פורום נשואים טריים (עמוד 9)

בזמנים שציינתי למעלה אין חופים שקטים וצנועים

הבית משרת אותי לא אני אותו.

עושה השתדלות כל יום במה שיכולה, קצת מעבר

לא על חשבון הכוחות/שלווה שלי

יש מספיק מתחרים על המשאבים האלה...

לא הולכת לישון לפני שהמטבח נקי

אני מפעילה תהי רובוט כל יום חחחח

ומעבירה אקנומיקה וניגוב בשירותים

שוטף את הרצפה כל יום

אני אישית לא זקוקה לשום ניקיון יומי, אם משהו ספציפית התלכלך, מנקה במידי, אם צריך לכבס אשים מכונה, אם צריך לפנות כלים/ פסולת אפנה, יש ימים שאני לא עושה שום פעולת ניקיון בבית.

לא קופי שלו, והוא גם לא קופי שלך.

מה הלחץ 

יש זמנים שהם נטו שלך, כמובן כדאי שהם לא יבואו על חשבון הזמן הזוגי שלכם (ולא משנה במה מדובר), ולא על זמן האימהות שלך ושאר העיסוקים בחיים, אבל בהחלט לכל אחד מאיתנו יש זמנים שלנו עם עצמנו.

לאחד זה יהיה לקרוא ספר, לאחר לשמוע פודקאסט, למישהו אחר לעשות ספורט לאדם אולי כמו בעלך זה יהיה ללמוד תורה, ויש עוד מלא אפשרויות, לך זה לראות סדרות/סרטים או פייסבוק. זה שלך וזה בסדר גמור כל עוד זה לא פוגע ובא על חשבון בעלך והילד והבית..

זה שאתם זוג נשוי לא אומר זחייב להיות לכם הכל אותו דבר.

את מה זה מוזמנת לפרטי,
אבל אתמצת פה.
יש את ויש הוא.
ומוטו שאני ממש הולכת לפיו ומחנכת את ילדיי- כל אחד ועבודת השם שלו, נקודה.
אני לא המשגיח של בעלי בישיבה, והוא לא המחנכת שלי.
התחתנו אנחנו יחד, נקודה.
לכל זוג תמיד יש חוסר הסכמות על מליון דברים.
צריך לעשות תיעדוף. מה קריטי, על מה אפשר לדבר ומה לא משנה לנו, אם אנחנו חושבים שונה.
גם אם יש לו דעה מוצקה בעניין,
תמיד יש גם את דעתך.
לא נכנסים לדיון מה צודק אלא קודם שוהים במקום של- שנינו קיימים. ולשנינו דעות ולפעמים שונות וזה הכי סבבה בעולם.
אחרי שהדבר הזה שוקע ולוקח לזה זמן,
יש גבולות גזרה.
מה מחוץ לגבולות שלנו בבית, ומחליטים על זה יחד,
מה נתון בבחירה של כל אחד ומה בכלל לא משנה לנו.
אתן דוגמא- אני מבית אשכנזי, בעלי מבית ספרדי.
אנחנו אכלנו דגים וחלב תמיד ואני מתה על זה.
אחרי שהתחתנו, קיבלתי את המנהג שלו ולא אכלתי, ובהריון הראשון ממש היה לי חשק לפיצה עם טונה (מי שלא אוהב שישמור את דעתו לעצמו).
בעלי הלך חקר ובדק בהלכה (בעלי כמו שלך, דוס על חלל הכי שהכרתי בכל העולמות) וראה שיש מקום להתיר. אז מה היה פה?
1. הבנה שאנחנו שונים
2. הבנה שהרצון שלנו שונה
3. האם הדבר קריטי? אם כן באיזו מידה.?
4. איך אפשר לפתור.

צריך פה ענווה, תקשורת ו0 אגו, משני הצדדים.
מכירה את ההסתרה שאת מדברת עליה מקרוב.
בזמנים שרציתי להיראות מושלמת- הייתי עם הכי הרבה ביקורת על עצמי.
כשלמדתי לקבל את עצמי ככה עם כל השריטות (ויש בלי עין הרע) והתקלות והרצונות המפוקפקים וגם המעשים שלא הכי דוסיים 

(שירים סרטים סדרות ועל זו הדרך, סתם לצורך העניין)
להבין שאני בת אדם אנושית ולא מלאך,
שבאתי לעבוד ולתקן וזה בדיוק מה שאני עושה,
שאני לא הקב"ה גם לא הסגן שלו,
אלא אני אני ואני עושה עבודה.
מי שרוצה, זוכה לכל הטוב הזה, ואני לא מסתירה,
הצד השני מקבל את זה בד"כ בהרבה יותר הבנה ממה שציפית לו.

ואם לא זה בסדר- מגיעים לפלונטר- פותרים אותו.
תקשורת זה דבר שיש ללמוד, המון וזה משתנה.
אנשים הם לא קירות,
שוב אומרת לך מנסיון!
שוב אחותי, מוזמנת באהבה לפרטי

כל מילה זהב

אני יודעת

אבל כנראה זה באמת בגלל שאני עדיין מנסה להיות מושלמת לידו.

שלמות ברמה הדתית, היא שאתה נמצא במיקום שהגדרת לעצמך באופן מושכל

היה פעם רב שכתב מאמר על ההבדל בין 'ליברלי' ו'פשרן' ברמה הדתית

בכל העניין הזה של הצורך להיות מושלמת.

בעיניו, בעיני עצמי, בכלל.

ומה זה אומר עליי אם אני לא מושלמת (בעיניו, בעייניי, וכו')?

ומה זה יכול לגרום?

ומה מפחיד אותי שם בעצם?

ומהי ההגדרה והזהות העצמית שלי בעצם אם אני לא מושלמת?

ועוד העמקה שם.

יש כאן מקום שמביא הזדמנות לגדילה מאוד גדולה.

גם שלנו כאדם אידיבידואלי

וגם שלנו כזוג.

למצוא את הטוב והאנושיות שבתוך חוסר המושלמות

לאהוב את עצמנו עם האנושיות וחוסר המושלמות

להבין ולהרגיש מבפנים שהשני אוהב אותנו עם חוסר המושלמות שלנו

ומתוך כך להמשיך ולעשות גם עבודה יותר נקודתית כמו כן זמן מסך או לא זמן מסך וכו' 

אבל מתוך המרחב הבטוח והמאפשר הזה שאני יכולה להיות לא מושלמת, כי אני באמת לא. כמו כל בני האדם בעולם.

כולנו בשר ודם.

"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", ואם זה נאמר על ענקי עולם שחטאו או שלא היו מושלמים אז מי אנחנו הנמלים לידם...

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אין ציפייה להיות מושלמים מבני האדם. אין כזאת. אלא רק לעשות את ההכי טוב שאנחנו יכולים *במגבלות האנושיות שלנו*.

ולהתחזק שבן הזוג שלנו אוהב אותנו ויאהב אותנו ואנחנו שוות וטובות גם כשאנחנו לא מושלמות.

זה בסדר גמור ואך טבעי שאת ובעלך הם לא אותו אדם.

מתוך כך זה גם בסדר גמור ואך טבעי שלכל אחד יהיו דעות / מחשבות / רצונות וכו' שונים.

בעלך בדעה אנטי על לראות סדרות וכו', גם אם הן לא מזיקות. וזה שלו ובסדר גמור.

אבל את - את.

ולא הוא.

ולך יש דעה אחרת. 

גם מאיך שגדלת ובבית ממנו גדלת שכך התרגלת

וגם מתוך רצון שלך להתאווררות הזו במהלך היום.

וכל עוד את כותבת שאת לא רואה משהו מזיק או לא ראוי, אלא זה בגדר "זמן הירגעות" / "זמן התאווררות" / "זמן מנוחה/רוגע/שלווה" וכן הלאה - זה גם ממש בסדר גמור.

ועכשיו האיך לתווך?

אז דבר ראשון זה באמת להבין *בינך לבין עצמך*, ממש *לתווך לעצמך* קודם - שמה שאני עושה הוא לגיטימי. הוא בסדר גמור. אני לא פחות טובה אם אני עושה את זה.

אני לא עושה משהו רע. אין לי על מה להתבייש או להסתיר.

