פורום נשואים טריים (עמוד 588)

אבל לא עם מורה אלא עם מישהי שהיא סומכת עליה ויודעת לנהוג, ועדיף במקום ריק.

אם לא ילך, יכול להיות שהיא באמת לא מסוגלת לנהוג וזה מסוכן מדי.

ואחר כך תסע אתה ותראה שהכל בסדר.

נוכחות הבעל מאד מלחיצה  כי היא יודעת שאתה בוחן אותה בשבע עיניים.

בל בסוף הסתדרנו

זה ההוא מירושלים גבעת שאול?

לא יודעת לתת את שאר הפרטים שביקשת

פרטים באישי

אני חייבת לו המון!!!

ואני יודעת שגם הרבה רבנים חשובים מחזיקים מהם ושולחים אליהם.

היו כמה שנפגעו מהם ולכלכו עליו בפומבי אבל לפעמים כשיש מריבה אין ברירה ואחד הצדדים נפגע ואז הוא ישר רץ ומלכלך. דוקא מתוך מה שכתב זה שכועס עליהם אפשר לראות כמה הם מקצועיים ולא ארחיב פה. אפשר באישי אם רוצים.

הוכשרתי למקצוע הייעוץ הזוגי במכון נתיבות בירושלים בניהולם של הרב ברלינר ואברהם כץ. הרב ברלינר הוא בעל מקצוע מעולה, בהכשרתו עובד סוציאלי ומטפל משפחתי עם נסיון של 30 שנה.

הגישה שלו מבוססת על תפיסת עולם יהודית תוך שימוש בכלים המקצועיים העדכניים ביותר בארץ ובחו"ל.  הטיפול שהוא מעניק מבוסס בין היתר על עקרונות טיפול קצר מועד ולפיכך  בדרך כלל יש תוצאות מהירות. רבים רבים נעזרו בו (וזה מעדות אישית).

אין לי מושג כמה עולה פגישה אך  המכון מציע טיפול זוגי במחיר סמלי במסגרת בית הספר שלו להכשרת מטפלים. אפשר לקבל פרטים במכון. המכון יושב במרכז ירושלים.

והיה מוצלח מאוד לדעתי

אולם מהמם לדעתי! ובכלל לא כזה יקר....ממולץ!

אולם מכוער מאוד. הגישה לחופה הפתוחה לא נוחה, והקייטרינג שהאולם מציע- מזעזע פלוס.

כמובן לבד בלי הילדים

זה המתנה הכי כייפית שיכולה להיות חוץ משי אישי אפילו סמלי.

אני אומרת את זה מנסיון

בהצלחה ומזל טוב  

ויחמם אותו, וכו'

מה כיף בצימר ?

אם כבר אז מלון. לא ?

ויש גם ג'קוזי בחדר.

הבנו את כל האוכל מהבית, וחיממנו שם על גז חשמלי.

בדרך כלל יש למארחים פלטה חשמלית לשבת, ואם לא אפשר להביא מהבית ברכב.

מצד שני במלון אין פרטיות ואינטימיות שיש בצימר במקום שקט ופסטורלי.

לרגע זה הגחיך אותי...

הלוואי וזה היה תלוי בנו...

אבל אחרי 10 שנים אתה צריך לדעת לבד מה יפתיע אותה

או לפחות תגדיר כיוון

היא די עצורה בקטעים הרומנטים אבל בהחלט מעוניינת שיהיה טריגר מספיק חזק כדי לצאת מזה

אבל אתה חייב להשקיע בזה.. זה לא בא בקלות.

תהפוך את החדר שינה שלכם לצימר..(אם אתה רוצה בעלי יסביר לך באישי איך) משהו מושקע.

את הסלון תהפוך ללובי נעים, שיחכה לאישתך עם ארוחת ערב מושקעת.. שעשית.. ועוגה שהזמנת.. עשית וכו'

תכין מוכן את הסרט של החתונה .. זה שייך לאחרי האוכל (תראו יחד במחשב) אפשר שבמערכת יתנגן פלייבק של שירי החתונה..(אם יש לכם). תקנה לה מתנה שנוגעת בצד מעריך שלך אליה.. עדיף אישי שאתה מאוד מקבל ממנה.. כתוב ברכה מהלב , באמת.. לא טקס קבוע.

תלבש חולצה לבנה..תתרגש , תשמח באמת בחתונה איתה, תגיד לה את זה.אפשר לעבור על חויות נעימות מאז החתונה וכו' להתעצם.

אפשר להביא לארוחת ערב את אלבומי החתונה.

אפשר לעשות הכל.. אפשר להוסיף ואפשר רק חלק. (אני בעד הכל.. אם זה יום נישואין ראשון מושקע. אבל איך שמתאים לכם).

והעיקר תראה בעין יפה את הרעיונות שכתבו לך.. אנשים נותנים מעצמם , אל תחלק ציונים זה לא יפה ולא נכון)

בהצלחה ומזל טוב 

אפשר לקנח באורחה במסעדה.

אפשר לרכז את כל באזור גוש עציון אם זה נוח לכם

וחיבוק גדול (ותתפלל שזה יהיה בזמן אפשרי--)

תאמר לה מזל טוב עם תודה לבורא על 10 שנים מיוחדות וטובות.

אפשר לקנות 10 ורדים(או כל פרח אחר) ולכל ורד לצרף דף יפה עם משהו טוב שלה/ תכונה/ מידה חיובית/ הרגל טוב  שיש בה ואתה מאוד אוהב.

אפשר גם תכשיט עם הקדשה מיוחדת (טבעת עם ציון התאריך ומילה חמה, תליון וכד'..)

תדאג שהילדים שלכם יציינו את היום ביחד איתכם..

ונראה לי שהמתנה כאן היא שולית לגמרי, האכפתיות, האהבה וההכרה בטוב של השנים שחלפו, והשמחה מעוד 10 כאלו שתבאנה- הם המשמעותיים.

מזל טוב!!!!

וזה לאשתך.

רק צריך לחפוף אותו עם מרכך כל יום

שגם לבעלי יש זקן רחב בגודל בינוני וזה מפריע לי מאוד. יותר מאשר לו. מה אפשרי לעשות?

אני רואה את גיסי עם זקן קטן והוא מבוגר ממנו אבל נראה צעיר מבעלי.

מה לעשות? לא מתאים בציבור שלנו - החסידי לגזור. אני חוששת שבמשפחה יגידו שהוא נהיה מודרני ומקולקל, לכן למרות שהייתי רוצה שהוא יקצץ את הזקן, אני לא מבקשת זאת ממנו.

שבשלב כלשהו גם אשתו תתמודד עם קושי בעניין הזה,

כי כמו שרבים וטובים אמרו לפניי: מה שהכי אהבת אצל בן זוגך לפני שהתחתנת, הוא הדבר שיקשה עליך לקבל בעתיד.

ולכן,

נראה לי שלא כדאי לערער אצלה את הדימוי שלו בעיניה.

זהו תהליך שהם יצטרכו לעבור, ועדיף בלי התערבות מורגשת מצד שלישי.

זה לא אומר שלא תוכל לנהל את השיחה רק איתו, אך בקשר הזוגי שלהם אסור להתערב.

תתפלל עליו ועליהם שיאיר ה' עיניהם ואולי גם לך יש נקודה שתוכל לקבל ממנו/מהם.

לענ"ד.

וגם מול זוג שנשוי המון זמן - אל תטיח ביקורת באיש מול אשתו, וגם אל תהיה "חכם" יותר ממנו מולה.

הוא בעלה - הוא "הרב הראשי" שלה....

שלשניהם תהיה טינה כלפיך.

אף אחד לא אוהב שרומסים אותו בויכוח ועל אחת כמה וכמה בנוכחות אנשים אחרים, בוודאי שזה מכעיס אותו אם עושים זאת לבן זוגו האהוב.

בנוסף כמובן, כלל לא בטוח שהאמת שלך היא כל כך אמיתית עד שהיא ראויה להשמר גם במחיר של ויתור על חברים.

זה היה וויכוח ברמה של בית מדרש.

לא היה כאן בכלל כיוון של 'רומסים אותו בוויכוח...', לרמוס בוויכוח, את זה אני משתדל שלא לעשות אף פעם...

נשים לוקחות את זה אישית

תמיד

(לכן גם בלימוד שלהן- הצורה שהן יורדות אחת על השניה- מאוד שונה...

ולכן גם זוג שלומד ביחד- צריכים לקחת בחשבון שהבעל עלול בטעות לפגוע באשתו בלהט הוויכוח)

עשית הכי בחכמה בעולם

אישה צריכה לשמוע את השבח של בעלה- ושאנשי תורה אחרים מחזיקים ממנו

לו היא היתה שומעת ממך גנאי או ירידה על בעלה- היא היתה מטיסה אותך מהבית שלה מכאן ולנצח...

(אישית אני יכולה לספר- שהיה פעם חבר-שלחברים שהיה בעמדת האברך- הוא ירד חזק על בעלי על משו- מאז- א. התפיסה שלי לגבי הערכתי לאותו אדם- התהפכה לחלוטין. ב. סיננתי אותם מהחיים שלי. ג. התחלתי מסע ארוך של לנסות לסלוח, לשכוח, לא לתת לזה להשפיע עלי. )

(זה^ בשביל שיהיה לך תמונה איך זה מרגיש לצד השני...)

אם הם מוכנים לצאת מהבוץ - אפשר להשקיע זמן ומחשבה וכסף והכל בנסיון לעזור להם. ברגע שהם לא - אני לא חושב שיש משהו לעשות שם.

כמובן שלבקשות הלוואה וכו' - צריך וחובה לסרב.

