מתייעצת איתכם
הציעו לי בחור רווק..
ואני מתלבטת
אני לא יודעת אם אדם רווק יידע להכיל את כל המורכבות הזו וגידול ילדים ומשפחה של סוג של בנויה כבר
ועוד דבר
בתקופה שהייתי נשואה התרגלתי לא להסתכל על גברים אחרים בצורה רגשית
ואני לא מרגישה שאני באמת יכולה להפתח ולאהוב גבר חדש כאילו אני אשת שיחה מעולה אבל רגש לא יודעת איך להתחיל לייצר עכשיו מחדש..התרגלתי ששיחות עם גברים זה לגמרי טכני ולא יוביל לשום מקום (מעצם היותי נשואה פעם )
לגבי הראשונה - זה באמת לא מאוד נפוץ, אבל מכיר כמה שכן. כנראה שטוב להם. צריך לוודא איתו שהוא מבין על מה מדובר, אולי גם להתייעץ מראש איך מארגנים את מערכי הכחות בבית, אבל לא לשלול על הסף.
לגבי השאלה השניה - איני מבין אם היא קשורה לזה שהבחור רווק, גם אם היה אלמן או גרוש, היתה שאלה זהה.
קודם כל אשרייך וטוב לך. מאוד לא ראוי שגברים ונשים זרים, מרשים לעצמם שיח שהוא מעבר לנצרך וענייני. אבל את צריכה לעשות סוויץ' בראש - אם זו הכרות לשם בדיקת התאמה לחתונה, היא לגיטימית בדיוק כמו שהיתה לגיטימית כשהיית רווקה, כרגע זה הנצרך והענייני. כמובן לשמור על כל הלכות יחוד וצניעות.
בהצלחה רבה
לגבי א. יש משהו בזה שעד שבנאדם לא חווה הורות הוא לא מבין את גודל האחרויות
אבל אני מניחה שמי שהציעו לך הוא מעל גיל ה20 הצעירות והוא כן רואה מסביב מה זה משפחה וילדים ומבין תמחוייבות שבזה. מצד אחד יש את זה מצד שני כן יש משהו יותר קל בזה שהוא מגיע בלי חבילה משלו לקשר שזה יתרון מסויים
ב. אולי לנסות לצאת ואם זה לא יפתח לך גם בהמשך לנסות טיפול אישי ממוקד
ושמישהו רווק מוכן להיכנס לתוך מערכת זוגית זה כן אומר משהו על האדם עצמו. ברור שיש בזה מן התמימות אבל זה לא בהכרח דבר רע. רק מהחצי השני של מה שכתבת אני שואל את עצמי האם זה הוא או שאולי את עדיין מרגישה קצת פחד מלהיכנס לקשר מחייב חדש.
בעיקרון למה לא להיפגש לפחות באופן ראשוני ואחרי זה להתלבט? בהצלחה רבה רבה בכל אשר תבחרי
מחפש זוגיות אבל לא חושבת שאדם רווק מבין מה המשמעות של מחוייבות של בית וילדים עד שחווה בפועל
ובדכ שרווק מתחתן עם רווקה אז זה קורה בהדרגה קודם הוא מבין מה זה מחוייבות זוגית ואחכ בהדרגה מגיעים ילדים
כאן זה רווק שיכנס למשפחה עם ילדים כבר שמבחינתי הכל אמור לתקתק כאן..בוא נגיד שחיפשתי יותר כיוון של גבר שיודע מה זה להיות אבא ויתפוס את המקום הזה מול הילדים שלי
ולגבי הלמה לא באופן ראשוני..אני מכירה את הבנאדם וגם אם זה לא ילך אני אמשיך לפגוש אותו..
ודווקא מתוך ההיכרות הזו (המאוד בסיסית זה לא שהיינו בקשר) אני אומרת אם אני מכירה אותו הרבה שנים ומעולם לא היה לי רגש אליו למה שעכשיו פתאום ארגיש אליו משהו?
רווק באמת לא לגמרי מבין למה הוא נכנס. הוא יגיע אם דמיונות תובנות אשר חלקן יופרכו וחלקן ישללו אבל גם יהיו כאלו אשר ישוכללו ויביאו תועלת.
את יודעת למי הוא דומה? לאשה יקרה שרוצה פרק ב ומחפשת גבר גרוש או אלמן ולא בדיוק יודעת איך הילדים שלו יתייחסו אליה או איך הילדים שלך יתייחסו אליו או הילדים אלו לאלו. כל זה נכון גם כאשר האדם מלא ברצון ובסהכ איש טוב ,הכנסה של דמות דומיננטית תשנה לך את הבית. ואני לא מתכוון להגיד שזה דבר רע בהכרח, להפך לרוב מדובר בשינוי מבורך מכיוון שחלק ניכר מאנשים מעדיפים לחיות בזוגיות. לכן אני מרגיש שהשאלה בעיקרה מופנית כלפייך. האם את מרגישה שכרגע טוב לך כפי שאת (נניח בגלל הילדים וכדומה) או שאת פתוחה לשינויים למרות שיהיה גם מחיר לדבר הזה?
אני מרגיש שאת קצת מתלבטת בנקודה הזו ואולי ההצעה לצאת ולהיפגש הגיעה לפני שאת קיבלת הכרעה פנימית האם את מעוניינת בציד הזה באופן כללי.
לגבי הדבר השני שכתבת לא הייתי נבהל מזה מכיוון שבפרט אצל נשים אם הן לא פתוחות לקשר הן לא מסתכלות על האדם שמולן בהקשר זוגי (זו הכללה כמובן) נקודה ולכן אם נראה לך שאפשר להנות מפגישה מבלי לקבל החלטה ומבלי להרגיש מחויבות הייתי יוצא לכמה דייטים. כמובן שאם הוא לא מוצא חן בעינייך מבלי קשר לעובדה שאת ברוך השם היית רעיה צנועה כל השנים אזי אולי כדאי לחפש הצעה אחרת.
מגיע לך להיות מאושרת, לוואי תמצאי מהרה!
אני אולי צריכה לחשוב על זה לעומק עם עצמי אם זה מתאים לי עכשיו
למרות שכמו שאני מכירה רת עצמי אני לא אדם שיוזם שינויים ואם לא אצא מאיזור הנוחות שלי אני יכולה גם למצוא את עצמי לבד לעוד יותר מדי זמן
אבל אהבתי את צורת ההסתכלות של פנימה יותר
דווקא מבחינת מראה הוא נראה טוב מאוד אז זה לא זה..אבל אולי מה שאמרת זו באמת הנקודה אף פעם לא חשבתי עליו בהבט זוגי
עזרת לי והעלת לי כמה נקודות חשובות
תודה!
