אם יש פה מישהו מאלון שבות ובת עין נודה על אינפורמציה
מתעלה ובעלה.
שלוםמתעלה אליו
לגולשת אפרתולהמתעלה אליואחרונה
השיחה האישית לא עובדת אצלי אז אם תוכלי בבקשה לשלוח לי מסר תודה.
התייעצות עם בעלי נסיוןאנונימי (פותח)
שלום לכולם!
חדשה פה... בד"כ קוראת בלבד ולראשונה מתייעצת...
אשמח מאד לכל תגובה בעניין.
מתייעצת אתכם כי רוצה לשמוע מנסיונכם דווקא..
אני בקשר עם מישהו זמן די רב במונחים שלנו (כחצי שנה). קשר שהתחיל בצורה מוזרה ועם הזמן התפתח ועם עבודה רבה של שנינו הגיע לקשר עמוק מאד. מאד טוב לנו יחד, יש כנות גדולה מאד ביננו, רגישות. האדם מעולה וכך גם הוא טוען עליי (כמה פעמים אמר שאני "מושלמת" והצהיר על אהבתו)
אני בתוכי כבר החלטתי שזה "זה" והוא יודע זאת... העניין הוא שיש משהו שמפריע לו. הוא חושב שהכרות לחתונה צריכה להיות במין מצב של רצון תמידי להיות ביחד, שלא נפסיק לרגע לחשוב אחד על השני ושכל הזמן ממש נשתוקק אחד לשני. הוא טוען שזה מה שיצור אצלו את הרצון להתחתן. כשאין את התשוקה התמידית הזאת אז לא קיימת וודאות בנפש (לדבריו).
ולכן הוא אומר שגם הרבה פעמים אין לו מוטיבציה לפגישות. או כשאנחנו לא יחד אז הוא לא חושב בהתרגשות על הפגישה הבאה...
הוא טוען שזה יהיה מצב של חוסר אחריות לקבל החלטה ממקום כזה (למרות שכמה פעמים היינו קרובים)...
נפרדנו (במחשבה שזה סופי) לזמן מה ואז אני פשוט לא יכולתי וחזרתי אליו.
אני שואלת האם מישהו/מישהי חוו משהו דומה.
האם באמת אפשר להתחתן ממצב כזה שטוב ונעים מאד ביחד, ויש המון אהבה והערכה הדדית אבל אין את ההשתוקקות התמידית הזאת?
איך זה משפיע על חיי הנישואים אח"כ?
האם יכול להיות שזה רק פחד לקבל החלטה?
ומה תפקידי בעניין? חוץ מאשר לשקף כל הזמן כמה שטוב לנו ולהציף את השאלה של מה יהיה?
אומר שאני במצב מאד קשה נפשית כי אני רוצה כבר להתמסר ולדעת שזהו, אבל מצד שני כל עוד והוא לא החליט זה מבלבל ועוצר...
אוסיף שהוא גם הרבה יותר רומנטי ממני....
אולי יש עצה בעניין הזה...
תודה רבה!
הי מתוקהאנונימי (פותח)
קודם כל, עולה בברור שאת בן אדם עם מודעות עצמית. אשרייך.
לדעתי, הטענה עצמה של הבחור לא נכונה. כן, אפשר וראוי להתחתן כמו שאמרת: "ממצב כזה שטוב ונעים מאד ביחד, ויש המון אהבה והערכה הדדית ". (להפך, לפעמים כשיש יותר מדי תשוקה מתבלבלים לחשוב שרוצים להיות ביחד בגלל הקטע הגופני, וזה לא קל.) התשוקה הזאת שאולי חסרה לבחור קשורה לשני דברים:
1. משיכה שקשורה לקירבה גופנית שבאמת באה אחרי החתונה.
2. אולי זה קשור למשהו שהוא מדמיין מכל מיני ציורים שיש לו בראש?
כאן אני יכולה להוסיף את ניסיוני האישי. האיש המקסים שאני נשואה לו, בעלי, הוא ממש לא איך שחלמתי שהוא יראה. לא חיצונית וגם מבחינת אופי לא בדיוק. ובכל זאת הוא האיש שהכי מתאים לי בעולם ואני מעריכה את מי שהוא.
אבל בשביל להחליט להתחתן איתו הייתי צריכה לשבור את החלומות החיצוניים שלי ולהסכים להפגש עם מישהו אמיתי. אולי לבחור שלך יש בעיה לשבור את החלומות של "איך נראה קשר" ולחוות את הקשר שלכם כמו שהוא?
בכל מקרה, תשלחי אותו לעשות עבודה בעצמו. את לא צריכה לספוג את כל הספקות והבלבולים שלו. זה לא מוביל למקום טוב.
אני לפני החתונה הייתי מאד מבולבלת והעבודה שעשיתי עם אנשים אחרים (לא עם הבחור) ועם עצמי הרבה יותר קידמה אותנו מאשר החפירה והשיקוף שלנו ביחד.
בהצלחה מתוקה, שתזכי לבנות בית בשמחה, ותיזכי להרגיש את העונג העצום הזה...
חן
תודה והבהרה....אנונימי (פותח)
תודה לתגובתך הרגישה.
מודה מאד גם לברכותייך החמות....
הבחנתך שזה קשור לציור שיש אצלו בראש ש"ככה זה צריך להיות" נכונה מאד. באמת זה על סמך חשיבה/רצון (ככה הוא קורה לזה) שאם זה לא ככה אז אין את הוודאות. והוא מספר לי שנורא קשה לו לקחת אחריות ממקום שהוא לא כזה.
אני יכולה לספר לך, בנימה האישית, שגם הוא מאד מאד שונה ממה שדמיינתי, גם חיצונית וגם פנימית, אבל פשוט מוססתי את הדמיונות האלה והתמכרתי לטוב הכ"כ גדול שזכינו לו יחד.
הוא יודע להעריך את הטוב הזה אבל כל הזמן שואל את עצמו האם זה מספיק בשביל להחליט על חתונה...
הוא הלך לעשות עבודה עם מטפל מוסמך ועם עצמו (באמת הוא מאד מאד מתאמץ) אבל זה עדיין לא גרם לו לשנות גישה שזה צריך להיות אחרת.
ובהזדמנויות שונות הוא אומר לי שאני זאת שמצליחה לברר אותו הכי טוב (לכן אני כ"כ שואלת איך עליי לנהוג כדי לכוון למקום הנכון)
יכולה לומר לך שרב ת"ח שמכיר כל אחד מאיתנו ושמע את הסיפור מכל אחד בנפרד אמר לנו שיש לנו קשר מיוחד מאד ואם נפסיק אותו אנחנו חלילה כפויי טובה כלפי הקב"ה...
אבל למרות הכל, הוא טוען שעם כל הטוב הזה צריך לרצות. הוא רוצה לרצות באמת בי ובקשר שלנו ולקבל החלטה מתוך מקום של רצון...
אני מסכימה עם האמירה הזו, השאלה איך זה קורה???
לגבי הבחנתך הראשונה, לא ארחיב, אבל אני כמעט בטוחה שזו אינה הסיבה...
אנונימית יקרהפפריקה--
מדברייך ניכר שהגעתם לקשר של הכרות משמעותי (אם כי לדעתי העומק מתפתח במהלך שנים..) וחיבה גדולה אחד לשני.
הרעיון בניתוק הקשר הוא נכון ומועיל במקרה זה, ויתכן שהוא אכן צריך זמן בכדי להבין לעומק האם הקשר הזה אכן משמעותי לו או שאולי הוא נמצא בכעין משחק של נח ונעים ללא מחוייבות .
הטענה שצריך לחשוב ולהגות בבת/ בן הזוג בכל רגע, ולהשתוקק לה/ו- נראית לי כטעות יסודית.
להיפך- ככל שהאהבה גדלה והופכת להיות חלק בלתי נפרד, היא נותנת משמעות לחיים הרגילים ומייטיבה עימם ולא יוצרת מצב של רגש תמידי שאינו מרפה.
לפי דברייך נשמע שהוא מתכוון למשהו כמו "פרפרים בבטן"- התרגשות מתמדת. היא אומנם קיימת - בהתחלה בעיקר ובעיתות התרגשות, אך קשה לי להאמין שהיינו מצליחים לנהל חיי יום יום תקינים עם פרפרים כאלו בכל רגע נתון.
אולי בכל זאת לתת לו את פסק הזמן לו הוא זקוק?
חבל ליצור לחץ מיותר שעלול חלילה להתפוצץ עם הזמן.
הצלחה ובשורות טובות!
תגובה לפפריקה ושאלהאנונימי (פותח)
תודה ממש לתגובתך.
האמירה שלך לגבי הטעות היסודית נשמעת מאד הגיונית, אני אומר לו את זה.
כמו שכתבתי קודם אנחנו נפרדנו לתקופה של כחודש ואז אני פשוט לא יכולתי וחזרתי והוא שמח על כך.
בתקופה זו הוא התייסר מאד על החסרון שלי, אך לא העז לחזור משום שלא ידע אם זה באמת נכון שנחזור לאותם נקודות של הספק.
הוא אמר שזו מבחינתו זכות שחזרנו אך אינו יודע כיצד באמת לזכות בה...
באמת איזשהי חסימה שאינני מבינה.
למה את חושבת שנתק אמיתי באמת יעזור?
הוא אף פעם לא אמר לי שזה עניין של זמן אצלו, שאם יהיה לנו עוד קצת זמן הוא יהיה רגוע...
את חושבת אולי שזה עניין של זמן?
אני כל כך לא יודעת מה הדבר הנכון...
זה גורם למתח תמידי וללחץ כל כך גדול, לא מצליחה להתרכז בשום דבר....
מצד אחד, פוחדת מאד לאבד את הקשר, באמת אחד הדברים הטובים ביותר שקרו לי בחיים
מצד שני, פוחדת שאני עושה טעות בסבלנות הזאת ושחלילה זה לא יוביל לכלום.
תודה מראש באמת...
אני מדברת על סמך ההגיון ועל סמך הנסיוןפפריקה--
אצלנו התרחשה סיטואציה דומה אך שונה.
בעלי מאוד רצה שנתחתן, אני חששתי מאוד.
הקשר זרם משך מעט יותר משנה עם נסיון לנתק שבכל פעם אחד אחר הפר אותו.
בסופו של דבר הרב שלו שם לי אולטימטום והסביר לי בטוב טעם שאני הורסת לשנינו את החיים כיון שאף אחד לא יוכל באמת להתפנות לשום קשר אחר.
עברתי שבועיים מסוייטים, סגרנו, התחתנו ומאז אנחנו מודים לריבון עולם יום יום שעה שעה.
אנחנו עובדים מתוך אהבה ולא מפסיקים להיזכר בימים של חלומות שהיו נראים בלתי אפשריים .
זה נכון...ד.
שצריך להתחתן מתוך רצון להתחתן (כבהודעתך הבאה),
אבל מה שאת מתארת כאן בשמו - נראה לענ"ד כדמיונות לגמרי..
הרגש הוא מטבעו דבר "נייד". חצי שנה זה באמת "חתיכת זמן". מישהו חושב שכל הזמן הוא (מעתיק-מדביק מהודעתך): " שלא נפסיק לרגע לחשוב אחד על השני ושכל הזמן ממש נשתוקק אחד לשני"...?
אוהבים אחד את השני, אין דחיה, מרגישים טוב ביחד, יש על מה לדבר, מתעניינים באמת זה בזה, קשובים זה לזה, הולך ונוצר מתוך כך קשר פנימי?
אז לכאורה זה ממש יופי (כמובן - בזהירות. אני לא מכיר אתכם ולא נמצא בתוך הנפש שלכם).
אבָל,
גם הבחור צריך להיות שלם עם זה.
.
שהוא לא יהיה כל הזמן עם הרגשה שהוא "לא הרגיש מה שבאמת אמורים להרגיש" - ויסחוב את זה גם הלאה, חלילה.
לכן, לכאורה, הכי טוב שהוא ידבר עם מישהו מבין-ענין ושהוא סומך עליו - ויראה אם זה גורם לו באמת להיות שלם עם הדברים.
בהצלחה.
ו..אגב - אני מניח שהדמיונות האלו באים בדיוק בגלל שהוא "רומנטי".. אבל גם רומנטיקה בונים ביחד, בסבלנות, מתוך נישואין. אהבת אמת זה קישור עמוק. לא רק, או דווקא, "פרפרים"....
אולי יעזור שהבחורענבלית
ידבר עם אנשים שנשואים כבר כמה שנים וישמע איך זה?
שישמע שאצל כל הזוגות אין מחשבה תמידית ללא הפסקה על בן/בת הזוג.
כי אותך אנחנו לא צריכים לשכנע, אבל הוא אולי יתקדם אם ידבר עם חברים נשואים שלו...
אני חושבתשירחדש
עבר עריכה על ידי שירחדש בתאריך כ"ג סיון תשע"ב 15:38
שכדאי לך להתייעץ עם יועץ/ת לנישואים (יש לישפה במחירים מסובסדים).
ברור שהבחור מסבך את הקשר,
אבל יכול להיות שאם תקבלי הדרכה טובה
אז תראי איך את יכולה להגיע להחלטה מהצד שלך, בלב שלם. (כל החלטה שהיא)
הייתי בסבך הזה, אני מכירה מקרוב הרבה קשרים כאלו.
כל עוד לא היה ברור לבחורה מה היא עושה, איך היא פועלת, מה היא רוצה לעשות, בתוך הקשר המבלבל הזה
הקשר רק נסחב ונסחב ונסחב. ויוצאים וחוזרים, ויוצאים וחוזרים, או שיוצאים מלא חודשים ולא יודעים להחליט. ומבחינה רגשית נקשרים, אבל לא מצליחים להתקדם לחתונה. וכאב לב אחד גדול לכולם.
וכשהבחורה החליטה מה היא רוצה לעשות (גם אם הבחור עוד לא היה שלם), נעשה לה יותר פשוט, גם אם ההחלטה עצמה לא פשוטה בכלל .
את מוזמנת גם לדבר באישי...
^^^^^פפריקה--
מעניין לראות שיש כאן שני מקרים דומיםאלעד123
שבהם הבחור לא רוצה להתחתן.
הראשון של זוג הדתלשים והשני בהודעתה לעיל של אנונימית.
שני מקרים שונים לכאורה אך דומים ביותר, בשניהם הבחור לא בטוח שזו הבחירה הנכונה מצידו והבנות כבר ממש מוכנות.
יתכן ובשני המקרים הבחורים סבורים שמעבר לאופק מחכה להם משהו טוב יותר, השאלה היא איך גורמים להם להחליט.
בשני מקרים שהכרתי הבחורה שמה לבחור אולטימטום ואמרה לו שאו שמתחתנים או שילך ויעזוב אותה לנפש. בשני המקרים, אחרי זמן קצר, הבחורים חזרו על ארבע אבל זה היה מאוחר מדי.
הבנות הבינו שהן לא רוצות כאלו בעלים ותוך זמן מה התחתנו עם אחרים. מה עלה בגורלם של הבנים אני לא יודע.
אני נוטה לחשוב שחתונה תחת לחץ, כשאחד הצדדים לא ממש רוצה, עלולה להסתיים לא טוב.
הי אנונימית יקרהאחתעם_בטן
הי לך
איזה בחורה מדהימה את נשמעת. את מאוד מבינה ומקבלת, אשרייך ואשריו זכה להכיר בחורה כמוך.
אני לא אחזור על הדברים שאמרו, אוסיף שלדעתי לך כרגע אין כל כך מה עוד לפעול. נשמע שאתם מדברים מאוד כנה ופתוח, ניסיתם להיפרד, הוא קיבל עזרה מקצועית, ועדיין דעותיו ורגשותיו לגבי החלטה להתחתן לא השתנו. להתחתן מתוך לחץ זה לא טוב. אני יודעת שאת לא "משכנעת" אותו שכדאי לו להתחתן איתך, אבל לדעתי עצם זה שאת עדיין איתו נותן לו את ההרגשה שאת לא רוצה ולא יכולה בלעדיו.
את צריכה זמן עם עצמך עם כל הכאב:
1. לחשוב באמת מה יתן לכם להמשיך לצאת עם ההרגשות האלו. האם משהו ברצון שלו ישתנה? ואם לא מה תעשי?
2. להכיר בפחד שלך לאבד את הקשר ולנסות להיפתח לאופציה שאולי לא תהיו ביחד בסופו של דבר.
3. לברר האם את מוכנה להיכנס לחתונה עם בחור שלא בטוח שרוצה להתחתן איתך (או בכלל)
מה שאמרו לך לגבי חתונה כל כך נכון, אבל אין טעם לשכנע את השמוכנעים, זה הוא שצריך לשמוע את הדברים האלו לא את. את מודעת לאיכויות שבך והלואי שיהיה לך את האומץ להגיד לעצמך, מתוך כבוד לעצמך, רגע האם מגיע לי היחס הזה למרות שהוא חושב שאני "מושלמת"?
זה ישמע לך קשה אבל אני רוצה להגיד לך מניסיון שגברים הם יצורים הרבה הרבה פחות מורכבים מאיתנו. וכשגבר לא מצליח להחליט זה באמת כי הוא לא רוצה עכשיו, או עדיין וצריך לחשוב באמת האם המשך הקשר יוביל להחלטה המיוחלת. את זה רק את תוכלי לעשות, אחרי שלקחת לעצמך פסק זמן לחשוב, לברר ולהתעמת עם הדברים
מקוה בשבילך מכל הלב שתזכי שהוא יראה בך כשאישתו לעתיד שתהיה לכם אהבה גדולה, או שגבר אחר ימצא אותך לעצמו...
חייבת לומר לך חזרהאנונימי (פותח)
שאת פשוט מקסימה ורגישה כל כך עם התגובה שלך...
תודה ענקית
אני אנסה באמת להפנים את מה שאת כותבת...
מה שכתבת לגבי היחס, זה בדיוק העניין, שכשאנחנו יחד כל כך טוב שאני באמת באמת מרגישה כמו נסיכה אמיתית... זה לא שאני חלילה סובלת מיחס לא מכבד...
אבל אני באמת מרגישה שהעניין הוא שבאמת יש ביננו אהבה גדולה אך יש לו קושי למחוייבות ובאמת לומר: זהו! בך אני רוצה לנצח!
כי, שוב, כשביחד הכי טוב בעולם ואפילו כמה פעמים הוא אמר לי "אני באמת רוצה אותך עכשיו הכי בלב שלם, אבל אני רוצה לבסס את הרצון הזה..." ואז כשאנחנו רחוקים הרצון הזה נחלש...
ושוב, כשהיינו רחוקים הוא התייסר וסבל מאד מגעגועים אך זה עדיין לא גרם לו להחליט לחזור עם טבעת...
נראה לי שאעלה בפניו את המחשבה הזו...
לא יודעת אם לי יש מה לעשות למען זה חוץ מכמובן המון תפילה...
ואלא אם כן יש למי מכם רעיון אחר...
מה שכולם אבל כן אומרים, שאחרי שמקבלים החלטה, חיובית כמובן, כל החששות נעלמים ולא מבינים בכלל למה כל כך התקשנו קודם...
תודה ממש ממש לכולם!!
אתם באמת פותחים אפיקים למחשבות שונות...
את צודקתאחתעם_בטן
נשמע מדברי שהוא נותן לך יחס לא מכבד וזה לא נכון. פשוט את במצב של המתנה שמשהו יתפתח ויקרה וזה לא תלוי בך, וזה מה שכואב לי בשבילך.
אם הוא כל כך התייסר והתגעגע בזמן שנפרדתם תחשבי למה הוא לא נכנע לגעגועים וחזר אליך בעצמו. אני לא מתכוונת למשוך אותך לעשות מעשה ולהיפרד, רק באמת לגרום לך לראות את המציאות בצורה יותר אובייקטיבית.
אני מרגישה שהוא מאוד אוהב אותך ורוצה אותך ולדעתי זה מספיק בהחלט בשביל להתחתן, אבל הוא צריך איזה אישור נוסף שהוא בעצמו אפילו לא יודע איפה משיגים אותו, וכאשר הוא ירגיש שהוא עלול לאבד אותך כי את לא מוכנה לחכות ולחכות, הוא יבין שהוא חייב להיות נועז יותר כדי לזכות בך!!!
תתפללי לה׳ שינחה אותך בדרך הכי נכונה לך ויהיה טוב
נשיקות
אם הוא כל כך התייסר והתגעגע בזמן שנפרדתם תחשבי למה הוא לא נכנע לגעגועים וחזר אליך בעצמו. אני לא מתכוונת למשוך אותך לעשות מעשה ולהיפרד, רק באמת לגרום לך לראות את המציאות בצורה יותר אובייקטיבית.
אני מרגישה שהוא מאוד אוהב אותך ורוצה אותך ולדעתי זה מספיק בהחלט בשביל להתחתן, אבל הוא צריך איזה אישור נוסף שהוא בעצמו אפילו לא יודע איפה משיגים אותו, וכאשר הוא ירגיש שהוא עלול לאבד אותך כי את לא מוכנה לחכות ולחכות, הוא יבין שהוא חייב להיות נועז יותר כדי לזכות בך!!!
תתפללי לה׳ שינחה אותך בדרך הכי נכונה לך ויהיה טוב
נשיקות
שלום לך (אני אנונימית חדשה)אנונימי (פותח)אחרונה
קראתי את מה שכתבת ונזכרתי שגם לי קרה דבר דומה.
נפגשנו ארבעה חודשים. אני "ידעתי" אחרי חודשיים שזה זה אבל הוא - לא. חיכיתי וצפיתי, התאזרתי בסבלנות ונתתי לו זמן אבל זה לא עזר. הוא לא היה מסוגל להחליט.
אגב, אני הייתי אז קרוב ל-20 והוא קרוב ל-25. הוא היה הראשון שנפגשתי אתו ואני - לא יודעת איזה מספר שלו.
כעבור 4 חודשים הוא החליט שהוא לא מסוגל להמשיך כך בחוסר ודאות ונפרדנו בצער רב (שניינו בכינו בפגישה האחרונה).
אני נשברתי והיה לי קשה ברמות שלא יתוארו. אבל ב"ה התגברתי והמשכתי. כל הזמן חשבתי עליו ודמיינתי שהנה הוא יתקשר ונחזור - אבל זה לא קרה.
ב"ה אני התחתנתי כעבור שנה וחצי. היום אני נשואה באושר ושמחה כבר יותר מ-10 שנים. הוא (שגדול ממני ב-5 שנים) התחתן בערך לפני שנתיים!
מה אני רוצה לומר בזה?
למרות התחושה והביטחון שזה כבר ממש אוטוטו, אי אפשר להיות בטוחים. אני הייתי בטוחה ב-100% שנתחתן רק אם אתאזר בסבלנות ולא אלחץ אבל זה לא קרה.
מה שכן משותף בשני המקרים - שלי ושלך - הוא שלבחור קשה לקבל החלטות (אולי כדאי שתשאלי אותו איך הוא מחליט החלטות רציניות אחרות).
אני מקווה שזה ייגמר בטוב, ובכל מקרה כדאי להפנים מראש שהבחור הזה קצת כבד וזה משהו שצריך להתרגל אליו ולחיות אתו - אם תתחתנו כמובן (כמובן שאף אחד לא מושלם, אבל כאן את לפחות יודעת מראש את אחד החסרונות שלו).
בהצלחה רבה
ותזכרי שהכול לטובה (מאחת שעברה את הניסיון הקשה הזה, ולא מצטערת לשנייה שלא התחתנתי אתו).
אני זקוקה לעזרת המנוסים, קצת ארוך אבל בבקשה!אנונימי (פותח)
בס"ד
שלום לכם,
אני פונה אליכם בתור רווקה שמתלבטת לגבי חתונה- מצפה לקבל כיוונים או לשמוע סיפורים דומים מבעלי ניסיון. זה קצת ארוך אבל בבקשה תקראו. זה חשוב.
אני בת 23, יוצאת עם מישהו המון זמן (במונחי המגזר), 7 חודשים, הוא ידע שהוא רוצה להתחתן אחרי 3 חודשים. מאז הוא מחכה לי...ואני באמת לא יודעת. לפעמים מרגיש לי כן ולפעמים מרגיש לי לא, אני כבר מותשת מהחוסר וודאות וגם מפחדת לפגוע בו כי ככל שהזמן עובר כך יהיה קשה יותר להיפרד- זה ממש לא מגיע לו- הוא אדם כ"כ טוב- ואני לא מרגישה שהזמן מקדם אותי יותר.
אז ניסיתי לחשוב.. ממה אני כל כך מפחדת?
דבר ראשון שאתם צריכים לדעת, אני אדם פרפקציוניסט-קראתי על כך באינטרנט וזה מתאים. לפני כל החלטה חשובה אני מתלבטת קשות, נוטה לדחיינות, בעלת מודעות עצמית מאוד גבוהה. בד"כ- אני עומדת בשאיפות של עצמי ב"ה ואין לי בעיה לחיות כך, אבל- ברגע של החלטה חשובה זה צף.
בדיוק יצא לי להיפגש עם חברים שליוו אותי לפני שהחלטתי מה ללמוד ושאלתי אותם עד כמה נורא זה היה? (כי אני לא זוכרת-אני חיה עם זה) כולם אישורו שהייתי חסרת החלטיות ושעייפתי את כולם באותה תקופה, ושכל יום הגעתי לעבודה שבפי בשורה על מקצוע חדש (וזה היה נורא בהתחשב בכך שיש מלא מקצועות ומלא מקומות לימוד והיתה לי אפשרות ללמוד הכל). בסופו של דבר הלכתי עם הלב- ואני מרוצה ב"ה, אבל היתה לי אפשרות ללמוד 2 תארים, וזה רחוק מנישואים לכל החיים- עם אדם אחד.
