פורום נשואים טריים (עמוד 591)

להכין את הבסיס לסונוויצ' ערב לפני ובבוקר רק "להרכיב"

לדוגמא - למרוח חומוס/חמאה/ גבינה (עדיף על פרוסת לחם קפוא שכמה שפחות ייספג)

לחתוך ירקות בצלחת ולשים ניילון נצמד (אפשר כשחותכים לילדים בארוחת ערב לשים כמה בצד) ובבוקר שולפים את היקרות לתוך הסנוויץ

ויש כמה דברים קלים שמשדרגים כל סנוויץ: חסה - לקנות שטופה ומוכנה לאכילה

עלי בייבי

ממרחי בסיס שווים: ממרח סלמון גבינת קרם שום שמיר או ל מיני סוגי גבינות שוות

אם זה הפינוק שלו אל תוותרי על זה

זה נותן כ"כ הרבה שאתה נמצא בעבודה, ויש לך משהו שווה מהבית שידיים אוהבות הכינו במיוחד בשבילך אפילו שקשה!

אני מדברת כמובן אם זה בגבולות של התאמצות נורמלית

אם זה גורר מתח בבוקר - לחץ וצעקות על הילדים תעבירי את התפקיד אליו

בהצלחה

במיוחד כשהרבה פעמים האוכל בעבודה לא מושך (משמין, לא בריא) והפיתרון הקל הוא לגווע ברעב.

אבל לא צריך ממש להשקיע. אפשר גם משהו בסיסי וטעים.

אני לא נוגע בסנדוויץ' שהכינו אותו אתמול, אלא אם אני עושה ממנו טוסט.

תבדקי איתו האם הוא אוהב טוסטים, ואז אולי אפשר להכין בערב כריך בריא ומושקע, ובבוקר הוא שם אותו 2 דקות בטוסטר, וזה בא ממש בטוב!

דבר שני, הוא לא חייב לקנות בעבודה את הדברים המשמינים והלא בריאים.

היום בכל שווארמה שמכבדת את עצמה יש אפשרות גם לחביתת ירק. או שיפוד פרגיות על האש, שזה לא שומני, ופשוט להרגיל אותו במקום החומוס והחמוצים, שיבקש קערה לסלט ירקות, ויישבע מזה.

שיבדוק באזור העבודה שלו, האם יש מקומות בהם עושים סנדוויצים להרכבה, כגון ארומה או קפה גרג. זה לפעמים עולה פחות מלאפה שווארמה, ומשביע לא פחות.

בתאבון!

לבשל אני יודע וערוך שולחן גם , אבל כשאני צריך להכין סנדוויץ אני פשוט בוהה במקרר ולא יודע מה להכין. ואז רעייתי היקרה באה ובשלוש דקות הסנדוויץ מוכן לא חבל על הזמן שלי?

אותה. ותכין גם לך וגם לה (וזה יקח חצי שעה) ותראה את התגובה. נראה לי שיהיה שווה.

כניראה שזה שווה את ההשקעה והוא לא היחיד

אבל אני פשוט לא עומדת בזה...

אני באתי מבית שאם אתה רעב תיקח לחם ועגבניה ושב לאכול.

והוא תמיד מספר איך החברים היו רוצים לישון אצלו רק בשביל

הסנדוויצ'ים המושקעים שאמא שלו היתה מכינה.

כנראה ששנינו קיצוניים לכיוונים שונים...

אוכל זה דבר חשוב ואין סיבה לא להשקיע.

דבר הגיוני נוסף הוא שחלוקת העבודה בבית תהיה על סמך היכולת והאפשרות.

אם את לא פנויה הוא יכול להכין לעצמו את הסנדביצ'ים, לא יקרה לו שום דבר אם הוא יעשה את זה.

אני קמה כל יום בחמש בבוקר להכין לבעלי סנדוויצ'ים לעבודה ולכולל כיוון שאם אני לא אכין לו הוא יגווע ברעב כפשוטו.

בשבילו זה הפינוק שלו.

ועל אף הקושי בקימה בחמש בבוקר אני מוצאת את עצמי חושבת שאילו זה היה הפוך, הייתי צריכה לצאת מהבית בשעות כאלו מוקדמות, לפרנס את המשפחה, ללכת לכולל כדי לשמור על הסדר ולחזור הבייתה שוב בחושך כדי לפגוש את היקרים לי- הפינוק הזה של הסנדוויץ' בבוקר שווה את היקיצה, את ההשקעה ובעיקר את הפינוק.

ואדרבא, כשאת מכינה את הסנדוויצ'ים את יכולה להכניס פנימה פתק חביב, סנדוויץ' מושקע, ירקות חתוכים וכו'.

תמיד תחשבי מה היה משמח אותך ועשי בשבילו.

ברור לי שהוא מעריך אותך על הרצון הטוב הזה.

זו ההשקעה הקטנה שלך בחיי הזוגיות.

עלי והצליחי!

איך את עושה את זה?!

הלוואי שהיו לי הכוחות לזה

אבל אחרי שאני קמה בלילה כמה פעמים לילדים

אני בקושי מגרדת את עצמי מהמיטה...

יש נשים שיוצאות יותר מוקדם מהגברים מהבית, לא כל הגברים מפרנסים , לא כל הגברים חוזרים בחושך.

ולכן צריך לראות למי יש יותר כוחות. לפעמים הנשים יותאות מוקדם מאד נוסעות איזה שעה בטרמפים חוזרות בקושי כדי להוציא את הילדים וקמות בלילה להניק וכ'. ולכן זה הגיוי מאד שגם הבעל יכין לאישה ולא דווקא היא לו.  

אבל נראה לי שבמקרה שלנו, כשבעלי היקר לא נמצא רוב שעות היום בבית

הערכה שלי אליו תתבטא באפשרות לתת לו לישון לילה שלם בלי לקום לבנותיים שלנו

לפנק אותו בארוחות טובות ומזינות אפילו שאני גם אמא, גם סטודנטית וגם עובדת.

זה הכל תלוי בנקודת מבט.

 בחיי הנישואים שלי מלווה אותי משפט מחץ ששמעתי מהרב קואס שנותן לי המון כח

ולוואי וזה יועיל לעוד מישהו:

"כל זמן שאתם עוזרים אחד לשני- הנה האושר בידיכם,

ברגע שיתחילו הדרישות אחד מהשני- האושר ממכם והלאה"

כל הזמן לחשוב מה אני עושה למענו, מה היה עושה לי שמח?- אז אעשה לו!

זה נותן המון כח (גם בשעה כזו שאני ממש עייפה ומחכה שהעוף לארוחת הצהריים של בעלי למחר יהיה מוכן   )

ושוב, כל אחד והכוחות שלו,

כל אחד והנתונים שלו.

אני נתתי רק נקודת מבט.

באמת. ההערה שלי רק התייחסה לכך שאורח החיים שלכם לא בהכרח מתאים לכולם. יש אישה שעבורה להכין סנדוויצים ב5 בבוקר בנוסף לעבודה לימודים ילדים יכול דווקא להרוס את הזוגיות. מאחר והיא ממוטטת, ואז בלילה היא רק יכולה לישון ולא לקיים חיי אישות בשמחה.מכיון שזה יותר מדי בשבילה ואז כל טעות קטנה שהגבר יעשה לא תיסלח בעיניה אחרי ההשקעה הרבה שלה וכ'. נשמע שאצליכם זה עובד טוב. איזה כיף לכם!

קודם כל- לבקש תמיד מותר, אבל לא לכפות.

לא הוא עלייך, כמובן, וגם לא לעשות לך ייסורי מצפון על זה שאת לא מספיקה (בסה"כ נשמע שאת אישה חרוצה- קמה לקטנטנים בלילה, קמה בבוקר לעבודה, ובטח חוזרת הביתה לילדים/סדר/כביסות/בישול/ניקיון וכו').

ולא את עליו, מהסיבה הפשוטה שאת לא אמא שלו. הוא לא ילד בן 5 שתלוי בך ובסנדוויץ' שלך. ואם הוא מחליט לאכול ג'אנק- זו בעיה שלו. (כמובן- אם זה משמין וזה מפריע לך זו גם בעיה שלך, אבל לא את צריכה לפתור אותה, אלא שניכם צריכים לראות איך לעבוד על זה).

לפי דעתי אם הוא יכול להכין סנדוויצ'ים לעצמו ופשוט לא רוצה או אוהב שאת עושה את זה, ולך אין בעיה לעשות את זה בשבילו- חוץ מזה שאין לך זמן בבוקר (מכירה את הלחץ הזה...)

אז פשוט שיעזור לך להגיע לזה!

כלומר- לתת לך לישון מוקדם יותר, לקום גם הוא לילדים בלילה ולתת לך לישון, לעזור לך עם הילדים בבוקר (אלא אם כן הוא יוצא לפנייך מהבית)  כדי שתוכלי לקום כל בוקר חצי שעה מוקדם יותר ולהספיק גם להתארגן בנחת וגם להכין לו סנדוויץ' מושקע.

ואז יוצא ששניכם משמחים אחד את השני!

הוא נותן לך לישון בלילה, ואת מכינה לו סנדוויץ' טרי ומושקע!

לא שווה??

(תוכלו אפילו להתחיל עם זה פעמיים בשבוע... נגיד שני ורביעי הוא קם לילדים בלילה ועוזר לך איתם בבוקר- ואת קמה חצי שעה יותר מוקדם בשביל להכין לו משהו שווה, ותראו איך זה הולך...)

הכי חשוב- עבודת צוות!! רק ככה אפשר להגיע להכל (או לפחות לנסות..) כי לבד זה כמעט בלתי אפשרי (חוץ משרשור... נראה לי שהיא יחידה בדורנו! )

בהצלחה!

כוחות זה לא אומר שהיא פועלת לבד והוא לא נכנס לתמונה..

למה מי שנותנת מעצמה קצת מעבר ליכולתיה נקראת כזו שעובדת לבד? מערכת היחסים היא לא של "תן וקח"..

בעיניי היא נקראית, כפי שכתבתי.. אשת חיל שירבו כמוה בישראל ושנדע להשכיל ממעשיה

אני כותבת מניסיון אישי לא פשוט, לכן אולי השלכתי קצת מהמציאות שלי לשלה, למרות שאני לא יודעת איך יסכה ובעלה בחיי היומיום.

אני מתארת לעצמי שאם זה לא היה מעיק עליה- היא לא היתה מתייעצת על כזה דבר, אני קראתי קצת ייסורי מצפון בין השורות על זה שהיא מנסה ולא מצליחה (כמו שאני הייתי, אבל שוב- מאד הגיוני שזו לא אותה מציאות!). כמו שהיא כתבה עד שהיא מגרדת את עצמה בבוקר, ושאין לה זמן ולכן היא גם מכינה לילדים ולעצמה ערב קודם, כי היא מכירה את עצמה ויודעת שאולי לא תספיק.

אז ממש לא התכוונתי ליחסי "תן וקח", אלא ליחס הדדי של נתינה משני הצדדים.

ואם זה משהו שלו מאד חשוב- ולה מאד קשה לספק, אז למה שלא יעזור לה לספק לו?

חוצמיזה שכתבת "אשת חיל" על שרשור, שלה יש באמת את הכוחות לעמוד במה שלקחה על עצמה (ואשריה!), ואני כתבתי ליסכה, שאני בטוחה שהיא אשת חיל רצינית, גם אם היא לא מספיקה להכין סנדוויצ'ים בבוקר...

כבר שנים רבות אני מכין את הסנדוויצ'ים. בשמחה לילדים שהולכים ללמוד תורה. וגם מוריד מהטרחה של אשתי. אז הרווחתי כפול. וכל זה למרות שבאופן אישי אני מעדיף שיכינו לי. אבל הרווח לא עומד מול הדרישה. ובכלל תמיד טוב להיות מאלה הנותנים ולא שמבקשים שיכינו להם.

נכון, בעלך יכול להכין לעצמו סנדוויצ'ים טריים בבוקר. אבל,אם בעלך מדגיש שהוא מאד אוהב את הסנדויצ'ים שאת מכינה, חבל לפספס את הקשר המיוחד שלו אליך דרך זה, כי זה מאד תורם לזוגיות!אפשר להפשיר את פרוסות הלחם בשקית מהלילה (כאחת שאוהבת טרי טרי הפשרת פרוסה לא מרוחה בשקית לא פוגמת בסנדוויץ'.

את יכולה להכין בערב ממרח מושקע (ממרח אבוקדו/ממרח אדום/טחינה/זיתים/פלפלים/ביצים- אם תרצי פרטים, אתן לך) ובבוקר למרוח. אפשר גם לתת לו לעבודה קופסא חד פעמית עם ממרח עשוי או קנוי שיספיק ליומיים, או להגיד בפירוש  שאת היית שמחה להכין לו סנדוויץ' אבל את מאד לחוצה ועייפה בבוקר ותבקשי משהו מאד מסויים שהוא יעשה כדי להקל עליך מהלחץ (להחליף טיטול/להלביש ילד/להרתיח מים ולהכין לך קפה). ברגע שהוא יסייע לך, תפנה את הדקות הבודדות שלוקח להכין סנדוויץ' בשביל הפינוק שלו!

מציע שהבעל האיסטניס יתפלל ותיקין כדי שיהיה מספיק זמן להשקיע בכריכים. יכין את הכריכים לאשתו, לגדולים ולקטנים לפי טעמם ודרישותתיהם. את הקפה לאשתו ואת הקקאו לילדים.

באהבה ובהצלחה.

כגון שפעם הוא יכין לו ופעם תכיני לו. (או במינון אחר, תכיני פעם/פעמיים בשבוע וכו').

כי מצד אחד, האשה לא משרתת של הבעל (והוא גם צריך לקבל את אשתו כמו שהיא, ולא כל אחת היא כזו שבקלות כורכת כריכים על הבוקר). ומצד שני הרצון/צורך של בן-הזוג הריהו של הזוג כאחד. ובן-הזוג רוצה לתת לשני.

ואגב, אפשר גם להכין לילדים באותה הזדמנות - למה שיהיו מופלים לרעה (גם אם זה יפגע במינון)

רק שאצלי זה לא בעיה של פינוק אלא קצת של עצלות.

פשוט אין לבעלי בעיה ללכת לעבודה ללא אוכל, ו... ל-א לאכול עד הערב בטענה שהוא 'לא רעב'.

במיקרים שהוא מורעב הוא יקנה לעצמו בקבוק קולה או בורקס וזהו (מ5 בבוקר עד 6-7 בערב!).

אחרי שלמדתי שבקטע הזה אני צריכה להיות יותר גרועה מאמא שלו, כי הוא הגיע לתת משקל- הגענו להסדר.

הוא בבוקר מארגן את הילדה, לפעמים גם מספיק להכין לי את התיק והאוכל ואני מכינה לו.

