הבעיה העיקרית של פייגלין שאין לו אופי של מנהל. הוא פובליציסט, אסטרטג, גורו ומה לא, אך לא מנהל וביצועיסט. כל מה שיזם, החל מ"זו ארצנו" דרך "מנהיגות יהודית" וכלה בהיבחרו של פייגלין עצמו לכנסת, נחל כישלון צורב. מעניין מה שלומה של חברת הניקיון שהקים בצעירותו, חוששני שמצבה כמצב שאר הפרויקטים של האיש.

אלא שכל זה לא מפריע לפייגלין לחשוב את עצמו מתאים לתפקיד ציבורי כלשהו, ועוד לאור כהונתו החיוורת למדי בתור ח"כ.

שעלולים להיות ההבדל בין המשך ההתרחבות, הבניה והריסוק המתמשך (והסזיפי) של אויבינו - לבין חזרה למסלול אוסלו-גירוש-טבח.

לא מצדיק אותו, אפילו מתעב חלק מדעותיו, ממש לא רוצה אותו בכנסת. אבל אם להסתדר איתו יציל את מדינת ישראל, צריך 'לבלוע את הצפרדע'.

נ.ב.

מקווה מאוד שהמלוגמניה שלו תציל אותנו. כשכולם יראו שהציעו לו הצעות ראליות והוא התעקש על 'מי בראש' - חוץ מהמעגל הקרוב של חסידיו השוטים, הרוב יתעוררו.

ואחר כך 8, ו9, כשבסקרים העדכניים כמעט אין פער בינו לבין סמוטריץ, וסמוטריץ לא מסכים, והוא זה שמתעקש על "מי בראש" 🤦

עשיתי בדיקת היריון 16 יום אחרי בדיקת ביוץ חיובית

נראה חיובי בעיניכן?

סקר מנדטים: נתניהו לא מוביל על איזנקוט - אבל חוזר לנשום

ממקורות בפנים אני יודע שהוא מתעקש על ריץ' רץ'

אחרת ממקורות "בפנים", וגם מהתקשורת בימים האחרונים, זה גם מה שאמר פייגלין אתמול בפטריוטים, אם הנתונים לא מדויקים, סמוטריץ' מוזמן להפריך אותם.

פייגלין במקום השני: פריצת דרך במו"מ עם הציונות הדתית - אמס MS

שרמת ידיעתם כנראה מוטלת בספק.

הכי גבוה שאפשר לפני ראשות ממשלה.

אם הוא רואה את עצמו חלק מגוש הגיוני, שיבוא עם דרישות הגיוניות.

בנט דיבר יותר ימין ממנו, ואיפה הוא עכשו.

כולל אידאולוגיה, מראה חיצוני ופאתוס.

כמו שפייגלין נהג לעשות בתקופה שבה סטיב ג'ובס הוציא את הספר שלו

ואם אני מבין נכון, הוא גם אומר "אם אתם רוצים שלא אתעקש על מקומות מתאימים במפלגה בהתאם לכוחי, תבטיחו לי שר ביטחון במקום", היות ומה שחשוב לי זה לשנות

ללא קשר, לוינטר יש יותר זיקה לבטחון בהשוואה למגלומן.

הדרישה היחידה הספציפית לתפקיד שראיתי אצל וינטר היה לתפקיד שר ההסברה עבור יוסף חדאד.

האם פספסתי משהו?

עדיף שיצביעו לפייגלין בתוך בלוק טכני כלשהו מאשר ישרפו את הקולות. חוץ מזה, אם סטומטריץ' יהיה חכם מספיק, עם פייגלין ברשימה הוא יוכל למצב את מפלגתו כ"שמרנית-ליברטריאנית". נשמע מאוד טרנדי.

הוא דיבר על תחרות, ומשק חופשי, ושאר ירקות, ועכשו- בטחון

בין לבין דיבר על קנביס.

הוא פשוט לא סגור על עצמו

השאלה רק מה סדר העדיפויות, תמיד שניהם היו חשובים לו (זהות וחירות).

ותמיד נושא ארץ ישראל היה חשוב לו יותר, רק שלתפיסתו הדברים הולכים ביחד,

ב2019 הוא תכנן לשים דגש ראשית על החירות (תוך הצהרה שהוא לא מוותר על פיפס מהנושא הביטחוני וארץ ישראל), מתוך הבנה שזה מה שהציבור יותר מוכן לקבל.

אחרי ה7 ל10 הוא הבין שהציבור בשל כבר לחזון המקורי.

מתוך החזון המלא המפורט בספר שהוציא ב2019 שהעקרונות בו לא שונו 30 שנה, גם היום יש,באתר מצע ערוך אבל עם אותם עקרונות.

לפחות 1 מכל 50 בעלי זכות הצבעה חושב שכדאי לתת לו הזדמנות לשנות את הקונספציה אחרי מה שחווינו.

ןאז לבחון במה באמת הוא מבין, אני מבין שיש לך בעיה עם דמוקרטיה ושוק חופשי פוליטי.

במקום לחפש מי הוכיח עשיה, ביצועים, ויכולות שחורגות מכתיבת ספר שיתופי

אך מי אומר שאני יודע למשול ולכפות על הפקידים את החזון שלי, תוך כדי מאבק בבג"ץ?

כבר ראינו את פייגלין בתור ח"כ. הוא היה בינוני ומטה.

המקדש?

מוכן לקבל את הטענה שלא ישמור אמונים לגוש הימין. זה אופיו של האיש, לא להתפשר במילימטר באף נושא שחשוב לו, וכל נושא מבחינתו הוא קריטי.

אז בהחלט ייתכן, שאיזה משו פה או שם ופייגלין יפרוש בקול רעש גדול.

אך מכאן ועד חבירה לשמאל תמורת אתנן?

רחוק בעיני.

אם כבר, החיסרון שלו זה הפוך שהוא יותר מדי ישר ועקשן שכמעט לא שינה את דעותיו במשך 30 שנה, אבל מה לעשות שהוכח לצערנו שהילד שצעק תמיד על המלך העירום צדק בדרך כלל.

