בס"ד
מצאתי מה לעשות לאשתי ליום שנה שלנו..
אני מתכנן ארוחה לאור נרות שאני בישלתי במרפסת רומנטית שלנו שצופה לכל גוש דן
וסרט קצר שאני מכין עם תמונות שלנו ומוזיקה מיוחדת ברקע ואז בגלל ששנינו אוהבים אנדרדוס אני רוצה לבקש מהם שיכינו לנו איזה קטע קצרצר שלא יעלה ברשת וישלחו לי למייל ואראה לה את זה.
יש למישו דרך איך להגיע למישו מהם חוץ מהפייסבוק ששם הם לא עונים?
אולי אפילו מהדורת חדשות פקטבית או משו בסגנון..?יש למישו רעיון למשו?
ב"ה
ששנים מהם גרים ברחובות ומתפללים ב"בית זלצר"
אם אתה מכיר מישהו משם תגיע אליהם בקלות.
ואם לא אולי בעלי יכול לעזור... (פנה אליו)
נ.ב.- מסכנים להיות סלב של דוסים. בוהיים בך ברחוב/בית כנסת ואפילו בלי להוציא מילה!
ישוב מעורב..חילונים ודתיים
התנאים החשובים:
מכולת
קופת חולים עדיף לאומית..
ושלא יהיה חור מידי...
חשבנו עלי ישובים באיזור אריאל..אבל אנחנו לא ממש מכירים..
אשמח לעזרה...
ניחוש שלי - יישובים קטנים יותר/מבודדים יותר יהיו גם זולים יותר.
מה רע באריאל העיר?
יש את נופים יקיר עלי וברקן
שהם ישובים מעורבים, יותר או פחות
ישוב מעורב, גם גברים וגם נשים
.
דתי, אני איך שהוא יכול למצוא הגדרה. איך אתם מגדירים חילוני? ולמה אתם בעצמכם לא עונים להגדרה זו?
באזור של אלקנה יש כל מיני ישובים בסגנון, והם בערך 15 דק' מאריאל...
(אולי תבואו אלינו? פתחו מכולת השבוע!
אה, אמרתם לא חור מדי...)
דברי איתי באישי..
וכששואלים אותי מאיפה בעליע במקור אני אומרת עץ אפרים...
לרוב אנשים לא יודעים על החור הזה למרות שהוא קרוב ממש למרכז... 
מנסיון.
אבל אין על יצהר...
אני ממליצה על אריאל, אנחנו גרים שם (למדנו שם במכללה ונשארנו גם אחרי התואר) וכל כך נהנים. בנו שם קאנטרי משגע, חדר כושר, בריכה מקורה, בית קפה (קפה קפה) ולאחרונה גם יש הצגות במרכז תרבות. חוץ מזה שההורים של בעלי גרים בירושלים וההורים שלי בפתח תקווה, כך שזה בדיוק באמצע.
בנוסף יש אתר מעולה שיכול לעזור לכם- "הכרות עם סביבת המגורים"- את מזינה את שם האזור ואז מקבלת נתונים סביבתיים עליו- גנים, איכות האוכ', צירים מרכזיים. לפני שמגיעים להתרשם זו אחלה דרך לקבל אינפורמציה. שיהיה שבוע מקסים.
אנחנו באמת חושבים ברצינות על אריאל..
אשמח שתדברי איתי באישי..
תודה!!
והעיר בעיקרון מעורבת.
יש בנקים, קופות חולים, דואר, תחבורה נגישה למרכז ,לירושלים ולישובים. בקיצור הכל רק תבואו.
אם צריך עזרה אני בפרטי
בעלי מחנך כיתה בישיבה, ועובדת איתו תירפיסטית בעבודה אינטנסיבית, בעיקר מבחינה רגשית. זוהי עבודה מאוד טובענית גם מבחינה טכנית וגם מבחינה רגשית. בעלי מסור מאוד לעבודה והוא ממש אבא של התלמידים שלו, ואני מרגישה שהיא מתפקדת כמו אימא של התלמידים. הוא מאוד מעריך אותה ויש להם שפה משותפת ויחסי עבודה טובים. אין לי שום חשד שיש ביניהם משהו מעבר ליחסי עבודה, יש לי ביטחון מלא באהבה שלו אלי ואמון מלא בו, אך אני חשה חוסר נוחות מהמצב. קשה לי עם זה שיש לא כזה קשר אינטנסיבי עם אישה אחרת, במיוחד כשמדובר בעבודה שהיא לא עניינית, אלא עבודה הדורשת מעורבות רגשית רבה כמו של משפחה. אני שמחה מאוד בשבילו שיש לו אשת מקצוע שהווא מעריך להתיעץ איתה ולעבוד איתה, אך הייתי שמחה ורגועה שזה היה גבר. מה לעשות? האם זהו באמת מצב בעייתי או שעלי להשלים עם זה ולעבוד על רגשות הקנאה שלי?
ואני מאוד מבינה ללב שלך. אני מאמינה שהמפתח למערכת יחסים מוצלחת הוא בראש ובראשונה תקשורת טובה (ואני שואבת הרבה מהפוסט המוצלח הזה בדה מרקר) אני חושבת שאת צריכה לדבר איתו על איך שאת מרגישה, כי לדבר על דברים תמיד מכניס אותם לפרופורציות. רעיונות מעורפלים הם לרוב הרבה יותר מפחידים מהדבר עצמו. מאחלת לך בהצלחה ולפי איך שאת מתארת את בעלך נשמע שזכית ושאין מקום לדאגה...
אנחנו זוג צעיר, הורים לתינוקת כמעט בת שנה.
בעלי בעל מאוד טוב בכל המובנים ב"ה.
לפני שבוע בערך בעלי הוזמן לחתונה של חבר מהשיעור בישיבה שהוא למד בה לפני שהתחתנו.
(בין שנה וחצי לשנתיים).
אתמול כשהוא אמר לאמא שלי את השם של המקום, שלי לא היה מושג בכלל מה זה,
ושזה מקום יפה מהרגיל,
היא התלהבה ואמרה שאני חייבת ללכת ושהיא תשמור על התינוקת.
יש לציין שאנחנו לא יוצאים למשהו יותר מסרט אחת למעל חצי שנה או פלאפל פעם בכמה חודשים מטעמי חיסכון בכסף.
שנינו לא טיפוסים של בתי קפה ומסעדות כי חבל לנו להוציא סתם ולהתרחק מדברים חשובים בחיים כמו דירה.
כששמעתי את זה אמרתי לו שאני נורא רוצה לבוא, והוא אמר שהוא לא יודע אם אני מוזמנת.
אמרתי לו שיברר, והוא פטר את זה ב"אי אפשר מאוחר כבר מידי".
ראוי לציין שהוא באופן כללי לא אוהב שאני באה איתו לחתונות של חברים,
בגלל סיבה מסויימת שהבהרתי לו 400 פעם שאין לה בסיס, ובאמת ובכנות אין לה בסיס
אבל היא התקבעה לו בראש.
התבכיינתי קצת, וביקשתי שישתדל כי אני נורא רוצה לבוא, והוא לא הסכים.
לפני כמה דקות הוא צילצל ואמר בהתלהבות שאברהם פריד בחתונה, אמרתי לו
משהו בנוסח של יופי שהוא מספר, ואם יש עוד נשים בחתונה, (יש מעט נשואים בשיעור שלהם ולא נראה
לי שהוא הזמין את כל הישיבה למקום של 300 שקל מנה). והוא אמר שכן, מסקנה, הנשים של האברכים כן הוזמנו.
אני כל כך מבואסת ועצבנית עליו שהייתה לי הזדמנות לצאת קצת והוא לא איפשר לי לנצל אותה.
אני אוהבת אותו מאוד, הוא בעל באמת נהדר
וזה באמת כלום ושטויות לעומת חיים שלמים ומאושרים שנזכה להם ביחד
בעזרת ה' יתברך, אבל מה אני עושה עכשיו אם הרצון להתעצבן ממש כשהוא יחזור.
"בעל טוב מאד",
"300 ש"ח מנה בחתונה",
יש איזו סיבה - נכונה או לא - שבגללה לא נוח לו שתבואי.
סיפר לך על אברהם פריד משם - שהוא לא ידע על כך מראש - זאת אומרת שהוא חושב עלייך גם שם, ולא באמת תופס שזה כ"כ קשה לך (כי אחרת היה מרגיש לא נוח לספר..) -
אז קחי פרופורציות, למרות שקשה לרגע ותתאפקי. לכל היותר תגידי לו שממש היה קשה לך - והצלחת לעבוד על עצמך להירגע - שיעריך ויפצה אותך במשהו אחר...
ואם כבר עשית את הטעות והתעצבנת - תבקשי יפה סליחה, ותסבירי שהיה קשה לעמוד בניסיון..
בעל כזה טוב - מן הסתם יבין ויסלח. וגם יחשוב מה אפשר לעשות לטובתך בענין. איזושהי פשרה.
שתמשיכו לאהוב, לשמוח, ולחיות חיים מאושרים.
ושלא תהיה חלילה אף בעיה יותר גדולה.
להתגבר על הרצון להוציא את הכל בזעם אבל לשתף בצורה מכובדת ואמיתית. (אם לא משתפים ומעמידים פנים שהכל בסדר אז לפעמים זה יוצא אח"כ בעוצמות.
אם זו נחמה עבורך גם בעלי ממש ממש ממש לא אהב שאני אבואר לחתונות של הישיבה שלו. כל אחד מסיבותיו הוא. ולדעתי יש בזה משהו לפעמים כי את לא מכירה את הזוג בכלל ואין לך שום קשר. עדיין אם זה מכעיס אותך- תדברו.
הרבה הצלחה.
נראה שהסיבה שהוא לא רוצה מאד מעצבנת אותך אז עדיף לפתוח את הסיבה הזו לגמרי ולהבין מאיפה זה הגיע אליו ומה זה כ"כ מעצבן אותך
אדם נשוי לא יוצא לבלות בלי אשתו - נקודה!
אדם נשוי דוחה הזמנות חברתיות שאליהן אשתו לא מוזמנת - נקודה!
אשה או גבר יכולים כמובן לבחור שלא ללכת למקום כלשהו אף אם שניהם מוזמנים אבל אין מצב שמישהו ילך לבלות במקום שבן או בת הזוג שלו הם בלתי רצויים.
זה בהחלט מוצדק אם תכעסי ותתרגזי, השאלה היא לא אם לכעוס אלא כיצד לנהוג.
אני מציע שתגידי לו ברור שאתם זוג נשוי ואין בילויים נפרדים.
אלעד נסחפת הרבה!! יש בילויים של זוג, יש בילויים של חברות, יש בילויים של חברים, משפחה וכו, כל זוג ומה שמתאים לו.
