פורום נשואים טריים (עמוד 580)

באישי ומבקשים שיפתחו לך את הפורום. בהצלחה מתוקה.

חחח תותי!

לפתוח פורום לכביסה, שואבי אבק, הסרת כתמים, ניקוי פנלים והברקת נירוסטה.

מה לעשות

אם לא אפנה לנשואות בלבד,

כי נראה שיש כאן רק נשואים בדגש על ה "---ים"

אבל ב300 ש"ח קשה למצוא שואב אבק טוב. אם כי גם שואב אבק זול יחסית ישאב טוב יותר אם שואבים בלי המקל, אלא רק עם הצינור.

להלמיץ על דגם מסויים אני לא יכולה, אני כן יכולה להמיץ על לחפש שואב אבק ללא שקיות, גם אם מחירו מעט גבוה יותר - זה חיסכון לאורך זמן.

ובאשר לשימלה - תנסי אולי לשאול בפורום תפירה, שם יש מבינות בסוגי הבדים השונים.

לך כמו של תינוקות?

תמקדי ואשמח לנסות לעזור

אז אולי תנסי לעשות למכונה טיפול אבן? תכניסי לתוף מלח לימון וחומץ, ותפעילי (בלי כביסה) על הרתחה בתכנית ארוכה.

כמובן שצריך להיזהר מאוד שלא יטפטף על הבגדים ולתת לו זמן שהריח יעבור.

להפעיל אותו, לקחת מגבת ולטבול במעט מים ולשפשף בזהירות..

לי זה תמיד עובד

תודה על ההצעה, רק תגידי- זה לא הורס את המגבת? ושהיא תהיה ממש ספוגה מים?

תודה.

אני זוכרת שמיד אני ניגשת לשטוף אותה אחרי שסיימתי להוריד את הכתם, ולא נשארים כתמים..

אולי זה תלוי בסוג הכתם- אם הוא קשה מידי או פחות..

בכ"א אפשר להקדיש מגבת אחת שפחות בשימוש לדברים מהסוג הזה

כל כולה לא צריך להיות ספוג במים, אבל החלק שאיתו את משפשפת צריך להיות רטוב בצורה טובה

כדי שלא תקבלי כוויה חלילה, וגם כדי שהכתם ירד..

בהצלחה!! אם עבד לך אשמח לשמוע

שיהיה בנין עדי עד...

ובשורות טובות

אבדוק בע"ה ואחזיר תשובה במהלך היום.

אני יודע שיש להם את האחריות והשירות של חברת "שירות פלוס". מאמין שזה נשאר ככה. אני זוכר כשהייתה לי בעיה הפנו אותי אליהם והם הגיעו כבר יום למחרת לסדר את הבעיה. תתקשרי אליהם לראות איך יכולים לעזור לך. הם ממש מקסימים. בהצלחה

התקשרתי ל"שירות פלוס" ובאמת מסתבר שהמכונה שלי באחריות אצלם, והיה להם את כל המידע שקשור לרכישה שלי והכל... מדהים. בקיצור בא בחור צעיר לתקן את המכונה והיה ממש מקצועי ונחמד. איזה כיף שהכל נגמר בשלום... תודה רבה לכולם!

אסור לסמוך על הנס, ונישמרתם מאוד לנפשותכם, ואלו הדברים שמכריחים כל יהודי לעשות השתדלות להמנע מלהזיק לעצמו, ויותר מזה מי שלא פועל כדי לשמור על עצמו נענש מכך, מכורח הציוו של "ונישמרתם מאוד לנפשותכם", שימי לב גם למאוד שבפסוק.

ועם זאת, לא לשכוח את כוח התפילה, שימו לנגדכם את השם תמיד (אני מדמיינת את שם השם וזה עוזר המון במצבים לא טובים)

עוד שיטה שלמדתי עכשיו מספר מצויין שנקרא במחשבה טובה, לדמיין מגן דויד עוטף את כל האנשים החשובים לי, או לחילופין ענני כבוד, זה מרגיע ועוזר מאוד במיוחד שמחשבותינו נקשרות כך אל השם.

השם יהיה בעזרך וישמור אותכם מכל רע. אמן.

קצת יותר רציני... למה אנחנו נשואים וזה....

לא נעים לגרש תאורחים בכוח....

תודה ענקייתת על הנסיון

לוידעת לא ממש קרץ לי שזה מה שיהיה כתוב בכניסה לחדר...

אם אתה מבינותי כמובן

יש להקיש סיסמא טרם הכניסה.

או כל שטות כזו או אחרת.

זה לא קצת בוטה?? בכל זאת חדר הורים...........

אולי את רוצה משו מגניב יותר

אבל לדעתי דווקא הניסוח הםפשוט-

יאפשר לך עם הזמן להתעלם ממנו- ולא להרגיש כל הזמן שיש לך כיתובית מול העיניים

ולאורחים- מסר פשוט עם טאקט ונימוס

אמממ בלי להעליב זה משפט פלצני....

לא נראלי שמישהו יכנס בלי לשאול\לדפוק,

אבל בכל מקרה לא מחפשת משפט שירחיק

אלא קולע וחמוד

מזכיר לי כמה משרדים מהשירות הצבאי.

(ואני לא נשוי למי שתהה, השיעמום הביא אותי עד הלום)

אורחים אומרים לדעת גבולות ואם לא לא צריך להתבייש לעקוץ בעדינות

אתה המשגיח שלו?

הבחור מתייעץ ביחד עם החבר.

אתה רוצה לתת עצה תיתן, אם אין לך משהו מחכים אז לפחות אל תקטול.

א. נו ו..?

ב.הוא רוצה להתייעץ לשמוע חוות דעת אחרות בין אם זה מתוך אכפתיות לחבר בין אם זה מתוך חטטנות.

לי זה צרם, ק"ו אם זה בנאדם חדש שמחליט להתחיל את פעילותו בפורום באופן שכזה. תגובה כזאת אותי אישית היתה מעלימה ופוגעת מאוד.

כתוב משפט שקשור אליו או סתם משהוא משעשע.

רעיונות למשלוחי מנות

רעיונות למשלוחי מנות מגניבים

והוא אמור להבליג ולהבין מאיזה מקום מגיעים כל העצבים שלך ,

יש לו רב שהוא מקשיב לו?כדאי להתקשר ולדבר איתו

מה שבטוח שצריך למצוא את הזמן שהוא מרגיש הכי בנח ולא לחוץ (זה יכול להיות בטיול ארוחה זוגית במסעדה ישיבה משותפת על שפת הים וכו')ולצאת ולדבר על זה ועל סתם דברים אחרים ולנסות להבין אחד את השני - וליועצי זוגיות יש שיטות איך לדבר על זה בצורה אוביקטיבית ונכונה.

