פורום נשואים טריים (עמוד 588)

אז כן. זה אפשרי.
יש כאלה שעושות את זה חיים שלמים
השאלה אם יודעים איך להתמודד עם זה טוב.
מה עושים? לומדים לתקשר בצורה נכונה, לומדים ובונים יחד זוגיות שונה ומורכבת,
לומדים מה המקום של כל אחד בבית,
אני ממליצה לך למצוא תעסוקה שאת אוהבת, להעסיק את עצמך בדברים טובים. שלא יווצר תסכול ומרמור.
לקחת את הכל בשמחה, בפרופורציות, בנכונות ואידיאלים..

יש הרבה סוגים של חיילים בסדיר/בקבע ש"מקום עבודתם" לא שונה בהרבה ממקום עבודה רגיל.

יש משמעויות כלכליות לכל צעד שהולכים לעשות, שזה אומר שכדאי מאוד שתהיו עניים במיוחד (כלומר, שלא יהיו חסכונות הרשומים על שמכם) וכו' - מש"קית ת"ש תדע לענות על הכל יותר טוב ממני.

אני בעד לפתוח פורום לנשות אנשי צבא- לא ידעתי להגדיר

עד אז- חתימה טובה!

ומוזמנת לשוחח אם תרצי בהזדמנות

"נשות קבע" , יש שם נשים שהבעל שלהן בקבע או בחובה. 

על שם זה שכל הבעלים בצבא, והנשים ישנות על המיטה הזוגית באלכסון, לכל האורך...

חבל שבעלך עוזב לצבא ומתנתק ממה שהוא צריך לעשות, וזה להיות בעיקר בבית. צבא כאפשר לעשות בהמון מסגרות, לא רק קרביות. חוץ מזה, נכון D אינך פוסק הלכה, אך המציאות מוכיחה שנשואים בצבא, כלומר בצבא סדיר הם נטל על משלם המיסים ועל תקציב הביטחון, הם מבזבזים כספי ציבור לשם כלום. או לעשות צבא בזמן שאנחנו רווקים, או לחשוב על פיתרון אחר, להיות נטל על המדינה זו בוודאי לא מצווה!

משתלם בתקופת המילואים שהחבר'ה האלה עושים ובדבקות אולי הכי גדולה!

והוא משתלם בהתייצבותם למלחמות.

והוא משתלם בפן הרוחני החזק והיציב שהבני ישיבות מעניקים וממלאים את הצבא.

דבר שגם הדתיים מתקשים למלא ולתת...

עם גישה שכזו, נותיפש, כשאת אינך מעודדת מציאות כזו במידה וכבר קרתה, הצבא היה פשוט נהרס במו ידנו שלנו

אילולא אלו בצבא- איך יראה הצבא אם בכלל?

ואם אתייחס לצד הנשים: עלינו להתחזק ולהתפלל לה' שיתן בנו את הכוחות הנכונים.. המציאות הפרטית שלנו היא חלק בלתי נפרד מהמציאות הכללית והלוואי והיינו מבינים זאת לעומק.. אישה שאיננה מוכנה להקריב לכך שבעלה יתגייס לצבא, מרפה את ידם של אלו בצבא ולוקחת חלק בהריסתו בהמון מובנים

אם אנו רוצים שיגנו על הבית שלנו, רוצים שהתורה תמלא חלק בצבא, חושבים שהתגייסות זה משהו חשוב אז עלינו לאפשר זאת

בני תורה יכולים וכדאי לצבא שימשיך ויהווה אכסניא לת"ח, אבל לא לאנשים נשואים. בזמן השירות הסדיר זה דבר שאיננו הוגן. אפשר לתרום ולתת המון למדינה גם בשירות "ג'ובניקי" יחד עם תרומה גדולה למדינה ולעם בבניין המשפחה. הצבא איננו תכלית הכול ובוודאי שלא מצדיק נטישה של המשפחה לזמן כ"כ ארוך.

לכתחילה אין סיבה לעשות זאת. צודקת. אגב זה מה שכתבתי... שימי לב. אני לא מדברת על מציאות של לכתחילה

הצבא הוא לא תכלית הכל אבל גם המציאות הפרטית שלנו היא לא תכלית הכל. לעניות דעתי המציאות של כלל ישראל היא היא המציאות הפרטית שלנו וכך עלינו לחשוב ולשאוף. שימי לב לגדולי ישראל- אלו היו רק אלו שתרמו את כל כולם למען הכלל וביטלו לגמרי את עצמם. אז כן, מאתנו לא מבקשים לבטל את עצמנו לגמרי, והדברים בהחלט מורכבים אבל לא כל מורכבות משמעותה משהו שצריך לבטל בהנף יד. אם נמשיך לחשוב רק על עצמנו לאן נגיע?

פרשתי מהדיון

שאו ברכה

ערך המשפחה הפרטית לא יותר חשוב מהערך הלאומי שלנו. (הייתי אומרת אפילו ההפך)

אישה יכולה להסתדר אם הבעל לא נמצא בבית בעיקר לשם מטרה נעלה שכזאת.

והצבא מאוד עוזר ומאוד מדרבן בחורים נשואים הן מבחינה כספית והן מבחינת היציאות השבועיות.

חלק מהתשובה שהרב זצ"ל אומר לעשות ביום כיפור זה על מה שאני צריך להיות ואינני.

'ועכשיו שנוצרתי כאילו שלא נוצרתי'.

אדם שמסוגל להיות קרבי ולתת מעצמו 100% אבל בשביל נוחות מוותר לעצמו

צריך לעשות תשובה גדולה על כך.

וכידוע איננו ציבור שמחפש קיצורי דרך והקלות. בחרנו להתמודד עם משימות לאומיות והקשות ביותר.

ולא הלכתם לטיפול.

איני זוכרת מה היו התגובות שנה שעברה למה שכתבת, אבל כשאני קוראת את ההודעה שלך ההיא, איני יכולה שלא להזדעזע, מהמחשבה שבעיה כזאת עשוי הלהיפתר דרך פורום!!

ב"ה עשיתם כמה צעדים אחד לקראת השני, והייתי מאד רוצה לקוות בשבילכם שתעשו את הצעדים הבאים כדי להמשיך ולהתקרב.

אבל זה יתכן אך ורק בייעוץ זוגי! ו/או ייעוץ אישי, יעוץ אישי לך, טיפול פרטני עמוק כדי להבין ממה נובעים הרגשות והחסכים שלך. גם זה עשוי להועיל לכם.

אבל ייעוץ אנונימי בפורום עלול רק להזיק!!!

גם לכם וגם למי שטומן ידו בצלחתכם...

אני מצטערת בשם חברי הפורום על כך שנפגעת,

אך באינטנרט קיים הכלל קודם חשדהו ורק אח"כ כבדהו.

(ואני אומרת... חשדהו וחשדהו ורק אח"כ כבדהו...)

צר לי שנפגעת, אך עדיין טעות היתה זו לפרוס את העניין בפורום.

הרבה הרבה הצלחה וס"ד!

מי שפותח פתח כפתחו של מחט, פותחים לו משמיים פתח כפתחו של אולם.

בני כמה אתם?

יש לכם ילדים?

אתה עובד\לומד?

להמליץ לך להתגרש אנחנו לא יכולים וזה גם לא נכון לך.

אני שמח ששוחחתם בפתיחות על הנושאים הלוהטים והבנתם שללא הליכה לקראת השני תשארו מתוסכלים בעמדותיכם ולא תתקדמו לשום מקם בריא ומקבל יותר.

אתם בדרך הנכונה.

בהצלחה ושנה טובה!

ועכשיו אתם משלמים מחיר כבד על התמימות ועל התקוות הכוזבות.

אסור להנשא בלי אהבה שתישא אתכם על כפיה, פשוט אסור.

דבר שני שיש ללמוד הוא שאנשים חייבים להיות בעלי יכולת להשתנות ולא להשאר בגיל שלושים כמו שהיו בגיל עשרים.

מאד חשוב לבדוק את יכולת השינוי, הגמישות ההסתגלות והעצמאות של בן הזוג.

שלא יווצר מצב שאחד רץ קדימה ומתפתח והשני נשאר מאחור . (הדברים נכונים לגברים ונשים כאחד כמובן)

נראה לי שהאדם במצוקה.. קצת עדינות 

ולציקי.. שניכם פה צריכים עבודה. אתה- אם אתה מעוניין באישה איכותית. כדאי שתהיה טיפה פחות יצרי, כלומר , נראה שמאז החתונה הדברים שמפריעים לך זה כל הדברים שקצת יותר קשורים לענין של יצר מין..

חיים מודרנים מה הכוונה? דברים כמו אופני כושר וכו' ?או רק דברים שקשורים לצניעות.. קניון ,טלויזיה , סרטים מדרחובים למיניהם  וכו'?

אישה יפה- למה היא לא יפה ? כי ראית פרסומות ברחוב והעיניים שלך שטופות או כי היא לא יפה בעיניך מצד טעמך האישי?

וצורת הקשר שאתה זקוק לה.

אם תקבל אישה כמו שאתה מתאר שאתה רוצה, היא תהיה בהתאם גם פחות רוחנית , כלומר פחות מידותית, פחות מכבדת אותך, פחות מבינה מה זה בעל, ואחרי כמה זמן היא תימאס לך כי משביעו רעב.

התיקון הוא בעצמך..

לא באתי להטיף אלא להביא אותך למודעות ושמכאן פשוט בקש מאשתך שתבוא לקראתך ולאט  יחד תתקדמו.

רציתי לחדד לך שאל תוותר עליה.. תמורת נזיד עדשים..

ותבין גם אותה ותשמח בה

לא כל אחד זוכה באשה טובה

תפתח לפניה את הדברים, ותשאל אותה ברוב כבוד ובהבנה שהיא לא חייבת לך כלום, איך היא מוכנה  לבוא לקראתך

בהצלחה

אין לי פיתרון לך וגם לא יהיה לי אני רק רוצה להגיד לך בתור אחת שעשתה את הדרך ההפוכה - מחילונית לחרדית - שאתה בדרך הטוחה להיות חילוני, ואני מצטערת שזה מכאיב, אני לא באה לייאש אותך אני כ"כ מבינה אותך, ה כ"כ מקסים ונוצץ העולם הזה, מלא באורות נתחלפים ומוזיקה ומשחקים ועונג אין סופי.... אבל יש לזה סוף. אני מאוד מקווה שתתעורר לפני הזמן ותראה מה שאני ורבים כמותי ראו, זה עולם נפוח שסביבו מלא בניצנוץ ובתוכו אין כלום, פשוט כלום, וכל הזמן רודפים את הכלום הזה. לא תמצא מנוחה , לא באישה מושלמת, יפה אוהבת שנות האלפיים ואחדעשרה ולא בבית נוצץ עם גינה, לא במישרה מעולה ולא בשום חנות בקניון - לא תמצא. כואב לך בטח לשמוע אני מבינה, וזה מעצבן, אבל רק התורה ממלא באמת את הצרכים, ורק התורה באמת מסבירה לנו על עצמנו הכי טוב, אולי תשאל את עצמך למה איבדת את העונג בתורה שחיפשת אותו במקום אחר? הוא היה אי םעם? אולי מעולם לא הרגשת אותו? בתור אחת שבאה מהמצוק הנורא של הכלום החילוני אני יודעת מה מספק באמת ומה רק נידמה לנו ונעלם. כשתמצא את האמת והעונג שבה רק אז תתענג בעולם הזה עם אישה ובית וכל דבר שתרצה, אני ממש מאחלת לך שתזכה לזה. אגב, לא אמרתי שזה קל, זה הכי קשה, אבל הכי שווה, עוד לא הגעתי לזה אבל אני בדרך זה בטוח    בהצלחה לכולנו. שלום בית והרבה אושר

אם אדם מסוגל קודם כל להתרכז בטוב שבאשתו, מצד אופיה, לאהוב אותה בעדינות - יש מקום גם לצדדים האחרים כמבטאים את זה וגם מעמיקים לפעמים.

