תכלס בום..

ב"ה
ועוד קראתי את הספר הזה לפני בערך שנתיים

חחחח.. ספר מדהייים

רוש לילה.איזה....עוצמה.

ידעתי שזה הפורום הנכון להתלהב בו

דבר?

 

ד"א: לילי קולינס משחקת בסרט הזה בתור קליירי!! 

מרד הנפילים

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A8%D7%93_%D7%94%D7%A0%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%9D

ספר מהמם!!!!!

אם יש קצת(הרבה)בעיה...אז לא ממשיכים ולא משנה כמה הספר מהמם ומקסים ומחנך וכו וכו....
וכן זה קשה בטירוף(לפעמיים) אבל הנשמה חשובה פי מלא מלא מההנאה כזו

לכל אחת יש את רמת הנקיות שהיא דורשת מעצמה ואל תוותרי על זה בשבילך!

תנסי לשאול מישהי שקראה את זה מה רמת הנקיות של הספר אף אחת לא תוכל להגיד לך סתם כך אם הוא נקי או לא כי זה הגדרות קצת אינדוודואליות כפי שנוכחנו לראות..

אני לא קראתי את שומרת אחותי אבל טענו פה שהוא באמת לא כ"כ נקי, אני משתוקקת לקרוא אותו תאמיני לי אבל אם לא נקי אז לא שווה את זה.. קראתי ספר אחר של ג'ודי והוא היה מאד מאד מלוכלך (כאילו עם תאורים וכאלה...) אני לא יודעת אם גם שומרת אחותי כזה אבל הבנתי שכן... אני גם הפסקתי באמצע הספר ההוא ^^ ותאמיני לי שזה היה קשה מאד מאד כי לג'ודי יש עלילה מרתקת אבל ראיתי שזה ככה לאורך כל הספר לא קטע אחד שאפשר לדלג או משו והחלטתי שזה לא בשבילי זה ממש הציק לי.. פתחתי את הנט וקראתי תקציר של הספר הייתי בהלם מהסוף וזה כמובן הרס את כל הספר (מה שהבטיח שלא יהיה לי אפילו חשק להמשיך לקרוא אותו..) וזה לפחות נתן לי סיפוק בידיעה שעשיתי את המעשה הנכון..

תשמרי על עצמך, יש הרבה ספרים יפים.. זה מעצבן לעצור רק לאותו רגע ואחרי שבוע שוכחים מזה, עלי

 

אז המשכתי לקרוא והוא באמת עם תיאורים מזעזעים!!!

אבל אני לא מסוגלת להפסיק ספר באמצע

במיוחד שהעיקרון שלו כן יפה..

 

זה כמעט הספר היחיד שאני יכולה לקרוא אותו פעם ועוד פעם. בלי להשתעמם!!!

לקרוא...וזה קורה די הרבה...

לפי דברייך גם מבקרי האומנות שמתפעלים מהריבוע השחור צודקים. הרי זאת דעתם, ועל טעם וריח אין מה להתווכח, לא?
זהו, שלא. על טעם וריח יש מה להתווכח. כמו שברור שבסונטה של בטהובן יש עומק שאין בשיר של ג'סטין ביבר, כך בכל האומניות יש דברים יותר טובים ופחות טובים (ויש גם גרועים- ע"ע ג'סטין ביבר).
את לא מסכימה עם ההגדרות של אנשים לגבי מהי קלאסיקה? אפשר לדון בזה. בשביל זה יש פורום.

יש מיליארד נוצרים בעולם, זה אומר שהם צודקים?

וסופרים, כמו אמנים וזמרים צריכים לחם בצלחת.

אז אם יש דרישה גבוהה לסוג ספרים מסוים, לא חשוב כמה הוא רדוד ולא מקצועי- חנויות הספרים והוצאות הספרים יעדיפו להשקיע בו כי הם יודעים שזה מה שיימכר בסופו של דבר.

 

את יכולה לא לאהוב את זה אבל הפתרון הוא בצרכן ולא במוכר.

 

אני למדתי תקשורת חזותית והכלל הראשון שאמרו לנו- לא חשוב כמה אתה אוהב את זה ולא חשוב כמה החברים שלך אוהבים את זה ולא חשוב כמה הלקוח אוהב את זה- אם זה לא מוכר זה לא שווה כלום.

 

ותסתכלו על הקולנוע של ימינו אם אתם באמת רוצים לראות מה זה ליצור אומנות בשביל כסף.

 

לא התכוונתי לזה.

התכוונתי לזה, שמי בכלל מחליט מה זה ,אומנות", ואז מכריח את כל השאר "להאמין" בזה

 

באופן אישי, פעם הלכתי למוזיאון של אומנות (שהיה פתוח בחינם) וראיתי ברביות כרותות ראש בתוך שלולית של דבק,

הזדעזתי זה נראה רע

ואנשים, רק בגלל שזה היה בתוך מוזיאון התחילו להמציא לעצמם הגיגים על מה זה מביע,

אז למה שלא אני יעשה משהו, אם זה בכלל לא תלוי בי????

 

אולי יום אחד אני יצייר ציור מקושקש, ידביק מעל זה שם מומצא ויגיד שזה שייך לאמן מפורסם מאוד בחו"ל,

אנשים יגידו "איזה עומק" "איזה מחשבה" וימציאו לזה הגיגים משלהם.

את העניין הזה הבנתי,

אבל איך גורמים לקהל רחב ל"העריץ" אמן מסויים למרות שאותו קהל בכלל לא מבין כלום באומנות??????

 

כי במוזיאון הזה, גם אני הייתי יכולה להדביק מחשבות עמוקות לברבי מלאת הדבק,

אז מה ההבדל בין הציורים שלי לציורים של אנשים אחרים?? איך אפשר להגדיר "אומנותיות",

כש"אומנויות" היא לא "מה יותר יפה", שזה דבר שכן איכשהו אפשר להכריע ולראות,

אלא זה מן דבר פתלתל כזה, מושג מעומעם שאי אפשר להגדיר אותו בדיוק,

 

כי תסכימו איתי שמי יחליט שהיצירה שלי היא לא "עמוקה" לעומת יצירת אומנות אחרת.

כי גם אני יכולה לחרטט הגיגים "עמוקים" גם על קקי של כלב (ממש סליחה על הבוטות) שעומד בתצוגה.

 

הבעיה של ספרי פנטזיה היא שהם מאוד מושכים וגורמים לנו לחשוב שהיה נלו נחמד אם בכלל החיים שלנו היו חיים כאלה. זה לא רק מקור לבעיות בחיים (עצלות, עצבות ועוד..) זה גם (וזה הרבה יותר חשוב) בעיה אמונית. 

את הדברים מנקודה שונה.

 

לדעתך ספרי פנטזיה גורמים לעצלות, עצבות, ואולי גם להרהר בכוחו של ה'.

 

בכול דבר אפשר למצוא פגם, בעיה אמונית וכו',

כל דבר יכול להיות תירוץ לעצלות, גם "חשש מביטול תורה" שעל ידי זה מוסר החשש "מעזרה בבית".

ובעיה אמונית? דבר ראשון, ברור לכולם שספרות פנטזיה היא "פנטזיה", ואם דבר כזה גורם לאנשים להיות

"בביעה אמונית" אז כנראה מלכתחילה האמונה שלהם לא הייתה חזקה ובמילא כל דבר היה הופך להיות תירוץ.

בספרי פנטזיה מסוימים זה כבר הערצה...

