פורום נשואים טריים (עמוד 64)

אישה אוהבת להתלונן בשביל שיבינו אותה וישתתפו בצערה ובשביל להרגיש שיש מישהו שאכפת לו מה עובר עליה. לא תמיד היא מחפשת פיתרונות.

 

במקרה הזה זה נשמע שהיא רק רוצה שתבין שקשה לה בכללי, ולהרים את הילד זה אחד מהדברים. אולי היא רק רוצה שתסיק מסקנה שהיא צריכה יותר עזרה ממך כרגע אך לא רוצה לבקש ישירות. היא ממש לא צריכה להוכיח לך אם היא יכולה או לא להרים את הילד.

זה הגוף שלה ורק היא יודעת מה היא מרגישה ומה נכון לה כרגע במצב שלה. אם היא תרצה היא תרים, אם לא אז לא. היא ילדה מספיק גדולה בשביל להחליט מה נכון לה.

כל אישה בהריון חווה את ההריון אחרת. יש כאלה קלילות עד הלידה ויש כאלה שמההתחלה קשה להן הכל. פשוט תאמין לה ואל תנסה לשכנע אותה שזה לא נכון. זה נשמע כאילו אתה מנסה לשכנע אותה שלא קשה לה. זו החוויה שלה, ורק היא יודעת.

 

אגב, לפעמים אישה מרגישה שהגבר לא ממש שותף בחוויות ההריון שלה, אז היא מספרת ומתארת כל פרט וכל דבר שהיא מרגישה. זה בשביל שתזדהה איתה ותדבר על זה וככה היא מרגישה שאתה איתה בתהליך.

דווקא זה הדבר שאני הכי מבין...

תהיתי לגבי עניין התינוק שצריך שירימו אותו.

אבל הבנתי את רוח הדברים שאת אומרת, זה בהחלט מסתדר

כמובן שהכל בהומור
אבל ברור שאתה יודע שהקושי פיזי
לדעתי אשתך צריכה קצת יותר תמיכה רגשית כמו שליה אמרה, וגם מילות הערכה כמו "איזה אמא מדהימה את שבמקום לחשוב על עצמך ועל ההריון חושבת על הילד שלך"

איך שאת צודקת
לפעמים כמה שהבעל מדהים ומכיל הוא לפעמים גבר מדי, אמי לדוג' אישה שבאופי שלי קשה לי להביע חולשה/רכרוכיות כולם תופסים ממני וונדר וומן שעושה הכל (אגב זאת בעיה שלי שכך אני מציגה את עצמי, זה האופי שלי והוא יוצר לי הרבה פעמים בעיות, לא שאני באה להאשים מישהו)
אבל תכלס לפעמים יש תקופות כ''כ קשות שאני אפילו לא צריכה עזרה פיזית אלא רק שמישהו יגיד לי שהוא מבין כמה זה קשה ומאד מעריך
אז התלונות הקטנות לפעמים באות מהסיבה הזו...

עצם ההזדהות וההבנה של הקושי שלה מקל על הקושי.
אני בטוחה שהיא יודעת שהיא יכולה להגיד לו לא, אבל היא מאמינה שזה צורך שלו, ומוכנה להתאמץ כדי לספק לו אותו.
אני לא חושבת שיש עניין לברר האם הצורך אמיתי, מכיוון שיש הרבה דעות בעניין, והרבה גישות סותרות.
(אני אישית חושבת שבגיל שנה וחצי הוא עדיין תינוק, וצריך שירימו אותו, כמובן אם האמא יכולה, אני בטוחה שיש פה מי שיכתבו הפוך ממני, וכל אחד יביא לך גישה פסיכולוגית שלמה שתומכת בעמדה שלו).

העצה שלי (מנסיון דומה שהיה לי קשה להרים תינוק גדול),
תקשיב לה ותזדהה עם הקושי, וזהו.
אל תציע פתרונות, ובטח אל תתווכח איתה על זה...
זו נטיה של רוב הגברים להציע פתרון כשהאישה בעצם מבקשת הזדהות...
המון בהצלחה ובשעה טובה!!

אני מרימה כבד כשאין ברירה, בהריון או לא בהריון.
וגם את הילדים שלי, לפעמים גם את שניהם ביחד.
מבינה את הצורך שלה למלא את הצורך הזה שלו גם אם זה על "חשבונה".
לא יודעת אם זאת פגיעה או לא פגיעה, אבל בן השנתיים שלי גם צריך שירימו אותו לפעמים ואנחנו לגמרי נותנים לו את זה. וכשקשה (לפעמים גם לבעלי שלא בהריון ;)) אז זה לקצת זמן רק כדי למלא את הצורך והרצון שלו ואז הוא נותן לנו יד או יורד לשחק וזה לגמרי מספק אותו.

אני דווקא לא חושבת שזה כזה נורא שנתת לה פתרון, כל עוד זה הגיע יחד עם הבנה של הקושי שלה.

שהדיונים וההסברים שלך רק מיותרים. הרי היא יודעת כל מה שאתה ״מסביר״. מה שהיא צריכה זה בעל שמקשיב ומהנהן בראש ואומר: באמת קשה אישתי היקרה. כמה אני אוהב אותך ומעריך שאת אוטוטו הולכת להיות אמא לשניים קטנים. ואולי להוסיף איזה צ׳ופר או מתנה קטנה. בהצלחה! זה מקסים שאתם מרחיבים את המשפחה

מבין מה אתה מתכוון, אבל אני חושב שגם אני, אם אגלה שזה ממש חשוב לילד שירימו אותו, אז אסתכל על דברים בצורה אחרת.

וככה גם ההיפך - אם נגלה שבאמת מותר להגיד "עד כאן" לבן שנה וחצי, אז נסתכל על זה בצורה אחרת מהכיוון השני.

בכל מקרה הרצון להזדהות והערכה - מבין את זה

הצורך בקרבה של אמא והעובדה שההורים הם כל עולמו. אבל גם תינוק יכול להסתגל למציאות שבה אמא מחזיקה ומחבקת אותו בישיבה כמה שהוא רוצה ומרימה אותו רק כשאין ברירה. ומזל שיש גם אבא! שיכול להרים, להניף, להשתולל ביחד בגינה וכו'.

ב. גם בת השנתיים וחצי שלי מתעייפת לפעמים כשהולכים. אני לא מוכנה להרים אותה כי היא כבדה לי.
אני מציבה לה את האופציות- או שתלכי לבד, או שתשבי בעגלה. ככה היא גם מבינה שאין אופציה כזאת שירימו אותה, אבל אני נותנת לה אופציה שהיא לא תהיה חייבת ללכת ברגל.
והיא מבינה את זה יופי מגיל שנה וחצי

קודם כל, להפסיק להרים תינוק זה קשה מאוד לאמא, גם כשהוא יותר גדול. בגיל שנה וחצי אני ממש מבינה אותה שקשה לה לא להרים אותו.

באופן כללי, ממה שאני יודעת, כל עוד ההריון תקין בלי דימומים, אין בעיה להרים כבד מבחינת הסיכון להריון.
אבל זה כן יכול לגרום נזק לרצפת האגן (לא כל הרמה קטנה, אלא בטווח הארוך זה נזק מצטבר, ככל שמרימים יותר ולמשכי זמן ארוכים יותר הנזק יותר משמעותי).
בהריון זה בעיני לא קריטי ברמה שצריך להימנע לגמרי. כן כדאי להשתדל להפחית הרמות היכן שאפשר, ולהתרגל לכווץ את רצפת האגן לפני ההרמה כדי להקטין את הנזק. אבל מידי פעם להרים לזמן קצר זה בסדר. ובאמת ילד בן שנה וחצי הוא בהחלט עדיין תינוק שצריך את זה לפעמים.

מה שכן, אחרי הלידה זה הרבה יותר קריטי. בתקופה של משכב הלידה (שישה שבועות אחרי הלידה) לא אמורים להרים שום דבר ששוקל יותר מהרך הנולד (וגם איתו עדיף לא לעמוד יותר מידי, עד כמה שניתן).
ושם בעיני זה ממש חשוב להקפיד. יש לי חברה עם הפרשים גם של שנה בין הילדים שאני יודעת שהיא ממש מתארגנת מראש לקבל עזרה מתי שהיא צריכה, ככה שהיא לא תצטרך להרים את התינוק הגדול יותר בכלל בתקופה הזאת (בעיקר בזמני מקלחות וכדו' - אם הבעל לא יכול, אז בייביסיטר).
מהסיבה הזאת, לי חשוב גם בתקופת ההריון, להתחיל להרגיל את הקטן שלי תמיד אמא מרימה, שאפשר להרים אותו גם בישיבה, שאפשר גם שמישהו אחר ירים אותו ולא אמא, כדי שזה לא יהיה קושי גדול מידי בשבילו אחרי הלידה (שגם ככה זו תקופה מורכבת ומלאה שינויים בשבילו).

בכל מקרה, כמו שכבר כתבו פה, לא בטוח שמה שאשתך רוצה זה עצות מעשיות. מניחה שהיא יותר זקוקה להבנה ותמיכה מאשר שתגיד לה מה לעשות.
(ואתה יכול להציע לה להצטרף לפורום הריון ולידה פה, ולשאול בעצמה את מה שמטריד אותה, אם היא רוצה...)

וגם לשאר המגיבים כמובן

א. אין סכנה ממשית בהרמת ילד אלא אם ההריון בסיכון או יש המטומה שגורמת לדימום. מה שכן - זה ממש ממש קשה,מכביד, מחליש ומעייף. אני אישית נמנעת מלהרים, כמובן לא באופן גורף, אבל בהחלט לא מסוגלת ולא מתאמצת בשביל זה, הגוף שלי מתאמץ מספיק בהריון. משתדלת מאוד לפצות בהרמה בישיבה, נתינת יד, חיבוק וכו. ילד בן שנה וחצי יכול להתרגל לזה.
ב. לדעתי גיל שנה וחצי זה המעבר מתינוק לפעוט. כבר יש הבנה מסויימת וילד מעצמו הולך, רץ מחפש וחוקר את הסביבה. כך שאם עושים את זה בחכמה ושמים לב לתחליפים שכתבתי, הוא לא אמור להרגיש מסכן, נטוש או אומלל.

ועכשיו קצת נעל מה שכתבת:
נשים צריכות הבנה, אמפתיה והקשבה.
נשמע שאשתך מבקשת את זה ממך בדרך קצת עקיפה, ועוד נראה שהיא קצת מכורה אליו ולא להפך כמו שכתבת. זו באמת החלטה שלה אם להרים או לא. אני במקומך הייתי מייעץ לה להפחית, מציע להחליף אותה או להקל מעליה בכל דרך (להסביר ביחד לילד, להסיח דעתו וכו) ואומר לה: בכל מקרה מה שתחליטי אני איתך ומכבד אותך.

עוד נקודונת קטנה: כשאתה משתמש במונח "להבהיר" לילד דברים, זה טיפהלה קשה מול פעוט קטן. כל דבר אפשר להרגיל,להסביר, ללמד... כבר נשמע יותר טוב, לא? נכון שזו סמנטיקה, אבל לפעמים היא חשובה ומלמדת הרבה על הגישה שלנו...
בהצלחה!🤗

א. בעיקרון לא טוב לסחוב בהריון אבל אם ההריון תקין וזה לא מאמץ חריג בטירוף לא אמור לקרות נזק
אני בהריון 2 הייתי עם ילד בן פחות משנה וכל יום העליתי אותו ישן עם העגלה 4 קומות למטפלת עד חודש 9 ולא קרה כלום, הריון 3 הייתי עם 2 מתחת גיל 3 שגם דרשו הרבה על הידיים והיו פעמים שעליתי עם שניהם יחד על הידיים היה ממש קשה אבל לא קרה לי משהו,
לא באה לתת חלילה הוראה רפואית אבל בגדול אם ההריון תקין לא נראה לי שיכול לקרות נזק
ב.השאלה מבחינה רגשית או פיזית, מבחינה פיזית לכאורה תינוק שכבר הולך יכול לצמצם משמעותית את הזמן על הידיים, אבל מבחינה רגשית הוא פיצקי ובטח לאשתך יש קצת נקיפות מצפון שתכף לא יהיה לה זמן אליו ואולי גם יש בזה קצת
בוא נגיד שאם היית שואל אותי ודאי שהייתי מרימה ואם היית שואל את בעלי הוא היה חושב בדיוק הפוך אז נראה לי שזה מאד עניין של שכל vs רגש

הבת שלי, בת שנה ו10 חודש, יודעת יפה מאוד ממי לבקש שירים אותה.

ממני לא מבקשת. ואפילו לא רוצה. איתי מעדיפה ללכת ברגל.

כשהייתי בהריון רק חיכיתי שתתחיל ללכת כדי לא להרים אותה.

בהריון עדיף לא להרים דברים כבדים.

