מישהו שיצא מדיכאון קשה וממושך? יש סיכוי לצאת מזה?אנונימי (פותח)
(אני האנונימית מהשרשור הזה https://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t1173808#12445046)
לא הייתי שם אבל ברור שאפשר לצאת מזהאיש השקיםאחרונה
אצל מי את מטופלת? אשמח שתתכתבי איתי בפרטי
יש פה משהו עם פיברומלארגיה?פיברו
עלינו לא תשמעו בחדשותאנונימי (פותח)
ורק עלינו אף אחד לא מדבר.
אתם תשמעו על קשישים שנשארו לבד בסדר
ועל משפחות שנרתמו לעזרתם
על מאבק הורי ילדי החינוך המיוחד
ועל משרדי הממשלה שהתגייסו בשבילם
על ביטוח לאומי שמפזר כסף לעצמאים
ועל ביבי שמבטיח לתת עוד תמיכה
אבל עלינו- לא תשמעו דבר.
כי אנחנו נראים לכאורה כה רגילים
בשנות העשרים של חיינו
חלקינו עצמאים, חלקינו שכירים
וחלקינו סתם נהנים לעצמינו
אנחנו אלופים בלזייף
בלסחוט עוד חיוך אחרון
גם כשהמצברים ריקים לגמרי
גם כשנותרה רק טיפת שיגעון
אנחנו הבודדים
הדבוקים במחלה הארורה
דיכאון חסר בושה
או רגשות אשמה
עלינו לא תשמעו בחדשות
על הקושי שבשגרה
איך אפילו פעולה פשוטה
כמו לקום בבוקר
הופכת למלחמת קיום
מלחמת התשה
איך זה ללכת בכוח לעבודה
כשהדיכאון מושך אותו רק לישון
איך זה לשרת אנשים ולקוחות
בין שיברון לעוד שיברון
ומה זה מעבר דירה
לאדם שבלאו הכי
כל חייו בטלטלה
ואיך זה מרגיש
כשאפילו לבכות
אין כבר כוח
לנפש פצועה
עלינו לא תשמעו בחדשות
לנו לא יגישו סיוע או עזרה
אנחנו נצטרך להישאר חזקים
ולשווע לטיפת הצלה
אנחנו נמשיך לחייך
גם כשהכל שבור מבפנים
מתי כבר נפסיק לזייף
את הצלקות הכאבים והצללים
הלוואי שיום יבוא
ולא נצטרך רק לשרוד
הלוואי יום יבוא ובו נוכל
להתחיל גם קצת לחיות
אתם תשמעו על קשישים שנשארו לבד בסדר
ועל משפחות שנרתמו לעזרתם
על מאבק הורי ילדי החינוך המיוחד
ועל משרדי הממשלה שהתגייסו בשבילם
על ביטוח לאומי שמפזר כסף לעצמאים
ועל ביבי שמבטיח לתת עוד תמיכה
אבל עלינו- לא תשמעו דבר.
כי אנחנו נראים לכאורה כה רגילים
בשנות העשרים של חיינו
חלקינו עצמאים, חלקינו שכירים
וחלקינו סתם נהנים לעצמינו
אנחנו אלופים בלזייף
בלסחוט עוד חיוך אחרון
גם כשהמצברים ריקים לגמרי
גם כשנותרה רק טיפת שיגעון
אנחנו הבודדים
הדבוקים במחלה הארורה
דיכאון חסר בושה
או רגשות אשמה
עלינו לא תשמעו בחדשות
על הקושי שבשגרה
איך אפילו פעולה פשוטה
כמו לקום בבוקר
הופכת למלחמת קיום
מלחמת התשה
איך זה ללכת בכוח לעבודה
כשהדיכאון מושך אותו רק לישון
איך זה לשרת אנשים ולקוחות
בין שיברון לעוד שיברון
ומה זה מעבר דירה
לאדם שבלאו הכי
כל חייו בטלטלה
ואיך זה מרגיש
כשאפילו לבכות
אין כבר כוח
לנפש פצועה
עלינו לא תשמעו בחדשות
לנו לא יגישו סיוע או עזרה
אנחנו נצטרך להישאר חזקים
ולשווע לטיפת הצלה
אנחנו נמשיך לחייך
גם כשהכל שבור מבפנים
מתי כבר נפסיק לזייף
את הצלקות הכאבים והצללים
הלוואי שיום יבוא
ולא נצטרך רק לשרוד
הלוואי יום יבוא ובו נוכל
להתחיל גם קצת לחיות
צודק שיש דברים פחות ניכרים וממילא אנשים פחות מסייעיםארץ השוקולדאחרונה
אבל זה לא כי לאנשים לא אכפת מאלה עם דיכאון, אלא פשוט כי הם לא יודעים. לאנשים אכפת מכם גם אם קשה להבחין.
בנוסף, לרוב אנשים עם דיכאון הם עם הרבה תעצומות נפש שקשה להם לשים לב אליהם, אבל דעו שיש לכם כחות ותעצומות גדולים.
