פורום קהילת חולים ומשפחותיהם (עמוד 2)

היי, אני סתם מישהו באינטרנט ואי אפשר לדעת אם מה שאני אומר נכון, אבל עדיין חשוב לי להגיד:
הסחות דעת הן לא הפתרון ל-OCD. הן עשויות גם להחמיר את המצב.

יש טיפול יעיל מאוד ל-OCD אצל אנשי מקצוע רציניים (פסיכולוגים שמכירים היטב את התחום הספציפי הזה או מרפאות רב מקצועיות), שנקרא חשיפה ומניעת תגובה. חשוב לעשות את זה עם ידע מקצועי, כי יש הרבה מקום לטעויות.

אציין גם ששילוב תרופות בזמן הטיפול יכול לעזור בביצוע התרגילים ובכלל. אם רוצים טיפול ללא תשלום, המרפאות לבריאות הנפש של הקופות והמרפאות שיש להן כיסוי של הקופות נותנות שירות מקצועי מאוד בלי תשלום (למעט משהו בסביבות שלושים שקלים לכל שלושה חודשים אם רואים שם גם פסיכיאטר).

לדעתי גם במצבים של חרדות שהן לא OCD טיפול מקצועי הוא הפתרון והסחת הדעת היא בריחה שגורמת נזק ומצוקה.
בהצלחה, תרגיש/י טוב!

טוב ובריא, אבל לא מחליפות טיפול.

אולי לך זה מרגיש משונה,

אבל בתור בן אדם מהצד, זה ממש לא נראה חריג במיוחד.

ולמרות שיש לך קושי בעת הזאת, רוב הסיכויים שתתרגל לזה יותר מהר ממה שחשבת.

בהצלחה😘

בלב השרון

מכירה \יודעת\שמעה משהו על זה?

היי אח יקר
רציתי להגיד לך שהייתי באותו המקום בדיוק, עם קושי טיפה טיפה שונה.
גם אני הייתי בבית במשך זמן ארוך במצוקה מנטלית ובלי תמיכה בכלל.
זה נגמר טוב בסוף
אני כותב כדי שתדע שאתה לא לבד. אני מאוד מזדהה עם מה שאתה כותב.
אם תרצה אני אשמח לדבר בפרטי וגם להישאר בקשר. אבל גם אם לא, תדע שאתה בנאדם יקר מאוד ותחזיק חזק ואל תוותר. לדעתי, ברור שאתה עוד תצליח. אתה אדם עם המון ערך ורואים שאתה אינטליגנט. אני חושב שזה עניין של זמן עד שתצליח לשפר את המצב.
בהצלחה רבה!

אם היא רוצה טיפול, היא יכולה ללכת לפסיכולוג וכד', תרופות הן לא הפתרון היחיד, ולהפך - הרופאים לא נותנים תרופות כל כך מהר

בבקשה לענות עניינית.

"היא לא מאובחנת ע"י פסיכיאטר או בתרופות וגם לא מעוניינת בכך, אך כן זו החוויה הכללית שלה כבר תקופה ארוכה"

בטוח יש משהו כלשהו לעשות.

גם אם אמרו שאין, אולי אפשר להקל...

אולי תנסה להשיג פרוטקציות למומחים? (אני עצמי לא ממש מכירה אבל בטוח יש פה אנשים שמכירים מקושרים וכולי)

אולי אפילו רפואה אלטרנטיבית...? (אבל תלך אך ורק לאנשים שחברים\מכרים המליצו לך עליהם.)

ולדבר על זה עם אנשים יכול לעזור לקבל כוחות

יש הרבה עמותות שנותנות תמיכה...תנסה אולי ב"גיידסטאר"

רפואה שלימה בקרוב!!!!!

זה ממש קשה! קשה מאוד להיות במצב כזה. מקווה שתסתדרי בקרוב בעז"ה!!!

בינתיים יכול להיות שמצאתי עבודה ממש מעניינת שמתאימה לי (אני צריכה לקבל תשובה)

ואני מתחילה תהליך מול ביטוח לאומי. סתם היה רגע של תסכול כי בדיוק נשבר לי הפלאפון

לא ספציפית על העניין הזה אלא על כל המצבים בעולם (מקווה שאני לא אשמע לא רגיש כי ההפך הוא הנכון אני כואב את הכאב, ואעפ"כ אנסה לחזק)-

הכל מתוכנן בהשגחה פרטית מדויקת ככה שכל המצב נוצר אך ורק לטובתכם כדי שתוציאו לפועל את האורות הגנוזים שקיימים בתוכם עמוק עמוק בפנים וכנראה כדי לחלץ אותם ולגלות אותם היה צריך איזה משבר מזעזע כמו שכתבת.. אם כן יוצא לנו מכאן חיזוק נפלא- כמה שהמצב כואב ומורכב וקשה- סימן שהכוחות שיכולים להתגלות הם גדולים ועצומים וכנראה שעוד יעזרו להרבה אנשים...

