ובכל מקרה, זה לא באמת משנה.

הרי שיא הספר הוא הגילוי, 

שבעצם אנדר כבר ניצח במלחמה.

כל מה שקורה אח"כ הוא בעיקר יציאה לפרסומות

 

אם יש משהו מאכזב, זה שאנדר לא היה יכול

לחזור לכדה"א.

 

ואגב, אם זה אכזב אותך, אל תנסי לקרוא את ההמשכים

המאכזב מכולם היה הצל של אנדר...

(רציתי לומר לה דווקא שאם המשחק אכזב אותה, שתחכה לילדי המחשבה. אבל נאמתי כאן כל־כך הרבה פעמים על "למה אני חושבת שזה ספר גרוע" שבחרתי לשתוק. )

 

או הצל של אנדר בגלל עניין ההגמון? 

אני עדיין לא בטוחה שאני אוהבת את מה שעשו לפיטר, חיבבתי את פיטר של המשחק. אבל שמחתי למראה פיטר2, לזכרוני (אם כי זה היה מהלך מגוחך, פיטר וולנטיין 2, שכנסים לכל השטויות שעשה אורסון בדרך ל"ילדי המחשבה").

אבל הצל של אנדר אכזב אותי מאוד

בגלל שהוא הקטין את אנדר,

את הכשרון, את האומץ והאינטואיציה שהיו לו בספר הראשון

כדי להגדיל את הדמות של בין.

 

לא יפה.

כלומר- התכוונתי לזה שחשבתי שתהיה מלחמה שאנדר ייצא אליה  אחרי שיסיים את ההכשרה ב-Command School (קראנו באנגלית ), ולא הייתה.

 

ובעלי סיפר לי על הפיצולים של אנדר. לכל היותר נמשיך עוד אחד מהסדרה (למרות שעכשיו התחלנו אחת חדשה, על דרקונים).

 

תודה

מלבד הכתיבה, שהיא יפה, בזמננו הוא לא חידוש גדול.

אבל לתקופה שהוא נכתב הוא ממש חדשני.

 

שבחורה תעשה מה שהיא רוצה עם החיים שלה,

וגם תעדיף בעל שאפשר לדבר איתו על פני בעל עם כסף?

ושהגבר ישתנה בעקבות הדרישות של הבחורה?

לא נשמע כדבר הזה עד אז.

 

מלבד זה, הדמויות מורכבות ולא חדגוניות, מה שנראה כך

מתגלה לאחר מכן כשונה, ויש פשרות בספר

ולא 'עושר ואושר עד עצם היום הזה'.

בס"ד

 

חוץ מזה שלדעתי היא מראה תהליך מדהים של ניפוץ סטיגמות ואיך אנחנו מושפעים...

 

אני רואה בזה ספר באמת חכם...

(מצטערת שיצא ארוך וחפרני, אבל אשמח עם "הדריכני" יקח זמן ויקרא., אני גם לקחתי זמן לכתוב את תשובה לשאלה שלו... )

 

מה שענבל ועין הקורא אומרים לך הוא שאתה מכוון מסביב למטרה, ולא אליה.

 

אני לא בטוחה אם "מומלץ" זה התואר שהייתי נותנת לספר כזה, או לספרים שמקבלים את ההערכה הדומה.

הייתי קוראת לזה "יצירת מופת ספרותית", או במונח פחות פלצני: "ספרות טובה".

הספר מעלה נושאים לחשיבה אצל הקורא, נושאים שרלוונטים לחייו או לחיים של החברה שהוא חלק ממנה.

וכן, בדרך כלל הוא גם מעביר מסרים בנוגע לנושאים האלה.

 

לדוגמא (דוגמא לא מדוייקת, אין לראות בה משהו שמשקף את תוכן הספר):

הספר "גארווה ודעה קדומה" של ג'יין אוסטין מעלה, בין השאר, את הנושא של סטיגמות, דעות קדומות שייש לנו על אנשים מטיפוס מסויים. אנחנו פוגשים את האיש הזהת מתוודעים לעובדה שהוא משתייך לקבוצה מסויימת- כמו שאליזבת' התוודעה לכך שמר.דרסי משתייך לחברה הגבוהה והעשירה, ומחליטה שהוא פשוט אדם גאה, שמסתכל עליהם מלמעלה למטה. כאשר למעשה, כשהיא קיבלה להכיר אותו קצת יותר ולהביא את הקשר ביניהם לרמת אינטימיות מסוימת, היא מגלה שזאת סתם הייתה סטיגמה. שהיא חשבה את זה עליו, ולאורך כל הדרך התעקשה לראות בו כזה, כיוון שזאת הייתה הדעה שהייתה לה על "אנשים כמוהו": עשירים ומהמעמד הגבוהה.

