פורום נשואים טריים (עמוד 567)

זה ששניהם חוו אותה טראומה זה לא בהכרח ערובה ליחסים טובים.

(כמובן שהם מתאימים מבחינת אופי וזה לא הדבר העיקרי המשותף ביניהם)

 

המשפט הזה נראה לי עונה. אם יש דברים אחרים שהם מתאימים בגללם, גם בלי קשר לאובדן, אז למה לא?

אם זו לא הסיבה היחידה להציע- למה לא?

מכירה זוג כזה. יש סיס לקשר מעבר ליתמות אך ברור לי שהרקע שלהם בענין זה מקל

לרווקה, לענות כאן...

 

מנסיון יתמות:

יש לענין השפעות רבות. הן אם ההורה נישא שוב, וגם אם לא. אם יש אחים חדשים... מלא פרמטרים שמשפיעים על האדם ועל צמיחתו.

אני יודעת כמה זה קשה. כמה התמודדויות זה מזמן.

 

נראה לי שלקחת שני אנשים עם תיקים בעלי בסיס משותף שכזה יכול להיות מסוכן.

עדיף אחד, שעבר חוויה, ושני, שלא עבר, זה יותר בטוח. אלו צלקות שמוטב שלא לשני האנשים יהיו אותן...

 

אולי למראית עין זה נראה "מתאים". האינטואציות שלי אומרות ההפך.

לכן לא הייתי נענית מלכתחילה להצעה של יתום.

אני יודעת במאה אחוז שכשאגיע לגיל שאני רוצה לצאת אני לא רוצה שיידעו אותו מראש שאבא שלי מת! וגם כשאני אברר על בחורים אני לא אשאל אם הוא יתום.

בדיוק אני מכירה מישהי שאבא שלה מת והיא יוצאת רציני עם בחור מבית סוג של 'הרוס'.

ואני מכירה עוד מישהי ששני ההורים שלה מתים, והיא עומדת להתחתן עם בחור 'רגיל' לחלוטין.

 

זה לא המדד, וזה לא נכון לנסות למדוד ככה.

 

ולהציע לי מישהו רק בגלל שגם אבא\אמא שלו מת- הייתי אומרת לא, ואפילו נעלבת.

אך אחד פה לא אמר שזה המדד, בטח ששידוכין זה לא עניין של 1+1!

 

אם תקראי שוב את השאלה מראש ציינתי שמלכתחילה יש נקודות אחרות משותפות לשניים.

 

השאלה התמקדה יותר בהאם זה נכון לעודד זוגיות בין שני אנשים שחוו את אותו אובדן הרי יכול להיות שההתחברות בין שני בני הזוג תישען על הנקודה הזאת ספציפית (יזדהו אחד אם השני) למרות שמצב "רגיל" (אם יש דבר כזה) אולי הם לא היו מסתדרים...

 

 

שיגרום להם להסתדר.

 

מהנסיון שלי עם חברות שכולות- ההסתדרות לא נשענת על השכול המשותף.

זה יכול לפתוח נושאים, זה יכול לגרום לאמפתיה והזדהות- אבל זה לא מה שיקבע אם נסתדר או לא. אני לא חושבת שבזוגיות הנקודה הזאת כ"כ שונה.

 

אם הם מתאימים בלי קשר- מצוין!

אבל אל תבנה על השכול כעל נקודת מפתח בקשר.

אבל אני חושבת שאולי יכול להיות לשניהם קל כי מישהו קרוב אליהם מאוד נפטר והם יכולם להבין אחד את השני..

 

בעלי יתום מאב וממש קשה לי כי אני לפעמים לא מבינה.. למרות שאני מאוד משתדלת להיות עדינה בנושא..

היו נשואים הרבה שנים אבל היתמות לא בהכרח תרמה במשהו לבנין בית יותר טוב,כמובן אסור להכליל אבל רצוי שזוגיות לא תסתמך רק על דבר אחד כעיקר.

יתמות משאירה צלקות, אבל זה ממש לא המדד, כן הייתי אומרת למשודך/ת על המצב המשפחתי של השני/ה, אם הם רוצים לשמוע, מה טוב, אם לא לא.

אני אומרת שוב שלא טוב.

 

כל אחד חווה את הדברים שונה, כל אחד נסרט שונה, סוחב משקעים שונים... זה קושי, שלא טוב

שלשני הצדדים יהיה אותו.

אנונימי מעלי- הם יכולים להבין אחד את השני, תיאורטית. הם *מבינים* בשכל כמו שכל אחד יבין, אבל כל אחד שונה ועומד במקום אחר. זה לא תורם, כמו שמתעלה אמרה.

 

בקיצור- לא ממליצה, ולא הייתי נכנסת לזה מראש.

יש כאלה שיהיה להם טוב לעומת כאלה שלא.

לכן אני אומרת לא להתייחס לנקודה הזאת כשמשדכים.

תנו להם להחליט אם הם בעניין. אל תתחילו לעשות את להם החשבונות אם הם רוצים שכול או לא.

 

היה פעם שרשור ב'נופל וקם' מה הדעה שלהם בעניין הזה. ירצו להתחתן עם שכול\לא שכול\לא משנה. הרוב- לא קריטי.

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t429406#5079101   (באיזשהו שלב הם חורגים מהנושא, אבל הרעיון ברור..)

אך גם אינטואיטיבית וגם לאחר מחשבה שניה, אפשר להבין בבהירות:

שאם לוקחים שני אנשים בעלי פציעה דומה, תחילה הם יחושו ההזדהות ראשונה, שאולי תגרום להם להמשך זה לזו.

אך בהמשך ה"מכנה המשותף" הזה עלול להוות חולשה.

 

לדעתי צריך בן זוג אחד "שלם", לצורך הענין- עם שני הורים, שלא חווה שכול/יתמות/אובדן, שבין שלל הסריטות בעולם- כזאת אין לו, והוא ישמש "משען" לשני, במידה והוא זקוק למשענת בעקבות ההסטוריה שלו.

כתבת- "במידה והוא זקוק"

 

ואתה לא יכול לדעת מה הוא מרגיש, לכן תן לו להחליט אם זה מתאים לו. (זכר מטעמי נוחות וכלל, אני יודעת שאת בת...)

 

באמת יש כאלו שאת צודקת לגביהם במאה אחוז! אבל ב"ה יש גם כאלו שלא. עד כדי 'לא משנה לי מצבו\ה המשפחתי'.

אך כתבתי את דעתי (הנחרצת) בענין.

היא, שצריך להחליט אם לשדך ביניהם, לגופו של ענין, התאמה וכו' - בלי לקחת דווקא את הנתון המצער של היתמות, לא לכאן ולא לכאן. גם כי העיקר זו ההתאמה עצמה, וגם כי ה"נתון" הזה יכול להוות גורם, אם בכלל, לשני הצדדים.

 

מזל שכתבת - שמא עוד מישהו הבין את כוונתי כך.

 

[וכמובן, לא הייתי מעלה בדעתי להעיר לכל השירשור ש"יענו לגופו של ענין"...]

 

 

נראה שאצלינו במשפחה זה לפעמים כמו חבר מביא חבר או גורל משותף שהביא אותנו לכאן.

אני יתומה וכך כמה מגיסי/גיסותי משני הצדדים איבדו משהו קרוב ביותר. וגם בעלי.

יש משהו ביתמות או אובדן אישי אחר שגורם לאנשים להתחבר ולהבין אחד את השני.

לא על זה תקום או תיפול חתונה אבל לדעתי יש בזה משהו.

מה שנראה כלא שייך מלכתחילה הוא לשדך בין שני אנשים עם הורים גרושים. כמה שיהיו מקסימים, כדאי שלפחות

לאחד מהם יהיה דוגמא טובה מהבית. זה לא אומר שאסור להתחתן במצב כזה, פשוט יהיה להם חיים מאוד אתגריים אפשר לומר. ואם עושים שידוכים- אז עדיף שלא. (ברור שיש זוגות כאלה שחיים באושר, אבל זה מסובך.)

 

בדברים שבקדושה.

1 - כן.

 

2 - כן.

 

3 - בקושי אפשר לומר שזה היה חד פעמי- במיחד שגובים 50 ש"ח כל כל חריגה, 

 

4.לא.

1. לא יודעת (נראה לי שלא- חשבון סטודנט)

2. לא

4. לא

1. כן.

2. מעולם לא חרגנו ממה שיש.

4. לא חזר שיק מהסיבה הנ"ל.

