לשבת כמה דק' לפני בנחת ולחשוב, פשוט לזרום עם המחשבות, ואיכשהו להתמקד במה שעומדים לעשות. כשאני עושה את זה הולך יופי..

לפני שם ה' הראשון תעצור קצת תחשוב על זה שאתה עומד לפני ה' ושאתה עומד להגיד את השם שלו ואז תמשיך

מהר כדי לא לחשוב, או בכלל עסוקים בעשייה, והתפילה היא זמן שבו עומדים בשקט ואז למחשבות יש זמן להציף

הכנה לפני יכולה לעזור. לעצור עשר דקות לפני התפילה, בלי לעשות כלום, ולתת למחשבות להציף. לקרוא מתוך הסידור בדיוק.

וגם, בכלל, לא מזמן גיליתי את סוד התנועות האיטיות. כשאני עושה דברים לאט, אני פחות מוצפת, ויש לי יוצר סדר במחשבות

בגלל שאנשים רגישים (או לפחות אני) מוצפים המון, וזה יכול לנבוע גם מדברים סטנדרטיים לגמרי כמו בלאגן, הכנות לשבת אפילו, או הצטברות משימות בעבודה או בחיים, או לחילופין אפילו עמידה ביעד שהצבתי לעצמי, זה יכול לגרום לפרץ של אדרנלין או לסטרס (לא סגורה בדיוק מתי זה מה), ולכן אני מוצאת את עצמי הרבה פעמים עושה דברים מהר כדי להספיק ולהוריד את זה ממני, וגם אז - יש עוד מלא מחשבות על מה שעוד יש לעשות,  או שאפילו אחרי הפעולה אני נשארת עם אדרנלין (הצפה מדבר טוב)

מצאתי שלעשות דברים לאט מווסת את הלחץ ומרגיע את המחשבות. אני מוצאת אצלי שזה גם מפחית חרדה ועוזר לי להתרכז במה שאני עושה עכשיו, ולהיות נוכחת ברגע. זה גם מביא תוצאות טובות יותר, וגם עוזר לטרלול כמו שאני נוהגת לקרוא לו

אז כפשוטו - אני עסוקה עכשיו במשו, אז אני כולי ברגע הזה. לא ממהרת לאף מקום מבחינתי. אני לא בתחרות עם אף אחד, קל וחומר לא עם עצמי. עבודה שיטתית על יסודיות. פחות משימתיות.

אפשר להגיע לרגיעה הזו בתור התחלה של התהליך או בזמנים שקשה באמצעות נשימות עמוקות/ מיינדפולנס, ואני נעזרת גם בתוסף אשווגנדה שמווסת את רמות הקורטיזול

תוסף אשווגנדה הוא לא רק לריכוז מוצלח יותר?

כאילו גם, אבל לדעתי זו תופעה משנית שלו כי כשאני בסטרס קשה לי להתרכז, וכשלא - אני לא צריכה אותו בשביל זה

צירפתי קישור

https://www.altman.co.il/article/herbs/ashwagandha/ashwagandha-for-stress/

אגב, אני לא קונה את אלטמן,ממליצה על נוטריקר

אבל את של אלטמן ונוטריקר כן, והנוטריקר היה לי יותר טוב

זה לא באמת משנה מה טוב לי אבל, משנה שתראה/י השפעה (לא כתבת מילים שיעזרו לי לזהות גבר/ אישה) 

שבזמני לחץ (ערב שבת) נהיה לי היפר פוקוס מוזר לדברים של העבודה. ועוד כמה דברים כאלה. כתבתי על זה פוסט ארוך פעם.

למשל, כשהיה לי קשה בקורס מסוים בלימודים, הייתי עובדת על מה שהיה לי קל יותר

קשה לי דברים מסוימים - אני מחפשת עוגנים במה שקל

כלומר, אם לקחת את מה שקל כי ברחת ממה שקשה, אז מה שקל הצליח? התקדם?

(מה למדת? שאלה חוקית?)

היום אני יודע לשים לב מתי אני בורח ומתי אני באמת זקוק לפוקוס לעבודה, ומשתדל לתמרן בניהם לפי הצורך. מה שכן למדתי לעשות הפרדה ביני לבין אנרגיה של אנשים סביבי (חשוב!, נושא בפני עצמו). זה לבד עזר לי שאני פחות צריך להציב גבולות דרך הצפה/היפרפוקוס ואני יכול להציב אותם במודע. אז אני יכול להיות בסלון כשיש שם אישה מוצפת ולעשות את מה שצריך בלי שהאנרגיה המוצפת שלה תחדור אליי.

לפני שנים לא יכולתי לעשות את זה.