ככה לי יש זמן להכין לו וגם לי יש אוכל. פעם פעמיים שהוא פישל 'חינכתי אותו'- פשוט אני הלכתי לעבודה ללא אוכל כי לא הספקתי.

ואז הוא למד שאשתו לא "סופרמנית" ולא יכולה להספיק ה-כ-ל ומאז ב"ה הבקרים רגועים ושתינו מרוצים ו... שבעים!

אני באה מבית שבו מגיל מאוד קטן כל אחד הכין אוכל לעצמו, משהו כמו כיתה ג-ד' למיטב זכרוני.

מה שיצא שמי שקם מוקדם הכין לעצמו אוכל, מי שלא לקח איזה משהו או שהלך בלי אוכל.

זו הייתה שיטת חינוך שכזו.

מה שהיה עצוב הוא שהרבה פעמים פשוט הלכתי בלי אוכל לבית הספר, אני פשוט זוכרת את תחושת הרעב, הייתי קמה מאוד מאוחר ובקושי מספיקה להכין לי משהו- רוב הפעמים פשוט לא הספקתי.

אמא שלי הייתה אישה חולה רוב הזמן ועובדת בעבודה קשה, כך שנראה לי שזה היה חלק מזה.

חוץ מיום שישי שבו אבי המתוק היה מכין לנו אוכל, הייתי בוכה מהתרגשות מלשמוע את השאלה: מה להכין לך בסנדוויץ? - נשמע הזוי...

פשוט בא לי לבכות מכמה שהיה חסר לי את הדאגה הזאת.

וכן הייתי שמחה ללכת לישון אצל חברות כדי שיכינו לי כריך בבוקר (וממש לא היה חסר אוכל בבית)

היום אני כ"כ מתענגת על להכין אוכל לבת שלי, על לחשוב איך לפנק אותה, לקחת סנדוויץ מהבית זה לקחת משהו חם מהבית איתך, לקחת איתך את המחשבה שדואגים לי ורצים בטובתי.- כך זה אצלי.

אולי אצלי האוכל הפך לנושא רגיש, אבח המקום שאני נמצאת בו הוא שאני כ"כ אוהבת לבשל ולהשביע אנשים, מעין צורך לתקן חסרים שלי.

אולי זה כך גם בשבילו, אני יודעת שבעלי מוכן לאכול רק אצל אמא שלו ואצלי, ואם אני לא  מכינה בתקופת הצבא למשל, הוא פשוט היה רעב.

אולי משהו נדפק אצלי בנושא אבל אוכל זה גם חום ואהבה, אולי זה יותר מפינוק שחסר אלא צורך.

למחשבה

שתזכי לענג את בני משפחתך תמיד מתוך בריאות ושמחה.

כמה שההודעה שלך שופכת אור חדש ומרומם על כל העניין הזה של הטיפול השוטף בבני הבית...

ולא משהו "נדפק" אצלך. ההיפך, משהו נהיה בריא אצלך בגלל זה, משהו שאחרים לא תמיד בהכרח מבינים..

מזל שזה לא היה מגיל יותר צעיר. וגם מזל שהיה את ימי ו'. אז יש לך את התחושה הזאת בכל זאת מהילדות - וזה שונה לגמרי. ב"ה.

וגם צריך ללמוד מזה - שיותר טוב שילד יאחר לביה"ס מאשר שילך רעב..  גם לשימת ליבם של מורים, שלפעמים מאימת הערותיהם על איחורים...  במָקום שהנחיתי פעם - הזהרתי שילד לא יצטרך לחשוש כשהוא מאחר מה המורה יגיד... יש שיטות אחרות איך להשתדל שיגיעו בזמן.

אמא שלי ז"ל הייתה גם מורה ומחנכת כיתה- כך שהיא הייתה חייבת להגיע בזמן לעבודה.

וגם שהייתי תלויה בהסעה.

פתאום מהאמירות שלך אני ממש תוהה לגבי המורות שלי שפשוט לא שמו לב שזה חוזר על עצמו כ"כ הרבה פעמים...

יש רשת כזאת לכיסוי הפרות, אני מתכוונת לנסות את זה .

בס"ד

ורק בשמחות

באמת לא חשבתי על זה

נראה לי אני כן יביא את זה פה למישהו

עד הילד הבא.....

אני מבינה אותך על התחושות העצבניות סביר להניח שגם אני הייתי חשה ככה,

חבל לשרוף שבת יקרה על עצבים כאלו,

מה עם בעלך? הוא חש כמוך?

הוא חש כמוני רק שהוא גם זה שעומד מול אמא שלו ומקבל את כל השמוסים וההערות שלה על הראש... ואח"כ צריך שאיכשהו אני אצליח להכיל את זה, ככה שלא ממש נשארו לו אפשרויות...

ומסכן, עכשיו הוא הודיע לי שדיבר איתם וכבר 'חטף' רשימת בעיות על הראש.... (שהוא ידע, יודע, ומסכים איתם, רק שאין לו מה לעשות...)

ואין לי כוח להיות נחמדה שבת שלמה, כשבפנים אני מרגישה כ,כ מסכנה, וכמה שזה לא בסדר, שהכריחו אותנו להגיע לזה...

ובעלי באמת מסכן, כי הכל בתכלס יוצא עליו..............

סליחה על הכתיבה המבולבלת... זה מה שיוצא לי...

גם אז היית חושבת ככה?

(לא שאלה מתריסה, אלא נסיון להבין את העמדה שלך בהקשר להתנהלות שכפו עלייך העולם).

נראה כמו משהו לא קל במיוחד לארח אנשים מבוגרים, ואפשר להבין את הלחץ והבלגן, אבל לי בעיקר מציקות פה שאלות אחרות:

למה "כולם" בכלל יודע מי מוזמן או לא מוזמן אלייך לשבת? או מתי אתם בבית ומתי לא?

למה "כולם" מתערב לכם בחיים בכל מיני אמתלות, תהא המורכבות אשר תהיינה?

זה עוד לפני כל הסיפור הנוכחי שאיתו תאלצו להסתדר, ובעז"ה בהצלחה.

________________________________________

ומילה אחרונה: לי ולאחרים אין סבא וסבתא בחיים, לפחות לא בחצי העשור האחרון. אולי אפשר להגיד תודה שזו ההתמודדות ולעמוד בה.

סבא וסבתא שלי הרבה יותר צעירים, ככה שההשוואה לא כ"כ עוזרת...

ובנוסף יש את העניין של ההבדל בין המשפחות-

ההורים שלי הרבה פחות מעורבים ומתערבים בחיינו, והוריו (אמא שלו) שואלים, מבררים, ורותים לדעת כל הזמן הכל+ תשובות לשאלות (כמו למה לא הזמנתם אותם לשבת זו וזו...)...

וכבר הצלחנו להוריד חלק ניכר מה'הצקות' אבל כפי שאכן שמת לב... יש עוד רבות...

אכן התמודדות מבורכת, אבל באמת- חכו עוד שנה, אגמור למודים, אהיה הרבה אחרי הלידה ואז תבואו טוב????

אני מייעצת לך, באופן מלאכותי לשנות את הרצון שלך. להחליט שאת רוצה שהם יבואו אליכם בכל מחיר.

כמה שזה נשמע הזוי ביותר אם תצליחי, תמלא אותך הרגשה טובה ונפלאה ושבת לא מעצבנת.

זה משהו שלמדתי פעם, לשנות את הרצון. לפעמים בעלי רוצה משהו, ואם אני לא כזה רוצה, אני לפחות מסכימה. מסכימה זה מעפן כי גם אני לא רוצה וגם עושה את זה. אם משנים את הרצון מבפנים זה ממש אחרת,זה למזג רצונות וזה מדהים. זה אומר לשנות את העמדה שלי למען משהו חשוב וכו'

אני כבר למדתי , אם אפשר לשנות דברים , צריך להתאמץ לפי חשיבות העניין , אך אם לא - וזה המקרה(אם תצליחו לשנות את ההורים -להחליפם, תודיעו לי - חמותי ...), צריך לנסות להשלים , וליצור אוירה חיוביתרק טוב יצא מזה, או פשוט- "אני כל השבוע והשבת רק יהיה עצבנית על בעלי ועל המציאות אליה הוכרחנו להגיע...

אוף!!!!!!!!!!!!!!!!!"

בכל אופן , ליבי ליבי , בעיקר על ההכתבה מההורים!

אגב , שבת נעימה , ובטוח הם באים גם שבת הבאה... ולא נעים שירגישו רע! ...

תחשבו על זה ששבת יוצאת מוקדם , ערב שבת ישנים מוקדם , והכל מאחורה.

אולי תזמינו אורח נוסף לארוחות ?זה יאפשר לשבור את אוירת הנכאים שבטוח תישרור.

קראתי את התגובות, ונראה לי שיש קצת היסחפות.

אנחנו מתנדבים, תורמים, מארחים עולים חדשים, בחורי ישיבה, רוצים לעשות טוב לכל העולם - ונזעקים כשמדובר בבני משפחה קרובים, שמחויבים בכבודם?

לא ממש ברור למה כל כך חשוב להזמין אנשים מבוגרים שמטבע הדברים, זקוקים בדרך כלל לסביבה הטבעית שלהם, לסדר היום שלהם ועוד.

אבל אם מבקשים - למה לא לקחת את זה בצורה קצת אחרת???

למה את בטוחה שתהיה שבת נוראה, האם על סמך ההיכרות עמם או ש"ננעלת" על כך? ואז באמת אין סיכוי.

אם תקבלי אותם בפנים חמוצות (והם סבא וסבתא מבוגרים!!!), תשתדלי להזכיר לבעלך במילים, בתנועות גוף, בטון דיבור ועוד עד כמה את מסכנה וסובלת ומחכה שהשבת תיגמר - הסיכון שתהיה שבת נעימה שואף לאפס.

אם כבר הוחלט כך, קחי זאת יותר בקלות. אל תכיני אין סוף תוספות, קינוחים ועוד - אנשים מבוגרים אינם אוהבים זאת ואינם מעריכים זאת, ואת תשקיעי ותרגישי מנוצלת.

העדיפי אוכל פשוט ומוכר, (בררי מראש את המגבלות הרפואיות שלהם באוכל - לא מטוגן, לא מתוק וכו') השתדלי להיות מכבדת ונחמדה. אולי אפילו תופתעי לגלות שהם אנשים נחמדים, מענינים, נעימים?

נראה שאת אוכלת את הלב לך ולבעלך ומעמידה אותו בין הפטיש לסדן.

נסי כפי שהציעו לך, לראות זאת חיובי יותר, אל תרחמי כל כך על עצמך - קחי זאת כמשימה - שעשויה באופן מפתיע להתגלות כנעימה! אם רק תאפשרי לה להיות כזאת.

ספרי לנו לאחר השבת האם הצלחת.

נראה שהם יבואו אליכם השבת.

השאלה היא אם כדאי להשאר בעצבים ובבאסה (שמן הסתם גם יש בהם צדק..)

או לעבור הלאה, ולנסות לעבור את זה בשלום ובטוב.

אמנם זה לא קורץ ומשמח לעשות את זה, אבל זו מצווה וזכות גדולה- כיבוד הורים,

עזרה למשפחה (מן הסתם לכל המשפחה שהנטל מתחלק עליה)

לסבא וסבתא יש גם מה לתרום לכם. הם לא סתם זקנים זרים וטרחנים, הם גדלו את ההורים שלכם,

הם בטח גם עזרו לגדל אתכם.

לארח אותם יפה ובכבוד לשבת זה דבר מינימלי ששאתם יכולים לתת.

תנסו להשקיע בלעשות את זה בצורה טובה:

להכין אוכל שישמח אותם, לארח אותם בצורה טובה, להוציא החוצה אלבומים,

להכין דברי תורה ונושאים לשיחה.

דברו איתם על החיים שהיו להם- אני בטוחה שיש להם הרבה מה לספר,

ולכם הרבה מה ללמוד.

ובעיקר- לשנות ראש.

להבין שזו עובדה שהם באים, ולהציב לכם כיעד לעבור את זה בשלום..

(ועניין המשפחה המתערבת הוא עניין קשה ואחר ששווה לפתוח עליו שרשור נפרד...)

ספרו איך היה בסוף!!

הואיל וכבר נקבע שהם באים אליכם השבת,

אז בדיעבד- אל תגררי את עצמך ואת בעלך למצבי רוח שליליים. אין בזה שום טעם וחבל על הכוחות שלך ושלו.

נסי לעבוד על עצמך ולתרגל את עצמך במחשבות חיוביות על השבת הקרבה- וברור שזה לא קל בכלל.

אני מניח שבמשך השבוע יעמדו בפניכם אתגרים נוספים לקראת האירוח, ואני גם מניח שגם הסבא והסבתא שאלו את עצמם זמן רב מדוע עד כה לא הזמנתם אותם..

לכן אני רק יכול לאחל הצלחה,

ולשמוע הודעה רגועה מייד במוצא"ש

שבת שלום!

בס"ד

הי,

באמת התמודדות לר קלה בכלל.

אך כמו שאמרו פה, כעת זה המצב וכדאי להפיק ממנו את המקסימום.

מה שרציתי להוסיף על הדברים זה:

אמא שלו אמנם נשמעת אישה מעצבנת ברמות,

אך הסבא והסבתא המבוגרים לא אשמים בכך.

לכפות כל מישהו לארח אדם בלתי רצוי זה אכזרי

לאורח עוד יותר מאשר למארח,

ובבקשה תרחמי עליהם!!

ובאמת כמו שנכתב כאן יש גם איך להנות עם המבוגרים "המעצבנים" האלו....

מי שבאמת לא בסדר כאן זאת החמות,

ואיפשר להתמודד עם זה.

זה לא אומר לשנות אותה, אך לא לתת לה מענה לשאלותיה החודרניות.

ואני אומרת את זה מנסיון.

חמותי התערבה כל הזמן בחיים שלנו, אך בשלב מסויים יועצת נישואין לימדה אותי להגיב נכון.

מבחינה פנימית לדון לכף זכות, להבין שזה נובע מאכפתיות, וב"ה שאכפת לה.

בפועל לענות לה על כל שאלה חסרת טאקט שהיא שואלת בנימה מכבדת, אך להבהיר לה שזה עניין שלכם.

דוגמא קיצונים-בה ההתערבות לכאורה מוצדקת, או לךפחות מובנת:

 עם לידת הבן השלישי היו מחלוקות ביני לבין בעלי על מיקום הברית, כפועל יוצא של איפה אני והתינוקות (הגדול היה בן שנתיים, עוד 1 בן שנה והפצפון שזה עתה נולד)  נשהה אחרי הלידה.

אימא שלו ניסתה להכתיב את דעתה, וגם אימא שלי רצתה שיהיה כפי שהיא מבינה.

שתיהן ישבו איתי בבית רפואה וכל אחת שאלה שאלה את שאלותיה, וטענה בלהט את טענותיה.

