לשבת כמה דק' לפני בנחת ולחשוב, פשוט לזרום עם המחשבות, ואיכשהו להתמקד במה שעומדים לעשות. כשאני עושה את זה הולך יופי..

לפני שם ה' הראשון תעצור קצת תחשוב על זה שאתה עומד לפני ה' ושאתה עומד להגיד את השם שלו ואז תמשיך

מהר כדי לא לחשוב, או בכלל עסוקים בעשייה, והתפילה היא זמן שבו עומדים בשקט ואז למחשבות יש זמן להציף

הכנה לפני יכולה לעזור. לעצור עשר דקות לפני התפילה, בלי לעשות כלום, ולתת למחשבות להציף. לקרוא מתוך הסידור בדיוק.

וגם, בכלל, לא מזמן גיליתי את סוד התנועות האיטיות. כשאני עושה דברים לאט, אני פחות מוצפת, ויש לי יוצר סדר במחשבות

בגלל שאנשים רגישים (או לפחות אני) מוצפים המון, וזה יכול לנבוע גם מדברים סטנדרטיים לגמרי כמו בלאגן, הכנות לשבת אפילו, או הצטברות משימות בעבודה או בחיים, או לחילופין אפילו עמידה ביעד שהצבתי לעצמי, זה יכול לגרום לפרץ של אדרנלין או לסטרס (לא סגורה בדיוק מתי זה מה), ולכן אני מוצאת את עצמי הרבה פעמים עושה דברים מהר כדי להספיק ולהוריד את זה ממני, וגם אז - יש עוד מלא מחשבות על מה שעוד יש לעשות,  או שאפילו אחרי הפעולה אני נשארת עם אדרנלין (הצפה מדבר טוב)

מצאתי שלעשות דברים לאט מווסת את הלחץ ומרגיע את המחשבות. אני מוצאת אצלי שזה גם מפחית חרדה ועוזר לי להתרכז במה שאני עושה עכשיו, ולהיות נוכחת ברגע. זה גם מביא תוצאות טובות יותר, וגם עוזר לטרלול כמו שאני נוהגת לקרוא לו

אז כפשוטו - אני עסוקה עכשיו במשו, אז אני כולי ברגע הזה. לא ממהרת לאף מקום מבחינתי. אני לא בתחרות עם אף אחד, קל וחומר לא עם עצמי. עבודה שיטתית על יסודיות. פחות משימתיות.

אפשר להגיע לרגיעה הזו בתור התחלה של התהליך או בזמנים שקשה באמצעות נשימות עמוקות/ מיינדפולנס, ואני נעזרת גם בתוסף אשווגנדה שמווסת את רמות הקורטיזול

תוסף אשווגנדה הוא לא רק לריכוז מוצלח יותר?

כאילו גם, אבל לדעתי זו תופעה משנית שלו כי כשאני בסטרס קשה לי להתרכז, וכשלא - אני לא צריכה אותו בשביל זה

צירפתי קישור

https://www.altman.co.il/article/herbs/ashwagandha/ashwagandha-for-stress/

אגב, אני לא קונה את אלטמן,ממליצה על נוטריקר

אבל את של אלטמן ונוטריקר כן, והנוטריקר היה לי יותר טוב

זה לא באמת משנה מה טוב לי אבל, משנה שתראה/י השפעה (לא כתבת מילים שיעזרו לי לזהות גבר/ אישה) 

שבזמני לחץ (ערב שבת) נהיה לי היפר פוקוס מוזר לדברים של העבודה. ועוד כמה דברים כאלה. כתבתי על זה פוסט ארוך פעם.

למשל, כשהיה לי קשה בקורס מסוים בלימודים, הייתי עובדת על מה שהיה לי קל יותר

קשה לי דברים מסוימים - אני מחפשת עוגנים במה שקל

כלומר, אם לקחת את מה שקל כי ברחת ממה שקשה, אז מה שקל הצליח? התקדם?

(מה למדת? שאלה חוקית?)

היום אני יודע לשים לב מתי אני בורח ומתי אני באמת זקוק לפוקוס לעבודה, ומשתדל לתמרן בניהם לפי הצורך. מה שכן למדתי לעשות הפרדה ביני לבין אנרגיה של אנשים סביבי (חשוב!, נושא בפני עצמו). זה לבד עזר לי שאני פחות צריך להציב גבולות דרך הצפה/היפרפוקוס ואני יכול להציב אותם במודע. אז אני יכול להיות בסלון כשיש שם אישה מוצפת ולעשות את מה שצריך בלי שהאנרגיה המוצפת שלה תחדור אליי.

