פורום נשואים טריים (עמוד 576)

הנה: היה שרשור כזה בעבר.

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/f144

שתשלחי ניק שמכירה אותך ותמליץ עלייך (ככה בכל אופן עשו לי...)

כדאי לעשות תיאום ציפיות עד לפרטים הכי קטנים, מראש, כדי למנוע מריבות אחר כך....

דוגמאות:

שמירת שבת בבית?

נסיעות להורים? [כשרות...]

בילויים???

טהרה? [לא שיש מה להקל כל כך... אבל שידע לאן הוא נכנס..]

לא יודעת עוד כרגע... כל החיים......

אני מכירה כמה וכמה זוגות כאלו...

 

העניין הוא כזה: שני בני הזוג צריכים לחשוב טוב טוב לפני שמתחייבים.

 

חיי הנישואים גם ככה קשים מאוד בגלל הבדלי אישיות/חינוך/ מנהגים ועוד... להוסיף לזה שוני דתי מקשה על חיי הנישואין פי כמה וצריך להתחשב בזה.

 

תחשבי עם עצמך מה השאיפות שלך בענייני משפחה וזוגיות והאם את יכולה להתפשר עליהם- לפי היכולת שלך להתפשר כך תדעי אם את מסוגלת לנהל חיים כאלו.

 

אם החלומות שלך יקרים לך מידי אני בטוחה שתמצאי את הכוחות להתגבר על הרגשות שלך כלפי הבחור למרות הקושי העצום. לעומת זאת, אם את מוכנה להתפשר כי הוא כולל את החלומות שלך אז המון עבודה לפניכם! 

 

אבל תדעי שישנם זוגות שמאוד מצליחים ומאושרים ויש כאלו שלא. זה בהחלט לא שחור או לבן...

דבר אחד בטוח: את מתחתנת עם בחור כפי שהוא עכשיו ולא עם כוונות לכאן או לכאן. ז"א אם מתחתנת עם בחור חילוני, תפנימי את זה שבעלך הוא חילוני כי אי אפשר לדעת אילו שינויים הולכים לקרות לו ולכם כזוג אחרי החתונה. 

 

ולגבי החיים ביחד, כשיש אהבה חזקה זה נהדר ומבורך, הבעיה העיקרית מגיעה בחינוך הילדים.

כיוון שאני במצב כזה עכשיו קשה להגיד לך בלב שלם ללכת על הלב כי באמת שזה לא פשוט לחנך ילדים במצב כזה (אצלנו כמעט בלתי אפשרי לצערי), מצד שני אז אני התחתנתי עם בחור דתי והייתי בטוחה שהולך להיות רב ואז הוא חזר בשאלה... 

 

אשמח לפרט יותר אם את מעוניינת

 

אחכה לחכמי וחכמות הפורום לענות תשובות משכילות ואשכיל גם בעצמי

מהכרות של זוג כזה (שהתגרשו- הוא דתי והיא חילונית)

וגם בלי קשר:

 

מקסים שאת אומרת שיש בינכם אהבה גדולה ונדירה. אני יכולה לתאר לעצמי...

אבל זה מתכון מסוכן ביותר לחיים.

 

לא מתחתנים בשום פנים ואופן עם הבטחות "לעתיד"- בעתיד אני אהיה כך וכך... אף אחד לא יכול להתחייב. ואל תבני על דברים עתידיים. מה שיש מול העיניים זה מה יש.

לא להתחייב: לרזות בעתיד, להתחזק בעתיד, לדעת לשחות בעתיד...... לא. א"א לדעת מה יצא מהאדם, ואיך הוא יהיה בעתיד.

 

ובואי נגיד שהוא בסוף לא יתחזק. אבל- too late אתם נשואים, קשורים וכבולים זה לזה.

בית שהוא חילוני והיא דתיה או ההפך, זה מתכון הרסני לחיים מפוצלים ולא בריאים, לא לזוג ועוד יותר לא לילדים!!!

 

אני מאחלת לך הצלחה, ושה' יאיר עינכם לפעול בצורה הכי טובה!

קודם כל - יש להעיר שעל דברים אלה צריכים לחשוב לפני "הצעד הראשון" ולא כשחושבים שכבר יש "אהבה חזקה". וזה נכתב כאן, כמובן, לא כדי לצערך - אלא אולי יעזור לאחרים.

 

"רוצה להתחזק" זו סקאלה רחבה. וגם - האם רוצה בגלל שרוצה בבחורה, או מתוך הזדהות אמיתית עם הדבר . האם יודע במה מדובר. כעיקרון, לא מתחתנים עם אדם על דעת שאח"כ יהיה אחרת. לכן, יש הבדל גדול בין אדם שנמצא בתהליך עקבי של התחזקות בתורה ומצוות, מרצונו, ו"תוך כדי הילוך" פגש מישהי - לבין מישהו שפגש מישהי, ומוכן לרצות להתחזק למענה.

 

הייתי מציע לכם, אם יש לכם התלבטות אמת, לגשת לתלמיד חכם שמצוי בעניינים הללו - שיכיר אישית, ומתוך כך ייעץ (אולי הרב אליקים לבנון?)

היה לנו קשר חזק מאוד ואהבה אמיתית, היה ברור לו שאני לא מתחתנת איתו למרות הכל. ואז הוא התחיל בתהליך של בירור פנימי, סעודות שבת, מצוות קטנות, שיחות בלי סוף (והקשר נמשך כשלו היה ברור שאני לא מתחתנת איתו ) ויום אחד הוא יצא לחל"ת החנה את הרכב ליד ישיבה לבעלי תשובה והתחיל ללמוד אט אט וביסודיות.

 

כולם חשבו שהוא עושה זאת בשבילי, אבל היום-- 9+ שנים אחרי הנישואים ברור לכולם שהקלישאה של יש לנו אהבה והיא תנצח- היא מעשית ביותר. הבית שלנו זה בית חרדי לכל דבר, לפעמים אני צוחקת על כך שהוא יותר חזק וצדיק ממני...

 

אני יודעת שזה סיפור חריג יחסית,  אבל צריך לגשת לנשואים כאלו עם הכוונה מקצועית ולא בחיפזון.

 

אהה.. ושכחתי,

בעלי הוא אדם עם לב זהב ענק ומידות שאינן מן הנמצא בקלות בשוק.

אישתו- טיפוס גמיש מאוד ומסתגל לשינויים בקלות

ושנינו-- אוהבים לעבוד.

 

 

במקרה הכי גרוע- הוא נישאר כמו שהוא עכשו , שומר דברים בסיסיים (שבת, נידה בעתיד וכו') ואת השאר לא-זו עילה לגירושין? אני אוכל לחיות עם זה (אמנם בצער והמשך תפילות שיחזור..)

קורה לנו שאנחנו מתווכחים המון אבל לא על הדברים האלה שבדת. דווקא הוא מעיר לי על צניעות ובזמן שאני פחות מקפידה על דברים מסוימים .

וחינוך הילדים? הוא בעצמו למד בביס' דתי והוא מתעב חוסר צניעות וכו' ככה שבקטע הזה אין לנו ספק שהילדים ילמדו בתורני

ושהוא מעיר לך..

 

התבוננת בנקודות האלו?

אני למדתי לכבד אותו לפני הכל . אבל לומר את הדיעה שלי . זה בסדר מבחינתי  כי מיד אנחנו משלימים

אבל קחי בחשבון שזה יכול להשפיע דווקא עליך ולא עליו.

האם את מוכנה לאפשרות שלא תקיימי מצוות?

אבל השאיפה שנבנה יחד בית כשר בישראל נישארה ואפילו התחזקה . ככה שמהבחינה הזו אני לא מודאגת

טהרה זה עקרון. ומן הסתם תרצי לעמוד בו. אבל זה לא רק זה- כי אני מכירה כמה בתים חילונים ששומרים על טהרה בביתם (וזה מקסים...) כנ"ל לגבי כשרות ושבת.

 

אבל מעבר לטהרה כשרות ושבת- היום בית יהודי מכיל הרבה הרבה מעבר לזה:

מה עם חינוך ילדים? מה עם אמונה? מה עם מנטליות?

באיזה דרך תצעדו??? 

