פורום נשואים טריים (עמוד 8)

את מתחם החוץ. זאת גם ככה תקופה פחות עמוסה, ואולי בעלי וילות יזרמו יותר.

וילה אקראית בצל האגם, צימר בירוחם | Weekend 

אשמח לדעת

כדי שאדע אם להמשיך לחפור בנושאים שונים מפעם לפעם או שאין ביקוש...

בהריון האחרון עשינו בדיקת מי שפיר.

לפני ביצוע הבדיקה ביקוש ממנו למלא אילו תוצאות אנחנו רוצים לקבל- האם רק תוצאות מובהקות, או גם תוצאות סטטיסטיות (נניח- יש לילד סיכוי של 37 אחוז להיות אוטיסט).

אני בחרתי שלא לדעת דברים שאינם בוודאות מוחלטת.

למה?

כדי לא להכניס את עצמי לסרטים.

ודרך אגב, יש להם גם אפשרות שהם יספרו לנו כהורים אם יהיה גנים שיכולים להעיד עלינו משהו (למשל- גן למחלת סרטן, שכמובן לא עושים על זה הפלה, אבל כן רוצים ליידע את ההורים. את זה דווקא ביקשתי).

נראה לי שהבדיקה שאתה מתאר קצת מוגזמת.

בסוף, כולנו יודעים מה צריך לעשות כדי להיות בריאים. אז נכון שיש לבדיקה יתרונות, וייתכן שאנשים עם הנטייה המסוימת ילכו להיבדק בזמן ויגלו את הסרטן מוקדם יותר. אבל אני כותבת 'ייתכן' כי אני מכירה הרבה אנשים שיודעים שיש להם נטייה לסוכרת, ולא עושים עם זה כלום כל עוד היא לא מתפרצת בפועל. אני בטוחה שגם אתה מכיר כאלה.

בסוף אנחנו אנשים שפחות מונעים מהשכל ויותר מהרגש. ולא נראה לי שלרגש הבדיקה הזאת עושה טוב.

כי זה גם מכניס לחרדות, יוצר סטיגמות, מרחיק מאנשים מסוימים, ועלול לגרום להאשמות גם אחרי החתונה (את רואה? הגן של השתלטנות זה ממך!!!).

מה גם, שבסוף יש המון אפי-גנטיקה, ויש בורא לעולם שמחולל ניסים. נתונים סופר חשובים שלא יבואו לידי ביטוי בבדיקה הנ''ל.

בקיצור- הייתי מוותרת.

מאשר לחלק הרפואי, מתוך הנחה שהחלק הרפואי הוא באמת חשוב באופן אובייקטיבי ולא סתם אנקדוטות משעשעות.

העניין הוא שיש דברים שכן משמעותי לדעת, כמו בדוגמה שכתבת בעצמך - נטייה מוגברת לסרטנים מסוימים.

הרי ידוע שנשים עם BRCA עושות הרבה יותר בדיקות מאשר נשים בלי המוטציה הזו, כי הגן הזה גורם לסרטן להיות הרבה יותר שכיח, בגיל יותר צעיר והוא יותר אלים.

אז בגלל שהמדינה לא יכולה לממן לכל אדם בדיקה בכל שנה, וגם הציבור עצמו לא יכול לעשות עשרות בדיקות בשנה, עושים את זה ממוקד למי שאצלו הסיכון גבוה יותר.

לכן, לדעתי יש משמעות גדולה לידיעה שיש סיכון גבוה יותר לחלות בסרטן.

לגבי דברים נשלטים יותר כמו נטייה לסוכרת, אני בטוח שיש הרבה כאלה שכן ישנו את אורח חייהם אם הם יידעו על כך. לא כולם, זה ברור, כמו שיש מיליוני אנשים שמעשנים למרות שהם יודעים בדיוק מה זה עושה לגוף שלהם. בסוף יידע הוא כוח, ומי שבוחר להתעלם מהכוח - בעיה שלו.

זה שיש לנו נטייה לחשוב שידע הוא כוח.

וזה נכון, אבל שקט נפשי הוא כח חזק יותר.

ובמקרה שאתה מתאר, לדעתי, יוצר הרבה מתח וכאב לב, בצורה שלא שווה את העוצמה שמקבלים מהידע הרלוונטי שהוא מביא.

אם היו נותנים שירות של מישהו שעובר במקומי על התוצאות, ונותן לי רק שורה תחתונה של המלצות מותאמות אישית, אולי הייתי עונה אחרת.

נושאים שונים, כלכליים ועוד.

לגבי הנושא, אני יותר בדעה של @עוד מעט פסח, 'מוסיף דעת מוסיף מכאוב' וכו'.

כבר יצא לי לעשות בדיקת אקסום בגלל בעיה רפואית לילדה, ואכן קיבלנו עוד מידע מעבר לשאלה שהיתה אצלנו, והוא מידע שבעיקר מעורר חשש כשחושבים עליו, אבל אין משהו ספציפי לעשות לגביו.

עוד נקודה שלא עלתה, שבדיקות גנטיות יכולות גם לתת תובנות משפחתיות לא רצויות.

למשל, אני מכירה אדם שאמו נפטרה בגיל צעיר יחסית מסרטן ולאחר מכן גם הוא קיבל סרטן בגיל צעיר למדי.

בדיקות גנטיות הראו שמדובר באותה מוטציה, והיא נחשבת מוטציה אשכנזית. בכל עץ המשפחה הידוע אין אשכנזים מצד אמו, כך שזה גרם לו לכל מיני מחשבות לגבי המורשת המשפחתית. זה לא מידע שנעים לקבל. זו היתה מסקנתו אחרי שיחה עם הגנטיקאי, לא סתם חוסר הבנה שלו בנושא או משהו. 

לגבי הדוגמה האחרונה שלך - דווקא מוטציה שתגרום לסרטן לכל המשפחה, חייבת להיות במודעות של כל המשפחה.

בדיקות מקדימות יכולות להציל חיים, והידע על כך שנושאים את המוצטיה הזאת שווה לדעתי הרבה יותר מהמחיר שצריך לשלם בגלל דברים שאולי יתגלו (כמו מה שנרמז בדוגמה שהבאת, שאחד מאבותיה של האמא הוא לא הבעל החוקי והידוע...).

היום אם מישהי מגלה למשל שיש לה BRCA, מיד ימליצו לה ליידע את כל ההורים, אחים וילדים שלה. זה יכול ממש להציל חיים.

או אפילו כדאי לעשות בדיקת פול גנום.

חושבת שמספיק צ'יפ גנטי, שיסרוק כמה מאות עד כמה אלפי גנים, שתורמים ברמת וודאות *גבוהה* למחלות משמעותיות, ושיש משמעות לידיעה המוקדמת מבחינת אפשרויות מניעה וטיפול.

כל המידע מסביב, אני כרגע עדיין בדעה שהוא מיותר.

אולי בעתיד כשמידע גנטי יהיה באמת זמין יותר לכולם, אז זה יהיה פחות 'אישו', לא יודעת.

כרגע אני יודעת רק מניסיוני המוגבל, ומן הסתם יש בזה העדפות שונות כמו בכל דבר אחר, שיש דברים שעדיף לא לדעת, ולדעתי בדיקה גנום מלא תחשוף יותר מדי דברים לא מועילים.

שאלה להמשך הדיון: ילד על הרצף בתפקוד גבוה, נניח בן עשר או 12( בהנחה שהוריו כבר סיימו את שלב הילודה, נניח), האם יועיל לו לדעת האם יש סיבה גנטית? לדעתי לו עצמו כרגע לא יועיל ואולי יזיק. מה דעתך?

כתוב שם שלתסמונת דאון לא מספיק לעשות בדיקת אקסום. זה ממש לא נשמע לי אמין. לתסמונת דאון מספיקה אפילו בדיקת קריוטיפ או שבב בשביל לאבחן, ואקסום נחשבת מורחבת יותר מהן.

וגם באיקס שביר זה לא נשמע אמין שצריך את הבדיקה הכי מורכבת בשביל לאבחן.