תפנה באישי..

למה אתה מנסה לפעול מאחורי גבה בלי לדבר אתה ישירות?

אולי היא לא רוצה כלל שתתערב, אולי יש לה רעיונות משלה.

דבר ראשון - דבר אתה

שלום לך, 

אני שומעת במילותייך את התסכול, החרדה מהעתיד והאהבה לאחותך.

ב"ה לא הייתי במצבך, כך שאין לי עצות מנסיוני. 

מדברייך הבנתי שהקשר הקרוב שלך הוא עם אחותך ולא עם גיסך, וקשר קרוב לגיסך יש לגיס אחר שלך. 

הצעתי היא קודם כל שתבדקי את המקום שלך והרצון שלך בעניין הקשר שלך עם אחותך:

1. קודם כל "לטפל" ולחזק את עצמך - להבין איפה את רוצה למקם את עצמך בסיפור הזה, ואיפה לא.  

2. אח"כ להבין את המקום שלך ליד אחותך מבחינתך - מהו המקום כרגע, מהו המקום הרצוי מבחינתך, מה מונע ממך לדבר עם אחותך, האם זה יעזור אם תדברי איתה, האם יש שינוי בקשר שאפשר לעשות כך ששיחה איתה תועיל וכו'

אני מאמינה שכשהדברים האלו יתבהרו לך, תוצאה אחת תהיה היא, שתוכלי לשים חיץ לפי בחירתך בין מה שקורה לאחותך לבין החיים שלך, למרות שתמשיכי לכאוב את מצבה. תוצאה נוספת צפויה היא, שאחר כך תוכלי לראות את עצמך מוצאת את הדרך לדבר איתה על נושאים אלו בעצמך, אלא אם כן תראי שאת לא מעוניינת בכך. 

את ההבנות האלו את יכולה להשיג דרך אימון - את יכולה להיעזר במאמנת או לאמן את עצמך. 

אוכל להציע לך מאמנת מעולה אם תרצי - בתשלום. תוכלי להתאמן איתי בחינם כמלתמדת, ואם תרצי אוכל בשמחה לפרט יותר לגבי האימון העצמי. 

את אותה ה"הדרכה" הייתי נותנת לגיס האחר שהוא בקשר עם הגיס בעל החובות. 

חוץ מזה, אולי אולי אולי לעשוב מעשה דרסטי מצד המשפחה. כמו הפרסומות של חגורת בטיחות. מעשה דרסטי יכול להיות ניתוק מסויים של קשר בתנאים מסויימים, כתבה על מקרה אחר שהסתבך עקב כניסה לשוק האפור, שיתוף של מישהו בעל השפעה שהם יתביישו ממנו ולכאורה יגרום להם נזק אבל בפועל יכריח אותם לטפל בעצמם ולא להתחבא. אני כותבת את זה וממש לא בטוחה שזה יעזור (ואולי אף יהרוס) בטח לא כדבר בלעדי. אולי רק אחרי שתפתחו ערוץ הידברות שיהווה אלטרנטיבה מעשית בשביל אחותך וגיסך. 

בהצלחה רבה! 

|חיבוק|

ריכארד ואגנר מת 50 שנה לפני עליית הנאציזם לשלטון בגרמניה

הוא התבטא בנוסח הנצאיזים עוד לפני שהם עלו לשלטון

ברקע כשהמשרפות פעלו...שם רשעים ירקב

או שהכותב לא היה בקי בענין בדיוק, או שהתכוין ומר שהם השתמשו בניגוניו (ולא "במקרה").

מכל מקום, ברור שכוונתו היתה להעיר על שימוש ב"ניגון" כזה בחתונה של אדם מישראל, ועוד לעשות לכך "פרסומי ניסא" ברדיו (שנים רבות לא השמיעום בארץ. והיו גם מחאות בנושא).

[גם אני חשבתי אם לתקן את הסדר ההיסטורי - אך לא ראיתי לנכון, בגלל עיקר מה שרצה להביע, שמובן גם כך]

באופן עקרוני

והקפדה על עובדות נכונות.

כל הכוונות והפרשנויות יכולות לבוא רק אם נדע את העובדות.

ואם כבר מדברים אז ראוי לדעת שהנאצים דווקא אהבו מאד את בטהובן ואף ניגנו את אחת הסימפוניות שלו בעת שהודיעו בציבור על מפלתם בסטלינגראד.

ולסיכום - ואגנר לא היה נאצי, על אף שהיה אנטישמי, מי שחבר לנאצים היו צאצאיו של ואגנר שהיו מתומכיו של היטלר אבל זה כבר סיפור נפרד.

הוא לא היה רחוק כ"כ מהאמת... קצת כבוד אחד לשני! לא צריך לאכול כל אחד שטועה טיפה!

(במיוחד שנראה לי שהרוב פה חשבו כמוהו... ואם כל הכבוד לדיוק בפרטים, זה לא סיבה לצאת עליו ככה!)

גם הם היו בעד דייקנות כידוע...

צרם לי ההקשר. מה לעשות.

"למען הדיוק - יש לציין כי.."  וכו'.

דומני שבמקרה זה - הדיוק הוא במקום השני בסדר העדיפויות,

מה גם שאפשר לצאת ידי חובת שניהם...

יש אנשים שכותבים בעדינות את דעתם- ואת המסקנות שיוצאות מהן

רק שהם כותבים את זה כשאלה- לא כאמירה חותכת

ואתה לא אחד מאלו- כנראה... לפחות לא הפעם

מה חבל

וגנר הפיץ דעות אנטישמיות רבות במהלך חייו, בשיחותיו ובמספר כתבים פרי עטו. הוא שב והוקיע את היהודים, במיוחד את המוזיקאים היהודים, כגוף זר ומזיק בגרמניה, וקרא לגירושם ולנטישת התרבות היהודית...

מאמרו האנטישמי המרכזי והשערורייתי ביותר של וגנר הוא "היהדות במוזיקה", שפורסם בנויה צייטשריפט לראשונה בשנת 1850 תחת שם העט K. Freigedenk ("החפשי בדעותיו"). המאמר מתיימר להסביר את "חוסר האהדה בציבור" למלחינים ממוצא יהודי דוגמת פליקס מנדלסון-ברתולדי וג'אקומו מאיירבר. וגנר הסביר, כי העם הגרמני דוחה את היהודים בשל צורתם והתנהגותם השונות, קולותיהם ה"צווחנים, החורקים, המזמזמים", וכי "על אף כל שנאמר ונכתב בזכות האמנציפציה ליהודים, תמיד חשנו באופן אינסטינקטיבי דחייה עזה מפני מגע ממשי איתם".

*כשאורזים מתכננים לאיזה חדר יכנס כל ארגז. [זה הזמן לזרוק שמעטס]

*מדביקים מדבקות בצבעים שונים לכל חדר על הארגזים.

*מדביקים על כל דלת [בדירה החדשה] את צבע המדבקה של הארגזים המיועדים להיכנס אליו.

*מדביקים בדירה המיועדת מדבקות על הרצפה במקום שרוצים שיעמדו הארגזים עד לסידור שלהם [שלא יעמדו באמצע החדר או איפה שאמורה לעמוד מיטה\ארון.

*אורזים תיקים אישיים ליומיים [או כמה שאת חושבת שצריך] כאילו נסעתם להורים.

* נהנים מהחוויה ומההיתחדשות, ולוקחים בחשבון ובסלחנות את הבלגאן ההתחלתי....

בהצלחה.

להתארגן על המכשיר של המסקנטייפ לארגזים- זה חוסך המון זמן עושה רושם שיהיו עוד מעברים אז שווה 30 שח

לאסוף מבעוד מועד ארגים גדולים לבגדים. קטנים לספרים ודברים כבדים.(אם יש איזה בית חרושת באיזור אפשר לבקש)

אפשר להעזר גם בתיקי נסיעות לבגדים.

מכשירי חשמל  ורהיטים- אם חדשים אז תלכו למוביל רציני  עם ביטוח

תשקלו להעביר ארגזים בעצמכם אם זה ממש קרוב ויש לכם רכב. זה יכול להוזיל משמעותית

דברים עדינים מובילים באוטו הפרטי.

לסמן מה שיך לכל חדר (צבעים מדבקות - תפעילו את הדמיון)

הכי חשוב

להיות סבלניים אחד כלפי השני ולקחת הכל בפרופורציות

זו יכולה להיות חוויה בונה ומצד שני יכולה להיות חוויה שדורשת שיקום.

אז בהצלחה

אם אזכר בעוד....

רשמנו על כל קרטון רק מספר אחד לפי הסדר  של המספרים. לאחר מכן ובמקביל רשמנו על דף את כל התכולה של כל מספר. כך במקום לרשום  על כל קרטון רשימה מה יש בו ומה הוא מכיל - פשוט רשמנו מספר מכל צדדי הקרטון וזהו.

זה גם מוריד את החשש מפני גניבות או נסיון גנבות של הפועלים והמובילים המסתובבים בשני הדירות. כך אין להם מושג מה יש בקרטונים.

את הדף שמרנו לידינו ודאגנו שלא יגיע לעיני הפועלים.

בנוסף רשמנו על הדף ליד המספרים על כל קרטון לאיזה חדר זה שייך.

כאשר הפועלים הובילו את הקרטונים לבית החדש, עמד בעלי ליד הדלת ראה את המספר וכיוון את הפועל איפה לשים כל קרטון באיזה חדר. זה הלך מהר ומצוין.

מאחלת לכם הצלחה ומעבר בקלות ויישוב טוב.

אני דווקא לא בעד לקחת ארגזים באופן פרטי אא"כ מדובר בדברים רגישים.

