פורום נשואים טריים (עמוד 576)

וממה שידוע לי, טובלים בחומץ עוד לפני הכיבוס

לעניות דעתי עוד כמה כביסות והן יתרככו 

פעם בכמה זמן כן לכבס על הכי חזק- כדי להוציא כל שארית כתם שעלולה להשאר

(מוקדש באהבה- לכהנת הגדולה של הכביסה שתחיה)

איך מכבסים.

המגבות מתקשות מזה שתולים על החבל ומתייבש מהאויר.

תמיד כשאני תולה זה מתקשה, וכשאני מייבשת במייבש זה לא מתקשה.

אולי הם יענו ברצון?

כמובן לפנות בצורה מכבדת.

אל תתמקדי ב"אתם" איך אתם שומעים מוזיקה כזו וכו'

אלא ב"אנחנו" - לנו קשה עם זה.

וזה באמת הסתדר.

השאלה,אם זה יקרה עוד פעמים,

זה נעים להגיד את זה כל פעם מחדש?

היו לנו שכנים שהעירו לנו על כל פיפס (הם גרו מתחתנו), היו מתקשרים/דופקים בדלת ומבקשים בצורה ממש מגעילה שקט.

המלצתי, תלמדו לחיות עם הרעש, אלא אם זה מעיר לכם את הילדים או משהו כזה, כי אתם ממש לא רוצים להיות השכנים הנודניקים...

שכנים נודניקים

כלומר: לא "לרדת לחייהם".. אבל אם מוגזם - לבקש בעדינות: סליחה, אפשר להנמיך טיפה את הווליום?  בד"כ עם הזמן, אנשים כבר זוכרים מעצמם.

לשים וילון? כי החלון שלהם ממש מולנו וזה לא נעים. במיוחד בלילה שרואים ה-כ-ל!

לנו יש וילון אבל זה לא תמיד עוזר.

ונראה לי ממש לגיטימי לבקש שינמיכו בנעימות כמובן

"שלא היו פתחיהם מכוונים אלו כנגד אלו"

ועל כך יבח ואמר "מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל". או במילים אחרות- מספיק שלכם יש וילון כדי שלא תראו מה שהולך שם..

וזה בהחלט לא נעים.

ולמרות חוסר הנעימות- לא הייתי אומרת להם.

זה יכול לפגוע מאוד או להכעיס ולהעכיר אוירה.

אבל יש וילונות שבאמת צריך שתי שכבות בהם- מהסוג של מלמלה או תחרה או בד רשתי כזה. פשוט תוסיפו עוד שכבה, ותתאמנו על המידות שלכם: לא להביט לאן שלא צריך. פשוט אל תסתכלו. (ואני יודעת כמה זה קשה, אצלנו שכנים לא מקפידים לסגור את התריסים באמבטיה!!!!)

מחד- לסגור את החלון שלכם בוילון

ומאידך- להעלות את הנושא בעדינות.

אנשים לא אוהבים את החשיפה הזו אך לעיתים הם לא מודעים לה.

למה אחרים צריכים לפתור את הבעיות שאני יכול לפתור בעצמי??

גם אם לא ככ נעים לשמוע.

זה כמו להסתובב עם ירוק בשיניים/חצאית מקופלת/חור..מביך שיעירו לי על זה אבל מביך עוד יותר להמשיך להסתובב ככה..

משהו אחר.

וזה גם יכול להיות תוך כדי צחוקים לזרוק, כן אנחנו כבר יודעים.

וזה רק אם הם זרמנים ויזרמו איתכם.

זו בהחלט תקופה קצת קשה מבחינה חברתית. מצד שני זו התקופה שהמשפחה צריכה לבנות את עצמה בתוכה פנימה.

אחרי שהילדים גדלים קצת ואת תצאי איתם אחה"צ לגן שעשועים עם כל השכנות כבר תרגישי שייכת לעולם המבוגרים

העיקר - לא לפחד כלל...

אין שום צורך "לגדול בכח"..  תשמחי במה שאת.

מעבירים את הילדוּת לבגרות בהדרגה, עם כל היופי שבה. ומוסיפים.

צריך לא לערבב בין הצורך בתוספת "כלים" חיצוניים (עבודה וכד') לבין האופי הפנימי. לאופי הפנימי צריך לתת

להתפתח  בטבעיות ובשמחה.

אני לא מסכים עם מה ש"חפרו" לכם במכללה, אם כך אמרו, או כך את הבנת.

הדבר הראשון שצריך בהוראה - זה שתהיי את.

את היית הכי מצחיקה במשפחה? יש לך כבר יתרון להתחלת העבודה כמורה.

אל תשכחי שהתלמידות לא למדו במכללה.. הן רואות אותך. מורה חביבה ושמחה ולבבית, זה הכי טוב.

במה שלמדת שם, תשתמשי כ"כלים". לא במקום מה שאת - שזה כחך העיקרי.

מה ש"תדברי עם התלמידים" בעז"ה, יהיה מתוך שתראי את החשיבות - מתוך היחס הנעים - ללמדם ולהיטיב להם.

זה כבר יעזור לך בעז"ה לנווט בין מה שאת באופן טבעי, לבין הצורך גם בכללים מסויימים מתוך הסברה וחיזוק

ועידוד.

אל תוותרי על הטוב שבך בשביל כל מיני "נוסחאות". זה יעזור לך להרגיש טוב כבר מעכשיו. מורה טוב זה קודם כל

אדם טוב..

תגדלי מתוך פנימיותך, מתוך ה"נוער" שבך; מתוך ראיית הטוב שבמה שלפנייך: נשואה, אמא, מתחילה ללמד. .

בהדרגה, בשמחה, בלי "נוסחאות" ובלי לפחד כלל..

בעז"ה.

[ומחילה שעניתי למרות ששאלת אם "מישהי" יכולה לכתוב משהו..]

מבוגרת זה תוספת אצילות, תוספת נשיות.. את זוכה להיות קרובה עוד יותר למקור הנשי, חוה -רעיה ואם בישראל.

זה נפלא!

מי אמר שאת צריכה לשנות טון דיבור, צורת דיבור, מילים פדגוגיות, משפטים שעוברים מדור לדור ואין להם מקור כגון: הס! בנות שתוקנה! בדור שלנו... זה לא היה כך.

איכס.. שונאת את העדריות הזו.. שברגע שאת שמה מטפחת את צריכה לההיפך ליבשה חסרת חיים.. אחרי זה בעלך לא יזהה אותך.. איפה המתוקה שהתחתנתי איתה.. הפכה לגל של עצמות קר מהלך.

אני נגד.

אני נשארתי ילדה וטוב לי ככה. ואני כבר אמא לכמה.

מתפנקת כמו תינוקת על בעלי.. מתחרפנת כשבא לי.. משתןללת עם הילדים.. מתחדשת

והעיקר נולדת כל בוקר מחדש.. ושונאת נוסחאות.. ובודקת שהקול שלי, מתוק כמו תמיד ולא יבש.. לא תכליתי בצורה יבשה.. ולא קול עייף  מהחיים  שאין לו סבלנות

מחרפן לראות.. איך נשים צעירות מתוקות, הופכות למשהו אחר אחרי הילד השני.. אותו טון אותו נוסח מילים..

זהו נראה לי התבטאתי

חינוך טוב לא תלוי בתחפושת חיצונית.. אלא בחיים שמחים בריאים מלאי חיות ומתוקנים.

ה' שמח, ה' חי, ה' מחדש בטובו בכל יום תמיד, ה' הוא טל מחייה, זאת אישה, כך היא צריכה לחיות וזה האור שהיא צריכה להשפיע.. לילדיה לבעלה ולעצמה.

תישארי ילדה.. ואל תכחידי את עצמך את  החיות הנשמתית שלך.. היא צעירה, נולדת כל יום.

מתוך אורח החיים החי הזה גם דברייך יותר יישמעו - תורת חיים ולא תצטרכי את כל ההצגות המוזרות שאמרו לך

(ילדה אני לא מתכוונת קטנה במידות.. וזורקת מים על השכנים, או רכלנית.. אלא מובן מה) 

כבר נכתבו הרבה דברים טובים, והרי לך הצעה נוספת:

אם הבנתי נכון מתוך דברייך, בתך נמצאת באיזושהי מסגרת, כי את לומדת, ואינך יכולה להביא אותה לשיעורים איתך...

אבל, אין חובה ואין חוק שאומר שילד או ילדה חייבים להיות במסגרת, ובוודאי שלא במסגרת בוקר.

אם תמצאי עבודה שטוב לך איתה בשעות אחר הצהרים, תוכלי לחפש לקטנה מסגרת לשעות אחר הצהרים בלבד, ולהיות איתה במשך שעות הבוקר.  להפוך את הסדר.

היא תמיד תהיה הילדה שלך, גם בבוקר, גם בצהרים , גם בערב וגם בלילה.

אם אין ברירה, והיא חייבת להיות עם מטפלת ולא איתך למשך שעות אחדות ביממה, את זכאית לבחור את השעות שמתאימות לך.  אין קדושה יתרה לשהות עם הבת דוקא בשעות אחר הצהרים ולא בשעות הבוקר.

