1. קצבה זה כסף שאת מקבלת, תו נכה זה תו, והם לא קשורים אחד בשני. לפי מה שהבנתי תו יותר קל להשיג.
2. הקצבה נקבעת לפי אחוזי נכות לדעתי, ועוד כמה דברים כמו מספר נפשות וכו'.
3. אני חושבת שאם את עובדת ומקבלת משכורת מעל סכום מסוים את לא זכאית לקצבה
ובאופן כללי, לפי מה שהבנתי מאפשרים לחולי פיברו לקבל עד 49%, אבל למעשה לאנשים קשה לקבל אפילו 20%
אומנם, נכון, זה לא נוח (מניסיון) - אבל זה גם פתרון.
הלאה - אם יש עודף משקל, לפעמים הורדה של עודף המשקל גם פותרת את הנחירות. ישנם עוד פתרונות מבוססי מתקנים כאלו ואחרים ששמים בתוך הפה ומונעים את הנחירות - לגגל.
ברוך ה' זכיתי להיות בנעילת החג אצל צדיק אחד שממש הצליח לגרום לי להרגיש את אהבת ה' אליי. איך? בשירה וניגון. כל שרנו כמה ניגונים ידועים והרב הכניס בהם מילים- "ועלי תשוקתו", "ה' טוב לי איתך, טוב לך איתי" אם כן זוהי עצה ראשונה- קחי לך איזה זמן, הסתגרי בחדר, ושירי לעצמך (נניח בניגון של ר' לוי יצחק מברדיטשוב) "כמה שאתה אוהב אותי" וכו' וכו', התרכזי במילים, ובלי לחץ וכפייה, וההרגשה תבוא.
ידוע שאחרי כל עליה גדולה ישנה ירידה כדי שנצליח להתחזק ולהיות קשורים בה' גם מתוך הירידה מה שיוביל לעליה הבאה! ישנו ספר מיוחד הבנוי דווקא לירידות והנקרא "משיבת נפש" כיוון שהוא מלא בכל מיני חידושי תורה המשיבים את הנפש והמרגיעים את האדם אפילו עם כל הקטסטרופה והלחץ שיש בחוץ (שלא בטוח שאת אמורה להתמודד איתה. נכון שזה מצער ויש ערך להתאבל על נשמות ישראל אבל לא אם זה מנתק אותך מהאמונה והשמחה! אם זה מנתק זהו מעשה שטן!)
עכשיו זאת המשימה שלנו להתחזק להמשיך את האורות הגבוהים (קרבת ה') שהרגשנו בחגים אל הימים הרגילים עד שנוכל להרגיש בכל יום קרבת ה'! בשם רבי נחמן אני ממליץ לקחת זמן ביום, לשבת לבד ופשוט לדבר עם ה' בשפתך האישית. לאט לאט, את תרגישי שהוא שומע וגם שולח המון מסרים סמויים המעודדים ומנחים אותך בדרך.
בהצלחה
אני ממש הרגשתי היום ואני מבינה שזה ככה כמעט כל צום, שפתאום שוב עולות לי תחושות דכאוניות וחרדות. עזבו את זה שכח פיזי יש, אבל נפשי אין. לא לעשות כלום. אני גם יותר עצובה, הכל נראה אפרורי, קיצר התחלה של דיכאון. לי זה נשמע ממש הגיוני כי למזון הגוף יש גם חשיבות על הנפש.
אני תוהה לעצמי מה ה' מעדיף, שאני אצום ולא אעשה כלום. אשכרה כלום כל היום ורק אהיה במחשבות מדכאות (אפילו בשנת צהריים התחילו לי דםיקות לב כמו חרדות ) או שאני כבר לא אצום אבל לפחות יחיה
בס''ד
גבוהה! וכן, זה מוזר להודות שהצרכים שלנו לפעמים לא בדיוק סטנדרטיים, אבל זה לא מוריד מן האדם שום דבר, ואולי אפילו להיפך. כגודל ההתמודדות כך גודל השכר על כל מה שכן מצליחים. גם (ובעיקר אולי) כשזה לעבור עוד יום בבריאות ולקיים את 'ונשמרתם מאד לנפשותיכם'. חיבוק ❤
בתורה של רבי נחמן שכתוב בה ששלמות השמחה היא דווקא על ידי.. תענית! נשמע בדיוק הפוך! זה באמת חידה בעיני וכנראה צריך ללמוד את התורה הזאת יותר ברצינות ועם מפרשים ואז אולי נבין מה אנחנו מפספסים בצום ובתענית..