זה ממש לא קשור לתירוץ. אני לא חושגת שמלקרוא ספר פנטזיה האמונה שלי התפרקה אבל זה כן (!!!) מכניס אמונות בעייתיות ואני בוחרת שלא לקרוא ספרי פנטזיה. זה לא ענין שלא תאמיני בה' זה ענין שלא בהכרח במודע(וגם אם כן במודע) נכנסים לך ערכים זרים ובעייתים לראש.. מה לעשות כל ספר שאת קוראת משפיע עליך לכן כדאי לבחור ספרים טובים. ולא.. אני לא קוראת רק ספרים חרדים ואפילו לא רק ספרים של אנשים דתיים בכלל (גם בחלק מהספרים החילוניים אפשר למצוא ערכים וללמוד המון ולכן יש לקרוא אותם) אבל אני כן חושבת שצריך לבדוק ספר לפני שקוראים אותו האם האמונות הרעות זה משהו שיכנס אליך, והאם התועלת גדולה מהנזק...

 

זה ממש לא תירוץ לעצלות. אני כן חושבת שצריך לקרוא ספרים, להעשיר את העולם, ללמוד יותר ולקבל מחוכמת אנשים אחרים.. אבל צריך לבדוק מה עושים. אני באמת לא רואה בזה תירוץ. נכון צריך לבדוק אם את מה שאנו אומרים אם אנו אומרים את זה כדי להיות תירוץ הן אם לעצלות הן אם זה בגלל דברים אחרים שאתה לא רוצה לעשות את זה מסיבות שונות.. כאן זה לא בא מהמקום הזה. בלי ספק. זה באמת אני חושבת שיש להזהר בדברים אלו ובעז"ה שנצליח לגדול ולהתרומם מעל רצונות ותאוות יומיומיים לרצון האמיתי והטוב. 

וברגע שאתה בפנים אנשים יעריכו את היצירות שלך עם פחות התחשבות באיכות.

 

תסתכלי על זמרים כמו שלמה ארצי ושחקני קולנוע מפורסמים, ברגע שהם בצמרת המילה שלהם קדושה. זה מה שניסיתי להגיד קודם, שזה עניין של תרבות וביקוש אצל הצופים/קוראים/שומעים. התחרות בעולם הזה של הבידור ממש לא קלה.

או סעודת שבת?

 

לא משנה.

העיקר שיש לזה קהל.

 

האם את מקבלת את התשובה הזו?

 

אינני חולק על הטענות הספציפיות שלך, לפחות חלקן,

למשל ברור לי שספר הרפתקאות נערי יכול להיות יותר טוב

מספר אגו-נוירוטי מודרני.

למשל, תום סויר או הקלברי פין נחשבים ספרות טובה לכל הדעות.

 

וגם אני חושב ששר הטבעות הוא ספר ארוך, מרוח ומשעמם,

שקנה לו שם שלא בזכות.

 

אבל

מכאן ועד למסקנה המבריקה

שהאיכות לא משנה אלא רק טעם הקהל

יש מרחק רב.

גם את מודה שיש הבדל בין ספרים

הן באיכות הסיפור והן ברמת הכתיבה.

את יכולה לבחור לעצמך את הז'אנר החביב עלייך,

אבל לא להחליט עקב כך שקהל היעד קובע

את איכות הספר.

זה ממש לא נכון.

(אגב, זה לא אומר שאני חושב שהמבקרים

קובעים את איכות התמונה.

גם זה ממש לא נכון, אבל זה נושא לשרשור נפרד.)

 

ושתי הערות לסיום:

א. כל חברה אוהבת להתעסק במוות.

זה נושא מרתק ומפחיד כאחד,

ומטבע הדברים נכתבו עליו ספרים רבים.

שני השרשורים הראשונים בעמוד זה,

הארי פוטר 7 ושומרת אחותי,

מתעסקים בו באופן מובהק, אולי מובהק להחריד,

ובשניהם לא הסופרים ולא קהל היעד

חשודים על השתייכות ספציפית 

לציבור הדתי לאומי.

 

ב. עם כל הערכתי לבגרותך בעיני אלוקים ואדם,

ללא ספק הטעם שלך בספרים ישתנה בין גיל 19 ל 36.

אל תמהרי לקבוע נורמה שספק אם את בעצמך

תעמדי בה בעוד זמן לא רב.

 

ובכלל, מדוע כל כך חשוב לך לקבוע את הנורמה?

פשוט תקראי מה שאת אוהבת,

בלי להצטדק בפני מי שהוא על מה, כמה ואיך

נראים הספרים שבחרת לקרוא.

 

בת כמה את? זה מאוד משנה.

בגיל העשרה פחות מעניין מהות, ויותר עלילות, והרפתקאות (פחות או יותר) פחות מעניין ביוגרפיה, הרבה יותר רומן...

 

אני חושבת שהכתיבה עצמה, ולא העלילה- היא זו שמכריעה. יצא לי לקרוא כמה ספרים שהעלילה הייתה משעממת לחלוטין, והכתיבה הדהימה אותי כל רגע מחדש.

לעיתים קראתי ספרים שהעלילה הייתה מעניינת ומקורית, והכתיבה הייתה וואחד של רדידות.

מוצאת את עצמי עושה את זה לפעמים... בעיקר כשזה בלתי נסבל

 

למשל מאיכות הגיבורים שלו, האם יש לכל גיבור קווי אופי ברורים. המבחן: משפט מסוים אתה יודע לבד מי מגיבורי הספר היה אומר אותו. הרבה פעמים בספרים הכל מעורבב, אין דמויות.

 

או שאין פרטים סותרים או משהו שלא מסתדר עם המציאות.

למשל קראתי לאחרונה ספר שהאישה הכירה לבחורה אישה אחרת, אפילו שבעלילה היא עדיין לא הכירה אותה בעצמה.

 

פרטים שלא סותרים הסטוריה.

שמשתלבים טוב עם סגנון התקופה שבה הם כתובים מבחינת אורח החיים, הקדמה הטכנולוגית, סגנון השפה וכו'.

 

אם מדברים על נושא מסויים, הסופר צריך ללמוד אותו מכל כיוון אפשרי, כדי שהכל יהיה אמין.

למשל סופר שמזכיר נניח על מחלה מסויימת, צריך להבין טוב מה הוא כותב.

 

 

דברים כאלה משפיעים על האיכות של הספר. וזה לא עניין של טעם!

התוכן של הספר הוא באמת טעם אישי ואין מה להתווכח פה.

 

איך רצית שנגיב לך באישי אם כתבת כאנונימי??

אבל נפילתו של מספר 5 עוד לא יצא..

לא בטוחה אם קראתי גם את 'עלייתו של מספר 9'

 

אבל בעיקרון כן..

בס"ד

 

בכיתי כשג'ון חשב שמישו מת כי ירו בו ברגל והוא חשב שזה צלקת חדשה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

 

ספר מרגש ברמות על!!

 

גם בכיתי כששמעתי שהספר הבא הוא נפילתו של מספר 5!

 

אני די רגישה ועדיין לא בוכה מדברים כאלה...

בס"ד

 

שהייתי בטוחה שזו מרינה. ואני מתה עליה!!!!!

,תקציר וכו'

 

 

לא חובה כמובן אבל זה יתן יותר מידע ויגרום לנו לרצות לקרא אותו [או לא ]

 

חוק הקוסמים הראשון

בעצם. אולי הספר הראשון בסדרה כן, אני לא זוכרת מה קורה דווקא בו. אבל הסדרה בכללי לא נחשבת "צנועה", כנראה שבשום מדד.

לאראגון, עם יותר אלימות ורומנטיקה (ספר למבוגרים)

את האחרים כבר לא הצלחתי לקרוא.. הם גם לא היו מאד מעניינים.