בקיצור, האמינות פה מוטלת בספק לדעתי. אלא אם כן יש פה פרט שפספסתי או לא הבנתי נכון.

לגבי עצם השאלה - גם אני לא בטוחה כמה עודף מידע כזה בוא באמת טוב.

בדברים שמידע מוקדם עשוי לעזור למנוע או לאפשר טיפול טוב יותר - יש בזה יתרון (למרות שעדיין יש מחירים, אבל אולי זה בכל זאת שווה את זה).

אבל יש הרבה דברים שהמידע רק יוסיף מתח ולא באמת יעשה טוב לאף אחד.

אסביר:

בפועל כשעושים אקסום לתינוק, בודקים גם דברים שאין באקסום עצמו אבל הם שכיחים כמו תסמונת דאון או איקס שביר. אז בפועל זה כלול בבדיקה, למרות שמבחינה טכנית זה באמת לא אקסום...

המעבדה פשוט עושה בדיקות נוספות של מצבים שכיחים שלא קיימים באקסום (כמו בסוג הבדיקה הראשון שכתבתי למעלה).

בשתי הלקויות האלה אין בעיה בגן הבודד ולכן האקסום לא יזהה את הבעיה, אלא יש בעיה במספר הפעמים שהכרומוזום קיים בגוף או ברצף חוזרני של הגן, וזה לא משהו שאקסום בודק. הגנים עצמם תקינים, האותיות כתובות נכון, אבל מספר החזרות של הגנים לא תקין.

זה כמו שתבדקי אם הילד שלך לבוש בבוקר ומוכן ללכת לגן, אז את תראי שיש לו חולצה ויש לו מכנסיים אז מבחינתך הכל טוב.

אבל מה שאת לא רואה זה שיש לו 8 זוגות מכנסיים אחד מעל השני, ולכן זה בעצם לא תקין. אקסום לא יודע לעשות את הבדיקה הזאת, הוא בודק רק אם יש מכנסיים ואם הם תקינים.

סליחה אם הדוגמה מפגרת, השעה מאוחרת 😬
 

בפועל כאמור מי שעושה אקסום מקבל תשובות גם לזה, פשוט כי לא מסתמכים רק על האקסום בשביל לתת תשובות.

שעוסקת לאנשים להרזות, על ידי זה שמנתחים את אופן הפעולה של הגוף שלהם - מתי נכון להם לאכול, אילו מאכלים כדאי להם להוריד מהתפריט וכו'.

זה למשל נשמע כמו סוג בדיקה שיש לה תועלת ממשית. (כרגע נשמע שזה לא באמת זמין לכל אחד. והם גם כותבים שזה לא יעבוד לכל אחד, בלי להסביר למה. אבל הכיוון נשמע ממש מעניין).

פריצת דרך ישראלית בשיתוף ביה"ח 'אסף הרופא': "ירקתי לתוך מבחנה וירדתי 51 ק"ג כמו קסם" - וואלה טוב לדעת

מדובר בפסאודו מדע, לפי המחקר העדכני הדיאטות המותאמות אישית לפי גנטיקה לא יותר יעילות מכל דיאטה אחרת שבה דואגים לגירעון קלורי.

מצאתי אפילו אזהרה של משרד הבריאות בעניין, היא אמנם משנת 2017 אבל המציאות בהקשר הזה לא השתנתה מאז, רק התאבון של החברות לכסף שלנו גבר עוד ועוד...

https://www.gov.il/BlobFolder/reports/nutrigenetic/he/files_publications_MISC_Nutrigenetic.pdf

בדיקות גנטיות הן אופנה חדשה, אך האם יש כיסוי להבטחות בפרסומים? - אשה עובדת

שימי לב לכותרות המפוצצות מ"הכתבה" (שהיא בעצם פרסום ממומן) ששלחת:

"ירקתי לתוך מבחנה וירדתי 51 ק"ג כמו קסם"

"אלפי ישראלים כבר הצליחו להיפטר מכל המשקל העודף ולאזן את הסוכר תוך 90 יום בלבד"

"המומחים נלהבים: "מי שמתמודד עם השמנה או סוכרת ולא ניגש לבדיקה מפספס את הזדמנות חייו"

כותרות כאלה מוגזמות ומונפצות, כמעט תמיד מעידות על פייק רפואה ולא על רפואה אמיתית.

אין לנושא הזה אישור FDA, אין מחקרים שעברו ביקורת עמיתים שמראים הצלחות יותר גדולות מדיאטות רגילות, אין בסיס מדעי מוצק מאחורי כל היופי הזה.

וכשאני כותב "אין מחקרים" אני עושה איתם חסד, כי בעצם כן יש מחקרים שהוכיחו את ההפך הגמור. חילקו אנשים לקבוצות, קבוצה אחת קיבלה דיאטה מותאמת גנטית ואחת קיבלה פלצבו (כלומר אמרו להם שזאת דיאטה מותאמת לגנים שלהם אבל בעצם זו הייתה דיאטה רגילה לכל דבר בלי שהגנים שלהם בכלל נבדקו).

התוצאות היו חד משמעיות: לא היה הבדל בין הקבוצות.

אם היה מדובר במחקר אמיתי, הכותרות היו הרבה הרבה יותר מאוזנות והן לא היו משתמשות בספורלטיבים כמו "אלפי ישראלים כבר הצליחו" ובטח שלא מבטיחות דברים בומבסטיים כמו "כל המשקל העודף" ועוד "תוך 90 יום בלבד".

אגב, גם השימוש בשם של "אסף הרופא" הוא מטעה - אסף הרופא בסך הכל מפענחים את הקוד הגנטי בכמה נקודות, והם בשום צורה לא קשורים למתן ההמלצות והתפריטים שיבואו בהמשך.

הם פשוט רוצים לרכוב על המוניטין של מוסד רפואי מוכר, למרות שהתרומה שלו היא טכנית בלבד ולא קשורה בכלל לשיטה עצמה.

זאת הטעייה מכוונת שנועדה להוסיף אמינות, כאילו בית החולים שותף ולכן יש מאחורי זה גוף רפואי שתומך בשיטה הזאת. 

זה כמו שאני אגיד לך לעשות בדיקת דם בתל השומר, ואז על בסיס בדיקת הדם הזו אני אגיד לך באיזה מקצוע את צריכה לעבוד, ואכתוב "בשיתוף בית החולים שיבא בתל השומר".

הנה למשל מחקר שעבר ביקורת עמיתים שקובע שדיאטה מותאמת גנטית לא הצליחה לגרום לירידה במשקל מעבר לניחוש אקראי:

Effect of Low-Fat vs Low-Carbohydrate Diet on 12-Month Weight Loss in Overweight Adults and the Association With Genotype Pattern or Insulin Secretion: The DIETFITS Randomized Clinical Trial - PubMed

באמת זה שהיה כתוב שזה קשור לבית החולים אסף הרופא הצליח להטעות אותי לחשוב שזה אכן הוכח מחקרית.

אגב שלא יהיה לך ספק - אסף הרופא מודעים היטב לכך שנעשה שימוש בשמם הטוב בשביל מטרה לא ראויה,

אבל לצערנו כסף יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים (כמובן במקור נכתב על שוחד, אבל זה עדיין נכון...).

הם מרוויחים סכומים נאים מההטעייה הזאת ולכן לא דואגים שהיא תיפסק.

היה לי ברור מראיית הפרסומת

שאסף הרופא לא מאחורי זה

לא היו לי כלים או זמן/ מספיק כוח רצון

למצוא את ההוכחה לכך

לא בגלל התעניינות בדיאטה, אלא התעניינות ב'איך הפעם טשטשו 'עובדות'

מצד שני אם זה היה עוזר לי כלכלית למשל מוריד את דמי הביטוח הרפואי שלי, או שתהיה לי נפקא מינא איזה דיאטה תתאיםלי באופן אישי ומה עלי לעשות כדי לחיות חיים טובים, בריאים וארוכים יותר ברמה אישית יכול להיות שהייתי מוכן לשלם על זה אפילו יותר.