 

אבל יותר ממה ש"עין הקורא" אומר, אחד המדדים המאוד חשובים בהגדרת ספרות טובה, הוא  שהמסרים שהספר מעביר והנושאים שהוא מעלה לדיון צריכים להיות רלוונטיים לא רק לתקופה של הסופר, אלא גם לאורך הדורות של המין האנושי.

 

(אבל נכון שזה גם מעניין וחשוב לבחון את היצירה לאור התקופה והסיפור חיים של הסופרת, כמו ש"עין הקורא" אומר)

 

משהו אחרון: לג'יין אוסטין יש סגנון כתיבה די יפה. ובהקשר לשורה מעל, אחת הדבריםם שהופכים את הסגנון כתיבה שלה למרתקים, הוא העניין שייש בלקרוא סגנון כתיבה של סופרת, אישה, אנגליה, מהתקופה שבה היא חייה.

 

ומצטערת שאני לא מאריכה בנקודה הזאת יותר, פשוט יש לי ארוחת ערב להכין וכביסה להוריד ולקפל, ואת הנקודה המרכזית שלי כבר העברתי...

 

יש משהו באמת חשוב בספר שמעורר שאלות לדיון שבכך הוא הופך ל"מומלץ" (ואני קוראת לזה כך כי אם חיפשתי בגוגל ספרות מומלצת באנגלית וזה נמצא בכל הרשימות שמצאתי..) 

מלכתחילה הסכמתי שהכתיבה שלו יפה..

ובכל זאת - הספר הזה הוא ספר מומלץ מעבר לפן הספרותי הוא ספר שגם פה בפורום וגם חברות המליצו עליו כיפה, וזה בניגוד ל-אל תיגע בזמיר לדוגמא, שמעביר אולי מסר אבל לא התרשמתי ממנו כספר מעניין..

ועל זה אני שואלת, ואולי באמת לא ניסחתי את עצמי כראוי מלכתחילה - כיצד הספר הגיע למצב של מומלץ כספרותי ומומלץ גם כקריאה.. בתור המלצה ספרותית אני מסכימה שמה שכתבת זה סיבות טובות..

כמובן סאטירה שהיתה נכונה לשעתה.

 

ועם זאת יש בספר הרבה כן ואמת, כמו שכתבו כבר לפני, שיפים ונכונים גם לימינו אנו.

 

אישית אהבתי יותר ספרים אחרים של ג'יין אוסטין. במיוחד את אמה ואת הטית לב (אינני זוכרת איך קוראים לו בתרגום החדש)

גמאני לא  הבנתי מה מיוחד בו . הוא חביב , וקל לקריאה . וזהו .

תכלס בום..

ב"ה
ועוד קראתי את הספר הזה לפני בערך שנתיים

חחחח.. ספר מדהייים

רוש לילה.איזה....עוצמה.

ידעתי שזה הפורום הנכון להתלהב בו

דבר?

 

ד"א: לילי קולינס משחקת בסרט הזה בתור קליירי!! 

מרד הנפילים

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A8%D7%93_%D7%94%D7%A0%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%9D

ספר מהמם!!!!!

אם יש קצת(הרבה)בעיה...אז לא ממשיכים ולא משנה כמה הספר מהמם ומקסים ומחנך וכו וכו....
וכן זה קשה בטירוף(לפעמיים) אבל הנשמה חשובה פי מלא מלא מההנאה כזו

לכל אחת יש את רמת הנקיות שהיא דורשת מעצמה ואל תוותרי על זה בשבילך!

תנסי לשאול מישהי שקראה את זה מה רמת הנקיות של הספר אף אחת לא תוכל להגיד לך סתם כך אם הוא נקי או לא כי זה הגדרות קצת אינדוודואליות כפי שנוכחנו לראות..

אני לא קראתי את שומרת אחותי אבל טענו פה שהוא באמת לא כ"כ נקי, אני משתוקקת לקרוא אותו תאמיני לי אבל אם לא נקי אז לא שווה את זה.. קראתי ספר אחר של ג'ודי והוא היה מאד מאד מלוכלך (כאילו עם תאורים וכאלה...) אני לא יודעת אם גם שומרת אחותי כזה אבל הבנתי שכן... אני גם הפסקתי באמצע הספר ההוא ^^ ותאמיני לי שזה היה קשה מאד מאד כי לג'ודי יש עלילה מרתקת אבל ראיתי שזה ככה לאורך כל הספר לא קטע אחד שאפשר לדלג או משו והחלטתי שזה לא בשבילי זה ממש הציק לי.. פתחתי את הנט וקראתי תקציר של הספר הייתי בהלם מהסוף וזה כמובן הרס את כל הספר (מה שהבטיח שלא יהיה לי אפילו חשק להמשיך לקרוא אותו..) וזה לפחות נתן לי סיפוק בידיעה שעשיתי את המעשה הנכון..

