לגבי מתקני הגרעין - לא ברור שהטענות האלה נכונות.

לגבי איראן בכללי - מה בדיוק ציפית שיקרה? שנשמיד את עשרות מיליוני תומכי המשטר? שנקים שם ממשל צבאי?

גם מדינה שהצבא שלה רוסק כמו עיראק במלחמת המפרץ הראשונה [שכללה מלחמה קרקעית], יכולה לבנות את הצבא שלה מחדש, אם לא יעצרו אותה מחדש.

אולי ה' רוצה שנתפלל יותר ונתחזק באחדות ישראל?

ומבחינה טכנית- אנחנו נחמדים מידי ועוד נמצאים קצת בחשיבה גלותית, מה יחשבו עלינו אומות העולם

בסופו של דבר הקב"ה מוביל אותנו בדרך הטובה ביותר בשבילנו, גם אם לא תמיד נראה

כשמקבל ההחלטה נגוע בשיקוליו, ההחלטה המתקבלת חולה. ומידת חומרת המחלה היא פונקציה של רמת הנגיעות.

לא יהיה יותר מה לדאוג?

אבל כן, עמדנו ערב שואה ואת האיומים המידיים לטווח של החודשים הקרובים ואפילו השנים הקרובות - הסרנו מעלינו 

תראה מה זה, לימדת אותי את מה שאני מנסה - ללא הצלחה מרובה, עליי להודות - להכניס כאן לראש של אחרים. ממש מדהים.
שיש שחור ויש לבן. יש אפילו אפור. כפי שהוזכר פעם בספר מסוים, בלילה - אפל למדי, כמו זה שבמהלכו אני מפרסם את התגובה הזו, עת מולד הירח - ובו כל התרנגולים שחורים, ייראה שחור אף חתול אפור.

חתול לבן, חתול שחור.

הנה משהו ממני אליך, באדיבות חנוך לוין:
לאן הלך ילדי, ילדי הטוב לאן /
חייל שחור מכה חייל לבן /
לא יחזור אבי, אבי לא יחזור /
חייל לבן מכה חייל שחור /
בכי בחדרים ובגנים שתיקה /
המלך משחק עם המלכה /
ילדי שוב לא יקום, לעולמים יישן /
חייל שחור מכה חייל לבן /
אבי בחשיכה ולא יראה עוד אור /
חייל לבן מכה חייל שחור /
בכי בחדרים ובגנים שתיקה /
המלך משחק עם המלכה

וכן הלאה.
ועכשיו באמת: יש לך תעוזה מגוחכת לפנות כאן אליי ולהטיף לי על איזה צורך במנת ריאליזם, בזמן שיש פה רשימה ארוכה ארוכה של כמה אחרים שלא נראה ולא נשמע שנחתו מהטיסה האחרונה לאיספהאן. וזה לפני שניכנס לכמה נוסחים מעניינים שפורסמו בדפי האתר הזה - לא בדיוני פורומים בין דגי רקק מגזריים חלילה - כמו "הניצחון הזה יעמוד לדורות" (מה זה "יעמוד"? ומה ההבדל אם חלילה יישב?), "תחילתה של התרוממות קרן ישראל" (אבל מאי נפקא מינה והאם דרוש שנסתדר ברחובות במבנים צורניים אנושיים ונקרא קריאות קצובות? או הייתכן שזה בעצם דיווח ממגרש הכדורגל?) או "על בנימין נתניהו יש השגחה אלוקית" (האם זה מחייב את השופטים במשפטו לעמוד מכסאם ולפרוש מאולם הדיונים, עקב נחיתות האדם הממוצע מול מדרגה נשגבת זו?).

אבל אני אודה על האמת, שלפחות התייחסותך הנלוזה הזו, נשמעת באמת על פניה שנובעת מתוך מקום של יושר. לי נשמע סביר שאתה באמת ובתמים מחזיק בתחושה שקרה משהו ששינה את החיים באופן שאולי כל אדם צריך לראות את זריחת השמש באור חדש. עדיין, לא יזיק שאתה תפנים שעוד יש מקום בעולם הזה גם לזוויות ראייה מגוונות.

באופן טאוטולוגי - מתוך כותרת התגובה אליי - זו היתה קריאה לריאליזם. רק שזו היתה התפרצות לדלת הכי פתוחה בעולם.