החיסכון (הלא משמעותי לדעתי) לא שווה את כאב הראש, הלחץ והטירטור.

אם יש חדר פנוי בדירה עדיף לרכז שם את כל הארגזים  ולאט לאט לפרק בקצב שלכם, כך ששאר הבית יוכל לתפקד נורמלי וללא תחושת בלגן.

כמו שאמרו קודם: ארגזים גדולים לבגדים, קטנים לספרים כדי שלא יהיה קשה להרים.

פוכים/כריות וכו' אפשר גם בשקיות אשפה חזקות.

יישוב טוב!

אז כך טיפ ראשון - אריזה מסודרת 

ז"א מדף ספרים למשל נכנס לארגז אחד וממוספר.

ב. לשאול את חברת ההובלה כיצד הם מעדיפים את הארגזים , היו חברות שאמרו הרבה ארגזים קטנים לדברים כבדים והיו שאמרו ארגזים גדולים אבל חצי ארגז כבד וחצי קל [לדוג' חצי שמיכות וחצי ספרים]

ג. אם יש אפשרות להעביר יום יומיים קודם את הארונות ולהתקינם זה עוזר בהתארגנות לאחר המעבר - אפשר לפרוק את הארגזים מהר יותר.

שיהיה יישוב טוב 

בהצלחה

לפרוס סדין להשליך ו....

... אח"כ יהיה זמן לסדר.

או שלא יהיה זמן ואז...

36% ל-פ-ח-ו-ת!

מה דעתכם על מילות חיבה בין בני הזוג??.... כמה, למה מתי..?

בין אנשים אחרים יש דברים שכן ודברים שלא. להגיד לבעלי "תודה חמוד" זה ממש סבבה גם בציבור, כינויים יותר אישיים זה ממש תלוי מי האנשים ומה הכינוי.

(ולקרוא אחד לשני פיצי או קוקי זה לא מביך, סתם דבילי...)

זוהי דעתי בלבד!!

שבת שלום.

בפרהסיה....

למה אתה שואל?

בעיקר מחמאות. זה בונה את האישיות והבטחון העצמי.

בפני אנשים אחרים מותר במינון נמוך יותר. צריך לסנן מה כן ומה לא.

בבית- כמה שיותר וכמה שיותר לגוון.

בחוץ- כמה שפחות. (ב"ה יש לנו כבר את הקודים שלנו..)

בבית אפשר את כל המילים

בחוץ מילים יותר מכובדות (ולא קוקי נושנוש וכ')

עם הפיצי קוקי נושנוש

זה לא מילות חיבה לפוצקולים שלנו? (כן ירבו.. )

אני מנסה לדמיין את בעלי קורא לי קוקי   

אבל זה בנימה אישית לגמרי כל אחד עם הכינויים שלו

אולי זה השלמת חסכים מהילדות?

לי קוקי...:p

וזה חמוד בעיני...

ומבחוץ-אוטומתי יוצא פחות.

אבל שם חיבה ת-מ-י-ד גם בחוץ..

רב שדיברנו איתו טען ששמע בסדנת זוגות שעשו סקר בין זוגות שמחשיבים את עצמם כלא מפסקים לאהוב:

בממוצע מעבירים בן אחד לשני לפחות 100 מסרים של אהבה ביום!

ואדם קודם חייב לדרוש את זה מעצמו.

כלומר לראות באמת דברים חיוביים ולאזור כח לומר אותם במילים שמחות.

כדאי מאוד לחשוב איך השני / ה שומע את זה ... או לפחות איך את/ ה היתה מרגיש כשהיו אומרים לך כך

אני אגיד דברים כלליים שרובם עולים כסף אבל לא המון (יחסית למלון)

1. אפשר ללכת לשחיה לילית פרטית בבריכה בבית מאיר (ליד ירושלים), אני לא חושבת שזה עולה הרבה כסף

2. באולינג

3. קרטינג

4. טיול ג'יפים

5. את/אתה יכול/ה לקנות לו/לה מתנה קטנה שהוא ממש אוהב, או היה רוצה שיהיה לו. 

אפשר לקחת איזה בוקר חופשי מהעבודה ולבוא אליה לעבודה בהפתעה בדרך לפיקניק רומנטי או איזה משחקון קטן של פתקים וכאלו

6. הצגה / סטנדאפ/ סרט

על ארוחת ערב שקטה ושלכם פעם בשבוע לפחות, בלי הילדים!! לא חייבים לצאת, רק לסגור את הדלת.ואפשר גם לצאת להליכה משותפת...

יפה, נאמץ כמה מהרעיונות,

יש עוד?

שניכם ביום כיף בבית , עושים משימות כיפיות ונחמדות ומבשלים ארוחה שווה.

לעשות צימר בבית, כולל אמבטיית קצף, חלוקי מגבת שווים וכ', לחשוב על גיוון בתחום של חיי אישות.

עדיף לרסס קלות עם שפריצר ששמים בו אקונומיקה מדוללת

(הייתי חייב)

אבל באמת שקשה להסביר את זה שכלית. במיוחד אצלנו שהחלטנו תוך פחות משבועיים.

על פניו זה נראה כמו טירוף אבל באמת שלא היו לנו ספקות שזה זה.

זה כנראה בשלב שבו לא מצליחים לדמיין איך היה לפני ההיכרות אחד עם השני.

ושהוא גורם לך להתרגש בצורה יוצאת דופן.

בקיצור קשה להגדיר מהי אהבה...

גם אם לא מרגישים שזה זה ואין אורות ואינטואיציות וניצוצות זה עדיין לא אומר כלום!!!!

צריך להפעיל את הראש. לבדוק התאמה לשאיפות, לסגנון הבית שרוצים להקים, לבדוק האם יש הקשבה ותחושה טובה כשמשתפים, האם יש הערכה לאישיות ולמידות. וכד'

כשהתשובה השכלית אומרת כן, בודקים האם קיים רגש חיבה כלשהו- רצון להיות יחד, לשתף וכד'.

ואם כן, אז הגיוני מאוד שזה אכן יכול להיות בעל  מתאים לבניה של זוגיות נפלאה.

ו.המלצה קטנה-..

כדאי לשאול את אבא מה הוא אומר, בדר"כ אבא מכיר את הבת שלו  ויודע מה מתאים לה.

רק שלא תמיד שואלים אותו...

בהצלחה!!!

אבא שלי לא יאהב אף בחור שאביא(:

יהודית פוגל היתה תומיד אומרת שיש שלושה מדדים: איך הוא מתנהל בכסף, האם אתם על אותו סקאלה רגשית, והכי חשוב: האם את לא מתביישת שיראו אותך איתו ואיך תרגישי להציג אותו בפני קרובייך, לאו דווקא אבא...

בגדול ההגדרה של חז"ל- כוסו כיסו וכעסו היא הנכונה ביותר, אבל יש דברים שקשה ללמוד על מדוייטים.

אני מסכימה עם זה שלפעמים אבא לא יסכים עם הבחירות שלך, ולא בגלל שהוא לא מכיר אותך מספיק טוב, אלא מסיבות אחרות.

תחשבי קדימה- נכון שעכשיו אבא לא אוהב אף בחור שאני מביאה הביתה, אבל כשהוא יראה אותך נשואה לבחור הזה- בדרך שבא תלכו ובבית שאותו תבנו- הוא יהיה מרוצה? הוא ישמח?

אני שואלת את זה דווקא בניסוח הזה כי אבא שלי מאד לא אהב את בעלי ומאד לא שמח כשהתחתנו, והחתונה שלי היתה מלווה בהרבה דמעות מצד ההורים שלי שלא ממש הבינו את הצעד שלי ולא הסכימו עם הבחירה שלי, והיום בעלי הוא החתן האהוב עליהם...

(השורה האחרונה)

בכל פעם אחרי סיום המכונה להשאיר פתוח שיתאוורר ויתייבש ולא לסגור. בנוסף, יש חומר שמתיזים שנקרא אנטי קלאק ויש על זה הוראות איך להסיר אבן ועובש.

לי היו פתאום על בגדים כתמי חלודה ולא ידעתי מה קרה. הזמנתי טכנאי שלימד אותי לשים את החומר ולאחר מכן הכתמים הפסיקו.

כמובן לשים את החומר על המכונה ולא על הבגדים.

בהצלחה ויום נעים

זה לא יהרוס את הגומי?

ושאנחנו מקסימום יכולים לקנות חומרי ניקוי מהחברה או אם ספוג פלא ומים רותחים או מלח לימון.

בקיצור, התבאסנו וזה באמת לא בסדר. צריך לדעת ליפול על החברה הנכונה.

"קשיים בזוגיות הם לא גזירת שמים"

-לפעמים הם גם פרנסה טובה

בהצלחה!

אני באמת חושבת שקשיים או אי-הבנות או "קצרים" בתקשורת,או איך שנקרא לזה - ניתנים לטיפול ופתירה ובאמת נראה לי מנסיוני שישנם הרבה אנשים שמתייחסים לזה כאילו "זה הניסיון שלי" "התיקון שלי" ולא עושים מספיק השתדלות כדי לעזור לעצמם. זו השקפת עולמי.

  לגבי הפרנסה-ב"ה, אני כבר עובדת מספר מכובד של שנים (מורה למדעים) ואם הייתי רוצה לעבוד יותר הייתי יכולה בחברות תרופות למיניהן ("טבע" וכדו', כי אני כימאית) ובלי קשר לזה אלא כאידיאל- אני עוסקת בשידוכים (בהתנדבות מלאה) כבר כ-6-7 שנים. ומתנדבת מזה מספר חודשים ב"ישפה".