רווק שהתחתן עם גרושה +. מבחירה (בשלב מסוים לא רצה יותר לצאת עם רווקות. רק גרושות או אלמנות).
היו תקופות מאתגרות מול הילדים (כמו שיש הרבה פעמים בזוגיות פרק ב'), דרש הרבה עבודה פנימית וליווי, אבל ב''ה הקימו משפחה לתפארת.
בסוף השאלה זה לא אם אדם רווק או לא, אלא מי הבנאדם, כמה הוא מוכן ללמוד ולהשתפר, להתגמש ולתת לדברים מקום.
זה נכון באותה מידה גם לאדם גרוש/אלמן.
וגם לגבייך. אל תצפי שהכל ישאר אותו דבר. זוגיות מצריכה משני בני הזוג גמישות מחשבתית.
אני נמצאית בשלב שבו אני מתלבטת אם להתחתן🫢
אחד הדברים שמעכבים אותי הוא ההרגשה שאני לא מרגישה שאני אוהבת אותו. אני מרגישה משיכה פיזית, התאמה מסוימת למה שחיפשתי, הערכה אבל לא אהבה או ואכפתיות גדולים
הוא כן אומר שמרגיש אהבה
ואני פתאום אומרת לעצמי האם כן אני רוצה להתחתן במצב כזה? אולי כן אפשרי להרגיש אהבה עוד לפני החתונה והמחויבות? ואם לא מרגישה עכשיו מי אומר שארגיש אחר כך?
רציתי לשאול אתכם. הרגשתם אהבה לפני החתונה? מה בדיוק היתה התחושה? הערכה? אכפתיות? אשמח שתספרו לי . ואם כן, מה עורר אצלכם את הרגש הזה?
ואם לא הרגשתם, החיים ביחד והחתונה שיפרו את זה? מה קרה אחרי החתונה ששיפר?
תודה מראש❤️
זה מושג קצת חמקמק. מה בדיוק את מצפה להרגיש?
ולשאלתך אני לפני החתונה הרגשתי שיש התאמה ממש טובה וכיף להיות ביחד אבל האהבה היותר גדולה הגיעה עם הזמן והחיים אחרי החתונה
האם הרגשת ככה פעם עם מישהו אחר?
תחשבי, אם היית שומעת שהוא מתארס עם מישהי שאת מכירה.
תצטערי? יצבוט לך? תתחרטי?
אם תתחרטי זה אומר שאת בכיוון הנכון.
אבל בלי רגש של אהבה בכלל- בשום פנים ואופן לא.
מהו רגש של אהבה? זה כבר נרחב מאוד. אני לא חושבת שחייבים להיות מיד אול אין, עיוורון, התאהבות, איבוד חושים, פרפרים.
כן צריכה להיות התרגשות, געגוע, רצון להיפגש, לדבר, לבלות זמן יחד.
וודאי שזוג ששומר על כללי ההלכה מבחינת ייחוד ונגיעה ירגיש את הרגש הזה בעוצמות מכופלות ברגע שיכנסו למערכת זוגית אינטימית נכונה ובריאה, אבל הבסיס חייב להיות.
חוץ מזה וודאי שחשובים מאוד עוד הרבה פרמטרים אחרים שהם קריטיים לבחירת בן זוג לשארית החיים כמו התאמה, השקפה, רמה דתית, שלב בחיים,
תכונות אופי, הקשבה, כבוד, אכפתיות, וכו'.
אהבה נבנת עם השנים כשחווים יחד דברים טובים ורעים וכשמכירים באמת לעומק.
אולי הוא מאוהב שזאת הרגשה של פרפרים, שאכפת לך מהשני, שאתה רוצה לשמח ובטובת השני.
כן הייתי מצפה לתחושה דומה לפני החתונה.
הערכה והתאמה זה טוב ויפה אבל צריך גם הרגשה בלב של התאהבות לא הייתי קוראת לה אהבה (אלא אם כן אתם יוצאים שנתיים).
איך היית בקשרים קודמים? לפתח רגש למישהו זה משהו שקרה לך? יכאב לך לאבד אותו? נקשרתם נפשית או רק שכלית?
כמו שכתבו אהבה זה מושג חמקמק, וכן להיות שאת מחפשת משהו מסוים ולא שמה לב שמצאת משהו אחר. או שנראה לפחות שאהבה זה חייב להרגיש ולהיראות בצורה מסוימת וזה לאו דווקא נכון לשניכם.
לשאלתך מה אני הרגשתי
שמצאתי את המקום שלי בעולם, שאני יכולה לסמוך עליו, שאני לא רוצה להתרחק ממנו.
חוץ מזה גם הרגשתי המון דברים אחרים, אבל זה מה שאמר לי שאני מתחתנת איתו.
קשה לך כשאתם לא מדברים כל היום?
את רוצה לעשות לו טוב?
אם כן לכי על זה.. אם לא אז חבל על הזמן של שניכם..
1. בשום אופן לא להתחתן בלי תחושת שייכות על דעת שמשהו ישתנה. גם אם כל מיני מבטיחים שישתנה, הם לא יהיו לצידך כשתפתחי כאן שרשורים מתוסכלים בהמשך...
2. בכל זאת - כפי שכתבו לך, 'אהבה' היא מושג רחב, שכולל בתוכו כל מיני הופעות שונות אצל אנשים שונים. יש כאלו שמרגישים ממש 'מכונת כביסה' בבטן ויש כאלו שפחות רגשנים ותחושת השיכות הכללית מספיקה להם. לכאורה הייתי חושב שהדברים שאת מתארת, בהחלט נכנסים ברובד מסויים למושג אהבה.
אולי אפשר לדייק עוד קצת - כשאין קשר את חושבת עליו? מחכה לפגישה הבאה/לטלפון?
יכול להיות שכדאי לקחת עוד קצת זמן. אני הכי לא בעד להמרח, אבל כאן את צריכה ביטחון יתכן שעוד כמה זמן, עוד כמה פגישות יתנו אותו.
