יש דברים שלא עוברים מעולם, אם לא נסגרו באופן טוב והועבר הטראומה שבהם

מאחלת לך המון חוזק ותעצומות הנפש 

להשתתף בכאב הזה שאת חשה בליבך. ולהזכיר לך - את לא לבד!
 

קל לזרוק קלישאות, אבל בדרך כלל הן לא מה שעוזר.

נסי לא לקרוא, לא ליצור אצלך טריגרים שאת לא חייבת.

תשתדלי להתרכז בהווה. ולעבד את הכאב הזה בלב בכל דרך אפשרית, אבל לא להתעלם ממנו.

הרב אליהו כבר שנים עושה עבודת קודש בנושא הזה.

אם יש לך דברים שמשמחים אותך - תעשי אותם. אם אין לך - תכריחי את עצמך לנסות דברים חדשים.
ואני יודע שלפעמים במקרים כאלה זה מחזיר אותך לאפס מוטיבציה, אבל תזכירי לעצמך שאת כבר לא שם באמת,
זה הדמיון והפחד שנובעים מהטריגר.

תדברי עם חברה, אל תהססי להשתמש בהן (בחברות שלך). תערכי שיחה ארוכה, לדבר על כל דבר, קצת להסיח את הדעת, וקצת על איך שאת מרגישה.

תרגישי טוב!

את צריכה לקבל את מה שקרה כעובדה, אין דרך להחזיר העבר (לצערנו?). 

את לא מי שהיית קודם (אולי?).

אז יכולה ליצור את עצמך מחדש, את האני החדש שלך, תתנתקי מהעבר וממי שהכרת תתחילי מאפס.

הרגשה מעולה!

סיפרתי לחברה לפני כמה זמו, בכללי.

אף פעם לא נכנסתי יותר מידי לעומק של מה שקרה בפני אף אחד, בעיקר בגלל הבושה.

וב"ה מצבי טוב ומאוזן כיום, בדיוק עברו שנתיים לפני שבוע-

ומתפקדת. ושמחה במי שאני היום, באני החדשה.

ויחד עם זאת אני לא שמחה בשום צורה על מה שקרה לי, לא מקבלת את זה בהבנה, לא מסכימה ולא שום דבר שיש בו טיפה של חמלה לאיש הזה.

במשך שנה וחצי הייתי כמו רוח, בן אדם חולה לכל דבר ועניין.

ורק עכשיו נכנסה רפואה לנפשי.

העניין עם הרב הזה, זה נטו טריגר וגועל שבא לי להקיא שאנשים כאלה מסתובבים בעולם ועוד רב שתפסתי ממנו משהו.

בדיוק כמו האיש הזה.

כל הרוע והגועל הזה נמצא בנינו, איך אפשר להבדיל? איך אפשר לדעת שהבחור שאתחתן איתו לא יהיה גם כזה?

ה' ירחם.

במובן מסויים, אני כן לבד בעולם הזה- בדיבור עם בני אדם.

רק עם ה' שיודע מה היה שם אני יכולה לדבר.. והתשובות, כואבות.

והקול שאומר "את אשמה", גם אם אדבר עם ה' 24/7 הוא לא יעלם.

ולומר לך שאת לא אשמה. גם אם את לא מצליחה להכניסאת זה לתודעה

את לא אשמה שלא העלית בדעתך שיש מנוולים רוצחי נפשות מחופשים לצדיקים

קראתי פעם מפי הרב פינקוס זצל, שיש גבול לדמיון שלנו. הוא נתן דוגמה לכך מוחשית בספרו שאינני זוכרת כרגע, אבל בהקבלה אלייך - את לא אשמה שהיית ככ תמימה וטובה שהדמיון שלך לא העלה כלל אופציה כזו. ובתוך הסיטואציה אפשר לקפוא ולהתנוון בקלות.

❤️

אולי אני כן אשמה?

את לא יודעת המקרה בתכלס וזה מרגיש לי שאת מנחמת אותי סתם כזה לא REAL

שלי ואיפה הלב שלי מונח

היא לא אני.. (זאת שפרסמה את השרשור.)

תודה לך המקורית, קצת נרגעתי ב"ה.

אני לא אשמה ובסוף לא יודעת מה ה' רצה להעביר אותי במה שקרה שם, זה רצונו.

