פורום נשואים טריים (עמוד 579)

מקפיצה

...

אותי מעניין יותר סקר אחר- איזהמ חיר לגיטימי לדעתך לשלם על מטפחת של יומיום?

או- למה נראה לי מופרך לראות סטודנטיות\אברכיות לובשות מטפחת מעצבות כל יום????

אני  משלמת 30 ש"ח - לא יותר.

וכדי להפוך מעוצב משהו שהוא לא - יותר זול לקנות סרטים מוכנים (בת עין למשל) וזה משדרג.  הרבה יותר זול.

את התהייה האחרונה שלך תהיתי כ"כ כ"כ רבה פעמים בזמן האחרון, בעיקר כשאני רואה כמה כסף יכול לצאת אם אני אתחיל באמת לקנות מה שאני צריכה. (שלא נדבר על מה שאני רוצה...)

תשובה לשאלה של איך אפשר לעמוד בזה קיבלתי מבעלי - והיא:

במקום לקבל איזה תכשיט או משהו לפני חגים היא קונה מטפחות ומשתמשת בהן כל הזמן.

תפתחי דף חדש, תעתיקי את הכתובת הזאת לשם -  tfasim.org.il/tofes/kg9bq

ואז תעשי אנטר.  זה יפתח לך את הדף שלהם. ואם זה לא הולך - תנסי שוב. לי  זה הצליח רק אחרי פעמיים.

ולא רק עם השכל.

אז תעשי את החשבון הפרטי שלך.

אני הייתי מפסיק אחרי פגישה אחת.

לא כדאי קודם להציע לה לברר אולי הוא משתמש בבושם בעל ריח מוזר,

או לא מתקלח קודם הפגישה- לפני שמפרקים את החבילה??

לדעתי זה לא פתרון.

אין כאן שום חבילה.

זוג נפגש, הריח שלו דוחה אותה או להפך, למה להמשיך?

המטרה שלנו היא למצא  מישהו שימצא חן בעינינו ולא להתגבר על דחייה ממי שלא מוצא חן בעינינו.

וכידוע זה דבר פתיר.
לא חבל על קשר של 3 חודשים שיש בו התאמה? 
לא להרים ידיים בלי להתאמץ....זה לא הגיוני. לא הכל זה שחור או לבן.

תחשוב בהיגיון- אדם שלא שם דיאודורנט והוא פעיל כל היום..בחולצות אטומות, גבר (מזיע יותר), מגיע לדייט בלי להתקלח...לא יריח רע?? מעטים האנשים שיש להם ריח ניחוח, בלי תכשירים ובלי מקלחות אחרי פעילות יומית.
כומר, זה היה יכול לקרות לכל גבר, וכלל הנראה מדובר בחוסר מודעות... לא חבל ללכת בלי לדבר על זה?

בס"ד

יכול להיות שיש קצת לחץ והריח שלו מפריע לך כי זה ממנו. כי זה בא מלחץ?

אני מאוד פחדתי לפני חתונה ומאוד הפריע לי הריח שלו, אבל הבנתי שזה סתם קטע של לחץ.

היום, לאחר החתונה, אם הייתי יכולה לבשם את כל הבית בריח הזה, הייתי עושה את זה...

נראה לי שבריא לעצור ולחשוב אם זה באמת עיניין של ריח.

לבדוק אם היית מריחה את זה מאחיך או מאבא שלך זה הי'ה עדיין לא נעים...

אשרייך צדיקה!!  חשוב לשאול!

שתשאלי אותו אם הוא משתמש באיזה "בושם" של גברים.

אם ישאל למה, תגידי "סתם, ענין אותי" (לא צריך לפגוע).

אם כן - אז כבר הרבה יותר קל לומר שאת אוהבת יותר ריחות אחרים.

אם לא - בעיה..

צריך לשאול נשים פה..

לא מביך משהו לשאול בייניש באיזה בושם הוא משתמש? (ואם פתאום הוא לא....)

ועוד שאלה מעניין לעניין באותו עניין, ברשותכם. האם לדעתכם בקשר של לפני חתונה (נגיד 3 חודשים) בני הזוג יכולים כבר לדבר בפתיחות אחד עם השני על מה בדיוק הוא יותר אוהב כתכונה/התנהגות אצל הצד השני ומה הוא פחות? או שזה לא לעניין בכלל בעניכם?

אכן,

אבל אולי זה בדיוק מה שיעזור:

תשאלי, "בדרך אגב" - תגיד לי ביינישי"ם משתמשים ב"בשמים" דאודורנטים, כאלה דברים?..

ואז - זו סקרנות מובנת.

לפי התשובה - צריך לראות איך ממשיכים עם הנושא הזה..

אפשר לדבר מה אוהבים כתכונה אצל השני, כל זמן שזה מאופק, צנוע ונדרש.  לא כדאי להיסחף ולא להפריז.

לענ"ד. זה רק בשביל "לראות כיוון" והתאמה. העיקר זה אחרי שמתחתנים.

אני מסכימה עם רוב הדעות שהועלו כאן: אם בסך הכול יש התאמה טובה, חבל לפרק על זה.

אמנם זה דבר חשוב מאוד, אך באותה מידה - בר שינוי.

נראה לי שגם אני הייתי מתפדחת לומר או אפילו לרמוז דבר כזה. גם לקנות בושם/דאורדורנט -

לא מתאים לי.

אני הייתי כותבת פתק קטן ונותנת בסוף הפגישה. ממש בסוף. 

ככה את מונעת את הסיטואציה המביכה, אבל שמה את הדברים על השולחן בלי טיוח.

בנוסף, ככה גם יש לך שליטה: איך בדיוק לנסח, מה לכתוב, מה לא לכתוב, לא להיגרר לומר דברים שלא תכננת וכו'. את אפילו יכולה לתת למישהי (או מישהו) שאת סומכת עליה לקרוא קודם ולשמוע את דעתה.

ודרך אגב, גם לי היה משהו ממש מפדח לומר לארוס שלי - ואני כתבתי בפתק ונתתי לו. ואם את שואלת - זה עבר 'חלק' והתקבל בהבנה רבה.

בהצלחה יקרה!

אם אתם יוצאים כבר 3 חודשים וזה רציני דווקא תשאלי באיזה בושם הוא משתמש. ככה אולי הוא יחשוב שאת אוהבת את הריח או שמזה תמצאי תירוץ לומר לו שיש עוד ריחות ולמה שלא ינסה אותם. במקרה הם במבצע בסופר פארם...

ממש סלדתי מהריח שלו!

בדיעבד הסתבר שהוא לא היה מתקלח לפני פגישות... וגם לא משתמש בבושם.

בשלב כלשהו זה הסתדר עוד לפני החתונה, ואחרי היה שיפור עוד יותר גדול,

הוא מתקלח כל יום! וכן קנינו בושם שאני אוהבת...

וגם פרי נגד ריח מהפה...

מה לעשות, אני רגישה לריחות....

ובקיצור- אם רק זה מפריע לך, אז בעיני אפשר להתגבר על זה די בקלות!

בהצלחה!

רבי, קשה לי בחיים. יש לי אשה ועשרה ילדים, אנחנו גרים בחדר אחד קטן, כל הפרנסה שלי זו עז אחת קטנה שקשורה בחוץ.

אמר לו הרב - תכניס את העז הביתה!

נאנח היהודי אבל עשה כמצוות הרב והכניס את העז לחדר.

אחרי חצי שנה הרב פוגש את היהודי ושואל אותו - נו איך אתה מסתדר?

עונה לו היהודי - תודה לאל בסדר

ומה עם העז? שואל הרב

העז ברוך השם בבית עם כולנו

ומה עם הריח? שואל הרב

הריח, עונה היהודי, העז כבר התרגלה לריח

כזה עניין בעדינות...3 חודשים עם בייניש זה אומר חתונה בקרוב בעז"ה. 

נשים מאוד רגישות לריחות והגיינה..ובנים לפעמים לא מודעים לזה. ברמה הרצינית.
אני מבינה אותך מאוד, וגם לי זה מפריע..ולרוב הנשים.

מאידך, לא הייתי חותכת על כזה דבר קשר. אם יש התאמה בפן השכלי, ומרגיש לך נעים...ואת לא נרתעת מהמראה החיצוני שלו. ריח זה מה שיפיל את הקשר?
וזה לא שאני מזלזלת ח"ו במצוקה- אלא שזו בעיה שניתנת לפיתרון מהיר וקל.  
זה לא בעיה במידות, בהתאמה, במראה הכללי...ואת איתו 3 חודשים- מה שאומר שאת מכירה בערכו ומצאת בו חן פנימי וחיצוני.

מה לעשות? לומר לו..."אני ממש ממש לא רוצה לפגוע בך, אבל יש לי בקשה קטנטנה.. יש לי בעיה (בדגש על לי)- אני נורא רגישה לריחות- חריגה בקטע הזה...ותהיתי אם תוכל לעזור לי בנושא הזה.. האם תהיה לך בעיה להתקלח לפני הפגישות בינינו? או להשתמש בתכשיר שיגרום לי להרגיש יותר בנח?אני יודעת שזו בקשה חריגה..ועניין שנשמע שולי. אבל לי זה מהותי"..

ואם את ממש ממש מתביישת (ואני יכולה להבין, עמדתי במצב הזה)- אולי ישנה אפשרות להגיע לרב שלו או למישהו סמכותי שקרוב אליו/ חבר טוב שלו ולהתייעץ איתו איך לפעול בנושא ברגישות..או לבקש שירמוז איכשהו.
אולי הרב יקדיש 5 דקות בתחילת השיעור איך מגיעים לדייט בצורה מכובדת.
למרות שלדעתי זו הזדמנות נהדרת בשבילכם להתאמן על שיחות כנות ופתוחות, מתוך רצון לשפר את הקשר.
וכן לערב צד שלישי יכול לפגוע באדם יותר. למרות שהוא לא ידע, זה לא נעים..

שיהיה בהצלחה רבה

במקום שיחה פשוט לקנות לו מתנה בושם או דאודורנט לטעמך ולראות אם משתפר.

אם זה נובע רק משימוש בסוג מגעיל זה עניין פעוט ביותר.

אם זה כבר חוסר טיפוח זה עניין אחר וזה יכול להפריע בחיי נישואין. לא שאין מה לעשות, תמיד אפשר לעזור לבן אדם להשתפץ אבל צריך לחשוב עד כמה זה דוחה. 

אני ידועה כרגישה מאוד לריחות לא נעימים.

אני מסוגלת להקיא בפועל.

