פעם לדבר איתו על זה והוא התחמק, נראה לי שהוא לא במקום של לצאת לעבוד. כנראה הוא רגיל מדי ל'עבודה' שלו בקיבוץ נדבות ולא יכול לחשוב על לעבוד בעבודה נורמלית.

פעם לא היה לי מזומן אז שאלתי אותו אם יש משהו שהוא צריך שאני אקנה לו באשראי והוא גם התחמק, לא יודע למה. אבל הוא לא נראה מסומם או שתיין ואין ממנו ריחות של אלכוהול וכדו' אז לא נראה לי שהוא מהקבצנים שאוספים כסף שביל לממן את ההתמכרויות שלהם.

הרב אמר (מעניין מה המקור) שהבן של החפץ חיים שאל את אבא שלו את השאלה הזאת...

והוא אמר שהחפץ חיים אמר שזו עדיין מצוה של צדקה.

כי יש אנשים שנגזר עליהם עניות למרות שהם בריאים...

אז משמים מכניסים בהם עצלות מיוחדת או משהו בסגנון שלא ילכו לעבוד, וככה הם נשארים עניים. 

לא אגיד שלא שהיה לי קשה לתפוס זה.. אבל אם החפץ חיים אמר... כנראה שזה ככה

כי באמת יש אנשים שנראים בריאים, צעירים וחזקים שמקבצים נדבות.

ולפי תשובת החפץ חיים, למעשה אין להם בחירה בכלל!

מאוד חשוב לדעת!

לא פחות מקושי פיזי

ותדחוק אותו לפינה זה יכול להועיל, או שזה סתם יגרום לו סבל מיותר.

או בתירוץ שלו לא לשנות את המצב שלו, הרי סה"כ אני נותן לו צדקה לטובתו אז אם זה בעצם לרעתו יצא שכרי בהפסדי...

אותו זה רק טיפול פסיכולוגי

שגם בשביל זה דרושים כוחות נפש מהמטופל. 

לא מכל בעיה אפשר לצאת

ומוכן להוריד מכבודו כאדם עד כדי כך - זה עצמו מעלה שאלה אם בכלל יש ביכולתו לעבוד.

(לא מדובר על מסוממים, אלכוהוליסטים, נכים (להבדיל) וכו, אלא על אנשים שנראים בסדר)

עד שראיתי שזה מזיק לנפש ולמידות שלי, זה גרם לי לחוסר אכפתיות ואדישות לסבל של אחרים (גם אם במידה מועטת).

אני עדיין לא נותן סכומים גדולים למי שאני לא בטוח שהוא באמת עני, אבל משתדל לפחות לתת משהו.

עדיין נשארת אדיש לצער שלו, בהנחה שהוא אכן עני אמיתי. זו ההרגשה שלי.

פעם שאלתי את אחת הקבצניות בירידה לרחבת הכותל כמה היא מרוויחה לשעה.

לשמע תשובתה, עניתי לה שאני מקבל הרבה פחות ממנה

אני אמנם התכוונתי להוכיח אותה, שלא לומר לקנטר..

אבל היא דווקא לקחה את זה לכיוון אחר וחייכה לעצמה בסיפוק.

עשיתי לה נחת

אבל כמה כיוונים למחשבה -

בן כמה הוא? מה הוא עשה בחיים לפני כן?יש לו משפחה?

לא פשוט לשנות הרגלים, לא פשוט להכנס לעבודה בגיל מבוגר.

יכול להיות שהקיבוץ נדבות הוא צורך חברתי, והוא הקשר היחיד שלו עם העולם.

יכול להיות שהחיים שלו לא מספקים לו מספיק מוטיבציה להשקיע בעבודה.

יכול להיות שהוא לא מאמין ביכולות שלו, וצריך עידוד מהכיוון הזה.

לא לתת סכומי כסף בכלל לאנשים ברחוב. לא לתת כסף, לא שקל ולא עשר אגורות.

אם צריך משהו שיקנו לו- בשמחה, עדיף לתת ארוחה מאשר סכום כסף, שוקו ולחמנייה

מאשר את הערך הכספי שלהם- להאכיל יהודי זו בטוח מצווה, גם אם ליהודי הזה יש מספיק.

ככה אני יהודי שאני עשיתי טוב ליהודי, בלי קשר לעניין האם הוא באמת עני או סתם עובד עליי.

