לגבי מתקני הגרעין - לא ברור שהטענות האלה נכונות.

לגבי איראן בכללי - מה בדיוק ציפית שיקרה? שנשמיד את עשרות מיליוני תומכי המשטר? שנקים שם ממשל צבאי?

גם מדינה שהצבא שלה רוסק כמו עיראק במלחמת המפרץ הראשונה [שכללה מלחמה קרקעית], יכולה לבנות את הצבא שלה מחדש, אם לא יעצרו אותה מחדש.

אולי ה' רוצה שנתפלל יותר ונתחזק באחדות ישראל?

ומבחינה טכנית- אנחנו נחמדים מידי ועוד נמצאים קצת בחשיבה גלותית, מה יחשבו עלינו אומות העולם

בסופו של דבר הקב"ה מוביל אותנו בדרך הטובה ביותר בשבילנו, גם אם לא תמיד נראה

כשמקבל ההחלטה נגוע בשיקוליו, ההחלטה המתקבלת חולה. ומידת חומרת המחלה היא פונקציה של רמת הנגיעות.

לא יהיה יותר מה לדאוג?

אבל כן, עמדנו ערב שואה ואת האיומים המידיים לטווח של החודשים הקרובים ואפילו השנים הקרובות - הסרנו מעלינו 

תראה מה זה, לימדת אותי את מה שאני מנסה - ללא הצלחה מרובה, עליי להודות - להכניס כאן לראש של אחרים. ממש מדהים.
שיש שחור ויש לבן. יש אפילו אפור. כפי שהוזכר פעם בספר מסוים, בלילה - אפל למדי, כמו זה שבמהלכו אני מפרסם את התגובה הזו, עת מולד הירח - ובו כל התרנגולים שחורים, ייראה שחור אף חתול אפור.

חתול לבן, חתול שחור.

הנה משהו ממני אליך, באדיבות חנוך לוין:
לאן הלך ילדי, ילדי הטוב לאן /
חייל שחור מכה חייל לבן /
לא יחזור אבי, אבי לא יחזור /
חייל לבן מכה חייל שחור /
בכי בחדרים ובגנים שתיקה /
המלך משחק עם המלכה /
ילדי שוב לא יקום, לעולמים יישן /
חייל שחור מכה חייל לבן /
אבי בחשיכה ולא יראה עוד אור /
חייל לבן מכה חייל שחור /
בכי בחדרים ובגנים שתיקה /
המלך משחק עם המלכה

וכן הלאה.
ועכשיו באמת: יש לך תעוזה מגוחכת לפנות כאן אליי ולהטיף לי על איזה צורך במנת ריאליזם, בזמן שיש פה רשימה ארוכה ארוכה של כמה אחרים שלא נראה ולא נשמע שנחתו מהטיסה האחרונה לאיספהאן. וזה לפני שניכנס לכמה נוסחים מעניינים שפורסמו בדפי האתר הזה - לא בדיוני פורומים בין דגי רקק מגזריים חלילה - כמו "הניצחון הזה יעמוד לדורות" (מה זה "יעמוד"? ומה ההבדל אם חלילה יישב?), "תחילתה של התרוממות קרן ישראל" (אבל מאי נפקא מינה והאם דרוש שנסתדר ברחובות במבנים צורניים אנושיים ונקרא קריאות קצובות? או הייתכן שזה בעצם דיווח ממגרש הכדורגל?) או "על בנימין נתניהו יש השגחה אלוקית" (האם זה מחייב את השופטים במשפטו לעמוד מכסאם ולפרוש מאולם הדיונים, עקב נחיתות האדם הממוצע מול מדרגה נשגבת זו?).

אבל אני אודה על האמת, שלפחות התייחסותך הנלוזה הזו, נשמעת באמת על פניה שנובעת מתוך מקום של יושר. לי נשמע סביר שאתה באמת ובתמים מחזיק בתחושה שקרה משהו ששינה את החיים באופן שאולי כל אדם צריך לראות את זריחת השמש באור חדש. עדיין, לא יזיק שאתה תפנים שעוד יש מקום בעולם הזה גם לזוויות ראייה מגוונות.

באופן טאוטולוגי - מתוך כותרת התגובה אליי - זו היתה קריאה לריאליזם. רק שזו היתה התפרצות לדלת הכי פתוחה בעולם.

(אכשהו גם עברת משיח ענייני לשיח אישי, מיותר כשלעצמו. אבל הכי מוזר, שבתוך השיח האישי, הכנסת ציטוטים של אנשים אחרים לגמרי, כאן כבר ממש איני יודע מה אתה רוצה.)

הדיון האמיתי כאן הוא האם נושענו מצרינו ולפיכך אנחנו חייבים להודות, להלל, לשבח, לפאר, לעלה ולקלס, בפרט אולי לדרג מדיני. מה לעשות שנטלתי על עצמי את העול המצער, המייגע וכפוי הטובה להציג תמונה לא כיפית במיוחד. הציטוט שהבאתי מדברי טראמפ היה מבחינתי רק דוגמא אחת, למה שהיה עדיף שאנשים יבינו הן בנוגע לתוצאות הממשיות של ה - deux glorieuses (פרפראזה שלי על "שלושת הימים המהוללים" מהמהפכה בצרפת משנת 1830), והן למה שפוליטיקאים עושים מהן. ומה שלדעתך לא קשור, זה עניין שלך מבחינת פרשנות, אבל אתה מוזמן לחשוב קצת יותר. לגבי החתולים למשל, כי כמו ששרה מרגול פה זה לא אירופה; כאן זה פחות אמיר קוסטוריצה (בדוק את ההקשר) ויותר סמיר קוקוריצה.

אבל מי צריך אותי? רק תראה תוצאות סקר - מדהימות לחלוטין לעניות דעתי - לא של גולשי אתר הארץ, אלא של האתר הכא, המתהדר במספר הטיפולוגי 7:
6 אחרי המלחמה - סקר הגולשים של ערוץ 7

על קצה המזלג:
האם אתה סבור שאיראן תמשיך לפעול להגיע לגרעין למרות המערכה?
89% - כן – הם נחושים לחזור לתכנית
 

הנשיא טראמפ טען שבלם את ישראל מחיסול חמינאי במהלך הלחימה. האם ישראל הייתה צריכה לחסל את חמינאי למרות התנגדות טראמפ?
71% - כן – זו הייתה הזדמנות שלא תחזור
22% - לא יודע / אין דעה

עוד הפעם: פחות מעשרה אחוזים חושבים שאיראן במצב שלא תמשיך בתוכנית; פחות מתשעה אחוזים חושבים שהיה נכון לשמוע לטראמפ, ושבוודאות חשוב להימנע מעימות אדיר עם הממשל האמריקאי הנוכחי האהוד כל-כך. האם זה נשמע כאילו הציבור - הימני הדתי-לאומי, ואולי אף התורני-לאומי והלאומני! - חוגג וחש שמחה נטולת מועקה?
הרי גולשי האתר הזה אינם חשודים על הטרלה אולטרה-ימנית בסגנון אביגדור ליברמן רק כדי לעקוץ את נתניהו והקואליציה הנוכחית. סביר להניח שהתוצאות לעיל משקפות דאגה ממשית ואי-הכרה בגודל ההישג (בסקר קיימת גם שאלה בנוגע לסבירות שתידרש תוך פחות משנה תקיפה נוספת באיראן, עם תוצאה מהממת של 9% בלבד שחושבים שלא!!!).
אז כמה אבסורד יש בניסיונך להכתיב איזו נירוואנה ("עמדנו ערב שואה ואת האיומים... לטווח של... השנים הקרובות - הסרנו מעלינו"), לא מולי אלא מול קשת הציבור הנרחב שטורח לענות בסקר כל-כך פנימי ומגזרי.

