🍐

האידיאל לעשות עד שעתיים.

אבל אם זה מתארך אני מסיימת את האירוע אחרי שלוש , שלוש וחצי שעות.

(מסקנה מניסיון מר עם מישהו שישבנו כמעט 5 שעות בדייט ראשון ואחר כך הוא חתך)

אתה כבר יודע הכל על האדם השני נראה לי

עד לרמת שם הגננת במעון

שנגמר הקפה השני...

בערך

תלוי עד כמה מוצלח. 

היה לי אחד של 4 שעות, והוא היה הכי טוב

והיא חתכה למחרת

מאז משתדל לא להאריך בדייט ראשון

לפעמים קצת יותר או פחות

כן היו פעמים (בודדות מאוד) בהם זה לקח שעה -מצד הצד השני ואז זה לא המשיך.

בסגנון, בזמן שיש, בחיבור

בדרך כלל שעה וחצי גג שעתיים

יכול להגיע גם ל-3 גג 4

הכי קצר שהיה לי - 40 דקות בערך

היה מזעזע

הכי ארוך - משו כמו 3 שעות. עם בעלי כיום.

בהנחה שאנחנו מדברים על שגרה -

למתי קבענו דייט?

אם דייט נקבע נניח ל-20:30, ואני מתכננת ללכת לישון מוקדם, זה לא יכול להימשך יותר מידי - במיוחד אם צריך להתחשב בתחב"צ.

כמובן שהשעה שבה נפגשים תלוי בלו"ז שלי ובלו"ז שלו, כנ"ל המיקום, כנ"ל התחבורה.

אני בד"כ לא מגיעה עם שמן ספציפי קבוע מראש - זה מספר השעות שהייתי רוצה להשקיע בדייט, אלא בודקת מה טווח הזמנים שלי - נניח באיזו תדירות יש תחב"צ ועד מתי? ואם יש לי רכב, אז זה מאפשר לי יותר.

זכור לי גם פעם שבו הוא ביקש לקבוע בערב מסוים, ואמרתי לו מראש שבאותו ערב לא אוכל להיות יותר משעתיים - והוא היה סבבה עם זה.

בעיני, יש מינימום זמן של נימוס. לחתוך אחרי 40 דק' בעיני זה לא מכבד, גם אם אתם ממש לא בכיוון אחד של השני.

אבל אני לא התכוונתי לבזבז לאף אחד מאיתנו את הזמן, בתור סטודנטית עובדת שצריכה כנל את שעות השינה שלה, כשברור שזה לא רלוונטי.

 ואני לא יצאתי מנקודת הנחה שאני יושבת לפגישה על תקן "העברת זמן כי נימוס".  

אני לא סתם יושבת לדבר עם גברים הרי. אז מה הוא שונה מכל גבר אחר..? או שיש עניין או שלא.

ותאמיני לי שאם את היית שומעת מה ששמעתי, גם את היית בורחת אחרי 40 דקות

זה פשוט היה מאצ' לא נכון. לא נתנו לי פרטים נכונים ביחס למה שחיפשתי

אגב, אחרי הפגישה הזו באמת הפסקתי לחפש דרך חברות וכו ולהיפגש בלי שיחה מקדימה. כי חבל על הזמן פשוט. לפעמים משמיטים פרטים חשובים מאוד, ואין יותר מדויקת ממני כדי לדעת מה אני מחפשת. ברוך השם, זה עבד

אגב 2 - לא הייתי נוסעת מחוץ לעיר בתחבצ לפגישה ראשונה האמת. אולי זה קצת מתנשא, אבל ככה נהגתי. בכלל לא העליתי על דעתי לפגוש מישהו מחוץ לעיר מגוריי. עזבי שהפגישה הזו הייתה עם בחור מתוך העיר, הבחור היחיד שנסעתי אליו היה בעלי, בפגישה שלישית. ב2 הפגישות הראשונות הוא הגיע ברכב. 