ורצוני לעשות רצונו.

משתדלת לקבל את היסורין בשמחה ולהפוך את הלימון ללימונדה.. רואים ניסים ורפואה בלב.

אבל לעולם!

במערכת יחסים בין גבר מבוגר לבין צעירה תמימה תהיה אשמה מוחלטת של הגבר, ניצול וניבזות!

הצעירה כאן היא מנוצלת ותו לא!

בתור עוד אחת שעברה משהו דומה, אמר לי את זה פסיכולוג שהגעתי אליו כמה שנים אחר כך

פסיכולוג דתי לייט, גבר! לא מוטה מבחינת הדעות שלו.

זו פשוט עובדה!

זה מה ששחרר אותי. ההבנה הזאת!

ולוואי שנגיע כבר לימות המשיח ואולי מה שנאמר שאין בין ימינו לבין ימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות -

אולי אפשר איכשהו לפרש את זה גם על כל המגמה האיומה הזאת!!! שהורסת נפשות!!!  (מלכות הנפש הבהמית מול הנפש הגבוהה)

ומשום מה אני לא מצליחה לשלוח את ההודעה...

עוד משהו חשוב להבין:

יש בדברים האלה, כמו גם בפגיעות בילדים, מהלכים קבועים!

הגברים הנאלחים הללו תמיד, אבל תמיד, יתנו למנוצלת הרגשה שהיא אשמה. זה מנכה אותם וזה חלק אינגרלי מהתוכנית!

ניסיתי לפרט ולהמחיש יותר ולא הצלחתי לשלוח הודעה ארוכה יותר...

ואני מגיב בתור גבר

כיוון שאני יוצא מנקודת הנחה ברורה שאת לא חלילה יזמת את הסיטואציה. אם זה היה מישהו אחר, זה הוא שזרק אותך לתוך סיטואציה שכנראה לא היו לך כלים להתמודד איתה. זה היה הוא, והוא לבד. הקב"ה אוהב אותך, תזכרי את זה. זה הכי חשוב

הקב"ה תמיד יעשה לנו טוב- וזו לא ססמא, אלא אמונת חיים. בטווח הארוך יהיה רק טוב, ולכן זו סיבה להאמין שמי שתתחתני איתו בעז"ה יהיה הבחור שהכי יתאים לך ויכבד אותך. ובעז"ה הפצעים יתרפאו אט-אט

אבל בתור אחת שעברה לפני כמה שנים פגיעה מינית מרב, מבינה אותך ומזדהה.

חיבוק גדול❤️

תהיי חזקה❤️❤️

איך את עוברת את זה?? גלי לי הסודד (

מה הכונה רב, רב ממש או מורה וכזה??

פחות מתאים לי לפרט כאן…

רב שמעביר שיעורי תורה בכל מיני מקומות. ולצערי עדיין מעביר…

בגדול כן היתה תקופה ארוכה שלא תפקדתי, והגעתי לכל מיני מצבים… לקח הרבה זמן ומאמץ להחלים מזה. במיוחד שהיו עוד פגיעות מאחרים תוך כדי התהליך… וברור לי שעדיין זה משהו שלא עבר לחלוטין. אבל זה כבר לא משהו שמפריע לי ככ היום.

בשביל להחלים צריך לבנות את עצמך מחדש. עם המון חמלה. וכדאי מעטפת תומכת. וללמוד לשחרר כשמתפרקים. בכללי לשחרר ולא לכעוס על עצמך על שום דבר. צריך לתת לנפש להתאושש.

אם את רוצה את יכולה לפתוח פצלש חדש ולהגיד פה מהו, ואשלח לך הודעה ואוכל לפרט יותר. 

כאן אנונימית שכתבה את השרשור.

אני מסכימה עם כל מילה שלך.

ראיתי את זה ממש בתהליך שלי, עברו שנתיים ורק בתקופה האחרונה הצלחתי למצוא רפואה.

בעיקר רפואה שמגיעה מחסד ונתינה.

ויש עוד שאריות של מה שקרה שם, זה פשוט כבר לא העיקר.. הוא לא מנהל לי את החיים. הוא לא שולט לי במחשבות.

אני חזקה. וגם את!

תודה לך.

מה הכוונה שכתבת שהוא שולט לך בחיים?
המשכת להיות בקשר איתו אחרי מה שעשה לך?

