אני מחפשת למחקר קליל זוגות דתיים נשואים (עדיף טריים אבל לא חייב), שהבעל מעשן, או זוגות כאלה שממש לפני חתונה. זה בסה"כ עבודה סמינריונית, כך שאין מה להיבהל. זה דורש אך ורק ריאיון, כמובן שבעבודה עצמה כל המשתתפים יהיו בעילום שם.
זה ממש ממש יעזור לי!! תודה!
אשמח אם תכתבו פה אם אתם כאלה או מכירים, ואני אפנה אליכם באישי. תודה!
אם זה את האישה אין לי בעיה,
אנחנו נשואים 6 שנים...
אני אפנה אליך באישי בשבוע שבועיים הקרובים (זה לעבודה סמינריונית והיא עוד בבניה,חשוב היה לי רק לראות שזו אוכלוסיה ששיש לי נגישות אליה בכלל). בעיקרון אני צריכה לראיין את האישה, אלא אם כן זאת האשה שמעשנת, ואז אני אצטרך את הגבר;)
אשמח לשמוע על עוד זוגות כאלה, במיוחד כאלה שלא הכירו בדרך טבעית, אלא דרך חברים/משפחה וכו'.
תודה רבה על ההיענות חברים!
בקישור הבא, תוכלו להצטרף לאמירת ספרי תהילים ביחד,
אתם כותבים איזה פרקים אתם רוצים לומר וככה מסיימים כמה שיותר ספרים למען תושבי הדרום וצה"ל
ושהוא לא רואה קשר בין המקרים. 
אינה מספקת כדי לסייע לו במבוקשו 
כי לעיתים הדברים לא הולכים יחד..
כי אולי היא מניחה שמקובל יעזור לה. מה שבאמת יכול להיות. הרי היא לא כתבה שהיא החליטה להתגרש
לא ראיתי טעם לכתוב שם "נסתר". אם ארצה שלא יזהו אותי
אכנס בניק אחר...
אגב, מעניין שבשירשור בו מישהו כותב את שמו האמיתי,
כולם עונים לו מהאנונימי,(חוץ מדן כמובן) ואולי דווקא בגלל זה
ובעלי תתחדש על הניק החדש.
סתם.
אתה תמיד מוזמן להכיר באישי...
העניין הוא שלא רציתי להסתיר את הזהות סתם בלי סיבה.
שאדם לא צריך להסתיר את זהותו...
חוץ מזה, בעוה"ב שואלים את האדם לשמו -
תאר לך, שמישהו מרוב הרגל יתבלבל ויגיד את הניק, או "אנונימי".....
נקודה למחשבההוא היה הרב שלי הרבה מאוד זמן!
הוא לימד אותי ממש מא' עד ת'.
נקודה למחשבהבסך הכל לימדתי שנה אחת במדרשה,
אני בכלל עורך וידאו
מישהו רוצה סרט בר מיצווה?
את זה.
ה"מדרשה" שאלירז למדה אצלי, זה היה בגן ילדים. והיא התכוונה מא' עד ת' כפשוטו (וגם מילים עם ניקוד...). היום יש חברה'לך שמתחתנים מאד סמוך לגיל הגן.... אז נשארים להם גם הרעננות והמרץ, גם זכרונות נעימים וקרובים מהילדות, וגם "שכל ישר" של ילדים....
[אבל את ה"חותמת" בסיום ההודעות של הזוג הנחמד הזה - בטח לא למדו ממני...]
אלירזהכל מתחיל מא' קמץ אה, ב' קמץ בה.
כל מה שאני יודעת.
(כולל לכתוב בפורומים)
ולא ידעתי שגיל 4 וגיל 20 כ"כ קרובים
ולא מאנונימי!
והיה פה פעם פורום של יד בנימין נראה לי, או רק של הנוער? לא זוכרת בדיוק..
וגם ד"ש לדוזה
אלב אם פותחים, אסור מאנונימי!
עזרה...
אני נהיית עדישה להכול...
לבת לבעל לעבודה, באלי לברוח חזרה לכינרת...
לשבת עם חברות קרובות, ולעשות קריוקי עד אמצע הלילה...
למה החלתטי לגדול???
למה לקחתי אחריות??
אני מתגעגעת לימים שכל העולם רדף אחרי, הורים, מורים , בנים, חברות.. כולם!!!
ועכשיו אני צריכה לדאוג להכול, לבת, לבעל, לעבודה, לחברות...
אני נהיית אדישה להכול, וכבר כאילו לא אכפת לי מכלום. במיוד אדישה לזוגיות...
אשמח לעזרה..
וברור שהאדישות כן מלווה בהמון אכפתיות... בכל זאת בעל..
הבת שלי כבר בת שנה וחצי,
האמת שאני רוצה הרבה להתעסק באומנות, כדי לפרוק,
ולא ממש יוצא לי...
חוץ מזה, אני לא מבינה, למה בעלי יכול כל היום לחיות למעני ולמען בתינו,
ולשמוח בזה. ולי ממש ממש קשה?
אני צריכה כל הזמן לפרוק (ומעדיפה שלא עליו..) והוא לא, מספיק לו לאמר משפט אחד ברור.(הוא מצליח למקד את מה שהוא רוצה להגיד)
"האמת שאני רוצה הרבה להתעסק באומנות, כדי לפרוק,
ולא ממש יוצא לי..."
ולכן התיפרון הראשון הוא-
להבין שאת ראשונה בתור
שאם לא לשמרי על עצמך- לא יהיה כלום פה!
ולקחת את עצמך לעיסוק אומנותי כלשהוא
?אני לא יודעת מאיפה בכלל להתחיל.
?אנחנו נשואים קרוב לשנה. מבחינתי היו הרבה עליות ומורדות.. רוב הקשיים ייחסתי לקושי של שנה ראשונה. באופי שלי אני רגישה מאוד- ונפגעתי הרבה. יצא שבערך פעם החודש הייתה לנו מריבהה רצינית.
?אתמול הוא בא ואמר לי שכבר תקופה ארוכה הוא חושבששלא טוב לו בקשר, שלא טוב לנו.
?הוא הגדיר את זה ש"אנחנו בדרך קשר איום נורא". הוא חושב להתגרש.
הוא טוען שאין בי את מה שהוא ראה פעם, ויותר מזה- יש בי דברים שהוא לא יכול איתם. אני לא יודעת להתנהג לאנשים, אני מאוד ביקורתית ולא נחמדה. אני נראת סופר דוסית- אבל בפנים אני ממש לא- לא מתפללת, לא אומרת ק"|ש, לא נוטלת ידיים בבוקר, בשולחן שבת לא חשוב לי שירים ולא דברי תורה. חלק ממה שהוא אומר אני מסכימה, חלק לא..
?הוא אמר שבבסיס אנחנו לא מתאימים, ולכן מאוד קשה לו. זה לא שיש מה "לעבוד" על הקשר.
?הוא טוען שאנחנו לא מדברים, אין לנו נושאים משותפים וכו'..
?אנחנו זוג סטודנטים- שנינו מאוד "קבורים" בלימודים. יוצא שאני חוזרת לפניו אבל לפעמים יוצאת לעבוד בערב. הוא חוזר ב10 בערך כל יום. ואז יש: אוכל-מקלחת-לישון.
אני טוענת שזה העומס שיצר לנו את הכל, וגם העובדה שהוא שומר הרבה וזה מנתנפח וגדל אצלו מאוד.
?אני ממש מרגישה חסרת אונים.
?הוא לא מבין איך אני לא רואה את הכל, איך אני לא מזועזעת מהמצב שלנו. אולי כי אני לא חווה את הכל ככה? כמוהו? אולי אני רגילה למצבי קיצון אצלי שאני מגיבה ב"בום" לכל מריבה?
איך אני אמורה להתנהג עכשיו? מה אני אמורה לעשות??
?כואב לי, אני מרגישה שאני תלושה מהמציאות. הדופק שלי לא שקט, אני עם בחילות מרוב לחץ.
מישהו מכיר יועץ זוגי טוב? (הוא רצה שנלך ושמחתי מאוד!)
מישהי הייתה במצב כזה ויודעת איך מתפקדים? איך להתייחס אליו ולכל המצב?
?
?בבקשה תעזרו לי.
אני לא נשואה הרבה יותר ממך.. שנתיים. מניסיון שלי, צריך לפתוח הכל. אני בן אדם מאוד סגור (מבינה את בעלך..) קשה לי לפתוח דברים ולא ישר אומרת מה שאני חושבת. בהתחלה בעלי סחט את זה ממני. הוא התעקש שנפתח הכל. כמובן שבהתחלה לא הסכמתי.. זה לא התאים לי בטבעי. כך חשבתי.. הוא התעקש ולא ויתר עליי. וזה משתלם! תנסו פשוט לפתוח הכל. שבו בנחת, על כוס קפה, כשלשניכם יש זמן ואתם לא עייפים ודברו הכי פתוח. הרי לא התחתנם סתם.. תתאמו ציפיות. תיפגשו באמצע. את רוצה קצת זמן איתו בכל הלחץ- תקבעו דייט יומי של שלוש דקות על כוס קפה בערב. הוא רוצה דוסית- תשירי בשולחן שבת. זה מתחיל בקטנה.. בהצלחה.
היא מקבלת בי"ם - 0526675364 קוראים לה ענת סטרז', היא גם מדריכת כלות.
בכללי את יכולה להתקשר לבניין שלם שיסדרו לך יועצת - 026271525
אני נשואה בסה"כ שנה וחצי אבל אני יכולה להגיד לך שבנישואים זה 50 50. אם משהו לא תקין בנישואים זה לא יכול להיות רק בגללך, זה באותה מידה גם בגללו. ולמרות שאתם סטודנטים (גם אני ובעלי סטודנטים ועובדים ויש לנו ילד) חייבים למצוא זמן.