לפעמים אין ברירה

אבל חשוב שתהיה הבנה של הסיטואציה משני הצדדים

הבהרנו את עצמנו מעולה

שרק אני באמת יודע מה אני מחפש ויודע איך לחפש ופחות להסביר במילים חחחח

ובכל זאת הייתי שמח לקצת הצעות מחברים ומכרים גם, שימצאו לי איזו חמודה כי לא כולן באתרי היכרויות

אנשים  ששונים מהסביבה שלהם לא יכולים להעזר בסביבה הקרובה כי הם לא מבינים. רק הרחוקה.

זה נכון שהרבה פעמים יעדיפו להציע רק כשמדובר במישהי מאד איכותי?
בהתאם לאיך שתופסים או מכירים את האדם

הם לא היו מהעולם הדתי ככ,או שהם היו "חרדים מדי"

אז מהצד הלא דתי ככ, קשה להבין ניואנסים כמו שומר נגיעה. זה רחוק מהם.

ומהעולם החרדי מדי - מה,את לא רוצה אברך? גבר עובד זה כמעט קללה

ובהתאם לכך גם ההצעות

קצוות,בקיצור

גדלתי בו בעיקר, כל המוסדות וגם תנועת נוער הייתי רק אצלם 3>
ועדיין לא הציעו לי חברים (אבל כן ניסו לחפש לי)

נפגעתי.

קרה לי שדיברתי עם אנשים לפני, ובשיחת טלפון הבנו שאנחנו לא באותו כיוון, ונפרדנו.

אבל אחרי ששנינו טרחנו ונסענו - לחתוך אחרי פחות משעה מעליב בעיניי - 

בסופו של דבר כל אחד מאיתנו הוא עולם, אישיות וכו'. גם אם זה לא מתאים לי - אלמד להכיר אותו קצת יותר, ואולי אכיר אותו לחברה שלי. לחתוך בצורה כזו פוגע בי, כי מבחינתי זה אומר - את לא מעניינת אותי, את לא שווה את הזמן שלי. אז אני אומרת, גם אם מהזוגיות שלנו לא יצא משהו - אולי כן נוכל ללמוד משהו על עצמינו, או לעזור לאחרים מסביבנו. מהמפגש עם האחר אפשר ללמוד הרבה - גם אם זה מה לא.

בעיניי הרבה יותר נימוסי להישאר שעה וחצי, להתעניין ולהקשיב לאדם השני, ולהבהיר לו שזה לא מאצ' - אבל היה מעניין ומרתק להכיר אותך, לשוחח איתך, לשמוע את הדעות המעניינות שלך. אפילו בשביל לעשות איתי את החסד הזה - גם אם זה לא מתאים ולא שייך לזוגיות שאתה רוצה לבנות. כי ההפך, אני מרגישה שפוגע באישיות שלי, במי שאני, במה שאני. גם אדם שמאוד רחוק מהשקפת עולמי יש לי מה ללמוד ממנו, סיפור חייו יכול להיות מרתק, ואפשר לנווט את השיחה לשם, למקום פחות אישי ואינטימי, להודות על הזמן.

בחורה איכותית כמוך באמת מישהו חייב לזכות בך!

כתיבה מאד יפה ומחכימה ותמיד כיף לקרוא מה שאת מביאה פה

סתם,

אין לי מושג מה בדיוק כלול בהגדרה של "איכותית" -

אבל אני יודעת שבוודאות שיש אנשים רווקים שהם אנשים מאוד טובים, עם מידות נעלות, אישיות נעימה, יראי שמיים וכו' -

ולהפך, יש אנשים נשואים שהם פחות, ואכמ"ל...

אין קשר בין הדברים!!

נ.ב: עוד קצת יותר מחודש אזכה לחגוג 30 ורוצה מאד לחגוג עם אשתי לעתיד

אני בראש אחר כאמור. אבל לא באופן גורף. ספציפית במקרה הזה, זה היה נכון.

במקרה אחר, שבו לא ידעתי מה אני באמת חושבת על מי שמולי, הפגישה הייתה ארוכה יותר. באמת לכיוון השעה וחצי.

והפרשנות שלך מאחורי העניין של פחות משעה פגישה,היא שלך. היא לא איזו מוסכמה מחייבת המציאות.

אני בראש קצת יותר קליל. דיברנו קצת, הבנו את הראש,  הבנו שלא מתאים, סיימנו לשתות, אפשר לחזור  הביתה ולשים את החוויה מאחורינו. לא כל דבר צריך להיות יותר ממה שהוא באמת.