ככה אתה גם לא נכנס לשאלה האם זה טוב לו- אם קנית לו אוכל, עזרת לו, הוא לא יחייה מהשוקו

ולחמנייה\מנה פלאפל שלך, ואם אין לו מה להביא הביתה זה לא מה שישאיר אותו בקבצנות.

כבר דרשו חז"ל (ב"ק טז ע"ב, ב"ב ט ע"ב ) את הפסוק מירמיה "ויהיו מוכשלים לפניך בעת אפך עשה בהם" שבשעה שבאים הרשעים לעשות צדקה, הכשילם בבני אדם שאינם מהוגנים.

לתת צדקה לאדם שאיננו הגון לא רק שאין בכך צדקה (אפילו בכלשהוא), אלא שמדובר בעוון בפני עצמו. זה לא עניין של רגשות, אלא הלכה צרופה. אדם הנותן צדקה צריך לבדוק היטב למי הוא נותן אותה (וכמו שכתב האור זרוע ח״א בהלכות צדקה סימן א- צריך לתת לבו לטרוח ולרדוף אחריה לפי שאינה מצויה תמיד לזכות בה להגונים, ועיין עוד במסכת כלה פ"ב, י"ד).

ובוודאי שאין כל זה בא כדי למנוע מאדם מלקיים את מצוות הצדקה חלילה, אלא להדגיש שאין מצווה זו באה בנקל. וצדקה כשאדם נותנה לעני הגון, אין כמוה לשמח את השכינה.

השתכנעתי שהבנאדם אכן עני ונזקק, השאלה היא אם למרות זאת הצדקה היא לטובתו או לא.

השאלה שלי לא הייתה ברורה? אני רואה שממשיכים להתבלבל בזה...

כאן

גם אני נהגתי כך פעם - צעירים מעל עשרים

למה אתה חושב שיש בזה איסור?

איזה איסור יש בלתת מתנה למי שלאו דווקא ראוי לה?

לכאורה שם המכשלה היא רק שאין מקיימים מצווה כלשון הגמרא "הכשילם בבני אדם שאינן מהוגנין כדי שלא יקבלו עליהן שכר".

אכן לא כתבתי שיש חובה לתת למי שלא ברור שהוא עני, וכמו שהגמרא אומרת "אמר רבי אלעזר: בואו ונחזיק טובה לרמאין, שאלמלא הן היינו חוטאין בכל יום, שנאמר: וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא".

אבל וודאי אין בזה איסור, ובמשקל החסידות ראיתי שעדיף לי להוציא כסף אפילו אם לא תמיד בצדק ולא להתרגל לאדישות כלפי עניים. כמו שהגמרא שם ממשיכה "ותני רבי חייא בר רב מדיפתי, רבי יהושע בן קרחה אומר: כל המעלים עיניו מן הצדקה - כאילו עובד עבודה זרה, כתיב הכא: השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וגו', וכתיב התם: יצאו אנשים בני בליעל".

אלא גם סיוע ביד עוברי עבירה.

יש לא מעט מקורות התומכים בכך (וחלקם כבר צויינו). ראה עוד למשל את המסופר על רבי מאיר במדרש קהלת רבה וכיצד כינה את בניו (לא פחות):

"רבי מאיר היה משתכר מספרות וכתיבה נאה, ועוסק רוב זמנו בתורה, ומשתכר שלשה סלעים בשבוע, באחד אוכל ושותה, בשני לובש ומתכסה, שלישי מחלק לתלמידי חכמים, אמרו לו חכמים, בניך מה תעשה בשבילם ? אמר להם אם יהיו צדיקים אמר דוד נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם, ואם לא צדיקים יהיו מה אני מניח את שלי לאויבי השם?"

את המקורות שצוינו (הגמ' על ירמיה) הסברתי ואפילו הוכחתי מהלשון שהכוונה שם היא רק שאין בכך מצווה.

לגבי ר' מאיר:

זה עניין אחר לגמרי - מה שמשנה שם זה לא הרמה הכלכלית אלא הרמה הרוחנית, לצורך העניין היה אומר אותו דבר על עני מרוד שאינו צדיק.

