מי מפחד ממנו.
מה מפחיד בו.
למה בולמים אותו.
מי מפחד ממנו.
מה מפחיד בו.
למה בולמים אותו.
אדם מאידיאולוגיה דומה מאוד אבל שונה פוליטית שמתמודד במפלגה עם פריימריז כשהמערכת לא מחבבת אותו.
איזה אידאולוגיה שונה הוא מציע?
בס"ד
עוצמה יהודית צריכה לפתור עניינים פנימיים שלה, בנוגע לשאלה מי יתפטר במסגרת החוק הנורווגי. יש בזה כמה משמעויות שונות. זה כל הסיפור.
אגב, לדעתי יש פתרון וקל-
להעביר את תיק המורשת לחבר אחר, והשר אליהו יקבל תפקיד סגן שר שבמילא מגיע להם מכוח ההסכמים הקואליציונים ולא נוצל.
יודגש שאין שום ספק שהם צריכים לפתור את הבעיה הזאת ולהכניס את סוכות. מניח שגם ימצא לזה פתרון כזה או אחר, ובכנס הבא סוכות כבר יכהן כח"כ מן המניין.
לתפקיד סגן שר.
ולמה עוצמה יהודית צריכה לשלם בעד בעיה ארגונית במפלגה מתחרה, בהנתן שלא סביר, נכון לעכשו, ששוב ירוצו יחד בבחירות הבאות.
פשוט על פי החוק הוא לא יכול להתפטר שוב במסדרת החוק הנרווגי. אז גם אם איתמר ווסרלאוף לא יכולים (חשש מהיומ"שית ובעיות מימון, בהתאמה), אז לדעתי זה פתרון הגיוני וראוי.
עוצמה יהודית צריכה לעשות את זה כי כיום ח"כ קרויזר "נמצא על משבצת" של הציונות הדתית. אז הם יכולים להמשיך להתעקש, אבל אז סמוטריץ' מתפטר, כפי שהוא עשה, ואז אם הפעם לא ימשוך אז גם קרויזר יצא מהכנסת. זה השיקול שעומד על הפרק.
בעניין הפותח, לענ"ד (וכתבתי זאת גם לפני הפריימריז) הקושי עם צבי סוכות, שקשה מאוד לדעת מיהו ומה דעותיו. הוא עבר כמה שינויים אידיאולוגיים/פרקטיים בחיים וגם ספציפית בשנים האחרונות, הוא בעיצומו של תהליך שינוי ממה שהיה עד לפני כשש/שבע שנים. אישית, זה בסדר גמור. יפה מאוד שאדם לא תקוע על ססמאות או נאמנות עיוורת למפלגה, אלא מברר את דעותיו ואמונותיו. אבל, כנציג ציבור, הציבור ששלח אותו צריך לדעת מי נציגיו, איזה עמדות הם מייצגים ולהחליט האם לתמוך בהם בסיבוב הבא. עם צבי סוכו. זה מורכב ולא צפוי.
לימור סון הר מלך יכולה לדעתי להיכנס בקלות למשרד שכזה ולשר אליהו לתפור משהו חדש למידות שלו, אבל זה כבר לא מערער את יסודות הקואליציה כי זה מגיע לעוצמה יהודית מתוקף ההסכמים הקואליצינים (שורש הסכסוך עם אלמוג כהן שרצה להיות שר ולא סגן שר).
בגלל שני "כתמים" בקורות חייו הפוליטיים:
1. הוא היה מנכ"ל עוצמה יהודית, וחשוד בעיני הבייס כמי שמתכנן לערוק לבית הפוליטי הקודם שלו.
2. הוא בן למשפחה חרדית, ככזה הוא לא מוכן ליישר קו עם קמפיין ההסתה האובססיבית של מפלגתו נגד חרדים.
ואין מצב שהוא חוזר לעוצמה.
אם כבר, כמו שכתבתי, הנ.צ. הללו, שהיום הוא בדעות מאוד שונות - הן סימן.
החשש הוא שהוא ימשיך את תהליך ההתמרכזות שלו. אחד שעבר כל כך הרבה שינויים, תמיד עלול לעבור את השינוי הבא.
