🍐

האידיאל לעשות עד שעתיים.

אבל אם זה מתארך אני מסיימת את האירוע אחרי שלוש , שלוש וחצי שעות.

(מסקנה מניסיון מר עם מישהו שישבנו כמעט 5 שעות בדייט ראשון ואחר כך הוא חתך)

תלוי עד כמה מוצלח. 

היה לי אחד של 4 שעות, והוא היה הכי טוב

והיא חתכה למחרת

מאז משתדל לא להאריך בדייט ראשון

לפעמים קצת יותר או פחות

כן היו פעמים (בודדות מאוד) בהם זה לקח שעה -מצד הצד השני ואז זה לא המשיך.

בסגנון, בזמן שיש, בחיבור

בדרך כלל שעה וחצי גג שעתיים

יכול להגיע גם ל-3 גג 4

הכי קצר שהיה לי - 40 דקות בערך

היה מזעזע

הכי ארוך - משו כמו 3 שעות. עם בעלי כיום.

בהנחה שאנחנו מדברים על שגרה -

למתי קבענו דייט?

אם דייט נקבע נניח ל-20:30, ואני מתכננת ללכת לישון מוקדם, זה לא יכול להימשך יותר מידי - במיוחד אם צריך להתחשב בתחב"צ.

כמובן שהשעה שבה נפגשים תלוי בלו"ז שלי ובלו"ז שלו, כנ"ל המיקום, כנ"ל התחבורה.

אני בד"כ לא מגיעה עם שמן ספציפי קבוע מראש - זה מספר השעות שהייתי רוצה להשקיע בדייט, אלא בודקת מה טווח הזמנים שלי - נניח באיזו תדירות יש תחב"צ ועד מתי? ואם יש לי רכב, אז זה מאפשר לי יותר.

זכור לי גם פעם שבו הוא ביקש לקבוע בערב מסוים, ואמרתי לו מראש שבאותו ערב לא אוכל להיות יותר משעתיים - והוא היה סבבה עם זה.

בעיני, יש מינימום זמן של נימוס. לחתוך אחרי 40 דק' בעיני זה לא מכבד, גם אם אתם ממש לא בכיוון אחד של השני.

אבל אני לא התכוונתי לבזבז לאף אחד מאיתנו את הזמן, בתור סטודנטית עובדת שצריכה כנל את שעות השינה שלה, כשברור שזה לא רלוונטי.

 ואני לא יצאתי מנקודת הנחה שאני יושבת לפגישה על תקן "העברת זמן כי נימוס".  

אני לא סתם יושבת לדבר עם גברים הרי. אז מה הוא שונה מכל גבר אחר..? או שיש עניין או שלא.

ותאמיני לי שאם את היית שומעת מה ששמעתי, גם את היית בורחת אחרי 40 דקות

זה פשוט היה מאצ' לא נכון. לא נתנו לי פרטים נכונים ביחס למה שחיפשתי

אגב, אחרי הפגישה הזו באמת הפסקתי לחפש דרך חברות וכו ולהיפגש בלי שיחה מקדימה. כי חבל על הזמן פשוט. לפעמים משמיטים פרטים חשובים מאוד, ואין יותר מדויקת ממני כדי לדעת מה אני מחפשת. ברוך השם, זה עבד

אגב 2 - לא הייתי נוסעת מחוץ לעיר בתחבצ לפגישה ראשונה האמת. אולי זה קצת מתנשא, אבל ככה נהגתי. בכלל לא העליתי על דעתי לפגוש מישהו מחוץ לעיר מגוריי. עזבי שהפגישה הזו הייתה עם בחור מתוך העיר, הבחור היחיד שנסעתי אליו היה בעלי, בפגישה שלישית. ב2 הפגישות הראשונות הוא הגיע ברכב. 