עבורי אחרי כל העומס של ניהול היומיום (וכתבת שאתם נשואים שנה עם ילדה אז את עוד אחרי לידה! שזה עוד יותר עמוס רגשית, נפשית, גופנית, טכנית ומה לא...) מצריך זמן של שקט ושלווה.

זמן של התאווררות ומנוחה. זמן של ניתוק רגע מהשיגרה השוחקת ומרחב של הירגעות ונחת. וכן, כאשר אני רואה סדרה קלילה או סרט מצחיק זה מאוורר אותי.

וזה בסדר גמור שיש לי את הזמן הירגעות הזה.

כך תקראי לו. זמן הירגעות. לא זמן בטלה. לא זמן של משהו אסור. לא.

כי הוא זמן שבא לענות לך על רצון או צורך של הירגעות, ואין בו משהו רע.

אחרי שבאמת תתחזקי בכל זה בינך לבין עצמך,

יהיה לך גם יותר קל לתווך ולתקשר זאת לבעלך היקר.

בצורה נכונה, כנה, מקדמת

בשקיפות ובהירות

"אני אוהבת אותך, מבינה ומעריכה בך ומקבלת את הדעה שלך לגבי זמן מסכים וכו',

ורוצה לשתף אותך מתוכי - שעבורי זמן המסך הוא זמן הירגעות. הוא מאפשר לי מנוחה מכל תלאות היום ושלווה. אוויר. רוגע. התאווררות. 

הזמן הזה חשוב עבורי ואני רוצה להרגיש ששנינו בזוגיות שלנו יכולים להביא את עצמינו עד הסוף בכנות ובפתיחות, ככה, כמו שאנחנו.

לכן חשוב לי גם לשתף אותך בזה.

שכאשר אתה רואה ותראה אותי במסך - תדע שעבור אשתך היא כרגע בזמן הירגעות שלה.

וזה ממש בסדר גמור.

אני כמובן לא רואה תכנים רעים או מזיקים חלילה.

זה פשוט זמן שלי ביום של הירגעות."

כאשר אנחנו מבינים שבאמת לא התחתנו עם עצמינו אלא עם אדם אחר מאיתנו,

ומקבלים אותו כמו שהוא,

ומקבלים גם אותנו כמו שאנחנו,

ומצליחים לבנות עוד קומה ועוד מרחב בזוגיות שלנו שמאפשרת לכל אחד להביא את מי ומה שהוא לתוך הקשר. לתוך החיים המשותפים.

להביא את הלב, לדבר בשפת "האני" ולהתמקד בי, ברצונות שלי, במחשבות שלי, ולא כמתיחת ביקורת על האחר,

להביא ולהנכיח את העולם הפנימי שלנו, כולו, בשלמות, גם דברים מהותיים וגם דברים זוטריים, 

אזי אנו מצליחים להתקרב ולהתחבר עוד יותר לשני/ה.

וזו אכן עבודה ואכן בנייה.

ממש שלט "סבלנות כאן בונים" על הדלת שלנו

לזכור שזוגיות היא לימוד

שאנחנו בתוך הלימוד האהוב הזה

נעבוד עוד על תקשורת מקדמת,

על יצירת מרחב לפתיחות, כנות, אותנטיות, ביטחון, אמון, חוסר שפיטה, קבלה של האחר, 

וצעד אחר צעד נפתח ונצמח לתוכו ומתוכו.

איזה תגובה יפה

הקטע הוא שאני חושבת שהוא צודק. גם אני מבינה שזה לא בריא מאוד לשבת על מסך, גם אני הייתי מעדיפה שלא ככה תראה המנוחה שלי. 

תוכלי לשרטט לעצמך מעין "תחנות" עצירה, בצעדים קטנים, בדרך לשם.

למשל - השבוע אני מאפשרת לעצמי את זמן ההירגעות הזה בלי הגבלה או הרגשה רעה.

בשבוע הבא אני מפחיתה מהזמן הזה 5 דקות ובהן עושה משהו אחר למילוי הנפש והגוף,

בשבוע לאחר מכן מפחיתה בעוד חצי שעה כנ"ל

וכן הלאה

העיקר בלי ביקורת עצמית שמכבה ומנמיכה

אלא מתוך אהבה עצמית ואמונה עצמית

ולראות יום יום מה מתאפשר ונכון לך.

ואולי זאת הסיבה.

זוגיות עם הזמן אמורה להרגיש בית.

מקום שאת יכולה להיות בו חופשיה ולא מושלמת ועדיין אהובה.

יש מקום להרבה אינדיווידואליות בתוך הביחד.

גם אם הוא צודק, וגם אם את מסכימה איתו, זה שלך מול עצמך בלבד.

מותר לו לא להסכים ולא להיות מרוצה.

ומותר לך לא להיות מושלמת.

ואם תרצי להשתפר בזה, זה מצידך ובשבילך בלבד בלי קשר אליו ובזמן המתאים לך.

גם אני נניח רוצה לאכול רק בריא ולהתמיד בספורט, אבל אם בעלי יתערב לי בצלחת, הוא ישן בספה (;

לי מרגיש שיש לך פלונטר עם עצמך. כלומר את בעצמך לא רוצה (או לפחות לא שלמה עם זה) ואז הבאת אותו בתור השוטר והאיש הרע שישמור עלייך מפני הדבר הזה.

(איזה תפקיד לא נחמד)

בגדול יש שתי אפשרויות

או לקבל את זה שאת רוצה להפסיק עם זה - ואז יש לך עבודה עם עצמך כדי לצמוח לעלות ברמה הדתית לא משנה....

או לקבל את זה שאת כזו, ולגשר את זה לבעלך שאת רוצה לחשוף תוכן ורוצה לראות את זה ואת זה ואת זה ולשתף אותו גם אם זה יהיה קשוח קצת בהתחלה. מותר לך להיות שונה ממנו וזה בסדר גמור.

ואם יהיה לי משהו חכם גם לייעץ

לחזק?

לא יודע אם מה שעברתי הולך לחזק מישהו

גרושתך מוצאת שבעצם כל הבעיות שליוו אותה

והחוסר תפקוד שלה מיום שנברא העולם הוא 

בעצם בגללך

ככה לפחות היא טוענת בבית דין

כי ככה אמר ל העורך דין

ולא בא לא לוותר על מזונות מכובדים

בשביל זה צריך שלא יהיה משמרת לגבר,

ולכן היא מפרידה מהילדים את אבא שלהם.

עם כל מיני טענות ע"י עו"ד

כי נזכרה במילה שנעלבה ממנה לפני 7 שנים

עכשיו צריך להתמודד משפטית ולהוציא כמה עשרות אלפי שקלים שאין על התגוננות

והנה כל הכסף שיכל ללכת לילדים ולהפריח את המשפחה הולך לעורכי דינים ולתהליכים משפטיים 

חיזקתי?

אם המעסיק שלך ירצה לפנק אותך, הוא כמובן יכול.

אבל לפי החוק, חג שיוצא ביום שבו ממילא אינך אמורה לעבוד, לא מזכה אותך בתשלום.

זאת הסיבה שמורים בוחרים את היום החופשי שלהם לפי לוח החגים...

הנה סיכום פסק דין של בית הדין הארצי לעבודה, לפיו אם עובד ממילא לא אמור לעבוד ביום שישי או שבת, הוא לא זכאי לתשלום על חג שחל ביום שישי או שבת. לא מדובר כאן על יום חמישי כי זה המקרה שהיה לפניו, אבל אני חושב שיהיה סביר מאוד להחיל את פסק הדין גם לכל יום אחר.

"הרציונל העומד מאחורי תשלום דמי חגים הוא שהעובדים יזכו במנוחה בימי החגים מבלי ששכרם יגרע כתוצאה מכך. לאור הרציונאל האמור נקבע כי עובד שאינו עובד חודשי אינו זכאי לימי חג החלים בשבת, שכן ממילא אותו עובד אינו עובד ביום שבת. בהתאמה, עובד יומי שעובד בקביעות בימים א'-ה', אינו זכאי לדמי חג בעד יום חג שחל ביום שישי.

את צו ההרחבה יש לפרש כקובע זכאות לכך שעובד המפסיד יום עבודה בשל חג מבין תשעת החגים הנקובים בצו ההרחבה, זכאי לתשלום דמי חגים בגין החג האמור."