מה שכן אני חושבת שהחלטות על יציאות ובילויים צריכות להיות משותפות של שני בני הזוג אפילו במקרה שזה חתונה של חבר מצד הבעל. נשמע פה אנונימית שבעלך החליט לכם בעצמו ובחר בשבילך לא לבוא.
דן למה התכוונת? "ואם כבר עשית את הטעות והתעצבנת..." זה נשמע רע מה שאתה אומר ויכול להיות שלא לגמרי הבנתי אותך אז אני לא רוצה סתם לתקוף..
לא יודעת מה מניע אותו לא לאפשר לך לבוא לחתונה, בכל זאת אני חושבת שיש מקום לשיקולים שלך בהחלטה.
בלי קשר לחתונה הזאת עכשיו, אולי כדאי לכם לעשות שיחה שבה אתם מסכמים שהחלטות על בילויים וחתונות אתם מקבלים ביחד, וכל אחד יכול להביא את טיעוניו לכאן ולכאן, זה לא נחמד שהוא מחליט לבד ולא מתחשב ברצון שלך...
אני מראש מוותרת על רוב החתונות של חברים של בעלי, לא מכירה שם כמעט אנשים, וסתם משתעממת, ואז הוא צריך להתייחס אלי במקום לדבר עם חברים שלו שלא ראה הרבה זמן.
וכנ"ל ההפך.
ברור שיש לנו בילויים נפרדים, אנחנו לא תאומים סיאמים.
כולל לפעמים לישון מחוץ לבית.
כמובן שמדברים על זה מראש, ומוודאים שזה בסדר גם מבחינתו.
ולפותחת השרשור- תנסי לפתוח את הדברים לא ממקום של כעס והאשמה, אלא ממקום של מה את הרגשת, ממה התאכזבת, ואולי פשוט תבקשי ממנו "פיצוי" לצאת לאנשהו ביחד? בלי עוד מלא אנשים ורעש של חתונה- רק שניכם לאיזו מסעדה או מה שעושה לכם טוב..
[יפה שאת מבררת.. אני גם לא יודע מה"נשמע רע".. אבל אסביר:]
בהיות שראיתי את ההודעה מאוחר בלילה, הנחתי שיתכן שאני עונה אחרי שהיא כבר הגיבה... או שהתאפקה כבר גם בלי העצה שלי, או שאכן "התעצבנה"..
ובהיות שדעתי, כפי שהסברתי אותה, ש"התעצבנות" כלפי הבעל על דבר כזה, גם אינה מוצדקת, גם מיותרת וגם מזיקה - אז כתבתי בחיוך, שאם היא כבר הספיקה לעשות את הטעות (לדעתי) טרם קריאת הודעתי; וכמובן - אם היא אכן השתכנעה מדברי, אז אני נותן לה עצה איך לנהוג אחרי ש"פיספסה" כשהוא חזר... עד כאן פירוש דברי דלעיל..
נכון שאפשר להבין את הרגשתה, אבל - כפי שכבר כתבתי - מדובר על אדם טוב, וזו לא נורמה לגבי כל יציאה מהבית, אלא משהו ספציפי שיש לו בנושא זה. אז אם לא נוח לו, זה כמובן לגיטימי לא פחות ממה שלה זה נעים.. אז מוותרים - לא סוף העולם, "שב ואל תעשה". אפשר, כנ"ל, בצדק ובחיוך, לדרוש "פיצוי"..
והם נשמעים אנשים מאד טובים, גם זוג מצוין, אני חושב שחבל לקלקל להם ע"י "ניפוח" של הדיון..
סה"כ - פרקה, ושאלה מה היא עושה עם הרצון להתעצבן.. אני מניח שזה כבר עבר.
מבחינתי, אני לא הולך למקום שבו אשתי אינה אורחת רצויה, מכובדת ואהובה.
בהחלט יש כל מני מצבים שבהם אנחנו לא ביחד אבל, להבדיל ממסיבת חברות או פגישה של חברה מהגדוד, חתונה של חברים אינה נכללת במקומות הללו. בהחלט יכול להיות מצב שלאחד מאתנו לא בא ללכת, אם אפשר אז הוא כמובן משוחרר מהמשימה.
כידוע בעלים אינם נביאים ואינם קוראי מחשבות. אם הבעל מרגיז, מעליב או מאכזב - כדאי מאד להגיד לו את זה בקול רם וברור ובצורה שתגרום לו לחשוב היטב היטב לפני שהוא מעלה בדעתו להתנהג כך גם בפעם נוספת.
לדעתי דווקא לדבר בנחת ישיג תוצאה הרבה יותר טובה
אדם נשוי לא יוצא לבלות בלי אשתו - נקודה!
אדם נשוי דוחה הזמנות חברתיות שאליהן אשתו לא מוזמנת - נקודה!
אשה או גבר יכולים כמובן לבחור שלא ללכת למקום כלשהו אף אם שניהם מוזמנים אבל אין מצב שמישהו ילך לבלות במקום שבן או בת הזוג שלו הם בלתי רצויים.
מזדהה מאוד... ברור ונכון.
זה כ"כ עמוק מה שנאמר פה.. ואמיתי.
נכון שכך זה בדרך כלל,
אבל אם במשהו ספציפי שהוא מוזמן לאירוע של חבר, זה לא מתאים לו - לא אסון.
לא צריך להקצין. יש מקום גם לגוונים אישיים בין אנשים.
סה"כ, רואים שהיא היתה "איתו" גם כשהיה שם.. התקשר לדווח על האטרקציה..
ולא נכתב בשום מקום בהודעתה שמצד המזמינים היא היתה "לא רצויה". הובן שזה ענין סובייקטיבי שלו בנקודה הזאת של חתונות חבריו. "דברים שבינו לבינה".
ודרך אגב זה שהוא התקשר זה לא אומר כלום.
הוא דיווח לה על זה כמו שאפשר לאמא או לחבר.. (אני לא באה לדון עליו).
אלא להבהיר שזה לא הרמה של להיות איתה תמיד .להיות איתה זה גם קצת לחוש אותה ואיתה..
לדוג' וואו אברהם פריד פה.. לא רציתי להנות לבד.. רוצה לשמוע? תחווי איתי.. מצטער שלא יכולת להגיע.. את חסרה לי וההנאה בלעדייך זה לא אותה הנאה.. מתגעגע כבר.
פעם הבאה רק איתך
ובאמת להרגיש קצת לבד.
.. אני מאוד הזדהתי עם הנאמר בתגובה הנ"ל.
זה שורש ויסוד. ואז גם אם יש אונס לגבי הליכה יחד.. השותפות מתבטאת בצורה מאוד יחד למרות המרחק.. אבל צמודה באמת לעיקרון הזה.
קיצור.. לא באתי לשפוט את אנשי השרשור.. לא מכירה אותם.. רק להתלהב ולהזדהות מהתגובה העמוקה הזו.
אני הגבתי על תגובתך בלבד.
לא ראיתי את התגובה הנ"ל שהגבת עליה, וכמובן גם לא יכולתי להתייחס להתייחסותך אליה...
הגבתי רק על המילים הספציפיות שנכתבו ב4 השורות הראשונות של הודעתך (ועל סימני הקריאה...), שהן עמדה בפני עצמה.
[ואני גם לא חושב שהיהודי הנ"ל התקשר לאשתו כמו סתם אל חבר.. לא להגזים. הם נשמעים ממש יופי.
וגם ה"מונולוג" ששמת בפי מי שיחסו לאשתו יפה ונכון - אינו בהכרח המתאים לכל אדם...]
זה ציטוט של התגובה המדוברת הכותב שלה זה אלעד 123
לא באתי לדון על החבר אלא להסכים עם עיקרון.
ולציין זה לא כל טלפון מעיד על שיתוף .. יש רמות שיתוף..
ושוב.. אני בכלל לא בענין לדבר עליהם יש כ"כ מעט פרטים.. רק התחברתי לתגובה הנ"ל
למה להתייחס לחתונה ולהפסד שלה כהפסד של יציאה למסעדה + תזמורת?. הוא בא לשמח חתן וכלה. הרבה פעמים זה נפרד אז בכלל זה לא משהו זוגי. לדעתי הולכים לחתונה בשביל החתן והכלה. בילוי- לעשות מה שאתם אוהבים בזמן שלכם וכמובן ביחד.
היציאה יחד עד לשם ומשם
וחבל לפספס את ההזדמנויות האלו.
יוצא שאדם נשוי יוצא לבלות בלי אשתו.
אבל התחושה צריכה להיות שהוא לא יכול בלעדיה.....
אני בעצמי לא כ"כ אוהבת ללכת לחתונות של חברים של בעלי ולא מעיפה כ"כ שהוא יבוא,
כי חתונה זה רעש או ריקודים, איאפשר באמת להנות כזוג.
לא אוהבת ללכת לחתונות של חברים שלו כי ברור שזה מחייב מתנה קצת יותר גדולה וגם אם לא - חבל על המקום שאתפוס בשביל לרקוד עם כלה שאנ לא מכירה ולשבת מידי פעם לצד בעלי ברעש איום.
לחתונות של חברותיי - אני מעדיפה שלא יבוא, כי פעם אחת שהוא הגיע הוא היה הבן היחיד, אז ישבנו בצד, בקושי ראיתי את החברות ובטח לא שמעתי (ועד שפוגשים אותן...) זה היה נטו בשביל האוכל - כי לא שומעים כלום גם ככה, או שרוקדים, אז למה???
הבחור רוצה להשתולל עם החברים שלו ולא "לארח" אותך במקום שבו רובם ככולם של הנוכחים לא מוכר לך.
(קרה לי לא אחת - הוזמנתי ונכחתי בתחונות של חברות שלה, ואחר כך מצאתי את עצמי בצד עם המחשב, או במקרה אחד פשוט לקחתי את האוטו ונסעתי להורים שלי שגרו קרוב, ואחר כך חזרתי לאסוף אותה)
אם זה החלטה שלה לא להגיע זה כל המקרים המוזכרים לעיל, מילא.
אבל לצאת לכזה מקום זה גם סוג של בילוי - וצריך להציע לצאת יחד.
במקרה כזה אם אשתי היתה מתעצבנת עלי לא הייתי יכול לבוא בתלונות...
וכן מותר לך לצעוק עליו ולבאס אותו - איפוק זה יותר התחום של הגבר, הרגשות זה של האשה.
ואגב לצאת מדי פעם לבית קפה/מסעדה וכו' זה יותר חשוב מדירה בחיים במידה מסויימת וכדאי מאוד להוציא על זה (במיוחד אם זה לעיתים רחוקות) סכום לא קטן.
