פורום נשואים טריים (עמוד 83)

או שאומר שיש לו פגישה (מתכון פגישה עם התחביבים שלו   )

לפחות לא אצלינן

בזמני, לפני 6 שנים, פשוט הגעתי לבית הדין בעיר שגרתי וביקשתי לפתוח תיק.
(אולי היום אפשר לעשות את זה באינטרנט)
בית הדין מציע לעשות שלום בית ואת יכולה לבחור לא להשתמש בהצעה הזו.

לגבי האיש, מה עושים באיזה קטע? את רוצה להמשיך לחיות איתו? את רוצה להתגרש בגלל זה? תלוי בקשר שלכם.

בין ירושלים לבין הערבה,
בין מזגן 1 כ''ס לבין מזגן 3.5 כ''ס,
בין עוצמה חלשה לבין עוצמה מקסימלית...

בהוראות של המזגן שלך אמור להיות כתוב כמה קוט''ש הוא צורך, זה יעזור לך להבין כמה עולה שעת הפעלה שלו

זה לא אקולוגי, וגם לא בריא להתרגל רק לטמפ' מאוד נוחות. אח"כ כשיוצאים זה כמעט בלתי אפשרי להיות בחום...

מאוורר מסתובב על עמוד. משמש אותנו הרבה, ולדעתי כשלא מידי חם - הרבה יותר נעים ממזגן. עם מזגן תמיד קצת קר לי מידי.

אז תלוי בהרגשה שלי בעיקרון
והאמת, בגלל שאני סובלת לא מתחשבת בעלות. כמה שיצא יצא. מבחינתי זו בריאות הנפש.
חייתי מעל 20 שנה בבית הוריי כשהיה מזגן רק בסלון וסבלתי מאוד אז היום מפצה את עצמי לפי הצורך

לפעמים מספיק בחדר קטן מאוורר.

לא רואה סיבה למשוך עוד חצי שעה ואז להדליק. 

בית זה מקום שצריך להיות נח בו. 

לא שווה את הכמה שקלים בחשבון חשמל אח"כ. 

 

חם - מדליקים. 

 

גרה במקום שחם בו, לפעמים המזגן עובד בקיץ 24 שעות.
מבחינתי מזגן זה בסיסי, כשחם לי אני עצבנית ולא מתפקדת. לא עושה בזה חשבון, וכן חשבון החשמל שלנו בקייץ גבוה, זה מה יש, בלי מזגן נצטרך לממן פסיכולוג לילדים וטיפול זוגי...

ועוד הרבה אחרים.

ויש שהתחתנו בגיל 22 ולא מאושרים ויש שהתחתנו בגיל 40 ומאושרים מאוד.

אל תתייאשי

חברה שלי גם בגיל 28 או 29
אחותי התחתנה בת 29
עוד חברה התחתנה בגיל 34 בערך

מכירה כמה שהתחתנו מעל ,28

זה באמת קשה ולפעמים מייאש
אבל אל תאבדי תקווה!
בעז"ה שיגיע בקרוב ♥️

שבוע טוב

אין לי הרבה מילים. זה כואב וקשה.

מצרף פה קישור לסיפור די טרי. מכיר את האנשים אישית, הבחורה בת 34, והבחור בן 28.

 

מקווה שהסיפור יעודד ויזכיר לנו כמה שהחיים שלנו מתהפכים ברגע ושום דבר אינו מובן מאליו. גם כמרגישים שאין מוצא והכל תקוע.


1 - היכנס/י לפייסבוק
2 - https://m.facebook.com/story.php?story_fbid=10222678486964349&id=1038669312&notif_t=comment_mention&notif_id=1634285246914514&ref=m_notif

וגם כאן:
סיפור שכזה | ערוץ ７

 

 

 

"ישועת ה' כהרף עין"

 

בדורנו לא חסרות הצעות. לומדים טוב את הנושא, עושים פנימית עבודה טובה לבד או עם אשת מקצוע וזה מגיע. לפעמים לוקח קצת זמן אבל כשעובדים טוב ומקצועי הזמן מתקצר

וברוך ה' הכל טוב איתנו.

הכל מצויין איתך
אני מכירה את זה....



הרבה סבלנות ואמונה
שה' מכין לך יופי של חתונה!

מצד אחד זה לפעמים מצחיק שהילדים של חברים שלנו כמעט מסיימים תיכון ואנחנו עוד במסיבת הסידור,
ומצד שני, זה גורם לאנשים לחשוב שאנחנו הרבה יותר צעירים ממה שאנחנו

אל תדאגי, בע"ה זה יבוא!!! ואת ועוד איך בגיל של הכרויות. בכל גיל מכירים מה שמתאים לכל גיל...

בהצלחה בע"ה!

די לפסימיות הזאת, לביקורת סביב נושא הגיל.

28 זה צעיר וכל החיים עוד לפניך, וככה גם בגיל 30 או אחרי

אין מה להרגיש רע בגלל הגיל והסטטוס רווק

תגובה מעולה

גם מכיר שהתחתנו סביב 50.
את צעירה והכל עוד לפנייך.
תמשיכי להאמין, לרצות ולהיפגש, בעזרת ה' תמצאי את האחד שלך

את צריכה איכשהוא להרים את עצמך,

את בנאדם כמו כולם בעולם ומגיע לך להיות מאושרת ולשמוח

 

וזה שהתחתנת יותר מאוחר או יש לך פחות ילדים - לא אומר שאת שווה פחות

האווירה הטובה שאת מקרינה סביבך, בעיניי היא ה"פונקציה" כביכול לשווי שלך (וגם זה, לא הפרמטר היחידי , כמובן, אלא רק בעיקר )

מה שכן, נסי לעשות חושבים עם עצמך - אולי הציפיות שלך מדי גבוהות? אולי את מדמינת מישהו שלא קים?

אולי יש מישהו שנפגשת איתו בעבר ולא רצית,  ואת רוצה אולי להפגש איתו שוב ולחדש את הקשר ואולי להתחתן איתו?

 

ויותר מהכל תפילות, אל תאשימי את עצמך, זה קשה להיות במצב הזה , את לא אשמה שטרם מצאת את זיווגך ומאחלת לך שתמצאי ממש בקרוב אמן

 

חמותי גם כן בגיל 27.. וילדה עשרה ילדים בלי עין הרע

לבנתיים תפתחי את עצמך ברמה האישית, וכמובן להמשיך לעשות השתדלות מצידך.

לבנתיים תזכרי שיש לא מעט דברים שאת יכולה לשמוח בהם בחיי הרווקות.

וב''ה יש לה שישה ילדים וחיים מלאים ושמחים.
חברה טובה, בגיל 33.
דודה של בעלי, בגיל 49...
מישהו שגדלתי איתו, בגיל 33...
לא חסר

אתם מקסימים!
תודה לכל אחד ואחד שכתב

(אמי שתחיה התחתנה בגיל 36

ואבי ז"ל בגיל 37...)

 

ולא רק שלא הרגשנו כילדים (3 ב"ה) שהם מבוגרים או שיש איזשהו עניין עם הגיל שלהם, אלא שכ-ל החברים שלנו וגם אנחנו הרגשנו תמיד שהם הכי צעירים, כיפים ומדהימים שיש...

 

ב"ה שהקב"ה הטוב והמטיב ישלח לך במהרה ובהמון אהבה וחסד את המיועד לך 

בשורות טובות יקרה

גבוה נמוך לא
כנ"ל מראה פנים

במציאות אצל הרוב משתנה המשקל בחיי הנישואין.
קח שכדאי לקחת את זה בחשבון

מישהי רזה יכולה להפוך להיות לא ככ רזה אחרי כמה שנים (ולידות)

כנ"ל גבר.