הוא פשוט פרלמנטר מעולה, שלא נכנס לסכסוכים עם אף אחד מן היריבים הפוליטיים, כולל אלה המכונים אנשי תקשורת, ולא זכור לי שהוצא אי פעם ממליאת הכנסת בשל קריאות ביניים והפרעות.
נראה שבמפלגתו לא בדיוק אוהבים את הגישה הזו.
וצריך לזכור - מיד עם חזרתה של עוצמה יהודית לממשלה, הוצע לו לקבל תפקיד סגן שר (שהיה מגיע לו מתוקף ההסכמים הקואלצינים) - אך הוא סירב. אחרת סוכות כבר היה חוזר לכנסת לפני שבועיים (אני מניח שההבטחה שהובטחה לו בתמורה זה הקמת שדה התעופה בנבטים שהוא פעל לקדם)
מזלו שהחרדים איימו בתקציב, אחרת הוא היה רואה מספסלי האופוזיציה, איך טוחנים את עזה לעפר, כשהוא לא יכול לקבל קרדיט.
בס"ד
ח"כ אייזנקוט סיפר לא אחת על אירוע שקרה באחד מחודשי המלחמה בזמן שהם עוד היו חלק ממנה. על פי הסיפור שהוא מספר בישיבת הקבינט המצומצם עלה נושא של סוגיית שחרור מספר חטופים ולאחר מכן בישיבת הקבינט פתאום סמוטריץ' העלה את אותו מספר, מספר שהוא לא היה אמור להיחשף אליו.
אלא שנתניהו, כך על פי אייזנקוט (ולדעתי זה לא הוכחש מעולם), מסר את הפרטים לסמוטריץ', כדי שיפוצץ אותם בקבינט (ולאחר מכן כמובן שזה יגיע לתקשורת) ובכך לסכל את העסקה שבעיניהם הייתה מסוכנת.
זאת אומרת, שאנחנו רואים פה בבירור מקרה שבו השתמשו בטקטיקה הזאת במטרה לסכל מהלך מסוכן. והאמת היא, שאחרי כל המילים היפות והמרגיעות, אנחנו רואים שהמציאות היא לא כמו שתיארו לנו.
אני האזנתי אתמול בקשב רב לריאיון של סמוטריץ' אצל ירון וילנסקי בגלצ. הוא דיבר שם על תשע משאיות מינמליות שצה"ל עוקב אחריהן ואם יש השתלטות של חמאס יפציצו מהאוויר. בפועל נכנסו היום 100 משאיות (על פי תיעוד של צו 9) ודובר רוה"מ אמר בריאיון אצל אמיר איבגי, גם כן בגלצ, שאין אפשרות לוודא שהסיוע לא מגיע לידי החמאס.
סמוטריץ' גם אמר באותו הראיון ("אני אומר לך באחריות") שהכנסת הסיוע היא בשביל להזים בפני הידידות הגדולות שלנו את טענת הרעב ברצועה, וזה שקר ועלילות שווא שזה חלק מהשחרור של עידן אלכסנדר בשבוע שעבר. אתמול בערב פורסמו בשני ערוצים שונים (קשת 12 וכאן 11) שהסיוע שנכנס כעת לרצועה הוא אכן קשור בקשר ישיר לשחרור.
אז אתמול נתניהו פעל והצליח למנוע משורה של ארגוני ימין, ומח"כ עמית הלוי, לתת הצהרה שתאתגר את הממשלה על ההחלטה שלה (פרסום של עמיאל ירחי ב-i24news). במציאות כזאת מה שמאוס זה הניסיון להעלים מהציבור את האמת, לא מי שמוציא אותה לאור.
(אגב, עובדתית החזרה של עוצמה יהודית זה לא קשור לחרדים. גם אילולה היו מאיימים בתקציב, נתניהו פעל כל הזמן כדי להשיב אותו לממשלה כדי שיהיה לה רוב משמעותי בכנסת).
אגב, אייזנקוט במומו פוסל - כשהם ישבו בקבינט, היו כל הזמן הדלפות לכתבים מאוד מסויימים. כשהם יצאו, פתאום הכתבים הללו כבר לא ידעו. המשיכו לצאת רק הדלפות שמוציאות את בן גביר הגבר של הממשלה, כשהוא יצא ההדלפות *לתקשורת* פסקו לחלוטין.