כשיצאתי עם בעלי היקר היה לו ריח מאוד חזק של זיעה.

אבל הוא היה כ"כ מקסים וידעתי שלא אמצא עוד כמותו אז חיכיתי לאחרי החתונה לדבר איתו על זה.

אחרי החתונה דיברתי איתו על זה בעדינות.

ומה התברר- הבחור בכלל לא היה מודע לזה ולא שם דאודורנט.

יש כאלה. אני חושבת שזה גם עניין של חינוך. ההורים שלו אף פעם לא אמרו לו על זה דבר. לא חינכו אותו להגיינה אישית.

גם את חמותי אני לעיתים בימים חמים "מריחה".

אבל העיקר- שהיום הוא מודע לזה ביותר ומאותו יום שדיברתי איתו מעולם לא הרחתי.

פשוט אני דואגת לקנות לו דאוןדורנט מצויין.

בהצלחה לך!

במיוחד בשבילך...

יש סיפור באמצע ההודעה הזאת, דומה מאוד למקרה שתיארת כאן.

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t419445#4994290

חבל לפספס כזאת התאמה שכלית-  זה אחד ל....

מצד שני חוש הריח סובל. לכן תכירו יותר ואז תשאלי על הרגליו לא כחקירה כמובן או אולי יש דרך עקיפה

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t410976#4896772

כמה כביסות עם סודה לשתיה  [אבל היו דברים שנשארו צבועים]

בעזה"י

זה קשור לקור/חום -

כשחם כלי הדם מתרחבים,

וכשקר הם מתקווצים -

הטבעת אירוסין של אישתי מתאימה יותר כשקר,

ושל הנישואין מתאימה יותר כשחם...

וגם שלי בחום קצת מציקה... 

מזל טוב ובהצלחה

יהודה

כשחם האצבעות מתרחבות קצת, אז עדיף כשחם ומקסימום הטבעת טיפה רופפת בחורף כשקפוא, מאשר שזה ילחץ לך על האצבע כל הקיץ...

כי הטבעת עלולה להיות לא רק טיפה רופפת, אלא רופפת עד כדי כך שתיפול מהאצבע

אני כמעט איבדתי כך את הטבעת שלי.

חוץ מזה שתמיד קל יותר להגדיל טבעת מאשר להקטין אותה, כך שעדיף מעט קטן יותר מאשר מעט גדול יותר.

ועצה שלי - אם מודדים בקור - למדוד על הקמיצה (ואז אפשר להעביר בשעת הצורך לאמה)

אם מודדים בחום - למדוד על האמה (ובשעת הצורך, אפשר להעביר לקמיצה)

כשקר - על האמה וכשחם על הקמיצה?

תמיד אפשר להרחיב או להצר...

יותר..

זה פשוט יותר נוח.. זה לא ממש גדול, זה סבבה..

והעיקר שיהיה הרבה הרבה מזל טוב!! 

יש הבדלים ניכרים. מנסיון של מוכרת בדוכן תכשיטים,יותר קשה להגדיל מאשר להקטין. בלהגדיל צריך להוסיף חומר וזה כמעט בלתי אפשרי, ובלהקטין תמיד אפשר.

ולכן, אולי באמת בימים כרגע חם בבוקר וקר בערב, עדיף ביום מאשר בלילה.

שהטבעת תהיי טיפה רופפת אבל לא מידי כדי שלא תיפול ח"ו - שתוכלי לשחק איתה עד הפרק אצבע ושלא תעבור אותו בקלות.וזהו בעיקרון. בהצלחה. אההה והכי חשוב - שתהיי יפה יפה כן?

אימא שלי צורפת, ואני יודעת בוודאות שבדיוק להפך

להגדיל זה יחסית קל, במיוחד בטבעת ללא אבן

כדי להגדיל יש מכשיר בצורת חרוט שפשוט מותח את הטבעת. זה אומנם מוגבל בכמה שאפשר לעשות זאת אבל בטבעת ללא אבן נדיר שלא יהיה אפשר להגדיל אותה כך שתתאים, אבל זה עדין פשוט בהרבה מאשר הקטנה של טבעת שתכלול או הוספה של חומר בחלק הפנימי של הטבעת, או חיתוך של הטבעת, והלחמה מחדש.

להגדיל יותר פשוט , להקטין אפילו הבנתי שאי אפשר אבל אולי אני טועה

ולא רואים בכלל, היא מהממם כפי שהיא הייתה, והיא הייתה ממש גדולה עלי

כשקניתי אותה היא היתה לי טובה 

ואחרי חצי שנה בקיץ לא יכולתי להוריד אותה בכלל!!!!

הגדלתי במידה אחת וזה מצויין. לא לוחץ ולא נופל.

שווה לעשות מידה אחת יותר כבר לפני.

בס"ד

קנינו טבעת נישואין- בבוקר, בקיץ.

את טבעת האירוסין קנינו בערב בקיץ.

חחחח  הטבעת אירוסין שלי תקופה ארוכה הייתה בארון כי היא לא התאימה לי לאצבע ביד השני'ה (העברתי אותה כדי לשים במקום שהיא הייתה את טבעת הנישואין) ויום אחד, בלי להרזות או לא יודעת מה החלטתי שהיא כן יכולה להתאים לי. ונחשי מה...  היא מתאימה.

אז ברוך ה' אני עם טבעת האירוסין וטבעת הנישואין על האצבעות. ולפעמיםבקיץ היא בזמנים מסויימים קצת לוחצת. אבל עזבי, מתוקה! זו בסה"כ טבעת. תתרכזי בדברים הרבה יותר חשובים. הטבעת כבר תסתדר על האצבע

ה' ידאג לה ואת תדאגי לאירגונים אחרים

מזל טוב!!

הייתי בודקת את זה.

בדקתי

המפרט את המקומות שבהם אדם עבר ושילם ביטוח לאומי.

זה נועד לבדוק זכאות לזכויות שונות שהביטוח הלאומי מעניק למבוטחים ולבני ביתם.

לראות את הסרט של החתונה לדפדף באלבומים.. להיזכר..

עם אוירה נחמדה בחדר.. בלונים.. סרטים על השולחן או כל דבר שאפשר לפזר..

אפשר לצרף משחק ניחוש של מקומות  ואנשים שקשורים לתקופת הדייטים שלכם, אירוסין , חתונה.

אפשר להכין משחק מסלול עם משימות שקשורות ל.. חויות רגשות וכו' מההכרות הראשונה עד היום.

ודברים בסגנון.. וזה עם ארוחת ערב משותפת, אפשר עוגת יום נישואין (כמו עוגת יום הולדת) , מתנה נחמדה וברכה מהלב.

אני מתלבט אם לבטל את האופציה הזאת

והם לא רוצים שיפורסם לעיני כל מה בתכנון..

באמירים

אלעד אפשר להעלות לדיון את נושא האנונימי

לפותח אם אתה חדשן וממציאן אז לך על זה ותפתיע ואם לא אז לא בושה לתכנן ביחד מה שמתאים לכם

אני בטוחה שחצי מהגברים, בכלל לא חוגגים ולא מעוניינים לדעת

ככה לא יוצאים לחופשה .

כשההורים גרים רחוק אז מידי פעם הם מפנים יום או ערב ולנכדים אח"כ חוזרים לביתם לנוח

כשהם גרים קרוב אז אחת מהשתיים : או שהם מבוגרים ואז הכל קשה או שהם יחסית צעירים ועדיין עובדים ואז זה יותר קשה .

כי אחרי העבודה צריך לרצות תמיד את הילדים והנכדים וזה כמו עבודה שניה ולא פשוט בכלל - אפילו אם הם יחסית מאוד צעירים. כי זה מתיש

תכירי : אמא שלך כך מסתבר כבר לא בת 30

יש סוג של הורים שכל הזמן שומרים על הנכדים וכל הזמן מביאים ארוחות וכל הזמן מתערבים בחיי המשפחה...

כן ! זו עסק חבילה בדרך כלל (ויש חריגים)

ועוד דבר חשוב: אל עשי חשבונות עם אימא ! אם היא היתה עושה איתך חשבון אז מי יודע איפה היית היום ?

לימוד זכות זה קודם כל על הסביבה הקרובה 

לפני שיוצאים שבי עם בעלך ותחליטו שאתם לא קמים אפילו אחרי 5 כוסות נס קפה עד שאתם לא מצליחים ללמד זכות אמיתית על ההורים באופן שתוכלו לצאת לצימר בלי משקעים וכעסים כי זה יכל מאוד להעכיר את האוירה גם ביניכם.

טוב יצא קצת... מהלב אז סליחה אם נשמעת נימת ביקורת זה לא אישי זה פשוט בוער בי

|בנימה אחרת ומחויכת|

יש מצב שאצלכם הדברים שונים משאר עם ישראל אולי הסבתות אצלכם מחומר אחר

כי בדרך כלל הצעירים יוצאים לחיפושים בהודו

נב

לאחים לא התייחסתי אבל באופן כללי אל תעשי חשבונות זה לא בריא ללב .

הסתדרתם ? ב"ה ! ממשיכים הלאה  !

מישהי או מישהו שהיא מחזיקה ממנו.\ממנה ושידבר איתכם ? או בזמן שהיא כן רגועה לנסות להעלות את הנושא בנחמדות כמו :"אני גמור מעייפות לא ישנתי טוב בלילה" או בואי שבי לידי על הספה אני צריך להרגיש אותך קרוב כבר הרבה זמן שלא הרגשתי ככה קצת עצוב לי בואי נדבר כדי שנוכל לדבר" אפשר לעשות זאת על כוס קפה ועוגה מפנקת שתכין במיוחד לכבוד האירוע...

אבל די בגלל שאנחנו אוהבים אחד את השני בדרך כלל ב"ה, היא לא תרצה לדבר על מה שקרה כי עכשיו כ"כ טוב לה ואם אני יתעקש זה רק יחזיר אותנו למצב לא נעים.. אנחנו יכולים לפטפט ולהנות המון ביחד אבל אני מרגיש שכל הנושא הזה נושף לי בעורף ואי אפשר אף פעם לפתוח אותו... זה קשה להביא מישהו לדבר איתה בלי שהיא רוצה, ועדיין היא מעדיפה לשמור את עצמה לעצמה במובן מסויים. יצא שדיברנו על זה כמה פעמים והיא לא מבינה למה היא צריכה לשתף אותי. יכול להיות שהיא צודקת? באמת כמו שציינתי מאז החתונה עד היום המצב משתפר מאוד ויכול להיות שזה בגלל שמתפתח אמון. (באמת בתקופת הארוסים היא אמרה לי שהיא לא מסוגלת לפתח אמון באף אחד והיא מקוה שבי היא תצליח) ובאמת לאט לאט מתפתח אבל זה כ"כ קשה לי, כי אני באמת משקיע את כולי בנושא.. שוב ממש תודה רבה

עם כל מה שאתה מרגיש..בעדינות.