(אכשהו גם עברת משיח ענייני לשיח אישי, מיותר כשלעצמו. אבל הכי מוזר, שבתוך השיח האישי, הכנסת ציטוטים של אנשים אחרים לגמרי, כאן כבר ממש איני יודע מה אתה רוצה.)

הדיון האמיתי כאן הוא האם נושענו מצרינו ולפיכך אנחנו חייבים להודות, להלל, לשבח, לפאר, לעלה ולקלס, בפרט אולי לדרג מדיני. מה לעשות שנטלתי על עצמי את העול המצער, המייגע וכפוי הטובה להציג תמונה לא כיפית במיוחד. הציטוט שהבאתי מדברי טראמפ היה מבחינתי רק דוגמא אחת, למה שהיה עדיף שאנשים יבינו הן בנוגע לתוצאות הממשיות של ה - deux glorieuses (פרפראזה שלי על "שלושת הימים המהוללים" מהמהפכה בצרפת משנת 1830), והן למה שפוליטיקאים עושים מהן. ומה שלדעתך לא קשור, זה עניין שלך מבחינת פרשנות, אבל אתה מוזמן לחשוב קצת יותר. לגבי החתולים למשל, כי כמו ששרה מרגול פה זה לא אירופה; כאן זה פחות אמיר קוסטוריצה (בדוק את ההקשר) ויותר סמיר קוקוריצה.

אבל מי צריך אותי? רק תראה תוצאות סקר - מדהימות לחלוטין לעניות דעתי - לא של גולשי אתר הארץ, אלא של האתר הכא, המתהדר במספר הטיפולוגי 7:
6 אחרי המלחמה - סקר הגולשים של ערוץ 7

על קצה המזלג:
האם אתה סבור שאיראן תמשיך לפעול להגיע לגרעין למרות המערכה?
89% - כן – הם נחושים לחזור לתכנית
 

הנשיא טראמפ טען שבלם את ישראל מחיסול חמינאי במהלך הלחימה. האם ישראל הייתה צריכה לחסל את חמינאי למרות התנגדות טראמפ?
71% - כן – זו הייתה הזדמנות שלא תחזור
22% - לא יודע / אין דעה

עוד הפעם: פחות מעשרה אחוזים חושבים שאיראן במצב שלא תמשיך בתוכנית; פחות מתשעה אחוזים חושבים שהיה נכון לשמוע לטראמפ, ושבוודאות חשוב להימנע מעימות אדיר עם הממשל האמריקאי הנוכחי האהוד כל-כך. האם זה נשמע כאילו הציבור - הימני הדתי-לאומי, ואולי אף התורני-לאומי והלאומני! - חוגג וחש שמחה נטולת מועקה?
הרי גולשי האתר הזה אינם חשודים על הטרלה אולטרה-ימנית בסגנון אביגדור ליברמן רק כדי לעקוץ את נתניהו והקואליציה הנוכחית. סביר להניח שהתוצאות לעיל משקפות דאגה ממשית ואי-הכרה בגודל ההישג (בסקר קיימת גם שאלה בנוגע לסבירות שתידרש תוך פחות משנה תקיפה נוספת באיראן, עם תוצאה מהממת של 9% בלבד שחושבים שלא!!!).
אז כמה אבסורד יש בניסיונך להכתיב איזו נירוואנה ("עמדנו ערב שואה ואת האיומים... לטווח של... השנים הקרובות - הסרנו מעלינו"), לא מולי אלא מול קשת הציבור הנרחב שטורח לענות בסקר כל-כך פנימי ומגזרי.

הרוב סבור שהאיראנים ינסו להשמיד אותנו גם בעתיד, אבל היכולות של האיראנים נפגעו משמעותית.

הרוב כאן סבור שהיה צריך לעשות עוד, אבל עדיין עשינו הרבה.

וזה עצם הנקודה, הסטורי מציע שנכון לחגוג על עצם הטוב שזכינו לו גם אם הוא לא מושלם. (ואני מסכים איתו)

"ושרים, שרים, קרנבל אדיר /
עד שלא רואים, עד שאין אוויר"
הסקר חושף מבלי משים את התחושה. שלא במתכוון. כי זה עניין של תת-מודע, של מה שחושבים בהיעדר הניסיון המתוזמר לשלוט במחשבות.

האם האירנים ינסו? כן, הם ינסו, אבל בניגוד למצב לפני שלושה שבועות, שהם על סף פריצה לנשק גרעיני, שזה סף שואה מבחינתנו - כרגע הם צריכים להתחיל מכמעט 0 עגול. שינסו, יקח להם שנים ואנחנו נמנע מהם בעז"ה.