לא פרקטיקה פוליטית, תודה.

סמוטריץ' לא רק צעק, אלא הקים את עמותת רגבים. מה עשה פייגלין חוץ מנאומים וכתיבה?

זה לא מספיק, במיוחד כשהאג'נדה שלו היא להפחית חקיקה ולא להוסיף חוקים מיותרים (שזאת הדרך של חכים בליכוד להתבלט בדרך כלל).

כדאי בכל זאת לנסות שינוי כעת, ואם לא עכשיו אימתי.

משהו שהיא הצליח לרתום אחרים לשתף איתו פעולה? משהו שהוא יזם והצליח לקרום עור (אם לא גידים אז לפחות קצת עור)? שנתיים זה בכל זאת זמן עבודה, במיוחד כאשר הוא היה רק חבר כנסת והיה צריך להשקיע בזה את העבודה שלו.

משה פייגלין:

מהארכיון...

א' בטבת התשע"ה

(23/12/2014)

מה עשית בכנסת האחרונה?

ההישג החשוב ביותר שלי הוא התפיסה החדשה שהבאתי לפוליטיקה ולמרחב הציבורי שלנו, תפיסה האומרת – חירות וזהות אינן סותרות זו את זו אלא להפך! רק מתוך הזהות שלנו אנו יכולים לזכות בחירות ולחיות חיים אישיים ולאומיים בעלי משמעות.

וגם להפך – רק מתוך חירות אמיתית אפשר להתחבר לזהות האמתית.

ההבנה כי החירות היא התשתית לקיום היהודי הביאה אותי לקדם מהלכים משמעותיים בכנסת ולהצביע תמיד (גם אם בניגוד למשמעת הקואליציונית) גם עבור חירות האדם וגם לטובת הזהות היהודית בישראל.

כך למשל קידמתי ו/או הצבעתי:

• נגד המשך חוקי החירום בישראל.

• נגד מעצרים מנהליים.

• נגד הזנה בכפיה.

• נגד החוק הביומטרי.

• נגד מיסוי ייתר של זוגות נשואים בעסק משותף (תיקון שהעברתי).

• בעד גירושים שויוניים.

• החזרת האחריות לכבישים – (הצעת חוק)

• בעד העברה מבוקרת של קרקעות הלאום לאזרחי המדינה.

• בעד שוק חופשי אמיתי (לא מסירת נכסי הלאום לגרעיני שליטה) ונגד הלאמה פופוליסטית של השווקים.

• מלחמה ללא מורא בשחיתות (הסרתי חסינות מול איומי חברת 'שראל' תוך סיכון כלכלי אישי גדול מאוד).

• נגד רתימת מוסדות אזרחיים (אוניברסיטאות) למרדף אחר משתמטי גיוס.

• נגד הגדלת סמכויות מעצר ללא משפט.

• בעד רב ראשי אחד (חוק שיזמתי)

• בעד רפורמת הגיור.

•

• בעד קנאביס רפואי. (חוק שיזמתי)

• נגד קציר האיברים בסין (במסגרת השדולה הליברלית שיזמתי)

•

• נגד ה"פנסיות" התקציביות על חשבון הציבור - שמעל 15,000ש"ח בחודש.

• בעד שמירת ערכי המשפחה (אין באמת חירות וזהות, בלי משפחה וקהילה)

• פעילות נמרצת לשחרור אחינו יהונתן פולארד.

• ועוד ועוד..

לצד המאבק לחירות האדם בישראל ושמירת זהותנו היהודית וערכי המשפחה, המשכתי ללא חת בשמירת נאמנותנו לארץ ישראל. בנושא זה התחלתי לפעול לפני שנים נגד הסכמי אוסלו.

הקמתי אז את תנועת 'זו ארצנו' שנאבקה בהסכמי אוסלו, ובהמשך את תנועת מנהיגות יהודית. המאבק על הארץ והמהפכה האמונית שהחלה לחולל תנועת 'מנהיגות יהודית', הביאו לשלוש פריצות דרך משמעותיות – בתודעה, בהתיישבות ובפוליטיקה.

• מבצע מכפיל של 'זו ארצנו' פרץ את גדרות היישובים והתודעה. כך נולדה תופעת המאחזים.

• מבצע ההתפקדות המשמעותי שהחלה 'מנהיגות יהודית' – הפך את הציבור האמוני לגורם חשוב ומחוזר בליכוד. הציבור האמוני החל לחלום על הנהגה לאומית.

• המציאות החדשה אילצה את המפד"ל הישנה לאמץ את השפה והרעיונות שיצרה 'מנהיגות יהודית' וכך חזר הציבור הסרוג והפך לרלוונטי במרחב הפוליטי.

לא סטיתי מעקרונותי, בע"ה עמדתי בכל הלחצים, ולעיתים מצאתי עצמי מצביע יחיד נגד המשמעת הקואליציונית ושומר על נאמנותי המוחלטת לארצנו. כך למשל הצבעתי:

• נגד מסירת הנגב לבדואים (הקפאת המלצות ועדת פראוור).

• בעד החוק המתנה כל משא ומתן על ירושלים בחתימה של 80 חברי כנסת.

• נגד החוק המשווה מבחינה ערכית (!), משפחות רגילות לזוגות חד מיניים.

• נגד התקציב (!) בניסיון להביא לביטול ההחלטה לשחרר מחבלים בארבע פעימות.

• בעד החוק לשחרור מקביל של אסירים יהודיים.

דורגתי בפסגת הנוכחים בוועדות ובמליאה ובין השאר הצלחתי:

• למנוע את שלילת הנשקים הפרטיים (בעיקר של המתיישבים ביש"ע) באמצעות בדיקה פסיכיאטרית. (עניין ליברלי וחירותי במהותו).

• לרסן את הח"כים הערבים וכשצריך - להראות להם את דלת היציאה ללא מורא.