הרוב סבור שהאיראנים ינסו להשמיד אותנו גם בעתיד, אבל היכולות של האיראנים נפגעו משמעותית.

הרוב כאן סבור שהיה צריך לעשות עוד, אבל עדיין עשינו הרבה.

וזה עצם הנקודה, הסטורי מציע שנכון לחגוג על עצם הטוב שזכינו לו גם אם הוא לא מושלם. (ואני מסכים איתו)

"ושרים, שרים, קרנבל אדיר /
עד שלא רואים, עד שאין אוויר"
הסקר חושף מבלי משים את התחושה. שלא במתכוון. כי זה עניין של תת-מודע, של מה שחושבים בהיעדר הניסיון המתוזמר לשלוט במחשבות.

האם האירנים ינסו? כן, הם ינסו, אבל בניגוד למצב לפני שלושה שבועות, שהם על סף פריצה לנשק גרעיני, שזה סף שואה מבחינתנו - כרגע הם צריכים להתחיל מכמעט 0 עגול. שינסו, יקח להם שנים ואנחנו נמנע מהם בעז"ה.

האם היה כדאי לחסל את חמינאי? כן, היה כדאי מאוד. האם היה כדאי להמשיך עד ששלטון הרשע שם היה נופל? כדאי. יש אילוצים בעולם הזה.

האם בגלל זה שלא השמדנו אותם לגמרי, לא צריך להודות לקב"ה ולהעריך את שליחיו בארץ, על כך שניצלנו משואה קרובה?! מה הקשר?!

אתה כמו הזקנים בתחילת בית שני, שלא היו מסוגלים לשמוח בבניין העלוב יחסית למה שזכרו ושגם בו צריך לעשות ציור של שושן, שנזכור מי המלך ושלא נחשוב שחוזרת מלכות דוד. וגם להם היו צרות והצקות מבית ומחוץ ועדיין הנביאים נזפו קשות מאוד באנשים שהקטינו את השמחה, בגלל טענות מהסוג של טענותיך.

מוזמן ללמוד עזרא, חגי וזכריה ולחזור עם מסקנות.

אז אין לי ברירה אלא לנהוג כמבקר, ולהודות שאתה תסריטאי מוצלח של סרטים. אולי תייסד סינמטק. יקרינו בו את סרטי יום הסף-שואה-מבחינתנו. שפילברג יביים - פוטנציאל לאוסקר.

בתוך כל שאר מתאונני ישראל ואלו שקצרה נפשם בדרך...

פחות מעולה עבור מי שחי כל רגע אחרי, כי זו פרשנות פרטית למקרא, ומי הוא זה ואי זה הוא - אתה או כל אחד אחר - שיפרש את המקרא לצורך האינדיווידואלי. סינא טינא. עפר ואפר.
הנה מה שאני מקדיש לך מהמקרא: מל"א כ"ב.

פשוט אין קשר לקונספירציות שלך.

כנראה אתה יותר מכיר אותי משאני מכיר את עצמי

אל תתבייש

מה, אתה לא גבר? אתה לא יכול לעמוד במילה שלך? מבקשים דוגמא אחת, ואתה מתחמק?

אם מישהו אחר היה מבקש דוגמא אז הייתי מצרף לו את הקישור לכרטיסים האישיים של אינסוף המשתמשים הטרוליים שלך.

אבל אתה? אתה לא מספיק גבר כדי שאטרח בכלל

מעולם - מעולם - לא היה לי כאן משתמש אחר. לי לא תהיה בעיה להישבע על זה בספר תורה בפני איזה רבנים שתרצה. רוצה להישבע שאתה צודק בטענה הזו על ספר תורה פתוח?
אז יש לך לפחות טעות אחת, אם כי לדעתי הרבה יותר. לפחות בנקודה הזו פשוט תודה שטעית בענק.

אז קל להתבלבל ביניכם. ואולי אתה באמת האוסטרלי, מי יודע..

בכל מקרה, קישקוש השחיתות שלך הוא קונספירציה.

כף רגלי עוד לא דרכה מעולם ביבשת חיות הכיס, ואתה שוב מוזמן לבחור רבנים שבפניהם אשבע על ספר תורה פתוח שאתה טועה טעות שערורייתית כרגיל.

וגם זו "טעות" לא ממש ברורה, כשאתה מדבר כמו שהאוסטרלי מדבר.

טענות השחיתות הן קונספירציה. חוץ משנאה נוטפת אין בהן כלום.

היכן הראיות? אין כאלה. חוץ מפימפום של סיסמא אין כלום.

אין שום "טענות" לשחיתות - יש דאגה, חשש. אין צורך באיזה ראיות כי הכל נסיבתי. אתה תתעקש שהשמיים כחולים רק כי זה טוב, ואני אתעקש שהשמיים אולי כחולים כי אולי היה אירוע חימצון אטמוספרי פלאונטולוגי. מה שאתה חושב לקונספירציה איננו אלא ספקולציה. אתה צריך ללמוד פילוסופיה אלמנטרית.

[עריכה] יודע מה, אתרום כאן דוגמא אמיתית לקונספירציה שאני-כמובן-ממש-אבל-ממש-אבל-ממש לא-מאמין-בה-ואילו-היו-מציגים-בפניי-הייתי-מייד-דוחה את הרעיון ואומר "אוי באמת! איך ייתכן לחשוב ככה? שערורייה!": "מישהו" שלח לאיראנים מיקום במכון ויצמן של שקמה ברסלר.
כפי שהבהרתי אני-כמובן-ממש-אבל-ממש-אבל-ממש לא-מאמין-בה-ואילו-היו-מציגים-בפניי-הייתי-מייד-דוחה את הרעיון כהזוי.

הראיה ה"נסיבתית" היחידה שיש לך היא הקביעה שלך שיש סיפור שחיתוצ שרק מחכה להתגלות. בעוד שהראיה שלי היא שבמשפטים הקודמים שטפלו עליו הוא יצא זכאי, שבמשפט השוחד הנוכחי אז השופטים אמאו לפרקליטות להסיר את האישום המגוחך כי זה יפול בוודאות, שהחקירות נעשו ללא אישורים, שעד כה כל עדי התביעה הובסו בבית המשפו והפכו ל"עדים עוינים", שיש צורך ב300 עדים כדי לנסות להנפיק איזו אשמה, שבניגוד לכל אזרח אחר - ראש הממשלה מחויב להיות בבית המשפט 3 פעמים בשבוע, שפרוייקט אזרחי פירק באופן שיטתי את כל 315 ההנפצות על "סיקור אוהד של וואלה", שלא לדבר על כך שסיקור אוהד זה בעצמו "חטא" שנולד במיוחד לכבוד נתניהו. הראיות הן נגד הפרקליטות, נגד חולי הרל"בת, ונגד היוריסטוקרטים.

ולגביך אתה, לא כתבת "ספקולציה" אלא הצהרת קביעה וודאית. ולזה כבר קוראים קונספירציה. לא טענת טענת שמא אלא טענת וודאי נחרצת.

הנה דוגמא מפורשת: "אין שום צורך במקרה זה לקשר בין קבלת ההחלטה לשחיתות פרטית"
או שלא הצלחת להבין. תוכל לבדוק מולי בפרטי, חבל לייגע את הגולשים.
משאיר לקורא לשפוט.