וגם היא צדיקה וחכמה כמובן, אבל תזכרי שכל טקסט שכותבים זה נתון לפרשנות בעיני המתבונן.

ובוודאות גם הרבה דברים שכתבתי על עצמי, לא לגמרי מדויקים כי ברגע שרואים אותי ומכירים אותי יותר, רואים אחרת וזה מאד תלוי באיך שאנחנו תופסים את עצמנו ביחס לסביבה.

יכול להעיד על עצמי אישית שעברתי ולמדתי על עצמי ועל הסביבה הרבה במהלך השנים

אני קול לגמרי

מישהו סיפר שהוא נפגש עם מישהי, רק התיישב במסעדה ואז פתאום הבחורה התחילה להעיר לו מה הוא לובש ואמרה לו מה צריך ללבוש וזה והתחילה עם התניות, זה כבר הבנה ברורה שהיא רואה בו כאילו בובה לעצב כרצונה.

אז הוא פשוט קרא ישר למלצר להוציא שובר, שילם וזהו

חחחח

אני עובד  בעולם כמעט הכי בזוי בישראל ובעולם כולו: תקשורת.  לפחות נהנה מזה.

אהבתי את זה שאתה מתכנת 3>

גזרת הכתוב🤷

את אומרת שאני גזור.

כי בעצם אני יכול למכור את אותו מוצר יותר מפעם אחת.

ביליתי יום שלם של עבודה ובניתי פיתרון לבעיה בשביל ערוץ 7. חמש דקות אחר כך אני בודק לאיזה עוד לקוחות שלי היא מתאימה. והרבה פעמים יש התאמה ואפילו גבוהה.

אני לא מגיע לעשירית המשקל של דינוזאור.

רץ הולך וקופץ כמו ילד.

ובשביל הדיון חשוב להבהיר זאת, כי היא כנראה לא הבינה שאכן זה מה שהיה

זה נימוס בסיסי. היה בחור שנפגשתי ומבחינתו לא היה מתאים ואחרי שעה בדיוק הוא סיים. אבל זה היה שעה.

פחות משעה לא מכבד את ההשקעה

*אני מסייגת שיכול להיות מקרים שבהם זה באמת לא מתאים כמו אדם שחלילה לא נעים. ואז כמובן שזה יוצא מן הכלל.

כתבתי בערך 40 דקות

זה היה לפני 10 שנים, כן?

יכול להיות שזה היה שעה, יכול להיות שזה היה 50 דקות, יכול להיות 40 דקות. לא זוכרת במדויק.

אבל בואי נגיד, שכשבחור בדייט הראשון מתווכח איתך, ומדבר בצורה מאוד נחרצת, את לא הולכת לפי מוסכמות. כי זה לא מוסכם שפגישה תיראה ככה, תסכימי איתי?

אני לא רואה סיבה לשבת ולסבול בשביל המוסכמות.. אני לא חייבת לו כלום. כולה נלכתי לפגישה להכיר.

ברגע שאני לא אוהבת מה שאני רואה מולי, לא ברמה של - החלטתי שזה לא מתאים לי, אבל היה נעים להכיר, אלא בקטע של - לא נעים לי להיות פה מעבר להסכמה או אי הסכמה כזו או אחרת לגבי דעות, אני חותכת.

ומי שלא נראה לה - האמת, בעייתי בעיניי.

אבל שוב, גם אם זו הייתה פגישה כביכול נורמטיבית ולא התאים לי, אני לא רואה בזה בעיה. 

שהתכוונתי שכמובן לא צריך להחזיק בו שעה.

כמובן לדעתי האישית. זה לא שאני איזה מחליטת חוקי הדייטים ;)

אבל כן יש ציפיות.

ברור שיש עניין של פרשנות.

כשהפותחת שואלת כמה זמן עושים דייט ראשון - 

אני אומרת שממה שאני מכירה, יש ציפייה ללפחות שעה (וגם זה נראה לי מינימום שבמינימום). דייט שאורכו פחות משעה - זה לא רגיל, לא סטדנרטי. כמובן יכולים להיות מיליון גורמים שמובילים לזה, וכמובן כל אחד יכול לפרש את הסיטואציה איך שבא לו. 