האם היה כדאי לחסל את חמינאי? כן, היה כדאי מאוד. האם היה כדאי להמשיך עד ששלטון הרשע שם היה נופל? כדאי. יש אילוצים בעולם הזה.

האם בגלל זה שלא השמדנו אותם לגמרי, לא צריך להודות לקב"ה ולהעריך את שליחיו בארץ, על כך שניצלנו משואה קרובה?! מה הקשר?!

אתה כמו הזקנים בתחילת בית שני, שלא היו מסוגלים לשמוח בבניין העלוב יחסית למה שזכרו ושגם בו צריך לעשות ציור של שושן, שנזכור מי המלך ושלא נחשוב שחוזרת מלכות דוד. וגם להם היו צרות והצקות מבית ומחוץ ועדיין הנביאים נזפו קשות מאוד באנשים שהקטינו את השמחה, בגלל טענות מהסוג של טענותיך.

מוזמן ללמוד עזרא, חגי וזכריה ולחזור עם מסקנות.

אז אין לי ברירה אלא לנהוג כמבקר, ולהודות שאתה תסריטאי מוצלח של סרטים. אולי תייסד סינמטק. יקרינו בו את סרטי יום הסף-שואה-מבחינתנו. שפילברג יביים - פוטנציאל לאוסקר.

בתוך כל שאר מתאונני ישראל ואלו שקצרה נפשם בדרך...

פחות מעולה עבור מי שחי כל רגע אחרי, כי זו פרשנות פרטית למקרא, ומי הוא זה ואי זה הוא - אתה או כל אחד אחר - שיפרש את המקרא לצורך האינדיווידואלי. סינא טינא. עפר ואפר.
הנה מה שאני מקדיש לך מהמקרא: מל"א כ"ב.

פשוט אין קשר לקונספירציות שלך.

כנראה אתה יותר מכיר אותי משאני מכיר את עצמי

אל תתבייש

מה, אתה לא גבר? אתה לא יכול לעמוד במילה שלך? מבקשים דוגמא אחת, ואתה מתחמק?

אם מישהו אחר היה מבקש דוגמא אז הייתי מצרף לו את הקישור לכרטיסים האישיים של אינסוף המשתמשים הטרוליים שלך.

אבל אתה? אתה לא מספיק גבר כדי שאטרח בכלל

מעולם - מעולם - לא היה לי כאן משתמש אחר. לי לא תהיה בעיה להישבע על זה בספר תורה בפני איזה רבנים שתרצה. רוצה להישבע שאתה צודק בטענה הזו על ספר תורה פתוח?
אז יש לך לפחות טעות אחת, אם כי לדעתי הרבה יותר. לפחות בנקודה הזו פשוט תודה שטעית בענק.

אז קל להתבלבל ביניכם. ואולי אתה באמת האוסטרלי, מי יודע..

בכל מקרה, קישקוש השחיתות שלך הוא קונספירציה.

כף רגלי עוד לא דרכה מעולם ביבשת חיות הכיס, ואתה שוב מוזמן לבחור רבנים שבפניהם אשבע על ספר תורה פתוח שאתה טועה טעות שערורייתית כרגיל.

וגם זו "טעות" לא ממש ברורה, כשאתה מדבר כמו שהאוסטרלי מדבר.

טענות השחיתות הן קונספירציה. חוץ משנאה נוטפת אין בהן כלום.

היכן הראיות? אין כאלה. חוץ מפימפום של סיסמא אין כלום.

אין שום "טענות" לשחיתות - יש דאגה, חשש. אין צורך באיזה ראיות כי הכל נסיבתי. אתה תתעקש שהשמיים כחולים רק כי זה טוב, ואני אתעקש שהשמיים אולי כחולים כי אולי היה אירוע חימצון אטמוספרי פלאונטולוגי. מה שאתה חושב לקונספירציה איננו אלא ספקולציה. אתה צריך ללמוד פילוסופיה אלמנטרית.

[עריכה] יודע מה, אתרום כאן דוגמא אמיתית לקונספירציה שאני-כמובן-ממש-אבל-ממש-אבל-ממש לא-מאמין-בה-ואילו-היו-מציגים-בפניי-הייתי-מייד-דוחה את הרעיון ואומר "אוי באמת! איך ייתכן לחשוב ככה? שערורייה!": "מישהו" שלח לאיראנים מיקום במכון ויצמן של שקמה ברסלר.
כפי שהבהרתי אני-כמובן-ממש-אבל-ממש-אבל-ממש לא-מאמין-בה-ואילו-היו-מציגים-בפניי-הייתי-מייד-דוחה את הרעיון כהזוי.