יש כאן מחנה פוליטי קטן מאוד, אך עם שליטה עצומה בתשקורת ובחונטה המשפטית, שהבין שהוא כבר לא יקבל את השלטון בדרכים דמוקרטיות, אז מה שנשאר לו זה להמציא שחיתות יש מאין.

מהיכן הבטחון שלך שהאזהרה מפני שחיתות קשורה בעניינים אינדיווידואליים?
אתה באמת לא מסוגל לראות מאיפה מגיעה לזות שפתיים?
אין שום צורך במקרה זה לקשר בין קבלת ההחלטה לשחיתות פרטית. נתניהו בעצמו סיפר שהכוונה היתה לתקוף באפריל ושזה לא יצא אז לפועל. ועל כך נאמר "מעניין מאוד".
מעניין שזה כן יצא לפועל בזמן שכמו בסיפור על הקשר הגורדי, זה פתר באיבחה אחת את סיבוך משבר הגיוס מול החרדים;
מעניין שזה לא היה כל כך דחוף באפריל לראות במצב העניינים סכנה נואשת של ממש ושכלו כל הקיצין, אבל ביום וברגע שהקואליציה היתה עשויה שלא לנצח בהצבעת אי אמון, האיום הפך פתאום לדחוף מאין כמותו, להבהיל ולהרתיע שותפים קואליציוניים מלפרק את מעשה המרכבה הפוליטי;

מעניין שזה התאים כמו כפפה ליד להשקטת הציבור, המואס במלחמה אינסופית ובלתי מוכרעת בעזה (מאיסה מכל קצוות הקשת הפוליטית), ושטואטאה עתה תחת תרועת הניצחון בחזית מרוחקת, בלתי נראית לעין הישראלי מן השורה, ושניתן להכריז על כל תוצאה בנוגע אליה, ללא צורך מכביד לפרט ולהתייחס לכל ההיבטים [משהו נוסף על כך להלן];
מעניין שזה נמדד כמעט בו במקום בסקרי מנדטים ואלקטורט.
אם אתה באמת מאמין שכל זה הוא לחלוטין צירוף מקרים, קונסטלציית כוכבים ומזלות מהשמיים, שהסתדרו באורח פלא מושלם כל כך לטובת הקואליציה הישראלית, אני חושב שיש לי מגדל כלשהו במנהטן בניו יורק סיטי למכור לך בחצי "גראנד". מתנוססות על המגדל הזה אותיות מוזהבות T, R, U, M, P.
יש בדיבור באנגלית בזמננו משחק לשוני מעט מטופש, אבל שמשמעותו ברורה מאוד, להגות "נאיבית" את המושג conincidence, לא באופן הנכון שנשמע "קואינסידנס", אלא משהו כמו "קואינקי-דינקי", כביכול בהגייה לא-מנוסה של ילד קורא מתחיל. הרעיון הוא ללגלג על מה שמוצג כצירוף מקרים, ולקרוץ באי-אמון. זה נשמע לי כמו מקרה קלאסי של קואינקי-דינקי.
הנה משהו לגבי התוצאות, שאתה כל כך בטוח שכולם צריכים להתייצב לכבודן בשלשות, ולהצדיע בפניהן בדום מתוח: כשדונלד טראמפ נשאל על מידת ההצלחה בתקיפה האמריקנית באיראן, הוא ענה "the flame is all underground, but everything above, if you look at the before and the after picture, everything above is burned black, the trees, everything". כלומר, הוא מבטיח שהנשק האמריקאי חיסל... את העצים בהר מעל המתקן התת-קרקעי.
כל אחד מוזמן לאכול את האוכל שמגישים לו. ההבדל בין סועד אחד מסוים לשאר הסועדים, זה שהוא - במסווה - מבקר את המסעדה, והגיע כדי לבקר את מה ששמו לו על הצלחת, ולא לזלול את זה בלי לחשוב.
ומה אתה עשית (באנלוגיה הזו)?
פירשת את הביקורת על הרוטב הבלתי-אכיל, כאיזו עוינות פתולוגית לעצם הרעיון של מיונז.

לגבי טראמפ, אם אתה כבר בוחר לצטט אותו, מוזר לצטט חלק קטן מההתבטאות שלו בנושא ואז להתיחס רק לחלק מהציטוט שכבר הבאת ולהתעלם מהשאר.

ההתבטאות שהבאת אכן מוזרה קצת. אם יש לו דברים משכנעים יותר לומר, למה להיאחז באמירות חלשות כאלה?

מאוחר יותר הוא דיבר על סוכנים ישראליים שאישרו את הנזק בפורדו. האם זה שקר? לא יודעת, אבל בכל מקרה גם ישראל וגם גורמים אחרים בממשל האמריקאי, שבהחלט נזהרו מלהתבטא לגבי "השמדה מוחלטת", דיברו על נזק משמעותי. יכול להיות שהבעיה של טראמפ היתה ההודעה המיידית המוגזמת על "השמדה מוחלטת".

בגדול - נתניהו אינו סמל הפשטות והסגפנות, אבל אין שום סיבה לחשוב שהוא מושחת.

להפך, אם היה עליו בדל שחיתות, מערכת אכיפת החוק, שגייסה את כל משאביה, חקרה בעלויות חסרות תקדים בחמש יבשות, עברה בעצמה לא רק על התקנות והחוקים במסגרת אין ספור פעולות חקירה, אלא גם פגעה קשה בזכויות וכבוד האדם הבסיסיים של כל סביבתו (והם אלו שאנחנו צריכים להאמין להם שהוא עבר על החוק) - היתה מוצאת קייס ברור לתביעות.

אחרי כל פעולות החקירה חסרות התקדים, גייסו בדרכים פסולות לחלוטין שלושה עדי מדינה ומכל זה הוציאו תיקים מצ'וקמקים. בית המשפט כבר המליץ לפרקליטות לסגת מאישום השוחד, נשאר קשקוש של 'הפרת אמונים', שזה סוג של שיטת מצליח.

אחזור לפתיחת דברי, נתניהו הוא בהחלט נהנתן, אבל אחד הפוליטיקאים הכי פחות מושחתים.

נעשה עסק: אני אחיה בסרט שלי ולא אהיה מבקר הסרטים שלך, ואתה תחיה בסרט שלך ולא תבקר את הסרטים שלי.
saavy?

(כן הרבה פעמים התגובות שלך מלאות בכל כך הרבה מלל שלא קשור למה שאתה מגיב עליו, שבאמת קשה להבין מה אתה מנסה לומר)

הוא תמיד מוזמן לשאול. אולי ייקח לי זמן לענות, אבל אני אעשה מאמץ. והכל קשור - הכל. אין משהו שלא, ושום דבר לא הוכנס אקראית - הכל מתוך סיבה חדה כתער.

לקרוא את הסיכום שיעור באתר גל עיניי, של הרב גינזבורג על הנושא הזה.

חלק ממנו:

איך גומרים מלחמה? דוד המלך אמר "ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם" – אסור לעצור מלחמה באמצע, צריך להגיע עד הסוף! אבל מה הוא, בעצם, הסוף הנכון למלחמה?