(לא אכתוב מה למדתי כי בצירוף כל הפרטים בכ.א זה קצת כמו לפרסם צילום ת.ז😅 אבל משו בתחחם המדעים המדויקים נקרא לזה ככה)

היכנס/י לפייסבוק

(קראתי את הפוסט) אבל לא מצליחה לדקור את הנקודה בינתיים, בהמשך לשרשור על הגלישה 

טעון מחשבה

המשפט על לא להילחם, מאוד מתחברת. צריכה לחשוב אם זו באמת מלחמה 

כלומר, זה פשוט השקעה של כמויות של אנרגיה לשני הכיוונים. גם ברצון של המערכת וגם במאבק השכלי בה.

את צריכה לכתוב קצת יותר איפה זה פוגש אותך. 

בכובע שלי - הפוסט הזה הוא סיכום של עבודה רגשית שלקחה כמה שבועות ודרשה הרבה זמן מוח וזמן לב. ממש הבנה שיש לי פה נושא קשוח (קשה לי עם המשפחה בחגים, בין השאר) ועוד כמה דברים מסביב.

מצד שני, יש שכר לעבודה. התופעה הזו אינה. יש לה כמה ספיחים שהיו בחול המועד האחרון אבל היה טוב בהרבה במובן הזה.

לפני תחילת הברכה, מחשבה קצרה על החתימה שלה. את הברכה עצמה לנסות לברך בישירות / ענייניות / זריזות, בהשפעת המחשבה הנ"ל. כשזוכרים לעשות את זה, כמובן. זה אתגר לא פשוט.

וכן - לשמוח מאוד בכל ברכה / תפילה שכן הצלחת לכוון בה. לא לשקוע באכזבה על אלו שלא.

מתישהו, יחסית לאחרונה, הצלחתי להבין סוף־סוף את הכפילות הזאת בנוסח "שמע קולנו"...

אב הרחמן, שמע קולנו ה' א־להינו, חוס ורחם עלינו, וקבל ברחמים וברצון את תפילתנו, כי א־ל שומע תפילות ותחנונים אתה.
ומלפניך מלכנו ריקם אל תשיבנו, חננו ועננו ושמע תפילתנו, כי אתה שומע תפילת כל פה...

ובכן, ההבנה שלי היא כזאת:
אם התפללנו אליך כראוי, קבל ברחמים וברצון את תפילתנו.

אלא מה, ריחפנו? לא דיברנו בתחנונים כראוי? בכל זאת חננו ואל תשיבנו ריקם, כי אתה שומע תפילת כל פה...

יש בזה כדי לעודד.

אולי כדאי לקחת את ה10 דקות שקט שהתפילה מקנה, לסידור המחשבות ואז יהיה קל יותר להתרכז בתפילה ולהבין את מקומה

חוץ מזה: 

לדמיין לפחות בתחילת התפילה שעומדים בהר הבית, ורואים את העזרה והכרובים, וכך מתפללים למלך העולם שמחיה אותי ממש ברגעים אלה.

להיות עם הפנים בסידור (עם ביאור זה ממש עוזר!) ולדמיין שאין שום דבר אחר בעולם עכשיו, והמילה שנאמרת עכשיו זה הדבר היחיד להתחבר אליו.

חשוב לזכור ולהאמין שגם אם יש משהו חשוב מאוד שעל הפרק, התפילה לא תגרע שום דבר. אם יש משהו שצריך להיזכר בו, הוא יעלה גם בהמשך בעז"ה.

שנזכה לתפילה אמיתית!

מה מפחיד אותך שם? מה מציף אותך?

זה לא סתם. יש לזה סיבה. וצריך עם לב רך לחפש אותה.

שקוראים לי הרבה במפגשים כאלה

שיחות שלא זורמות

לא מוצאת נושא שיחה

עומדת ולא משתלבת

מרגישה מוזרה

יש לי השבוע כמה אירועים כאלה

ומותשת מלחץ

אני לא מכיר אותך בכלל אבל יש לי כמה רעיונות. הראשון שבהם זה שאת "חייבת להצליח". כלומר אם את עומדת בצד את מרגישה מוזרה ותקועה ו"נכשלת" או משהו דומה לזה. ואז את נלחצת עוד לפני שזה מתחיל.

זה קורה המון.

מפגשים חברתיים הרבה פעמים יוצרים תחושה לא נעימה.

זה להבין שאנשים לא באמת רואים כמוני את כל הניואנסים שאני רואה ומפריעים לי כל כך.

הרגשתי מוזר, או משועממת  או הבחנתי במה שהם מרגישים והייתי בטוחה שכולם רואים את זה.

כשהם למעשה בכלל לא שמו לב.