אבל צריך מקצוע של מנתח ויועץ גנום או אנאליסט גנום מקצועי ואני חושב שזה עדיין לא בנמצא.

יש אולמות לא וואווו במחירים של 160/180 למנה

ויש אולמות נחשבים יותר במחירים של 240-300 למנה.

כנ"ל צלמים-תלוי מה את רוצה בחבילה שלך...

צלם מגנטים?סרטון?

בגדול המחירים הם 8-12 א"ש

וגם לגבי תזמורת-עם/בלי די-ג'יי?

יש תזמורת טובות יותר שלוקחות 10-13 א"ש

ומניחה שיש כאלה שפחות.

בזמנו כשאני התחתנתי היה "אולם ומלואו" שהם מראש קנו מנות סיטונאיות בכל מיני אולמות ואם הגעת לאולם דרכם קיבלת מחיר זול יותר מאשר אם פנית פרטי.

יש היום דבר כזה?

וגם מה לעשות - להתקשר לעשרות אולמות כדי לברר מה המחיר ולסנן? או שיש מישהו שיודע לסנן לי 

מה גרם לך להתערער באמונה?

מהחוויה האישית שלי, יש איזה טריגר שגורם להתערערות (ובכלל לכל שינוי משמעותי).

לרוב אדם לא קם בבוקר ומתחיל פשוט להעלות ספקות באמונה.

מה בחוויה שלך לדעתך גרם לזה?

אולי ההתחזקות מהצד בעלך? אולי טריגר וקושי רגשי? מרגישה חנוקה? אולי להיות עצמאית ולגור בבית משלך גורם לך לשחרר את הגבלות שגדלת איתם עד עכשיו?

אכזבה / כעס על אלוקים? סתירות שכליות? תחושת ריצוי?

תנסי לשים אצבע מה גרם לשינוי.

זה יקל עליך להבין את עצמך טוב יותר.

ואפשר לחיות בטוב גם עם אמונות שונות, גם אם צד אחד לא מאמין בכלל.

אנחנו זוג כזה.

אמנם לא זוג מושלם אבל הבעיה אצלנו היא לא השוני באמונה.

ליצור הפרדה בין האתגרים הרוחניים שלך לאתגרים הסודיים וכמה שפחות לערבב.

להיות בשקיפות ולשתף את בעלך שאת לא באותו מקום רוחני כמוהו, וליצור גבולות גזרה. מה שלך והוא לא מתערב (תפילות למשל) מה שלו ואת לא מתערבת (למשל לא לאכול כשרויות כאלה ואחרות ) ומה של שניכם ואתם יוצרים סטטוס קוו - כמו טהרת המשפחה וסעודות שבת.

אחר כך ובלי קשר לעשות בירור פנימי ואישי סביב נושא האמונה בלי לערב בזה את עניין הזוגיות באופן ישיר, לשמור עליה כמה שפחות מעורבת. ( כמובן שממילא זה מתערבב במלא דברים, אז להפחית מה שלא חובה)

שובי לשתף ולשקף.

בהצלחה רבה!

פרק זמן לבירור עצמי, מניין נובע הפער ומה התכנון שלך לעשות עם זה

הכל אפשרי, אנשים משתנים, 

לנו יש פער אמוני- דתי

שהניצנים שלו היו כשנה אחרי החתונה

אחרי כמה שנים עשיתי בפועל שינוי דתי גדול שגרם למתחים/ אתגרים/ פער זוגי

היום אנחנו נשואים למעלה מ20 שנה והפער הזה לפעמים מציק

אבל יש פערים אחרים הרבה יותר משמעותיים ומאתגרים

בעיניי זה פער כמו כל פער בנושא אחר

צריך לנסות לגשר עליו/ לחיות איתו בשלום

מבאס שזה קורה בגיל יחסית מבוגר

אני האשמתי את הגיל הצעיר בו התחתנתי 

עזבי אמונה ברמה הפילוסופית, ואפילו שמירת הלכה שעם זה אפשר איכשהו להסתדר.

אבל זה עולם תוכן שונה לגמרי, בילויים אחרים, אפילו לגיטימציה או חוסר לגיטימציה למה לחשוב ולהרגיש.

אם יש סנקציות על כל החלקים האלו בקשר, מה נשאר ממנו...

אם הוא האיש שלך, ואת בטוחה בזה בלי ספקות, וגם הוא חושב ככה עלייך, אז אפשר לצלוח הכל.
זה קשוח, זו עבודה וזה הרבה וויתור אבל אפשרי.
אבל אם יש ערעור בעניין הזוגי- זה כבר יותר קשוח.
כי ברגע שיודעים על מה נלחמים יש כח שנותן מוטיבציה לעבוד.

יכולה לומר לך על הרבה זוגות שאני מכירה באופן אישי מכל הכיוונים-
אותו ראש ורמה דתית- ולא מסתדרים
עושים הליכים הפוכים- וזוגיות פורחת
אבל זה הכל עניין של מטרה.

אם את בטוחה שמטרת העל שלך היא להישאר בזוגיות הזו,
כל השאר מתגמד.
וזה גם לוקח זמן, ותקשורת זוגית פתוחה ומכילה מ2 הכיוונים.
אבל זה לגמרי אפשרי.

ושלמות עם עצמי.

כל הפערים האלה שמים לי המון סימני שאלה אם בזוגיות הזאת זה יכול לקרות.

או שאולי הפערים הם רק טריגר לאתגר האמיתי?

כבר לא יודעת מה הביצה ומה התרנגולת

קודם כל העניין הזוגי.
כל הפערים ניתנים לגישור. באמת.
השאלה אם באמת רוצה את זה

ושלמות עצמית לא קשורה ישירות לזוגיות

אלא להתנהלות עצמית:

אהבה עצמית

בטחון עצמי

תכנון החיים

למידה והשתפרות עצמית

יישום התוכניות והלמידה

זוגיות יכולה לעזור/ להפריע בתהליך

אבל היא לא הקובעת אם התהליך יצליח או לא

אלא רק את

זו שאיפה של כל אדם להרגיש טוב ולהיות שלם עם עצמו. ב"ה תצליחי בכך

לדעתי זה מאתגר את הקשר הזוגי אבל לא סותר אותו.

סימני שאלה תמיד יהיו ולא צריך לחשוש מהם.

סימן שאלה= סימן לגדילה

וכאבי גדילה לא נעימים אבל הם מעידים על דבר נפלא שקורה על צמיחה למקום חדש.

לומדים להיבנות ביחד כזוג עם כל הפערים

לכן זוגיות זו חברות- הלא היא חברתך אשת בריתך

וחברים רבים סולחים צוחקים מתעצבנים מתפוצצים משתפים בקשיים בוכים מתפרקים ועוד  ומתקדמים הלאה

ברמה פילוסופית- לא בשיח שלנו

שמירת הלכה- בדברים שקשורים רק אלי הוא לא מתערב (משתדל, בכל מקרה אני לא מאפשרת התערבות)

בדברים שקשורים לזוגיות או לילדים הגענו להסכמות (בעיקר ויתורים שלי)

בילויים- אפשר למצוא בילויים אפשריים חופפים

לגיטימציה למחשבות/ הרגשות- בעייתי

אני פחות משתפת מחשבות ורגשות שמורכב לו להכיל

אני לא אייפה את המציאות

היא מורכבת

אבל אני חושבת שכל זוגיות היא בסוף מורכבת

תמיד מגיע פער/ ים שיותר קשים  לגישור

וכמו שאמרתי זה לא הפער שהכי מטריד אותי

לגיטימציה ממנו על מה לחשוב או להרגיש. זה לא תקין.

וגם סנקציות היא לא מילה שמתאימה בכלל לקשר זוגי.

ובילויים ועולמות תוכן שונים זה נפוץ גם אצל זוגות עם תחומי עניין שונים, בלי קשר לאמונה.