בתפילה שכל הזקוקים לכך יצליחו להתמודד באופן הטוב ביותר
בנוסף, לרוב אנשים עם דיכאון הם עם הרבה תעצומות נפש שקשה להם לשים לב אליהם, אבל דעו שיש לכם כחות ותעצומות גדולים.
בתפילה שכל הזקוקים לכך יצליחו להתמודד באופן הטוב ביותר
כל המחקרים, הרופאים, הפסיכולוגיםמתמודדת (?)
אומרים שכדורים לבד זה לא מספיק,
זה יכול לעזור לטיפול יותר יעיל ומהיר
אבל דיכאון זה גם שינוי דפוסי חשיבה וכ'ו
מבאס אבל כדורים זה לא זבנג וגמרנו...
זה יכול לעזור לטיפול יותר יעיל ומהיר
אבל דיכאון זה גם שינוי דפוסי חשיבה וכ'ו
מבאס אבל כדורים זה לא זבנג וגמרנו...
רק רציתי לומר שאני מעריך את ההתמודדותארץ השוקולד
וכל הכבוד על ההשקעה לאורך שנים.
נשמע נסיון קשה, ונראה שאת משקיעה בכך המון.
כל הכבוד, מעריך ומתפלל שתצליחי להתגבר
נשמע נסיון קשה, ונראה שאת משקיעה בכך המון.
כל הכבוד, מעריך ומתפלל שתצליחי להתגבר
שמעתי שיש טיפול באימון מוחיהודיה:)
וגם בתזונה
אבל לא מספיק מכירה
בהצלחה!!
למה את רוצה רק כדורים?איש השקיםאחרונה
אל תנפצו לנו את החג!!אנונימי (פותח)
אל תשאירו אותנו לבד
להתמודד עם הפחדים
אל תשאירו אותנו לבד
עם רסיסי חיים
אל תפוצצו לו את השמחה
ותשאירו רק זיכרונות
מקולות הפצועים, הצעקות,
והמתים בתעלות
אל תחזירו אותנו לשם
למות שוב ביחד איתם
תהיו חכמים ותקשיבו גם לנו
הפצועים שקולם נדם
כי אנחנו היינו שם
בסג'עיה או לבנון
ונשמתינו לעד תדמם
את משברי השיגעון
אנחנו הקרבנו הכל
שתוכלו לחיות כאן בשלווה
אז למה עכשיו אני צריך
לצרוח אל הדממה
בבקשה תהיו רגישים
בבקשה תרגישו גם אותנו
שמסתובבים בעולם כמו מתים
נושאים את שארית חיינו
אל תהרסו לנו את שמחת החג
אל תפתחו את הצלקות והפצעים
תנו לו לישון בשקט
ללא רעמי הנפצים
לא יודע, אבל רציתי לאחל רפואה שלמה ושהאבחון יהיה טובארץ השוקולד
ושנשמע ונבשר בשורות טובות.
נראה שזה מלחיץ נורא, ורציתי לשלוח כחות ואתפלל שתצליחו להתמודד בצורה טובה
תשאל רופא משפחהmשהאחרונה
בהצלחה!
איזה מציק זהארץ השוקולדאחרונה
זה באמת ממש קשה.
רציתי לומר שאני מעריך מאוד את הרצון להיות נעים/מה לסביבה, זה מאוד מוערך, כל הכבוד(כפיים)
ראשית, שולח כחות ומתפלל ומאחל שתהיה רפואה שלמה והחלמה מלאה.
שנית, לפעמים מה שעוזר זה למצוא משהו שיכול להרגיע. בין אם זה מציאת מוזיקה מרגיעה ולשמוע לפעמים, או לקרוא ספר נעים ומרגיע או לראות סרט רגוע או מצחיק. יציאה לאוויר הפתוח יכול לעזור גם.
ולבסוף, זה באמת מובן מאוד כשלא מרגישים טוב להיות עצבניים על הסביבה, אז מצד אחד קבל/י את עצמך בהבנה. מצד שני, כדאי לנסות למצוא איך אפשר להוריד לחץ כדי שההתמודדות תהיה קלה ונעימה יותר.
(לפעמים חלק מהאנשים בסביבתנו לא עושים לנו טוב וכדאי להבין איך להתנהל עם הסביבה.)
המון בהצלחה
שאלהפצלר
יש כאן מישהו שמקבל קצבת נכות כללי ויכול לענות לי על שאלה?
אה תודהפצלר
כמה זמן לקח עד שאישרו לך את הקצבה ממועד הוועדה?
(הכוונה היתה לשאול משהו אחר אבל בדיעבד הסתבר לי שטעיתי)
ועוד שאלה,
מה קורה במצב של חוב שלא הוסדר כולו
הם מנקים את זה אוטומטית?(במקרה שאתה מקבל)
כרגע שלחו לי מכתב מהגבייה שאומר שמתאריך מסוים לבין אחר החזירו לי סכום מסוים,וזה יוצא אותו תאריך של התביעה להחמרת מצב שתבעתי אותם. זה סימן חיובי?