מפריע לי.
יכול להיות שהוא מאוד שכלי ופרקטי ובגלל זה הוא לא רצה שתבואי.
אני מצטרפת לאלירז ומגיבים נוספים שאמרו שאת כן צריכה לשוחח עימו על כך בצורה נעימה.
תדע, שכמו שאמרת יפה שכדאי מידי פעם בית קפה - מן הסתם בגלל ההשפעה המצטברת של זה -
גם "לצעוק ולבאס" זה מצטבר, ואולי דווקא מהאשה על האיש ("רושם מצטבר").
עדיף לוותר על זה, וגם לא להתרגל לכך. יש דרכים אחרות לבטא רגשות.. וגם לאיש יש הרגשה, גם אם הוא אכן ניחן באיפוק חיצוני.
בס"ד
אני חושבת שזה לא בסדר הוא כן היה צריך לקחת אותך גם אם הוזמנת וגם אם לא, גם לא צריך לעשות חשבון לכסף לקחת אותך ולהנות יחד! מתנה לחתונה היא ברכה והקדוש ברוך לא נשאר חייב .....
פשוט בלי עצבים להגיד לו שנפגעת להסביר לו למה נפגעת ושרצית מאוד להתאוורר איתו ולהנות איתו ובסןף יצא שנפגעת לא לכעוס צריך לדבר על מה שמעיק וגורם לנו לרצות להתעצבן .
בהצלחה
מקסימום תתנו לו בהזדמנות אחרת, כשתהיו קצת פחות לחוצים...
אבל בהחלט אתם לא צריכים להרגיש רע עם זה, ואם הוא אח טוב הוא יבין אתכם...
ממש לא נראה לי הגיוני.
לא מבחינת הסדר גודל (לי קשה לשלם אפילו עשירית מזה) ולא מבחינת תחושת המחויבות.
אם באמת אין לנו לתת, אנחנו צריכים לקרוע את עצמנו בשביל מתנות?
ואם זה יפגע בבית שלנו, בילדים שלנו, זה שווה?
זה כואב לי כי גם אני נפגשת עם ההתלבטויות האלה.
אפילו שזה אח. אני לא יודעת מה רמת הקרבה, אבל אולי שווה לדבר איתו ע"ז בכנות. להגיד לו שאין לך את הסכום הזה, גם לא בשביל עצמך, ושאתה נותן מתנה סמלית כדי לבטא את אהבתך (במיוחד שנשמע שהוא לא זקוק לכסף שלך בשביל להתקיים)
בהצלחה. שזה בעז"ה לא יגרום למתחים משפחתיים מיותרים.
מה הקשר אליי?
קטנות שמראו תאחוה ובעזרה ,למשל אחרי לידה גיסתי עזרה לי בבישולים וברכת יאותה או בשמרטפות או בכ למיני דברים טלפונים אפילו איחולי שבת שלום התענינות
בדיוק! לא במתנות של אלפי שקלים!!!
נוהגים לתת מתנה גדולה אבל משותפת ביחד עם האחים והאחיות, ואז יוצא שכל אחד משלם סכום נסבל..
כמובן שזה תלוי כמה אחים ואחיות שיש במשפחה, אם יש לך אח יחיד זה משהו אחר.
לא צריך להיכנס לחובות בגלל מתנות, עדיף להשתתף בשמחה מכל הלב.
(אני מניח שנקודת המוצא של השאלה היא "חתונה ספרדית".. דהיינו, שהמתנות ממנות אותה. הרעיון הזה - יש בו הרבה טוב. אבל זה לא אומר שהמתחתן מחליט על גודל ההוצאה באופן עצמאי, ואח"כ צריך לממן בהתאם...)
זה סכום ממש מוגזם!!
מאיפה בא הרעיון לתת כ"כ הרבה? מכם או ממנו?
ולא על פי ציפיותיהם של אחרים.
עם זאת, ראוי שמתנה לאח תהיה נדיבה ככל שתוכל להרשות לעצמך.
אל לך לשפוט אותו על טעמו ועל ההוצאות שהוא מוציא, מה שחשוב הוא אהבתך אליו והיכולת שלך לבטא אותה במקרה הזה של מתנה לחתונה.
עם זאת אין סיבה להיסחף ולתת מעבר ליכולת.
אחי נישא בזמנו במחיר של 350 שקל למנה.
בעלי ואני היינו אז זוג צעיר עם תינוקת ושילמנו 700 שקל כדי לכסות את המנות שלנו ותו לא.
כאב לנו שאין לנו יכולת לפנק אותו בעוד כמה שקלים, אך לפחות הרגשנו טוב שלא ישבנו על מנה ולא כיסינו אותה.
פעם שמעתי מרב שכשאדם עושה אירוע עם מנות יקרות- אין סיבה שהאורחים יכסו לו את המנה.
בד"כ יש עניין לשלם שווי מנה בערך עד 150 שקל לאיש, אבל כשמנה עולה יותר- אם המצב שלכם לא מאפשר- עדיף שתשנו בנחת בלילה מאשר שיהיה לכםם נחת רגעית בכתיבת השיק והרבה דאגות לקראת סוף חודש.
לחבר זה משהו אחר
"בד"כ יש עניין לשלם שווי מנה בערך עד 150 שקל לאיש"
למה? מאיפה הגיע הקטע הזה? זה מגיע למצב שיש חתונה שלא בא לך עליה, ואתה הולך כי לא נעים ואז מוציא מאות שקלים על מישהו שלא פגשת מלא זמן! מה זה השטויות האלה???
אתה קשור לבנאדם? תן לו מתנה שמראה את ההערכה שלך אליו (כמובן לפי היכולת)
כדי להרבות אחוות אחים וזה מוסיף המון!!! וכמובן מתנות אפיל וקטנות זה עושה את ההרגשה פרחים ,עוגה תכשיט קטן לגיסתי לחג וכו' זה מוסיף אחווה
אם לכם זה נשמע הגיוני, מה אכפת לכם איך זה נשמע לנו?..
לדעתי, א"א לתת מה שאין. אבל מה שיש אפשר לתת. הכל לפי הנותן והמקבל, לפעמים גם לתת דירה במתנה זה הגיוני.
גם אם זה אומר להיחנק חייבים לעזור לו לכסות ההוצאות.
( אני פשוט נוהגת להיערך כמה חודשים מראש ולחסוך)
אם את לא נשואה גם חצי מזה זה בסדר!!
אם את נשואה אז נהוג להביא לפחות 1000 .
לכל יתר החתונות תביאי סכום שיכסה את המנה שלך (בין 200-250 ומי שמזמין מנה יקרה יותר זו בעיה שלו)
א', אז מה אם אח מתחתן פעם אחת? בגלל זה אני צריך להוציא כסף שאין לי? אח שלי יבין אותי טוב מאד אם אני לא אכנס לחובות בגלל החתונה שלו!
ולמה אני אמור לכסות את המנה שלי? 250 ש"ח זה הרבה מאד כסף למנה! אני נותן מתנה לפי הקשר שלי לבעל השמחה, לא לפי גודל המנה!
ככה זה משפחה.
אין לך? תעבוד
אחות אחי םגם במתנות קטנות כמו בגד לילד צעצוע,עוגות וסתם ביקורים תכופים שמראי םאחות אחים
לא אמרתי 200 ש"ח אלא סכום נאה אך לא מופרז ביכולת
אף אחד גם לא מצפה מרווק או סטודנט לסכומי עתק
שהוא מבין אתכם?! ויש קשר טוב?!
המטרה בחתונה היא לשמח חתן וכלה
תנו את שליבכם מרגיש ואת הסכום שיאפשר לכם לשמח אותם באמת
לא חושבת שצריך לעמוד בקריטריונים שאחרים קבעו כלפי מה צריך לתת, וכמה..
מי שחושב שמתאים להביא 1000 ש"ח כלפי חתונה, רק משום שהוא אח- שיבושם לו
אך ה"מוסריות" הזו שנקבעה לא אמורה לבוא על גבם של אחרים.
ברכה והצלחה!
נשמע שאין לך בתקציב המשפחתי שלכם סכום לסעיף "מתנות" שמתקרב לאלף שקלים.
ככה שרדי מזה- מה שאין לא נותנים, ומה שיש משתמשים בתבונה לטובת הראשונים בתור (הילדים שלך למשל).
את ההרפתקאות היקרות שלך- אח שלך יממן בעצמו, הוא ילד גדול, מספיק גדול כדי להתחתן- מספיק גדול כדי לממן את זה.
אין סיבה בעולם שתתני מתנה שמכסה את המנה שלך.
מעבר לאלו שחושבים שככה צריך לעשות כשאת אורחת רגילה (לזה קוראים אורחת? קוראים לזה לשלם למסעדה...)-
כאן את אחות של החתן. אז מחילה שישלמו עלייך מי שמשלמים על החתונה הזו.
מלבד כל זה- למה שתתני בכלל כסף?!?!?!
הוא אח שלך!!!
ממי הוא יקבל מתנות אישיות, נוגעות ללב, מכוננות את הבית, נצחיות למשפחה- אם לא ממך?!?!?!?!!?
תתני לו מתנה ספר חשוב על משו מכונן בחיים שלו, או משו קישוטי וגם אישי שיאבזר את הבית שלהם.
(למשל- לנו אישית מאוד משמעותי זוג השמיכות שקיבלנו מהדודה- הרבה יותר מאם היא היתה נותנת סכום כפול ממחירם...)
הרבה מזל טוב.
במקרה והאח היה עושה חתונה מצומצמת- והיה ברור לך שהוא יצטרך קצת עזרה עם כסף בחיים- כן הייתי נותנת מתנה כזו שמנה, אולי אפילו קצת יותר....
אולי זה ישמע קצת מיושן אבל
במתנה מכובדת שבני הזוג הטרי צריכים -אתם יכולים לשמח אותם מאוד וגם שיהיה לכם פנים לראות אותם אחר כך,
לדוג': מגהץ קיטור, ציוד לשבת (מיחם, פלטה, כיסוי לפלטה, כיסוי לחלות, מגש ללחם וסט להבדלה), טלפון אלחוטי וכו'.
ואני מציעה שאם אתם ביחס טוב עם האח תשאלו אותו מה הוא מעדיף: עוד כסף שיבלע בחשבון (או יותר נכון במינוס) או משהוא שווה שהם צריכים וישאר להם גם זיכרון ממשי.
ודרך אגב: אנחנו האחים החלטנו שבאירועים אנחנו לא מביאים מתנות אחד לשני - כי לאף אחד אין כוח לשבור את הראש מה מביאים, אבל כל השנה חושבים אחד על השני וקונים פינוקים שישמחו ויחזקו את הקשר בעיקר לפני החגים (בגדים, מטפחות, צעצועים לילדים וכ').