מצחיק, אבל בעלי אמר לי שכשהוא איתו, הוא מרגיש שהוא ילד ומתייחס אליו כמו ילד, וכשהוא רואה אותו עלי הוא רואה שהוא תינוק...אני מרגישה שהוא בין תינוק לילד.

אז קודם כל, בהחלט יכול להיות שההרגשה כלפיו משתנה בין אמא שלו לאבא שלו...מטבע הדברים אמא שילדה והניקה יותר קשורה לצד התינוקי שלו...מחבקת ומנשקת ומלטפת ומנשנשת...

זה ברמה העקרונית.

ברמה המעשית- לא כ,כ הבנתי. למה להחזיק אותו כל הזמן. הוא לא הולך? לא יכול לשבת בעגלה אם צריך? כלומר- על מה בעצם מדובר? מתי כבר יש להחזיק אותו?  

אני כן חושבת שמותר לאשתך להרגיש שהוא עדיין תינוק ולרצות להחזיק אותו, ומותר לך להרגיש שאפשר לשים לו גבולות. בגיל הזה בהחלט אפשר כבר לשים גבולות. הם לגמרי מבינים הכל.

בגיל הזה הוא עדיין תינוק, חשוב לזכור את זה אחרי לידה
הסברים בגיל הזה לא תמיד עובדים , אפילו בדרך כלל לא עובדים...
כן, כדאי להרים אותו לפעמים.
בהליכה רחוקה הוא צריך עגלה. תצטרכו עגלת אחים או מנשא ועגלה תלוי כמה אתם הולכים או שתי עגלות

כן, סחיבה לא טובה בהריון. גורמת נזק לרצפת האגן וגם אחרי לידה.
ממליצה לדבר עם אבות בעלי ניסיון....

לק"י

ולהושיב את הגדול יותר לפניו.
אני בעז"ה הולכת ללדת כשהקטנה תהיה בת שנתיים+; וזה כנראה מה שנעשה.

אם הבנתי למה את מתכוונת.

לק"י

לא זוכרת אם בגיל הפיצי, אבל מגיל כמה חודשים לא רואה בזה שום בעיה.
(אני מדברת על טיולון, לא על עגלת אמבטיה).

מוסיפה שגם פעוט בכל גיל חייב להיות קשור תמיד בעגלה

זו סכנה של ממש אם לא. וכבר היו מקרים מעולם..כמה מהם לנגד עייני.

פחד פחדים. 

לק"י

אולי באמת בגיל שנה וחצי זה בעייתי.
אני עושה את זה גם עם בנות השנתיים והארבע וחצי.

א. לא כדא י לשחק עם זה, זה באמת יכול לגרום נזק.
ב. אם הוא כבר הולך אפשר בהחלט לוותר על להרים אותו, אי פה שום עניין של "הוא לא אשם שיש עוד ילד". הוא ירוויח הרבה מכך. כרגע פשוט הוא ילמד להיות עצמאי יותר, ובמקרה הצורך אתה תרים אותו. זה ממש לא נורא

יש צורך פיזי ויש רגשי
פיזית אם הוא יודע ללכת הוא יכול.
רגשית - ילד בגיל שנה וחצי הוא לא איש קטן , ויש לו צרכים נפשיים שונים מממבוגרים, הוא זקוק ללהיות עטוף ומחובק. הקרבה הגופנית חשובה לו ונותנת לו ביטחון
מצד שני, צריך לתת לו לפי היכולת שלכם ולא להעמיס מדי, אפשר למצוא פתרונות

חושבת שיש פעמים שיש צורך ממשי ורגשי להרים תינוק בן שנה וחצי- הבן היקר שלכם.
מאחר והיא לא יכולה פיזית כרגע לטפל בצורך הזה היא פונה אליך בבקשת עזרה, שתקשיב לה , שתבין אותה,שתראה אותה ואת הבן שלכם שכשהיא לא יכולה-תתן אתה מענה לצורך הזה.
ואתה במקום לשמוע אותה, פונה לקהל הרחב על מנת לקבל פידבק האם טכנית אכן ישנו צורך או ש*היא* צריכה להבהיר לתינוק הבהרות. כי רק אם זה מסוכן אתה תשקול את תשובתך אליה. וכאילו הדעה שלנו יותר חשובה משלה.
פשוט תקשיב לה
היא מבקשת עזרה ממך
ואולי גם שתקשיב לצרכים הרגשיים שלה ושל התינוק שלכם.
מתוך השרשורים שלך פה נראה שבאופן עקבי רגשות זה דבר שקשה לך להבין או בכלל להכיר בקיומם.
זה מסוכן וגורם נזק כשאתה מתעלם מהרגשות שלה.

הייתי בכלל פונה לאבחון אצל פסיכולוג מומחה או פסיכיאטר ומשם פונה לעזרה מקצועית

זה יקל עליך ועליה ועל שניכם כזוג.

לא מתחבר לפורום יותר מדי, רק פעם ב-, אז סליחה על התגובה המאוחרת.

תודה על התגובה, לצערי היא קצת לא מייצגת את המציאות ולכן ייתכן שהצגתי לא נכון.

ברור לי שהיא מעוניינת להרגיש סימפטיה ממני והזדהות, פשוט פניתי לחלק המעשי של הדיון.
לא ביקשתי רשות מאף אחד, פשוט יש מקרים שבהם אני לא מצליח להבין את אשתי ולכן פונה לעזרת אנשים אנונימיים ואובייקטיביים.

לא בהכרח שהיא לא מסבירה טוב או שאני אחד שלא מבין, זה יכול לקרות גם כי מתוך סערת רגשות אני מתייחס למה שהיא אומרת בצורה מאד ספציפית ואז מאירים כאן את עיניי לגבי דברים מסויימים.

בכל מקרה מבין את דאגתך ומודה לך, אבל מכיוון שהזוגיות שלנו טובה ואני מרגיש שטוב לה, אני לא חושב שמדובר בבעייה חמורה כפי שיוצא מכאן.

פתחת פעם ספר עם הדרכה על תינוקות? 

הסבר על כל גיל מה הם כבר יודעים, מה לא?

 

כי לפי מה שאתה כותב אין לך מושג מה זה תינוק וילדים

וכדי שלא תעשה נזק לילדים שלך ח"ו רוץ מהר ותקרא ותלמד!!

 

תתחיל מהספר "המדריך השלם לטיפול בתינוק ובילד" ויש עוד מגוון ספרים ושיטות שכדאי שתסתכל ותבין.

תקבל קצת מושג על העולם הרגשי, מוטרי, נפשי, מעשי וכו' של תינוקות ופעוטות וילדים.

וכן, תינוק בן שנה וחצי הוא פעוט

הוא לא יודע סיבה ותוצאה, הוא רק עכשיו לומד שחפצים נשארים במקומם גם לאחר שמכסים אותם וכו'.

 

(ותינוק לא בוכה סתם! אין כזה דבר! תינוק בן שנה וחצי לא יודע לדבר וזה התקשורת שלו ואבוי אם אתה מתעלם - כן גם הבן שלי בן שנה ו8 יכול לבכות כי הוא נעלב שלא התיחסנו אליו או לקחנו ממנו צעצוע מסוכן- ואני לא מתעלמת אף פעם מהבכי - אני מראה לו שאני מקבלת ומבינה אותו אבל הוא יכול להתגבר ומסבירה לו שוב ושוב, אבל לעולם לא לחשוב שזה "סתם"!! זה הדרך שלהם להביע רגשות וקושי!)

 

וכתבו לך כאן דברים טובים מצטרפת למה שרשמו לגבי היחס לאשתך...

ושיהיה הריון קל ובריא!

 

אכן לא קראתי ספרים כאלה, תודה על ההמלצה.
אתייעץ עם אשתי לגבי הספר.

היא גם סוחבת את ההריון שזה המון משקל ולחץ בגב.

אולי התכוונה שתעזור לה למקלחת, החלפות וכו שצריך להרים את הילד?

גם אצלי כשהתחיל להיות לי קשה להרים אותם הייתי מבקשת מבעלי שישים על שידת ההחתלה למשל.

אם זה סתם להרים אז אפשר גם בישיבה. לא מבינה למה חייב בעמידה

שהשבוע הוכרזו, ותרצי להעניק לו משהו מהם (השעון החדש, אגב, מדהים, בפרט לספורטאים!)

אפשר לקנות בזמן הקרוב ולהסכים שזו מתנה ליום ההולדת שיהיה בעוד כמה חודשים.

אני רוצה לקנות לו אייפון 14 שהולך לצאת ממש בקרוב ונראה לי יותר מרגש לקבל את זה ישר כשזה יוצא ולא אחרי כמה חודשים.. בגלל זה התלבטתי..

קניתי לעצמי את ה z flip 4 החדש אז אני רוצה לקנות גם לו.. רק מבאס שהוא אוהב את אפל ואני את סמסונג

תקני לו את זה ביומולדת אולי עד אז המחירים ירדו קצת

לפחות לא בסכום משמעותי
הוא גם מסוגל לקנות לעצמו אז אני צריכה לקנות קודם

במקס` תקני לו שעון תמיד יהיה משהו חדש או איזה פיצ'ר שיתחדש...
בעיקרון חבל על הכסף.
המחיר לאו דווקא ירד אבל כהמכשיר יהיה יותר נפוץ אז תהיה אפשרות לקניה ביבוא מקביל ובמחיר טוב יותר.

אני תמיד מזמינה באתר הרשמי של סמסונג או באתר idigital

רשת KSP
רשת Ivory
i-cell (קנינו אצלם בעבר באילת)
iDigital
חברות הסלולר הגדולות
דינמיקה

העיקר שחשבת עליו
אולי תצייני גם במשהו קטן בתאריך האמיתי.

לבקש העלאה מהמעסיק הנוכחי,
לבדוק אם יש חברות שישלמו לך יותר על מה שאת עושה כבר היום,
לקחת קורסים נוספים שיתנו לך יתרונות בשוק וכו'.

יכול להיות למשל שתמורת עבודה נוספת, שתיקח הרבה שעות מזמנך, תקבלי תוספת שכר של 1,500 ש''ח לדוגמה - אותם תוכלי לקבל ללא כל מאמץ אם תעברי למקום אחר שייתן לך משכורת גבוהה יותר.

ככה תתייעלי ותהפכי את זה לכלכלי כבר עכשיו ובהמשך גם תוכלי לעשות כעצמאית

יגדיל לך את ההכנסה מאוד
וגם בלי ללמוד אולי כדאי לך לבדוק אופציה להחלפת מקום עבודה אם התגמול לא מספק אותך. ממה שאני יודעת השכר עולה עם וותק וניסיון וזה מקצוע שיש לו המון ביקוש

יש יועצים מספיק טובים בסדר גודל של 400-500 לשעת יעוץ

כבר סיבה לא להגיע, לדעתי.

שזה עבור סדרה של כמה פגישות.

מחיר מופרז מאוד.

אם אין אלימות ב"ה ומדובר בחבלי לידה של הקשר ולמידה של התנהלות זוגית שתיטיב איתכם - תעצרי את השיתופים עכשיו. זה עושה לכם רק נזק.
קשר בין בני זוג הוא שלהם בלבד וכביסה מלוכלכת מכבסים בבית. (שוב, חוץ ממקרים חריגים כאמור)
דבר שני, עכשיו מבינים שהמצב הוא לא אידאלי בגלל שקשה לכם אבל הוא יכול להיות יותר טוב עבורכם. אז אופטימיות.
להנות ממה שטוב בינתיים ולהעצים את הטוב שביניכם, להנמיך להבות כמה שניתן ולעבוד בלחפש לכם ליווי
בהצלחה

האמור הוא רק לפי מה שסיפרת. אם יש מעבר - מוזמנת להרחיב.
מעניין אותי מה לדעת הורייך מצריך מחשבה על גירושין?
לא שאני נגד, זה קיים, אבל בכל זאת אתם לעניות דעתי מתיאורייך רחוקים מההשתדלות הנצרכת כדי להימנע מכך.