הם כותבים בנידון שיש שינויים בחשבון שלי ושהם ביטלו חיובים (אך עדין אין תשובה לגבי התביעה עצמה)
היי אשמח להצטרף לפורום הסגורמאמושלי
של האנשים המדוכאים;)
איך זה נקרא?ואיך מצטרפים?
איך זה נקרא?ואיך מצטרפים?
קאוצ'ינג= אימון אישירצה לאש
ממה שאני יודעת הולכים לזה בדרך כלל כדי לקדם את העסק/ הזוגיות, להחליט לגבי לימודים גבוהים ודברים כאלה. זה בדרך כלל יותר כדי לקדם דברים ופחות כדי לצאת ממצב של תקיעות.
יש גם טיפול רגשי שאולי זה מה שהתכוונת כשכתבת קאוצ'ר, שזה פשוט טיפול רגשי אצל מישהו שלא עשה תואר ראשון ושני בפסיכולוגיה, אלא קורס של לימודי תעודה בפסיכותרפיה/פסיכולוגיה יהודית וכו'.
ההבדל הוא פשוט בזמן שהם למדו.
פסיכולוג צובר הרבה יותר ידע מקצועי ולכן גם הכלים שלו גדולים יותר.. מצד שני מטפל שהוא לא פסיכולוג לוקח בדרך כלל מחיר נמוך יותר
יש גם טיפול רגשי שאולי זה מה שהתכוונת כשכתבת קאוצ'ר, שזה פשוט טיפול רגשי אצל מישהו שלא עשה תואר ראשון ושני בפסיכולוגיה, אלא קורס של לימודי תעודה בפסיכותרפיה/פסיכולוגיה יהודית וכו'.
ההבדל הוא פשוט בזמן שהם למדו.
פסיכולוג צובר הרבה יותר ידע מקצועי ולכן גם הכלים שלו גדולים יותר.. מצד שני מטפל שהוא לא פסיכולוג לוקח בדרך כלל מחיר נמוך יותר
ממליצה שלא ללכת לאימון אם יש בעיה נפשית/רגשיתאנונימי (3)אחרונה
אם יש בעיה רגשית או נפשית לפנות רק למישהו מקצועי עם תואר שני במקצוע טיפולי. כשהתחלתי להיות בדיכאון קליני הלכתי למאמן והוא פשוט דרדר כל כך את המצב שכמעט לא הייתי כבר בעולם. אם את רוצה, כמו התגובה מעליי, להגשים איזה חלום או איזו מטרה שאת רוצה, בלי בעיה רגשית- נפשית, רק אז תפני לאימון.
בהצלחה!
בהצלחה!
איזה איזור?רצה לאש
אבחנה סופית של דיכאון זה רק פסיכיאטר, אני חושבת,
אבל רופא משפחה יכול לרשום ציפרלקס (תרופה אנטי דיכאונית)
וכן פסיכולוג קליני יכול לתת איזה אינדיקציה ואפילו אבחנה בסיסית
טיפ, אם פסיכיאטר תפוס, תבקשו לעדכן אתכם במידה ומתפנה תור
אבל רופא משפחה יכול לרשום ציפרלקס (תרופה אנטי דיכאונית)
וכן פסיכולוג קליני יכול לתת איזה אינדיקציה ואפילו אבחנה בסיסית
טיפ, אם פסיכיאטר תפוס, תבקשו לעדכן אתכם במידה ומתפנה תור
..רצה לאשאחרונה
עריכה: עכשיו נזכרתי שהוא פסיכיאטר ילדים ומתבגרים. מניחה שלא רלוונטי.
בהצלחה רבה, רפואה שלמה
בהצלחה רבה, רפואה שלמה
ממה שאני יודעת, פגישה עם פסיכיאטר מקובל שזה 15 דקותרצה לאש
לפחות אצלי אף אחד לא ישב עם סטופר.. כשנגמר אז נגמר, כמו פגישה אצל רופא
ייתכן שאצל כל פסיכיאטר זה אחרת
ייתכן שאצל כל פסיכיאטר זה אחרת
החלטתי להגיע גם לכאן- איך יודעים אם הבעל סובל מסוג של דיכאוןאנונימי (פותח)
בעלי ממש מוכשר, יש לו הרבה תכונות טובות, ויש רגעים שהוא באמת שמח וטוב לו. אחת לכמה זמן (נגיד שלושה חודשים) באמת תוקף אותו מין בור שחוור כזה, שהוא מרגיש שהוא אבוד, שיש לו טונות אבנים על הלב.
הילדות שלו הייתה מורכבת - הורים כן אוהבים שלא ידעו להביע רגש, תוסיפו לזה מסגרת מאוד מאוד חנוקה.
אני מבינה שלהגיד לו תסתכל על הטוב שיש לך לא יעזור.
אני לא מפחדת גם אם נבין שכנראה זה דיכאון-רק רוצה לעשות לבעלי הכי טוב שאפשר.
איך יודעים מתי לפנות לפסיכולוג או פסיכיאטר?