ואולי אולי היא תוכל גם להעלות את מה שמפריע לה בכתב (לפעמים יותר קל)

וגם אם לא, לפחות היא תדע מה מציק לך, 

ובטח בגלל שהיא אוהבת אותך

היא תקח לתשומת ליבה...

שירחדש באמת עצה טובה שמתאימה לה אבל פעם אחת באמת היא כתבה לי מכתב של 4 עמודים, וכ"כ שמחתי.. היא אמרה לי שהיא כתבה אבל היא מתפדחת להביא לי אותו ואחרי שממש ביקשתי היא הביאה לי אותו בהבטחה שאני לא קורא אותו עד שהיא מאשרת. המכתב שרף לי את הכיס שבוע ואז היא ביקשה אותו חזרה ועד היום לא ראיתי אותו.. זה באמת מורכב כל כך ואני לא יודע איך לפתח אותנו

וגם נראה לי שאם אתה תקבל הדרכה (אולי איש מקצוע או מישהו אחר שמבין בתחום)

איך להתמודד עם מה שאתה מרגיש כלפי ההתנהגות הזאת.

זה יפחית מהרגישות שלך, ואולי גם שלה.

תנסה לדבר , ומקסימום היא תאכל אותך סתם...כל פעם טיפה ולא ישירות על הנושא אלא בעקיפין ואולי היא תתחיל להבין שזה כיף לדבר ולשתף ברגע שתוציא את זה ותגיד לה אני מבטיחה לך שתרגיש יותר טוב

בכנות - אין הרבה כאלה. כל הכבוד!

לא כל אחד היה כותב על זה בצורה הזו. כל הכבוד.

שאשה פתאום מסתגרת ולא מוכנה לדבר - זה דבר קשה. דווקא איש טוב, מטבעו ומרגש האחריות שלו, מרגיש "אשם" - אע"פ שזה כלל וכלל לא חייב להיות כך.

מובן מאליו למה אתה מרגיש עם זה "נורא". אתה רוצה יחס קרוב ונעים עם אשתך - והנה פתאום דבר כזה, ואינך תופס למה..

זה ש"ברור לך שאתה אשם ברוב הפעמים" - זה באמת נוגע ללב.  כמובן, אינני מכיר את המצב אצלכם, אבל אם אתה עצמך מעיד שאתה לא מבין בד"כ מה הבעיה, וצריך "לנחש" - אז אינני יודע אם אתה באמת "אשם" ברוב הפעמים, או שמאהבתה ובאמון בה, אתה נוטה לחשוב שזה לא "סתם"..

מכל מקום, אשה - ואף אדם - אינה אמורה, בקביעות, לא להסביר מה ה"טענה" ולשתוק. זה מצב לא תקין ולא רצוי - אם לא, אולי, כשמדובר במישהו שכבר העירו לו מיליון פעם וזה ממילא לא עוזר כלום... זה כנראה לא המצב אצלכם.

נראה שאתה אדם באמת טוב, ורוצה טוב. כנראה גם אשתך טובה, כפי שקורה כשהיא "נרגעת" מהמצב - אך דומני (שוב - בזהירות, שהרי אני לא מכיר), שיש לה בעיה מסויימת בנושא.

אולי כדאי שפעם אחת, בזמו רגוע לחלוטין, "תתפוס פיקוד" (אתה הגבר במשפחה, גם אם בשיא העדינות, כראוי) ןתאמר לה, אחרי שתכין כוס תה או כד לשניכם, שאתה רוצה לשוחח איתה על משהו.

תעשה את זה בשיא הרגיעה, תגיד לה משהו בסיגנון: תראי, אני רואה שמדי פעם את "ננעלת" ומבקשת להניח לך.זה גורם לי הרגשה מאד לא טובה - כי סה"כ אני אוהב אותך ורוצה ששנינו נרגיש נעים וטוב.  אם היה משהו מסוים שהיית אומרת שמפריע לך - הייתי מוכן לבדוק בשיא הכנות: אם אני לא בסדר במשהו, אתקן. אם אחשוב שאת טועה, אסביר (גם זה חשוב. אשה צריכה להבין שלא בהכרח באמת זה כך. לפעמים חילוקים באופי שניתנים להסברה ול"הכלה"). אבל אם את לא אומרת - זו בעיה.

ואז, תציע לה שאו שהיא תסביר, או שתגשו ביחד להתייעץ, או שהיא תיגש לבד.

ותגיד לה, בעדינות: אני אכבד אותך מה שיהיה - אבל לטובתך, ולטובת המשפחה, תבדקי: אם יתברר שזה בגלל עניינים ספציפיים, נעבוד עליהם. אבל אולי פשוט יש לך קושי ב"עיכול" של דברים, וזה גורם לך לקחת "כבד" דברים לא כ"כ כבדים. אז לטובת הרגיעה שלך, כדאי לטפל בזה.

אולי היא תסכים להתייעץ, אפילו בפני עצמה עם איש מקצועי (פסיכולוג, או מישהו שמאד מבין בתחום). והעיקר - שהיא תציג בכנותאת ה"ריטואל" - כמה זמן עובר עד שהיא חוזרת לעצמה וכו'.

זה מאד חשוב להבנה במה מדובר. יתכן שדבר כזה ישפר לה מאד את איכות החיים, וממילא גם לך.

עצתי לך לבינתיים: אל תרגיש "אשם" בכלליות. תהיה שמח. תהיה נכון לעזור, לשכלל כל דבר שאתה מגיע למסקנה שצריך לשכלל. תהיה נכון לשמוע, אם יש באמת משהו רציני להשמיע  ולא "דמיונות". תהיה סבלן גם אם יש דמיונות..  תמשיך לרצות ביחס נפלא ביניכם. אבל אל תרגיש "אשם" - וגם, בשום אופן לענ"ד, אל "תפחד". אם אתה יודע משהוספציפי שאתה צריך לתקן - בבקשה. אך סתם לחשוש שאם לא תקום 15 פעם בלילה - אז היא שוב "תיסגר".. חלילה לך. אע"פ שזה באמת מאד מאד לא נעים. אבל חוששני שזה רק יעצים את התופעה

.

אם יש משהו לא סביר, אתה יכול להגיד, בשיא הנעימות והאהבה, אני מאד עייף כרגע - זה ממש קשה. אולי יותר מאוחר, אחרי שאנוח עוד קצת..  ואל "תיבהל" מ"תדהמה".  אולי זה אפילו יעזור לה להבחין בין פינוק ששני הצדדים אוהבים שהבעל נותן, לבין קצת "גלישה" ל"ניצול" של זה, בלי שהיא אפילו חושבת על כך..

כמובן, לא תאשים אותה חלילה בניצול.  היא לא עושה את זה בכוונה. אבל ההנהגה שלך במציאות עצמה, ע"י יחס נעים בלתי-מותנה מצד אחד, ועמידה רגועה לחלוטין על הסביר, אולי תעזור גם לה "להתייצב" יותר. "יצר, קטן ואשה - תהא שמאל דוחה וימין מקרבת.."

נכון, לא נעים לאיש אוהב להרגיש אפילו רגע מה שאתה מרגיש - אבל אם תאמר לעצמך, כעת אני גורם שלטווח ארוך התופעה הזו תחדל, אולי יהיה לך קל יותרלהתמודד עם ה"ריחוקים" הזמניים. כמובן, את החיבוק שאח"כ תקבל באהבה. תבין שהיא מתמודדת עם בעיה. הבעיה היא כנראה לא אתה, אלא "איזון" פנימי שלה שלקיחת פרופורציות של הדברים. בעז"ה, ובסיועך, היא תצא מזה.

כמובן, זה לא סותר שתשתדל ככל האפשר, מתוך גבורה פנימית ושמחה, ולא מתוך "פחד" לשכלל גם את עצמך בכל דבר שאתה רואה לנכון ולאמיתי.

כמו שדן אמר אין לך מה להאשים את עצמך. ייתכן (ואני כותבת זאת בשיא הזהירות אבל כדאי לתת על כך את הדעת), שבעבר אשתך חוותה אירוע טרואמתי כלשהו שגורם לה להסתגרות. אם זה המצב, יש לך תפקיד מאוד חשוב, לעזור לה להגיע לטיפול אישי כדי לפתור את המשקעים של הטראומה. בהצלחה. 

נראה שלאשתך יש קושי לפתח אינטימיות, יתכן בשל משקעים מהעבר. אתה פשוט בעל נפלא ואין ספק שבעז"ה תצליחו! בהתלחה!

אבל חבל לסבול - שוה התייעצות. היא הראשונה שתרויח (גם אתה..).

אבל אם היא מסכימה - עצתי, לא  עם "משער השערות"..  שוה שיחה עם פסיכולוג מקצועי ירא שמיים, אם היא מוכנה. העיקר שהתופעה תוצג בבהירות.

אמנם אני חושב שאין תחליף לעצת איש מקצוע ששמע את המקרה אך אנסה בכ"ז להעלות כיוון מחשבה. מובן שתיקח אותו בערבון מוגבל ורק בתנאי שהדברים מתיישבים על ליבך.

אשתך אמרה לך שהיא לא מסוגלת לפתח אמון, ואתה מרגיש שיש קשר בין אמירה זו להסתגרות.

הענק לה תחושת ביטחון. תן לה לחוש שאתה אוהב אותה ולא משנה מה שיקרה/תשמע עליה וכו'

מובן שכדאי שאיש מקצוע יעזור אבל גם כבעל יש לך יכולת לבנות מחדש את תחושת האמון. אולי תנסה לשדר לה שאתה אוהב אותה לא פחות גם במצבי ההסתגרות. וכך  בתהליך שיכול אמנם לקחת זמן יבנה האמון בבני אדם.

חוסר יכולת לתת אמון יכול להגרם כתוצאה מטראומה חד פעמית או כתוצאה מבעיה  מתמשכת בסביבה שבה היא גדלה. (ואם אתה מכיר את הסביבה הזאת אתה יכול לנסות לשער. אולי אמא שלה לא בנתה בה אמון בעצמה ובעולם? וד"ל)

נסה לשדר אהבה במיוחד ברגעים הקשים בהם היא מסתגרת, כמובן בלי להעיק, אפשר למשל לתת פתק שבו תכתוב שקשה לך אבל אם זה מה שטוב לך כרגע אתה מכבד את ההרגשה שלה וגם בזמן הזה אתה כ"כ כ"כ אוהב אותה.