זה מה שמדאיג את כולם.. הם פשוט רואים שאנחנו הרבה לא בטוב. אי אפשר להסתיר את זה..
ההורים שלי לא מעורבים ככ. זה מגיע בעיקר מאחים שלי (נשואים). הם רואים שאני לא ״מאושרת״ כבר תקופה ארוכה. בעלי אדם נוכח ואסרטיבי אבל גם סגור מאוד ומהצד זה נראה מלחיץ בשביל מי שלא מכיר אותו לעומק.. (אני לא בהכחשה בכלל, אין פה שום אלימות והוא בחיייםם לא יפגע בי)
תודה על החיזוקים! לפעמים מתייאשים- כמה חבלי לידה אמורים להיןת? שנה וחצי כבר..אבל אין ברירה אלא לשמןר על אופטימיות

קשה ממש... אל תוותרו אחד על השני לפני טיפול זוגי עם מטפל/ת טובים.
וממליצה בחום למנוע היריון בינתיים.
בהצלחה ❤️

אם באמת לא מדובר במשו חריג, מציעה לך להדוף הצעות ועצות למיניהן. כמו שאמרת, אולי הם לא רגילים למה שהם רואים אבל הלחצים שמופעלים עלייך לא לגיטימיים בעיניי. גם אם נובעים מדאגה.
ולגבי חבלי הלידה - זה יכול לקחת הרבה זמן. תלוי מה עושים עם זה וכמה מודעות יש לעניין
וגם - זוגיות היא עבודה תמידית. וייתכנו עוד כל מיני קשיים סביב כל מיני דברים שעוברים בחיים כמו הריון ולידה ושינויים בחיים, אז צריך לבסס טוב את הקשר ביניכם כדי שתקשורת טובה תקדם אתכם להבנה והכלה ושלום.
מאחלת לכם שתצליחו

קטן בראש בנוגע לחיי זוגיות ושיתוף. זה נשמע כמו בעיות תקשורת ולא בעיות של חוסר התאמה.

לכו ביחד למטפל זוגי אבל לא לתת להחלטה הזאת לנוע בעצלתיים. תקבלו החלטה כבר היום להרים טלפון למטפל מומלץ. תעשו אפילו גוגל ביחד למטפלים זוגיים. תעברו ביחד על הביקורות. תראו ביחד מה יכול להתאים.

ובינתיים, שימי לעצמך את היעד של התאריך של תחילת הטיפול מול העיניים כתקווה שהדברים ישתפרו.

כמו משהו מעין שאת נגיד בלימודים, וכבר נמאס לך, ואין לך כוח אליהם, ונשארה לך שנה אחת אז את מפיחה בעצמך תקווה "בסדר הנה רק עוד 2 סמסטרים וזה נגמררררר". ככה גם עם הטיפול.
בריב הבא, תשימי לעצמך את התאריך של תחילת הטיפול כציון הדרך שבו יהיה שינוי. בגלל זה אמרתי לא להתנהל בעצלתיים בהחלטה.

ולכן בעיניי הבסיס לגמרי חיובי.
צריך גם לזכור, בשנה - שנתיים הראשונות של הנישואים כל ריב נראה לנו כמו מלחמת עולם או אפילו סוף העולם שבתכלס זה לא באמת ככה, לפחות לא ברוב המקרים.
כמו שצריך ללמוד זוגיות צריך גם ללמוד לריב ולהתווכח.
נראה שמדובר יותר בקשיים בתקשורת בינכם וכל הכבוד שאתם רוצים לתקן אותה, שאתם עובדים על זה ומחפשים מטפלת שתעזור לכם.
אל תרפי מהחיפוש. תמשיכי עד שתמצאי אחת שתתאים לכם.
ואכן, אלה חבלי לידה שעוברים על כולם.
אתם עוד ממש בשלב מוקדם, אל תתייאשי

יחד עם זה שאני יודעת שמדובר בשלב מוקדם, אני גפ שומעת הרבה מסביב שאנחנו זוג צעיר , אז אמנם יש מריבות וצריך להכיר יותר, אבל האווירה הכללית טובה.. לא מרגישה שככה האווירה הכללית אצלנו. אין סוף ריבים והתנגשויות, ואם אנחנו צעירים ועוד לא עברנו אתגרים רציניים וככה אנחנו מתנהלים, מה יהיה בהמשך?..

בעצמך העדת שיש רגעים טובים ומהממים, שיש לשניכם מוטיבציה, שאתם עובדים על זה ונמצאים בטיפול ורוצים טיפול מתאים יותר, וממש נראה שמדובר על ענייני תקשורת שזה לחלוטין ניתן להתקדמות ושיפור.
עם הזמן, כולל הטיפול הנכון לכם, אתם תילמדו גם איך לריב ולהתווכח נכון, אפילו תצמחו מזה, כן זה אפשרי.
כל הזוגות עוברים דברים כאלה, מי יותר ומי פחות.
לא נשמע שיש אצלכם כרגע משהו חריג.
במקביל לטיפול אתם יכולים וצריכים למצוא לעצמכם זמנים זוגיים משותפים, בטח אם כרגע אין ילדים בתמונה, זמנים שתעשו בהם דברים משותפים שיגבירו את התקשורת בינכם.

יש לך ניק עם שם יפה, תאמצי אותו גם לעולם הזוגיות, בעזרת ה זה יתן גם כח

היה לנו מקרה דומה ואין מה להשוות איפה אנחנו היום...
ממליצה ממש על @נגמ@נגמרו לי השמות התותחית שעזרה לנו להגיע לאיפה שאנחנו היום

מרגיש לי שחבלי הלידה ארוכים ומייסרים במיוחד. מקווה שנסיים בטוב

תודה רבה יקרה, שמחה מאוד לשמוע 🙏🌷

כן, לידם משתדלים לעשות הצגות
אם בדיוק בזמן מאוד מתוח אז אולי עדיף לא להפגש איתם ובכל מקרה- לא ללכלך על בן הזוג ולהדוף כל אמירה שלילית שלהם עליו. זה לא עניינם. רק תרגיעי אותם שאת בטוחה ושלמה בהחלטה שלך שלא ידאגו ושאת מסתדרת

אם את רוצה לערב מישהו תפני לאיש מקצוע או חברות רק לא משפחה שתשמור את המבט השלילי גם הרבה אחרי שבעז"ה תתגברו על הכל
כמובן לא לכל החיים אבל בשלב של תחילת הנישואין זה בריא להתמקד בתא המשפחתי החדש ולהתנתק קצת מהאחרים במיוחד כאלה שמחלישים

אל תחכו עם טיפול, שבו היום תתקשרו תחפשו עד שתמצאו מטפל/ת ששניכם רוצים.
לגבי המלצות- מציעה לך לפנות לאפרת צור, היא מכירה המון ועובדת בגישה שהיא בעיני (ומנסיוני) מדהימה

בהצלחה!!
זה נורמלי הקשיים האלה
וזה אפשרי להתקדם מפה ולבנות זוגיות טובה ומשמחת

הם לא חושבים עליו רע בגדול. הם חושבים עליי ועל החיבור שלנו ונראה להם שלא טוב לי בתוך זה..תודה על החיזוקים. מקווה שזה נורמלי ומקווה לצמוח מזה

שכנראה קשה להם לוותר.

 

טיפול זוגי זה אמנם עוזר, אבל את יכולה לעשות עבודה עצמית לפני כן.

אני הייתי מנסה לחשוב מה היה קורה אם בעלי היה מתרכך.

האם זה היה מוריד לי ממנו? 

בעיניי לא. 

 

לפעמים הדעתנות נובעת מהצורך הנואש להיות בעל עמדה. שישמעו אותי. שיכבדו.

כאילו אם נוותר נהיה "פחות". ניתן שידרכו עלינו. ואז בן הזוג רק יבסס את "שלטונו" עלינו עוד ועוד.

שרק הוא יקבע מעכשיו...

 

והאמת שזה בדיוק העניין של האגו.

הוא כאילו נלחם על צדק ועל דעה אמיתית וצודקת, 

אבל באמת מסתתר שם פחד מהשתלטות ומלחמה על השליטה.

 

צריך להיות מאוד בעלי ביטחון פנימי לתת לשני את השליטה ולהסכים להיות מובלים.

לא צריך תמיד, לפחות לפעמים.

להגיד לו "וואו. אני לגמרי מסכימה איתך" או "מה שאתה תחליט"

ואפילו "כל מה שתחליט טוב בעיניי"

 

משפטים שכביכול "מורידים" אותך אבל בעצם נותנים לך ביטחון אמיתי. את לא מפחדת שהוא ימחק אותך

ולכן את בכיף נותנת מקום לדעה שלו. שהוא יוביל.

 

ואולי הוא יראה לך "מבוסם" מהשליטה שהוא קיבל,

אבל בתוך תוכו זה יבנה בליבו אהבה אלייך

ויכולת להתגמש כלפייך כשאת תרצי לקבוע את העניינים.

יכולה להגיד לך שכשבעלי אמר לי "נעשה מה שתחליטי באהבה"

בתוך תוכי ציינתי לי הערכה כלפיו וגם התעורר בי הרצון לתת לו באותה מטבע.

 

אם בעלך ישר והגון כמו שאת מתארת,

אני מאמינה שכשתתני לו לקבוע, הוא גם יתן לך לקבוע.

אבל הסוד הוא להיות היוזמת והמובילה בתהליך הריכוך הזה.

 

 

 

 

במקום לבזבז אנרגיה על התלבטות, נסי לבזבז אנרגיה על מחשבה איך להרגיע את המערכת מהצד שלך.

 

כי את מתארת מצב שבו המחשבות שלך פונות החוצה- מה יגידו במשפחה או האם זה היה נכון להתחתן את וכו'.

ואלו מחשבות שלא ממש מועילות לך.

הן מסיטות אותך מהעוצמה שיש בידייך לשנות, עוד מהיום. 

 

לפעמים זה לוקח הרבה זמן עד שמבינים שאנחנו אחראיים באופן מלא על איך שהחיים שלנו נראים.

בזוגיות אנחנו זורקים את האשמה עליו

"אני אשמה? מה פתאום. אם הוא רק היה מבין אותי, והיה מסכים איתי- הכל היה נפתר... איך הוא לא רואה שזה כ"כ קל?"

 

אבל האמת היא שגם הוא לא מרגיש שהוא מובן.

 

אז מי אחראי?

 

שנינו.

וכל אחד באופן אישי.

ואם לא טוב בינינו אז לראות איפה אני משליכה מעליי אחריות- ולחזור לקחת אותה.

כי זו האמת.

כי אנחנו לא ילדים יותר.

כי אנחנו צריכים להתמודד עם החסרונות שלנו ואי אפשר כבר לברוח כל הזמן בלהאשים את השני...

תודה!
מסכימה עם כל מילה. מבינה שיש גם הרבה אחריות ומשתדלת לשאת בה. לפעמים מתייאשים..

רק בגלל קשיים של חוסר תקשורת, וזה כבר מדליק נורה אדומה לגבי הרקע ממנו הגעת.

 

אני לא אומר שהמשפחה שלך לא טובה או משהו בסגנון הזה, אבל יכול להיות מאוד שלתפיסת עולמם אין מקום לקונפליקטים בחיים, ואם גדלת על הבסיס הזה זה יכול להשפיע מאוד ביכולת להתנהל כזוג.

 

*סתם נקודה למחשבה.

 

בהצלחה!

אני מבינה את החשש שלהם. מהרגע שהתארסנו הם רואים אותי בוכה המון, לחוצה, כבויה לעיתים.. אני לא מרבה לשתף, זה מה שהם רואים ממני.אמנם המצב השתפר לגמרי, אבל זה ממש לא נראה מהצד רק כקשיים בתקשורת

יש בסיס טוב לשיפור
קשר עצמי חזק, משיכה
עליו צריך לבנות, כבוד הדדי, הבנה ועידון.
ללמוד איך לדבר, וגם איך/מתי לא לדבר.
אתם יכולים להיות זוג מושלם
אם תלמדו איך אתם משלימים אחד את השני
למרות השוני אולי בזכות השוני.
בהצלחה במציאת יועץ זוגי טוב

את בטוחה שנכון לך לשתף את כולם בזוגיות?
תנסי להרגיש את מי נכון לך וזו תמיכה נחוצה ואיפה זה מבלבל/לוחץ/מעמיס ולהמעיט בשיתוף.

נשמע שיש לכם בסיס משמעותי לקשר, ויש לא מעט זוגות שמתקשים בשנים הראשונות וגם אחרי, אבל זו לא סיבה למהר להיפרד
אלא למהר ללמוד איך לחיות ביחד.


בהכי ראשוני ושטחי, דעתנות היא אתגר מאד קשה לזוגיות, כי זוגיות קרובה ובריאה
צריכה להתנהל ברובד אחר, שהוא שפת הלב.
כשמתעסקים כל הזמן בדיונים וויכוחים הוכחות וטענות מחמיצים את הדבר האמיתי.

וכמובן שיש עוד מעבר מה ללמוד אבל זה מה שככה צף לי מיד.


ממליצה לגמרי לתת צ'אנס לטיפול ולמצות את התחום הזה.
תתפללי שה' ישלח אותכם למקום הנכון עבורכם.

אם את זורמת עם אנגלית, יש לה פודקאסט the empowered wife.
אם לא, הספר שתורגם לעברית נקרא "לדעת להכנע" (שם מעפן, גם היא מתחרטת עליו, היא לא מתכוונת למה שאת חושבת).

כי בדרום יש גם יישובים כאלה..