אנשים רגישים מאד שמים לב להרבה יותר דברים ממה שאנשים אחרים שמים לב אליהם וכשיודעים את זה, זה יותר קל.

(ומעבר לזה, אני עדיין לא מתה על מפגשים)

מהמפגש החברתי, מרגיש ברמה זו או אחרת, אותו דבר. א ת  היא שבוחנת אותם לא הם אותך (ללכת עם הרגשה הזו).

זה משהו ששווה לעבוד עליו.

לחקור מי הולך להיות במפגש, מה מעניין אותו, מה הוא ישמח לספר לך.

לדמיין את עצמך, מה את עושה כשהשיחה נתקעת או כשאת מוצאת את עצמך מחוץ למעגל.

להחליט מראש מה נחשב הצלחה ומה כישלון מבחינתך. תבואי עם ציפיות נמוכות אבל עם דרישה מעצמך.

לבקש מהצ'אט טיפים לשיחות במפגשים כאלה - על מה כדאי להתעניין, איזה דברים כדאי לספר.

וגם... לא להתכונן יותר מדי, כי המטרה היא שתצליחי להשתלב בשיחה בטבעיות ואפילו תגידי משהו שלא התכוונת כל כך. שתרגישי שייכת. הלוואי שנרגיש שייכים... 

לא לאכול כי זה לשנות מצב, ולהשאר רעב עדיף על שינוי ללא-רעב

או לא להיכנס להתקלח (זה יכול לקחת לי גם שעתיים)

כל המשימות שדורשות לשנות משהו

לקום מהספה זה קשוח

לעזוב את הגלילה בטלפון

לקום מהמיטה

אבל לצאת מהעבודה קלל

לחזור לגלול אחרי משימה

אפילו לצאת להליכה קל ופשוט 

טוב, תלוי מה בעבודה.

על מה שקורה המערכת העיכול ותוצאות לוואי.

הפחתת קטניות וירקות מצליבים  ( כמו כרוב) מפחיתה גזים באופן דרמטי. 

שקשה לך להשתחרר ממנו והוא עדיין כובל אותך... (גם לי יש סיפור כזה)

ממליצה לאמץ מבט נייטרלי על עצמך, כמה שיותר אובייקטיבי. עם עצמנו אנחנו משוחדים, קל לנו להתבוסס ברגשות ולטבוע בהם... אבל זה לופ שפוגע בנו. נסה להפריד רגע בין הקולות בתוכך ולהיות השופט מלמעלה, זה שעושה ביניהם שלום, המבוגר האחראי. לשמוע את קול הרגש, את קול השכל, ולתווך בחמלה. 

אם אפשרי, באמת עדיף ללכת לטיפול. באמת באמת. זה לא חולשה זה חוזק.

אתמול בשבת, רפרפתי מעט ב"עד שליבך יתנגן" - אלומה לב המביאה באופן יוצא מהכלל את

שיטתה של הרבנית ימימה, שהיתה פסיכולוגית וגם , עד כמה שהבנתי, קשורה לתדר רוחני.

ממליצה. יש סדנאות עם מדריכות (אולי גם מדריכים) בשיטה שלה. יש גם מישהי ביוטיוב

שמלמדת. וגם מישהו. איני זוכרת את שמותיהם. מאוד כדאי. מאוד נוגע.

ריגשת, מזדהה איתך, מרגיש את מה שעברת. גם אני עברתי את זה.

וכן, הצהריים קיבלתי תזכורת, אחת מני עשרות, מאז שזה (וזה וזה וגם זה) קרה. אף אחד בעולם לא יבין אותך. אף אחד לא יידע מה אתה מרגיש, מה מניע אותך לפעול, איזו מילה בדיוק מזכירה לך משהו - שאף אחד לא היה חולם בכלל שקרה...

וזה שורף את הלב ואת הנשמה כל פעם מחדש. וה"נחמת שוטים" היחידה היא שכמעט כולם עברו איזה משהו כזה. אז לפחות אני לא חריג. (ובכל זאת הם לעולם לא יבינו אותי).

אז כן, נגעת בי, אחי. (והפעם בהסכמה)

אני יכול להגיד לך שיש משהו שאין לאנשים אחרים.

אתה היית שם ואתה יכול להדריך אנשים איך לצאת מהצרה הזו.

זו דרך מצויינת להפוך מנטל לנכס.

ואני משוכנע שאתה גם לא באמת נטל, גם אם אתה רואה בעצמך ככזה, יש לך מה להביא לעולם.

מאד מקווה שאתה מקבל טיפול רגשי ... מגיע לך להרגיש טוב...

בירושלים - רח' חירם, ליד רח' בשם ירמיהו.