לפעמים אין ברירה

אבל חשוב שתהיה הבנה של הסיטואציה משני הצדדים

הבהרנו את עצמנו מעולה

שרק אני באמת יודע מה אני מחפש ויודע איך לחפש ופחות להסביר במילים חחחח

ובכל זאת הייתי שמח לקצת הצעות מחברים ומכרים גם, שימצאו לי איזו חמודה כי לא כולן באתרי היכרויות

אנשים  ששונים מהסביבה שלהם לא יכולים להעזר בסביבה הקרובה כי הם לא מבינים. רק הרחוקה.

זה נכון שהרבה פעמים יעדיפו להציע רק כשמדובר במישהי מאד איכותי?
בהתאם לאיך שתופסים או מכירים את האדם

הם לא היו מהעולם הדתי ככ,או שהם היו "חרדים מדי"

אז מהצד הלא דתי ככ, קשה להבין ניואנסים כמו שומר נגיעה. זה רחוק מהם.

ומהעולם החרדי מדי - מה,את לא רוצה אברך? גבר עובד זה כמעט קללה

ובהתאם לכך גם ההצעות

קצוות,בקיצור

גדלתי בו בעיקר, כל המוסדות וגם תנועת נוער הייתי רק אצלם 3>
ועדיין לא הציעו לי חברים (אבל כן ניסו לחפש לי)

נפגעתי.

קרה לי שדיברתי עם אנשים לפני, ובשיחת טלפון הבנו שאנחנו לא באותו כיוון, ונפרדנו.

אבל אחרי ששנינו טרחנו ונסענו - לחתוך אחרי פחות משעה מעליב בעיניי - 

בסופו של דבר כל אחד מאיתנו הוא עולם, אישיות וכו'. גם אם זה לא מתאים לי - אלמד להכיר אותו קצת יותר, ואולי אכיר אותו לחברה שלי. לחתוך בצורה כזו פוגע בי, כי מבחינתי זה אומר - את לא מעניינת אותי, את לא שווה את הזמן שלי. אז אני אומרת, גם אם מהזוגיות שלנו לא יצא משהו - אולי כן נוכל ללמוד משהו על עצמינו, או לעזור לאחרים מסביבנו. מהמפגש עם האחר אפשר ללמוד הרבה - גם אם זה מה לא.

בעיניי הרבה יותר נימוסי להישאר שעה וחצי, להתעניין ולהקשיב לאדם השני, ולהבהיר לו שזה לא מאצ' - אבל היה מעניין ומרתק להכיר אותך, לשוחח איתך, לשמוע את הדעות המעניינות שלך. אפילו בשביל לעשות איתי את החסד הזה - גם אם זה לא מתאים ולא שייך לזוגיות שאתה רוצה לבנות. כי ההפך, אני מרגישה שפוגע באישיות שלי, במי שאני, במה שאני. גם אדם שמאוד רחוק מהשקפת עולמי יש לי מה ללמוד ממנו, סיפור חייו יכול להיות מרתק, ואפשר לנווט את השיחה לשם, למקום פחות אישי ואינטימי, להודות על הזמן.

בחורה איכותית כמוך באמת מישהו חייב לזכות בך!

כתיבה מאד יפה ומחכימה ותמיד כיף לקרוא מה שאת מביאה פה

סתם,

אין לי מושג מה בדיוק כלול בהגדרה של "איכותית" -

אבל אני יודעת שבוודאות שיש אנשים רווקים שהם אנשים מאוד טובים, עם מידות נעלות, אישיות נעימה, יראי שמיים וכו' -

ולהפך, יש אנשים נשואים שהם פחות, ואכמ"ל...

אין קשר בין הדברים!!

נ.ב: עוד קצת יותר מחודש אזכה לחגוג 30 ורוצה מאד לחגוג עם אשתי לעתיד

אני בראש אחר כאמור. אבל לא באופן גורף. ספציפית במקרה הזה, זה היה נכון.

במקרה אחר, שבו לא ידעתי מה אני באמת חושבת על מי שמולי, הפגישה הייתה ארוכה יותר. באמת לכיוון השעה וחצי.