בצפון עולה לי שדמות מחולה אולי

כן דווקא בצפון. אנחנו לא רוצים לעזוב את הצפון

שדמות מחולה זה לא צפון... אבל רעיון. תודה

אנחנו יותר בכיוון של צפון שמרגיש כמו צפון (מבחינת מזג אוויר וכו)

צפונה יותר יש עמק בית שאן שעשה הסבה לעמק המעיינות 🙃

אבל אני תמיד ידעתי שהאיזור בבקעה שקרוב לבית שאן נקרא בקעת בית שאן.. תודה על הדיוק

שיש מפגשים של זוגות, שהולכים שבתות אחד לשני וכוויושבים כולם ביחד ומדברים
אבל כן עם מרחק בין הגברים לנשים

מקווה שהצלחתי לדייק בהגדרה

חריש, יש שם קהילה דתית מאוד גדולה של צעירים

מורשת לא הכיוון בכלל.

ואת חריש אנחנו פחות אוהבים~

זה ליד חריש. יישוב דתי לאומי ונראה לי עונה על הקריטריונים

האמת שאני מכירה.. ממה שידוע לי אין שם זוגות צעירים

כדי שנוכל לכוון.....

שברמת הגולן גם על חיספין רמת מגשימים, נוב ,אבני איתן , אלוני הבשן שכל אלו ברמת הגולן
ויש גם את היישוב מעלות ...
ממליצה לבדוק לגבי הרמה הדתית, אם כי הם יישובים דתיים לגבי הרמה התורנית איני בטוחה

נשמע כיוון מעניין, תודה~

ואם לא היינו מחוייבים לדרום מבחינה משפחתית וכו' יש מצב טוב שהיינו הולכים לאחד הישובים שהזכרת בגולן...

אווירה מדהימה אנשי חקלאות ואנשי מעשהאפשר לקנות שטחים ממש בזול בקיצור כיף ממש אזאם זה הכיוון אני ממליץ
ספציפית פחות מכיר את האנשים התרשמתי מהאוירה הכללית

יש שם מוסדות טובים וקהילה תורנית

ליד אוניברסיטאות/ מכללות ועוד נמצאים עדיין ברשימת ההמתנה......

כדאי לברר את הנקודה הזו ...

מכירה בחיספין אווירה בסגנון..
בהצלחה!

שיש הרבה חבר'ה שעברו לאחרונה לאבני איתן
ברמת טראמפ יש ישוב חדש וקטן עם זוגות צעירים

זה לא כזה פשוט
צריך לחשוב טוב מה עושים במצב כזה
או שכן
או שלא
מה שבטוח אולי
וגם זה מוטל בספק

טוב, אם לא אור, אז אורית

וואלה יש מצב, לגמרי ניחוש פרוע לחלוטין. שרירותי לגמרי

אצלינו משתדלים לגזור ולשמור. ולספר בעתות רצון עד מאה ועשרים. כמובן בהסכמת הילד

אני לא הייתי מביאה שוב

נשמע עקום לגמרי, מה גם שלא בגלל זה עושים אירוע.
פרט שולי שהיא שוכחת, שהאירוע עצמו גם עולה כסף.
ולא, אם כבר הבאתן מתנה אין סיבה להביא שוב

לא הייתי הולכת ולא מביאה עוד מתנה...

איזה הזוי

מי שלא נתנו זה יעזור לה ותכסה את האולם, העיקר שיהיה המון מזל טוב.

 

לכן קל להישאר עם רווח.

אם זה מישו שהוא קרוב אליי וחבר טוב אז אלך לאירוע ואתן מתנה מכובדת גם אם נתתי מתנה בלידה.
מצד שני הסיבה לעשות אירוע נטו בשביל הכנסה נשמעת לי הזויה ומוזרה ולא בטוח שהייתי מביא עוד מתנה.

אולי הם במצב כלכלי קשה?
אולי היא אמרה את זה בתור בדיחה?
לא יפה לסחוט מאנשים כסף ורק לשם כך לעשות אירוע, אבל אולי אין להם ברירה?

(אצלנו גם ככה באירועים לא מקבלים כלום כמעט, אז אי אפשר לבנות על זה..)

אפילו סט מצעים למיטת תינוק ממקססטוק.
יעלה 40-50 ש"ח לכל היותר.

אפשר גם לתת "עוגת טיטולים" עטופה עם בקבוק וצעצוע חמוד.

ברית זה מלשון נקבה לא? ברית אחת או ברית אחד?
לא משנה כי אף יהודי לא עושה ברית לבת שלו. (אני מקווה)
מקסימום מסיבת הודיה להולדת הבת. דבר חשוב בפני עצמו.
אולי המטרה שלהם לא ברורה וישרה מלכתחילה אבל המעשה עצמו לא נראה לי פסול. הם שמחים על הולדת ביתם.
זה לא מחייב אף אחד להגיע בניגוד לרצונו או לתת מתנה בניגוד לרצונו. הם יצטרכו להתמודד עם ההוצאות שלקחו על עצמם.
חוץ מזה אם יביאו להם איזה משחק או בגדי תינוקות, איך יממן להם משהו מהאירוע? בקיצור לעשות אירוע כדי להרוויח מתנות זה לא רווחי במיוחד... נשמע לי מוזר שזה הסיבה להפקת האירוע, בטוחה שהבנת אותה נכון?

חוסר נעימות בהחלט אם קנית מתנה נוספת
ובעיניי סתם אירוע שנועד לגרוף מזומנים

כבר נתתן

ולא יודעת אם הייתי מגיעה .. אם זאת הסיבה אז לא חושבת שהייתי מגיעה בכלל..

ובהגדרה אני לא מגיעה לאירועים מיותרים . (וגם לא עושה בעצמי)

אולי זה בת ראשונה אחרי 7 בנים והם שמחים במיוחד?
אולי זאת בת אחרי 10 שנות עקרות?

40% מהזוגות שנישאים כיום,מגרשים.
אז אל תלכי גם לחתונות. כי יש סיכוי גדול שזה אירוע מיותר.

לא רוצה לבוא,
אל תבואי.

אבל אל תחליטי לאנשים שזה אירוע מיותר.

ואני מתה על תגובות שתפקידן לחנך. תחפש/י מה לעשות בזמן הפנוי שלך.

אם נתתם מתנה, מעולה. זה שהיא עושה אירוע זה עניין שלה, לא מחייב אתכם לתת מתנה.

את בטוחה שזה מה שהיא אמרה? מוזר

מבינה את המחשבות שלך וכמה דברים נראים לנו מוחצנים לעיתים. לטובתך ולרווחה האישית שלך, נראה לי שכדאי לך לחשוב יןתר בפשטות על האירוע, לך יהיה יותא טוב עפ זה, מאשר לחשוב שאת באה לאירוע נטו כי זו מסחטת כספים

ברוך דיין האמת
ממש נורא כל התאונות האלה
בשורות טובות

מאז שהילדים הגדולים הוציאו רישיון נהיגה,אני חוששת כשאני יודעת שאחד מהם בנסיעה עם האוטו,ונושמת לרווחה כשהם חוזרים הביתה.

מציאות לא פשוטה בכלל...

להתחזק בהלכות חוקי התנועה ושמירת הנפש

וכמובן להתחזק בתפילה ובבטחון

בשורות טובות! צריך להתפלל הרבה..

בד"כ המבצעים הם כולה 2-3 ש"ח.. אז מקסימום אני אקנה אולי עוד אחד או שניים.. תלוי גם מה המוצר ומידת השימוש שלי בו.

מוצר שנשאר הרבה זמן כמו חומרי ניקוי לדוגמא, אני לא קונה יותר מאחד. כשאצטרך אקנה שוב.

רשתות השיווק עושות את המבצעים האלה* כדי שהכסף שלי ישכב בחשבון הבנק שלהם במקום בחשבון הבנק שלי.
אני מעדיף את הכסף שלי ברשותי, גם אם זה אומר שבעוד חצי שנה אצטרך לשלם 5 ש''ח יותר.

ובכל מקרה, תמיד יש מבצעים. בעוד חודש יהיו מבצעים על מוצרים אחרים, ואז על אחרים... הלנצח אחזיק בביתי סטוקים לשנה הבאה?

*אני מדבר על מבצעים שבהם חייבים לקנות כמות גדולה בשביל ליהנות מהמבצע.

זה היה מוגבל ל3 לקניה
אז פשוט עשיתי 7 קניות
נכנס. לוקח 3 מרכך והולך לקופה. משלם ולרכב
ככה 7 פעמים
עד שהקופאית אמרה לי שדי... זה לא מצחיק
כנראה נפלו חומות יריחו

כמו ימי לייף סטייל בסופר פארם או מבצעים לפני החגים שההנחה יכולה להיות 40 אחוז מהמחיר הרגיל, ואז אני קונה יותר. אני לא ישתמש ביותר מגבונים או נייר אפיה כי זה היה במבצע.

על שוקולדים אפשר להתווכח אם זה יגרום לשימוש גבוה יותר.

כי ידוע שככל שיש לך יותר מהמוצר תשתמש יותר.

תחליט לשים 4 במקום 1?
או שמראש יש כאלה שמשתמשים בנייר אפיה ומחזירים למגירה?
אני מכיר גם מישהי ששוטפת כפיות חד פעמיות
אמיתי לגמרי!

לא אזרוק אותה אחרי שימוש אחד.
אשטוף אותה במים עד הקפה הבא. לא רואה בזה בעיה
להבדיל מצלחת נגיד, או מזלג.
גס כוס חד פעמית יכולה להחזיק יום שלם. אני שותה בה רק מים אז למה לזרוק אחרי שיצוש אחד?

המנקה אצלנו בעבודה שוטפת כפיות חד פעמיות.
אני באמת לא מבין אותה, שתזרוק ותפתח חבילה חדשה.

יצא לי לקנות מרכך כביסה ב5 שח אז לקחתי 6 (של ליטר)
בשר טחון קפוא ב15 שח קילו לקחתי כמות
עוף ב17 שח כנל
שימורים ב2.9 שח
אני תמיד קונה לפי מבצעים אז 5 שח הוזלה בשבילי זה בנורמה. רק על מבצעים ממש שווים אני אוגרת

12 חבילות של תה זה מטורף בעיניי. כמות ענקית. כל עוד אני לא מנהלת רשת כוללים נניח אין לי סיבה להחזיק כמות כזו בבית..

אוכל יבש שלא מתקלקל. אם יש באמת מבצע כסאח. כנראה אקנה הרבה לא יודע אם אקנה אספקה לשנה. אבל כנראה שאקנה לכמה חודשים
כנ"ל חומרי ניקוי שהולכים הרבה נגיד מרכך כביסה.
בדרך כלל המחיר הרגיל שלו זה 13-17.
אני זוכר פעם שהיה את המרכך כביסה שאנחנו קונים בדרך כלל ב6 ש"ח
אם אני לא טועה קניתי שם איזה 20 מרכך כביסה.
היתה לנו אספקה לחצי שנה

מגובנים, טיטולים ומטרנה
כשיש מבצע קונים כמות

כי זה משהו שגם ככה תקנה.
אפשר בלי תמ"ל לילד?
אפשר בלי טיטולים? בלי מגבונים?
אז המבצעים שם הם מינוריים ודי אחידים לכל המקומות.

פעם אחת נתקלתי באמת במבצע שווה,
מגבוני ביביסיטר ב6 ש"ח, כמובן שהעמסתי שיהיה לחצי השנה הקרובה.

מטרנה 2 ב80 או גם 1 ב44 זה אחלה
טיטולים 4 ב89
ומגבונים לא זוכרת בכמה כי קניתי כמה קרטונים מזמן

על מה המבצע ומה בדיוק המבצע, אבל בטח לא נקנה בכמויות, מקסימום קצת מעבר לרגיל.
אם יש משהו מאוד מסויים לקראת אירוע מיוחד באופק אז אולי נעמיס עוד יותר, למשל אם יש עוד לפני פורים מבצע ממש טוב על מיץ ענבים/יין נקנה יחסית הרבה לקראת פורים ופסח שכבר יהיה.

מה שבטוח שבסטוק(ים) קונים גם בלי מבצע, ק"ו כשיש

כשהיינו זוג צעיר היה בסופר מבצע של 3 גלוני אקונומיקה במחיר קצת יותר מוזל, אז קנינו 3

לקח לנו שנים לסיים אותם...

מאז למדתי לקנות רק לשבוע הקרוב ולא להתפתות למבצעים של אחד פלוס אחד 

עלות האכסון גם עולה כסף.
אני משלם ארנונה על גודל הבית... לא בא לי שהוא יהיה מחסן.
מנגד, מבצע שחוסך לי כמה עשרות ש"ח תמורת חצי מדף לחודש. זה שווה

והשימוש במוצר יחסית מועט באמת לא שווה לקנות מעבר לרגיל....עד שנצטרך שוב, יהיה עוד פעם מבצע

בדכ אוכל מעדיפה שלא.
מרכך כביסה כן. טיטולים מגבונים וכאלה כן.
כי זה תמיד יהיה שימוש.
אוכל עלול להתקלקל וחבל.

