכל מקרה!! כל טוב!! שבת שלום!!

תשובה:
כאשר אדם הגיע לשמחה הוא מחוייב לתת מתנה, מאחר וזוהי קביעה חברתית שהיתה בזמן התלמוד והשו"ע והיא קיימת גם בימינו. מעיקר הדין מתנת חתונה נחשבת להלוואה, כעזרה וסיוע בחתונה וכאשר הוא יישא אישה או ישיא את בניו יחזירו לו כפי שנתן.

המקור לכך הוא בגמרא במסכת בבא בתרא (קמד, ב), שמתנת שושבינים היא הלוואה. ועוד מובא שם, שאפשר לתבוע את המתנה בבית דין כאשר אורח נמנע מלתת מתנה או שלא נתן בהתאם למה שקיבל.

וכן נפסק בשולחן ערוך (אבה"עז ס): "כשנושא אדם אישה, דרך שרעיו ומיודעיו שולחין לו מעות כדי שיתחזק על ההוצאה שמוציא במשתה ואלו המעות נקראים שושבינות. ושושבינות זו אינה מתנה גמורה שלא שלח לו זה אלא שאם ישא יחזור וישלח לו ... ויש בזה חילוקים, ולפי שבזמן הזה לא נהגו לתבוע תביעה זו ראיתי שלא להאריך בזה". (והנושאי כלים על השו"ע לא הוסיפו על דבריו).

לכן, מי שמוזמן לשמחה מחוייב לתת מתנה. אך אם המוזמנים הם בחורי ישיבה או שהמוזמן חסר יכולת כלכלית ובכל אופן הוזמן, הזמנתם על דעת שמחלו על מתנתם.

וכן אם נעשה אירוע יוקרתי, לא יתכן להשית את הדמים על המוזמנים, ובעל השמחה מחל לבני המעמד הבינוני, אך ראוי לתת מעט יותר. בדיני ממונות הנורמה המקובלת בחברה היא הקובעת, ולפי המקובל בקבוצות אוכלוסיה או במשפחה זוהי הנורמה המחייבת.

(יש הרושמים סכום המתנות שקיבלו בשמחות וכאשר הולכים לאירוע אצל קרוביהם או ידידיהם, נותנים בהתאם לפי מה שקיבלו).
 

שאם מישהו בא לחתונה שלי, אני חייב להחזיר לו

כסף כאשר אשיא את ילדי, אפילו אם אני לא בא לחתונה

שלו, שהרי כשהוא נתן לי כסף זה היה הלוואה שאני אמור להחזיר.

כמובן שצריך לשאול אותו אם לזה הוא התכוון...

הרב כתב שמי שחסר יכולת כלכלית אז מוחלים לו, השאלה היא

(שאלה שצריך לשאול את הרב) האם מספיק מחילה כללית

למי שחסר יכולת, או שרק מי שידוע

שהוא חסר יכולת אז אפשר לסמוך על זה שמוחלים לו.

אם יש לך קרוב או חבר שירצה שתכנסי לאוברדראפט או שתתני מעבר ליכולת שלך-

רק כי יש מחוייבות-

אז אני הייתי ממליצה להתרחק מכאלו חברים....

אם הם יראו בעין רעה את המתנה שנתת- כאילו זה מעט מידי

אז שוב- תתרחקי מהם

חברים טובים יעריכו את ההשקעה שלך- לא משנה כמה  היאעולה

בהזדמנות של מתנות

קיבלתי מחברה שהיא אברכית -מתנה מחנות יוקרתית

עמדתי לבכות בדמעות ממש

שתשמור לה את הכסף!! מה אני צריכה את זה??

עד בעלי הזדרז להסביר לי שהםאמרו- שזה מתווי קניה שקיבלו- ורצו לנצל אותם למשהוא יפה בשבילנו

למשל חבר שלנו קנה לנו מאוורר לחתונה. זה נשמע מגוחך אבל זה אחד הדברים היעילים... 

אנחנו נתנו לחברים מיחם וספלים, זה לא הרבה כסף וזה משהו שזוג בטוח צריך...

עדיף להוציא פחות (וזה הרבה פחות) כסף על משהו שהזוג ירצה ושהמתנה תועיל להם, מאשר לתת צ'ק שבסופו של דבר ייכנס לעו"ש וישלם את החשבון חשמל, או מתנה מחנות יוקרתית אבל לא יעילה בכלל...

בחתנות ל חברים 20 ש"ח שמים במעטפה שעוברת בין החברים.

אם הנסיעה היית היקרה מידי אז אנחנו מוותירם על זה, כי מה שהכי חשוב לחברה שלי שמתחתנ זה שארקוד איתה ושאשמח איתה ולא המתנה

אירועים של משפחה נותנים יותר - תלוי בקירבה, ושוב, תלוי בנסיעה...

אם יש מבצעים שווים על ספרים או מתנות אז קונה, ככה שמתנה של 30 נראית שווה ל-100

בד"כ להביא מתנה יותר זול מלהביא כסף

בשבוע הספר קניתי הרבה ספרי מתנה 3 ב-100 לכל האירועים הקרובים במהלך השנה