בצבא כל דבר מתחלק לשלשה חלקים, וגם לפי הפנימיות המלחמה מתחלקת לראש-תוך-סוף – ה"ראש" הוא היציאה למלחמה עם אור בעינים, באופן מפתיע ומבריק; ה"תוך" הוא המשך הפעולה, תוך התגברות והאצה מיום ליום (ונקיטה בתככים הנדרשים במלחמה); וה"סוף" הוא ריצוץ ראש-הנחש של האויב, שמבטיח שלא תהיה לו תקומה. אין להסתפק בהשמדת אמצעי הלחימה שלו – ה"עצים והאבנים" (או הכורים הגרעיניים...) – אלא לחסל את האויב עצמו. שאול המלך נכשל בכך שלא הרג את אגג, מלך עמלק, ולכן הוחלף ברעו הטוב ממנו, דוד, שיודע שיש להלחם עד גמירא.

אבל גם אחרי ה"סוף" יש עוד שלב, התכלית של כל המלחמה – לעבור מ"עת מלחמה" ל"עת שלום". עם ישראל נלחם בשביל להשכין שלום בעולם – לא רק לעשות שלום עם האויבים-לשעבר, אלא להשכין שלום במקומם שלהם ולסייע לאנשים הטובים שבמדינות האויב להחליף את משטר הרשע והאכזריות במשטר של צדק וחסד. דוד המלך לוקח את שלל אויביו ומקדישו לבנין בית המקדש, "ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים".

יעקב איש כפר סמאי.

יש"ו בספר מתי (י, א) מצווה את תלמידיו לעשות פעילות מיסיונרית דרך רפואה, וכך זה מתועד בבבלי ובירושלמי.

על תנא מסויים שדיבר עם אדם מסויים ממקום ידוע (גם פה יש סיפורים שהם רק עם מסר ולא היסטוריים כמו רבי עקיבא שנטרף לו החמור, אבל כאן זה דווקא נראה סיפור אמיתי). מה שאמרתי משלים זה פירושי דרשות על התנ"ך, כמו הפירוש שדוד יודע נגן הכוונה שיודע בפלפולה של תורה, או שדוד שחשק במים מבור בית לחם הכוונה ששכח הלכה על בדיני נזיקין, וכנ"ל עבדי שזה המשיח

למה זה כזה משנה מה הפירוש הנכון?

של המשיח זה להיות מלך ולעשות משפט וצדקה בארץ, לא לכפר על ישראל

מה סולם הערכים שאיתו צריך לנהל מדינה "ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה', והריחו ביראת ה' ולא למשמע אוזניו ישפוט, ושפט ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימיט רשע. והיה צדק אזור מתניו והאמונה אזור חלציו".

גם אם  המשיח מכפר זה עניין צדדי ולא עניינו הראשי, וכמו שאמרתי כמעט בטוח שאם הפירוש עבדי זה על המשיח, אז כפרתו הכוונה שזה שהוא סבל כל חייו תתן לו ענווה להנהיג את המדינה בצורה הכי טובה מבחינת מוסר שיש וכך הוא יטהר את עם ישראל מפגמי תרבות שדבקו בתרבות הקולקטיבית.

זה חשוב כמו לדעת איזה עם זה מגוג

כמלך בית דוד.   בנביאים המשיח בכלל לא נזכר כ"משיח" אלא כ"צמח דוד הצדיק ומלך מלך והשכיל" , "מלך אחד יהיה להם הוא עבדי דוד"  "ודוד עבדי נשיא להם לעולם"  "הנשיא" המתואר ביחזקאל ארוכות כמלך.  "הנה מלכך יבוא לך עני ורוכב על חמור צדיק ונושע ודיבר שלום לגוים"  "שורש ישי"  "חוטר מגזע ישי" המתואר כמלך.

כך שאין לאחר ביאתו ולפני ביאתו - יש רק מצב אחד והוא היותו כמלך. גם בחז"ל ובגמרא מתואר רק את המשיח כמלך ורבי עקיבא סבר שאולי המלך שמעון בר כוזבא (בר כוכבא) הוא המשיח, אחרי שכבש את הארץ ומלך בה 3 שנים. 

"ונחה עליו רוח ה' " מדבר על תקומת מלכות בית דוד כמלך "ויצא חוטר מגזע ישי" ותמיד בית דוד בתנך זה מלכות. קרא עוד פעם נביאים ותסתכל כל פעם שתתקל במלכות בית דוד ובאזכורה. "ויצא חוטר מגזע ישי.. ונחה עליו רוח ... ולא למשמע אזניו *ישפוט* כי אם בהריחו ברוח ה'  "   וכן בתהילים על המשיח "אלוקים צדקתך למלך תן ידין עמך בצדק וגבעות במשפט. וירד (וישלוט) מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ. וידכא עושק, מלכי שבא וסבא מנחה יביאו וישתחוו לו כל גויים יעבדוהו, כי יציל נפשות אביונים ועני ואין עוזר לו. מתוך ומחמס יגאל נפשם ויקר דמיו בעיניו. והתברכו בו עמים כל גוים יאשרוהו".

אין שום תפקיד למשיח לפני מלכותו

באותה גמרא כתוב ששמו שילה, יינון חזקיה ומנחם. הכל תכונות שונות של המשיח. אבל הוא עצמו מלך.

רבינו הקדוש היה שליט האוטונומיה היהודית בארץ ושאל פעם את עצמו האם נחשב כמלך עקב כך.   הגמרא דנה על תכונותיו של המלך העתידי של בית דו  -המלך המשיח, האם תכונתו זה ענווה, או קבלת ייסורים, או מסירות נפש או נחמה.   אבל הוא מלך, והשאלה באיזה תכונה ינהיג את המדינה. 

זה לא אומר שכל אדם שסבל בהיסטוריה הוא המשיח. הרי גם שבתאי צבי טען שהוא המשיח וסבל הרבה

אבל תפקידו היחיד הוא להיות מלך.   זה כמו שרופא צריך ללמוד מתמטיקה כדי שיהיה ראוי לרפא, אבל בעבודתו כרופא הוא לא מתמטיקאי

תפקיד על לפני מלכותו. רק כתוב שלפני מלכותו הוא בעל יסורים אבל זה לא תפקיד אלא הכנה למלכות.

כשם שנדודי דוד ובריחתו משאול הכינו אותו למלוך. אבל זה לא תפקידו לברוח משאול אלא להנהיג את העם.

לא הבאת אף פסוק.      הפסוק המדבר על המשיח כמתייסר (אם זה באמת הפירוש שזה המשיח) הוא יחיד מתוך מאות אזכורים כמשיח כמלך ,  וגם שם זה לא הפשט, "עבדי" בישעיהו זה תמיד עם ישראל או ישעיהו עצמו או אולי נביא אחר.

הגמרא שאומרת זאת על המשיח כדרך דרש, מעולם לא אמרה שזה תפקידו, אלא שהכנה למלכותו זה שייתייסר

גם משיחה זה הכנה למלוכה בפועל על ישראל ולא רק תואר סתמי.   קרא את כל ספר שמואל שוב.

כדי שיוכל להנהחג את העם בצורה טובה הוא צריך לעבור דרך נדודים ,  לכן אין לו צורך לנדוד לפני המשיחה, כי עדיין לא מנהיג את העם.

מריח ודן זה לא מהלך רוחני אלא פוליטי,   הוא שופט ושולט על המדינה על פי רוח הקודש. זה הכי פוליטי בעולם

את בר כוכבא כמריח ודן כשכבר היה מלך וכבש את כל יהודה, וכשראו שהוא לא מריח ודן אז קטלוהו, זה היה אחרי 3 שנים למלכותו ("קטלוהו" זה משל כי הרי הרומאים הרגוהו, אלא שהסירו את תמיכתם בו ואז במילא הרומאים ניצחו אותו)

ש*מאוד אולי* הוא המשיח, רק בגלל שהיה מלך

סתם מלך,  אלא צריך שידע לשלוט על המדינה לפי הערכים שידע ברוח הקודש ("והריחו ביראת ה'" לכן מריח).  הוא לא סתם מריח, הוא מריח ודן - כלומר שופט בפעולה פוליטית על פי רוח הקודש שיש לו.