(קצת כמו ילד שבוחן את הוריו, האם יאהבו אותו גם כשמתנהג לא יפה?).

לא בטוח שהפיתרון הוא דוקא לדבר על זה בשלב ראשון. אם הבעיה היא עמוקה יותר כמו למשל חוסר יכולת לבנות אמון אז קודם צריך לפתור אותה ואז ממילא היא תשתוקק לדבר איתך על זה.

זה שלא פתחת את המכתב ואפילו החזרת אותו זה באמת מדהים, ואני בטוח שזה גם תרם לתחושת האמון שלה בך! (אולי אפילו היא רצתה במודע או שלא במודע לנסות אותך)

אשריך אחי!

הרבה הצלחה!

אוהב אותך אחי היקר ואשמח לשמוע ממך באישי או על גבי הפורום!

כנראה שאכן אישתך מסתגרת כי היא מפחדת להיפגע ואולי גם לפגוע. יש אנשים שמרוב שהם חוששים מתגובה חריפה של עצם הם פשוט "נעלמים".

אבל, לפעמים ההסתגרות הזו היא צעקת "הצילו" של - "עד כמה תהיה מוכן לפתוח את הדברים איתי וללכת לקראתי גם כשאני "מסוכנת לציבור"?

אני דווקא כן חושבת שצריך לשבור את ההסתגרות הזו, להראות לה בכך שהיא חשובה לך.

גם לקום 15 פעם מהמיטה זה לדעתי סוג של ניסיון עד כמה אתה אוהב אותי ומוכן להשקיע עבורי.

כנראה שאישתך לא חשה שאתה מספיק אוהב אותה- לא בהכרח באשמתך, ייתכן שבאמת היא אדם חשדן יותר , עם משקעים מהעבר, חוסר בטחון בעולם וכדו'...).

כנראה שהיא גם מפחדת משיחות "קשות". פוחדת שזה יפוצץ אתץ הקשר. אולי ראתה שהוריה רבו וזה נגמר בגירושין וחוששת מכל ריב קטן שלא תגיעו לגירושין חלילה ולכן לא רוצה לפתוח את העניין.

שבלב זה של הנישואין, שלה "ירח הדבש" כבר נגמר בדר"כ ואתם בונים את הקשר לא רק מתוך ההתלהבות והתאהבות הרומנטית ההתחלתית, אלא ע"י בנייה משותפת.

הבנייה הזו צומחתץ דווקא מתוך יציאה ממשברים ופתירה של קונפליקטים בצורה בוגרת, בלי לברוח מהם, בלי לשבור את הכלים, בלי לחשוב ש"זהו, הוא יותא לא אוהב אותי". הקושי להגיע למצב זה הוא מובן כי האמון והבטחון בקשר עוד לא מספיק חזקים וכבר בונים את הקומה השניה של האהבה - האהבה הבוגרת. זה באמת לא קל אבל אפשרי.

בפרט אם אתה או איש מקצוע תסבירו שככה זה אצל כולם. יש נושאים שקשה לשוחח עליהם אבל עושים זאת ויוצאים נשכרים. מהמשבר יוצאים דווקא יותר מגובשים ואוהבים. כי לומדים להכיל את בן הזוג, מתרחבים להכיל גם אותו, הלב מתרחב ואהבה מתעצמת. יש גם סיפוק בלהנות מפרי העבודה, מאווירת הפיוס שנוצרה. כך שזה לא נורא וגם טבעי ונורמלי לשבת לדבר. גם כשקשה להעלות את הנושא. גם כשהנושא כואב - אתה לא מוותר על אישתך, על הקירבה אליה, ומוכיח לה שאפשר ומותר גם לריב, להתעצבן ולא להסכים ובלבד שיש ביניכם תקשורת  כי ההתעלמות, האדישות, הן יותר גרועות ממצב של ריב (כשרבים - מתייחסים בכל זאת זה לזה).

מקווה שהועלתי..

שרית

אחרי החתונה לא הייתי מסוגלת לדבר מולו על דברים שפגעו בי, הוא ידע הוא ראה וגם שאל אבל לא הייתי מסוגלת לענות.

לפעמים הייתי מחזיקה אצלי דברים במשך חודשים ושנים ולא היה עוזר גם אם הוא היה שואל אותי מאה אלף פעמים.

היום ב"ה אני מעיזה יותר לדבר ויש תקשורת יותר טובה, אבל לפעמים אני לא מרגישה נוח לדבר איתו אז אני שולחת לו הודעה כתובה בפלאפון.

תנסה להציע לה לפחות שהיא תכתוב לך על פתק או בהודעת אס אם אס את מה שמפריעה לה כשאתה לא בבית, אולי היא תוכל לכתוב ולבטא את עצמה בכתיבה במקום בדיבור מולך.

א, ב"ה!!!!!!!!! שיש מקום שאפשר לפרוק בו דברים באנונימיות ומקבלים תשובות חכמות

לעניין, באמת כמו שהרבה שיערו לא עלינו אבא שלה נרצח שהיא הייתה ילדה קטנה וגם לי מאוד נראה שיש קשר חזק לעניין. גם אמא שלה אומרת שהיא לקחה את זה הכי קשה.. אבל אני מרגיש שכמה שאני מנסה לפתח אמון בסופו של דבר יש מקום שבו היא מפחדת (מאוד) לתת לזרים להיכנס, אולי בגלל חוסר ביטחון עצמי, או שהיא מפחדת מרחמים מוגזמים, ולכן היא מפתחת קצת רתיעה מאמון מלא כי זה עלול לפתוח לה את המקומות האלה. ואני גם יודע שיש פעמים שהיא מדחיקה דברים כדי שאני לא יפגע ובאמת שאני מעריך את זה מאוד אבל אני גם מרגיש שההתפרצות הבאה תהיה רק יותר חזקה. אם מישהו חושב שיש לו רעיון איך אני יכול לשפר את המצב אשמח מאוד..

אני כל כך רוצה..

תודה רבה

אולי תגיד לה משהו בסיגנון:

אני כל כך אוהב אותך וכ"כ רוצה שיהיה לך טוב, שפשוט כואב לי שאת מרגישה צורך מידי פעם "להיסגר".

בטח זה לא נעים לך. גם לי לא הכי..

סה"כ, עברת אירוע לא פשוט בילדות, ועלית מזה הרבה.

אז בואי - תגשי למישהו שיעזור לך להיפטר מ"שאריות" שאולי מפריעות. זו לא בושה, הרבה עושים את זה וזה יכול לעזור. אולי פסיכולוג שהוא אנושי, אדם, עם ערכים ויראת שמיים. למה שתסבלי..  אני מוכן ללכת יחד איתך אם תרצי..

יתכן, למשל, שבגלל איבוד האדם הכ"כ קרוב, היא מפחדת קצת לפתח קשר קרוב שמא, חלילה, תאבד עוד פעם...

קשה לדעת.

אבל כדאי מאד לנסות ייעוץ פסיכולוגי אמיתי, מ"בן אדם", לענ"ד.

ויתכן שבסופו של דבר, בגלל שהיא דווקא מאד צריכה מבפנים את האדם הקרוב שגם יפצה אותה על מה שאיבדה - אז כאשר זה ייפתר ויהיה אמון עמוק, הקשר יהיה יותר עמוק מ"סתם"...

נקוה, בעז"ה.

האמון הנפלא שלך, והרצון הטוב הנפלא שלך - הם מפתח מאד גדול. אל תתייאש מהם.

לא ראית לפני החתונה שזו בחורה בעייתית?

או שאולי אז היא התנהגה אחרת.

ראית מה זה? אחרי החתונה מתגלים דברים.....

משונה- אבל קורה..

נמאס כבר האמירות האלה.. נישואין זה לא לשבת על ערסל ולאכול במבה כל היום.. זו עבודה ועבודה הכי כייפית.

מה הקטע שלך? אתה חי בהווליווד? ששם הכל סרט?

נשמע שהחיים שלך לא דבש עם אשתך, ואם כן אז רק כי אתם בקושי מתראים, כי עם צורת חיים כמו שאתה מציע, אי אפשר להתקדם

סליחה על הבוטות, אבל הגזמנו , לא? עיוות כזה? תתמודד קודם אתה עם יכולת הכלה.. ואז תייעץ.

סליחה מראש.. אבל זה היה דורש מחאה.

אבל זה ממש הפריע לי- מי את שתשפטי אותו?

לך זה מפריע שהוא חושב כך, סבבה תפתחי את העניין.. תשמעי ת'צד שלו!

זה כולה מחשב, את לא באמת שומעת את הטון והצורה בה זה נאמר!

לא יאומן..

אשרי הבחור הצדיק, שמבין את אשתו היקרה, שעברה דבר נורא שכזה, ורואה את הטוב שבה -

ומחפש איך לרומם את שניהם.

כדאי ללמוד ממנו,

במקום "ללמד" אותו..

הטרחניות והמשמימות שלך.

בכל מקרה, נראה לי שחשוב שהבחור יענה לשאלה, מה בכל זאת גרם לכך שהם התחתנו.

אם הוא יבין את שרש העניין, יכול להיות שמשם גם יבוא הפתח לפתרון הבעיות שהוא מציג לנו כאן.

אני שומר את פי מלנבלו ולהשיב לך כראוי לך, על צורת כתיבתך זו. 

עיין בדבריה של אורה.

[ואל דאגה - אני לא כותב עבורך, אלא עבור אנשים לא מעטים המעוניינים בכך; וכנראה השקפתם על "תגובות" אלה שונה משלך - בדיוק כפי ששונה השקפתם לגבי צורת הכתיבה שלך על אשה לבעלה ולהיפך..]

ואל תספר לנו כעת שכתבת את השאלה כדי "לעזור לו" "שיבין את שורש הענין"....

אתה פשוט אדם שמתבטא כאן בצורה חסרת אחריות, לא פעם ראשונה שאתה "מקשה" על אנשים למה בכלל התחתנו...

מוטב תדיר רגליך מכאן - או שתפתח פורום חדש: "הפורום לסכסוך והטלת שנאה בין איש לאשתו ובין אדם לחבירו".

אני מבטיח לך שלא אכנס לשם. תוכל לכתוב לכולם את תגובתך הקבועה "למה בכלל התחתנת איתו/ה".. 