יש לו רב, הוא בעצמו תלמיד חכם, זה חלק מהסיבה שזה כל כך נורא... זה כל כך קשה לעכל שהוא "נתפס" כל כך בעיני הסביבה, מייעץ לאנשים הדרכות נפלאות.. ואף אחד לא יודע איך הוא מתנהג לאשתו...

שיחה עם הרב שלו לא תעזור (מהיכרות איתו)

ולדבר איתו? אני קצת חוששת.... שהוא יסובב את זה יפה מאוד כמו שהוא יודע לעשות, ובסוף שוב אני לא בסדר.

אין לי מושג איך לעשות את זה כמו שצריך...

בגלל זה אני מחפשת דברים שאני יכולה לשנות בעצמי, בלי קשר אליו... בתקווה שזה יוביל אותי לעשות צעדים לקראתי בחזרה...

דבר ראשון קבלי חיבוק חזק

ודבר שני נראה שחסר לכם קצת הלבד....

אולי לשתות בערב כוס קפה ולדבר  או לצאת לכוס קפה במסעדה

אולי לצאת פעם בשבוע להליכה ביחד ולהתרענן

יש הרבה רעיונות נחמדים

מה את אומרת?

אפילו בלי שהוא ידע על זה. הוא יוכל לעזור לך ולתת עצה מנקודת מבט של איש חכם.

המליצו פה הרבה, וגם מהכרות אישית על הרב ברלינר (026526753)

ואברהם כ"ץ (0528090162).

בהצלחה יקרה!

נראה כאילו אני כתבתי

ולגופו של עניין מה שלי עוזר זה מאמנת זוגית - קאוצ'רית שאני משוחחת איתה פעם בשבוע.

השיחות הם רק איתי‚ בעלי לא מצטרף (ביינתים) ויש שינוי‚ אמנם קטן לדעתי (3 חודשים בערך), אבל זה כבר קצת יותר טוב.

אולי זה יעזור לכם.

בהצלחה רבה ומופלגה!

אנחנו גרים במקומות שונים, אז פעם בשבוע ביום ובשעה קבועה אנחנו מדברים בטלפון.

לפעמים היא בוחרת את נושא השיחה (קשור לזוגיות כמובן) ולפעמים אני אם יש איזשהו מקרה למשל שאני רוצה לדבר עליו.

אנונימית יקרה!

כאב לי מאוד לקרוא את מה שכתבת.

המצב שתארת הוא מוכר, זה בהחלט קיים.

(במיוחד אחרי לידה-יש ירידה בזוגיות - זה מוכח מחקרית!!)

קשר בין שניים הוא כמו ריקוד. לכל אחד יש תפקיד בריקוד הזה.

יש ריקוד של מאשים-מואשם. הקורבן מאשים את התוקף. הקורבן הוא המאשים.

לפי מה שתארת את המבליגה והוא מתפרץ, כלומר: את הקורבן.

יש עניין כזה, ביחסים בין-אישיים, שכאשר נכנסים למערכת כזו שלכל אחד ברור מה התפקיד של השני - כל אחד מבני הזוג ישחק את המשחק שלו, גם אם זה לא מוצדק.

יש כנראה משהו בעבר שלך (ילדותך, ימי האולפנא, הקשר של עם הורייך) שגורם לך לנטיה להיות הקורבן שצריך להוכיח שהוא בסדר וכולם נגדו. את גם מגלה אחריות כפי שכתבת: "אבל אני בכל פעם מוצאת משהו אחר "לפקשש"..". כלומר: הריב בגללך (לדעתך), או שבעלך גורם לך לחשוב כך.

עד כאן, קצת פסיכולוגיה. ועכשיו, לתכל'ס:

קשה לייעץ שלא מכירים את כל הסיפור, כלומר: איך מתחיל ומתנהל הריב. צריך איזו דוגמא מעשית. וגם לראות ולשמוע איך בעלך רואה את הדברים. אולי ההתפרצויות האלו - בזמן הריב הם פריקה של חסך אחר כלשהו שלו? למשל: אולי הוא מרגיש שכולם בחוץ מאוד מעריכים אותו כתלמיד חכם וכו' , אבל אשתו לא סומכת עליו בענייני הלכה והוא מרגיש לא מוערך (הערכה היא צורך בסיסי של גבר , בדר"כ-ראי בטור שאני כותבת במוסף "נשים" של האתר). זו רק דוגמא, יכולות להיות אפשרויות נוספות. אולי הוא מרגיש חסר בתשומת לב, את עייפה וטרודה בטיפול בתינוק, אולי זה נשמע ילדותי, אבל הוא אולי קצת "מקנא" ורוצה גם תשומת לב ממך, לפחות באותה כמות, למרות שהוא כבר "גדול"? אני מדגישה - זה לא מצדיק התפרצויות וגם לא אומר שאת האחראית הבלעדית על המצב העגום ביניכם!!

100 אחוז מהאחריות רובצת על כתפי שניכם.

לדעתי, טיפול זוגי הוא בהחלט אופציה. לא יודעת למה כתבת שלא. אם זה עניין כספי-אפשר להסתדר עם מישהו שעושה סטאז' בתחום ויש מומחה שמלווה אותו ועוזר לו לייעץ נכון ולא לטעות. ואז זה בחינם או כמעט בחינם.

הניסיון מראה שבעיות שלא טופלו רק הלכו וגדלו - ככל שעבר להם הפז"מ..

את מתארת את ההתפייסויות - הלא אמיתיות, אני מרגישה מדברייך שאת לא באמת מוחלת לו בלב שלם וזה מובן, כי המועקה לא טופלה מהשורש. לאישה יש צורך להתמסר כל כולה, היא לא יכולה לחיות עם "חצאי אמיתות" ולהיות בקשר עם מישהו. הקשר יהיה חזק וטוב רק אם תרגישי לגמרי אהובה ומוערכת על ידי בעלך ואוהבת אותו בלי שום סיגים וחציצות של עוגמת נפש. אם תעבדו נכון תוכלו להגיע למצב כזה של מחילה שלמה והליכה לקראת, אבל בפירוש יש כאן עבודה זוגית, כי הזוג הוא חטיבה אחת ואיך שאת מתנהגת משפיע על בעלך, ולהיפך-התנהגותו משפיעה עליך בחזרה ויכולה למשל להוריד לך את כל הרוח מהמפרשים, ולהוריד את המוטיבציה שלך להשקיע, להבליג וכו' (ואני בטוחה שלא קל לך להבליג, רק שאין לך פתרון אחר להשיג שקט ולהרגיע אותו). אם את מעוניינת להגיע למחילה בלב שלם, חייבים טיפול זוגי, כדי שאת תרגישי שגם הוא תורם למערכת ולשלום הבית. מה לעשות? אנחנו עדיין לא מלאכי השרת שיכולים רק לתת ולתת בלי לקבל, אפילו קצת, בתמורה לכל מאמצינו. אולי זה משיג שקט כלפי חוץ - אבל הלב, הלב לא שלם, וחבל.

