אחד הדברים שמעכבים אותי הוא ההרגשה שאני לא מרגישה שאני אוהבת אותו. אני מרגישה משיכה פיזית, התאמה מסוימת למה שחיפשתי, הערכה אבל לא אהבה או ואכפתיות גדולים
הוא כן אומר שמרגיש אהבה
ואני פתאום אומרת לעצמי האם כן אני רוצה להתחתן במצב כזה? אולי כן אפשרי להרגיש אהבה עוד לפני החתונה והמחויבות? ואם לא מרגישה עכשיו מי אומר שארגיש אחר כך?
רציתי לשאול אתכם. הרגשתם אהבה לפני החתונה? מה בדיוק היתה התחושה? הערכה? אכפתיות? אשמח שתספרו לי . ואם כן, מה עורר אצלכם את הרגש הזה?
ואם לא הרגשתם, החיים ביחד והחתונה שיפרו את זה? מה קרה אחרי החתונה ששיפר?
האם הרגשת ככה פעם עם מישהו אחר? תחשבי, אם היית שומעת שהוא מתארס עם מישהי שאת מכירה. תצטערי? יצבוט לך? תתחרטי? אם תתחרטי זה אומר שאת בכיוון הנכון. אבל בלי רגש של אהבה בכלל- בשום פנים ואופן לא. מהו רגש של אהבה? זה כבר נרחב מאוד. אני לא חושבת שחייבים להיות מיד אול אין, עיוורון, התאהבות, איבוד חושים, פרפרים. כן צריכה להיות התרגשות, געגוע, רצון להיפגש, לדבר, לבלות זמן יחד. וודאי שזוג ששומר על כללי ההלכה מבחינת ייחוד ונגיעה ירגיש את הרגש הזה בעוצמות מכופלות ברגע שיכנסו למערכת זוגית אינטימית נכונה ובריאה, אבל הבסיס חייב להיות.
חוץ מזה וודאי שחשובים מאוד עוד הרבה פרמטרים אחרים שהם קריטיים לבחירת בן זוג לשארית החיים כמו התאמה, השקפה, רמה דתית, שלב בחיים,
כמו שכתבו אהבה זה מושג חמקמק, וכן להיות שאת מחפשת משהו מסוים ולא שמה לב שמצאת משהו אחר. או שנראה לפחות שאהבה זה חייב להרגיש ולהיראות בצורה מסוימת וזה לאו דווקא נכון לשניכם.
לשאלתך מה אני הרגשתי
שמצאתי את המקום שלי בעולם, שאני יכולה לסמוך עליו, שאני לא רוצה להתרחק ממנו.
חוץ מזה גם הרגשתי המון דברים אחרים, אבל זה מה שאמר לי שאני מתחתנת איתו.
1. בשום אופן לא להתחתן בלי תחושת שייכות על דעת שמשהו ישתנה. גם אם כל מיני מבטיחים שישתנה, הם לא יהיו לצידך כשתפתחי כאן שרשורים מתוסכלים בהמשך...
2. בכל זאת - כפי שכתבו לך, 'אהבה' היא מושג רחב, שכולל בתוכו כל מיני הופעות שונות אצל אנשים שונים. יש כאלו שמרגישים ממש 'מכונת כביסה' בבטן ויש כאלו שפחות רגשנים ותחושת השיכות הכללית מספיקה להם. לכאורה הייתי חושב שהדברים שאת מתארת, בהחלט נכנסים ברובד מסויים למושג אהבה.
אולי אפשר לדייק עוד קצת - כשאין קשר את חושבת עליו? מחכה לפגישה הבאה/לטלפון?
יכול להיות שכדאי לקחת עוד קצת זמן. אני הכי לא בעד להמרח, אבל כאן את צריכה ביטחון יתכן שעוד כמה זמן, עוד כמה פגישות יתנו אותו.
אפשרות נוספת, שלפעמים ממליצים עליה היא הפסקה. זה סיכון מסויים, כי כשהבחור כבר רוצה - המרחק עלול לכבות אותו, אבל סיכון מחושב, כי בדרך כלל הוא כן יחכה.
החלטה על כמה ימים/שבוע לפעמים אפילו שבועיים שמנתקים קשר - לא פגישות, לא טלפונים, לא הודעות. זה יכול לתת לך לבחון יותר טוב האם את מרגישה חוסר וגעגוע - אז כנראה שאת אוהבת אותו, אם תרגישי יותר רוגע, כנראה שפחות.
הוא התגרש מאז, אבל לי נתקע בראש משפט של חנן בן ארי שקראתי באיזו כתבה איתו - הוא אמר שלפני שהתחתן עם אשתו הוא הרגיש שיש פה בסיס - משהו נתון ויציב שאפשר לעבוד איתו. יכולה לומר שבניגוד לקשרים אחרים, כשהכרתי את בעלי הרגשתי כך וזה גבר על סימני השאלה
בעיני אם אתם מכירים זמן קצר יחסית תני לעצמך את הזמן, זה דבר שמתפתח ולא אצל כולם באותו קצב..