והפרשנות שלך מאחורי העניין של פחות משעה פגישה,היא שלך. היא לא איזו מוסכמה מחייבת המציאות.

אני בראש קצת יותר קליל. דיברנו קצת, הבנו את הראש,  הבנו שלא מתאים, סיימנו לשתות, אפשר לחזור  הביתה ולשים את החוויה מאחורינו. לא כל דבר צריך להיות יותר ממה שהוא באמת.

וגם היא צדיקה וחכמה כמובן, אבל תזכרי שכל טקסט שכותבים זה נתון לפרשנות בעיני המתבונן.

ובוודאות גם הרבה דברים שכתבתי על עצמי, לא לגמרי מדויקים כי ברגע שרואים אותי ומכירים אותי יותר, רואים אחרת וזה מאד תלוי באיך שאנחנו תופסים את עצמנו ביחס לסביבה.

יכול להעיד על עצמי אישית שעברתי ולמדתי על עצמי ועל הסביבה הרבה במהלך השנים

אני קול לגמרי

מישהו סיפר שהוא נפגש עם מישהי, רק התיישב במסעדה ואז פתאום הבחורה התחילה להעיר לו מה הוא לובש ואמרה לו מה צריך ללבוש וזה והתחילה עם התניות, זה כבר הבנה ברורה שהיא רואה בו כאילו בובה לעצב כרצונה.

אז הוא פשוט קרא ישר למלצר להוציא שובר, שילם וזהו

חחחח

אני עובד  בעולם כמעט הכי בזוי בישראל ובעולם כולו: תקשורת.  לפחות נהנה מזה.

אהבתי את זה שאתה מתכנת 3>

גזרת הכתוב🤷

את אומרת שאני גזור.

כי בעצם אני יכול למכור את אותו מוצר יותר מפעם אחת.

ביליתי יום שלם של עבודה ובניתי פיתרון לבעיה בשביל ערוץ 7. חמש דקות אחר כך אני בודק לאיזה עוד לקוחות שלי היא מתאימה. והרבה פעמים יש התאמה ואפילו גבוהה.

אני לא מגיע לעשירית המשקל של דינוזאור.

רץ הולך וקופץ כמו ילד.

ובשביל הדיון חשוב להבהיר זאת, כי היא כנראה לא הבינה שאכן זה מה שהיה

זה נימוס בסיסי. היה בחור שנפגשתי ומבחינתו לא היה מתאים ואחרי שעה בדיוק הוא סיים. אבל זה היה שעה.

פחות משעה לא מכבד את ההשקעה

*אני מסייגת שיכול להיות מקרים שבהם זה באמת לא מתאים כמו אדם שחלילה לא נעים. ואז כמובן שזה יוצא מן הכלל.

כתבתי בערך 40 דקות

זה היה לפני 10 שנים, כן?

יכול להיות שזה היה שעה, יכול להיות שזה היה 50 דקות, יכול להיות 40 דקות. לא זוכרת במדויק.

אבל בואי נגיד, שכשבחור בדייט הראשון מתווכח איתך, ומדבר בצורה מאוד נחרצת, את לא הולכת לפי מוסכמות. כי זה לא מוסכם שפגישה תיראה ככה, תסכימי איתי?

אני לא רואה סיבה לשבת ולסבול בשביל המוסכמות.. אני לא חייבת לו כלום. כולה נלכתי לפגישה להכיר.

ברגע שאני לא אוהבת מה שאני רואה מולי, לא ברמה של - החלטתי שזה לא מתאים לי, אבל היה נעים להכיר, אלא בקטע של - לא נעים לי להיות פה מעבר להסכמה או אי הסכמה כזו או אחרת לגבי דעות, אני חותכת.

ומי שלא נראה לה - האמת, בעייתי בעיניי.

אבל שוב, גם אם זו הייתה פגישה כביכול נורמטיבית ולא התאים לי, אני לא רואה בזה בעיה. 

שהתכוונתי שכמובן לא צריך להחזיק בו שעה.