כיוון ששניכם כבר בתוך המעגל, צריך משהו מבחוץ - שיעזור לכם לשבור את המעגל, כי המצב כעת הוא ששניכם טעונים זה על זה וצריך מישהו שיעזור לפרק את המטענים הללו בלי לפוצץ אותם. וחייבים לפרק אותם! אחרת , הם יתפוצצו, במוקדם ובמאוחר! זאת המציאות לצערינו..וככל שהפיצוץ קורה מאוחר יותר, הצברו יותר מטענים בזמן שעבר והפיצוץ מתרחש בקול רעש אדיר יותר!

אנונימית יקרה,

לא כתבתי את הכל כדי לדכא או לייאש אותך חס וחלילה,

 אלא כדי שלא יהיה מאוחר מדי לתקן - עכשיו אפשר לתקן!! ובאמת חבל גם על הילד..(אבל לכם-חבל יותר!)

אשמח גם לעזור באישי..

אני הייתי נותן צ'אנס לכך שרק את תלכי לייעוץ ותהיי ערה אם דברים משתנים בעקבות כך אך תזכרי תמיד שמגיע לך לחיות חיים שלווים ונורמאליים ושמחים עם בעל שלא אלים מילולית כלפייך. זה פוגע בנפשך, ובעתיד , מן הסתם גם בילדייך.

לא שכל הגברים מושלמים, אבל ההכרה בכך שאיננו מושלמים וההסכמה לקבל עזרה היא בסיסית.

"עדיף סוף נורא מאשר נורא בלי סוף". אני לא רומז בכך, אך לדעתי זהו הכיוון הכללי.

זה לא מצביע על שום דבר שלילי. אדרבה זה רק מוכיח שאתם רציניים ורוצים לפתור את הבעיה. 

אין זוג מושלם. אצל כולם יש חריקות - קטנות או גדולות - והעובדה שהולכים לייעוץ מוכיחה שאתם לא מטייחים אלא רוצים באמת לפתור את הבעיה.

מכירה את הפתגם: אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים?

לפעמים צריך מישהו חיצוני, אובייקטיבי ומקצועי שייתן קצת סיוע לעלות על דרך המלך. זה הכול.

העבודה היא בסוף של בני הזוג בלבד. היועץ רק מנחה ומסייע, הוא לא עושה את העבודה.

בהצלחה יקרה!

כמו שפטריה אמרה..

אבל אם חשוב לך לעשות תהליך בעצמך - כדאי לך לדעתי להיעזר בכלי של אימון.

מאמן לא מייעץ, אלא עוזר לך למצוא בעצמך את התשובות, וזה תהליך מדהים ומעצים.

מהדברים שכתבת, נראה שהכלי יכול ממש לעזור לך.

אני לומדת עכשיו אימון דרך 'כוונה' ומכירה כמה מאמנות, אוכל לקשר אותך אליהן אם תרצי. את מוזמנת לפנות בפרטי.

|חיבוק גדול|

מותר לך "לפקשש" ולא להיות מושלמת. את ,כמו כולנו בסך הכל בת אדם.אל תרגישי אשמה בשום אופן.

יישר כח על הרצון לשפר ולבנות..

אנסה לעזור.. אינניי מתיימרת שאני יודעת כי זה נושא מורכב  ועדין, מה שאני עושה זה בגדר נסיון.

הנקודת מבט שראיתי בה את המציאות שאת מספרת, היא אולי כזו.. (אני רק מנסה)

בעלך ואת חיים במערכת יחסים הדדית.., כמו שאת רוצה לדעת שבעלך אוהב אותך.. גם הוא רוצה ודאי.

יש אנשים יותר מים- רגועים שמספיק להם אורח החיים הטבעי, ולא צריכים הפחות אמון.. מרוכזות שיתנו להם את השלוה והבטחון.. על מקומו/ה של בעלי/אשתי לגביי , ויש כאלה יותר ממוקדים, יותר אש.. שצריכים ורוצים יותר פעמים להרגיש את זה בצורה מרוכזת.. כמו תרכיז.. שהוא מרוכז אבל משפיע וצובע את כל המים(החיים היומיומיים באהבה)

ולהסבר:

כמה פעמים אמרת לו, אני אוהבת אותך.. בלי שהוא ביקש.. כמה פעמים הפתעת אותו? רק כי את אוהבת(וככה אמרת לו)  כמה פעמים נתת מעבר לנתינה יומיומית שקטה שברגע שרק היא מופיעה.. בלי אמירה עצמית פתאומית של קישור לשני, היא נראית נתינה שגרתית , רק כי אני נותנת היום כי נתתי אתמול, ולא אני נותנת היום כי אני רוצה לתת לך היום... 

הובנתי לבינתיים? מקווה..

נראה לי מעבר לכל האידאולוגיות של בעלך.. עולה בקשה אחת מתחננת.. תראי לי שאני חשוב לך. חשוב לו לדעת שהוא אצלך, בתוכך בתוך ליבך, חי , טרי מלא טל.. ולא באיזה בוידם 

תראי לי שאני מקום ראשון אצלך..

צאי מהשלווה הזו שכ"כ רגילה ומשדרת לי אדישות.. תשתגעי באהבה אליי לפחות יום אחד.. אפילו שעה.. ותתני לי את השעה הזו.. שמתי שאצא לעבודה, אעזור לך במטבח, ארגיש אותה, ואזכור שהיא ממישהי שזקוקה לי והראתה קישור אליי, ונטעה בי את התחושה, שאכן היא זקוקה לי וקשורה אליי.. ולא הפכתי להיות.. חבר בחדר שלה בפנימיה.

תנסי לתת מחמאות שורשיות שמדברות ומשדרות, איפה בעלך עומד אצלך ואיפה את נמצאת לגבי בעלך..

אתה יקר לי.. אתה יודע? (סתם ככה באמצע החיים)

פתק עם סנדוויץ.. כי חשבתי עליך.. ואתה הכל בשבילי , תתמקדי בשורשיות.

אני מאמינה שהבקשות שלו ירדו יותר.. כי הוא יהיה רווה.. רווה במים.