(ההדגשה שלי)

עובד אינו זכאי לדמי חגים עבור חג שחל ביום שישי או בשבת שבהם אינו עובד ממילא

תקף לתמי 4, מים מינרליים, וכל דרך אחרת שבה משכנעים אנשים שכדאי להם לשלם על מוצר חינמי כמו מים.

(נו כן אני יודע שמים מהברז הם לא בחינם, אבל אם תשתמשו בהם רק בשביל לשתות ולא בשביל שום צורך אחר - חשבון המים שלכם יהיה כ''כ נמוך שתאגיד המים בכלל לא יטרח לגבות אותו, עמלת האשראי תעלה להם יותר)

אז בתחילת הנישואין היינו קונים שישיות מים

עד שעברנו לבר מים.

ואצלנו שותים רק מים.

אין שתיה מתוקה (חריג יש שקונים פיצה או משהו. פעם בחודש)

א. לכל טעם מתרגלים

ב. בכמה וכמה מחקרים הראו שאנשים לא מזהים את ההבדל בין מי ברז לבין מים מינרליים למים מבר מים, במבחני טעימה עיוורים.

ג. בר מים זה מי ברז... התהליך הכימי שהמים עוברים בתוך המכשיר לא משנים את טעמם.

מתוך צ'אט ג'יפיטי:

הנה מספר מחקרים וניסויים שמחזקים את טענתך לגבי קושי בזיהוי ההבדל בין מי ברז למים מינרליים או מסוננים:

מחקר בגרמניה (2018)

במחקר שפורסם בכתב העת Science of the Total Environment, נמצא כי משתתפים לא הצליחו להבחין בין מי ברז למים מינרליים במבחני טעימה עיוורים. המחקר מצא כי ההבדלים בתפיסת הטעם והסיכון הבריאותי בין קבוצות הצרכנים היו מבוססים על אמונות ולא על הבדלים ממשיים במים עצמם. 

PubMed

מחקר בטייפה, טאיוואן (2020)

במחקר שפורסם בכתב העת Scientific Reports, נערך מבחן טעימה עיוור כפול בין מי ברז למים מסוננים. התוצאות הראו כי המשתתפים לא הצליחו להבדיל בין שני סוגי המים. 

Nature

כתבה ב-The Guardian (2011)

כתבה זו סקרה מחקרים שונים והגיעה למסקנה כי "רוב הצרכנים אינם יכולים להבחין בין מים מינרליים למי ברז כאשר האחרונים נקיים מכלור". 

הגארדיאן

ניסוי עיתונאי באורלנדו (2013)

במהלך ניסוי טעימה עיוור שערכה עיתונאית מה-Orlando Sentinel, המשתתפים לא הצליחו לזהות איזה מים הם מינרליים ואיזה הם מי ברז. למעשה, רבים מהם העדיפו את מי הברז. 

greenmatters.com

סקירה באתר Healthline

בסקירה זו נכתב כי "במבחני טעימה עיוורים, רוב האנשים אינם יכולים להבחין בין מי ברז למים בבקבוקים". 

Healthline

לסיכום, העדפות לטעם מים נובעות לעיתים קרובות מהרגלים, תפיסות ואמונות מוקדמות, ולא מהבדלים ממשיים בטעם. מחקרים רבים מצביעים על כך שרוב האנשים אינם מצליחים להבחין בין סוגי המים השונים במבחני טעימה עיוורים.

יש גם בעברית?

ChatGPT said:

כן, קיימים מקורות בעברית שמחזקים את טענתך לגבי הקושי של אנשים לזהות הבדל בטעם בין מי ברז למים מינרליים או מסוננים. הנה כמה דוגמאות:

🧪 1. מבחן טעימה עיוורת ב-ynet (2019)

במבחן שערך אתר ynet, שישה משתתפים טעמו מים ממותגים שונים, כולל מי ברז, מבלי לדעת מה מקורם. רובם לא הצליחו להבדיל בין המים השונים, ואף לא לזהות את מי הברז, למרות שחשבו שיוכלו להבחין בטעמים. 

ynet

🧪 2. מבחן טעימה עיוורת ב-TheMarker (2012)

במבחן שערך עיתון TheMarker, משתתפים טעמו מים מבר מים ומי ברז מבלי לדעת מה מקורם. התוצאות הראו כי המשתתפים לא הצליחו להבחין בין סוגי המים. 

TheMarker

🧪 3. מבחן טעימה עיוורת ב-mako (2009)

במבחן שערך מנחם הורוביץ עבור חדשות 12, נבדקה היכולת של אנשים לזהות הבדל בין מי ברז למים מינרליים. התוצאות הראו כי רבים מהנבדקים לא הצליחו להבחין בין סוגי המים. 

mako

🧪 4. כתבה בכלכליסט (2015)

בכתבה שפורסמה בכלכליסט, צוין כי במבחני טעימה עיוורת, מי ברז זוכים לעיתים לציונים גבוהים יותר ממים מבוקבקים, וכי ההעדפה למים מינרליים נובעת לעיתים ממניעים פסיכולוגיים. 

🧪 5. סקירה באתר freeacademic.com

בסיכום אקדמי שפורסם באתר freeacademic.com, נטען כי במבחני טעימה עיוורת, מי ברז זוכים בדרך כלל לציון גבוה יותר ממים מבוקבקים, וכי ההעדפה למים מינרליים נובעת לעיתים ממניעים פסיכולוגיים. 

ynet – מבחן טעימה: מי ברז מול מים מינרליים

מים יקרים טעימים יותר? בדקנו

TheMarker – מבחן טעימה: בר מים מול מי ברז

מבחן מי-השתיה: איזה בר מים הוא הטוב ביותר?

mako – מנחם הורוביץ בודק את טעם המים

N12 - המבחן: מים מהברז או מינרלים

כלכליסט – למה אנשים קונים מים מינרליים למרות שאין הבדל?

עדיף מים מינרליים?

freeacademic – סיכום אקדמי על העדפת מים מינרליים

https://freeacademic.com/products/11390

מילאתי את הבקבוק של הבת שלי

ראיתי שהוא ריק לגמרי לגמרי

מובן. היה אתמול יום חם מאוד.

אז שאלתי אותה למה היא לא מילאה את הבקבוק בקולר בבית הספר?

"המים שם לא טעימים"

לעומת זאת. לאחותה הגדולה זה לא מפריע.

אם לא מתחזקים את המכשיר טוב ולא מחליפים חלקים כשצריך.

גם בברז ביתי המים יכולים להיות מגעילים אם הצנרת ישנה.

אני יודע בוודאות שהוא הותקן השנה

באירופה הם ממש בסדר, כמובן שתלוי באיזה איזור (בגרמניה שבמחקר הם ממש טעימים, מידיעה)

יש מקומות גרועים אפילו יותר- בניו יורק סיטי המים בטעם מבחיל, ולא רק שם.

אני לא מסוגלת לשתות מברז, רק אם אני שמה כמה קרחונים ואז זה יותר עובר בגרון.

שאני אארגן לך בעצמי 😁

5 כוסות:

מי ברז,

מים מתמי 4,

מי עדן,

נביעות,

עין גדי.

על כל כוס תצטרך להגיד 2 דברים:

א. האם טעים לך (אפשר גם לדרג)

ב. מה מקור המים

את התוצאות נכתוב כאן בפורום.

מה דעתך?

נ.ב.

עשיתי את המבחן הזה לאמא של אשתי שכבר עשרות שנים סוחבת בקבוקים כי מי ברז לא טעימים לה. 

היא כמובן נכשלה, לא זיהתה נכון את מי הברז ודווקא אמרה שהם טעימים. 

האם זה עזר? לא, היא עדיין מבזבזת את הירושה על המים האלה...

הבעיה היא בשאר תושבי הבית

ואני מעדיף לשלם ושישתו מים

מאשר לא לשלם ובקושי ישתו

הם הצנרת אצלי בדירה

אני יודע את טעמם.

זה לא הטעם של התמי4 100%

יש להם טעם לוואי. לי זה לא ממש מפריע כי אני כאמור שותה כל. שתתי מעוקבים בצבא אז מי ברז לא ממש מזיז לי.

אבל יש כאלה אצלנו בבית שזה מפריע להם

חברות שלי תמיד צחקו עליי, אני מבדילה בין מי ברז, תמי 4 , ובין סוגים שונים של מים מינרליים...