אבל אם לא כך - התאוה, במחילה, אינה נותנת כל מקום לבנין האהבה והיחס וההוקרה. והאשה, בצדק, רוצה את העיקר, את בנין אופיה וטובה הזך, הפנימי, כעיקר. 

על כן, קודם כל צריך לדעת שאין כאן כל מיני "השקפות". צריך למצוא את הדרך איך להוקיר ולאהוב בעדינות. לשוחח בנחת מפעם לפעם, להרגיש כמה טוב שבונים על ערכים. וכשיש אהבה כזאת - גם האשה תוכל מרצונה ללכת לקראת האיש, כי היא תרגיש שיש "יחס" ביניהם ואינה רק כלי..  ואז אפשר למצוא פתרונות "טכניים" - ללכת בבית בסגנון לבוש קצת אחר מבחוץ וכד', הכל בעדינות. אי אפשר לדרוש מאשה ללכת לא צנוע. אפשר צנוע שגם יפה לבעל, ביחוד בבית. אבל זה לא הצעד הראשון.  

הצעד הראשון הוא, לתחושתי, ג מ י ל ה, כפשוטו.  כל התמכרות יתר לדבר חושני, הורסת את האפשרות לבנין פנימי ובסופו של דבר הורסת גם את הערך של הדבר החיצוני והופכתו למאוס (לכן במצב כזה גם גירושין לא יעזרו. מקסימום אצל מישהי אחרת זה יהיה יותר אינטנסיבי וגם ייהפך יותר מהר למאוס, באין תוכן פנימי המתבטא בכך).

ובשביל זה, כנראה, כן צריך עזרה חיצונית לתקופה מסוימת. לא פשוט לחבוש להוציא עצמו מבית האסורים..

וצריך החלטה תקיפה מאוד שבונים קודם יחס פנימי, בנחת ובעדינות.  ולא לזרוק את הדברים על ה"חינוך החרדי" ואיך שהאשה נראית וכד'.  כי לפי התיאור נראה שזה לא היה מצליח גם עם מישהי אחרת, כי יש כאן בעיה עוד טרום הנישואין שמפריעה לבנין.

אין ברירה אלא להבין שאהבת אמת ויחס אמת אינם מתמצים ביצר. הם יכולים בין השאר להתבטא גם בו. אינני יודע אם במקרה זה האדם יכול בעצמו לתפוס את עצמו ולהודות בכך.

יתכן שחוץ מרב, רופא, אדם מבין ענין וכו' - מי שיכולה לעזור זו אולי האשה.  אך לא בכיוון שחושב הכותב, אלא להיפך: אם תהיה אצלו החלטה שהוא חייב לתפוס את עצמו ולבנות סדר אחר - יוכל לבקש את עזרתה לבנות יחס פנימי קודם כל, בנחת. ואז גם ההתבטאות של זה תוכל להיות פרופורציונאלית, אמיתית ובונה.

יהודי יקר,

חבל על מה שעברת פה. ולעיניינו-

יש המון זוגות דתיים וגם שאינם כאלה אשר קיים פער בחשק שלהם וכתוצאה מכך יש תסכול סביב יחסי האישות. ולכן צריך ללכת לטיפול מיני/זוגי.אין סיבה שתהיה מתוסכל גם אם אשתך תולה את זה בדברי תורה.אתה אומר- היא לא נהינת מזה כמוני- אולי פה הבעיה? אולי צריך טיפול שיתמקד גם בעונג של האישה, כשאישה נהנית היא רוצה יותר.אשתך מתלבשת לא כמו שאתה רוצה? אולי בטיפול תגיעו להבנה של מה אתה רוצה שהיא תלבש ואיפה בדיוק. יכול להיות שמחוץ לבית היא לא מוכנה לשנות את לבושה אבל בתוך הבית ובמיוחד בזמנים המיועדים לכך היא תשמח שתלכו ביחד לקנות בגדים לטעמך ואל תשכח להחמיא לה הרבה.

בקיצור,

לא כדאי להסתמך על הפורום. זו לא דווקא בעיה דתית אלא בעיה זוגית- מינית שהרבה אנשים מתמודדים איתה (יש כאלה שהנשים דווקא רוצות יותר) ויש איך לפתור אותה. נראה כי אתם מעריכים זה את זה ויש בסיס טוב לקשר.

אז המון בהצלחה והמון תפילה שתראו את הטוב והיופי בכל אחד

אחי היקר

הנושא שלך סבוך וכואב. אני מלאת רחמים עליך ובעיקר על אשתך שמן הסתם חווה את אותן בעיות רק מהצד השני...

אין לי את האומץ לייעץ לך.

רק על משפט אחד רצוני להגיב ולנסות להאיר נקודה קטנה (וכנודע מרבותינו ש"נקודה קטנה ועוד נקודה קטנה ועוד מעט וגו'")

כתבת: אני חש פחות קשור רגשית ומנטאלית לציבור החרדי, וביותר ויותר תחומים אני לא מזדהה עם ההשקפה הרווחת אצל החרדים. עכ"ל.

וואלה מובן. קשה להזדהות עם חרדים. קשה להזדהות גם עם דת"לים. ועם מסורתיים, ועם חילונים ועם נח-נחים ועם כל מגזר שרק תחשוב יום אחד שמושלם להשתייך אליו. 

אבל מה שכן - קל להזדהות עם התורה. ועם נותן התורה. ויותר מזה לא צריך.

עזוב אותך מה אמרו בישיבה, מה אומרים בשכונה, מה אמרו או שלא אמרו לאשתך בסמינר. זה פשוט לא נמצא שם.

לכל יהודי וגם לך יש נשמה שהיא חלק אלו-ה ממעל והיא יודעת מה נכון ומה לא. תנסה לשאול אותה, להקשיב לה, ללכת לפי העצות שלה. הנסיון למצוא את הדרך בחוץ- במגזר, בחברה או אפילו בפורום הזה, הם לא מדויקים. לעניות דעתי כמובן. הם יכולים בעיקר לסבך ולבלבל ולהרחיק (וזה מנסיון של אחת שהסתבכה שנים עם הגדרות עד שהשכילה להכנס ולחפש את האמת שלה בפנים)

אתה לא מחויב לאף מוסכמה חברתית מלבד ציווי הבורא הכתובים בתורה.

ותכל'ס- העצה שלי לך אחי, היא להתבודד. לא עם ה', בהתחלה רק עם עצמך. זה לא קשה: לשבת לבד רבע שעה ורק לחשוב. מה הכיוון שלי, האם אני מתקדם לקראת מטרה שאני באמת מעוניין בה או שקצת זייפתי בכיוון לאחרונה...

ככה פעם בכמה ימים. אחרי זה הדברים מגיעים אוטומטית. תראה שפתאום פחות יפריעו לך כל מיני דברים, תרגיש שלם יותר, ואני אפילו מאמינה ומתפללת ממש שדברים יתחילו להסתדר גם עם אשתך רק מכח המחשבות המתמקדות האלה.

בתפילה שתתגברו על המכשולים ותזכו לבית קדוש ושמח.

אהבתי

לפעמים קשה לנו להתבגר ולהסתכל אל עצמנו בעיניים ואז אנו מעדיפים להשאר קטנים ולהסתכל החוצה ולומר : "זה בגללו וזה בגלל החברה הלוחצת וכו'  וכך בהנף מבטלים ומפסידים את הרצון הפנימי לשינוי שהתעורר בנו

אני לא הפה של הפורום -ולא זכור לי שבכלל קראתי את ההודעה ההיא בזמנו

אבל אולי אני אסמיך את עצמי לומר לך-

סליחה

בשם העולם הוירטואלי

בשם בני האדם ששופטים יותר מידי לעיניים- ולא מספק ללבב ול"מה שלא כתוב"

המשפט שהכי תפס אותי בדבריך היה:

"התקדמתי קצת, פתחתי עם אישתי מקצת הנושאים הבוערים, הבנתי ....., וגם היא הבינה ....."

וזה הדבר הכי חשוב!!

לדבר לדבר לדבר

לשתף אחד את השני בלבטים בקשיים בהתפתחויות בחיים של כל אחד מכם

זה הדבר שיקרב אתכם- ויתן לכם שלום

שנה מתוקה

חתימה טובה

תודה רבה על התגובות החמות, העצות המועילות, ההשתתפות הכנה.

היה מן הראוי שאגיב לכל אחד ואחת בנפרד על דבריו ובע"ה אני יעשה את זה.

נתתם לי חומר למחשבה

אכתוב לכם כאשר יתגבש לי משהו מכל מה שכתבו פה

גמר חתימה טובה

כמה אני מזדהה עם מה שכתבת אבל מהמתרס השני...

יש לי הרבה תובנות מניסיון אבל אני אפילו לא אתחיל להתייחס ממש לתוכן הבעיה, כי זה לא חשוב לרמה המעשית מה אני או אנשים אחרים שלא מכירים אותך חושבים (אפילו כאלה שמכירים). מה שחשוב הוא ללכת דחוף לטיפול, גם אם זה אומר לקחת הלוואה ולחפש את המטפל/ת הכי טוב עבורכם. תחשוב על רכב יקר יותר ממה שיש לך כרגע (אם יש) שאתה רוצה לרכוש, שיעזור לך להספיק יותר דברים ביומיום, להגיע יותר רגוע ומהר לעבודה, יספק את צורכיך וצורכי משפחתיך מבחינת מקום ובטיחות, האם תחסוך כסף או תיקח הלוואה בשביל זה?

לא תעשה את זה כדי להציל או לשפר את עתידך הזוגי והמשפחתי (עם אישתך הנוכחית או אפילו חלילה בפרק ב')?

בעלי חזר בשאלה והפך לכופר ואתאיסט מוחלט ואידיאליסט, זמן קצר אחרי החתונה, כשכבר הייתי בהריון. חווינו עליות ומורדות, בעיקר מורדות, וב"ה שהתחלנו ללכת לטיפול זוגי אצל מטפלת סופר מקצועית. אני יכולה לבגיד שאחרי שנה של טיפול אנחנו על דרך המלך לקראת פיתרון מעשי להמשך הזוגיות שלנו (הבעיה אצלנו יותר מסובכת כי זה נוגע יותר לחינוך הילדים תחת שתי השקפות חינוך מנוגדות ביותר).

מקווה שתהיה לכם הרבה הצלחה. אשמח לשתף יותר באישי

א. נראה שאתה אדם ענייני קורקטי ומאוד יודע מה הוא רוצה מעצמו.

ב. אי אפשר שלא להתעלם מכך שאתה בחור אינטיליגנט רב גוני עם פתיחות רגשית וכמובן גם דעתן.

אתה מדבר שם על מספר בעיות בחיי הנישואין שלך. על חוסר התאמה בהשקפה, אתה יפתוח ואשתך יותר סגורה, אתה מדבר על בעיה בחיי האישות(צניעות וכו') אתה מדבר על רצון וחפיצה ביופי שאשתך תיראה כמו... ועוד נושא שמובלע בדבריך שיש לך בקשות מסויימות מאשתך והיא לא נענית לדרישות\בקשות.

אז חוץ מהעניין ההשקפתי שלדעתי הוא מאוד זניח, שאר העניינים הם מאוד אנושיים ולאוו דווקא 'דתיים'.

בעיה בחיי איושות היא נושא מורכב(לטוב או לרע) בכל חיי נישואין ודורש התייחסות.