אמנם, הסברת פעם שאתה כותב בגלל דברים שראית פעם באיזה מקום על יחס בין איש לאשה - זה לא אומר שאתה צריך לעשות השתדלויות כאלה להריסת שלום-בית בישראל.

בכל פעם שאני מתקשה להרדם אני נכנס לכאן וקורא את אחת ההרצאות שלך ונרדם משעמום.

אנחנו הגברים בקושי 10% מהפורום ומצליחים לריב כ"כ הרבה

לא חבל?

ולא עלה בדעתי להיסחף אחרי העברת הענין מהערה שלי על התוכן, לפסים של נסיונות "לפגוע" אישית, בצורה שלכל היותר פוגעת בכותבה..    ואין כל מקום ל"השוואה".

[אני מניח שגם על זה תבוא תגובה.. מבהיר הפעם מראש - אינני קורא דברים כאלה, וגם לא אגיב עליהם. אם זה מענין מישהו - יוכל לראות היטב איך התגלגלו הדברים, ואיך הפך זעזוע מובן מכתיבת גנאי על אשה כאובה, לבעלה - לחירוף חסר קשר וטעם על "תגובות משמימות"...  ב"ה, בזכות ה"תגובות" הללו, זכינו לעזור לכמה וכמה אנשים, הן בגלוי והן ב"אישי", שפנו דווקא בגללן...]

לדוגמא: תנסה להיזכר בדברים שאהבת אצלה ושהובילו אותך להתחתן איתה. ומתוך נקודות החוזק שלה וההבנה שיש אהבה ורצון לחיות ביחד להגיע למסקנה שכדאי לשפר את התקשורת הזוגית.

קודם כל, אפתח ואומר שאתה נשמע בעל עדין ואוהב, סימפתי ורגיש ומאוד רוצה לעזור לאישתך.

אשריה שזכתה בך.

קראתי והופתעתי לראות את מה שכתבת לגבי המכתב שהיא נתנה לך ולא קראת אותו. זה מעשה אצילי שמראה שהאמון שלה בך בהחלט ראוי! היא נתנה לך אותו אבל ביקשה שלא תפתח עד שתקבל ממנה אישור, ואכן עשית זאת וזה נהדר!!!

אתה ראוי להערכה אדירה על מעשה זה. כל הכבוד לך.

ראיתי לנכון להוסיף את דעתי כי היא שונה ממה שאחרים כתבו כאן.

אבהיר ואומר שאיני פסיכולוגית ואיני מטפלת, אני אישה עם הרבה נסיון חיים. לצערי ולשמחתי גם יחד.

אישה שמסתגרת כך, ומסרבת לספר על בעיותיה ועל פחדיה ותחושותיה- מצד אחד בורחת מעימות, מפחדת לפגוע, ומצד שני מפחדת מאוד להיפגע.

כשקראתי אותך בהתחלה חשבתי לעצמי שמן סתם היא עברה דברים בילדותה שגרמו לה לסוג התנהגות מסתגר, שזה דפוס שהתקבע אצלה לאורך זמן ושזה לא מגיע רק מולך.

אחרי שראיתי שכתבת שאביה נרצח- הדברים התבררו לי כנכונים.

אשתך חוותה פגיעה חזקה בדמות האב, בגיל מאוד קטן. זה דבר שקשה מאוד להתגבר עליו אם אין תמיכה נפשית נכונה בגיל צעיר.

בלי קשר לאיבוד האב- דרכו של עולם שכאשר אישה מתחתנת היא מחפשת פחות או יותר דמות שדומה לאביה. גם אם במודע היא תחפש דמות רחוקה ממנו- הרי שבתת המודע שלה היא תמצא דברים דומים לו.

אשתך איבדה את אביה בגיל צעיר ויש לה חסך גדול בדמות אב.

לא פלא שקשה לה לתת אמון בך, כבעל. קשה לה ההימצאות שלך יחד איתה, זה עלול להחזיר אותה אחורה לימי ילדותה, לימים שבהם היא כל כך היתה רוצה לחוות דמות אב. לימים שבהם היא כל כך רגישה ורק רוצה את אבא שלה חזרה.

אני ממליצה לך להיות לה סוג של אבא מכיל ותומך.

אני יודעת שיהיו פה שיגידו שזה לא נשמע להם רעיון טוב, כי אתה בעל ולא אבא.

אני מציעה לך, מידיעה פנימית אמיתית, להיות לה תומך ומכיל ואוהב. לנסות לא לצפות ליותר מדי כרגע, ולהבין שהיא נמצאת במקום קשה מבחינה נפשית, בעיבוד רגשי של חוויות ילדות חסרות אבא.

הדבר היחיד שאני חושבת שכדאי שתדחף אותה אליו- זה טיפול פסיכולוגי עם אישה. פסיכולוגית.

אני חושבת שחשוב מאוד שהיא תלך לטיפול ותעבד את קשייה המוקדמים עם אובדן אביה, שמשליכים על קשייה הנוכחיים להיות איתך, לשתף אותך בקשייה ולהיות אישה לך.

אדון יקר, להסכים ללכת לטיפול זה דורש המון אומץ.

וכדי להמשיך טיפול (זה מציף המון קשיים שהמון פעמים רוצים להסתיר)- צריך כוח רצון חזק מאוד. פנימי.

לכן העבודה שלך כאן לדעתי היא לגרום לה להבין בתוך עצמה שהיא זקוקה לטיפול כדי לעזור לעצמה.

ולגרום לה להבין שהיא רוצה טיפול. ולגרום לה לרצות בטיפול כך שגם כשקשה היא תמשיך ללכת אליו.

זה קשה מאוד. ואני חושבת שזו העבודה שמרכזית שלך כרגע.

אני מאמינה שביכולתך לעשות את זה, התרשמתי שיש בך הרבה רגישות אליה והרבה רצון טוב.

בלי לחץ, בהרבה אהבה וסבלנות. אלה תהליכים שלוקחים זמן- והם משתלמים בסוף.

הרבה הצלחה, איש יקר. אני חושבת שהאהבה שלך אליה היא הפיתרון. היא ההתחלה והיא האמצע והיא הסוף. היא המקום אליו היא יכולה לחזור ברגעים קשים- ולקבל בו תמיכה ועידוד על מה שהיא. בלי שיפוט ובלי ביקורת. ועם המון אמון שמתפתח.

הרבה הצלחה, 

מתחדשת.

ומעוררים מחשבה (כמובן, קשה לדעת בדיוק את ה"דקויות" שבראש האשה. יתכן כדברייך. יתכן קצת אחרת).

רק לא הבנתי מדוע "דעתך שונה ממה שכתבו אחרים".

זה באמת מה שהציעו לה כמה וכמה - לגרום לרצות ללכת לטיפול פסיכולוגי,

באמת כדי לעזור בעיבוד הדברים וכו'.

יישר כחך. שיהיה לך רק ניסיון חיים טוב מעתה והלאה.

ויישר כח לך ולשאר הדוברים החכמים והמחכימים.

וואו בוא נרגיע , חבר. אכלת אותו בלי מלח.

הוא נשמע אוהב אותה, והיא נשמעת מתוקה

נפלת עליו ביום בהיר, הוא  איתה כי הוא אוהב אותה, וזה נשמע מכל אות אצלו 

לשים את הקלפים על השולחן בצורה הכי ברורה.

כמובן שתדברו שהיא רגועה ואתם לא ממהרים ובכבוד וכו וכו, אבל חייבים לדבר על זה.

לשום אשה לא יהיה קל לשמוע שבעלה עושה לפעמים דברים כי הוא מפחד מהתגובות שלה....

גם אני מצטרף לקודמיי וחושב שהגיע הזמן לקחת את רעייתך לשיחת עומק

באוירה נינוחה, אולי תוך כדי חופשה יזומה.

נשמע שאתם שניכם אנשים בוגרים, מבינים, רוחשי אמון ומגיע לכם חיי זוגיות מלאים ועשירים, הרבה יותר ממה שאתה מתאר כאן

עצור, ותשקיע כדי להבין אחת ולתמיד במה מדובר.

[ואל תופתע לגלות דברים שמעולם לא העזת לשער]

מאוד עוזר. לכוס מים פושרים שמים 1 כפית מלח מערבבים ואם טפטפת מטפטפים לאף.

העיקר שיעבור מהר

ורפואה שלימה.

לילה טוב

לק"י

פשוט צריך להיכנס לפרופורציות.. 

איך עוברים את התקופה הזאת בצורה נקיה וטהורה? ולא פחות חשוב, איך אפשר הכי להנות מכל זה?

מה יש בתקופה הזאת שלעולם לא ישוב!!!  ולהנות מזה !

לא סתם נאמר וארשתיך לי לעולם

מומלץ ללמוד הלכות הרחקות ולהשתדל לנהוג בזה כאילו אתם כבר נשואים  ( קצת יותר חמור מאשר ברווקות)

ופשוט להחליט שאתם לא "מנהלים את החתונה" על חשבון בניית הקשר.

כלומר עדיף לוותר על דברים מסויימים טכניים כדי לא להכנס למתחים (שטבעי שיבואו)

ועוד ועוד... תוסיפו לפי טיב הקשר שלכם

מזל טוב לכל המאורשים

זה מזכיר לי שבטירונות המ"מ שלי אמר לי שאני אתגעגע לתקופה הזאת, ולא הצלחתי להבין אותו. אח"כ באמת התגעגעתי, אבל זה לא אומר שלא היה קשה...

אם שומרים על הטהרה -

ומתעסקים בעיקר בצד של הקשר ה"אישיותי" בלבד,

אז הדבר הייחודי הזה, שהוא גם היסוד אח"כ לביטויים של זה לאחר הנישואין -

נשאר כ"חוויה מכוננת" מלאת תום ועומק - שיכולים להיזון ממנו גם אח"כ.

לענ"ד.

יש בתקופה הזאת תום שלא חוזר.

זו תקופה שבה אין מגע פיזי, ויש רק מגע רוחני. רק דיבור בלי מגע. בכלל.

המקום הנפשי הוא מקום עמוק. יש קשר של אהבה (הרי החלטתם להתחתן) ויחד עם זה יש רצון עז לממש את האהבה הזאת. ואף על פי כן- אין אפשרות לממש עדיין את האהבה בצורה הפיזית שלה, אלא רק במובן הרוחני.

זו תקופה קשה מאוד. זה נכון. כתבת יפה על הטירונות ואני חושבת שזה ממש דומה.