יש אנשים שמרגישים לטעמים🤷🏻‍♀️

וכל אחד בוחר על מה לבזבז את הכסף

אומרים להחליף סנן כל 40 ליטר בערך.

אצלנו זה יהיה כל שבועיים 

לק"י

בבית של סבא וסבתא שלי היו מים בטעם של בריכה.

לא יודעת אם הם היו עוברים בתמי 4, אם זה היה עוזר.

בבית שלנו למשל המים היו לי בסדר גמור.

גם במים מינרליים, יש סוג שאני לא אוהבת. משהו קצת מתוק ומוזר (נראה לי אקווה). ובעלי אז עשה לי מבחן וזיהיתי אותם.

אז אי אפשר לקבוע שכל המים באותו טעם.

וחייב להודות שלתמי וחבריו יש מים יותר טעימים. לא שווה את ההשקעה אבל זה בכל זאת מורגש. 

אני משער שבבתים חדשים ובאזורים עם צנרת תקינה זה פחות משמעותי.

יש ברזים שהמים שם לא טעימים בכלל.

יש שדווקא טעים אצל אחי מים מדהימים, בבית של חמי לא משהו.

אבל מעבר רק לטעם של המים יש את העניין של לא לחכות לקומקום וחוזרים מבחוץ ויש מים קרים.

מנוי חודשי אליו עולה החל מ129 ש"ח לחודש (בהתחייבות ל4 שנים)

סה"כ לשנה יוצא 1548 ש"ח

מרגיש לי מוגזם ממש

ב3 שנים משלמת 110 חודשי

אחר כך נשאר על חלקי חילוף והמחיר יורד

יש לי באבל X

אולי הוא לא הכי חדיש?

בכל אופן הוא הכי יקר

בר מים ומתקני מים נוספים לרכישה באתר הרשמי | ברי המים תמי4 

עם סודה

שלמנו סכום על מכשיר ושירות ל3 שנים (מסנן ונורה להחלפה)

מיכלי סודה מזמינה מילוי למיכלים פעם בכמה חודשים

היה לנו לפני זה מיכלים של נביעות

תמי 4 יותר מוצלח

סודה קרה

מים קרים

מים חמים (המכשיר לומד באלו שעות לחמם מראש)

מים פושרים

והכל טעים לכולם

סה"כ אתם בטח לא משלמים פחות מ1200 ש"ח לשנה

אבל נשמע שמבחינתכם יש תמורה למחיר

אגב, אתם משלמים בנפרד על הסודה?

אחרי 3 שנים אפשר להמשיך רק עם השירות

אני העדפתי לרכוש מכשיר חדש שכל החלקים יהיו חדשים למים באיכות גבוהה

חזרתי להסתכל על העלויות 4800₪ ל3 שנים כולל המכשיר שירות ו3 מיכלי סודה

מילוי המיכלים עולה בנפרד כ30₪ למילוי אחד

יש כמובן מכשירים יותר זולים

(וגם אפשר לקנות מחודש בהוזלה) אני רציתי ספציפית אותו חדש לגמרי

אינני יודע אם יש לי רשות

אבל אם יש

אף אחד אחר לא ימלא לך את הבור. רק את.

רק החיים שלך.

יש לך עבודה לעשות עם המקם הכואב הזה. וזה לא קשור בכלל למי שחי איתך שם ולרגשות שלו. זה כאב שלך. שהיה כנראה עוד קודם ועכשיו צף חזק למעלה.

זה רק המנגנון שלך. הנפש שלך. ההתקדמות הרגשית שלך, היכולת שלך להיות יותר מי שאת היום ופחות מי שהסביבה מצפה לו או מי שהיית פעם.

אין לנו שליטה (לצערנו) על אנשים אחרים. אנחנו יכולים להיות יותר אנחנו מאתמול. אנחנו לא יכולים לשלוט (וגם לא אמורים לרצות) על תגובות של אנשים אחרים.

ויש לי עוד מלא. כי עשיתי עבודה רגשית עם תהליך דומה.

ולא מצליחה.

אנחנו מדברים על שינוי תודעתי שיביא אותי לאן?

כי אני כן משתדלת לחיות לפי הרצונות שלי. רובם עומדים בניגוד גמור לחברה בה אני חיה. 

כלומר, עצם זה שמגדירים "יעד" שבו את צריכה להיות "בסדר" של מישהו אחר זה כבר בעיה בפני עצמה. תמיד חירפן אותי שאם למישהו יש בעיה אז הסביבה אומרת לו "תלך לטיפול" כשהטיפול בעצם אמור לגרום למה שהסביבה לא מצליחה לעשות בעצמה, רק עם עזרה מקצועית.

הקלאסי זה טיפולי המרה. אבל זה לא דוגמא יחידה.

(יש לי פה תאוריה משלי, אבל הוא לא מעניין התגובה הזו)

אני לא מקבל את זה. אני חושב שהמטרה היא קודם כל שחלקי הנפש יחיו בשלום. לקום בבוקר כשהגוף מרגיש בנוח עם היום הזה ועם מה שצריך לעשות היום. אם הגוף מרגיש לא נעים, אז צריך לעשות בירור וככל האפשר לא לעשות את מה שהוא מתנגד לעשות.

אה

והכי חשוב

אפס שפיטה עצמית! העולם שופט אותנו מספיק

מותר להרגיש הכל

מותר לחשוק בהכל

מותר לחלום על הכל

הכל הכל  הכל.

מותר להקשיב להכל

מותר לכתוב הכל

בלי צנזורה עצמית.

ואז קראתי גם שוב.

האמת, במחילה, זה נשמע מאוד מבולבל מבלבל ובעיקר תוקע ולא מקדם.

זה מתאים לרמה נמוכה התחלתית מאוד ראשונית, להוציא את המחשבות הרגשות גם את הכי נמוכות וילדותיות שבנפש, אבל לא כהתנהלות, לא ככיוון רציני לשיפור משמעותי בחיים של אדם ולא במערכות יחסים.  

ולך לביטה, אשה יקרה, אם תרצי באמת לעשות שינוי במצב שלך, להתקדם באמת מהבוץ הזה, מציעה לשוחח עם מישהו מקצועי חיצוני שיתן עזרה אמיתית.

את לא צריכה טיפול זוגי כרגע, את צריכה עזרה בשביל עצמך, לא לזוגיות, רק בשבילך.

כי לך קשה, כי לך לא טוב ואת חשובה.

את רוצה להבין מה יעשה לך טוב, מה את רוצה, מה נכון לעשות בשבילך ובשביל המשפחה שלך.

משהו שיעשה טוב אמיתי ולא ימשיך את הבוץ הזה.

באהבה❤

כלומר, לנסות להגיע ליעד ש"נכון" בעיני מישהו אחר. יכול להיות שבאמת נגיע לשם בסוף, אבל זה רק אחת האפשרויות.

טיפול טוב צריך קודם כל להביא את הבן אדם להיות הוא עצמו. לקבל את כל החלקים שבו ללא יוצא מן הכלל. במיוחד אלו שנמצאים  בניגוד חריף עם החברה בו הוא חי ובמיוחד אלו שנמצאים בקונפליקט חריף עם מה שהוא גדל איתו בבית.

אחרי שאנחנו יודעים הכל, אפשר לעשות הלאה. אפשר לנוע לעבר הרצונות שלנו, אפשר גם לפרק את הרצונות לגורמים ולנסות להבין על מה הם יושבים ולשים עליהם סימן שאלה. אפשר הרבה. אבל קודם כל זה הצורך להיות אנחנו. עם כל מה שיש בתוך המערכת ברגע הנתון הזה. גם מה ש"אסור לחשוב".

אבל שיוביל לשינוי בנפש..

בכללי "ציפייה" זה כמו עבודה זרה=סופי,מוגבל, נקודת סיום שצריך להגיע אליה, אפילו אם זה

"ציפייה" שלנו מעצמנו וכביכול לא ציפייה חיצונית של אחרים.

ממליץ לחיות עם מושג של "כיוון" ו"דרך" במקום, וה"ציון" שאת נותנת לעצמך הוא כמו שמשה אמר-

רק מה שאת עושה כדי להגיע לשם, אחרים הם לא אחריות שלך.