סליחה על הביטוי שנראה שופט אך באמת שלא, "הבעל מסתכל הצידה" וכו' הם דברים שמפריעים גם לאנשים שאינם דתיים וגם לאנשים דתיים.

והנושא של הקשר הבינאישי, שלאחר מכתב מאוד פתוח ומרגש חשבתי לעצמי ששום רגש כלפיי אשתך לא עולה שם, הרי אתה בטוח אדם רגיש, חכם, ומתוק, אז אולי יש משהו בפנים שלא משתחרר. יש 'תקיעות' (שורוק) בקשר, בשיחה בגלוי ובעיקר ברובד הסמוי. יש הרגשה שאתם חיים בקוים מקבילים(תקן אותי אם אני טועה), זה נושא מאוד אנושי שמגדיר חיי נישואים.

* אסיים בשאלה אישית. הרי חוץ מהספיקות, הייתה שם התאהבות בטח, בטח גם היו זמנים ממש אבל ממש טובים, אתה יכול להיזכר בהם? אז יאללה נסה לחשוב ממתי, מה היה הרגע שהתחיל השבר?

אשמח להיות איתך בקשר...

בעזהי"ת.

אז יש את עין כפיר [אלון מורה], יש את המעין של איתמר, ויש את המעיין של יוסף, מתחת לברכה.

חוצמזה יש את עין עוז, ואת מעיין הגבורה, שניהם ליד עלי...

ויש גם יותר לכיוון הביקעה, אבל זה כבר לא הגיזרה שלי.

סוכה ציבורית זה דיי בעייתי במקומות האלה...

מוזמנת בכייף!

מי שמתאים לו טראק לא מתאים לו בית קפה...

(או להפך..)

למי שמתאים טרק מתאים בהחלט בית פק"ל קפה

מצטרף לתהיות של צאדיקה.

אני הייתי הולך לאיזה מעיין ומכין מראש ארוחת פינוק שאפשר לארוז לפיקניק.

בס"ד

צודקים,תודה!

אנחנו מהשומרון,בעלי מת על טיולים,ובאמת טיילנו יחד המון,וחשבתי משהו יותר מפנק בסגנון טיול טרקטרונים לדוג',אני מחפשת עוד רעיונות וכיוון שאנחנו בלי אוטו,ויום שישי קצר עדיף משהו באזור השומרון...

אם יש לכם חוות סוסים בסביבה זה פעילות שאין כמותה הן מצד החוויה והן מצד חיזוק הקשר הזוגי.

ב"ה

ללא שמפו??? בגדים יד שנייה???

למה להשקיע בארנק???

לאנונימי(זאת בתגובה) כי לפעמים אדם מפנק את עצמו פעם ב.. במשהו גדול שעושה לו את זה.. אין מה לבקר.. זה לאו דוקא הזוי

לגבי בעלך.. פעם דיברת איתו מה זה עושה לך בנפש קניות? מתנות?

אם לא תספרי הוא לא ידע.. אצלם המתנות והקניות תופסים מקום אחר.

וגם דעי שהוא לא יבין בפעם הראשונה.. כמו שמן הסתם לך לוקח להבין דברים בעולמו.

דברו יחד, שוחחו עד שתגיעו להבנה.

משהו שקונים פעם ב10 שנים. יכול לעלות קצת יותר ( היא לא סיפרה על 1000 שח , נכון?)

ואני יודעת בדיוק מה אני צריכה ורוצה (בניגוד לבגדים, שלא חשובים לי בכלל). 

אני לא חושבת שאני צריכה לאמץ את הסטנדרטים (ההזויים יש לציין) שלו

(אני לא זוכר את המקור ולא הצלחתי למצוא)

קמצנות של גבר מוציאה את נפשה של האשה.

קמצנות זה דבר נורא. ובין בני זוג היא נוראה פי שמונה.

אני ממליץ לכם לדבר על זה מייד לאחר שתרגעי, כך שהשיחה תוכל להתנהל בנחת וולברר את הנושא לעומק.

בהצלחה!

המבט החיצוני אומר שהוא התכוון למחר של הארנק. המבט הפנימי אומר שהוא התכוון לצורה בה הוא פירש את הקנייה שלך. נכון שהרצון הטבעי הוא שבעלך יפרגן לך. אך תאמיני לי שאם זה מה שהיה צריך לקרות- זה היה קורה. ואם זה לא קורה- יש לזה סיבה. ואת משום מה מנסה להלחם בסיבה הזו. במציאות. במציאות שהקב"ה הכתיב לך. ישנה דרך נוספת להתמודד עם המקרה, וזה להבין שבני אדם משפריצים את הקשיים האלו על אנשים אחרים. ואיזה יופי שהוא בחר בך (בצורה מסויימת) להיות שותפה בקושי שלו (גם אם הוא לא ביטא אותו בצורה נעימה) - מאשר לשתוק ולשמור הכל בבטן.

אולי את יכולה לחשוב לעצמך "איזה מסכן הוא. איזה מסכנים אנו שהגענו למצב כזה שבעלי לא יכול לשמוח בארנק שקניתי לעצמי". הבעיה לא בך. אל תיקחי את זה אישית. זה דווקא מבחן מצויין להיות בצד הבעל. לומר לו, "אני רואה שקשה לך לשמוח בארנק. זה חבל לי. אני דווקא מאוד שמחה בארנק. אני מייחלת לזמן בו נוכל לשמוח יחד בדברים שאני קונה".

כדאי שתבררי איתו מה קניית הארנק מסמלת בעבורו. ואז תוכלו לדבר על ה"סמליות" הזו. האם זה באמת נכון בעינייך. וכו'

בע"ה אני אעבד את זה קצת ואנסה להעלות את זה בצורה נקיה!!!

יפה עשית שקנית לעצמך משהו שיכול לשמח אותך וגם נחוץ לך לחיי היום יום.

מאידך נשאלת השאלה מהם סדרי העדיפויות של בעלך בניצול התקציב המשפחתי. האם אתם חוסכים? האם אתם שקועים בחובות? האם הוא מעדיף לקנות דברים אחרים?

מאד חשוב לדעת את גם את זה.

נשואה טריה ועכשיו רק יצאנו מויכוח של 3 ימים על ניהול התקציב המשפחתי שלדעתו אני לא מנהלת נכון בכלל, חוץ מהביקורת שהושמע אני חייבת לציין שמה שהעליב אותי  היו למעשה דברים שהוא חושב עלי בטעות ואני חושבת עליו בטעות,

כל מילה מתפרשת לפי אסוציאציה של השומע והרבה פעמים מתפרשת לא נכון. צורת הדיבור גם משפיעה. ו

יש לציין שיש לנו בעיות כספיות לשנינו, באנו מרקע כלכלי לא פשוט כך שיש סיבה, אז לעניינו,

אולי גם אצלכם הבעיה היא יותר דרך הדיבור, צורת הדיבור והאסוציאציות שכל תגובה, אולי זאת היתה הפגיעה האמיתית.

אומנם את לא קונה הרבה ובאמת בלי הרבה דרישות,

אבל המצב הכלכלי מאפשר להתפנק בארנק יקר שכזה?

אם כן, דיברת איתו לפני כן על ההוצאה הזאת?

לא יצא לנו מצב שמישהו הוציא כסף על משהו שרצה ולא סיפרנו זאת אחד לשני

ולפעמים גם אמרתי או שמעתי שאם אפשר לוותר על זה כי כדאי לחסוך.

ומאוד מאוד חשוב לדבר ולהסביר לבעל כמה קניה כזאת עושה את הנפש של האישה שמחה יותר.

כשבעלי הולך עם חולצה לא יפה, זה מצער אותי ואילו הוא בכלל לא שם לב לכך.

כשהלכתי לעשות לו קניה רצינית הוא היה בשוק אבל הסברתי לו שזה היה חשוב גם לי.

וכשאני הולכת לפני החגים לקנות כיסויי ראש בהתחלה ברור לי שהוא לא הבין מה אני צריכה עוד כשיש לי 

אבל אז הוא למד שאישה לפעמים צריכה את החידוש הזה.

אני לא חושבת שעפ"י הסיפור הזה אפשר להגיד שבעלך קמצן.

הוא פשוט צריך שתיידעי אותו יותר על הרגשות הפנימיות שלך

אני חושבת שמה שדני-יהונתן כתב פשוט קלע לבעיה.

מה שהפריע לי זה שהוא לא שמח בשמחתי.

ב"ה דיברנו קצת והצלחתי להביע את עצמי בלי כעסים. הוא הקשיב, חשב בשתיקה כמה דקות, ואז אמר שהוא יעבוד על זה. אני כבר מרגישה יותר טוב, כי אני רואה שהוא הבין ושזה גם נראה לו חשוב להצליח בזה. הלוואי שגם יצליח!

הוא עשה מי שברך לנשים, הגיבורות, שאפשרו לבעלהן  לצאת ל"נופש גברים..." שה' יתן להן שמחה אמיתית 24 שעות ביממה גם בשעת שינה, ויסתפקו בבגד אחד חדש בשנה.

|חוזר לעזרת רווקים|

דברי הרב קוואס. אולי כדאי לכם בתור נשואים טריים לשמוע או לראות הרצאות של הרב קוואס והרב לסרי.

גם משעשע וגם ייתן לכם מבט על חיי הזוגיות והאופי של כל אחד ואחד. תכונות הגבר ותכונות האשה שונות לחלוטין. ברור שזה שונה גם מאדם לאדם.

בכל מקרה לדעתי האישית 200 שקל על ארנק זה מוגזם. אינני יודעת במה את או בעלך עובדים וכמה אתם משתכרים. אבל אם את מרוויחה סכום כזה שאת יכולה להרשות לעצמך, בבקשה תקני(למרות שלדעתי זה סתם בזבוז).  אך אם אתם בשותפות ואינכם יכולים להרשות לעצמכם אז לְמָה? תארי לך שבעלך החליט יום אחד לקנות חליפה יוקרתית של בגיר ב 2000 שקל איך את היית מגיבה?  כדאי לחסוך את הכסף לדברים שבאמת חשובים ולא נורא אם ארנק יעלה גם 40-50 שקל במקום 200. יש כאלה שחושבים שמה שיקר הוא הכי טוב וזה לא תמיד נכון.  אתם כבר לא רווקים וחיי השיתוף בינכם צריכים להיות מתואמים לפחות בענייני כספים אם החשבון שלכם משותף.

בהצלחה וגמר חתימה טובה

מצד אחד, הוצאה של 200 ש"ח על ארנק לזוג צעיר היא הוצאה יקרה. אם אינך עובדת- זה נשמע מוגזם. אם את עובדת ויש הוצאות על שכ"ד/משכנתא, הוצאות שוטפות לבית ועוד גם אז הסכום די גבוה.

אני מבינה את בעלך שלא "פירגן" לך על קניית פריט יקר שעבורו מהוה ביזבוז גמור. הוא לא חייב לשמוח בשמחתך כשזה בניגוד לחסכון בו אתם נוהגים ביום יום. אבל, הוא גם לא היה צריך לבקר אותך.

מצד שני, אם את חוסכת בכל מיני דרכים: דבר נדיר אצל אשה- רכישת בגדים משומשים ועוד, זכותך בהחלט להוציא כסף על פריט שישמח אותך יומיום (ההוצאה שווה מצד השמחה שלך ששומרת על בריאותך, כמו להבדיל שוקולד שמשמח אנשים,...).

לדעתי, אם ה"קמצנות" שלו היא רק על פריטים יקרים ולא על כל דבר שתקני יום יום (במקרה כזה אכן מומלץ ללכת ליעוץ כלכלי בפעמונים, או יעוץ זוגי), הפתרון הוא כזה: אשה חכמה פעם אמרה לי שגם אם היא לא היתה חייבת לצאת לעבוד (למשל, ירושה/הכנסות מדירה שמשכירים ועוד), היא עדיין היתה יוצאת לעבוד. למה? אשה צריכה כסף משלה. אם את עובדת ומכניסה, את יכולה מידי פעם גם להוציא.

