פורום נשואים טריים (עמוד 567)

שאם זה בשל"ת שני{יעני אחרי הצבא} אז הנבאדם מקבל משכורת כמו בצבא רק שהוא על של"ת..בגלל שהוא נשוי..

 

עד שהצבא יחליט להוציא {ליתר דיוק להעיף} אותו מההסדר....

 

כמובן תלוי אם נשוי + או לא מבחינת הכסף....

 

ואני חושב שזה התשמ"ש...בכל מקרה יש לבינישי"ם קצינת ת"ש במדור 

 

תדברו איתה...

 

ואם יש לו בעיות שידבר עם המדור ביני"ש 

 

בהצלחה 

קיבלנו סיוע בשכר דירה, אבל תשמ"ש זה בעיה כי אחרי 3 חודשים הצבא פשוט מעיף את הבחור מהצבא וחבל גם על השכר דירה. צריך לראות כמה משתלם לכם לווותר על השל"ת...

אומרים לבקש שלושה חודשים לפני הסוף, ככה אין מה להפסיד.

בס"ד הייתי בקטע הזה לפני איזה 4 שנים... והתפרנסתי לא רע במשך שנה וכמה חודשים. מה שהיה נכון אז זה שמי שמקבל תשמ"ש הצבא מקצר לו את השרות מ4 שנים של מסלול הסדר ל3 שנים אבל עד אז הם לא יכולים לשחרר (גובניקים נ"ל שאפשר אחרי שנתיים) כך שאני שהתחיילתי ביום של הגיוס והתחתנתי שלוש חודשים אחרי השחרור משרות פעיל קיבלתי מהצבא כסף שנה וקצת. עוד דבר חשוב- משבוע 14 של הריון התשמ"ש עולה משמעותית ובעוד איזשהו שלב של ההריון אפי' יותר. צריך לברר שזה מה שהולך היום  

אולי תעשי תרגילים של "נשימות" והרפיה, כשאת מרגישה "מצב רוח".

 

אני ממש מאחל לך שה' ישמח אותך, הרבה, ובקביעות. ואז כבר לא תרגישי שצריך "הרבה אנרגיות" לחיים, להיפך - החיים ימלאו אותך באנרגיות ושמחה.

 

ואם את רואה שהמצב הזה ממשיך, אולי כדאי לפנותגם לייעוץ רבני או פסיכולוגי או כד' - כמובן, בלי להזניח את ההבנה שגם אחרי "יעוץ" מי שצריך ליישמו בבחירתו ומבפנים, זו את.

שאכן קודם כל טוב שאדם ינסה בכחותיו בדרך כלל. וגם ידע שאינו נותן למישהו אחר לעשות "במקומו" את העבודה, גם כשמתייעץ, אלא מקבל כיוון לעודד את כחות פעולתו;

 

אחרי זה - אם רואים שיש מצבי רוח "שפופים" יותר מידי בתדירות (ואין לכך סיבה "זמנית", או שיש - אבל היא חוזרת בתדירות ויוצא שיותר מידי יש מצבים כאלה), אז אפשר להיעזר במישהו, לפי מה שהאדם רואה בתוכו שמתאים לו ולמצב.

לעיתים, יעוץ "רוחני", דרך של עבודה עצמית, ע"י רב/נית שבקיאים בנושא ומחזקים את האדם איך לא להתכופף בפני כל "גל", ואיך לשמור את עצמו במצב סביר, וגם לעלות בהדרגה ולעיתים - יעוץ פסיכולוגי שנותן לאדם כלים איך להתמודד עם מצבי רוח לא טובים שמופיעים יותר מידי. תלוי ב"חומרת" הענין. ומכל מקום, צריך לבחור היטב ללמי הולכים, אם הולכים, ולהיות בבקרה שהוא מדבר דברים של טעם. לא כל "פסיכולוג" מבין ענין, ובוודאי שלא כל אדם כזה מבין עד היכן יכולת הבחירה החופשית של האדם מגיעה. אבל בכל זאת, יש "כלים" שיכולים לעזור.

 

אבל דומני שהיעד צריך להיות, להדיע למצב שאינו תלוי ב"מייעץ" אלא שהאדם יכול כבר להרים את עצמו, ולשמור כללית על מצב סביר וטוב.

 

בהצלחה רבה, ובשמחה..

הוא הורס את השיער לגמרי!

אין לשיער שמש ואויר והוא פשוט נהרס בכל מיני צורות..

מה לעשות נשים נשואות צריכות לסבול, ככה כתוב בתורה.

הצלחת לעצבן אותי, בשום מקום לא נגזר על האישה לסבול, להיפך!אישה חייבת ושוב חייבת לטפל בעצמה לטפח ולהיראות טוב. שזה יהיה הכי ברור לכל מי שחושב אחרת!!!

אני הולכת לחפש מקורות... תיכף אשוב...

זה הסגנון כתיבה שלה, מין ציניות כזו, לא נראה לי שהיא רצינית...

המטפחת ממש כמו חוסם עורקים בראש

כשאני מורידה אותה אני מגלה שהשיער בנסיגה עד לקו המטפחת..מפחיד..

את צריכה או ללמוד איך לקושר טוב

או להחליף סוג מטפחות

או ללמוד לשים סיכות או סרט קטיפה שיחזיק בלי לחורר לעצמך את המוח

 

 

 

לאנונימית פותחת-

אם יש לך שנתיים כסר"ש ולא קרה לשיער שלך כלום- כנראה שמבחינה מדעית ניתן להסיק שלא הוא אשם- אלא גורם אחר

האם שינית בזמן האחרון את סוג מרכך שיער?

שינית הרגלי הסתרקות?

שינית תזונה בצורה חזקה?

שינית את סוג המטפחות או הקשירה שלהן? התחלת לשים בובו מתחת למטפחת?

אחרי שחפפת- השיעור שלך התייבש- פתוח לאוויר? מתחת למטפחת? בקוקו? בצמה?

 

יש הרבה מאוד דברים שמשפיעים על השיער

לא צריך מייד להאשים את המצווה היקרה.....

אני עם כיסוי מלא כבר 5 שנים ולהפך, השיער רך ,בריא וארוך מתמיד.

כדאי לעשות בדיקת דם ולודא שהכל תקין

אז זהו שלא שיניתי כלום בזמן האחרון.. [מלבד העובדה שאני בהריון אבל זה גם כבר לא מאוד חדש...]