אפשרות נוספת, שלפעמים ממליצים עליה היא הפסקה. זה סיכון מסויים, כי כשהבחור כבר רוצה - המרחק עלול לכבות אותו, אבל סיכון מחושב, כי בדרך כלל הוא כן יחכה.
החלטה על כמה ימים/שבוע לפעמים אפילו שבועיים שמנתקים קשר - לא פגישות, לא טלפונים, לא הודעות. זה יכול לתת לך לבחון יותר טוב האם את מרגישה חוסר וגעגוע - אז כנראה שאת אוהבת אותו, אם תרגישי יותר רוגע, כנראה שפחות.
בהצלחה רבה
כרגע חשוב ההתאמה ביניכם ושאתם מוצאים חן האחד בעיני השניה
בה החוויות המשותפות בחיי הנישואין יבנו ויעמיקו עוד ועוד את הרגש שנקרא אהבה
שבנוי מהמכלול של הערכה התמסרות שיתוף פעולה ויתור נתינה משברים הענקה ועוד ועוד
כגודל הנתינה כך גודל האהבה
לאהבה ולהתאהבות לוקח זמן
לאהבה יותר
אילו רגשות כן יש לך אליו?
הוא התגרש מאז, אבל לי נתקע בראש משפט של חנן בן ארי שקראתי באיזו כתבה איתו - הוא אמר שלפני שהתחתן עם אשתו הוא הרגיש שיש פה בסיס - משהו נתון ויציב שאפשר לעבוד איתו. יכולה לומר שבניגוד לקשרים אחרים, כשהכרתי את בעלי הרגשתי כך וזה גבר על סימני השאלה
כמה זמן אתם יוצאים?
בעיני אם אתם מכירים זמן קצר יחסית תני לעצמך את הזמן, זה דבר שמתפתח ולא אצל כולם באותו קצב..
כתבה התפרסמה ברוטר:
דוח: שליש מבנות הזוג של המילואימניקים חשבו על פרידה בעקבות המלחמה בעזה
כמחצית מבנות הזוג הנשואות למשרתי מילואים דיווחו כי הקשר הזוגי נפגע בעקבות שירות המילואים - כשליש (34%) מהן הודו כי הפגיעה הובילה למחשבה על פרידה או גירושין. כך עולה מדוח מיוחד שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בנושא "השפעת שירות המילואים במלחמת 'חרבות ברזל' על משפחות המשרתים/ות מבחינת פגיעה בקשר הזוגי, מצב נפשי של הילדים וקבלת סיוע". מהממצאים של הלמ"ס עולה כי ככל שמספר ימי המילואים גבוה יותר, כך עולה שיעור בנות הזוג הנשואות למשרתי מילואים המדווחות על פגיעה בקשר הזוגי.
(ירון דרוקמן)
מה דעתכם קשה ומתיש להתגעגע כל כך כנראה.
אני לתומי בתור גרוש, חשבתי שדווקא המלחמה תגבש זוגיות.
בואו תחכימו אותי איך זה עובד?
בתחילת המלחמה, איזו הערצה מטורפת הייתה לאנשי המילואים ולנשותיהם.
אני אישית הכנתי ארוחות ערב לכמה וכמה משפחות של מגויסים מהקהילה שלי, וזה לא מיוחד - המוני בית ישראל עשו זאת.
מי חשב שזה יימשך שנתיים,
מי חשב שהם יישכחו מאחור,
מי חשב שנשות המילואים כבר לא ייחשבו לגיבורות וכבר לא יזכו לעזרה מהקהילה אלא בעיקר להרמת גבות "מה הוא עדיין שם???".
זה לא כך בכל מקום!
כאן לפחות (היכן שאני גרה) עדיין מכינים ארוחות, אירועים לילדים, מצדיעים ומחבקים.
אבל זה לא יומיומי כמו שהיה בהתחלה,
ואני כמובן לא מדבר רק על הקהילה שלי אלא בכלל בכל הארץ...
אבל כן, בקהילה שלנו ממשיכים לתמוך, לא באותה אינטנסיביות אבל ממשיכים כל הזמן לתמוך במשפחות המילואים והקבע(!!! יש איזה טעות, שנו, הם רגילים, אז לא גם אנשי הקבע, שגם קודם חיו חצי לבד - העומס עליהם במלחמה גדל מאוד ואפילו אין להם את 'בין הסבבים!!!) אבל ממש ממשיכים לתמוך.
עבר להן בראש?ליד האוזן? תוך כדי הכנת סנדביץ או מקלחות? הגדרה מאוד מעורפלת של המציאות, יש הבדל עצום בין "חשבתי" ל"עשיתי" בעניין זה.
נראה לי סתם כותרת לניפוח המציאות הקשה ממילא.
אגב זה מפתיע לטובה דווקא ש66 אחוז אפילו לא חשבו על זה וזה מעודד.
מזכיר לי שבצו ראשון שאלו אותי אם "חשבתי אי פעם לברוח מהבית" ואני כזה כמו אהבל "כן." מה לא חשבתי?
פחות מ15% בפועל
נראה לי שזוג שקיים ביניהם שבר, הוא יחריף בגלל המצב
וזוג שלא, ישאר סטטי פחות או יותר.
Oops, Something is wrong,-2025.aspx
ערוץ 14 צודק:
מחצית דיווחו על פגיעה בקשר, שליש *מתוכן* חשבו על גירושין.
יש מחירים למלחמה, יש הרוגים, יש פצועים בגוף ובנפש שלחלקם יש עוד דרך ארוכה. יש השלכות על הילדים ועל בנות הזוג, יש השלכות כלכליות, ציבוריות ואחרות - אבל כלל ישראל גדול מזה ובזה צריך למקד את המבט.
לנתון אחר אבל דומה -
כמה נשים שבני הזוג שלהם אינם מילואימניקים חשבו על פרידה.
ואז הפער בין זה לזה הוא זה שצריך לצעוק לך בעיניים.
משברים יש תמיד.
מצבי קושי לרוב יחריפו את המשבר, גם כשיש אמונה בצדקת הדרך יש קושי, בטח כשהוא לאורך תקופה כל כך ארוכה.
בוודאי שהקשר נפגע, כי שניהם חווים קושי גדול - לאו דווקא בהקשר הזוגי, והשני לא שם כדי לתמוך, להכיל, לחוות יחד וכו'. אז כן זה מוביל לריחוק מאוד הגיוני.
וגם האישה לומדת שהיא יכולה לבד.
