פורום נשואים טריים (עמוד 590)

ראי שם , יש שם עוד חושבים כמוני . מניסיון של הרבה.

אבל ... באמת נראה לך שהיועץ יודע יותר טוב מהם?...

כולם כאן אנונימיים ...

להתרחק מההורים כמה שרק אפשר.

אם ההורים מתערבים, מעצבנים, מרגיזים ומסכסכים - תעברו למקום רחוק מהורי שני הצדדים ותחיו את חייכם שלכם.

הן פיזית והן כלכלית, ולבד זה לא פשוט לצאת מזה אז צריך שוב אותם...

מה עושים בתקיעה כזו?

המצב רוח בדאון.

עכשיו ברצינות,

בגדול , הייתי אומר שלפי התיאור שלך זה נשמע שעדיף להתאמץ להסתדר לבד - ככה אנחנו עשינו , תחשב רווח מול הפסד לפי המצב שלך , רק להזכירך , ככל שתקבל יותר , כך ירגישו יותר קובעים בחייכם, רק אתה יודע לשקול .

ואם תרצה בדיחה על חמותך , אז הנה:

מדוע את כולם קוברים עם הפנים למעלה ואת החמות עם הפנים למטה?

שכשתהיה תחיית המתים , כולם יחפרו למעלה כדי לצת , והיא תחפור בכיוון ההפוך...

ואין לכם אפשרות להתפרנס בכוחות עצמכם אז יש כאן בעיה.

אבל אם זה ממש בלתי נסבל ואתם רוצים להמשיך בחייכם המשותפים יתכן ותצטרכו להוריד את הראש לזמן מה או לעשות מהפך של ממש ולממש את זכותכם לעצמאות.

(כגון להפסיק ללמוד ולצאת לעבוד, לדחות תכניות להולדת ילדים עד שירווח וכיוצא בזה)

שיהיה לכל צד ברור שהוא הולך עם הבן זוג שלו עד הסוף!

ואם ההורים מערימים קשיים אז בוחרים לעזוב וללכת

העיקר שבני הזוג אוהבים ותומכים אחד בשני.

אז גם אני אנונימי

ועכשיו ברצינות

הבעיה:  ההורים

הפיתרון : זוגיות בריאה.

כשמחזקים את הקשר הפנימי והעמוק בין בני הזוג ומחשלים אותו מפני כל גלי העולם אז גם את משבר הורים אפשר לצלוח בלי לברוח בין אם אתם תלויים בהם ובין אם הם תלויים בכם.

הורים צריך לכבד

זוגיות צריך לבנות

ושניהם כלולים בכלל אחד גדול בתורה "ואהבת לרעך כמוך"

ואידך פירושא הוא זיל גמור

מצד שני זוגיות נבנית לאט לאט וכשתוקעים מקלות בגלגלים, זה לא פשוט.

אין איזה שלט "זהירות כאן בונים"

אפשר להחליט ביום "טוב"  שאחרי ה"תקל" הבא עם ההורים  יש ישיבה זוגית  להפקת לקחים

אפשר מיד ואפשר לאחר מעט זמן תלוי כמה זמן לוקח להרגע

בקבות ההחלטה, התגובות שלכם בזמן אמת יהיו יותר מודעות וממילא גם יותר נשלטות  במידת האפשר .

לאחר כמה "תרגולים באש חיה" הם יהיו נשלטות ברמה הרבה יותר גבוהה..

זיכרו שאת ההורים אי אפשר לחנך וגם לא לשלוח ליעוץ. ומנגד אנחנו מצווים לחנך את עצמנו

זוג שעושה את העבודה הזאת ולא בורח מהתמודדות . בהחלט ירוויח  עבודת מידות משותפת 

אגב  זה נראה הרבה יותר קל כשהעבודת מידות היא משותפת כנגד צד ג' ולא אחד כנגד השני

אשמח לעזור.

להקשיב אחד לשני,

להתענין במה שהוא עבר היום, במה הוא הרגיש ביחס לדברים שעבר. אמפתיה.

ונראה מינימום , כמה אנחנו באמת עושים את זה ? בפניות ובהכלה? כשאני שם אז אנחנו לא צריכים יותר, זה כבר מתפתח ומעמיק ותודה לדן על הרענון ועל תגובותין הנבונות בכלל

על כל מיני נושאים של זוגיות. לדוג' אינטימיות, תקשורת ולא זוכרת מה עוד נדמה לי שיש אותם ב"דברי שיר"

אם זה בהתמדה, מהלב, באמיתיות (כלומר: התכוונתי להתענין באמת..) ובנחת - זה יכול להביא להמון. מתקרבים

אחד לשני, מתענינים, איכפת באמת;

זה יכול להביא לאהבת אמת. וגם, זה מגוון - כי הרי מתחדשים דברים שקורים..

הצעה שלי:

א. לשבת מידי ערב כחצי שעה יחד רק שתיכם בלי טלפונים ובלי שום סידורים, רק סתם לשבת בשולחן או בספה ולדבר אחד עם השני, בלי שום תוכנית מוקדמת. ובאותו זמן לא להחזיק ביד עיתון או ספר. רק להביט אחד לשני בעיניים ולשוחח. ואם מותרים אז גם אפשר כמובן להוסיף חיבוק ונשיקה וכדומה.  

ב. לקרוא ספר חינוכי או רוחני כלשהו ביחד. לנסות מידי ערב או לפחות 3-4 פעמים בשבוע למשך כ-15-20 דקות. אנחנו קנינו 2 ספרים מכמה סוגים כדי שנוכל לקרוא יחד גם בזמנים האסורים.

ג. לצאת לקניות וסידורים יחד בשעות הפנאי.

ד. לצאת למסעדה או אפילו ארוחה קלה אחת לחודש-חודשיים.

ה. לצאת לשבת רק שתיכם לבד אחת לכמה חודשים ומינימום אחת לחצי שנה. אם זה יכול להיות יציאה לצימר, אז זה גם יהיה מאוד רומנטי והכי יעיל.

ו. וכמובן כמובן לדבר אחד לשני בכבוד ובהערכה, לתת המון מחמאות בכל דבר קטן, לדבר על אהבה וחיבה, לומר למשל "צדיק שלי, תעשה לי טובה...", וכן בא חמוד, תעזור לי כך וכך... כמו שמדברים לפעמים לילדים, אבל בסגנון וברמה של אנשים מבוגרים.

בהצלחה רבה

אני ממש מתוסכלתת!!!!

המצב בנינו ממש לא טוב ואנחנו נשואים רק כמה חודשים...

דווקא יוצא לי מהלב לודבר אליו בחיבה כמו שכתבת בסוף אבל דווקא הוא מתעצבן "מה אני ילד קטן שאת קוראת לי מאמי?"

ואני באמת רוצה שהזוגיות בנינו תהיה טובה!!

הנחיית הנישואין שלי..

אנא פני ב"אישי"...

יש הרבה מאוד בעיות כואבות שהפתרון שלהן מאד פשוט (זה כמו אבן קטנה בנעל - קטנה אבל מאד מציקה), כך שמעתי הרב שמחה כהן (מחבר הספר "הבית היהודי").

ולבנתיים-נסו לעשות יחד פרוייקט משותף.

 אנחנו למשל משדכים - מאז שהתחתנו - חברים של בעלי עם חברות שלי, בהמשך זה התרחב כי פנו אלי עוד בנות ששמעו והתחברנו למאגר של "ישפה" בקיץ האחרון. העיסוק בשידוכים הוא גם חסד גדול וגם גורם לשיחות נפש - תוך כדי שאנחנו חושבים יחד על הבחור/ה, אנחנו מנתחים את תכונות האופי שלו/ה ומהר מאוד גולשים גם לדבר על תכונות אישיות שלנו וכך מכירים יותר זה את שה.