ואתן חמודות מאוד..

נמשיך לתהות על פשר העניין....

[ולהתפלא כל פעם שרואים את השוונצים המוזרים האלו...]

 

ובהריון כמו בהריון- אין דבר כזה שאין דבר כזה

 

תפסיקי להאשים את המתנה הטובה שהשם נתן לך- המטפחת, מצווה יפה ונהדרת

ותאשימי את המתנה הטובה שהשם נתן לך- בעז,ה בשמחה וידיים מלאות

 

 

בינתיים- מוס לשיער, ולסרק, ולא לשים כובעי צמר או מחומר ממש סינטטי

אני עם כיסוי כבר 11 שנה ואני שונאת את זה. זה בוודאות הורס את השיער ותאמינו לי במהלך 11 שנים ניסיתי הרבה סוגי

קשירות וכיסויים. אז זה מעצבן, מה אסור להגיד את זה? נראה לי שהקב"ה אפילו מעריך אותנו יותר שאנחנו סובלות ולמרות זאת ממשיכות לשים כיסוי ראש כל בוקר...

(אבל בבית כדאי לאוורר את השיער אם אפשר.)

 

 

 

 

 

 

 

ב"ה

 

אבל אני חייבת להודות שיש פעמים שהוא מפריע

למשל-

יצא לכן לנסוע נסיעות ארוכות למשל- מצפת לבני ברק כשממש מתחשק להישען אחורה אבל הבועגלה שיש מאחוריכן מציקה עד כדי שליפה.

ושלא נדבר על לא להירדם באוטובוס כדי שח"ו לא תחליק המטפחת כשאשים את ראשי על החלון.

גם בימי הקיץ החמים מאוד...

 

אבל ה' טוב ואם זה מה שהוא מבקש ממני- זה מה שאני צריכה לעשות עם או בלי חשק ותמיד עדיף לעשות מצוות עם חשק גם כשזה לא הכי פשוט.

 

אני רק חושבת על ההשלכות שיש לתוספת הקדושה הזו, לפיסה קטנה של בד שבכוחה לשנות מציאות חיים שלמה של אישה. =)

לא יודעת אם להתלונן זה לגמרי הפעולה הנכונה- כי זה לא שיש פגם במצוה ח"ו- יש פגם בנו כאנשים שעובדים, ואז לדעתי המילת תיאור הנכונה היא "לדבר על קשיים מתוך כוונה להשתפר"

(זה^ היה אמור להיות תיאור במילה אחת)

 

הקב"ה מחשיב את העמל וההתגברות שמושקעים בקיום מצוה

 

זה לא אומר שחייבים להפנות כל סבל בתחום מעט שונה - להאשמת המצוה, לעשות אותה תמיד מטרה נוחה לאשמה- גם כשהיא לא באמת קשורה לנושא...

(כלומר- יש לשיער קריזות משלו- לא תמיד המטפחת אשמה... וזה אמירה שונה מאש לומר- קשה לי עם המטפחת עצמה. מבינה את ההבדל?)

 

למשל- אנונימית שאוהבת מטפחת-

הפיתרון המאוד פשוט כשנוסעים וקשה עם הקשירה בעורף- לפני הנסיעה להחליף למטפחת\כובע פשוט!!!

כזה שאולי לא נראה במיטב האופנה האחרונה- אבל לא מכאיב בצוואר

ככה פראקטי- ככה פשוט- ככה מהדר בשמחה במצוה

 

 

תגזרי קצוות או משהו,

ובבית תלכי בלי כיסוי ראש. תאווררי אותו קצת. תסתרקי, תסדרי אותו יפה

 

ב"ה

 

לא פשוט להיות היום זוג צעיר..ממש ממש לא. אבל הקב"ה עוזר! צריך לעשות את כל ההשתדלות מצידנו והוא שולח הרבה שפע וברכה. אני יכולה להגיד לך שראיתי ניסים בעניין הזה מהרגע שהחלטנו להתחתן ועד למצבנו הנוכחי- ציפייה לילדה בקרוב ממש בע"ה. אין מקום שיד ה' לא נמצאת בו. בשמחה אם תרצי אכתוב לך במסר על ההתנהלות שלנו בתור זוג צעיר שאין לו גב כלכלי משום צד אם את מעוניינת.

דבר נוסף- בשמחה אפרסם את יצירותייך בקהילה שלנו- אני בטוחה שיהיו הרבה קליינטים..אם וזה יהיה רלוונטי ממש ממש בשמחה ב"ה!  על כל פנים, ה' הוא טוב והפרנסה היא שלו, והוא זן ומפרנס לכל ולכל ילד הברכה שמגיעה יחד איתו.

 

זה באמת לא פשוט אבל הכל אפשרי.

(לא מנסיון..)

תכיני כמה דוגמאות יפות, ותציעי לחנויות של מתנות ומצורי אומנות כמו 

ספריית בית אל וכאלה, תראי מה הולך יחסית, ואת יכולה כמובן להכין עוד דברים

ולפרסם/לארגן מכירות בישובים, בכנסי נשים וכאלה.

 

כיפות- אפשר לתלות מודעות שאת סורגת בהזמנה.

 

 

בהצלחה!!

אם שניכם לומדים ובע"ה תתחילו לעבוד שנה הבאה

אז ההוצאות  שיגדלו יהיו קטנות בהרבה לעומת הכנסות 

שיגדלו. ואם תירצו לחסוך יהיה לכם קל בע"ה. 

 

אני מניח שאת מפחדת ליחצן את עצמך מול משפחה וחברות,

אבל אם יהיו לך כמה דברים יפים, את יכולה לנסות למכור אותם 

באינטרנט בכל מיני אתרים שמתעסקים עם זה, ודרך הפייסבוק

(את יכולה לפתוח פייסבוק במיוחד בשביל זה, בו את לו חושפת 

מי את באמת, רק את המספר שלך והעבודות לך).

 

בהצלחה.

 

 

 

והכי חשוב לא להכנס למינוס!

אפילו אם לא יהיו הכנסות מספיקות כדי לחסוך. עדיף לחיות על מעל האפס באושר מאשר באושר כאילו ולדאוג אח"כ מהמינוס...

ורבש"ע ישלח לכם פרנסה טובה... בע"ה.