יכולה בקושי, אבל מתרגלת לסדר את החיים שלה כך שהיא תסתדר בלעדיו, וכשהוא חוזר הכול עוד פעם צריך למצוא את מקומו.
תוסיף לזה שאולי הוא ראה מחזות קשים. ומטלות קטנות ופשוטות של בית אולי מרגישות חסרות משמעות.
ושהיא הרגישה בודדה ונושאת בעול הכבד של ניהול משפחה לבד, בנוסף לדאגה שאולי יקרה לו משהו וכל דפיקה בדלת או ידיעה חדשותית מקפיצה את הלב.
לא בדיוק המתכון להרמוניה זוגית.
גם הרבה אומרים שאדרבה
הכי טוב להיות במילואים 50 יום זה משפר את המצב הזוגי בכלל.
ואם המילואים 200 יום אז זה חוזר להיות כמו בשאר האוכלוסייה שחלק חושבים על פירוד
מישהו שם כתב
"שליש מבת זוגי חושבת על פרידה שליש מהיממה כולל פרידה משליש מעצמה"
והמון כתבו שזו כתבת תעמולה.
כמו כל משבר גדול ולאומי שחולש על אנשין מבלי לשאול אותם.
מערכת יחסים זה דבר מאוד קשוח לתחזוק.
כל מי שיש לו בעיות בזוגיות ובשגרה מצליח לשרוד, איך לא יתעצם כאן?
היא לבד, חוששת, בחרדות
הוא נלחם על חייו (או מפצח פיצוחים על בירה ושש בש, וזה ממש לא בקטע ביקורתי)
הלב ובריחוק מעלים שאלות ותהיות
והנשים שחוות את הלבד לאורך זמן ורואות שהן מסתדרות איכשהו
חושבות שיוכלו כך לארך זמן...
אני חושבת שרובנו לא מבינים עדיין לגמרי את ההשלכות על בתי ישראל של המילואימניקים והסדירים הנשואים מהמלחמה הזו.
שעובדת עם נשים וגם אשת מילואימניק בעצמי,
ההגדרה "מחשבה על פרידה" היא מאד מאד נזילה ורחבה.
לצורך העניין אם תיקח את כל הזוגות הנשואים שאתה מכיר ותשאל אצל כמה מהם עברה מחשבה של פרידה, תגלה נתונים לא נמוכים. הרבה מהם עדיין נשואים, וחלקם נשואים באושר.
אני כן אוסיף שמילואים בהחלט מאתגרים את הקשר הזוגי, מוציאים אותו מאיזון, ומבחינות נוספות יוצרות מורכבויות רבות ושונות, שצריך חוסן ולפעמים גם ידע והדרכה כדי לצלוח אותם. וכמובן גם מוטיבציה.
יש לא מעט זוגות שהיו מאותגרים קודם והמילואים יצרו שבר נוסף שהיה כבר היה מדי קשה לצלוח, לצערי הרב.
ויש גם כאלה שהתמודדו עם בעיות יחסית ממוצעות וזה לקח אותם לקיצון.
וכן, יש גם כאלה שזה חיזק וקירב ביניהם, ויש שגם וגם...
זוגיות היא לא נתון סטטיסטי אלא מארג שלם שמורכב מעליות וירידות וקרבה וריחוק ומשבר וצמיחה, בטח בזמנים כאלה. למסגר מחשבה שעברה, או מחשבה שעברה יחד עם אתגר (שאני מניחה שרוב ככל הזוגות נאלצו להתמודד עם כזה, גדול או קטן..) בעיני קצת שטחי ולא מייצג.
ובשורה התחתונה, אחרי הכל, משפחות מילואים בהחלט ספגו והקריבו כל כך כל כך הרבה בשנתיים האלה, גם בתחום הזה. מתפללת שהזכות הגדולה תעמוד להם, ושכולם יצליחו בע"ה להתחזק מזה, להתקרב מזה ולצמוח מזה, כי באמת יש מקרים לא פשוטים ושוברי לב.
הנשואים..
אני שנתיים בדייטים,
לפני חודשיים הכרתי מישהי. ב"ה סוף סוף קשר שמתקדם( כמעט תמיד אני הייתי זה שחותך בדייט ראשון/ שני הרבה על מראה ודוסיות)
יש בה המון ממה שחיפשתי..
הבעיה שאני לא מצליח להתחבר ולהרגיש תחושת שלמות עם המראה שלה, מצד שני כן מרגיש משיכה חזקה, מצד שלישי כל פעם שרואה מישהי קצת יפה מרגיש צביטה בלב.
אני מודע שיש לי חוש לאסתטיקה.
מודע שאני קצת פרפקציוניסט
אני מודע שלמרות "הגבריות שלי" לפעמים קשה לי לקבל החלטות.
אני מודע שזה שיש לי המון הצעות זה מקשה עלי.
אני מודע שחשוב לי מאוד המראה וכ' באשתי.
אני מודע לעצמי. השאלה איך מתקדמים מכאן?
זה רק זמן?
או עוד משהו?
תובנות בעניין?
בעיקר לגברים שביננו.
מההיכרות האישית שלי עם עולם הדייטים גם מחברות, בד"כ הגבר הוא שרוצה ולאישה לוקח זמן להיות גם ברעיון. כשזה להיפך לרוב זה לא עבד.
ז"א שהגבר יותר יודע בצורה ברורה כשזה זה והוא רוצה למשוך לחתונה. ולכן אם אתה לא שם ויש לך התלבטות עליה לא הייתי ממליצה לך להמשיך
חמותי אישה מהממת וטובה ממש כמו אימא .
אבל מאז שהיא באה אלינו לעזור במעבר דירה
היא לא מפסיקה להעיר הערות
"בעלך לא אוכל .. רק מתוקים תבשלי"- אמרתי לה אני גם עובדת וגם לומדת שילמד לעשות דברים לבד.
"הבגדים של בעלך מלוכלים "- כי כיבסת הכל יחד
אמרתי לה שילמד לעשות דברים לבד.
מה נהיה בדור הזה
אימהות שמתערבות
לצערי הרב והכואב ביותר אימי נפטרה ע"ה
אבל הורה שהרגיל את הבן שלו לא לעשות כלום שלא יתפלא שהוא חי כמו נסיך
ואז שלא יתפלאו שבנות לא רוצות להתחתן או חלילה מתגרש..
