אדם מאידיאולוגיה דומה מאוד אבל שונה פוליטית שמתמודד במפלגה עם פריימריז כשהמערכת לא מחבבת אותו.

איזה אידאולוגיה שונה הוא מציע?

בס"ד

עוצמה יהודית צריכה לפתור עניינים פנימיים שלה, בנוגע לשאלה מי יתפטר במסגרת החוק הנורווגי. יש בזה כמה משמעויות שונות. זה כל הסיפור.

אגב, לדעתי יש פתרון וקל-

להעביר את תיק המורשת לחבר אחר, והשר אליהו יקבל תפקיד סגן שר שבמילא מגיע להם מכוח ההסכמים הקואליציונים ולא נוצל.

יודגש שאין שום ספק שהם צריכים לפתור את הבעיה הזאת ולהכניס את סוכות. מניח שגם ימצא לזה פתרון כזה או אחר, ובכנס הבא סוכות כבר יכהן כח"כ מן המניין.

לתפקיד סגן שר.

ולמה עוצמה יהודית צריכה לשלם בעד בעיה ארגונית במפלגה מתחרה, בהנתן שלא סביר, נכון לעכשו, ששוב ירוצו יחד בבחירות הבאות.

פשוט על פי החוק הוא לא יכול להתפטר שוב במסדרת החוק הנרווגי. אז גם אם איתמר ווסרלאוף לא יכולים (חשש מהיומ"שית ובעיות מימון, בהתאמה), אז לדעתי זה פתרון הגיוני וראוי.

עוצמה יהודית צריכה לעשות את זה כי כיום ח"כ קרויזר "נמצא על משבצת" של הציונות הדתית. אז הם יכולים להמשיך להתעקש, אבל אז סמוטריץ' מתפטר, כפי שהוא עשה, ואז אם הפעם לא ימשוך אז גם קרויזר יצא מהכנסת. זה השיקול שעומד על הפרק.

בעניין הפותח, לענ"ד (וכתבתי זאת גם לפני הפריימריז) הקושי עם צבי סוכות, שקשה מאוד לדעת מיהו ומה דעותיו. הוא עבר כמה שינויים אידיאולוגיים/פרקטיים בחיים וגם ספציפית בשנים האחרונות, הוא בעיצומו של תהליך שינוי ממה שהיה עד לפני כשש/שבע שנים. אישית, זה בסדר גמור. יפה מאוד שאדם לא תקוע על ססמאות או נאמנות עיוורת למפלגה, אלא מברר את דעותיו ואמונותיו. אבל, כנציג ציבור, הציבור ששלח אותו צריך לדעת מי נציגיו, איזה עמדות הם מייצגים ולהחליט האם לתמוך בהם בסיבוב הבא. עם צבי סוכו. זה מורכב ולא צפוי.

לימור סון הר מלך יכולה לדעתי להיכנס בקלות למשרד שכזה ולשר אליהו לתפור משהו חדש למידות שלו, אבל זה כבר לא מערער את יסודות הקואליציה כי זה מגיע לעוצמה יהודית מתוקף ההסכמים הקואליצינים (שורש הסכסוך עם אלמוג כהן שרצה להיות שר ולא סגן שר).

בגלל שני "כתמים" בקורות חייו הפוליטיים:

1. הוא היה מנכ"ל עוצמה יהודית, וחשוד בעיני הבייס כמי שמתכנן לערוק לבית הפוליטי הקודם שלו.

2. הוא בן למשפחה חרדית, ככזה הוא לא מוכן ליישר קו עם קמפיין ההסתה האובססיבית של מפלגתו נגד חרדים.

ואין מצב שהוא חוזר לעוצמה.

אם כבר, כמו שכתבתי, הנ.צ. הללו, שהיום הוא בדעות מאוד שונות - הן סימן.

החשש הוא שהוא ימשיך את תהליך ההתמרכזות שלו. אחד שעבר כל כך הרבה שינויים, תמיד עלול לעבור את השינוי הבא.