כמו ילד שרוצה צ'ומי.. ושהוא לא מקבל הוא נתלה על דברים סימפטומיים, אבל הוא מבקש אהבה וכשהוא ייקבל אותה, בצורה שורשית, הוא יהיה ילד טוב.. והטענות.. איכן הן?  יש לו כח סיבולת להכיל.. כי הוא אהוב. וכ"כ רצה להיות אהוב אצל אמו.

ובעצם הילד אוהב את אמא שלו, בדיוק כמו שהיא.. רק... אוהבת.. אמא תראי לי שאני באי המחובק שלך.. שאת בהריון איתי, גם אחרי שנולדתי.. נושאת אותי ונותנת לי נוכחות.

כך גם הבעל.. תראי לי אשתי , שאני אותו חתן אהוב.. ואת הכלה .. שמביטה בי ונותנת לי נוכחות, מכירה בי ופשוט רוצה אותי.. רוצה שאני אהיה חלק מהחיים שלה.

אם יש שאלות, בכיף.

(אה ויש את הספרים, חכמת נשים ובגן השלום של הרב ארוש)

זה נשמע שיש כאן כבר משבר שהעמיק, "הרבה ריבים מתמשכים", כפי שקראה לכך אנונימית.

במצב כזה, ברוב המקרים אין את הכוח הנפשי לתת, שלא לדבר על לתת מעבר לנצרך.

לכן, צריך משהו מבחוץ שלידו מדברים רגוע..

מנחה נישואין, כשמו כן הוא , רק מנחה את הזוג. בני הזוג משוחחים זה עם זה והמנחה, מנחה את השיחה ומוביל אותה למקומות בונים (בניגוד לשיחה שמתרחשת בבית ומובלת למבוי סתוי, במצב של ניכור שכזה). הפתרון הוא אצלבני הזוג, כמו באימון, מנחה הנישואין עוזר להם להאמין שוב - בטוב שיש בהם ובטוב שיש בבן זוגם.

לכן-אין חבוש מתיר עצמו מבי האסורים וצריך עזרה חיצונית.

מה שכתבת מאד יפה באופן כללי,  אבל לא הבנתי למה הסקת שזה הקושי בין האנונימי לאנונימית.

כתבתי במפורש.. שאולי.. 

באמת חיסרון כ"כ גדול,

שאת "לא מסוגלת להתווכח ולריב ולא החלטית"...  ואפילו זה שאת "מפוזרת".. 

אם כי בוודאי לכל אחד  יש תמיד דברים לעלות בהם.

לענ"ד, קודם כל את צריכה להגיד לעצמך: באופו כללי אני בסדר. יש לי את התכונות שלי והאופי שלי - זה לא רע אלא זו אני; וגם אני תמיד עם פתיחות להוסיף טוב, וגם מוכנה להקשיב לדברים שצריך לשכלל כשהם אמיתיים, אבל לא שאקבל אותם בִפְנים, בתוכי, כ"הטחת חיסרון", שמחלישה, אלא אני "מתרגמת" אותם בתוכי כאילו נאמר איזה רעיון-מקומי נכון..

כלומר - לא לפתח בתוכך תחושה של "אני לא בסדר, לא יוצלחית".. זה פשוט לא נכון. יש לך את האופי הלגיטימי שלך, יש בו דברים יפים מאד (לא להיות מסוגלת לריב - מעלה מאד גדולה..), וגם רצון לעלות עוד.

מצד שני - לא להפוך את הידיעה הזו למנוף לעוינות כלפי היחס של בעלך. כלומר: להשלים עם עצמך - אך לא בגלל זה להעצים הרגשה של עוול שנעשה לך. זה רק יקלקל יותר.

שלמות עצמית, עם ענוה. בוודאי כלפי הבעל. ענוה זה לא "סמרטוטיות" בנפש. להיפך - כמה שאדם יותר רגוע עם עצמו ביחד עם רצון פנימי להוסיף חיוב, כך הוא יכול יותר להיות עניו, כי הוא מרגיש שזה לא "מחריב" את אישיותו, אלא מנוף לעליה סבלנית. 

אחרי ה"הסכמה הפנימית" הזו עם עצמך -

יתכן שבעלך אינו מבין כ"כ את ההבדל בין איש לאשה. ודברים שהם טבעיים לאשה, הוא מפרשם במשקפיים של עצמו.

יתכן גם שהוא מאד מעונין ביחס מתמיד יותר של תחושת אהבה איתך ומצידך, ושיחה, והתענינות.. (לא שאת לא בסדר - אבל יכול להיות שהוא סובייקטיבית "צריך" יותר. בפרט שיש ילד, שאולי הוא מרגיש שאמא צריכה לזכור שהיא גם אשתי וגם אני צריך אותה...  לא בטוח - אבל יכול להיות..)

אם זה כך (אינני יודע, לא מכיר אישית, אבל אפשר לנסות. אם יעזור - מה טוב. אם לא - צריך לחפש עוד רעיונות) -

אז אולי שני דברים, לשני העניינים:

האחד - לקנות למשל, ספר "הבית היהודי" של הרב שמחה הכהן (אני לא מכיר היטב את הספר, אבל שמעתי אותו כמה פעמים בעבר ברדיו, והנושא של הבנת ההבדלים בין האיש לאשה תופס אצלו הרבה).

להגיד לבעלך, בזמן של רגיעה, משהו בסיגנון: קניתי לנו (לו "לך" - "לנו"..) את הספר הזה. לא יודעת אם כל מה שיש שם מתאים לכולם (גם אני לא  יודע; וגם, זה "ביטוח" נגד השגות של מישהו "למדן" כדי שלא יקלקלו את הריווח מהענין), אבל שמעתי שהוא מסביר טוב את ההבדלים בין איש לאשה, אז אולי זה יתרום לנו להבין יותר טוב אחד את השני, שנוכל עוד יותר לעשות טוב אחד לשני - אפילו שבוודאי יש דברים אישיים לכל בן אדם, אבל בכל זאת, יש דברים שהם יותר "כלליים" לנשים וגברים.

יש כאלה, שפתאום הבינו שהאשה זה פשוט קצת אחרת מהם..

הדבר השני - לנסות להרבות באהבה, בתשומת לב (שוב - לא מתחושה שאת לא בסדר כיום). לא כתגובה ל"מריבה". אלא סתם. באופן עקבי. באמיתיות, לא כ"תרגיל" לצורך הענין..  תשומת לב בפנים מאירות, לשוחח, להתענין בענייניו, להקשיב. אולי כך תבנו מערכת יחסים שהיא מספיק מעניינת ו"מושכת" גם בלי הריבים..  אם באמת (אינני יודע) זו סיבה ל"מריבות" מצידו, יתכן שכך הן תלכנה ותיפסקנה.