אם את חוסכת באופן קבוע אבל רוצה לקנות "מותרות" פעם בכמה זמן, תוכלי לדאוג להכנסה מסויימת משלך. למשל, שמרטפות/גיהוץ כביסה ועוד כדי שיהיו לך "דמי כיס" משלך...

ועוד דבר, חז"ל אמרו שמותר לשנות מפני השלום (יש מקרים בהם אף מצוה לשנות..) אם לא יגרם נזק לאף אדם. (הם למדו זאת מאחי יוסף שלאחר מות יעקב בדו מליבם שאביהם ביקש שיוסף יסלח להם). במקרה נדיר כמו הארנק אינך חיבת לדייק ולומר לבעלך את הסכום המדוייק שהוצאת עליו, כי זה לא יתרום לזוגיות שלכם.

והזהרתי אותה שאני לא אסכים ללכת עם ארנק שעולה יותר מ-10 ש"ח (מחיר הארנק הקודם)

בסוף היא התקשרה אליי מתנצלת ואמרה שהכי זול שהיא מצאה בכמה חנויות זה 39 ש"ח אז זה מה שהיא קנתה לי.

אני עושה שמרטפות. על הילדים שלו.

מגהצת בגדים. שלו ושל ילדיו.

אפילו מנקה, מבשלת, עושה שיעורים פרטיים, קניות בסופר, משמשת צוות הווי ובידור.

הוא עובד בחוץ, אני עובדת בפנים. הכסף שהוא מרוויח הוא משותף לשנינו שווה בשווה, כמו שהשכר של עבודתי משותף לשנינו.

אשה לא צריכה כסף "משלה", רק שיח פתוח עם האיש שלה, הבנה ואהבה.

ועדיין אני מאוד מבינה את מה שכלנית אומרת

בעיקר שכיום הדברים בבית יחסית שווים, הבעל היום יותר מודע לעזרה עם הילדים ועם הניקיונות

זה לא מוזר לראות בעל שוטף רצפה, או מבשל ארוחת צהריים.

ומאידך גם אישה שיוצאת לעבוד היא לא עוף מוזר, זה נורמלי לחלוטין.

וזה כן נותן עצמאות מסוימת ונוחיות גדולה יותר להוציא על עצמך.

ביני לבין בעלי יש קשר פתוח ואני מספרת לו הכל (פרט לדברים שלא יעניינו אותו, ואוכל לשוחח עם חברה וירטואלית...). אבל, מהניסיון שלי, ממש שראיתצי ושמעתי יש גברים שקשה להם. יש גברים ששולטים שליטה מוחלטת בהוצאות המשפחה. יש משפחות בהן רק לבעל יש פנקסי צ'קים והוא היחיד שחותם לילדים על מכתבים שקיבלו מבי"ס (מדובר במכתב שלילי).

לפעמים הסיבה היא שהבעל הוא המפרנס היחיד והוא חש שזה מקנה לו שליטה בלעדית על ההוצאות, ולפעמים גם כשהאשה עובדת משום מה למרות הקידמה, אין שיוויון זכויות מוחלט בין הבעל והאשה.

יש נשים שמקבלות זאת בהכנעה, כי כך ראו בבית אבא-אמא, ויש שקשה להן. נשים שאין להן חוט שדרה להתעקש על שלהן. לפעמים יש מצב מתוח בבית והאשה חוששת לקנות או לעשות דבר בלי אישור.

לכן, למרות שהאידיאל זו פתיחות בין בעל ואשה, פתיחות שבה אפשר לומר לו הכל, יש מקרים בהם אשה צריכה עצמאות מסויימת.

בס"ד

הגברים לא יודעים מה זה קניות בשביל האישה,

כמה זה חשוב לה וכו'.

תשבו על זה ותדברו חבל שיהיה סתם מתחים וכעסים..

בהצלחה!

אני קניתי לא מזמן ארנק "מטורף"!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
 

והוא לא עלה לי כזה הרבה..........

אבל בכל זאת הוא צריך לפרגן..............

נסי לדבר איתו על זה

טיפה מים ושפשוף קל באצבע הועילו..

כדאי לנסות לפעמים..

תודה!

בכדי להעביר אש להבדלה.

גמר חתימה טובה וצום מועיל וקל!

ב"ה מתחתנת עוד חודשיים וחצי...

עם תימני..

המדריכת כלות אמרה לי שהיא לא בקיאה בהלכות עפ"י הפסיקה שלהם..

א.. מישהי יודעת עד כמה ההבדלים משמעותיים..

ב. או איזה ספר ברור אותו אוכל להביא לה ודרכו ללמוד את הפסיקה..

תודה רבה!

אם היא מדריכת כלות מנוסה אז זה לא בעיה בשבילה ללמוד איתך ספר קיצורים שהיא עדיין לא מכירה כי ההלכות הן אותם הלכות בסך הכל .יש רק הבדלים בדברים מסוימים (כנראה)

זה פשוט ידרוש קצת הכנה מצידה

לגבי איזה ספר ללמוד איתה ?  פשוט תשאלי את ארוסך לפי מי הוא נוהג.

אם הוא לא יודע כי בכל זאת זה דבר חדש  אז שישאל את הרב שלו . לא חיב רב מהישיבה או מהשכונה אלא צריך שיהיה רב תלמיד חכם שיהיה לו זמין לשאלות אפילו בטלפון.

אני לא תימני אבל שמעתי שרוב התימנים לומדים מהספרים  של הרב רצאבי הוא ריכז את כל המנהגים וסידר את ההלכת בצורה שמשמרת את כל מנהגי תימן

נ.ב.

שמעתי שיש הרבה תימנים כנראה פחות "אסליים" שהולכים לפי מנהגי הספרדים

והעיקר שיהיה מזל טוב

=] מוזמנת באישי

לא יכולה להיות מלאה חטאים.

הזכות של בנין עם ישראל כ"כ גדולה, אין שום חטא יכולה לעמוד כנגדו.

אני לא רב, אבל נראה לענ"ד, אשה לא חייבת בר"ה יותר ממה שהיא חייבת כל יום.

לדעתי, תנוחי בזמן שהילדים ישנים ואל תעשי שום דבר מתוך לחץ ונרווים.

לפי פנימיות התורה יש עניים גדול להיות רגוע ביום ר"ה ולא להיות בכעס בשום אופן.

אין לך מה לפחד מר"ה, תמליכי אותו על עצמך, תבקשי ממנו שירים אותך על הידיים.

הוא אבא אוהב

"אשה שמגדלת ילדים

לא יכולה להיות מלאה בחטאים...."|

תודה!!!

לאורה!

קודם כל חובה שתנוחי! עבודת ה'' של אישה כל ימות השנה היא להיות אישה טובה לבעלה ואמא טובה לילדים.
לאישה יש כח אדיר להרים את כל אוירת החג של הבית ולרומם אותה מאוד, שום תפילה שהיא תתפלל בכוונות הכי עצומות ונשגבות לא תישוה לאישה מלאת שמחה והארת פנים חייכנית ורגועה. להלחיץ את עצמך ב'חובות' שאת חייבת להתפלל וכו' וכו' - אין זו כי אם עצת הייצר הרע.

מן הסתם בתור רווקה הלכת והתפללת את כל התפילות ברטט ובזיע והרגשת בכך חיבור גדול ליום ולה' - כל זה היה טוב ונפלא. אך עכשיו כפי שכתבתי, יש לך עבודת ה' נשגבה וחשובה לאין ערוך, ואל תנסי לאחוז בזה ובזה מפני שבעניינים כאלה - כל המוסיף גורע - כל המוסיף עבודה שאינה שייכת לו - בעצם גורע מהכוחות שיכל להקדיש לעבודה שלו.(תארי לך איך היה נראה אצלכם ר"ה ויו"כ אם בעלך היה מחליט בכלל לא ללכת לתפילות ולא לשמוע קול שופר כי הוא רוצה לשמור על הילדים ולהכין את סעודות החג, לערוך את השולחן... אני כמובן לא אומר שאסור לו לעזור לך רק רציתי להמחיש את הנקודה).

העניין של ר"ה השנה הוא המלכת ה' . את התפילות ותקיעת השופר יביא בעלך לבית (אם את אשכנזיה אז בנות אשכנז צריכות לשמוע גם בעצמם). המלכת ה' בשבילך היא בלב - לקבל את ה' למלך ולשמוח במלכותו עלינו ובמצוותיו.

הגמרא אומרת שעם ישראל אינו כשאר אומה - שדרכו של עולם כשאדם מגיע למשפט הוא לובש שחורים ועצוב כולו ולא מסוגל לאכול, ואילו עם ישראל לובש לבנים (וודאי כבר קנית בגד חדש לחג!) אוכל ממתקים ומגדנים ושמח בבטחונו בבורא עולם שיתן לנו שנה טובה, כי אנו עמו בני בחוניו שהוא כל כך אוהב.

שנה טובה ומתוקה!

אולי תקבלי על עצמך שבכל יום, לפחות תפילה אחת את מתפללת- בגרסתה ה"עיקרית"...- מה שנקרא: מקוצרת יותר לנשים שלא מספיקות מסיבות אלו או אחרות להתפלל את כולה.. 

אין סיבה להרגיש לא טובה ומלאת חטאים. היום הזה מוביל לקראת יום של מירוק גדול..  כשתעשי חשבונות נפש בינך לבין עצמך נסי לקחת את זה למקום טוב: המטרה היא לא לדרוך במקום ולייסר את עצמך עד אין סוף בגלל אי אלו דברים. אלא המטרה היא להבין את אותם דברים ואלו ישמשו כמנוף הלאה- לתיקון.. תודה לאל שיש לנו אפשרות להתנקות! אילו רק נבחר..

מה גם, שחשבון נפש כולל גם את הדברים הטובים שבך  .שתוכלי להתמיד בהם יותר וכו'.

שתהיה שנה טובה ומתוקה- שהטוב יהיה גם מתוק..!

ואני גבר.

מה לעשות? המצווה שלך כרגע זה לגדל את הילדים. תחשבי שכל המצוות שהילדים שלך יעשו במשך החיים הם בזכות המסירות שלך בגידולם בשנים הראשונות.

כל הזכויות האלו שוות עשרת מונים מתפילה זו או אחרת במניין ברה"ש.

בעז"ה כשהילדים ייגדלו תוכלי לזכות גם לתפילות ברה"ש.

חזקי ואימצי ותשמחי במצוות שה' נותן לך לקיים בכל שלב של החיים.

אני מאוד שמחה בלהיות בבית ולגדל את הילדים גם בר"ה

ודווקא לא קורץ לי ללכת לתפילות, אני רוצה להיות בבית.

העניין ,מבחינה שכלית יותר ,וואו אני לא מתפללת? (קצת מבולבלת)כל הזמן התפללתי בר"ה, וההכרות שלי עם ר"ה היתה רק יום של תפילה.

אז פתאום לא להתפלל? (כנראה ר"ה זה יותר מיום של תפילה וזה אני מבינה רק עכשיו..) תמיד זה היה נראה שאם לא תתפללי אז תכתבי בספר לא נעים..ח"ו

היום אני מבינה שלא קיבלתי אור נכון על ר"ה (מה לעשות, כל אחד והחינוך שקיבל).

זה בכלל יום המלכת ה', ולא יום משפט על מעשיי אלא משהו יותר עדין, אם הבנתם מה אני מתכוונת..