הקשבתי בנימוס ובעניין, ולבסוף כשהייתי אמורה להביע את הסכמתי למסע השכנועים הייתי אומרת

"אני ובעלי נדון בעניין, ונעדכן אתכן"

חמותי :"אבל ברור לך שהברית עוד שבוע?!! צריך כבר להתכונן ולהזמין ו.אורחים ואולם ו..."

אני :"את צודקת, אנו אכן נדבר על כך ברגע שאחת מכן תחליף אותו עם הגדולים"

אימא שלי :"אבל הייתה לך לידה קשה! את תתמוטטי לבד על השלושה! מה יהיה עם תתעלפי? התינוקות יצרחו ו...."(והתסריט ארוך, בסוף בעלי חוזר מהעבודה ומגלה  שאני והילדים ח"ו מתים....)

אני :"את צודקת, אני ובעלי נחשוב איך מתגברים על כל הדברים האלו"

הם שוב ושוב טענו בשצף קצף את טענותיהן, וכל פעם החזרתי אותן לעניין שמה שהן אומרות זה חשוב, וחכם ונבון, ותודה על האכפתיות, אני ובעלי נדון בכל זה ונעדכן אותן.

כאן כמובן הייתי צריכה לדווח להן על התוצאות, כי תכל'ס הן אלה שאירגנו את הברית וכ',

אך לשאלה :"למה הזמנתם את פלוני לשבת?"

תשובה :"כי זה מה שהחלטנו"

והיא יכולה לחפור כמה שהיא רוצה,

את עונה בנימוס ובעדינות שזה מה שמתאים לכם.

אם היא מעלה שיקולים שלדעתה היו צריכים להכריע את הכף

את :"זה אכן חשוב, אך מהשיקולים שלנו  בסוף החלטנו אחרת."

היא (בעצבים) :"אלו שיקולים בדיוק???"

את :"זה ביני לבין בעלי".

דברי עם בעלך,

אך אם את אחת שיכולה לשלוט ברגשותיה,

ולנווט שיחות בתבונה, מבלי להגיע ללחץ ולכעס,

יכול להיות שעדיף שבמקרה שלכם את זאת שתתמודדי מולה.

שוב זה לא בטוח ותלוי במציאות שלכם, בכמה קשה לבעלך להתמודד איתה וכ'.

אני בפעם הראשונה ששמעתי על זה נחרדתי,

אבל לאחר נסיון מר וכואב של פעמים שהציבו אותנו מול עובדות

רק כי בעלי לא מסוגל לומר לה לא, ולעמוד על כך 

חזרתי למה שיועצת הנישואין הציעה לי מההתחלה-

שבעלי יפנה את אימו אליי בדברים שהוא לא מסוגל  להתמודד איתם.

בעלי אכן היה מאושר מהעסק הזה, הוא כבר לא אשם בשום דבר,

זאת אשתו המכשפה. הוא גם יכול לומר לאימו שזה עניין של שלום בית.

אבל לפחות היא למדה שאנחנו זה לא יד או רגל שלה,

שבטבעיות נשמעות לכל גחמה\בקשה שלה.

שיש כאן אנשים שצריך להתחשב בהם ולדעת שיש להם דעה משל עצמם,

ושהם לאא דווקא יפרסו בפנייך את כל השיקולים שלהם...

בסופו של דבר זה טוב גם להורים

כי זה לא התפקיד שלהם לנהל זוג נשוי.

מסייגת שוב, היועצת שלנו מכירה טוב את בעלי, את משפחתו ואת אימו.

לנו זה היה הכי נכון בעולם, תבחני טוב מה זה יעשה לכם.

בהצלחה!!

ברוסיה הצארית היה חוק גיוס חובה.

ישבו שני יהודים ברכבת ושוחחו.

אמר האחד: נולד לי בן ואיני יודע אם לרשום שנולד לפני שנה או שנולד בשנה יותר מאוחר.

ענה חברו  :מה היתרון לרשום שנולד לפני שנה

ענהחברו: במקרה זה יגויס כאשר הוא כבר יותר חזק.

ומה היתרון אתדווח שהוא נולד בשנה יותר מאוחר?במקרה זה ישתחרר בגיל צעיר יותר יתחתן ויקים משפחה.

ענה חברו : דווח את המצב האמיתי.

השיב החבר: על זה לא חשבתי בכלל....

מה דעתך להסביר לסבא ולסבתא ולכול הנוגעים בדבר ומאיצים להזמין  את הקשיים שלכם.

פתיחות והדברות תישר את ההדורים.

ומכיוון שזה חד פעמי- אני ממליצה לחטוף את המצווה , להתאמץ ולהכין שבת אוהבת ומפנקת לזוג הזקנים. גם אנחנו נרצה צכדים אוהבים כשנהיה זקנים וחסרי ישע.

הכי חשוב שגם את וגם בעלך יגידו אותם דברים. או שגם בעלך וגם את תגידו אותם דברים. הוא לך מכשף ואת לא מכשפה. כולם צודקים. האמא, האבא, הסבתא, הסבא, הרב סבא והרב סבתא ובין השאר גם אתם וגם התינוקות שלכם.

פעם הגיעו שני בעלי דין לרב לדין תורה.

פרס האחד את טענותיו אמר הרב אתה צודק. פרס השני את טענותיו, אמר הרב אתה צודק. אשתו של הרב שמעה את הדברים ואמרה לו איך יתכן ששניהם צודקים הרי דבריהם סותרים.

אמר לה הרב : גם את צודקת.....

חשוב לא ליחס לאף אחד רשע, אנוכיות ושאר תכונות רעות אלא הרגלים ושיגרה שונה.

בהצלחה.

לאחר שילדתי את הבן הראשון היא היתה מתקשרת לבעלי 3 פעמים ביום ושואלת מה הוא עושה (הקטן, לא בעלי), מזכירה לנו לשתות (הוא נולד בקיץ...) וחופרת לרמה של "איזה צבע הקקי שלו?". בסוף, לבעלי נשבר (וסליחה על התיאור המגעיל) והוא פשוט תיאר לה מה הוא עושה כל היום... 

עכשיו, כבר שנה וחצי, היא מנסה לבוא לבקר אותנו ולשחק עם הילד. אני לא מסתדרת איתה בכלל, וגם לבעלי יש המון כעסים עליה עוד מהילדות. 

מה שעזר הוא שדיברתי עם אחותו הגדולה של בעלי שכן בקשר טוב עם האמא והסברתי לה את המצב, והיא הורידה אותה מהגב שלנו לאיזו תקופה...

עכשיו אני שוב בהיריון, כל החברות שלי יודעות, ההורים שלי יודעים, אבא של בעלי יודע (הוריו גרושים והאב נשוי בשנית), ורק האמא לא. 

הם מביאים את זה על עצמם, שלא יהיו נודניקים.

ונכון שיש עניין של כיבוד אב ואם וכו', אבל שלום בית קודם ל-ה-כ-ל!!!

בהצלחה יקרה ותעדכני...

כל הורה עושה טעויות. מקווה שהילדים שלנו לא יפתחו כעסים עלינו כבר מהילדות.. כן. צריך לבקש מהאמא לא להתערב התערבות יתר- אבל למה להרחיק אותה בצורה כזו קיצונית? גם היא סבתא. והיא נשמעת בודדה.

אני מאחלת לך שלא תצטרכי לעמוד במקום הנזקק של הסבא והסבתא. אבל אני הייתי מרגישה מחויבת כנכדים... (בלי להכנס למעורבות המשפחתית שבאמת מוגזמת). כמו שבע"ה תהיי מחויבת כלפי הילדים שלך, ולא תגידי - אני בעומס, חכו שנה ואז נפגש שוב... זה הרבה ענין של רצון והסתכלות.

ותוכלו בשבתות הבאות להזמין חברים...

שבת שלום!

תתאמצי! מה זה?

עדיף שתקני אוכל מוכן ותפתחי את הבית והלב,

רק טוב יצא לך ממצווה כזו.

מצטערת אבל אני מרגישה שהבקשה לתמיכה לא שייכת,

תפסיקי לרחם על עצמך

הסיגנון שלך , חבל!

למה להסתכל כך?

אם היית סבא וסבתא שצריךהמון סבלנות וכחות אליהם, לא היית רוצה שיזמינו אותך?

מה קורה לכם?

אולי הם אלו שצריכים ניחומים שצריך חצי שנה להפציר ש"יקבלו" אותם?

הרי אם לא הם - לא  היה לך בעלך..

את תהיי עצבנית על בעלך? על מה?? שיש לו סבא וסבתא?  תשמחו בזה - זה לא נולד שוב בגיל מאוחר יותר.

הניחומים היחידים שיש לי לומר לך - זה שאם תחליטי לשנות כיוון לגמרי, ולהגיד לעצמך: איזה יופי. סבא וסבתא.

הזדמנות לגלות הרבה כחות של טוב מתוכי, וגם לראות את הטוב והיופי שבהם... אם תגידי לעצמך כך - יהיה לך

באמת כיף.  ואם לא - זה יהיה רק ממך נא לא לחפש אשמים.

תהיי בריאה - ותתפללי מעכשיו שכאשר תהיי סבא וסבתא, הנכדים מאד ירצו שתגיעי לשבת.. (זה מגיע פעם...).

ואת יכולה גם לעשות משהו בשביל זה: פשוט תתני דוגמה אישית כבר מעכשיו...  זה גם בונה יופי את האדם..

תצליחו!

אין כיבוד הורים גדול מזה! את מתארת לעצמך כמה נחת ועונג יש לסבא וסבתא מלראות פרי מעמל כפיהם? את פירות גידול הילדים שלהם הם זוכים לראות בבית שבנו נכדיהם. וזה בסה"כ משהו חד פעמי. ( למרות שגם אם לא- הייתי חושבת שזה ראוי למאמץ במידה סבירה)

נכון, זה דורש השתדלות ומאמץ, אבל זה הרי חלק מן המצווה!

בנוסף לכיבוד הורים הרי יש בפניכם מעלה עצומה של הכנסת אורחים. ליצור עבורם אוירה שונה ומיוחדת לשבת. שלא יהיו לבד עוד שבת.

נראה לך שלהם נעים לחפש על מיח ליפול כל פעם? אני חושבת שלא. אף אחד לא רוצה להרגיש שהוא נופל לטורח. מצד שני הוא גם לא יכול להיות בודד...

שלא ישליכנו הקב"ה לעת זקנה!

שתמיד נזכה אנחנו לקשר חם וטוב עם נכדינו , נינינו והלוואי שאף יותר מזה.

האם היינו רוצים שילדינו יתייחסו כך להורים לנו?

מסופקני.

יש כאן כמה תגובות מזעזעות לטעמי.

לארח סבאסבתא-איזו זכות! הלואי ששלי היו באים אלי .

מה זה משנה אם הם זקנים/צעירים? העיקר רוצים לבוא!

אם קשה לך את יכולה להתחלק עם חמותך ולבקש עזרה בבישולים . אולי חמיך יכול להקפיץ אותם ? אולי שההורים של בעלך יבואו גם? זה גם יקל עלייך את הארוח .שלא תחשבי שכשהתינוק יהיה בחוץ יהיה יותר קל. בהצלחה!

נראה לי די טבעי שזוג צעיר ולחוץ לא מעוניין לאחר לשבת שני זקנים שממילא אין להם כח וסבלנות אליהם.

נראה לי בהחלט הגיוני שלחצים מצד ההורים מביאים למרירות וכעס.

יש כאן כמה כותבים שנתנו עצות טובות ויפות אולם יש כאן גם כמה שמרשים לעצמם להטיף מוסר ולהתנשא וזה חבל מאד.

אני מקווה שיצאתם מזה בשלום ובמצב רוח מרומם על הצלחת המבצע.

וזו שיטה מאד זולה - לקרוא לכל זעזוע מוצדק, "להטיף מוסר ולהתנשא".. זו עצמה התנשאות חסרת טעם.

לגיטימי בהחלט שאם מישהי כותבת בסיגנון כזה, או בסיגנון שאתה כותב: "שני זקנים שממילא אין כח וסבלנות

אליהם" אז ימחו נגד זה, ובחריפות. פה עוד כתבו בעדינות (ומה שאתה כותב "שני זקנים שממילא אין כח וסבלנות

אליהם" - זה לא "להתנשא" כלפיהם?....  בעיני זה מזעזע. ואם לך זו נראית "התנשאות", צר לי. חבל שזה

המבט). מה גם שהציעו להם פשוט לשנות מבט. וזו העצה היחידה היעילה לכך. לקרוא לזה "הטפת מוסר" במקום

לתפוס מאין זה בא - זו קטנות, לדעתי.

יש הבדל בין "להבין שקשה" לבין מכתב שכולו משדר "אני" ("הוא לא יהיה ביום שישי לעזור לי"..)  מול הטרחנות

של הזקנים הללו... יש הבדל בין להבין שמישהו סובייקטיבית לא מעונין לארח מישהו, לבין כשהוא - ע"י השירשור

- מצפה בעצם גם ל"הזדהות" עם עצם זה שמה פתאום הם צריכים לארח סבא וסבתא...

דומני שראיתיך "מטיף מוסר" כאן כמה פעמים על זה שאנשים לא אוהבים מספיק אחד את השני. ולאהוב את

הסבא והסבתא - ולא רק תיאורטית - לא צריך?

אי אפשר שכל אחד ידבר רק על המעגל הצר שהוא רואה באותו רגע, אך מה שמעבר לכך ייראה כדבר שאין צורך

להתרגש ממנו יותר מידי.

בטוחני שכאשר אתה בעז"ה תהיה סבא, אם עוד תכתוב אז בפורומים... אתה תעלה לא פחות בחום את היחס של

הנכדים לסבא/סבתא...

אז מוטב לחשוב על זה מעכשיו - ולחסוך צרות לעתיד.

נ.ב. אני, למשל, הנחתי מראש שיהיו כאן צדיקים שיטיפו לי מוסר על אי ה"הזדהות" עם "צרתם". והחלטתי מראש

שלא מענין אותי - אני אמחה על זה. אולי בשם הזקנים שלא יכולים.. רק בצורה מעודנת - שמציעה כיוון תיקוני. זה

מה שאני עשיתי וגם מה שעשו כאן אחרים. יישר כחם!

ומנסה לדרדר את הדיון להתנצחות אישית פרועה.

לא אגרר אחרי השיטה הנפסדת הזו.

שלא תתאפק - ותגיב בצורה כזו...

הפוסל - במומו פוסל.

מי שלא יכול להתווכח לגופו של ענין, ואומר על הבעת דעה מאד לגיטימית של אחרים: "להטיף מוסר ולהתנשא", במקום להבין שזה בא ממקום נקי לגמרי - אל יתפלא שיענו לו בדיוק באותה מטבע.