כתבתי בפירוש שאיני נכנס לשאלה מי צודק, אלא האם ההתנהלות היא כזאת שמאפשרת עבודה עם הממשלה. בן גביר חילק נשקים שהצילו חיים, באמת כל הכבוד לו על כך (וציינתי זאת כמה פעמים) הוא גם הפסיק את הקייטנות בכלא, גם על כך כל הכבוד לו באמת (ציינתי גם זאת כמה פעמים) מעבר לזה, הוא עסוק בלנהל מלחמות אבודות, לזרוק בוץ על שותפיו וליילל כמה היועמ"שית/בג"ץ/חברי הממשלה/השכנה מהקומה הרביעית לא מאפשרים לו.
בזמן הזה, סמוטריץ' בשקט ובעקביות ובלי מלחמות אבודות, משנה מציאות ביו"ש שתזכר לשנים. בזמן שבן גביר בהפגנתיות יצא מהממשלה, סמוטריץ' דאג שהממשלה תתן את ההוראה לחזור להלחם.
נתניהו התאמץ להחזיר אותם, לא כי מישהו בקואליציה התגעגע להדלפות ולזריקות הבוץ, אלא כי הוא צריך רוב יותר מובהק, כדי שלא כל גולדקנוף יוכל להפיל את הממשלה.
נתניהו במילכוד, כיוון שהמינימום שהחרדים דורשים (והוא גם התחייב להם על זה בהסכם הקואליציוני) בעניין הגיוס, הוא הרבה יותר ממה שח"כי הליכוד (חמישה לפחות) היו מוכנים לשאת עוד לפני המלחמה וכ"ש עכשיו. ממילא הוא חייב ממשלה רחבה (ולמזלו החרדים לא מאוחדים באיומים), היה עדיף לו עוד קודם, אבל הדד-ליין היה התקציב.
המידע הזה הגיע לקבינט ובמקביל הגיע גם לתקשורת.
לגבי הדלפות - תמיד היו הדלפות מהקבינט. גם בזמן שלא אייזנקוט ולא בן גביר היו שם. קל וחומר מישיבות ממשלה. זה עובדות. אגב, תעבור גם היום על הדלפות ותראה שהוא כלל לא מוזכר בהם. ועוד כלל חשוב בעולם התקשורת: יש כתבים שכשההדלפה מתפרסמת אצלם - ברור מי *לא* השר המתדרך.
אגב, אתמול בריאיון לפטריוטים בן גביר פרגן לסמוטריץ' בפה מלא על מהפכת הבניה ביו"ש, ונתן לו את כל הקרדיט. מתי סמוטריץ' אי פעם פרגן לבן גביר על דברים שאתה ציינת כמו הנשקים? על המהפך בבתי הסוהר? אני לא זוכר שזה קרה.
להפך, היה אפשר לראות את הפרצוף שלו בשבוע שעבר במירון שבן גביר ישב לצידו באירוע ההדלקה של הציונות הדתית (המגזר, לא המפלגה). כל הזמן הזה הוא פעל בשקט להדחיק אותו מאירועים מגזריים (במירון הוא לא יכל כי זה אירוע בהובלת רבני קהילות) ולתקוע לו מקלות בגלגלים (תקציב המשטרה, לדוגמה, שפתאום כשחיים כץ היה השר אז כבר כן היה מוצדק לעלות להם את השכר ולמשרד את התקציב).
ולסיום תיקון חשוב: על פי הודעת מתפ"ש בדקןת האחרות - נכנסו היום 93 משאיות לרצועה ולא 100 כפי שכתבתי (למרות שמובן למה זה עוגל למאה - אבל חשוב לדייק)
שמעתי אותו פעם מנסה לעבוד על אסתי פרז (כאן רשת ב') לא הכי צדיקה בעולם. אבל אף אחד לא אוהב שמנסים לעבוד עליו. רק אפשר לקוות שהוא לא באמת מאמין למה שהוא אומר.