מצאי את הפיתרון הכי מתאים לך ולמשפחתך, וכל ה-"נורמות" וה-"מקובל", ימתינו בסבלנות בפינה!

בהצלחה

זה קטע איך לכל כל אחד יש את ההתמודדויות שלו בשלב ובגיל שמתאימים לו....מניחה שהחברות שלך דווקא מקנאות בך שכבר מצאת את זיווגך וכבר יש לך ילדה..אחותי החיים יפים. תשמחי. עוד תראי איך הכל מסת

דר לטובה...והקב''ה משגיח ממעל ויעזור לך.

אל תתיחסי למה שאומרים בנושא הזה במכללה.

מנסיון. תהיי הכי רעה וקשוחה ומצד שני הכי אוהבת סחבקית וזורמת. אני לדוגמא הרבה יותר ילדותי מהתלמידים שלי. אני משחק איתם באייפון, כדורגל, מחליפים חוויות ועוד ומצד שני ברור להם יותר מכל מורה אחר בבית הספר שאצלי הגבולות מאוד ברורים.

אגב בגלל זה נהייתי מורה, להישאר צעיר לנצח.

מה שכתבתי כאן זה מנסיון ולא כתאוריה בעלמא.

לא טוב להיות "הכי רעה וקשוחה" - היא תידבק מה"הצגה"...

אחד- כתבת בכותרת שאת צריכה חיזוק בלהיות אמא.

שני- כתבת בתוכן ההודעה שאת צריכה חיזוק בלהיות מורה...

שניהם, אני מניחה, צריכים חיזוק, כל אחד מהכיוון שלו. (אצל מי הם לא צריכים חיזוק... כולנו צריכים חיזוק בהורות שלנו ובמקצוע שלנו, במיוחד מורים)

קודם כל- אני מאוד מבינה את ההרגשה שלך. את עכשיו בתחושה שאת עדיין ילדה. אמנם התחתנת ועברת לעולם של המבוגרים (כך זה נראה לפחות כלפי חוץ) אבל בעצם את עדיין אותה ילדה חמודה שרק עכשיו יצאה לעולם. וזה כל כך מפחיד פתאום להתבונן בעצמך ולראות את עצמך שונה, אחרת, מבוגרת, אמא...

זה קשה לעשות את המעבר הזה.

את נמצאת עכשיו בתקופה של הסתגלות לשינויים האלה. את מגלה על עצמך מה זה אומר לך להיות אמא, להיות רעיה, להיות מנהלת את הבית שלך בעצמך, את הזמן שלך בעצמך.

את מגלה מה זה אומר להיות עצמאית, לדאוג לבעל ולילדה, לדאוג לעצמך...

את גדלה עכשיו. ואת לומדת את חייך החדשים.

ואת גם לומדת את האישיות שאת רוצה להיות.

את לומדת מה את רוצה להיות, איך את רוצה להיראות בתור "מבוגרת", איך את רוצה להיות בתור אמא, בתור אישה וגם בתור מורה.

את מלמדת את עצמך, את עוברת תהליכים עם עצמך, וזה לגמרי בסדר.

זו תקופה של צמיחה ופריחה, או כמו שמישהי פעם אמרה לי- "את בוקעת מהביצה!" את בונה לעצמך את האישיות שלך וזה בסדר גמור.

יקירתי, עצתי לך היא- תקשיבי לעצמך.

יש צדדים באישיות שלך שאת לא רוצה לאבד? אז אל תאבדי אותם!

תהיי את, לא מישהי אחרת. תהיי האישה שבך והילדה שבך ותני לעצמך להיות מי שאת ולא מי שאת חושבת שאת צריכה להיות בתור אדם מבוגר.

מנסיוני כמורה- בשנים הראשונות למדתי מה אני רוצה להיות בתור מורה.

למדתי אם אני אוהבת להיות קשוחה יותר או פחות, מה אני רוצה בדיוק לעשות מול כיתה, איך אני רוצה להתנהג.

כיום אני מורה עם נסיון של כמה שנים, ואני מרגישה הגעתי לסוג של איזון.

מצד אחד- דרישות לימודיות גבוהות, משמעת וכמה כללים ברורים.

מצד שני- המון חום, אמפתיה, הקשבה, דיבור על הרגש וקבלה, והמון המון הומור.

למדתי שהכי טוב שאביא את עצמי שם. וכך אהיה המורה הטובה ביותר לתלמידים שלי.

עצתי לך- הקשיבי למי שמדריך אותך בהוראה. הרי יש מדפי"ם ויש אנשים שמלווים את ההוראה שלך בשנה ד'! יש מורה מאמנת, יש קורס של ליווי בהוראה. זה לא שאת לגמרי נזרקת להוראה ואת לבד!

התייעצי שם. דברי על מחשבותייך ועל תחושותייך, חשבי מה הכי מביא אותך לידי ביטוי וגם מצד שני נסי להביא את התלמידים ללמידה משמעותית.

ולגבי האמהות... תהני ממנה. היא נפלאה.

הקשיבי לעצמך והיי בטוחה ביכולת שלך להיות האמא הטובה ביותר לילדה שלך.

בהצלחה בבנייה שלך!!

זכרי, הבית עכשיו בבניה ואת בבניה. תני על זה דעתך ובני את הבית ואת עצמך בצורה טובה!

מאחלת צמיחה טובה.

את בתחילת דרכך באימהות ועוד לא התחלת להיות מורה.

אין מה להילחץ.

אומנם אומרים שהכל הולך אחרי ההתחלה,

אבל אצלנו היהודים יכולת התשובה והבחירה היא בחינת "מחדש בטובו בכל יום תמיד".

עוד תגלי שאת בלמידה,

של עצמך.

כל הזמן ה' עוזר לנו לגלות עוד רובד בעצמנו,

עוזר לנו להכיר מה טוב לנו בכל שלב של החיים.

אל תהססי לשנות,

אל תחליטי איזו אמא את או איזו מורה את,

כי החיים כבר יעזרו לך להתגבש מתוך הניסיונות שה' יביא בחיקך, שיהיו רק מתוך שמחה.

תשמחי במה שיש לך, במה שה' נתן לך עכשיו,

ותגדלי מתוך זה.

תחשבי על ההווה ,

פחות על העתיד.

כי היום, הוא המחר של אתמול...

תלמדי את הילדים איך לכתוב "צהריים" בלי שגיאות

שהילדים שלי ילמדו אצל מורים המתקשים בכתיבה ללא שגיאות.

אבל עם רגישות ולב

וזה לא מחייב שיש שגיאות כתיב. כל כך הרבה פעמים נופלות טעויות בפורומים מרוב כתיבה מהירה ולא שמים לב אליהן.

לא נתחיל להתפלסף פה על טיב שגיאות הכתיב אבל בכל זאת יש דרך לומר דברים. בעדינות.

שלא ככ מתערבת..הפעם הייתי חייבת..התגובות שלך בד"כ הם הכי מגעילות והכי לא במקום שראיתי!!!!!!!!

אוי מה יהיה אם את תהיה מורה!!!!!!!!!!! אין אין מילים!!! ולא רק על התגובה הזאת!!!!

ניחשתי את אופי התגובה...

אני חושב שאתה צריך לרסן קצת את האצבעות שלך.

בעזהי"ת.

אני מכירה את רעות הזאת אישית, אחלה בחורה!!!

חריפה, חכמה, וממש כיף איתה! ממש אישיות לדוגמא.

אז מה, זה שהתפלקה לה טעות, זה לא מוריד כהוא זה מערכה!!! תתנצל ומיד!!!

"וכי כך עונים את המעוקות"?!

קצת רגישות! התגובה שלך לא לעניין.

בגלל שהוא סיים מסלול.

אני לא בטוחה שאני אשרוד שוב את כל הזמן הזה בלעדיו..

כלומר- לזוגיות שלנו לא יהיו חסכים בגלל שנים ראשונות בנפרד?

ולתינוק לגדול בלי אבא בהתחלה?

בגלל זה אני רוצה שיענה מי שעובר את זה עכשיו. החסך הוא עד כדי כך עמווק? [של לא להיות בקרבי..]

הוא תלוי בך בלבד, בתפיסתך, הבנתך, וגישתך- בעיקר.

ברגע שאת תביני את המציאות הזו ותקבלי אותה בשמחה ומאור פנים

כך תשדרי הלאה- לילד, ולבית בכלליותו..

בהצלחה!

רק את יודעת איך זה ישפיע על הביחד שלכם ועל המשפחתיות.

לפעמים צריך לעשות ויתורים - שני הצדדים צריכים לדעת לוותר, כל אחד איפה שהוא יכול, תחשבי אם את יכולה עכשיו לעשות את הויתור הזה.

אני התגייסתי כשכבר הייתי נשוי + 1 ואשתי ביקשה שאשרת כג'ובניק למרות הפרופיל הגבוה שלי. ויתרתי לטובת העניין על החלומות הקרביים שלי, ואין לי חסכים. לעומת זאת יש לי חבר שכאשר הנושא עלה, אצלו לא היה ספק שהוא הולך לקרבי, ואשתו זרמה עם זה (ואחר כך הוא לא הספיק לחזור הביתה בזמן ללידה ואשתו נסעה בלעדיו).