אבל אני חושבת שכולנו מגבשים דיעה על אדם תוך שניות, ובדייט אנחנו מראש מקדישים יותר זמן כדי להכיר אותו מעבר לכרטיס ולסטיגמות. בעצם זה שבחור הסכים לצאת איתי לדייט - הוא מתחייב להקדיש לי מינימום של זמן מקובל.

אני לא אומרת שחובה להישאר בכל סיטואציה, בטח אם את לא חשה בטוחה, מכובדת, רצויה - אבל שכן קיימת מוסכמה, וצריך להבין שיכול להיות שהצד השני רואה את הדברים בצורה אחרת ממך. (וקרה לי שיצאתי עם אנשים שמבחינתי היו ממש לא בכיוון, והם דווקא היו מעוניינים בקשר.).

ואולי אגיד את זה בדרך אחרת:

אם מישהו קובע איתי דייט בשעה 19:15, ואז בחמישה לשמונה אומר לי שהוא חייב לזוז כדי להתחבר לפגישת זום שנקבעה מראש - כלומר, מראש להקדיש 45 דקות לדייט ראשון - אני חושבת שרוב אם לא כל הנוכחים כאן יסכימו שמדובר בדבר לא מקובל.

אני עניתי לסקר לפי מה שהיה אצלי. ואני כבר לא יוצאת לדייטים ברוך השם, אז כנראה שלא אפגע באיש עם החשיבה הלא סטנדרטית שלי, אבל אני לא כתבתי שאני מגיעה לפגישה ושמה סטופר כי קבעתי זום. כשהייתי מתארגנת לפגישה, הייתי מפנה ערב שלם. בדיוק כמו הצד השני. אבל אני לא מחויבת לשבת עם סטופר בול שעה או יותר כי ככה נהוג. פשוט לא. כשזה לא מתאים בצורה מובהקת, 20 דקות או עשר דקות לפה ולשם לא באמת משנים משו בעיניי. ואת לא חייבת להתחבר או להסכים עם מה שאני חושבת וזה בסדר.

ואני חושבת גם, שאת מדברת מתוך חוויה שלילית שהייתה לך ונפגעת ממנה, אז אולי לכן את עומדת על זה. מודה שאני לא חוויתי דחייה מעולם אז ככהנ נקודות המוצא שלנו בהסתכלות הן אחרות ואין לי נקודות רגישות בעניין

אבל גם אם הצד השני מעוניין, זה לא קשור בכלל, במחילה. ברגע שאני מבינה שזה לא, והקדשתי לפגישה בערך שעה (40 דקות, 50 דקות, וואטאבר. את נתפסת על הפחות משעה אבל יכולה להיות שזה היה קרוב לשעה ואני כאמור באמת לא זוכרת בדיק) - מבחינתי האירוע יכול להסתיים.

לא אומר שכולנו נחזור להתלבש כמו פעם. לכן אין קשר בין "בחורה שמאמינה שתראה בית מקדש בחייה" לבין הכיסוי ראש שבתמונה. זה רק עניין של אופנה.

כמובן שיש הבדל בין כיסוי ראש מלא לחלקי, אבל זה עניין אחר

ושלום אני מקווה שלא אתחתן עם אשה שתלבש פאה.

כל כיסוי אחר זה מצויין, רק שלא תגלה יותר מטפח משערה.

היא יכולה לבחור כובע יפה ומהודר כמו ימימה מזרחי. אני אישית יותר אוהב מטפחות, אבל יש כל מיני סגנונות שתבחר. זה בגד שלה היא מתיפה בה בצניעות. היא צריכה להרגיש טוב בזה.

(לא יודעת אם עדיין).

בציבור הדת"ל יש מגוון בסגנונות. אבל אני מניחה שיש מקומות/ קהילות, שבהם מקובל יותר סגנון מסויים. ויש מקומות שיש מגוון.

היום בעיקר נשים מזרחיות מבוגרות הולכות עם כיסוי כזה...

וכן,

כיסוי ראש הוא נושא מגזרי. כמובן לא אחד לאחד, אבל בגדול.