 

כן

כן

מקווים כל פעם שזה חד"פ, אבל קרה כמה פעמים..

כן [וגם הוראת קבע]

 

ולא כי אנחנו חסרי אחריות.. כי הצבא עושה לנו בלגנים עם התשמ"ש

[כמה פעמים צריך לעדכן אותם שנולד לנו ילד????????????????]

1. כן

2. כן

3. ממש חד פעמי

4. לא

לדעת אם כולם מתוכננים כלכלית נכון?

 

1. כן

2. כן

3 חד פעמי די באשמתינו. (פתתנו חשבון בבנק אחר והתחלנו להעביר את המשכורות לחשבון החדש, אך היו עוד תשלומים שבגללם השארנו את החשבון הישן פעיל עוד כמה חודשים ובשלב מסוים קצת שכחנו לעקוב אחריו, אז היה לנו חודש- חודשיים של חריגה בחשבון הישן.)

4. לא

 

1. כן

2. כן

3. פעמים בודדות

4. לא

 

 

א. כן

ב. כן

ג. לצערנו הרבה

ד.כן, יותר מ10 פעמים קרי- הגבלה

 

אבל מאז חזרנו בתשובה

 

אין מסגרת אשראי=אין מינוס.

1. מסגרת קטנה של נראה לי 500 ש"ח

 

2.אף פעם לא חרגנו

 

3.....

 

4. ב"ה אף פעם לא חזר לנו צ'ק

היה לי לפני הנישואין,עכשו רק כספומט

כן כמה וכמה פעמים,עכשו לא

אני לא משתמשת בשיקים

1. אין לנו

2. נכנסנו למינוס של גג מאה אולי פעם אחת..

3. קרה אולי פעם אחת..

4. מעולם לא החזירו צ'אק אנחנו ערניים למצב הכספי שיש בחשבון.

1.כן

2.כן-אבל אז הכרטים כמובן לא עבר

3. קרה הרבה- בגלל שהמסגרת לא הייתה מעודכנת (נשארה כמו בזמן שהיינו זוג סטודנטים ולא 2 עובדים +ילדים)

    מאז שעידכנו- לא

4. לא

יש מסגרת בחשבון וחוץ מפעם אחת שלא היתה ברירה אלא להשתמש בה אנחנו משתדלים לא להשתמש בה..

 

אני מעדיפה להיות בפלוס של 100 ש"ח ולהצתמצם עד המשכורת ולא להיכנס למינוס כדי שלא נצטרך לצאת ממנו

 

מקווה שבעז"ה זה ימשיך להיות ככה..

1. האם יש לכם מסגרת אשראי בחשבון?

כן

 

2. האם אי פעם 0חרגתם מהמסגרת? (ולאלו שאין מסגרת - האם נכנסתם למינוס)

פעם אחת חרגנו (ב100-200 ש"ח) ואז הגדילו את המסגרת- בלי שביקשנו! בעוד 3000 ש"ח בערך..

 

3. אם התשובה לשאלה 2 היא כן - באיזה תדירות? זה קורה לכם הרבה? משהו חד פעמי?

מאז לא חרגנו ובע"ה לא נחרוג! (ב"ה מיום החתונה לא היינו במינוס, מקוה שזה לא יקרה גם..) אנחנו לא חורגים מהמסגרת הקודמת, לא החדשה.

 

4. ושאלה אחרונה לסיום - האם אי פעם החזירו לכם שיק מהסיבה אין כיסוי?

לא קרה לנו..

נשואים 8 וחצי שנים, שלושה ילדים ובינתיים הכל לא, ברוך ה'.

 

השאלה שמטרידה אותי היא החסכונות.

האם עדיף לחסוך ואז להסתכן בדברים כאלה?

אין לנו בכלל חסכונות, זאת אומרת ברגע שמצטבר סכום מכובד אז אנחנו מעבירים אותו לחסכון כללי עם ריבית קטנה וידועה מראש (באזור 2 אחוז), שזמין כל חודש למקרה הצורך (או למקרה שאבא שלי יבקש החזר עלההלואה שנתן לדירה..).

 

אבל אין לי חסכון לכל ילד, ותמיד אני אוהבת שיש לי מעל 10000 שקל בעובר ושב, כדי שגם אם לא אעקוב יומיומי, לא אגיע למצב כזה של מינוס חס ושלום.

 

אבל שום חסכונות, פנסיה, לילדים וכו'. (בעלי רב ואברך ומקבל כסף ממלגות ובהחלט גם משמים ואני סטודנטית שמקבלת מלגה וגם קצת עובדת, והכסף מגיע כל פעם ממקום אחר אבל אין לי ממש בטחונות, וגם משתנה מחודש לחודש). האם יש בזה הגיון או שזה סתם בזבוז (מטריד אותי יותר שאי פעם נגיע למינוס, מאשר שאולי אקבל ריבית יותר גבוהה בחסכון לטווח ארוך, כי תמיד יכולות להיות הפתעות בהוצאות או ירידות בהכנסות. 

 

בעלי בכלל לא מבין בעניינים האלו ואני מנהלת את הכסף. ואני לא יודעת אם אני מבינה, כי בטח יש דרכים טובות יותר להשקיע מבלי להכנס לסיכון. או לחלק את החסכונות לטווח ארוך וקצר. לא מבינה בזה...

 

השאלה היא האם חסכונות לטווח ארוך, פנסיה, ילדים, הם באמת חסכונות משתלמים? או שזה יורת פסיכולוגי שבמה שישי משתמשים ואם יש יותר אנחנו מרשים לעצמנו יותר? (אני מתלבטת אם זה גם מה שקורה אצלנו, נראה לי שאנחנו די יודעים לא להפריז בהוצאות).

 

(בעלי בדיוק עושה קורס מזורז של "מקימי"  עם דף הוצאות והכנסות. אני ממש אבל ממש לא אוהבת את הדברים האלו, ברור שיש הוצאות והכנסות בסיסיות, אבל אצלנו אני מרגישה שהרבה זה ממש משמים, ואת זה אני לא יכולה לכתוב על דף...)

אז ככה - למי שלא יודע אני עובד בבנק.

 

אני נתקל לא אחת בתירוץ - תשמע, יש לי ילדים ובדיוק היו חגים וכו'

 

ואני תוהה לעצמי גם לי יש ב"ה ילדים ויש לי את אותם חגים כמו ללקוחות שלי אז איך אני מצליח לחיות ממה שיש ולא לחרוג והם לא?

 

ומסקנתי היא אחריות - מי שאחראי ועוקב אחר מצב החשבון שלו לא יחרוג וגם אם כן זה יהיה חד פעמי. ב"ה ראיתי שהמצב בקרב גולשי הפורום טוב בהרבה מאיך שלקוחותי מתנהלים (ומדובר גם על כאלו שיש להם מסגרות אשראי נדיבות)

 

ה' ברא לנו אינטרנט גם כדי שנוכל לעקוב אחרי מצב החשבון. וגם לאלו שלא מחזיקים את הדבר הזה יש מגוון פתרונות למעקב.

 

אני ממליץ למי שבכל זאת נתקל בקשיים לפנות לארגון פעמונים או מקימי על מנת לפתור את הבעיה בשלבים מוקדמים ולא כשהיא כבר חמורה.

 

שוב תודה לכולם על שיתוף הפעולה.

 

מתפתים למבצעים

קונים שטויות

מוציאים מעבר ליכולת

למשל עכשיו מתחיל ההכנות לחורף- מה הכי חשוב כלכלית לשים לב ?

 

ושעוד אנשים ייתנו דוג' מהצלחות שלהם

אנחנו עלינו על זה שאנשים חורגים בגלל שהם מוסיפים דברים שביומיום לא יכלו להרשות לעצמם.

חופשות למשל.

חופשה כוללת דלק, צימרים, אם צריך אז גם רכב, אוכל, מסעדות או בתי קפה, ולא דיברנו על אטרקציות..

ומה, לא נצא לחופשה אף פעם כדי שלא נרד למינוס?

אז אנשים צורכים יותר ממה שהם מסוגלים ואז יש מינס.

נורא קשה לעבוד כמו חמור ולא לצאת למשהו מאוורר.

 

ככה נכנסים. ולצאת הרבה יותר קשה.

 

1. כן

2. כן

3. זה קורה לנו בערך כל 3-4 חודשים. הצטברות מסויימת שגורמת לנו לא לצאת ממעגל המינוס.

4. לא מתעסקים עם שיקים כלל.
 