השלב הראשון - של שנות הנישואין הראשונות נועדו על מנת שנכיר זה את זה. הקשר בשנים שלו בדרך כלל מאוד אינטנסיבי-עושים הכל ביחד. יתכן שהבעיה אצלכם (אולי, אולי... כי לא שמעתי אותך ואת כל מרחב העניין) שאולי את רוצה קשר יותר קרוב וקיים פער (שעליו כדאי וניתן לגשר!!) בין הרצון שלך לרצון או לצורך של בעלך. בטבעה של האישה לרצות להיות יותר ב"שותפות" וזה גם הצורך הנפשי שלה, לעומת זאת, גבר יותר נוטה להיות "זאב בודד", במיוחד בעיתות צרה, מעדיף להתמודד לבד. זה קצת על קצה המזלג... S.O.S מה שנקרא, ואשמח, באמת , אם נדבר או נתכתב- מה שמתאים לך..

בביטוי "קשר נפשי"?

אם אין לכם על מה לדבר זו בעיה לא קטנה.

למה אתה שואל?

או אפילו עצה מעשית..

אנחנו לא יועים כמה קשה היה לה להביע את הכאב שלב בכתב, אפילו בתור אנונימית, ומה היא מרגישה כאשר היא קוראת את התגובה שלך, שהיא עדיין עדינה באופן יחסי..

לגופו של עניין, ביטויים כמו "זו בעיה לא קטנה" לאו דווקא יקדמו אותה למקום בונה וטוב יותר.

תחשוב על זה.

באופן כללי ומסקירה מרופרפת על הודעותיך בפורום הזה ושכניו, אני חייב לומר שאני מעריך את כיוון החשיבה שלך ולעיתים קרובות מזדהה עם הנאמר, ויחד עם זאת ממליץ בחום לעדן מעט את הסגנון כך שהדברים גם יכנסו אל הלב. אפילו אם אתה גבר

ערב טוב מאוד,

אלעד

כשהוא  מאותגר אז הוא גם חושב ושוקל.

כוונתי היתה לעודד הסתכלות נוקבת יותר לשאלה ואם תראה מה שהיא כתבה כאן למטה תראה שיש התקדמות במחשבות.

אני מקווה למצא בתוך עצמי את התשובה לאתגר שהצגת בפני.

ולאלעד 000? תחשוב שגם קשה לחשוב על תגובות ולסגנן, צריך להיכנס לבעיה, אלעד 123 השקיע המון ומנסה לחדור לבעיה, בסך הכל זה אינטרנט ולא שיחה פנים אל פנים, וזה יפה שהוא מנסה לנתח את הבעיה על מנת להגיע לפיתרון.

"בשניים" - קלפי טיפול זוגיים

חגית אמאייב

שלום רב,

ברצוני לבשר על הוצאתם לאור של קלפי טיפול זוגיים "בשניים", קלפים יחודיים אשר רואים אור לאחר תהליך מחקרי ופרקטי בהכוונת, הדרכת והמלצת פרופ' עמי שקד הי"ו שהדגיש את נחיצותם ותרומתם לססיה הטיפולית.

לאחר הוצאתם לאור קיבלו הקלפים גם את אישורו של האדון הנכבד מר מאיר שמעון עשור הי"ו, מייסד ומנכ"ל איגוד י.נ.ר שברך על המוגמר.

הקלפים מותאמים לאנשי המקצוע מכל המגזרים שכן הם "סטריליים" מבחינה הלכתית ונותנים מענה גם לאלו שלא הותרו עד כה להשתמש בקלפים טיפוליים עקב תמונות ואמירות לא שייכות.

הקלפים ערוכים ומעוצבים בצבעים מאירי עיניים וביופי ייחודי ומחולקים ל-5 נושאים: אינטימיות, רגשות חיוביים, רגשות שליליים, תקשורת ו-שאיפות וציפיות.

נשמח לקבל משוב מאנשי המקצוע שיתרשמו ויבחנו את הקלפים ותרומתם.

בברכת כל טוב,

חגית אמאייב וכל העוסקים במלאכה.

לפרטים נוספים, שאלות ומשוב נא ליצור קשר,

חגית אמאייב 050-8718767 או במייל eli.amayev@gmail.com

כפי שראיתם ביקשתי רעיונות לחיזוק הקשר הנפשי.לא להמציא אותו יש מאין.

בעיקרון כל מה שהצעתם כאן אנחנו מיישמים באופן כזה או אחר, כמו כל זוג ממוצע,

וכמובן שזה בונה קומות בקשר ב"ה.

מה שהתכוונתי שלעיתים יש ככ הרבה נושאים תכניים לדבר עליהם שאני צריכה לעצור ולדבר שיחה משמעותית אחת שלא קשורה לדברים חיצוניים, ושם לעיתים אני נתקעת..

הרעיון של הקלפים נשמע נחמד אם משהו יודע איפה מציגים כזה דבר, אשמח לשמוע.

יום טוב.

אינני מכיר את ה"קלפים" הנ"ל ודומיהם - אבל כדאי להביא בחשבון מראש, שיתכן שגבר בכלל לא ירצה דרך כזו

של "משחקים" וקלפים. ולדעת מראש שאם כך יהיה - זה לגיטימי לגמרי..  יכול להיות שזה לא מתאים לו.

הביאו פרטים

לפרטים נוספים, שאלות ומשוב נא ליצור קשר,

חגית אמאייב 050-8718767 או במייל eli.amayev@gmail.com

ויש בחנות "דברי שיר" כל מיני קלפים א רק על זוגיות וזה גם מעניין...

יש גם בפ"ת בעיר ברח' מוהליבר אם זכרוני אינו מטעני. ואולי יש עוד.

את רוצה לחזק את הקשר הנפשי עם בן זוגך...

אז.. הרשי לי לחלוק על הנחת היסוד שלך ש"המפתח הוא לדבר". נכון שבדרך כלל קשר נפשי עם נשים מתחזק באמצעות דיבורים, אבל אצל גברים - לאוו דווקא. יש כאלה שדיבורים .... עושים להם פריחה  ורצון מיידי לברוח לאי בודד.

המגיבים העלו בפנייך כמה וכמה רעיונות נחמדים שעיקרם להגביר את ה FAN בנישואים - (כייף).

נישואים בריאים כוללים איזון בין המחוייבויות המשפחתיות לבין הכייף שזוג עושה ביחד. מהו אותו כייף? כל זוג והכייף שלו -  טיולים, בילויים, משחקים, לימוד משותף וכו וכו

ולאחר ההקדמה יש לי שאלת תם   - מדוע לא לשאול את בעלך - מה מכל הדברים שאנחנו עושים ביחד תורם מבחינתך לחיזוק הקשר בינינו? תדגישי שהמטרה היא להגביר את זה. אם השאלה תהיה מעורפלת מידי עבורו אפשר להביא לו דוגמאות קונקרטיות של עשייה משותפת ולשאול אם הוא הרגיש שעשייה זו מקרבת אתכם.

הכיני עצמך גם לאפשרות שהוא יגיד למשל  שמה שיביא ליותר קרבה ביניכם זה שאת תצמצמי את ההוצאות. פירוש הדבר שהוא נושא על שכמו דאגה לפרנסת הבית ודאגה זו מפריעה לו לחוש קירבה אלייך. במקרה כזה ייתכן שהקשר הנפשי יתחזק אם הוא ירגיש שאת יותר מבינה אותו ושותפה לדאגה בבחינת  עימו אנוכי בצרה . 

בהצלחה!

לדעתי המפתח הוא כן לדבר..

וגם את בסופו של דבר אומרת לה לשאול את בעלה ולדבר איתו מה טוב לו וכו'.

תקשורת.

"המגיבים העלו בפנייך כמה וכמה רעיונות נחמדים שעיקרם להגביר את ה FAN בנישואים - (כייף)"- הייתי מגדירה את זה אחרת. את זמן האש שהוא חשוב ביותר בין בני זוג.

על גבי זמן המים הנתינה היומיומית,הקבועה, האוהבת, מתוך מחויבות מוחלטת ואהבה עזה.