העברת "חוק עונש מוות למחבלים" בקריאה שלישית היא רגע שבו המדינה מחשבת מסלול מחדש, אך בעוד חגיגות הניצחון נשמעות מצד אחד, זעקות האזהרה מצדו השני של המתרס חריפות מתמיד. בלב הסערה ניצב השר איתמר בן גביר, שהוביל את החוק כדגל מרכזי, בטענה נחרצת שרק יד ברזל וגרדום ישיבו את ההרתעה שאבדה ויעשו צדק עם המשפחות השכולות. עבור בן גביר ותומכיו, זוהי הדרך היחידה להבהיר לאויב שכללי המשחק השתנו וכי דם יהודי אינו הפקר. אלא שמול הגישה הזו מתייצבת חזית רחבה של מתנגדים, ובראשם דמויות ביטחוניות ופוליטיות כמו בני גנץ ויאיר לפיד, המזהירים כי מדובר ב"הימור מסוכן על חיי אדם". טענת הנגד המרכזית, שמהדהדת גם במסדרונות השב"כ, היא שעונש המוות אינו מרתיע את מי שיוצא למשימת התאבדות ממילא, אלא להפך – הוא מעניק למחבל את הפרס הגבוה ביותר מבחינתו: מות קדושים ("שהאדה"). המתנגדים טוענים בנחרצות כי המהלך הזה רק יתדלק גלי טרור אכזריים של נקמה, יגביר את המוטיבציה לחטיפת חיילים ואזרחים כקלפי מיקוח נגד ההוצאות להורג, ויבודד את ישראל מוסרית ודיפלומטית בעולם. ראש הממשלה בנימין נתניהו, שבחר להעניק את קולו ותמיכתו המכרעת לחוק, מצא את עצמו בלב הדילמה בין הצורך המבצעי-ביטחוני לבין הדרישה הציבורית והפוליטית לצדק גלוי ומרתיע. כעת, כשהחוק כבר כאן, השאלות הופכות למטלטלות יותר: האם תמיכת נתניהו ובן גביר תתברר כנקודת מפנה חיובית, או שמא צדקו גנץ ולפיד באזהרתם שהחוק הזה הוא רק דלק למדורת המזרח התיכון? האם אנחנו באמת בטוחים יותר היום, או שמא פתחנו תיבת פנדורה של אלימות שאין לה סוף? ומה יקרה ביום שבו פסק הדין הראשון יצא אל הפועל – האם נרגיש שנעשה צדק, או שנבין שהמחיר הביטחוני כבד מנשוא? אלו השאלות שנותרו פתוחות לשיפוטכם, והן דורשות מאיתנו להחליט: היכן עובר הגבול בין נקמה מוצדקת לביטחון לאומי?
הגעת אליה, אבל שיהיה...
אבל כן, וודאי שעדיף בהרבה לחסל את המחבל במקום.
כי ככה ראוי, כי ככה וודאי לא ירצח עוד בעתיד, לא יתן מוטיבציה לחטיפה למו"מ עתידי, חיסכון כלכלי במקום, מזון וכו', הרתעה (אם כי לפצוע המחבל בצורה קשה מאד, או מוות בביזיון זה יותר מרתיע). ועוד סיבות שהזכירו פה
וראו כל עמי הארץ כי שם ה נקרא עליך ויראו ממך.
טומאת נידה זה מי שמזדעזע מהרס אנדרטה של רוצח תינוקות כמו עראפאת
ובהכנסת ארס של מוסר נוצרי לתוך הבית מדרש.
הלוחם שהודח על מצבת עראפת הודח בצדק כי היה עליו לבוא עם פטיש אמיתי ולא עם פטיש גומי. לא ככה מבערים את הרוע המונצח באבן.
אתה שלוש פעמים ביום מבקש מהקב"ה שיביא אותך לארץ. הוא הביא, אתה בעטת במתנה שלו!