מגיבים לכותבת והוא עונה גם באנונימי בכל מיני שאלות כאילו שזה היא עונה. 

@משה

שמתי לב שנכנס פה אנונימי "סתם" להגיב בדברים שלא מגיבים מהם באנונימי בכללי. זה עוד אפשר להתעלם

אבל להתערב בשרשור ולהגיב בשם הפותח/ת - זה כבר לא סבבה 

זה לחזור לחיים ולא לתת לזה להפריע. לדעת שהוא לא הצליח להרוס לך את החיים

ובמתרגש אני מתכוונת לרגש שהוא לטוב או לרע.

אני ראיתי שבזמן כזה טוב לי להרגיע את הלב בעזרת דברים חיצוניים שלא קשורים לרגש, כמו נשימות שמעטות דופק. שזו נשימה עמוקה לבטן, להחזיק את האויר בפנים כמה שניות ואז לשחרר לאט לאט, שוב ושוב, לעשות דברים שמרגיעים את הגוף, כל אחד ומה שמרגיע אותו (יש לי רשימה מוכנה לשעה כזאת)

ואם בא לך לשתף יותר במה מדובר, אולי יהיו עוד תובנות

אבל עדיין זה עוזר רק זמני

בגלל התמונה של טוסלס! מתוק!

הכוונה שכשיש לי משו שנקבע לזמן x ביום, אני לא עושה הרבה חוץ מלחכות לו

זה מורגש הרבה בערב שבת כמו היום למשל

לפעמים עדיף לצאת יותר מוקדם ולעבוד או לקרוא משהו ביעד.

הייתי. עושה את זה בזמנו עם דייטים. וגם הולך ברגל כדי 'לשרוף' את האנרגיה בגוף.

עם שבת זה לא יעזור להגיע אליה פיזית. אבל זה הרעיון באופן כללי. פשוט להבין שאנחנו בלחץ ולעבוד עם זה.

אבל אני רוצה להציע כיוון נוסף

יש אתגר ידוע אצל אנשי קשב וריכוז

שהם לא מסוגלים/קשה להם מאד לחשוב ולתכנן מעברלמשימה הבאה הגדולה שיש.

נניח, יש ארוע גדול כלשהו עבורם ביום שני הבא ומישהו יבקש מהם לקבוע פגישה ליום רביעי הבא, הם יתקשו מאד לעשות את זה כי מבחינתם יש את יום שני הבא וזהו.

האם זה משהו דומה לזה?

בנוסף אם זה ארוע שמביא איתו הרבה רגשות וחששות, אז נשמע הגיוני שכל הפוקוס הוא על: רק שזה יעבור כבר..

על משימות עבודה. גם אם הן פשוטות. קשה לי לחכות איתן למחר ומעדיף שהן תקרינה עכשיו.

משתדלת לעבוד על זה

כי אי אפשר (אצלי לפחות) שהכל יקרה מיד

בגלל אופי העבודה שלי הרבה פעמים אני מגיע בבוקר למשרד ו "אין לי עבודה" (חדשה) עד סביב 11 בבוקר. כלומר אין לי שום עניין לסיים משימות בשעה 19:30 כשיש בוקר למחרת. ובכל זאת זה קורה.

שמתי לב לזה. משתדל לכתוב כדי לבצע למחרת. אבל לא תמיד מצליח.

בבוקר שאין משימות?

לפעמים סתם מדיה חברתית (שזה מועיל עד רמה מסויימת כי אני עוקב אחרי אנשים חכמים). לפעמים יש דברים שאני רוצה לקדם ולא בהכרח משימה שמישהו נתן לי. בגדול זה מייצר זמן שבמידה מסויימת הוא מבוזבז.

אנחנו נותנים לרגש לדבר. אל הפה או אל המקלדת. רוצים לשמוע הכל. את כל מה שהוא אומר ורוצה וחושק ומפחד.

אצלי הריאקציה היא בילד-אין. רגש ודיבור זה תרתי סתרי, ומתן אחד לשני זה אסון מתמשך.

לכן באופן אישי אני כל כך שמח שגיליתי את המיינדפולנס. אסף פדרמן הגדיר את ממש נכון, בחוויה שלי: "שינוי נפשי באמצעות אימון מוחי".