דוח: שליש מבנות הזוג של המילואימניקים חשבו על פרידאדם פרו+
כתבה התפרסמה ברוטר:
דוח: שליש מבנות הזוג של המילואימניקים חשבו על פרידה בעקבות המלחמה בעזה
כמחצית מבנות הזוג הנשואות למשרתי מילואים דיווחו כי הקשר הזוגי נפגע בעקבות שירות המילואים - כשליש (34%) מהן הודו כי הפגיעה הובילה למחשבה על פרידה או גירושין. כך עולה מדוח מיוחד שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בנושא "השפעת שירות המילואים במלחמת 'חרבות ברזל' על משפחות המשרתים/ות מבחינת פגיעה בקשר הזוגי, מצב נפשי של הילדים וקבלת סיוע". מהממצאים של הלמ"ס עולה כי ככל שמספר ימי המילואים גבוה יותר, כך עולה שיעור בנות הזוג הנשואות למשרתי מילואים המדווחות על פגיעה בקשר הזוגי.
(ירון דרוקמן)
מה דעתכם קשה ומתיש להתגעגע כל כך כנראה.
אני לתומי בתור גרוש, חשבתי שדווקא המלחמה תגבש זוגיות.
קודם כל - כך טבעו של עולם. אפשר לפעול באדרנלין מסויים זמן קצר, אי אפשר לאורך זמן. מעבר לכך, יש גם להשקעה כזאת מחירים בכחות נפש וגוף שצריכים אותם למקומות אחרים ולהחזקת המערכות החינוכיות והכלכליות של הדינה, לטובת כולנו, גם המילואימניקים עצמם.
אבל כן, בקהילה שלנו ממשיכים לתמוך, לא באותה אינטנסיביות אבל ממשיכים כל הזמן לתמוך במשפחות המילואים והקבע(!!! יש איזה טעות, שנו, הם רגילים, אז לא גם אנשי הקבע, שגם קודם חיו חצי לבד - העומס עליהם במלחמה גדל מאוד ואפילו אין להם את 'בין הסבבים!!!) אבל ממש ממשיכים לתמוך.
ועדיין, כמה שתהיה תמיכה והיא משמעותית, זה לא תחליף לנוכחות של אבא ובעל. לא תחליף בהתארגנות היומ-יומית, לא בקידוש בשבת, בסימנים של ראש השנה או בריקודים בשמחת תורה ובוודאי לא כשמתעוררים באמצע הלילה מאזעקה וצריך לרוץ למקלט עם כמה ילדים, כשהאבא שהשתחרר מסבב מי יודע כמה לא מזמן, קיבל לכבוד עם כלביא, שוב צו 8 לא צפוי.
כמובן, כמו שאריק ציין, לא מדובר ששליש קמו ויצאו לדרך והכותרות הללו תמיד מוגזמות. אבל בהחלט מה שמגבש זוגיות זו השותפות והקרבה היומ-יומית, עם חלוקת המטלות, חלוקת האחריות והשיתוף הרגשי. לאורך זמן, התחושה של נשים רבות שהכל עליהן פזית, ושאין שיתוף רגשי, שהבעל לא נמצא וגם כשהוא מגיע הרבה פעמים הוא לא באמת מגיע והקשב שלו במקום אחר - בהחלט מאתגרת את הזוגיות. היו על זה הרבה כתבות ומאמרים.
יש מחירים למלחמה, יש הרוגים, יש פצועים בגוף ובנפש שלחלקם יש עוד דרך ארוכה. יש השלכות על הילדים ועל בנות הזוג, יש השלכות כלכליות, ציבוריות ואחרות - אבל כלל ישראל גדול מזה ובזה צריך למקד את המבט.
מתוך המבט הנכון - אפשר וצריך לראות איך תומכים במידת האפשר בכל המעגלים.
כמו כל משבר גדול ולאומי שחולש על אנשין מבלי לשאול אותם. מערכת יחסים זה דבר מאוד קשוח לתחזוק. כל מי שיש לו בעיות בזוגיות ובשגרה מצליח לשרוד, איך לא יתעצם כאן?
היא לבד, חוששת, בחרדות הוא נלחם על חייו (או מפצח פיצוחים על בירה ושש בש, וזה ממש לא בקטע ביקורתי) הלב ובריחוק מעלים שאלות ותהיות והנשים שחוות את הלבד לאורך זמן ורואות שהן מסתדרות איכשהו חושבות שיוכלו כך לארך זמן...
אני חושבת שרובנו לא מבינים עדיין לגמרי את ההשלכות על בתי ישראל של המילואימניקים והסדירים הנשואים מהמלחמה הזו.
לצורך העניין אם תיקח את כל הזוגות הנשואים שאתה מכיר ותשאל אצל כמה מהם עברה מחשבה של פרידה, תגלה נתונים לא נמוכים. הרבה מהם עדיין נשואים, וחלקם נשואים באושר.
אני כן אוסיף שמילואים בהחלט מאתגרים את הקשר הזוגי, מוציאים אותו מאיזון, ומבחינות נוספות יוצרות מורכבויות רבות ושונות, שצריך חוסן ולפעמים גם ידע והדרכה כדי לצלוח אותם. וכמובן גם מוטיבציה.
יש לא מעט זוגות שהיו מאותגרים קודם והמילואים יצרו שבר נוסף שהיה כבר היה מדי קשה לצלוח, לצערי הרב.
ויש גם כאלה שהתמודדו עם בעיות יחסית ממוצעות וזה לקח אותם לקיצון.
וכן, יש גם כאלה שזה חיזק וקירב ביניהם, ויש שגם וגם...
