פורום נשואים טריים (עמוד 567)

לחתן ולכלה- הם יושבים גב אל גב, שואלים שאלות ידע ונותנים להם פתק של "חתן" ו"כלה" (אן השמות שלהם עצמם לכל אחד מהם)- והם אמורים לענות אחד על השני.. (עשו לנו בשבת 7 ברכות) אבל זה תלוי מי החברים שבאים והאם הם זורמים..

לדוג'- מי עבר טסט קודם? (כל אחד מהם מרים את הפתק/דף שהוא יודע על השני)

מי עשה יותר שטיות בבי"ס? וכו'...

 

וגם משחקים של שבת כלה תמיד עובדים...

מצטערת לבאס.

אני שונאת את זה וברוך ה' שלא ניסו להיות מקוריים אצלנו.

אני בעד לשאול אותם אם הם בקטעים, או לחשוב בעצמך(אם את מכירה אותם טוב)

יש הרבה אנשים שלא אוהבים תמשחקים האלה.

אני אישית נהנתי מהחגיגה הפשוטה והמסורתית..

* טאבו בנושא חתונה/דייטים וכו.
* לבקש מאנשים שהכלה אוהבת כולל החתן, כתוב לה מכתבים/ ברכות/ איחולים, ולהביא לה במהלך השבת מכתב אחרי מכתב.
* משחק הכתרים (עם מילים שקשורים לכלה).

ולא זוכרת עוד...אבל תפני באישי ואשלח לך קובץ מוכן במייל עם משחקים, פעיליות וכו...

ברוכה הבאה

יעזור מאד

ממליצה בחום, לא קל לתפוס אותה אבל שווה לחכות אם צריך!!!

 

היא מקצועית מאוד ויש לה נסיון עשיר ודרך ייחודית ויהודית.

הוא פשוט מדהים.

 

אבל אם זו בעיה, הוא גר בחולון ויש לו משרד קטן ברבנות של חולון, שם בדרך כלל הוא מקבל קהל.

 

המון באים אליו ולכל מי שאני נותנת מספר שלו- הוא עוזר.

 

כשתראי אוץו אז תביני

 

אם את רוצה את המספר תשלחי לי בפרטי

haim@zug.org.il

 

לגבי השאר זו סיטואציה מאוד מורכבת ולכן כל מישהו מבחוץ יהיה לו מאוד קשה להכיר את הניואנסים של המשפחה.

 

לגבי הילדים, לפעמים ילדים רואים זוועות במשפחה ויודעים לבד ובעזרת ההורים שזו סיטואציה לא טובה

ושאין מה לעשות יש אנשים מסובכים בעולם.

לא נראה לי צריך לפחד שהילדים "לא יראו" דברים כאלה, העניין הוא איך -את ובעלך- מתייחסים לזה.

ליד ההורים שלו להתעלם מזה ואחרי זה לדבר עם הילדים שסבא וסבתא עברו דברים קשים בחיים ולכן הם ככה...

כל הכבוד לך

את אישה חזקה

תעמדי היטב על משמר הבית שלך! אל תתני לאף אדם או גורם שלא מתאים לרוח הבית ולעבודת המידות של הבית-

להכנס

ולא משנה איזה קרבה משפחתית הוא מחזיק

 

עכשיו לגבי ההורים שלו

אני לא מבינה- הם גרושים או לא?

כי אם הם גרושים- שינתקו קשר!!

ושהילדים שלהם יבינו שהדבר הכי טוב בשבילם הוא באמת- לנתק קשר!!

 

ממש תושיבי לשיחה את כל הגיסים והגיסות שלך- ותסבירי להם בעדינות- את מה שאת רואה מבחוץ, והם לא יכולים לראות

שאמא שלהם ממשיכה לעבור התעללות של ממש!!!! גם אחרי שהיא גרושה

שזה לא כיבוד אם בכלל!! לתת למצב כזהל התרחש

שהדבר הנכון והראוי הוא שזוג גרוש- לא יפגשו יותר. בכלל. ולא ינהלו שום קשר חברתי ביניהם. בכלל.  (אגב- כלל נכון בד"כ, עם יוצאי דופן מועטים- כגון חתונות של הילדים- וגם זה בתנאי שההורים הם לא **** )

 

תעוררי אותם- כמה חשוב לשמור על הכבוד של אמא שלהם-

מה זה לרצות לשלוח אותה במונית ולא לעשות את זה? אם רוצה לדאוג לה- עושים! לא מדברים...

זה שהיא במצב נפשי לא פשוט ועל כדורים- זה סיבה לכבד ולהעריך אותה מאוד!! כמה עבודה ומאמץ לוקח לה בפנים כדי להיות סבתא, כדי לבוא לאירועים ולהיות נחמדה למשפחה, כדי לתפקד

וכמה- באמת כמה!- צריך להעריך אותה על שהיא לא מפוצצת מכות את הגרוש שלה (מה שראוי לעשות- אגב, לדעתי )

 

ותודיעי להם- שאת מציבה בזאת כלל -שכל המשפחה תיאלץ לכבד ולשמור-

לאור צורת ההתנהגות הבלתי נסבלת של חמיך, חסר דרך ארץ ומידות בצורה מחפירה-

אם את ובעלך ומשפחתך שם- חמיך לא שם.

נקודה

או הוא או אתם

אם זה אירוע של יומולדת לבעלך- אז חמיך לא מוזמן, ולא יודע כלום מזה שיש אירוע.

אם יש ברית לבן שלך (בעז"ה שתזכי בעת שהשם יתן) -הוא לא שם. ובוודאי שלא מכובד במשהוא.

 

אל תתני לא לך לא לבעלך ולא לילדים שלך להיחשף לאדם עם מידות רעות שכאלו

זה שורט את הנפש

זה פוגע בבעלך לראות את אבא שלו בשבל כזה נורא

זה יפגע בנפש הרגישה של הילדים שלך- לראות את הפגיעה בסבתא שלהם, לראות דוגמא של מידות מקולקלות כל כך של אדם מבוגר.

 

תתקרבו יותר להורים שלך- תקבלו מהם הרבה חום אהבה וכבוד- שיספיקו בשביל שניכם...

 

 

 

 

ותדעי- יהיו סיטואציות שלבעלך יעלה במוח בצורה אינסטינקטיבית- התבנית הרעה שהוא ראה בבית- ואז הוא יצטרך להלחם בזה- ולקנות לו תבנית אינסטינקט חדשה

זה לא קל

ולפעמים צריך עזרה בזה- איש חכם או יועץ נישואין או רב

סתם תדעי- תשימי בכיס את המחשבה הזו- יש מצב שתצטרכו עזרה בשביל מצבי לחץ....

 

 

 

לאנונימית פותחת השרשור - לצערי אני מכיר מציאות כזו מקרוב.

 

מוזמנת לאישי להסברים על איך אנחנו התמודדנו. (כמובן שכל מקרה לגופו ויכול להיות שלא לכל אחד מתאים בדיוק אותו דבר)

 

 

קיבלת  תגובה מעולה

מצטרפת לאלו שענו שאם ההורים גרושים אין שום סיבה שיפגשו.

אך מסתייגת מהאמירה שלנתק את הקשר עם האב.

למרות שהוא נשמע אדם קשה ביותר זה ממש לא טוב לנתק איתו את הקשר.

אם אליכם הוא מתייחס בסדר צריך לשמור על קשר כלשהו. אבא נשאר אבא

גם כשהוא לא כליל המעלות. אני מכירה את הנושא מקרוב מאוד ואומרת שילד

שמנתק קשר עם אביו סוחב את זה אח"כ לכל החיים- זה ממש נזק נפשי, גם לאדם מבוגר.

צריך לשמור על קשר הדוק עם האם לעזור לה ולחזק אותה, היא זקוקה מאוד לילדים שלה. ובעיקר

להרחיק אותה מהאב, שלא יהיה בינהם שום קשר. (יומולדת זה לא דבר כזה חשוב שצריך להזמין את שניהם.)

וגם צריך להסביר לכל הורה שזה שאתה אוהב את ההורה האחר, זה לא אומר שאתה בוגד בו. זה דבר

שהורים גרושים מתקשים לקבל בהתחלה.

בהצלחה.

 

תודה רבה על התגובות..

צדיקה אחותך ממש חיזקתותי...הלוואי ויכולתי ליישם את מה שכתבתן.

לצערי זה משפחה הרבה יותר מורכבת ממה שאפשר לתאר וחשבתי על זה הרבה והגעתי למסכנה שאני לא יכולה להתערב.. אני בסה''כ גיסה (ועוד גיסה לא כזו אהובה....) אז פשוט להשלים עם המצב...

כי אבא של בעלי לא בנאדם שישים על מישו ואם יש פגישה במשפחה, חג או משו הוא יבוא ולא מעניין אותו ואז מה שיצא זה שהאמא תדפק עוד יותר ותמיד לא תהיה חלק מכולם כי אם הוא בא אז היא לא יכולה לבוא וזה לא בסדר שתמיד היא זו שתוותר על מפגש...

 

דבר שני, אבא של בעלי בגלל השתיה החריפה ועוד כל מיני דברים לא טובים הבריאות שלו לא באיתנה ואין לי  לב אוף. הייתי מאד רוצה שהילדים שלי לא יכירו אותו אבל אני חושבת שזה לא מעשי וגם אני שמחה שאני לא צריכה לחשוב על זה עכשיו כי זה עדיין לא מעשי...

 

והוא גם הציב עובדה שכולם צריכים לקרוא לילד הראשון שנולד בשמו ולתת לו להיות סנדק ואין מצב להתחמק מיזה..

תאמת לפני שהרכתי אותו דווקא אהבתי תשם ויש מצב שהייתי קוראת ככה לבן שלי אבל עכשיו אין סיכוייייי!! 

 

אני צריכה להפסיק להלחץ ולהיות יותר אופטימית על המשפחה הזו ובמיוחד על האבא הזה שאני מרגישה פשוט סלידה ממנו ומהדרך שלו לדבר עם אנשים ולהשפיל אותם.

 

לאזור כוחות ולהשלים עם המצב כי אני לא יוכל לשנות את זה..

