פורום נשואים טריים (עמוד 577)

זה לא נעים, זה מעליב,

אבל חייב בסופו של דבר להיאמר.. להאמר בכמה שיותר עדינות, אולי בהבלעה.

ומהצד השני - אם הבקשה לא היתה עדינה - תכווני אותו איך את מעדיפה לשמוע את זה,

ולהשתדל להיענות... לא לפני שאת יושבת ליילל עם עצמך קצת..

שבכל פעם שהבעל מסתכל עליה  - קשה לו להשלים עם המראה שלה... ?

אגב - גם הרבה נשים מבקשות מהבעלים שלהם לעשות דיאטה..

אני מניחה שגברים פחות נעלבים מהבקשה, כי הם לא מרגישים נמדדים ביופיים..(ובטח גם זה אינדוודואלי..)

נראה לי שפתרון במצב כזה, הוא ללכת יחד איזה שעה במוצ"ש לגן כושר..

לשנות קצת את תוכנית התזונה של האישה, לא בהיסטריה..

ובעיקר בעיקר - להיות אישה חיובית!

[בד"כ אישה שנעלבת מהבקשה, זה בגלל שגם היא חושבת אותו דבר על עצמה, ולא שלימה עם המראה שלה...]

זה שאני שמנמונת/עגלגלה - לא הופך אותי לפחות אהובה.

אני אישה מקסימה ומוצלחת!

ואני לא עושה דיאטה כדי לרזות, אלא כדי לשלוט בתאוות שלי ולשמוח במראה שלי  ב-ע-צ-מ-י-!

אם אישה עושה דיאטה "כי הבעל רוצה" וסובלת ממנה -

היא תצבור הרבה מאוד כעסים בכל פעם שתוותר על מתוק כלשהוא..

[אלא אם כן היא שמחה בכך שהיא עושה את זה לכבוד בעלה - ואז שתכוון על המצוה, ותבוא עליה הברכה ]

לרוב אצל גברים - זה לא מובן באותה "משמעות קריטית" כפי שנשים נוטות לקחת את זה..

מבחינתו זה יכול להיות משהו בסיגנון של לבקש להחליף תסרוקת...

כלומר: סוג של בקשה איך האשה תיראה בעיניו מבחינה חיצונית "טוב עוד יותר" - מתוך הנחה שגם אותה זה ישמח, בערך כמו לקנות מטפחת חדשה...

לכן - אם היחס הכללי טוב, וזה נאמר ברוח טובה, לא כדאי להיעלב, להתבייש, ליילל...  יכול להיות שהאיש מאד אוהב את אשתו, והיא נראית בעיניו מצוין, ובגלל זה הוא מרשה לעצמו "בקשות שיפוצים" כאלה. אם לא - לא היה מבקש, שמא יעליב..

[אם אשה היתה מבקשת דבר כזה מבעלה, כשהיחס שלהם תקין, לא נדיר שהיה צוחק - אומר "לא רוצה" ולוקח את ה"ביס" הבא...  כי הוא לא מזהה את עצמו עם גופו.. בעיני אשה המראה שלה יותר קריטי; אם היא תזכור מי המעיר, כמה זה באמת "מפריע" ו"קריטי" מבחינתו, כמה הוא עשוי לא לדייק בענין - יהיה לה יותר קל לקחת את זה בקלות, ככוונת המשורר..]

אפשר לעשות הסכם חייכני-הדדי: מה הוא משקיע "תמורת" הנכונות של האשה להשקיע במאמץ...

צריך לבדוק מה בדיוק מפריע לו. אולי יש בעיה ביחסי אישות והוא חושב שאם היא תרזה זה יעזור (יש דרכים אחרות לפתור את הבעיה) אולי ביטחון העצמי שלה ירוד והוא חושב שזה בגלל שהיא שמנה?

אולי פעם בתחילת הדרך היא הייתה רזה והיה לו כיף איתה באופן כללי והוא חושב שהמראה יחזיר גם את ההרגשות הטובים של אז?

לדעתי מה שאמרו לפני- קודם כל שהאישה תרגיש טוב עם המראה שלה זה בטוח יפתור 50% מהבעיות..

ואם הוא רוצה כי הוא משווה אותה לדוגמנית בעיתון- אז אף פעם אין סיכוי כי המידות שלהן לא מציאותיות בטח לא לנשים אחרי לידות וכ'.

שאת עושה את רצון בעלך!

נשמע מצחיק? אני מאוד רוצה לרזות ובגלל שבעלי סבבה עם איך שאני נראית יותר קשה לי לעשות את זה בשבילי..

בעלך אוהב אותך ורצה אותך יפה ורזה.. תני לו את מה שהוא רוצה ותשמחי שהוא רואה אותך על פני אחרות...

שירק-את ההתיללות כבר ביצעתי למהדרין, תהיי בטוחה  .. תודה רבה לך

יום שמח - רגשת אותי וחזקת אותי

אלירז-אני לא חושבת שאני לא שווה או לא מוצלחת, אבל לגבי האהובה -פה זה כבר

קשה לי מאד, להאמין שאני יפה וטובה בעיניו-ולמרות זאת הוא רוצה שארזה.. זה ממש מתערבב לי ופוגע בי כשאני חושבת על זה.

ולגבי זה-איך באמת לא להפוך לממורמרת ונוטרת בגלל ההימנעות?!

בטוב-אני חושבת שהוא פשוט רוצה שאהיה יותר רזה.. בלי קשר לרגשות וכו'. אני דווקא חשה די טוב, איני יודעת למי הוא משווה אם בכלל-עד כמה רזה הוא רוצה, לא יודעת, ואולי עלי לדאוג על זה בשלב יותר מתקדם..

וד'-נראה לי שבתחילה הוא הציג את זה ואולי גם הרגיש באמת כמו שתיארת-שזה יותר כיף לו ואולי לשנינו אם ארזה, ולא התכוון שאני אעשה מזה כזו מהומה... ושזה לא שהוא לא אוהב אותי וכו' וכו'. אבל מה-אני לקחתי ללב, אוההה חבל על הזמן. וזה נהיה כזה נושא ענק ומעיק, ואז הוא כבר התבטא פחות בעדינות, ואמר בבירור שדווקא בציבור שלנו לפעמים מזלזלים במראה החיצוני, או לפחות לא כ"כ משקיעים בו, בעוד שלהיפך, צריך שלבעל יהיה הכי כיף ויפה שאפשר...

[אם אינני טועה..] שבעקבות זה שהנושא כדברייך הפך "ענק ומעיק" (ואני מאוד מבין אותך.. חבל מראש שהדברים נאמרו. כנראה לא צפה מה יקרה...), הוא כבר הרגיש רגשי אשמה על מה שאמר, עקב תגובתך הקשה לענין, ואז כבר היה חייב להסביר את ה"אידיאולוגיה" של אי זלזול במראה החיצוני, לאו דווקא כי האמת אינה כמו שהסביר בתחילה...

לכן, הכי טוב עכשיו לעשות "רברס". את תסבירי לו שנשים - בכל ציבור - לוקחות דברים כאלה קשה. מה לעשות.. ושאת בטוחה שהוא לא צפה שזה עד כדי כך;

ושאם הא מצידו מבטיח שהיחס האישי אלייך אינו עובר "דרך זה", לא מותנה.. אז גם מבחינתך אין בכך שום אידיאולוגיה של זלזול במראה החיצוני, ובשמחה תלכי לקראתו.

כלומר: לענ"ד - צריכים להגיע להבנה הדדית, שהיחס הוא פנימי, וזה רק ל"תוספת" (גם איש צריך לדעת שאשתו זה קודם כל אישיות); וכשזה מובן - אז דווקא מתוך היחס הפנימי, העיקרי, שמחים לשמח אחד את השני, כל אחד במה שמשמח...

נעלבות מכל טיפת ההערה על המראהשלה..אפילו שהם יודעות את האמת על עצמן. כל אחת רוצה שיגידו לה שהיא תמיד מושלמת והכי יפה...אבל זה לא תמיד ככה. יש הערות בונות שיכולות לחזק. (נגיד אני שונאת שמעירים לי שיש לי 'מביכונים' בשינים. למה? לא יודעת..אבל בסופו של דבר זה לטובתי שאני לא אסתובב עם שינים מוכתמות...אז צריך ללמוד לקבל הערות בונות..)

נראה לי שאת צריכה לחשוב הפוך, אם היית אומרת לו שהוא צריך לעושת קצת דיאטה, זה היה אמור להעליב אותו? 

לא. נכון? כי אתצ רוצה שהוא יהיה קצת יותר יפה. וגם יותר בריא וכו'... זה לא אומר שאת לא אוהבת אותו והוא לגמרי מכוער בעיניך.

אם תחשבי שגם את עושה הפוך, וזה לא אומר שהוא לא טוב בעיניך, יהיה לך יותר קל לקבל את הבקשה שלו...תתמלאי בו יותר אמון.

אני ממש מקווה שלבעלך היה את הטאקט לומר את זה בעדינות ולעטוף את זה במילים טובות

(גם אם הוא לא עשה את זה , זה בטח סתם חוסר טאקט של בנים, הם לא טובים בזה...)

יש משהו קצת מנחם בחשוב שבעלי רוצה שאני אהיה בעיניו הכי, הכי. הוא לא מחפש יותר יפות בחוץ אלא מחפש את הכי יפה אצלו בבית. סליחה אם זה בוטה.

אני שמחה כשבעלי נותן לי הערות (קטנות!) על המראה שלי. כי בד"כ הוא לא יגיד מילה ולא יהיה לי מושג אם הבגד החדש/המראה החדש וכו יפים בעיניו.

ותגידי לו שהוא חייב לתת לך גם חיזוקים חיוביים אם הוא רוצה שזה יצליח ויהיה עם שמחה ואהבה!

למי שזה מתאים וטוב לה - יכול להיות מאוד משמעותי להמשך החיים. כולל לעיתים לגבי אופי הבית אותו רוצים להקים.

ואפשר לשלב במינון נמוך יחסית, עוד דברים שהזכרת.

אם את לא יודעת מה ללמוד- עוד יותר בזבוז זמן (וכסף וכוח) ללכת ללמוד משהו סתם.

עד כמה את רוצה כבר להתחתן? עד כמה את מרגישה בשלה?

נראה לי שמדרשה, לימודי תעודה מענייינים, שיפור בגרויות ובירור מה באמת את רוצה ומתאים

לך ללמוד יהיו ניצול טוב..

בהצלחה!

והיא לא שנת בזבוז!

למה זה לא באופציות? אם אין לך כיוון זאת יכולה להיות אפשרות, לא?

תעשי שירות עם שילוב מדרשה או פסיכומטרי (תלוי מה יותר חשוב לך, פיתוח אישי או להכין עצמך ללימודים).

אגב, אם את עושה שירות באולפנא/תיכון, את יכולה לשפר בגרויות ממש בקלות...

בהצלחה!!

לכולם יש...

לדוגמא-כל יום שישי אוכלים ארוחת בוקר במסעדה

פעם בשנה יוצאים לצימר, רק אבא ואמא

וכאלה...

אפשר גם דברים מיוחדים שעושים בשבתות/חגים...

לא התכוונתי למסורת דתית...

כמה שצובעים אותם יותר באופן אישי ב"מסורות" ומנהגים" נחמדים הם ויתר יפים ומענינים

או שהם פוגעים לפעמים בהלכה עצמה, בלי משים.

רובם לא, ובכ"ז - כדאי לשים לב.

כמה שיותר תהיה ייחודי, העדר מנסה לא לתת לך לחיות.

סורי על הבוטות.. להיות באמת ייחודי ולחיות עפ"י המהות העצמית שלך, קשה פה. 