עניינו של המלך המשיח זה לשלוט על המדינה ולהנהיגה על פי הערכים שידע לפי רוח הקודש,     כי אם אנחנו רוצים סתם שליט יעיל אפשר לקחת כל אדם. הסיבה שלקחנו את המשיח זה כי יש לו רוח הקודש לדעת מה סולם הערכים שעל פיו שולט "ונחה עליו רוח ה' רו חחכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה'... ושפט בצדק דלים"

פשוטו" ולכן זה לא משל, אלא אם כן רואים זאת מההקשר כמו "מוט תמוט הארץ תתנודד כשיכור" על מפלת אשור שזה לא כפשוטו שהארץ מתמוטטת, וכדומה.

מה שכתוב בחז"ל זה לעיתים משל.

והריחו ביראת ה' כתוב במפורש בפסוקים.

ייסוריו לא כתוב, כי בפשט זה על ישראל או ישעיהו או נביא אחר, לא מוזכר שם קשר למלך בית דוד

"עבדי" אין אזכור וחצי אזכור לבית דוד או מלך.   עבדי זה ישראל בישעיהו, ולעיתים גם כינוי לנביאים

הוא לא סבר שתפקידו להתייסר. עובדה שבפרקים יא יב בהלכות מלכים שם הוא מתאר את המשיח בפרוטורוט , הוא מעולם לא הזכיר ייסורים ולא דבר דומה. ואמר שהמשיח לא עושה ניסים (והוא כותב שמי שחושב שחייב לעשות ניסים הוא טיפש), קרא פרקים יא יב הלכות מלכים לרמבם, הוא מדגיש את זה שוב ושוב.

הוא אומר שם מתאר את המשיח רק כמלך שבונה מקדש ונלחם מלחמות ה' ונחה עליו רוח הקודש ומתקן במלכותו את כל העולם לעבוד את ה'

הלכה א

אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם או יהיה שם חידוש במעשה בראשית אלא עולם כמנהגו נוהג וזה שנאמר בישעיה וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ משל וחידה ענין הדבר שיהיו ישראל יושבין לבטח עם רשעי עכו"ם המשולים כזאב ונמר שנאמר זאב ערבות ישדדם ונמר שוקד על עריהם ויחזרו כולם לדת האמת ולא יגזלו ולא ישחיתו אלא יאכלו דבר המותר בנחת עם ישראל שנאמר ואריה כבקר יאכל תבן וכן כל כיוצא באלו הדברים בענין המשיח הם משלים ובימות המלך המשיח יודע לכל לאי זה דבר היה משל ומה ענין רמזו בהן.

הלכה ב

אמרו חכמים אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד יראה מפשוטן של דברי הנביאים שבתחילת ימות המשיח תהיה מלחמת גוג ומגוג ושקודם מלחמת גוג ומגוג יעמוד נביא לישר ישראל ולהכין לבם שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליה וגו' ואינו בא לא לטמא הטהור ולא לטהר הטמא ולא לפסול אנשים שהם בחזקת כשרות ולא להכשיר מי שהוחזקו פסולין אלא לשום שלום בעולם שנאמר והשיב לב אבות על בנים ויש מן החכמים שאומרים שקודם ביאת המשיח יבא אליהו וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו שדברים סתומין הן אצל הנביאים גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו אלא לפי הכרע הפסוקים ולפיכך יש להם מחלוקת בדברים אלו ועל כל פנים אין סדור הויית דברים אלו ולא דקדוקיהן עיקר בדת ולעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות ולא יאריך במדרשות האמורים בענינים אלו וכיוצא בהן ולא ישימם עיקר שאין מביאין לא לידי יראה ולא לידי אהבה וכן לא יחשב הקצין אמרו חכמים תפח רוחם של מחשבי הקצים אלא יחכה ויאמין בכלל הדבר כמו שבארנו.

הלכה ג

בימי המלך המשיח כשתתיישב ממלכתו ויתקבצו אליו כל ישראל יתייחסו כולם על פיו ברוח הקודש שתנוח עליו שנאמר וישב מצרף ומטהר וגו' ובני לוי מטהר תחילה ואומר זה מיוחס כהן וזה מיוחס לוי ודוחה את שאינן מיוחסין לישראל הרי הוא אומר ויאמר התרשתא להם וגו' עד עמוד כהן לאורים ולתומים הנה למדת שברוח הקודש מייחסין המוחזקין ומודיעין המיוחס ואינו מייחס ישראל אלא לשבטיהם שמודיע שזה משבט פלוני וזה משבט פלוני אבל אינו אומר על שהן בחזקת כשרות זה ממזר וזה עבד שהדין הוא שמשפחה שנטמעה נטמעה.

הלכה ד

לא נתאוו החכמים והנביאים ימות המשיח לא כדי שישלטו על כל העולם ולא כדי שירדו בעכו"ם ולא כדי שינשאו אותם העמים ולא כדי לאכול ולשתות ולשמוח אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה ולא יהיה להם נוגש ומבטל כדי שיזכו לחיי העולם הבא כמו שביארנו בהלכות תשובה.

הלכה ה

ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה ותחרות שהטובה תהיה מושפעת הרבה וכל המעדנים מצויין כעפר ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים.

הוא מתייסר ובזכות זה הוא מלך טוב כשינהיג את העם.

זה כמו שדוד יודע לרעות צאן זה עוזר לו לרעות  את ישראל, אבל זה לא תפקידו לכלל ישראל לרעות צאן

כמוך, ש*תפקיד* המלך המשיח זה להתייסר ולכפר, מקסימום זו תכונה שיש לו, כמו שאין תפקידו של דוד להיות אדמוני

(א) המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות בית דוד ליושנה הממשלה הראשונה, ובונה מקדש ומקבץ נדחי ישראל. וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם: מקריבין קרבנות, ועושין שמיטין ויובלות, ככל מִצְוָתָן האמורה בתורה.

וכל מי שאינו מאמין בו, או מי שאינו מחכה לביאתו – לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר אלא בתורה ובמשה רבינו, שהרי התורה מעידה עליו, שנאמר: "ושב יי אלהיך את שבותך ורחמך, ושב וקבצך מכל העמים. אם יהיה נדחך בקצה השמים, משם יקבצך יי אלהיך ומשם יקחך. והביאך יי אלהיך..." (דברים ל', ג'-ה'). ואֵלו הדברים המפורשין בתורה, הם כוללים כל הדברים שנאמרו על ידי כל הנביאים.

אף בפרשת בלעם נאמר, ושם נִבָּא בשני המשיחים: במשיח ראשון, שהוא דוד שהושיע את ישראל מיד צריהם, ובמשיח האחרון שיעמוד מבניו, שמושיע את ישראל מיד בני עשו.

ושם הוא אומר (במדבר כד יז-יח):

• "אראנו ולא עתה" – זה דוד;
• "אשורנו ולא קרוב" – זה מלך המשיח.
• "דרך כוכב מיעקב" – זה דוד;
• "וקם שבט מישראל" – זה מלך המשיח.
• "ומחץ פאתי מואב" – זה דוד, וכן הוא אומר: "ויך את מואב וימדדם בחבל" (שמואל ב ח ב);
• "וקרקר כל בני שת" – זה המלך המשיח, שנאמר בו: "ומשלו מים עד ים" (זכריה ט י).
• "והיה אדום ירשה" – לדוד, שנאמר: "ותהי אדום לדוד לעבדים..." (שמואל ב ח יד; דברי הימים א יח יג);
• "והיה ירשה שעיר איביו" – זה המלך המשיח, שנאמר: "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו" (עובדיה א כא).