הוא פשוט פרלמנטר מעולה, שלא נכנס לסכסוכים עם אף אחד מן היריבים הפוליטיים, כולל אלה המכונים אנשי תקשורת, ולא זכור לי שהוצא אי פעם ממליאת הכנסת בשל קריאות ביניים והפרעות.

נראה שבמפלגתו לא בדיוק אוהבים את הגישה הזו.

וצריך לזכור - מיד עם חזרתה של עוצמה יהודית לממשלה, הוצע לו לקבל תפקיד סגן שר (שהיה מגיע לו מתוקף ההסכמים הקואלצינים) - אך הוא סירב. אחרת סוכות כבר היה חוזר לכנסת לפני שבועיים (אני מניח שההבטחה שהובטחה לו בתמורה זה הקמת שדה התעופה בנבטים שהוא פעל לקדם)

מזלו שהחרדים איימו בתקציב, אחרת הוא היה רואה מספסלי האופוזיציה, איך טוחנים את עזה לעפר, כשהוא לא יכול לקבל קרדיט.

בס"ד

ח"כ אייזנקוט סיפר לא אחת על אירוע שקרה באחד מחודשי המלחמה בזמן שהם עוד היו חלק ממנה. על פי הסיפור שהוא מספר בישיבת הקבינט המצומצם עלה נושא של סוגיית שחרור מספר חטופים ולאחר מכן בישיבת הקבינט פתאום סמוטריץ' העלה את אותו מספר, מספר שהוא לא היה אמור להיחשף אליו.

אלא שנתניהו, כך על פי אייזנקוט (ולדעתי זה לא הוכחש מעולם), מסר את הפרטים לסמוטריץ', כדי שיפוצץ אותם בקבינט (ולאחר מכן כמובן שזה יגיע לתקשורת) ובכך לסכל את העסקה שבעיניהם הייתה מסוכנת.

זאת אומרת, שאנחנו רואים פה בבירור מקרה שבו השתמשו בטקטיקה הזאת במטרה לסכל מהלך מסוכן. והאמת היא, שאחרי כל המילים היפות והמרגיעות, אנחנו רואים שהמציאות היא לא כמו שתיארו לנו.

אני האזנתי אתמול בקשב רב לריאיון של סמוטריץ' אצל ירון וילנסקי בגלצ. הוא דיבר שם על תשע משאיות מינמליות שצה"ל עוקב אחריהן ואם יש השתלטות של חמאס יפציצו מהאוויר. בפועל נכנסו היום 100 משאיות (על פי תיעוד של צו 9) ודובר רוה"מ אמר בריאיון אצל אמיר איבגי, גם כן בגלצ, שאין אפשרות לוודא שהסיוע לא מגיע לידי החמאס.

סמוטריץ' גם אמר באותו הראיון ("אני אומר לך באחריות") שהכנסת הסיוע היא בשביל להזים בפני הידידות הגדולות שלנו את טענת הרעב ברצועה, וזה שקר ועלילות שווא שזה חלק מהשחרור של עידן אלכסנדר בשבוע שעבר. אתמול בערב פורסמו בשני ערוצים שונים (קשת 12 וכאן 11) שהסיוע שנכנס כעת לרצועה הוא אכן קשור בקשר ישיר לשחרור.

אז אתמול נתניהו פעל והצליח למנוע משורה של ארגוני ימין, ומח"כ עמית הלוי, לתת הצהרה שתאתגר את הממשלה על ההחלטה שלה (פרסום של עמיאל ירחי ב-i24news). במציאות כזאת מה שמאוס זה הניסיון להעלים מהציבור את האמת, לא מי שמוציא אותה לאור.

(אגב, עובדתית החזרה של עוצמה יהודית זה לא קשור לחרדים. גם אילולה היו מאיימים בתקציב, נתניהו פעל כל הזמן כדי להשיב אותו לממשלה כדי שיהיה לה רוב משמעותי בכנסת).