וגם מה שאתה כותב כעת - זו בדיוק אותה שיטה: "אינך שולט בעצמך ומנסה לדרדר את הדיון להתנצחות אישית פרועה", ואח"כ: לא אגרר לשיטה זו"...   אתה לא צריך להיגרר, אתה היוזם שלה: מילים כאלה ("אינך שולט בעצמך", "התנצחות פרועה"...) - שאתה הראשון בדיון הזה שאומר אותן, כמו שגם היית הראשון לכנות "הטפת מוסר" ו"התנשאות" - הן בדיוק חוסר שליטה עצמית (שלך), ו"התנצחות אישית פרועה". וגם הצידקנות לומר אחרי שאתה כבר מגיב כך "לא אגרר....", כאילו בכלל לא כתבת כלום... רחוקה מלהוסיף כבוד לכותבה. אנשים כאן לא מטומטמים.

לך הגיבו בהודעות הקודמות על המילים שכתבת כלפי אחרים, ובדיוק באותן מלים שאתה יזמת וכתבת (וכך גם - בהודעתי הנוכחית). מעבר לכך - כתבו והסבירו לגופו של ענין.

כדאי שתבין, שאם אתה כותב בסגנון כזה - ואינך מתאפק מלהפוך דיון ענייני להערות אישיות על אחרים, ובאופן שגם מראה שלא עמדת כל כיוונם - עשויים לענות לך. יתכן גם - באותה מטבע. תשקול מראש ואולי תשנה סיגנון.

מכל מקום, אני באמת אינני מתכווין אחרי שהשבתי פעם אחת על דבריך להמשיך בכך.

אתה יכול להמשיך לחרף ולגדף, חבל שזו הדרך. אני לא מתכוין אפילו לקרוא. 

אבל סבא וסבתא קודמים.

כדאי לדעת לאן להפנות את הכוחות והמידות הטובות.

ומי שכותב כאן יודע שהוא צפוי גם לבקורת או לדעות שונות

לפני כמה וכמה חודשים, התקשר קרוב משפחה בגיל של הוריי כ-25 ד' לפני שבת "אני על הציר, אין לי סיכוי להגיע הביתה לפני שבת". כמובן שהוא היה אורח רצוי אצלנו מתוקף הנסיבות.

בדקות הקצרות שנותרו עד שבת סידרנו לו מקום לישון וכו' ועשינו כל מה שיכלנו. בסופו של דבר - הבעיה העיקרית שלו באותה השבת הייתה שיעמום.

לא תמיד יש לאדם מבוגר מה לעשות בבית של זוג צעיר ממש. שבת שלמה 

אבל למסקנה כזו - עדיף שיגיעו בעצמם, אם אכן ירגישו כך.

מה שדובר כאן, הוא על היחס הבסיסי המכובד כלפיהם, המרגיש מחוייבות ואהבה.

גם אם אפשר להבין שלפלונית זה סובייקטיבית ממש קשה.

איך מדברים על זה שסבא סבתא רוצים להגיע. מה היחס לכך.

ובפרט כאשר הם המעוניינים בכך.

לדמות וירטואלית.

איך בפועל זה מיושם בחיים? זו כבר שאלה של כוחות, התארגנות, וגם חינוך ( לעניות דעתי)

אבל סדר עדיפויות חייב להיות ברור.

יש דברים בחיים שצריך לעבוד עליהם. כמו כיבוד סבתא וסבא, אירוח, או אולי ניסוחים פוגעים או לא ברשת.

ותסלחו לי ממש אבל זה שאנחנו סוג של אנונימים אחד לשני לא מצדיק פגיעות, ומצטערת לראות שהיו פה אנשים

שבמקום רצון להבין פשוט קטלו כי לא רצו להבין "איך יכול להיות ש..." יכול להיות ועוד איך המון דברים וכל

אחד מתמודד פה בעולם הזה עם החסרונות שלו, שאני בטוחה שלא חסר לאף אחד פה.

אני יכולה להבין את הזעזוע אבל לפעמים ניסוח זה דבר מאוד פוגע, והרשת זה לא תרוץ לעשות מה בא לי

יש גם אדם מאחורי המחשב, והוא פגיע כמוני כמוך וכמו כולם. תחשבו על זה פעם הבאה שאתם ממהרים

להתנצח ולהתווכח - הכל שאלה של ניסוח.

מנסיון, טבע של אדם לא משתנה אחרי החתונה. וגם אם כן, הוא חוזר לעצמו אחרי תקופת הסתגלות לסטטוס של נישואים.

יכול להיות שהוא אדם מופנם וביישן שאוהב את השקט שלו, לא אוהב המולה, ויש לו העדפות אחרות היכן "לבלות".

אם זה מפריע לך עכשיו, אנשים חכמים אומרים שזה מאוד יפריע לך גם אחרי שתתחתנו.

התכונה הכי בולטת בבן זוג לפני שמתחתנים היא גם זאת שהכי תפריע לך בעתיד.

סליחה על הביאוס, זה כמובן בלי לדבר על הבנה הכלה, לבוא אחד לקראת השני, ועבודת מידות.

אם זה רק בדברים כאלו, אבל אם זה כולל עוד אירועים דומים אז יש מצב שזה אופי.

אשמח לשמוע מנשואים

מה דעתכם..

תודה רבה

נורמלי לגמרי, לא כל האנשים אוהבים אירועים חברתיים, בטח שלא כשזה לא של המשפחה שלך ואתה לא מכיר שם אף אחד.

מה הקטע לשאול דווקא נשואים?

יש המון אנשים שחיים עם בני זוג שלא אוהבים לצאת לאירועים כאלה, ויש להם כל הזכות שבעולם לא לאהוב  את זה ולא להגיע. מסתדרים בד"כ שיגיעו לאירועים הבאמת חשובים, ומתי שזה לא אירוע ממש קרוב אפשר להסתפק בצד אחד כנציג המשפחה, או להגיע רק לכמה דקות, מסתדרים עם זה, זה לא דבר מלחיץ ולא מסוכן.

אודה על האמת שאני מסתובב עם מחשב נייד, בין השאר בגלל היכולת "לברוח" כשמשעמם לי אחרי כמה דקות נימוסיות לחדר צדדי ולעשות משהו יעיל...

ומאד הגיוני הוא בטח גם לא מכיר וזה מפדח אותו להיות "החבר של" אולי באמת אם הייתם מאורסים\נשואים זה כבר היה לו יותר נוח. גם לי לא תמיד נעים ללכת לאירועים של חברים של בעלי כשאני לא מכירה.

מכירה את המצב.... נראה לי לגיטימי שכל עוד לא נשואים מפדח... וגם כשנשואים.

אצלינו אני הלא מתפדחת והוא הכן (אנחנו חברים למעלה משנה..) ואני משלימה עם העובדה שאצטרך לשכנע אותו ללכת לכלמיני ארועין וכו'...

לא כל אדם נולד להיות חיה חברתית, וגם מי שיש לו כישורי חברה טובים יכול לשנוא אירועים, יש המון סיבות למה לא לאהוב.

אם זה אומר משהו על הבנאדם - כן, ולדעתי ברוב המקרים משהו טוב!

זה אומר כנראה שהוא טיפוס שלא משתעמם עם עצמו,

לא שטחי ומתלהב, 

סנוב במובן הנאצל של המילה, 

ואחד שיודע לחיות את חייו בלי לשלם חובות מעיקים לחברה.

אני מקווה שעוד תמצאי בזה בעצמך עוד מעלות. 

ב"ה

כן זה נרמאלי יש כאלה שמתוך בושה ויש כאלה שמתוך חוסר רצון פשוט לא רוצים כלומר הם אוהבים להיות לבד!

הגיוני שאחרי שתתחתנו ב"ה הוא יבוא איתך לכאלה אירועים אבכל אני לא יודע עם לכולם! את כל זה אני אומר לך אחרי מחקר מעמיק בנושאים האלה!

וזה רק מחריף אחרי החתונה

ואני בנאדם הכי אוהב רעש חתונות מפגשים חברות וצילצולים...

אז היה קשה בהתחלה אבל היום אני רק יודעת להעריך את זה כי מי שלא אוהב להשקיע בחוץ מפנה את כל הכוחות פנימה, לבית....

ואין על זה כמתכון לזוגיות מעולה.

רק פתיחות מצדינו וקבלה שלנו(שלך) אותו

הצלחה ומזל טוב!!!

אז זה קורע את התוף של האוזניים.

שמרתיעה אותו  גם ההצהרה שבעניין?

להופיע ביחד בתור זוג בצורה יותר רשמית???

לפעמים זה יכול לקחת זמן (בעיקר לבנים) להתרגל ולעכל את הסטטוס החדש,

ויכול להיות שהוא עוד לא במקום שיוצא עם זה לרשות הרבים.

שיהיה במזל טוב!

גברים פחות אוהבים לצאת ולבלות הם מעדיפים תשקט יותר.

קחי מאמר מדהים בנושא:

http://www.ynet.co.il/Iphone/Html/0,13406,L-Article-V6-4113468-android,00.html

ג'סטין ביבר

ואגב, גם אחרי החתונה אין עניין להכריח אותו לבוא לכל ארוע שאליו את מוזמנת. ( ולהפך כמובן)

לפעמים אפשר לצאת בהרגשה ש"תקעו אותך" במשך הרבה זמן , ממש לא נעים

לפעמים קורה שלא באים יחד הנסיבות מפריעות וכו' [לפעמים א"א כלכלית כשיש הרבה ארועים ולפעמים חוזרים מהעבודה מאוחר ומלא סיבות] וזה בהחלט נורמאלי.

אבל באופן גורף לא לבא זה צריך בדיקה מסויימת מדוע הוא לא בא ? מתבייש להראות איתך - זה לא מעודד אולי הדברים אצלו לא סגורים כמו אצלך? אולי אתם מדברים על חתונה והוא מתלבט ולא אומר לך?

או אם הוא פשוט לא אוהב לבוא לארועים, ולך זה מפריע זה דבר שצריך ללבן אותו יחד.

בכל מקרה תמיד צריך גמישות בנושאים כאלה.

עד דלא ידע..... והוא מה יעשה? יהיה בחברת הבנים הרוקדים אולי ריקוד אחד של שמחה ואח"כ ימצא את עצמו לבד........................... הגיוני שלא יבוא ושום דבר לא מוזר

כאחד שמזדהה לגמרי עם הנאשם שבסיפור אני לא מבין למה המאשימה לא בודקת האם בקשתה הייתה ריאלית כלל ועיקר

שיכיר את החברות שלך?

שתראי שיש לך חבר?

גבירתי הוא רוצה להמצא בחברתך ולאו דווקא בחברת זרים שאין לו ענין מיוחד בהם.

אחרי החתונה המצב שונה לחלוטין . את רוצה בקרבתו כי הוא חלק ממך והוא יענה לבקשתך כדי לגרום לך נחת רוח.

באיזו מידה החברה הטובה שלך מעונינת שהוא יבוא? עבורה הוא הרי סטטיסט. את רוצה שהוא יתענין בה? מדוע הוא צריך להדחף בין הדודות, הסבתות, השכנים, השכנות, הינטים והינטות הזוכרים אותה כשהיתה בעריסה והסתובבה בכל מיני מקומות מוצלחים יותר או פחות  מה לו ולה.

אחרי החתונה , את מעונינת אז הוא מקבל על עצמו את הדין למענך לגרום לך קורת רוח.

אני מתפלא שאת חוששת  לפגם באישיותו מאחר שאינו שש למושב ליצים, רכילויות ,התנהלות כזו אינה מורה על שום פגם.

מאחל מזל טוב לשניכם לקראת החתונה.

זה עדיין לא יפה.

אולי הוא חושש מחשיפה לציבור?

אני חושבת שדווקא מאד חשוב לראות איך הוא בחברה,

וכן- כמה הוא הולך לקראתך כשלך זה חשוב

בנישואים זה מופיע מיליון פעמים וזה שהוא יהיה בעלך לא יעזור לו להתבייש פחות.

מבייש אבל זה מה יש.

ואגב, גם אני לא מתה על אירועים והלכתי והולכת עדיין עם בעלי גם לאירועים שהיו לא לרוחי

או שהתחונה נפרדת ואני לא מכירה אף אחד בצד של הנשים..

נראה לי חלק מזוגיות תקינה

ואחרי החתונה אפשר להחליט שהוא יבוא איתך לחתונות שזה ממש חשוב לך. הרבה פעמים לחתונות של חברות ממש אין חובה שהבעל יבוא וזה מאפשר להיות עם החברות בלי לדאוג שהבעל לא משועמם.

לפי דעתי הוא צודק.

כרגע הוא לא חייב אז למה לו לבוא (אם אמרת שהיא לא אוהב ארועים .....)

אחרי שתתחנו זה משהו אחר ... חוץ מזה ,זה ענין של טיפוס גם בעלי לא ממש אוהב דברים שכאלה ...

ולכן לא תמיד הוא בא לחתונות של חברות שלי ( טוב ם את רוצה ,...או אם זה יעשה לך טוב וכו...)

כשמתחנים זה כבר עולם שונה  את עוד תראי.

אין לך ממה לחשוב ,תשמחי שעכשיו את עוד לבד חופשיה כזאת ....

אחרי שמתחתנים ובאים הילדים זה יותר קשה להיות בסוג כזה של חופש .(מניסיון יש לי תינוקת כמעט בת 3 ...).

ללכת לחתונה או שבע ברכות ....וכאלה,זה מתחיל להיות קצת מסובך .

זאת אני עם החבר....

הוא בסוף הגיע...

ואפילו נהנה...

היה כיף...

בשמחות!!!!

ואתם אחלה חבר'ה....

גם אני לא בטוחה שהייתי באה עם חבר שלי לשבע ברכות של חבר... ואני לא ביישנית ואני מתה על האירועים האלה.

לא תמיד זה מרגיש מתאים. ברור שכנשואים הכול נראה אחרת, וזה לא שאלה בכלל שאצטרף. מה שכן, צריך לבדוק ממה זה נבוע. למרות שהוא אמר שהוא כן יבוא אחרי החתונה, לדעתי... אין מקום לדאגה...

בהצלחה והמון מזל טוב!

תזכרי חזק את מה שכתבת ובעז"ה תיישמי ותהיי הכי יפה לבעלך בתוך הבית,

ותתפלאי לשמוע שיש כאלה שלא יוצאת לרחוב עם כל האיפור והקישוטים שלהן

אי אפשר כל יום כל החיים להיות ענוב ומחוייט בשביל בן / בת הזוג. סה"כ חיים כל הזמן באותו בית ורואים אחד את השני גם עם פיג'מה.

מה שכן, אפשר ורצוי להקדיש מידי פעם ערב לצורך חיזוק הזוגיות ואפילו אם לא יוצאים החוצה לאיזו מסעדה אפשר לעשות בבית איזו ארוחה יותר מושקעת מהרגיל ואז כן להתלבש יפה לכבוד המאורע.