(ב) אף בערי מקלט הוא אומר: "ואם ירחיב יי אלהיך את גבולך... ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה" (דברים יט ח-ט). ומעולם לא היה דבר זה, ולא צוה הקב"ה לתוהו. אבל בדברי הנביאים אין הדבר צריך ראיה, שכל הספרים מלאים מדבר זה.

(ג) אל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים, ומחדש דברים בעולם, או מחיה מתים, וכיוצא בדברים אלו שהטפשים אומרים. אין הדבר כן, שהרי רבי עקיבה חכם גדול מחכמי משנה היה, והוא היה נושא כליו של בן כוזבא המלך. והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח, ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח, עד שנהרג בעוונות; כיון שנהרג, נודע שאינו זה. ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת.

ועיקרי הדברים ככה הן: שהתורה הזאת – אין חוקיה ומשפטיה משתנים לעולם ולעולמי עולמים, ואין מוסיפין עליהן ולא גורעין מהן. וכל המוסיף או גורע, או שגילה פנים בתורה והוציא הדברים של מצוות מפשוטן – הרי זה בוודאי רשע ואפיקורוס.

(ד) ואם יעמוד מלך מבית דוד, הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף בה כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות יי – הרי זה בחזקת שהוא משיח. אם עשה והצליח, ונצח כל האומות שסביביו, ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל – הרי זה משיח בוודאי.

ואם לא הצליח עד כה, או נהרג – בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה, והרי הוא ככל מלכי בית דוד השלמים הכשרים שמתו. ולא העמידו הקדוש ברוך הוא אלא לנסות בו רבים, שנאמר: "ומן המשכילים יכשלו לצרוף בהם, ולברר וללבן עד עת קץ, כי עוד למועד" (דניאל יא לה).

אף ישוע הנצרי, שדמה שיהיה משיח ונהרג בבית דין, כבר נתנבא בו דניאל, שנאמר: "ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון ונכשלו" (דניאל יא יד). וכי יש מכשול גדול מזה? שכל הנביאים דיברו שמשיח גואל ישראל ומושיעם, ומקבץ נדחיהם ומחזק מצוָתן; וזה גרם לאבד ישראל בחרב, ולפזר שאריתם ולהשפילם, ולהחליף התורה, ולהטעות רוב העולם לעבוד אלוה מבלעדי יי.

אבל מחשבות בורא העולם – אין כוח באדם להשיגם, כי לא דרכינו דרכיו ולא מחשבותינו מחשבותיו. וכל הדברים האלו של ישוע הנצרי, ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו, אינן אלא לישר דרך למלך המשיח, ולתקן העולם כולו לעבוד את יי ביחד, שנאמר: "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה, לקרוא כולם בשם יי לעבדו שכם אחד" (צפניה ג ט).

כיצד? כבר נתמלא העולם מדברי המשיח ומדברי התורה ומדברי המצוות, ופשטו דברים אלו באיים רחוקים ובעמים רבים ערלי לב, והם נושאים ונותנים בדברים אלו ובמצוות התורה. אלו אומרים: מצוות אלו אמת היו, וכבר בטלו בזמן הזה ולא היו נוהגות לדורות. ואלו אומרים: דברים נסתרים יש בהן ואינן כפשוטן, וכבר בא משיח וגילה נסתריהם. וכשיעמוד המלך המשיח באמת, ויצליח וירום וינשא, מיד הם כולם חוזרים ויודעים ששקר נחלו אבותיהם, ושנביאיהם ואבותיהם הטעום.

כי תמיד שמוזכר המשי חהוא מוזכר כמלך או קקשור לדוד וישי.   אם היה כתוב "עבדי בן ישי" היית צודק, אבל לא כתוב, ולכן אין שום קשר למשיח, באותה מידה עבדי יכול להיות נביא מצאצאי שמשון הגיבור

תפקידו להיות מלך. הייסורים עוזרים לו להיות מלך טוב 

לכן בפשט אין קשר.

הראשונים שאמרו שזה על המשיח לא הזכירו את תפקיד ייסוריו והרמבם מפורש מתאר מה תפקיד המשיח.

חז"ל גם לא אמרו שזה תפקידו אלא שיש לו ייסורים

אין שום ראיה לחילוק שהצגת או לכך שיש למשיח תפקיד אחר מלבד היותו מלך.

הפשט לא מדבר על המשיח, ובאותה מידה יכול לדבר על נביא מצאצי שמשון הגיבור. אין אפילו רמז וחצי רמז לכך שעבדי קשור בקשר כלשהו למלכות בית דוד,

הראשונים שאמרו זאת על משיח לא הזכירו שעניינו של המשיח לכפר על העם, אלא שהוא מתייסר. הרמבם במפורש מציג את המשיח רק כמלך ולא אומר עליו שום דבר.

ועוד שהרמבם מזכיר אדם מסוים באותו פרק, אדם שלא היה מלך אבל טען על עצמו שכיפר על חטאי ישראל, והרמבם מפורש אומר שהוא לא המשיח והמשיח לא כדוגמתו:

רמבם שם:

(ד) ואם יעמוד מלך מבית דוד, הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף בה כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות יי – הרי זה בחזקת שהוא משיח. אם עשה והצליח, ונצח כל האומות שסביביו, ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל – הרי זה משיח בוודאי.

ואם לא הצליח עד כה, או נהרג – בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה, והרי הוא ככל מלכי בית דוד השלמים הכשרים שמתו. ולא העמידו הקדוש ברוך הוא אלא לנסות בו רבים, שנאמר: "ומן המשכילים יכשלו לצרוף בהם, ולברר וללבן עד עת קץ, כי עוד למועד" (דניאל יא לה).

אף ישוע הנצרי, שדמה שיהיה משיח ונהרג בבית דין, כבר נתנבא בו דניאל, שנאמר: "ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון ונכשלו" (דניאל יא יד). וכי יש מכשול גדול מזה? שכל הנביאים דיברו שמשיח גואל ישראל ומושיעם, ומקבץ נדחיהם ומחזק מצוָתן; וזה גרם לאבד ישראל בחרב, ולפזר שאריתם ולהשפילם, ולהחליף התורה, ולהטעות רוב העולם לעבוד אלוה מבלעדי יי.

אבל מחשבות בורא העולם – אין כוח באדם להשיגם, כי לא דרכינו דרכיו ולא מחשבותינו מחשבותיו. וכל הדברים האלו של ישוע הנצרי, ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו, אינן אלא לישר דרך למלך המשיח, ולתקן העולם כולו לעבוד את יי ביחד, שנאמר: "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה, לקרוא כולם בשם יי לעבדו שכם אחד" (צפניה ג ט).

כיצד? כבר נתמלא העולם מדברי המשיח ומדברי התורה ומדברי המצוות, ופשטו דברים אלו באיים רחוקים ובעמים רבים ערלי לב, והם נושאים ונותנים בדברים אלו ובמצוות התורה. אלו אומרים: מצוות אלו אמת היו, וכבר בטלו בזמן הזה ולא היו נוהגות לדורות. ואלו אומרים: דברים נסתרים יש בהן ואינן כפשוטן, וכבר בא משיח וגילה נסתריהם. וכשיעמוד המלך המשיח באמת, ויצליח וירום וינשא, מיד הם כולם חוזרים ויודעים ששקר נחלו אבותיהם, ושנביאיהם ואבותיהם הטעום.