תשמרי על עצמך, יש הרבה ספרים יפים.. זה מעצבן לעצור רק לאותו רגע ואחרי שבוע שוכחים מזה, עלי

 

אז המשכתי לקרוא והוא באמת עם תיאורים מזעזעים!!!

אבל אני לא מסוגלת להפסיק ספר באמצע

במיוחד שהעיקרון שלו כן יפה..

 

זה כמעט הספר היחיד שאני יכולה לקרוא אותו פעם ועוד פעם. בלי להשתעמם!!!

לקרוא...וזה קורה די הרבה...

לפי דברייך גם מבקרי האומנות שמתפעלים מהריבוע השחור צודקים. הרי זאת דעתם, ועל טעם וריח אין מה להתווכח, לא?
זהו, שלא. על טעם וריח יש מה להתווכח. כמו שברור שבסונטה של בטהובן יש עומק שאין בשיר של ג'סטין ביבר, כך בכל האומניות יש דברים יותר טובים ופחות טובים (ויש גם גרועים- ע"ע ג'סטין ביבר).
את לא מסכימה עם ההגדרות של אנשים לגבי מהי קלאסיקה? אפשר לדון בזה. בשביל זה יש פורום.

יש מיליארד נוצרים בעולם, זה אומר שהם צודקים?

וסופרים, כמו אמנים וזמרים צריכים לחם בצלחת.

אז אם יש דרישה גבוהה לסוג ספרים מסוים, לא חשוב כמה הוא רדוד ולא מקצועי- חנויות הספרים והוצאות הספרים יעדיפו להשקיע בו כי הם יודעים שזה מה שיימכר בסופו של דבר.

 

את יכולה לא לאהוב את זה אבל הפתרון הוא בצרכן ולא במוכר.

 

אני למדתי תקשורת חזותית והכלל הראשון שאמרו לנו- לא חשוב כמה אתה אוהב את זה ולא חשוב כמה החברים שלך אוהבים את זה ולא חשוב כמה הלקוח אוהב את זה- אם זה לא מוכר זה לא שווה כלום.

 

ותסתכלו על הקולנוע של ימינו אם אתם באמת רוצים לראות מה זה ליצור אומנות בשביל כסף.

 

לא התכוונתי לזה.

התכוונתי לזה, שמי בכלל מחליט מה זה ,אומנות", ואז מכריח את כל השאר "להאמין" בזה

 

באופן אישי, פעם הלכתי למוזיאון של אומנות (שהיה פתוח בחינם) וראיתי ברביות כרותות ראש בתוך שלולית של דבק,

הזדעזתי זה נראה רע

ואנשים, רק בגלל שזה היה בתוך מוזיאון התחילו להמציא לעצמם הגיגים על מה זה מביע,

אז למה שלא אני יעשה משהו, אם זה בכלל לא תלוי בי????

 

אולי יום אחד אני יצייר ציור מקושקש, ידביק מעל זה שם מומצא ויגיד שזה שייך לאמן מפורסם מאוד בחו"ל,

אנשים יגידו "איזה עומק" "איזה מחשבה" וימציאו לזה הגיגים משלהם.

את העניין הזה הבנתי,

אבל איך גורמים לקהל רחב ל"העריץ" אמן מסויים למרות שאותו קהל בכלל לא מבין כלום באומנות??????

 

כי במוזיאון הזה, גם אני הייתי יכולה להדביק מחשבות עמוקות לברבי מלאת הדבק,

אז מה ההבדל בין הציורים שלי לציורים של אנשים אחרים?? איך אפשר להגדיר "אומנותיות",

כש"אומנויות" היא לא "מה יותר יפה", שזה דבר שכן איכשהו אפשר להכריע ולראות,

אלא זה מן דבר פתלתל כזה, מושג מעומעם שאי אפשר להגדיר אותו בדיוק,

 

כי תסכימו איתי שמי יחליט שהיצירה שלי היא לא "עמוקה" לעומת יצירת אומנות אחרת.

כי גם אני יכולה לחרטט הגיגים "עמוקים" גם על קקי של כלב (ממש סליחה על הבוטות) שעומד בתצוגה.

 

הבעיה של ספרי פנטזיה היא שהם מאוד מושכים וגורמים לנו לחשוב שהיה נלו נחמד אם בכלל החיים שלנו היו חיים כאלה. זה לא רק מקור לבעיות בחיים (עצלות, עצבות ועוד..) זה גם (וזה הרבה יותר חשוב) בעיה אמונית. 