אני לא צריך שתעני לי אלא שתחשבי לבד - את אומרת שכל 3-4 חודשים אתם נכנסים לחריגה. איך אתם מכסים אותה? האם בעזרת תכנון ומחשבה מוקדמת יכולתם לא להיכנס לחריגה?

 

 

1. האם יש לכם מסגרת אשראי בחשבון? כן.

 

2. האם אי פעם חרגתם מהמסגרת? לא.

 

4. האם אי פעם החזירו לכם שיק מהסיבה אין כיסוי? לא. מי משתמש כיום בצ'ק?

מפקידים מפגרים מהצבא...

בכיף תשאלי הכל

קשה לענות באופן מוחלט על השאלה הזו בלי להכיר את כל הפרטים שלכם.

 

באופן כללי רצוי ומומלץ לחסוך לפחות סכום קטן מידי חודש על מנת שבעתיד כשתרצו לחתן את הילדים לא תזדקקו להלוואות.

 

בוודאי שמי שיש לו מינוס של 10000 ופיקדון של 10000 לא עושה צעד חכם כי הוא משלם יותר ריבית על המינוס מאשר הוא מקבל על החיסכון.

 

מאיך שאני מבין את מצבכם עדיף באמת שתשימו את רוב הכסף בפקדון נזיל ובכל זאת כדאי שתחשבו ביחד איזה כום חודשי אתם מסוגלים להפריש לחיסכון ארוך טווח.

 

 

לגבי המשפט האחרון שלך עם הקורס של מקימי

 

אני יודע שקשה מאוד להתנהל עם רישום מדוקדק כמו של מקימי (שאגב, לא המציאו כלום - הם סה"כ חיקוי של פעמונים) אבל כשמציבים רף גבוה אז גם אם לא מגיעים ממש לתכנון מושלם לפחות מתקרבים לזה ככל שיכולים.

 

 

פשוט הפריע לי שכתבת על מקימי שהם סה"כ חיקוי של פעמונים.

 

מי שהקים את מקימי הוא ישראל ליבמן שהיה אחד מראשי פעמונים.

 

הארגונים באמת פועלים בצורות די דומות ובשיתוף פעולה רק עם הבדלים קטנים:

 

מקימי בעיקר עוזרים למי שפעמונים לא יכולים לעזור לו (שהחובות גבוהים מידי, ולא מספיקה כאן התנהלות נכונה. במקרה כזה מקימי יתנו כסף (שאספו דווקא מבני אותה קהילה של הנזקק) ויתנו לו על תנאי שכל סכום מסוים לדוג' שהוא משיג הם נותנים לו כפול).

 

במקימי מקפידים שכל קהילה תדאג לעניי קהילתה. כך שהכסף שאדם X תרם במקום פלוני, יגיע לאדם Y השייך לאותה קהילה פלונית.

 

מקימי מיועדת דווקא לציבור שלנו-הדת"ל.

 

אה, והם עובדים בשיתןף פעולה עם פעמונים. פעמונים מעבירים להם משפ' שהם לא יכולים לעזור להם.

התכוונתי שמבחינת שיטות הפעולה והגישה הם לא המציאו דבר אלא מיישמים היטב את מה שישראל עשה גם כשהוא היה בפעמונים.

 

אני מכיר אישית משפחה שישראל ליווה וממש עזר להם עוד כשהוא היה בפעמונים.

 

אני מתנצל אם חלילה היה נשמע שאני מזלזל.

 

 

איך אני יודעת את זה?

כי אין לי מושג מה לענות לך

 

חשוב מאוד לכל משפחה לאגור לעצמם מלאי חסכונות

חשוב מאוד לכל אדם עובד לאגור לו מלאי חסכונות לתק' שכבר לא יוכל לעבוד

וחשוב לנהל את הכסף הזה בצורה חכמה ומקצועית- לקבל את מירב התשואה, ולא להכנס לסיכון מיותר

כדי שיהיה בתקציב כסף פנוי לחיסכון- ולא לחיות כל הזמן מהיד פה- חשוב לנהל תקציב, חשוב לדעת כמה כסף יוצא ועל מה

 

לכן טוב מאוד שבעלך הלך לקורס של מקימי

יהיה טוב מאוד אם את- כמנהלת הכספים בבית- תצטרפי אליו או תקבלי ממנו העברת שיעור על הנושא

ותלכו שניכם לייעוץ- כדי להתוות לעצמכם שיטה להתנהלות שלכם בבית

 

"הרבה זה ממש משמיים"

אבל לא הכל- כידוע אנחנו מברכים "המוציא לחם מן הארץ"- בעבודה שלנו, לא בניסים

 

אם מלחיץ אותך לערוך טבלאות הכנסות והוצאות- את יכולה לתת לבעלך לעשות את זה!

זה יהיה טוב מאוד להתנהלות של הבית -שניכם עובדים ביחד על הנושא

התפקיד שלך- *לרשום כל תחילת חודש מה הצפי שלך על הוצאות שיהיו, ועל הכנסות שאת יודעת שיהיו

( למשל: החודש יהיה תחלת החורף- צריך לקנות בגדי חורף למי שכבר לא מתאים לו משנה שעברה, צריך לקנות נעליים ומגפיים, צריך לקנות תנור חימום חדש, החשבון חשמל יעלה בגלל חימום, וכולי. החודש יש יומולדת לילד, צריך לחשב תקציב למתנה ועוגה. החודש יש לי השתלמות בעבודה- זה עוד כך וכך שנכנס. וכולי)

*תיכנון חודשי כזה יאפשר לך גם- לתכנן חודשים מראש- ולא להצליח להסתדר ברגע האחרון בעזרת שמיים.

(למשל- פסח בא כל שנה- למה לא לשים בשביל כסף בצד כבר 3 חודשים מראש?)

* לאסוף קבלות על מה שקנית (זה לא קשה- תדחפי הכל לתא אחד בארנק- כל שבוע תרוקני את התא הזה לשקית או מעטפה) - כדי שתדעי לאן הזוזים זזים

 

התפקיד של בעלך- *לרשום את כל הנתונים בטבלאות שהוא קיבל- שמצויינות לו ומפחידות אותך

*לרשום בטבלאות הכנסות קבועות והוצאות קבועות

*  לקבל ממך את שקית הקבלות שאספת- למיין אותה לקטלג להכניס לטבלה.

* להשוות- מה הפער בין הצפי שלך בתחילת החודש- לבין מה שקרה באמת? זה ייתן גם לך וגם לו מדד חשוב.

(כהרחבה למתקדמים- אפשר להצמיד לכל קבלה מהמכולת- את הרשימת קניות שאיתה יצאת מהבית.... לראות אם יש ניהול תקין או לא)

 

אני לא מבינה למה את צריכה 10 אלף שיושב בעו"ש

הוא יכול לשבת יפה באיזה פק"ם חמוד ולהועיל יותר... אפשר לשלוף אותו כשצריך- ולא קל לגלוש לתוכו כשההוצאות יוצאות משליטה

 

בחסכונות יש שתי שיטות-

* כל מה שנשאר בסוף החודש- הולך לחיסכון

לא בטוח שתמיד יישאר...

* "לשלם לעצמי בהתחלה" (הספר אבא עשיר אבא עני- מומלץ!)

הראשון מבין סעיפי הקבע בהוצאה חודשית- הוא סכום שמוקצה לחיסכון. אח"כ כבר תמצאו איך לשלם או לא לבזבז את שאר ההוצאות...

 

 

הכי חשוב-

באמת לזכור ולהבין!

כל מה שאת עושה רישומים וחישובים

זה כדי לראות ולהכיר איזה שפע גדול השם נותן לנו!!

(ולא כדי להרגיש לחוצה כמה חסר או כמה זז ....)

הוספת דברים חשובים.

 

ועניתי בשרשור נפרד מפאת חשיבות הנושא

 

יום אחד הם יצטרכו ונרצה לעזור להם-לימודים,חתונה,דירה,נכדים בעזרת השם.

שמים בצד כל חודש סכום לפי היכולת-זה מה שאנחנו עושים ומקווים שיצטבר לסכום נאה בעוד כמה עשרות שנים.

בחסכונות לטווח ארוך מאד (כמו פנסיה שזה בערך 40 שנה או משהו) כדאי דווקא להשקיע בדברים יותר "מסוכנים" עם אחוזים יותר גבוהים של ריבית.

מה שהכי כדאי זה להשקיע במדדים (כמו ת"א 25, ת"א 100 או מדדים דומים בחו"ל) ולא במניות של חברה ספציפית שיכולה לפשוט רגל ולקחת את הכסף שלך איתה.