ושלא תבינו לא נכון פשוט לי שצריך  וזה הכי נכון, ואין חיים בלי לחיות את עצמך .

אבל זה די מבאס, לשמוע אנשים שזורקים ססמאות מקסימות, אבל שמישהו נמצא לידם ומנסה ליישם אותם.. אז הם ייעשו הכל כדי שיפסיק . נהנים לדבר כמה המציאות יפה אם.. אבל שמישהו מראה שזה לא בגדר חלום, הם חוטפים פיק ברכיים ויעשו הכל שיפסיק כדי שיוכלו להמשיך לפנטז שאם.. (אני לא ח"ו אומרת שאתה)

סתם סוג פריקה על נסיון לחיות בעדר הכ"כ רץ הזה .

נא לא להוציא את האלות מהמחסן ולהתכונן לסקול אותי

לא התכוונתי לפרוק, סתם דרכו על יבלת..

לפרוק דווקא כן.. זה התבלבל לי

תגובתי נכתבה לדבריו של מושיקו

אין כל סיבה לאלות...

ואת לא צריכה להתנצל על כך שאת מצליחה ליישם מציאות יפָה..

ניכר שאתם משקיעים בזה, ומרוויחים.

ושכר מצוה - מצוה..

כולם נותנים נשיקות לכולם - אבאמא והאחים... לדעתי זה חמוד

 יש עוד המון, לא עולה לי כרגע...

- אחרי הדלקת נרות אמא מברכת את כל הצאצאים סביבה (גם כלות ונכדים, וגם אנחנו הבנות אימצנו את המנהג הזה שהיה של סבתא ז"ל)

- חגיגת יום הולדת משפחתית בהתוועדות ארוחת ערב- יהיה מה שיהיה אנחנו חוגגים.

- באחת השבתות שלאחר ל"ג בעומר עולים למרון.

לזה את מתכוונת?

אם אזכר בעוד משהו אספר לך.

אני רוצה גם!!!

אבל איפה אתם נמצאים?

איך מתארגנים מבחינת האוכל?

מה עושים כל השבת?

אשמח לעצות...

נמצאים- יש צימרים וחדרי הארחה, משהוא כמו 120 ש"ח למיטה לשבת- (ללא מוצ"ש).

עם מטבחון קטן, שרותים ומקלחת, חדר מגורים קטן ובדר"כ גם גינה.

אוכל- מכינה בבית (פחות שטויות מכרגיל), דגים, מנה עיקרית ללילה ולבוקר על בסיס שניצלים, פשטידות וכד' (שנה אחת הכנתי חמין במקום), עורכים את הקניות כאן (חלות, שתיה, חד פעמי עוגות ופירות) ומבררים אם יש במקום פלטה, (בדרך כלל יש). מכניסים הכל לציידנית עם קרח ו.. נסיעה טובה!

יש אפשרות גם לקנות מוכן ונראה לי שיש במקוםם גם אפשרויות להתארגן עם אוכל אבל אף פעם לא השתמשנו באופציה הזו.

מה עושים- יום שישי- מטיילים באזור, שבת- תפילות אצל רשב"י- בשביל זה עליהו, ושבת רגילה כמו בבית. קצת טיולים רגליים בסמיכות מקום, משחקים והרבה שקט.

ממליצה.

כל פעם שאנחנו יורדים מרכבת אנחנו קונים במכונה ארטיק אחד לשלושתינו, בין אם קיץ ובין אם חורף, מנהג זה מנהג..

10 ד' לפני שבת זהו הזמן הקבוע לכוס תה ועוגה.

זה התחיל מתוך רצון להכניס את השבת ברוגע ושמחה.

ב"ה זה עובד..

כשמספיקים זה פשוט כיף!

ממליצה בחום-

אין כמו הנחת של הזמן הזה

חוזר מוקדם מהישיבה...

כל שבוע מישהו אחר מפנק בארוחת ערב שווה ואוכלים ומדברים וכיף לנו!

כשחוזרים מהמקווה אז תמיד מתנה קטנה לאישה שעמלה רבות..

1/2 שעה לפני הדלקת נרות.

להכניס את השבת בנחת, והילדים מצפים... 

("עד שלא תלבש את החולצה הלבנה לא תקבל עוגה", "בלי סנדלים אין שוקו" וכאלה  )

כאילו - אם זכינו והגענו לבית מאורגן, ילדים לבושים, אם מוכנה ומטבח פנוי

(אצלי זה לא קורה 1/2 שעה לפני הזמן..) -

אז יאללה בוא נוציא כלים ומזונות ונתחיל את החגיגות מעכשיו?

|תוהה|

|מקנאה|

|מאד|

זה בסה"כ זוג חביב ומותש שנח לו על הספה עם כוס תה ביד,

ושני ילדים שאוכלים להם בכיף עוגה או דוחפים ביסקוויטים לתוך התה של אבא ואמא

אוכלים לפעמים מאד מאוחר,

ומגיע מצב, בעיקר בבקיץ, שכולם - נראה לי משום מה שבעיקר הנשים, כנראה כי הן יותר עסוקות קודם -מעולפי רעב כמעט, עד שאוכלים.

וזה לא טוב בעיני!

באמת עדיף להכנס לשבת יותר נינוחים ורגועים.

ישר כוח!

למיטב זכרוני מהשמירת שבת כהלכתה

נוהגים לא לאכול כלום חצי שעה לפני שבת כדי שיהיה תאבון לסעודת שבת... 

(כמו שלא עושים סעודה אחרי חצות היום ולא סעודת מצווה וכדו'..)

ציטוט: "אכילה מועטת, דהיינו בלי קביעות סעודה, מותר לאכול במשך כל היום עד כניסת שבת" (שמירת שבת, מב, כט).

וזה ממש מנהג יפה לטעום ככה משהו לפני שבת, שכך גם גומרים את ההכנות בזמן, נכנסים בנחת, מדליקים נרות בזמן...

ורבים נוהגים לפני שבת לטעום משהו (עוגה, קפה..)

וכמובן - יש ענין שלא יכנס לשבת "כשהוא מעונה" (מה שקוראים היום "עם הלשון בחוץ"...)

ויישר כח על העלאת הנושא לבירור.

בזמנו כשבררתי זה היה לגבי המשפחה שלי שנהגה לאכול אחרי הדלקת נרות- ואז זה ממש בעיתי.

ורק עוד הערה- 

זה שזה אפשרי הלכתית לא הופך את זה למנהג יפה. 

אם צריך להכנס רגועי םלשבת זה משו אחד אבל לשבת לאכול- 

הרי תוך שעה חוזרים מביכ"ס...

נקודה למחשבה בכולופן.

בהדלקת נרות כולם עומדים ליד אמא, לא משנה כמה לחוץ, כמו שבקידוש כולם ליד אבא. (וכל שבת אני אומרת להם שזה גם הזמן שלהם להתפלל...זה מרגש לראות פמיילה כזו ליד נרות שבת) וכמובן שאח"כ נשיקות וברכת שבת שלום לכולם....

בכל ראש חודש אני מכינה ארוחה יותר מושקעת מהרגיל- סעודת ראש חודש. ואני מכירה משפחה שכל ראש חודש נוסעת לירושלים לכותל ולהינות משפחתית ומשפחה אחרת שכל ראש חודש מזמינה בורגר ראנץ (זו העדפה אישית שלהם..) לארוחת ראש חודש לכל המשפחה.

מנהג שלי- ביומולדת שלי אני מחלקת מתנות לבעלי ולילדים ולא מחכה שהם יביאו לי. זה כ"כ כיף ומרגש ביום מאוד משמעותי להתעסק עם החשובים לך "מה ישמח אותם"  "מה הם לא יקנו לעצמם" ולא בעצמי.

בכל חג קונים לילדים מתנה (בהתאם לתקציב כמובן) מעין "דמי חג" כאלו.

דרך אגב, אלו דברים שמצטרפים למשפחה עם הזמן ולכל משפחה יש את ה"צומי" שלה לדברים.

גם לכם יהיו רעיונות רק שלכם שנוצרו מהיומיום שלכם והם יהיו הכי מתוקים ונעימים שיש! (גם אם הם לא כאלו מקוריים...)

ולעשות את שאר עבודות הבית.

זה לא דבר כל כך מסובך.

ואז יבשל מי שפנוי, מי שיותר עייף ישב לנוח והאחר ישרת אותו ויגיש לו והשמחה במעונם.

מצד שני היא לא משרתת.
זה צריך להגיע בהבנה והם צריכים לפתור את העניין ביניהם. לא הבנתי מה הקשר אלינו.
שניהם צריכים לדעת לבשל, ואם הוא חושב שזה כ"כ פשוט וקל שינסה להכין גם..לא כולן מוכשרות בתחום, ולא לכולן יש זמן. אפשר להכין ביחד או לפתור את זה לבד.

אני מזמין את החבר לקורס בישול.......

ולפני זה אני מזמין אותו לקורס "מה אתה צריך לצפות מעצמך ולא מה אתה צריך לצפות מאשתך" כל אחד צריך להתמקד במה שהוא צריך לעשות ולא כל הזמן לבדוק אם השני עושה את ה"תפקידים"  שלו.

לא לחינם הרבה מספרי ההדרכה לנשואים מופנים בנפרד לגברים ולנשים.

ומצד שני כדאי שהציפיות יתאימו לבן אדם שאיתך. הם צריכים לדבר על זה ביניהם. לראות איך הם מגיעים להסכמה ביניהם.

מה שמפריע לי שאתה בתור חבר שותף לביקורת שלו על אשתו. אפילו שאומרים שהחברותא יודעת הכל...רק תזהר שלא להתערב בקשר שביניהם.

הכי טוב להתחיל לבשל ביום אחד כמויות ולחלק את זה למנות אישיות (אפשר להשיג בכל חנות חד פעמי) ולאט לאט להוריד מינון ולהראות שאפשר לחיות עם זה.

 

ארוחה חמה שאשתו הכינה לו מכל הלב..

אם היא לא מסוגלת כל יום - שתכין לו כל יומיים או יסכמו פעמיים בשבוע (חוץ משבת)

ושהוא יידע לפרגן לה במנה הרצויה על כך ולהבין את הסדר יום שלה...

השאלה שלי היא אחרת - למה החבר שלך פותח את זה איתך ולא עם אשתו?!!?!?

מיד לשלוח אותו הביתה, שיפתור את הבעיות שלו איתה - מולה!

אח"כ זה ייצור סתם חורים של חוסר תקשורת והבנה, תרעומת וכעסים שאין בהם צורך!

בסה"כ הם נשואים טריים ושניהם רוצים לרצות ולשמח אחד את השני, שלא תיווצר מעכשיו בעיה כואבת של חוסר תקשורת!

היא גם עובדת וגם לומדת אם משהו מפריע לו שיקוום ויעשה מעשה  - שיכין לעצמו לאכול לא יקרה כלום!

סליחה על התקיפות אבל זה מרגיז  (אותי)

וגמלי היה קטע כזה עם בעלי...... שהוא לא העריך עכל מה שאני עושה בבית, וקיבל הכל כמובן מאליו..... גם כשעשית כביסה, וטיפלתי בתינוקת החמודה שלנו עד שפשוט התייאשתי, ודברתי איתו, וצרחתי עליו, והוא לא ממש הבין על מה אני מדברת, עד שהלכנו לייעוץ זוגי, והוא הסביר לנו מה לעשות..... באמת כדאי לך ללכת..... בהצלחה...

בגלל שאני פתרתי בעצמי את הבעייה הקטנה שהייתה לנו..