עוד המלצה קטנה, יותר זולה מיעוץ - יש קלפים שנקראים "בשניים", נראה לי שאפשר להשיג בדברי שיר. יש שם הנחיות למשחק, וזה מדהים, מנסיון!! טוב גם לזוג יודע לדבר וק"ו לאלו שקשה להם.
שמנסיון, גם שנה אחרי, ואולי במיוחד שנה אחרי, יש משברים רציניים.
אתם באמת זקוקים להכוונה, וגם לתמיכה.
יש לך דמות של מורה/יועצת שאת מרגישה קרובה אליה שיכולה לתמוך בך? חשוב שלא תהיי לבד בזה. וחשוב שתלכו בקרוב לייעוץ, ב"ה ששניכם רוצים, זה ממש ממש מראה על תקווה ועל זה שיש כאן פתח לתיקון.
היועצים ששמעתי מומלצים הם- נעמי וולפסון ואברהם כץ. בהצלחה ואל יאוש!
בע"ה עוד תצמחו מיזה!
ומדהימה שאני ממליצה עליה ממש ממש בחום, אבל היא מקבלת בישוב נריה..
קצת חור, אבל שווה את הנסיעה! [40 דקות בערך]
אם תרצי אני אשלח לך מספר באישי.
מחפשת רופאת נשים מומלצת מלאומית!
אזור רמת גן/ תל אביב / בני ברק
תודה רבה!
אבל אני לא זוכרת את שמה.
ללא ספק היא מעולה. יש לי את המס' שלה בי"ם אבל תתקשרי והם יתנו לך בבני ברק.
026514259
שמחים לראות שהפורום הזה עוזר לך בכללי אבל זה פשוט לחטוא לאמת להשאיר את מה שאתה/ אתם עוברים רק ברמת הפורום הזה. יש אנשים שלמדו את הנושאים האלו לעומק וברצינות וכדאי מאוד שתתייעצו איתם ( גם אם זה רק אתה בנפרד ואנחנו מכירים זוגות שרק צד אחד הולך ועדיין זה עוזר וממזער נזקים) גם אם זה יעלה כסף!!! זה באמת חשוב לעתיד שלך/ שלכם!!!
שיהיה בהצלחה!!!
בס"ד
היי לכולכן! 
יש עניין כזה שהמתפלל על חברו במשך 40 יום נענה תחילה.
יש אתר באינטרנט שקוראים לו "תהילים" וכל כמה זמן מתחיל סבב שכל אחת מקבלת שם ומתפללת למענו להיריון/ פרנסה/ זיווג- וקוראת במשך 40 יום מספר פרקים מיוחדים לכל מצב ובקשה. אני מתפללת על מישהי. מישהי מתפללת עלי. והכל אנונימי.
בעיני זה מדהים.
רציתי להכנס לסבב הנוכחי אבל הוא כבר נסגר ויתחיל עוד בערך חודשיים..
וחבל לי על הזמן הזה...
לכן..
אני פותחת פה, בערוץ 7, כזה סבב. וכל אחת תקבל שם+ בקשה מיוחדת של אותה אחת שהיא צריכה להתפלל עליו. {בעיקר דברים גדולים יותר כמו היריון, לידה קלה, זיווג, פרנסה וכאלה.. }
הסבב בע"ה יתחיל ביום רביעי/חמישי הקרוב.
מי שמעוניינת להשתתף בבקשה לשלוח לי במסראישי/ בשיחה אישית עד יום רביעי אחר הצוהריים:
את השם שלה+אמה היקרה+ על מה היא רוצה שיתפללו עליה.
{אני יודעת שיש פה כאלה שמפחדות מאוד להחשף. אבל בעיני זה שם זה הכי הכי מינמום שאפשר ככה באמת להרגיש חיבור ולו קט לבנאדם שעליו משקיעים ומתפללים-
אם בכל אופן למישהי מאוד מאוד קשה רגשית להגיד את שמה+אמה אז אוקי, כינוי...}
כמובן-
שהכל בע"ה עם השתדלות ובלי נדר
אבל כן לבוא בהרגשה של התמדה בעניין.
אם חלילה שוכחים/ לא יוצא ויש המון סיבות למה זה יכול להיות- בל"ד כבר אמרנו..
בשורות טובות בע"ה
הוא הגיע אחרי יום עבודה עמוס.
הוא כל הדרך הרהר במה ששמע.
גיא הודיע שעשרים עובדים אמורם להות מפוטרים עוד השבוע..
הוא הגיע הביתה בחפזה, הילדים עוד היו ערים.
אחרי חצי שעה הם נרדמו.
הוא היה קצת מצוברח.
מה קרה? הא שאלה.
היום הודיעו על פיטורים של עשרים עובדים..
לא ברור מ הם יהיו.. מנסה לרמוז מה הוא חושש.
היא הבינה שהוא נסער.
היא החלטה שהיא חייבת לעזור ולדבר על זה.
בינתים הוא אכל ארוחת ערב - לחמניה וחביתה מאולתרת מהמקרר.
היא מיהרה להשכיב את הילדים להתקשר טלפון אחרון להיום כדי שתוכל לדבר ברגיעות.
היא גמרה ואז בדיוק הוא הלך להתפלל.
היא חיכתה לו שיחזור ואז בדוק הגיע טלפון חדש.
הוא זכה בסיפור התחרות של העתון.
היא מאוד שמחה וספרה לו כשהוא בא.
השיחה התגלגלה והתגלגלה עד שלחרדתם הם הסתכלו בשעון.
- השעה שתים עשרה - היא אמרה בבהלה
היא היתה גם מאוד עיפה.
אבל אז היא נזכרה שהיא פספסה משהו.
הא בקשר לגיא, מה שסיפרת- מה הוא אמר בדיוק?
- הממ לא משנה הוא אמר משהו בקשר לפיטורין.
זה קשור לעתיד אבל זה לא נוגע לעכשיו, לא נוגע להווה הממשי.
היא הבינה שהמצב לא כזה נורא ותוך כמה דקות היא שקעה בשינה עמוקה. עמוקה.
הוא גם ניסה להרדם, אך עבר חצי שעה והוא לא נרדם.
הוא קם ממקומו נסה ללכת בסלון.
היא קצת התעוררה ושאלה בקול מנומנם. יש אזה בעיה?
לא - הוא ענה.
אחרי חצי שעה גם הוא התעייף ונרדם עד הבוקר.
המצב ביום המחרת לא היה מלבב.
האנשים בעבודה לא היו בשיא המצב רוח.
הכל שחו על הפיטורין המתרגשם ובאים.
לא נראה תקוה חדשה בקצה האופק.
הוא הגיע אחרי יום עבודה עמוס הוא היה מעוצבן.
הוא הגיע הביתה היא היתה עם הילדים.
הוא אילתר לו לחמניה מאתמול ועשה חביתה עם שלוש ביצים.
היא ראתה שהוא מעוצבן והיא הבינה שהיא צריכה לדבר על זה דחוף.
היא צרכה לדעת מה קרה. ואם הוא מעוצבן עליה..
הא השכיבה את הידים הוא עדיין היה באמצע ארוחת ערב.
הילדם שכבו במיטתם אך לא נרדמו.
היא הבינה שלא כדאי להתחי דבר עכשיו, עדין לא כל כך רגוע.
כל שניה כול ילד לקום ולבקש לשתות..
בעשר כולם נרדמו באופן סופי אז היא נגשה לדבר.
נו, אז מה הבעיה? למה אתה מעוצבן?- פתחה בשיחה.
לא שום דבר, הוא ענה.
מה קרה? הרי ברור שקרה משהו?
- לא זה שום דבר.
היא נסתה בעוד ועוד שאלות, עד שלבסוף הוא פלט - לא דיברנו אתמול על הפיטורים.
הא הפטורים היא זכרה, אבל כן דברנו על זה, אני זוכרת שדיברנו.
אתה אמרת שזה לא כזה נורא.
- זה כן נורא.
-- אב אתמול אמרת שזה לא נורא.
ואני דיברתי על זה ואמרת שזה לא נורא.
- ולא יכת לשאול עוד? - ענה- למה זה א נורא מה בדוק עומד לקרות?
- מה זה נקרא לשאול עוד שאלות? שאלתי בדוק מה שצריך לשאול. וחוץ מזה הרי לא היה זמן אתמולדיברנו שעה שלימה על הזכיה שזכית בספור אחר כך לא היה זמן היית חייבת ישון.
טוב, אמר, וניכר היה שהוא המשך להיות עצבני.
מה אני יכולה לעשות עכשו? שאלה.
הרי מה שהיה אתמול כבר עבר - מה עושים עכשו?
- א יודע.
הא הבינה שהשיחה הזו לא תמישך הרבה היה באוריה מצב רוח רע.
היא ניסתה קצת להשתחרר והלכה לסדר טלפון אחרון.
לאחר מכן היה כבר מאוחר.
נו אז מה עושים? אז א נך לישון בלילה?
- אפשר ללכת לישון - ענה קצרות.
הוא הבין שאם הוא לא יילך לישון היא גם לא תלך, לכן מהר לכת לישון.
היא שכבה במיטה ונסתה להשלים השיחה ברגעם האחרונים.
אז מה בדוק מפריע לך..??
הוא גמגם קצרות לאחר מספר דקות היא נרדמה.
הוא נרדם אחרי חצי שעה.