כי גם אם יש נפילה כלכלית גדולה הרי המדינה, באופן כללי, תקום ותמשיך (אא"כ איראן תפציץ ואז כולנו לא נהיה כאן בכל מקרה ) ואם מדובר על השקעה במדד של מדינה לטווח ארוך מאד שלא מתכוונים להיבהל ולהוציא ברגע שהבורסה מתחילה לצנוח, אז בהסתברות של כמעט 100%- לא רק שלא תפסיד מזה, אלא סביר שתרוויח באחוזים הרבה יותר גבוהים מאשר הריבית 2% המסכנה.. 

 

באיזה סגנונות הם, מרחק, מקומות עבודה אפשריים, אופציה לבניה,

האם זו קהילה הומוגנית או שיש שם קליטה של זוגות צעירים וכו..

 

תודה!

 

 

http://www.gushkatif.co.il/he/sectionsm/%D7%A7%D7%94%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%AA/

 

בהצלחה

אם יש תושבים משם, רצוי לא יוצאי הגוש אשמח לברר דברים שלא כתובים באתר..

אם זכור לי נכון, היא ציינה את זה באחד השירשורים. מה צריך ממי שגר בבית אל?

 

זה יכול להיות מח אחד/ ביו אנרגיה. יש עוד שכרגע לא זוכרת...

 זה טיפול שעובד במישור נפשי של תת מודע ומשחרר חסימות שיש לכל אחד מהעבר הקרוב או הרחוק. יכול להיות שמודעים לזה או שלא. גם כשמודעים למה שחוסם אנו לא יכולים בכוחות הרגילים שלנו לפתור את זה.

 יש מטפלים יראי שמיים.גם מתודרכים ע"י רבנים גדולים. הכל במסגרת ההלכה.

 בכל מקרה שיהיה בהצלחה רבה.

לא יודע אם זו הדרך ,

מהיכרות עם עצמי נראה לי שרק מישהי חדשה שתהיה מושלמת בעיניי שהלב יפתח אליה בשלמות

בע"ה היא תשכיח את האחרונה  או שאולי בגישה כזו אולי אני מגביה ציפיות יותר מדי ...

עם זאת אני בטוח שהקב"ה יודע מי אני ומכיר אותי ויודע מי זו שבעיניי תתאים ובע"ה יזווג ביננו .

 

השאלה היא האם אתם שהגעתם למנוחה ולנחלה וב"ה אחרי הסתכלות לעבר
שמחים שטוב שקשר מהעבר לא הצליח ובדיעבד מבינים שזה לא התאים
לאו דוקא בגלל חסרון באותה  אחת מהעבר אלא עקב השמחה השלמה בבת זוגכם שהפשוט משכיחה את כל האחרות ?  

יש להניח, שאם בסוף היא לא רצתה - היה בכ"ז משהו לא מתאים. תנסה אולי לראות מה הוא, קצת "להעצים" אותו אצלך..

 

ובאמת, כשמוצאים מישהי מתאימה באמת, ששני הצדדים רוצים - אז פעמים רבות מבינים פתאום למפרע מה לא היה מתאים - ושמחים.

 

לכן, לא כדאי בכלל שתתמקד/תתענין/תחשוב מה אצלה. אלא בהשתדלות למצוא מי שהכי תתאים לך.

 

ואל תחשוש שמא תתחתן מתוך כל מיני דברים זרים. זה בבחירתך. פשוט תשים לב להכיר בנחת ובהתענינות אמת, ולהתחתן עם מי ששניכם מרגישים שאכן זה מתאים.

 

ההרגשה בעז"ה תעבור תוך זמן מה. תעסוק בינתיים במרץ בדברים טובים ומועילים, תחדש את שמחת החיים, ובעז"ה אכן תקבל "מטבעות זהב" ומעלה מזה.

 

הזמן רופא טוב - וה' עוד יותר..

ההתאמה היתה גם מבחינתה בשכל שלמה , האי התאמה היתה ברגש
הבנתי ממנה שהיא פשוט לא אהבה עד הסוף ובגלל זה היו כמה דברים [לא כ"כ חשובים]  שהפריעו לה  .

 

הקושי הנוסף מבחינתי זה שאם היא שינתה את דעתה פעמיים האם ייתכן ווהיא תשנה את דעתה שוב

מה גם שהקשר איתה הוציא בי כ"כ הרבה דברים טובים גם אחרי הפרידה .

אבל מצד שני אני מחפש בע"ה אחת שתהיה בת זוגי שתהיה בע"ה נאמנה לעד ושתאהב אותי בכל ליבה

שאני לא אצטרך לחשוש מכל טעות קטנה שייתכן ואעשה ובזה היא תתלה את הסיבה לעזיבה

שיהיה לה את הרצון והזיק בעיניים כשאנחנו נפגשים .

אמנם היה לה אבל זה כנראה דעך ....

 

 

לפעמים הנשמה יודעת מה שאנחנו לא יודעים. אני ובעלי נפגשנו ונפרדנו מלא פעמים, כשלרוב הפגישה היתה ביוזמתי והפרידה ביוזמתו... והיום שנינו [וגם הילדים..] מאושרים מזה שלא וויתרתי עליו אף פעם...

למה לא לנסות שוב? אולי בסוף כמים הפנים לפנים והאהבה תתעורר גם אצלה?

תבדוק שאתה באמת רק לא מאוהב באיזה דימיון, תלך גם עם השכל, אבל לא רק....

איך גורמים למישהו לרצות אותך, אם הוא לא רוצה?

האם אנחנו מכריחים אותו...?

אין שום מטרה לכפות על מישהו להתחתן עם אדם שאינו מתאים לו..

לפעמים, אם זה לא מתאים, אז לא..




לעיתים קרובות מדובר במידה אחת שמפריעה קצת..

בהנהגה שלא נראית בעין הכי טובה....


אז אם הוא יוכל לשנות, אחלה..



אבל אסור לשכוח............

יש הרבה סוגים של אנשים בעולם, 

ולא כולם מתאימים לכולם....


סתם לידע כללי...

עוד לא מראה רגשות [כמובן לא באהבה חונקת או מלחיה, אבל בידיעה ש'אני אוהבת אותך' ורוצה שזה יעשה לשנינו רק טוב...]

בעלי פחד למשל שאני מאוהבת עיוורת ושאני לא אעז לבטא את עצמי לידו.. מה שהיה נכון חלקית עד המריבה הראשונה...

ככה שאסור לפחד גם לריב.. מתוך אהבה..

אני לא יודעת אם אנחנו באמת דוגמא לזוגות אחרים, רק שידעו שיש מצב כזה.. ולא צריך להתייאש אם אתה חושב שנגעת בדבר אמיתי..

 

אבל באמת חובה המוווון תפילות ובירורים מול עצמך

ומאמינה שכשתבוא "האחת" היא תאפיל על כל האחרות (בין אם זו מישהי  שכבר הכרת והיא עדיין לא "האחת", ובין אם לא) וכמובן להתפלל ולהשליך את יהבך על ה'

בהצלחה

כשאני קיבלתי ממנה זה היה ב1000 ש"ח לפי זכרוני . לא יודעת מה היום.

 

אני חושבת שיש בעופרה גם.

מספרי טלפון תחפשי בגוגל.. בהצלחה ומזל טוב!

אם אני לא טועה, יש לה גמ"ח שלוקחת רק על תיקונים.

(או לתפור שזה כבר מחיר אחר..) 0545684156 / 0504684156

מזל טוב!

 

 

גבעת שאול

ציונה הלוי 0548447861

יש שם גם סגנון דת"ל וגם סגנון חרדי.

שווה לראות!

(על ציונה הלוי)

 

יש לה מבחר יפה, עדין, צנוע, והיא יודעת גם מה להציע לך

חוצמיזה שהיא ממש נחמדה...

במלא רציתי להביא לגמח מוזמנת באישי

דברי איתי באישי..

 

 

מ ז ל    ט ו ב !

והתשובה לגבי הזמן הנכון היא אישית, ותלויה באמצעים שעומדים לרשותכם.

והם התמהמהו, וכיום הדירות באיזור בסדר הגודל שהם חיפשו אז יקרות הרבה יותר. זאת יכולה להיות תשובה לשאלה. אבל הסיבה שהם התמהמהו אז היא כי הם לא היו בטוחים שיוכלו לעמוד בהחזרי המשכנתא, וכיום בעלה מרוויח יותר ברוך השם. 