בסופו של דבר זה מאד תלוי במערכת היחסים שלכם וביכולות שלכם להתמודד עם האתגרים של החיים.

חסכים??? זה תלוי בכם. אני מיציתי את עצמי בשירות שלי למרות הסטיגמה ולכן אין לי חסכים.

השאלה תמיד היא מה עיקר ומה טפל, עם מה אפשר להסתדר ומה קשה מדי.

הכי טוב זה לשבת ביחד ולנסות להבין בצורה רגועה ואמיתית מה הצרכים האובייקטיביים של כל אחד מכם, ומה מהווה פינוק. כאשר הדברים נאמרים ונבחנים בצורה רגועה ואמיתית מגלים שהשד לא כזה נורא.

אפשר להסתדר לבד עד סוף השירות בלי לפגוע בשלום הבית אם משקיעים נכון, ומצד שני אפשר לוותר על החלומות הקרביים. אבל מה שחשוב זה לדבר באופן פתוח ואמיתי ולהגיע להחלטות משותפות ואז הכי קל להתמודד עם כל החלטה, כי היא לא נעשית באופן חד צדדי.

בהצלחה עם כל החלטה והאמת והשלום אהבו

עדיף לוותר על החלומות ועל האידיאלים ולשמור על עצמך.

יש מספיק פריירים שילכו לקרבי, למה לך להיות כמוהם?

ותלויה באופי שלכם..

עכשיו קל לך יותר לבחון את המציאות בגלל שאתם כבר "חצי בצבא"..

זה עניין גם של גישה, את תהיי מסוגלת לפרגן לו למרות כל הקשיים?
זה לגדל את הילד בערך לבד, וזה קשה, אבל אפשרי (לא מנסיון אישי, אבל של חברות..),
ואם את עוברת קרוב להורים ואתם בקשר טוב זה מאוד יכול לעזור..
ההתלבטות שלך די כללית.. תעשי לעצמך רשימה של "בעד ונגד".. תפרטי את השיקולים וזה יעזור לך להחליט (ולעזור לנו לעזור לך  )

זה יותר נוח, יותר נעים, יותר תורם למשפחה וכמובן תורם מאד לבטחון האישי. מבחינתכם בהחלט עדיף שאתם תחיו בבטחון ובנוחות ושאחרים יקריבו את עצמם למענכם ולמען עם ישראל כולו. 

התגובות שלך לפעמים לא נעימות בכלל.

ולא רק בשירשור הזה.

אבל לא הבנתי מה לא בסדר בתגובה שאליה אתה מתייחס

הרבה אנשים הם ג'ובניקים וממלאים את תפקידם החשוב גם בלי להיות קרביים.

שירות צבאי הוא לא רק שירות קרבי.

בעלי היה קצין גבוה בצבא, הוא תרם המון המון. בכל המלחמות האחרונות הוא היה בפיקוד- במפקדה.

הוא היה המון במילואים ולא ראיתי אותו בכל התקופה של עופרת יצוקה למשל, או במלחמת לבנון השניה.

האם הוא נקרא משתמט?

בנוסף, כמובן לעצם העניין- ברור שמי שיכול להיות קרבי ומוותר על כך לטובת המשפחה- מראה בפירוש מהם סדרי העדיפויות שלו.

אדם שמוותר על קרביות לצורך בניית משפחתו אומר בעצם: אני משקיע עכשיו באידיאל שהוא חשוב לי ביותר.

אידיאל בניית המשפחה שלי.

והוא קודם מבחינתי לאידיאל ההגנה על הארץ במובן הקרבי של המילה.

אני בוחר להגן על הארץ, ובכלל זה גם על משפחתי, בדרך פחות קרבית ופחות נוצצת, ולהיות זמין יותר עבור משפחתי.

כן, בעיני זה מאוד יפה, לגיטימי ואפילו רצוי שאדם יעשה סדרי עדיפויות ויחליט שכרגע העדיפות של משפחתו הפרטית קומת לעדיפות של כל העם.

בשלב מסוים בחיינו אנו בונים את המשפחה שלנו ואת הקן שלנו ורוצים לבנותו בצורה יציבה. כאן החלטה יכולה בהחלט לבוא על חשבון מחשבה לאומית.

אם לא היתה לו כרגע משפחה- יכול להיות שהשיקולים היו אחרים.

אבל כאשר יש לו משפחה והוא אינו חי לבד- ההחלטה אינה יכולה להישאר בגדר "האידיאל של לשרת את העם והלאום הוא במקום הראשון." מה לעשות, יש אידיאלים נוספים לחשוב עליהם.

סיכומו של עניין: האידיאל של הצבא אינו סותר את האידיאל של משפחה.

הוא לא חייב להיות קרבי. הוא יכול לשרת במקום נח יותר לו ולמשפחתו ובכך לתרום המון גם לעם וגם לעצמו ולמשפחתו.

זה לא חייב להיות סותר.

(התגובה היא לאלעד123, לא לפותחת השירשור. לשאלתך פותחת השירשור-  אני ממליצה לדבר כפי שהמליצו פה, ולהחליט יחד על סדרי עדיפויות נכונים כפי שכתב יפה הבחור האנונימי שעשה צבא בהיותו נשוי)

בהצלחה!

בס"ד

בכמעט שנתיים הראשונות לנישואינו...

אחרי הלידה הוא עבר בסיס, ואנחנו עברנו יחד איתו, כדי להיות כל יום ביחד.

גרתי קרוב [מידי ] להורים, עזרו לי המון- בלעדיהם לא הייתי מסתדרת-

אבל בעל בבית זה עולם אחר. עם כל העזרה.

זה חלק מההקרבה של נישואים מוקדמים [לפני סיום צבא...] ושל נישואים- ילדים...

החלטות מועילות.

דבר ראשון: אני יודעת מה זה בעל קרבי.. היינו ככה כמעט שנה עד שהוא עבר לג'וב לקראת הלידה..

היה לי מאוד מאוד קשה והרבה לילות בכיתי עד שנרדמתי [אלעד123 אני לא יודעת כמה פעמים זה קרה לך. לא תמיד מה שנראה מבחוץ זה מה שיציל את עם ישראל.. ועוד משהו- במילואים הוא יחזור להיות קרבי רגיל, ככה שגם אם הייתי אטומה כמוך לא הייתי קוראת לזה משתמט]

וגרנו רחוק יחסית ממהורים ככה שהייתי לבד נורא.. מצד שני אז כמעט תמיד היינו יחד בשבתות כי גם אם הוא לא יצא- נסעתי אליו.. ועכשיו זה לא יהיה אפשרי [גם ככה זה נורא לא נוח שבת בבסיס, עם תינוק זה הרבה יותר גרוע..]

גם במשך השבוע אני לא מצליחה להיות לבד עם התינוק כל הזמן ומידי פעם צריכה להתאוורר ככה שעכשיו בשבוע כשהוא לא נמצא אחים שלי שומרים עליו מלא..

למרות שהוא אוטוטו יכנס למעון בע"ה ואני אתחיל ללמוד אז לא יהיה לי לבד ומשעמם בבית.

זה פחות או יותר בעד והנגד. נורא מעורבב..

אה עוד קצת בעד- נכון שלא יהיה לנו את הזמן-כמות ביחד, אבל כשיהיה לנו זה יהיה זמן-איכות.. כי הוא יהיה שמח יותר ויותר שלם עם עצמו..

ונגד- זה סה"כ 6-7 חודשים, נעבור את זה והוא יחזור לקרבי בלי שאני אמות בדרך...

מה שבטוח זה שאי אפשר לנסות ואז להחליט שוב שלא.. צריך רק להחליט ולעמוד בזה...

הרבה יותר כיף והרבה יותר נעים להיות ג'ובניק שפנוי למשפחה שלו ולערכי המשפחה מאשר לאיזה חייל קרבי.

וזה גם הרבה יותר טוב מבחינת הבטחון האישי כי רוב הסיכויים שאחרים יפגעו ולא הג'ובניק.

ושאתה מוציא עלי את העצבים שלך על כל מה שמדברים על "שיוויון בנטל"

אולי תקרא שוב

ותחשוב גם איך להגיב בצורה אנושית

ואז תכתוב

מדובר בכינוי ידוע כראש-בלאטה אם לא למטה מזה...

סליחה על הניסוח המשמיץ

שנאמר "יצא לו מוניטין"

וברוכה הבאה לפורום

(אין לי שומדבר חכם לומר על צבא... )

את בעד או נגד התפנקות בחיק המשפחה במקום שירות קרבי?

עד עכשיו חשבתי שלדעתך עדיף להשתמט מקרבי ולהיות ג'ובניק קל"בניק ולטפח את המשפחה.

לפתע אני מתרשם שאולי את נגד.

כמו שכבר נאמר - גברים מנוגה ונשים ממאדים.