בהצלחה.
אפשר באינטרנט למצוא דברים בחצי מהמחיר שלהם בארץ.
היה לנו את אותו מקרה ובסוף שמנו קצת פחות מחצי ממה שאמרת.
ומה קרה בסוף?? הוא התגרש תוך חצי שנה!
שמחתי שלא עברנו "מעל הפופיק" ביכולת שלנו.
שיהיה לו בהצלחה בהמשך.
מה לעשות?היום אני מקציבה סכום דיי נמוך למתנות חתונה כי זה לא "העיקר להתחתן" הזה שכולם מדברים עליו.העיקר זה להחזיק בנישואין ולעבוד בלי הרף.לא באנו לעולם הזה לנוח..
שבת שלום ושיהיה הרבה מזל טוב ושמחה בלב!!
לדעתי לא חייב להוציא כל כך הרבה, במיוחד שזה אח. שיודע ומבין את המצב שלכם כרגע.
ואתם תהיו כל החיים לצידו כדי לתת לו ולהעניק לו... וזה לא חייב להיות דווקא כסף.
העיקר שאוהבים ודואגים אחד לשני.
במשפחה של בעלי נותנים כאלה סכומים וכל פעם ממש אבל ממש לא נעים לנו לקבל וכל פעם זה נסיון גישוש עם אפשר לשכנע אותם לתת פחות- קיצור יוצא מבאס....וממש לא משמח...
וגם כן לי מאוד מבאס לדעת שאני חייבת לתת סכומים כאלה בחזרה, אנחנו פשוט שמים בצד את הכסף שנוכל להחזיר במיוחד כי בעלי לא מוכן לשמוע על לא להחזיר כאלה סכומים...
קיצור אני ממש לא בעד- ולא בטוח שזה ישמח אותו לדעת שאתם חנקתם את עצמכם לתת לו מתנה...
לאחים שלי לא קניתי כלום (ללידות כבר כן) ולאחי שיתחתן מתישהו מן הסתם נקנה משהו יפה לבית תלוי מי תזכה להיות אשתו...
אהלן..
ת'אמת מרגיש לי די פעור לכתוב כאן.. |צעיר-ירוק| 
אבל.. התגברתי על הפעירות
סתם.
עד עכשיו יצא לי לכבס לבעלי את ציציות הצמר שלו - ביד.
יוצא שזה לוקח לי כמעט חצי שעה לכבס כל אחת מהן,
(גם כי אני פרפקציוניסטית, וגם כי אני לא מאמינה שבכביסת יד כל הלכלוכים יורדים..)
רציתי לשאול אם יש איזה טיפים בנושא, איך אתם עושים את זה?
או אולי תוכנית במכונה (מעלות, סוג בד) שיכולה לעשות את זה בעצמה בלי לפגוע בציצית?
תודה. 
אני נשואה כבר שלושה חודשים..(ב"ה)
וגילתי על בעלי היקר שהוא גולש באתרים שאינם ראויים לו ומתאימים לו. (זה לא מי שהכרתי לפני החתונה..)
אני ממש בהתלבטות, האם עלי להעיר לו? האם לגעור בו? או שמא להתעלם כדי שהנישואין שלנו ישארו חיים מלאי אהבה, אחוה ורק אחדות בינינו..? אשמח אם תוכלו לייעץ לי מה עלי לעשות בנידון. תודה!
(אפשר גם תגובות באישי..)
אם גילית את זה באופן קונוונציונאלי,
אז כדאי לשוחח על כך ביניכם, גלוי ובנחת ובאהבה. ולחשוב ביחד על פיתרון.
אינני בטוח שדבר זה עצמו, לא עלול עם הזמן להפריע ל"חיים מלאים אהבה, אחוה ורק אחדות"...
לכן, מוטב כעת להעלות זאת, מתוך אהבה ואחדות זאת - ולהביא ביחד להסרת הענין ההרסני הזה.
בהצלחה.
למה את מתכוונת במילים ראתרים שאינם ראויים ומתאימים לו?
מה זה גילית?
הוא אמר לך, ראית בעצמך. - אז בהזדמנות הבאה, ספרי לו כמה ישמח אותך כשיחדול מכך.
אם גילית באופן אחר - לפני שאת מחליטה לקבל כעובדה מה שגילית, השתדלי ללמד זכות בכל אופן. ולדעתי, תתעלמי.
שבי איתו כאשר הוא במחשב, לא חלילה במפקחת אלא כשותפה.
ובשלב זה אני כלל לא בטוח בכך, אז תבואי לשבת לידו כשהוא מטייל במקומות הבלתי ראויים ותבקשי להסתכל יחד.
לדעתי זה יתן לו ניעור רציני ויגרום לו להרהר היטב היטב במה שראוי או לא ראוי לעשות
אם זה משהו שמפריע לך - אסור לשמור בבטן!
זה באמת קשה לפעמים להעלות דברים מסויימים..
אבל לשמור בבטן זה רק הופך להיות יותר גרוע.
כי הדבר הזה נמצא אצלך ומפריע לך באיזה שהוא מקום בקשר שלך עם בעלך והוא אפילו לא מודע למה.
תנסי למצוא את הדרך שתהיה הכי נעימה בשבילך לשתף אותו.
יכול להיות שבהתחלה זה באמת יהיה קשה, אבל אם תעשי את זה עם המון אהבה אמיתית ייצא מזה רק טוב!!
המון בהצלחה!!
מאמינה בך!
שכתבה משהי שזה קרה לה ואיך הם נבנו מזה. אם הוא רוצה עזרה יש אתר בשם GYE שמור עיניך.
לגעור ולהעיר וודאי לא עוזר, אפשר להביע אכזבה ואני מניחה שאפשר להסביר לו למה כאשתו זה מפריע לך.
תזכרי כל הזמן שגם לו זה קשה שהו נופל שם...אני בטוחה שהוא רוצה להתגבר..אבל זה ניסיון שהוא קשה מאוווד!!!אנחנו בתור נשים לא כל כך מבינות עד כמה.. עוד משו שבעלי חוזר ואומר לי כל הזמן- שזה שהוא נופל זה לא בגלל שהוא לא אוהב אותך..אלא קשה לעמוד מול הפיתוי...וכמובןשתמצאו דרך..רימון או כל דבר אחר ---חובה!!!!מוגן חזק!!מה שמוביל לנפילה היא תמונה שקפצה קצרה/בטעות שדוחפת אותך להמשיך...בהצלחה!!
מן הסתם פתחת כאן - כדי לקבל תשובות מכאן, לא במקרה. אם רוצים תשובות שזה בעצם לא כ"כ משנה - אפשר גם למצוא פורומים עוד יותר "מקלים" מכיפה... יש להניח שזה לא מה שחיפשת.
ב. זה לא שייך רק ל"עבודת ה' " שלו, אלא יכול להיות בהמשך בהחלט שייך/בעל השפעה לסיגנון החיים של משפחתכם.
ג. בהיות שניכר מהודעתך שיש לך תפיסת עולם מסויימת בנושא האתרים הללו וזה גם מה שהבנת עד כה שיש לבעלך, כדאי, למען ההגינות, שתשאלי עצות ממי שהשקפת עולמם בנושא הזה, עקרונית, דומה לשלך. רצוי שכבר התחתנו - ורצוי גם שמבינים את ההשפעה האפשרית על גברים, מתוך נישואין.
"התשובות שם פחות מלחיצות" - דהיינו, יותר "מקלות" (פה לא ראיתי תשובות "מלחיצות" אלא עם תפיסת עולם מסויימת). בהסתמך על דברים אלה - הצעתי לה לא להסתכל שם, אלא היכן שהתענינה, כנראה לא במקרה.
וממילא - אין בדברי כל "הוצאת לעז על ציבור שלם".. אלא לכל היותר בדברייך "לעז" על דברי (לידיעתך, אני מפרסם בכיפה למורים וגננות הפניות לתכניות חינוך..).
ובהודעותי אין כל "שחיטה בשם הדת", אבל מי שחושבת שבשם תכניות אוויליות בטלויזיה מותר "לשחוט" כל יקר וקדוש - כפי שניכר מכמה הודעות שלך - אל תצפה שדבריה יישארו ללא תגובה, רק מחשש שמא תגיב כמו שאת מגיבה פה.
ואכן, אני סבור - כפי שכתבתי - שלמען ההגינות, מי שחושבת שתכניות לא צנועות, אין בהן כל בעיה, כפי שכתבת בשירשור קודם, ראוי שלא תשיא בשם "עבודת ה' " עצה למישהי ששואלת מתוך נקודת-השקפה שונה, הן על החיים והן על עבודת ה'.
שוב את דברייך - ותדוני למי יש בעיות בהבנת הנקרא... כשמישהי כותבת בהודעה אחת, שהתשובות ב"כיפה" "פחות מלחיצות", ובהודעה שניה שהיא התכוונה רק ששם כבר יש הרבה הודעות בנושא ("חרוש") אבל לא להקל.. ובהודעה שלישית שוב ש"מותר לה לכתוב דעות אחרות" - דהיינו, מקילות.. + מה שכתבה בשירשורים קודמים, אז כל אחד מבין למה היא מתכוונת... (והקישור המלאכותי ל"מתעסק בגיל הרך" - הוא זול וילדותי)
וכשם שלך מותר לכתוב, כך גם "מותר" להגיב על דברייך ולומר שלא הגון להציג כ"עצה" לה, המתיימרת ב"עבודת ה' של הבעל" כלשונך, כאשר נקודת המוצא והגישה שלך - שונה לחלוטין משלה, כפי שניכר מדבריה. ואכן זה לא הגון. שהרי היא לא עשתה "סקר דעות" בנושא האינטרנט, אלא לגבי מצבה הספציפי, ברקע שלהם כפי שהציגה אותו.
והשיטה הזו לנסות "לסתום פיות" ע"י שאומרים לאחרים שהם עושים כך ("משליט את הדעות"...) - היא שיטה ידועה...
וכלשונך, "אם מישהי מגיבה פה" - גם את - שלא תצפה לראות רק דעות כמו שלה, או שמסכימות ללגיטימיות ולהוגנות של כל הודעה שלה.. קל וחומר כשניכר שרוב הדעות כאן אכן לא כשלך.
ומציע לך להפסיק לדבר "בשם הציבור הדתי לאומי".. כולל חברי הכנסת שלו (!) ולהציג את דעותייך כ"ראיה קצת יותר רחבה"... אני מניח שאם הם היו רואים מה כתבת בפורום שכן לאחרונה - לגמרי לא היו רואים אותך כמייצגת אותם, וגם לא את דעתך כ"רחבה".. אגב, גם אני מכיר אותם. וחלקם חברים טובים שלי..