צריך להגיע זמן אש.. משהו יותר "רומנטי" שחובה שיהיה בין בעל לאישה

זמן המים והאש צריכים לבוא כפעימת לב .. זה וזה , זה וזה.

לגבי מחויבות הייתי אם כבר מציעה לנסות להעניק לו לא דרך פרנסה אלא דרך בית.

היא אישה הוא גבר .. לדעתי קשר נפשי יגיע יותר טוב שאישה תתן אישה וגבר גבר.

תמיכה בבעל מתוך הבית לדעתי נותנת לו הרבה יותר תמיכה, כבוד וקשר.

 לרותי וכמובן לגליה.

לשאול גבר זה טוב אבל לא תמיד יעיל.

לגבר לפעמים קשה להתחבר לרגשות שלו ולהצליח לספר ברמה עשירה שאישה תבין.

לדעתי יש מקום שאישה תציע ותעלה רעיונות ולפעמים תשדל בצורה עדינה לנסות פעילות.. ואז הגבר נחשף , מכיר וחווה את דעתו.

לשאול זה אמור לבוא בד בבד עם השפעה מלאה חיות של אשתו למגוון רעיונות וקשר.

לא לבנות על לשאול את הגבר רק לפני מעשה, אלא תוך כדי לחשוף אותו לעוד חויות שמפתחות את הקשר.

קל לו להבין ע"י שהוא חווה כבר, פעל את הדברים. ואם אישה לא תיצור הבית עלול להיות קצת יבש.

חוה-מלשון חויה..אישה עניינה להוסיף אוירה דיבור חויה (כמובן בצורה יהודית וערכית)..

ניתן להכיר את הזולת על פי מעשיו ועל פי מה שהוא אומר ומביע. כדי להבין את דבריו וגם את פשר מעשיו - אין ברירה אלא לשאול -מאחר שאיש מאיתנו אינו קורא מחשבות. מסכימה איתך שפעמים רבות נשים יותר מחוברות לעולם הרגשי שלהן. אבל כיום גם גברים רבים מאד ניחנו  באינטליגנציה רגשית גבוהה  ומודעות וגם ביכולת ביטוי טובה,  לפיכך התקשיתי להסכים עם דברייך המעמידים את כל הגברים כביכול כנחותים.  למשל, כמתקשים  "להצליח לספר ברמה עשירה שאישה תבין"... או גבר הוא מי שיש "לחשוף אותו לעוד חוויות"..  נראה לי כעמדה שיכולה להפריע לזוג להתחבר ביחד באשר הבסיס ליחסים הוא חוסר כבוד לזולת, בין אם גבר ובין אם אישה. 

נקודת המוצא לשיח הנראית לי כנכונה היא זו  הלוקחת בחשבון שלכל אדם "ספר תרגומים" משלו למילים ומושגים וכדי לדעת למה הוא התכוון יש לשאול אותו. למשל, האישה מתלוננת לבעלה - אתה לא מספיק אוהב אותי.. הבעל צריך לשאול אותה מה היא מתכוונת כשהיא אומרת אהבה - תתפלאי לכל אחד נוסחאות והגדרות משלו... וכן מה היא היתה רוצה שהוא יעשה כדי שהיא תרגיש אהובה. 

לא אמרתי לא לשאול.. ממש לא!

פשוט לי שלשאול וגם כתבתי את זה.

אני יצאתי נגד זה שנקודת המוצא של לדבר ירדה אצלך, וזה הפריע לי.

הבנת לקסיקון שונה .. זה בלדבר בלהסביר.. וזה כרטיסי בשניים עוזרים לעשות.. וזה מה שגליה בקשה.

הפריע לי שהדיבור ירד ונשאר רק לשאול אותו.

לגברים יש מודעות ואני ממש מכבדת את המין הזה .

דווקא בגלל שאני מכבדת אותו אני חושבת שיש מקום להכיר את הדומה ואת השונה.

ברור שלשאול ולהקשיב לא זה פשוט שבפשוט.. אבל גם לתת לו ממה שרק את יכולה לתת והוא כ"כ רוצה לקבל.

או ההרודיון ליד תקוע,
העיר העתיקה בסוסיא,
סיור בעיר האבות חברון+מעיין אברהם
סיור גבעות מסביב לקרית ארבע(18,26,גל,דריבן)
חוות מעון+בור מים
גבעת אביגיל(יש שם איזה בריכה נחמדה שמישהו עשה יעני מעיין)
יש עוד פול...

תטיילו לכיוון בניין 501. יש שם בית שדורש ספונג'ה ושטיפת כלים לפני שבת. אם תספיקו גם לבשל זה בכלל יהיה נחמד.

ועכשיו ברצינות - חוץ ממה שכתב דן לנד יש מעיין חביב ולא כ"כ מוכר בראש צורים.

יש עוד כמה מעיינות בסביבה.

ואם אתם יותר בקטע הבורגני (בית קפה) אז יש סניף של אינגליש קייק בצומת הגוש. לא ניסיתי אותו אבל הוא אמור להיות נחמד.

מה לדעתכם מחיר סביר להקלדת עמוד בתוכנת "וורד".?! מה טווח המחירים?! (עמוד די צפוף) אודה לכם אם תשיבו כי אני מתלבטת ולא יודעת מה לומר למי שרוצה הקלדה והדפסת עבודה.

תודה

משהו כמו 5 ש"ח לכל 1000 תווים - להקלדה

לעימוד אני לא יודע

לא יודעת אם זה מחיר טוב או לא... זה מה שהציעו ופשוט הסכמתי...

בכל מקרה מי שמקליד מהר יכול להרויח ככה לא רע בכלל.

והגיוני - ללא עימוד כמובן

נהוג לקחת חמישה עד עשרה שקלים לעמוד.

אני לא הייתי רוצה בחור שלא מעריך במבט ראשון את המשפחה שלי, אני בטוחה שאם הוא שבחור שמחובר למשפחה שלו (כמו שהוא נשמע לי) לא יאהב את זה ואפילו יפגע...ואיך אפשר להסתיר את ההרגשה שלי הזו? במקודם או במאוחר זה יעלה...

במיוחד אם זה לא יחס פוגעני מצדם, אלא משהו אצלך.

את תשתדלי להיות נחמדה בביקורים ןאירועים משפחתיים, ובעלך יקבל את ההשתדלות שלך בהערכה.

אפשר גם לנצל את זה לעבודה על המידות וללימוד זכות

בהצלחה

שאלה קלאסית של יתר מודעות על רגשות מעורפלים.

לא הבנתי...

הדברים נראים קצת אחרת.

אין בעניין הזה תיאוריות

אנחנו נשואים 3 שנים.

בעלי אוהב את המשפחה שלי ומעריך אותם אבל משהו לא מוצא חן בעיניו הסגנון אורח החיים,

ואני חייבת לאמר שזאת התמודדות תמידית לא פשוטה, לפעמים קשה ואפשר להפגע מזה שני הצדדים.

זה נוגע במלא תחומים, החל מי לבוא לשבת ועד ללכת אליהם לאחר הלידה.

אבל יתכן ואת תצליחי להתמודד טוב יותר, אם את יודעת את זה מראש זה טוב.

בהצלחה.

מאוד מעריכה אותם. לצערי גם בעלי הבחין בחוסר אהדה שלי אבל למזלי הוא יודע להכיל את זה.

פני אליי באישי

אשמח גם לדעת על הדרכה למאורסים באזור ירושלים ,גם לו וגם לה,זוג מסורתי/חילוני

תגובתכם , מניסיון , רציתי להזהיר שחשוב לברר טוב טוב אצל נשואים כמה שיותר זמן על מדריך/כה טובים , זה הדרכה שיכולה לבנות וגם להרוס הרבה אם מגיעים לאדם הלא נכון ,ואפילו אחרי בירורים אפשר ליפול--- , לתשומת ליבכם .

לדעתי אסורלהחליט לפי 'המלצה' , בכל פורום שיהיה

מקסימה מקסימה!! גרה בנווה דניאל.

אין לי את הטלפון שלה, תחפשי אותה בפייסבוק...