הרגש הוא שם כי הוא שם, וגם זה יעבור. אם אדבר איתו הוא יתעלק עלי, אם ארחיק אותו הוא יקבל תמריץ להיכנס בי - אז הוא פשוט שם, מתהווה לו, מתקיים לו, מתייאש והולך. והשאיפה היא שהזמן שלוקח לו להתייאש ממני ילך ויקטן עם ההתמדה בתרגול.

אני כן חושב שיש לו הסבר. ולפעמים זה פשוט שני גורמים שכל אחד מהם רוצה משהו אחר. ואז הם נלחמים בתוכי.

כשאני נותן לכל אחד מהם מקום. הם יכולים להירגע.

וראיתי שהדפוס שלי במקרים כאלה הוא להימרח ולדחות דברים לרגע האחרון כדי לא להתמודד עם התחושה הזאת ולהיות עסוקה בעשיה.

לא מומלץ.

אם יש פיתרון שתפו.

מה שצריך עוד לעשות לכתוב ברשימה ולשכנע את עצמך שכל מה שתצטרכי לזכור ולדעת כבר מופיע שם.

כשתרצי שוב להריץ את הדברים בראש הרשימה תזכיר לך הכל... ואז אפשר להרשות לעצמנו לשקוע בדברים אחרים

הנפש שלנו עדינה והיא רגישה, היא מרגישה את מי שעומד מולנו, וכשהוא לא כנה, או לא אמיתי הנפש שלנו מיד מרגישה את זה

וזה מפריע, ומציק לה, ודוקר

וקשה לה שהוא לא אמר אמת

והיא לא רוצה להיות שם.

(אממ, הנפש שלי לפחות)

למה זה כל כך משגע אותי.

אותי זה בעיקר משגע כשזה אנשים שקרובים אלי ושאני מצפה מהם ליותר. ששאר העולם עושה את זה, כבר התרגלתי.

(וברור שגם אני עושה את זה במצבים מסויימים בלי להיות מודעת 🙄 אבל אני משתדלת תמיד לרדת לחקר האמת)

אא"כ הוא בן 25 ומעלה...

ככה זה - אברך או ילדון.

עלי פעם אחת צעק אחיין בן 2 שאני מנדנד את הרגל שלי (דהיינו זה מפריע לו להתרכז במשחק או מה שהוא לא עשה שם)... חטפתי הלם, ואחר כך הבנתי שוואלה הוא צודק. אז תינוק נזף בי, נכון, זה היה לא נעים והעיקר מוזר. אבל מאז כבר עבר לי 🙂

וכמובן בלי שום ספק אני מסכים עם התגובה פה של רוכב שמיים

שגם ככה כואבת לך.

הוא רק הזכיר לך אותה

התכוונתי ש*הוא* דרך על יבלת וזה מה שאתה התכוונת... הכל בסדר...

עד כמה אני בסדר עכשיו? שופי בהודעה האחרונה ששלחתי בשטו"ל...

ואני חדשה פה לא מכירה למה הכוונה בשטו"ל

אבל אתה נשמע צוהל דייך ושאותו הילד בן ה13 כבר רחוק מתודעתך

בסוף זה שני אנשים בוגרים שהם יודעים מה הם עושים.

הוא התנהל ככה ליד אשתו ככה שכנראה הוא לא ראה בזה משהו בעייתי

ואולי היא בעצמה (אותה אישה) הרגישה טוב עם אותו יחס בהתאם לאותו ערב כשהיתה לבד.

כמוך, עד כאן ניסיתי ללמד זכות.

ואולי, בהתאם לפורום הזה של רגישים, יכול להיות שהרגשת ככה בגלל רגישות גבוהה שלך ולאו דווקא בגלל החשש שלך? 

נכון, הוא התנהל ככה ליד אשתו ונכון גם אני חושבת שהוא לא ראה בזה משהו בעייתי, הוא לא היה מודע.

וכן כנראה ששמתי לב לזה בגלל רגישות יתר/שימת לב לפרטים.

שמדובר בבעלך אז הרגישות הגבוהה מובנת עוד יותר.

אותה אחת לא הרגישה מוזר להיות איתו בכזאת תקשורת שאת שם לידם?

אמרת לו אחרי אותו ערב מה שהרגשת? שיקפת לו שזה לא בא לך בטוב? 