זוגיות היא לא נתון סטטיסטי אלא מארג שלם שמורכב מעליות וירידות וקרבה וריחוק ומשבר וצמיחה, בטח בזמנים כאלה. למסגר מחשבה שעברה, או מחשבה שעברה יחד עם אתגר (שאני מניחה שרוב ככל הזוגות נאלצו להתמודד עם כזה, גדול או קטן..) בעיני קצת שטחי ולא מייצג.
ובשורה התחתונה, אחרי הכל, משפחות מילואים בהחלט ספגו והקריבו כל כך כל כך הרבה בשנתיים האלה, גם בתחום הזה. מתפללת שהזכות הגדולה תעמוד להם, ושכולם יצליחו בע"ה להתחזק מזה, להתקרב מזה ולצמוח מזה, כי באמת יש מקרים לא פשוטים ושוברי לב.
אם זה קורה פעם ב..., אפשר להמהם בתגובה או לא לענות.
אם זה קורה מידי- לא יודעת אם להזעיף פנים זה רעיון טוב, כי בכל זאת, זאת חמותך ואת לא רוצה ליצור אווירה לא נעימה. אבל יש מצב שזה מה שאני הייתי מגיבה על זה🫣
אולי הכי טוב שבעלך יתערב ויסביר שהכל בסדר. וטוב לכם ככה.
אפשר להגיד לחמותך בצורה מכובדת, שההערות הללו לא נעימות לך.
אבל בין השורות, הסוגיא הכואבת אינה בינך לבין חמותך, אלא בינך לבין בעלך. איני יודע מה כל חלוקת המשימות בינכם, אבל נשמע מהדברים שאינך מרוצה ממנה. זה הזמן לשבת לשיחה על חלוקת תפקידים בבית (שכמובן גם מתחשבת בחלוקת התפקידים בחוץ).
לבדוק מה צריך לעשות, מה פחות קריטי - אפשר להחליט לאכול לחם עם ממרח וירקות ופחות ארוחות מבושלות, אבל אם הבגדים מלוכלכים - זו באמת בעיה. לבדוק מי יכול לעשות מה. יש דברים שאפשר ללמוד.
בעלי טוען שאם המטרה היא שבנות לא יתחילו איתוחושבת בקופסא
אז הפאות והכיפה הגדולה שלו עושות את העבודה.
גם רווקים עשויים להיות עם פאות וכיפה גדולהפשוט אני..
ואם כוונתך היא שבנות שמחפשות בחור כזה, ממילא לא ''מתחילות'' אלא פונות דרך צד ג' ומבררות וכו', אז עדיין יש בעיה בעצם זה שהן חושבות שהוא רווק והוא עלול למצוא חן בעיניהן עד רמה שהן יתחילו לברר עליו וכו'.
ואת זה היה אפשר למנוע עם טבעת.
לא אומר שזה מה שנכון לעשות, אני עצמי בלי טבעת, רק מעלה עוד שיקול...
אין לי עניין לדחוק בו מעבר, מה קרה ל"גופי ברשותי"? (-:
תכלס הוא שכנע אותי בשיחה הזאת שזה לא כזה עניין גדול כמו שבנות מסוימות חושבות. אם הוא מתכוון להזכיר בשיחות עם אנשים "אשתי מחכה לי בבית" ואמירות דומות, אז מה הבעיה?
אחרי שאמרו לי שבנות מסוימות מחפשות דווקא את הטבעתbinbin
לבקש שישנו את ההגדרות כך שניק שמגדיר את עצמו זכר לא יוכל טכנית לשלוח הודעה לניק נקבה. וכן להפריד פורומים, שניק זכר לא יהיה חשוף לנעשה בפורום של נשים. הבעיה היא, שיודעים שברגע שיעשו את זה החשיפה לאתר תיחתך בחצי, וההכנסות מפרסומות ירדו והכסף ייעלם..
א. ישר כוח על האכפתיות והרצון הכנה והנכון שיהיה טוב ולמנוע רע.
ב. כותבת רק על עצמי - מנסה ב"ה לעשות מה שיכולה וניתן בגבולות הגזרה המצומצמים והמוגבלים שלי ושיש בידי. מה שאיני יכולה מעבר (מכל סיבה אפשרית) - איני יכולה.
ולדאוג להצעה שכתבת למשל זה מעבר לתחום יכולתי.
ג. בעצם הכתיבה הפומבית בפורום שמאפשרת שיח בין כל האנשים באשר הם, גברים ונשים כאחד, ניתן לראות גם יתרונות וברכה ולא רק חסרונות. למשל להתברך מדעות של אישה/גבר ואפילו לקבל עצות או רעיונות שלא חשבנו עליהם והם באמת יכולים לעזור/לקדם. כך שכמו בכל פלטפורמה באשר היא - יש טוב ויש רע וכדאי לקחת את הטוב ומהרע להתרחק.
ד. בהמשך לסעיף הקודם, האחריות האישית נדרשת מכל גולש וגולשת. לא משנה כמה הגבלות וחסימות יהיו - בסופו של דבר זה על כל אחת ואחת ועל כל אחד ואחד מאיתנו להיות אחראים על כל מה שביכולתנו ושתלוי בנו ושהוא מנת חלקנו. בכל צעד שיש.