המשיכי בדרכך..ישר כוח  .צדיקה

זה כאילו אנחנו כותבים בלי לקרא.

אם לא תטעמו איך תדעו מה יצא לכם? 

מי שלא יודע לבשל ואין לו ממי ללמוד כדאי שיקנה ספר בישול בסיסי ויתחיל להתאמן ובסך הכל זה לא כל כך מסובך.

ודרך אגב-

גם לבעלך מגיעות מחמאות... נחמד...

ולכן כך גם עלינו כולנו...

ולמי שרוצה לדעת עליה קצת יותר...

בשביל זה יש לה כרטיס אישי.

(ניחוש שלי, בת טיפשעשרה משועממת...)

אין מה לומר יש לה חוש הומור..

אותי זה שיעשע

האמת - דווקא חשבתי להסתכל בכרטיס בגלל השם..

אבל ויתרתי...

קטעים פה איתכם בפורום

למרות שאת פיקטיבית,

אין ספק ששחררת ממני צחוק עם דמעות (וגם מבעלי..)

וזו זכות גדולה..

תחזיקו חזק - ואח"כ תראו גם כמה היה כדאי.. בעז"ה.

אולי הכי טוב שתגידי לו: שמע, אני הולכת ללמוד מאמא שלך איך מכינים בדיוק כמו שהיא עושה...  הרי צריך שתאהב גם את האוכל שלי. וחוץ מזה - נלמד עם הזמן גם תוסָפות..

תרוויחי שהאמא תהיה מאושרת עד הגג מהכבוד..  וזה התחלה של יחס נחמד עם החמות (חשוב מאד!) הבחור ישמח (אפשר להתנות מראש שאין השוואות - רק עידוד..), ואת תקחי את זה ברוח טובה. 

מלבד זה - לא יזיק שהיא תשלח מידי פעם.. עוד יהיו בעז"ה זמנים שזה יקל.

ואל תדאגי - יהיו לו ממך בעז"ה מספיק דברים טובים ויחס ייחודי חוץ מאוכל.

הבחור שלך יודע לפרגן

ואוכל מההורים יכול מאוד לעזור

עם הזמן (והדרכה נכונה) תספגי בעצמך המון פרגונים

אין מה לקנא

תפקידך הוא רק לא  לספור כמה כמה לטובתך או לטובתה כדי שאת לא תשקעי בתחרות דמיונית

נ.ב  בכלל אין מה לקנא באמא כי זה פשוט קשר אחר בתכלית (תשווי את הקשר שלך לאמא שלך מול הקשר שלך איתו )

חמותי הי"ו אישה מיוחדת מאוד, ידיה כאילו נושקו ע"י המלאכים וכל מעשי ידיה ממש טעם גן עדן.

ומי כמוני שלומיאלית אפילו חביתה לא ידעתי לטגן בתחילת נישואי.

פניתי לחמותי עם מחברת עבת כרס ופיניתי את כל אחר הצהריים שלי למען מטרה זו (בעלי גוייס בצו שמונה שבוע אחרי החתונה והיה לי הרבה זמן למלאכה הזו) וכתבתי את כל מה שהיא אמרה, מילה במילה.

היום ב"ה הצלחות הריקות יעידו את יכולות הבישול שלי, הכל עניין של סבלנות ורצון טוב ללמוד ולהצליח.

למדי מחמותך את מתכוניה, מאימך את מתכוניה גם ולאט לאט עם שילוב של טעמים משלך תלמדי להכיר את הטעם האהוב על בעלך וכך גם להכין לו מטעמים משלך שייערבו לו.

שיהיה בעז"ה בניין עדי עד.

לפי השאלות שלך- את בדרך הנכונה

צפיות דרכן להתפוגג, סמכי רק על עצמך בעניין זה.

ובעלך לעתיד יהיה בעז"ה סלחן לשגיאות בהתחלה.

עם כל חוסר ההגיון שבדבר גם לי זה היה מפריע

אני חושבת שכדאי לדבר על זה איתו, כשדברים על השולחן הם פחות מפחידים.

ייתכן שהוא בכלל לא תכנן לאכול אצל אימו,

ייתכן שהוא לא שם לב שכשהוא משבח את האוכל שלה את מרגישה שזה מקטין אותך

בקיצור, לדבר תמיד עוזר להבהיר את עצמך לבן הזוג וגם לעצמך

בהצלחה

קודם כל מזל טוב!

תראי, אני לא רוצה לנפץ פה את כל האופטימיות והעידודים, אבל ת'אמת שזה בכלל לא טוב לדעתי לגור ליד ההורים, במיוחד בשנות הנישואין הראשונות. כמובן שיש לזה הרבה יתרונות אבל החסרונות ונהתוצאות שלהם עולים על זה... אני אומרת לך מניסיון שההורים שלי גרו בעיר ליד סבא וסבתא שלי מצד אבא, ואמא שלי היתה קצת מפונקת ובקושי ידעה לבשל לפני החתונה ואבא שלי תמיד היה הולך מלא לסבתא שלי אחרי העבודה וכמובן בשבתות אכלנו אצלה ותמיד זו היתה התלונה שלו-למה את לא הולכת ללמוד מאמא שלי איך לבשל?? אין על האוכל של אמא שלי, וכו'...  בואי נגיד שההתערבות המשפחתית הזו(לא רק בענייני האוכל, אלא עצם העניין שהיינו גרים באותה עיר גם עם דודים וכו') היתה אחת הסיבות העיקריות לגירושים של ההורים שלי..

יכול להיות שמאז יש לי שריטה, ואמרתי לבעלי בצורה גורפת שאין מצב שאנחנו עוברים לגור בעיר הולדתו(למרות שהוא ממש היה רוצה)אבל אני לא מוכנה לקחת את הסיכון הזה...(במיוחד שגם אני לא מבשלת מי-יודע-מה...)אבל שוב-זה לא רק בענייני הבישולים... תחשבי על זה....

בהצלחה!

שמעתי פעם את הרב שמחה כהן הי"ו שאמר שאומרים שהמרחק הטוב לגור מההורים הוא שאי אפשר ללכת לשם בנעלי בית, אבל גם לא צריך אוטובוס...

זה שונה מאדם לאדם ומזוג לזוג.

אני לקחתי אותה והיא עושה תוספות שיער יצא מדהים ויש לי אותם עדיין...

029979719

מזל טוב!!

גם אני עשיתי עם תוספות.. והרבה!

את מתכוונת לגבעת שמואל או שאול?

רותי מהגבעה השניה

אפשר לנסות להתייחס?

שמעי לי, במחילה:

את רוצה "בית של תורה"?

הדבר הראשון לבית כזה (בכל הרצינות) זה שאת תכבדי אותו כמו שהוא. אין לי ספק שזה מה שהתורה (ז"א הקב"ה..) רוצה ממך כעת. ו"בית של תורה" - זה לא דמיונות שלנו, אלא בית שבו פועלים עפ"י דרכה של תורה.

ועפ"י דרכה של תורה - אדם נפלא כזה, שלמד בישיבה, עובד לפרנסתכם ("גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמיים" - גמרא), ייסד כולל ערב (איזה צדיק!) וכעת אין לו כח ללמוד בו, מן הסתם בגלל עבודתו -

אדם כזה, אשתו צריכה להעריך אותו מעומק-עומק הלב. ולבטא את זה. זה בית של תורה. ואם האשה לא עושה את מה שתלוי בה שיהיה בית-של-תורה, ומצב כזה גורם (ר"ל) ש"אינה מעריכה אותו" (אוי. באמת אוי..), אז איך היא מצפה שהוא יבנה בית של תורה?..

אשה יקרה, השאיפה שלך היא באמת נפלאה. זה באמת טוב שהאיש ממש קובע עיתים לתורה. וזה דבר גדול שאשה מרגישה "עצובה" מזה שבעלה לא לומד. יש כאלה, שמבחינתן העיקר שיביא כסף...

אבל אל תתני לשאיפה הזאת להרוס את עצמה.

גם בתורה יש מצב של "אנוס". כרגע הוא במצב כזה ביחס ללימוד. כעת - המבחן שלך:

אם את באמת תורנית - את תפעלי לפי ההדרכה של התורה גם במצב כזה. תעריכי אותו. תגידי לו "יישר כח" כמה שהוא עובד קשה כדי לפרנס אתכם. תקבלי אותו בערב בסכר פנים יפות, בהתלהבות.. בענוה.

ואז גם תוכלי להגיד לו פה ושם, שאת מתפללת בשבילו שה' יעזור לו שהוא יוכל גם לקבוע זמן ללימוד תורה, למרות העבודה. שיהיה לו קצת יותר זמן, שיהיה פחות עייף..

אם תגידי את זה בכנות, ולא כ"תלונה" נסתרת, מתוך איכפתיות ואהבה - יש סיכוי שזה שהוא יראה שזה כ"כ חשוב בעינייך - זה עצמו יגרום לו להשתדל בכך יותר. ואז תכלי לבטא שמחה על כך - וגם זה יעודד וימריץ.  תשובה - מאהבה. רק מאהבה. וכבוד והערכה.

ולדעתי, הילדים ירגישו שלימוד תורה חשוב לאבא בדיוק כמו שגם את חשה בזה. יש להם "חוש" לדברים הללו.

ועוד דבר, במחילה: "התפללת לבן תורה.. תלמיד חכם". זה באמת דבר מרגש. אבל את אומרת שהוא, הכנה והעניו, אמר לך מפורש שהוא "איש מעשה". ומצא חן בעינייך.  אז כעת - באמת במחילה, לטובת הענין - אין יותר שהתחתנת "לא מתוך רגש חזק אך רגש כלשהו והערכה"... זה טוב לשלב ה"דייטים". עכשיו התפקיד שלך לעבוד על כך שלאיש הזה, שהוא בעלך היחידי אין עוד מלבדו, יהיה לך הרגש הכי חזק בעולם. ההערכה הכי גדולה. אין "פזילות" לשום כיוונים של "מה היה יכול להיות"..  איך אומרים הילדים? "אין מלפני אין מאחורי"...

תדעי - אם הוא יקבע עיתים לתורה בצד עבודתו המאומצת, זה "בן תורה". ואם את תשמחי מאד בצד התורני - הוא יכול גם לגדול בזה הרבה.

אבל כדי שיהיה סיכוי לכך - קודם כל, קבלה שלך אותו כמו שהוא, שמחה שלך בו כמו שהוא, אהבה והערכה רבה כמו שהוא עם מה שהוא.

רק מתוך הכח הזה שיקבל מהבית - יש סיכוי שהשמחה בזה תעזור גם לערנות של הלימוד. ושאיפתך הנפלאה תוכל יותר להתממש.

[ואגב, נגיד שאת עייפה אחרי לידה. היית מסכימה שבעלך "יעריך אותך פחות" בגלל שאינך מצליחה לעשות את כל מטלותייך כ"בעלת בית"?.. אז אם הוא עייף מהעבודה - מותר "להעריך אותו פחות" בגלל שאינו מצליח לעמוד בלימוד שהוא עצמו רוצה בו?..  להיפך: צריך לעודד. לחוס עליו שהוא כ"כ עובד קשה. להעריך]

ואני הקטן רק אוסיף עוד משהו קטן. עוד מעט ה"כמה מקסימים" שלכם יגדלו ולא תהיה לו ברירה אלא לקבוע עיתים לתורה בין אם זה ללמוד עם הילד למבחן ובין אם זה דברים שהילדים שלכם ירצו ללמוד איתו. הבת שלי (בת 9) "מכריחה" אותי ללמוד איתה משניות כבר כמה חודשים וב"ה ההספק יפה

אם מקום העבודה רחוק כשעה מהמקום שאתם גרים בו זה אומר שיש לו שעתיים ביום שהוא יכול להקשיב לשיעורים מוקלטים...