הראיה ה"נסיבתית" היחידה שיש לך היא הקביעה שלך שיש סיפור שחיתוצ שרק מחכה להתגלות. בעוד שהראיה שלי היא שבמשפטים הקודמים שטפלו עליו הוא יצא זכאי, שבמשפט השוחד הנוכחי אז השופטים אמאו לפרקליטות להסיר את האישום המגוחך כי זה יפול בוודאות, שהחקירות נעשו ללא אישורים, שעד כה כל עדי התביעה הובסו בבית המשפו והפכו ל"עדים עוינים", שיש צורך ב300 עדים כדי לנסות להנפיק איזו אשמה, שבניגוד לכל אזרח אחר - ראש הממשלה מחויב להיות בבית המשפט 3 פעמים בשבוע, שפרוייקט אזרחי פירק באופן שיטתי את כל 315 ההנפצות על "סיקור אוהד של וואלה", שלא לדבר על כך שסיקור אוהד זה בעצמו "חטא" שנולד במיוחד לכבוד נתניהו. הראיות הן נגד הפרקליטות, נגד חולי הרל"בת, ונגד היוריסטוקרטים.

ולגביך אתה, לא כתבת "ספקולציה" אלא הצהרת קביעה וודאית. ולזה כבר קוראים קונספירציה. לא טענת טענת שמא אלא טענת וודאי נחרצת.

הנה דוגמא מפורשת: "אין שום צורך במקרה זה לקשר בין קבלת ההחלטה לשחיתות פרטית"
או שלא הצלחת להבין. תוכל לבדוק מולי בפרטי, חבל לייגע את הגולשים.
משאיר לקורא לשפוט.

יש כאן מחנה פוליטי קטן מאוד, אך עם שליטה עצומה בתשקורת ובחונטה המשפטית, שהבין שהוא כבר לא יקבל את השלטון בדרכים דמוקרטיות, אז מה שנשאר לו זה להמציא שחיתות יש מאין.

מהיכן הבטחון שלך שהאזהרה מפני שחיתות קשורה בעניינים אינדיווידואליים?
אתה באמת לא מסוגל לראות מאיפה מגיעה לזות שפתיים?
אין שום צורך במקרה זה לקשר בין קבלת ההחלטה לשחיתות פרטית. נתניהו בעצמו סיפר שהכוונה היתה לתקוף באפריל ושזה לא יצא אז לפועל. ועל כך נאמר "מעניין מאוד".
מעניין שזה כן יצא לפועל בזמן שכמו בסיפור על הקשר הגורדי, זה פתר באיבחה אחת את סיבוך משבר הגיוס מול החרדים;
מעניין שזה לא היה כל כך דחוף באפריל לראות במצב העניינים סכנה נואשת של ממש ושכלו כל הקיצין, אבל ביום וברגע שהקואליציה היתה עשויה שלא לנצח בהצבעת אי אמון, האיום הפך פתאום לדחוף מאין כמותו, להבהיל ולהרתיע שותפים קואליציוניים מלפרק את מעשה המרכבה הפוליטי;