  תוך כדי העיסוק בשידוכים יצא לי לראות ממש "עין בעין" ששידוכים שליווינו (בעלי ואני) באופן צמוד והדוק, הצליחו להגיע לחתונה. גם אם היה מדובר בזוגות "מאתגרים" (למשל-היא בת 29 והוא בן 25). בנוסף, לפעמים אני שומעת משפטים כמו "הכל מתאים, אבל, אין ביננו כימיה" - לדעתי חוסר הכימיה הרבה פעמים נובע מאי-הבנות ומ"קצר" בתקשורת שניתן לפתור אם הולכים לייעוץ זוגי (ולא ייעוץ אישי, כי בייעוץ אישי מתייחסים רק לאחדד מבני הזוג כאילו הוא "הבעיה" ואין יכולת לראות תמונה כוללת ולשמוע את הצד השני ולראות כיצד הוא חווה ומרגיש את הדברים).

  אחרי שהשתכנעתי מהניסיון כשדכנית שליווי הזוגות הוא הכרחי (ולעיתים הקשר עם הזוג ממשיך גם אחרי החתונה) החלטתי ללמוד את העניין באופן מקצועי ולא לתת רק עצות "מהבטן". מה שלמדתי נשען גם על מקורות בחז"ל וגם על מקורות חיצוניים-פסיכולוגים שונים וכן על מחקרים שחוקרים את עניין הזוגיות (מתשאלים זוגות, מצליבים מידע ומגיעים למסקנות מדוע זוג מסויים זכה להיות "בן שי"ח", מה הוא עשה בשביל להגיע לזה וכדו').

מקווה שהובהר..

שרית

נ.ב: שי"ח-מושג מקצועי שפירושו ראשי תיבות של:  שביעות-רצון, יציבות וחוסן.

יש אנשים שלא למדו ומייעצים חופשי.

תרגישי בנוח. ומי שזה יתאים לו, יתעניין...

וזה רק למי שיש לו קשיים?

אם אנחנו רוצים רק להעצים את הקשר, שייך גם לבוא?

קושי זה לא דווקא חלילה להיות על סף גירושין, גם העשרת הזוגיות והעצמתה באים בחשבון.

לפי ידע שצברתי וגם עפ"י מחקרים שחקרו זוגות נשואים, תמיד אפשר לשפר. עפ"י משנתו של פרופ' עמי שקד

המודל האידיאלי כביכול של זוג נקרא: "זוג בני שי"ח" כאשר שי"ח זה ראשי תיבות של שביעות רצון, יציבות וחוסן.

כל זוג שמעוניין לשפר את רמת התקשורת הבין-אישית שלו, כלומר: לצמצם את המקרים של חוסר ההבנה, להבין את התגובות שלנו לבן הזוג ולהבין למה הוא מגיב בחזרה באופן כזה או אחר (ולא כפי שציפינו שיגיב).

לגבי הפראקטיקום-אחת לשבועיים נפגשות כל בנות הכיתה שלמדנו יחד- בהנחיית מומחה בתחום הטיפול המשפחתי והזוגי. כל בת מציגה את הזוג שאיתו היא עובדת-ללא ציון של שמות כמובן (הכל דיסקרטי לגמרי), ומספרת על צורת העבודה שלה איתם. מקבלים טיפים איך לשפר את העבודה מול הזוג, איך לשפר את איכות חייהם וכיצד יקבלו את המקסימום מהמפגשים.

הרעיון בהנחיה הוא לא לומר לזוג -עשו כך או כך אלא לגרום להם להבין מעצמם מהם צרכי הליבה שלהם וכיצד לדאוג שכל אחד מבני הזוג יקבל את צרכי הליבה שלו מבן זוגו וכן יעניק את צרכי הליבה של בן-זוגו לבן-זוגו. לכן זה נקרא-הנחיה ולא ייעוץ. לעולם לא נכפה על אחד מבני הזוג פתרון שלדעתינו הוא הנכון.

מקווה שלא הלאתי אתכם וקצת יותר הובהר.

רק טוב!

שרית

תודה רבה על השיעורים על זוגיות! את חוסכת ללכת ללמוד את הקורס בינ"ר לכל אלה שרוצים להתמחות בנושא...חחח רק אל תגלי לינ"ר שאת כותבת על המשפטים שלהם בפורום...

וגם זה נכון לגמרי שיש הרבה זוגות שלא מספיק עושים השתדלות לעזור לעצמם, מנסיון כואב, ולדעתי זאת הסיבה העיקרית לגירושין שזה בגלל שלאנשים אין כח לעבוד...יאללה מספיק עם העצלנות הזאת!

ולכל אלה שמתחילים בעבודה של ייעוץ נישואין- אל תתחשבו במצבם הכלכלי של בני הזוג ובגלל זה תעשו טיפול זוגי בחינם כי זה בכלל לא רציני וככה גם הם לא מתייחסים לזה ברצינות ולא מספיק יעזרו לעצמם כי זוג שבאמת רוצה להציל את חיי הנישואין שלהם הם יעשו הכל בשביל זה...

יש לי ניק אחר בפורום ואוכל לומר אותו בשיחה אישית, הניק הזה פתחתי בשבילך.

וגם חיברתי חוברת הלכתית ותורנית-מחשבתית בנושא זה.

עדיף שתפנה אליי דרך המייל: daniadn@gmail.com

פשוט תכתוב בגוגל "דרכי נועם דן סתר" - כנס שם לקטגוריית הלכה ותמצא את החוברת.

אולי צריך לפתוח פורום לגברים נשואים בלבד?

מה דעתכם?(צריך לחשוב מה עושים כדי שלא יהיו מסתננים/ות...)

אם יש פורום סגור כזה לנשים-

למה שלא יהיה אחד גם לגברים?

אצל הנשים הוא פורח ונותן מענה מעולה לכל הנצרכות, וכמובן באנונימיות.

מנהלות הפורום עובדות קשה כדי שלא יהיו מסתננים (גברים ולא נשואים)

כבר מסתננים/ות ...

 סתתתתםםם!

נו admin מה דעתך?

אפשר לעשות דבר כזה במסננת דקה.

1. כי אין הרבה גברים

2. כי גברים לא נוטים לפרוק, להתיעץ ולשתף. אנחנו מעדיפים להסתדר לבד

ובכל זאת, אם יהיה ביקוש רציני, ודאי שייפתח

אז גם אם מוצאים גבר פה גבר שם אבל פורום לא נהיה מזה (לעומת נשים שהם המון), וחוץ מזה גברים לא פורקים כלום והם גם די משעממים, אז על מה נדבר? על מזג האויר?? .

מעריצה אותך.

אין לי ניסיון בזה באופן אישי.

מכירה מישהי שעברה משהו דומה.

כיום נשואה באושר ומודה לה' שהוציא אותה מהקשר ההוא בזמן.

מה' אישה לאיש.

בן זוגך מחכה לך.

תגיעי לזוגיות חזקה ורגישה יותר.

בשורות טובות בקרוב ממש.

באמת זה סוג של טראומה. זה לא פשוט . והרגש של חוסר הביטחון הוא מובן. את אומרת - איך כולם ראו את זה חוץ ממני. אל תשכחי שכל השאר לא היו ברגשות של ההתלהבות והאהבה שלך. כידוע האהבה באמת יכולה "לעוור" אותנו וזה קשה ללכת נגד הרגש הראשוני המתפרץ. כל הכבוד לך שבסוף הצלת את עצמך מקשר שלא טוב עבורך. אגב, סוף הסיפור והיחס שלו אליך רק מחזק את זה שההחלטה שלך הייתה נכונה.

זה שאת חווה את הכאב ונמצאת בסוג של "טראומה" כדבריך, רק מראה כמה את בריאה בנפשך וכמה את מודעת לרגשותיך, ובטח שצריך זמן להתרפא ולהשתקם מהסיפור הזה. המון בהצלחה והמון תפילו. בעז"ה שהבא שיסחוף אותך ואת ליבך יהיה האחד והיחיד!

בהתייחס לשני הדברים שאמרת:

א. ביטול אירוסין זה דבר שקורה. לא הכי נעים - אבל קורה. העובדה היא שאת החלטת בסוף - ודווקא במצב שבו לכאורה "לא נעים" לבטל - סימן שיש לך היכולת לעמוד על אמיתתם של דברים ולהחליט בישוב הדעת.

אז לומדים מהניסיון: פעם אחת היית קצת פזיזה - פעם הבאה תשימי לב קצת יותר.  זה שכל הסביבה ראתה ורק את לא - אינו אומר לגבי היכולת לסמוך על עצמך. רק אומר שלפעמים בחורה עלולה להתעלם בגלל התלהבות ראשונית. אז אולי המסקנה הפשוטה והמקומית, היא שלהבא את תבררי יותר לפני פגישה, עם מי שמכיר, שזה בתחומי הנורמה, ואז תבדקי בעצמך בכנות אם מתאים לך. זה הכל.

ואם תלכי כך - תוכלי להיקשר לבחור שייראה לך מתאים מתוך שיקול מתון והרגשה בריאה - וגם תוכלי לבטוח בו.

ב. זה שהבחור התחתן מהר - צריך רק לשמח אותך. ולא רק בגלל שזה מנע ממך הרגשה שהזקת לו לשנִים..

אחרת יתכן שהיית מציקה לעצמך על הביטול, בדמיונות שווא. ואם לא את - אולי הוא. עכשיו זה נגמר - וזהו. הדרך

סלולה.