את הדברים מנקודה שונה.

 

לדעתך ספרי פנטזיה גורמים לעצלות, עצבות, ואולי גם להרהר בכוחו של ה'.

 

בכול דבר אפשר למצוא פגם, בעיה אמונית וכו',

כל דבר יכול להיות תירוץ לעצלות, גם "חשש מביטול תורה" שעל ידי זה מוסר החשש "מעזרה בבית".

ובעיה אמונית? דבר ראשון, ברור לכולם שספרות פנטזיה היא "פנטזיה", ואם דבר כזה גורם לאנשים להיות

"בביעה אמונית" אז כנראה מלכתחילה האמונה שלהם לא הייתה חזקה ובמילא כל דבר היה הופך להיות תירוץ.

בספרי פנטזיה מסוימים זה כבר הערצה...

זה ממש לא קשור לתירוץ. אני לא חושגת שמלקרוא ספר פנטזיה האמונה שלי התפרקה אבל זה כן (!!!) מכניס אמונות בעייתיות ואני בוחרת שלא לקרוא ספרי פנטזיה. זה לא ענין שלא תאמיני בה' זה ענין שלא בהכרח במודע(וגם אם כן במודע) נכנסים לך ערכים זרים ובעייתים לראש.. מה לעשות כל ספר שאת קוראת משפיע עליך לכן כדאי לבחור ספרים טובים. ולא.. אני לא קוראת רק ספרים חרדים ואפילו לא רק ספרים של אנשים דתיים בכלל (גם בחלק מהספרים החילוניים אפשר למצוא ערכים וללמוד המון ולכן יש לקרוא אותם) אבל אני כן חושבת שצריך לבדוק ספר לפני שקוראים אותו האם האמונות הרעות זה משהו שיכנס אליך, והאם התועלת גדולה מהנזק...

 

זה ממש לא תירוץ לעצלות. אני כן חושבת שצריך לקרוא ספרים, להעשיר את העולם, ללמוד יותר ולקבל מחוכמת אנשים אחרים.. אבל צריך לבדוק מה עושים. אני באמת לא רואה בזה תירוץ. נכון צריך לבדוק אם את מה שאנו אומרים אם אנו אומרים את זה כדי להיות תירוץ הן אם לעצלות הן אם זה בגלל דברים אחרים שאתה לא רוצה לעשות את זה מסיבות שונות.. כאן זה לא בא מהמקום הזה. בלי ספק. זה באמת אני חושבת שיש להזהר בדברים אלו ובעז"ה שנצליח לגדול ולהתרומם מעל רצונות ותאוות יומיומיים לרצון האמיתי והטוב. 

וברגע שאתה בפנים אנשים יעריכו את היצירות שלך עם פחות התחשבות באיכות.

 

תסתכלי על זמרים כמו שלמה ארצי ושחקני קולנוע מפורסמים, ברגע שהם בצמרת המילה שלהם קדושה. זה מה שניסיתי להגיד קודם, שזה עניין של תרבות וביקוש אצל הצופים/קוראים/שומעים. התחרות בעולם הזה של הבידור ממש לא קלה.

או סעודת שבת?

 

לא משנה.

העיקר שיש לזה קהל.

 

האם את מקבלת את התשובה הזו?

 

אינני חולק על הטענות הספציפיות שלך, לפחות חלקן,

למשל ברור לי שספר הרפתקאות נערי יכול להיות יותר טוב

מספר אגו-נוירוטי מודרני.

למשל, תום סויר או הקלברי פין נחשבים ספרות טובה לכל הדעות.

 

וגם אני חושב ששר הטבעות הוא ספר ארוך, מרוח ומשעמם,

שקנה לו שם שלא בזכות.

 

אבל

מכאן ועד למסקנה המבריקה

שהאיכות לא משנה אלא רק טעם הקהל

יש מרחק רב.

גם את מודה שיש הבדל בין ספרים

הן באיכות הסיפור והן ברמת הכתיבה.

את יכולה לבחור לעצמך את הז'אנר החביב עלייך,

אבל לא להחליט עקב כך שקהל היעד קובע

את איכות הספר.

זה ממש לא נכון.

(אגב, זה לא אומר שאני חושב שהמבקרים

קובעים את איכות התמונה.

גם זה ממש לא נכון, אבל זה נושא לשרשור נפרד.)

 

ושתי הערות לסיום:

א. כל חברה אוהבת להתעסק במוות.

זה נושא מרתק ומפחיד כאחד,

ומטבע הדברים נכתבו עליו ספרים רבים.