אצלנו אני יודעת שיש דברים שאראה/ אעשה לבד וזה היה גם לפני השינוי הדתי שלי.

ליצור נפרדות, ללמוד לבלות לבד.

אצלנו כמעט אין שבוע שעובר בלי דיון פילוסופי אמוני או פוליטי (גם שם אנחנו לא מסכימים) והאמת שזה כיף גדול לפתח דיון ואפילו להתווכח (לא לריב) עם מישהו עם דעות שונות.

זה פינג פונג כייפי בעיניי (ואולי אחד הדברים שמחברים בינינו) אם יוצאים מנקודת הנחה שהמטרה היא לא לשכנע אותו ושאפשר לחיות יחד עם דעות שונות.

שאולי מה שחשוב כאן זה הכבוד ההדדי.
ושוב זה נובע מהערך והרצון להיות יחד.
זה מה שמגדיר בסוף האם אפשר או אי אפשר.
וכמו שכתבו כאן למעלה @נעמי28  וoo לא מצליחה לתייג-
פערים בזוגיות יש לכל זוג גם בלי קשר לרוחניות ואמונה.
ברור שאם זה חופף יותר קל, ככל שיש יותר מכנה משותף כך החיכוחים יורדים, ועדיין תמיד יש על מה לדון.
מה שחשוב זה לא האם אתם מסכימים, 
אלא איך אתם מכבדים האחד את השניה במרחב הזוגי, בדברים השונים בינכם, כמה מהותיים שלא יהיו.

שאנחנו התמודדנו עם זה בסוף עשור זוגי.

להתמודד עם זה בשנה הראשונה בטח היה נראה אחרת וקשוח יותר, ההתחלה גם ככה מורכבת. אז חיבוק❤️

לממש זה משהו אחר. אבל באמת להרגיש, מותר להרגיש הכל. אחר כך אפשר לשים על הרגש והמחשבות סימני שאלה.

מה קרה שהשנה זה הגיע? לפני החתונה הייתם באותו ראש מבחינה דתית ומבחינת שאיפה לאיך הבית יראה?

לא כתבת על כל הדינמיקה הזוגית (וזה בסדר גמור) אז נשאר קצת לנחש. בהנחה שהתחתנתם כשאתם פחות או יותר באותו ראש מבחינה דתית, יש לי שני כיוונים אפשריים, אם הדברים לא בכיוון מוזמנת לגמרי להתעלם.

1. אולי היה איזה טריגר? איזה פער בינכם על רקע דתי שהלחיץ אתכם והכניס את שניכם לצורך להקצין לכיוונים הפוכים?

2. בשיא הזהירות - יכול להיות שהעולם החדש של הלכות נידה/הלכות וההנהגות סביב נושא האישות, יוצר בניכם מתח ואז (לא משנה מה הביצה ומה התרנגולת) הוא נלחץ ומחמיר, את מרגישה מותשת או שאינך מקבלת מענה רגשי ונוצר גלגל כזה שהתחושה היא שזה בגלל הדת, אבל בעצם צריך ללמוד התנהלות זוגית?

(במקביל, אם יש בנושא פער, כדי ללמוד טוב - מה הלכה ומה הנהגת חסידות, מה עיקר הדין ומה חומרא וכו' - הרבה פעמים זה יכול לשחרר).

בהצלחה רבה והרבה אור וברכה בביתכם

אבל זה לא זה.

לי תמיד היו סימני שאלה אמוניים. איכשהו חשבתי שקשר זוגי או חתונה ירגיעו בי משהו.

בנוסף, היינו באותה נקודה בזמנו, אבל שנינו מסתבר כבר היינו בתהליך, רק בכיוונים הפוכים.

נראה לי שהיה שם איזשהו סנוור, בשילוב לחץ לחתונה, שהסתיר מאיתנו את זה.

מאז החתונה.

שוב לא כתבת מה עברת עד אז. אבל כדאי ללמוד, לברר, ללבן. אולי למצוא מדרשה או רבנית מתאימה. אולי תנסו כן, לעבור את התהליך ביחד, גם אם הוא יכלול בירורים נוקבים.

גם אם תשארו עם פער, אמוני או מעשי - אפשר לנהל כך זוגיות אוהבת ובונה. אמנם אתם בתחילת הדרך, אבל זה אפשרי.

אם צריך עזרה, יש אנשי מקצוע שמומחים בזה.

בהצלחה רבה

יש הרבה סיבות למה כדאי להתחתן, פתרון בעיות אישיות אינה אחת מהן. תמיד מגלים שהבעיות נשארו ורק יש כעת עוד מישהו שהוא חלק מהעניין.

לא התחתנתי *כדי* לפתור לעצמי את השאלות.

חשבתי שזו תהיה תוצאה נלווית.

חיים יותר כפיים והאמונה מגבילה אותך שם?

אם כן תנסי לחשוב עם עצמך אם לעזוב את הדת או לוותר על עקרונות הלכתיים בזוגיות ייתן לך חיים יותר כפיים

מהניסיון שלי אפשר הכי להנות ולשמור על כל העקרונות, כי הדת מגבילה אותנו באמת מהנאות היא מגבילה אותנו מלאבד את הכיוון, שומרת עלינו מלעשות שטויות קריטיות, שומרת על בריאות נפשית, אהבה, קרבה לה' וחיים טובים.

(זאת הניק לב אוהב, מהניק של בעלי...) 

על כל הדברים הנפלאים שכתבו כבר בשירשור, 

גם ביני ובין אשתי היו ויש פערים, וההתמודדויות בחיים הזוגיים בנו אותנו ונתנו לנו פרופורציות. על השקפות הרבה יותר קל לגשר מאשר על קשיים יותר 'קטנים' במבט ראשון, אבל הרבה יותר נוגעים ליומיום.

אבל... אני רוצה להציע פה הצעה, הקב"ה שם כל אחד מאיתנו במבחנים שונים ומגוונים, ושולח לנו גם כלים שונים ומגוונים להתמודד עם הנסיונות, כדי שלא יפילו אותנו, אלא אדרבה ירימו אותנו. (כמו מדריגה שיכולה לבלום, וניתן לעלות עליה גבוה יותר...). יכול להיות שהקב"ה נתן לך את מבחן האמונה, והקדים לך 'תרופה למכה' בדמות הנישואין, ועכשיו השאלה מה תעשי במציאות הזו. האם תצליחו יחד להתחזק באהבה, בהרמוניה, ואז בסוף גם תרוויחי את העוגן הרוחני מבעלך. בהצלחה!! 

קחי יעוץ מעמותת התקשרות זה השם שלהם. אל תתמודדי לבד. בהצלחה.

עם החוויה והנסיון שיש לי היום, ייתכן מאוד וכן. ואומרת את זה בכאב וצער גדול.
מצד שני לא באמת מוכנה לוותר עליו ועלינו ועל המשפחה שבנינו היום.
אם הייתי עם כל הידע והחוויות והנסיונות שצברתי היום- פעם, כנראה שהייתי מתחתנת עם סגנון אחר לגמרי. למרות שכל החוויה והנסיון בגלל מי שהתחתנתי איתו גידלו אותי להיות מי שאני היום...

השאלה אם היינו בוחרים בה שוב

בכאב רב,
כנראה שהייתי בוחרת אחרת..

בהנחה שאת אנונימית אפשר לשאול למה?

ומה בעלך היה עונה על השאלה הזו ? הוא מרגיש כמוך?

.

שהלב חשוב מאוד

לא להתעלם ממנו וללכת רק אחרי השכל

גיליתי שאני מי שחשבתי שאני

לנקודה שבה בחרתי בת זוג?!

הייתי חוזר אחורה 13.8 מיליארד שנה אחורה כדי לראות מה לעזאזל קרה שם ואיפה הכל השתבש.

הייתי חוזר ליום של החתונה עם אותה אישה יקרה שלי

והייתי מסמן לעצמי היום בפתק כמה תאריכים חשובים לתיקון...