וזה אמור להיות יום שמח (בכל זאת אוכלים, שמחים, קונים בגדים)

רק איפה אני  בתור אישה נמצאת ביום הזה? ומה תפקידי? אני לא כ"כ יודעת וכן רוצה לדעת 

זה לא שאני מתלוננת על תפקידי, ההפך אני מעדיפה אותו הוא יותר מחובר לי  הרבה יותר מחובר לי

רק ביום הזה אני קצת מתבלבלת ונמצאת בסוג של מצוקה

זה כמובן דבר גדול ושמח להמליך את ה' גם על השנה החדשה שמתחילה.

הוא גם יום הדין. צריך להיות הרי מתאימים לרצון ה' אותו אנו ממליכים.

אבל אנו עם ה', בניו. אז אנחנו מתאמצים להתכונן ולחזור בתשובה על מה שצריך - ובטוחים בה' שיעשה לנו ניסים. כך כתוב במדרש שסתם אדם שיש לו משפט אינו מסתפר וכו' - אבל ישראל, מסתפרים וכו' ובטוחים בה' שיעשה להם ניסים.

החינוך שקיבלת זה בסיס טוב - שצריך להתאמץ על משהו ברה"ש.. התאמצת בתפילה. 

זה גם נכון שיש משפט-דין. אך התפיסה שלו בצורה אימתנית-משתקת אינה נכונה.

אנחנו צריכים להמליך את ה' בשמחה, לקחת ברצינות את הצורך להיות מתאימים לזה ולהשתדל לקראת רה"ש להתחרט על מה שלא בסדר ולהחליט טוב להבא - וכשמגיע רה"ש להגיע בצורה חגיגית להמלכת ה' מתוך ביטחון בחסדו. עצם האיכפתיות שלנו מ"ותמלוך אתה ה' לבדך על כל מעשיך" ורצוננו להיות חלק מזה - היא עצמה זכות עצומה.

וכידוע, בראש השנה לא מזכירים חטאים פרטיים. לא כמו יום כיפור.

גם השופר - שהוא קודם כל מצוה מהתורה - רומז הן להמלכה "תרועת מלך", הן להתעוררות בתשובה - להיות מתאימים למלכנו, והן לצעקת הבן אל אביו וזכר עקידת יצחק - שזה אומר שעומק הדין והאמת הוא, שבאמת עַם ישראל בתוכיותם דבקים בה', בניו ועמו, ושמצד עומק הדין הם זכאים.  על כן השופר מהפך מידת הדין לרחמים.

על זה נאמר "וגילו ברעדה" שמחה עם כובד ראש. וכן "חדוות ה' היא מעוזכם" - דווקא החדווה בה' היא נותנת את הכח, הביטחון והסייעתא דשמיא.

מה שאת עוברת - זה דבר רגיל לנשים שהיו רגילות לביה"כ ופתאום יש להן ילדים קטנים.  לכל זמן ועת לכל חפץ..

גם הן שייכות לראש השנה. רק צורת העבודה קצת שונה... אשריהן.  את יכולה להתכוין שאת שותפה בהמלכת ה' ע"י כך שאת מגדלת את הילדים שלך, שיהיו בריאים וצדיקים.  את גם שותפה בביה"כ, בזכותך בעלך יכול ללכת להתפלל.  כל טיפול בילדים הוא מצוה, גמילות חסד עצומה שאין אחר שיעשה. אשרייך - כמה מצוות את מרויחה ביום הקדוש הזה. מצוה בחיתולים, מצוה בהאכלה, מצוה בללמד לברך, מצוה בלהיות סבלנית.... 

אולי תכווני בתחילת היום לשותפות בהמלכת ה' ע"י עיסוקך עם הילדים בבית כחלק מבנין בית עפ"י רצון ה'.  כך גם העיסוק ה"שוטף" לא יקהה אצלך את השייכות ליום.

החיוב ביום הזה לנשים בתפילה, הוא בפשטות כמו כל השנה. הבן של החפץ חיים (שפוסק עקרונית שנשים חייבות בתפילה) כותב שאביו פטר את אימו מלהתפלל בגלל עיסוקה עם הילדים..

אשר על כן, את יכולה לנסות - אם יהיה לך קצת זמן פנוי - להתפלל מה שאפשר להספיק. ברכות השחר, קריאת שמע, עמידה. לפי היכולת. בלי כל לחץ. המצוה הראשית שלך זה אמא. תעשי אותה בשמחה.. עוד יגיעו ימים שתחזרי לבית הכנסת... ילדים גדלים..

לענ"ד, פשוט לגמרי ש"מותר" לך לנוח כשהילדים נחים. את הרי צריכה שיהיה לך כח.

שופר את יכולה לשמוע 30 קולות . יש תקיעות לנשים בדרך כלל בצהריים. תבררי מראש.

אם הילדים קצת גדולים - אפשר לספר להם על תקיעת שופר, על רמיזות סימני רה"ש וכד'.

את יכולה לקרוא, אם יהיה לך זמן, ספר התודעה על ראש השנה. סיגנון קל ונעים. ומעשיר. טוב לאוירה..

וחלילה להרגיש "מלאה חטאים וגרועה". הברירה היא לא או זה או זחיחות הדעת. מה פתאום. עושים חשבון נפש בכובד ראש, לא דווקא ברה"ש עצמו, על מה שצריך תיקון; ועושים את זה בזמן קצוב, ואח"כ  משתדלים ללכת בדרך עליה מחליטים ושמחים בכך. אם "נופלים" - מתקנים שוב. מדי פעם, משכללים עוד. אפשר להקדיש זמן לביקורת עצמית מתונה. אבל הלך הרוח העיקרי הוא השמחה בעשיית הטוב. ובוודאי ברה"ש צריכים "חדוות ה' היא מעוזכם". לשמוח - עם הרצינות - בכך שאנו עם ה', בניו וממליכיו. ולבטוח בו.

ותביני.

מה אני עושה כל היום? מחתלת, מאכילה, מחפשת נעל שנאבדה או מפרידה מריבה שהתלקחה. לכאורה שום דבר .אך אם לא אעשה זאת ,שום  עובדת סוציאלית לא תוכל לתקן את הנזק...

אותך, יקרה, לא חייבו בתפילות ובמצוות שהזמן גרמן. למה?

כי אין לך אפשרות למלא ציווי זה, לך יש שליחות אחרת.

את אחראית על האוירה, על חשקם של ילדיך להמשיך ולחיות את היהדות, להמשיך ולאהוב את החגים, את הסימנים, את הסוכה, את בגדי החג...

ואם תשאלי אנשים מבוגרים מה הם זוכרים מהחגים כילדים - הרבה מהם זוכרים את האוכל, את השולחן שכולם יחד ערכו, את אגרות ה"שנה טובה" שאמא שלהם החביאה לאבא תחת מפית החלות, את הסימנים המיוחדים שהכינה...

אבא אחראי על התפילה, קיום המצוות. האור הישיר,

אמא חובקת בחמימות ובאהבה מסביב.

את מתארת איזו שליחות חשובה היא זו? לגרום לילדייך לחשוק בתורה? ממתק בדרך לשיעור לילדים, פרס על מכתב טוב מהמורה, הפתעה של הדלקת נרות, עיצוב שולחן יחד עם הילדים שכולם יבואו ויגידו "וואו", מאכל מיוחד שנאכל רק בחג מיוחד, מנה מיוחדת כל ערב חנוכה אחרי הדלקה, חידון מצחיק או משהו ייחודי לשבת זכור- כל אלו הם האור המקיף באהבה של האמא.

זה תפקידך

בכך שמחתך ואשרייך שזכית.

זה תפקיד עצום וגדול ( בעיקר בתקופות בהם לילדים כבר אין כל כך חיבה למצוות... זה מגיע עם ההתבגרות לצערינו...)

תהני ממנו.

ומשפט שאני חוזרת עליו כל שנה :

ביתי: "אמא, את לא הולכת לתפילה"?

"לא, אני לא יכולה עכשיו ללכת"

" אז מתי תתפללי"?

" אמהות לא צריכות זמן תפילה כדי לדבר עם השם, הן מדברות איתו כל הזמן"...

תודה לכולם..

אחותו- אני מאוד אוהבת את תגובותייך..

העניין שלי כלל לא היה הרגשה לא טובה מכך שאינני יכולה להתפלל, אני עקרת בית מאמונה ואידיאל ורואה ומרגישה שזה מקום התפתחותי, והעניין לא היה הכיון הזה.

תודה לכולכם אתם טובי לב.

ב"ה היה ר"ה נהדר.. הגעתי עם תפיסה חדשה(?) אולי משודרגת יותר מדויק ונכון.

והיה מקסים וקרבת ה' מתוך חזרה בתשובה על תפיסה לוקה..

שיהיה לנו שנה טובה .. ומתוקה.

בכלל הנושא העלה והאופן שבו דנו בו

עזר לי להבין את הקושי שעבר עלי בימים אילו

ר"ה , עשרת ימי תשובה - אין די זמן וכוחות גם להתפלל וגם לטפל בכל הילדים המתוקים

באמת כמעט ולא התפללתי

ולמרות שידעתי בראש - שזו הבחירה הנכונה, היה לי מאוד קשה עם זה שכמעט ולא פניתי ישירות לה' בתפילה. רק דברים כמו :"ה' בבקשה תעזור לי שלא יריבו על התפוח" ועוד זוטות כאילו...

וגם עכשיו ב-10 ימי תשובה אני לא רק שלא מגיעה לגבהים, אלא אפילו למינימום בקושי מצליחה להגיע.

בין הילדים, משימות הבית, העבודה, כמה תורים לי/לילדים פה ושום וכו'.

הבעיה היא שאני לא לדמתי משך השנים להכניס את התפילה ליום יום (כלומר לפנות לה' כל העת במהלך היום). אני מנסה להרגיל את עצמי אבל זה לא פשוט...

זו תפילה של אמא!

זה קיצור של: הקב"ה, קבלתי את ילדי אלה , אני מעוניינת שיצאו תחת ידי מחונכים, בעלי מידות, אני מתאמצת בשביל זה, אנא עזור לי- שלא יריבו על התפוח.... שאדע שמה שהשקעתי אכן נספג, שלא אאבד את הכח להמשיך...

או אולי של: הקב"ה, אני כל כך מותשת עכשיו, אם יריבו- אתפרץ, ומה הועלתי בחינוכם ע"י זה? חינוך שאני מצווה עליו. ה' , בבקשה עזור לי- שלא יריבו על התפוח"

ויש עוד אפשרויות כמובן.

בוודאי שאת מתפללת!

כשאת מלווה אותו לגן/ בי"ס/ מעון חדש את אינך מתפללת בליבך שיצליח? בוודאי שכן.

גם אם לא אמרת את השם המפורש- ברור למי את פונה, לא?

זו תפילה של אמא!

אמהות מתפללות כל הזמן.

ובאמת טוב להכניס את זה לשגרה- זה מוסיף המון כח.

גמר חתימה טובה.

הקב"ה יושב בהיכלו, וכולם באים אליו להתפלל, גברים, נערים, נערות, זקנים, זקנות.

פתאום מופיעה אישה בארמון.

אומר לה הקב"ה: "הי למה באת לפה?! את הביביסיטר של הילדים שלי!!!"

מסופר שבן של בעל הסולם (הרב אשלג) סיפר לאביו שנבנה קיבוצים בנגב והרב מאוד שמח. הבן שאל מה פשר השחה. אמר הרב עכשיו הנגב יהיה מקום ישוב וחקלאות. הבן אמר: אבל לא יורד שם גשם. הרב אמר: אזי יתפללו וירד גשם!

הבן חייך לתמימותו של אביו ואמר: אבל אבא הם חילונים!

אמר הרב: תפילה, זאת לא מה שאומרים, תפילה פירושה "תביעת הלב"

ובודאי כאשר מתמודדים עם קשיים שגרתיים או פתאומיים, שמעיבים עוד יותר על הזוגיות.