כמובן שצריך להציע את זה בעדינות וגם יכול להיות שזה לא מתאים לו.

נגן MP3 נייד (או החלפת הרדיו-דיסק באוטו למשהו מתקדם יותר, עניין של כ-400 שקל) יכולה לעשות פלאים לאופי הנסיעות.

"גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמים". יש גם ערך עצום בלהתפרנס בכוחות עצמך ולא על חשבון אחרים.

גם אני הייתי בתחושה בדיוק כמו שלך.

והרבה שנים חייתי עם האמירה שאומרת

"זה לא התפקיד שלך, זה התפקיד שלו, אל תלחיצי"

וניסיתי להלחם בקושי שלי.

יום אחד, מתוך כאב גדול, התקשרתי לרב שמואל אליהו.

בכיתי לו על הקושי שלו ושלי,

ושאלתי אותו מה התפקיד שלי.

האם אני צריכה להתעלם? האם אני צריכה לוותר? לא להתערב?

והוא אמר לי חד משמעית שלא.

הרצון של אישה שבעלה ילמד תורה הוא טבעי אמיתי ונכון.

הרצון שלך לבית בו הילדים רואים אבא שלומד הוא טוב.

הרצון שלך לבעל שגדל בתורה הוא נכון ואמיתי.

אל תוותרי עליו.

לאישה יש כוח עצום להביא את בעלה למקום שלומד ומתקדם.

הכוח הזה בתוכך.

יחד עם זה - 

אל תלחיצי אותו, אל תשדרי לו (ותעבדי על עצמך כמה שיותר גם לא לחשוב בתוכך)

שאם הוא לא לומד הוא שווה פחות.
אל תהיי המשגיחת כשרות שלו, אל תעמדי לו על הראש שילמד.

אז מה כן?

הרב אליהו נתן לי כמה עצון שעשו פלאים.

1. תקבעי איתו חברותא פעמיים בשבוע. את והוא.

תלמדו ביחד כל דבר שישמח את שניכם - הלכה, אמונה, תנ"ך...

2. תתפללי על זה. המון המון המון.

תבכי לקב"ה, תספרי לו עד כמה את רוצה את זה.

3. תראי לו עד כמה את מעריכה את הרגעים בהם הוא כן לומד. איך את מעריצה אותו שהוא ייסד כולל ערב.

כמה זה קשה ואיך הוא עמד בזה.

תכיני לו עוגיות (גם כשאתם לומדים יחד), תגידי לו שזה משמח אותך (ושוב, בלי לחץ. עם אהבה).

אחרי השיחה שהיתה לי עם הרב שמואל,

ואחרי שהלכתי על פי העצות שלו - 

תוך חודש וחצי היה שינוי כל כך משמעותי.

ממש. אין לי מילים לתאר עד כמה.

וכמובן - היתה לי גם ברכה של רב (את מוזמנת להתקשר לרב שמואל אליהו לקבל גם..

בהצלחה!

(ואני כותבת מאנונימי בשביל כבודו של בעלי. יש פה כאלה שמכירים את הניק שלי)

לפעמים קשה לקבוע חברותא ביחד

הדינמיקה הזו של ללמוד ביחד- כשאתם לא באותה רמת לימוד- מרגישה לי... קשה לי עם זה

את יכולה להסביר יותר את העמדה נפשית של ללמוד ביחד?

נראה לי שדווקא יש בזה משהו שלפעמים הוא ודע יותר,

הוא מתקרב ככה  יותר ללימוד.

ובכל מקרה אם זה עוזר- אפשר ללמוד משהו חדש ואמוני ששניכם לא מכירים (חסידות,

אמונה) ולדון בזה מהמקום שלכם, וכאן יש פה פחות עניין של רמת לימוד.

(אבל אני לא האנונימית...)

אני חושבת שזה תלוי במטרה של הלימוד יחד.

אתם רוצים לחזק את הזוגיות? תלמדו יחד, משהו על זוגיות.

אפשר ללמוד משהו ששניכם לא מכירים, ואז יש פחות משמעות לרמת הלימוד -

שניכם חדשים בשטח.

אבל אןם את רוצה להגדיל אותו -

אני מציעה לך תת לו את המקום היודע.

תלמדו משהו שהוא יודע יותר טוב.

את תלמדי מזה המון, וזה יתן לו את המקום המוביל בלימוד.

בהצלחה.

אי אפשר לכפות על הרצון..

בעיקרון תשמחי יש לך בן תורה, זה בטח עדיף מאשר שהוא ישב עם ספר, ולא ידע מה הוא עושה עם עצמו.

אני חושב שהרצונות הם גם בהשגחה.

זה לא חוכמה לרצות בשבילו, אני מניח שגם הוא רוצה.

בתוך תוכנו כולנו  שואפים לזה.

אבל במציאות זה לא תמיד מצליח לבוא לידי ביטוי.

הדבר הכי קשה זה לרצות משהו ולא להצליח,

ואז גם לשמוע ממישהו אחר, למה אתה לא מצליח בזה..

אם אין רצון וחיבור וכח מה אפשר לעשות?

זה כמו שיש לך רכב עם פנצ'ר, כולם כבר עקפו אותך..

מה את עושה?

עוצרת לתקן את הפנצ'ר?

או מנסה לסוע בלי אויר?

זה לא משנה בכמה הם עקפו אותך..

אפילו אם הם הרבה הרבה לפניך..

מה שצריך זה לרפא את האוטו, ואז בעדינות לשלב להילוך ראשון..

ולא לשחרר פול גז, כי אז זה נכבה שוב..

שתמיד מתחתנים מהסיבות הלא נכונות... כדי שאחרי החתונה תעבוד ותגלה את הסיבות האמיתיות שבגללן הקב"ה רצה שתתחתנו.

וזה לא סתם שהנקודות שאהבת ומצאו חן בעיניך ובגלל זה נמשכת אל הבן אדם והחלטת להתחתן איתו, הם הנקודות שאחרי החתונה הרבה פעמים צריך לעבוד עליהן. 

אמרת - "מישהו שאת לא אוהבת ושלא עונה לציפיות שלך" - והיא אמרה : "ובכל זאת הוא מצא חן בעיניי והתחתנו", וכנראה שהמציאת חן הזאת לא היתה סתם.. מציאת חן באה ממקום עמוק בנפש של ציפיות, ולא של דיונות ודמות שאנחנו בונים לעצמנו מראש.

ואולי הגיע הזמן 'שתלמד איך עונים את המעונות'.. לא אומרים כל דבר לכל אחת בכל מצב.  

בשום מקום את הדבר זה ("לא אוהבת"), כמובן.

זה סוג ידוע של הירהורים, כשקשה, והשוואה לְציפיות.

אפשר לנסות להמציא ולנפח רע בכח,

ואפשר ללכת בדרך של ראיית הטוב, האמיתי, שכל-כך בולט פה, הן באנשים הללו, הן במעשיהם, הן בשאיפותיהם.

כמו שכתוב במשנה על דרכם של תלמידיו של אברהם רבינו..

ואפשר לעשות את כולם או כל אחד בנפרד.

א.לקנות לו mp3 ולמלאות בשיעורי תורה+ליצור מאגר בבית ולתת את הנגן כמתנה חגיגית - את הרמז הוא יבין ויהנה..

ב.אם יושבים על מחשב כל ערב,אפשר לחפש אתר עם שיעורים יפים ולשבת יחד - אפילו 10 דקות ביום.

ג.ללמוד הלכה קצרה בשבת בסעודת שבת (באחת מהם או בכולן)בהלכות שבת או כל הלכה אחרת.

ומסתובבים פה גם יותר ותיקים

חלופות לשם מוצלח וכוללני יותר יתקבלו בברכה

"נשואים טריים וותיקים"

או:

"נשואים מתחדשים"..

[רק לא בטוח שיבינו שזה כולל גם התייעצויות על כיבוס ציציות, חרקים, תשלומי מס וכד'..]

'מנישואין עד אינסטלציה'

או

'נישואין ותחזוקה שוטפת'   ;)

או

'פורום בית יהודי'

בקטע דוסי וגם = בית טכני וגם מטאפורי

אנחנו ב"ה עדיין מרגישים טריים ורעננים למרות השנים החולפות להן בקצב

וכן היה פשוט לי מסברא-דנפשי לגבי כמה אנשים.

תשובה אחרת של הרב אבינר בשו"ת SMS.

הוא כתב שלפי הדין בכל השנה אסור לשמוע מוזיקה (בגלל החורבן נראה לי) אבל מקלים. לעומת זאת בימי הספירה צריך להקפיד כדין.

בקשר למי שזקוק למוסיקה כדי לעבוד כמו שצריך. שאם לא - הוא גוזל את בעל הבית בחוסר יעילות.

אבל יש אנשים שבשבילם סוגים מסויימים של מוסיקה זה ממש בגדר "תרופת הרגעה" (ולא כל אחד צריך להמציא על עצמו שזה כך... מי שזה כך אצלו - יודע). וזה מעין צורך-רפואה ולא "ריבוי שמחה" כריקודים ומחולות.

בסד

אני מכירה מדריכות [מעולות! מקסימות!] שמשלמים להן גם 1000 ש"ח.

והדרכה טובה היא אחד ה---דברים שצריך להשקיע בהם.

בס"ד

יש לי קטע של הרב סלוביצ'יק:

"את העובדה שמישהו חי בזמן מסויים, בתקופה מיוחדת ובמקום מוגדר, ולא נולד בתקוםה אחרת ובנסיבות אחרות, נוכל להבין אך ורק אם נקבל את הרעיון בדבר שליחותו של האדם. ההשגחה יודעת ניכן וכיצד יכול הפרט- היחיד, על כל חסרונותיו וכוחות הנפש האצורים בו, לקיים את שליחותו, באילו נסיבות ותנאים ובאיזו חברה יהא זה בכוחו של האדם למלא את שליחותו. בורא העולם פועל בהתאם להלכה האומרת כי לא יתכן למנות שליח כדי לבצע תפקיד שהוא למעלה מכוחותיו של השליח, זוהי שליחות שאי אפשר לקיימה והיא מחוסרת כל ערך, מאחר שאם ממנים אדם למלא שליחות, מן הראוי לתת לו את היכולת לפעול כשליח. משום כך נברא היחיד בתקופה ובמקום, שבהם יוכל לקיים את פעולתו לשם קיום שליחותו" 

ב"הצלחה, ובשורות טובות! =)

להחסיר פעימה מהלב שח"ו לא ישקע בתרדמה

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t106031#1012879

בכל אופן תודה על ההתייחסות

התשובה מורכבת:
ובעצם בשאלה יש יותר משאלה אחת. למה גבר רוצה להתחתן? ולמה אישה רוצה להתחתן? נתחיל עם זה שהתשובות לשתי שאלות אלו שונות. אמנם יש גם חלק משותף בתשובה.

החלק המשותף הוא שהנישואין זו הדרך היחידה (הלגיטימית) ליצירת המשכיות.

לגבר: הרצון לקיים צווי ה', ורצון להטביע חותמו בעולם בצורה של צאצאים.
לאישה: הרצון למימוש עצמי "הורות". ובנוסף משענת.

אם יש מישהו שאתה אוהב מאד ורוצה לבלות אתו את כל חייך, אתה צריך להתחתן אתו על מנת לעשות זאת.

לדעתך לא לחפש (אין שאלה) ?

רק אם כבר יש בן זוג אז חתונה היא אמצעי למימוש ?