שני השרשורים הראשונים בעמוד זה,

הארי פוטר 7 ושומרת אחותי,

מתעסקים בו באופן מובהק, אולי מובהק להחריד,

ובשניהם לא הסופרים ולא קהל היעד

חשודים על השתייכות ספציפית 

לציבור הדתי לאומי.

 

ב. עם כל הערכתי לבגרותך בעיני אלוקים ואדם,

ללא ספק הטעם שלך בספרים ישתנה בין גיל 19 ל 36.

אל תמהרי לקבוע נורמה שספק אם את בעצמך

תעמדי בה בעוד זמן לא רב.

 

ובכלל, מדוע כל כך חשוב לך לקבוע את הנורמה?

פשוט תקראי מה שאת אוהבת,

בלי להצטדק בפני מי שהוא על מה, כמה ואיך

נראים הספרים שבחרת לקרוא.

 

בת כמה את? זה מאוד משנה.

בגיל העשרה פחות מעניין מהות, ויותר עלילות, והרפתקאות (פחות או יותר) פחות מעניין ביוגרפיה, הרבה יותר רומן...

 

אני חושבת שהכתיבה עצמה, ולא העלילה- היא זו שמכריעה. יצא לי לקרוא כמה ספרים שהעלילה הייתה משעממת לחלוטין, והכתיבה הדהימה אותי כל רגע מחדש.

לעיתים קראתי ספרים שהעלילה הייתה מעניינת ומקורית, והכתיבה הייתה וואחד של רדידות.

מוצאת את עצמי עושה את זה לפעמים... בעיקר כשזה בלתי נסבל

 

למשל מאיכות הגיבורים שלו, האם יש לכל גיבור קווי אופי ברורים. המבחן: משפט מסוים אתה יודע לבד מי מגיבורי הספר היה אומר אותו. הרבה פעמים בספרים הכל מעורבב, אין דמויות.

 

או שאין פרטים סותרים או משהו שלא מסתדר עם המציאות.

למשל קראתי לאחרונה ספר שהאישה הכירה לבחורה אישה אחרת, אפילו שבעלילה היא עדיין לא הכירה אותה בעצמה.

 

פרטים שלא סותרים הסטוריה.

שמשתלבים טוב עם סגנון התקופה שבה הם כתובים מבחינת אורח החיים, הקדמה הטכנולוגית, סגנון השפה וכו'.

 

אם מדברים על נושא מסויים, הסופר צריך ללמוד אותו מכל כיוון אפשרי, כדי שהכל יהיה אמין.

למשל סופר שמזכיר נניח על מחלה מסויימת, צריך להבין טוב מה הוא כותב.

 

 

דברים כאלה משפיעים על האיכות של הספר. וזה לא עניין של טעם!

התוכן של הספר הוא באמת טעם אישי ואין מה להתווכח פה.

 

איך רצית שנגיב לך באישי אם כתבת כאנונימי??

אבל נפילתו של מספר 5 עוד לא יצא..

לא בטוחה אם קראתי גם את 'עלייתו של מספר 9'

 

אבל בעיקרון כן..

בס"ד

 

בכיתי כשג'ון חשב שמישו מת כי ירו בו ברגל והוא חשב שזה צלקת חדשה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

 

ספר מרגש ברמות על!!

 

גם בכיתי כששמעתי שהספר הבא הוא נפילתו של מספר 5!

 

אני די רגישה ועדיין לא בוכה מדברים כאלה...

בס"ד

 

שהייתי בטוחה שזו מרינה. ואני מתה עליה!!!!!

,תקציר וכו'

 

 

לא חובה כמובן אבל זה יתן יותר מידע ויגרום לנו לרצות לקרא אותו [או לא ]

 

חוק הקוסמים הראשון

בעצם. אולי הספר הראשון בסדרה כן, אני לא זוכרת מה קורה דווקא בו. אבל הסדרה בכללי לא נחשבת "צנועה", כנראה שבשום מדד.

לאראגון, עם יותר אלימות ורומנטיקה (ספר למבוגרים)

את האחרים כבר לא הצלחתי לקרוא.. הם גם לא היו מאד מעניינים.

מתוך 700+ עמודים, יש בדיוק 3 עמודים לא טובים..

שקורא ספר אחד לפני.

כשאני הייתי בספר הראשון, האו לקח את השני והייתי צריך לחכות לו כמעט חודש עד שהוא החזיר אותו.

עכשיו אני תקוע בספר הרביעי, חוק הקוסמים הראשון חלק א'.