אבל איך מתמודדים נכון?

אני לא בר- סמכא בשום תחום אבל אנסה להעביר את החיזוק שרבי נחמן שולח כפי הבנתי וקוצר השגתי..

דבר ראשון חשובה הידיעה שהשמחה בכוחה להמתיק דינים ובכללי לשפר את מצב הרוח. עוד כדאי לדעת שאנחנו באופן טבעי נמשכים לעצבות מחמת פגעי הזמן וכו' ואסור לתת לעצבות הזאת להשתלט עלינו כי המטרה של הכח הרוחני הזה שמסתובב באויר ואצלנו בלב (העצבות) הוא לדכא אותנו ולעקור אותנו משני עולמות חס ושלום.

לכן הנה עצה- מול העצבות- להתגבר. לא כמו שחושבים כולם "כשיהיה לי טוב אז אהיה שמח, כשאצליח, כשארגיש.." אלא להתגבר להצחיק את עצמנו ובעיקר דרך צחוקים ומילתא דשטותא (כל עוד לא פוגעים באף אחד..) עד שנוכל לשמוח בשמחה האמיתית שהיא האמונה השלמה שכל מה שעושה ה' הכל לטובה (וע"י האמונה הזאת גם הדאגה תפחת מאוד..)

כדאי בנוסף לפרש את שיחך לפני ה' ולבקש ממנו עצה והדרכה ותרופה והדיבור עצמו (כך מסביר רבינו) הוא עצמו התחלה של גילוי כוחות הנשמה..

באהדה ובתקווה להתגלות הנשמה שלך שלדעתי כולנו עוד נהנה מזה וכמובן לרפואה שלמה בקרוב.

(אפשר לשלוח לי את השם בפרטי כיוון שאני מצוי הרבה בקברי צדיקים אשתדל להזכיר אותו שם...)

יש לי שני חברים טובים שאני איתם בקשר טלפוני(בעיקר), והם קשובים ועוזרים ומקלים קצת מהתמודדות..

בלשון עבר, כי היום ההתמודדויות האישיות שלי קצת שונות:

א. מה שהיה עוזר לי זה בעיקר סבלנות.

לא כדאי לזרוק בן אדם למים (גם אם הם רק נראים לו) עמוקים, או לעודד אותו לעשות את זה. 

חרדה חברתית היא לא רק איזה מסך זכוכית שאפשר לפתור בניפוץ.

היא מציאות שממש קיימת במוח, וצריכה תהליך של תרגולים והרבה טפטופים כדי להשתחרר.

חשוב מאוד לא לדובב בן אדם בכח. גם אם זה על שיחות סתמיות. לקבל גם אם הוא אומר חצי משפט.

אחד הדברים שהיו הכי קשים לי, והעמיקו לי את החרדה, זה הסיפורים (ביניהם הרבה סיפורי צדיקים) על אנשים שהיו כ"כ שקטים, נחבאים אל הכלים וביישנים, וברגע שהם השתנו או שגילו אותם, כולם הבינו שהם האנשים הכי טובים\חכמים\צדיקים. 

הסיפורים האלה היו הכי מלחיצים, כי הבעיה שלי היא שאני חושב שכולם מצפים ממני כל הזמן ובוחנים אותי, והסיפורים האלה רק נתנו לזה יותר ממשות.

ב. לא עזר לי כשניסו לתת לי יחס מיוחד, והקלות. אני חושב שהיה עוזר יותר אם היו מתייחסים אלי בצורה רגילה כמו לכל אחד, אבל בנקודות מסוימות להחליק. לתת לאדם את המקום לבחור עם מה הוא מסוגל להתמודד, ועם מה עדיין לא.

בנוסף, חשוב לפרגן, אבל חשוב יותר לא להראות יותר מידי התרגשות מהצלחות\ כשלונות. 

ככה הגבתי לפרגונים מהסביבה:

-פעם כתבתי כמה דברים, ובעקבות התלהבות יתר של הסביבה- מאז לא כתבתי.

-הייתי עושה כושר, וכל פעם כשהוריד התחיל להיות קצת בולט- הפסקתי, עד שעבר זמן והיה אפשר לשוב לזה.