אז מה הבעיה? את פרפקציוניסטית! קפצי למים! הבעיה היא שאני לא יודעת אם מה שמפריע לי הוא חשש שנובע מהיותי אני או חשש שמצביע על כך שמשהו לא טוב לי בקשר. אני לא יודעת אם שאיפתי ליותר היא שאיפה נורמאלית או שאיפה שהיא לא סבירה. מה יש ? הוא אדם טוב, יציב, נדיב, ותרן, ירא שמיים ואוהב אדם, אוהב אותי ומעריך אותי, מכבד אותי, קשוב ואמפתי, משכיל, ראש על הכתפיים, חרוץ וישר, עניו, משפחה טובה, אפילו נראה טוב (שזה תמיד פחות עניין אותי אבל אפילו זה הגיע) אני מעריכה אותו, ואוהבת או מחבבת רוב הזמן. (לאור הספקות אני כבר לא יודעת)
הרבה אנשים אמרו לי שלשם שינוי, כדאי לי לשתוק- להיות יפה, ולהתחתן
מה אין? אנחנו שונים כמעט בכל מובן. רוב התכונות הטובות הן שלו וזה לא רע השוני בסה"כ- אבל לפעמים כן:
1) אני יותר ורבאלית וחברותית- ואני מפחדת להשתעמם. (פחד מוזר, צוחקים עלי..אבל זה הפחד שלי), עד עכשיו לא השתעממתי אבל היו לי 2 קשרים שבהם הדינמיקה "השיחתית" היתה יותר מאתגרת, צחקתי יותר ובגדול הסתקרנתי יותר, ופה- אני מחזיקה את השיחה. רמת המשכל שלי יותר גבוהה- בלי שחצנות. פשוט נתון. אבל הוא אדם חכם.
וזה פער נסבל ובד"כ זה ככה. אבל אולי זה קשור? לא היתה לי ציפיה למישהו מחונן/מוכשר. פשוט כי יש דברים יותר חשובים וזה מצמצם לי את המבחר. וקיבלתי דברים אחרים טובים שלא היו בורבאלים ובמוכשרים למיניהם..
2) בנוסף- שנינו עדינים למראה, אבל אני הרבה יותר דומיננטית ממנו. זה אמור להיות ככה? איפה עבודת המידות שלי?? אני כאילו גם הכח וגם הכח המרסן של עצמי...וזה יכול להתיש.
אם הוא ותרן ואני דעתנית...יהיה לי יותר נח בחיים..אבל האם זה דבר חיובי- לא ללמוד לוותר לאחר?? הרגיש לי שאשה חזקה צריכה מישהו יותר חזק, בבחינת "ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך". מן ציפייה נשית לסמכותיות.
אבל בנות נשואות אמרו לי- את תסבלי אם מישהו יתעקש איתך על כל דבר כי את מנהלת באופי ורוב הבנות לא כאלו, אבל אני מוצאת את זה דווקא מפרה ומעניין יותר שדעתן עם דעתנית. בנוסף ואולי הכי חשוב- אני מכבדת יותר אנשים סמכותיים ודעתניים..וזה עלול לחבל לי בהערכה אליו בעתיד.
מצד שני- בחיים לא הייתי נשואה.
מצד שלישי- הוא אומר שרוב הדברים שמעסיקים אותי, לא מעניינים אותו, ושבמה שחושב לו הוא ידע לעמוד על שלו.
(ענייני דת וכאלה)
יש פה זוגות שהתחתנו מתוך שוני? יש פה נשים דומיננטיות יחסית? איך מחיליטים שיש את הבעיה ברקע וקשה לדעת אם זה חשוב או לא? אני יודעת- שרק אני יכולה להגיד עד כמה זה חשוב לי? אבל יש פה אנשים שאולי היו להם אותן התלבטויות??
תודה שהגעתם עד פה. מצטערת שחפרתי..............................באמת שאני צריכה עזרה.
מוכר מאוד!אנונימי (פותח)
כשהכרתי את בעלי,
אחרי הדייט הראשון אמרתי לחברה שלי, הוא נחמד אבל יותר מדי דוס. לא בשבילי..
ואז כשהוא התקשר להגיד שסבבה וזה- אמרתי יאללה נמשיך והמשכנו.
פגישה חמישית (נראה לי) הוא כבר ידע שזה זה. אני נבהלתי...
אני כמוך- הרבה יותר חברותית, סקרנית, דוסית אבל פתוחה לקבל שוני, והוא חכם עם חכמת חיים מטורפת אבל אני ריאלית יותר. וזו עובדה. ושנינו יודעים את זה.
ואני אישה דעתנית, חזקה, והוא יותר נוח וותרן.
ומה אני אגיד לך, אנחנו נשואים שנה וחצי- וזה רק משתפר...
הוא למד להיות יותר חברותי, סמכותי, כי אני כזאת. אני למדתי לוותר יותר בזוגיות.
הוא למד לתת לי את המרווח האישי שלי לפעמים ולצאת עם חברות.
ואני למדתי לוותר על דברים כי בשבילו אין כזה דבר "לצאת עם חברים" אלא להיות איתי בבית..
וזה כל החיים.
את הולכת צעד קדימה, אליו.
והוא הולך צעד קדימה, אלייך.
החכמה זה לדעת שאתם חיים כזוג. אבל אתם עדיין בעל ואישה, או בעברית- אתם שניים שהם אחד.
צריך ללמוד לדעת מה הנקודות שטובות בך, ולהעניק מהם לו- (לא בשביל לשנות אותו ח"ו)
ולדעת מה הנקודות שטובות בו- ולקבל ממנו.
זה העבודה שלך כאישה.
(ובינינו- את באמת תסבלי אם יהיה לך מישהו שהוא עקשן ודעתני כמוך... יצאתי תקופה ארוכה מאוד עם מישהו כזה....)
ועוד נקודה- שאני למדתי עוד כשיצאנו- להעלות הכל על פני השטח- לא קרה יום מאז שהחלטנו שזה רציני (או שהתארסנו) שהלכתי לישון כועסת או הוא.
תמיד זה נפתר לפני, והייתי אומרת לו (ועדיין כמובן) הכל , אם לא הייתי מרוצה, איך הייתי רוצה שיתנהג, יגיב בנושא מסויים...
זה עזר לי המון.
בהצלחה!
(ונימה אישית- הוא נשמע בחור טוב מאוד- נראה לי לכי על זה)
היה משהו מעניין בדברים שלךאמא מסורה
בד"כ בשלב כזה של הקשר רואים רק את מה שדומה ולא שמים לב לדברים השונים (שמעתי את זה פעם בהרצאה של יועצת נישואין שדיברה על שלבים בקשר הזוגי).
השלב שבו מתחילים לראות את השוני קורה בד"כ אחרי כשנה של נישואין...
שוני הוא לא דבר רע במהותו, כשם שאין פרצופיהם דומים כך דעותיהם (מקווה שציטטתי נכון), השאלה היא האם השוני הזה מפריע לך?
האם הדברים שאתם שונים הם מהותיים בשבילך או לא?
אתן לך דוגמא מחיי שרק לאחרונה אני ובעלי התחלנו להיות מודעים לה (נשואים כמעט 6 שנים)- בעלי חייב את החופש שלו ואת המרחב שלו וקודם כל ידאג לעצמו אח"כ לסביבה ואני בדיוק להיפך- קודם אדאג לכולם לבעל/ לילדים/ לבית ורק בסוף אדאג לעצמי.
זה לא שלפני כן לא הרגשנו את זה, רק שלאחרונה פתאום הפכנו להיות מודעים ושמנו את האצבע על השוני.
אז כל אחד מאיתנו צריך ללמוד איך ללכת לכיוון השני- בעלי יותר לתת מעצמו לבית ולילדים, לתת לי את האפשרות למרחב שלי ואני יותר לשחרר ולהרפות ולדאוג גם לעצמי.
אם תשאלי אותי אם הייתי יודעת מראש על השוני הזה האם זה היה מונע/ מפריע בהחלטה שלי להתחתן עם בעלי- חד משמעית לא!
כי בני אדם שונים וזה היופי שבנישואין, שני בני אדם שונים שנמצאים יחד ולא סתם שונים, גברים ונשים שונים מהותית אחד מהשני (קראת גברים ממאדים ונשים מנוגה?), בונים משהו משותף והעבודה המשותפת על השוני- שכל אחד לומד ללכת לקראת השני זה שיא האושר בנישואין ודווקא העובדה המשותפת הזאת היא מה שמחזקת את הקשר והאהבה בין בני הזוג.
מה שאת צריכה לשאול את עצמך זה- האם את מתעגעגת אליו? מחכה לטפלונים ממנו? כשאת רואה את שהוא מתקשר אליך זה גורם לך להרגשה טובה אולי קצת פירפורים?
עד כמה הדברים בהם אתם שונים מהותיים לך ברמה שאם הוא לא כזה את תרגישי פיספוס? או שזה סתם מתוך החשש להתחתן מתוך שוני?
אם התשובה לשאלות הראשונות הם כן ואת רק חוששת מהשוני, אז לדעתי, זה הבחור שלך.
אם משהו לא נראה לך, אז אולי כדאי להתייעץ עם מישהו מוסמך.
ואולי חלק מהדברים שכתובים בכתבה הבאה יעזרו לך
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/238990
בהצלחה רבה
לילה טוב!אגל של טל
זוג נפגש הרבה זמן וכבר רוצה להתחתן אבל לאחד מבני הזוג כל הזמן יש פחדים וחששות.
מכיוון שכל פעם שמתגברים על חשש מסויים מייד צץ ועולה חשש חדש כנראה שיש כאן משהו עמוק יותר שבאופן תת מודע מונע קבלת החלטה על חתונה והמוח תמיד ימצא תירוץ חדש למה א"א להתחתן. (ויש לנו מוח יצירתי ב"ה...)
צריך למצוא בעבודת מה מונע מאיתנו להגיע להחלטה. האם זה חשש כללי מחתונה/מקבלת החלטות/ממחויבות, ואז צריך להתמודד עם הבעיה האמיתית (ולא עם התירוצים) ולהתחתן בסימן טוב ובמזל טוב.
מצד שני יכול להיות שאין שום בעיה לאף אחד מבני הזוג אבל האדם בתת מודע מזהה שיש כאן משהו שונה לגמרי מבן הזוג שמחפשים, אבל השכל עדיין לא הבין את זה ולכן האדם תמיד יחפש סיבות שכליות למה לא להתחתן.
במקרה כזה כדאי לשים לב לאיתותים ולהפרד.
בכל מקרה מומלץ מאוד להתיעץ עם איש מקצוע רציני(!!) שיעזור לך לברר את המציאות ולהגיע להחלטה הנכונה בע"ה.(כמובן לא עם מישהו שפעם עשה איזשהו קורס ועכשיו מטרתו בחיים היא לשכנע אותך להתחתן עם הגבר הראשון שתפגשי... ולצערי יש הרבה כאלה שנעשו מאוד פופולאריים בשנים האחרונות.)
מקווה שהועלתי.
הרבה הצלחה!
ה' יברך אותך!
החלטהאנונימי (פותח)
קודם כל נראה לי שכאחת פרפקציונסטית שמתקשה לקבל החלטות סביר יותר לתלות את זה באופייך הספקני.
שונים זה לא הבעיה, שונות יכולה גם לתרום ולאפשר השלמה.
חשוב לוודא רק שלא יהיה לך קשה להעריך ולכבד אותו בגלל נקודות העליונות שלך.
זה אפשרי (מנסיון) אבל מצריך עבודה, אבל לפי מה שאת מתארת יש הרבה מה להעריך אצלו, מה גם שלא תמיד מנת משכל הוי ערובה לשכל ישר וקבלת החלטות מושכלת.. לפעמים דווקא יש לנו את כל הנימוקים לכל כיוון ולכן מאוד קשה להחליט .
בפועל, בכל מקרה, בידי האישה הכוח לתת לגבר בבית את השליטה או לא לתת לו מקום..
דבר אחרון- מאוד יכול להקל על ההחלטה להכריע ממקום יותר אידאליסטי, תוך מתן תשובה לשאלה- האם אצליח לגרום למר בחור אושר ושמחה מהחיים איתי? במקום לתהות האם הוא ראוי לי (כמו שכתוב בפרקי אבות- "כל כנסיה שהיא לשם שמים, סופה להתקים.
ושאינה לשם שמים, אין סופה להתקים" - כהקשר מכוון לשם שמים - סופו להצליח!!)
בהצלחה!
בטח שלא כמו תואר!! איך אפשר להשוות?!!<צ>אני ירושלמית
-- רק אותי התגובה הזו הצחיקה?פפריקה--
מן הסתם ילד/ה שנכנס לביקור..
שלום לך וברוכה הבאה.אבא שמואל
בסך הכל לפי מה שאת מציגה, את לא יכולה לבקש מישהו מתאים יותר עבורך.
בעצמך ציינת (לפחות ברמז) על הצורך שלך בעבודת המידות, לדעתי, בנישואין לאדם כפי שתארת יהיה לך קל יותר גם בנושא הזה.
ולא לחינם "חכמת נשים בנתה ביתה", "ובינה יתרה ניתנה באישה" רק שצריך קצת דעת כדי להשתמש נכון בחכמה. ואגב זה יכול להיות יתרון גדול!
ואחרי הכל (בכל אופן אני שובניסט) לא ברור לי כלל כי את אכן חכמה ממנו. וההתלבטות שלך תוכיח, אם היית חכמה ממנו לא היית מתלבטת [זה לא לגמרי ברצינות..]
בהצלחה!
לדעתי,ד.
בלי קשר למה צריכה להיות ההחלטה -
את באמת צריכה לעבוד על עצמך.
בוודאי שזה לא חיובי "לא ללמוד לוותר לאחר"; והציפיה לבעל ש"יוביל" היא טובה מאד. אבל אם את חושבת שאדם טוב יסכים "לריב איתך על זה" - זה לא ברור. וההפסד, להתרשמותי, יהיה שלך במקרה כזה. תעבדי על עצמך. זה אפשרי.
בבית, אל "תהיי מנהלת באופי". תשאירי את זה כשיהיו לך ילדים בעז"ה, וגם שם - בזהירות.
תשאירי את הדומיננטיות שלך בשביל לעשות מעשים טובים בשמחה ובמרץ, ולא בשביל לחשוב על "מאבקי כח" נסתרים. זה תלוי בתפיסה ערכית, ובראיה איך תוכלי למצוא את טובך ומעלתך דווקא בכך.
תמליכי את בעלך - יהיה מלך ותשמחי. תהני (בסתר..) מ"מדרגתך" על חשבון זה - הפסדת (כמובן, מדובר שלקחת מישהו שאובייקטיבית ב"רמה" טובה).
[ועצה - במחילה לגמרי: אל תחפשי "מי את", פרפקציוניסטית וכו', באינרטנט. וגם אל תעסקי יותר מידי ב"רמת המשכל" שלך.. תחפשי אדם שמתאים בנתונים, שטוב לכם ביחד, יש על מה לדבר וכו'. ותהיי נכונה לעבוד על הקשר, בענוה מתמדת, תוך כדי עבודה עצמית]
ענ"ד לגמרי.
הרגשתי שלא כ"כ הבנת.אנונימי (פותח)
ההודעה שלך לוותה בטון שיפוטי והיה קשה לפספס את זה- גם אם שמת את המילה "במחילה" ומספר פעמים לענ"ד (זה אפילו הדגיש את זה)
יצאת מנקודת הנחה שאני לא עובדת על המידות שלי, שאני לא נכונה לעבוד על הקשר במלוא הענווה והרצינות.
אתה לא מכיר אותי. נכון, אפשר לתפוס את ההודעה שלי כיהירה וכאן אני מלמדת עליך זכות. הנחתי שיהיו כאלה שיגיבו כך.
אבל, גם אתה היית יכול לבחור ללמד זכות עלי ולהניח שאני לא מתעסקת יותר מדי ברמת המשכל ובניתוחי אופי באינטרנט, שהדעתי אליכם אחרי דרך ארוכה, ואני באמת זקוקה לעצה ורק כאן בתור אנונימית יש לי חופש לדייק בדברים שלא נשמעים פולטקלי קורקט - ושאולי רק רולי אני באמת מתארת מציאות.
בכל אופן, תודה.
האמת,ד.
דווקא לא יצאתי מנקודת הנחה שאת לא עובדת על עצמך וקל-וחומר לא שאינך מוכנה לעבוד על הקשר. אדרבה, להיפך..
וגם לא חשבתי שהודעתך יהירה.
וכמובן שלא היה לי כל ענין "לשפוט" אותך - בשביל מה?... ההודעה שלי נכתבה כולה מתוך רוח חיובית ורצון לעזור.
והנחתי שאפשר יהיה לקרוא את תגובתי כמו שאת תופסת אותה כעת (דווקא חשבתי שלא את תקראי כך..) ולכן גם לא הגבתי כל-כך מהר. אמרתי לעצמי, בשביל מה לי?...
אבל, מתוך מה שקראתי "בין השורות" שלך - חשבתי שזה דווקא יעזור לך; ומתוך הרמה שלך, ש"הרחתי" מתוך הודעתך - גם חשבתי שאת כך תביני את זה.
שהרי "ללמד זכות" אפשר בקלות. אבל את הרי כותבת בעצמך, שכתבת כי את "באמת זקוקה לעצה" כלומר, זה לא שחיפשת כעת "לימוד זכות" אחרי, למשל, שהפסקת קשר כזה, שאז בוודאי לא הייתי כותב לך כך.
אלא את רוצה עצה למצב הנוכחי.
אז הייתי יכול להיות "יפה" - לא להגיב בכלל (וזה באמת מה שהתכוונתי לעשות כשראיתי את הודעתך בתחילה), או לומר מילות-עידוד וכו', כמו שאני אכן עושה כשזה מה שנראה לי נכון.
אבל כאן - היה נראה לי שדווקא זה יעזור לך, גם אם זה קצת "קשה" (ואני מסכים איתך בזה...); ותחושתי את האדם (קרי: את), היתה שיש לו את היכולת לעכל את הדברים, דווקא בגלל שהיה נדמה לי שאת כבר "בכיוון", מתוך כמה דברים שכתבת, שמהם ראיתי שיש לך גם יכולת ביקורת-עצמית וגם עבודה עצמית.
כך שכל כוונתי היתה לגמרי לטובתך, בלבד, כולל על חשבון מה שנוח לי, כי היה לי די ברור שיש "סיכון" שמישהו "יתפוס טרמפ" כאילו במקום לעודד ו"ללטף", אני אומר לך לעבוד. והתכוונתי מראש לענות: אני מרגיש שפה זה מה שיעזור.
ולכן גם כתבתי: "במחילה", "לענ"ד" (פעם אחת - לא כמה פעמים...) - לא כפי ש"שפטת" את זה בטעות, שזה כביכול "מס שפתיים". אני התכוונתי בכל הרצינות. כי מדברים פה עם בן-אדם, אני לא מכירו אישית, אבל הוא (כלומר - היא) צריך עזרה בנושא מאד קריטי, כמעט ברור לי, מנסיון חיי הלא-קצר, שמה שאני כותב יכול לעזור לו כנגד הסתבכויות בהמשך; אז מצד אחד אני כותב "לענ"ד", כי זו אחרי הכל התרשמות מתוך כתיבה. ומדגיש "במחילה", כי אין לי חלילה ענין לפגוע אלא להעיר על "נקודה" בלבד מתוך אישיותך, שבאמת התרשמתי שהיא אישיות חשובה ובעלת רמה. מצד שני - כותב בכל זאת, כי אני חושב שזה באמת יכול לעזור.
אשר על כן, קצת טעית בהבנת כוונת הדברים... ובוודאי שהם נכתבו רק אחרי הערכת אמת לכללות אישיותך, כפי שהיא מצטיירת, ולכתיבתך, אך עם הדגשה של מה שחשוב לענ"ד לכעת.
אז אם גם אחרי ההבהרה הזו, את מרגישה שהדברים אינם עוזרים לך - את יכולה להתייחס כאילו לא נכתבו. לא היה לי כל ענין לעסוק סתם ב"תגובה" על ענין אישי שלך, ק"ו "לשפוט" אותך. לעזור בלבד.
אולי תנסי לקרוא שוב את ההודעה הקודמת, כנכתבת מרצון טוב וחיובי בלבד.
בהצלחה (וכמובן - מחילה אם נפגעת. זה לגמרי לא היה אפילו שמץ מהענין...)
נכון...ד.
אני כתבתי בהקשר ה"ספציפי" של בנין בית עם איש - לא כי את "בעייתית", את מאד טובה, אלא כי יש להבחנתי עניינים שת צריכה לעשות בהם "שינוי כיוון מסוים" בהסתכלות, והם יוכלו אולי לעזור לך בחיי הנישואין.
[לדוגמה: את חשה שטוב שיהיה בעל שהוא "מוביל" במידת-מה, אבל מציינת דברים שניכר מהם קושי איך לשלב את זה עם תכונות מסויימות אצלך, שבפני עצמן יתכן שהן מעלות. אז הצעתי כיוון להתבוננות בניתוב נכון של כחות וכד']
לגבי הבנה אם האדם הספציפי הזה, הוא "זה" ורק צריך עוד קצת לעבוד, או אולי הוא לא - זה כמובן אני לא יכול לכתוב.
הרי אני לא מכיר אישית אף אחד מכם, וגם אם הייתי מכיר - לא הייתי נוטל עלי אחריות כזו...
אבל אולי, אם תתבונני קצת בכיוון שכתבתי - אם זה אכן מתאים לך - תוכלי לראות אם אחרי דברים כאלה אין בעצם כל בעיה עם הבחור הנוכחי; או, לדוגמה, לא - הוא לא אדם שמסוגל להבין בכלל על מה אני מדברת [נקטתי דוגמה סתמית, כדי להמחיש שאכן יכול להיות שבחורה מנתבת את כחותיה לכיוון של בנין, ללא רצון ל"שליטה", אבל זה לא האדם שיכול להיות ה"מלך" בממלכה שלה.. היא מרגישה שהוא בכלל לא מבין אותה. זו דוגמה קיצונית. קונקרטית, את צריכה לראות... ]
את צודקת ההחלטה היא לא קלה.אנונימי (פותח)אחרונה
אם כל כך קשה לך להחליט סימן שמשהו מפריע לך בקשר.
אומנם הוא בחור טוב, מידות טובות, נראה טוב, הכל בסדר אז מה הבעיה בעצם?
יש כנראה משהו שלא מקבל מענה אצלך. משהו שהוא צורך גדול בשבילך ואת לא מרגישה את זה איתו.
את צריכה לברר עם עצמך או עם איש מקצוע שיעזור לך, מה בדיוק מפריע לך.
אין אדם מושלם ותמיד יהיה משהו שמפריע. השאלה אם זה משהו שאפשר לחיות איתו. שאת יכולה לחיות איתו.
אם הוא משעמם אותך ואת מרגישה יותר חכמה ,זאת נקודה שצריך לברר אותה.
יכול להיות שהוא בחור חכם אבל הוא לא מדבר. יכול להיות שהוא לא טיפוס שמתעניין, שמפריע לך האדישות שלו.
יכול להיות שהוא לא מביע רגשות, לא משתף, לא מתלהב.
מצד אחד זה מאד נח לחיות עם אדם טוב, וותרן. וזה מאד חשוב שהוא אוהב אותך, זה נותן הרבה בטחון והרגשה טובה שיש על מי לסמוך. הוא נשמע אדם טוב, שקל להסתדר איתו. הוא יודע להקשיב ולהבין, זה דבר גדול.
אבל את צריכה לברר לעצמך אם את אוהבת את התגובות שלו. אם את מעריכה את החשיבה שלו. אם נעים לך להיות לידו.אם את אוהבת להתיעץ איתו. אם את מחכה לפגוש אותו. את צריכה להרגיש שאת מעריכה אותו.
כדאי לך להתיעץ עם איש מקצוע ולברר את כל הדברים האלה.
כדאי לך להזדרז עם ההחלטה (לא מתוך לחץ כמובן, בישוב הדעת) כיון שהספקות מאד מחלישות וסוחבות הרבה כוחות. ו"אין שמחה כהתרת הספקות." אחרי שמחליטים יותר קל להפתח, יותר קל להרגיש חיבה ואהבה.
שתהיה לך ברכה והצלחה בכל החלטה שתקבלי.
פורקת, וכן דווקא בנשואים...אנונימי (פותח)
אני דתל"שית בת 21 ויש לי חבר (גם כן דתל"ש) כבר שנתיים וחצי.. חשוב להדגיש שאני לא מחפשת פה לחזור בתשובה וכל זה, אני לא חושבת שאני מוכנה לזה כרגע רוחנית ונפשית
אז אנחנו ביחד כבר שנתיים וחצי, כמו שאמרתי.. אני ממש רוצה להתחתן והוא לא. ברור שגם לי יש חששות והכל.. בעיקר חששות כלכליים. אבל אצלו אני לפעמים מרגישה שזה לא רק זה. הוא בתור גבר לא צריך להתחתן איתי...... אם אתם מבינים את הכוונה שלי. לפעמים אני חושבת שאולי בגלל זה הוא לא רוצה.
יש לנו קשר פתוח ואנחנו מדברים על הכללל כולל זה ואני לא יודעת הוא אומר שזה מסיבות אחרות (כמו למשל הסיבות הכלכליות) ושברור לו שבעתיד נתחתן, אבל המשפחה שלי כבר לוחצת.... ואני מבינה אותם גם אני לא רוצה לבזבז את הזמן שלי.
