יש דברים שלא עוברים מעולם, אם לא נסגרו באופן טוב והועבר הטראומה שבהם

מאחלת לך המון חוזק ותעצומות הנפש 

להשתתף בכאב הזה שאת חשה בליבך. ולהזכיר לך - את לא לבד!
 

קל לזרוק קלישאות, אבל בדרך כלל הן לא מה שעוזר.

נסי לא לקרוא, לא ליצור אצלך טריגרים שאת לא חייבת.

תשתדלי להתרכז בהווה. ולעבד את הכאב הזה בלב בכל דרך אפשרית, אבל לא להתעלם ממנו.

הרב אליהו כבר שנים עושה עבודת קודש בנושא הזה.

אם יש לך דברים שמשמחים אותך - תעשי אותם. אם אין לך - תכריחי את עצמך לנסות דברים חדשים.
ואני יודע שלפעמים במקרים כאלה זה מחזיר אותך לאפס מוטיבציה, אבל תזכירי לעצמך שאת כבר לא שם באמת,
זה הדמיון והפחד שנובעים מהטריגר.

תדברי עם חברה, אל תהססי להשתמש בהן (בחברות שלך). תערכי שיחה ארוכה, לדבר על כל דבר, קצת להסיח את הדעת, וקצת על איך שאת מרגישה.

תרגישי טוב!

את צריכה לקבל את מה שקרה כעובדה, אין דרך להחזיר העבר (לצערנו?). 

את לא מי שהיית קודם (אולי?).

אז יכולה ליצור את עצמך מחדש, את האני החדש שלך, תתנתקי מהעבר וממי שהכרת תתחילי מאפס.

הרגשה מעולה!

סיפרתי לחברה לפני כמה זמו, בכללי.

אף פעם לא נכנסתי יותר מידי לעומק של מה שקרה בפני אף אחד, בעיקר בגלל הבושה.

וב"ה מצבי טוב ומאוזן כיום, בדיוק עברו שנתיים לפני שבוע-

ומתפקדת. ושמחה במי שאני היום, באני החדשה.

ויחד עם זאת אני לא שמחה בשום צורה על מה שקרה לי, לא מקבלת את זה בהבנה, לא מסכימה ולא שום דבר שיש בו טיפה של חמלה לאיש הזה.

במשך שנה וחצי הייתי כמו רוח, בן אדם חולה לכל דבר ועניין.

ורק עכשיו נכנסה רפואה לנפשי.

העניין עם הרב הזה, זה נטו טריגר וגועל שבא לי להקיא שאנשים כאלה מסתובבים בעולם ועוד רב שתפסתי ממנו משהו.

בדיוק כמו האיש הזה.

כל הרוע והגועל הזה נמצא בנינו, איך אפשר להבדיל? איך אפשר לדעת שהבחור שאתחתן איתו לא יהיה גם כזה?

ה' ירחם.

במובן מסויים, אני כן לבד בעולם הזה- בדיבור עם בני אדם.

רק עם ה' שיודע מה היה שם אני יכולה לדבר.. והתשובות, כואבות.

והקול שאומר "את אשמה", גם אם אדבר עם ה' 24/7 הוא לא יעלם.

ולומר לך שאת לא אשמה. גם אם את לא מצליחה להכניסאת זה לתודעה

את לא אשמה שלא העלית בדעתך שיש מנוולים רוצחי נפשות מחופשים לצדיקים

קראתי פעם מפי הרב פינקוס זצל, שיש גבול לדמיון שלנו. הוא נתן דוגמה לכך מוחשית בספרו שאינני זוכרת כרגע, אבל בהקבלה אלייך - את לא אשמה שהיית ככ תמימה וטובה שהדמיון שלך לא העלה כלל אופציה כזו. ובתוך הסיטואציה אפשר לקפוא ולהתנוון בקלות.

❤️

אולי אני כן אשמה?

את לא יודעת המקרה בתכלס וזה מרגיש לי שאת מנחמת אותי סתם כזה לא REAL

שלי ואיפה הלב שלי מונח

היא לא אני.. (זאת שפרסמה את השרשור.)

תודה לך המקורית, קצת נרגעתי ב"ה.

אני לא אשמה ובסוף לא יודעת מה ה' רצה להעביר אותי במה שקרה שם, זה רצונו.

ורצוני לעשות רצונו.

משתדלת לקבל את היסורין בשמחה ולהפוך את הלימון ללימונדה.. רואים ניסים ורפואה בלב.

