🍐

האידיאל לעשות עד שעתיים.

אבל אם זה מתארך אני מסיימת את האירוע אחרי שלוש , שלוש וחצי שעות.

(מסקנה מניסיון מר עם מישהו שישבנו כמעט 5 שעות בדייט ראשון ואחר כך הוא חתך)

תלוי עד כמה מוצלח. 

היה לי אחד של 4 שעות, והוא היה הכי טוב

והיא חתכה למחרת

מאז משתדל לא להאריך בדייט ראשון

לפעמים קצת יותר או פחות

כן היו פעמים (בודדות מאוד) בהם זה לקח שעה -מצד הצד השני ואז זה לא המשיך.

בסגנון, בזמן שיש, בחיבור

בדרך כלל שעה וחצי גג שעתיים

יכול להגיע גם ל-3 גג 4

הכי קצר שהיה לי - 40 דקות בערך

היה מזעזע

הכי ארוך - משו כמו 3 שעות. עם בעלי כיום.

בהנחה שאנחנו מדברים על שגרה -

למתי קבענו דייט?

אם דייט נקבע נניח ל-20:30, ואני מתכננת ללכת לישון מוקדם, זה לא יכול להימשך יותר מידי - במיוחד אם צריך להתחשב בתחב"צ.

כמובן שהשעה שבה נפגשים תלוי בלו"ז שלי ובלו"ז שלו, כנ"ל המיקום, כנ"ל התחבורה.

אני בד"כ לא מגיעה עם שמן ספציפי קבוע מראש - זה מספר השעות שהייתי רוצה להשקיע בדייט, אלא בודקת מה טווח הזמנים שלי - נניח באיזו תדירות יש תחב"צ ועד מתי? ואם יש לי רכב, אז זה מאפשר לי יותר.

זכור לי גם פעם שבו הוא ביקש לקבוע בערב מסוים, ואמרתי לו מראש שבאותו ערב לא אוכל להיות יותר משעתיים - והוא היה סבבה עם זה.

בעיני, יש מינימום זמן של נימוס. לחתוך אחרי 40 דק' בעיני זה לא מכבד, גם אם אתם ממש לא בכיוון אחד של השני.

אבל אני לא התכוונתי לבזבז לאף אחד מאיתנו את הזמן, בתור סטודנטית עובדת שצריכה כנל את שעות השינה שלה, כשברור שזה לא רלוונטי.

 ואני לא יצאתי מנקודת הנחה שאני יושבת לפגישה על תקן "העברת זמן כי נימוס".  

אני לא סתם יושבת לדבר עם גברים הרי. אז מה הוא שונה מכל גבר אחר..? או שיש עניין או שלא.

ותאמיני לי שאם את היית שומעת מה ששמעתי, גם את היית בורחת אחרי 40 דקות

זה פשוט היה מאצ' לא נכון. לא נתנו לי פרטים נכונים ביחס למה שחיפשתי

אגב, אחרי הפגישה הזו באמת הפסקתי לחפש דרך חברות וכו ולהיפגש בלי שיחה מקדימה. כי חבל על הזמן פשוט. לפעמים משמיטים פרטים חשובים מאוד, ואין יותר מדויקת ממני כדי לדעת מה אני מחפשת. ברוך השם, זה עבד

אגב 2 - לא הייתי נוסעת מחוץ לעיר בתחבצ לפגישה ראשונה האמת. אולי זה קצת מתנשא, אבל ככה נהגתי. בכלל לא העליתי על דעתי לפגוש מישהו מחוץ לעיר מגוריי. עזבי שהפגישה הזו הייתה עם בחור מתוך העיר, הבחור היחיד שנסעתי אליו היה בעלי, בפגישה שלישית. ב2 הפגישות הראשונות הוא הגיע ברכב. 

לפעמים אין ברירה

אבל חשוב שתהיה הבנה של הסיטואציה משני הצדדים

הבהרנו את עצמנו מעולה

שרק אני באמת יודע מה אני מחפש ויודע איך לחפש ופחות להסביר במילים חחחח

ובכל זאת הייתי שמח לקצת הצעות מחברים ומכרים גם, שימצאו לי איזו חמודה כי לא כולן באתרי היכרויות

אנשים  ששונים מהסביבה שלהם לא יכולים להעזר בסביבה הקרובה כי הם לא מבינים. רק הרחוקה.

זה נכון שהרבה פעמים יעדיפו להציע רק כשמדובר במישהי מאד איכותי?
בהתאם לאיך שתופסים או מכירים את האדם

הם לא היו מהעולם הדתי ככ,או שהם היו "חרדים מדי"

אז מהצד הלא דתי ככ, קשה להבין ניואנסים כמו שומר נגיעה. זה רחוק מהם.