כמו שהקדמתי הכל לגיטימי פשוט אשמח להבהרה

או שתמצאו זה את זו, אם תרצו לחיות יחד - תצטרכו להתחתן כי אין דרך אמיתית אחרת.

בס"ד

הרב קנוהל בספרו ובשיחותיו עומד על העניין בצורה נפלאה לטעמי - אינני זוכער את כל הדברים אך ארשום מה שאני זוכר: אקדים ואומר שכל הסיבות הם לגיטמיות לחלוטין

1. סיבה אישית - האדם לא רוצה להרגיש בדידות והוא זקוק לשותף מיוחד ולקשר עמוק שיכול לנבוע רק בין גבר לאישה.

2. סיבה אישת 2  ודתית- אדם רוצה להקים משפחה באופן טבעי.הן מצד הרגשתו האישית והן מצד ציווי של הקב"ה.

2. סיבה אישית 3 - לאדם יש צרכים מיניים, שכך ברא אותנו הקב"ה. האדם ע"מ לספק את צרכיו צריך לבצע זאת ע"פ המסגרת שבורא עולם נתן לנו - וזאת ע"י חתונה ושמירת כל המצוות והציווים שיש לנו.

3. חלק אלוק ממעל: לאדם יש רצון לתת להעניק בגלל שיש לו צלם אלקים. הקב"ה כל כולו נתינה ויש רצון עמוק ויסודי באדם להעניק ולתת ואשר על כן - האדם שבא בקשר זוגי - בחתונה - יש לו את המציאות הגדולה והעמוקה ביותק של הנתינה והענקה החל בדברים הפשוטים ביותר וכלה בדברים עמוקים ופנימיים. (ואשר על כן כדאי לקחת בחשבון בבחירת בן זוג - בן זוג שישמח ויקבל את מה שיש לי להעניק לו 

וגם זה.. ["לא טוב היות האדם לבדו"..]

וגם בזה עצמו - יש כמה קומות של ערכים והבנה מעבר לתחושה ה"אינסטינקטיבית" הראשונית.

וגם בהקשר לזה - החיוביות של ה"ביחד", אינה פחותה מה"לא לבד", ומרוממת את זה בהרבה..

(עדיף אנשים שאתה מכיר מקרוב).

כאלה שיש להם משפחה וכאלה שלא הייתה להם אף פעם.

ואז - תבין לבד.

קשה להסביר את זה במילים.

אפשר להשתנות בחיים

לזוז

להתגבר

לעשות חריש עמוק ומשמעותי בנפש.

שזו סתם שאלה מטופשת שנועדה לעשות צחוק מהפורום.

או שזאת בורות שכבר אין לה תקנה...

בציבור הדתי לאומי יש המון בלבולים בנושא הזה, כי באמת לא מדברים על זה כמו שצריך, במיוחד שהציבור הזה יותר פתוח לתקשורת, למה שהטלוויזיה מראה, ולכן אנשים רואים צורך לשאול שאלות.

נכון, עדיף לשאול חבר/ה מדריכ/ת כלות/חתנים, ובאופן צנוע, אבל יש לפעמים מתביישים לשאול על זה, ולכן מעדיפים באופן וירטואלי.

אני נשואה כבר כמעט שנה, אם בכל זאת נשארה שאלה - אפשר לשאול באישי, אשמח לענות.

כך בפורום לעיני כולם אולי זה קצת לא לעניין...

(שגם אני הבנתי אותה בשני מובנים שונים)

1. האם הנשיקה היא חלק מגילויי החיבה (הממשיים) שעכשיו הותרו לזוג הטרי?

2. האם הנשיקה מתחת לחופה (you may kiss the bride) היא משהו ראוי בחתונה יהודית?

תשובות:

1. כן

2. לא.

אם מישהו הבין עוד משמעויות בשאלה הוא מוזמן לפרט. (נכתב בלשון זכר מטעמי נוחות הכותב)

לא נגיע רחוק

הוא לפחות עומד בכבוד מאחורי האמירה שלו

והוא אפילו צודק

בגלל שהוא אומר דברים בגלוי ראוי שהם ייקראו מכובדים?

לא כל דבר אומרים

ולא כך.

לפעמים ההחצנה הזו גורמת לפיחות כבוד

וזו לא אני האנונימית אם כך השתמע

אצל חילוניים אין בכלל שאלה כזאת, לא לפני ולא אחרי חתונה...

אבל לשאול ככה מין שאלת סקר זה לא שייך כל כך המילים יותר מידי בוטות 

זו דעתי

כנראה בגלל שאת באמת מתחתנת ולא רק "בתיאוריה"...

שיהיה במזל טוב.

[סליחה שהגבתי למרות שאני לא מ"אתן זוכרות"...]

ב"ה! איזה יופי!

באמת שמחה בשבילך

אני משש שמחה בשבילך. נכון כיף?

ולפעמים זה כבר מעצבן ומשגע שצריך לסדר את זה בבוקר, ואסור לצאת לשניה בלי וכל המסביב -

לא להתייאש!

שכר ומיצוי עצמי מפתה.

אמנם לא בתור נשוי אבל היו גם היו.

הייתי קם בבוקר, עובד עד הערב והולך לישון (למעשה גם בתקופה האחרונה יש לי ימים כאלה והרבה מהם -בעיקר בגלל לחץ).

אז נכון שאני בבית, אבל אני על המחשב.

קח בחשבון שיהיה לך הרבה זמן שמתמלא באופו טבעי על ידי הבית והמשפחה, ובמצב שאתה בוחר - הוא יצטרך להתמלא במשהו.

צריך לשים לב בדיוק במה.

גרתי כמה שנים בישוב ליד ירושלים עם הרבה אנשים שנוסעים לחו"ל לשבוע ומשאירים את המשפחה מאחור. אין לי סטסטיקות אבל רמת הגירושין בקרב המשפחות האלו גבוה יותר ממשפחות רגילות. חשוב גם מה שכתב לך מי שכתב על איך תמלא את הזמן הריק כשאתה רחוק מכולם... לפי דעתי מסוכן מידי ולא שווה

כיום אני ג"כ ממלא את הזמן במה שאני רוצה, ואני משתדל לא להיות עם אשתי והילדים יותר מדי- זה פשוט לא באופי שלי ולא נראה לי כ"כ נכון.

כאן ושם אני יכול למלאת את הזמן הן בדברים טובים והן בדברים לא טובים.

אז מעבר לזה-

מבחינתי העבודה טובה, ויש לי מה לעשות, ולא נראה לי שאשתעמם...

איך מתפקדת אשה שבעלה רחוק ומגיע רק בסופ"ש? היא יכולה לחיות עם זה?

איך ההשפעה על הילדים? גילאים שונים?

תודה לעונים, ואשמח שעוד חברים/ות יחוו את דעתם, בכדי שאוכל לכלכל את צעדי יותר טוב.

במיוחד אשמח להתייחסות של בעלי/ות נסיון.

יום טוב!!! 

לא הייתי נותנת לבעלי לעשות את זה....גם כי היום כאמא אין לי מושג איך אמא שלי החזיקה מעמד, וגם בזכרונות הילדות שלי יש הרבה כריות ספוגות בדמעות....ואף אחד לא ידע עליהן.

אני  רוצה לציין שהעבודה של אבא שלי בחו"ל איפשרה לנו לחיות בצורה שלא היו לי חסכים אחרים , וכשאני ואחותי התחתנו קיבלנו כל אחת דירה מקסימה עם חצר גדולה ובלי משכנתא....ועזרה כל חודש...היום כשאני רואה את חברות שלי מתענות עם שכר דירה אני תוהה אם השנים האלה היו שוות....[אין לי תשובה, אני פשוט מקבלת את זה כמצב נתון]

(מעולם לא חוויתי את המצב של בעל שרחוק

ואני גם לא אמא עם 5 ילדים)

אבל אישה צריכה מאוד את הזמן שלה עם בעלה

ואישה לא יכולה לסחוב לבד על הכתפיים את כל העול של תיפקוד וחינוך וגידול

ילדים צריכים אבא- לא בתור מישו שבא לשבת אלא בתור מישו שיש לו נוכחות קבועה יציבה ומעורבת בחיים שלהם

לכן אני הייתי מייעצת לך לסובב לגמרי את ההגה שלך- פניית פרסה

רוצה את העבודה הזו? נהדר

תחתום איתם על חוזה שיתחיל בחופש הגדול

תעבורו דירה - זה מצוי, מסתדרים עם מעברים. לאשתך יש מקצוע מספיק מצוי שהיא תוכל למצוא עבודה... הילדים מספיק קטנים שלא יהיה להם קשה נורא להתאקלם

ותשנה את התפיסה שלך על הבית

תשתדל להיות יותר בבית עם אשתך והילדים שלך

לא בתור "עוזר" אלא בתור "שותף", נוכח- אבא, חבר-של-אשתך

וכמובן כמובן- מי שיש לה את ה-ווטו בלהחליט מה תעשה- היא אשתך

בעלי עכשיו התגייס גיוס מאוחר הוא עושה טירונות 6 שבועות יוצא בראשון מגיע בשישי 

אני אישית מתחרפנת הילד שלי השתנה לגמרי כל היום שואל מחפש אותו אפילו בגן רואים שינוי

לא חשבתיע שלי אישית יהיה כזה קשה.. מאד קשה לי!!  סופרת את הימים את השעות..

אם הייתי יכולה לחזור אחורה הייתי מוותרת על עסק הגיוס וטירונות זה זמן קצוב..

אתה מתכוון למשהו קבוע..

לא נראה לי שזה אפשרי לחיות ככה..

ב"ה

שלום וברכה!

לדעתי ,מנסיון שלנו, מצאתי עבודה במקום די רחוק מהבית (שעה וחצי נסיעה לכל כיוון) אך אני לא מוכן לוותר על שינה מחוץ לבית, משום שהבית הוא הבסיס שלך ממנו אתה יוצא ואליו אתה חוזר בסופו של יום, בבחינת עשה תורתך קבע ומלאכתך ארעי, שתורתך היא המוגדרת והקבועה, גם אם אתה מקדיש לה רק חצי שעה ביום.

5 הדקות בבוקר לומר שלום לילדים ולאשתך, ובערב לילה טוב מאוד חשובים לבטחון שלהם ולבנין האישיות שלהם, זכור תמיד משפחה היא אבא ואמא בשיתוף פעולה.

לכל ילד חשובה מאוד אפילו העובדה שאם הוא יקום בלילה גם אבא שלו יהיה בגזרה כדי לעזור לו, גם אם הוא בתוך השינה.

בהצלחה!

למרות השיקול הכלכלי והמיצוי האישי-

התחתנת, יש לך ילדים- יש לך אחריות עליהם. נכון, גם כלכלית, אבל ראשית כל- נפשית, להיות איתם ולהיות שותף בכל מה שמתרחש בבית. 

נכון, אפשר לא להיות בבית ולהיות מעורה ומעורב בכל הנעשה,אבל אין משמע אוזניים דומה למראה עיניים- לשמוע אפשר מרחוק, לראות- רק מקרוב.

גם אבא שלי היה טס המון, ונכון, זה עזר כלכלית, אבל את החסך של אבא אני חווה עד היום (אמא לשני ילדים..) והיתי מוותרת על הכל.

לגבי המיצוי והסיפוק העצמי שלך- אני מאמינה שאין לאדם דרך אחת להתמלא ולממש את עצמו, אולי אם תנסה, תשלים את החסר בבית?

וכמובן שאשתך היא הקובעת, כי בסופו של דבר היא זו שתישא בנטל.