 

פעם ראיתי כתבה על אנשים שמשווקים את מרכולתם ב-eBay. כמו כן, את יכולה לפתוח עמוד משלך בפייסבוק, להעלות אליו תמונות של הכיפות והתכשיטים ולבקש מהחברות שלך לשתף את הפוסטים.

מאוד נוח לשווק שם, ואם הכיפות שלך יהיו יפות ויחסית זולות אני מאמין שהשמים הם הגבול...

בהצלחה!

 

 

באמת הרעיון של הפייסבוק אפשרי... תכלס הרבה עושים את זה..

אני צריכה קצת יותר בטחון בתחום הזה כנראה..!

 

תודה על העצות והעידוד

 

העולם הזה מכריח אותנו להיות כ"כ חומריים צריך להזהר לא לשקוע ברדיפה הזאת יותר ממה שנחוץ.....

איזה עוד רעיונות לא אומנותיים יש בשביל אלו שלא יודעות/ יודעים להתעסק באומנות?

ב"ה

אני יוצא מתוך נקודת הנחה בחיפוש אחר עיסוק חלקי כהשלמת הכנסה, אם כי הדברים שכתבתי יכולים להיות גם הכנסה מלאה.

1. עריכת וידאו, זה לא תמיד אומנות, זה מהבית, בהתחלה צריך לקדם את עצמך, אבל זה בהחלט יכול להיות מהצד בהמשך. 

2. בניית אתרים אולי, אני לא מבין בזה, אבל נראה לי שגם זה יכולה להיות חצי עבודה. 

3. הוראה, להיות מורה להיסטוריה/מתמטיקה/ספרות/תיקשורת וכדו', אמנם צריך ללמוד את זה, אבל זה יום לימודים אחד, ואחרי זה אתה יכול להרוויח יפה מהוראה במגמות שזה יכול להיות בין שעה ל5 שעות בשבוע ויותר. 

4. מזכירה, יש בזה גם חצי ורבע משרה. 

5. נגרות. צריך להשקיע בכלים, וצריך כשרון, ואחרי זה אפשר למכור רהיטים ולהרוויח יפה. 

 

 

בס"ד

 

אני חושבת שבכל בתיה"ס יש מורות למילוי מקום יומי (שמתקשרים בבוקר ומבקשים ממך לבוא להחליף מורה שלא הגיעה)

יכול להיות הכנסה ובעיקר גם נסיון וגם מקום שמכירים אותך - יתכן מאוד שאם תהיי טובה אח"כ תוכלי לעבוד בביה"ס הזה..

 

וגם שיעורים פרטיים..

 

 

ועוד משהו - לחסוך בהכנסות!

למשל: בדקת כמה אתם משלמים לפלא'? יש היום תחרות רצינית...

ובכלל בכל דבר - למשל סלולרי, בנק ועוד. לעשות סקר ואז לומר למקום שבמקום הקודם הציעו לכם בפחות כסף. הרבה פעמים מורידים...

לברר אם יש לכם זכאות למלגות [בוגרי צבא \ שרות לאומי, לפי עדה וכו' - שווה לברר באתר "מילגה" וגם במקום הלימודים]

לקנות רק מה שצריך ורק עם רשימת קניות

לתכנן את ההוצאות מראש עד כמה שניתן

לא ללכת לקניות רעבים

להשוות מחירים... בעיקר ביחס למוצרים שאתם קונים ולא רק ביחס ל"איפה נחשב זול" או "איפה יש יותר מבצעים"

 

 

 

ולהתפלל לקב"ה.. בע"ה יהיה בסדר

תעלי תמונות של דברים שאת מכינה ובטוח אנשים מפורום זה ישמחו לקנות 

 

ולסייע לח'ברה שהם מ"שלנו"...

יש בתפוז פורום אטסי ישראל,

תוכלי לקרוא שם קצת כדי להכנס לעניינים,

או בבלוג של לימיצ,

ובכלל מומלץ להכנס לאתר עצמו תכתבי בגוגל etsy

כדי לתחזק את החנות שלך צריך ידע בסיסי באנגלית.

יש לזה מקבילים בארץ, אבל עולים יותר כסף.

בשיטת "מפה לאוזן", החברה מזמינה כיפה לאירוע...

 

תתפלאי- לא כולן יודעות לסרוג

לא לכולן יש הרבה זמן-שיעורים כדי להפעיל את המוח על השיעור ואת הידיים על הסריגה

 

 

קחו מפעמונים טבלה של רישום הכנסות הוצאות

שתדעו איפה אתם עומדים ולא תשייטו בענן

למשל תנסי דרך מרמלדה מרקט או אתרי אומנות שונים. תחפשי בגוגל.

בהצלחה

לפתוח תיק במס הכנסה, זה לא משנה אם זה כיפות או משהו אחר.

אסור לקבל כסף ללא הוצאת קבלות, וכן סופר לי פעם, שבחורה אחת שסרגה כיפה לאדם הלא נכון, נקנסה בסכום הזוי (נדמה לי 20 אלף ש"ח) 

זה לא מסכום גבוה/קבוע הכלל הזה??
ביביסיטר צריכה קבלה?? נשמע לי מוזר...

מס הכנסה שלילי.

 

השתתפות בשכר דירה.

 

תיאומי מס למינהם וכו וכו'

בשבוע אחד אפשר להרוויח קרוב ל300 ש"ח! בלי הרבה מאמץ...

תלוי בתחומי הידע שלכם, אפשר לדרוש בקלות 70 ש"ח לשעה ואפילו 100 אם זה לתיכון.

ככה שב3-5 שיעורים בשבוע אפשר להגיע לסכומים יפים...

 

וכמובן שהכנה לברמצווה או חונכויות וכדומה...

ליוצאי עדות שונות/ תושבי אזורים שונים/ יוצאי צבא וכו'..

שווה לברר- לנו מאד עזר.

על ילדים בימי חופשות של המוסדות- חנוכה שהרבה עובדים, ערבי פסח וסוכות, בחופש הגדול..

 

לא פחות חשוב מהגדלת ההכנסות זה לבדוק איך ניתן לצמצם בהוצאות. בעיקר בזמן שלומדים ולא עובדים.
לדוגמא, אפשר (אם זה רלוונטי) לשקול לגור בשכירות זולה יותר, נניח בקרוואן, ולחסוך מאות או אלפי ש"ח בחודש. אפשר להתפשר על מוצרים שמהווים אחוז גבוה מההוצאות. כדאי להעיף מבט כל חודש בחשבונות, ולשקול על מה ניתן לוותר בחודש הבא. כשאין הכנסות אפשר לדחות דברים כמו טיפולי שיניים לא דחופים וכד'..