מצד שני הנה יש פה באיזור שלי זוג דתי שאני מכירה מהאיזור שיצאו 4 שנים (התחילו בגיל מוקדם ממש, 15) והם נפרדו כי היא לחצה עליו בקטע של חתונה ושניהם לא ממש מוצאים את עצמם מאז ולא התחתנו ולא כלום וכבר עברו שנתיים מאז. אז חבל לא? אולי הם היו מתחתנים בסוף בלי כל הלחץ הזה...
בקיצור אני בבלבלות עם עצמי. מצד אחד אני לא יכולה לבוא אליו יותר מדי בדרישות, כי זה לא מבוסס- אני לא דתיה או משו שזה באמת לחוץ לנו מבחינת שמירת נגיעה או ילדים (אני לא בכיוון עדיין) אבל מצד שני... וואי אני ממש מרגישה את הלחץ מההורים של שנינו, החברים, המורים לשעבר... וגם תכלס ממני. מה, איזו בחורה לא רוצה להתחתן? לא רוצה שהגבר שלה יצהיר ברבים שהו א רק שלה? 
מה אני עושה עכשיו? לא רציתי לכתוב בפורומים של אנשים לא נשואים וזה לא ידעתי מבחינת צניעות והכל אם זה בסדר ובלי קשר גם פה בטח החברה קצת יותר בעלי ניסיון...
אשמח לכל עצה תאמינו לי...
..אורה.
עבר עריכה על ידי אורה. בתאריך כ' סיון תשע"ב 23:39
לעזור עדיין אין לי רעיון..
רק נקודה למחשבה.
נראה שאת מנסה להתעלם מהטבעיות שלך הכי אמיתית..
אני רוצה להתחתן אבל תכלס אין לי סיבה אמיתית.. אני לא דתיה שמקפידה על שמירת נגיעה.. או להביא ילדים.וכו'
ובסוף מעיזה להגיד ש.. תכלס יש לי דחף להתחתן.. איזה בת לא רוצה?
למה את כ"כ מתרצת? למה את כ"כ מרגישה צורך לתרץ ? למה את מרגישה שנישואים זה ענין שתלוי רק במצוה זו או אחרת? זה הדבר הכי טבעי. למה את לא מאמינה בעצמך? ולמה את לא מאמינה שה' ציוה את זה מהמקום הכ"כ חי הזה של הטבעי הזה.. לפני כל המצוות בעולם. המצוה להתחתן.. שתהיה שלם. דתיה לא מתחתנת כי אסור ליגוע וכדי להביא ילדים.. (זה רק מסתעף מזה) אלא כי זה הכי טבעי.. מי לא רוצה? והרצון הכ"כ טבעי הזה ואנושי.. וכ"כ כיף.. זה הרצון שה' חשף בנו חשף את מה שהוא טבע בנו ווואלה זה הסיבה שדתיים מתחתנים .
בקיצור תאמיני ביהודי שבך , התביעה הכ"כ נצרכת הזו של לחיות חיים מלאים עם בן זוג מתוך מסגרת של נישואים היא לא פחות מאשר שששש.. בשקט בשקט(צורך יהודי אמיתי שכולו ה' )
אם הבנת אותי
מוזראלעד
אני מנסה להבין למה דתל"שית לחוצה להתחתן. מה זה יתן לה
ולא מצליח להבין..
אותו אני דווקא מאוד מבין.
מה הוא ירוויח מחתונה? מחוייבות, אחריות, מעמסה של פרנסה,
את גם ככה לא מעוניינת בילדים כרגע, אז גם זו לא סיבה למסד את הקשר,
והואיל ואינכם שומרים נגיעה גם זה לא חסר לו,
אז..למה לו להתחתן?
היא רוצה קשר יציבשירק
שאי אפשר לערער עליו,
היא גם כתבה את זה אם תסתכל טוב.
אין לי פתרון,
רק לומר שהחיים בצל הדת כנראה לא רק מעמיסים אלא גם הרבה יותר נוחים...
זאת בוודאי לא הסיבה שבגללה צריך לשמור מצוות,
אבל אחד היתרונות.
אתם חיים יחדאלעד123
או שאתם רק חברים שנתיים וחצי?
בן כמה הבחור?
ממה את חושבת שתתפרנסו?
האם את חוששת שהוא "לא רק שלך"?
נישואים זה מאד מפחיד וההתחיבות בעיקר מלחיצה גבריםבטוב
נשים בד"כ באופי שלהן מאד מחפשות את ההתחייבות הזו כמו שאמרת שכל אישה רוצה שהגבר יכריז שהיא שלו. ואני מניחה שעל אף שאת כבר לא דתייה יש לך סביבה גם דתית וחברות, משפחה דתיים וזה מאד משפיע על הרצון הזה.
מאד יכול להיות שהחבר שלך לא רוצה להתחתן כי הרבה גברים לא רוצים מטבעם את ההתחייבות הזו וההיקשרות לאחת דווקא (אם הם דתיים אין להם כ"כ אופציות...) ויכול להיות שאם הוא כבר לא דתי אז הוא רוצה "להינות " מהיתרונות של זה. בחורים חילוניים לא נוטים להתחתן בגיל הזה. וכמו שאמרת אין לו סיבה כמו אצל דתיים ש"תכריח" אותו. אם הקשר הזה חשוב לך תשמרי עליו וחשוב לברר עם עצמך למה חשוב לך להתחתן ולהסביר את זה גם לחבר.
אז הבהרות לכולכםאנונימי (פותח)
קודם כל אורה -תודה רבה לך על התגובה היא הייתה ממש רגישה ומכילה וזה שמחתי לקרוא אותה. יש בדבריך משו אני באמת כזה מנסה להסתיר את הצורך שלי כי בחברה החילונית הוא לא כל כך מקובל והאמת שאני לא רוצה להתייעץ עם החברות הדתיות כי הן רק יגידו לי דברים כמו "בסדר בעיה שלך לא היית צריכה לעשות XYZ"
אלעד- הרצון שלי נובע מזה שלא משנה מה אני יודעת שאני רוצה לחיות עם הבנאדם הזה ולהקים איתו משפחה והכל. למה דווקא עכשיו? לא יודעת... באמת אין סיבה הגיונית חוץ ממה שאורה כתבה.
אלעד123- אנחנו לא גרים ביחד... ממש לא...... ההורים שלנו לא ייתנו לנו לעשות דבר כזה. הוא רוצה שנגור יחד בעתיד אבל זה אחד העקרונות שכן לקחתי מהאולפנה חח אז באמת לא תהיה לנו שום סיבה להתחתןואני לא רוצה לגור עם מישהו ללא נישואין (כן כן למרות הכל..)
שמעו אין לי חשש שהבחור לא שלי, אני יודעת שהוא נאמן לי הוא גם בנאדם מאד טוב ולדעתי הוא גם יחזור בתשובה (לא כל כך לשמחתי אבל בסדר זכותו המלאה), בקשר לפרנסה- זו יותר הבעיה באמת, אבל ככה זה אם רוצים להתחתן בגיל צעיר צריך קצת להשען על ההורים.
אני מפחדת לכתוב יותר מדי פרטים שלא יזהו אותי... אבל סתם לרקע- רצינו פעם להתחתן, אבל ההורים שלו לא הסכימו, טענו שאנחנו צעיריםמדי וחסרי ניסיון ושלא מתחתנים בגילאים האלה (היינו בני 19.. שני האחים שלו פשוט התחתנו בגיל 23-24...... אז לא מקובל אצלהם). זו אחת הסיבות שהגענו עם החוסר שמירת נגיעה למקומות האלה... 
אני מבינה למהאתם אומרים שאין לו יותר מדי אינטרסים להתחתן, כן...
יקירתימאמע צאדיקה
קודם כל אני רוצה לשבח אותך- את כותבת ממש רגיש ונעים, מאפשרת את המורכבות של הסיטואציה.
לדעתי- אני אנסה לבודד פה כמה מרכיבים:
א. למה שבחור ירצה להתחתן?
אנשים אומרים שלגברים לא כ"כ שווה להתחתן... שהם פחות רוצים את זה... שרוב העומס נופל עליהם...
האמת היא- שזה לא לגמרי נכון.
גם גברים רוצים להתחתן. גם הם רוצים למסד קשר. גם הם רוצים חיים של בית, משפחה, אישה אוהבת, ילדים.
אל תאמיני לקלישאות אבל תהיי רגישה לדברים שרגישים לבחור-שאיתך
ב. הלחץ מצד המשפחה החברות המורים העולם---
לא מתחתנים כי מישו לחץ
או לא לא-מתחתנים כי החברה החילונית סביבי לוקחת את החתונה בשאנטי...
מתחתנים כי בפנים זה מרגיש נכון ובשל וטוב לעשות את זה
אם צריך קצת אומץ כדי לעשות את מה שהקול הפנימי אומר - טוב שיש הורים שדוחפים...
תזכרי שההורים תמיד אוהבים ורוצים בטובתך
גם ההשוואה לזוג אחר דתי- שכנים- לא ממש נכונה בעיני
בית בונים מהחיים שלכם- מהסתכלות פנימה- לא מהשוואות למה שקורה אצל השכנים...
ג. כל הכבוד לכם שאתם לא גרים ביחד.
את מרוויחה בענק-ענק-ענק לזוגיות שלך לכל החיים!
ממש אי אשפר להשוות מצב שגרים ביחד כחברים- למצב שגרים ביחד כנשואים, כמשפחה- ויש לא מעט זוגות שלא שורדים את המעבר ממצב אחד למצב שני.... מזלך הטוב שאת תתחילי לגור איתו- בתור אשתו
ד. הבחור הזה הוא שלך
ולך ברור שהוא מרגיש אותו דבר עלייך- שאת האישה של החיים שלו.
אתם בני 21 (הוא מבוגר יותר קצת?) זה גיל די נחמד להתחיל את החיים.... את סטודנטית? הוא משוחרר מהצבא ולומד מקצוע גם...
יש הרבה זוגות סטודנטים- והם מסתדרים סבבה עם זה... קצת לחוץ כלכלית- צריך לעבוד קשה, להיות מחושבים, לחיות בפשטות- אבל זה אפשרי ובאושר
ה. הרצון הטבעי הבסיסי -להתחתן
את מצטדקת על זה שאת רוצה חתונה- כאילו שזה לא אמור להיות קשור לחיים שלך הקטע הדתי הזה....
אבל-
"מותר לך" להיות קשורה לדברים דתיים ביהדות! גם אם את (עדיין) לא שומרת על הכל... זה הכי ברור בעולם שבדברים הכי חשובים בחיים שלך- את תרצי את הנגיעה של היהדות שם- בחתונה למשל
מעבר לזה
חתונה זה לא רק משו של דתיים. בכל העולם אנשים מכל התרבויות עושים טקסים של חתונה- של התחייבות הדדית, של היקשרות עמוקה מעבר למילות אהבה בשקט, של אירוע פומבי בשותפות כל הציבור- כחלק מהמרקם החברתי האנושי, של חתימה על חוזה כלכלי משפטי מחייב שמסדר ומייצב חובות נישואין.
בכל העולם עושים את זה
זה חלק מהמבנה נפש הכי בסיסי של האנושות- כיחידים, כזוגות, כחברה.
זה חלק מהצרכים של כל בחורה- לא רק צורך לאהבה- גם צורך ליציבות.
וזה חלום של כל בחורה מילדות ואין סיבה שאהוב ליבך לא יגשים לך חלום
במיוחד- שאתם לא גרים ביחד ב"ה
ככה שבשבילכם להתחתן- זה להרים את הקשר שלכם ב1000000 רמות- לאיכות אחרת לחלוטין
לגור ביחד, לחיות חיים מלאים ביחד- לטוות ביחד חלומות, לאהוב בלי תנאי ובלי גבול- לאהוב עכשיו גם את הסבא שהוא יהיה גם עוד 50 שנה...
ו. את לא רוצה לבוא בדרישות לבחור- אבל כן זכותך המלאה לבוא בביטחון ברצון שלך
זכותך לומר לו- אני רוצה להתחתן איתך. בזמן הקרוב מאוד. ומבקשת ממך להבשיל את המחשבות שלך לקראת המהלך הזה
ואז תשאלי ותקשיבי לו- מה קשה לו? מה מעקב אותו מלהיות שלם עם המהלך?
ז. אף פעם לא מוקדם מידי לאהוב
כשבשלים לנישואין- למה לא לעשות את זה?
(את מרשה לי להוסיף משו קלאפטע? כשבשלים לממש את האהבה- ולהביא ילדים- למה לא עשות את זה????
כי את צעירה?! --אז מתי תלדי? כשאת זקנה? צריך לזכור בחיים שהגילאים של 20-3-0-40 הם שנועדו כדי לבנות משפחה, ללדת ילדים- לבנות את הקריירה ההורית- כי הרי אלו שנות הפוריות. מי שמתעוררת בגיל 38 "אופס רציתי ללדת 3 ילדים- איפה השנים הלכו?" -חבל שהיא ניסתה להפוך את סדר העולם.. לעשות קרירה כשהכוחות שלך מתאימים למשפחה- ולעשות משפחה כשהכוחות שלה והנפש שלה בשלב של קרירה...
קיצר אין סיבה שלא תהיי אמא מאושרת בגילאי 22-2-32-4 וכולי)
ח. אם אני אזכר בעוד משו- אני אכתוב...
כתבת ממש יפה, צדיקה(:פאז
פותחת השרשור-
בהצלחה לך, אין לי תובנות לחדש כרגע..
דברים המרחיבים את הלבאלעד123
וואו איזו תגובה מושקעת, תודהאנונימי (פותח)
קודם כל, הגדרת נורא יפה.. זה צורך ליציבות שבאמת חסרה לי.
כשאני אומרת את זה לחבר שלי הוא אומר שאם אני לא סומכת עליו שנשאר יחד עכשיו אז איך אני יכולה לסמוך עליו בקטע של חתונה? ובסדר אני מבינה מה הוא אומר יש בזה משו... אבל זה לא רק עניין של לסמוך זה עניין של לדעת שהבנאדם שאיתך מוכן לעשות צעד ענקי ולהחליט שהוא רוצה להיות איתך לתמיד ושזה לא יהיה מס שפתיים, שזה יהיה אמיתי, מול אנשים. הצהרה.
אני מפחדת שאני אשבר ואגור איתו בסוף בלי.. יש מצב שהוא יקבל דירה (יחידת דיור כזאת ליד ההורים) ואז מה? כאילו איך אני אתרץ לו את זה? אני לא מצליחה להסביר לעצמי למה זה כ"כ חשוב לי. אני מפחדת שזה מה שישבור אותי.
שמעי אני לא רוצה לעשות לעצמי אאוטינג.. אני מפחדת שאנשים שאני מכירה קוראים פה.. אבל באמת שהחששות שלנו הכלכליים זה לא שלא יהיה לנו כסף לחיות, זה פשוט שלא נרגיש נעים אם ההורים יעזרולנו הרבה. כי יש להם (בלי עין הרע ב"ה) לעזור.אבל הוא לא רוצה כי הוא חושב שאם מתחתנים צריך לעמוד על הרגליים לבד והוא רוצה לקחתאת הזמן ולהינות כשהוא צעיר לא ישר להתחיל לחסוך לקראת חיים משותפים..
בקטע של הילדים אני פשוט לא מרגישה מוכנה עדיין, אני ממש אוהבת ילדים אבל אני קצת ילדותית עדיין בחשיבה שלי בנושא (לידה זה כואב, היריון זה לא כיף, ילדים שלך אי אפשר להחזיר הביתה בסוף הבייביסיטר חח) ובגלל זה אני חושבת שקודם אני צריכה להתחתן ולהתרגל לחיים עם בנאדם אחד כשאנחנו תלויים אחד בשני ורק כשהתרגלתי- להוסיף ילד שיהיה תלוי בשנינו... לעשות מעבר יותר קל.
אבל הלכנו רחוק,אני עוד לא בכיוון של חתונה לצערי.......
יש גם חילונים שלא מתגוררים יחד לפני החתונה..אלירז
מרגיש כאילו את צריכה להתנצל מולו על כל גבול שאת מציבה - כי היית דתיה בעברך.
גבולות אישיים הם חובה וצורך אנושי!
אם החלטת שלא מתאימים לך גבולות ההלכה (ואני לא מתעסקת בלשפוט את זה עכשיו)
זה לא אומר שכל הגבולות נפרצו.
את אישה עם כבוד לעצמך, וכן! את מבקשת יציבות בקשר! וזה מגיע לך!! כ"כ מגיע לך!
אל תפחדי להעמיד אולטימטום (לא במובן הקשוח אלא מתוך אמירה פנימית)
אני גרה רק עם מי שאני מתחתנת איתו - נקודה.
אולי זה ייתן לו תמריץ...
הלוואי שיהיה המון הצלחה, וכמה שפחות קשיים.
יקירתי-מאמע צאדיקה
לסמוך-
ברור שאת סומכת עליו! סומכת עליו מספיק כדי לרצות להתחתן איתו... כדי לחיות איתו לנצח.
חתונה זה ממש לא קטע של "לסמוך עליו"- זה קטע של "להיות קשורים ביחד" ביניכם בקשר רוחני, עליון, עמוק.
אמרה לי פעם אישה חכמה- כל אישה טובה צריכה לשחק קצת (ממש קצת, ולא במובן המתנשא של המושג) את "הבלתי מושגת"
כן.
יש לך גבולות- את לא מוכנה לגור איתו בלי חתונה.
תהיי אמיתית עם זה, כנה איתו על הרצון שלך-
והוא רק יעריך אותך יותר
לגבי כסף- יש פה שאלה של הרבה יותר מתקציב- זה שאלות של התנהלות מול ההורים, זוגיות כיחידה עצמאית, של הרצונות בחיים -מתי "נהיים גדולים"
פשוט תדברי איתו- תנתחו את זה מכל הכיוונים.
שתדעו שיש זוגות שמחליטים בהתחלה לחסוך- לקראת טראק מטורף באפריקה- ורק אחרי שנתיים\3\ לחסוך לקראת דירה... ואם הם מקבלים את זה שהם יקנו דירה כמה שנים אח"כ- סבבה להם.
(אבל צריך להיות חכמים- לא לשכוח לחסוך לברמצוות, הילדים גדלים בלי לחכות... 
)
לגבי ילדים-
זה בסדר שאת מרגישה לא מוכנה עדיין. הרגשה בסדר גמור.
יש בעולם דעות שונות על כמה התק' של להתחתן ולהתרגל לחיים יחדיו- החל מכמה שנים (בעיקר בעולם החילוני) עד --- עד לזמן שלוקח לילד להופיע מתחילת ההריון.... וכמובן כל מה שבאמצע- חודשיים חצי שנה וכולי...
ככה שתדעתי שגם הרגש הזה שלך- הוא נכון ולגיטימי.
ואם את רוצה- תראי לחבר שלך את השירשור הזה- ותדברו על זה ביחד...
רק בקצרהעדידפ
תנסי לחשוב על הכיוון של החזרה בתשובה, יכול להיות שזה הגרעין לחששות.
יכול להיות שהוא מרגיש בתוכו לא שלם עם הדרך כרגע,
ומפחיד להתחייב לנישואין עם לא-דתיה
כשבפנים אתה מרגיש שכן חשוב לך בית דתי בעתיד
פתאום, כשחושבים ממעוף הציפור על בעוד 10-15 שנה
על הילדים
ומה הפער הזה יכול לעשות
יכול להיות שכן טמון הפחד שלו להתחייב
הקטע של החששות הכלכליים- זה הנקודה האמיתית?בת 30
או שזה מסתיר ומתרץ חשש פנימי יותר?
אולי הפחד מהמחויבות, לא רק הכלכלית, שתיפול עליו?
אולי פחד מזה שחתונה "תסגור" אותו ולא יהיה חופשי לעשות מה שבא לו?
אולי כמו שכתבו לפני- חשש מ"איך יראה הבית שלי מבחינה דתית"?
כמו שאת מבררת לעצמך מה באמת מניע אותך לרצות להתחתן ומה באמת הגבולות שלך, אולי כדאי שתבררו ביחד מה באמת הנקודה שהוא חושש ממנה. ואז אולי החשש יתפוגג, או שתהיו מודעים אליו ביחד ותתמודדו איתו ביחד. בכלל, כל קושי כזה הוא בעצם מקפצה בשבילכם- להעמיק את ההקשבה, ההבנה והקשר.
אגב, מחזקת מאוד את העידוד בענין הגבולות שלך. יש בהחלט משהו באמירה שכשהוא מרגיש שאת בכיס שלו הוא יכול לשחק איתך קצת, אבל אם את לא לגמרי בכיס, הוא מרגיש כמה את חשובה לו והוא לא מוכן לוותר עלייך.
עדידפ ובת 30אנונימי (פותח)
אני מניחה שזה באמצ לא חששות כלכליים.פעם כשדיברנו על זה הסכמנו שכסף זה לא שיקול לדברים כאלה.. לא יודעת מה השתנה.,
אולי באמת הוא מפחד ממחויבות,למרות שזה נראה לי מוזר כי כל אדם שהוא מכיר יודע בערך ב5 דק הראשונות שיש לו חברה,וגם מול אחרים הוא תמיד מציג אותי בשמחה ומחמיא לי והכל.
מסכימה עם הקטע של ה"בכיס שלו",אני אנסה את זה.
לגבי הדת -
אני מקווה שזה לא העניין
אני מאד לא רוצה להיות דתיה (כפו עליי המון דברים מילדות שלא התאימו לאופי שלי,הייתי באולפנה ששמה דגש כ"כ כבד על המראה שכבר הרגשתי שהקב"ה מחפש רק להפיל אותי ושגם ככה לעולם אני לא אהיה מספיק טובה......קיצר- המון טראומות)
אבל מצד שני הוא יודע שאני אלך לקראתו אם הוא יילך לקראתי..היו לנו שיחות בנושא. אני אנסה לבדוק איתו את העניין באמת.
נשמע ממש הגיוניאורין
יתכן שאת צריכה לשדר לו שיש פתיחות מצידך לחזרה בתשובה בעתיד, אם זה מתאים לך , כמובן.
ומותר לך להשאר דתיה בעניין של המגורים יחד. זה שאת דתלשית לא אומר שחובה עלייך לזרוק כל ערך שהיה לך בעבר.
שאלה חשובה היא הסיבה - לחתונה ולפריקהai21
מבחינת הגבר, לחזרה בשאלה גורמת להמון פיתויים.
אם לדתיים לא להתחתן זה סבל - לחילוני, החתונה יכולה להראות כמו סבל דומה, כי יש המון בחורות שמחפשות סטוצים או קשר קצר.
ולך מאוד קשה לדעת אם זה קיים בתור שיקול (בנישואים וחזרה בשאלה).
מהצד השני, אחרי החתונה הוא כבול - לחץ ומניפולציות מצידך יכולים להפוך את החיים לגיהנום,
ואם לא מייחסים לחיים בתור זוג חשיבות עליונה ("ואהבת לרעך כמוך - יתחיל באישתו") זה יכול להתדרדר למצב הזה די מהר.
אז מהבחינה הזאת, אם יש משהו לשמור מהחיים הדתיים זה נראה לי הדבר הכי חשוב.
למה אני אומר את זה - לא כהטפה, אלא כי זה הדבר הכי מפחיד.
אם את תנסי לעשות מניפולציה רגשית - ריבים, איומים, בכי, להימנע מקירבה, וכו' - הוא יפחד שזה מה שמחכה לו כל חיי הנישואים.
במיוחד שקיים החשש שאת רוצה להתחתן כדי "להוריד הילוך", ולהירגע קצת מהצורך תמיד להיות חברה נחמדה.
ואז ברור שהוא ימצא כל תירוץ להימנע, לדחות את הקץ, ולבדוק את יציבות המערכת,
ובמצב כזה ברור שאם תלחצי עליו הוא יברח - כי אז הוא יהיה משוכנע שהחיים ביחד יהיו סיוט.
מהצד השני - ברור שחלק משמעותי מחיי נישואים זה תקשורת, שזה אומר בעיקר לדבר על דברים שלא מסכימים עליהם, בעיות, דברים שמפחדים מהם, ודברים שלא רוצים לדבר עליהם, אבל באמת צריך.
וחייבים ללמוד איך כן לדבר עליהם בצורה נסבלת, ולא בצורה שתאיים ותפחיד את הצד השני.
אז כדאי שכן תדברי איתו על זה - ושזה כן יהיה נושא שתחשבו עליו,
אבל זה לא חייב להיות מקור לריבים וחיכוכים.
במיוחד שאת ממש צעירה - ואין לך סיבה להילחץ.
דרך אחת היא לדמיין ביחד את העתיד שלכם: לדבר עליו, לתאר אותו אחד לשני, ולהבין איך להגיע לשם ומתי.
דרך אחרת היא כן לראות את הנישואים כדרך ליישם אידאל "ואהבת לרעך כמוך" - ראיית האינטרס שלכם כזוג כעולה על האינטרסים של כל אחד מכם בנפרד.
בדת יש המון דברים יפים, וזה שפרקת עול (מחוסר אמונה, תוצאה של פיתוי, לחץ לא נסבל או תחושת אובדן הדרך), לא אומר שאת צריכה להמנע ממשהו שהוא טוב לך רק בגלל שהוא קשור ליהדות.
זה אומר שבהחלט סביר שספרים ויועצים בנושא "הדרכת חתנים וכלות" יכולים לתרום לכם המון.