היא בעד שתפסיק לנסח בצורה פוגענית ומזלזלת

לא משנה מה דעתך או דעתה

וזהו

אני הנשוי +1 מקודם

אם כבר עברת את הרוב ואת מודעת להשלכות המדוייקות של זה, יותר קל להחליט.

בנוסף לכך, לפי מה שאת כותבת נראה שאת בעיקר צריכה זריקת עידוד לקראת המשך קרבי של השירות של בעלך.

אז יאללה, למרות שאני לא עשיתי כך, אני חושב שאם מדובר סך הכל בחצי שנה של שירות שהוא יהיה מרוצה ממנו, ואת כבר לא לבד כדאי לתת לו את זה ואם הוא בן אדם נורמלי (ולפי מה שאת מתארת הוא בהחלט כזה) הוא יעריך אותך פי מליון ובהמשך שנות הנישואין שלכם הוא יפנק אותך בהתאם.

איך שלא יהיה, כמו שכתבתי כבר העיקר ששניכם תהיו שלימים עם ההחלטה ותפרגנו אחד לשניה לאורך כל הדרך.

בהצלחה

דיסק שהוא אוהב

ספר כנ"ל

טלית

כיסוי יפה לטלית עם השם רקום

כנ"ל תפילין (תפידנית)

שעון

לסרוג לו כיפה מעשה ידייך להתפאר

מכונת גילוח/תספורת

אפשר להמיר מתנה לבילוי מיוחד, כמו טיול, אטרקציה, ארוחה רומנטית מושקעת, לא חסר (:

מזל טוב!

גברים אוהבים בעיקר משהו שימושי, משהו שהם צריכים.

אם נניח הוא אוהב ספרים - תקני לו ספר בסגנון שלו (ספר קודש, לימוד, קריאה. לא משנה, משהו שהוא ישתמש). אל תקני לו איזה משהו סמלי שאומר רק "חשבתי עלייך", לדעתי גם אם הוא יתלהב מזה-ההתלהבות תהיה הרבה יותר גדולה אם זה יהיה מתנה שממש תשמש אותו.

אם הוא בכל מקרה עמד לקנות ספר מסויים, אז אני אישית לא הייתי מתלהב כ"כ (כי זה כאילו כבר יש לו את זה, ואז הוא לא "קיבל" משהו ממך אלא הבאת לו משהו שגם ככה יהיה לו). אבל אם זה משהו שהוא דיבר עליו ביקרון שבא לו לקנות/בא לו שיהיה בבית. והוא לא ממש תכנן לקנות את זה אז זה דווקא רעיון טוב.

זה בהחלט נכון, רק משהו ששימושי להם, בתור גבר נשוי אני יודע שהמתנות שהכי משמחות זה משהו שהוא באמת שימושי

~ שובר לקורס כלשהו, לתחום שהוא אוהב: בישול/קונדטוריה, של בנין שלם, התמקצעות מסוימת, מנוי לבריכה...

אפשר שובר לעיסוי מקצועי, אם הוא אוהב.

~ שעון איכותי

~ חולצות

והעיקר העיקר- זאת ברכה מושקעת מכל הלב.

סידור חרוט עליו השם שלו, שעון, ארנק, עט חרוט עליו השם שלו, גביע פלוס מגש יפה וכו'

שיהיה במזל טוב 

אני קניתי והוא מברך אותי על זה...

אני מרוצה מהארנק הקטן שלי,ולא רוצה להחליף אותו

רכיבי מחשב שונים שאפשר להשיג בחו"ל בדולרים ספורים (הבעיה - שזה מגיע אחרי חודש)

או משהו כייפי אחר.

מה לעשות, בנים זה בנים..

למשל לבעלי יש עוד מעט יום הולדת בעז"ה.

עקבתי אחרי התגובות שלו ושמתי לב שהוא מאוכזב מהארנק שלו שלא מכיל מספיק כרטיסים.

אז זו המתנה הבאה שלו בעז"ה.

אפשר אולי מקציף לקפה אם הוא אוהב, או אולי איזה גאדג'ט מגניב שייעשה לו טוב.

אם הוא רצה לקנות איזה משהו - תקני לו את זה.

אני ביומולדת אוהבת לפנק!

לקנות לו משהו שהוא רוצה או שחשב עליו, אבל בתכלס הוא לא יקנה את זה לעצמו.

ולא פירטת על הסגנון של בעלך, אז..

סטנדר. סט ספרי קודש. בושם. כלי עבודה (מקדחה/ מברגה/ פטישון...). יום חופש בהפתעה מהעבודה/ לימודים ותעשו טיול או בילוי שממש רציתם.

מזל טוב!

ומה שחושבים שהוא רוצה.

אם הוא בייניש הוא ימות על זה...

רצוי סטנדר שמתאים גם לעמידה וגם לישיבה.

כי סטנדר מצוי יש בכל מקום.

אבל גם מצוי - זה טוב.

בריכה פרטית עם ג'קוזי (לפרטים פנו אלי..). בעיקר לציבור הדתי וקניתי בושם שהוא רצה....

הוא ממש הופתע ולשנינו היה ערב מעולה!

ת'אמת זאת היתה מתנה משפחתית, אבל מאוד יפה!
 

אמא שלי קנתנה זמירונים לשבת לכל המשפחה....

וכל אחד כתב ברכה (או שכתבו לו...) וקישט....

- אמא שלי קנתה לו גביע עם חריטה

ואמרתי לו שזה לכבוד היומולדת

[בשמך שלושה שבועות, נסעתי פעם בשבוע...]

התוצאות היו:

דבר שעושה מסאז' לראש

ספר עם הקדשה

קולאז' תמונות שלנו שהכנתי לבד

עוד ספר כייפי

אנחנו פחות מסתכלים על הפגמים של האחר..

אלא יותר עסוקים בלהסתכל על הפגמים שלנו.

יצא לך לצאת החוצה ולגלות שיש כתם בחולצה והיה נראה לך שכולם מסתכלים עלייך?

אז זהו שלא

כולם מתבוננים על עצמם ובודקים גם הם, שאף אחד לא שם לב ל"כתמים" שלהם..

זה באמת שטויות, דמיון גמור...

תלכי עם הילדים שלך, בשמחה ובטבעיות, אל תחשבי על שום דבר אחר - ותראי שזה הולך מצוין..

[וגם - כשרואים אשה נשואה עם ילדים - לא בדיוק מזהים את זה עם ה"בייביסיטר" שהיתה פעם... זה ענין אחר. כולם מסביב אמהות וילדים. אף אחד לא חושב ש"בגלל שהיא היתה בייביסיטר טובה"....  הרי גם את עצמך, מן הסתם לא חושבת ביחס לילדים שלך כמו בייביסיטר.. אחרים תופסים זאת לא פחות...]

שניה או שלישית וזה מפריע לי

ואולי באמת הילדים שלי לא בדיוק עונים לחינוך שלהם (כך נראה לי בכל אופן)

אז אפילו שהם כך אתם אומרים שאשים פס ואם ישאלו או יסתכלו בעין עקומה מה אני אמורה להגיב?

תאמיני לי.

זה הכי מכובד וחינוכי. שהצוציקים שלך מסתובים עם יד שניה/שלישית ולא עם "מותגים" מטופשים, שהם בוודאי לא מבינים מה זה.

מה זה פה? הם בובות בחלון ראוה?..

וזה מראה שהחינוך שלך מצוין..

וכל אמא צעירה "נורמלית" - חושבת פחות או יותר שאולי "החנוך שלה לא עונה לחינוך שלהם"... זה סדר - יתכן שגם הן חושבות כך...

אבל באמת מה איכפת לך?..

את לא צריכה "לשים פס" ואינני חושבשהן חושבות עלייך.

את פשוט צריכה לפעול עם הילדים שלך בשמחה, לפי הבנתך, אף אחד לא "יגיד"..

ואם ישאלו או תדמייני שמסתכלים, תחייכי באדיבות ותמשיכי.

את מגדל ילדים בשביל עצמם, בשבילך בשביל בעלך, בשביל עם ישראל, בשביל הקב"ה -

לא בשביל לקבל "הסכמה" על המותג מהשכנות...

היית בייבי סיטר שכולם רצו - בטוח שעכשיו את גם אמא שיש מה ללמוד ממנה.

העיקר - אל תכניסי לעצמך בראש שטויות ואיך לרַצות אנשים, שיתכן שגישתם הטבעית לילדים, צריכה לימוד ממך..

בהצלחה, בשמחה.

בד"כ אני יוצאת עם ילדי לגינה ולמקומות שונים ביישוב עם ילדי. ומסתבר שגם הם רק ילדים ובודקים גבולות ויודעים להשתולל ו- "לא להיות מחונכים".

ואנחנו יוצאים כי לא נשאר בבית כל היום כי- מה יגידו..

אלו ילדי. ההתמודדויות שלי אתם

וגיליתי- שאני לא המורה היחידה שהילדים שלה יכולים לשכב ולצרוח על הרצפה במכולת..