• לנצח את כל המערכות שניסו לטשטש את פיגוע הסנפלינג" בנתנאל עראמי הי"ד.

• להראות לאורך מבצע 'צוק איתן' את הדרך הנכונה להתנהלות מול עזה.

• לשבור את גבולות ה'פוליטיקלי-קורקט' של השמאל ולהכריז מעל כל במה – "אין עם פלסטיני" – זו ארצנו ורק ארצנו.

• להניח על שולחן הכנסת את התשובה המדינית האמתית לפתרון שתי המדינות – "מדינה אחת, לעם אחד, בארץ אחת" ולהראות כיצד להתנהל במקביל מול המציאות הדמוגרפית והגאופוליטית.

• ומעל לכל – להיאבק מאבק נחוש וללא מורא להשבת ושמירת הריבונות הישראלית בהר הבית.

האיומים על חיי מצד גורמי איסלאם קיצוניים והצורך הנדרש כעת בשמירה צמודה עלי ועל ביתי אינם מרתיעים אותי.

האם עדיין יש מי ששואל מה עשיתי בכנסת בשנתיים האחרונות?

https://www.facebook.com/story.php?story_fbid=770970149648769&id=100044527682450

אני שואל מה הוא הצליח לעשות, איזה הישגים הוא הביא דה פקטו.

אז אתה מביא לי רשימת הצבעות במליאה? גם הח"כ הכי עלוב בהיסטוריה של הכנסת הצביע והשתתף בהצבעות. זה לא הישג. אני רוצה לדעת מה הוא יזם בעצמו ומה הוא הצליח לרתום אחרים איתו כדי להביא את זה לידי מימוש. כתיבת הצעה והגשה שלה זה לא מספיק. גם ai יכול לעשות את זה.

רשימת התפארויות ש"אמרתי" ו"הראיתי" ו"צעקתי" הן להג ריק ואוויר חם בלבד. אני רוצה שינויים אמיתיים, זה נקרא הישג. לא צעקות ונאומים מעל הפודיום.

בשביל זה הוא יכול להמשיך לצעוק מהמרפסת בבית. אני לא צריך אותו בכנסת לצורך כך.

אגב, אני חושב שמנהיג ציבור בהחלט משפיע גם על תפיסות, וזה וודאי חלק מתפקיד הפוליטיקאי, אבל בסדר.

תפקיד הפוליטיקאי הוא 100% ביצועי. מי שלא מסוגל לעשות את זה, שיישאר לנאום על המרפסת.

השפעה, שינוי, תוכחה, קשקשת - את אלה עושים בשאר הבמות. בדיוק כמו שהוא עושה היום. מסתובב בין במה לבמה, ומשפיע שם את דבריו. לבוא לכנסת רק בשביל לדבר זה עבודה של ארגוני חברה אזרחית, של לוביסטים, של מכוני מחקר דעה. אם הוא צריך להיות ח"כ בשביל זה אז הוא בא בשביל המשכורת.

המטרה של הכנסת היא להביא את התפיסות לידי מימוש במציאות המעשית.

פייגלין לא תרם כלום למימוש התפיסות בקדנציה הקצרה שלו - והועף בבושת פנים. אפשר לתת תירוץ מקומי לכל קדנציה - פעם כי ביבי ופעם כי רגליים ופעם כי... ופעם רק בגלל...

השאלה מתי נופל האסימון שלפייגילין יש רעיונות יפים, חלקם גם נכונים (וחלקם ממש לא!) אבל לביצוע כדאי לשלוח אנשים אחרים.

זה הזמן לנסות משהו אחר.

אם הוא יקבל הזדמנות (אני מדבר על הזדמנות הגיונית, לא שסמוטריץ' "יעשה לו טובה" ויתן לו מקום אחד בעשירייה הראשונה, כשבסקר של פילבר משלשום האיחוד נותן 8, שברור שכמעט חצי זה לא בזכות סמוטריץ') ולא יצליח להותיר חותם, אקבל את טענתך ואשתדל בל"נ לשתוק פעם הבאה (לך תדע, אולי אני אפילו לא אצביע לו שוב).

למרות שעשה כל מאמץ להבחר, הן מתוך מפלגוץ קיימות והן במסגרת עצמאית, עם מסע בחירות מטורף.

מה צריך עוד לקרות, כדי שתשתכנעו שהוא פשוט לא מתאים?

"לא נבחר" != "לא טוב בעבודה הפוליטית"

יש הרבה אנשי מקצוע בפוליטיקה שטובים בלהיבחר ו-0 בניצול הכח הפוליטי שלהם. זה שני דברים שונים. סמוטריץ' למשל בינוני בלהיבחר וטוב במינוף הכח שקיבל. נפתלי בנט למשל ניצל יפה את הכח שקיבל בשביל איילת שקד בזמנו. נתניהו, כמובן אלוף בשניהם.

אין לי מושג איך פייגלין יתנהג הפעם בכנסת. אבל הקושי שלו להיבחר לא מעיד על זה דבר.

ממה שהוא היום, וכל ההיסטוריה הפוליטית של ה7 שנים האחרונות הייתה שונה לגמרי...

כישורים פוליטיים.

מצחיק, שעניין מגוחך כל כך כמו פספוס קטן בגלל אחוז חסימה גבוה, הופך אותו לאחד ש" לא יודע לעשות כלום"...

זה לא קל בכלל.

זה עדיין לא אומר שהוא היה מצליח למנף את הכח הפוליטי שלו. אל תשכח שיש לך מפלגות שהן הסטורית קומוניסטיות ואני לא רואה מפלגה כמו תקומה של אז תומכת בקנאביס חופשי למשל.

מספיק שהיו מסכימים למכור בקלות יותר עם מרשם מרופא משפחה נניח.