אני יודע שלי הם תרמו המון.
קודם כל תודה על התגובה המושקעתאנונימי (פותח)אחרונה
מבחינת פיתויים,אני לא חושבת שזה העניין כי אם הוא היה רוצה להיות עם הרבה בנות, מה האינטרס שלו להשקיע עכשיו בקשר איתי? הוא כן מדבר איתי על חתןנה וילדים והכל אבל מבחינתו בעוד 6 שנים זה גם אחלה זמן....(ז"א הוא רואה איתי עתיד).
בלי קשר אם זה עניין הפיתויים אז ממילא לא הייתי רוצה להתחתן איתו,אף אחת לא הייתה רוצה להתחתן עם אדם שיוצא איתה וחושב על לצאת עם אחרות.
אני ממש לא רוצה להתחתן כדי להוריד הילוך,להפך! אני אשמח להעלות הילוך למצב של חתונה..חחח מבחינתי זה להעלות הילוך.
אני גם לא מחפשת לריב או להפעיל מניפולציות למרות שאני באמת ממש רוצה את זה... לפעמים אני חושבת שאולי הוא מפחד מהאירוע עצמו ומכל המעמד וזה.פעם הוא חשב שאני רוצה להתחתן רק בגלל החברות שהתחתנו והשמלה וכל זה אבל באמת שזה לא זה...אני שונאת חתונות!כשאני חושבת על להתחתן החלק שהכי מרתיע אותי הוא החתונה עצמה,אני כמהה לחיים שאח"כ....
אני ממש מסכימה לגביזה שבדת יש ה-מ-ו-ן דברים יפים,אני לחלוטין לא אנטי דתית (רק לפעמים קצת אנטי דתיים מסויימים...מודה) אבל הפחד זה שהוא באמת לא יבין מאיפה אני באה עםזה...
רציתי להתייעץ.אנונימי (פותח)
בס"ד
שלום,אני נשואה שנה ב"ה.
התחלתי ללמוד בתחילת השנה,שזה היה כמה חודשים אחרי שהתחתנתי.
כעיקרון כשהתחלתי ללמוד זה היה חודש אחרי שכולם התחילו ללמוד
ואז בעצם נשארו לי עד היום פערים וחומר שאני צריכה להשלים.
במשך השנה הזאת,הרגשתי שאני ממש משקיעה בלימודים
ומרוב ההשקעה,יש לי פחות זמן לבית ואני מאוד עמוסה.
לפני כמה זמן הבנתי שכדאי ללמוד עוד שנה כדי להתמקצע יותר
ולמצוא אח"כ עבודה.
השאלה היא כזו-האם כדאי לי להמשיך עוד שנה למרות העומס?
או שכדאי לעשות הפסקה ולהשקיע יותר בבית(ואולי ללכת לעבוד)?
מה דעתכם בתור נשואים?
שאלת השאלות של נשים נשואות פפריקה--אחרונה
יש יתרון גדול מאוד בסיום הלימודים והתמקצעות בתחילת הדרך.
אחר כך הילדים ב"ה מגיעים ומספקים לנו הרבה פחות זמן ופניות. גם הצורך הכלכלי במזומנים גדל והלימודים נדחקים מטבע הדברי לסוף הרשימה.
ולכן- הייתי מנסיחת את השאלה אחרת. לא האם ללמוד אל- כיצד אוכל עם הלימודים לפנות ולהקדיש זמן לבניית הקשר והשקעה בנישואים.
זה אפשרי. הרבה מתמודדים עם המצב ומפתחים מנגנונים להעשרת הקשר.
לימוד יומי, ארוחה משותפת, פינוי זמן איכות ליציאה וכמובן- חשיבה משותפת לעומק.
אפשר תמיד להשקיע גם בפעילויות כייפיות נוספות- אך הצבת גבולות ברורים מחד ופינוי זמן קבוע מאידך יכולים לפתור את הבעיתיות שהצגת.
הצלחה לכם!
בעלי ואני במקום אחר מבחינת השאיפות הרוחניותאנונימי (פותח)
שלום לכולם!
אומנם בעלי ואני לא נשואים טריים- 4 שנים!! אבל לא מצאתי פורום אחר מתאים...
בעלי ואני מסתדרים++ הוא באמת מקסים!
לפעמים אני מרגישה שמבחינת השאיפות הרוחניות שלנו אנחנו לא נמצאים באותו מקום.
ביום יום זה לא בא לידי ביטוי, אבל כשיש החלטות משמעותיות(מסגרות חינוכיות לילדים, מגורים וכד') אני מרגישה שסף המתח אצלי עולה...
אני מנסה לא להלחיץ אותו אבל מצד שני להסביר לו כמה זה חשוב לי, אבל אני בד"כ מגיעה למצב של תסכול...
איך אפשר לגשר על זה בדרך חברית ופרקטית???
לענ"ד,ד.
תמשיכי להסביר, מדי פעם, לא רק כמה זה "חשוב לך",
אלא למה את חושבת שזה חשוב.
עם הזמן - זה יעבוד בעז"ה, ודווקא כשהדברים באים מתוך אהבה ושיתוף.
יש בגמרא סיפור על שני זוגות שהיו שונים מבחינה רוחנית, לשני כיוונים הפוכים. בשניהם האשה השפיעה על האיש לכיוון שלה... אז תשמחי שאת בכיוון "הטוב"...
[הפורום הוא לא רק לנשואים "טריים", זה רק השם שלו, בינתיים. והשנים שלכם זה בהחלט די "טרי" במובנים של כאן..]
אולי למצואאיזה יום שמח
רב/מישהו מנחה שאיתו מתייעצים ומה שהוא אומר מוסכם על שניכם?
מעלה השערה..
בהצלחה יקרה וכל הכבוד על המודעות...
לד. ןאיזה יום שמחאנונימי (פותח)
ד.- למה אתה מתכוון כשאתה אומר- תסבירי לו למה זה חשוב?
להגיד לו שזה חשוב ליראת שמים?? נשמע די פתטי וכאילו אני מנסה לחנך אותו....
( אני מנסה ברמזים כמו- יפה אנחנו רוצים למצוא את עצמינו מבחינה רוחנית וכד')
איזה יום שמח- תודה על התגובה אבל למרות שזה רעיון טוב אולי מתאים יותר למשהו אחר.....
בעלי ואני כ"כ לא כאלה!!!
שנינו צריכים להגיע להחלטות מתוך הבנה שזה טוב לנו ואנחנו בחרנו בזה וזה מה שנכון ולא בגלל שהרב או מישהו אמר.
תודה על התגובות שלכם, תמשיכו להגיב, צריכה עוד רעיונות
אני התכוונתי..ד.
שבמקום מה שאמרת שאת מסבירה "למה זה חשוב לך" - כאילו את מבקשת שיעשה בשבילך,
שתדברו על זה ביניכם. אדרבה - זה בדיוק לא "לחנך" אותו.
מתוך יחס קרוב, להסביר למה את חושבת שדבר מסוים חשוב. "אני חושבת שאם נגור שם - זה יוכל אולי לעזור לכך וכך.. אם נשלח את הילד לשם - אז הוא יהיה יותר עם מידות טובות.." וכד'.
ותתני אמון, שגם הוא רוצה באותן שאיפות בסיסיות. יתכן שפשוט לא נראה לו כל-כך קריטי דרכי הישום שאת חושבת.
העיקר להגיע לשיחה, באוירה טובה. תשמעי היטב מה הוא אומר. תראי אם יש לך מה להעיר על זה.
ביכולת לדבר על הדברים, בנחת ובלי להלחיץ, בהסברה בהירה, היא חשובה לדעתי.
לפעמים, זה עצמו יכול לגרום שיחשוב על זה אח"כ.
וגם פועל עם הזמן.
העיקר - הכל מתוך קירבה.
תתפללי על זה, המון.תאנה.
זה פשוט מוכיח את עצמו.
התפילות והדמעות שלנו על רצון להתקדם רוחנית (עבורנו או עבור קרובים לנו)
נאספות אצל רבש"ע כמו יהלומים.
תנסי לברר עם עצמך למה בדיוקבת 30
ובאמת המתח שלך עולה. אולי תעלי על נקודה שתפתח לך את הענין, תשחרר מתח ותביא לדיבור קרוב ופתוח יותר.
אפשר כמובן גם להיות גלויה ולומר- "כל פעפ שאני באה לדבר איתך על הנושאים האלה זה יוצר בי מתח". ולנסות להבין ביחד למה.
פעם שמעתי משפט שאומראנונימי (פותח)אחרונה
שבני זוג צריכים לדאוג לעולם הזה של בן/בת הזוג. ולא לעולם הבא שלו/ה.
אני חושבת שלפעמים יצר הרע מתחפש לשאיפות רוחניות גבוהות.
לדעתי, בכל הנושאים, המקום שהי משפיע על הילדים זה הבית,
ובית שיש בו כבוד הערכה ושיתוף, הוא לדעתי הדגם הטוב ביותר ליראת שמים,
שלדעתי לא מסתכמת רק באורך השרוול ומספר דפי גמרא.
סלקי את הגאווה ויצר הרע מהדיון (כמה קל להגיד)
ונסו למצוא יחד, את הדרך הנכונה לכם- כזוג, כבית, כמשפחה,
ואם אפשר שאף אחד לא ירגיש "מנוצח"
בהצלחה
רציתי להתייעץ..אנונימי (פותח)
בס"ד
אני נשואה שנה ב"ה,
ומאוד קשה לי להתחבר למשפחה של בעלי,
הם סגנון מאוד שונה מהמשפחה שלי.
והרבה פעמים אני מרגישה לא נוח כשאני נמצאת אצלם.
הם משפחה שמאוד "זורמת" והזרימה הזו הרבה פעמים פוגעת בי.
לפעמים אני מנסה לא להיפגע,אבל יש פעמים שאני ממש נפגעת.
ואני מרגישה שגם עם הגיסות שלי אני לא מצליחה ליצור קשר נורמלי.
כשאנו נמצאים יחד,אז אני בקושי מדברת איתם וזה מאוד מפריע לי.
השאלה איך אפשר לשנות את זה?מה אפשר לעשות שהקשר יהיה שונה?
גם לי עד לאחרונה היתה תחושה דומה..אנונימי (פותח)
אני חושבת שהזמן יעשה את שלו, לוקח זמן להתרגל למנטאליות שונה..
אולי כדאי לשתף את בעלך מה בדיוק פוגע בך כדי שהוא יוכל לשנות את נושא השיחה ולהציל אותך מרגעי מבוכה כאלה.
מצד שני, כדאי לראות איך את נפתחת לשיחות כאלו. (לא חייבת לקחת חלק פעיל אלא להוציא מהאוזן השניה)
לגבי יצירת קשר אמיתי, תנסי לבדוק אלו תחומי עניין משותפים יש לכם (בנות- לא חסר..)
זה אולי משעמם לדבר כל הזמן על בגדים, מאכלים, עבודה וכו' אבל יכול להיות שמתוך שיחות "סתמיות" אלו יתפתח קשר רגיל.
דבר נוסף שאפשר לנסות- להתחבר דרך הילדים, כלומר עם ילדים בד"כ יותר קל ליצור קשר אז להתנדב לקחת את האחיינים לגן שעשועים או סתם לשחק איתם בחדר, ככה תרגישי יותר משוחררת ויהיה לך יותר נעים.
עוד רעיונות: להזמין את אחד הזוגות אליכם הביתה לארוחת ערב או ללכת אליהם.
לארגן אירוע משפחתי בחג/ יומלדת של מישהו, מתוך הארגונים הטכניים אפשר להתחבר יותר והם יכירו את הסגנון השונה שלך.
יש לי שאלה:
כתבת: "כשאנו נמצאים יחד,אז אני בקושי מדברת איתם וזה מאוד מפריע לי"
למה?
כי את לא מרגישה קשורה או בגלל סיבה אחרת?
לא רוצה לבאס...מאמינה בטוב
מרגישה ככה כבר קרוב ל9 שנים (כן ירבו...)
אז לאחר הרבה מועקות נפשיות ונסיונות להיות נחמדה בשביל להתקרב אליהם ולגיסות, ולאחר נסיונות רבים וכושלים משני הצדדים, פשוט הורדתי ציפיות וזהו.
לא אכפת לי, זה נשאר בשלום שלום.
חבל על הבריאות.
צר לי על הפסימיות, אכלתי מספיק קש בכמעט עשור אחרון (כולל תקופת האירוסין), שהחלטתי לנטרל אותם מהחיים שלי, אנחנו באים לשבת פעם ב... מסמנים וי וחוזרים לשיגרה הבריאה והנורמלית שלנו.
מאלחת לך שאצלך המצב בעז"ה ישתנה.
לסיכום, משפחה לא בוחרים! בוחרים איך לחיות איתה...
אל תפחדי להיות עצמך!! הם יקבלו אותך כמו שאתBatelB
וגם אם לא אין להם יותר מדי ברירות. תיפתחי קצת, אל תחששי להביע את דעתך ואל תלחצי או תנסי להרשים.
תהיי טבעי וגם תחושת הנינוחות תגיע.
בהצלחה בובה!!!
עצה טובה.אנונימי (פותח)
שלום לכולם!
נוהגת לשוטט בפורומים, לאו דווקא בפורום הזה,
אבל בהחלט צריכה את עזרתכם..
אנחנו זוג נשוי, כמעט חצי שנה. גרים בצפון.
אין לי כאן את הפריבילגיה לפרט את כל הקורות אותנו,
אנחנו אוהבים מאוד ב"ה.
הבעיה הנוכחית היא ב"מריבות" שלנו..
קורה לפעמים שרבים, קורה שמעליבים, אבל תמיד כשזה קורה-
הוא מחליט לשתוק. במקום לדבר, לשתף, לשוחח- הוא מחליט לשתוק.
ולא ל-5 דקות. ליום שלם. ליומיים שלמים.
פשוט מפסיק לדבר איתי! וזה פשוט ה-ו-ר-ס אותי! הורס, פשוטו כמשמעו.
הוא בנאדם מדהים. באופן אובייקטיבי אני יודעת את זה.
בנאדם נדיר. מעלות רבות. אוהב מאוד. מאוד מאוד.
אבל כשזה קורה, אני פשוט מתפרקת. לא יכולה להמשיך כרגיל אחרי זה.
השתיקות האלו נגמרות רק לאחר בכי מצידי / דיבור יזום מצידי, אף פעם לא מצידו.
אני כועסת. ממש כועסת. כל כך נפגעתי.
ראיתי ייאוש. אולי יש לי בעיה? אולי אני לוקחת את זה יותר מידי קשה?
לא יודעת. אבל כשאני חוזרת הביתה והאדם שחי איתי - לא מדבר איתי-
זה פשוט בלתי- נסבל! הרצון הראשון שלי זה לברוח לבית של ההורים שלי.
אחרי המריבה האחרונה אמרתי לו שאני לא מוכנה להמשיך ככה.
הסברתי לו כמה זה פוגע, כמה זה רע לי. לזכותו ייאמר שהוא הקשיב,
הבין אותי, ואמר שישתדל בפעם הבאה.
אבל זו כבר פעם שניה שאומר שישתדל, וזה לא קורה.
לי נראה שבמריבה הבאה (שלא תגיע, ב"ה) זה שוב יקרה. ואני אנה אני באה.
מפוחדת ממש.
לעצתכם אשמח.
ר.
תגובה.ד.
מה שנראה לענ"ד מתוך תיאורך - זה שיתכן שהענין בא מתוך מעלתו. אם אינני טועה.
כנראה שהדבר הזה של "מריבות" עלבונות" כל כך לא שייך אליו, עד שאינו יודע איך למצוא פתח אלייך אחרי דבר כזה.
כי איננו יכול "להגיע אלייך" טכנית, באופן מלאכותי.
הוא צריך להרגיש שזה מבפנים. שהעלבון נמחה.
זה בכלל לא נורא.
אכן ההרגשה ש"לא מדבר", יכולה קצת (ואולי יותר מקצת..) "לפרק" אשה..
אבל, לענ"ד - "את פתח לו".. את הענין הזה תקחי עלייך.
את תחכי קצת שהאוירה תירגע (נקוה שלא תגיע "מריבה".. גם זה לא גזירת הכתוב),
ואז תפני - כאשה - ותרַצי אותו: נו, בוא נגמור... משהו כזה. בפניה ובאהבה.
הרי את עצמך אומרת שאחרי בכי/דיבור יזום מצידך זה נגמר.
למה? כי זה מעורר אצלו משהו כלפייך: רחמים, הרגשה, קשר פנימי.
בסדר - אז אצלכם בינתיים זה התפקיד שלך. רק תזכירי מדי פעם את מה שאמר שישתדל גם לקחת חלק בענין.
יש להניח שבלי לחץ - זה יקרה בסוף.
אין לך מה "לכעוס". זה ענין של אופי. יתכן אופי טוב מאד.
תצליחו בעז"ה.
ודרך אגב,ד.
מה קורה ביום-יומיים האלה, עד ש"את מדברת"?..
את שותקת?
אולי מבחינתו בכלל את זו ששותקת?.. אלא שאת כ"כ מצפה שהוא יזום שיחה, שפשוט לך ש"הוא לא מדבר"... ובעצם את צריכה לעשות את זה, בזמן המתאים.
מבחינת איש, לא פעם הרצון של אשה שהוא "יתמודד בדרך שלה", דהיינו - ישתף ויפרוק בהמשך לפאזה של ה"מריבה" - זה ממש לעקור אותו ממדרגתו ועניינו. מה שאצל אשה "שיתוף" והבעה פנימית, אצלו פעמים רבות זה דבר מטופש שקרה ("מריבה") ושצריך לברוח ממנו מהר ככל האפשר ולחזור ל"רמה" הנאותה... לכן, השאיפה צריכה להיות לחזור לשיתוף פנימי, לא בהקשר של מה שקרה. זה אחרי שאת יזמת את "חיסול התקרית" באמיתיות, ואת הפתח בשבילו לקירבת הלב מחדש.
ענ"ד.
קורה לי משהו דומה...נאוה24
אבל לצערי אני מהצד המשתתק... נראה לי שזה סוג של גאווה שיש בנו שאנחנו לא מוכנים לבוא ולהיות הראשונים ולהתחיל לדבר(לפחות אצלי זה ככה..)ממש לא בכוונה, פשוט מאוווד קשה לי.. בעלי גם נפגע מזה מאוד ודיברעל זה איתי הרבה פעמים אבל אני לא מצליחה להשתנות...מאוד מאוד קשה!
ולכן, אני מציעה לך להיות יותר רכה, ליזום את השיחת-השלמה, אבל לא מיד.. צריך לתת לנו קצת זמן להירגע, אנחנו(כלומר אני) רוצה להרגיש שאני חסרה לו ושחשוב לו לבוא לדבר איתי... כשאני חושבת על זה בהגיון-אני יודעת שזה פשוט לא נורמלי ולא בריא, אבל לא מצליחה לשנות...
ללא נושאאבא!
עבר עריכה על ידי אבא! בתאריך כ"ג סיון תשע"ב 09:34
ללא תוכן - רק רציתי לציין שטוב שלא דיברתם רק יומיים.
כי "שונא" מבחינה הלכתית (שפסול לעדות וכו')
ועובר על "לא תשנא את אחיך בלבבך" - שזהו לאו מדאורייתא.
נחשב באחד מהמקרים:
1. לא דיבר עמו באיבה שלושה ימים
2. מבקש רעתו (דוגמה: אל תקנו אצל פלוני.)
3. שמח לאידו (דוגמה: אני שמח שציפי הפסידה בבחירות)
אני חושב שיתכןאנונימי (פותח)
שזו תגובה גברית. זו הדרך שלנו לעכל ולחשוב.
אם אני צודק, אז צריך להיות לך קל יותר לקבל את זה ולהבין שזו פשוט תגובה ודרך שונה משלך להתמודדות, ככה הוא בנוי וואולי יש לך היכולת להפגע פחות, כי האמת היא שזה לא נובע מרצון שלו 'להתנקם' ולפגוע. כמה שזה נשמע קשה.
אין ספק שאתם חייבים לדבר על זה ולמצוא פיתרון עתידי. (אולי פשוט כשזה קורה לו הוא יכול לומר "טוב, אני חייב עכשיו להיות עם עצמי, איני מתכווין לפגוע בך", הציעי לו, ותשמעי את דעתו.)
את לא אמורה לסבול.
מוכר מוכראלעד
זה "גברים ממאדים ונשים מנגה" מפורש
כדאי לך לדעת שזו התנהלות גברית די נפוצה, ושמבחינתו לצאת מהבריחה הזאת ולדבר איתך על זה, ועוד להשתדל בפנייך שזה לא יחזור על עצמו- זו משימה מאוד מורכבת עבורו, כמעט בלתי אפשרית.
אני מציע לך לקרוא את הספר, כדי לפתח אצל שניכם מודעות יותר נכונה למצב הזה, ולאמץ דרכי חילוץ שכבר נוסו והצליחו.
בהצלחה רבה!
^^ מסכימה עם אלעד.ציפי כהן
הגבר- כשהוא נתקל בבעיה לרוב הוא נכנס ל"מאורה" שלו וצריך לחשוב, להירגע, להיות קצת עם עצמו לפני שהוא פונה לדבר על זה.
צריך לתת לו את המקום והזמן הזה. אחר כך הוא ידבר ותוכלו ללבן את זה ביניכם.
ומצטרפת בחום להמלצה- חשוב מאוד לקרוא את הספר "גברים ממאדים נשים מנוגה" של ג'ון גריי כדי להבין יותר את השוני הגדול בין גבר לאישה ואת הצרכים השונים של שניכם.
שיהיה בהצלחה!
^^^ לגמרי (:ז'וז'ואית
שותק ליום או אפילו יומיים- אפשר שאלה?פפריקה--
אם את פותחת בשיחה הוא עונה? מגיב?
האם השתיקה כוללת הכל או רק בנושא עליו דיברתם וגרם לפיצוץ?
גם לריב צריך לדעת...אלעד123
אם אין לך את הכוחות להתמודד עם מריבות וחילוקי דעות אז המסקנה ברורה למדי
מי שאין לו כוחות להתמודד עם חילוקי דעות ומריבותבטוב
המסקנה לגביו זה שלא יהיה בקשר זוגי בכלל. זה לא קשור לבן זוג הספציפי. ( כי הייתה לי הרגשה שכיוונת למקום הזה)
??? נראה לי הזוי ולא הגיוני מה שכתבת.ציפי כהן
מי שאין לו כוחות להתמודד עם מריבות- צריך לחזק את עצמו ולמצוא את הסיבות בעטיין כל כך קשה לו, ללמוד דרכים להרגעה וללמוד איך להתמודד נכון עם מריבות.
כי חילוקי דעות הם חלק בלתי נפרד מחיי הזוגיות וצריך לדעת איך לעשות אותם.
אני הבנתי מדבריו של אלעד שהוא מתכוון שמי שאין לו כח להתמודד עם מריבות וחילוקי דעות- שילמד איך להתמודד עם זה.
אבל אלעד יכול לבוא ולתת את הסבריו לדבריו בעצמו.
אני כותבת את מה שאני חושבת.
אם אין כוחות להתמודדות- זה לא אומר שאי אפשר לחיות בזוגיות טובה. פשוט צריך למצוא עצות ודרכים איך להתחזק. איך להתמודד נכון עם חילוקי דעות ואיך לדבר נכון.
ובלי קשר- אולי גם לקבל תמיכה כלשהי כדי להתחזק.
זו המסקנה שלך?אלעד123
המסקנה שלי היא שהוא צריך ללמוד איך לריב ואיך להתאושש.
בלי זה הוא תמיד מסכן ומובס.
הבנתיבטוב
חשבתי שהתכוונת למשהו אחר לכן עניתי בציניות אז לא חשוב.
לא נדיר בכלל, ולא צריך לפחד מזה יותר מדימשה
(אני לרוב לא שותק למשך ימים שלמים, אלא שם אוזניות/מוסיקה מתאימה לי או לעיתים אחרות סתם הולך לשבת מול המחשב בעבודה).
לגבי איך להתמודד - על זה כתבו לפניי כבר טוב יותר.
השתיקה מקובלת- לדעתי יומיים זה ארוך מדיבטוב
קודם כל לתת לגיטימציה לזה שהוא מסתגר כמו שאלעד כתב יש פירוט יפה בספר "גברים ממאדים ונשים מנגה".
לדעתי האישית יומיים זה הרבה יותר מדי. אולי אפשר להגיע להסכם שמותר לו כמה שעות להסתגר אבל אחרי פנייה מצידך לנסות לתקשר יותר מוקדם מאשר יומיים.
ואגב, זה מאד משמעותי אם הוא לא מדבר איתך בכלל יומיים או שלא רוצה לדבר ספציפי על נושא המריבה. אם זה באופן כללי אני חושבת שזו התנהלות בעייתית אם יומיים שלמים בני זוג לא מדברים מטוב ועד רע. אם זה רק על נושא המריבה זה יותר לגיטמי.
בשנה ראשונה יומיים שלימים זה בסדרמושיקו
צריך כל פעם להגיע לתובנות איך להתבטא מול השני ("לריב בלע"ז),
שכל אחד יתייעץ עם הרב שלו וכו' ולאט לאט תחזקו את הקשר
והעיקר
עם הנצח לא מפיד מדרך ארוכה
בסוף מגיעים לשלימות ושמחה פנימית
מזכיר לי מה שקורה אצלינושושנה29
אלא שאצלינו זו אני שיכולה כמה ימים להיסגר לא לדבר כלום.