האירוסין זו תקופה קשה. כל זוג רוצה כבר שהיא תיגמר (כמעט כל זוג. אנחנו למשל אהבנו אותה ונהנינו ממנה על אף הקושי והציפיה)

ויחד עם הקושי יש בה דבר נפלא. היא רק בכוח- ולא בפועל. וזה נהדר. כי זה מביא אתכם לסוג של קשר שהוא טהור ונקי. ואין כזה קשר אחרי החתונה.

נכון, יש במקביל את זמני הנידה שבהם אתם מתרחקים זה מזו, והקשר הופך להיות קשר של דיבורים ללא מגע, אבל יחד עם זה- זה שונה מהתקופה של האירוסין.

זה משהו אחר.

בטירונות המפקד אז אמר לך שתתגעגע, ולא ממש הבנת איך זה יכול להיות. רק אחר כך הבנת למה הוא התכוון. אני מניחה שהבנת שיש בתקופה הזאת סוג של תום. סוג של התחלה חדשה וסוג של ריגוש. אני מניחה, כי לא הייתי בצבא, שבימי השיגרה של השירות התגעגעת לתום הזה, לריגושים של הטירונות, להתחלה ואולי גם לשקט כי לא היו קרבות אמיתיים. היו רק דמיונות של קרבות.

כך זה בדיוק באירוסין מול נישואין. אמנם אין "קרבות" בנישואין כמו בצבא, אבל יש עבודה. והיא קשה ומפרכת. ויש געגוע למקום של התום ההוא, הראשוני, שלא היתה בו העבודה של המידות שיש אחר כך.

נצלו את התקופה הזאת, אולי כדאי ללמוד יחד דברים. זה מחזק את הקשר.

המון הצלחה!

מתחדשת עוררת בי געגוע לתקופה הזאת ואצלינו בעקבות קורס קצינים היא הייתה ארוכה ארוכה.........

בעזהי"ת.

"כי זה מביא אתכם לסוג של קשר שהוא טהור ונקי. ואין כזה קשר אחרי החתונה."

הפחדת, אחותי...

הקשר הוא טהור ונקי אחרי החתונה, ומתעצם מאוד אחר כך. בוודאי!!

אין מה לפחד, אחותי.

זה פשוט קשר שיש לו אופי אחר.

אתם חיים יחד ואתם בונים את עצמכם יחד. בבית אחד.

ויש את הכביסה והכלים והשטיפת רצפה והתליית כביסה והסדר, והעבודה וכל העמל היומיומי (הנעים והנפלא) של בית.

שם, באירוסין, אתם עדיין לא יחד. והקשר הוא קצת יותר רוחני מאשר ביומיום של הבית. הקשר יותר טהור ונקי במובן הפשוט: אתם עוד לא יחד לגמרי. במובן הפיזי. עוד אין שגרה של יחד, עוד אין יומיום של יחד במובן הכי פשוט. 

לכן זה קשר רוחני יותר. נקי יותר מהיומיום הזה.

(אולי עוד תשובה לרחלקה )

גם באירוסין יש לחצים טכניים וזה אפילו יותר קשה מאשר בהמשך בחיי הנישואין

כי אם בהמשך צריך לנהל בית,

אז באירוסין צריך לארגן בית על כל תכולתו וקירותיו

צריך "להרים אירוע" עם כל המשתמע מכך כולל תמרון בין  הרצונות של ההורים שלו ושל ההורים שלה

ואפילו לנחות לתוך האירגונים בדרך כלל בלי שום ניסיון

וגם  להתעסק עם סכומים שמעולם לא התעסקנו איתם .

וסוף יום עוד חוזרים איש לבית הוריו כאילו כלום .....

ו....

ו....

ו... להמשיך?

לעניות דעתי אירוסין היא אחת התקופות היותר לחוצות בחיים

ובכל זאת רוצים את זה לעולם ....

למה? כי עדיין הרצון לבנות הוא בשיא ! ! !

אין שחיקה ואין תחושה שככה זה אלא יש אמונה מלאה שזה תמיד רק יוסיף

אז כמו שנאמר פה לעצור ולהפריד בין זמנים של דיונים טכניים לבין זמנים של להיות ביחד רק כדי לבנות את הקשר

זו עצה לכל החיים :

פשוט לעצור הכל ולעזוב את כל "הכביסה והכלים והשטיפת רצפה והתליית כביסה והסדר, והעבודה וכל העמל היומיומי (הנעים והנפלא) של בית."

ולהיות אחד עם השני רק כדי לבנות זוגיות .

.ברמה הרבה יותר גבוהה מאשר אירוסין ותמיד להתקדם ולהתחדש  .

כי אחרי הכל אירוסין היא רק תקופת מעבר לקראת , ולא הדבר האמיתי !

הערה :לא באתי להלחיץ את המאורסים אלא להראות שדווקא מהתקופה הזאת לוקחים כח ודרך בניה כדי להתחדש כל החיים

וכן !

הנישואין יפים הרבה יותר מהאירוסין למי שעושה משהו מהגעגועים לתקופה ההיא

בימינו אין לטקס הארוסין שום משמעות הלכתית

ארוסין מהתורה הם מחייבים

ולכן אף אחד לא התייחס פה למשמעות ההלכתית

הדיון הוא על משמעויות אחרות של התקופה הזאת

במקום לילל על מה שקשה לכם, לנצל את מה שיש לכם, ולהנות ממנו (ואם אתם מאורסים, אז ב"ה יש...!)

ונכונה...

אינני חושב ש"עצה" של פורום, עם כל ההערכה שלי לפורום זה, יכולה לשקם את חיי הזוגיות שלכם. נישואין זה דבר שצריך ללמוד, לפחות כמו כל דבר רציני אחר. יש ספרים מצויינים ויש יועצים מצויינים. בהצלחה. והעיקר, לראות את הקשיים כאתגרים וכקרש צמיחה ולא כבעיות. יכול להיות שאת כפי שאת עכשיו לא מסתדרת עם חיי הנישואין, אך "את החדשה" ועוד איך יכולה להיות מתאימה לקשר זוגי. ושוב, העיקר לא להתייאש. להאמין בקב"ה ובטובו.

לא מחפשת עצה כאן אלא אולי קצת עידוד הכוונה... מה אני עושה במצב כזה...

נכון?

חשבתם על יעוץ מקצועי?

המילים האחרונות שלך מטרידות מאד.

אני מקווה שהבנתי אותן לא נכון.

את נשמעת שאת במקום עמוק של יאוש..מהבית שלך ומחיי הנישואין..

זה אולי נשמע קלישאה..אבל זה לא פשלה של ה' שאת עם בעלך...אתם נשואים וזה מה'. והוא רוצה שתבברי כאן משהו, שתתרוממי... 

קחו את ובעלך חופשה תנקו את הראש, תזכרו בימים הטובים של האירוסים שבהם הבטחתם אחד לשני שתמיד תהיו ביחד...תבחרו שוב לרצות לקדם אותכם...תחליטו החלטות אמיצות איך אתם ביחד בונים מחדש ומאמינים זה בזה אל תתיאשי.עם יאוש אין מה לעשות...

תבחרי באמת שוב.להיות האישה והאמא הכי טובה בעולם.

 ה' נתן לך את הכח ביחד עם הנסיון...זה בטוח.

אל תשכחי תמיד לעבור את הכל עם הבעל שלך. ושוב זה לא סתם שאתם ביחד...

המון בהצלחה. אני בטוחה שיש לך את הכח להכול. ואל תשכחי לבקש סיעתא דישמיא מה'.

נשמח לשמוע ביותר פירוט מה קשה כתבת ממש בכללי...

כ"כ מהר לשבור את הכלים?

כל הכבוד לו שהוא בד"כ משתדל.. וזה שהוא בסוף מוריד השתדלות, זה כ"כ טבעי אצל בנים.

הם עשויים אחרת מאיתנו, ובאמת רוצים לעשות רק טוב.. הם רק לא מכירים ישר על ההתחלה את צורת הקשר שאנחנו מבקשות.

תסתכלי על חברה של בנים וחברה של בנות.. הם מכירים צורת תקשורת שונה, בגלל המבנה שלהם

ואנחנו גם נהנות מזה.. הם משדרים לנו פחות נסערות ושיואו כזה.. ואנחנו נהנות מההתנהגות הזו מהפן של שדר יציב.. על הקרקע, מגן חזק.

רק אנחנו מבקשות שעל גבי זה.. יתקדמו לפן החוויתי והכ"כ מבין בעוד מהות של קשר..

והם באמת רוצים.. אבל אחרי שהם מתחילים.. ורואים שהכל סבבה , הם יכולים.. בטעות להרפות קצת.. כי זה חדש להם.

אבל עם מאמץ של שניכם והשקעה הדדית יש לקשר עתיד.

איזה כיף לך שהוא בכלל משתדל.. יש גברים, שלא יורקים על האישה .. ואחרי תחנונים שלה , הם לא מתרגשים אלא צינים.

איזה כיף לך שהוא משתדל, תעריכי.

תפתחי אותו בסבלנות והרבה הערכה לרצון שלו.. ללקסיקון שלך.. מה משדר לך כך, מה כך.

גם כשאת באה ומדברת איתו , הוא מבין את המילים.. אבל לפעמים צריך להרחיב..

כי כל אחד מבין אחרת. העולם הרגשי שונה

וכן השכל שלהם פועל אחרת.. (ויש לזה המון יתרונות.. שאנחנו גם נהנות מהם.. כי זה גברי ונחוץ לנו, רק שוב אנחנו רוצות להרחיב ועל גבי זה לפתוח אותם לעוד ממד חשוב ויפה.. שאישה פותחת).

איך את כ"כ מהר מוותרת? את לא זוכרת איך הרגשת לפני החתונה? צמאה לגבר, ממקום עמוק?

הוא מספק את זה , לא? את צריכה עוד פן חשוב.. חשוב מאוד.. אבל לאט לאט(הוא לא נשמע, אכזר ורע.) זה עבודה ארוכה, ארוכה ויפה.. העבודה היא חלק חמהמם של אחדות

הסיבה לאי רצון שלך להתגרש, לא נשמעת טוב..  מה , הפכת אותו קצת לפאטמה שלך.. הוא לא פה נטו לעזרה עם הילדים.. עם גישה כזו, ברור למה קשה לראות  את היופי איתו.. זה די לשקוע במובן מאליו.. ובסיפוק עצמי כבד.