וזה ממש לא אותו דבר. תחפשי מדריכת כלות בתשלום סמלי ופסיכולוגית בתשלום סמלי. אמנם מדריכת הכלות צריכה להיות מבינה ופתוחה אבל תפקידה ללמד אותך את ההלכות. אל תפילי עליה תפקיד טיפולי כי זה לא תפקידה. אפשר למצוא טיפולים בזול אתצל מטפלים מתחילים. בטח יש פה כמה שישמחו לתת לך רעיון

זה יוצא כמו חדש

כדי שיאוורר את המרחב,

ולעולם לא ישירות...

זה יחמם אותו על בטוח

ניתן להשיג בחנויות טבע. והזכרת לי שעברתי היום ליד החנות ושכחתי לקנות והצוואר שלי תפוס באופן מפחידץ גם מהמאוורר. 

אם זה אפשרי בחום הזה...

(נוסה בחורף והקל מאד) 

(לא כאלה שמעצבנות אנשים, אלא האלה שמותחות את השרירים, יו נואו...)

ומניסיון עלי זה קשור לדלקת פרקים!!

אצלי נתפס או הצוור בכאבים או הרגל בכאבים אז כדאי פשוט שאיך שמרגישים מינימום כאב מיד להסיט את המאוורר

לכוון אחר או לסגור, ובלילה לסגור חלון ברגע שהכאב מגיע ואז לא מגיעים למצב של שריר תפוס

בהצלחה ורפואה שלימה!!

תגידי- אני יוצאת רק עם בני X פלוס (תני גיל-רף)

ואז יציעו לך בהתאם.

אגב גם אני כמוך, ואני לא יוצאת עם בני פחות מ-22. חששותייך מוצדקים בעיניי.

לא כל אחת יכולה להתמודד עם בעל בצבא וכו'

אל תגידי לעולם לא רק בגלל הצבא..

לי הציעו בחור ואמרו לי שהוא בצבא ואולי ימשיך קבע ואני ממש לא רציתי לצאת עם מישהו בצבא ואפילו הכרזתי שאין מצב שאני אצא עם מישו כזה..

אבל, בכ"ז לקחתי צ'אנס, אמרתי ננסה דייט אחד..

וב"ה אנחנו עוד שבוע וחצי מתחתנים

וכן,

בעל בצבא זה קשה.

וארוס בצבא זה  הרבה יותר קשה.

[ומי אמר לך שארוס בצבא יותר קשה מבעל בצבא?.... את מכירה רק את הצד הזה. חלומות של מאורסות....]

ארוס בצבא קשה

בעל בצבא עוד יותר קשה

אבל היינו מאורסים רק חודש וחצי.

ארבעים יום קודם יצירתו יוצאת בת קול ואומרת בת פלוני.

דבר זה כתוב בתורה, שנוי בנביאים ומשולש בכתובים.

בתורה  "מה' יצא הדבר"

בנביא "תואנה מאת ה'"

בכתובים - "מה' אשה לאיש."

עכשיו הגיע הזמן להפנים את זה.

אם זה חצי הנשמה שלי,

אז מה זה משנה אם הוא עשה צבא או עדיין לא, או לא יעשה בכלל?

אני רוצה שתענו לי תשובה ברצינות.

[אני אותה האנונימית הראשונה]

אני רוצה להתיחס לאמירה על "בת פלוני לפלוני וכו'"

שמעתי כבר כמה רבנים שיוצאים נגד האמירה הזאת- לא נגדה אישית אלא נגד הסמיכה עליה.

אתה נביא?! אתה שמעת פעם את הבת קול הזאת?! ניהלת דיאלוג עם הנשמה שלך מי היא החצי השני שלך?!

אני- לא.

ואני מחפשת את החצי שלי.

ומאחר ואני לא נביאה ולא יודעת מי הוא  או איפה הוא נמצא, אני מחפשת. והאחריות היא עלי ורק עלי.ועלי להשתדל ולחפש. ובעז"ה אמצא. [כמובן שהכל מאיתו יתברך, אבל אני מתקדת כרגע בענין ההשתדלות ומה שכן בשליטתי]

אבל עד אז- אני זאת שקובעת רף גיל, אני זאת שבוחרת האם להענות להצעה- על סמך הנתונים שאני מחפשת.

ולענייננו-

כתבת:

אם זה חצי הנשמה שלי,

אז מה זה משנה אם הוא עשה צבא או עדיין לא, או לא יעשה בכלל?

מציעים לי בחור בן 20 וחצי, כשהרף יותר גבוה? לא תודה.

מציעים לי בחור בצבא, ונראה לי שיהיה לי קשה? לא תודה.

מאיפה לי לדעת עכשיו האם הוא החצי השני שלי או הבנאדם שהבת קול דיברה עליו?!

לא יודעת! אז בגלל זה אני אענה לכל הצעה שמא זה הוא?

לא.

קודם כל האמירה הזאת היא מהגמרא.

בתחילת מסכת סוטה.

ככה שלא אמור להיות יותר מידי רבנים שיוצאים נגדה.

עכשיו נכון שאת בוחרת איזה הצעות לקבל.

אבל את צריכה שזה יתן פתח לאותו האחד שהוא החצי להגיע.

ולכן אם את לא רוצה מישהו בן 60 מובן לגמרי.

כי את אומרת,

לא נראה לי שישימו אותי ואת החצי השני שלי בכזה פער..

אבל עניין כמו שנים ולהתחיל להרוויח כסף או לא.

האם זה מהותי? סה"כ בן אדם בגילך, מוכשר יפה וצדיק.. לדוגמא.

אבל הוא עוד לא התחיל להגיע למשכורת.

אז בגלל זה לוותר.

אני לא יודע, אני מעלה תהיה..

הבנתי את מה שאמרת.

כי מה שיוצא מקיצוניות דברי - שצריך להסכים לכל הצעה.

גם למוכה שחין..

ומה שעולה מקיצוניות דברייך -

שצריך להסכים רק למה שנראה לי, לפי כל התנאים שנראים לי

וגם תנאים לא מהותיים. לנשמתו של ההצעה,

ומי אמר שאדם יודע מה מתאים לו ומה לא?

לגבי הבת קול והגמרא:

חלילה לי שאצא כאילו אני מבטלת את דברי הגמרא, או מוציאה לעז על רבני ישראל ולומר שהם עושים זאת.

את דברי שאמרתי שמעתי מפיהם של כמה רבנים, בינהם הרב דוד לנדאו, שמדבר הרבה בענייני שידוכים, למשל כאן במכון מאיר: http://www.meirtv.co.il/site/archive_new.asp?cat_id=3867&page=5&rabbi=0

השיעורים שלו מומלצים מאוד לרווקים, ובכל שיעור שמובא כאן הוא איכשהו מגיע לדבר על העניין, והוא אומר (במילותיי שלי...):

שהמדרש הזה על הבת קול לא רלוונטי לימינו, אין לנו מה לעשות עם המידע הזה! ואל לנו לסמוך על "הבת קול" שבזכותה  נמצא את הבת פלוני/בן פלוני לו אנו מיועדים!

כמו שאמרתי בדבריי למעלה- מאחר ואני (ואני בטוחה שגם אתה) לא נביאה, ואין לי דרך לשוחח עם הבת קול הזאת או עם הנשמה שלי ולדסקס בענין מיקומו הגיאוגרפי של בעלי לעתיד- מה זה עוזר לי?!

אתה שואל איך נדע מה מתאים לי ומה לא:

אתה לא יכול להסיר אחריות ולומר "נלך על מה שהבת קול אמרה, כי מה אני מבין בכלל במה מתאים לי או מה לא..."

כאן בדיוק נכנסת ההשתדלות לעומת ההסתמכות על "בת הקול העלומה" ("אני מסודר, הרי עוד טרם נוצרתי אשתי נשמרה עבורי..."). יש לך שכל, אתה יודע מה מתאים לך ומה לא יתאים לך. ולכן אתה מציב קריטריונים!!! (כמו רף הגיל עליו דיברתי למעלה, למשל)

כן, אני חושבת על הצד הכלכלי של הבית שלי. אני יודעת מה צפוי לי בשנים הראשונות ולכן חשוב לי שבעלי יהיה בשלב הלימודים, ו לכן אני מציבה רף גיל? לגיטימי ונכון.

חשוב לי שלבעלי יהיו תכונות אופי מסוימות, ע"מ שיאזן אותי? כנ"ל.

לא צריך לחשוב שבכך אני חוסמת הצעות. וכן- צריך להסכים רק למה שנראה לי! אלא מה? ואגב, ע"ס מה אתה מחליט האם הקריטריון מהותי או לא?

אתה לא יכול לחיות בענן ולפנטז על כל הצעה שמגיע אליך שזאת אשתך, או ההיא שבת הקול דברה עליה. קודם כל- האם ההצעה עונה על הקריטריונים שלי? בת הקול תחכה. קודם כל תעשה השתדלות, תבחן את המצב ואת ההתאמה.

א"א לחיות ב"דלתיים פתוחות" ולקבל כל הצעה, כי "מי אני שאפסול אותה אם זאת אשתי."

אתה מבין שא"א להתנהל ככה???