כשתהיה אוירה (נקוה) יותר רגועה - תוכלי פעם להגיד לו, בנעימות: תראה, אני לא מושלמת, אף אחד לא מושלם. אני אבל משתדלת להוסיף טוב. אם תהיה מוכן כמה שאפשר פחות להעיר לי על מה ש"לא בסדר" וכמה שיותר למצוא את הטוב שבי ולהגיד אותו, אז במקום שההערות סתם יגרמו לי הרגשה גרועה, אני אוכל כש"אחת ל.." תעיר לי על משהו, באמת להשתדל על זה יותר. גם כי יהיה לי יותר כח ומרץ לזה, כמו כל אדם שמרגיש טוב, וגם כי זה לא יהיה הרבה מידי...  ותשתדל גם אתה, שזה יהיה הדדי. זאת אומרת אם אני פעם אומרת משהו, גם לשים לב; אם אתה רואה שזה אמיתי, אז "לקחת" את זה.

לפעמים כשיש "הגדרת מצב" כזו, שבאה כשיש אוירה חיובית, ונאמרת באופן שאינו מאיים על "מעמדו", זה יכול לעזור, גם אם באותו רגע לא יודה בכך.

ה' יעזור לכם ותצליחו.

התאור שלך מזכיר לי מצב של חברה קרובה. מערכת היחסים שם היתה דומה לזו שאת מתארת. לאחר שנות צער רבות ואינסוף מילים קשות. לאחר שהדימוי העצמי שלה הגיע לשפל היא הלכה ליעוץ- לבד.

הן עבדו על העלאת הדימוי העצמי והעצמת נקודות חוזק שלה- מחד, ומאידך- על תקשורת עם בעלה.

השינוי הגדול נוצר באחת ההתפרצויות כאשר היא ענתה לו ואמרה:

"אני מבינה שיש לך קושי עם ____________ (נושא ההתפרצות), אבל לא אוכל לשוחח איתך, לענות לך או לעשות משהו כל זמן שאתה מדבר איתי בצורה כזו! אם תרצה שנדבר על כך בצורה נעימה אחר כך- אשמח. אני מחכה שתאמר לי." היא ארגנה את הקטני שלה ויצאה מהבית לטיול יזום באופן פתאומי.

בעלה היה בשוק! הוא  לא הכיר את העצמה הזו באישתו ולא הגיב על כך.

 הוא ניסה לאחר מס' ימים לפתוח שיחה על הנושא אך כיון ששוב הרים את קולו  ודיבר בזילזול והאשמות היא ענתה בצורה דומה  לתשובתה בפעם הראשונה ונעלמה מהמקום.  לא תמיד היא יצאה מהבית אבל התנטרלה באופן מוחלט מהנושא (ורק מהנושא). לאחר נסיונות בודדים הוא התחיל לקלוט את המערכת החדשה וכמו שמישהו הגדיר זאת כאן- את הריקוד החדש. הוא למד שאם יש לו משהו להעיר לה היא לא תיקח את האאשמות עליה אלא תרצה לשמוע את הקושי הנקודתי בצורה נעימה ולראות ביחד מה אפשר לעשות. היא המשיכה ללכת ליעוץ, הוא התחיל לשתף איתה פעולה ורק לאחר עבודה של שנה הוא הצטרף אליה לכמה פגישות נוספות שנתנו לו עוד כלים.

היום הוא ממשיך להיות דמות משמעותית אך הרבה יותר נעימה, היא הפכה להיות אישה קורנת ומיוחדת בזכות עצמה (ויש בה המון המון המון) ולא רק אישתו של.. שכאבה משך שנים רבות.

אני לא יודעת אם המקרים אכן חופפים אך יתכן ותוכלי ללמוד משהו מהמקרה הזה.

חשוב לציין שלא היתה ביניהם אלימות פיזית או התעללות מכוונת מצד בעלה. אלא תגובות בוטות וחריפות מאוד- כעס גדול כמעט בלתי נשלט שכוון כלפיה.

נראה לי שיעוץ נקודתי לעצמך יעזור לך מאוד לסדר ולמצא את הטוב שיש בך, לקבל את עצמך כמו שאת ולעבוד עם הטוב שבך. וזה שאת מצליחה לשתוק ולהבליג זו כבר נקודה משמעותית מאוד!

והלואי שישרו בביתכם תמיד ההכלה, הכבוד השמחה והאהבה!

השאלה היא אם לא כדאי לנסות קודם בלי זה,

בתקוה שלא יצטרכו לזה,

ובאמיתיות.

דבר כזה גם עלול "לגלוש" - כל מקרה לגופו.

וגם כשעושים - זה צריך להיות עם רצון גדול להגיע לתקשור פנימי, אמיתי; ולא להיסחף אחרי חווית ה"עוצמה".. זה לא יעד...

על הברור המעמיק ועל הניתוח הקולע, כרגיל...

הקדמה: לא קראתי את התגובות האחרות אז אין לי מושג לאן השרשור הולך.

אני מצטטת פה כמה משפטים שלך שמדאיגים אותי לגבי המקום הנפשי שלך כרגע-

"הוא מתנהג אליי בצורה מחרידה, שקשה לי להסתכל אליו אחר כך. אחרי כל ריב שאנחנו משלימים והוא אומר לי שהוא אוהב אותי אני פשוט לא מסוגלת להאמין לו."

"אני יודעת שממנו כבר שום דבר לא יבוא"

"כמו שהוא מפציר בי בכל פעם מחדש "(להשתנות)

אף אחד לא מסוגל לחיות ככה, כשכל שניה הוא לא יוצלח, כשהוא תמיד עושה משהו לא בסדר...

"רק- בבקשה לא להגיד לי לדבר איתו"

אני עושה איזשהו סיכום למצב שלך כפי שאני ראיתי אותו- (תקני אותי אם אני טועה) אתם אוהבים אחד את השני, יש המון רגעים טובים (ב"ה!) אבל-

בעלך לפעמים (כל כמה זמן?) מתנהג בצורה שאיננה מקובלת עליך (מה בדיוק הוא עושה? צועק? שובר? חו"ח פוגע פיזית? משפיל? מעליב? חשוב לדעת כדי להבין את התמונה המלאה). לא רק שהצורה שהוא מתנהג לא מקובלת עליך אלא גם הסיבה להתנהגות שלו לא נראית לך.  איכשהו נוצר מצב שאת אשמה בהמון דברים ואת מרגישה שאלו דברים שלא תמיד יש לך שליטה עליהם. לכן את במילכוד, את מפחדת מהתגובות שלו ומצד שני התנהגות שבעיניך היא "נורמלית" מביאה אותו להתפוצץ.

