אין כל פלא מה שלא רבים יחכמו להבין דרכנו דרך הקודש, מה שהננו חפצים להורות בעולם, מפני שרוב העולם דרכו להתפעל רק מדברים שליליים, ואין לו שום מוחש חי בדברים חיוביים. ואפילו באהבת החיים, שהוא מקיף באמת את כל היצורים והנבראים, אין האהבה אצלו חיובית, לאהוב את החיים מצד עצמותם, כי אם רק לשלילית, כלומר שנאת המוות. וזהו הרז מה שאין העולם עומד על מעמדו הנכון ואין החיים שלהם חיים נצחיים וק"ו שאין מגיעים להיות חיים אלוקיים, כי החיים שאינן רק מצד השלילה של שנאת המוות, לא יוכלו להיות כי אם שליליים בלבד, שלילה ממוות והעדר אינם כי אם צללים של חיים ולא חיים, וגורם זה מה שמתסכלים באחרים ורואים רק את הצל שלהם ובבואה דבבואה, וזהו המקור לכל הקטגוריות והמריבות.
רבי אלכסנדרי שהכריז "מאן בעי חיי" (ע"ז יט), והיתה כונתו מאן בעי חיי ולא רק מי ששונא את המוות, והרגישו אז כולי עלמא כי לקויים המה אמנם במחלה זו, ושזה המקור העיקרי לכל הליקויים שבעולם, לכן אתו (באו) כולי עלמא ואמרו ליה "הב לנו חיי", כלומר הורה לנו את הדרך המופלא הזה העולה בית אל לחפוץ בחיים מצד החיוב. והראה להם בספר תהילים "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב, נצור לשונך מרע", כי שמירת הדיבור סגולה מיוחדת היא להכשיר את האדם להגיע לידי חיים אמיתיים ולא להסתפק בצללים בלבד, וזה שמביא ג"כ לידי השראת השלום בעולם "נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורודפהו".
(רזי לי קמו)
@ארץ השוקולד @בא לי בירה @והוא ישמיענו@ע מ @תתן אחרית לעמך@בוער לארץ השלמה @לעבדך באמת! @פרח-אש@בת מלך!!!! @חן, @חיפושית~@בתוך בני ישראל@תופסת אומץ@אמיץ(ה) @אוא"ר @אוי טאטע! @אילת השחר