ועל הניסיון לשייך אנשים ל"זרמים", חבל אפילו להגיב. יש כאלה שחושבים שכך יתמודדו עם דברים אחרים, במקום עניינית; שיגידו שזה מה"זרם" האחר...
מי שדיבר על "עבודת ה' " של פותחת השירשור - היית את ולא היא, כשאמרת שתשאיר לבעל את "עבודת ה' " שלו..
ואני מציע לך, כמי שהעידה על עצמה שמבלה זמן הגון בראיית "תכניות" למיניהן, וכמי שגם הסבירה ש"לא להכתיב לאחרים" - שלא תכתיבי לכותבת הנכבדה, וגם לי... אם להחזיק אינטרנט או לא.... אל תעשי צחוק מהודעותייך: אי אפשר להיות גם "רב" שמורָה הוראה לאחרים אם ראוי בכלל להשתמש באינטרנט לעובדי ה', וגם להיות צופָה באדיקות בתכניות מהסוג שכתבת לפני זמן מה תוך אי-הבנה מה בכלל מפריע בהן...
כמובן, כלל לא כתבתי, למשל, שאני "צריך את זה לעבודה"... זה פשוט לא עניינך, גברת צעירה..
מה שברור שכל הודעותך הקודמת וגם מחצית זאת, היו נסיון זול למדי, של "תקיפה אישית" שלא תמיד מעידה על תוכן נשגב.. בלית ברירה, גם השבתי על כך.
ולמה שכתבת בחלק השני, יותר לגופו של ענין:
ראשית, עם כל הצער, צריך להבין שלא על כל דבר ניתן לכתוב "תיאורטית". כשם שלא ניתן לומר "תיאורטית" שלא להחזיק אינטרנט, ע"י אדם שנוהג ההיפך הגמור בעצמו (כדלעיל); כך גם לא ניתן להשיא כל עצה לאשה נשואה בלי שנמצאים במצב זה (וכמובן, אף אחד לא "סותם את פיך".... את יכולה לתת לכולן עצות בענייני נישואין כאוות נפשך. אני רק אומר לך מנסיון שלעיתים יש בכך צד לגמרי "לא שייך" כשזה בא ממישהי שאינה מכירה זאת עדיין אלא "תיאורטית"). להגיד: "תדאגי שילמד תורה במקום אינטרנט".. זה פשוט אי הבנה בסיסית איך מתנהלים דברים בין איש לאשתו.
דבר שני, קצת בילבלת בין כמה שירשורים. הכותבת כאן לא כתבה שהיא חושבת שזה על חשבון יחסה אליו. היא שאלה דבר שמנקודת מבטה הוא טבעי לגמרי: האם אני צריכה להעיר על כך שהוא רואה דברים כאלה?..
זה שאת לא מבינה את ה"טבעיות" שבכך, זה פשוט כי התרגלת לנורמה אחרת, שהיא לא שלהם, וכנראה גם לא של רבים פה.
ולא ראיתי כאן תגובות "מזדעזעות". אדרבה, ראיתי שאנשים מנוסים הציעו לה שישוחחו בנחת כי זה חשוב.
ולגבי השאלה, שאם זה לא משפיע על "היחסים האוהבים" ביניהם מה זה עניינה. אכן, לגיטימי שתחשוב שזה עניינה. גם כי זה יכול להשפיע תוך זמן מה בהמשך (ולא רק כמו שחשבת "כן יאהב, לא יאהב" אותה.. יש לכך עוד השלכות למה שביניהם, ולא כאן המקום לפרט), וגם מצד אווירת "קדושת הבית", שזה דבר שייך לשניהם.
ולסיום דברייך: במחילה, "קשוט עצמך".. אני אגיב כרצוני, גם אם את תחזרי על כך שלהגיד את דברייך (כולל הסברה לאחרים שכלל לא יכתבו באינטרנט.. ושהם בכלל "זרם"...), זה לגיטימי ו"מייצג את הרוב" (למרות שכל מי שקורא כאן יכול לראות מה "הרוב" כאן - אע"פ שזה לא כ"כ משנה)... ולהגיב על דברייך זה "להשליט את הדעה" שכנגד...
עדיף שתכתבי בנחת, לגופו של ענין, ואז גם יענו לך כך.
לא נעים. כואב. מאוד מאוד מאוד כואב לראות שבעלך נופל.
הבעל הצדיק, שהתחתנת איתו מאהבה רבה.
הבעל שאת אוהבת ומעריכה, שאת יודעת שהוא אוהב אותך, שיש לו יחסים טובים איתך ושטוב לכם יחד.
הבעל הצדיק שהכרת מלפני כן כל כך שונה וכל כך אחר
והוא נופל!!!
קשה מאוד, יקרה, לגלות דבר כזה על בעלך. זה ממש מכניס למערבולת של מחשבות ורגשות מאוד קשים.
מה אני עושה עכשיו? האם זה היה בכוונה או שהכל היה סתם בטעות?
האם להאמין למה שראיתי או לחשוב שזה היה בלי כוונה?
האם להתייחס אליו כרגיל? האם לדבר איתו כרגיל? איך אני יכולה להקשיב לו אחרי שכך נשבר לי האמון בו?
האם לדבר איתו על זה? האם לספר לו שגיליתי? האם זה אומר משהו על האהבה שלו אלי, על האמון שלו בי, על היופי שלי ועל מה שאני בשבילו?
למי אפשר לפנות בעניין הזה??
מתוקה, זו באמת דילמה מאוד קשה. ואני כל כך כל כך כל כך מבינה אותך.
יש לי כמה עצות עבורך.
קודם כל, דעי שאת לא לבד. הבעל שלך הוא לא היחיד, לצערי, שנופל בדברים האלה. ישנם הרבה אנשים שנופלים בזה.
בדור שלנו- כשהכל פרוץ ונשים מסתובבות חצי ערומות ברחוב, כשהאינטרנט מלא מלא מלא בדברים נוראיים שאפשר להגיע אליהם בקלות, כשהכל כל כך נגיש- קשה מאוד מאוד מאוד להחזיק את עצמינו ולא ליפול. לגברים זה קשה כפל כפליים. ממש ממש ממש.
זה לא מנחם, זה אולי אפילו רק יותר מעציב שיש עוד הרבה נפילות. ובכל זאת אני רוצה שתדעי שזה קיים בהרבה מקומות. הרבה מאוד. והוא לא היחיד.
יחד עם כל הקושי הגדול להתמודד עם זה- קמו עמותות שמטרתן לסייע בדיוק בדברים האלה.
יש את עמותת "עצת נפש" בראשות הרב אבינר (נראה לי) שנותנת סיוע לדברים האלה בדיוק.
הנה קישור לאתר שלהם:
בנוסף, יש מקומות בהם את יכולה להתייעץ ולספר על הקושי שלך, באנונימיות, ולקבל תמיכה לכל הרגשות הסוערים בתוכך.
ער"ן- 1202, http://www.eran.org.il/
מרכז סיוע לנשים דתיות- 02-6730002
למרכזים האלה את יכולה להתקשר ולבקש סיוע נפשי והדרכה כיצד לפעול.
ויש גם את האתר שהזכירו פה- GYE שנותן עצות וכלים מעשיים כיצד לצאת מזה.
בנוסף, אני מוכרחה להוסיף:
הבעל שלך הוא אדם שאוהב אותך ומעריך אותך. הוא אדם טוב ואוהב שראוי לכבד אותו ולהעריך אותו ולאהוב אותו.
והוא גם אדם. הוא נופל.
וקשה לו מאוד מאוד מאוד עם זה.
הייסורים שמתלווים לנפילות האלה הם ייסורי נפש קשים מאוד, חרטה ותשובה וקבלה לעתיד, עמידה בנסיונות קשים, ולעיתים עוד נפילה ושוב ייאוש ושוב חזרה וקבלה לעתיד ותשובה...
כמה מאיתנו לא מכירות/מכירים את ייסורי הנפש הרבים על חטאים שחטאנו? על דברים שעשינו לא נכון? על נפילות שלנו? כולנו נופלים וכולנו חוטאים ולכולנו זה קשה מאוד מאוד!!
יש שנופלים בדברים קטנים ויש שנופלים בדברים גדולים יותר.
אבל כולנו נופלים!!!
וחשוב יותר מהעובדה שכולנו נופלים- כולנו גם יכולים לחזור בתשובה. ולחזור למעשים הטובים שלנו. וליהנות מהתשובה שעשינו.
אז נכון, יש בבעל שלך צד שנופל, ומאוד קשה לך עם זה. יחד עם זה תיזכרי שיש בבעלך גם המון צדדים אחרים! טובים, ישרים, אוהבים. וגם מתחרטים ומנסים לתקן ומנסים לא ליפול...
אנחנו אנשים מורכבים. כולנו מורכבים מהמון צדדים באישיות. ולא היינו רוצים שיראו אותנו רק בצדדים בהם אנחנו נופלים. היינו רוצים שיראו אותנו עם מכלול האישיות שלנו.
כך אני ממליצה גם לך. לראות את בעלך שאת אוהבת, לראות את ההקפדה שלו על המצוות כדבר חיובי.
אני ממליצה לך להסתכל על בעלך כאדם גדול כמו שראית אותו קודם, שנפל. ושיודע שנפל. ושמנסה לצאת מזה.
והנפילות האלה לא קשורות אלייך. ממש ממש לא. הן קורות, בלי קשר בכלל אלייך ואל מה שאת עבורו!! הוא אוהב אותך והוא באמת ובתמים רוצה בך!!
יקרה.
אני ממליצה לדבר עם בעלך. ברוגע ובנעימות, בלי להאשים.
להגיד שגילית. ושקשה לך עם זה. ושאת מניחה שגם לו קשה עם זה.
חשבו יחד מה עושים עכשיו, מתוך הבנה משותפת שזה דבר שצריך לעבוד עליו קשה, ואת יכולה לסייע לו בזה עד כמה שתוכלי.
ויחד עם העזרה שתגישי לו- תבינו יחד שזו עבודה שלו. את מסייעת- והוא עובד.
אין מנוס משיחה כזאת, אל תתני לעצמך "להתבשל" עם מה שראית. זה קשה מדי לשאת דבר כזה לבד. תני לעצמך זמן להירגע, דעי שזה דבר שקורה, והרבה. ואז שוחחי איתו על כך. ברוגע.
ואחרון חביב- אאני מדגישה את הדבר הברור מאליו, אבל הוא לא ברור כשהנפש כל כך סוערת: זו לא אשמתך. זו לא אשמתך. וזה לא בא על חשבונך. זה פיתוי שמגיע להמון בתים ובגלל שהוא כל כך נגיש- הוא מפתה מאוד. זה לא קשור אלייך ולאהבה שלו אלייך!!!