איפה אתם עומדים בעניין המשכנתא?

אפשר לנתח את השוק ולבדוק אם מחירי הדירות עלו או ירדו אבל זה לא משנה כי אי אפשר לדעת מה יוליד המחר ויכול להיות שעכשיו המחירים יותר יקרים ביחס למס' חודשים אחורה אבל ייתכן שבעוד חודש תהיה עליה חדה יותר (וזו גם לדעתי הסיבה שלא מצאת תשובות מדויקות)...בקיצור אני חושבת שאם אתם בשלים לקניית דירה ומשכנתא לכו על זה, יש מסלולים נוחים שמותאמים ללקוחות (כמו שטפחות יצאו עם המשכנתא לפי מידה) ובכלל המלחמה בין הבנקים גדולה כי כולם מתחרים על לבו של הצרכן, תבררו, תשאלו ואולי גם סדנת משכנתאות תעשה לכם חסד... מקווה שהצלחתי לעזור. 

מה שעולה היום בערך הון תועפות. 

 

או שאת מחפשת דווקא "מעבר להרי החושך"  

 

בכל אופן, בשוקדה, אם אני לא טועה (או אולי ביושיביה? תבדקי באתר של תנועת אור) מוכרים מגרשים של חצי דונם בחמש מאות אלף ש"ח, וזה ממש לא נחשב שם ליקר... לשם דוגמא, בכפר מימון הסמוך המחירים הם פי 2. 

תתעלמי..

 

אפשר גם קצת לרחם עליה שהיא ככה. זה מרגיע..

אם לא, מה אכפת לך? אולי זה משהו שהן נוהגים מגיל קטן, בינהם ולא מייחסים לזה חשיבות?

הוא אומר לי: "ככה זו ******, אין מה לעשות" והוא צוחק איתה וזה..

אבל אותי מרגיז שהוא לא מחזיר לה!!

אם זאת הייתי אני...ואואיי ואויי..

אז זה אומר שאת אשה טובה -

 

אבל תשמחי שזה כך.

 

בין אחים - זו שפה אחרת. ככה כנראה הם אוהבים אחד את השני.

 

כמו שבין איש לאשתו יש שפה משלהם.

 

תתעלמי - זה לא נגדו ולא נגדך.

לעורר מלחמות, אם את רואה שהוא בסדר עם זה, תניחי לו, לפעמים יש דברים בן אחים שאנשים מבחוץ לא מבינים וייראה להם מוזר, אז אולי את רואה את זה כפגיעה, אבל הוא רואה את זה כמשהו רגיל וכצחוק...

אני הייתי האח הציני והקטלני שכל הזמן "יורד" על כולם ומי שלידי היה חוטף הכי הרבה גם אחותי וגם גיסי.

באמת לא מתוך רצון להרע אלא כך הייתה שפת הדיבור שלי.

ואחותי הייתה רגילה לזה מילדות . עד שכנראה הגזמתי והיא נפגעה בשביל גיסי אז היא תפסה אותי על הדרך לשני משפטים ששיקפו לי שיש גם נפגעים מהדיבור הזה .

והמשכנו בחיים (אחרי תהליך גמילה מקוצר) בלי שיחה רשמית וכאלה 

בקיצור חכי בסבלנות לשעת כושר אבל לא בזמן שאת כועסת ואז האוירה תשתפר פלאים

 

"נכון הוא מושלם? איזה כיף לי שתפסתי אותו ראשונה!!"

או אמירות דומות בסיגנון...

שיש בהן אמירה צינית (לא מושחזרת, צינית צוחקת) - שמשמעותה "בעלי הכי נהדר וכולכם אומרים שטויות"

שלום לך- 

 

גם אני הבכורה וגם אני צינית. אממה זאת האישיות שלי- אני מאוד אוהבת את זה וכולם מכירים אותי שככה אני צוחקת עם כולם והסביבה שמכירה אותי חיה עם זה.

 

גיסתי בהתחלה הייתה נפגעת מכל מילה שהייתי אומרת גם אם הייתי אומרת את זה לכולם היא היתה רואה את זה דווקא מיוחד עבורה..

 

אותי זה עיצבן.

 

לא יכולתי להיות פתוחה כמו שאני עם המשפחה האישית שלי! וסליחה אבל גיסתי היקרה היא זאת שנכנסה למשפחה והיא זאת שצריכה להסתגל ולא אנחנו אלה שצריכים להשתנות.

 

בהתחלה הייתי מנסה לא לדבר בציניות לידה עד שהגיעו מים עד נפש ואמרתי לאחי-דבר איתה! ככה אני וזה לא במטרה לפגוע ולהתעצבן!

 

אז בבקשה ממך תנסי להבין אותה היא בכל זאת גדלה עם בעלך כך וכך שנים והוא מכיר אותה כבר ככה שאם הוא לא נפגע ממנה אז גם את לא צריכה.

כשהיא שואלת איך להגיב - זה ענין אחד (בפרט שזה לא כלפיה, אלא כלפי האח, שזו שפה ותיקה ביניהם והוא צוחק מזה בעצמו), ואכן ראוי לה להשאיר את זה ביניהם ולא להתפעל מידי.

 

אבל כשאת אומרת, "זו האישיות שלי".. זה כבר לא כ"כ ברור. לאדם יש בחירה, ואם הצורה שהוא מדבר פוגעת באנשים סביבו, יש מקום יותר להיזהר, גם אם הוא "אוהב את זה"..

 

והנימוק: היא נכנסה למשפחה - אינו נכון. כשמדובר בהערות שמופנות גם אליה.

צריך להתרגל, שאכן כשנכנס מישהו למשפחה, לא תמיד אפשר לדבר איתו כפי שהתרגלת כלפי אחיך. היא לא "אורח", היא אדם לגיטימי שצריך להתחשב בו. יש הרבה דוגמאות לדברים ש"בבית" לא מעירים עליהם, ואח"כ הם בעוכריהם של נושאיהם, כולל כשזה מגיע אחרי נישואין לבין-איש-לאשתו.

זה אחרת. זה על מישהי שמדברת כך גם כלפי גיסתה, ומצפה ש"תבין" ותקבל, כי היא זו שנכנסה למשפחה...

לדבר בשם "כולם"..

 

זו לא המנטליות של כולם "לדבר בציניות". ויש הרבה אנשים שרגישים לזולתם.

 

ובכלל - אני מציע לכותב הנחמד לא "להתלהם" ולא לשלוח לאמריקה מישהי שרוצה שידברו אליה בנעימות...

באמת בכנות תגידי לה מה שאת חושבת ותשאלי אותה למה מצחיק אותה כשהיא מקניטה את בעלך!!!

על כל מי שנדמה לך "מפלצת" - יש אלפי נקודות אור בתוכו...

 

צריך רק לאמן את העין....

 

תהיה בריא.

 

שאנו האיש הטוב וכל האחרים רעים..

אני למשל לא חושב כך.

 

וגם את...

 

ועוד ועוד..

כולם כאן נשואים טריים..עוד לא חשבנו על גרושין..

זה כדאי.

 

הדירות ממש זולות במיוחד עם מענקים של משרד השיכון.

 

מי שמבוסס כבר במרכז - שישקול אם רוצה לגור בחור הזה

דקה ממחלף עירון...


חצי שעה מקסם....


דיי סביר, לחלק מהאנשים..

יש דבר שאי אפשר לקנות באף חנות

ויש הרבה אנשים שחושבים שזה בנאלי -ולא חושבים לעשות

 

תכתבי לו מכתב אהבה

ארוך

תתארי סיטואציות שונות בשנה האחרונה -מדברים שהייתם ביחד

ו\או דברים שהיו לכם במשך הנישואין עד כה

סוג של תיעוד זיכרונות משותפים

 

זה דבר שאת תשמחי לכתוב, הוא ישמח לקורא- ושניכם תשמחו לקרוא גם עוד 10 שנים

 

 

אבל זה לא מקורי, ולא זוהר או מנצנץ... אז אולי את צריכה רעיון אחר...

 

 

קראוון במצפה יריחו עולה יותר מדירת 4 חדרים בקרית ארבע

 

יישוב תורני צעיר בן 28. מגוון לחלוטין (גם בסוגי האנשים, גם בגילאים)

כרגע אפשרויות המגורים הן בעיקר קראוונים. אבל יש יחידה להשכרה בבניה שיכולה להתאים לזוג+ילד. ואומרים שבעוד שבועיים מתחילים לבנות את הפרויקט הבא של אמנה ביישוב.