אבל למשל מהצד של מאבק בברית המועצות החקלאיות המיוצגות בליכוד זה היה יותר קשה, או הסיפור של מרשם נישואין אזרחיים סלאש הפרדת דת ומדינה. שזה בגדול מה שרוצים המצביעים שלו מת"א. זה לא היה קל למכור את זה לצד ימין ולא את הכישלון לצד שמאל.

אם הוא היה מתאבד על זה, לביבי לא הייתה ברירה אלא לתת לו לפחות כמה עצמות.

את המהפכה שלו בנושאי דת ומדינה, לדעתי, היה בכל מקרה עושה עקב בצד אגודל, לוודא שזה לא הולך רק לכיוון אחד...

אפשר לדוגמה להתחיל בביזור סמכויות באופן כללי לשלטון המקומי ולקהילות, ועל הדרך נושאי דת ומדינה יתחילו להיפתר (וגם הציבור הדתי והחרדי יראה שיש בזה הרבה תועלות), הוא אמנם מהפכן, אבל לא מהסוג הקומוניסטי של לעשות הכול ברגע אחד ועולם ישן עדי יסוד נחריבה...

וגם המקום השני שלו היה כלכלן (גלעד אלפר).

היה לביבי מאוד מאוד קשה לתת לו משהו כלכלי משמעותי באמת. הליכוד של אז לא היה שונה בהרבה מהיום. ע"ע ששון ביצים.

כלומר העובדה שגם כשאחוז החסימה היה יותר נמוך - היו מפלגות שלא עברו.

במילים אחרות בדיוק כמו שמחיר למשתכן הוא לא רק גימיק שמועיל לכמה פוקסיונרים ונטרלי לאחרים - אלא לכלל הציבור הוא דווקא *מעלה* את מחירי הדירות, כי נכנסים לשוק כאלו שבלי זה לא היו קונים - ככה גם אחוז החסימה.

נחמד לדמיין מה היה אם אחוז החסימה היה נמוך, והיו בדיוק אותם שחקנים. אבל מסתבר שאם הוא היה יותר נמוך, היו יותר שחקנים במגרש. לדוגמא - לא סביר שעלה ירוק היו מתאחדים עם פייגלין לולי אחוז החסימה הגבוה.

מעבר לכך, לכאורה אם אחוז החסימה הקודם - יחד היו עוברים בבחירות לפני, ממילא היתה אלטרנטיבה לחרד"לים ומתוך כך בנט היה פחות לחוץ לנטוש את הבית היהודי. אבל זה גם לא מוכרח, כי יתכן שם אחוז חסימה יותר נמוך, אלי ישי, שטבון וכו' לא היו מתאחדים אלא רצים בשני (או שלושה) ראשים ואז לא עוברים גם אם אחוז נמוך.

מהותית - אני בעד ביטול אחוז החסימה. כמובן, יהיה את המציאות - כל עוד שיש 120 ח"כים, יהיה צריך לקבל לפחות 1/120 של הקולות. זה נכון דמוקרטית ונכון מבחינת האפשרות לרעיונות חדשים להכנס.

אבל גם אז - תצטרך להיות הצבעה אחראית. אחראית כי מי שלא יכנס - עדיין יבזבז, ואחראית כי להכניס את מי שלא עובד ולא יודע לשתף פעולה - זה בזבוז יותר גדול.

לא רק אלטרנטיבה חרד"לית (נחוצה כנראה) לנפתלי בנט, גם מכה גדולה לש"ס שאנחנו זקוקים לה ממליון סיבות אחרות.

לא רק שיתנו לו הזדמנות, אלא שהיא ככה"נ תגיע עם הפתק שלנו.

(ואם לפני שבוע חשבתי שאולי זה מה שיגרום לי להצביע לעוצמה, למרות ההסתייגות מהרבה התנהלויות שם - אז הדיבורים על שירון לגוטליב מוציאים את החשק מהאפשרות הזאת).

עכשיו זה יהיה 'צל"ש או טר"ש', הנה הוא קיבל הזדמנות להוכיח שהוא התבגר. אם יצליח באמת לפעול, לעשות, להוביל שיתופי פעולה ולשתף פעולה גם אם אחרים:

• אם יצליח - יהיה בפנים גם בהמשך.

• אם (כפי שאני מעריך) גם הקדנציה הזאת תסתיים בזה שההישג המשמעותי שלו יהיה 'העלתי למודעות...' - אז שיתכבד ויעשה זאת בראיונות לערוץ טוב ולתמיר דורטל, לא על זה מבזבזים מקום בכנסת.

אם יצליח באמת להתחיל את המהפכות שהוא מתכנן, בעז"ה פעם הבאה יקבל 15 מנדטים לפחות, ואם לא אתה תהיה צודק.

בוא נראה, אולי בסוף תשמח שהכנסת אותו.

שניהם אוהבים "להעלות מודעות" בנאומים לאומה על גלי ערוץ הכנסת

כשיגידו "הנה, פייגלין שוב לא עשה כלום חוץ מדיבורים", אתה תאמר שהיועמ"שית/בג"ץ/הקואליציה/האופוזיציה כופפו לו את הידיים, אבל מוישל'ה שלנו היה ונשאר גאון, ואם רק היו מאפשרים לו, היה הופך את ישראל לשווייץ. ע"ע נימוקי הביביסטים.

שלא לוקח אחריות.

כל השנים הוא ותומכיו, גם כאן בפורום מלאי 'אכלו לי שתו לי' כרימון. א' ב' של לקיחת אחריות, זה להצליח לעבוד עם המערכת, או להבין שהוא לא מתאים...

הטענה שלו, שגם אתה פימפמת כאן: "לא נתנו הזדמנות" היא בדיוק ההפך מלקיחת אחריות.

אז הנה (לצערינו) נתנו לו הזדמנות, נגמרו התירוצים, עכשיו אחריותו להצליח לשתף פעולה...

כולי תקוה שלפחות עד ליל הסדר הוא לא ישרוף את המועדון.

אבל, כשאומרים ש"הוא יודע רק לדבר" , כדאי לתת לו את הכוח לעשות, ואז להחליט אם הוא יודע באמת לעשות או לא...