מתוך 700+ עמודים, יש בדיוק 3 עמודים לא טובים..

שקורא ספר אחד לפני.

כשאני הייתי בספר הראשון, האו לקח את השני והייתי צריך לחכות לו כמעט חודש עד שהוא החזיר אותו.

עכשיו אני תקוע בספר הרביעי, חוק הקוסמים הראשון חלק א'.

 

הייתה נבואה (שנובאה על ידי פרופסר טרלוני בלי שהיא ידעה(כי היא נכנסה לטראנס) וזה קרה בזמן שהיא התראיינה לתפקיד המורה לגילוי עתידות,) באותו זמן סנייפ שמע את הנבואה והוא שמע שהילד שנולד בשלהי החודש השביעי, בן למי שחמקו מוולדמורט כבר שלוש פעמים,  אז יהיה לו כוח להביס את אדון האופל ואף אחד מהם לא יוכל לחיות כל עוד השני חי.

 

הוריו של הרי פוטר, חמקו מוולדמורט כבר שלושה פעמים והיה ידוע מתי הארי נולד........ וולדמורט היה בטוח שזה הארי
ורצה לחסל אותו כמה שיותר מוקדם.

 

למרות שצריך לציין, שגם נוויל, היה יכול באותו מידה להתאים לנבואה.

 

וזה כל הרעיון!

זאת הנבואה השלמה: (אני חושבת)
"זה שבכוחו להביס את אדון האופל קרב ובא... הם שחמקו ממנו כבר שלוש פעמים, להם יוולד הוא בשלהי החודש השביעי... ואדון האופל יסמן אותו כשווה לו, אך ברשותו יעמוד כוח שאדון האופל אינו מכיר... ואחד מהם יומת בידי השני, כי איש מהם לא יוכל לחיות כל עוד ימשיך השני להתקיים..."

 

תראי את המשפט "ואדון האופל יסמן אותו כשווה לו",

אדון האופל (וולדמורט) הפך את הנבואה הזאת לנכונה, בגלל 2 סיבות:
 

1) הוא נתן מניע מלכתחילה להארי לרדוף אחריו- עד מוות

2) הוא נתן לו את הלחששנות, וגישה למוחו.

 

אם הוא היה מחליט להתעלם מהנבואה, או שסנייפ לא היה שומע או מחליט לא לספר,

 

1) להארי לא היה מניע מיוחד לרדוף את וולדמורט, לא יותר משאר הקוסמים

2)לא היה להארי את יכולת הלחששנות, ולא הייתה לו גישה למוחו של וולדמורט (מה שנתן להארי יתרון)

 

ויותר מזה, מי אמר שהוא לא היה מצטרף לאוכלי המוות??

הוא חצוי דם- וחצויי דם מקבלים לשורות אוכלי המוות, אז הוא היה יכול להתיידד עם מאלפוי ולהיגרר אחריו

לאוכלי המוות....

 

זאת אומרת, וולדמורט הגשים בעצמו את הנבואה.

ויצר בעצמו את האויב שלו.

 

 

הוא רצה להרוג דווקא את לילי וג'יימס פוטר?

למה הם היו צריכים לברוח ממנו 3 פעמים? מתואר בספר השלישי נראלי שהוא חיפש אותם והם התחבאו במכתש גודריק והצפינו תסוד שלהם.. למה הוא רדף דווקא אחריהם??

 

 

 

ויש לי עוד שאלה על הארי פוטר.

בסוף הספר השלישי לופין מתאר איך הוא הסתכל במפה וראה את הארי רון והרמיוני חוצים תמדשאות בדרך להאגריד.

ואז הוא רואה אותם הולכים לערבה המפליקה ואומר שהפעם הוא ראה 4 אנשים.

אז אם אנימאגוסים כשהם בצורת החיה שלהם מופיעים במפת הקנדסאים, למה כל השנים כשהמפה היה אצל פרד וג'ורג' הם לא ראו את הנקודה של פיטר פטיגרו?

1. הוא רדף אחרי כל מי שהתנגד לו.

2. לא יודעים מה קרה ב3 הפעמים שהוא רדף אחריהם

3. כדי שתהיה עלילה.. לא יודעים, כנראה הם לא התעניינו באח שלהם עד כדי כך. הוא לא היה הולך איתם להרפתקאות שלהם + הם למדו בבית ספר עוד לפני שהוא למד בו + יש בהוגוורטס המון אנשים.

אני מבינה את השאלה.

כנראה הם לא הסתובבו הרבה עם רון או שהוא לא לקח איתו את העכבר.

 

או שפשוט יש פגם בעלילה.

רואים את הנקודות לא רק ל מי שנמצא איתם.. כשהארי מקבל את מפת הקונדסאים כתוב שיש את הנקודות של כל מי שנמצא בהוגורסט באותו הזמן.

וגם אם רון לא לקח איתו את העכבר, רואים שבתוך המזוודה שלו, נניח, יש את פיטר פטיגרו..

אבל אתה לא מסתכל על מה שלא מעניין אותך, ומה שמעניין זה איפה שאתה נמצא- שלא יתפסו אותך.

אתה גם לא הולך ומשווה בין נקודה למזוודה, אתה פשוט רואה שבמגורים של הבנים יש מישהו בשם הזה.

וולדמורט שמע נבואה שקשורה אליו והיא אומרת שיש מישהו שהורי הצליחו לחמוק ממנו 3 פעמים ושהוא נולד ביולי שמסכן אותו.

הוריו של הארי חמקו מוולדמורט 3 פעמים והארי נולד ביולי כך שוולדמורט חשב שהארי זה המישהו מהנבואה ולכן הוא רצה להרוג אותו...

 

אני לא ממש דייקתי פה אבל מסבירים את זה בספר החמישי אחרי הקרב במשרד הקסמים שסיריוס מת...דמבלדור מדבר עם הארי ומסביר לו הכל...

 

מקווה שעזרתי!!

‏‎

שאף אחד לא יוכל להיתקיים בל שאחד יהרוג את השני!!

 

איך קראו לחברותא של מנדי? (אם אני זוכרת נכון קראו לו מנדי)

 

כל הדברים שחרדים תמיד עושים הספרים בהקצנה לא יכולתי לשרוד יותר מפרק

הרבה..

בנוי מדהים. בחיים לא חשבתי שאמצא ספר כזה אצל חרדים, ו... הופתעתי...

מכירה לצערי את המחלה מקרוב... ולא מסוגלת כרגע לעמוד בקריאה עליה.

 

חוץ מזה שאני משתדלת לקרוא דברים שיעשו לי טוב.... ולא לגרום לי להיות מדוכאת.

ים על הסרטן

האמת שגם אני מכירה את המחלה מקרוב, ודווקא הקריאה על הנושא עניינה אותי - השוואת התמודדות המשפחה וכו'...
אבל כמו שאמרת - כל אחד והתמודדותו הוא.

את יודעת מה הסוף של הספר?

אז יש קטעים לא הכי יפים...מדפדפים הלאה וממשיכים לקרוא...

הוא ממש יפה וממכר אבל לא מדי נקי

ביום שיהיה לי כסף, הוא אחד משלושת הספרים הראשונים שאני ילך לקנות בעז"ה.

ומגעיל- וואי לא נסחפתן

כן, יש בו כמה קטעים שלא הייתי נותנת לילדות לקרוא, אבל כשהמיקוד וההתמקדות בספר הם על הסיפור(המדהים הזה ) אז הדברים המגעילים האלו הופכים שוליים, תאמינו לי- זה קורה!!

אם רק נתמקד בעיקר. ונקרא את מה שאנחנחו! רוצות!!!!