מה פסיכאטר עושה?
אני יודעת שבעלי לא יאוהב עניין של תרופות.
יש כל כך הרבה דרכי טיפול היום שאני מפחדת שנוציא כסף על משהו שהוא שרלטני (אנחנו זוג צעיר)
אשמח אם תוכלו לכוון אותי מאיפה להתחיל.
ואולי גם מה אני בתור אישתו יכולה לעשות או להגיד- כדי שלא אוסיף תסכול
היירצה לאש
פעם בשלושה חודשים זה לא נשמע הרבה
כלומר, שלושה חודשים של יציבות זה נשמע לי בסדר (כמובן שאני לא אשת מקצוע..)
מה שכן, יכול להיות שכדאי לפנות לפסיכולוג.
את תיארת את המצב מהמקום שלך, השאלה איך בעלך מרגיש עם זה? עד כמה הימים של הדיכאון שלו בלתי נסבלים עבורו?
כמה זמן נמשך הדיכאון שלו? שעות? ימים?
אני הייתי הולכת לפסיכולוג אם רוצים. במידת הצורך הפסיכולוג יפנה פסיכיאטר
אפשר פרטי אבל זה המון כסף.. ואפשר גם דרך הקופת חולים
בהצלחה, תרגישו טוב
כלומר, שלושה חודשים של יציבות זה נשמע לי בסדר (כמובן שאני לא אשת מקצוע..)
מה שכן, יכול להיות שכדאי לפנות לפסיכולוג.
את תיארת את המצב מהמקום שלך, השאלה איך בעלך מרגיש עם זה? עד כמה הימים של הדיכאון שלו בלתי נסבלים עבורו?
כמה זמן נמשך הדיכאון שלו? שעות? ימים?
אני הייתי הולכת לפסיכולוג אם רוצים. במידת הצורך הפסיכולוג יפנה פסיכיאטר
אפשר פרטי אבל זה המון כסף.. ואפשר גם דרך הקופת חולים
בהצלחה, תרגישו טוב
כדאי להתייעץ עם איש מקצועyonimas89
דיכאון אף פעם לא מתחיל ביום אחד. תמיד מדובר בתהליך פנימי "שמתבשל" בנפש האדם עד שזה יוצא החוצה ואז הטיפול ארוך יותר ובלתי נמנע.
דעתי היא שכדאי לפנות אל איש מקצוע, לפחות כדי לשמוע חוות דעת מקצועית שתעזור לכם לכוון את עצמכם.
ועוד דבר קטן, אין בזה עניין של כסף או התחשבות בהוצאות, כי אם מדובר בדיכאון זה פשוט לא יחלוף מעצמו, אלא יכול להגיע בזמן אחר והרבה יותר חזק. ממש כמו כאבי שיניים שלא חולפות מעצמם - למרות העלויות היקרות.
ואם כבר בעניין של מטפלים, אני תמיד שמח להמליץ על אנשי מקצוע טובים (מה גם שהוא מאנ"ש) שמו אורי פוקס מטפל מוסמך בדיכאון וחרדות ואיש מקצוע משכמו ומעלה.
הרבה בריאות 
כמובן שמניסיון!yonimas89
ב"ה היום אני אחרי. אך עברתי תקופה "שחורה" בחיי ואורי עזר לי לצאת מזה תוך תקופה קצרה של כמה מפגשים. מה גם שכל התהליך היה מדהים (במבט לאחור כמובן) ומצאתי אוזן קשבת ואדם שיודע כיצד לנווט את המחשבות שלא ימשיכו להציק. אני בשמחה הייתי מאריך על כל התהליך והתקופה, אך מדובר בפורום ציבורי אז מעדיף לחסוך
מבחינת תארים וכו' אני לא יודע, מה שכן אני זוכר שסוג הטיפול נקרא CBT.
רק מציינתרצה לאש
בקופות החולים לרוב מדובר בעניין חינמי לחלוטין או כמעט לחלוטין.
פסיכולוג זו הוצאה גדולה ולכן הייתי מתחילה בלברר בתקופת החולים
פסיכולוג זו הוצאה גדולה ולכן הייתי מתחילה בלברר בתקופת החולים
--צפנת פענח.
הטיפול היעיל ביותר בבעיות כגון זו הוא CBT (טיפול קוגניטיבי התנהגותי). מהיר, יסודי ואמין.
כמובן כדאי לברר שהולכים לפסיכולוג מקצועי (לא אחד שסיים קורס בCBT וזהו, אלא מישהו שסיים כבר תואר שני). אם כבר מטפלים אז שיהיה על הצד הטוב ביותר (וכמובן שלא צריך ללכת על האופציה הכי יקרה...).
בהצלחה!
כמובן כדאי לברר שהולכים לפסיכולוג מקצועי (לא אחד שסיים קורס בCBT וזהו, אלא מישהו שסיים כבר תואר שני). אם כבר מטפלים אז שיהיה על הצד הטוב ביותר (וכמובן שלא צריך ללכת על האופציה הכי יקרה...).