ולפעמים יש גם שינויים לכיוון ההפוך

האם הנראות החיצונית הזו דוחה אותך?
את לא נמשכת אליו בגלל זה?
כי זה קריטי

באמת משקל זה משהו שמשתנה וכדאי לקחת בחשבון.
(בעלי לא השתנה בכלל מבחינת משקל אבל אני השתנתי והוא מקבל אותי ככה).
אבל על דברים אחרים, שגורמים לדחיה, לא הייתי מתפשרת.

מבחינת סוג הבחור, התחתנתי עם מישהו שבחיים לא הייתי חושבת שאתחתן עם סגנון כזה. והוא משלים אותי. ואני שמחה בבחירה שלי.

שלא נגיע למצב בו אנחנו "מכריחים" את עצמנו להתאים בכוח לאותה תבנית או "בכוח" דוחפים את עצמנו לרצות משהו שאנחנו לא וכן הלאה...

 

ויש כאן שאלות עדינות-עדינות שחשוב להתייחס אליהן בכובד ראש.

מצד אחד, לא להפסיד חלילה בחור טוב שיכול להיות החצי השני ולשמח מאוד ולחיות באהבה רבה,

ומצד שני לשים לב כאמור שלא מכריחים את עצמנו לחצות קווים וגבולות של עצמינו שאנחנו לא צריכים לחצות.

 

לכן השאלה שלך היא מאוד מאוד סובייקטיבית בסופו של דבר.

 

צריך להבין מי את, מהם רצונותייך, שאיפותייך,

מי הבחור, וכנ"ל לגביו,

מהו הדבר שמפריע,

האם יש דרך כן להגיע לשלמות איתו (עם אותו הדבר שמפריע),

ואם לא - לברר עם עצמך בצורה אמיתית האם את יכולה לחיות כך לאורך שנים, בידיעה שלא מתחתנים עם בן/בת זוג על מנת שישתנו ביום מן הימים?

האם תוכלי להיות מאושרת כך?

האם תוכל להתקיים משיכה כך?

ולהמשיך לשאול ולברר עד לדקויות הנצרכות כאן.

ובאם תגיעי למסקנה שכן *בשלמות* - לנסות לעבוד על זה או לבד או בעזרת איש מקצוע.

 

כך או כך - עשי את הצעד הבא רק לאחר שתגיעי לאותה שלמות ובהירות בהחלטה מכל הצדדים.

 

הצלחה רבה וכל הטוב

אחד תחפשו צימר עם בריכה דרך טלחופש

ויש עוד טחד שאוכל לשלוח את המספר שלו יותר מאוחר

יש אחד מגניב בשתולה.
קצת רחוק אבל הקטע שלו שמשלמים כמה שרוצים ללילה..יש בריחה זוגית פרטית .

(יקר אבל איכותי מאוד)

 

תהנו! איזה כיף

כל הכבוד

ועוד רבים וטובים
וגם אנחנו יכולים להיות

תודה
דמעות של שמחה נדירות למדי בחיינו
אז מי הבא או הבאה בתור לפורר את החול הסותם את מעיין הלב?

ויש לך כתיבה נפלאה. אשרייך.

אותך מרשימת התפוצה את מגישה תלונה במשטרה...
זה עושה פלאים

זה באמת מעניין את המשטרה?

בכלל, לא מבינה למה יש אפשרות כזאת שישלחו אליי הודעה ולא תהיה לי היכולת לחסום.

ולקבל על זה אחלה כסף.

ואצטרך תיעוד לשיחות איתם? הקלטות וכאלה?

ואם ביקשת להסיר ולא הסירו אז בכלל אפשר לתבוע על יותר..ולא צריך להרגיש לא נעים, הם לוקחים את זה בחשבון שהם שולחים הודעות ספאם.
מידע על חוק הספאם - ארגון אמון הציבור
תקראי פה קצת. מכיר מישהו שעשה מזה סביבות 10,000 ש''ח. הכלל זה 1000 על כל הודעה פחות או יותר. צריך לראות שעומדים בתנאים..בהצלחה!

אבל לפי הקישור נשמע שהחוק מדבר רק על הודעות שמעודדים אותך להוציא כסף.
ההודעות שאני מקבלת זה רק עדכונים על מה שקורה בצפת. עדיין שייך?

אלה חלק מההודעות
אשמח לעזרה ממי שיודע | ערוץ ７

מהפל' שלי אפשר...
אולי תחליפי מכשיר 🙈

אה רעיון, על חשבון עיריית צפת

היחסים עם אמא שלי לא משהו בלשון המעטה.
התמונה שנצרבה לי בתודעה של אמא שלי מאז גיל קטן זו תמונה של זעם, כעס, צעקות, דיכאון, חוסר איכפתיות ריגשית, הזנחה אימהית. כולל מילים כמו "אני לא סובלת אותך". ו "עוף לי מהבית".

מה שמחזיק אותי עדיין לעזור לה זה העניין שזה לא הבחירה שלה. היא מאז ומעולם הייתה על כדורים. היא חולה. חולה לא בקטע של מילת גנאי. אלא חולה ממש. עם אבחנה רפואית.
אז אני יודע שהכל היה מהתפרצויות זעם שלה.
אבל עם כל ההבנה הזאת, ההצטברות של החוויות ממנה נחקקו. אין שליטה על זה. אז החומות סביבה כבר נבנו והם לעולם לא ישברו. כי פשוט אין לי כבר צורך בקירבה הזאת בגיל 35 ממנה. התרגלתי לזה.

אז הכרת התודה שלי אליה, כי אחרי הכל היא כן עזרה לי כלכלית בחיים, באה לידי ביטוי בכך שהיום אני עוזר לה בכל מה שהיא מבקשת. כל מה שהיא אומרת אני אומר לה אמן. לוקח אותה, מחזיר אותה, קונה לה, קובע לה תורים, אבל בשקט. מעביר את הכמה דקות שלי איתה בשתיקה, מילה פה מילה שם וחוזר למשפחה שלי.

לא ידעתי שיש אנשים שמרגישים כך

כל הכבוד שמכבד אותה למרות זאת

מענין לשמוע סיפורי חיים של אנשים...

ונשמע מאוד קשה. במיוחד שאתה יודע שיש לה בעיה נפשית. זה עוזר לקבל את היחס אליך כי זה כאילו לא היא. משהו אחר שולט בה.
גם אמא שלי דיברה אליי מאוד לא יפה. מה שאמא שלך אמרה לך זה ממש פוגע...
אני חושבת לפעמים אולי אני לא אחזור בראש שלי לזכרונות העבר ואז זה לא יעלה בי תחושות קשות ואצליח להניח את זה ולשחרר...
אבל אני יודעת שזה לא עוזר. משתי סיבות
אחת כי אני עדיין פוגשת אותה וכמו שאמרת יפה הצטברות החוויןת כבר נחקקו... יש לי דימוי פסיכולוגי עליה שכבר התגבש וכשאני רואה אןתה זה אוטומטית מה שאני מרגישה כלפיה.
ושנית כי אני מתהלכת בחיים עם תפיסות, רגשות שקבורים, עם אמיתות ואמירות שהן הפכו לשלי והן למעשה ממנה ומהיחסים הלא בריאים איתה. ואני לא יכולה לחתוך לכל זה את חבל הטבור ולהגיד זה שלי להתמודד איתו. זה מקשה עליי ביחסים עם בעלי, עם אחותי, עם חברים, בעבודה, עם עצמי .. אז פתאום זהו? אני אוהב אותה אכבד אותה ואשמח בה למרות שכל ההשלכות הקשות של היחסים איתה נשארו איתי ומשפיעים עליי? לנתק את זה בצורה מלאכותית? אז פתאום הכל איתה סבבה ובסדר ואני רואה את הטוב שבה ומוחקת את מה שהיא גרמה רק שזה נשאר איתי להתמודד איתו כל החיים? איך זה מסתדר? לא מרגישה שזו הדרך.

