אנחנו בלי מקדש. ויותר מזה, לא יודעים בכלל מה זה מקדש.
איך נדבר על לב ירושלים?
איך נעלה לרגלינו?
מתי שוב נשמע את שירת הלווים? ונראה כהנים בעבודתם.
מתי יעמוד משיח ויתקע בשופר גדול ובקול שהולך וחזק?
מתי נדע לבכות על עמישראל?
מתי נבין שכולנו באמת באמת אחים. מתי?
מתי נסלח אחד לשני?
מתי נאהב?
מתי יבנה בשלישית ולתמיד?
האם אבנה אותו גם?
האם ה' אוסף את הדמעות שלנו ישר אליו?
האם אבא לא מתגעגע כבר הביתה? ועודמעט כבר אב...
שוב כבר אבא.
שוב אלינו.
כי כבר הפחד רב.
כבר כאב לנו אבא, כבר כאב.
בוא הביתה אבא. מבטיחה להשתדל להיות ילדה טובה.
בוא הביתה. בוא תסלח לנו.
אבא בוא.
אבא, תן לנו שוב להיות לך כבן אהוב, בן שובב.
אבא גאל אותנו.
אבא אני מתגעגעת אליך.
וגם אליי.
במציאות של עולם מושלם.
במציאות של גאולה.
בוא הביתה אבא, גם כנסת ישראל, גם אמא, מחכה.