הוא פה.. כי הוא-את הוא החבר הכי טוב, חבר החברים.. אתם נשמה אחת

אולי גלשתם קצת לשוטף, באופן רציני.. אל תשכחו את הגן עדן הפרטי שלכם (אתם לבד, בגן עדן מקדם.. זוכרת את השיר?)

אם תרצי אשמח לנסות לעזור

את כותבת נהדר, גם מהלב וגם מאד בהיר

מחזקת את כולנו

אלא קצת מעצמך..

ובגלל זה, נראים הדברים, את מחכה שהוא "יניע" את הכל..

אבל זה לא הולך כך.

כדי שימשיך ויגביר את ההשתדלות - הוא צריך את הפידבק האוהב והמאד מעריך שלך. לא רק את ה"פידבק", "נו, תמשיך..."

הבעיה לדעתי הדלה (בלי שמכיר את כל המערכת, כמובן), היא לא בכך ש"אינך מוכנה לתת אמון" בו - אלא לתת אמון בעצמך..

ועל זה את חייבת, ויכולה, לעבוד.

תוציאי לך מהראש את הדבר הזה שאת "בת לגרושים"... את - את!

בלי "אופציות" אחרות, ובלי פחדים...

תאמיני ביכולת שלך, אל "תזרקי" את עצמך.  אל תתייחסי כאילו זו "גזירת גורל" - "אני כנראה לא בשביל קשר.." - לא נכון. זה דבר שבבחירה. ואם תרצי - בסוף (ותוך לא כ"כ  הרבה זמן, בעז"ה) את תהיי "בשביל זה" ועוד איך.

את צאיכה להגיד לעצמך ההיפך: אני יכולה ואני משקיעה. מהיום. בלי "היזרקות" ובלי "התבכיינות"..

אני מפתחת את הכח של האהבה והנתינה - לבעל, לילדים. יש בך את הכחות האלה - בטוח 100%, את רק צריכה להאמין בכך, ולהתמיד בזה.

תחייכי אל בעלך, תתקרבי אליו, תחייכי אל הילדים, תפנקי אותם - תתני בשמחה, אל "תדרשי".. ואז תוכלי להרגיש תוך זמן לא רב איך את מתמלאת מזה בכחות, בנתינה; ובעלך יותר מעריך אותך, ויותר משתדל, וגם הילדים נותנים "פידבק".

את פשוט צריכה להחליט שאת מתנערת לחלוטין מכל הלך - הרוח הזה.

את בונה מחדש.

תנצלי מהר את הזמן, שעדיין אתם זוג צעיר, ובעלך - כפי שמשתמע - מעונין מאד להשקיע ולא מתייאש מהפידבקים הנוכחיים.  וכך תבנו בנין משמח לטווח ארוך.

מסתבר שאת יכולה לעמוד בכך בכחות עצמך. אם את מרגישה שאת צריכה עזרה - פני למישהי שעוסקת בכך - תשעזור לכך להתמלא בשמחה, בנתינה, ובאימון בעצמך וביכולתך לשמוח ולתת.

ואל תתעכבי. יפה שעה אחת קודם...  ולא להתייאש מעצמך כלל. זה סתם שטויות, עבירה, עצת יצר הרע.

תתנערי - ומעפר תקומי, ותגיעי בעז"ה, תגיעו בעז"ה, גבוה מאד. במתינות, בהדרגה, בהתמדה, בשמחה.

למרות הכאב שבדברייך, הם מראים שאת ליד בעל טוב ואכפתי שאפשר להגיע איתו למקום מעולה!

בבקשה, למענך, למענו, למען ילדייך ולמען בית בישראל מלא בשמחה וטוב- אל תשאירי את המצב כך!

בתור בת להורים גרושים אולי לא ראית את המקום של העבודה הבונה בקשר זוגי ואת היופי והאושר שצומח 

מעבודה שכזו, ולכן אל תוותרי, יש המון יועצים טובים ויראי שמים בשבילך, שיכולים לעזור בשמחה ולהביא אותך 

למצב שונה לגמרי- לבית שמח שיש בו אישה ובעל אוהבים וילדים מאושרים.

כאן תמצאי אוזן קשבת ואולי כמה עצות טובות, אבל לא דרך חיים חדשה שצריכה להיבנות.

יש את מרכז ינ"ר שיש להם מוקד טלפוני עם יעוץ בחינם:

מוקד י.נ.ר - יועצי נישואין ומשפחה רבניים בישראל
המוקד הארצי התנדבותי להפניות לייעוץ אישי, זוגי ומשפחתי

1-700-5000-65

המוקד פעיל משנת 2000 בירושלים, כאשר ההפניות מתבצעות מכל ולכל רחבי הארץ.
זמני פעילות המוקד: ימי א' - ה' בין השעות 08.00 בבוקר ל 20.00 בערב.
בזמנים בהם אין מענה, מנותבות ההפניות למוקד לילה.

בהצלחה!! מתפללת עליך, למעלה הוא בטוח יודע במה מדובר...

אני ממליצה במקרה כזה ללכת למשהו באופן פרטי ולא בהתנדבות.

וחוצמזה אני מכירה משהו שעובד שם והוא הדבר האחרון שתרצו לפגוש כשתהיה לכם בעיה זוגית. ממש אדם שכדאי להתרחק ממנו. לא יודעת איך הוא הגיע לשם אבל אני מרגישה חובה גדולה להזהיר מפניו.

סליחה שפגעתי בזה הרגע בעוד המון מטפלים טובים שעובדים שם מן הסתם אבל בשביל הסיכון הקטן שתיפלי עליו ממש לא כדאי.

יכול להיות שהמוקד יהיה להם לסיפתח לייעוץ, אבל מה שאת אומרת על אותו אדם לא נכון לכאן.

אם יש לך הערה על מישהו מהמוקד תפני אליהם, ותודיעי להם! כי אם זה לא היא- זה מישהו אחר, ואם את לא רוצה שאנשים יפלו עליו, אז תזהירי את המוקד. ולא את האנשים שיש לך עליהם פחות שליטה.

עשי את הטוב!

בטחי בעצמך, את יכולה!!

בת להורים גרושים זה לא אות קלון.

להיפך , יתכן שבגלל שראית איך מריב ממשיכים לגירושין את מפחדת לפתוח נושאים "קשים" עם בעלך.

אני לא מכירה את המצב ולא כל-כך פרטת למה את כבר מרגישה זקנה.

אבל אולי זה בגלל שצברת בשלוש השנים הרבה כעסים ועלבונות מבעלך.

אולי טיאטת אותם כי חשבת שזה יעבור, או פחדת לפתח עליהם דיבור כי מי יודע לאן זה יגיע (לגירושין?).

גם הקושי לתת אמון, אחרי נפילות ואכזבות היא נורמלית ומובנת.

תרגעי - הכל נורמלי ותקין.

עם רצון טוב אפשר להחזיר לכם את השכינה הביתה.

אשמח לעזור.

שרית

אני מכירה משם אנשים מקסימים מבחחינת האישיות ומקצועיים מאוד!

לא יודעת במי נתקלה בטוב אבל בכל מקום יש יוצאי דופן.

אולי אני סתם בדיכאון (לא עושה כלוווום ) וגם למחשב כבר כמה ימים שלא התקרבתי, ערימות כביסות ביעת מסריח רק מה שאין ברירה (מהר מהר את הבגדים של הילדים שיהיה מה ללבוש)אם אוכל בעלי מסודר בעבודה והילדים איזה סנדביץ אולי גרבר ונמר. אין לי כח לטפל אין לי כח לעשות שום דבר, במין נפילה כזו... בוכה בלי סיבה לא רוצה לדבר לפעמים עם אנשים- לפי קריזות ואין לי כח ללכת לשום ייעוץ- זה א. כסף ב. כח ואנרגיה להתחיל לספר....

תודה לכולם בכ"ז , לא יודעת אם אשוב לכאן. כולכם כתבתם דברים טובים ונכונים, אבל...

תלכי אפילו לרבנית קרובה, טובת לב...

את לא צריכה אנרגיה להתחיל לספר..

סתם תשבי איתה, תבכי לה קצת..

השאר יבוא לבד..

אבל - תקומי.  תאספי טיפה אנרגיה..  אין לך כח" - אבל אולי מזה יהיה לך כח.

תשבי רגע במנוחה, תשתי משהו, תשמעי קצת מוזיקה, תחייכי (בכח..), ואח"כ תלכי למישהי כזו.

נשמע שאת נמצאת במשבר ושאת רוצה לצאת ממנו ולא יודעת איך.

במצב כזה, שבו העצב הוא גדול והיאוש משתלט- הכל נצבע בצבע שחור בולט.

הכל נראה לא טוב, החיים לא נראים מפתים יותר, הבעל נראה פחות טוב, את עצמך נראית לעצמך פחות טוב, הכל נראה מייאש וחסר תקווה.

במצב כזה יש נטייה לראות הכל שחור, גם כשלא הכל שחור.

כאילו לבשת מעין עדשה שחורה במשקפיים- ועכשיו את לא רואה יותר את הדברים הקטנים הטובים שיש לך בחיים.

אני מכירה את המצב הזה טוב מאוד, יודעת את התחושה.

הרגשה שאין תקווה, שאת נמצאת לבד מול העולם, שהדברים שיכולת לעשות פעם גדולים עלייך פתאום.

ואין כח לעשות כלום. 

יש רק רצון להיעלם, להיבלע באדמה אם אפשר, בלי לסבול יותר את המחשבות הנוראיות האלה.

אין לך באמת רצון למות, יקרה. יש בך רצון שהעולם ייעלם סביבך. שהאחריות לא תיפול עלייך כל כך חזק, שלא תצטרכי לדאוג לכל מי שסביבך, אפילו לא לעצמך...

אני מניחה שאת צריכה פשוט שקט. שמישהו ידאג לך לאוכל ומים, ואת לא תצטרכי לעשות שום דבר.

בלי לקחת אחריות על כלום. רק שקט... ולהיות לבד.

בנוסף, המחשבות הרעות טורפות את המנוחה, חוסר שינה מצטבר לו (או שיש יתר שינה- ואז רק שוכבים במיטה כל היום בלי כח לעשות כלום), מתעוררים מוקדם בבוקר ואי אפשר לחזור לישון. המחשבות מטריפות ומכניסות למעין מערבולת פנימית בלתי ניתנת לשליטה.

זו הרגשה נוראית וקשה ביותר!!!

אני צודקת?

יקרה.

אלה תחושות מוכרות וטבעיות, זהו דיכאון ואלה התחושות שמתלוות אליו.