אבל לעולם!

במערכת יחסים בין גבר מבוגר לבין צעירה תמימה תהיה אשמה מוחלטת של הגבר, ניצול וניבזות!

הצעירה כאן היא מנוצלת ותו לא!

בתור עוד אחת שעברה משהו דומה, אמר לי את זה פסיכולוג שהגעתי אליו כמה שנים אחר כך

פסיכולוג דתי לייט, גבר! לא מוטה מבחינת הדעות שלו.

זו פשוט עובדה!

זה מה ששחרר אותי. ההבנה הזאת!

ולוואי שנגיע כבר לימות המשיח ואולי מה שנאמר שאין בין ימינו לבין ימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות -

אולי אפשר איכשהו לפרש את זה גם על כל המגמה האיומה הזאת!!! שהורסת נפשות!!!  (מלכות הנפש הבהמית מול הנפש הגבוהה)

ומשום מה אני לא מצליחה לשלוח את ההודעה...

עוד משהו חשוב להבין:

יש בדברים האלה, כמו גם בפגיעות בילדים, מהלכים קבועים!

הגברים הנאלחים הללו תמיד, אבל תמיד, יתנו למנוצלת הרגשה שהיא אשמה. זה מנכה אותם וזה חלק אינגרלי מהתוכנית!

ניסיתי לפרט ולהמחיש יותר ולא הצלחתי לשלוח הודעה ארוכה יותר...

ואני מגיב בתור גבר

כיוון שאני יוצא מנקודת הנחה ברורה שאת לא חלילה יזמת את הסיטואציה. אם זה היה מישהו אחר, זה הוא שזרק אותך לתוך סיטואציה שכנראה לא היו לך כלים להתמודד איתה. זה היה הוא, והוא לבד. הקב"ה אוהב אותך, תזכרי את זה. זה הכי חשוב

הקב"ה תמיד יעשה לנו טוב- וזו לא ססמא, אלא אמונת חיים. בטווח הארוך יהיה רק טוב, ולכן זו סיבה להאמין שמי שתתחתני איתו בעז"ה יהיה הבחור שהכי יתאים לך ויכבד אותך. ובעז"ה הפצעים יתרפאו אט-אט

אבל בתור אחת שעברה לפני כמה שנים פגיעה מינית מרב, מבינה אותך ומזדהה.

חיבוק גדול❤️

תהיי חזקה❤️❤️

איך את עוברת את זה?? גלי לי הסודד (

מה הכונה רב, רב ממש או מורה וכזה??

פחות מתאים לי לפרט כאן…

רב שמעביר שיעורי תורה בכל מיני מקומות. ולצערי עדיין מעביר…

בגדול כן היתה תקופה ארוכה שלא תפקדתי, והגעתי לכל מיני מצבים… לקח הרבה זמן ומאמץ להחלים מזה. במיוחד שהיו עוד פגיעות מאחרים תוך כדי התהליך… וברור לי שעדיין זה משהו שלא עבר לחלוטין. אבל זה כבר לא משהו שמפריע לי ככ היום.

בשביל להחלים צריך לבנות את עצמך מחדש. עם המון חמלה. וכדאי מעטפת תומכת. וללמוד לשחרר כשמתפרקים. בכללי לשחרר ולא לכעוס על עצמך על שום דבר. צריך לתת לנפש להתאושש.

אם את רוצה את יכולה לפתוח פצלש חדש ולהגיד פה מהו, ואשלח לך הודעה ואוכל לפרט יותר. 

כאן אנונימית שכתבה את השרשור.

אני מסכימה עם כל מילה שלך.

ראיתי את זה ממש בתהליך שלי, עברו שנתיים ורק בתקופה האחרונה הצלחתי למצוא רפואה.

בעיקר רפואה שמגיעה מחסד ונתינה.

ויש עוד שאריות של מה שקרה שם, זה פשוט כבר לא העיקר.. הוא לא מנהל לי את החיים. הוא לא שולט לי במחשבות.

אני חזקה. וגם את!

תודה לך.

מה הכוונה שכתבת שהוא שולט לך בחיים?
המשכת להיות בקשר איתו אחרי מה שעשה לך?

מגיבים לכותבת והוא עונה גם באנונימי בכל מיני שאלות כאילו שזה היא עונה. 