לעיון העמקה וכו' תורה קע"ט בליקוטי מוהר"ן
וואו גיליתי את הפורום הזה כעת, כל כך שמחה במיוחד על האפשרות לכתוב אנונימי!
נעים מאוד, כיף לראות שאני לא היחידה שכותבת את הכותרת האכזרית הזאת.
אז היום הבנתי שאני כבר כמה שנים סוחבת איתי דיכאון מינורי כרוני.
בעצם אולי מאז שאני זוכרת את עצמי ואפילו כתינוקת מספרים לי דברים שלא צריך להיות גאון כדי להבין שיש פה התחלה של נפש עצובה ומדוכאת.
אני בתקופה לא טובה כרגע, וספציפית עכשיו הפסיכולוגית שלי בחופש ואני צריכה להסתדר לבד. הייתה תקופה לא מזמן שלקחתי כדורי הרגעה אבל אני לא רוצה לחזור לזה. רוצה להיות מאוזנת טבעי.
בא לי לפרוק...
עברתי כמה משברים בחיי הקצרים, מסוג המשברים שלאנשים לוקח כמה שנים להתגבר עליהם. זה התחיל בלידה שעברתי משהו לא פשוט בתחילת החיים שלי, מצב רפואי מורכב מאוד שיש לו השלכות פיזיות (ובטח שנפשיות עד היום). זה המשיך שגדלתי בסביבת דחק מבחינת ההורים ומקום המגורים. בשנה האחרונה עברתי בזה אחר זה 2 משברים ענקיים שכאמור לאנשים רגילים על כל משבר לוקח כמה שנים להתגבר, ואצלי זה פשוט הגיע אחד אחרי השני עוד לפני שהספקתי להבין מה קורה. אני רק עסוקה בלעכל מה עבר עלי בכלל.
נמאס לי מהחרדות, נמאס לי מהעצב, נמאס לי מהדאון, מהכבדות, מנדודי השינה, העייפות. נמאס לי מהכאבים הפיזיים מכל מיני 'מתנות' (מחלות) שאני מתמודדת איתן. אני כבר לא יודעת מה גרם למה, העצב למחלות או המחלות לעצב. נפשי או פיזי (כנראה ביחד)
אני מרגישה שהמצב התמידי שלי הוא 'מתמודדת'. ובא לי להיות רגועה. לא לפחד מהפחד.
אומרים לתת מקום לכאב שלך, אז אני נותנת ובוכה בלי סוף ומרגישה את העצב הפחד הקנאה התסכול וכו', מדברת עם ה'. אבל זה לא עובר. זה פשוט לא עובר. וכרגע אפילו אין לי את מי לשתף. אני לא אוהבת שאת החברות הטובות שלי אני משתפת רק בדברים עצובים וכל היום בוכה להם. נמאס לי בכללי לבכות מכל דבר קטן.
אין לי תמיכה מהמשפחה כרגע, מזלי שיש לי חברות טובות אבל אתם בטח יודעים שזה לא מספיק.
אני לא מספיקה לטפל בעצמי פיזית בכל ההפניות שיש לי ואני צריכה ללכת.
היום הבנתי שזה לא שיש לי אירועי חיים קשים שגורמים לי למצב נפשי מעורער, אלא מצבי הנפשי הוא שגורם לי להיפגש עם אירועי חיים אלו וליצור אותם. לחוות את העולם בצורה אחרת שמתנגשת עם החיים כל הזמן. כבר שנים אני מרגישה תקועה, שמשהו לא עובד אצלי. אני שונה זה ברור אבל למה זה צריך לבוא בסבל?