מעניין שזה התאים כמו כפפה ליד להשקטת הציבור, המואס במלחמה אינסופית ובלתי מוכרעת בעזה (מאיסה מכל קצוות הקשת הפוליטית), ושטואטאה עתה תחת תרועת הניצחון בחזית מרוחקת, בלתי נראית לעין הישראלי מן השורה, ושניתן להכריז על כל תוצאה בנוגע אליה, ללא צורך מכביד לפרט ולהתייחס לכל ההיבטים [משהו נוסף על כך להלן];
מעניין שזה נמדד כמעט בו במקום בסקרי מנדטים ואלקטורט.
אם אתה באמת מאמין שכל זה הוא לחלוטין צירוף מקרים, קונסטלציית כוכבים ומזלות מהשמיים, שהסתדרו באורח פלא מושלם כל כך לטובת הקואליציה הישראלית, אני חושב שיש לי מגדל כלשהו במנהטן בניו יורק סיטי למכור לך בחצי "גראנד". מתנוססות על המגדל הזה אותיות מוזהבות T, R, U, M, P.
יש בדיבור באנגלית בזמננו משחק לשוני מעט מטופש, אבל שמשמעותו ברורה מאוד, להגות "נאיבית" את המושג conincidence, לא באופן הנכון שנשמע "קואינסידנס", אלא משהו כמו "קואינקי-דינקי", כביכול בהגייה לא-מנוסה של ילד קורא מתחיל. הרעיון הוא ללגלג על מה שמוצג כצירוף מקרים, ולקרוץ באי-אמון. זה נשמע לי כמו מקרה קלאסי של קואינקי-דינקי.
הנה משהו לגבי התוצאות, שאתה כל כך בטוח שכולם צריכים להתייצב לכבודן בשלשות, ולהצדיע בפניהן בדום מתוח: כשדונלד טראמפ נשאל על מידת ההצלחה בתקיפה האמריקנית באיראן, הוא ענה "the flame is all underground, but everything above, if you look at the before and the after picture, everything above is burned black, the trees, everything". כלומר, הוא מבטיח שהנשק האמריקאי חיסל... את העצים בהר מעל המתקן התת-קרקעי.
כל אחד מוזמן לאכול את האוכל שמגישים לו. ההבדל בין סועד אחד מסוים לשאר הסועדים, זה שהוא - במסווה - מבקר את המסעדה, והגיע כדי לבקר את מה ששמו לו על הצלחת, ולא לזלול את זה בלי לחשוב.
ומה אתה עשית (באנלוגיה הזו)?
פירשת את הביקורת על הרוטב הבלתי-אכיל, כאיזו עוינות פתולוגית לעצם הרעיון של מיונז.

לגבי טראמפ, אם אתה כבר בוחר לצטט אותו, מוזר לצטט חלק קטן מההתבטאות שלו בנושא ואז להתיחס רק לחלק מהציטוט שכבר הבאת ולהתעלם מהשאר.

ההתבטאות שהבאת אכן מוזרה קצת. אם יש לו דברים משכנעים יותר לומר, למה להיאחז באמירות חלשות כאלה?

מאוחר יותר הוא דיבר על סוכנים ישראליים שאישרו את הנזק בפורדו. האם זה שקר? לא יודעת, אבל בכל מקרה גם ישראל וגם גורמים אחרים בממשל האמריקאי, שבהחלט נזהרו מלהתבטא לגבי "השמדה מוחלטת", דיברו על נזק משמעותי. יכול להיות שהבעיה של טראמפ היתה ההודעה המיידית המוגזמת על "השמדה מוחלטת".

בגדול - נתניהו אינו סמל הפשטות והסגפנות, אבל אין שום סיבה לחשוב שהוא מושחת.

להפך, אם היה עליו בדל שחיתות, מערכת אכיפת החוק, שגייסה את כל משאביה, חקרה בעלויות חסרות תקדים בחמש יבשות, עברה בעצמה לא רק על התקנות והחוקים במסגרת אין ספור פעולות חקירה, אלא גם פגעה קשה בזכויות וכבוד האדם הבסיסיים של כל סביבתו (והם אלו שאנחנו צריכים להאמין להם שהוא עבר על החוק) - היתה מוצאת קייס ברור לתביעות.

אחרי כל פעולות החקירה חסרות התקדים, גייסו בדרכים פסולות לחלוטין שלושה עדי מדינה ומכל זה הוציאו תיקים מצ'וקמקים. בית המשפט כבר המליץ לפרקליטות לסגת מאישום השוחד, נשאר קשקוש של 'הפרת אמונים', שזה סוג של שיטת מצליח.

אחזור לפתיחת דברי, נתניהו הוא בהחלט נהנתן, אבל אחד הפוליטיקאים הכי פחות מושחתים.

נעשה עסק: אני אחיה בסרט שלי ולא אהיה מבקר הסרטים שלך, ואתה תחיה בסרט שלך ולא תבקר את הסרטים שלי.
saavy?

(כן הרבה פעמים התגובות שלך מלאות בכל כך הרבה מלל שלא קשור למה שאתה מגיב עליו, שבאמת קשה להבין מה אתה מנסה לומר)

הוא תמיד מוזמן לשאול. אולי ייקח לי זמן לענות, אבל אני אעשה מאמץ. והכל קשור - הכל. אין משהו שלא, ושום דבר לא הוכנס אקראית - הכל מתוך סיבה חדה כתער.