@משה

שמתי לב שנכנס פה אנונימי "סתם" להגיב בדברים שלא מגיבים מהם באנונימי בכללי. זה עוד אפשר להתעלם

אבל להתערב בשרשור ולהגיב בשם הפותח/ת - זה כבר לא סבבה 

זה לחזור לחיים ולא לתת לזה להפריע. לדעת שהוא לא הצליח להרוס לך את החיים

שלא לתכנן כלום ליום חמישי.

לא פגישות חשובות, לא יום עמוס ומלא משימות, כלום.

הוא צדק מאוד

לשמחתי - מסיבות טכניות מטופשות לא הייתה לי עבודה היום

וויתרתי וראיתי סרט, וגם אז נרדמתי באמצע

אבל נצטרך להתמודד.

את ההכנות אליו פחות...

אבל בפסח עצמו יש נחת כזו (לפחות בשנים שאין מלחמה) ויש גם תחושה של חידוש באוויר, אבל לא חידוש זר, אלא חידוש מוכר משנה לשנה... וגם עונת האביב היא האהובה עליי, וזה כיף לטייל בה (שוב, לא השנה).

ועם האוכל של פסח אני מסתדרת. קצת קשה שכמעט תמיד צריך ליטול ידיים כשרוצים לאכול, אבל המצה בשבילי טעימה.

האלרגיות...

יש קצת בשוליים פה ושם, אבל זה נשלט. לא מגיע לקרסוליים של מה שזה היה בעבר. אולי אחוז.

אגב, באמת הלחץ של לפני פסח מוציא אותי מדעתי לפעמים... ויש כאלה שלא יבינו אותי...

בכל אופן, אולי אפשר לעבוד על הרגשה

נתקפת עצבנות מיוחדת לקראת פסח; ההכנות..

חושבת וכך שומעת שאנו הנשים מתייחסות להכנות

הפיזיות לקראת החג, לא באופן פרופורציונלי..

איך אמר הרב גנס שליט"א?  

אבק זה לא חמץ וילדים הם לא קרבן פסח...

אם היינו רק מתרכזים בהוצאת החמץ, כמה יותר קל

ונינוח זה היה...

אפשר להתכונן לפסח ב6 שעות....אמר ואומרים

רבנים.

אבל יש מן שגעון של נקיון אביב קדחתני כזה.

התעלמות זה אכזרי.

שולח חיזוק אחי.

קולטת את הכתיבה שיצאה לי..

כנראה התת מודע שלי עדיין מנסה לשמור עליי, גם כשכותבת מאנונימי.

כשזה נעלם ומתאדה זה הכי קשה, וכבר אמרו חזל שעל המת יש גזירה שישכח מן הלב - אבל על החי זה חסר אינסופי...

תתעודד שלפחות ההיעלמות תפתור אותך מלחוות דחייה וסבל על פעם מחדש (למרות שאיפשהו הנפש רודפת אחרי המניה-דיפרסיה הזו...).

עוד יבואו ימים יפים ♡

שיעור שחוזר כל פעם מחדש...

מנסה להבין מה לא למדתי עדיין שצריכה ללמוד שזה יפסיק לקרות שוב ושוב ושוב... ושוב.

ואמן!

תיאום ציפיות כזה?

למרות שזה צריך להיות מובן מאליו... דרך ארץ

בהחלט א, ב של דרך ארץ.

ולא הבנתי... מה לסכם מראש?

"בקשר הזה אין התעלמויות"?

"אני לא אתעלם, אז בבקשה אל תעשה את זה כלפיי"?

''בבקשה אל תעלם ממני''?

אמרתי שזה טריגר שלי. כמו עוד כמה נלווים לרגישות שלי.

עזר לי? לא ממש.

להפך, היה נדמה שמבטלים את הרגישות שלי במקרה הטוב, מנצלים את זה במקרה היותר גרוע.

יום אחד אבין.. וזה ישתנה.

מקווה שזה לא יהיה מאוחר מדי.

ואולי כרגע זה לא מנחם אבל עם כזאת חוסר רגישות, מזלך שהוא לא נשאר בחיים שלך.

וזה לא קשור לזה שאת רגישה, זאת התנהגות מגעילה מול כל אדם.

אני לא הייתי אומרת עליו את זה.. בכל זאת חשבתי להתחתן איתו, ומצאתי בו טוב כמו בכל האחרים לפניו.

כמו בכל אחד שפוגשת בערך...

אבל כן, חוסר הרגישות הזו שהתבטאה בכל מיני דברים ודרכים, והיא בעיקר מה שגרם לשבר אצלי ולחוסר הרצון להמשיך את הקשר.