ה. לגבי הצעתך להגביל טכנית את היכולת לשלוח לניק מהמין השני, כמה נקודות:
1. אתה יכול בהחלט לשלוח את הצעתך זו או כל הצעה אחרת לאחראיים באתר, אתה וכל גולש/ת אחר חשוב לא פחות ממנהל וכל הצעה יכולה להילקח ברצינות ע"י מי שאמרה.
אז בהחלט מציעה לך לנסות לפנות למי שכן ביכולתו או בסמכותו ולנסות לברר ולהציע את הצעתך.
2. אם אכן לא תהיה יכולת טכנית כזו לשלוח לניק ממין אחר - עדיין לצערנו הרב אנשים רעים ישארו ומניפולציות גם הן ישארו תמיד - כך שיכול למשל אדם שהוא גבר לפתוח ניק של נקבה ודרכו לכתוב לאישה "חלשה" כמו שכתבת בהודעתך (או יותר נכון במצוקה או בקושי) ולכתוב לה כבר מההתחלה שהוא גבר ולא אישה ורק כדי להצליח לכתוב לה ו"להציל אותה" מכל הבעיות שלה ו"להקשיב לה ולהיות לה כתף ואוזן קשבת" רק בגלל זה הוא פתח ניק של אישה... ואם היא במצב שהיא תסכים לכך אז היא תסכים לכך גם ככה. ואם הגבר הזה רשע אז הוא ישאר רשע גם ככה. כך שלצערנו תמיד יכולים לעקוף את כל החסימות שבעולם... באמת לצערנו הרב. ולכן חוזרת לסעיפים הקודמים - לנסות במה שאפשר כן לעשות טוב ולסור מרע, ובעיקר לזכור שאנחנו הריבון על עצמינו ובידינו האחריות ואנחנו חזקים וראויים.
3. אם אכן לא תהיה יכולת טכנית כזו לשלוח לניק ממין אחר - זה יכול גם למנוע עזרה נצרכת מאנשים שבאמת צריכים וכותבים רק טכנית בלבד למין השני, למשל המלצה על רופא מסוים שביקשו שיכול לעזור לרפא את בנם, למשל מענה טכני בנושא אפילו של רהיטים, או כל דבר אחר כל עוד הוא נקודתי, חד פעמי, טכני, ושומר על הכללים הברורים - אין עם זה בעיה וזה יכול אפילו לתרום לשני/ה. אם למשל אני אישה ומכירה רופא מסוים מומלץ שעזר לבת שלי, וראיתי ניק גבר ששאל על המלצה כזו ויותר נוח לי לכתוב המלצה בפרטי (לצורך הדוגמא) - לא אוכל לכתוב לו כך ולעזור לו.
וכן למשל ניק גבר שיכול לתרום ידע חשוב טכני ששאלה ניקית אישה, וכזה שגם אפשרי יותר במסר מאשר ע"ג הפורום (מכל מיני סיבות אפשריות) - כל עוד זה טכני, ממוקד ונותן את המידע שיעזור לה זה בסדר גמור.
ובתפילה שבעזרת ה' באמת יהיה טוב ונשכיל להשתמש בפלטפורמה הזו אך ורק לטוב וחיובי ולא לרע חלילה, ושאנשים לא יפגעו חלילה באחרים, בכל צורה שהיא. באמת עצוב ואף מזעזע לדעת שזה קיים.
רק בשורות טובות ב"ה 🙏
רוצה להוסיף, שיש גם אנשים שהכירו והתחתנו פהיעל מהדרום
לק"י
אנחנו למשל.
ואם האפשרות היתה חסומה, לא בטוח שהיינו מגיעים לזה.
אבל מקסים שרוצים להיות מוכנים מראש ומבינים שהורות זה דבר מאתגר שצריך למידה. בנוסף חשוב מאוד לעבוד על הזוגיות כדי שהילדים יגיעו למקום חמים, נעים ומכבד. וכל הורה על עצמו כמובן. והרבה תפילות, זה אף פעם לא מוקדם מידי.
לא יודעת לגבי אופי הקהילה וכמה קולטים יפה משפחות שמגיעות מבחוץ.
באותו אזור יש גם את אלפי מנשה, מעבר למחסום גם גינות שומרון, ודרומה יותר עץ אפרים ושערי תקווה.
מסייגת שחוץ מהצופים אני לא יודעת מה איכות החינוך, ובכולם לא מכירה את אופי הקהילה, אלה פשוט ישובים מעורבים.
ובכל מקרה, אני חושבת שאם רוצים בית *פרטי* עם גינה, תצטרכו לקנות בית באזורים הישנים יותר, שבנו כשעוד בנו בית בודד על כל מגרש. וזה עלול להיות רחוק מאיפה שרוב הזוגות הצעירים גרים. תחשבו טוב אם זה באמת מה שאתם רוצים (יכול להיות שכן- רק קחו את זה בחשבון מראש).
היום אנחנו גרים בשומרון וממש ממש לא מוצאים את עצמנו.
אין קהילתיות, לא אומרים שלום ברחוב או בגינה, תמיד מרגישה תקועה וזרה כשנשים אחרות מדברות למרות שאנחנו גרים כאן כבר 6 שנים.
מילא אם רק אנחנו המבוגרים היינו סובלים.
בית הספר היסודי איום ונורא ואין אפשרות בחירה במקום אחר, יש כאן חרמות ומכות והנהלה לא מתפקדת.
מחפשים מקום שבו יש בתי ספר מעולים עם חינוך טוב, תורניים, ילדים טובים והורים לא סנובים.