תיארת מצב שקורה אצל לא מעט אנשים, לצערי מכיר כאלה.
לא שזה מנחם אותך אבל זה לגמרי קיים.
אמא שלך מעבר לגיל שלה, היא עם אופי משלה, אופי ותכונות שלך באופן אישי קשה איתם, סבלת מהם בילדות ואת סוחבת את זה עד היום.
קודם כל תנסי להבין ולקבל שכל זה נטו שלה. זה שהיא ככה וככה זה כי מצד אחד היא כזאת ומצד שני שאת כבר אדם בוגר, עם יכולת עמידה וחשיבה משלך, תנסי לקבל אותה, להכיל אותה, אל תתני לה לשבש לך את החיים. וכן, ברור שזה קשה.
ניסית פעם לדבר איתה? אולי דרך אבא? אולי גורם חיצוני?
יש לך אחים/יות? איך הקשר שלהם/ן איתה?

ובעניין הילדים שלך, דווקא ובזכות הניסיון שיש לך תגדלי אותם באופן אחר, בדרך אחרת, תעשי הכל להיות קרובה אליהם, שהם ירגישו הכי בטוחים איתך וממך.

אני מנותקת קשר מאבא שלי.
אדם לא בריא בנפש.
אנחנו נפגשים איתו במקרה הטוב פעם בשנה כשממש חייבים (ארוע משפחתי וכדו').
כשהילדים בגרו ישבתי והסברתי להם על מחלות נפש, ושלפעמים מה שנכון זה להתנתק כדי לשמור על בריאות הנפש שלנו.
למזלי יש לו התנהגויות מסויימות שאפשר לקלוט שהוא לא אדם רגיל. הגדולה שלי קוראת הרבה ומיד אמרה שהיא מבינה על מה אני מדברת.
לפני הרבה שנים כשהייתי בעומק הבלבול בין הרגשות והתחושות שלי לבין מצוות כיבוד הורים שאלתי רב שגם מומחה בהבנת הנפש וקיבלתי הוראה חד משמעית לנתק קשר בשביל בריאות הנפש שלי.

מציעה לך גם לפנות ליעוץ ולקבל הדרכה מה הכי נכון לעשות במקרה שלך.

אותי מחזק להעצים את הילדים שלי ולהרעיף עליהם אהבה בלי גבול. הנפש מבינה מה טוב ומה לא טוב לה. מאמינה שבתוך תוכם אם בבית הם גדלים באווירה טובה הם ירגישו שמה שנכון זה מה שהם רואים בבית.

בהצלחה רבה!

טוב שקיבלת עצת רב כזו♥️ לא פשוט

תשאלי רב

את לא חייבת להעריך אותו בשביל לכבד

לעשות מהשפה ולחוץ

 

בתור אחת שדי משוגעת על אמא שלה ומעריצה אותה , קשה לי לשמוע שכך את מרגישה כלפי אמא שלך

ושתדעי לך - כל הכבוד שאת מתמודדת עם הקושי/אתגר הזה, כי גם לך קשה

ועוד את מאשימה את עצמך בכך שאת לא מספיק מעריכה /מכבדת אותה , 

באיזו גדלות את נמצאת!

 

א. תפסיקי להאשים את עצמך, גדלת בצורה פחות טובה מבחינה מסוימת , וזה באמת מקשה עליך להעריך אותה, זה טבעי וזה אמיתי וכנה ואי אפשר להתכחש למציאות, זכותך לקבל את העובדה בלבך (לא להגיד לאמא או למישהו בקול , אבל בלב) שאת רוצה להיות הפוכה מאמא שלך, יותר חמה ולבבית ומפרגנת

(אמא שלי טיפוס אחר - יותר שמחה, לא דורשת כלום, עוזרת ונותנת, מייעצת, מקשיבה, זורמת - רוב רוב הזמן - -אז ברור שיותר קל לי לכבד אותה באופן טבעי! אל תאשימי את עצמך...)

 

 

ב. למעשה, תכבדי אותה במה שאפשר בפעולות אקטיביות - היא רוצה הערכה ומחמאות? תני לה, היא רוצה "צומי" או הזמנה או מתנה ליומולדת ? תני לה ותשתדלי לשמח אותה,

כי היא גידלה אותך בכל זאת היא אמא ונתנה לך אוכל ובית ופרנסה מן הסתם, אז כן מגיע לה כבוד והערכה אפילו על הדברים הבסיסיים, זה עבודה לגדל ילדים ומשפחה

 

ג. לא להגיד לה שאת לא מעריכה אותה, זה מאוד פוגע ולהשתדל להסתכל על הטוב שבה

ד. לזכור שכולנו לא מושלמים, וזה החסרון שלה, ולמרות החסרון את אוהבת אותה מאוד בזכות היתרונות שלה (יכולה לעשות רשימת יתרונות/מעלות)

 

בהצלחה וחיבוק, את אישה יקרה שרוצה רק לעשות טוב, אני מאוד מעריכה את הלך החשיבה שלך

 

אני ממש רוצה להגיב לכל תגובה
בגדול אני ממש אשתדל ללמוד ממך די שרוט..
אני בטוחה שיש רבים כמונו כמו שכתב שואל כדי ללמוד...
אני בהחלט משתדלת להיות אמא אחרת לגמרי. יש לי ילדות קטנות מאוד ככה שזה עדיין לא חוכמה.
אני חושבת שזכית באמא שאני תמיד חלמתי עליה פרצוף כרית. ממש. איזה כיף לך!
אני ממש לא מסוגלת להתנהג כמו שאת אומרת. לך זה בא טבעי כמו שאמרת כי באמת קל לאהוב אדם כזה.
אבל אני לא מסוגלת לאהוב אותה.
עם כל הילדים המצב דומה. בגיל מאוחר התוודו בפניי לחוד שני האחים שלי שאף אחד מהם לא מצליח לומר שהוא אוהב אותה. כואב. היא ממש אדם שקשה לאהוב היא כמו ילדה קטנה שהביאה ילדים לעולם כדי שהם יהיו שם בשבילה ולא ההפך... ופעם אחת אמרה לאחד האחים שלי בילדותו שאמא לא חייבת לאהוב את הילדים שלה מי אומר משפט דפוק כזה
ויש לי סיפןרים מאתמול עד מחר. לצערי בניגןד לשניים שסיפרו פה על הורה שאינו בריא בנפשו עם "חותמת" לאמא שלי אין שום אבחנה רפואית... אני בטוחה שיש שם משהו מאוד לא בריא.
הבעיה הנוספץ היא שאבא שלי מאחןרי אמא שלי. היחסים איתם לא נפרדים אלא כאילו אמא ואבא הם הןרה אחד וזה תמיד הכעיס אותי.
כי אין לך מקום מפלט מהורה אחד אל השני. הם סימביוטיים.
אני מרגישה שהנוכחןת שלה בחיי לא היתה בריאה לי. ותןדה לאל שיצאתי מבית הןרים ויש לי בית משלי (למרות שגם הזוגיות שלי לא סוגה בשושנים)
אני מרגישה שהיא אשמה בכל כך הרבה דברים.
שהיא דפוקה רגשית ולא היתה צריכה להביא ילדים. היא גם אמרה פעם בפניי בגיל מאוחר שעכשיו שאני גדולה היא יכולה לומר לי בכנות שהיו תקופות שהיא הרגישה שזה שיש לה ילדים מעכב אותה בחיים. או מפריע. אני לא זןכרת את המילה. אחת מהשתיים.
בואו נאמר שזה היה ניכר יופי יופי בהמון דברים...
ילד שלא מרגיש שאמא שלו אוהבת אותו ושזה מה שאני זוכרת זה די אומר דרשני. גם אם אהבה. לא הרגשתי את זה. וזו הבעיה הגדולה.
איך אפשר לכבד אדם שמחפש כבוד כל הזמן. שנעלב. שאינו עצמאי בהרבה דברים בחיים כי אבא שלי עושה בשבילה המון. שמדבר אליך בחוסר כבוד בשעת כעס ואומר דברים פוגעים.
בקיצור אני רק חושבת אחורה על המןן מצבים וזה מגעיל אותי. וחבל שהיא אמא שלי.
אני לא יודעת איך אני מצליחה לכבד אותה.
הפצע עמוק מידי.
גם לחמול עליה לא מסוגלת כי היא תמיד כזו קורבנית...
כמה נוח להיות בריונית לילד קטן אבל כשאת רוצה צומי את מתמסכנת ומתקרבנת?
זה ממש מרחיק .. לא יודעת. אני פשוט יודעת שזה לא בריא לילדים שלי שזה מה שיהיה לי בלב עליה כל כך. ולא יודעת איך לפתור את זה כי כבר פתחתי איתה הכל.
זה לא עזר במיוחד. מבואסת.