כמו כן, אם הוא היה צריך "להוכיח" לך שהוא התחתן ואת לא.. זה כמובן לא אומר דבר עלייך.  זה ניסיון להתגבר על הרגשת חולשה שלו.  את ביטלת - זה נתן לו הרגשה מן הסתם כאילו הוא ה"דחוי", ויתכן שגם אחרי שמצא, עדיין הוא מרגיש "נחיתות" כלפייך. כי הרי כאילו "לא רצית" אותו. אז הוא רוצה להראות לך שהנה, לי יש ולך לא, הסתדרתי בלעדייך, יש משהו שאני "יותר" ממך...

תשמחי שזה כך. הרי לא היית, כבחורה מוסרית, רוצה להיות אחראית לטווח ארוך על הרגשה "נחיתית" שלו בעקבות ביטול מצידך. אז תשמחי שהוא פתר לעצמו את הבעיה כך.זה לא אומר עלייך כלום. אך טבעי הוא שיקח לך קצת זמן, ולבדוק וכו'.

תתחילי לחפש הלאה, בלב שקט, עם קצת יותר שימת לב - לא בצורה "היסטרית".. - ובעז"ה תמצאי בקרוב.  מזלך שהוא כבר מצא. זה רק יקל עלייך. בע"ה.

אישה מצויינת מהאיש בהרבה דברים.. ואשמח להביא לך מקורות על שזכות הברכה בבית היא בשביל האישה וכו'.

אבל יש כתר אחד שעולה על כולן והוא כתר הצניעות . ושל בעל כתר שהוא רק שלו, כתר המלכות.

אשת חיל היא אישה שלוקחת את כל הנפלאות שלו ומפנה לביתה וזוכרת את הכישרון המיוחד שלה- הצניעות. המלכת הבעל . לא כי הוא תמיד טוב ממני בהכל אלא כי הכתר שלי צניעות והכתר שלו מלכות. וזה הכתר שלך.

אם תמשיכי לדבר לבעלך ככה ולהתמקד במגרעותיו. או שהוא יברח או יישבר.. ויהיה לך קנה רצוץ.

צאי מחטא המובן מאליו, ותראי מה הוא כן נותן.

תראי איזה גבר ה' מגלה לך דרכו ואל תשווי אותו לגבר מהסרטים. אלא למהותו. תהיי פתוחה לקבל אותו.

תשתוקקי אליו.

ואחרי שתיפגשי איתו ותלמדי להעריך אותו ולהיפגש באמת איתו, אם משהו מפריע לך תבקשי ממנו בהמון הערכה, על גבי שיש לך אחלה גבר.. ויש לו נקודה שקשה לך

תפני אליו בהרבה המלכה והבעת רגשות ,לא הטחות.

מכוחך ולא מכח האמת .

אני בטוחה שיש גם לך חוסר מושלמות. לדוגמא חוסר ההערכה הזה הוא גם חוסר בנשיות. היית רוצה שבעלך יכיל אותך יותר נכון? ולא יבלע אותך? שייתן לך את הקצב שלך.. נכון? ומה איתו הוא עז? אין לו עבודת מידיות?

קצת יותר אמפטיה , רחמים וכו' הכלה.

דרך אגב מידות זה תמיד בבחירה קריזה זה בבחירה ולא באופי .. בידיים שלך לבחור בזה או לתקן את זה.

בהצלחה.. ותשמרי עליו.. על תפסידי יהלום

(לכל המתחלחלים מהמילה)

צניעות=  פנימיות ונאמנות לאמת

צניעות זה תכונת נפש מלכותית להכיר בך  ועם זאת לדעת להכיר  את השני ואת ערכו ולחיות בזה.

לדוג' מדובר רבות על מעלות האישה ועם זה , כתר המלכות שייך לבעל, שחלק מביטויו זה הליכה בראש, וממילא לכבד אותו.. וכן.. להמליך אותו.

פעולה זו נקראית, צניעות.

להרחבה.. בספר "איש וביתו" הרב כי טוב- פרק -אשת חיל.

חוסר הכלה? חוסר הערכה?

ב"ה שאני מאוד מכילה, ומאוד מעריכה, והוא יודע את זה.

יש לנו זוגיות שהלוואי על כל בית ישראל, והכעסים האלה קורים בתדירות נמוכה שהלוואי שבכל הבתים יהיה ככה.

אני מאוד, מאוד מעריכה אותו.

ומאוד מאוד מכילה אותו.

כתבתי את ההודעה הזאת כדי לקבל עצות מועילות, לא כדי שישפטו אותי לא נכונה כאילו שאני איזה מפלצת בלי להכיר את המציאות. תודה רבה אשרייך.

לשפוט אותי ככה לרעה.

אתם לא הייתם בבית שלנו, אתם לא ראיתם את שני הצדדים, אתם לא מכירים אותנו כלל.

אתם לא יודעים מאילו דברים אני נפגעתי בעבר ומחלתי. דברים הרבה יותר חמורים שאני מעולם לא עשיתי לו ולא אעשה.

על סמך הודעה אחת אתם הופכים, בחוסר חכמה, אותי למפלצת ואותו למלאך.

מי אמר לך שבעלי משתתק? על סמך הודעה אחת הפכת אותו לקורבן ואותי למפלצת. הוא עונה גם עונה.

את כבר החלטת, בלי להכיר אותנו שאין לנו זוגיות נהדרת.

המודדתי עם כעס כלפיו אתמול, שחלף אחרי שחזר הבייתה חמש דקות אחר כך.

אני כבר לא כועסת עליו היום. נהפוך הוא.

את כבר החלטת שרע לנו בחיים. תודה רבה.

הזוגיות שלנו מלאת אהבה ב"ה, הבית שלנו הוא בית של שלום ושלימות.

אנחנו מאושרים ביחד, גם אם את החלטת על סמך הודעה כועסת בפורום שרע לנו.

אז זהו, שלא , טוב לנו מאוד.

אנחנו מעריכים מאד אחד את השני, והוויכוחים האלה קורים בתדירות מאד נמוכה.

בכל בית לפעמים כועסים אחד על השני, אז מה, את אומרת שרע להם?

לא, את אפילו לא יודעת על הריבים שקורים אצל חברות שלך בבית.

אני מניחה שאת לא נשואה עדיין, אבל אם כן, לא קורה שאת מתווכחת עם בעלך וב10 דקות אח"כ מרגישה רע?

כולם מתווכחים. כולם לפעמים מרימים את הטון.

זה ממש בורות מצידך שעל סמך הודעה שאינה משקפת את המציאות, שנכתבה בלהט הוויכוח , את הופכת אותי לאישה רעה ואותו לקורבן.

אני מתנצלת מאוד אם פגעתי בך, כלל לא התכוונתי. אין פה קורבן ומלאך, מדוע את רואה זאת כך?

עניתי לך בכנות כי הנחתי שאת מעוניינת לשמוע עצות איך להתמודד עם זה.

הנחת לא נכון שאינני נשואה, אני נשואה כבר כמה שנים עם ילדים וממש לא מתיימרת להגיד שאין ויכוחים ביננו או בין כל בני זוג. לא אתפלא אם אשתף בפורום אנונימי את תחושותי אחרי ויכוח לוהט עם בעלי, אם יכנו אותי אישה רעה ולא מכילה או מתחשבת... אני בוחרת שלא לעשות זאת כי למדתי להתכוונן לחסרונות של בעלי (בעזרת יועצת נישואין מדהימה שהלכנו אליה תקופה לא קצרה, ובעזרת ניסיון חיינו).

את צודקת, אני קיבלתי תמונת מצב אך ורק מהודעה אחת שלך שנכתבה בלהט הויכוח, ושוב, אני מצטערת אם הרגשת שהוצאתי אותך רעה, לא התכוונתי. יחד עם זאת בחרת לשתף בפורום אנונימי, כאנונימית, ולא מישהו שמכיר אתכם מקרוב (או בנוסף), ולכן קיבלת תגובות בהתאם למה שכתבת, ואך ורק למה שכתבת - מבלי להכיר אותך. תנסי להיות אובייקטיבית ותקראי את ההודעה שלך מהצד ותרשמי לעצמות אלו תחושות עולות לך מהקריאה של המילים.

לא החלטתי לבד שבעלך מתחמק מתשובות, את כתבת זאת בעצמך.

שימי לב כמה חוסר כבוד נשמע מדברייך: "עונה תשובות מפגרות ומעצבנות...", "לא בכבוד שלו...", "אם אני לא כועסת לא זז כלום..."

מדוע במצב של זוגיות מתוקנת הבעל יעשה דברים בבית רק כאשר אשתו כועסת? כמה מסובך לך לקחת כמה בטריות ולהחליף בבובה? זו לא מטלה בלתי אפשרית עבורך, אך את בוחרת להיתפס בזה כי מפריע לך משהו מאוד עמוק עוד קודם לבטריות בבובה שלא הוחלפו, וזה דווקא מובן לי, גם עבורי מצטיירת דמות גברית כדמות שמסתדרת עם דברים טכניים ותיקונים. כדאי לגשת לטפל במקום הזה בינכם, ולא ממקום של הטפות וזילזול מצידך וחוסר מוכנות להקשיב ולנסות להתאמץ מצידו, אלא ממקום מכבד ושורשי.

אני לא אמשיך לנתח את הודעתך ולנסות לתת עצות, כי זה כנראה לא מה שקיווית לשמוע.

שוב מתנצלת שפגעתי, את לא מפלצת ובעלך לא מלאך. את נשואה טריה ואני מאחלת לכם שתמשיכו להנות אחד עם השניה ביחד ולהעצים כל אחד את מעלותיו של האחר, ונשמע שלא חסר...

חנוכה שמח

כל התחושות העצבניות שלך מובנות, מהמקום בו את נמצאת כרגע

.