לפעמים לנו צורם משהו בגלל התחושות שלנו, ולפעמים הוא צורם כי הוא באמת צורם.

'עברו המפואר' זה בהקשר גברי/צבאי?

 טוב עם זה, זה עשה לה טוב.

עברו המפואר בכמה הקשרים.

אתה מכיר את זה שלכל גבר יש את רשימת הדברים שהוא אוהב לספר על עצמו כשהוא רוצה להרשים? 

בגדול הסביבה החברתית שלי מורכבת מקבוצות אנשים יותר מעורבות שהדברים האלה פחות דומיננטיים בהם.

אם היה לה טוב, אז שתהנה. אולי זה מה שהייתה זקוקה לו.

יכול להיות שמה שמפריע לך לא מפריע לה ולהפך...

הוא ליד אשתו נראה לי מוזר לחשוב שקצת התאווררות של זוגות חברים תפריע לי.

זה בטח קשור לחברה ולמה שנהוג בחיים של כל אחת ואחד יכול להיות שאת מחמירה והיא פחות יכול להיות מלא דברים למה לחשוב על כל זה כשהיה נחמד סך הכל?

היא יכלה לא להגיע והגיעה והשתמשה בזה בשביל להתאוורר

גם אליו אין לי מה להתייחס

אם לאשתו הפריע הם בטח דיברו כבר...

למה שאתייחס לדברים שקשורים למישהי אחרת או למישהו אחר בזוגיות לא שלי?

לא ראיתי את עצמי בה

ולמעשה אני אדם די חופשי בשיח.

אבל אני יודעת להבדיל בין שיח רגיל, ידידותי לבין שיח קצת פלרטטני שמנסה להרשים.

בהחלט לא הייתי מתייחסת למשהו שקורה בזוגיות לא שלי, אבל הוא, בעלי.

זה שלהם.

יש כאלה מגזרים ששיחה על גבול הפלרטוט זה לא ביג דיל

ויש חברים קרובים שמדברים שפה שלך נראית כמו פלרטוט ולהם לא.

מכיוון שכבר חשפת שמדובר בבעלך, אז הסיפור קצת משתנה.

בתור רווק אני יכול לומר שקרה לי מקרה שבו למפרע שמתי לב שקצת עברתי גבול באיזה שיח שהיה לי עם קולגה (שהייתה מאורסת כבר ואחר כך התחתנה). בזמן אמת זה היה נראה לי בסדר ואפילו מכובד כי באמת הרגשתי נוח איתה, אבל בדיעבד פתאום הבנתי איפה היו הטעויות שלי. והסקתי מסקנותיי (מקווה בעז"ה).

אני לא יודע איך בדיוק אמורים לדבר על דברים כאלה בהקשר של נישואים וזוגיות, אבל רק רציתי להניח כאן את הזווית הזו שבה ייתכן שבאמת היה מדובר בטעות בתום לב. אני מניח שזה דבר שאמורים להסתכל עליו במכלול של תמונה שלמה של ההתנהגות שלו.

עצה קונקרטית טובה לצערי אין לי. האם נכון לדבר על זה? האם נכון להמתין? האם נכון להעביר? הלוואי והיתה לי גם עצה טובה, חוץ מהסיפור שסיפרתי.

אם יש קשר פתוח, אולי כן להעלות את זה? לא בכעס. בכאב.

מה דעתך?

אם זה לא דבר החוזר על עצמו.

ממקום בוגר ובטוח בעצמך. אולי הוא קצת חסר בטחון והיה

זקוק למישהי שתתפעל ממנו? את מכירה אותו הכי טוב -

אולי חסר לו משהו בדימוי העצמי שלו? (אחרת לשם

מה הוא צריך להביא את ה"עבר המפואר" שלו?)

זה לחלוטין לא אומר שהוא לא אוהב אותך!

גברים הם עם משונה לפעמים. את כאשה חזקה יותר,

בשלה יותר...אולי תתייחסי לזה כמו שמתייחסים לילד

שעושה איזה מעשה שובבות. נו, מילא. לא נורא.

לא קרה שום דבר נורא.

כלומר, חזרי אל עצמך הבוגר, הבשל. גברים -

יש הם משהו מן הילד. אין ספק שהוא אוהב אותך

וזקוק לך! חשבי על זה ותרגישי את זה בתוכך.