שהןא מתעקש על ריצ'רץ'?

במשך יותר מחודשיים הוא חיפש מישהו לחבור אליו, ואף אחד לא היה מוכן אפילו להקשיב. יועז הנדל אמר לו, בערך, שבשביל לשרוף קולות לנתניהו הוא לא צריך את פייגלין.

פייגלין הבטיח מקום חינמי לעצמו בכנסת הבאה, מה שלא חלם שיקרה אי פעם.

הראיתי לך שבסקרים הוא קרוב מאוד לסמוטריץ.

תראה, איך אתה מתקשה לחזור בך, טענת שהוא מגלומן ומתעקש להיות בראש, כשאמרתי לך שזה רחוק מאוד מכך, טענת שזה לא נכון.

וכשהתברר שכן, איכשהו "הזזת את השער" 🙂

בגדול ככל שמתקרבות הבחירות - אנשים חוזרים ל'חללית האם' שלהם. יותר מזה, כשקרובים לאחוז החסימה, אנשים מה'בייס' של מפלגה עם בסיס יציב - מצביעים לה למרות כל מיני שיקולים אלו ואחרים, כי מבינים שקריטי שהיא תעבור, לעומת זאת מ'מפלגות אווירה' בורחים כשהן קרובות לאחוז החסימה. ככה זה כל מערכות הבחירות.

לעיונך:

הלקח שהימין מסרב ללמוד מהבחירות

לפייגלין יש בייס יציב, בכל מקרה, הזזת את השער🙂

וזה בדיוק מה שקרה בתשע"ט

ומאז, במיוחד אחרי השביעי, יש לו בייס יציב, לא אמרתי שהבייס מספיק אבל הוא בהחלט משמעותי.

ברור, שהוא ויתר כאן המון, אתה מתקשה להודות שטעית למרות הזזת השער, לא נורא, באמת לא קל תמיד.

זה לא מספיק לאחוז החסימה, אבל זה מספיק כדי "לסחוט" מפלגה אחרת. למעשה, פייגלין (ובנט שזלזל בו) אשמים בסיפור של מערכת הבחירות החוזרת לא הרבה אחרי.

בסיבוב הקודם היו לו 10 מנדטים בסקרים, וסיים מחוץ לכנסת. הוא מגלומן ורוצה להיות בראש, וגם שר ביטחון, אבל רגע לפני סגירת הרשימות הפנים שמוטב ציפור אחת ביד...

כולי תקוה שהנזק שהוא יעשה בכנסת יהיה בגבולות הנסבל.

וינטר, עוד מגלומן פוליטי ראה סקר שמנבא לו 15 מנדט והקים מפלגה בקול רעש גדול, ואחרי שהקים שואלים כולם כמה קולות הוא ישרוף, ואם חלקם יהיה מהאזור של איזנקוט.

סמוטריץ' לבדו מעולם לא עבר את אחוז החסימה, אז לא ברור למה הוא צריך לקבל פי כמה מפייגלין, למעט ענוותנותו של משה.

אבל התשובה עדיין פשוטה: פייגלין הסכים כי הוא יודע שהסקרים מראים שהוא מביא פחות כוח מאשר סמוטריץ, או לחילופין הסקרים מספרים שאם הוא יהיה בראש אז מצביעי סמוטריץ יעזבו - כך או כך הוא חתם על מה שימקסם אותו.

Rest assured he did.

כנראה, חושב שככה יש סיכוי הכי טוב לקדם את מטרותיו.

כיסא בכנסת זה באמת מטרה שהוא רוצה להשיג.

התעקש, למרות ששניהם היו קרובים בסקרים

בניגוד לפייגלין שבכנסת לא עשה כלום, ומחוץ לכנסת הוא חסם כבישים והצטלם עם רגליים יחפות.

בנושא הריצ'רץ'.

אם פייגלין יצליח להביא משהו לקו הסיום ואז היועמשית/פרקליטות/בגצ יטילו וטו אז זה חצי הישג בהחלט. הבעיה היא שעד כה הוא לא הביא כלום לאותו קו יוקרתי.

הקואליציה הנוכחית הביאה הרבה דברים לקו הזה, אלא שהאלילים המקומיים הסיגו לאחור. זו עובדה.

הצבעות זה חשוב, אבל זה במינימום נדרש מכל ח"כ.

האם הוא הצליח לקדם חוק ספציפי או לעצור חוק אחר?

ולגבי הטענה על ספסל אחורי במפלגת השלטון, זה מלמד שעדיף להצביע למפלגות אחרות כי להם יש יותר השפעה

הוא סתם יעשה נזק לימין, וכנראה באמצעות שריפת קולות. במקרה שבו הוא לא ישרוף קולות אלא בדרך נס ייכנס לכנסת אז הוא פשוט יהיה החיקוי החיוור של קארין אלהרר אבל מהצד הימני.

לא יודע כי לא התעמקתי בזה על איזו פגישה מדובר ומי הם הדמויות המדוברות - באתי לתקן את הרושם שהבאת על המלון

הוא ברמת מחירים דומה לזו של מצודת דוד הסמוך. לא הכי יקר בארץ (קמפינסקי בת"א נחשב ליקר והיוקרתי - יותר מהמלך דוד בירושלים).

היינו בו פעם סוף שבוע, לא צריך להיות עשיר במיוחד.

גם בו וגם במצודת דוד רואים המון חרדים מתארחים.

שיביא עוד חמישה מנדטים גגד השמאל.

הלואי שיצא משהו טוב מהמפגש הזה

זה מתחבר אצלי לנוהג של צעירי המגזר החרדי הנפגשים לדייטים ועושים זאת במיוחד בישיבה בלובי דווקא במלונות היוקרה בירושלים (וגם בהילטון ת"א. לא במלונות ה-'פושטים' במלעיל…)

בתי מלון מגדירים את הלובי שלהם כחצר ציבורית כדי לא לשלם עליהם ארוננה. זה אומר שכל אחד יכול להיכנס בלי לשלם (היי דייטים חרדים) כי מבחינה חוקית זה סוג של לא שטח פרטי.