פסיכולוגיה של צרכנים אומרת שכשיש הרבה גם משתמשים הרבה כך שהמחיר אינו משתלם בסופו של דבר.

ברוב המוצרים זה לא נכון לדעתי.
אשמח לדוגמאות

אם זה אוכל או לא, מה תדירות השימוש, כמה המבצע משתלם, כמה יש לנו בבית, מה תנאי המבצע

א. טעם יושבי הבית עלול להשתנות. לפעמים אוכלים יותר ממוצר מסוים ולפעמים פחות.
ב. טריות מזון זה ממש חשוב! שימורים אולי אקנה לי שהם קדימה אבל כל השאר (מוצרים יבשים ועמידים) לא יותר מ3 חודשים

לידיעת הציבור - באושר עד מוכרים שמן זית ב14.9
ושמפו/ מרכך של נקה 7 ב6.9

ראיתי בכמה מקומות שעשו מבצעים על חטיפים או ממתקים במחיר ממש רצפה ובדיעבד גיליתי שהמבצע היה כי הם היו שבוע לתוקף.
כדאי להזהר

והיו אמורים לרשום על זה 'מומלץ לצרוך עד'..וכך היו חוסכים בזבוז והשמדת כמות אדירה של מזון.
בחלק מהמדינות בחו"ל עושים את זה, לישראל זה כמובן טרם הגיע
אז בדברים יבשים אין הרבה מה לחשוש לעומת מוצרים טריים

לדוגמה אין לי בעיה לאכול מוצרי חלב שעבר להם גם שבועים התוקף. כל עוד הם לא מקולקלים

ויחד עם זאת. אני תמיד אחפש את הטרי ביותר
גם במחיר של לחפור במדף של מוצרי החלב כי מחביאים את הטריים בסוף.

עדיף תמיד לקנות טרי,
ואם יש מבצע על תוקף קצר לדוג' לא אקנה סטוק.
מדובר על מוצרי מזון. גם יבשים.
לא בא לי לקנות פסטה בת 3 שנים. גם אם היא טובה לגמרי. (למרות שאם היא תהיה בבית אשתמש בה ולא אזרוק)
בשאר הדברים אין באמת משמעות לתוקף.

אם זה לא מתקלקל מהר, וזה מוצר שאם ייגמר אני מבחינתי אצטרך לקנות שוב, (למשל שמן, למשל מוצרי כביסה למשל לא חטיפים, או כל דבר אחר שאני אוכל כי יש, אבל אסתדר בלי)
אז אני אקנה..

חשק לאוכל זה דבר שבא והולך. אולי אקנה כמות יפה, אבל לא אגזים. לא רוצה שיתקלקל ולא רוצה ״להיתקע״ סתם עם דברים. רק מוצרים בסיסים אין לי בעיה לקנות בכמות..(קמח,שמן וכו)

וגם אין לי זמן לטיול ארוך. אני סטודנט שלומד כמעט כל יום ואישתי עובדת במערכת החינוך

וזה בכל מקרה לא רלוונטי גם בגלל זמן וכסף

מחפש רעיון למשהו שאפשר לעשות בבית או בסיביבתו הקרובה (גר בישוב)

אבל הכי חשוב להתאים את הפעילות לכם ולאופי שלכם ולמה שמשמח אתכם..

אם אתם רוצים לחגוג בבית ויש ילדים (לא כתבת) - לוודא שמשכיבים אותם מוקדם או לשלוח אותם לסבתא ללילה כדי שאכן יהיה לכם ערב שקט..

לדאוג לארוחה חגיגית ולערוך יפה שולחן בצורה מושקעת.
לדגוא גם לקינוח מושקע ונשנושים שווים להמשך הערב

לקנות אחד לשני מתנה (בהתאם לתקציב האפשרי) עם ברכה מושקעת

להתבונן ביחד בתמונות מהחתונה

לשחק "ארץ עיר" עם הגדרות מתחום הזוגיות שלכם (מקום שהיינו בו ביחד, דמות שקשורה אלינו, וכן הלאה..)

כרטיסים זוגיים בסגנון של כרטיסים.

אפשר להכין משחק תחנות או חדר בריחה בתוך הבית עם כמה תחנות ובכל אחת מהן פעילות שקשורה לזוגיות.
(אם יש לכם תקציב לדעתי יש אנשים שבונים חדרים כאלה לפי בקשתכם..)

אפשר להכין מעין משחק "אמת או חובה" עם שאלות שצריך לענות עליהם וגם עם משימות זוגיות לביצוע.. (אפשר משימות שכוללות מגע אם אתם מותרים ולפי מה שנח לכם מבחינה אינטימית)

לדאוג למוזיקת רקע נעימה ואם יש אפשרות לתאורה מיוחדת או נרות.
לסדר את הבית וקצת יותר להשקיע בנראות שלו.

ועוד לפי רצונכם..

ליקב יוקרתי לטעימות יין וארוחת בוקר עם גבינות
משם לצאת לטיול בא"י האהובה ויפה עם פקל קפה מול נוף יפה או מעיין
מזל טוב! הרבה אהבה

הוא נוסע לנוח, את נוסעת להיות יחד.
לכן הוא רוצה רק לנוח, ואת מצפה לעשות יחד דברים.

כדאי לתאם ציפיות מראש, למצוא דברים שגם יתאימו לו וגם יהיו יחד.

נשמע שהוא צריך את זה וזה מאד הגיוני....

תיאום ציפיות על חופשה זוגית, בטח כזאת לכמה ימים יעשה אותה מועילה ומוצלחת, אז ללמוד מזה להבא.
נשמע שהוא עמוס, אולי מעבודה אולי מילדים או מכל סיבה אחרת וזקוק לזמן אישי משלו.
יש לכם זמני איכות זוגיים השוטף? איך הם?

בעיקר שיחות על היום שעבר בסוף יום מדברים הרבה פחות יוצאים פעם בחודש בערך למה?

הוא איתך?
נראה שהוא עמוס ומחפש רגעים שם שקט לעצמו.
ברוך ה' מהתיאור שלך כמשפחה אתם עמוסים, ברוך ה' ממש, וזה לגמרי טבעי. צריך למצוא את האיזון

מדברים הרבה. בכלליות הוא בן אדם שצריך את הזמן והשקט שלו הרבה ספייס

מצויין שמדברים הרבה. כל כך חשוב.
וכמו שבעצמך את אומרת, הוא אחד כזה שצריך את השקט שלו, זה גם מאוד מובן.
לקראת הנופש הבא כדאי ביחד לשבת ולתכנן, שיהיה גם תיאום ציפיות וגם לדאוג ליותר זמן זוגי, ולא פחות מזה גם לאורך השנה למצוא את הזמנים האלה.
ככל השנים עוברות ויש "שגרה" זה יותר מאתגר וצריך למצוא דרכים ואיזונים מתאימים

שכשיוצאים לנופש בלי הילדים מצפים שיהיה כזה 'וואו' וכאילו בעלך ישלוף איזה בלונים או ארנבים מהכובע.... יעשה משהו מרגש או יכרע לך ברך....
ו... לא....
השחיקה השחיקה....
החיים עוברים, שנים רצות, את משתנה, הוא משתנה, והכי מציאותי שלא תרגישו כמו שהרגשתם התרגשות לפניהחתונה.....
זה קשר מסוג אחר, יותר יציב ומשעמם, צריך ממש להשקיע כדי שיהיה מרגש - לחשוב על רעיונות-אולי משחק זוגי וכדו' או צ'ופרים וכו'

ויש זמנים בחיים שאת או הוא רוצים לחשוב עם עצמך בלי לשתף את בן/בתהזוג.. .. כן-גם אם אתם בנופש
עצוב לכתוב את זה וכואב לגלות שחיקהמצד שני עדיף לדעת ולא להתאכזב, אני גם לפעמים שובר אותי השחיקה הזו בזמנים מסוימים -שלבעלי אין כח להקשיב לי או לעודד אותי כמו בעבר, מצער אבל מה לעשות... זוגיות טריה היא לא אותו דבר כמו זוגיות אחרי כמה שנים.... לצערי הרב אבל צריך לקבל ת'מציאות...
רעיונות לרענון וחידוש-כמו נופש או בגד חדש או טיול-טיפה יעזרו אבל לא ממש תרגישו כמו זוג צעיר, אי אפשר באמת להחזיר את הזמן אחורה.. 😒איתך בכאב..

ועלול להעצים את התסכול בעניין הזה
כדאי לבנות חלונות של זמן ואינטימיות זוגית ורגשית והומור גם בלי נופש, אחרת זה באמת מבאס וקשה.
אכן זוגיות זו עבודה מתמשכת וקשה, אבל פרותיה מתוקים
ומצטרפת למה ש@עולו כתב, תיאום ציפיות. וגם לכל השאר האמת

יותר מזוגיות טריה.
אומנם שונה, אבל בעיני הרבה יותר.


רק אומרת. שאם יקראו פה רווקים - שידעו שיש גם חיה כזאת פה בעולם🙃

אני לא אוהב להיות במירוץ בנופש.
אשתי היתה בראש של כמה שיותר להספיק ואני הייתי מעדיף להימרח. להתפלל בנחת ללמוד אחר התפילה. קצת להתאמן בחדר כושר או להיות בבריכה.
היום אנחנו מתכננים לפני. מתחילים את היום מאוחר יותר. יוצאים לטיול אחד רגוע ונעים וחוזרים למלון מוקדם. גם מאוד חשוב לי שהנופש לא יהיה בתקופות עמוסות וחמות אלא בחורף או לפני פסח. ה"ביחד" הזה הרבה יותר ממלא את שנינו מאשר טיולים אתגריים

מבחינתי להיות במלון כל היום אבל יחד ולא כל אחד בנפרד

אחד חושב כל הזמן ומנתח מה קורה עם עצמו והסביבה
והשני יותר מנותק ויותר עם עצמו

אני מניח שתוצאות דומות מגיעות גם בשאר התחומים ולא רק בנופש שציינת

שחסר לו זמן שקט עם עצמו.
יש אנשים שצריכים שקט כדי להתקרב לאנשים אחרים.
הם צריכים קודם להיות עם עצמם
ואז הם יכולים להתקרב.

יכול להיות שהוא עמוס ביום יום?
כמובן יכול להיות שגם את עמוסה
אבל לגבי ההתנהלות של בעלך
נראה לי שהוא זקוק לקצת שקט

וצריך ממש להיזהר
אולי הוא נפגע מזה ופשוט לא אומר לך.
צריך פה רגישות וזהירות.
אולי לפני כן צריך לשאול ולברר איך התקשורת בינכם? מה טיבה?

הוא אומר לי שזה קשה לו. אבל אני מאמינה שאם אני חשובה לו מספיק והוא יודע כמה זה מפריע לי אז שישקיע בשבילי...
המראה שלו ממש ממש מציק לי. בייחוד שאני רזה והוא נראה הר אדם לידי.

והוא מעיד שזה קשה לו, מה שאומר שכנראה ניסה ואולי אפילו מנסה.
אולי, אני סתם מציע, תציעי לו, בהנחה וזה באמת כבר עניין שמדובר בינכם, לעשות ביחד דברים בשביל זה: הליכות, אוכל בריא יותר.
יש עכשיו תוכנית "אבא חטוב" שמביאה תוצאות, אולי יכולה להציע לו.
אמרת שכבר שהתחתנתם הוא היה שמן, אז לא הפריע לך? המצב היום זה נטו בגלל עניין המראה?

לק"י

זה נחמד שאת מצליחה לשמור על עצמך, אבל לא אומר שגם הוא יצליח בקלות.

בעלי מאוד חשוב לי, לא הייתי משנה בשבילו את כל החיים שלי... בטח לא משהו מהותי כמו תזונה ופעילות גופנית

לרדת במשקל זה לא איזה השקעה קטנה של כמה שעות
אפילו לא חודש
זה תהליך סיזיפי וארוך של חודשים ושנים כדי לרדת וגם לשמור על זה, הדרך היחידה להגיע לזה זה מוטיבציה פנימית שלו - לא לחץ חיצוני.

אני חושבת שזה בסדר שתגידי לו לפעמים שהיית מאוד שמחה אם היה יורד קצת במשקל
ושתציעי לעזור לו אם הוא רוצה ממך תמיכה
אבל את חיבת ללוות אמירה כזו עם לאהוב אותו כמו שהוא, ושהוא יאמין לך - כמובן שזה גם יהיה נכון.
וזה המקום היחיד שבו יש לך יכולת להשפיע....
מבינה שזה קשה לך אבל את המאמצים שלך תשקיעי בלאהוב אותו כמו שהוא ולהתמקד במה שטוב ומוערך אצלו
רק משם יש סיכוי שהדברים שלך בכלל יתקבלו מתישהו

בהצלחה!