[אגב, הרב דוד לנדאו אמר שם באחד השיעורים, שגם אם הבת קול הכריזה על מישהי למישהו, והוא פספס אותה- הוא לא ישאר רווק. תהיה לו אשה אחרת, בהתאם למדרגתו. את ה-אידיאלית, הוא פספס. אבל לא נורא. זה לא מחייב כלום. אז- אפשר להרגע  ]

ש"המדרש הזה לא רולוונטי לימינו"..

הוא רלוונטי לימינו - בדיוק כמו שהיה רלוונטי תמיד.

ותמיד - הוא לא היה הדרכה איך לבדוק שידוך.

הוא אומר שיש יסוד קדום, נשמתי, בהתאמה בין האנשים שנישאים. הוא לא שו"ע אלא הסברה רוחנית.

[ואגב, לא ראיתי בדברי "אבא!" את מה שאת מייחסת לו. להבנתי, הוא בסה"כ אמר שבהיות שיש ענין של התאמה מהותית בין אנשים, אז צריך לשים לב לא להפסיד דבר עיקרי בשביל עניינים ארעיים ושוליים. כמה כל דבר הוא שולי או לא - זה משתנה מאדם לאדם]

הדרך של הדתיים לברוח ממה שלא נח להם ונראה מחייב.

הרי יש משהו שנראה מאוד לא יפה בללכת במוצהר נגד הגמרא.

אז יש תירוץ תמידי.. לא רלוונטי היום.

של "לא רלוונטי", אם כי אני מאמינה שבאמת איננו נביאים ואיננו יודעים מה בת הקול אמרה. זה מזכיר לי קטע שקראתי אצל הרב יוני לביא:

"כשאומרים על שניים שהם 'זוג משמים' מתכוונים שהם מתאימים מאוד. אך האמת היא שכל זוג הוא 'משמים'. "ארבעים יום קודם יצירת הוולד יוצאת בת קול ומכריזה בת פלוני לפלוני".

של אילן והילה יפרח: כל אחד מתחתן עם מי שיוציא אותו מדעתו.

באנו לעולם לעבוד. כל אחד פוגש את המקרים שמהם הוא צריך להתעלות.

כך שלא משנה עם מי תתחתני- הוא ידרוך לך על היבלות הכי כואבות.

ושלא ישמע נורא- כשרוצים לעבוד יחד- זה הכי כיף בעולם! ולדעתי גם מצליחים יותר להתקרב לה' ככה..

"זכו- שכינה ביניהם"

בהצלחה

יהיו קשיים אחרים.

את מה שתצטרכי לעבור תעברי.

אני לא חושבת ששנה לכאן או לכאן בלימודים או בכל תחום אחר - תשפיע.

נכון, יהיה קצת קשה, אבל את "מנת הסבל" שנקבעה לך - זה לא ימנע ממך.

גילוי נאות (או לא כ"כ)
הכותבת נשואה לבחור בן 18 בשיעור א' (שלומד בלי מילגה).
באמצע לימודי תואר וללא רכב.
ה' עוזר בכל! ממש שולח מתנות!

השם מוליך אותנו בדרך שלנו, ואם חשוב לך פרנסה, וזה בצדק, אז על זה תתעקשי. לא כל אחד יכול לעמוד בניסיון הלימודים או הפרנסה.

כל אחד בדרך שלו, ובקריטוריונים שלו בסופו של דבר מוצא את המיועד לו.

אני מאמינה שאין סיכוי שתפספסי אותו, אבל יש סיכוי שתוותרי עליו השאלה אם את יותר מידי בררנית או רק מציבה רפים שאפשר לעמוד בהם.

בדברים שמהותיים לך אל תוותרי, וזה בכלל לא משנה מה מהותי לך, כי זה הדרך שלך ופה אין על מה "להתווכח". ותדעי גם לוותר על דברים פחות מהותיים.

וזה חשוב.

ואני רוצה לחדד נקודה שבאמת הכי חשובה ולזה את הכי צריכה לכוון:

שיהיה לך בעל שמכבד אותך ויש לו לב טוב באמת.

זה שווה הכל. וכשאין את זה תאמיני לי זה כמו מוות לאישה.

כן, עד כדי כך.

תסתכלי על הדברים הקטנים ותלמדי אם הוא כזה. כל השאר, ביידך.

בהצלחה חמודה. בע"ה יתברך שתמצאי זיווג בקרוב משורש נשמתך.

כי ה' שולח ברכה ומתנות אינסוף (לא מתנות מהחתונה)
ובכל מיני דרכים גם דואג שתסגרו את החודש..

לא אמרתי לאדם להתחתן בלי שום אחריות, מה שנקרא "אללה בבאללה"
אבל שיעשה את ההשתדלות שלו בהגיון ובהשקעה, והשאר - על ה'!

אפשר לכלכל חיים, גם בלי תואר עדיין...

בסה"כ- עניין הפרנסה הוא שמיימי..

להגיד לך שאנחנו כל היום מלקקים דבש בעניין? לא.

אבל משתדלים, ונותנים לה' לעשות את שלו!

אם אדם ייקח את כל שיקולי האחריות עד לפרט הכי קטן - לפני החתונה

הוא לעולם לא יקפוץ למים.

כי אתם חושבים על זה, הסיכוי להצליח לפרנס משפחה הוא הזוי.

למציאת עב ודה בשעות מתאימות עם משכורת, לקבלת הנחה במעון

לכסף שפתאם מקבלים כי ביקשו לחלק כסף לאברכים..

למתנה מהעבודה בדמות כסף, למתנה מההורים.. ל"וואלה, יש לי כסף שבבנק מ.."

בלי סוף!!!! וברור- לא סומכים על הנס.

ועושים השתדלות, ועובדים וחוסכים.

נכון שיהיו קשיים אחרים, זה אומר שצריך להוסיף עליהם עוד?

צריך להכין תוכנית מסודרת ולהתכונן לרדת משמעותית ברמת החיים למינימום הנדרש, ולהבין איפה הולכים לעבוד ומה הצורך.

אחר כך - הקב"ה מנהל את העולם. אם הוא רוצה שתפסידו כסף הוא ידאג שיתקלקל לכם משהו.

(משה

החזר מס הכנסה שסגר חור לא צפוי בתקציב)

לא נראה לי שישר צריך לקפוץ לגירושין.כי אם הבנתי את נימת הדיבור שלך אתה עוד מחפש תקווה אחרונה!

שאולי משו,באמת נשאר וממנו יהיה אפשר לצמוח!

"אינני יודע אם אני עדיין אוהב אותה וגם היא כך מרגישה"

נשמע מכאן שאתה לא יודע,ואולי בשביל בירור כזה שווה ללכת לייעוץ זוגי!ממש מומולץ בחום!

אוליי תצילח להוציא את מה שהרגשת בעבר!וכנ"ל היא!

ממש מומלץ ללכת לייעוץ!זה הדבר הכי טוב בעולם!!ואפילו במקרים הרבה יותר גרועים משלכם!אתם עוד במצב טוב!!

בהצלחה ממש!

לא היינו מתחתנים"...

לא נעים לומר - כיום אתם פשוט יודעים שבחירת בן זוג

היא לא זכות הבחירה שלכם

אלא - מה' אישה לאיש.

ולא משנה אם תתגרש ותתחתן עם 7 נשים אחרות.

אותם נסיונות וקשיים- בצורה קצת אחרת יהיו עם כל אחת מהן.

את התיקון שלך - תצטרך לעשות עם זאת או עם ההיא.

כמו שאמרו כאן אחרים - ייעוץ וניסיון להחיות את הקשר, זה הפתרון.

ושלא תחשבו שאני מטיפה בגילי הצעיר ובזמן הקצרצר בו אני נשואה, אני רק כותבת מדברי הרב גינזבורג שליט"א.

 אם יש לך כוח לקרוא,ארוך אבל שווה כל מילה (יין משמח, שער ראשון, עמוד יג):

נאמר במדרש (בראשית רבה סח, ג):

"מצינו בתורה בנביאים ובכתובים שאין זיווגו של איש אלא מן הקב"ה.

בתורה מניין? 'ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר' (בראשית כד,נ)

בנביאים: 'ואביו ואמו לא ידעו כי מה' היא' (שופטים יד,ד)

בכתובים היינו דכתיב: 'ומה' אישה משכלת' (משלי יט, יד)"

בפשט -

נישואי יצחק ורבקה ("מה' יצא הדבר") נעלים ביותר,

נישואי שמשון לפלישתית ("ואביו ואמו לא ידעו כי מה' היא") ירודים ביותר,

ואילו הנישואים האנונימיים שבספר משלי ("ומה' אישה משכלת") הם סתמיים.

אמנם, המבט הפנימי מגלה בסדר השידוכים עליה ב"מעמד האשה" מהתורה לנביאים ומהנביאים לכתובים:

בתורה מכונה השידוך "הדבר", ללא יחס לאישה.

בנביא מכונה השידוך "היא", ויש בכך רמז (גם) לאישה.

בכתובים מוזכרת האישה בפירוש ובכבוד כ"אשה משכלת".

ונעמיק:

- בנישואי יצחק ורבקה מסכימים הוריה של רבקה לשידוך בכעין כפיה, בעוד שהורי יצחק מעונינים בשידוך זה (אברהם שלח את אליעזר למצוא כלה שתענה על התנאים המצויים ברבקה, ואילו הסכמת שרה בעלמא דאתי מתגלה כאשר רבקה נכנסת לאהל שלה וממלאת את מקומה בשלימות).