בעיני רוחי אני מדמיינת תמונה של זוג אוהבים, מחזיקים ידיים, אבל הם נמתחים מאוד אחד כלפי השני- כי הוא צועד בשביל שפונה מזרחה, והיא על שביל שפונה מערבה, והשבילים רחוקים זה מזה..

כרגע השבילים מקבילים, אבל מי מתחייב לך שהשביל שלו לא יפנה ממך והלאה? כמה זמן תצליחו להחזיק ככה ידיים...?

והנמשל ברור.

 

 ברור לנו שיהיה לנו בית דתי  כל הזמן אנחנו מדברים על זה והוא מבין בהלכות  אפילו יותר ממני .  הוא דתל"ש ובעזרת ה' חוזר בתשובה . אני לא חושבת שאלו הבטחות סרק

תקחי בחשבון שאם עוד כמה שנים תרצו לקנות מייבש כביסה, לא תוכלו לשים אותו מעל המכונה

היתרונות- פחות התכופפות, ואפשר לעצור את המכונה באמצע הפעילות ולהוסיף כביסה.

 

המייבש שלי עומד על מדף מעל למכונה.

 

(לפעמים אני צריכה לעלות על שרפרף נמוך כדי להוציא משם את הדברים הקטנים...)

 

בהצלחה!

שהילדים הקטנים לא יכולים להכניס אליה אוצרות- אחיי היו דוחפים למכונה מכל הבא ליד- החל מבלונים מנופחים דרך בובות וכלה בפלאפונים

 

[אותי אישית מראה הבגדים המתהפכים היה מקסים. יכולתי לשבת שעות ולהביט בהם.]

 

.

^^האנונימית שכן מרוצה מהמכונה עם הפתח העליון.

רע. זה אפילו עובד טוב מאוד.. ואם יש מספיק מקום אפשר לשים מייבש לא על המכונת כביסה (ככה זה אצלנו בבית..שניהם עם פתח עליון) ויש לזה עוד יתרון שכשמוציאים בגדים הם פחות נופלים על הרצפה וזה גם הרבה יותר קל ונוח מאשר להתכופף.

עוד נקודה..לדעתי, כדאי מאוד לבדוק את האפשרות לקנות מקונה סבירה ואפילו טובה ביד 2. זה יכול להיות אפילו במחיר של 250-400 ש"ח וזו תהיה מכונה סבבה לגמרי.. וגם אם היא הולכת אחרי כמה שני זה עדיין יותר זול מכמה אלפים.. לשיקולכם..

היא נראית לי יותר עדינה.... אם הילדים מכניסים חפצים קטנים (והם מצליחים...) זה נתקע בתוך המכונה ועושה בעיות וצריך להזמין טכנאי שיוציא אם לא יוצא לבד (קרהל נו כבר פעמיים).

דבר נוסף, כשהכנסתי למכונה דברים כבדים יותר (מעילים, תיקים) זה קרע את התוף והיינו צריכים להחליף הכל (דבר שבמכונה שלי ההורים שלי הייתי עושה כל הזמן ולא קרה שום דבר...)

אבל יתכן שזה אישי וסתם נפלנו על מכונה עדינה מידי, למרות שלא נראה לי כי קנינו את היקרה והאיכותית שהייתה בחנות...

לא צריכה להתכופף עמוק-עמוק למכונה כדי לשלות משם את אחרון הגרביים בתחתית התוף

 

אפשר לשים מעליה עוד דברים (מייבש- או ארגונית מגירות)

 

אפשר לתת לילדים לשבת מולה ולראות את ההסתובבות

או לשבת עליה ולהרגיש את הרעידות של המכונה (וזה כיף!)

מאד מרוצה- זה משמעותי להתכופפויות. עברנו כמה דירות עם מייבש ויש לנו שידה כזו לשים עליה את המייבש, אבל באמת אם את תגורי בקראוון או יחידה מאד קטנה אז זה תופס יותר  מקום.

מגירות וסלסילות

גם אם לא כל הפרטים בתוכם מקופלים ויושבים כו חילים- הבלאגן מתרכז לכל מגירה- ואפשר להתמודד איתה...

 

לזרוק לפח או לתת לגמח דברים שלא צריכים, חפצים שסתם מעיקים על הנשמה ותופסים שטח

אלה שנשואות יש קשר ואלה שבבית רק הקטנות הנמאות יש לי איך שהוא קשר הבעיה היא אצלי האמצאיות שאיתן ממש אין לי חיבור ועד כדי כך שרק בגללן(2גיסות ) אין לי חשק ללכת לבית חמותי!!

 

מה איתך תהילה?

מהרגע שפגשתי את אחות של בעלי ממש לא היה כימיה, זה לא בא לידי ביטוי ע"י יחס לא יפה או משהו בסגנון, פשוט מתראים גג פעמיים בשנה ובזה זה ניגמר בלי שום קשר מעבר.

לדעתי, שווה להשקיע בטיפוח הקשר ולא רק לבדוק אם נוצר או לא - כאילו באופן אקראי, וסוג של מזל.

לפעמים באמת זה לא הולך, ויש שוני כל כך ניכר בין הגיסות, שעדיף, כדי לא להגיע לעימותים, לשמור על יחס קצת מרוחק, מנומס ו"שלום, שלום ניפגש בשמחות". אבל זה לא המצב האידיאלי, זה מצב של אילוץ ואין ברירה.

 

מניסיוני, צריך לפחות לנסות, להשתדל, להשקיע מחשבה בכך, ולזכור שנתינה יוצרת אהבה. עזרה בזמן הנכון לא רק משקפת שאנחנו בקשר טוב - אלא יוצרת את הקשר הקרוב יותר, גם מעשית וגם רגשית.

השקעתי מחשבה ואנרגיה ביצירת קשר, גם עם גיסתי (אשת אחי) וגם עם גיסותי (אחיות בעלי, ואשת אחיו). יש גיסה שהיינו מיד חברות, עד היום הקשר מעולה וזורם יותר מאשר עם האחרות, יש תמיכה הדדית.

יש גיסות שזה היה קצת יותר מלאכותי בתחילה, לפעמים הייתי צריכה להבליג על תגובה שלא נראתה לי, לא לבוא לבכות לבעל על פגיעה ולהוציא לו את החשק לפגוש את בני משפחתו וכו'.

כיום, לאחר כמה שנות נישואים אני אומרת בודאות - שווה להשקיע בקשרי משפחה!!!

יש חברות, יש שכנות - אין מה שידמה לקשר דם! (אפילו אשתו של אח של הבעל, שלכאורה עבורי היא זרה).

הקשר כיום הוא טוב, אני מרגישה שהוא מתגמל גם על הקשיים שהיו בהתחלה, וגם שהוא נותן סביבה בטוחה ומוגנת.

 

למען הגילוי הנאות - הקשר הטוב ביותר הוא עם אחותי, אבל גם את גיסותי כיום אני אוהבת, ומרגישה אתן מצוין.

 

לא כדאי לוותר מההתחלה. שווה להשקיע!!!

יש כאלו שיותר קל לזרום ויש פחות... אבל עם כולן היחסים תקינים ביותר!!

עם אשתו של אחי אין לי כמעט כל קשר לצערי. הם נשואים כמעט שנתיים ובהתחלה עוד ניסיתי אבל היא קוטלת אותי ממש, אני מרגישה ממש טיפשה לידה, בעלי גם מנסה והיא קוטלת ולא מקשיבה בכלל...

גם עם אחותי הקטנה הרווקה היא לא מסתדרת ואחותי כזאת שמסתדרת עם כולם!!

 

לבעלי אין אחיות, אבל אשתו של אחיו ואני חברות מהשניה הראשונה שהם נכנסו אלינו לפני שהם התארסו ב"ה. יש בינינו קליק וזה הכי כיף בעולם!

 

 

 

 

יש לו שני אחים, רווקים וצעירים יחסית (18 ו-19) וזה די מבאס לפעמים להיות לבד, למרות שזה גרם לי לפתח עם חמותי יחסי אם ובת, ועם הגיסים שלי- יחסי אחים. אני כבר נשגעת אותם שיתחתנו כבר, הילדים שלי הם הנכדים היחידים בבית כבר יותר מחמש שנים, ובא לי שחלק מהזרקרוים קצת ירדו ממני, למרות שחמותי היא אשה קשת יום ואני רואה איך החיים שוחקים אותה, מה שיגרום לכך שעד שיגיעו הנכדים הבאים, כבר לא תהיה התרגשות והתלהבות כמו עכשיו... 