את לא פסיכיאטרית (שזה מה שהיא צריכה)

את האנרגיות האלה תשמרי למשפחה שלך

 

תשמרי על קשר מינימלי, אם זה לא יזיק לך

 

כאב עצום 

ואת צודקת בהחלט שהיא לא בסדר

 

מה אפשר לעשות?

א. לחשוב על הנושא כמה שפחות, היא לא בשליטתך וזה לא אשמתך, זה רק עושה לך רע

ב. לצמצם מפגשים איתה , במידה וזה עושה לך טוב

ג. כשמגיעים/נפגשים- להגיע בגישה של להסתדר/לכבד

ולהשתדל ממש לא להוציא שום מילת טענה/ביקורת/האשמה/חסרונות-שלה

 

היא אישה מסכנה, רק תרחמי עליה ...... (מצד שני בריונית לדברייך- אבל נובע מהמסכנות שלה, זה ברור....אדם נורמלי לא מתנהג כפי שתיארת את התנהגותה)

 

לא יודעת אם עוזר... לא מתאים לך אל תקחי, רק הצעתי כיוון מסוים, בהצלחה וחיבוק ענקקק, לא פשוט בכלללל

נשמע קשה ביותר לחיות ולהרגיש ככה.
אל תעמיסי על עצמך פתרונות עבורה, זה כבר מעבר למה שאת יכולה וצריכה, בטח אם דיברתם ופתחתם הכל.

תשמרי על קשר בסיסי, מינימאלי.

רק אגיד שתעשי ככל האפשר שהילדים לא ירגישו ממך את מה שאת מרגישה לאמא שלך. למרות שבסוף הילדים רואים ומרגישים הכל, הם לגמרי מבינים

זה באמת כואב
אבל סביר להניח שאת אמא שלך לא תשני, בטח לא כרגע כשאת בכאב גדול מולה.
תתמקדי בלרפא את הפצעים, בלשמור על עצמך מלהפגע עוד. ללמוד איך להיות איתה בקשר במינון הנכון (אלא אם כן המצב קשה ממש ונכון להתרחק ולו באופן זמני).

אל תשללי את התחושות שלך. עברת דברים קשים והפצעים מדממים בתוכך. תני לך ולהם מקום...
הרגשות שלך הם רגשות בריאים!
זה כואב כשמישהו פוצע אותנו בגוף
וזה כואב כשמישהו פוצע אותנו בנפש.

אדם שלא מרגיש כאב משהו לא תקין אצלו.
אדם שפצוע צריך לתת זמן לכאב להעלות ארוכה ולא לנסות להתעלם, זה עלול רק להחמיר אץ הבעיה...

הצורך בדמו. חמה של אמא הוא ממש עמוק ובסיסי וממש כואב כשהצורך הזה לא ממוממש..

לגבי השאלה שלך:
מציעה ללמוד על כיבוד הורים לפי שיטת שפר.
יש את הספר החדש בנושא של דקלה יוספסברג ויש עוד שמלמדות את זה.

הגישה בגדול אומרת שאנחנו מכבדות את ההורים חא בגלל מה שהם עשו בשבילנו (ואס אולי הם לא עשו מספיק או לא עשו טוב) אלא בגלל שהם המקור שלנו, הם השליחים שהביאו אותנו לעולם (בכלל בלי קשר למה שהם העניקו לנו).

ממש ממש
קודם כל חיבוק גדול
אני ממליצה כמו שכתבו פה לך פה, קודם כל להבין בשכל ואז בלב שאת מכבדת הורים כי כך ה׳ אמר. זה מצווה. כמו טבילה, כמו מעשר, כמו שמירת שבת.
זה דבר ראשון
אחר כך לשבת עם רב שמקובל עליך ויש לו הבנה לנפש האדם, ולספר ולהתייעץ ולקבל ממנו מה גדרי ההלכה
כיבוד הורים זה קשה, אבל יש הרבה דברים שאנשים חושבים שהם הלכה והם לא.
כיבוד הורים זה לא לסתור את דבריהם, לא להתחצף וכו. לדאוג להם אם הם חס ושלום לא יכולים לדאוג לעצמם ועוד הרבה דברים
אבל נגיד לבוא לשבת, זה משמח הורים, זה חסד, זה מצווה בוודאי, אבל זה לא מה שנופל תחת כיבוד הורים.
לכן חשוב לשבת עם רב ולהבין מה החובה שלך בסיטואציה שלך, ולבצע את החובה הזו מכיון שזה מה שאלוקים דורש מאיתנו.
ללב אפשר להסביר שהיא נשאה אותך תשעה חודשים, ילדה בכאב, לקחה לרופא, לבית הספר, בישלה אוכל, דרגה לך כשהיית חולה, שילמה לך לימודים וחוגים ועוד דברים. באמת אם תעשי רשימה שכלית של הדברים שכן קיבלת לפחות ברמה הטכנית, תביני שאם אדם מהרחוב יבוא ויעשה לך את הדברים האלו עכשיו במשל שנה אחת, את תרגישי מאד הכרת טובה אליו. אז נכון מאמא מצפים ליותר ובעיקר לחופ ואהבה, אבל זה בהחלט יעזור לך להבין על מה את חייבת כיבוד הורים.
❤️

זה קורס שעוסק בכיבוד הורים.
לי הוא ממש עזר!
היא ממש מדברת על מה זה כיבוד הורים (לא מה שהגננת אמרה, אלא עמדה נפשית פנימית מול ההורה) מביאה מקורות.
זה ממש היה כמו טיפול מבחינתי.
שווה כל שקל! מה גם שהוא לא יקר (אלא אם כן העלתה את המחיר).
ממליצה! ישחרר לך ויעזור לך הרבה!
שבת שלום!

תדעי לך שלאנשים קשה מאוד להשתנות, גם אם הם יודעים שהם לא בסדר.

ובקשר למה שאת יכולה לעשות: פשוט לעשות בשבילה ולתת לה בלי להתעמק ברגשות שלך כלפיה.
ולפתח אצלך הכרת תודה וראיית טובה, אפילו באופן "מלאכותי": כל יום להגיד בקול משפט אחד חיובי על אימא שלך או משהו דומה.