תנסי בכל זאת לשנות כיוון מחשבה וגישה.

לא להשוות תפקידים כי זה לא עניין של חצי חצי, אלא עניין של כל אחד למען השני ולמען תיפעול הבית.

זה לא שאת אחראית על כלים וכביסה והוא על החלפת בטריות ותיקונים.

זה שניכם אחראיים על הכל יחד.

ישש מצב שפשוט תיזמי בעצמך את התיקון של הדברים?

- תזמיני נגר, תחליפי בטריות למשחק, תלכי לחנות שמוכרת מתלים לא עקומים ותתלי בבית איפה שבא לך.

אל תחכי שהוא יעשה לך אלא תזמי .

אולי הקטע הזה קשה לו? אולי הוא לא אוהב להיות שיפוצניק כמו אבא שלך?

 אמנם כתבת שאת לא מצפה שהוא יתקן כמו אביך אבל מתחת לשרות נשמע שאת כן..

ואת יודעת מה-

אני חושבת שבכל זאת כדאי לך לתת לו את האופציה לתקן בלי לחץ שלך.

תני לו את היכולת לרדת בחזרה מה"עץ" שכביכול טיפס עליו למען השגת הכבוד שהוא באמת באמת צריך ובאמת מגיע לו- כמו שכתבה יפה אורה .

ותראי שהוא יתן לך בחזרה את הסולם לרדת מהעץ שאת טיפסת עליו למען הכבוד שלך.

בהצלחה.

ותראי שאם תחליטי בתוכך שאת סולחת- הכעס והעצבים ישתנו לנחת ורוגע.

כולה מגירה!  ואם היא תהיה שבורה שנים, שבורה לעולם - מה כל כך נורא?

לא יותר חבל על בעלך? יש לו לב זהב, אבא מקסים, ממש במענה לתפילות - מצטטת ממך.

מי קבע שכל הגברים חייבים לתקן? יש כזאת אקסיומה?

ואז נראה שהיית יכולה להיות מאושרת.

אני לא יודע לתקן כלום, או שאבא של אשתי מתקן (כשאני מרשה לו) או שמזמינים בעל מקצוע.

גם יש לנו עוזרת ומטפלת שפוטרת אותנו מהרבה מטלות נקיון וסדר ומאפשרת לשנינו לצאת לעבודה עם ראש נקי. (מלבד הימים שהיא מבריזה...)

ובקיצור - לא להתעצבן משטויות, לכל דבר יכול להיות תחליף או פתרון הולם.

אם את לא רוצה להרוס לך את כל החיים.

אז מה? את מושלמת? הרי בעצמך את אומרת שלא.

ונראה שהוא "מכיל" אותך (למזלך).

אז גם את קבלי את מה שאצלו לא הכי חזק. אין אדם מושלם. תשמחי שזה רק בדברים האלה.

מה יותר חשוב? שיחליף בטריות במובייל, או שיהיה שליו ורגוע ואוהב ונהדר?

מה זה "אם את לא כועסת לא זז כלום"? במה? באיזה פרטים שוליים. אז אולי ה"כעס" שלך יזיז עוד מסמר תקוע - ויהרוס דברים חשובים בהרבה.

קחי פרופורציות.

איזו מין צורת דיבור היא זו: "מדבר שטויות בלי קשר"? כך אשה מתייחסת לבעלה, מדברת על בעלה, חושבת על בעלה? ובשביל מה? כי הציע - ברוב נדיבותו - לקנות שידה חדשה?!

בשבילך זה את "בוכה, צועקת,מביישת אותו כשהוא מדבר עם חבר"?!

אני מציע לך: תעשי תשובת המשקל, ומיד. שלא תאבדי חלילה את הבעל הנהדר, עם לב הזהב והאבא המקסים:

קודם כל, תגידי לעצמך: בהיות שאני מכירה את עצמי, עם "קריזות" מדי פעם - אז אני צריכה להקצין לצד שני כדי להגיע לשביל הזהב; דהיינו - להתרחק מכל התעצבנות אפילו כשנראה צודק. אין. רק הסברה נינוחה, וקבלת השני גם כן.

דבר שני - תכניסי לך לראש שיש לך בעל נהדר, שלא לוקח אחריות על התחום, השולי מאד בבנין משפחה, של תיקונים בבית. וגם כשהוא לוקח - יכול להיות שזה יהיה אחרי זמן, יצא עקום ובסוף יזמין חפץ חדש.  תחייכי - ותגידי לעצמך, טוב, אז זה בעלי. מזל שכלפי וכלפי הילד הוא לוקח אחריות ויש לו לב טוב וכו', ורק בפרט הזה הבעיה - ולא ההיפך..

תגידי לעצמך: ראשית, אולי זו הגישה שלו, הוא באמת לא חושב שזה כ"כ קריטי. דבר שני, נניח אפילו שזו ה"קריזה" שלו, שבדיוק כמו שאת כותבת - לא נאה לו להזמין בעל מקצוע. נו, אז מה? זה סוף העולם?  זה תלוי בהסתכלות שלך.

ואחרי כל זה - תדעי: יש אנשים שבאמת הקצב שלהם שונה לגמרי. הם נינוחים בחיים, טובי לב, וגם... לא מחליפים מהר בטריה למובייל.. זה האדם. יותר טוב לך ההיפך?!

אבל! אם את תלכי בדיוק על הנקודה הזאת - של טוב הלב שלו, ותעשי תשובה על הלחץ הזה, תראי שאפשר גם להשיג את מה שאת רוצה. פעמים רבות. בתנאי שבאמת תחליטי מראש שזה לא העיקר.

ואז, את תפני אל טוב ליבו. קודם כל - תגידי לו: סליחה על מה שהלחצתי אותך. הטוב לב שלך שוה לי יותר מכל התיקונים האלה. אח"כ, תוכלי לומר: אם אתה יכול, ממש ישמח אותי אם תוכל אולי לקנות היום מסמרי,שיהיה לנו בבית - וגם בשביל המתלה.

או: אם תזכור לקנות בטריות, אני ממש אשמח (ואפשר להרים פלפון כשהוא בדרך,לבקש סליחה שאת מזכירה, ולהזכיר שוב שזה ממש ישמח אותך. ולהגיד תודה כשהוא מילא את רצונך).

הקיצור: להחליף את כל הסגנון. קודם כל, את ההתייחסות לענין בלב. ואת כל הפרופורציה של הנושא הזה. אח"כ את צורת הפניה.  לבקש, להציע דרך קצרה, שטובה גם לו (למשל, כנ"ל. פרט-פרט: אתה יכול לקנות היום.. אולי יש לך היום זמן לנסות לסדר את זה.. וכו'). 

ואין בכך כל ענין "גברי". זה סתם שטויות. הוא "גברי" בכך שהוא אוהב אותך והוא אבא טוב. יש אינסלטורים ונגרים שאין להם את התכונה הזאת. מה את מעדיפה? לא תקבלי הכל. גם את לא מושלמת.

ועוד הערה: אין לך כל זכות" לצעוק" עליו, וגם לא "לכעוס כי אחרת לא זז כלום".. מה, את קנית אותו? הוא בן אדם בפני עצמו. קורה שמתעצבנים, צריך לעבוד על זה.  אבל לחשוב שזו שיטה לגיטימית להשיג הישגים?!

את צריכה להפנים, ממש לעבוד על זה: הוא בן אדם, הוא לא שכיר שלי. לגיטימי לצפות, לבקש. לא לגיטימי לכעוס ולהעליב כי הוא לא עושה מה שאני רוצה. הוא בן אדם, ויש לו את האופי שלו.

תלכי כך - יהיה טוב לך, יהיה טוב לו, יהיה טוב לילדים - אפילו אם כמה מסמרים ושידה יישארו קצת עקומים. ואם באמת תלכי כך - יש להניח שעם הזמן, כשהוא יהיה בטוח לגמרי ש"אין מצב" שאת צועקת וכועסת כי משהו לא נעשה, אז יכול להיות שהרבה מאד דברים ייעשו. בגלל טוב ליבו.

נ.ב. ואם כבר קורה שאת כועסת, בגלל הבעיה שלך, תשתדלי אח"כ - מה שיותר מהר - לגשת ולבקש סליחה. להגיד גלוי שהגזמת בגלל התכונה הזו שלפעמים קופצת עלייך - ואז תנסי להסביר ברגיעה מה רצית. תבקשי שוב סליחה ותגידי שבאמת לא יקרה כלום גם אם לא ייעשה.

אז גם אני באה מבית שבחיים לא קראו לטכנאי ואצל בעלי בשביל לחבר תמונה לקיר קראו לאיש תחזוקה...

וגם לי אחרי החתונה היה מוזר שהדלת בארון התרופפה והוא לא מסדר.. חיכיתי קצת זמן וכשזה לא קרא (אחרי בקשות יפות) תיקנתי בעצמי ולא האמנתי שאני יכולה לעשות דבר כזה...

וגם לנו היה מגירה בשידה שלא עבדה טוב, ניסיתי לסדר והצלחתי...

ברור שיש דברים שאני חא יכולה לעשות לכן אני קוראת למישהו שיבוא, נכון זה עולה לי כסף אבל עדיף את זה מאשר עצבים שלי..

ואם בעלך לא רוצה טכנאי את יכולה לומר לו, אני מאוד מבינה שאתה עסוק/טרוד וכ' אבל כך וכך חשוב לי ואם עד יום מסוים זה ככה אני אצטרך לקרוא לטכנאי.. תקראי לטכנאי ותראי מה יהיה..

יכול להיות שמרוב שאת מבקשת זה לא קורה? ניסית פעם לבקש פעם אחת וזהו?