 

(ואל תגידו אי אפשר!)

 

ובכלל ג'ודי פיקו- איי איזה שפה, איזה הומור, ציניות ובכלל- סופרת מדהימה. שכמה שאדע את ההמשך של הספר בעל פה, אקרא אותו!

היא סופרת מאוד מאוד מאוד נוצרייה ....

 

זה הספר היחיד שלה שאהבתי... וקראתי הרבה...

[זה לא שיש לי כסף. הוא עלה לי 10 שקל. לא יכולתי להשאיר אותו שם..]

התחלתי לקרוא. הגעתי אפילו עד האמצע, במאמצים רבים. וזה פשוט נוראי. לא מדברת על הסיפור והשיקול המוסרי העומד בבסיסו- ללדת ילדה כדי לרפא את אחותה (שבזה בלבד יש עוות נוראי) אלא השפה, הביטויים, כל מה שהספר הזה מביא, האוירה הנושבת מתוכו. זה כמו לפתוח פח זבל ולנשום לרווחה מתוכו.

 

גם מי שלא "דוס" אין לו מקום לקרוא את זה. הנפש שלנו הרבה יותר יקרה. הרבה הרבה יותר. ספר לא ראוי.

אם תתמקד בסיפור עצמו ובעלילה לא יקרה לך כלום!!!

(אני בת)

יש דברים שפשוט צריך להגיד אותם ישירות. בלי להתבלבל. אולי הבעיה המרכזית היא שאנו 'מחליקים' ומתירים לעצמנו לקרוא כל מיני ספרים שכביכול "הכל בסדר מלבד כמה מילים לא ראויות, קללות" "רק השפה קצת בעייתית" "לא כל כך נקי אבל התוכן שווה"- ושם בדיוק הטעות. שפה זה דבר חשוב מאין כמוהו וזה לא רק התוכן אלא הדרך בה הוא עובר, ומשמעות המילים, בייחוד בעברית, שפת הקודש ששם המילים הן חלק מהמשמעות, מאירות את התוכן. ושם, בספר הזה- אני בפירוש זוכרת (זה היה מזמן אך החויה נשארה) שהתחלתי ונגעלתי. ממש. קשה לי לא לסיים ספרים אבל בזה פשוט עצרתי. ולא הרגשתי שפספסתי משהו, להיפך.

 

יש מקום לקחת מהעולם רעיונות, חכמות, רק אם זה מתאים לנו ושומר על הנפש שלנו. שום דבר אחר לא שווה את זה, תהיה העלילה יפה ומיוחדת ככל שתהיה. ומדובר בהחלט גם בספרים של סופרים יהודים שכותבים לא ראוי- בתוכן ובצורה.

הצצתי בספר. לאחר ששמעתי עליו מאחרים, החלטתי לא לקרוא. ואני לא מצטערת על-כך. (כן מצטערת שחסרה ספרות איכות, שגם נקייה).

חח לא שאני פוסלת. זה משחק מחשבה מעולה.

בסיעתא דשמיא!!!

 

והספר מקסים!! אני אהבתי..

ממש שווה קריאה...

 

יש לו סדרת ספרים ששמה סיפור לשבת, כותב מדהים

בא נאמר שמבין הסופרים החרדים הוא אחד הטובים

ככה מישי אמרה לי...

שקוראים לו בשם  האמיתי יאיר  וינשטוק.

 מ. ארבל זה בן

בס"ד

 

מאוד מאוד אוהבת את ספריו!!!

אני אוהבת לקרוא ספרים שלו

• סיפור לשבת - מפי מספרים ואנשי מעשה (6 כרכים)
• סיפור לחג - מיטב סיפורי חג ומועד: סיפורים מן החיים (4 כרכים)
• סיפור מבית אבא - אוסף סיפורים מקוריים ארוכים וגם קצרים מצדיקי הדורות ומיהודים פשוטים
• עשר דקות של לימוד - סיפורי מופת ואודות התמדתם של גדולי ישראל ואהבת התורה שלהם מינקות ועד שיבה
• איש האלוקים - מסכת חייו של הרב משה סופר, ה"חתם סופר"
• סיפור לישועה - על דמותו של הצדיק רבי ישעיה'לה מקרעסטיר
• משה עבד ה - רשפים ונגוהות מדמותו של רבי משה מרדכי בידרמן
• הראה לעניו - הליכות חיים והנהגות מתולדות חייו ופעלו של רבי חיים משה מנדל
• שלשלת הזהב - פרקי הוד וסיפורי מופת על חייהם ופעלם של אדמו"רי ויעליפאלי שבגליציה
• קשר גורדי
• בלתי הפיך
• עין בעין
• סיכון מחושב
• שם נרדף
• נאמנות כפולה
• זמן שאול
• הצתה מאוחרת
• אחים בדם

ב"ה את כולם קראתי...

 

בס"ד

 

הוא ממש לא סופר פנטזיה...

אני חושבת שזה אפילו כתוב בהקדמה (לשון נקבה)..

קראתי את נאמנות כפולה, זמן שאול וקשר גורדי.
מעולים אחד אחד. ממש נהנתי.
למרות שהוא חרדי הוא הוא לא רדוד ורגיל.

פשוט בוטה בוטה בוטה..בכללי כדאי לוותר על ספרים שמספרים על חיילים, זה בד"כ מתכון לצרות כמו   "אבק" (שקראתי עליו המלצה במגזין עולם קטן!-אאל"ט) שהיה טעות ,וגם "סמל ראשון מוסטפא רבינוביץ' " של אשר קרביץ (לא קראתי אחרי שחברה הזדעזעה) בקיצור,שומר נפשו ירחק. (אא"כ מדובר בסופר דתי כמובן,ב"תיאום כוונות" אין בעיות )

זה מזעזע!!

מוסטפא רבינוביץ אכן בעייתי.

אבל זה לא סוטר את זה שהוא לא נקי בעלילל.
ואני אחת הלא בעייתיות בדברים האלה..

הוא אמנם מאד עצמתי ויפה,

אבל הוא גם כותב בצורה גסה ממש,

לא רק מילים גסות...

קשה לי להסביר מה הפריע לי. אני לא מוצאת את המילה...
"רוח הספר" הפריעה לי..

בסיעתא דשמיא!!

 

אבל אחד מומלץ- כצל ציפור

(אולי בגלל שהסופר דתי?!)

 

ותכל'ס- גם אני שונאת שיש ספרים שהסופרים עושים תחרות מי מקלל יותר.. דוחה!

בניחוח חדש.

ספר מהמם! על חייל חרדי שבעקבות מלחמת ששת הימים מחליט שהוא רוצה ללכת לצנחנים...

ספר גם די מצחיק...

ממש שווה קריאה!!

אבל מאות... מאות..

10.000 +

ואת צודקת.

אם לא כך, היית עונה.

...

כמעט התעלפתי:-/

 

 

וודאי שזה אסור. אני לא רואה צורך, או הנאה בלראות רצח ודם, ברמות כאלה.

ואני בהחלט חושבת שאם משהו נהנה מזה, אז... זו קצת בעיה

מסכים איתך מאה אחוז, ואכן יש פוסקים שאומרים שכל מה שאסור לעשות אסור לראות, א"כ פשוט שאסור להסתכל גם על סרטים מלאי אלימות וכדומה

שיש יצרים שונים לאדם ויצר העריות הוא החזק מכולם .

רובינו  לא נרצח במשך חיינו . אבל כשלון ביצר העריות ייתכן שכן .

בכל מקרה ודאי וודאי שלא צריך לראות סרטי אלימות זה משחית את הנפש.