אתם מוזמנים לבוא ולהתרשם, ובינתיים לבקר באתר היישוב http://www.nachliel10.022.co.il (אפשר למצא שם גם פרטים על תהליך הקליטה)

בהצלחה!!

תכנסו לאתר של אמנה או תתקשרו אליהם והם יתנו לכם הצעות.

צפון- לכיוון 443- יש את מודיעין והסביבה, בית חורון.

צפון- כביש 60- אדם, פסגות ושות', בית אל, עפרה, עלי.

מזרח- מעלה אדומים (מצפה נבו), קידר (אין הרבה דתיים), מצפה יריחו, ורד יריחו, כפר אדומים, ענתות.

מערב- מבשרת, הר אדר והסביבה, טלזטון, כל היישובים\מושבים בין ירושלים לבית שמש, בית שמש ושות'

דרום- גוש עציון, קרית ארבע, הר חברון.

יש שם גם ישיבה

לא קשורה מבחינה קהילתית לשאר השכונה

 

ויקר שם בטירוף מבחינת עלויות דירה

ומתוכננים שם כמה ישובים למגורשי הגוש ולמצטרפים חדשים.. שווה לבדוק.

אגב, לא נעים לי לומר, אבל מנסיון של כמה שנות מגורים בישוב "תורני" למהדרין, הכותרת הזאת לא מעידה על שום דבר. אולי על הפיאות של הילדים וכיסוי הראש של האמהות. מעבר לזה יכולות להיות הרבה תופעות מאוד לא תורניות...

אם התורניות באמת חשובה לכם, אז תבדקו טוב. מה הקשר בין הרב לתושבים, מה היחס של הרב בנוגע לסכסוכים שקורים לפעמים, איך הישוב ותושביו מתנהלים סביב נקודות שנויות במחלוקת, מה היחס לבית הכנסת וכד'.

לא נעים, אבל בנקודות רגישות, שם מתגלה אם האדם הולך עם התורה או לא.

צר לי על הנסיון הלא נעים..

מבחינתנו תורני= אנשים שרוצים לעבוד את ה',

מקום עם צניעות בלבוש של הנשים, חינוך תורני..

יש מקום כזה?

נשמע שנחליאל היא התשובה למה שאתם מחפשים, ובעוד שבוע וחצי יש ערב שיווק של השכונה החדשה!

 

הזמנה לערב שיווק- 20121025095226.pdf

 

http://www.nachliel10.022.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=422631&kw=&diary=1,4,11,2012

אני רוצה כאמור לעבור לגור במקום יותר תורני רצוי חרדלי אבל בעלי בידיוק מצא פה עבודה....

אם תכתבו מנייק חדש אפנה אליכם....

חשבנו בכיוון אבל יש לי התלבטויות

אנחנו מחפשים מקום שמתאים גם לצעירים מבחינה קהילתית.

בררנו כבר על כוכב השחר..

יש כל מיני סוגי התמכרויות למשל עישון,הימורים התמכרות לקניות ועוד

אדם שמכור לעישון קשה לו מאד להפסיק את זה אפילו שהוא יודע שזה גרוע לבריאות (ואפילו מרגיש על עצמו שזה מקשה על הנשימה ועוד) כי יש חומר בסיגריות שממכר והגוף דורש את זה שוב ושוב.

אבל באיטרנט זה נראה שזה בשליטת האדם אני אראה מתי שארצה ואפסיק מתי שאחליט, אבל יש אנשים שיושבים על האיטרנט שעות , הרבה פעמים במקום לישון בלילה ,במקום ללכת לעבודה , במקום לעשות דברים מועילים  וכשזה מעבר לשעות הפנאי ולסטנדרט אז זה מפריע למהלך החיים התקינים. והיום מגדירים את זה כהתמכרות זאת אומרת שזה ללא שליטת האדם .

וזה מה שרציתי לשאול אם גם אתם מכירים את התופעה , מה עוד ידוע לכם עליה , אם זה ממש בלי שליטה של האדם, וכמה סיכויים לצאת מזה ?

גם בעישון יש מקום לשליטת האדם, וכפי שרואים שבשבתות לא מעשנים.

 

יש כאן אפקט של "התמכרות", כלומר: תחושה שמכה בתוך האדם לשוב אליה.

 

אדם יכול להשתלט, להתאמץ לתפוס שליטה, ולהחזיר את ההרגל ל"שליטה". צריך להיות חזק ביעד, לקבוע דרך ולתרגל אותה בלי "חכמות"..

על התגובות!

[שמעתי שלאחרונה אפילו "הוכר" כהתמכרות ע"י איזה איגוד אמריקאי]

 

ורצוי - גם אפשרי - לצאת מזה.  יש לאדם בחירה.

מנסיון (:

 

כשאת מאוהבת בבפנים, זה נהיה שולי.

 

אבל זה תלוי אם הוא דוחה אותך או שאת פשוט לא אוהבת את איך שהוא נראה.

 

בעלי היה פשוט לא יפה עד מכוער בעיני, אבל הוא כזה מדהים, שזה כבר לא עניין אצלי.

 

אני שמחה בו עד עמקי נשמתי.

אם כל השאר נראה לך מתאים, תמשיכי ותראי אם מתפתח גם רגש,

ואם מתפתחת גם משיכה.

שתפי דמות שאת מעריכה (לא חברה)

ותתמודדי עם הדברים לפני החתונה (זה לא אומר לאהוב את המראה אלא לקבל החלטה ולהשלים איתה)

כי אני מכירה גם זוג חברים שהתגרשנו לאחר 3 שנים (עם ילד)

בגלל בעיה דומה שלא הצליחו להתגבר עליה גם לאחר החתונה.

הבעיה היתה שלא התמודדו עם הדברים קודם וניסו להתעלם מזה.

 

אז הכל אפשרי - תלוי באנשים ותלוי בסיטואציה,

ותלוי כמובן - אם זה הזיווג שלך.

 

אם כן - זה דבר שולי שמקבל משמעות אחרת אחרי שמכירים את האישיות.

בהצלחה!

אם החיצוני מפריע לך, תבדקי טוב. עד שזה לא חולף או שאת מרגישה איתו יותר בנוח.

תחשבי פעמיים כי אחרי החתונה זה כן משפיע!!!

אחד מהדברים שאני חושב שבסיסים זה משיכה. ומשיכה נוצרת גם מראה נאה.

שאתה יושב עם בן\הבת זוג וכיף לך להסתכל עליו ולדבר איתו. זה דברים בסיסים.

אם אין את ההנאה הזאת, וזה לא נוצר אחרי מאמץ, לא להתפשר על זה.

אחרי הנישואין הקושי הוא הרבה יותר גדול ושאין את המשיכה הזאת, זה ממש קשה.

יש לנו יצר רע, וצריך לדאוג גם לו במערכת הזאת.

ולבדוק טוב טוב כיצד החלק של המשיכה מתפתח אצלך לפני אירוסים...

 

יש הבדל כמובן בין סלידה לבין אי משיכה; אם ממש קשה לך עם המראה זה כבר בעייתי יותר ויש מקום לשקול את המשך הקשר...

אם לעומת זאת את לא מרגישה משיכה אבל לא מפריע לך המראה- כדאי להמשיך את הקשר ולחזק אותו כי פעמים רבות מתפתחת המשיכה עם הרגש- כמו שכתבו לך פה...

 

מה שכן מניסיון כאוב אל תתארסי לפני שתפתרי את העניין לכאן או לכאן, הכרתי בחורה שהייתה בסיטואציה דומה ושבועיים לפני החתונה פרצה בבכי כשהבינה שהיא לא מצליחה להתגבר על המראה- חבל על כאב הלב לשני הצדדים...

 

וזה בהחלט לא אוטומטית משתנה ומתפחת אחרי חתונה אצל כל אישה...

כלל בחיים! אנחנו לא נשנה אף אחד, לא את ההורים, לא את הילדים שלנו, לא את הבוס והכללים בעבודה ובטח לא את בן הזוג! אם את מקבלת אותו ככה אז תתחתני איתו ואם את לא מקבלת אותו ואת רוצה לשנות אותו אז צאי מהסרט הזה...

שאלתי אם ההרגשה שלי יכולה להשתנות אחרי החתונה.

תודה אנשים. עוזר לי לשמוע את ההכוונות שלכם. בבקשה, אשמח לשמוע עוד תשובות.