(ושם הטעם הוא הוצאת משאבים של ת"ח במקום ללימוד תורה לצורך עמי ארצות. בדומה לריש לקיש שאמר על חבילת ירק שהשאיר לבניו "ועזבו לאחרים חילם" או בדומה לרבי שפתח אסמי תבואה בשנות הרעב לת"ח בלבד וכשנתן לתלמידו יונתן בן עמרם וחשב שהוא עם הארץ אמר "אוי לי שנתתי פתי לעם הארץ")

יתרה מזאת שאם מדובר באדם שאיננו הגון ושאינו נזקק לכך, יש בזה גם סיוע ביד עוברי עבירה. אני חוזר על דברי האור זרוע שנכתבו קודם, כשאדם נותן כסף לאחרים הוא צריך לדקדק היטב האם מדובר באדם הגון הנזקק לכך. לחלוטין לא ניתן לחלק מעות לכל פושט יד ברחוב ולחשוב שלכל הפחות אין בכך צדקה.

כל המאמרים מהגמרא שצוטטו (חלקם גם על ידך) רק ממחישים את הנקודה על דקדוק במתן צדקה.

ושוב - אנחנו חלוקים לגבי הסיוע בידי עוברי עבירה.

(הגמרות על ירמיה והחזקת טובה לרמאים מדברות על כך שאין מצווה בצדקה לרמאים - פשוט וברור. לגבי שאר הגמרות - עניינם שונה ואינם מדברות על צדקה כלל כאמור)

חשוב לדקדק אם אפשר - נכון (כדי לתת לעניים אמיתיים), אבל בסכומים קטנים א"צ לדקדק כ"כ (זה פשוט לא שווה את הבדיקה). לכן כשיש קבצן לא ידוע ויש פה ספק דאורייתא של "לא תקפוץ" בצירוף השיקול המידותי כנ"ל, גם אם אין חובה - עדיף לתת לו לפחות משהו (כי לצדקה אין שיעור מדאורייתא).

זו ענ"ד.

או שאתה נמנע מלתת לו בכל מקרה?

מודה שאני נכשל בזה לעיתים ונותן רק עפ"י מראה עיניים. כאמור, כדי לתת צדקה אתה צריך ליזום, לחפש ולברר ואני משתדל לעמוד בזה.

יש מצווה שאם עני אמיתי מבקש ממך צדקה תיתן לו.

אם כדי להמנע מלתת צדקה לעני שאינו הגון, אתה לא נותן צדקה גם לעניים הגונים, אז לא ברור למה אתה חושב שהדרך שלך עדיפה.

אמרתי רק שיש לבדוק הגינותו ולא אחרת.

אם אתה מתפלל במקום שמגיעים 2-3 עניים במהלך התפילה.

שייך שתברר את הגינותו של כל אחד מהם? 

ונניח שכן, והוא הציג המלצה של רב, והתקשרת לרב והוא אמר לך שהוא אכן מכיר אותו אישית כנזקק, כמה תתן? סכום שיצדיק את הטרחה, ואת הזמן שהעני חיכה לך?

לכן היה נשמע לי, שכשאתה מדבר על עניים הגונים, אתה מדבר על להימנע לגמרי מלתת לענייים המסופקים, ולתת רק בדרכים אחרות.

אם התכוונת למשהו אחר, תסביר מהו, ואיך אפשר ליישם אותו.

ראשית, יש לציין שכבר כתב השל"ה הקדוש בשם האר"י, והביאו גם המגן אברהם, שלא לגבות צדקה בזמן התפילה.

באופן כללי, אם יש חשש שהאדם אינו הגון אז אין לתת כי שב ואל תעשה עדיף. ולא מדובר במציאות מדומה, לצערנו אנו חיים בים גועש של תאוות ממון והחששות אמיתיים. כאמור, כל זה לא בא למנוע חלילה מתן צדקה, אלא לקיימה כנדרש וללא מכשול.

ואולי המצווה הכי גדולה שתעשה היא אם יזדמן לך לתת לו עצה או שתיים שיצליחו להוציא אותו מהמקום שהוא נמצא בו..

ולפעמים גם עצם ההתעניינות בבנאדם יכולה לגרום לו להתנהג אחרת..

אם נתת צדקה עשית את המצוה.

כתוב שמי שעושה את עצמו כנצרך לצדקה למרות שהוא לא ,

בסוף הוא יצטרך צדקה..

מקסימום זה יהיה העונש שלו

באמת אין מה לחשוב אבל שזה קצת יותר , 

עדיף לתת לבנאדם אמין.. (: 

כמו כן בבית כנסת  - לפי כל המנדבים (שנוררים בלע"ז) קופת בית הכנסת ראשונה

נותנים למי שצריך / לצד שלישי שיביא לו אישית.. (: 

אמר ירמיה לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם בשעה שכופין את יצרן ומבקשין לעשות צדקה לפניך הכשילם בבני אדם שאינן מהוגנין כדי שלא יקבלו עליהן שכר  (בבא בתרא ט-ב)

אולי יש חילוק שאני לא יודע?  