אגב, אייזנקוט במומו פוסל - כשהם ישבו בקבינט, היו כל הזמן הדלפות לכתבים מאוד מסויימים. כשהם יצאו, פתאום הכתבים הללו כבר לא ידעו. המשיכו לצאת רק הדלפות שמוציאות את בן גביר הגבר של הממשלה, כשהוא יצא ההדלפות *לתקשורת* פסקו לחלוטין.

כתבתי בפירוש שאיני נכנס לשאלה מי צודק, אלא האם ההתנהלות היא כזאת שמאפשרת עבודה עם הממשלה. בן גביר חילק נשקים שהצילו חיים, באמת כל הכבוד לו על כך (וציינתי זאת כמה פעמים) הוא גם הפסיק את הקייטנות בכלא, גם על כך כל הכבוד לו באמת (ציינתי גם זאת כמה פעמים) מעבר לזה, הוא עסוק בלנהל מלחמות אבודות, לזרוק בוץ על שותפיו וליילל כמה היועמ"שית/בג"ץ/חברי הממשלה/השכנה מהקומה הרביעית לא מאפשרים לו.

בזמן הזה, סמוטריץ' בשקט ובעקביות ובלי מלחמות אבודות, משנה מציאות ביו"ש שתזכר לשנים. בזמן שבן גביר בהפגנתיות יצא מהממשלה, סמוטריץ' דאג שהממשלה תתן את ההוראה לחזור להלחם.

נתניהו התאמץ להחזיר אותם, לא כי מישהו בקואליציה התגעגע להדלפות ולזריקות הבוץ, אלא כי הוא צריך רוב יותר מובהק, כדי שלא כל גולדקנוף יוכל להפיל את הממשלה.

נתניהו במילכוד, כיוון שהמינימום שהחרדים דורשים (והוא גם התחייב להם על זה בהסכם הקואליציוני) בעניין הגיוס, הוא הרבה יותר ממה שח"כי הליכוד (חמישה לפחות) היו מוכנים לשאת עוד לפני המלחמה וכ"ש עכשיו. ממילא הוא חייב ממשלה רחבה (ולמזלו החרדים לא מאוחדים באיומים), היה עדיף לו עוד קודם, אבל הדד-ליין היה התקציב.

המידע הזה הגיע לקבינט ובמקביל הגיע גם לתקשורת.

לגבי הדלפות - תמיד היו הדלפות מהקבינט. גם בזמן שלא אייזנקוט ולא בן גביר היו שם. קל וחומר מישיבות ממשלה. זה עובדות. אגב, תעבור גם היום על הדלפות ותראה שהוא כלל לא מוזכר בהם. ועוד כלל חשוב בעולם התקשורת: יש כתבים שכשההדלפה מתפרסמת אצלם  - ברור מי *לא* השר המתדרך.

אגב, אתמול בריאיון לפטריוטים בן גביר פרגן לסמוטריץ' בפה מלא על מהפכת הבניה ביו"ש, ונתן לו את כל הקרדיט. מתי סמוטריץ' אי פעם פרגן לבן גביר על דברים שאתה ציינת כמו הנשקים? על המהפך בבתי הסוהר? אני לא זוכר שזה קרה.

להפך, היה אפשר לראות את הפרצוף שלו בשבוע שעבר במירון שבן גביר ישב לצידו באירוע ההדלקה של הציונות הדתית (המגזר, לא המפלגה). כל הזמן הזה הוא פעל בשקט להדחיק אותו מאירועים מגזריים (במירון הוא לא יכל כי זה אירוע בהובלת רבני קהילות) ולתקוע לו מקלות בגלגלים (תקציב המשטרה, לדוגמה, שפתאום כשחיים כץ היה השר אז כבר כן היה מוצדק לעלות להם את השכר ולמשרד את התקציב).

ולסיום תיקון חשוב: על פי הודעת מתפ"ש בדקןת האחרות - נכנסו היום 93 משאיות לרצועה ולא 100 כפי שכתבתי (למרות שמובן למה זה עוגל למאה - אבל חשוב לדייק)

שמעתי אותו פעם מנסה לעבוד על אסתי פרז (כאן רשת ב') לא הכי צדיקה בעולם. אבל אף אחד לא אוהב שמנסים לעבוד עליו. רק אפשר לקוות שהוא לא באמת מאמין למה שהוא אומר.