לקרוא את הסיכום שיעור באתר גל עיניי, של הרב גינזבורג על הנושא הזה.

חלק ממנו:

איך גומרים מלחמה? דוד המלך אמר "ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם" – אסור לעצור מלחמה באמצע, צריך להגיע עד הסוף! אבל מה הוא, בעצם, הסוף הנכון למלחמה?

בצבא כל דבר מתחלק לשלשה חלקים, וגם לפי הפנימיות המלחמה מתחלקת לראש-תוך-סוף – ה"ראש" הוא היציאה למלחמה עם אור בעינים, באופן מפתיע ומבריק; ה"תוך" הוא המשך הפעולה, תוך התגברות והאצה מיום ליום (ונקיטה בתככים הנדרשים במלחמה); וה"סוף" הוא ריצוץ ראש-הנחש של האויב, שמבטיח שלא תהיה לו תקומה. אין להסתפק בהשמדת אמצעי הלחימה שלו – ה"עצים והאבנים" (או הכורים הגרעיניים...) – אלא לחסל את האויב עצמו. שאול המלך נכשל בכך שלא הרג את אגג, מלך עמלק, ולכן הוחלף ברעו הטוב ממנו, דוד, שיודע שיש להלחם עד גמירא.

אבל גם אחרי ה"סוף" יש עוד שלב, התכלית של כל המלחמה – לעבור מ"עת מלחמה" ל"עת שלום". עם ישראל נלחם בשביל להשכין שלום בעולם – לא רק לעשות שלום עם האויבים-לשעבר, אלא להשכין שלום במקומם שלהם ולסייע לאנשים הטובים שבמדינות האויב להחליף את משטר הרשע והאכזריות במשטר של צדק וחסד. דוד המלך לוקח את שלל אויביו ומקדישו לבנין בית המקדש, "ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים".

הוא בוהה בנקודות אקראיות באוויר בזמן שהוא מדבר עם בנות.

והוא עושה את אותו הדבר גם כשהוא מדבר עם בנים.

לפחות במקרה שלו זה משתלם, אני מקבל קצבת נכות בגלל האוטיזם שלו...

אבל מה התירוץ שלך?

אני מגיע ממקום הפוך, יש משהו במבט לעיניים שחודר פנימה ומתוך הכבוד העמוק למי שמולי לא מרגיש בנוח להסתכל ככה סתם. הוא שייך לה.

בעיני יש בטענה שלך חוסר כבוד, אתה הופך מרחב עדין ועמוק לסתמי בטענות של חוסר כבוד.

אף אחת מההתנהגויות הקיצוניות לא טובה 

לא להמנע מקשר עין, ולא לנעוץ מבט

זה גם מאוד תלוי סיטואציה

כשהמרצה שלי מסביר לי משהו אני יכולה להסתכל לו בעיניים גם חצי שעה 

כי הוא מסביר ואני מקשיבה

מבט עמוק בעיניים זה אכן דבר אישי

כמו שאמרת יש הבדל בין קשר עין לצורך להבין אחד את השני, לבין מבט שהוא כאילו מעבר...

מבטים מהסוג הזה יגרמו לי להסיט מבט ולמבוכה מול אותו אדם

שיש הבדל בין קשר שברור שכן למבט בעיניים.

לא ככה?

בתנועת בני עקיבא, שהיא תנועת נוער מעורבת, למדתי באוניברסיטה, כיום נמצא ביום יום בחברה מעורבת, ופועל  

יוצא מאורח חיים כזה שאין הבדל בהתנהלות היומיומית מבחינת ניהול שיחות ודיבורים, מול גברים ומול נשים.  

אני לא אוהבת להסתכל ישירות בעיניים של גבר

שהוא לא בעלי/ אבא שלי/ אח שלי

גם גיסים שלי אין לי בעיה

אבל גברים זרים אם יוצא לי להיפגש במבט זה כזה לשניה ומסיטה את המבט

שמישהו מדבר בלי להסתכל עלי

בכללי זה סוג של באג בתקשורת

ויש את ההקשר הדתי

(שאותי ספציפית קצת דוחה

רוב השכנים/ הגברים פה בשכונה לא מסתכלים עלי

מתעלמים

אבל אם הם דופקים בדלת וצריכים משהו

פתאום הם יכולים להסתכל וגם לבקש

חוץ משכן אחד נורמלי

שאומר בוקר טוב ומיישר מבט)

אני כמובן בכל שיח עם בנאדם מסתכלת ישירות בעיניים

זה מבחינתי הרבה מהשיחה

השיח הלא מילולי 

היה מפריע אם שכן היה מסתכל לי כל בוקר בעיניים ואומר בוקר טוב

זה טוב לי שאין תקשורת ביני לבין השכנים הגברים מעבר לטכני

יש כאלו בלי קשר להלכה שנבוכים להסתכל במשך זמן בעיניים, לפעמים גם של בני אותו המין.
 