לא הבנתי אם זה מקרה שקרה לך אישית ואתה רוצה לשמוע מה דעתנו,
בכל אופן בגלל שמדובר על שגרת היומיום אולי נק' המבט של אישה תעזור למישהו לראות את הדברים אחרת.
לפעמים קשה לקלוט מצבי רוח של בני-הזוג ואכן צריך לדבר על זה, אבל בשביל שהצד השני יקשיב צריך שהראשון ישתף פעולה.
אם אתה מחליט לא לדבר (במיוחד שמדובר בחששות ולא בהחלטה סופית) אל תצפה ממנה שתבין שעובר עליך משהו.
בין השורות- המקרר לא מכין לבד חביתה- מישהי הכינה אותה.
להתמודד לבד עם שגרת ערב עם ילדים זה מ-ת-י-ש והיא בהחלט תהיה עייפה אח"כ.
גאון מי שהחליט על זמני התפילות, אחלה הזדמנות לגברים לברוח מהבית בדיוק כשצריכים אותם!!
סליחה, לא התכוונתי שיצא ציני, כל כוונתי היא שתראה את הדברים מנק' מבט אחרת ולא תהיה ביקורתי כלפיה שהיא לא התעניינה מספיק. וכשכבר יוצא לכם לדבר- תדבר!
בעניין קשור מקרה אמיתי שקרה הערב- אני באמצע להכין ארוחת ערב, בעלי במחשב, הילד בוכה- מנסה להביא לו אוכל, לא עוזר. בעלי התחיל לדבר איתי על משהו במחשב. התנצלתי ואמרתי לו שאני לא מצליחה לשמוע אותו כי הילד בוכה (והגז פעיל...) ואז...
התרחש נס! הוא קם להרגיע את הילד. כאילו, הוא באמת לא שמע אותו לפני כן??? אחח.. גברים.
הייתי מציע שכמו שכתבת, אבל בדיוק כמו שכתבת,
ספרי גם את לבעלך מתי וכמה את צריכה את עזרתו...
מתנצל על החדות של דבריי, אך כל העיסוק ב'גברים האלה' / 'הנשים האלה',
הוא קטנוני מאוד!
זו ראיית עולם מצומצמת, לא פתוחה ליופי שבשני המשלים אותי.
וזה באמת באמת לא מוביל לשום מקום טוב,
אלא אם כן,
מירמור זה מקום טוב...
באמת שזה לא פשוט.
אחרי שעושים איזו טעות, טעות שנובעת מהרצון לשמור על בן הזוג שלך, שלא יתבלבל- כאילו שהוא ילד קטן ואז בעצם אתה מבין שזה נובע מתוך בעיה אישיותית של עצמך- שאתה כל כך רוצה להיות בשליטה על כל מה שקורה ואז הוא כבר לא בוטח בך במאה אחוז כמו שבטח בך בעבר..לכל אחד המקום שהוא רק שלו- האם זה באמת חשוב?
לפעמים אני לא מצליחה להבין למה יש זוגות מדהימים כאלה שאין ביניהם שום דבר שהוא לא גלוי..חשבון הבנק- אותו חשבון, הדואר- אותו דואר, הסיסמאות- אותן סיסמאות..
רעיון מטאפורי:
בשיחה לפני החתונה עם הרב שחיתן אותנו הוא צייר לנו שני עיגולים שמתלכדים חלקית. כלומר יש חלק משותף של העיגולים אבל גם יש לכל עיגול את החלק שלו. הוא אמר לנו שבחיי זוגיות בריאים יש חלק משותף אבל יש גם את החלק הנפרד. כל זוג והפרופוציות שלו, אבל חייבים שיהיה את החלק הנפרד לעצמאות הנפשית של כל אחד.
בפועל צריך לראות מה מתאים לכל אחד:
יש צרכים מוחשיים משותפים כמו חשבון בנק שזה עוזר להתנהלות היומיומית של הזוג,
ויש צרכים רוחניים משותפים כמו חוויות משותפות, תקשורת וכד',
ויש דברים מוחשיים/ רוחניים נפרדים שכל אחד מבני הזוג חווה אותם לבד. זה מצויין!
רק צריך לשים לב ששומרים על יחס בריא והגיוני בין הדברים המשותפים לדברים הנפרדים.
אצלנו-
בעלי יודע את הסיסמאות שלי כי זה עוזר לנו ביומיום (לפעמים צריך טפסים או משהו דחוף שיבדוק לי) ועדין אין סיכוי שיהיה לנו מייל משותף (פעיל) אולי יש אחרים שנח להם במייל משותף. אולי יש כאלה שמעדיפים סיסמאות שהשני לא ידע אותם.
לא רואה בזה בעיה לכאן או לכאן.
בעניין בניית אמון- לתקן לוקח יותר זמן, לקחת על עצמך לא לחזור על ההתנהגות שהובילה לפגיעה באמון (שינוי אמיתי אצלך) ועם הזמן האמון יחזור. לא להיבהל מחוסר האמון לבנתיים, להבין ולהכיל את התנהגות השני והזמן יעשה את שלו.
בעלי ממש רוצה ללכת למוד מקצוע-הלימודים הם שנה (5 ימים בשבוע)
זה אומר שהוא יפסיק לעבוד וילך ללמוד.
בינתיים אני לומדת ומתכננת להתחיל לעבוד כשאגמור את הלימודים.
הלימודים שלו מתחילים בערך עוד חודשיים ובערך באותו זמן אני גומרת ללמוד.
הבעיה היא שאמא שלו ממש לוחצת עליו שלא ילך ללמוד ושהוא חייב לעבוד וחייב לפרנס.
וזה ממש מרגיז!חשבנו על זה הרבה וגם על השיקול הכלכלי.
א.הבנו שאפשר לקבל דמי אבטלה למי שלא עובד.
ב.רוב הסיכויים שאני אעבוד ואז יהיה לנו מקור הכנסה.
זה ממש מעצבן אותי שאמא שלו מתערבת ואני חושבת שזה במיוחד בגלל הסיבה שהיא לא סומכת עליו שהוא יכול ללמוד ולהוציא תעודה
והיא לא רוצה שיעזוב את העבודה במיוחד בגלל שהעבודה קשורה למשפחה.
מה עושים?אנחנו רוצים לעמוד על דעתינו!ושבעלי ילך ללמוד..
זה לא כלול ב"כיבוד הורים" למיטב הבנתי - כי זה נוגע לכם. לא להם. אני מניח שהעסק ש"קשור למשפחה" לא יתמוטט בלעדיו.
אם אכן, "אינה סומכת עליו" שיכול ללמוד, אז בוודאי שחלילה ללכת לפי זה. זה עצמו יכול להפחית מיכולתו.. אם אתם מאמינים ביחד שהוא יכול זה ממש נפלא, ומן הסתם אכן כך הוא - ויופי שהוא רוצה לנסות. כל הכבוד. ללמוד מקצוע זה דבר מצוין, התקדמות, מפתח כשרונות, יכול להגדיל את הביטחון העצמי ותחושת המרחב, יכול לתת פרנסה טובה יותר ובמגוון רחב יותר בעתיד.
מאד משמח שאתם ביחד רוצים את זה - ואת מוכנה לעבוד כדי שילמד. כך צריך להיות בין בני זוג.
לגבי "דמי אבטלה" - זה לא ברור, כי את זה נותנים דווקא למי שמתייצב בלשכת התעסוקה ואינו יכול למצוא עבודה, למיטב ידיעתי, וזה לא המצב אצלכם. אבל אפשר להתענין אצל מש' העבודה והרווחה, יש להם ענין שאנשים ילמדו מקצוע - ויש מענקים וכו'. תטלפנו ותשאלו.
מכל מקום, זה שיקול שלכם.
צריך גם לכבד את ההורים וגם להקשיב לדבריהם, אבל אם אחר השיקול נראה לכם כפי שחשבתם - צריך גם ללמוד איך אפשר לעמוד על הדעה ביחס מכבד: כן, אנחנו שומעים - אבל שקלנו היטב והחלטנו שזה טוב כך, שיתקדם וילמד ובדקנו גם מבחינה כלכלית..
וזהו. העולם לא יתמוטט - יישאר יחס אוהב ומכבד, ואתם תעשו כפי שחשבתם.
כך נראה לענ"ד.
דמי אבטלה הם לא לכל החיים, אלא למס' חודשים בהתאם לזכויות שלו (כמה זמן עבד ברצף, גיל, ילדים.. מתחת
לגיל 28 דמי אבטלה הם ממש לא הרבה..).
אבל בע"ה אתם תזכרו.
פשוט להגיד בנימוס: תודה שאת דואגת לנו, חשבנון על זה הרבה,
ומה שהכי טוב ונכון לנו לדעתנו זה X, ושלום. אגב,
שבעלך ידבר איתה, לא את. בהצלחה!
"אנחנו מרגישים שאת ממש דואגת לנו! זה מאוד חשוב לנו ואנחנו מעריכים מאוד את דאגתכם ואהבתכם!
זו הסיבה שתמיכתכם מאוד חשובה לנו, גם אם אתם לא מסכימים עם הדרך שבחרנו, או אפילו חושבים שאנחנו טועים.
זו הבחירה שלנו, אבל חשוב לנו שאהובינו תומכים בנו, גם אם לא תתמיד רואים עין בעין.
אנחנו מקווים שתמיד נוכל להתייעץ אתכם, ושנרגיש תמיד שאנחנו יכולים לשתף אתכם, בלי לחשוש מתגובתכם, במידה ואתם חושבים אחרת."
(כמובן במילים שלכם, ואם זה נשמע מוגזם, אפשר במכתב )
בקורס כזה לפעמים(או תמיד לא יודע) מקבלים סוג של משכורת.