אין יותר תפילה מהשפה ולחוץ מהתפילה שלך. בכוזרי כתב זאת גם על מי שנולד בחו"ל ולא עולה לארץ:
מאמר שני
כג - אָמַר הַכּוּזָרִי: אִם כֵּן אַתָּה מְקַצֵּר בְּחוֹבַת תּוֹרָתְךָ, שֶׁאֵין אַתָּה מֵשִׂים מְגַמָּתְךָ הַמָּקוֹם הַזֶּה וּתְשִׂימֶנּוּ בֵּית חַיֶּיךָ וּמוֹתֶךָ, וְאַתָּה אוֹמֵר: "רַחֵם עַל צִיּוֹן כִּי הִיא בֵית חַיֵּינוּ", וְתַאֲמִין כִּי הַשְּׁכִינָה שָׁבָה אֵלָיו, וְאִלּוּ לֹא הָיָה לָהּ מַעֲלָה אֶלָּא הַתְמָדַת הַשְּׁכִינָה בָהּ בְּאֹרֶךְ תְּשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה הָיָה מִן הַדִּין שֶׁתִּכָּסַפְנָה הַנְּפָשׁוֹת הַיְקָרוֹת לָהּ וְתִזַּכְנָה בָהּ, כַּאֲשֶׁר יִקְרֶה אוֹתָנוּ בִמְקוֹמוֹת הַנְּבִיאִים וְהַחֲסִידִים, כָּל שֶׁכֵּן הִיא שֶׁהִיא שַׁעַר הַשָּׁמַיִם. וּכְבָר הִסְכִּימוּ כָל הָאֻמּוֹת עַל זֶה. הַנּוֹצְרִים אוֹמְרִים, שֶׁהַנְּפָשׁוֹת נִקְבָּצוֹת אֵלֶיהָ וּמִמֶּנָּה מַעֲלִין אוֹתָן אֶל הַשָּׁמַיִם, וְהַיִּשְׁמְעֵאלִים אוֹמְרִים, כִּי הִיא מְקוֹם עֲלִיַּת הַנְּבִיאִים אֶל הַשָּׁמַיִם, וְשֶׁהִיא מְקוֹם מַעֲמַד יוֹם הַדִּין, וְהוּא לַכֹּל מְקוֹם כַּוָּנָה וָחָג. אֲנִי רוֹאֶה, שֶׁהִשְׁתַּחֲוָיָתְךָ וּכְרִיָעְתָך נֶגְדָּה חֹנֶף,אוֹ מִנְהָג מִבִּלְתִּי כַוָּנָה, וּכְבָר הָיוּ אֲבוֹתֵיכֶם הָרִאשׁוֹנִים בּוֹחֲרִים לָדוּר בָּהּ יוֹתֵר מִכָּל מְקוֹמוֹת מוֹלַדְתָּם, וּבוֹחֲרִים הַגֵּרוּת בָּהּ יוֹתֵר מִשֶּׁיִּהְיוּ אֶזְרָחִים בִּמְקוֹמוֹתָם. כָּל זֶה עִם שֶׁלֹּא הָיְתָה בָעֵת הַהִיא נִרְאֵית הַשְּׁכִינָה בָהּ, אֲבָל הָיְתָה מְלֵאָה זִמָּה וַעֲבוֹדַת אֱלִילִים, וְעִם כָּל זֶה לֹא הָיְתָה לָהֶם תַּאֲוָה אֶלָּא לַעֲמֹד בָּהּ, וְשֶׁלֹּא לָצֵאת מִמֶּנָּה ְּבִעּתֹות הָרָעָב אֶלָּא בְמִצְוַת הָאֱלֹהִים, וְהָיוּ מְבַקְשִׁים לִנְשֹׂא עַצְמוֹתָם אֵלֶיהָ.