במשפחה של הבעל רק הבעל מטפל
אל תיכנסי לזה בכלל..
נכנס מאוזן אחת ויוצא מה2 עד שמגיע לאוזן של בעלי ושלוםם
לק"י
אם זה קורה פעם ב..., אפשר להמהם בתגובה או לא לענות.
אם זה קורה מידי- לא יודעת אם להזעיף פנים זה רעיון טוב, כי בכל זאת, זאת חמותך ואת לא רוצה ליצור אווירה לא נעימה. אבל יש מצב שזה מה שאני הייתי מגיבה על זה🫣
אולי הכי טוב שבעלך יתערב ויסביר שהכל בסדר. וטוב לכם ככה.
אבל בין השורות, הסוגיא הכואבת אינה בינך לבין חמותך, אלא בינך לבין בעלך. איני יודע מה כל חלוקת המשימות בינכם, אבל נשמע מהדברים שאינך מרוצה ממנה. זה הזמן לשבת לשיחה על חלוקת תפקידים בבית (שכמובן גם מתחשבת בחלוקת התפקידים בחוץ).
לבדוק מה צריך לעשות, מה פחות קריטי - אפשר להחליט לאכול לחם עם ממרח וירקות ופחות ארוחות מבושלות, אבל אם הבגדים מלוכלכים - זו באמת בעיה. לבדוק מי יכול לעשות מה. יש דברים שאפשר ללמוד.
מזל טוב!
יש נושא מסוים שמעניין אתכם?
יש קורסים כלכליים, יש קורסים על תקשורת, על מיניות, אולי על עוד דברים שאני לא מכיר...
יש לה מגוון קורסים, סדנאות, הרצאות בנושאים שמאוד מתאימים, להבנתי, למה שאת מחפשת
עד היום מעולם לא התחילו איתי..
נראלי פחות נפוץ בחברה שאני נמצא בה..
חושבת שזה מוזר,
וככה גם הרבנים בישיבה.
אתה רוצה? אתה יודע להגיד למה?
אתה יכול לפתוח את זה מולה ותדברו על זה.
כדאי לתרגל תקשורת זוגית
אז הפאות והכיפה הגדולה שלו עושות את העבודה.
ואם כוונתך היא שבנות שמחפשות בחור כזה, ממילא לא ''מתחילות'' אלא פונות דרך צד ג' ומבררות וכו', אז עדיין יש בעיה בעצם זה שהן חושבות שהוא רווק והוא עלול למצוא חן בעיניהן עד רמה שהן יתחילו לברר עליו וכו'.
ואת זה היה אפשר למנוע עם טבעת.
לא אומר שזה מה שנכון לעשות, אני עצמי בלי טבעת, רק מעלה עוד שיקול...
אין לי עניין לדחוק בו מעבר, מה קרה ל"גופי ברשותי"? (-:
תכלס הוא שכנע אותי בשיחה הזאת שזה לא כזה עניין גדול כמו שבנות מסוימות חושבות. אם הוא מתכוון להזכיר בשיחות עם אנשים "אשתי מחכה לי בבית" ואמירות דומות, אז מה הבעיה?
וגם כאישה אני לא שמה טבעת רק כדי לסמן שאני נשואה.
אפשר להגיד במשפט הראשון כשפונים "אני נשוי/נשואה" ונגמר הסיפור.
מספיק שיש גבר נאמן וזהו...
אישית בעלי נאה מאוד והרבה פעמים פנו אליו/הציעו לו נשים אפילו שהיינו יחד בציון של צדיק והילדים קראו לו אבא
כמובן שהוא מסרב בנימוס ואומר שנשוי זהו..
מעולם לא הטריד אותי
מכירה דוסים שעובדים בסביבה גברית והולגים כם טבעת
ומאידך דוסים לייטים שלא עונדים ועל זו הדרך...
שני הסבים שלי שמו
אבא שלי שם
אני שם
האמת שבהתחלה לא תכננתי לשים בשלב מסויים שמתי וזה נשאר
אין פה יותר מדי עקרונות (התחלתי באמת כשהייתי סטודנט)
אם אתם מאיזור באר שבע יש לי אחלה המלצה לחנות בעיר העתיקה
כוונותיו אינן כנות, לא אכפת לו כשהצד השני לא מעוניינת, ולצערי התלונות הולכות ונערמות.
שכוייח וכל טוב.
לא נדע שזה הוא..
אם מפרסמים שניק ספציפי בעייתי אפשר לחסום את הניק הספציפי
פצלשים תמיד אפשר לפתוח
חסימה לבדה לא תועיל כי מיד יפתח ניק חדש,
בעוד האזהרה הזאת כן יעילה כי הבחור יבין (וגם אחרים יבינו) שבכל פעם שיעשה זאת אנחנו נדע ונפרסם על מעלליו.
ברוח חודש אלול, יש משמעות לידיעה שעין רואה ויד כותבת, והשיחות האישיות הן לא אקס טריטוריה שבה אפשר לפגוע באנשים.
גם הניק "מסתפק" צבר תלונות על כוונותיו ומעשיו בפרטי.
אז לא משנה מה הניק, יכולים להיות מיליארד, אבל המהות היא זו שחשובה.
נמשיך לפרסם כאן בריש גלי
שזה קצה קוצו של מה שמחכה ביום הדין אוטוטו לכל מי שכוונותיו ובטח מעשיו רשעים שכאלה.
עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים
עוד מתחילת העשור הקודם..
מה שהולך בפורום הזה לא מבייש מסיבות זימה של חילופי זוגות בתל אביב. אפילו מנהלים בדימוס לקחו חלק בחגיגה.
את כמנהלת עם יראת משמיים לוקחת אחריות על כל הנעשה פה. כדאי פשוט להפריד את הפורום מגדרית ולדאוג שניק זכר לא יכול לפנות לניק נקבה.
הוא יכול לכתוב בכרטיס שלו שהוא אשה
שיטת הפעולה הידועה זה להיות גבר שבתמימותו רוצה לעזור לאישה "חלשה" כאן, שומע אותה, מקשיב לה, והסוף ידוע..
לא מבין למה אתה מאשים את המנהלים
א. ישר כוח על האכפתיות והרצון הכנה והנכון שיהיה טוב ולמנוע רע.
ב. כותבת רק על עצמי - מנסה ב"ה לעשות מה שיכולה וניתן בגבולות הגזרה המצומצמים והמוגבלים שלי ושיש בידי. מה שאיני יכולה מעבר (מכל סיבה אפשרית) - איני יכולה.