בררו את הפרטים האלו דבר ראשון.
כך הדברים ישמעו יותר
בהצלחה
בנקודה הזו של "לא סומכים עליו" מותר "לא לסמוך עליהם"...
אתם ילדים גדולים,
אם זה נראה לכם טוב ומתאים - לא להחליש את יכולת הבעל בגלל חששות-שווא. תמיד אפשר לנסות משהו אחר אם לא הולך, ואין סיבה שלא ילך. אדם צריך גם להתקדם ממה שחשבו עליו בילדותו. ובשביל זה צריך גם אמון. את תתני בו אמון, הוא יתן אמון בעצמו ובעז"ה הכל יהיה בסדר.
ללמוד לעמוד על דעתכם - אחרי ששמעתם בכבוד את הנימוקים - ולהישאר מנומסים ואוהבים ומכבדים.
זו אומנות ששוה ללמוד אותה.. גם ההורים "לומדים אותה" תוך-כדי-הילוך עם הבן הנשוי.
נשמע רע. אפילו מאוד. שוויגער אפילו שהיא נראית מכשפה רצינית - יש לה עדיין ניסיון חיים קצת יותר משלך, ויש סבירות גבוהה שהיא גם לא מדברת שטויות.
למה תמיד נראה לכם שהשוויגער שלכם צריכה שתחנכו אותה?
חוצמזה שזה הפוך הפוך מהכיבוד הורים שהיא צריכה לקבל מכם למרות שהיא חמותכם...
זה סתם לגופה של אמירה ולא לגופו של הדיון...
(וזה מופנה גם לך אדמיננו היקר... רק שבאמת לא שירשרתי את זה נכון מאוד מסתבר.. 
)
ממה שאני יודעת סטודנטים/ות לא זכאים לדמי אבטלה
(וצריכים לשלם ביטוח לאומי, נשים נשואות פטורות).
שולחן ערוך יורה דעה הלכות כבוד אב ואם סימן רמ סעיף כה
אם האב רוצה לשרת את הבן, מותר לקבל ממנו אלא א"כ האב בן תורה. לה] תלמיד שרוצה ללכת למקום אחר, (כב) שהוא בוטח שיראה סימן ברכה בתלמודו לפני הרב ששם, ואביו מוחה בו לפי שדואג שבאותה העיר העובדי כוכבים מעלילים, (כג) אינו צריך לשמוע לאביו בזה. הגה: לו] וכן אם האב מוחה בבן לישא איזו אשה שיחפוץ בה הבן, א"צ לשמוע אל האב (מהרי"ק שורש קס"ז /קס"ו/).
לידיעתכם!
ואגב, אפשר לראות שההורים לא דיברו "שטויות" אלא דאגו לכם, בדיוק כמו שאת דואגת..
ומכל מקום, לא בונים את החיים על דאגות.
תנסו לעשות כמיטב יכולתכם כדי לאפשר לבעלך להתקדם ע"י לימוד מקצועי שהוא רוצה בו. נקוה שתמצאי עבודה טובה ושתצליחו להסתדר עם עליית המדרגה הזאת.
רגע. זה נשמע שאתם נשואים משהו כמו שנתיים.- שלוש. ובהנחה שזה נכון (ואפילו אם קצת יותר) -
יש לי שאלה:
למה לדעתך ההורים שלו חושבים שהוא לא יכול ללמוד מקצוע?
ולמה ברור לך שאת יודעת יותר טוב מהם?
הם ההורים שלו! הם אוהבים אותו! הם דואגים לו לא פחות ממך!
אני חלילה לא בא לתקוף וברור שבעיני זלזול באנשים וביכולותיהם הוא דבר רע ופסול.
אבל כשזה בא מכיוון ההורים נראה לי שכדאי לחשוב מאה ואחת פעמים לפני שמתייגים את זה כזלזול ביכולת.
אני רוצה לציין כאן גם נתון נוסף שחסר לנו (מתוך שלל נתונים חסרים...), והוא:
האם רמת ההכנסה שלכם תיפגע בעקבות הפסקת עבודתו של בעלך?
כלומר האם אתם מסתדרים עם ההכנסה שיש לכם כיום, והאם אתם תעמדו בירידה בהכנסה?
גם אם תקבלו איזה שהוא סכום מאבטלה/הבטחת הכנסה וכד', במידה וחלילה את לא תמצאי עבודה האם תסתדרו?
השאלה הזאת מתחזקת עשרת מונים לאור מה שהוספת בהמשך!
לפותחת השירשור: אני מדגיש שאני לא מצפה ממך לענות פה, אלא לענות לעצמך. אלה רק נקודות למחשבה.
לעומת זאת משאר המגיבים דווקא כן אשמח לשמוע...
ולסיום רעיון: בהנחה שאתם לא מעבר לגיל 35, האם לא יהיה יותר נכון אפילו לדחות את ההחלטה בחצי שנה, לפחות עד שאת תתבססי ותמצאי עבודה במקצוע שלמדת?
אכן אנו נשואים די טריים.אני חושבת ככה כי הם אומרים לו לברר הרבה דברים על הלימודים ומההתחלה כשהוא התחיל לחשוב על הלימודים האלו אמא שלו אמרה שלא בטוח שזה מתאים לו וכדאי להתייעץ גם עם אחיו.
וגם אני רואה את זה שזה קרה עם עוד אחים.יש עוד אחות שהחליטה ללכת לעבוד והאמא אמרה שהיא לא התייעצה איתה והלכה לעשות מה שהיא רוצה.
אני חושבת שלכל אחד במיוחד אם הוא בוגר אחרי התיכון וקל וחומר אם הוא נשוי יש לו זכות להחליט ולחשוב באופן בוגר מה מתאים לו.
אני חושבת שיותר חשוב לאמא שלו שהוא ישאר בעבודה שלו שהיא קשורה למשפחה ואני ובעלי לא מסכימים לזה כי גם ככה התנאים שם מאוד עלובים והמשכורות נמוכות מאוד!
אני לא כ"כ חושבת שרמת ההכנסה תיפגע כי גם ככה הוא מקבל משכורת מאוד נמוכה ביחס לעבודה שהוא עובד בה.
ולגבי הדחיה של הלימודים אני לא חושבת שזה טוב בכלל כי זה יגרום לדחות אותם כל פעם מסיבה אחרת.
לגבי החלק הראשון שאת כותבת לגבי האמא - לכאורה זה נראה הפוך ממה שאת מרגישה, זה נראה שהיא כן דואגת ולכן לכל ילד נכון משהו אחר, לאחד נכון שיעבוד, ואחד נכון שילמד.. לאחד אולי יש קפיצים ולשני לא.. אין לי מושג... אבל זה נראה שהיא כן מפעילה איזה שיקול כלשהו בענין.
מבחינת הזמן של ההחלטות של הורים - החלטה סופית באמת את צודקת שצריכה לבוא מהכיוון של הזוג עצמו (או האדם עצמו - לדגומא: עם מי הוא מתחתן.... הוא יכול להתחתן עם אדם נפלא, ויכול להתחתן עם אדם מכה) - הוא מחליט. השאלה אם הוא הסכים לשמוע דיעות של הסובבים אותו לגבי הענין.
יכול להיות שמישהו יעלה נקודה נכונה שלא שמת לב אליה, בין אם בשידוך, בעבודה, בלימודים, בכלכלה, בקניה...
זה שאדם מגיע לגיל 18 זה לא אומר שחכם שהוא יעצום עיניים ולא יקשיב לסובבים אותו ובעיקר לאנשים הקרובים אליו כמו אבא, אמא, כי בסופו של דבר זה יכול לעזור לו. הם לא מקבלים כסף על יעוץ..
ילד הוא תמיד ילד של אמא אמא, ואם לא - אז הוא גם לא צריך את הכסף של החתונה שלו מהם, שיסתדר בעצמו כי בסה"כ הוא כבר אחרי 18.....
ולגבי המשכורת - שאלה לי - על כמה משכורת מדובר?
ועוד משהו - לקחו אותו לעבודה עם ידע קודם בתחום העבודה או בלי השכלה בזה בכלל? כי זה שונה... אם מקבלים אותך בלי השכלה ובלי כלום ומלמדים אותך תוך כדי שונה לגמרי ממי שקיבלו או הכניסו אותו לעבודה אצלם עם ידע או תעודה או משהו בתחום...
ועוד משהו - מבחינת משכורת:
יש לי חברה, שלמדה המווווווון שנים, ועובדת, ומקבלת עם הבטחת הכנסה משכורת של מינימיום - שזה אומר 3200 או משהו כזה...... והיא עדיין עובדת שם. וזה אחרי שהיא למדה המוון שנים - ובטוח צריכה להרויח יותר. ככה שלא מה שצריכים לקבל אכן מקבלים - ולחיות עולה כסף אז לפעמים שווה בינתיים להרויח קצת מאשר בכלל לא.
ועוד דוגמא שעולה לי בראש:
גיסתי, כבר בפוסט דוקטורט - ועדיין לא עובדת, אלא רק לומדת.... הם משלמים מעון מהמלגה שלה .... אז מה יצא מזה שהיא למדה המון המו ןעוד לומדת? הכנסה עד היום הם לא ראו מזה. אפילו שקל. מלגה זה לא נקרא כסף. מזה לא חיים. מזה בטח שלא מרויחים....
בקיצור - לא כל מי שלומד באמת מרויח. שווה לבדוק את הענין עד הסוף.
ועוד משהו - לגבי המשפחה:
כשיש קשרים מי צריך פרוטקציה...???