-הציונים שלי היו טובים- אז הפסקתי להכנס ללמוד ולעשות מבחנים. העדפתי לקבל 40 בגלל שלא למדתי, ולא 90 על משהו שטרחתי וניסיתי ללמוד באמת. (רק שאנשי החינוך, שאני ממש מעריך, לא הבינו את העניין (גם אני לא) וכל הזמן היו משעים אותי על חוסר רצינות, אז חוץ מזה -גם הייתי צריך להלחם על המקום שלי בישיבה)

פחדתי לנגן בגיטרה בפנימיה- עד שהפסקתי לגמרי.

^את כל אלה הייתי מכנה 'פרפקציוניזם', או 'גאווה'.

אתה תהיה "המורה" של עצמך. מה הכוונה?

המון פעמים שלא בכוונה משפטים של מורים ממערכת החינוך נשארים לנו בראש ומגדירים אותנו (כנל חברים, כנל בכללי)

ברגע שאתה מחליט שרק אתה זה שמגדיר לעולם מי אתה ומה אתה- הגבול הוא השמיים...

המקום של החוסר אמונה בעצמנו נובע מתוך הקשבת יתר למה שאנחנו חושבים שהסביבה חושבת עלינו

וה- מסקנה היא לחשוב על עצמנו טוב. לחשוב על עצמנו באהבה. לשנן לעצמנו בראש משפטים מעצימים: "אני טוב", "אני חבר טוב של עצמי", "ה' איתי", "כל הכבוד לך שהתגברת על.." (-לומר לעצמך בגוף שני, כאילו באמת אתם 2 דמויות).

כל פעם שאנחנו בתוך סיטואציה קשה- לחזק את עצמנו בראש במשפטים מחזקים ואוהבים. זה כ"כ יעשה לך טוב.

ממש בהצלחה. 

מוזמן לשאול עוד..

שכלית- אני מבין שלא ממש שופטים אותי, אבל הלב לא תמיד מתחשב בזה

וזה לא תלוי באיזה מסגרת, כי זה קרה בכל מסגרת שהייתי בה. 

האמת, אולי ישיבה זה שונה, כי מטבעה היא מסגרת דעתנית יותר, ובאמת בעבודות שעבדתי פחות הרגשתי את הלחץ הזה.

מצד שני, אף פעם לא עבדתי ממושכות (יותר משבוע אחד. בחור ישיבה...).

ובלי קשר, קשה לי לחשוב על אפשרות כזאת שאולי לי אין מקום בבית המדרש. 

אבל ב"ה אפשר להשתחרר מזה.. 

[פרט מעניין: כשאני נוסע בטרמפים, וכשאני נמצא במקומות עם אנשים שאני לא מכיר, וגם במסגרת אנונימית, כמו פה, כמעט ואין זכר לחרדה הזאת.. אולי אני צריך להיות נווד]

איזה בעיה נפלאה! איזה נשמה טהורה! באמת אחי אשריך איזה אור! אתה רוצה ללמוד! הערכת את זה פעם? הידעת, שרצון יותר גבוה מהמעשים בפועל? ההסבר לזה על פי הקבלה שרצון נמצא במקום שנקרא "כתר" שהיא הספירה הכי גבוהה והמעשים נמצאים במקום שנקרא "מלכות" שאמנם זה חשוב מאוד אבל בל נשכח את מעלת הרצון!

אחי אל תתייאש, למה לך להתבאס, אתה נמצא במקום כל כך גבוה..

לדעתי לפי מה שהבנתי מרבי נחמן מברסלב, העצה במקרה הזה הוא להגביר את הרצון. לא באופן שישבור אותך אלא במתינות ובהדרגה. לשבת איזה זמן ביום, כמה שאתה יכול ובלבד שיהיה כמה שיותר קבוע, ולדבר עם ה' (על כל נושא) ובפרט על הקושי הזה. אם תגיד הרבה "ה' אני רוצה ללמוד, לא רק לבד, עם חברותא וכו'" יתגבר הרצון, ויש בך את הכח, על ידי הרצון, והאמונה ברצון (שהוא חשוב ויקר ויכול לשנות) להשתנות.

חוץ מזה שמחה. שמחה שמחה. שזכית לכאלה רצונות טובים, ושאתה יהודי בן של מלך.. השמחה היא רפואת הנפש מהמון מחלות, אם משקיעים בה. דהיינו- לא לוותר על החיוך!

בהצלחה רבה אחי אהובי! שימחתני!

וההערה בסוגריים חשובה ביותר.