המון הצלחה יקירתי.
עדיין לא נשואה, אבל בע"ה..
חשבתי להעזר קצת בנסיונכם..
אני נמצאת בקשר, אמנם קצת זמן אבל מאוד מאוד מתקדם..
שכלית-הכל טוב, ב"ה..
רגשית-אני לא בטוחה מה אני מרגישה, יפה אני עומדת..
אז,
האם באמת האהבה האמיתית נבנית אחרי החתונה?
איך מעוררים עכשיו את הרגש? מה עושים כדי להעצים את זה, ובכלל-להבין בכלל מה מרגישים, האם זאת ההרגשה הנכונה כרגע כדי להתקדם?
תודה!
אף אחד לא יודע מה התשובה.
באופן כללי, גם זה שמעורר את הרגש אינו אלא שכל, בלשון אחר, התבוננות.
תתבונני במעלותיו, ביחס שלו כלפייך, בכל הדברים הטובים.
תתבונני בהרגשות שלך באופן מודע יותר, האם יש לך צורך לדבר אתו?
האם מתגעגעת אליו? מה היית מרגישה אם היית נפרדת, הקלה או עצבות?
לפעמים הרגש מתגלה מתוך שלילה כלומר מתוך מה שאת מדמיינת את המצב בדעליו וכו'.
אהבה נבנית ונבנית וממשיכה להבנות ..
אין צורך לעורר כעת את הרגש. כן חשוב שלא תהיה דחיה. שלא תתביישי בחברתו אצל מכרייך.
בשורות טובות.
אם את יוצאת עם מישהו ולא מרגישה נלהבת ומאוהבת אז חבל על זמנך היקר.
כשהתארסתי עם בעלי הערכתי אותו מאד מאד ונקשרתי אליו, אבל בתכל'ס לא אהבתי אותו (גם לא לא אהבתי כמובן...)
ואהבה הגיעה קצת אחרי האירוסין ובעיקר אחרי החתונה. בעיקר כי גם חשבנו שזה לא צנוע להפגין יותר מדי רגשות לפני החתונה ולא נתנו לזה הרבה מקום.
היום נשואים שנה וחצי ומאוהבים.
תראי, האהבה אחרי החתונה ולפני החתונה - אין מה להשוות בכלל.
גם מפני שהיא עצומה פי כמה, וגם מפני שמדובר באהבה שונה שנבנית על האהבה הקודמת שהייתה.
ולכן,
תנסי באמת לברר עם עצמך מה את מרגישה, מה את חושבת שאת מרגישה בקשר.
מה הוא גורם לך להרגיש כשאת לא איתו, מה הוא גורם לך להרגיש כשאת איתו.
ותעני לך על השאלות.
הרגש חשוב לדעתי גם לפניי.
מרגישים שנכון לך, וטוב לך איתו- וטוב לך בחיים
שאם הוא יצא לשבוע מילואים- את תתגעגעי אליו... קצת לפחות
כשאת חושבת עליו- עולה לך חיוך, כשאת מהרהרת במעלות שלו ובדברים שאת מעריכה אצלו- זה מרגש אותך...
כשהוא אומר לך מילה טובה- טוב לך מזה... נהיה לך חם בלב
ועוד ועוד- זה קצת כיוונים...
תני לו, ותני לו לתת לך.
ואני מסכימה עם מה שצדיקה אחותך כתבה.
בהצלחה!
אז אני יכולה להגיד לך שהתחתנתי עם הבחור שהתאהבתי בו (וגם בשכל הדברים היו מתאימים).
אני מכירה את המשפט הזה שהאהבה האמיתית מגיעה אחרי החתונה- אני לא ממש מבינה מה זה אומר.
האהבה עוברת שלבים כל החיים. וכל שנה נוסף עוד נדבך ועוד קוה. אחרי החתונה יש מגע פיזי שמאד מחבר ומושך ויש התחייבות וחיים ביחד לכן זה מעלה את הקשר בכמה רמות.
בעיני קשה מאד להתמסר למשהו נפשית וגופנית אם אין בכלל ניצוץ של התאהבות.
איך מעצימים את זה?
תנסו לעשות דברים ביחד, טיולים, דברים שכל אחד אוהב. איך מבינים מה מרגישים? זו שאלה טובה--
האם את רוצה לראות אותו? האם את מתרגשת כשהוא מתקשר? האם את מחכה לטלפון או להודעה? האם חשוב לך שהוא יראה אותך במיטבך ויחשוב עליך דברים טובים? האם יכאב לך אם הוא לא ירצה אותך? זה סימנים שמביעים שאת מתחילה להיקשר לבחור.
אני יודעת שהבנתי שבעלי אוהב אותי רק אחרי שהוא אמר לי שהוא מרגיש אהבה. אצלי זה באמת היה כמו בסרטים פתאום הלב שלי עלה למעלה והייתי מסוחררת ולא הצלחתי לדבר כמה שעות פשוט ריחפתי, מבחינתי זה היה סימן משמיים אבל אני בטוחה שזה משהו שהתאים לי בסיטואציה שלנו ולא אצל כל זוג זה ככה.
אז בשעה טובה התארסתי ומרתון האירגונים לחתונה החל..
השמועה אומרת שהנוכחים כאן התחתנו לא מזמן..
אז אשמח לשמוע כל טיפ, עצה, רעיון וכד' מניסיונכם באירגון חתונתכם..
החל מעצות נכונות לניהול הזמן, המשאבים והאנרגיות ועד לעצות טכניות-
למה לשים לב, על מה אפשר לוותר, על מה אתם התעקשתם ובדיעבד היה מיותר או לחילופין היה נחוץ וכו..
בקיצור, כל מה שעולה על דעתכם שיכול לעזור לנו.. שוטו.. 
תודה רבה מראש!
כמה דברים שיישמנו או שהפקנו לקח מאצלנו:
א. לחשוב על הכנה של משהו ייחודי להורים
הרבה פעמים שוכחים את הנושא הזה בצד..: מכתב, מתנה, עוגה ביום האירוע
ב. חלוקת תפקידים: להחליט מי מבין האורחים יהיה אחראי על הושבת האורחים בשולחנות והסידור של העניין הזה, אחראי על עניין המחיצה, אחראי על עניין הצילומים וכך הלאה. הרבה דברים התפספסו אצלנו כי לא הנושא הזה לא היה סגור מספיק
ג. זמן החופה הוא זמן מאד מיוחד אפשר להכין לזמן הזה רשימה של דברים או אנשים שאפשר להתפלל עליהם (מנסיון- בכסא כלה לא תמיד יש פנאי - פיזי או נפשי, לומר את כל הרשימה בדבקות.. בחופה לעומת זאת מרגישים חזק שישנו צורך להדבק בתפילות, לעשות משהו שיחבר אותנו לדרגה האמיתית של אותו רגע)
והכי חשוב: לקחת דברים בנחת ולהתפלל.. ואיך? לזכור שלא זו נקודת השיא..
נקודת השיא היא מיד אחרי זה- בחיים המשותפים.
כך שדברים בוודאי יסתדרו על דרך הנכון בע"ה..
הצלחה רבה!
שמעתי פעם סיפור על חתן שקיבל הרבה שמות ופתקים לתפילה מתחת לחופה ובפתק אחד הוא מצא "אל תשכח להתפלל על עצמך"...
מתחת לחופה זה הזמן של הזוג להתפלל אך ורק על עצמו! על הבית שהם מתחילים לבנות יחד, על הזוגיות ועל ילדים בעז"ה.
כל השאר, משפחה, חברים וכלל עם ישראל יסתפקו בברכות ותפילות לפני (במשך היום ובקבלת הפנים) ואחרי החופה (במשך שמחת החתונה).
וחוץ מזה אני מצטרפת לכל מילה בנוגע להדרכה נכונה ויסודית לפני החתונה לשני בני הזוג.
תזכו להקים בנין עדי עד מתוך שמחה!!
וכל מיני טיפים ושות' אפשר בכייף באישי.
לא?
בברכות הנישואין וב7 הברכות שאחריהן
בהתחייבות, בכתובה וכו' (החתן והכלה - כל אחד בחלקו הוא).
אז להתפלל אפשר לדעתי רק לפני שמתחילים ב'טקס' עצמו,
וכנראה שלזה התכוונתם
רק רציתי להדגיש שיש חלקים שלא אמורים להתפלל בהם,
ואפילו לא לדבר בכלל.
מזל טוב והרבה אושר!!
מקרה שקרה שהחתן והכלה דיברו בניהם תוך כדי הברכות
ונכנסו לספק גדול האם יש צורך לברך שוב או לא
כי הברכות מבורכות בשבילהם
זה במקום שחתן יברך
ולכן, בברכות, להתרכז בלשמוע אותן
ולענות אמן
אנחנו התקשרנו להורים ברגע שהגענו הביתה מהאולם.
לומר שב"ה הגענו לשלום ולהביע את אהבתנו ושמחתנו.
זה ממש ממש ריגש את ההורים שחשבנו עליהם,
האחים שהתחתנו אח"כ נהגו גם כך וזה גרם לנחת גדולה.
(וזה היה חוץ ממתנה קטנה שדאגנו שאחד השכנים ישאיר בבית אחרי שהם כבר יצאו לאולם בתוספת מכתב הערכה על כל מה שההורים נתנו והעניקו)
א. לדאוג למאווררים ברחבת הריקודים, במיוחד אם החתונות בקיץ
ב. לתאם מראש עם הלהקה על שירים שאתם רוצים.
ג. לתאם מראש עם הלהקה איזה סגנון מוזיקה אתם מחפשים (יש כל מיני מקצבים לכל מיני ריקודים)
ד. למנות מישהו קרוב (דוד או חבר) שיהיה אחראי על המקומות ישיבה, כדי למנוע חורים בשולחנות
הכוונה לא לסדר מקומות ישיבה בצורה שמית (שמות יעני)
זה נהיה טראנד - ואנשים לא מבינים שזה גוזל להם כסף!!
על כל שם כזה שממוקם - משולמת מנה!
תכתבו קבוצות בגדול לשולחנות, ושהדוד או החבר (בעלי רגישות וטאקט מאוד גדולים) יכוונו את אלו שמחפשים מקום לשבת.
וכן תסדרו מקומות עם ישיבה שמית
לכל הפחות- לאנשים שעל בטוח יגיעו, ושלטים לשולחנות רק לאלו שהם קבוצה "חברות כלה מהאולפנה" חברים חתן מהסניף"
יש לא מעט אנשים שלא מסתדרים עם סידורי ישיבה,
יש אנשים שהלכו הביתה באמצע חתונה- כי לא היה להם מקום....