 

וגם החג הזה הם היו ביחד עם הילדים והיה חג זוועה. זה עצוב שאין משפחה נורמאלית שאפשר ללכת בראש שקט ובאוירה טובה לחגים ושבתות...

 

ההתנהגות הזו היא באמת מאוד מזעזעת.  וב"ה שבעלך למד מזה לכיוון השני.

 

לענ"ד, עיקר ההשקעה שלכם בנושא, צריכה להיות ע"י כך שתזמינו לעיתים תדירות את האמא בפני עצמה, בלי ליידע את האבא. תארחו אותה, תגידו לה כמה אתם מוקירים אותה. אם קורה דבר כמו שתיארת - אל תתביישו בפעם הבאה להגיד לה, תדעי שמה שאבא אמר זה כ"כ לא נכון - כולם מכבדים אותך ומעריכים אותך. הם נסעו במונית כי מיהרו אל הילדים, וכד'.  כלומר: אתם לא "התערבתם" פה כנגד, אתם דיברתם בעד. החיזוקים האלה חשובים.

 

אל האבא תתייחסו בכבוד מצד עצמו, גם כי זו ההלכה וגם פרקטית זה הכי נכון - אבל "בכבוד", פירוש הדבר במה שנוגע אליו. אין שום צורך "לא לכבד" כדי לא לקרוא דווקא על-שמו; בנידון זה - הבעייתיות מובנת, וזה שיקול שלכם.

 

כמה שיותר תבדילו בין האירועים עם האמא לאירועים עם האבא - במה שתלוי בכם (גם אותו תקבלו, בפני עצמו, ו"אל תגיבו" כשמדבר בזולות; יתכן שיחוש לבד שאין לכך מענה, ויחפש סיגנון שמעורר התייחסות יותר טובה) - כמה שתכבדו, תקרינו אהבה ותוקירו את האמא בפני עצמה, ללא הימצאות האבא בסביבה כלל, וכמה שיותר "תתַרגלו" שכיבוד האבא אינו שיעבוד חייכם ורצונותיכם -

 

כך לענ"ד יש סיכוי טוב יותר להתייצב על דרך יותר רצויה במצב הקיים.

מה פה הביג דיל? שאנשים יתחילו להתמודד בחיים ולא לזרוק תצרות שלהם על אחרים!!

לא נראה שהיא "זרקה את צרותיה על אחרים"...  היא מתייעצת מה לעשות במצב כזה, שיש בו באמת צדדים מזעזעים והוא בהחלט "ביג דיל"..  בשביל זה יש את הפורום.

 

היא גם "פורקת" את צערה - גם בשביל זה קיים הפורום..

 

כמו כן, דווקא בנידון זה, נראה שהם מתמודדים יפה מאוד; אינני יודע כמה היו מצליחים לכתוב באיזון כזה על מצב כזה, ולשמור על שלוה יחסית, לא להתפרץ, ועוד לדאוג גם לבריאות של האבא...

 

ואפילו האמא המסכנה, בתיאור הזה, אינה זורקת את צרותיה על אחרים, אלא נושאת את כאבה.

 

ומאוד יפה שאנשים כאן משתדלים להיות "נושאים בעול עם חבריהם" ומסייעים. כך צריך לעשות אם יש למישהו חלילה צרה. שיהיו רק שמחות לכולם.

למצוא דרך לחזק את האם ומצד שני לכבד את האבא.

אבל לנסות להתחמק ממסיבות משפחתיות (בשלב שיש ילדים) כדי לשמור על טוהר נפשם.

תודה על המחמאות!

 

 

אל תגידי "הלוואי"

תגידי- אין הדבר תלוי אלא בי!

אח"כ תרשמי לך (בדף! ) רשימה "מה אני צריכה לעשות כדי ליישם את זה" -גם מעשים וגם עמדות נפש

 

 

את יודעת למה נוהגים שכלה מסתובבת בחופה סביב החתן 7 פעמים?

(לפחות אחת הסיבות...) בסיבובים האלו- הכלה בונה מסביב לחתן חומה של הגנה

היא בונה את הביצורים של הבית שלהם

זה הבית שלנו- זה הזוגיות שלנו. וכל מי שינסה לפגוע בנו- יתקל בחומה בצורה, ויהיה לו עסק איתי (בעלת הבית)

 

יש לך כוחות לעשות את מה שטוב לבית שלך

שטוב לך, לאיש שלך, לילדים שלך

יש לך את הכוחות- זה לא עידוד, זה לא הבטחה- זה שיקוף של עובדה! מה קיים במציאות.

(ואת זה אני מרשה לעצמי לומר בלי להכיר אותך... )

 

את לא צריכה להיות גיסה אהובה- את צריכה להיות גיסה נחושה

אולי לא תרכשי לך עוד מניות בזה שתצאי "הגיסה הרעה" -אבל כן תרכשי לך עוד נחת בחיים של עצמך

אהדה ותמיכה- תמצאי אצל חברות טובות שלך, הן הכתובת. לא הגיסים הקלוקלים.

 

 

לגבי האבא-

אם הוא ינחת בהפתעה באירוע שהוא לא מוזמן- אפשר לומר יחסית בעדינות "אה! אתה מפתיע!" או לומר יותר בגסות "אתה לא מוזמן- פעם אחרת תבוא ונחגוג איתך"

אבל לא להעביר בשתיקה- זה בטוח.

ולהשתדל כמה שיותר להשאיר את האמא בתור "מלכת הערב"

 

לגבי הילדים -

אתהאמא- את מחליטה עליהם

אל תסכימי לחשוף את הילדים שלך לאף אדם בעולם שאת לא סומכת שהוא טוב לילדייך- יהיה זה שכן או קרוב או רחוק או ידיד או חם

אל תסכימי לתת סנדקות לאדם רע  או לקרוא עם שמו

זה לא משנה כמה סנקציות הוא יפעיל

מצידך- שלא יבוא לברית, שלא ידבר איתכם יותר

(אפשר- לתת סנדקות לרב גדול, לקרוא על שם תלמיד חכם גדול- קצת מרכך את העסק.... )

ברור! שיש מצב להתחמק מזה

הוא קובע עובדות?

מה אכפת לך! את קובעת עובדות יותר חזקה, נחושה, וצודקת!

 

יש מצבים שצריך להשלים איתם

להשלים- כלומר שהמצב ישאר- רחוק רחוק ממך

כי לשנות אותו -לא תשני באמת

להשלים הם זה שמצב גרוע נשאר קרוב אלייך ופוגע בך- זה לא השלמה, זה כניעה הרסנית

 

 

 

 

 

ואיי תודה את מקסימה, אני ממש רואה את ההשקעה שלך לכתוב לי..אני ממש מעריכה את זה, תודה!

לבית שלי זה ברור לי שאני לא אכניס דברים שיפגעו לנו בבית..

 

הצעתי לבעלי ונזמין או את המשפחה שלי או שלו לחג, וזה היה ברור שאם מזמינים תהורים שלו אז זה רק את אמא שלו והאחים אבל בעלי אמר שזה לא אפשרי, אז פשוט הזמנו את ההורים שלי.. (הצעתי את האפשרות של ההורים שלו שלא ירגיש רע עם זה שיש לו משפחה לא טובה או משו כזה ושזה לא יפגע בו אבל ברור שהיינו שנינו סובלים ממציאותת שהם יבואו..) 

 

אז לתוך הבית שלנו אני לא אכניס את המציאויות הלא נעימות האלה..

הבעיה מתחילה מליסוע לשם...

 

אבל את ממש צודקת שאנחנו צריכים לעשות מה שטוב לנו!

 

תודה ממש אני ימשיך להתחזק ממה שכתבת עוד הרבה!

והכי חשוב- כל הזמן, כל הזמן- תקשיבי לבעלך

הוא אומר דברים חכמים

 

 

 

בתור התחלה- תזמיני אולי רק את אמא שלו- לארוחת ערב אצלכם או משהוא דומה?

(לא ארוך מידי בזמן.. שיהיה לך קשה. אבל לתת רק לה פירגון ותשומת לב.)

 

 

וכמובן-

תפתחו קשר עם איש חכם (רב? או יועץ? או כל איש חכם?) שיוכל לעודד ולייעץ, לעזור להכריע במצבים רגישים, בצורה הרבה יותר טובה ממה שאפשר לקבל מפורום.

גם אני מצטרף לצדיקה וממליץ לכם לבודד את הגורם הבעייתי שמחמם את האוירה (האב)

ולהזמין רק את האמא, אם לא לשבתות וחגים אז רק לארוחת ערב, או למסעדה. לא בתור אירוע רשמי ומופגן שעלול לעורר עליכם את כל השדים הרעים אלא בפשטות וטבעיות.

 

ושוב- אתם העיקר. תעשו מה שטוב לכם.

כולכם עזרתם לי מאד!

גמר חתימה טובה! =)

אני לא מסכימה עם "צדיקה אחותך" , לומר לו בגסות שהוא לא מוזמן.

נכון שהוא לא כליל השלמות אך עדיין מחוייבים בכבודו-מצד כיבוד הורים. הוא עדיין אבא.

אבל כן אפשר להתחמק באלגנטיות מפגישותאיתו ולהזמין את האמא (בלי האחים) לבד.

אני סומכת על העדינות של האנשים המעורבים

שכמה שהם לא ינסו להיות גסים- עדיין יצא להם אמירה (יחסית) עדינה מידי....

 

 

 

 

(היה לי עוד משהוא לכתוב לך- אבל החלטתי שזה גס מידי.... חג שמח שיהיה לך)

(ואם יש לך השגות נוספות- אני אשמח באמת! שתכתבי באריכות ופירוט הצעת עבודה שנכונה לדעתך- אני אשמח ללמוד מהשקפת עולם נוספת)

[שהסכימה איתי...] גם ערכית וגם פרקטית.

 

המשפט שאמרת אינו כ"כ שייך לדעתי לנידון זה. כאן זה צריך להיעשות רק במינימום ההכרחי כדי להגיע לתוצאה המעשית הרצויה (עידוד האם, הזמנתה בפני עצמה וכו').