הגרמנים ה'נאורים' גדלו על ברכי כיפה אדומה ודומיה, וזה מה שהכניס להם לראש את הרצח והדם. אם בנ"א נחשף לתכנים של רצח- אז לפח' בתת מודע הוא כבר פחות מזדעזע, ואח"כ עוד פחות וכו' וכו' ח"ו...

יצר הרע של עריות חזק יותר מיצר הרע של אלימות מהסוג שאת מדברת עליו. לכן יותר יש להזהר בפריצות 

מאשר מאלימות.

בעתונות החרדית מחרימים את שני הסוגים.

כאילו את רוצה לפתוח דיון אם מי שחושב אחרת ממך, אלא לתת לו בראש...

 

בסרטים רבים יש נגיעה בנושאים הללו. וזה מה שקובע. סרט שאין בו מהדברים הללו לא במילים ולא במראות. אמור להיות צנוע. וזה עוד לפני שמדברים על סרטים פרברטיים שזה רוב מוחלט של סרטי האימה. שלא מובן למה עושים אותם, ומעניין מה יש בקרביים של מי שצורך אותם. ומשהו עממי לסיום: אין סרט גרוע מהצופה בו.

בס"ד

 

נכון, באמת זה נראה יותר שאני "נותנת בראש" מאשר דיון, אבל בכול מקרה התפתח כאן סוג של דיון, למרות שלא היה כאן אפילו תגובה אחת שסותרת את הדעה הכללית כאן. כלומר כל מי שהגיב עד עכשיו מסכים על הנקודה הזאת.

 

 

#האם יש מישהו או מישהי שלא מסכימים? וחושבים שזה "לא הכי בסדר" אבל לא עד כדי כך שלא יראו את הסרטים האלו?

#האם יש כאן מישהו או מישהי שלא מסכימים עם הדעה שגם סרט אלים או סרט אימה (שלדעתי יש בזה הרבה דברים חולניים)

שהם נכללים תחת הקטגוריה "לא צנוע"?

 

לאלו שכן מסכימים עם הנקודה שזה לא תקין וזה לא צנוע לראות סרטים כאלו, למה לדעתכם כימעט ברוב ספריות הדי וי די או בחלק גדול מהסרטים שהנוער מהציבור הדתי כן יהיה אלימות או שהסרט יהיה סרט אימה, אבל בכול זאת הם לא יתביישו להגיד את זה,

או האם אי פעם שמעתם דיון בכיתה מפי רב, ר"מ, מחנכך או מחנכת שמדברים על חוסר הצניעות שבסרטים במובן האלים?

או שאפילו מגנים את התופעה?

 

האם אי פעם כשרציתם להביא או להמליץ על סרטים לכיתה, לשבט, לנוער או משהו כזה, האם רצו לדעת

שזה לא צנוע מהבחינה האלימה?

 

איך יכול להיות שרוב האנשים הדתיים לאומיים ראו כמה וכמה פעמים סרטי אימה וסרטים אלימים ולא ראו בזה..... בעיה?

 

 

אתם לא צריכים לענות לי על הכול, מספיק שתענו לי על הרעיון הכללי של השאלות

או על שאלה אחת ספציפית...

 

דיון מחכים! (ואם הבאתי על הראש, תסלחו לי   )

אלימות לשם סדיזם נראה לי כדבר בעייתי וחולני.

להגיד לך שכל סרט שיש בו אלימות הוא לא צנוע מבחינתי? 

אז לא..

אני אראה, ואני מניחה שגם את תראי.. סרטים על הגירוש למרות שיש שם אלימות.. באותה מידה גם סרטי שואה שרואים בהם דברים מזוויעים הרבה יותר אני אראה (טוב אני אדלג כי אני לא מסוגלת לראות את זה..) 

כנ"ל סרטים שמראים את האלימות הזאת מהפן השלילי, כמו לדוגמא "כשהנערים שרים" יש שם אלימות שבאה להמחיש את האוטיזם של אחד הילדים.. זה לא בא מהקטע הסדיסטי זה בא בשביל להעביר לצופה מסר כיצד להתמודד עם תלמיד חריג וקשה יותר מהסטנדרט (ראינו אותו במסגרת שיעור הוראה)

ואני מודה.. שיש סרטים שלא באים להעביר איזה מסר ממש ברמה גבוהה כמו שר הטבעות שראיתי (שוב.. אני בנאדם עדין.. באופן טיבעי העברתי את המראות הקשים..) אבל גם שם - זה לא סדיזם.. זה מלחמה בין העמים. הרג של אויב. כל התנ"ך מלא בזה...

אני זוכרת כשאחים שלי היו קטנים היה משחק כזה שקראו לו "דום" אאל"ט שכל הרעיון של המשחק היה מישהו שהולך עם רובה והורג את כל מי שלידו... הם די רחוקים מלהיות אלימים אבל אני מסכימה איתך שזה לא המשחק הכי חינוכי בעולם..

ו.. כמו שמישהו כתב פה למעלה לפני עריות זה יצר יותר גדול, זה יצר שיש בו בעיה גם בהרהור, וזה משהו שבעצם הראיה גורם תחושה מסויימת, זה לא רק ההשפעה העתידנית (שזה גם כמובן קיים) זה גם משהו שאנחנו באמת חיים בו ועלולים להכשל בו, אף אחד לא חולם לרצוח.. זה כמובן לא הופך רצח לבסדר זה רק מסביר למה כששואלים על ספר/סרט צנוע מתכוונים לזה ולא לאלימות.. 

בס"ד

 

יש סרטים שאי אפשר לראות בגלל בעיות צניעות,  ויש סרטים שמשחיתים את הנפש מצד אלימות.

אגב סצנות שיש בהם עבודה זרה (תפילות בכנסיה וכ') גם משפיעים על הנפש, וכל אחד מהם פסול בגלל סיבה אחרת.

 

לא כל סרט שאין בו בעיות צניעות הוא סרט שראוי לצפות בו, אך לא הייתי מבלבלת מונחים.

 

משום מה, הרוב ענו כאן בקשר לסרטים.

ולעניינו של דבר:

ביהדות יש שלוש עברות חמורות, החמורות ביותר: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים.

אני לא קוראת ספרים ולא רואה סרטים שנושאם העיקרי מבוסס על שלוש עברות אלו. יש ספרים וסרטים שאפשר להתווכח עליהם, וזה כבר דיון אחר. איך מגדירים רמת נקיות של ספר וסרט מבחינת שלושת הפרמטרים האלה.

ולכן ב"ה לא קוראת אפחד מהנ"ל^^...

ולא - זה ממש לא נקי  כשיש אלימות וכו'. זה ממש לא הולם את רוח היהדות. 

סתם ככה, נראה לי שעדיף לראות אנשים הולכים מכות מאשר גבר ואשה מתנשקים.

כי ערוה זה דבר שהיצר נוטה לו בלאו הכי, ולכן ברגע שאתה מספק לו את הסחורה-הוא מתפתה מזה.

אלימות זה דבר שלפחות סתם ככה אדם לא נמשך לזה בטבעיות, ואפילו בד"כ יש אצלו התנגדות לזה, אז אמנם הסרט מחליש קצת את ההתנגדות, אבל הסרט בכל זאת לא מעורר אותו לסדיזם, כי היצר הזה פשוט לא מספיק חזק בו כדי שיתעורר.

 

לכן סתם ככה, בד"כ בעיות בצניעות (דבר שבערוה) חמורות הרבה יותר מבעיות של אלימות.