כמובן לדעתי האישית. זה לא שאני איזה מחליטת חוקי הדייטים ;)

אבל כן יש ציפיות.

ברור שיש עניין של פרשנות.

כשהפותחת שואלת כמה זמן עושים דייט ראשון - 

אני אומרת שממה שאני מכירה, יש ציפייה ללפחות שעה (וגם זה נראה לי מינימום שבמינימום). דייט שאורכו פחות משעה - זה לא רגיל, לא סטדנרטי. כמובן יכולים להיות מיליון גורמים שמובילים לזה, וכמובן כל אחד יכול לפרש את הסיטואציה איך שבא לו. 

אבל אני חושבת שכולנו מגבשים דיעה על אדם תוך שניות, ובדייט אנחנו מראש מקדישים יותר זמן כדי להכיר אותו מעבר לכרטיס ולסטיגמות. בעצם זה שבחור הסכים לצאת איתי לדייט - הוא מתחייב להקדיש לי מינימום של זמן מקובל.

אני לא אומרת שחובה להישאר בכל סיטואציה, בטח אם את לא חשה בטוחה, מכובדת, רצויה - אבל שכן קיימת מוסכמה, וצריך להבין שיכול להיות שהצד השני רואה את הדברים בצורה אחרת ממך. (וקרה לי שיצאתי עם אנשים שמבחינתי היו ממש לא בכיוון, והם דווקא היו מעוניינים בקשר.).

ואולי אגיד את זה בדרך אחרת:

אם מישהו קובע איתי דייט בשעה 19:15, ואז בחמישה לשמונה אומר לי שהוא חייב לזוז כדי להתחבר לפגישת זום שנקבעה מראש - כלומר, מראש להקדיש 45 דקות לדייט ראשון - אני חושבת שרוב אם לא כל הנוכחים כאן יסכימו שמדובר בדבר לא מקובל.

אני עניתי לסקר לפי מה שהיה אצלי. ואני כבר לא יוצאת לדייטים ברוך השם, אז כנראה שלא אפגע באיש עם החשיבה הלא סטנדרטית שלי, אבל אני לא כתבתי שאני מגיעה לפגישה ושמה סטופר כי קבעתי זום. כשהייתי מתארגנת לפגישה, הייתי מפנה ערב שלם. בדיוק כמו הצד השני. אבל אני לא מחויבת לשבת עם סטופר בול שעה או יותר כי ככה נהוג. פשוט לא. כשזה לא מתאים בצורה מובהקת, 20 דקות או עשר דקות לפה ולשם לא באמת משנים משו בעיניי. ואת לא חייבת להתחבר או להסכים עם מה שאני חושבת וזה בסדר.

ואני חושבת גם, שאת מדברת מתוך חוויה שלילית שהייתה לך ונפגעת ממנה, אז אולי לכן את עומדת על זה. מודה שאני לא חוויתי דחייה מעולם אז ככהנ נקודות המוצא שלנו בהסתכלות הן אחרות ואין לי נקודות רגישות בעניין

אבל גם אם הצד השני מעוניין, זה לא קשור בכלל, במחילה. ברגע שאני מבינה שזה לא, והקדשתי לפגישה בערך שעה (40 דקות, 50 דקות, וואטאבר. את נתפסת על הפחות משעה אבל יכולה להיות שזה היה קרוב לשעה ואני כאמור באמת לא זוכרת בדיק) - מבחינתי האירוע יכול להסתיים.

המרחק הזה לא חריג… נפגשים באמצע, נפגשים פעם פה ופעם שם.

ואם הקשר מצליח ומתקדם, המרחק כבר בכלל לא יהיה גורם בשיקולים…

אני נקבית. מספיק אני מתאמצת בכך שאני מקבלת."

סתם

אם יש מרחק משמעותי והזמן יקר, זה די מתבקש להפגש באמצע ברוב הפעמים.

חיזור מצד הגבר יכול להתבצע באופנים נוספים וזה לא צריך להיות כל כך טוטאלי.