ומהעולם החרדי מדי - מה,את לא רוצה אברך? גבר עובד זה כמעט קללה

ובהתאם לכך גם ההצעות

קצוות,בקיצור

גדלתי בו בעיקר, כל המוסדות וגם תנועת נוער הייתי רק אצלם 3>
ועדיין לא הציעו לי חברים (אבל כן ניסו לחפש לי)

נפגעתי.

קרה לי שדיברתי עם אנשים לפני, ובשיחת טלפון הבנו שאנחנו לא באותו כיוון, ונפרדנו.

אבל אחרי ששנינו טרחנו ונסענו - לחתוך אחרי פחות משעה מעליב בעיניי - 

בסופו של דבר כל אחד מאיתנו הוא עולם, אישיות וכו'. גם אם זה לא מתאים לי - אלמד להכיר אותו קצת יותר, ואולי אכיר אותו לחברה שלי. לחתוך בצורה כזו פוגע בי, כי מבחינתי זה אומר - את לא מעניינת אותי, את לא שווה את הזמן שלי. אז אני אומרת, גם אם מהזוגיות שלנו לא יצא משהו - אולי כן נוכל ללמוד משהו על עצמינו, או לעזור לאחרים מסביבנו. מהמפגש עם האחר אפשר ללמוד הרבה - גם אם זה מה לא.

בעיניי הרבה יותר נימוסי להישאר שעה וחצי, להתעניין ולהקשיב לאדם השני, ולהבהיר לו שזה לא מאצ' - אבל היה מעניין ומרתק להכיר אותך, לשוחח איתך, לשמוע את הדעות המעניינות שלך. אפילו בשביל לעשות איתי את החסד הזה - גם אם זה לא מתאים ולא שייך לזוגיות שאתה רוצה לבנות. כי ההפך, אני מרגישה שפוגע באישיות שלי, במי שאני, במה שאני. גם אדם שמאוד רחוק מהשקפת עולמי יש לי מה ללמוד ממנו, סיפור חייו יכול להיות מרתק, ואפשר לנווט את השיחה לשם, למקום פחות אישי ואינטימי, להודות על הזמן.

בחורה איכותית כמוך באמת מישהו חייב לזכות בך!

כתיבה מאד יפה ומחכימה ותמיד כיף לקרוא מה שאת מביאה פה

סתם,

אין לי מושג מה בדיוק כלול בהגדרה של "איכותית" -

אבל אני יודעת שבוודאות שיש אנשים רווקים שהם אנשים מאוד טובים, עם מידות נעלות, אישיות נעימה, יראי שמיים וכו' -

ולהפך, יש אנשים נשואים שהם פחות, ואכמ"ל...

אין קשר בין הדברים!!

נ.ב: עוד קצת יותר מחודש אזכה לחגוג 30 ורוצה מאד לחגוג עם אשתי לעתיד

אני בראש אחר כאמור. אבל לא באופן גורף. ספציפית במקרה הזה, זה היה נכון.

במקרה אחר, שבו לא ידעתי מה אני באמת חושבת על מי שמולי, הפגישה הייתה ארוכה יותר. באמת לכיוון השעה וחצי.

והפרשנות שלך מאחורי העניין של פחות משעה פגישה,היא שלך. היא לא איזו מוסכמה מחייבת המציאות.

אני בראש קצת יותר קליל. דיברנו קצת, הבנו את הראש,  הבנו שלא מתאים, סיימנו לשתות, אפשר לחזור  הביתה ולשים את החוויה מאחורינו. לא כל דבר צריך להיות יותר ממה שהוא באמת.

וגם היא צדיקה וחכמה כמובן, אבל תזכרי שכל טקסט שכותבים זה נתון לפרשנות בעיני המתבונן.

ובוודאות גם הרבה דברים שכתבתי על עצמי, לא לגמרי מדויקים כי ברגע שרואים אותי ומכירים אותי יותר, רואים אחרת וזה מאד תלוי באיך שאנחנו תופסים את עצמנו ביחס לסביבה.

יכול להעיד על עצמי אישית שעברתי ולמדתי על עצמי ועל הסביבה הרבה במהלך השנים

אני קול לגמרי

מישהו סיפר שהוא נפגש עם מישהי, רק התיישב במסעדה ואז פתאום הבחורה התחילה להעיר לו מה הוא לובש ואמרה לו מה צריך ללבוש וזה והתחילה עם התניות, זה כבר הבנה ברורה שהיא רואה בו כאילו בובה לעצב כרצונה.

אז הוא פשוט קרא ישר למלצר להוציא שובר, שילם וזהו

חחחח

אני עובד  בעולם כמעט הכי בזוי בישראל ובעולם כולו: תקשורת.  לפחות נהנה מזה.

