בס"ד
- 6 שבועות לבחירות -
בחירות קודמות לימדו אותי שעד שלא סוגרים רשימות, לא כדאי להצהיר הצהרות למי אני מצביע. הכיוון היה ברור, השאלה היא למי יגיע הקול מבין שתי המפלגות, יחד או עוצמה יהודית. בסוף, כזכור לכולם, היה איחוד והבעיה נפתרה. חשבתי שלמדתי את הלקח, אבל מסתבר שלא עד הסוף, כי אומנם לא הצהרתי למי אני מצביע, אבל כן הצהרתי למי בטוח לא אתן את הקול שלי.
בקיצור, אם הייתם שואלים אותי לפני שלושה חודשים מה הסיכוי שאצביע לבית היהודי, הייתי עונה לכם שאין שום סיכוי. אפילו הליכוד יקבל את הקול שלי לפני כן, אמרתי. אבל זה היה בעידן בנט. וגם אם כל הזמן הזה עמדה על הפרק העזיבה שלו מהבית היהודי, אף אחד לא ציפה שזה יהיה רגע לפני הבחירות ושהוא ישאיר מאחוריו מפלגה שבקושי עוברת את אחוז החסימה.
ליצור הכלאיים שהקימו ביחד בנט ושקד עוד נגיע בהמשך. בכל אופן, הפרישה של בנט ושקד מהבית היהודי הובילה להזדמנות חדשה, איחוד גדול של כל מפלגות הימין האידאולוגיות לרשימה אחת שעליו הרחבתי לא מעט פעמים. הזדמנות ש כל החפצים בשלמותה של הארץ, יתאחדו ביחד למפלגה חזקה ואיתנה, במיוחד לקראת פרסום תכנית המאה של טראמפ שאף אחד לא יודע לאן היא תוביל.
היום, אחרי האיחוד בין גנץ ללפיד, ברור לכל מרכיבי האיחוד שהמהלך הזה היה הכרחי. אפילו חלק מהמתנגדים הגדולים שלו, כבר מודים בכך. אבל זה עכשיו, בתחילת הדרך זה בכלל לא היה ברור. בבית היהודי ובאיחוד הלאומי היו בטוחים שהם עוברים את אחוז החסימה בעצמם ואין להם צורך להתאחד עם עוצמה יהודית, אבל סקרים של הימים האחרונים לפני סגירת הרשימות הראו תמונה אחרת.
עד הרגע האחרון היה מי שניסה להרוס את האיחוד. ביושר נציין שגם בעוצמה יהודית יש לא מעט פעילים שניסו עד הרגע האחרון למנוע את המהלך, אבל זה בלט בעיקר במפלגת הבית היהודי ובדמויות בולטות בציונות הדתית שיצאו חוצץ נגד האיחוד. יפעת ארליך, מי שנכנסה רק שבוע לפני כן למפלגה בשריון המיועד לנשים, הודיעה מהר מאוד שהיא מסיימת את תפקידה בגלל האיחוד. דמויות כמו מזכ"ל בנ"ע לשעבר, דני הירשברג או רבנים שונים הודיעו שהבית של הציונות נחרב, לא פחות, ולכן אחרי שנים של נאמנות למפד"ל הם עוברים לבית חדש, לימין החדש.
לפני כחודש הייתי בחתונה של חבר המשתייך לנוער הגבעות. על ידי בחופה עמד כל הזמן הזה הרב אברהם סתיו, קרוב משפחה של הכלה, שרק לפני פחות משבוע הוציא פוסט בפייסבוק (שנמחק בהמשך בזכות הביקורת) שבו הוא משווה את האיחוד לעגל הזהב. לא פחות. בשולחן הסמוך אלינו ישבה יפעת ארליך, שכנה של משפחת החתן, אז היא כנראה עוד לא ידעה על הקריירה הפוליטית הקצרה שתהיה לה.
אומנם כולנו בעלי השקפות שונות, ואנחנו לא מסכימים על נושאים רבים, אבל לכולנו היה ברורה המטרה. באנו לשמח את החתן והכלה. ההבדלים בניינו לא הפריעו לנו לשמוח ביחד ולהשתתף באירוע אחד שאיחד כל כך הרבה קצוות ביחד.
פה אפילו לא מדובר על חתונה. מדובר על בלוק טכני שיום אחרי הבחירות יגמר וכל מפלגה תלך לדרכה. גם פה המטרה היא אחת, להתאחד על מנת שכל המפלגות יעברו את אחוז החסימה וששום קול לא ילך לאיבוד בזמן שגורל גוש הימין נמצא הסכנה. מדובר היה בצעד הכרחי שהציל את מחנה הימין באופן חד משמעי.
כעת צריך לעזוב את המחלוקות מאחורינו. האיחוד הוא דבר סופי שלא ניתן לשינוי. פעילי שלושת המפלגות (כן, אומנם כבר עברו שבועיים מאז, אבל עד לא מזמן גם הבית היהודי והאיחוד הלאומי פעלו בנפרד) חייבים להתאחד על מנת להביא את התוצאה הטובה ביותר למפלגת איחוד מפלגות הימין. אסור לנו להסתפק רק בכניסה של המועמדים של אנ"ש, אנחנו חייבים, כולנו, לשאוף להגיע לתוצאה הטובה ביותר עבור האיחוד הזה. להצדיק את הצורך שלו ולדאוג שלימין ולציונות הדתית יהיה בית אחד חזק.