ולדאוג להצעה שכתבת למשל זה מעבר לתחום יכולתי.
ג. בעצם הכתיבה הפומבית בפורום שמאפשרת שיח בין כל האנשים באשר הם, גברים ונשים כאחד, ניתן לראות גם יתרונות וברכה ולא רק חסרונות. למשל להתברך מדעות של אישה/גבר ואפילו לקבל עצות או רעיונות שלא חשבנו עליהם והם באמת יכולים לעזור/לקדם. כך שכמו בכל פלטפורמה באשר היא - יש טוב ויש רע וכדאי לקחת את הטוב ומהרע להתרחק.
ד. בהמשך לסעיף הקודם, האחריות האישית נדרשת מכל גולש וגולשת. לא משנה כמה הגבלות וחסימות יהיו - בסופו של דבר זה על כל אחת ואחת ועל כל אחד ואחד מאיתנו להיות אחראים על כל מה שביכולתנו ושתלוי בנו ושהוא מנת חלקנו. בכל צעד שיש.
ה. לגבי הצעתך להגביל טכנית את היכולת לשלוח לניק מהמין השני, כמה נקודות:
1. אתה יכול בהחלט לשלוח את הצעתך זו או כל הצעה אחרת לאחראיים באתר, אתה וכל גולש/ת אחר חשוב לא פחות ממנהל וכל הצעה יכולה להילקח ברצינות ע"י מי שאמרה.
אז בהחלט מציעה לך לנסות לפנות למי שכן ביכולתו או בסמכותו ולנסות לברר ולהציע את הצעתך.
2. אם אכן לא תהיה יכולת טכנית כזו לשלוח לניק ממין אחר - עדיין לצערנו הרב אנשים רעים ישארו ומניפולציות גם הן ישארו תמיד - כך שיכול למשל אדם שהוא גבר לפתוח ניק של נקבה ודרכו לכתוב לאישה "חלשה" כמו שכתבת בהודעתך (או יותר נכון במצוקה או בקושי) ולכתוב לה כבר מההתחלה שהוא גבר ולא אישה ורק כדי להצליח לכתוב לה ו"להציל אותה" מכל הבעיות שלה ו"להקשיב לה ולהיות לה כתף ואוזן קשבת" רק בגלל זה הוא פתח ניק של אישה... ואם היא במצב שהיא תסכים לכך אז היא תסכים לכך גם ככה. ואם הגבר הזה רשע אז הוא ישאר רשע גם ככה. כך שלצערנו תמיד יכולים לעקוף את כל החסימות שבעולם... באמת לצערנו הרב. ולכן חוזרת לסעיפים הקודמים - לנסות במה שאפשר כן לעשות טוב ולסור מרע, ובעיקר לזכור שאנחנו הריבון על עצמינו ובידינו האחריות ואנחנו חזקים וראויים.
3. אם אכן לא תהיה יכולת טכנית כזו לשלוח לניק ממין אחר - זה יכול גם למנוע עזרה נצרכת מאנשים שבאמת צריכים וכותבים רק טכנית בלבד למין השני, למשל המלצה על רופא מסוים שביקשו שיכול לעזור לרפא את בנם, למשל מענה טכני בנושא אפילו של רהיטים, או כל דבר אחר כל עוד הוא נקודתי, חד פעמי, טכני, ושומר על הכללים הברורים - אין עם זה בעיה וזה יכול אפילו לתרום לשני/ה. אם למשל אני אישה ומכירה רופא מסוים מומלץ שעזר לבת שלי, וראיתי ניק גבר ששאל על המלצה כזו ויותר נוח לי לכתוב המלצה בפרטי (לצורך הדוגמא) - לא אוכל לכתוב לו כך ולעזור לו.
וכן למשל ניק גבר שיכול לתרום ידע חשוב טכני ששאלה ניקית אישה, וכזה שגם אפשרי יותר במסר מאשר ע"ג הפורום (מכל מיני סיבות אפשריות) - כל עוד זה טכני, ממוקד ונותן את המידע שיעזור לה זה בסדר גמור.
ובתפילה שבעזרת ה' באמת יהיה טוב ונשכיל להשתמש בפלטפורמה הזו אך ורק לטוב וחיובי ולא לרע חלילה, ושאנשים לא יפגעו חלילה באחרים, בכל צורה שהיא. באמת עצוב ואף מזעזע לדעת שזה קיים.
רק בשורות טובות ב"ה 🙏
לק"י
אנחנו למשל.
ואם האפשרות היתה חסומה, לא בטוח שהיינו מגיעים לזה.
זה בכלל כמה רמות מעלנגמרו לי השמותובהחלט!
אשריכם 🌟
זה עניין של חינוך.
נשים הן לא חלשלושות.
את מרגישה שהוא סוטה? תראי לו את הכיוון. את הנחמדות שלך תשאירי לזקנות ברחוב.
ובכללי בנות ישראל יקרות ואהובות, מתי תדעו מה אתן שוות?
אתן אשכרה צריכות עזרה ויחס מאיזה ילך מסכן שמחפש על מי להיות גבר בעולם הוירטואלי?
תכבדו את עצמכן.
ולהבדיל. בעניין ההטרדה,
רובן נשים נשואות כאן. מבינות משהו או שתיים בחיים שלהן.
יכולות מהר מאוד להבין לאן זה מגיע ולהפסיק את זה עוד בהתחלה.
פתחתי ניק חדש, לצורך השאלה, כי מעדיפה להישאר אנונימית.
נשמח לכל עזרה ממבני עניין.
יש לנו בית פרטי שבנינו באחת הגבעות ביו"ש. תכלס הבית לא רשום בשום מקום, אין לנו הוכחה שהוא שלנו.
חושבים לעבור דירה ולהשכיר אותו. נשמח לשמוע מחוכמת המונים איך הכי נכון לפעול. מה צריך לעשות כדי "להגן" עלינו מפני שוכרים.
והיה ומצאתם הגונים שמוכנים להכיר בהשקעתכם בבנית הבית (ובכוונה לא כותבת בבעלותכם...)
ומוכנים לשלם לכם על הזכות לגור בו
ובעוד כמה שנים עושים שם תבע וניתן להפוך את הבית לחוקי
למי יש זכות קדימה לרכושנאת הקרקע
למי שגר שם בפועל והשקיע מזמנו ומאיכות חייו בשנים האחרונות (ומוכן לצורך הענין לשלם לכם על הוצאות הבניה)
או למי שהשקיע כספית בבנית הבית?