זה נשמע שמשהו צורם לך, כאילו ראית מציאות הפוכה ממשאת מתארת כנכון.

אבל תדעי שיש הרבה שיודעות את מה שאת אומרת ומיישמות את זה.

ויהיו לך ילדים, ותתלבשי יפה יפה

ואחד ינגב עליך את הפה עם רוטב עגבניות של הפסטה

והשני ימרח עליך את האפ"וש שלו

ותינוקת החדשה תמשוך בשרשרת האלגנטית

ותפלוט על כתפייך המחוייטות את תוכן ארוחתה

וכן יהי רצון

זה אפשרי 

אני עם כמה ילדים

וכשבעלי בבית אני שמה את הבגדים הכי יפים שלי, עם מיטב האיפור שלי ותכשיטיי.. ויש תכשיטים שאנו קונים ואומרים זה רק לבית.

כשאני יוצאת איתו החוצה אני עם בגדים יפים ובלי איפור וחצי מקושטת

וכשאני יוצאת לבד אני עם משקפיים ואיזה מטפחת פשוטה.

זה מצחיק כי כמה פעמים שקניתי תכשיטים ובגדים המוכרת שאלה אותי (לאחר שראתה אותי מתלבטת), זה לאיזה חתונה, או סתם שבת?

ואני עונה .. זה לבית.

זה אפשרי ורצוי

ולא פעם ראשונה.

באמת - אשריכם. שתמשיכו ותוסיפו כך.

ועם דברי כותבת ההודעה אני מסכים, דברים יפים מאד, בלי לרדת לפרטים (כבר פירטתי קצת יותר בפורום לנ"ו שגם בו נכתבו דבריה החשובים)

בא בעיקר משיטוטיי בעיר בני ברק, בה מתפתח המושג של "חרדים מודרנים", ובעיקר מהתבוננות בנשים שבינהם.

(גם יש לי משפחה חרדית/חסידית)

הן הולכות ברחוב מנצנצות, עם עקביי שפיץ, פאה עד לברכיים בערך... מושכות מבטים.

ובבית? לובשות חלוק קליל.

שניה, אז בעייני מי את מתייפה? הגברים שברחוב? ומה עם בעלך?

ברור שבשעת ארוחת הערב אני אחוס על מלתחתי ואלבש בגד ביתי פשוט.

להתלבש יפה ומושקע אפשר בשעות הלילה, כשהבעל והאשה לבד, או פעם ב-,  כשנחה המוזה לארוחת ערב רומנטית ביחד, ולפי מחזוריות האשה...

א'קיצר לא חסרות הזדמנויות להתנאות גם בבית!

ואורה, אהבתי אהבתי אהבתי! ממש מצחיקה התשובה למוכרת! אשרייך, שיהיה לכם תמיד שמח ושתמיד יהיה לך מרץ ורצון להשקיע ככה בבית!

בס"ד

הלוואי ללמוד מכם וליישם.

כה לחי!

אסור לבני הזוג להזניח את עצמם אבל לדעתי תכשיטים ומשכיות לא מוסיפים ולא כלום לחן וליופי.

היא התכוונה לעיקרון - שתהיה לבושה נאה בעיניה ובעיני בעלה, דווקא בבית.

לדעתי קודם כל יש לדאוג שהבית יהיה מסודר, מקום נעין עם אוירה טובה.

ככתוב בסדר האמרה קודם דירה נאה ורק אח"כ אשה נאה

שלא יהיה חלילה נזם זהב באף וגו'

ולהתכרבל

ולם מקום לעניבות ושמלות מחויטות

לדעתי. בהצלחה

אבל אפשר להראות מטופחים גם בפיג'מה.

כמו דלתא, אינטימה ואפרודיטה ויש שם פיג'מות ובגדי פנאי נוחים ויפים

בשניהם יש קשיים. לפעמים ברווקות יש קשיים יותר גדולים ולפעמים בנישואים.

הרעיון הוא לא הקשיים אלא דרך ההתמודדות עם הקשיים.

ובחיי הנישואים יש דרך התמודדות הכי קלה ונפלאה שיכולה להיות...

אם אתה רווק או נשוי

וזה כי שאלת אותי. נפלת על האדם הלא נכון

אררר שאלות דביליות

היא מנסה להראות שיש קשיים של ניוון ויש של תחיה

לי עלתה שאלה: מה יותר קשה להיות בגלות או בא"י?

שאלה מובנת?

כנראה יותא מדבריים- שלהיות עם ילדים או להיות נשואה- זה קשיים של ניוון?

(אני לא מצאתי הבנה לוגית אחרת בדברייך)

<צ>

לכו דחוף לחנות טאקט. אבל דחוף!!!!!

יהיה ירוק יותר

ועדיין אף נשוי לא היה רוצה לחזור להיות רווק.

ואני אסביר- כשאתה רווק או רווקה, ישנם קשיים והקושי העיקרי הוא הלבד.

שזה קושי שמעציב כ"כ, קושי שמחליש את הנפש הלא שלמה הזאת.

זה ייסורים של ממש מלאים בעצבות.

אבל בסה"כ זה הקושי העיקרי

כשנשואים פתאום מתגלים לקשיים אחרים לגמרי

התאקלמות עם אדם אחר.

להסתדר עם הרצונות שלו שלפעמים נוגדים לשלך

בא לך לנסוע להורים והוא לא יכול הפעם

פתאום המחשבות זה לא על איזה חולצה או נעל לקנות זה מתי נצליח לקנות בית ורכב

פתאום יש היריון אז הדאגה ללידה, הדאגה לאישה, הדאגה לילד בריא.

והדאגה של פרנסה שמרחפת מעל כל זוג.

פתאום מבעיה אחת גדולה וקשה הגיעו הרבה בעיות גדולות ומטרידות אחרות.

גודל הבעיות מתעצם, אבל----

גם הכוחות גדולים יותר.

ועם הבן זוג הנכון מצידך לעבור הכל העיקר שזה יהיה איתו.

הנחמה והביטחון שהבית העצמי הפרטי שלך נותן זה דבר שקשה לתאר אבל זה נחת עילאי

והשמחה שיש בבית משותף זה לא דבר שמוותרים עליו.

בקרוב אצל כולם!

קשיים של נישואין הם קשיים של יצירה,

קשיים של רווקות הם קשיים של חסרון.

קשיים תמיד יהיו, אבל ודאי שעדיף שתהיה להם גם תכלית..

אגב, לא יודעת מה אמרו לך, אבל להיות נשוי זה בערך  95% כיף ומאושר,

ו5% קושי/מריבה/צער.

אחוזי הצער ברווקות נראה לי עולים ככל שעובר הזמן.

בנישואין לעומת זאת, כשהם טובים, זה יותר במגמת ירידה..

יותר קשה להיות מטופלי פוריות

"קול השם בכוח"

לפי כוחו של כל אחד ואחד

את בעיית הרווקות...

את כל שאר הבעיות תצטרכו להמשיך לפטור.

אז בחשבון פשוט קל יותר להיות נשוי כי בעיה אחת ירדה.

(רק מה, במקומה באו איזה 12,000,000 בעיות אחרות. 

אבל בעיית הרווקות היא חמורה יותר מכולן כיון שהיא פוגעת בדימוי העצמי, והבעיות האחרות הן בעיות של תיקון המידות. אז נשארנו עם אותה מסקנה!!)

חשבתי שזו הבעיה והקושי הגדולים ביותר.

כשהתחתנתי חשבתי שהיה לי קל יותר כשהייתי רווקה, ולא בגלל שהיה לי רע עם בעלי היקר, אלא בגלל שפתאום העבודה האישית והזוגית עולה מדרגה ואתה צריך לעמוד נוכח חסרונותיך ולתקן אותם.

כשנולדו לי ילדיי שיחיו, חשבתי - וואו, חינוך ילדים זה הדבר הקשה ביותר.

ועכשיו, אחרי 7 שנות נישואים, ואחרי מס' הריונות קשים במיוחד, ל

מדתי שהכל עניין של הסתכלות,

לראות את הקשיים או את הטוב ה' נותן לנו.

באמת, כשהייתי רווקה, והייתי הרבה שנים, הייתי צריכה לראות את משפחתי האוהבת והתומכת,

את בריאותי ומקום עבודתי ושבסה"כ - חוץ מזיווג, ה' הרעיף עליי הרבה שפע.

אך תמיד הסתכלתי על מה שחסר לי.

כשהתחתנתי הייתי צריכה להודות על הבעל הנפלא והמיוחד שקיבלתי לאחר שנים רבות של חיפוש,

עדין ורגיש, שונה ומשלים, אוהב ומפנק. ו

לא להתלונן על מה שאנחנו לא מסכימים עליו, לא לעשות מזבוב פיל ולא רק לחשוב - למה אין לי ילדים?

חס וחלילה - אני לא מעבירה ביקורת על מי שעובר טיפולי פוריות, זה ניסיון עצום,

ואני רק מאחלת ברכה והצלחה והיריון מהיר, קל ועם ידיים מלאות.

רק על עצמי דיברתי שכך הרגשתי בתקופה שעוד לא זכיתי.

וכשבא ההריון הייתי צריכה להודות על כך במקום להרגיש שחרב עליי עולמי כשהייתי צריכה להתאשפז שוב ושוב.

וכשבאו הילדים - לא להתלונן על מה ש"הם עושים לי" אלא לשמוח - ה' תודה, נתת לי ילדים, בריאים, שמחים, רבים, מבלגנים, לפעמים מתחצפים, מרביצים, משתוללים, אוהבים, חיים ונושמים".

סליחה על הפילסוף הארוך,

לסיום -

מילת המפתח היא להודות.

רק להודות על מה שיש,

לא לדחוק את הקץ,

להאמין שה' נותן לי מה שטוב לי בזמן שמתאים לי.

איזה טוב ה'!!!

וכתוב טובים השניים מן האחד. 

אבל זו משימת חיים ,שתחילתה בהרבה מאמץ  והרבה עבידה על המידות וסופה סיפוק  נחת שמחה ושלימות עצמית טובה יותר. לא לחינם התורה אמרה '' לא טוב היות האדם לבדו''.ואחרי הרבה שנים של עבודה , זה מזה שווה כל רגע של מאמץ.ידוע הפתגם ''שה20 שנים הראשנות היו קשות אבל אח''כ היה נפלא.

להיות נשוי הרבה יותר קשה...

משהו אחר לגמרי!!!

בס"ד

זה סוג אחר של קושי אין שום עניין להשוות.

וכל אחד מהם מתאים לשלב אחר בחיים.

נשואין זה כיף, מאד נעים להיות במקום אחד עם אדם אהוב ואוהב , מאד נעים לחיות יחד לאנשים ששמחים זה במחיצת זה.

מאידך, גם כיף לחיות לבד בלי מחויבות לאף אחד.

כל דבר מתאים לזמנו.

דעתי,

הקושי של כעת קשה יותר מהקושי של לשעבר או שלהבא.

יותר עניין של אופי מאשר קושי - יש מי שקשה לו בחיים, בין אם הוא רווק ובין אם הוא נשואי. 

(אני אענה שרווק.)

שאלה לי אליכם..

אם כך:

מה מניע אדם להתחתן?

וגם- מה פירוש "קשה"? במה זה מתבטא? נשמע לא נעים בכלל...

להיות נשוי זה לא קשה.. ההפך.. זה כיף.

בהתחלה לא רציתי לכתוב.. אבל שאני רואה שזה מזיק לרווקים, אז אכתוב ..

כשראיתי את השאלה חשבתי, ברור שרווק קשה נשוי זה לא קשה.

ששיתפתי את בעלי בשאלה הוא ענה מעצמו את אותה התשובה, נישואים זה לא קשה.

ושנינו חושבים שההפך- זה כיף

ואני בטוחה שיש עוד הרבה שחושבים

שאלה כזו צריכה להישאל, כדרכם של דברים כאלה, מתוך ש"מבודדים את הנתונים"..

כלומר: אם אתה שואל על רווק נורמטיבי, צריך גם לגבי נישואין לשאול במקביל:

בהנחה שהתחתן עם מישהי נורמיטבית שמתאימה לו, ולא עשה איזו שגיאה בוטה -

אז ברור שהחיסרון בלהיות רווק, שאינו נשוי, הוא קשה. הרי זה חסרון השלמה בסיסי. אע"פ שכל זמן שנמצאים

בתקופה הזו, צריך להשתדל גם לשמוח ולפתח את הכחות האישיים הטובים.

הרי בעינינו אנו רואים שגם אנשים שלא צלחו נישואיהם, דהיינו - היה להם באמת קשה - מעוניינים פעמים רבות

בכל זאת לנסות שוב, שיהיה טוב.

בכל מצב בחיים יש התמודדויות שיכולות לגרום להוצאה לפעל של כחות חיוביים.  כמובן, שהכחות של בין אדם

לחבירו, ולילדיו, מבקשים יותר הוצאה לפעל בנישואין.

אפילו אדם שרוצה לשרת בסיירת, יצחק לשאלה "מה יותר קשה, להיות בסיירת או להיות ג'ובניק".  אדם שחשקה

נפשו בתורה - מה יותר קשה? להיות בישיבה או לשבת על החוף?..

אדם שמח לפעול, להוציא לפעל את כחותיו הטובים.  כך היה חותם הנצי"ב זצ"ל: "ממני העמוס בעבודה רבה - כל

ישעי וכל חפצי בה"...

ובוודאי בנישואין טובים, שיש בהם שמחה מוחשית, ועבודה של התקרבות. ובנין בית.  וכשיש בעיות - הבחירה ,

בדרך כלל, בידי שני בני הזוג, אם להתאמץ על הקירבה, שאז גם המאמץ הזה משמח.

וכמובן, נישואין - זה גם ילדים. השמחה הגדולה, המשימה הגדולה ומלאת התוכן - כולל המאמץ שבה.

גם אני לא רציתי לכתוב, אבל כדי לחזק אותה.

להיות נשוי זה כיף וזה שמח וזה מאיר.

לפעמים זה גם דורש עבודה,

אבל אין ספק שגם העבודה מגיעה מיחד ושמחה ואושר גדול.

זה פשוט אומר שיש קשיים כדי להגיע לאהבה גדולה וטובה.
מכיוון שזה דורש עבודה, והתמודדויות.
אתה צריך לעבוד כדי שהזוגיות תהיה יציבה וחזקה, ולפעמים זה קשה.
אבל קושי שמוביל לדברים טובים.
כשאתה רווק מה שאתה עושה משפיע על עצמך, כשאתה נשוי זה משפיע לא רק על עצמך, לכן לדעתי זה הרבה יותר קשה

אבל מי אני שאומר? אני לא נשואה מספיק זמן כדי להשיב על זה כנראה..