מעולם ארה"ב לא כפתה על בן גוריון לסגת מכל סיני, אחרי מבצע קדש, כשהוא כבר הכריז משארם על הישארות לנצח ומלכות שלמה החדשה.

מעולם ארה"ב לא הפרה את התחיבותה לאכוף את הפירוז, כשנאצר הכניס את כוחותיו לסיני - ולא קרה שהם 'לא מצאו' את המסמך עם ההתחיבות.

כמובן, מעולם ארצות הברית לא כפתה על גולדה, לא להגיב על ההפרה המצרית של שביתת הנשק של מלחמת ההתשה, כשקרבו את הטילים לתעלה. לכן גם אף מטוס שלנו לא נפל במלחמת יום כיפור.

גם מעולם לא קרה, שלקח להם אחד עשר יום, כשמדינת ישראל על סף חורבן, לשלוח את הרכבת האווירית של הציוד שהתחייבו לגולדה להביא אם תפרוץ מלחמה. (בפועל שלחו רק אחרי שבדם לוחמינו, המהפך כבר קרה).

מעולם הם גם לא כפו עלינו לעצור במלחמת יום כיפור, אחרי שהפכנו את המצב והיינו 101 קילומטר מקהיר ועל הכביש לדמשק.

מעולם ארה"ב לא הסתירה מאיתנו מידע מודיעיני קריטי, שהיו מחוייבים לו על פי ההסכמים בין המדינות, לגבי ההתעצמות הגרעינית של סאדם.

----------

אתה אמיתי?! שישה שבועות ישבת עם האצבעות על המקלדת ורק חיכית לרגע שאובססיית ביבי ביבי שלך תוכל לפרוץ בגלל איזו אמירה מטומטמת של טראמפ?!

מדהים איך אתה (וגם @איתן גיל), כל כך מתפעלים מאמירה. טראמפ אמר אמירה טיפשית, במסגרת הנרטיב שהוא מנסה להכניס להיסטוריה של 'מסיים המלחמות'. שישה שבועות של לחימה עצימה בתיאום הדוק שלא היה כמותו. זה לא רק האמירות של טראמפ עצמו ושל אנשיו, שמשבחות את רה"מ ואת מדינת ישראל בהנהגתו, זו המציאות, זו ההתנהלות. נתניהו רתם את טראמפ, לשתי מלחמות שדעת הקהל האמריקאית לא אוהבת. לא היה דבר כזה בהיסטוריה. העיקר ממרומי המקלדת שלך נתניהו הוא אפס...

נותן לאירנים אורכה בת שבועיים להחזיר תשובות, ועוד באותו יום הם מחזירים לו לאו מוחלט. הוא מספר לכל העולם ואשתו שהאירנים מתחננים לעסקה, וכולם מאמינים לו חוץ מאירנים עצמם, שמגחכים, ויודעים מי באמת מתחנן לעסקה. רמז: הוא ג'ינג'י.

האירנים מתנים את הסכמתם להפגש עם האנשים של טראמפ בהפסקת ההפצצות הצהליות בלבנון, וטראמפ בתגובה נעמד דום ומורה לנתניהו לנצור את האש. אז מי מתחנן למי.

אז ככה, אולטימטום אמין הוא אולטימטום שמוגבל ל- 48 שעות ולא יותר מ- 72 שעות, ואחריהם- שערי גהינום נפתחים- בטהרן ולא כמו בעזה. 

אלא שטראמפ לא שם, מה שמבסס את המסקנה המתבקשת שהוא עוד סוג של אקדח צעצוע שמהלך על שתים.  

אין מה להתרגש מכל דיבור, כל דיבור צריך להבין בתוך הקונטקסט שלו. המבחן הוא במעשים.

האם זה נכון גם בכוון ההפוך?