ממליץ מאד על הספר "בניה עדי עד" של הרב אליהו האיתן, קצרצר וקולע. האמת שזה מבט על כל החיים אבל בעיקר עוזר לנישואים.(כדאי לקרוא כמה פעמים)

וכן תתפלאי-גם למצבים מסובכים. נ.ב. הרבה פעמים כשאדם משלים עם עצמו-הסביבה מגיבה בצורה חיובית ו"משתנה" לטובה..

(ואם יש לך כח לקרוא עוד ספר קצת יותר ארוך-"אפס מגבלות" של ג'ו ויטלי, קשה יותר להכנס לראש וצריך לתרגם את זה לאמונה שלנו-היהדות, אבל מאד חכם)

והלוואי

הלוואי ממש ותמצאי דרך

תראי גאולה

תגיעי לחרות אמיתית

ואולי אין מנוס מלפתוח איתו את הדברים, אולי משם תבוא הפריצת דרך, לכאן או לכאן

בהצלחה 

לא קרה כלום?

זה לא שינה משהו? 

היה מעולה בדייטים ועוד שנים אחרי.

אבל מאז עברו הרבה מים בנהר. 

שיוכל לנסות

אם לא- תחליטי אם לפרק, להמשיך על דעת שעד 120 תצטרכי לחיות כך, ועם הזמן למצוא אפשרויות 'פוס משחק ' לשמור על שפיות . והסיכוי שבכל זאת יגיע לידי גט ואז יהיה עם משפחה ברקע

אני לא רואה טעם.

איטס א ווין ווין סירקוליישן

לחיות בשקר לא טוב לאף אחד. ברור שזה רע לך, אבל תדעי שזה גם רע לילדים שגם אם לא יודעים שום דבר, חשים הכל ובונים תודעה של חיים בשקר. בסופו של דבר, זה גם רע לבעלך, כאילו טוב לו עכשיו אבל כשמגלים את השקר, ככל שהוא יותר ארוך ומשמעותי, הנפילה יותר כואבת.

מהאוכל שאשתו מכינה לו,

מהשכר שהוא מקבל מהבוס,

וגם בחיי האישות ובכל נושא אחר...

לא יכול להתלונן על כך שהצד השני לא משפר ומשתפר.

אז בתור התחלה, לא הייתי ממשיך לעשות את עצמי...

פשוט לא אומרת בסוף שאני לא מרוצה

אבל ממשיכה לנסות להכווין

ועדיין זה לא קורה ומתסכל נורא

אפשר גם לעשות ביחד או לחוד קורס אינטרנטי, יש של בני הזוג שומר/ בני הזוג קליין ועוד. (לא מכיר ספציפית ולא יודע אם חותם על כל מילה, אבל בגדול הם גם יראי שמיים וגם מקצועיים).

תנסי להיות ספציפית איתו, להגיד לו לפני מה ואיך בדיוק את רוצה.

"מאמייייייי, יודע מה בא לי? בא לי XXX שנעשה ביחד. אני חולה עליך, מצ'וגעת עליך, אין כמוך בעולם, אבל חסר לי כמה דברים בסגנון מה שאמרתי לך. בוא ננסה לממש את זה. יהיה כיף, מבטיחה".

כמובן זה גם תלוי כמה אתם דוסים אז תתאימי את הניסוח לאורח החיים שלכם. וכמובן לא לבוא ממקום ביקורתי אלא ממקום אוהב ומכבד.

אם את אומרת מה את רוצה, ועדיין לא מסופקת (בהנחה והבקשה שלך מתקיימת),

נשמע שאולי את לא בדיוק יודעת מה יעשה לך טוב.

והגיוני גם שזה השתנה עם השנים, ולכן מה שאת רגילה אליו כבר לא עובד.

אני לא חושבת שיש טעם לבוא ולהנחית עליו את האמירה שאת לא מסופקת.

כן רואה הרבה טעם לבקש גיוון וחידוש (עם הצעות קונקרטיות), בשביל לגלות מחדש מה יענג אותך.

ולהפסיק להעמיד פנים.

בעיניי זה לא מכבד אותו, ולא נותן לו פידבק אמיתי על המציאות.

אני יודעת מה עושה לי טוב

ולא מתביישת

לא אומרת לו כי אני פוחדת לפגוע בו ובגבריות שלו ולערער אותו

מבחינתו זה יפול עליו כרעם ביום בהיר.

הוא חושב שבתחום הזה אנחנו מושלמים ומסופק מאוד.

אני ינסה אולי להעביר את הדברים יותר בפירוט

ומבלי להתייחס למה קרה או לא קרה בעבר

יותר להתמקד בעתיד

תודה לכולם

אם התקשורת ביניכם טובה (היא אכן?) זה אמור לעזור 

ואמרתי ברגישות בשביל לא לפגוע מה אני צריכה ואז גם הוסבר לו בטיפול זוגי שאני לא מסופקת, וכמה זה חשוב והכל דובר בפרטי פרטים.

ועדיין לא עזר

וניסיתי לא להעמיד פנים

וזה גם לא עזר

הוא ממשיך ומתעלם מזה,

מבחינתו הכל מושלם

ואני סובלת.

זה עוד יותר תסכל ופגע אחרי שהסברתי וביקשתי וברור עכשיו שהוא יודע

ופשוט לא אכפת לו, זה לא מעניין אותו.

אחרי כל המאמצים להסביר ולבקש וטיפול והוא ממשיך כאילו כלום לא נאמר, זה עוד יותר הרחיק אותי ממנו אלפי שנות אור.

לפעמים נדמה שהיה עדיף לשתוק.

אצלך נשמע שזה כן חשוב לו, אז כדאי להשתדל. 

אכפת לו ואני בטוחה שהוא ינסה

פשוט לא רוצה לתת לו תחושה שהוא לא מספיק

זה יכול לפגוע והוא כל כך שמח לחשוב שהוא משמח אותי.

אני יחשוב על דרך חכמה לדבר איתו

מצטערת בשבילך, זה מקרה קשה ):

ומתבייש או מפחד לאמר לך ?

תצטרכו למצוא איך לשוחח על זה

מה קרה שהשתנה , משמע שלא תמיד היה כך,

וקודם כל, תיאום ציפיות מול עצמך והשלמה עם זה שאת מעבירה את הכדור אליו. משם זה תלוי בו.

תביני את עצמך ומה הרצונות שלך.

ותכיני את עצמך לשני התרחישים- בו הוא תופס את הכדור ומשתמש בו, ולתרחיש בו הוא מפספס אותו.

זה הכי חשוב בעיני.

כי שניהם יכולים לקרות באותה מידה.

תגידי לו מה את מרגישה. מה החווייה שלך.

בלי האשמות.

במילים עדינות.

דברי על עצמך-

אני מאוד אוהבת ש…

נעים לי כשאתה…

פחות נעים לי כש…

חשבתי על זה ואולי ננסה…. אני חושבת שזה יהיה לי נעים…

והיי, אל תשכחי אותו.

תתענייני גם בנעימים שלו.

מה נעים לך? מה עושה לך כיף? מה היית רוצה לנסות?

בגדול. זה שיח חשוב, אבל דורש עדינות והרבה הבנה עצמית והכלה של מורכבות.

בהצלחה ושפע 

אזרתי אומץ וקצת דיברנו

אולי באמת נלך לקורס ביחד או לבד

וספרים

תודה

זה שאת מעמידה פנים.

את פוגעת בעצמך בשם ה"לא לפגוע בו".

הוא לא יישות בפני עצמה בהקשר הזה, היישות היא הקשר בינכם.

ברגע שאת מעמידה פנים, את מטמיעה את הבעיה, וחבל.

בסוף זה לטובתו לדעת מה באמת עובר עליך.

ולטובתו שתאמיני בו שהוא מסוגל להתמודד עם הידיעה שאת לא מסופקת ושיש לך אמון בו שיעשה מה שהוא צריך לעשות.

מהיום, את מפסיקה להעמיד פנים. זכותו לדעת את האמת.

וזכותך להביע אותה.

כל עוד את מסבירה יפה מתוך אמון, אין לך אחריות נוספת על הביטחון העצמי שלו. זה שלו.

ומשהו נוסף שרבניות לא יגידו לכן, ואני כן -

אם לא נעים לך, אל.