למה צריך לעבוד על אהבה? 

למה צריך לעבוד כדי שהזוגיות תהיה יציבה? מה יכול לערער אותה?

מכירים את סיפור ההד ?

אז הנה שני משפטים ממנו :

תגיד לי הד יקר איך זה להיות נשוי - אוי אוי אוי

אז האם כדאי בכלל להינשא - נסה נסה נסה.

זה בצחוק אבל לכל שלב בחיים יש את החובות והטובות אז כיצד אפשר בכלל להשוות ?

מה דעתכם?

זה מה שבעלי ואני חושבים.

ערב שלם ....

יש פגישות

יש אירוסים

יש 7 ברכות

שנה ראשונה...

יש שלבים כדי שלא יהיה מעבר חד

פשוט לשמוח ולשמח ופתאום מגלים שאתם נשואים כבר כך וכך שנים  ועם כך וכך ילדים

העיקר שיהיה במזל טוב (תמסרי גם לו )

כמו כל דבר חדש, הלא ידוע מפחיד.

אבל אל תשכחי שאת מתחתנת עם הבנאדם הכי אוהב, רגיש ומתחשב בעולם (בשבילך), אז הוא יהיה קשוב לצרכייך.

כל הנושא הזה של "חיים ביחד", החל מהקימה בבוקר עד הכניסה בלילה שוב לאותו חדר.

לחיות עם עוד מישהו, שבשל היותו "גבר" הוא מתנהג בצורה שונה ממך וחושב אחרת ממך.

אבל בדיוק בשביל זה החלטתם להתחתן, לא?

בשביל להיות יחד, בע"ה עד אחרי 120...

החיים בכלל, והחיים הזוגיים בפרט - מלאים בהקרבות, חלק קטנות עד זניחות וחלק משמעותיות יותר.

ומי כמוך יודע עד כמה את מוכנה לתת מעצמך למי שאת אוהבת, ועד כמה את מכירה את הבחור שידע לתת גם לך.

המון בהצחלה ומזלטוב.

היי, שיהיה בשעה טובה בע"ה!!!

ברור שעיקר השינוי הוא רגשי - נפשי, ויש המון מה להתכונן בקטע הזה,

אבל אני רוצה להמליץ לך דווקא על התכוננות טכנית. כמובן לא במקום אלא בנוסף.

תנסי לחשוב איך יראה היום שאחרי השבע ברכות האחרון:

את קמה בבוקר והולכת ללימודים / עבודה (יודעת איפה תחנת האוטובוס שליד הקן החמים החדש או שתתחילי להסתבך?..)

חוזרים בצהריים - צריך ארוחת צהריים, נכון? מה תכיני? מה הוא אוהב?.. יש לך מצרכים? יודעת איך להכין? מתי? ערב לפני או רגע לפני? (המלצה אישית: ערב)

כביסה - איך מפעילים מכונה? מפרידים צבעים?

וכן הלאה וכן הלאה במליון דברים קטנים ואינדיוידואליים. שווה להתייעץ עם אמא, אחיות, חברות נשואות.

זה יכול לחסוך המון בלבול ולעזור להתחיל את החיים המשותפים בצורה רגועה וברורה.

אולי את יודעת הכל וסתם נפלתי עליך כבד, אבל כתבתי את זה לטובת כל מי שאוטוטו מתחתנת ובין הריחופים לפרפרים שוכחת שיש חיים אחרי הבלאגן (אני קלטתי לראשונה שאין לי מושג איך מכינים עוף רק כשרצינו סופסוף לעשות שבת בבית )

מלא הצלחה ואושר!

תחתיות לאוכל: לכי לפתח (ממש!) תמונות שלכם מההכרות ועד היום-

רגעים חשובים וסתם תמונות יפות

אפשר להוסיף קישוטים ולכתוב כמה מילים 

ולניילן במכונת למינציה. 

זה לא נשאר לנצח. אבל זה החזיק יותר משנה וזה היה ממש נחמד! (:

עדיף לנגב בסמרטוט ולא לשטוף בהרבה מים...

או סתם לעצב אלבום קטן.

תמיד נחמד לקבל דבר כזה.

בהצלחה!

אשמח להצעות נוספות....

איילת השחר- אני ממליצה לך לפנות לadmin או אשתו הצאדיקה..

מן הסתם במכשירי אלקטרוניקה וכדו' יש להם יותר ידע.

והם מתוקים כרגיל!

בעלי ממש התלהב

ואני לא חושבת שיש אנשים (אפילו גברים) שלא ישמחו להסתכל על תמונות יפות

שלהם ושל אהוביהם. אולי זה לא מה שהם עושים כל היום, אבל בתור מתנה אין מי שלא ישמח.

כמו כלי עבודה,או משהו שחסר לו

אולי סוודר חם לחורף?

את צריכה להיות מאושרת שהוא מתלהב.

או לחילופין אם יש לך רבנית שאת יכולה לדבר איתה.

כמו שכתבו לך כאן כבר, את יכולה להתייעץ עם מדריכת הכלות שלך או עם רבנית שאת קשורה אליה.

ובעלך הוא עדיין האדם הטוב והמבין והנחמד שהכרת. הוא פשוט אדם מורכב, ולא בעל צד אחד בלבד.

מה שאת יכולה לעשות במצב כזה הוא לומר לו שלא נעים לך עם השאלות שלו, שאת מרגישה מובכת, ושאת רוצה/צריכה שהוא ידבר בצורה הרבה יותר עדינה כשאתם ביחד.

אצל גברים יש באמת חיבור רב יותר לנושא הזה, וזה לאו דווקא רע (יש בזה כוח שמביא חיים לעולם). מה שחשוב הוא לדבר על התחושות שלך, כדי שיהיה לך נעים בהקשר הזה ביניכם.

ואגב, שאר ההתנהגות שלו השתנתה גם, או לא?

בוודאי שקיבלתי!

אבל הוא הגזים במה שהוא עשה, ואיך שהוא דיבר, נקודה.

את מוזמנת לפנות לאחת המנהלות של נשואות בלבד.

נראה לי יותר ראוי-ויש נשים שישמחו לעזור

בעלך ממש לא חסר טאקט וחסר רגישות, הוא גבר שאוהב את אשתו...

זה שוק רציני וזה לא סותר שהוא נחמד ואוהב, תשמחי שהוא חיכה לאשתו בשביל הכל...

דבר ראשון תנסי לפייס אותו, הוא רק רוצה לשמח אותך ולעשות לך טוב, (אם את לא אוהבת זה משהו אחר שצריך בירור)

ועוד דבר ששמעתי: ריבוי תאווה זה ריבוי קדושה!!!  וזה רצון ה'!!!

יש המון גמרות על זה ודוגמאות מתנאים ואמוראים....

מצטרפת לקודמים, דברי עם מדריכת כלות שלך ואם היא אומרת שבעלך לא בסדר אז לכי לאחרת!!!! 

בהצלחה יקרה...

 ואני מעלה הצעה בחשש...אולי יש לך בעיה עם מגע שזה לא קשור לבעלך/עברת משהו לא נעים בענין?

וסליחה על העריכות

 ניסיתי לעשות רווחים נורמליים...

יתכן ובעלך הטרי באמת מגזים (כך זה נשמע, לפחות)

אבל מה שבטוח, שאת מרוגשת ומזועזעת מהעניין וזה לא עושה לכם טוב.

בהצלחה!

שלא כהלכה ובחוסר התחשבות, הבעיה היא ברגישות המתחייבת של המצב והקושי לטפל בו בצורה פתוחה.

אולם, כמו כל מצב שכזה, בני הזוג צריכים בראש ובראשונה לנסות ולפתור אותו בעצמם.

דברי אתו על זה, תמצאי רגע אינטימי של קרבה ודברי אתו, אל תתחילי לרוץ ולבכות בפורומים לפני שניסית לדבר ולהסביר.

של בחור צדיק וקדוש ובחורה צדיקה וצנועה שלא מכירים ולא מודעים להבדלים בין גבר לאשה

הבחור בטוח שהבחורה אמורה להרגיש בדיוק כמוהו בקשר לחיים שאחרי הנישואין

והבחורה בטוחה שהבחור אמור להרגיש בדיוק כמוה

ואני מתארת לעצמי שבדיוק כמו שאת מופתעת ונדהמת מההתנהגות שלו

מסתבר שהוא גם כן חושב שמשהו בעייתי אצלך

כיוון שלא ברורים לך הדברים שברורים לו כל כך, שאצלו הם טבעיים ומתבקשים לגמרי

בקיצור, אתם צריכים לדבר על זה וללמוד להכיר מה חושב ומרגיש הצד השני

אל תסתכלו זה על זה כעל עופות מוזרים

דעו שאלו הבדלים טבעיים בין בחור ובחורה, ותלמדו לאט לאט איך להתנהג

כדאי לקבל גם עוד קצת הדרכה כדי להבין שמדובר ברגשות טבעיים לגמרי ונפוצים ונורמליים - משני הצדדים.

או שבעלך קצת עובר את הגבול,

או, וזה מה שנשמע לי יותר סביר, שאת, כמו רוב בנות ישראל בנויה מאד

שונה מגברי ישראל (כולל הצדיקים!!) והפער הגדול הזה שכנראה לא שמעת עליו,

ואת גם לא מוכנה אליו גורם להפתעה הגדולה..

נשמע לי שלא עברת הכנה מספיקה עם מדריכת כלות, ושכדאי לדבר בהקדם עם מישהי

מבינת דבר. (המנהלות של הפורום הסגור זה רעיון מצוין, אני גם אוכל לנסות לעזור במסר)

מציעה לך ליצור קשר בהקדם, ולבדוק איפה אתם עומדים..

חבל מאד להרוס את התקופה הקסומה הזאת של ההתודעות אחד לשני בחוסר ידע

או בחשדנות..

אני לא יודעת מה נכון כי אני לא נשואה ולא גבר.

אבל מה שנעים ונוח לאישה זה לא מה נעים ונוח לגבר,

יכול להיות עצם זה שהוא מבטא באוזנייך דברים שלא נעימים לך

זה הביטוי שלו למה שהוא חש כלפייך, יכול להיות מאוד שהוא מגזים

אז את יכולה לקחת אותו לשיחה ולהבהיר לו מה נוח לך

ולשאול אותו למה הוא מתנהג ככה.

זאת הזדמנות לעבוד על התקשורת בינכם ולתאם ציפיות לגבי הדבר הזה,

וכן תחשבי הוא גבר דתי שכל חייו היה צריך לדחוק את היצר

והוא אוהב אותך ונמשך אלייך מאוד ויכול להיות שזה יוצא לו קצת מוגזם מידי,

לכן אפשר לדבר על זה ולהתייעץ עם מישהו, במקום לפתח רגשות דחייה מבעלך.

אכן זה יותר מתאים לפורום הסגור. בכל מקרה אשמח לעזור באישי.

ולדעתי בעלך בסדר גמור...וגם את...מומלץ לדבר עם מדריכת כלות/ חברה טובה נשואה . זאת ברכה לגמרי גבר שהוא בעיניני מיניות ורק אאחל לך שתמצאו את הדרך הנכונה ביחד באהבה בשמחה ובעונג.

אז זהו, שכמו כל אחת ממש חיכיתי לזמן, זה היה נשמע לי גם כן דיי מגרה..

אבל ההערות שהוא אמר היו נשמעות לי ממש מוגזמות!!!!!!!

שלא תבינו לא נכון, חיכיתי ואני גם כן מרגישה שזה טוב שהוא מתלהב מהדברים האלה, כמו שכולם פה אמרו,

אבל תמיד דמיינתי שזה יעשה גם כן בקדושה וגם כן בהתלהבות, בכל זאת...

והוא עשה את פשוט בציניות דוחה!! כאילו, זה דבר גדול מאד! למה כולם היום הם צינים?

אני חושבת שתסכימו איתי, שדבר כזה לא צריך להעשות בציניות, תעשו טובה, תשמרו אותה למקומות אחרים...

*רשמתי מסר לאני ירושלמית, בעז"ה נעביר את הדיון לשם.. באמת זה לא כ"כ מתאים פה...

עוד פעם, תודה רבה!

נשמע שיש לבעלך יצר נורמלי,

קשה מאוד לעשות דברים כאלה בקדושה, וזה לוקח זמן,

מה גם שהכרתם מעט מאוד זמן

דיברתם על הדברים האלו לפני החתונה/לפני קיום היחסים?

יצר גדול לא מעיד על בנ"א פחות צדיק,

תשמחי שהוא חושק בך

ואם הוא עושה דברים שלא נעימים לך הכי בריא לשניכם זה לדבר על בגלוי ובנחת,

ועדיף אחרי ארוחה טובה (שאת הכנת)

זכרי-הדרך לליבו של גבר עובר דרך קיבתו. כמה נדוש ככה נכון.

אפילו אני, שבהתחלה זלזלתי בזה כי בעלי רגיל לאכול את אותם דברים בנאליים בבית שלו, גיליתי עד כמה זה נכון.

בהצלחה

אין שום סיבה לערב אנשים זרים בבעיה אינטימית כזו, לא חברים ולא הורים ולא אף אחד.

בשלב הזה של החיים והנשואין עם הזוג לעשות מאמץ ולפתור את הבעיה בעצמם.

הזמן הנכון הוא לא אחרי ארוחה ולא באיזה "רגע שקט" אלא כשהם נמצאים יחד במיטה חבוקים ואוהבים.

ב"ה שיש לנו אנשים חכמים ונבונים שאפשר להתייעץ ולקבל מהם כלים נכונים להתמודדויות השונות בחיי הנישואין ובכלל.

דוגמא מעולה קיבלתי מהמדריכה שלי באחד השיעורים האחרונים לפני החתונה:

כשהיו עושים בדק הבית בבית המקדש לא תמיד בעלי המלאכה היו כהנים ונזהרו מאוד בכל הלכות הטהרה עם האנשים שבאו לתקן וכו', ק"ו בקודש הקודשים כשהיו צריכים להכניס בעל מלאכה לבדוק ולתקן במקום שאחת בשנה נכנס אליו אך ורק כהן גדול - מה עשו? בנו מן מעלית שהיתה סגורה משלושה צדדים ופתוחה רק למקום בו היה נצרך התיקון וכך נוצרה מחיצה שאיפשרה את כניסתו של בעל המלאכה למקום הכי קדוש בעולם.

אותו הדבר בבית יהודי, טהרת המשפחה היא קודש הקודשים של הזוג היהודי, אבל כשצריכים עזרה בתיקון כלשהו בנושא, ופונים לקבל עזרה כזו, לא צריכים לפתוח את כל ארבעת הצדדים וכו', מספיק להתמקד בבעיה המסויימת ואם מתייעצים עם האדם הנכון (רב רגיש, מדריכ/ה, יועצ/ת וכד') הןא כבר יידע לשאול את השאלות המתאימות ולעזור בצורה הכי טובה.