רק שאני כמו אני נתתי אמון שוב ושוב, ואמרתי אולי משהו יהיה אחרת, אולי היחס ישתנה כלפיי, אולי הפעם יקח אחריות ויהיה מוכן לנסות לפייס, לא כי אני מבקשת אלא כי זה אנושי לבקש סליחה ממי שאומר לך נפגעתי... כן, סליחה פשוטה.. במקום לספר לי במה התגובה שלי היתה לא בסדר, ושאני צריכה לשנות גישה ולהפסיק להיות דרמטית ומגזימה, ומה אני צריכה לשנות בי אם אני רוצה אותו בחיים שלי.

יודעת מה הכי הזוי?

שהוא גם אר''מ בהרבה היבטים, רק בהכחשה עצמית.

ואיך אמרת? מזלך.

כמה שקשה להכיל את זה ולהתמודד עם זה, זה כנראה באמת הדבר הכי טוב עבורי.

"מצאתי בו טוב כמו בכל הקודמים לפניו"

"נתתי אמון שוב ושוב"

בלי קשר אליו, יכול להיות שאת צריכה לבחון את מערכות היחסים שלך, אולי את טובה מדי ולא ביקורתית, לא מציבה גבולות.

אם כבר בשלב הדייטים הוא מנסה להגיד במה את לא בסדר ומנסה לשנות אותך כתנאי שתהיי בחיים שלו - זה דגל אדום, קשר לא בריא שצריך הפסקה מצידך ולא מצידו. 

מכולן הלא מציבה גבולות כנראה הכי קרוב לאמת.

וחושבת על זה שלפעמים קל מאוד לזהות דברים בדיעבד... ושואלת את עצמי אם היה לי סיכוי בכלל להגדיר את זה כדגל אדום וקשר לא בריא תוך כדי תנועה. כי הוא היה מקסים בדרכו וג'נטלמן וכל מיני דברים שלא פגשתי בבחורים שהכרתי לפני כן. וכולם מסביב תמכו בלהתחתן, ולא הבינו למה מתעכבים. וכמה דברים היו בדק שבדק בין 'זה נורמלי וכל הגברים ככה, וגם אני מתמודדת עם זה מול בעלי' שאמרו לי בדרך, ל'זה לא מרגיש לי טוב בגוף ובנפש, והמערכת שלי כבר לא שמחה ולא רוצה להתמסר ואני לא בוטחת בו כמו בהתחלה...' שאני הרגשתי.

וזה היה מתוחכם הניסיון לשנות, זה היה מתעתע.. כי זה הגיע לצד אמירות של גם אם יש את הבקשות שלי, תרגישי בנוח לעשות כמו שאת מבינה וצריכה.. וזה אחרי שבפעם האחרונה שעשיתי כמו שמבינה והסברתי גם למה והתנצלתי והודיתי על מה שהיה צריך להודות, היתה שיחה שלימה על תכבדי את הרצון שלי והצורך שלי.. אז רגע, יש לי מקום או אין לי? התבלבלתי.. או אני מבין ומכיל אותך.. יותר ממה שאת חושבת.. אבל לי זה לא מרגיש ככה...

וברגע שאני זקוקה להכלה יותר מהכל אני מקבלת 'את חושבת את זה, את לא מרגישה' ... 'תשני פרשנות תשתנה ההסתכלות שלך ומאליו הרגש שלך...' גם אם זה נכון, מה לשנות פרשנות.. נפגעתי. תתייחס לזה! לא למה אני צריכה לשנות בי כדי שתרגיש בסדר להמשיך הלאה בטוב ובלי לקחת אחריות או לבקש סליחה על בחירת המילים או המעשים שלך..

נכנסתי למצב פריקה ..

לברר מי נחשבת לטובה מאוד. זה שכולם נראו לך טובים ובכל זאת לא יצא שום דבר.....שווה חקירה. לטובתך.

שלא תיפלי למישהו שנראה לך טוב אבל לא מתאים ועלולה לגלות זאת מאוחר מדי.

"כל הגברים ככה" וכו' - לא מרגיע ולא מכיל ומבין. לענ"ד.

אם את מכירה.

אדם שכבר בדייטים אומר שאת צריכה להשתנות? זה נכון שאנשים נופלים בזה אחרי החתונה לפעמים אבל זה לא תקין ויודעים שצריך לשנות- אבל בדייטים זה ממש ממש לא תקין בשום כיוון! נשמע אדם שממש טוב שיצא מהחיים שלך גם אם בדרך גרועה

זה נהדר הגישה של לראות טוב בכל אחד, באמת ולא בציניות, בעז"ה ככה יבוא מישהו מקסים ולא תפספסי אותו בגלל דברים חיצוניים ושוליים.