 

מעבר לכך - הם לא במקום רבש"ע, אלא עושים מה שציוה עליהם בנידון זה (כיבוד או"א זה אפילו ברשעים)

לפי דעתי דווקא בגלל שמדובר בהתנהגות נוראה וקיצונית וגלויה כ"כ אז זה פחות בעייתי כי בגיל מוקדם כבר מבינים שזו לא התנהגות ראויה לחיקוי. נראה לי הקשר אליך, אותו דבר, דווקא בגלל הקיצוניות יותר קל לא להתייחס לאבא של בעלך ולא לספור אותו ולכן גם לא להפגע ממנו.

היא מקבלת נראה לי רק בפרטי.
לא מאוד זול, אבל שווה לדעתי את השקט הנפשי הזה.
היא מקסימה ממש!

תחפשי בגוגל את המספר..
ד״ר חווה יעל שרייבר אאל״ט.

כל רופאת נשים תעזור לך.

כשזה מגיע להריון כדאי יותר לברר קודם.

הרופאות המומלצות ביותר בד"כ מאד מאד עמוסות וקשה להשיג תור(ד"ר קטן..).

החומרים הכימיים (להלן- גלולות) שמכניסים לגוף לפני חתונה

הם לא צעצוע ולא משחק ילדים

צריך ללכת לרופאה טובה-

שמבינה מה צריך מבחינה הלכתית- ולא נלחצת מזה

שעושה בדיקות ובירורים בסיסיים כדי להתאים למטופלת את סוג הגלולות הנכון

(וזה דבר שלא כולן עושות והוא בעיה!!!! )

שזמינה לכל שאלה או בעיה שעולה- חלילה

 

 

 

לפותחת השירשור- לא מכירה מקופ"ח לאומית

וגם ממליצה לשאול בפורום הריון ולידה

 

מקסימה ביותר- נסי להתקשר לקופה שם ברמת שלמה

על דברים כאלה נורמטיבים ורגילים.

 

יש מספיק רופאים ורופאות מטעם הקופה.

 

 

 

מרשם לגלולות.

זה משהו ממש פשוט ונורמטיבי  שרופאת נשים עושה יום ביומו.

כדאי להתייעץ עם מדריכת כלות ומכון פוע"ה לפני כי יש גלולות שנוטות לעשות כתמים ופשוט להגיד את זה לרופאה.

למכון פוע"ה יש שו"ת אינטרנטי אולי יש בו תשובה.

ואז לתלות ליבוש בשמש

 

אם זה לא עוזר אפשר להשתמש בדברים כמו אסטוניש, קליה וכו'.

ואם גם זה לא עוזר, תנסי להשיג פרחים תואמים ולתפור על הכתם...

הפרחים לא מתחת לכתמים, זה סרפן לבן שרק בתחתיתו יש את הפרחים וזה עבודת יד של תפירה בצורת פרחים .

 

הכתם נמצא בחלקו העליון.

 

ולגבי מה ההצעה שהעלית, איך לעשות זאת האם ביד לשפשף עם החומר או איך?

 

תודה על תגובתיך!

אבל הצעתי שאם את לא מצליחה להסיר את הכתם, תסתירי אותו בקישוט שיהיה תואם לפרחים בחלק התחתון של הסרפן

אסטוניש משפשפים

קליה, סנו אוקסיג'ן, שמים על הכתם ומשאירים כמה דקות לפני הכביסה

אפשר לנסות גם עם אבקת כביסה ביו - מרטיבים את הבד, מפזרים אבקת כביסה ביו, משאירים חצי שעה ואז מכבסים רגיל במכונה.

 

אבל נראה לי הסיכוי הכי טוב זה בשמש, כתמים של פלפל זה פשוט קלאסי להוריד בשמש.

אעשה זאת - לגבי יבוש בשמש. ואם לא היכן אפשר להשיג סנו אוקסיג'ן??

במכולת, או צרכניה, סופר

סנו אוקסיג'ן.

 

אני תמיד משתמשת בזה ויורד.

הסנו רסס כבס, לפני שאת קונה תנסי קצת נוזל כלים טוב [למרות שזה מתאים יותר לכתמים שומניים] או משחת כביסה[מערבבים אבקת כביסה עם קצת מים זה אמור לצאת כמו ממרח מורחים על הבגד ונותנים לזה לעבוד עד הכביסה הבאה.

על העצות ! בדרך לעשות זאת יישר כח!

עם סבון כלים..משרה כמה דק' ומשפשפת בעדינות..

תשרי את הסבון על הבגד כמה דק' לפני השיפשוף...
זאת מרים..
מהניק של בעלי...

ואגב, גם אחרי כיבוס זה יכול לעבור?

כמוצא אחרון אני הייתי מנסה בזהירות לטבול מקל אוזניים באקונומיקה לשים טיפה על הכתמים..תנסי על נקודה אחת..תראי אם זה עוזר...

אקונומיקה גם ככה עושה כתמים לבנים....בזהירות...

(משחה לניקוי כלים) ותניחי בשמש עד שהמשחה מלבינה. אח"כ תכבסי כרגיל. זה עוזר להוריד הרבה סוגי כתמים.

אני מאמין שכל אחד יכול למצוא שם מה שמתאים לו וזה מאוד שונה מאדם לאדם.

 

רק רציתי להזכיר שמענה בפורום גם אם הוא ניתן מאנשי מקצוע אינו יכול להחליף טיפול אישי שניתן בפגישה פנים אל פנים.

 

הפורום יכול לתת קצת כיוונים ומענה חלקי אבל משם בהחלט צריך להמשיך הלאה.

 

בהצלחה.

 

לא התיעצות.

 

תודה לך בכל מקרה.

וזה הפורום שלהם,יש להם גם אתר

http://www.doctors.co.il/all-2020/

 

תבחרי משם מה שמתאים לך, יש שם רשימה די מפורטת.

 

והנה עוד אחד:

 

http://forum.drtal.co.il/

 

בהצלחה. הרבה בריאות.

 

 

ל"לא טריים"... זה בסדר. ושלש+ שנים זה עוד טרי לגמרי..

 

לגבי שאלתך. יפה שעבדת על עצמך שילך בשמחה ללמוד וכו'.

 

וזה לא בדיוק השאלה אם זה "נורמלי" שתראי אותו שעה וחצי בצהריים ועוד שעה בערב - ואכן יש דברים כאלה; הנקודה היא העובדה שלך משהו מפריע, וצריך לחשוב איך עוזרים לכך.

 

אני לא חושב שזה מראה ש"לא טוב לו להיות בבית"... בכלל לא. אלו פשוט נקודות מבט שונות, ומצויות, בין אנשים לנשים. הוא עסוק אינטנסיבית בלימודו, אז גם בבית הוא "אינטנסיבית". נמצא "שעה וחצי" - כבר "עשה הרבה" בתחום הזה, כביכול..  את לא עובדת ונמצאת הרבה בבית, אז חסר לך אותו, את רוצה לראות אותו "בקצב שלך", באופן יחסי אל השעות שאת בבית לבד..

כך אני מבין את זה.

 

לכן אני מציע שתדברי איתו על זה, בנחת לגמרי. תגידי לו שאת באמת שמחה בלימודו, וגם שהוא קצת "חסר לך". אולי הוא מוכן להשתדל יותר ימים ללמוד בערב בבית, "להתנדבר איתך", כי זה מאד חשוב לך.  אפשר גם לקבוע זמן בשבוע שעושים משהו ביחד - יוצאים, לומדים.. מה שמתאים לכם, אבל קבוע.

 

הקיצור: זה טוב שיש לכם יעד משותף, ההבדל בהרגשת המצב הוא טבעי ואינו נובע מאי שביעות רצון שלו לדעתי, חשוב להקדיש גם זמנים לחיזוק תחושת ה"ביחד" בלי צורך בהפרעה רצינית לסדרי הלימוד; ופשוט - יש ליידע . לדבר מתוך אהבה ולא מתוך טרוניה. יש להניח שהענין ייפתר, כמובן - במסגרת גבולות הזמן (לפעמים, יש צד שעדיף שאשה מחכה לבעלה מאשר אומרת: נו, שיצא קצת..)

כותבת מאנונימי כי יש כאלה שמכירים אותי-סליחה

 

היום אחרי 6 שנים בעלי אברך, איזה כייף אני רואה אותו לפעמים בצהרים אם אני בבית ובערב קצת יותר מלהגיד לילה טוב (אם אני לא עובדת בלילה).

 

אבל עד השנה: אני עובדת במשמרות והוא גם כן עובד לפעמים מהבוקר מוקדם עד צאת החמה (נשמה) ולפעמים גם ימים רצוף, כך שיצא שממש חיינו במשמרות, הוא היה חוזר אני הייתי יוצאת לעבודה ולחילופין. יכולתי לקחת ביבי סיטר לילדים כדי שיהיו יותר ימים שאהיה איתו יחד, אבל העדפנו את טובת הילדים.

 

א. זו היתה בחירה שלנו ולכן שמחנו איתה והשלמנו עם זה ללא טיפת טרוניה על המצב.

ב. זה מוסיף המון לזוגיות, צריך לדעת איך למנף את זה.

 

 

תהי שמחה ושלמה עם ההחלטה ותגבי אותו וכשאת צריכה אותו תדעי גם להרים טלפון ולהגיד לו תגיע עכשיו,והוא יבוא מידי כי ידע שאת באמת צריכה.

 

תחשבי שהוא עובד הייטק (לדוגמא) יוצא ל 9 שעות עבודה לא כולל נסיעות,

את רואה אותו בצהרים איזה כיף זה איזה זמן איכות נוסף, את ישנה איתו כל ערב, עוד 6-8 שעות ביחד.

זה סביר ונורמלי לחלוטין.

נשואים קצת פחות.. (כמעט שנתיים) וגם לי לא פשוט תמיד לתת לו ללכת, זה טוב ויפה מה שאמרה האנונימית מעלי, אבל זה עניין אישי לחלוטין!!! לא לכל אחת זה מתאים!