הוא לא חושש שזה רמאי, הוא חושב אולי זה מישהו שטובתו שיצא לעבוד.

עקרונית, השאיפה היא לעזור לנזקקים, בין אם בדרך של נתינה, בין אם בדרך אחרת [אפילו הפוכה].

אכפת לו מהעני והוא רוצה לעזור לו. הוא לא רוצה רק לצאת ידי חובת המצווה.

תהנה, זה פורום ציבורי.

מה הכוונה להיות נשוי למלבנים דיגיטלים?

זה נורא ואיום

לא שורד ככה

[12 הצעדים... אחי, תהיה חזק אתה בכיוון]

כמובן הכל ברוח טובה

ומוגבים..

אני חושב שמה שגורם לאנשים הרבה לכתוב (אא"כ זה ברו"מ או אנשים מיוחדים) זה שאנשים מגיבים ועונים לך, ואז אתה לא מרגיש שאתה משתף לאוויר..

ההצעה שלי: לא לעבור אליו ישר בבלעדיות

אלא להחזיק גם וגם

לשימוש השוטף תשתמש במוגן (במיוחד אם אתה נוסע לאנשהו וכיו"ב) ואם אתה צריך משהו תשתמש בראשון

בסוף גם לא תצטרך את הראשון

ומניסיון הוא יצטרך לסמן שהוא לא רובוט ולסמן ריבועים עם רמזור.

לא בטוחה שיהיה לו ככ קל להסכים לחתונה. 

אבל תמיד אפשר לנסות את הPC. את המחשב הגדול.

פשוט חילוני חוגג כמו שצריך בצורה אותנטית ודתי מלמל מילים ומשחק אותה שמח

כה "רענן" כה כן כה אמיתי?

החילוניות שאני מכיר אינה נוגעת אלה בקצה השטחי ביותר של הדברים

וכל נגיעה שלה במשהו עמוק מכך נובעת מנטייה דתית, גם אם לא ממש מפורשת.

אצלנו הכל מודרך ברחל בתך הקטנה.

כל אחד מחליט יפה מאוד מה לעשות לכל אדם ניתנה הבחירה במלוא מובן המילה.

אחריי אף־אחד לא רודף אני מחליט בדיוק איך להתייחש לכל סוגיה ועניין

צר לי אמנם שאיני מתחבר לאווירת המנגל ולהתעטף בדגלים

אבל זה לא מוריד מהאותנטיות של הלל בכוונה למי שאומרו בכוונה

או מהחיוך של הרב החרדי־ספרדי שלי בדברו על מעלת ארץ ישראל ביום העצמאות

או מהפסים הכחולים של הטלית שלי.

וגם לא יודע איזו קדושה מיוחדת יש בעמית לעבודה החילוני שבחר להכין פלאפל שני צבעים ביום העצמאות הזה. שכוייח, בטח טעים נורא. קדוש? אולי. לא מרגיש רגשות נחיתות ביחס לזה.

אני לא מתפלל כי אני חייב אני מתפלל כי אני רוצה.

לגבי תפילות החובה הרש"ר הירש כבר דן בשאלה הזאת בכמה מקומות והמסקנה הברורה היא שמטרת תפילות החובה אינה ביטוי רגשות אישיים (לשם כך צריך להתאסף במניין, לומר את אותה תפילה, בזמנים קבועים ביום?) אלא למקד אותנו סביב הרעיונות החשובים של החיים.

אותנטי זה לא רק מה שפרוע וחסר רסן.

ללבוש חולצה עם משבצות זה גם אותנטי.

מעולם לא הרגשתי איזו קדושה ביום העצמאות. אולי אתם מתכוונים לריגוש?

@כְּקֶדֶם 

https://www.inn.co.il/news/695303

המשתתפים בחידון התנך כבר שנים רבות דתיים לאומיים בלבד, החילוני האחרון למיטב ידיעתי שהשתתף בחידון התנך היה אבנר נתניהו.

עוד משהו שפיספסתי?

בדיוק כמו החילונים שעליהם אתה מדבר

אחרת היית יודע - שמראש עולים לחידון שניים מהחינוך הדתי ושניים מהחינוך הממלכתי. ממש ככה הוא מוגדר

אני לא מצליח לזהות חילונים.