אני חושב שאם קשה לך לסלוח לה וניסית, כדאי עזרה מקצועית. יש ספר עם שם יפה, סלח להוריך ושקם את חייך. לא קראתי אותו אבל העיקרון נכון: להורים שלנו יש חסרונות וצלקות שונות שגרמו לנו (וגם אנחנו לצערנו נגרום לילדים שלנו צלקות מסויימות, נשתדל כמה שפחות). וככל שנצליח לסלוח להם יהיו לנו חיים יותר שמחים ורגועים. וגם זה לא ימשיך הלאה

לא להצדיק את הרע אלא כמו שהסביר יפה @די שרוט

ככל שהסיפור עם ההורים יותר מורכב כדאי לפנות לעזרה מקצועית ולהשקיע זמן וכסף מסויימים כדי לשחרר ולהמשיך הלאה

אנחנו מבינים שזהו, אלה החיים שלי. אולי היה יכול להיות אחרת אם רק אמא שלי היתה יותר ככה או יותר ככה. אבל זה מה שיש.
אז תשחררי, היא כזו והיא לא תשתנה...
את יכולה לקחת אחריות על עצמך, על מכאן והלאה ולנווט את חייך כרצונך.
אף אחד לא מושלם, וכנראה שלחברות שלך גם יש תלונות על האימהות שלהן. תמיד יהיו לנו תלונות על ההורים שלנו.
אלא שהעניין הוא להבין שאלו החיים שלי ואני שולטת עליהם. את רוצה לחיות כל החיים עם טעם מר כלפי אמא שלך, בסופו של דבר את פוגעת בעצמך יותר ממה שכביכול היא פגעה בך.
אם תסלחי ותנווטי את חייך כרצונך, את כבר אדם בוגר ולא הילדה הקטנה שנתונה למרותה, תצאי רק מורווחת

אין לי מה להוסיף...

את חיה מאז הילדות עם כאב גדול ואת מסתובבת איתו בעולם ומנהלת איתו את חייך, ואולי הגיע הזמן להניח את המשא הזה ולמצוא שלווה בקשר לאמא שלך, לילדות שלך, ויותר מהכל- לילדים שלך ולשאלות שזה מעלה בך בקשר לקשר שלך איתם, כמו שכתבת בסוף. תהליך עמוק כזה כדאי לעשות עם מטפלת טובה ולהצטייד לקראתו בסבלנות כי מניחה שהוא ידרוש זמן ומשאבים. את כותבת שאמא שלך לא היתה בקשר טוב עם אמא שלה ושלך אין קשר טוב עם אמא שלך, ומגיע לך ולילדייך לשבור את השרשרת הזאת (גם אם היחסים שלך איתם מקסימים, את מעידה על חוסר ביטחון שמרחף שם, וחבל לחיות ככה)
ייתכן שבתהליך הזה תצליחי למצוא גם חמלה לאמא שלך ומשם להגיע ליחסים שיש בהם גם כבוד אמיתי.
בהצלחה רבה!

אנו מחויבים בכיבוד הורים. לא באהבת הורים ולא סתם.

הורה שמתנהג בצורה שתיארת עבר חיים קשים. עלייך לחוש חמלה מול אמך. והכרת הטוב על כך שאת במודעות למצב ובע"ה תהיי אמא יותר טובה.

אנחנו דור שבאופן יחסי מודע יותר ועם כלים טיפוליים רחבים יותר, לא כך הוא הדור של הורינו.

בהצלחה.

זה נורא לגדול עם אמא כזו, ששמה את צרכייה לפני צרכיי הילדים
יש על זה המון מידע ברשת

אומרים תודה על מה שהם נתנו, ומתרחקים ממה שלא מתאים.

אפשר לכבד אותה באמצעים אחרים. לדאוג לדברים טכניים, לנכוח, להיות. לא חייבים לערב רגשית מה שאי אפשר או מזיק.

אין לי כל כך עצות, רק חיבוק

את החלק המשמעותי בסיפור הבנת.

הגלגל מסתובב.. וכמו שאת לא אוהבת את אמא שלך ככה יש סיכוי גדול שהיחס של הילדים שלך יהיה כלפיך. ואת לא רוצה את זה.

בעיניי- הזדמנות לתיקון. הרי את לא באמת יכולה לברוח מהמערכת יחסים שלך עם אמא. או שאת פוגשת את זה בבעל, או בילדים או בבני משפחה אחרים.

זו דרך ללא מוצא..

אומרת את זה כאחת שגם עברה עם ההורים..

מציעה לך בחום לקחת קורס (כן, יש דבר כזה!) לשיפור מערכת יחסים עם ההורים.

אני גם לקחתי אותו והחיים שלי התשתנו רק לטובה בזכותו!

אני לא מקבלת אחוזים על זה, תאמיני לי שמשתפת אותך נטו כי אני יודעת כמה זה זיפט להיות במקום הזה.

השקעה קטנה- משתלמת לך לכל החיים.

מצרפת קישור: https://estersultan.com/kibud/   

בהצלחה!

ראשית לכל כיבוד הורים בהגדרתו ההלכתית הוא כמעט טכני ולא מדבר על רגשות.

לא לקרוא בשם, לא לשבת במקום, לא לסתור את דבריו וכו'

אז מהבחינה הזאת אני מניחה שהבעיה פחות מסובכת...

אבל מעבר את מעלה פה כאב ומספרת על אמא שהשאירה בך לא מעט צלקות.
תהיי בטוחה שגם אמא שלך וגם אמא שלה לא רצו חלילה לפגוע בבנות שלהן. למרבה הצער יש קשיים רגשיים כאלה ואחרים
והתנהגויות שאנשים מסגלים לעצמם או לומדים מההורים שלהם ומורכב מאד רק "להחליט לא להיות כזאת".

אמא שמגיעה למצב שבו היא מקטינה את ילדיה, ביקורתית, שתלטנית וכדו' באופן קבוע כנראה
לא נמצאת במצב של בריאות רגשית. (אני לא באה גם לאבחן פה חולי, אלא אי בריאות רגשית). ובע"ה כדי להיות אנשים כמה שיותר טובים ושמחים,
ובטח ובטח שהורים מבריאים ואוהבים, חשוב באמת ללמוד ולרכוש כלים לחיות בצורה בריאה ונכונה. ככל שנלמד לעשות את זה, בע"ה הסיכוי להיות הורים טובים וגם לדעת איך להתנהל נכון מול ההורים הולך וגדל...

בהצלחה רבה יקרה
זו לא גזירת גורל

כואב עליך, וגם על אשתך היקרה, שגם לה מגיע שתהיה אוהבת ונאהבת. הייתה שם אהבה? היה רצון? עוד לא מאוחר! אתם צעירים! טיפול זוגי אישי או פרטני, לקלף בעדינות את הבצל הזה ולדמוע הכל החוצה, לנקות את הלב ולעבוד על מה שצריך. אפילו לפתוח חסכונות ליום שחור. להשלים עם רגשות כאלה בטח שאסור, וגם לא ישר. בהצלחה!

פשוט חוסר התאמה

קודם כל, "אין לי דבר אחד לומר רע עליה", זה מדהים! באמת. וזה בסיס טוב. לא להרים ידיים בלי טיפול אמיתי ועמוק, לא לשמור הכל בבטן! כשאתה שומר ככה אתה רק מתרחק ומתרחק, ומעמיק את התהום ביניכם. יכול להיות שמסקנות הטיפול יהיו שבאמת כל אחד ילך לדרכו, אבל תהיה רגע אמיתי עם עצמך, הרי לא הכריחו אותך להתחתן איתה, נכון? מה היה שם? מה השתבש בדרך? איפה התחרבשה התקשורת ביניכם, והמחשבות אצלך התחילו לגדול ולגדול, ולתפוס הרבה נפח?