לפני שנים לא יכולתי לעשות את זה.

(לא אכתוב מה למדתי כי בצירוף כל הפרטים בכ.א זה קצת כמו לפרסם צילום ת.ז😅 אבל משו בתחחם המדעים המדויקים נקרא לזה ככה)

היכנס/י לפייסבוק

(קראתי את הפוסט) אבל לא מצליחה לדקור את הנקודה בינתיים, בהמשך לשרשור על הגלישה 

טעון מחשבה

המשפט על לא להילחם, מאוד מתחברת. צריכה לחשוב אם זו באמת מלחמה 

כלומר, זה פשוט השקעה של כמויות של אנרגיה לשני הכיוונים. גם ברצון של המערכת וגם במאבק השכלי בה.

את צריכה לכתוב קצת יותר איפה זה פוגש אותך. 

בכובע שלי - הפוסט הזה הוא סיכום של עבודה רגשית שלקחה כמה שבועות ודרשה הרבה זמן מוח וזמן לב. ממש הבנה שיש לי פה נושא קשוח (קשה לי עם המשפחה בחגים, בין השאר) ועוד כמה דברים מסביב.

מצד שני, יש שכר לעבודה. התופעה הזו אינה. יש לה כמה ספיחים שהיו בחול המועד האחרון אבל היה טוב בהרבה במובן הזה.

לפני תחילת הברכה, מחשבה קצרה על החתימה שלה. את הברכה עצמה לנסות לברך בישירות / ענייניות / זריזות, בהשפעת המחשבה הנ"ל. כשזוכרים לעשות את זה, כמובן. זה אתגר לא פשוט.

וכן - לשמוח מאוד בכל ברכה / תפילה שכן הצלחת לכוון בה. לא לשקוע באכזבה על אלו שלא.

מתישהו, יחסית לאחרונה, הצלחתי להבין סוף־סוף את הכפילות הזאת בנוסח "שמע קולנו"...

אב הרחמן, שמע קולנו ה' א־להינו, חוס ורחם עלינו, וקבל ברחמים וברצון את תפילתנו, כי א־ל שומע תפילות ותחנונים אתה.
ומלפניך מלכנו ריקם אל תשיבנו, חננו ועננו ושמע תפילתנו, כי אתה שומע תפילת כל פה...

ובכן, ההבנה שלי היא כזאת:
אם התפללנו אליך כראוי, קבל ברחמים וברצון את תפילתנו.

אלא מה, ריחפנו? לא דיברנו בתחנונים כראוי? בכל זאת חננו ואל תשיבנו ריקם, כי אתה שומע תפילת כל פה...

יש בזה כדי לעודד.

אולי כדאי לקחת את ה10 דקות שקט שהתפילה מקנה, לסידור המחשבות ואז יהיה קל יותר להתרכז בתפילה ולהבין את מקומה

חוץ מזה: 

לדמיין לפחות בתחילת התפילה שעומדים בהר הבית, ורואים את העזרה והכרובים, וכך מתפללים למלך העולם שמחיה אותי ממש ברגעים אלה.

להיות עם הפנים בסידור (עם ביאור זה ממש עוזר!) ולדמיין שאין שום דבר אחר בעולם עכשיו, והמילה שנאמרת עכשיו זה הדבר היחיד להתחבר אליו.

חשוב לזכור ולהאמין שגם אם יש משהו חשוב מאוד שעל הפרק, התפילה לא תגרע שום דבר. אם יש משהו שצריך להיזכר בו, הוא יעלה גם בהמשך בעז"ה.

שנזכה לתפילה אמיתית!

שלא לתכנן כלום ליום חמישי.

לא פגישות חשובות, לא יום עמוס ומלא משימות, כלום.

הוא צדק מאוד

לשמחתי - מסיבות טכניות מטופשות לא הייתה לי עבודה היום

וויתרתי וראיתי סרט, וגם אז נרדמתי באמצע

אבל נצטרך להתמודד.

את ההכנות אליו פחות...