אני מאמינה שיש יופי בדינמיקה שבה הגבר נמצא יותר באנרגיה הזכרית, יוזם, מחזר, מוביל ונותן, והאישה באנרגיה הנקבית, מקבלת, נענית, נוכחת ומאפשרת לו להעניק, תוך שהיא מעריכה את המאמץ.

זה לא נובע מחוסר יכולת של האישה, אלא מבחירה בדינמיקה שיוצרת בעיניי ביטחון, הערכה ומשיכה. לכן, באופן אישי, אני פחות מתחברת למצב שבו הגבר מצפה שהאישה תגיע אליו או שמתחילים לחשב תורות. זו פשוט תפיסת הזוגיות שאני מאמינה בה.

אני חושבת שלפעמים יש גברים שמפספסים את הנקודה הזו. לא כי האישה לא מסוגלת לנסוע, ברור שהיא יכולה, אלא כי עבור הרבה נשים, החיזור עצמו הוא שפה של אהבה. כשגבר אומר "הפעם תבואי את", הוא אולי מתכוון לחלוקה הוגנת, אבל יש נשים שחוות את זה כוויתור על המקום המחזר והיוזם שלו.

אני תמיד אומרת לגברים שמתייעצים איתי הבחורה שלכם היא האדם האחרון שכדאי להתחשבן איתו. תנו מכל הלב. אישה מרגישה היטב מתי גבר נותן מתוך רצון ואהבה, ומתי זו רק חלוקה טכנית או סימון וי. בעיניי, דווקא הנתינה החופשית היא זו שבונה ביטחון, הערכה ומשיכה לאורך זמן.

תבחר נכון או ..

אבל החשש הזה לא בא ממני, אלא מהצד השני- הבחורה.

שלדעתי חבל לא לנסות אפילו, וצריך לראות אם בכלל יש בסיס

ואם צריך פתרונות אז נמצא בעתיד..

שורה תחתונה- ממנה הבנתי שזה יותר מרתיע אותה.

מקווה שזה לא היה נשמע אצלה נואש מידי, אבל הבנתי שגם ככה בנות אוהבות חיזור במידה מסויימת

אח"כ רואים איך מתפתח הקשר והדינמיק, הזמינות של כל צד

אל תתייחס לאישה כמו לחבר שלך

לפעמים גברים היו מצפים שאני אחזור ב11 בערב לבד זה לא נעים וברור שזה הוריד לי חשק

לא נעים לדעתי..

ועוד יותר ברור ומובן מאליו שבחורה לא חוזרת לבד הביתה בשעת לילה.

תחשבי שהגבר תמיד צריך להגיע לאיפה שהבחורה גרה. אם מדובר בחצי שעה נסיעה זה באמת לא נורא. אפילו שעה.

אבל לנסוע שעתיים כל כיוון כדי לפגוש מישהי זה לשלם מחיר מטורף על כל דייט. תלוי מי, תלוי בסיטואציה, אבל להרבה אנשים נסיעה שעתיים לכל כיוון זה קנס רציני.

וזה אומר שאם הקשר דורש סבלנות, לתת לה את הזמן שלה להבשיל בקשר, לתת לקשר עצמו להבשיל, לתת את עצמך - אז באיזשהו שלב, אם לא ממש ממש כיף לך בקשר, נמאס לך לשלם את המחיר. יכול להיות שתגיע לפגישות מותש, ולפחות התשובה לשאלה של "האם אני רוצה לפגוש אותה שוב" יהפוך להיות שוב ושוב "לא בטוח", או "היה יכול להיות נחמד אבל אני לא יכול לעמוד בזה". ואם יש ספקות - אז זה קשר הרבה יותר שביר, כי בשביל מישהי שאני גם ככה לא בטוח, כנראה המוטיבציה שלי להשקיע השקעה רצינית תהיה פחותה יותר

ונכון שחיזור הוא חשוב, וזאת בדיוק הסיבה שצריך למצוא דרך שהבחורה תבין שכאן זה כבר לא חיזור, זה הקרבה, וצריך למצוא דרך לשמור על החיזור ועדיין להקל קצת את העול הזה.