ניכר מהתגובות שזה מקתנה מאדם לאדם.

ההלכה היא כמובן דבר נפלא, אבל לענד - אין לי ספק שיש בה גם לא מעט קשיים ומורכבות שהנידון זה אחד מהם..

שהכל מותר להם?

אגב, מציאות בלי גבולות בכלל - היא מציאות מאוד אבודה. יש היום שיטת חינוך (או יותר מדוייק: חוסר חינוך) שמנסים שילד לא ישמע אף פעם 'לא', אף פעם לא ידברו אליו בתקיפות, אף פעם לא יציבו גבול. אז מאבטחים את כל השקעים בבית, נועלים את האסלה וכו'. והנה מתברר שילדים שגדלו כך, אינם יותר בריאים בנפשם - אלא פשוט לא מסוגלים להתנהל בעולם.

אחרי שמקבלים שהמציאות היא כזו שבה "בוקר ויודע ד' - גבולות חלק הקב"ה בעולמו..." (רש"י פרשת קורח), יש הזדמנות להעמיק בהבנה למה דבר ד' הוא "לטוב לנו לחיותנו כל הימים".

זה סתם אשליה שהגשמת החלום שלך תשמח אותך...  זה לא קורה אף פעם.

כשמגיעים לשם לא מרגישים וואו כמו שדמיינת, חוזרים למציאות עצובים ומחפשים חלום חדש... זה לופ של ריקנות שלא נגמר.

אם נשארו "חלומות"? כן, אבל הבנתי שזה סתם חרטא.. לא צריך לשתות את כל הים כדי להבין שהוא מלוח

תסמוך על הקב"ה שיש סיבה טובה שהוא לא מסכים לך.

אנחנו רוצים להניח שכולם רוצים רק טוב, אבל היו כבר מקרים גם כאן בפורום וגם בכלל בעולם.

אל תיתן שפכטל בלי מילה טובה לפני זה. כי אתה גם לא יודע מי אני, נכון??

מי שלא גבר

זה ששניכם גברים לא עוזר. גם גברים ניצלו ניקים בכל מיני צורות.

נכון לכולם בין אם ניק מוכר או לא,

וגם לא בהכרח מי שמציג את עצמו כגבר הוא גבר והפוך. (רוב האנשים בסדר ורוב ההצגות בסדר, אבל זהירות מומלצת תמיד)

שה' לא רוצה שתרגיש ככה.

אתה צריך לברר על מה יושבים הרגשות הקשים האלה, לפעמים אנחנו בטוחים ואוחזים בסיבה מסויימת לכאבים שלנו בזמן שהסיבה היא בכלל אחרת.

התורה והאמונה כשלעצמם הם שיא החופש החיבור והשמחה, כנראה שמשהו במפגש שלך איתם נעשה בצורה לא נכונה, שלא מתאימה למהלך הנפש שלך.

התיקון הוא להסכים להפגש עם הפחדים והמקומות הקשים והכואבים שלך ולעבור בהם תהליך של ריפוי. ואולי בדרך גם תתן לעצמך לפרוץ גבולות שגדלת איתם כחלק מהתהליך, אבל התיקון הוא במפגש שלך עם עצמך. לא במעשים מסויימים או בחוץ.

לפגוש אותה כמה פעמים

ולקרוא את הספרים שלה

וגם במציאות היא אישה חכמה מאוד

מה הכוונה דלוקה?

זה משפט מאוד מוזר. במחילה מכבודך.

ואני אוהבת את הספרים שלה.

אבל בואו תדונו לכף זכות. אתם כנראה לא מכירים את הדמות הזו, אבל אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה.

מוזמנים לנסות.

איפה האנרגיות? האור בעיניים? התקווה שמשפריצה על המקלדת כשמדברים על הספרים ועל הגילוי של חיה הרצברג..

הייתם נשמעים לי אדישים מידי.