- בנישואי שמשון לפלישתית מיודעים האב והאם על השידוך, שנעשה בפירוש לתימהונם ונגד רצונם. ("ויאמר לו אביו ואמו האין בבנות אחיך ובכל עמי אשה כי אתה הולך לקחת אשה מפלשתים הערלים...ואביו ואמו לא ידעו כי מה' היא, כי תואנה הוא מבקש מפלשתים").

- בנישואים שבכתובים ההורים אינם בעולם, שעל כן מתואר הבן בפסוק כיורש - "בית והון נחלת אבות, ומה' אשה משכלת".

בקבלה, אבא ואמא הם כינויי החכמה והבינה. לפי זה, מעורבות ההורים בשידוך תתפרש לנו כמעורבות השכל בשידוך:

- שידוך יצחק ורבקה הוא על פי טעם ודעת אמיתיים - השכל החיצוני (הורי רבקה) נכפה, ושכל הקדושה (הורי יצחק) תומך בשידוך.

- שידוך שמשון לפלשתית אינו על פי טעם ודעת, והשכל (הורי שמשון) משתומם, אך בכל זאת משתתף ללא הבנה והסכמה.

- השידוך בכתובים הוא בהנחיה אלוקית מוחלטת, לגמרי למעלה מטעם ודעת, מובלטת זהות האשה ומעלותיה.

בעבודת האדם מופיעים שלשת סוגי השידוכים אצל כל זוג וזוג, בשלשה זמנים זה אחר זה:

הסכמה לשידוך מונחית ב'שכל תורני', המתמקד במידות הטובות של בת הזוג המוצעת, ואילו השכל של הקליפה, המתמקד בנקודות טפלות וחיצוניות, נכפה בהכרה ש'מה' יצא הדבר'.
במצב זה, השכל איננו מכיר באמת את בת הזוג, אלא רק את התכונות המתגלות לחוץ ו'עוטפות' את האישיות. האשה עצמה היא בגדר 'נעלם' - "הדבר".
בשידוך זה מתגלה השגחת ה' במציאות החיצונית, כפי שקרה בניסים סביב שידוך יצחק ורבקה.
האדם רואה בחוש את השגחת ה' על מדרגת המוטבע בנפשו, בכך שה' משגיח על מאורעות חייו ושומר ומנחה את צעדיו (אך אין הוא חש עדיין כי גם מציאותו הפנימית, מחשבותיו ורגשותיו, באים לו מה').

לאחר הנישואין מגלה האדם "היא" שלא הכיר עד עתה - "כי מה' היא".
נחשפת לפניו אישיות שמעבר לשיקולי שכלו הקודמים, וגם כאשר מה שמתגלה לו איננו מוצא חן בעיניו (עד שהאישה נדמית לו כ'פלשתית' הפולשת לרשותו בעל כרחו), עליו לקבל את ה"כלה כמות שהיא" (כתובות יז,א).
במקרה זה חש האדם המשתומם, בתת הכרתו, כי 'רומה'.
אכן, גם כשהאדם שקוע בתחושה זו, עליו להתבונן  "כי מה' היא כי תואנה הוא מבקש" - כי אשתו היא 'תיקון' המכוון לו מה' בעל כרחו.
חסרונות האשה המיצרים לבעלה באים "'כנגדו' - להלחם בו" (בראשית ב,ח) על מנת לזככו (יבמות סג,א), עד שיזכה להנקם מקליפת הפלישתים שבתוכו. כנודע ממורנו הבעל שם טוב כי כל נגע שהאדם רואה בזולתו משקף פגם הקיים בתוכו פנימה.
התבוננות זו מגלה לאדם את נוכחות ה' בתחום המורגש שבנפש. הוא מרגיש כי "ה' נתן זאת בלבו" (כפירוש מצודות על "כי מה' היא"), וכי תהפוכות רגשותיו מאהבה לשנאה (כתהפוכות הרגש שעברו על שמשון עצמו במהלך נישואים אלו) מושגחים על ידי ה'.
אז מתברר לו כי הוא עצמו בבחינת נקבה ("כי מה' היא") מושפע ומקבל את רגשותיו מה' ("כי תואנה הוא מבקש")

רק כשמסלק האדם את התיחסותו לשיקולי השכל החיצוני שגרמו לו להתחתן ופונה לאשתו באמת, היא מתגלה לפניו על כל מעלותיה.
בפנימיות, מעלות אלו מבשילות ונחשפות רק כשהאשה חשה שבעלה מתייחס אליה עצמה ומקבל אותה כפי שהיא באמת.
רק אז, כשמוסחת הדעת מהשיקולים הצדדיים בנישואין ומתמקדת באשה, מבין האדם שזכה בנישואיו למעלה מטעם ודעת.
הוא מגלה כי אילו היתה נופלת בגורלו אותה אשה שדמיין, לפי שיקולי שכלו החיצוניים, לא היה זוכה במתנה נפלאה זו.
כעת זוכה האדם להכיר שה' הנחה אותו לאורך כל הדרך, לא לפי בחירתו והכרעת שכלו שלו, ושהוא יתברך זה שחנן אותו ב"אשה משכלת".
כאן מתגלה לאדם השגחת ה' גם בתחום המושכל שבנפש -  הוא מבין כי שיקולי שכלו החיצוניים הונחו כולם על ידי ה', ואף מגלה השראה אלקית פנימית בשכלה של ה"אשה משכלת" לה זכה למעלה מטעמו ודעתו שלו.

בתום תהליך זה מתחדש קשר הנישואין ומתרומם למדרגת קשר עצמי שלמעלה מטעם ודעת.
[והערה: הדברים הנ"ל מכוונים לשני בני הזוג, אך מטבע הדברים זקוק להם יותר האיש, המדמה כי הוא השולט במצב והמכריע באמצעות שכלו, בעוד שהאשה נוטה בטבעה להאמין שהשידוך מכוון מלמעלה].

עד כאן לשונו..  מאלף! לטעמי..
המון המון בהצלחה!

מחילה.
ואין לי מושג למה זה השתרשר לפה.. הגבתי לראשי.

של לקרוא ספרי זוגיות - ולהתרגש..

אהה, אופס, אני עוד לא נשוי.

שלא הצלחתי למצא שום דבר יפה ונעים בחיי הנשואין של יצחק ורבקה

כי איך שאני הבנתי, הוא לא מציין את חיי הנישואין של יצחק ורבקה כטובים ונעימים

אלא את צורת השידוך כנעלה ביותר ונכונה.

נשמע כאילו אין לך כוח לעבוד.

טיפ קטן, אולי יעזור: תמצא נקודה טובה בעצמך כל יום, ותוך כדי תמצא גם ברייעתך נקודה חיובית אמיתית ותאמר לה.

בס"ד

אתה יכול לאהוב כל בנאדם בעולם רק אם תרצה..

הסוד הוא לתת!! כל דבר תעשה בשבילה, גם אם עכשיו אתה לא אוהב אותה, אם תשקיע מעצמיך נטו בשביל לתת לה אחרי כמה זמן תראה תוצאות! אני לא יודע למה אתה קורא אהבה, אבל האהבה של הסרטים זה לא אהבה!!! אהבה אמיתית ע"פ התורה זה אך ורק ע"י נתינה..

אני ב"ה נשוי ואומר לך את זה מנסיון!!

וכן את כל החיי אישות תעשה רק בשבילה גם אם לך כבר לא מתחשק..

תדע שההרגשה אחרי שאתה נותן אבל מכל הלב היא עולה על כל ההנאות בעולם!! 

בהצלחה!!!

א. זה נשמע כמו זוגיות שלא טופחה במשך הרבה שנים,

ועכשיו העזובה והקוצים מכסים אותה. תשקיע בלטפל ולטפח במקום להתרגש.

ב. כטריגר לא'- איך אמרה הרבנית ימימה באחד השיעורים האחרונים שלה?

(א)נשים צריכים להפסיק להשלות את עצמם שהם אך יתגרשו ומיד תור של ממתינים/ות יעמוד לפתחם.

ממש לא. (יהיו משקעים, יהיו ילדים, תהיה תוית של גרוש, ולא סתם אלא +3, ויש גם רווקים שעוד לא התחתנו..)

מי שמתגרש צריך לעשות זאת בהנחה וידיעה שיתכן והוא ישאר בודד לשארית חייו.

עד כדי כך רע לך? אתה מעדיף בדידות על פני הנישואין הנוכחיים? ממה שתיארת- זה לא נשמע כך...

ממליצה על טיפול זוגי.

אם תרצה באישי יש לי עוד המלצה לך, לבירור העניין אצל מביני דבר.

(אהבתי את הניק למרות שזה עצוב..)

לענ"ד - לנסות להתחיל מחדש. להוציא כעת מהראש לחלוטין את המחשבה על "זוגיות חדשה של אהבה" (כי זה יקלקל את האופציה לנסות באמת) - להתענין, ממש מחדש האחד בשני. לא לחשוב על כך ש"אם היינו מכירים עוד קצת..."; זה שכבר אהבתם - מראה שיש בתוככם את האפשרות לכך.