כלומר הרמבם אומר שמכיוון שהמשיח גואל ישראל ומושיעם, ואילו ישוע הנוצרי לא עשה זאת אלא אחריו עם ישראל השתעבד לאומות העולם ללא מלכות, אז הוא לא קרוב להיות המשיח.   הרמבם היה צריך להזכיר שהמשיח מכפר על ישראל כמו שישוע הנוצרי טען על עצמו, אבל לא מזכיר זאת

ועוד ראיה:  אם מדובר על המשיח, היה צריך לומר "לכן ימלוך ואצמיח לו שורש ישי וישב על כסאו" במקום זה כתוב: 

יראה זרע יאריך ימים וחפץ יהוה בידו יצלח .מעמל נפשו יראה ישבע בדעתו יצדיק צדיק עבדי לרבים ועונתם הוא יסבל . לכן אחלק לו ברבים ואת עצומים יחלק שלל.              

אין אזכור על מלכות.

המלך המשיח.

לא כתוב שייסוריו בגלות משפיעים על עם ישראל, אלא שהוא מתייסר לפני מלכותו כהכנה אליה.

ברור שזה משל שם - כתוב שאמורא מסוים פגש את המשיח בשערי רומא.   איך הוא פגש אותו לפני 1500 שנה? הכוונה זה משל שאמורא השיג את מגמת המשיחיות בישראל והבין שהיא עוברת דרך ייסורים ושעבוד לאדום עד שמגמה זו תתגלה בסוף במלך המשיח עצמו. כמו ש כתוב שבזמן שיוסף נמכר לעבדות ה' ברא את אורו של משיח

איני יודע אם זה טרול כל כך נודניק, או שזה באמת מיסיונר שמנסה דרך טרוליות מגושמת לטפטף את הרעל שלו, אבל לנהל עם אחד ששמות הניקים שלו נוטפים את הזיוף של המינים, כמו דעותיו,דיון על פשט מקור זה או אחר - ממש לא מומלץ.

..

והדבר חמור יותר כשמדובר בדברי תורה. האם נעים להיות במקום זה שבו עוצרים אותך מלהתבטא? מסופקני.

ואחרי כל הטלה תרשום על דף את המספר שיצא.

אחר כך תיכנס לצ'אט ותשאל:

מה הסיכוי שהרצף הזה ייצא בהטלת עשר קוביות.

מן הסתם הוא יענה לך שהסיכוי הוא 1 ל-60,000,000 בערך.

אבל היי, הסיכוי האמיתי הוא 100% כי עובדה שזה קרה!

בקיצור,

לא חוכמה לשאול אחרי מעשה...

כי אתה הרי מתייחס לזה שהוא נתן סיכוי אפסי למשהו שכבר באמת קרה, תוך התעלמות ממיליוני תרחישים שאתה יכול לשאול אותו לגביהם והוא יענה שהסיכוי נמוך, והם באמת לא קרו ולא יקרו.

הטלת קוביה אחת לא משפיעה על השנייה ואף אחת מהן לא משפיעה על השלישית שלא משפיעה על הרביעית וכו'.

לעומת שלל אירועים שיצרו רצף של הפסדים של ציר רשע שיעי שלא מתעורר אחרי אף אחד מההפסדים שלו.

ויש הבדל בין עשרות אלפי אופציות שכל אחת שווה באופן שווה, ללא השפעה פוטנציאלית או משמעות או חוקיות (חוץ מרצף תוצאות זהות כמו 1 1 1 1 או תוצאות לפי הסדר) לעומת מתקפת הביפרית כאירוע בודד, שהכיל המון אירועים קטנים שקרו או שדווקא לא קרו, והיה להם משמעות כוללנית בתוצאה הסופית שלהם.

ושלא לדבר על הכשרתו של ארכי מחבל, שדורש עצימת עיניים של כל כך הרבה מנהיגים.

ואגב קרו יותר מידי מקרים שהצ'אט היה נותן להם קרוב להסתברות קרוב ל0.

אבל העיקרון זהה:

לא חכמה לשאול על משהו שקרה "מה הסיכוי שהוא יקרה".

זה שבלוטו האחרון עלו המספרים X בגורל, לא אומר שמי שאמר לפני שבוע "הסיכוי לכך אפסי" טעה.

גם דברים עם סיכויים אפסיים קורים, ולשאול בדיעבד מה הסיכוי שהם יקרו זה פשוט לא נותן כלום.

נסה למשל לשאול אותו:

מה הסיכוי שהיום יהיה לי פנצ'ר בגלגל, ובדיוק כשאני אגיע לפנצ'ריה אני אפגוש שם את המורה שלי למתמטיקה, והיא תספר לי שלפני שבוע היא פגשה את דודו מהכיתה שלי, ודודו אמר לה שהוא מתכוון לעבור לגור ליפן וכו' וכו'.

הסיכוי שזה יקרה הוא אפסי, אבל דברים כאלה קורים בכל יום. אין סתירה בין שני הדברים שכתבתי עכשיו.

ואם אני אקח את זה לקצה, אז תחשוב על השאלה הבאה:

מה הסיכוי שדווקא תא זרע X יזכה להפרות את הביצית? אפסי ממש. אחד למיליארדים, שזה כמו להגיד 0.

ובכל זאת תא מסוים הצליח, אחרת לא היינו כאן. אז לשאול בדיעבד "מה הסיכוי שדווקא התא הזה יצליח", לא אומר כלום. כי למרות שזה קרה, זה לא אומר שמראש הסיכוי היה גבוה. הסיכוי היה נמוך מאוד, אפסי, ובכל זאת זה קרה וקורה ויקרה אחרת העולם היה נעצר...

כמו שזוכה בלוטו לא יכול לטעון שהסיכוי שיזכה היה גבוה רק בגלל שזכה בפועל, כך גם אתה לא יכול לטעון שהאירוע הלא צפוי שקרה "הוכיח" שהייתה לו הסתברות גבוהה.
הסיכוי המקורי לא נמדד לפי מה שקרה בפועל, אלא לפי מה שהיה סביר באותו רגע מתוך כלל האפשרויות.

הסיכוי שילד יוולד להורים מאוד גבוה, אז הסיכוי שאחד התאים יצליח מאוד גבוה, כלומר אחד התאים כמעט בטוח יצליח.

בניגוג לאירועים שמשנים את המזרח לתיכון לתמיד

כל מה שכתבתי זה דוגמאות, ואתה ממשיך לכתוב שהדוגמאות לא דומות למקרים שאתה בדקת.

אתה צודק, אין שני אירועים דומים בעולם ותמיד יש הבדל, אבל זאת לא הנקודה!

הנקודה היא שאם אירוע קורה, זה לא אומר שהסיכוי היה גבוה.

כלומר כשהצ'אט אומר שהסיכוי אפסי, הוא לא טעה בזה, גם אם בדיעבד אנחנו יודעים שזה קרה.

אם אני אשאל אותך "מה הסיכוי שמחר אשה לבנה שנוהגת במכונית שחורה עם מעיל צהוב תפגוש אותך ברמזור אדום ותשאל אותך מה השעה", אתה תענה לי שהסיכוי אפסי.

אם בסוף זה יקרה, זה לא אומר שטעית! 

נ.ב.