 

הייתה נבואה (שנובאה על ידי פרופסר טרלוני בלי שהיא ידעה(כי היא נכנסה לטראנס) וזה קרה בזמן שהיא התראיינה לתפקיד המורה לגילוי עתידות,) באותו זמן סנייפ שמע את הנבואה והוא שמע שהילד שנולד בשלהי החודש השביעי, בן למי שחמקו מוולדמורט כבר שלוש פעמים,  אז יהיה לו כוח להביס את אדון האופל ואף אחד מהם לא יוכל לחיות כל עוד השני חי.

 

הוריו של הרי פוטר, חמקו מוולדמורט כבר שלושה פעמים והיה ידוע מתי הארי נולד........ וולדמורט היה בטוח שזה הארי
ורצה לחסל אותו כמה שיותר מוקדם.

 

למרות שצריך לציין, שגם נוויל, היה יכול באותו מידה להתאים לנבואה.

 

וזה כל הרעיון!

זאת הנבואה השלמה: (אני חושבת)
"זה שבכוחו להביס את אדון האופל קרב ובא... הם שחמקו ממנו כבר שלוש פעמים, להם יוולד הוא בשלהי החודש השביעי... ואדון האופל יסמן אותו כשווה לו, אך ברשותו יעמוד כוח שאדון האופל אינו מכיר... ואחד מהם יומת בידי השני, כי איש מהם לא יוכל לחיות כל עוד ימשיך השני להתקיים..."

 

תראי את המשפט "ואדון האופל יסמן אותו כשווה לו",

אדון האופל (וולדמורט) הפך את הנבואה הזאת לנכונה, בגלל 2 סיבות:
 

1) הוא נתן מניע מלכתחילה להארי לרדוף אחריו- עד מוות

2) הוא נתן לו את הלחששנות, וגישה למוחו.

 

אם הוא היה מחליט להתעלם מהנבואה, או שסנייפ לא היה שומע או מחליט לא לספר,

 

1) להארי לא היה מניע מיוחד לרדוף את וולדמורט, לא יותר משאר הקוסמים

2)לא היה להארי את יכולת הלחששנות, ולא הייתה לו גישה למוחו של וולדמורט (מה שנתן להארי יתרון)

 

ויותר מזה, מי אמר שהוא לא היה מצטרף לאוכלי המוות??

הוא חצוי דם- וחצויי דם מקבלים לשורות אוכלי המוות, אז הוא היה יכול להתיידד עם מאלפוי ולהיגרר אחריו

לאוכלי המוות....

 

זאת אומרת, וולדמורט הגשים בעצמו את הנבואה.

ויצר בעצמו את האויב שלו.

 

 

הוא רצה להרוג דווקא את לילי וג'יימס פוטר?

למה הם היו צריכים לברוח ממנו 3 פעמים? מתואר בספר השלישי נראלי שהוא חיפש אותם והם התחבאו במכתש גודריק והצפינו תסוד שלהם.. למה הוא רדף דווקא אחריהם??

 

 

 

ויש לי עוד שאלה על הארי פוטר.

בסוף הספר השלישי לופין מתאר איך הוא הסתכל במפה וראה את הארי רון והרמיוני חוצים תמדשאות בדרך להאגריד.

ואז הוא רואה אותם הולכים לערבה המפליקה ואומר שהפעם הוא ראה 4 אנשים.

אז אם אנימאגוסים כשהם בצורת החיה שלהם מופיעים במפת הקנדסאים, למה כל השנים כשהמפה היה אצל פרד וג'ורג' הם לא ראו את הנקודה של פיטר פטיגרו?

1. הוא רדף אחרי כל מי שהתנגד לו.

2. לא יודעים מה קרה ב3 הפעמים שהוא רדף אחריהם

3. כדי שתהיה עלילה.. לא יודעים, כנראה הם לא התעניינו באח שלהם עד כדי כך. הוא לא היה הולך איתם להרפתקאות שלהם + הם למדו בבית ספר עוד לפני שהוא למד בו + יש בהוגוורטס המון אנשים.

אני מבינה את השאלה.

כנראה הם לא הסתובבו הרבה עם רון או שהוא לא לקח איתו את העכבר.

 

או שפשוט יש פגם בעלילה.

רואים את הנקודות לא רק ל מי שנמצא איתם.. כשהארי מקבל את מפת הקונדסאים כתוב שיש את הנקודות של כל מי שנמצא בהוגורסט באותו הזמן.

וגם אם רון לא לקח איתו את העכבר, רואים שבתוך המזוודה שלו, נניח, יש את פיטר פטיגרו..

אבל אתה לא מסתכל על מה שלא מעניין אותך, ומה שמעניין זה איפה שאתה נמצא- שלא יתפסו אותך.

אתה גם לא הולך ומשווה בין נקודה למזוודה, אתה פשוט רואה שבמגורים של הבנים יש מישהו בשם הזה.