מכירה את הנושא מקרוב. זה מאוד מאוד מאוד קשה להרזות. זה לא נכון לחשוב "אם לא בשבילו אז בשבילי". כי באמת לא כיף לחיות ככה, ואם לא היה כל כך קשה הם היו מרזים בשביל עצמם.
מה שאת כן יכולה לעשות, זה :
א. לבשל בריא , גם שהוא ייקח לעבודה במקום לנשנש / לסגור פינה עם פאסט פוד. להכין לו. אם כל כך חשוב לך, תשקיעי שיהיה אוכל בריא ומזין ומשביע וזמין תמיד.
ב. תלכי איתו לרופא מומחה, שיבדוק אם יש איזה בעיה רפואית שמקשה על הרזיה/ לחילופין יציע טיפול / יסביר לו כמה לא בריא המצב, יעודד ספורט
ג. תציעי לעשות הליכות ביחד , זמן זוגי + השקעה בבריאות.
כאשר עושים ספורט בתדירות זה מעודד אותנו להמשיך לשמור על הגוף ולשמור על הדיאטה.
ד. אל תתלונני על המראה שלו, הוא כבר קלט שלא טוב לך עם זה, וזה רק ירחיק ביניכם. אני מאוד מאוד מבינה כמה אתגרי להימשך לבן אדם במצב הזה, אבל זו אחלה הזדמנות לעבוד על המשיכה הפנימית, מעצם הרצון לאינטימיות עם הבן האדם באשר הוא עבורך.
בהצלחה!!

הצעות. מתאר לעצמי שזה כן מפריע לו .
מה שכן, נראה לי שהמוטיבציה העיקרית צריכה להיות בריאות - השמנה זה מחלה שממש מורידה את כמות ואיכות החיים, והוא עלול להרגיש את זה תוך כמה שנים

להכניס ירקות לכל ארוחה, סלט, אנטיפסטי, ירקות מבושלים וכו.
להתחיל לעשות כושר, לא חייב מכון כושר, פשוט עושים הליכות בחוץ בשילוב עם המכשירי כושר בגנים.
אפשר לשקול זריקות הרזיה בשילוב עם אורח חיים בריא וכושר, זה יכול לתת מוטיבציה כי זה מגביר את קצב הירידה במשקל.
הסוד הוא ארוחות מסודרות, בלי שתיה מתוקה וכושר.
שיחשוב לאיזה כושר הוא מתחבר, שחיה, רכיבה על אופניים, מכון כושר. חשוב מאוד לעשות אימוני כח ולא רק אירובי, הרבה אנשים נופלים בזה ולא מבינים שאימוני כח מגבירים בצורה משמעותית מאוד את הירידה במשקל.
אפשר גם מאמן כושר אישי לתקופה מוגבלת, העלות היא לא זולה אבל אולי זה ייתן לו את המוטיבציה ההתחלתית, יש קופות חולים שנותנות חבילת אימוני כושר אישי בעלות מסובסדת מאוד, שווה לבדוק.
הרבה מהאכילה שלנו היא אכילה רגשית וצריך לבדוק גם את הנושא הזה.
ב"הצלחה

על התכנית "אבא חטוב"
יכולה לקנות לו את הקורס הדיגיטלי במתנה
כמובן שצריך להגיש לו את זה בחכמה ולא בכפייה

ממאכלים מסויימים לא מחזיקות לאורך זמן, הכי טוב
דיאטה מאוזנת, מסודרת שמאפשרת לאכול מהכל גם אם לא כל יום.

אני הורדתי כ15 קילו בשנה רק ע"י שהפסקתי לאכל בערב אחרי 19.00. בבוקר אני אוכל בסביבות 10.
אבל יש אנשים שיש להם נטיה גנטית להשמנה ושם צריך יותר הכוונה והדרכה

החינמיות שם. ולפי זה להחליט. אני גם שמעתי המלצות

לק"י

"מתנה" כזאת היא לא מתנה, אלא עונש.

אבל אני מבין שהיתרון של אבא חטוב שהיא לא ממש דיאטה. יותר עובדים על הורדת תחושת רעב לפחות לפי הפרסומות (האין סופיות ביוטיוב)
לכן כתבתי שצריך לשווק את זה בחכמה ושלא יהיה הרגש של כפיה

לק"י

אולי לא קוראים לזה דיאטה, בעיני זה מעצבן לא פחות.

אני לא הייתי רוצה שיקנו לי תוכניות של דיאטה/ אימון אישי או כל דבר שאמור לתקן אותי.

למס' מזונות מסוימים, לפחות ב3 חודשים ראשונים.

הוא מוריד פחמימות וסוכר כמעט לגמרי מה שבהחלט מוריד את החשקים למתוקים וכו'

וגם הורדת תחושת הרעב, אבל זה מצריך התארגנות על אכילה לפי מה שמותר.

 

גילוי נאות- בעלי ואני ירדנו דרך התכנית הזו יפה ממש.

מנוי לבריכה
לחתוך לו סלט מושקע
לדבר הרבה על תזונה נכונה- לא בקטע של הטפה אלא שיתוף

זה מאוד קשה להיות שמן ומאוד קשה לעשות דיאטה, כמה שתוכלי להיות לצידו זה יהיה מעולה

כל מה שתעשי רק יציק, יתסכל, יגרום לשניכם להרגשה רעה- ולפעמים אפילו ייצור אנטי.

אדם שסובל מעודף משקל בחיים לא ייפטר מזה ע"י אחרים.
כל נדנוד מצד מישהו קרוב לא יועיל. רק להפך

שאומרת-האם את מתיחסת לבעלך כאילו את שיפוצניקית שלו או משווקת נדל''ן?ואם הבנתי נכון, הכוונה היא שאת צריכה לא לנסות לשנות אותו אלא לקבל איך שהוא ולעודד אותו שהוא טוב (כמובן כל עוד שלא מדובר בדברים חמורים,בעל שמן זה לא בגדר התעללות 😁(
ברור שזה קשה ועבודת חיים
גם לי יש דברים שהיתי רוצה לשנות את בעלי ואני מנסה לאט לאט להבין שזו לא דרך נכונה לחיים ולזוגיות

(ואני מבינה אותך מאודדדד זה באמת קשה השינויים,זה לא קל....שלא תחשבי שאני חלילה מבקרת רק מנסה לתת נקודת מבט אחרת)
כי
א.תארי לך שהוא היה מציק לך נגיד-למה את לא מסדרת את הבית????למה???נו סדרי כבר, למה את לא מתאפרת????למה?????נו יאללה כבר וכדו'
אז זה יוצר אנטי....
הגזמתי בתיאור להמחשה כמובן...
ב. תנסי להזכיר לעצמך שהוא בעלך ולא ילד שלך,מבחינת החוק את לא אחראית עליו,זהו קשר על בסיס רצון של שניכם להיות יחד,זכותו להשתנות ולא להיות כפי שחלמת-משתנים בחיים,אין מה לעשות כולם משתנים ואי אפשר לדעת מראש איזה שינויים,כמה ומתי.....

הדבר הכי טוב שקרה לי..

התחתנתי 78
ואחרי 17 שנה הגעתי ל 108

בחתונה הבטחתי לאשתי שאחזור ל 70
בפועל.. לא ממש

מאז אני כל הזמן הולך ועולה תוך שנה וחצי הגעתי ל 95... ומשם כל שנה עוד קצת

ניסיתי כמה שיטות
שום דבר לא עזר

את אבא חטוב הכרתי לפני שנתיים
התחלתי והלכתי לאיבוד
אחרי שנה וחצי ניסיתי להתחיל מחדש פעם שלישית ובקשו שוב תשלום

אמרתי לעצמי הפעם אני משלם אבל אני מתאבד על זהבכל הכוח

בפועל אחרי 3 חודשים ירדתי מ 108.6 ל 95.4 והיד עוד נטויה...

מקווה לרדת ולהגשים את החלום של 69.9
נפגש שם בפסח ;)

תחפשי בגוגל אתגר אבא חטוב

מדובר בתוכנית תזונה לחלוטין בלי דרישהשל ספורט

אוכלים הרבה אוכלים נכון והקילוגרמים נושרים מאליהם

זה מדהים

כל שבועיים נפתחת קבוצת וואצאפ עם מעל 300 איש
http://lp.leptin4life.com/abasignin?utm_source=google&utm_medium=cpc&utm_campaign=17543637482&utm_content=139613577484&utm_term=&gclid=CjwKCAjwgaeYBhBAEiwAvMgp2qhacsBSv3KKX4AiEuKE21XFqnp6POBZI05ATqCveC7a1WNbxx2S0hoCWAwQAvD_BwE

מה הדרישות?
כמה קשה ליישם?

לק"י

למשל: פחמימות.
ואוכלים דברים מסויימים, כמו קינואה ודומיו, קטניות, בשרי. עם מעט מאוד שמן.
לא יודעת לאן מגיעים ומה קורה אחרי שמצמצמים תפריט, עם מה נשארים.
יום אחד בשבוע מותר לאכול הכל, אבל כן מומלץ לעשות הליכה אחרי הארוחות ביום הזה.

זה נקרא תזונה לופטינית.

שבועיים ראשונים

שבוע ראשון המון מים כ 3 ליטר ליום
שבוע שני מצטרפים הירקות (2 ארוחות ביום חצי צלחת ירקות)
משבוע שלישים מתחילים להוריד דברים:
שבוע אחד יורדים הפחמימות כגון לחם ודומיו
שבוע אחרי יורדים אורז ותפוח אדמה

עניין המים והירקות ממשיכים לאורך כל הזמן

ואחרי זה מתחילים לשים לב לכפיות השומן ביום כלומרהגבלהכל שהיא

שלב הבא עניינים של חלונות אכילה בין 8 שעות אכילה ו 16צום ל 12/12.
אחרי כ 8 שבועות של הניקוי הלפטיני בוחרים מסלול מהיר /איטי

אבל הרעיון זה לא רק לדעת את החומראלאלשמוע את ההדרכות באפליקציה ויש אתך עוד קבוצהגדולהשל אנשים באותו מצב

בסך הכל זה עובד

בסוף אוכלים המון מוותרים על חלק

יש גם יום פינוק בשבוע בשלב מסויים...

זה מצליח
יש לו כבר מעל 20 אלף משתתפים ב 3שנים האחרונות

בכלל בכלל בכלל.

לק"י

אבל במקביל צריך גם לקחת לו את האשראי, כדי שלא יזמין אוכל מבחוץ

ולפני שמתמודדים עם זה, צריך להבין למה הוא מתנהג ככה ומה הוא משיג מזה.

או לחילופין - מה הוא מסתיר מעצמו?

 

כשמקשיבים ל"צעקה" הזו בפנים (או למשהו אחר שצריך להחביא מתחת להרים של אוכל) - תראי איך הכל נראה יותר טוב.

בשיא הרצינות - אם זה ילדים, הר הצופים (שם מחלקת טראוומה ילדים). אם מבוגרים, כנראה עדיף עין כרם.

אבל גם בכל שאר חדרי המיון, יש עובדים סוציאליים שידעו לתת הכוונה ראשונית.

פעם היה כאן שרשור נעוץ עם כל המספרים של מוקדי החירום. לא מוצא אותו עכשיו.

@אלעד
@נגמרו לי השמות
@בסדר גמור

גם אני זוכרת אותו,

לצערי אני לא יודעת לאן הוא נעלם, כתב אותו @אלעד אם אני זוכרת נכון

 

מצטרפת להמלצתך להתקשר לער"ן

 

שנשמע רק בשורות טובות ישועות ונחמות ב"ה

לא הייתי מתקשרת במצב של חרדה קשה,

התקשרתי אליהם פעם אחת בחיים (יום אחד בזמן הקורונה עם הילדים כשהרגשתי שאני מאבדת את זה) ענה לי איש מבוגר וחביב שניסה להרגיע אותי באמצעים שכל אחד מאיתנו היה מנסה להרגיע, לא הרגיש לי שיושב שם מישהו מקצועי ומנוסה.

אבל אולי זה מקרה חד פעמי אז אין לי מושג

אכן, אם מרגישים שלא מקבלים את המענה הראוי בכל תחום שהוא, למשל בהתקשרות לער"ן כפי שצוין כאן, חשוב מאוד גם לשים לב לכך ולחפש הלאה מה כן יתן לנו את המענה הכי נכון, שלם וראוי שיש בדרך לרווחה הנפשית השלמה ב"ה.

רק הילדה נכנסה להיסטריה ולחץ, ולפי מה שהבנתי כדי למנוע טראומה חשוב מאוד לפעול כמו שצריך מייד בשעות הראשונות לאחר האירוע, בוסף נראה שהיא נרגעה באופן יחסי...

תודה לכולם....

בעקבות התאונה הטראגית בירושלים: מוקד "השיבם" מבית עמותת 'הביננו' מתגבר הערב את הקו חם (טלפוני) ואת מוקד הצאט המקוון - אנשי מקצוע זמינים לספק מענה רגשי והכוונה מקצועית חינמית.