קהילתיות נעימה ולא מעיקה, אירועים, חברים, משפחות שאוכלות אחת אצל השנייה בשבתות, עם קבלת פנים חמה וסיכוי להיטמע גם למשפחות חדשות.
ישוב עם הרבה משפחות דתיות מאוד אבל אין חובה שכולם יהיו כאלה.
או יישוב גדול מאוד או עיר, במקומות לא יקרים לרכישת דירה גדולה כך שירושלים לצערי יורדת מהפרק.
ואם כבר עוזבים את השומרון אז אין סיבה לא להשתדרג בעוד נושאים: שיהיה רופא ילדים ורופא נשים לא רק פעמיים בשבוע, סופר, שלא נצטרך להיות שעה על הכביש בכל פעם שצריך משהו קטן שלא קיים ביישוב.
בעקבות פנייה של חבר פורום ותיק, שמנסה למצוא עזרה לאביו:
מחפשים סטודנט/בחור ישיבה/אדם שיכול לטפל למשרה של כ 4 שעות ביום, בשעות אחר הצהרים. עזרה (לא סיעודית) לאיש מבוגר, אינטליגנטי ומקסים, עם נכות פיזית. בביתו בבאר שבע.
מדובר בעזרה קלה בתמיכה בהליכה בתוך הבית, בשימוש בטלפון ובמחשב לצרכי עבודה, בנסיעות קצרות בתוך העיר מדי פעם לצורך סידורים.
מי שרואה עצמו מתאים או מכיר מישהו אחר שמתאים, יש לו רישיון נהיגה וגישה מכבדת,
עבר עריכה על ידי פשוט אני.. בתאריך י"ז באלול תשפ"ה 13:08
עכשיו הגיע הזמן לבזבז קצת כסף...
אם הייתי אומר לכם שבבדיקה פשוטה ולא כואבת (מכניסים מטוש לפה ומלטפים את הלחי הפנימית במשך דקה),
שאפשר לעשות מהבית ממש מתי שרוצים...
אפשר לקבל מידע ע-צ-ו-ם על הגנטיקה שלכם...
זה היה מעניין אתכם?
ובכן, תכירו את הדבר הגדול הבא בבדיקות גנטיות - "ריצוף גנום מלא” (Whole Genome Sequencing- WGS)
כדי להבין מה זה אומר אסביר קצת על הבדיקות הקיימות,
בגדול בגדול יש 3 סוגי בדיקות גנטיות:
1. פאנלים גנטיים ממוקדים - בודקים גנים ידועים שקשורים למחלה מסוימת או לבעיות תורשתיות נפוצות. למשל כשעושים בדיקה לפני הריון בשביל לזהות האם יש נשאות למחלות כמו טייזקס, סיסטיק פיברוזיס וכו'. בקיצור - בודקים אך ורק את מה שמחפשים, אם יש בעיה שלא החלטנו עכשיו לחפש אותה - היא לא תימצא.
אפשר לחשוב על זה כמו על סטיק לבדיקת סטרפטוקוק בגרון. הוא יזהה את החיידק כי על זה שילמו לו, אבל הוא לא יזהה אף בעיה אחרת אפילו אם היא קיימת "מול העיניים שלו", למשל וירוס בגרון או סרטן בגרון, ובוודאי שלא יזהה דברים שלא קשורים לגרון.
2. אקסום מלא (Whole Exome Sequencing - WES) - בודק את כל האזורים המקודדים בגנים (בערך 1-2 אחוזים מהגנום). אם נחזור לדוגמה של הסטיק, עכשיו מדובר בכלי שיכול לזהות את כל הבעיות שקיימות בגרון, לא רק בעיה מסוימת שהגדרנו לו בהתחלה.
3. גנום מלא (Whole Genome Sequencing - WGS) - בודק את כל הגנום, כולל אזורים מקודדים וגם אזורים לא-מקודדים. זו הבדיקה הכי מקיפה שיש היום, והיא מאפשרת איתור נתונים שלא קיימים בבדיקות הקודמות. נחזור לסטיק - עכשיו הבדיקה תהיה מקיפה על כל הגוף, ולא רק על מקום אחד. כל סוג של בעיה גנטית תתגלה בבדיקה הזאת (טוב לא באמת הכל, אבל כל מה שהמדע מכיר היום).
ביקשתי מהצ'אט שיסכם לי כל מיני מצבים רפואיים, ויכתוב האם אקסום מלא יכול לזהות אותם או שחייבים עבורם גנום מלא:
אם אני לא טועה (ואשמח לטעות), הבדיקה הזאת לא קיימת עדיין במדינת ישראל, וגם כשהיא תהיה קיימת בטח ייקח עוד שנים רבות מאוד עד שהיא תהיה מכוסה בביטוחים, ושנים רבות עוד יותר (אם בכלל) עד שהיא תהיה מכוסה בסל הבריאות.
מי שבכל זאת רוצה, יכול תמורת כמה מאות דולרים להזמין מחו"ל ערכת בדיקה (הכוללת מטוש ומבחנה, זה הכל), ולהחזיר את הערכה למעבדה בעזרת הדואר.