בהצלחה יקרה!!

לא אומרים לבעל: אם עד יום מסוים זה ככה אני אצטרך לקרוא לטכנאי.

בעל זה לא ילד בגן. ואשה לא "קוראת לטכנאי", בדבר שאינו טריוויאלי (כמו תיקון מכונת כביסה למשל...) שלא על דעתו של בעלה. הם שותפים, גם אם הבעל אינו טכנאי בנוסף לשאר כשרונותיו.

כדאי לרדת מכל הכיוון הזה. ומה אם - לדוגמה - הוא מרגיש "לא יוצלח" כי היא קוראת לשכן במקומו ומשלמת לו 50 ש"ח...

צריך להפנים שבונים ביחד. ואם אשה תכבד את בעלה האופן הראוי, בטבעיות,אז גם לא תהיה לו בד"כ התנגדות להזמנת איש מקצוע וכד'.

אין גישה של "איומים". קטנים או גדולים. כדאי להכניס את זה לראש לתמיד. בונים ביחד, באהבה, בכבוד. ובפרופורציות בין בנין הבית, שעיקרו פנימי ולא "טכני" לבין בנין מגירת שידה...

חמוד שלי, היום יום שני, אני צריכה את התנור ליום חמישי,

אם תראה שאתה לא מסתדר עם זה לבד אני אקרא לטכנאי..

ממש לא באיום ולא כמו שאמא מבקשת מהבן שלה שיבצע מטלה...

ואם הוא מרגיש לא יוצלח כי היא קראה לשכן? האישה צריכה לגרום לו להרגיש יוצלח במלא דברים אחרים...

"חמודה שלי, היום יום שני, אני צריך את החולצה מגוהצת ליום חמישי,

אם תראי שאת לא מסתדרת עם זה לבד אני אקרא לשכנה.."

יכולה לומר: אם תראה שאתה לא מסתדר עם זה לבד - אתה מסכים שאקרא לטכנאי?" לשאול.

הבית הוא לא "רק שלה". החלטה צריכה להיות גם על דעתו, בדבר שהוא מרגיש שנוגע לו. זה כ"F פשוט שממש לא נעים להסביר את זה..  זה צריך להיות טבעי, מרצון טוב.

וזה שעושים דברים טובים ("להרגיש יוצלח במלא דברים אחרים") - לא מחפה בהכרח על מה שלא טוב (לקרוא לשכן..).  לא עושים דבר כזה. כשם שאשה רוצה שיבינו את רגישויותיה, כך צריכה לחדד את מודעותה לרגישויות בעלה (עייני בתגובתו של אלעד.. זה בדיוק כך. ה"תשובה" שלך - "שיגהץ בעצמו".. היא כמובן לא עניינית. ואם הוא לא יודע לגהץ.. הרי ברור שהוא רצה להמחיש איך אשה תרגיש אם הבעל יקרא לשכנתה, שלא ברצונה, אם היא לא מצליחה באיזה תפקיד "נשי"..  "נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים". אז זה לא ברבים, אבל העיקרון של הפרופורציה בין לבייש לבין ריוח שולי, הוא ברור).

כל הדברים האלה לא צריכים לבוא מאיזה "קורס לזוגיות".. אלא פשוט מיחס טבעי, והתבוננות ישרה שאדם יכול לפתח בתוך עצמו, מתוך מידותיו הטובות ואהבתו לזולתו.

אני כתבתי ממה שאני מכירה אצלנו...

בעלי לא מסתדר עם מישהו? קוראים לטכנאי, הוא לרגע לא מרגיש לא יוצלח מיזה, להיפך הוא אדם שעסוק בללמוד ולגדול בלימוד שלו, יש לו הרבה הצלחות אחרות,

בעניינים של הבית בעניינים הטכניים הוא סומך עלי ומעדיף שלא אערב אותו במה שלא צריך..

רוצה וילון בז'? שיהיה ככה רוצה לבן? שיהיה ככה...

ברור ששנינו שולטים אבל כל אחד חולש על תחום אחר, זה כמו שאני אף פעם לא אגיד לו לנהוג כך או אחרת בענין הלכתי, מבחינתי הוא המורה דרך שלי ואני לא פוצה פה..

אני אחראית על הגשמיות והוא על הרוחניות.. והוא דוקא מגהץ חולצות כי הוא נהנה מיזה והוא גם נהנה לבשל.. זה ההתאוררות שלו

לרגע לא התכוונתי שאישה תעשה משהו בניגוד לרצון בעלה ומשהו שיעשה אותו קטן...

זה מתחיל הרבה קודם שאישה/איש מעריך ואוהב וכמובן מכבד את הבן זוג שלו גם אם הוא לא כמו שחשב/תיכנן/מכיר מבית אבא...

העיקרון נכון - והיישום שונה מבית לבית. את לא "מאיימת" שתקראי לטכנאי. את פשוט עושה את מה שמקובל בביתכם, ובעלך דווקא מרוצה מזה. כמו בעוד הרבה בתים.

יש כאלה ששמחים מאד שהאשה "שר הטכניקה" ויש כאלה שמרגישים אי אמון, ואז גורם לו להרגיש "קטן" כמו שכתבת. קל וחומר - אם זה לא טכנאי אלא סתם שכן עם ידיים טובות (נו, ואתה...).

העיקר שירגישו אחד את השני ויהיו רגישים.

ואת צודקת ממה הכל מתחיל.  זו בדיוק הנקודה שגם מחדדת את הרגישויות. אם בטוחים ביחס ובכבוד - אז לא לוקחים נקודות קטנות כ"נקודות מבחן", קל יותר להגיע להרגלים מקובלים, ומאידך - גם לא מקפידים אם הדברים לא נעשים באותו אופן שחשבת.

גם לבעלי לוקח הרבה זמן לתקן דברים ובסוף הוא מזמין חברים או בעלי מקצוע. למשל, כעת המייבש לא עובד כבר כמעט חודשיים בגלל שהוא  לא הספיק לקרוא לטכנאי.

לדברים אחרים יש לו כן זמן. לא יודעת איך להסביר את זה.

אני גם יודעת שבעבר לפני החתונה - בילדות או בתור בחור - הוא כן היה מתקן דברים בבית של ההורים. אז למה בבית של עצמו  - הוא לא מתקן  ומזמין אחרים ולהוציא על זה כסף?

מי שיש לו הסבר לזה - אשמח לקבל.

לבנות , לצבוע וכל מיני....ואני לא אוהבת איך שהוא עושה את זה...

אל דאגה...ביינתים הוא לא יודע שאני לא אוהבת...[כבר 10 שנים] אני מאוד מעריכה את הנכונות שלו להשקיע...

מי שרוצה להתעצבן יכולה גם מבעל שכן מתחזק את הבית!!!

אני חושבת שזאת לא באמת הבעיה....

אולי פשוט יש לכם טעם קצת שונה...

אבל האמת היא שאת לא כ"כ מסתירה את האמת...

כי ה"אמת" על זה שאת לא אוהבת איך שהוא עושה את זה - היא קטנה מאד מול האמת האמיתית, שהוא אוהב להשקיע בבית שלכם ואת מעריכה את ההשקעה שלו בבית של שניכם. כש"רואים" את ההשקעה, לפעמים אפילו כבר לא מבחינים בדיוק בצבע, רק ב"צבע" הפנימי..

והאמת הזו, שהיא האמת הגדולה יותר, גלויה לשניכם. באמת אשריכם.

אני לא אוהבת לחשוף ככה אבל אם זה יעזור למישהו, אז אני גיליתי שמה שמעצבן אותי בבעלי זה גם מה שאני אוהבת בו...[בצורה הפוכה ] אם למשל אני לא אוהבת את איך שהוא משפץ או מתחזק את הבית כי זה לא יסודי ומדוייק לטעמי זה בגלל שהאופי שלו זורם קליל ולא נתקע....זה לא פר שאני יהנה ויאהב צורת ביטויי אחת של האופי הזה ועל החלק השני אתעצבן... ואם יש משהו שבאמת חשוב לי אני תמיד יודעת לתמרן את זה שיגיע איש מקצוע אמיתי...[עבדת מספיק קשה....בא נזמין מישהו שיבנה את המדפים מגבס ואנחנו ניכנס לדירה כמו מלכים....] תמיד שיש משהו שמעצבן אותי אני מחפשת מה אני נהנית מהתכונה שגרמה לזה ותמיד!!!!! אני מוצאת משהו...              

במיוחד להרגיש שהצלחנו בבית עם הקרובים לנו.

קל יותר להיות סבלנים בעבודה, עם חברים וכו'.

בבית יש נטייה לחוש "בעלי בית", לנסות לתקתק את הדברים ולרצות שהדברים יתנהלו בקצב שלנו עפ"י הציפיות שלנו.

במיוחד אם הקצב שלנו מהיר יותר מזה של בן הזוג.

מה עוד שבין בני זוג יש יצר רע גדול במיוחד שמטרתו לקלקל.

אצטרף לעצה שנאמרה קודם:

מה שאת יכולה לעשות - עשי בעצמך.

לא הייתי מציעה ללכת על איש מקצוע אם את יודעת שזה רגיש אצל בעלך (אבא שלי כזה וזה בנפשו לא להביא איש מקצוע, זה ממש דיני נפשות)

אעודד אותך שעם השנים (אני מדברת ממרומי 7 שנות נישואיי...)

בני הזוג נהיים דומים יותר זה לזו ומגשרים על הפערים, לומדים רגישויות אצל בן הזוג ומוצאים דרכים לא להתעמת מולם כי טוב לא יצמח מזה.

אצלנו למשל קצב החיים הפוך.