 

עוד אפשר לראות שהרבה יותר קל לאנשים להכשל בדברים שבערווה, ואפילו אנשים גדולים נכשלים בזה לפעמים (אפילו אם בדברים קטנים), לעומת סדיזם ואלימות שרק אנשים שפלים ומושחתים לפי כל קנה מידה נופלים לזה.

 

אני אישית סולד מסרטים אלימים מדי, אבל נראה לי שהם מזיקים הרבה פחות מסרט בעייתי מבחינת צניעות. (אפילו אם בעיית הצניעות היא קלה מאוד. וסתם ככה אני משתדל בכלל לא לראות סרטים שנשים מופיעות הרבה, אם הן לא לבושות כדבעי)

 

 

(ועוד עובדה מעניינת-לפני זמן ראיתי סרט נחמד, צנוע לגמרי, בלי אלימות, המסרים חינוכיים, סרט ידידותי לחלוטין, רק שיש בו נער אחד ששר יפה, ובהחלט רואים שאלוקים חנן אותו בכישרון ובקול יפה, ואחרי שחשבתי לספר לחבר שלי על הסרט, החלטתי שעדיף שלא, מכיון שאני ודאי אכשיל אותו ב"לא תחנם"...)

לא יודעת,

צניעות מבחינתי זה לא לבוש וזה לא נשים לבושות עד חנוקות וזה לא חמישים אלף מטר בין גבר לאישה,

אני מרגישה שהציבור הדתי והחרדי בתוכו, עיוותו את מושג הצניעות, מעולם, בשום מקום בתורה שכתובה בתנ"ך לא כתוב

שצניעות זה יחסים של איש ואישה.

 

נכון יש את כל העניין הזה של בת מלך פנימה(שלא ידוע לי שכתוב את זה בתנ"ך)

אבל האובססיה הזאת, לפעמים אני תוהה לעצמי, מה אתם הגברים חושבים על נשים,

שטן? יצור שכול מטרתו לפתות אתכם?

למה אתם כל כך אובסיסייבים לגבי זה? (ולכן מאידך, המחנכות והאימהות אובססיביות ללבוש שלנו)

לפעמים אני תוהה וחושבת שכל העיסוק הזה מראה על קצת....... ראש שלא לגמרי עסוק בתורה.........

 

אם אדם דתי לא מתבייש להגיד שהוא הולך לראות סרט אימה(שזה סרטים חולניים)

ולדון עם החברים שלו באיזה סרט אימה הוא הכי טוב,

אבל חס וחלילה שהוא יראה אישה בסרט, או אישה עם פחות משלושת רבעי

הוא ימות, הנשמה שלו תזדהם,(אני גורמת למישהו אחרת להרגיש כך??????? או יותר עצוב, אתם מחפיצים את הנשים עד כדי כך שמבחינתכם הם אובייקטים בסיכון)

 

אבל צפייה בסרטים סדיסטיים וחולניים למיניהם, זה מספיק טוב

בשביל שהקומונרית, המדריכים, המורים וההורים יאשרו את זה מבחינת צניעות!!!!!!!!!!

 

אני מתביישת.

 

 

וכן!!!

 

צניעות זה לא רק שאיזה גבר לא יראה לי את כפות הידיים( כי אני לא אדם, אני אובייקט מהלך!!!!!)

 

צניעות זה בנפש, זאת ענווה. זאת התנהגות של ענווה.

 

לכן אני לא אלך בצורה פרובוקטיבית- מתוך ענווה.

לכן אני לא אדבר בגסות( לא רק קללות, אפילו סתם דיבור חצוף ומתנשא)

לכן אני אוכל בצורה נעימה ויפה

לכן אני אראה סרטים שלא נוגדים את הענווה (רצח, אלימות למשל)

 

צניעות זאת עדנה של הנפש, ענווה בהתנהגות,

צניעות זאת דרך ארץ!!

 

 

ולא, אל תענו לי על הצניעות של האישה,

תענו לי למה אף אחד לא מבין מה זאת צניעות, ולמה מתעסקים רק בגוף-------- של האישה.

 

 

 

 

 

 

רק לסיפא של דברייך - את צודקת במאה אחוז.

אך לפי תחילת דברייך רואים שאת לא גבר. וכנראה גם לא נשואה.

אין מה לעשות יצר העריות הוא יצר חזק מאוד, גם לאנשים צדיקים מאוד, ולכן ההלכה נתנה גדרים של צניעות לאישה - כן, גם בלבוש. ואין שום קשר בין מחשבות של עריות למחשבות על האישה כאובייקט. תאמיני לי, שיש הרבה גברים שמתחתנים עם "אובייקטים" כאלו.

זהו. עד כאן דברי כאישה (נשואה). מאחלת לך שתמשיכי להתלבש בצניעות ולשמור על נפש מעודנת מתוך ענווה, וגם מתוך שמירת ההלכה.

אבל ברור לך שדישה בנושא כמעט בכול מצב אפשרי זה כבר מעבר לגבול הטעם הטוב
כשמרוב התעסקות בעריות, שוכחים מהעבודה זרה(חילול ה') ושפיכות דמים(אלימות פיזית ונפשית)
זה מצב לא תקין. אם לתלמיד בישיבה אין בעיה לראות סרט אימה אבל הוא מפחד (כן מפחד) מאישה בגיל של סבתא שלו,

זה בעיה. ועוד יותר, יחסים בין איש לאישה זה דבר תקין, בריא, נכון.

 

רצח,

 

התעללויות,

 

ושאר בישין מרעין,

 

אפילו כשטוענים "שזה לא משפיע, אולי רק לטווח ארוך",

זה עדיין:

לא תקין, לא בריא ובוודאי לא נכון.

למה זה או זה או זה??. למה לא גם זה וגם זה??

 

אני גם חושבת שאלימות וכו', משחיתות את הנפש. אבל זה לא סותר שגם דברי ערווה....

 

כמו שאמרו למעלה, זה נבלה וזה טרפה...

 

 

אלא שבדורנו היצר החזק ביותר הוא יצר העריות. בתקופת התנ"ך היה זה יצר עבודה זרה. אולי הייתה גם תקופה שהיה יצר הרע חזק לשפיכות דמים.

אך מכיוון שבדורנו היצר המדובר הוא השולט ביותר על האדם - לכן גם ההתגוננות כלפיו היא החזקה והנוכחת ביותר. זה לא סותר שצריך לשמור על עצמך גם מהיצרים האחרים.

בקיצור, נחכה לימות המשיח, שאז אולי היצרים האלה לא ישלטו בנו כל-כך חזק, וגם אז, מן הסתם, לא ייצרו סרטים וספרים שמגיעים למקומות נמוכים כאלה.

על צניעות אבל הם עמוסים מאוד בדיבורים על עריות, שזה מה שנקרא היום צניעות.

 

אין אפוטרופוס לעריות. לסדיזם יש. וכמדומני שרוב בני האדם הם מספיק חזקים כדי להיות אפוטרופוס לסדיזם.

אני לא אומר שנפשם לא יכולה להשחת, וגם אם לא להשחת, יכול להיות נזק לנפש. זה ודאי. ועדין זה רחוק מאוד מדבר שבערווה.

 

אנחנו לא רואים בנשים אובייקט. אבל יש לנו יצר, והיצר הזה כן רואה בכן אובייקט. אז מה נעשה?!

ככה נבראנו, והדרך להלחם ביצר, היא לא להנגיש את האובייקט יותר מדי, וכאשר מה שאדם יידע על נשים זה רק מידע חיצוני, וכשיראה אותן, יראה רק את פניהן, ולא ידבר איתן הרבה, אז הגירוי של היצר לא יהיה חזק, וממילא האדם יוכל לראות באישה מישהו בעל כבוד ולא גוף. היצר שלנו רואה גוף, והוא מזהה את זה מהר מאוד. רק קדושים מעטים וצדיקים מאוד מסוגלים לשעבד אותו לחלוטין (לכן נאמר "אין אפוטרופוס לעריות"), וכל השאר פשוט צריכים למנוע אותו ממגע בכל מה שמעניין אותו.