אהבתי את זה שאתה מתכנת 3>

גזרת הכתוב🤷

את אומרת שאני גזור.

כי בעצם אני יכול למכור את אותו מוצר יותר מפעם אחת.

ביליתי יום שלם של עבודה ובניתי פיתרון לבעיה בשביל ערוץ 7. חמש דקות אחר כך אני בודק לאיזה עוד לקוחות שלי היא מתאימה. והרבה פעמים יש התאמה ואפילו גבוהה.

אני לא מגיע לעשירית המשקל של דינוזאור.

רץ הולך וקופץ כמו ילד.

ובשביל הדיון חשוב להבהיר זאת, כי היא כנראה לא הבינה שאכן זה מה שהיה

זה נימוס בסיסי. היה בחור שנפגשתי ומבחינתו לא היה מתאים ואחרי שעה בדיוק הוא סיים. אבל זה היה שעה.

פחות משעה לא מכבד את ההשקעה

*אני מסייגת שיכול להיות מקרים שבהם זה באמת לא מתאים כמו אדם שחלילה לא נעים. ואז כמובן שזה יוצא מן הכלל.

כתבתי בערך 40 דקות

זה היה לפני 10 שנים, כן?

יכול להיות שזה היה שעה, יכול להיות שזה היה 50 דקות, יכול להיות 40 דקות. לא זוכרת במדויק.

אבל בואי נגיד, שכשבחור בדייט הראשון מתווכח איתך, ומדבר בצורה מאוד נחרצת, את לא הולכת לפי מוסכמות. כי זה לא מוסכם שפגישה תיראה ככה, תסכימי איתי?

אני לא רואה סיבה לשבת ולסבול בשביל המוסכמות.. אני לא חייבת לו כלום. כולה נלכתי לפגישה להכיר.

ברגע שאני לא אוהבת מה שאני רואה מולי, לא ברמה של - החלטתי שזה לא מתאים לי, אבל היה נעים להכיר, אלא בקטע של - לא נעים לי להיות פה מעבר להסכמה או אי הסכמה כזו או אחרת לגבי דעות, אני חותכת.

ומי שלא נראה לה - האמת, בעייתי בעיניי.

אבל שוב, גם אם זו הייתה פגישה כביכול נורמטיבית ולא התאים לי, אני לא רואה בזה בעיה. 

שהתכוונתי שכמובן לא צריך להחזיק בו שעה.

כמובן לדעתי האישית. זה לא שאני איזה מחליטת חוקי הדייטים ;)

אבל כן יש ציפיות.

ברור שיש עניין של פרשנות.

כשהפותחת שואלת כמה זמן עושים דייט ראשון - 

אני אומרת שממה שאני מכירה, יש ציפייה ללפחות שעה (וגם זה נראה לי מינימום שבמינימום). דייט שאורכו פחות משעה - זה לא רגיל, לא סטדנרטי. כמובן יכולים להיות מיליון גורמים שמובילים לזה, וכמובן כל אחד יכול לפרש את הסיטואציה איך שבא לו. 

אבל אני חושבת שכולנו מגבשים דיעה על אדם תוך שניות, ובדייט אנחנו מראש מקדישים יותר זמן כדי להכיר אותו מעבר לכרטיס ולסטיגמות. בעצם זה שבחור הסכים לצאת איתי לדייט - הוא מתחייב להקדיש לי מינימום של זמן מקובל.

אני לא אומרת שחובה להישאר בכל סיטואציה, בטח אם את לא חשה בטוחה, מכובדת, רצויה - אבל שכן קיימת מוסכמה, וצריך להבין שיכול להיות שהצד השני רואה את הדברים בצורה אחרת ממך. (וקרה לי שיצאתי עם אנשים שמבחינתי היו ממש לא בכיוון, והם דווקא היו מעוניינים בקשר.).

ואולי אגיד את זה בדרך אחרת:

אם מישהו קובע איתי דייט בשעה 19:15, ואז בחמישה לשמונה אומר לי שהוא חייב לזוז כדי להתחבר לפגישת זום שנקבעה מראש - כלומר, מראש להקדיש 45 דקות לדייט ראשון - אני חושבת שרוב אם לא כל הנוכחים כאן יסכימו שמדובר בדבר לא מקובל.

אני עניתי לסקר לפי מה שהיה אצלי. ואני כבר לא יוצאת לדייטים ברוך השם, אז כנראה שלא אפגע באיש עם החשיבה הלא סטנדרטית שלי, אבל אני לא כתבתי שאני מגיעה לפגישה ושמה סטופר כי קבעתי זום. כשהייתי מתארגנת לפגישה, הייתי מפנה ערב שלם. בדיוק כמו הצד השני. אבל אני לא מחויבת לשבת עם סטופר בול שעה או יותר כי ככה נהוג. פשוט לא. כשזה לא מתאים בצורה מובהקת, 20 דקות או עשר דקות לפה ולשם לא באמת משנים משו בעיניי. ואת לא חייבת להתחבר או להסכים עם מה שאני חושבת וזה בסדר.