כיום בפועל כמעט כל המזרונים מיוצרים ע"י ערבי בשם חירבאווי בחברון. כן, גם אלה עם השמות הישראלים.

ואני מדבר על הרוב. ?הם כמובן מנסים להסתיר את זה... 

אלה שכן מיוצרים בארץ הם:

עמינח

פולירון

גומאויר נראה לי

ואולי יש עוד אחד או שניים.

מזרון שייצר יהודי הוא מן הסתם יותר יקר, אבל לא תפרנסו מחבל, זו התחלה טובה לנישואין!

אם אתה רוצה שם של מקום שאפשר להשיג בו במחיר נורמלי אני אתן לך באישי, כי אני לא יודע אם מרשים פה לכתוב שם של חנות(אלעד, מותר?).

אני ישמח גם  לשמוע על מקום כזה...

גם אנחנו הבנו שלא טוב קפיצים, 

ובזמנו, לפני 5 שנים, עשינו מחקר מעמיק שאני כבר לא כל כך זוכרת,

זכור לי שקנינו מפולירון, מזרן שקראו לו 'אוורסט', שהיה בו שילוב של קרטון ביצים שמאוד הומלץ.

הסתכלתי כרגע באתר של פולירון, לא ראיתי בשום מקום אזכור של קרטוני ביצים, אלא שילוב של חומר חדש שפותח על ידי נאסא.

לגבי פתחי האוורור - חלק נשרו לנו כבר.

חשוב לשים לב שהמזרן עמיד בקצוות כדי שכאשר המיטות מחוברות תהיה תחושה של מיטה אחת.

עוד נקודה - דרגת הקושי של המזרן גם חשובה, כשאנחנו קנינו היתה סקאלה מ-1 עד 5. לבריאות הגב מומלץ לקחת מזרן קשיח. 

אנחנו קנינו בצפון בחנות שאוכל להמליץ עליה באישי, המוכר היה אמין מאוד, והגענו לפי המלצה.

בהצלחה ומזל טוב!

אנחנו קנינו לא מזמן מזרונים חדשים למיטות חדשות בחדר שינה - פשוט פספוס.

אל תקחי בשום אופן מזרונים זולים ולא רכים - צעירים צריכים מזרונים קשים.

לפרטים נוספים והסברים בענין - תפני אלי באישי.

במושבים ליד (תעוז תרום ושות'), שיש בהם צימרים אפשר לעשות איזה דיל לתקופה ארוכה

(סה"כ חורף התחיל ובטח אין הרבה קופצים..)

בהצלחה!

עדיין מחפשת?

אני יכולה לברר על דירה במושב ישעי זה ממש ליד בית שמש

מה היא עושה בזמן שהיא בבית?

עסוקה במשהו או שסתם מתבטלת?

פשוט לא לעשות את זה, ושהבית לא יראה נורמלי.

מה יקרה? יהיה בלגן בסלון? סדר את הפינה שלך ותלמד בשקט. תתעלם משאר הבעיות שלה ותעבור לשימוש בחד פעמי במקום כלים שלא שוטפים.

אחרי חודש ככה, נראה מה היא תעשה...

ב. המון המון חום חיובי ממך מבלי שהיא עשתה משהו " והוא ימשול בך".. ה' עשה שהבעל הוא המשפיע והאישה המקבל..

כשבעל מביא חום בלתי תלוי לאשתו היא מרגישה מלכה ורוצה לתת ומחפשת איך לתת. הכח הנשי הטבעי שלה מתעורר

כשבעל לא נותן חום.. כתוצאה מזה, שהוא בעמדת המשפיע  ולא נותן. האישה מרגישה תחת מושל ומרגישה שבויה מחוקה.. ולא רוצה לתת.. לא ממקום נקמני .

ומכבדה יותר מגופו זה לא המלצה זה חובה ככה ה' ברא את היחסים הנכונים של בעל אישה.

עקיצות - איי איזה בזיון לאישה הטיא כ"כ צריכה שתהיה הכר הרך שלה.

אישה עזר, כשהוא זכה כשהוא מתנהג אליה כמו בעל אוהב שאהבה לא תלויה בדבר.

אבל כשהוא מראה לה שאהבה שלו אליה היא אהבה לעצמו.. מה אני מקבל ממך היא כנגדו זה טבעה.

הבעל חמה והאישה לבנה היא מקבלת את חיותה מהבעל. זה יתן לה שמחה נפשית שתעורר את הכח הפיזי והמרץ

שטיפה בבית הוריה ושטיפה בבית זה לא אותו דבר.

בבית זה הרבה יותר עצמותי לך ולכן גם הרבה יותר כבודך.. ואם בעלך דורש את זה בעזות את מרגישה שפחה ואם הוא לא דורש את מרגישה כמו מתנדבת בעבודת המקדש.. מתוך המון אהבה ורצון לשרת ולתת לבעל

לפחות ככה זה אצלי.

לדעתי קצת יותר להתעמק בקשר המהותי בין בעל לאישה.. הדרכות של כבוד ומבנה הנפש של השניים

ולהבין שזה לא המלצה בלבד אלא בשר חי.

אחרי זה אפשר לדבר על להסביר לאישה שזה כ"כ מיטיב איתי הסדר בבית ודוקא ממך כי דרך זה אני מקבל חום נשי יפה שלך שהנפש שלי כ"כ צריכה.

הבית הוא של שניכם, שניכם זקוקים לבית נעים.

אם אתה יודע לארגן דברים, תקח אחריות, תארגן את העבודה ותעזור לה.

לאחר זמן העניינים יכנסו לתלם, סביר שהיא אף פעם לא תהיה בעלת בית "מושלמת" אבל יחד אתך היא תמצא את הדרך להסתדר.

אם שניכם תעבדו תוכלו גם להעסיק מישהי בעבודת סידור הבית.

אני מבינה לליבך, מומץ לך לנסות להבין מדוע זה המצב.

מנסיון לי לקח המון זמן להתרגל לטיפול בבית, ולדאוג שיהיה מאורגן מכל הבחינות וזה לא כי אני מפונקת,

אני הבכורה וגידלתי ת כל אחי.

זה נבע ממקום נפשי שלקח לו זמן. יש בנות שמסתגלות לזה צ'יק צ'ק. ויש שזה לוקח מס' שנים...

אני לא רוצה לדכא, אבל אם תעודד אותה והיא תדע שאתה מודע לתהליך שלה זה יקל על כולם ויהיה לה כוח לבוא יותר לקראתך.

הכי חשוב זה לא לדרוש. זה מובן שאתה לומד ועובד לכן היא מחוייבת יותר ממך, אך אינך רשאי לדרוש את זה ממנה.

עלייך להרגיש שזה זכות אם תעשה זאת עבורכם. זה הבית של שניכם והיא לא עוזרת בית שכירה.

אפשר לבקש בצורה מכובדת להסביר לה כמה לך זה קשה שככה המצב.

בנוסף חשוב שתדע שמה שעכשיו לא יהיה עוד שנה שנתיים כשיהיו ילדים. כל חודש אתם משתנים במיוחד בתקופה של תחילת הנישואים, קל וחומר אחרי שנה.

חוץ מזה שמערכת יחסים בו כל אחד לוקח אחריות על מקום המגורים היא בריאה יותר.

זה נשמע שאכן יש לך את האחריות הזאת ואינך מתעצל, אך אם עושים את זה מתוך שמחה, ולא מתוך תחושה של לוזריות זה ישפיע הרבה טובה.

בהצלחה.

זה נשמע קצת קיצוני וכוללני..נראה לי שאם תעצור ,תרגע ותנסה לשים לב למה שהיא כן עושה,תוכל לגלות לא מעט...יכול להיות שבאמת זה קשה לה בדברים האלה כרגע או בכלל.. אגב יכול להיות שרק הדברים הספציפיים שהזכרת,כביסה וכלים היא באמת לא סובלת אבל עם השאר היא בסדר,אני מכירה לא מעט משפחות כאלה שיש דברים שידוע שהבעל או האישה לא מתחברים אליהם,אז בן הזוג השני לוקח פיקוד עליהם או שמסתדרים אחרת-קונים חד פעמי,עושים ביחד מבצע כביסה ומחסלים את הערמות בכיף..העיקר בנועם ובשלום.אגב כביסה וכלים זה בד"כ משימות אינסופיות בכל בית.