אפילו שהוא מנסה הרבה פעמים לשאול אותי מה מפריע לי או למה נפגעתי, עדיין לא מסוגלת לענות לו ואני לא מגיבה.
הרבה פעמים פשוט מתייאש והוא מפסיק לנסות.
אין לי מושג איך להסביר את זה בצורה ברורה, אבל אני פשוט לא מסוגלת לדבר איתו כשאני כועסת עליו.
(לא מהפורום, ולא נשואה! מזהירה מראש.)אנונימי (פותח)
ב"ה
דיברנו על דברים דומים במדרשה. הגענו למסקנה שזה יכול להיות טוב לפעמים אבל היו כמה הגבלות במקרים מסוימים:
לדוגמה לומר לפני השתיקה "אני טעון/ה עכשיו ולא יכול/ה להגיב" "אני צריך/ה פסק זמן"
ואחרי השתיקה, שזה ששתק הוא זה שמחויב להמשיך את הקשר- הדיבור (מסיבות של "מתי נגמר הפסק זמן" וגם שזה בכל זאת פוגע לא לדבר... ועוד)
כמובן שאלו כללים לא מחייבים.
ושוב סליחה על דחיפת האף, אם להסתכל מנק' מבט יותר ממוקדת על מה שהעלת למעלה:
הבעיה מתרחשת כתגובה להעלבה במהלך ריב.
אולי כדאי לתחום נושאים שעליהם לא "דורכים", גם לא בריב ממש סוער. לא מעלים אותם או לא מרסקים באמצעותם את האדם שמולנו. אולי הוא לא רוצה לפגוע ולכן הוא חושש להגיע למצב כזה. ולכן הוא שותק.
מקווה שהועלתי. אם כן =) ואם לא, את מוזמנת לזרוק את כל מה שאמרתי לפח!
סליחה שזה באנונימי.
לדעתי, צודקת חלקיתאנונימי (פותח)
כי מה שכתבת שהוא צריך לחדש את הקשר, את צודקת, אבל רק מבחינה משפטית... זה היה סיגנון הנימוקים שהעלית...
כנראה כאן נכנס הקטע שאת לא נשואה.
זה לא פשוט, כי הוא גם נפגע, ויתכן שהיא כרגע במקום החזק (-הלא פגוע) ולכן דווקא לה יהיה יותר קל לפייס. לפעמים גם אם היא נפגעה.
בזוגיות, לא תמיד מה שצודק הוא הנכון, צריכים להיות פרקטיים ו'להתנדב' להקל על השני.
נכון, זה לא קל.
ממש אהבתיאורה.
תבדקי למה הוא ככה- גם אני חשבתי שמדובר במעלהאנונימי (פותח)אחרונה
וניסתי אח"כ לתרץ שזה בגלל שהוא הגיע מבית בעייתי (אלימות במשפחה לא עלינו).
הסתבר שדככה הוא מביע זלזול- מתעלם.
היום תודה לאל הוא בעלי לשעבר ומתקשר בעיקר עם שניים וחצי החברים שיש לו (אפילו לא עם משפחתו הגרעינית).
סביר להניח שזה לא דומה כלל וכלל למקרה שלך אבל אני למודת סבל ויכולתי לדבר רק מנסיוני. סליחה ובבקשה אל תשפטו אותי
עצות למלון לציבור הדתי במחיר סביר..ארז2
שלום לכולם,
אנחנו מחפשים מלון/כפר נופש שמתאים לציבור הדתי (כשרות, בריכה בית כנסת וכו')
אנחנו יודעים שזו תקופה יקרה אבל זה הזמן היחיד שיש לנו לצאת.
יש המלצות?
ממש תודה =)
אממ.. אם כבר - אז לנצלשמיץ פטל הארנב
אמנם אני מאורס ועדיין לא נשוי.
אבל..
יש למישהו רעיון לצימר באזור המרכז?
מקום שנוכל להיות בו בשבוע הראשון אחרי החתונה, הבית לא מתפנה בזמן מתאים בשביל להכנס אליו מיד לאחר החתונה.
יש למישהו רעיון כלשהו?
(בשבוע-שבועיים שלאחר תשעה באב..)
צימר דן בחשמונאים. מומלץ. מהמםתתתתתתת
יש שם תחבורה לב"ב וירושלים.משה
אם אתם מחפשים משהו נפרד, קשה למצוא במיוחד-משה ר-
בתקופה הזאת..
ביהכנ"ס יש כמעט בכל מלון, וכן בריכה, וכנ"ל לגבי הכשרות, (רוב בתי המלון מחזיקים כשרות רבנות במהלך השנה)
העצות שלי:שושנה29
מלון רון בצפת
צימר בישוב כרם בן זמרה
צימר בישוב יבניאל
ממליצה בחום על שלושת המקומות שהיינו ומאד מאד נהנינו.
כמובן שבצימרים היינו צריכים להצטייד באוכל....
שיהיה לכם בהצלחה!!!!!!!!!!!
תודה לכולםארז2אחרונה
אולי אומרים להם,ד.
עבר עריכה על ידי ד. בתאריך כ' סיון תשע"ב 10:40
שאתם צריכים להתחתן מתוך הרגשה שאתם שלמים עם זה, שניכם.
אבל הלחץ - מפריע לכם "להרגיש את עצמכם", בגלל שהוא לוחץ..
אז אם ירפו קצת - זה יכול לעזור גם להגיע להחלטה בשלה, דווקא מתוך הנינוחות..
והרי זה מה שהם רוצים..
אולי זה יעזור.
בהצלחה.
משוחחים איתם בנחתאלעדאחרונה
שהואיל והם הרי רוצים בטובתכם,
טובתכם היא להינשא מתוך תחושה נינוחה ובטוחה.
ולא מתוך לחץ
תשאלי את הרב שלכם כיצד לנהוגאיזה טוב ה'!!!!
לכאורה, לא כדאי ברשות הרבים שהרבים מצויים שם..ד.
יש הלכה שגילויי חיבה פיזיים בין איש לאשתו לא עושים בפני אחרים.
אפשר למצוא מקומות ששם לא מסתובבים אחרים - ואז למה לא..
[אבל עקיבא צודק. תשאלו רב - פוסק הלכה מובהק, שמקובל עליכם]
מסכיםאלעד
נראה לי שלא הבנת את השאלה/מקרה.פלונים אלמונים
ע"פ מה שהבנתי היא מתייחסת למנהג של הליכה יד ביד אחרי החופה, ולא ברעיון של הזוג.
נטעי גבריאל - הלכות נישואין - חלק א':
אכן הבנתי בתחילה אחרת. כי מדובר בזוג שנישאו כבר..ד.
עבר עריכה על ידי ד. בתאריך י"א סיון תשע"ב 11:08
[וכתבתי על מה שהבנתי.. ושזו שאלה שיש בה אמירה הלכתית, ולכן ראוי לשאול בה רב]
אבל אם זה כדבריך - דהיינו, בדרך מהחופה אל ה"חדר יחוד" - אכן זה המנהג הנפוץ אצל האשכנזים, כרצף בין החופה לחדר-יחוד.
[ואגב הבחנתי בדבר מענין: מהסתכלות חוזרת בסיגנון השאלה, באמת נראה שהכוונה הפשוטה היא כהבנתך... ומזה אפשר לראות "תופעה" ידועה, שאדם נוטה לפרש דבר גם עפ"י נתונים קודמים שיש לו לגביו... לימוד..]
גם אני הבנתי שהשאלה היא על ההליכה עצמה מהחופהציפי כהן
לחדר ייחוד.
ואז- כן. נתנו יד. (וכדאי להתייעץ עם הרב בכל מקרה)
סתם כך, אחרי החתונה ללכת ברחוב ולתת יד- לעניות דעתי זה לא ראוי.
קיצורו של עניין- שאלי רב.
מזל טוב וברכת ה' עליכם.
יש דעה שכן כי החתן צריך להכניסה לחדר היחוד.אבא!
בוודאי שכןאלעד123
זה מובן מאליו
כן. מזל טוב!ציפי כהן
ברור שלתת יד אחרי החופהאחתעם_בטן
אצלנו אחרי החופה, כשבעלי עוד היה ממש דתי, מרוב הצדיקות שלו הוא לא נתן לי יד, והבוס שלי דאז, דוס ואישיות ידועה בציבור הדתי לאומי, קלט את זה מיד ונדחף ללחוש לו שהוא צריך לתת לי יד...
צריך לקחת בחשבון שאם לא תתנו יד הציבור יכול לפרש את זה כחופת נידה. ובלי קשר לא נראה לי שיש פה עניין של גילויי חיבה ברבים, זה זוג שהרגע התחתן ונותן יד בפעם הראשוניה (ברוב המקרים..) לא צריך להגזים
אנחנו החלטנו שלאעמית-טליה
ואחרי החופה הראש ישיבה רוקד מולנו ואומר לבעלי להחזיק לי את היד,
בעלי עונה לו שאצל תמנים לא נהוג
והראש ישיבה אמר לו אני מתיר לך קח לאישתך את היד כבר
אז מי אני שאסרב?
שאלה על הרב והבוסקיווי
במידה והחופה אכן הייתה חופת נידה הייתה ההתערבות גורמת למבוכה רבה!
לדעתי קצת חוסר טקט...
וזה מזכיר לי פרק מסרוגים....
הרב אמור לדעת אם זה חופת נידה, לא??-משה ר-
בד"כ מתייעצים עם הרב (המְקַדֵש) לגבי איך להתנהג וכ"ו, ככה שמן הסתם הוא צריך לדעת....
נכון, גם אני חשבתי על זה אח״כאחתעם_בטן
שאם זאת באמת חופת נידה זה יכול להיות פדיחה, אבל מקסימום החתן לוחש מהר משהו כמו: ״זה בסדר, יש לנו אישור מהרב״ או משהו כזה
בכל אופן זוגות צריכים ללמוד את ההלכה לפני שהם מחליטים על דעת עצמם לא לתת יד, חבל להחמיר איפה שלא צריך.
בכל אופן זוגות צריכים ללמוד את ההלכה לפני שהם מחליטים על דעת עצמם לא לתת יד, חבל להחמיר איפה שלא צריך.
אם זה היהעמית-טליה
חופת נידה הרב היה יודע...למעשה הרבה מהדברים של החופה שונים במצב כזה...
והאמת שביררנו לפני כן אבל הוא רב מספיק גדול בשביל לסמוך עליו...
היא כתבה הראש ישיבה וזה לא ברורקיווי
שהוא מסדר הקידושין
אם הוא כן ברור שהוא יודע
כן!אוהבת את אבא
שמעתי שהרבי מגור, אם אני לא טועה,בת 30
היה דוחף את יד החתן ליד הכלה אחרי החופה...
כנראה שזה חשוב.
אישית, אחרי ששבוע לא התראינו, עמדתי מתחת החופה וכשהסתכלתי עליו קצת נלחצתי, כי פתאום הרגשתי מעין זרות, מעין תחושת "מה? אני בכלל לא מכירה אותו.." ורק היד- ביד שאחרי החופה הרגיעה אותי לגמרי, והכינה אותי לחדר יחוד.
כך שנראה לי שזה חשוב.
קרעת אותי מצחוק עכשיו איזה טוב ה'!!!!
הרבה רבנים נהגו ונוהגים כפי שכתבת. אין סיכוי שהרבי מגור הוא אחד מהם עם כל ההרחקות שנהוגות בגור אפילו בין בעל לאישתו אני מתפלא שבכלל נולדים שם ילדים
XDDDDד"ר שוקו
נו, אז רבי אחר.. זו לא הפואנטהבת 30
בתור אחת שיש לה בת דודה חסידת גור זה לא נכון^^^אנונימי (פותח)
דוקא מה שמקובל/חובה שם זה לשלב זרועות אם מישהו מבין למה כוונתי, בין החופה לחדר ייחוד.
כמו שמקובל בהרבה חסידיות, רצף ע"י מגע בין החופה לחדר ייחוד, הוא לפי שיטתם חיוני לשמירת הקניין כמו שכתבו למעלה.
וראיתי במו עיני את בת דודתי וחתנה משלבים זרועות...
יפה. מכאן רואיםד.
שלא צריך "לדמיין" לגבי רביים וחסידויות..
כנראה צריך להכיר מבפנים.
הלו, הלובת 30
לא דמיינתי. מראש כתבתי שנראה לי שזה הרבי מגור, אבל אולי אני טועה.
לא מבינה מה פשר התגובה שלך, המזלזלת קמעה..
להיפך - אני כתבתי דווקא שאת צודקת...ד.
תגובתי כוונה ל"התבדחות" של עקיבא..
שרואים מהעדות של מי שהעידה על קרובי משפחתה החסידים שהלכו כך (ה"אנונימית" שלפני הודעתי) -
ש"רבים" ו"חסידים" זה לא תמיד כפי שנראה בדמיון דווקא..
ו..צר לי שנגרמה לך עגמת נפש לרגע..
למרבה הפלא- אכן כן!ruthi
הרבי מגור נוהג- בחופות שהוא מסדר קידושים- לקחת את יד החתן ולהורות לו לקחת את אשתו.
הסיבה- כפי שכתבו, היא רצף מהחופה לחדר ייחוד לעניין קניין.
זה לא מסיבות "פסיכולוגיות"ד.
של הרגעה.
רצף מהחופה לחדר יחוד. נוהג הלכתי למי שנוהגים כך.
לא אמרתי שזו הסיבהבת 30
רק ציינתי שעלי אישית זה הקל. לא טענתי שזה המקור ההלכתי.
בסדר גמור.ד.
שוב - לא התכוונתי כנגד דברייך..
אלא בהיות שנהייתה "אופנה" כזו לעיתים, שעניינים שנוגעים לנושאים אלו הופכים להיות כאילו עניינם הוא "הרגשי" ואישי בלבד - ראיתי לנכון להדגיש שזה לא מתחיל מכך. כמובן, סובייקטיבית כל אחד יכול להרגיש כרצונו. דווקא תיארת תחושה נחמדה.
אוקיי טעיתיאיזה טוב ה'!!!!
אמנם בחיי היום יום יש בגור מנהגי הרחקה קיצוניים גם בין בעל לאשתו ותמיהתי המבודחת בעינה עומדת אבל מסתבר שגם בגור נהוג ללכת יד ביד מהחופה לחדר הייחוד.
למען הסר ספק, אני מכיר טוב את חסידות גור (אולי טוב מידי ) אבל הכרתי כנראה רק את הנהגות היום יום. היום ביררתי את העניין עם אחד ממכריי שהוא חסיד גור.
כןanonimit_1
ובא לי לחזור לרגע הזה שוב..
איך חיפשתי את היד שלו, בין כל האנשים שעמדו איתנו שם.. וזה היה הדבר הכי כיף בעולם!!!
המנהג שלא לתת יפה בעיניישירק
מה זה משנה מה כולם עשו?הביצה שהתחפשה
בס"ד
תעשו איך שהרב אומר- או איך שהרגש אומר
[אמת- אנחנו לא שאלנו רב, היה לנו טבעי כ"כ.]
דווקא בענין הזהד.
אני בעד ה"רב"....
כי הרי בדרך כלל, דבר כזה לעיני כולם אינו נכון עפ"י ההלכה - אז כאן צריך סיבה (ואולי לכך התכוונת: כיוון שזה נפוץ, לכם היה ברור שזה גם מתאים לכם).
דןהביצה שהתחפשה
בסד
אין כוונתי שלא שאלנו רב משום שסמכנו על הרגש, אלא לא חשבנו על זה. בכלל.
ויפה בעיני שבעניין כזופה כל אדם שואל את רבו.
אבל הודעה בפורום? מה זה משנה מה עשו כל הגולשים?
אין כוונתי שלא שאלנו רב משום שסמכנו על הרגש, אלא לא חשבנו על זה. בכלל.
ויפה בעיני שבעניין כזופה כל אדם שואל את רבו.
אבל הודעה בפורום? מה זה משנה מה עשו כל הגולשים?
זה נכון..ד.
אם אינם יודעים - צריך לשאול רב (השגתי היתה רק על אופציה שילכו "לפי הרגש", במקרה שאינם יודעים).
[אבל - לזכותה - מצוי פה מידי פעם שאנשים שואלים "מה עשיתם" כשלא יודעים בדיוק איזה רב לשאול, או שלא יודעים כלל שהשאלה היא גם הלכתית]
תגידו?-Rעות-
בס"ד
כמה זמן עשיתם הפסקה לפני החתונה ? !
אני מתחתנת עוד שבוע וכבר שבוע שאנחנו לא מדברים ולא נפגשים
ואני על סף קריסה. 
מתוחה,מתגעגעת,עצבנית ,לחוצה.
מה חשבנו לעצמנו שעשינו שבועיים ? 
עשינו שבועאורה.
אבל דיברנו בטלפון.. למה לא לדבר?
זה לא בגלל משהו..-Rעות-
בס"ד
פשוט חשבנו שזה יכול להיות מרגש מאוד אם אחרי כ"כ המון זמן שלא ראינו ולא שמענו אחד את השני
הגעגוע הוא עצום..
אם חשבתם - זה ענין פרטי שלכם...ד.
האשכנזים נוהגים, מסיבות הלכתיות, לא להיפגש שבוע.
תתחזקו - העיקר שלא תהיי עצבנית...
המנהג הוא שבוע...משה
סתם שתדעי...עמית-טליה
ואת בטח יודעת..מתגעגעים ומצפים גם עם טלפונים...
אני חושבת שזה יותר נכון בעיקר לזמן הזה לדבר..
אצלי הוא היה המרגיע הלאומי בתקופה הזאת...
למי אני אבכה אם לא לו?
אז היינו מדברים, לא כמו בדר"כ אבל בלילה בבוקר וכשצריך...
אנחנו דיברנו בטלפוןאמאשוני
אני חושבת שהכי חשוב בתקופה הזאת זה להישאר רגועים ולשמור על שפיות..
לא נשמע לי בריא להיות מנותקים לחלוטין במשך שבועיים.
בהחלט אפשר להתגעגע גם בפחות זמן ועם שיחות טלפוניות.
תחשבי על אלה שכן נמצאים סביבך בשבוע הקרוב, זה מצדיק שתוציאי עליהם את התסכולים והמתח שלך??
הייתי ממליצה לך לשקול זאת שוב ולשתף אותו במה שעובר עליך בדרך של מכתב ותחליטו אם עשיתם בחירה שמתאימה לכם או לא.
(אין פה עניין של 'להישבר' אלא הערכת מצב מחודשת, אם לפני שבוע היית יודעת שככה תושפעי מהניתוק, גם הייתם מקבלים החלטה כזאת??)
אגב, להבא, קחו בחשבון שההלכה גדרה לנו מספיק גדרות, ייתכן שגדר נוספת תוביל לפגיעה במשהו אחר.
בהצלחה, ומזל טוב!!!
כן אבל בגלל שזאת תקופה כ"כ לחוצה.-Rעות-
בס"ד
אני מעדיפה לא להלחיץ אותו יותר.
לדעתילהבת-כוח
המטרה היא להרחיב את הגעגוע לא ליצור קושי.
ת'כלס היה לי מספיק יום אחד לפני החתונה לא לראות אותו כדי ליצור געגוע.
יותר זמן לא יוצר יותר געגוע לרוב זה יוצר מתח ותסכול כמו שאת מתארת.
אין עניין לא לדבר בטלפון במיוחד אם את צריכה את זה.
וזה התפקיד שלך להלחיץ אותו. את עומדת להיות אשתו.
בקיצור זאת החלטה שלך. אבל בעיני זה לא יהיה חולשה אם תתקשרי אליו ותדברי איתו.
אני הייתי בהיסטריה לפני החתונה ודיברנו בטלפון במהלך השבוע ורק לא נפגשנו.
לפי הידוע לישושנה29
שבציבור החרדי לא נפגשים בין האירוסין לחתונה.
אני לא יודעת איך הם מסוגלים.
בחב"ד שמעתי על דבר כזה -ד.
שחבר'ה היו נוסעים לחצר הרבי לכל התקופה בין האירוסין לנישואין.
וזה לא חייב להיות חיסרון...
סתם לידיעתךטוביה2
אומנם גם בחב"ד נהגו לא להפגש שבוע לפני החתונה אבל הרבי ואישתו הגיעו לחתונה ביחד
זה קשה אבל שווהמושיקו
זה יוצר סוג של קשר חזק יותר ויותר.
קשה אבל אפשרי כשיודעם שזה בונה את החיים שלאחרי החתונה בצורה יותר טובה וחזקה.
למה לא להתראות זה בונה את החיים אחרי החתונה? ^אנונימי (פותח)
לא מסכימה.
מתוך הכרות עמוקה מאוד עם הציבור החסידי, זה לא תורם בגרוש.
{ולמי ששאל איך הם יכולים- זה אפשרי אך ורק בציבור שלהם, שגם ככה מופרד הרמטית בין נשים לגברים.}
אבל אני לא רואה בהפרדה הזאת שבין האירוסין לנישואין שום יתרון.
זה הזוי בעיני.
[טוב, הם ככה לא מכירים בכלל לפני האירוסין, אז הוא ממשיך ללמוד תורה, והיא מסיימת את לימודיה בסמינר, ושבו חיים למסלולם- עד לחופה.]
לחיות חיי תורה וקדושה זה תורםמושיקו
ו"אל תרבה שיחה עם האשה" זה לא החסידים המציאו.
ובציבור החבד"י שאין שם הפרדה הרמטית ההמלצה הכללית היא כמה שפחות להפגש בין הווארט לחתונה(חודשים שלוש)וגם שיחות טלפון לעשות בהגבלה (2-3 פעמים בשבוע).
וכל דבר טוב לא מגיע בקלות
כשמחליטים צריך החלטה סופית, אם נפגשים הרבה לפני החתונה יכול לקרות מצב של מציאת חסרונות חדשים שיביאו ספק מכרסם בהחלטה, ההרחקה עד החתונה עוזרת גם לזה
כל כך נכוןאורין
תמהני,ד.
על תגובת ה"אנונימי".
זה לא נראה "היכרות עמוקה מאד עם הציבור החסידי" (הוא גם מאד מגוון - וקשה לומר בכלל משפט כזה).
גם האמירה "מופרד הרמטית בין גברים לנשים" נשמעת קצת זלזלנית. זה הרבה יותר טוב ממי שבכיוון ההפוך...
ומה שייך "איך הם יכולים" - אם חושבים שזה נכון, אז יכולים. ההיתר לפגישות לפני החתונה מעבר למה שנפגשים סתם עם מישהו מהמין השני, הוא רק לצורך יציבות ההחלטה להתחתן ולא בגלל ש"לא יכולים". מעבר לכך, הלכתית, הם כמו כל אנשים אחרים שאינם נשואים.
ואם מבחינה נפשית יש בכך יתרון או חיסרון - אפשר לדון (איתי אישית התייעצו רק בזמן האחרון שניים שהפגישות הללו בהחלט היו בשבילם חיסרון.. כמובן - זה לא כל אחד); אבל לקרוא "הזוי", זה אחד הדברים היתר-גרועים לענ"ד שנכנסו לשיח הישראלי בשנים האחרונות. דומני שאולמרט היה הראשון להכניס את הביטוי הזה, ומאז - זה נהיה "ציון" לגיטימי, כביכול. דומני שעדיף לכולנו להביע דעה על דברי הזולת - ולו גם התנגדות חריפה - ללא שימוש ב"ציון" הזה, שלרוב אינו נכון ואין כמעט לאף אחד בעלות עליו...
וגם הלגלגנות שבסוף - "הם ככה לא מכירים בכלל...הוא ממשיך ללמוד תורה... מסיימת את לימודיה בסמינר.. עד לחופה"... יופי שהוא לומד תורה, יופי שהיא לומדת בסמינר. בוודאי יפה בהרבה מחבר'ה ש"משתגעים" בזמן הזה, בגלל אי עיכול נכון של המצב המיוחד בזמו שבין-לבין.
שוב - לא אומר שדווקא כך יותר טוב, אבל אין מקום ללעג למי שנוהג אחרת, ומכובד. לעיתים זה בא דווקא ממי ש"שנה ופירש" - היה שם ויש לו נוגדנים, או נוגדנים מקרובי משפחה וכד'...
דן- אני אותה האנונימיתאנונימי (פותח)
משום מה בחרת לקרוא את דברי בטון מלגלג ומזלזל, למרות שאף שורה שם לא כתבתי בטון מזלזל. והוצאת אותי כאן מגעילה.
אני אישית נהנית מאוד מתגובותיך כאן בפורום, אך שמתי לב שכל תגובה שנכתבת עם שמץ ביקורת (גם אם חריפה מעט) זוכה ממך למנה אחת אפיים. אז כדאי שתרפה, כי זה בסדר, ולא נורא להגיד "הזוי" על צורת חיים שלדעתי הזויה. (כמו עניין השידוכים בציבור הנ"ל לדעתי)
ולענייננו:
אז יש לי הכרות עמוקה עם הציבור הזה, ולמען הסר ספקותיך בענין: אני באה ממשפחה חרדית חסידית, וכן- יש לי נוגדנים רבים ממנה והמון המון ביקורת, בין היתר בנושא השידוכים.
משפטי: "{ולמי ששאל איך הם יכולים- זה אפשרי אך ורק בציבור שלהם, שגם ככה מופרד הרמטית בין נשים לגברים.}" כאמור לא בא לבטא זלזול, אלא בא להסביר איך הם מסוגלים לכך! מה רע במשפט הזה?! זה ביטוי של עובדה פשוטה. הם סגורים הרמטית!