תוך חודש - חודשיים מקבלים דוח עם למעלה ממאה עמודים, על כל הממצאים שעלו בבדיקה:
החל מגנים שמצביעים על מחלה קיימת, דרך גנים שמצביעים על סיכון גבוה למחלה (גבוה אבסולוטית או גבוה ביחס לשאר האוכלוסייה), ועד מידע מעניין אך לא חד משמעי כמו נטייה להשמנה, תוחלת חיים ממוצעת וכו'.
הבדיקה כוללת גם מידע לא רפואי נוסף שיכול לעניין חלק מהאנשים, כמו מקור אבותיהם הגנטיים (אני מת לדעת כמה אחוז אשכנזי אני - חשש כבד שהתוצאה תהיה מעל 100% 😂 ), אחוז הגנים הניאנדרטלים מהגנום שלהם, האם הם יכולים לגלגל את הלשון לצורת האות U, כמה הם יסבלו מעקיצת יתוש, האם יש להם נטייה להתמכר לקפאין ועוד.
בקיצור לא רק בריאות, אלא גם אחלה טריוויה לשולחן שבת .
אז... מה אומרים? בדיקה שווה? לא שווה? הייתם עושים אם היא הייתה עולה רק 30 דולר?
ואיך זה קשור לפורום אתם שואלים?
מעניין אם בעוד 70 שנים, כשהבדיקות האלה יעלו רק 10 דולר והן יגלו הרבה יותר דברים ממה שהן מגלות היום, אנשים יפסלו על זה בדייטים...
"יש לו נטייה להתקרחות מוקדמת, לא תודה... אני מחפשת מישהו עם שיער מלא עד גיל 80"...
כמו שהיום אנשים מתלבטים אם לגלות למישהו שיש להם מחלה תורשתית במשפחה, בעתיד זה אולי יהיה על משהו שטותי כמו גן של נטייה לנחירות.
אם חושבים על זה, זה קצת מזכיר את הסדרה מראה שחורה...
אז עדיף לדעת הכל מראש, או שעדיין עדיף להכיר פנים מול פנים ולגלות את ההפתעות רק בהמשך?
גם אם סתם נהניתם מהקריאה ואין לכם רעיון לתגובהפשוט אני..
אשמח לדעת
כדי שאדע אם להמשיך לחפור בנושאים שונים מפעם לפעם או שאין ביקוש...
לפני ביצוע הבדיקה ביקוש ממנו למלא אילו תוצאות אנחנו רוצים לקבל- האם רק תוצאות מובהקות, או גם תוצאות סטטיסטיות (נניח- יש לילד סיכוי של 37 אחוז להיות אוטיסט).
אני בחרתי שלא לדעת דברים שאינם בוודאות מוחלטת.
למה?
כדי לא להכניס את עצמי לסרטים.
ודרך אגב, יש להם גם אפשרות שהם יספרו לנו כהורים אם יהיה גנים שיכולים להעיד עלינו משהו (למשל- גן למחלת סרטן, שכמובן לא עושים על זה הפלה, אבל כן רוצים ליידע את ההורים. את זה דווקא ביקשתי).
נראה לי שהבדיקה שאתה מתאר קצת מוגזמת.
בסוף, כולנו יודעים מה צריך לעשות כדי להיות בריאים. אז נכון שיש לבדיקה יתרונות, וייתכן שאנשים עם הנטייה המסוימת ילכו להיבדק בזמן ויגלו את הסרטן מוקדם יותר. אבל אני כותבת 'ייתכן' כי אני מכירה הרבה אנשים שיודעים שיש להם נטייה לסוכרת, ולא עושים עם זה כלום כל עוד היא לא מתפרצת בפועל. אני בטוחה שגם אתה מכיר כאלה.
בסוף אנחנו אנשים שפחות מונעים מהשכל ויותר מהרגש. ולא נראה לי שלרגש הבדיקה הזאת עושה טוב.
כי זה גם מכניס לחרדות, יוצר סטיגמות, מרחיק מאנשים מסוימים, ועלול לגרום להאשמות גם אחרי החתונה (את רואה? הגן של השתלטנות זה ממך!!!).
מה גם, שבסוף יש המון אפי-גנטיקה, ויש בורא לעולם שמחולל ניסים. נתונים סופר חשובים שלא יבואו לידי ביטוי בבדיקה הנ''ל.
בקיצור- הייתי מוותרת.
מעניין, חשבתי שתהיה יותר התנגדות ל"fun facts"פשוט אני..
מאשר לחלק הרפואי, מתוך הנחה שהחלק הרפואי הוא באמת חשוב באופן אובייקטיבי ולא סתם אנקדוטות משעשעות.
העניין הוא שיש דברים שכן משמעותי לדעת, כמו בדוגמה שכתבת בעצמך - נטייה מוגברת לסרטנים מסוימים.
הרי ידוע שנשים עם BRCA עושות הרבה יותר בדיקות מאשר נשים בלי המוטציה הזו, כי הגן הזה גורם לסרטן להיות הרבה יותר שכיח, בגיל יותר צעיר והוא יותר אלים.
אז בגלל שהמדינה לא יכולה לממן לכל אדם בדיקה בכל שנה, וגם הציבור עצמו לא יכול לעשות עשרות בדיקות בשנה, עושים את זה ממוקד למי שאצלו הסיכון גבוה יותר.
לכן, לדעתי יש משמעות גדולה לידיעה שיש סיכון גבוה יותר לחלות בסרטן.