דתיות לייט - ללא כיסוי או כיסוי סמלי, סרט קטן עם פרח או בנדנה וכו'.

דתיות מיינסטרים - מטפחת. היותר דוסיות משאירות קצת שיער מקדימה בחוץ, הפחות דוסיות משאירות גם קוקו או פזור בחוץ, הממש דוסיות לא משאירות שיער בחוץ בכלל. המטפחת עשויה להיות אביזר אופנתי לכל דבר ועניין, עם דוגמאות ונצנצים וקישוטים ומה לא.

אצל חרדיות ספרדיות תהיה מטפחת פשוטה בדרך כלל, צבע אחד ובלי הרבה קשקושים, וגם הקשירה תהיה יותר פשוטה ופחות וואו.

נערות גבעות - מארג' סימפסון.

חרדיות אשכנזיות ליטאיות ובחסידויות מסוימות - פאה. בחלק מהחסידויות יש כובע קטן מעל הפאה.

בציונות הדתית האשכנזית פאה פחות פופולרית אצל צעירות, אבל אצל הסבתות זה להיט.

ויש כובעי בארט, כיפות ענקיות... יותר שכיח אצל דתיות בנות 40 פלוס כזה.

הכל ממה שאני מכיר ואולי אני טועה.

בתמונה:

Gpt מנסה ונכשל לאייר את התשובה שלי.

למשל הכובע על הפאה אמור להיות אשה חרדית ולא ציונות דתית, 

ואני לא יודע מה זה נערת בעות אבל אני מציע שמישהו יוריד ממנה את קערת המרק ששמו לה על הראש...

לק"י

אני רואה עולות מתימן עם משהו כזה. אבל זה הלבוש המסורתי שלהן.

וכובעים היום באופנה גם לצעירות דת"ליות.

לק"י

אולי הן רק מניחות על הראש לכבוד בית הכנסת?

בשאר הזמן הן בלי כיסוי ראש?

לק"י

בכללי יש לי קושי לצייר נשים יהודיות עם כיסוי ראש. הוא צריך פירוט מדוייק, וגם אז לא תמיד הולך לו.

כן מאוד

לא יודע

ולגבי התכלס..יש כיסוי ממש יפה של מטפחת שאולי קצת מזכיר את התמונה פשוט עבדך אינו בקי..אבל בכל מקרה הוא מצוי לרוב במגזר החרדי פחות בדת"ל

שוב אח.

מתוך השאלה אתה יכול להבין שהשאלה היא לנשואים/ות

פה משהו שמונע מנשואים להכנס ולקרוא?

אח יקר אני לא מפלה נשואים לרעה (;

בפרטיות בתור ביטויים לאהבה 

2 דוג' כהכוונה

מה הצורך בפרטיות אם זה להוריד זבל?

אין לי שום רצון או כוונה למשהו אישי 

שלא ניתן לומר בפהרסיה.

עם כל הכבוד, קצת פרופורציות

ישמור אותך צדיק.

לא כל מה שאתה מבין אומר בהכרח שהבנת נכון.

ואם אתה חושב שיש מקום לרווק לשאול אדם נשוי 

על ביטוים של אהבה בדרך שאתה פירשת אז המצב חמור מאוד.

(ולא רק לרווק)

אינם ביטויים לאהבה והערכה.  

ולא התכוונתי לדברים לא צנועים. כי ברור שאותם לא עושים כל יום.  יש תקופות של הרחקות.

ואתה ביקשת מה שעושים כל יום.

אז אל תכניס דברים לפי שלא אמרתי או התכוונתי.   

צודק.

א. פעולת תחזוקת הבית בהחלט יכולה להיות סימן לאהבה. אני למדתי שאם אני עושה מטלה שלרוב מי שעושה אותה הוא בעלי- זה בהחלט נחשב כמחווה. כנ''ל הפוך. גם בשפות האהבה יש שפה הנקראת 'שירותים'. אל תמהר לפסול.

ב. צרם לי המונח שלך של 'דברים לא צנועים'. תכתוב 'דברים שהצנעה יפה להם'.

אבל אין פגם בצניעות בין איש לאשתו. וזה דיוק חשוב, כי לצערנו החינוך של 'מיניות=חוסר צניעות' פוגם רבות בשלום בית של אנשים.