מחוסר פרטים אני נאלץ להסתפק בהמליץ לכם להתחדש. לעבור יחד איזה שינוי מהותי וכך לפתוח דף חדש ורענן בחייכם המשותפים, מה שעשוי להביא לרוממות מחודשת בעהי"ת.

בהצלחה!

ליל טבילה אכן יכול להיות קשה כאשר לא מרגשים קרבה נפשית, אף שהטבילה עצמה יכולה לסייע להתקרבות מחודשת

גם כשבעיה נפתרת - זה לא מחייב שכל כוחות האהבה שבו

ובשביל להשיב אותם- יש לפעול

הרב דסלר אומר שנתינה מולידה אהבה- בניגוד למה שאנחנו חושבים בד"כ , תתחילי לחשוב על מה יכול לשמח את בעלך , תפעלי לכיוון נתינה - ואז בהכרח תיוולד אהבה חדשה

גם שינוי , או בפעילות משותפת - טיול וכד' , או לפעמים סתם ככה לשנות את סדר הרהיטים בחדר - יכול לסייע להתרומם

תודה על התגובות. אילו פרטים חסרים? הנושא היה סביב כמות הילודה בביתינו יש לנו כבר 4 ילדים קטנים די צפופים והדילמה היתה על המשך הקצב... (אני מעוניינת לגדל את מי שכבר בבית בנחת ללא עוד ילדים נוספים כעת..)

ב"ה בעזרת רב הבנו בדיוק איך וכיצד עלינו לפעול.

אשמח אם יש למישהו מה להוסיף.

לליל הטבילה.

וחשוב להבין שזה לא סתם שלא בא לך ליל טבילה. אלא זה היה נושא שנוי במחלוקת- ויש מתח סביב זה, האם יהיה היריון או לא. גם ב"ה שפתרתם את הנושא ע"י רב אני מניחה שנאר מתח. אולי כדאי לשבת ולדבר על הנושא. להראות את החשיבות בעינייך בליל טבילה גם כשכרגע מונעים היריון ולשמוע איך הוא מרגיש.

אוף............

כל כך מבינה, המצב אצלנו הפוך, אני כל החיים בניתי על ריבוי ילדים וצפופים, ובלי ממש לו.

ובמיוחד כאשר הזוגיות שלנו לא בשמיים, בעלי מסרב בתוקף לחשוב הלאה בשנים הקרובות.

רק המחשבה לטווח רחוק מתסכלת אותי (בלי צורך להדגיש שזה משפיע על היחס שלי לבעלי ולשאר הילדים...).

מה עושים? אני לא יכולה לכפות עליו, צד שני הוא לא יכול למנוע ממני?

תתחילי להיפך: שיפור היחס, אהבה, החמאה, שמחה עם הילדים. אח"כ "לסחוף" גם את הבעל למעגל-השמחה..  טמעו וראו כי טוב - ירצה בעז"ה גם.  ותתפללי. לא במרירות. בתחינה ובשמחה.  

בהצלחה.

ילד אמור להגיע מתוך פיתוך הגרעיניות שכעבר קיימת וזה נשפע ממנה.

אבל אם אין את השלבים לפני כן , זה מנותק מהמקור.

מאוד נכון לדאוג קודם שהזוגיות תהיה טובה ויהיה שמחה עם הילדים שכבר יש.

אין עניין להביא ילדים  בלי הבנה שלהביא אותם זה אומר עד החתונה שלהם, זה לפתח אותם שיצא מהם ילד ובריא.

ולגבי הזוגיות . גבר הוא לא עוד כלי לשרת אותנו להביא ילדים אלא הוא חבר נפשינו , ושזה לקוי חשוב לבנות את זה , כי מכאן בעצם ייוצאת כל העשיה מתוך האחד שלכם.

בהצלחה.. ו.. אל תוותרי על ארגז האוצר שכבר יש לך בבית.

למה את רוצה עוד ילדים?

אשה לא יכולה לרצות ילדים ללא קשר לזוגיות שלה?

בעזהי"ת.

אבל לאיזו מציאות היא רוצה להביא אותם??

אמנם אני לא מנוסה בעניין הזה, אבל בעיניים שלי זה ממש עוול להכניס ילדים למציאות שכזאת.

ילדים לא מחזקים זוגיות. להיפך. הם מוסיפים קשיים, וצריך לבוא אליהם מוכנים כראוי..

ואם האישה רואה שהמצב לא משהו כ"כ, אז למה מראש לגרום להם לסבל הזה?!

ילדןים בהחלט מחזקים פעמים רבות את הקשר שבין ההורים.

וכמובן, לרצות עוד ילדים - זה דבר טבעי ומובן ועמוק לגמרי. בלי קשר למקרה הספציפי.

כאן בדיוק נכנסת הבעיה.

א. המצווה הראשונה שאנו מצווים זה פרו ורבו.

הכי טבעי לאישה בישראל זה ללדת ולהביא ילדים לעם ישראל,

אולי במצב של היום אנו שוכחים אך זוהי המהות שלנו כבנות ישראל (ואני לא פנאטית!!!)

אבל בחיים כיום הדבר ביחיד אליו שואף האדם הוא קריירה, הצלחה מחסררת וכסף, ואם אפשר שיהיה והרבה,

פה מתפספסת המהות שלנו בעצם.

ב. ברור לי שכל החיים אנו עובדים ומשפרים ומתיעלים עם החיים, והזוגיות כמובן. אז מה נלד ילדים בגיל 40+, שנחיה כבר שנים רבות יחד, נגיע למצב שנגיד מיצינו את הבעיות הכל מושלם, אפשר ללדת ילדים??? |תוהה|, נראה לי שכחלק מבניית החיים, אנו משלבים מספר של נקודות נושקות בהן על האדם להתמודד, ולמנוע את הילודה זו דרך הכי קלה באופן ריאלי לברוח מהתמודדות. כמובן שקל יותר (במיוחד לגבר) שאישתו במיטבה, ללא בחילות כאבים כאלו ואחרים, ובסוף עוד ילד שצריך לקום בלילה (למרות שבשביל הפרוטוקול בעלי מעולם לא קם אל הילדים בלילה, מתוך בחירה שלי) להחליף טיטולים ועד לפרנס עוד פה שאוכל.

וכאן מגיע התיסכול שלי שאת  הצורך הכי בסיסי שלי להיות אמא, אני צריכה לדחות מסיבות כאלו ואחרות.

אשמח לתובנות, כי לי נגמרו הכוחות לחפור בתיסכול המתמשך הזה... 

הרבה פעמים גברים רוצים זאת לא פחות מהנשים.

ואת התובנה למצבך הספציפי ולשאיפתך המובנת - כתבתי לעיל.

זה לא מסיבה "אידיאולוגית" כי צריך לפתור קודם את כל הבעיות..  זו עצה מעשית - וגם אמיתית - פשוטה. הילדים הם של אבא ואמא. זה לא "צורך של אמא" שנדחה מסיבות צדדיות...  חייב להיות מרצון שני ההורים. זה לא "במקרה" מאבא ואמא. 

לענ"ד, אם תפנימי את הדבר הזה - תעשי שינוי כיוון: את תנשמי עמוק, ותביני שזו הדרך האמיתית, שיהיה רצון הדדי. ורצון בא מתוך אוירה טובה. ואוירה כזו לא תהיה כנראה, כל זמן שתחשבי שבעלך הוא "איזו סיבה כזו ואחרת" שמעכבת את רצונךהטבעי" (והמובן)...  הוא שותף מלא. חייב להיות. כך הקב"ה עשה.

אז "יש דרך ארוכה שהיא קצרה". תעבדי - באמיתיות, לא כפטנט - על האוירה הזו. תשתמשי ברצונך העמוק והטבעי לילדים נוספים, כמנוף נוסף ליצירת האוירה הזו, ואז מתוך רוח טובה והרגשה טובה - תוכלו בשותפות לרצות בהגדלת המשפחה.  זה יכול לקרות הרבה יותר מהר משאת חושבת.. אבל צריך שתהיה הבנה שזה אמיתי.  מתוך מצב כזה, אולי יהיה קל יותר לעורר רצונו או לשכנעו, או לפחות להתייעץ ביחד עם רב.

את כבר אמא. וחשוב להדגיש את זה כי אולי (ואולי לא, אני ממש לא מכירה אותך) את מאד אוהבת את הטיפול בתינוקותהקטנים  ומה שאח"כ פחות מושך אותך?

ואולי לכאן בעלך מנסה לכוון, שיש המון עבודה גם עם הילדים שכבר יש.

ואולי הבעל רוצה אותך גם קצת לעצמו, כשיש תינוק חדש זה מאד שואב,...ויש פחות אנרגיה כלפי הבעל.

יכוליות שבעלך מכוון לזה שתהיו עם קצת כוחות חדשים ולא כל הזמן בהישרדות

בכל מקרה ללא ספק את רוצה להרחיב את המשפחה ולממש את כוחותיך ויש לך איפה לעשות את זה עכשיו גם כשאת לא בהיריון. ואפשר להתפלל ואת הרצון לילד חדש להביע בתפילה ובעז"ה גם זה יגיע.

יכול להיות שבעלך מרגיש שקצת איבד אותך בכל הסיפור של היריון הנקה וכ' . אז לדעתי כדאי לחזור לקרבה לאהבה וממש לא לכוון למקום של מלחמה. כי לדעתי זה לא השאלה של עוד ילד עכשיו או פחות ילד, אלא איפה תשומת הלב ומה חשוב לנו, ולבעלך חשוב לשמוע שהוא והילדים הקיימים גם חשובים, ראויים ומצפים לך. ודרך אגב גם את שווה הרבה כאמא וכאישה אפילו שאת לא בהיריון / עם תינוק קטנטן.

בוודאי שיכול להיות שמה שכתבתי לא מתאים לך אבל ככה זה בפורום.

הרבה הצלחה, אהבה סבלנות ותפילה. 

מדבריך הבנתי כי י שלכם ילדים והיחסים ביניכם ל אממש טובים. בנוסף את רוצה עוד ילדים והוא לא.

לכן שאלתי שהרי ילדים זה עניין משותף גם אם רוב עול הטיפול נופל על האשה.

האם את חושבת שזה יתרום לשיפור הנשואין שלכם?

אם כי לא יפתור את כל הבעיות שיש, אבל לחיות בתיסכול ועצב ברור שלא מטיב עם הנישואין.

וכל עוד אני יודעת שהציפיה עוד רחוקה זה רק מגדיל את עומק בתסכול והעצבות שכבר גם ככה קיימים.

נראה לי שאת ובעלך נמצאים בשני מסלולים שונים וראוי לנסות ולחזו רלמסלול משותף.

ואין הכוונה רק לעניין הילדים.

|מחפשת מילים...| |מוחקת| |מנסה שוב לכתוב...|

כשהזוגיות נכנסת לנישה של

אני רוצה- הוא רוצה

הוא לא יכפה עלי- אני לא אכפה עליו

הוא חייב לי- אני חייבת לו

זה הזמן לעצור

לשבת בנחת על כוס קפה

(או ארוחה שווה... או סתם ספסל שקט)

ולשאול אחד את השני-

למה?

מה את\ה חושב\ת? מה יש לך בלב?

איפה זה פוגש אותך?

מה הכי טוב שיכול להיות לנו? מה המסלול שיצאים לך כדי להגיע לשם?

ולהקשיב

להקשיב להקשיב להקשיב

מלבד זה- אולי הפורום הוא לא כ"כ הכתובת ללמידה וליבון ובירור- מעבר לדירבון ראשוני וחיבוקים וירטואליים

את צריכה- יועץ נישואין

רב- לשאלה ההלכתית שלכם

וביביסיטר- לשמור על הילדים כשאתם ב"דייט"

לא נכנסתי הרבה זמן לפורום ועכשיו פתאום ראיתי שיש עוד תגובות..