שתיהן מדהימות! אנחנו חברות טובות, והגיסה הראשונה שלי היא ממש כמו אחות גדולה בשבילי. 

קיבלתי אחיות שמעולם לא היו לי...

רק המרחקים הגיאוגרפים מפריעים, לכן יותר קרובה לגיסות שמתראה איתן יותר.

ב"ה שגיסות של מצד בעלי הן צדיקות ונחמדות (כי אם זה היה תלוי בי...)

ושבעז"ה כל שאר הגיסות שתכנסנה למשפחה עם השנים- תשתלבנה טוב איתנו

אוהבת באמת זה כבר שאלה אחרת... את חלקן כן ואת חלקן פחות.העיקר לשמור על השלום

יש אחות אחת שלו שאני לא סובלת, אחת סבבה ממש ועוד שתיים ככה-ככה...

אני בעיקר לא מתחברת לדרך חיים שלהם ולחינוך שלהם (של כולן), וכל אחת מהן ממש שונה, גם אחת מהשנייה וגם ממני.

ובעיקר מפריע לי שקוראים לי "הרבנית" רק כי אני הולכת עם כיסוי ראש (בניגוד אליהן)...

הן מבוגרות ממני ממש (ב-15 שנה בערך)

עם אחיות של בעלי ממש כן- ברמה וקשר אחר עם כל אחת,

 

אבל הן ממש עוד אחיות בשבילי.

 

יש לציין שזה אחריי 5 שנות נישואין.

 

עם הנשים של אחים שלי סבבה, שלום שלום, מזמינים לשבת ומדברים יותר סמול-טוק,

 

אבל הקשר הוא קצר יותר, פחות משנה נישואין,

 

אני מקווה שתוך 5 שנים הקשר איתן יהיה כמו עם אחיות של בעלי... 

יש לי שתי גיסות וב"ה אנחנו חברות!

זה הדבר הכי כיף בעולם!

 

עם אחת אמנם הקשר חלש קצת לעומת השנייה - אבל יש קשר טוב!

והשנייה - היא החברה הכי טובה שלי! אני משחנ"שת איתה ומתייעצת איתה בלי סוף!

 

זו מתנה!!! ב"ה!!

 

 

אישתו של אחי כבר גיסתי 15 שנים מאז שאני בת 8  בעצם והיא אחותי לכל דבר- היא המקור הראשון שלי לקבלת עצות ועברה איתי את כל השלבים הראשונים של לידת בני- מתה עליה...

 

אחיות של בעלי - אני יכולה לסמוך עליהן בעיניים עצומות הגדולה חולקת עצות ועם הקטנה אנחנו ממש חברות (והיא מתייעצת איתי אז זה ממש כיף כי תמיד רציתי אחות קטנה....)

 

מה שכן, באמת כדאי להשקיע המון כמו שהציעו לך -זה שווה כל דקה 

 

אם את צריכה רעיונות כדי להעמיק את הקשר - בכיף....

לא צעיר מאד ולא מבוגר משהו באמצע

אתמול חלמתי שנעצו את השירשור הזה מרוב שהוא חשוב []

אבל אולי אני היחידה שמתרגשת ממנו כל כך...

זה באמת חמוד (למרות שאנחנו לא בקטעים...)

 

ויפה מצידך ששיתפת את כולם.

כתבתי מלא פתקים עם כל מיני משימות..גם של השלמת משפטים גם של ציפיות וגם סתם משימות ציור או כתיבה.

 

כמו כן, הוספתי ספר על זוגיות למשחק וכל פעם שמישו התגלש (בחבלים..) הוא פתח את הספר בעמוד אקראי וקרא משם פיסקה.

 

היה כיף ממש!

תודה רבה!

גם יתרום לזמן ביחד וגם יהיה לכם טעים..

ייתכן שכל מה שצריך זה שיחה באווירה נינוחה על ההעדפות שלו לגבי סוגי מאכלים ו/או תיבול המזון. הרבה פעמים תוספת תשומת לב קטנה לרמת מתיקות/חריפות/חמיצות וכד' משנה מאוד.

אבל הכי חשוב שתדעי שרוב הנשים לומדות תוך כדי תנועה איך לבשל ובהתחלה יש הרבה פאדיחות. לאשתי היו הרבה פאדיחות בשנה הראשונה, וביחד בלענו הרבה צפרדעים עד שלמדנו ביחד לבשל (כן, היום גם אני מבשל ובכיף). 

אם במשפחה שלו יודעים לבשל טוב - אולי שווה לפתח יחסים טובים עם החמות ע"י בקשה ממנה ללמד אותך את רזי המטבח, וכך לבלות איתה ביחד ולתת לה להרגיש מלכה (בתנאי שזה לא יגרום שהיא תזלזל בך).

מצד שני כדאי לבדוק גם אם זה אכן רק זה או שמשהו אחר עמוק מסתתר מאחורי התלונות על האוכל ואז צריך לטפל בזה.

איך שלא יהיה, לא צריך להבהל את לא הראשונה ולא האחרונה שמתמודדת עם רזי המטבח. זו לא בעיה - זה אתגר ובעזרת ה' ובישועתו תהפכי למאסטר שפית של המשפחה. רק לא להתייאש.

בתאבון

 

בסוף אשתי ידעה לבשל יותר טוב ממני

 

אף אחד לא נולד שף. לאט לאט לומדים ומשתפרים.

 

בהצלחה.

 

נ.ב. מוזמנת לבקר בפורום בישול ומתכונים לטיפים רעיונות וכו'

 

דברי איתו על זה, תאמרי לו שחשוב לך ההרגשה שהוא מרוצה ממה שאת מכינה לו, ואם אפשר שהוא ידריך אותך איך להכין באופן שהוא יהיה מרוצה. אולי תעשי "שימוש" אצל אמא שלו.

זה הכל עניין של נסיון!  

 

ההודעה הגיעה מתוך רצון לעלות חיוך,

אני מקווה שהצלחתי.

 

תשובות ענייניות ענו כבר מעליי, הם ככל הנראה מבינים יותר טוב ממני!

 

בהצלחה!

וזה רעיון מעולה לפתח יחסים טובים עם החמות ולבקש ממנה מתכונים טיפים ועצות. אני עשיתי כך בשנים הראשונות וגם ראיתי ברכה כי בעלי מאוד העריך את זה שאני מתייעצת עם אמא שלו. זה גם גרם לו להיות יותר סלחן עד שלמדתי את רזי המטבח.

חוץ מזה 16 שנה אחרי אני עדיין עושה טעויות... לא להתרגש כולן עוברות את זה!

בהצלחה.

 

עד שיום אחד נשרף לה בטעות התבשיל ואז הוא היה מרוצה ואמר - "סוף סוף הצלחת לבשל כמו אמא שלי"!

גם בעלי אמר לי ככה בהתחלה.

היום זה השתנה.

לאט לאט הוא יתרגל לאוכל שלך..

בעיקרון בגלל הקטע הזה הוא בדרך כלל מבשל יותר בבית.. יש דברים מסויימים שלי שהוא ממש אוהב ורוצה רק אותם כל הזמן, אבל כשבא לו דברים אחרים ולא יוצא לי טוב-אני מתבאסת ואומרת לו: די, אני לא מבשלת יורת, תבשל רק אתה וזהו... ואז עוד פעם אני מנסה וחוזר חלילה...   אני ממש מתבאסת כשאני כל פעם מנסה שוב ולא הולך.. מצידי שהוא ייקח את התפקיד הזה קבוע לעצמו,לא? למרות שהייתי ממש רוצה שהוא ימות על האוכל שלי.... זה הרגשת ממש של סיפוק והצלחה כשהבעל חולה על האוכל של אשתו... אוף, מעצבן!

 

אתם בסדר...

 

הוא לוקח אחריות על הענין, אוהב חלק ממה שאת מבשלת; טוב מאד...