אבל בפסח עצמו יש נחת כזו (לפחות בשנים שאין מלחמה) ויש גם תחושה של חידוש באוויר, אבל לא חידוש זר, אלא חידוש מוכר משנה לשנה... וגם עונת האביב היא האהובה עליי, וזה כיף לטייל בה (שוב, לא השנה).

ועם האוכל של פסח אני מסתדרת. קצת קשה שכמעט תמיד צריך ליטול ידיים כשרוצים לאכול, אבל המצה בשבילי טעימה.

האלרגיות...

יש קצת בשוליים פה ושם, אבל זה נשלט. לא מגיע לקרסוליים של מה שזה היה בעבר. אולי אחוז.

אגב, באמת הלחץ של לפני פסח מוציא אותי מדעתי לפעמים... ויש כאלה שלא יבינו אותי...

בכל אופן, אולי אפשר לעבוד על הרגשה

נתקפת עצבנות מיוחדת לקראת פסח; ההכנות..

חושבת וכך שומעת שאנו הנשים מתייחסות להכנות

הפיזיות לקראת החג, לא באופן פרופורציונלי..

איך אמר הרב גנס שליט"א?  

אבק זה לא חמץ וילדים הם לא קרבן פסח...

אם היינו רק מתרכזים בהוצאת החמץ, כמה יותר קל

ונינוח זה היה...

אפשר להתכונן לפסח ב6 שעות....אמר ואומרים

רבנים.

אבל יש מן שגעון של נקיון אביב קדחתני כזה.

התעלמות זה אכזרי.

שולח חיזוק אחי.

קולטת את הכתיבה שיצאה לי..

כנראה התת מודע שלי עדיין מנסה לשמור עליי, גם כשכותבת מאנונימי.

כשזה נעלם ומתאדה זה הכי קשה, וכבר אמרו חזל שעל המת יש גזירה שישכח מן הלב - אבל על החי זה חסר אינסופי...

תתעודד שלפחות ההיעלמות תפתור אותך מלחוות דחייה וסבל על פעם מחדש (למרות שאיפשהו הנפש רודפת אחרי המניה-דיפרסיה הזו...).

עוד יבואו ימים יפים ♡

שיעור שחוזר כל פעם מחדש...

מנסה להבין מה לא למדתי עדיין שצריכה ללמוד שזה יפסיק לקרות שוב ושוב ושוב... ושוב.

ואמן!

תיאום ציפיות כזה?

למרות שזה צריך להיות מובן מאליו... דרך ארץ

בהחלט א, ב של דרך ארץ.

ולא הבנתי... מה לסכם מראש?

"בקשר הזה אין התעלמויות"?

"אני לא אתעלם, אז בבקשה אל תעשה את זה כלפיי"?

''בבקשה אל תעלם ממני''?

אמרתי שזה טריגר שלי. כמו עוד כמה נלווים לרגישות שלי.

עזר לי? לא ממש.

להפך, היה נדמה שמבטלים את הרגישות שלי במקרה הטוב, מנצלים את זה במקרה היותר גרוע.

יום אחד אבין.. וזה ישתנה.

מקווה שזה לא יהיה מאוחר מדי.

ואולי כרגע זה לא מנחם אבל עם כזאת חוסר רגישות, מזלך שהוא לא נשאר בחיים שלך.

וזה לא קשור לזה שאת רגישה, זאת התנהגות מגעילה מול כל אדם.

אני לא הייתי אומרת עליו את זה.. בכל זאת חשבתי להתחתן איתו, ומצאתי בו טוב כמו בכל האחרים לפניו.

כמו בכל אחד שפוגשת בערך...

אבל כן, חוסר הרגישות הזו שהתבטאה בכל מיני דברים ודרכים, והיא בעיקר מה שגרם לשבר אצלי ולחוסר הרצון להמשיך את הקשר.

רק שאני כמו אני נתתי אמון שוב ושוב, ואמרתי אולי משהו יהיה אחרת, אולי היחס ישתנה כלפיי, אולי הפעם יקח אחריות ויהיה מוכן לנסות לפייס, לא כי אני מבקשת אלא כי זה אנושי לבקש סליחה ממי שאומר לך נפגעתי... כן, סליחה פשוטה.. במקום לספר לי במה התגובה שלי היתה לא בסדר, ושאני צריכה לשנות גישה ולהפסיק להיות דרמטית ומגזימה, ומה אני צריכה לשנות בי אם אני רוצה אותו בחיים שלי.