אל תאנסי את עצמך. זה פוגע בקשר.

שיתאמץ. זו חובתו המוסרית והערכית.

אז ברור שלא לשכב בסבל

אבל מחובתה להסביר מה מפריע לה

זה לא חדר בריחה(על כל משמעויותיו)

הוא פשוט לדבר.

מיניות היא מסע שמתחיל דבר ראשון בתקשורת, ללמוד את עצמך לבד ויחד איתו.

לצערי זה נושא כל כך ענק וחשוב שבתחושה שלי זרקו אותנו למים עם 3 שיעורי הדרכות כלה, שמועברות ע״י אחת שהקשר בינה לבין מיניות מקרי בהחלט, וזה במקרה הטוב.

במקרה היותר גרוע, למידה דרך סרטים ותכנים מיניים שלא קשורים למיניות נשית בשום צורה.

איך הוא יבין אותך בלי שתדברי?

אין לו רוח הקודש וכל אישה היא שונה, הזיוף שלך רק גורם לו לבלבול

ואין דבר שישמח אותו יותר מלתת לך עונג.

תדברו על זה בכנות וללא האשמות ותגדלו מזה יחד.

בדיוק הקשבתי לזה

אם זה מדבר אליך, היא ממליצה שם על ספרים בנושא.

שומעת רגע פרק 12 | סמדר מילר | יבשת חדשה

אני לא מכיר אותך אישית, ולא את מערכת היחסים הספציפית שלך ושל בעלך, אך אשיב בקווים כלליים שיכולים אולי לגעת בלב הדברים, בתפילה לעזור לך ולשאר הקוראים.

לצד הדברים הבאים שאכתוב, במצבים מסוימים בהחלט חשוב גם לבדוק בעדינות אם קיימת בעיה פיזית, טכנית או רפואית כלשהי שמקשה על החוויה. הדברים שאני כותב כאן הם בעיקר על הצד העקרוני-המהותי שאינו נוגע לבדיקה אישית ספציפית, ומהניסיון של זוגות רבים שליוונו הבנת הדברים לעומקם ב"ה חוללה שינוי עמוק ומבורך.

------

בזוגיות, ובמיוחד בתחום האינטימי, יש נטייה לחשוב שהסיפוק נובע ישירות מהאקט הפיזי – ואם הוא אינו מספק, מנסים לשפר אותו: לייעל, לחדד, להוסיף ריגושים, משחקים, גיוון, ולעיתים גם אמצעים חיצוניים. לפעמים זה אכן נדרש, אך בהרבה מקרים – זה דומה למי ששותה מים מלוחים בתקווה להרוות את צמאונו: במקום להרוות, הצמא רק גובר, כי החוסר מורגש בעוצמה גדולה יותר. ואז, יחד עם החוסר, מגיעים כאב, תחושת אכזבה, ריקנות, תסכול ולעיתים גם אשמה או האשמה.

אז מה כן?

צריך לשנות את כל המשוואה והתפיסה שמנהלת את התחום הזה בראש ובלב.

הקשר הפיזי בין איש לאשתו איננו סתם "יחסי מין" – הוא קשרי אישות. כך היטיבה להגדיר זאת הרבנית שטרנברג: לא רק "יחסים", אלא קשר. הוא אמנם מתבטא במגע הפיזי, אך שורשיו טמונים הרבה מעבר לכך – בכל ההוויה הרגשית, הנפשית והרוחנית של בני הזוג.

כדי להסביר זאת לעומק, אשתמש בדימוי קטן:

כאשר תינוק נולד, תודעתו מצומצמת מאוד. הנשמה שירדה לעולם עדיין לא מכירה את הגוף, עד כדי כך שהתינוק שורט את עצמו מבלי להבין שהידיים הן חלק ממנו. בהדרגה, התודעה מתפתחת, והוא לומד לחוש את איבריו כחלק מה"אני" שלו. אבל גם אז – בתחילת הדרך – הילד תופס את העולם כולו כהמשך של עצמו: אמא, אבא, הכל "אני".

רק בתהליך ארוך של התבגרות הוא לומד להבין שיש זולת, שיש אחר, שיש גבול ביני לבין מי שמולי.

התכלית העמוקה של החיים – ושל הזוגיות בפרט – היא להגיע לאחדות אמיתית: לא אחדות של טשטוש ההבדלים, אלא אחדות שמכילה ומחבקת את השונות. לא לוותר על הזהות האישית – אלא ללמוד לשלב בין שתי ישויות נפרדות בהרמוניה עמוקה שמפרה ומעשירה את שתיהן.

הקדושה – להבדיל מהתפיסה של הטומאה – אינה דורשת טשטוש ואחידות, אלא להפך: בירור, צמיחה אישית חזקה, ואז חיבור אמיתי, שבו השלם גדול לאין ערוך מסך חלקיו.

הנישואין הם "חממה" שמיועדת להוביל בדיוק אל האחדות הזו: שני אנשים נפרדים, כל אחד עם אישיות, רצונות וצרכים משלו – שלומדים לאהוב, להכיל, להעשיר, ולהתחבר ברובד העמוק ביותר.

וכאן מגיע העניין המרכזי:

ברוב המקרים, הסיפוק המיני הוא תוצאה ישירה של הסיפוק הרגשי והנפשי.

הרב גינזבורג כותב בספרו "אהבה" שהקדוש ברוך הוא טבע בחוקי הבריאה חוק עמוק: "כל מגע יוצר תנועה בנפש – או של קרבה או של ריחוק."

כאשר אדם ניגש למגע ממקום של שימוש בצד השני לצורך אישי – גם אם הוא עושה זאת מתוך אהבה – הקשר הפנימי נפגע. יש כאן שני אנשים שכל אחד עסוק בצרכים של עצמו. החוויה אולי מספקת ברמה הפיזית, אבל הנפש יוצאת בתחושת ריקנות.

ואילו כאשר הקשר נבנה מתוך רצון אמיתי לתת, להקשיב, להיטיב, ולחוות יחד – המגע הפיזי הופך להיות שיא של חיבור נפשי ורגשי, ואז גם אחרי שהאקט מסתיים – יש קרבה עמוקה, מחבקת, ממלאת.

(מעניין לראות זאת גם מבחינה פיזית: זוגות שבאמת חוו חיבור רגשי – נשארים קרובים זה לזה גם אחרי; לעומת זוגות שהתחושה היא של "סיום" ו"חזרה לגב אל גב" – ביטוי פיזי לחוויה פנימית.)

כדי להגיע לזה, אי אפשר להתחיל מהחדר.

צריך להתחיל מהיום-יום: מההקשבה. מההכלה. מהרגישות. מהיכולת של כל אחד לראות את השני, להרגיש אותו, להיות שם באמת בשביל טובתו, מתוך אהבה ולא מתוך אינטרס.

וכשהקשר הזה נטמע בכל מרחבי החיים – הוא בא לידי ביטוי גם בקשר האינטימי.

אגב, בדיוק בשביל זה יצרנו את ערכת "כרטישיח" – שמסייעת לבני זוג ללמוד להכיר לעומק את עצמם ואת הצד השני, להבין רצונות, רגשות, עולמות פנימיים. מתוך כך – הרבה יותר קל להתכוונן גם בצדדים הרגישים ביותר, כולל בתחום האינטימי (ולשם כך יש גם את ערכת ההרחבה האינטימית שלנו).

אנחנו תמיד אומרים: ליל הטבילה, למשל, לא מתחיל מהמקווה. לא מהבוקר. הוא מתחיל כבר מהיום שהאישה מקבלת מחזור – ובעצם, מהרגע שבו חיים את הזוגיות בצורה קשובה ואוהבת בכל תחומי החיים.

הקשר האינטימי הוא בסך הכל מראה שמשקפת את עוצמת הקשר הרגשי שבני הזוג בנו ביניהם.

כשהקשר ריק או חסר – גם האקט המושקע ביותר ירגיש ריקני.

וכשהקשר עמוק, אוהב, מלא כבוד הדדי ורצון טוב – גם מגע פשוט יכול להוביל לסיפוק עמוק ולקרבה עצומה.

מאחל לך שתמצאי את הדרך הנכונה – ובזוגיות שלך, שהאהבה תעמיק ותהפוך לאחדות חיה וממלאה.