אני מתקתקת ומספיקה המון בכל זמן נתון ובעלי היקר מתנהל בנחת.

היום הוא למד לחשוב מה הוא יכול לעשות בבית על מנת לקדם את ההרגשה הטובה להיות בו,

ואני למדתי לתת לעצמי זמן לנוח ולא לרדוף אחרי הזנב של עצמי ולהכניס את כל הבית ללחץ.

ברכה והצלחה.

בס"ד

אנונימית יקרה,

קודם כל ב"ה שהחיים שלכם יחד טובים וזורמים על מי מנוחות בדר"כ.

לגבי המצב שתיארת- אפשר להבין את הרגשתך -

שהכי טבעי שהוא יקח אחריות על העניין וייתקן או ידאג לטפל בזה,

כמו שאת דואגת למילוי התפקידים שלך בבית,

אפשר להבין את העצבים שעולים כל פעם שזה לא קורה,

אך לדעתי אם הוא היה יודע לעשות את הדברים הללו מן הסתם הוא גם היה עושה...

את מתפלאת על התגובות שלו,

ולא מבינה למה הוא לא  מוכן לקרוא לשכן, אך תחשבי רגע,

הסברת לו שזה תפקידו כ"גבר" לתקן דברים.

הוא יודע שהוא לא בדיוק בוב הבנאי... וייתכן ומשהו באגו הגברי שלו פגוע.

בטח שלא בכבוד שלו לקרוא לשכן.... אני לא מספיק גבר, והשכן כן?

תחשבי לו את לא היית יודעת לבשל או לנקות, מסתמא לא היה מפריע לך לתת למישהי לעשות את זה בתשלום, כשיש אפשרות כספית לכך, אך כשבעלך אומר שזה התפקיד שלך כאישה לבשל ולנקות, אך היות ואת לא יודעת לעשות זאת, (לא מספיק נשית, מה לעשות?) נקרא לאישה אחרת שתעשה זאת במקומך....

בטוחה שלא ככה הצגת לו את הדברים, ועדיין זה מסר שיכול להיות שהוא קלט.

מעבר לכך, כשמקום באגו שלנו פגוע, אנחנו עוד יותר רגישים ומושכים פגיעות גם כשאף אחד לא מתכוון לפגוע בנו.

הייתי מציעה לך לעשות הפרדה בן כישורי הנגרות שלו לגבריות, ולהדגיש לו את זה.

את כן מצפה שהוא ידאג שהדברים יהיו שלמים, וזאת האחריות שלו איך לגרום לכך לקרות.

לקנות חדש, לקרוא לאבא, או לסבא, או לשכן או לשכנה או לאיש מקצוע, זה לא משנה.

כמובן ישנה אפשרות שאת תקראי למי שצריך, אך כותבת בהנחה שחשוב לך שהוא יקח אחריות על הדברים הנ"ל.

אך קודם הייתי מציעה לך לומר לו שכמו זה שהיום מכונת הכביסה מכבסת, ולא את, וזה לא הופך אותך לפחות נשית ממשהי לפני 300 שנה שכיבסה בנהר, ככה גם ממנו את לא מצפה שיתקן כל דבר בידיים שלו, אך עדיין האחריות לטיפול בזה היא בתחום שלו, והוא זה שצריך לחשוב איך הכי נכון לעשות זאת.

וכשהוא דואג לזה כבר, כדאי לפרגן לו, כמו שהרמב"ם אומר "יותר מידי" , כאילו הוא בנה לך מעבורת חלל.

כי את מעוניינת לבנות אותו, וככל שתמריצי אותו בצורה חיובית, (ובלי ביקורת!!) ככה הוא יעשה יותר.

זה נכון בכל תחום, אך אם כבר הגדרת תחום כ"גברי" - אל תפגעי בו שם, לא רק כי זה כואב לו, ואת לא מעוניינת להכאיב, אלא שזה גם משתק מעשיה בכלל, ובתחום שהוא חלש בו בפרט.

ועוד דבר קטן- יש לנו סור מרע ועשה טוב.

כדי לגרום לנו לסור ממשהו רע- היינו להימנע מעשיה שלילית משתמשים בקו של יראה(וזה השורש של מצוות לא תעשה). אז יש מקום ל"כעס" וכ'. ( וזה עובד)

בשביל לעשות טוב לא מספיק היראה, צריך אהבה- היא השורש לכל מצוות עשה.

לאהוב את האדם, להאמין בו, לתת לו תענוג ממה שהוא כן מצליח, אפילו אם זאת הצלחה קטנה, אפילו אם הוא לא התאמץ כמו שצריך וכ'. לא בגלל שזה מגיע לו, (כי יש רגעים שאנו בטוחות שלבעל שלנו לא מגיע משהו חוץ מפרצוף חמוץ...)  אלא כי המטרה שלך שהוא יקח אחריות על התחום הזה, ובשביל זה צריך לבנות בתוכו את המקום שמסוגל לזה.  

בהצלחה רבה, והמשיכי לראות את הטוב שבזוגיות שלכם בכלל, ובך ובבעלך בפרט, תהנו אחד מהשני , מהילדה ומהילדים שעוד יהיו, ושנשמע בשורות טובות.

20111229140607.pdf

צדיקים מלאכתן נעשת על ידי אחרים : )

גם בעלי לא יודע או לא אוהב לתקן או שניהם וגם הוא קורא לאבא שלו.

אז קודם כל אני משתדלת שאבא שלו יגיע הרבה פעמים...

דבר שני כמו שרבים וטובים אמרו פה- הכי חשוב זה הקשר שלכם ולא מה יהיה מתוקן. אני לא חושבת שצריך להסתכל על זה כאילו זה תפקידו והוא לא עושה את זה . לדוג' אני לא כ"כ אוהבת לבשל (ובעלי בכלל לא מתקרב למטבח) אז אני מכינה לשבת דברים מאד פשוטים ולא הרבה סוגים. האם בעלי צריך להגיד לי שתפקידי להכין לפחות 2 מנות עיקריות 3 תוספות 5 סלטים וכ'? ואם לא אז הוא יקנה מהשכנים אוכל? ממש לא. הוא משבח את מה שאני עושה ואז מדי פעם אני מפתיעה במשהו חדש, כי כיף לי וטוב לי. אם הוא יחליט לדוג' שצריך דג כל שבת אז זו לא מתקפה נגדי אלא נחליט האם צריך באמת ומי יעשה את זה ואולי נחליט לקנות.

טיפים איתו-

אני מבקשת מתנות ליומולדת וליום נישואים כמו: וילון לחדר שינה, מדף לנרות שבת וכ'

ופעם קראתי באיזו פורום על אישה (אולי זו בדיחה?) שאפתה עוגה חגיגית ואז בעלה שאל אותה- לכבוד מה? ואז היא אמרה- בדיוק עברה שנה מאז שביקשתי ממך לתלות את המדף... בקיצור את לא לבד, ותתרכזי בטוב הנפלא של בעלך.

כדאי לשבת ביחד ולהגיד אילו תיקונים צריך, עד מתי צריך לתקן אותם וביחד להחליט מי יעשה מה, שזה לא יהיה מאיים ולא ממקום של "אתה לא עושה את חובתך" אלא- משימות הבית שמחלקים אותם ביחד לאבא, לבעל ואולי גם לשכן...

דבר אחרון- אני כבר חשבתי להתחיל ללמוד לעשות את זה לבד...זה החלום שלי...

בבית של ההורים שלי אבא שלי אחראי על כל החשבונות, חשמל, ארנונה מים, בנק וכ' ואני ציפיתי שגם בעלי יעשה את זה. אבל גילינו שזה מאד מלחיץ אותו ומפריע לו בלימוד תורה, ואני זורמת עם זה (נשים יודעות לכדרר כמה כדורים ביחד) אז זה עבר אלי. והוא ממש גבר אמיתי! זה לא אמור להוריד מגבריותו.

מה שכן אם יש דברים שקשים לי (כמו לדבר אישית עם טכנאים שזה לא נעים לי) אז הוא מגיע ומפקח על העבודה.

בקיצור- שיתוף, והבנה שהתפקיד של כל אחד נקבע לפי האופי הייחודי שלו וכל זוג בנפרד יש לו את חלוקת התפקידים הייחודית שלו. 

הרגע שתעריכי אותו ותעצימי אותו הכל ישתנה, הרצון שלך וההרגשה שלו.

תמיד בוויכוח או אי הסכמה בעלי מזכיר לי ואומר:

"כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם".

אחרי כמה שנות נישואים שהפנמיתי ב"ה החיים משתפרים.

תתייחסי אליו בכבוד הוא החצי שלך, ביחד אתם השלם, אל תזלזלי בו ותפגעי בו כמו שאת לא הייתי רוצה שהוא יתייחס אליך ככה.

וכל החיים הזוגיים הם עבודה עצומה על המידות של שנינו.

(ואגב גם אני באה מבית שבו אבא של ממש "בוב הבנאי" ובהתחלה ניסיתי להפוף את בעלי להיות כזה עד שהבנתי שהוא ישות אחת, והיום הוא מבקש שאגיד לאבא שלי לבוא ולתלות לנו מדפים וילונות וכו,) הכל שאלה של הסתכלות, כובן בעין טובה עליו .

בהצלחה גדולה.

או שתלמדי לעשות בעצמך או שתזמיני בעל מקצוע

לעולם, אל תשפילי אותו בגלל זה שהוא לא יודע

אם לא היית יודעת לעשות משהו היית רוצה שיצעקו עלייך?

למה שלא תחליפי את הבטריות בעצמך?

סליחה, אבל המריבות מיותרות בעיני