יודעת מה הכי הזוי?

שהוא גם אר''מ בהרבה היבטים, רק בהכחשה עצמית.

ואיך אמרת? מזלך.

כמה שקשה להכיל את זה ולהתמודד עם זה, זה כנראה באמת הדבר הכי טוב עבורי.

"מצאתי בו טוב כמו בכל הקודמים לפניו"

"נתתי אמון שוב ושוב"

בלי קשר אליו, יכול להיות שאת צריכה לבחון את מערכות היחסים שלך, אולי את טובה מדי ולא ביקורתית, לא מציבה גבולות.

אם כבר בשלב הדייטים הוא מנסה להגיד במה את לא בסדר ומנסה לשנות אותך כתנאי שתהיי בחיים שלו - זה דגל אדום, קשר לא בריא שצריך הפסקה מצידך ולא מצידו. 

מכולן הלא מציבה גבולות כנראה הכי קרוב לאמת.

וחושבת על זה שלפעמים קל מאוד לזהות דברים בדיעבד... ושואלת את עצמי אם היה לי סיכוי בכלל להגדיר את זה כדגל אדום וקשר לא בריא תוך כדי תנועה. כי הוא היה מקסים בדרכו וג'נטלמן וכל מיני דברים שלא פגשתי בבחורים שהכרתי לפני כן. וכולם מסביב תמכו בלהתחתן, ולא הבינו למה מתעכבים. וכמה דברים היו בדק שבדק בין 'זה נורמלי וכל הגברים ככה, וגם אני מתמודדת עם זה מול בעלי' שאמרו לי בדרך, ל'זה לא מרגיש לי טוב בגוף ובנפש, והמערכת שלי כבר לא שמחה ולא רוצה להתמסר ואני לא בוטחת בו כמו בהתחלה...' שאני הרגשתי.

וזה היה מתוחכם הניסיון לשנות, זה היה מתעתע.. כי זה הגיע לצד אמירות של גם אם יש את הבקשות שלי, תרגישי בנוח לעשות כמו שאת מבינה וצריכה.. וזה אחרי שבפעם האחרונה שעשיתי כמו שמבינה והסברתי גם למה והתנצלתי והודיתי על מה שהיה צריך להודות, היתה שיחה שלימה על תכבדי את הרצון שלי והצורך שלי.. אז רגע, יש לי מקום או אין לי? התבלבלתי.. או אני מבין ומכיל אותך.. יותר ממה שאת חושבת.. אבל לי זה לא מרגיש ככה...

וברגע שאני זקוקה להכלה יותר מהכל אני מקבלת 'את חושבת את זה, את לא מרגישה' ... 'תשני פרשנות תשתנה ההסתכלות שלך ומאליו הרגש שלך...' גם אם זה נכון, מה לשנות פרשנות.. נפגעתי. תתייחס לזה! לא למה אני צריכה לשנות בי כדי שתרגיש בסדר להמשיך הלאה בטוב ובלי לקחת אחריות או לבקש סליחה על בחירת המילים או המעשים שלך..

נכנסתי למצב פריקה ..

לברר מי נחשבת לטובה מאוד. זה שכולם נראו לך טובים ובכל זאת לא יצא שום דבר.....שווה חקירה. לטובתך.

שלא תיפלי למישהו שנראה לך טוב אבל לא מתאים ועלולה לגלות זאת מאוחר מדי.

"כל הגברים ככה" וכו' - לא מרגיע ולא מכיל ומבין. לענ"ד.

אם את מכירה.

אדם שכבר בדייטים אומר שאת צריכה להשתנות? זה נכון שאנשים נופלים בזה אחרי החתונה לפעמים אבל זה לא תקין ויודעים שצריך לשנות- אבל בדייטים זה ממש ממש לא תקין בשום כיוון! נשמע אדם שממש טוב שיצא מהחיים שלך גם אם בדרך גרועה

זה נהדר הגישה של לראות טוב בכל אחד, באמת ולא בציניות, בעז"ה ככה יבוא מישהו מקסים ולא תפספסי אותו בגלל דברים חיצוניים ושוליים.