וזה דבר חולף. אמנם קשה לראות ולהאמין בזה כשנמצאים בפנים, אבל אני מוכרחה לומר לך שאני יודעת שיוצאים מזה. וראיתי את זה על בשרי ועל בשרן של נשים רבות וטובות.

יוצאים מזה, יוצאים מזה, יוצאים מזה.

אני קוראת במילותייך קריאה לעזרה. רצון לצאת מזה אבל חוסר ידיעה איך.

אני מבינה שמאוד קשה לך לפנות לעזרה ולספר על מה שקורה איתך, ואני מבינה את התחושה הזאת מאוד.

יחד עם ההבנה אני מוכרחה לומר לך שזה הפיתרון למצב שלך. זה קשה מאוד לעשות את הצעד ולפנות לעזרה, אבל זה הכרחי. בשבילך. בשביל לחיות טוב יותר, בשקט ובשלווה. בשביל לעזור לעצמך ולילדים שלך ולבעלך.

והרי כבר עשית צעד אחד. פנית לפה! זה צעד גדול ומשמעותי. כל הכבוד לך שכתבת פה, גם אם זה אנונימי זה דבר חשוב ביותר.

יקרה,

יש כתובות לפניה לייעוץ גם בלי תשלום.

לקופת חולים כללית יש מרכזים לבריאות הנפש שפזורים ברחבי הארץ. יש שם טיפולים פסיכולוגים חינם לשנה (!) למי שזקוק לכך ומקבל אישור לקבל אותם.

את צריכה לפנות לאחד מהמרכזים האלה ולבקש להיפגש עם פסיכיאטר/ית, כדי שהיא תאשר לך טיפול פסיכולוגי.

בנוסף, יש לקופות החולים פסיכולוגים שונים שעובדים איתם בהסדר. זה במחיר מסובסד ונמוך בהרבה מהמחיר הרגיל שלוקחים פסיכולוגים.

יש גם לקופות אחרות דברים כאלה, אבל אני לא יודעת מה הפרוצדורות שם.

בנוסף, ישנו מרכז בירושלים שמטפל באנשים שנקלעו למשבר משפחתי או כל משבר אחר בחייהם- במחיר מסובסד מאוד. הם נותנים הנחות למי שצריך אפילו אחרי המחיר הנמוך יחסית. (מחיר התחלתי: 180 ש"ח, סיבסוד עד 90 ש"ח אם אינני טועה, למפגש)

זו הכתובת של האתר של המרכז לטיפול בטראומה ובמשבר:

http://www.traumaweb.org/content.asp?PageId=14&lang=he

אני רוצה להזכיר לך, יקרה.

יש לך 2 ילדים. הם אוהבים אותך, הם יצאו מהרחם שלך והם תלויים בך.

טוב שיש לך אותם כי הם יכולים בהחלט להחזיק אותך בחיים, אפילו רק מבחינה פיזית.

זה חשוב מאוד. הילדים שלנו הם ההמשך שלנו. הם החיים שלנו.

והם אלה שמחזיקים אותנו בחיים ברגעי משבר שכאלה.

ויש לך אותך, ואת יקרה וחשובה. ואת לא באמת רוצה למות. את רוצה להפסיק לסבול.

המון הצלחה יקרה, אני כאן למסרים ושיחות אישיות אם את צריכה. ומקווה שעזרתי. אם זה לא המצב- אני מתנצלת על מלים מיותרות. בכל אופן את מוזמנת באישי. אשתדל לענות ולהיות זמינה.

קישור למאמר מפורט- עם מבחן עצמי לבדיקת דיכאון ועצות מועילות לעזרה:

 http://www.psychologia.co.il/depres1.htm#_top#_top

אולי אני טועה אבל נשמע דומה לדכאון אחרי לידה ועיפות יתר. 2ילדים צפופים זה קשה.אולי כדאי לכת להיבדק ולספר למשהו שסומכים עליו.

המלצות באישי

טוען אנשים היום מתחתנים גם מאוחר ולכן אין טעם לפסיכולוג

כדי לעזור ביעילות יותר לדבר כזה.

אין כאן פרטים...

שייצא מתי שמתאים לו. לא לפי מה שאתה חושב.

זה נשמע לי סביר ביותר.

אם הוא בקש את עצתך, ספר לו על נסיונך או על נסיונם של אנשים אחרים ושיבחר מה טוב עבורו.

אם הוא לא בקש ממך כלום תעזוב אותו בשקט ואל תתערב בענייניו.

אם הוא לא רוצה לצאת כי הוא לא רוצה להתחתן (בכלל) - עד כמה שזה כואב לך לשמוע את זה, זו ההחלטה שלו.

אם הוא רוצה להתחתן מתישהו אבל עדיין לא עכשיו - תניח לו, זה יבוא לא לבד.

אם הוא פשוט מפחד מהסיטואציה של דייטים וכו' - שיחות נפש יוכלו לעזור, אולי אפילו פסיכולוג (בהחלטה שלו בלבד, אל תנסה ללחוץ עליו, זה רק יעשה את ההיפך ממה שאתה מתכוון).

כל טוב.

לא בטוח שצריך 10 מפגשים,

אבל ככה היא עושה, וככה היא מקיפה את כל הנושא,

אז 100 ש"ח למפגש זה ממש סביר.

(אצלנו - ככה משלמים על שעור פרטי של 45 דק')

אני שילמתי פחות והיו 12 מפגשים...והיה פשוט מעולה! 

אבל תבררי עם מישהי שאת מכירה איך היה ואם ממליצים לך בחום-

אז שווה כל שקל...

והעיקר- שיהיה מזל טוב! הרבה אושר ושמחה!

לא שילמתי שקל. ובעלי שילם 400.

אני בשוק על המחירים.

אבל אם אין אחרת, והיא מאד מאד טובה אז זה באמת שווה את זה..

ככלל- נשמע לי הרבה

אבל אפשר גם לקבל הדרכה בחינם ברבנות.

שווה לשהקיע בשביל מדריכה איכותית וטובה- עם המלצות.

זו בנייה לשנים אחר כך.

לא כדאי להתפשר על מדריכה רק בגלל שהיא עולה פחות/לא עולה בכלל.

כמו שכתב אלעד123- אפשר גם ללכת לרבנות. אבל זה ממש ממש לא אותו הדבר. לצערי.

בהצלחה!

אני לא שילמתי הרבה פחות, ואני שמחה בזה, מאד.

קיבלתי מישהי מדהימה שעזרה לי הרבה בכל הנושא המאד רגיש הזה, וכל מה שסביבו.

גם הלכתית, גם רעיונית, גם מחשבתית וגם כל נושא הזוגיות מכל מני כיוונים

לכן הכי חשוב- לשמוע המלצות מבנות שהיו אצלה, לברר מה הגישה שלה ואם זה מתאים לך. אל תלכי רק כי היא יקרה, תלכי כי היא טובה.

לא מבינה למה זה נורמאלי להוציא 2000 ש"ח ויותר על שמלה לערב אחד, אבל על הכנה נכונה כדי שכל ההמשך יהיה טוב יותר- למשך הרבה שנים, זה נשמע פתאום יקר?

ואני אוסיף ואומר, הדרכה טובה גם יכולה לחסוך אח"כ כסף על יועצי זוגיות......

שבוודאי ששוה להשקיע בהדרכות כלות אפילו יותר מ1000 ש"ח, רק צריך לזכור שמחיר גבוה אינו ערובה להדרכה טובה

חשוב לקבל המלצות, ויותר מהמלצה אחת, וגם לראות שיש זרימה ופתיחות אישית מול המדריכה

אני לא שילמתי שקל וקיבלתי הדרכה מעולה. אני לא אומרת שצריך "להתקמצן" על ההדרכה, אבל הגישה שהכל תלוי בכסך - מעצבנת. 

דרך אגב,התמזל מזלי ואת השמלה לחתונה הכינה לי חמותי התופרת, ככה שאני ממש לא שילמתי עליה 2000 שקל, כמו שכתבו כאן.

גם למדריכה יש משפחה !

והיא מעניקה לך את הדבר היקר ביותר שיש למשפחתה "זמן אימא"

אז....

בין אם זה כסף ובין אם זה בחינם .... תעריכי !!!!

פעם היה מקובל שלא לוקחים כסף על ההדרכת כלות, היום יש הרבה יותר מדריכות שלוקחות כסף וטוב שכך!

הן השקיעו בלימוד של ההדרכת כלות ומשקיעות זמן בשיעורים, בטלפונים לרבנים ולפעמים בעזרה וייעוץ אחרי

החתונה.

אני אישית לא מבינה למה שיעשו את זה בחינם..

בכל מקרה מסכימה שהכי חשוב זה האיכות וההמלצות!

אם היא טובה - בהחלט כדאי להשקיע!

קניתי לה משחקים לילדים באותו זמן היא קיבלה ילדים לאומנה וזה מה שהיא הייתה צריכה

הכסף הוא לא ערובה למדריכה טובה או לא טובה.

יש מדריכות שמדריכות בחינם והן מעוולת ויש מדריכות יקרות שהדרכה שלהם לא טובה.

כמו בכל דבר יש ויש.

לכן, אם יש צורך לשלם שווה כל שקל, רק תחפשי המלצות על המדריכה לפני שאת הולכת אליה.

לזוג  ללא ילדים.

לנו בפחות מחצי,

זוג + תינוק רגיש

חשמל 200-300 אמור לרדת כי אנחנו עוברים לבשל בגז, מים 0.

עכשיו בחורף יצא משהו כמו 250 ש"ח לחודש חשמל, אבל אנחנו גרים בבית ממש ענק (כמעט 100 מ"ר בלי ע' הרע...).

וגם שם חייבים להגיע להסכמה.

לוקחים 2 אנשים שונים ונועלים אותם באותו ביצ, כמו למשל כאן:

זה טבעי שלא הכל יהיה חלק. תמיד יש דברים צפויים או לא צפויים להתגבר עליהם.

כשלומדים איך לריב, זה אחד הדברים שמחזקים את הקשר, בעיניי.

ואני ממש לא צינית.

ובין בני זוג חייבים ללמוד איך לריב, כי כמו שאדמיננו כתב, תמיד ימצאו סיבות למריבות בין שני אנשים שונים שחיים יחד 24/7.

וכשמבינים שבן/בת הזוג הוא לא האויב, ומכירים את הנקודות הרגישות והחזקות אצל השני/ה - זה רק יכול להעלות את הקשר רמה.

אל תחשוש- תמיד יהיו נושאים חדשים לדון בהם ולהתפתח מהם