זה מקום פנימי מאד קשה של חוסר אונים. ויותר קשה לי שאת כבר משלימה עם זה שהוא לא יוכל להשתנות. על אף שלפי ההודעה שלך נראה שהוא עובר גבולות באופן קיצוני.

והכי קשה לי זה שהוא מפציר בך להשתנות- כלומר הוא לא כלכך תולה בתגובות שלו את הבעיה אלא בהתנהגות שלך שלפי מה שאת תיארת היא יחסית נורמלית.

כמה שאלות:

כשהוא מפייס אותך האם הוא מתנצל על ההתנהגות שלו או רק אומר שהוא אוהב אותך (כמו שציינת)?

איך הזוגיות של ההורים של בעלך?

האם את רואה התנהגות כמו שלו רווחת אצל אחרים במשפחה, כמו אחיןם וכ'?

למה אתם לא יכולים  ללכת לטיפול זוגי? (זה מה שאתם צריכים חמודה)

האם ההתנהגות הקיצונית שלו הייתה לעיני אנשים אחרים פעם? אם כן איך הם הגיבו?

לדעתי דווקא חשוב לשתף (בידיעת בעלך) משהו חיצוני שבעלך מעריך במצב הזה. כדי שזה לא יהיה רק "הסוד הקטן שלו" כמו שאת מתארת. אולי זה קצת יזיז אותו לכיווןן של שינוי . בעיני השינוי הראשון שצריך לעשות זה בתודעה- צריך לעבוד ביחד. את צודקת שאת מחפשת דברים לעשות לבד,וזה אכן עוזר, אבל לדעתי מאד היה משפר את המצב אם בעלך לפחות היה מודע שמה שהוא עושה זה לא בסדר. ואז התחושה הפנימית שלך לפחות תהיה שאת בסדר ואת לא לא יוצלחית ואת לא אשמה בכל דבר והחוסר אונים שנכנסת אליך קצת ירד.לכן חשוב משהו חיצוני.

עדיף כמובן מטפל או יועץ אבל אם זה לא בא בחשבון משהו שהוא מכיר, ששניכים סומכים עליו ושהמטרה הראשונית היא רק לשקף את המצב ולהבין שדרוש שינוי גם מהצד שלו .(כי אני מבינה שהוא דוחף לשינוי מהצד שלך בעיקר)

אולי אני אוסיף אח"כ עוד כמה דברים.

בהצלחה

דברי חיזוק.. אולי זה יעזור.. 

לגבי העניין של תחושותייך: שהוא "מתפוצץ" עלייך כמובן לשתף אותו ולספר על כך..

החליטו בינכם: מה קורה כשאתם רוצים לדבר על משהו בוער. החליטו שזו תהיה העבודה שלכם בנתיים: כשרוצים מאוד לדבר ולשפוך את הלב עושים זאת רק בחלוף הבערה הפנימית ואז מתפנים גם להכיל את דברי הצד השני וגם להשמיע את שלנו בצורה נהירה וטובה.. זו עבודה, לא תמיד פשוטה אבל משתלמת ומועילה לכל הנפשות הנמצאות בבית

ה"טיפ" הזה יוכל להועיל לכם גם בנוגע לכך שאת אומנם מבליגה אבל מאידך מסתובבת עם תחושות קשות...

כי אומנם אתם לא מנהלים שדה קרב בשעת כעס ומעדיפים להבליג לרגע ולהצניע את תחושתיכם, אך בחלוף הכעס- אתם מדברים על שמטריד אתכם בגילוי לב..

בהצלחה רבה , שתזכו ל "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.."

מה פשר האהבה הזו אליו?

זו שתלויה בדבר?

האם אנחנו לא אוהבים את מי שאיתנו למרות טעויותיו (המודעות והבלתי מודעות) ומגרעותיו?

אם בעלה מתעלל בה, משפיל אותה, מציק לה, מתעלם מדבריה, צועק עליה ורומס אותה - ראוי שנבין למה היא מתכוונת כשהיא אומרת שהיא אוהבת אותו.

אהבה לזולת אינה דבר המובן מאליו, היא בהחלט תלויה בדבר.

אני לומדת המון מהתגובות ומההצעות.

לאחר מחשבה אני חושבת שחלק גדול מהעניין זה שבאמת אולי הוא מרגיש שאני לא מספיק מתייחסת אליו..

אני רוצה להוסיף- אחרי שקראתי את התגובות הבנתי שזה נשמע רע יותר ממה שזה כנראה. יש לי המון סיבות לאהוב את בעלי, הקשר שלנו הוא בהרבה מובנים עמוק וחזק בצורה יוצאת דופן, עברנו המון דברים משמעותיים ביחד. אנחנו לא נמצאים במצב כזה כל הזמן.

בעלי בהחלט מסוגל להשתנות, ואני שמה לב לכך שהוא משתנה (הוא אכן השתפר והתקדם מאוד במישור הזה, אני זוקפת את זה בעיקר לזכות ההשקעה שלו בלימוד תורה), אבל אני לא מתכוונת להגיד לו מה הוא צריך לעשות או איך להשתנות (בעיקר בגלל שהאופי שלנו כל כך שונה, אני אפילו לא יודעת מה לייעץ לו).

בשביל זה ביקשתי שיעזרו לי להסתכל מנקודת מבט אחרת (כמו שהרבה מהמגיבים באמת עשו, ותודה לכם על כך!!).

אני לא רואה טעם בינתיים בלדבר עם מישהו חיצוני, לא כי אני נגד, אלא כי אני מרגישה שטרם עשיתי את מה שביכולתי לבד, וזו בדיוק העזרה שביקשתי. ברור לי שזה מצב שלא יכול להימשך לנצח, ולכן אם גם בזה אראה שאני נכשלת- כנראה זה באמת מה שנעשה, לפחות אני. (בקשר לצעדים כמו לצאת מהבית וכו'- מהיכרות עמוקה ונסיון לעשות דברים בסגנון- זה לא עובד).

אני אנסה גם למקד את עצמי לא רק לעניין היומיום, אלא לעניין הריבים- חלק ממה שקורה זה שכשהוא מתעצבן הוא מודע מאוד לזה שהוא לא מתנהג בצורה נאותה, הוא ממש מבקש ממני לעזור לו, ואני פשוט לא מצליחה למצוא מילים נכונות. הוא אדם מאוד פרקטי ולכן זקוק לעזרה פרקטית, פתרונות מהותיים ומציאותיים, ולי קשה לפעמים לספק אותם, בעיקר בריב, אבל אני מרגישה שאני חייבת לו את זה. לא מסיבה רעה, אלא כי אני אשתו, ואני רוצה לתמוך בו. שוב- עצות יתקבלו בברכה.