אבל מסכימה עם מה שכתבה נעמי שכדאי לבדוק את מערכות היחסים שלך כדי שלא ינצלו את הנקודה הטובה הזאת לרעה ולא תמצאי את עצמך עם מישהו גרוע ובקשר לא בריא (שצריך להעלם כדי שתראו כמה הוא גרוע, נראה שה' עשה איתך חסד רציני..)

זה בייס בכל טיפול. בטח לאנשים מרצים.

נשמע כואב עד חרפון.

יש לי גם מחשבות פרקטיות. אבל לא עכשיו 

לכתוב הרבה. את כל מה שהיה  בקשר הזה ואת כל הסיטואציה מהצד שלך. כולל מה הרגשת  במהלך הקשר. לא רק זה שאת מכורה לו או רוצה אותו והוא מתעלם. הכל. גם את הכיווצים ואת הצדדים היותר כואבים.

תקראי את זה יום אחרי ויהיה לך חומר שאפשר לעבוד איתו. בסוף הוא דרך לך על נקודה כואבת ואין סיבה שהיא תכאב אחרי שתעשי בירור.

להיעלם זאת הדרך שלו לומר שהוא לא רוצה

פחדן

שחושב שאם הוא יתעלם בלי לומר כלום הוא לא יפגע בך.

בעצם הוא לא רוצה לפגוע בעצמו כי לא בא לו להתלכלך ואז תפגעי ואולי תבכי והוא ירגיש פח זבל.

גאוותן מרוכז בעצמו, חוסר אמפתיה, חוסר אנטלגנציה רגשית

אז מה היה לנו?

גאוותן, מרוכז בעצמו, ילדותי, לא בשל, פחדן לא אמפתי לא אנטלגנט וגאוותן.

ברוך שפטרנו

את לא רוצה אחד כזה.

וחייב לסייג מכל התגובות כאן נגד אנשים שעושים את זה.

ממש לא תמיד זה מגיע ממקום של רוע

זה יוכל להגיע ממקום של הימנעות/תמימות(ניסיון לא לפגוע באופן מפורש)

לרגע לא חשבתי שזה מגיע מרוע...

אתה לא חושב שזה משהו שבלי קשר למניע, זה אמור להיות ברור שלא עושים?

אם לא מסוגלים להתמודד חושבים שנכון לעצור... אין בעיה עם זה.

רק תגיד בצורה ברורה אני עוצר פה, גם בלי לתרץ. לא צריכה תירוצים והסברים, ולא אבקש אותם אם לא תרצה לתת. רק לא למחוק בפנים ופשוט ללכת כאילו כלום במיוחד שיודעים מה עובר מי שמולך.

זה לא רגיש לחשוב שהיעלמות כזו תעזור לצד השני לשחרר בקלות יותר מלסגור בצורה נורמלית את השיח.

אין אופציה מלבד להיעלם.

להגיד x y z זה סוג של עימות מסוים ואין להם את היכולת להכיל את זה. צריך לנסות להסתכל בעין טובה על השורש של העניין

(מדבר בתור מישו שחווה את זה כמה פעמים מבנות)

ואני רגיש רצח בקשרים אזממש כמו לזרוק את הלב שלי להר געש והוא נשרף לו באיטיות ובו זמנית -מחכה.

שאין אופציה אחרת.. לא יודעת אם מסכימה עם זה.

האוטומט שלי זה להסתכל בעין טובה... גם במחיר הבריאות הנפשית והרגשית שלי.

ושואלת בכנות אם אין מקום להישיר מבט למציאות ולזה שיש התנהלויות לא הוגנות, פוגעות ומנמיכות. ולומר זה לא בסדר. זה לא ראוי ולא הוגן להתנהל כך, במיוחד בקשר זוגי. בלי קשר ליכולת של מי שבחר להתנהל כך, ושהדגש יהיה לרגע על מה אני עברתי והרגשתי, ולא ישר לקפוץ מעל זה למקום של 'זו לא היתה הכוונה..'. מבינה שלא היתה כוונה, לא היו כלים.. הכל מבינה.

אבל הבלי כוונה הזה השפיע? היו לו השלכות עליי ועל הנפש שלי? למה אני צריכה לקבל את זה?

למה אתה צריך לחוות את זה?

ממגנטים אלינו קשרים כאלה

משהו בנו מושך אותם

השאלה מה ולמה

ותכתבי לו מכתב כועס עם הכללל ותשרפי את זה או תשמידי

לא מצאתי קשר מוכח לרגישות.