הכותרת עצבנה אותי אז אמרתי אני חייב לקרוא כדי לחטוף עליך גננה עם הגישה הזאתי

אבל לא!

כתבת מדהים והתחברתי ממש!

תודה רבה באמת מקסים

הבת שלי לאולפנה הייתה צריכה הדרן לכן הגענו אליהם. בחסימות אחרות לא התנסיתי. כי אומרים שיש בכולן תקלות.

יש אפליקציות להגבלת זמן הגלישה אולי יכול לעזור בחיסכון מגלישה לאתרים בעייתיים. 

מתמודדת עם חרדות לצערי , אבל לא מגיעה בהתקפים לסיחרור כזה ... 

גם יצאתי עם הבת שלי ולא ממש רצתי לתת איתה לבד אבל כשיצאת איתה לא הרגשתי ממש חרדה .... רק כשחניתי וקמתי וזה נהיה אז נכנסתי לחרדה ממש 

כלומר, לפעמים הגוף מחכה עם התגובה הפיזית עד שהגורם לארוע נגמר. בזמן אמת את על ההגה אז את חייבת לתפקד...

קרה לי מקרה של נפילה מאד קשה והמשכתי לתפקד שעתיים שלמות בגלל אדרנלין ולחץ.

ברגע שהאדרנלין ירד הכאבים תקפו אותי ולא הצלחתי ללכת כמעט שבוע.

(גם התקפי חרדה/סטרס לרוב מתחילים אחרי שהדבר נגמר, הגוף צריך זמן להירגע כדי לייצר אותם).

גם אני חרדתית מאד

תשתי משהו ותנוחי יעבור

חיצוניות זה חשוב!

נקודה.

סימן קריאה!

מי שיגיד לך אחרת-חרטטן.

מה שכן-אם בדייט ראשון החיצוניות לא נראית לך וואוו,

אבל אתה רואה שיש עניין ויש דיבור באופן כללי,כן הייתי נותנת צ׳אנס לדייט/דייטים נוספים כי אז לפעמים החיצוניות שבהתחלה לא היתה וואוו,מתחילה למצוא חן ואפילו מאוד!

אז לא לפסול מיד.

להמשיך לפגישה שניה כשלא סגורים על המראה החיצוני לבין להתחתן ככה.

היא לגמרי יכולה למצוא חן בעיניך בהמשך.

ההשלמה עם המראה שלה חייבת להיות לפני החתונה.

בררן מידי ועלול לפספס הרבה פוטנציאל.

לא כי אני ממליץ לך להתחתן עם מישהי שהמראה שלה דוחה אותך, אתה בהחלט צריך לרצות להתחתן איתה עם כל המכלול - הערכי, הנפשי, הרגשי והגופני. לכן, לפני החלטה על חתונה, בהחלט צריך שהיא תהיה יפה בעינך.

אבל, פגישה ראשונה היא ממש לא מדד. הרבה פעמים כשנוצר שיח משותף, קירבה רעיונית, עניין אחד בשני באופן כללי - נוצרת גם חיבה למראה כפי שהוא. אחרי כמה פגישות, אתה יכול (וצריך) לבדוק האם בכל המישורים, יש לכם שייכות.
 

במידה רבה אפשר לומר שאם אתה עסוק במראה בפגישה ראשונה, אתה בכלל לא עסוק ביכולת שלך להתחבר אליה, אלא בשאלה האם היא עומדת במדדים חיצוניים כאלו ואחרים. המדדים החיצוניים, בהחלט הוכנסו לנו לתת-הכרה מהעולם הזר, מסרטים, מפרסומות וכד'. השיקולים הללו, המראה החיצוני במדדים מקובלים, הם בהחלט לא חשובים, האישיות, האידיאלים, הרצונות, המידות הטובות, הרבה יותר חשובים והכרחיים. אחרי שיש שייכות כללית, צריך להיות גם רצון וחיבור לכל המכלול כולל המראה.

אבל אי אפשר להתעלם מזה שלכולנו( אני מאמין) יש אותו מודל יופי, אנחנו חיים בעולם לא באיזה אי בודד.

וכן,לדעתי יש בזה עניין אובייקטיבי

כל אחד אוהב משהו שונה...יש גברים שאוהבים נשים מלאות ויש רזות

יש שאוהבים שחומות ויש שאוהבים לבנות...אין מודל כולל לכולן

ואם יש מציאת חן בסיסית הייתי נותת צאנס אבל ברור שמציאת חן זה חשוב

מצד שני

יכולה לומר לך שיש לי אחות אחת שנשואה לאדם שבאמת לא נאה בכלל..שראיתי אותו פעם ראשונה לא האמנתי אבל הם נשואים כבר עשור עם ילדים ב"ה והוא פשוט אדם מלאך! זכתה בכל קנה מידה ואפילו אני כבר לא רואה שום דבר מכוער בו...

בהחלט חושב שאתה צריך לשבת עם עצמך ולסדר סדר עדיפויות נכון. אם לזה כוונה שאלתך, אז בהחלט - מודל היופי החיצוני, המערבי, לא חשוב בכלל!!!

הרבה יותר חשוב שיהיה לכם עולם ערכי משותף, שיהיו מידות טובות ומוכנות למאמץ אחד לקראת השני. אחרי הדברים האלו - כן, אשתך צריכה למצוא חן בעינך, גם (ממש לא רק!) במראה. על זה אני מתעקש מנסיון של רבים - הרבה פעמים כשנוצר קשר ושייכות, גם מתחברים למראה, שאינו מה שהיינו חושבים מראש.

מקשר לתגובה אחרת שכתבתי השבוע, גם בשרשור שפתח רווק:

ועוד נקודה, שנכונה לכולם אבל במיוחד לך - נשואים טריים

מלבד מה שציינתי שם, זה נכון גם אליך. אם המדד הראשון שלך, אם השיקול המרכזי הוא יופי - אז כשהיא קצת תשתנה, תרגיש בתוכך מקח טעות.

אחזור שוב - איני אומר לך להתחתן עם משהי שלא נראת בעינך, להפך, בשלב שמגיעים להחלטה על חתונה חייבים שהיא תמצא חן בעינך בכל המובנים. אבל כן, אם זה תופס מקום נורמלי ומוצב בסדרי העדיפויות אחרי השיקולים הערכיים והמידותיים - אז מציאת החן הזאת תמשיך גם כשהיא תשמין קצת וגם כשהיא תאפיר.

אבל אם זה השיקול והמדד הראשון וממילא המרכזי - אז גם אם תמצא את מלכת היופי, מה יישאר לך כשהיא באופן טבעי תשתנה קצת?!

המראה החיצוני לא היה אכפת לי בכלל בפגישה הראשונה.

גם לא בשאר הפגישות.

באף אחת מחמש הבנות שיצאתי איתן.

גם אחרי הנישואין זה בקושי מעסיק אותי.
 

ומי שיאמר לך אחרת חרטטן.

לק"י
 

לא יודעת כמה כאלה יש, אבל יש.

(לי נשמע מציק יותר גבר שמאוד שם לב לחיצוניות, ואז הוא אומנם מחמיא לאשתו על בגדים וכו', אבל הוא גם עלול להיות כבר "נודניק", כשיש בגדים שהוא לא אוהב/ שהוא קונה לאשתו בגדים לפי טעמו ופחות לפי טעמה וכו').

לא צריכים להיות קיצוניים לכאן או לכאן.

איזון הכי טוב.

בתקופה ההיא שהייתי רב עם כולם בלנ"ו על הטמטום שלהם בעניין זה, זה מצא חן בעיני יעל.

אגב כבר כתה י חשבתי לי שעדיף לי להתחתן עם אשה מכוערת ולא יפה כדי שגברים אחרים לא ילטשו בה עיניים, מה אני צריך את החרא הזה על הראש שלי? בסוף זה לא היה אישיו, התחתנתי עם אשה בלי להשוות אותה למודל היופי המערבי בכלל.

וגם מודל היופי המערבי גם כולל שאשה אמורה להיות אנורקסית וזה אני חושב שקשה לגבר להתמודד איתו, זה גם עולה הון לתחזק יופי, תספורות, ציפורניים,איפור, ניתוחים, מי צריך את זה.