שוב כנראה מהשיקולים שהביאו מראש להחלטה האומללה של הפסקת האש- גם אם יש לה צידוקים מדיניים

שבקו הנ"ט צה"ל ימשיך להחזיק בשטח ולשטח אותו ולא יתן לאזרחים לחזור, ומשאר המקומות הם יאלצו להתפנות מחדש אם [וכאשר- הוספה שלי... ] תחודש הלחימה.

קיצור, צריך לחכות לראות איך למעשה הדברים יראו בשטח ואז לדון שוב..

וכמו בזמירות למוצאי שבת, הגשרים המופצצים נבנו בן לילה. בורא עולם בקנין השלם זה הבנין.

ובענייננו, ברור שהממשלה משקרת (גם סמוטריץ'), וגם צה"ל משקר, וגם התקשורת מסתירה את האמת.

רק הג'ינג'י שאומר דבר והיפוכו באותו משפט מוחזק לדובר אמת. 

אז הוכחתי לך שכבר היו דברים מעולם.

לגבי טראמפ החדש, ביבי למד לעשות איתו עסקים (=פוליטיקה). תן לי לחסל את חמינאי ואתן לך הפסקת אש בלבנון, וכו'.

על פניו ממה שידוע לנו היא גרועה.

אנחנו צריכים להעיף בעצמנו את כל המחבלים מעבר לליטאני ולשטח את כל הכפרים שם לפחות בכל שטח 'קו הנ"ט'. ולא לסמוך על צבא לבנון- שכבר הוכיח במלחמה הזאת ממש שהוא לא יכול ולא רוצה לעשות זאת לבדו. כך שלעשות שוב הפסקת אש ולצפות לתוצאה אחרת זאת טיפשות.

וכרגע הדיבור זה רק להשאר על קו הנ"ט, כעשרה קילומטרים, וגם בתוך הקו הזה לא חושב שיהיה לצה"ל חופש פעולה מלא לשטח את הכפרים ולהשמיד תשתיות טרור.

אבל אולי קצת אפשר להבין מהצהרת נתניהו שהפסקת אש קצרה כזו עם לבנון תביא את איראן יותר ברצינות למו"מ עם ארה"ב בניסיון להגיע להסכם איתה שתמסור את האורניום המועשר- שזה איום מרכזי מאד שעוד לא סר סופית ושכרגע לא הצליחו להגיע אליו לא ישראל ולא ארה"ב.

וכמובן גם שיקולים מדיניים יכול להיות שגורמים לו אבל אז זה עצוב ובעייתי מאד שישראל כ"כ תלויה בארה"ב שגם נאלצת לפעול בניגוד למה שרצתה..

אבל, אם למדנו משהו בשנתיים וחצי האחרונות, זה שהפסקה אינה סוף פסוק. גם בהפסקת האש הראשונה ובוודאי בשניה בעזה, אנשים טענו שויתרנו וזה יסתיים בלי כלום - המשכנו והבאנו הישגים משמעותיים. גם באירן, כל מיני בנטיסטים ביכו את העצירה אחרי עם כלביא בלי שסיימנו ומתברר שראשי המדינות כבר אז תכננו עוד סבב. גם בלבנון - אנחנו מפסיקים בעמדות טובות מהעמדות הקודמות, שגם מהן, המשכנו לזנב בחיזבאללה.

יש מכלול שיקולים הן פנימיים והן בין-לאומיים, שמקבלי ההחלטות צריכים לתמרן בינהן. בסופו של יום, אנחנו במקום הרבה יותר בריא מבעבר, ביטחון ישראל הרבה יותר חזק מלפני שלוש שנים.

כתבת למה זה לא כ"כ נורא לעשות עכשיו הפסקת אש, וגם שאין ברירה מבחינה דיפלומטית, אבל לא כתבת שום דבר טוב בהפסקת אש.

יתכן שאנחנו לא יודעים הכל, וזה ישרת אותנו בהמשך.