 

בהצלחה!

יש בתגובות הרבה הצעות מצוינות כמו כן נשמח אם תצרו  קשר  ונשמח להפגש .מ.נ. 

את יודעת יש אנשים שמתעוררים לפנות בוקר כשאין להם זמן בלילה.

(לא אנחנו...)

 

בכל מקרה דברו יחד, ותחליטו שאפילו אם יש יום אחד בלבד שהוא חוזר טיפה מוקדם שזה יוקדש לכם.

ואם אין, שיסדר משהו, או שינוח בצהריים אם הוא יכול איפשהוא,

להיות יצירתיים כמה שאפשר.

 

 

ולמען הבית..

 

אולי אפשר כשהוא מתיישב על הספה, להתיישב לידו קצת ולהתקרב..

עד כמה שאני יודעת, לא אמור להפריע לגבר לחבק תוך כדי שינה.

א. הוא באמת זקוק לכל שעות העבודה האלו? הכסף שהוא מקבל תמורתם- באמת שווה את ההשקעה?

יכול להיות ש-לא. ואז תבקשי ממנו- לבוא הביתה יותר מוקדם, אם לא כל יום- אז לפחות פעמיים בשבוע

 

ב. לקבוע מראש ערב זוגי בל-יעבור

הפטנט היהודי של "ליל טבילה" -יכול לעבוד נהדר גם אם לא חייבים בטבילה

 

 

 

תזכרי שגם לו המצב הזה קשה ומתסכל- רק שהוא עייף מידי אפילו לשים לב למה שחסר לו בחיים... לביתיות שהוא לא מקבל כי הוא בעבודה יותר מידי...

הצורך הכספי? חוב? רצון להשיג משהו?

או שפשוט העבודה מחייבת אותו להישאר כ"כ הרבה שעות בגלל לחץ/עומס/בעיות וכו'?

 

יש מקומות עבודה שיש להם תקופות לחוצות, ואין דרך אמיתית להתחמק מזה.

את כותבת שאת חשה יאוש מהעניין הזה. ואכן זה יכול להעיד שמלבד עניין הקשר הגופני את אולי חשה בדידות.

1. כיוון שלא כתבת כמה זמן מהלידה הייתי אולי מנסה לבדוק, איך היה הגרף של הקרבה בינכם לא מהיום אלא מזמן הלידה. לפעמים הבעל חש ריחוק מהאשה לאחר לידה (באופן טבעי היא מעניקה הרבה יותר תשומת לב לתינוק והגבר יכול לחוש שזה על חשבונו)

לכן נסי לראות האם יש קשר לעניין הלידה ומהנ מגמת הגרף הכללי.

 

2. נסי לחשוב היכן בעלך מבחינה נפשית. מה עובר עליו לאחרונה? בעיות בעבודה? האם הוא סגור מטבעו? האם משתף בקשיים וכו. כיוון שיתכן שעובר עליו משהו שאני קשור אליך ישירות.

אם כן, נסי להיות שם ובעדינות רבה להקשיב לו (לא ללחוץ להוציא, גברים אינם אוהבים את זה)

 

3.אמנם הקשר הגופני חשוב, אך ללא הקרבה הנפשית ניטל טעמו. לעומת זה כאשר הקרבה הנפשית גדולה זה יכול לכסות במידה על הצרכים הגופניים ולכן אני מבין שהעיקר כאן זו הריחוק הנפשי-רגשי שיש לכם. מה שנקרא חוסר אינטימיות בשלב זה לא את ולא הוא יודעים היכן שהני נמצא. כיוון שמקום של אישות יכול להיות מסגרת טובה לאינטימיות גופנית וגם נפשית (וזו אולי המסגרת שהיתה לכם גם למימוש הקרבה הגופנית וגם לנפשיתI כאשר הפסיקה הגופנית הפסיקה גם הנפשית.

 

אם כך, אני ממליץ ליצור מסגר נפשית חלופית המנות קטנות. זה יכול להיות שיחה מאפשרת של הקשבה עמוקה ,זרימה פשוטה ונקיה או סתם צחקוקים ושמחה על כוס קפה או ארוחת ערב קלילה.

 

במקרה הזה את לוכלי ליצור את המסגרת הזו ונסי שם לרות איך את יוצר את הקרבה.

בשלב הראשון הייתי ממליץ שאת תכילי אותו על כל מה שהוא עובר, לאחר מכן הוא יוכל להכיל אותך

 

בהצלחה

 

 

ראשית שעות העבודה תמיד היו עד 8 בערך ובתקופה האחרונה הם עד 10-11 אפילו, הכסף שווה ואני גם לא עובדת עכשיו אז אין מה לדבר על שינו עבודה לפחות לא כרגע.
כל הבעיה הזאת התחילה עוד שהייתי בהריון שזה היה לפני החגים ובכלל היה עומס מטורף והיו ימים שהיה מגיע אפילו לפנות בוקר אפילו שירדו לי המים הוא לא היה בבית וזה היה באמצע הלילה ...
הוא תמיד לא היה בן אדם מאוד חם ואני בדיוק ההפך הוא חושב שלקנות לי מתנות ולהביא לי כל מה שאני רק מבקשת מכפר על עניין המגע. נכון זה כיף לקבל מתנות וכל מיני דברים אבל לפעמים רק חיבוק יכול לפתור המון....
היינו אפילו אצל יועת ש״לימדה״ אותו לגעת בי זה עזר קצת אבל זה עדיין לא זה,,,.

לפי דעתי את צריכה להיפטר מהספה..

וככה לא יהיה לו איפה להימרח לנוח

ויהיה חייב לבוא לישון במיטה
 

מי אמר שערימות כביסה זה רע?

שבת הוא ערב זוגי לכל דבר.
ב.יום אחד תערכי לו שולחן חגיגי עם אוכל שהוא אוהב,נרות וכו',ליד הספה ותשבו יחד ותדברו על הכל וגם על זה.
אין ברירה,גברים לא מבינים רמזים,אבל צריך לומר זאת באופן שלא יפגע

כשאני בהנקה או בהריון אני עייפה תמידית ונרדמת על הספה ובעלי היקר טוען להזנחה מצידי...