יצירת קשר: 3251*

לצ'אט באתר: https://www.havinenu.com/onlin-emental-support

*''השיבם'' לימינכם בשעות הקשות! אל תהססו לפנות!*

בפגיעות נפשיות הכי מפחיד זה השקטים שלא נותנים לכאב להתבטאות ואז כשזה מתפרץ…
רפואה שלימה!

סימן לצורך בסיוע לאחר אירוע הוא כעבור פרק זמן סביר שעדיין סוחבים לחץ ו או הפרעה לתפקוד רגיל כמלפני האירוע

אומנם מסלול קצר. (אולי חצי שעה לכיוון בערך)
לדעתי יש בו מים גם בתקופה הזאת (לא הייתי)

ויש תחב"צ במרחק הליכה משם (כמה שידוע לי)

בין פתח תקווה להוד השרון.
יורדים ממש על הנחל ואפשר ללכת לאורך הנחל לשני הכיוונים.

ממש מעניין מה קרה פה. קיבלתי המלצה לטיול מצומת ירקון, המלצה לתל אפק ובצמ"ע קיבלתי המלצה מ@ריבוזום לטייל בבריכת הנופרים.
בסוף התחלתי את הטיול בצומת ירקון, מסלול שעובר בבריכת הנופרים ומסיים בתל אפק.
אגב יש מבצר ממש יפה מתקופת הורדוס...

לדעתי אחד המקומות היחידים במרכז עם מים שניתן להכנס אליהם בתקופה הזאת

האם יש מקום בירקון שהמים ממש שוצפים? זרימה מהירה ורועשת כזו?

או במקום אחר באזור המרכז?

חשוב גם שתהיה צמחייה - עצים שנותנים הרבה צל

תלך בחורף/אביב יהיה

הוא מזוהם במי טיהור שפכים.

לפעמים המים נקיים, אבל הם לא מוכנים להתחייב לזה. שומר נפשו ירחק.

 

קודם כל אתה כבר מבחין בהתנהגויות ואורח חיים אצלהם שלא היית רוצה לשייך לעצמך וזה ראוי לשבח.

לשאלה מה אתה אמור להרגיש? אני חושבת שהייתי מסתכלת על זה בערך ככה -
הורים לא תמיד צודקים.
אני אלמד מהם ומהחוויות ילדות שלי לעתיד.
הם ההורים שלי שגידלו אותי.
ו.. בלי שפירטת יותר מדי וקשה לפעמים אבל להמשיך לכבד אותם מתוקף היותם ההורים שלך, אנשים מבוגרים אני מניחה...

ושאלה לגביך, אתה מרגיש מטופל מספיק? כי אם לא, למרות שהוצאת הרבה כספים תנסה עוד טיפול אם אתה מרגיש שיש מקום.

אין אמור
הכל לגיטימי להרגיש
הכזבה, דחיה, שנאה....

כל כך כואב מה שכתבת, פשוט בא לי לחבק אותך
ה' ישלח לך עצה טובה

הדבר המרכזי שאתה אמור להרגיש כלפיהם:
הכרת הטוב ענקים על הזגית לכך שהם הביאו אותך לעולם.
בלעדיהם לא היית כאן.

חובתך לכבד אותם.
הם לא חייבים לך כלום.

שנה ראש וכיוון...

תוכל להעמיק על הגישה הזאת בשיטת שפר..

אתה אמור להרגיש מה שאתה מרגיש, להיות כנה עד הסוף עם התחושות שלך כלפיהם. לטפל בעצמך ולהפוך להיות אדם ואבא הרבה יותר טוב מהם. לגבי כבוד הורים, סוגיה מורכבת, אבל אתה בטוח לא חייב לאהוב אותם/לערבב את עצמך בכוחר גשית אחרי כל מה שעברת. חיבוק גדול ובהצלחה בדרך המיוחדת שתמצא לך. טיפול תעשה רק אצל מישהו שאתה מרגיש שאתה מתקדם.

אפשר ללמוד על הגישה הזאת אצל מנחות בשיטת שפר

לדוגמא:
דיקלה יוספסברג (לאחרונה גם הוציאה ספר בנושא)
אסתר סולטן

ושוב, אפשר להזדהות מאוד עם הכאב.
אבל לאדם אין בחירה או אחריות על ההתנהגות של ההורים שלו.
ההוא זה שסידר שהוא יגדל דוקא בבית כזה ועם הורים כאלה.

הבחירה והעבודה של האדם היא כיצד להתייחס למציאות. וההתמסכנות או הכעס על ההורים לא תורמים לא לאדם עצמו ולא למערכת היחסים.

בנאדם משתף בקושי כל כך גדול, ולפי הנתונים שסיפק גדל באמת במציאות לא פשוטה, ואת כותבת לו- "אתה אמור להרגיש אך ורק הכרת הטוב על זה שהביאו אותך לעולם", ספר וסדנה בשיטת שפר ואתה מסודר! צר לי מאוד לומר לך, אבל בעניינים שבנפש זה לא כך. אחד החסרונות הגדולים של מובילי שיטות וגישות למיניהם היא שהם סבורים שמה שעזר להם כנראה טוב לכולם(ואני מכבד מאוד את גישת שפר), ובמקרים יותר גרועים הם מוצאים התאמה של השיטה שלהם לכל בעיה שנקראת בדרכם, הוקוס פוקוס. פנית אליו כמו מפקד טירונים- תתעלם! לא כואב לך! תחשוב רק על דבר אחד חיובי.
בלבלת מושגים- ברור שאין לו אחריות על ההורים שלו, ברור שהוא לא אחראי לשנות את ההתנהגות של ההורים שלו היום, אבל אין קשר בין אחריות לבין רגשות כמו כעס, עצב וכו.. כמו שאסור שהכאב יהפוך להתקרבנות לנצח, אבל צריך לעשות טיפול טוב כדי לנקות את הפצעים. כרגע הפצעים שלו מדממים מאוד. הפיתרון שלך אומר בעצם- תתעלם, אין לך דימום, תחשוב חיובי. זה לא יעבוד, בטח לא לטווח ארוך. הנפש מורכבת, באובדן יש שלבים של אבל, תהליכים שצריך לעבור. הפיתרון שאת מציעה הוא הדחקה, פיתרון שאני בטוח שהוא השתמש בו בעבר במודע ושלא במודע. כי ילד לא מסוגל להכיל דברים כאלה.
רק טוב.

יש קשר גדול.
זה שלב שצריך לעבור אותו, הכעס, הזעם, תחושת ההחמצה, שאפשר היה אחרת. וודאי.
עברתי זאת בעצמי.
ואני בטוחה שמתוך העיבוד של הרגשות האלה אפשר להגיע לתובנות שאני לוקח אחריות על חיי ועל ההרגשות שלי.
זה לא הדחקה בכלל. זו התמודדות אחרת שמגיעה אולי בהמשך, אבל גם בעיניי היא הכרחית. כי אי אפשר לנצח לשקוע בתחושות הקשות האלו. זה הורס כל חלקה טובה.
ההתמקדות בטוב היא לא הדחקה, היא ההתמודדות עצמה בשלב הבא שלה

שצריך להיות שלב לקיחת אחריות על החיים של עצמך, ולצאת בהמשך ממקום של רחמים עצמיים רק מתקשה לחשוב איך מגיעים לזה כאשר אתה נמצא בקושי מאוד גדול ומנסה לומר לעצמך- וואו, תודה להורים שלי שבזכותם אני כאן, לא מסתדר לי.

אל תדלג על השלב הזה

אלא מכניסים את היחסים לפרופורציות הנכונות בהתאם למצב.
זה לא וואו, בכלל לא, זה לא אידאלי, לא תקין, לא אמור לקרות. אבל קרה.
ממקום של רחמים עצמיים הצמיחה בעיניי היא לקיחת אחריות על החלק שלי. ועצם המודעות לכך שאדם גדל במציאות לא בריאה היא חשובה מאוד לתהליך, כי יש אנשים שמחקים מה שראו בבית בלי לשים לב כמה זה לא בסדר וזה נהיה בעיניהם אידאל. אז כדי לצמוח ממקום של רחמים עצמיים לפרופורציות וצמיחה אדם צריך לחשוב איזה כלים יש לו, ואיך הוא בוחר להשתמש בהם כדי להתקדם למקום טוב יותר.
הכלי החשוב ביותר שאפשר לפתח בעיניי זה חמלה, ואני משתמשת בו הרבה מול הוריי.
זה עצוב בסופו של דבר שיש מצבים כאלה, ואני מאמינה שאף הורה לא היה רוצה שזה מה שהילד שלו יחווה מההורות שלו. אז לחמול עליהם שלא ידעו, שלא היו להם כלים, שיצא להם עקום. לחמול על עצמך.
ולחשוב על הטוב שכן יש בך, על מה שיש לך לתת לילדים שיהיו לך או שיש לך עכשיו מתוך המקום שמבין את הקושי שבחוויה כזו, על הטוב שיצא לך מזה - התפכחות, בחירה בדרך אחרת, קווים ברורים מאוד בהורות, קווים אדומים ביחס לקרובים אליך - ההחלטה להתרחק היא מאוד טובה לפעמים ומגנה עלינו ושומרת עלינו.
ולהתמקד בך, לא בהם. התהליך הוא שלך ואתה בהחלט יכול לצמוח מזה לטובה.
ובתוך כל זה - להכניס את הקשר עם ההורים לפרופורציה. הם לא נתנו לך מענה רגשי, פיזי, הורי מיטבי. אבל הם הביאו אותך לעולם. וזו המציאות שגדלת לתוכה.
הם היו הצינור של הנשמה שלך לעולם.
וזהו.
ובסוף בסוף בסוף כן אפשר לראות נקודות טובות גם במציאות עקומה. אבל זה לא רלוונטי עכשיו. עכשיו ההתמקדות היא בהווה שלך ובבניית העתיד היותר טוב שלך. זה הזמן להיות 'אגואיסט' ולחשוב רק על עצמך.
עונה לך אבל מתייחס גם לפותח, קצת בהרחבה לגבי מה שבאר מרים כתבה.

את האמת את אמרת.

אם באופן טבעי בן אדם לא מרגיש אותם אז מעולה, אבל אם הוא כן (ואיך לא?) אז חשוב מאוד לתת לעצמו להרגיש את זה, ובלי מצפון על זה שהוא כועס במקום להרגיש הכרת הטוב

אבל נו, למה כבר אפשר לצפות משפר? אף פעם לא התחברתי לשיטה אבל פה הם התעלו על עצמם לגמרי

ומציאותיים-קשה להבין את ענין הרגשות... הם כאילו מדלגים ופוסחים על השלב הזה
חשוב מאוד לחוש כעס אם זה מה שאתה חש, אל תדלג על זה! רק אחרי שתרגע מזה תוכל לעבור שלב
אתה לא אשם שהם גידלו אותך כך, זו ודאי לא אשמתך כלל!

אמנם שגם אני אולי הייתי מנסחת אחרת ויותר מתייחסת לפן הרגשי הקשה, זו דעה לגיטימית ויש בה הרבה חכמה.
ייתכן שאינה מתאימה לשלב הכאב העמוק שהפותח נמצא בו, אך אינה קשורה בכלל לאטימות וילדותיות.
ומהיכרות (בפורום) עם @באר מרים,זה הדבר האחרון שאפשר לומר עליה.

מבינה מה הקפיץ אותך,אבל לא הייתי ממהרת לאפיין את המגיבה רק כי ההסתכלות שלה שונה ממך🤷‍♀️

אין חובה להסכים, אך בהחלט ניתן לשמוע.
אין לדעתי מקום לפתוח מערכה, קל וחומר אישית . נגד הבעת דעה לצורך סיוע ולא קנתרנות

מקווה שלא הכאיבה לך לקרוא.
במקומך הייתי מרכזת את כל מאמציי בללמוד לחיות לצד הכאב והבור הזה, למצוא מקום של ריפוי ולהקים בית בריא מתוך יכולת להפריד את הילדות שלך מזו שתעניק לילדיך בע"ה.

אם זאת לא היית את הייתי אולי קצת נכנסת בך אבל ברור לי שאצלך זה הכי מכוונה טובה וזאת באמת מאמינה במה שאת אומרת

אז רק אומרת שאין לו מה להרגיש הכרת הטוב על זה שהם הביאו אותו לעולם, מהסיבה הפשוטה שאנשים כאלה לא צריכים להביא ילדים לעולם

את השאר כבר אמרו

את שומעת רק צד אחד וכבר פוסקת בצורה נחרצת שאסור להורים כאלה להביא ילדים לעולם...
שמוע בין אחיכם כתוב.
מה את יודעת על מצב ההורים?
מה את יודעת על מה הם עברו בחיים?

לא ברור לי איך את מציעה את ההפוך על הפוך הזה.
הוא מרגיש נטוש ועזוב
ואת אומרת לו לשיר תודה.