אפשר להמשיך להתפלסף ולהגיד שהסיכוי שיהיה לי ילד בכלל לא גבוה, כי מה בכלל הסיכוי שאני אצמי אוולד? בשביל זה צריך ששני ההורים שלי יוולדו, ומה הסיכוי שזה יקרה? אפסי, שהרי זה בכלל תלוי גם בסיכוי שההורים שלהם יוולדו... אז בדיעבד אנחנו יודעים שזה קרה: הסבים שלי נולדו, ההורים שלי נודלו וגם אני נולדתי והולדתי. אבל מה הסיכוי שכל זה יקרה לפני שזה קרה? אפסי. ואלה אירועים שמשפיעים אחד על השני כמובן, כי אם סבא שלי לא היה נולד אז גם אני לא...

אבל כאמור זאת לא הנקודה

מה שבייניש פתוח מדבר עליו הוא אירועים מפתיעים, או אפילו מדהימים. מה הופך אירוע למדהים? אירוע שא-פריורי היינו נותנים לו הסתברות נמוכה הוא מדהים.

מה שאני מבינה שבייניש רוצה לומר הוא: קורים דברים מדהימים.

מה שאתה עונה הוא: נכון, זה שהם קרו לא סותר את זה שהם מדהימים.
 

איפה הויכוח?

(ואולי זה לא מה שבייניש רוצה לומר או שכן, אבל אתה הבנת אחרת. שניכם מוזמנים לתקן אותי.)

בעצם יש אצלך עוד משהו. במשתמע אולי אתה לא מקבל את העובדה שאירוע בעל הסתברות נמוכה שקרה הוא מדהים. אבל אני חושבת שזה בגלל שאתה מערב נקודות מבט על אירוע ספציפי מול נקודת מבט על אירוע כללי יותר המכיל את האירוע הספציפי.

העניין הוא שהאירוע שתא זרע ספציפי יפרה ביצית, הוא לא אירוע שמעניין אותנו, אנחנו בכלל לא חושבים עליו ולכן אנחנו גם לא חושבים שהוא מדהים אחרי שהוא קרה, כי גם אחרי שהוא קרה הוא ממש לא מעניין.  מה שמעניין אותנו בכל הסיפור בדוגמא הזו (=המאורע שעליו אנחנו מסתכלים כשאני אומדים את הסבירות של מה שהתרחש) הוא האם תא כלשהוא מתוך רבים הפרה, וההסתברות לזה לא כל כך נמוכה.

ברור שאם האירוע המדובר, תא ספציפי, היה מעניין אותנו, והיינו בוחנים את המציאות לאור, היינו אכן נדהמים אם זה היה מתרחש, ובצדק.

כנ"ל לגבי התרחשות מאוד *ספציפית* במהלך יום שגרתי. אם מישהו היה מספר לי מראש  שיהיה לי פנצ'ר בגלגל, ובדיוק כשאני אגיע לפנצ'ריה אני אפגוש שם את המורה שלי למתמטיקה, והיא תספר לי שלפני שבוע היא פגשה את דודו מהכיתה שלי, ודודו אמר לה שהוא מתכוון לעבור לגור ליפן - זה לגמרי ידהים אותי (בין היתר כי אין לי מכונית, ולא למדתי עם שום דודו בכתה )

לעומת סיום של יום שגרתי שבו איננו נדהמים מכך שהמאורע: "אפשרות-כלשהיא-מבין-אפשרויות-רבות-אכן-קרתה" קרה

חפרתי עוד קצת, אבל בעצם זה העיקר ^^`

~מפסיקה להגיב לעצמי~

כי חייבים לקחת את העובדה שדבר משםיע על דבר ומעוף פרפר יכול להשפיע על סופת הוריקן לפי תיאורית הכאוס הפיסיקלית.

הגיפיטי לא ידע על הביפרים שהיו סודיים, ולכן לא יכל לשער את הסיכוי.  הביפרים גרמו לנפילת חיזבאללה שבתורם גרמו לנפילת אסד ונוכחות איראן בסוריה, שבתורם נתנו לישראל רוח גבית לתקוף באיראן.

כך שרק אחרי שיודעים על זה שקוביה א קיבלה תשובה, אפשר לדער יותר טוב על שאר הקוביות במקרה שלנו שכל הטלה מדפיעה על הבאה

או ענת לב אדלר

(פשוט גם אצלהן לא בטוחה שיש לתשפ"ו)

הם מפיצים של

חדוה לוי

חגית שירה

ונראה לי עוד

חפשי גם באתר דברי שיר

וגם חפשי "ניצחתי ואנצח"

לי השנה יש יומן לעובדי ה

גיליתי שלא ממש פרקטי בשבילי

אבל בטוח הוא עושה רישום למתעניינים

בהצלחה ! 

אז אין לי עוד הרבה שנים להיות עם סבא וסבתא שלי, אבל אם הדוד ודודה מצד אבא והבני דודים יש טווח יותר ארוך של שנים ופתח ליותר הזדמנויות.

זה במבט קר.

ככל שלא נפגשים יותר זמן, הקשר דועך יותר. ההבדל בין ביקור של שבועיים לביקור של שבוע/שבוע+ (סבא וסבתא) הוא הרבה פחות משמעותי מההבדל המהותי בהרבה בין ביקור כלשהוא לשום ביקור בכלל (דודים).

זו דעתי, אבל אולי זה תלוי גם באיך סבא וסבתא עצמם חווים את זה. האם יש להם ציפיות מסוימות? האם יש חשש שהם ייעלבו? וכן הלאה

נזכרתי שיש לי קופסא מתחממת, שמתחברת לחשמל

פריכיות

אגוזים, שקדים, צימוקים

גרנולה

חלבה

אפשר גם דברים כמו חטיפי אנרגיה

המכנה המשותף זה דברים שלא מתקלקלים ויהיו שם תמיד בשביל שיהיה לי אוכל ספייר. גם במצבים לא מתוכננים מראש.

דברים שאני מכין מראש:ו לימים מחוץ לבית

סנדוויצ'ים (לרוב טחינה וירקות/זיתים אבל לא תמיד)

שקית ירקות

תפוח מוכן לאכילה בלי האמצע שלו

אם יש שם מיקרו - קופסא אטומה בשתי שקיות של ארוח''צ חמה. שתי שקיות שלא ינזול בתיק.

כמו ספקי אנרגיה מעולים. 

אבל לא כארוחה - אכניס לתיק!

אוכל חרום כדי לשרוד עוד שעתיים מחוץ לבית בלי לקנות זבל זה דבר אחר. מדובר בשני דברים שונים.

סלט גדול עם רצועות חזה עוף / רצועות שניצל / עוף מפורק / דג / קינואה.

אפשר להכין רוטב בנפרד ולטבל לפני הארוחה.

אפשר להשאיר יוגורט ולאכול עם גרנולה או ברנפלקס, זו ממש ארוחה בעיניי

קרקרים עם גבינה או ממרח אחר

סלט מושקע

או שהכותרת קליקבייט אמיתי

קוסקוס בורגול אפשר להכין עם מים חמים ובלי בישול אז אפשר להביא חבילה ולהכין קצת, קוואקר עם מים חמים למי שאוהב. פירות וירקות אם יש מקרר אפשר גם גבינה/טחינה וכו'

אפשר להכין פעם בכמה זמן מנה עיקרית בכמות גדולה להקפיא ולהןציא בכל פעם.

דג זה כמה דק', אפשר להכין בבית

כנל קפואים בתנור (שעועית ברוקולי וכן)

גם קורנפלקס/ גרנולה 

בהצלחה