נכון שאצל ההורים/אחרים יותר קל נפשית להרתם לענינים כי שמה ברור שזה חד פעמי ומרגישים בזה מצווה ופירגון,ובבית זה הרבה יותר קשה ,כי זה אף פעם לא נגמר (כמו לטחון מים..) ורוצים לנוח ו"להרגיש בבית",ואולי דווקא בזכות זה שהיא מרגישה חופשיה להרשות לעצמה קצת בלאגן ומנוחה בבית זה דווקא מקרב אותה אליך ,היא מרגישה נוח איתך וסומכת עליך שתקבל אותה ותפרגן לה את המנוחה ותכבד אותה בזכות מי שהיא ולא רק אם הבית מתוקתק ומושלם...

אבל תראה שבסוף כל אחת באמת אכפת לה מהבית שלה,אין דבר כזה,זה בנפשה,אלה אם היא באמת בדיכאון או רע לה ממשהו..הריון או חוסר הריון חו"ח,נשים עוברות כ"כ הרבה תהפוכות וקשיים פיזייים ונפשיים)

 באמת, תנסה להשתדל להתמקד יותר בחיובי שבה ובמה שהיא כן עושה,בכל הזדמנות תפרגן לה הרבה ותראה לה כמה שבזה היא כ"כ משמחת אותך,וכמה זה נותן לך וכמה אתה מעריך אותה על זה,בטוח שזה יהיה בשבילה עידוד רציני. (ולהפך ככל שמעירים ופוגעים באישה בדברים האלה ככה היא עוד יותר לא תרצה ,כי באמת זה משפיל מאוד לאישה)

אני בטוחה שככל שתשבח ככה היא גם תהיה יותר משובחת...

וגם ככל שתיקח גם אתה אחריות על הענינים (כי באמת זה גם הבית שלך) אז יותר סיכוי שתדביק אותה גם בשמחת העשייה...

ב"ה אני נשואה כבר 11 שנים (ושלא תחשוב,הנושא הזה של הארגון זה נושא כבד בכל בית)  וכמו שאמרו מעלי,למדתי שהמון דברים יכולים להשתנות עם הזמן,אפילו בלי לדבר על זה,עצם החיים ביחד והזמן וכל מה שקורה בינתיים משנים ומקרבים אותכם אחד לדעת  השני/ה גם בלי שתרגישו...אז בהרבה סבלנות ,בנועם ובחשיבה חיובית ואוהבת,במיוחד במיוחד של בעל לאישתו..יכולה להשפיע המון המון המון.

בהצלחה,הרבה אושר ושמחה ביחד...

מעיד על חוסר סדר בנפש.

אין ספק כי הדבר הטוב ביותר הוא לא להוסיף עוד פגיעה בנפש. זו אשתך - אל תפגע בה בשום אופן גם אם הבית והעולם כולו יתהפך.

צריך לראות לעשות סדר בחיים - לא בכוח רק במוח.

דבר נוסף: מכירה זוג שהיו לאישה בעיות רוחניות ביראת שמים ובעיות באי-סדר והלכו לרב שאמר לבעל בשיחה אישית עם בעיות יראת השמים הייתי יכול להציע לך איך להתמודד ולהימנע מגירושין אבל עם בעיות של חוסר סדר אין לי אפשרות לעזור לך.

זה היה תיק מורכב וקשה. הזוג הזה נאלץ להתגרש. אבל שם האישה היתה ממש חולה.

אם אשתך לא חולה - תשמור על בריאותה. יחס לא תקין לנפש רגישה - עלול להפוך אישה לחולה. יחס טוב יכול להפוך אפילו אישה חולה לבריאה.

תהפוך אותה לפרוייקט של חייך. תחליט שאתה מחוייב לה ויהי מה - אהבה שאינה תלויה בשום דבר.

תרים אותה ממצבה ותהפוך אותה למאושרת בעולם - התפקיד הזה יפטור את כל הבעיות כי לא תצפה לקבל כלום - רק לתת. הצלחה גם מובטחת לך בסוף הדרך. הצלחה כאן תהפוך גם אותך למאושר באדם. ההצלחה היא לא בכך שהבית יהיה מסודר אלא בכך שאשתך תהיה מאושרת !!!

מאחלת לך ולאשתך את מה שאני מאחלת לעצמי.

תבשר לנו בשורות טובות !!!

בכל מערכת של נישואין לא הכל מושלם. כל זוג מתמודד עם קשיים ועם תכונות של בן/בת הזוג שקשה לו לחיות איתם. לכ זוג התיקון שלו. במערכת יחסים של נישואין כל אחד צריך להתמודד עם תכונות שלפעמים ממש קשה לחיות איתם. זה יכול להיות רגזנות או ותרנות מוגזמת, קמצנות או להפך פזרנות ולפעמים אפילו מחלות או נכויות לא עלינו.

אבל אנחנו מאמינים שהזיווג הוא משמים, וזו ההתמודדות שהשם בחר בשבילנו כדי לתקן אותנו.

ההתמודדות שלכם היא עם התכונה הזאת של חוסר סדר. אני בטוחה שאשתך סובלת מתכונה זו לא פחות ממך. לדעתי הרבה יותר ממך. בטוח שהיא היתה מאוד רוצה שתהיה לה תכונה של סדר, שצ'יק צק שמה במקום כל דבר, והבית נקי ומסודר תמיד. האמן לי שזה מקשה עליה את החיים מאוד מאוד. היא לא עצלנית . להפך, חוסר הסדר מקשה לה את החיים ודורש ממנה הרב יותר מאמץ.

ולכן זה ממש לא יעזור עם תעיר לה. ברור שאם היתה מסוגלת היתה מתקתקת את הבית. קשה לה . זה סוג של נכות,אם להיות קיצוניים. כמו שלא היית כועס על אישה עיוורת למה היא לא רואה.

הדבר היחיד כמעט שאתה יכול לעשות כדי לעזור לה הוא להתפלל עליה. זהו.

לא להעיר. אין טעם.

אפשר גם לנסות לארגן מה שאתה יכול, אבל לא מתוך כעס. מוך הבנה שאתה עוזר לאשתך בקושי שיש  לה.

וחשוב שתזכור. לכל זוג הנסיונות שלו, לכל אדם התיקון שלו. הזיווג הזה הוא הוא התיקון שלך. אז מה אתה כועס?

בהצלחה

אמוש

עם המצב של הבית המבולגן וזה גורם לויכוחים וחבל.. אני הייתי רוצה לקבל ייעוץ כי לפעמים זה באמת לא פשוט. (וגם לפני שנולדו הילדים שיחי') זו לא בושה להתייעץ בנושאים שוניןם. יש יועצי ארגו ןאו אנשים שמבינים גם אם לא ממש "מקצועים" יש להם עצות ורעיונות טובים, (אולי שק כביזה בחדר כל מיני ..)