אבל אני כמעט בטוח שאם מחר תמצא מישהי אחרת יש סיכוי טוב שאחרי תקופת מה שובתמצא את עצמך עעם חוסר התאמה כזה או אחר...

תחפש את ההתאמה
תתאים אתה את עצמך אליה
תעבוד על עצמיך
תחפש את מה שטוב
תסתכל עליה בעיניים טובות ולא ביקורתיות
תעריך כל צעד קטן מהצד שלה

ואז בע"ה תראה שאתה תמצא את מה שאתה מחפש ..

ברור לי שזוגיות זה לא כמו סיר ומכסה
זה משהו הרבה יותר גמיש

זה יותר כמו שני חלקים של כד מפלסטלינה
שבהתחלה נראים קצת דומים אבל בפועל לאהכי מתחברים יחד,עם קצתעבודה הם מתחילים להתאים אבל לאט הצבעים מתערבבים ולבסוף הם הופכים לגוש אחד וככל שמעבדים יותר הצבע מתאחד והצורה נהיית יותר ויותר חלקה...

בהצלחה

זה תהליך של 80 שנה יחד

מסכימה ומחזקת

מניסיון

בעלי ואני 2 הפכים

לכאורה הכי לא מתאימים

וזו ממש עבודה למצוא את הדומה ולא את השונה

 

הכי קל זה לכאורה להתלונן, איך נפלתי, אנחנו לא מתאימים

אבל הדרך הכי שווה, היא לעבוד קשה, שתיכם תצאו מורווחים

ומה שמעליי רשם, אנשים שמחפשים את השונה ימצאו את זה גם בזיווג הבא

לסבול זה לעבוד קשה? לא להימשך זה לעבוד קשה?

היינו כבר אצל מטפלים זוגיים..

לסבול זה תוצאה או של חוסר עבודה או של חוסר רצון לעבוד מצד אחד מכם

אני לא יודעת מה הסיפור שלכם

בהתחלה הייתה משיכה? אם כן, אז וודאי שאפשר לחזור לזה

מה היועצים אמרו?

 

ולא מספיק ללכת ליועץ, צריך לעשות את מה שהוא אומר

לשמוע הרצאות

לשבת ולשוחח

לפרוק מהלב

 

אני לא מכירה את הסיפור שלך

אתה בא לפה כל כמה זמן

פורק

מתלונן

והולך

מה אתה עושה בין לבין למען הזוגיות?

ואני עושה המון, ובגלל שכלום לא באמת עוזר אני שבור

זה משהו שלך איך לעבוד על זה ולמצוא את מה שיש ולהעצים אותו. זה אפשרי

בשביל לתת אהבה אתה לא באמת צריך ממנה משהו, אני כמעט יכולה להבטיח שכשתצליח לאהוב היא תיקח את האהבה הזו בשתי ידיים ותחזיר גם חזרה
זה טבע האדם...
והמשיכה תבוא ביחד עם זה בעז"ה

יש מקרים שבהם אי אפשר. אבל זה לא נשמע המקרה שלכם

לסבול זה בחירה. המציאות מייצרת מצבים שונים וכל אדם בפרשנות וביחס שלו הופך את זה לסבל או לצמיחה. להגיד שזה קל להפסיק לסבול ולהתחיל לצמוח? ממש לא.
אבל זה אפשרי
וזה בצעדים קטנים...
וכנראה שאף פעם לא נגיע למושלם ותמיד יישאר גם סבל וקצת מרמור והאשמה אבל ככל שנקטין אותם ייכנס יותר אושר לחיים

אני בניגוד לגישה הרווחת פה חושבת שבהחלט יכול להיות מצב של בחירה לא נכונה ולא הכל תלוי רק בעבודה

תנסה לחשוב עם עצמך בכנות האם הבעיה היא בהסתכלות שלך- ואז זה יקרה כנראה גם עם אישה אחרת, או שהבעיה היא באמת ספציפית בהתאמה ביניכם (למה התחתנתם ואיך היו התחושות בהתחלה)

זה מתסכל שאתה מרגיש שזה לא משהו שתלוי בך ואין לך מה לעשות עם זה ואז אומרים לך שאתה רק צריך לרצות ולנסות

אם היית שואל בפורום חילוני היית נקבל תשובות אחרות לגמרי

עכשיו, שאתה כבר בתוך המציאות הזאת ויש ילד זה מורכב יותר וברור שכן כדאי לנסות וגם עשיתם את זה, אבל אם לא הולך אז לא הולך, תחשוב עם עצמך אם יש טעם להמשיך לנסות או שמיציתם את זה

אין דבר כזה להתגרש, שהרי זו סוג של 'כפירה' . אם יש מושג של גט כנראה שיש צורך בו אלא שהיום לצערנו רואים הרבה מצבים בהם טיפול כן יכול לעזור ולהועיל. ואם לא בוצע שימוש בכלי הזה אז אין מה להמליץ להתגרש בטח לא כשיש ילדים בתמונה. זה עול נפשי כלכלי לא פשוט גם אם פרק ב הוא אופציה קיימת ויש אנשים שבנישואים שניים או אפילו בלי להתחתן יותר טוב להם מאשר במסגרת הנישואין. אבל לפני שבוחרים באופציה הזו ראוי לנסות קודם לטפל. זו עבודה לפעמים יותר קשה מאשר פשוט לקום ולהתגרש בראייה שלנו, וזה כל אחד יחשוב עם עצמו אם המחירים לכל החלטה שלא תהיה שווים לו, אבל להגיד לבנאדם שהוא יודע בעצמו מה נכון לוצלפי התחושות הסובייקטיביות שלו בעיניי זה לא נכון רוב הפעמים. יש הרבה כלים וידע שטיפול נותן שבלעדיהם בנאדם לא יכול להגיע להחלטה מושכלת ברוב הפעמים ולכן לדעתי זה שמייעצים וזה גם מה שאני חושבת

אמרתי בפירוש שכדאי לנסות
התכוונתי לגישה שאם זה ככה עם האישה הזאת זה יהיה ככה עם כל אחת, מה שבעיני ממש לא מחייב

וכן, גם העניין הזה של העבודה, שלא תמיד אפשר להגיע למצב טוב גם אם מנסים, לפעמים יגעתי ולא מצאתי- תאמין

לחיות ככה. יש היום יועצים וספרים שאפשר להתייעץ וללמוד מהם, צריך רק למצוא משהו או מישהו באמת טוב. בתור התחלה מומלץ מאוד מאוד להקשיב לפרק "לבחור בך מחדש" מתוך הפודקאסט 'יחסינו לאן' של פאולה וליאון רוזנברג. (אזהרה- מדברים בסגנון מאוד חופשי ופתוח, אם מתאים לך לשמוע דיבור כזה).

התחתנת עם אישה שאתה לא אוהב או לא אוהב מספיק?

משהו השתבש באמצע?

 

בסוף אתה קיבלת כמה החלטות בדרך שגרמו לך להגיע למקום בו אתה נמצא כעת. להאשים אותה או את הקב"ה או את העולם זה לא מועיל.

 

מה הביא אותך לשם?

למה התנהגת ככה?

 

בסוף הגוף והנפש שלנו מביאים אותנו למקום שבו הם חושבים שיהיה לנו טוב. אם הם הביאו אותך לשם, שווה להקשיב למה בחרת אישה שאתה לא אוהב.

 

איזה פחד יש שם ברקע?

על מה היה צריך להגן?

 

איפה עוד אתה מתנהג ככה? (בעבודה שלא מתאימה לך לדעתך?)

 

שב.

תקשיב.

תראה נפלאות.