זה ישנה אולי את המבט. אז רצה להשוויץ

קצת, להתאוור קצת....ככה זה גבר. 

ואולי לכן כל כך מקפידים לא להתקרב

לנשים אחרות, לא להתערבב....

זה לא יושב על זה.

אבל דווקא משהו אחר שכתבת נוגע בי יותר.

אולי הוא היה חסר בטחון והיא זקוק למשהי שתתפעל ממנו?

אולי חסר לו משהו בדימוי בעצמי שלו?

ונראה לי שכן וזה כואב לי מהרבה כיוונים ואני לא ממש יודעת מה לעשות בנידון או האם בכלל אני אמורה לעשות משהו בעניין הזה.

עניין של חוסר ביטחון עצמי, כאשתו את בהחלט יכולה לחזק את זה. להרים לו.

לטפח את הדברים הטובים והחזקים שלו.

זה לגמרי חלק מהזוגיות

אם יש לכם תקשורת טובה, אם הזוגיות חזקה, זה בסיס מצויין לזה

אמרת שזה כואב לך, למה? 

אבל זה לא שאני עושה את זה כל היום. וגם בסוף זה מרגיש לי ממש דפוק שאני זו שצריכה לחזק לו את הבטחון העצמי.

זה לא אמור להיות ההפך?

בטח אמור לחזק את הביטחון העצמי שלך.

הוא לא מחזק בכלל?  

אבל זה לא אומר שאת לא יכולה לחזק את שלו.

למה מרגישה דפוק עם זה? 

פה נמנעתי מלפתוח את זה

כי אני די בטוחה שהוא לא מודע לזה

ואם יהיה מודע הוא יבהל מעצמו ואז אולי יחשוש להפגש. ויש לנו קשר טוב איתם ואנו משתדלים לעזור לה כעת שהיא בתקופה מאתגרת.

אז החלטתי לא להעלות את זה ורק לשתף פה, עוזר לי קצת "לדבר" על זה.

וגם, זה לא אומר שעכשיו את צריכה לעבוד קשה כדי לחזק את הבטחון שלו.

זה יכול להיות משהו שמפעם פעם  ולא קשור אלייך בכלל.

ואולי טעיתי; אני רק העליתי השערה.

את כבר מכירה את ה"עבר המפואר" שלו, אז עכשיו היתה לו

הזדמנות, אולי, להעלות אותו בפני מתרשמת טרייה....

וגם, אולי, אם הוא עדיין מדבר על עברו המפואר

(אני לא צינית, פשוט יותר נכון לי להגיד את זה כך)

איתך, את לא מגיבה, לטעמו, מספיק בהתלהבות

הראויה (לדעתו). זה כנראה מאוד חשוב לו

העניין הזה.

ואולי אני טועה, וסתם עשה לו טוב להשוויץ

קצת.

אל תסתבכי ותחפרי עמוק מדי. אם את רוצה,

פשוט תשימי קצת יותר לב לזה. לא להסתבך

עם כאבים . אני בטוחה שאת אשה אוהבת

וטובה. לא עשית לו שום דבר רע. אולי

זה בכלל בכלל לא תלוי בך בשום צורה.

מה שכן הייתי אולי מציעה, לשים קצת

גבולות עם החברה הזו. טיפה.

תשתמשי בחכמה הנשית שלך

כדי לדעת איך  לעשות זאת, כך

שזה לא יהיה ברור מדי.

נדמה לי. כי אם זה יחזור על

עצמו שוב, זה אולי יפריע

לך עכשיו יותר.

צריך לשים גבולות בין

איש ואשה. לשמור מרחק

סביר. אדם הוא אדם.

א  ת   יכולה לעזור לה וכו'

אבל בעלך, פחות צריך להיות

בקשר, אפילו לשם עזרה.

לא סתם חז"ל הורו לנו

איך להתנהג; איסור היחוד

וכו'.  אדם הוא אדם,

גבר הוא גבר .

איך אמר לנו פעם

הרב בשיעור:

תמים תהיה עם השם

לא עם בני אדם.

זה לא נשמע טוב,

זה לא נשמע רומנטי,

אבל זו המציאות שלנו,

בני האדם.

שהמערכת שלך מרחיקה את כולם כי היא חושבת שאתה מאבד את עצמך בחברה או שמסוכן לך שם.