הרי אני מניחה שהסיבה שאתם לא רוצים למכור את הבית ורק להשכיר זה כי אתם בונים על זה שאולי זה יהפוך להשקעה טובה
הלפ
הלפ
מחפשת רעיונות לאולם ברדיוס מרכז ירושלים שומרון
סגור
כי החתונה בחורף
שהוא לא חרדי חונק כמו קונקורד בני ברק
ויותר נעים ממייפל
איפה הציבור הדתי לאומי מחתן איפה לא הכל זוהר בדמוי יהלומים וצבע סגול
איפהיש אווירה פשוטה נעימה
צנועה
רגועה
יכול להיות שמוגדר חרדי..
אבל הייתי במלאאאאא חתונות של חברים שם (שתים לאומיים תורניים יותר ופחות)
גם יחסית זול לפי מה שהבנתי.
לפי מה שאני זוכר ומגדיר..
העיצוב די כהה, נברשות ענקיות על התקרה, כיסא כלה אלוטרה מעוצב עם המון פרחים ואורות צבעוניים.
אם היא הגדירה במיוחד שזה לא רוצה מפונפן, אני מנחשת שהפותחת תסכים איתי.
אבל זה בסוף עניין של טעם.
שרק אצל החרדים(כפי שאת קוראת לזה)תמצאי במחירים כאלה.
באולמות "הרגילים" המנות הרבה יותר יקרות...
הם באיזור הזה ובערך בטוווח המחירים.
יקב פסגות
יקב גוש עציון
רמת רחל
סקויה
יש גם את המאהל בכפר עציון
ואת מצפה יריחו
מצפים לילדה בכורה בקרוב.
אודה להמלצות מבעלי הנסיון כאן לספרים שעזרו לכם לצלוח את השלבים והאתגרים החינוכיים שבדרך.
אם קיימים ספרים מנקודת מבט תורנית- מה טוב.
ובכלל כל עצה טובה תתקבל בברכה.
וואלה ב"ה היום אנחנו לא בקשר.
סתם
אנחנו בקשר כלשהו
אם הוא היה אפילו טיפה נוכח ומתעניין בנו כמו שהוא נוכח בתהילים
כנראה שהקשר היה קשר יותר טוב.
לק"י
אצל הרבה אנשים זה הפלאפון🤦♀️
זה באמת מצב עגום.
הספקתי בנתיים לקרוא רק קצת, אבל זה נראה טוב
עינת נתן - גם הספרים וגם הפודקאסטים.
אלה גישות שאני אוהבת.
בגדול לנסות להחכים מהספרים אבל למצוא את הדרך שמתאימה לכם בתוך כל הגישות.
וכשהיא כזאת קטנטנה בהתחלה זה חיבוקים ולהסניף.
אין כל כך גישה, אולי גישות בסדר יום והרדמות.
ידברו - מומלץ מאוד! אם צורת החשיבה שם חדשה וזרה לכם - עוד יותר מומלץ. אם אתם מזהים את עצמכם שם - עדיין מומלץ מאוד, לתוספת חידוד, ולהכניס לפוקוס.
(זה כמובן לא רלוונטי לתינוקת, אבל ביקשת ספר על חינוך)
שיהיה בשעה טובה, נחת בריאות ושמחה לכולכם
הם די יהיו "באוויר", כי לא תוכלו ליישם את הטיפים שלהם עכשיו, ואז פשוט תשכחו אותם עד שתגיעו לזמן אמת...
מה כן אפשר? ללמוד על *עצמכם* - איך להיות אנשים טובים יותר, רגועים יותר, מכילים יותר...
כמו שאמר פעם רב כלשהו להורים ששאלו אותו מתי מתחילים לחנך ילדים - החינוך מתחיל בהורים עצמם, בחינוך של עצמם...
ספרים שעולים לי:
90 יום למנוחת הנפש
40 ואחת (לנשים)
ללוות ילד
יש גם לד"ר מיכאל אבולעפיה כמה ספרים.
ובכלל - ללמוד הרבה תורה, בעין אישית ומתוך רצון להפיק מסרים אישיים, זה מרכך את הנפש ומזכך את הנשמה לקראת כל האתגרים שלה...
קראתי.
בינתיים גם עוקבת.
אבל מקסים שרוצים להיות מוכנים מראש ומבינים שהורות זה דבר מאתגר שצריך למידה. בנוסף חשוב מאוד לעבוד על הזוגיות כדי שהילדים יגיעו למקום חמים, נעים ומכבד. וכל הורה על עצמו כמובן. והרבה תפילות, זה אף פעם לא מוקדם מידי.
לשנים הראשונות של הילד מאוד אהבתי את:
אמנות ההכלה/ מיכאל אבולפיה
חינוך באהבה/ הרב אבינר
תורת אמך/ הרב אבינר
ביום השביעי?
וגם בחמישי ובשישי לא עשיתי, בגלל העומס של החגים...
המינימום של המינימום, במצב של בדיעבד-
זה בדיקה (אחת) ביום הראשון ואחת ביום האחרון.
ולכן, אם שכחת ביום השביעי ולא בדקת בכלל, אבל בדקת ביום השני, את יכולה לבדוק ביום השמיני ולטבול (ואז היום השמיני נחשב כיום הראשון).
ואין צורך ברצף בין הפסק הטהרה לבין היום הראשון.
אבל שוב מסייגת את דברי שאני לא פוסקת, ייתכן שיש פסיקות שונות בנושא, והכי נכון לשאול רב.
אם את ביום השביעי היום, אז את עדיין יכולה לבדוק ולטבול. בדיעבד מספיקה בדיקה אחת במהלך היום, גם אם פספסת בבוקר.
או למקרה שנצא מהמאזן ונצטרך הלוואות קטנות
מה שיכול לקרות בחודשים הקרובים-
יש מסלול שמומלץ לשים בו שאפשר צמשוך אם צריך אבל אם לא- הסכום גודל בלי סיכון?
סליחה על הניסוח הלא ברור.. מקווה שהובנתי..
הייתי משאיר בחשבון בערך 8-10K (תלוי בכמה הצורך שלכם לחרוג מהתקציב בשוטף).
יש סיכון הוא פשוט לא גדול ומתאים לטווח קצר.
