מטבע האהבה שהיא מתקררת ע"י ריחוק המקום. וכן הוא ביחס לאהבת ה', אם מדמה במחשבתו שהוא עומד רחוק מה', האהבה מתקררת ומתאפסת, אולם אם מגביר את מחשבותיו שהוא עומד תמיד קרוב אל ה', "אנא אלך מרוחך", ובכל מקום ובכל זמן יכול למצוא את ה', ע"י זה מתווספת האהבה מדרגא לדרגא עד אין קץ ותכלית.
אהבה זו שצומחת ובאה מהרגשה זו, שעומד תמיד בצד הקב"ה, גורמת גם לידי יראה גדולה ועצומה, יראת הדר עליון, יראת הכבוד מלפני מלך הכבוד.
הרגשה נעלה זו לא תוכל לבוא לאדם כי אם על פי הבנת עומק הבנת היחוד, "ויחד לבבנו לאהבה וליראה את שמך".
(מי מרום יג, עד)
@ארץ השוקולד @בא לי בירה @והוא ישמיענו@ע מ @תתן אחרית לעמך@בוער לארץ השלמה @לעבדך באמת! @פרח-אש@בת מלך!!!! @חן, @חיפושית~@בתוך בני ישראל@תופסת אומץ@אמיץ(ה) @אוא"ר @אוי טאטע! @אילת השחר