זוג צעיר לא יכול לפתור את בעיותיו לבד. זה רק עלול להחמיר את המצב. קצת פחות גאווה תעשה את הדרך לפשוטה יותר.

בהצלחה.

זוג צעיר לא יכול לפתור את בעיותיו לבד. זה רק עלול להחמיר את המצב. קצת פחות גאווה תעשה את הדרך לפשוטה יותר.

זה לא אומר שזה לא "בעלך הטוב והמבין והנחמד". זה בדיוק הוא. וזה לא "בעל כזה בוטה".  וכעת - תמהרי את להיות "הטובה והמבינה והנחמדה" ומהר-מהר תבקשי ממנו סליחה על מה שאמרת...

אח"כ תכילי אותו, תגידי לו בעדינות שאת מבינה שיש קצת שוני בין גברים לנשים; את יכולה גם לבקש שיעדן בדברים ספציפיים שהכי קשים לך. אך במפורש לא מתוך גישה שעצם ה"התלהבות שלו" היא בעיה.

ונכון מה שהציעו לך להתייעץ עם מבינת ענין, נעימת הליכות, בעלת מידות טובות, שיש לה בית טוב, והרבה ניסיון בחיי נישואיה (וכמובן, לא ממי שאינה בעלת נסיון, קל וחומר לא מאנשים שאינם נשואים - שעם כל רצונם הטוב, לא יכולים להבין בכך כלום). אלו דברים עדינים ובשלבי בנין ראשוניים.

ומיד-מיד תתמקדי ב"טוב, המבין והנחמד" שבבעלך - בזמנים האחרים.  תדברו בנחת, תתענינו זה בזה, תכירו באופן פנימי יותר.

עם הזמן, הענין עליו שאלת - יבוא בעז"ה ישירות מתוך היחס האוהב, הפנימי וה"רוחני" הזה. ויהיה תואם אליו גם בביטויו.

אולי לא הייתי מתייחס לכך ב"רשות הרבים" פה - אם לא הענין הדחוף והמאד נעלה, של בנין בית בין איש לאשתו בטוב ובנועם, בקדושה ובטהרה.  ולפי מה שעולה ממכתבך - נראה ששניכם מאד ראויים לזה ומתאימים לבנין כזה. אינני יכול לפרט כאן למה.

יש להניח שאם תלכי בדרך זו, עוד יגיעו זמנים שתחייכו ביחד מ"אי הבנות" ראשוניות אלו.

תצליחו, צדיקים!  מזל טוב!

נ.ב.  לא קראתי את כל השירשור לבד מהודעתך הראשונה.

       ב. כרגע קראתי את הודעתך השניה, ובה: "זה דבר גדול מאוד" וצריך לא להיות בציניות. את צודקת במאה אחוז. רק צריך להגיע לכך בדרך הנכונה. ואפשר גם לשוחח ביניכם על הערך הגדול שבדבר, בלי התייחסות ישירה לאופן ההתנהגות.

אני מכירה המון נשים שחוו את הקושי הזה, (כולל אני!!) אם כי בדרך כלל זה לא בפעם הראשונה כי אז הם עוד מתביישים להחצין רגשות ולחשוף את כל הקלפים - אלא בדרך כלל אחרי כמה חודשים.

ידוע שאצל האברכים הצעירים התדירות גדולה יותר וגם שאר הנושאים בשנה הראשונה.

בהדרכה שלי ושל בעלי - זה היה די בתיאום - לימדו שבהתחלה כל מה שמותר - מותר ורצוי וקדוש ומצווה.

עבודה על מידות ומדרגות נעלות של קדושה רק אחרי 10 שנים ואילך מהנישואין.

ככה בונים זוגיות חזקה וטובה!!

זה רק בהסכמת בני הזוג וכבר שמענו שרבנים אומרים שהדור כ"כ חלש בשביל כאלה דברים אבל זוג שמחמיר תבוא עליו הברכה

ולא נראה לי שיש לזה זמן משוער

ועבודת המידות כמדומני-מאז ומעולם לא?

אני נשואה ואני לא רואה כאן שום פורום לנשואות בלבד. מה זה אומר?

באתר בחדרי חרדים יש מלא פורום שהכניסה להם היא רק למורשים בלבד, כאן הכול פתוח, איך בכלל מגיעים לפורום הסגור?

סליחה על הבורות

בס"ד

כדי לקבל רשות להיכנס לפורום נשואות בלבד,

עלייך לפנות לאחת המנהלות דרך מסר אישי:

* אני ירושלמית

* יהודיה מא"י

אבל אני לא רואה איפה הקישור או הכותרת של הכניסה לפורום הסגור הזה. אני יכולה לפנות אליהם במסר רגיל?

ובקשר לשירשור אני מסכימה עם כל מה שכתבו קודם, וחוצמזה לא נראלי שיש כזה דבר להגזים בעניין, אפילו רבנים גדולים מאד אמרו אתזה.

וזה בטוח שירשור אמיתי ולא אזה מישו שמנסהלהתסיס?

אני יודעת שיש מלא נשים שעוברות את מה שהיא מתארת כאן.

חוץ מזה שהיא מכונה כאן אימא והיא לא אימא כי היא נשואה רק 3 שבועות. אבל זה לא אומר כלום כי כל השמות כאן הם סתם כינויים שרובם תקועים כנראה בלי קשר. (למרות שאצלי הכינוי  כן קשור למציאות...)

א. היא פתחה תכיוני רק לפני מספר ימים "עם שם מלא" שזה מראה שהיא לא פתחה כינוי חדש כדי להסתתר מה שאומר גם שהיא חדשה כאן אז איך היא ישר השתפכה ככה על נושא כזה רגיש?

ב. למה לחפש עזרה בדברים אינטימים במקום כזה "פרוץ"?

ג. זה נכון שזה יכול לקרות אבל משו נשמע לי מוזר.

ונראה לי 90 %  מהזוגות עוברים את זה ברמה כזו או אחרת

וחסידית נט

רק מי שרשומה לפורום יכולה לראות אותו

ז"א אם המנהלות יקבלו אותך וירשמו אותך פתאום תראי קטגוריה של "נשואות בלבד"

לפורום הסגור.

שלחתי בקשה למנהלות כדי להתחבר.

לגבי הנימוקים שזה קונספירציה.

א. לא מחייב שהשם הוא אמיתי.

ב. יש אנשים שבסגנון שלהם זה לדבר גלוי ופתוח. יתכן אפילו ליד הבעל.

ג. יתכן שהיא באמת לא עשתה נכון אם זה שם אמיתי. כי לא כל העולם צריך לדעת מה הולך אצלה בבית.

ד. מאוד נראה הגיוני שהיא כן פתחה שם חדש. כנראה ששמה נותר חסוי.

'שאמא!!!!' זה כמו אמא'לה. זעקה של הצילו.. 

ואמיתי...

(הופתעתי המהתגובה פה... ולמי שבאמת מעניין למה בחרתי בשם הזה, אז סתאם זה מה שזרם לי באותו רגע..)

מתוקה ויפה שלי, צנועה ואמיתית. אני באתי מעולם התשובה וחטאתי כבר בדרך, ובכל זאת ליבי איתך כי גם למרות עברי אנחנו הנשים יותר רגישות והגברים פחות, אין זה אומר שהוא נורא, אלא פשוט גבר שצריך ללמוד מה זאת אישה ואישה שצריכה לדעת מה זה גבר. אני חושבת שמעבר לזה שהוא נעלב ואת צריכה לרכך אותו הוא גם צריך לרכך אותך, הפגיעה היא קשה למרות שיכול להיות שזה ממש לא אשמתו.

אתם זקוקים בדחיפות להדרכה נוספת ויותר שלמה, ואני יודעת מבעלי שלמד את הנושא כמובן, שגם בגמרא ידוע שכל השלום בית הוא באישה והכל קשור ליחסי האישות!!!!!!!

אתם צריכים לבנות ולהבנות שוב מחדש בעניין הזה ולפייס להתפייס שוב.

בהצלחה. 

תביני דבר אחד בישיבות לא מדברים על כול זה ויש בחורים שפשוט לא מבינים דבר וחצי דבר על מהות האישה.

לי יש מזל גדול שיש לי אחיות שלא התביישו ואמרו לי קצת הדרכות  נכונות וטובות לגבי כל הגישה אל בחורות החל בשלב ההכרות וכלה בחתונה ואחריה .

גם אחד הרבנים הזקנים בישיבה קרה לי ודיבר איתי ומה שהוא אמר לי קיימתי ורעייתי אמרה לי שזה עשה לה ממש טוב.

לכן לא צריך לריב אלא פשוט לדבר גלויות בנועם ובנחת. להסביר לו ממה את נהנית וממה לא.  

דבר נוסף שתמיד תזכרי לחזור ליסודות תזכירי לעצמך מדוע בחרת בו , זוג היודע להתגבר על בעיות תהיה לו אהבה גדולה.

הייתה פעם שרבתי עם רעייתי והיה ברור לי שכשאחזור הבייתה מחכה לי מזוודה  ליד הדלת, אבל אישתי בחרה בדרך אחרת ואני יכול לומר עכשיו ממרחק של שנים שדווקא נקודה זו הייתה נקודת מפנה גדולה בחיים שלנו [אני מדבר על כעשרים שנות נישואים!]

יה"ר שתצליחו בחייכם המשותפים מתוך הבנה חיבה ורעות אמיתיים.

פעם רב אחד נשאל מה היסוד לנישואים טובים?  והוא ענה - לדעת לבקש סליחה .

אמרו לו הרי זה פשוט אם טועים מבקשים .

ענה להם הרב

א. גם כשטועים לא תמיד יודעים לבקש סליחה

ב. אני התכוונתי שגם אם אתה בטוח שאתה צודק תבקש סליחה.

מה שכתבתי בתמציתיות בשירשור שפתחתי(בחלק השני של דברי), חישבי על הדברים וייקל לך להבין דברים אלו ,אם דברי שם לא ברורים (תימצתתי שם מאוד) , אוכל לפרט .

ב"ה

לשים את הילדים אצל ההורים ולצאת לצימר ללילה מפנק עם שמן נרות וארוחה רומנטית! בבוקר שמתעוררים עושים טיול  

אבל זה מאנונימי??????????

שמח לי וטוב לי עם בעלי!!!

מאוד מאוד מאוד.

וגם אני אוהב מאוד את אשתי וטוב לי איתה.

ואני מייחל ליום שבו היא תוכל לראות את הודעתי זו.

גם לנו ממש טוב יחד ב"ה.

הכל כולל הכל

ואעפ"כ, השרשור הזה הזוי... זה משו פרטי. לכן האנונימי. 

ברוך ה'!!!

שאני פה זקנה, נשואה מעל 10 שנים...

את מה זה נורמלית.

זה פתאום שהשכל מבין שזה דבר כל כך גדול עם הרבה אחריות אז הוא מכבה את הרגש.

קורה להרבה. לא לכולם. אבל זו תופעה שפויה לחלוטין, שעוזרת לך להבין את גודל ההחלטה.

עכשיו תשבי ותחשבי, שכלית בלבד, אם את רוצה להתחתן איתו. אם הוא האיש שאיתו את בונה את הבית שלך.

אם את יכולה לסמוך עליו.

זה בסדר שהרגש כבוי. זה הזמן לבחון את העניין ברצינות הראויה.

אפילו תגידי תודה, כי זה כלי חשוב מאוד.

זה תמיד לקפוץ למים.

תסמכי על הקדוש ברוך הוא.

אני חייבת לספר סיפור על עצמי.

נכון זה תמיד נראה שיא הרגש כשהחתן בא לכסות את הפנים של הכלה לפני החופה?

אז אני, הדבר היחיד שעלה לי בראש: "זהו זה, כבר אי אפשר להתחרט".

נשואה שש וחצי שנים. שניים וחצי ילדים.

בשום פנים ואופן לא מתחרטת.

הבחירה שלי נעשתה מתוך הרבה יותר שכל מרגש. וזה לגמרי בסדר בעיני.

בהצלחה נשמה. את בדרך הנכונה. תבשרי בשורות טובות!!!

אני הרגשתי שאני קופצת לתוך תהום עמוקה

זה היה אחרי תהליך שהבנת שזה הבחור המיועד אבל כשזה ניהיה רציני הפחד השתלט עלי.

את יודעת מה עזר לי?

נזכרתי ברגע לפני שאת עוזבת את הקרקע בסנפלינג - כשיורדים מצוק לדוגמא (אם יצא לך) ברגע לפני הרגש שלך אומר לא!!! מה את עושה? אל תעזבי את הקרקע

ברגע שאת שומעת לשכל - (ושמה את לרגע את הרגש בצד) שאומר לך זה בסדר וקופצת -  הפחד פוחת במידה ניכרת כי את מרגישה קשורה 

אמרתי לעצמי אני קופצת כמו בסנפלינג אני יודעת שהקב"ה מחזיק אותי חזק!! 

 אני עשיתי את כל ההשתדלות ונראה לי שזה זה.

את הפחד אני שמה בצד.

זה היה קשה אפילו מאוד

אבל נשמתי עמוק   וקפצתי (אמרתי כן )

וממש הרגשתי איך הקב"ה מחזיק אותי חזק בחבלים חזקים ואוהבים

כיום  (ע"א הפחד הגדול של הלהגיד "כן" )נשואה באושר רב ב"ה עם 3 צדיקים נפלאים.

מאחלת לך מכל הלב הצלחה !

לבדוק שאת אכן קשורה....

מצאת אותו!!! הוא כל מה שאת רוצה!!! והוא רוצה אותך!!!

ולהתחתן זה מפחיד ומבלבל. נכון. וכרגע החששות מהעתיד מאפילים על הרגש והכיף של הביחד. 

את בטוחה שכל הרגש נעלם??? את באמת מרגישה שעניין החתונה תלוש ממך???

את יכולה לדמיין אתכם חתן וכלה? בעל ואישה? הורים? זה נחמד לך לדמיין אתכם יחד עד זקנה ושיבה?

טוב לך איתו? יהיה לך טוב איתו?

נסי להירגע, כי על פניו, לפי מה שכתבת- מדובר בחששות רגילים שלפני צעד משמעותי בחייך.

אולי תנסי לבדוק ממה בדיוק את חוששת ותשוחחו על כך?

איתך!!!

כדאי מאוד מאוד להתיעץ עם גורם מקצועי(ולא, המורה שלך היא לא גורם מקצועי! זה טוב להתיעץ איתה אבל היא לא גורם מקצועי!!!!) לפני צעד כ"כ גורלי.

יכול מאוד להיות שהוא ירגיע אותך ויגיד שזה נראה לו מתאים (ורק בשביל זה זה שווה! ככה אפשר לקבל ראש שקט יותר!)