בהצלחה!
מאזור ירושלים?צפנת פענח.
אלון בר
אלון בר - פסיכולוג
מומלץ. מקצועי מאוד.
בנוסף למה שכתוב שם - הוא אדם דתי. יש כאלה שזה שחשוב להם, אז זה בונוס
אלון בר - פסיכולוג
מומלץ. מקצועי מאוד.
בנוסף למה שכתוב שם - הוא אדם דתי. יש כאלה שזה שחשוב להם, אז זה בונוס
..צפנת פענח.אחרונה
לזכרו...מזמור לאל ידי
קיימים בנינו אנשים
שנראים כמו כל אחד אחר
ולפעמים אפילו יותר
הם יהיו מצחיקים, שנונים
אפילו חכמים במיוחד
תמיד יהיו להם תובנות עמוקות
ביותר ביחס למשמעות היקום
ומשמעות חייהם
ואם תשב עימם לשיחה רצינית
תגלה רובדי רבדים שלא ידעת
על קיומם
הם תמיד יראו כה חסונים
כה חזקים ובלתי מנוצחים
אותם שהתגברו על כל מכשול
שתמיד יהיו שם בשביל האחרים
"חצי פסיכולוגים בלי הכשרה"
יקרו להם כולם
אך מה שכולם לא ידעו
או לא ירצו לראות
זה את הצל האפל המלווה אותם
בכל צעד ושעל
את מסכת הצללים החרישית
העוטפת אותה ללא לאות
יום יום, שעה שעה
מכרסמת אט אט בבשר חייהם
צליליה הלומות
מבטיה צללים
כולה חשיכה
והיא מהלכת אימים
ולפעמים
לפעמים מתחת לחיוך קורן
תסדק לרגע המסיכה
מבעד לקרן האור
תבליח חשיכה
שתעלם כלעומת שבאה
והחיוך יוסיף לקרון
והמסיכה תשוב למקומה
והזיוף ימשיך לזעוק
ללא הרף
הם מסתובבים בנינו
חרישים
כלאם לחישות
מבטם טרוף
וכל יישותם
זועקת הצלה
הם מסתובבים
אחוזי פעמוני ענק
המחרישים ללא הרף
זועקים זעקות מענות
שנחצבו הישר
מתהום הצללים
את משברי ילדותם הקודחת
הם יספרו לכל החפץ
אך אנו נאטום אוזינו משמוע
נתרכז במסיכת הצללים
ונשכנע עצמינו להאמין
שזוהי המציאות
עבורם
עבורינו
והם יוסיפו לכאוב
להתענות בייסורי נפש
שאין איש מבין בלתם
להתהפך במיטה ללא הרף
לנסות להטביע את כאבם
ואת יגונם במי קולחין
בזוהמת הבריחה והרפש
חדורי כאב
חדורי רדיפה
סמרטוטי אדם
חיים
מתים.
שנראים כמו כל אחד אחר
ולפעמים אפילו יותר
הם יהיו מצחיקים, שנונים
אפילו חכמים במיוחד
תמיד יהיו להם תובנות עמוקות
ביותר ביחס למשמעות היקום
ומשמעות חייהם
ואם תשב עימם לשיחה רצינית
תגלה רובדי רבדים שלא ידעת
על קיומם
הם תמיד יראו כה חסונים
כה חזקים ובלתי מנוצחים
אותם שהתגברו על כל מכשול
שתמיד יהיו שם בשביל האחרים
"חצי פסיכולוגים בלי הכשרה"
יקרו להם כולם
אך מה שכולם לא ידעו
או לא ירצו לראות
זה את הצל האפל המלווה אותם
בכל צעד ושעל
את מסכת הצללים החרישית
העוטפת אותה ללא לאות
יום יום, שעה שעה
מכרסמת אט אט בבשר חייהם
צליליה הלומות
מבטיה צללים
כולה חשיכה
והיא מהלכת אימים
ולפעמים
לפעמים מתחת לחיוך קורן
תסדק לרגע המסיכה
מבעד לקרן האור
תבליח חשיכה
שתעלם כלעומת שבאה
והחיוך יוסיף לקרון
והמסיכה תשוב למקומה
והזיוף ימשיך לזעוק
ללא הרף
הם מסתובבים בנינו
חרישים
כלאם לחישות
מבטם טרוף
וכל יישותם
זועקת הצלה
הם מסתובבים
אחוזי פעמוני ענק
המחרישים ללא הרף
זועקים זעקות מענות
שנחצבו הישר
מתהום הצללים
את משברי ילדותם הקודחת
הם יספרו לכל החפץ
אך אנו נאטום אוזינו משמוע
נתרכז במסיכת הצללים
ונשכנע עצמינו להאמין
שזוהי המציאות
עבורם
עבורינו
והם יוסיפו לכאוב
להתענות בייסורי נפש
שאין איש מבין בלתם
להתהפך במיטה ללא הרף
לנסות להטביע את כאבם
ואת יגונם במי קולחין
בזוהמת הבריחה והרפש
חדורי כאב
חדורי רדיפה
סמרטוטי אדם
חיים
מתים.