אבל מסכימה עם מה שכתבה נעמי שכדאי לבדוק את מערכות היחסים שלך כדי שלא ינצלו את הנקודה הטובה הזאת לרעה ולא תמצאי את עצמך עם מישהו גרוע ובקשר לא בריא (שצריך להעלם כדי שתראו כמה הוא גרוע, נראה שה' עשה איתך חסד רציני..)

זה בייס בכל טיפול. בטח לאנשים מרצים.

נשמע כואב עד חרפון.

יש לי גם מחשבות פרקטיות. אבל לא עכשיו 

לכתוב הרבה. את כל מה שהיה  בקשר הזה ואת כל הסיטואציה מהצד שלך. כולל מה הרגשת  במהלך הקשר. לא רק זה שאת מכורה לו או רוצה אותו והוא מתעלם. הכל. גם את הכיווצים ואת הצדדים היותר כואבים.

תקראי את זה יום אחרי ויהיה לך חומר שאפשר לעבוד איתו. בסוף הוא דרך לך על נקודה כואבת ואין סיבה שהיא תכאב אחרי שתעשי בירור.

להיעלם זאת הדרך שלו לומר שהוא לא רוצה

פחדן

שחושב שאם הוא יתעלם בלי לומר כלום הוא לא יפגע בך.

בעצם הוא לא רוצה לפגוע בעצמו כי לא בא לו להתלכלך ואז תפגעי ואולי תבכי והוא ירגיש פח זבל.

גאוותן מרוכז בעצמו, חוסר אמפתיה, חוסר אנטלגנציה רגשית

אז מה היה לנו?

גאוותן, מרוכז בעצמו, ילדותי, לא בשל, פחדן לא אמפתי לא אנטלגנט וגאוותן.

ברוך שפטרנו

את לא רוצה אחד כזה.

וחייב לסייג מכל התגובות כאן נגד אנשים שעושים את זה.

ממש לא תמיד זה מגיע ממקום של רוע

זה יוכל להגיע ממקום של הימנעות/תמימות(ניסיון לא לפגוע באופן מפורש)

לרגע לא חשבתי שזה מגיע מרוע...

אתה לא חושב שזה משהו שבלי קשר למניע, זה אמור להיות ברור שלא עושים?

אם לא מסוגלים להתמודד חושבים שנכון לעצור... אין בעיה עם זה.

רק תגיד בצורה ברורה אני עוצר פה, גם בלי לתרץ. לא צריכה תירוצים והסברים, ולא אבקש אותם אם לא תרצה לתת. רק לא למחוק בפנים ופשוט ללכת כאילו כלום במיוחד שיודעים מה עובר מי שמולך.

זה לא רגיש לחשוב שהיעלמות כזו תעזור לצד השני לשחרר בקלות יותר מלסגור בצורה נורמלית את השיח.

אין אופציה מלבד להיעלם.

להגיד x y z זה סוג של עימות מסוים ואין להם את היכולת להכיל את זה. צריך לנסות להסתכל בעין טובה על השורש של העניין

(מדבר בתור מישו שחווה את זה כמה פעמים מבנות)

ואני רגיש רצח בקשרים אזממש כמו לזרוק את הלב שלי להר געש והוא נשרף לו באיטיות ובו זמנית -מחכה.

שאין אופציה אחרת.. לא יודעת אם מסכימה עם זה.

האוטומט שלי זה להסתכל בעין טובה... גם במחיר הבריאות הנפשית והרגשית שלי.

ושואלת בכנות אם אין מקום להישיר מבט למציאות ולזה שיש התנהלויות לא הוגנות, פוגעות ומנמיכות. ולומר זה לא בסדר. זה לא ראוי ולא הוגן להתנהל כך, במיוחד בקשר זוגי. בלי קשר ליכולת של מי שבחר להתנהל כך, ושהדגש יהיה לרגע על מה אני עברתי והרגשתי, ולא ישר לקפוץ מעל זה למקום של 'זו לא היתה הכוונה..'. מבינה שלא היתה כוונה, לא היו כלים.. הכל מבינה.

אבל הבלי כוונה הזה השפיע? היו לו השלכות עליי ועל הנפש שלי? למה אני צריכה לקבל את זה?

למה אתה צריך לחוות את זה?