ואז לפעמים הוא מתמוטט לידי מרוב עייפות ונרדם על הספה השניה, או על השטיח ואז יש לנו ערב זוגי רומנטי במיוחד.

 

אז מזל שבעלי אוהב אותי למרות זאת ומקבל את זה בסבלנות ראויה להערכה.

ומזל שיש גם תקופות אחרות בחיים, שאפשר להתחזק בקשר ולאגור כח לזמנים הקשים.

נכון שזה לא מספיק....

ואת צריכה להבהיר לו באופן שיהיה ברור מאוד..

שאת צריכה את המגע הזה!!

אבל ולסכם ביניכם שבשבת לא מוותרים וזה היום שבו אתם מקדישים זה לזו....

חייבים לדבר על זה כי לפעמים מרוב עיסוקים הבעל פשוט מחוסר מודעות וגם בגלל שזה פחות צורך אצלו..החיבוק הזה.

הומון בהצלחה!!!

סתם אין כוח לדוסיות?

או..משהו אחר?

זה מממש מעניין..\לא חייבת לענות..

שממש לא רוצה חינוך דתי, אז הפשרה היא גן דתי אך לא תורני לצערי

 

ואני מקווה שלא לקחת את השאלה קשה מידי.

 

אנשים לא יודעים מהיכן מגיעה כל שאלה וממה היא נובעת...

זה מובן ממי שלא מכיר אותי. רק אין לי כח להיכנס לזה

באמת מקסימה!

זה ממש לא פשוט לחיות עם מישהו שלא בקו שלך..

אני לא הייתי מסתדרת זה מעלה שלך..

במרכז יש גן ממ"ד חבד.  לא נראה תורני שמעתי שהגננת ממש טובה.

בס"ד

 

ה' דואג לך לטוב ביותר.

 

וסתם ממבט אישי- אני כ"כ מכירה את ההרגשה הזו שכולן כל היום יולדות ובהריון ורק את נשארת מאחור...

 

בדיוק יצא לי לדבר על זה עם בעלי. הוא אמר לי "תראי מה זה.. כמה שחיכינו וחיכינו בתחילת הנישואים לילדים- אני כ"כ שמח שזה לא בא מייד! ככה היה לנו זמן לעצמנו, להכיר אחד את השני, להתחיל לבנות את הזוגיות שלנו כזוג ולא כשלישיה..."

 

היום, עם ילדים, אני ממש מרגישה כמה זה נכון, ומודה לה' על זה שנתן לנו שנה שלימה לעצמנו לפני ההריון הראשון.
 

וסתם אני חושבת מה יכול לעזור למישהי שמצפה...

אז ככה:

להתחזק שה' יצר אותך אישה, וכמו כל אישה את מסוגלת ויכולה ללדת ילדים! 

כי אם תחשבי אחרת זה יוביל למצב שהגוף שלך אוטומטי לא יקלוט הריון..

תרפי, לפעמים הילד שצריך להגיע לעולם הוא נשמה כזאת מיוחדת וגבוה שיכולה לרדת רק ע''י תפילות..וה' מחכה לתפילותייך הרבות. ותדעי ותזכרי שכל דבר גדול ועצום בא בקושי ובעיקוב..

ויש לזה המון המון דוגמאות ביהדות...

 

זה נשמע שאת נשואה טרייה יחסית..לא יותר משנה.. תמימות מתוקה!

אז באמת הרצון מאד מאד מובן זה מין דחף פנימי שה' שם בכל אישה..וזה מבורך שאת רוצה!

בנוסף ללחץ שכולן סביבי עם בטן או תינוק..

תתפללי אל תתייאשי ה' איתך ובע''ה יהיה שכר לתפילותייך ותדעי שעם הקושי ה' קרוב אלייך מתמיד...ושתזכי במהרה לגלות עוד החודש שאת בהריון!

 

בכל מקרה תדעי שזה מעיד שאת ממש טובה ועם מלא כוחות נפלאים! ה' לא מביא קושי לאדם שלא מסוגל לעמוד בו..

אז קחי את זה כמחמאה שה' סומך עליך..

 

שתזכי להוושע במהרה! 

 

הייתי עד עכשיו עם גלולות כי ממש פחדתי, אפילו כשהפסקתי עוד בכיתי כי ממש לא הרגשתי מוכנה.

אבל עכשיו..

כל הפחד הפך לרצון עצום!!!

ורוב החברות שלי נכנסו להריון י-ש-ר כשהן סיימו לקחת.

ואצלי זה כנראה לא ממש ככה..

יש לי מה לומר אבל זה אישי...

אם בא לך תפני ונדבר..

אל תפחדי, ותמתיני בסבלנות.

יש נשים שלא נכנסות להריון גם חצי שנה ויותר לאחר לקיחת גלולות..

 

 

כל חודש וההתמודדות שלו

 

היא בסך הכל הביעה הזדהות ולזה זה מספיק בהחלט  שנה , מה גם שאת לא יודעת כמה זמן מחכה פותחת השירשור.

 

מצד העובדות הסטטיסטיות הלוואי והיית טועה...

 

 זהירות.

אנשים נוגעים פה בנקודות ממש רגישות אנא! עדינות!

 

לפותחת השירשור ליבי איתך ... הלוואי שבקרוב ממש תחבקי תינוק בריא ומתוק 

לבקש מהשם- זה באמת הכיוון הנכון!

רק אצלו המפתח...

 

 

 

 

אבל מה אכפת לך מה יש לכולן?

לכל אחת יש את החלק שלה בחיים, את המתנות שהשם נתן לה

ואת התיזמון המדוייק מאת השם למתנה הבאה שהיא צריכה לקבל

אל תכניסי את עצמך בטעות לבור הזה של השוואות- הוא לא בריא!

אבל אתן לך נקודת הסתכלות מזווית הראיה ההשקפתית שלי..גם אני בתור רווקה מסתכלת על חברותיי הנשואות ,ולהגיד :"למה להן זה קרה כל כך מהר ולי לא?!
אך מבחינתי השאלה הזאת אינה קיימת בלקסיקון בכלל,כי ברור לי שמה שטוב לי לא בהכרח טוב לשני.וכן להפך..האמונה והבטחון בה' הינה אבסולוטית מבחינתי.
ואני יודעת שאת אשר אני ראויה לקבל ,אקבל בקרוב בעז"ה..
ואם כך הרי שלתחושת ההשוואה אין מקום להתבטאות אצלי ,ובוודאי שלא לקנאה..תאמיני בכך שמה שטוב לך ,לא טוב לאף אחד אחר!!לעניות דעתי,שהלחץ שלך להקלט,הוא זה שמעכב אותך..בהצלחה ובשורות טובות

ולהעביר, לדוגמה, לבסיס מג"ב ע"י איזה ישוב, או לכינרת?