(אתה רואה בכך יתרון? לבריאות לך. אני לא! וגם לא לחברה מעורבת, אבל יש אפור בחיים, לא רק שחור ולבן)
ולגבי המפשט ה"לגלגני" שלי (?) בסוף:
לדעתי להתארס בגיל 17, לתת לשניהם לנסות ולהמשיך במסלול חייהם עד כה, ולחכות לגיל 18- זה לא טוב ("הזוי" בשפת העם) היא- לא מתרכזת 100% בלימודיה, כנ"ל הוא על ספרי הקודש (שוב! מתוך הכרות עמוקה שלי עם המציאות הזאת!) זה לא נכון לדעתי, ולא בריא, להתארס ולא להתראות עם הארוסה שנה, אלא לראות אותה בחופה- זה עונש בעיני. עוול. ולא נכון.
שמעתי מקרה על בחורה שעלתה לאוטובוס (הנפרד, כמובן) בין בני ברק לירושלים, ומיד התקשרה לחברתה: "אני חושבת שארוסי כאן על האוטובוס, אבל אני לא בטוחה שזה הוא!" זה בריא לדעתך?! בשנה בנאדם יכול להשמין, להרזות, ואצל בחורים- להצמיח פתאום זקן! אני תמיד מתארת לעצמי שברגע החופה הכלה צריכה לקרוא: "קאט רגע! הי, אתה, תזכיר לי מי אתה? מה שמך? אה, כן... טוב, אפשר להמשיך."
אז כן, יש לי ים ביקורת. וזכותי להשמיע אותה. במיוחד בצורה מכובדת, כמו הודעתי הראשונה, אותה בחרת להפוך למלגלגלת.
כפי שכתבתי,ד.
עבר עריכה על ידי ד. בתאריך י"ח סיון תשע"ב 10:05
הנחתי שזה ממישהו שבא "משם" - עם נוגדנים..
אני לא הוצאתי אותך "מגעילה", חלילה, וגם לא היתה לי כוונה כזו. הרי את "אנונימית" - יש הרבה כאלה ואף אחד לא יודע מי..
ואם מישהו כותב, כלשונך, "ביקורת גם אם חריפה מעט..", מדוע שתהיה לו ביקורת על מי שמבקרו חזרה?..
אבל האמת, זה לא נכון. אין לי בעיה עם מי שכותב ביקורת, ופעמים רבות התווכחתי בנחת עם דעות מנוגדות לשלי.
כעיקרון, יש "לי" בעיה עם שני דברים: האחד - הוא זלזול באחרים שסה"כ יש להם מסורת משלהם. והשני - זלזול "מצנן" בערכי קודש, שעצם ה"צינון" שלהם מזמין תגובה "חמה" כדי לאזן (וזה לא רלוונטי לגבי הודעתך). ואם מישהו כותב כך - מה לו להלין על התגובה.
ומכל מקום, לא "בחרתי לקרוא את תגובתך בטון מזלזל ומלגלג". נזהרתי, וכתבתי על "מופרד הרמטי" שזה נשמע "קצת זלזלני" - זה באמת נשמע כך, ועוד יותר אחרי הודעתך הנוכחית. לא רואים ממנה כבוד גדול לציבור שבאת ממנו, לפחות בנושאים מסויימים. ואינני שופט - אולי יש לך סיבות אישיות סובייקטיביות.
ותסלחי לי, מה "סמכותך" האובייקטיבית לכתוב "כדאי שתרפה כי זה בסדר... להגיד הזוי על צורת חיים שלדעתי הזויה"? לדעתך זה בסדר - ולדעתי, זה מאד לא בסדר. הביטוי "הזוי" הוא גרוע. איננו ביקורת עניינית אלא "פלומבה", בפרט על ציבור שלם. צאי וראי כמה נפגעת ממה שכתבתי שנשמע מדברייך "קצת זלזול".. נו, ולכתוב "צורת חיים הזויה" על כל הציבור הזה, זה לגיטימי? אני לא מסכים להתבטאות הזו. זכותך לכתוב - זכותי לחלוק. אך אינך יכולה גם להיות "צד", וגם להיות כביכול ה"שופט" ש"מכריע" - זה בסדר לכתוב כך...
ולענין אליו התייחסת:
ראשית, אני עדיין סבור שבהיות שהציבור החסידי מגוון ומחולק לחסידויות רבות ושונות - קשה להתיימר ב"היכרות מעמיקה" עם כולו. ולמה "למען הסר ספקותי".. הרי כבר כתבתי בהודעה הקודמת שאני מניח שזו מישהי שבאה משם, רק שכתבתי את זה בעדינות...
הביטוי "מופרד הרמטי", צלילו מבטא באזני גם התייחסות, לא כ"כ מכבדת את זה, ולא רק "ציון עובדה". והרושם הזה רק מתחזק אצלי בעקבות מה שכתבת כעת. כמובן, אינך חייבת להסכים עם כל פרט באורח חייהם (וחבל לכתוב "אתה רואה בכך יתרון - לבריאות לך".. אני הרי נזהרתי מאד שלא לערב את דעתי בענין, אלא להדגיש את הצורך לכבד, בפרט שאנו רואים תופעות הפוכות גרועות בהרבה).
לגבי מה שכתבת בסוף, על אירוסין בגיל 17 וכו', וההיא באוטובוס שלא הכירה את ארוסה - אינני נכנס לכך ולא התייחסתי לזה. אני הרי לא מכיר את הפרטים הללו, וגם לא התיימרתי להכירם.
אני התייחסתי רק למה שכתבת (מעתיק-מדביק): "[טוב, הם ככה לא מכירים בכלל לפני האירוסין, אז הוא ממשיך ללמוד תורה, והיא מסיימת את לימודיה בסמינר, ושבו חיים למסלולם- עד לחופה.]" -
זה לא נראה כבוד גדול, לא להם, לא ללימוד תורה ולא ללימודים שלה. מצטער, כך זה נשמע לי. את יכולה לשאול אחרים שקראו האם זה נשמע "מכבד"....והאם כל הודעתך נראתה "ביקורת בצורה מכובדת" כלשונך (ואני לא "הפכתי אותה" ללגלגנית.. להיפך - עוד כתבתי מאד בעדינות. אפשר לקרוא).
לעצם ענין הפגישות בין האירוסין לחתונה. קודם כל, להחזיר לפרופורציות: כל השירשור פה היה על שבוע שלא נפגשים (וכפי שכתבתי לעיל, זה המנהג אצל האשכנזים, מסיבות הלכתיות). לגבי מעבר לכך - כבר כתבתי שכעיקרון, זה כדי לשמור על בסיס ראוי לקראת החתונה, ולא בגלל ש"לא יכולים אחרת" רגשית, כי מרגישים קירבה. אז לשאול אותי "אם בריא בעיני" שלא מכירה באוטובוס את ארוסה - מה שייך? מי בכלל התייחס לנושא כזה?
וגם "מושיקו" שעל דבריו הגבת, לא כתב על דברים כאלה.
אז אני חושב, שפשוט לקחת ביקורת שיש לך על עניינים שהכרת (בלי שאני מתייחס כעת כלל לגופו של ענין אם היא מוצדקת לדעתי או לא, ואם אני בכלל בר-הכי לשפוט בזה) - ו"הלבשת" אותה על דברים שכלל לא התייחסו למציאות הזו.
ד. - ואני אסביר.אוהבת את אבא
עבר עריכה על ידי Admin בתאריך י"ח סיון תשע"ב 12:46
בס"ד לק"י.
לא קראתי את כל תגובתך, אלא קראתי את התגובה שנעלבה ממך.
אך בכל זאת, יצא לי להתקל עם המשפט האחרון שכתבת.
כאילו אתה סוג של יודע-דברים שאחרים לא יודעים.
אתה מביא "פסיכולוגיה" שבוודאי נכונה, אך שגם א-ת-ה בעצמך עושה.
"הלבשת אותה על דברים שכלל לא התיחחסו למציאות זו?"
וואלה, באמת?
כל אדם מדבר מניסיונו, ומהכרותיו.
אף אדם לא יכול לא להיות נגוע בניסיון וההשקפה שלו.
ככה זה.
לכן, גם הינך כזה.
תגובהד.
עבר עריכה על ידי Admin בתאריך י"ח סיון תשע"ב 15:08
עבר עריכה על ידי ד. בתאריך י"ח סיון תשע"ב 12:56
אבל בהיות שפשוט לא הבנת את המשפט, אסביר, לטובת מי שאולי יחשבו ש"אמרת משהו"..:
כפי שאת מעידה על עצמך - לא קראת את תגובתי אלא את המשפט האחרון שלה בלבד -
ולכן הבנת אותו ההיפך ממה שנכתב. פשוט מאד:
אני כלל לא דיברתי על כך שהיא כותבת את דעתה מתוך מציאות שהיא מכירה, כמו כל אדם.
אלא על תגובתה לדברי ולדברי "מושיקו", בלבד.
ואמרתי, שבדברינו לא היתה כוונה ספציפית למציאות שהיא התייחסה אליה (גיל 17, שנה הפסקה וכו') - כי אני למשל כלל לא מכיר את המציאות המדוייקת עליה דיברה.
לכן הערכתי שמתוך הביקורת שיש לה על המציאות שהיא מתארת, היא כתבה את זה גם על דברינו, בהנחה "אוטומאטית" שאנו מדברים על מה שהיא מכירה.
פשוט ביותר.
[ואם היית קוראת את מה שהיא הגיבה עליו - היית גם רואה שלא היה שם ממה "להיעלב" כלל]
ואת התארים שלך, לפני עריכת "אדמין" - אני מציע שתשאירי לעצמך.
כדאי להבין קודם מה כותבים, או לפחות לקרוא - לפני שמגיבים בדברים שידועים לכל....
וממילא, כמובן, אין בדברי כל "כאילו אתה סוג של יודע-דברים שאחרים לא יודעים", כלשונך.. כי בוודאי שכולם יודעים את התופעה הזו שכתבת עליה, שאדם מדבר מתוך מה שהוא מכיר... רק שאני - כנ"ל - כלל לא דיברתי על זה..
כל בן אדם מבקר את המציאות כפי שהוא צופה לה.אוהבת את אבא
בס"ד לק"י.
אדמין, ממש תודה על עריכת התגובה! הוחמאתי מאוד!!
לא קשורד.
לגמרי.
אדם שמבקר את מה שכותבים, ומייחס את ביקורתו לדברים שלא נאמרו - הוא פשוט טועה. קורה - ולא חייב לקרות.
ואז מעירים לו שאין מחלוקת בנושא שכתב, כי לא התכוונו כלל לכך.
ולא "כל אדם" מבקר דברים שנאמרים לפי מה שהוא מדמיין שהם. ואין לכך כל קשר לביקורת על "מציאות". מדובר על ביקורת של דברים שנכתבים מפורש ו"לקחו" אותם למקומות אחרים.
[ואינני יודע למה "הוחמאת" מכך שהיה צריך למחוק כותרת בלתי ראויה שכתבת, ושנאלצתי להעיר עליה. כמובן, ברגע שהוסרה - אין לי כל ענין להתעמת איתה ברבים, ולכן גם ערכתי את הודעתי והסרתי ממנה את הציטוט שלה..]
השבוע לפני החתונה-איזה יום שמח
שלא התראנו ולא דיברנו היה שבוע מדהים!!!!
היו צינתוקים ודשי"ם כל הזמן
ומכתבים כמובן..
היה זמן להתכונן ליום הגדול של החתונה, לסיים כל מה שנשאר
והידיעה שיש מישהו שמחכה בדיוק כמוך זו הרגשה שאין כמוה!!
רק חיכינו להפגש ולהיות יחד
ממליצה בחום וכל אחד יגיד לך שהוא לא מתחרט על זה..
אבל הקשר בין זוג מאורסיםד"ר שוקו
אצל החרדים לא שווה לקשר בין זוג מאורסים בציבור שלנו. אצלם יש הרבה פחות פגישות וזמן בין תחילת ההיכרות לאירוסין.
על פי הידוע ליתְכלת
(אני מסייגת כי רק שמעתי אך לא ראיתי כתוב בעיניי)
גם הרב צבי יהודה זצ"ל הדריך שלא להיפגש בין האירוסין לחתונה.
לפי זה הרב צבי יהודה היה חרדי קיצוני, נכון?
אלה שלא מתראים שנה עד החתונהבת 30
בדרך כלל בכלל לא יצרו קשר עמוק ביניהם שיוצר געגוע. אולי פגישה שתיים והשאר אחרי החתונה. אז אולי יש מתח, אבל זה לא שהם סובלים שנה שלמה..
כל פעם זה חוזרתותי77
חברה, מה שלא רגיל אצלכם לא אומר שזה "הזוי".
אני ובעלי לא נפגשנו שבוע שלם וגם לא דיברנו, וזה היה יפה ומקסים.
אל תשברו, זה שווה, כל שניה וכל דקה, ההתרגשות עילאית יותר,
וחוץ מזה, ייצר הרע פועל במיוחד נגד החתונה כי זה המצווה שברומו של עולם, האיחוד בין האיש לאישה (הרוחני יותר מהגשמי) ובנוסף בחתונה שכינה ממש יורדת לחופה, אז תבינו כמה ייצר הרע פועל כנגד זה, ולכן כדי למנוע בעיות ריבים נפילות וכו' עדיף לגדור את השבוע הזה.
ולגבי החסידיות, כל הכבוד להם, והשם מזווג זיווגים כל אחד לפי הדרך שלו, ואם משהו חושב שהוא או מישהו עושה את זה לבד, טעות מרה בידו. והדרך שהשם עושה זאת - כל אחד על פי דרכו. ואם דרכו היא 2 פגישות ודי, אז תאמינו לי שהשם מזווג ב2 פגישות, מה גדול עליו???
השבוע בע"ה החתונה-Rעות-
בס"ד
להגיד שלא היה קשה? -היה קשה.
אבל הגעגוע אני מרגישה שהוא שווה את זה..
מזל טוב. מזל טוב.ד.
איזה יופי!
שתבנו בשמחה, בקדושה ובטהרה.
ותמיד תתגעגעו אחד אל השני, מתוך עומק.
גם מקרוב..
בהצלחה רבה.
אמן תודה! בקרוב אצל כוווולם!-Rעות-
ב״ה יש נשים שאוהבות להתעלל בעצמם 90% מהנשיםmetorafi
אז זה בסדר את לא חריגה בזה שאת מתעללת בעצמך , אם זה היה החלטה מצד הארוס אז זה דבר נדיר שבן יתעלל בעצמו ולכן מומלץ לך לדבר איתו בשביל שכן תדברו
ממש לא זאת היתה החלטה של שתינו -Rעות-
בס"ד
נפגשנו כ"כ המון בין האירוסים לחתונה ודיברנו כ"כ המון שהשבועיים האלה בהחלט היו טובים כדי לקלוט .
ולהגיע לחתונה הרבה יותר מקורקעת
נו,אל תתפסי אותי על המילה בכל זאת אני מתחתנת-Rעות-אחרונה
בס"ד
עוד יומיים 
לבאס או לעודד?כמו בן ראמים
כשהתחתנו בעלי היה בצבא, והשתחרר כמה חודשים אח"כ. הרבה חברות שלי נשואות לחיילים/קצינים ובסה"כ מתמודדים... זה קשה אבל תלוי בעוד הרבה גורמים:
1. מתי הוא אמור להשתחרר? עוד חודשיים/שנתיים/בונה על קריירה צבאית?
2. מה את עושה? לומדת/עובדת כל השבוע או שיהיו לך ימים שלמים בבית?
3. איפה אתם הולכים לגור? ליד ההורים/חברות או במקום זר?
4. מה הוא עושה בצבא ומה היחס שלך לזה? האם מעודדת אותו שזה חשוב וכו', או שהוא מבואס על הצבא לגמרי?
תעני לעצמך על השאלות האלו, ובהצלחה!!
אניהביצה שהתחפשהאחרונה
בסד
פה באישי בכיף...
פה באישי בכיף...
יש למישו קשרים??am42
בס"ד
מצאתי מה לעשות לאשתי ליום שנה שלנו..
אני מתכנן ארוחה לאור נרות שאני בישלתי במרפסת רומנטית שלנו שצופה לכל גוש דן
וסרט קצר שאני מכין עם תמונות שלנו ומוזיקה מיוחדת ברקע ואז בגלל ששנינו אוהבים אנדרדוס אני רוצה לבקש מהם שיכינו לנו איזה קטע קצרצר שלא יעלה ברשת וישלחו לי למייל ואראה לה את זה.
יש למישו דרך איך להגיע למישו מהם חוץ מהפייסבוק ששם הם לא עונים?
אולי אפילו מהדורת חדשות פקטבית או משו בסגנון..?יש למישו רעיון למשו?
מערכת עולם קטן מכירה אותם.אלירז
כך היה כתוב בכתבה שלהם אז..
אם זה נותן לך קצה של חוט, בהצלחה.
אם זה נותן לך קצה של חוט, בהצלחה.
כן!!! אני ראיתי אותם במציאות!! ויודעת...ענת=)
ב"ה
ששנים מהם גרים ברחובות ומתפללים ב"בית זלצר"
אם אתה מכיר מישהו משם תגיע אליהם בקלות.
ואם לא אולי בעלי יכול לעזור... (פנה אליו)
נ.ב.- מסכנים להיות סלב של דוסים. בוהיים בך ברחוב/בית כנסת ואפילו בלי להוציא מילה!
פניתי אליך באישינפשי תערוג
זה עם הפוני הרזה גר ברחובותתמיד ב=]
לא מתכוונת להשבית שמחותאישה קטנה
אך מנסיון,הם לא כל כך מסכימים לעשות קטעים באופן פרטי. גם אנחנו ביקשנו לפני זמן מה...
איך אתה נשוי שנה והתחתנת אחרי???מושי
כנראה שנה להכרות ולא שנה לנישואיםנפשי תערוגאחרונה
פקדון פר"י שווה?מושיקו
אנחנו מחפשים ישוב נחמד לגור בו..מרים*
ישוב מעורב..חילונים ודתיים
התנאים החשובים:
מכולת
קופת חולים עדיף לאומית..
ושלא יהיה חור מידי...
חשבנו עלי ישובים באיזור אריאל..אבל אנחנו לא ממש מכירים..
אשמח לעזרה...
תלוי בתקציב שלכם ובגזרהמשה
עבר עריכה על ידי Admin בתאריך ב' סיון תשע"ב 12:21
ניחוש שלי - יישובים קטנים יותר/מבודדים יותר יהיו גם זולים יותר.
מה רע באריאל העיר?
ב״ה ברכה אלון מורה תפוח מגדליםmetorafi
אריאל נופים קדומים עלי מעלה לבונה רחלים אלקנה עץ אפריים
באזור אריאלאלעד
יש את נופים יקיר עלי וברקן
שהם ישובים מעורבים, יותר או פחות
תבואו ליצהראבא שמואל
ישוב מעורב, גם גברים וגם נשים.
דתי, אני איך שהוא יכול למצוא הגדרה. איך אתם מגדירים חילוני? ולמה אתם בעצמכם לא עונים להגדרה זו?
שערי תקוה?ניל"ס
באזור של אלקנה יש כל מיני ישובים בסגנון, והם בערך 15 דק' מאריאל...
(אולי תבואו אלינו? פתחו מכולת השבוע! אה, אמרתם לא חור מדי...)
נילסמרים*
דברי איתי באישי..
עד שלא הכרתי את בעלי לא ידעתי ע המקומות האלה...מושיאחרונה
וכששואלים אותי מאיפה בעליע במקור אני אומרת עץ אפרים...
לרוב אנשים לא יודעים על החור הזה למרות שהוא קרוב ממש למרכז... 
יישובים באיזור אריאל - הם חורים!!!אלירז
מנסיון.
אבל אין על יצהר...
בית אל-יש שם דתיים ודתלשי"םמושיקו
למרים שלום...אנונימי (פותח)
אני ממליצה על אריאל, אנחנו גרים שם (למדנו שם במכללה ונשארנו גם אחרי התואר) וכל כך נהנים. בנו שם קאנטרי משגע, חדר כושר, בריכה מקורה, בית קפה (קפה קפה) ולאחרונה גם יש הצגות במרכז תרבות. חוץ מזה שההורים של בעלי גרים בירושלים וההורים שלי בפתח תקווה, כך שזה בדיוק באמצע.
בנוסף יש אתר מעולה שיכול לעזור לכם- "הכרות עם סביבת המגורים"- את מזינה את שם האזור ואז מקבלת נתונים סביבתיים עליו- גנים, איכות האוכ', צירים מרכזיים. לפני שמגיעים להתרשם זו אחלה דרך לקבל אינפורמציה. שיהיה שבוע מקסים.
אנונימית יקרהמרים*
אנחנו באמת חושבים ברצינות על אריאל..
אשמח שתדברי איתי באישי..
תודה!!
בואו לאריאל!! יש קהילה דתית ויש את קהילת נצריםBatelB
והעיר בעיקרון מעורבת.
יש בנקים, קופות חולים, דואר, תחבורה נגישה למרכז ,לירושלים ולישובים. בקיצור הכל רק תבואו.
אם צריך עזרה אני בפרטי
התיעצות- בעלי עובד בעבודה צמודה עם אישהאנונימי (פותח)
בעלי מחנך כיתה בישיבה, ועובדת איתו תירפיסטית בעבודה אינטנסיבית, בעיקר מבחינה רגשית. זוהי עבודה מאוד טובענית גם מבחינה טכנית וגם מבחינה רגשית. בעלי מסור מאוד לעבודה והוא ממש אבא של התלמידים שלו, ואני מרגישה שהיא מתפקדת כמו אימא של התלמידים. הוא מאוד מעריך אותה ויש להם שפה משותפת ויחסי עבודה טובים. אין לי שום חשד שיש ביניהם משהו מעבר ליחסי עבודה, יש לי ביטחון מלא באהבה שלו אלי ואמון מלא בו, אך אני חשה חוסר נוחות מהמצב. קשה לי עם זה שיש לא כזה קשר אינטנסיבי עם אישה אחרת, במיוחד כשמדובר בעבודה שהיא לא עניינית, אלא עבודה הדורשת מעורבות רגשית רבה כמו של משפחה. אני שמחה מאוד בשבילו שיש לו אשת מקצוע שהווא מעריך להתיעץ איתה ולעבוד איתה, אך הייתי שמחה ורגועה שזה היה גבר. מה לעשות? האם זהו באמת מצב בעייתי או שעלי להשלים עם זה ולעבוד על רגשות הקנאה שלי?
קודם כל, את כותבת בצורה מקסימה ואמיצהyardenzen
ואני מאוד מבינה ללב שלך. אני מאמינה שהמפתח למערכת יחסים מוצלחת הוא בראש ובראשונה תקשורת טובה (ואני שואבת הרבה מהפוסט המוצלח הזה בדה מרקר) אני חושבת שאת צריכה לדבר איתו על איך שאת מרגישה, כי לדבר על דברים תמיד מכניס אותם לפרופורציות. רעיונות מעורפלים הם לרוב הרבה יותר מפחידים מהדבר עצמו. מאחלת לך בהצלחה ולפי איך שאת מתארת את בעלך נשמע שזכית ושאין מקום לדאגה...
איך לא לכעוס עליו.אנונימי (פותח)
אנחנו זוג צעיר, הורים לתינוקת כמעט בת שנה.
בעלי בעל מאוד טוב בכל המובנים ב"ה.
לפני שבוע בערך בעלי הוזמן לחתונה של חבר מהשיעור בישיבה שהוא למד בה לפני שהתחתנו.
(בין שנה וחצי לשנתיים).
אתמול כשהוא אמר לאמא שלי את השם של המקום, שלי לא היה מושג בכלל מה זה,
ושזה מקום יפה מהרגיל,
היא התלהבה ואמרה שאני חייבת ללכת ושהיא תשמור על התינוקת.
יש לציין שאנחנו לא יוצאים למשהו יותר מסרט אחת למעל חצי שנה או פלאפל פעם בכמה חודשים מטעמי חיסכון בכסף.
שנינו לא טיפוסים של בתי קפה ומסעדות כי חבל לנו להוציא סתם ולהתרחק מדברים חשובים בחיים כמו דירה.
כששמעתי את זה אמרתי לו שאני נורא רוצה לבוא, והוא אמר שהוא לא יודע אם אני מוזמנת.
אמרתי לו שיברר, והוא פטר את זה ב"אי אפשר מאוחר כבר מידי".
ראוי לציין שהוא באופן כללי לא אוהב שאני באה איתו לחתונות של חברים,
בגלל סיבה מסויימת שהבהרתי לו 400 פעם שאין לה בסיס, ובאמת ובכנות אין לה בסיס
אבל היא התקבעה לו בראש.
התבכיינתי קצת, וביקשתי שישתדל כי אני נורא רוצה לבוא, והוא לא הסכים.
לפני כמה דקות הוא צילצל ואמר בהתלהבות שאברהם פריד בחתונה, אמרתי לו
משהו בנוסח של יופי שהוא מספר, ואם יש עוד נשים בחתונה, (יש מעט נשואים בשיעור שלהם ולא נראה
לי שהוא הזמין את כל הישיבה למקום של 300 שקל מנה). והוא אמר שכן, מסקנה, הנשים של האברכים כן הוזמנו.
אני כל כך מבואסת ועצבנית עליו שהייתה לי הזדמנות לצאת קצת והוא לא איפשר לי לנצל אותה.
אני אוהבת אותו מאוד, הוא בעל באמת נהדר
וזה באמת כלום ושטויות לעומת חיים שלמים ומאושרים שנזכה להם ביחד
בעזרת ה' יתברך, אבל מה אני עושה עכשיו אם הרצון להתעצבן ממש כשהוא יחזור.