עוד משהו שאני חייבת לציין- כשאמרתי שאני "לא יוצלחית" וכו', זה לא מה שאני באמת חושבת, אלא זה איך שהוא גורם לי להרגיש. אני יודעת שהוא לא מתכוון למה שהוא אומר כשאנחנו רבים (ולכן חלק מזה פשוט חולף מעליי..) אלא מנסה להתייחס לביקורת האמיתית, פשוט זו ביקורת שקשה לי לשנות, וכן, אני סופגת הרבה ביקורת. אולי מה שיעזור זה באמת לנסות להתייחס אליו ביותר חיבה.

תודה רבה! אשמח למי שימשיך להגיב כי העצות פה תורמות המון...

על כך שהוא מודע כשהוא מתעצבן וממש מבקש לעזור ואת לא מוצאת מילים נכונות -

א. מאד חביב לראות את צורת ההסתכלות וה"פירגון" שלך.

ב. נוסף על מה שהצעתי מקודם, בכללי, אולי עוד משהו ספציפית למצב המתואר (מתוך הנחה שהכוונה שממש כשמתפתחת המריבה הוא רוצה שתעזרי לבעיה שהוא מודע לה) - תִראי אם זה מתאים לכם: כשמתחיל להתפתח "ריב" כזה, תקחי נשימה עמוקה, ותגידי לו בשיא הכנות והחיבה שאת יכולה, ממש בלשון של בקשה ואם אפשר - עם קצת חיוך: אני מכינה לך כוס תה, ובוא ניקח כמה דקות, שאני אוכל להתייחס למה שאתה אומר בצורה עניינית וטובה; וגם לך אולי בינתיים יהיה יותר קל לסדר את הדברים בנחת. שיצאו לנו דברים טובים מהשיחות האלה.

כך לא "דחית" אותו לגמרי, אבל החיבה, עם ההתקררות בתה החם - יוכלו אולי לתת אוירה טובה יותר, לשניכם.

אני מבינה אותך מצוין.

גם לי היו תקופות שלא יכולתי להאמין לבעלי שהוא אכן אוהב אותי. אבל היום למפרע כאשר נודע לי בצורה מדוייקת יותר את סוג הבעיה של בעלי אני יודעת שהוא לא היה אשם בכלל ואני לומדת איך לחיות עם זה והוא גם מחלים ב"ה.

אני יכולה לומר לך דבר אחד, ההתפרצויות שלו הם לא בגללך ולא בגלל מה שאת אמרת, או עשית או איך שאת נראית ולבושה וכדומה.

ההתפרצות שלו זה נובע מהקושי שלו, מהבעיות שלו, מחוסר הסיפוק שלו, מהגישות ומהחולשות שלו. את יכולה להישאר רגועה ולא להתרגש ולא להילחץ, אלא לרחם עליו שהוא שוב בהתקף של מצוקה וקושי ותנסי להתפלל למענו ולהביט בצד של חוסר האונים שהוא נמצא בו.

פשוט אל תקשיבי למילים שיוצאות מהפה שלו נגדך, כי זה לא רלוונטי. האיש לא מפוקס באותם רגעים.

אני יכולה אולי לנסות ולעזור לך ביתר פרטים או לנסות לאבחן את סוג הבעיה שלו באישי או בטלפון. יתכן ומדובר בבעיה משותפת זהה.  

בכל אופן שולחת לך חיבוק עמוק ומתפללת שהשם יכוון אתכם בדרך הנכונה והמועילה במהירות.

מצבך מאוד נוגע לליבי ואני יכולה לומר לך שאפשר להחלים מהמצב הזה ובסוף הוא גם ירצה בע"ה ללכת לטיפול. בינתיים תשמרי בקנאות על הזוגיות שלכם, אל תתני לחלק החולה שבו לפגוע בזוגיות שלכם ואל תתני לאחרים במשפחה להתערב. אפשר וחשוב להיעזר אבל אך ורק באנשי מקצוע מנוסים בתחום הזה.

שבוע טוב ומבורך !!

הוא ממש רוצה לשלוט בעצמו ולא הולך לו.

הוא גם מחפש פתרונות מעשיים והוא אדם פרקטי שאוהב דברים ברורים.

יכול להיות.. תקחי בערבון מוגבל כי לא ראיתי את בעלך מעולם,

שיש לו הפרעות קשב וריכוז שגורמות לו "לקפוץ" מכל דבר ומצד שני הוא מרגיש בטוח כאשר

דורשים ממנו דברים מוגדרים.

אולי כדאי לנסות ולהיכנס חראש שלו ולהציע לו דברים מוגדרים.

למשל, אם הוא חושב שאת עקרת בית לא טובה, לתמלל את ה במילים לציפיה פרקטית שלו ממך, למשל: אני מצפה שכאשר אגיע הביתה הכיור יהיה ריק-כל הכלים יהיו שטופים והרצפה מטואטאת.

אותו הדבר הפוך - תגדירי את ציפיותיך ממנו לפרטים פרקטיים ומדוייקים.

למשל, אני מצפה שתקדיש לי זמן לשוחח עימי - הגדירי שעה מדוייקת.

כאשר הציפיות ברורות, יש יותר סדר והבעל (וגם האישה וגם נכון לגבי ילדים) מרגיש יותר מוגן, בטוח , שלו ורגוע וכך אני מקווה שיהיו פחות התפרצויות.

מה דעתך?

נראה לך שזה קשב וריכוז?

נראה לך שאתם מסוגלים לנהל שיחה כזו על הציפיות ביניכם?

אשמח לשמוע תגובות.

שרית.

ההגדרה של אלימות היא לא פיזית או וכו היא אדם שטועה ומתחרט ומתנצל ושוב טועה ... מוזר כי כולנו טועים, אבל אני גם מרגישה ככה- סוג של יאוש למרות הדברים הטובים שישד, כי הקושי כשהוא מגיע הוא נוראי.

תקני אותי...

בתוך הקריה...

מבחוץ יקר טילים.

נריה, דולב, טלמון, חרשה. וגם נחליאל.

אלו ישובים דוסים מי יותר ומי פחות.

טרמפים לרוב.

בהצלחה!

בגוש טלמונים. קרוב לירושליםולאזור המרכז ויש מלא טרמפים!!