והשואל מבקש לדעת מה המעשה שעושים כל יום, כאקט של חיבה ואהבה.

לא פעם ב…

לא כמחווה, אלא כמעשה קבוע.

(נשיקת פרידה בבוקר, כשהראשון מבני הזוג יוצא מהבית - היא למשל מחווה של אהבה, אבל יש ימים שמנועים מלנשק).

ולעניין ההתנסחות של צניעות - מקבלת את התיקון!!)

בהודעה עצמה, במנותק מה הקשר של השרשור.

בהודעה עצמה נכתב- 'אינסוף פעולות תחזוקה הבית אינם ביטויים של אהבה והערכה'.

וזה, כאמירה כללית, לא נכון בכלל.

מסכימה שפעולת תחזוק שנעשית באופן יומיומי, לרוב לא תיתפס כמחווה של אהבה (אבל בעיניי זה בעיקר בגלל העיוורון של בן הזוג, לא בגלל שהיא אינה כזאת. למשל- בעלי הוא המתדלק הכמעט בלעדי של הרכב. אם לי יש מחר נסיעה ארוכה, הוא יעצור לתדלק גם בזמן לא נוח בעליל. לרוב, אני לא רואה את זה. וזה בהחלט לא מה שהייתי כותבת כתשובה לשאלה של פותח השרשור. ועדיין, זו פעולה של אהבה).

אומנם לא אקט שנעשה יום יום

אך בעיני זה הדוג' הכי יפה לגילוי אהבה

שעליו שאלתי, לא פרחים כל בוקר ולא בונבונירות

חיי שגרה שבתוכם רואים ומגלים את האהבה של האחד לשני.

כרווק ארשום לעצמי בלי נדר לנכס מטלה אחת לעצמי ובכך אוריד

מהאישה לפחות דבר אחד מדברים שיכלה לעשות.

תודה לבעלך(:

קטנות וגדולות, שנעשות לפי צורך, כאשר זה באמת מפנק את הצד השני.  

אבל נקודת המוצא שלך היתה "יום יום"   - לזה אין תשובות ודוגמאות.  

להביא לי מים , לכבות את האור

לסחוב דברים שאני לא מצליחה 

כשאני לומדת זה מפנק אותי

ועם זה עם שוקולד אז בכלל

לשאול מה שלומי, איך עבר עלי היום, בהתעניינות כנה.

אני חושבת שהמשותף לתשובות (וגם לתשובות שאתה עונה לעצמך) זה לראות מה השני צריך, מה ישמח אותו

וזה חלק מהתנועה של הזוגיות.

כל אדם יבטא בדרכו איך הוא מראה לבן הזוג שהוא חשוב לו.

כמובן כשמדברים על זה מראש

וכשהוא מתפלל עליה הוא יזכיר את השם המלא

חיכיתי לבת שתבוא להתגונן.

תתני לכאוב בשקט רגע

את החשק

רק יומיים?

יצאת בזול דוד, תנסה תקופה של כמה חודשים ועוד הייתי עדין.

אבל מאשים רק את עצמי בזה האמת.

אני מתאושש מהר יחסית.

אולי שאריות מהצבא

פגישה קצרה

אבל אל תכליל על כל בנות ישראל 

ברור שאין הרבה הבדל בין שעה ורבע וחצי

והכל בסוף קשור לבין אדם לחברו שהתנהל 

לפעמים אני יכול להגזים עם שעתיים, אבל זה מה שנכנס לי בראש בגלל שככה אמרו לנו בישיבה 

אם זה רק יומיים...

בנימה אופטימית זו- מאחלת לך שלא תהיה לך עוד חוויה כזו...

ואפילו בפחות זמן…

וברצינות, זה מובן לגמרי🙏

אבל תזכור שיש אנשים שלא שווים את התסכול שלך.

גם כשמישהו מעצבן אותי ממש, אני לפעמים מחליטה שהוא אפילו לא שווה את האנרגיות שאוציא על לכעוס עליו. לא מספיק שעצבן אותי/פגע בי, אני אמשיך להזיק לעצמי עם הכעס?