תמיד האמת עדיפה

אז זהו אם שמת לב יש מילכוד בשאלה

א) כי הוא לא _אמר_ לאפחד שהו בן 25 הוא רמז על זה לא חשוב בדיוק איך 

ב) למה? אפשר להבין את זה לא? זה בולט בשטח ומעלה שאלות.. ואנשים לא אוהבים לבלוט בשטח

א. אז שיתקן את הטעות, קצת פדיחה, לא נורא

ב.לא צריך לפחד מלבלוט בשטח, אנשים בסוף מתרגלים להכל ,עדיף לא לתת לזה להשפיע על החלטות בחיים שלנו.

אני חושבת שזה לא בריא לנפש, בין היתר, להציג מצג שווא, הגיל שלו יכול להיות אפילו יתרון, חבל.

תהיה אותנטי אתה עם הנתונים שלך ומי שאתה

אני בן 25 לא ממני להיות האדם המגניב בעולם מבלי לשנות שום פרט לגבי עצמי

ניקח את ג'פטו ונבקש ממנו להציג טענות בעד ונציב מולו ג'פטו נוסף שיציג טענות שכנגד

כך הם יוכלו ללעוס את אותם טיעונים שחוזרים על עצמם כל הזמן

ובינתיים אנחנו נהיה פנויים ללכת ללמוד תורה

ואז היא תעשה את הדיונים האלה במקומנו

בלי חרדיות מבוהלות שחייבות לצופף שורות,

או לחילופין פשןו עם חרדיות לא מבוהלות, זה גם יהיה בסדר

ממש מרתק אותי לחקור את התופעה הזו..

לא שנאה. כעס. - צעירים מעל עשרים

כי כשאתה התחלת שם את הדיון אני הייתי יסודי והתייחסתי לעצם הטיעונים, ואף טרחתי להביא ציטוטים של ממש ונימוקים של תורה.
 

אגב, אם כבר מורשה לי להעיר, פוסט הפתיחה שלך בעצמו היה רעיל ולעגני: "מישהו יודע אם הנופלים עומדים בשעת הצפירה ומצדיעים.. האם הם צופים בזרי פרחים לרוב?".

ואתה לא מתבייש להגיד לי "קשוט עצמך"? יקח אדוני מראה גדולה כדי שיוכל ליטול קיסם מבין שיניו וקורה מבין עיניו.

רבים כמו שתי תרנגולי הודו מרוטי נוצות

אני נהנה

תמשיכו

אמנם לא אני היא שהתחילה ראשונה את הויכוח כאן (אלא מישהו שרמז על חרדים אגואיסטים, באותו הקשר)

אבל אני קפצתי...וכל השאר, ידוע.

באמת נקדימון לא אשם כי אפשר לאמר שהתגרינו בו, בהשקפה שלו, ובבית שלו.  סליחה!

וצריכה באמת לבקש סליחה מהשם; כל יום אני מבקשת "אל תביאנו לידי מחלוקת", וכמתחילה כזו

אני מייד מוצאת את עצמי שם....

בטוחה שלקב"ה לא משנה, ואף אחד לא יתבע אם עמד או לא בצפירה, אם הניף או לא דגל, ואפילו אולי

אם אמר (או לא) הלל ביום העצמאות.

העיקר שכולם משתדלים לשמור מצוות, בין אדם למקום ובין אדם לחברו (שזה יותר קשה, לי , בכל אופן)..

אולי, חס וחלילה, אתבע על הונאת דברים, ליבון מחלוקת, לגלוג, חוצפה...

כל היתר ממש לא חשוב.

כל טוב.

אפשר לדון אם אותו הדבר

"והשיר יהיה לכם כליל התקדש חג"

כך שלא רואה איך כאן זה נתון לפרשנות אחרת

גם מתוכננים לנשיא ארגנטינה פגישות גם עם גדולי הדור הליטאים, הרב דב לנדו והרב משה הלל הירש.

למיטב ידיעתי, הציונות הדתית אינה חזקה בארגנטינה.

ייתכן שהוא נחשף יותר ליהדות החרדית, כמו שרבים חוזרים בתשובה נמשכים ליהדות החרדים מכל־מיני סיבות.

ההתבדלות החרדית היא לא רק מהמדינה באופן ספציפי, אלא קו כללי.

ייתכן שלעיני הגוי, אוסטיודן מעניינים יותר מאשר בחורים בפולו.

שהיו הולכים במעילים ארוכים ושטריימלים

בניגוד ליהדות מערב אירופה שנראתה יותר מודרנית

פולו זה סוג של חולצה לא?