 

[אפשר לצורך הענין, לבקש מבג"ץ שיגידו שהים שם הוא אדמה פרטית של ערבים וצריך לפנות משם את האי]

למה יש שאנשים בכלל "שמים" על סטיגמות?....

 

והוראה הרבה יותר חשוב מהנדסת משהו - "מהנדס נפשות ילדי ישראל".. וכן תמה הרבי מליובאוויטש זצ"ל על מישהו שהצליח בחינוך וחושב "לעזוב חלקו חלק טוב" שה' נתן לו..

 

וממתי אדם נמדד לפי כמה שהוא מרויח? זה יותר אצל מי שאין להם "מבפנים", אז מסתכלים על פרמטרים כאלה.

 

אם תהיי שלמה עם האמת - גם לא כ"כ יפריעו לך השטויות האלו..

 

תצליחו.

 

 

 

 

של מורה- בתור מורה ששלחה את בעלה ללמוד הנדסה...

ההורים של בעלי שניהם מורים והפרנסה הייתה בדוחק. אני רוצה משפחה גדולה בע"ה ורוצה שנתפרנס בצורה שתסייע לנו להתקיים בכבוד. זה גם שיקול לבחירת המקצוע. ואני יודעת מה חשיבות ההוראה- לכן אני למדתי את זה.

מרצונו החפשי, ללמוד את אותו מקצוע שיש גם לך.

 

חוץ מהכסף - גם למטרות חשובות - יש עוד כמה חשבונות..

על טיפשותם של אחרים.

 

ומי שחושב לפי סטיגמות הוא לא אדם חכם במיוחד! 

חינוך כשזה בא מהנשמה וכנראה לא סתם בעלך הלך ללמוד חינוך, זה הרבה יותר חשוב מאשר אם הוא היה הולך ללמוד הנדסה והיה ממורמר כל חייו.

 

כל אדם צריך להוציא את הטבע שלו החוצה. 

יש רש"י על העניין "התחלת כניסת האדם או הכלי לאומנות שהוא עתיד לעמוד בה"

על האדם לזהות את האומנות שהוא עתיד לעמוד בה - הכשרונות שלו, ולהוציא את התבנית שלו מהכח אל הפועל.

 

תשמחי שבעלך ידע שהדבר שמתאים לו הוא חינוך ולא סתם הלך ללמוד מקצוע בשביל "הכבוד" ו"הכסף".

 

ציר החיים המרכזי שלנו צריך להיות לקידוש ד'.

מקצוע שמותאם לאישיות שלי זה שליחות וקידוש ד', אבל בחירת מקצוע לפי מעמד כסף וכבוד נראה לי סותר את הציר המרכזי של החיים שלנו.

 

הרב קוק כותב במאמר החינוך - דרשה בעת חנוכת התלמוד תורה ברחובות (מאמרי ראי"ה):

"יסוג האומה ביחש() העתיד שלה, תלוי ביסוד החינוך"

 

תשמחי שיש לך בעל כזה..

חבל על העצבים שלך..

ואנילא מתחום ההוראה

הוא אדם של חינוך, עצמאי.
בתחום של חינוך יש מגוון מהוראה למנהל.
שיעשה מה שליבו חפץ, הכי חשוב.
וכמובן, תמיכה ענקית מהאישה. ולמי אכפת מה חושבים!

ואילו אני חשבתי שכשחולים שוכבים במיטה.

אני לא מרגישה טוב ולא מוצאת את הכח לעמוד מול הכיור העולה על גדותיו כבר מאתמול בצהריים...

אני כבר קמה ישר לאינהלציה..

ובעלי הצדיק עובד כ"כ קשה ועוזר לי ממש עם הילדה שבאמת באמת הוא לא מגיע בכלל ללסדר ולנקות...

 

תרגישי טוב!

מה שאני עושה עם כיורים מלאים שאין לי כח לשטוף-

מוודאת שאין שאריות של אוכל על הכלים, ומשפריצה אקונומיקה על הכלים בלי רחמים.

זה עוזר שלא יהיה ריח מסריח

 

 

ותרגישי טוב!

תחלקי לך את הדברים ההכרחים,תעשי כל פעם קצת עם הפסקות.

נשאר רק החדר שלנו והמקלחת שפשוט לא היה לי כח להגיע אליהם ובעלי אמר שהוא יעשה את זה כשהוא יחזור מהעבודה...

 

סופסוף יש פה אוויר נקי לנשימה.

 

תודה

אנחנו יצאנו כשבעלי היה בצבא.. ובאיזה שהוא שלב, עוד לפני שהחלטנו להתחתן, פשוט השתדלנו לעשות את כל השבתות שהוא יצא ביחד.. (לא אחד אצל השני, אצל חברים באיזור המגורים אחד של השני..) וזה תכלס מה שהכי קידם אותנו..
בהצלחה!!

ומתישהו החלטנו שזה לא בריא כ"כ.. 
כי אז מתחמקים מהנושאים הרציניים בשיחות ויוצרים את הקשר בהודעות שלפעמים הוא קצת מטעה.
לכן אנחנו החלטנו שבהודעות זה רק נושאים קלילים, ונושאים כבדים וכאלה משאירים לשיחות ולפגישות (הלא רבות שיש..)

 

עדיף לדעתי כמה שפחות התכתבות..

היה מאוד קשה אבל השתלם לנו.... 

וזכות המצוה תגן עליכם...

 

ותתכנני עם בעלך, ללא שמץ טרוניה כלפי האבא, איך אתם שומרים גם על "רשות היחיד" שלכם  בשבתות שהוא נמצא.  "אנחנו יוצאים קצת לטייל" וכד'.

ומדברייך רואים שזה לא כל שבת. גם אצל גיסך - ואז הוא רק בא לבקר. כדאי לנסות לראות בעין אחרת, כמה זה משמח שאבא בא. לא כל אחד זוכה לזה.

ואשריכם שתבנו ביתכם על תורה וחסד.