מתעצבנים!אלירז
סליחה שאני לא פותרת את הבעיה,אבל אני חושבת שלהתעצבן כאן זה טוב.
שיחזור, תאמרי מה שיש לך על הלב. לא בצעקות, בשקט, אבל מותר לך להרגיש פגועה וכועסת בעקבות ההתנהגות הזו.
ואז שבו ותבררו למה הוא החליט בכ"ז שלא תבואי איתו, או לפחות שיידע עד כמה זה הכאיב לך.
זה חשוב כדי שלא יחזור מקרה כזה, וכדי שאת תרגישי שהוא היה קשוב לרגשותייך, על אף שקודם הוא לא הבחין בהן.
שיחזור, תאמרי מה שיש לך על הלב. לא בצעקות, בשקט, אבל מותר לך להרגיש פגועה וכועסת בעקבות ההתנהגות הזו.
ואז שבו ותבררו למה הוא החליט בכ"ז שלא תבואי איתו, או לפחות שיידע עד כמה זה הכאיב לך.
זה חשוב כדי שלא יחזור מקרה כזה, וכדי שאת תרגישי שהוא היה קשוב לרגשותייך, על אף שקודם הוא לא הבחין בהן.
את מתגברת על הרצון הזה...ד.
"בעל טוב מאד",
"300 ש"ח מנה בחתונה",
יש איזו סיבה - נכונה או לא - שבגללה לא נוח לו שתבואי.
סיפר לך על אברהם פריד משם - שהוא לא ידע על כך מראש - זאת אומרת שהוא חושב עלייך גם שם, ולא באמת תופס שזה כ"כ קשה לך (כי אחרת היה מרגיש לא נוח לספר..) -
אז קחי פרופורציות, למרות שקשה לרגע ותתאפקי. לכל היותר תגידי לו שממש היה קשה לך - והצלחת לעבוד על עצמך להירגע - שיעריך ויפצה אותך במשהו אחר...
ואם כבר עשית את הטעות והתעצבנת - תבקשי יפה סליחה, ותסבירי שהיה קשה לעמוד בניסיון..
בעל כזה טוב - מן הסתם יבין ויסלח. וגם יחשוב מה אפשר לעשות לטובתך בענין. איזושהי פשרה.
שתמשיכו לאהוב, לשמוח, ולחיות חיים מאושרים.
ושלא תהיה חלילה אף בעיה יותר גדולה.
קודם כל לשתף אותו ברגשות שלךבטוב
להתגבר על הרצון להוציא את הכל בזעם אבל לשתף בצורה מכובדת ואמיתית. (אם לא משתפים ומעמידים פנים שהכל בסדר אז לפעמים זה יוצא אח"כ בעוצמות.
אם זו נחמה עבורך גם בעלי ממש ממש ממש לא אהב שאני אבואר לחתונות של הישיבה שלו. כל אחד מסיבותיו הוא. ולדעתי יש בזה משהו לפעמים כי את לא מכירה את הזוג בכלל ואין לך שום קשר. עדיין אם זה מכעיס אותך- תדברו.
הרבה הצלחה.
נראה שהסיבה שהוא לא רוצה מאד מעצבנת אותך אז עדיף לפתוח את הסיבה הזו לגמרי ולהבין מאיפה זה הגיע אליו ומה זה כ"כ מעצבן אותך
למה לא לכעוס?אלעד123
אדם נשוי לא יוצא לבלות בלי אשתו - נקודה!
אדם נשוי דוחה הזמנות חברתיות שאליהן אשתו לא מוזמנת - נקודה!
אשה או גבר יכולים כמובן לבחור שלא ללכת למקום כלשהו אף אם שניהם מוזמנים אבל אין מצב שמישהו ילך לבלות במקום שבן או בת הזוג שלו הם בלתי רצויים.
זה בהחלט מוצדק אם תכעסי ותתרגזי, השאלה היא לא אם לכעוס אלא כיצד לנהוג.
אני מציע שתגידי לו ברור שאתם זוג נשוי ואין בילויים נפרדים.
אדם נשוי לא מבלה בלי אישתואחתעם_בטן
אלעד נסחפת הרבה!! יש בילויים של זוג, יש בילויים של חברות, יש בילויים של חברים, משפחה וכו, כל זוג ומה שמתאים לו.
מה שכן אני חושבת שהחלטות על יציאות ובילויים צריכות להיות משותפות של שני בני הזוג אפילו במקרה שזה חתונה של חבר מצד הבעל. נשמע פה אנונימית שבעלך החליט לכם בעצמו ובחר בשבילך לא לבוא.
דן למה התכוונת? "ואם כבר עשית את הטעות והתעצבנת..." זה נשמע רע מה שאתה אומר ויכול להיות שלא לגמרי הבנתי אותך אז אני לא רוצה סתם לתקוף..
לא יודעת מה מניע אותו לא לאפשר לך לבוא לחתונה, בכל זאת אני חושבת שיש מקום לשיקולים שלך בהחלטה.
בלי קשר לחתונה הזאת עכשיו, אולי כדאי לכם לעשות שיחה שבה אתם מסכמים שהחלטות על בילויים וחתונות אתם מקבלים ביחד, וכל אחד יכול להביא את טיעוניו לכאן ולכאן, זה לא נחמד שהוא מחליט לבד ולא מתחשב ברצון שלך...
^^^^^^^הקולה טובה
אני מראש מוותרת על רוב החתונות של חברים של בעלי, לא מכירה שם כמעט אנשים, וסתם משתעממת, ואז הוא צריך להתייחס אלי במקום לדבר עם חברים שלו שלא ראה הרבה זמן.
וכנ"ל ההפך.
ברור שיש לנו בילויים נפרדים, אנחנו לא תאומים סיאמים.
כולל לפעמים לישון מחוץ לבית.
כמובן שמדברים על זה מראש, ומוודאים שזה בסדר גם מבחינתו.
ולפותחת השרשור- תנסי לפתוח את הדברים לא ממקום של כעס והאשמה, אלא ממקום של מה את הרגשת, ממה התאכזבת, ואולי פשוט תבקשי ממנו "פיצוי" לצאת לאנשהו ביחד? בלי עוד מלא אנשים ורעש של חתונה- רק שניכם לאיזו מסעדה או מה שעושה לכם טוב..
לשאלתך...ד.
[יפה שאת מבררת.. אני גם לא יודע מה"נשמע רע".. אבל אסביר:]
בהיות שראיתי את ההודעה מאוחר בלילה, הנחתי שיתכן שאני עונה אחרי שהיא כבר הגיבה... או שהתאפקה כבר גם בלי העצה שלי, או שאכן "התעצבנה"..
ובהיות שדעתי, כפי שהסברתי אותה, ש"התעצבנות" כלפי הבעל על דבר כזה, גם אינה מוצדקת, גם מיותרת וגם מזיקה - אז כתבתי בחיוך, שאם היא כבר הספיקה לעשות את הטעות (לדעתי) טרם קריאת הודעתי; וכמובן - אם היא אכן השתכנעה מדברי, אז אני נותן לה עצה איך לנהוג אחרי ש"פיספסה" כשהוא חזר... עד כאן פירוש דברי דלעיל..
נכון שאפשר להבין את הרגשתה, אבל - כפי שכבר כתבתי - מדובר על אדם טוב, וזו לא נורמה לגבי כל יציאה מהבית, אלא משהו ספציפי שיש לו בנושא זה. אז אם לא נוח לו, זה כמובן לגיטימי לא פחות ממה שלה זה נעים.. אז מוותרים - לא סוף העולם, "שב ואל תעשה". אפשר, כנ"ל, בצדק ובחיוך, לדרוש "פיצוי"..
והם נשמעים אנשים מאד טובים, גם זוג מצוין, אני חושב שחבל לקלקל להם ע"י "ניפוח" של הדיון..
סה"כ - פרקה, ושאלה מה היא עושה עם הרצון להתעצבן.. אני מניח שזה כבר עבר.
אני מדבר על העקרוןאלעד123
מבחינתי, אני לא הולך למקום שבו אשתי אינה אורחת רצויה, מכובדת ואהובה.
בהחלט יש כל מני מצבים שבהם אנחנו לא ביחד אבל, להבדיל ממסיבת חברות או פגישה של חברה מהגדוד, חתונה של חברים אינה נכללת במקומות הללו. בהחלט יכול להיות מצב שלאחד מאתנו לא בא ללכת, אם אפשר אז הוא כמובן משוחרר מהמשימה.
כידוע בעלים אינם נביאים ואינם קוראי מחשבות. אם הבעל מרגיז, מעליב או מאכזב - כדאי מאד להגיד לו את זה בקול רם וברור ובצורה שתגרום לו לחשוב היטב היטב לפני שהוא מעלה בדעתו להתנהג כך גם בפעם נוספת.
מסכימה עם כל מילה! ^^^פטל8
לא צריך לכעוס בשביל שהוא יבין את זהד"ר שוקו
לדעתי דווקא לדבר בנחת ישיג תוצאה הרבה יותר טובה
מזדההאורה.
אדם נשוי לא יוצא לבלות בלי אשתו - נקודה!
אדם נשוי דוחה הזמנות חברתיות שאליהן אשתו לא מוזמנת - נקודה!
אשה או גבר יכולים כמובן לבחור שלא ללכת למקום כלשהו אף אם שניהם מוזמנים אבל אין מצב שמישהו ילך לבלות במקום שבן או בת הזוג שלו הם בלתי רצויים.
מזדהה מאוד... ברור ונכון.
זה כ"כ עמוק מה שנאמר פה.. ואמיתי.
אני לא כ"כ מסכים עם ה"נקודה"...ד.
נכון שכך זה בדרך כלל,
אבל אם במשהו ספציפי שהוא מוזמן לאירוע של חבר, זה לא מתאים לו - לא אסון.
לא צריך להקצין. יש מקום גם לגוונים אישיים בין אנשים.
סה"כ, רואים שהיא היתה "איתו" גם כשהיה שם.. התקשר לדווח על האטרקציה..
ולא נכתב בשום מקום בהודעתה שמצד המזמינים היא היתה "לא רצויה". הובן שזה ענין סובייקטיבי שלו בנקודה הזאת של חתונות חבריו. "דברים שבינו לבינה".
זה לא קשור לזה שהכלל שלו עמוק ויפהאורה.
ודרך אגב זה שהוא התקשר זה לא אומר כלום.
הוא דיווח לה על זה כמו שאפשר לאמא או לחבר.. (אני לא באה לדון עליו).
אלא להבהיר שזה לא הרמה של להיות איתה תמיד .להיות איתה זה גם קצת לחוש אותה ואיתה..
לדוג' וואו אברהם פריד פה.. לא רציתי להנות לבד.. רוצה לשמוע? תחווי איתי.. מצטער שלא יכולת להגיע.. את חסרה לי וההנאה בלעדייך זה לא אותה הנאה.. מתגעגע כבר.
פעם הבאה רק איתך
ובאמת להרגיש קצת לבד.
.. אני מאוד הזדהתי עם הנאמר בתגובה הנ"ל.
זה שורש ויסוד. ואז גם אם יש אונס לגבי הליכה יחד.. השותפות מתבטאת בצורה מאוד יחד למרות המרחק.. אבל צמודה באמת לעיקרון הזה.
קיצור.. לא באתי לשפוט את אנשי השרשור.. לא מכירה אותם.. רק להתלהב ולהזדהות מהתגובה העמוקה הזו.
צר לי..ד.
אני הגבתי על תגובתך בלבד.
לא ראיתי את התגובה הנ"ל שהגבת עליה, וכמובן גם לא יכולתי להתייחס להתייחסותך אליה...
הגבתי רק על המילים הספציפיות שנכתבו ב4 השורות הראשונות של הודעתך (ועל סימני הקריאה...), שהן עמדה בפני עצמה.
[ואני גם לא חושב שהיהודי הנ"ל התקשר לאשתו כמו סתם אל חבר.. לא להגזים. הם נשמעים ממש יופי.
וגם ה"מונולוג" ששמת בפי מי שיחסו לאשתו יפה ונכון - אינו בהכרח המתאים לכל אדם...]
המילים הראשונות עם הסימני קריאהאורה.
זה ציטוט של התגובה המדוברת הכותב שלה זה אלעד 123
לא באתי לדון על החבר אלא להסכים עם עיקרון.
ולציין זה לא כל טלפון מעיד על שיתוף .. יש רמות שיתוף..
ושוב.. אני בכלל לא בענין לדבר עליהם יש כ"כ מעט פרטים.. רק התחברתי לתגובה הנ"ל
לגבי בילוי זה נכון, אבל למה חתונה זה בילוי?בטוב
למה להתייחס לחתונה ולהפסד שלה כהפסד של יציאה למסעדה + תזמורת?. הוא בא לשמח חתן וכלה. הרבה פעמים זה נפרד אז בכלל זה לא משהו זוגי. לדעתי הולכים לחתונה בשביל החתן והכלה. בילוי- לעשות מה שאתם אוהבים בזמן שלכם וכמובן ביחד.
כל יציאה יחד למטרה קלילה יכולה להיות סוג של בילוימושיקו
היציאה יחד עד לשם ומשם
וחבל לפספס את ההזדמנויות האלו.
בפועלמשרת אם
יוצא שאדם נשוי יוצא לבלות בלי אשתו.
אבל התחושה צריכה להיות שהוא לא יכול בלעדיה.....
מה??? למה???דרומית שמחה
אני בעצמי לא כ"כ אוהבת ללכת לחתונות של חברים של בעלי ולא מעיפה כ"כ שהוא יבוא,
כי חתונה זה רעש או ריקודים, איאפשר באמת להנות כזוג.
לא אוהבת ללכת לחתונות של חברים שלו כי ברור שזה מחייב מתנה קצת יותר גדולה וגם אם לא - חבל על המקום שאתפוס בשביל לרקוד עם כלה שאנ לא מכירה ולשבת מידי פעם לצד בעלי ברעש איום.
לחתונות של חברותיי - אני מעדיפה שלא יבוא, כי פעם אחת שהוא הגיע הוא היה הבן היחיד, אז ישבנו בצד, בקושי ראיתי את החברות ובטח לא שמעתי (ועד שפוגשים אותן...) זה היה נטו בשביל האוכל - כי לא שומעים כלום גם ככה, או שרוקדים, אז למה???
דווקא אני יכול להביןמשה
הבחור רוצה להשתולל עם החברים שלו ולא "לארח" אותך במקום שבו רובם ככולם של הנוכחים לא מוכר לך.
(קרה לי לא אחת - הוזמנתי ונכחתי בתחונות של חברות שלה, ואחר כך מצאתי את עצמי בצד עם המחשב, או במקרה אחד פשוט לקחתי את האוטו ונסעתי להורים שלי שגרו קרוב, ואחר כך חזרתי לאסוף אותה)
אני ממש לא מביןמושיקו
אם זה החלטה שלה לא להגיע זה כל המקרים המוזכרים לעיל, מילא.
אבל לצאת לכזה מקום זה גם סוג של בילוי - וצריך להציע לצאת יחד.
במקרה כזה אם אשתי היתה מתעצבנת עלי לא הייתי יכול לבוא בתלונות...
וכן מותר לך לצעוק עליו ולבאס אותו - איפוק זה יותר התחום של הגבר, הרגשות זה של האשה.
ואגב לצאת מדי פעם לבית קפה/מסעדה וכו' זה יותר חשוב מדירה בחיים במידה מסויימת וכדאי מאוד להוציא על זה (במיוחד אם זה לעיתים רחוקות) סכום לא קטן.
זה בהחלט היהמשרת אם
מפריע לי.
יכול להיות שהוא מאוד שכלי ופרקטי ובגלל זה הוא לא רצה שתבואי.
אני מצטרפת לאלירז ומגיבים נוספים שאמרו שאת כן צריכה לשוחח עימו על כך בצורה נעימה.
"לצעוק ולבאס"?..ד.
תדע, שכמו שאמרת יפה שכדאי מידי פעם בית קפה - מן הסתם בגלל ההשפעה המצטברת של זה -
גם "לצעוק ולבאס" זה מצטבר, ואולי דווקא מהאשה על האיש ("רושם מצטבר").
עדיף לוותר על זה, וגם לא להתרגל לכך. יש דרכים אחרות לבטא רגשות.. וגם לאיש יש הרגשה, גם אם הוא אכן ניחן באיפוק חיצוני.
איך להגיב נכוןאנונימי (פותח)אחרונה
בס"ד
אני חושבת שזה לא בסדר הוא כן היה צריך לקחת אותך גם אם הוזמנת וגם אם לא, גם לא צריך לעשות חשבון לכסף לקחת אותך ולהנות יחד! מתנה לחתונה היא ברכה והקדוש ברוך לא נשאר חייב .....
פשוט בלי עצבים להגיד לו שנפגעת להסביר לו למה נפגעת ושרצית מאוד להתאוורר איתו ולהנות איתו ובסןף יצא שנפגעת לא לכעוס צריך לדבר על מה שמעיק וגורם לנו לרצות להתעצבן .
בהצלחה
אם קשה לכם, לא חייב להביא כ"כ הרבה...-משה ר-
מקסימום תתנו לו בהזדמנות אחרת, כשתהיו קצת פחות לחוצים...
אבל בהחלט אתם לא צריכים להרגיש רע עם זה, ואם הוא אח טוב הוא יבין אתכם...
לא!תות
ממש לא נראה לי הגיוני.
לא מבחינת הסדר גודל (לי קשה לשלם אפילו עשירית מזה) ולא מבחינת תחושת המחויבות.
אם באמת אין לנו לתת, אנחנו צריכים לקרוע את עצמנו בשביל מתנות?
ואם זה יפגע בבית שלנו, בילדים שלנו, זה שווה?
זה כואב לי כי גם אני נפגשת עם ההתלבטויות האלה.
אפילו שזה אח. אני לא יודעת מה רמת הקרבה, אבל אולי שווה לדבר איתו ע"ז בכנות. להגיד לו שאין לך את הסכום הזה, גם לא בשביל עצמך, ושאתה נותן מתנה סמלית כדי לבטא את אהבתך (במיוחד שנשמע שהוא לא זקוק לכסף שלך בשביל להתקיים)
בהצלחה. שזה בעז"ה לא יגרום למתחים משפחתיים מיותרים.
שישבור את הראש לבד איך לשלם את השטויות שלומשה
מה הקשר אליי?
+1ד"ר שוקו
צריך להשקיע כל החיים!! במפגשים משפחתיים ובמתנו תקעדינה
קטנות שמראו תאחוה ובעזרה ,למשל אחרי לידה גיסתי עזרה לי בבישולים וברכת יאותה או בשמרטפות או בכ למיני דברים טלפונים אפילו איחולי שבת שלום התענינות
"ובמתנות קטנות שמראות ת'אחווה"ד"ר שוקו
בדיוק! לא במתנות של אלפי שקלים!!!
אצלינו במשפחהחסידית.נט
נוהגים לתת מתנה גדולה אבל משותפת ביחד עם האחים והאחיות, ואז יוצא שכל אחד משלם סכום נסבל..
כמובן שזה תלוי כמה אחים ואחיות שיש במשפחה, אם יש לך אח יחיד זה משהו אחר.
לא צריך להיכנס לחובות בגלל מתנות, עדיף להשתתף בשמחה מכל הלב.
העיקר מכל הלב!!!! סכום נאה א ך ברכה מכל הלבעדינה
למה שתצטרכו לתת סכום כזה?...ד.
(אני מניח שנקודת המוצא של השאלה היא "חתונה ספרדית".. דהיינו, שהמתנות ממנות אותה. הרעיון הזה - יש בו הרבה טוב. אבל זה לא אומר שהמתחתן מחליט על גודל ההוצאה באופן עצמאי, ואח"כ צריך לממן בהתאם...)
לאכמו בן ראמים
זה סכום ממש מוגזם!!
מאיפה בא הרעיון לתת כ"כ הרבה? מכם או ממנו?
מתנה צריכה להיות על פי האפשרויות שלךאלעד123
ולא על פי ציפיותיהם של אחרים.
עם זאת, ראוי שמתנה לאח תהיה נדיבה ככל שתוכל להרשות לעצמך.
אל לך לשפוט אותו על טעמו ועל ההוצאות שהוא מוציא, מה שחשוב הוא אהבתך אליו והיכולת שלך לבטא אותה במקרה הזה של מתנה לחתונה.
למשפחה נותנים כמה שיכולים- כי זו משפחהשירשור
עם זאת אין סיבה להיסחף ולתת מעבר ליכולת.
אחי נישא בזמנו במחיר של 350 שקל למנה.
בעלי ואני היינו אז זוג צעיר עם תינוקת ושילמנו 700 שקל כדי לכסות את המנות שלנו ותו לא.
כאב לנו שאין לנו יכולת לפנק אותו בעוד כמה שקלים, אך לפחות הרגשנו טוב שלא ישבנו על מנה ולא כיסינו אותה.
פעם שמעתי מרב שכשאדם עושה אירוע עם מנות יקרות- אין סיבה שהאורחים יכסו לו את המנה.
בד"כ יש עניין לשלם שווי מנה בערך עד 150 שקל לאיש, אבל כשמנה עולה יותר- אם המצב שלכם לא מאפשר- עדיף שתשנו בנחת בלילה מאשר שיהיה לכםם נחת רגעית בכתיבת השיק והרבה דאגות לקראת סוף חודש.
350 למנה? אני נישאתי בפחות מחצי מזהמשה
אני התחתנתי בכמעט שליש מזה...ד"ר שוקו
אנחנו התחתנו ב*רבע* מזה!!כמו בן ראמים
אין סיבה שלא לפרגן למשפחהמושיקו
לחבר זה משהו אחר
???ד"ר שוקו
"בד"כ יש עניין לשלם שווי מנה בערך עד 150 שקל לאיש"
למה? מאיפה הגיע הקטע הזה? זה מגיע למצב שיש חתונה שלא בא לך עליה, ואתה הולך כי לא נעים ואז מוציא מאות שקלים על מישהו שלא פגשת מלא זמן! מה זה השטויות האלה???
אתה קשור לבנאדם? תן לו מתנה שמראה את ההערכה שלך אליו (כמובן לפי היכולת)
א צ ל נ ו ב מ ש פ ח ה מבקרים ונפגשים כמה שאפשר כדעדינה
כדי להרבות אחוות אחים וזה מוסיף המון!!! וכמובן מתנות אפיל וקטנות זה עושה את ההרגשה פרחים ,עוגה תכשיט קטן לגיסתי לחג וכו' זה מוסיף אחווה
נשמע לנו הגיוני?אבא שמואל
אם לכם זה נשמע הגיוני, מה אכפת לכם איך זה נשמע לנו?..
לדעתי, א"א לתת מה שאין. אבל מה שיש אפשר לתת. הכל לפי הנותן והמקבל, לפעמים גם לתת דירה במתנה זה הגיוני.
ב״ה זה ממש תלוי אם יש לך את האופציה או לא ?!metorafi
מה הקשר המשפחתי מספר אחים וכו׳
(דווקא שיש רכב יש פחות כסף חחחח )
נניח לי אין רכב ולאחיינית שלי היה בת מצווה אז הבאנו לה900 ש״ח
תשובה: זה ממש אינדיבידואלי !!!
(דווקא שיש רכב יש פחות כסף חחחח )
נניח לי אין רכב ולאחיינית שלי היה בת מצווה אז הבאנו לה900 ש״ח
תשובה: זה ממש אינדיבידואלי !!!
מ ה ד ע ת כ ם ?! האם זה קשור במתנה שהאח נתן בעבר?עדינה
בטח!! לפחות 1000 - אח מתחתן רק פעם אחת.BatelB
גם אם זה אומר להיחנק חייבים לעזור לו לכסות ההוצאות.
( אני פשוט נוהגת להיערך כמה חודשים מראש ולחסוך)
אם את לא נשואה גם חצי מזה זה בסדר!!
אם את נשואה אז נהוג להביא לפחות 1000 .
לכל יתר החתונות תביאי סכום שיכסה את המנה שלך (בין 200-250 ומי שמזמין מנה יקרה יותר זו בעיה שלו)
מה הקשר?ד"ר שוקו
א', אז מה אם אח מתחתן פעם אחת? בגלל זה אני צריך להוציא כסף שאין לי? אח שלי יבין אותי טוב מאד אם אני לא אכנס לחובות בגלל החתונה שלו!
ולמה אני אמור לכסות את המנה שלי? 250 ש"ח זה הרבה מאד כסף למנה! אני נותן מתנה לפי הקשר שלי לבעל השמחה, לא לפי גודל המנה!
הבה נגדיר: לתת 250?! מעט מדי אך 1000? תלוי ביכולתעדינה
כן האחים אמורים לכסות על האורחים שלא ידעו כמה לתתBatelB
ככה זה משפחה.
אין לך? תעבוד
לBATEl: ואם קשה לו מאוד?! יש אפשרויות להביע אחוותעדינה
אחות אחי םגם במתנות קטנות כמו בגד לילד צעצוע,עוגות וסתם ביקורים תכופים שמראי םאחות אחים
לא אמרתי 200 ש"ח אלא סכום נאה אך לא מופרז ביכולת
כן סכום נאה מזה של יתר האורחים. אבל לא להגזיםBatelB
אף אחד גם לא מצפה מרווק או סטודנט לסכומי עתק
כמה אחים אתם? הם האח נתן גם?!האם יש הבנה ואת רואהעדינה
שהוא מבין אתכם?! ויש קשר טוב?!