שבו ביחד, תגידו לעצמכם: בנינו בנין. יש לנו ילדים. גירושין זה לא משחק. אם אהבתם בעבר, זה יכול "לצוף" גם בעתיד, זה לא "אוטומאטית" מחליפים... קל וחומר שיש ילדים, שלגביהם אלו השלכות מכריעות.

עצתי, לענ"ד, אם אתם כ"כ "מקסימים,אהובים ומצליחים" - נסו נא להיות כאלו גם האחד כלפי השני.

שבו ביחד, אמרו זה לזה: הבה ננסה לא "לפזול" לאפשרויות אחרות. בגלל מה שכתבתנו לעיל, ובגלל הענין הפשוט שלא במקרה הקב"ה גלגל את נישואיכם, אתם כבר משפחה, לא מפרקים סתם. מנסים לבנות מהקיים.

ותראו - אולי תצליחו שוב. מה שבניתם בחוסר בשלות - תבנו עכשיו בבשלות.. באמת תקשיבו אחד לשני, תתענינו באמת, תדברו, תנסו להרגיש זא"ז, לתת זל"ז. להיטיב.

יש סיכוי שתגלו את עצמכם מחדש לגמרי. גם ביחד. גם האחד את השני.

לא על גירושין אבל על לאן הקשר ביניכם הולך?

זה שאתה מתלבט זה כבר מראה שיש מקום לצמיחה בעז"ה.

אנשים טובים כמו הדי ויומי (שיטת אימגו) יכולים לעזור במצבים כמו שלך....

שלום!

אנשים רבים מרגישים בשלבים שונים של הנישואין שאילו היום הם היו מתחתנים, לא היו בוחרים שוב בבן הזוג שלהם.

איך זה קורה? כל כך הרבה אנשים מאוכזבים מהקשר הזוגי?

בני זוג מתחתנים כי הם חסרים. כל אחד מבקש במודע ושלא במודע שבן הזוג שלו ישלים אותו במה שחסר לו וביחד

הוא יהיה שלם יותר. דוגמא למה שמשפחה מעניקה , לומדים הם בבית ההורים.

בבית ההורים, כל ילד הוא בעמדת מקבל. ההורים לרוב נותנים הרבה יותר ממה שהילדים נותנים. וכן, ההורים מקבלים אות ילדם כמו שהוא.

מתוך מה שהכירו בבית ההורים מצפים בני הזוג הצעיר לקבל כל אחד את מה את מה שחסר לו וכן שבן הזוג שלו יקבל אותו כמו שהוא. עם החסרונות שלו.

הקשר מתהווה בעמדה של ציפיה מבן/ בת הזוג למלא את החסרון ובמקביל מציאות החיים הולכת ונעשת מורכבת יותר ויותר. עבודה, ילדים ועוד יוצרים עומס ומגבירים את תחושת החסר. והתחושה היא שמכיון שאני עובד/ לומד/ משקיע/ מתאמץ וכו' מגיע לי יותר: יחס, פירגון, עזרה, הערכה וכו'.

אתה מתאר מריבות על שטויות החל מראשית הנישואין ומפרש זאת כחוסר התאמה, עד כי היום הפסקתם להתעניין אחד בשני, ואתה מרגיש שמגיע לך זוגיות חדשה של אהבה.

זוהי פרשנות אחת של המצב, אולם ניתן לפרש גם אחרת.

אכן, מגיע לכם זוגיות חדשה של אהבה ואפשר ללמוד להשיג אותה.

המריבות שלכם בתחילת הנישואין, מעידות דווקא על קשר ואיכפתיות.

גם מריבה היא סוג של רצון לקשר. אנחנו נעלבים ממי שחשוב לנו ולא מכל אחד. אנו רבים עם מי שאיכפת לנו ממנו ולא עם מי שאנו אדישים כלפיו.  

אלא, שלא השכלתם לנתב את הרצון לקשר לחיבור נעים, אלא יצרתם מעין "מלחמת התשה".

זוגיות היא כמו קופה:

בזוגיות שבא כל אחד רוצה ל"קבל" , מתדללת את הישות הזוגית. 

זוגיות שבא כל אחד "נותן מעצמו" לקשר, מעשירה את הזוגיות.

זוהי זוגיות חדשה של אהבה . כפי שאומר הרב דסלר שהנותן הוא בעצם מקבל ושהנתינה מגבירה את האהבה.

כמובן שגם חיי האישות שהם עצמם נתינה וקבלה משתנים עם השינוי בגישה

וזוגיות עשירה, מהווה מקור של כח לכל המשפחה.

עדין לא מאוחר מדי ללמוד את שפת הזוגיות וכדאי להתייעץ עם מומחה כדי שיעזור לכם לנצל את המשבר לצמיחה ולהתחדשות.

בהצלחה

חיה רבינוביץ

ייעוץ בקדושה לחיי אישות

www.dkatom.co.il/baderech-haola

וכל הכבוד על המאמץ,צריך לחשוב איך לאורר את זה.

ללכת לצימר יחד ,לקנות מתנות אחד לשני וכו'

אהבה זה דבר שניתן לפתח אותו אם רוצים, בשלב ראשון אני חושב שמאוד כדאי לפנות זמן לעשות דברים שכיף לשניכם לעשות ביחד, דבר כזה עשוי לעורר את החשק מחדש, זה דבר שמוציא הרבה מהטכניות של החיים. צריך להבין שאהבה זה תוכנה שצריך לפתח ולהגביר, וכל שעושים את זה יותר זה יותר חי.

אחר כך צריך להתחיל ולראות את הדברים הטובים שהאחד עושה לשני, ואם אין אש להתחיל למצוא וליצור כאלו, (אפשר לבקש ממנה להכין לך משהו ואז אתה כבר עם נקודה טובה ביד), וכך בעצם להעצים את כל הקשר הזה וליצור בו נקודה של אהבה, כי לדעתי אני לא רואה שאתם ממש בסוף, אבל חוץ מזה הייתי מציע לכם לפתח מאוד את הרגש של האהבה ואחר כך לנסות לפתח את חיי האישות בצורה בריאה של קשר נפשי עמוק (יש הרבה להאריך בזה במקורות חז"ל).

בהצלחה!

קודם כל להחליט להתחתן זה ממש לא מטורף,זה הדבר הכי טוב לעשות

אחרי שנפגשים ורואים שמתאימים.

לכל אחד יש שריטות,וכשחיים ביחד לומדים להסתדר גם עם החסרונות..

איך אתה יודע שהיא תוכל לקבל אותך?

כמו שבדייטים היא מקשיבה ומבינה אותך

ומשתפת אותך בדברים..

אח"כ זה רק יותר- היא יותר תבין אותך,יותר תשקיע..

ז"א אם היא מקבלת אותך בדייטים..כך זה ימשיך בעז"ה!

מקווה שעזרתי.. בהצלחה והחלטות נכונות בעז"ה!

בס"ד לק"י.

"בפשטות - אתה יודע את זה,

כשאתה פוגש אותה, אתה מרגיש שלווה ושמחה,

ואתה מרגיש שלא משנה כמה בעיות יהיו בחיים - אתם תדעו לפתור את זה ביחד". 

ותשובתי:

"אתה מרגיש שבאמת יש בה חן, משהו מיוחד, כובש כזה.

אתה מרגיש שזו היא,

אני באמת חושבת שפשוט יודעים.

אין לזה נוסחה.."

כמה שאנחנו מתוקים!! (-:

אחפש את הטלפון שלו ואביא לך מאוחר יותר.. בלנ"ד.

ולתלות אותו על הקיר בעזרת שני חוטים ושני מסמרים-אחד מכל צד. אפשר לעשות 2 קומות כאלה או כמה קומות אם מנסרים את המקל לכמה חלקים. זה גם מוסיף צבעונית לחדר וגם יותר קל לבחור ככה מטפחת...

מסטנד של בית מרקחת, עם המון ווים מזדקרים.

מסמרתי אותו לקיר וזה נראה נהדר

פעם ראשונה שאני שומעת..

לא יודעת למה

http://www.kol-simcha.co.il/pratim.aspx?bus=3920

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t315554#3939803

והקישור שמביאים שם שבור...

אבל הבוקר כל הפורומים קרסו,

וכשנכנסתי לארץ מולדת

היתה פעילה רק הודעה אחת נזעמת,

ותהיתי אם הכל הופל במזיד...

(תודה על ההתענינות)

בסד

וחודשיים לא הייתה לי טבעת על היד [גנבתי מאמא שלי אחת ישנה...]

עד שבעלי מצא אותן [3 טבעות... 2 מזהב ואחת יהלום]

ב... קופסא של הצמר גפן...

טוב רואים שהן אבדו בנקיונות לפסח

אז אל יאוש...

כ"כ מוכר.

יש בג'קסון בבורסה. הוא זול מ-מ-ש ויש לו מבחר עצום של טבעות. שם אני קניתי.. והייתי ממש מרוצה.