1. תאריך הלידה של הבן הבכור לדעת לעשות קיסרי מתוכנן ולא ללדת בלידה שהסתבכה ויצרה לנו בלגן (ועדין הייתי רוצה גם את התאומים שבאו אחרי מטיפולים)

הייתי גם מסמן את תאריך יציאת הביטקויין לעולם לשעת שאני הולך להשקיע איזה 1000 דולר באותו יום

ואולי הייתי חושב מחדש על הלימודים האקדמיים

אבל עם 3 הדברים האלה הייתי מסודר היום אני חושב...

האדם שאני היום, לא הייתי בוחרת במי שהוא היה פעם.

אבל באדם שהוא היום- הייתי בוחרת בלי ספק.

מצטערת שלא נפגשנו שנים אחורה

אולי הייתי יוצאת איתו יותר זמן אבל חד משמעית מתחתנת איתו

מודה לה' כל יום עליו

שהתשובה עבורם היא "כן" בלי ספק כלל,

והם לא תמיד יכתבו זאת כאן גם כי הם מרגישים שזה שלהם וביניהם ולא נחלת הכלל,

וגם כדי לא לצער חלילה אנשים אחרים שבחוסר והתשובה שלהם שלילית אז כמו "לזרות חול"

(לא אומרת חלילה שזוג שעונה כן הוא לא מרגיש שזה שלהם וביניהם

ולא אומרת חלילה שזוג שעונה כן לא רגיש לזולת ורוצה לזרות מלח.

חלילה.

אלא רק להביא את המציאות שקיימים גם זוגות שלא יענו ולא יכתבו זאת כאן בגלל הסיבות הנ"ל ואחרות,

לכן לקחת זאת בחשבון שזה בעצם לא מדגם מייצג).

אפילו שבסוף התגרשנו

אם הייתי חוזרת אחורה הייתי בוחרת בו שוב (אלא אם כן שחוזרים אחורה יודעים מה יקרה לו בהמשך אז לא)

אם הייתי רוצה לסבול הייתי נשארת שם😉

כתבתי משהו ומחקתי, כלומר יש צד שהתשובה במושגים של אז, אם היו שואלים אותי תיאורתית על כך וכך וכך, התשובה כנראה היתה שזה לא בשבילי. אבל אחרי התהליך שעברנו בייחד, זה חלק ממה שאני.

אשתי היא חלק ממני והאתגרים הם חלק ממה שהקב"ה זימן לי.

לעבור את כל הכאב ראש של הזוגיות עם בן אדם אחר???

כן הייתי משדרג כמה דברים אצל עצמי לשיפור הזוגיות😀

כלומר, הבחירה הייתה תוצר לוואי של הרבה גורמים בנפש שהיו צריכים יחס אחר (בעיקר מנגנון חרדה, אבל לא רק).

מה היה קורה אם הדברים האלה היו מקבלים יחס בזמן? שאלה מעניינת. היה בטוח יותר קל בעולם.

זה בתשלום אבל יש רופאה שמסדרת לכל כלה לפי מה שהיא צריכה ורוצה..אם תרצי אשלח לך מספר בפרטי.

והמון מזל טוב

אשמח גם לדעת האם היה שם משהו מעבר למרשם + תקחי בתאריכים האלו והאלו  

(נתנו לי שם של רופאה בקופה בבני ברק. אז מתלבטת כי בקופה זה בחינם)

כפי שכתבו - הוא שילוב של המקצועיות גם בפן הרפואי וגם בפן ההלכתי +

הזמינות +

הליווי המותאם +

מה עושים במצב של בלתמי"ם

וכל המשוואה הזו לענ"ד = שלווה נפשית. שזה מצרך אולי הכי יקר עבור הכלה

אז נכון, יש תשלום חד פעמי (לא בטוחה בדיוק כמה עכשיו, אבל לא סכום מוגזם כלל וכלל, וכאמור חד פעמי) -

אבל הכלה מקבלת את הידע והמקצועיות וההתמחות גם של רופאת נשים שם בפן הרפואי וגם בפן ההלכתי שמכוונת בדיוק לכל העניינים ותתי העניינים וכל מה שנצרך,

מקבלת זמינות שנצרכת במיוחד במקרים שיש תופעות לוואי / הכתמות / בלאגן כלשהו / מרשם שלא היה מותאם וכן הלאה - ולא צריכה לחכות לתור בקופה אלא מקבלת מענה מיידי + מרשם וישר יכולה לטפל בכך ולשנות בזמן,

מקבלת ליווי מותאם כאמור, שלוקח בחשבון ומותאם למה שהיא צריכה ולתוכנית והרצון המדויקים שלה.

(וכמובן שאין לי כלל אחוזים במיזם, אני פשוט רואה בעיניים את השלווה שהוא נותן ונתן לכלות שליוויתי וזה בעיניי שווה הכל )

שוב המון מזל טוב וברכה שלמה

והרופאה הייתה זמינה במייל זה היה ממש נח ומרגיע.

מאמינה שאם היה  צורך דחוף היה אפשר להשיג גםטלפונית

אם באמת המיזם נותן מענה שאין אצל רופאה בקופת חולים?

(נניח אם אני אלך לסניף בבני ברק בטח כל הרופאות שם מבינות בזה...לא?)

יכול להיות שרופאה בקופה תתן תכנית שתעבוד פיקס ולא יהיו שום סיבוכים ושאלות, ואז המיזם באמת מיותר.

היתרון במיזם הוא שאם יש סיבוכים, משהו קצת משתבש, וכדו', אז תמיד אפשר לפנות ולקבל מענה מותאם, כולל מרשמים לפי הצורך.

ומי שמראש המחזורים שלה פחות סדירים, אז עוד יותר מומלץ לפנות למיזם.

האמת ביקשתי באפליקציה אפילו לא הגעתי אליו

נתן לי מרשם והוראות 

נראה לי שהשארתי להם הודעה לפני כמה ימים אבל לא זוכרת שחזרו אלי

לכי לד''ר תמר צור.

היא רגישה, ודתייה- כך שתבין בדיוק מה את צריכה.

שרופאות דתיות עשו לכלות שלי פדיחות רציניות ומאז אני לא סומכת עליהן...

שלא הייתי אצלה לפני החתונה.

ככל הנראה היא עוד לא סיימה את התואר כשהתחתנתי...

במקרים אחרים בהחלט ראיתי שההבנה ההלכתית שלה חסכה לי הרבה בעיות.

סתם סקרנית

בכל מקרה כדאי גם להתייעץ עם המדריכת כלות אחרי שהולכים לרפואת נשים. המדריכה היא לא רופאה אבל כן עם ידע וניסיון בנושא, ולרוב תוכל לזהות אם התכנית שניתנה לכלה עשויה להיות בעייתית.

או באמת לפנות למיזם כלות של מכון פוע"ה. זה לא יקר ביחס להוצאות חתונה אחרות, וזה שירות מעולה שיכול לפתור הרבה בעיות...

מבחינה מסוימת אולי באמת עדיף פרטי כי אז אפשר לקבל מענה מיידי, לעומת בקופה שהרופאה נמצאת רק פעם בשבוע

אני התייעצתי בטלפון עם מכרה רופאת נשים והיא אמרה לי איזה גלולות לבקש מרופאת משפחה.

היה אחלה

והמינון נקבע בהתאם לשלב במחזור שבו את נמצאת

(לסוגיהן השונים), ויש כאלה שפרימולט נור.

גלולות זה בדרך כלל למי שרוצה למנוע

מי שרק רוצה לסדר את המחזור כדי שלא תהיה חופת נידה זה בדרך כלל פרימולט

זה נראה לי יותר עדין מפרימולט נור מבחינת ההשפעה ההורמונלית.

זה כנראה תלוי ברופא.

אולי יותר עניין של תיאום ציפיות.