אנשים עובדים כ"כ הרבה כדי שיקבלו אותם לאיזשהי עבודה, אפילו אם היא בשכר מינימום (והיום תכלס כמעט אף אחד לא מתחיל ומקבל יותר ממינימום) - ויש כאלה שיש להם סיעתא דישמיא וצנחו לתוך העבודה. מהיותר טוב מזה?
שטראוס - זה עסק משפחתי או לא? והם מרויחים... ומרויחים טוב.... מי שלא נכנס לשם - פראייר...
ואוו חפרתי... !
(טוב, אבל אתם נתתם לי עוד הרבה כיווני חפירה אחרי כל הדיון הזה.. )
האמת שאני מרגישה שהסברתי את עצמי כבר ואין לי כח לכתוב שום מחדש.יכול להיות שהם מנסים לעזור אבל בסופו של דבר ההחלטה תהיה שלנו.ועצם זה שלא הכי סומכים על בן אדם שילך ללמוד בכלל לא נראה לי.
בקשר לעבודה לא בא לי לפרט יותר מידי אבל אין שם תנאים בסיסיים שיש ברוב המקומות.אני גם לא יכולה לפרט יותר מידי כי בסוף ידעו מי אני. אני רק יכולה להגיד שהם יכולים לייעץ אבל לא להחליט בשבילנו!
נראה לי שזה שחפרו לך פה- עזר לך להבין את העמדה שלך, מה את בעצם רוצה- ולהתחיל לעמוד על זה
ככה שלא נותר לי אלא לאחל לך- שבאמת תעשי את מה שאת רואה הכי לנכון לבית שלך!
לכי בכוחך זה ותגדלי את בעלך ואת ביתך לתפארת בתי ישראל!
"בסופו של דבר- אתה תתחבר לעצה שמגבה את מה שאתה כבר מרגיש מראש..
יש נקודה מאד חשובה, שדומני המעטת קצת בערכה (לא הזכרת אותה..):
זה שבחור עושה קורס, מרגיש שיש לו איזה תחום שהוא קצת "מומחה" בו, וביחוד אם זה משהו שהוא קצת "אתגרי" בשבילו - הערך של זה מבחינת הרגשתו ובנין אישיותו, הוא לפעמים הרבה למעלה מ"משכורת צנועה בטוחה" שיש לו בלי זה..
רוב האנשים שלומדים - דומני שלומדים בגלל זה, בגלל הצמיחה הפנימית בעיקר, וגם עם החשבון של הפרנסה שבכך.
גם מצב הפרנסה - לטווח ארוך, מי שיש לו "מקצוע" הוא במצב טוב יותר מתלוי במקום ספציפי בו הוא עובד כעת.
ואני מניח שגם קרובתך הדוקטור, עושה את החשבון של ההתקדמות המקצועית כשווה לה יותר מהריווח הכספי.
שאלת נכון (אני מבוגר כנראה יותר ממה שייחסת ל"עונים"...).
גם אני חושב שחלילה לזלזל בדעת ההורים ובוודאי שצריך לשמוע את דבריהם בכובד ראש.
אבל יש נקודת הבחנה חשובה, כאש ההתייחסות הזו גורמת לאדם לאבד את בטחונו במה שהוא יכול להגיע.
לעיתים הורים - מאהבתם ודאגתם - עלולים גם לעצור התפתחות כחות ולחסום את האמון של האדם ביכולתו מעבר למה שהם כבר מכירים. לעיתים הם לגמרי צודקים בעצותיהם שבאות מדאגה, אהבה וניסיון.
במקרה זה, שהאמא הציעה לו שאולי "ילמד משהו יותר קל", אז לפי הנתונים שהוצגו - נראה בהחלט נכון לעודד אותם לפחות לנסות.
זה מאד יפה שהבחור רוצה לנסות משהו "יותר", תמיד אפשר ללכת לקל יותר, אם רואים שקשה מידי, ולמה שיהיה..
וגם בנושא הפרנסה, אכן צריכים לברר. השאלה למיטב הבנתי היא אם לנסות את המהלך הזה. יש להניח שאם יראו ש"אין להם ממה", אכן יעשו כדבריך וידחו קצת את הלימודים הללו, עד שהיא תרוויח יותר.
אבל שתי נקודות חשובות יש כאן: האחת - אם מרגישים שיכולים "להתקדם" לא לפחד. להאמין ביכולת. זה עצמו "מייצר" אותה לא במעט. והשניה: היכולת להחליט באופן עצמאי - אחרי שמיעה בכבוד ושיקול דברי ההורים - ועם זאת להישאר מכבדים ואוהבים ומנומסים. בנושא כזה - שלפי הנתונים אינו נוגע להורים - ההכרעה בסופו של דבר בידם.
אבל חשוב מאד, לדעתי, שהעלית מה שכתבת. לעיתים אנו רואים שמהר מיד נוטים "לדחות" אינסטינקטיבית דברים שההורים אומרים. מה שאינו נכון גם מצד כיבוד הורים וגם מצג נסיונם הרב ודאגתם הכנה לידיהם.
"וגם בנושא הפרנסה, אכן צריכים לברר. השאלה למיטב הבנתי היא אם לנסות את המהלך הזה. יש להניח שאם יראו ש"אין להם ממה", אכן יעשו כדבריך וידחו קצת את הלימודים הללו, עד שהיא תרוויח יותר." -
מה הם יחיו אם נגיד הם יגיעו למצב שהם הבינו שהם טעו נגיד וצריך לדחות את הלימודים בעוד שנה? הרי הוא צריך לעזוב את עבודה, והיא עוד לא מתחילה עבודה...
מי יקבל אותו אח"כ בינתיים? אלה שהוא עזב אותם?
לא הבנתי... באמת.
זה שכעת הוא עובד בעסק שקשור למשפחה.
לא מציאות של עוזב עבודה בטרם הם יודעים ממה יסתדרו אח"כ.
ופשוט שהסדר הנכון והאחראי הוא קודם כל לברר אם הם יכולים לקבל מענק על תקופת רכישת המקצוע ו/או משכורת מעבודה שהיא מוצאת - לפני עזיבת העבודה הקיימת ומעבר ללימודים.
ההתייחסות שלי היא לשאלה שנשאלה: הנחה שיש לה עבודה, אופציה לעזרה בגלל קורס מטעם שירות התעסוקה, כדבריה, והעיקר - לנקודה העקרונית של האמון ביכולת לקחת קורס שהוא חושב שיכול לעמוד בו.
כבוד להורים, גם אם לא מקבלים את דעתם.
שביניכם תהיה אחדות או ויתור שבהסכמה. אוי ואוי ,, גם אם יהיה ויתור אם לא תעשו זאת מאהבת בן או בת הזוג. צריך לוותר לבן זוג, או לבת זוג. הפשרות הן סוד הזוגיות הטובה. אם תתנדנדו על פי ההורים לעולם לא תבנו את עצמכם. אני לא שוללת עצת הורים , חס וחלילה, אבל אם אתם רוצים חיים ביחד, ההחלטות שלכם צריכים להיות בלב אוהב. כן בלב אוהב.
אנו, אישי ואני, עברנו 51 שנה עם ויתורים הדדיים עם כבוד לזולת. מעולם לא הטחנו איש בפני רעיתו על הויתורים שנעשו כי תמיד נעשו אחרי ליבון והסכמה.
יש מי שמכוון את חיינו. כמה שזה נשמע וירטואלי, אם הזמן תחושו שיש מכוון בעולם הזה ולבסוף הכל לטובה.
העיקר שתשמחו זה עם זו לבסוף....לא לריב!! כן למחלוקת עינינית ולא מעבר לזה. "אני אוהבת אותו בזכות מעלותיו ומסייעת לו בחסרונותיו.
זה סוד החיים שלי
שאו ברכה והיו בטוב
כי יש מצב רציני שלא, ואז אתם סומכים על משהו שאין לכם.
אני יכולה להבין אם חמותך מפחדת שאתם לא יודעים למה אתם נכנסים, והיא זו שתצטרך לתת לכם כסף לאוכל...
תהיי מוכנה לזה שאם לא תמצאי עבודה- יכול להיות שתצטרכי לעבוד כקופאית בסופר כדי לממן את החיים.
אם אתם שם- תבהירו את זה ושאתם לא מצפים לעזרה, ואתם יודעים היטב איך אתם עומדים להתארגן על עצמכם, ואז תעמדו על שלכם.
שאם זה בשל"ת שני{יעני אחרי הצבא} אז הנבאדם מקבל משכורת כמו בצבא רק שהוא על של"ת..בגלל שהוא נשוי..
עד שהצבא יחליט להוציא {ליתר דיוק להעיף} אותו מההסדר....
כמובן תלוי אם נשוי + או לא מבחינת הכסף....
ואני חושב שזה התשמ"ש...בכל מקרה יש לבינישי"ם קצינת ת"ש במדור
תדברו איתה...
ואם יש לו בעיות שידבר עם המדור ביני"ש
בהצלחה
קיבלנו סיוע בשכר דירה, אבל תשמ"ש זה בעיה כי אחרי 3 חודשים הצבא פשוט מעיף את הבחור מהצבא וחבל גם על השכר דירה. צריך לראות כמה משתלם לכם לווותר על השל"ת...