 

אני חושב שעיקר הדבר זה בתוכך:

 

את באמת אשה טובה, ורוצה לבשל בצורה כזו, שבעלה מאד יאהב את זה. אז את מתוסכלת שזה עדיין לא.

 

אל תתני לתיסכול שלך, לקלקל לך את העיקר: לך יש רצון טוב, אף אחד לא "מאשים" את השני; תשמחי - זה הרבה יותר חשוב מהאוכל.

 

בינתיים, תהיי מרוצה מהדברים שהוא אוהב ורוצה במה שאת מכינה.  תבקשי שיראה לך שוב איך עושים דברים אחרים שהוא יותר מומחה בהם. ואל תתייאשי מנסיונות. העיקר שהכל יהיה ברוח טובה ביניכם. תזכרו שהאוכל זה לא העיקר..

 

ו..אל תוותרי על התפקיד...  עם הזמן זה יבוא. אולי תשאלי שכנות על "פטנטים" וכד'. לאט-לאט. לא לכולם זה הולך מיד...

 

 

הוא עוד יהיה בריא על האוכל שלך! 

 

לא להתייאש. רק עם נסיון וטעיה אנחנו לומדים, אנחנו גדלים ומתפתחים, אנחנו מצליחים.

אוכל שיצא לא טעים -זה לא באמת בעסה

זה הזדמנות אדירה!

לפרגן

לומר לו כמה רצית וכמה התאמצת שיהיה לו טוב

לשמוע ממנו כמה הוא מעריך את המאמץ והרצון שלך, וכמה הוא מאמין בך שעוד תצליחי....

 

אחרי זה- מי צריך אוכל שיוצא טעים?!

אולי זה יעצבן אותך אבל זה נשמע שזה ממש חשוב לך, אז למה שלא תלמדי לבשל ברצינות?
תקחי לך כפרוייקט, מעין יעד שאת רוצה לכבוש לעצמך.
תבשלי הרבה ממתכונים, בפעמים הראשונות תלכי בדיוק לפי מה שכתוב, בלי סטיות ולאט לאט תוכלי לאלתר בעצמך ותרכשי לעצמך ביטחון במטבח.
אני לפני החתונה לא ידעתי לבשל (רק לאפות, זה היה התפקיד שלי בבית) וזה קצת תיסכל את בעלי, ולמדתי למדתי למדתי והיום אני אלופת העולם! באמת!
שאלו יהיו התיסכולים שלך! אתם נשמעים ממש חמודים ביחד

שהוא יבשל, יצא זוועה
ירצה אותך חזרה במבטח
ככה פשוט

למה חייבים להוציא לו ת'נשמה כדי להיות בטוחה שהוא מעריך אותך?

לא יותר פשוט לעשות כמה שאת יכולה לטובתו- ולהכווין אותו איך הוא יביע את ההערכה שלו (שכבר יש לו!) בצורה שאת תוכלי לשמוח בה. ?

כי הבנתי מההודעה של פותחת השירשור שהיא ממש רוצה שיאהב את האוכל שלה. זה הכל. כן הוא יכול לבשל לעצמו וכן היא יכולה להכין תמיד את השניים שלושה דברים שהוא אוהב שהיא מכינה, וכן הוא מעריך אותה וכו'...

אבל מה רע שהיא תלמד לבשל בשביל ההרגשה הטובה? זה תמיד כיף לדעת לבשל טוב, וזה נשמע שזה חשוב לה אז למה לא?

אני דוקא מאוד מתחברת לרצון שלה שיאהב את הבישולים שלה, גם אני כזאת. לא מתאים לה היא לא חייבת לקבל.

לא צריך ללכת עם זה רחוק, אף אחד לא ישאר רעב

מתנצלת!!!

את המאכלים עצמם? את הטיבלון את מה ?! וככה תדעי מה לשפר זה ממש פשוט אם זה חשוב לך

אנחנו גם תמיד רוצים אורחים ולא תמיד יש כח.

 

מצד שני עצם הידיעה שבאים אורחים כשזה סוף סוף קורה גורמת לי ליתר מרץ וחדוות בישולים

 

אם אכן חשוב לבעלך שיהיו אורחים (ונשמע שגם לך זה חשוב) תנסי לבקש ממנו קצת יותר עזרה במשך השבוע כדי שתגיעו לקו הגמר של שבת בנחת ולא תהיו גמורים מעייפות.

 

מוזמנים בשמחה להגיע אלינו לשבת

 

 

ביחוד ההזמנה בסוף...

 

לעצם הענין - מה"בזיונות" של הילדים אין מה לחשוש. להתעלם לגמרי. אם משהו לא נעים, תמיד אפשר להגיד באנחה: "נו, זה הגיל..." (כל גיל..)

 

 

הרצון של הבעל זה הוא רצון טוב. קחי את זה כמנוף  להתרומם מהעייפות וחוסר המוטיווציה.

 

תסבירי לו, בנחת, שאת מאד עייפה לקראת שבת וקשה לך להכין לאורחים. ואם הוא מוכן להירתם קצת להכנות - אז בשמחה.

 

ומתוך שיעזור בהכנות לשבת, לא מתוך תלונה שלך, אלא בשיתוף ורצון (וכמובן - קצת פידבק חיובי על העמל מהסוג הזה שלא כ"כ מוכר לו..) - יש סיכוי שיתרצה יותר, עם הזמן, גם לעזרה נוספת. 

אתה פשוט אישיות!!

אז אם אתה רוצה אורחים בבקשה תדאג לעזור

כך לא פותרים בעיות,

 

כך לא מדברים.

 

לא "פותרים" בעיה ע"י יצירת עוד אחת..

זה שכל פעם שבעלי מבקש ומתחנן שאולי השבת כן יבואו אורחים זה בא לידי ויכוחים ומריבות.

ולהעזר בבעל לעניין של שמירה על הילדים, הרדמה שלהם וכו'.

וכך את תתפני יותר עבור זה..

לגבי התנהגות הילדים: זה בסדר, לפעמים דווקא מתבדחים מכך. אין לך מה לחשוש..

תזכרי שזו מצווה גדולה

ואם תצליחו לעמוד בה למרות כל הקושי- מה טוב חלקכם..

1. כבר מהרגע שחושבים על אורחים שבו יחד- זה על כוס קפה ולא מאיים בכלל...

 

להכין רשימה מפורטת מה צריך להכין- החל מקניות, ארגון חדרים, בישולים ואקסטרה של קינוחים ועוגות.

 

2. לשתף את כו-ל-ם!! אנשים נשים וטף.

 

כל אחד בוחר לו תפקיד, גם ילד בן 4 יכול לעזור- והרבה. שידוך של שניים שניים מייעל את העבודה.

 

מן הסתם בעלך גם הוא יקח תפקיד אחד או שניים וכך כבר יש לך מעט פחות עבודה והרבה יותר זמן התארגנות.

 

3. מותר לבקש מאורחים להשתתף בהכנות-  "בא לך להביא איתך עוגה "

 

4. וכמו ששדן אמר- משפטים של ילדים-- להעביר, התנהגות לא רצוי- להגיב בפרופורציוצת, הרבה פעמים זו דרך להחצין התרגשות ולעשות "רושם" עם הזמן הם לומדים והאורחים לפעמים מהווים זרז.

 

ארוח בשבת לא שווה את הויכוחים, אולי כדאי שבפעם הבאה שהנושא עולה תגיבי בשמחה על הרעיון ורק תבקשי לבדוק מה צריך ואיך אפשר לקחת את הפרוייקט ביחד. בלי להרים קול ובלי והתווכח.

ולפעמים--- ויתכן שלבעלך לא יפריע, להשתמש  באופציה של אוכל מוכן. שימי את הקושי בנחת ותנסו ללמצא לו פתרונות. אבל זה ממש עניין של תקשורת.

 

ולבקשתך- בנימה אישית

 

כל כך מבינה את הצורך שלך והרצון לארח , גם אצלנו היו תקופות שהרגשתי שאין לי כח להכין שבת פשוטה בעבורנו אז  וד להזמין אורחים?

 

אבל למדתי מס' דברים:

 

* כולם עוזרים, וכשבאים אורחים הילדים שלי מרגישים יותר מחוייבות ומסייעים בשמחה רבה יותר.