אם שילמו, אז צריכים לקבל תמורה. לא ?

השאלה מה הם יעשו עם התמורה

(נשמע כמו התחלה של בדיחה שחורה. והיו הרבה בדיחות שחורות אז)

הרי יכול להיות מאוד שינסו להתמודד בבחירות הבאות כמו הדר מוכתר עם צעירים בוערים וכעת בניסיון להיכנס לליכוד.

הוא באותו סל עם יאיא פינק, חילי טרופר, ואחרים.

ולצפות שיתאחדו, זה די מוזר.

אגב, לא רשמת גם את בן גביר. משום מה אתה עושה לו הנחת סלב.

אגב, סמוטריץ' ופייגלין התאחדו אם פספסת

לא לפי סדר אלפביתי, לא מנת משכל, לא גודל הכיפה, לא ניסיון פוליטי, לא כוח פוליטי, לא פז"מ צבאי, לא מידת הימניות.

אבל גפני תמיד היה איש שמאל. זה לא חדש. בשונה מגולדקנוף למשל.

כי דרך החכם לשאול שאלות הגונות כפי עומק חכמתו, ודרך הכסיל לשאול שאלות שאין בהם ממש לפי כסילותו.

… אני כסיל על זה שלא הבנתי שהכל לפי זכות הדור . אני זה לא העיקר זכות הדור זה העיקר.

ובאופן ספציפי מדובר בדור הקיים של הציונות הדתית.

אך אני תוהה אם תרצה שבטרם נעמיק בדיון נקדים כמה מילים על מדיניות איחוד ומאוחד, על קיקיוני השמאל שמוחלפים כמריונטה לפני כל בחירות, או דווקא על התשוקה הטהורה שבליבך לראות איחוד גדול בימין וניצחון על חלומות העיוועים של השמאל הסהרורי.

איך אומרת הבדיחה? שני יהודים, שלוש השקפות.

זו שאלה הלכתית נטו, והחצוף עופר וינטר לא צריך להכנס לזה.

שיתעסק בארגון מפלגתו המיותרת והתיאטרלית, ויתפלל לרחמי שמים מרובים לעבור את אחוז החסימה.

המלצות ממנו על פוליטיקאים לא הייתי לוקח.

והזוי שיורד מהארץ, מתיימר להטיף על 'הדרך של הרב קוק'.

לא עזבו את הארץ שבה נולדו - וממקום שבתם עסקו בהכפשת הארץ ומיישביה.

… מאשר הייתי בישראל וזה לבד מצדיק את היותי כאן. גם אם היתי בארץ לא הייתי חוסך בקורת על מה שקורה בארץ וזה לא להשמיץ . אתה צריך ללמוד להכיל בקורת של אנשים שלא חושבים כמוך אבל אהבתם לעם ישראל וארץ ישראל לא פחותה משלך. אני כרגע בדרך לארץ הקודש כפי שאנשי חב"ד נזהרים לכנות את מדינת ישראל בשם הזה ואפילו לא אנשים כמוך יוכלו לכבות את תשוקתי לארץ ישראל ולעם ישראל היושב בארץ וזה כולל אותך. אולי נפגש בסליחות בכותל שנה טובה וחתימה טובה.

באוסטרליה, אתה יותר יהודי רפורמי

אם נתניהו יסרב זה אומר שגוטליב מביאה כמות יפה של קולות - מה שיתן לה כח בתוך הליכוד.

אם נתניהו יסכים - יש קולות שישתמשו בהסכמה הזו ויעזבו את הליכוד ויחזקו את בן-גביר (כי אפילו נתניהו הסכים).

בן-גביר עצמו יצא כאן "מכבד" את נתניהו ובכך ניטרל לפחות קמפיין אחד של הליכוד נגדו.

שורה תחתונה: יופי של שח.

אבל כהרגלו הוא יקבל החלטה לגביה כשעתיים לפני סגירת הרשימות.

יש מצב שהיא תמצא את עצמה מחוץ לרשימת הליכוד ועדיין לא ברשימה של בן גביר.

נתניהו "יתנצל" על הטעות, והיא תעתור לועדת הבחירות המרכזית שתעיף אותה מכל המדרגות.

במקרה הכי גרוע הוא לא ירוויח את האקסטרה שאולי היה מקבל. כך או כך הוא שיחק יפה.

חזקה על בן גביר שעשה שיעורי בית, מה שהביא אותו להתלבט אם יהיה נבון להכניס אותה אליו הביתה- למפלגה.

במצב של תיקו פוליטי נתניהו יגיד שהוא לא חייב לו שום דבר וילך עם איזנקוט

בס"ד

(הסקר השלישי, לא בדק את התרחיש)

היא לא שווה כמה מנדטים כטענתה, ולכל היותר שווה את המנדט של עצמה.

על כף המאזניים השניה נמצא הפה הגדול שלה, והמהלכים הפוליטיים שהיא תעשה קרוב לודאי, שלא לרצונו של ראש המפלגה.

מנגד, הליכוד יותר מישמח אם היא תוותר על מקומה ברשימת הליכוד לכנסת.

בס"ד

אלמוג כהן, שהוא הדוגמה הנגדית, לא העביר מנדט מעוצמה יהודית לליכוד. גם לא המעבר של אילוז לליברמן או של אדלשטיין לגלעד ארדן (הם דווקא ממש היו שמחים למנדט אחד, שגם את זה אין להם ברוב הסקרים) כך שגם המנדט הזה של גוטליב יש בו הישג גדול שלא כל ח"כ ברשימת הליכוד היה מצליח להביא.

נכון, המנדט הזה מגיע עם עוד אישיות ציבעונית ולא פשוטה, אבל בעוצמה יהודית מכירים אותה מספיק טוב (אולי אפילו יותר מאשר נתניהו מכיר אותה) ונראה שהם עשו את הישקול הפנימי שלהם.