א בל  נכון כל מה שכתבו כולל הזיווג שלך והנסיון שלך והתכונות שלא מושלמות שאנו עובדים ביחד עם הבן זוג וכו' וכו' שאנו עצמנו צריכים לשפר ולעזור לו להשתפר זה כ"כ נכון..... א ב ל    לפי התאור שלך כדאי כעת לעבוד על זה בנועם לפני שיולדו ילדים ויהיה עוד יותר לא פשוט ,ב"ה לשמור על סדר בבית ובנוסף- יהיה קשה להנחיל לילדים תכונה של מסודרים (וזה לא רק גשמי, גם אגון בראש של דברים9 ואני בטחה שאשתך טובה ורוצה לשנות תחום זה. אז כדאי למצוא יועץ. זה יעזור בחיים ויפחית ויכוחים מיותרים ..חבל ואני אומירת זאת מנסיון רב מאוווד  לצערי.. גם לי קשה.אז לפני שיולד היחד הראשון בע"ה בקלות ובקרוב..כדאי לנסות. יש דרכים למצוא פתרונות מעשים לארגון

קשה לו להגיע מיום עבודה ולראות באלאגן והמון כלךים וכו'(גם אם נכון בודאי להביןם את האישה והאם לא אמרתי להקפיד מדי אבל) גם לי קשה. אני רואה ההבדל. כשהסביבה מסודרת- זה מרחיב דעתו של אדם ויש מן אי שקט פנימי כשהכל מבולגן ולהפך- הךואי ואמצא דרכים. זה נשמע פשוט- להחזיר מיד למקום אחרי שמשתמשים אבל אני באמת לא מצלךיחה להבין למה זה לא פשוט לי. לי אישית גם קשה באופן כלי של א  לדחות עשיית דברים. אולי זה הקשר. לא אומרת שאשתך כזו.. מקוה שלא..

אתה מעלה נקודה קשה וכואבת.

אתה מנסה לעשות את תפקידך על הצד הטוב ביותר. לומד שעות רבות כדי שתוכל לפרנס בעז"ה בכבוד, 

ואתה מרגיש שאשתך מתרשלת בתפקידה בתור עקרת הבית, וזאת למרות שדיברתם על זה לפני החתונה והסכמתם על הדברים!

קודם כל אני מסכימה עם מי שאמר/ה פה- בלגן בבית זה בלגן בראש ובנפש.

אוטומטית כשהבית מבולגן- המחשבות לא ממוקדות והכל מתבלבל, וכשהכל מסודר ונקי ונעים- דברים מתיישבים יותר טוב בראש ובנפש.

אז קודם כל- כדאי לעבוד על השורש. על הנפש. ברגע שיהיה לאשתך סדר ושקט- זה ישפיע גם על הבית.

(אולי היא נמצאת במקום שלא טוב לה בו? היא לא מממשת את עצמה בלימודים/עבודה? לחוצה מעניין מסוים שהיא לא רואה את הסוף שלו? אלו קשיים שמשפיעים מאד על הסביבה...)

רעיון שאולי יוכל לעזור:

תנסו לעשות חלוקת תפקידים שרלוונטית לכם היום.

נגיד אתה אחראי על א ב ג, ואילו היא תהיה אחראית רק על דבר אחד (לבחירתה). תראו יחד איך היא מתמודדת עם זה. אם היא מצליחה, היא תוכל לקחת על עצמה בשלב מאוחר יותר מטלה נוספת כדי להקל עליך וכו'. 

אם לא מתאים לכם, ולאשתך עדיין קשה: קחו עוזרת.

נכון, קצת יקר, ואולי זה כסף שאין לכם כרגע, אבל עדיף שתנסו להוציא אותו עכשיו על עוזרת ולשמור על שלוות נפש ושלום בית, מאשר להמשיך לחיות בכזו עוגמת נפש.

לאשתך זה יכול להיות טוב- היא לא תרגיש את הלחץ הזה שכל זה מוטל עליה ואם היא לא מצליחה או לא מספיקה היא מתחילה להילחץ מ"איך בעלי יגיב",

ולך זה יכול להיות טוב- אתה תגיע לבית נקי ומסודר.

רק דבר אחד קריטי, שאתה חייב להפנים:

אל תתנהג אליה בחוסר כבוד!! אל תצעק ואל תעקוץ! (הרי זה לא עוזר, נכון? סתם מריבה שלא מובילה לשומקום)

אין לי ספק שהיא נמצאת במצב לא פשוט בדיוק כמוך אם לא יותר!

תנסה לתמוך, להבין, לנהוג בעדינות וברגישות. תבוא לקראתה.

כל דבר הכי קטן שהיא עושה- תחמיא לה כאילו צחצחה את הבית!

מכל מה שהיא לא עשתה- תתעלם ותעשה בעצמך.

קשה, אני יודעת. אבל שווה. 

זה או לעשות עבודה עצמית קשה ורצינית- וללמוד לקבל את זה כניסיון (קשה ככל שיהיה) שאתה אמור לעמוד בו,

או לחיות חיי-גהינום ח"ו, בלי שלום בית ובטח ובטח שבלי סדר.

בהצלחה!!!

רק עם דבר אחד אני לא מסכימה.

בלאגן בבית זה לא בהכרח בלאגן בנפש.

יש כל מיני סוגים של אנשים: ראייתיים, שמיעתיים, ותחושתיים.

לכל אחד מהסוגים - יש משהו (ראיה, שמיעה, תחושה) שהוא החוש הכי דומיננטי אצלו. שהחוייות נתפסות בעיקר בחוש הזה.

אנשים שהם ראייתיים - מאוד יפריע להם הבלאגן בעיניים.

אנשים שהם לא - זה לא יציק להם בכלל..

קודם אקדים ואומר שאני מאוד משתדלת שביתי יהיה מסודר, ולו רק בשביל שיהיה קצת נעים..

אבל זה לא כל כך קריטי לי. וזה לא שכשהבית מבולגן - הנפש שלי בבלגן. בכלל לא. אני יכולה להיות שבועות ככה - וזה לא יציק לי בעיינים.

אתן דוגמא על עצמי:

כשהייתי תיכוניסטית למדתי בפנימיה.

הסיוט שלי היה - כל שנה - לחזור הביתה לחופש הגדול. לא כי היה רע ח"ו. היה נפלא בבית!

אבל הדברים..

אוי הדברים!

להתחיל להכניס 2 חדרים לחדר אחד!!!

זוועה וסיוט!

שנה אחת, כשחזרתי הביתה לחופשה - התחלתי לפרוק את הדברים שלי, כל החדר היה הפוך(!!!!!) אבל אני ישבתי לקרוא ספר.

ולא.

זה לא הפריע לי..

כשאבא שלי נכנס, הוא הסתכל עליי בשוק, ואמר:

"כל הכבוד שאת מצליחה לקרוא בבלאגן הזה..."

בקיצור -

ודאי אין מה להציק לה בנידון.

לאט לאט דברים יסתדרו בע"ה, עם הרבה עזרה וביטחון בה ובה'...

אבל זה לא מראה על בלאגן בנפש.....

בס"ד

כרווקה בכלל לא הפריעי לי חוסר סדר.

הסיבה היחידה שהייתי מנקה בבית זה כדי לעזור לאימא.

באולפנא הייתי מסוגלת לשפוך את כל הבלאגן שלי על המיטה, (בגדים ספרים ועוד)

לשים מעל כיסוי (כדי שלא יפריע לחברות בחדר)  ובסוף היום להזיז את זה קצת ולישון עם זה במיטה.

(לא ממש נסיכה על העדשה...)

כשהייתי לבד בחדר בכלל לא הייתה שם רצפה ולא שולחן ולא מיטה...

ולא הפריע לי לשלוות הנפש, לקריאת ספר או לימוד למבחן.

כאישה בעלת בית, וכאימא זה הכי קשור שיש.

כשאת מאחרת את ההסעה של הילדים, כי אין לך מושג הייכן הנעל השניה של כל ילד,

זה מתסכל ומשפיע על הנפש.

כשאת לא יכולה לצאת מהבית כי אין לך מושג איפה המפתח - זה משליך על הנפש.

כשהתחלת לבשל ופתאום אין לך מושג איפה מצרך שאת צריכה להוסיף בדיוק עכשיו, ואת יודעת שקנית  אותו אך הוא לא במקום, והתבשיל נשרף את שאת מוצאת אותו זה מתסכל....

גם אם זה לא בא ממקום של בלאגן בנפש- זה גורם לזה.

זה חוסר שליטה על החיים שלך, כי אתה אף פעם לא יודע מה לא תמצא עכשיו...

עוד עניין, הקב"ה טבע בנפש האישה לחוש את הבית כחלק ממנה.

אישה שלא משקיעה בבית שלה זאת אישה שקשה לה עם עצמה.