 

* להתארגן מוקדם- מתחילת השבוע להכין ולהקפיא  מה שאפשר, חוסך את הלחץ של חמישי שישי.

 

* להתמקד בכמויות גדולות יותר, הם לא נמצאים כל שבת ואם רוצים ליהנות לא צריך להשתגע בהכנות מנות מפוצצות. יותר סלטים חיים שמכינים יחד במטבח ואפשר לעשות בשבת עצמה וכד'.. ופחות מאמץ והשקעות משובבות עין ועושות רושם .

 

שתהיה שבת שלום והצלחה!

 

 

 

עצות פרקטיות ומאוד מועילות.

 

מצטרפת לעצה של הרשימות והחלוקה בין בני הבית,

 

מצטרפת לשיחה עם הבעל- שאם הוא רוצה לארח זה מצריך ממך הרבה כוחות ואת מבקשת שיעזור גם. (תסתכלי בחתימה שלי למטה, זה מוטו לכל אדם ובמיוחד לבני זוג)

 

ובעיקר רוצה לומר- תדעי שאחר כך יהיה סיפוק גדול. ואולי ייוצרו קשרים טובים יותר בין המשפחות והחברים.

 

זה שווה את המאמץ.

 

בהצלחה!

בעדינות רבה

אפשר להגיד

גם אני רוצה מאד שיגיעו אורחים. זה יתאפשר רק אם אקבל את העזרה הזאת, הזאת והזאת.

[דברים שבאמת את זקוקה להם וריאלי שבעלך יעשה]

תנאי כזה טוב גם בשבילך להרגשה הטובה שלך שאת קשובה לעצמך, וגם לשים גדר במקום שגורם למריבות

וגם כי לפעמים בעלים צריכים את זה כדי להבין שאת לא סופרוומן. את בנאדם.

לי אישית מה שמפריע הוא שאני מרגישה שלא מעריכים את המאמצים שלי.

אז לא בא לי לעשות כלום. במקרה כזה אני מעניקה רק מה שאני יכולה בלי לצפות לתמורה.

וגם אומרת כמה חשובה לי הערכה וכמה אני זקוקה לה. ולעצמי אני יודעת שאם אני לא מקבלת הערכה, אז אין לי הרבה מוטיבציה, ומסתדרים עם מה שיש. וזה גם ה-מון

תעבדו על זה קצת ולא תהיו תלויים רק באירוחים מייגעים של שבתות שלמות.

היתרון בהתארחות של שבתות אצל ההורים הוא בעיקר כי אחר כך מאד כיף לחזור הביתה...

 

גם אנחנו מאוד אוהבים אורחים, אפילו יותר מלהתארח. והרבה פעמים כשאני חושבת על זה זה נראה מאיים ומלחיץ

(כי אצלי אורחים זה אומר בית סופר מתוקתק, כמויות אוכל לגדוד- שרק לא יהיה חסר... ובעלי תמיד אומר לי שאני ארגע עם זה אבל, לא מסוגלת...)

ואז לפעמים אני מוותרת ואח"כ בשבת ממש מתבאסת למה לא הזמנו אף אחד. למה לא התאמצתי קצת יותר.

ושוב חוזר חלילה עד שאני אומרת די עכשיו אני מזמינה וזהו.( ואז לפעמים בדיוק בשבת הזו כולם תפוסים)

ובזמן האחרון התווספו הילדים ללחצים, ביום שישי אני יכולה לשמוע מ3 ילדים "מה אף אחד לא בא לשבת???" בכזאת אכזבה שבא לי מיד לצלצל למישהו ולהזמין ברגע האחרון. ולפעמים גם את זה עושים וזה מוריד את הלחץ שלפני,

מתקשרים ביום שישי לאחד הזוגות הצעירים והקלילים או למבוגרים והקלילים (ההורים) ואומרים שכבר בישלתי הכל רק שיבואו- לפעמים זה הולך.

אצלינו נהוג גם, שהמתארחים גם משתתפים במשהו בהכנות הארוחות זה גם יכול להקל. אם יביאו איתם עוגה/ עוד סלט/ תוספת פחמימה זה יכול להוריד ממך משהו.

 

 

 

תבואי אליו בזמן שפנוי לשניכם, בלי לחץ בלי טלפונים וילדים. ותגידי לו בלי האשמה שזה ממש ממש קשה לך ופשוט תגידי את כל מה שכתבת פה ואת כל מה שיושב לך על הלב (בלי להאשים).

כי נראה לי מדבריה של השואלת- שהנושא זה בכלל לא כן אורחים לא אורחים

הנושא זה דיבור זוגי

או קונפליקט זוגי

שאחד\ת מבני\ות הזוג רצה משהוא- והשני לא רוצה

איך מדברים על זה? איך מסבירים אחד לשני את הרצון שיש, את הצורך, את הקשיים, את העבודה ביחד לעשות את זה?

 

כמו שד"ר שוקו אמר- מתחילים מלפתוח שיחה בזמן של שקט- לעשות דיבור זוגי מעמיק על זה

לדבר על מה רוצים שיהיה, למה רוצים שיהיה, איזה אופי של עצמך או של הבית זה מממש- איזה חלומות "שאני אהיה בעל הבית"

על מה שאת רוצה , על מה שאת צריכה, איך את רוצה ששבת שלך תיראה בבית- מה אורחים עושה לך? מה שבת רק משפחה עושה לך?

תסבירי לו איך זה מרגיש לך העבודה והעומס- כשיש אורחים- טכנית תסבירי לו איזה עבודה זה עושה לך, רגשית תסבירי לו איזה לחץ זה עושה לך

ואז- כשאתם מבינים את הרצונות שלכם, את הצרכים שלכם, ואת הקשיים שלכם-

תגבשו ביחד רשימה של דברים שאפשר לעשות - ממש רשימה כתובה "הוא עושה, היא עושה"

בזה אתם יכולים להיעזר במה שפפריקה שתחיה כתבה לעיל^

 

הרגשנו מוכנים למציאות משותפת, שכוללת הרבה ביחד וכיף, והרבה עבודה.

אם אתה רואה בה פרטנרית טובה לחיים ומחבב אותה פלוס -
לא נראה לי שההחלטה אמורה לאחר.

למזלינו היינו מאוהבים תוך זמן קצר (למרות ששנינו עברנו קודם אי אילו פגישות)

והתחתנו חודש וחצי אחרי שהחלטנו כך שלא היה הרבה זמן לנחות ולחשוב בשכל קר.

וטוב שכך! אחרי החתונה היה לנו קצת קשה אז מזל שזה היה אחרי, כי לפני חתונה קל מידי

לפרק קשר, אחרי יש יותר מחוייבות. בסוף התגברנו, ב"ה היום - מאוהבים יותר מלפני החתונה...

אבל לא כולם מתאהבים וכלכך בטוחים בעצמם. יש זוגות שדווקא השכל מוביל וגם להם טוב אח"כ.

היתה לי הרגשה גדולה של צורך. פשוט צורך בהשלמה. צורך במציאת האחד.

זה מה שגרם לי להתחיל לומר כן להצעות.

 

אחר כך הגיעו הפגישות. היו כמה וכמה פגישות עם כמה וכמה בחורים.

לצערי חלקם אמרו לא, חלקם אמרו כן אבל לי זה לא התאים, עם כל אחד זה היה סיפור בפני עצמו.

 

מה גרם לי לבחור?

השכל. בעיקר השכל. בשילוב עם הרגש, אבל בעיקר השכל.

 

ולמה אני מדגישה את השכל? כשמתאהבים- האהבה מסנוורת לעתים. וקשה להחליט מה טוב לנו רק על פי הרגש והאהבה שמסנוורת לנו את העיניים.

 

לכן חשוב היה לי מאוד להגיע להחלטה בעזרת השכל.

 

עשיתי עם עצמי חושבים:

 

- האם הוא נותן לי הרגשה טובה?

- האם יש לו מידות טובות? 

- האם הוא מכבד אותי, מקשיב לי, עדין ורגיש אלי?

- האם אני רוצה שהוא יהיה האבא של הילדים שלי?