 

למצוא כלה - זה מצוין.. אבל לא רק "בשביל שלא יבוא"... לא ראוי..

אבל עדיין זה היום היחיד שבו אפשר לנוח מהמרתון המטורף,וגם כשהוא בא לגיסי אז הוא בא אחרי הארוחה ללמוד עם בעלי וגיסי אצלנו.כך שאני נאלצת לפרוש

ואני מאבדת את הזמן היחיד שהיה לי לבד עם בעלי כי כל השבוע אני לא רואה אותו כמעט

אבל אני אשתדל לכבד אותו ובעז"ה שיהיה לי סבלנות ושהכל יסתדר

תודה על האכפתיות

יש קצת הבדל בין הרצוי למצוי.

במצב האידיאלי הייתי כזו צדיקה ורוחנית שהייתי מותרת על הכל בשביל לארח את חמי כל שבת (גם אם זה חלקי) וסופגת את זה. וזה היה משאיר אותי שלוה ומרוצה.. ובכן , זה בחלום.

 

במבט מציאותי יותר, מציאות כזו היתה הורסת את הפרטיות שלנו, שאנחנו מחכים לה כל השבוע (אני כל כך מבינה את הפרטיות הזו עם הבעל שאת מחכה לה כל השבוע, מזדהה לגמרי) והיתה משאירה אותי כל כך עצבנית.. וכל כך מתוסכלת..

 

כבר למדתי מהעבר, שאסור להיות קדושה מעונה, יש לנו צורך משמעותי מאד בפרטיות עם הבעל, אסור לזלזל בזה... ויש לכך גם התיחסות הלכתית אם את רוצה..

בעלי אמר לי שכתוב שבעל ואשה מדברים ביניהם בפרטיות אסור להפריע להם כי זה נחשב "בית תענוגיה" לאשה לשבת לדבר עם בעלה.. עד כדי כך..

שמעתי מרב אחד מדריך חתנים ידוע, שסיפר שהוא שאל מאות נשים, מה הן היו רוצות יותר מהבעל שלהן.. והתשובה היתה זהה אצל כולן- שידבר איתי יותר..

אז קודם כל להעריך את הצורך, הוא ממשי, הוא מוחשי. הוא קים. וצריך לכבד אותו!

וכשיש מישהו נוסף בבית - זה חד משמעית לא אותו דבר..

 

עכשיו אפשר לחשוב על פתרונות - מה עושים.. אבל זה חיב לבוא מתוך כבוד לצורך!! מתוך הבנה לקודש הקודשים שנוצר פה בבית כל שבת ושבת מחדש וצריך להזהר מאד מאד לא לפגוע בו.. כידוע לכולנו מאד קל לקלקל ומאד קשה לתקן

 

בפן האישי אני חושבת שהיינו מחליטים משהו כמו שבת אחת כן שבת אחת לא, כלומר שלפחות פעם בשבועיים נחוה את הלבד..

 

החיים במתכונתם הנוכחית עם המרוץ הזה משאירים אותנו עם רעב מתמיד לבעל. צריך לשים לב אליו (לרעב הזה)..

להתמתן בנושא הזה.

 

הפרטיות של בני הזוג חשובה מאד

 

[מה שציטטה "בננה" הוא מדברי חז"ל "הישן בקילעא שאיש ואשתו מצויים בה, עליו נאמר ואת בִיתי גירשתם מבית תענוגיה", כי אינם יכולים לנהוג ולדבר בחופשיות. זה מדובר באותו חדר. זו לא המציאות בבתים שלנו. אמנם ניתן ללמוד מזה משהו על ערך הענין, אך לא "להקיש הלכה"]

 

כיבוד הורים גם כן חשוב מאד, בוודאי במצב הזה, של אדם שחי לבד ומתקרב לתורה.

 

כאן הובן שלא מדובר על כל שבת שמגיע, אלא שגם כאשר לא - אז בא ללמוד ביחד עם הגיס והבעל (דבר יפה מאד ומעשיר את הבית). כלומר: בשבת כזו, יש זמן נרחב לבני הזוג.

 

יש להניח שגם כאשר האבא מתארח - אינו "נכנס לנשמה" ומכבד את פרטיותם, ואפשר גם לצאת לבד, אלא שזו הרגשה, שאפשר להבין, שיש "עוד מישהו".

 

כנגד זה, לא מדובר בשאלה אם להזמינו, אלא אם להגיד לו "לא". שזה דבר כבד מאד.

 

היום יש לעיתים, מרוב הדיבורים על "זוגיות", זלזול בערכים אחרים - כולל כיבוד הורים. אכן, צריך שיקול ואיזון, אבל להיזהר גם לצד שני.

אינני בטוח אם חלק מהבעיות המצויות כיום ב"זוגיות" הזו, אינן באות בדיוק מהגישה של "לחשוב על עצמי", ואז בשלב מסוים זה מופנה גם אל תוך בני הזוג וביניהם.  הסתכלות של "אידיאל" נתפסת לעיתים כ"קדוש מעונה" במקום כדבר שהכי בונה את ה"ביחד" יעד של טוּב משותף. אם כי, כמובן, אין להקצין: צריך גם סתם להרגיש טוב ונעים ביחד. לבד.

 

דבר אחד שיהיה ברור, וחבל לתרץ תירוצים שיתבררו עם הזמן כלא נכונים: איך שאנשים צעירים מתנהגים היום אל הוריהם - סביר להניח שכך בדיוק יתנהגו ילדיהם אליהם בעתיד.  אכן, היחס הטוב והלבבי בין האיש לאשה חשוב מאד גם מצד עצמו וגם לטובת ילדיהם, אף הוא.

יעשה כל אחד את החשבון המדויק בלי "להתלהם". זה נושא רציני לכל הכיוונים (ואני מציע לכל מי שחושבת "לקפוץ" כנגד ההודעה הזו, לשקול את דבריה במתינות קודם לכן..)

 

נ.ב חשוב גם לשמוע מה חושב הבעל...

חמי.

 

מצטטת את בננה  

"החיים במתכונתם הנוכחית עם המרוץ הזה משאירים אותנו עם רעב מתמיד לבעל. צריך לשים לב אליו (לרעב הזה).."

חח אם יכלתי לחתן אותו שוב עם חמותי הייתי מרויחה 2 ציפורים במכה אחת..