וולדמורט שמע נבואה שקשורה אליו והיא אומרת שיש מישהו שהורי הצליחו לחמוק ממנו 3 פעמים ושהוא נולד ביולי שמסכן אותו.

הוריו של הארי חמקו מוולדמורט 3 פעמים והארי נולד ביולי כך שוולדמורט חשב שהארי זה המישהו מהנבואה ולכן הוא רצה להרוג אותו...

 

אני לא ממש דייקתי פה אבל מסבירים את זה בספר החמישי אחרי הקרב במשרד הקסמים שסיריוס מת...דמבלדור מדבר עם הארי ומסביר לו הכל...

 

מקווה שעזרתי!!

‏‎

שאף אחד לא יוכל להיתקיים בל שאחד יהרוג את השני!!

 

איך קראו לחברותא של מנדי? (אם אני זוכרת נכון קראו לו מנדי)

 

כל הדברים שחרדים תמיד עושים הספרים בהקצנה לא יכולתי לשרוד יותר מפרק

הרבה..

בנוי מדהים. בחיים לא חשבתי שאמצא ספר כזה אצל חרדים, ו... הופתעתי...

מכירה לצערי את המחלה מקרוב... ולא מסוגלת כרגע לעמוד בקריאה עליה.

 

חוץ מזה שאני משתדלת לקרוא דברים שיעשו לי טוב.... ולא לגרום לי להיות מדוכאת.

ים על הסרטן

האמת שגם אני מכירה את המחלה מקרוב, ודווקא הקריאה על הנושא עניינה אותי - השוואת התמודדות המשפחה וכו'...
אבל כמו שאמרת - כל אחד והתמודדותו הוא.

את יודעת מה הסוף של הספר?

אז יש קטעים לא הכי יפים...מדפדפים הלאה וממשיכים לקרוא...

הוא ממש יפה וממכר אבל לא מדי נקי

ביום שיהיה לי כסף, הוא אחד משלושת הספרים הראשונים שאני ילך לקנות בעז"ה.

ומגעיל- וואי לא נסחפתן

כן, יש בו כמה קטעים שלא הייתי נותנת לילדות לקרוא, אבל כשהמיקוד וההתמקדות בספר הם על הסיפור(המדהים הזה ) אז הדברים המגעילים האלו הופכים שוליים, תאמינו לי- זה קורה!!

אם רק נתמקד בעיקר. ונקרא את מה שאנחנחו! רוצות!!!!

 

(ואל תגידו אי אפשר!)

 

ובכלל ג'ודי פיקו- איי איזה שפה, איזה הומור, ציניות ובכלל- סופרת מדהימה. שכמה שאדע את ההמשך של הספר בעל פה, אקרא אותו!

היא סופרת מאוד מאוד מאוד נוצרייה ....

 

זה הספר היחיד שלה שאהבתי... וקראתי הרבה...

[זה לא שיש לי כסף. הוא עלה לי 10 שקל. לא יכולתי להשאיר אותו שם..]

התחלתי לקרוא. הגעתי אפילו עד האמצע, במאמצים רבים. וזה פשוט נוראי. לא מדברת על הסיפור והשיקול המוסרי העומד בבסיסו- ללדת ילדה כדי לרפא את אחותה (שבזה בלבד יש עוות נוראי) אלא השפה, הביטויים, כל מה שהספר הזה מביא, האוירה הנושבת מתוכו. זה כמו לפתוח פח זבל ולנשום לרווחה מתוכו.

 

גם מי שלא "דוס" אין לו מקום לקרוא את זה. הנפש שלנו הרבה יותר יקרה. הרבה הרבה יותר. ספר לא ראוי.

אם תתמקד בסיפור עצמו ובעלילה לא יקרה לך כלום!!!

(אני בת)

יש דברים שפשוט צריך להגיד אותם ישירות. בלי להתבלבל. אולי הבעיה המרכזית היא שאנו 'מחליקים' ומתירים לעצמנו לקרוא כל מיני ספרים שכביכול "הכל בסדר מלבד כמה מילים לא ראויות, קללות" "רק השפה קצת בעייתית" "לא כל כך נקי אבל התוכן שווה"- ושם בדיוק הטעות. שפה זה דבר חשוב מאין כמוהו וזה לא רק התוכן אלא הדרך בה הוא עובר, ומשמעות המילים, בייחוד בעברית, שפת הקודש ששם המילים הן חלק מהמשמעות, מאירות את התוכן. ושם, בספר הזה- אני בפירוש זוכרת (זה היה מזמן אך החויה נשארה) שהתחלתי ונגעלתי. ממש. קשה לי לא לסיים ספרים אבל בזה פשוט עצרתי. ולא הרגשתי שפספסתי משהו, להיפך.