אולי זה לא בולט לעין, אולי זה צד חבוי בנפש, אך עדיין.

עקרת הבית זה עיקר הבית, וגם הבית זה חלק עיקרי בנפש האישה.

טיפוח הבית (כל אחת ברמה שלה) זה משהו פנימי ומהותי בנפש של אישה בריאה.

זה לא אומר להסתובב כל הזמן עם מטלית וכ',

זה כן אומר שהמראה של הבית חשוב לך.

שזה שווה השקעה.

לכל אחת יש את הדרך שלה להשקיע בבית, אך מי שנפשית לא צריכה את זה זאת בעיה.

ולנועם -

מבינה מאד את הקושי שלך, תחושה של חוסר צדק וחשש מהעתיד,

וכל הכבוד על האחריות שלך לעשות את תפקידך כראוי,

אך ייתכן שלאשתך קשה מאד האירגון והסדר, כמו לרבות אחרות.

הקושי אמיתי.

עידוד פירגון על מה שהיא כן עושה, ויחס אוהב ומקבל יכולים לעזור הרבה.

עקיצות והערות יכולות פשוט "להרוג" בתוכה את היכולת הנפשית לסדר משהו....

ממליצה לך שוב לקרוא את התגובה של אורה, ולאמץ את הצעותיה.

אם זאת הנקודה החלשה שלה צריך להיזהר כפליים.

פנימית רוב הסיכויים שהיא מרגישה מספיק חסרת אונים מול הבלאגן, אל תזרה לך מלח על הפצעים.

אם תצליח לעזור לה נפשית לצאת מיזה, הרווח הוא שלך! בהצלחה!

אבל השתמע מהתשובה שלך, שאני עדיין רווקה, גרה בבית ההורים, או בכל מקום אחר.

ובכן.

זה לא נכון..

אני כבר אמא (אמנם לפיצפון)

ומה שתארת לגבי ה"למצוא דברים בבלאגן", ממש לא רלוונטי לגביי.

יש מקום לכל דבר בבית (כך שלא יתכן שקניתי משהו, במיוחד אוכל, ואני לא אדע איפה הוא..) רק שלא כל הזמן כל הדברים נמצאים במקומם..

רוב רובם של הדברים כן,

אבל מספיק ש(ועכשיו אני מעיפה מבט בסלון שלי..) הכיסויי ראש שלבשתי ביומיים האחרונים נמצאים על השולחן, והמגפיים (2 הזוגות..) בסלון, האוניברסיטה של הקטנטן פרוסה על הרצפה, כלי התפירה (איתם תפרתי במוצ"ש) על הספה, ועוד כהנה וכהנה, בשביל שהבית לא יראה "מתוקתק".

וזה בסדר בשבילי.

וגם בשביל בעלי.

הייתי מעדיפה שזה יהיה אחרת.

לומר שזה מצביע על בלאגן בנפש?

ממש לא..

בס"ד

כי את הזכרת תאור שלך ברווקות.

ראיתי את התאור שלך, וחיוך עלה על פניי,

אם זה פחות אוו יותא מסתכם במה שאת מתארת, זה אכן לא נורא.

בלוקסיקון שלי זה אפילו לא נקרא בלאגן....(למרות שזה גם לא בדיוק סדר מופתי...)

וזה כל ההבדל...

עכשיו נזכרתי באימא שלי שתחייה, שבשבילה מספיק שנעל אחת לא תהייה מספיק יישרה ליד השניה(כשהן במקומן) כדי לומר "איזה בלאגן..."

באמת כל אחת והמושגים שלה.

מצד שיני ככל שיש יותר "כהנה וכהנה"   

במיוחד פריטים שימושיים וכ', זה יכול להכביד.

וכן, עם פצפון שעדיין לא מסוגל לקחת את השמן משקית קניות ששכחת לפרוק,

ולהחביא אותו מתחת למיטה שלך למשל, או לקחת את המפתח שהנחת על השולחן ולזרוק אותו מהחלון,

(ועוד אינסוף דוגמאות יצירתיות,שהמוח של ילדיי לא הפסיק לייצר בגליאי שנה וחצי עד שנתיים) הבלאגן פחות מכביד....

כשאומרים "בלאגן בנפש"- לאו דווקא שמתכוונים למשהו חולני ח"ו......

אך הסיבה שיש אנשים שבטבעיות שלהם יוצרים סביבם בלאגן, ללא כל כוונה, ולא מתוך עצלנות, זה מצביע על משהו בנפש.

כל אחת שתבדוק את זה פנימית עם עצמה תוכל לגלות משהו.

בכל אופן כל עוד טוב לך במצב הנתון, תהני מהנחת ומהשלווה שלך, ומההרגשה הנוחה בבית.

אם תרצי לעבוד על כך- בהצלחה!

שלום רב!

אני בנאדם מאוד מבלגן לצערי וגם בעלי פעמים רבות חזר מיום ארוף והתחיל לארגן את הבית כדי שהוא ייראה נורמלי. אחרי שהוא סדר גם לי זה היה ממש כיף. אבל, לי מאוד היה קשה הרעיון שאני האחראית על הכל, למרות שבפועל הוא עשה הרבה. היתה לי קשה המחשבה שהאחריות על ארגון הבית היא עליי בעוד שאני מאמינה שהאחריות על הבית צריכה להיות של שני בני הזוג כאשר כל אחד עושה את המקסימום שהוא יכול. התחושה שהוא נתן לי שהוא עושה במקומי לא עשתה לי טוב ולא גרמה לי לעשות יותר. בכול אופן, לקח לי המון זמן להשתפר בנושא (כמעט שלוש שנים0 ויש עוד הרבה מה להשתפר) ולהבין באמת שאני יכולה לעשות כשהוא לא בבית כל היום. זאת הייתה עבודה קשה להתגבר על התחושה של התסכול שאני אחראית לבד ולא להסתכל על זה בצורה בריאה יותר של - אני פנויה יותר ולכן הכי הגיוני שאני אעשה. מה שבטוח, שההערות מעליבות בשום פנים ואופן לא עוזרות ולא ישנו את המצב. בעלי, עם המון הכלה שלי, לקח על עצמו את הארגון וגם את התסכולים שלי והדבר באמת עזר לשיפור בתפיסה שלי. מה גם שמאוד יכול להיות שלאשתך הסדר הרבה פחות לחוץ ממה שלך אז שניכם צריכים להתקדם בהכלה ובקבלה של השני.

בהצלחה רבה!

אין ספק שראוי באמת שהיא תסדר ותשקיע יותר בבית

גם כי כך סיכמתם, וגם כי לך כנראה הרבה יותר קשה,

אבל,

ועוד אבל,

אין לי ספק שאשתך היא אישה נהדרת וגם אתה בעל נהדר,

אז למה הדברים לא קורים כמו שצריך וכמו שתיכננתם שניכם??

יכול להיות שאתה משדר כלפיה כל הזמן,

את הציפייה ליטול את חלקה בבית?

או שאתה משדר בלא משים כמה אתה יודע לעמוד בהתחייבויות ובמטלות החיים והיא רופסת?

והביטחון העצמי שלה יורד ויורד עד ששביל לעשות את הדבר הכי אלמנטרי,

לסדר את התיק שלה עצמה כבר אין לה שום אנרגיה..?

ואולי זה סתם שאתה לא מספיק משקיע בלגלות אליה חיבה והערכה,

ובזלזול העצמי שלה היא פשוט זועקת אליך שגם אתה לא בסדר כי רק התכל'ס חשוב לך ואין לך פתיחות לעולם הרגש שלה? (שזה מה שהכי חשוב לרוב הנשים)

יכול להיות שגם סתם אין לה הרגלים כאלה,

אבל אתה בעצמך אמרת שאצל ההורים היא כן יודעת את המלאכה טוב מאוד ואפילו נראה שהיא לא מסתירה את זה שאצל ההורים היא כן משקיעה,

מה שעוד יותר מחזק שיש לה איזו זעקה שכנראה לא השכלת לשמוע..