לגבי דברים נשלטים יותר כמו נטייה לסוכרת, אני בטוח שיש הרבה כאלה שכן ישנו את אורח חייהם אם הם יידעו על כך. לא כולם, זה ברור, כמו שיש מיליוני אנשים שמעשנים למרות שהם יודעים בדיוק מה זה עושה לגוף שלהם. בסוף יידע הוא כוח, ומי שבוחר להתעלם מהכוח - בעיה שלו.
קראתי, מעניין, אשמח אם תמשיך לפתוח שרשורים עלקופצת רגע
נושאים שונים, כלכליים ועוד.
לגבי הנושא, אני יותר בדעה של @עוד מעט פסח, 'מוסיף דעת מוסיף מכאוב' וכו'.
כבר יצא לי לעשות בדיקת אקסום בגלל בעיה רפואית לילדה, ואכן קיבלנו עוד מידע מעבר לשאלה שהיתה אצלנו, והוא מידע שבעיקר מעורר חשש כשחושבים עליו, אבל אין משהו ספציפי לעשות לגביו.
עוד נקודה שלא עלתה, שבדיקות גנטיות יכולות גם לתת תובנות משפחתיות לא רצויות.
למשל, אני מכירה אדם שאמו נפטרה בגיל צעיר יחסית מסרטן ולאחר מכן גם הוא קיבל סרטן בגיל צעיר למדי.
בדיקות גנטיות הראו שמדובר באותה מוטציה, והיא נחשבת מוטציה אשכנזית. בכל עץ המשפחה הידוע אין אשכנזים מצד אמו, כך שזה גרם לו לכל מיני מחשבות לגבי המורשת המשפחתית. זה לא מידע שנעים לקבל. זו היתה מסקנתו אחרי שיחה עם הגנטיקאי, לא סתם חוסר הבנה שלו בנושא או משהו.
לגבי הדוגמה האחרונה שלך - דווקא מוטציה שתגרום לסרטן לכל המשפחה, חייבת להיות במודעות של כל המשפחה.
בדיקות מקדימות יכולות להציל חיים, והידע על כך שנושאים את המוצטיה הזאת שווה לדעתי הרבה יותר מהמחיר שצריך לשלם בגלל דברים שאולי יתגלו (כמו מה שנרמז בדוגמה שהבאת, שאחד מאבותיה של האמא הוא לא הבעל החוקי והידוע...).
היום אם מישהי מגלה למשל שיש לה BRCA, מיד ימליצו לה ליידע את כל ההורים, אחים וילדים שלה. זה יכול ממש להציל חיים.
בהחלט מידע חשוב, ועדיין אני לא חושבת שנחוץקופצת רגע
או אפילו כדאי לעשות בדיקת פול גנום.
חושבת שמספיק צ'יפ גנטי, שיסרוק כמה מאות עד כמה אלפי גנים, שתורמים ברמת וודאות *גבוהה* למחלות משמעותיות, ושיש משמעות לידיעה המוקדמת מבחינת אפשרויות מניעה וטיפול.
כל המידע מסביב, אני כרגע עדיין בדעה שהוא מיותר.
אולי בעתיד כשמידע גנטי יהיה באמת זמין יותר לכולם, אז זה יהיה פחות 'אישו', לא יודעת.
כרגע אני יודעת רק מניסיוני המוגבל, ומן הסתם יש בזה העדפות שונות כמו בכל דבר אחר, שיש דברים שעדיף לא לדעת, ולדעתי בדיקה גנום מלא תחשוף יותר מדי דברים לא מועילים.
שאלה להמשך הדיון: ילד על הרצף בתפקוד גבוה, נניח בן עשר או 12( בהנחה שהוריו כבר סיימו את שלב הילודה, נניח), האם יועיל לו לדעת האם יש סיבה גנטית? לדעתי לו עצמו כרגע לא יועיל ואולי יזיק. מה דעתך?
כתוב שם שלתסמונת דאון לא מספיק לעשות בדיקת אקסום. זה ממש לא נשמע לי אמין. לתסמונת דאון מספיקה אפילו בדיקת קריוטיפ או שבב בשביל לאבחן, ואקסום נחשבת מורחבת יותר מהן.
וגם באיקס שביר זה לא נשמע אמין שצריך את הבדיקה הכי מורכבת בשביל לאבחן.
בקיצור, האמינות פה מוטלת בספק לדעתי. אלא אם כן יש פה פרט שפספסתי או לא הבנתי נכון.
לגבי עצם השאלה - גם אני לא בטוחה כמה עודף מידע כזה בוא באמת טוב.
בדברים שמידע מוקדם עשוי לעזור למנוע או לאפשר טיפול טוב יותר - יש בזה יתרון (למרות שעדיין יש מחירים, אבל אולי זה בכל זאת שווה את זה).
אבל יש הרבה דברים שהמידע רק יוסיף מתח ולא באמת יעשה טוב לאף אחד.
הוא לא טעה מבחינת הטכנולוגיה, אבל כן ביישום בפועלפשוט אני..
אסביר:
בפועל כשעושים אקסום לתינוק, בודקים גם דברים שאין באקסום עצמו אבל הם שכיחים כמו תסמונת דאון או איקס שביר. אז בפועל זה כלול בבדיקה, למרות שמבחינה טכנית זה באמת לא אקסום...
המעבדה פשוט עושה בדיקות נוספות של מצבים שכיחים שלא קיימים באקסום (כמו בסוג הבדיקה הראשון שכתבתי למעלה).