האמת שמאוד קיוויתי, שכמו בסוף המבצעים באירן - צה"ל ינצל את השעות האחרונות לחיסולים משמעותיים. לפחות לפי מה שידוע לנו כרגע, צה"ל תקף 'מטרות', שבד"כ זה לא יותר מידי...

אז לא שזה אידיאלי. עדיין הקולות שיוצאים מהקבינט הם שיש כאן אילוץ מול טראמפ, בתוך המהלך הגדול של מניעת אירן גרעינית, שגם הוא הולך קמעה קמעה. אבל לא כמו שזה נדמה בעורף, שהמצב הוא בינרי 0 או 1 - פעילות או חוסר פעילות. יש הרבה בין לבין.

ואכן ימים יגידו ונוכל להחליט האם היה מוצדק/מוצלח וכו' הפסקת האש.

אבל צריך להזהר גם לא לקבל כל דבר בשוויון נפש וישר לומר שיש שיקולים שאני לא יודע.

זה אולי נכון, אבל בתור אזרח התפקיד שלנו זה להזדעק על מה שנראה כהסכם רע- גם בשביל העמדה הנפשית, וגם בשביל להראות למקבלי ההחלטות שהציבור שלהם מצפה לראות שהם אכן יפעלו הכי נכון בסיטואציה שלפניהם.

למשל קצת הפריע לי שכשהודיעו על הפסקת האש מיד ינון מגל אמר שהוא מבין את זה והעלה את הסברות שתומכות, ויש באמת כאלה! אבל צריך קודם לומר שזה נראה רע ורק אח"כ לומר אבל יתכן שיש נסיבות שמצדיקות את המהלך הרע ולכן נמתין ונראה..

החסרון הגדול של קונספירציות הבגידה - הוא שהיא משחררת מחשבון נפש.

אם היתה בגידה, נתלה את הבוגד ונחזור לישון.

לא צריך ביקורת על שיטות איסוף המודיעין, לא על הניתוח שלו, לא על רמת המוכנות של צה"ל לאירוע פתע, לא על בניית מפקדת האוגדה ושתי המפקדות החטיבתיות באותו שטח צפוף ונשלט על ידי האויב, לא על כך שדרשו מכיתות הכוננות להפקיד את הנשק, לא על כך ששלושים שנה כל הממשלות ידעו שהאויב חמוש ומתאמן ובמקרה הטוב התעלמו, במקרה הרע - עזרו לו, גם לא על כך שפיתחנו כיפת ברזל, לא כאמצעי עזר ללוחמים, אלא ככלי שמאפשר לנו לספוג בלי להגיב. גם העובדה שהיתה שנה מטורפת, שאנשים שצה"ל השקיע בהם שנים הודיעו שלא יגיעו, היא לא בעיה אם נתלה בוגד אחד.

אבל, יש דברים שגם אם הם הגיוניים - הציבוריות הישראלית לא מסוגלת לקבל. אחד מהם זה כל נגיעה בזכרון השואה.

וגם אבא שלי.

בס"ד

אני הכנתי הבוקר את הילדים שלי, גם את בן השנתיים וחצי ובטח את הגדולת ממנו, שתהיה צפירה. גם הסברתי להם מה ההבדל בין צפירה לאזעקה שיבינו שאין  להם מה להיבהל. הכנה כל כך פשוטה - שאין בינה לבין פיקוח דבר או חצי דבר.

בסוף כל אחד יודע מה השעות של הצפירה (10:00, 20:00, 11:00). מרבית האנשים עוצרים דקה לפני כן וזה לא תופס אותם במקרה.

גם החשש מירי רקטות מצד חיזבאללה הוא תירוץ קלוש. ברדיו ובכל מקום מחדדים בכל שנה, וביתר שאת מאז פרוץ המלחמה, איך זה יתנהל במידה וחלילה במקביל יש אזעקת אמת.

בקיצור, אין שום הצדקה לבטל את הצפירה. 2 דקות של שקט שבה מדינה שלמה מתייחדת עם שישה מיליון יהודים שניספו זה דבר חשוב דיו כדי להמשיך את זה למרות המלחמה.