קצת כמו לראות ציורים של ציירים לא יהודים..

אתה רואה שכולם מבינים שיש סוג של מראה יהודי נצחי עם זקן ופאות...

לא אומר שחייב, זה סוג של אותנתיות.

תכל'ס, אין על נערי גבעות בעולם!!!

איך בדיוק נשיא ארגנטינאי שמתעניין ביהדות אמור להיחשף לנערי גבעות?

אני מניח לעצמי שמה שהוא חשוף אליו הוא:

– הקהילה בארגנטינה (שאינם נערי גבעות למיטב ידיעתי)

– שיעורי תורה בספרדית

– שיעורי תורה באנגלית

מכירני כמה גרים (וגויים מארצות שונות שמתעניינים או התעניינו ביהדות)

באופן גורף הם חשופים או לחב"ד (כי הם בכל מקום), או לנישה של אותה שפה (למשל: רוסים וחב"ד/יהדות בוכרה, גרמנים לרבנים בגרמניה)

ובאופן כללי, גרים נוטים להיות מאוד אינדיבידואליסטיים

מה שפחות מתחבר לכל ה"כלל ישראל"

(מזכיר שיש הלכה שגרים פסולים לדיינות ולמשרות ציבוריות)

זאת פשוט תוצאה סבירה של הנסיבות.

וגם "לדון לכף זכות" שביקר בישיבה חרדית ולא בישיבה דתית־לאומית... יש ביותר מתנשא

מה אתה מתכוון לשאול בשאלה?

אתה מציף תאים רדומים...

ומה הנפק"מ העצומה.

באמת סרק מבחינתי, והיה טוב אילו התעלמתי מזה מלכתחילה

זהו.

מיליי מתלהב מיהודים ומיהדות, מי שטפסו טרמפ ראשונים, זכו בביקור.

באותה מידה יכולת להגיד שלכולן יש שיער בצבע מסוים או משקל מסוים או מידת נעליים מסוימת או עדה מסוימת או גננת גן חובה עם אותו השם.

כל דבר מקרי הוא מקרי, גם אם זה נראה וואו ממבט ראשון.

כמו לנסות להסביר למה אוכלים צ'ולנט בשבת, ואז לחפש איך צ'ולנט בגימטריא מזכיר משהו שקשור לשבת.

הזכות שעמדה להן היא לא של מקים האולפנה אלא של המאמץ האדיר שלהן, הזיכרון שלהן, החוכמה שלהן וכיוצ''ב.

וזה שכולן בנות כהן - מקרי לחלוטין.

קראתי על הרב בהר"ן עכשיו בויק', נשמע דמות מיוחדת

על רקע פרישה מטעמים אידיאולוגיים.

יודע מאמא שלי שלמדה באולפנת כפר פינס, בתקופת הרב בהר"ן שם.

פרש מראשות האולפנה על רקע חילוקי דעות אידאולוגים מול מרכז ישיבות בני עקיבא על אופי האולפנה.

(אולפנת כפר פינס היא אם האולפנות)  

ת'אמת אני רוצה להזכיר את צאלה ורביד חיים גז הי"ד.

זה נגע לי בלב כמו לכל יהודי. כשהודיעו שגם התינוק נפטר [אחרי כמה ימים, מי שזוכר] הרגשתי שאני חייב להיות בלוויה.

להפתעתי היו שם לא יותר מ50 איש סה"כ. הרגשתי שנותנים לי רגע אינטימי להתייחד עם התינוק הקדוש הזה.

היה מצמרר.

רק לראות חבילה לבנה קטנה, עטופה. סבתות, דודות, מחבקות. חיבוק אחרון. ובוכות...

התפרקתי.

זה היה למעלה מיכולת ההכלה שלי. ולא הייתי היחיד.

אבל היה רגע שבו כמעט לא נשמתי. כשפתחו את הקבר הטרי של צאלה, כשאילו קיבלה בזרועות פתוחות את בנה, ממנו נפרדה במותה לפני כמה ימים.

והנה שוב הם מחובקים ביחד. בשמים.

גם עכשיו אני בוכה.

איזה נשמות קדושות.

הנחמה היחידה היא שאנחנו לא מסוגלים להבין בכלל מה הסיפור של הנשמות הקדושות האלו.

סיפורו המרגש של דוד יהודה יצחק ז"ל - והמחברות שנמצאו בחדרו - ערוץ 14 | C14

אתר יזכור כותב עליו יותר טוב ממה שאני יכול לכתוב.

מרגיש אצל החרדים..