זה לא הולך יחד. וזה קרע מטורף בנשמה.

לא אוהבת את ההטפה הזאת של "אף אחד לא חייב לך כלום"
הורים חייבים לדאוג לילדים שלהם
וחייבים לאהוב אותם.

והם הביאו אותו לעולם אז הם מחוייבים לו.
לרווחה נפשית ופיזית.

ואם הם לא היו הוריים
אז זה קשה, קשה מאוד
וראיתי וצריך לצעוק ולכאוב את זה
על העובדה הפשוטה
שאף אחד לא היה שם.

ולדעת שלפעמים הורים בהחלט מתנהגים בצורה מחרידה.
ויש דברים כאלה בעולם.
ויש גם אבות שמטרידים את בנותיהם.
לבת כזאת היית אומרת תפצחי בשיר תודה??

לא כל הורה מתנהג כהורה.
יש הורים נצלנים ואכזריים.

"הכרת הטוב ענקים על הזגית לכך שהם הביאו אותך לעולם.
בלעדיהם לא היית כאן"

איך את יודעת שבלעדיהם הוא לא היה כאן? אולי הוא היה מגיע מהורים אחרים?

כמו כן, לא תמיד צריך להכיר טובה על הקיום, יש כאלו שסובלים כל החיים סבל נורא בגלל ההורים שפגעו בהם בצורות הכי נוראיות שקיימות.

 

"חובתך לכבד אותם"

לפי ההלכה לא צריך לכבד הורים רשעים. חפשי בגוגל על כך.

 

"הם לא חייבים לך כלום"

זה כמובן לא נכון לחלוטין. תחפשי בגוגל מה הורים חייבים לפי החוק לתת לילדים שלהם ואם לא הם נכנסים לכלא. וכמובן שגם בלי חוקים זה אמור להיות ברור מאליו שכל מי שמחליט להביא ילד אחראי לתת לו הרבה מאד דברים, לכל הפחות עד שהוא מגיע לגיל בו הוא יכול לדאוג לעצמו.

 

מה בעצם הגבול שלך?

אם יש הורים שכולאים את הילדים שלהם בכלוב במרתף 7\24 וכל היום מטפטפים עליהם שעווה רותחת ומביאים להם רק את המינימום לאכול ולשתות כדי שלא ימותו, וגורמים להם לנזקים נפשיים מהסוגים הכי גרועים שקיימים, היית אומרת אותם דברים? 

 

 

והרבה תסכול.
השאלה עד כמה זה פגע בך כי המצב של ההורים שלך לא רלוונטי כבר.
אשתי חוותה דבר דומה ועד היום המשפחה שלנו סובלת מזה. אבל ממש. אז טוב עשית שלקחת את עצמך בידיים בזמן וניסית להשתקם. כדי שתרגיש טוב עם עצמך בעתיד. שתוכל לאהוב כמו שצריך. שלא תתעלל כפי שהתעללו בך.

אתה שואל האם אתה חייב הלכתית בכיבוד הורים? תשאל רב. אבל אני מניח שתהיה תשובה טכנית על מה צריך לעשות בשבילם. מעבר לזה על רגשות אני לא חושב שיש ציווי הלכתי במקרה שלך.

אז איך גדלת נורמלי? כל הכבוד לך
לדעתי תרחם עליהם ותדע שהם עשו מה שיכלו במסגרת הכוחות והיכולות שלהם,הם פשוט מסכנים
אולי גם הם גדלו בבית קשה?
אולי היה להם מצב כלכלי לא פשוט או קשיים ביניהם שלעולם לא תדע?

אתה אמור להרגיש כפי שאתה מרגיש.
זה נכון שההורים שלך שודכו לך מהקב"ה, ונכון שאולי היה עליך לעבור צער מסויים, ועדיין יש להם בחירה חופשית האם להכביד את ליבם.
בדיוק כמו פרעה והמצרים. הרי מדוע נענשו? משום שבחרו להכביד יותר.
לא הייתי ממליצה לנתק איתם את הקשר, כי אם לנסות לפייס, לחדש, אבל אם אתה מרגיש שאינך מסוגל וככל שלא ביקשו סליחתך, חיה את חייך ונסה לחזק עצמך ככל שתוכל על ידי קירבת השם וטיפול מקצועי.
בהצלחה

מה את היית אומר לו מישהו אחר היה כותב את הדברים האלו במקומך?

וודאי היית נותן לו חיבוק גדול.

מה עם האחים? יש ביניכם אחווה אחים על רקע הקשיים המשותפים?

שזה השק נתונים שהגעת איתו לעולם

לא כתוב"ואהבת את אביך ואת אמך", כתוב "כבד את..."

זאת אומרת שלא חייבים לאהוב

אתה צריך להגיע למקום של הבנה שרחמים עצמיים פשוט לא מקדמים אותנו לשום מקום, זה מקום נוח להתבוסס בו, כי זה גורם לנו לא לקחת אחריות על חיינו, כי מישהו אחר אשם.

ולכן לכאוב ולטפל,אבל להבין גם שזו עבודת חיים ויהיו טריגרים וימים קשים שזה יצוף וזה גם בסדר.

תהיה בעיקר עם הפנים קדימה

גם ובעיקר רגשות שלילים כלפיהם וגם-מעט מעט רגשות חיוביים. תנסה עם כל הקושי למצוא איזה זכרון אחד קטן שבו יש לך הכרת הטוב כלפיהם וזה לא סותר את הכעס והזעם שיש לך עליהם
כל הכבוד שטיפלת בעצמך

אשמח להבין יותר למה אתה שואל את זה.

כי באופן כללי, ברגשות זה לא עובד לפי מה אמורים להרגיש אלא יש רגשות שונים שמרגישים. במקרים כמו שלך יש הרבה פעמים רגשות קשים וסותרים וצריך לתת להם מקום. בטח למדת בטיפולים איך לעשות את זה, אז רק להמשיך במהלך הנכון

אני חושב שהאשמים העיקריים בסיפור הזה הם ההורים...

אם כבר החלטתם לתמוך אקטיבית בשינוי המגדר של הבת שלכם,
למה אתם שולחים אותה לבית ספר שבו יכול להיגרם לה נזק עצום מהיחס של הסביבה?
לדעתי הם היו צריכים מראש לשלוח את הבת שלהם לבית ספר שיכיל ויקבל אותה, ולא לנסות להסתיר משהו שממילא לא ניתן להסתיר מכל החברים וההורים.

ואחרי שאת הטעות שלהם הם כבר עשו, המשימה עוברת לפתחם של שאר ההורים:
עליהם להדגיש בפני ילדיהם שמדובר במצוקה גדולה, ואסור חס וחלילה להלבין את פניה או לפגוע בה פיזית/מילולית וכו'.
וש-ה' יעזור.

אני מסכים שהוריה כשלו בחינוך.
ולא בגלל הנטייה!
אלא בגלל נושא השקר. איך הם עשו לה כזה דבר? ואיך המסכנה שיקרה לכולם במשך שנים?

ידוע לך באילו גילאים מדובר?

אני מרחם גם על שאר הילדים שלפתע עולמם מתערער עליהם

זאת הכתבה שאני קראתי, עכשיו אני רואה שאתה הבאת קישור אחר
סערה בבית ספר דתי: התלמיד התגלה כתלמידה

איזה מין חינוך אתם נותנים לילדה?
שתלמד לשקר ולחיות בהסתרה?
שתפגע באמון של החברים שלה בשביל "טובתה"?

ומסכנים הילדים בכיתה שלה, זאת פגיעה רצינית באמון שלהם בעולם לדעתי.
וכל הכבוד להורים שככה מתנגדים ומוחים ודורשים הסברים ושיוציאו אותה מהכיתה.

ואני כהורה כנראה הייתי מחנכת את הילד שלי לרחם על הילדה הזאת...
לא פשוט לחיות 3 שנים בהסתרה, ברצון להיות מי שאני לא, בחוסר אהבה וקבלה של עצמי עם איך שה' ברא אותי.

לימדתם את בתכם לשקר.
הילדה בוודאי חיה בחשש תמידי שמא "הסוד הגדול" יתגלה. איך בכלל יכולים להיווצר חברויות בגיל כזה כשהכול נבנה על סוד/שקר?


הילדה (או ילד?) בוודאי לא אשמים; אולם להורים אין מחילה!

שקר מול כל הקהילה! והם, ההורים, אינם ילדים ביסודי, אלא בגירים החייבים במצוות! הם עברו על "לא תענה ברעך עד שקר"! והם עשו זאת ביודעין מול כל הקהילה, כנראה גם הפעילו מחוייבות חברתית לשקר.

איך אפשר?


ומה עם צוותי החינוך?


ד' ירחם מאיפה מתחילים להתמודד עם כזה דבר? הלב יוצא

הילדה לגמרי מסכנה ...

האשמה לגמרי על ההורים....

ואני גם לא מבינה איך הם רוצים שדבר כזה לא התגלה ...

בשלב מסויים קשה להסתיר ....
גם חיצונית וגם בגלל הרישום בת.ז.

באמת כנראה קצת מטושטשים ואיבדו את השכל הישר לראות את טובת הילדה שלהם
לגבי הסברים לילדים - קודם כל, הייתי משקיע מאמץ שלא יפגעו ויעליבו את הילדה, יש כאן הזדמנות לילד ללמוד להיות רגיש למה שעובר על החבר שלו.
לגבי הסבר חינוכי ועקרוני על הסוגיה - יש הבדל גדול מאד בין מה שהייתי אומר לילד בכיתה א לילד בכיתה ו.
ילד בן 12 כבר מתחיל להתבונן בעולם סביבו ושומע כל מיני קולות והשקפות עולם ויכול להתמודד עם זה גם בסביבה הקרובה שלו.
לילד צעיר הייתי נותן הסברים הרבה יותר פשטניים ובסיסיים.

לגבי הילדה, בוודאי אסור להדיר ולהחרים חלילה ויש פה אתגר גדול שקטונתי מלהבין את היקפיו

לא הייתי נותנת להם יחס מיוחד.....
גם ברגיל אין לי ממש קשר להורים של ילדים בכיתה של הבן שלי אלא אם אני מכירה אותם בלי קשר לזה.

בתור הורה כנראה צריך לחשוב על צעדים כקבוצה.
יש פה עוד נקודה והיא השפעת מערב עלינו. לא רק בנושא הזה. יש השפעה גם בנושא כלכלה , ביטחון , חינוך כללי.
אנחנו משום מה רגילים פה לחשוב את עצמנו בישראל מן חור בפריפריה ואת מערב וארה'ב כבירה של עולם הגדול. התפיסה הזאת צריכה להיעלם מן העולם.
לברור כל דבר לגופו. אם הוא טוב לקחת , אם הוא לא טוב לזרוק.
להשתמש יותר בשכל. כל האג'נדות האלו נכנסות לנו דרך רגש. מביאים מישהו מסכן או כאילו מסכן , מציירים סיפור שלו כמה שיותר מרגש בהתאם לקהל יעד ומשם הדרך לשטיפת מוח סלולה.

לא זכר ....

לגבי הילדים- זה מאד תלוי כיתה.
בסוף יסודי בדר"כ ילדים כבר נחשפים לזה ברמה כלשהיא ואם יש משהו במעגל הקרוב להם או לחבר בכיתה אז עוד לפני.....
כמובן יש הבדל בין א' ל-ו'.....

בגדול הייתי מתחילה באמירה הלכתית יבשה שהמין ה"אמיתי" הוא מה שנולדים איתו.
אח"כ את ההשלכות ההלכתיות (רלוונטי יותר לסוף יסודי- נגיעה וכד'....).
אח"כ הייתי עוברת ליחס לילדה עצמה שמסבירה שהיא בעצם מסכנה והכניסו אותה למצב הזה ומפרטת על הקשיים.
זה גם ממש תלוי מקרה וגיל.
בכיתה ו' אולי הייתי נכנסת למניעים של ההורים ומפרטת בעיות הלכתיות בבחירה.
בכיתה א' ממש לא.
כמובן עם הדגשה על כך שלא סונטים בילדה, לא פוגעים ולא מעליבים.

האמת שמבחינה מסוימת- בעיקר בגיל צעיר הייתי מתייחסת לזה כמו אל יהודי שמחלל שבת.
פשוט לחילול שבת התרגלנו וזה נושא "ישן" שמתמודדים איתו אבל העקרון די דומה.

בכל זאת, בית הסוהר לנשים היחיד בארץ נמצא שם...

לק"י

יש את הרב משה אילן שהוא עו"ס, אבל אין לי מושג אם מתמחה באחד ממה שציינת.

הרב בנימין שוקרון
050-9522280

לק"י

ולא עשה איזה קורס בודד.
צריך לבדוק.

חילונית ומדהימה. אם רוצים יכולה לתת פרטים בפרטי

יכול לקרוא לעצמו מטפל גם אם עשה רק איזה קורס אחד מסכן
נק' למחשבה