יש עוד הרבה מה לומר על זה אבל זה מספיק לבינתיים,

חס וחלילה לא באתי להתנשא, כי מי לא טועה בטעויות האלו,

ולא לייאש כי תמיד אפשר לתקן והכל הכל לטובה

ומה גם שיכול להיות שכל מה שכתבתי כאן לא נכון בכלל,

זה רק התרשמות ראשונית שלי

בכל מקרה מקווה שעזרתי

בהצלחה ענקית!

על התפקוד שלי עצמי - אני מסוגלת לחיות עם הבאלגן שלי די בקלות
ונראה לי שבעלי חי עם הבאלגן שלו די בסדר
אבל לכל אחד מאיתנו מפריע יותר הבאלגן שבא מהשני...

שנינו לא ייקים ומסודרים, ולא מאוד מבולגנים - משהו באמצע , מתנדנד - תלוי בתקופות

ובאמת אני צריכה להשתפר בתחום הזה..

היה מרתק לראות מה כתבו כאן על הסדר בחוץ כמדד לארגון/שלוה/נחת בנשמה.

אף פעם לא חשבתי על כך - וזה כ"כ נכון!

הגעתי במקרה לאתר הזה וקראתי את כל התגובות, שרובן המכריע מנשים.

ראשית, אחרי קריאת הרבה מאד טוקבקים בעתונות החילונית ודברי השטנה, הקללות וחוסר הנימוס שמוצאים שם, נהניתי מאד מהתגובות היפות, המפרגנות והמברכות, שקראתי באתר שלכם.

ולגופו של עניין:   אני נשוי כבר מעל 43 (!) שנים עם אותה האשה.  אשתי "בלגניסטית" שאין כמותה ואילו אני אוהב סדר ואסטטיקה.  חוסר סדר בבית עושה לי בלגן בראש ובנשמה. בהתחלה הייתי משתגע, מתעצבן, כועס ונפגע מעצם המחשבה של 'למה זה מגיע לי'. אשתי היתה פותחת ארון בגדים , מניחה על המדף את כוס הקפה שלה, משאירה אותו שם והולכת מבלי לסגור את דלת הארון ....

כל הצנצנות והבקבוקונים שלה, קוסמטיקה, תרופות, תבלינים וכיו"ב, זרוקים ושפוכים זה על זה ואלה שהיו במקרה 'עומדים' זקוף - היו תמיד, אבל תמיד, עם התווית לכוון פנים, ואילו אחורי הבקבוקון או קופסת השימורים - פונים אליך.   בגדיה, נעליה, גרביים, חזיות, תחתונים - אול אובר דה פלייס (סליחה על הלע"ז). עתונים, ספרים ומגזינים שהיא קוראת - כנ"ל.

אתה קורא את זה, נועם ?  קשה לי להאמין שהבלגן שעושה אשתך גרוע יותר. 

שמע, הייתי בא הבייתה מהעבודה ו... מיישר בקבוקים. אוסף גרביים ותחתונים שלה.   הייתי שומע על נשים שמתלוננות שבעליהן זורקים חולצה על הספה ומקנא.

כך עברו להן יותר מ - 43 שנים ואנחנו עדיין ביחד. אני מוכרח לציין שבמשך השנים אשתי השתפרה. היא כבר לא משאירה כוס קפה בתוך ארון הבגדים ואילו אני -   כבר לא אכפת לי כל כך אם המגירות שלה סתומות עם כל מיני חפצים וכשאני עובר ליד המיטה שלנו , אני בועט את סדרת הנעליים והסנדלים שלה אל מתחת למיטה. שלא אראה וזהו.  מסתדרים.

עד היום אני הוא זה שתופר כפתור שנפל מחולצתה (וגם מחולצתי, כמובן), אני מגהץ לה בגדים ומארגן את הבית לפני שמגיעים אורחים.  אבל גם היא עושה כמה דברים: היא עושה כביסות, עושה קניות, מבשלת ועושה בייבי סיטינג לנכדים. היו פעמים שחשבתי להתגרש ממנה כי לא יכולתי לסבול את הבלגן בעיניים ובראש כל הזמן , אבל בכל זאת נשארנו ביחדו יש לנו, ב"ה נכדים חמודים. ואני אוהב אותה !

מסקנה, נועם, והצעה: אני כן חושב שבלגן בבית מעיד על בלגן בראש ואני מציע לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי בענייני ניישואין ומשפחה.  

לא מקובל לכתוב על כך בערוץ 7, אבל סלח לי אם אעיז ואומר שלעניות דעתי , יש ביניכם גם בעיות ביחסים האינטימיים. אם טעיתי - מה טוב, ואם לא, חשוב מאד שתקבלו ייעוץ גם בנושא הזה. שיפור בנושא זה ישפר, למרבה הפלא, גם את הסדר הכללי בבית.

ועוד דבר: כל העצות שנתנו כאן המגיבות לפני, הציעו לך 'לקחת אחריות' , לעזור לה, לא לבקר אותה, לעשות במקומה את מה שהיא לא אוהבת, למרות שהסכמתם על זה ביניכם לפני החתונה. ואני אומר לך, נועם, אל תהיה שפוט שלה. שב איתה בנחת, דבר איתה בנועם והסביר לה עד כמה הדבר שהוסכם ביניכם חשוב לך. גם לך יש צרכים שהיא צריכה לספק אותם. תהיה אסרטיבי (ביטוי שאומרים בד"כ לנשים) ודרוש ממנה לקיים את חלקה במוסד הנישואין הזה.  זה לא עסק חד-צדדי. כשאין התחשבות ואין הבנה ואין השקעה - גם האהבה מתפוגגת. היום היא לא אוהבת לעשות כביסה ומחר היא לא תאהב להחליף חיתולים. בקש ממנה ברצינות להוסיף לתכנית הלימודים שלה את נושא הטיפול במשק הבית. יש קורסים בנושא.

נועם, אם אשתך חשובה לך, עליך להצטייד בהרבה מאד סבלנות ואורך רוח ובע"ה עוד תזכו לילדים ונכדים ולהרבה נחת.

בהצלחה.

הניסיון שלך מראה שטוב לך כי למדת מה לעשות בעצמך ועם מה להשלים

ושעם הזמן היא גם השתפרה

ממש כאילו הקשבת פה לעצות של כולם (עוד לפני שנולדנו)

אז למה בפסקה האחרונה שהיא שלב העצות הכל התהפך?

קראתי , השתתפתי , חייכתי , ונהנתי מהחכמה , כל מילה בסלע!

בשונה מהאנונימי שהגיב לפני , נראים לי דבריך דוקא כן משתלבים ונכונים,(יצחקי סיפר כיצד הוא התמודד , ובמבט אחורה של בעל ניסיון , כיצד היה צרין לנהוג יותר נכון , בפרט היום שיש יותר אפשרויות , קורסים , גישה קלה יותר לפסיכולג , מה לא מובן? יתכן ש'אנונימי' גם חסרת סדר , וקשה לה עם הפיתרון הלא מחמיא לה.  )!

רואים יהודי עמוס בניסיון , נחמד שהצטרפת!

ו... הרבה בתגובות - אתה מוסיף לא רק לנועם.

"כמין דין סמוכו לנא"!

סופ"ש נפלא לכולם!

ויש שם באותו רחוב לפחות עוד 2 חניות

בקינג  ג'ורג.

יש גם דוכנים בקניון מלחה ומטפחות בקמיליון ובת עיון

את המטפחות של החנויות שכתבו קודם.. לשמאטס של אקוורלה...

באמת בקינג גורג יש שורה של חנויות עם דברים מאד יפים, שמתחילה ממול מאפה נאמן.

בעזהי"ת.

חברה שלי קנתה שם...

הם פשוט מייבאים את העיצובים האלה לחנות שלהם.. זה כמו שיש להם בגדים של cameleon.

אני הייתי מכבסת בכביסה קרה ועדינה ומרססת על הכתם רסס וכבס