זה בסדר. צריך להיות שם. ואז להבין למה אני "דוחה" את כולם. איפה ה"מושך" שלי ?

אני מוקף בחברים ואוהב באמת את כולם, מאוד... אבל עדיין בודד...

לא יודע בידיוק מה ואיך להגדיר או משהו בסגנון זה פשוט ככה...
(נ.ב אני חי עם כמה סתירות פנימיות אז לי זה לא מפריע בלאו הכי...)

הן קשורות לבדידות שלך?

באותה מידה אני גם בודד אך מוקף חברים אוהבים...

זה כואב מאוד!!

הם מתקפים לך את הבדידות

הם לא חברים, הם אנשים

חבר אמת לא משאיר אותך בודד

תזוז מהמשבצת שלך,

תתקלף מהסביבה שלך

ההשתוקקות עצמה תביא אותך בסוף אל המקום שיחזיר לך אותך

מה זה לא להיות בודד מסובך לי להגדיר... 
יאוו, אני מקווה שאני לא מסבך אותכם...

אנחנו מסובכים מספיק. אי אפשר לסבך אותנו יותר מזה.....

אני מדברת בלשון רבים כמו מלכת אנגליה (We the qween of England), כן?

את רפורמית? 😁😜 רבה?
סתם, שמח לשמוע, אם ככה המצב יכול רק להשתפר...

אני מאוד מציעה להקשיב לרב פנגר; מי שמכיר, אין צורך להציג

ומי שלא מכיר, כדאי כדאי כדאי;

הוא מדבר המון על דברים כאלה שמפריעים לנו, מבלבלים אותנו,

קול חי יום חמישי 12 בלילה עד 2 בלילה.

חושבת שיש לו סיכומים קצרים ב 9 בבוקר.

אפשר לשמוע אותו בערוץ "אמת" שלהם; מוקלט.

בכל אופן, אומר הרב פנגר, הבור הכי גדול

שאנו נופלים אליו הוא בור....היאוש.

(הוא גם מאוד משעשע, למרות המסרים

הרגישים שלו). מרתק, חשוב לחיים, כיף לשמוע אותו.

אגב, יש לו סדנאות.בנושאים הנ"ל. הוא אדם שלמד דברים רבים רבים בחייו, מביא גם ספרים לועזים מעניינים, אדם מרתק. ואני מתרשמת שגם ירא שמים בתכלית.

שכולנו חווים, זה נתון אנושי בסיסי מעצם זה שאנחנו ישות נפרדת ואף אחד לא יוכל לגמרי להבין מה עובר עלינו.

גם כשאנחנו מוקפים בחברים אוהבים ובזוגיות.

אפשר לצמצם את התחושה הזאת כמה שאפשר ע"י זה שמתקרבים לעצמנו כמה שיותר, נאמנים לעצמנו, בוחרים סביבנו אנשים בפינצטה.

ומשתפים לפחות אחד מהמם כמה שאפשר

והוא לא חייב להיות דומה לך באמונות או בדעות, הוא יכול לחשוב שאתה טועה, אבל הוא צריך לדעת להכיל אותך.

אם לא חבר, אז פסיכולוג.

מי מהם 2 - 3 פגישות ומי מהם 50 ו... חבר טוב יכול לעזור לפעמים הרבה יותר מהם ובהרבה פחות כסף...

ה כ ל והוא לא מזדעזע.

ויחד עם זאת לשתף את השם עם זה; חייבים.

גם אני בודדה הרבה וזה בכלל לא קשור לכמה אנשים יש סביבי.

נראה לי שאצלי זו בדידות שמגיעה מהתחושה שלא באמת מבינים אותי. שאין מישהו שמרגיש כמוני.

הרהה פעמים אנשים בודדים הם אנשים שמרגישים שאין להם באמת על מי לסמוך.

אני מוקף באנשים שאני אוהב, באמת. והם אוהבים אותי... והם מבינים אותי וכן להפך והכל סבבה ועדיין אני מרגיש בודד... לבד בעולם...

בס"ד

כל יום.

כדאי לבקש מהשם שיקח לך את ההרגשה הלא טובה הזו; יש לו כתפיים

יותר רחבות משלנו, לשאת את כל העצב, הכאב, הרגשת הבדידות.