 

אגב, עובדה בשטח, רבים מאוד (מכל העמים והדתות) מכורים לפריצות באינטרנט, מעטים (אם בכלל) מכורים לסדיזם.

 

אני מאחל לך שלעולם לא תביני מה כוחו של יצר העריות.

 

אמנם יכול להיות שכדאי להתנזר גם מדברים רעים אחרים, אבל ברור שחומרתם של דברים אחרים הרבה יותר קטנה.

אפילו כשמדובר על אלימות חמורה, ופריצות מעטה.

 

בכלל לא מדויק לומר,: אין אפוטרופוס לעריות. לסדיזם יש. וכמדומני שרוב בני האדם הם מספיק חזקים כדי להיות אפוטרופוס לסדיזם."

 

אדם צריך לעבוד על מידת הרחמים שלו, הוא יכול בקלות לשחוק אותה.

 

"ונתן לך רחמים, וריחמך" כמדומני שזה כתוב על מלחמת מצווה שהקב"ה מברך את עמ"י במיוחד, שלא תשפיע על הרחמים שבליבם.

 

הצפיה בסרטים אלימים, הוכחה חד משמעית כמעלה את המעשים האלימים.

 

גם הקריאה בספרים כאלה. (אחרי השואה\ בעלות הברית צנזרו את כל ספרי הקריאה של הגרמנים ימ"ש, שהיו מלאים בדם מגיל 0.. כיפה אדומה ודומיה...)

 

זה שאנשים כ"כ לא מודעים ליצר ההרסני והאלים שבליבם, רק גורם לי לחשוב שהצפיה/קריאה בחומר אלים, הרבה הרבה יותר בעייתיות

 

אבל אחרי שאדם קורא ספר לא צנוע ..

להתנהג יותר באלימות, כולל אלימות פיזית.  כן. זה מזיק לנפש.

 

אגב,גם לא כל אחד שקורא ספר לא צנוע, הולך מיד וחוטא.

 

בד"כ הדברים הללו גורמים להשפעה מצטברת.

 

גם על נשים אגב, לא רק על גברים.

 

וכמו שאמרו כבר למעלה, זאת נבלה וזאת טרפה!

 

 

אבל כן חוטא בחטאים קלים (יחסית לגילוי עריות ממש).

שמותר לראות מה שמותר לעשות....

 

כלומר אם מותר לרצוח אז מותר גם לראות רצח...

 

לכן יהיה במקרה שלנו אסור לראות רצח...וכדומה(שאר איסורים..)

הגדרה מעניינת.

שרואים רצח בסרט,יודעים שזה לא  אמיתי..(בן אדם לא ימות בשביל סרט..)

אני לא יודע אם ההפך הוא הנכון,שאלימות משפיעה יותר מחוסר צניעות,אך זה מספיק ששניהם גרועים.

בהחלט שניהם מחלחלים אל הנפש,ויש עוד סוגיות שצריך לתת עליהם את הדעת כמו נורמות שמתוארות בספר/סרט ועל ידי התחברות עם הספר אפשר להיות גם מושפע מהם ולהשחק,תפיסות עולם מעוותות ועוד.

 

על כן אין סיבה לחשוב שסופר נכרי יכתוב ספר נקי ברוח תורת ישראל כאשר תפיסת העולם שלו והנורמות הסובבות אותו הן נוראיות ורחוקות מאד מדרכנו.

כן אבל לא אמרתי מי יותר גרוע או משהו כזה, (או שכן?) מה שהתכוונתי זה

להעביר ביקורת על ההתמקדות (המיותרת לדעתי)

על סרטים לא צנועים מבחינת "איש אישה",

 

(אני לא מדברת עכשיו על "אויויויוי", על סרטים "אמריקאיים טיפוסיים", לדוגמה)

 

כשעל סרטים לא צנועים של הנפש, כמו אלימות או מעשיים חולניים,

אין איש משמיע קול זעקה ובכיתה אין מורה או רב שמדברים על זה,

ובמקומות דתיים אין בעיה להראות סצטנות שכוללות אלימות או התנהגויות מעוותות אחרות,

והשאלה שלי הייתה איך זה יכול להיות?

איך זה יכול להיות שהתפיסה שלנו התעוותה כל כך, עד שאנחנו רואים בעיה ביחסים של איש אישה,

אבל זה בסדר גמור מחבחינתו להרוס ולפגוע בנפש שלנו עם זוועות חולניות?

 

נכון, יחסי איש אישה, זה דבר מוצנע, אבל עדיין בריא ונכון לאחר הנישואים.

 

אבל אלימות היא רעה תמיד, סטדיסטיות אסורה תמיד, וזוועות כאלו ואחרות אסור שייתקיימו!!!

הלא מידת הרחמים היא מידתו של הקב"ה, ואנחנו צריכים להיות רחמנים בני רחמנים,

כמו עיר הנידחת, שבני ישראל מצווים להרוג ולהרוס אותה,

אך עדיין נהית בהם מידה של אכזריות, אפילו שזה בציווי אלוקי,
ולכן ה' צריך לתת להם רחמים, כדי לאזן את האכזריות שנוצרה כתוצאה מכך.

 

ה', בכבודו ובעצמו מראה לנו שהוא רוצה שנהיה רחמנים, עובדה-- אחרי הרס העיר הוא נותן לנו רחמים בליבנו,

כלומר, אכפת לו שנהיה רחמנים ולא נתקלקל ברחמנות שלנו ונהיה אכזריים.

 

אז היכן הם, גדולי התורה?

היכן יש הלכות, תילי תילים שיספרו לנו כיצד לגרום ללבנו לחוס?

היכן הם "הצנזורים" של ההורים, של המחנכים, של הרמי"ם, של הקומנרים, המדריכים?

איך את הדבר הגדול והחשוב הזה פיספסנו?

 

 

גם אם לא נלך ונרצח, גם אם לא נתחיל להכות

עדיין ליבנו נאטם, עדיין המראות האלו נצרבים במוחנו, עדיין נפשנו נטמאת.

 

לבין אסור באופן מוחלט.

 

כל דבר שקרוב לעניינים שבערווה-הוא אסור.

כל הדברים האחרים שאת מדברת עליהם, הם לא ראויים, לא טובים, אבל הם בסדר.

 

איך אני מעז להגיד על דבר כזה שהוא בסדר? כמו שאם מישהו יגיד לי שמה שהוא אוכל מידי יום ביומו זה שניצל וצ'יפס לכל ארוחת צהריים, וזבל אחר לארוחות האחרות, והמון ממתקים ושאר מהרסי ומחריבי הגוף, אז ודאי שזו מידה מגונה ומזיקה, אבל זה עדין בסדר.

א.אני חושב שמה שכתבת לגבי תלמידי חכמים לא נכון,נתקלתי בהרבה מאד שותי"ם שמתייחסים גם לצד של האלימות,השפה והצניעות (וכו') גם יחד ולא רק הצניעות.