ב"ה בפרוס השנה החדשה עלינו והחזרה לשגרה אני/אנחנו נרגעים בכל התחומים ועולים על דרך המלך בע"ה.        

                                        תודה לכולם.

בדיסק M B D [אני כמעט בטוחה] יכול להיות שיש לו גם ביצוע בעיברית...

ואין אותו בעברית?

בעיברית למדנו  את זה ביסודי...[20 שנה] אז אני ממש לא זוכרת את המילים...

את הדיסק אני לא מוצאת.

 תְּהִי צַדִּיק וְאַל תְּהִי רָשָׁע, וַאֲפִלּוּ כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ אוֹמְרִים לְךָ: צַדִּיק אַתָּה, הֱיֵה בְּעֵינֶיךָ כְּרָשָׁע, וֶהֱוֵי יוֹדֵעַ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא טָהוֹר, וּמְשָׁרְתָיו טְהוֹרִים, וּנְשָׁמָה שֶׁנָּתַן בְּךָ טְהוֹרָה הִיא, אִם אַתָּה מְשַׁמְּרָהּ בְּטָהֳרָה, מוּטָב. וְאִם לָאו, הֲרֵינִי נוֹטְלָהּ מִמְּךָ. 

אייבי רוטנברג ומרדכי בן דוד

''Come with me little Nashamala,
Let me hold you in my hand, 
we’ll fly away you and I together,
To a place down on the land.

Come with me little Nashamala,
Don’t shy away, do as you’re told,
There’s a little child, waiting to be born today,
You’re to be his spark, his soul.

Chorus: But Dear Malachel No I don’t want to go,
There is so much pain & evil, upon the earth below,
Let me stay her up in heaven, were its safe & I’ll be pure,
Please don’t make me go away, can’t you see I’m so afraid.

Come with me little Nashamala,
Its time you faced, your destiny,
As we fly beneath the clouds now, I will show you,
There so much you can be.

Chorus: Yes Dear Malachel I can see השודק over there,
Look someone’s learning הרות there’s another deep in
I will stay here if you answer me, so I need to know,
You must promise me dear friend, I to will be like them.

Come with me, little Nashamala,
Oh it’s a task that I must do,
As I tap you on the lip you will forget me,
You’re on your own, its up to you.

Come with me, little Nashamala,
Let me hold you in my hand, & we’ll fly away you and I together,
To a place above the land.

Chorus: But Dear Malachel No, I don’t want to go,
I’m not ready to go with you, were you take me I don’t know,
Let me stay right were I am, there’s so much more I need to do,
Please don’t make me go away, can’t you see I’m so afraid.

Come with me, little Nashamala,
I’ve only come to take you home,
There is no need to fear your destination,
Earn the place right by the thrown...

A Place right by the thrown...''

בואי איתי, נשמל'ה קטנה,
ותני לי לאחוז בידך, 
ונעוף את ואני ביחד,
למקום על האדמה.

בואי איתי, נשמל'ה קטנה,
אל תתבישי, תעשי מה שצוות,
יש ילד קטן, שהולך להוולד היום
את צריכה להיות הניצוץ, הנשמה שלו.

פזמון: אבל מלאך ה' יקר! אני לא רוצה ללכת,
יש שם כל כך הרבה כאב ורשע, בארץ למטה
תן לי להשאר כאן למעלה בגן עדן, איפה שאני בטוחה ויהיה טהורה
בבקשה אל תכריח אותי ללכת, אתה לא רואה כמה אני מפחדת?

בואי איתי נשמל'ה קטנה,
זה הזמן שאת צריכה לעמוד מול היעוד שלך
כשנעוף עכשיו מתחת לעננים אני יראה לך
שיש הרבה דברים שתוכלי להיות.

פזמון: כן, מלאך ה' יקר אני יכולה לראות קדושה, שם למטה,
תראה! מישהו לומד תורה! ומישהו אחר שקוע בתפילה!
אני השאר כאן אם תבקש ממני, כל מה שאני צריכה לדעת
זה שתבטיח לי חבר יקר, שיהיה כמוהם.

בואי איתי, נשמל'ה קטנה,
זה תפקיד שאני חייב למלא,
ברגע שאטפח על שפתיך את תשכחי אותי
לכי לך לבדך, זה מה שעליך לעשות.




בואי איתי, נשמל'ה קטנה,
ותני לי לאחוז בידך, 
ונעוף את ואני ביחד,
למקום מעל האדמה.

פזמון: אבל מלאך ה' יקר, אני לא רוצה ללכת,
אני לא מוכנה ללכת איתך, לאן אתה לוקח אותי? אני לא יודעת.
תן לי להשאר איפה שאני, יש עוד כל כך הרבה דברים שאני צריכה לעשות
בבקשה אל תכריח אותי ללכת, אתה לא רואה כמה שאני פוחדת.

בואי איתי, נשמל'ה קטנה,
אני רק באתי לקחת אותך הביתה,
ואין שום סיבה שאת צריכה לחשוש 
אני לוקח אותך למקום ליד כיסא הכבוד...

מקום ליד כיסא הכבוד...

http://www.chasidisk.com/

ברוך לוין- והוי יודע (מהדיסק מתן התורה)

והנה גם השיר נשמלה-

זה זה!

של ברוך לוין!

תודה רבה צדיקה,

וכל העוזרים כולם!

תודה

נשמע לי קצת מוגזם..

אני לא מכירה את המצב אבל..

לדעתי, תשבו ותחשבו ביחד אם אתם באמת מתאימים, ואם עכשיו אתם צריכים יעוץ, מה יהיה אחרי החתונה?

יש בינכם קשיים, אתם לא מצליחים להתגבר עליהם, זה המון עבודה?

נראלי קצת מוקדם לשלב שאתם נמצאים בו..

אלו דברים שבדרך כלל קורים אחרי החתונה, לא לפני..

בהצלחה בכל מה שתבחרו לעשות..

צר לי לקרוא את דברייך. יכול להיות שזוג רואה שהם מתאימים אבל יש מפריעים. הכי טוב לעבוד עליהם עכשיו!! לברר לפני את הקשיים -  גם כדי להינשא ולבנות בית יותר בשמחה, וגם אם חס וחלילה צפים דברים שאי אפשר להתמודד איתם עדיף לדעת זאת עכשיו!!

קודם כל ברור שאפשר וצריך לנסות, אם מעוניינים לנסות ומעוניינים לעבוד, ומי אני שאגיד שלא, אבל הרי כולנו לא תמימיום ויודעים שהמטפלים והיועצים למיניהם אינם קוסמים. כאשר הבעיה מתעוררת אחרי החתונה, נותרות בידי הזוג שתי ברירות: או לטפל ולראות אם אפשר לחיות עם זה, או להתגרש, שזהו בד"כ האפשרות הרעה ביותר לכולם. כך שטיפול הופך  בעצם לאופציה שהיא "הרע במיעוטו", כי גירושים הם הרבה יותר קשים. 

לפני חתונה זה סיפור אחר. אם כי אנחנו לא יודעים, כמובן, מהי הבעיה.

אני חייבת לציין שאבא שלי סיפר לי על זוג שהיו להם צרות צרורות בתחילת הנישואים. הם רצו להתגרש וברגע האחרון אחד החברים שלהם הציע ייעוץ זוגי. הם פנו לייעוץ והיועצים היו כל כך המומים מהשוני ביניהם ומהבלאגן שפשוט לא ידעו מה לעשות בעצמם, אבל הם למדו איך לקבל אחד את השני ובמה לוותר כל אחד, והיום הם זוג משמיים, אוהבים, כמעט שלא רבים...

יש גם מקרים הפוכים, שלא הצליח והזוג התגרש.

אבל לטעמי זה מיותר, וביזבוז כסף גדול..

יועץ זוגי משקף לכם את מה שאתם מרגישים, ואת המסקנות אתם מסיקים לבד.

הוא לא יתן פתרונות מעשיים...

את התהליך הזה גם אתם יכולים לעשות. ואפשר גם לכתוב פה ויש שיעזרו..

בהצלחה רבה!

יש פתרונות מעשיים מאד,הדרכה והכוונה.

בהצלחה וכל הכבוד על עבודה קשה.

שזה ביזבוז ללכת,לדעתי... כשזה לפני החתונה...

כי תכלס הוא לא יאמר להם מה לעשות בפועל. הוא יציע כיווני מחשבה, או פשוט ישקף להם את מה שהם מתארים, והם יחליטו לבד

לדעתי כל זוג חייב לעצמו יעוץ זוגי.

ואני אומרת את זה מניסיון של יעוץ זוגי שעברנו והיה מבורך ומוצלח.

זה בטח לא ביזבוז.לא יודעת מאיפה הבאת את ההנחה הזו....

מישהו שלישי שמשקף מציאות בצורה מקצועית נותן כיוונים שבני הזוג לא תמיד חשבו עליהם לבד.

א. לא כולם צריכים. ב"ה.. ומי שצריך באמת ועושה צעד כזה- יבורך הוא. שהרי מטרתו היא טובה.

ב. לא כל הזמן צריך להתייעץ. לפעמים דווקא יוצאים מבולבלים, ובנוסף לכך- את הדבר העיקרי שהוא היכולת ליצור שיחה ולדבר כפי שעשו אצל אותו איש מקצוע- מזניחים בצד.. מישהו עונה על "כל התהיות" או לפחות מעלה אותן, אבל ברגע שיווצרו- אם וכאשר, דברים בדומה לזה, הזוג לא ידע לעורר מחדש את יכולת התקשורת והשיחה (והנחת...) שאלו העיקריים והמובילים לרוב לפתרון הנכון..

זה הרי ידוע שלפעמים הולכים לכמה אנשי מקצוע ומתייעצים עמם, ולא תמיד מרוצים מאחד ומהשני דווקא כן..

איך תסבירי את זה? כנראה שיש לאדם תשובות פנימיות ידועות מראש, וכשהוא שומע אותן מאדם ש"קולע להן" הוא מגדיר אותו כמקצועי..

ברור שיש מקרים שצריך ללכת. ברור. אבל ככלל? ממש לא

לפעול.

מעין קביים ןעם הזמן נותן להם את האפשרות והכלים ללכת לבד.

היעוץ לא נמשך כל החיים.ברגע שהזוג למד איך ולמה הוא "משתחרר" מהמטפל וחי את חייו ע"פ דרכו.

לדעתי כל זוג שהולך ליעוץ מרוויח.

אין לי ספק בעניין.תמיד יש מה לשפר ולקדם.

וַיְחַזְּקֵהוּ בְמַסְמְרִים לֹא יִמּוֹט. [ישעיהו מ"א ]

לדעתי שני המגיבים טועים. לא מכירה את זה באופן אישי. אבל כל המומחים בתחום השדכנות, ההיכרות והזוגיות כן ממליצים. כלומר, אם הזוג נוטה להתחתן אבל משהו שם תקוע, זה מקרה קלאסי של יעוץ נישואין. כמו שענו כאן, היועץ ישקף לכם את המצב ויעזור לכם לעשות סדר בדברים. גם יצחק אבינו קודם "ויבא את רבקה אשתו האוהלה שרה אמו" ורק אח"כ ויאהבה". זה שאין ניצוצות וברקים והתלהבות של מאוהבים וכן יש בעיות, עדיין לא אומר שזה לא זוג טוב. באירגון ישפה אומרים: אין זוג לא מוצלח, יש זוג לא מודרך. והם בהחלט מתכוונים לזוג שעדיין רק "יוצא"! יש בעיות שנראות כמו הר ובעצם הן בלון. צריך סיכה כדי לפוצץ ולהוציא את האויר. ואת זה יעשה היועץ.