 

אבל אם הוא לא יעשה את זה בשביל עצמו

אף אחד לא יעשה את זה בשבילו

 

בחיים צריך להיות אמיצים

להסתכל לקושי בעיניים

דיסטורשן זה הדבר הזה שאתה מגביר את העוצמה מעבר למה שהרמקולים יכולים לספק ואז יש חריקה. מכיר את זה?

 

וזה הופך את כל ההאזנה למוסיקה (אם אני ממשיך עם המשל) לצורמת ואת החיים לנראים כמו הבחור פה למעלה שכתב ש"הכל רע".

 

בדרך כלל כשמתחילים להקשיב מגלים שהחיים הם אף פעם לא "שחור-לבן". כלומר יש נקודות שחורות ולבנות אבל יש גם הרבה דברים באמצע.

והרבה הרבה צעקות קטנות שצריך להקשיב להן.

ממפגשי הפורום.
אי שם יחד עם @גלויה בירושלים עיהק

אני לא אכתוב לך פה עכשיו הרבה על הדברים שכתבת,

אבל אני רק אגלה לך, שזה סוד ההבדל בין הנביא שנקרא מיכיהו בן ימלה לבין הנביא שנקרא מיכה המורשתי. שהם לכאורה אותו אחד, אבל מייצגים דרך שונה לחלוטין. - אחד את צד האמונה לצד מנוסה. ואחד את צד האמונה של תקווה. שניהם, בסוף, אמורים להתחבר - לצד של 'תקווה של אמונה'. שזה צד שלישי.

וזה סוד ספר זכריה, שאף על פי שכתוב שם בן עידו הנביא. אומר אני שלא כן הוא אלא בן הנביא. כמו שביארתי שהיו שניהם שם

ולכן בזכריה מופיעים ההיפוכים מסוג שלא מופיעים במקום אחר, ורק שם התיקון של האמור לעיל בשניים והשלישי

נשמה שבאה לעולם צריכה אבא ואמא אוהבים.

אתה בלופ כואב מאוד שבו כבר בנית לעצמך תאוריה לגבי חוסר ההתאמה שלכם ועליו בנית קומה של תאוריה נוספת שמכיוון שיש לכם ילד אז אתה נעול במסגרת של חוסר התאמה עד סוף ימיך.

שתי התאוריות שבנית לעצמך שגויות לחלוטין:

1. אם התחתנתם מבחירה ואחר כך הבאתם ילד לעולם כנראה שיש בסיס כל שהוא להתאמה.

2. אתה תמיד יכול להפרד גם כשיש ילדים, ואולי אפילו קל יותר כשיש ילדים קטנים מאוד.

 

עכשיו הבחירה בידך להסתכל על החיים שלך כחיים שנגזלו ולבכות על מר גורלך. מה שיוביל אותך לחיים עם סבל גדול מאוד, והדרדרות אינסופית בחיי הזוגיות שלך שתעצים את הכאב והסבל. 
או לקחת את עצמך בידיים ולהביא את השינוי. החלק הראשון חייב לבוא בתפיסה שאתה מגיע לשפר והדבר תלוי אך ורק בך. במקום לבכות על חוסר ההתאמה, תחפש את ההתאמה שבכל זאת קיימת. במקום לחפש את חוסר האהבה וההערכה תחפש את התכונות הטובות שבאישתך ואת התרומה שלך לחיים שלך.

השלב השני לרתום את אישתך לתהליך, צאו למסע של גילוי מחדש והחזרת האהבה בניכם. אף אחד לא מבטיח לכם שתצליחו, אבל מה שבטוח שתוכלו להסתכל על עצמכם ולדעת שעשיתם את כל מה שאפשר.

 

בהצלחה!

אני לא יודע מה להגיד לך, אולי תנסה לכתוב פה באריכות? לתאר מה התהליך שעברתם יחד מההיכרות, חתונה ועד היום, איפה היא איפה אתה.
אני בטוח שגם לה זה קשה, לאשה הצורך שיאהבו אותה הוא קיומי ממש .
אני כן יכול לספר לך על עצמי שהייתי במקום מאד לא טוב בחיי נישואין וברוך הוא וברוך שמו אנחנו במקום אחר לחלוטין - הזוגיות זה האור שלי בחיים. (נשוי כבר מעל 15 שנים עם משפחה גדולה)

הרבה כיווני מחשבה..

זאת לא ההודעה הראשונה או השניה שלך בנושא וזה כואב כל-כך.
לחיות כך הזמן בחוסר שלווה כשהראש מלא במחשבות של ׳אם רק הייתי מתחתן עם אישה שאני אוהב הייתי מאושר׳ זה כ״כ לא בריא לגוף ולנפש (כמו שאתה ציינת)
והתיאור שלך על האהבה שרק מחכה לפרוץ החוצה בהחלט מרטיט..

רק שלדעתי גם בזוגיות אחרת תמצא את עצמיך באותו מצב.

אולי כדאי לחשוב על עזרה חיצונית?
מה עם טיפול פסיכולוגי מקצועי לך באופן אישי?

נכון, זה עולה כסף והרבה!
ושלא לדבר על העבודה הפנימית הקשה שרק אתה יכול לעשות אותה ולא אף אחד אחר…
אבל החיים שלך, של אשתך ושל הילדה שווים את כל המאמץ!!

מאחלת לך למצוא את הכוחות, לעשות סוויץ׳ בראש ולהחליט שאתה תעשה הכל כדי ליצור התאמה בינך לבין אשתך

אני מנסה, אני פורק כאן ברגעי שבר רציניים

היא אשתי ולכן אני אוהב אותה... 

נשמע שכבר עבדתם הרבה ולא פשוט. שולח חיזוק.

לא ברור איזה סגנון טיפול ניסיתם וכמה זמן אז טיפה קשה להגיב. גם האם היתה התקדמות בעקבות הטיפולים או אותו דבר.

מה שכן אפשר לומר שלפעמים צריך למצוא איש מקצוע אחר או בשיטה אחרת או גם וגם ואז זה עובד. לפעמים צריך להקפיד יותר על התמדה. לפעמים כמו שאמרו באמת אחד צריך לעבוד לבד ורק אחר כך השני יצטרף.

אבל באמת חשוב לי תהצטרף לחברים פה שזוגיות היא העבודה המרכזית בחיים ויכול להיות שאפילו כשעובדים יפה יש קושי של כמה שנים בהתחלה.

רק לשים לב שבזמן האבטחה לא מופרשים כספים לפנסיה ולכן גם אין ביטוח אובדן כושר עבודה וביטוח נכות וביטוח לשארים.

לא כדאי להוציא את הםיצויים מקרן הפנסעה

לגבי פיצויי פיטורין-
פיצויי פיטורים לעובד שפוטר (זכות) – כל-זכות

לגבי זכויות פנסיוניות בזמן הפסקת עבודה-
שמירה על רצף זכויות פנסיוניות במהלך הפסקת עבודה (הליך) – כל-זכות


אם במקרה אתם צפויים לקחת משכנתא בחודשים הקרובים אז הבנק בוחן גם אבטלה לצורך הערכת מידת יכולת ההחזר של הלווים וכמובן עלול לתת תנאים פחות טובים כך שההלוואה תהיה יקרה יותר.
אם כי במהירות שמחירי הדירות עולים בחצי שנה האחרונה יש סיכוי שריבית פחות טובה תהיה נמוכה מעליית מחירי הדירות...
(מהרהרת בקול, אין בדברים משום ייעוץ)

קרובי משפחה שלקחו משכנתא נבדקו אם יצאו לחלת קורונה. לא נראה לי שיש הבדל משמעותי אם זה אבטלה בגלל פיטורין רגילים או קורונה. אז כן .. הבנק לוקח בחשבון בשקלול התנאים גם את זה.