בהצלחה, החלטות טובות בע"ה 

המשל לעשה תורתך קבע.. אשריך, זה כ"כ נכון

נראה שאתם צריכים לעבוד על הביחד, בצורה מותאמת לאופי שלכם. בריחה למרחקים לא תועיל, רק תקרע יותר. גם אם השכר מפתה- לא כדאי להעמיד בסיכון את כל הבית. חשוב שיהיה אבא בבית בוקר ולילה. ואם תתחיל והמשכורת מפתה- יתכן שלא תצליחו להשתחרר מהמלכודת..

"כיום אני ג"כ ממלא את הזמן במה שאני רוצה, ואני משתדל לא להיות עם אשתי והילדים יותר מדי- זה פשוט לא באופי שלי ולא נראה לי כ"כ נכון."

למה אתה לא משתדל להיות עם אישתך והילדים יותר מידי? אם אתה אב שמשתדל לא להיות עם ילדיו,

מדוע הבאת 5 ילדים ב10 שנים?

כי החברה אמרה? כי הרב אמר ?

אם אתה משתדל לא להיות עם האישה , מדוע התחתנת?

מה בדיוק לא נכון בזה? לנהל חיי משפחה תקינים בהם האב הוא שותף ומשמעותי בחיי

אישתו וילדיו זה יסוד כל כך בסיסי. על זה מושתתת המשפחה.

אני לא קובעת נחרצות, אבל אולי אתה מנסה לברוח מחמשת הילדים שהבאת בהפרש ממוצע של שנתיים?

אולי אתה מנסה לברוח מאישתך איתה אתה משתדל גם כן לא להיות יותר מידי כי זה לא נכון לך?

בנית משפחה, משפחה ברוכת ילדים, ואתה מתייחס עליהם כמו משהו שלא באופי שלך ולא נכון לך להיות איתם?

האופי שלך כניראה (שוב לא קובעת נחרצות) הוא להיות לבד, אבל התחתנת והבאת ילדים כי

ככה עושים וככה צריך (שוב, אני לא קובעת נחרצות, אבל זה מסתמא כך) אז עכשיו תבין שיש תוצאות למעשים שלך,

אל תהיה אגואיסט שחושב אך ורק על עצמו, תהיה אבא ותהיה בעל, ואל תעשה את הטעות הזאת

של לנטוש למשך שבוע שלם באופן קבוע את אישתך וחמשת הילדים שלך.

אל תעזוב אותם לבד למשך שבוע שלם ותיתן להם לגדול בתחושה שאבא שלהם זנח אותם,

אל תגרום לאישתך עוד כמה שנים להסתכל אחורה ולהרגיש שלא היו לה חיי זוגיות תקינים

ושהיא ביזבזה את חייה על נישואים עם אדם שעזב אותה לטובת "מיצוי עצמי"

פרנסה יש בכל מקום, כל אדם שמאמין בה' ומשתדל למצוא פרנסה, היא תהיה לו.

ועדיף ילדים מאושרים ושמחים עם קצת פחות כסף, מאשר ילדים אומללים עם יותר כסף.

במידה ואתה בעל שמשליט טרור בבית ועצם היותו בבית היא סבל לאישתו ולילדים(לא אמרתי שאתה כזה, ), עדיף שתקבל את מקום העבודה

אני מניחה שאתה לא כזה, אבל אם כן אז תקבל את העבודה.

בדבריו שהוא התחתן והביא ילדים כי "ככה עושים וככה צריך"- (גם אם לא קבעת נחרצות "אבל זה מסתמא כך"...) ?

הרי אם תחשבי היטב יכולות להיות עוד הרבה מאד סיבות למה שהוא עשה, גם אם זה נראה לו לא טוב להיות איתם הרבה

זה נשמע לי קצת שימוש בדעות קדומות...

אשמח להתבדות, האירי את עיני

ראו ג"כ את דבריה של "צדיקה אחותך" בתגובות למעלה.

תרשה לי הערה, בענין שהוזכר בתוך דבריך, אע"פ שאינני עונה על שאלתך (לא מנוסה בכך, לא מכיר אתכם וכו'), ולא שאלת לגבי הענין שאני מזכיר.

אני מתרשם שאיכפת לך מאשתך ומילדיך. אתה שואל אם אשה "יכולה לחיות עם זה". איכפת לך "ההשפעה על הילדים, גילאים שונים".  כבר בהודעה הראשונה ציינת שאשתך בעד שתנסה. כלומר, דעתה חשובה לך וברור לך שזה תנאי. והיא כנראה "אשת חיל" שמאד איכפת לה שבעלה יהיה מרוצה. זה גם ניכר מדבריך על כך שהיא לא מבקשת את עזרתך מי-יודע-מה בבית, כשיש לה 5 קטנים בבית. באמת כל - הכבוד.

אבל כתבת משהו לגבי ה"השתדלות" שלך בנושא השהות עם אשתך והילדים.. לא נעים לי כ"כ לחזור על הציטוט המדויק.. ואולי לא דייקת  בניסוח.

אני חושב שגם אם האופי של בני האדם שונה מזה לזה; יש אולי מי שיותר טבעי אצלו השהות/שיחה עם אשתו וילדיו הקטנים, ויש מי שפָּחות והוא יותר "בענייניו" - בכל זאת ראוי ושווה "לעבוד" על כך. ללא קשר לנושא שאלתך.

כדאי מאד, לדעתי, לאמן את עצמך בלהרגיש נעים ונוח ונחמד בשהות עם אשתך והילדים, גם מעבר לזמן מינימלי.  משך הזמן, יכול להשתנות מאדם לאדם - אבל יש בזה בחירה גם אם נראה לך ש"זה לא באופי" שלך. אתה יותר איש של ה"מקצוע" שלך או משהו כזה.. 

צריך לזכור, שאנחנו לא נולדים אבות לילדים.. וכאשר מגיע ה"חידוש" הזה, יש מי שמאד מתלהב מהתירגול החדש, ויש מי שבגלל שבהתחלה הרגיש שה"קטנים" האלה זה לא כ"כ בשבילו - הוא חושב שזה רק ענין של אופי..

אבל זה לא כך..  מקשיבים לילדים, לומדים את התום, היופי, הרגישות, האמת, שבעולמם הפנימי. ההתפתחות שלהם - ורוצים להיות חלק משמעותי מזה ותורם. כל אחד בדרכו.

כאמור - ללא הבעת דעה בנושא ששאלת.

חזק ותתחזק.

האם אתה מרגיש משמעותי לבית? לאשתך? לילדים?

האם הם משמעותיים לך?

אם כן אין ספק שיהיה מחיר כבד לשהות מחוץ לבית (שאולי הוא משתלם)

אם אפילו לשאלה אחת התשובה היא לא, אני חושבת שצריך להשקיע בשביל שהיא תהפוך לכן

בהצלחה

ושתזכה לסיעתאדשמיא בהחלטה ובכלל

זה מה שאני הייתי עושה...

מצד האישה אני יכולה לומר מניסיון שזה מאד קשה.

דבר נוסף, איפה תישן כל השבוע? תשכור דירה? לא בטוח שזה משתלם... תחשוב גם על זה...

שמסוגלות להסתדר היטב בעצמן בכל מה שקשור לתפקוד השוטף של הבית ואפילו חינוך הילדים,

אבל בסופו של דבר, לאחר שהילדים יגדלו ותישארו שניכם עד זקנה ושיבה טובה,

השנים האלו/התקופה הזו תהיה פספוס להורות שלך ולזוגיות שלכם.

נסו להיות יצירתיים ולהרוויח מכל הצדדים איכשהו.

הרוויח יפה בזכות זה וכו' בערך שנה...

אז הייתי בת 9-10, ואחים שלי הקטנים גם בערך בגיל שנה וחצי, שלוש ומעלה...,

מתגעגעים קודם כל וכשאבא חוזר ישר קופצים ומחקבים אותו וכו'

אבל לאחים שלי הקטנים (2/6)

היה אחרי מעט זמן קטע כזה שהם לא היו רצים לחבק אותו או משהו כי הם קצת שכחו אותו

(בכל זאת תינוקות והכל)...ואז כשהוא חזר באופן קבוע הביתה לקח להם קצת זמן להתחבר אליו

אני לא אומרת שזה גם אצלך יהיה ככה, אלא יכול להיות

בכ"מ אל תשלול ישר

בהצלחה!

אני לא חושבת אבל שלזמן ארוך זה בסדר....

גם השנה הזאת הייתה קשה, וכמה שנים זה פשוט לא יילך, 

ואין מה לעשות צריך לראות את אבא בבית 

אבא הוא אי של חוזק ויציבות בבית, גם אם הוא לא נמצא הרבה ולא מבלה יחד עם הילדים שלו, הידיעה עבור ילד שאבא שלו נמצא פה בשבילו היא חלק בתחושת ביטחון בסיסית.

יש לא מעט משפחות שהאבא לא נמצא, עסקים, צבא, חסד, וכו'.

אני חושבת שכמו אצלנו המבוגרים, גם ילדים שואלים את עצמם למה אבא שלי לא נמצא איתי, והתשובה צריכה להיות משהוא חשוב מאוד(חשוב מספיק שגם הילד יבין שזה חשוב) , כאשר יש תשובה טובה לשאלה הזאת (כל אחד וסולם הערכים שלו) לילד יותר קל לקבל את החסרון של האבא (והחיסרון עדיין מאוד קשה) , ובדרך כלל הערך הזה הוא הערך אותו הילד יספוג כמשמעותי ביותר בחיים.(ותחשוב האם זה הערך אותו אתה רוצה להנחיל לילדים שלך?) 

אני לא יודעת איזה אדם אתה וכיצד אתה רואה את עצמך בתוך המערכת של המשפחה שלך, אבל חשוב שתדע שיש לך חשיבות גדולה, ובכל בחירה שתבחרו יחד אתה ואישתך, כאשר תחזור הביתה תצטרך להשלים חסרים גם ברמה הזוגוית וגם ההורית (הצעה- צא לחודש מילואים כדאי להרגיש כמה אתה חסר).

ולסיום ילדים שגדלים עם אבא "וירטואלי" יוצאים או חסרי ביטחון או עצמאים באופן לא פורפרציונלי לגילם (ובדרך כלל חווים את זה כזכרון לא חיובי בכלל).

בהצלחה בקבלת ההחלטה.

גם אישה חזקה שמסתדרת לבד היטב צריכה לראות את בעלה במשך השבוע.

אני לא הייתי שוקלת את זה בכלל עבור בעלי.פשוט -לא!

היה לנו ממש טוב. הידיעה שבעלי מממש את עצמו ומוסר נפשו על עמ"י מאוד חיזקה אותנו.

ברור שיש זמנים קשים (אבל הם קיימים גם כשהבעל תמיד נמצא..)

אני בעד לנסות אם אישתך בעד, ואם רואים שזה לא טוב אחרי תקופה, עוזבים.

ודרך אגב, הילדים הסתדרו עם זה נהדר. הם ידעו שיש אבא בשישבת והיינו כולנו מתכוננים כל השבוע לקראת שבת..

זו ממש היתה חוויה מיוחדת בעיני.

ועוד משהו- אבא שלי (בילדותי) במשך תקופה לא קצרה עבר בחו"ל והיה חוזר בסופי שבוע ולדעתי היה סבבה.

זאת היתה המציאות ודי היינו רגילים לזה. אבא של שבת. ואין בזה כל רע.

כי הוא כבר לא מכיר אותו.

והבית בתהליכי פירוק . כדאי שיקח את המשפחה איתך כדי שחלילה לא תתפרק או תוותר

כעובד הייטק רחוק מהבית - אע"פ שחזרתי הביתה כל יום ולא רק בסופי שבוע - אבל תמיד זה היה בשעות מאוחרות כך שבפועל ראיתי את הילדים רק בשבתות. התוצאה - מבחינת חינוך הילדים (וגם מבחינת הזוגיות) היתה גרועה ביותר ואין כבר דרך להחזיר את הגלגל אחורנית.