לשים כבר עכשיו תזכורת בפלאפון ליום שני בשעה 19:55 וביום שלישי לשעה 10:55 ובה יהיה כתוב "לשים לב - צפירה עוד חמש דקות". אז, כשהפלאפון יצלצל, למצוא מקום לעמוד בו, לפתוח פרק תהילים ולהתייחד עם זכר הנופלים מבלי שהרקולים יצטרכו לנן את מנגינת "אצלנו בגן" או "אחי הצעיר יהודה".

וחלילה, אם יהיה אירוע אמת, תהיה אזעקה עולה ויורדת בעלת הבדל ניכר בינה לבין הצפירה. 

שלא כל עם ישראל קוראים את ההודעה הזו, כן?

בכל מקרה, ביום הזיכרון רבים מהאנשים נמצאים במילא בטקסים ובבתי העלמין, כך שגם מהבחינה הזאת הדבר הרבה יותר פשוט.

רק שאני מנסה להקל על כולם. זה זמן רגיש.

זה לא אומר שאי אפשר להתייחד עם זכרון הנופלים, רק קשה לי שהראש בקיר לגבי הצפירה (הראש של מקבלי ההחלטות)

לקפיצה הראשונית של הלב כששומע את תחילת הצפירה

ולא עוזר לילדים קטנים כמה שמסבירים להם מראש

הגוף עדיין נבהל

ומאוד מאוד יכול להיות שלא כולם זכרו שבדיוק תהיה צפירה

ההתחלה אותו דבר וגם אם מוכנים זה עדין מלחיץ

(אצלנו גם היו פשלות במערכת הכריזה וחלק מהאזעקות נשמעו כמו צפירה אז בכלל זה מלחיץ מאד)

מידיעה וודאית - יש אנשים ידעו שצפויה צפירה ועדיין נכנסו ללחץ. יש ילדים בבית ספר, שאחרי הכנה עמדו בטקס וחיכו לצפירה שידעו שעוד רגע תגיע - ועדיין כשהגיעה רצו למקלט במבטים מבוהלים.

האזעקה והצפירה בנויות ככה שעוד לפני המודע, הן מפעילות אצלינו את התת-מודע. עוד לפני שאנחנו בודקים האם זאת צפירה עולה ויורדת או רק עולה ולא יורדת - אנחנו כבר במצב פעילות.

למעשה כמו שכתבתי - אני חושב שהיה ראוי לבטל, לא חושב שאפשר היה לבטל. השיח הציבורי לא היה מסוגל לשאת את זה, אבל לא לזלזל.

נ.ב.

יכול להיות שיש לכם ממ"ד והילדים פשוט ממשיכים לישון בו?

בס"ד

אבל בסוף הנקודה המרכזית בעיניי היא שיש פה משהו שגורם לנו לעצור שתי דקות ולהתייחד. אני לא מכיר שום תחליף הגיוני לזה, ובלעדי זה יום השואה היה הופך ליום של סיפורים ברדיו ובטלוויזיה.

הצעד הבא זה אם אין צפירה אז למה לעשות את הטקס דווקא בעשר ולא בשעה האחרונה של המערכת - במקרה הטוב. או במקרה הרע לבטל לחלוטין כי יש הרבה חומר לימודי להשלים בגלל המלחמה וצריך להספיק עד סוף השנה.

הצפירה, גם אם היא לא מושלמת, היא ההזדמנות היחידה לעצור את היום למדינה שלמה. במיוחד ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל שבו עלינו לזכור מי הם החיילים שהקריבו את נפשם שאנחנו נוכל להמשיך את חיינו.

משהו נעלה בלעמוד ולחשוב על 6 מיליון הנרצחים

כן חשוב לזכור

ולהגיד תהילים או משניות לעילוי נשמת

אבל לעמוד בצפירה זה טקס חסר יתרון

הנשמות בעוה"ב לא מתעלות בזכות העמידה הזאת

ובטח לא מתעלות בזכות בהלה של מליוני ישראלים 

גם לא רואה מעלה בלהמשיך את החיים כרגיל כשכולם עוצרים...