וספציפית השבוע יש לי ניסיון קשה מאוד בקנאה! זה לא מוסיף טוב.
אוף. מחכה שהפסיכולוגית תחזור ומקווה לא להתמוטט עד אז
מה הכוונה? חשבת פעם על המשמעות של המשפט הזה? הכוונה- אם בן אדם חושב שזהו, שאין לו סיכוי לצאת מזה, שהוא כבר גמור אז שידע שהוא טועה כי אין דבר כזה ייאוש! אין מצב כזה שהמשחק גמור, תמיד אפשר להתחיל מהתחלה ולתקן הכל!
יש לי בשורה נפלאה לכל הסובלים (ואני בתוכם)- התחדשות! ה' יתברך מחדש בטוב בכל יום תמיד מעשה בראשית. כל בוקר- הכל חדש! ומגלה האר"י- כל שלוש שניות הכל חדש! ואם תאמרי- טוב אמרת אבל זה לא עוזר עדיין כל העבר על הכתפיים? נכון ואני מזדהה אבל זוהי הסתכלות חדשה על כל הבעיה. מקור הבעיה היא שלא התחברנו לשקע ההתחדשות העולמי שיכול לחדש אותנו לגמרי עד שנהיה כתינוק שנולד ממש. הבה נתחבר! כיצד? נעצום עיניים חזק ונדמיין את ההתחדשות הזאת בכח האמונה שהיא אמיתית ולאחר כמה שניות כשנפתח את העיניים יראה לנו כבר עולם פחות שחור ויותר חדש. אם נתרגל לעשות את זה נתחיל להרגיש ולחיות את זה והשמחה תעלה ואושר גדול ימלא את חיינו.
עוד משהו. דעי לך- כפי כמות ואיכות הקשיים והבעיות שאת סובלת מהם כך בצד הנגדי הוא הטוב והכח שגנוז בנשמתך לעבור את הכל בשלום ועוד להאיר את כל העולם (בסוד הקליפה שקודמת לפרי) ולדעתי כשתעברי על הכל בשלום ובשמחה ובהתחדשות עוד תזכי לעזור לעוד הרבה אנשים... אני ממליץ לך לחזק את האמונה בגדלות נשמתך (שזה אומר לחשוב על זה זמן מסויים ביום לחשוב "וואו כמה אני גדולה! אם כאלה נסיונות ה' מזמן לי כנראה יש לי נשמה גבוהה שעומדת להתגלות" וכו' וכו' כל מה שתוסיפי יהיה נפלא) ואז גם מדת הקנאה תיעלם כיוון שאני כל כך טובה! מה אני צריכה משהו של מישהו אחר?
מה טוב ומה נפלא יהיה אם תייחדי לך זמן ביום לשפוך את ליבך לפני ה' בבחינת לב נשבר ושם להציף את כל הכאבים, הסבל והתסכולים, אמנם שאר היום מומלץ (מטעם הרופאים ומטעם רבי נחמן..) להיות כמה שיותר בשמחה כיוון שהיא הרפואה הטובה ביותר לכל סוגי המחלות.
(כולנו נשמות טהורות שירדו לעולם ומנסים להתמודד עם הזיהום של העצב והייאוש- אנחנו איתך!)
(עוד משהו סתם בדרך אפשרות- ניסית דיאטה? לי זה עזר להיפטר מהמון תחושות לא נעימות בגוף ובנפש... עשיתי את זה בהמלצת רב מקובל שטען שהאוכל המתועש מלחיץ את הנפש ובאמת הרגשתי השתפרה מאוד..)
בהצלחה רבה! אין שום ייאוש בעולם כלל! ה' איתך!
אז כל הכבוד על הדיאטה אני יודע כמה זה קשה...
(רבי נחמן אומר שמותר מדי פעם לאכול איזה משהו משמח כל עוד זה לא יהפוך למקור כל השמחה שלי..)