מציע לך לשקול מחדש. גם העניין המקצועי וגם השכר הגבוה לא שווים את הנזק למשפחה (ובסופו של דבר גם לך).

העולם לא בנוי ככה,יש לך משהו טוב בידיים תזרמי איתו!

לא תוכלי אף פעם לקבל מה שיש לך בדיוק בראש

אנחנו לא חיים לפי הדמיון אלא לפי מציאות 

ואם טוב לך עם הבן אדם ויש בו תכונות טובות לטעמך

אז תזרקי את הדמיון לפח ותתרכזי בממציאות ובבחור הטוב שיש לך.

הדמות הדמיונית הזאת בראש סתם מעכבת אותנו

כי היא לא מציאותית, זה הכול מה שנראה לנו מתאים

וזה לא תמיד האמת רק עולם החלומות.

(אני כאן מכינוי אחר. לא נעים לי להיחשף ככה בפורום פתוח).

עשית לי דה-ז'ה-ווּ!

בדיוק הסיפור שלך.

נפגשתי עם כמה וכמה "עילויים". לא הלך.

בסוף נפגשתי עם בחור מקסים, צדיק וירא שמים, גם בינייש. רק מה? הוא היה עולה חדש-ותיק וגם חוזר בתשובה (לא טרי - פרט חשוב לדעתי), לא עלינו... חחח

התלבטתי מאוד.

התייעצתי עם רבנית שאני מעריכה מאוד והיא אמרה לי:

הדמיונות שלו הם אנושיים. מה שהקב"ה מזמן לנו  - זה אלוקי. הקב"ה רוצה לתת לנו הרבה יותר טוב ממה שאנחנו מדמיינים. אנחנו צריכים להיפתח ולהרחיב את הכלים שלנו כדי להכיל את הברכה האלוקית.

העיקר זה מידות! מידות טובות. וכמובן גם יראת שמים.

היום ב"ה אני נשואה באושר ובשמחה לבעל צדיק. 

רחמנא ליבע בעי.

הקב"ה אינו מודד אותנו לפי החכמה, המוצא וכו'. רק לפי המעשים.

מותר לנו ללמוד ממנו...

בהצלחה יקרה.

ואם את רוצה באישי - תרשימי כאן. אני נכנסת לניק הזה לעתים רחוקות.

אז הוא לא יריב עם האחים שלך  כמו החלומות. אז מה ?

לפני כמה וכמה שנים  (מסיבות דומות אבל שונות) כשהתחלתי לחשוב על לצאת, חשבתי לחפש מישהי שגם יש לה רקע במקצוע דומה לשלי, לאור העובדה (הידועה) שהעיסוק הזה מאוד מרכזי בחיי.

בשלב מסויים ויתרתי על זה.

אם אני מצטער? לא.

אם היא קיבלה את חלומותיה? גם לא.

אם רע לנו? לא.

בהצלחה!

לא....

ראיתי יראי שמים בלי רקע תורני משמעותי,  וראיתי חולרות עם רקע ישיבתי.

אאל"ט שאחד מעובדי "שלום עכשיו" ימ"ש, למד במקור בישיבת בית אל. זה אומר משהו על הישיבה? לא

אם הוא מוצא חן בעינייך אז תמשיכי ואם לא אז לא.

תלוי עד כמה הדמות שיש לך בראש מפריע לך עם הדמות שנמצאת מולך.

פעם יצאתי עם מישהו שמכל הבחינות ענה אחד על אחד על כל הדברים שהיו לי חשובים.

אבל היה משהו שמאוד הפריע לי בחיצוניות.. לא רק מראה אלא גם צורת התנהגות.

הוא היה באמת בן אדם טוב! אבל פשוט לא מה שהיה לי בראש.

לא הפסקתי כל הזמן להסתכל על בחורים אחרים שהיו יותר דומים לדמות שבראש שלי ופשוט להתבאס שהוא לא כזה..

התייעצתי עם כל מיני אנשים עד שבסופו של דבר הבנתי שכרגע יש לי דמות מסויימת בראש ומבחינה חיצונית הדמות שמולי לא מתאים. זה לא אומר שזה טוב וברור שאני צריכה למחוק את הדמות שבראש שלי!

אבל באותו זמן - זה לא היה מתאים לי ולא הייתי מוכנה לזרוק את הדמות שהייתה לי בראש..

היום אני ב"ה נשואה לאדם מקסים, שהוא גם לא בדיוק מה שהיה לי בראש אז.

בהתחלה זה באמת הפריע לי, אבל עם הזמן הדמות שהייתה לי בראש פשוט נעלמה והדמות היחידה שנשארה לי בראש - זה בעלי!

כמו שאמרו לפני - הקב"ה יודע הרבה יותר טוב מאיתנו מי ה"דמות" שהכי טובה בשבילנו!!

השאלה שאת צריכה לשאול את עצמך זה אם את מוכנה בשביל הדמות שמולך לזרוק את הדמות שנמצאת לך בראש..

בס"ד

שלום לך

צריך לדעת משהו שלמדתי ואני לומד כל רגע בחיים. מה שנראה כלפי חוץ לא מעיד כלפי פנים. יכולים להיות אנשים שנראים לנו כלפי חוץ כי הם הם האדם האידאלי - אך בפנים בתוך ביתו הוא אינו כזה.

בכל מקרה כמו שאמרו קודמי את צריכה לקבל החלטה האם את יכולה למחוק את הדמות שבראשך ולזרום אם הבחור שאת יוצאת איתו מתוך שמחה רצון והשלמה.

אני מציע לך גם לקחת דף ולרשום את מעלותיו וחסרונותיו של הבחור ולרשום מעלות של הבחור האידאלי ולראות האם יש כ"כ הרבה שוני.

לדעתי אם אדם בעל מידות טובות גם אם הוא אינו עילוי הוא מתכון מנצח לחיי משפחה. התנהלות הבית הן הפרטי והן הבית הכללי של עם ישראל מבוסס לא על תוצאות אלא על יראת שמיים והשקעה. ילדים מפנימים פנימה את ההשתדלויות והמאמצים שהוריהם עושים ולא את התוצאות - שבחלק ילדותם אינם יכולים להבין כלל

שיהיה בהצלחה ושהקב"ה ישלח לך את התובנה לדעת לבצע את ההחלטה הנכונה, ובכל מקרה יהי רצון שתמצאי את זיווגך המתאים במהרה.

יש שלושה סוגים ב"דמיונות":

א. דמיונות שווא, או לא משמעותיים, או שלא משמעותיים באמת לאדם הזה באופן מהותי ממש לצורת ביתו. אחד דמיין שתהיה לו אשה עם צבע שערות כזה וכזה. אחת דימתה שיהיה לה בעל עם "סטייל" כזה וכזה..  פוגשים מישהו/י מצוין/ת; הכל בסדר - אז מבינים שלא מתחתנים עם דמיון.

ב. דומה לנ"ל - אבל כמו שכתבה פה יפה מישהי: לפעמים יש דמיון שהוא כ"כ "תקוע", שאפילו אם יודעים שזה לא העיקר, אבל אי אפשר שהשני יסבול אם אתה לא מצליח להיפטר מהדמיון הזה. דוגמה לכך, הטעם שאמרו חז"ל - אסור לאדם לשאת אשה עד שיראנה - שמא תתגנה בעיניו. בפשטות מדובר כאן לא רק על בעיה אמיתית, אלא אפילו על סתם מראה שבעיניו הסובייקטיביות הוא "מגונה". יתכן שזה בא בגלל קטנות מדרגתו של האדם הזה, שאינו יודע להבחין בין עיקר לטפל, יתכן שהוא צריך לעבוד על כך. אבל בינתיים - לא. למה משום "ואהבת לרעך כמוך". היא לא צריכה לסבול בגלל שהוא עדיין אינו במדרגה הזו, וירגיש לא טוב איתה.

ג. לפעמים לאדם יש שאיפות מאד חזקות וברורות ביחס לצורת ביתו. נישואין זה לא רק "רומנטיקה" ו"זוגיות". אע"פ שבוודאי תנאי בסיסי הוא היכולת ליצור קשר טוב וקרוב. ונשיאת החן האישית, וההרגשה הטובה והנעימה זה עם זה. אבל השאיפה לצורה מסויימת של בית היא לגיטימית בהחלט. לכן, אם יש אשה שבאמת מאד חשוב לה לבנות בית עם ת"ח - אי אפשר לזלזל בכך. כמו שיכול לפעמים "להישבר" אידיאל כזה, בגלל יחס אישי לא ראוי, שכאילו אומר אז מה יצא מהתלמיד-חוכמיות כביכול הזו..  כך גם יכול ההיפך - ש"רגש" התחלי יכול אח"כ להיתקל בבעיה, כי זו לא צורת הבית לה שואפים.  אשר על כן, צריך האדם לבדוק בתוך עצמו - מה באמת מאד מהותי, ומה סתם "חלומות"..  "ישראלי שורשי" - האם זה באמת ענין, אם רואים אדם שאינו ב"תואר" הזה והוא מאד מוצא חן? סימן כנראה, שהדמיון לא היה קריטי.. גם בנושא התורני, צריך בדיקה: האם זה סתם דמיון של "מישהו שמתפלפל עם הגיסים שלי", או שזה מאד מהותי לי מצד עצמו. גם צריך לבדוק כמה הדברים רחוקים זה מזה. הרי לא מדובר על אדם שאין לו קשר לתורה. בחור ישיבה.  וכמובן, הרגשה טובה עם מי שנפגשים איתו, ומידות טובות - זה בכלל לא "הולך ברגל". לא כל אחד הוא כך..

כללו של דבר, לא מתחתנים עם דמיונות, גם לא עם מישהו שהדמיון ממש מפריע להתייחס אליו ולהרגיש אליו כראוי,

וצריך לבדוק כמה זה לא "דמיון" אלא משהו מאד מהותי. וגם במשהו מהותי, לשקול בכנות את הטוב במה שמולנו.

הכל בתור נקודות למחשבה בלבד, ולענ"ד.

אני מעריכה מאוד את הרצון להקים בית של תורה. אך איני חושבת שצריך לשם כך מישהו שהוא כבר תלמיד חכם ועילוי.

בית של תורה אינו תלוי בכמות הידיעות של הבעל או במידת החריפות שלו אלא במידת מסירות הנפש שלו לתורה, בשאיפה להתגדל וללמוד. אם הבחור מלא אהבת תורה ורצון להתקדם בכיוון הזה - זה מה שחשוב לדעתי.

על המשנה באבות "כל הלומד תורה מתוך עוני סופו ללמוד מתוך עושר" היה הרצי"ה אומר פירוש (בשם סבתו, כמדומני) שמדובר על עושר ועוני בכישרון. גם מישהו שאינו מוכשר במיוחד (עני) ומוסר את נפשו על לימוד התורה - סופו שיהיה מוכשר מאוד (עשיר).

לכן לדעתי לא צריך להתחשב ברמת הידיעות בהווה אלא בשאיפה שלו בהווה. אם בשאיפה בני הזוג נמצאים באותו מקום - לדעתי זה מספיק.

ועוד דבר, לדעתי האידיאל הוא שהבית שאנחנו מקימים יעזור במה שהוא יכול לכלל ישראל. יש אנשים שמתאים להם ללמוד תורה ויש כאלה שמתאים להם להיות בצבא קבע (למשל). לי נראה שאדם שנמצא בצבא קבע למען עם ישראל גדול ממי שלומד תורה למען לעצמו. מעשינו צריכים להיות מכוונים לטובת הכלל, כל אחד ע"פ נטייתו. אני לא בטוחה שבחורה צריכה להינעל על סוג עבודת ד' של בעלה (ואולי כן. לא מבורר לי).