 

יש מקום לקחת מהעולם רעיונות, חכמות, רק אם זה מתאים לנו ושומר על הנפש שלנו. שום דבר אחר לא שווה את זה, תהיה העלילה יפה ומיוחדת ככל שתהיה. ומדובר בהחלט גם בספרים של סופרים יהודים שכותבים לא ראוי- בתוכן ובצורה.

הצצתי בספר. לאחר ששמעתי עליו מאחרים, החלטתי לא לקרוא. ואני לא מצטערת על-כך. (כן מצטערת שחסרה ספרות איכות, שגם נקייה).

חח לא שאני פוסלת. זה משחק מחשבה מעולה.

בסיעתא דשמיא!!!

 

והספר מקסים!! אני אהבתי..

ממש שווה קריאה...

 

יש לו סדרת ספרים ששמה סיפור לשבת, כותב מדהים

בא נאמר שמבין הסופרים החרדים הוא אחד הטובים

ככה מישי אמרה לי...

שקוראים לו בשם  האמיתי יאיר  וינשטוק.

 מ. ארבל זה בן

בס"ד

 

מאוד מאוד אוהבת את ספריו!!!

אני אוהבת לקרוא ספרים שלו

• סיפור לשבת - מפי מספרים ואנשי מעשה (6 כרכים)
• סיפור לחג - מיטב סיפורי חג ומועד: סיפורים מן החיים (4 כרכים)
• סיפור מבית אבא - אוסף סיפורים מקוריים ארוכים וגם קצרים מצדיקי הדורות ומיהודים פשוטים
• עשר דקות של לימוד - סיפורי מופת ואודות התמדתם של גדולי ישראל ואהבת התורה שלהם מינקות ועד שיבה
• איש האלוקים - מסכת חייו של הרב משה סופר, ה"חתם סופר"
• סיפור לישועה - על דמותו של הצדיק רבי ישעיה'לה מקרעסטיר
• משה עבד ה - רשפים ונגוהות מדמותו של רבי משה מרדכי בידרמן
• הראה לעניו - הליכות חיים והנהגות מתולדות חייו ופעלו של רבי חיים משה מנדל
• שלשלת הזהב - פרקי הוד וסיפורי מופת על חייהם ופעלם של אדמו"רי ויעליפאלי שבגליציה
• קשר גורדי
• בלתי הפיך
• עין בעין
• סיכון מחושב
• שם נרדף
• נאמנות כפולה
• זמן שאול
• הצתה מאוחרת
• אחים בדם

ב"ה את כולם קראתי...

 

בס"ד

 

הוא ממש לא סופר פנטזיה...

אני חושבת שזה אפילו כתוב בהקדמה (לשון נקבה)..

קראתי את נאמנות כפולה, זמן שאול וקשר גורדי.
מעולים אחד אחד. ממש נהנתי.
למרות שהוא חרדי הוא הוא לא רדוד ורגיל.

פשוט בוטה בוטה בוטה..בכללי כדאי לוותר על ספרים שמספרים על חיילים, זה בד"כ מתכון לצרות כמו   "אבק" (שקראתי עליו המלצה במגזין עולם קטן!-אאל"ט) שהיה טעות ,וגם "סמל ראשון מוסטפא רבינוביץ' " של אשר קרביץ (לא קראתי אחרי שחברה הזדעזעה) בקיצור,שומר נפשו ירחק. (אא"כ מדובר בסופר דתי כמובן,ב"תיאום כוונות" אין בעיות )

זה מזעזע!!

מוסטפא רבינוביץ אכן בעייתי.

אבל זה לא סוטר את זה שהוא לא נקי בעלילל.
ואני אחת הלא בעייתיות בדברים האלה..

הוא אמנם מאד עצמתי ויפה,

אבל הוא גם כותב בצורה גסה ממש,

לא רק מילים גסות...

קשה לי להסביר מה הפריע לי. אני לא מוצאת את המילה...
"רוח הספר" הפריעה לי..

בסיעתא דשמיא!!

 

אבל אחד מומלץ- כצל ציפור

(אולי בגלל שהסופר דתי?!)

 

ותכל'ס- גם אני שונאת שיש ספרים שהסופרים עושים תחרות מי מקלל יותר.. דוחה!

בניחוח חדש.

ספר מהמם! על חייל חרדי שבעקבות מלחמת ששת הימים מחליט שהוא רוצה ללכת לצנחנים...

ספר גם די מצחיק...

ממש שווה קריאה!!

אבל מאות... מאות..

10.000 +