כבר כמעט שבועים בדיכאון- איך יוצאים מזה?
אנונימי (פותח)
ניסיתי ליישם את מה שנועם חורב כתב כאן
לא ממש עבד...
// הכאב ואני //
כואב לי.
זו ההרגשה שהתעוררתי איתה לפני כמה ימים.
ניסיתי לחפש הסבר, אבל שום דבר חריג לא קרה.
השמש אותה שמש.
הדירה אותה דירה.
המיטה אותה מיטה.
רק אני לא אותו אני.
יש ימים כאלה, שאיזו חיית טרף לא מזוהה מתיישבת לך בבטן. היא מכרסמת אותך מבפנים, ומדי פעם שולחת זרועות ארוכות אל חבלי הדמעות שמאחורי מסך עיניך, ומושכת בכל הכוח.
ואין לך כוח לקום מהמיטה.
ואין לך כוח להתניע את היום.
ואין לך כוח לאף אחד, גם לא לעצמך.
אחרי דיאלוג פנימי נחרץ, החלטתי שאני לא נותן להרגשה הזאת לשבש לי את היום.
נזכרתי באיזו אישה שדיברה בתכנית בוקר וטענה שאם נייצר לעצמנו בוקר טוב, כל היום שלנו יהיה טוב.
אז נכנסתי להתקלח כדי לנקות את הבוץ הפנימי שהצטבר במהלך הלילה, שמתי לי שיר שאני אוהב בפול ווליום, פתחתי חלון, והייתי נחוש בדעתי להפוך את היום הזה ליום חיובי.
הפרקטיקה הזאת, של להנדס לי בוקר שמח, לא ממש עזרה.
החלטתי ללכת לעשות כושר. מישהו פעם אמר לי שספורט משחרר אנדורפינים ועושה אותך מבסוט (מוזר כי אצלי האנדורפינים משתחררים דווקא כשאני אוכל צ'יפס).
ניסיתי, בחיי שניסיתי, אבל המועקה היתה כבדה יותר מכל משקולת שניסיתי להרים בחדר הכושר הניאוני והמתיש.
אני אלך לים, חשבתי לעצמי. אטייל קצת על קו החוף, אקבל פרופורציות, אראה אנשים. אחרי 20 דקות של הליכה, אפילו הים הסתכל עליי במבט חסר אונים של "מה אתה רוצה ממני? אני רק ים!! איך אני אמור לרפא אותך?"
קבעתי עם חבר לצהריים. לא סתם חבר, זה שהכי מצחיק אותי. שיש לנו שפה פסיכית משלנו ושטויות שאף אחד אף פעם לא יבין. ישבתי מולו בעיניים קרועות, משחק עם המזלג בסלט החיוור שלפניי. השפתיים שלו זזו, אבל הוא היה על מיוט. שילמתי את החשבון וברחתי משם הביתה.
אולי אני אשתה משהו באמצע היום? אלכוהול הוא רופא לא רע.
אולי אסיים את הסדרה שהתחלתי?
אולי אכתוב שיר?
בסוף החלטתי ללכת נגד כל הסיסמאות הקואצ'ריות שלימדו אותי.
כיביתי את האור, הורדתי את בגדים, צנחתי על הספה, לקחתי נשימה עמוקה ואמרתי לכאב: "בוא".
"מה??" הוא ענה לי בשיניים חשופות ובמבט רעב.
"בוא אם אתה גבר. תסיים את מה שהתחלת", המשכתי.
הוא לא ענה, רק השחיז את ציפורניו כשמשחר לטרף.
"גם ככה אין לי מה להפסיד. היום הזה נהרס. אז בוא."
הכאב הסתכל ימינה, הסתכל שמאלה, נשען אחורה כדי לקחת תנופה, ושניה לפני שהסתער עליי, נעצר בבת אחת ולחש לי בייאוש: "הרסת את כל הכיף!"
לפני שהבנתי מה קורה, הוא כבר הסתובב ועשה את דרכו החוצה בראש מושפל וגב מכופף.
מסתבר שגם הכאב בכבודו ובעצמו אוהב אתגרים. בשניה שהפסקתי להילחם בו, הוא איבד עניין. הוא הפסיק לנסות להוכיח לי שהוא יותר חזק. פתאום הבנתי שאני צריך להשלים עם זה שלפעמים יהיו ימים כאלה, וגם אלוהים לא יעזור, צריך פשוט לכופף את הראש ולעבור אותם.
מדי פעם אנחנו חייבים לאפשר לכל הביוב לצוף ולעלות על גדותינו כדי להתחיל שוב, נקיים ומשוחררים יותר.
הכאב הזה, שיצא מדלת ביתי, עדיין מגיע לבקר לא מעט. הוא אורח עקשן. לפעמים אני עוד נלחם בו. לפעמים אני מדבר אליו. ולפעמים, אני מזמין אותו לשבת ולהריץ איתי דאחקות, רק שנינו. אנחנו יושבים, הכאב ואני, ופתאום הוא לא נראה כל כך מאיים.