יצאתי עם מישהו שלא כזה אהבתי את המראה שלו, וכל דייט מחדש אמרתי לעצמי "הלוואי ואני אראה אותו ואוהב את מה שאני רואה"- וזה לא קרה.. וכמעט התארסנו! כי התעלמתי מזה וחשבתי שמה שיש בשכל זה מה שחשוב. וב"ה הקב"ה שלח לו תבונה לחתוך את זה לפני שזה קרה. ורק אח"כ הבנתי שהרגש הוא כ"כ חשוב (אצלי לפחות. יש כאלו שגורסים שאפשר להתחתן רק משכל. אני לא ביניהם) והמראה הוא גם כ"כ חשוב.

בדייט הראשון עם בעלי הדבר הראשון שעלה לי בראש שראיתי אותו היה "איזה יפה הוא"! איזה כיף לצאת עם בחור שאני אוהבת את המראה שלו. וחברה אמרה לי על זה- "ב"ה שיש מציאת חן, ככה אפשר להתמקד בדברים החשובים..." אצלי זה היה נכון. ברור לי שזה עניין אישי. אך לדעתי המראה שלו, הרצון לראות אותו. הגאווה הזו- הבנאדם היפה הזה הוא "שלי", זה כ"כ חשוב ומוסיף, במיוחד בהתחלה. כי ב"ה אחרי החתונה אנחנו מכירים לעומק הרבה יותר. וראוים את הצדדים היותר יפים שלא ראינו, וגם- את הצדדים הפחות יפים שלא ראינו. וגם היום כשאני מסתכלת על בעלי כ"כ כיף לי ב"ה.

 

ולגבי משיכה- לדעתי פשוט אסור להתחתן אם אין משיכה. חייבים לרצות לגעת בו/בה. פשוט צריך לרצות את המגע, כי זה חלק כ"כ מרכזי וחשוב בחיינו, ואם הוא טוב- אז המסביב טוב, ואם הוא לא טוב- המסביב לא טוב. (כמובן שיש עבודה יומיומית על עצמינו, הנגיעה היא מקפצת הקשר בזוגיות, וכדאי שזו תהיה מקפצה טובה, יציבה ומשמחת, ולא משהו אחר.)

בהצלחה!

(ד.א. אישית חתכתי שני דייטים בגלל מראה ואני לא מצטערת על זה- כי באמת היה קשה לי עם זה וזה הפריע לי בקשר, אם זה לא מפריע לך- תמשיכי, אולי תגלי שהעולם הפנימי היפה משפיע על החיצוני, ותאהבי גם את זה.)

מי שאמר שכן נשוי?? כי זה ממש תמוה לי. משיכה זה דבר חשוב בזוגיות, לא צריך לסמוך על הנס שפתאום תתחתנו והכל יעבור...

כאשר מתפתחת אהבה לבן אדם המציאת חן משנתה.

בס"ד

אם הבחור ממש ממש מוצא חן בענייך מבחינה פנימית, 

ויש בו את הדברים שאת מחפשת, אולי יש מקום לתת לזה זמן.

בעיקר כפי שאת כותבת שזה "קצת מפריע", ולא דוחה אותך.

(ויש כאלה שדברים מסויימים בחיצוניות דוחים אותן)

 

לעניות דעתי כדאי לשים לב לעוד עניין- האם מה שמפריע לך באמת חיצוני(כדון גודל וצורת של אף, סימטריה בפנים וכ')

או שזה משהו בהבעת הפנים? - וזה לעיתים חשוב יותר. 

 

בכל אופן אם באמת זה משהו שרק קצת מפריע לך, יש מקום להמשיך לצאת, אבל בטח לא להתארס על סמך זה.

ותנסי לראות איך התקשורת בינכם, האם את מצפה לשיחות איתו? האם יש לך חשק לשתף אותו בדברים מחייך? מה רגשותייך כלפיו? וכ'.

יש עניין גם לזכור שעם הזמן והגיל כולנו מאבדים מהיופי שלנו, ומה שנשאר זה הפנימיות.

 

כשהייתי קטנה(והוריי רק התגרשו) יצא לי לשמוע משהו מצחיק-

מכרה חסרת טאקט שאלה את אימי אם זה נכון וכ', (אתם זוג כל כך יפה לא האמנתי...!!)

אימי אישרה שכן.

ההיא לא התאפקה ואמרה :"אבל הוא גבר כל כך יפה!!"

אימי :"ומה את רוצה שאני אעשה? אתלה אותו לקישוט??"

 

כמה האדם הזה יפה מבחינה אובייקטיבית זה באמת לא חשוב.

כמה הוא יפה בענייך,זה כן חשוב. 

אם לאחר זמן תוכלי לראות את היופי שבו, גם החיצוני! אז ניתן לתת לזה מקום.

אבל אם זה נמשאר מצב סטטי, היה ונשאר מכוער באותה מידה (ואני בכוונה מקצינה) 

אז חבל... 

אם את כן מעוניינת לראות את היופי שבו את יכולה להסתכל על משהו יפה אחד בפנים.

בדרך כלל יש משהו כזה, וזה משנה את התמונה. 

 

כיוונת אותי להבחנות שחשוב לשים לב אליהן. 

אהבתי את הדיוק  בין מראה חיצוני "נטו", לבין מראה חיצוני שמשקף פנימיות- כמו בדוגמא שנתת "הבעות פנים".

 

אני כן רואה את היופי שבו. גם יופי חיצוני מסויים ,אלא שמפריע לי דברים מסויימים בו, ואני מתלבטת עם עצמי עד כמה,

אבל אני מרגישה שנתת לי כיוון ותקווה שזה יכול להשתנות אם אתכוונן לראות אותו /את הקשר באופן מסויים.

 

בימים האחרונים הבנתי שאולי מה שמפריע לי זה לא לגמריי חיצוני. יכול להיות שאם היו לו תכונות מסויימות כן הייתי מרגישה משיכה. לפחות רגשית, אבל לצערי בינתיים זה לא כ"כ קורה (ואני טיפוס שכן מתעורר אצלו הרגש כשיש פוטנציאל לכך ).

אבל כ"כ כ"כ חבל לי להפסיק, מכיוון שמבחינת נתונים נדיר מאוד שמציעים לי מה שאני מחפשת.

ה' יעזור ויתקננו בעיצה טובה מלפניו.

לא כדאי להחליט בגלל חששות :מה יהיה אח"כ האם יציעו לי כאלו הצעות טובות?

צריך לחשוב  על ההצעה הזאת ספציפית אם אנימחכה להפגש איתו , טוב לי איתו,אם הרגשות האלו מתפתחים זה טוב ואם לא אין טעם להכריח את עצמך ,

בעל הוא לא חברותא, צריך להימשך אליו. כך שאם העניין החיצוני מפריע לך, עדיף לוותר.

ובדיוק בשבוע שהתארסנו, נפצע אהרון קרוב ולי נכנסו פחדים שעד היום צצים מידי פעם...

עובר לי מלא בראש,כשנרצחו מבית חגי בעלי בידיוק עבד בירושלים והיה צריך לחזור אומנם באוטובוס ובבוקר אבל נהיו לי סרטים.

לא יודעת איך אפשר לעזור אבל אני מקווה שמהר מאוד דברים יסתדרו לטובה...

 

אל תתייאשי

אם יש רצון לשניכם, יש הכל!

יכול להיות שנקודת הפתיחה שלכם קשה יותר אבל זה לא אומר שזה בלתי אפשרי!!

אולי עם יותר פירוט יוכלו לתת יותר רעיונות יצירתיים שלא חשבתם עליהם?

בבקשה שלא ימאס לכם, מה גם שאם אכן ההיסטוריה היא הגורם המקשה פה וא"א לברוח ממנה, אין ברירה אלא להתמודד עם החיים ביחד או לבד, אז עדיף ביחד!

תנסו להעצים את נקודות האור כרגע בחיים שלכם,

בתקווה שהאור הקטן יהפוך לאור איתן!

 

לפעמים מנסים לעבוד ולא הולך

ואז צריך להבין שלא חייבים לעבוד לבד

לא חייבים להמשיך להסתבך- ייעוץ מצקועי זה דבר מצויין

נותן כלים ויכולות שלא יכולתם להגיע אליהם לבד

עוזר לממש את הרצון שיש לכם

נכון מאד!

על טיפול פרטני לכל אחד מכם בשיטת מח אחד.

אנחנו ראינו ישועות!

וזה כמובן יקדם מאד כ"א מכם גם בחייו האישדיים, ויעזור לפתור דברים מהשורש.