לא תמיד ברור מי החבר או הדוד (או האמא של הכלה...) שאמורים לדאוג לסדר לכולם מקום
יש משפחות וקבוצות חברים שההוא לא מדבר עם השני שנים, ההוא לא מסכים לראות את ההוא- אבל איכשהוא כולם חברים של בעלי השמחה.... ואז חשוב ביותר למען השלום והסדר הטוב- לעשות סידור מקומות ישיבה קפדני.
היתה חתונה שניגשתי בעצמי לרב-מלצרים שיסדר לי ולבעלי מקום לשבת.
מחלתי על האי-נעימות, הבנתי שהחתן והכלה ניסו לחשוב עלינו- אבל עופפו קצת...
לא תמיד משלמים מנה לכל צלחת- לפעמים משלמים לכל שולחן שפותחים
צריך לבדוק את זה ישירות בחוזה
יש תחביב כזה של להקות לפוצץ את האוזניים של האורחים שבאים להיפגש/לדבר אחד עם השני.
תחתימו אותם בחוזה שזה לא יקרה.
(מזל טוב!)
המלצות בפורום צמ"ע
למי שלא הבין הודעה זו נכתבה בבדיחות הדעת.
ו'תפילה_לעני' הקובץ שצירפת פשוט מעולה! תודה רבה!
עדיף לא להתחיל נישואין מלדון לכף סחוג את החמות-לעתיד..
תזכרי שגם אם היא שונה ממך בהרגלים והליכות שלך- זה הכל מאהבה, באמת
הזמן שלך יקר בתק' זו, גם העצבים
לפעמים שווה לקחת מוניות- ולא לבזבז זמן על אוטובוסים
לעיתים שווה לקחת שמלה מסלון ולא מגמח- כי יתנו לך ייחס יותר מקצועי ומתקתק הליכים (תלוי ממש במקום הספציפי כמובן)
לשלם על עוד חודש שכירות לדירה- כדי שיהיה לכם אותה ביד, וכדי שתוכלו לרהט אותה בנחת.
אפשר לוותר על היום צילומים באיזה גן ביום החתונה- תקדישי את הזמן לתפילות
אי אפשר בעולם לוותר על הדרכה >>>טובה<<<<
לא לשכוח להיות זוג- גם בינות להכנות לחתונה
לעשות זמן לעצמכם- שמדברים וחושבים על עצמכם ולא על עוד משו טכני שצריך לסגור...
לאור הנסיון שלכם-
מעניין אותי לדעת- האם לדעתכם צריך\ רצוי\הכרחי\לא חשוב בכלל לזוג להפגש פחות או יותר כל יום לפני האירוסין..
לדג'
נגיד יש זוג שהולכים לסגור- האם הגיוני שתהיה פגישה פעם\פעמים בשבוע? או שמן הראוי שבגלל שרוצים להיות תמיד ביחד- כמות הפגישות תעלה..
לפני האירוסין (וגם אחריהם) רצינו להיות המון יחד, אבל הבנו שזה יעורר מתח פיזי רב בינינו ולכן, כדי לעזור לעצמינו להתמודד עם המתח הזה, נפגשנו פחות ממה שהיינו רוצים.
לפני האירוסין זה היה בערך פעמיים-שלוש בשבוע, אחרי האירוסין קבענו שיהיה פעם בשבוע.
הצורך הגדול של הנפש להיפגש ולהיות עם מי שאוהבים- הוא גדול וחזק.
כשאתם במצב הזה זה עלול לגרום לנפילות. צריך להיות מאוד חזקים כדי לדעת לשים את הגבולות הברורים אם נפגשים הרבה.
לכן, מטעמים אלו, המעטנו בפגישות אחרי האירוסין.
ולפניהם- גם לא נפגשנו ברמה של פעם ביום.
בעיניי לא צריך/ראוי ובוודאי לא הכרחי להיפגש כל יום.
שיחת טלפון כן ראוי כל יום.
בהצלחה!
כל עוד אתם מסוגלים לא לחצות גבולות.
זה עניין אינדבידואלי ואין בו שום כללים מחייבים.
לי היה ממש קשה לא להיות איתו בשבתות
או להפגש פחות מפעמיים שלוש בשבוע...
-----
לו זה פחות הפריע....
בתחילת תקופת האירוסין שמעתי הרבה שלא טוב להיפגש יותר מידי.
מרוב שנלחצתי על זה זה עשה לי ולנו כל כך לא טוב..
עד שהבנתי ושמעתי מאנשים חכמים שברור שצריך גבולות - אבל כל זוג עם הגבולות שלו!!
יש כאלו שהגבולות שלו זה בכמות הפגישות, יש כאלו שמקום הפגישות ויש כאלו שמספיק להם ההדרכה הבסיסית של הלכות ייחוד.
בסופו של דבר בכל מה שקשור בזוגיות - אין חוקים שחלים על כולם! כל זוג ומה שמתאים לו!
כמובן שזה עם ההגבלות שהתורה שמה לנו.
לאידך - היא שאלה על הגברת הקצב לכל יום..
יש אומרים, שיש צד (אני דווקא לא מדבר כעת מבחינת שמירת המרחק הפיזי הראוי וכד' - שזה מובן מאליו שכל אחד צריך לראות איך הוא שומר את הגבול, ולגדור לפי מה שמתאים למציאותו) שלא כדאי להפריז בכך, דווקא מצד שמירת הרעננות לקראת החתונה. כמובן, להם עצמם קצת קשה להכריע האם הרגשתם הסובייקטיבית תורמת בסופו של דבר למשהו טוב, או שלא. שהרי יש רצון עכשווי.
אז ככה:
יש לנו ביישוב קייטנת איל"ן
עכשיו אנחנו מחפשים תורמים ל-אוכל, כסף וכו'...
כל דבר שיכול לעזור!!!!
אנחנו בשאיפה השנה להגדיל את מספר הילדים שיבוא לקייטנה...
כל ילד עולה מספיק כסף!!!
אז מי שיודע על משהו שיכול לתרום או לעזור במשהו
אני ישמח שידבר איתי ב-ש"א או מסר...
*מי שלא יודע מה זה איל"ן-
אלו ילדים/אנשים בעלי מוגבלויות ואנחנו עושים להם קייטנה שבוע....!
תודה מראש
נ"י!
המשפחה של בעלי... ה מקסימים באמת אבל יש להם לפעמים קריזות שאתה לא יודע מאיפה זה בא לך ... הם מתערבים לנ ו בחיים יותר מידי נכנסים לנו לורידים וזה גומר אותי
הם אומרים שכשאנחנו מגיעם אנחנו נטל... אתם מבינים אחרי חודשיים ןחצי שאנחנו מגיעם לבקר אפילו יותר אנחנו נטל! בחיים לא אמרו לי כזה דבר! הם אומרים שאנחנו צריכים לעזור לא משנה שיש לנו שלושה זאטוטים שצריך לרדוף אחריהם שלא יגעו בכלום ושלא יעשו רעש. ואנחנו באמת משתדלים אני שוטפת שם הרים של כלים אף אחד לא מוציא מילה. שטפתי את הבית עם חום וצמרמורות ומה שהיה להם להגיד למה השארתם את הבית מבולגן .יש להם אח דיקטטור שכל הזמן נותן פקודות וצועק וכלום לא בסדר ואמא שלו כל הזמן יש לה הערות. בפעם האחרונה שהיא הייתה אצלנו (היא מגיעה הרבה ל3 ימם עד שבוע כל פעם ) אז יצא לה על שבת הכנתי דג ויצא טעים אז מה היא אומרת לי? למה לא חתכת את הכוסברה? במרוקו היו קוראים לך עצלנית ! פשוט כך ומה אני צריכה לתרץ אץ עצמי שהילדים שלי לא אוהבים כוסברה וכך שזה שלם הם יכולים להוציא??? אמרתי לבעלי שמאוד קשה לי ללכת לשם אז מה הוא אומר לי ? טוב אז גם לא הולכים להורים שלך. זה פוגע לנו בזוגיות בענק. אני לא מבינה איך משפחה יכולה להתנהג ככה ואמא שלו אמרה לנו בפשטות שעכשיו היא הולכת ואנחנו נבוא לסוכות . ההורים שלי גרי לידנו והם מוכנים לראות את הילדים כל יום הם מטורפים עליהם אני לא מבינה איך המשפחה שלו מסוגלים להתנהג ככה ועוד בעלי רצה לעשות לה דווקא ולבוא הוא לא מבין שגם לאמא שלו זה מפריע כי עובדה שהיא אמרה שנבוא רק בסוכות אני ממש מתוסכלת אני לא יכולה לדבר איתו כי הוא ישר נפגע ומתגונן לפעמים אני כ"כ שונאת אותם שבא לי ללכת לשם לא משנה שזאת נסיעה סיוט עד בת ים ולהגיד להם הכל בפנים אבל אז אני חושבת שיהיה עוד יותר בלאגן . למה אני לא מצליחה לדבר על זה עם בעלי זה ממש מתסכל אותי
מזל שיש לי הורים כ"כ מקסימים שאוהבים אותי ותומכים אחרת הייתי משתגת מה אתם אומרים לכתוב לאחותו מתכתב אולי ולהגיד לה הכל?
זה נישמע כאילו את הולכת בדרך עקיפה וזה לא יתקבל בדרך טובה!
וצאים למעלה מחודשיים.
אינסוף עליות ומורדות. הרבה מורדות.
יש בו כל כך הרבה ממה שחיפשתי ולא ידעתי אפילו להגיד. הוא האדם הכי טוב שפגשתי אי פעם. יש ביננו כימיה טובה. אוירה מאד נכונה ומחוברת בפגישות. זמן שחולף בלי ששמים לב, פשוט כי כיף ביחד.
זה צד אחד.
הצד השני הוא בעיקר בנפש שלי.
שם יש משהו לא שלם. משהו מתלבט. משהו שעוצר אותי מלהתקדם לאנשהוא איתו.
ואני לא רוצה להעצר. אני באמת רוצה שזה יצליח. אני מאמינה שיש בו משהו מיוחד שמתאים לי. ועברתי הרבה הרבה בחורים. וידעתי לפסול היטב כשזה נצרך.
מה אני עושה עם עצמי?
מישהו מבין את מה שאני מתארת?
האם במקרה כזה מה שנצרך הוא להפרד? [אני ממש לא רוצה... ] או שהזמן, כרגיל, יעשה את שלו לכאן או לשם?
האם יש סכוי שהספקות שיש לי בקשר אליו [שממשיכים לקונן כל הזמן] ימצאו מנוח?
יש סיכוי.