ממגנטים אלינו קשרים כאלה

משהו בנו מושך אותם

השאלה מה ולמה

ותכתבי לו מכתב כועס עם הכללל ותשרפי את זה או תשמידי

לא מצאתי קשר מוכח לרגישות.

בסך הכל

רוב המטפלים הם אנשים טובים שאוהבים ורוצים לעזור. 

לא מחייב שיהיה אר''מ בעצמו, אבל כן שארגיש שיש מקום לרגישות שבי ויודעים איך לעבוד איתה נכון,

ושיהיה איזון נכון וטוב למי שאני, שיכיל וגם יקדם.

והרבה תפילות שה' יכוון למי ולמה שיהיה הכי מדויק לי.

כי באמת בלי תפילה על זה הסיכוי להגיע למישהו מתאים שיש חיבור טוב, כימיה טובה ותחושה שיש התקדמות שאני מרגישה בה, הוא כמעט אפסי בתוך השפע שקיים היום.

ואני מצאתי שתפילה חוסכת ממני כל מיני שלבי ניסוי וטעייה בדרך והגעה לכל מיני מטפלים לא מתאימים עבורי.

אמפטיה והיכולת להיכנס לנעליו של אדם אחר, כמו גם ידע מקצועי והתעדכנות במידע החדש ביותר באותו נושא, הם הדבר החשוב ביותר.

לדעתי, כאשר מדובר בדבר שהוא קשור לבני אדם באשר הם, כלומר לחוויה האנושית דווקא אז אין הכרח שהמטפל יהיה מישהו שחווה בעצמו (בשונה למשל ממשהו שקשור לתרבות או חברה מסויימת, כמו מטפל חילוני לאדם דתי). 

כן כדאי ללכת למטפל רגיש

או לפחות לאחד שלמד לתת לזה מקום

ולהתייחס לזה נכון 

מצד אחד רק רגישים יבינו עד העצם. מצד שני כאלה שהם לא יכולים לקדם אותך יותר

לכל מטופל יש המטפל שלו.

יש לזה יותר השפעה

כי נלך עם המחשבות האלה כמה שעות, ימים, שבועות

חודשים

ולפעמים שנים 

זה מציף את המערכת. אפשר להיות מודעים לזה וקצת יותר לשלוט בזה. ובכל זאת.

אפשר ללמוד לתת לזה מקום

ולהחליט בשלב מסויים מפסיקים להיות פרייארים ומתקדמים הלאה.

כי כמה נבזבז אנרגיה על משהו שמישהו אחר אמר או עשה.

פחות על למה הוא אמר או עשה אלא על למה זה כל כך מפריע לי...

דווקא את התגובהההראשונה שלך אהבתי אבל עם זה לא מסכימה כל כך

קראתי פעם משפט:

כשאתה כועס אתה מעניש את עצמך על טיפשותם של אחרים.

זה כל כך נכון

עכשיו שלא תביני / תבין

לא נכון

לא קל לי לשחרר כעס על אנשים..

אבל-

אני גם מבינה קצת שזה בסוף בעיה שלי.

אנשים יכעיסו אותי

הם ימשיכו הלאה ( או שלא.. זה עניין שלהם)

אבל למה אני צריכה להמשיך ולשאת רגשות כאלה

אשמח לתגובתך..

ואני מסכימה עם זה במאה אחוז.

יש אנשים שלא שווים את זה שנפגע מהם בטח לא את זה שנלך עם זה.

אבל זה טיעון רציונלי. ובמקרים מסוימים קשים/מורכבים/טעונים/קרובים יותר הוא פשוט לא עובד. לא הוא ולא טיעונים רציונלים אחרים...

באמת יש פעמים שקשה לא להיפגע ולא לכעוס...

האם אתה המחבר של החלל במוח האדם???

בתור דני התחלתי לקרוא את דני אבל ייקח לי קצת זמן אני אעדכן אותך

מקווה שתהנה

זה נדיר שאני מחלק מחמאות אבל אני אומר לך הסיפורים הקצרים ההם (וכמובן הסגה האגדית של החלל במוח האדם) הם משהו ברמה אחרת לחלוטין

הייתי מזמין paperback מאמזון אבל לא שולחים לישראל lolz

בגלל שאני הכותב יכולתי להזמין במחיר הגיוני (20 שקל בערך), אבל הספר גבוה רחב ודק, ומרגיש יותר כמו  עלון

 תודה רבה על המילים הטובות בעזרת השם נעשה ונצליח