- האם נעים לי בחברתו? האם אני רוצה להיות איתו עוד ועוד? האם טוב לנו יחד?

- האם הוא מאתגר אותי מבחינה מחשבתית? האם אני מרגישה שאני מתפחתחת כשאני איתו, שאני חושבת, שאני לא נהיית כבויה?

 

 

תראה/י. זו החלטה קשה ומאוד גורלית.

קשה להביא את עצמינו לקבוע מי יהיה בן זוגנו והאם זה יהיה לנו טוב.

לכן לא מספיק רק הרגש הנעים והנחמד אלא צריך גם משהו שיבסס את הרגש הזה. וכאן מגיע השכל.

 

בנוסף, אני חושבת שחשוב מאוד להכיר אותו להורים לפני שמחליטים. לדבר עליו, להביא אותו לבית ולתת להורים לברר עליו פרטים עם אנשים שמכירים אותו. חשוב שההורים יהיו חלק בתהליך כי הם אנשים חיצונים שיכולים להאיר את עינינו לנקודות שאולי לא שמנו אליהן לב, או העדפנו להתעלם מהן. ההורים שלנו רוצים שנתחתן עם אדם טוב ומתאים, שלא יהיה לא טוב אלינו. הם דואגים לנו והם צודקים.

הם צריכים להיות חלק בתהליך הזה, כל אחד לפי רמתו ולפי היכולת שלו לערב את הוריו. כל אחד בשלב המתאים לו.

לא לשכוח שהם גידלו אותנו והם חושבים עלינו ודואגים לנו. חשוב מאוד לערב אותם.

 

זה בגדול מה שחשבתי עכשיו.

אם יהיו לי עוד תובנות אכתוב שוב.

קודם הוא צריך לרצות!
לכן לא יעזור להיות קרציה אלא להגיע לליבו. אני בטוחה שגם לו זה מפריע, ואולי הוא פגוע ממך שאת 'יושבת עליו' ולכן הוא מתקומם.
לכן את צריכה קודם תקשורת טובה איתו ואז להכנס להחלטה של שינוי.

אני מכירה חברה שהיתה שמנה ובעלה סבל מזה (וגם היא!), שינתה תזונה (שיטת הרב אשרוב) והורידה 35 ק"ג והיום הם מאושרים!

אל תדלגי שלבים
בהצלחה

תדאיגי בארוחות ליותר סלטים וחלבונים ופחות פחממות.

תוצאי את הפסטה מהבית.

תדאגי שלא יהיו הרבה שטיות בבית ככה שלא יהיה מה לנשנש כשמשעמם.

 

ארוחות מסודרות.

 

והכי חשוב תדברו על זה ממקום שחשוב לך הבריאות שלו.

 

בהצלחה

ולהגיד לו שהוא שמן/אוכל יותר מדי/אוכל לא בריא וכיוצא בזה.

בדרך כלל זה מאד מרגיז ומקומם את הצד הננזף ואולי אף גורם לו להוסיף ולהתנהג באופן שמחמיר את הבעיה.

את צריכה לזכור שהוא בטח יודע שהוא עולה במשקל ושזה לא בריא ולא טוב, השאלה החשובה היא למה הוא עושה את זה לעצמו.

אני מציע לך לא לחשוב על עצמך ועל איזה בעל יפה שאת רוצה.במקרה הזה זו נקודת מבט לא מועילה. עדיף לנסות ולחשוב מה טוב עבורו ומה יצור אצלו את התחושה שהוא צריך לשנות משהו באורח חייו.

זו שאלה לא פשוטה וקשה לשלוף מהשרוול איזו נוסחת פלא שתתן מענה לבעיה.

 

איך  שלא יהיה, אם את מבשלת ואתם אוכלים בבית את תמיד יכולה לדאוג להכין אוכל עם פחות שומן ופחמימות.

את המבשלת, בידך נתונה ההחלטה מה יכנס לו לפה, לא?

תכיני ארוחות בריאות ומתאימות.

בהצלחה!

אני חושבת שעליך להניח בצד את הדיאטות שלו ומה הוא צריך לעשות או לא לעשות.

העבודה צריכה להיות עכשיו עבודת המידות שלך!

לאהוב אותו כמו שהוא ולא להעיר לו על כך.

דיאטה ושמירה על המשקל היא עבודה קשה שלא מפסיקה כל החיים (מנסיון...) ולכן הוא צריך לרצות מאד לרדת במשקל. ריבים סביב הנושאים האלה רק יגרמו לו ליותר תאווה וקושי בהורדת המשקל.

אני בטוחה שהוא יודע שהמשקל שלו מפריע לך ובוודאי מפריע לו.

לכן אם תרפי ממנו ותאהבי אותו כמו שהוא, יש הרבה יותר סיכוי שהוא ירצה להשקיע בכך ואז צריך למצוא את הדרך הנכונה. עכשיו- זה לא הזמן למצוא שיטות להרזיה.

וכמובן- שאת יכולה להתחיל בעצמך ולהקפיד לבשל בבית אוכל יחסית דיאטטי, אבל שהוא אוהב ושמח לאכול! שלא ירגיש שחסר לו משהו שהוא צריך לחפש מחוץ לבית...

 

תודה!

לבדוק איפה טעיתי...

כולם הסכימו עם אלעד 123? איך אפשר לדעת זאת?

אלעד 123 שפכת אותי

להגעל? מבעלך??? כי הוא שמן? לא יפה! חלילה לך מלהפגין גועל או שאט נפש מהמראה שלו! זה כ"כ כ"כ כ"כ פוגע ומוריד ביטחון עצמי. העיקר- הפנים!

 

קודם כל,

סבלנות ואהבה. שכמה קילוגרמים עודפים ישנו לך משהו בלב? עצוב לשמוע.

 

ולכן, תכיני א-ת אוכל מזין ובריא ומשביע. הרבה קטניות וסלטים גדולים, צבעוניים ומושקעים! בכל צבעי הקשת

[למשל: חסה, נבטים, תירס, פלפל כתום, עגבניה, בצל סגול, צנוברים- שיהיה שמח בעיניים!]

 

ובמקביל, בהמון מילים טובות ומפרגנות, דחפי אותו לרוץ בחוץ ולהזיז את עצמו ולעשות ספורט. תגידי לו כמה הוא חתיך הורס (גם אם כיום הוא לא ככה ממש), וכמה את רוצה שישמור על עצמו וימשיך להראות טוב, כי זה עושה לך שמח על הלב.

 

 

שתהיה קבוע על השולחן קערת ירקות חתוכים יפה.
זה טוב בכל בית

זה לא יהיה קל אבל תרוויחי 2 דברים-
1. הוא ירזה בזכותך
2. כשתראי כמה קשה להשקיע בלחשוב, לתכנן, להכין אוכל שיהיה גם בריא וגם מזין וגם לא משמין וגם מגוון וגם בכמות גדולה, אולי זה יעזור לך להבין את הקושי שלו. ואני מתכוונת לזה.
מי שאוהב לאכול, יודע שקשה מאוד לשלוט בזה

דבר ראשון, 'תרדי ממנו', הדבר שגבר הכי שונא, זה אישה שמלמדת אותו איך לחיות נכון, הוא פשוט מפרש זאת כחוסר הערכה ופגיעה בעצמאות הגברית שלו. 

ככה אנחנו הגברים.

לפעמים קשה לאישה להבין זאת, לדעתה היא רק עוזרת, ומאהבה...

 

דבר שני ואחרון, הסבירי לו באהבה ורגישות כמה תתלהבי ממנו כשירזה...

תאמיני לי, אם תעשי זאת נכון, תרוויחי פעמיים, הוא גם יסכים לדיאטה (שזה אומר גם לזהות מה גורם לבולמוסים, משהו מלחיץ אותו?), וגם... יתכן שהוא יאהב אותך יותר, כן.

בדרך האחרת יתכן שהוא יעשה 'דווקא'.

 

בהצלחה.

גם הבעל וגם האישה מגדלים כרס אחרי החתונה. אבל יש הבדל, האישה מורידה אותה אחרי 9 חודשיים ואילו הבעל רק ממשיך לגדול...

גברים מגדלים כרס עגולה,והרבה יותר קל. להוריד אותה..