כמובן, יש המון שיקולים, לא הכל זה רק מה הכי כלכלי לפעמים מוותרים על יותר כסף בשביל קצת מנוחה ורוגע וזה בסדר גמור. אבל צריך להיות מודעים לחסרונות וליכולת לעמוד בהם.

בחודשים הקרובים אז כן זה משנה אבל אם לא לבנק ממש לא משנה אם לפני שנתיים לקחת חודשיים אבטלה.

א. למה השאלה בלשון רבים? המעסיק פיטר את שניכם?

ב. ההתלבטות היא האם לקבל אבטלה במקום לעבוד בעבודה חדשה, או האם לקבל אבטלה במקום לא לקבל כלום?

בגדול, כלכלית גרידא, ברור שעדיף לעבוד מאשר לקבל דמי אבטלה, וברור שעדיף לקבל דמי אבטלה מאשר לא לקבל כלום.

ג. אם עד היום המעסיק הפריש עבורך 8.33% לפיצויים, אז עכשיו הוא לא חייב לך כלום.
אם הפריש 6% אז עכשיו הוא צריך להשלים ל-8.33% לפי השכר האחרון. כלומר לשלם 2.33% מהשכר האחרון שלך כפול מספר החודשים שעבדת.

1. לא רק אחד מאיתנו פוטר, סתם יצא לי לכתוב ברבים כי זה התלבטות משותפת🤭

2. ההתלבטות היא האם לקבל אבטלה במקום עבודה חדשה. יש אפשרות ישר להתחיל בעבודה החדשה, אבל ממש רוצים חודש שקט. מבחינה כלכלית עכשווית, נצליח להסתדר. השאלה היא האם זה עלול לפגוע בנו בעתיד ( כמו משכנתא ועוד דברים שאנחנו לא מודעים אליהם...), האם "כתוב" איפשהו שקיבלנו דמי אבטלה?

מבחינת העובר ושב וההפרשות לפנסיה וקופת גמל, בטוח שיהיה הפסד, אבל זה משהו שאנחנו יכולים בהחלט לספוג.

3. תודה! ואיפה רואים כמה הוא הפריש? זה מופיע בתלוש?

לא כתוב בשום מקום רלוונטי שקיבלתם דמי אבטלה, מלבד בחשבון הבנק שלכם. זה רלוונטי למשכנא רק אם תקחו משכנתא בחודשים הקרובים, כי הבנק יבקש לראות תנועות עו''ש ב-3 חודשים אחרונים.

בתלוש כתוב כמה פיצויים הופרשו לך, חישוב קטן יראה לך אם זה 8.33 או 6 אחוזים מהברוטו לצרכי זכויות.
דרך אחרת:
אם ההפרשה לפיצויים יותר גבוהה מההפרשה לפנסיה, היא גמרה 8.33, אחרת היא 6.

ממש תפור למה שאתה מבקש אחי

גרנו בעבר ביו"ש, דווקא במקום יותר מסוכן..

היום, פחות בעניין של יו"ש, למרות שיודעים שיש מקומות מעולים במרחק נגיעה..

החרדה הכריעה..

יש רעיונות נוספים?

שליד ישיבת ההסדר!

יש גרעין תורני
שיש בו מנעד רחב מבחינה דתית
מכירה שם לא לעומק.
כדאי שתבדקו

יש שם כמה גרעינים, נכון?

"אורות"

או אחר?
ספרי קצת אם את מכירה..

לא מכירה ממש באופן אישי

ספרי קצת אם את מכירה?

ליידינו יש 3 אולפנות גדולות
2 ישיבות תיכוניות
3 יסודי ממד
מלא אוכלוסיה דתי לאומי
זה מתרכז ברמה א' באיזור נחל דולב/ נחל רפאים/ נחל מאור..שכונת המשקפיים
אוכלוסייה מגוונת ומקסימה
המון עולים מארצות דוברות אנגלית אז גם אם הכיפה שחורה הם הרבה פעמים מוגדרים ומתנהגים כדתי לאומי

כשהילדים באים למיטה זה מאוד עוזר, וגם בלי ילדים ההבדל באיכות השינה מורגש.

אני יוכל להשתמש במה שיש לי? מעניין

אחת סטנדרטית של 80 ואחת של 120 בשביל כל הקופים שבאים למיטה....

הקופה הקטנה מטפסת על אמא שלה.
הקוף הגדול מעדיף את השמיכה (הזוגית) שלי.
רמז: למה יש לי שמיכה זוגית.

וארגז מצעים, ביקשנו מהחנות שייצרו לנו עם סנדוויץ למטה ולא דיקט או משהו דק אחר, ועשו. יצא חזק מאוד

יש מיטות שמרימים צד אחד (כמו מכסה מנוע) והארגז מתחת. מניסיון שלנו מהעבר (הרחוק, ולא מנגר) התחתית מאוד דקה ומקבלת עם הזמן בטן ונצמדת לרצפה (מניח שזה תלוי משקל שמעמיסים).
יש מיטות שיש בהם ארגז גדול בראש המיטה
ויש מיטות עם ארגזים בצורת מגירה

נגרים למיטב ידיעתי אוהבים לעשות מיטות עם רגליים ובלי ארגז מתחת ואם זה נגר טוב אין ספק שזה איכותי מאוד (וצריך למצוא פיתרון לאיכסון).

בעניין המצעים, גם אם מגדילים ל 0.9 ברוחב יש גומיות עם תפסנים שאפשר מלמטה למתוח את המצעים.

איך בונים את הארגז מצעים.
אצלנו יש ארגז מצעים כמו שתיארת, מרימים מצד אחד. אבל החלק העליון שעליו ישובין המזרונים, עשוי מקרשי עץ, זה מאוד חזק ולא מורגש

התכוונתי לתחתית של הארגז מצעים שיש מיטות בהם זה מאוד דק, סיבית דקה, ובקלות מקבל בטן ולפעמים אפילו מתנתק מדפנות המיטה/ארגז

יש סנוויץ למטה וכל המיטה עומדת על רגליים שמוברגות לתחתית ארגז המצעים

רק צריך לשים לב לזה כשקונים

שמרימים - בסיס המיטה (שעליו המזרונים) עשוי עץ מלא, חזק ויציב - שאר גוף המיטה עשוי סנדויץ או mdf לא זוכרת

(וממליצה  - לא סיבית!!!)

 

ולגבי מצעים - הגדלים הסטנדרטיים מתאימים למיטה של רוחב 90 ס"מ (גם מצעי ילדים ונוער)

סדינים זוגים - באים ב 3 מידות - 140, 160, 180 - שמספיק בהחלט בלי לזוז גם למזרונים בגובה יותר מ20 ס"מ (מיצרים אותם עם השוליים אין מה לדאוג)

אצלינו תמיד קונים סדין מידה מעל. שלא יהיה צורך במלחמות

נגיד בנוי כולו מסנדוויץ
אחרת הוא מקבל בטן ונשבר שמעמיסים וסוגרים את המיטה

אנחנו באיזה שלב נאלצנו לפרק כדי שיהיה יותר נוח לעבוד

וגם כמובן שיהיה יפה ..
רק מהזמנה אישית אצל נגר?

חנות מהממת
מביאים סחורה מאד איכותית כמו החנויות הגדולות
אין להם אולם תצוגה והחנות ממוקמת במקלט של בניין
אבל המחירים שלהם פשוט בדיחה!!
עשינו סקר שוק רציני והסחורה שלהם בדיוק אותה רמה מאותם ספקים ויוצא עשרות אחוזים פחות במחיר
גם השירות מעולה, לוקחים אחריות על תקלות גם דברים שמקומות אחרים מתחמקים ובכלל נותנים שירות מעולה
המספר של בעל החנות 054-846-8601 ושל החנות 02-678-8883