כי מספר המנדטים שיקבל הליכוד בקלפי נשאר בגדר תעלומה ונע בסקרים השונים בין 19 ל- 32 מנדטים.

נוכל לראות כמה היא משפיעה על המנדטים. גם בכיוון ההפוך כמובן, כלומר כמה יחזרו לליכוד (אני מקבל לצורך העניין את ההנחה שהיא באמת "הבריחה" כמות משמעותית).

מבחינתו הוא עדיין ניצח את המהלך כי הוא אוהב אנשי פרונט כאלה. עוד אדם קולני יעשה לו רק טוב מבחינתו.

עמית סגל טוען שבליכוד אולי יפסידו קצת מצד אחד, אבל ירוויחו יותר מאלו שמסוייגים מהסגנון וההתנהלות שלה. את עוצמה אף אחד לא יעזוב בגללה, ככה שרק ירוויחו.

אני לא בטוח שהוא לגמרי צודק, כי יש אנשים כמוני. בבסיס יותר נוטה לצה"ד אבל מבועט מזה שבפתק שלי אאלץ להכניס את המלוגמן פייגלין, (שגם הערב היה צריך להכריז שאם הוא לא שר הביטחון הוא באופוזיציה).

ככה שהפתרון היחיד יכל להיות להצביע עוצמה. אבל להכניס את הוולגרית גוטליב, זה לא יותר טוב...

שאלת מיליון הדולר היא כמה מנדטים ישיג בסך הכל "גוש הימין", ולא כמה תשיג כל רשימה בנפרד, ואם הליכוד ועוצמה ירויחו מנדט, או יאבדו.

כפי שצויין, פייגלין הכריז שאם הוא לא שר בטחון הוא באופוזיציה, וזה אומר הפסד מנדט שלם לגוש הימין. אל מול זאת נאמר שאם ישאר מחוץ לכנסת ההפסד יפוזר בין כל הסיעות.

לתת לפייגלין דריסת רגל בכנסת היא טעות פוליטית שתעלה על השלחן מתי שהוא, אבל את שנעשה אין להשיב.

סמוטריץ' הבטיח לעצמו באמצעות פייגלין מקום בכנסת הבאה, בעוד ממשלת ימין פחות מעניינת אותו, לכאורה.

כיוצא בזה, גוטליב, אם לא יתנו לה את תיק המשפטים היא לא תצביע עם הקואליציה, וזה אומר שבטרם בחירות נזרקו שני מנדטים ריאליים לפח האשפה.

ולכן, אם לא יהיו ב"גוש" לפחות 64 מנדטים כדי לנטרל את שני ההזויים הנ"ל, היציאה היחידה של נתניהו מהפלונטר תהיה באמצעות קואליציה עם גדי ונפתלי.

לפי שעה, אפילו הסקרים המפנקים של פילבר מראים פחות מ- 64 מנדטים.

ההערכה שלו היא שזה מחזיר לליכוד בוחרים שסולדים מוגוטליב ועלולים להצביע למפלגות המרכז.

לגבי פייגלין, גם אם הוא באופוזיציה - הוא לא ישלים למרצ-רעם. ממילא זה שהוא לא ישרוף עשרות אלפי קולות, מוריד את הסכנה.

בייחס לסמוטריץ', אתה כמו אדריינוס עם: "יהודי למה אמרת שלום לקיסר?, יהודי למה לא אמרת שלום לקיסר?"

אם הוא לא היה מתאחד, היית טוען שזה שהוא לא מתאחד עם רסיסי המפלגות, מוכיח שלא אכפת לו מהגוש. עכשיו שהוא התאחד עם רסיס ומוכן לעוד איחודים - אתה טוען שזה מה שמוכיח שלא אכפת לו.

הערכות על המהלכים של סמוטריץ', נשמח לשמוע מאנשים שלא אובססיביים כלפיו.

היה עובר את אחוז החסימה על בטוח, אבל הוא לא חבר אליהם כדי לא להרגיז את הלייטים שכבר מזמן ברחו מהאורווה.

ויש גם את הסכסוך הבלתי נגמר עם הר המור.

סקר של מעריב מהבוקר נותן לסמוטריץ' 5 מנדטים, ויוצא מזה שהמשקל של פייגלין בבלוק הטכני הוא זניח, חרף כל הרעש והצלצולים.

פייגלין לא ישלים לרע"ם, שמחת זקנתי, אבל גם לא ישלים לימין, וזה כבר סיפור אחר. אם הקואליציה תהיה גבולית במספר חבריה, הצבעת נגד של פייגלין תפיל את התקציב והממשלה תיפול.

המעברים בין עוצמה לליכוד הם בתוך הגוש, לכאורה. הבעיה תהיה במשא ומתן להרכבת הממשלה. בן גביר כלשון מאזניים ידרוש את כל העולם ואשתו, והיה לו ממי ללמוד, או אז יאלץ נתניהו לבחור בין ממשלת רוטציה לישיבה באופוזיציה.

לאופוזיציה יש אידיאולוגיה מובהקת שמאחדת את כולם- רק לא ביבי.

לקואליציה יש מעכשו את פייגלין שהכין שיעורי בית, ובמקום לומר רק לא ביבי ולחטוף, הוא דורש לעצמו את תיק הבטחון שזה בעצם אותו הדבר.

לא שאני מתלהב מהכנסת פייגלין, אבל עם סקר מעריב אפשר לעטוף דגים - כל התייחסות מעבר לכך היא בזבוז אנרגיה.

אגב וינטר, הוא אמר אתמול שאם בישורת האחרונה יתברר שאין לו סיכוי, הוא ישקול לפרוש.

חזרה לפייגלין, במצב של תיקו 60 אם איזנקוט יציע לו את תיק הבטחון, הוא יקח, ולא תעמוד לימין הטענה שפייגלין הוא בנט 2, אחרי שהצהיר במפורש שבלי תיק הבטחון הוא לא עם הימין.