אתם מוזמנים לעקוב אחריי ב- נעם חורב - Noam Horev
לא ממש עבד...
// הכאב ואני //
כואב לי.
זו ההרגשה שהתעוררתי איתה לפני כמה ימים.
ניסיתי לחפש הסבר, אבל שום דבר חריג לא קרה.
השמש אותה שמש.
הדירה אותה דירה.
המיטה אותה מיטה.
רק אני לא אותו אני.
יש ימים כאלה, שאיזו חיית טרף לא מזוהה מתיישבת לך בבטן. היא מכרסמת אותך מבפנים, ומדי פעם שולחת זרועות ארוכות אל חבלי הדמעות שמאחורי מסך עיניך, ומושכת בכל הכוח.
ואין לך כוח לקום מהמיטה.
ואין לך כוח להתניע את היום.
ואין לך כוח לאף אחד, גם לא לעצמך.
אחרי דיאלוג פנימי נחרץ, החלטתי שאני לא נותן להרגשה הזאת לשבש לי את היום.
נזכרתי באיזו אישה שדיברה בתכנית בוקר וטענה שאם נייצר לעצמנו בוקר טוב, כל היום שלנו יהיה טוב.
אז נכנסתי להתקלח כדי לנקות את הבוץ הפנימי שהצטבר במהלך הלילה, שמתי לי שיר שאני אוהב בפול ווליום, פתחתי חלון, והייתי נחוש בדעתי להפוך את היום הזה ליום חיובי.
הפרקטיקה הזאת, של להנדס לי בוקר שמח, לא ממש עזרה.
החלטתי ללכת לעשות כושר. מישהו פעם אמר לי שספורט משחרר אנדורפינים ועושה אותך מבסוט (מוזר כי אצלי האנדורפינים משתחררים דווקא כשאני אוכל צ'יפס).
ניסיתי, בחיי שניסיתי, אבל המועקה היתה כבדה יותר מכל משקולת שניסיתי להרים בחדר הכושר הניאוני והמתיש.
אני אלך לים, חשבתי לעצמי. אטייל קצת על קו החוף, אקבל פרופורציות, אראה אנשים. אחרי 20 דקות של הליכה, אפילו הים הסתכל עליי במבט חסר אונים של "מה אתה רוצה ממני? אני רק ים!! איך אני אמור לרפא אותך?"
קבעתי עם חבר לצהריים. לא סתם חבר, זה שהכי מצחיק אותי. שיש לנו שפה פסיכית משלנו ושטויות שאף אחד אף פעם לא יבין. ישבתי מולו בעיניים קרועות, משחק עם המזלג בסלט החיוור שלפניי. השפתיים שלו זזו, אבל הוא היה על מיוט. שילמתי את החשבון וברחתי משם הביתה.
אולי אני אשתה משהו באמצע היום? אלכוהול הוא רופא לא רע.
אולי אסיים את הסדרה שהתחלתי?
אולי אכתוב שיר?
בסוף החלטתי ללכת נגד כל הסיסמאות הקואצ'ריות שלימדו אותי.
כיביתי את האור, הורדתי את בגדים, צנחתי על הספה, לקחתי נשימה עמוקה ואמרתי לכאב: "בוא".
"מה??" הוא ענה לי בשיניים חשופות ובמבט רעב.
"בוא אם אתה גבר. תסיים את מה שהתחלת", המשכתי.
הוא לא ענה, רק השחיז את ציפורניו כשמשחר לטרף.
"גם ככה אין לי מה להפסיד. היום הזה נהרס. אז בוא."
הכאב הסתכל ימינה, הסתכל שמאלה, נשען אחורה כדי לקחת תנופה, ושניה לפני שהסתער עליי, נעצר בבת אחת ולחש לי בייאוש: "הרסת את כל הכיף!"
לפני שהבנתי מה קורה, הוא כבר הסתובב ועשה את דרכו החוצה בראש מושפל וגב מכופף.
מסתבר שגם הכאב בכבודו ובעצמו אוהב אתגרים. בשניה שהפסקתי להילחם בו, הוא איבד עניין. הוא הפסיק לנסות להוכיח לי שהוא יותר חזק. פתאום הבנתי שאני צריך להשלים עם זה שלפעמים יהיו ימים כאלה, וגם אלוהים לא יעזור, צריך פשוט לכופף את הראש ולעבור אותם.
מדי פעם אנחנו חייבים לאפשר לכל הביוב לצוף ולעלות על גדותינו כדי להתחיל שוב, נקיים ומשוחררים יותר.
הכאב הזה, שיצא מדלת ביתי, עדיין מגיע לבקר לא מעט. הוא אורח עקשן. לפעמים אני עוד נלחם בו. לפעמים אני מדבר אליו. ולפעמים, אני מזמין אותו לשבת ולהריץ איתי דאחקות, רק שנינו. אנחנו יושבים, הכאב ואני, ופתאום הוא לא נראה כל כך מאיים.