-לאירגונים ישפה ובניין שלם יש יועצי נישואין טובים.

-יועצי נישואין מוסמכים: הרב משה ברלינר, הרב ראובן פיירמן, הרב הדס הופמן, יצחק מנדלבאום, ד"ר יונתן סגל ואשתו נאוה.

-כאלה שעוסקים בייעוץ נישואין וידועים כטובים מאוד אבל אני לא יודעת אם יש להם הסמכה לזה:

הרב ערן משה מרגלית, הרב פנחס רובינשטיין, הרב ערן טמיר, הרב אוהד והרבנית דנה תירוש,

הרבנית קתי מנדלביץ, ןעןד הרבה רבניות של מכון בניין שלם.

בהצלחה!

אני מזדהה עם מה שאת אומרת וזה באמת הכיוון שלנו. אברר באמת בבנין שלם.

לדני יהונתן-אנחנו ירושלמים

על משה ברלינר ועל בנין שלם

כל הכבוד על המהלך! על הרצון לבנות באמת גם כשזה דורש השקעה!
 

אני מכירה זוג שהלך אליו לפני החתונה גם.

אבל זכור לי שלפני כמה שנים, היה על זה שירשור וכתבו שהאיש הזה מסוכן,

ומייעץ לאנשים דברים שלא בהכרח נכונים ( בלשון עדינה).

ממש מקווה שאני לא טועה, שווה בדיקה לדעתי.

בשורות טובות.

תהיתי אם יהיה מישהו מכאן שיזכור זאת

שיטתו של אברהם כץ (כפי שאני מבין אותה) היא שלפעמים יש מקרים שבהם אין ברירה אלא לפרק את החבילה. כמובן שבמקרים שזאת עצתו אחד הצדדים יכול לחוש נפגע ומתוך כעסו לרוץ וללכלך. רבנים חשובים מישיבת בית אל שכרו את שירותיו עבור תלמידיהם ואני יכול להעיד על רבנים גדולים נוספים מישיבות אחרות שמחזיקים ממנו.

אברהם הוא אדם יקר שעזר לי מאוד ועל כך אהיה אסיר תודה לו כל חיי, וכמוני עוד רבים.

וכמו שכתוב הרבה רבנים מפנים אליו.

לדעתי יש לו שיטות משונות שלא שמעתי שאנשים שעוסקים בתפקיד משתמשים בהם

(כמו דפים להוכיח התאמה ודברים כאלה) 

הוא לא מדבר עם הזוג כמעט בכלל- שזה כיועץ פספוס עצום.

והוא גם לא מהסס לומר אחרי בדיקה מהירה שאולי הזוג לא מתאים.

אישית הייתי אצלו עם מישהו לפני החתונה, הוא עשה איתו 2 פגישות וביחד עוד פגישה

אותי הוא לא שאל בכלל דברים שקשים לי, את הבחור הוא שאל קצת.

הביא לנו כל מיני דפי מילוי עם קווים כאלה, בסוף הניח את הדפים אחד על השני

ראה שהקווים לא מתחברים ופסק שאנחנו לא מתאימים

אבל הוא לא מסוכן ולא איש רע, וגם כשהולכים ליועץ צריך להיות עם שכל ישר ולא להקשיב לכל מה שהוא ממליץ, אלא לבחון מאיפה נאמרים הדברים.

גם כאן וגם במסר אישי

בסופו של דבר הגענו להבנה שייעוץ זוגי לא יעזור לנו.

נפרדנו.

כנראה שלפעמים רצון טוב פשוט לא מספיק.

תזכו שניכם לצאת מזה בשלום, לגמרי ומהר...  וכשתמצאי את המתאים לך - יש להניח שלא תצטרכי ייעוץ כזה.

והרצון הטוב - ישמש אותך בעז"ה כחומר לבניית ביתך האמיתי.

מניסיוני הדל..

כלי מטבח שבירים או סירים שיכולים להישרט וכדומה- תצפי אותם בעיתונים.

סטים של כלים, הייתי שמה בארגזים קטנים ולא בארגז אחד גדול ורושמת שביר!

ואם יש לכם מקום שימו את זה ברכב שלכם ולא ברכב ההובלה.

ספרים גם הייתי שמה בארגזים קטנים יותר, כי אחרת ממש קשה לסחוב

אבל אם יש רכב הובלה מסודר אתם לא צריכים לדאוג למשקל, יש להם את הדרכים שלהם לסחוב כבד.

ספריה ומיטה וכו' תמיד יש סיפורי מעשיות נסו גם אותם לעטוף עם ניילון מסוים

אני זוכרת שאמא שלי גם היתה שמה שמיכה מעל...

עשי כמובן רשימה מסודרת ומספרי את הארגזים!

בהצלחה.

כמובן לכתוב על כל ארגז לאן הוא שייך,

ואני אישית שמה את כל הספרים בארגזים של קולה ואז משאירה את הידית שיהיה יותר קל לסחוב, עשיתי את זה כבר פעמיים וממש הקל על הסחיבה של הקרטונים. (מה גם שרוב ספרי הקודש בדיוק בגודל של הארגז כך שלא מתנדנד ומתבלגן).

בהצלחה ומעבר קל בעז"ה.

כלי מטבח בתוך המגבות וכדומה

ספרים בארגזים מיוחדים ולא גדולים(יש את הגודל הסטנדרטי שמביאים אותם לכל חנות ספרים).

ספריה/מיטה סיכוי גדול שידפק למרות כל המאמצים - אבל צריך לעשות מה שאפשר - בד"כ המובלים מצפים את זה במגבות.

כדי ששום דבר לא ילך לאיבוד לארגן הכל בצורה מסודרת ,לכתוב על כל ארגז מה הוא מכיל ולמספר ארגזים

ולדאוג שיהיה מישהו בדירה וליד המשאית למטה ויעקוב שהכל נכנס והכל יוצא.

מזרונים אפשר להשאיר עם הסדינים אוחרי זה לכבס, הכי טוב.

בקשר למקרר בשביל זה יש שכנים וכו' או שגומרים כל מה שצריך מקרר וקונים אחרי 24 שעות.

מחשב נייח - אין בעיה (פשוט בתוך קופסת קרטון, ועדיף כזו שלא יודעים מה יש שם ע"מ שלא יגנבו)

מסך - להגן עליו עם קלקר שלא ישרט או יחטוף מכות.

לארגן את כל הכבלים בהשג יד (מבאס להזדקק למחשב ולגלות שאבד כבל שעולה 10 שקלים, אבל בלעדיו אין כלום) ובצורה מסודרת.

מקלדת/עכבר - לא עשוי מנייר, אבל יכול לחטוף מכה.

רמקולים וכו' - בקופסא, אפשר לרפד בעיתונים או בקלקר.

מטבח:

ציוד כבד זה אחריות המובילים.

ציוד קל ויקר ערך (מג'ימיקס למשל) - את "קופסת התכשיטים" [זכויות לצדיקה] למלא בעיתונים או משהו כזה כדי שלא ישחקו שם דברים, ואת המכשיר עצמו בקרטון עם עיתונים וכו'. לשמור במיוחד על המוט שיוצא מהמנוע שלא ישבר...

דברים שעלולים להינזק על אף שעלותם לא "בשמים":

מנורות

(במיוחד אלו הניידות - מנורות לילה וכו')

יין זה קצת יקר לא?

תודה!

בודקים, מגלענים ושוטפים תמרים. להשרות את השקדים לשעה במים חמים וזה מתקלף בשניה. חשוב לשטוף את התמרים והשקדים לאחר הטיפול בהם, גם לניקיון וגם כי מעט המים שנשארים בהם עוזרים להדביק אותם זה לזה. ממלאים כל תמר בשקד, מהדקים ומגלגלים בקוקוס / שקדים טחונים. לסדר על מגש / צלחת הגשה יפה, לעטוף בניילון נצמד עם פתק ברכה ולשמור במקפיא.

בד"כ אפשר למלא באגוזים ולגלגל באגוזים טחונים. אבל בר"ה נהוג שלא לאכול אגוזים כי אגוז בגימטריה  = חט (חטא) אז לר"ה בלי באגוזים.

הדבר הזה הוא תמיד להיט בכל מקום שמביאים אותו. אבל מה? להכין אותו זה פצ'קרי לא נורמלי שקצת מוציא את החשק לחיות...  

גם אני ומאוד. ב"ה..

אתן פוגשות את המלך בשדה?

אשריכן

זה מתחיל ב"פתחו לי פתח כחודו של מחט" אחר כך הוא ממשיך "כפתחו של אולם".

משהו קטן צריך להתחיל לעשות כדי להרגיש אלול...

גם אני יודע,

להרגיש, בכנות לא בטוח שהרגשתי אי פעם (חוץ מדמיונות שאני מרגיש)

שאתה תסביר מה "אמורים" להרגיש?

מהרגשתי- אין הרגשה אחת שהיא הנכונה

כל פעם זה משו אחר....

הסביבה מאוד משפיעה על זה -

כמה הולכים לסליחות, כמה לומדים תורה, כמה הולכים לשיעורים לכבוד אלול,

כמה משקיעים זמן לבד לחשוב על השנה שהיתה ועל מה שעשיתי בה...

מחשבה-

המלך בשדה-

או אולי-

אני בארמון

?

הרי לכל מצווה יש שיעור, ומה השיעור של אהבת ה'?

ענה ואמר "עד שיורגש בבשר הלב ממש"

כמו שאדם רואה חבר טוב, שוכח את הצרות שלו ונהיה לו טוב בלב

או כמו אדם שנמס מהבן שלו ומרגיש את זה בלב ממש

לגבי אלול, יש כאלה שרוצים להרגיש פחד בבח' "אפילו הדגים שבים רועדים"

יש כאלה מחפשים קרבה ואת צודקת שאי אפשר להגדיר מה צריך להרגיש

אבל לדעתי ההרגשה קשורה מעט מזעיר, לזמן המסויים

כמו שאמרת, זה תלוי בעבודה עצמית בלימוד, במעשים, ובהתבוננות

אז עוד לקנות מזויפות? לא חבל על כף הרגל שלך??

ואני חשבתי לפרגן לעצמי קרוקס מקוריות בריאות בגלל ההריון..

בס"ד

קרוקס מזוייף ב-15 ש"ח, פשוט הורסים את הרגליים וגם את הגב!

פעם, לפני כמה שנים קניתי ב-50 ש"ח והן היו מעולות!!!

לפעמים כדאי להשקיע קצת יותר ולהנות לאורך זמן!

למה לצאת ככה נגד מגפיים?

נעלים גבוהות- לדעתי ומניסיוני לפעמים זה טוב שהקרסול יחסית מקובע- ככה יותר יציב כשהולכים במקום לא סלול

כתבה טובה, שמרתי לי למקרה הצורך שיהיה.

תודה על ההשקעה.

מקוה שאצליח למצוא נעל טובה ובריאה.

שזה שאיזה שיאצו-ליידי אומרת שזה לא טוב, גורם לי רק לחשוב ההפך...

אגב המון רופאים נועלים קרוקס. אז יש לנו מעשה רוייפא.

צר לי, אבל הן לא מחזיקות פחות מקרוקס מקוריות (קניתי ביחד עם מישהו

מהמשפחה שקנה מקוריות לפני שנה..)

וכל עוד זה לא "הנעליים" שלי, (ואולי גם אם כן..)

אני לא רואה צורך להשקיע פי 18 כדי שיהיה לי גם צורה

של תנין בשחורים האלה..

מעדיפה להרגיש בנח ולהחליף צבע פעם בשנה..

לי הם ממש נוחות..