אלא לעצמך..
כמו אולי.. פחד וכו' ולא בגללו אלא מחוסר בטחון עצמי.
או אולי משהו אחר.
במקרה כזה הייתי אומרת לך קפצי למים. נשמע שיש הכל.
בשמחה את מוזמנת לדבר באישי
ואשמח להקשיב ולעזור לך.. עם הספקות, במה שאוכל
את כ"כ לא רוצה להפרד, למה?
אולי ריבוי היציאות והתחספסות בכך כבר גרמה שלא להאמין שהוא באמת הנבחר...
גם אני הייתי במציאות מאד דומה ובעז"ה נשואה באושר 5 שנים...
כשאני הייתי במצב דומה, אמרו לי להפרד ומקסימום נחזור.
כ"כ פחדתי שבזמן הזה ימצא מישהי אחרת ולא אוכל לחזור וזה רק מוכיח שזה האחד....
קחי את הזמן בנחת לבחון לעומק את הדברים,
אך באמת לפעמים הפתרון היחידי הוא "לקפוץ למים"...
בהצלחה!
הוא נפגש עם מישהי שהתאימה לו בדיוק, ובדיוק מה שחיפש, והרגיש שמשהו עוצר אותו. גם הוא נפגש הרבה לפני כן, ואחרי שנפרד ממנה, הבין שמשהו אצלו לא בסדר, והלך לכמה שיחות אצל פסיכולוג או יועץ מקצועי. זה ממש עזר, אבל אז הבחורה הייתה תפוסה והוא עבר הלאה להצעה שהייתה גם בדיוק מה שחיפש, וב"ה התחתן!
אלו כנראה תופעת הגלים, שקורעים את הנפש
את לחוצה מהמצב, את רוצה לסגור, להחליט אבל ככל שאת רוצה הגלים מתרבים ולא נותנים מרגוע.
את יודעת לשכב במים? ואז הגלים עוברים, ומרימים אותך
את חייבת את הנחת, לא להילחץ, לזרום בסוף תגיעי להחלטיות
לפי התיאור שלך, יהיה שמחה גדולה בהתרת הספקות בע"ה.
הכל מצוין,הבעיה היא שההשקפות שלנו כל-כך שונות...
האם זה אידיאלי לחיות ככה?כמובן שאפשר להסתדר השאלה היא עד כמה זה יכול להפריע?כמה משקל יש לדברים האלו בזוגיות?גם בקשר לאיך למשל מחנכים ילדים ובקשר להכל...
אשמח ממש אם יש כאן מישהו שיוכל לספר מנסיונו.
אשמח גם לשיתוף באישי.
תודה רבה
מה למשל?
ההבדלים המחשבתיים האלה לענ"ד מעידים הרבה על האופי האישיות הסגנון...
אני מתכוונת לומר ששנינו פאנאטים (מאוד!)
אבל אני נחשבת מאוד ציונית, והוא חושב שהמדינה רקובה מהשורש.
בזמן ה"דייטים" -היו לנו הרבה ויכוחים..
במציאות החיים הזוגית היומיומית - זה לא עולה הרבה ולא מאוד מפריע.
[חוץ מיום העצמאות, שסיכמנו שהוא חוגג בשבילי.]
אלא אם כן - כל אחד מכם מתכוון לחיות על פי השקפת עולמו..
ז"א הוא פאנאט ומתכוון לעשות כל יום תג-מחיר, לגור על גבעה ולעבוד אדמה..
ואת ממלכתית טרור - ולא מתכוונת להרשות מציאות כזו^! לגור בישוב בורגני, ו"לסגוד" לכל שריה ויועציה..
אז... אולי תהיה בעיה.
כל עוד מדובר במחלוקת אידאולוגית בלבד, שלא עוברת לעולם המעשה, לאורח החיים -
לעניות דעתי - אין שום בעיה.
כחול-לבן, או אדום אש?....
לדעתי חשוב שתיהיה לבית השקפת עולם מסויימת.
איך אפשר לחנך ילדים כשכל אחד דוגל בגישה אחרת?לכל אחד השקפת עולם אחרת?
מכירה זוג שהבעל דתי-לאומי והאשה חרדית.הם אומנם מסתדרים פחות או יותר אבל זה ממש לא נראה לי משהו אידיאלי...אומנם זה לא בדיוק משקף את המצב,אבל נראה לי לא כ"כ רחוק מכך...
זו תגובה ספציפית לזוג החמוד הזה... ולמה שהיא כתבה שהמחלוקת לא עוברת לעולם המעשה..
ויש בכך גם הבעת צער נסתרת על המחלוקות הללו; ובצד זה - גם סיוג מהעצמתן (רב המשותף), מחלוקת סטיגמות מופרזת, ומחיתוך הציבור לחתיכות כביכול...
אלירזיש 2 זוגות של חברים שעולים לי,
אחד מהם הוא של חסידה מעריצה של הרב אבינר, וממלכתית בהתאם,
שנשאה למישהו רדוף שב"כ שעשה (ודוגל!) במאבקים פיזיים נחושים בגירוש,
סירוב פקודה ועוד. כל החברה היו בשוק כשהם יצאו (ולא אוסיף מפאת האאוטינג..)
, אבל מסתבר שיש דברים חשובים יותר,
וכדאי להתעסק במשותף בין הדרכים
למה זה ישר נקשר בזלזול..?
אבא שלי ואני מאוד לא מסכימים בכל ענייני התג-מחיר.
נקודת המוצא שלנו היא אותה נקודת מוצא,
ועם השתלשלות הדברים כל אחד מאיתנו פנה לכיוון אחר
וחושב אחרת מהשני.
הוא נגד באופן גורף, ואני בעד!
אני עדיין חושבת שאבא שלי חכם מאוד גם בקו המחשבה הזה שלו
והוא חושב עליי.
כשאוהבים אחד את השני, יודעים שהדברים לא נמדדים על פי השקפה פוליטית כזו או אחרת.
לא קונים עם השקפות במכולת
ואפילו לא מגדלים עם הדעות הללו ילדים.
את יכולה להיות רגועה, ולזכור שסך חיי הנישואין כלולים מהרבה דברים אחרים, כמעט ללא קשר להבדלי ההשקפה שהעלית
[בקיצור- מסכים עם אלירז]
כמה מקובל לקחת?
מדריכת הכלות שלי אמרה שהיא לא יודעת מה המחיר ולא רוצה סתם להגיד סכום, אז שאברר עם חברות...
(אני ידועת שהרבה פעמים מקובל לעשות את זה בהתנדבות ואז בסוף מביאים מתנה. לא רלוונטי כאן. אני מדברת על תשלום).
תודה!
את מוזמנת לחפש.
אבל סתם שאלה, שאולי אינה במקומה- מדריכת הכלות שלך לא יודעת מה המחיר בגלל שעד כה היא לא הסכימה לקחת תשלום או שהיא חדשה מאוד בתחום?..
בע"ה.
מומלץ מאוד למי שמתשמש ביום יום ולא טורח לנקות (כמוני) כי הוא עושהל חמים כל הזמן.
הקולה טובהקיבלנו מתנה לחתונה
אנחנו בעיקר עושים איתו את הבצק אבל גם לחם לפעמים.
לא זוכרת כרגע חברה אבל הוא עושה את כל סוגי הבצקים כמעט (גם לפיצה ובצק שמרים) כולל לישה והתפחה מהירה.
ואפילו ריבה (לא ניסיתי עדיין..)
לא הייתי קונה, אבל זה ממש נחמד כשיש
הוא עונה על המון שאלות באתר מורשת, וכתב שהוא מקבל באופן פרטי.
הרב שמעון בן שעיה הוא היועץ הכי מתאים עבורכם.
לפרטים פני אלי באישי
היא קשורה לינר אישה מקסימה גרה בפסגת זאב ליד הקניון
המס' שלי : 050-7698948
אם זו רק התייעצות חד-פעמית זה ללא תשלום,
בהצלחה והחלטות טובות!!
שרית
בעזהי"ת שבת הבאה יש יומולדת לבעלי.
מתנה כבר יש ב"ה אבל אוכל להביא לו אותה רק במוצש"ק....
אני מחפשת רעיונות מה לעשות בשבת עצמה...... חוץ מעוגה
תודה!!!!!!!!
אולי הסעודות שבת יהיו יותר מושקעות מתמיד.
או אוכל מוכן ממסעדה....
גלידה טעימה
המון מזל טוב!!!!!!!!!!!!!!!!
בחור שממש כיף לי איתו,מרגישה המון כימיה.
הבעיה היא שזה כ"כ לא מה שחשבתי שמתאים לי!הוא מאוד שונה ממני באופי!
באמת בפגישה הראשונה היה ברור לי שלא,החלטתי בכל זאת לנסות שוב ופתאום הכל התהפך ואני ממש מרגישה מחוברת אליו...
תמיד דגלתי בגישה שאופי שונה זה ממש יכול לגרום להרבה בעיות,יכול להיות שטעיתי?
אני ובעלי.. דומים בכמה דברים וגם שונים בהרבה דברים.
הניגודים משלימים.. והם יוצרים הרבה טוב.. ויש להם גם חלק חזק לעניין המשיכה.
לפעמים דווקא התכונות הדומות יוצרות בעיות.. (לדוג' אם שניהם בשלנים מעולים- עלולה להיווצר מתיחות במטבח)
בכל מקרה, תמיד יהיו דברים דומים ודברים שונים.
לפי דעתי, זה לא מהווה בעיה כל עוד מודעים לשונה או לדומה ומוכנים להתמודד עם זה.
לדוגמה, עם הקושי נגרם כתוצאה ממנטליות שונה- כל מה שנדרש זה זמן הסתגלות, סבלנות, הכלת השוני וכו',
אמנם זה לא "רק" אך עם מודעות- בהחלט אפשרי.
הרב שמחה כהן (בספרו הבית היהודי) כותב שעדיף להתחתן עם הדומה ולא עם השונה. לדוג' עקשן ווותרן שמתווכחים, העקשן תמיד יתעקש והותרן תמיד יוותר וככה לעולם לא ישתנו ותיגרם עוגמת נפש לשני הצדדים.
לעומת זאת, שני עקשנים, בהתחלה יתגוששו עד שיבינו שבעקשנות לא משיגים כלום ולאט לאט ירדו בעקשנותם.
שמעתי שיש יועצי זוגות החולקים עליו וטועני ההיפך, כך שאין הסכמה על הנושא אפילו אצל "המומחים"
לסיכום, לדעתי כדאי להיות ערניים לקשיים העלולים לנבוע מהשוני (כמו מהדומה), לא לפחד מהם אלא להיפתח אליהם, לקבל ולהתמודד.
בהצלחה!!