אולי הצניעות מודגשת אצלנו (ואני בכוונה אומר אצלנו,שכאמור בשותי"ם הלכתיים מתייחסים גם לזה דווקא) משום שההשפעה שלה היא לדבר עבירה,ואילו האלימות שבסרטים אינה גורמת לנו חלילה ללכת ולרצוח משום שעדיין ישנו פער בין הפן המעשי של הזק לאחרים במציאות לבין נפש שמתקלקלת ונטייתה הופכת ליותר אלימה,מה שכן בעקבות כך אולי נדבר בצורה אלימה לחברים ולהורים,הסבלנות שלנו תדחק הצידה והנטייה שלנו בשיח וביחס כלפי הסביבה שלנו תתקלקל,אולם ההשפעה הזאת היא פחות ניכרת לעין,אבל כמובן שזה רק בעניין מה שניכר,ההשפעה היא אכן חמורה אם מסתכלים על זה מנק' אובייקטיבית.

ואילו שבענייני צניעות הדבר יכול לגרום לעבירה מיידית גם בחדרי חדרים,זה גם פסיכולוגי,משום שגם עבירה בחדרי חדרים ללא הזק לאחרים כביכול יכולה להיות חמורה מאד,אולם זה פחות ניכר בצורה שטחית.בנוסף (לענ"ד),מכיון שיש לאדם נטייה טיבעית לזוגיות וזה לא רק עניין של תיקון מידה של נטיית הנפש לאלימות,אז ההשפעה של חוסר צניעות יכולה להיות עוצמתית יותר ולעוות את הטבע הזה למקום שפל במקום למקום הגבוה.

 

אולם כך או אחרת ברור ששניהם גרועים,ושניהם משפיעים על הנפש.אם מישהו לא ילך וירצח באופן מיידי בעקבות סרט זו לא נחמה,זה ברור שישנו פער עד רמה כזו,אך בעקבות כך הוא בהחלט יכול לרדת רוחנית,להתקלקל ולהתחיל להתייחס לסביבה בצורה לא ראויה או בצורה פחות ראויה ממה שהיה רגיל לפני כן,ותמיד יש טוענות למה אנו צודקים ומדוע יש לכעוס על החברה ולכן על גב הטענות האלו הירידה יכולה להיות אף פחות מורגשת,ורק בפרספקטיבה לאחור ניתן לראות כמה אותו אדם ירד בעקבות האלימות הזו שחילחלה לנפש.

האלימות יוצרת גסות בנפש,כאשר אדם רגיש לאלימות נראה לענ"ד שהוא גם רגיש במידה אחרת למציאות כולה,עדין יותר ועל כן יכול באופן פוטנציאלי לשים בצורה טובה יותר כל דבר במקומו ולהתקדם בעבודת ה' מתוך טוהר גדול יות.

 

אגב בהערת צד כללית,סרטים אלימים הופכים את החברה כולה ליותר אלימה,ויכול להיות שהרבה מעשי רצח ואלימות שקיימים היום היו נמנעים מלכתחילה אילו החברה לא הייתה ניזונה מתכנים שכאלו,כוונתי שהמתח הכללי של האלימות היה פחות בהרבה ומימלא כמות מסויימת של אנשים מסך מעשי האלימות לא היו מגיעים למצבים קיצוניים כאלו אילולא ניזונו מתכנים שכאלה במשך שנים.

 

אני 77 ,אני לא יודע אם נכון לומר שזה לא ראוי בלבד ולא שזה אסור,משום שראיתי שות"ים שמתייחסים לזה,אולם אינני בקיא מספיק לרדת לדקויות של ההבדל בין שני התחומים ולדון מצד מה כל אחד אסור ועוד,אך אוכל לצרף שו"ת לדוגמא:

 

http://www.yeshiva.org.il/ask/?id=13875

אם את כותבת שיחסים בין איש ואישה מותרים לאחר נישואין אל תכתבי שאלימות היא רעה תמיד והרי חיילינו שומרים עלינו על ידי רצח ושפיכות דמים.

הבעיה היא שיש אלימות שהיא לא פיזית, אלא מילולית שהיא לעיתים גרועה יותר מאלימות פיזית, ואליה בכלל לא מיחסים חשיבות.

בס"ד

הוא מאוד אלים.
צריך לדעת איך להתייחס אליו...

אני קראתי אחרי הרבה זמן זלא הייתימבטוחה שכדאי...
בסוף החלטתי שכן ונהניתי מכל רגע כי זה ספר שכתוב בצורה מעולה.
אבל לא בטוחה שזה נכון...
הוא ספר חולני בצורה לא נורמלית.
וכן כן אני יודעת שהוא בא כביכול לתאר מה יקרה לאנושות עם כל תרבות הריאליטי, בכל זאת הוא חולני בצורה בלצי רגילה.

אז לא יודעת אם הייתי ממליצה עליו...

הספר הראשון יפה אבל לא נקי-יש שם רומנטיקה..ואלימות.

הספרים השני והשלישי פחות יפים אבל לדעתי יותר נקיים.

אני לא הייתי ממליצה לה.

וקראתי אותו, ואפילו קניתי את שלושתם. אני לא יודעת איך את מגדירה דוסית, אז אני לא יודעת להגיד לך.

ובכלל, למה רומנטיקה זה רע??

מבחינת צניעות זה סבבה ויש קצת אלימות...

 

אבל בתכלס-ספרים מהמים!!!!

נקי לפי מה שאני זוכרת.

מאוד אלים, אבל שווה את זה ממש!

כתוב מרתק! (היא כותבת בלשון הווה- אני הולכת, הוא רץ..)

קיצר, מומלץ!

ובגלל שהיא קבעה רף מטורף בראשון. ומשם אין כ"כ לאן לעלות. היא פשוט מגבירה את כמויות הזוועה ששם.
כמה הגיבור יכול לסבול כבר??
אישית,קראתי בנשימה עצורה. הוא מעניין וסוחף.
אבל כאמור-כמות הזוועה האנושית עולה שם מספר לספר..

אבל זה כתוב בצורה לא "מושכת" לא יותר מידי מזעזעת מבחינת הצניעות, יש שם עלילה משנית של אהבה לא פיקס אבל לא ממש נורא

אבל עדיין לא כ"כ קיצוני ואני אמליץ עליו.

 

הראשון  בסדרה הוא ממש טוב , השני קצת פחות

אני נרתעתי מלקרוא אותו בגלל האלימות, אבל ברגע שהתחלתי לא יכולתי לעצור...

ופחות מזעזעים. בכלל העולם שהספר מתאר כ"כ הפוך מהעולם החרדי שנראה לי היא לא תתחבר אליו.

הספר אמנם כתוב יפה ברובו אבל העלילה יותר מזעזעת מבעלת מסרים.

 

אני חושבת שעדיף לה בלי הסדרה הזאת. יצאו כמה ספרים חדשים בסגנון דומה שהם יותר מוצלחים, עדיף לה לקרוא אותם.

מלא אלימות,

אבל הוא בא להמחיש לנו את צורת החיים שבה אנחנו חיים...

עצמתי וחזק...

מבחינת 'נקי'- לא הייתי מגדירה אותו נקי כל כך, הספר הראשון יחסית סביר ובשני ובשלישי זה עוד יותר גרוע.

 

לי אישית זה לא מפריע אבל אם את אומרת שאת דוסית וזה... לא יודעת. החלטה שלך..

 

בכל מקרה ספר ממש מדהים, עלילה מהממת, כתיבה טובה, מוסר ממש חזק.

 

אני מאד מאד אוהבת. 

אני לא אגלה מתי או איפה אבל באחד הספרים אני בכיתי.. מוזר אבל בכיתיי כי היה רגע כזה עצוב (חבל לי לספר זה יהרוס את ההנאה שבקריאה)  אני גם בחורה דתייה וקראתי את כולם וחוצמזה זה ספר  זה לא כמו סרט שרואים את חוסר צניעות וגם זה צנוע