בס"ד הייתי בקטע הזה לפני איזה 4 שנים... והתפרנסתי לא רע במשך שנה וכמה חודשים. מה שהיה נכון אז זה שמי שמקבל תשמ"ש הצבא מקצר לו את השרות מ4 שנים של מסלול הסדר ל3 שנים אבל עד אז הם לא יכולים לשחרר (גובניקים נ"ל שאפשר אחרי שנתיים) כך שאני שהתחיילתי ביום של הגיוס והתחתנתי שלוש חודשים אחרי השחרור משרות פעיל קיבלתי מהצבא כסף שנה וקצת. עוד דבר חשוב- משבוע 14 של הריון התשמ"ש עולה משמעותית ובעוד איזשהו שלב של ההריון אפי' יותר. צריך לברר שזה מה שהולך היום
שלום לחברי הפורום הצדיקים,
כמו הרבה בנות מהציבור שלנוו גם אני לומדת על מנת להיות מורה (לא מיוחדת במיוחד, אה?
)
הבעיה היא שנורא מפחיד אותי לענות בחיוב להצעות ממי שבעצמו לומד הוראה או כל מקצוע דומה שהוא פחות "רווחי".
אני יודעת שזה לא העיקר בחיים, ואין לי שום כוונה לטעון דבר שכזה,
א-ב-ל
אין מה לעשות. החיים שלנו תלויים במידת מה בחומר.
צריך להתקיים ממשהו (אני טועה?).
אני לא אומרת שצריך לגור בוילה ולקנות רכב טוב,
ובכלל בחיי הפרטיים אני די מסתפקת במועט ו"צנועה" בדרישותיי.
ברור לי שאפשר לחיות בצמצום, אבל גם בשבילו צריך כסף. בכל זאת, לחיות זה עסק די יקר כיום.
חוץ מזה שבתור זוג נשוי זה משהו אחד, ואח"כ, כשיש ילדים - יש יותר הוצאות ("חינוך חינם" שלא כ"כ חינם, בטח אם אתה דתי, צריכה גדלה והולכת וכו' וכו').
נכון שאני לא צריכה לחשוב עכשיו מה יהיה בעוד 80 שנה, ולא כדאי לדאוג יותר מדי מדאגות ששעתן עדיין לא הגיעה... אבל עדיין...
אני רוצה להקים משפחה, לגדל ילדים יראי שמים, ילדים שלא יחסר להם דבר (אין בעיה שלילד חסר אייפון, אבל תסכימו איתי שיש דברים שרצוי שלא יחסר לילד...)
שיגדלו להיות אנשים טובים וכו'... ופשוט לא יודעת איך אפשר לעשות את זה עם שני הורים מורים.
מצד שני, זה נשמע לי הזוי לפסול בגלל זה הצעה. לא ככה?
לא יודעת, כל הקטע הכלכלי (הכי בסיסי לקיום, לא ביקשתי ארמונות פאר) נראה לי מפחיד...
אני כותבת כאן בכוונה, דווקא כי אני רוצה לשמוע את הקול שלכם בעניין.
דווקא כי אתם כבר נשואים ואולי תוכלו לעזור יותר מבפורום "לקראת נישואין וזוגיות".
אם חזרתי על שאלה שכבר נשאלה אשמח לקישור.
יומנעים שיהיה לכם, ותודה.
אולי תעשי תרגילים של "נשימות" והרפיה, כשאת מרגישה "מצב רוח".
אני ממש מאחל לך שה' ישמח אותך, הרבה, ובקביעות. ואז כבר לא תרגישי שצריך "הרבה אנרגיות" לחיים, להיפך - החיים ימלאו אותך באנרגיות ושמחה.
ואם את רואה שהמצב הזה ממשיך, אולי כדאי לפנותגם לייעוץ רבני או פסיכולוגי או כד' - כמובן, בלי להזניח את ההבנה שגם אחרי "יעוץ" מי שצריך ליישמו בבחירתו ומבפנים, זו את.
שאכן קודם כל טוב שאדם ינסה בכחותיו בדרך כלל. וגם ידע שאינו נותן למישהו אחר לעשות "במקומו" את העבודה, גם כשמתייעץ, אלא מקבל כיוון לעודד את כחות פעולתו;
אחרי זה - אם רואים שיש מצבי רוח "שפופים" יותר מידי בתדירות (ואין לכך סיבה "זמנית", או שיש - אבל היא חוזרת בתדירות ויוצא שיותר מידי יש מצבים כאלה), אז אפשר להיעזר במישהו, לפי מה שהאדם רואה בתוכו שמתאים לו ולמצב.
לעיתים, יעוץ "רוחני", דרך של עבודה עצמית, ע"י רב/נית שבקיאים בנושא ומחזקים את האדם איך לא להתכופף בפני כל "גל", ואיך לשמור את עצמו במצב סביר, וגם לעלות בהדרגה ולעיתים - יעוץ פסיכולוגי שנותן לאדם כלים איך להתמודד עם מצבי רוח לא טובים שמופיעים יותר מידי. תלוי ב"חומרת" הענין. ומכל מקום, צריך לבחור היטב ללמי הולכים, אם הולכים, ולהיות בבקרה שהוא מדבר דברים של טעם. לא כל "פסיכולוג" מבין ענין, ובוודאי שלא כל אדם כזה מבין עד היכן יכולת הבחירה החופשית של האדם מגיעה. אבל בכל זאת, יש "כלים" שיכולים לעזור.
אבל דומני שהיעד צריך להיות, להדיע למצב שאינו תלוי ב"מייעץ" אלא שהאדם יכול כבר להרים את עצמו, ולשמור כללית על מצב סביר וטוב.
בהצלחה רבה, ובשמחה..
הוא הורס את השיער לגמרי!
אין לשיער שמש ואויר והוא פשוט נהרס בכל מיני צורות..
מה לעשות נשים נשואות צריכות לסבול, ככה כתוב בתורה.
~א.להצלחת לעצבן אותי, בשום מקום לא נגזר על האישה לסבול, להיפך!אישה חייבת ושוב חייבת לטפל בעצמה לטפח ולהיראות טוב. שזה יהיה הכי ברור לכל מי שחושב אחרת!!!
אני הולכת לחפש מקורות... תיכף אשוב...
המטפחת ממש כמו חוסם עורקים בראש
כשאני מורידה אותה אני מגלה שהשיער בנסיגה עד לקו המטפחת..מפחיד..
את צריכה או ללמוד איך לקושר טוב
או להחליף סוג מטפחות
או ללמוד לשים סיכות או סרט קטיפה שיחזיק בלי לחורר לעצמך את המוח
לאנונימית פותחת-
אם יש לך שנתיים כסר"ש ולא קרה לשיער שלך כלום- כנראה שמבחינה מדעית ניתן להסיק שלא הוא אשם- אלא גורם אחר
האם שינית בזמן האחרון את סוג מרכך שיער?
שינית הרגלי הסתרקות?
שינית תזונה בצורה חזקה?
שינית את סוג המטפחות או הקשירה שלהן? התחלת לשים בובו מתחת למטפחת?
אחרי שחפפת- השיעור שלך התייבש- פתוח לאוויר? מתחת למטפחת? בקוקו? בצמה?
יש הרבה מאוד דברים שמשפיעים על השיער
לא צריך מייד להאשים את המצווה היקרה.....
ובהריון כמו בהריון- אין דבר כזה שאין דבר כזה
תפסיקי להאשים את המתנה הטובה שהשם נתן לך- המטפחת, מצווה יפה ונהדרת
ותאשימי את המתנה הטובה שהשם נתן לך- בעז,ה בשמחה וידיים מלאות
בינתיים- מוס לשיער, ולסרק, ולא לשים כובעי צמר או מחומר ממש סינטטי
אני עם כיסוי כבר 11 שנה ואני שונאת את זה. זה בוודאות הורס את השיער ותאמינו לי במהלך 11 שנים ניסיתי הרבה סוגי
קשירות וכיסויים. אז זה מעצבן, מה אסור להגיד את זה? נראה לי שהקב"ה אפילו מעריך אותנו יותר שאנחנו סובלות ולמרות זאת ממשיכות לשים כיסוי ראש כל בוקר...
(אבל בבית כדאי לאוורר את השיער אם אפשר.)
ב"ה
אבל אני חייבת להודות שיש פעמים שהוא מפריע
למשל-
יצא לכן לנסוע נסיעות ארוכות למשל- מצפת לבני ברק כשממש מתחשק להישען אחורה אבל הבועגלה שיש מאחוריכן מציקה עד כדי שליפה.
ושלא נדבר על לא להירדם באוטובוס כדי שח"ו לא תחליק המטפחת כשאשים את ראשי על החלון.
גם בימי הקיץ החמים מאוד...
אבל ה' טוב ואם זה מה שהוא מבקש ממני- זה מה שאני צריכה לעשות עם או בלי חשק ותמיד עדיף לעשות מצוות עם חשק גם כשזה לא הכי פשוט.
אני רק חושבת על ההשלכות שיש לתוספת הקדושה הזו, לפיסה קטנה של בד שבכוחה לשנות מציאות חיים שלמה של אישה. =)
לא יודעת אם להתלונן זה לגמרי הפעולה הנכונה- כי זה לא שיש פגם במצוה ח"ו- יש פגם בנו כאנשים שעובדים, ואז לדעתי המילת תיאור הנכונה היא "לדבר על קשיים מתוך כוונה להשתפר"
(זה^ היה אמור להיות תיאור במילה אחת)
הקב"ה מחשיב את העמל וההתגברות שמושקעים בקיום מצוה
זה לא אומר שחייבים להפנות כל סבל בתחום מעט שונה - להאשמת המצוה, לעשות אותה תמיד מטרה נוחה לאשמה- גם כשהיא לא באמת קשורה לנושא...
(כלומר- יש לשיער קריזות משלו- לא תמיד המטפחת אשמה... וזה אמירה שונה מאש לומר- קשה לי עם המטפחת עצמה. מבינה את ההבדל?)