ואני חושבת גם, שאת מדברת מתוך חוויה שלילית שהייתה לך ונפגעת ממנה, אז אולי לכן את עומדת על זה. מודה שאני לא חוויתי דחייה מעולם אז ככהנ נקודות המוצא שלנו בהסתכלות הן אחרות ואין לי נקודות רגישות בעניין

אבל גם אם הצד השני מעוניין, זה לא קשור בכלל, במחילה. ברגע שאני מבינה שזה לא, והקדשתי לפגישה בערך שעה (40 דקות, 50 דקות, וואטאבר. את נתפסת על הפחות משעה אבל יכולה להיות שזה היה קרוב לשעה ואני כאמור באמת לא זוכרת בדיק) - מבחינתי האירוע יכול להסתיים.

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

איזה הצעה שהצעתי לחבר.

תתיעץ עם אנשים שמבינים

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

מה אנשים יגידו,

האם הם יהיו רגישים,

עם טאקט -

זה לא בבחירתי ובשליטתי.

ותמיד יהיו אנשים שיגידו משהו חסר טאקט\לא רגיש,

ולא תמיד זה יהיה מישהו שנוח לי להגיד לו משהו, לשקף לו את הבעיתיות.

מה שאתה מגדיר כמידה נכונה, זה עניין סובייקטיבי בעיני,

ולכן

זה משאיר בידיים שלי את הבחירה מה לעשות עם מה שנאמר.

אני יכולה לבחור לאיזה כיוון לקחת את הדברים.

כמה הם ישפיעו עליי.

בסופו של דבר קשרים עם חברות מבוססים על מה שקורה לנו בחיים.

וחברות נשואות - קורה להן בחיים זוגיות, משפחה, ילדים.

אם הן יהיו חייבות לא להזכיר את הדברים האלה בנוכחותי, מהר מאוד החברות שלנו תלך ותתמסמס,

ויישארו רק החברות שבאותו סטטוס שלי.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים 

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

אני מאוד  מסכימה עם זה.......והרבה!

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

ככה מעודדים יהודי שעומד להקים בית?!

כבר היינו בסרט הזה ארי"ק יקר, זוכר?........

אברך יקר. זה הכל בצחוק. אתה אוהב ללמוד והרב שלך ממליץ על זה, והיא מסכימה (ואפילו יש לה מסירות נפש) -

תלך על זה וימים יגידו.

בהצלחה!

בנישואין? ואני התרעמתי עליך?

אבל מאז מכירים אותך טוב יותר ופחות מתלהמים (כלומר, אני)....

ספיציפית אני לא אמרתי שאני יהיה אברך הרבה שנים, שאלתי רק על הכנה לחתונה והתגלגלנו לנושא עבודה - לימוד תורה.

אני גם חושב שזה מאוד חשוב ובעז,ה אני אתייעץ עם רב שמכיר אותי ויגיד לי מה הכי מתאים לי.

אשרייך!

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.  

הכרתי יהודים חשובים שגם עבדו. אפילו במקומות לא רק דתיים כל כך. הם היו אבל תלמידי חכמים. ממש.

עם משמעת עצמית  חזקה.

היום - לא בטוחה שיהודי תורני, כפי שהיו הם, מסוגל להגיע למדרגתם, כשהוא עובד שעות רבות, לא במשרה תורנית.

הרחוב משפיע. הסביבה משפיעה. זו לא החממה של הישיבה, כוילל (למוטב, במקרה הזה). השפה. מכירים את הסיפור

של הרב זריצקי בספרו "בצל צח", בו מתנגדת הבת להינשא לבחור שגם עובד?

גם הבנים שלי חושבים כמותכם. בכל זאת, חושבת שלהוסיף עוד שנים מספר, רק בלימוד תורה נטו, ברצינות,

יכול מאוד להועיל, כשחייבים לצאת לעולם הגדול.

היו לא מעט ישובים חקלאים חרדיים של תנועת פועלי אגודת ישראל - כמו כפר חסידים, קוממיות, קיבוץ חפץ חיים, היה את מפעל השטיחים של החרדי אברהם שפירא, שמעתי סיפורים מסבא שלי המאוד מבוגר (כיפה סרוגה, גר במושב דתי) שבצעירותו עבד עם ארגון טהרת המשפחה החרדי ממאה-שערים בהקמת מקוואות ביישובי העולים בצפון, והרבה מהחרדים של אז התעסקו בעבודת כפיים.

החרדים של פעם גם היו חזקים מאוד  בבורסה ליהלומים.