אני תמיד רציתי להיות "אברכית" ורק אחרי החתונה הבנתי שזה כלל לא פשוט... הרבה פעמים בא לי שהוא ישאר איתי, או יעזור יותר עם הילד (הוא עוזר תמיד במה שהוא יכול, אני מתכוונת בשעות של הסדרים) וכו'.. לא חסרות דוגמאות..

מה שכן עוזר לדעתי- לדעת שזו תקופה, והיא יחסית טובה ויפה לימים שאחרי האברכות (ממה שחברות אומרות לי)

וכמובן- לדבר ולהיפגש הרבה עם חברות (אם הן במצבך לפעמים זה עדיף כי הן מבינות לליבך)... את חייבת לדבר עם אנשים במשל היום ולא להיות לבד.. בעלך ב"ה נמצא עם חבריו כל היום אז לא חסר לו מה שחבר לך

ולא נראה לי שהוא לא רוצה להיות בבית.. הוא רוצה לנצל את הישיבה. אני אמרתי לבעלי שמבחינתי אין סדרי ערב- ןבאמת אם הוא רוצה להישאר- אז אנחנו בודקים נקודתית אם מתאים לי או לא. אם לא- הוא יבוא ואל יישאר.

את חייבת להבהיר לו את מצבך ביחס למקום שהוא נמצא. אם הוא לא ירגיש אותך- הוא לא יהיה רגיש לזה.

וכמובן להתשדל להראות פנים שמחות כשהוא הולך- כי אם את לא שמחה בתורה שלו- זה לא שווה את הלימוד לדעתי.

 

ועוד משהו אחרון- תעשו לעצמכם חשבון נפש אמיתי האם מתאים לכם החיים האלו. לא רק לו- בעיקר לך. כי אם לא- זא צצריך לחשוב על פתרון אחר. גם בעלי יודע שברגע שאני לא אהיה מסוגלת להמשיך כך ולא ארצה בחיים האלו- הם לא שווים את זה. כי בניית הבית שלנו בצורה הטובה ביותר חשובה בהרבה. ובע"ה כשהבית יציב והזוגיות בריאה- אפשר לצאת ללמוד גם בגיל 32 ו40 (מכירה אישית אנשים כאלו)

 

סליחה על האורך ובהצלחה רבה!! זה מחזק גם אותי שיש עוד נשים במצבי..! (וד.א. תקראי את השיחות של הרבנית חנה טאו ז"ל לנשות אברכים, זה מזה מחזק!)

אי אפשר להגיד "אם לא ארצה.. הם לא שווים את זה, כי בניית הבית.. חשובה בהרבה"; "האם מתאים לכם.. בעיקר לך"..

 

בוודאי שצריך להתאמץ מאד על בניית הבית, אבל לימוד התורה הוא בעל ערך עצמי עצום ואי אפשר להגיד בקלות "חשובה בהרבה" ונגמר.. ולהגיד שאפשר ללכת ללמוד בגיל מאוחר יותר - זה לא שייך. זה סוג אחר לגמרי. אע"פ שבוודאי תמיד אפשר - אך כעת מדובר על הבסיס. כמובן, תלוי גם אישית מי האיש ומה שאיפותיו.

וכיוון שהזכרת את הרבנית הצדיקה חנה ע"ה, היא הדריכה מישהי שרצתה להתחתן עם תלמיד חכם, שתדע מראש את המשמעות וה"מחיר", כדי שלא "תבוא בטענות" אח"כ.. הם בנו בית מצוין, וכשיש יותר מידי בלגאן - היא מזכירה מה אמרה הרבנית.. ומכל מקום, כשהיא כעת משדכת תלמידות שלה שמעונינות דווקא במישהו שלומד "רציני", היא נוהגת כפי שלמדה מהרבנית חנה, ומסבירה את המשמעות - שתדענה שהן מתחתנות על-דעת שאינן מפריעות לו לגדול בתורה.

 

כמובן, לא כל "אברך" הוא בגדר הזה; יש כאלה שפשוט מנצלים את התקופה הראשונה, וגם זה מאד יפה. אבל מי שנישאת למישהו על דעת שהוא ממשיך להתגדל בתורה, אינה יכולה להגיד בקלות "בעצם לא מתאים לי, תפסיק", "תלמד בגיל 40"... זה לא הולך כך..  צריך להתאמץ ביחד.

 

[ואגב, רוב "שעות הסדרים", הם בדרך כלל גם שעות העבודה של אנשים רגילים, וגם שם לא תמיד אפשר להגיע "לעזור עם הילד" או "להישאר עם האשה"..]

גם אנחנו כשהיינו בתחילת הדרך היינו נפגשים מעט מידי. בעלי דווקא עבד, אבל אחרי העבודה

היה נשאר לערבית ואח"כ ללימוד בקיצור היה יוצא מהבית ב6 בבוקר וחוזר אחרי 9 בערב. ואני הייתי לבד בבית

אחרי הלימודים, במשך שעות. אז היה חשוב לשנינו שהוא ילמד כל יום למרות שהוא עובד. אבל זה היה קשה מנשוא.

אחרי שנים הוא אמר שפשוט לא הבין מה זה להיות נשוי, מהם הצרכים של האישה. וכמה זה חשוב בהתחלה להיות הרבה ביחד. לכן חשוב מאוד לדבר על זה עם הבעל.

דווקא היום הוא הרבה יותר בבית, ברור שזה בא על חשבון לימוד תורה, אבל מה לעשות לא כל אחת היא סופרוומן

שיכולה לעשות הכל לבד. לכן אני ממש מעריצה נשים ששולחות את בעליהן לבית המדרש או לשרת בצבא/ משטרה

על חשבונן אבל צריך להיות כנה עם עצמך מה מתאים לך.

מצד שני אנחנו הרבה פעמים מתפנקות וצריך להתגבר, ברור שקשה, (ויש תקופות כמו אחרי לידות, שזה ממש בלתי אפשרי) אבל צריך עבודה עצמית- ואני אומרת את זה גם לעצמי.

בהצלחה

 

אמרת שאי אפשר להגיד "אם לא לא ארצה.. הם לא שווים את זה.."- אני באמת חושבת שאשה שלא טוב לה בחייה בגלל מה שעושה בעלה- העיסוק שלו צריך להישקל מחדש ע"י שניהם ולראות מה נכון.

מסכימה שלימוד תורה זה דבר חשוב הרבה יותר מסתם עבודה שלוקחת כוחות ואכן- אשה שנכנסת לזה צריכה לדעת למה היא נכנסת (למרות שלא משנה כמה יגידו לך מה זה- אין לך מושג עד שאת לא שם..) 

אמרתי את הדברים מכמה סיבות-

- לימוד התורה של הבעל בא ע"מ לחיות חיי תורה. אנו חיים את התורה לא רק לומדים אותה. אם אדם לומד תורה ולא מבין שאשתו צריכה אותו- משהו לא בסדר שם.. הוא לא למד דבר חשוב..

- יכול להיות שאותה אשה אכן התחתנה בידיעה שבעלה ילמד בע"ה תורה- אך הם לא קבעו פרק זמן מסוים שזה יקרה בו, והזמן עבר- והיא נשואה שלוש שנים, ואולי עכשיו- זה באמת כבר לא נכון להם יותר. הגיוני מאוד. אשריהם שהם זכו שהבעל לומד 3 שנים ראשנות של נישואים. אצל המון זוגות זה פחות אם בכלל..

 

וברור שהאשה צריכה להתאמץ על התורה של בעלה, ולא להתפנק, פשוט אחרי 3 שנים לא נשמע לי פינוק. והיא מעידה על עצמה שהיא משתדלת לתת לו ללכת בשמחה.

ולך- אחת מ..

נראה לי זה באמת מקום של שיחה ביניכם וליבון הדברים. אין ספק שכ"כ קשה לתת להם לצאת מהבית, אך צריך ללמוד את ערך לימוד התורה- אולי זה יעזור "לשחרר" יותר בקלות (אני אומרת את זה גם לעצמי...  

תראו אם נכון לכם להישאר במצב הנוכחי, אולי אם הוא ילמד סדר בוקר וערב, ודווקאנ סדר צהרים יהיהי בבית זה יקל? ובאמת כשאת לא יכולה שהוא ישאר אחרי ערבית- שלא ישאר. בעלי לא תמיד מתפלל בישיבה אם זה לא מסתדר...

בניית ביתכם עומדת יחד עם הלימוד שלו, הלימוד בא בשביל הבית- אם הוא פוגע בו- כדאי לברר איך מונעים זאת והופכים את זה לבניה וצמיחה..

 

בהצלחה רבה!

הוא מאוד אוהב את זה,  אבל בין לבין הוא תמיד יושב לכוס קפה עם אימא או תוך כדי מדבר איתנו, ולהיפך אני מאוד מאוד מעריכה את זה שאבא שלי ככה אוהב את התורה......

 

יש לכם ילדים? הם איתך בבית או במסגרות? כתבת שאת לא עובדת כרגע. זאת אומרת שאת מחפשת ועוד לא מצאת? למדת מקצוע פעם? הנתונים האלה חשובים כי הם מאד משפיעים על ההרגשה האישית שלך. לפעמים יש חוסרים אחרים וכדי לפצות רוצים יותר את הבעל.

לפי מה שכתבת בגדול את שלמה או עובדת על כך שתיהי שלמה שהוא לומד תורה בסדר בוקר וצהרים ומשלחת אותו בשמחה. אבל יש לך בקשה מסויימת מאד שבערב ילמד בבית ובעלך לא עומד בזה מסיבות שונות. לדעתי כאן עיקר הקושי וזה מקרין לך על התחושה הרעה הכללית. את מרגישה שאת משקיעה כל היום להיות בשמחה על הלימוד של בעלך ובעלך כאילו לא משתתף/מעריך את מאמצייך בכך שלא מצליח לעמוד בבקשתך. אולי יש מה לשוחח איתו להסביר מה את מרגישה וכמה קריטי לך שילמד בערב רק בבית ולא יתנדב וכד'. אולי תסכמו על ערב-שניים שבו כן יוכל לצאת כדי שלא ירגיש כבול.