ואז אם צריך להחליט בין לא לפגוש מי שגרה במרחק כזה, לבין האפשרות לחלוק את העול של הנסיעות - אני חושב שהאפשרות של לחלוק היא קצת יותר טובה

מספר פעמים.

מצד הבחורה לפחות.

אם היא תהיה חשובה לך, ומתאימה לך, ותתאהב בה,

אתה תרחף מחיפה עד אליה.

בסה"כ רצועת חוף קטנה בינכם.

יש שיר כזה- גם לי מגיע להיות מאושר, אל תשאיר אותי מאחור...תן לי מחסה מהקור.. עד שיקלו המים עד שנגיע אל החוף.

רחוק. מה זה כמה שעות לנסיעות כדי לא לפספס את הזדמנות חייך?

אצלנו בקהילה יש הרבה אנגלוסקסיים. זוגות שהמרחקים בין הערים מהם באו פי כמה יותר רחוקים - לונדון ומנצ'סטר למשל, בוסטון וצפון ניו ג'רזי…

באופן כללי מאוד אין סיבה שזה לא יעבוד. יש אנשים גמישים והתחבורה מפה לשם לא כזאת מטורפת אפשר גם להיפגש באמצע.

מי שממש רוצה להרגיש חיזור כאילו אנחנו לטאות בג'ונגל ושה"גבר" שלה יסע אחריה שעתיים אחרי העבודה ויחזור הביתה בשתיים בלילה אחרי כל פגישה, לבריאות.

אישית אני רואה בזה משהו קצת מטומטם כי למה שתחזר אחרי מישהי שאתה בכלל לא מכיר? לך תבין. אבל לא משנה.

תעשה מה שכיף וטוב לך. אם אתה מרגיש שסבבה לך לנסוע רחוק או אפילו לנסוע עד אליה ואתה רואה בזה משהו מגניב ורומנטי ומעניק אז אחלה. אם זה מתיש אותך ואתה קם למחרת הפוך והפגישות הופכות לחתיכת קאדר אז אין בזה שום טעם. לשניכם אמור להיות נחמד וכיף.

האמת יש מדרש רבה כזה – לכל המפקפקים והמפקפקות.

רַבִּי אַבָּהוּ פָּתַח: בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת, רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ, מָצִינוּ בַּתּוֹרָה בַּנְבִיאִים וּבַכְּתוּבִים שֶׁאֵין זִוּוּגוֹ שֶׁל אִישׁ אֶלָּא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּתּוֹרָה מִנַּיִן: וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר. בַּנְּבִיאִים: וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא. בַּכְּתוּבִים הַיְנוּ דִּכְתִיב: וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת. יֵשׁ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ וְיֵשׁ שֶׁזִּוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ, יִצְחָק זִוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ: וַיַּרְא וְהִנֵּה גְּמַלִּים בָּאִים. יַעֲקֹב הָלַךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב.

אחד בשביל השניה

קצת מוגזם להגביל גם אזור מגורים בתוך הארץ הקטנה.

מדובר בקשר למטרות חתונה ולא קשר אחר..

ובהתחלה כמחווה אני כן רואה את זה יפה לבוא יותר לאזור שלה, בהמשך אפשר להציע במרכז.

הכירו בזמן שהוא למד בישיבה בדרום והיא למדה בתל חי. וגם בתי ההורים במרחק של מעל שעתיים נסיעה.

ובכל זאת- התאמצו, נפגשו, היום כבר עם חמישה ילדים.