ימין חדש, קהל יעד ישן
"מי שהצביע לבית היהודי – שימשיך להצביע לבית היהודי" אמרה שרת המשפטים, איילת שקד, לפעילים איתם היא נפגשה ימים ספורים אחרי שעזבה עם בנט את הבית היהודי. "אנחנו מנסים לקחת קולות מהליכוד ובעיקר מהמפלגה החדשה של גנץ ושל אורלי לוי" הוסיפה שקד. בשיחה סגורה אחרת, נשמע השר נפתלי בנט אומר באותו הקשר "יש כאן שינוי תפיסה. בשנים האחרונות לא היה שום ניסיון להעביר קולות מגוש לגוש, אלא רק בתוך כל גוש. אנחנו עושים הפוך. חצי מנדטים של גנץ יכולים לעבור אלינו".
יכול להיות שזה מה שחשבו בימין החדש בתחילת הדרך, שאולי הם באמת יכולים לבנות את עצמם מקולות שהם לוקחים לכחלון, אורלי לוי ואפילו לבני גנץ. אבל היום כבר ברור להם שזה לא נכון. השיבוצים האחרונים ברשימה, וכן הפרסום המסיבי בעיתונות המגזרית בסוף השבוע האחרון, רק מוכחים שבימין החדש ממשיכים להיאבק בכל הכוח גם על קולות הציונות הדתית. השיא היה פנייתם של בנט ושקד לבוגרי מכינת עצמונה, אותה המכינה שהקים הרב רפי פרץ, וקרא להם להצביע לימין החדש ולא לבית היהודי.
בנט ושקד עשו תאונת ברח-ופגע לציונות הדתית. קודם כל הם הביאו את הציונות הדתית למצב שבו הם נמצאים בתחילת מערכת הבחירות ללא מפלגה ראויה שמצליחה לעמוד על הרגליים. כולנו זוכרים איך התנהלה מפגת הבית היהודי רק לפני שלוש שבועות. כעת, בימין החדש לא מסתפקים בזה, אלא ממשיכים לפגוע בבית היהודי ומכוונים את הפרסומים שלהם לבייס של הבית היהודי. כנראה שאין באמת כל בשורה במפלגה החדשה, ובשביל להגשים את חלומו של בנט להגיע לכיסא ראש הממשלה, הוא עדיין צריך את הציונות הדתית שתהיה לו סולם בדרך לשם.
מה שלא מובן לי בכל הסיפור הזה, זה אנשים שעברו לימין החדש בגלל הצירוף של עוצמה יהודית. נפתלי בנט ואיילת שקד הם האחראיים הבלעדיים לאיחוד הזה. הילולא הפרשיה שלהם ברגע האחרון, איחוד שכזה לא היה יוצא אל הפרק. לכן לא ברור למה אותם אנשים מאוכזבים בוחרים ללכת דווקא למי שבגללם "נהרס להם הבית". בעצם, במחשבה שניה, זה דווקא מאוד מתאים לסוג הזה של אנשי הציונות הדתית.
סייג למצע - שתיקה
אם יש מחנה משותף אחד שמקשר בין המפלגות שמרכיבות את מפלגת כחול לבן, זה שכולם נגד ביבי. שום דבר מעבר לכך. ביתר הדברים ניתן למצוא לא מעט חילוקי דעות, עד כדי כך שדעה של מועמד אחד ברשימה סותרת את הדעה של מי שנמצא מעליו או מתחתיו ברשימה. בעוד גנץ הכריז ביציאה הראשונה שלו אל התקשורת שהוא ישנה את חוק הלאום, נמצא במפלגה גם צבי האוזר שהיה יד ימינו של נתניהו והוביל את חקיקת החוק, וכן יועז הנדל שכתב רבות על חשיבותו.
זאת הסיבה שבימים האחרונים הוכרז על עוצר תקשורתי במפלגה. אין ראיונות לתקשורת עד שיורכב דף מסרים אחיד ומצע אחד למפלגה. פעם היו נוהגים לכתוב מצע למפלגה ואליו לצרף את האנשים שתומכים במצע הזה, היום המצע הוא שלוש מילים בלבד - רק לא נתניהו, את כל השאר נסדר בהמשך.
לכן ברור לכולם שהגורל של כחול לבן ידוע מראש. לא הרבה זמן יוכל להחזיק הרעיון הזה שכולו מתבסס כל דבר אחד בלבד, ועל כל השאר הם חלוקים לחלוטין. כך קשה לנהל מפלגה. כולנו רואים איפה נמצאים היום ראשי מפלגת המחנה הציוני, שניסו לעשות את אותו הדבר בבחירות האחרונות. אז עוד היה אפשר לומר שהם יותר קרובים בדעותיהם אחד לשני, אבל במקרה שלנו גם זה לא.
כולנו חברים
ונסיים בסיפור משעשע.
בכל מערכת בחירות יש כמה מפלגות שמקבלים קולות בודדים בלבד, פעם אחר פעם, ובכל זאת מתמודדים גם בבחירות שלאחר מכן. אחת המפלגות הם 'כולנו חברים נ נח' של קבוצת חסידי ברסלב שרוצים לקדם נושאים שונים בכנסת.
בשבועות האחרונים הגיעה המפלגה למסקנה שלא מתאים לה שהיא כל פעם מתמודדת ולא נכנסת, אלא צריך לחשב מסלול מחדש. לכן, על רקע המאמצים לאיחוד בימין, נפגשו נציגי המפלגה עם בצלאל סמוטריץ וביקשו את המקום ה-13 ברשימת הבית היהודי. סמוטריץ כמובן סירב, והמפלגה גם הפעם תרוץ בנפרד ברשימה נפרדת. טוב שפעם בארבע שנים יש מערכת בחירות בישראל בשביל שמפלגות הזויות מהסוג הזה, יגיעו לכותרות ויעלו לנו מעט חיוך על הפנים.