יש נשים שמתערבות לבעל. למשל רוצות שילמד דווקא בקול/בשקט וכד' או שילמד ספר מסויים כגון גמרא. או יש כאלה שחשוב להן שתוך כדי לימוד הבעל יקשיב למשהו "דחוף"/ מעניין או פתאום מתחילות להקשות שאלות מהלימוד... לא לכל בעל זה מתאים. אולי בעלך חושש ממשהו כזה?

ה' ירחם [בעל זה לא "בובת משחק"...].

 

אני מניח שאצלם זה לא חשש כזה..

 

1.אוטו כדאי לנקות עם סחבה רטובה, או ללכת לניקוי בתחתנת דלק (יש תחנות שמי שמתדלק מקבל ניקוי בחינם)

2.לפי דעתי עדיף בצל, למרות הלכלוך\

3. זה נורא מאוד לנסוע באוטו בלי טסט, ובשום אופן לא כדאי לחכות שהתוקף של הטסט יפוג לפני שמחדשים, כי אז משלמים הרבה יותר כסף.

לנסוע באוטו בלי טסט זה כמו לנהוג בלי רשיון ובלי ביטוח על הרכב, כי הביטוח לא תופס על אוטו בלי טסט, ולפי החוק רשיון צריך גם לרכב, לא רק לנהג.

למעשה, אם אני לא טועה זאת אחת מעבירות התנועה היותר חמורות, באמת שלא כדאי להסתבך. (וזאת בהנחה שאתם בטוחים שהכל תקין ברכב שלכם... אחרת זה גם סכנת נפשות.

אין מה לעשות, הטסט זאת אחת מההוצאות הקבועות שיש על אוטו, ומי שמחזיק אוטו חייב לקחת את ההוצאה הזאת בחשבון.

לגבי נקיון עם חוסר המים שיש במדינת ישראל ממש לא מומלץ לשטוף עם צינור.. עדיף עם דלי וסמרטוט, ומולץ מאוד לעבור עם סמרטוט יבש בסוף- זה מנקה את הרכב לחלוטין ומונע הצטברות אבק בשניה שתתחילי לסוע.. (אבק על רכב רטוב הרבה יותר מלכלך...

 

לנו אין אפשרות לחנות בצל כך שאני לא יודעת את ההשלכות.. משדלים לשים צילון כזה באזור ההגה (כשזוכרים..) זה תלוי עד כמה הלכלון מפריע לך אני מניחה...

 

וכמו שכתבו- אל תסעו בלי טסט! היה לנו סיפור של ממש עם הטסט כי היינו צריכים להעביר בעלות לפני וכו', ונסענו כך יומיים בהרגשה גרועה מאוווד.. גם כי אם יתפוס שוטר- זה ימבה כסף (ואולי יותר מזה?) וגם כי זה נגד החוק ואנחנו משתדלים לקיים אותו על יתרונותיו וחסרונותיו...

אולי לקחת הלוואה מההורים עד שיהיה?

א. לדעתי יש תקופה מסויימת שהביטוח כן מכסה רכב בלי טסט. שווה לבדוק, אולי זה תלוי בנסיבות, אולי זה כדי שתוכלו לטפל בו ולעבור טסט. לנו היה מצב כזה פעם. אבל בכל מקרה את המשטרה זה ממש לא מענין אם יש או אין ביטוח.

 

ב. מבחינת תשלום- יש אפשרות לשלם את הטסט ב12 תשלומים, יוצא בסביבות 100 ש"ח לחודש, ואז זה סביל יותר. גם יוצא שבמקום הוצאה אחת גדולה שתמיד נתקעים איתה, ההוצאה על הרכב היא חודשית קבועה, כמו הביטוח, ופשוט מכניסים אותה לסעיף "הוצאות רכב" בחשבונות הבית.

כששילמנו באתר של משרד התחבורה על הטסט לא הייתה שם אפשרות לתשלומים, אם היינו יודעים שיש אופציה כזאת זה היה מיקל קצת על ההוצאה שלא תהיה כבדה בבת אחת.

גם ככה סביב הטסט יש הרבה הוצאות- תיקונים שצריך, דלק- כשצריך לחזור ולא גרים 5 דקות נסיעה מהמכון רישוי, ואז זו נסיעה במיוחד פעמיים.

כך אנחנו שילמנו פעם שעברה.

לא זוכרת את המספר, הוא בטח מופיע על הטופס.

ואם לא במוקד- אז בבנק הדואר.

1. מנקים עם סמרטוט רטוב, כשמגיעים לתחנת דלק אם זוכרים אז עם המגב שנמצא בצד- יש בכל תחנת דלק.

2. תלוי כמה הליכלוך על השימשה הקדמית, אם זה בעיקר בגג הרכב, לדעתי עדיף בצל, אם כל בוקר צריך לנקות את השמשה בגלל הליכלוך, עדיף לא בצל.

אם יש אפשרות במשך היום בצל ורק ללילה להזיז למקום מרוחק מעט מהמקום שהיונים מלכלכות- זה הכי טוב..

3. טסט= רשיון לרכב. הטסט הוא בדיקה שמאשרת שהרכב כשיר לנסיעה על הכביש וזה מה שמקנה את הרשיון רכב. אסור לנהוג בלי רשיון רכב בתוקף, בדיוק כמו שאסור לנהוג עם רשיון נהיגה פג תוקף.

 

 

ןתחנה איפה שיש חניה. השמש לא עומדת במקום אחד...

 

מבחינה בטיחותית חשוב לשמור על חלונות, מראות ופנסים במצב נקי

כל שאר השילדה- אם זה רק אבק ולא לשלשת-  לא ממש עקרוני...

יש את יריד הרכב של אוטומניה בסוכות בגני התערוכה, אז לכל מי שגם מתעניין זה יהיה בין התאריכים 1/10-8/10

 

גמר חתימה טובה!

לא קנינו את המטבעות, שילמנו לכהן את הכסף והוא הביא את המטבעות לבעלי- שנתן לו אותם בטקס עצמו..

 

למה לקנות?

בעיקרון אם לכהן כבר יש מטבעות מפדיונות קודמים אין צורך לקנות את המטבעות. פשוט נותנים לו כסף.

אצלינו הכהן היה קרוב משפחה וזה היה פדיון ראשון שעשה ולא היו לו מטבעות. אז קנינו את המטבעות והוא מאוד שמח... אך לא חייבים!

לא זוכר באיזו חנות בדיוק אבל זה היה איזה צורף  במאה שערים 

ישמצב לחפש בהצורפים או חדד וכדומה או פשוט ללכת לצורף קרוב שסומכים עליו  ולהזמין דרכו אם זה לא בלחץ של זמן 

מצטרף להנ"ל שאם השואל הוא לא כהן אלא אבי הבן אז (קודם כל מזל טוב!!) אין צורך לקנות אא"כ בא לו להשקיע ויודע בבירור שאין לכהן שיבוא לפדיון את המטבעות 

למרות ההתלהבות של בן ראשון וכו... עוד תהיינה המון הזדמנויות להשקיע

הי גיסי כהן, הוא גם עשה פדיון לבן שלנו בירושלים והוא אמר שקונים את המטבעות בבנקים- תבדוק באינטרנט איזה סניף בירושלים מציאה אבל יש למיטב הידוע לי לפחות שניים שמספקים את השירות...

אין פה צריך או לא- זה ממש תלוי בהרגשתך!

בא לך שיהיה לו כל יום מכתב- תכתבי לכל יום, מספיק לך רק לשבת? תכתבי לשבת.. יש בנות שמשתגעות עם זה ועושות מליון דברים.. אבל זה פשוט עניין אישי..

בשביל להציע כיוון-

כל מני דברים שאת חושבת שהוא "צריך" ולא יקנה לעצמו (שעון/ יומן/ פיג'מה/ בגדים?/ ספר קודש)- זה פשוט תלוי בזוג ובבדיחות הפרטיות שלהם, אפשר סתם להביא ממתק עם "תזכורת של "עוד יומיים חתונה" וכד'..

 

להביא דברים שקשורים לזמן בו אתם מתחתנים, תמונות שלך (שלא ישכח..)

מחזיק מפתחות, דברים לבית שלחייכם המשותפים (דיסקים, תחביבים שלו וכו'...)

 

קיצר.. מה שמתאים לכם ונראה לך- את לא מרגישה צורך- פשוט אל תעשי את זה. זה ממש לא חובה ולא נראה לי שזה מה שיגרום לו להתרגש יותר כשהוא יראה אותך (אולי להיפך כי שבוע לא היו "תזכורות" אחד מהשני..)

 

מזל טוב!

מורידים  מין כיפה בראש של הרימון- כוללת את הכתר ועוד מסביב ואז רואים שיש בתוך הרימון מחיצות. מעבירים חתך על כל מחיצה ופותחים את הכל. זה יוצא ממש נקי. עכשיו כל "פלח" פותחים מעל קערה והגרגירים נשפכים החוצה. 

 

מומלץ לעבוד עם סינר וכפפות למניעת השחרת הידיים

מיצרים אותו איפשהו ברמת הגולן (לא צריך טבילה) ומוריד במהירות וביעליות את הגרעינים ללא לכלוך מיותר

ולעשות חיים גם אחרי החתונה.

לפי מה שאת מתארת נשמע באמת פספוס לעזוב כזה קשר.

אם את מרגישה שאת צריכה את הזמן להסתגל, להישאר עוד קצת נערה, ולא ליפול בבת אחת לעולם התובעני - קחי מניעה לתקופת מה ותעברי שלב שלב בחיים בנחת ובשמחה.

תודה רבה על התשובה (אני מרגישה שאני אולי משלה אותו..למרות שאנחנו מדברים על זה ובכל זאת לא נפרדים..) 

טוב לך איתו? את מרגישה בשלה? תתחתני.

תאמיני לי, הלימודים ילכו יותר בקלות כשאין לך את כל עולם הדייטים על הראש, מניסיון.

למדתי שנה ראשונה תו"כ דייטים אירוסין וחתונה, ולא הלך משהו.

אחרי הנישואין המצב השתפר פלאים...

 

בנוגע לילדים?

יש הרבה רבנים שיתירו לך למנוע לתקופה מוגבלת (כלומר, עם דד-ליין כלשהו בתחום הסביר).