זה הבעיה ששניהם לבד ואנחנו הקורבן

צריך ללכת לאחת מהחברות שדרכן משרד השיכון עובד - אנחנו הלכנו לעמידר. צריכים לבא שני בני הזוג אם רשימת האחים והאחיות של כל אחד ומספרי ת.ז שלהם. ת.ז שלכם, תלושי משכורת שלכם מהחצי שנה האחרונה ודף פרוט תנועות מהבנק. ",,ל/צבא)

מקבלים תעודת זכאות ממשרד השיכון ןלפי הנתונים בודקים אם מגיע  לכם. אם אחד מכם עבד במשרה מלאה וההכנסה שלכם לא גבוהה אז סיכוי טוב שתקבלו. כל המקרים האחרים מיוחדים יותר וצריך להוסיף טופס בקשה מיוחד ( מכתב שאתם יכולים לכתוב בבית- למשל אם שניכם סטודנטים וכו') והסיכוי לקבל יותר נמוך...

 

בהצלחה

חכי שיעבור עוד קצת זמן שכבר לא יקרינו אותו בקולנוע

 

ואז אולי יעלו אותו לצפייה חינם באינטרנט. (בדרך כלל זה מה שעושים)

א. חיבוק! תדעי שכנראה את לא היחידה שמתמודדת.

במקום שאנחנו גרים, מסביב לישיבה כלשהי, פתחתי פעם את הנושא והתברר שגם בוותיקות ביותר יש כאלה שמרגישות חוסר שייכות.

 

יש לך ילדים?

לפעמים דרך הילדים קל יותר ליצור קשרים ואם עדיין אין לך/ שהם קטנים אז בעז"ה שתיהיו משפחה יותר מבוססת זה יהיה יותר קל

 

ב. אני חושבת שצריך הרבה ביטחון עצמי בשביל ליצור קשרים. הצורך בקשר  עם הסביבה  (לי לפחות)יכול להביא לתחושת נזקקות ולרגשי נחיתות. זה לא מעיד עלייך שום דבר!!  כדאי להתגבר על חוסר הנעימות וליזום דברים שנעימים לך וקשרים חדשים - מתוך אמונה בעצמך שכיף להתחבר אלייך ואת מצויינת.

ולא להתייאש גם אם נראה לך שהשכנה שחייכת אליה מרימה גבה.

לענ"ד זה רק נראה לך כי מי לא אוהב שמחייכים אליו ומתעניינים בו?

 

ג. נראה לי שאת מעבירהמסר גדול לציבור- משפחות חדשות ,בכל מקום, צריכות עזרה בקליטה וייצירת קשר. אחרת הן יכולות להשאר חדשות לנצח.   קצת תשומת לב- חיוך, התעניינות, הזמנה לארוחה מחממים מאד את הלב ונותנים נחיתה רכה ווביטחון ליצור קשרים חדשים.

 

 

 

זהו, סליחה שכתבתי הרבה...

בהצלחה רבה!

מהחוסר תגובות שכאן.

אז ככה, מצטערת שלא עניתי, פשוט לא הייתי כאן כ"כ

אז ככה, 

קודם כל, יש היום המון ישובים שהמגע עם השכנים לא בשמיים, עד כדי כך שאפילו זוגות צעירים [!!] שנמצאים יחד לא רואים אחד את השני כל כך מסיבות כמו: לימודים, עבודה, ילדים, צבא וכו'. 
 

דיברתי עם בעלי ועם שכן שלנו והוא אמר משהו ממש חכם; "גברים נפגשים בשבתות, בתפילות, כך הם 'מגלים' אחד את השני, רואים ומתקשרים.. אבל בנות? אין להם כ"כ מתי ואיפה להיפגש.."

 

והוא ממש צודק! בנות - אין להם סיבה כלשהיא לראות אחת את השניה בתדירות כי יש לימודים, יש עבודה..חוזרים רק בערב..וזה ממש ברוך..[במיוחד למי שיש ילדים..אז בכלל קצת יותר קשה...]

בכל אופן, אם בעלך לא אוהב את מקום המגורים זה ממש משפיע, כי מלכתחילה לא כל כך אכפת לו אם ליצור קשרים חברתיים או לא..

נגיד בעלי, מת על היישוב!! חולה על היישוב שאני גרים בו - וכ-ולם מכירים אותנו!! אבל אני? מכירה כמה גברים וכמה נשים..לא היו לי איתם שיחות מעמיקות ממש אבל היו כמה..

זה די בזכות בעלי [כי אני חוזרת כל יום מאוחר הביתה ואין לי כ"כ זמן..רק בשבתות]

 

אז תדעי לך שזה מאוד הגיוני ומאוד נורמלי המצב..אלא אם כן, כולם מכירים את כולם ורק אתם הזוג שלא..

 

עצות מה אפשר לעשות?

-  האם יש לכם מייל ישובי? האם אתם שותפים בו? 

- האם יש פעילויות? האם יש לפחות 'היי' עם השכנות שלך?

- האם את עובדת בכלל? או שאת כל הזמן בבית ובגלל זה מרגישה ממש את הבדידות?

ובכלל, הישוב שלכם הוא חברתי? 

 

תיראי, כל המצב נגזר בממצבים קטנים שגורמים למציאות להיות איך שהיא. אם היית מפרטת קצת יותר [האם עובדת, מה בעלך עושה, שבתות - היכן וכו'] היה קל יותר לענות..

 

 

שכנה או מכרה מהקהילה ילדה? תכיני לה ארוחת צהריים

צאי אל בית הכנסת, גינה, חוגים , ערבי נשים

 

תובילי! אל תפחדי מאף אחד ואל תתביישי. כולם בני אדם ואף אחד לא גדול או חכם יותר ממך.

תהיו עצמכם ותהנו מהדרך

מעולה ומקצועית.

תמיד הגעתי עם קבוצה מאורגנת כך שאני חג יודעת איך זה רגיל.
התנאים ממש טובים, האוכל מ ע ו ל ה !! באמת! ובשפע.
המרחק מהכינרת זה חמש דקות הליכה, חוף נפרד.
אף פעם אבל לא נכנסתי שם למים.
יש בריכה. (לא תמיד היא פועלת כמדומני)
מה עוד מעניין אותך?

אבל כידוע בעונה הזו המחירים זולים יותר ושנינו ממש זקוקים לחופשה.

מה המחיר של פנסיון מלא?