נשים מקבלות צורת אגס, ואת השומן הנשי הרבה הרבה יותר קשה להוריד! ומה בדבר העליה במשקל אחרי הלידה???

חולקת

תאפי לו עוגיות שוות ואוכל טוב.. לא אינסטנט, לא אוכל מוכן.. ולא עם כל הג'יפה של סוכר וכו'.. והוא יהנה.. מאוכל מאשתו מעשי ידיה.. מזון שמזין ולא רק אוכל לשבוע.. ולא ישמין

אם את יכולה לכתוב על זה "לפעמים אני ממש נגעלת ממנו".. אז אכן אין ספק שהעבודה העצמית שלך קודמת לכל עבודה שלו (המידות שלך לפני ה"מידות" שלו...). אשה אינה אמורה "להיגעל מבעלה" ח"ו, בגלל שהשמין. לכל היותר, המראה לא כ"כ מוצא חן בעיניה.

 

דבר שני, התייחסות כזו מן הסתם מורגשת אצלו באיזה מקום.. ואת התיסכול שלו, כולל התיסכול על הערותייך, הוא יוציא על אכילת-יתר...  ככה זה עובד.

 

לכן, קודם כל, תפסיקי לגמרי-לגמרי להעיר. ראשית בשביל עצם ההתייחסות הראויה לבעלך, ובדרך-אגב, גם בשביל להתחיל לפתור את הבעיה הצדדית-יחסית הזאת. זו הדרך היחידה שיש סיכוי שהוא ירגע ולא יהיה להוט אחר האכילה.

 

תתייחסי בנעימות, בעדינות, בהערכה - זה ענין של בחירה שלך. תסתכלי על הטוב שלו, על המידות הטובות שלו (לא על המידות השמנות-יחסית של הגוף שלו), תעירי לעצמך על כך שאת שמה לב לכך במקום לעיקר.

 

אני מציע לך שתאמרי לו במפורש (אבל קודם תעבדי מבפנים, שזה יהיה אמיתי): אני מבקשת סליחה על כל מה שאמרתי לך על המראה ונדנדתי לך בצורה לא נעימה על האוכל. מה זה חשוב - העיקר שאתה אדם נפלא וכו' אם נדבר על זה בעתיד, זה יהיה בצורה אחרת לגמרי..  משהו בסיגנון. 

[יתכן שהוא על המקום יציע דווקא משהו לטובת הענין..]

 

ולכמה זמן, פשוט תרדי מזה לגמרי.

 

אח"כ, אפשר לשוחח בנחת. לשאול אם הוא מעונין שתכיני אוכל שהוא גם טעים וגם פחות קלוריות. תחשבו מה, תשאלי אצל מבינות בבישול.  אפשר בהמשך לשאול מה דעתו על קצת פעילות גופנית. אולי תעשו "הליכה" בערב ביחד. אבל הכל מגישה של קודם כל האדם עצמו, וללא כל הצקה. הצעה בחיוך, בנעימות, מתוך הערכה. שירגיש בזה "פרוייקט משותף" שיש לו בו ענין מתוך יחסו אלייך.

אבל זה יבוא רק אם קודם כל יחסך עליו יהיה לחלוטין לא מותנה בזה.

 

בהצלחה.

בס"ד

 

לא כולנו בעלי נפש זהה.

ייתכן ויש דברים במראה חיצוני שיגרמו למישהו סלידה.

לא בטוח שהאישה "ננגעלת" מבעלה כי היא בוחרת בכך.

יכול להיות שהיא הייתה מאד רוצה להיפטר מזה, אבל לא לכל אחת זה קל, וכמו שיכול להיות שמאכל\ ריח מסויים יגעיל מישהו, גם פרט מסויים במראה עלול להגעיל. (יש גם הלכות בצניעות בין בעל לאישה שהמטרה היא למעוע את הדבר הזה)

 

אישית אני חושבת שעגלגלות זה דבר יפה. ב"ה אין לי נסיון כזה. 

אבל לרוב גועל זאת לא תחושה שאנחנו בוחרים אותה, אלא היא קורת באופן טבעי.

וכאן יש מקום לעבודה על המידות, אבל לא כי "יש לך מידות פגומות אם ככה את מרגישה" 

אלא כי זה מה שנדרש ממך.

יש כמה דברים מעשיים שמציעה  לך בעניין הזה:

1 בטוח יש משהו יפה בבעלך, תתמקדי בזה, תעצימי את זה.

2 כשיש מצבים בהם משהו מהשומן יותר נחשף, אל תסתכלי.

3 תחפשי עוד דברים במראה החיצוני של בעלך אותם את אוהבת ותתמקדי בהם.

 

כמובן הכל התבסס על ההנחה שלא התכוונת שאת נגעלת מבעלך עצמו- אלא ממראה מהשומן העודף שיש לו.

 

ובקשר לעניין עצמו- איך לעזור לו לחזור למשקל תקין- כמו שכתבו לך, לעשות את זה בצורה חכמה ומתוך מקום אכפתי וכ'. בהצלחה רבה!

 

כשהתחתנתי עם אישתי, לפני 13 שנים, אז חמותי שאלה אותי, לאחר תקופה קצרה אם האוכל של ביתה לא טעים.

 

כששאלתי אותה למה היא מתכוונת, אז היא ענתה, שלא השמנתי מאז החתונה.

 

אני חושב שזו מחמאה בשבילך שהוא משמין, אך טוב אם תדברו על מינון והרגלי אכילה (בכבוד הדדי ובאהבה).

 

אגב, עד היום לא השמנתי והאוכל של אישתי מעולה. (חילוף חומרים טבעי).

 

בהצלחה.

אם תשבי ותיתבונני (ואם את לא מצליחה אפשר לקחת חברה שתעזור במבטה השונה) כמה יתרונות יש לדבר הזה אז תצליחי להיסתכל על כך בעין טובה ואוהבת, למשל : אין דבר יותר כיף מלקבל חיבוק מאחד כמו בעלך (חיבוק דב חח) כי הוא פשוט עוטף אותך באהבה ולעומתו שקיק עצמות שכמה שיחבק חזק לא יתקרב לחיבוק של בעלך.
זה גם מעיד על כך שיש בבעלך את עולם התענוג בצורה חזקה ולכן אם אחד כמוהו מפנה את עולם התענוג שלו לתורה - השימחה והעונג שיהיה לו מכל מילה בתורה פשוט תאיר את ליבכם וביתכם.
ואת זה שלפתי במעט מחשבה ואני בטוח שאם תחשבי ותתבונני תימצאי עוד מלא יתרונות טובים ונהדרים!
בהצלחה!!!

למרות שגבר ואישה כנראה לא תופסים את הענין אותו דבר

עדיין זה מעניין...

זה שרשור "הפוך" שאני פתחתי כאן בעבר...

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t429671#5081473

שהשרשור הזה הוא קונטרה לרעיונות נפוצים שלרוב נאמרים על ידי כל מיני גברים בהשפעת המדיה המערבית ונועד לשם התרסה)

למרות שכילדה לא הייתי שמנה, לאמא שלי היתה חרדה נוראית מהעניין של השמנה, וברגע שהתחלתי לגלות קצת תאבון בריא היא קפצה בבהלה והתחילה "לחפור" לי. יכו ללהיות שזאת סתם השערה לא נכונה, אבל אני מאמינה שגם בעלך סבל לפני שהכיר אותך מהצקות כאלו ואחרות- משפחה, חברים וכו'. אצלי זה יצר כזאת רגישות שאין לך מושג....  כשבעלי מעיר לי בשיא העדינות שארגע עם האוכל רק כדאי שאני לא אשנא את עצמי אחרי זה  (לטענתו זה בכלל לא מפריע לו, אבל הוא יודע כמה זה כן מפריע לי ותופס מקום מרכזי בחיי), אני עדיין קופצת לפעמים כנשוכת נחש. אני נמצאת ביווי דיאטני כזה או אחר, כמעט תמיד, זה לא באמת עוזר, וההערות של אחרים בהחלט לא עוזרות (אמא שלי אגב עדיין לא ירדה ממני ותמיד יש לה מילה טובה בשבילי, והיא לא מעירה ברשעות, היא פשוט אומרת לי: "לא כדאי לך! את צריכה לרדת במשקל" בעעע...). 