למשל- אנונימית שאוהבת מטפחת-
הפיתרון המאוד פשוט כשנוסעים וקשה עם הקשירה בעורף- לפני הנסיעה להחליף למטפחת\כובע פשוט!!!
כזה שאולי לא נראה במיטב האופנה האחרונה- אבל לא מכאיב בצוואר
ככה פראקטי- ככה פשוט- ככה מהדר בשמחה במצוה
תגזרי קצוות או משהו,
ובבית תלכי בלי כיסוי ראש. תאווררי אותו קצת. תסתרקי, תסדרי אותו יפה
שלום שלום...
מכיוון שיש כאן ריכוז של זוגות צעירים ואני מניחה שרובכם עברתם/עוברים דברים דומים, חשבתי להתייעץ כאן בפורום..
אנחנו נשואים כ-שנה וחצי, שנינו בשנת הלימודים האחרונה ומתכננים בע"ה למצוא עבודה בשנה הבאה.
ב"ה אנחנו שמחים במה שיש על אף הצמצום, אבל על חסכונות לעתיד ממש אין מה לדבר...כמעט בלתי אפשרי.
נק' נוספת וחשובה, אנו מצפים בקרוב לבננו הבכור והמתוק בעזרת ה'.
מה שאומר שגם אם נעבוד בשנה הבאה- ההוצאות יגדלו במקביל..
מה עושים? איך מצליחים לחסוך?
לעבוד יותר ממה שאנחנו עובדים (שיעורים פרטיים וכד') אין זמן.
ועוד נק'.. אני מאוד אוהבת להתעסק באמנות- הכנת תכשיטים, כיפות, דברים לבית.... ומרגישה שאני גם טובה בזה.
עולות בי מחשבות לפעמים שזה יכול להיות מקור הכנסה יפה...לא כ"עסק" אלא כהכנסה צדדית.. אבל בשביל זה צריך דבר חשוב! וזה לדעת לשווק את עצמי... ואת זה אין לי כ"כ... אני לא יודעת מאיפה מתחילים ואני דיי מתפדחת ליחצן את עצמי....
עד כאן להיום
אשמח לשמוע את דעתכם!
מ.
קארין92ב"ה
לא פשוט להיות היום זוג צעיר..ממש ממש לא. אבל הקב"ה עוזר! צריך לעשות את כל ההשתדלות מצידנו והוא שולח הרבה שפע וברכה. אני יכולה להגיד לך שראיתי ניסים בעניין הזה מהרגע שהחלטנו להתחתן ועד למצבנו הנוכחי- ציפייה לילדה בקרוב ממש בע"ה. אין מקום שיד ה' לא נמצאת בו. בשמחה אם תרצי אכתוב לך במסר על ההתנהלות שלנו בתור זוג צעיר שאין לו גב כלכלי משום צד אם את מעוניינת.
דבר נוסף- בשמחה אפרסם את יצירותייך בקהילה שלנו- אני בטוחה שיהיו הרבה קליינטים..אם וזה יהיה רלוונטי ממש ממש בשמחה ב"ה! 
על כל פנים, ה' הוא טוב והפרנסה היא שלו, והוא זן ומפרנס לכל ולכל ילד הברכה שמגיעה יחד איתו.
זה באמת לא פשוט אבל הכל אפשרי.
(לא מנסיון..)
תכיני כמה דוגמאות יפות, ותציעי לחנויות של מתנות ומצורי אומנות כמו
ספריית בית אל וכאלה, תראי מה הולך יחסית, ואת יכולה כמובן להכין עוד דברים
ולפרסם/לארגן מכירות בישובים, בכנסי נשים וכאלה.
כיפות- אפשר לתלות מודעות שאת סורגת בהזמנה.
בהצלחה!!
אם שניכם לומדים ובע"ה תתחילו לעבוד שנה הבאה
אז ההוצאות שיגדלו יהיו קטנות בהרבה לעומת הכנסות
שיגדלו. ואם תירצו לחסוך יהיה לכם קל בע"ה.
אני מניח שאת מפחדת ליחצן את עצמך מול משפחה וחברות,
אבל אם יהיו לך כמה דברים יפים, את יכולה לנסות למכור אותם
באינטרנט בכל מיני אתרים שמתעסקים עם זה, ודרך הפייסבוק
(את יכולה לפתוח פייסבוק במיוחד בשביל זה, בו את לו חושפת
מי את באמת, רק את המספר שלך והעבודות לך).
בהצלחה.
והכי חשוב לא להכנס למינוס!
אפילו אם לא יהיו הכנסות מספיקות כדי לחסוך. עדיף לחיות על מעל האפס באושר מאשר באושר כאילו ולדאוג אח"כ מהמינוס...
ורבש"ע ישלח לכם פרנסה טובה... בע"ה.
פעם ראיתי כתבה על אנשים שמשווקים את מרכולתם ב-eBay. כמו כן, את יכולה לפתוח עמוד משלך בפייסבוק, להעלות אליו תמונות של הכיפות והתכשיטים ולבקש מהחברות שלך לשתף את הפוסטים.
מאוד נוח לשווק שם, ואם הכיפות שלך יהיו יפות ויחסית זולות אני מאמין שהשמים הם הגבול...
בהצלחה!
ב"ה
אני יוצא מתוך נקודת הנחה בחיפוש אחר עיסוק חלקי כהשלמת הכנסה, אם כי הדברים שכתבתי יכולים להיות גם הכנסה מלאה.
1. עריכת וידאו, זה לא תמיד אומנות, זה מהבית, בהתחלה צריך לקדם את עצמך, אבל זה בהחלט יכול להיות מהצד בהמשך.
2. בניית אתרים אולי, אני לא מבין בזה, אבל נראה לי שגם זה יכולה להיות חצי עבודה.
3. הוראה, להיות מורה להיסטוריה/מתמטיקה/ספרות/תיקשורת וכדו', אמנם צריך ללמוד את זה, אבל זה יום לימודים אחד, ואחרי זה אתה יכול להרוויח יפה מהוראה במגמות שזה יכול להיות בין שעה ל5 שעות בשבוע ויותר.
4. מזכירה, יש בזה גם חצי ורבע משרה.
5. נגרות. צריך להשקיע בכלים, וצריך כשרון, ואחרי זה אפשר למכור רהיטים ולהרוויח יפה.
בס"ד
אני חושבת שבכל בתיה"ס יש מורות למילוי מקום יומי (שמתקשרים בבוקר ומבקשים ממך לבוא להחליף מורה שלא הגיעה)
יכול להיות הכנסה ובעיקר גם נסיון וגם מקום שמכירים אותך - יתכן מאוד שאם תהיי טובה אח"כ תוכלי לעבוד בביה"ס הזה..
וגם שיעורים פרטיים..
ועוד משהו - לחסוך בהכנסות!
למשל: בדקת כמה אתם משלמים לפלא'? יש היום תחרות רצינית...
ובכלל בכל דבר - למשל סלולרי, בנק ועוד. לעשות סקר ואז לומר למקום שבמקום הקודם הציעו לכם בפחות כסף. הרבה פעמים מורידים...
לברר אם יש לכם זכאות למלגות [בוגרי צבא \ שרות לאומי, לפי עדה וכו' - שווה לברר באתר "מילגה" וגם במקום הלימודים]
לקנות רק מה שצריך ורק עם רשימת קניות
לתכנן את ההוצאות מראש עד כמה שניתן
לא ללכת לקניות רעבים
להשוות מחירים... בעיקר ביחס למוצרים שאתם קונים ולא רק ביחס ל"איפה נחשב זול" או "איפה יש יותר מבצעים"
ולהתפלל לקב"ה.. בע"ה יהיה בסדר
תעלי תמונות של דברים שאת מכינה ובטוח אנשים מפורום זה ישמחו לקנות
ולסייע לח'ברה שהם מ"שלנו"...
יש בתפוז פורום אטסי ישראל,
תוכלי לקרוא שם קצת כדי להכנס לעניינים,
או בבלוג של לימיצ,
ובכלל מומלץ להכנס לאתר עצמו תכתבי בגוגל etsy
כדי לתחזק את החנות שלך צריך ידע בסיסי באנגלית.
יש לזה מקבילים בארץ, אבל עולים יותר כסף.
בשיטת "מפה לאוזן", החברה מזמינה כיפה לאירוע...
תתפלאי- לא כולן יודעות לסרוג
לא לכולן יש הרבה זמן-שיעורים כדי להפעיל את המוח על השיעור ואת הידיים על הסריגה
קחו מפעמונים טבלה של רישום הכנסות הוצאות
שתדעו איפה אתם עומדים ולא תשייטו בענן
למשל תנסי דרך מרמלדה מרקט או אתרי אומנות שונים. תחפשי בגוגל.
בהצלחה
לפתוח תיק במס הכנסה, זה לא משנה אם זה כיפות או משהו אחר.
אסור לקבל כסף ללא הוצאת קבלות, וכן סופר לי פעם, שבחורה אחת שסרגה כיפה לאדם הלא נכון, נקנסה בסכום הזוי (נדמה לי 20 אלף ש"ח)
מס הכנסה שלילי.
השתתפות בשכר דירה.
תיאומי מס למינהם וכו וכו'
בשבוע אחד אפשר להרוויח קרוב ל300 ש"ח! בלי הרבה מאמץ...
תלוי בתחומי הידע שלכם, אפשר לדרוש בקלות 70 ש"ח לשעה ואפילו 100 אם זה לתיכון.
ככה שב3-5 שיעורים בשבוע אפשר להגיע לסכומים יפים...
וכמובן שהכנה לברמצווה או חונכויות וכדומה...