(רק העלה חיוך להיזכר בהטרלה השנתית שלך בבין המצרים...😉)

לק"י

נכון שהוא יכול לעבוד על עצמו, וללמוד להחמיא לאשתו על המראה החיצוני (שאני מסכימה שזה חשוב).

עדיין האופי הבסיסי שלו לא יתעניין בזה, אז חשוב לדעת שיש גם כאלה. ולא להבהל מזה...

(לחשוב אם זה מתאים לה או לא, אבל זה בסדר אם זה מתאים).

לא תמיד זה חתום אחרי פגישה ראשונה.

אם זה לא וואוווווו מבחינת מראה חיצוני אבל מ אים מבחינת אישיות, אפשר להמשיל ולבדוק לאן הדברים מתקדמים.

רק חשוב לא להשלות, אשה במיוחד... כשאשה נקשרת וסומכת, זה כבר בעייתי,

אם אחרי כמה פגישות אתה רואה שאין שינוי חיובי- משמע, אתה לא מרגיש נמשך יותר או לא מרגיש שזה מפסיק להיות כל כך חשוב ביחס לאישיות, כדאי לחתוך.

וכמובן כמובן להתפלל להשם שיראה לך עצה נכונה וטובה.

הרבה סיעתא דשמיא!

כי זה משהו שיכול להבנות.

אם חודש אחרי אתה באותה תחושה,

כדאי לעשות חושבים.

אבל זה לא אומר שצריך ללכת לקיצוניות השנייה ולהתעלם מהמראה לחלוטין.

המראה החיצוני חשוב בהחלט, וצריך שתהיה מציאת חן גם מבחינת המראה החיצוני.

אבל זה לא מחייב שיקרה בפגישה הראשונה, אם אין רתיעה רצינית ומשמעותית- אני לא הייתי פוסלת על זה בפגישה ראשונה אלא נותנת עוד הזדמנות.

שהיה בחור שהרגשתי שאנחנו מתאימים מבחינת השקפות והכל. ולא הצלחתי להתחבר למראה שלו.

ממש ממש לא.

וניסיתי 3 דייטים וזה לא עבר לי.

אז ביטלתי אותו.

הצטרפו לזה עוד כמה דברים שלא היו נראים לי אבל מראה חיצוני היה חלק מזה.

על זה בלבד לא חושבת שהייתי מבטלת. אבל זה כן הדבר הראשון שהפריע לי.

אני אישית חושבת שזה חשוב. אבל מוסיפה שזה משהו שמתרגלים אליו בסוף.

בעלי חתיך בעיני. גם כשיצאתי איתו הוא היה חתיך בעיני.

אבל בתקופות של מריבות וכד אני לא רואה את זה.

וגם בשגרה זה לא משהו שתופס נפח.

משיכה זה חשוב. צריך שתהיה. אבל היא לא העיקר.

עם שניים קטנים זה מאוד עמוס . בהמשך הדרך אמור להיות יותר מאוורר ועם זמן לתחביבים וכו

גם כעת מומלץ לראות איך למצוא זמן איכות אפילו שעה בשבוע ו או עשר דקות ביום

לגבי ב תעשי בירור עצמי איפה את נמצאת בדת, בשביל עצמך קודם כל 

פתחת את הלב ואמרת דברים שיושבים עלייך.

האימהות ועבודות הבית לא פשוטות בטח בגילאים האלה, העומס מובן ממש, צריך למצוא את האיזון הנכון בין כל אלה לצרכים שלך כאדם, כאישה. 

זוגיות - למה משעמם לך ואין חשק? מה קרה בחמש שנים האלה שאתם נשואים? איך היה לפני כן? 

בקשר לאמונה - זה כבר עניין שלך שצריכה לברר עם עצמך. לשאול, לחקור ולהבין. ואם את בעלת תשובה אז בהחלט זה טבעי, אולי לעשות מסע יחד עם בעלך וזה יקרה בינכם 

ממליץ בחום למצוא מטפלת רגשית ולעשות איתה בירור מה את צריכה בשביל להחזיר את הטעם בחיים. (אולי אפילו כצעד חירום - לפנות לרופאת משפחה ולהתייעץ על חשש לדיכאון. יש מה לעשות ואיך לצאת מזה!!)

בנוסף, לשקול אחרי החג למצוא מטפלת לתינוק ולצאת לעבוד. סביר שכרגע זה נראה לך רק להוסיף משימה, אבל הרבה פעמים עצם הלצאת מהבית (אפילו אם לא תרוויחי הרבה יותר ממה שתעלה המטפלת) - מוציא מהרוטינה של האכלה-כביסה-חיתל-מקלחת וכד' ועוזר למצוא עניין בחיים.

בהצלחה רבה, חג חירות שמח ותזכי ל'סדר' בכל העניינים

את פשוט בהצפה של סטרס.

למה סטרס? כי אני קורא מה שכתבת על "שיעמום" בשבת. בעצם באמצע השבוע את מוצפת  ו... (כל מה שכתבת פה). בשבת לכאורה את לא, ואז משעמם לך.

אבל אולי זה רק אני. 

התבודדות (או זמן כתיבה, ההעדפה שלי) אגב זה הדבר הנכון לעשות. לבוא ולהגיד לעצמך ולסביבה "הצילו אני בסטרס" ולנסות לעשות סדר בעולם הזה. בדיוק מה שקרה לי אתמול בלילה וההפסקה עשתה פלאים.

נראה לי חשוב שתביני שמה שאת כותבת הוא חריג.

כולם עמוסים, לכולם מאד קשה עם דברים מסויימים וחלק מהזמן הם גם מאד עייפים.

*אבל* בסך הכל אנשים שמחים במה שהם עושים, מזדהים עם זה ומוצאים בתוך הבלאגן והקושי הרבה רגעים שמחים.

נראה לי שזה זמן בשבילך לעצור ולחשוב מה נכון לך לעשות שיחבר אותך מחדש.

אולי לעשות הפסקה עם לידות, אולי התקדמות מהר מדי עם התשובה ואת צריכה קצת לשחרר אולי למצוא זמן לזוגיות עם בעלך ואולי דברים אחרים.

כן הייתי במקומך מתייחס ברצינות להרגשות האלו ולא פשוט ממשיך הלאה 

כל אחד נמצא בשלב כזה או אחר בתחושות של בחבוש.

לא להיבהל, הכי טבעי ונורמלי.

לא לחשוב שאצל כולם הכל מסודר.

אומרת בעדינות שאם את על אמצעי מניעה הורמונאליים העולם הרבה יותר שחור...

2 ילדים זה השלב הכי הכי קשה- בתור אמא ל5 צפופים כפרעליהם.

באמת היה חי הכי קשה 2.

הכל מרגיש מבולגן, אין התחלה אמצע סוף. יש לי הרבה המה לכתוב, אם מעמיין אותל רק לא עכשין בערב פסח 🙄

חיבוק ענק אחות את בחברה טובה ממש

שאת לא יכולה להגיע אליה לחג

לא צריך כל דבר בחיים להסביר - כלל חשוב מדי פעם

תגיעו לקפיצה בחול המועד, ותביאי לאמא פרחים או משהו 

לענ"ד אם את מרגישה שזה מעבר לכחותייך ופוגע במשפחתך, את לא צריכה ללכת אליהם.

(מה בעלך אומר?)

אולי כדאי למצוא דרכים רלוונטיות לעזור לאמך בכל זאת - קרובי משפחה אחרים, מישהו מהשכונה שיכול להזמין אותה וכד'.

עד לפני שנה אמא שלי הייתה לוחצת בחגים וגם טןענת שאני מפרקת את המשפחה (היא שהתגרשה מאבא שלי לפני 3 שנים כי דמיינה דברים שהוא לא באמת עושה). כל מניפולציה אפשרית. ברקע אחות סיעודית עם פיגור. מצפון מפה ועד תאילנד. אבל בחרתי לא לעשות איתם חגים כמעט בכלל. זה מורכב וזה קשה אבל החרדות של להיות איתם שם לא שוות את זה. סוכות אחרון ניסיתי לעשות איתם וזה היה זוועה..משתדלת להגיע לבקר מדי פעם בימים רגילים.

אחד מהתירוצים זה שקשה לבעלי לישון מחוץ לבית וגם לי..היא -כמעט- ולא מטרידה אותי עם זה יותר , בטח לא באותה רמה