קודם כל, לא נאמרה המילה האחרונה, כך שמוקדם להתלונן. יש עד יום שלישי בעשר בלילה, ונאמר בפירו שעובדים על עוד איחודים.

לגבי לייטנר אפשר לדעת מי הוא? מה דעותיו בכל מיני נושאים שעל הפרק? יש לו דעה על אופן ניהול המלחמה? מה הוא חושב על השתלטות מערכת המשפט והפקידות על סמכויות נבחרי העם? הוא תומך בהתישבות או שכמו הרבה חרדים בכלל אוחז מהשבועות? ובכלל, כמה אנשים באמת עומדים מאחוריו (ומאיפה המימון לכל המסע תעמולה כשאין לו כרגע יחידות מימון?)?

לגבי מעוז, לא רואה שום סיבה לשריין, חוץ מפרדוקס הסחטן. הוא לא מביא שום ערך מוסף, בניגוד לאחרים שאולי איננו יודעים איך יתפקדו בכנסת - עליו אנחנו יודעים שנוכחותו שם חסרת תועלת. הוא לוקח איתו למפלגה שתשריין אותו מקסימום 20,000 קולות וגם זה בהגזמה, כאשר אם יפרוש - רובם יצביעו ממילא לצה"ד ומיעוטם לש"ס/ג', לא כזה הפסד...

יש לו כ- 50 אלף קולות שילכו לפח אם לא תהיה להם אלטרנטיבה.

אני לא יודע מהם דעותיו בכל תחום, אבל יורשה לנחש שהוא לא יקדם קנביס, ואיסור ברית מילה. הוא לא ידרוש את תיק הבטחון, ועוד כמה דברים טובים שיסנדלו את הקואליציה הבאה. אישית אני לא מכיר אותו, אבל זריקת קולות לפח מפריעה לי.

אתה מחזיר אותי לסמוטריץ, יותר משהוא מעוניין בממשלת ימין, הוא מעוניין בחברות בכנסת הבאה, ואדון פייגלין מבטיח לו את זה, לכאורה.

לכולי עלמא, בלי פייגלין הוא בחוץ.

לייטנר שהבייס שלו נמצא בביתר עילית ומודיעין עילית, לא יפקיר את יהודה ושומרון.

את פייגלין שיכניס לכנסת הבאה מטעם מפלגתו את עצמו בלבד, וקרוב לוודאי שיהיה באופוזיציה, ויגנוב מנדט- אתה מנרמל, ואחרים אתה שולל. אוי השנאה והציניות.

יש שלל מפלגות ורסיסים ואתה: "סמוטריץ' סמוטריץ' סמוטריץ', למה כן, למה לא, אם הוא לא עושה הוא לא בסדר ואם כן הוא - גם כן לא בסדר".

מאחרים אין צפיות, אין דרישה לאחריות, אין כלום.

יש כרגע שלוש מפלגות מחאה חרדיות לפחות - אין לי מושג כמה כל אחת מהן שווה, אבל קודם כל שיתאחדו בינהן, אם הן בכלל רוצות אחדות, כל עוד שזה לא המצב - מסתבר שהן רוצות לשרוף קולות וממילא לא יסכימו לאחדות.

אין לי מושג (וגם לך אין) אלו עוד מהלכים על השולחן, אין לי גם מושג, מה כל אחד מהשחקנים דורש בתמורה לאחדות והאם הדרישות שלו סבירות.

אם אני סמוטריץ', אני ממהר עוד לפני כניסת שבת להציב לחזי נחמה הצעה שלא יוכל לסרב לה. אמנם גם הוא גר על ציר 60, אבל יש לו קצת סדר יום אחר והוא יכול להיות משמעותי כקונארה לוינטר.

כשתתחיל להציב דרישות גם לאחרים, נתחיל להאמין שהדרישות שלך מסמוטריץ' ישרות. דוגמא מובהקת: מפלגת אח"י, של תלמידי הרב אברג'יל - היא בדיוק הציבור שבין ש"ס לעוצמה. אם אתה ישר - תשמיע דרישה לבן גביר להכניס אותם ולמנוע שריפת קולות.

וכשמציבים בפניך מראה, אתה נתלה בקש וגבבה.

עצם הכנסת פייגלין לכנסת תגבה הרבה דמעות פוליטיות ואותנטיות. סמוטריץ' כאמור הבטיח את מקומו בכנסת הבאה וכל השאר מעניין את סבתא שלו.

אם פייגלין שיחזיק במנדט בודד יעמוד על תיק הבטחון, השותף שלו סמוטריץ' עם ארבעה מנדטים משוערים ידרוש גם את תיק הבטחון, וגם את האוצר, והחוץ, והמשפטים, וגם ראשות ממשלה. בעיניו השמיים הם הגבול. הוא מומחה בזה.

ממשלת ימין- ימין לא תצא מזה.

אם אתה רוצה את חזי נחמה במקום פייגלין- לך על זה.

וינטר לא שייך לכאן, ובן גביר לא שייך לכאן. הליכוד ישבור איתם את הראש.

אינך מציב מראה, אתה מציב אובססיה.

אינך יודע אם באמת היו אלטרנטיבות לפייגלין. כלומר - תיאורתית יש כמה וכמה, מציאותית אין לך מושג אם הם בכלל רוצים להתאחד ומה המחירים שהם דורשים בתמורה.

אני ממש לא מחבב (פוליטית) את פייגלין. אבל הדרישה הציבורית היא להתאחד. אני מעריך בפשטות, שמפלגת הציונות הדתית היתה עוברת גם בלעדיו, אבל כעת אנו רואים מי אכן מוכן להתפשר ולוותר בשביל אחדות ובשביל להתרחק מאזור הסכנה, ומי מעריך שהוא ואפסו עוד.

כשתתחיל להציב דרישות גם לשחקנים אחרים בזירה, נתחיל להתייחס ברצינות לטענות המעגליות שלך.