דיברתם על איך כל אחד רואה את הערב הזה? תכננתם משהו? יכול להיות שבעלך מרגיש למשל שזה שהוא היה עם התינוק לבד בזמן שיצאת לטבילה (אם הוא אכן היה איתו) זה היה לו מתיש ובכל זאת הוא קיבל אותך בשמחה. יכול להיות שפשוט לא עבר לו בראש הרעיון של לקנות מתנה כי מבחינתו המתנה הכי גדולה היא שאתם מותרים סוף סוף. יכול להיות שהוא מרגיש שחיבורים הם הדרך הטובה ביותר להביע קרבה רגשית. יכול להיות שהוא לא שם לב כמה את עייפה.

קיצור סתם זרקתי כאן כל מיני רעיונות, לא בהכרח מתאימים ספציפית לסיטואציה אצלכם, אבל זו קריאת כיוון...

ולא, את בכלל לא מגזימה. רצון לקרבה רגשית הוא משמעותי וחשוב.

לכן חשוב לשקף אותו, לשקף את ההשקעה שלך, לשתף הרצונות ובציפיות שלך, לשמוע גם את אלו שלו, ולבחון איפה אתם הולכים אחד לקראת השני.

רק לו לחכות שהוא ינחש או יבין לבד, למרות שזה הכי כיף (;

בהצלחה, אהובה! ומזל טוב!

אתמול זה כבר ממש הכאיב לי.. אחרי תקופה כלכך ארוכה, ציפיתי חטיפה מעבר, חשיבה השקעה..  וכלום.. אפיחע אני הבאתי משהו קטן, רציתי להקדיש שיר.. ופשוט התפנצרתי בבת אחת.. היה נמאס לי לזרום כמענה שאני כלכך זקוקה לו לא מסופק.. כאב לי כלכך והערב הזה פשוט היה לא טוב.. לא האמנתי שזה הגיע למצב הזה😕

זו באמת עבודה של שנים.

אני כן ממליצה בזמן רגוע לפתוח את זה שוב.

מה בדיוק היה חסר לך? האם הוא מרגיש שהוא מסוגל להיענות לצרכים האלה? ואם לא ( ולפעמים לא) אז מה כן.

לחפור לעומק על הצורך הרגשי ולבדוק אם יש דרכים נוספות למלא אותו.

למשל, אישה שמצפה לחזור לבית מסודר. אפילו קצת. חוזרת תמיד לבית הפוך. וכמה שמדברים והבעל משתדל תמיד היא חוזרת לבית הפוך ומתפנצרת.

אז יש כאן את הרצון הפרקטי שהבית יהיה מסודר ויש את הרצון הרגשי - לראות שלבעל אכפת מהרצון שלי.

אחרי שיש הבנה שהבית כנראה לא יהיה מסודר, מתמקדים לצורך הרגשי. "חשוב לי להרגיש באיזושהי צורה שאכפת לך, שאתה איתי" נותנים לו למצוא את הרעיונות שלו. והכי חשוב- מוכנים לקבל אותן למרות שזה לא תואם את הציפיות שלנו. ולשמוע את האהבה בדרכים נוספות.

כמובן אני מדברת כאן על מצב של זוגיות בריאה וטובה ולא על מצב שבאמת יש ממש חוסר אכפתיות...

נניח האישה מאוד רוצה ביטוי רגשי משמעותי בצורת מכתב/ מתנה, והבעל מתקשה בדברים האלו, אולי דווקא הוא יסכים לעשות משהו שחשוב לה בתחום הטכני, כמו למשל לסדר את הבית...

צריך הרבה יצירתיות, ומוכנות לתת ולקבל אהבה בשפות שונות

זה תמיד שם המשחק.

את יודעת שעוד יומיים טבילה? תגידי לו שאת מצפה למשהו מיוחד.

נכון, זה פחות כיף מלהגיע הביתה ולגלות שהוא הזמין את אייל שני שיכין לכם ארוחה פרטית אבל זה לגמרי עדיף מלהתאכזב.

בסוף אין לו כוונה רעה פשוט חוסר מודעות 

תקבלי שם תשובות מנשים (אם זה יותר נעים לך).

במיוחד לידה ראשונה, שונה מאוד ממה שהכרת עד עכשיו.

לפני זה הייתם רק אתם, עכשיו יש תינוק טרי, הגוף עדיין חלש, עייפות שלא הכרתם ובעיקר עוד יצור קטן שדורש את הפניות ותשומת הלב של שניכם.

הצפייה שערב מקווה יהיה בדיוק כמו בעבר לא נכונה.

זה יחזור ולא אבד, אבל רגע, הכל טרי וכואב ועייף.
 

זה לא אומר כלום, את לא מגזימה, זה רק אומר שהמצב שונה, ותצטרכו ללמוד ולתאם ציפיות איך לעשות את זה נכון.
 

וזה ילך ויהיה קל יותר, מקווה ראשון אחרי לידה בד"כ מאוד רגיש מכל הבחינות.

מזל טוב❤️

לנשום עמוק ולראות איך מתאזנים (כולל להצליח לנוח לקראת זמנים משמעותיים, כשלא עייפים הכל הרבה יותר פשוט).

אבל גברים צריכים שיסבירו להם  ממש ברור

אני שאני צריכה משהו ממש אומרת בפה מלא

כי אחרת זה באמת יגרום לי אכזבה ויוריד את האויר,

כשאני יוצאת למקוה לפעמים כבר מהצהריים אני אומרת לו מפורש,אני צריכה שתחשוב עליי שתקנה לי הפתעה קטנה,שתעשה לנו ערב מיוחד,

אחרת הוא באמת לא יודע למה אני מצפה גם אם זה נאמר המון פעמים,אז את מה שאני מצפה ורוצה אני לא מחכה שהוא יבין לבד כי הוא לא יבין,אני ממש אומרת לו מפורש וכל בעל שרוצה לשמח את אישתו ממש ישתדל לעשות את מה שהיא מבקשת גם אם היא מבקשת על חודש מחדש.

הלוואי וזה היה קורה לבד אצלי,( עדיין לא הפסקתי לחלום על זה)אבל לא ולמדתי לא להתאכזב אם לא אמרתי מראש כלום.

ודרך אגב אני נשואה 20 שנה בערך....

אבל הציפיה שלך לא ריאלית מהסיבה הפשוטה שפשוט אין להם מושג בד"כ..

משיכה ועוררות של גבר רוב הזמן לא תלויה בתנאים חיצוניים, שינוים הורמונאליים ותקופות.

לעומת אשה שצריכה המון תנאים מסביב, גם מהסביבה, גם מעצמה וגם מפעולות ומעשים של בן הזוג שלה כדי להגיע בעוררות ושמחה. זה משהו שלומדים, ולמרות הרצון שזה יבוא טבעי וזורם, לפעמים צריך להסביר לבן הזוג ברחל בתך הקטנה בדיוק בדיוק.

נגיד, אני מבקשת שתחזור מוקדם מהעבודה, תהיה עם התינוק בנחת שאוכל לנוח ולהתארגן. לדעת בלב ולהיות רגועה שהאחריות על התינוק והטיפול בו אצלך כרגע. אני אשמח מאוד אם תתארגן על ערב מיוחד, תחשוב על משהו או אפילו לומר, באלי משחק או סרט או ארוחה. חשוב לי שנשב ונדבר בקרבה ופתיחות לפני המגע זה גורם לי להיפתח ולרצות להתחבר וכו'. דברים שאם היית אומרת לכל אשה ממוצעת היא הייתה משלימה לך את המשפט, הרבה גברים שלא חווים את זה, אין להם מושג. בטוחה שבעלך ישמח מאוד לשתף פעולה כדי שיהיה לך בפרט ולשניכם בכלל כיף, משמח ומקרב❤️

ובאופן כללי כדאי לדעת כדי לא להתאכזב, שחשק מיני ומיניות באופן כללי מקבלים תפנית חדה אחרי הלידה, בעיקר מהצד של האשה אבל גם לזוג ביחד, בגלל המון גורמים, שלפעמים תלויים בך והרבה שלא, ולוקח זמן  ממש ללמוד את העניין מחדש. בנחת, אפשר לקרוא, להתייעץ ולנסות כל מה שעוזר, ולא להתבאס, בונים רובד נוסף ומיוחד יותר בזוגיות...