 

הקטע המצחיק שלאחרונה גם בעלי השמין מאוד, ופה נכנס המבחן שלי, איך אני מתמודדת עם הדברים, כי הדבר האחרון שאני רוצה הוא שבעלי ימשיםן איתי. אז בהתחלה בהחלט הייתי מעירה, כמו אמא שלי כמובן, עד שנזכרתי כמה שזה מבאס לשמוע דברים כאלו, אני אנחנו מדברים על זה רק בכלל  ובעיקר בפן הבריאותיף כי אצלו- במשפחה של תימנים, כולם שם סובלים מסוכרת, והוא בהחלט לא רוצה להצטרף לסטטיסטיקה, אז כבר מעצמו הוא משתדל וזה ממש יפה בעיני...). 

צריך לחשוב אחרת.

 

האכלה זהו צורך למילוי החסר.

אם תוכלי למלא את החסר בצורה אחרת- זה יעזור.

 

לכן:

מהארוחות שלך הוא צריך לשבוע ולהרגיש טוב - תלוי בידך.

זה לא אומר שהוא לא אוכל בחוץ בכולל או בעבודה, או בפיצוציה בדרך הביייתה ...

 

את יכולה גם לצ'פר אותו. לדוגמא, יש משהו שהוא מאוד רוצה, תגידי לו שאם הוא מוריד קילו אחד - הוא יקבל.

לאט לאט, לא בגדול,

יש דברים שלא עולים כסף אך רק את יכולה לתת לו ...

הזכרת לי בדיחה...

 

אשה אחת, שבעלה לא הצליח לעשות דיאטה, אמרה לו:

"כל פעם שיתחשק לך משהו משמין תחשוב עלי, כמה אשמח לדעת שהתגברת"

הבעל קיבל את עצתה ואכן ירד פלאים.

אחרי תקופה כל החברים שלו התפעלו ושאלו אותו "איך עשית את זה?"

אז הוא אמר: כל פעם שבא לי לאכול אני מיד חושב על אישתי ומאבד את כל התיאבון.....

להבדק אצל רופא משפחה, לעשות בדיקות דם וכו', משהו פשוט, רק כדי לוודא 

שאין חלילה בעיה בריאותית.

לאחר מכן, ניתן לפנות ליחיאל ספרא (פשוט להקליד בגוגול את שמו). יש לו דיאטה מיוחדת, לא מסובכת בכלל

ושכנראה מאוד עוזרת. (זו לא בדיוק דיאטה, אוכלים משהו טבעי לגמרי ופשוט נהיים פחות רעבים, שווה לבדוק באתר שלו)

בהצלחה רבה.

דיאטה צריכ התמדה, כל הדיאטת החדשות שאתה מוריד הרבה תוך זמן קצר ממש מזיקות לבריאות...

הליכות ספורטיביות משותפות כמה פעמים בשבוע, יכולות להשפיע לטובה גם על הבריאות

וגם על הזוגיות.

מה שהכי נותן לי כח בחיים זה שבעלי אומר לי כמה פעמים ביום שהוא אוהב אותי ועוד לפחות פעמיים ביום כמה אני יפה בעינייו. חושבת שאני נראית כמו דוגמנית?- ממש לא. הוא פשוט יודע לאהוב באמת. ואני מקווה שגם אני יודעת.

כי כשיש קשר טוב כל החיצוניות מתגמדת ושום דבר לא יכול לדחות אותך אצל מי שאתה אוהב.

אז אולי כשתתחילו לומר דברים טובים אחד לשני ובתנאי שזה יבוא מתוך הלב- אז המציאות תוכל להתחיל להשתנות, אבל אולי אז כבר לא יהיה מאוד חשוב לך שהיא תשתנה...

א.ערב מושקעת/חגיגית בבית. (בשעה נורמלית לא בחצות..)

לסגור טלפונים, לכבות מחשב ולהיות עם עצמכם ביחד רק אתם לבד.

כמו שעון קיר יפה,

תמונת קיר

עציץ

 

אפשר אולי לצאת למסעדה.

 

או ארוחה חגיגית בבית. ואחרי זה לצאת לאיזה טיול קצר.

 

תרוויחו כפול.

 

גם יחס ותשומת לב וגם פריט שימושי.

 

אנחנו התחלנו לאמץ את השיטה לגבי יום הנישואים שלנו וזו חוויה מצחיקה ומאתגרת ללכת יחד לקנות לנו מתנה שווה .

 

מזל טוב ושיהיה בניין עדי עד!

כן, אני רואה שאין פה רייטינג בשעות כאלו, אבל בכ"ז, אני לאט לאט מבינה שממש לא שייך שאסע לבניין שלם מחר, ואם יש מישהי שרוצה לנסוע ברגע האחרון אך אין לה את היכולת הכלכלית לכך, אשמח מאוד לתת לה את האפשרת ללכת במקומי, אני בטוחה שבבניין שלם ישתפו פעולה בשמחה. מי שמעוניינת מוזמנת ליצור קשר במייל. 

ישר כוח!

שמעתי על זה והצטמררתי...

 

לא הבנתי עדיין איך זה קרה...

רפואה שלמה!

אמא שלי הייתה וני בטוחה שראתה אבל לא ממש מקרוב, אמרה לי בחורה כבת 30 רצתה לעבור והאוטובוס פתאום הדרדר ומחץ אותה על האוטובוס השני, בקצור נהיה מלא פקקים רצינים ואני מה זה רחמתי עלייך ושתדעי לך לפי מה שאת מספרת יצאת בנס ענק כי פגיעה של אוטובוס היא פגיעה קשה בדרכ  מנסיון אבל כידוע אין בעל הנס מכיר בנסו

אני אומרת לך לטובתך ולא כי אני רעה אבל כתוב הוכח תוכיח את עמיתך אני בעצמי עברתי תאונת דרכים וומנסיון של למוד תורה תשובה ותקון ובהקשר לתאונות הדרכים רבי נחמן כותב בפירוש בלקוטי עיצות

ש"סכנת הדרכים בא עי פגם הברית"

 

יחד עם זאת מה שאדם עובר בא להקפיץ אותו ברוחניות כמה צעדים קדימה וכמובן הכל לטובה, ביי ביי

                                                              

שאלתי את אמא שלי על התיק, היא אומרת שהיה מלא זקא באיזור וכנראה שהם לקחו את התיק ונתנו לבית חולים לשמור

קודם כל- ב"ה נפצעתי קל, בהגדרת קל, ועם כל הכאבים והכל- אני מודה לה' על הנס הגדול, ויותר מכך- על החסד הזה שעוד בתוך כדי התאונה הרגשתי שזה פשוט נס ענק מה שקורה פה. זה יכל להגמר לגמרי אחרת, וב"ה הקב"ה רחם עלי כל כך הזכיר לי כמה שהוא אוהב אותי. פשוט הרגשתי את זה, ותוך כדי גם חשבון הנפש בודאי עולה..  הקב"ה מלמדנו בדרכיו לשוב אליו, להודות לו ולהודות על האמת, הטוב, החסד והרחמים, ויהי רצון שנזכה לראות את זה ולחיות כך בשמחה ללא צורך בתזכורות כואבות שכאלו... וגם בקושי- להוציא ממנו את הטוב, בע"ה..

 

אז תודה רבה לך על דברייך.

 

ובקשר לתיק- תודה גם על זה, הזכרת לי שיש עוד גורמים שאולי לא פנינו אליהם.. תודה!

 

רק בשורות טובות...

 

 

זיעזעה אותי הכתבה, ועכשיו פי 3.

לגבי התיק יכול להיות שיש ביטוח כלשהו שמכסה את זה

אבל עדיין לא התייאשתי מהתיק ומה שיש בו, ערך סנטימנטלי, דברים היקרים לליבי שקצת קשה לפצותם בכסף..

 

תודה בכל אופן!

נעשה השתדלות להעלות תמונה של השידה בלנ'ד.

ובאיזור רחובות..

בשמחה רבה,אין בעד מה!

20120711193835.docx

 

ומי שמעוניין שיכתוב לאימייל yoyohev@gmail.com