ויכול להיות גם שהוא יעזור לך לשים לב לנקודות משמעותיות. (שלא תמיד הן סיבה לפסול אבל כדאי מאוד להיות מודעים אליהן!)

מאוד כדאי ללכת לאנשי מקצוע.

כמה שזה נשמע מרתיע לפעמים זה מאוד מאוד חשוב וזה פשוט הציל אותי!!! (ולא רק אותי...)

סתם מניסיון. אני זוכרת שעמדנו ממש לפני חתונה ובעלי אמר שצריך גם "שלח לחמך על פני המים" ואני לא הסכמתי אמרתי שהכל צריך להיות 100%. ואז דיברתי עם אחותי והיא גם אמרה לי "שלח לחמך על פני המים" ודיברתי עם עוד אחות ואמרתי לה ברור שאני אתחתן איתו אבל...ואז היא אמרה נו...

וראיתי שבעצם אני מחכה לביטחון של 100% שלעולם לא יגיע. הלכתי לברכה כדי להשתחרר ובתוך המים הגעתי להחלטה שאנחנו מתחתנים. והיה שווה...

מה קורה לך כשהוא איננו.

האם את מתגעגעת, האם הוא חסר לך, האם את רוצה להסתכל עליו, האם את זוכרת את החיוך שלו, האם יש לך שאלות לשאול אותו, האם היית רוצ הלספר משהו רק לו בלבד?

אם התשובות חיוביות אז לכי הלאה.

אם הן שליליות תעצרי

אם יש פנים לכאן ולכאן אל תמהרו בהחלטה, קחו עוד קצת זמן

 זה כמו השבוע ניתוק לפני החתונה ,כ"כ חשוב,כמה שהוא קשה (כשהחתן והכלה לא מתראים ולא מדברים-אפילו לא SMS) זה ממש קריעת ים סוף אבל האיחוד אח"כ בחתונה הוא באמת עמוק ואמיתי.

מצד שני תעצרי רגע ,תחשבי מה מפחיד אותך,משהו בנישואין,בו..?אולי את צריכה לברר עם עצמך כמה דברים שמהותיים לך,לפני שאת 'קופצת למים'.

בהצלחה נשמה..

אבל גם יכול להיות שלא. צריך לברר עם עצמך היטב ומומלץ מאוד להתיעץ! (אבא, אמא, מורה, רב, אפילו יועץ מקצועי!)

ברור שזה לא באמת רק בשבילו- תמיד כיף להשקיע ולהיות יפה, בשביל עצמך..א

אבל תנסי גם בבית, כשאין אנשים, להיות יפה ומושקעת- בשבילו.

ובחוץ להיות ככה כדי שבעלך יוכל להתגאות באישתו היפה.ב

בהצלחה!

זה מראה לי שאני חשובה לו ולא ככל הנשים.

אם זה לא היה מזיז לו הייתי מרגישה - אני מסתכל על כולן , את עוד אחת בשבילי אין לי עניין שתהיי שמורה רק לי.

וככה הוא מראה לי אני אוהב אותך את היהלום שלי, אני יודע מה זה היופי שלך והוא כ"כ איכותי, בבקשה תשמרי לי אותו ואל תתני ממנו לאחרים.

ודוקא בגלל שאני מרגישה שגם יופיי הוא חלק ממני חשוב לי שהוא יהיה שמור רק לבעלי כי אני רוצה להיות מחוברת איתו בהכל, בלי שום חציצות של עד כאן, כאן אני כבר מערבת אחרים.

קנאה לבעל/ אישה זה דרך ביטוי בריא של אהבה (תראי בספר של הרב גינזבורג-"אהבה" בשער המשיכה)

כל עוד זה לא חולני כמו גבר מכה כמובן.

כמובן שאני לא יוצאת מהבית ברמה מביישת יש לאישה עניין של אסטטיקה טבעית אבל בין אסטטיקה טבעית ליופי יש קו ארוך

וכשאני יוצאת עם בעלי אני יוצאת יותר מטופחת , אבל לא כמו בבית .

תקבלי את זה כמחמאה ואהבה הוא מעריך את יופייך, את חשובה לו.. והוא לא מתייחס אלייך כאל עוד אובייקט. 

כדי שבעלך יוכל להתגאות באשתו היפה"

מהמשפט הזה, שבטוח נכתב מכל הלב ובתום לב, רואים עד כמה קשה לאשה לפעמים להבין את ה"ראש" של האיש...

זה נכון, שהבעל ישמח שאשתו שהולכת איתו נראית טוב, אבל הוא  מ א ד  לא מעונין "להתגאות" בעיני אחרים, גברים, במראה אשתו הזאת - זה  ל א  ע נ י י נ ם..   (בתרבות הנורמלית שלנו. יש באמת "תרבויות" ששם כמו שהוא מתפאר במודל החדש של הרכב, כך גם האשה. חפץ לתצוגה..)

המשפט הזה טוב, נניח, לכאשר הולכים לאמא שלו...

במיוחד בבית, אבל גם בחוץ.

בכל הדייטים שהיו לנו לפני החתונה- תמיד באתי מטופחת, אז מה עכשיו, אחרי החתונה, השתנה?

אז כן, את צודקת

באמת למה שזה ישתנה ולמה שתתייפייפי יתר המידה בשביל הבחוץ ולא עבורו?

על הנקודה שכאילו "להתגאות" ביחס לאחרים שרואים אותה.

וגם - התייחסתי לגבי מי ששאלה; שברור ששם הנקודה הזו משמעותית לבעלה. באמת לא אמרתי שאצל כל אחד

חייב להיות בדיוק כך.  העיקר שאתם "מתואמים"..

השמים לא נופלים והנשואין ל אנהרסים.

ומותר גם לענות, ומותר גם לא להסכים,

זאת נראית לי בעיה נורא נחמדה כשהבעל חושב שאשתו יפה מדי.

זה בכלל לא צריך "לעצבן" ההתייחסות הזאת שלו.

תארי לך שהיה "מתעצבן" מזה שאשה משקיעה כל כך הרבה זמן ב"שטויות" של התאמת לבוש..  מה היית אומרת: זה "ראש" של אשה. אתה לא מבין. 

וזה "ראש" של איש, וראש טוב. של איש שאוהב את אשתו ויש לו מושגים נכונים על רשות היחיד המוחלטת שבין איש לאשתו, והוא גם מכיר "מבט" של גברים יותר מאשתו, שבסה"כ מתכוונת בתום לב להיראות טוב - ולכן אינו מעונין שתמשוך שימת לב יתרה במקום שיש בו גברים אחרים.  טוב ויפה וטבעי (כמובן, לא מדובר בהקצנות אובססיביות, שזה לא נראה מה שכאן).

התחתנת, אתם "אחד של השני", תתחשבי בכך   ו ת ש מ ח י  בכך. הרבה בנות היו מאד רוצות שיהיה להן בעל שטיפּה "יקנא" להן וירצה שאחרים לא יסתכלו עליהן...

הכי טוב:

א. באמת הכי יפה - הלבוש שבבית. בשביל הנטיה שלך, ובשבילו.

ב. תשאלי אותו, בפשטות, מתוך הבנה והבעת הבנה לרצונו, מה נראה לך בסדר שאלך איתו מחוץ לבית. תשאלי על פרטים, ותמצאו ביחד, מה גם יפה וגם לא מושך שימת לב יתרה בעיניו.

ג. בטוח שבאירועים רק עם חברות, לא איכפת לו שתיראי הכי טוב..  ובאירועים לא רק עם חברות - ההרגשה הטובה שלו איתך לא חשובה יותר? פרופורציות..  חוץ מזה, כנ"ל, אולי את מבינה בתלבושת יותר טוב - אבל ב"מבטים", כנראה שהוא...

בתוך המגזר שבו אני נמצאת - המון בעלים נוהגים כפי שתיארת.

למזלי הרב, בעלי דווקא נהנה שאני יוצאת איתו כשאני מלובשת יפה ונראית מטופחת ויפה.

הוא אפילו מעודד אותי לקנות ביגוד ותכשיטים יפים ואלגנטיים.

מנגד, אכן מפריע לי מאוד אם אני מבחינה שהוא מסתכל על נשים אחרות בזמן שאנחנו ברחוב או בקניות.

זה קצת פוגע כאילו שהוא פתאום מוצא או מחפש מישהי יפה יותר. אני מעירה לו לפעמים על זה והוא מגיב שאין לו שום כוונה מיוחדת ח"ו אלא שהוא מסתכל סביבו וסביב הנעשה ברחוב באופן טבעי וחופשי.

לכן אני מבינה ומסכימה גם אם הצד השני של המטבע בהחלט.

הייתי עם בעלי בבית והתייפיתי לכבודו (איפור וכ') ואז הייתה לי פגישה עם משהו. ואז בעלי אמר לי, ככה את הולכת לפגישה? ממש נעלבתי שהוא חושב שאני עושה משהו בשביל הפגישה הזו. אח"כ דיברנו ודווקא הערכתי אותו על זה. וגם הוא אמר לי בכיף תשימי זה וזה אבל נגיד איפור נוצץ הוא מעדיף שלא אם יש לי פגישה אישית עם גבר. וקיבלתי את זה. וגם אני מתאפרת כדי להרגישדביטחון בפגישה אבל כנראה שזה משדר עוד דברים...

אצלנו הבעיה הפוכה,אני הייתי שמחה להסתובב כמה שיותר פשוטה וצנועה ולבעלי "השמעטה" שלי עושים לו חום.

כל אחד והנסיונות שלו...

האמת, אני אגיד לך בסוד שלא כולם ישמעו.....

הדבר הכי חשוב לבת הזוג זה לא כמה השקעת במתנה ומה בדיוק הבאת לה אלא עצם היחס והכרת הטוב שיש לך כלפיה.

ולכן הנשים אני אגיד בסוד.....

הגברים מעדיפים דברים שימושיים ופרקטיים.

אני יודע שאני לא מחדש בהודעה הזאת כלום אבל לפעמים טוב לתת את התזכורת הזו.

ועוד משהו לשניים וחצי הגברים שמסתובבים פה - הנשים עובדות מאוד קשה על הבישולים וכו' תפרגנו להם, תעזרו להם כל אחד לפי יכולתו וכישוריו והכי חשוב שבאמת תעריכו את ההשקעה של נשותיכם.

שנה טובה ומתוקה לכולם

בלבד, חשבתי שגם אם לא יעזור שהמגדר שהספר לא מיועד אליו לא יקרא, לפחות אישה לא תראה לבעלה (וכן להפך) בספר מה הוא אמור לעשות...

זה דווקא מצויין לומר מה בדיוק רוצים.

הספר, זה לא מומלץ לבוא לבן/ בת הזוג עם ספר שמסביר מה הוא היה צריך לעשות, ולמה מה שהוא עושה לא בסדר...

אם עושים את זה בלי שיישמע שבאים בדרישות,

וכמובן בלי להתעצבן,

אז זה חיובי.

ספרים של גויים שנכתבו בנושא, הרבה יותר קולעים. ונכתבו לשני המינים באותם עמודים!

בעז"ה, אלמד עם בעלי יחד!- את גברים ממאדים ונשים מנגה,

ונשמח לגלות אחד ל/ עם השני מה אנחנו אוהבים ומה לא..

שזה יהיה משהו שהמקבל רוצה אבל לא קונה לעצמו.

תלוי כמובן באמצעים אבל תכשיט לאשה זה תמיד דבר שמתקבל בשמחה רבה.

לגברים, או ספר או איזה אביזר ספורטיבי - נעלי הליכה יפות, סנדלים משובחים וכמובן ספר.

ספרים זה תמיד טוב.

למרות שבעלי מסתובב פה יותר ממני - מה נותנים לו מתנה ליומולדת???

אפשר להתמקד על תכונה טובה או מעלה אחרת או השקעה שבעלך משקיע בך (או ההפך)

ולקנות משהו קשור. לדוג' אם האשה דואגת להתאפר רק לך בבית - לקנות לה איפור ולכתוב לה לאשה הכ"כ משקיעה תודה. או לאישה היפה שלי, אני רואה את זה ואוהב..

וכדו'

לאישה יש את חפצי ליבה הרגילים שלרוב תמיד משמחים.. בגד, תכשיט וכו'

לגבר ספר כיפה או למשל אני אשמח לקנות לבעלי ציצת צמר עם חוטי תכלת חדשה לכבוד החג

פעם קניתי לבעלי יין (וכתבתי לו ובמה משמחת את הבעל? בבשר ויין - ציטוט מהגמרא) ולארוחה עשיתי בשר שהוא אוהב

ויש עוד הרבה כל זוג אופיו ועניינו.

שר"ה הוא יום, שבקב"ה יושב עם עצמו וחושב אם היה כדאי לברוא את העולם או לא, וכן אם כדאי לחדש אותו שוב.

לכן לדעתי באותו משקל למצוא מתנה כזה שבן זוג ירגיש שוב את הבחירה טובה שהוא עשה, ויתחדש הקשר ביתר שאת וביתר עוז.

לא משהו בומבסטי, משהו קטן שאתה יודע שגם אם תתן לה אלף פעמים את אותו הדבר, כל פעם היא תנמס

אולי פרחים יפים, אולי תכשיט, אולי לכתוב לה שיר וכו' וכו'.  

בסוכות לקנות לאשה מתנה יותר גדולה, כי זה גם מצוה, לשון צוותא וחיבור בתרתי משמע. 

או גאדג'טים

יש פה מתנות בשני דולר ומטה:

http://www.dealextreme.com/

אפשר לחפש בקטגוריות לפי מחיר, למשל 2$ (כשבעה שקלים) ליחידה:

http://www.dealextreme.com/gift-ideas

יש פה דברים שימושיים וגם המון המון שטויות מבוססות USB. צריך לדעת לבחור ובעיקר לא לעמוד בפיתוי של המחיר הזול והמשלוח (חינם).

שלא דאגתי שוהא יחרוש את הלינק המומלץ- ועודדתי אותו להתפנק לו????

לפני שבית נחשף לפרהסיה של הפורום- הוא בית מגובש פנימה

ב"ה

אשריו של גבר שמרגיש  "מפונק" וממליץ הלאה

נראה לי שמכאן אפשר להסיק משהו שונה לגבי הסדר...

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t110587#1049213

מתנה לאישה לכבוד סוכות-

צמיד לרגל, כי "צריך הוא אדם לשמח את אשתו ואת בניו ברגל." (ירושלמי, פסחים י,ב)

אז למרות שאני לא באמת קשורה לפה וראיתי את השרשור  ככה במקרה,

אם זה ישמח מישי בחג ויוסיף שלום בית, למה לא?

ב. לפי אותו עיקרון - אולי שיקנה נעליים..

ג. פירוש חדשני ביותר לירושלמי... (השאלה רק - למה לפני סוכות ולא לפני פורים..)

לא כולן/ם כ"כ נגד...