ראשית דברייך.

לגבי הסוף - בוודאי שיש כל מיני דרכים לתרום לכלל ישראל,

אך בהחלט לגיטימי ויפה לשאוף להתחתן עם תלמיד חכם ("לעולם ישיא אדם ביתו לת"ח") -

כמו שלגיטימי לשאוף להתחתן עם איש שמוסר נפשו בקֶבע ולהשתתף עימו במסירות-הנפש הזאת.

ולימוד תורה כראוי - אינו "למען עצמו", אלא מטיב מאד עם הכלל כולו. וראוי לכווין לכך.

לפי מה שאת מתארת בשאלתך, אם גם מצידו זה כך, הרי שנשאר רק לאחל בהצלחה בדרכיכם המשותפת.

זאת בעיה גדולה שיש לנו דמות בראש..
אם את אוהבת אותו, מתחברת אליו, מעריכה אותו- אין שום סיבה לעצור.
אמנם זה אומר שיהיו לכם כמה נקודות שתצטרכו לגשר עליהם, אבל זה לא רע, וזה קורה לכל זוג.

(מנסיון אישי- לי תמיד בראש היתה דמות מסויימת, ובעלי הוא ממש ממש לא כמו שדמיינתי.. והמשכתי איתו אחרי שאמרו לי-"אם אין שום דבר שלילי שאת פוסלת אותו עליו, אז תמשיכי.")

ייעוץ מסוג אחר. את לא צריכה שבעלך יסכים לשתף פעולה וכד', את יכולה ללכת לבד.

אהובה צוקרמן מירושלים, מצילת נפשות ממש! (מנסיון!!!)

אהובה- 0524752071

בהצלחה רבה!

שלא לכל אחד כל מטפל מתאים. ויכול להיות שמי שהצעת לה יכול להיות הרסני עבורה! (מנסיון!!!)

ומי שמקבל את ההצעה- צריך לבדוק טוב טוב לפני שהוא מקבל אותה...

בלי להיכנס לנושא הכאוב, אבל בשביל אחרים:

מי שמגדיר "אנחנו יחד כבר כך וכך שנים ואחרי כמה שנים נישאנו" (ולא "אני נשואה כך וכך שנים", או אפילו עם תוספת, אחרי שהכרנו כך וכך זמן לפני כן) - כאן כבר יסוד כל הטעות שלו בנושא.

אין "יחד" לפני נישואין (וגם לא "חברוּת", המצאה חדשה ומזיקה) ונישואין זה לא איזה פרט ב"ביחד"..

ה' יעזור לכם למצוא את הדרך הנכונה. אולי צודקת המגיבה לפני, לגבי האופציה להתייעצות.

יקרה, לא פירטת, אז אתייחס לשאלתך בכלליות...

אז לא, בעיני גירושים זו לא מילה גסה, ובמקרים מסויימים אפילו מצווה.

בסופו של דבר-החוויה הזוגית היא אישית לשניכם, וכמה שאנשים מבחוץ יביעו עמדה-בסופו של דבר אתם אלו שמתמודדים עם הדברים.

אני מניחה שהתשובה לשאלתך "מתי מותר לי להגיד די ולהודות שהקשר הזה גדול עליי?"

טמונה בשאלה-אתם רוצים לשנות?

כי אם כן, יש היום המון כלים לתקשורת זוגית, המון יועצים שיכולים לכוון...

ציינת שניסיתם כבר טיפול זוגי אך לא ציינת האם התחברתם ליועץ? האם בעלך שיתף פעולה?

האם את לוקחת בחשבון ייעוץ פרטי בשבילך? (אני פחות מאמינה בזה אבל אני יודעת שיש אנשים שזה עוזר להם..)

לעצמי אני אומרת-לאו דווקא בקשר הזוגי-

שכשאני מפסיקה לרצות-המצב כנראה אבוד בשבילי....

***

התלבטתי אם לכתוב באנונימי בסוף החלטתי שלא, אז אל תסקלו אותי....

למרות שהם כשלעצמם עניין לא קל אבל יש בהם פתח לתקווה בעוד שיש חיי משפחה שהם כלא לכל החיים.

מה היה עד שנישאתם?

מה קרה אחר-כך?

לפני הנישואין היו רגעי אושר?

האם המשבר התחיל אחרי לידת הילד?

אם כן, דעי לך שזה נורמלי לגמרי, כמעט כל זוג חווה במידה זו או אחרת ירידה בזוגיות אחרי לידה, ובפרט-לידה ראשונה. השאלה היא רק אם יש להם כוח ורצון להרים את עצמם.

יפה שהלכתם לטיפול זוגי, זה מראה שאתם עוד נותנים תקווה לעצמכם.

חבל שכעת את נשמעת כבר ממש רחוקה מהתקוה.

גירושין זו לא מילה גסה אבל העלאת האופציה הזו בדר"כ מונעת מבני הזוג להתקדם ולנסות "להרים" את עצמם.

רבים חושבים שהגירושין יעשו אותם מאושרים יותר, אבל מגלים שקשה יותר להיות גרוש מאשר להיות נשוי.

גם תנסי לחשוב מבחינת האופציות שלך כגרושה- כמה חבר'ה איכותיים וצעירים (כתבת שאת צעירה יחסית) יהיו מוכנים להתחתן עם גרושה+...

לדעתי, שווה לך להתייעץ שוב, עדיף כזוג ואם בעלך לא מוכן להגיע-לפחות לבד.

אני באופו אישי אשמח לייעץ לך ב"אישי".

רק טוב.

שרית

גירושין זה לא פיתרון!!

אתם צריכים עבודה והדרכה! וזה דבר שתצטרכי עם כל אחד שתהיי נשואה לו, נישואין לא מתחילים ומסתיימים בחופה, הם מתחילים בחופה והעבודה צריכה להיות כל החיים! לצערי אני אומרת לך את הדברים מניסיון כואב, טיפול זוגי צריך ללכת למישהו באמת טוב, אם תרצי תשלחי לי מסר אישי ואני ישלח לך מספרי טלפון של אנשים שאני מכירה אישית שמומחים בנושא... בהצלחה

לא סתם יש מצווה שכזו...

ייעוץ וירטואלי כזה א ואחר לא צריך להיות נחרץ בצורה שכזו...

אין מצווה להתגרש.

המצוה היא שאם רוצים להתגרש - עושים זאת ע"י סר כריתות, דהיינו גט.

(אני לא חולקת על דעתך שיש מצבים שחייבים להתגרש, אבל אני חושבת שצריך לעשות כל מאמץ כדי לנסות למנוע זאת ולהביא שלום בית אמתי. למרות מה שהיא כתבה - שבאמת לא נשמע מלבב - אנחנו הרי לא מכירים את המציאות שהיא מתארת).

ואנונימית יקרה, לפני כמה זמן אולי כאן, ואולי במקום אחר, נכתב על מישהו שרצה להתייעץ בפורום הגרושים של 'כיפה' האם כדאי לו להתגרש. אולי זה יפתיע אותך, אבל התגובות שהוא קיבל שם (מהגרושים) היו לעשות כל מאמץ כדי לא להגיע לגירושין.

בהצלחה רבה!

הכל צריך להעשות כדי להשאר ביחד, כדי להגביר את האהבה, כדי להצליח.

אבל כשזה נגמר, ובאמת אין מוצא אחר, יש מסכת גיטין בגמרא כמו מסכת קידושין, ולא סתם.

אבל אני מזהירה בזאת, כדאי מאוד, אבל באמת מאוד לעשות כל המאמצים, לא סתם אתם ביחד, אין סתם בעולם. נסי עוד, כמה שאפשר. אני לא יודעת באיזה מצב את. ויעוץ זה הדבר היחידי שיכול לעזור לך להבין את עצמך ומצבך.

אני גרושה, נישאתי שוב. ואני יגיד לך משהו, זה קשה בטירוף וניפלא.

ככה, כמה שזה נשמע מוזר זה כזה. ונישואין תמיד קשים, זה לעולם, אבל לעולם לא קל. אבל שווה כל מאמץ.

בהצלחה יקירה. מקווה ששקלת שוב את העניין.

גם הרבנית שלי אמרה שיש מקרים בהם זו מצווה להתגרש

אבל חשוב שתדעי שאף אחד כאן לא באמת מכיר את המציאות חוץ ממך, ולכן התשובה היא נמצאת רק אצלך!!

הייתי מציעה להתייעץ עם איש מקצוע שמכיר את שניכם, להסביר לו לפרטי פרטים את המצב.

אני יודעת שצריך לעשות הכל כדי לא להתגרש כמו שכתבו מעליי תכלת ואחרים-אכן צריך לעשות הכל כדי לא להתגרש,

ואכן להתחיל פרק ב' זה לא פשוט (במיוחד כשתהיי עם שני ילדים קטנים!!)

אבל, המאמץ הבלתי נדלה הזה צריך להיות הדדי,

ואם אין לך עם מי לעבוד אז....

את לא יכולה להכריח בנ"א להשתנות.

אני לא אומרת שהיד קלה על ההדק ולכן בהחלט צריך איש מקצוע שמכיר ושומע את שני הצדדים...

בהצלחה יקירה, ואשמח אם תעדכני מה מצבך, אפשר גם בפרטי.....

"מלאי את עצמך בשמש, את צודקת, לא תמיד יהיה לך אור"

בן הזוג שלי לא מכיר בכך שיש בעיה.

הוא יכול להתנהל מבלי לראות אותי או אפילו להתקשר שלושה שבועות שלמים וזה אפילו לא מזיז לו.

אני בהריון ויש לו ילד והוא לא שואל עליהם לא מציע עזרה.

הוא מתייחס אליי כמו אל אויב ומעדיף את חברת חבריו הרווקים.

אני אישית התייעצתי עם רבנית ,גררתי אותו לטיפול זוגי, ניסיתי להיות הכי מושלמת בעולם והוא מצידו

ממשיך לומר שהוא היה רוצה אישה אחרת. זה פוגע רגשית וגם בבריאות שלי.

אז אני אהיה סוג ב', אני אהיה גרושה+2 ומי שיראה בי יותר מהסטטוס חסר המשמעות הזה -יזכה

אין לי מושג איך לעזור לך. קבלי חיבוק!

תמיד יש תקווה!! ואני מכירה גרושה עם +2 שברוך ה' התחתנה והיא מאושרת!!

יהיה בסדר! חזקי ואימצי!

ועדיין, לא ממש שוכנעתי אחרת..

כמו שנישואין לא ממש מבטלים את הקשיים של רווקות אלא מציבים קשיים של חיי נישואין, כך, מן הסתם (ולא מנסיון, ב"ה), גירושין יציבו קשיים מסוג שונה ממה שאת מכירה היום ובפרט שיש ילד.

אני יכול להעריך שרוב הבעיות/קשיים שיש לאנשים בחיי נישואין לא נפתרים עם הגירושין.

אני מתרשם מהמעט ששיתפת כי במקרה המסוים שלכם למרות הקושי - יש סיכוי.

מברך אתכם שתשכילו לקבל החלטות מתאימות לכם ותראו את השגחתו בכל צעד וצעד.

קוראים לו "זכו- סיפורי זוגות בסערות החיים" של הרב נחום דיאמנט(יש בדברי שיר) ממש ממש חובה למצבים בעייתיים... יש לו שיטה שלמה על גירושים, באמת כדאי מאוד מאוד ללמוד!!