אין לי סבלנות לקרוא מחקרים רציניים באנגלית, למרות שזה נשמע/ נראה לאללה מעניין.
רק על עצמי יכולתי לספר...
מאז שאני זוכרת את עצמי ואת המשקפיים שיש לי (בערך מכיתה ד'), אמרו לי שיש לי עין עצלה. ככה הבנתי למה בעין אחת אני רואה ממש מעולה, ובעין השנייה בקושי רב (2.5+).
חייתי ככה, עם משקפיים לא מאוזנים בעליל, שבאמת הביכו אותי בכל מקום שהלכתי.
התחתנתי, ואז הבכור שלי עשה לי טובה והעיף לי את המשקפיים לכל עבר, עד שהתייאשתי מהם והחלטתי שאני פשוט יכולה בלעדיהם! ככה, ביום בהיר אחד בסביבות גיל 26 נפטרתי מהמשקפיים המגוחכים האלה בלי שום חרטה ובושה.
מאז נולדו לי עוד 3 ילדים, וכן, אחרי כל לידה הראייה קצת היטשטשה, אבל בהדרגה חזרה לעצמה.
מעניין, שלפעמים רציתי לדעת מה קורה עם העין העצלה שלי, כי לא היה לי נעים שאני "מזניחה" אותה ככה, אחרי כל הפריזמות שניסו להתאים לי ולשגע אותי עם תרגילי ראייה כאלו ואחרים.
ואז הגעתי לרופאת עיניים מומחית רצינית באזור השרון, שהתעצבנה על כל הרופאים הקודמים שנתנו לי את האבחנה הלא מדויקת הזו של עין עצלה, ואמרה לי נחרצות שאין לי עין עצלה, ושאני יכולה לראות בה מצוין עם תרגילי ראייה נכונים, ולשפר את הראייה כליל!!!
אז נכון, אני עדיין לא עושה את התרגילים המעצבנים האלה, אבל חיה בשלום ובשלווה בלי משקפיים, רואה נהדר ומתפקדת נהדר. לא יודעת מה המס' המדויק של "העין העצלה" שלי, אבל זה גם לא מזיז לי...
בקיצור, מה שאני מנסה לומר, זה שאני בהחלט יכולה להבין למה בייטס אומר ששורש כל בעיות הראייה הוא בלחץ ומתח נפשי, ואני יכולה להעיד על עצמי שחייתי בתנאים כאלו מגיל מאוד צעיר.
ברגע שמצליחים למגר את המתח הנפשי (עד כמה שאפשר), פתאום באופן מפתיע המשקפיים לא כ"כ נצרכים..
אגב, בספר המידות, ר' נחמן כותב שהכעס מזיק לראות (לראייה), ע"ע כעס.
מכאן, שבייטס לא חידש פה שום כלום.
אולי גם אפשר להבין מכאן למה בדורנו יש יותר "משקפופרים". אני לא מכלילה על כולם (כשאני בתוכם בעצם), אבל אם צריך כבר לעשות תרגילים, עדיף לעבוד על המידות / הגאווה, ואז ממילא כל השרירים ייתקנו ולא יהיו מכווצים מדיי.
וסליחה אם עיצבנתי מישהו, גם אני משקפופרית עדיין (ז"א לא עם ראייה 6/6).