בשתי הלקויות האלה אין בעיה בגן הבודד ולכן האקסום לא יזהה את הבעיה, אלא יש בעיה במספר הפעמים שהכרומוזום קיים בגוף או ברצף חוזרני של הגן, וזה לא משהו שאקסום בודק. הגנים עצמם תקינים, האותיות כתובות נכון, אבל מספר החזרות של הגנים לא תקין.
זה כמו שתבדקי אם הילד שלך לבוש בבוקר ומוכן ללכת לגן, אז את תראי שיש לו חולצה ויש לו מכנסיים אז מבחינתך הכל טוב.
אבל מה שאת לא רואה זה שיש לו 8 זוגות מכנסיים אחד מעל השני, ולכן זה בעצם לא תקין. אקסום לא יודע לעשות את הבדיקה הזאת, הוא בודק רק אם יש מכנסיים ואם הם תקינים.
סליחה אם הדוגמה מפגרת, השעה מאוחרת 😬
בפועל כאמור מי שעושה אקסום מקבל תשובות גם לזה, פשוט כי לא מסתמכים רק על האקסום בשביל לתת תשובות.
שעוסקת לאנשים להרזות, על ידי זה שמנתחים את אופן הפעולה של הגוף שלהם - מתי נכון להם לאכול, אילו מאכלים כדאי להם להוריד מהתפריט וכו'.
זה למשל נשמע כמו סוג בדיקה שיש לה תועלת ממשית. (כרגע נשמע שזה לא באמת זמין לכל אחד. והם גם כותבים שזה לא יעבוד לכל אחד, בלי להסביר למה. אבל הכיוון נשמע ממש מעניין).
שימי לב לכותרות המפוצצות מ"הכתבה" (שהיא בעצם פרסום ממומן) ששלחת:
"ירקתי לתוך מבחנה וירדתי 51 ק"ג כמו קסם"
"אלפי ישראלים כבר הצליחו להיפטר מכל המשקל העודף ולאזן את הסוכר תוך 90 יום בלבד"
"המומחים נלהבים: "מי שמתמודד עם השמנה או סוכרת ולא ניגש לבדיקה מפספס את הזדמנות חייו"
כותרות כאלה מוגזמות ומונפצות, כמעט תמיד מעידות על פייק רפואה ולא על רפואה אמיתית.
אין לנושא הזה אישור FDA, אין מחקרים שעברו ביקורת עמיתים שמראים הצלחות יותר גדולות מדיאטות רגילות, אין בסיס מדעי מוצק מאחורי כל היופי הזה.
וכשאני כותב "אין מחקרים" אני עושה איתם חסד, כי בעצם כן יש מחקרים שהוכיחו את ההפך הגמור. חילקו אנשים לקבוצות, קבוצה אחת קיבלה דיאטה מותאמת גנטית ואחת קיבלה פלצבו (כלומר אמרו להם שזאת דיאטה מותאמת לגנים שלהם אבל בעצם זו הייתה דיאטה רגילה לכל דבר בלי שהגנים שלהם בכלל נבדקו).
התוצאות היו חד משמעיות: לא היה הבדל בין הקבוצות.
אם היה מדובר במחקר אמיתי, הכותרות היו הרבה הרבה יותר מאוזנות והן לא היו משתמשות בספורלטיבים כמו "אלפי ישראלים כבר הצליחו" ובטח שלא מבטיחות דברים בומבסטיים כמו "כל המשקל העודף" ועוד "תוך 90 יום בלבד".
אגב, גם השימוש בשם של "אסף הרופא" הוא מטעה - אסף הרופא בסך הכל מפענחים את הקוד הגנטי בכמה נקודות, והם בשום צורה לא קשורים למתן ההמלצות והתפריטים שיבואו בהמשך.
הם פשוט רוצים לרכוב על המוניטין של מוסד רפואי מוכר, למרות שהתרומה שלו היא טכנית בלבד ולא קשורה בכלל לשיטה עצמה.
זאת הטעייה מכוונת שנועדה להוסיף אמינות, כאילו בית החולים שותף ולכן יש מאחורי זה גוף רפואי שתומך בשיטה הזאת.
זה כמו שאני אגיד לך לעשות בדיקת דם בתל השומר, ואז על בסיס בדיקת הדם הזו אני אגיד לך באיזה מקצוע את צריכה לעבוד, ואכתוב "בשיתוף בית החולים שיבא בתל השומר".
הנה למשל מחקר שעבר ביקורת עמיתים שקובע שדיאטה מותאמת גנטית לא הצליחה לגרום לירידה במשקל מעבר לניחוש אקראי:
לא חושב שהייתי משקיע כסף בלדעת מאילו מחלות אני עתיד למות זה נראה לי קריפי.
מצד שני אם זה היה עוזר לי כלכלית למשל מוריד את דמי הביטוח הרפואי שלי, או שתהיה לי נפקא מינא איזה דיאטה תתאיםלי באופן אישי ומה עלי לעשות כדי לחיות חיים טובים, בריאים וארוכים יותר ברמה אישית יכול להיות שהייתי מוכן לשלם על זה אפילו יותר.
אבל צריך מקצוע של מנתח ויועץ גנום או אנאליסט גנום מקצועי ואני חושב שזה עדיין לא בנמצא.
זה בכלל כמה רמות מעל