כד - אָמַר הֶחָבֵר: הוֹבַשְׁתַּנִי מֶלֶךְ כּוּזָר, וְהֶעָוֹן הַזֶּה הוּא אֲשֶׁר מְנָעָנוּ מֵהַשְׁלָמַת מַה שֶּׁיְּעָדָנוּ בוֹ הָאֱלֹהִים בְּבַיִת שֵׁנִי, כְּמָה שֶׁאָמַר: "רָנִּי וְשִׂמְחִי בַּת-צִיּוֹן", כִּי כְבָר הָיָה הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי מְזֻמָּן לָחוּל כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה אִלּוּ הָיוּ מַסְכִּימִים כֻּלָּם לָשׁוּב בְּנֶפֶשׁ חֲפֵצָה, אֲבָל שָׁבוּ מִקְצָתָם וְנִשְׁאֲרוּ רֻבָּם וּגְדוֹלֵיהֶם בְּבָבֶל, רוֹצִים בַּגָּלוּת וּבָעֲבוֹדָה- שֶׁלֹּא יִפָּרְדוּ מִמִּשְׁכְּנוֹתֵיהֶם וְעִנְיָנֵיהֶם. וְשֶׁמָּא עַל זֶה אָמַר שְׁלֹמֹה: "אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר", כִּנָּה הַגָּלוּת בְּשֵׁנָה וְהַלֵּב הָעֵר הַתְמָדַת הַנְּבוּאָה בֵינֵיהֶם. "קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק", קְרִיאַת הָאֱלֹהִים לָשׁוּב. " שֶׁרֹאשִׁי נִמְלָא-טָל" עַל הַשְּׁכִינָה שֶׁיָּצְאָה מִצִּלְלֵי הַמִּקְדָּשׁ, וּמַה שֶּׁאָמַר: "פָּשַׁטְתִּי אֶת כֻּתָּנְתִּי", עַל עַצְלוּתָם לָשׁוּב. "דּוֹדִי שָׁלַח יָדוֹ מִן-הַחוֹר", עַל עֶזְרָא שֶׁהָיָה פוֹצֵר בָּהֶם וּנְחֶמְיָה וְהַנְּבִיאִים, עַד שֶׁהוֹדוּ קְצָתָם לָשׁוּב הוֹדָאָה בִלְתִּי גְמוּרָה,וְנָתַן לָהֶם כְּמַצְפּוּן לִבָּם, וּבָאוּ הָעִנְיָנִים מְקֻצָּרִים מִפְּנֵי קִצּוּרָם, כִּי הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי אֵינֶנּוּ חָל עַל הָאִישׁ אֶלָּא כְּפִי הִזְדַּמְּנוּתוֹ לוֹ, אִם מְעַט – מְעָט וְאִם הַרְבֵּה – הַרְבֵּה. וְאִלּוּ הָיִינוּ מִזְדַּמְּנִים לִקְרַאת אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ בְּלֵבָב שָׁלֵם וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה, הָיִינוּ פוֹגְעִים מִמֶּנּוּ מַה שֶּׁפָּגְעוּ אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרָיִם.
וְאֵין דִּבּוּרֵנוּ: "הִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קָדְשׁוֹ",וְ"הִשְׁתַּחֲווּ לְהֲדוֹם רַגְלָיו", וְ " הַמַּחֲזִיר שְׁכִינָתוֹ לְצִיּוֹן", וְזוּלַת זֶה, אֶלָּא כְצִפְצוּף הַזַּרְזִיר, שֶׁאֵין אֲנַחְנוּ חוֹשְׁבִים עַל מַה שֶּׁנֹאמַר בָּזֶה וְזוּלָתוֹ, כַּאֲשֶׁר אָמַרְתָּ מֶלֶךְ כּוּזָר.
רבינו יהודה הלוי, נאה דרש ונאה קיים ויצא ועזב כל טוב בארץ ספרד ושם פעמיו בדרכים מסוכנות, מלאות שודדים, ספינות טובעות ומסעי צלב, לארץ ישראל.
אתה בתקופת שפע כזאת, נטשת את ארץ ישראל.
"גדול כבודינו בגוים"
... אני שואל:
מה אתה חושב כשאתה עומד לפני הקדוש ברוך הוא ואומר:
"דל כבודנו בגויים ושקצונו כטומאת הנדה"
אם לא תענה אבין שגם אתה מאלה שמתפללים מהפה לחוץ.
"דל כבודינו בגוים" זה שמצוקמקים כמו חות'ים מעיזים לירות עלינו, ושאנו עוד נאלצים לקבל טילים מארגון מצוקמק כמו חזבאללה ולא לכבוש את כל לבנון. ושאנו נאלצים שבעיר העתיקה תהיה מלאה בצלבים ועבודת אלילים. שאנו מכילים את זה שהגויים לא מכירים בירושלים כבירת ישראל ובעיר העתיקה כנשלטת על ידינו. שהערבים עושים כבשלהם בהר הבית ומשחקים בו כדורגל. שהגויים לא מכירים בלב המולדת שלנו יהודה ושומרון כחלק מהמדינה ושיהודי לא יכול לסוע בצורה בטוחה בלב המולדת שלו ביהודה ושומרון. שהגוים מצטטים את עיתון הארץ ואת אולמרט ואורמים "אפילו ישראלים טוענים שמדינת ישראל פושעת מלחמה".