אני ובעלי מרחק שעה וחצי נסיעה

פעמיים ראשונות הוא בא, אחרי זה גמני נסעתי

זה לעניין הדייטים

בעלי הניח על השולחן מהרגע הראשון את העובדה שהוא רוצה להישאר לגור בעיר שלו, ועברתי לגור בעיר מגוריו. מתרגלים להכל ואני לא מצטערת על ההחלטה

כדאי לדבר על זה

על פקטור של מרחק

אם תתחתנו תיהיו קרובים נכון? כלומר תגורו באותו בית

לתקופת הדייטים תיפגשו בנקודות אמצע ומניחה שגם לפעמים אתה תיסע אליה וההפך

חברה טובה שלי נשואה +8 ילדים בזוגיות מדהימה

היא מרחובות בעלה מרמת הגולן..

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

גם לחיוב וגם לשלילה

רק צריך לזכור שלפעמים אנשים מצטערים כחוכמה בדיעבד בכל מקרה.

מה שאפשר לעשות זה להיות קשובים לאנשים חיצוניים שאינם מעורבים ריגשית

ולשים לב לדברים שעלולים להיחשב כתמרורים ( לאו דווקא אדומים, אלא כאלה שפשוט לא מתאימים לך)

ולזכור עבודת המידות.

לא רק בחתונות

בכל נושא

אני חושבת שיש כאן גם צד נוסף.

יש בנות שהתחתנו בגיל צעיר בין היתר כי התלהבו מהבחור הראשון שבאמת נתן להן תחושה שרואים אותן, שמתעניין בהן ונותן להן תשומת לב. לפעמים זה הרגיש להן כמו הזדמנות שלא תחזור, והן חשבו כנראה שלי ..

ומנגד, יש נשים בנות 28, 30 ו-32 שאני מנסה לשדך. דווקא להן הרבה יותר קשה להתרגש ממחמאות או מהתחלה טובה, כי הן כבר פגשו את זה לא מעט. מחמאות ותשומת לב הן לא מה שמכריע עבורן (:

האם הן יכלו להתחתן? כנראה שכן, ואולי אפילו מזמן. אבל בעיניי הן לא מחפשות רק את ההתרגשות הראשונית או את התחושה שמישהו בחר בהן.

 הן מחפשות משהו עמוק יותר  חיבור אמיתי, ערכים משותפים ותחושה שזה באמת האדם הנכון לבנות איתו חיים.

לכן אני דווקא חושבת שיש בזה אומץ. לא לבחור מתוך לחץ, לא מתוך נו כבר הגיע הזמן להתחתן ולא מתוך רצון לרצות את הסביבה, אלא להישאר נאמנה לעצמך גם כשזה לא פשוט בכלל.

האם יש גם מקרים שבהם צעירות מושפעות יותר מלחץ חברתי? לדעתי כן. יש משהו בנשים שכבר עברו כמה שנים בעולם הדייטים נניח מעל 26 שהן פחות עסוקות בלרצות את הסביבה ויותר יודעות להקשיב לעצמן.

אני זוכרת בחורה בת 22 שבכתה לי בטלפון רק כי אמרה לא להצעה. כששאלתי מה קרה אמרה שהייתה לה שדכנית שגרמה לה להרגיש שהיא חייבת לתת אינסוף הסברים ולהצדיק את עצמה.. אז היא ממש נלחצה שזה שוב יקרה

בעיניי זה לא נכון. בגיל צעיר הרבה פעמים עדיין קשה להתמודד עם הלחץ הזה.

בסוף, כל אחת נמצאת במסע שלה. הכי חשוב הוא הרבה חיבור לעצמך, תפילה, ועבודה פנימית  כדי שהבחירה תגיע ממקום שלם ולא ממקום של פחד או לחץ.

( ובפן האישי ואני יכולה להגיד על עצמי  יכולתי להתחתןזה לא שאין בחורים שרוצים , זה שפשוט לא הרגשתי שזה בעלי..

זה שחברות שלי כבר נשואות לא אומר שאני צריכה להתחתן מתוך לחץ. זה פשוט לא..

אני לא יאבד את עצמי רק בגלל כמה בחורים שרוצים להתחתן מי אמר שאני רוצה ;/

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.