כמובן לא. מיד זה קשור. אבל לפעמים עוזר🙏

בהרגשה. אוף באמת נמאס כבר

ופחות למה בני אדם אומרים.

הרבה פעמים כשקצת חופרים מגלים שאנשים

מדברים על המקרה שלהם בלי שידוע להם על המקרה שלך.

ובעצם מדברים על עצמם עלייך

את לא חייבת להשתתף בזה

לא יוצאים מתוך לחץ!!!

אם מי שלוחץ עלייך קרוב אלייך - לדעתי נכון להגיד לו את זה. אם אני מספיק בוגרת להתחתן, אני מספיק בוגרת כדי להבין את ההשלכה של הבחירות שאני עושה. אשמח אם תייעצו לי כשאני מבקשת, ולא סתם, לא רק שזה לא עוזר - זה מרע את המצב.

אם כל פעם קורה אותו הסיפור - אולי הגיע הזמן לעשות דברים בצורה אחרת. אם את מרגישה שכל הדייטים אותו דבר ולא צומח מזה כלום - בעיני זו נקודה מצוינת לעצור, להתבונן, לדייק. לנסות להבין למה זה קורה. מה אני יכולה לעשות כדי שדברים יקרו אחרת. 

אני מבינה גם את העניין שכל הקטע הזה קצת מאולץ. שני אנשים זרים יושבים יחד ובודקים אם יש כאן פוטנציאל כדי לבנות ביחד את הדבר הכי גדול בחיים שלהם. להיות "אני" בסיטואציה הזו זה לא קל, ולפעמים לוקח כמה פגישות עם אדם עד שמתחילים להרגיש את הנינוחות הזאת.

במילים אחרות - החוסר נינוחות של השיטה זה מחיר שצריך לשלם בעיני כדי להגיע אל המנוחה והנחלה בעתיד, המקום שבו אני הכי אוכל להיות אני.

אז אל תצאי, תצאי כשתרצי.

זה לא טוב ולא מועיל לאף צד לצאת כשאת לא רוצה,

אם הבעיה היא חוסר נעימות מהמציעים כדאי לחשוב איך מתמודדים מולם.

ותראי ישועות.

את יכולה להוסיף: ברגע שארצה לחזור להכיר- אשמח לשתף אתכם בכך.

(לי זה עבד נהדר)

להיות שזה תסכול רגעי

ואם ירצה ה' ושבוע הבא יהיה

שידוך ממש ממש טוב אז תצאי?

ככה לא נוצרים קשרים בין בני אדם. אם אתה מנסה לצנן את ההתלהבות של ההתחלה אתה מצנן את הקשר עצמו.

זאת לא סוללה של טלפון שאפשר להשתמש בה באופן חסכוני כדי שהיא שהיא תחזיק כמה שיותר זמן. אי אפשר להנדס רגשות ככה.

ובכל אופן, השחיקה נוצרת אחרי שנים רבות של חיים משותפים יחד באותו בית, רמת של קרירות בתקופה של הדייטים/אירוסים לא תשפיע על זה. דווקא התלהבות ראשונית ופרפרים תגרום למעבר להיות יותר נחמד וקל לעיכול ולא קפיצה אינטסיבית לכל הקרבה שבעולם עם אדם שאתה בקושי מדבר איתו פעם בשבוע.

השלב הזה, המרגש והמיוחד הוא מאד מאד משמעותי לבנייה.

הוא מאפשר התמסרות, הוא מאפשר יציאה מאזור הנוחות שלי כדי לבנות גשר לבן הזוג.

ההצעה שלך היא מאד רציונאלית, ובדיוק לכן היא לא נכונה ולא ישימה.

כי הרגש החזק הזה נוצר כדי להדליק את האש, רק אחרי שהאש קיימת בעוצמות מיוחדות זה מאפשר לזוג להוסיף עצים לתוך האש ולשמור על הגחלת.

וזו עבודה משמחת שנדרשת מבני 2 הזוג, היא שונה מההתחלה אבל עם אהבה עוצמתית, אפילו יותר מההתחלה..

אותה.

קצת רגישות

אבל הייתי שם שנה שעברה עם חברות שלי (בטווח גילאים הזה ושומרות הלכה).