אין לי בעיה לעמוד ומשתדלת לומר גם כמה פרקי תהילים

אבל באמת שלהבהיל את כל המדינה זה מיותר כל כך

וכמו שאמר אחד מגדולי רבותי: "אני מבין למה אני עומד, אבל גם מי שלא מבין - ביארצייט של אבא שלו הוא עושה כמה דברים שהוא לא מבין ואני יודע להגיד לו שאין להם סיבה, אז שלא יפרוש מהציבור..."

וכאמור אני לא פורשת מהציבור בדרך כלל

ובכל זאת לא רואה חשיבות גדולה בזה

הייתי פה לפני כן בניק אחר

ככה שיש יותר ותק

אנחנו זכינו להכיר ניצולי שואה ולחיות בניהם. שמענו את העדות שלהם מכלי ראשון, ראינו את הסימן שחקוק על בשרם ואת הצלקות שהם עדיין נושאים משם. אבל כדרך העולם, זה לא יימשך עוד הרבה שנים. ניצולי השואה הולכים ומתמעטים. שתי הילדות הגדולות שלי זכו להכיר את הסבתא רבה ששרדה את השואה, יתר האחים שלה יכירו מהסיפורים.

הצפירה לא נועדה בשביל עילוי נשמתם של הנרצחים, אלא היא נועדה קודם כל בשבילנו. שאנחנו נזכור אותם, שאנחנו נזכור את מה שעבר על העם שלנו. ביום אחד בשנה, בשעה אחת, עם כולו עוצר מלכת ומתייחד עם ההיסטוריה, עם המשפחה שנספתה, עם הזיכרון.

זה מה שישאר לנו עוד כמה שנים. לא יהיה זיכרון בסלון, כי הם כבר לא יהיו עימנו. מה שיהיה לנו זה את הסיפורים שאנחנו שמענו מהם ואותם אנחנו נצטרך להעביר לדורות הבאים. לכן בא היום הזה, ובאות שתי הדקות האלו להזכיר לכולנו את המסר הזה.

עם העובדה שצריך לזכור

ואסור לשכוח

ולהנציח

אבל לא רואה יתרון דווקא בצפירה שמקפיצה לכולם את הלב

מאמינה שיש עוד דרכים

אבל כן שצריך לשנות אותה לצליל שלא דומה לאזעקה.

אם לאמבולנס שינו את הסירנה כי זה מזכיר אזעקה ולא רצו להלחיץ אנשים בזמן מלחמה אין סיבה שלא ישנו את הצפירה לצליל פחות מלחיץ

האם לולי צפירה כולם היו עושים את זה? כנראה שלא כולם. גם אם הצפירה, לא כולם עשו את זה. לא האישה שנכנסה להסטריה, לא המורה שתלמידה רצו למרחב המוגן ולא רבים אחרים.

גם טקסים שהיו נערכים במוסדות הלימוד, צה"ל ומוסדות המדינה לא היו נראים אותו הדבר מבלי הצפירה. השעה 10 לא הייתה 10, הכובד ראש לא היה אותו כובד ראש ובכלל זה גם האווירה. הטבת לכתטב פה על הבסיס שעליו מושתת הצפירה וזה בדיוק חלק מהאווירה של היום הזה. מבלי זה, זה יהיה עוד יום חול.

אני אתן דוגמה על עצמי. מ-09:10 המתנתי על הקו שנותן שירות ייענה לי. ב-09:55 ניתקתי וכמה דקות לאחר הצפירה התקשרתי מחדש והמתנתי בשנית. אני רוצה להאמין על עצמי שהייתי מנתק גם מבלי הצפירה, אבל לא בטוח שכולם היו עושים כך.

בזמן ככ רגיש מבחינה בטחונית. גם בזמן המלחמות מאז ה7 לאוקטובר. אפשר ממש ממש לוותר על זה. 

אני חושבת שהפכו את זה לדת.