בסך הכל

רוב המטפלים הם אנשים טובים שאוהבים ורוצים לעזור. 

לא מחייב שיהיה אר''מ בעצמו, אבל כן שארגיש שיש מקום לרגישות שבי ויודעים איך לעבוד איתה נכון,

ושיהיה איזון נכון וטוב למי שאני, שיכיל וגם יקדם.

והרבה תפילות שה' יכוון למי ולמה שיהיה הכי מדויק לי.

כי באמת בלי תפילה על זה הסיכוי להגיע למישהו מתאים שיש חיבור טוב, כימיה טובה ותחושה שיש התקדמות שאני מרגישה בה, הוא כמעט אפסי בתוך השפע שקיים היום.

ואני מצאתי שתפילה חוסכת ממני כל מיני שלבי ניסוי וטעייה בדרך והגעה לכל מיני מטפלים לא מתאימים עבורי.

אמפטיה והיכולת להיכנס לנעליו של אדם אחר, כמו גם ידע מקצועי והתעדכנות במידע החדש ביותר באותו נושא, הם הדבר החשוב ביותר.

לדעתי, כאשר מדובר בדבר שהוא קשור לבני אדם באשר הם, כלומר לחוויה האנושית דווקא אז אין הכרח שהמטפל יהיה מישהו שחווה בעצמו (בשונה למשל ממשהו שקשור לתרבות או חברה מסויימת, כמו מטפל חילוני לאדם דתי). 

כן כדאי ללכת למטפל רגיש

או לפחות לאחד שלמד לתת לזה מקום

ולהתייחס לזה נכון 

מצד אחד רק רגישים יבינו עד העצם. מצד שני כאלה שהם לא יכולים לקדם אותך יותר

לכל מטופל יש המטפל שלו.

יש לזה יותר השפעה

כי נלך עם המחשבות האלה כמה שעות, ימים, שבועות

חודשים

ולפעמים שנים 

זה מציף את המערכת. אפשר להיות מודעים לזה וקצת יותר לשלוט בזה. ובכל זאת.

אפשר ללמוד לתת לזה מקום

ולהחליט בשלב מסויים מפסיקים להיות פרייארים ומתקדמים הלאה.

כי כמה נבזבז אנרגיה על משהו שמישהו אחר אמר או עשה.

פחות על למה הוא אמר או עשה אלא על למה זה כל כך מפריע לי...

דווקא את התגובהההראשונה שלך אהבתי אבל עם זה לא מסכימה כל כך

קראתי פעם משפט:

כשאתה כועס אתה מעניש את עצמך על טיפשותם של אחרים.

זה כל כך נכון

עכשיו שלא תביני / תבין

לא נכון

לא קל לי לשחרר כעס על אנשים..

אבל-

אני גם מבינה קצת שזה בסוף בעיה שלי.

אנשים יכעיסו אותי

הם ימשיכו הלאה ( או שלא.. זה עניין שלהם)

אבל למה אני צריכה להמשיך ולשאת רגשות כאלה

אשמח לתגובתך..

ואני מסכימה עם זה במאה אחוז.

יש אנשים שלא שווים את זה שנפגע מהם בטח לא את זה שנלך עם זה.

אבל זה טיעון רציונלי. ובמקרים מסוימים קשים/מורכבים/טעונים/קרובים יותר הוא פשוט לא עובד. לא הוא ולא טיעונים רציונלים אחרים...

באמת יש פעמים שקשה לא להיפגע ולא לכעוס...

האם אתה המחבר של החלל במוח האדם???

בתור דני התחלתי לקרוא את דני אבל ייקח לי קצת זמן אני אעדכן אותך

מקווה שתהנה

זה נדיר שאני מחלק מחמאות אבל אני אומר לך הסיפורים הקצרים ההם (וכמובן הסגה האגדית של החלל במוח האדם) הם משהו ברמה אחרת לחלוטין

הייתי מזמין paperback מאמזון אבל לא שולחים לישראל lolz

בגלל שאני הכותב יכולתי להזמין במחיר הגיוני (20 שקל בערך), אבל הספר גבוה רחב ודק, ומרגיש יותר כמו  עלון

 תודה רבה על המילים הטובות בעזרת השם נעשה ונצליח