"ושקיצונו כטומאת הנידה" - השפעת הפרוגרס על התרבות במדינה, חדירת המוסר הנוצרי לחלקים מהבית מדרש, והעובדה שחצי מיהודי ארצות הברית הם רפורמים אוטו אנטישמים שונאי עמם והסירו המתפילה את הבקשה לחזור לארץ
... את הדבר הנכון. אין ספקות ואין חרטות. וידוי מושלם.
.... מעשה תועבה.
ותצביע למפלגת נעם
.... במילים "מה זה קשור" בורח מהמציאות.
אתה יודע טוב מאוד שזה רע בעיני השם.
נעם
בארץ ישראל
בדיוק הפקרת שדות גז בצפון הארץ בנחלת שבט אשר. הפקרה שפינקה את איראן דרך חיזבאללה בלבנון.
בדיוק הסכמי אוסלו שהקריבו אלפי חיים על מזבח השקר השמאלני של רבין ופרס.
אנחנו נמצאים בזמנים היסטוריים ביותר.
כי כעת מרוצצים את ראש הנחש – שזה איראן.
במלחמת ששת הימים המפוארת, ראש הנחש היה ברית המועצות. זו הייתה מדינה איומה ונוראית, ובכל זאת – פחות נחשית מאיראן של היום. למרות ניצחוננו המוחץ, ברית המועצות נשארה במלוא עוצמתה. זו בדיוק הסיבה שהמלחמה לא נגמרה שם: באה מלחמת ההתשה, אחריה מלחמת יום כיפור, ואחר כך גל הטרור של אש"ף.
הפעם המצב שונה בתכלית.
ראש הנחש הוא איראן – מדינה עם שטח עצום, שפיתחה נשק מתקדם שסיפקה גם לרוסיה, ועמדה ממש על סף פצצה גרעינית. ועכשיו מרוצצים את כל זה.
לכן חייבים לתת גיבוי מלא, איתן ובלתי מסויג לראש הממשלה בנימין נתניהו ולנשיא דונלד טראמפ – בדיוק כפי שמנחם בגין נתן גיבוי מוחלט ללוי אשכול במלחמת ששת הימים.
זה ממש בנפשנו.
בברכח חג הפסח כשר ושמח.
אין לאיראנים שום כוונה לוותר על מיצרי הורמוז.
וטראמפ ביקש 200 מליארד מהקונגרס ולא מקבל -
אמריקה רוצה שהמלחמה תיפסק.
זה אומר מיתון למערב.
אשמח למחשבות מעודדות🙂
אם יש פה
גם כאן לא הייתי ממהר להיצמד לדברי הרהב של פרשנים יהירים. בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל.
איך זה מעודד?
שאנחנו בדרך לגאולה
אז מי זה מלך ערבי?
פרסים אינם ערבים. מדובר בשתי קבוצות אתניות שונות עם היסטוריה, שפה ותרבות נפרדות.
הנה ההבדלים המרכזיים שחשוב להכיר:
1. מוצא ואתניות
* פרסים: שייכים לקבוצת העמים האיראניים (מקור הודו-אירופי). הם חיים בעיקר באיראן, שם הם מהווים את הרוב המכריע של האוכלוסייה.
* ערבים: שייכים לקבוצת העמים השמיים, שמקורם בחצי האי ערב.
2. שפה
זהו אחד ההבדלים הבולטים ביותר:
* פרסית (פארסי): שפה הודו-אירופית. למרות שהיא נכתבת באלפבית המבוסס על הכתב הערבי (עם כמה אותיות נוספות) ושאלה מילים רבות מהערבית, היא קרובה דקדוקית הרבה יותר לשפות אירופיות (כמו אנגלית או גרמנית) מאשר לערבית.
* ערבית: שפה שמית, הקרובה מאוד לעברית מבחינה מבנית ודקדוקית.