גם עזרה מסוג שמתאים לך, התנדבות או משהו כזה, יכול לתת כוח;

אני נותן, יש לי מה לתת לאנשים סביבי. 

מציעה לא לקרוא ספרים עצובים שקל להזדהות איתם אך אינם מספקים

פתרון. להיפך. מורידים.

אולי אלה טיפים מקומיים. בכל זאת, הייתי הולכת ליעוץ טוב.

יש את "למרחב" בירושלים. גם בבני ברק. מכירה אנשים

שהיו שם והתרשמו לטובה. כרטיס קופ"ח. תורים ארוכים.

מאחר שיש בנו נשמה אלוקית, אז כדאי אולי לנסות לקשר

אותה עם מי שהיא חלק ממנו. טלפון ישיר. על חשבונו.

תמיד פנוי. תמיד קשוב. שים לב לאיך שהוא עונה.

שאין לך בעולם אף אחד שיכולה לסמוך עליו?

למה את חושבת/בתחושה שלא מבינים אותך?

אלא זו הרגשה קיומית שלהם; חושבת שזה  נובע ממה שעברו.

אולי לא הכילו אותם, לא ידעו או לא יכלו להכיל, ומשהו חסר

במי שאנחנו לא יכולים לראות אבל קיים יותר מכל קיים וקרוב יותר מכל קרוב

ומבין יותר מכל מבין.....זה הכי טוב.

חושבת שיעוץ טוב יכול לעזור. בעז"ה.

ובסוף רוב הדברים בחיים שלנו הם ככה. זהנלא המציאות כמו איך שאנו תופסים אותה או משפיעים עליה בהתנהגות שלנו.

כך או כך אני מתחברת למה שאת כותבת

ששומעים את זה, זה משפיע ומדביק אותנו, גם אם לא היה בנו לפני כן.

יש תפילה שלא נשמע ולא נראה מה שלא ראוי. אם נבקש זאת מדי יום, זה אמור לעזור, אני חושבת.

כשעולה לי לפעמים משהו  גועלי, אני אומרת לעצמי: קישטה נחש רע, יצר הרע....! זו לא אני!

יש מישהו שממש בא לי לקלל ואין לי אוצר מילים בשביל זה. אפשר לבקש עזרה?

בנתיים יש לי: שתבלע מטריה ותפתח לך בבטן, ושיפלו לך המכנסיים בהגבהה

אודה להעשרה

במקום לכתוב שקרן הם כותבים משהו כמו: עמיתי המלומד בחר לצערי שלא לדייק בעת ניסוח העובדות בכתב התביעה. ואף הרהיב ובחר להדגיש את ניסוחיו המטעים שאינם מייצגים נאמנה את המציאות.

(זה מתוך פסק דין שקיבלתי פעם)

הנה הרקע:

אני התובע.

מוטטה לחלוטין ובקול רעש גדול את גרסתה לכאורה של הנתבעת. בית המשפט הנכבד הזה רואה זאת בחומרה רבה.

אני מקווה שהיא פיטרה את העד שלה אחר כך... אתה מבין למה צריך תמיד להחזיק לפחות עד שקר זמין אחד... לכל צרה שלא תבוא 😉

שתהיה כמו לוח שנה - יתלו אותך על הקיר וכל יום יתלשו חתיכה.

שתתגלגל בתוך חתול וכלב ירדוף אחריך.

שתהיה לך אחוזה עם כל הרבה חדרים עד שלא תדע איפה להניח את הראש.

שיהיו לך כל כך הרבה טבעות יהלום על הידיים עד שלא תוכל להחזיק כוס מים ולשתות.

שתחיה חיים ארוכים  בין עצים שלא יכולים להניב פירות.

שישתמשו בטחב מהריאות שלך כדי להכין תרופות.

זה כואב

חוץ מקצת הומור מושחז
 

- שאלוהים ישלח הצלחה לצרות שלך.
 

- שישחררו משוגע ויכניסו אותך במקומו.

- בהשוואה אליך לשטן יש נשמה מזהב.

- בהלוויה שלך יאחלו "מזל טוב" לאלמנה.

את שמו ובו אוצר של קללות נפלא (כלפי ילדים שובבים). פשוט נפלא. 

הייתי שמחה למצוא אותו. קראתי אותו פעם.