נאמר עוד אלוהנו למעשה ידנו אשר בך ירוחם יתום"

שיכתוב במקומך את כל התחביר והקטעים הטכניים.

אל תדאגי הדרישות האנושיות לשיפורים לא הולכות להגמר

לי אישית זה עושה יותר עבודה

מכניסים מערכות AI וצריך

לאפיין, לחבר ממשקים, ללמד אותו ולתקן טעויות, ללמד את המשתמשים, להתעסק במידע שמגיע וכו'

גם ברפואה משתמשים בAI הרבה לפני שקראו לזה ככה

ועדיין צריך הרבה רופאים ויש חסר מתמיד

יש מקצועות שכנראה יעלמו (בינתיים הAI טוב בלתת שירות/ לאסוף מידע/ לעשות בקרה)

אבל יש משרות שייוצרו מהצורך להשגיח/ לטפל במערכות/ במידע

אבל אם זה ייתר אותי מעדיפה לוותר על העזרה שלו

לא רואה איך זה קורה בקרוב אני כמעט 20 שנה בחברה ומחזיקה המון המון ידע והדברים מסובכים מאד בשביל ai

הדבר הזה הוא חיה לא מאולפת. אם לא יעצרו אותה בזמן. היא תגרום לנזקים חברתיים עצומים. ההתאבדויות של בני נוער בקטנה.

ממש כואב לקרוא

הלוואי ותמצאי מנוח ושקט

בכל המובנים

רק טוב שיהיה 

גירושין או בנייה

רק לא להישאר ככה בין הברכה לקללה

שבש!!!

נשמע כואב מנשוא❤️

מקווה שהלכת או הלכתם לקבל עזרה מהמצב הכואב והבודד הזה🙏🏽

כמה קושי

לא משנה מה שיהיה לך רק טוב 

זו טעות וזה פוגע בי

עובדת כל זה

הלוואי הייתי מצליחה

למדתי ומנסה ללמוד כל הזמן שאין בכלל מה להשוות כי אי אפשר בכלל לדעת מה קורה בתוך הבית גם אם הוא נראה לך הכי נוצץ/מתפקד/נורמטיבי/מוצלח שיש.

נראה לנו שהכל וואוו שם אבל מסתבר שלא.

ועם זה מבין ממש את ההרגשה

ילדה ובתחילת דרכי הבוגרת

הייתי מקנאה ומשווה המון

זה נבע גם מרעב ומחסר וגם ממחשבה שיש חיים מושלמים

עם השנים הקנאה פחתה

גם בגלל שהגשמתי הרבה מהרצונות והחלומות

והחיים נעשו פחות חסרים

וגם כי הבנתי שהחיים מורכבים ולכולם יש בעיות בלתי פתורות

למדתי להעריך את מה שיש ולהמשיך להגשים חלומות

אם מגיע רגע של קנאה אני מנצלת אותו ללמוד מה כואב לי ולנסות למלא את החסר כפי יכולתי

היא להבין שאם ראיתי משהו והוא מעורר בי תחושה כלשהי זה לא סתם.

כתוב לא לחמוד משהו ששייך למישהו אחר.

אבל כן אפשר לזהות בי את הרצון העמוק נניח לזוגיות טובה, להבין שזה משהו שאני רוצה וזה רצון ששייך אלי, ולחפש איך אני בחיים שלי מגיע לשם.

בכללי אני לא כ"כ קנאית..

אבל זה יכול לקרות כשמתארחים אצל משפחה ונגיד שראיתי שיש להם משהו שחסר לנו או שאנחנו פחות טובים בו וזה יכול להפריע... 

ב"ה לדעתי הדשא שלי תמיד ירוק יותר אז ההשוואה לא פוגעת בי

חברה אמרה לי פעם (בהקשר של בעל אבל אפשר להשליך על כל האספקטים בחיים)- אולי הבעל של החברה ההיא גבוה יותר, ושל ההיא חבר'מן יותר, ושל השלישית מרוויח יותר, אבל במכלול התכונות- הבעל שלי הכי טוב בשבילי!

אין לי פייסבוק

אין לי אינסטגרם

אני לא מסתכלת על סטאטוסים בוואטסאפ,

ולא עוקבת אחרי משפיעניות כאלו ואחרות

זה פשוט ממש ממש לא מעניין אותי, ויש לי דברים יותר טובים לעשות עם הזמן שלי.

מה שאני רואה/שומעת זה מהחיים האמיתיים.

אולי היה לי יותר קשה אם כן היה לי והייתי רואה כל מיני בתים מסודרים, חופשות חלומיות וכדומה, אבל אני עדיין בספק.

אם מה שגורם לך קנאה נובע מהנ"ל, כדאי לך ממש להפסיק עם זה, בשביל שלוות הנפש שלך

שבה יש לי חוסר, ובה אני מתבאסת כשאני רואה שלאחרים יש ולי אין.

אבל ברור לי שהבאסה היא לא כי להם יש- זה באסה ענקית על זה שלי אין. וב''ה אני כבר במקום שאני יכולה לעשות עבודה כדי להתחיל להשיג גם (תחזיקו לי אצבעות...).

לגבי הנקודות האחרות- הדבר המרכזי שעוזר לי שלא להשוות זה אמונה פשוטה בקב''ה, שמביא לכל אחד את החיים המדויקים עבורו. לרוב זה עוזר, אבל כמו שאמרתי למעלה- זה לא מאה אחוז...

כתוב בברכה הראשונה של תפילת שמונה עשרה

גומל חסדים טובים- כלומר, משלם לנו יותר ממה שאנחנו ראויים. לכן אם נחיה בתחושה כזו שכל מה שיש לנו זה יותר ממה שאנחנו ראויים ואנחנו ברי מזל (כמובן שאין לנו יכולת להבין את חשבונות שמיים) אז אולי אף פעם לא נרגיש שחסר לנו... 

אהבתי ממש

תודה רבה

ולא חיצוני.

מיקוד על מה נכון לי. על מה טוב לי.

וגם מיקוד על מה חסר לי ואיך אני משיג את זה ופחות על האחר.

חיזוק בכך ש"אין אדם נוגע במוכן לחברו אפילו כמלוא נימא"

ומה ששלנו - שלנו. ואף אחד לא לוקח מאיתנו או מחסיר מאיתנו במה ששלו.

שהקב"ה משגיח עלינו בהשגחה פרטית ואוהב אותנו

ששלו הכל, שממנו הכל

שבידו הכל, שמאיתו הכל

שאנו עושים את ההשתדלות + האמונה והתפילה - והשאר - בידיו.

ואם רואים משהו אצל האחרים ועושים את העבודה הפנימית ומבינים שחסר לנו - שוב, מתמקדים פנימה ובוחנים האם וכיצד ניתן למלא את החסר.

ואם עוזר גם לעשות עבודה מחשבתית שאנו לא יודעים ולא רואים מה אצל האחר באמת - אלא רק את הפן השטחי בלבד.

לעולם לא נוכל לדעת מה יש או אין לו בתוך 4 קירותיו.

לעולם לא נוכל לדעת מה עבר בעבר עד לאותו הרגע שיש לו, מכל התחומים.

לעולם לא נוכל לדעת מה יקרה לו בעתיד, החל מהדקה הבאה ועד ה120.

לעולם לא נוכל לדעת גם בהווה עם אילו "תיקים" הוא מתמודד חוץ מהנתונים הללו שאנו רואים מבחוץ.

לעולם לא נוכל לדעת איך הוא מרגיש פנימה והאם הוא שליו, שמח, מרוצה, או שממש לא.

וגם מתוך כך החיזוק של "איזהו עשיר השמח בחלקו" - לראות איך לשמוח במה שיש לי. להאמין שזה מדויק לי כעת. ואם לא יש בידי את הוכחות לשנות.