קרוב מאוד לירושלים (חצי שעה ממרכז מעלה אדומים ועד לתחנה המרכזית, או 7 דקות מהיציאה ממעלה אדומים עד לכניסה לירושלים), ותחבורה ציבורית מעולה (יותר טוב מכמה שכונות בירושלים- תדירות טובה וגם אוטובוסים לאזורים שונים בירושלים ומאזורים שונים בירושלים).

ככה אני הייתי עושה..

אצלינו לא היו מסכות, גם לפני החתונה..

תציעי לו בתחילת פגישה מסטיק מנטה...

וכשתיהיו ביחסים יותר פתוחים תנסי להעיר לו על זה בעדינות.

אולי בהודעה קלילה שהוא לא יתבייש מולך.

ובצורה יפה ותאמיני לי שהוא יקבל את זה,

כשסוף סוף העזתי לאמר את זה אמרתי שבאמת לא נעים לי להעיר על זה 

והוא הבין את זה, אפילו דאג להצטייד במסטיקים ,והוא לא נעלב לדקה.

זה היה אחד הדברים הכי מפדחים שהייתי צריכה להעיר עליהם

והוא קיבל את זה בסבבה, אל תעשי מזה עניין ותעירי בעדינות

ויהיה בסדר.

כדאי מאוד להאיר את תשומת ליבו- לעיתים ביקור חד פעמי אצל רופא שיניים פותר לחלוטין את הבעיה.

נובע מבעיה בדרכי העיכול, זו בעיה שאינה עוברת אם לא מטפלים בה ומאבחנים מה גורם לריח.

בכל אופן צחצוחי שיניים מרובות, שתיה מרובה, סוכריות והפסקת העישון יכולים לעזור.

את יכולה לדבר איתו בדרך אגב, כמו למשל האם אתה עישנת? כי יש לך ריח מהפה כאילו עישנת.

אחרי פעמיים שלוש שתגידי לו בסגנון דומה הוא יפנים לבד שיש לו ריח כנראה צריך טיפול.

עד אז לבינתיים תחזיקי בכיס סוכריות ריחניות ותכבדי אותו בזה.

בהצלחה 

בהנחה שהחלטת להגיד או לרמוז לו בצורה כזאת או אחרת והוא מחזיר לך באותו מטבע.

ומסתבר שהוא מרגיש שאמנם קצת לא נעים אבל גם הפה שלך הוא לא גן של שושנים

 את נפגעת? או זורמת עם אוירת הפתיחות ?

ב. את מבינה שאם זה דבר שדורש טיפול תלכו יחד לבדיקות שיניים גסטרו אא"ג ? כי מסטיק מנטוס וכדומה הם רק כיבוי שריפות

נראה היתולי אבל סביר להניח שכל נגעים אדם רואה(מריח) חוץ מנגעי עצמו ורובינו לא יודעים על עצמנו  דברים כגון ריח מהפה או נחירות או ....

אם את מריחה כנראה את יושבת קרוב מדי    

ברצינות, זה לא נושא ששווה לדוש בו. תבקשי יפה אחרי החתונה.

בסוף הוא ידע את זה לא?

או שתתני לו לבוא , ואם זה קורה לפניו.. אז תספרי לו בעדינות שככה זה אצל הורייך..

כך זה בדרך כלל (בענייני מתחים).

שתביאי אותו לבית של ההורים שלך רק אחרי החתונה.

להחביא את הנושא עד אחרי החתונה! 

סליחה, אני לא מבינה את ההצעה שלך בכלל!!!

כוכבית יקרה

ראשית מזל טוב ושיהיה בשמחה

בתור בת להורים שרבים כ-ל הזמן, תמיד הפחיד אותי להביא בחור הביתה, אבל ידעתי שזה חלק ממשפחתי המקסימה, ומשפחתי היא חלק ממני, וזה לא משהו שאפשר להסתיר בנתיים מרוב בושה.

ידעתי שאצטרך להתמודד עם זה בבוא היום וה' רוצה שאני אתחתן אז יהיה בסדר.

כמובן ששיתפתי את בעלי כשיצאנו (בשלב די מתקדם כשכבר הכרנו יותר לעומק) על הבעיות בבית הורי, והוא שמע והתעניין, וכשהבאתי אותו פעם ראשונה בבית, היה מזה כיף, אומנם לא היו מריבות בין הורי אבל ניתן היה להבחין במתח שקיים בינהם וזה לא הפריע לי או לו, לא התביישתי בזה או ניסיתי להעביר נושא כדי שלא ישים לב. התנהגתי הכי טבעי בעולם, ובעלי ראה משפחה גדולה, שמחה והכי חשוב אמיתית.

אל לך לחשוש להביא אותו הביתה, אם זה כל כך מטריד אותך הייתי מציעה לך לשתף אותו - ממקום אמיתי - לפני שאת מביאה אותו. בכל מקרה עדיף להיות פתוחים במיוחד אם אתם כבר בשלב של החלטה משמעותית...

בהצלחה יקירה

כתבתי באנונימי מפאת כבוד הורי אבל אשמח לשתף באישי אם תרצי

גם הדינמיקה בין אמא ואבא של בעלי לא הכי נעימה בעולם. אבל אני מבינה את זה, ועושה השתדלות לא לבקר יותר מידי (לא שזה פשוט.) אבל אני בהחלט לא רואה את זה בתור חיסרון בבעלי. אני הבנתי שככה הם. 

בנוסף, אני ממש מבינה את הבושה. אני נגיד נורא התביישתי להביא את בעלי כי הבנתי שמתישהו הוא יעשה 1 ועוד אחד ויבין שאבא שלי לא הולך לתפילות. וזה הביך אותי בהתחלה. אבל בסופו של דבר, ברגע שדיברתי איתו על זה ממקום רגוע יותר, שכן אבא שלי לא הולך לתפילות אז בעלי לא אמר יותר מידי. כי כמו שאני לא מתערבת בחיים של ההורים שלו הוא לא מתערב בחיים של ההורים שלי. והחוסר התערבות הזאת מגיעה טבעי. כי אנחנו עסוקים בחיים שלנו, ואוהבים אחד את השני. וההורים שלנו הם חלק מאיתנו אבל לא ברמה של לחשוש!

אז מבינה את הלחץ, אבל אולי את יכולה בהומור לספר לו. או שפשוט לראות שהכל יהיה בסדר בסוף ושהוא ישים לב ויראה מה קורה שם (כי אי אפשר לא לראות) אבל זה פשוט לא יפריע לו..

(אחרי קריאת מגילה משפטית , נספחת לקרב-ירושה מתועב, משולב בסיפור גרושין ארור ועכור דין בן 40 שהדיו עוד לא נרגעו גם לאחר פטירתה של המעורבת ז"ל)

אפשר לפנות באישי