אתם מוזמנים לעקוב אחריי ב- נעם חורב - Noam Horev
וואו, אני לא יודע איך להגיבארץ השוקולד
ראשית, לא ברור עד כמה זה סיפור אמיתי או עצות של נועם. חורב.
שנית, נניח שזה אמיתי ואתייחס:
1. זה כתוב ממש יפה, כל הכבוד.
2. מעריך מאוד את הנסיון להתמודד.
3. האמירה של הויתור היא נכונה במידת מה, חשוב מאוד לנסות כשיכולים, אבל חשוב להבין גם שניתן וראוי להרפות לפעמים כי אנחנו לא מושלמים ומותר לקבל שאנחנו לא מסוגלים להכל.
שולח כחות מכאן
שנית, נניח שזה אמיתי ואתייחס:
1. זה כתוב ממש יפה, כל הכבוד.
2. מעריך מאוד את הנסיון להתמודד.
3. האמירה של הויתור היא נכונה במידת מה, חשוב מאוד לנסות כשיכולים, אבל חשוב להבין גם שניתן וראוי להרפות לפעמים כי אנחנו לא מושלמים ומותר לקבל שאנחנו לא מסוגלים להכל.
שולח כחות מכאן
חברים מאוד חשוב!!!!!!!!~~~~!!!!!!!!soofkori
אני ממש ממש רוצה לעזור כמה שאני יכול;
תראו,
אדם שמקבל מחלה הדבר היחיד שהוא יכול לעשות זה תשובה תפילה וצדקה כמו שכתוב בגמרא שהיא התורה שלנו, אין זה משנה אם אתם מאמינים לי או לא רק כך אפשר ואפשר להתרפאות הסיבה לכך שאדם מקבל מחלה היא בגלל שהוא עשה דברים לא טובים בחיים שלו ורק על ידי שהוא מתחרט על הדברים ומקבל על העתיד שלא יעשה את אותם הדברים שוב, או מתפלל או נותן צדק הוא יכול להתרפאות לגמריי מהמחלה שלו. וזה דבר בדוק ומנוסה אתם יכולים לשאול כל רב ויש המון המון עדויות של אנשים שעשו כך והתרפאו ככה זה עובד וזה עובד צדקה אפשר לעשות לכל דבר שרוצים תפילה אפשר תמיד בכל עת כמה שיותר בכוונה יותר טוב חרטה על העבר אפשר בכל עת בכל זמן ופשוט יושבים וחושבים מה אני עשיתי לא בסדר בשנים האחרונות ובכלל בחיים שלי ומוצאים מהו הדבר ופשוט מתחרטים עליו ומקבלים בקבלה לא לעשות את זה שוב לבכות עליו זה הכי טוב ברגע שעושים את זה רואים לאט לאט איך מתרפאים מהמחלה וברגע שמתמידים בזה אפשר להתרפאות לגמריי כמו שמלא אנשים כבר התרפאו אני פתוח לקבל כל תגובה מכם אני מבין שלא כולכם אנשים מאמינים אך זה לא משנה כי ככה זה עובד וכבר אמרתי שרבים התרפאו לגמריי מזה מאחל לכם רק בריאות תעשו את מה שאמרתי ותצליחו.
תראו,
אדם שמקבל מחלה הדבר היחיד שהוא יכול לעשות זה תשובה תפילה וצדקה כמו שכתוב בגמרא שהיא התורה שלנו, אין זה משנה אם אתם מאמינים לי או לא רק כך אפשר ואפשר להתרפאות הסיבה לכך שאדם מקבל מחלה היא בגלל שהוא עשה דברים לא טובים בחיים שלו ורק על ידי שהוא מתחרט על הדברים ומקבל על העתיד שלא יעשה את אותם הדברים שוב, או מתפלל או נותן צדק הוא יכול להתרפאות לגמריי מהמחלה שלו. וזה דבר בדוק ומנוסה אתם יכולים לשאול כל רב ויש המון המון עדויות של אנשים שעשו כך והתרפאו ככה זה עובד וזה עובד צדקה אפשר לעשות לכל דבר שרוצים תפילה אפשר תמיד בכל עת כמה שיותר בכוונה יותר טוב חרטה על העבר אפשר בכל עת בכל זמן ופשוט יושבים וחושבים מה אני עשיתי לא בסדר בשנים האחרונות ובכלל בחיים שלי ומוצאים מהו הדבר ופשוט מתחרטים עליו ומקבלים בקבלה לא לעשות את זה שוב לבכות עליו זה הכי טוב ברגע שעושים את זה רואים לאט לאט איך מתרפאים מהמחלה וברגע שמתמידים בזה אפשר להתרפאות לגמריי כמו שמלא אנשים כבר התרפאו אני פתוח לקבל כל תגובה מכם אני מבין שלא כולכם אנשים מאמינים אך זה לא משנה כי ככה זה עובד וכבר אמרתי שרבים התרפאו לגמריי מזה מאחל לכם רק בריאות תעשו את מה שאמרתי ותצליחו.