3. דת
בעוד ששתי הקבוצות הן ברובן מוסלמיות, יש ביניהן הבדל זרמי מובהק:
* רוב הפרסים הם מוסלמים שיעים.
* רוב הערבים בעולם הם מוסלמים סונים (אם כי יש מיעוטים שיעים גדולים במדינות כמו עיראק ולבנון, וכן מיעוטים נוצריים).
4. היסטוריה
הפרסים מתגאים בהיסטוריה של אימפריות עתיקות (כמו האימפריה האחמנית של כורש הגדול) שהתקיימו הרבה לפני עליית האסלאם והתפשטות התרבות הערבית. כיבוש פרס על ידי הערבים במאה ה-7 אמנם הביא את האסלאם לאזור, אך הפרסים שמרו על זהותם האתנית והלשונית הייחודית.
(נעזרתי ב Gemini)
מלכות זה לא עם אלא ציווילזציה.
כשם שאירופה כיום אינה רומאית, ועדיין ממשיכה של מלכות רומי
אי פעם את הדעה שהאיראנים הם ממוצא ארי וכך גם הם רואים את עצמם?
ארים = עמלק.
אם כי נכון שהם והם התנדבו לבצע את תפקידו.
בגדול בחקר העמים והבלשנות, בעוד שאנחנו הערבים, הארמים ועוד נחשבים 'שמיים', יש את האירנים שהם מקור השפות ההודו-אירופיות, כלומר ההנחה היא שקבוצות הברברים שפלשו לצפון ומרכז אירופה ופגשו מצפון את היוונים והלטינים (רומאים), הגיעו במקורן ממרכז אסיה.
מדרשי אגדה יכולים להתפרש בכל מיני דרכים. כשעם ישראל קם ונלחם, יש סיע"ד.
את העולם שלו, כידוע. אפילו אם לא רואים זאת בעיני הבשר ודם שלנו.
סבלנות.
האירוניה מתה... כמו כל משפט של האיש הזה...
בניגוד למלחמת ההתשה הראשונה, שהחלה מיד אחרי מלחמת ששת הימים והייתה קשה פי כמה, כאן האופוזיציה מתנהגת בצורה שונה לגמרי. אז, האופוזיציה הייתה אחראית בהרבה: היא לא קיטרה, לא דרשה להפסיק את הלחימה ולא ניסתה למוטט את המאמץ. מי שעצר את מלחמת ההתשה ההיא הייתה דווקא הממשלה עצמה, כשהסכימה להפסקת אש. בהמשך התברר שזו הייתה טעות אסטרטגית נוראית – כי בדיוק בגללה, שלוש שנים אחר כך, פרצה מלחמת יום כיפור. היה עדיף להמשיך עוד עשר שנים במלחמת התשה מאשר להגיע למלחמה ההיא.
מצד שני, יש כאן עכשיו נקודת אור משמעותית: המלחמה נכנסה עכשיו לשלב שבו היא פוגעת בראש הנחש עצמו. אחרי שראש הנחש ימוגר – לא יישאר נחש.
בניגוד למלחמת ששת הימים ולמלחמת ההתשה, שבהן ראש הנחש היה ברית המועצות. גם אז ניצחנו את כל צבאות ערב, אבל ברית המועצות נשארה על כנה, ללא פגע. הפעם – זה שונה לגמרי.
*היום זה אירן (ויתכן שבמידת מה עומדות מאחוריה רוסיה וסין),
*מחר אולי תהיה תורכיה של ארדואן וגם כל מיני גורמים ממפרקי הזהויות במערב.
*עד לפני שלושים שנה זו היתה בריה"מ,
*במלחמת השחרור זו היתה בריטניה הגדולה שהלגיון הירדני ובמידה רבה גם מצרים היו תחת חסותה,
*לפני כן המופתי קיבל חסות מהיטלר.
אבל לפני ואחרי הכל, האויב העיקרי והמהותי זה הערבים בארץ ובסביבתה.
אם 'ראש הנחש' מתחלף, אבל הניבים העיקריים, נשארים אותם ניבים במשך מאתיים שנה - כנראה שהם הראש האמיתי שרק מוצאים כל פעם נותן חסות חדש...