יש דברים שחבל לפספס בגלל זוטות כאלה.

 

ובנוגע אליו,

תפתחי את הכל איתו.

מה הוא חושב על הלימודים שלך?

מה הוא חושב על ילדים? כרגע? אולי יותר מאוחר?

 

יש שאלות שעליהן רק את והוא תוכלו לענות ושום גורם מקצועי לא יוכל לתת לכם תשובה שתקלע בדיוק למצבכם.

תעדכני מה קורה, טוב?

 

כל טוב.

אם את מרגישה פספוס לאבד אותו.

 

יש לי רעיון שיפתור את הבעיה.

 

יש בחורות ובחורים אשר יצרו קשרים ועשו מין מסיבה הנקראת ווארט אך לא התחתנו מיד רק כעבור שנה!

אולי תעשי זאת?!

 

וכך גם תתפסי אותו בישבילך וגם תוכלי במשך שנה לעשות חיים ולמצות את גיל הנעורים שבך!

 

יש חוגים אשר ממליצים מיד אחרי הווארט לעשות רק שלוש חודשים בלבד ואז להתחתן (כך היה אצלינו ויש בזה הרבה מן המומלץ, כדי לא לבא לידי מכשול!)

 

בהצלחה יקרה בכל אשר תבחרי!

 

 

 אני מרגישה שהכל מבולגן אצלי....

 

*אני חושבת שאני לא מוכנה להתמסד ואילו הוא מזמן מוכןן( כבר בתחילת הקשר הוא ציין זאת ואמר שהוא רק ממתין לי..) וגם משפחה שלו דיי לוחצת עליו...הוא הבכור וכו,

אני מבינה אותם אבל בכל זאת אני לא רואה את עצמי בשמלת כלה עדיין.

 

*הבנתי שהחזקת בית ומשפחה בתחילת הדרך מרובה בקשיים ובחיכוכים ופי כמה יותר קשה ומאתגר שיש תפיסות וערכים קצת שונים(אני פחות או יותר דתייה-לאומית  והוא דתי-דתי ואני מאוד מכבדת את זה).אני רוצה להקים בית רגוע ושלו ולהימנע מכמה שיותר מריבות בעתיד..

 

*מבחינת לימודים אנחנו באותו הראש.

הוא בעד שאני ילך ללמוד וגם דוחף את האחיות  הקטנות שלו ללימודים.

 

אנחנו תמיד מדברים על העתיד ומגיעים תמיד למבוי סתום...

הוא בחור נהדר ולכן אני מנסה לברר מה הכי נכון בשבילו וגם בשבילי

(הוא הקשר הראשון שלי ולכן זה יותר מבלבל ומלחיץ לעשות את הדבר הנכון לשנינו)

 

אשמח לשמוע את הדעות והמחשבות שלכם בקשר לזה ומאוד אעריך את זה

 

 

 

אילן והילה יפרח!!

פרטים באתר "פנים בפנים".

תראי, חתונה זה לא פיקניק.. אני לא חושבת שאפשר להתחתן מתוך מקום של- "הכל יסתדר"..

אני באמת חושבת שאת צריכה לרצות את החתונה, כי זה מגיע עם מחוייבות. לבית, לבעל, וכו'..

 

אם את מרגישה שהבחור הוא האיש שלך, גם אם תעשו הפסקה של חצי שניה- שנה בקשר בשבילך- מאוד יכול להיות שהוא יחכה לך. אמרת שהוא אוהב אותך, מכבד, מעריך, בנאדם כזה צריך להבין את המקום שאת נמצאת בו- ולא ללחוץ על חתונה כשהצד השני לא בעניין.

 

הרבה יותר מפחיד למצוא את עצמך אחרי החתונה- ולא שלמה עם ההחלטה הזו.

זו החלטה הכי שלמה בחיים. זה בנאדם שאת צריכה לרצות להיות איתו כככלללל הזמן, אחרי החתונה הקשר מאוד משתנה, מתפתח, גדל, וכו' וגם הקשיים משתנים (פרנסה וכד') חתונה זה מקום של לרצות להקים משהו משותף, ואם צד אחד הוא כרגע עוד בלבנות את עצמו, נרא לי לא כדאי לרוץ לחתונה..

 

גם אם יקרה ותפרדו והוא יתחתן- את תראי שהכל קרה לטובה כי מה שטוב לך ה' יעשה לך.

 

בהצלחה!!

לכל אחד.

אם לא הייתי מתחתנת בלי להיות שלימה עם זה לגמרי- לא הייתי מתחתנת.

לפני חתונה לא יודעים בכלל מה זה. איך אפשר להיות שלמים עם ההחלטה??

זה מאד מפחיד להחליט על דבר לא ידוע.

צריך לדעת לשחרר לפעמים מושכות- כי אנחנו לא העגלון של העגלה הזו..

כי גם אם נחזיק במושכות- אלו לא המושכות שמחוברות לסוסים..

 

יש אנשים בדרגה גבוהה שיכולים להיות שלמים עם החלטות כי הם סומכים על הקב"ה שהוא זה שמכוון אותם.

ויש כאלה שעובדים על עצמם ומחליטים החלטות עם הרבה חשש.

 

וד"א- את כולם הקב"ה מכוון ואני לא מתחרטת לשניה על ההחלטה הלא החלטית שלי להתחתן עם בעלי...

לכל אחד.

אם לא הייתי מתחתנת בלי להיות שלימה עם זה לגמרי- לא הייתי מתחתנת.

לפני חתונה לא יודעים בכלל מה זה. איך אפשר להיות שלמים עם ההחלטה??

זה מאד מפחיד להחליט על דבר לא ידוע.

צריך לדעת לשחרר לפעמים מושכות- כי אנחנו לא העגלון של העגלה הזו..

כי גם אם נחזיק במושכות- אלו לא המושכות שמחוברות לסוסים..

 

יש אנשים בדרגה גבוהה שיכולים להיות שלמים עם החלטות כי הם סומכים על הקב"ה שהוא זה שמכוון אותם.

ויש כאלה שעובדים על עצמם ומחליטים החלטות עם הרבה חשש.

 

וד"א- את כולם הקב"ה מכוון ואני לא מתחרטת לשניה על ההחלטה הלא החלטית שלי להתחתן עם בעלי...

אילן והילה יפרח..

 

הם אולי יצליחו לעמוד ולהסביר מהו הקושי שלך.

 

חוצמזה, גם אני הייתי הראשונה של בעלי אבל זה לא אומר שהוא לא ידע אם הוא רוצה אותי. ואם תשאלי אותי אני באתי גם לחתונה עם תהיות ומחשבות בראש ואני חושבת שלפעמים צריך לתת לרבש"ע להוביל את הדברים ולהאמין שזה הדבר הכי נכון שאני עושה גם אם אני לא יודע בדיוק האם זה מתאים הכי והאם זה הכי נכון לי.

 

אם כבר לי היו מחשבות ותהיות אבל בעלי שגדל בבית שבו הסתכלו על הדברים העיקריים ולא התפלים ציין לי תמיד שהדבר הכי נכון בעולם לדעתו זה להתחתן איתי אפילו שהוא לא פגש נשים אחרות. אני פשוט חושבת שיש כאן איזושהי השפעה חיצונית. אם תחשבי על זה אולי את קצת צעירה (20) אבל מה באמת יעשה לך טוב בלפגוש 5 בחורים? מה זה יתן לך? אני חושבת שיש מקום לבירור עם עצמך מה את רוצה.

 

בהצלחה

אודיה צודקת כשהיא אומרת שלא שלמים לחלוטין עם החלטת החתונה, כי אנחנו לא יודעים למה אנחנו נכנסים..

 

התכוונתי בשלמות הזו יותר לאדם מאשר למוסד החתונה- כי אותו ("המוסד") אנחנו לא מכירים, את האדם שלפנינו יחסית כן. אני חושבת שחתונה צריכה לבוא ממקום שאנחנו רוצים אחת את השני מאוד, רוצים להיות יחד, להקים יחד משהו...

 

כתבתי את הדברים מתוך היכרות עם סיפורים לא נעימים של גירושיו ל"ע שבאו בעקבות חתונה "חפוזה", חתונה שבאה בגיל צעיר עם יותר "רצון להיות כלה" מאשר "רצון להיות רעיה, אמא, נשואה וכד'"...

 

(חשוב להדגיש שיש המווון סיבות לגירושין וזו ממש לא סיבה עיקרית או משהו כזה, יש מצוה להתגרש כשיש צורך. העניין הוא שאם באים מלכתחילה בחוסר רצון לחתונה- לי אישית זה הדליק נורה אדומה..)

 

שוב, בהצלחה רבה ואני באמת מקוה שתגיעי למקום שלם עם עצמך, ותחליטי מה נכון לך ולכם בע"ה!

האם את חשובת שאפשר "לא להתחתן מתוך מקום של- "הכל יסתדר".. (כלשונך - "כי מה שטוב לך ה' עושה")? זה בעצם מה שאת מציעה.

השואלת רוצה להתחתן. רוצה מחויבות. רוצה אותו ספציפי. אמהמה - העיתוי בעייתי משהו.

כקראתי את שאלתך הייתי בהלם

לדעתי שנתיים ה יא תקופה ארוכה מאוד יחסית לדור שלנו ואם את מרגישה בנוח איתו וטוב לך אז אל תתפסי רגליים קרות הרי הוא מכיר אותך ומין הסתם מבין את אותך ואת חששותיך כמו שנאמר פה לא חייבים להביא מיד ילדים שתדעי עד יום החופה תשאלי את עצמך האם הוא מתאים לך אם טוב לכם אתם מבינים ומכבדים אחד   את השני אז תוכלו לפתור כל בעייה גם לאחר נישואין (שלא יהיו הרבה)הרצון להתחתן לא תמיד בה אם רגשות  עזים לפעמים גם אם השכל  הוא טוב לי יהיה אבא טוב בעתיד מסכימים על דרך חינוך יודע להרגיע אותך במצבי לחץ  האם יש משהו שאת ממש לא אוהבת בו .....(הרשימה ארוכה)

ההחלטות תמיד קשות אך על פני האופק זה נראה שאת כן קשורה אליו שנתיים הם מספיק זמן לדעת אם הוא מתאים לך ואם כן אין סיבה להתמהמה המוכנות באה אם ההחלטה לפעמים

שיהיה לך בהצלחה ונה טובה

אם ננתח ונסדר את מה שכתבת, יש כאן שני דברים במישורים שונים שמונעים ממך להחליט:

א. מחשבה שאם אתחתן, הנישואין יקשו על התקדמותי בחיים, בלימודים לקראת תואר וכדו'.