ממש לא נשמע הגיוני~א.ל
המטרה בחתונה היא לשמח חתן וכלה
תנו את שליבכם מרגיש ואת הסכום שיאפשר לכם לשמח אותם באמת
לא חושבת שצריך לעמוד בקריטריונים שאחרים קבעו כלפי מה צריך לתת, וכמה..
מי שחושב שמתאים להביא 1000 ש"ח כלפי חתונה, רק משום שהוא אח- שיבושם לו
אך ה"מוסריות" הזו שנקבעה לא אמורה לבוא על גבם של אחרים.
ברכה והצלחה!
ממש לא נשמע הגיונימאמע צאדיקה
נשמע שאין לך בתקציב המשפחתי שלכם סכום לסעיף "מתנות" שמתקרב לאלף שקלים.
ככה שרדי מזה- מה שאין לא נותנים, ומה שיש משתמשים בתבונה לטובת הראשונים בתור (הילדים שלך למשל).
את ההרפתקאות היקרות שלך- אח שלך יממן בעצמו, הוא ילד גדול, מספיק גדול כדי להתחתן- מספיק גדול כדי לממן את זה.
אין סיבה בעולם שתתני מתנה שמכסה את המנה שלך.
מעבר לאלו שחושבים שככה צריך לעשות כשאת אורחת רגילה (לזה קוראים אורחת? קוראים לזה לשלם למסעדה...)-
כאן את אחות של החתן. אז מחילה שישלמו עלייך מי שמשלמים על החתונה הזו.
מלבד כל זה- למה שתתני בכלל כסף?!?!?!
הוא אח שלך!!!
ממי הוא יקבל מתנות אישיות, נוגעות ללב, מכוננות את הבית, נצחיות למשפחה- אם לא ממך?!?!?!?!!?
תתני לו מתנה ספר חשוב על משו מכונן בחיים שלו, או משו קישוטי וגם אישי שיאבזר את הבית שלהם.
(למשל- לנו אישית מאוד משמעותי זוג השמיכות שקיבלנו מהדודה- הרבה יותר מאם היא היתה נותנת סכום כפול ממחירם...)
הרבה מזל טוב.
אה, ומה ששכחתי להוסיףמאמע צאדיקה
במקרה והאח היה עושה חתונה מצומצמת- והיה ברור לך שהוא יצטרך קצת עזרה עם כסף בחיים- כן הייתי נותנת מתנה כזו שמנה, אולי אפילו קצת יותר....
מה עם מתנה?מוריה בשמחה
אולי זה ישמע קצת מיושן אבל
במתנה מכובדת שבני הזוג הטרי צריכים -אתם יכולים לשמח אותם מאוד וגם שיהיה לכם פנים לראות אותם אחר כך,
לדוג': מגהץ קיטור, ציוד לשבת (מיחם, פלטה, כיסוי לפלטה, כיסוי לחלות, מגש ללחם וסט להבדלה), טלפון אלחוטי וכו'.
ואני מציעה שאם אתם ביחס טוב עם האח תשאלו אותו מה הוא מעדיף: עוד כסף שיבלע בחשבון (או יותר נכון במינוס) או משהוא שווה שהם צריכים וישאר להם גם זיכרון ממשי.
ודרך אגב: אנחנו האחים החלטנו שבאירועים אנחנו לא מביאים מתנות אחד לשני - כי לאף אחד אין כוח לשבור את הראש מה מביאים, אבל כל השנה חושבים אחד על השני וקונים פינוקים שישמחו ויחזקו את הקשר בעיקר לפני החגים (בגדים, מטפחות, צעצועים לילדים וכ').
בהצלחה.
יפה - ומוסיףמשה
אפשר באינטרנט למצוא דברים בחצי מהמחיר שלהם בארץ.
יופי!!(לא רוצה להיות פסימית אבל..)אנונימי (פותח)
היה לנו את אותו מקרה ובסוף שמנו קצת פחות מחצי ממה שאמרת.
ומה קרה בסוף?? הוא התגרש תוך חצי שנה!
שמחתי שלא עברנו "מעל הפופיק" ביכולת שלנו.
שיהיה לו בהצלחה בהמשך.
מה לעשות?היום אני מקציבה סכום דיי נמוך למתנות חתונה כי זה לא "העיקר להתחתן" הזה שכולם מדברים עליו.העיקר זה להחזיק בנישואין ולעבוד בלי הרף.לא באנו לעולם הזה לנוח..
שבת שלום ושיהיה הרבה מזל טוב ושמחה בלב!!
למה כ"כ הרבה?בתאל1
לדעתי לא חייב להוציא כל כך הרבה, במיוחד שזה אח. שיודע ומבין את המצב שלכם כרגע.
ואתם תהיו כל החיים לצידו כדי לתת לו ולהעניק לו... וזה לא חייב להיות דווקא כסף.
העיקר שאוהבים ודואגים אחד לשני.
מנסיון שלנובדרךאחרונה
במשפחה של בעלי נותנים כאלה סכומים וכל פעם ממש אבל ממש לא נעים לנו לקבל וכל פעם זה נסיון גישוש עם אפשר לשכנע אותם לתת פחות- קיצור יוצא מבאס....וממש לא משמח...
וגם כן לי מאוד מבאס לדעת שאני חייבת לתת סכומים כאלה בחזרה, אנחנו פשוט שמים בצד את הכסף שנוכל להחזיר במיוחד כי בעלי לא מוכן לשמוע על לא להחזיר כאלה סכומים...
קיצור אני ממש לא בעד- ולא בטוח שזה ישמח אותו לדעת שאתם חנקתם את עצמכם לתת לו מתנה...
לאחים שלי לא קניתי כלום (ללידות כבר כן) ולאחי שיתחתן מתישהו מן הסתם נקנה משהו יפה לבית תלוי מי תזכה להיות אשתו...
עצות בענייני כביסה.... של ציציות צמר.אלירז
אהלן..
ת'אמת מרגיש לי די פעור לכתוב כאן.. |צעיר-ירוק| 
אבל.. התגברתי על הפעירות
סתם.
עד עכשיו יצא לי לכבס לבעלי את ציציות הצמר שלו - ביד.
יוצא שזה לוקח לי כמעט חצי שעה לכבס כל אחת מהן,
(גם כי אני פרפקציוניסטית, וגם כי אני לא מאמינה שבכביסת יד כל הלכלוכים יורדים..)
רציתי לשאול אם יש איזה טיפים בנושא, איך אתם עושים את זה?
או אולי תוכנית במכונה (מעלות, סוג בד) שיכולה לעשות את זה בעצמה בלי לפגוע בציצית?
תודה. 
אנא עזרו לי בבקשהאנונימי (פותח)
אני נשואה כבר שלושה חודשים..(ב"ה)
וגילתי על בעלי היקר שהוא גולש באתרים שאינם ראויים לו ומתאימים לו. (זה לא מי שהכרתי לפני החתונה..)
אני ממש בהתלבטות, האם עלי להעיר לו? האם לגעור בו? או שמא להתעלם כדי שהנישואין שלנו ישארו חיים מלאי אהבה, אחוה ורק אחדות בינינו..? אשמח אם תוכלו לייעץ לי מה עלי לעשות בנידון. תודה!
(אפשר גם תגובות באישי..)
עלה פה משהו כזה בעבר..ד.
אם גילית את זה באופן קונוונציונאלי,
אז כדאי לשוחח על כך ביניכם, גלוי ובנחת ובאהבה. ולחשוב ביחד על פיתרון.
אינני בטוח שדבר זה עצמו, לא עלול עם הזמן להפריע ל"חיים מלאים אהבה, אחוה ורק אחדות"...
לכן, מוטב כעת להעלות זאת, מתוך אהבה ואחדות זאת - ולהביא ביחד להסרת הענין ההרסני הזה.
בהצלחה.
תכתבי מכתב מהלב.פאז
למה את מתכוונת במילים ראתרים שאינם ראויים ומתאימים לו?
מזל טוב!אבא שמואל
מה זה גילית?
הוא אמר לך, ראית בעצמך. - אז בהזדמנות הבאה, ספרי לו כמה ישמח אותך כשיחדול מכך.
אם גילית באופן אחר - לפני שאת מחליטה לקבל כעובדה מה שגילית, השתדלי ללמד זכות בכל אופן. ולדעתי, תתעלמי.
שבי איתו כאשר הוא במחשב, לא חלילה במפקחת אלא כשותפה.
אם את עומדת על כך שעליך לעשות משהואלעד123
ובשלב זה אני כלל לא בטוח בכך, אז תבואי לשבת לידו כשהוא מטייל במקומות הבלתי ראויים ותבקשי להסתכל יחד.
לדעתי זה יתן לו ניעור רציני ויגרום לו להרהר היטב היטב במה שראוי או לא ראוי לעשות
לפי דעתי,אנונימי (פותח)
אם זה משהו שמפריע לך - אסור לשמור בבטן!
זה באמת קשה לפעמים להעלות דברים מסויימים..
אבל לשמור בבטן זה רק הופך להיות יותר גרוע.
כי הדבר הזה נמצא אצלך ומפריע לך באיזה שהוא מקום בקשר שלך עם בעלך והוא אפילו לא מודע למה.
תנסי למצוא את הדרך שתהיה הכי נעימה בשבילך לשתף אותו.
יכול להיות שבהתחלה זה באמת יהיה קשה, אבל אם תעשי את זה עם המון אהבה אמיתית ייצא מזה רק טוב!!
המון בהצלחה!!
מאמינה בך!
יש חוברת "גיליתי שבעלי גולש"בטוב
שכתבה משהי שזה קרה לה ואיך הם נבנו מזה. אם הוא רוצה עזרה יש אתר בשם GYE שמור עיניך.
לגעור ולהעיר וודאי לא עוזר, אפשר להביע אכזבה ואני מניחה שאפשר להסביר לו למה כאשתו זה מפריע לך.
כדאי וחשוב לדבר על זה..אנונימי (פותח)
תזכרי כל הזמן שגם לו זה קשה שהו נופל שם...אני בטוחה שהוא רוצה להתגבר..אבל זה ניסיון שהוא קשה מאוווד!!!אנחנו בתור נשים לא כל כך מבינות עד כמה.. עוד משו שבעלי חוזר ואומר לי כל הזמן- שזה שהוא נופל זה לא בגלל שהוא לא אוהב אותך..אלא קשה לעמוד מול הפיתוי...וכמובןשתמצאו דרך..רימון או כל דבר אחר ---חובה!!!!מוגן חזק!!מה שמוביל לנפילה היא תמונה שקפצה קצרה/בטעות שדוחפת אותך להמשיך...בהצלחה!!
א. אל תפתחי בכיפה..ד.
מן הסתם פתחת כאן - כדי לקבל תשובות מכאן, לא במקרה. אם רוצים תשובות שזה בעצם לא כ"כ משנה - אפשר גם למצוא פורומים עוד יותר "מקלים" מכיפה... יש להניח שזה לא מה שחיפשת.
ב. זה לא שייך רק ל"עבודת ה' " שלו, אלא יכול להיות בהמשך בהחלט שייך/בעל השפעה לסיגנון החיים של משפחתכם.
ג. בהיות שניכר מהודעתך שיש לך תפיסת עולם מסויימת בנושא האתרים הללו וזה גם מה שהבנת עד כה שיש לבעלך, כדאי, למען ההגינות, שתשאלי עצות ממי שהשקפת עולמם בנושא הזה, עקרונית, דומה לשלך. רצוי שכבר התחתנו - ורצוי גם שמבינים את ההשפעה האפשרית על גברים, מתוך נישואין.
כתבתד.
"התשובות שם פחות מלחיצות" - דהיינו, יותר "מקלות" (פה לא ראיתי תשובות "מלחיצות" אלא עם תפיסת עולם מסויימת). בהסתמך על דברים אלה - הצעתי לה לא להסתכל שם, אלא היכן שהתענינה, כנראה לא במקרה.
וממילא - אין בדברי כל "הוצאת לעז על ציבור שלם".. אלא לכל היותר בדברייך "לעז" על דברי (לידיעתך, אני מפרסם בכיפה למורים וגננות הפניות לתכניות חינוך..).
ובהודעותי אין כל "שחיטה בשם הדת", אבל מי שחושבת שבשם תכניות אוויליות בטלויזיה מותר "לשחוט" כל יקר וקדוש - כפי שניכר מכמה הודעות שלך - אל תצפה שדבריה יישארו ללא תגובה, רק מחשש שמא תגיב כמו שאת מגיבה פה.
ואכן, אני סבור - כפי שכתבתי - שלמען ההגינות, מי שחושבת שתכניות לא צנועות, אין בהן כל בעיה, כפי שכתבת בשירשור קודם, ראוי שלא תשיא בשם "עבודת ה' " עצה למישהי ששואלת מתוך נקודת-השקפה שונה, הן על החיים והן על עבודת ה'.
אולי תקראיד.
שוב את דברייך - ותדוני למי יש בעיות בהבנת הנקרא... כשמישהי כותבת בהודעה אחת, שהתשובות ב"כיפה" "פחות מלחיצות", ובהודעה שניה שהיא התכוונה רק ששם כבר יש הרבה הודעות בנושא ("חרוש") אבל לא להקל.. ובהודעה שלישית שוב ש"מותר לה לכתוב דעות אחרות" - דהיינו, מקילות.. + מה שכתבה בשירשורים קודמים, אז כל אחד מבין למה היא מתכוונת... (והקישור המלאכותי ל"מתעסק בגיל הרך" - הוא זול וילדותי)
וכשם שלך מותר לכתוב, כך גם "מותר" להגיב על דברייך ולומר שלא הגון להציג כ"עצה" לה, המתיימרת ב"עבודת ה' של הבעל" כלשונך, כאשר נקודת המוצא והגישה שלך - שונה לחלוטין משלה, כפי שניכר מדבריה. ואכן זה לא הגון. שהרי היא לא עשתה "סקר דעות" בנושא האינטרנט, אלא לגבי מצבה הספציפי, ברקע שלהם כפי שהציגה אותו.
והשיטה הזו לנסות "לסתום פיות" ע"י שאומרים לאחרים שהם עושים כך ("משליט את הדעות"...) - היא שיטה ידועה...
וכלשונך, "אם מישהי מגיבה פה" - גם את - שלא תצפה לראות רק דעות כמו שלה, או שמסכימות ללגיטימיות ולהוגנות של כל הודעה שלה.. קל וחומר כשניכר שרוב הדעות כאן אכן לא כשלך.
ומציע לך להפסיק לדבר "בשם הציבור הדתי לאומי".. כולל חברי הכנסת שלו (!) ולהציג את דעותייך כ"ראיה קצת יותר רחבה"... אני מניח שאם הם היו רואים מה כתבת בפורום שכן לאחרונה - לגמרי לא היו רואים אותך כמייצגת אותם, וגם לא את דעתך כ"רחבה".. אגב, גם אני מכיר אותם. וחלקם חברים טובים שלי..
ועל הניסיון לשייך אנשים ל"זרמים", חבל אפילו להגיב. יש כאלה שחושבים שכך יתמודדו עם דברים אחרים, במקום עניינית; שיגידו שזה מה"זרם" האחר...
מי שדיבר על "עבודת ה' " של פותחת השירשור - היית את ולא היא, כשאמרת שתשאיר לבעל את "עבודת ה' " שלו..
ואני מציע לך, כמי שהעידה על עצמה שמבלה זמן הגון בראיית "תכניות" למיניהן, וכמי שגם הסבירה ש"לא להכתיב לאחרים" - שלא תכתיבי לכותבת הנכבדה, וגם לי... אם להחזיק אינטרנט או לא.... אל תעשי צחוק מהודעותייך: אי אפשר להיות גם "רב" שמורָה הוראה לאחרים אם ראוי בכלל להשתמש באינטרנט לעובדי ה', וגם להיות צופָה באדיקות בתכניות מהסוג שכתבת לפני זמן מה תוך אי-הבנה מה בכלל מפריע בהן...
כמובן, כלל לא כתבתי, למשל, שאני "צריך את זה לעבודה"... זה פשוט לא עניינך, גברת צעירה..
מה שברור שכל הודעותך הקודמת וגם מחצית זאת, היו נסיון זול למדי, של "תקיפה אישית" שלא תמיד מעידה על תוכן נשגב.. בלית ברירה, גם השבתי על כך.
ולמה שכתבת בחלק השני, יותר לגופו של ענין:
ראשית, עם כל הצער, צריך להבין שלא על כל דבר ניתן לכתוב "תיאורטית". כשם שלא ניתן לומר "תיאורטית" שלא להחזיק אינטרנט, ע"י אדם שנוהג ההיפך הגמור בעצמו (כדלעיל); כך גם לא ניתן להשיא כל עצה לאשה נשואה בלי שנמצאים במצב זה (וכמובן, אף אחד לא "סותם את פיך".... את יכולה לתת לכולן עצות בענייני נישואין כאוות נפשך. אני רק אומר לך מנסיון שלעיתים יש בכך צד לגמרי "לא שייך" כשזה בא ממישהי שאינה מכירה זאת עדיין אלא "תיאורטית"). להגיד: "תדאגי שילמד תורה במקום אינטרנט".. זה פשוט אי הבנה בסיסית איך מתנהלים דברים בין איש לאשתו.
דבר שני, קצת בילבלת בין כמה שירשורים. הכותבת כאן לא כתבה שהיא חושבת שזה על חשבון יחסה אליו. היא שאלה דבר שמנקודת מבטה הוא טבעי לגמרי: האם אני צריכה להעיר על כך שהוא רואה דברים כאלה?..
זה שאת לא מבינה את ה"טבעיות" שבכך, זה פשוט כי התרגלת לנורמה אחרת, שהיא לא שלהם, וכנראה גם לא של רבים פה.
ולא ראיתי כאן תגובות "מזדעזעות". אדרבה, ראיתי שאנשים מנוסים הציעו לה שישוחחו בנחת כי זה חשוב.
ולגבי השאלה, שאם זה לא משפיע על "היחסים האוהבים" ביניהם מה זה עניינה. אכן, לגיטימי שתחשוב שזה עניינה. גם כי זה יכול להשפיע תוך זמן מה בהמשך (ולא רק כמו שחשבת "כן יאהב, לא יאהב" אותה.. יש לכך עוד השלכות למה שביניהם, ולא כאן המקום לפרט), וגם מצד אווירת "קדושת הבית", שזה דבר שייך לשניהם.
ולסיום דברייך: במחילה, "קשוט עצמך".. אני אגיב כרצוני, גם אם את תחזרי על כך שלהגיד את דברייך (כולל הסברה לאחרים שכלל לא יכתבו באינטרנט.. ושהם בכלל "זרם"...), זה לגיטימי ו"מייצג את הרוב" (למרות שכל מי שקורא כאן יכול לראות מה "הרוב" כאן - אע"פ שזה לא כ"כ משנה)... ולהגיב על דברייך זה "להשליט את הדעה" שכנגד...
עדיף שתכתבי בנחת, לגופו של ענין, ואז גם יענו לך כך.
יקרה. תשובה מפורטת בפנים. סליחה על האורך...ציפי כהן
לא נעים. כואב. מאוד מאוד מאוד כואב לראות שבעלך נופל.
הבעל הצדיק, שהתחתנת איתו מאהבה רבה.
הבעל שאת אוהבת ומעריכה, שאת יודעת שהוא אוהב אותך, שיש לו יחסים טובים איתך ושטוב לכם יחד.
הבעל הצדיק שהכרת מלפני כן כל כך שונה וכל כך אחר
והוא נופל!!!
קשה מאוד, יקרה, לגלות דבר כזה על בעלך. זה ממש מכניס למערבולת של מחשבות ורגשות מאוד קשים.
מה אני עושה עכשיו? האם זה היה בכוונה או שהכל היה סתם בטעות?
האם להאמין למה שראיתי או לחשוב שזה היה בלי כוונה?
האם להתייחס אליו כרגיל? האם לדבר איתו כרגיל? איך אני יכולה להקשיב לו אחרי שכך נשבר לי האמון בו?
האם לדבר איתו על זה? האם לספר לו שגיליתי? האם זה אומר משהו על האהבה שלו אלי, על האמון שלו בי, על היופי שלי ועל מה שאני בשבילו?
למי אפשר לפנות בעניין הזה??
מתוקה, זו באמת דילמה מאוד קשה. ואני כל כך כל כך כל כך מבינה אותך.
יש לי כמה עצות עבורך.
קודם כל, דעי שאת לא לבד. הבעל שלך הוא לא היחיד, לצערי, שנופל בדברים האלה. ישנם הרבה אנשים שנופלים בזה.
בדור שלנו- כשהכל פרוץ ונשים מסתובבות חצי ערומות ברחוב, כשהאינטרנט מלא מלא מלא בדברים נוראיים שאפשר להגיע אליהם בקלות, כשהכל כל כך נגיש- קשה מאוד מאוד מאוד להחזיק את עצמינו ולא ליפול. לגברים זה קשה כפל כפליים. ממש ממש ממש.
זה לא מנחם, זה אולי אפילו רק יותר מעציב שיש עוד הרבה נפילות. ובכל זאת אני רוצה שתדעי שזה קיים בהרבה מקומות. הרבה מאוד. והוא לא היחיד.
יחד עם כל הקושי הגדול להתמודד עם זה- קמו עמותות שמטרתן לסייע בדיוק בדברים האלה.
יש את עמותת "עצת נפש" בראשות הרב אבינר (נראה לי) שנותנת סיוע לדברים האלה בדיוק.
הנה קישור לאתר שלהם:
בנוסף, יש מקומות בהם את יכולה להתייעץ ולספר על הקושי שלך, באנונימיות, ולקבל תמיכה לכל הרגשות הסוערים בתוכך.
ער"ן- 1202, http://www.eran.org.il/
מרכז סיוע לנשים דתיות- 02-6730002
למרכזים האלה את יכולה להתקשר ולבקש סיוע נפשי והדרכה כיצד לפעול.
ויש גם את האתר שהזכירו פה- GYE שנותן עצות וכלים מעשיים כיצד לצאת מזה.
בנוסף, אני מוכרחה להוסיף:
הבעל שלך הוא אדם שאוהב אותך ומעריך אותך. הוא אדם טוב ואוהב שראוי לכבד אותו ולהעריך אותו ולאהוב אותו.
והוא גם אדם. הוא נופל.
וקשה לו מאוד מאוד מאוד עם זה.
הייסורים שמתלווים לנפילות האלה הם ייסורי נפש קשים מאוד, חרטה ותשובה וקבלה לעתיד, עמידה בנסיונות קשים, ולעיתים עוד נפילה ושוב ייאוש ושוב חזרה וקבלה לעתיד ותשובה...
כמה מאיתנו לא מכירות/מכירים את ייסורי הנפש הרבים על חטאים שחטאנו? על דברים שעשינו לא נכון? על נפילות שלנו? כולנו נופלים וכולנו חוטאים ולכולנו זה קשה מאוד מאוד!!
יש שנופלים בדברים קטנים ויש שנופלים בדברים גדולים יותר.
אבל כולנו נופלים!!!
וחשוב יותר מהעובדה שכולנו נופלים- כולנו גם יכולים לחזור בתשובה. ולחזור למעשים הטובים שלנו. וליהנות מהתשובה שעשינו.
אז נכון, יש בבעל שלך צד שנופל, ומאוד קשה לך עם זה. יחד עם זה תיזכרי שיש בבעלך גם המון צדדים אחרים! טובים, ישרים, אוהבים. וגם מתחרטים ומנסים לתקן ומנסים לא ליפול...
אנחנו אנשים מורכבים. כולנו מורכבים מהמון צדדים באישיות. ולא היינו רוצים שיראו אותנו רק בצדדים בהם אנחנו נופלים. היינו רוצים שיראו אותנו עם מכלול האישיות שלנו.
כך אני ממליצה גם לך. לראות את בעלך שאת אוהבת, לראות את ההקפדה שלו על המצוות כדבר חיובי.
אני ממליצה לך להסתכל על בעלך כאדם גדול כמו שראית אותו קודם, שנפל. ושיודע שנפל. ושמנסה לצאת מזה.
והנפילות האלה לא קשורות אלייך. ממש ממש לא. הן קורות, בלי קשר בכלל אלייך ואל מה שאת עבורו!! הוא אוהב אותך והוא באמת ובתמים רוצה בך!!
יקרה.
אני ממליצה לדבר עם בעלך. ברוגע ובנעימות, בלי להאשים.
להגיד שגילית. ושקשה לך עם זה. ושאת מניחה שגם לו קשה עם זה.
חשבו יחד מה עושים עכשיו, מתוך הבנה משותפת שזה דבר שצריך לעבוד עליו קשה, ואת יכולה לסייע לו בזה עד כמה שתוכלי.
ויחד עם העזרה שתגישי לו- תבינו יחד שזו עבודה שלו. את מסייעת- והוא עובד.
אין מנוס משיחה כזאת, אל תתני לעצמך "להתבשל" עם מה שראית. זה קשה מדי לשאת דבר כזה לבד. תני לעצמך זמן להירגע, דעי שזה דבר שקורה, והרבה. ואז שוחחי איתו על כך. ברוגע.
ואחרון חביב- אאני מדגישה את הדבר הברור מאליו, אבל הוא לא ברור כשהנפש כל כך סוערת: זו לא אשמתך. זו לא אשמתך. וזה לא בא על חשבונך. זה פיתוי שמגיע להמון בתים ובגלל שהוא כל כך נגיש- הוא מפתה מאוד. זה לא קשור אלייך ולאהבה שלו אלייך!!!
המון הצלחה יקירתי.