ניסיתי להבין: אולי רק צעדתם ליד האור, אבל פנימה - לא זכיתם להיכנס?

במילים מתלהבות בדרך כלל

אישה חכמה מאוד

אני חולקת עליה בחלק מהדברים

אבל בחלק אחר אני בהחלט לוקחת ולומדת

לחיה הרצבגר יש ספרים באמת טובים. ספר טוב באמת יכול לעזור לאנשים לעבור תהליכים.

ההגדרה שכתבת : "אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה."

נכונה שבעתיים על סופר אחר, שהיה פעיל מאוד במשך קרוב לשלושה עשורים במגזר החרדי וגם בציבור הדתי לאומי, קראו בשריקה את ספריו ורבים יכולים להגיד שספריו עזרו להם לגלות דברים.  את הסוף אנחנו יודעים...

חלילה איני חושד בחיה הרצברג בשום דבר כזה. אבל, כן ממליץ מאוד לא לעבור את הקו הדק, שבין הערכה לסופר/זמר/מרצה/מורה/כוכב משהו/אחר - לבין הערצה שעלולה לטשטש גבולות בריאים. זה נכון על כל דמות ונכון שבעתיים, דווקא על דמות שגורמת לאדם לעבור תהליכים רגשיים.

אפילו על תלמיד חכם, שכן מופיעים במקורותינו ביטויים של 'דביקות' ו'התבטלות' - צריך זהירות.

אין בעיה אם יש אור בעינים, כל עוד נשאר מאחוריהם שכל ביקורתי...

אבל אני לא הטיפוס המתלהב, שיקפוץ עליה ברוב התרגשות או משהו😅

זה עורר בכם געגוע לשבת על איזה סלע ולספר ליוחאי את מה שעובר עליכם, או שלא כל כך נכנסתם לאווירה ולסיפור?

זה לא מעיין רציני, אבל מקום מוצל ונעים עם זרימה של מים. 

סטף

עין לימון

מול עין חמד יש מעיין חמוד מאוד. זה מצד ימין של הכביש אם באים מירושלים

אם צריך עוד פרטים בשמחה

נכנסים לבית נקופה נדמה לי [המושב מעל מחלף חמד] הולכים ישר עד סוף היישוב עוברים את השער הולכים קצת בשביל ומגיעים.

לק"י

אתה נכנס אליה, ולוחץ על כפתור תגובה.

(פשוט הגבת לי כמה פעמים בטעות).

קו 150 לעמינדב (נראה לי שאני זוכר את מספר הקו) מגיע כמה דקות הליכה מתחילת המסלול ויש אוטובוס או רכבת קלה להדסה עין כרם.

אני חושב שיש גם מים בעין חנדק.

עין לבן הוא כרבע שעה-חצי שעה הליכה מהחניון של הגן החיות התנכי.

שביל הדסה באזור היער ליד עין כרם, מניח שזה נגיש גם בקלות, לא זוכר מאיפה בדיוק נכנסים.

טיול בסגנון אחר יכול להיות על חומות העיר העתיקה וזה גם קל להגיע בתחבורה ציבורית.

אפשר גם להסתובב ביער ירושלים מתוך קרית יובל.

אם יוצאים מירושלים יש את נחל חלילים (המים במעיין שם לא באמת ראויים לכניסה אבל הטיול יפה) שמתחיל מתוך מבשרת, לדעתי בערך 20 דקות הליכה מקניון הראל ואולי יש תחנה קרובה יותר.

האזור ליד מטע מאוד יפה אבל זה הליכה מהתחנה בכניסה למטע (עין גרס, עין מטע - הם בכיוונים שונים).

אזור בר גיורא, ח'ירבת עיתאב ועין חוד, אזור ממש יפה, מניח שיש אוטובוסים לא רחוקים משם.

הסטף נגיש בתחבורה ציבורית, עם מלא מדרגות.

יש הרבה מאוד אנשים בחופש. לא תמיד זה מתאים האווירה.

אבל יש הרבה בריכות [לפחות חמש] כך שתמיד אפשר למצוא משהו יותר מתאים

כנראה אתה פשוט גולש על רשת לא חסומה.

לכן חשוב לשים חסימה על המכשיר עצמו, כי אחרת זה מאבד את התועלת.

מוזר מאוד, גם לי לא קרה מעולם.

לגבי יוטיוב- דוקא זכור לי שהם לא מאפשרים תכניים בוטים (כמובן מה שלשיטתם מוגדר ככה😏)