בגדול הבנקים היום נותנים ריבית של קרוב לאפס. אין סיבה לסגור אצלם כספים.
נזיל מאוד
סביב 4.5 שנתי
זה לא השקעה, יותר שמירה על ערך הכסף
מתאים לתווך קצר, שנה - שנתיים
שלום לכל חברי הפורום !
אנו (30+2) מחפשים את מקום המגורים ההבא שלנו - לאחר עשור שבו זזנו מעיר לעיר בין שכירויות,
וכעת כשילדינו מתקרבים לגילי מסגרות פורמליות, אנו מחפשים מקום להשתקע בו.
הפרמטרים המובילים שלנו הם:
- קהילה שניתן להשתלב בה כשמגיעים מבחוץ
- בית פרטי וגינה
- אפשרויות איכותיות לחינוך דתי / משולב
- באם יש ועדת קבלה - כזו שנוכל להתקבל בה כמסורתיים שאינם שומרי שבת
- טווח גיאוגרפי - מהשפלה עד השרון
- מחפשים בכל טווח מחיר
בונוס: קרבה לטבע (ים / יער / משק וכיו"ב)
מודה לכולם על זמנכם היקר
ההגבלה הגיאוגרפית זה בכדי להיות קרובים למשפחה בדרום
לק"י
אולי יש שם רוב דתי.
שווה בדיקה.
גם היום יש בערך עשר משפחות חילוניות, רובן של דור המייסדים, כשהישוב מונה מאות רבות...
לא הייתי שם אף פעם בשבת, אבל עד כמה שהבנתי מהשילוט ומהאנשים - באזור הוותיק הכביש פתוח ורואים כמה מכוניות, בשאר הישוב, יש שלט של אין כניסה בשבת.
אמר לי תושב משם - ממזמן- שהמרחב הציבורי תכבד, אבל בבית לא יחטטו ותעשה מה שתרצה
אגב למרות שיש שם את רבני המכינה / ישיבה
אתה יכול לעשות על האש בחצר הפרטית שלך בשבת?
לגיטימי לעשות מסיבת יום הולדת בחצר בגינה עם מתנפחים ומוזיקה בשבת?
ישוב מעורב קרוב לכפר סבא.
יקבלו אתכם כמו שאתם ויש שם חינוך מעולה.
לא יודעת לגבי אופי הקהילה וכמה קולטים יפה משפחות שמגיעות מבחוץ.
באותו אזור יש גם את אלפי מנשה, מעבר למחסום גם גינות שומרון, ודרומה יותר עץ אפרים ושערי תקווה.
מסייגת שחוץ מהצופים אני לא יודעת מה איכות החינוך, ובכולם לא מכירה את אופי הקהילה, אלה פשוט ישובים מעורבים.
ובכל מקרה, אני חושבת שאם רוצים בית *פרטי* עם גינה, תצטרכו לקנות בית באזורים הישנים יותר, שבנו כשעוד בנו בית בודד על כל מגרש. וזה עלול להיות רחוק מאיפה שרוב הזוגות הצעירים גרים. תחשבו טוב אם זה באמת מה שאתם רוצים (יכול להיות שכן- רק קחו את זה בחשבון מראש).
מעדיפה לשאול מכאן ולא מהניק הרגיל שלי...
היום אנחנו גרים בשומרון וממש ממש לא מוצאים את עצמנו.
אין קהילתיות, לא אומרים שלום ברחוב או בגינה, תמיד מרגישה תקועה וזרה כשנשים אחרות מדברות למרות שאנחנו גרים כאן כבר 6 שנים.
מילא אם רק אנחנו המבוגרים היינו סובלים.
בית הספר היסודי איום ונורא ואין אפשרות בחירה במקום אחר, יש כאן חרמות ומכות והנהלה לא מתפקדת.
מחפשים מקום שבו יש בתי ספר מעולים עם חינוך טוב, תורניים, ילדים טובים והורים לא סנובים.
קהילתיות נעימה ולא מעיקה, אירועים, חברים, משפחות שאוכלות אחת אצל השנייה בשבתות, עם קבלת פנים חמה וסיכוי להיטמע גם למשפחות חדשות.
ישוב עם הרבה משפחות דתיות מאוד אבל אין חובה שכולם יהיו כאלה.
או יישוב גדול מאוד או עיר, במקומות לא יקרים לרכישת דירה גדולה כך שירושלים לצערי יורדת מהפרק.
ואם כבר עוזבים את השומרון אז אין סיבה לא להשתדרג בעוד נושאים: שיהיה רופא ילדים ורופא נשים לא רק פעמיים בשבוע, סופר, שלא נצטרך להיות שעה על הכביש בכל פעם שצריך משהו קטן שלא קיים ביישוב.
חשבנו על חריש וזכרון יעקב.
מישהו מכיר? מישהו יודע להמליץ?
שהגענו לכאן, בגלל העבודה והלימודים חשוב לנו להיות קרובים לירושלים…
לי אין ילדים בגיל בית ספר, אבל ממה שהבנתי מחברות הצוות ממש טוב וכן החברה.
מאחלת לכם בחירות טובות ומוצלחות ומוזמנת בשמחה להתייעץ בפרטי.
למשל זה:
בעקבות פנייה של חבר פורום ותיק, שמנסה למצוא עזרה לאביו:
מחפשים סטודנט/בחור ישיבה/אדם שיכול לטפל למשרה של כ 4 שעות ביום, בשעות אחר הצהרים. עזרה (לא סיעודית) לאיש מבוגר, אינטליגנטי ומקסים, עם נכות פיזית. בביתו בבאר שבע.
מדובר בעזרה קלה בתמיכה בהליכה בתוך הבית, בשימוש בטלפון ובמחשב לצרכי עבודה, בנסיעות קצרות בתוך העיר מדי פעם לצורך סידורים.
מי שרואה עצמו מתאים או מכיר מישהו אחר שמתאים, יש לו רישיון נהיגה וגישה מכבדת,
מוזמן להיכנס לקישור:
לק"י
אם הוא רוצה, אני יכולה לפרסם בקבוצות ווצאפ פה של נשים. אולי מכירות מישהו.
או שאריק יוכל לפרסם בקבוצות גברים/ מייל של בית הכנסת.
מקווה שיהיה לו רלוונטי באר שבע
אשמח שתכתוב לי בפרטי אשלח לך.