ב. פער ברמה הדתית.

 

לגבי החשש הראשון- זה תלוי בסדר עדיפויות שלך, שאת מציבה לך בזמן הלימודים-מה קודם: להשיג ציונים הכי גבוהים שאפשר או להשקיע בבית ובמשפחה? כך גם אם לא מספיקים להיות 100% בשתי החזיתות לא מתוסכלים. כמו-כן זה תלוי אם מסלול הלימודים שתבחרי הוא תובעני ודורש ממך השקעה של 24 שעות או קליל יותר.

לצערי הרב, אני מכירה בנות שלא רצו להכיר בחורים כל עוד הם באמצע התואר, ואח"כ פנו אלי כשדכנית באזור גיל 25-30 כשהן מצטערות על קשרים שאולי היו יכולים להיות טובים (עוד לא בטוח שהיה מצליח עם ההצעות שהוצעו להן, כי הן אפילו לא ניסו) - קל וחומר כשאת מפספסת פה קשר שנשמע שהרגשתך בו טובה.

 

במשפט הקודם בכוונה כתבתי: הרגשתך, כי בשכל, באמת לא ברור לי עד כמה הקשר טוב לשניכם, בגלל הפערים ברמה הדתית. אני תוהה אם הם גדולים מאוד או שאלו דקויות? בדר"כ הבחורה מצפה שהבחור יהיה יותר ממנה מבחינה דתית, כדי שהיא תרגיש שיש לו מה לתת ולתרום לה. השאלה היא אם את מוכנה לקבל ממנו (אולי אפילו "להתחזק") או שכאשר הוא ידבר איתך על נושאים מהפן הדתי זה ירגיש ויתפרש אצלך כ"חונק". נקודה למחשבה.. את מוזמנת להרחיב.

 

בכל אופן,

בהצלחה רבה

ותתפללי שהקב"ה יובילך לדרך הנכונה והישרה בעיניו-זה מאושד מרגיע כשיודעים שהקב"ה עוזר לנו בכל ההחלטות בחיים ומכוונן אותנו, לפעמים אחרי תפילה כזו, פתאום הכל מתבהר לנו ומאוד ברור לנו מה עלינו לעשות.

רק טוב!

שרית

היא אכן לא עניין פשוט..

יכול להיות שהבחור הוא המיועד לך, יכול להיות שלא, אבל לפני זה יש כמה דברים שנראה לי שכדאי לחשוב עליהם.

 

האם חשבת פעם על הקמת בית?

איזה בית את רוצה? מה חשוב לך בחיים? מה את רוצה מעצמך? לאן את שואפת??

 

היות ואתם צעירים אני מאמינה שיש סיכוי שבכלל לא חשבת עדיין על כל הדברים האלה..

וזה בסדר, אבל לפני שמתחתנים חשוב לתת את הדעת גם על זה, אם לא חשבת על זה אף פעם-

כדאי לחשוב על זה עכשיו..

 

אחרי שחשבת על זה, האם הבחור שאת בקשר איתו מתאים למה שאת רוצה??

האם את רואה את עצמך מקימה איתו את הבית שאותו תרצי להקים מתי שתרצי??

 

יכול להיות שיהיו איזשהם פערים בינו לבין מה שאת רוצה, וזה אפילו בסדר, אבל את צריכה להיות מודעת לעניין.

 

למשל- הוא ירצה בית מאד דתי, את פחות- איך מגשרים על הפער הזה?? דברו על זה..

 וכן הלאה על שאר הדברים שחשובים לך בחיים ובבית שאת רוצה להקים.

 

כי בעל זה שותף לחיים, וכדאי לוודא שאתם רוצים לצעוד לאותו כיוון יחד (-:

 

אם עברנו את סינון השכל, נמשיך לסינון הרגש:

 

*את* אוהבת אותו??

ספרת כמו הוא רוצה להתחתן, ואוהב ומכבד וכו', אבל האם את אוהבת אותו?

נמשכת אליו??

רוצה לחיות איתו עד 120? לגדל איתו ילדים?

לצעוד איתו יחד בכל מה שהחיים מזמנים??

 לא קראתי את זה כ"כ במה שכתבת...

 

אם אחרי כל השאלות האלה, התשובה היא שכן, את רוצה להתחתן איתו, כנראה שהעניין הוא רק העיתוי:

 

ולזה יש פתרונות כמו שכתבו- אפשר למנוע בהתר רב, אפשר קצת לדחות את החתונה, אפשר ללמוד או לא ללמוד.

כל העניינים הטכניים האלה פחות עקרוניים כשהמטרה ברורה...

 

 

ועוד משהו:

אל!! תתחתני עם מישהו שאת לא לגמרי רוצה להתחתן איתו כי "יש כאלה בנות 27 שלא מוצאות",

ו"מי יודע אם אני אמצא מישהו כ"כ נחמד".

נחמד, מכבד אוהב- זה מצויין(: א"א בלי, אבל זה לא סיבה להתחתן מיד..

 

שיהיו החלטות טובות ובהצלחה בע"ה!!

 

ולהכין לו קטע נחמד מהם.

אפשר לעשות זאת בתור שלט על הדלת כברכת הצלחה- אפשר במחורז במידה ורוצים

 

או- להכין כמין "תפילה להצלחה בפסיכומטרי" שמורכבת ממילות הפסיכומטרי

ולצרף למחזיק מפתחות,

או לניילן בתור משהו שניתן להוסיף לארנק יחד עם תמונה של כל המשפחה- בגב הדף.

 

 

בהצלחה לשניכם

פתק, שבמילים פשוטות, כנות ואוהבות את מאחלת לו הצלחה, ומבהירה כמה את בטוחה בהצלחתו ואוהבת אותו כמו שהוא...

ושהוא הפסיכי המושלם עבורך  

בס"ד

 

מקום למכונת כביסה, תליית כביסה, ארונות מטבח נוחים ומנוצלים.

 

מחיר כמובן
 

מרחב

חשמל ואינסטלציה נורמלים

בידוד

תריסים

מיטבח ברמה שלא צריך להתעלף שמנקים אותו

מצב הצנרת,

כיווני אוויר, ואור בבית,

מחיר,

קירבה למרכז קניות או כל דבר אחר שחשוב ומשמעותי לכם

שכנים

בידוד

לא.

 

אם כן לא תגורי איתנו?

 

אגור. כי השכנים טובים בעיניי.

 

כמה שזה נכון. אין כמו שכנים טובים גם כשהדירה לא מושלמת. כמובן ששאר השיקולים גם חשובים אבל הסביבה החברתית הכי חשובה במיוחד כשיש ילדים.

 

את הבית אפשר כבר לעצב...

החברה הכי חשוב

זו נקודה משמעותית מאודדד,אחד הקריטריונים שהחלט יקבעו מבחינתי את המקום הא שאגור בו

וגם- מצב תחזוקתי,

מיקום!!! קרוב למוסדות חינוך, לגינה, למכולת... ולכל מה שאני עושה ביומיום,

מחיר לפי הערכת שמאי כמובן ולא הקרצה של המוכר...

פוטנציאל להרחבה

בידוד קירות

 

מרחב, אור,

פוטנציאל ליצירתיות

 

ובכללי- שכנים ומיקום

בתור קריטריון נוסף לבחירת מקום מגורים

 

מרחק מהמקום שיש בו אפשרויות תעסוקה

 

חשוב- אפשרויות חינוך לילדים

אחרי שמוצאים אישה..אחרי שנמצא נוכל להתיייחס לשאלה..אגב מי שמחפש מתכנן מוזמן לשלוח לי מסרון..שבת שלום

אור!!! מאוד חשוב לי.

כמובן חדרים מרווחים, אבל זה כבר תלוי בתקציב לפי מ"ר.

וזה כמובן רק לאחר שהגדרנו לעצמנו אזור (אוכלוסיה, מוסדות חינוך, בית כנסת...)  ומחיר

 

נראה לי שבכל בית תמיד יהיה צורך להתפשר על משהו וצריך לקחת את זה בחשבון.  

ורק אחרי שבאים לגור - מתגלים ליקויים ופגמים...

יש תפילה בסידורים כאלו של נשים, למציאת דירה. אז תמיד כדאי לבקש הארת עיניים מה' וגםלאחר השכירה/רכישה, לבקש לאהוב או לקבל את מה שיש...

קיבלנו דירה מרווחת, משופצת ויפה כחדשה, אור מציף אותה כל היום, כיווני אויר מצויינים, קרובה להורים ולחברים, לבתי כנסת נפלאים בשפע: ספרדי, אשכנזי - מה שרק רוצים ובאיזה שעה שרוצים. 4 מקוואות. מכולת מתחת לבית. גינת משחקים , קופ"ח. יש גם גן, אבל לא דתי. יש בי"ס ממ"ד , אבל לא נפרד. בריכת שחיה, סופרים. מתנ"ס.

נוף פתוח שלא ניתן לבנות בו, כך שאין חלונות בפרצוף...

המכולת יקרנית פחד ולא כדאי לקנות והגינה מוזנחת וכדאי ללכת רחוק יותר.

כשבאנו לגור, קידמה את פנינו צחנה איומה. לקח חודש לגלות מאיפה היא. הזמנו שרברב על חשבוננו שסידר דיפה בצנרת הבין-דירתית של השירותים. זה הסתתר מאחורי מכונת הכביסה ולא ניתן היה לראות את זה. אפילו בעל הבית לא ידע. ועוד דבר - אפילו השרברב והוא ממש מעולה - לא יכול לטפל. גם פיצוצים בקירות וקילופי צבע, בגלל בעיה אצל שכנים. ועם יתרון האור על החושך - לא היינו מודעים למבנה הבניין, שבעצם, שתי צלעות של שני חדרים הן חיצוניות ופונות למזרח ולדרום ואז מאד ח----ם!!!