במה שיכול. ובמה שלא - לבקש עזרה. ובמה שגם עזרה לא תעזור - להניח רק על הקב"ה שבאמת בידיו הכל שיכוון אותנו ויתן כוח ואור ב"ה.

אני משווה ביחס לאחרים רק כשאני רוצה לתקן בעצמי משהו

אבל לא מתוך קנאה עצובה כזו, יותר מרצון ללמוד

ללמוד משהו שלא הכרתי ולראות איך אני מכניס אותו לחיים שלי?

כן!

טוב לי בגדול

יוצא לי לקנא או להשוות אבל לא בצורה שפוגעת בי

כי אני יודעת ומכירה את המקום שלי

אחרי ה1/9 רוב החופים יהיו ריקים בשעות הבוקר.

אם מתכוונים להכנס למים מעל גובה ברך. רק בחוף עם מציל. 

אני מאוד אוהבת את החוף הזה.

יש חוף מוכרז עם מציל (שישי צהרים לפני שבועיים היה עמוס. בכל זאת, שישי וחופש. )

בכללי החוף יחסית לא עמוס.

יש את החוף הלא מוכרז שזה כמה מטרים לפני. תראו רכבים חונים בדרך לחוף, יש שער ושביל לאזור לא מוכרז. 

היינו פשוט נוסעים על החוף ומדי פעם נכנסים לראות לפי איפה שיש כביש גישה כלשהו למים לפי ווייז או גוגל מפות.

גוש דן זה עיר אחרי עיר אין טעם לחפש שם. או צפונה משם או דרומה משם

אם רוצים שלא יהיה בישול גויים. חלק. וחסלט. לעניות דעתי זה רק :

צאנז בנתניה

לביא

כינר

ניר עציון

ויש עוד בירושלים 

מי שכן מעניין זה  המנגנון שלך. ככל שהוא רוצה יותר ויותר את הודפת את זה. משהו מפחייד אותך (אולי בצדק? לא יודע).

שווה לעשות פה דיוק פנימי מה בעצם קורה אצלך. ויותר מזה - האם זה דפוס חוזר או שזה פעם ראשונה שזה פוגש אותך שכשהוא רוצה את הודפת אותו?

יכול לכתוב עוד. השאלה אם יש רשות.

ממליצה לחפור בזה קצת ולעשות גם עבודה שכלית מול מה שיש מולך כרגע. יתרונות מול חסרונות בקטנ הכי טכני שיש. אם הרוב זה יתרונות, אז או שיש משו במה שכתבתי, או שהוא לא באמת מוצא חן בעינייך. אני נוטה לאופציה הראשונה אבל זה בלי להכיר אותך לעומק, פשוט כי זה נורא נורא שכיח 

באמת קשה להיכנסשוב למצב פגיע ולהוריד מגננות

מצד שני, אם לא נהיה שם - אולי נפסיד משו

תמיד כ"כ מחכים לקרוא כל מילה שלך 

את באמת משהו מיוחד ❤️

ופותחת השרשור @לורייל יקרה, 

מצטרפת לדברי החוכמה שכתבו לך ומציעה לבחון עם עצמך בשלמות כל החלטה שהיא, ממש לתת לכל מה שמתחולל בתוכך מקום, ניראות, בהירות, סדר

בצורה מסודרת, רחבה ומקיפה בעולם האמיתי, ואם תרגישי שעדיין אין בך שלמות או בהירות לבד אפשר להתייעץ עם איש מקצוע בצורה טובה ועמוקה.

העיקר השלמות הזו בלב, השלווה, הרוגע, הבית.

לפעמים באמת נלחצים מעצם ההחלטה להתחתן, ואז מיקוד העבודה על הסרת החסמים או החששות שם יכול לעזור,

ולפעמים נלחצים כי לא בטוחים באיש/ה עצמם, ואז מיקוד העבודה והבהירות בהאם הוא/היא אכן נכון ומתאים לי או לא, 

ולתת מקום להכל

לעומק ובבהירות

ב"ה שהקב"ה יאיר לך וישמח אותך במאוד מאוד

כל הטוב יקרה ❤️

מנסיון אישי מתרחקת מהקצוות של הסקאלה של הדתומטר

איזון זה לא רק שיר.

עונה לך על העניין הדתי

על השאר אני עוקבת

ורק כשהוא עף עליך בטירוף זה לא קצת יותר מידי למי שעברה מן הסתם חתיכת טראומה?

זה פחד. ומה שכדאי לעשות זה עבודה עצמית (רצוי בהנחיה וליווי). להבין מה מפחיד אותך, מה חוסם אותך, מה את מפחדת.

לפעמים אנחנו מזהים דברים שעלולים להיות לא טובים עבורנו,

לפעמים יש לנו טראומות עבר שמחכות שנשחרר אותן כדי שיחררו אותנו...

אני בגישה שאין אדם שהדרכה וליווי לא יעשו לו טוב,

ובזוגיות פרק ב' זה ממש בגדר חובה, אחרי שיש זוגיות שלא צלחה, כאבים ופצעים שונים, עוד יותר מורכבות עם ילדים מפרק א' שמזמינים מורכבויות בכל הרמות; מעשית רגשית כלכלית פיזית וכו'.

ב"ה שפגשת מישהי מקסים שאוהב אותך וכך מקבל את ילדייך. זה לא ברור מאליו. עכשיו תמצאי מישהי שעוסקת בתחום הזה ותוכל ללוות אותך ואתכם בתהליך (וכדאי שגם אחרי, כי בדרך כלל יש התמודדויות שנשארות) כדי שתוכל לעזור לך לברר באופן עמוק בע"ה אם זה האיש שלך,

ותזכו לבנות זוגיות מיטיבה ובריאה.

פעם בשנה גם לנופש זוגי, אבל מה אני אעשה בסדנאות?!

יש כלל על טעם וריח אין להתווכח

אשתי השתמשה בתוכנית עמית שלי לסדנת שוקולד, גילוי נאות - היה העסק היחיד באזורנו .., וכנראה שנהנתה

יש לדעתי סדנאות בלא מעט תחומים מזון יצירה וכו

מסדנאות שבהן הכנו יחד כלים לבית-

נגרות, קרמיקה, נפחות בברזל.

אם משהו מזה מעניין אותך אני יכולה לתת פרטים ספציפיים.

אשמח לפרטים..

אנחנו גם בקושי יצאנו במיוחד כשהילדים היו קטנים אבל בסוף יש לזה מחיר לא פשוט וזה כל כך חשוב לתת לזה מקום ולפנות זמן להפוגות האלו...

יש אדם שעובד עם ברזל בטכניקות של פעם- ממש פטיש וסדן.

היתה לו פעם סדנא בישיבת חיצים באיתמר, שבה גם היה מקבל זוגות. הוא תכנן להעביר אותה לגוש שילה, אני לא יודעת מה קרה עם זה בסוף.

אפשר להתרשם בפייסבוק ב'קדם- אומנות ארצישראלית'.

או ישירות מולו הטלפון-

058-787-5687

מכוניות מתנגשות זה דייט שני.

משחקים בכללי

טניס שולחן, רמיקוב, טאקי, השולחן עם הדיסקים (שכחתי את השם😅)

גם בעלי פחות אוהב. הפסד שלו🤷

אני משחקת עם הילדים

יכול להיות ממש כיף...

תלוי בכם

להנות? לפתח שיח?

למשל, ללמוד משהו ביחד, או לצאת לטייל בטבע, או אפילו לצפות בסרט ביחד (למרות שזה פחות מאפשר שיח).

בכל אופן, רעיון למעין משחק שאולי כן יכול להתאים: כתיבת סיפור משותף -

אחד כותב משפט בראש הדף, ומקפל אותו כך שלא יראו מה שכתב.

השני ממשיך את הסיפור בהמשך הדף, בלי לדעת כיצד התחיל הסיפור, ומקפל גם הוא את הדף.

כך ממשיכים הלאה, ובסוף פותחים את כל הקיפולים וקוראים ביחד את הסיפור - בדרך כלל זה יוצא מצחיק🙂