ליוצאי עדות שונות/ תושבי אזורים שונים/ יוצאי צבא וכו'..
שווה לברר- לנו מאד עזר.
על ילדים בימי חופשות של המוסדות- חנוכה שהרבה עובדים, ערבי פסח וסוכות, בחופש הגדול..
לא פחות חשוב מהגדלת ההכנסות זה לבדוק איך ניתן לצמצם בהוצאות. בעיקר בזמן שלומדים ולא עובדים.
לדוגמא, אפשר (אם זה רלוונטי) לשקול לגור בשכירות זולה יותר, נניח בקרוואן, ולחסוך מאות או אלפי ש"ח בחודש. אפשר להתפשר על מוצרים שמהווים אחוז גבוה מההוצאות. כדאי להעיף מבט כל חודש בחשבונות, ולשקול על מה ניתן לוותר בחודש הבא. כשאין הכנסות אפשר לדחות דברים כמו טיפולי שיניים לא דחופים וכד'..
בהצלחה!
את יודעת יש אנשים שמתעוררים לפנות בוקר כשאין להם זמן בלילה.
(לא אנחנו...)
בכל מקרה דברו יחד, ותחליטו שאפילו אם יש יום אחד בלבד שהוא חוזר טיפה מוקדם שזה יוקדש לכם.
ואם אין, שיסדר משהו, או שינוח בצהריים אם הוא יכול איפשהוא,
להיות יצירתיים כמה שאפשר.
ולמען הבית..
אולי אפשר כשהוא מתיישב על הספה, להתיישב לידו קצת ולהתקרב..
עד כמה שאני יודעת, לא אמור להפריע לגבר לחבק תוך כדי שינה.
א. הוא באמת זקוק לכל שעות העבודה האלו? הכסף שהוא מקבל תמורתם- באמת שווה את ההשקעה?
יכול להיות ש-לא. ואז תבקשי ממנו- לבוא הביתה יותר מוקדם, אם לא כל יום- אז לפחות פעמיים בשבוע
ב. לקבוע מראש ערב זוגי בל-יעבור
הפטנט היהודי של "ליל טבילה" -יכול לעבוד נהדר גם אם לא חייבים בטבילה
תזכרי שגם לו המצב הזה קשה ומתסכל- רק שהוא עייף מידי אפילו לשים לב למה שחסר לו בחיים... לביתיות שהוא לא מקבל כי הוא בעבודה יותר מידי...
הצורך הכספי? חוב? רצון להשיג משהו?
או שפשוט העבודה מחייבת אותו להישאר כ"כ הרבה שעות בגלל לחץ/עומס/בעיות וכו'?
יש מקומות עבודה שיש להם תקופות לחוצות, ואין דרך אמיתית להתחמק מזה.
את כותבת שאת חשה יאוש מהעניין הזה. ואכן זה יכול להעיד שמלבד עניין הקשר הגופני את אולי חשה בדידות.
1. כיוון שלא כתבת כמה זמן מהלידה הייתי אולי מנסה לבדוק, איך היה הגרף של הקרבה בינכם לא מהיום אלא מזמן הלידה. לפעמים הבעל חש ריחוק מהאשה לאחר לידה (באופן טבעי היא מעניקה הרבה יותר תשומת לב לתינוק והגבר יכול לחוש שזה על חשבונו)
לכן נסי לראות האם יש קשר לעניין הלידה ומהנ מגמת הגרף הכללי.
2. נסי לחשוב היכן בעלך מבחינה נפשית. מה עובר עליו לאחרונה? בעיות בעבודה? האם הוא סגור מטבעו? האם משתף בקשיים וכו. כיוון שיתכן שעובר עליו משהו שאני קשור אליך ישירות.
אם כן, נסי להיות שם ובעדינות רבה להקשיב לו (לא ללחוץ להוציא, גברים אינם אוהבים את זה)
3.אמנם הקשר הגופני חשוב, אך ללא הקרבה הנפשית ניטל טעמו. לעומת זה כאשר הקרבה הנפשית גדולה זה יכול לכסות במידה על הצרכים הגופניים ולכן אני מבין שהעיקר כאן זו הריחוק הנפשי-רגשי שיש לכם. מה שנקרא חוסר אינטימיות בשלב זה לא את ולא הוא יודעים היכן שהני נמצא. כיוון שמקום של אישות יכול להיות מסגרת טובה לאינטימיות גופנית וגם נפשית (וזו אולי המסגרת שהיתה לכם גם למימוש הקרבה הגופנית וגם לנפשיתI כאשר הפסיקה הגופנית הפסיקה גם הנפשית.
אם כך, אני ממליץ ליצור מסגר נפשית חלופית המנות קטנות. זה יכול להיות שיחה מאפשרת של הקשבה עמוקה ,זרימה פשוטה ונקיה או סתם צחקוקים ושמחה על כוס קפה או ארוחת ערב קלילה.
במקרה הזה את לוכלי ליצור את המסגרת הזו ונסי שם לרות איך את יוצר את הקרבה.
בשלב הראשון הייתי ממליץ שאת תכילי אותו על כל מה שהוא עובר, לאחר מכן הוא יוכל להכיל אותך
בהצלחה
לפי דעתי את צריכה להיפטר מהספה..
וככה לא יהיה לו איפה להימרח לנוח
ויהיה חייב לבוא לישון במיטה
נכון שזה לא מספיק....
ואת צריכה להבהיר לו באופן שיהיה ברור מאוד..
שאת צריכה את המגע הזה!!
אבל ולסכם ביניכם שבשבת לא מוותרים וזה היום שבו אתם מקדישים זה לזו....
חייבים לדבר על זה כי לפעמים מרוב עיסוקים הבעל פשוט מחוסר מודעות וגם בגלל שזה פחות צורך אצלו..החיבוק הזה.
הומון בהצלחה!!!
נשואים פלוסכשהתחתנתי לפני שנתיים וקצת, עשיתי את זה אולי מהר מידי וכאן מתחילה הבעיה...
אבל ככה הקב"ה רצה.וכנראה שאם זה לא היה מהר, זה לא היה קורה ואנחנו היינו מיועדים זה לזו משמים!!
והאמונה הזאת,מחזיקה אותי ברגעים הקשים!
אני מאוד מאוד מבריקה!!ובעלי מסוג האנשים הפשוטים.אלה שלא מבינים ציניות, כאלה שלא מבינים בפעם הראשונה..
ואחרי החתונה זה ממש גרם לי לזלזל בו..(לצערי הרב!!) אבל זה היה...השאיר את רישומו ונגמר.
עכשיו, אנחנו נשואים פלוס אחד ועוד חודש שתיים..(אני חייבת לציין שאני ממש רציתי לעשות הפסקה ועד שהצלחתי לשכנע את בעלי, זה כבר היה לאחר מעשה. עד עכשיו ברגעים קשים..באלי שהוא יפול..אין לי כח לעוד ילד עכשיו כשכלכך רע לי עם עצמי!!!)
אנחנו גרים ליד ההורים של בעלי (חמותי לא סובלת אותי בלשון המעטה!!) אבל זה בשכונה חור באיזה עיר בצפון שאפילו אין ממנה אוטובוסים לעיר (כי היא בבניה),אין גן שעשועים, ובשביל לעשות קניות צריך טובות מאנשים..(אין פה מוניות כמעט.התחנה היחידה נסגרת ב8 בערב).
אני עם הילדה בבית..כי לא מצאתי עבודה שהיתה מוכנה להכניס אישה בהריון ואין כסף להכניס סתם למעון.
בעלי עובד מ5 לפנות בוקר עד 2 ולאחר מכן הוא עובד בעוד עבודה ציבורית(!! ואני מדגישה!!) שהכי מוקדם שהוא חוזר זה 7 וחצי בערב והכי מאוחר זה 11,12 בלילה...
כל החיים הייתי בחורה מאוד מאוד מוצלחת(!!) סיימתי תואר, הייתי מדריכה ומורה מבוקשת. עד..שעברנו לצפון,
אפחד לא מכיר אותי, הכל רחוק, ואין לי חברה..
רע לי!!!!!!!!אני שונאת את עצמי ואת היום שהתחתנתי.
ניסיתי לשכנע את בעלי לעבור למרכז וזה חסר סיכוי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אמא שלו היא ג'דה אמיתית עובדת משרה מלאה, נקיה, מתוקתקת, ילדה 10 ילדים ברצף..
והוא מצפה (בתת מודע..הוא טוען שלא) שאני אהיה כמוה..
כבר היינו ביעוץ ממש בהתחלה שעזר..והתחלנו עכשיו שוב, אבל אין לי כח להילחם בחיים..בא לי למות!!!
הפכתי להיות סמרטוט בעיני עצמי..התחלתי להיות עצלנית וחסרת כח..
בקיצור..אם אני יפרט את המקום הרע שאני נמצאת בו..ימאס לכם לקרוא
מקווה שהבנתם..
אני צועקת כבר הצילו..
מרגישה שאני עומדת לקרוס נפשית..
מפחדת שאחרי הלידה אני יפול לדיכאון עמוק..שיהיה קשה לצאת ממנו.
אבל ממה שכתבת בעצמך על אשתך בשרשור שלך רואים שהיא לא מסכימה עם זה וונמצאת בלחץ
וולכתוב גם אפשר באיזה שמירה במסד חינוך-כך עושה בעל של חברתי ...
ואי-אפשר לקבל החלטות כאלה בלי להתיעץ עם צד שני
גדלתי בתוך לחץ כלכלי וזה לא תרם לכלום- יש המון נשים וגברים שלא יבינו אותך
סיפרתי גם לבעלי וגם הוא לא הבין
ו