בלילה - רעש אימים:

בגינה יושבים "חבר'ה" ומדברים כאילו אמצע היום. צרחות, רכבים עם "אומצ אומץ". שתי צפרדעי ענק מזמינות בשעות הקטנות של הליה ולפנות בוקר משאיות אשפה מטרטרות, שמניפות אותן וזוקרות אותן בחזרה.

חשבנו שזה רחוב צדדי ומסתבר שלא. כל היום והלילה מכוניות...

בכניסה פוגשים שכנים. אנחנו חריגים בנוף... גם הכנות הדתיות הן בכתפיות, מחשופים ומכנסיים קצרות...(ואלו משפחות "מאד דתיות" במושגים של הדיירים).

את פנינו קיבלו בטענות ואיומים במקום בהארת פנים.

 

וזה לא הכל.

 

לא הכרחי לי לפחות חצי מהדברים שכתבת שיהיה לי שני מטר מהבית,כמו מכולת,מיקווה,בית כנסת,גינה,קופת חולים,אני גם לא צריכה דירה מפוארת אבל כן חשוב לי השכנים,האוירה כי לא שווה לי גן מטופח שאני לא יכולה ללכת עם הילדה אחהצ כי מסתובבים בו ילדים אגרסיבים ופראים כולל ערסים עם וודקה בידיוק מהסוג שתיארת.

לא נגזים. יש ילדים מתוקים עם אמהות נחמדות בגינה, במרחקים של 10 דקות ומטה, יש גינות מטופחות וחדישות ובטיחותיות יותר.

לכאורה מרתיע.  אבל פוטנציאלי מאד!

אז פעם הולכים להתפנק בכיף ופעם מנסים ליצור אוירה וידידות.

אני באה משכונה חצי חרדית, שבפארק רואים רק נשים צנועות - חרדיות ולאומיות - והמון ילדים בכיפות ולבוש צנוע. פה דליל יותר ולא צנוע וחילול שבת, וזה מאתגר אותי. אני יכולה לברוח, אם ארצה - שוב לחפש דירה ושוב לארוז ולפרוק...

אם הגעתי לפה - יש לי פה שליחות. לפחות פוטנציאל.

לדוגמה - יש שכנה אלמנה; יש משפחה חד הורית; יש המון ילדים שאפשר לפעול איתם, או עצם הארת הפנים ואמירת שלום והשראת טוב לב, רוגע, חמימות וכו' - פועלת.

היום היתה אחה"צ אזעקה והייתי בחוץ. עליתי בטעות לקומה לא נכונה וראיתי בחורה צעירה עומדת בפתח ביתה ודומעת. לא הבנתי באיזו קומה אני. אבל התעניינתי אם הכל בסדר וכו'.

טעות בהשגחה פרטית, יכולה להביא לרעות ולסיוע וכו'.

 

מה אני באה להגיד?

מה שאמר עקיבא - הנאים החדרים בעינייך?

הנאים השכנים בעינייך?

 

הכל טוב ויפה, ויתכן שהכל יהיה מושלם ונפלא  וממש תפור לפי המידות.

אבל

גם אם לא -

גם אם מרגישים טעות ורצון לברוח.

-אמונה!

 

מותר וצריך לשנות, כשמתבקש ואפשרי.

 

 

תכלס, רציתי לומר, שאחרי כל הבדיקות והסגירות - גם אז יכולות להיות הפתעות וכדאי להתמודד איתן נכון, גם בזמן ביניים של שינוי כיוון.

 

מקווה שהובנתי כראוי ושזה נותן משהו למישהו.

 

קניה וחתימה טובה!

וחיים חיים פשוטים שמעדיפים לדבר על בחירה פשוטה של בית,רוצה לדבר במילים גבוהות ומפוצצות על שליחות ותיקון עולם תפתחי שירשור חדש.

חיפשנו דירה ביד 2 ע"פ קריטריונים פשוטים מאד (גודל, מחיר, מפרט)וקיבלנו דירה מהחלומות.

ועם זאת - לא בזה תמו החיפושים ויש התמודדויות ואנשים פה העלו קריטריונים שבחומר וברוח,

אז התייחסתי.

 

זה הסגנון הקבוע

אם שלה-פשוט כשפותחים שירשור לא כדאי לזלוג לצדדים אנחנו הרי לא רוצים שיתפתחו שירשורי מפלצת שיאימו על יכולת ההכלה השברירית של אנשים פה נכון?

אם שלי-אני אצין בהערכה שרוב הכותבים בפורומים דוקא מראים יכולת מרשימה להכיל דיעות וצורות ביטוי שונות משלהם......

שאין צורך "לדאוג" בענין זה לציבור פה.. יש להם יכולת הכלה נאה מאד כשמדובר על סיגנון ראוי ועל תכנים סבירים. הברירה איננה או "הכלה" של כל צורת ביטוי - כולל מלגלגת - או אי קבלה של כל כתיבה קצת יותר רחבה ועם "שאר רוח", מהנושא הספציפי עליו התחיל שירשור.  

הרי התגובות שלי ושלך ושל כולם פה הן סוביקטיביות ונובעות מראית העולם הספציפית שלנו שאנחנו חולקים  אותה אחד עם השני וכך נוצר הדיון שהוא בסיסו של פורום ציבורי,מי שקשה לו להתמודד עם דיעות וסיגונונות שונים ואז הוא מנמיך אותם בכינוים כמו חסרי שאר רוח ומלגלגים ומתיג את מי שכתב אותם כחסר שאר רוח שיפתח לו פורום פרטי וסגור משלו

 

ולכן מה שכתבת [שוב מעתיק-מדביק, הפעם מהודעתך הזאת:] "מי שקשה לו להתמודד עם דיעות וסיגונונות שונים ואז הוא מנמיך אותם.... שיפתח לו פורום פרטי וסגור משלו", מתאים כנראה לך. זה בדיוק מה שניסית לעשות ביחס לדבריה ע"י לגלוגך. ואת הליגלוג אין מה "להנמיך" ; הוא נמוך מעצמו.

 

ואני, כמובן לכל מי שקורא את הודעתי דלעיל, לא כתבתי על דברייך "חסרי שאר רוח" וגם לא "תייגתי אותך" ככזו.. אלא התייחסתי לכתיבתה שהיא (מעתיק-מדביק מדברי בהודעה עליה הגבת כעת) "כתיבה קצת יותר רחבה ועם "שאר רוח", מהנושא הספציפי עליו התחיל שירשור"; ועל כך כתבתי, שהברירה איננה בין לא לקבל כתיבה כזו (כפי שאת עשית בלעגנותך לה בביטויים הנ"ל), לבין לדרוש לקבל כל כתיבה כולל לגלגנית (ככתיבתך ההיא למשל).

 

על כן, היחידה פה שניסתה כעת "לתייג" אנשים וסגנונות ("מי שקשה לו להתמודד עם דיעות וסיגונונות שונים ואז הוא מנמיך אותם", ומקודם, על הגב' הנ"ל - "מילים גבוהות ומפוצצות"), זו את; והפלא שעשית את זה בדיוק על התופעה שעליה העירו לך: אי היכולת להתמודד אפילו עם סיגנון קצת שונה, כסיגנונה של האשה הזו, והניסיון "להנמיך" אותו ע"י לגלוג; ואח"כ עוד להסביר בצורה פסאודו-מדעית שלגלוג זה סובייקטיבי ולנסות "להפוך" את הענין ולעשות מדברייך "סיגנון לגיטימי" וממי שמעיר על לגלגנותם, "קשה לו להתמודד עם הסיגנון" הזה...

 

עייני בהערתו של אלעד - ותביני כעת מה הוא התכוין. אני באמת לא הבנתי בהתחלה. כנראה שהוא כבר נתקל בזה. ואולי תאמצי את המלצתך לגבי "פתיחת פורום פרטי וסגור" (אחרי שלה הצעת לפתוח שירשור חדש, ולי פורום חדש)..

ממדרשת "טהר" הוציא חוברת כזאת מלוקטת ומדהימה ממש.נסי

י להשיג אותה, שווה את זה..

וגם "בחכמה יבנה בית" נתיבות שלום האדמו"ר מסלונים

ותלוי בכל סיטואציה בפני עצמה. אני התחתנתי בגיל צעיר ומאושרת מאוד מאוד ב"ה
מכירה גם כאלה שלא, אין חוקים מוחלטים השאלה היא במקום הנפשי ובבגרות.
יתרון שאני יכולה להעיד על עצמי בנישואין צעירים, הקלות בקבלת הקשיים שיכולים להיות, יש מין קבלה פשוטה כזאת של המציאות. אבל שוב ברור שגם זה תלוי באופי.

בס"ד

 

אנחנו התחתנו בגיל 18 ו19 ( נשואים מעל 3 שנים עם ילדים) , לענ"ד זה מאד אינדיוודואלי. זה מאד תלוי בזוג ובמצבו. עם זאת זה ללא ספק טומן בחובו קשיים ומכשולים לא פשוטים. אבל בעיני, כשמתמודדים איתם וצומחים מתוכם עשוי לבוא הדבר הכי גדול שיש.

 

ישנם קשיים שנובעים מכך שהתחתנת בגיל צעיר ואתה צריך להתמודד עם דברים מסויימים. מנגד, יש גם הרבה זוגות שהתחתנו בגיל לא צעיר והקשר שלהם לא אי אי אי ולעומת זאת יש הרבה זוגות שהתחתנו בגיל צעיר והקשר שלהם טוב מאוד. כך שיש לי משהו נגד זה שאומרים "תראו זה בגלל שהם התחתנו בגיל צעיר...". 

 

הדרכת חז"ל להתחתן בגיל צעיר היא לא מקרה. יש משהו מדהים בתמימות הזו ובצמיחה וגיבוש האישיות האלו  דווקא ביחד. משהו שלענ"ד אי אפשר להשלים.                                        שנה טובה!   

שהייתי נותנת המון כדי להכיר את בעלי ולחיות איתו יותר זמן...