אני לא יודע אם תמיד יש בזה בעיות של עבודה זרה או רק עלול להיות בזה בעיות כאלה, בכל מקרה שמעתי מכמה פוסקים שמבינים גם בפנימיות התורה שזה טיפול בעייתי

יש כמה אופנים לשיטה זו.

 

לכן ראוי לפנות למטפל יר"ש (ויש כאלה. מנסיון)

אליהו זצ"ל ללמוד את זה.

אין דבר כזה "לא הולך".

 

זה שאתם מנסים ורוצים - זה עצום.  וחכמינו אמרו "יגעת ולא מצאת - אל תאמין".  הם יותר חכמים ממך.. אז אני שמח לא להאמין לך...  פשוט עוד לא מיציתם את המאמצים.

 

הנה, תחשבי: כמה זמן לקח עד שהיגעתם למסקנה הזאת?  כמה עד שהתחלתם לעבוד על זה? כמה בשביל לנקות את ה"שאריות" מקודם?..  אז מן הסתם אתם קצת "בהתחלה".

 

זה שאתם סבורים שאתם מ"בתים קשים" - יש בכך מעלה: אתם לא זורקים אחד על השני, אתם מבינים שיש משקעים שצריך להתגבר עליהם.

 

מי שמבין את זה, וגם רוצה, וגם משתדל - יצליח בעז"ה.

 

יום אחד פתאום תגלו כמה אתם ביחד מרוב שאתם משתדלים "ביחד". תחליטו שאתם עושים "שותף", כלשון הילדים, בהשתדלות. זו השותפות שלכם. זה אחד הדברים שיכולים הכי הרבה לקרב. ולהביא גם לגבהים שאת הבחינה המיוחדת בהם, לא כל מי שהצליח מההתחלה, טעם.

משל לשניים שעולים בהר, ואומרים זה לזה, "אין לי כח לדבר איתך - אני צריך לטפס, אני צריך לעזור לך בטיפוס, אתה צריך לעזור לי, איפה יש זמן לשים לב אחד אל השני"..  כשמגיעים למעלה, ומגיעים, כבר אין חברים כמותם...

 

אל תתייאשו. תלכו שלב אחרי שלב. כל פעם "פרוייקט" אחד. ותחליטו מראש שכך אתם הולכים. מתייצבים על משהו - לוקחים עוד משהו, בלי לזנוח את הקודם. וביתיים, בהשתדלות כללית לא לפגוע, לנשום עמוק לפני תגובה פזיזה, להתענין מה קרה היום זה עם זה, להקשיב עד הסוף, להביע קצת הזדהות. פה שם חיוך וכו'..

 

היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה.

 

בהצלחה ובשמחה.

ההורים שלו גרושים ומשפחה מממש מממש ממש מתוסבכת מפה ועד אילת..

והמשפחה שלי נשמעת קצת יותר נורמאלית אבל דיכאון להיות שם...

 

ניסינו..אומנם אנחנו לא נשואים הרבה זמן רק 3 שנים ועדיין..זה מאד קשה! עברנו הרבה מטפלים ובעלי גם לוקח  עכשיו כדורים פסיכיים וזהו..

 

אני מרגשיה כבר חוסר רצון לעבוד ולהתקדם איתו..אני מיואשת! אני עושה מיליון וחצי טעויות!! לא מצליחה לדבר אליו יפה בזמן שאל כולם אני מדברת מדהים ונמאס לי מעצמי! וגם לו יש המווווןןן סריטות ו..אוף זה עצוב! כי אני לא מרגישה שהבית  שלי משפיע חוץ מהקטע של היחס כלפיו (עברתי עוד סוגים של דברים בבית שלא ארצה לפרט..) ואני חושבת שלעולם לא אצליח...עם אף אחד..קל וחומר שאיתו, שהוא אדם שגם עבר דברים ומאד פגוע מהעבר שלו...

 

קשה..

 

הלוואי שנמצא את הדרך בנתיים זה לא נראה שזה יחזיק מעמד..

 

ואגב..אנחנו אצל מטפל זוגי ועברנו כמה..

חס ושלום.

 

ואני מרשה לעצמי לומר, בלי לזלזל ב"מטפלים" למיניהם, שזה רק סיוע.

 

אבל לפעמים אדם יכול לחשוב "הנה, אני פועל לפי ההנחיות".. וחושב שזה לא הולך.

 

לא כן הדברים, העיקר זו ההתבוננות העצמית, החשיבה מתוך עצמך בשכל ישר מה כדאי לעשות, הרצון שלך, פיתוח ההרגשה שלך.

 

הייעוץ, בא לעזור שלא לעשות טעויות בוטות, או לתת כיוונים לעבודה עצמית. אבל העיקר זה מבפנים.

 

לכן, תני אמון בכחותייך, ביכולתך.

 

אם את מרגישה שלאחרים את מדברת יפה - סימן שיש לך את היכולת הזאת. אם את מרגישה שהבית שגדלת בו לא משפיע בתחומים אחרים - סימן שאת לא "משועבדת" לכך. תוכלי להעביר את זה גם לביניכם.

 

כדאי שתדברו ביניכם, "דוגרי" ובפשטות: אנחנו מבתים שהיו לנו גם דוגמאות לא הכי-טובות. בוא ניקח על עצמנו ביחד לצאת מזה. באהבה רבה.

 

אל תאבדי את ה"רצון". בשום אופן.

 

כמה יפה שאת אומרת, "אני עושה מיליון וחצי טעויות" - ולא זורקת את זה עליו.

 

מי שמכיר בטעות, יכול גם להתגבר.

 

אולי תקחו משימה-משימה. בפשטות.

 

למשל, תחליטו, עם חיוך, השבוע - לא אומרים מילה לא טובה אחד לשני. מי שאומר - מביא אחרי שעה סוכריה פיצוי..

 

זה "ישבור" קצת את המתח, קצת חיוך, התקרבות. דבר קטן יכול למשוך אחריו עוד דברים טובים. לא להתייאש - צעד אחר צעד, בסבלנות, בנחת, באמון וביחד, בשיתוף פעולה.

 

וגם אצלנו לא פשוט אבל ברוך השם המצב הולך ומשתפר אז יש תקווה.מוזמנת למסרש.

אם אתם מכירים רב או אפילו לא מכירים אלא שמעתם על רב שיכול לעזור,

אני מרגישה שהרבה פעמים אדם חכם עם הסתכלות תורנית עמוקה יכול לעזור המון.. 

יש המון רבנים שהם פשוט עוזרים בזה ואתם לא חייבים להכיר אלא פשוט לבקש עזרה..

 

אני יודעת עלינו שהרבה דברים בעלי שואל את הרב שלו ובזכות ההסתכלות שהיא לא "רפואית" יש לו עצות שממש עוזרות ב"ה. (ב"ה אין לי בעיות או משהו, אלא שכל וג מגיע למקומות שצריך ייעוץ ועזרה- ואז זו שאלה לאן לפנות..)

 

אז זו המלצתי, מקווה שזה יעזור. ובע"ה שתעלו לדרך טובה ובריאה!

גם אני רוצה להיות נשואה באושר! אנחנו באנו מבתים מצוינים אבל יש כל מיני הפתעות ובעיות

לדעתי זה לא קשור לזה שבאתם מבתים קשים(למרות זאת אפשר להתגבר ), כי יש מגוון רחב של בעיות,

 

מבינה אותך ואת הרגשתך כל כך.

לי חברה קנתה ערכה עם כל מיני קרמים שווים וכד'..

זאת הייתה ממש מתנה מפנקת וכייפית!

 

ועוד משהו - לפעמים זה דווקא נחמד לקבל מתנה דווקא לתינוק, כמו בגד יפה וחמוד.

זה אולי לתינוק אבל גם את האמא זה משמח "להשוויץ" בילד שלה שלובש בגד חמוד ויפה.

(במיוחד שלזוגות צעירים אין כל כך הרבה כסף לקנות מלא בגדים יפים..)

~ שמיכה סרוגה לתינוק

~ סט של כובע, גרביים ושמיכה סרוגים לתינוק

~ קוביית משחק שבכל צלע שלה יש צבע שונה, תמונה שונה או מרקם שונה

~ שטיח פעילות צבעוני ועבה לתינוק

~ חולצת תינוק שכתוב בה: אין כמו אמא, או כשאני ער אף אחד לא ישן

~ אפשר לקנות צנצנת מושקעת ולהכין עוגיות טעימות